הערה  1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח ו/או פרסום אישי.

———————————————————————————–

פוסט מס' 72 : הועלה לאוויר ב- 12 באוקטובר 2012.

———————————————————————————–

לקראת משחק הכדורגל לוקסמבורג – ישראל  במסגרת קמפיין מונדיאל ברזיל 2014 (ישודרבערב יום שישי – 12 באוקטובר 2012 בערוץ 5 בכבלים) ואחרי משחק הכדורסל בליגה אירופית אמש בספרד בו ניצחה אמש מכבי ת"א את מלגה 80:85 (שודר ישיר בערוץ 10).

הערה : הכתיבה אודות מכבי ת"א בפוסט הזה קשורה והיא במובן מסוים המשך של סדרת הפוסטים הקודמים שדנו בקשר הסימביוטי בעבר בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט תמונה : אוקטובר 1987. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בשיא עוצמתה אך גם בשיא חולשתה. היא הייתה בימים ההם כל כך חזקה עד שוועד העיתונאים והמפיקים בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל" הרשה לעצמו להכריז על שביתה בכוח הזרוע בנימוק של שיפור תנאי השכר. השביתה הארוכה נמשכה 52 ימים אולם בתומה לא הושג דבר. זיהוי מימין לשמאל של שורת העומדים: רמי ווייץ (מזוקן), בני עורי, דודיק קופרמן ("ראש העיר"), אורי לוי (משופם), דני לבנשטיין, נסים קיוויתי, לפניו המפיקה רבקה פרידמן (ממושקפת , מניחה יד על כתפו של אהרון גולדפינגר), נאווה צוקרמן – ספורטה (בתספורת קצוצה), ואדם לא מזוהה חובש צעיף. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : אנוכי, השחקנית ציפי שביט, ואהרון "ארהל'ה" גולדפינגר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנים 2003 / 2002. אנוכי עם סיום עבודתי בת 32 שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלפי פעמים האזנתי לקונצרט לכינור של מנדלסון. אלפי פעמים האזנתי לקונצרט לחצוצרה של היידן . אלפי פעמים האזנתי לקונצרט לפסנתר של רחמנינוף. אלפי פעמים האזנתי למפצח האגוזים של צ'ייקובסקי. אלפי פעמים האזנתי לחליל הקסם של וולפגאנג אמדיאוס מוצארט . אלפי פעמים האזנתי ל- Heart brake hotel כמו גם ל- Jailhouse rock כמו גם ל- Hound dog כמו גם ל- King Creole של אלוויס פרסלי וגם ל- It's Late של ריקי נלסון. עשרות פעמים ראיתי את Gone with the wind עם קלארק גייבל ו- וויאן ליי. עשרות פעמים ראיתי את Dirty Harry עם קלינט איסטווד כמו גם את The good the bad and the ugly עם אותו קלינט איסטווד הבלתי נשכח . וגם את The mutiny on the Bounty עם מרלון ברנדו וטרוור האווארד . הסדרה בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" נחקרה ונכתבה לצלילי המוסיקה של מוצרט ואלוויס פרסלי.

עכשיו אני עושה זה עם ברצלונה וריאל מדריד. אינני יכול להפסיק לצפות ולהתפעל מליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו הבלתי נשכחים. מהכישרון שלהם ונבונות המשחק. כמעט בכל סיטואציה במשחק הם ימצאו את האפשרות הטובה ביותר מתוך האופציות הרבות שניצבות בפניהם. שניהם בין הבודדים שעושים אותי לאדם מאושר יותר.

מאמן נבחרת ישראל בכדורגל אלי גוטמן עומד הערב בלוכסמבורג עם שחקניו בפני המבחן השלישי בדרך למונדיאל ברזיל 2014. מדובר בחבורה אגואיסטית שרבים ממנה משחקים בליגות אירופיות, אך היא ארוגנטית ולא מחוברת, לא מבינה מה פירושו של דבר עזרה הדדית, אחווה, דבקות במשימה, מחויבות , וכבוד כלפי הדגל. זה מה שאני ראיתי במוניטור שלי בשני המשחקים הקודמים נגד אזרבייג'אן ורוסיה. כשמדובר בנבחרת לאומית ישראלית תמיד עומדת לנגד עיניי ההשוואה בין השחקנים שרצים במדים הלאומיים על כר הדשא לבין בני גילם שבשעה זאת ממש לובשים את מדי צה"ל בצנחנים, גבעתי, גולני, ובטנקים ומאבטחים בגופם את ביטחון מדינת ישראל בחזית רצועת עזה ובחזית הצפונית. בפני אלי גוטמן עומדת משימה לא פשוטה בטרם הוא פורס את מחשבת המשחק שלו לפני שריקת הפתיחה הערב נגד לוקסמבורג. כיצד מחברים "כוכבים" ליחידה אחת, לקבוצה – נאמר כמו ברצלונה. משחק כדורגל איננו מלחמה. מלבד מוטיבציה לאומית דרוש כישרון למכביר ועבודת צוות. בהיעדר כישרון קבוצתי לא הייתי פוסל את הרעיון להציב הערב מול שחקני לוקסמבורג נגיד את סיירת הצנחנים. הדחתו המוצדקת של יוסי בניון משורות נבחרת ישראל חושפת מייד את חולשתם של מעריציו הפרשן אייל ברקוביץ' והעיתונאי בוני גינזבורג. אייל ברקוביץ' כבר הודיע בטלוויזיה בעבר היכן הוא מעמיד את עצמו ואת האגו שלו בהתמודדות ספורטיבית, משהו כמו, כאשר אינני לובש את המדים אני רוצה שהקבוצה שלי תפסיד. ה- Shot הנפלא במשחק ברצלונה – ריאל מדריד ב- 7 באוקטובר 2012 לאחר כיבוש השער השני בבעיטה חופשית מסובבת של לאו מסי, בו כל הספסל של שחקני ברצלונה ללא יוצא מן הכלל מתרומם ממקום מושבו, מוחא כף ומריע לליאו מסי, מלמד אותנו היטב את טיבה ואיכותה של רוח הקבוצה המנשבת במועדון. אחווה ורעות אינם פחותים מכישרון. אני מעלה שוב לדיון את הסכמתו של שחקן ספרדי מסוים בקבוצה לשַמֵש פיתיון כשהאחר צובר תהילה . מי שזוכר את פרטי משחק הגמר של Euro 2012 ספרד – איטליה 0:4, איננו יכול לשכוח את הריצות המטורפות שוב ושוב של ססק פאבריגאס מבלי שהוא מקבל כלל את הכדור. כאילו לריק, אך לא. ססק פאבריגאס מושך תשומת לב בריצות הפרפטואום מובילה לעומק הקווים האיטלקיים. הוא מכריח את ההגנה האיטלקית להתפצל ובכך מקל על המאמץ הספרדי בגזרות אחרות בזירת המשחק.

אינני אומר שאייל ברקוביץ'  בלתי מיומן אולם אישיותו איננה מופת ולא מודל לחיקוי . צריך לזכור עוד עובדה . למרות כישרונו האישי , הרי נבחרת ישראל בראשותו כשחקן מוביל נכשלה ארבעה פעמים ברציפות להעפיל לשני מונדיאלים ולשני Euro's (אני תומך ברון קופמן בוויכוח שלו עם אייל ברקוביץ' אך טועה בהימור התוצאה במשחק מלגה – מכבי ת"א) . באשר לבוני גינזבוג . הכרזתו כי נידויו של יוסי בניון מהנבחרת ע"י המאמן הלאומי אלי גוטמן היא מעשה פופוליסטי הופכת אותו לחנפן . מגוחך ועלובונצ'יק . האיש מערער לחלוטין את מהימנותו העיתונאית כפי שאני תופש את מלאכת העיתונאות . אך זאת ממש לא בעייתי אלא עניינה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 . אני אצפה הערב בנבחרת הלאומית של ישראל מתמודדת נגד נבחרת לוקסמבורג ואחזיק לה אצבעות .

אני תומך במדיניות רכישת הזכויות של ערוץ 10 את משחקיה של קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בליגה האירופית ועוקב אחרי השידורים הישירים של ניב רסקין עופר שלח . ה- Pre game show אמש היה עשוי וויזואלית ועיתונאית היטב . יונתן רגב הוא עיתונאי ואיש טלוויזיה ברמה טובה. הדו שיח הראשון On Camera בטרם שריקת הפתיחה בין השדר לפרשן הוא מלאכותי ומאולץ מפני שנִיב רָסְקִין שואל את עוֹפֶר שֶלָח שאלות שהוא יכול לענות עליהן ללא קושי בעצמו . המשחק המקדים הזה בין השניים איננו מגרה את צופה הטלוויזיה. זהו Teaser חסר צידוק שהיה אולי הכרחי אם מול עופר שלח היה עומד יורם ארבל שאיננו עיתונאי באופיו . ניב רסקין נחשב בעיניי זה מכבר לשַדָּר-עיתונאי משכמו ומעלה. אתה מאמין להופעה המכובדת שלו מול המצלמה, לאישיותו הנעימה, ולאינפורמציה שהוא מוסר לנו. הוא רב ידען שאיננו חוֹפֵר.

ומה באשר לתעשיין דייויד פדרמן , עו"ד שמעון מזרחי , והמאמן דיוויד בלאט ? גם היום הרחק מאוד מעבר לפעילותי הטלוויזיונית ולמרות שאין לי לחלוטין כל קשר עמם , אני חש כלפיהם הערכה מקצועית . כישרון ניהול , מנהיגות , ואמינות לא קונים במכולת . אני משאיר את מלאכת פרשנות המשחק לשני מספרי 1 כיום בשטח הזה אריה מליניאק ואלי סהר (תגידו תודה גם לערוץ 10 שמספק לכם את סיגנל השידור הטלוויזיוני בחינם, ולא רק תודה ליסמין ראפשה) . אריה מליניאק מזלזל ביסמין ראפשה כשהוא פונה אליו בלשון רחוב, "דקה וחצי לסיום, 7 למכבי, מלגה חוזרת מפסק זמן באזורית ? בחייאת יסמין". האם שוב מילותיו מהירות ממחשבותיו ו/או שמא זה ה- Dead line בטרם הורדת הגיליון לדפוס . זאת ביקורת ופנייה בוטה שמייד מעוררת תגובת נגד : "רגע אחד אריה מליניאק אם אתה כזה גאון שמבין בכדורסל אז איך זה שמלגה וויתרה על שירותך כמאמן שלהם ?" מאידך, ברור שאריה מליניאק מבין כדורסל. הוא לא צריך להתאמץ. זה זורם לו בעורקים. אי שם בתחתית הביקורת שלו ב- "ידיעות אחרונות" הוא כותב עבורנו כך : "העובדה שמכבי ת"א הובילה מהדקה השביעית, נתנה למחליפים אפשרות לעלות נינוחים. זה חשוב במיוחד לשחקנים החדשים. חצי מהנקודות של מכבי ת"א באו מהספסל". אריה מליניאק מגיש לקוראיו בתוך משפט חסכוני ובכמות מילים מועטה הרבה חומר למחשבה. הוא מזהה במהירות ורואה דברים שעבור רבים מאתנו נותרים בצֵל. בכך גדולתו כפרשן. אנוכי מצוי הרבה יותר בעסקי טלוויזיה ובכך אני גם מתמקד. אף על פי כן אי אפשר היה שלא להתפעל אמש מדיוויד בלאט. פרופסור לכדורסל שמזכיר מנצח על תזמורת פילהרמונית. הרי הוא קיבל את הנגנים שלו מבלי שהכיר אותם רק לפני כשעה וכבר התבקש לתת קונצרט. קונצרט מוצלח אחד איננו מבשר על בוא האביב. עוד נכונו לקבוצה מאבקים קשים סוערים. בחלק מהם ידם תהיה על התחתונה אך אין זה מפחית מהעטרה שיושבת על ראשו של מועדון הפאר הזה שקוראים לו מכבי ת"א רווי מורשת , רוח קרב , ותהילת קרבות . בעבורי אין אלה כלל מילים גבוהות. השילוב בין דיוויד בלאט ליד הקווים ונִיב רָסְקִין ליד המיקרופון והמסך מושך אותי בכיוון ערוץ 10. שאלתי את עצמי שאלה שנוגעת גם למאמנה החדש של קבוצת הכדורגל האלמותית ברצלונה טיטו ווילאנובה ולמאמנה הישן של מכבי ת"א דיוויד בלאט : מה נוח יותר ולמי קל יותר, למאמן חדש שהופקד על קבוצה מלוכדת בעלת הרכב שחקנים יָשָן ומגובש והצלחה מוכחת, ומכאן ברור כי האחריות כולה מוטלת עליו, ו/או למאמן בעל וותק שמקבל ידיו לפתע הרכב חדש מבעלי הבית שלו ובכיסו מונח מראש במקרה של כישלון חופן של תירוצים ? טיטו ווילאנובה במצב פחות נוח. הוא נכנס לנעליו הגדולות של פפ גווארדיולה וביודעין או שלא הוא גם כפוף להשקפת עולמו. דיוויד בלאט משוחרר מעול האחריות לפחות בשלב הראשון. נכפה עליו הרכב חדש.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 90 של המאה שעברה. ימי התהילה המשותפים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התעשיין דייויד פדרמן ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון קוצרים את פרי עמלם. מכבי ת"א היא שוב אלופת המדינה בכדורסל ומחזיקת הגביע. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : הקפטן נדב הנפלד , דייויד פדרמן, עודד קטש, עו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון, נחמיה "נמי" גולדשטיין (חבר הנהלה), ומוני פנאן ז"ל מנהל הקבוצה. (התמונה באדיבות דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתחבטות וההתלבטות של אנשי ערוץ 10 לרכוש את זכויות השידור הבלעדיות של משחקי מכבי ת"א בליגה האירופית בכדורסל לעונת 2013 – 2012 מחזירים אותי בבת אחת ארבע עשרה שנים וחצי לאחור למארס – אפריל 1998, כשנודע לי כי אורי פורת ז"ל מתמנה שוב למנכ"ל רשות השידור במקומו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום שמפנה את מקומו בתום חמש שנות מנכלות 1998 – 1993. התקופה ההיא הייתה שיא התחרות בעידן הרב ערוצי כשבאמתחתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו עדיין תשובות טובות לערוץ 2 המסחרי וערוצי הטלוויזיה בכבלים . מרדכי "מוטי" קרישנבאום מנכ"ל רשות השידור השאיר ב- 18 באפריל 1998 טלוויזיה ציבורית במצב הרבה יותר טוב מאשר קיבל אותה לידיו מיוסף בר-אל בקיץ 1993. יוסף בר-אל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 1993 – 1990. הוא השלים כחוק קדנציית ניהול שלמה בת שלוש שנים אולם מוטי קירשנבאום סירב להאריך לוֹ אותה ו/או למנותו לקדנציה נוספת בת שלוש שנים . במקומו התמנה לתפקיד בקיץ 1993 מר יאיר שטרן. אורי פורת התלבט ב- 1998 ולמעשה בכל קדנציית המנכלות החלקית שלו בשנים 2001 – 1998 ברכישת זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים אלה שקישטו על דרך המסורת ובאורח קבע את חלון הראווה של השידור הציבורי. זהו עיקרו, ובכך עוסק הפוסט הארוך והמורכב הזה. במוקד הקשיים הללו בתחרות הציבורית – מסחרית הזאת בסוף עשור ה- 90 של המאה שעברה וראשית שנות ה- 2000 עמד הממון ובעקבותיו מימון קניית זכויות השידור ורכש טכנולוגיה טלוויזיונית חדישה. עיתונאות טלוויזיונית בלעדית וראשונית שווה כקליפת השום בלעדי טכנולוגיה מודרנית.

טקסט מסמך :  4 במארס 1998 . כתב מינוי של אורי פורת לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבא לחמש שנים הבאות של 2003 – 1998) בתום עידן המנכ"ל הקודם של רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ( 18.4.1998 – 18.4.1993). על כתב המינוי חתום מ"מ מזכיר הממשלה  אהרון לישנסקי . ( המסמך נמסר לי באדיבות גב' צִיפָּה פורת . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ההצלחה של המאמן פיני גרשון בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א – בארץ ובאירופה, היא ראשית דבר הודות למנהיגותו המזהירה של עו"ד שמעון מזרחי. ישנן כמובן עוד סיבות מקצועיות אך שמעון מזרחי ניצב בראשן. אם יותר לי לסטות לרגע מהנושא, הרי שהצטיינותה וזכיותיה הרבות של קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה באליפות המדינה וגביע המדינה בכדורגל עם מאמניה אברהם גרנט ורוני לוי מאז 1992, הֵן ראשית דבר פרי מנהיגותו המוצלחת והמשפיעה של נשיא המועדון מר יעקב שחר. מר שמעון מזרחי ומר יעקב שחר הם דמויות מופת בנוף הספורט הישראלי. ביום ראשון – 30 באפריל 2000 , חיברתי דו"ח מפורט למנכ"ל רשות השידור אודות הפקת שידורי הכדורסל של ה- Final Four בסלוניקי 2000, ולצדו כמה הערות סיכום [1]. הדו"ח הזה תקף בחריפות אותו עצמו ואת סמנכ"ל הכספים שלו בשני נושאים עיקריים, רכישת זכויות שידורי הספורט והשגת החסויות הכספיות למימון השידורים היקרים האלה, ואת דרך התנהלותה המסורבלת של רשות השידור שהוא מופקד עליה. נותר לו רק לקרוא את המסמך הלא מחמיא ולפטר אותי (הוא לא עשה זאת). הנה חלקים נרחבים ממנו כלשונם.

רשות השידור –  הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                  2000 . 4 . 30

האמור במסמך הזה איננו אמור לפגוע באופן אישי בסמנכ"ל הכספים שלך מוטי לוי אלא להצביע על כישלונותיו בתחום המקצועי – מוניטרי שהוא אחראי עליו ברשות השידור . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי משוכנעים שהוא עשה שגיאות כבדות משקל שיש להן השפעה שלילית ביותר על כושר השידור ויכולת העמידות של ערוץ 1 בתנאי התחרות הקשים שנכפים עליו ע"י ערוץ 2 המסחרי והעשיר וע"י ערוצי הכבלים. בברכה , יואש אלרואי .

למנכ"ל שלום רב,

תודה רבה לך ולמנהל החדשות על מכתבי הצל"שים למחלקת הספורט ולי , הנוגעים לשידורים הישירים של ה- Final Four  בכדורסל שהתקיימו בסלוניקי , בתאריכים 18  וְ- 20  באפריל 2000 , בהם הכינו את מתחרינו מערוץ 5 שוק על ירך. בשם מחלקת הספורט ובשמי, אני רוצה לומר כאן תודה ענקית ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה, "שליווה" אותי באופן אישי ואת כל מהלכי ההפקה הזאת , לרבות המו"מ הארוך והמסובך עם אנשי ערוץ 5 מחזיקי זכויות השידורים הבלעדיים של ה- Final Four  (בישראל) , והנשיאה והנתינה על הענקת חסויות לחברות פלא – פון וסאמסונג, בגובה של 000 200 (מאתיים אלף) דולר.

אבל נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה, אורי, אלא על עניינים עקרוניים וחשובים ביותר, המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים בצורה רשלנית ועלובה, ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור הסמוך לשולחנך המקצועי כבר שנים רבות. "התנאים הקשים" בהם עבדנו בשידורי ה- Final Four, והמודגשים במכתבי השבח שלך ושל מנהל החדשות אינם גזירת גורל . הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון, וחוסר הבנה מינימאלית במתרחש, במבנה ובשוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים . וזהו סדר השתלשלות העניינים, המסביר אחת ולתמיד , להיכן נִגררנו מבלי שנהיה כפויים לכך, ואולי סוף-סוף תעיר את מוטי לוי איש בכיר בהנהלת רשות השידור מתנומת הנצח שלו. מבנה זכויות הספורט של אירועי הספורט העולמיים השתנה לבלי הכר , ועמו גם מהירות התגובה הנדרשת. בחודשי  נובמבר + דצמבר 1998 (כיהנת כבר כמנכ"ל רשות השידור) הפסיד מוטי לוי באופן טוטאלי ומחפיר את המכרז על החוזה הארוך טווח עם ה- FIBA  בכדורסל, לשנים 2004 – 1999 (נזק שלא ניתן עוד לתיקון). הבהרתי למוטי לוי לפני כן חזור והבהר ושוב חזור והבהר , שבמו"מ הזה כמו באחרים (ולא חשוב אם הם מתנהלים עם גופים בינלאומיים בארץ ו/או בחו"ל) עליו להיפגש פנים אל פנים עם הנושא ונותן. זאת הדרך היחידה והבלבדית להכיר את הפרטנר ולהבין את מבנה ונפתולי המו"מ. הסברתי למוטי לוי פעמים אין ספור , שלא ניתן יותר בתנאי התחרות הקשים בשוק לנהל מו"מ מהסוג הזה , רק מארבעת הכתלים של המשרד שלו, ורק בהתכתבויות פקסים. אמרתי למוטי לוי שאני מכיר אישית את ז'רום וואלקה (Jerom Valke) מרשת הטלוויזיה  + Canal, ואני אכין לו את הפגישה. אמרתי לו במילים האלו : "מוטי, אתה חייב לטוס לצרפת כדי להיפגש עם ז'רום וואלק. תזמין אותו למו"מ שכולל ארוחת ערב עם בקבוק יין , כי רק בפגישה אישית עמו תדע על אילו סכומים מדובר ומה אתה אמור להציע לו בכלל". כמובן שמוטי לוי המשיך לנהל בחוסר כשרון את המו"מ מחדרו, (היה חסר לו את המידע הבסיסי במו"מ הזה על איזה סכום מדובר בכלל, ומה הוא- מוטי לוי, אמור להציע לז'רום וואלק, כדי לעמוד בתחרות מול יריבינו). מוטי לוי הציע הצעה הצעה עלובה , לא תחרותית ובלתי רלוואנטית , והפסיד בצורה שלומיאלית את חוזה ה- FIBA לחמש שנים לערוץ 5, מבלי שכמובן תהיה למישהו ברשות השידור את היכולת לתקן את הנזק הנוראי.

אורי פורת, שים לב לקטע הבא.

שיא הצחוק והטרגדיה, שבמו"מ העכשווי עם ערוץ 5 לקניית שידור משחקי ה – Final Four, שילמנו להם הון עתק שכזה בעבור שני ימי שידורים בלבד, סכום שאם היינו מצרפים אותו אז להצעה המקורית, היינו אנחנו משתלטים על חוזה ה- FIBA, ולא נזקקים לחסדי ערוץ 5. בעקבות כישלונו של סמנכ"ל הכספים, נגררנו למו"מ בלתי הגיוני עם ערוץ 5. המו"מ הזה לא דמה למו"מ מקובל, והיה בבחינת "Damage control"  (תיקון נזקים) מצדנו. אגב, זה היה עלול לקרות גם אשתקד, כי כבר ב- 1999, החזיק ערוץ 5 את זכויות השידור של ה- Final Four  בידיו, אך "לטיב מזלנו" מכבי ת"א לא הצליחה להעפיל אליו. התוצאה הסופית מכל הסיפור הזה, שנגררנו לתנאי הפקה מבישים (אני מדגיש : תנאים מבישים, "לא קשים" כפי שמצוין במכתבכם אלא תנאי הפקה מבישים), ללא שום השוואה לתנאי העבודה של ערוץ 5, ולכן הניצחון עליהם הוא עוד יותר גדול. אין טעם עוד להתבכיין ולדווח לך את התלאות שנכפינו לעבור בסלוניקי עם ERT, עם הניידת הפרטית, עם + Sport, ועם הוועדה המארגנת של ה- FIBA. ככה לא עובדים, אורי, ככה לא מפיקים, וככה לא יוצאים למלחמה. נכון שבסופו של דבר, כמעט ולא ראו את השגיאות על המסך אבל שוב צעדנו על תפר דקיק המפריד בין כישלון להצלחה, ואני מדגיש שוב , מבלי שנהיה כפויים לכך. מדהים אותי לשמוע שסמנכ"ל הכספים שבילה את חופשתו בחו"ל (בשעה שאנחנו נמצאים כאן בשיא הלחץ של המו"מ , ההסכמים הכספיים, תנאי החוזה עם ערוץ 5, מרוץ נגד הזמן להשגת ניידת מקומית בסלוניקי בעבור ערוץ 1, ועבודה על החסויות) מעיז להטיל דופי ביאיר שטרן מנהל הטלוויזיה, בא אליו בטענות, ושואל אותו בשיא החוצפה והלעג "מי הרשה לו לשכור ניידת שידור בסלוניקי בעלות של  5000 דולר ליום עבודה ?".

נוצר כאן אני מבין, איזה סטנדרט חדש של ניהול ודוגמא אישית . המנהל יבלה בחו"ל , ויואש אלרואי יעבוד כמו חמור (עם חבריו), ואח"כ גם יינזף ע"י המבלה. אורי אתה לא מתאר לעצמך מה עברנו יאיר שטרן ואנוכי בשלב המו"מ הסופי עם ערוץ 5, בשבת של  ה- 1 באפריל 2000 . בקש מיאיר שיספר לך. מוטב שתשמע את זה ממנו ולא ממני . אורי , אתה הרי ניצבת בחצות הליל של יום חמישי – 30 במרס 2000, ליד ניידת השידור ביד אליהו, יחד עם מנהל הטלוויזיה, מנהל חטיבת החדשות, יו"ר הועד המנהל של רשות השידור, יו"ר וועדת הכספים של רשות השידור ואנוכי, בהתייעצות חירום שתכליתה הייתה להשיג את זכויות השידור של ה- Final Four. אתה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור יחד עם גיל סמסונוב ואלון אלרואי, הסכמתם לסלוגאן שטבעתי "שלא יעלה על הדעת שלא נשדר את ה – Final Four, לאחר ששידרנו את כל 23 המשחקים הקודמים של מכבי ת"א". כולכם שם אמרתם למנהל הטלוויזיה ולי , ואני מצטט : "תביאו את ה – Final Four  בכל מחיר". ואומנם שילמנו לערוץ 5 מחיר גבוה מאוד גם בכסף, גם ברכוש , וגם בהשפלה. אגב , היכן היה מוטי לוי סמנכ"ל הכספים באותו חצות הליל של יום חמישי ההוא ב – 30 במרס 2000…???

אורי, ראה אילו שידורי ספורט רלוואנטיים, אתה, ערוץ 1 ורשות השידור, הפסדתם בתקופת כהונתך בשנתיים האחרונות בשל מחדליו של סמנכ"ל הכספים שלך. הנה מונחים הכישלונות לפניך :

1. נתח מליגת העל בכדורגל (אני זוכר היטב מה קרה כששלחת אותו ב – 14 בדצמבר 1998 להיפגש עם יוחנן צנגן מנכ"ל רשת , כדי לדחוף את המו"מ על ליגת הכדורגל קדימה. ממש מצאת לך מי שידחוף).

2. משחקי ה – Play offs  של הליגה הלאומית בכדורסל משנת 2000 והלאה.

3. משחקי הבית של נבחרת ישראל בכדורגל לקראת 2000 Euro.

4 . משחקי הבית והחוץ של נבחרת ישראל בקדם גביע העולם בכדורגל 2002 של יפן וקוריאה.

הערה.

הפעם היחידה שזכינו "במשהו", הייתה כשיאיר שטרן (ומוטי לוי) נסעו לגנט בלגיה, כדי להיפגש עם אנשי UFA, ואז הצלחנו לרכוש את כל משחקי החוץ של נבחרת ישראל בקדם 2000 Euro . אין מנוס מלהיפגש פנים אל פנים , בדרך לניהול מו"מ להשגת שידורי ספורט אקסקלוסיביים. מעניין מאוד של – MIP (יריד לקניית סרטי ותוכניות טלוויזיה בצרפת) נוסעים לא אחד ולא שניים מערוץ 1 ורשות השידור, אבל לדבר החשוב באמת (חוסכים כביכול) , נשארים תקועים במשרד…ומפסידים. ב- 1992 הפסיד מוטי לוי את משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל, גם כן בהתכתבות , ללא צורך ומבלי שהיה כפוי לכך . באותה שנה הוא הפסיד גם את כל זכויות השידור של הליגה הלאומית בכדורסל. ב- 1994 סייע סמנכ"ל הכספים (מהמשרד) למנכ"ל דאז מוטי קירשנבאום להפסיד את זכויות השידורים של ליגת העל בכדורגל , שוב ללא צורך ומבלי שרשות השידור תהיה כפויה לכך. זה היה ההפסד הצורב ביותר והכישלון המשמעותי ביותר של רשות השידור וערוץ 1 בכל שנות קיומם. מוטי לוי היה יועץ גרוע, אבל מוטי קירשנבאום ששמע להצעתו היה המפסידן הגדול, והנושא באחריות לתבוסה המטופשת והבלתי כפויה הזאת. מי שמע על כך שרשת שידור באשר היא רשת שידור , מפסידה זכויות שידור בלעדיות של ענף ספורט הפופולרי ביותר במדינה, זכויות שידור שהיא מחזיקה בהן עשרים וחמש שנה ברציפות, זכויות שידור שהן העוגן החזק ביותר והיציב ביותר שלה, מפסידה אותן מבלי שתהיה כפויה לערוץ הטלוויזיה החזק ביותר המתחרה נגדה. בסופו של דבר ערוץ 2  ניבנה על חורבותיו של ערוץ 1 . מי שמע על כזה דבר והיכן ??? אורי, ראה מה היה לנו בעבר, מה הפסדנו, ואיך אנו נראים היום.

סיכום.

אני שב וחוזר ומציע לך לרכוש את זכויות השידור הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים במדינת ישראל. מכבי ת"א בכדורסל נתח נכבד מליגת העל בכדורגל (הכוונה לשידורים ישירים בשבתות), שידורים ישירים של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל (לרבות משחקי רעים) . שלושת האלמנטים הנ"ל חייבים להיות בידיו של ערוץ 1 כדי לבנות לוח שידורים יותר אטרקטיבי ורלוואנטי. אבל כמובן, פרושה לפניך גם "אופציית הבחירה השנייה" . לא לשדר את אירועי הספורט שמשלם האגרה חפץ ביקרם , לא לבנות לוח שידורים רציני על בסיס של קודם כל וראשית דבר חומרים ישראליים שלנו . אך כן לנסוע ל – MIP,  לטוס ל – BBC,  להרחיק עד Los Angeles  כדי לקנות תוכניות טלוויזיה רדודות שלצופה הישראלי אין שום קשר ומורשת תרבותית חשובה עימם, כמו : "קוסבי", "שפץ ביתך", "מיסטר בין", "מייקל מור", "גיר", "צבעים שבלב", "הולבי סיטי", "המלון של פולטי", "התחנה בסכנה", "הבוס", וכו', ולהציבם ללא בושה בלב ב- Prime time  (זמן צפייה ראשי) של ערוץ 1. כאילו שזה מעניין בכלל את משלם האגרה כאן. כאילו שיש לתוכניות האלה איזה שהוא ערך בכלל . בסופו של דבר הן גם נטולות רייטינג מינימאלי.

אורי, יתכן ואתה חי (שם בשערי צדק) באקלים בלתי אפשרי , ולכן אין לך ברירה ואתה "חייב" כביכול להעניק גיבוי לחדלי האישים סביבך. אני חושב, גם בטוח, וגם יודע שיש לך ברירה שונה לחלוטין. אתה מוכרח לחולל את השינויים המתחייבים – התכנים והפרסונאליים. מדהים אותי לחשוב כיצד אתה כותב לי צל"שים כאלה (לחברי ולי), ומאידך אינך מסוגל כמנכ"ל רשות השידור והעורך הראשי שלה, לאכוף את שיקוליך המקצועיים על מי שאתה אמור לאכוף, וכולנו כאן טובעים בים הטיפשות והחידלון, ובמצולות הרייטינג. חלק מעוזריך הקרובים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הם אנשים קטנים ויועצים גרועים, שדרדרו את הטלוויזיה הישראלית לתחתיות שאול. אבל אתה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור, אתה הוא המפסידן העיקרי באחריתו של דבר, והנושא הראשי באחריות לכל החוליים. על הנושאים האלה כבר דיברנו אלפי פעמים בעבר הקרוב (רק לפני חמישה ימים) והרחוק. תמיד אמרתי לך, ואני שב ואומר לך גם עכשיו : "יש לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק". עדיין לא מאוחר מידי. גם כשמצבו הכספי של ערוץ 1 אינו מזהיר ברגע זה, עדיין ניתן להנהיג, לנהל ולשדר, לא פי 100 – אלא פי 1000 טוב יותר.

ערוץ 5 שגה שגיאה אסטרטגית קשה, בשעה שהעניק לערוץ 1 את זכויות השידורים המקבילים של ה- Final Four. זה היה מו"מ קשה, מסובך ולחלוטין לא נוח מבחינתנו. המו"מ הזה דמה יותר ל- Damage control , מאשר לשאת ולתת. אך מרגע שנחתם ההסכם לא היה מי שיעצור אותנו. זהו הלקח החשוב ביותר בכל הסיפור הקפקאי הזה. הרשה לי לומר תודה רבה לרפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות. שנינו ביחד רפיק ואנוכי, אומרים תודה ענקית ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה- האדם, הג'נטלמן, והידיד.

                                                             בברכה ,

                                                             יואש  אלרואי

הופעתם של גיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי נציגי מפלגת "הליכוד" בוועד המנהל של רשות השידור בעשור ה- 90 הייתה סוערת ומלאת תקוות , אולם בסופו של דבר ללא כל תוצאות ממשיות . החיכוכים המרים בצמרת רשות השידור היו בלתי נסבלים והסבו נזקים קשים ביותר לשידור הציבורי. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן סיים את תפקידו ב- 30 באפריל 2000 ופרש לאלתר מרשות השידור. פרישתו היווה מהלומה ואבדה גדולה לשידור הציבורי . עם לכתו נחלשו הפקות הספורט שלי. ביום ראשון – 30 באפריל 2000 , הגיעו לקִצָן שבע שנות ניהולו של יאיר שטרן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. תמו שבע השנים הטובות . החלו שבע השנים השדופות. יומיים לפני שפרש הספיק יאיר שטרן להעביר מסמך נוקֵב וחשוב במיוחד למנכ"ל אורי פורת בו הוא מחווה את דעתו האישית שאיננה משתמעת לשתי פנים והנוגעת לתפקודו הלקוי ויכולתו המוגבלת של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי לנהל את המו"מ לרכישת זכויות שידורי הספורט לטלוויזיה בכלל , ופרשת המו"מ על זכויות שידורי ה- Final Four  בסלוניקי 2000 בפרט. כך כתב [2].

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. אחד המסמכים החשובים והכנים בתולדות רשות השידור. זהו עמוד מס' 1 מתוך 2 של המסמך המקורי שכתב מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. "לו סמנכ"ל כספים וכלכלה היה ערני יותר לגבי הנעשה בשוק זכויות השידור קצת למעלה משנה וחצי היינו יכולים לרכוש אז את זכויות השידור ולא להתבזות היום במו"מ משפיל עם ערוץ הספורט…היות ואני פורש היום מתפקידי הרשה לי להעלות הרהור בקול רם. כל העסק של ניהול מו"מ על זכויות ספורט צולע וכל הטיפול בנושא החסויות ותשדירי השירות נעשה בצורה לא מקצועית…", כתב למנכ"ל רשות השידור. המסמך החשוב הזה נכתב באיחור עצום ע"י מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. עכשיו הוא היה הרבה פחות אפקטיבי. (ראה המשך בעמוד 2 של המסמך). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של המסמך המקורי שכתב יאיר שטרן בסיום תפקידו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. "אם גורלו של הערוץ הראשון יקר לך לפחות כמו לי, אתה חייב לטפל במהירות בנושאים אלה, ליישר את ההידורים בין אגף כספים וכלכלה לבין מחלקת הספורט וזאת כדי להביא לגישה חדשה מקצועית ועניינית בכל נושא שידורי הספורט והשיווק סביבם . מעומק הלב אני מאחל לך שתצליח בנושאים אלה", סיים יאיר שטרן את מכתבו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למסמך הזה שנכתב ע"י יאיר שטרן באיחור רָב ובערוב ימיו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית למנכ"ל רשות השידור הייתה חשיבות רבה מאין כמותה אך הוא נכתב באיחור. זאת הייתה הפעם הראשונה שהסמכות המבצעית הבכירה ביותר בהיררכית הפיקוד ברשות השידור (אחרי המנכ"ל), מטיל בפומבי דוֹפי בתפקודו הלקוי מזה זמן רב של מוטי לוי הסמנכ"ל לכספים וכלכלה ברשות. סגנון המכתב היה תרבותי אומנם אך תקף בחריפות רבה את מוטי לוי שהיה אמור להיות האחראי הראשי לניהול המו"מ להשגת זכויות שידורי הספורט החשובים ולגיוס החסויות המתאימות. רבים מהסמוכים לשולחנו של מנכ"ל רשות השידור צִקצקו בלשונם בגנותו ואודות חולשתו של סמנכ"ל הכספים. מנהלים ומפיקים בדרגי פיקוד שונים בערוץ הטלוויזיה הציבורי וגם אנשי הרדיו "קול ישראל", פקפקו שנים רבות ביכולתו הבסיסית של מוטי לוי לנהל את משק הכספים המסובך והמורכב מאוד של רשות השידור. סמנכ"ל הכספים היה לדעתם דַל כריזמה, נטול כשרון ויוזמה, כדי לשמש "כשַר אוֹצָר" האמור להנהיג את רשות השידור בעלת הפוטנציאל בעידן התחרות הרב ערוצית. הם קשקשו בלשונם אך לא העלו זאת על הנייר . כשהגיע רגע העימות עמו בישיבות ההנהלה סתמו את פיהם ומילאו אותו מים. כיניתי אותם מנהלים גמדיים וגם רכילאים עלובים. לא היו חסרים כאלה ברשות השידו .

מנהל הטלוויזיה היוצא יָאִיר שְטֶרְן היה בין הבודדים שהצטרף אלי והעלה את דבריו על הכתב . אין דרך נסיגה מהכתוב . לא רק שאמר וכתב את דברו ודעתו המקצועית על סמנכ"ל הכספים בהי לישנה והעביר את תוכנם למנכ"ל רשות השידור , אלא היה מספיק הוגן כדי לשלוח עותקים ממכתבו לנאשם וגם לי . יאיר שטרן היה מנהל טלוויזיה מצוין שפעל , מאז עזיבתו של מוטי קירשנבאום באפריל 1998 , באווירה שונה לחלוטין מזו שהורגל אליה בסביבתו של המנכ"ל חדש – יָשָן אורי פורת . אורי פורת ניחן באישיות כובשת , איש נעים הליכות , ג'טלמן , בעל חוש הומור ואומן הביטוי והניסוח . כתיבתו השקולה והמדויקת הכילה תמיד את כמות המילים הנדרשת . לעֵטוֹ השנונה יצא מוניטין וצורת כְתב ידו היה כשל צייר . אורי פורת היה אישיות אהובה , אך עכשיו כמנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה שלו התגלה כאיש חלש ועייף , גַם בגלל שהיה מעשן כבד מאין כמוהו . באחת מאלפי הפעמים בה תחב סיגריה אחר סיגריה לפיו , אמרתי לו בדאגה אמיתית , "אורי פורת , אתה מרעיל את גופך ביוֹדעִין" . בעת שירותו את רשות השידור , לא סטה מעולם ממנהגו לעשן בשרשרת . הוא היה עכשיו נטול רצון או יכולת להתמודד עם הבעיות הקשות והחריפות שנכונו לו בתוקף תפקידו הרם . פעמים רבות הפגין הססנות , אדישות , וגם חוסר חשק . בקדנציה השנייה שלו היה ספקן , שלא האמין כמעט ביכולתה של רשות השידור להתקיים במתכונתה הציבורית הנוכחית . בנוסף לכך מנגנון הפיקוח הציבורי של רשות השידור , הוועד המנהל והמליאה , הצרו את צעדיו מאוד. אורי פורת הפך לניהיליסט שכמעט שלל כל יוזמה .

אני שב לרגע לכיכר ספרא הירושלמית ולאירוע שהתרחש שם במוצ"ש של 9 במאי 1998 . בתחילת התקופה כמנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה , ביום ראשון – 9 במאי 1998 לאחר זכייתה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכדורגל , הייתה לאורי פורת התנגשות קשה בלתי צפויה ובלתי מתוכננת עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי . הוא האשים האשמה חמורה ביותר את עורכי "מבט" בימים ההם אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן , "בעריכה מגמתית ומפוברקת" , של חומר חדשותי שהתגלה באקראי בקלטת של ניידת השידור "וֶורֶד" של הטלוויזיה הישראלית , שצילמה והקליטה במוצאי שבת – 8 במאי 1998 את חגיגות האליפות של קבוצת בית"ר ירושלים (המזוהה פוליטית עם מפלגת הליכוד) בכיכר ספרא בירושלים . בחגיגות האליפות השתתפו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש העיר אהוד אולמרט . בקלטת נצפה ראש הממשלה ניצב בעמדת מוגבהת באחת מקומות בניין העירייה, נואם נאום ניצחון פופוליסטי, ומשבח את מועדון בית"ר ושחקניו . לאחר נאומו הקָצָר נשמעו ברחבה למטה , קריאות קצובות "מוות לערבים" של המוני אוהדי בית"ר ירושלים שהתקהלו ברחבת כיכר ספרא . בפועל האשים המנכ"ל את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , מנהל החדשות רפיק חלבי , וגם את סגניתו יעֵל חֵן שנתנו יד לפִבְּרוּק עיתונאי . רוח רעה נשבה במסדרונות הטלוויזיה . על פי הבנת המנכ"ל המשמש כעורך ראשי של רשות השידור הציבורית , נועדה העריכה המגמתית והמפוברקת כביכול להבאיש את ריחו של ראש הממשלה . כאילו בנימין נתניהו היה נוכח ושמע את קריאות ההמון הקצובות "מוות לערבים" אך לא הגיב . חמתו של אורי פורת בערה בו להשחית . המנכ"ל פרי מינויו של ראש הממשלה האשים את עורכי "מבט" בכך "שבישלו" את הקטע המשודר . לטענתו הצמידו העורכים את קריאות ההמון "מוות לערבים" לנאום הניצחון של ראש הממשלה , כשבפועל בזמן אמת , ראש הממשלה בנימין נתניהו עזב כבר את השטח ולא היה עד לקריאות ההסתה של ההמון , ולכן לא היה יכול לשמען – לא כל שכן להגיב . האשמתו החמורה כנגד עורכי "מבט" בדבר זיוף העריכה , הייתה גם קריאת תגר על ניהולם הכושל והמגמתי (כביכול) של שתי דמויות המפתח בשידור הציבורי , מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות . הוא ראה בהם מעין "מאפיה שמאלנית" אנכרוניסטית מהדוֹר הישן . מה שכמובן היה לחלוטין לא נכון .

יָאִיר שְטֶרְן, רָפִיק חַלָבִּי, וסגניתו יָעֵל חֵן, בדקו את הקלטת המקורית וקבעו נחרצות שלא נעשתה שום עריכה מגמתית בידי אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן. הכתבה ששודרה ב- "מבט" הייתה חומר עיתונאי רלוואנטי שנערכה בצורה ראויה על פי אמות מידה עיתונאיות. כך גם דיווחו למנכ"ל. אך המנכ"ל לא וויתר. הוא ביקש את ראשם של אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן בתואנות שונות . מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות לא הסכימו לדעתו, והעניקו לאנשיהם את מלוא הגיבוי. נוצר קרע גלוי בין המנכ"ל החדש לבין מנהלי ערוץ 1 הוותיקים. באחד מרגעי הכעס שלו התבטא המנכ"ל בחריפות רבה נגד מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות, "הם עדיין לא יודעים שהם מפוטרים", סִינֵן מבין שיניו. כשאיש עַלוּם שֵם טבע את הסלוגן של צורת הדיבור הזאת , "לסַנֵן מבין השיניים", הוא כפי הנראה חשב על מנכ"ל רשות השידור. אורי פורת דיבֵּר תמיד בשקט . גם כשכעס – לחש. רק עיניו רשפו מתחת לעדשות משקפיו. כשנשא את דבריו – מיתרי הגרון בלמו את הֶדֶף גלי קולו. הוא כמעט ולא נשמע. אבל זה היה חלק מקִסמוֹ האישי. בשל סינון דבריו מבין שיניו נשמע תמיד "קוּל" (Cool) והגיוני, ובשל מראהו השרמנטי נראה לעַד תחת שליטה. לקח לו זמן לא רב להבין, שבעצם יאיר שטרן ורפיק חלבי הם עיתונאים הגונים ומנהלים ישרי דרך בטלוויזיה כל אחד בתחומו. הוא שינה את דעתו עליהם מקצה לקצה. מאוחר יותר הם שימשו כסלע קיומו ומקור כוחו בערוץ 1 בשעת מאבקיו הרבים בתוככי ובתככי הנהלת רשות השידור. עכשיו ביקש להאריך את תקופת כהונתו של יאיר שטרן. הוא ראה בו מנהל טלוויזיה אמיץ. יאיר שטרן התנה מצדו את המשך כהונתו כמנהל הטלוויזיה בהארכת כהונתו של רפיק חלבי כמנהל חטיבת החדשות וגם הצבתו מחדש של הכדורגל הישראלי בתווך שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

בשעה שיאיר שטרן פינה את מקומו, ראה המנכ"ל ברָפיק חלבי את המועמד הטבעי למינוי הבא לתפקיד מנהל הטלוויזיה. שאיפותיו אלה של המנכ"ל היו נעלות אך בלתי מציאותיות עכשיו . קמה לו אופוזיציה ברורה וקולנית  בוועד המנהל של רשות השידור. בראש המתנגדים לאורי פורת ומינוי רפיק חלבי ניצבו שני אנשים צעירים ומוכשרים אף הם אנשי מפלגת "הליכוד" מוצהרים כמו מנכ"ל רשות השיור עצמו. היו אלה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גִיל סַמְסוֹנוֹב פִּרסומאי מצליח מתל אביב ממשרד הפרסום "גליקמן – נטלר – סמסונוב", וידידו הטוב אלון אלרואי בעל רשת מקומונים בנתניה שנשא בתפקיד החשוב והמשפיע של יו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור. שניהם הבחינו במצבה היָרוּד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וייחסו אותו לחוסר כשרון הניהול של שתי דמויות הראשיות והמובילות של שידור הציבורי, מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה. הם העריכו שחולשתו המקצועית של המנכ"ל אורי פורת דבקה במנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . הטלוויזיה הישראלית קפאה על שמריה. אורי פורת ויאיר שטרן היו על הכוונת של שני הפקחים הציבוריים יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב וחבר הוועד המנהל אלון אלרואי. שניהם עשו כל מאמץ להדיח את אורי פורת ויאיר שטרן לאלתר ולהביא לשינויים פרסונאליים ברשות השידור.

טקסט תמונה :  אביב 1999 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב (במרכז) מניף יחד עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (משמאל)  את צלחת הפרס של הפקת תחרות האירו- וויזיון בבנייני האומה ב- 1999 . על הצלחת נכתב : ה- "EUROVISION הגדול ביותר". הנפת הפרס ושביעות הרצון על פני השלושה היו כסות מזויפת למערכת יחסים עכורה. מר גיל סמסונוב לא רחש קמצוץ של הערכה למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור אורי פורת. מימין, מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כרגיל עם סיגריה נצחית ביד. מר גיל סמסונוב רחש הערכה מועטה לאורי פורת ויאיר שטרן והמתין להזדמנות הקרובה להיפטר משניהם ולהעיף אותם מכיסאותיהם. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל מאווייהם של גִיל סַמסונוב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי היו נתונים להחלפתם המיידית של אורי פורת ויאיר שטרן באנשים אחרים . נדמה היה כי זאת היא שאיפת חייהם לגרש את אורי פורת ויאיר שטרן מפסגת הניהול של רשות השידור והטלוויזיה . גיל סמסונוב ואלון אלרואי לא היו מעולם אנשי טלוויזיה וגם לא עיתונאים . איש מהם לא עשה אפילו כתבה אחת , לא ביים סרט דוקומנטארי , ולא הפיק הפקת ספורט אחת ולוּ הקטנה ביותר בימי חייו . שניהם היו בס"ה נאמני הפוליטיקאים מהימין ושליחיהם של עסקנים ממפלגת "הליכוד" . מטעמם הם הוצבו בוועד המנהל של רשות השידור . הצטבר בידם מטבע הדברים כוח ניהולי רב . נדמה היה בתחילה שהם מתכוונים בדרכם שלהם להשביח את  הטלוויזיה הציבורית . כעבור שנים הוברר שגיל סמסונוב ואלון אלרואי הפכו לעסקנים קטנים שלא הצליחו לקדם את רשות השידור והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 אפילו פסיעה אחת חיובית לפנים .

ביום שלישי – 13 באפריל 1999 במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ספגה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לקח מַר שלא ישכח. באותו עֶרֶב כחודש לפני הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה , ניהל המנחה נסים משעל בתוכניתו "מִשְעַל חַם" בערוץ 2 (ביום שידור של הזכיינית "רשת") עימות טלוויזיוני סנסציוני בין ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו לבין שר הביטחון המפוטר על ידו יצחק "איציק" מרדכי. ביבי נתניהו הלבין את פניו של איציק מרדכי בפיטורין קבל עם ועדה. אִיצִיק מָרְדֱכַי רץ עכשיו לכנסת בראש מפלגה פוליטית חדשה "המרכז" והבטיח לציבור הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה. הימים היו כאמור ימי טְרוֹם בחירות (הבחירות התקיימו ב- 17 במאי 1999) והארץ רעשה וגעשה. העימות הטלוויזיוני בין השניים הוליד גיצים ורשפים ונסים משעל וערוץ 2 (הזכיינית "רֶשֶת") מיהרו לקצור את תהילת הרייטינג.

באותה שעה ממש במקביל לעימות הפוליטי – טלוויזיוני המבריק הזה של נסים משעל בִּיבִּי נְתַּנְיָהוּ נגד אִיצִיק מָרְדֱכַי , שיבץ מר יוֹסִי מְשוּלָם מנהל התוכניות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המַטה ליפול סרט פילם דהוי ויָשָן של ג'וֹן לָה-קָארֶה . התוצאה הייתה מרה . ערוץ 2 צבר באותו עֶרֶב רייטינג של  % 41.1  מול  % 2.1  בלבד שהייתה מנת חלקו של ערוץ 1 . תבוסה מוחלטת . בלשון הספורט נוק אאוט . יוסי משולם מנהל התוכניות היה פרי מינויו של המנכ"ל אורי פורת . מינוי רדוד וכושל שיאיר שטרן מנהל הטלוויזיה היה מודע לו אך סירב להתעמת עם מנכ"ל רשות השידור ושילם על כך מחיר יקר במוניטין שלו . נסים משעַל רב אמן בתקשורת , הכין מארב לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהייתה פעם ביתו , וירה בה בכל התחמושת שהייתה לו . העולם התהפך . השידור הציבורי שאומנותו וכוחו היו בשידורי חדשות ואקטואליה התעסק באותו ערב הזוי בבידור דהוי , ממוחזר , ויָשָן ואילו השידור המסחרי שהיה אמון על שידור סרטי קולנוע ובידור שידר לפתע בשידור ישיר אקטואליה חמה ורוגשת , מפגש דרמטי מרתק וטעון בין ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו ושר הביטחון המפוטר שלו יִצְחָק "אִיצִיק" מָרְדְכַי . הטריאומווירט השִלטוני הזה בהשתתפותם של המנכ"ל אורי פורת , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , ומנהל התוכניות יוסי משולם , נהג לשבץ בלוח השידורים הרוטיני והבנאלי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בזמן הצפייה הראשי (Prime time) וגם מחוּצָה לוֹ , עֶרֶב רָב של תוכניות בידור אמריקניות ואנגליות לא חשובות מכל הסוגים שנהגו לקחת את צופיהן לכל מקום – אך לא הביאו אותם לשום מקום . הנה חלק מהמבחר : "קוסבי", "שפץ ביתך", "גיר", "הולבי סיטי", "הבוס", "המלון של פולטי", "דם ודמים", "מייקל מור האמת האיומה", "מיסטר בין", "תחנה בסכנה" ומה לא , כאילו השידור הציבורי – ממלכתי הוא איזה סניף או סֶרַח עודף של ה- BBC  או של רשתות הטלוויזיה האמריקניות NBC , CBS או ABC.

ההנהלה כשלה בעיצוב לוח שידורים ציבורי אוטנטי ורלוואנטי למשלם האגרה שלה . הבידול ובחירת תוכן השידורים לצופיה היה איום ונורא . התוכן היה רדוד והניב רייטינג ירוּד . עלוּב מאין כמותו . משלם האגרה סלד מהתוכניות הקנויות האלה המשודרות בזמן צפייה ראשי ואינן אומרות לו דבר . יוסי משולם בתוקף תפקידו כמנהל התוכניות לא רק קנה את תוכניות הנֶפֶל אלא היה גם האחראי הראשי לשיבוצן בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 . הוא לא היה האשם היחיד . יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה היה אשם באותה מידה . הוא היה האחראי הראשי והבוס הישיר של יוסי משולם . המנכ"ל אורי פורת היה העורך הראשי של שניהם . הימים ההם היו ימי הקטסטרופה .

מנהל התוכניות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יוסי משולם העיז לשָדֵר ללא חשש ובושה (למרבית הפלא והפרדוקס בהרשאתו ותחת עינו הפקוחה של יאיר שטרן) גם תוכניות נֶפֶל של בידור ישראלי , כמו , "המופע של קושניר" , ו- "מנדל וגורנשטיין חקירות" . הרייטינג האומלל שלהן היה העֵדוּת היחידה לקיומן . פעמים רבות חשבתי לעצמי מדוע מנהל הטלוויזיה והמנכ"ל אינם מדיחים לאלתר את מנהל התוכניות שלהם שהצטייר כאיש טלוויזיה כל כך לא מוכשר. אם הם לא עשו זאת כנראה שהם בעצמם לא היו מוכשרים דיים. בהזדמנויות שונות חשבתי לעצמי עד היכן ניתן לדרדר את שידורי הערוץ הציבורי. היכן היא התחתית האמיתית וכיצד ניתן למדוד, להגדיר, ולהתווכח אינטלקטואלית עִם מנהל התוכניות הזה ברשת הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל המציג לצופיו מידֵי עֶרֶב נֶפֶל של לוח שידורים מן הזַן הירוד הזה , מלבד לומר לוֹ, "שמע בן-אדם, אתה לא אינטליגנטי ולא מוכשר, אנא ממך קח את חפציך ולך הביתה". יאיר שטרן לא העיז לומר לו זאת ויוסי משולם נשאר על כנו.

כשמונה יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002, הוא לא היסס לקַדֵם את יוסי משולם לתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר אלוני. לא היה גבול לעליבות. גם התוכנית העיתונאית של השדרנית האמריקנית המפורסמת בָּרְבָּרָה וּולְטֶרְס שנקראה על שמה "ברברה וולטרס"  (Barbara Walters), הניבה רייטינג השואף לאפס. היא שודרה בימים ההם בטלוויזיה הישראלית – הציבורית ערוץ 1 באורח קבע מידי שבוע כאילו אנחנו חיים באמריקה . הָצָפָת המסך הציבורי בתוכניות בידור דוברות אנגלית בכמות גדולה שכזאת כתפישת עולם טלוויזיונית של ערוץ ציבורי – ממלכתי, ועוד בזמן צפייה ראשי הייתה מדיניות שידור אנאכרוניסטית , מְנוּוֶנֶת וחסרת הגיון של אנשים לא מוכשרים . מדיניות שידור זוֹלָה שעלותה אומנם "גרושים", אך היא חשפה את דמותם של מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל עליבותם. זה היה פרק עגום ומאוד לא מוצלח בקריירה של יאיר שטרן בערוֹב ימיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הצבתו הלא ראויה של ג'וֹן לָה – קָארֶה על המסך מול העימות בין ביבי נתניהו ואיציק מרדכי בערוץ 2, הייתה רק דוגמא אחת לכישלונה הרצוף והמתמשך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בניהולם של יאיר שטרן ואורי פורת.

הטלוויזיה הציבורית המזדקנת והסטגנאטית איבדה כל בושה . יתירה מזאת , היא התעצלה אפילו למתוח את קמטֵי פניה . היא הייתה יכולה לפחות לאַפֵּר את חריצי פניה בגימיקים שונים של שידור כדי להיראות צעירה ומושכת יותר בעיני צופיה, אך אפילו לזה כבר לא הייתה מוכשרת. פעם כשהיה כבר כבן 70 הֵעִיד חיים יבין על עצמו : "אין מה לעשות נגד הזִקְנָה – חוץ משימוש במאפרת", והתכוון גם לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהוא נמנה על שורותיה . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהה באנגליה באותו היום של 13 באפריל 1999 בו ספגה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נוק אאוט מאגרופיו של ערוץ 2 המסחרי. זה היה נורא לראות את השידור הציבורי שוכב פרקדן וגרוגי בזירה כשהוא נאנק מכאבים ומייסוריי הרייטינג . כולם ראו את הביזיון כשהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא הצליחה להתרומם על רגליה עד לספירת עֶשֶר. בכל רשת שידור מתוקנת היה הבּוֹס הראשי לוקח את המטוס הראשון ושָב ארצה כדי לפַטֵר מייד את האחראים למחדל הרייטינג הזה . אך בערוץ הטלוויזיה הציבורי המשיכו לנַמְנֵם כאילו אין הדבר נוגע להם. הם המשיכו לשָדֵר, "Business as usual", אבל כולם ידעו שהעסקים לא היו עוד כרגיל.

ערוץ 2 המסחרי הלם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והִכָּה אותו שוֹק על יָרֵךְ מידי עֶרֶב בעַרְבוֹ . לא הייתה כאן שום תחרות . זה היה דבר מדהים מפני שבערוץ הטלוויזיה הציבורי ניצבה ככלות הכל שורה של אנשים בעלי ניסיון רב שלא הצליחה להטביע את חותמה על לוח השידורים . רק שידורי הספורט הספורים בערוץ הציבורי העלו אותו מעֵת לעֵת מתהום הנשייה כדי לשאוף אוויר צח ומייד לשוב לירכתי האוב של הרייטינג. במקום לשנות את לוח השידורים של הערוץ, ליזום , להפיח רוח חיים , לבנות מודל שידורים אטרקטיבי יותר המתאים לרוח הזמן והמקום, בחרו שם להסכין עם מר גורלם. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שקעה בקוֹמָה עמוקה. לתוך תַּרְדֶמֶת השידור שנפלה על השידור הציבורי חדרו שני חברי הוועד המנהל של רשות השידור , גיל סמסונוב ואלון אלרואי. הם רצו להעיר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אך בדרכם שלהם ובשיטות שלהם. גִיל סַמְסוֹנוֹב התמנה ליו"ר הועד המנהל של רשות השידור חצי שנה לאחר מינויו של אורי פורת למנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה. הוא החליף את היו"ר הקודמת פרופסור רינה שפירא (פרי מינויה של שרת החינוך שולמית אלוני) ששבה עכשיו למקומה הטבעי באקדמיה (אוניברסיטת ת"א).

ביום ראשון – 8 בנובמבר 1998, בירכתי את גיל סמסונוב לרגל מינויו החשוב לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור [3]. זה היה מכתב ברכה שנכתב בכתב ידי ובדם לבי והציג את השקפת עולמי הטלוויזיונית כעורך ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1  תליתי ביו"ר החדש תּקוות גדולות.

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית מחלקת הספורט / ירושלים.   יום ראשון – 8.11.1998

גיל שלום רב ,

עם מינויך לתפקיד החשוב ורב האחריות של יו"ר הועד המנהל של רשות השידור , אני מבקש לאחל לך הצלחה רבה בשמי ובשם חברי במחלקת הספורט . המכתב הזה נכתב אליך בכתב ידי ובדם לִבּי . אני מבקש לציין בפניך שמאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , היוו שידורי הספורט את אבני המסד שלה . משלם האגרה מוכיח לנו שוב ושוב , ופעם אחר פעם בצורה שיטתית , כי הוא מעוניין בשידורי הספורט מהארץ ומהעולם שהם רלוואנטיים לגביו . אין בכלל ספק ששידורי הספורט היו מאז ומתמיד , אחד מחלונות הראווה המרתקים ביותר של הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 . הוכח גם מעבר לכל ספק ששידורי הספורט הם מנוף רייטינג רב עוצמה , המקדם גם את התוכניות האחרות העוקבות את שידורי הספורט ואת אלה המקדימות אותם . שידורי הספורט הם אבן מסד בכל רשת טלוויזיה באשר היא. זה נכון שהם עולים כסף – אך שווים זהב , והם אינם קניין פרטי של מחלקת הספורט . ב- 1994 אירעה טרגדיה מצערת מאוד לרשות השידור , כשהפסידה את זכויות השידורים של הליגה הלאומית בכדורגל ומשחקי גביע המדינה בכדורגל . רשות השידור פשוט שיחקה אז לידיו של ערוץ 2 . רק לפני זמן קצר , אירעה טרגדיה נוספת , לאחר שאיבדנו את זכויות השידורים של משחקי הבית של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת 2000 Euro . רשות השידור שיחקה הפעם לידי ערוץ הספורט (ערוץ 5) . הקונוטציה של המילה טרגדיה היא אולי חריפה מידַי , אך אין לי שום מילה אחרת לתאר את מעשיהם ומחדליהם של אנשים בערוץ 1אשר נחשבים משום מה למוכשרים וטובים אך שוגים ללא הרף בקנה מידה כזה או אחר .

אנחנו מצויים בעיצומו של מאבק הישרדות , פשוטו כמשמעו , מול ערוץ 2 וגופי תקשורת אחרים במדינת ישראל . אם רשות השידור חפצה חיים , היא חייבת לחולל מהפכה ומייד בתפישת העולם התקשורתית שלה , ולשנות את סידרי העדיפויות בהקצאת משאבים לשידורים שהם חשובים באמת . מכתב דומה כתבתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת , האיש ששינה את מפת שידורי הספורט בקדנציה הקודמת שלו 1989 – 1984 מקצה אל קצה (לחיוב) , והציב את הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 על מפת התקשורת בעת ההיא . המצב עכשיו הוא הרבה יותר מסובך , קשה ומורכב מאשר בעבר . אף על פי כן עומד לרשותכם עדיין (כהנהלת רשות השידור), ממון לא קטן, אנשים מוכשרים ובעלי יוזמה , וטכנולוגיה כלל לא רעה . זוהי מעמסה גדולה הרובצת על כתפיו של אורי פורת. צריך לעזור ולסייע בידיו בקבלת ההחלטות החשובות.

הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , ניצבת עתה בפני קשיים אך גם בפני תקוות גדולות . אתם , המנכ"ל ואתה יכולים וחייבים להציב מחדש את ערוץ 1 כגוף תקשורת מוביל במדינת ישראל ! אנחנו נסייע בידיכם ! אין שום סיבה שהכדורגל הישראלי (נבחרת , ליגה וגביע) יהיה מונח בכיסו של ערוץ 2 . אתם חייבים לחולל את המהפכה המתבקשת.

אני חוזר ומברך אותך למינויך החשוב ורב האחריות, כיו"ר רשות השידור.

                                                 נכונים לכל משימה,

                                                 יואש  אלרואי

גיל סמסונוב ואלון אלרואי, ביקשו להוביל מהלך שיביא לשינוי דרמטי במצבה של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 ושיפור הרייטינג שלה. יאיר שטרן כבר סיים ממילא שתי קדנציות כמנהל הטלוויזיה. לכן סילוקו נחשב מטרה קלה. גיל סמסונוב ואלון אלרואי ראו ביאיר שטרן את האשם הראשי בחידלון הגדול של ערוץ 1 סמל השידור הציבורי. הם טעו. שום מנהל טלוויזיה מוכשר ככל שיהיה לא היה מצליח לפעול טוב יותר ויעיל יותר מיאיר שטרן במערכת כל כך סטגנאטית. שנכפתה עליו ע"י הדֶרֶג המבצעי העליון שמעל מנהל הטלוויזיה. צריך גם לזכור שהמערכת הציבורית המבקרת ומפקחת על שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" המורכבת מחברי הוועד המנהל והמליאה של רשות השידור לרבות שני מדיחיו של יאיר שטרן, היא קבוצת אנשים אינטרסנטית שמוּנוּ לתפקידם בידי פוליטיקאים לא תמיד הגונים, לאו דווקא בגלל כּישרונם, אלא בשל חֲבֵרוּתם במפלגה הנכונה.

גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי שני חברים בלב ונפש נציגי הליכוד בוועד המנהל של רשות השידור היו זֵהִים בדעות הניהול שלהם כיצד ולאן להוביל את השידור הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. גיל סמסונוב היה חבר בוועד המנהל של רשות השידור בתקופתו של המנכ"ל מוטי קירשנבאום ואח"כ עלה לגדולה והפך ליו"ר הוועד המנהל בזמנו של המנכ"ל אורי פורת . אלון אלרואי היה חבר בוועד המנהל בתקופתו של אורי פורת ואח"כ גם בימיו של יוסף בר-אל . גיל סמסונוב עזב את רשות השידור לאחר אולימפיאדת סידני 2000. זה לא הפריע לוֹ להפוך לאחד מתומכיו המובהקים של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל יחד עם חברו אלון אלרואי . זה אותו מנכ"ל רשות השידור שמונה בצהלה גדולה ע"י הפוליטיקאים למשרה הרמה בקיץ 2002, והודח על ידם בבושת פנים כעבור שלוש שנים בקיץ 2005, בגִין ניהול נלוז ומושחת, נפוטיזם, ושוחד מסך. קשה להאמין שהצֶמֶד הצעיר והמוכשר הזה הצביע והרים את ידו ביוזמתו ועל דעת עצמו בעד מינוי יוסף בר-אל הלא מוכשר אלא אם קיבל פקודה כזאת מהבוסים הפוליטיים שלו. גיל סמסונוב ואלון אלרואי הגיעו להישגים נאים בתחום עבודתם האזרחית שבמקרה היו גם מקצועות תקשורתיים. גיל סמסונוב הוא פרסומאי מצליח שנחשב למקורבו של ביבי נתניהו ראש הממשלה לשעבר ושר האוצר בממשלת אריאל שרון. גיל סמסונוב איננו מסתיר את הערצתו לבנימין נתניהו. אלון אלרואי הוא מו"ל של מקומונים בעיתונות הכתובה בנתניה הגאה בחברותו עם סילבן שלום שר האוצר והאיש ששימֵש אח"כ שר החוץ גם כן בממשלתו של אריק שרון.

גיל סמסונוב ואלון אלרואי שליחיו הפוליטיים של הליכוד בוועד המנהל ביקשו להוליך את השידור הציבורי בנתיב שהם חשבו אותו לנכון על פי חזון התקשורת שלהם. הם זכו להישגים זעומים . אפסיים. הם בעצם לא זכו בשום הישג בהכוונת הדרך של השידור הציבורי. אף אחד משניהם לא סָפָג את המוֹרֶשֶת המקצועית האמיתית של רשות השידור שהייתה מנת חלקו של מוטי קירשנבאום. הם חשבו שהדחתו של יאיר שטרן תפתור כהרף עין את מצוקותיה של הטלוויזיה הישראלית אך טעו טעות מרה. הם ביקשו לסַלֵק גם את רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות מתפקידו כדי להיטיב עם השידור הציבורי. מכיוון שאורי פורת העריך ותמך מקצועית ביאיר שטרן ורפיק חלבי, ביקשו שני צעירי הליכוד האלו בוועד המנהל לנפנף גם אותו מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור. אלון אלרואי שימש שנים לא מעטות כחבר הוועד המנהל של רשות השידור בסוף שנות ה- 90 וראשית שנות ה- 2000. הוא נחשב לאיש הגון ושימש גם כיו"ר וועדת הכספים של הרשות. בתוך זמן קצר איבד את אמינותו בשעה ששמה של אשתו הזמרת שָלְוָוה בֶּרְטִי נקלע ונכרך שוב ושוב בפרשיות שיבוץ מביכות  בערוצי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים, בעוד בעלה משמש בפועל המפקח הציבורי שלהם. התופעה הנלוזה הזאת התרחשה בתקופה בה שימש יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל. לפתע שמעתי את אלון אלרואי מספר לי, "עד כמה יוסף בר-אל הוא מנכ"ל רשות שידור מוצלח". האם תמורת נאמנותו של אלון אלרואי עצם מנכ"ל הרשות את עיניו. בדיוק על התופעות העלובות האלה אמר מי שאמר, "רוש ולענה". יוסף בר-אל הוּדַח וסוּלַק מרשות השידור לירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. הוא אישיות אִזוטרית ולא חשובה שנשכחה לעַד. יחד עמו סולקו מבימת הפיקוח וניהול השידור הציבורי גם שני תומכיו גיל סמסונוב ואלון אלרואי. שני אנשים מוכשרים שהפכו את עצמם במו ידיהם לספח דהוי בתעודת זהות פוליטית. בתעודת השידור של שניהם כתובות ארבע אותיות בסיום שליחותם הציבורית, "נכשל". יאיר שטרן הודח לבסוף מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במקומו מונה לממלא מקום זמני יאיר אלוני. יאיר אלוני כיהן כמ"מ מנהל הטלוויזיה כשנתיים ימים והגשים את האמירה "שאין דבר קבוע יותר מהזמני". יאיר אלוני היה אומנם מוותיקי הטלוויזיה ומייסדיה מאז ראשית ימיה בסוף שנות ה- 60, אך לא בטוח שגודל כּשרונו לנהל את הטלוויזיה תאם את כמוּת שנות הוֶותֶּק שלוֹ ברשות השידור. לרוע המזל לעולם אין שוררת קורלאציה בין היכולת להנהיג מוסד כלשהו וחֶבֶר עובדיו לבין כמות הזמן ונפח השנים בו אתה שוהה. הוא גם נָשָא במקביל ובאותה העת בשני תפקידים בכירים כּבְדֵי משקל שטומנים בחובם אחריות עצומה, מ"מ מנהל הטלוויזיה וסמנכ"ל של אורי פורת לתפקידים מיוחדים. מצב ניהולי מאוד לא בריא.

עם הדחתו של יאיר שטרן מניהול הטלוויזיה בסופו של חודש אפריל 2000 נחלש לחלוטין מעמדו של רפיק חלבי. יציבותו התמוטטה כליל לאחר התפטרותו של אורי פורת מכס המנכ"ל באוגוסט 2001 . דמותו של מנהל החדשות קרסה ונמוגה לאחר הופעתו המחודשת של יוסף בר-אל בקדמת הבימה של רשות השידור בחודש מרס 2002. סוף עַגוּם לקריירה שידעה עליות אך גם מורדות. נדמה לי שהכתבים והעורכים שלו בחטיבת החדשות חשו בחולשתו של רפיק חלבי והפגינו זאת ביחסם המזלזל לכתבות הספורט שהחשנו "למבט" , ול- "יומן". היו לי מחלוקות חריפות ביותר במשך שנים ארוכות עם עורכי "מבט" הנוגעות לשידורי כתבות ספורט רלוואנטיות חדשותיות. לרוע המזל מחלקת הספורט למרות מבצעי השידור הענקיים שלה והיקף פעילותה, הייתה סמוכה מן ההיבט ההיררכי לשולחן "מבט". מחלקת הספורט הייתה דסק (Desk) בחטיבת החדשות . מנהל חטיבת החדשות לדורותיהם היו הבּוֹסִים הישירים שלי.

פעם ב- 1998 הבאנו במאמץ גדול ל- "מבט" בדרך לא דרך מאוסטרליה כתבה חדשותית "למבט" המספרת על זכייתו של הגולש הישראלי עַמִית עִנְבָּר במדליית הכסף באליפות העולם בגלשני רוח מדֶגֶם "מיסטראל". במערכת "מבט" כמעט השתרר אבֵל לנוכח הצורך לשדר את כתבת הספורט הזאת שדחקה מהליין אפ כתבות פוליטיות משעממות, טריוויאליות וחסרות עניין. רבים מעורכי החדשות ראו בכתבות הספורט חומר שידור נַחוּת. המחלוקת  הזאת בין אנשי הספורט לאנשי החדשות, הנוגעת לשיקולי העריכה ושיבוצם של כתבות ספורט במהדורות החדשות, ארוכה הנמשכת זה עידן ועידנים. במרוצת השנים פיתחו רבים מכתבי חטיבת החדשות פטרוניות והתנשאות על כתבי מחלקת הספורט. הדבר איננו חדש אלא מקוּבּע בקונצנזוס ובאוריינטציה המקובלת על רוב הציבור כי המונח ספורט הוא מושג ירוּד המתמצת את עצמו בסלוגן הידוע, "כי לשחקני הכדורגל יש שֵכל ברגליים", ואם כך גם שִכְלם של כתבי הטלוויזיה העוסקים בכיסוי הספורט בכלל והכדורגל בפרט, נמצא ברגליהם. קשקוש מוחלט.

ביום שישי – 18 במאי 2001 זכה הג'ודוקא הישראלי אָרִיק זְאֵבִי במדליית הזהב באליפות אירופה בג'וּדוֹ שנערכה בגרמניה (בקטגוריה של100 ק"ג). הישג ענק לספורט הישראלי. במו ידיי הבאתי את הכתבה האקסקלוסיבית הזאת בת שלוש דקות וְ- 20 שניות למגזין החדשות "יומן" באותו עֶרֶב שישי בעריכתו של אלישע שפיגלמן. כתבת הזכייה חשפה בסיומה את אָרִיק זְאֵבִי מבכירי ספורטאי ישראל ניצב גאה על דוכן מספר אחת באירופה כשהִמנון התקווה מתנגן על אדמת גרמניה ודגל ישראל מתנוסס בראש התורן. זאת הייתה כתבה טרייה וזכויות השידור הבלעדיות שלה היו שייכות רק לטלוויזיה הישראלית. אורך חייה על מדף החדשות היה פחות משעה. היא רק עכשיו נולדה. לאלישע שפיגלמן זה לא הספיק. העורך הנכבד הודיע לי בנימה מתנשֵאת כי אין לוֹ זמן לשָדֵר את כתבת הספורט הזאת. מדהים. אחד הספורטאים הישראליים הגדולים ביותר בכל הזמנים זוכה במדליית זהב בענף ספורט אולימפי באירופה, ולעורך חדשות בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 אין זמן 'יעני' לשדר את המוצר הבלעדי במהדורה שלו. לאחר וויכוח קשה, עשה טובה והסכים לשדר ממנה שניות ספורות כ- "ידיעה מצולמת". "עזוֹב אותך יואש" , אמר והוסיף, "שָדְרוּ את אריק זאבי במוסף הספורט של יום ראשון". זאת הייתה החלטה אומללה בה החטיף העורך בעצם סטירה לבּוֹס שלו רפיק חלבי שידע מכל העניין, אך בשל חולשתו בחר להתעלם. רפיק חלבי היה עיתונאי הגון ומנהל חדשות איתן שהבין היטב את חשיבותם הרבה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אך בתקופה האחרונה בימים ההם אבדה לוֹ מסיבות שונות הכריזמה בה חונן וגם כוחו . הוא הסתפק באזהרות בכתב לפיקודיו [4] מבלי יכולת ליישמן. פתטי.

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. זהו המסמך המקורי שכתב מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי לעורכי מהדורת "מבט". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהזדמנות אחרת הבאנו בלעדית מיפן את הישגה הגדול של השחיינית הישראלית וֶורֶד בּוֹרוֹכוֹבְסְקִי שדורגה שלישית באליפות העולם במשחה ל-50 מ' בסגנון פרפר. עורכי "מבט" עשו טובה וחשפו אותה לשניות בודדות בסגנון של "ידיעה מצולמת", כאילו היה זה הישג שכיח ומידֵי יום ביומו מדורג ספורטאי ישראלי במקום השלישי בעולם. עורכי החדשות התנשאו על עורכי הספורט ובזו להם. חדשות הספורט היו מדורגים מבחינתם בתחתית סולם העדיפויות וכך היה נדרש לנהוג בהם. זה שעורכי העיתונים הגדולים במדינה (שלא לדבר על העיתונות במערב ובארה"ב) ייחדו מוספי ענק יומיים לספורט – לא הזיז להם. המונח "ספורט" היה סטריאוטיפי נדוש, זַנִיח, ויָרוּד. מוטי קירשנבאום היה הראשון שהָגָה ב- 1993 את הרעיון של "מבט" מורחב בן 45 דקות (במקום 30 דקות כנהוג עד אז) והקדים את שעת השידור שלוֹ מהשעה המסורתית של תשע בעֶרֶב לשמונה כדי להלחם ולהיאבק ראש בראש במהדורת החדשות של ערוץ 2 . הרעיון המרכזי של המאבק בחדשות ערוץ 2, היה להעניק זמן חשיפה מיוחד ונרחב באופן שיטתי שלא היה קיים עד אז למוספי כלכלה וספורט . כשאורי פורת תפש את השלטון בשנת 1998 הוא נִידָה את רעיון ההרחבה של מוטי קירשנבאום והחזיר את "מבט" לתשע בערב וקיצר את המהדורה של מוטי קירשנבאום מארבעים וחמש דקות לשלושים דקות. למאבקי הקרבות בין עורכי החדשות לעורכי הספורט היסטוריה ארוכה. ארכיון רשות השידור והטלוויזיה הישראלית מלא מהם . לא צריך לדפדף זמן רב מידי. הם מופיעים על כל צעד ושעל . המאבק העקרוני ביני כמנהל מחלקת הספורט לאנשי חטיבת החדשות על חשיבות שידורן של ידיעות וכתבות ספורט רלוואנטיות במהדורות החדשות, חבק עורכים ומגישים רבים. רובם התנגדו לרעיון הזה שלי ושל קודמי אלכס גלעדי וראו בו דבר פסול. עורכי החדשות ראו בשידורן של כתבות ספורט במהדורות "שלהם" בזבוז והשחתת זמן. אחד המתנגדים השיטתיים לשידור כתבות ספורט במהדורות החדשות "שלוֹ" היה חנן עזרן. כאילו חדשות הספורט בישראל אינן מעניינות את הציבור ולקוחות מפלנטה אחרת. מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן התייחס בחריפות רבה לשיקולי העריכה של חנן עזרן כאיש חדשות ועיתונאי בחטיבה שהוא המנהל שלה . הוא פשוט יצא מדעתו ונעלב גם בשבילי . אחרי שהדבר נשנה וחזר על עצמו לא היסס לשלוח לחנן עזרן מכתב נזיפה חמוּר. שום עיתונאי לפני חנן עזרן לא חטף מהלומת – נזיפה כה בוטה ממנהל חטיבת החדשות כפי שספג המכותב . הנה הטקסט [5].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית                                  26.12.1985

מנהל החדשות.                                                                                                                        

אל : חנן עזרן.

מאת : יאיר שטרן.

                                                      הנדון : נזיפה.

אמש , ב- 25 לדצמבר , בעת ששימשת כעורך מהדורת החדשות המסכמת , שגית קשות בכך שלא שידרת ידיעה ואו קטע מצולם ממשחק חצי הגמר גביע המדינה בכדורסל. זאת למרות שמחלקת הספורט הביאה לך על מגש את הידיעה ואת הקטע המצולם בזמן סביר לפני השידור חמור מכך , לפני שבועות אחדים זימנתי אותך למשרדי והוריתי לך בע"פ לשָדֵר בכל מהדורה מסכמת שאתה עורך, תוצאות של ליגה או גביע בכדורסל המובאות אליך ע"י אנשי מחלקת הספורט המופקדים על הנושא, וזאת, מתוך הסתמכות על הבנתם בנושא שאתה פחות בקי בו.

אני רואה בחומרה רבה את אי מילוי הוראתי  זו ונוזף בך על כך .

בברכה ,

יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות

העתק : תיק אישי                                                

            יאיר אלוני (מ"מ מנהל הטלוויזיה)

            יואש אלרואי

משפגש אותי, אמר לי יאיר שטרן, "יואש אני מתפוצץ מכעס מחנן עזרן. אני פשוט לא יודע מה לעשות אִתו".

טקסט תמונה : 26 בדצמבר 1985 . זהו מסמך הנזיפה המקורי שכתב מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן לכתב חנן עזרן . יאיר שטרן נזף בחנן עזרן אך לא הצליח לכפות עליו את השררה העיתונאית . רבים מחטיבת החדשות המשיכו להתכחש ולהתעלם בזדון מאירועי הספורט הרלוואנטיים לציבור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בינתיים חלו תהפוכות נוספות בהנהגה . יו"ר הועד המנהל גִיל סַמְסוֹנוֹב שחזוֹן השידור שלוֹ ירד לטמיון פרש מתפקידו הציבורי במרוצת שנת 2000 . הוא לא מצא עוד עניין בתפקיד הציבורי החשוב . גיל סמסונוב היה איש מקורי ומוכשר , אדם בעל תרבות ונעים שיחה , שלא הסתיר מעולם את נקודת מוצאו הפוליטית . "אני חבר הליכוד" , הצהיר על עצמו בגאווה . הוא פרש לאלתר מרשות השידור למקומו הטבעי כמומחה פרסום מצליח . הוא היה הרבה יותר צעיר ממני במניין השנים , אך זה לא הפריע לו להבין את אופרציית שידורי הספורט הסבוכה בטלוויזיה ומחוללם .

טקסט מסמך : שנת 2000. זהו מסמך ההערכה המקורי המקורי שכתב לי  יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב לאחר שעזב את רשות השידור. כך נפרד ממני בכתב ידו המסולסל על נייר מכתבים רשמי של רשות השידור [6]. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במקומו של גיל סמסונוב מונה בדצמבר 2000 ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי שביקש יחד עם סגניתו בוועד המנהל של רשות השידור, גב' אַהוּבָה אוֹרֶן – פִּינֶס ז"ל להדיח את המנכ"ל אורי פורת. סָגָת התככים נמשכה בכל עוזה. חיש מהר הוברר שנעליו של יאיר שטרן גדולות בכמה מספרים טובים על ממלא  מקומו "הזמני" יאיר אלוני. יאיר אלוני אפילו לא ביקש בצניעותו מהמִמְסַד להסיר ממנו חלק מעולו הכבד . הוא נשא במקביל באותה שעה בשני תפקידים רבי אחריות. כיצד יתכן הדבר (בכל רשת טלוויזיה רצינית באשר היא), שמנהלו הישיר של ערוץ 1 הציבורי הנושא בתפקיד כל כך עמוס ומוכשר ככל שיהיה, ישמש באותו הזמן בד בבד בתפקיד נוסף רב אחריות גם כסמנכ"ל של רשות השידור לתפקידים מיוחדים. זהו כמובן מצב בלתי מתקבל על הדעת . מצב פתטי שמתאים לממשלות ישראל שבכורח הנסיבות הפוליטיות נושא שם שר אחד או שרה אחת בכפל תפקידים. זהו חיזיון נפרץ. לפעמים קורה ששַר נושא בעת ובעונה אחת בשלוש משרוֹת בממשלה כמו שרת החוץ שמכהנת גם כשרת המשפטים . מצב מגוחך שאיננו ראוי וודאי לא לרשות השידור. באפריל 2002, גאל המנכ"ל החדש יוסף בר-אל את יאיר אלוני "מייסוריו". הוא הֵדִיח אותו לאלתר מניהול הטלוויזיה ומינה תחתיו ממלא מקום "זמני" בשם יוסי משולם. מן הפח אל הפחת.

יאיר שטרן התחיל את הקריירה הטלוויזיונית שלו ב- 1970, כשַדָּר ספורט מן המניין במחלקתו של דן שילון. כמו עיתונאים רבים שעבדו בתקופה היא אצל דן שילון, ראה גם יאיר שטרן בתחילה בעבודתו בטלוויזיה מעין חלטורה, מקור הכנסה מִשני ותו לא. הוא היה אז עיתונאי צעיר "במעריב" נשוי להדסה (דָסִי) ואב לילד קטן בשם שי, וחלם להיות שַדָָּר ספורט. כדי לא להתנגש עם הקרדיט של שמו המקורי במקום עבודתו הקבוע, בחר לו פסאודון נחמד בטלוויזיה, "יאיר אבישי". אך כולם ידעו שיאיר שטרן מְ – "מעריב" הוא יאיר אבישי משידורי הספורט בטלוויזיה. אַט – אַט התפתח כשרונו, ודן שילון הציע לו משרה קבועה ככתב בחדשות לצד עבודתו כשדר ספורט. יאיר שטרן עזב את "מעריב" והשתקע לעד בנחלתו החדשה בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. הוא הפך למגיש ומפיק בטלוויזיה. אינני יודע אם היה איש חלומות, אך אני יודע שהוא אדם ריאלי מאוד, הגוּן וישר, וגם קולגיאלי מאוד לחבריו לעבודה. בפברואר 1983 מונה לתפקיד החשוב והרגיש של מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית. הוא כיהן בתפקיד עד קיץ 1989. אז נשלח ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל לשמש ככתב רשות השידור בוושינגטון . תפוקתו העצומה ומעורבותו באלפי הכתבות והדיווחים שהעביר לטלוויזיה ולרדיו בתקופה של ארבע שנות שליחות, הבנתו הרבה בסדרי הממשל בארה"ב והתמצאותו בסבך הפוליטיקה העולמית, הפכו את שנות שירותו שם להצלחה אישית גדולה שלו. בקיץ 1993 קרא לו המנכ"ל מוטי קירשנבאום ליטול לידיו את הפיקוד על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר שהחליט להדיח את יוסף בר-אל . יאיר שטרן היה מפקדי הישיר שלוש עשרה שנה מתוך השלושים שעבד בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . במובנים רבים הוא היה לי מפקד, חבר ,אָח ורֵע . אהבתי והערכתי אותו . עזיבתו את ערוץ 1 ורשות השידור הייתה אבדה גדולה לשידור הציבורי. ביום שישי – 28 באפריל 2000יומיים לפני שסיים את תפקידו כתבתי לו אגרת פרידה [7].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                              יום שישי –  2000 .4 .28

יאיר היקר,

ביום פרידתך מהטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , ובתום 30 שנות שירות ככתב , עורך , שדר ומנהל (מנהל חטיבת החדשות בשנים 1989 – 1983 , ומנהל הטלוויזיה מ – 1993 עד שנת 2000) , אני רוצה לברך אותך באופן אישי ברכה תנכית , שהיא כמטפורה לברכת דרך צליחה בנתיב החדש שבו בחרת לצעוד. "כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש . ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצוב נחושת". (מתוך ספר דברים – פרק ז', פסוקים ז', ח', ט'). יאיר אחי, לי אתה תחסר מאוד.

באהבה רבה,

יואש  אלרואי

כמו כל מנהל ומנהיג שידור בכיר הוא לא היה חָף מטעויות. אף על פי כן זכה לאהדה והערכה מרוב עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מאוד הצטערתי לאַבֵּד אותו. נכונו לנו מאבקים מקצועיים קשים מול ערוץ הספורט בכבלים. בשער ניצבו שני מבצעי שידור בינלאומיים ענקיים. עזיבתו החלישה מאוד את מחלקת הספורט והשידורים שלה. ידעתי שכמנהל שידורי הספורט יהיה לי עכשיו הרבה יותר קשה. בעיקר בהתמודדות נגדערוץ הספורט בכבלים. ביום פרישתו הסופית ב – 30 באפריל 2000, שלח לי את דברי פרידתו [8].

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. זהו מסמך הפרידה המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה מר יאיר שטרן. היה ברור ששבע השנים הטובות חלפו על פי פרשנותו של יוסף. הגיע תורן של שבע השנים הרעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתגוששות עם ערוץ הספורט הלכה והחריפה. הוברר לי חיש מהר שאנשיו טֶרֶם הפנימו את תבוסת השידורים של ה- Final Four בסלוניקי 2000, ואינם מתכוונים לאפשר לי באמת ובתמים להיכנס מחדש לתחום שידורי הכדורגל. נדמה היה לי כך הערכתי, שהם פשוט נרתעים מהתחרות העיתונאית עם מחלקת הספורט של ערוץ 1. הם היו הרבה יותר עשירים מאתנו והרבה יותר נוצצים, והיה ביכולתם לא רק לרכוש את אירועי הספורט שחפצו לקנות, אלא גם ביכולתם לשכור, לשָלֵם , ולהשתמש בטכנולוגיית שידורים הרבה יותר מודרנית משלנו. אך הם לא היו עיתונאים טובים יותר מאתנו ולבטח לא אמיצים יותר. חוזקם ועושרם היה גם מקור חולשתם. הם רצו לזכות בכל דבר. תאבונם לא ידע גבולות. הם כבר שכחו מזמן את מגבלות כוחם. אינך יכול להיות חזק ועשיר לנצח. חברות הכְּבָלִים סבלו הפסדים כספיים הנאמדים במאות מיליוני דולרים . הדבר גרר והכריח את ערוץ הספורט לבצע בשנת 2000 מניפולציות כספיות. הם נאלצו לוותר על נתח נכבד מליגת העַל בכדורגל (השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בשבתות), ומכרו אותו לערוץ 2. זה היה ניסיון למַזְעֵר את נזקי העלויות הכספיות האדירות שהוטלו עליהם בגִין הסכמתם לשלם להתאחדות הכדורגל סכום אסטרונומי שטרם נשמע כמותו במדינת ישראל על סך של 21.000000 (עשרים ואחד מיליון) דולר לעונת שידורים אחת. ערוץ הספורט מימן בכספו את משכורות העתק של שחקני ליגת העל בישראל. את משחקי מכבי ת"א באירופה המפוצלת נאלצו למכור לי. ב- 2002 נפרד ערוץ הספורט כפוי ובעל כורחו מנֶכֶס השידורים החשוב ביותר שעמד לרשותו אי פעם. ליגת העל בכדורגל. הוא לא היה מסוגל לעמוד עוד בעומס הכספי הכבד מנשוא. זה היה אסון שידורי כבד לערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) שהזכירה במשהו את מפולת שידורי הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באותו התאריך ההוא של יום שלישי בשבוע – 17 במאי 1994.

סוף הפוסט. אני מסיים וקוטע אותו באופן מלאכותי כאן בשל מורכבותו ואורכו . ראה את המשכו ואת המורכבות והמסובכות של רכישת זכויות השידורים הבלעדית של מכבי ת"א בשנים 2002 – 2000 בפוסט הבא. אני מקווה להספיק לכתוב אותו בטרם הפוסט שיתייחס למשחק הכדורגל הערב בין נבחרות לוקסמבורג ישראל בדרך לטורניר הגמר של מונדיאל ברזיל 2014.

סוף הפוסט מס' 72. הועלה לאוויר ב- 12 באוקטובר 2012.