פוסט מס' 129. מאמרו של מר אריה מליניאק "פטור מאחריות" מ- 26 בדצמבר 2012 בעיתון "ידיעות אחרונות". פוסט מס' 129. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ"ש – 29 בדצמבר 2012 ב- 23.00.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 4 : אני נדהם ומופתע כל פעם מחדש מהכמות הגדולה של הנכנסים לבלוג ומהבעת עניין, קריאה ועיון בפוסטים השונים. גם בפוסטים הישנים. תוכנת ה- WordPress החכמה ו- רוויית האופציות מפלגת את הנכנסים ומצביעה עבורי לא רק על מספרם המדויק , אלא באֵלוּ פוסטים מתעניינים הקוראים, גם באלה מהעבר הרחוק של ימי הבראשית של הבלוג.

5. בשל כמות האינפורמציה העצומה שהבלוג הזה אוֹצֵר בקרבו, הפוסטים מתעדכנים מעת לעת. אני מודה לגב' רונית סנה שסייעה לי לזהות ולעדכן חלק מהנוכחים בתמונות שצולמו ב- 17 במאי 1977 ונוגעות לסיקור הטלוויזיה הישראלית הציבורית את הבחירות לכנסת ה- 9 .

——————————————————————————————————– 

פוסט חדש מס' 129 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 29 בדצמבר 2012 ב- 23.00.

——————————————————————————————————– 

פוסט מס' 129. מאמרו של מר אריה מליניאק "פטור מאחריות" ב- 26 בדצמבר 2012 בעיתון "ידיעות אחרונות". 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 באפריל 1980 . אנוכי מראיין את משה דיין בווילה הנאה שלו בצהלה בעת שביימתי את הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" (הצלם שלי היה יורם מנדלבאום ז"ל) אודות הכדורסלן הנודע שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל טל ברודי. משה דיין אמר לי בעת הריאיון בביטחון ובאהדה : "בעלם החמודות טל ברודי מתגשם החלום הציוני". הכדורסל היהודי – אמריקני טל ברודי היה שחקן החיזוק האמריקני הראשון שנחת באוקטובר 1966 בישראל כדי לתגבר את שורות מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שחיפש נואשות את מקומו באירופה. טל ברודי היה באמת עלם חמודות אך צריך לזכור כי הגיע לישראל על תקן של שחקן כדורסל ולא של עולה חדש. רק מאוחר יותר קיבל את ההחלטה הסופית לבנות את ביתו בישראל. עשור שנים לאחר עלייתו לישראל ב- 7 באפריל 1977, זכתה קבוצת מכבי ת"א בראשותו כקפטן בגביע אירופה בכדורסל. היא ניצחה בבלגראד במשחק הגמר את הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. טל ברודי הגשים את חלום חייו הוא הניף את גביע אירופה.

מאמרו של מר אריה מליניאק "פטור מאחריות" ב- 26 בדצמבר 2012 בעיתון "ידיעות אחרונות. 

המאמר נושא הכותרת "פטור מאחריות" שפרסם העיתונאי מר אריה מליניאק ב- 26 בדצמבר 2012 בעיתון "ידיעות אחרונות" הוא אחד מהחשובים והרציניים שנכתב בעת האחרונה ושווה שיחה ב- בלוג הזה. הפוסט הזה מנתח את הפוסט של אריה מליניאק מפני הוא איננו נוגע רק בכדורסל הישראלי ובתהליך האמריקניזציה הדינאמי ששוטף את ענף הספורט הזה כבר 46 שנים אלא מעלה לסדר היום שאלות נוקבות, לעיתים גנוזות, שנוגעות ליסודות התרבות של "עַם הַסֶפֶר" היושב בציון. חלקן מטואטאות מזה זמן רב ובדרך כלל גם מתחת לשטיח , כמו התבוללות הכדורסל הישראלי בשבי האמריקניזציה מזה שנים ארוכות. אריה מליניאק מעלה לדיון ציבורי מציאות ספורטיבית מורכבת שקשורה גם לתפישת התרבות הייחודית שלנו ומהות חיינו כאן בארץ ישראל (לאו דווקא במסגרת הספורט). בעיה סבוכה. ישראל איננה חיה בבידוד ולכן בלתי אפשרי לנתק את בעיית האמריקניזציה המציפה את הכדורסל הישראלי משלל בעיות דומות אחרות שקשורות ליבוא ושימור עֶרֶב רָב של תרבויות שונות שמרכיבות את פסיפס חברת המהגרים שחיה במדינת ישראל. גם אי אפשר להתעלם ולנתק את האמריקניזציה של הכדורסל הישראלי מהגלובאליזציה הספורטיבית הבינלאומית הכללית שפשטה על פני כדור הארץ. זהו תהליך מואץ שמתנהל במלוא חריפותו מזה שתי עשרות שנים והפך את העולם לכפר גלובאלי אחד ענק . מטבע הדברים יש לגלובאליזציה השפעה ישירה גם על הנעשה בישראל . מועדוני ספורט אירופיים בעלי מוניטין עצום נקנו ע"י אוליגארכים ואנשים עשירים בעלי אמביציות שפתחו את כיסם ושערי קבוצותיהם בפני כדורגלנים וכדורסלנים הטובים בעולם. הקונגלומרט הרוסי רומן אברמוביץ' הפך את צֶ'לְסִי מקבוצה אנגלית לבינלאומית. מישהו יודע כמה שחקנים אנגליים מבטן ומלידה משחקים בהרכב הראשון של צֶ'לְסִי ? אפילו המאמן של צֶ'לְסִי איננו אנגלי. גם לא הקודמים לוֹ . בליגה האנגלית הבכירה (Priemere League) משחקים עשרות רבות של כדורגלנים זרים שדחקו לשוליים את הנוער האנגלי. צריך להבין שמצב כספי – כלכלי דומה שרר ושורר במועדון מכבי ת"א אם כי בקנה מידה קטן יותר. תעשייני חברת "עֵלִית" לדורותיהם שנשאה בעול ה- Sponsorship של מכבי ת"א מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל , אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל , דֵיוִויד פֶדֶרְמַן , ומִיכָאֵל שְטְרָאוּס הזרימו במשך שנים ארוכות הון רב לקופת המועדון . היום עושה זאת חברת "אלקטרה", והכל כדי שמכבי ת"א תוכל לחזק את עצמה שוב ושוב בשחקנים זרים מהארץ ומחו"ל  על מנת לזכות באליפות המדינה ובגביע המדינה וכמובן בחוזה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית. דֵיוִויד פֶדֶרְמַן סיפר לי כי בעונת 1993 – 1992 קרה למכבי ת"א אסון ספורטיבי והיא הודחה בשלב חצי הגמר של ה- Play off ע"י קבוצת הפועל גליל עליון. בתגובה החליט דירקטוריון "עֵלִית" להעניק למכבי ת"א תשלום נוסף של עוד 1.000000 (מיליון) דולר מעבר לסכום ה- Sponsorship העונתי השוטף שהיא כבר קיבלה, כדי שתוכל להתחזק לקראת עונת 1994 – 1993 ולהחזיר לעצמה את התואר האבוד. עניין המשכורות המשולמות לשחקני החיזוק האמריקניים בישראל, אופן התשלומים ויחסי הגומלין של מועדוני הספורט הישראליים עם אגף מס ההכנסה הם וודאי טריק מרגיז ומעצבן כפי שמנתח את התהליך הפיננסי המתוחכם בעל הרשימה. אולם הן פחות חשובות לשיחה הזאת מהתופעה הספורטיבית הממושכת , המהותית , והיעילה שכופה עלינו האמריקניזציה במגרשי הכדורסל שלנו ביודעין ומרצון ו/או בעל כורחנו.

אריה מליניאק מנהל מלחמה עיקשת וצודקת נגד התבוללות הכדורסל שלנו ומטיף לשמירת טוהר הכדורסל הישראלי ועמו מתן תקווה לכדורסלן הישראלי הצעיר . הוא מזכיר לי במידה רבה את ד"ר אָבְשָלוֹם קוֹר (ואביו שלמה קוֹר ז"ל לפניו) שנאבק כבר שנים רבות תוך גילוי דבקות במשימה בתחום שמירת טוהר הלשון העברית . כשם שאריה מליניאק מזכיר בפועלו את אָבְשָלוֹם קוֹר , אבשלום קור חופף בדרשותיו את אלה של מְחַיֶיה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ . אֵלִיהוּא כָּ"ץ יליד ארה"ב הכריז כבר מבראשית כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוא מקים מעפרה תִּדְמֶה למורשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC ולא לאופיין של רשתות הטלוויזיה האמריקניות CBS , NBC ו- ABC . אֵלִיהוּא כָּ"ץ ביקש לבסס את חזון הטלוויזיה העברית הצעירה על תוכן ישראלי והפקות מקור משלנו . משהוברר לו כי עלות ביצוען של הפקות מקור ישראליות הן בגדר הון תועפות , החליט פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ לוותר , ולמלא את החלל  ביבוא סדרות טלוויזיה מכל הסוגים מארה"ב ואנגליה . כל המנכ"לים , מנהלי הטלוויזיה , ומנהלי התוכניות בטלוויזיה הציבורית לדורותיהם דבקו בקו המחשבה שלו . תוכניות קנויות זרות בעיקר מארה"ב ואנגליה חדרו לוואקום הטלוויזיוני והפכו באחת ל- "שחקניות חיזוק" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . כדורסלנים אמריקניים נכנסו לוואקום הכדורסל הישראלי בעקבות פיגור טבעי של תעשיית הכדורסל בארץ בהכשרת דורות העתיד והפכו כאן לשחקני חיזוק . מדינת ישראל נעדרה תמיד כישרונות ושחקני כדורסל טובים כדי לאיים על ההגמוניה האירופית . פלישת האמריקניזציה לעבר חלקת הכדורסל הישראלי כמו חדירה רציפה של השפה האנגלית לתוך מְעִי השפה העברית (במשך כ- 45 שנים מאז 1968)תוך כדי השרשת אין ספור ביטויים אנגלו / אמריקניים הייתה כפי הנראה בלתי נמנעת והיא נמשכת עד עצם היום הזה . כשמדובר בלשון הופך מְצָאי בליל מונחי הכדורסל האמריקניים לחלק בלתי נפרד מז'אנר השפה של שדרני ופרשני הכדורסל הישראליים (לרבות אגב אריה מליניאק עצמו) שפיתחו ויצרו ניב כדורסל מיוחד במינו , מעין עברית – אנגלית . מר אריה מליניאק וד"ר שלמה קוֹר מנהלים מלחמות תרבות – כדורסל ולשון – בשני מישורים שונים אך מקבילים . האם ניתן בכלל להימנע מהשפעת האמריקניזציה על חיינו בשעה שהאומה הישראלית ספוגה תרבות טלוויזיונית אמריקנית מזה עידן ועידנים , מאז ייסדו פרופסור אליהוא כץ וסגנו עוזי פלד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 ? ואם כן , כיצד ? מדוע בעצם ישכון הספורט הישראלי בדד ובגויים לא יתחשב .

"ידיעות אחרונות" מעניק בימה נאותה לאריה מליניאק (וגם לקולגה שלו עמיר פלג) על מנת להצביע שוב ושוב על כל מיני חולשות ופגמים בחיינו הציבוריים הספורטיביים . בכך מנסים השניים מזה זמן רב לשמור על טוהר חיינו וניקיון החברה הישראלית משחיתות ואי סדר . ברור שאריה מליניאק ועמיר פלג ראויים להערכה על פועלם מפני שהם מתגייסים למאבק ולמשימה סוציולוגית בעלת חשיבות חברתית עליונה . המלחמה הזאת איננה אבודה מראש . שניהם ניחנו בכושר ביטוי וכתיבה ברורה . לא מפריעה לי הבוטות (וההתלהמות) של אריה מליניאק בתנאי שהעובדות שהוא חושף נכונות . רואים שהוא כותב בדם ליבו , ומבחינים מייד כי האמריקניזציה שפשטה בכל חלקת כדורסל במדינה בזאת – חורה לו . אריה מליניאק מכסח את הצורה ליו"ר איגוד הכדורסל אבנר קופל ולראשי המועדונים ומגלגל לפתחם האשמה חמורה ביותר : "חשוב להם שיהיה פה קרקס" . בתוכנית הספורט של רדיו "גלי צה"ל" ששודרה ביום חמישי – 27 בדצמבר 2012 בין 12.00 ל- 13.45 ניסו אלי ישראלי ואפי טריגר לחולל איזה שהוא Follow up ל- Issue החשוב והרציני אודותיו מדבר אריה מליניאק , אך הוכיחו לי שוב שאינם עיתונאים , לא חוקרים , וגם לא סקרנים . הם העלו לרגע קט את אריה מליניאק הזועם , לקחו תגובה מאבנר קופל (שדווקא השיב באיפוק ובצורה תרבותית) וסגרו עניין . ה -Line up של תוכנית הספורט של גלי צה"ל ששודרה שלשום היה עמוס , וברור שהיא נאנקת תחת מחוגי השעון , אולם אפשר היה לערוך אותה אחרת ולטפל בנושא טוב ומעניין יותר .  

ליגת הכדורסל הישראלית איננה מעניינת אותי כלל ועיקר בשל תהליך האמריקניזציה הממושך שהיא עוברת עד כדי אובדן זהות מוחלט . אין בי שמץ של סקרנות לראות חמישה אמריקניים במדי אליצור אשקלון משחקים נגד חמישה אמריקניים אחרים במדי מכבי ראשל"צ . ו/או נאמר חמישה זרים במדי מכבי חיפה נגד חמישה זרים במדי הפועל ירושלים . לצורך הדיון אנוכי מבדיל את עצמי בהווה כפנסיונר שנושק לגיל 80 וצופה טלוויזיה מן השורה – מהעבר הרחוק ההוא שלי כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . שיקולי ההתבוננות שלי אז והיום – שונים . כאיש טלוויזיה תחרותי ואמביציוזי רדפתי נואשות בכל מקום אחר הרייטינג . בכך הפכתי כמו רבים מעמיתיי בתעשיית הטלוויזיה למעֵין אגואיסט ופרנואיד מחמת הנסיבות . מועדון הפאר של מכבי ת"א נחשב בעיניי לכלי נשק בו השתמשתי במלחמת ההישרדות שלי ושל רשת הטלוויזיה שלי . הרייטינג היא תוחלת חייו של כל איש טלוויזיה באשר . גם של השידור הציבורי . אי אפשר להיאחז בנימוק כי אנחנו בהיותנו אנשי הטלוויזיה הציבורית משוחררים מעוּלוֹ , ואותנו המִדְרוּג כלל איננו מעניין ולא חשוב . זה מגוחך . ערוץ 1 משדר עד עצם היום הזה כמה פריטים בעלי ערך וחשיבות יתירה , אך מכיוון שהפך לכה זניח וכה לא רלוואנטי , איש לא רואה גם את הצדדים הטובים והחיוביים שלו . מרקע הטלוויזיה נועד להיראות . להיחשף לציבור . מי שלא נראה ונחשף – נעלם . ערוץ 1 איננו קיים יותר במושגי הטלוויזיה של המאה ה- 21 . הוא ממשיך לשדר מכוח האנרציה של תשלום האגרה אולם המִדְרוּג הטלוויזיוני מחשיב אותו לבר מינן . הטלוויזיה כגוף שידור איננה בית דין גבוה לצדק ו/או מוסד בוררות . כבר דנתי בכך בכמה פוסטים קודמים כי הטלוויזיה מתעניינת במצטיינים ו/או כשהמצטיינים הללו נכשלים . אין לה חפץ ב- בינוניים וברדודים . כפי שאני התעניינתי בשעתו באלופה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, עמיתיי בחטיבת התוכניות התמקדו במקביל בזמרים אריק איינשטיין, שלמה ארצי , ויורם גאון . זמרים פחות טובים שקעו בתהום הנשייה . קבוצות ספורט בינוניות שהטלוויזיה לא הניחה עליהם פוקוס וזכוכית מגדלת נעלמו מהמפה ואחרות לא באו תחתיהן . אם מישהו מחפש צדק , הגינות , ומוּסָר , אל לו לתור ולחפש אותם בטלוויזיה . כל רשת טלוויזיה באשר היא ללא יוצא מן הכלל איננה מוסד חינוכי ומשדרת דבר ראשון אִי צֶדֶק מפני שהיא צועדת שלובת זרוע עם החזקים ומפקירה ביודעין את החלשים . הטלוויזיה המסחרית לעולם לא תעסוק במורשת של גדול האומה דוד בן גוריון ולא של מנחם בגין . היא תרוץ אחרי סדרות הריאליטי מניבות רייטינג כמו : "מאסטר שף" , "כוכב נולד" , "רוקדים עם כוכבים" , "דה וויס" , ו- "הישרדות" . זהו חוק ברזל בתעשיית הטלוויזיה במדינה חופשית . ההתעסקות הספציפית של דן שילון איש הטלוויזיה הציבורית בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל , ואחריו של אלכס גלעדי , ושלי בעקבות שניהם – הניב יתרון אחד ברור ומשמעותי בצד ו/או מעבר לרייטינג : בריחה לשעה קלה מהביצה המקומית ופתיחת צוהר בינלאומי לעבר הכדורסל האירופי . השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות (מאז בריאתה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968) עשתה לציבור היכרות והביאה למסך את מיטב הכדורסל האירופי בראשות קבוצות כדורסל איטלקיות , ספרדיות , יוגוסלביות , סובייטיות , וצ'כוסלובקיות כמו זימנטאל מילאנו , מובילג'ירג'י ווארזה , סינודינה בולוניה , סקוויב קאנטו , בנקו רומא , ריאל מדריד, הכוכב האדום בלגראד, פרטיזן בלגראד , יוגופלסטיקה ספליט , ציבונה זאגרב , צסק"א מוסקבה , זבריובקה ברנו , ואחרות . מכבי ת"א לא הייתה יכולה להתמודד עִמַן בכוחות שווים בלעדי שחקני חיזוק אמריקניים שרכשה בזה אחר זה בסיטונות . האמריקניזציה (חלקה בכסות יהודית) הפכה בסופו של דבר את מכבי ת"א לאלופת אירופה בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה אותה לקבוצה של המדינה . נכון , שיחקו בה גם מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי אך מה הייתה שווה מכבי ת"א ללא טל ברודי, בוב גריפין , לו סילבר, ג'ים בוטרייט, אולסי פרי, ואריק מנקין. איש מהם לא צמח על המרצפות הישנות במגרש "מכבי" ההוא ליד קולנוע "אוריון".

נכדי הבכור איתמר (לרעייתי ולי יש תשעה נכדים ונכדות ועוד היד נטויה) נטע בי המון תקוות ככדורסלן סופר מוכשר שהולך בעקבות סבו. בעל טכניקה ושליטה עילאית בכדור, מוביל כדור נפלא, מוסר ורואה משחק נבון, מכדרר מצוין ומשנה כיוון, ויוצר לעצמו ולחבריו עמדות קליעה משופרות . בעיניי רוחי ראיתי אותו ב- NBA . הוא מעולם לא הגיע לקבוצה בוגרת . הדרכים לשם חסומות . בגיל שש עשרה וחצי עבר לפתע מטמורפוזה , נטש את הכדורסל , והלך שבי בקיץ שעבר אחרי דפני ליף , סתיו שפיר , ואיציק שמולי . בכך אולי בלם את האמביציות הנסתרות שלי וגם של סבים וסבתות נוספים וחסך לנו אכזבה ויגון ספורטיבי . במצב הנוכחי שאיפות הכדורסל שלי לגבי נכדיי אינן יכולות להתגשם . האמריקניזציה בכדורסל הישראלי הפכה לפקק תנועה כה גדול עד שלמרבית הצעירים בישראל שנוסעים במתווה הקונקרטי הזה כמעט אין סיכוי להגיע אי פעם ליעדם. הם תקועים בפלונטר. אגב, חוק בוסמן והחוק הרוסי לא מעניינים אותי . אִכפת לי מהנכד שלי ומהנוער הישראלי . הנכד השני שלי נבו בן ה- 13 מתחיל עכשיו את צעדיו הראשונים בזירת הכדורסל . גם הוא מוכשר אך אינני יודע מה צופן לו העתיד בשל עודף השחקנים הזרים בישראל. ליגת הכדורסל הישראלית באמצעות האמריקניזציה שלה מחפשת איכות על הפרקט, אמורה להעלות את רמת המשחק ואת כמות הקהל ביציעים, ולסחוף רייטינג על המסך הטלוויזיה . ערוץ 5 בכבלים מכסה אותה . אולי היא משיגה את היעדים שמצוינים קודם לכן אך אותי באופן אישי היא לא מסקרנת . באופן פרדוקסאלי למרות העלייה ברמה (בשל האמריקניזציה) אינני מתחבר לחלוטין לליגת הכדורסל הישראלית ולא מזדהה עמה. רבים אחרים אולי כן . אני לא . אינני שייך ולא נמנה על המִדְרוּג שמוֹנֶה את רָף הרייטינג שלה, שאגב נשמר משום מה בסודי סודות כמו סוד מדינה.

מאידך האמריקניזציה והאירופיזציה (כמינוח בינלאומי) של הכדורסל הישראלי איננה תופעה ייחודית רק לנו. היא גלובאלית. מישהו יודע כמה שחקנים אנגליים משחקים בהרכב הראשון של מנצ'סטר  יונייטד, ו/או בצ'לסי, ו/או בארסנל, ו/או בליוורפול ? הרי רובם שם שחקני חיזוק שהובאו למועדונים האנגליים מרחבי אירופה ודרום אמריקה. אפילו קבוצות ספרדיות בעלות מוניטין עצום כברצלונה וריאל מדריד איבדו את הצביון הספרדי המיוחד שלהן ורוויות בשחקני חיזוק מכל הסוגים. ומה תאמרו על ליגת הכדורסל הנבחרת של ה- NBA שלפתע בשני העשורים האחרונים איננה מתביישת לחזק את שורותיה בעשרות שחקני כדורסל מאירופה. מדינת ישראל איננה אלבניה של הימים ההם ןלשמחתנו איננה עטופה במסך ברזל. ייתכן כי מדינה דמוקרטית איננה יכולה להילחם כלל בתנופת הגלובאליזציה הספורטיבית ובסוג הזה של מומנטום של תרבות אמריקנית טלוויזיונית וספורטיבית שחודרת לכל חלל אפשרי. אנחנו יודעים כבר שנים רבות כי הכדורסל הישראלי איננו עשיר דיו כדי להפיק ולייצר כישרונות כפי שהיכרנו בשעתו ביוגוסלביה הגדולה. לתוך הוואקום הישראלי הזה חדרה האמריקניזציה בכל עוזה. הכדורסל הישראלי ייצר בעשור ה- 70 את מיקי ברקוביץ, בועז ינאי, איתמר מרזל, שמואל אבישר, פנחס חוזז, חנן קרן, אור גורן, אביגדור מוסקוביץ', שוקי שוורץ, שמריהו זסלבסקי ואחרים. הכדורסל היוגוסלבי לעומת הישראלי ייצר את דראזן דליפאגיץ', דראגאן קיצ'נוביץ', זוראן סלאבניץ', מירזה דליבאסיץ', קרסימיר צ'וסיץ', ועוד – ואטם את שעריו בפני שחקני יבוא . זהו כל ההבדל. ישראל הייתה אלופת אסיה ב- 1974 אך זה לא הספיק לה באירופה. באליפויות אירופה בבדלונה 1973 ובלגראד 1975 היא דורגה במוקם ה- 7 . באליפות אירופה בליאז' ב- 1975 היא דורגה במקום החמישי, ובאליפות אירופה בטורינו ב- 1979 זכתה במקום השני. יוגוסלביה לעומת ישראל ללא שחקנים זרים כלל ובאמצעות כדורסלנים תוצרת בית בלבד הוכתרה לאלופת אירופה, אלופת העולם , ואלופה אולימפית . ברמת הקבוצות המצב שונה. הפער הצטמצם בשל היתר היבוא. אפילו ריאל מדריד הגדולה לא הסתפקה בתוצרת מקומית וייבאה מארה"ב ב- 1968 את וויין בראבנדר, מיילס אייקן, וקליף לויק.

טקסט תמונה : ספטמבר 1974 . טהראן בירת איראן . היכל הכדורסל בקומפלקס האולימפי של טהראן. נבחרת ישראל בכדורסל ניצבת על פודיום מס' 1 לאחר שזכתה במדליית הזהב במשחקי אסיה ה- 7 שנערכו בטהראן . זיהוי הנוכחים בשורה העליונה מימין לשמאל : טל ברודי (מס' 6) , אביגדור מוסקוביץ' (מס' 11) , איתמר מרזל (מס' 13) , מוטי ארואסטי , שמריהו זסלבסקי , חנן קרן (מס' 8 מוסתר קצת) ,מיקי ברקוביץ' (מס' 9) , שמואל "מולי" אבישר (מס' 5) , שוקי שוורץ , שמואל נחמיאס (מס' 12) , בועז ינאי (מס' 13) , ג'ק אייזנר . זיהוי הנוכחים בשורה תחתונה מימין לשמאל : המעסה אריה אורגד , איש לא מזוהה , יוסף "יוֹשוֹ" ענבר , מאמן נבחרת ישראל אלברט חמו , איש לא מזוהה , חיים גלובינסקי, איש לא מזוהה, אורי אפק, אברהם פיסטינר שופט כדורסל ישראלי בינלאומי . התמונה צולמה ע"י הוועדה המארגנת האיראנית . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1968 נחתו בארץ חמישה שחקני כדורסל יהודיים מארה"ב על מנת ללבוש את מדי הפועל ת"א : בָּארִי לֵייבּוֹבִיץ', אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי, מַארְק טוֹרֶנְשַיְין, אָלָאן צוּקֶרְמַן, ו- לָארִי ז'וֹלוֹט. מטרת גיוסם והבאתם ארצה הייתה להילחם בגדולתה של מכבי ת"א. הגיוס צלח. ב- 1968 ו- 1969 הִכְּתָּה הפועל ת"א את מכבי ת"א ללא תנאי והפכה לקבוצת הכדורסל הטובה ביותר בשנים ההן במדינת ישראל. אולם התברר כי מדינת ישראל לא עניינה את חמשת הכדורסלנים היהודים הללו לאורך זמן ויתר על המידה . בתום פרק הכדורסל בחייהם עזבו כולם את הארץ ושבו איש איש למכורתו האמריקנית , מי מוקדם ומי מאוחר יותר. אפילו בָּאִרי לֵיְיבּוֹבִיץ' יפה התואר הנערץ ע"י רבים ואָהוּב על רבות, מי שעשה כאן קריירה פנטסטית , נטש בסופו של דבר את ישראל וחזר לארה"ב . מנקודת מבט אובייקטיבית על אף היותם יהודים הם היו קודם כל שחקני חיזוק של הפועל ת"א והראשונים שחסמו את דרכו של הנער הישראלי אל טבעת הסל. יחד עם זאת התופעה של שחקני חיזוק מחו"ל בימים ההם הייתה כל כך מינורית בהשוואה ל- 2012 עד שאיש לא חשד בקבוצת שחקני הכדורסל היהודים הללו שבאו לעשות קצת כסף בארץ ואח"כ תכננו לחזור לניו יורק. החמישה ההם היו הראשונים לבלום את הנוער הישראלי. האנשים חשבו שזאת תופעה זמנית אך מתברר שאין דבר קבוע יותר מהזמני. גבולות הארץ נפרצו. אחרי חזרתם לניו יורק של אָלָאן צוּקֶרְמַן ו- לָארִי ז'וֹלוֹט ומאוחר יותר גם אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי חיפש יו"ר הפועל ת"א מר אָבְרָהָם פְּלָדָה ב- נֵרוֹת בארה"ב שחקני חיזוק אמריקניים כדי לנשל את עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א מהפסגה. הוא לא היה לבד. גם מר אֵיתָּן מְגִידוֹ יו"ר הפועל ר"ג ניהל מרדף אחרי שמעון מזרחי וגם הוא רצה להפיל את מכבי ת"א. כולם זוכרים את שני הענקים האמריקנים קוֹרְקִי נֶלְסוֹן ונִיל ווֹלְק שלבשו את מדי הפועל ר"ג תחת פיקודו של איתן מגידו, ולבטח את שני היהודים – אמריקניים סְטִיב קַפְּלָן וסְטִיב שְלֶכְטֶר, גם הם שחקני יבוא של הפועל ר"ג שבסופו של דבר התאקלמו כאן והפכו לישראליים לכל דבר. שמעון מזרחי היה מורה דרך לאָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ שניסו לחקותו. שני אלה אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ שימשו אף הם מודל לצועדים אחריהם באותו התלם שפילסה מחרשת הכדורסל. שִמְעוֹן מִזְרָחִי לא רק הקדים את אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ בהבנת היסטוריית הכדורסל והתפתחותה, וידע כי בשלב כלשהו הופעתה של האמריקניזציה בישראל היא בלתי נמנעת – אלא גם הקדים את שניהם בפענוח ופיצוח קוֹד הטלוויזיה : "אם אתה אלוף – משמע הטלוויזיה תשלב עמך זרועות". כמובן שהארץ מלאה בתוך שנים ספורות בשחקנים אמריקנים שהגיעו לליגת הכדורסל הישראלית לפרקי זמן קצובים. כולם רצו להיות אלופים וכולם רצו להצטלם בטלוויזיה המונופוליסטית או כפי שכונתה בפי כל "הטלוויזיה הכללית". הזרים הגיעו ארצה בדרך כלל למען קריירה קצרת מועד וכדי לעשות כסף. אף על פי כן יצרו הקריירות הקצרות האלה פקק תנועה ארוך ובכך סתמו את עורקי הכדורסל בפני דָם ישראלי. נכון שצריך להבדיל בפוסט הזה בין כמה קטגוריות : שחקני חיזוק אמריקניים לא יהודיים, לבין שחקני חיזוק יהודים – אמריקניים ששיחקו כאן וחזרו למכורתם , לבין שחקני כדורסל יהודים – אמריקניים שלא רק שחיזקו את הכדורסל הישראלי, אלא גם תרמו תרומה חשובה בשורות הנבחרת הישראלית הלאומית , ולבסוף בחרו לבנות כאן את ביתם .

טַל בְּרוֹדִי הוא דוגמא ייחודית שחורגת מהוויכוח ומכתב האישום של אריה מליניאק . גילה אותו בארה"ב באקראי ב- 1964 מאמן הכדורסל הישראלי שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן ז"ל . שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן צפה בטַל בְּרוֹדִי בעת שהותו כמתמחה במחנה קיץ מיוחד בניו יורק של מאמן הכדורסל האמריקני קְלֵייר בִּי (Clair Bee) שם הדריך טַל בְּרוֹדִי יחדיו עם וִוילְט צֶ'מְבֶּרְלֵיְין כדורסלנים צעירים מוכשרים. שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן ז"ל לא התמהמה והעביר את התרשמותו לאנשי מכבי ת"א. בחלוף שנה בקיץ 1965 שיחק טל ברודי עם נבחרת ארה"ב במכבייה ה- 7, הרשים כאן מאוד את מי שהיה צריך להרשים, והשאר היסטוריה. באוקטובר 1966 הצטרף טל ברודי לשורות מכבי ת"א ובו במקום תפש משבצת של שחקן נוער ישראלי. איש לא ידע אז גם לא טַל בְּרוֹדִי עצמו כי בסופו של דבר הוא מתכוון באמת לבנות את ביתו לעַד בארץ ישראל. טַל בְּרוֹדִי הגיע למועדון הפאר של מכבי ת"א על תקן של שחקן חיזוק בטרם הפך לעולה חדש שמתכוון לחיות כאן את שארית חייו . את הדברים הללו הוא אמר לי מפורשות. אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו ישיר משדה התעופה לוֹד למגרש הבלטות ברחוב המכבי ליד קולנוע "אוריון" הישן שם המתינו לו מאות אוהדי מכבי ת"א וצלם העיתונות לוֹבָה קָנְפֵר ז"ל.

טקסט תמונה : ערב יום רביעי – 19  באוקטובר  1966. טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אורלי" הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב . מימין , קפטן מכבי ת"א סבי בן בסט . מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת"א . (התמונה באדיבות לובה קנפר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שביימתי אודות טל ברודי ושודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. אצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו. שר הביטחון משה דיין (בן 53) לוחץ את ידו של טל ברודי (בן 25) שחקן החיזוק היהודי – אמריקני וכוכב מכבי ת"א דקות ספורות לפני תחילת המשחק נגד ריאל מדריד בביע אירופה לאלופות בכדורסל. כולם מנסים להידחף ל- Frame התמונה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : חצי פרצוף של נוח קליגר יו"ר מועדון מכבי ת"א, אמנון אבידן, בוב פדרהסט (ממושקף), ברנרד חוואסט גזבר המועדון, יהושע רוזין (מוסתר למעלה), חיים שטרקמן, יוסף לז'ה, ומשה גולוביי. (בין טל ברודי ויוסף לז'ה מציצים שניים בלתי מזוהים). (התמונה באדיבות לובה קנפר . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות. התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שביימתי אודות טל ברודי ושודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980).

מה נאמר על האמריקניזציה והאירופיזציה שחלחלה לכל פינה בפרקט הכדורסל הישראלי מאז ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה ? האם אפשר להשיב את הגלגל לאחור ? מאז 1966 הגיעו לכאן המוני המונים של שחקני כדורסל אמריקניים למטרות חיזוק, ביניהם גם יהודים, ובראשם כאמור טל ברודי. הנה חלק מהרשימה האין סופית כמעט :  קמיל דירקס, סטיב צ'ובין, רון דאנלופ , סטיב מקמהון, סטיב צ'ובין, ביל פלס, ג'ק אייזנר , לארי גורדון , אולסי פרי, ארל וויליאמס, אריק מנקין, ג'ים בוטרייט, לו סילבר, סטיב קפלן, סטיב שלכטר, ניל וולק, ג'ון וויליס, סטיב מלוביק, לארי קוסטלו, פלמינג, בראד ליף , ג'ק צימרמן , האווי לאסוף, לאבאן מרסר, פונדקסטר, קורקי נלסון, פרנק בריקובסקי, מייק לארגי , קווין מקגי, טרי פייר, קארל נברסון, הול , ג'ונסון, אנדרו קנדי, יונתן דלזל, טאונס, קארל איימוס, בארלו , מרטין , פרימן , דניס וויליאמס, קמפבל, דיוויד הנדרסון, גיבסון, דאנקלי , אלכסיס , ת'רדקיל , פרביס שורט , רדיסלאב צ'ורצ'יץ' , קולמן , צ'יימברס , תופסון , רוברטס , בינגהיימר , ווייט , קונסטנטין פופה , ראדוביץ', הארוול , דאוסן , וכו'. הרשימה ארוכה כאורך הגלות .

הימים ההם של 18 במארס 1976 בהם שחקני קבוצת הכדורסל של הפועל גבת / יגור על טהרת הישראליים עירא הררי , אור גורן , בועז ינאי , גבריאל "גבי" טייכנר , ואיתמר מרזל  , זכו בגביע המדינה לאחר שניצחו את הפועל ת"א עם בארי ליבוביץ' ומרק טורנשיין 90 : 76  –  חלפו לבלי שוב . נוסטלגיה בלבד . וצריך להזכיר בפוסט הזה עוד דבר . עו"ד שמעון מזרחי לא ניהל את מועדון הכדורסל המשותף של שני הקיבוצים גבת ויגור ואף על פי כן זכו הקיבוצניקים באליפות הליגה של מדינת ישראל . באפריל 1985 התמודדו קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בסדרת הגמר סל האחרונה בת שלושה משחקים על תואר אלופת המדינה . בשורות שתי הקבוצות נטלו חלק שחקני חיזוק בעלי מוניטין כמו מַייק לָארְגִי ו- לָאבָאן מֶרְסֶר ב- הפועל תל אביב ו- קֶוִוין מֶקְגִי ו- אוֹלְסִי פֶּרִי ב- מכבי ת"א . מינון השחקנים הזרים בשני המועדונים היה הגיוני ולכן הדבר לא פגם בהתעניינות שיא של כלל הציבור הרחב במפגש המשולש . מַייק לָארְגִי ולָאבָאן מֶרְסֶר הזדהו עד עמקי נשמתם עם הצבע האדום של הפועל ת"א כמו גם קֶוִוין מֶקְגִי ו- אוֹלְסִי פֶּרִי עם המדים צהובים – כחולים של מועדונם . הם היו חלק אינטגראלי מקבוצותיהם כבר מספר שנים ונוכחותם עדיין לא פגעה בנוכחות הישראלית . היכל הספורט ביד אליהו היה מפוצץ בצופים ומלא על גדותיו . שלושת השידורים הישירים של שלושה "דרבי'ס" שהיו גם שלושה מפגשי הפסגה אותם הפקתי וניהלתי מהיכל הספורט ביד אליהו שגשגו מעבר לכל רָף משוער וצברו יותר מ- % 50 רייטינג .

לידתה של הטלוויזיה הציבורית בישראל הייתה דרמטית בפיגור של שנים אחרי הנעשה בעולם אך הקמתה המאוחרת העניקה לה הזדמנות להחליט למי היא רוצה להידמות ובאיזה מודלים ברצונה להשתמש . שני המייסדים פרופסור אֵלִיהוּא כַּץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד בחרו ב- BBC כמופת חיקוי . מאות רשתות טלוויזיה פעלו ברחבי תבל ב- 1968 . הטובות ביותר היו של ה- BBC הבריטי (וגם ITV) ורשתות הטלוויזיה האמריקניות CBS , NBC , ו- ABC ש- שִגשגו זה מכבר ושידרו בהצלחה רבה שידורי ספורט , חדשות , דרמות , קומדיות , סדרות מתח של בילוש ומשטרה (ז'אנר בעל מכנה משותף שנקרא : "The long arm of the law") , סדרות מערבונים , סרטי קולנוע , וגם תוכניות וסדרות לילדים והנוער . שתי סדרות זכורות במיוחד : ילדת הטום בוי השוודית "בילבי" והאמריקנית "פליפר הדולפין" ("Flipper" בשנים 1968 – 1964) . סדרות ילדים עם חיות תמיד משכו יתר תשומת לב שניתנה גם סרטיו המצויירים של וולט דיסני מלאי הומור ומסרים שלימדו אותנו ואת ילדינו לקח ושיעור שגם לחלשי הגוף בינינו יש סיכוי . הסדרה האמריקנית המצוירת שזכתה כאן לפופולאריות כמעט חסרת תקדים "פּוֹפַּאיי המַלָּח" ("Popeye The Sailor Man") הבהירה לילדינו שאם אוכלים תֶּרֶד אזי גם ה- Underdog (המועמד להפסיד בתחרות) יכול לגבור על החזק בסופו של דבר . במובן הזה היא הייתה בלתי נשכחת . מלחמתו של פּוֹפַּאיי המלח קטן הקומה ואמיץ הלב נגד יריבו הענק בְּלוּטוֹ והתחרות בין שניהם על ליבה של אוֹלִיב היה רעיון טלוויזיוני פשוט עליו מבוססת התעשייה כולה . הזדהות של הצופה עם מלחמתו של החלש והטוב נגד החזק והרשע זכה להזדהות כה רבה והיה כל כך נערץ עד שפרקי הסדרה שודרו שוב ושוב בהפסקות שידורי הספורט הישירים מחו"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם מוסד האולפן המנווט בירושלים . אולי קשה להאמין אבל "פּוֹפַּאיי המַלָּח" היה חלק מההיסטוריה האלקטרונית של הטלוויזיה הישראלית ברגעים מכריעים שלה . ב- 17 בפברואר 1977 חוללה מכבי ת"א סנסציה וגברה בעיירה נידחת בבלגיה , וִוירְטוֹן , על אלופת ברה"מ צסק"א 91 : 79 במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל . בהיעדר אולפן מוביל בירושלים כיכב "Popeye the Sailor Man" בהפסקה שבין שתי המחציות ושימש מודל למכבי ת"א כיצד הטובים מנצחים את הרעים.

שני ראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית פרופסור אֵלִיהוּא כַּץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד היו מודעים להיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית [1], להתפתחות הטכנולוגית שלה, ויעדי השידור שכבשה. ב- 1967 היו כבר לטלוויזיה הבינלאומית הישגים מרשימים. חלקם בלתי נשכחים . ב- 1967 הפיקה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC בהצלחה כבירה את סדרת הטלוויזיה רבת המוניטין, "The Forsyte Saga" המונומנטלית בת 26 פרקים (כל פרק בן 50 דקות) על פי ספרו של ג'וֹן גולסוורת'. "הָהַגָּדָה לְבֵית פוֹרְסַיְיט" נחשבה בשנים ההן לאחד מפסגות הטלוויזיה הבריטית בינלאומית. זאת הייתה יצירת מופת ששודרה בכל העולם ונרכשה (בפרוטות) גם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1970 [2]. היא זכתה למעריצים רבים ורייטינג עצום. השחקנים האנגליים בסדרת הדרמה הזאת אֶרִיק פורטר, ניירי דאון פורטר, וקנת' מור הפכו לבלתי נשכחים . הסופר נַתָּן שַחַם חבר קיבוץ בית אלפא שימש משנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור באותן השנים והיה האיש שקנה את הסדרה הדרמטית הבריטית רבת המוניטין מהמפיצים חברת MGM בעת שעשה בשליחות בניו יורק. נַתָּן שַחַם זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "קיבלתי את הסדרה "ההגדה לבית פורסייט" בעצם כמתנת חינם לטלוויזיה הישראלית הצעירה מאת החברה האמריקנית MGM בעלת זכויות ההפצה הבינלאומיות. סירבתי לשי ובקשתי לשלם עבורה לפחות תשלום סמלי. MGM נקבה בסכום עלות של 14 דולר לכל פרק מפרקי הסדרה. רכשתי את כל 26 הפרקים ב- 364 (שלוש מאות שישים וארבעה) דולר למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בעיקר מהנימוק שיהיה לנו מה לשדר בערבים וגם לצורך סתימת חורים בעתות משבר. ידעתי ש- BBC הוא אבי הפקת הדרמה האיכותית בטלוויזיה אך לא ידעתי עד כמה "ההגדה לבית פורסייט" היא סדרה כל כך טובה, Master piece טלוויזיוני בכל קנה מידה". ה- BBC הפך מופת לחיקוי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית . סמוך לעֵת השידור של "ההגדה לבית פורסייט" בארץ הפיקה הטלוויזיה הישראלית הצעירה ב- 1971 סדרה משלה, "חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק", על פי ספרו של אהרון מֶגֶד ובכיכובם של שני השחקנים הצעירים מנחם זילברמן ויעל אביב . הסדרה המיתולוגית נפתחה תמיד בדילוגי שמחה משובבי נפש של מנחם זילברמן ויעל אביב שנעשו בצילומי Super Slow Motion פס הקוֹל של הפתיחה המיוחדת נשא את קולה של הזמרת מִירִי אָלוֹנִי ששרה את "הבלדה על חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" על פי טקסט שכתב יונתן גפן ולחן של יאיר רוזנבלום . הסדרה "חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" הייתה הישג עצום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית צעדיה והצופים התאהבו בהפקה המקורית . לפתע הוברר כי בארץ מצויים כישרונות טלוויזיה בלתי רגילים בכל תחומי היצירה וההפקה אך הפוליטיקה הפכה את הניהול לחובבני ורווי תככים, והכישרונות נבלמו. אבל הסיבות האמיתיות היו כלכליות . תעשיית הטלוויזיה היא ביזנס יקר – טכנולוגי ולוגיסטי כאחד . מחיר קניית פרק אחד של סדרה אמריקנית או אנגלית באורך של חמישים דקות בסוף עשור ה- 60 וראשית עשור ה- 70 נַע בין 500 ל- 1000 דולר לעומת עלוּת הפקת פרק אחד בן שעה בסדרת דרמה ישראלית מקורית עמדה על כ- 250000 (מאתיים וחומישים אֶלֶף) דולר [3] . הטלוויזיה הישראלית הציבורית באה לעולם בתנאי עוני (מחפיר) ומעולם לא השתחררה ממנו . ככזאת סוּוְגָה וכדי לחסוך בכסף והוצאות הוכרחה כבר מבראשית להפוך לבולען של סדרות אמריקניות ובריטיות . תשלום האגרה הנמוך ממילא לא כיסה מעולם את העלויות הגדולות של הפעלת רשת שידור מה עוד שרבע מהאוכלוסייה עשה כל מאמץ להשתמט מתשלום המַס ויש להודות כי הצליח בכך . מחלקת הגבייה של רשות השידור הגיעה בשיאה ל- % 75 מבתי האב בישראל אך בדרך כלל הגבייה השנתית עמדה על % 65 בממוצע , לא יותר ולעיתים אף פחות . משמעת ומוסר התשלומים של הציבור הישראלי נופלת לאין ערוך, בכמה דרגות, מזאת של הציבור הבריטי [4] . הדיון בגובה תשלום אגרת הטלוויזיה היה מפלגתי – פוליטי ולא ענייני . נציגי המפלגות השונות בוועדות הכספים של הכנסת לדורותיהן התעקשו לבחוש וגם לאיים על הנהלת רשות השידור , "אם לא תהיו ילדים טובים ולא תתנהגו יפה עם הממשלה והשלטון – אזי לא נאשר לכם בכלל את תשלום האגרה" . אגרת הטלוויזיה הפכה לבת ערובה פוליטית . אזרחי ישראל שילמו אגרה שוות ערך לכרטיס עלייה לאוטובוס ישן ורעוע אך שיוו בנפשם לנסוע במכונית מרצדס חדשה ויקרה . לרשות השידור האיטית והענייה לא היה מספיק מַמוֹן כדי לפתח בשיטתיות את היצירה המקורית הישראלית , הדרמה והתיאטרון , וסרטי התיעוד בטלוויזיה שמטבע הדברים מחיר הפקתם רָב. מיעוטם היה עקב אכילס תמידי שלה . מנהלי הטלוויזיה הישראלית ומנהלי חטיבת התוכניות לדורותיהם היו מלאי אמביציות לקדם את התרבות הישראלית לגווניה השונים , טיפוח הלשון העברית, והשקעה בהפקה המקורית . בהיעדר תקציבים התנפצו האמביציות והתנדפו. אישים בעלי מוניטין בחקר המִקְרָא , התנ"ך , ובלשנות עברית כמו פרופסור יְהוּדָה אֵלִיצוּר פרופסור מנחם נאור, שני חברי האקדמיה ללשון העברית ד"ר יְחִיאֵל בִּן נוּן והרב מֵאִיר מְדָן, מרדכי טַבּיבּ, ד"ר מרדכי בְּרוֹיֶיאר, ואחרים נקראו לכהן כחברים בשני הגופים המפקחים כל השידור הציבורי , הוועד המנהל של רשות השידור ובמליאה , במטרה לטפח ולשמור על גחלת התרבות היהודית בטלוויזיה הצעירה שרק נעמדה על רגליה. לא בכדי הטילה הממשלה על אנשי חינוך מובהקים בתוכם שני מנכ"לים של משרד החינוך והתרבות, ד"ר חֲנוֹךְ רִינוֹת ויעקב שַרִיד לכהן במליאת רשות השידור . (ראה הספר עב הכרס בן חמישה כרכים שחקרתי וכתבתי , וקרוי , "8 ימי בראשית") .

הממשלה הבינה את הכוח העצום הטמון בטלוויזיה בעיצוב תרבותו של עַם . ערבי שידור מיוחדים (אך מועטים מידי) בטלוויזיה הכללית וגם ברדיו "קול ישראל" שעסקו בעִתּוֹת שונות של השנה בנושאי חורבן הבית ב- ט' באב , יום הזיכרון לשואה ולגבורה , ערב חג העצמאות ויום הזיכרון לחללי צה"ל , משדרי חג ראש השנה וחגים אחרים – ייוחדו למורשת והפכו לכור היתוך ואיחדו את האומה המתחדשת בארץ ישראל . אומה שהורכבה מאימיגרנטים ושבטי מהגרים מכל קצוות תבל . לדאבון לב ניצבו מנהלי הטלוויזיה ומנהיגי רשות השידור חיש מהר בפני שוקת שבורה . כמעט טרגדיה . התברר להם כי תקציבם דַל מידי . אך דווקא האכזבה הולידה פיצוי שהיה מקובל מייד על הציבור . את החֶסֶר ביצירה מקורית עברית וישראלית בלוח השידורים מילאה הטלוויזיה הצעירה בעשרות סדרות וסרטים שנקנו בזוֹל מרשתות הטלוויזיה האמריקניות ושתי הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי. מיעוטן משובחות ורובן קלילות שזכו לאהדה וסתמו פרצות בלוח השידורים. כבר ב- 1968 בראשית ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוצר סלוגן טלוויזיוני כלכלי עממי ומדויק כפי שזוכר פרופסור אליהוא כ"ץ : "If you can buy it – don`t make it" . האמירה נועדה להגדיר את המציאות הכלכלית כפי שהיא . סדרות הטלוויזיה קראו לציבור לצפות במִרְקָע אך לא הכריחו אותו לחשוב . סדרות אופרות הסבון וסדרות המתח האמריקניות בעלות המוניטין שעסקו בפשע, משטרה, בילוש, וחוֹק וסֵדֶר זכו להסכמת צפייה כללית . אך הסכמה כללית נועדה בין השאר להשתיק את הפרט ולבטל את יכולתו להתמודד בעצמו ולבדו עם דילמות מוסריות ומקצועיות (לא רק בענייני טלוויזיה) . "ההסכמה הכללית" היא במובן מסוים מונח פילוסופי שרומז לפרט להצטרף אל הרוֹב מבלי שהיא מכריחה אותו לחשוב ולנתח מדוע הוא עושה זאת , ומבלי להפעיל שיקול דעת יסודי בטרם ההצטרפות . "הסכמה כללית" היא מושא חלומותיה של כל רשת טלוויזיה באשר היא שזקוקה למוֹלֶך כדי לאסוף רייטינג . רשתות הטלוויזיה האמריקנית הגדולות CBS , NBC , ו- ABC המציאו אותו והפכו את "עֵגֶל הזָהָב" לאוֹמָנוּת . ערוצים 2  ו- 10 שיכללו מאוחר יותר בארץ בשנות ה- 2000 את השיטה באמצעות סדרות הריאליטי , "האָח הגָדוֹל" , "הִישַרְדוּת" , ו- "רוקדים עם כוכבים" שצוברות רייטינג ענק , לעיתים בלתי נתפס . אלו הם דפוסי שידור מתוחכמים שהועתקו ושוכפלו במדויק מהטלוויזיה האמריקנית המסחרית וממכרות את הצופה אליהן. בכוחן להושיב על הכורסא גם אנשים ברי דעת ולהכריח אותם לצפות בהן. סדרות דוקומנטריות חשובות מאין כמותן שעסקו בתוחלת ומהות חיינו כאן ושודרו בעבר טלוויזיה הישראלית הציבורית כמו "עמוד האש" ו- "תקומה" , נשכחו . ערוץ 1 האיטי והמסורבל שנהנה מתקציב אוטומטי של משלם האגרה (ועשה בימי חלדו ובחרותו דברים רבים וטובים) סבל תמיד מיחסי ציבור וכישרון שיווק כושלים . היו שהישוו את איכות יחסי הציבור והשיווק שלו לגובה הדשא עליו משחקים כדורגל. הוא לא עשה די אז (וגם לא היום) כדי להזכיר לציבור כל הזמן מי הוא, מה תפקידו, והיכן טמון כוחו והפוטנציאל המוסרי שלו. חיסרון שלא היה בו כל חדש. "מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש", אמר קהֶלֶת בן דוד מלך בירושלים. "עֵגֶל הזָהָב" זכה להכרה מיידית, סגידה, והזדהות של עַם ישראל עִמוֹ כבר לפני אלפי שנים במדבר לאחר יציאת מצרים , לעומת הרייטינג האפסי שקיבלו שני לוחות הברית האיכותיים, עליהם חקוקות עשרת הדיברות ואשר הוגשו ע"י מנהיג דָגוּל בעל חזון משה רבנו גם אם היה איש מגמגם. יש דמיון רָב בין עַם ישראל שיצא ממצרים לבין עַם ישראל היושב עכשיו בציון.

כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם תמכו בזה אחר זה במנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועוזריהם מנהלי התוכניות והאיצו בהם לרכוש סדרות אמריקניות ואנגליות בכמויות בלתי מבוטלות. מי יותר ומי פחות. הקנייה המסיבית הזאת של חומר טלוויזיוני זר איזנה באופן פרדוקסאלי את תקציב רשות השידור. זה החל עוד בתקופת ההקמה בימי הבראשית של פרופסור אליהוא כץ ועוזי פלד עם רכישת שלוש סדרות אמריקניות "המגינים" (The defenders סדרה בהפקת CBS בשנים 1965- 1961), "אתם שם" (You are there סדרה תיעודית בהנחיית וולטר קרונקייט הצעיר בהפקת CBS בשנים 1957- 1953) וסדרת המוסיקה לצעירים "Young people concerts" בהנחיית ליאונרד ברנשטיין . זה נמשך עם סדרת המערבון "בוננזה"  ("Bonanza" בשנים 1973 – 1959 עם לורן גרין) ועם סדרות נוספות "משימה בלתי אפשרית" (נקראה באנגלית Mission impossible בשנים 1973 – 1966 עם מרטין לנדאו, פיטר גרייבס , גרג מוריס , ברברה ביין , בארני קוליי , ו- פיטר לופוס) "בית קטן בערבה" ("Little house on the prairie" בשנים 1983 – 1974 עם מייקל לאנדון) , "משפחת וולטון" ("The Waltons" בשנים 1981- 1972 עם ריצ'ארד תומאס , מישל לרנד , ורלף ווייט) , הסדרה "מקלאוד" , הסדרה "קולומבו" ("Columbo" בשנים 1977 – 1971 עם פיטר פאלק) , "קוז'אק" ("Kojak" בשנים 1978 – 1973 עם טלי סאבאלאס) , "קנון" ("Cannon" בשנים 1976 – 1971 עם וויליאם קונראד) , הסדרה "סטארסקי והאטץ' " (Starsky and Hutch בשנים 1979 – 1975 עם דייויד סול ופול גלייזר) "איש עשיר – איש עני" ("Rich man – Poor man") , "הוואי חמש אפס" (Hawaii 5 – 0 בשנים 1980 – 1968 עם ג'ק לורד) , "קווינסי" (Quincy בשנים 1983 – 1976 עם ג'ק גלוגמן) , "מאגנום" ("Magnum" בשנים 1988 – 1980 עם תום סֶלֶק) , "המלאכיות של צ'ארלי" ("Charlie`s Angels" בשנים 1981- 1976 עם השחקניות פארה פואוסט, ז'אקלין סמית' , וקייט ג'קסון), "תיקי רוקפורד" ("The Rockford" Files בשנים 1980 – 1974עם נוֹאָה בִּירִי וג'יימס גארנר) , "Happy days" (עם הנרי ווינקלר , רון הווארד , דוני מוסט , ואנסון וויליאמס) , "ספינת האהבה" ("Love boat" בשנים 1986 – 1977 עם פרד גראנדי , גאווין מאקלאוד , טד לאנג' וברני קופל) , "באטמן" (1968- 1966) , " משפחת פארתרידג' " ("Partridge" בשנים 1973 – 1969), הסדרה "מי הוא הבוס" ("Who's the Boss" בשנים 1987 – 1983 עם טוני דנצה), הסדרה "The A – Team" (עם בוסקו באראקוס), הסדרה עם הבלש הנכה היושב על כיסא גלגלים – "איירונסייד" ("Ironside" בשנים 1975 – 1967 עם ריימונד בר).

טקסט תמונה : שני השחקנים הראשיים בסדרת הטלוויזיה האמריקנית הפופולארית "סטארסקי והאטץ" , דייויד סול מימין , ופול גלייזר משמאל . הסדרה שודרה בהצלחה רבה בארה"ב בין השנים 1979 – 1975 ונקנתה מייד כמו אחרות ע"י הטלוויזיה הישראלית . (מתוך ה- Brochure הרשמי של סדרת הטלוויזיה "סטארסקי והאטץ' " שנשלח בשעתו לטלוויזיה הישראלית הציבורית).

"מקגאייוור" (MacGyver בשנים 1992 – 1985 עם ריצ'ארד דין אנדרסון) , "Wise guy" עם ווילי טראנובה (1990 – 1987במשך שלוש שנים) , "Miami Vice" ( עם פיליפ מייקל תומאס ודוֹן ג'וֹנסון ב- 1985) וסדרות דרמה אנגליות "קו אונידין", אדונים ומשרתים" , "מי משרת אותך" , "אני קלאודיוס" ("I Claudius" סדרת מופת בלתי נשכחת שזכתה להערכה עצומה בכל העולם) , ורבות אחרות קנו להם מעריצים רבים . בשלב מאוחר יותר נרכשה הסדרה "שורשים" (Roots , 1977) , וסדרות משפחתיות נודעות "הכל נשאר במשפחה" ("All in the family" בשנים 1979- 1971 עם קארול אוקונור , גִ'ין סטפלטון , סאלי סטרות'הרס , ובוב ריינר) , "משפחת בריידי" ("The Brady bunch" בשנים 1974 – 1969 עם בארי וויליאמס רוברט הד , פלורנס הנדרסון , אן דייויס , מורין מקורמיק , קריסטופר נייט , מייק לוקינלנד , וסוזן אולסון) , הסדרה "משפחה שכזאת" ("Family affairs" עם בראיין קית' , סבסטיאן קאבוט , קאטי גרייור , ג'וני וויטאקר , ואניס ג'ונס ) , הסדרה "שלושה בדירה אחת" והסדרה "משפחת קוסבי"  ("The Kosby show" בשנים 1992 – 1984 עם ביל קוסבי) , הסדרה "ציפורים מתות בסתר" ("The Thorn Birds" בשנת 1983 עם ריצ'ארד צ'מברליין ורייצ'ל וורד) , "Moonlighting" (בשנים 1989 – 1985עם ברוס וויליס וסיביל שפרד) , הסדרה "שלושים ומשהו" ("Thirty something" בשנים 1991 – 1987 עם פטרישיה ווטינג, טימותי באספילד, ג'אסון נאגלר, פולי דרייפר, פיטר הורטון , בריטני ולייסי גראוון , קן אולין , מל האריס , ומלאני מיירון) ושתי אופרות הסבון הנודעות "דָאלָאס" ("Dallas" בשנים 1991 – 1978עם לארי האגמאן , קן קרצ'וואל , פאטריק דאפי , לינדה גריי ו- וויקטוריה פרינסיפאל ) ו- "שוֹשֶלֶת" ("Dynasty" בשנים 1989 – 1981 עם לינדה אוואנס , ג'ואן קולינס , ג'ון פורסייט, לארי הגמאן , ופטריק דפו).

הסדרה "שוֹשֶלֶת" עברה תהפוכות רכש . יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית בשנות ה- 80 היה האיש הראשון שקנה אותה , אך מנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה העִברית חיים יבין שראה באופרת סבון הזאת יעד שידור ציבורי ראוי , ביקש ממנו שיוותר לו ויעביר לידיו את ה- "אוצר" האמריקני . רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות שידרו גם תוכניות "Talk Show" בראשותם של המנחים עתירי המוניטין ג'וֹנִי קָרְסוֹן , מִילְטוֹן בֵּרְל , ואֶד סאליבאן אך מקור ההשוואה העיקרי בין עברה ההיסטורי וההווה של הטלוויזיה הבינלאומית לבין הפוטנציאל הגלום בטלוויזיה שעתידה לקום בישראל היו ראשית דבר הפקות ושידורי החדשות והספורט . בכך מתמצה כישרונה של כל רשת טלוויזיה באשר היא וגם זאת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנעמדה על רגליה ב- 1968. היו עוד הצלחות בימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית כמו הסדרה הטלוויזיונית הסאטירית "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום ובימויו של יַעֲקב אָסָל , "השעה השלישית" בהנחיית ירמיהו יובל והבימאי צְבִי דוֹרְנֵר, שתי התוכניות "טָנְדוּ" ו- "עלי כותרת" בהנחיית ירון לונדון , שלוש רכישות מושכלות של שתי סדרות אנגליות : הסדרה הדוקומנטרית "עולם במלחמה" ("WORLD  IN  WAR") שהופקה ע"י חברת “Thames” הבריטית, "The Final Solution" (הפתרון הסופי) גם כן בהפקת Thames ,  והסדרה "אני קלאודיוס" מבית היוצר של ה- BBC . ההתמחות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה ניכר בשלושה תחומים עיקריים : סיקור החדשות ותוכניות האקטואליה ובראשן "מבט" , שידורי הספורט , ויכולת תיעוד מרשימה ושיטתית של קורות המדינה מאז 1968 . מוטי קירשנבאום קיבל ב- 1976 (בהיותו בן 37 !) את פרס ישראל לטלוויזיה בגין התוכנית הסאטירית שהפיק וערך "ניקוי ראש" . אולם לא רבים יודעים כי גדולתו העיקרית גולמה דווקא בכישרון התיעוד הנדיר שלוֹ ובימוי סרטיו הדוקומנטריים הבלתי נשכחים , שהִיווּ אף הֵם קריטריון לקבלת הפרס היוקרתי . ארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משמר אותם ומכיל בתוכו עוד מיליוני Items תיעודיים מאז 1968 שערכם לא יסולא בפז .

[1]  מדובר בעיקר ברשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC , שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי , רשתות הטלוויזיה מערב אירופיות המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (European Broadcasting Union) , רשת הטלוויזיה הקנדית CBC , רשתות הטלוויזיה האוסטרליות ABC ו- Channel 10 , רשת הטלוויזיה היפנית NHK, רשת הטלוויזיה המכסיקנית TELEVISA, ורשת הטלוויזיה הברזילאית TV  GLOBO.

[2]  הסופר נַתן שַחַם חבר קיבוץ בית אלפא ששימש באותה תקופה משנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (היו"ָּר היה ד"ר חיים יחיל) רכש את הסדרה ב- 1970 מ- BBC  בפרוטות. לנתן שחם היו קשרים אישיים טובים עם הנהלת ה- BBC.

[3]  עלות הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית של הסדרה "מישל עזרא ספרא ובניו" בת חמישה פרקים (מאת הסופר אמנון שמוש) חצתה את גבול המיליון דולר.

[4]  רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC מבססת את תקציבה על תשלום האגרה של אזרחיה כמו רשות השידור, אך מגיעה בכל שנה לגבייה של % 98.

בפברואר 1969 נטש פרופסור אליהוא כ"ץ בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית שאך זה עתה העמיד אותה על רגליה. הוא חווה תרבות ניהול של הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר חַיִים יָחִיל, עמה לא יכול היה להסכין עוד. ב- 1970 כתב פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ את המסה המפורסמת שלו אודות נסיבות הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הקרויה, "Television comes to the people of the book". מומלץ לקריאה ועיון . חלק מאנשי חטיבת החדשות בראשות פרופסור שלמה אהרונסון הסתייגו בזמנו מאסטרטגיית והעדפות השידור של אֵלִיהוּא כָּ"ץ ולעגו לתזות הטלוויזיוניות שלו. בעיניהם הוא נחשב עדיין לעולה חדש מארה"ב ונותר "אמריקני מִיַדי" שלא מכיר את המציאות הישראלית. (ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה").

טקסט תמונה : ינואר  1968. זהו פרופסור אֵלִיהוא כָּ"ץ (בן 42) מנהל צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כאן הוא נראה בלשכתו בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה שכונה אז "בית היהלומים" והיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. פרופסור אליהוא כ"ץ עלה לארץ מניו יורק – ארה"ב בשנת 1963. ב- 1967 נחשב עדיין ל- "עולה חדש" אך השר הממונה על רשות השידור ישראל גלילי חשב שאין טוב ממנו והטיל עליו את המעמסה הכבדה להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכלום, מעפרה. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עונת הכדורסל של 1976 – 1975 הייתה נוראית למכבי ת"א. תקופה שהמועדון ירצה לשכוח . הכישלונות המהדהדים איימו לנתק את הקבוצה מההתקשרות המסורתית עם הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית . אחד מגדולי שחקניה בעת ההיא מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' עזב אותה וניסה את כוחו בארה"ב. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הוחזר כעבור שנה לשורות הקבוצה לאחר שדָוִד מוֹשֶבִיץ איש חברת "עֵלִית" נרתם לשלם חלק מעלות משכורתו . דָוִד מוֹשֶבִיץ זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ללא התערבותה הפעילה של חברת "עלית" ומימונה, מיקי ברקוביץ לא היה חוזר הביתה. צריך לזכור שמיקי ברקוביץ' שָב לשחק במכבי ת"א בעונת 1977 – 1976 השנה בה זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות".

צוות המאמנים של מכבי ת"א בעונת 1976 – 1975 כלל את האמריקני פְרֶד דֶוִוילִי ועוזרו רָלְף קְלָיִין. ביום חמישי – 8 בינואר 1976 ספגה מכבי ת"א תבוסה קשה בגביע אירופה . במשחק שנערך במדריד הובסה מכבי ת"א בהפרש נקודות חסר תקדים 78:125. ארבעה ימים אח"כ ביום שני – 12 בינואר 1976 הודחה מכבי ת"א מגביע המדינה לאחר שהפסידה בשלב רבע הגמר לקבוצת הפועל גבת – יגור 66:69. שתי קבוצות הפועל גבת – יגור (בשורותיה שיחקו אז בועז ינאי, איתמר מרזל, אור גורן, גבי טייכנר, עירא הררי ושחקנים נוספים) והפועל ת"א (עם בארי ליבוביץ', מרק טורנשיין, מולי אבישר, דני ברכה, פיני חוזז, שמואל נחמיאס ואחרים) נשפו בעורפה במשחקי הליגה. הנֶכֶס העיקרי של המועדון הבכורה בליגה הועמד בסכנה גדולה. הנהלת מכבי ת"א ובראשה עו"ד שמעון מזרחי הֵבינה היטב שהפסד האליפות יביא לאובדן החשיפה הטלוויזיונית בשידורי חטיבת הספורט של אלכס גלעדי . עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ידע שההיעדרות מהמסך תפגע במועדון ועלולה להביא לקֵץ ההזדהות של הציבור בישראל  עם מכבי ת"א כקבוצה של המדינה. לא נותרה לו ברירה . הוא הדיח את פְרֶד דֶוִוילִי ומינה תחתיו את רָלְף קְלָיִין . זה היה מינוי נבון. רָלְף קְלָיִין בעצמו שחקן עבר מצטיין בשורות מכבי ת"א ונבחרת ישראל היה מאמן בעל טביעת עין חדה, מוכשר, ומנהיג מטִבעו. הוא הביא למכבי ת"א את כֶּתֶּר האליפות השבעה עשר בתולדות המועדון. מכבי ת"א נשארה אובייקט שידוּר נבחַר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעונות נוספות.

בעונת 1977 – 1976 ניהל עו"ד שמעון מזרחי את אחת מקבוצות הכדורסל הנפלאות ביותר בתולדות מדינת ישראל . הוא החזיר ראשית דבר את מיקי ברקוביץ לזירת הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו , ושכר לראשונה את שירותיו של שחקן ציר אמריקני אלמוני אוֹלְסִי פֶּרִי . זאת הייתה רכישה מוצלחת מאוד . תרומתו של אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן חיזוק ענק (תרתי משמע) המתנשא ל- 2.10 מ' הייתה עצומה . את תפקיד קפטן הקבוצה נשא טַל בְּרוֹדִי בן ה – 33 שלבש את מדי הקבוצה עונה עשירית. לידם של טַל בְּרוֹדִי, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', ו- אוֹלְסִי פֶּרִי שיחקו עוד מוטי ארואסטי, ג'ים בואטרייט, לוּ סילבר, אֶרִיק מֶנְקִין, בּוֹבּ גְרִיפִין, ומִיכָה שְוָורְץ. המאמן רָלְף קְלָיִין בחר לעוזרו את אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוֹ מאמן כדורסל יוצא רומניה בעל שיטות אימון ומתודיקות לימוד מדויקות. הכל התחבר באותה עונה במכבי ת"א. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר המועדון ושְמוּאל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי מנהל הקבוצה יחד עם גזבר המועדון אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' ושני חברי הנהלה נוספים אַמְנוֹן אָבִידָן וצְבִי רוֹל הצליחו לקשור את כל הקצוות. זאת הייתה קבוצת כדורסל מושלמת במושגים ישראליים שהייתה לה הנהלה מצטיינת.

לראשונה נחתם הסכם כספי צנוע בין המועדון לבין רשות השידור. סמנכ"ל הכספים של הרשות ישראל דורי שילם למכבי ת"א בעונת 1977- 1976 סכום שנתי מזערי שהכיל כמה אלפי דולרים בלבד (פירוט הסכום המדויק נמצא בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי" . הספר הזה כלול בסדרה רחבת היקף בת 13 ספרים (שונים) שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . ה- OB הלבן, ניידת השידור הגדולה ומצלמות הטלוויזיה שלה בשחור / לבן התייצבו בהיכל הספורט ביד אליהו וההצלחות לא איחרו לבוא ועוד בשידורים ישירים. אלכס גלעדי היה אז שדר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה הישראלית ועשה זאת ללא פרשן וללא אולפן מנווט אך עם שני עוזרי שַדָּר רפי גינת והרצל רווה.

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שני עוזרי השדר הרצל רווה ורפי גינת , השדר אלכס גלעדי , ומנהל הבמה (Floor manager)  יוסף "פונצי" הדר ז"ל. (צילום משהל'ה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מכבי ת"א הביסה באוקטובר 1976 בשלב המוקדם ביד אליהו את סינודינה בולוניה81:110. זה היה הישג מקצועי גדול שרמז על הבאות. שַדָּר הטלוויזיה אלכס גלעדי היה מופתע מפער הנקודות העצום בין מכבי ת"א לבין קבוצת הפאר האיטלקית. מכבי ת"א העפילה לבית הגמר . ב- 27 בינואר 1977 ניצחה מכבי ת"א ביד אליהו לראשונה מאז 1968 את קבוצת הפאר הספרדית ריאל מדריד 85:94. השידורים הישירים האלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית זכו לרייטינג של כמעט % 100, וחשיפת ההצלחה של מכבי ת"א בטלוויזיה הפכו אותה לקבוצה של המדינה . אך הפסגה האמיתית ניצבה עדיין מנגד . כרגיל אין ספורט בלי פוליטיקה. באותה עונה העפילו לבית הגמר האירופי גם אלופת צ'כוסלובקיה זְבְּרִיוֹבְקָה בְּרְנוֹ ואלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום צסק"א מוסקבה. שתי הקבוצות האלה נציגות המשטר הקומוניסטי היָשָן ששרר אז במזרח אירופה סירבו לשחק בישראל וספגו בשל כך הפסדים טכניים. הן גם לא הסכימו בפקודת ממשלתן לארח את מכבי ת"א ב- ברנו ובמוסקבה. כדי למנוע משבר טוטאלי כפתה ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) על זברויובקה ברנו ו-  צסק"א מוסקבה לקיים את משחקיהן הביתי במגרש ניטרלי. הצ'כוסלובקים בחרו לארח את מכבי ת"א בבלגיה בעיר ווילובארד. הסובייטים העבירו את משחקם הביתי גם כן לבלגיה לעיירה קטנה אחרת העונה לשם וִוירְטוֹן. ההתמודדויות של מכבי ת"א נגד אלופות ברה"מ וצ'כוסלובקיה עוררו עניין עצום בכל רחבי היישוב. אפילו ראש הממשלה יצחק רבין קיצר אסיפת בחירות שלו בחיפה כדי להספיק לצפות בשידור הישיר שלנו נגד הרוסים . רחובות הערים היו ריקים מאדם. אָלֶכְּס גִלְעָדִי נדרש להפיק הפקה מחושבת היטב. משימות השידורים הישירים והעברתם מנקודות שידור מרוחקות ולא מוכרות בבלגיה לישראל הטילו עליו אחריות גדולה. בימים ההם נחשבו השידורים האלה לאתגר טכנולוגי ולוגיסטי מורכב . יתירה מזאת. סיגנל השידור הלווייני הבינלאומי שהועבר לישראל מתחנות הקרקע הלווייניות הפרושות ברחבי באירופה לתחנת עֵמֶק הַאֶלָה בישראל נחשב בדרך כלל לבטוח, מאובטח, ובלי סיכון יתר . בגלל העלויות היקרות נשלח סיגנל השידור ללא ביטחונות, ערבויות, ו- אלטרנטיבות שידור במקרה של תקלה והתנתקות. שידורי הספורט הלווייניים בכללם לרבות שידורי הכדורסל ה- Unilateral עתירי הרייטינג בעלי הצפייה הענקית הועברו מחו"ל ארצה לא רק ללא אולפן שידור מנווט בירושלים בימים ההם אלא גם ללא כל מערכת גיבוי, וללא שידורי Pilot (שידור ניסיון מעין חזרה גנרלית) . לדן שילון ואלכס גלעדי היו הרבה פּרפורי בטן. הדברים השתנו במרוצת השנים . השידורים הישירים של משחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 לצורך השוואה , הועברו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשידורים תחרותיים "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים, וזכו מערכת גיבוי כפולה. אָלֶכְּס גִלְעָדִי טס לווילוֹבארד וְ- וִוירְטוֹן בגפו על פי הוראתם מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן. כך היה מקובל בימים ההם. אלכס גלעדי היה השַדָּר, הפרשן של עצמו וגם המפיק והטכנאי במקום האירוע . לפני שטָס מינה אותי לעורך המִשְדָר בירושלים . ענת שָרָן הייתה מגישת הרֶצֶף שנבחרה להגיש לציבור את המִשְדָר היוקרתי עתיר הרייטינג. בחירה ראויה מפני שענת שרן הייתה קריינית מצוינת , רהוטה , וגם אישה נאה. כשניבטה דמותה של ענת שָרָן ממסך הטלוויזיה כשהיא מְבַשֶרֶת לציבור על בוא השידור הישיר בתשע בערב דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה, חשתי הקלה. ידעתי שמשימת השידור תבוצע ללא דופי. מגוחך לחשוב שלא מוּסדוּ אז אולפני ספורט בירושלים בראשות מגישים ופרשנים האמורים לנווט בצורה מקצועית את  השידור הישיר. לכן נוצר תמיד חלל שידור בעת שאלכס גלעדי החזיר את השידור הביתה בתום המחצית הראשונה. במרווחים האלה של הפסקות המשחקים בין שתי המחציות נהגנו לשָדֵר סִרטֵי מִיקִי-מַאוּס , ואת פּוֹפַּאיי המלח אוכל תֶּרֶד מהקופסה ונלחם על ליבה של אהובתו אוֹלִיב נגד יריבו המַר בְּלוּטוֹ. זה היה סטנדרט השידור המקובל בימים ההם.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה . שדרנית הטלוויזיה גב' ענת שרן קנתה את פרסומה הראשוני כקריינית רצף בטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 בטרם מיסוד אולפני הספורט. ענת שרן הובילה את משלם האגרה לצפייה בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. (צילום ממוניטור הטלוויזיה. התמונה באדיבות ענת שרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שלישי – 15 בפברואר ניצחה מכבי ת"א ללא קושי את זבריובקה ברנו 91 : 76 . יומיים אח"כ ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 מיגרה הקבוצה בראשותו של המאמן רלף קליין בעיירה בלגית שכוּחת אֵל ב- ווירטון את אלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום קבוצת צסק"א מוסקבה ומאמנה אלכסנדר גומלסקי 91 : 79. מיקי ברקוביץ' חגג באותו יום את יום הולדתו ה- 23 וקלע במשחק 20 נקודות  . ג'ים בוטרייט קלע 18 נק' , טל ברודי הוסיף 15 נק' , לוּ סילבר – 14 נק' ואולסי פרי – 10 נק'. מכבי ת"א בשורותיה שחקן נוער אחד בלבד שצמח על מרצפות המגרש הישן של המועדון ליד קולנוע "אוריון" והשאר שחקני חיזוק אמריקניים שחברו אליה בתקופות שונות, שבה לישראל אפופת הערצה ותהילה. אבל נדמה לי שהצל"ש האמיתי מנקודת מבטי שלי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מגיע לשדר אלכס גלעדי, שניצב בכבוד עצום במשימות השידור המסובכות והמורכבות למרות שהיה נציג בודד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגיה. הוא היה נטול פרשן, חסר עוזרים, ובלי טכנאי – אך תמונות המשחק הגיעו הביתה בשלום. בהיכל הכדורסל של ווירטון שדָמָה יותר לאולם ספורט קטן של בי"ס תיכון מקומי ניצבה ניידת שידוּר בלגית של רשת הטלוויזיה RTBF מצוידת בשתי מצלמות בלבד (מצלמה מובילה ומצלמה אחורית) שניצבו על מגדלי צילום זעירים ומקור יחיד של הילוך חוזר. הבימאי בניידת היה מוֹרִיס לואיזה (Moris Loiseau). שתי המצלמות שלוֹ תיעדו את משחק הגבורה של מכבי ת"א באותו הערב, ואת שמחת מאות האוהדים שהצטרפו למסע הקבוצה לבלגיה. בתוך המולת השמחה שנוצרה על הפרקט עם סיום המשחק לאחר ששמונה מאות אוהדי מכבי ת"א העוֹלצים חדרו למגרש, ולמרות הבלגן הגדול ואי הסדר שנוצר שם, הצליח אלכס גלעדי באמצעות צוות הצילום הבלגי לראיין תחילה על המגרש רווי האוהדים את המאמן רָלְף קְלָיִין ושניות אח"כ לחַלֵץ מפיו של הקפטן טַל ברודי את האמירה המונומנטלית ההיסטורית שלוֹ : "כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא בכּל". הצלם הבלגי המופקד על המצלמה המובילה איבד את אָלֶכְּס גִלְעָדִי שניצב על הפרקט ונעלם בין מאות האוהדים הנלהבים לכן בריאיון עם רָלְף קְלָיִין שמעו רק את קולו של המאמן מבלי לראות אותו . משהעביר אלכס גלעדי את המיקרופון אל טַל בְּרוֹדִי התעשת הצלם ואיתר את אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הוא לכד אותו באיחור כשהוא כבר מראיין את קפטן מכבי ת"א, אך החזון האלמותי ספורטיבי-פוליטי של טַל בְּרוֹדִי "אנחנו על המפה" נאמר "On Camera" (בזָ'רְגוֹן הטלוויזיה). השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה. הניצחון הסנסציוני של אלופת ישראל על האלופה הסובייטית בשידור ישיר בהיקף מלא בטלוויזיה הֵציב באחת את מכבי ת"א בצמרת הכדורסל האירופי. לפתע הפכה הקבוצה לאחת המועמדות בעלות הסיכויים לזכייה בתואר אלופת היבשת. הזכייה ב- ווירטון היה גם ניצחונה של חברת "עֵלִית" ה- Sponsor הוותיק של מכבי ת"א. בפעם הראשונה מזה זמן רב הייתה רקומה על גופיות השחקנים שמה של "עֵלִית" באנגלית (ELITE) שנחשפה בשידור ישיר בן שעתיים בטלוויזיה הישראלית בפני 2.000000 (שני מיליון) צופים . בעלי החברה מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ חיככו ידיהם בהנאה. הקשר המשולש הטלוויזיוני – כלכלי בין רשות השידור לבין מכבי תל אביב ו- "עֵלִית" פעל במלוא עוּזוֹ, והפך לסימביוטי. ראש ממשלת ישראל יִצְחָק רָבִּין ז"ל צָפָה בשידור הישיר. הוא היה נפעם ונרגש מהניצחון הסנסציוני. יִצְחָק רָבִּין הזמין את קבוצת מכבי ת"א ללשכתו בקריה בתל אביב . לקבלת הפנים הזאת הייתה משמעות היסטורית. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין הפך את מכבי ת"א לקבוצה לאומית שכל המדינה חפצה ביקרה. לאיש לא היה איכפת כמה זרים משחקים בשורותיה. בכך יצר יִצְחָק רָבִּין מסורת ממלכתית ספורטיבית בה השתמשו ראשי ממשלות ישראל שבאו אחריו. זכורה היטב קבלת הפנים שערך ראש הממשלה מְנַחֵם בֵּגִין למכבי ת"א לאחר זכייתה ב- 1981 בגביע אירופה . זכורות שיחות הטלפון של ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן ז"ל עם מאמן מכבי ת"א פיני גרשון לאחר הזכיות בגביע אירופה בשנות ה- 2000.

ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין היה באמת הראשון שיצר מורשת בה ראשי ממשלה מברכים את מכבי ת"א בשעה שהיא מעפילה לפסגה. יִצְחָק רָבִּין אהב והעריך עד למאוד את מועדון מכבי ת"א . ב- 1977 הייתי כַּתָּב ושַדָּר במחלקת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הוטל עלי לכסות ולתַּעֵד את קבלת הפנים הממלכתית שראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין העניק בלשכתו בתל אביב ב- 23 בפברואר 1977 לקבוצה שגברה על אלופת ברה"מ . כרגיל נדחקו לשוליים כתבות וענייני הספורט בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית . חטיבת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא הייתה עצמאית בקבלת אמצעי שידור מפני שהייתה ת.פ. (תחת פיקוד) של חטיבת החדשות. רק ברגע האחרון ממש נמצא לי צַלָּם פילם פרילאנסר מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד, שהיה פנוי במקרה באותו עֶרֶב. איש קוֹל לא אוּתַּר. טסנו שנינו ללא מקליט לבדנו מירושלים לתל אביב. הגענו ברגע האחרון ממש . שימשתי גם ה- Soundman ומפעיל מכשיר ההקלטה של מִיכִּי מוֹלַד. נצמדתי אל הצלם שלי ולחשתי באוזנו את הוראות הבימוי שלי. ביקשתי ממנו לרַחֵף ולהתעכב על פניו של כל שחקן ממכבי ת"א וכל חבר הנהלה של המועדון שהצטופפו דרוכים סביב שולחן קטן בלשכה הצנועה צרת הממדים של ראש הממשלה לפני שנשא את דבריו. בגלל המקום הקטן נוצרה אווירה אינטימית. על השולחן הוצב כיבוד קל וכוסות מלאות ביין . את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבתי ליד יִצְחָק רָבִּין עצמו . מצלמתו של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלַד לכדה את כל השחקנים וחברי ההנהלה . ארשת פניהם הייתה רצינית . המצלמה ריחפה וחלפה מאיש לרעהו עד שנעצרה בראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין . ראש הממשלה החֵל לשאת את דברי הברכה ועדשת המצלמה של מיכי מולד לא נטשה אותו עוד . ראש הממשלה הודה להם מעומקי ליבו במשפטים מדודים בקול הבס הרדיופוני והמפורסם , שהפך לאחד מסימני ההיכר שלוֹ . עמדת הצילום שלנו הייתה סמוכה מאוד ליִצְחָק רָבִּין . הייתי מאוד קרוב אליו . ראש הממשלה (בן 55) נראה לי נינוח ובטוח בעצמו . ראיתי שהיה מאושר מאוד וגאה בהישגה של קבוצת מכבי ת"א בזירה הבינלאומית . הוא לא היה מאלה המאריכים בדבריהם והשתדל להיות קצר וענייני . יִצְחָק רָבִּין הפנה מבטו אל הקפטן טַל בְּרוֹדִי, ואמר : "ראיתי אותך בטלוויזיה , אמרת , "אנחנו על המפה" . מדינת ישראל בכמה הזדמנויות עלתה על המפה הבינלאומית . בהזדמנויות של מאבקים והישגים , ואתם עשיתם עוד דבר שהעלה אותה על המפה , על המפה הבינלאומית כישראל , אבל גם כחלק מהעם היהודי . אני חושב שהרבה הרבה יהודים ולא יהודים בעולם היו גאים בכם במה שהשגתם , כי חזרתם על סיפור דוד וגוֹלית . תודה רבה לכם" . שחקני מכבי ת"א מחאו כפיים לראש הממשלה. יצחק רבין ערך פאוזה בדבריו. הייתה הפסקה קלה . הוא הושיט את ידו לכוס היין הסמוכה . נדמה היה שסיים את דברי בירכתו אך ראש הממשלה ביקש לומר עוד משפט אחד , מעֵין מְחְוָוה לארה"ב , והוסיף את הטקסט הבא : "וכרגיל ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני". כדי להדגיש את משפט הסיום שלו, סימן ראש הממשלה יצחק רבין בכף יד ימין שלוֹ את המִרְוָוח הקטן שבין האצבע לאגודל. המצלמה צילמה והמיקרופון הקליט את הסצנה. יצחק רבין התייחס בטבעיות ובאהדה ל- "סיוע האמריקני" שבעזרתו הביסו כדורסלני מכבי ת"א את צסק"א מוסקבה אלופת הכדורסל ונציגה של מעצֶמֶת הספורט הענקית ברה"מ.

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב . ראש הממשלה יצחק רבין יושב בין טל ברודי (מימין) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א (משמאל) מביע הערכה עצומה לניצחונם הסנסציוני של המכבים מתל אביב על הקבוצה הסובייטית צסק"א מוסקבה. יצחק רבין השווה את הזכייה של מכבי ת"א למעשה הגבורה של דוד בקרב נגד גֹלְיָת הפלִשתי בתקופת התנ"ך. ראש הממשלה ראה בשחקני החיזוק האמריקניים בשורות מכבי ת"א חלק אינטגראלי בלתי נפרד ממערך הקבוצה. הוא קיבל בטבעיות את נוכחותם במועדון הפאר של מכבי ת"א. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם נצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בתל אביב . מיקי ברקוביץ' מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם הישווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך .

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בתל אביב . מוטי ארואסטי מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם הישווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך .

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בתל אביב . אולסי פרי מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם הישווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך .

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בתל אביב . מאמן מכבי ת"א רלף קליין מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם הישווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך .

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בתל אביב . עוזר המאמן אריה דווידסקו מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם הישווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך .

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בתל אביב . לו סילבר מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין הו הישווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך .

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בתל אביב . שוקי שוורץ מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין הו הישווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך .

טקסט תמונה :23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בתל אביב . מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין הו הישווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך .

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בתל אביב . ג'ים בוטרייט מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם הישווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך .

הייתה לי שהות להתבונן בפניו של ראש הממשלה האהוּב בעת שנשא את דבריו . הוא היה אז בן 55 שנה , הרבה יותר צעיר ממני בעת מחקר וכתיבת 13 הספרים עכשיו של הסדרה רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הופעתו שידרה אמינוּת , הגינוּת , צניעוּת , וגם רוגע . אהבתי אותו אהבה רבה . משפחתי ואני . זאת הייתה הפעם השנייה בחיי שראיתי אותו פנים אל פנים . הפעם הראשונה הייתה בקיץ 1956 כשלחץ את ידי בהיותי חייל בגדוד 12 של חטיבת גולני והוא אלוף פיקוד הצפון .

טקסט תמונה : יום רביעי בערב –  23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב . יצחק רבין מארח בלשכתו את קבוצת מכבי ת"א לאחר ניצחונה הדרמטי ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על אלופת ברה"מ  קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91. עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א נותן את דגל המועדון לראש הממשלה. מכבי ת"א הייתה קבוצת כדורסל פרטית מצליחה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית נשאה את שמה לכל בית בישראל. קבלת הפנים אצל ראש הממשלה בלשכתו בקריה בתל אביב העניקה למועדון את הגושפנקא הממלכתית הרשמית. מכבי ת"א הפכה לקבוצה של המדינה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, טל ברודי (יושב ומוחא כף), דן פתיר יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק רבין, ראש הממשלה יצחק רבין, ועו"ד שמעון מזרחי. (לע"מ תמורת תשלום).

מלשכת ראש הממשלה נסענו לכיכר מלכי ישראל (כיכר יצחק רבין היום) הסמוכה לקרייה, כדי להנציח את קבלת הפנים שערכה עיריית תל אביב בראשות ראש העיר שלמה להט לאלופת אירופה. הבימאי, שחקן הקולנוע, האמן והבדרן אורי זוהר הנחה את טקס קבלת הפנים על הבימה הנרחבת שלפני בניין העירייה (לפני חזרתו בתשובה). בקדמת הבימה ניצבו גיבורי הניצחון . מאות אלפי אנשים בכיכר הצדיעו למכבי ת"א, והצטרפו לשאגתו של אורי זוהר "כיפק הֵיי" למכבי ת"א . זה היה מחזה ספורטיבי והענקת תשומת לֵב לאומית לקבוצת כדורסל שמעולם לא נראה עד אז בחייה הספורטיביים של מדינת ישראל. הכתבה הזאת שהפכה למסמך דוקומנטרי בן 20 דקות הנציחה את אהבת העם למכבי ת"א, והערכתו האישית של ראש הממשלה יצחק רבין להישגה הכביר של הקבוצה נגד אלופת ברה"מ צסק"א. אלכס גלעדי שידֵר אותה בשלמותה בתוכנית "מבט ספורט" בשבת – 26 בפברואר 1977. הפופולאריות של מכבי ת"א בישראל הרקיעה שחקים.

טקסט תמונה :  עשור ה- 70 של המאה שעברה. שניים מאדריכלי הניצחון של מכבי ת"א במפעל גביע אירופה ב- 1977. המאמן רלף קליין ז"ל (מימין) ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יכולתה הבלתי רגילה של מכבי ת"א בעונת 1977- 1976 כשהיא מחוזקת החמישה – שישה שחקני חיזוק שהצטרפו לשורותיה מארה"ב, העניקה לה את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה להתמודד בשוויון כוחות עם יריבותיה באירופה, ואף להעפיל למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות שאמור היה להיערך בבלגראד בירת יוגוסלביה. אפילו המניפולציות הפוליטיות הבינלאומיות שחוללו קבוצות הכדורסל המזרח אירופיות זבריובקה ברנו ו- צסק"א מוסקבה לא מנעו את הצלחת המועדון של המדינה. למשחק הגמר שנועד להתקיים ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל "פַּאיוֹנִיר" בבלגראד בירת יוגוסלביה, העפילה גם אלופת איטליה קבוצת מוֹבִּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. אולם זהו כבר סיפור אחר באחד הפוסטים העתידיים.

חוששני שבמידה רבה אריה מליניאק, אבשלום קור, וגם פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ איחרו כל אחד בנפרד את המועד, איש איש בתחומו ובשעתו, ונחלו מפלה במלחמת התרבות הזאת. האמריקניזציה ניצחה לטוב ולרע.

סוף הפוסט מס' 129. הועלה לאוויר במוצ"ש – 29 בדצמבר 2012 ב- 23.00.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *