פוסט מס' 57. ד"ר איאן פרומן אבי הטניס המודרני בישראל וחתן פרס ישראל ב- 1989 (3 מתוך 3 בסדרה). פוסט מס' 57. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 22 בספטמבר 2012.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית. וראשית עיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג וחומריו נמצאים תחת זכויות יוצרים. אין להפר אותן. אין לעשות בחומרים כל שימוש. 

הערה 3 : הבלוג איננו נכתב למטרות רווח ולא למען הרייטינג. הוא הוקם כניסיון להפיק וליצור מוצר איכותי, ונכתב לטובת פלח צר (מאוד) באוכלוסייה.

הערה 4 : שהיתי בתעשיית הטלוויזיה כ- 40 שנה. הפוסטים נכתבים בדרך כלל מנקודת מבט של מצלמות הטלוויזיה ומזווית הראייה של תעשיית הטלוויזיה באשר היא.

—————————————————————————-

פוסט מס' 57 : הועלה לאוויר ב- 22 בספטמבר 2012.

—————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 / 2002. אנוכי עם סיום עבודתי בטריקת דלת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ד"ר אִיָאן פְרוֹמַן (בן 75) הוא אָבִי הַטֶנִיס המודרני בישראל וחתן פרס ישראל בשנת 1989 פוסט מס'3 ואחרון בסדרה העוסק בגדולתו של ד"ר איאן פרומן. פוסט מס' 57. כל הזכויות שמורות.

הקדמה קצרצרה.

קיים קשר בל יינתק בין רשתות הטלוויזיה באשר הן לבין מושאי השידור שלהן . הטלוויזיה מבליטה את הטובים ביותר ונוהה אחריהם ללא הרף. לא רק בתחומי הספורט לגווניו השונים אלא גם בתחומי חיינו האחרים : בידור, מוסיקה, אומנות, חברה, ופוליטיקה. הדבר בולט במיוחד בעיקר בשני קריטריונים שהטלוויזיה עוסקת בהם בהתמדה וללא הֶרֶף, שם נוצרת בכלל שותפות סימביוטית, בה שני הצדדים מפיקים תועלת : ספורט ובידור. לא רק שהיא הטלוויזיה מעניקה פרסום ציבורי רָב מֵמַדִים למושא השידור שלה אלא היא נדרשת גם לשלם לו זכויות שידורים . נוצר כאן אי שוויון ברור. הטובים מקבלים חשיפה והתוודעות ומתעשרים. ככל שהם נעשים עוד יותר טובים הם מקבלים את הפומביות והממון מהטלוויזיה במנות כפולות ומכופלות , בעוד על הבינוניים והחלשים נגזרת מלחמת הישרדות. מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל  צעד במשך 37 שנים שלוב זרוע עם השידור הציבורי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גם חשפה אותו וגם שילמה לו ממון אולם הרוויחה רייטינג ויוקרה. זה כמובן איננו פטנט שלנו. רשת הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE שילמה בזמנו הון עתק של זכויות שידורים לשני מועדוני הכדורגל הנוצצים של ברצלונה וריאל מדריד. רשת הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI נתנה בימים ההם כסף רב למועדון הכדורגל של מילאן. כך נהג גם ה- BBC והעניק תשומת לב למועדוני הכדורגל של ליוורפול, מנצ'סטר יונייטד, וארסנל – בתקופה שלי, יותר מאשר למועדונים אחרים. הקשר הסימביוטי ארוך השנים שנוצר בשעתו בין השידור הציבורי לבין מכבי ת"א עורר סימני שאלה וגם רוגז. הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות ב- EBU אירופה איננה מוסד שידור שוויוני ולא גוף בוררות, או בית דין גבוה לצדק. שיטת המִדְרוּג איננה מאפשרת לשידור הציבורי להישאר אדיש כלפיו, כלפי המִדְרוּג. שידור ציבורי הנשען על כיסו של משלם אגרה מחייב אותו לא כל שכן להגדלת מִצְבּוֹר הרייטינג שלו. עליו להתחשב גם בדעתם של הצופים שלו שמממנים אותו ולא רק בדעתם של המפיקים והעורכים שמעצבים את דמותו של השידור הציבורי. לא תמיד אך כמעט תמיד וכמעט בכל תנאי. מי שחושב שהשידור הציבורי (באשר הוא) משוחרר מעוֹל הרייטינג ב- 2012 בעידן הרָב ערוצים טועה טעות גסה ואיננו מבין את פילוסופיית תקשורת ההמונים שמפיצה הטלוויזיה. מנהלה של כל רשת טלוויזיה באשר היא (גם טלוויזיה ציבורית) יחדיו עם מנהל חטיבת התוכניות שלו חייבים להיות אישים רב גוניים, יצירתיים, בעלי אוריינטציה בתחומים רבים, וכמעט גאוני תקשורת. עליהם למצוא עוגני שידור (מסוגים שונים) שיבואו במגע עם כמה שיותר חלקים בפָּאזֶל הקרוי לוח שידורי טלוויזיה. תפקידו של מנהל תוכניות בכל ערוץ טלוויזיה הוא קרדינאלי ! מכאן ברור מדוע ההתקשרות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מכבי ת"א הייתה נבונה בעת ההיא גם אם היא נעשתה על חשבון מועדוני כדורסל אחרים במדינה. השידורים הישירים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל כמו גם שידורי הכדורגל הישראלי לגווניו (ליגה + גביע + הנבחרת הלאומית) היוו עוגני שידור של הטלוויזיה הציבורית. חשיבותם מעבר להיותם מִצְבּוֹר רייטינג הייתה בהשקתם לתוכניות אחרות שקדמו להן ולתוכניות נוספות שבאו אחריהם ועקבו אותם. שידורי מכבי ת"א והכדורגל הישראלי בטלוויזיה הציבורית במשך שנים ארוכות כמשנה סדורה העלתה את מדד הצפייה הכללי גם של אותן התוכניות שפונות לקהלים מצומצמים יותר. הרכבת הפאזל של לוח שידורי טלוויזיה לטווח הקרוב, הבינוני, והרחוק הוא מלאכת מחשבת שנתונה בידי מומחים שנונים. ברור שמלאכה כזו כפופה לתקציבים אך בראש וראשונה היא תוצאה של רעיונות מבריקים, ידע רחב במגוון האינפורמציה שהטלוויזיה מוכשרת לספק לקהלה, ושיבוץ מתאים בד בבד עם הכרת לוחות השידורים של היריבים בערוצי הטלוויזיה המתמודדים מולך במדינת ישראל.

ב- 1993 התמנה מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור ה- 6. הוא הבין משהו בבניית לוח שידורים טלוויזיוני ותמך תמיכה נלהבת בחתימת החוזים שוב ושוב עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות עו"ד שמעון מזרחי והתעשיין דיוויד פדרמן, וגם עם התאחדות הכדורגל הישראלית. אבל הוא עשה עוד משהו. הוא הפקיד את המפיקה גב' דליה גוטמן על חטיבת התוכניות במקומו של קודמה יוסף "יוסי" משולם. עליה הטיל את המשימה הכבדה של בניית הפאזל . השיחה הזאת עמכם אודות ההתקשרות של השידור הציבורי עם מכבי ת"א מזכירה לי את הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT שרדפה בשעתו נואשות אחרי הטניסאי בְּיוֹרְן בּוֹרְג לכל מקום אליו פנה על פני הגלובוס . לא רק שצילמה אותו שוב ושוב בשידורים ישירים אלא נתבעה לשלם עבור הזכות הזאת להעביר את גדולת הטניס שלו מכל קצווי תבל לאולפן השידורים שלה בסטוקהולם. הזָמָר אריק איינשטיין היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שהטלוויזיה תתייצב לפתחו. אריק איינשטיין יהיה או טו טו בן 74. גם היום הוא צריך לומר "הנני" כדי שמי שהיא מרשתות הטלוויזיה במדינת ישראל יתייצבו לפתחו וישלמו לו מיליוני שקלים תמורת הזכות להעביר קונצרט שלו בשידור ישיר.

דבר דומה התחולל בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין נשיא מרכז הטניס בישראל ד"ר איאן פרומן מאז 1977. כעבור שלוש שנים ב- 1980 החלו להתפתח כבר יחסי תקשורת סימביוטיים . שני הצדדים הרוויחו מהעסק. הטניס הישראלי הפך להיות בתקופה מסוימת של השנה (בסביבות חג סוכות) עוגן שידור בתוך הפאזל אך מחוץ לגבולות ה- Prime time. ד"ר איאן פרומן גידל והכשיר בשנים ההן שני טניסאי עַל : שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף . על הדרג השני נמנו גלעד בלום ושחר פרקיס. ההצלחה שלהם בעשור ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה גררה אחריהם את מצלמות הטלוויזיה. הפקות הטלוויזיה הגדולות של הטניס הישראלי בעשור ה- 80 במרכז הטניס ברמת השרון ומחו"ל הביאו מוניטין לשני הצדדים. הגדולה שבהן הייתה הפקת השידורים הישירים ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מפגש גביע דייוויס בחודש מארס של שנת  1987 בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל (עליה נמנו שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף) בעיר הצ'כית רָאדֶץ קְרָאלוֹבָה.

תוכן.

לא הייתי נדרש לעסוק בד"ר איאן פרומן אילולא ההצלחה הישראלית העכשווית בתחרות גביע דייוויס האחרונה נגד יפן, למרות ששרר שם גם לא מעט מזל ממנו נהנתה הנבחרת שלנו. שמו של איאן פרומן אבי הטניס הישראלי המודרני נשכח במקצת. הדור הצעיר כמעט אינו יודע את שמו ולא מכיר את מורשתו. הביטוי הלאומי של לִבְלוּב הטניס הישראלי התקיים כבר לפני רבע מאה של שנים במשחק גביע דייוויס בין נבחרות ישראל וצ'כוסלובקיה בעיר ראדץ קראלובה . שגשוג שידורי הטניס הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1980 ממרכזם החשוב ברמת השרון , ועלייתם לגדולה בינלאומית של שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף – העמיק את הפופולאריות של הענף ותודעתו בציבור. הפרוספריטי והפריחה באצטדיון "קנדה" ברמת השרון דחפו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכסות את ההתמודדויות של נבחרות ישראל גם בגביע דייויס בטניס . אחד ממבצעי השידורים החשובים ביותר של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי בעשור ה- 80 של המאה שעברה התקיים בימי שישי, שבת, וראשון – 13, 14, ו- 15 באמצעו של חודש מארס בשנת 1987, בעיר הצ'כוסלובקית רָאדֶץ – קְרָאלוֹבָה וכלל בתוכו מסת שידורים ישירים ומוקלטים שסיקרו את הניצחון הסנסציוני והדרמטי של נבחרת ישראל בטורניר גביע דייויס 2:3 על צ'כוסלובקיה החזקה. בנבחרת ישראל שיחקו שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף , ואת צ'כוסלובקיה ייצגו מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר וקָארְל נוֹבָאצֶ'ק. הניצחון על נבחרת צ'כוסלובקיה הוא ההישג הגדול ביותר של הטניס הישראלי מעולם במסגרת תחרויות גביע דייויס . ההתמודדות עוררה עניין ציבורי רב בארץ והייתי צריך להיערך היטב לקראתה בהתאם . הפקת השידורים נעשתה במשך כחודשיים מישראל אך להפתעתי היא לא הייתה מסובכת כלל ועיקר למרות שהיה מדובר בתחרות ספורט נגד מדינה קומוניסטית מעבר למסך הברזל שאין לנו עמה כלל קשרים דיפלומאטיים . בצ'כוסלובקיה כבר ביקרנו ב- 1981 (השַדָּר יורם ארבל והמפיק איציק גליקסברג) בעת אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל. מנכ"ל רשות השידור אז היה יוסף "טומי" לפיד. עכשיו היה אורי פורת המנכ"ל שלי . מצבי היה נוח יותר אך חשוב מכך היו הקשרים הטובים שהיו לי עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי נקרא "Eurovision") , לוֹ היו קשרים מקצועיים הדוקים עם OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי שצ'כוסלובקיה הייתה חברה בו ונקרא "Intervision". ללא עזרתו הישירה והפעילה של ה- EBU  וללא התערבותם האישית של הצ'כי הוּבֶּרְט וָואסְלִיק שהיה נציג של רשות השידור הצ'כוסלובקית ב- OIRT, ושל גב' פְרִיצִי שְרָאם מהטלוויזיה האוסטרית הממלכתית ORF, היה לי הרבה יותר קשה להפיק את השידורים הישירים מרָאדֶץ – קְרָאלוֹבָה ולהוציאם לפועל.

הוברט וואסליק דיווח לי כי הטלוויזיה הצ'כוסלובקית חובבת הספורט תשדר את ההתמודדות בשידור ישיר לצופי הטלוויזיה שלה. "אנחנו משדרים ישיר כמעט כל דבר שזז, לבטח טניס", אמר לי בגאווה. צריך להבין כי האומה הצ'כוסלובקית הצמיחה מתוכה שיאני ואלופי עולם ואלופים אולימפיים בענפי ספורט רבים. אמיל זטופק ורעייתו דנה זטופקובה הם המפורסמים שבהם. צ'כוסלובקיה הוכתרה בעברה כאלופת אירופה והעולם במשחקי הכדוריד, כדורעף, והוקי קרח. כמו כן הייתה פעמיים ב- 1934 ו- 1962 סגנית אלופת העולם בכדורגל במונדיאלים של איטליה 1934 וצ'ילה 1962. ב- 1976 הייתה צ'כוסלובקיה אלופת אירופה בכדורגל והיה לה מה לומר גם בספורט הטניס. הטניסאי הצ'כוסלובקי המהולל יָרוֹסְלַאב דְרוֹבְּנִי (Jaroslav Drobny) היה אלוף ווימבלדון ב- 1954. יָאן קוֹדֶש (Jan Kodes) מצ'כוסלובקיה כבש את ווימבלדון ב- 1973. מאוחר יותר צמחו בצ'כוסלובקיה לגדולה הטניסאית האגדית רבת המוניטין מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה (Martina Navratilova) שהייתה תשע פעמים אלופת ווימבלדון, וגם הטניסאי המצטיין אִיבַן לֶנְדְל  (Ivan Lendl), ואחריו יָאנָה נוֹבוֹטְנָה שזכתה בתואר אלופת ווימבלדון לנשים ב- 1998.

החלטתי לשלוח לרָאדֶץ קְרָאלוֹבָה את שַדָּר הטניס שלי אוּרִי לֵוִי ולנהֵל את מלאכת ההפקה בעצמי. מבצע השידורים מרָאדֶץ' – קְרָאלוֹבָה היה זוֹל. את המו"מ על הזכות לשָדֵר את התמודדות הטניס בגביע דייויס בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל ניהלתי עם חברת West Nally. הצגתי את עצמי "כנסיך רָש ועָנִי" מרשות השידור הישראלית. החברה המחזיקה בזכויות השידורים דרשה ממני תשלום של 800 (שמונה מאות) דולר בלבד. מנכ"ל רשות השידור אוּריִ פּוֹרָת, סמנכ"ל הכספים יוֹחָנָן צַנְגֵן, ומנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין עטו על המציאה והתירו לי לפעול בהתאם. בשעה שהכול היה מונח לי ביד וההפקה הייתה סגורה (גם מטעמים פוליטיים), שיתפתי את מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ומנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין במהלכיה. שניהם אישרו את השידורים הישירים בו במקום. המסמכים המקוריים הנוגעים להפקה הזאת נשמרו [1]. הביורוקרטיה ברשות השידור שעוסקת בהטסת כוח אדם למשימות שידור בחו"ל היא מסורבלת. באחד הפוסטים הקודמים הוסבר כי מנכ"ל רשות השידור שמשמש העורך הראשי שלה, והאחראי על שמירת תקציב מאוזן על פי חוק רשות השידור, הוא האיש הבלבדי שמאשר טיסות לחו"ל. המסמכים שמציגים את משימות חו"ל והטסת כוח אדם נכתבו ונשלחו על ידי למנכ"ל הרשות באמצעות מנהל הטלוויזיה. לעיתים גם באמצעות מנהל חטיבת החדשות שהיה בעצם הבוס הישיר שלי בהיררכיה הפיקודית.

טקסט מסמך :  3  במארס 1987 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 2) שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין והנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה של מפגש גביע דייויס בטניס בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל בעיר ראדץ קראלובה המרוחקת כ- 100  ק"מ מפראג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  3 במארס 1987. זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 2 מתוך 2) ששלחתי למנהל הטלוויזיה חיים יבין והנוגע לשידורים המוקלטים והישירים של מפגש גביע דייויס בטניס בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל בעיר ראדץ קראלובה בתאריכים שבין 13  ל- 15 במארס 1987 (ימים שישי, שבת, וראשון). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  5 במארס 198 . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת איננו מתמהמה ומאשר מייד את טיסתו של אורי לוי לצ'כוסלובקיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי לוי לא היה צריך לעשות דבר. אשרת הכניסה לצ'כוסלובקיה המתינה לו עם בואו לווינה. פְרִיצִי שְרָאם והוּבֶּרְט וָואסְלִיק עמדו בהבטחתם. הטלוויזיה הצ'כוסלובקית עמדה בדיבורה והכינה לנו עמדת שידור מצוינת. ערוצי הלוויינים האטלנטיים של ה- Primary ו- Major 1  שחיברו את פראג לירושלים היו פתוחים. כמו גם קווי השידור ה- 4W שלנו. ניצבו לידי טכנאי תקשורת בעלי שיעור קומה כמו מיכה לויירר, יאיר שרף, וסעדיה קאראוואני כך שלא הייתי צריך לדאוג יתר על המידה. אורי לוי היה צריך רַק ליטול לידיו את המיקרופון ולשַדֵר את המשחקים.

נבחרת הטניס של צ'כוסלובקיה נחשבה לאחת הנבחרות הטובות באירופה וגם בעולם . בשורותיה שיחק אז מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר מבכירי שחקני הטניס בצמרת העולמית. הוא דורג בסבב העולמי טוב יותר בהרבה מעמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין. ביום הראשון של משחקי היחידים שישי – 13 במרס 1987 ניצח עמוס מנסדורף את מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר אחד השחקנים הטובים בעולם בעת ההיא בתוצאה 6 : 4, 6 : 2, 3 : 6 ובמערכה הרביעית 6 : 3. שלמה גליקשטיין גבר על מילאן שרייבר 2:3 במערכות בתום משחק ארוך מאוד בן כשלוש שעות וחצי . ביום שבת – 14 במרס 1987 ניצח הזוג הצ'כוסלובקי. התוצאה בתום יומיים של משחקים הייתה 2 : 1 לישראל. ביום ראשון – 15 במרס 1987 ניצח כצפוי מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר את של מה גליקשטיין בשלוש מערכות 6 : 3, 6 : 1, ו- 2:6. במשחק החמישי הביס עמוס מנסדורף את קָארְל נוֹבָאצֶ'ק 6 : 3 , 4 : 6, 6 : 2, ו- 6 : 0 במערכה הרביעית. הפקדתי בידי אורי לוי זכות גדולה. הוא שִידֵר ישיר בקולו את אחת מתחרויות הטניס החשובות ביותר של ישראל בכל הזמנים ובסופה הפתעה דרמטית . ישראל ניצחה את צ'כוסלובקיה בביתה והעפילה לשלב רבע הגמר של גביע דייוויס. זה היה גם ניצחונו של מייסד ואבי הטניס המודרני בישראל אִיָאן פְרוּמַן וקפטן הנבחרת שחקן הטניס הוותיק עו"ד יוֹסִי שְטַבְּהוֹלְץ . קמה לישראל נבחרת טניס מרשימה. נדמה לי ששמותיהם של שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף הציתו את דמיונם של כל חובב טניס בישראל. אך האם שַדָּר הטניס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצית את דמיונם של הצופים בארץ. היה באוּרִי לֵוִי משהו כבוי שהקרין חוסר כריזמה טלוויזיונית ואולי כתוצאה מכך גם חוסר ביטחון, אבל הוא היה נאמן ומסור (מאוד) לתפקידו, וגם בעל ידע. בכך חיפה על חולשות אחרות שלו. ולמי מאיתנו אין חולשות.

טקסט תמונה :  12 במארס 1987. ראדץ קראלובה – צ'כוסלובקיה. טורניר גביע דייוויס בטניס צ'כוסלובקיה נגד ישראל. אורי לוי (ראשון מימין) עם חבורת עיתונאים ישראלית שנשלחה לסקר את מפגש גביע דייויס בטניס צ'כוסלובקיה – ישראל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אורי לוי שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אבי בטלהיים  מ- "מעריב", חגי קרן צבי מ- "ידיעות אחרונות", איש לא מזוהה, יוסי רוט צלם "ידיעות אחרונות", ויעקב מאור מ- "ידיעות אחרונות". (התמונה באדיבות אורי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  12 במארס 1987. ראדץ קראלובה – צ'כוסלובקיה. אורי לוי (ראשון משמאל) עם יעקב מאור כתב "ידיעות אחרונות" (במרכז) , ואבי בטלהיים כתב "מעריב". (באדיבות אורי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחודש יולי 1981 הפקדתי את מיקרופון הטניס בידיו של אורי לוי. בפעם הראשונה בחייו הפך לשַדָּר טניס בתחרות גביע דייויס במרכז הטניס ברמת השרון בין נבחרות ישראל והונגריה . הוא הגשים את חלומו . אז החלה בעצם הקריירה שלו כשדר ספורט בכלל ושדר טניס בפרט. הוא כל כך רצה לשדֵר טניס . קדמו לו בתחום הזה יורם שִמרון ונסים קיוויתי. שידורי הספורט בטלוויזיה החלו להתרחב לאין שיעור בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת בתחומים רבים. חיפשתי דרך להרחיב את מעגל השַדָּרִים והמגישים במחלקת הספורט  יורם שימרון ונסים קיוויתי תוכננו על ידי להיות גיבוי ו- Second hand של יורם ארבל בשדה הכדורגל . דן שילון שהיה כתב רשות השידור בארה"ב ושָב ב- 1981 ארצה תוכנן להשתלב בשידורי הכדורסל . נסים קיוויתי היה השַדָּר המוביל שלנו במקצועות א"ק ושחייה. דָנִי לֵבֶּנְשְטַיִין נחשב לשַדָּר ההתעמלות הטוב ביותר שלנו. חיפשתי שַדָּר טניס. מחלקת הספורט ניצבה ב- 1981 בפני אתגרי שידור ישירים רבים בהווה ובעתיד . התרחבותם הבלתי נמנעת של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ומהעולם ועמם מסת השידורים הישירים כמו מונדיאל ספרד 1982, אליפויות אירופה בכדורגל וכדורסל, אליפויות אירופה והעולם בא"ק ושחייה, אליפויות אירופה והעולם בהתעמלות, טורנירי גביע דייויס בטניס, טורניר הטניס ברמת השרון, ו- ווימבלדון, משחקי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורגל, הליגה הלאומית בכדורסל , ושידור משחקיה של קבוצת מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל, שידורי Off tube קצרים באולפן הספורט של מגוון עצום של ענפי ספורט, ומה לא – חייבה פילוסופיה וגישה שונה וחדשנית. אז גם גמלה בלִיבִּי ההחלטה להפקיד בקיץ 1981 את מיקרופון הטניס בידיו של אוּרִי לֵוִי. הבחור טרם שידר ישיר בטלוויזיה עכשיו הייתה זו שעתו הגדולה . בשנים שאלכס גלעדי שימש מנהל מחלקת הספורט (1980 – 1974) הוא דאג שאוּרִי לֵוִי אפילו לא יקריין את כתבותיו שלו עצמו בשל איכות קולו הדלה שהיה רחוק מלהיות רדיופוני. מינויו של אורי לוי לשַדָּר הטניס גרם לנסים קיוויתי ויורם שִמרון לעַוֵות את פניהם. שניהם לא אהבו את הרעיון בעיקר מפני שחשבו שהדבר נעשה על חשבונם . אורי לוי הוטל למערכה לראשונה בחייו כשַדָּר טניס בשידור ישיר, ביום שישי בצהריים – 10 ביולי 1981, בתחרות גביע דייוויס בין נבחרות ישראל והונגריה באצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון. נרתמתי אישית להפקת הטניס הבעייתית והמורכבת שהתנגשה עם כיסוי הטלוויזיה שלנו את משחקי המכבייה ה- 11 שהתקיימו באותו הזמן בתל אביב. הוועדה המארגנת של מפגש גביע דייוויס בראשותו של ד"ר איאן פרומן דרשה זכויות שידורים. לא הסכמתי לשלם לאיגוד הטניס אך הייתי נאות להציב במקום תשלום עבור הזכויות יותר שלטי פרסומת באצטדיון "קנדה" . הייתי זקוק לאישורם של מנהל הטלוויזיה בימים ההם יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער. שניהם לא הקלו עלי את החיים . מחלקת הספורט מתחה את אמצעי השידור וההפקה של הטלוויזיה הישראלית עד תום . מסמך הצעת הכיסוי של מפגש גביע דייוויס ישראל – הונגריה ב- 10, 11, ו- 12 ביולי 1981 שהוגש למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל הטלוויזיה טוביה סער נשמר [2].

טקסט מסמך : 21 ביוני 1981 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 4) ששלחתי למנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות הנוגע להפקת מפגש גביע דייויס ישראל נגד הונגריה בחודש יולי 1981 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 21 ביוני 1981 . זהו עמוד מס' 2 של המסמך המקורי (מתוך 4) (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 21 ביוני 1981 . זהו עמוד מס' 3 של מסמך ההפקה המקורי (מתוך 4) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 21  ביוני 1981 . זהו שרטוט המציג את פוטנציאל הצבת הפרסומות המסחריות בתחרות גביע דייויס ביו נבחרות ישראל והונגריה שנערכה בחודש יולי 1981 באצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון . צחי שמעוני חשש מתקדים היקף הפרסומות המסחריות שהיו אסורות בשידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית אך לבסוף נתן את אישורו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אוּרֵי לֵוִי נזרק למים ושידר ישיר שעות על שעות את מפגש הטניס הארוך . מבקרי הטלוויזיה בעיתונות ובראשם טדי פרויס מהעיתון "דבר" לא חסכו ממנו את עטם והכינו לו מארב. "עוד פטפטן לאוסף" [3], כינה את אורי לוי חסר הניסיון בעיתונו ב- 13 ביולי 1981. לפתע היה צריך הטירון להתמודד עם ביקורת טלוויזיה על תִפקודו כשדר Play by play בעֵת שידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנהל חטיבת החדשות טוביה סער מיהר לשלוח לי פתק אזהרה ובו דברי תוכחה [4],  על הפטפטת של אורי לוי, הכנת שיעורי הבית הרשלנית שלוֹ כשַדָּר, וטרח להוסיף, "מה עם יוֹרָם שִימְרוֹן ?". השבתי מייד לבוס הישיר שלי : "טוביה רֵד ממנו . מי זה טדי פרויס בכלל ? ואיזה חשיבות יש למִשְנָתּוֹ ? ממתי אני אמור להתחשב בביקורת עיתונאית של חובבן ? זה היה השידור הישיר הראשון בחייו של אורי לוי  . אורי לוי יישאר על כנו וימשיך להיות שַדָּר הטניס שלנו . לאורי לוי כמו כל שדר חסר ניסיון דרוּש זמן כדי לפרוח . אני מטיל את יהבי עליו – לא במקרה אלא מנימוקים מקצועיים שאני חושב שהם נכונים . בדרך כלל אני לא טועה". אורי לוי בשל הבעת פניו הבוהה ושפמו השחור נראה לי לפעמים חסר ביטחון, מין סוג של מִסְכֵּן – Helpless. הגנתי עליו בנחרצות. לא נתתי לו לדעת כי מנהל חטיבת החדשות טוביה סהר דורש להחליפו.

טקסט מסמך  :  13 ביולי 1981. זוהי ביקורת הטלוויזיה של העיתונאי טדי פרויס כפי שהתפרסמה ב- "דבר" ב- 13 ביולי 1981, וכותרתו, "עוד פטפטן לאוסף". (עיתון "דבר").

טקסט מסמך :  13 ביולי 1981 . מנהל החדשות טוביה סער נבהל מהביקורת השלילית ומיהר "להתלבש" על אורי לוי מפני שמבקר הטלוויזיה של העיתון "דבר" טדי פרויס ראה באורי לוי שדר לא יוצלח, פטפטן, לא מכין את שיעורי הבית לפני שידור ישיר .טוביה סער אימץ את ביקורת הטלוויזיה של העיתונאי טדי פרויס ורמז לי להחזיר את יורם שִמרון לכֵּס שַדָּר הטניס. סירבתי ועניתי לו : "ממתי מבקר טלוויזיה חובבן קובע מי הוא שדר פטפטן ?". אני כמנהל הספורט שלך קובע מי מוכשר להחזיק במיקרופון ומי לאו .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

יום אחד שבתי למשרדי בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים ומצאתי על שולחני פתק תודה מאורי לוי. הוא הודה לי על כך שמיניתי אותו לשַדָּר הטניס של מפגש גביע דייויס ישראל – הונגריה. חלום חייו התגשם. הוא מצא צורך להודות לי בכתב. בפתק היה כתוב משפט קצר, "ליואש, ברור לי שלקחת על עצמך הימור לא קטן כשאִפשרת לי שידור חי מהטניס. על האמון – תודה מקרב לב. אורי". הוא היה מין אדם שדיבר עימי פעמים רבות באמצעות פתקים ומכתבים , אולי מפני שהתבייש ממני, ייתכן בגלל שהייתי מבוגר ממנו. בכך באמצעות הפתקים רצה לרחוש לי כבוד מקצועי שמעולם לא חיפשתי אותו. הבחירה בו כשַדָּר טניס הייתה רלוואנטית והוכיחה את עצמה במרוצת הזמן. לא היה ספק. אורי לוי היה כתב מסור, חרוץ, ואינטליגנטי. הוא סייע לי למַצֵב את הטניס הישראלי והבינלאומי כענף ספורט שלישי בחשיבותו בטלוויזיה הישראלית הציבורית אחרי הכדורגל והכדורסל. אהבתי אותו וסמכתי עליו.

טקסט מסמך : חודש יולי של שנת 1981. לאחר שקראתי את דבריו, זימנתי אותו למשרדי ואמרתי לו כלהלן : "אורי היית בסדר גמור בשידורים הישירים של משחקי גביע דייוויס ישראל – הונגריה. זרוק את ביקורת הטלוויזיה של טדי פרויס לפח. כל עוד ואני כאן לא יאונה לך כל רע". הוא היה פגיע בסביבה הלחוצה הזאת של המיקרופון והמסך הטלוויזיוניים ורגיש לביקורת שנמתחה עליו. כעבור ארבעה חודשים, בנובמבר 1981, מיניתי אותו למפיק משנה שלי בהפקת שידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל ספרד 1982. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במרוצת השנים מצאתי עוד ועוד מכתבים אישיים שלו שהונחו בהיחבא על שולחני . תוכנם אישי ולכן הם אינם מיועדים לפרסום .

טקסט תמונה :  חודש יולי של 1981 . אורי לוי בתחילת הקריירה שלו כשַדָּר ספורט. התמונה צולמה על ידי במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים בקיץ 1981. אין לטעות באיש. הוא היה אחד מאנשי הטלוויזיה הטובים ביותר שהכרתי מעודי. חרוץ, מסור, ואינטליגנטי. אנשים בעת מצוקה, גם ידוענים , נוטים לפרוק את רִגשותיהם בכתב בפני המנהלים שלהם. אהבתי והערכתי את אורי לוי ובניתי עליו לעתיד לבוא. (תיעוד צילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבה נחזור לנבחרת ישראל בגביע דייויס בשנת 1987. נבחרת ישראל העפילה בעקבות הניצחון המפתיע על צ'כוסלובקיה לשלב רבע הגמר של המפעל נגד נבחרת הודו. הודו ניצחה קודם לכן את ארגנטינה 2:3 ונקבעה כנבחרת המארחת של המפגש הבינלאומי שהיה אמור להיערך במשך שלושה ימים בניו דלהי בסוף השבוע האחרון של חודש יולי 1987. עמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין היו בשיאם והקרב הצפוי נגד שני טניסאי הטניס הבכירים של הודו אז וויז'אי ארמיטראז' וראמש קרישנן הוליד ציפיות וסקרנות .West Nally העלתה את מחירי זכויות השידורים לאין שיעור והתמונה הכספית השתנתה מן הקצה אל הקצה . אף על פי כן הייתי משוכנע שהמנכ"ל אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאפשרו לי בכל זאת להפיק את ההתמודדות המעניינת בשידורים ישירים לישראל. ההתמודדות הספורטיבית  הזאת קיבלה מייד גם צביון פוליטי מפני שלא שררו אז קשרים דיפלומאטיים בין שתי המדינות והיה ידוע שהאוריינטציה הפוליטית – מדינית של הודו נוטה לצד הערבים בסכסוך הישראלי – פלסטיני. ממשלת הודו אישרה במפתיע את כניסת נבחרת הטניס של ישראל לתחומה. זאת הייתה הפתעה מפני שהיא לא התירה זאת חמישה חודשים קודם לכן לנבחרת הטניס שולחן כדי להשתתף באליפות העולם שנערכה גם כן בניו דלהי .

ביום שישי – 22 במאי 1987 כחודשיים ימים לפני תחרות גביע דייויס בשלב רבע הגמר הודו נגד ישראל, הגשתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ולמנהל החדשות יאיר שטרן את הצעת השידורים המפורטת שלי שנחשבה בעיניי לאחד משיאי הספורט הישראלי בשנת 1987 [5] . חברת West Nally דרשה מחיר של 15000 (חמישה עשר אֶלֶף) דולר תמורת זכויות השידורים הישירים  ו- 7500 דולר תמורת שידור תקצירים יומיים . לכך היה צריך לצַרֵף את עלויות השידורים הלווייניים ה- Unilateral מניו דלהי לירושלים שעמדו בלֵב העומס הכספי של ההפקה . הבעיה הגדולה של שידורי הטלוויזיה שמשחק הטניס איננו מוגבל בזמן ולכן צריך להזמין שעות רבות מראש של שידור לווייני . זה עולה הון תועפות. תחנת הקרקע ללווייניים דָרָהדוּן – אַחְמֶד ליד ניו דלהי הייתה מקושרת לשני לווייני התקשורת ההודיים שנמצאים מעל האוקיינוס ההודי מעל קו המשווה ומשייטים בחלל בגובה של 36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ. לא היה לתחנה ההודית הזאת קו ראייה לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary וה- Major , שאליהם תחנת הקרקע ללוויינים שלנו בעמק האלה הייתה מחוברת . נדרש לבצע כאן דילוג כפול . סיגנאל השידור מדָרָהדוּן – אַחְמֶד היה אמור לעלות לאחד הלוויינים ההודיים ומשם לרדת לתחנת הקרקע ללוויינים של דרום אפריקה בפרטוריה , וּמשם לעלות שוב לאחד הלוויינים האטלנטיים ואז לרדת לתחנת עמק האלה שלנו. הטראנזיט של הסיגנאל הלווייני היה יקר. תמורת עֶשֶר הדקות נדרשנו לשלם כ- 3000 דולר. עלות תקציר יומי של חצי שעה עלה לנו 5000 דולר ועלות תקציר יומי בן שעה עמדה על 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר.

משחקי היחידים של היום הראשון במפגש נקבעו ליום שישי – 24 ביולי 1987 . שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף היו אמורים להתחיל את משחקם בשמונה ושלושים בבוקר שעון ישראל. מנהלת התוכניות בטלוויזיה הלימודית – חינוכית יוהנה פרנר הסכימה לפנות את זמן השידור שלה לטובת שידורי הטניס ולהצטרף למאמץ השידור שלי. אמרתי כבר כמה פעמים בספרי שהיא הייתה אשת טלוויזיה רצינית שלא שיחקה משחקי כבוד. היא הבינה שמפגש בינלאומי בגביע דייויס בשלב רבע הגמר בין נבחרות ישראל והודו (המתקיים בבירתה של הודו) הוא אירוע חשוב מעבר לערך הספורטיבי שלוֹ. משחקי הזוגות נקבעו לשבת – 25 ביולי , ומשחקי היחידים הנוספים ליום ראשון – 26 ביולי. ביקשתי להטיס לנְיוּ דֶלְהִי את השַדָּר אורי לוי ועמו צוות צילום פילם כדי לתעד את המפגש הספורטיבי גם מהצדדים הפוליטיים שלו. זאת הייתה הזדמנות בלתי חוזרת לחשוף צוהר לנעשה בהודו האקזוטית שנראתה לישראליים רבים בימים ההם כחלום תיירות שלא ניתן להגשמה.

הפקת שידורי הטניס מניו דלהי הייתה אתגר, מורכבת ומסובכת מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית, וגם גם יקרה מאוד . הצעתי לבוסים שלי למַמֵן אותה באמצעות שקופיות חסות . ניתן היה לעשות זאת ללא קושי מפני שתחרות הטניס הזאת עוררה עניין רב בישראל . מנהל החדשות יאיר שטרן עמד לצידי, אבל מנהל הטלוויזיה חיים יבין, המנכ"ל אורי פורת, וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן ראו בהצעה הרפתקת שידור. הם נרתעו מהעלויות והתנגדו. ההפתעה הגדולה ואולי לא בטריאומוויראט הנ"ל הייתה התנגדותו של חיים יבין למבצע השידור. חיים יבין היה איש חדשות בכל רמ"ח אבריו שהיה אמור לסייע לי לדחוף את ההפקה ולוּ בשל הסקרנות העיתונאית הטבעית הנלווית לסיקור הספורט הטלוויזיוני ממקום כה מרוחק נטול קשרים דיפלומטיים כעיר הבירה של המדינה ההודית הענקית, אך ניצב במוקד מדיני חשוב בפוליטיקה העולמית. רשות השידור הייתה שרויה אז במצב כספי טוב יותר ממניח את הדעת (הודות למדיניות הכלכלית המעניינת שנקט יוחנן צנגן במשך שנים ועכשיו נשאה פירות) אך השלישייה השלטת אִפְשֵרה לי לדווח רק שלושה תקצירים יומיים בני חצי שעה שייערכו ע"י הטלוויזיה ההודית עצמה, בעוד ה- Commentary העיתונאי של מחלקת הספורט ייעשה Off Tube מהמוניטור המוצב באולפן בירושלים . עיתונאות בלתי מתקבלת על הדעת של גוף עיתונאי ציבורי המתיימר להוביל את שידורי החדשות בארץ ואמור לכסות אירוע עַל בספורט הישראלי במדינה כמו הודו . אכזבה גדולה שלי מהטריאומוויראט ובראש וראשונה מחיים יבין שהיה עיתונאי קודם להיותו מנהל הטלוויזיה הישראלית . כל העיתונים היומיים בישראל , "מעריב", ידיעות אחרונות", "חדשות", "הָאָרֶץ", "דָבָר", "ועַל המִשְמָר" שלחו את בכירי כתבי הספורט שלהם לניו דלהי לכסות את התחרות . רק גופי השידור הממלכתיים הממומנים ע"י משלם האגרה הציבורי, הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל", נעדרו מהאירוע בטענה שאין להם כסף. בושה וחרפה. הסיפור המַר של אי השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית של המשחקים המכריעים של נבחרת ישראל בכדורגל בסתיו 1985 באוֹקְלֶנְד נגד נבחרת ניו זילנד ובמלבורן נגד אוסטרליה, חזר על עצמו.

ביקורת הטלוויזיה במוסף הספורט של העיתון "חדשות" בעריכת אָבִי רָצוֹן אודות אי התייצבותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניו דלהי באירוע ספורט לאומי מרכזי העניקה לקוראיו לפני תחילת תחרויות כותרת מגנה : "אורי פורת, חיים יבין, וגדעון לב- ארי אתם כבר הפסדתם להודו". [6].

טקסט מסמך : 22 ביולי 1987. תגובות בעיתונות להחלטת הנהלת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית שלא לשדר את תחרות גביע דייוויס בניו דלהי בין נבחרות הודו וישראל. (באדיבות העיתון "חדשות").

"חבל מאוד שהטלוויזיה והרדיו שלנו לא יכולים לשתף אתכם בתמונה וצליל מניו דלהי . ביקור לא שכיח בהודו אפשר לכסות לא רק במישור הספורטיבי אלא גם במישורי התעניינות אחרים . אוקיינוס של עניין. גם בניו דלהי ישנם יהודים מעניינים. לא רק בברה"מ. שמעתי שהטסתם של אורי לוי ודני דבורין להודו הייתה עלולה להיות גבוהה ובשל כך נפל הנושא. לדעתי כמשלם אגרה על מנכ"ל הרשות אורי פורת היה מוטל לעשות כל מאמץ כלכלי לממן את הנסיעה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יכולה להעביר עד מחר שידורים ישירים עם שדרים ופרשנים אמריקניים מ- NBA, שידורי ווימבלדון בטניס, וגמר הגביע האנגלי, אבל שום אירוע כזה לא יכול להתחרות עם כיסוי עיתונאי אמיתי מהשטח. אורי פורת , חיים יבין , וגדעון לב- ארי כבר הפסידו בגביע דייויס להודו 5:0".

ראה "מעריב" מ- 22  ביולי 1987 . עיתונאי "מעריב" אבי מלר שנשלח ע"י עיתונו לניו דלהי לסיקור ההתמודדות בגביע דייויס הודו – ישראל , היה נסער ביותר מאי שיגורו של צוות שידור של הטלוויזיה הישראלית לניו דלהי לצורך שידורים ישירים , ונתן ביטוי לסערת רוחו בעיתונו . 

העיתונאי אָבִי מֶלֶר שנשלח לניו דלהי ע"י "מעריב" החריף את הטקסט של העיתון "חדשות" [7]. "בשביל לגלות את ההפתעה הגדולה ביותר של משחק הטניס הודו- ישראל מן הצד הישראלי לא צריך להמתין לשריקת הפתיחה . זו כבר שייכת לטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 . הטלוויזיה הממלכתית שלנו החמיצה את אחד האירועים הספורטיביים היותר יוקרתיים , יוצאי הדופן והמרתקים בתולדות הספורט הישראלי – ללא כל קשר לתוצאה הסופית של ההתמודדות . כל מה שמתרחש כאן סביב נבחרת ישראל והמשחק , הוא סיפור שמיליון מילים לא יוכלו להתחרות אצלו בתמונה נעה אחת . ואילו הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 העדיפה להישאר בבית , עכשיו רק גילינו כאן כדי לחסוך סכום מגוחך להחריד של 120 אלף דולר , זה המחיר של שידור ישיר ומלא מניו דלהי . אין לנו ספק כי במושגים של חשיבות המאורע והייחודיות שלו – הייתה כאן רשלנות טלוויזיונית ישראלית פושעת" .

טקסט מסמך : 22 ביולי 1987 . דיווח בעיתונות אודות סיקור הטלוויזיה את ההתמודדות בגביע דייויס בניו דלהי הודו – ישראל . (באדיבות ארכיון העיתון "דבר") .

טקסט מסמך :  25 ביולי 1987 . עיתון "דבר" . (באדיבות ארכיון העיתון "דבר") .

סיקור משחקי הטניס בטלוויזיה הישראלית הציבורית – בארץ ובעולם , איבד אַט – אַט בין השנים 1987 ל- 1993 מערכו . חיים יבין ניהל את הטלוויזיה מ- 1986 עד סופה של 1989 . נסים משעל מונה למ"מ מנהל הטלוויזיה לפרק זמן קצר וניהל אותה שבעה חודשים מינואר 1990 ועד יולי 1990 . ביולי 1990 בחרה וועדת המכרזים שהורכבה משבעת אנשי הוועד המנהל ומנכ"ל רשות השידור (ועוד שני עיתונאים) ביוסף בר-אל לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית והטניס ספג מכה נוספת . באפריל 1993 התמנה מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור . הוא הדיח באותו קיץ של 1993 את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה והחזיר מארה"ב את יאיר שטרן שהיה כתב הרשות בוושינגטון כדי לרשת את המסולק ממנה . פתאום היה לי עם מי לדבר והטניס הישראלי שב לפרוח . במאי 1993 ניצחה נבחרת ישראל במשחק הישרדות בגביע דייויס בבית העליון בליסבון את נבחרת פורטוגל  3 : 2. בספטמבר 1993 אירחה ישראל במסגרת תחרות גביע דייויס ברמת השרון את נבחרתה של שוויץ . ההתמודדות הייתה דרמטית והעברנו את כולה בשידורים ישירים . עמוס מנסדורף וגלעד בלום הובילו את ישראל לניצחון בתוצאה 3 : 2 . בתום היומיים הראשונים הובילו השחקנים השוויצריים בתוצאה 2 : 1. ביום השלישי ניצח עמוס מנסדורף את מארק רוֹסֶה בחמש מערכות והשווה ל- 2 : 2. גלעד בלום גבר במשחק המכריע והאחרון על יריבו השוויצי לָאסֶק (היה מדורג 100 מקומות מעל גלעד בלום בדירוג הבינלאומי של ATP) בשלוש מערכות חלקות 6 : 4, 6 : 1, ו- 6 : 3. ישראל העפילה לשלב הבא בבית העליון והוגרלה הפעם לשחק בבית נגד נבחרתה של צ'כיה . התחרות נגד שוויץ הייתה נקודת מפנה כפולה . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן הסכימו להערכתי כי ניתן לייחד מקום נרחב בהעברה ישירה של משחקי טניס רלוואנטיים בשידור הציבורי , בניגוד לקודמיהם . הם ניאותו לשלם זכויות שידורים לאיגוד הטניס עבור השידורים הישירים , דבר שלא היה עולה על הדעת בתקופתם של חיים יבין ויוסף בר-אל .

רשות השידור החליטה לשלם 17000 (שבעה עשר אלף) דולר תמורת זכויות השידורים הישירים של ההתמודדות ישראל נגד שוויץ , ולשלש את הסכום , 000 50 (חמישים אלף) דולר , עבור זכויות השידורים הישירים של המפגש ישראל – צ'כוסלובקיה שנועד להיערך במארס 1994 (ישראל הפסידה 1:4 עמוס מנסדורף הביא את הנקודה היחידה לאחר שניצח את קָארְל נוֹבָאצֶק). ההיקף הגדול של שידורי הטניס בשידור הציבורי בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, והרצון והכמיהה לחשוף את הטניסאים המצטיינים שלנו ובראשם , שלמה גליקשטיין , עמוס מנסדורף , גלעד בלום , ושחר פרקיס בלוויית ההחלטה האדיבה של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן לשלם לאיגוד הטניס עבור זיכיון השידורים , הצעיד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שוב לעידן חדש. לעבר הקִדְמָה [8]. תפישת השידור העיתונאית של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן הייתה הרבה יותר רחבה וגלובאלית מזאת של חיים יבין . התייצבותו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בפסגת השידור הציבורי במדינת ישראל באפריל 1993 הטילה צל כבד על המנהלים הקודמים לו, בין אם היו גם הם מנהלי רשות השידור ובין אם נשאו בתפקיד מנהל הטלוויזיה.

טקסט מסמך :  25 באוגוסט 1993 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאיגוד הטניס , הקובע כי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 תשלם 17000 (שבעה עשר) דולר עבור זכויות השידורים הישירים של מפגש גביע דייוויס בין נבחרות ישראל ושוויץ ברמת השרון בספטמבר 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידורים הישירים שלנו מאליפויות הטניס של ווימבלדון לא היו רצופים ואף פעם לא התנהלו בהיקפים מלאים כמו של עמיתנו ברשתות הטלוויזיה האירופיות . הסיבה ידועה . מגבלת זמן שידור בשל שותפות הרת הגורל על אותו סיגנאל השידור הטלוויזיוני עם הטלוויזיה הלימודית – חינוכית וגם עם הטלוויזיה בשפה העַרבית . מארג שידורי ווימבלדון היה תמיד עשוי מעֵין טלאים גדולים . אף על פי כן הפכו בּוֹרִיס בֶּקֶר, אִיבָן לֶנְדְל, פּאט קאֶש, סְטֶפָאן אֶדְבֶּרְג, אָנְדְרֶה אָגָאסִי, מִיכַאֵל שְטִיךְ, רִיצָ'ארְד קְרָאיְיצֶ'ק, פִּיט סָאמְפְּרָאס, מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה, כְּרִיס אֶוֶורְט, וסְטֶפִי גְרָאף  – לגיבורי ספורט בישראל. שידורי ווימבלדון של שנת 1989 לבשו מִשנה חשיבות בשל השתתפותו בהם של השחקן הישראלי המוכשר עמוס מנסדורף. השתתפות נציגים ישראליים בתחרויות ספורט בינלאומיות בטניס אוֹ ג'ודו, שייט, וגלשני רוח דורכת אוטומטית את מערכת השידור שלנו . אתה מֵת לשָדֵר אותם ישיר ומתפלל להצלחתם . הצלחת הספורט הישראלי במסגרות בינלאומיות הופכת את רשת הטלוויזיה המשדרת אותו לגוף שידור מנצח. החוֹק הפיסיקאלי של כלים שלובים פועל כאן בצורה מדויקת. הספורטאי המְשוּדָר והרֶשֶת המְשָדֶרֶת מגיעים לגובה אהדה אחיד בציבור בעקבות הניצחונות ויורדים לשֶפֶל אכזבה משותף לאחר התבוסות. הטלוויזיה השוודית הממלכתית SVT פרחה כשהטניסאי המצטיין ביורן בורג עשה שמות ביריביו ומחליק הסקי השוודי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק כבש את פסגות השלג של אירופה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסקה כשמכבי ת"א זכתה בגביעי אירופה בכדורסל.

הסתלקותו של אורי פורת המנכ"ל האהוּב ב- 1989 מרשות השידור סיימה את עידן שידורי הטניס של ווימבלדון בערוץ הטלוויזיה הציבורי. זה לא היה מפתיע. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין שלא היה חסיד שלהם ביקש לסיים את ההתקשרות החוזית עם מועדון הטניס הבריטי רָב המוניטין. בהיעדר גבו הרחב של מנכ"ל רשות השידור הפורש אורי פורת נדרשתי להסביר לחיים יבין במכתב מסכם את חשיבות אירוע הספורט הזה , מהלך המו"מ לרכישת הזכויות והקצאת זמן השידור המתאים לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בטלוויזיה הישראלית. הנה הוא כלשונו [9].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                                                      10.7.1989                                                                                                  

אל : מנהל הטלוויזיה (חיים יבין) באמצעות מנהל החדשות (יאיר שטרן).

מאת : יואש אלרואי.

הנדון : רכישת זכויות השידור של ווימבלדון 1989

חיים שלום,

בתום שידורי ווימבלדון 1989 אני מבקש להעביר אליך את הדו"ח הבא.

ראשית דבר אני רוצה להודות לך על שאִפשרת (באיחור) למחלקת הספורט לשדר ישיר את הצגת הטניס הטובה בעולם – ווימבלדון 89', המהווה למעשה את אליפות העולם הבלתי רשמית. להלן המסקנות והלקחים שיש להפיק לקראת שידורי ווימבלדון 1990.

1.  הסולידריות של ה- EBU  בנוגע לאי רכישת זכויות ווימבלדון 1989 , הייתה מלכתחילה סולידריות בעירבון מוגבל , מלאכותית ועקרה מעיקרה.

2.  רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU של דנמרק, שוודיה, הולנד, אירלנד, בלגיה, פורטוגל, אוסטריה, טורקיה, אנגליה, ירדן, וישראל- רכשו את זכויות השידור של הנ"ל ואכן שידרו. לא קרה מאומה ל- EBU . כאיגוד שידור הוא לא התפרק . רשות השידור הישראלית הרוויחה שידורים ישירים של אירוע ספורט פופולארי.

3.  בגלל הסולידריות המלאכותית הקיימת ב- EBU  הגובלת לעיתים בצביעוּת (לדוגמא : ה- BBC  היא חברה בעלת משקל באיגוד השידור האירופי. אף על פי כן הרשת הציבורית הזאת שאנחנו שואפים להידמות לה, הגיעה להסכם נפרד עם הוועדה המארגנת של ווימבלדון בניגוד להמלצת ה- EBU), רשות השידור הישראלית חייבת לפעול ראשית דבר לטובת עצמה , ולהשיג את ההסכמים הכספיים הנוחים לה.

4.  ההיסוסים הכספיים שלך (שאולי צודקים מבחינתך) להצטרף לחוזה עם סוכן זכויות השידורים של ווימבלדון חברת UFA הגרמנית , גרמו בסופו של דבר ללחץ בלתי נסבל עלי בעת המו"מ עם  UFA. רק היכרותי האישית וקשריי עם רולנד שפרונג מ- UFA ובאז הורנט מ- TWI, אפשרו להשאיר את מחיר זכויות השידור שלנו על 15 אֶלֶף דולר.

המו"מ הכספי על רכישת הזכויות בין רשות השידור לבין כל וועדה מארגנת של אירוע ספורט כלשהו – הוא ביזנס טהור . זה ברור לחלוטין שרצוננו לחתום על החוזה הנרחב עם חברת UFA רק בשעה שהשחקן שלנו עמוס מנסדורף העפיל לשלב שמינית הגמר , העמיד אותנו בעמדת נחותה במו"מ , והזמין לחץ גדול . אתה כמנהל טלוויזיה קורא לזה , "סחטנות" , בעוד הצד הנושא ונותן עִמנו מכנה את כוונתם , "כרצון להרוויח" . אל תצפה שירחמו עליך .

15000 (חמישה עשר אלף) דולר הם זכויות שידור מזעריות ! מזעריות אפילו לטלוויזיה הישראלית . כמנהל הטלוויזיה הישראלית היית יכול לדחות על הסף גם את הסכום המינימאלי הנ"ל. נשאלת השאלה כיצד היית מתמודד עם לחץ דעת הקהל באם עמוס מנסדורף היה גורם לסנסציה עולמית וגוֹבֵר על סטפן אדברג מבלי שתמונות הניצחון ייראו על מסך הטלוויזיה שאתה מנהל אותו ? (שער בנפשך כמה היית נדרש לשלם ל- UFA אילו ניהלת את המו"מ להצטרפות לחוזה לאחר ניצחונו  עמוס מנסדורף).

תתכונן למו"מ קשה, מורכב ומסובך עם הרבה עצבים בעתיד הקרוב עם התאחדות הכדורגל. אלכס גלעדי (נציג ההתאחדות למו"מ) מחכה לך . אנחנו ננהל מו"מ גם מכבי ת"א , איגוד הכדורסל, וגופי ספורט נוספים במדינה. לסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן מחכה תקופה לא קלה. אני מציע לך לסגור את חוזה שידורי ווימבלדון 1990 עם UFA כבר עכשיו !

5.  חייבת להיות קורלציה בין רכישת זכויות השידור של אירוע כלשהו לבין זמן המסך המיועד לו .(אני מבקש לציין שמשחקי ווימבלדון 1989 קיבלו חשיפה יחסית גדולה הפעם). לא כל שכן כשעוסקים בשידורי ווימבלדון בטניס ו/או ה-NBA   בכדורסל.

זכויות השידור היקרות באירועי ספורט הנִקנות ע"י רשות השידור והשימוש בתקשורת לוויינים להבאתם ארצה ממדינות רחוקות , הם אקוויוולנט לאמצעים טכנולוגיים אחרים המושקעים בהפקות שונות ואחרות בטלוויזיה . בעיקרון אין טעם למשל להפעיל את ניידת השידור הגדולה שלנו "הוֶרֶד" על חמש או שש מצלמותיה, באירוע שזמן השידור המוקצב לוֹ עומד על חמש דקות . ניתן להשתמש באמצעי שידור זוֹל יותר לכיסוי אותו האירוע . ברכישת זכויות השידורים של  ה- NBA  השנה , והבאת הסיגנאל ארצה באמצעות תקשורת לוויינים מארה"ב לישראל הושקע ממון רב ! אין טעם להערכתי לרכוש את זכויות השידור של ה- NBA , אם זמן השידור הישיר של האירוע הדרמטי ו/או התקציר החַם והטרי שלו נדחק לשוליים , ועוד אחרי תוכנית הבידור הקלוקלת אודות הנואף "בֶּנִי הִיל" רודף הנשים המזדקן והשחוּק (ואני לא אומר זאת כדי להרגיזך).

6.  שיתוף הפעולה עם יוהנה פרנר מהטלוויזיה החינוכית הצליח הרבה הודות להגיונו של יוחנן צנגן (חלוקת רווחים מחסויות) . חייבים לשפר את יחסי העבודה ושיתוף הפעולה עם הטלוויזיה החינוכית . יוהנה פרנר – מעולה !  וצריך לומר תודה גם ליוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית שמגלה תמיד הבנה לעיקרון שידורי הספורט הבינלאומיים ברמה הגבוהה בהם יש עניין וצפייה.

7.  אתה יכול לראות בעצמך ולהבין ממכתב זה עד כמה הסיפור של ווימבלדון 1989 היה מסובך הפעם.

אחרי שהצלחתי "להתגבר" על  ה- EBU  ו- UFA ( איגוד השידור האירופי ה- EBU  סירב לפרסם מסמך Boycott order), היה צריך לתמרן ולרִיב על זמן השידור עִמך כמנהל טלוויזיה וצלילה רוֹז מנהלת תוכניות הילדים, וכן לתמרן, לבוא בדברים, להסביר ולשכנע את יוסף  בר-אל מנהל הטלוויזיה בערבית ואת יוהנה פרנר מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית. שידורי ווימבלדון חוצים שלשו רשתות טלוויזיה השותפות לאותו סיגנל. כל צד מנסה לשמור על האינטרסים של עצמו. עלי זה מקשה מאוד את החיים, אך בסופו של דבר הצלחנו לבצע את המשימה.

8.  בימים שקדמו להשגת ההסכם עם UFA , נמסרה לעיתונות אינפורמציה מטעמך מאוד חלקית וגם לא מדויקת (אני יודע שעשית זאת בתום לב). גם דוברת רשות השידור מסרה לפחות פעמיים אינפורמציה לא בדוקה ומבולבלת מאוד (ראה למשל הודעת הדוברת במקומון "העיר" מיום שישי – 30 ביוני 1989). מהפּרסומים השונים בעיתונות ניתן היה לראות בבירור ששניכם – אתה והדוברת – אינם בקיאים בחומר. תסכים עמי שההודעות לעיתונות מטעם רשת הטלוויזיה שאתה מנהל חייבות להיות ראשית דבר מהימנות ! אני חושב שלאחר שש שנות שידורים ישירים מווימבלדון (1989 – 1984) ע"י הטלוויזיה הישראלית, ולאחר שנוצרה מסורת שידור מוצלחת ויפה, היית צריך לקיים מסיבת עיתונאים כדי למסור ולהעביר את אינפורמציית השידורים והשתלשלות העניינים בצורה הגיונית ומסודרת . בכך היו נמנעות הרבה אי ההבנות !

9. אני מציע לך לערוך סקרי צפייה של כל שידורי  הספורט על בסיס שיטתי- מתמשך , ולכלול בסקרים האלה גם ילדים מתחת לגיל שמונה עשרה. הילדים והנוער הם מרכיב חשוב בקליינטורה של שידורי הספורט שלנו מהארץ ומהעולם. לשידורי הספורט יש הרבה מאוד צופים צעירים וצעירים מאוד. עיניהם וקוֹלם במדדי סקרי הצפייה הסטטיסטיים שווה ערך לעיניהם וקולם של הוריהם. צריך לקחת את זה בחשבון. לדחוק את שידורי ה- NBA ל- 01.00  ו/או 01.30  (כשהילדים ובני הנוער וגם רוב הצופים המבוגרים כבר הלכו לישון) , ועל סמך זאת לקיים סקר צפייה ולגלות שתוצאת הצפייה של הציבור ב- NBA נמוכה, ומכאן להסיק ש- NBA  איננו מעניין – זוהי שגיאה חמורה !

10.  אני שוב מודה לך שאִפשרת לנו לשדר את הרגעים הגדולים של תחרויות ווימבלדון 1989.

עותק  :  יוחנן צנגן – סמנכ"ל כספים.

                                                                 בברכה ,

                                                                 יואש  אלרואי

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס. עמוד מס' 1 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס. עמוד מס' 2 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס. עמוד מס' 3 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989 . מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס . עמוד מס' 3 מתוך 4 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המסמך הזה לא סייע במאום . בקיץ 1989 הגיע תור הזהב של שידורי ווימבלדון לקִצוֹ . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין ירדו מבימת הניהוּל. את מקומם תפשו אריה מֶקֶל ויוסף בר-אל. פִּרפורי גסיסתם של שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית נמשכו גם בעידן יוסף בר-אל בשנים 1993- 1990. מנהל הטלוויזיה הציבורית חיים יבין לא טיפח את שידורי ספורט בטלוויזיה ולא היה גדול אוהדיו. מישהו אחר עשה זאת במקומו . לא פעם סח לי חיים יבין כי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי מפריזים בהשקפת עולמנו הגורסת ריבוי שידורי ספורט (של אירועים רלוואנטיים). היה טמון בו קסם אישי אך החלטותיו כמנהל טלוויזיה חשפו אותו יותר כמגיש בעל כריזמה ולא כמנהיג שידור . הבדל עצום בין שתי ההגדרות . חיים יבין היה מנהל טלוויזיה שחסרה לו החשיפה האִישִית על המסך . הוא עשה כל מאמץ לשָמֵר את עצמו בתודעת הציבור כמגיש חדשות . לאלכס גלעדי ולי נראה שהיה עסוק זמן רב מידי בעצמו ולא באחֵרים. לא בּכְדי מינה את עצמו מנהל הטלוויזיה להיות גם המגיש של מגזין האקטואליה היוקרתי "יומן השבוע" ששוּדַר בשמונה בערבי שישי בעריכתה של העיתונאית יעֵל חֵן . כפל תפקידים וסמכויות. כשהערתי לו על סכנה של התנגשות אינטרסים דבר שיפריע לניהול וקבלת החלטות הוגנות השיב לי : "יָעֵל חֵן דורשת ועומדת על כך שאני אהיה מגיש המגזין מפני שלדעתה אני הטוב ביותר מבין המִבחר הקיים". אין לתופעה הזאת אָח ורֵע בכל רשת טלוויזיה רצינית בעולם. אין זה תפקידו של מנהל הטלוויזיה להגיש תוכניות ומהדורות חדשות ברשת הטלוויזיה שבראשה הוא ניצב . תפקידו לנהל . גם יוסף בר-אל כמנהל סניף אִזוֹטֶרִי ברשות השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית הִרשה לעצמו להגיש במשך שנים רבות את ה- "יומן" הערבי, יעֵני בסטייל של מגיש ייחודי בערבי שישי בשבע בערב. זה היה נוהג נִפסד שלא זכה בשעתו לתגובה הולמת מצדו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. כל רשת טלוויזיה אמינה יודעת להפריד בין הסמכויות והרשויות המבצעיות הפועלות בתוכה ולעולם איננה מרשה לעצמה לעַרֵב תחומי ניהול ומנהיגות עם מִגְזָרֵי ההגשה והקריינות.

פעם הייתה ליָעֵל חֵן עורכת "יומן השבוע" ולי כעורך שידורי הספורט מחלוקת אודות הקצאת צוות צילום שהיה חיוני לשנינו . היא הציעה שניגש לבוררות אצל מנהל הטלוויזיה שהיה גם מגיש התוכנית שהיא עורכת . הוא כמובן הכריע בעדה . חיים יבין לא היה צריך לרכוש מוניטין כמנהל רשת טלוויזיה מפני שהיה לוֹ כבר מזה במנה גדושה כמגיש וקריין בטלוויזיה . מגיש וקריין דָגוּל . זאת הייתה עובדה ועם עובדות לא מתווכחים אך רבים חלקוּ על יכולתו לנַהֵל רשת שידור . הוא לא היה אויב של מחלקת הספורט אך גם לא פינק אותה. מעולם לא העפיל לקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים שם שכנו משרדי מחלקת הספורט בעֵת שהיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי כמנהל חטיבת החדשות אחרי עידן דן שילון בשנים 1981 – 1977. הוא אף פעם לא היה ביקר והיה נוכח שָם גם כמנהל הטלוויזיה בשנים 1989- 1986 . אף פעם לא נפגש לשיחה אישית עם אנשי מחלקת הספורט שתרמו תרומה כה מכרעת להצלחת שידורי רשת הטלוויזיה שאותה ניהל. מעולם לא מִיסֵד בתקופתו שום קונסורציום ולא יזם שום דיון משותף כדי לדוּן בחזון שידורי הספורט לטווח הארוך בערוץ הטלוויזיה שאותו הנהיג. מעולם לא נידונו בימי שִלטונו אֵלוּ יעדי שידור ספורטיביים נחשבים כמועדפים על הטלוויזיה הישראלית ואילוּ מהם כדאי לה לכבוש כרשת שידור ציבורית , ועל אֵלוּ מהם כדאי לה לוָותֵּר . לא הייתה קיימת שום פילוסופיית שידור ולא חזון שידור מסודרים של צילום אירועי ספורט למרות ששידרנו בתקופתו הרבה מאוד סוגים של ענפי ספורט והפקענו לא מעט שעות מסך ותקציבים. אך זה היה בעיקר בזכותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת והרבה פעמים למרות חיים יבין. אי אפשר היה להאשים בעניינים האלה רק אותו בהיעדר פילוסופיה. ומה עם מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן האָהוּב ? יאיר שטרן לא השתתף בקביעת היעדים. הוא סמך עלי ועל הרוטינה המונופוליסטית והעניק לי את חתימתו . במידה רבה השתמשתי במודל כמותי ואיכותי של שידורי הספורט ברשתות הרציניות ב- EBU, אך דומה היה שהעניינים זורמים מכוח ההתמדה וההרגל של מחלקת הספורט. זה היה סוג של ניהול ומנהיגות שאני לא הכרתי. שידורי הספורט בשנים ההן התנהלו על פי רמות האנרגיה שזרמו בגופי ולא על פי סטנדרטים מועדפים של ההנהלה. מבצעי הספורט בטלוויזיה הישראלית בשנים ההן התבצעו על פי העיקרון הפיסיקאלי של הפעלת מסה בכמויות מתגברות הדוחף אותם בצורה שיטתית כל הזמן לאורך קו פעולה של כוח חסר גבולות. תאוצתם הייתה ביחס ישר לעוצמת היוזמה והדבקות במשימה שאני הפעלתי עליהם באופן אישי. בשלוש וחצי שנות ניהולו של חיים יבין את הטלוויזיה הישראלית הציבורית שגשגו שידורי הספורט, אולם כפי שאמרתי לא בגללו אלא בשל מעורבותו האישית והמסיבית של המנכ"ל אורי פורת ותמיכתו הכלכלית של סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן. מעת לעת נדחפה העיתונות הכתובה לחצר הטלוויזיה וחשפה שוב ושוב את המחלוקות. לא היו חסרות כאלה.

טקסט מסמך :  19 במארס 1987 . ביקורת טלוויזיה של העיתונאי אבי רצון אודות התנהלותו של מנהל הטלוויזיה חיים יבין הנוגעת לשידורי הספורט ולדיווחי הספורט לרבות התקפה אישית נכלולית עלי בין השורות "…כאן יש לנו שאלה : האם יכול להיות שמנהלי הטלוויזיה רוצים לתת יותר לספורט , אבל אין הם סומכים על אלה שאמורים לנהל את מחלקת הספורט ? סתם שאלה , אין לנו תשובה" . (באדיבות העיתון "חדשות" וארכיון בית אריאלה בתל אביב ובאדיבות המו"ל עמוס שוקן) .

שילוב הזרועות בין פעילות מחלקת הספורט לבין עבודת חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – בארץ וגם בעולם הגיעה לשיאים חדשים בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה. הערכתי מאוד את חטיבת ההנדסה שרבים מעובדיה נרתמו בכל כוחם כמו הקולגות שלי לצלם, לערוך, להקליט, ולשדר לציבור בכל סוף שבוע – בשבתות ובחגים לאורך שנים ארוכות . זאת הייתה דרך חיים . לעיתים על חשבון חיי המשפחה.  הבעתי זאת במכתב הערכה חם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת , למנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן  ב- 14 בפברואר 1988 [10]. הם היו ראויים לכך.

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988. מכתב שלי למנהל הטלוויזיה חיים יבין המדבר בשבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988. מכתב שלי למנהל הטלוויזיה חיים יבין הנושא דברי שבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בנובמבר 1989 הודח חיים יבין מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו/או במילים עדינות כהונתו לא הוארכה ע"י הוועד המנהל של רשות השידור . במקומו הוצב כמ"מ נסים משעל . בחודש יולי של שנת 1990 הפסיד נסים משעל את המשרה הרמה ליוסף בר-אל . יוסף בר-אל כיהן בתפקיד מנהל הטלוויזיה שלוש שנים עד יולי 1993, אז הודח ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (ו/או במילים רכות יותר , כהונתו לא הוארכה) . במקומו הוצב יאיר שטרן שכיהן בתפקיד עד אפריל 2000 . והשאר כתוב בדברי הימים של הטלוויזיה הציבורית ורשות השידור .

בתום הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה בסוף חודש יוני 1978 , טסתי מבואנוס איירס למנהאטן בניו יורק כדי לשהות חודש ימים במחיצתו של יוצר הטלוויזיה הגדול ובימאי סרטי הספורט האולימפיים הנודע בַּאד גְרִינְסְפַּאן . באחד מימי ראשון אז התארחתי בשעות הבוקר בבניין הרוקפלר פלאזה במנהאטן אצל צֶ'סְטֶר  "צֶ'ט" סִימוֹנְס (Chester “Chet” Simmons) , יהודי – אמריקני ששימש כנשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה NBC . הרֶשֶת שלוֹ הפיקה ושידרה ישיר את משחק הגמר לגברים בטורניר הטניס של ווימבלדון בין השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג (Bjorn Borg) לבין האמריקני גִ'ים "גִ'ימִי" קוֹנוֹרְס ( Jim “Jimmy” Connors) . צֶ'ט סִימוֹנְס פגש אותי במשרדו לבוש חולצה ומכנסיי ג'ינס כחולים ונעל נעלי ספורט . במשרד הפשוט היו מותקנים שלושה מוניטורים שחשפו על המסך שלהם את ה- "אוויר" של שלושת הרשתות הגדולות בארה"ב NBC , CBS , ו- ABC . כשהחל משחק הגמר בשתיים אחה"צ בווימבלדון ביום ראשון – 6 ביולי 1978, הייתה השעה תשע בבוקר בניו יורק . לא שעת צפייה נוחה . חובבי הספורט בחוף המזרחי רק התעוררו ובקושי שתו את קפה הבוקר שלהם . בלוס אנג'לס בחוף המערבי השעה הייתה שֵש בבוקר והאנשים נמו עדיין את שנתם . אך NBC עשתה את החשבון שלה ושילמה כסף רב תמורת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב בעולם . בְּיוֹרְן בּוֹרְג הביס את גִ'ימִי קוֹנוֹרְס בשלוש מערכות חלקות וזכה בפעם השלישית ברציפות בתואר . ישבתי יחד עם צֶ'ט סִימוֹנְס בחדר הבקרה העצום (ספרתי שם 83 מוניטורים – Receivers החושפים 83 סיגנאלים של שידורי טלוויזיה המתנקזים לחדר הבקרה של NBC מכל רחבי ארה"ב והעולם) ועקבנו יחדיו אחר משחק הטניס תוך כדי לגימת קפה . יום קודם לכן בשבת העפילה הטניסאית אמריקנית כריס אוורט למשחק הגמר נגד הצ'כוסלובקית מרטינה נבראטילובה . כריס אוורט כמו ג'ימי קונורס הפסידה אף היא . רשת הטלוויזיה של NBC שידרה אומנם שתי תבוסות אמריקניות רצופות אך יכולה הייתה להתנחם בעובדה ששני נציגים של ארה"ב העפילו לשני משחקי הגמר בטורניר ווימבלדון 1978 . בכך הפכו את שידורי הטניס הישירים של הרשת לרלוואנטיים יותר עבור צופי הטלוויזיה שלה בחוף המזרחי של ארה"ב . הפתיע אותי לגלות שבחדר הבקרה עצמו של NBC , קודש הקודשים של הרשת , הוּצַב שולחן אוֹכֶל ענק ועליו מבחר עצום וחופשי של כריכים מסוגים שונים , אוכל חם , בשרים וגבינות , שתייה חמה וקרה ואפילו שתייה חריפה , ולידם צלחות וסכו"ם . משני צדדיו של שולחן האוכל רחב הממדים הוצבו פחי אשפה גדולים מרופדים בניילון שחור שלא ניתן לפספס אותם . מעולם לא ראיתי מחזה כזה בשום חדר בקרה טלוויזיוני אחר בעולם . וודאי לא באולפני השידור שלנו בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים . אצלנו הכנסת אוכל ושתייה הייתה אסוּרה במשך שנים רבות . טאבו . מפקח האולפנים שמעון נחמה לא נתן , ממש חסם בגופו במשך שנים , הכנסת קָפֶה וכריכים לעובדים הרתוקים לכיסאותיהם במשך שעות השידור הארוכות . הוא חשש מפני תרבות האכילה האסיאתית של עובדי הטלוויזיה הישראלית בחדרי הבקרה הקטנים והצפופים , העלולים לגרום ללכלוך חדרי הבקרה .

רק בעשוֹר האחרון לפעילותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אִפשר לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לפַנֵק את עובדי אולפן השידור בקפה , שתייה קלה , וסנדביצ'ים בעֵת שידורי הלילה הישירים והמאוחרים שלנו המתמשכים מעבר לחצות . זה לא היה כל כך נורא . מחלקת הספורט הפכה את האירוח הזה למסורת . ב- NBC זה היה אפשרי הרבה שנים קודם לכן . מאוד הפליאה והרשימה אותי התופעה הזאת ב- 1978 של מיסוּד פַּאב קטן עמוּס באוכל ושתייה בתוך אולפן שידור אמריקני סטרילי . מחזה משובב ומרנין המצביע על דאגתה ומסירותה של ההנהלה המרכזית לעובדיה . התעניינתי אז לדעת את פשר הדבר . צֶ'סְטֶר "צֶ'ט" סִימוֹנְס נשיא הספורט של NBC השיב לי בנוֹן-שלנטיוּת : "רֶשֶת טלוויזיה כמו NBC שמוציאה מיליוני דולרים על זכויות שידור בלעדיות של טורניר הטניס בווימבלדון החשוב בעולם , יכולה להרשות לעצמה לפָנֵק את עובדיה הצמודים שעות הרבות לשידורים ממושכים ומורכבים" , והוסיף , "חלק מתרבות הפינוק שלנו הוא להאכיל ולהשקות את צֶוֶות השידור על חשבון הרשת . זאת הוצאה כספית אפסית שבטלה בשישים לעומת עלות מבצע השידורים עצמו . אנשים שבעים אינם מתלוננים לעולם . עובדי NBC שנהנים מעת לעת לתנאי אירוח בעת עבודתם תמיד יעריכו זאת" .

טקסט מסמך : 27  בדצמבר 1993 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאיגוד הטניס המביע את נכונותה של רשות השידור לשלם 000 50 (חמישים אלף) דולר עבור זכויות השידורים הישירים של תחרות גביע דייויס בין נבחרות ישראל וצ'כיה , האמורה להתקיים במארס 1994 במרכז הטניס ברמת השרון .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גישתו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 כלפי שידורי ווימבלדון הייתה שונה לחלוטין מזאת של חיים יבין . מנהל הטלוויזיה חיים יבין התנהג בקרתנות ללא שום הצדקה . ברור שהוא היה צר אופקים ופרובינציאלי בתחום הבינלאומי הקונקרטי הזה . נעול בדל"ת אמותיו . זה היה מגוחך מפני שהוא לא נימק אז את הקטנוניות הזאת והשתמש בכוחו כמנהל עַל . מנהל טלוויזיה בסוף עשור ה- 80 של המאה שעברה סירב להבין ו/או לא רצה להבין את הכישרון והיכולת הטכנולוגית והעיתונאית של רשת שידור שבראשה הוא ניצב . סיקור התמודדות הטניס הייתה משימת שידור עיתונאית חשובה מעבר להתמודדות הספורטיבית וגם יקרה, אך כזאת שניתן היה לממן את מרבית עלותה באמצעות שקופיות חסות של כל מיני חברות מסחריות וגם של הטוֹטוֹ. חיים יבין אִכְזֵב אותי לחלוטין. הרי הוא היה עיתונאי שהבין כי לא מדובר בהתמודדות נגד מדינות לוכסמבורג ו/או ליכטנשטיין. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לעומת חיים יבין היה גלובאלי ומצויד ראייה עיתונאית אוניברסאלית . הרי גם הוא היה יכול קרתני ולומר לי את המילה "לא". מוטי קירשנבאום חשב כמוני (וכמו מנכ"לים רבים של רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות ב- EBU) שיש מקום לשידורים ישירים של טורניר הטניס החשוב והפופולרי בעולם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. משהודח יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ביולי 1993 ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן בא תחתיו, ניתן האות. אפשר היה לחדֵש שוּב את יוזמת שידורי הטניס של ווימבלדון מקדמת דנה. והיא חודשה. ביום שישי – 15 בדצמבר 1995 נפגשנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן, ואנכי במסעדת "טוּרְקִיז" בתל אביב עם יָאן מֶנֶקֶן נציג החברה הגרמנית UFA שהחזיקה בשיווק ומכירת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב מחוץ לגבולות אנגליה. לפגישה הצטרף גם אַלֶכְּס גִלְעָדִי שסייע למוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם ולי בתיווך הזכויות על מנת להגיע להסכם ראוי בין רשות השידור ל- UFA. בחמש שנות היעדרותנו מווימבלדון הרקיעו המחירים אל על.

קנינו את זכויות השידורים הבלעדיות של ווימבלדון, טורניר הטניס החשוב בעולם, שוב לשלוש שנים רצופות 1996, 1997, ו- 1998 מ- Jan Menneken האחראי על מכירות זכויות השידורים של משחקי הטניס בחברת התיווך UFA הגרמנית שמקום מושבה בהמבורג . מן ההיבט הזה של שידורי ווימבלדון בטניס היה מוטי קירשנבאום ממשיך דרכו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בקדנציה הראשונה שלוֹ בשנות השמונים . מוטי קירשנבאום היה איש עסקים מחושב . מהיר כהרגלו סגר במסעדת "טורקיז" את עסקת השידור בתוך שעה של ארוחה. כשקינחנו בכפיות מדודות ובזהירות את המנות האחרונות ה- "Deserts" המתוקים עתירי הקלוריות , החלטנו כבר לשָלֵם ל- UFA סכום של 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר לעונת 1996, ותוספת של רבבת דולרים בכל שנת שידורים נוספת. 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר ב- 1997, ו- 60000 (שישים אֶלֶף) דולר ב- 1998 . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מחלקת הספורט אִפשר לי מנכ"ל רשות השידור לשְכוֹר עמדת שידור באִצטדיון המרכזי בווימבלדון ולהיפטר מקיללת ה- Off tube. זה היה פיצוי ראוי למהימנות ואמינות השידור וגַם קומפנסציה מוסרית כלפי השַדָּר הטניס אוּרִי לֵוִי שמשנת 1981 ראה ושידֵר את תחרויות ווימבלדון רק ממסך המוניטוֹר שלו בעמדת ה- Off tube באולפן בירושלים . לאחר שפרש מוטי קירשנבאום מרשות השידור ב- 1998 נמוג גם חוזה שידורי הטניס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם הוועדה המארגנת של טורניר ווימבלדון. עם הסתלקותו של מוטי קירשנבאום מרשות השידור אבד לי חלק מאושרי.

שנת 1998 סיימה את שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית לעַד. הם מצאו את מקומם בערוץ הספורט – ערוץ 5 בכבלים. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית עסקנו וטיפלנו באירוע הטניס הנפלא הזה במשך כרבע מאה. עשור בהקלטות מאוחרות וחמש עשרה שנה בשידורים ישירים . אינני יודע היום מה מאלה היה עדיף לבריאותי האישית . צריך להבין שהשידורים הישירים מווימבלדון התנהלו במשך שנים ארוכות על סיגנאל משותף לשלוש רשתות טלוויזיה הטלוויזיה הישראלית בשפה העִברית, הטלוויזיה בשפה העַרבית, והטלוויזיה החינוכית. הגשמים שירדו בלונדון מעת לעת וקטעו ודחו את השידורים הישירים שלנו בהם ניצב האוהל המפורסם במגרש המרכזי בווימבלדון המגן על הדשא מפני המִמְטָרִים, יצרו הרבה פעמים אילוצי שידור כבדים, וויתורים וקטיעות – ובעקבותיהם ריבים ו- וִויכּוּחים מרים עם הקולגות וגם הטחת עלבונות . השידורים הישירים שודרו בהמשכים וחדרו לפעמים ללֵב ה- Prime Time. זאת הייתה אכזבה מרה. שום מנהל טלוויזיה לא התיר לי לשדרם אז ישיר גם לא יָאִיר שְטֶרְן. נדרשתי להקליט אותם ולשדרם מאוחר בלילה לאחר שהתוצאה כבר הייתה ידועה. שידורי ווימבלדון הטילו לחץ כבד עלי ועל מערכת ההפקה שלי. הם צבעו את שיערותיי בלָבָן. אינני מתגעגע אליהם עוד ולא לאחריות האישית שלי כעורך ומפיק ראשי – בצורה ובאופן שהנהלת רשות השידור התירה לי להפיק ולשדר אותם . תיעבתי את ערוץ 5 בכבלים אבל היה זה דווקא הוא שגאל אותי מייסוריי ההם.

סיכום קצרצר.

השאלה הגדולה שנותרה ללא מענה בתום כתיבת שלושת הפוסטים המפורטים האלה , האם ד"ר איאן פרומן יצר במשך פעילותו הארוכה והברוכה לאורך שנות דור (שימש גם יו"ר איגוד הטניס בשנים 2004 – 2000) שושלת טניס שמורכבת מחוליות בל יינתקו ? האם הרכיב מורשת בלתי מחיקה ? הרי מדובר במדינה קטנטונת מעוטת כישרונות ספורטיביים בדרך כלל. אני משאיר לכמה שניות את התשובה פתוחה. ארה"ב ואוסטרליה מוכרות כמעצמות טניס מקדמת דנה. בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 הן הוכיחו את כישרונן ויכולתן העצומים . במשך 28 שנים רצופות בין 1946 ל- 1973 הן היו שתי הנבחרות הלאומיות היחידות שזכו לסירוגין בגביע דייוויס. ההצלחה הפנטסטית הזאת מעידה על תשתית, עומק, ומסורת של שחקנים כישרוניים ומאמנים מסורים וידענים. לא ניתן לקיים פס ייצור ספורטיבי שמניב אלופים כה רבים ללא מסה של משתתפים פעילים הטניס האוסטרלי והאמריקני אחרי מלחמת העולם ה- 2 הפך מודל לחיקוי. אט אט חדרו לצמרת מפעל "גביע דייוויס" גם נבחרות הטניס של איטליה, מכסיקו, ספרד, הודו, רומניה, מערב גרמניה, דרום אפריקה, צ'כוסלובקיה, ושוודיה. מעצמות הטניס הקלאסיות הפכו לפתע לפגיעות ולעיתים נעלמו ממפת התחרויות. למשחק הגמר על גביע דייוויס של שנת 1974 העפילו נבחרת דרום אפריקה והודו (הודו לא התייצבה לתחרות נגד מדינת האפרטהייד והוכרזה כמפסידה). במשחק הגמר על גביע דייוויס של 1975 ניצחה שוודיה את צ'כוסלובקיה 2:3. במשחק הגמר של גביע דייוויס ב- 1976 הביסה איטליה את מכסיקו 1:4. מפני שהטניס הפך להמוני וגלובאלי כל כך, ולמשחק של חוגים רחבים וגם של בני עניים בעולם כולו, קמו לארה"ב ואוסטרליה יריבים פוטנציאליים בקרבות היחידים וגם מפגשים בתחרות הזוגות.

תשובתי לשאלה שנשאלה לעֵיל היא כי מורשת הטניס שהניח ד"ר איאן פרומן ב- 1977 – שְבִירָה (!) שְבִירָה לחלוטין (!!) הטניס הישראלי חסר מטבעו כישרונות טבעיים רבים ולכן משולל עומק. זמנו קצוב. לא ניתן לבנות את עתידו לאורך זמן על דודי סלע, אמיר וויינטרוב, והצמד אנדי רם ויוני ארליך. הניצחון האחרון על יפן היה בבחינת נֵס. נכון שנִסִים הם חלק מהספורט, אולם להאמין בנִסִים וגם לסמוך עליהם זה כבר יותר מידי.

זהו הפוסט האחרון הדן בפועלו העצום של ד"ר איאן פרומן . תחשבו על הרעיון שהאיש המדהים הזה גייס במשך 22 שנים כ- 150000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר לטובת הטניס במדינת ישראל ובנה 15 מרכזי טניס מדן ועד אילת. ד"ר איאן פרומן באמת ראוי לפרס ישראל. 

[1] ראה נספחים : מכתב שלי למנהל הטלוויזיה חיים יבין מ- 3 במארס 1987 המסכם את תהליך הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים והמוקלטים של מפגש גביע דייויס בטניס בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל בעיר הצ'כית ראדץ קראלובה ב- 15.3.1987 – 13, והאישור של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת להטסתו של אורי לוי לצ'כוסלובקיה.

[2] ראה נספח : מסמך הצעת כיסוי תחרות גביע דייויס בטניס ישראל – הונגריה בתאריכים 10 , 11, ו- 12 ביולי 1981 כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה יצחק 'צחי' שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער, בתאריך 21 ביוני 1981.

[3] ראה נספח : ראה ביקורתו של טֶדִי פְרוֹיְס בעיתון "דבר" מ- 13 ביולי 1981.

[4] ראה נספח : ראה הפתק של טוביה סער בכתב ידו מ- 13 ביולי 1981.

[5] ראה נספח : הצעת השידורים של מפגש גביע דייוויס בין נבחרות הטניס של הודו וישראל בתאריכים 24, 25, ו- 26 ביולי 1987 – בניו דלהי.

[6] ראה נספח : ראה עיתון "חדשות"  מ- 22  ביולי  198 .

[7] ראה נספח : ראה עיתון "מעריב"  מ- 22  ביולי  1987.

[8] ראה נספח : מכתביו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן מ- 25 באוגוסט 1993  ו- 27 בדצמבר 1993 לאיגוד הטניס הנוגעים לתשלומי זכויות שידורים עבור תחרויות גביע דייויס של נבחרת ישראל נגד נבחרות שוויץ וצ'כיה.

[9] ראה נספח : מכתבי למנהל הטלוויזיה חיים יבין  מ- 10 ביולי  1989 הנוגע לשידורי ווימבלדון.

[10] ראה נספח : ראה מכתבי למנהל הטלוויזיה מ-  14 בפברואר 1988 המשבח את עובדי חטיבת ההנדסה.

סוף הפוסט מס' 57. הועלה לאוויר ב- 22 בספטמבר 2012. 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *