פוסט מס' 64. משהו אישי (1). פוסט מס' 64. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 30 בספטמבר 2012.

הערה 1 :  הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי . נותרה עוד לא מעט עבודה כדי להשתלט לחלוטין על שפע האופציות שמעניקה התוכנה הנפלאה והמתוחכמת הזאת שקרויה WORDPRESS .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים .

הערה 3 : הפוסטים נכתבים שלא למטרת רווח ו/או להשגת פרסום אישי . היו לי מספיק רגעי תהילה בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלי בת כ- 40 שנים .

—————————————————————————–

פוסט מס' 64 : הועלה לאוויר ב- 30 בספטמבר 2012.

—————————————————————————–

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 80 של המאה שעברה . אנוכי מנהל בחו"ל את אחת מההפקות הבינלאומיות הסבוכות של שידורי הספורט עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יוני 1986 . מונדיאל מכסיקו 1986 . משרד ההפקה , השידורים , והתקשורת  שלי ב- IBC במכסיקו סיטי . אנוכי משמאל עם שַדָּר רדיו "קול ישראל" דני דבורין בימים שעוד טיפח תקוות להיות שדר כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

הסברה

ועכשיו מתחיל ווידוי אישי קצרצר , או בסגנון פחות מלודרמטי : גילוי אישי להֶרֶף עין . הבלוג הזה במתכונתו הנוכחית הוא עד כה הצלחה דרמטית וסנסציונית . לא שיערתי כי כמות הנכנסים , הקוראים , והמתעניינים בפוסטים השונים תהיה כה רבה בזמן כה קצר . הבלוג המשגשג הזה הוקם לבקשתי ע"י מר רָן טוֹקֶר . הוא עשה עמי כברת דרך טכנולוגית לא קצרה מאֶפֶס , ועוד נותרה לו עבודה לא מעטה להשלים . ברור שאני מודה לו מקרב לִיבִּי על כך שהוא נחמד וסבלני כלפיי וכלפי דרישותיי . היום בגיל 75 בהיותי יחדיו עם רעייתי סבא וסבתא לתשעה נכדים ונכדות אני רשאי לגלות שלא הייתי כל כך נחמד בעבודתי במובן החיובי – פרדוקסאלי של המונח . לא הייתי איש רֵעִים להתרועע ודרשתי מפיקודיי כל השנים האלה את מה שדרשתי מעצמי : דבקות במשימות ובמטרות ללא תנאי ועד תום . מאידך אי אפשר לומר עלי בשום אופן שאני שקרן , רמאי , ו/או נוכל . לפי דעתי זה המון . אני אדם בעל יושרה מוחלטת (כמותכם) , תחרותי מאוד , דבק עד למאוד במשימות השידור , בעל דוגמא אישית ודרך ארץ , ונאמן לחלוטין לשידור הציבורי שהיה פעם ביתי השני (אבל לא איש רֵעים להתרועע) . אלכס גלעדי היה נוהג לומר לי לפני כארבעים שנים : "יואשיש , אני הרבה פעמים מתרגז ולא נחמד – אבל זה לא מהלֵב – זה מהעצבים" . אני נתלה לרגע בתירוץ שלו . אינני מצדיק את אלכס גלעדי אך מבין אותו . ברור ש- שוּם בן אנוש איננו רשאי להיות אדיב ו/או לא אדיב כלפי זולתו מתי ואיך שמתחשק לו . אני מאמין בציווי התנ"כי "ואהבת לרעך כמוך" . אני מודה מקרב לִיבִּי לאלפי קוראי הפוסטים שכתבתי עד כה ולאלה שלא מתעצלים ושולחים אלי את התשבחות והקומפלימנטים שלהם . גם בגיל 75 נעים להיתקל בדברי שבח . אינני עונה באופן אישי אך אין זה אומר שאינני מעריך . חלק מכתיבת הפוסטים נשען על הכתיבה והמחקר שלי שהחלו באוקטובר 2000 מייד בתום אולימפיאדת סידני 2000 הנוגעים לסדרה עבת כרס בת 13 הספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . כתיבת הסדרה ומחקרה העצום טֶרֶם הסתיימו . לצורך המחקר והכתיבה חקרתי , ראיינתי , ושוחחתי עם יותר מ- 1000 (אֶלֶף) אנשים בארץ ובעולם . רובם מתעשיית הטלוויזיה . כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנשא במשרה בכירה של התוויה וניהול שידורי הספורט במשך 22 שנים (2002 – 1980) ביקרתי בתוקף תפקידי בחמש יבשות תבל , סיירתי ב- 150 ערים בעולם, שהיתי באין ספור מרכזי שידור בינלאומיים International Broadcasting Center (ראשי תיבות של IBC) , והייתי אורחן של יותר מ- 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בינלאומיות . ברור שההפקות המורכבות והמסובכות ביותר שהובלתי וניהלתי עבור הרשת שלי היו שידורי הטלוויזיה של האולימפיאדות והמונדיאלים (אבל לא רק) . אני מספר ומתעד את העובדות האלה במסכת הכללית כדי לשמור על מהימנות ואמינות הבלוג שלי . בפוסטים השונים מופיעים טקסטים שנלקחו ממסמכים שונים והם מצוטטים בצבע כחול . לא תמיד המסמכים המקוריים הישנים יותר והישנים פחות – אומנם נשמרו . במידה מסוימת חסרון תיעוד של מסמכים במקומם הרלוואנטי עלול לפגוע באמינות העובדות . אין לכם ברירה אלא להאמין לי (ו/או לא) . היחסים בין המתעד לקורא ברורים . עם עובדות לא מתווכחים . אני משתדל למַסְמֵך את הפוסטים ככל שניתן . כלומר : אני שואף לגבות את טקסט התיעוד שלי באמצעות המסמכים התיעודיים המקוריים ובאמצעות העדויות האישיות שגביתי . הגיבוי מביא לעיתים לכפילות אינפורמציה באותו הפוסט ו/או בפוסטים הבאים הנוספים . למשל פוסט מס' 3 שדן בברית השידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 , מביא שלושה ציטוטים בצבע כחול של שלושה מסמכים שכתבתי ב- 23 באפריל 2000 (לאחר ניצחון הרייטינג המכריע שלנו על ערוץ 5 בכבלים) לעו"ד מר שמעון מזרחי , ב- 24 באפריל למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , וב- 30 באפריל 2000 למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . המסמכים המקוריים נמצאו והגיעו לידיי רק עתה והם יופיעו בפוסט הבא הדן באותו נושא של "הקשר הסימביוטי" בין שני הגופים . כמו כן יובאו בפוסט הבא חלק מהמסמכים המקוריים שמנכ"ל ערוץ 5 בכבלים מר מיילן טנזר ואנוכי החלפנו בינינו בטרם ה- Final four של סלוניקי 2000 ואחריו , והנוגעים לרכישה של חלק מזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מידי ערוץ 5 . חילופי המכתבים הללו בין שנינו החלו בחודש אפריל 2000 באווירה רגועה ומלאת תקוות והבטחות בטרם ה- Final four  של סלוניקי 2000 והסתיימו בקול ענות חלושה ואווירת חשדנות מצד ערוץ 5 כלפיי במאי 2000 לאחר שהובררו ממדי תבוסתו חסרת התקדים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של ה- Final four  של סלוניקי 2000 ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 .

ועוד דבר : לתמונות בבלוג יש חשיבות עצומה . לא תמיד ולא כל תמונה שווה 1000 (אלף) מילים על פי הקלישאה העיתונאית . גם למילים יש וויזואליה משלהן אך בטלוויזיה הֵן זקוקות למצלמות . זה נכון שהתמונות הן חַזוּת העין אך הטקסט הוא מראה האינטליגנציה . כותבים מעטים בטלוויזיה וכמות מזערית של שַדָּרִים ניחנו בכישרון לייצר טקסט שייזכר לזמן רב, ביניהם יורם ארבל , נסים קיוויתי , קנת' וולסטנהולם , דיוויד קולמאן , האווארד קוסל , וגם חיים יבין . ולסיום : הפקות שידורי הספורט בטלוויזיה בכל רשת באשר היא , הֵן המורכבות והמסובכות ביותר וגם היקרות והיוקרתיות ביותר ללא כל השוואה עם הפקות בתחומים אחרים במדיה .

הפוסטים בבלוג הזה נכתבים כידוע מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה ותעשיית הטלוויזיה באשר היא . המשך הפוסט הזה מוקדש לאחד המפקדים הוותיקים שלי ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנים ארוכות ורבות , מי שהיה מפקד , ידיד , ורֵע בעת ובעונה אחת – יאיר אלוני . יאיר אלוני חגג אתמול יחד עם רעייתו חַג נפלא בטרם חַג סוכות , את חתונת הזָהָב שלהם . הקדוש ברוך הוא מעניק את הזכות המיוחדת הזאת למְעַט זוגות ואנשים בעולמנו . אז דרך הבלוג הזה ובאמצעותו , רעייתי ואנוכי מאחלים ליאיר ורבקה אלוני ולמשפחה המורחבת שלהם עוד הרבה שנות אושר ובריאות יחדיו . אין דבר נפלא יותר מאשר להזדקן ביחד ולצעוד שלוב זרוע עם אותה האישה שלפני 50 שנים נדרת לה מתחת לחופה אהבת נצח והנֶדֶר נשמר . יאיר אלוני יליד המושבה ראשל"צ הוא מראשוני המקימים של הטלוויזיה הציבורית בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה . עיתונאי וקריין וותיק שעבד במחלקה העברית של ה- BBC , היה מגיש "מבט" בשעתו , מראיין ומנחה של תוכניות אקטואליה בטלוויזיה הציבורית הישראלית – ערוץ 1 , מנהל חטיבת החדשות ברדיו "קול ישראל" , מ"מ מנהל הטלוויזיה פעמיים ב- 1986 – 1985 , ו- 2002 – 2000 , וגם סמנכ"ל ברשות השידור בענייני רכש והצטיידות טכנולוגית . מעל לכל בן אדם ישר והגון שהיה מורה דרך לרבים מאיתנו .

טקסט תמונה :  ראשית עשור ה- 60 של המאה שעברה . לונדון . יאיר אלוני מראיין עבור רדיו ה- BBC את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון . (התמונה באדיבות יאיר אלוני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני היכרתי את יָאִיר אַלוֹנִי בנסיבות אחרות לחלוטין . בדצמבר 1970 נערכו משחקי אסיה ה- 6 בבנגקוק בירת תאילנד . מדינת ישראל הטיסה למשחקים 27 ספורטאים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה הטיסה לשָם צוות צילום אחד בפילם וכתב / שדר אחד : יאיר אלוני . הצלם היה יַעֲקב סַפּוֹרְטָה ואיש הקול והמקליט שלום שלום "שוּלְקָה" גֶרִי . במשחקי בנגקוק 1970 השתתפו 2000 ספורטאים מ- 18 מדינות אסיתיות . לרשותו של מנהל מחלקת הספורט דן שילון עמדו מועמדים נוספים , שדרים – עיתונאים ברמתם של אלכס גלעדי ויאיר שטרן , אך הוא בחר למילוי המשימה ב- בנגקוק את יאיר אלוני . טכניקת הצילום והכיסוי הייתה מסורבלת ואיטית . יעקב ספורטה צילם את התחרויות במצלמת ה- BL שלו Film מסוג Reversal בו הפס המגנטי שמקליט את קוֹל השַדָּר (לרבות האפקטים של רעשי הרקע) מודפס על סרט הפילם עצמו . כל מחסנית צילום הכילה כ- 400 feet חומר צילום (כ- 133 מטרים) של פילם Reversal . בתום הצילום הוציא הצלם את החומר המצולם הבלתי מפותח לתוך קופסת פח מיוחדת באמצעות שק שחור , אטם אותה , וטען שוב באמצעות אותו שק שחור את המחסנית הבאה שנושאת 400 feet נוספים לקראת פעולת הצילום הבאה . ספורטאי ישראל זכו ב- 6 מדליות זהב ועל הצוות הצילום בראשותו של יאיר אלוני הוטל לרוץ מאתר לאתר . בתום כל יום צילום נסע יאיר אלוני לשדה התעופה הבינלאומי של בנגקוק עם התוצרת והטיס את החומר המצולם לארץ . עמוס בינקין ויחזקאל גרופר פיתחו בדחיפות את הפילם במעבדת הפילם שלהם ששכנה בקומת המרתף של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירודלים . דן שילון ואלכס גלעדי ערכו אותו לאחר הפיתוח עם עורכי ה- Film בימים ההם בוב גולדמן , רינה בן מלך , ונטע עפרוני על שולחן ה- Steenbeck. משם הורץ החומר לשידור ב- "מבט" וב- "מבט ספורט" . זאת הייתה עבודה עיתונאית ולוגיסטית רבת שעות מידי יום . הגיבורות הגדולות של המשלחת הישראלית בבנגקוק 1970 היו האצניות אסתר שחמורוב (מאוחר יותר אסתר רוט – שחמורוב) וחַנָה שֶזִיפִי . אסתר שחמורוב זכתה בשתי מדליות זהב בקרב חמש לנשים ובריצת 100 מטרים משוכות חנה שזיפי השיגה שתי מדליות זהב בריצות ל- 800 מטרים ו- 1500 מטרים . מבחנו העיתונאי הגדול של יאיר אלוני הייתה ריצת 800 מטרים לנשים . על קו הזינוק התייצבו שתי הפייבוריטיות הישראליות אביבה בלס וחנה שזיפי . שתיהן היו ב- 1970 הרצות הטובות ביותר למרחק הזה ביבשת של מיליארד וחצי תושבים . המירוץ עניין וסִקרן את אוהדי הספורט בארץ . יאיר אלוני התלבט היכן להציב את מצלמת הפילם הבודדת שלו . ברוֹם היציע ו/או על המסלול קרוב לאצניות ולמוקד ההתרחשות והמתח . הוא הימר על האפשרות השנייה . האיש היה באופיו גם מפיק ובגלל ששלט היטב בשפה האנגלית שכנע את אנשי הוועד המארגנת לאפשר לו להתמקם עם המצלמה של יעקב ספורטה והמיקרופון של שוּלְקָה גֶרִי ליד קו הזינוק . ההימור השתלם מפני שהוא תפש בתמונה וקול את כל הדרמה המפתיעה שהתרחשה שם . אביבה בַּלָס הוגרלה למסלול מס' 8 החיצוני ביותר . עם יריית הזינוק פרצה חנה שזיפי מייד קדימה . אביבה בלס נעצרה משום מה אחרי חמישה מטרים והסתכלה סביבה חסרת ישע אל המזניק והיציעים . מאמנה דוד "דוּדִיק" קושניר שאג לעברה מהיציע "אביבה רוצי מדוע נעצרת…? רוצי !" . אולם היא נשארה תקועה במקומה ומבולבלת בעוד כל המתחרות מתרחקות ממנה במהירות . כשהבינה מה קורה פרצה בבכי מר על המסלול . יאיר אלוני וצוות הצילום שלו צילמו את כל הדרמה בשלמותה , לרבות כמובן הריצה הנפלאה של חנה שזיפי עצמה , שזכתה במקום הראשון . יאיר אלוני לא התמהמה . הוא ראיין את המנצחת והמובסת ממש על נקודת הגמר , ארז את החומר וטס במהירות לשדה התעופה כדי לא להחמיץ את המטוס היוצא לישראל . בחלוף יממה שודר ה- Film הזה , הדרמה בהשתתפות אביבה בלס וחנה שזיפי , ב- "מבט" . ההימור של הצבת המצלמה היחידה ליד קו הזינוק – השתלם . דן שילון שיבח את יאיר אלוני על מבצע השידור שלו . לא פחות חשוב הייתה התפעלות צופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שקיבלו דרמה ספורטיבית שתועדה כולה ע"י צוות צילום ישראלי סמוך מאוד למקום התרחשותה . יאיר אלוני הוכיח שהוא הכל : שדר , כתב , עיתונאי דבק במשימה , מפיק , ושליח נאמן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

הפוסט הבא ייוחד שוב לפרק נוסף בברית השידור שנרקמה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 / 1969.

סוף הפוסט מס' 64. הועלה לאוויר ב- 30 בספטמבר 2012.

 

 

 

 

 


תגובות

פוסט מס' 64. משהו אישי (1). פוסט מס' 64. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 30 בספטמבר 2012. — תגובה אחת

  1. שלום יואש, אני אמנית לתואר שני בבית ברל. צור איתי קשר בבקשה לגבי הצילום של יאיר אלוני, של בן גוריון מעונב בריאיון. תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *