פוסט מס' 104. כישרון השידור, יכולת התיעוד, ואמינות מדע הכתיבה (פוסט 2 מתוך 5). מדוע החלטתי ו/או החליטו בשבילי לפתוח בלוג אישי משלי. פוסט מס' 104. כל הזכויות שמורות. הועלה ל- אוויר ביום שישי – 23 בנובמבר 2012.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג מופק, נכתב, ונערך שלא למען מטרות רווח ו/או פרסום אישי.

————————————————————————————–                   

פוסט חדש מס' 104 : הועלה ל- אוויר ביום שישי – 23 בנובמבר 2012.

————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .    טקסט תמונה : 26 במאי 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . אגף במשרד ההפקה התקשורת והשידורים שלנו ב- IBC במכסיקו סיטי . אנוכי יחדיו עם המפיק אמנון ברקאי בטרם תחילת השידורים הישירים . יושבת עוזרת ההפקה גב' שמחה שארית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כישרון השידור , יכולת התיעוד , ואמינות מדע הכתיבה (פוסט 2 מתוך 5). מדוע החלטתי ו/או החליטו בשבילי לפתוח בלוג אישי משלי. פוסט מס' 104. כל הזכויות שמורות.

תהילה ושכחה . כשרון הטקסט וגאונות הכתיבה . הכל עניין של ניסוח והגדרה – בטלוויזיה ובקולנוע כאחד .

1 ביוני 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . אצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחארה . נסים קיוויתי הוטס על ידי ממכסיקו סיטי לעיר גוואדאלאחארה יחדיו עם הטכנאי יצחק "בניו" בן יוסף כדי לשדר את המשחק ברזיל – ספרד בבית המוקדם מס' 4 של הטורניר . עוזרת ההפקה שלי גב' שמחה שטרית טיפלה בכל הבעיות הלוגיסטיות של הטיסה . נסים קיוויתי היה בר מזל . ערב קודם לכן ב- 31 במאי 1986 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הפתיחה המשעמם באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי בו סיימה אלופת העולם איטליה את משחקה נגד בולגריה בתוצאה 1 : 1 . נסים קיוויתי השדר השני בגווארדיה בצוות של שלושה שדרים (השדר השלישי היה יורם שִימרון) נטל לידיו אתגר שידור מסקרן : ברזיל נגד ספרד . לרשותו הועמדה עמדת שידור נוחה הצופה היטב אל המגרש . אצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחארה היה מונח כמו על כף ידו . ואז הוא עשה טעות נוראית בלתי מובנת ולא הגיונית . במשך כ- 6 דקות שידר שער שלא היה והעניק לברזיל יתרון 1 : 0 שלא היה ולא נברא . למרות שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון הוא לא שם לב ששופט המשחק האוסטרלי קריסטופר באמברידג' ביטל מייד שער שהבקיע שחקן ברזילאי בידו מבעיטת קרן לרשתה של ספרד . קריסטופר באמברידג' פסק על עבירה ברזילאית לא ספורטיבית והעניק לספרד בעיטה חופשית מקו ה- 5 של שערה .המשחק כלל לא חודש מקו האמצע . שגיאה כה גסה של שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה באצטדיון ומשדר לצופים שלו בישראל מידע כוזב (בתום לב) איננה מתקבלת על הדעת . והיא באמת לא התקבלה על הדעת . המוניטין הציבורי של נסים קיוויתי כשַדָּר כדורגל נפגע וצנח ללא תקנה . הוא ספג מהלומה קשה . כשפרש לגִמלאות בדצמבר 1991 מעבודתו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הציבורית , הצטייר כשַדָּר Loser (מפסידן) שאיש איננו חפץ בו יותר . הטרגדיה הגדולה של נסים קיוויתי הייתה שהצלחות העבר במשך שנים רבות לא עמדו לו בעת כישלון בודד . שגיאה אחת העיבה עליהן וליוותה אותו כצֵל לעַד . למרות שהיה שַדָּר ספורט מצטיין והחזיק חמש אולימפיאדות על כתפיו , עיתונאי טלוויזיה מנוסה, עורך וכותב ברמה גבוהה , וגם עיתונאי פוליטי מוכשר ומוערך ששירת את "ידיעות אחרונות" בהצלחה גדולה שנים רבות, דבק בו כתם מכסיקו 86' והֵעיב עליו לנצח. הציבור לא סלח לו. ערוצי הטלוויזיה החדשים שקמו במדינת ישראל פנו לו עורף . הם לא ביקשו את ידו . הוא נדון לשכחה .

שנים רבות העסקתי את עצמי בשאלה , כיצד קרתה תקלה כזאת לשדר טלוויזיה כל כך מנוסה ? איך לא הבחין מעמדת השידור שלו באצטדיון "חַלִיסְקוֹ" (Jalisco) כי המשחק לא חודש כלל מקו האמצע ? הרי לוּ באֶמֶת הובקע שער חוקי והשופט היה מאשר אותו , הייתה נדרשת כמות זמן מינימלית כדי להביא את כדור המשחק לנקודת האמצע כדי לחדש את ממנו את המשחק , והַרֵי הוא מעולם לא הגיע לשם ? מדוע לא הרים את עיניו מהמוניטור כדי לראות את הנעשה במגרש ? תשובות ברורות לכל השאלות האלה לא קיבלתי מעולם . עיוורון רגעי (Black out) וצירוף מקרים מטופש גרמו לשגיאה נוראית . סטטיסטית היא נמדדת אחת למיליארד שידורים , והיא אירעה דווקא לנסים קיוויתי . נסים קיוויתי הרגיש נורא עם שגיאתו הבלתי נסלחת . הוא היה אומלל ושילם מחיר מקצועי כבד . ה- "הקולגות" העיתונאים בישראל השחיזו את עטיהם ורדפו אחריו עד למכסיקו. הם לא המתינו ופגעו בו אנושות.

טקסט תמונה :  יום חמישי – 29 במאי 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. זהו מראה של חלק ממשרד ההפקה שלנו ב- IBC של מכסיקו סיטי 1986 . מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC הוקם באחריות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO (ראשי תיבות של IBC הן International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי 1986. זיהוי הנוכחים בתמונה : יורם ארבל (שני מימין) נראה מאושר וטוב לב . נסים קיוויתי (משמאל) – מהורהר. קיצונית מימין זוהי המפיקה המכסיקנית גב' מוֹנִיקָה זָאמְבְּרָאנוֹ (Monica Zambrano). שני משמאל, אמנון ברקאי יד ימיני במשך שנים רבות בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האירוניה בפרשה המביכה עברה את גדותיה . שמונים אחוז מכלל רשתות הטלוויזיה העולמית ששלחו את צִוותיהן לאִצטדיון "חליסקו" ב- גְוָואדָאלָאחָרָה מכל רחבי תבל , לא הצליחו לשדר כלל את המשחק ברזיל – ספרד בשל תקלה טכנולוגית חמורה וחסרת תקדים (במפעל שידור בסדר גודל כזה) של רשת הטלוויזיה המכסיקנית המארחת  TELEVISA בתפעול קווי שידור ה- W4 הבינלאומיים . אחד מלווייני התקשורת הביתיים של מכסיקו קרס ולא הצליח להוביל את קווי השידור הרבים מאִצטדיון "חליסקו" ב- גוואדאלאחרה למרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במכסיקו סיטי (International Broadcasting Center) . בדיעבד, ולרוע מזלו של נסים קיוויתי , היינו בין היחידים בחבורת התקשורת הבינלאומית הנכבדה שקיבלנו כהלכה את קו השידור ה- 4W (באיכות סבירה של kh 3.5) בדרך יבשתית המובילה מהעיר גוואדאלאחרה ל- IBC  הממוקם בעיר הבירה של המדינה הענקית . שגיאת השידור הטראגית והבלתי מובנת של נסים קיוויתי נשמעה בכל רחבי ישראל והונצחה לעַד על טֵייפּ השידוּר.

נסים קיוויתי היה שַדָּר כדורגל טוב . הכי טוב אחרי יורם ארבל . כשהתמודדה נבחרת ישראל ב- 1973 בדרום קוריאה במסגרת טורניר קדם גביע העולם בכדורגל , שלח לשם דן שילון (מנהל חטיבת הספורט אז) את נסים קיוויתי. הוא העדיף את אופציית נסים קיוויתי על נבחרת השַדָּרִים שעמדה לרשותו בארץ בימים ההם. לא היו חסרים במחלקת הספורט אז מועמדים יידועי שם ובראשם יאיר שטרן , איתן עמית , ואלכס גלעדי , ואפילו הטירון יורם ארבל . דן שילון בחר בנסים קיוויתי והעניק לו אשראי רב כשַדָּר ועיתונאי . נסים קיוויתי שידר ב- 28 במאי 1973 מסיאול את משחק הגמר של הטורניר אליו העפילו נבחרות קוריאה וישראל . החלוץ הקוריאני צֶ'ה בּוּם קוּן הבקיע את שער הניצחון בהארכה בדקה ה- 109 , ושלח את ישראל הביתה ואת נבחרתו למונדיאל של גרמניה בקיץ 1974 . דן שילון הזמין אותו שוב להצטרף למשלחת השדרים של הטלוויזיה הישראלית , שכיסתה את משחקי גביע העולם גרמניה . נסים קיוויתי שידר בתקופתי שלושה מונדיאלים . ספרד 1982 , מכסיקו 1986 , ואיטליה 1990 . הוא היה שַדָּר כדורגל טוב . עיתונאים קטנים נטפלו אליו . עורך העיתון הידוע "The New York Times" מר הָאוֶול רוֹזֶנְטָל שהתפטר ב- 2003 מעריכת עיתונו המפורסם (פישל באיתור וזיהוי כתב בלופר שכתב במשך זמן רב בעיתון שלוֹ) , אמר פעם : "כשאתה טועה במקצוע הזה, נותר לך רק דבר אחד לעשות, והוא לתקן את עצמך מהר ככל האפשר". נִסִים קִיוִויתִּי שהיה שַדָּר אהוּב והָגוּן נהג בתמימות כעצתו . הוא מיהר לתקן את עצמו בצורה כל כך גלויה וכנה (וגם תמימה) על המסך , וזכה לקיטונות של בּוּז מהציבור והעיתונות . אינני מכיר הרבה שַדָּרים שהיו נוהגים כמוהו בדרך האמיצה בה בחר להתנצל בפומבי על המסך .

יורם ארבל ונסים קיוויתי היו שַדָּרֵי ספורט מחוננים כל אחד בדרכו שלו . שניהם היו רבי אומנים בניסוח הטקסט בעת השידור הישיר . הדברים שיצאו מפיהם היו לא רק תולדה של כשרון אלא של רגש . הם יצאו מחדרי ליבם ונאמרו בדם לִבָּם. הם האמינו בטקסט ששידרו. טכנולוגיית התקשורת המיידית חשפה את גדולתם של יורם ארבל ונסים קיוויתי במשך שנים רבות. אך הייתה מסוכנת לשדרים כשתפשה אותם בלתי מוכנים לשידור ולכן שימשה ללא התראה כ- בומרנג. לשניהם קרה אסון שידור כבד באמצע שנות ה- 80  במאה שעברה . האחד התאושש כי היה עשוי מטֶפְלוֹן. דווקא השני שקורץ מפלדה – כוּפַף. הטעויות הקשות של שני שדרי הספורט הבכירים , העלו מחדש ברשות השידור את שאלת חשיבות שכירת עמדות שידור ב- Venues. "המומחים" למיניהם ששרצו בטלוויזיה הישראלית כבר שידרו לי סיגנלים מאחורי גבי, "אם השַדָּרִים שלך טועים ממילא בצורה כל כך גסה בשעה שהם ישובים בעמדות שידור במגרש שעולות ממון רב, מוטב שילמדו מהטלוויזיה הירדנית, ולפחות ייעשו את השגיאה מהאולפן בירושלים". את הטענה הקנטרנית הזאת ביטל באחת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הוא כלל לא התייחס אליה. שידורי מונדיאל מכסיקו 86' זעזעו את הציבור ובעיקר את העיתונות . אפילו העיתונאי חיים ברעם ירה אש לעברי בימים ההם, "לא זכיתי להכיר אישית את מר יואש אלרואי, ובעקבות קריאת הטלפון שלוֹ ממכסיקו לביתי פחתה אצלי המוטיבציה לעשות כן"  [1]. נכתב בעקבות שיחת טלפון שלי אליו ממכסיקו לאחר שפרסם כתבת ענק במקומון "כל העיר" ב- 27 ביוני 1986 , שהכילה על פי הבנתי פרטים ועובדות שגויות. הוא ממש לא הזיז לי. האיש כמו עיתונאים רבים לפניו וגם אחריו, לא הבין דבר בתעשיית הטלוויזיה וכמו רבים מעמיתיו בעיתונות הכתובה ניסה להתעמק בנושא שאיננו בקי בו . משום היבט. לא מההיבט הטכנולוגי, לא מההיבט הכלכלי, לא מההיבט התֹכניתי, ולא מהיבט של משאבי אנוש וכוח אדם. חיים ברעם ירה באפלה.

את פרשת שידורי מונדיאל מכסיקו 86' שעלו לסדר היום הציבורי של מדינת ישראל כל כך הרבה פעמים במשך 30 יום , הֵיטִיב לסכם בקולו השפוי הפרופסור לתקשורת דן כספי . כך כתב בטוּר האישי שלוֹ "תקשורת" בקיץ 1986 במקומון "קול ירושלים" (המסונף ל- "ידיעות אחרונות")  [2] .

טקסט תמונה :  יוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. מבקר הטלוויזיה פרופסור דן כספי בצעירותו. (באדיבות פרופסור דן כספי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : יוני 1986 . מונדיאל מכסיקו 1986 . מאמר ביקורת טלוויזיה של פרופסור דן כספי במקומון "ירושלים" בהוצאת "ידיעות אחרונות" . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

טקסט של פרופסור  דן כספי מחודש יוני 1986:

"בלילות כדורגל אלה עולות מחדש השגות וטרוניות כלפי הטלוויזיה הישראלית. שוב נדמה שדינה של הטלוויזיה נגזר. מה שלא תעשה ותשדר או לא תשדר בערוץ הבודד והמסכן, לא ישביע את רעבונם של ארבעה מיליון מכורים למסך הכחלחל. שידורים כמעט יומיומיים וליליים, מ- מכסיקו מעוררים את חמתם של רבים מבין הצופים שאינם מתעניינים בספורט זה או אחר. אולי יש אמת סטטיסטית בטענתם שרוב הצופים נמנים עליהם. ומדוע הם יקופחו וייגזל מהם זמן שידור לטובת מיעוט גדול ככל שיהיה של אוהדים וחסידי כדורגל. רשות השידור אף השקיעה ממון לשלוח שדרים על מנת להבטיח תיאורים המלווים את התמונות המגיעות בלוויין. ומה התוצאה ? גם רבים מן הצופים בשידורים אינם מרוצים . הפעם מרמת התיאור של השדרים והפרשנים. כרגיל מנצלים המבקרים את הטלוויזיה הירדנית כדי לעקוץ את הטלוויזיה הישראלית. בערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית משודרים המשחקים נקיים מבליל תיאורים ופרשנויות. אבל מה היה קורה לוּלֵא הועברו השידורים הישירים ממכסיקו 86' מידֵי יום או מידֵי לילה בטלוויזיה הישראלית ?  מה היה קורה לוּ הסתפקה רשות השידור בתיאורים קצרים ויבשים מן האולפן כנהוג בטלוויזיה הירדנית או הסוּרית ? או אז הייתה קמה צעקה על זִלזול במשלם האגרה , על הרמה העיתונאית הנמוכה הנהוגה במחלקת הספורט של הטלוויזיה , ועוד . לא שאין מה לשפר בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית . אולי אפשר להשתמש בה בטלוויזיה הירדנית כדי לנגח את הטלוויזיה הישראלית, אך בשום אופן אין לראות בטלוויזיה הירדנית או באחותה הסורית דגם לחיקוי, לא במִשְדָרֵי הספורט ולא בתחומים אחרים. גם לא חייבים להיות צרי עין. מותר לפַרגֵן לשדרי הספורט המסתובבים בעולם מידֵי פעם כדי להביא לסלון את המשחקים בעטיים משתעבדים למסך הקטן בלילות הקיץ".

כישלונות השידור של יורם ארבל (ב- 29 במאי 1985) ונסים קיוויתי (ב- 1 ביוני 1986) בכירי השַדָּרִים של חטיבת הספורט שלי , הזכירו לי סיפור נשכח מהיסטוריית הפספוסים בשידורי הספורט הבינלאומיים . בראש הקבוצה המבצעית של ה- EBU  בשידורי מונדיאל ארגנטינה 1978, ניצב בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) מאנגליה . בִּיל ווֹרְד היה בעברו איש רשת הטלוויזיה המסחרית באנגליה ITV . כששהינו יחד בבואנוס איירס , סיפר לי סיפור מדהים . רשת ITV שלחה שַדָּר ואותו כמֵפיק לפני שנים רבות ליפן לשידור משחק כדורגל שעניין משום מה את הצופים האנגליים . השַדָּר נרדם ולא הגיע במועד לתחילת השידור . מנהלי הרשת באולפן בלונדון , הורו לו לקחת את המיקרופון ולהתחיל לשדר עד לבואו של השדר המיועד . מספר בִּיל וֹורְד : "קיבלתי שבחים רבים על השידור שלי מהממונים עלי בלונדון בתום המחצית הראשונה , דווקא הרגשתי טוב כשַדָּר . זה היה באמת שידור מצוין . הייתה רק בעיה אחת . החלפתי בין הקבוצות אבל באנגליה לא ידעו על כך . הכדורגל היפני היה לחלוטין בלתי מוכר" . שאלתי את בִּיל וֹורְד : "איך בכל זאת עלית על הטעות הנוראית הזאת רק בתום המחצית הראשונה ?" . הוא ענה לי במין חיוך מריר שכזה : "לא אני עליתי על הטעות , יואש , השַדָּר שלי שהתעורר משנתו העמוקה הופיע בעמדת השידור לקראת תחילת המחצית השנייה ו- "קִלְקֵל" את הכל . הוא חטף ממני את המיקרופון שהיה בעצם שלוֹ , ושִידֵר את המשחק כראוי וכפי שצריך לעשות , לרוע מזלי גם זיהה נכון את הקבוצות" , והוסיף , "אתה מתאר לך וודאי איזה בלגן נוצר באולפן השידור בלונדון . רציתי לקבור את עצמי מבושה" . כשנפרדנו אִיחֵל לי : "מר יואש אלרואי שלא תקרה לך טרגדיה כזאת מעולם, לא כשַדָּר ולא כמֵפיק" .

הטניסאי השוודי הנודע בְּיוֹרְן בּוֹרְג היה הטוב בעולם באמצע שנות ה- 70 של המאה ועשרים . הוא זכה חמש פעמים ברציפות באליפות ווימבלדון בשנים 1980- 1976 . ביורן בורג היה גבר יפה תואר בעל שיער בלונדיני ארוך שגלש לכתפיו . הנערות האנגליות השתגעו עליו . בילדותו זכה לחינוך ספורטיבי נוקשה וקפדני שהפך אותו לג'נטלמן מושלם בעל נימוסים טובים . מין ספורטאי – עַל , שתקן ושליו , שמעולם לא מתווכח עם השופטים ואיננו מתקוטט עם יריביו . קַר מֶזֶג , מדויק , ומאוזן להפליא . קרחון שוודי של ממש . ב- 1981 קרא עליו תגר שחקן הטניס האמריקני ג'וֹן מֶקֶנרוֹ אִיטֵר יד ימין . ג'ון מֶקֶנרוֹ היה היפוכו של ביורן בּוֹרְג . מן הִיפִּי כזה מוכשר מאוד, אך צעקן וחם מזג שבא בטענות לשופטים , כועס על האחרים וגם על עצמו . להבה בוערת בעצמותיו .

טקסט תמונה :  שנת 1978. מרכז הטניס ברמת השרון . ד"ר איאן פרומן נשיא מרכז הטניס הכל יכול מארח ב- 1978 את הטניסאי השוודי ביורן בורג במרכז הטניס ברמת השרון . ביורן בורג היה אלוף ווימבלדון חמש פעמים ברציפות בשנים 1980 – 1976. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

במשחק הגמר בווימבלדון באותו קיץ של 1981 אירעה הפתעה גדולה . ג'ון מקנרו ניצח את בְּיוֹרְן בּוֹרְג והדיח אותו ממַלכוּתוֹ הרצופה בת חמש שנים . שידרנו קטעים נבחרים מן המשחק הזה כעבור ארבעה ימים בתוכנית הספורט "משחק השבוע". אך משהו היה חסר לי בדברי הסיכום של צוות הטניס שלי שכתב וערך את התוכנית . שלושה ימים אח"כ קראתי בעיתון האמריקני היומי והנפוץ באירופה, " Herald Tribune International " , מאמר אנליזה מקיף של כתב הטֶניס של העיתון , בו ניתח וסיכם את משחק הגמר ג'ון מקנרו נגד ביורן בורג בווימבלדון ביולי 1981 , וחילופי המשמרות שבאו בעקבותיו בשש מילים  בלבד : "תמה תקופת הקֶרַח – החלה תקופת האֵש" . טקסט נפלא שמנוסח בבהירות ובדייקנות . הבנתי מייד מה היה חסר לי בדברי הסיכום שלנו . ב- 1981 טרם הבשילה מערכת הספורט לדבר בשפה עיתונאית כה מבריקה שכזאת .

כמה ימים לאחר תום תחרויות ווימבלדון , החל במרכז הטניס ברמת השרון , מפגש גביע דייוויס בטניס ישראל  נגד הונגריה . זה היה ביום שישי – 10 ביולי 1981 . מיניתי את אורי לוי לשָדֵר ישיר את האירוע . ד"ר איאן פרומן היה הפרשן שלנו . ההתמודדות הזאת הייתה השידור הישיר הראשון בחייו של אורי לוי , אך הוא ביצע את המשימה כאילו הייתה לחם חוּקוֹ מימים ימימה והפך לשַדָּר טֶניס טוב . הצלחתו הזילה ריר של קנאה מהקולגות הוותיקות שלו .

טקסט תמונה : קיץ 1981. מרכז הטניס ברמת השרון. ד"ר איאן פרומן (במרכז) נושא "במשרה כפולה". הוא מכהן כנשיא מרכזי הטניס בישראל ומנהל תחרות הפרס הגדול ברמת השרון, ומשמש בעת ובעונה אחת גם פרשן של שידורי הטניס הישירים של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : שדר הטניס הראשון של הטלוויזיה יורם שִמרון , ד"ר איאן פרומן , והשדר אורי לוי שתפס את מקומו של יורם שִמרון . (צילום ותיעוד יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לכוחה של המילה הנאמרת בשידור, בתקשורת המונים בטלוויזיה ובקולנוע, יש השפעה מָאגִית עלינו. האירוע לא ייזכר תמיד בשל תוצאת הסיום שלו , אך ייצרֵב בזיכרון בגלל הכּוֹתֶּרֶת שהוענקה לו תוך כדי התרחשותו . איש כמעט אינו זוכר את תוצאת משחק הכדורגל ישראל נגד אוסטרליה ב- 19 במרס 1989 . אך כולם יזכרו את הכותרת שיורם ארבל העניק למשחק הזה , "ככה לא בונים חומה" . אמירות קולעות יוצרות כותרות מילוליות . כותרות מילוליות מקבעות זיכרון צילומי והופכות את האירוע המצולם בטלוויזיה ובקולנוע לנִצחיים . באחד מביקוריי בארה"ב סיפר לי המארח שלי ב- CBS בניו יורק כי שדרן הספורט של הרשת ברנט מאסברגר כה התלהב מ- ג'רי ווסט הקלע המחונן של קבוצת הכדורסל לוס אנג'לס לייקרס עד שבשידור ישיר אחד סיפר לצופיו , "כאשר גֶ'רִי וֶוסְט (Jerry West) מתרומם לקליעת ג'אמפ שוט – יותר בטוח שהוא יקלע מאשר השמש תזרח מחר". אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא שידרנו במונחים כאלה ובשפה ציורית שכזאת. האמריקנים חושבים שונה מאיתנו וכותבים שונה , לבטח כשהם מתעדים את היסטוריית ההווה ו/או את היסטוריית העבר . צריך לקרוא את הספר "Court room" (בית דין) של קוונטין ריינולדס כדי להבין אודות מה אני כותב .

טקסט תמונה : דצמבר 1983 . בעת ביקורי ברשת CBS בניו יורק שמעתי ממארחיי את השמועה אודות שפת השידור הציורית האמריקנית שהשתמש בה השדר ברנט מאסברגר . (צילום CBS ניו יורק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ב- 22 ביוני 1986 במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 בשלב רבע הגמר במשחק ארגנטינה – אנגליה באצטדיון ה- "אצטקה" , הרשיע יורם ארבל בשידור ישיר את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במעשה שיקרי , בטקסט חסכוני בן תריסר מילים בעת שידור ישיר : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". בשפת טלוויזיה מְמַצָה וממוקדת גזר את דינו והפך אותו באחת לעבריין. יורם ארבל צדק. כבר דנתי בכך בפוסט הקודם , אולם לא ציינתי כי הווירטואוזיות בניסוח הזה עולה על ההתנסחות מאוחרת יותר שלו "ככה לא בונים חומה" . הניסוח אודות מאראדונה ב- 1986 נבנה על קרקע בתולית . הקביעה ב- 1989 אודות חוֹמָה כושלת נאמרה על קרקע חרושה .

טקסט תמונה : יום ראשון – 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. השַדָּר יורם ארבל ועוזרת ההפקה שמחה שטרית יושבים בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשעתיים לפני תחילת המשחק ארגנטינה – אנגליה ובטרם הגה את הסלוגן ההוא הבלתי נשכח שלו : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". (באדיבות גב' שמחה שטרית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).         

אלכס גלעדי ואנכי היינו פריקים של קולנוע בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. פשוט אהבנו לראות סרטים. בבתי הקולנוע . "יואשיש הולכים לראות הערב לראות את "חלף עם הרוח" , יואשיש הולכים הערב שוב לראות את "הארי המזועם" . ובאמת את "חלף עם הרוח" ו- "הארי המזוהם" (Dirty Harry) , ראינו כמה וכמה פעמים יחדיו באולמות הקולנוע של תל אביב . בכל פעם שוחחנו על כמה מסצנות הצילום הייחודיות בסרטים והטקסט הנצחי הקצר הנלווה אליהן . זיכרון הצילום והמילולי הקצר הזה הוא שבונה לעַד את כותרת הסרט . הסרט הנִצחי "חלף עם הרוח" (Gone With The Wind) , ייזכר בשל שני טקסטים מפורסמים שנאמרו בסופו . טקסט הפרידה הדרמטי בן שבע המילים של רֶט בּאטְלֶר (בכיכובו של קלארק גייבל) המחליט לסיים את רומן האהבה הגדול ולנטוש את אהובתו סְקָארְלֶט א'וֹהָרָה (השחקנית וויויאן ליי) ואת הבית הענק באחוזת טָרָה רחבת הידיים לאחר שנמאס לו מקשיות העורף ומכפיות הטובה שהיא אשתו סקארלט מפגינה כלפיו . רט באטלר השארמנטי והמיוחד (קלארק גייבל היה גבר נאה בעל יופי לאטיני) משיב לה בציניות בטון שליו ונוֹן – שָאלָאנְטִי כלהלן : “Frankly my dear , I don`t give a damn” במקור כותבת מחברת הספר מרגרט מיטצ'ל בת הדרום טקסט שונה טיפ – טיפה מזה הנאמר בסרט רב המוניטין : “My dear, I don`t give a damn” אך התסריטאי סִידְנִי הָווֹאַרְד והמפיק דֵייוִיד סֵלְזְנִיק החליטו לצרף את המילה “Frankly” לאמירת הנצח הזאת . לעַד ייזכר גם טקסט הסיום של הסרט כולו , כשסקארלט א'והרה מבינה לבסוף שאכן רט באטלר שרק הרגע נטש אותה הוא באמת אהבת חייה ואיננה רוצה לוותר עליו , מעודדת את עצמה כשהיא שחה למצפונה :

”I will go home, I will think of some way to get him back, after all tomorrow will be another day”.

אפשר לצרף לשתי האמירות האלה גם אמירה שלישית של האב ג'ראלד א'והרה שאומר לבתו סקארלט בתחילת הסרט על רקע אהבתה הנכזבת לאשלי ווילקס :

”Land is the only thing in the world worth working for because it is the only thing that lasts”

עלילת הסרט "הָארִי המְזוֹהָם" (Dirty Harry) של הבימאי דון סיגל מ- 1971, נשענת על האמירה הידועה של השחקן קְלִינְט אִיסְטְוּוד (Clint Eastwood) יפה התואר המגלם את הבלש הקשוח הָארִי קָאלַהָאן במשטרת לוס אנג'לס . בסצנת מרדף היֶרִי המפורסמת של הבלש האמיץ אחר פורץ בנקים באחד מרחובות העיר , כשקְנֵה אקדח המָאגְנוּם שלוֹ מאיים על הפורץ השרוע פצוע על המדרכה וגם ידו לוֹפֶתת עדיין אקדח שלוף , ובעצם סכנת מוות מרחפת על שניהם , מהמר קלינט איסטווד על חייו . בטוֹן הדיבור הסמכותי , קר הרוח , והבוטח שלוֹ שהפך לסִמלו המסחרי , הוא פונה אל הפושע ואומר את האמירה המונומנטאלית הבלתי נשכחת הנון שאלנטית בסרט הזה :“O. K. go ahead and make my day“ , סלוגן שהפך חיש מהר ל- Headline של סרט הקולנוע רב המוניטין הזה שקנה לו מעריצים רבים . הפירוש לכוונה המסתתרת מאחורי אמירת הנצח של השוטר הקשוח מלוס אנג'לס , ברורה , "…או. קיי. תירה עלי ואני אפוצץ אותך במאגנום שלי…" . הסצנה המותחת הזאת מסתיימת באופן מפתיע . הפושע שנפגע כבר קודם לכן מקליע אקדחו של הבלש ושוכב פצוע על המדרכה ברחוב מבין עם מי יש לו עסק ומניח את נשקו . הָארִי קָאלַהָאן (קלינט איסטווד) לא מרפה . הוא סוחט את הֶדֶק אקדח המַאגְנוּם שלוֹ המכוון עדיין לעבר יריבו . נשמע קליק קטן . צליל הנוֹקֵר . לא נוצרה ירייה . מחסנית האקדח הייתה ריקה . לא נותרה בו עוד תחמושת . הארי קאלהאן השתמש כבר בכל כדורי האקדח . אלכס גלעדי ואנוכי ראינו שלוש פעמים בתוך שבוע ימים את הסרט "הארי המזוהם" .

הסרט "הסַנְדָק" (The Godfather) בן השלוש שעות , מ- 1972, המבוסס על סיפרו הידוע של מָאריוֹ פּוזוׁ, ובבימויו הנפלא של פְרָאנְסִיס פוֹרְד קוֹפּוֹלָה , ייזכר לעַד בשל אמירה מפורסמת אחת של מרלון בראנדו המגלם את תפקיד הסנדק הארכי – מאפיונר , דוֹן וִויטוֹ קוֹרְלֵיאוֹנֶה . באחת הסצנות הידועות ביותר ורבת המוניטין בסרט מבקש זָמָר ממוצא איטלקי ג'וֹנִי פוֹנְטָנָה את עזרתו של הסנדק כדי שיסדר לו תפקידב- Showbiz  באחד מסרטיו של מפיק הוליוודי קשוח . אמירתו האימורטאלית של הסנדק : “I will make him an offer he can’t refuse” נכנסה כבר מזמן לפנתיאון ההיסטורי של האמירות שהפכו כותרת לאירוע .

המערבון הנודע , “The Good, The Bad, and the Ugly”  ("הטוב, הרע, והמכוער") של הבימאי האיטלקי סרג'יו ליאונה שנעשה ב- 1966 בהשתתפות קְלִינְט אִיסְטְווּד ואֵלִי וַואלָאך – וסיפור עלילתו מתרחש בעת מלחמת האזרחים האמריקנית (נמשך שעתיים וארבעים דקות) , ייזכר בשל אמירתו הנון שאלאנטית “If you have to shoot , shoot , don`t talk” של הפושע מבוקש עז נפש וחסר רחמים בשם "טוּקוֹ" (השחקן אֵלִי וָואלָאךְ) בסצנת הרחצה באמבטיה לאחר שחיסל באקדחו יריב דבּרן והססן. כותבי עֵט, סופרים ומשוררים מוכשרים , מחברי מחזות , אומנים , מדינאים ומנהיגי מדינות , מפיקים ובימאים גאונים בקולנוע ותסריטאים טובים, וגם שדרי הספורט יצרו וטבעו אמירות שנצרבו בזיכרון שלנו לתמיד. על פי אותו העיקרון פעלו גם שני שדרי העל יורם ארבל ונסים קיוויתי שטבעו מטבעות שידור שלא ישכחו.

ציטוט : "דברים שאינם יוצאים  מן הלב לא יעברו דרך האוזן". (ר' משה אבן עזרא).

אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו , הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם. נשיא ארה"ב אייבראהם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח . בעל יושרה מוחלטת , גאון כתיבה ובעל הגיון ברזל . ב- 19 בנובמבר 1863 נשא נאום בן שתי דקות וחצי אולי פחות , בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית בארצו בטקס הקדשת בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) עיירה קטנה בפנסילבניה . בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו כ- 7000 חיילים משני הצבאות ונפצעו כרבבה , ארבעה חודשים לפני שהנשיא נשא שם את נאומו ההיסטורי . נאומו של אייברהאם לינקולן היה יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית . הנשיא בן ה- 54 היה הנואם השני בטֶקֶס . קדם לוֹ נואם ידוע אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett)  בן ה- 70 , שהיה בעברו מזכיר המדינה ופרופסור ונשיא אוניברסיטת "הארווארד" . הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אברהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול מלחמת האזרחים שהייתה בעיצומה . אבל הנשיא הפתיע . הוא נענה להזמנה , אך נקבע להיות הנואם השני למרות היותו הנשיא . אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי שָגָה פעמיים בגֶטִיסְבֶּרְג . הוא איחר בשעה ונאם שעתיים . הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כ- 250 מילה בלבד ונשא שם נאום בן שתי דקות וחצי , הידוע כנאום גטיסברג ושמו "לידה חדשה בחירות" . הנשיא עמל על תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג . הנה הנאום במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863 .

19 בנובמבר 1863 .

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת , או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים. הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם , במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן, אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה , שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן . עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוף מעל פני האדמה".

טקסט מסמך : 19 בנובמבר 1863 . חנוכת בית הקברות הלאומי בגטיסברג . זהו טקסט הנאום של נשיא רה"ב אייבראהם לינקולן .

טקסט תמונה :  אייברהאם לינקולן ב- 1860 , בן 51 , זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא ארה"ב . יכולת ההבעה שלו בע"פ , טקסט נאומיו , וכשרון הכתיבה שלו היו גאוניים . מנהיג יחיד סגולה בהיסטוריה המודרנית של האנושות . קראתי את כל כתביו .

הנשיא אייבראהם לינקולן (Abraham Lincoln) השקיע זמן עצום במלאכת כתיבת הטקסטים שלו . למרות שהיה נואם בעל מוניטין , מוכשר , והיטיב לכתוב  –  לקח לו זמן לגבש את הטקסט , לברור את המילים , ולהרכיב את המשפטים . הוא כתב , שִינה , ומחק , ושוב כתב ושוב תיקן , ושוב שיפץ , עד שהגיע לתוצאה הסופית שאותה החליט לאַמֵץ אל ליבו ולתת לה פרסום . כל כותב טקסטים מכיר את ההתלבטות הזאת על הנייר ואת השאיפה למצוינות הכתיבה שלעולם איננה תמה . תמיד נדמה לך לאחר קריאת הטקסט של עצמך , גם לאחר שהודפס , כי אילו היו לך עוד כמה דקות נוספות היית יכול לשפר ולכתוב את הגרסה האחרונה טוב יותר .

כמו כל כותב טוב , נואם מוכשר , תסריטאי קולע , או שַדָּר מחונן  –  גם הנשיא אייבראהם לינקולן בנה כותרת מסכמת לנאומו ההיסטורי הקצר בו קרא לזיכרון הנופלים שהקריבו נפשם למען חירות האדם . המשפט האחרון בנאום , "מן המתים הנערצים האלה אנחנו שואבים מסירות מוגברת למטרה , שלמענה נתנו הם את קורבן המסירוּת המלא והאחרון . ואשר על כן הננו מחליטים כאן כי מתים אלה לא מתו לשווא , וכי אומה זו בחסד אלוהים , תתחדש בכוּר החירות , וכי ממשלת העם , על ידי העם , בעבור העם , לא תסוּף מעל פני האדמה" – שהוא תמצית כל שלטון דמוקרטי באשר הוא – ינון לנצח . כ- 15000 (חמישה עשר אלף) איש התכנסו בבית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) והאזינו לטקסט קצר בן כ- 265 מילים שנקרא ע"י הנשיא מפתק נייר כתוב בכתב ידו . משסיים את נאומו בתוך שתי דקות ומשהו חזר למקומו. הכול היו מופתעים ואף מאוכזבים מהטקסט הקצר . חלק מהציבור שהתאסף בבית הקברות לא תפש כי נאום הנשיא תם , ולכן כמעט ולא מחאו לו כף . הנשיא אייבראהאם לינקולן חשב לעצמו שאם זו תגובת הנאספים כנראה שהנאום לא היה מוצלח כל כך . למחרת קיבל מברק מהנואם הראשון בטקס אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everet) עצמו שכתב לו : "אדוני הנשיא , הייתי שמח אילו ניתן לי לשבח את עצמי ולומר כי אומנם התקרבתי אל הרעיון המרכזי של המאורע בנאום של שעתיים , כשם שאתה עשית זאת בשתי דקות". הנשיא השיב לו כדרכו בצניעות רבה : "אני שמח לשמוע , כי לפי  דעתך , לא היו דברי הקצרים כישלון גמור" . נאומו של הנשיא אייבראהם לינקולן חתוּם בליבה של האומה האמריקנית (והאנושות) לדוֹרי דוֹרוֹת .

טקסט תמונה :  אייברהאם לינקולן נשיא ארה"ב הבלתי נשכח בעת מלחמת האזרחים בשנים 1865 – 1860, ימים ספורים לפני שנרצח. בתקופת נשיאותו בת ארבע שנים הזדקן לבלי הכר. האחריות העצומה שהוטלה עליו כמנהיג ונשיא של אומה השקועה במלחמת אזרחים בת ארבע השנים 1865 – 1861 בין הצפון לדרום , וכאדם המנסה לשמור על אחדות האומה , הטביעה עליו את חותמה וגרמה לו צער רב . הנשיא בעל הפנים המיוסרים הזדקן עד למאוד.  

אין לנאום ההיסטורי הזה של אייבראהם לינקולן דבר עם שידורי הספורט , אך יש לו הרבה מן המשותף עם יכולת הכתיבה , יעילותה , והכישרון לומר דברים בקיצור גם בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת . נאום גטיסברג של אייבראהם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 השפיע עלי השפעה מכרעת לא רק בשל המסר האנושי אלא בגלל סגולתו וכישרונו של הכותב להביע את דעתו בתמצית . כל אחד מאתנו העוסק בכתיבה ואמירה בתקשורת מתלבט כיצד ובאיזה אופן לומר את דבריו . זה נכון בעיתונאות הכללית וקיים גם בעיתונאות הספורט בטלוויזיה . ניסיון הכתיבה של הנשיא אֵיְיבְּרָאהָם לִינְקוֹלְן וחכמתו וגאונותו בתקשורת המונים קנתה לה מוניטין רב כבר בימים ההם . הנאום הקצר והגאוני של אייבראהאם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 שוּוָק בהצלחה מאז כמצרך איכותי שהפך במהירות לנחלת הכלל [1] .

האנס לי טרפוס מוסיף : "בסתיו של שנת 1863 כבר הגיע אייבראהם לינקולן בקריירה שלו למצב שהתיר לו לפַתֵּח את מיומנויותיו ואת האידיאלים שלו . מאז ומעולם היה מסור לתהליך הדמוקרטי , וכעת בנאום גֶטִיסְבֶּרְג , נתן לאמונתו את הביטוי המהולל ביותר . מאז ומעולם התנגד לעבדות , וכעת בתיקון ה- 13 לחוקה , הצליח להביא את התנגדותו למימושה ההגיוני . מאז ומעולם גילה אהדה לנדכאים , וכעת היה יכול לבטא בגלוי את דאגתו לזכויות השחורים . ואף על פי  שמאז ומעולם הבין לאשורו את הכורח שבמלחמה , כעת היה יכול להפיק תועלת מניסיונו הקודם , ובצוותא עם הגנרל יוּלִיסִס גְרָאנְט להוביל את האומה לניצחון. מסירותו ארוכת השנים לדמוקרטיה קיבלה את ביטויה היפה ביותר בנאום גֶטִיסְבֶּרְג . כשנתבקש לומר מילים מספר ב- 19 בנובמבר 1863 בטקס הקדשת בית עלמין לאומי בגֶטִיסְבֶּרְג , אתר הקרב הגדול שנערך שם רק חודשים ספורים לפני כן , הקדיש מחשבה רבה להכנת דבריו . ואולם , מאחר שבאותה עת היה מודאג מחמת מחלת בן זקוניו טֶד ואת מוחו העסיקו ענייני המדינה , לא הצליח לסיים את כתיבת הנאום אלא עֶרֶב הַטֶקֶס בבית מארחו בגֶטִיסְבֶּרְג , עו"ד מקומי דֵיוִויד וִוילוֹ . אייבראהם לינקולן ביקש לומר דברים שבשום אופן לא יובנו כניסיון לקנות את לב הבוחרים וקולותיהם , שכן הנושא היה רציני מידי, ולפי כך החליט להשמיע הצהרה נחרצת על מטרת המלחמה . התוצאה הייתה נאום מן הנאומים המהוללים ביותר שהושמעו אי פעם בשפה האנגלית" . (ראה הספר "לינקולן על דמוקרטיה – החלום האמריקני . בעירכת מריו קואומו והרולד הולזר . הוצאת הארפר – קולינס) .

ציטוט : "הלב הוא המקור הנותן את כוח הדיבור לאדם".  (קווינטיליאנוס).

הנה טקסט נוסף לא כל כך מפורסם אומנם אך לא פחות מרשים ולא פחות אֵיכוּתי שנכתב אף הוא בנסיבות הירואיות. מצאתי אותו בשנת 2003 אצל מר שמואל "שמוליק" חדש בארכיון קבוצת כינרת בעת עריכת המחקר וכתיבת הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" . חייבים לקרוא ולשָנֵן אותו היטב כדי להכיר בכישרונו העצום של הכּוֹתֵּב ובחשיבותו העצומה של הכָּתוּב. בראשית 1950 הביא בן ציון ישראלי (ממייסדי קבוצת כינרת , נִספָּה באסון ה- "פייפר" בקיבוץ מעגן בשנת 1954) לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה דוד בן גוריון ששהה בחופשה קצרה במלון "גלי כינרת" בטבריה , את הסֶפֶר  "כִּינֶרֶת בּיְמֵי מִבְחַן", המספר על מאבקה של קבוצת כִּינֶרֶת בעמק הירדן בימים הקשים רוויי אומץ לב בלתי רגיל , תעוזה , וגבורה של מלחמת העצמאות ב- 1948 .דוד בן גוריון קרא את הספר ב- 25 במרס 1950 והֵשיב לבן ציון ישראלי במכתב נשגב . נושא מכתב התשובה היה , "על הבנים שנפלו".

טקסט תמונה : שנת 1950 . דוד בן גוריון (בן 64 בתמונה) ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון הדגול והנערץ של מדינת ישראל . היה לו כושר ביטוי מדהים ויכולת כתיבה מזהירה . קראתי את כל כתביו שנמצאים על המדפים בחדר עבודתי . דוד בן גוריון צעיר ממני בתמונה הזאת ב- 11 שנים , בעת שאנוכי כותב את כתיבת הסדרה בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . (ארכיון הפלמ"ח) .

טקסט מסמך : 25  במארס 1950 . מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לבן ציון ישראלי . עמוד מס' 1 מתוך 2 . (באדיבות שמואל חדש וארכיון קבוצת כינרת) . 

טקסט מסמך : 25 במארס 1950 . מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לבן ציון ישראלי . עמוד מס' 2 מתוך 2 . (באדיבות שמואל חדש וארכיון קבוצת כינרת) .

טקסט דוד בן גוריון מ- 1950

בן ציון היקר ,

מסור נא בשמי לכל חברי הקבוצה תודתי הנרגשת על השי היקר "כינרת בימי מבחן" . לאחר שהלכת והשארת את הספר בידי – ישבתי וקראתי בו כל הערב . ואני כולי מזועזע . כאילו בפעם הראשונה שמעתי על מלחמת ישראל ועל ילדי הפלאים אשר זינקו בסערת נפש ובתרועות קול לעקידה , ובגבורה תמה וצנועה חירפו נפשם למות – על חירות המולדת והעם אשר כה אהבו.                                      

איני יודע בתולדות עמנו שיאי גבורה ותפארת אדם נישאים מאלה שנתגלו בחייהם ובמותם של הזמירים והדנים והגורים וחבריהם המרובים בבקעת הירדן , בעמק יזרעאל , ברמות הגליל , בערבות הנגב , בהרי ירושלים , בחיפה ובתל אביב . פרקי חייהם הקצרים והמפליאים בעבודה , בלימוד , במשחקים ובקרבות – כאילו נחצבו באגדת-פלאים , בדמיון חוזים ומשוררים מני קדם , וקשה להאמין שכל אלה ילדי מציאות חיה וקרובה , ושכאן על ידינו , בתוכנו , בימינו – חיו , השתובבו , פעלו , והעפילו עד מרום פסגת הגבורה של האדם עלי אדמות – הבנים והבנות היקרים שהכרנו אותם מראשית ילדותם.                                              

סמויים מעין זר, ואולי נסתרים גם מעצמם, היו חבויים בכפירי ישראל אלה גנזי-תום ויפעה, גבורה ואהבה , רוך ועוז , ואולי רק לאימהות שמץ מהם . ובבוא הרגע הגדול , המר והמכריע – דרכו הנערים עוז , ומעל עקידת המולדת ניגר דמם הטהור , וחייהם הפורחים נגדעו באיבם , וכבה זיו עלומיהם – למען קוממיות ישראל…אפס זוהר גבורתם יעמוד לעד , ותפארת חייהם המקוצרים תבהיק לדורות הבאים.                              

"רבות ועשירות היו התקוות" שטיפחה אימא , "אך תמורת כל תקוותיה נשאר רק גל של אבנים" . לא , לא רק גלי אבנים , אימהות יקרות , ששכלתן חמודי – בניכן . לא ארהיב עוז בנפשי לנחם אם שכולה . ידעתי : אין תנחומים לתפארת החיים אשר נלקחה ואיננה. מי יתנה כאב אם ; מי ימתיק וירפא שברה האנוש , גם אם היא מסתירה כל אלה בענוות – תום ובעוז רוח מעין זרים ? אולם בני חמד אלה שנפלו השאירו יותר מגלי אבנים . ירושה חיה ובת – אלמוות הורישו לנו : מורשת דמויות , דמויות מאירות , מחנכות , נושאות ומרוממות . דמויות אלה יעמדו ויבהיקו באור יקרות גם לאחר שאיש מבני דורנו לא יהיה עוד בחיים .

ומעל דמות הנערים והנערות היקרים יזרחו דמויות ההורים . כפירי ישראל מופלאים אלה לא נולדו מסלעים ומאלונים. לביאות ואריות היו הוריהם, ונשי סגולה ואנשי מעלה היו הלביאות והאריות, והורים יקרים אלה, הם – הם שנתנו לדורם ולעמם – הזמירים , והדנים , והגורים ורבים כמותם , שעצמותיהם טמונות בכל רחבי הארץ וגם במצולות ים . נתייתמו אימהות , אבות , תינוקות , אהובות אחים , אחיות וגם חברים וחברות . אפס לא יתום הדור שבנים והורים כאלה קמו לו . מה קדושה האדמה שרגלי לוחמי ישראל דרכו עליה . בספר שהוצאתם חברים יקרים , מפרפרים חיי גבורה , ומתוך הדברים המסופרים הומֶה משהו יקר מחיים ועַז ממוות.    

                                                                                                                                                                     יישר כוחכם .                                                                                                                                              חברכם הנאמן                                                                                                                                            דוד בן גוריון

ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון כמו הנשיא אייבראהם לינקולן ניחן ביכולת כתיבה מזהירה , יכולת ווירטואוזית לדבר ולנאום , וכריזמה אישית בלתי נדלית . דבריו כמנהיג האומה היהודית שניצב בכל כך הרבה צמתים היסטוריים , ייזכרו לנצח לא רק בשל כשרונו אלא גם מפני שיצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב . לא בכדִי ציטטתי במלואם את כתביהם של שני הענקים האלה נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן בשנות ה- 60 של המאה התשע עשרה , וראש הממשלה הראשון ושר הביטחון של מדינת ישראל דוד בן גוריון . שני הטקסטים נכתבו ונישאו בימי מלחמה ומאבק . כל כותב טקסטים בעצמו יכול להבחין בחדוּת המכסימאלית ובכושר הביטוי של שני הכותבים .

ציטוט : "מקור אושרו של האדם –  חייו , ומקור חייו –  העבודה". (לייב טולסטוי).

אחד הכללים שקבעתי לעצמי כמנהיג ומנהל של קבוצת עיתונאים ושדרים בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הוא להיות הראשון בעבודה והאחרון לעזוב אותה . זהו חלק מערכי המנהיגות . עבודת הניהול העיתונאי בטלוויזיה היא סוג של "פֶּרְפֶּטוּאוּם מוֹבִּילֶה" אתה כל הזמן נמצא בתנועה מתמדת בעבודה שלעולם איננה מסתיימת . אתה עובד 8 ימים בשבוע . אתה עֶבֶד של העבודה הזאת גם בחגים ובשבתות מפני שחלק נכבד מסיקור אירועי הספורט בישראל מתנקז לסופי השבוע , שלא לדבר על משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העַל היום) שנערכים תמיד בשבתות . למרות שתוכניות הספורט שלנו שודרו במוצ"ש בשמונה או תשע בערב , נהגתי להגיע לעבודתי בשבתות זמן רב זמן לפני תחילתה הרשמית . בדרך כלל בעֶשֶר אולי אחת עשרה בבוקר. היה לי נוח להיות עם עצמי לבד כדי להמשיך את פעולות ההפקה של יום שישי ואת תכנון שידור המהדורה ללא ההמולה הבאה ומתרגשת במלוא עוצמתה בשעות אחה"צ כשמאה וחמישים עובדי הטלוויזיה הישראלית , עושים מאמצים גדולים לסייע לי להביא לשידור את המסמך הדוקומנטארי העיתונאי שנקרא "מבט ספורט" , ובימים מאוחרים יותר "משחק השבת" . להגעה המוקדמת לעבודה בשבתות במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה היה עוד יתרון ובונוס . יכולתי להאזין בקביעות בשעה אחת בצהריים לתוכנית הרדיו "שאלות אישיות" של המראיין יעקב אגמון המשודרת בגלי צה"ל . יעקב אגמון הוא סוג של עיתונאי סקרן השואל את המרואיינים  שלוֹ שאלות נוקבות אך עושה זאת בצורה הגונה ותרבותית , ולא מכופתרת . תוכנית הרדיו שלו מרתקת ושאלותיו מנוסחות בצורה אינטליגנטית , כֵּנָה וישירה . כשאתה מאזין לטקסט השיחות שלו עם האנשים הרבים מהישוב , אתה מרגיש וגם יודע שבזכות יעקב אגמון (ושכמותו) החיים במדינה שלנו טובים יותר מאלו שיכלו להיות בלעדיו . לרוֹע המזל הדוֹר הזה הולך ופוֹחֵת . אינני מכיר את יעקב אגמון . מעולם לא החלפתי עִמו אפילו מילה . אבל אני רוחש לו הערכה .

בשבת – 16 במאי 1981 הגעתי כרגיל מוקדם לעבודה . זה היה שבוע ימים לאחר חגיגות יום העצמאות ה- 33 של מדינת ישראל . עונת הכדורגל בעצם הסתיימה . הפועל ת"א ומאמנה דוד 'דוביד' שוויצר זכו באליפות המדינה בכדורגל . נותרה להם עוד משימה אחת . זכייה בגביע המדינה (הפועל ת"א הפסידה ביום רביעי – 27 במאי 1981 באִצטדיון ר"ג לבני יהודה במשחק דרמטי שהסתיים בתיקו 2 : 2 בתום 120 דקות , ו- 4 : 3 לבני יהודה בבעיטות הכרעה מ-11 מ') . המשימה שלי באותה שבת לא עסקה בכדורגל . הגעתי מוקדם לעבודה כדי להשלים את ההכנות להפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל שעמדה להתחיל בתוך יומיים בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית . הפקה טריוויאלית היום – מסובכת אז . צ'כוסלובקיה שכנה מעבר למסך הברזל של מזרח אירופה . ההפקה הייתה מסורבלת בשל ההתכתבות האיטית (בטלקס) שלא לדבר על קשר טלפוני מסורבל עם איגוד השידור המזרח אירופי OIRT (המקביל ל- EBU של מערב אירופה) שהטלוויזיה הצ'כוסלובקית הייתה חברה בו ושלא תמיד מיהר להשיב לפניותיי . רק משלקח נציג צ'כוסלובקיה ב- OIRT הוּבֶּרְט וָואסְלִיק את העניינים לידיו החלו הדברים באמת לזוּז . קבעתי עם הוּבֶּרְט וַואסְלִיק (Hubert Vaclik) ג'נטלמן אמיתי ואיש ביצוע מצוין לשוחח בטלפון בשבת בבוקר 16 במאי 1981 , כדי לסכם סופית את כל ההתחייבויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות שלהם כלפינו ואת העלויות הכספיות שיהיה עלינו לשלם להם . יורם ארבל והמפיק איציק גליקסברג טסו כבר לוִוינָה בירת אוסטריה בדרכם לבראטיסלבה הצ'כוסלובקית להפקת השידור שטרם סיימתי לטוות את חוטיה .

טקסט תמונה : מאי 1981. אגף במשרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . זהו מפיק חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "איציק" גליקסברג . אחד המפיקים האהודים והמוערכים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לפני שנות דור . שלחתי אותו לאליפות אירופה בכדורסל שנערכה באותה שנה של קיץ 1981 בצ'כוסלובקיה כדי לסייע לשַדָּר יורם ארבל להעביר בשלום את השידורים הישירים מברטיסלאבה ופראג בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית לאולפנים שלנו בירושלים . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

באחת בצהרים מצאתי את עצמי מאזין לתוכנית "שאלות אישיות" של יעקב אגמון ברדיו גלי צה"ל . אורחו לשיחה היה חַיִים שוּר חבר קיבוץ שוֹבָל , לשעבר עורך העיתון "על המשמר" , ואביו של אבידע שוּר לוחם סיירת מטכ"ל שנפל ב- 1973 במבצע הצבאי "אביב נעורים" , פשיטה נועזת מאין כמותה שערכה הסיירת בפיקודם של אהוד ברק ואמנון ליפקין-שחק על מנהיגי המחבלים במקום מושבם בבֵּירוּת בירת לבנון . התוכנית "שאלות אישיות" הפכה לשיחה כואבת בין איש תרבות ושיחה דָגוּל כיעקב אגמון לבין אָב גיבור ששכל את בנו האמיץ אבידע , חייל שיצא להגן על עם ישראל כדי שישכון לבטח במדינתו לדוֹר דוֹר . לבּי נקרע בקרבי . לוואי ויכולתי לבכות עם דמעות שלעולם אינן זולגות . לִבִּי בכה , עֵינַיי נותרו יבשות . החלטתי לכתוב לחיים שוּר האב השכול [1] .

רשות השידור  –   הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                              שבת  –  16.5.1981

חיים שלום רב ,

אינך מכיר אותי וגם אני אינני מכירך .

האזנתי לתוכנית "שאלות אישיות" בגלי צה"ל שהופנו אליך ע"י יעקב אגמון . בדרך כלל בשעה זו אני כבר עסוק בהכנת תוכניתנו "מבט ספורט" המשודרת באותו ערב . מצאתי את עצמי מאזין לך בקשב רב . זנחתי את עטי . נדהמתי מעוצמת הדברים הפשוטים והכנים שאמרת . האזנתי לך עד הסוף . כשדיברת על בּנך אבידע  ז"ל חשתי מחנק וכאב (השיר "הרעות" של חיים גורי הוא לדעתי השיר ההרואי והיפה ביותר שנכתב מאז ומעולם , והמנגינה רק מסייעת לוֹ להיות כזה . מילות השיר הן טהורות ואמיתיות ב- % 100 –  ובזה כוחן) . זה נפלא לדעת שיש אנשים כמוך במדינה שלנו . אני מאחל לך ולמשפחתך שתהיו חזקים .

                                                                                                            

 בברכה וכבוד רב,

 יואש אלרואי

 מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית רוממה – ירושלים                                                                                 

טקסט מסמך : 18 במאי 1981 . מכתבי למר חיים שור חבר קיבוץ שובל שבנו אבידע שור ז"ל נפל במבצע "אביב נעורים" ב- 1973 של סיירת מטכ"ל בפיקוד אהוד ברק וסגנו אמנון ליפקין שחק . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 17 ביוני 1981 . מכתב תשובתו אלי של מר חיים שור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הודות להוּבֶּרְט וָואסְלִיק עברו כל השידורים הישירים מצ'כוסלובקיה בשלום . נבחרת ישראל בראשותו של רלף קליין דורגה במקום השישי באליפות . הנבחרת ניצחה בשלב המוקדם בבראטיסלבה את אנגליה 82 : 76 וגברה גם על נבחרות יוון 88 : 76 וצרפת 82 : 71  , והפסידה לספרד 81 : 89 . בבית הגמר בפראג הפסידה ישראל לצ'כוסלובקיה 86 : 85 , וספגה תבוסות מיְדֵי יוגוסלביה 87 : 102 , 84 : 112 לברה"מ , ו – 98 : 116 לאיטליה . בנבחרת ישראל שיחקו אז מיקי ברקוביץ' , דורון ג'מצ'י , חיים זלוטיקמן , פיני חוזז , בועז ינאי , בארי ליבוביץ' , ג'ים בוטרייט , ג'ון וויליס , אביגדור מוסקוביץ' , לוּ סילבר , גל קנז , וסטיב שלכטר . רלף קליין לא הצליח לשחזר את הישגו הנפלא מאליפות אירופה מלפני שנתיים באליפות אירופה שנערכה ב- 1979 בטורינו בשעה שנבחרת ישראל בהדרכתו דורגה במקום השני .

בקיץ 1990 פגשתי לראשונה את הוּבֶּרְט וָואסְלִיק ברומא בעת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 90' . הוּבֶּרְט וָואסְלִיק שימש כנציג של OIRT במערך המבצעי של הטלוויזיה האיטלקית RAI  ו- EBU  ברומא , וסייע בתיאום והעברת השידורים למזרח אירופה המתפוגגת והולכת . הזמנתי אותו לארוחת ערב . זאת הייתה הזדמנות לפגוש אותו ולומר לו תודה פנים אל פנים באיחור של תשע שנים . אישיות מקסימה וחביבה . הוא היה מחויט בחליפה כחולה בהירה ועניבה מפוספסת לפתה את גרונו . אני הייתי לבוש ג'ינס וחולצת פולו אדומה ונעלתי נעלי ספורט נייקי . הרמנו כוסות יין "Chianti" לזכר הימים ההם . ישבנו ושוחחנו בוִויָה-וֶונֶטוֹ כשעתיים אולי שלוש . זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי ממקור ראשון כיצד עושים טלוויזיה מעבר למסך הברזל . הוּבֶּרְט וָואסְלִיק בא ממדינה ששורשי הספורט שלה  טמונים עמוק באדמה . דיברנו פוליטיקה וספורט . שמותיהם של אֶדוּאָרְד בֶּנֶש ואלכסנדר דוּבְּצֶ'ק נשזרו באלה של פְרָנְטִישֶק פְּלָנִיצְ'קָה (שוער נבחרת צ'כוסלובקיה שהעפילה למשחק הגמר במונדיאל איטליה 1934 והפסידה 2 : 1 בתום הארכה לאיטליה של המאמן הנודע וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ) , הכדורסלן אִיוָואן מְרָאזְק , אֶמִיל זַטוֹפֶּק ורעייתו דָנָה זַטוֹפֶּקוֹבָה , האתלט סְטָנִיסְלָב יוּנְגוִוירְט , יוֹזֵף מַאסוּפּוֹסְט (שחקנה הנערץ של נבחרת צ'כוסלובקיה שזכתה בסגנות אליפות העולם בכדורגל של צ'ילה 1962) , הטניסאית המפורסמת וידועת השֵם מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה , הטניסאי אִיוָואן לֶנְדְל ועוד כמה ספורטאים צ'כוסלובקיים רבי מוניטין . צ'כוסלובקיה היא מדינה בעלת מורשת ספורט ארוכה ורבת שנים . המדינה הקטנה הזאת השוכנת במרכזה של אירופה הייתה אלופת אירופה והעולם בענפי הכדוריד, הכדורעף, וגם בהוקי קרח. היא העפילה פעמיים לשני משחק גמר במונדיאלים של איטליה 1934 וצ'ילה 1962 (הפסידה לברזיל 3 : 1) ועלתה גם למשחק הגמר 1996 EURO (הפסידה לגרמניה 2 : 1 בשער זהב) . נפרדנו בלחיצת יד חמה . הוּבֶּרְט וָואסְלִיק היה פיגורת טלוויזיה ענווה וצנועה כיאה לחינוך קפדני ומאופק של אירופה הישנה . הוא אחד מאותם אלפי אנשי טלוויזיה אנונימיים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת להם את הצלחת השידורים הבינלאומיים שלו במשך כל כך הרבה שנים לאורך כברת דרך כל כך ארוכה .

ליד שני הטקסטים הנצחיים של אֵיְיבְּרָאהָם לִינְקוֹלְן ודָוִד בֵּן גוּרְיוֹן ניתן להביא עוד ועוד מודלים להזדהות . וודאי שראוי לצרף אליהם את מילות שני השירים ההרואיים שכתב המשורר חיים גורי ב- 1948 , "הִנֵה מוּטָלוֹת גוּפוֹתֵּינוּ" ו- "הַרֵעוּת" . שתי הקינות הנוראיות מלאות ההוד מקבילות בכוח הכתיבה שלהן לקינת דוד המלך בהיוודע לוֹ תבוסת הקרב נגד הפלישתים בגלבוע ודבר נפילתם של שאול המלך ובנו יונתן במלחמה . המלחין סָשָה אָרְגוֹב ז"ל חיבר לשיר "הַרֵעוּת" מנגינה נפלאה והפך אותו ליצירת נצח . נאום הפתיחה של הקטגוריה שנשא ד"ר גדעון האוזנר במשפטו של הצורר אדולף אייכמן ב- 1961 בירושלים הוא כתב אישום נגד הצורר הנאצי המנוסח בצורה מצמררת ומדהימה כאחת . נאומיו המזהירים של ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה בשנים 1945 – 1939 , ונאומו רב הרושם של רמטכ"ל צה"ל יצחק רבין בתום מלחמת ששת הימים בחודש יוני 1967 , ולאחר שחרור ירושלים , באמפיתיאטרון באוניברסיטה העברית בהר הצופים ראויים לקריאה נוספת פעם אחר פעם. לא בעִתות מלחמה. בעִתות פנאי. יכולות הביטוי של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק "בעיר ההריגה" , ושל נתן אלתרמן "מַגָּש הַכֶּסֶף" – הן מושלמות . שיר הפרטיזנים של הרש גליק (נספה כפרטיזן ביערות ליטא במאבק נגד הנאצים) שהוּשר בכל פּה ונוגן בכל לֵב בתקופת מלחמת העולם השנייה , היא פואמה של מילים המתארות אומץ לב עילאי , גבורה כבירה ותקומה הרואית . מילות השיר "אֲשְרֵי הַגָפְרוּר" של הצנחנית חנה סֶנֶש , שצנחה באירופה במלחמת העולם השנייה כדי להציל אודים שרופים מכליה , אך נתפשה והוצאה להורג ע"י הנאצים הגרמניים בהונגריה , נוגעות בלב ליבו של הרעיון המרכזי . מילות "יִזְכּוֹר" שנכתבו ע"י ברל כצנלסון ב- 1920 הפכו לציווי לאומי היסטורי ונצרבו לעד בזיכרון של כולנו. נאום ההספד של רמטכ"ל צה"ל משה דיין ב- 1956 בו ספד לרועי רוֹטברג ז"ל חבר קיבוץ נחל עוז שנרצח ע"י פִדָאיוּן מצרי בשדות הקיבוץ , נחרַת בלב הישוב לעַד . מגילת היסוד של היאחזות הנח"ל הראשונה שהוקמה ב- 1953 נחל עוז , והוקראה בעת מסדר העלייה על הקרקע , היא טקסט הרואי שחייב להילמד בבתי הספר שלנו בשיעורי תולדות מדינת ישראל . יכולת הכתיבה של המשורר יעקב רוטבליט (לוחם שנפצע במלחמת ששת הימים ב 1967) כפי שבאה לידי ביטוי בשיר השלום היא מצמררת ומדהימה . מאין כמוה . לָחָן השיר שחובר בידי יאיר רוזנבלום ומוּשָר בכישרון רב ע"י הזמרת מירי אלוני מגביר את עוצמתו .

אי אפשר להטיל ספק בדבריו של המשורר הדגול נתן יונתן שאמר פעם : "מדינה ששרה ללא הפסק את זמרתה היא חזקה ובלתי מנוצחת" . הטקסטים הווירטואוזיים של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק נשארו קלאסיים ורלוואנטיים גם במאה העשרים ואחת . ההתנסחות והאמירה הנבואית שלו בשֵש מילים חקוקות בסלע במסה המפורסמת , "בעיר ההריגה" , זמן רב לפני פרוץ מלחמת העולם  ה- 2 והתרחשותה של שואת יהודי אירופה : "…השמש זרחה , השיטה פרחה , והשוחט שחט…" , היא כשרון מפליג המתאר במינימום מילים את מצבו האומלל של העם היהודי המוכה , החבוט , והנרצח בלב לבה של הממלכה הרוסית . חייבים לקרוא את הטקסטים של השירים שכתבו המשוררות רחֵל ונעמי שֶמֶר , והפכו זה מכבר לנחלת האומה. קריאתם מסבירים היטב את היכולת להביע רעיון נשגב במספר מילים כה מועט . הלחנים של שמולי'ק קראוס לשיר "זֶמֶר נוּגֶה" כמוהם נעימות נוספות של מלחינים אחרים , והלחנים של נעמי שמר עצמה לשיריה שלה ושל אחרים , רק העצימו את המילים וחקקו אותן בלבבות כולנו . הסֶפֶר "שלום חברים" של נתן שחם חבר קיבוץ בית אלפא שיצא לאוֹר ב- 2003 כתוב בצורה מופלאה , כל כך נקייה , חסכונית , ומדויקת .

"קִינַת דָוִד" שנכתבה ע"י דוד המלך לאחר נפול שאול המלך ובנו יונתן במלחמה הקשה בהרי הגלבוע נגד הפלשתים , מצביעה על יכולת כתיבה רגישה ומרשימה . הטקסט ההרואי של דוד המלך שנכתב בעת שבר לאומי ועצב ויגון נורא – ינון לנצח. שלא לדבר על זֵר התפילות הקסוּם והמקסים שלוֹ השזוּר לעַד בספר "תהילים". אִילוּ שלמה המלך היה חי היום בינינו הוא לבטח היה מיליונר . לא בגלל היותו מֶלֶךְ , אלא בשל היותו קופירייטר מבריק . יכולות הכתיבה שלו וכושר הביטוי הנדיר , באים לידי ביטוי חַד ונוקב בכתביו וספריו "משלי" , "קהלת" , ו- "שיר השירים" . לא מפתיע שהרקע לחלק נכבד מהטקסטים המרשימים הנזכרים לעיל נכתב בעִתּוֹת מאבק ומלחמה . עיתונאות הכתיבה והשידור היא מלאכת מחשבת . כיצד ניתן להתעלם מכתיבתם של נחום ברנע , רון מיברג , יואל מרקוס , דורון רוזנבלום , יונתן גפן , יוסף "טומי'" לפיד (עיתונאי יוצא דופן באיכותו וגם שַדָּר אורח ברדיו "קול ישראל בתום כהונתו כמנכ"ל רשות השידור) , אמנון דנקנר , סילבי קשת , אהוד אשרי , יורם קניוק , ועוד כמה בודדים . יום אחד כשיחקרו את גודל כשרון העֵט שלהם , יצטרכו לבדוק כמה ספרים החזיקו בידם השנייה וכמה מילים הם בלעו . ללא ספק המון . מיליונים .

בפברואר 1990 כתב מ"מ צעיר בן 22 בחטיבת "גבעתי" טקסט פרידה נפלא לחייליו בטרם שִחרורו מצה"ל. הטקסט נכתב בתום תקופה בת שנה וחצי בה פיקד , הנהיג ועיצב אותם כלוחמים בחודשי הטירונות שלהם , במסלול הקרבי של קורס מ"כים , ולאורכה של פעילות מבצעית מפרכת הרת סכנות ורבת סיכונים . בספר פלוגה ג' של גדוד "שָקֵד" בחטיבת גבעתי , הוא כתב את הדברים הבאים :

"הגיע הזמן להיפרד. מהיום הראשון בצבא אמרתי לכם שתקופת המסלול תהיה התקופה היפה שלכם בצבא , אם לא היפה ביותר .אני זוכר אתכם מיומכם הראשון בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי), כיצד הגעתם לראיון ראשון מפוחדים ומבוהלים, דרך מסעות שגם כאשר לא הובלתי, הצטרפתי והלכתי אחריכם. למדתי להכירכם דרך מסע הכומתה , קורס מ"כים , מארבים בהר דוב , אימון קיץ בטללים , ופעילות בראש הנקרה ובשטחים. למדתי אתכם ברגעים הקשים והיפים .בשיחת מחלקה ראשונה הצבתי לכם את המטרות העיקריות של המסלול. עכשיו כשחלקיכם הופכים למפקדים ראוי לכם לאמץ כמה מהן בדרכיכם הלאה.

1.  כפי שקיבלתי אתכם , כך עלי להחזירכם לא שרוטים ולא פגועים.

2.  אתם ראשית דבר בני אדם , ורק אח"כ חיילים.

3.  מפקד חייב לאהוב את חייליו (זאת לא אמרתי לכם אז).

4.  להפוך אתכם ללוחמים מקצועיים המסוגלים לעמוד במשימות קרב קשות ומבחנים גורליים.

סעיף הראשון הוא החשוב ביותר ועליו יש להקפיד יותר מכל. זאת הסיבה למסדרי פריקת הנשקים פעמיים ביום, הפריקות המעיקות "מטיולית" עמוסה לאחר סיום תעסוקה בשטחים , להתעורר שמונה פעמים בלילה במוצב "וורד" (הזכור לטוב) על מנת לפרוק לכם את הנשק , עד לעונשים הכבדים ביותר בגין עבירות בטיחות. אני חייב לעשות הכל, כדי לא לעמוד מול הורה חסר הסברים ותשובות, ולא לומר, "אני מצטער יכולתי ולא הצלחתי למנוע". נשבעתי להוריכם ביום ההורים הראשון, ואני שמח שעמדתי במילתי . את הסעיף השני זִכרו היטב כמפקדים. אתם קודם כל בני אדם ואח"כ חיילים. חבל שאת המשפט הזה לא אימצתם אל לבבכם בכל תקופת המסלול . חלק מכם מצא לנכון להציק לאחד החיילים באופן קבוע לאורך זמן. חבל עוד יותר שלא עמד לכם הכוח לעצור תופעה בזויה זו שהיא כל כך איננה מכובדת.

באשר לי. השתדלתי תמיד להקשיב , לעזור ולהסביר. ידעתם לפנות ותמיד קיבלתם תשובות מסבירות . גם מילה אחת "לא", הייתה לעיתים תשובה. החברות שלכם וביניכם , הוא סיפור רגיש ומרגש בפני עצמו . היה קשה להקשיח את הלב, להעניש ולהשאיר חייל בבסיס בחופשת שבת בגין שבירת שמירה , לאחר שלא ראה את חברתו מזה חמישה שבועות. הכל היה לטובתכם ולמענכם . לא שאבתי שום הנאה בעת הטפות המוסר בשיחות המחלקה שכל כך פחדתם וחששתם מהן . הסעיף השלישי הוא המשכו של הסעיף השני . מ"מ שלא אוהב את חייליו , חייב להסיר את הדרגות , לומר יפה שלום וללכת הביתה . אהבתי אתכם לאורך כל הדרך המשותפת ואמשיך לאהוב .הסעיף הרביעי הוא אולי הקל ביותר להגשמה . אני שב וחוזר ואומר משפט שאמרתי לכם כל כך הרבה פעמים. זה שאני קצין ומבוגר מכם בשנתיים – שלוש , אינו עושה אותי חכם יותר, אלא רק בעל ניסיון רב משלכם. ניסיון זה מצא את ביטויו בהקניית ערכי לחימה, מלווה לעיתים בצעקות , אני מקווה שלא בעלבונות, וגם בדרך רגועה ונינוחה. בלב שקט ושלם יצאתי עמכם למשימות הקרב שהוטלו עלינו, באימונים, בפשיטות, בניווטים, במארבים ובכל הפעילויות המבצעיות האחרות רבות הסכנות .היה לי עניין רב להפוך אתכם ללוחמים . אתם מחלקה טובה וממושמעת. הרשו לי לומר לכם שוב שהמחלקות האחרות לא עניינו אותי ואינן מעניינות אותי גם היום לקראת הסיום".

אף פעם לא קראתי טקסט כל כך אמיץ של מפקד כל כך צעיר המתקרב לרעיון המרכזי של המנהיגות הצבאית באשר היא. קידוש ערך חיי הנערים הצעירים הוא צַו עליון שלוֹ בד בבד עם טיפוחם כלוחמים. הקצין עוּל הימים בעצמו , מעמיד בראש סולם העדיפויות שלו את הדאגה האנושית לשלום חייליו , אהבתו אליהם כבני אדם , והצורך להימנע מסיכון חייהם לשווא בעת הכשרתם הצבאית ובעת פעילותם בשדה הקרב .זהו טקסט פשוט אך מדהים ביופיו , ברצינותו ובגודל הרוח של מְחַבְּרוֹ . גם הטקסט הזה נכתב בעתות מלחמה . ה- קצין הצעיר מ- "גבעתי" הוא בני גור אלרואי . היום פרופסור גור אלרואי ראש החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה .

ללא קשר לכתיבת טקסטים רעייתי ואנוכי חינכנו את ילדינו לאהבת הארץ ולשירות קרבי בצה"ל . אנוכי שירתי ב- "גולני" בשנים 1959 – 1956 . רועי שרת בצנחנים בשנים 1986 – 1983 . גור שרת ב- גבעתי בשנים 1991 – 1987 . הגר שרתה בחמ"ל בקריית שמונה אצל משה קפלינסקי בשנים 1993 – 1991.

טקסט תמונה : 1983 . מימין, רועי אלרואי חייל בצנחנים. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
טקסט תמונה : 1983 . רועי אלרואי (שני משמאל) לאחר הצניחה האחרונה בתומה קיבלו את כנפי הצנחנים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
סוף פוסט 2 מתוך 5  הדן בכישרון השידור, יכולת התיעוד, חזון, ואמינות מדע הכתיבה (פוסט 2 מתוך 5). מדוע החלטתי ו/או החליטו בשבילי לפתוח בלוג אישי משלי. כל הזכויות שמורות.
ראה המשך בפוסט מס' 3 : כישרון השידור, יכולת התיעוד, חזון, ואמינות מדע הכתיבה (פוסט 3 מתוך 5). מדוע החלטתי ו/או החליטו בשבילי לפתוח בלוג אישי משלי. כל הזכויות שמורות.

[1]  ראה נספח : ראה מכתבי לחיים שור אביו של אָבִידַע שוּר ז"ל שנפל במבצע הצבאי "אביב נעורים" ב-  1973 בבֵּירוּת בלבנון המכתב לחיים שור נכתב ב-  16 במאי 1981 .

[1]  ראה נספח : הספר , "THE  LIVING  LINCOLN" אשר נכתב ונערך בידי פאול אנג'ל (Paul M. Angle) וארל שנק מירס (Earl Schenck Miers).
[1]  ראה נספח : כתבה של חיים ברעם במקומון הירושלמי "כל העיר" בתקופת משחקי גביע העולם בכדורגל- מכסיקו 1986 .

[2]  ראה נספח : מאמר ביקורת טלוויזיה של פרופסור דן כספי במקומון "קול ירושלים" מחודש יוני 1986 , הנוגע לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במונדיאל מכסיקו 1986 .

סוף הפוסט מס' 104 .


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *