פוסט מס' 112. שידור OFF TUBE ממוניטור הטלוויזיה הוא חֶרְבּוֹן עיתונאי מכל היבט (רשימה מס' 1) . פוסט מס' 112. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 5 בדצמבר 2012.

הערה 1 : הבלוג נחנך והועלה ל- "אוויר" לפני כארבעה חודשים אך עדיין מצוי בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ . חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 4 : מיומנות כתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי של קריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (בתחום קורות הטלוויזיה – בארץ ובעולם) אך תחת Title משותף , וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". את המחקר והכתיבה התחלתי בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה של SOBO, והם טרם הסתיימו. לא שיערתי בשנת 2000 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני יותר מתריסר שנים ותכלול בתוכה כ- 100000 (מאה אלף) עמודים. 

——————————————————————

פוסט מס' 112 : הועלה לאוויר ב- 5 בדצמבר 2012.

——————————————————————

שידור OFF TUBE ממוניטור הטלוויזיה הוא חֶרְבּוֹן עיתונאי מכל היבט (רשימה מס' 1). פוסט מס' 112. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . בערוב ימיי בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנות שירות. הדבקות במשימה והנאמנות לרשת הטלוויזיה שלי במשך שנים רבות היו מעל לכל. עשיתי כמיטב יכולתי . אח"כ , ולאחר שיוסף בר-אל התמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והוצב בפסגת השידור הציבורי , הנחתי את המפתחות על השולחן ונטשתי בטריקת דלת. אינני מצטער אפילו לשנייה אחת על צעד המחאה ההוא שבו נקטתי לפני עשור שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידור OFF TUBE ממוניטור הטלוויזיה הוא חֶרְבּוֹן עיתונאי מכל היבט (רשימה מס' 1). פוסט מס' 112. כל הזכויות שמורות.

ציטוט של עצמי מדבריי למנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם :

"עמדת השידור באצטדיון, במגרש, בהיכל, ובבריכת השחייה היא כלי נשקו של השַדָּר". (אנוכי). 

מר אריה ליבנת כתב מדור הספורט של עיתון "הארץ" (עיתון טוב . אני מנוי עליו שנים רבות מאוד) פותח את רשימתו הבוקר הזה (יום חמישי – 6 בנובמבר 2012) בשאלה בזו הלשון : "השאלה במשחק ה- Euroleague הערב אינה אמורה להיות האם מכבי תל אביב תנצח את פרוקום גודיניה, אלא כיצד". כמנוי העיתון אנוכי עונה לו באותה מטבע אך מצדה העיתונאי : "השאלה במשחק היורוליג הערב איננה אמורה להיות האם מכבי ת"א תנצח הערב את פרוקום גודיניה אלא האם אריה ליבנת יעניק לי כקורא קבוע שלו את התרשמותו העיתונאית מהשטח ו/או שמא יספק לי אינפורמציה שאותה הוא מעתיק מערוץ 10 בו אני ממילא צופה ?". מדור הספורט של "הָאָרֶץ" הוא לרוב איכותי וברמה סבירה. אני מצפה שכתביו יספקו לי את התרשמותם הבלתי אמצעית מהשטח כפי שמעניקים לי מדורים אחרים של עיתון הבית שלי. חוץ מזה אנוכי לחלוטין לא בטוח שמכבי ת"א ששרויה בצרות ספורטיביות וסוציולוגיות תנצח הערב את יריבתה הפולנית .

בראשית חודש ינואר של שנת  1970 הניחו מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה ה- 3 חגי פינסקר נדבך שידור עיתונאי חשוב מאין כמותו : שניהם קבעו כי שדר הטלוויזיה דן שילון ישדר את שלושת משחקי נבחרת ישראל במונדיאל מכסיקו 1970 ואת משחק הגמר (4 משחקים) מעמדות שידור באצטדיונים של פואבלה, טולוקה, וה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. הנדבך הפך לצוואה עיתונאית בעלת ערך היסטורי : משדרים מהשטח, לא מהמוניטור באולפן. לא Off tube.

עמדת השידור באצטדיון היא כלי נשקו של שדר הטלוויזיה . מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה ה- 3 חגי פינסקר מאשרים ב- 1970 לשַדָּר הטלוויזיה דן שילון , להפיק ולשָדֵר את משחקי מונדיאל מכסיקו 1970 מעמדות שידור באצטדיונים . זאת הייתה החלטה עיתונאית חשובה ביותר וגם תקדימית והיסטורית .  שום מנכ"ל ומנהל טלוויזיה שבאו אחריהם לא העזו להפר את הצו כי שדרני הטלוויזיה משדרים משהשטח ולא מהאולפן , גם אם מדובר בסיקור אירועים בחו"ל. למעט יוסף בר-אל. ב- 2002 הפר מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל את הציווי ההוא של שמואל אלמוג וחגי פינסקר והורה לי לשדר את שמונת משחקי מונדיאל יפן / קוריאה 2002 Off tube מהמוניטור באולפן בירושלים. זאת הייתה אחת הסיבות מדוע הנחתי את המפתחות על שולחנו ונטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה והרשות בתום 32 שנות שירות. השדר דן שילון הוא זה שהקים ב- מונדיאל מכסיקו 1970 את מוסד פרשנות הכדורגל באמצעות צמד השחקנים מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל. מרדכי שפיגלר שחקן כדורגל רב מוניטין במכבי נתניה ונבחרת ישראל מחמיץ במו הבל פיו ב- 1970 את הזדמנות חייו להיות אבי מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ההיסטוריה העניקה למרדכי שפיגלר מקדמה עצומה בעמדת הפרשנות של הטלוויזיה על פני כל הקולגות שלו אך הוא החטיא אותה. נחום סטלמך מגדולי הכדורגלנים של ישראל בכל הזמנים ביקש ממני לשמש פרשן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הצעתי לו לוותר על שאיפתו זו. אין שום קשר בין גדולה על כר הדשא לבין הצטיינות ליד מיקרופון הטלוויזיה. שדרנות ופרשנות הספורט והכדורגל שמורה ליחידי סגולה. 

הקדמה קצרה . זה התחיל מכלום . ב- 12 באוקטובר 1968 נערך במכסיקו סיטי טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 19 במניין הזמן החדש . האולימפיאדה היא יעד שידור טלוויזיוני ראשון במעלה אך לאֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד לא היה כל סיכוי להגיע לקו הזינוק שלה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקושי נעמדה על רגליה באוקטובר 1968 אך רצון עובדיה לפרוץ קדימה ולשַדֵּר היה עצום . בעודה נתמכת ע"י משרד ראש הממשלה  [1]  היא כבר שידרה פעמיים בשבוע את מהדורת החדשות "מבט" . היו לא מעט שגיאות טכניות בראשית הדרך תוך כדי השידורים . התמונה והקוֹל לא שודרו לעיתים בסינכרוניזציה . הצופים בסלון ביתם נבהלו מפני שחשבו שהאשם במַקְלֵט הטלוויזיה החדש שרכשו , וכבר התקלקל . ניידת השידור ה- "OB הכחול" יצאה מירושלים להקליט באחד הימים החמים של קיץ 1969תוכנית בידור ב- "חַאן" בעכו . הניידת נבנתה באנגליה הקרירה ולא הותקן בה מזגן אוויר שיקרר את המכשירים האלקטרוניים הרגישים . מששבה לרוממה גילו העובדים כי סרטי ההקלטה נותרו ריקים. הקיץ החם והלח בישראל עשה שַמוֹת בניידת והוציא אותה מכלל פעולה . היא עבדה על ריק מבלי שמפעיליה יהיו ערים לבעיית הקירור .

מנהל חטיבת החדשות פרופסור שלמה אהרונסון הִפעיל בקיץ 1968 כוחות צעירים רבי מֶרֶץ לצדו את יוֹרָם רוֹנֵן , דָן שִילוֹן , מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם , חַיִים יָבִין , טוּבְיָה סַעַר , שָרִי רָז , רָן אֵדֶלִיסְט , דָן בִּירוֹן , רוֹן בֵּן יִשַי , אֵלִי נִיסָן , מִיכַה לִימוֹר , שִמְעוֹן טֶסְלֶר , ועיתונאים אחרים אך בשלב הזה הסתפקו מהדורות "מבט" הראשונות  בפירורים חדשותיים בלבד לרבות האירועים האולימפיים של מכסיקו 1968. עורך "מבט" היה מוטי קירשנבאום שגם כתב את הטקסטים עבור שני המגישים חַיִים יָבִין ודָן שִילוֹן . סוכנות הצילום האנגלית "VISNEWS" ועורך דסק הספורט המיתולוגי שלה נִיל מַאלָארְד (Neil Mallard) סיפקו לטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה סרטי צילום קצרים אך פתחו לה צוהר לעולם החדשות והספורט הבינלאומי. אלה היו ימי בראשית. תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה טרם הוקמה. אלו היו ימי שמונת ימי בראשית של בריאת הטלוויזיה הישראלית והקמתה מעפרה.

מי חשב ומי בכלל העלה בדעתו להטיס שדרים וכתבים  לאולימפיאדה ה- 19 במניין הזמן החדש , זאת של מכסיקו 1968 ? דָן שִילוֹן הגיש מהאולפן קטעי פילם חדשותיים קצרצרים שסיפקו לו ניל מאלארד ואנשיו בחברת VISNEWS. מישהו צילם ממסך הטלוויזיה את דָן שִילוֹן מחולל היסטוריה לפני 43 שנים באוקטובר 1968. התמונה נשמרה.

טקסט תמונה : אוקטובר 1968 . דן שילון מגיש במהדורת "מבט" את קטעי הפילם הבודדים שכיסו את אולימפיאדת מכסיקו 68' וסופקו ע"י סוכנות הצילום הבריטית שהתמחתה בסיקור חדשות, VISNEWS. התיעוד נעשה מתוך מוניטור הטלוויזיה הישראלי . המשחקים האולימפיים של מכסיקו 68' הועברו בשידורי טלוויזיה ישירים מלאים בארה"ב ובאירופה . הטלוויזיה הישראלית שזה עתה נעמדה על רגליה הסתפקה בפירורים. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

למשלוח סרטי החדשות של "VISNEWS" פעמיים בשבוע באמצעות טיסות מסחריות של BA (חברת British Airways) ושל חברת "אל על" מלונדון לישראל הייתה חשיבות עצומה . סרטי החדשות והספורט כללו אומנם פיסות מידע מוגבלות אך אִפְשֶרוּ לצופי הטלוויזיה בישראל בעת ההיא להתעדכן במתרחש בעולם. נִיל מַאלָארְד הקפדן והפדנט דאג לצרף לכל סרט חדשות או סרט ספורט "Dopsheet" גיליון מידע המתאר בדייקנות עבור עורכי הסרטים את הנעשה והמתרחש בהם . הוא היה ג'נטלמן בריטי סופר מקצוען בלתי נשכח.

טקסט תמונה : ניל מאלארד Neil Mallard) ) שימש עורך הספורט של סוכנות " VISNEWS " במשך שנים רבות . שתי תוכניות הדגל של הטלוויזיה הישראלית "מבט" ו- "מבט ספורט" , חבות חוב גדול לג'נטלמן הבריטי הזה שהיה איש מקצוע מעולה , דייקן , ופדנט וסיפק לה שירותים מקצועיים במסירות רבה במשך עשרות שנים מאז 1968 . בלעדיו הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית נראית הרבה יותר ענייה בימים ההם. ניל מאלארד ידיד ואיש יקר מהבלוג הזה אני מצדיע לך ולאנשיך ב- VISNEWS על שירותך ושירותכם הנפלא והמסור במשך כל כך הרבה שנים למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אתה ואתם בחברת VISNEWS בלתי נשכחים עבורנו. (התמונה באדיבות ניל מאלארד . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

צופי הטלוויזיה בישראל לא ראו את השחיין גֵרְשוֹן שֶפַע בן קיבוץ גבעת חיים נושא את הדגל ומוביל את משלחת ישראל בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מכסיקו 1968. גם הישגו המצוין של השחיין אַבְרָהָם מְלַמֵד מקיבוץ רמת יוחנן שהגיע לשלב חצי הגמר במשחה 100 מ' בסגנון פרפר במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968 ולבסוף דורג תשיעי בעולם, נדחק לשוליים. הוא הונצח בתמונות סטילס בלבד בעיתונות הכתובה. הטלוויזיה החמיצה את אַבְרָהָם מְלַמֵד והוא החמיץ אותה.

סוכנות "VISNEWS" כיסתה בדרך כלל עבור רשתות הטלוויזיה בעולם (תמורת תשלום) רק את אירועי החדשות והספורט  החשובים ביותר , או אירועים אחרים על פי בקשה מיוחדת של רשת טלוויזיה כזאת או אחרת . באוקטובר 1968 טרם הגיע שמה של סוכנות הצילום האנגלית בעלת המוניטין הבינלאומי לאוזניה של הטלוויזיה הישראלית . אנשיה טרם ידעו כי ניתן להשיג את השירות הזה . רק מאוחר יותר החלו להגיע מלונדון מידי שני וחמישי בשבוע הקופסאות הכחולות של "VISNEWS" שהכילו בתוכן את סרטי החדשות והספורט . נִיל מָאלָארְד (Niel Mallard) היה אחד מאותם נדבכים עלומי שֵם שסייע לטלוויזיה הישראלית הצעירה לעמוד על רגליה . ראה הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת. משה גרטל (מימין בן 18) ואברהם מלמד (במרכז בן 18) – שניים מגדולי השחיינים של ישראל בכל הזמנים יחדיו עם מאמן השחייה הלאומי יוסף טלקי. התמונה צולמה באימונים בבריכת שחייה בניו יורק לקראת קביעת הקריטריון הנדרש במבחנים האולימפיים המקנה את זכות ההשתתפות באולימפיאדת טוקיו 1964. בגבו מצד שמאל, זהו השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר אלוף אולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928 במשחים ל- 100 מ' בסגנון חופשי. (התמונה באדיבות משפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : משה גרטל הוא זה שסייע לי בזיהוי נוכחותו של ג'וני ווייסמילר בתמונה .

שנתיים אח"כ בקיץ 1970 אירחה מכסיקו את טורניר גמר גביע העולם בכדורגל הידוע בכינויו "המונדיאל" בהשתתפות נבחרת ישראל . הקרב העיתונאי בהנהלת הרשות על הצבתו של שַדָּר טלוויזיה בעמדות השידור באצטדיונים היה בעיצומו . ישראל העפילה בפעם הראשונה בתולדותיה לגמר גביע העולם בכדורגל במכסיקו 1970 לאחר שדורגה בראש הבית האוקיאני לפני נבחרות אוסטרליה וניו-זילנד . מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אַלְמוֹג ומנהל הטלוויזיה השלישי חגי פִּינְסְקֶר (התמנה לתפקיד לאחר עידן אֵלִיהוּא כַּץ , עוּזִי פֶּלֶד , וסְטֶן גֵרֶנְדֵיְיזִי) – שלחו לראשונה את שַדָּר הטלוויזיה הטירון דָן שִילוֹן וגם את שַדָּר רדיו "קול ישראל" הוותיק נְחֶמְיָה בֵּן-אַבְרָהָם לכסות את שלושת משחקי נבחרת ישראל בבית המוקדם בערים המכסיקניות הרחוקות פּוּאֶבְּלָה ו- טוֹלוּקָה נגד נבחרות אורוגוואי , שוודיה , ואיטליה . מן המפורסמות היה ידוע כי שַדָר רדיו "קול ישראל" נְחֶמְיָה בֵּן אַבְרָהָם משדר מזה עידן ועידנים רק מהשטח . בארץ ו/או בחו"ל , ואיזה ברירה נותרה ? עם הטלוויזיה הצעירה שזה אך נעמדה על רגליה נוצרה בעיה טכנולוגית שגרמה מבוכה עיתונאית . מדוע יש צורך להטיס את שדר הטלוויזיה דָן שִילוֹן למכסיקו בהיעדר תחנת קרקע לתקשורת לוויינים בארץ ולכן אין באפשרותו כלל להעביר בשידורים ישירים את שלושת משחקיה של נבחרת ישראל בבית המוקדם נגד נבחרות אורוגוואי , שוודיה , ואיטליה . אולם שְמוּאֵל אַלְמוֹג וחַגַּי פִּינְסְקֶר התעלו על עצמם . הם החליטו בכל זאת להטיס את דָן שִילוֹן למכסיקו כדי שיעשה את עבודתו מהשטח. זה היה בעצם ציווי היסטורי . סיקור עיתונאי מתבצע מהשטח גם אם מקום התרחשותם של האירועים הוא בחו"ל . נקבע כי דָן שִילוֹן יקליט את המשחקים בקולו מעמדות השידור שלו באצטדיונים במכסיקו על סִיגְנָל הטלוויזיה שנשלח באמצעות לוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary לאולפני הטלוויזיה האיטלקית RAI ברומא , ולמחרת יוטסו הטייפים הכבדים לישראל . מונית מיוחדת תביא אותם מייד עם נחיתתם ממל התעופה בלוֹד (בטרם נקרא השדה על שמו של דוד בן גוריון) לירושלים. אָלֶכְּס גִלְעָדִי יערוך אותם לשידור. פִּיטֶר מִילִיק יפיק את את השידור, ושִמְעוֹן טֶסְלֶר יגיש את  המִשְדָר . שלושת המשחקים שודרו בטלוויזיה הישראלית באיחור של ארבעים ושמונה שעות אך עם קולו של השדר דָן שִילוֹן ששידר אותם מעמדת שידור בשני האצטדיונים של פּוּאֶבְּלָה וטוֹלוּקָה ולא Off Tube מהמוניטור בירושלים. זה היה חידוש עצום. זה היה יותר מחידוש טלוויזיוני חסר תקדים. זה היה פְּרִינְצִיפּ. שַדָּר טלוויזיה ישראלי טס לראשונה הרחק מגבולות המדינה ומשדר משָם, מהשטח, לצופים שלוֹ שלושה משחקי כדורגל בהשתתפות נבחרת ישראל בטורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970.

טקסט תמונה : ראשית 1970 . תחילת בנייתה של תחנת התקשורת ללוויינים במישור עמק האלה ליד ירושלים . (לע"מ תמורת תשלום) .

טקסט תמונה : 1970 – 1969. הנהלת רשות השידור שכוללת את הטלוויזיה והרדיו במקום מושבה בבניין הרדיו ברחוב הלני המלכה בירושלים . זהו הצוות ששלח את דן שילון ונחמיה בן אברהם לשדר את מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : היועץ המשפטי של רשות השידור עו"ד נתן כהן, מנהל רדיו "קול ישראל" משה חובב, ד"ר ישעיהו שפירו סגן מנהל הרדיו לענייני מִנְהָל, מנהלת לשכת המנכ"ל גב' רוחמה איילון, מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג, סמנכ"ל הכספים של הרשות ארנון צוקרמן, מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר, עוזר המנכ"ל נקדימון "נקדי" רוגל, מהנדס הטלוויזיה שלמה גל. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי).

נְחֶמְיָה בֵּן – אַבְרָהָם שידר ישיר ארצה את משחקי הנבחרת על קווי שידור מיוחדים 4W בעלי רוחב פס צר של khz 3.4 (קווי שידור ארבע גידיים) ולמרות המהמורות הטכנולוגיות הרבות בדרך הגיע קולו המרטיט בשלום ארצה . הרדיו הישראלי והשַדָּר נחמיה בן-אברהם רכשו מאז שנת 1947 ניסיון רָב בשידורי כדורגל וספורט ישירים מאתרים רבים בעולם אך לטלוויזיה הצעירה כמדיה טרייה היה טורניר מכסיקו 1970 Experiment חדש ומלאכתו של שַדָּר הטלוויזיה דָן שִילוֹן הייתה מורכבת ומסובכת עשרת מונים משל נחמיה בן-אברהם הוותיק. בהיעדר תקשורת לוויינים בין ישראל למכסיקו [2] נדרש דָן שִילוֹן להקליט את קוֹלוֹ (השתמש גם כן בקו שידור של הטלוויזיה 4W ברוחב פס של khz 3.4) ואת סיגנל ה- Video יחדיו באולפני RAI ברומא – איטליה . בתום ההקלטה היה צריך לדאוג לשלוח את הטייפים הכבדים בעלי פס ברוחב של שני אינטשים במטוסים ארצה. בקיץ 1970 טרם פעלה תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק האלה הסמוך לירושלים והמשחקים שודרו בטלוויזיה הישראלית באיחור של כמה ימים. דָן שִילוֹן שידר גם את משחק הגמר על גביע העולם ב- 21 ביוני 1970באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" במכסיקו סיטי בו גברה ברזיל על איטליה 1:4 וזכתה בגביע העולם. לראשונה ראו צופי הטלוויזיה בישראל את גדול שחקני הכדורגל בעת ההיא הברזילי אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ הידוע בכינויו "פֶּלֶה" זוכה זה עתה באליפות העולם השלישית שלו ושל מדינתו בתוך שתים עשרה שנים. ראה הספר עב הכרס "סַמָּן יְמָנִי" בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים (שונים) , הקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". בשידורי הטלוויזיה של מכסיקו 1970 נולד מוסד פרשנות הכדורגל. גִיוֹרָא שְפִּיגֶל ומרדכי שְפִּיגְלֶר שני שחקני נבחרת ישראל בכדורגל שסיימה את תפקידה בטורניר שימשו לראשונה כפרשנים לצדו של דן שילון בעמדת השידור באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" בבירה מכסיקו סיטי. זה היה חידוש מפני שנחמיה בן-אברהם שַדָּר רדיו "קול ישראל" מעולם לא הציב לצִדוֹ פרשן . הטלוויזיה כ- Media של תקשורת המונים הייתה חשובה מהרדיו. דָן שִילוֹן הפך במהירות לכוכב שביט והאפיל על שַדָּר הרדיו הוותיק שקולו הפך זה מכבר למיתולוגי. שידור מוקלט של ארבעת משחקי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 באולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים גם אם התבצע באיחור של 48 שעות סחף את הציבור והוכיח איזה פוטנציאל צפייה עצום טמון בשידורי הספורט הרלוואנטיים. מאידך, הפיגור הטכנולוגי בכל תחום מתחומי הטלוויזיה הצעירה היה רָב וניכר לעין.

טקסט תמונה : 1970 . נחמיה בן אברהם שדר רדיו "קול ישראל" (באדיבות תמרה בן אברהם . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 1966. דן שילון בטרם הפך לשדר הספורט הראשון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא קנה את המוניטין הרב שלו בעת כיסוי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. זה היה ניסיון השידור הטלוויזיוני הבינלאומי הראשון שלו. (באדיבות דן שילון ועמוס כרמלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עיתונאות אלקטרונית מותנית בשימוש מושכל וזריז בטכנולוגיה חדשנית . במונדיאל מכסיקו 1970 היה דן שילון השַדָּר , המפיק , והטכנאי של עצמו. דבר בלתי מקובל בתעשיית הטלוויזיה. שַדָּר הטלוויזיה הוא עיתונאי שצריך להתעסק בשידור ובטיב האינפורמציה שהוא מעביר לצופיו . אין הוא אמור להתעסק בהפקת השידור וגם לא בטיפול בטכנולוגיה שלו . דָן שִילוֹן היה חריג בין כל רשתות השידור של ה- EBU ששידרו במונדיאל מכסיקו 70'. הוא השתלט לבדו על מלאכת ההפקה והשידור . בהיותו בודד בשטח ובהיעדר תקשורת לוויינים בין מכסיקו לישראל נדרש לטפל בעצמו גם בכל האתגרים הטכנולוגיים ולמצוא פתרון כיצד והיכן להקליט באירופה את סיגנל הטלוויזיה של ארבעת משחקי המונדיאל , שלושה משחקים של נבחרת ישראל נגד אורוגוואי , שוודיה , ואיטליה וגם משחק הגמר ברזיל – איטליה , שהוא עמד לשדֵר בקולו . לבסוף נמצא סידור טכנולוגי שארבעת המשחקים מלווים קולו של דָן שִילוֹן יוקלטו באולפני הטלוויזיה האיטלקית הציבורית- ממלכתית RAI ברומא . מכיוון שהטלוויזיה האיטלקית ורשות השידור הישראלית היו חברות באיגוד השידור האירופי העשיר והמשפיע בעולם ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) ניתן השירות הטכני של הקלטת המשחקים במחיר הוגן . הטייפים הכבדים המוקלטים בני שני האינטשים הגיעו מאיטליה לארץ בטיסה ומוניות מיוחדות המתינו להם והביאו אותם לירושלים . הם שודרו באיחור של יום או יומיים . המגיש באולפן בירושלים של משחקי מכסיקו 1970 היה קריין החדשות שמעון טסלר וסייעו בידו פִּיטֶר מִילִיק שהיה גם מנהל במה (Floor manager) באולפן הטלוויזיה , והמפיק אָלֶכְּס גִלְעָדִי .

טקסט תמונה : קיץ 1970 . שדר רדיו "קול ישראל" שמעון טסלר שעבר לטלוויזיה הכללית יחדיו עם חברתו בימאית הטלוויזיה גב' רינה הררית . (באדיבות רינה הררית . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ומנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר קבעו סטאטוס שידור חשוב ב- 1970 אך היקף הפקה דַל בו שַדָּר הספורט בחו"ל הוא בעצם איש כל יכול . תקדים שתוקן במידה מסוימת בעתיד אך הפך לריטואל קבוע בחלק מהפקות הספורט הבינלאומיות גם בתקופתו של המנכ"ל הבא יצחק לִבְנִי שהחליף את שְמוּאֵל אָלְמוֹג . אַלֶכְּס גִלְעָדִי שימש שַדָּר , ומפיק וטכנאי של עצמו בשני שידורי הכדורסל הישירים הגדולים של מכבי ת"א נגד אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה בוִוירְטוֹן – בלגיה ב- 23 בפברואר 1977 , ומכבי ת"א נגד אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות ב- בלגראד בירת יוגוסלביה ב- 7 באפריל 1977. הוא היה לבד בשטח .

טקסט תמונה : ימי "מבט" הראשונים ב- 1969. מנהל הבמה (Floor manager) פיטר מיליק מארח באולפן הטלוויזיה הישראלית את שר הביטחון משה דיין. פיטר מיליק גויס לחטיבת הספורט כדי לסייע בהפקת ארבעת שידורי גביע העולם בכדורגל של מכסיקו 1970.(התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התשוקה לשידורי טלוויזיה במדינת ישראל גברה והתעצמה בעשור ה- 60 של המאה שעברה . סף הגירוי שיצרו שידורי הטלוויזיה המצרית, הירדנית, והלבנונית שנקלטו בחלקי הארץ השונים היה כמעט בלתי נשלט. אי אפשר היה לעצור את הקִדְמָה. הציבור לא הסתפק עוד בשידורים הישירים של נחמיה בן-אברהם ברדיו "קול ישראל" ממגרשי הכדורגל – בארץ ובעולם (מאז 1947) וגם לא ביומון המיתולוגי "חדשות הספורט" שהוא היה אחד ממייסדיו. התברר ש- "עַם הסֶפֶר" איננו שונה במאום מאומות העולם וסוגד גם הוא לעגל הזהב. תושבי מדינת ישראל רצו ב- 1968 לראות טלוויזיה, ומייד. שידורי הספורט ברמה הגבוהה שלהם שלחו את הציבור לחנויות החשמל ושימשו קטליזאטור לקניה מואצת של מקלטי טלוויזיה ביתיים.

הוועד המנהל של רשות השידור דיווח ב- 1969 כי הפעלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר בשלביה הראשונים ע"י צוות ההקמה בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוזרו עוּזִי פֶּלֶד מצאה תהודה רבה בציבור , למעלה מן המשוער . כבר בשנה הראשונה של הפעלתה ב- 1968 קנו אזרחי ישראל למעלה מ- 150000 (מאה וחמישים אלף) מקלטי טלוויזיה ותהליך רכישתם התקדם במהירות רבה גם בשנים הבאות . תקציב רשות השידור (רדיו + טלוויזיה) לשנת הכספים של 1973- 1972, רק שלוש שנים מאז סיים צוות ההקמה את מלאכתו, עמד על  66.850000 (66 מיליון + 850 אֶלֶף) ל"י . האומדן היה כי תושבי המדינה החזיקו בבתיהם ב- 1972 כ- 450000 (ארבע מאות וחמישים אלף) מקלטי טלוויזיה שחייבים בתשלום אגרה בנוסף לחצי מיליון מקלטי רדיו . פירושו של דבר היה כי למעלה מ- % 80 של האוכלוסייה במדינת ישראל צופים בשידורי הטלוויזיה הישראלית . ההתעניינות הגדולה הזאת של הציבור מחייבת את רשות השידור לספק לצרכנים שלה שירות אשר יענה במידה גדולה והולכת על ציפיותיהם . עם זאת קצב התפתחותה של הטלוויזיה היה איטי . בנוסף למחסור בתקציב היו קיימות מגבלות פיסיות שהעיקריות שבהן היה קיומו של אפיק טלוויזיה אחד בלבד בישראל בו חייבת רשות השידור לשדֵר על פי חוק בשתי שפות עברית וערבית כמו גם הצורך להתחלק באפיק הבודד הזה עם הטלוויזיה החינוכית – לימודית . היו עוד מגבלות שידור כמו קיומם של שני אולפנים בלבד , אולפן א' ששכן בקומת המרתף ואולפן ב' שמוקַם בקומה השנייה בבניין הטלוויזיה ב- "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים . כמו כן שרר חוסר בציוד וכוח אדם מיומן , עיתונאי וטכני . כמות מצלמות הפילם והמצלמות אלקטרוניות היה מעט . המערך הטכנולוגי הדַל כלל בתחילה רק ניידת שידור אחת להפקות חוץ . מספר העובדים בטלוויזיה הישראלית ב- 1969 היה 217 . בתוך זמן קצר של פחות משלוש שנים נוספו לה עוד 100 עובדים בתחומי השידור השונים . מדינת ישראל ניצבה מאחור ופיגרה בהרבה בהקמת רשת הטלוויזיה שלה אחרי רוב הארצות האחרות בעולם ולא רק אחרי המפותחות שבהן . מחסור בכוח אדם מיומן ומאומן לתפקידיו מחד , והדרישה למתן שירות טלוויזיה מקיף ומגוון תוך זמן קצר מאידך , העמידו את עובדי הטלוויזיה ואת מוסדותיה בפני אתגר שקשה לעמוד בו ויצר מתח מתמיד . ציפיות הציבור מהטלוויזיה היו גבוהות אך היכולת לספקן לא הדביקה את הקצב . אף על פי כן הושגה התקדמות . בין השירותים האינפורמטיביים של הטלוויזיה בראשית היווסדה צריך לציין את הפקת שידור מהדורת החדשות "מבט" (הפכה למהדורה יומית בתוך זמן קצר יחסית) , מהדורת החדשות הלילית הקצרה, המגזין השבועי המשודר בערבי שישי "יומן אירועים", תוכנית האקטואליה "מוֹקֵד", ואת הפקות שידורי תוכניות הספורט . הטלוויזיה הישראלית עשתה כמה צעדים גדולים לפנים ונהנתה מפופולאריות עצומה . רשות השידור הייתה רשאית לטפוח לעצמה על הכתף מעת לעת אף על פי שספגה בעיתונות ביקורת ציבורית מקצועית קשה . לעתים מוגזמת וגם לא תמיד מוצדקת  [3] . שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם הפך במשך יותר משני עשורים של שנים מאז 1947 את שחקני הכדורגל של ישראל ובראשם יעקב חודורוב, יהושע גלזר, נחום סטלמך , אלי פוקס , יצחק שניאור, יוסל'ה מרימוביץ', צבי סטודינסקי , ישראל ווייס , דוד שוויצר, יוסף גולדשטיין , בועז קופמן ואחרים לכוכבי עַל – ואת עצמו לשַדָּר לאומי אהוב . עם מיסודו של הגַל הקַל ברדיו "קול ישראל" בסוף שנות ה- 50 של המאה שעברה וההרשאה לשדר פרסומות ברדיו, ביקשו מפיקי הפרסומות המסחריות ואנשי יחסי הציבור להשתמש בקולו הייחודי והאימורטאלי כדי לשווק ולקדם את מוצריהם . נחמיה בן אברהם היה יכול להיות מולטי מיליונר אך סירב והכריז בגאווה : "אני עיתונאי ולא פרסומאי . קולי איננו ניתן להשכרה". בראשית  1970 הרדיו כבר לא הספיק. בתוך זמן קצר גבר דָן שִילוֹן על נְחֶמְיָה בֵּן אַבְרָהָם ונטל ממנו את ההילה והפופולאריות של שדרן ספורט מפני שהטלוויזיה הייתה Media וכלי תקשורת מרשימה מהרדיו. ראה הספר עב הכרס "סַמָּן יְמָנִי" בסדרה בת 13 הספרים הקרויה :"מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . זיכרון העבר מספר על מהדורות החדשות של רשתות הטלוויזיה הגדולות CBS , NBC , ו- ABC בשנת 1957 שהביאו קטעי משחקים של נבחרת "הפועל" בניו יורק, ואֵלִיהוּא כַּ"ץ אולי ראה באותה שנה את יעקב חוֹדוֹרוֹב ומֵרִילִין מוֹנְרוֹ מתחבקים בטלוויזיה, אך למדינת ישראל הגיעו עדויות של תמונות סטילס בלבד. מי חשב אז בארץ על שידורי טלוויזיה.

טקסט תמונה : שנת 1957. הטלוויזיה האמריקנית והקהילה היהודית בניו יורק עורכים ב- 1957 קבלת פנים מלכותית לנבחרת הפועל בכדורגל ובראשה השוער יעקב חודורוב המבקרת בארה"ב. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה מהוועדה המארגנת (מאחור), הפרקליט והמשפטן רב המוניטין ואח"כ שופט בבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק היהודי – אמריקני סמואל ליבוביץ' (בן 64) שאִרגן את מסע הפועל בארה"ב (מימין), שחקנית הקולנוע מרילין מונרו (בת 31), יעקב חודורוב (בן 30),  ואיש לא מזוהה גם כן מהוועדה המארגנת . (התמונה ניתנה לי באדיבות יעקב חודורוב בעת שריאיינתי אותו לכרך עב הכרס "סַמָּן יְמָנִי". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 ביוני 1970. טולוקה – מכסיקו . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. גיבורי הספורט החדשים, שחקני נבחרת ישראל דקות ספורות לפני ההתמודדות נגד שוודיה. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : דני שמילוביץ', צבי רוזן, שמוליק רוזנטל, דוד פרימו, ישעיהו שווגר, והשוער יצחק "איציק'" וויסוקר. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : הקפטן מרדכי שפיגלר, יהושע פייגנבאום, רחמים טלבי, יצחק שום, וגיורא שפיגל. (באדיבות הארכיונאי רוני דרור והתאחדות לכדורגל) .

ב- 1970 נשאו שידורי הטלוויזיה את שמם של שחקני נבחרת ישראל ובראשם המאמן עִמַנוּאֵל שֶפֶר והשחקנים גִיוֹרָא שְפִּיגֶל ומָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר לכל סלון בית במדינת ישראל . שחקני הכדורגל היו כה אהוּדים ומפורסמים עד שהפכו לגיבורים לאומיים והשַדָּר דָן שִילוֹן נעשה לכוכב טלוויזיה . הטלוויזיה קבעה מעתה סדר יום חדש ושמם של יַעֲקב חוֹדוֹרוֹב ונְחֶמְיָה בֵּן אַבְרָהָם גיבורי עידן הרָדְיוֹ ירד מהפרק .

בחודש ינואר 1970 , כחצי שנה לפני טורניר גמר גביע העולם בכדורגל של מכסיקו 1970 בהשתתפות נבחרת ישראל התכנסה וועדה מיוחדת של רשות השידור בראשותם של המנכ"ל שְמוּאֵל אַלְמוֹג ומנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר , על מנת לדון בתכנון ותקצוב שידורי הספורט של הטלוויזיה והרדיו ביניהם כיסוי מונדיאל מכסיקו 1970 . הוחלט לשלוח למכסיקו 1970 את השדרים נחמיה בן-אברהם מרדיו "קול ישראל" ודָן שִילוֹן מהטלוויזיה . לנְחֶמְיָה בֵּן-אַבְרָהָם זאת הייתה הנסיעה הבינלאומית המי יודע כמה לחו"ל . לדָן שִילוֹן הראשונה וניסיון בכורה להפיק ולשדר אירוע ספורט בחו"ל בסדר גודל של מונדיאל . הוועדה החליטה כי דָן שִילוֹן ישדר במכסיקו רק את שלושת משחקיה של נבחרת ישראל בבית המוקדם נגד נבחרות אוּרוּגְוָואי , שוודיה , ואיטליה . כמו כן הוחלט כי המשחקים האחרים במונדיאל מכסיקו 1970 יירכשו וישודרו עם פס הקוֹל בשפה האנגלית  מבית מדרשו של ה- BBC בראשות השַדָּר המוביל של הרשת הנודעת דֵיוִויד קוֹלְמָאן (David Coleman) . שַדָּר הרדיו המיתולוגי נְחֶמְיָה בֵּן-אַבְרָהָם שידר מחו"ל כבר עשרים שנה , מאז 1950 . דָן שִילוֹן היה השַדָּר הראשון בתולדות הטלוויזיה הישראלית הצעירה שזכה לשָדֵר משחקי כדורגל בגביע העולם . חלומו של כל שַדָּר ספורט . הכול היה עדיין בראשיתו . דָן שִילוֹן שימש גם מֵפיק וטכנאי של עצמו . תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ליד ירושלים טרם פעלה בימים ההם ולא הייתה קיימת כל תקשורת לוויינים לכן היה צריך לאתר מקום הקלטה באירופה . דָן שִילוֹן בחר באולפני הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI ברומא.

דָן שִילוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר היה הדמות העיקרית שהסתתרה מאחורי היוזמה להטיס אותי למכסיקו 70' . הוא היה האיש . בהיעדר עוזר טכני במרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו שיפקח על ניתוב קו השידור בשפה העברית שלי ליעד ההקלטה הנכון באירופה (אולפני RAI האיטלקית ברומא), הוקלט המשחק הראשון של ישראל בטורניר נגד אורוגוואי (ישראל הפסידה 0:2) בטעות בסינגפור במקום ברומא . טֵייפ השידור הגיע לארץ באיחור של חמישה ימים . אבל אחר כך הכול הסתדר".

טקסט תמונה : ראשית 1970 . מנהל הטלוויזיה הישראלית חגי פינסקר דמות מופת ואיש נערץ על דן שילון ורבים מעיתונאי הטלוויזיה והרדיו בימים ההם .(באדיבות משפחת פינסקר . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : ינואר 1970 . זהו המסמך המקורי של סיכום פגישת פורום מנכ"ל רשות השידור המאשרת את שידורי גביע העולם בכדורגל של מכסיקו 70' , ברדיו ובטלוויזיה . הוחלט לשגר למונדיאל מכסיקו  1970  את הכתבים נחמיה בן-אברהם ודן שילון . נכחו בפגישת פורום מנכ"ל : שמואל אלמוג מנכ"ל רשות השידור , ד"ר ישעיהו שפירא , חגי פינסקר , עמוס גורדון , א. כרמל , יורם רונן , דן שילון , ונחמיה בן- אברהם . רשמה את הדברים מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור גב' רוחמה איילון .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  ינואר 1970 . אלו הן ההערות המקצועיות במסמך ההפקה של מכסיקו 1970 שכתב דן שילון אותו והעבירן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ויורם רונן מנהל חטיבת החדשות. אלכס גלעדי ויאיר שטרן עבדו כבר שניהם ככתבים במחלקת הספורט אך טרם הגיעו למעמדם הבכיר. שמעון טסלר היה המגיש והעורך בירושלים ופיטר מיליק (מאנשי צוות ההקמה) שימש מפיק. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 ברזיל – איטליה נערך ביום ראשון – 21 ביוני 1970 באִצטדיון ה- "אצטקה" . הוא שוּדַר אצלנו באיחור של יומיים. בצורה חובבנית שאִפיינה את הימים ההם, עיתונאית וטכנולוגית. ללא אולפן ספורט ובלי מגיש מקצועי וצוות פרשנים . מערכת הספורט הייתה בראשית התהווּתה. שמעון טסלר היה אז ראש המערכת בירושלים בהיעדרו של דָן שִילוֹן ופִּיטֶר מִילִיק שימש כמפיק . אלכס גלעדי היה בקיץ 1970 איש טלוויזיה ירוק ורק בתחילת הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית, בטרם הגיע למעמדו הבכיר. הטכנאים הניחו את הטייפים הכבדים בני Two Inch (חמישה סנטימטרים) על מכונות ה- VTR, ושידרו את המשחק כפי שהוא. ללא הסברים מוקדמים וללא דברי סיכום . ההישג היה לוגיסטי בעצם שידור המשחק הבלתי נשכח ההוא. הישגו העיתונאי החשוב ביותר של דָן שִילוֹן ושל מנהלו חַגַּי פִּינְסְקֶר היה שידורם של כל ארבעת  המשחקים מעמדות שידור באצטדיונים במונדיאל של מכסיקו 1970 בימי בראשית של עידן הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חַגַּי פִּינְסְקֶר מנהל הטלוויזיה הביא את הצעת השידורים של דָן שִילוֹן לפורום מנכ"ל רשות השידור בראשותו של שְמוּאֵל אַלְמוֹג והמליץ לקבל אותה. שְמוּאֵל אַלְמוֹג קיבל את ההמלצה.

זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית ששַדָּר מטעמה נשלח למקום האירוע . טורניר מכסיקו 1970 הפך לתקדים טלוויזיוני רב משמעות . גם שַדָּר הרדיו נְחֶמְיָה בֵּן – אַבְרָהָם שנחשב לשַדָּר הלאומי עד הופעתו של דָן שִילוֹן, נשלח למכסיקו 1970 . אולם עם שַדָּר הרדיו זה היה מעשה שבשגרה . דָן שִילוֹן שידר אומנם רק ארבעה משחקים מתוך שלושים ושניים משחקי הטורניר , אך הוא ניצב במוקד העניינים ועשה זאת ממקום ההתרחשות. זה היה נדבך ותקדים חשוב ביותר בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית. בעֶצֶם שידוריו קבע אז דָן שִילוֹן את העיקרון העיתונאי המקוּדש של חוֹבַת השידור הישיר מהשטח . עמדת השידור במגרשי  הספורט בארץ וגם בחו"ל הפכה לכלי נשקו של השַדָּר . הכול היה בראשיתו אף על פי כן הנהלת רשות השידור בראשותו של המנכ"ל שְמוּאֵל אַלְמוֹג ומנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר אימצה את עיקרון השידור הישיר מהשטח במקום התרחשות האירוע . רכז מערכת הספורט בירושלים היה פִּיטֶר מִילִיק ולמגיש תוכניות הספורט והאחראי על השידורים בארץ בהיעדרו של דָן שִילוֹן נבחר שִמְעוֹן טֶסְלֶר  [4]  .

יוֹרָם אַרְבֵּל לא מוֹטֵט את דָן שִילוֹן כשַדָּר ספורט . דן שילון מוטט את עצמו . הוא היה מוכשר בתחומי עשייה רבים מידַי בטלוויזיה . לא בכולם הגיע לשיאו . דָן שִילוֹן הקים את מחלקת הספורט של הטלוויזיה ב- 1968 והפך מייד להיות המגיש מספר אחת של התוכנית "מבט ספורט" ושדר הכדורגל הפופולארי בישראל. משפנה לתחום ניהול והפקת חדשות בשנים 1977 – 1974 ואח"כ כשכיהן ככַּתָּב של רשות השידור בארה"ב בין 1977 ל- 1981, איבד את הפוטנציאל שהיה טמון בו כשַדָּר ספורט. הוא נשמע ארכאי ומיושן. שבע שנים של חוסר פעילות בטלוויזיה בתחום הקונקרטי של שידורי ספורט הן זמן רב מידי. הטלוויזיה השתנתה לחלוטין. דָן שִילוֹן הציב את יסודות שידור הספורט בטלוויזיה. הוא גם מיסֵד את מוסד הפרשנות בשידורי הספורט בטלוויזיה. זה התחיל לגמרי באקראי במשחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 בין נבחרות ברזיל ואיטליה. תארו לכם את שַדָּר הרדיו המיתולוגי נְחֶמְיָה בֵּן אַבְרָהָם ,שמעולם לא נקרא אגב ע"י דָן שִילוֹן לדֶגֶל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלי הצעירה , משָדֵר לאומה בשנים הרחוקות ההן את משחקי הכדורגל בלוויית פרשן צמוד . בלתי נתפש ובלתי מתקבל על הדעת . נחמיה בן-אברהם היה כוכב עַל ושייך לדוֹר אחר . תרבות שידורי הספורט בטלוויזיה וגם ברדיו שונה כיום ואיננה מאפשרת עוד לקיים שידור מקצועי רציני ללא פרשנים מיומנים . דָן שִילוֹן אימץ מייד את עיקרון הצבת פרשני כדורגל ליד השַדָּר המרכזי , עיקרון שנְחֶמְיָה בֵּן אַבְרָהָם רחק ממנו . דָן שִילוֹן הֵציב לידו פרשנים כבר בתחילת הקריירה שלוֹ כשַדָּר כדורגל . מסורת מקצועית טלוויזיונית חשובה ביותר . מן ההיבט הזה של מוסד הפרשנות בשידורי הכדורגל בטלוויזיה , שידור משחק הגמר בו הביסה ברזיל את איטליה 4 : 1 במונדיאל של מכסיקו 1970 ב- 21 ביוני 1970 באִצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" במכסיקו סיטי היווה נקודת מפנה . ציון דרך בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית .

טקסט תמונה: הכרזה הרשמית של מונדיאל מכסיקו 1970 . מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה חגי פינסקר נענו אז לאתגר העיתונאי ושלחו את שדר הטלוויזיה דן שילון למכסיקו 1970 . להנהגת רשות השידור היה בעניין הזה חזון מבורך . שידור אירוע ספורט בינלאומי מעמדת שידור בשטח הפך לציון דרך חשוב בתולדות השידור הציבורי . (TELEMEXICO . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דן שילון נעזר לא בפרשן אחד אלא בשניים . הוא הזמין לעמדת השידור שלו באִצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" את מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל שני שחקני הכדורגל מהטובים והבולטים ביותר בשורות נבחרת ישראל לפני שנות דוֹר. העיתונות כינתה אותם בימים ההם "צֶמֶד השִ"ינִים" . לדָן שִילוֹן הייתה סיבה טובה להציבם בכֵּס הפרשנוּת . המוניטין שלהם . מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר ממכבי נתניה וקפטן הנבחרת וגִיוֹרָא שְפִּיגֶל איש מכבי ת"א היו לא רק שחקני כדורגל טובים אלא גם אהודים מאוד בעיתונות הכתובה ופופולאריים בציבור .

טקסט תמונה : 1970 . זהו צמד פרשני הטלוויזיה הישראלית במשחק הגמר בין נבחרות ברזיל ואיטליה של גביע העולם של מכסיקו 1970 שעבדו לצִדוֹ של השדר דן שילון. גיורא שפיגל (מימין) ומרדכי שפיגלר. שני כדורגלנים מחוננים בנבחרת ישראל . האחד היה פרשן מעמיק . השני  צפוי  וטריביאלי .(התמונה באדיבות רוני דרור והתאחדות הכדורגל הישראלית . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נבחרת ישראל תחת שרביטו של עִמַנוּאֵל שֶפֶר מגדולי המאמנים בתולדות הכדורגל הישראלי התמודדה במונדיאל מכסיקו 1970בבית ב' המוקדם בטורניר תחת שרביטו של המאמן עִמַנוּאֵל שֶפֶר. היא הפסידה 2 : 0 לאורוגוואי (נבחרת אורוגוואי העפילה עד לשלב חצי הגמר שם הובסה 3 : 1 ע"י ברזיל) , סיימה בתיקו אֶפֶס מול איטליה (איטליה העפילה למשחק הגמר בו ניגפה 4 : 1 נגד ברזיל) , ובתיקו אחת נגד נבחרת שוודיה בעיר טוֹלוּקָה. מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר הבקיע את שער השִוויון במשחק נגד שוודיה כרגיל ממסירה של גִיוֹרָא שְפִּיגֶל. שניהם היו שותפים חשובים להישג הנאה .

טקסט תמונה : 7 ביוני 1970 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 . האצטדיון בעיר טולוקה . זוהי נבחרת שוודיה במונדיאל מכסיקו 1970 . נבחרת ישראל סיימה את ההתמודדות עמה בבית ב' המוקדם בתוצאה 1 : 1 . (סוכנויות) .

טקסט תמונה : 11 ביוני 1970 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 . האצטדיון בטולוקה . זוהי נבחרת איטליה במונדיאל מכסיקו 1970 . הנבחרת האיטלקית העפילה למשחק הגמר אך לא יכלה לנבחרת ישראל בבית המוקדם והמשחק ביניהן הסתיים בתיקו אפס . (RAI וסוכנויות) .

טקסט תמונה : 2 ביוני 1970 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 . האצטדיון בעיר פואבלה . זוהי נבחרת אורוגוואי במונדיאל מכסיקו 1970 . היא גברה על נבחרת ישראל 2 : 0 משערים של אילדו מאניירו (Ildo Maneiro) בדקה ה- 23 וחואן מרטין מוחיקה (Juan Martin Mujica) בדקה ה- 51 . (סוכנויות) .

דָן שִילוֹן בחר "בצֶמֶד השִינִים" ששמם הלך לפניהם כדי להסביר ולפרשֵן לאומה את מה שהוא לא יכול היה או לא ידע לעשות כשַדָּר . המוניטין שצברו גִיוֹרָא שְפִּיגֶל ומָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר כשחקני נבחרת ישראל בכדורגל ובקבוצותיהם מכבי ת"א ומכבי נתניה פרש בפניהם שטיח אדום לעבר המיקרופון של הטלוויזיה הישראלית . עיקרון מוכר. דָן שִילוֹן לא היסֵס והזמין את שניהם לסייע לוֹ במשימת השידור הגדולה ביותר של חייו עד אז. לראשונה עמד לשדר משחק גמר של אליפות העולם בכדורגל זה של מכסיקו 1970 . הצבת פרשנים בשידורי חדשות וספורט בטלוויזיה הכרחית . היא לא הייתה מובנת לפני יותר משנות דוֹר . קשה לתאר היום שידורי חדשות ללא הפרשנים אהוד יערי , אמנון אברמוביץ' , עודד גרנות , ואחרים , או שידורי כדורגל וכדורסל ללא אבי רצון ו/או אלי סהר .  בעניין הזה הקדים דָן שִילוֹן את זמנו ותרם תרומה חשובה ביותר להתפתחות העבודה העיתונאית בשידורי הספורט בטלוויזיה . מפני שבעמדת השידור שלוֹ  ב- "אָצְטֶקָה" היו רק שתי מערכות אוזניות ודיבור (Head sets) בעבור שַדָּר אחד ופרשן אחד , מצא דָן שִילוֹן לנכון לפצל את הפרשנות בין שני השִ"ינִים . מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר נקבע להיות הפרשן של המחצית הראשונה במשחק הגמר וגִיוֹרָא שְפִּיגֶל בשנייה . בתקופה ההיא נחשב דָן שִילוֹן לשַדָּר טוב ומקובל על הצופים אך מי ידע אז בכלל לשָדֵר כדורגל בטלוויזיה . התעוררה רק בעיה אחת בשידור . היא לא הייתה קשורה לאמינותו של שַדָּר הטלוויזיה אלא לאינטגריטי של הפרשן שלוֹ במחצית הראשונה שהדיבור היה הצד החזק שלוֹ . מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר הפך במכסיקו 1970 לפרשן הכדורגל הראשון בתולדות שידורי הטלוויזיה הישראלית אי פעם . נקרתה בפניו ההזדמנות להטיל את צִלוֹ על המיקרופון אך הוא פִספֵס אותה . כבר בתחילת השיחה בינו לבין השַדָּר בטֶרֶם שריקת הפתיחה סִיגֵל לעצמו את סגנון הטריוויה הצפוי והיָרוּד . במצב של תיקו  0 : 0 במשחק בין ברזיל לאיטליה עוד בטרם בעיטת הפתיחה סָח מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר לדָן שִילוֹן בלשון קלה ובצורה טִבעית את גרסתו המתמטית למצב השוויון ההתחלתי : "הנבחרת שתבקיע את השער הראשון במצב של תיקו אֶפֶס, היא זאת שתוביל" [5]. היא נאמרה ברצינות תהומית. פרשנות בנאלית , קלישאה חסרת תוכן, ותובנה רדודה . פעולה חשבונית של כיתה א' . סִפְתַּח פרשנות נַחוּת שמִלותיו העידו כאלף עדים על עתידו של מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר כפרשן בשנים הבאות . הפרשנות הזאת הוקלטה על הטייפ הראשון (מתוך שניים) בחלק הטלוויזיוני של ה- Pre Game Show של השידור המוקלט במשחק ברזיל – איטליה 4 : 1 שהגיע אל אלכס גלעדי בירושלים מרומא. הוא חזר על הקלישאה הטריוויאלית הזאת גם באוזני יוֹרָם אַרְבֵּל במונדיאל של ספרד 1982.

מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר נולד ב- 19 באוגוסט 1944 בברית המועצות . הוא עלה לישראל עם משפחתו בגיל חמש . המשפחה התיישבה בנתניה .  ב- 1960 בהיותו בן 16 שיחק כבר בקבוצת הבוגרים של מכבי נתניה . הייתה לו רגל שמאל קטלנית . ארבע פעמים היה מלך השערים בליגה הלאומית . ב- 1971 הוביל את מכבי נתניה לאליפות הראשונה בתולדותיה . מרדכי שפיגלר שיחק 375 משחקי ליגה וכבש 168 שערים . הוא שיחק במדי נבחרת ישראל 82 פעמים והבקיע 32 שערים . משחקו הראשון במדי נבחרת ישראל היה בגיל 19 ב- 29 בדצמבר 1963 בסאייגון בירת דרום ווייטנאם . ישראל ניצחה במשחק הזה  1 : 0 משער של רובי יאנג (שחקן הפועל חיפה) . משחקו האחרון בנבחרת היה ב- 28 במאי 1973 בסיאול במשחק ההפסד לדרום קוריאה 1 : 0 משער של צֶ'ה בּוּם קוּן במסגרת קדם המונדיאל של מערב גרמניה 1974. פעמים רבות שידרתי בתוכניות הספורט השונות את שני שעריו ההיסטוריים המפורסמים, ב- 14 בדצמבר 1969 בסידני נגד נבחרת אוסטרליה, השער שהעניק לישראל את הזכות להעפיל למונדיאל מכסיקו 1970 , ואת השער נגד שוודיה בעיר טוֹלוּקָה במסגרת מונדיאל מכסיקו 1970 . מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר היה מראשוני שחקני הכדורגל הישראליים שיצא לשחק באירופה . הוא שיחק בארבעה מועדונים , מכבי נתניה , פאריס פוטבול קלאב , פאריס סאן ז'רמן וקוֹסְמוֹס ניו יורק בה הופיע אז גם הכדורגלן הברזילי האגדי פֶּלֶה . הוא הפך לאחד משחקני הכדורגל האהודים והפופולאריים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי . שמו נישא בפי כל כשחקן כדורגל מוכשר . לדאבון לֵב אין לכישורים האלה דבר עם המיקרופון . מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר היה שחקן כדורגל נערץ על כר הדשא אך הפך לגִימִיק בטלוויזיה.

טקסט תמונה : 1970 . מרדכי שפיגלר (במרכז) היה ללא ספק כדורגלן נערץ בישראל . לדאבון לב להצלחתו על כר הדשא לא היה דבר עם המיקרופון . הוא נכשל כפרשן כדורגל בטלוויזיה . כאן הוא נראה בקבלת פנים של ספורטאים מצטיינים אצל שר החינוך והתרבות יגאל אלון (שני מימין) . ראשונה מימין היא חנה שזיפי אלופת ישראל לנשים בריצת 800  מ' ו- 1500  מ' . שנייה משמאל היא האצנית אסתר רוֹט- שחמורוב . ראשון משמאל הוא עיתונאי "חדשות הספורט" יהודה גבאי . (התמונה באדיבות יהודה גבאי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לא בטוח שרק באשמתו. יכול להיות שלא תודרך היטב לקראת משימת הפרשנות שהיא קונקרטית לחלוטין . בתום קריירה עשירה כשחקן הפך למאמן . בעונת 1983- 1982 זכה מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר המאמן עם קבוצתו מכבי נתניה באליפות המדינה . זאת הייתה הצלחה מטאורית . רבים ניבאו לו עתיד מזהיר גם כמאמן . חיש מהר הוברר כי החוק השני של אָיְיזִיק נְיוּטוֹן , מִשוואת גודל הנסיקה שווה לעוצמת ההתרסקות , פועלת גם על שחקנים ומאמנים בעלי שם כמו לדוגמא הצרפתי זִ'יסְט פוֹנְטֵיין והישראלי מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר . קריירת המאמן של מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר לאורך שנים לא הייתה מוצלחת . כושלת כמעט מכל היבט שהוא . כרגיל להיסטוריה יש תכונה מגונה בעיני המפסידנים. היא מזכירה לציבור את מה שהמפסידים היו רוצים לשכוח.

אני שב למשחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 70' בו הביסה ברזיל בכישרונה העצום את איטליה 4 : 1 . יש חלוקת תפקידים ברורה בעת השידור בין השַדָּר לפרשן (לא רק בשידורי הספורט) . השַדָּר נושא בעוֹל תיאור הדרמה ועל הפרשנים מוטל התפקיד להאיר אותה ולהסביר את התופעות המסתתרות מאחורי מילות השַדָּר . לטיב מזלו של דָן שִילוֹן והציבור הפרשן במחצית השנייה היה גִיוֹרָא שְפִּיגֶל . גיורא שְפִּיגֶל בעל האופי האנליטי היה דברן קטן לעומת מָרְדֶכָי שְפִּיְגֶלר אך עלה עליו לאין ערוך בניתוח מהלכי המשחק . גִיוֹרָא שְפִּיגֶל ניחן בטביעת עין של מסביר ויכולת של מורה למתמטיקה . הוא כמעט ולא דיבר במחצית השנייה מפני שלא נדרש . לפתע הפנה את תשומת ליבו של דָן שִילוֹן לתופעה שחזרה על עצמה שוּב ושוּב על כַּר הדֶשֶא ושהייתה יכולה להיות לה השפעה על התוצאה הסופית בהתמודדות . השַדָּר לא יכול היה לאבחן אותה ולעלות עליה בכוחות עצמו . לבטח לא להעניק לה הסבר כה ממצה וברוּר כפי שעשה גִיוֹרָא שְפִּיגֶל. גם רוב הצופים לא יכלו לזהות אותה. "דָן שִילוֹן" , אמר גִיוֹרָא שְפִּיגֶל ואִיבְחֵן את התופעה בעין המקצועית שלו , "שים לֵב שזָ'אִירְזִינְיוׁהקיצוני  הימני של ברזיל מושך כל הזמן עמוֹק לצד שמאל את השומר האיטלקי האישי שלו המֵגן גִ'יאָנִי פָאקֶטִי ומפנה בכך שטח גדול בלתי מכוסה בצד ימין . נוצר חלל בהגנה האיטלקית ואם ברזיל תנצל את הדבר אולי יובקע בשל כך שער לטובתה מאגף ימין" . אח"כ השתתק . לא חלף זמן ארוך מידי , ולשטח החשוף בצד ימין הגיח באמת בתנועה מהירה מֵגן נבחרת ברזיל קָארְלוֹס -אָלְבֶּרְטוֹ . הוא קיבל מסירה מדוּדה על סרגל מפֶּלֶה לאזור הפנוי וכבש משם את שערה של איטליה בבעיטה חזקה ושטוחה וקבע את תוצאת המשחק 4 : 1 לברזיל . דָן שִילוֹן שידֵר בקולו בהתלהבות רבה את השער ואת שמחת הניצחון של שחקני ברזיל בעקבותיו אך גִיוֹרָא שְפִּיגֶל נשאר שָלֵיו ומנוּמס דיוֹ כדי לא להתערב בשידור ונמנע מלומר את הקלישאה ולהתפאר בפרשנותו , "אמרתי לך דָן…!".  גִיוֹרָא שְפִּיגֶל היה פרשן כדורגל ענייני ועָנָיו . החַיִץ שחצץ באותו יום ראשון – 21 ביוני 1970 בעמדת השידור ב- "אָצְטֶקָה" בין אֵיכוּת הפרשנות של גִיוֹרָא שְפִּיגֶל לדברי הטְרִיוויָה של מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר , דמה לקו המפריד בין אור היום לחושך הלילה , וְניצב כתהום פעורה שאיננה ניתנת לעולם לגישור בין הפרשן למי שאיננו פרשן . בין המסביר למי שאיננו מסביר . בין העיקר לטָפֵל . הפרדוקס באבחנה הטלוויזיונית הזאת הוא שמָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר ניחן באישיות נבונה . שחקן כדורגל בעל יכולת ומוניטין בעל פוטנציאל טלוויזיוני שלא נוצל נכון וכנראה גם לא תודרך נכון .

טקסט תמונה : 1964. מרדכי שפיגלר (במרכז) הוא אחד הכדורגלנים המוכשרים ביותר שידעה מדינת ישראל בעת ביקור בלונדון . כאן בתמונה עם ג'ון גרינווד (מימין) מאמנה האנגלי הנודע של קבוצת ווסטהאם וחלוץ נבחרת אנגליה ג'ימי גריבס. (צילום נסים קיוויתי .באדיבות נסים קיוויתי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : שנות ה- 60 . מרדכי שפיגלר (משמאל) יחדיו עם ג'פרי הרסט שחקנה של ווסטהאם ונבחרת אנגליה . ג'ף הרסט הבקיע שלושה שערים במשחק הגמר על גביע העולם ב- 1966 בו גברה אנגליה על מערב גרמניה 4 : 2 . (צילום נסים קיוויתי . באדיבות נסים קיוויתי . באדיבות יואש אלרואי . א4רכיון יואש אלרוןאי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : שנות ה- 60 . מרדכי שפיגלר (משמאל) יחדיו עם בובי מור קפטן קבוצת ווסטהאם ונבחרת אנגליה בכדורגל. (צילום נסים קיוויתי. באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יחסי הציבור של מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר והתמונות שנסים קיוויתי צילם אותו לפני כמעט חמישה עשורים לא קידמו אותו במאום לעבר עמדת המאמן ועמדת הפרשן בטלוויזיה . הוא היה כדורגלן טוב אך לחלוטין בלתי מוכשר בתחום הפרשנות . אין להצטיינותו על כר הדשא כמעט כל תכונה משותפת כפרשן טלוויזיה מעמיק עם אחיזת המיקרופון בטלוויזיה ו/או ברדיו . ביקורת דומה אפשר לייחס למשֶה גֶרְטֶל . שחיין טוב שכשַדָּר השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום עידן נסים קיוויתי יצר שותפות בעייתית ושנויה במחלוקת עם המיקרופון של הטלוויזיה. משֶה גֶרְטֶל הפיק סגנון שידור בעל אופי ייחודי משלו רצוף עליות ומורדות . סגנון בלתי מכופתר לגמרי , חופשי מידי , שהכיל גם פה ושם טעויות מז'וריות בלתי נשכחות שעוררו גיחוך לאומי . אני מודע לעובדה שמשֶה גֶרְטֶל וסגנונו מקובל על חלק מהציבור ונראה שהוא חיוני עבורו , אולם לחלוטין איננו חיוני עבורי ולא מקובל עלי . הסברתי ונימקתי זאת באחד הפוסטים הראשונים שהתייחסו לכיסוי תחרויות השחייה המעניינות באולימפיאדת לונדון 2012 . הפילוסופיה הטלוויזיונית שלי נשענת על ניסיון מקצועי בן כ- 40 שנים וסולדת לעיתים קרובות מאיכות השידור ותפיסת עולמו (חופשית מידי ופורצת גבולות מידי) של משֶה גֶרְטֶל כאיש טלוויזיה . על פי תפיסתי נסים קיוויתי שהוא שַדָּר מאופק וזהיר יותר עולה עליו בדרגה שלימה בכישרונו הכללי , במיומנות הניסוח , ובסך יכולות השידור הטלוויזיוניות שלוֹ ובניית הדרמה . בעלי עניין יכולים להשוות בין השניים לאחר צפייה בקלטות (ו/או DVD) מהעבר , ולהתרשם מהחיץ השורר בין כישרון של כל אחד מהם . מאידך, אין איש חולק על העובדה ההיסטורית כי משֶה גֶרְטֶל הפך לשַדָּר השחייה המוביל והקבוע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992 . משֶה גֶרְטֶל (בן 67 כיום) הוביל את כל שידורי השחייה האולימפיים של ערוץ 1 ללא יוצא מהכלל מאז 1992 לרבות אליפויות אירופה והעולם . רֶצֶף טלוויזיוני מרשים שמעט אנשים ש- שנויים במחלוקת זוכים לו . הוא נחשב לשַדָּר טלוויזיה בלעדי בר סמכה בארץ בתחום השחייה . משֶה גֶרְטֶל אוהב עד למאוד את שַדְרָנוּת השחייה ושוחה בה על פי הקלישאה כדָג במים . מן ההיבט הזה הוא כמעט הַאֶחָד שְאֵין בִּלְתּוֹ . אחד הפוסטים העתידיים יעסוק בתרומתם של נסים קיוויתי ומשה גרטל בתחום שידור ענף השחייה בטלוויזיה בשנים 2012 – 1972.
שידור Off tube מהמוניטור של הטלוויזיה הוא חֶרְבּוֹן עיתונאי. רעיון ההוגה והמשתמש ב- Off tube מעידים על זלזול מופגן בצופי הטלוויזיה ובקוראי העיתונים . לא צריך להרחיק לכת כדי לדעת באמת מה חושב המנהל והעורך הראשי של העיתון על פַּקוּדָיו בשעה שהוא מצווה עליהם להשתמש בשידור Off tube כשיטה , כאורח חיים – בין אם מדובר באנשי המדיה האלקטרונית ו/או הכתובה . הוא לא מכבד אותם . במילים אחרות לא פחות אגרסיביות הוא מורה להם להעתיק מהמוניטור . מטרידים אותי הפַּקוּדִים שמסכינים עם השיטה ואינם מניחים את המפתחות על שולחנו ומתפטרים מתפקידם בשל ביזיון ההעתקה מהמסך בעל כורחם . אין בי טיפת רחמים על אָבִי מֶלֶר ונָדָב יַעֲקוֹבִּי . שני עיתונאים בעלי ידע שנדונו מבחירה שלהם למאסר עולם בתוך קופסא . הם לעולם לא ישדרו מעמדת שידור באצטדיון בחו"ל . ה- Off tube הפך ללחם חוקם עד יום מותם . שיטת ה- Off tube הנלוזה הייתה זה מכבר למכת מדינה . אולי הסידור הזה נוח לשני הצדדים למפקדים ולפַּקוּדִים שרובם בעלי זכויות טלוויזיוניות ואיכויות כתיבה מוכחות . אולי זה גם לא נוח מההיבט הלוגיסטי להתגלגל מעת לעת ליומיים – שלושה לחו"ל לעבר אתרי התחרויות . אולם משלא עשו כך הפכו לפגיעים וחסרי כבוד שנתפסים ע"י ציבור הצופים והקוראים לפלאגיאטורים שמעתיקים על פי משנה סדורה מהמוניטור וצַג המחשב . הייתי מבקש שמדור הספורט של "הָאָרֶץ" ינפק לי ריאיון של אריה ליבנת מפולין עם שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן אחרי המפלה וְ/אוֹ הניצחון הערב נגד פרוקום גודיניה . הייתי רוצה שאריה ליבנת ישוחח ויביא תגובה אותנטית מפולין עם הקפטן החדש ליאור אליהו . הייתי רוצה לקרוא מחר ב- "הָאָרֶץ" תובנה של המאמן דֵיוִויד בְּלָאט אודות היעדרו של הקפטן הישן שלו גיא פניני , שהצטייר לפני ימים ספורים כספורטאי מטונף . הייתי רוצה ששדרני ערוץ 5 בכבלים אלה שמשדרים לנו ישיר את ליגת ה- NBA בארבע לפנות בוקר יעשו זאת לפחות על קו ה- International Sound של סיגנל הטלוויזיה , ולא על קו השידור המקורי של ESPN . חצופים שכמותכם .
העסק הזה של שידור Off tube ממוניטור הטלוויזיה כמדיניות של קניית מידע ממתווך, והפצתו למען אחרים, לעומת הדיווח הבלתי אמצעי מהשטח – מטריד. חרבון וחידלון עיתונאי, ניהולי, ומנהיגותי. מגיפת ה- Off tube היא קטלנית ומדבקת . אני מת לראות את פניהם של אריה מליניאק ואלי סהר בשעה שהעורך הראשי שלהם מצווה עליהם להישאר בבית (מנימוק כספי , לוגיסטי , או כל נימוק אחר) ופוקד עליהם להעתיק את האינפורמציה הדרושה לעיתון מהמוניטור (מערוץ 10) . בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בחמש השנים של 1998 – 1993 ניהלתי, הפקתי, ערכתי, ושידרתי מאות שידורי ספורט בחו"ל עבור הרשות והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . עמדות השידור באצטדיונים הפרוסות על פני תבל היו כלי נשקינו . כל האולימפיאדות , כל המונדיאלים, כל אליפויות העולם בא"ק, כל ה- EUROs כל משחקי נבחרת ישראל בכדורסל בקדם אליפויות אירופה , כל אליפויות אירופה בכדורסל , כל משחקי מכבי ת"א בגביעי אירופה בכדורסל , כל משחקי נבחרת ישראל בקדם המונדיאלים וה – EUROs , כל משחקי הכדורגל המרכזיים של הליגה האיטלקית במסגרת התוכנית "כדורגל עולמי" – שודרו ישיר אך ורק מעמדות שידור באצטדיונים ברחבי אירופה וארה"ב. בתקופתו של המנכ"ל מוטי קירשנבאום שידרנו ישיר אפילו את תחרויות הטניס של ווימבלדון מעמדת שידור באצטדיון המרכזי . ברור שהסרתי את כובעי בפניו ולא רק מפני שהסכים עמי כי דינה של עמדת השידור של הטלוויזיה בארץ ו/או בחו"ל – בהיכל הספורט ביד אליהו, ו/או באצטדיון ר"ג, ו/או בפארק דה פראנס (Parc de Princes) בפאריס, ו/או באצטדיון דינמו במוסקבה – אחת היא . היא כלי נשקו העיתונאי של שדר הטלוויזיה ! רק פעם אחת בלבד ביקש ממני המנכ"ל מוטי קירשנבאום לשדר אירוע ספורט נבחר בחו"ל בשיטת Off tube מהמוניטור בירושלים . היה זה ה- Final four האירופי בכדורסל של שנת 1995 שמכבי ת"א נעדרה ממנו . גם המנכ"לים האחרים בתקופתי , יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , אוּרִי פּוֹרָת , ואַרְיֵה מֶקֶל הסכינו עם הסְלוֹגָן כי עמדת השידור באצטדיון בארץ ו/או בחו"ל הוא כְּלִי נִשְקוֹ של השַדָּר. זאת הייתה תפיסת העולם כי את הסיקור והשידורים הישירים מבצעים מהשטח. היו גם יוצאים מהכלל , אך זה היה הכלל . אנחנו , חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרים מהשטח . לא היה על כך עוררין . היום כשאתה רואה את עמית הורסקי והפרשן שלו צבי שרף מערוץ 1 משדרים Off tube מהמוניטור בירושלים את משחקי נבחרת ישראל בכדורסל בחו"ל במסגרת קדם אליפות אירופה בכדורסל – סלובניה 2013 , אתה מבין שכל מה שנותר בידך כצופה שלהם הוא לרַחֵם עליהם .
ניהול והתוויית מדיניות שידורי הספורט בטלוויזיה וביצועה הוא עסק מורכב ומסובך ביותר מהיבטי הכלכלה (לרבות ניהול מו"מ לקניית זכויות שידורים – בארץ ובעולם) , הטכנולוגיה , הלוגיסטיקה , ורגישות כוח האדם , והתאמת המשימות . מה שאני מבקש לומר ב- Sequence הזה כי לשתי הפונקציות של כלכלה וטכנולוגיה יש השפעה מכרעת מרחיקת לכת , רגע – רגע שעה – שעה ,על מערכת ייצור התוכן . עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום זה היה הרבה פחות מורכב ומסובך בהשוואה למנכ"לים האחרים תחתיהם שרתי במשך 32 שנים את הטלוויזיה ואת רשות השידור . ברור שאני חב לו למוטי קירשנבאום  על כך תודה ענקית ! הציבור שלוחץ על השָלָט איננו מבין (וזה גם לא תפקידו) עד כמה התוויית מדיניות שידורי הספורט בטלוויזיה , שכנוע הבוסים שלי בצדקת הדרך , ובסופו של דבר ההוצאה לפועל בארץ ובעולם – סבוכים !
אי אפשר לסיים את הפוסט הזה ללא ההבטחה ההיסטורית המזהירה שנתן מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ב- 19 ביוני 1980 כי שידור אולימפיאדת מוסקבה 1980 ע"י אנשי הטלוויזיה הישראלית בשיטת Off tube מהמוניטור בירושלים , נובעת רק מסיבת ההחרמה של ממשלת ישראל את האולימפיאדה הסובייטית , ואיננה משמשת תקדים לעתיד . ראה עשרת הכרכים של הספר "הפקות חובקות ארץ ועולם" . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הפר את העיקרון העיתונאי של השידור הישיר מהשטח אך נימק זאת בהיגיון . אלכס גלעדי (מי שהיה מנהיג שידור ברמה גבוהה) ואנוכי קיבלנו את הנימוק . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה איש חכם , בוטה , נוטה לכעוס במהרה , אבל עיתונאי הגון ואיש יישר דרך . אני אהבתי אותו .

טקסט מסמך :  לוגו אולימפיאדת מוסקבה 1980 . (IOC) .

יוסף "טומי" לפיד החמיץ את סיקור משחקי אולימפיאדת מוסקבה 1980 (מהשטח) מפני שראש הממשלה מר מנחם בגין הצטרף לחֶרֶם האמריקני של נשיא ארה"ב גִ'ימִי קָרְטֶר על המשחקים האולימפיים הסובייטים בשל פלישת צבא ברה"מ לאפגניסטן . הוועד האולימפי הישראלי הצביע בעניין הזה ב- 22 במאי 1980 וקיבל ברוב של 17 נגד 8 מתנגדים את החלטת החֶרֶם של ראש הממשלה מנחם בגין ולא שלח את ספורטאיו למוסקבה . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה נאמן למִמְסַד הפוליטי שאִימֵץ אותו שנה אחת קודם לכן והציב אותו כמנכ"ל רשות השידור . אולי מפני שסבר שאין לו ברירה אחרת ואין הוא יכול לצאת נגד הממשלה שמינתה אותו . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד תמך בהחלטת החֶרֶם של ממשלת ישראל ובחר שלא להטיס את נבחרת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" למוסקבה . "עשה זאת מירושלים – לפחות נחסוך כסף" , ציווה על אָלֶכְּס גִלְעָדִי המאוכזב . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד אומנם חסך כֶּסֶף לקופה הציבורית הענייה של רשות השידור משלא שלח את נבחרת השידור שלוֹ למוסקבה , אך מדובר בדולרים ספורים . צריך להדגיש שעשה זאת לא מטעמי מָמוֹן אלא בגלל העיקרון . החלטתו של מנכ"ל רשות השידור נועדה להזדהות עם מעשה החֶרֶם של ממשלת ישראל ושל הוועד האולימפי הישראלי , שקיבלו על עצמם בלֵב שלם את יוזמת החֶרֶם המקורי שהגה נשיא ארה"ב גִ'יִמי קָרְטֶר . "לא יכול להיות שראש ממשלת ישראל והוועד האולימפי הישראלי מחרימים את המשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 , ומנכ"ל רשות השידור הממלכתית מאידך מטיס משלחת שידור לאולימפיאדה שספורטאים ישראליים אינם משתתפים בה" , קבע המנכ"ל בטיעונו ההגיוני . להחלטה הזאת היה מחיר עיתונאי כבד . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מנע מעצמו ומאנשי חטיבת הספורט את חוויית המקצוע של השידור העיתונאי מהשטח . כל התחרויות של המשחקים האולימפיים במוסקבה 1980 שודרו באמת על ידינו Off Tube מהמוניטורים המותקנים באולפן בירושלים . מן הראוי לומר כאן , שהוועד האולימפי האנגלי ועִמו רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC המשמשת מופת ומודל חיקוי לרשות השידור הישראלית מזה שנים רבות , החליטו שלא להצטרף לחֶרֶם של ראש ממשלת אנגליה גב' מַרְגָרֶט תָּאצֶ'ר על אולימפיאדת מוסקבה 1980. הוועד האולימפי האנגלי שלח את ספורטאיו לאולימפיאדת מוסקבה 1980 ו- BBC הטיס לשָם בעקבותיו את נבחרת השידור שלו .

החֶרֶם על המשחקים האולימפיים מנע מיוסף "טומי" לפיד לא רק סיקור טלוויזיוני – ספורטיבי ברמה גבוהה מהשטח , אלא בלם הזדמנות עיתונאית בלתי חוזרת לחדור דרך מסך הברזל למוסקבה כדי ליצור קֶשֶר עם הציבור היהודי במוסקבה . האולימפיאדה הייתה אמורה לשמש מקפצת סיקור שמטרתה להביא את סיפורה הטראגי של הקהילה היהודית הענקית בת מיליוני הנפשות החיה ומתקיימת בפחד ממושך ונורא מפני השלטון המרכזי בברה"מ הקומוניסטית . גם אז בימים ההם של אולימפיאדת מוסקבה בקיץ 1980 בתקופת נשיאותו של ליאוניד ברז'נייב , ומסתגרת בד' אמותיה מאֵימַת עריצות המשטר .

בשנות ה- 70 עלוּ לישראל כבר יותר ממאה אלף יהודי ברה"מ . הגיעו משם הרבה סיפורים קשים וידיעות מצמררות על מסורבי עלייה יהודים  הגיבורים ובראשם אנטולי (נתן) שצ'רנסקי , אדוארד קוזנייצוב , ואִידָה נוּדֶל המנהלים בכוחותיהם הדלים מאבק עיקש והרואי על שאיפתם לעלות לישראל נגד המדינה הטוטליטרית שמונעת זאת מהם , והמסתתרת עדיין ומאגפת את עצמה במסכי ברזל . השלטונות הסובייטים גזרו על מסורבי העלייה מאסרים ממושכים בתנאים קשים ומחפירים . עונשם היה לחיות בצינוק . חלקם הוגלה למחנות עבודה בסיביר הקפואה . זה היה סיפור עיתונאי גדול וחשוב שניתן היה לכסותו במצלמות טלוויזיה רק לאחר כניסה ל- ברה"מ . בשום אופן לא בשלט רחוק . החֶרֶם הפך את רעיון חשיפת מצבם של יהדות ברה"מ בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1980 לחלומות באספמיה . אינני יודע בכלל אם יוסף "טומי" לפיד היה מאפשר לאלכס גלעדי לתמרן את צוותי הטלוויזיה שלוֹ לבצע תחקירים עיתונאיים , לבדוק , ולחקור את חיי היהודים בברה"מ אילו הגענו בכלל לאולימפיאדת מוסקבה 1980 . אינני יודע אם השלטונות הסובייטים היו מרשים לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטייל ברחובות מוסקבה כאילו היו אלה רחובות תל אביב . דבר אחד היה ברור מעל כל ספק . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה מנכ"ל רשות שידור ממלכתית זהיר ושמרן . הוא לא נָטָה להסתבך בהפקות שנראו לו הרפתקאות טלוויזיוניות כביכול . הוא היה איש מעשה ולא רומנטיקן . למדתי זאת מאוחר יותר על בשרי .

הפקת אולימפיאדת מוסקבה 1980 הייתה מקומית והצטמצמה לגבולות הקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה ברוממה- ירושלים מקום מושבה של מחלקת הספורט , אף על פי כן משכה אליה את טובי בניה של רשות השידור . הפקות הספורט והחדשות היו תמיד לב ליבה של המדיה . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה איש צעיר רק בן 47 בשנת 1979 בשעה שמונה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . איש חכם ובוטה , תוסס , דינאמי , ומלא טמפרמנט . כמו המנכ"לים האחרים שקדמו לו ואלה שבאו אחריו בשרשרת בזה אחר זה , גם הוא היה מינוי פוליטי מטעם ממשלת ישראל . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נחשב לעיתונאי וותיק ומוכשר , בעל מוניטין והשפעה ב- "מעריב" מימים ימימה . הוא היה ניצול שואה ובראשית הקריירה העיתונאית שלו שימש מזכירו האישי של העורך והמייסד של העיתון "מעריב" , עזריאל קרליבך . כמו מורו עזריאל קרליבך היה יוסף "טומי" לפיד רב אומן בכתיבה וניסוח . הוא מעולם לא ניהל קודם לכן רשת שידור ציבורית – ממלכתית המונה אלפי עובדים בטלוויזיה וברדיו . יוסף "טומי" לפיד גם אף פעם לא חוָוה על בשרו שום הפקת טלוויזיה בינלאומית רחבת ממדים ברמה ובהיקף מהיבטי התוכן הטכנולוגיה והכלכלה כמו שידור המשחקים האולימפיים או גביעי העולם בכדורגל , המונדיאלים . הוא וִויתֵּר מיוזמתו על הפקת שידור "האֶרו – וִיזיוֹן" (Eurovision) שנקרתה לו בראשית דרכו ברשות השידור . זכייתה של הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלה ודבש" בתחרות שירי "הַאֶרוֹ-וִויזְיוֹן" שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים במרס 1979 העניקה לרשות השידור את הזכות הנוספת לארח את תחרות הַאֶרוֹ-וִויזְיוֹן גם באביב 1980, אך יוסף "טומי" לפיד סירַב לעשות זאת בשל מצבה הכספי הרעוע של הרשות לטענתו . על האולימפיאדה הראשונה שלו כמנכ"ל שהתקיימה במוסקבה בקיץ 1980, הטיל ראש הממשלה מר מנחם בגין חֶרֶם . ציוותי השידור של חטיבת הספורט נשארו בארץ ושידרו את המשחקים האולימפיים בשיטת Off Tube  מן מסכי הטלוויזיה באולפן בירושלים . מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הבטיח אז בכתב לאָלֶכְּס גִלְעָדִי כי שידורי אולימפיאדת מוסקבה 1980 מן האולפן בירושלים , אינם מהווים תקדים לעתיד , ונובעים אך ורק משיקולים פוליטיים של החרמת המשחקים ע"י מדינת ישראל [1] . כך כתב במסמך החשוב , מהחשובים ביותר שנכתבו אי פעם ע"י מנכ"ל כלשהו בהיסטוריה של רשות השידור בכלל ובתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בפרט .

טקסט מסמך :  19 ביוני 1980 . זהו המסמך המקורי הבלתי נשכח שכתב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי . "אני מעריך מאוד את המאמץ שאתם משקיעים בהכנת שידורי האולימפיאדה בתנאים שנוצרו בכל כורחנו . כדי למנוע אי הבנות , אני רוצה להדגיש כי היעדרם של כתבינו מאולימפיאדת מוסקבה 1980 , נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה על ידי ישראל , ואיננו משמש תקדים לעתיד" , התחייב טומי לפיד בפני אלכס גלעדי . זהו אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה . יוסף "טומי" לפיד ראוי להערכה עצומה כל כתיבת המסמך הזה ועל הרעיון שניצב מאחוריו .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (מימין) יחדיו עם מנהלת לשכתו היעילה , הנאמנה , והבלתי נשכחת גב' רוחמה איילון (במרכז) , ונהגו האישי גבי אוחנה (משמאל) . (באדיבות גב' רוחמה איילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
טקסט תמונה : 7 באפריל 1981 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (בן 49 ראשון מימין) בשיא כוחו מבקר באולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . מנכ"ל הרשות בוחן את היערכות האולפן המסקר את הבחירות לוועידת ההסתדרות . כעורך ראשי של רשות השידור הניח זכוכית מגדלת על כל שידור פוליטי בטלוויזיה הישראלית וברדיו "קול ישראל" . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יוסף "טומי" לפיד , שדר הטלוויזיה והמנחה יורם רונן (בן 47) , כתב חטיבת החדשות רמי גוברניק .(התמונה באדיבות גב' רחל רונן אלמנתו של יורם רונן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .
מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שִימֵר אפוא ב- 1980 את הציווי העיתונאי של שְמוּאֵל אַלְמוֹג וחַגַּי פִּינְסְקֶר מ- 1970 שקבע כי את הסיקור הטלוויזיוני יש לבצע מהשטח ולא מהאולפן . ברור כי שלושת העיתונאים הדגולים האלה ראויים על כך להערצת נצח .
אני מבקש להבהיר כאן בבלוג הזה ללא כחל ושרק כי הסוגיה הזאת שעולה כאן לדיון ועוסקת בשידור טלוויזיה מהשטח על כל המשתמע מכך – איננה וויכוח . השידור הישיר מהשטח הוא הֶכְרֵחַ וצורך קיומי של כל רשת טלוויזיה באשר היא שעוסקת ברצינות וביסודיות בעיתונות ובעיתונאות . שידור ה- Off tube מהמוניטור המוצב בתחנת האם מעיד על תפישת עולם מוטעית  ובצדה רפיסות , חובבנות , שטחיות , חוסר רצינות , והתנהגות בלתי נבונה ולא הולמת כלפי ציבור הצופים . שידור מהשטח ודיווח כֵּנֶה של הכתב / שַדָּר הנוכח במקום ההתרחשות לצופיו , בין אם המוקד הוא בארץ ו/או בחו"ל , היה עבורי גם עיקרון של מנהיגות . אין תחליף למקור ראשון ואי אפשר להטיל דופי באוריגינל. לא ניתן להנהיג יחידת טלוויזיה כמו חטיבת הספורט ולצפצף על ערכים. הניהול היה עבורי שליחות ולא קריירה. אמשיך לדון בכך גם בפוסט הבא.

[1]  ראה נספח : מכתב התחייבות של המנכ"ל טומי לפיד אל מנהל הספורט אלכס גלעדי מ-  19 ביוני 1980 .

[1א] רק בחודשים ינואר – פברואר – מארס 1969 לאחר וויכוח ארוך החליטה הממשלה על סיום פעולות צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד ועל הכללתה של הטלוויזיה לצדו של רדיו "קול ישראל" תחת קורת ניהול משותפת של רשות השידור בראשה הוצב ב- 31 במארס 1969 המנכ"ל שְמוּאֵל אַלְמוֹג .

[2] תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה הייתה ב- 1970 בתהליך הקמה והחלה לפעול רק במאי 1972 .

[3] ראה דו"ח הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1969 .

[4] ראה נספח : מכתבו של דן שילון מאפריל 1970 לשמואל אלמוג , חגי פינסקר , ויורם רונן המסביר את היערכותו במכסיקו 70' ואת היערכות מחלקת הספורט בירושלים במקביל בראשותם של פיטר מיליק ושמעון טסלר .

[5] הערה : ראה את הטייפים המקוריים 2" בארכיון הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 .

סוף הפוסט מס' 112. הועלה לאוויר ב- 5 בדצמבר 2012.

הפוסט הבא יעסוק אף הוא ב- Issue של חידלון ה- Off Tube.

סוף פוסט מס' 112. הועלה לאוויר ב- 5 בדצמבר 2012.


תגובות

פוסט מס' 112. שידור OFF TUBE ממוניטור הטלוויזיה הוא חֶרְבּוֹן עיתונאי מכל היבט (רשימה מס' 1) . פוסט מס' 112. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 5 בדצמבר 2012. — תגובה אחת

  1. אדיר יואש. התוכן, הצילומים. לגבי מוטל'ה – קצת החמרת איתו. כשאתה מפרש משפט כמו "הנבחרת שתבקיע ראשונה היא זו שתוביל" כבנאליה פרשנית אתה מפספס לגמרי את ההקשר שהוא ציניות והומור. שתי התכונות האלו, ציניות והומור, הן כלי נשק שלו והן חשובות לשידור ספורט. אתה מדגיש תמיד את הפן העיתונאי וחשיבותו בשידור, ובצדק, ובנושא זה יש מן המשותף בין ספורט לחדשות, אבל מצד שני לא נכון לדעתי להתייחס לשידור אירוע ספורט באותו כובד ראש וארשת רצינית (להבדיל ממקצועיות) כמו למהדורת חדשות, וצריך לקחת בחשבון שזה ארוע מבדר. מבחינת הצופים, משחק כדורגל הוא כתוכנית בידור ולא כחדשות,ולכן גם המסגרת השידורית שלו עם כל זה שעליה להיות בעלת ערך עיתונאי, צריכה לשמור גם על ערך בידורי, ולכן הומור וציניות אפילו רצויים. השאלה היא מה המינון שלהם מתוך סך הדברים, כי כמו בכל דבר, כשמגזימים זה יכול לעצבן ולהיות בעל טעם רע. אבל בסה"כ לדעתי המסך שלנו בשידורי הספורט לא סובל מעודף הומור, אלא להפך – לעתים מיבשושיות ומגישה מתלהמת. זו אחת הסיבות, לדעתי, שיורם ארבל עולה על מתחריו. מאיר אינשטיין ורמי וייץ הם באמת מקצוענים, אבל הגישה של ארבל, עם כל חסרונותיו, קלילה ומבדרת יותר, בעוד שוייץ לפעמים נופל במלכודת היבשושיות והטריוויה בלי לומר דבר מעניין, וחולשתו של אינשטיין, שמיטיה לתאר את האירועים, היא ברצינות יתר לעתים עד כדי התלהמות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *