פוסט מס' 2. טקס הפתיחה של אולימפיאדת 2012. ביקורת טלוויזיה אודות שני שדרי ערוץ 1 יורם ארבל ואורי לוי. פוסט מס' 2. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 30 ביולי 2012.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין במצב "בראשית", ובתחילת התפתחותו ועיצובו.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

———————————————————————–

פוסט מס' 2 : הועלה לאוויר ב- 30 ביולי 2012. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————– 

טקסט תמונה : 2003 / 2002 . אנוכי עם סיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . עזבתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקס הפתיחה של אולימפיאדת 2012. ביקורת טלוויזיה מס' 2 אודות שני שדרי ערוץ 1 הכושלים יורם ארבל ואורי לוי. פוסט מס' 2. כל הזכויות שמורות. 

הרעיון המעניין שהוצג בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012 אודות ציוני דרך הנוגעים להתהוותה של האומה האנגלית ב- 200 השנים האחרונות בתחומי חייה השונים , כפי שהוביל אותו הבימאי דני בויל, הוא מפתיע וראוי למחמאות. הפקה פנטסטית ויקרה שעלותה נאמדת ב- 150000000 (מאה וחמישים) מיליון דולר. אולם יורם ארבל ואורי לוי לא התכוננו לקראתה באופן מדוקדק ואִכזבו עד למאוד. אין לכך שום הצדקה. באופן אישי אינני מופתע כלל ועיקר. יורם ארבל הכריז באוזניי כבר באולימפיאדת סיאול 1988 כי הוא איננו שַדָּר אולימפי אלא שַדָּר של משחקי כדור ותו לאו. הייתי צריך להכריח אותו לטוס לסיאול 88' לשבוע השני של המשחקים על מנת לשמש שַדָּר של ענפים אולימפיים קטנים. היה זה נסים קיוויתי שגרף בסיאול 88' את תהילת השַדָּר האולימפי מששידר ישיר את כל תחרויות הא"ק והשחייה לגברים ונשים, שני המקצועות הראשיים והמובילים בכל אולימפיאדה באשר היא. דני לבנשטיין שידר ישיר את כל תחרויות ההתעמלות לגברים ונשים. יורם ארבל ניגן למגינת ליבו רק כינור שלישי במשחקים האולימפיים של סיאול 1988 מששימש שדר של הענפים הקטנים אך אי אפשר היה להתעלם ממנו ולשכוח אותו בשל מתנת האל שקיבל מהקב"ה : קול בריטון יפהפה וסמכותי. הגדרתי אותו בזאת הלשון כבר אז לפני שנים רבות מאוד : "יורם ארבל נולד לטלוויזיה" .

שידור ישיר של טקס פתיחה אולימפי נראה פשוט, אך הוא לא. זהו תסריט ארוך מאוד ומורכב, רווי ניואנסים ומְגוּוָן באין ספור פרטים מפרטים שונים של קטעי אומנות והיסטוריה. שידור ישיר של טקס פתיחה הוא מקצוע טלוויזיוני קונקרטי בפני עצמו שדורש חריש עמוק, עבודת נמלים שכרוכה בהכנה ממושכת, ליקוט יסודי של אינפורמציה רבה (מאוד) בתחומים שונים של הטקס , והכנת כרטיסיות מסודרות בהתאם. ראש משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאולימפיאדת מונטריאול 1976 היה אלכס גלעדי שמינה את עצמו לשַדָּר טקס הפתיחה. אנוכי נבחרתי על ידו לשמש עוזר שדר אישי שלוֹ בעמדת השידור באצטדיון. עוד בטרם הטיסה למונטריאול 76' החלטנו כי נתוודע לכל הספורטאים נושאי הדגלים של המשלחות השונות, מסיבה פשוטה. נושא הספורטאי האולימפי שנושא את דגל מדינתו ו- צועד בראש המשלחת שלו הוא אישיות מרכזית שזכה לכבוד לאומי בשל מעמדו, הצטיינותו הספורטיבית, וגם בגלל וותק ניסיונו וההיסטוריה המוצלחת שלו בזירת התחרויות. ה- Host broadcaster הטלוויזיוני שמכסה את טקס הפתיחה מייחד לנושא או נושאת הדגל משמעות וויזואלית . הוא או היא והדגל שלהם זוכים לתצלום Close up. מאות מיליוני צופי טלוויזיה רואים אותם ומתוודעים אליהם. אי הכרת נושאי הדגל ע"י שדר טלוויזיה לאומי (באשר הוא) המשדר ישיר לארצו את טקס הפתיחה היא פשלה גסה ומעידה על רשלנות. שנינו עשינו אז עבודת תחקיר שגזלה מאיתנו זמן כה רב עד שאלכס גלעדי שמינה את עצמו בתכנון המוקדם וחלוקת המשימות בתוך המשלחת גם לשַדָּר השחייה בבריכה האולימפית יחדיו עם הפרשן יוסף טלקי ז"ל, וויתר על הג'וב בסופו של דבר לטובתו של נסים קיוויתי. בטרם טקס הפתיחה שררה אי וודאות ובלגן פוליטי, לאחר שעשרות משלחות אפריקניות איימו להחרים את משחקי מונטריאול 76' באשמה שניו זילנד שנוטלת חלק במשחקים האולמפיים משתפת פעולה עם ספורטאי מדינת ה- "אפרטהייד" דרום אפריקה, בענפי הספורט של הראגבי והקריקט . לבסוף גם מימשו את איומם . ראש המשלחת הישראלית במונטריאול 76' שמואל ללקין (בן 87 היום) הטיל את משימת נשיאת הדגל בטקס הפתיחה על האצנית אסתר רוט – שחמורוב. אסתר שחמורוב נטלה חלק באולימפיאדת הדמים – מינכן 1972 ארבע שנים קודם לכן בהיותה בת 20 והגיעה להישגים מפליגים בשתי הריצות הקצרות ב- 100 מ' ו- 100 מ' משוכות. הצלחתה נגדעה ב- 5 בספטמבר 1972 עם רצח 11 הספורטאים הישראליים במינכן ע"י קבוצת מחבלים פלסטיניים מארגון המרצחים "ספטמבר השחור". מאמנה האישי עמיצור שפירא ז"ל היה בין הנרצחים. אסתר רוט – שחמורוב נושאת הדגל במונטריאול 76' הובילה משלחת אולימפית ישראלית שסימנה המשכיות ותקומה. 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה ראו והכירו את נושאת הדגל הישראלית משום שמאה שדרי טלוויזיה מכל העולם שנכחו באצטדיון האולימפי 76', זיהו אותה עבורם. כל נושא או נושאת דגל בטקס פתיחה זוכה כאמור לתשומת לב מיוחדת של ה- Host broadcaster הטלוויזיוני ולכמה שניות של תהילה בינלאומית . הטלוויזיה חושפת אותו ב- Close up  ו/או ב- Medium close up. שיטת החשיפה הטלוויזיונית של כל משלחת היא קונסיסטנטית . הבימוי עקבי ואחיד על פי תכנון קפדני מוקדם. גם של ה- Host broadcaster בלונדון 2012, הלא היא קבוצת OBS. כל משלחת זוכה לרבע או שליש דקה של חשיפה , מותנה בגודלה . עם כניסת משלחת כלשהי לאצטדיון האולימפי היא מכוסה ע"י המצלמות המובילות ב- Long shot. בחלוף זמן קצרצר נחשף נושא הדגל ודגל מדינתו ב- Close up. הטלוויזיה היא מדיה אלקטרונית וויזואלית שנשענת על צילומי Close ups. זהו אחד מעקרונות הצילום, העריכה, והבימוי הידועים בטלוויזיה (וגם בקולנוע). בעצם התמקדותה של הטלוויזיה באיש זה או אחר ב- Close up היא מעניקה חשיבות יתר למושא הצילום שלה. נושאי ונושאות הדגלים של 204 המשלחות בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון חייבו התייחסות ותיאור ספציפי של יורם ארבל ואורי לוי – מי הם ומדוע זכו בכבוד הספורטיבי הלאומי הזה, אולם שני השדרים הישראליים זיהו 19 בלבד . רשלנות עיתונאית בלתי נסבלת. ברור שכל צופה טלוויזיה ישראלי שואל את עצמו מה עושים שם בדיוק בלונדון שני השַדָּרִים הוותיקים בטרם הטֶקֶס, ומתפלא שהם בוחרים ביודעין לחשוף בפני הקהל שלהם עבודת שיעורי בית כה רדודה, שטחית, וחסרת ידע. אורי לוי ויורם ארבל התבלבלו באופן מביך בזיהוי משלחות דומיניקה והרפובליקה הדומינקנית. אפילו היועץ הגיאוגראפי שלהם באולפן בירושלים אורן נהרי שמשמש כמעין תעודת ביטוח מידי ארבע שנים בשידורים הישירים של טקסי הפתיחה האולימפיים, לא הושיע אותם. הפקתי, ערכתי, ניהלתי, ושידרתי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשרה משחקים אולימפיים. בשבע מתוכן : חמש אולימפיאדות קיץ (לוס אנג'לס 1984, סיאול 1988, ברצלונה 1992, אטלנטה 1996, וסידני 2000) ושתי אולימפיאדות חורף (נאגאנו 1998 וסאלט לייק סיטי 2002) – שימשתי עורך ראשי ומפיק ראשי של הפרויקטים הארוכים, המורכבים, והמסובכים האלה מטעמם של המנכ"לים לדורותיהם יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אריה מקל, מוטי קירשנבאום ז"ל, ואורי פורת ז"ל (שוב בקדנציה השנייה שלו) ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם יצחק "צחי" שמעוני, טוביה סער, חיים יבין, נסים שמעל, יוסף בר-אל, יאיר שטרן, ויאיר אלוני. מעולם לא עלה בדעתי לשכור את שירות המידע של עורכי חדשות החוץ בטלוויזיה הישראלית לקראת השידורים הישירים של טקסי הפתיחה באולימפיאדות. תפקידם של העיתונאים האולימפיים שנשלחים לאולימפיאדות להפגין חריצות ולעבוד קשה בשטח על מנת לאסוף את חומר השידור הרב הדרוש להם. אין זה תפקידם לסמוך על אורן נהרי שיציל אותם. אם אורן נהרי כה חשוב לשידור הישיר של טקס הפתיחה ומשמש באמת תעודת הביטוח, ניתן להטיס אותו לעמדת השידור שלכם באצטדיון האולימפי בלונדון והפקיד בידיו את המיקרופון כחלק מצוות השידור במקום , ובתום הטקס החזירו אותו הביתה . לא יכול להיות כי שני עיתונאים וותיקים שנמצאים בלונדון זמן רב לפני תחילת הטקס וסמוך ביותר למקורות המידע הטובים ביותר, נכשלים באופן כה מביש בליקוט האינפורמציה הדרושה וההתכוננות לשידור הישיר. שניהם התבלבלו ונכשלו לחלוטין למשל בזיהוי משלחת מהאיים האנטיליים ההולנדיים וזיהוי משלחת דרום סודאן , שתי מדינות ללא וועדים אולימפיים . ועוד שגיאה : יורם ארבל ואורי לוי יחדיו עם שני העורכים שלהם באולפן בירושלים מאיר בר וטובי גאני והמפיק בלונדון יוני קנלר, גם לא ניהלו נכון את מיצוב מסגרת אִזְכּוּר י"א הספורטאים הישראליים שנרצחו במינכן 1972 בתוככי השידור הישיר מלונדון 2012, ובמסגרת הזמן והעיתוי של החובה העיתונאית העליונה הזאת, שלא הוקדשה לה די מחשבת עריכה. במסגרת חלקו הראשון של טקס הפתיחה בחלק האומנותי שלו בטרם מצעד המשלחות חלק הבימאי דני בויל כבוד עצום לשני האצנים הבריטיים הארולד אייברהאמס (Harold Abrahams) ואריק לידל (Eric Liddel) שנטלו חלק באולימפיאדת פאריס 1924 ונטלו מדליות זהב, הארולד אייברהאמס ב- 100 מ' בתוצאה 10.6 שניות ואריק לידל בריצת 400 מ' בזמן 47.6 ש'. דני בויל הפגין את געגועי הממלכה לשני האתלטים המרהיבים ההם לפני 88 שנים באמצעות הקרנת קטעים מהסרט "מרכבות האש" והמוסיקה הבלתי נשכחת והנפלאה שליוותה אותו, וחיבר אותה המלחין היווני וואנגליס. שני השדרים הישראליים חסרי ידע קולנועי וספורטיבי התייחסו להארולד אייברהאמס (היה מפורסם יותר מבין השניים והפך לשדר ספורט רב מוניטין ברדיו ה- BBC) אך לא הזכירו אפילו פעם אחת במילה אחת את אריק לידל. זאת לא עבירת שידור כל כך חמורה אך היא מעידה על חוסר הכנה. היה שם עוד אירוע שקשור לצופי הטלוויזיה בישראל בעת השידור הישיר של טקס הפתיחה, והיה טעון הסבר ופרשנות מפי שני השדרים הישראליים. קבוצת הטלוויזיה המיוחדת אד הוק OBS (על פי ההגדרה האנגלית : Olympic Broadcasting Services) בראשות הספרדי מנואל "מנולו" רומרו (הקבוצה המבצעית הזאת מפעילה בתקופת המשחקים האולימפיים בלונדון 2012, 65 ניידות שידור ויותר מ- 1000 מצלמות אלקטרוניות – IBC בעלות פנטסטית כוללת של כ- 450 מיליון דולר) , האחראית על הפקת הסיגנל הבינלאומי לכל העולם – הראתה בעת מצעד משלחות הספורטאים על המסלול (שוב , על פי תכנון קפדני מראש) ב- Reaction shots פוליטיקאים ואישים בכירים ממדינות שונות שקשורים באותו הרגע הקונקרטי של החשיפה למשלחת כזאת או אחרת, כשהם מגיבים, מריעים, מעודדים, ומוחאים כף לספורטאים בני ארצם. משהופיעה משלחת ישראל בשידור ישיר על המסך בראשות נושא הדגל שחר צוברי, נראה לפתע דווקא אלכס גלעדי (איש IOC ו- NBC ובעל זכויות טלוויזיוניות רבות משל עצמו) מתרומם מכיסאו ביציע הכבוד ומוחא כף בעוד נציגת ממשלת ישראל בטקס שרת הספורט גב' לִימוֹר לִבְנָת זאת שניהלה מסע והאשימה באופן אישי את אלכס גלעדי במניעת דקת דומייה לזכר י"א הספורטאים הישראליים בתוככי טקס הפתיחה של לונדון 2012 , נותרה בצֵל ולא נחשפה ע"י בימאי הטלוויזיה הראשי של OBS. היא הוחבאה ונעדרה מעין הצופים. יורם ארבל ואורי לוי לא התייחסו כלל למקרה הקונקרטי המיוחד הזה ולא העלו אותו לדיון בעת השידור הישיר. ברור כי הסתרתה של לִימוֹר לִבְנָת לעומת חשיפתו של אלכס גלעדי תוכננו למפרע ע"י OBS. הבלטתו של אלכס גלעדי והסתרתה של לימור לבנת לא היו פרי יד  המקרה.

רעיון אִזְכּוּר י"א הספורטאים הישראליים שנרצחו באולימפיאדת מינכן 1972 היה פרי יוזמה מקורית של מערכת רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, מחזיקת זכויות השידורים הבלעדית בארה"ב. מבצע המשימה היה השַדָּר הבכיר שלה בוב קוסטאס. באותה העת של האִזְכּוּר הקדוש ע"י ערוץ 1 נכנסה לאצטדיון משלחת ג'מייקה ובראשה נושא הדגל שלה האצן יוסיין בולט שיאן העולם בריצות 100 מ', 200 מ', ומרוץ שליחים ארבע פעמים 100 מ' והזוכה בשלוש מדליות זהב בשלושת המקצועות האלה באולימפיאדת בייג'ינג 2008 – ובעקבותיו טור של אצנים ואצניות ג'מייקנים נוספים בעלי מוניטין שמועמדים לזכות במדליות מוזהבות או מוכספות. צופי הטלוויזיה בישראל החמיצו את צעדת המשלחת הג'מייקנית מבלי שיורם ארבל ואורי לוי יעדכנו ויתקנו את הדורש תיקון.

מיניתי בשעתו את אורי לוי לשדר את כל טקסי הפתיחה האולימפיים מאז אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשותפות ולסירוגין עם יורם ארבל (בלוס אנג'לס 1984) עם נסים קיוויתי (באולימפיאדת סיאול 1988), ועם מאיר איינשטיין (באולימפיאדות ברצלונה 1992, אטלנטה 1996, וסידני 2000). ההתוודעות לספורטאים והספורטאיות נושאי הדגל בטקסי הפתיחה הייתה משימה עליונה. ב- 2003 נטשתי את ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת לאחר וויכוחים מרים וטעונים עם מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף בר-אל שמונה לתפקידו ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון במקום המנכ"ל הזמני רָן גַלִינְקָא (מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח מתפקידו במאי 2005 בעת כהונתו ע"י אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שהציבו אותו בפסגת השידור הציבורי שלוש שנים קודם לכן בקיץ 2002). באוגוסט 2004 הצטרפתי לקבוצת הטלוויזיה המבצעית AOB בראשות מנולו רומרו שהפיקה את הסיגנל הבינלאומי של אולימפיאדת אתונה 2004. את טקסי הפתיחה של אולימפיאדות אתונה 2004 ובייג'ינג 2008 שידר אורי לוי יחדיו עם גב' יעל ארד (היא איננה כלל עיתונאית) תחת מרותם של עורכים ומפיקים אחרים. שָם החל הזיוף העיתונאי וההחלקה במורד המדרון. אורי לוי ויעל ארד עשו את עבודתם פלסתר. הם בִּרְבֵּרוּ, פטפטו טריוויה ושגו לאורך הדרך. שלא לדבר על כך שאת מרבית נושאי הדגל הם לא הכירו ולא זיהו עבור צופיהם. שידור עצלני ונרפה של אורי לוי ויעל ארד. ואומנם הגדילה לעשות הג'ודוקאית הזאת לשעבר יעל ארד בעת השידור הישיר של טקס הפתיחה באולימפיאדת אתונה 2004 כשציינה בעת השידור הישיר ההוא בדברי ה- באנאלייה התפלים והמגוחכים שלה כלהן : "מרבית הצופים באצטדיון האולימפי באתונה הם יווניים". באמת יעל ארד מה את אומרת…???

הביקורת החריפה הזאת אודות יורם ארבל ואורי לוי נכתבת בהסתייגות אחת. הם נשלחו ללונדון לא רק לשדר את טקס הפתיחה. מוטלות עליהם משימות שידורים ישירים רבות ונוספות, כל אחד בתחומו. נותרת בידם עבודת הכנה רבה חוץ מההתכוננות לשידור הישיר של טקס הפתיחה, אך התוצאה הסופית בטקס הפתיחה של לונדון 2012 היא אומללה. סקנדל. זה לא היה יכול לקרות לשדר יסודי כמאיר איינשטיין שניצב בדרגה עיתונאית אחת שלימה מעל השניים האלה.

ועוד דבר. יורם ארבל הוא גדול שדרי הספורט בטלוויזיה הישראלית לגווניה (ערוץ 1 הציבורי , ערוץ 2, ערוץ 10, וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) בכל הזמנים. הוא מוכשר אבל בתחום אחד : Play by play. כשהעניינים "מתדרדרים" גם לעיתונאות השַדָּר בעל המוניטין עושה במכנסיים. ההסתבכות המביכה שלו בהגדרת פס המוסיקה שהתנגן בטרם משחק הכדורגל אנגליה – סנגל , האם זה ההמנון הבריטי הקרוי, "God save the Queen" ו/או שמא זה ה- "יוּנְיוֹן גֶ'ק" שהוא בכלל השם של דגל הממלכה הבריטית , מביכה ומעידה על נבערות . מאידך הוא כן שַדָּר נבון ורב אמן ייחודי בניסוח וכושר ביטוי חסכוני ויעיל בשידורים ישירים בטלוויזיה (בבוא העת אדון בכך ב- בלוג) אך הוא איננו עיתונאי. היום בגיל 70 הדבר הופך לו לרועץ ומגמד את אישיותו הטלוויזיונית לגובה הדשא עליו מתרוצצים שחקני הכדורגל. ב- 1998 שידר יורם ארבל את "משחק השרוכים" המביש בין הפועל בית שאן ובית"ר ירושלים כאילו מדובר בהתמודדות ספורטיבית רגילה. ב- 29 במאי 1985 הטסתי אותו לעמדת שידור ששכרתי באצטדיון "הייסל" בבריסל כדי לשדֵר ישיר משָם ארצה את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין ליוורפול ליובנטוס. בעיטת הפתיחה התאחרה ב- 70 דקות מפני שביציע "Z" של האצטדיון בבירת בלגיה נהרגו 39 אוהדים איטלקיים בהתנגשויות עם אוהדים חוליגאנים בריטיים. יורם ארבל לא ידע את סיבת הדחייה למרות שישב סמוך למקום הזוועה (הציל אז את המצב קַשָּב רדיו "קול ישראל" מיקי גורדוס שטלפן אלי למפקדת השידור שלי באולפן ב' בירושלים ודיווח לי על המתרחש ב- "הייסל") . אחד הפוסטים העתידיים יידון ביורם ארבל ובתאריך המזוויע ההוא של 29 במאי 1985, בו שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא ידע מה מתרחש סביבו למרות שישב בעמדת שידור נוחה בעלת תצפית מצוינת שרכשתי עבורו באצטדיון "הייסל" בבריסל. הטבע חנן את יורם ארבל במתנה נפלאה : קול בריטון נעים ועָרֵב להאזנה. הוא קריין בחֶסֶד ובעל שמיעה מוסיקאלית יוצאת דופן . שַדָּר בעל יתרונות רבים בטלוויזיה ביניהם כישרון לבניית דרמה במֶלֶל מועט ואפקטיבי . מעט מאוד שדרים גם בעולם הרחב חוננו בכישרון טלוויזיוני להגדיר מצבים מותחים שונים במעט מילים . יורם ארבל לעולם לא יישמע ברברן. תפר דק מפריד בין שִידוּר לבִּרְבּוּר בטלוויזיה וברדיו והוא אף פעם לא יחצה אותו . הוא נשמע תמיד אמין ומהימן גם כשהוא לא כזה. ערוץ 1 החליט לזמן אותו כתגבורת שידור באולימפיאדת לונדון 2012 אך טקסי הפתיחה אינם הזירה הטבעית שלו. מאז אולימפיאדת הקיץ של לוס אנג'לס 1984 לא שידר עוד טקסי פתיחה אולימפיים. בפברואר 2006 קרא לו אלכס גלעדי לשדר ישיר מעמדת שידור בטורינו את טקס הפתיחה של אולימפיאת החורף בטורינו. יורם ארבל נכשל כישלון קולוסאלי. את אותו הדבר כמעט ניתן לומר עליו גם עכשיו בלונדון 2012. יורם ארבל שוב לא הצדיק את המוניטין שלו. העיתונאות היא ממנו והלאה. במובן מסוים הדבר פתטי כי עבור אנשים רבים הוא נחשב למוסד שידור. לא סתם מוסד שידור. מוסד שידור בפני עצמו. מודל הערצה. אורים ותומים. העורכים והמפיקים של יורם ארבל שהם הרבה יותר צעירים ממנו חייבים להתערב ולהעיר לו על מחדליו. אל להם להתבייש לעשות זאת מחמת גילו, ולא לאפשר לו לחבל בשמו הטוב במו ידיו. (ראה המשך בביקורת טלוויזיה 3).

סוף הפוסט מס' 2. 30 ביולי 2012.

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *