פוסט מס’ 310. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס’ 13). פוסט מס’ 310. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר לפנות ערב של יום חמישי – 31 באוקטובר 2013.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס’ 310 : הועלה לאוויר לפנות ערב של יום חמישי – 31 באוקטובר 2013.

—————————————————————————————————-

פוסט מס’ 310. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס’ 13). פוסט מס’ 310. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : ערוץ 10 מתקשה לשרוד תחת מנהיגותו של המנכ”ל רפי גינת.

אם מנכ”ל ערוץ 10 רָפִי גִינָת חפץ חיים הוא חייב לשנות לחלוטין מקצה לקצה את תפישת העולם הטלוויזיונית המוטעית של קודמיו מר יוסי וורשבסקי ומר יואב הלדמן. ערוץ 10 לא הביא עד כה שום בשורה טלוויזיונית חדשה. אין שום סיכוי ש- ייוושע מתוכניות נֶפֶל כמו “הַכְּפָר” בהנחיית בוקי נאה , ו/או “אָמְבּוּש” בהובלת עופר שכטר , ו/או “מלבי אקספרס” פרי יצירתו הכושלת של מיקי גבע , וגם כל מיני תוכניות בידור מהזן הזה . ערוץ 2 לא רק שעושה זאת טוב ממנו בתחום הבידור הקל , בדרך הוא עושה שמות בערוץ 10 , משפיל אותו , שודד את מרבית הרייטינג ומכריח את רפי גינת שוב לכרוע ברך בפני מר רון לאודר . ערוץ 10 מאכלס בתוכו חברת חדשות ברמה גבוהה . חבורת עיתונאים , מפיקים , ועורכים מוכשרת ובעלת ניסיון . המאגר האנושי הזה הוא היתרון הגדול של ערוץ 10 שמעניק לו אופציות הפקה בתחום החדשות , האקטואליה , והתיעוד  . רפי גינת חייב לשָנֵס מותניים ולהבין כי זכות הקיום ואופציית ההישרדות הבלבדית של ערוץ 10 איננה במרדף מטופש אחרי תוכניות הבידור קלות תוכן של ערוץ 2 שמסממות את צופי השידור המסחרי ומכריחות אותו לא לחשוב , אלא ביצירת מסורת טלוויזיונית חדשה שתְּבַדֵל ותְּמַתֵּג אותו באופן שונה מזה של ערוץ 2 (למרות ששניהם מכונים ערוצים מסחריים). גם שידור מסחרי יכול להפיק סדרה תיעודית היסטורית בעלת ערך בת כ- 40 שעות למשל הדנה ב- “מורשת דוד בן גוריון מול מורשת מנחם בגין” , ולהרבות רייטינג , כמו גם הפקת סדרה תיעודית העוסקת נאמר , ב- ” מורשת ההגנה והפלמ”ח מול מורשת ה- אצ”ל ולח”י “ . גם שידור מסחרי הוא שידור ציבורי . ערוץ 2 שידר לא מזמן ב- Prime time בין 21.00 ל- 23.00 תזכורת תיעודית למלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 וגרף 35 אחוזי רייטינג . אם רפי גינת רוצה לחרות את שמו באותיות זהב בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ הוא חייב לערוך מהפכה רעיונית ושינוי טוטאלי בקו המחשבה המטופש שמניח apriori כי שידור טלוויזיוני מסחרי אמור לבסס את הצלחתו רק בתחום שיפוץ הבידור הקל . הצלחתו של שידור ציבורי מסחרי שנשען על פרסומות כמו של שידור ציבורי שנסמך על תשלום אגרה מבוסס על לוח שידורים מגוון נושא פלטפורמות שונות שמובילות ומתחברות זו לזו : חדשות , ספורט רלוואנטי , תיעוד , בידור לגווניו השונים , סרטים קנויים , סדרות קנויות , הפקות מקור , בישול ואוכל , אומנות , מוסיקה , תיאטרון , וכו’ . שידור תוכנית הריאליטי “הכפר” בערוץ 10 אֶמֶש (יום רביעי – 30 באוקטובר 2013) בהנחיית בוקי נאה “ראש בראש” מול תוכנית הריאליטי “אקס פקטור” של ערוץ 2 בהנחיית גב’ בר רפאלי משול למעשה התאבדות טלוויזיוני . “אקס פקטור” צוברת בין 21.00 ל- 22.45 כמות רייטינג ממוצעת של % 33.32 עם Peak של % 37.10 בעוד “הכפר” צוברת רייטינג ממוצע של % 6.11 וברבע שעה האחרונה בין 22.15 ל- 22.30 צונחת ל- % 4.1 . מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 בהגשת תמר איש שלום צברה אמש (יום רביעי – 30 באוקטובר 2013) רייטינג ממוצע נחמד ומתקבל על הדעת של % 10.52 וב- Peak של % 12.2. תָּמָר אִיש שָלוֹם העבירה אמש את מטה השליחים ל- בּוּקִי נָאֶה כשהיא רושמת ב- 21.00 מִדְרוּג סביר לערוץ שלה % 9.20 , אולם ה- Anchor Runner , הרץ המסיים של ערוץ 10 במירוץ השליחים הטלוויזיוני הזה ב- Prime time , מפיל את המקל . למנכ”ל רפי גינת יש הרבה עבודה לעשות .

הערה 4 : “מבט שני” בערוץ 1 היא תוכנית טלוויזיה חשובה רק לא צופים בה .

תוכנית האקטואליה הוותיקה והחשובה “מבט שני” של ערוץ 1 בהובלת מר איתי לנדסברג ואשר מוקרנת בימי רביעי בשבוע ב- 21.00 היא מאוֹשְיוֹת השידור הציבורי , אחת מיתרונותיו , ולבטח ספינת דגל . אין על כך וויכוח . יש לה רק חיסרון אחד . לא רואים אותה ולא צופים בה . “מבט שני” הולכת לחלוטין לאיבוד בשל Programing שגוי ומטופש שמציב אותה “ראש בראש” מול תוכנית הריאליטי עתירת הרייטינג של ערוץ 2 “אקס פקטור” , ונכנעת אפילו לתוכנית הריאליטי הכושלת של ערוץ 10 “הכפר” שמשודרת באותה שעה של תשע בערב . ערוץ 1 איננו רשאי להתהדר בתואר הערטילאי “השידור הציבורי” ולהכריז על עצמו כי הוא פטור מיצירת פלטפורמות ומשוחרר מעול הרייטינג . מה הטעם לשדר תוכנית כלשהי ב- Prime time כמו “מבט שני” כמו גם “המוסף” בהנחיית גב’ גאולה אבן אם שתי תוכניות האקטואליה הללו מניבות רייטינג קְלוֹקֵל ורָדוּד שבקושי מגרד את גיד אכילס . צופי הטלוויזיה במדינת ישראל אינם רואים אותן . צחוק הגורל הוא שמהדורת “מבט” בהנחיית מירב מילר ואמיר איבגי משמשת פלטפורמת שידור ל- “המוסף” של גאולה אבן וזאת אמורה להיות מעין גורר , מפלס דרך , שימשוך את איתי לנדסברג לעבר הפסגה . בהיעדר פלטפורמה משמעותית כזאת בערוץ 1 אין שום סיכוי שמהלך כזה יצלח. Programing, תכנון והרכבת לוח שידורים טלוויזיוני רלוואנטי לצופים הוא קונץ גדול שנועד למומחים, וודאי בעידן התחרותי , ולא כל שכן בשעה שמדובר בשידור ציבורי מסורבל ומסוכסך , שלרוע מזלו מנוהל בתקופה הנוכחית באופן הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת . אילו “מבט שני” החשובה הייתה משודרת בערוץ 2 שהוא בית חרושת לרייטינג , היא הייתה צוברת רייטינג של % 20 . אבל לא זה לב העניין . דווקא בערוץ 1 במתכונתו הנוכחית זקוקה “מבט שני” להבלטה ו- Progrming נבון . אמש עסקה “מבט שני” ודנה בנשק ההשמדה ההמוני – כימי ואטומי , ועסקה בגורל חיינו , בחייהם של כל אזרחי מדינת ישראל , אך צברה רייטינג ממוצע דַל ועלוב של % 2.62 בלבד ב- “אוכלוסייה היהודית” . מצבה של “מבט שני” במדידת המִדְרוּג במגזר של “כלל האוכלוסייה ” מדאיג עוד יותר , רק % 2.37 . צריך לקחת בחשבון כל הזמן כי השידור הציבורי הטלוויזיוני של מדינת ישראל ממומן ע”י משלם האגרה וגובה מהציבור מידי שנה סכום של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל אך מניב רייטינג יָרוּד ביותר .

rating 1 30 10 2013טקסט מסמך : יום רביעי – 30 באוקטובר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 16.00 ל- 18.44 המודדת את הרייטינג בשני המגזרים של “האוכלוסייה היהודית” ושל “כלל האוכלוסייה”. ערוץ 1 הציבורי שנהנה מתשלום אגרה של כ- 1.000000000 (מיליארד) דולר נמחק מהמפה. הוא פשוט לא קיים. (באדיבות וועדת המדרוג הארצית).

rating 2 30 10 2013

טקסט מסמך : יום רביעי – 30 באוקטובר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 18.30 ל- 21.14 המודדת את הרייטינג בשני המגזרים של “האוכלוסייה היהודית” ושל “כלל האוכלוסייה”. מהדורת “מבט” מצילה במשהו את כבודו של ערוץ 1 בין שמונה לשמונה וחצי בערב כשהיא צוברת % 4.4 ו- % 5.2. מרב מילר ואמיר איבגי מוסרים את מטה השליחים ב- 20.30 לגאולה אבן במצב טוב יחסית אך זאת משמיטה אותו ומדרדרת את הרייטינג ל- % 2.25 בלבד. (באדיבות וועדת המדרוג הארצית).

rating 3 30 10 2013

טקסט מסמך : יום רביעי – 30 באוקטובר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 21.00 ל- 23.44 המודדת את הרייטינג בשני המגזרים של “האוכלוסייה היהודית” ו- של “כלל האוכלוסייה”. תוכנית האקטואליה החשובה “מבט שני” צוברת רייטינג עלוב של % 2.62. “מבט שני” איננה יכולה להמריא ללא פלטפורמה נאותה, מה עוד שתנין ענק בדמות “אקס פקטור” של ערוץ 2 קורע לגזרים את ערוץ 1 הציבורי. ה- Programing של השידור הציבורי בימי רביעי בשבוע הוא יותר מאיום ונורא. (באדיבות וועד המדרוג הארצית).

הערה 5 : שששששששששש…שלונסקי.

תוכנית הרדיו “עושים ספורט” שמשודרת בגל צה”ל מידי צהריי יום חמישי בשבוע בהנחיית אפי טריגר ואלי ישראלית היא מעין שירות עיתונאי למאזיני התחנה . התוכנית הוותיקה הזאת לבשה ופשטה צורה בשנים האחרונות בעיקר פשטה מאז נטש אותה ניב רסקין . קיים חיץ בולט בין העיתונאות של ניב רסקין לבין זו של הצמד “טריגר את ישראלי” . תמוהה מאוד פינת האירוח האנכרוניסטית בתוכנית בה מזמינים אפי טריגר ואלי ישראלי את מר משה שלונסקי מפקד גלי צה”ל בעבר להשמיע את דרשותיו ב- “עושים ספורט” (היכן שהוא סמוך למהדורת החדשות של 13.00 . כשאנוכי שומע את אלי ישראלי מתחנף ומסנן למיקרופון בדרמטיזציה מופרזת , “שששששששששש…שלונסקי” , אני מבין אז שעורכי ומגישי התוכנית איבדו כליל את שיקולי העריכה שלהם . משה שלונסקי מתארח אצל אפי טריגר ואלי ישראלי כאיש פאנל בודד על בסיס קבע אך איננו תורם למאזינים שום מידע עיתונאי – חדשותי בעל ערך. הוא מצטייר כל פעם מחדש כפיגורה רדיופונית שוּלִית ומשעממת. דומה כי הרוטינה המגוחכת הזאת נשענת על מעין דילמה כאילו התחנה אמורה להעניק בימת כבוד למי שהיה בעברו מפקד גלי צה”ל . פרובלמה . מתהווה פלונטר. כל מאזין מבין כי ל- משה שלונסקי אין מה להגיד ואף על פי כן הוא נדרש לומר את דבריו. הוא בעצם לא אומר כלום. התרומה העיתונאית של מר משה שלונסקי לתוכנית “עושים ספורט” – אפסית.

פוסט מס’ 310. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס’ 13). פוסט מס’ 310. כל הזכויות שמורות.

1. הקדמה קצרצרה.

פצצת סִירחון מוטלת לזירת השידור של מונדיאל ספרד 1982 . מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי, לפיד קורא לנקדימון “נקדי” רוגל לפרִק אותה . קנאה, שנאה, ונקמנות אופפים את המיקרופון והמרקע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רעידת אדמה ברדיו “קול ישראל” .

2. מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל, היועץ הבכיר שלו נקדימון “נקדי” רוגל ז”ל, ואנוכי כמנווט, עורך, ומפיק את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

ביום שלישי – 13 ביולי 1982 שבתי לישראל , היישר מהמטוס שנחת בנתב”ג למלחמה . הספקתי לנָשֵק את רעייתי וילדיי ולמחרת 14 ביולי התחיילתי במחנה בן עמי (ממוקם בין עכו לנהריה) כקצין קרבי לשירות מילואים ממושך . נכנסתי ללבנון כדי להילחם באוגדה של תא”ל איציק מרדכי בבֵּירוּת .

ניצלתי את חופשתי הראשונה כדי לקפוץ לבניין הטלוויזיה ברוממה . ביקשתי לראות כיצד פועלת מחלקת הספורט בהיעדרי הכפוי ומצאתי חזית שנייה . המקום היה מוקף בקֵן צרעות . העיתונות האיצה את מלחמתה באנשי רדיו “קול ישראל” ששידרו חלק מהמשחקים במונדיאל ספרד 1982 מהמלונות , והגבירה גם את ביקורתה ותוקפנותה נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית . החל מסע שֵדים מניפולטיבי . אחד מחברי המשלחת שלי , שַדָּר הספורט בשפה העַרבית סולומון “סולי” מוניר , מצא לנכון להתראיין לכמה עיתונים , ביניהם “חדשות הספורט” ו- “הארץ”  [1] ולמסור להם גִרסאות מְשוּנוֹת וכה רחוקות מהמציאות על האמביציות שלי כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי מונדיאל ספרד 1982 . אינני יודע מדוע מצא לנכון להדליף ולספר עובדות לא נכונות לחלוטין משידורי הטלוויזיה בספרד 1982 . הכותרות שהוענקו לכתבות הנרחבות עִמוֹ הנוגעות למבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של ספרד 1982 היו בדותות ומערכות העיתונים שפרסמו אותן מבלי לבדוק ולהצליב מידע הפכו את עצמן לפָארְסָה . בכותרת אחת שפורסמה ע”י אֵלִי עַזוּר ב- “חדשות הספורט” נטען על ידו , “הצוות הישראלי בספרד היה גדול מה-  BBC” . קִשְקוּש מוחלט כפי שיתברר להלן . בכותרת אחרת סיפר המרואיין לעיתונאי משה הר- געש ז”ל מעיתון “הארץ” כלהלן : “רק בזכות נציגי מדינות ערב נכנסתי למשחק הגמר” . אותם העיתונאים שפרסמו דברים לא נכונים ולא מדויקים בעיתוניהם (בלשון המעטה) לא טרחו כלל לקבל את חוות דעתי .

תעשיית הטלוויזיה רוויה במדנים ורגעי מחלוקת . ב- 29 ביולי 1982 כתב סולומון “סולי” מניר באמצעות הבוס שלו יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית מכתב תלונה אישי נגדי למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד על דרך ניהולי את הפקת שידורי ספרד 1982 [2] . אני נלחמתי באותה העת באוגדה של איציק מרדכי במלחמת לבנון בבֵּירוּת ולא יכולתי להגיב על ההאשמות חסרות הבסיס . המכתב של מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה שפה הערבית שתפש טרמפ על השידורים בשפה העברית בספרד 1982 היה בוטה וארסי . סולומון “סולי” מוניר התייחס לריאיון נוקב שהענקתי לגב’ דִינָה וָנוֹן כתבת השבועון “העולם הזה” בימים ההם , בו תקפתי את ההחלטה הבלתי הגיונית לשלוח שַדָּר לספרד 1982 רק כדי לומר כמה משפטים בשפה הערבית Off Tube מהמוניטור במשרד ההפקה, התקשורת והשידורים שלי ב- IBC ב- מדריד, בשעה שהמשחקים המשודרים על ידו משוחקים בכלל הרחק ממנו בברצלונה , אליקנטה , סרגוסה , ו/או סביליה . אבסורד. מגוחך. פתטי. חתיכת ביזיון. הרי את זאת הוא יכול עשות מהאולפן בירושלים . סולומון “סולי” מוניר לקח את דבריי (הנכונים) קשה ל- ליבו וכתב ליוסף “טומי” לפיד בזה הנוסח : “אם יואש אלרואי לא יתנצל בפניו בתוך שבוע באותו העיתון , הוא ייאלץ לנקוט באמצעים משפטיים נגד יואש אלרואי על הוצאת דיבה ואף ייאלץ לחשוף דברים שעד כה העדיף להימנע מלהוציאם מחוץ לכותלי בניין הטלוויזיה”, והוסיף, “אנא טיפולך המיידי”. כמובן שהוא לא הזיז לי. המשכתי לגחך. לא היה לי על מה להתנצל בפניו ולא בפני כל איש אחר. מצדי שיחשוף מחוץ לכותלי הטלוויזיה מה שהוא רוצה. לי אין דבר להסתיר. לא היו לי שום סודות. הכול גלוי, חשוף, ושקוף. מצפוני נקי.

הואשמתי בפומבי אשמות שווא בצורה ישירה ובעקיפין, מבלי שתינתן לי ההזדמנות נאותה להגן על עצמי. נלחמתי בלבנון. אווירת העליהום על הטלוויזיה התחדדה וקיבלה משנה תוקף בשעה שעוזי פלד (מנכ”ל הזכיינית חברת “טלעד” בערוץ 2 החל מ- 1993) ודן שילון (מנכ”ל הזכיינית “רשת” בערוץ 2 החל מ- 1993) החליטו אף הם כל אחד מנימוקיו הוא, לתקוף בעיתונות את רמת השידורים ואיכות השַדָּרים שלי בספרד 1982. עוזי פלד קבע בנחרצות : “הצוות הישראלי בספרד 82′ היה מנופח . שדרי הטלוויזיה ופרשניה נכשלו בגביע העולמי” . דן שילון אמר : “רמת השידורים מהגביע העולמי תאמה את רמת השידורים הנמוכה בטלוויזיה” [3] . טענות קטנוניות, מגוחכות, ואבסורדיות. חשבתי לעצמי בעת המלחמה המתנהלת בבֵּירוּת בירת לבנון בה נטלתי חלק אלו סיבות מניעות את עיתונאי הטלוויזיה כמו עוזי פלד ודן שילון , אלה שבפנים ואלה שעכשיו מחוצה לה ואשר הייתה פעם ביתם השני, אנשים שהכירו אותי היטב – לנסות לפגוע בי ובמוּצַר שהפקתי. יושבים להם בקיץ 1982 בשתי פינות נפרדות, שתי פיגורות טלוויזיוניות ממקימי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ב- 1968, ובחלוף 14 שנים מבקרים באופן ילדותי וחובבני מבצע שידורים של מונדיאל ספרד 1982 שצלח ושִגְשֵג למרות אין סוף מכשולים ומהמורות . לא יכולתי להתייחס אל שניהם ברצינות . הם נראו לי כהולכי רכיל.

ראה “ידיעות אחרונות” מ- יולי 1982 . טקסט של מנכ”ל אולפני “טלעד” מר עוזי פלד , “שדרי הטלוויזיה ופרשניה נכשלו בגביע העולמי של ספרד 1982. הצוות הישראלי בספרד 82′ היה מנופח”. לא ייחסתי שום חשיבות לדעתו המקצועית. היא פשוט לא הייתה חשובה למרות שקיבלה Space  נרחב בעיתון “ידיעות אחרונות”. 

ראה “ידיעות אחרונות” מ- יולי 1982. לא הופתעתי מביקורתו החריפה והשלילית של דן שילון שהיה פעם החונך שלי, כשאמר, “רמת השידורים מהגביע העולמי תאמה את רמת השידורים הנמוכה בטלוויזיה”, הוא לא צדק. דן שילון היה בעת ההיא איש מובס שהורחק בכוח ממוקד העשייה ע”י מנכ”ל רשות השידור יוסף טומי” לפיד. הקנאה הבוקעת מגרונם של אנשים מובסים משבשת כל היגיון. שניהם דן שילון ועוזי פלד הביעו לא אחת דעות בלתי הגיוניות בעת ההיא. לא הייתה לי כל כוונה לאמץ את הביקורת המגוחכת והבלתי עניינית שלהם. לא היה לי כל עניין להתחשב בפוסטים שכתבו אף על פי שהעיתון “ידיעות אחרונות” בחר להדפיסם ולהוציאם לאור. 

העברנו במשך חודש ימים מספרד 1982 לאולפן בירושלים 20 תקצירים מהשלב המוקדם של המשחקים ו- 25 שידורים ישירים בהיקף מלא ללא תקלה אחת. שלושת השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורפי גינת היו עכשיו שדרי כדורגל טובים לאין ערוך מדן שילון האיש שבא אליהם בטענות. ה- Host broadcaster הבינלאומי של שידורי ספרד 1982, הייתה RTVE הספרדית . היא הפיקה סיגנל שידורים ראוי להערכה . לא מובנת על כן הביקורת בה קבע דן שילון כי רמת השידורים מהגביע העולמי תאמה את רמת השידורים הנמוכה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . זאת הייתה ביקורת שטחית ולא מנומקת שקל היה להדוֹף אותה . דן שילון ועוזי פלד נחשבו ב- 1982 לאנשי טלוויזיה בעלי שיעור קומה. לי הם נראו ביולי 1982 כשני אנשים קטנטנים ולא חשובים.

סערת הרוחות שפרצה במדינה לאחר שהתפוצצה הפרשה ונודע כי קבוצת שדרני רדיו “קול ישראל” שנשלחה לכסות את טורניר גביע העולם ספרד בכדורגל של ספרד 1982 (מנתה את גדעון הוד , דני דבורין , ורמי יצהר ושני טכנאים מאקס גורפינקל ודובי מאונטנר) שידרה חלק מהמשחקים ממכשירי הטלוויזיה בחדריהם המלון במקום מעמדות שידור באצטדיונים – הפכה למסע אישום ולבשה אווירת לינץ’ ציבורי . מסע האישום תוכנן על ידי חלק מהעיתונות בקפידה רבה . כל ידיעה עיתונאית יצקה שמן למדורה הענקית . לא רק נגד אנשי רדיו רדיו “קול ישראל” אלא התרסה גם כלפי מבצע שידורי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אווירת הלינץ’ לבשה אופי של מסע הכפשה מאורגן . לכל אחד היה עכשיו מה לומר .  הרדיו והטלוויזיה נמצאים תחת קורה ניהולית משותפת אחת ברשות השידור , והדוֹמֶן שדבק ברדיו בעקבות שידור משחקי הכדורגל מהמלונות הותז גם לעברי . לפתע החלו לצוץ שמועות מכל עבר , שגם אני הוריתי לשדרי הטלוויזיה לשַדֵר מהמלונות . מנכ”ל רשות השידור הושפע מהשמועות בעיתונות ומהיוזמה של ח”כ דן תיכון להעביר את הפרשה המסריחה לביקורת המדינה . העיתונות הכתובה העניקה תנופה ותימוכין לח”כ דן תיכון ומכל עבר החלו לצוץ כותרות כי מבקר המדינה יבדוק את מחדלי הסיקור של הטלוויזיה ורדיו “קול ישראל” במונדיאל ספרד 1982. החבל נכרך סביב צווארי כעורך ומפיק שידורי גביע העולם בכדורגל של ספרד וכמי ששהה וניהל מהמפקדה במדריד את השידורים וגם סביב צווארה של רשת הטלוויזיה שלי, הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה ברור כי הופצו אין סוף שקרים סביב מהלכי ההפקה והשידור המצוינים של הטלוויזיה. לא יכולתי לעשות דבר באותו הרגע מפני שנלחמתי באותה העת בלבנון. לא ניתן היה להדוף את הכזבים ולהגן על עצמי ועל משלחת הטלוויזיה בספרד 1982.

ראה “ידיעות אחרונות”, “מעריב”, ו- “חדשות הספורט” של יולי 1982. הכותרות הראשיות בעיתונות הכתובה : “מבקר המדינה יבדוק מחדלי הסיקור בטלוויזיה וברדיו מספרד 1982”. “כתב שידר ממלון בספרד 82′ את המשחק”. העיתונות מובילה מהלך ו- “משסה” את מבקר המדינה לבדוק את ציציות רשות השידור, רדיו “קול ישראל”, והטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת הנהגתם של יוסף “טומי” לפיד וטוביה סער בתום שידורי הטלוויזיה והרדיו במונדיאל ספרד 1982.

בידיו של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טוֹמִי” לַפִּיד אם כן לא נותרה ברירה . הוא ביקש להקדים את מבקֵר המדינה ולערוך חקירה מקיפה וממצה בעצמו. ב- 29 ביולי 1982 מינה את יקירו ויועצו נקדימון “נַקְדִי” רוֹגֵל אחד האנשים המהימנים ביותר ובעל ניסיון ברשות השידור לבדוק את פרשת משלחת הספורט של הרדיו ושל הטלוויזיה לכיסוי אליפות העולם הכדורגל בספרד 1982 [4]. הוא ציווה על נקדימון “נקדי” רוֹגֵל לבדוק מה באמת קרה בעֵת שידורי ספרד 1982 בתוך ציוותי הרדיו והטלוויזיה של רשות השידור , והוסיף במכתבו , “אני כותב לך על דעת המשנה למנכ”ל (שלמה עבדי) ומנהלי המדיה (טוביה סער וגדעון לב ארי)”.

spain 32

טקסט מסמך : 29 ביולי 1982 . מכתבו של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד הממנה את נקדימון “נקדי” רוגל לבדוק את פרשת משלחות הרדיו והטלוויזיה למונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 .

השמועות אודות הקמת וועדת חקירה לבדיקת שידורי הרדיו והטלוויזיה הציבוריים את מונדיאל ספרד 1982 בראשות נקדימון “נקדי” רוגל הגיעו עד לבֵּירוּת בירת לבנון .  רתחתי מזעם . אני נמצא בחזית המלחמה והאנשים האלה ברשות השידור מתעסקים בוועדת חקירה של שידורי מונדיאל ספרד 1982 בגלל כמה חוות דעת לא חשובות של דן שילון ועוזי פלד וסיפורים כוזבים בעליל כפי שיתבררו מייד של סולומון “סולי” מוניר . הֵיי רק רגע , המתינו לי עד שאסיים את שירות המילואים כקצין קרבי בלבנון . גם לי יש מה לומר . הרי אין ספק בכלל כי הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל ספרד 1982 עמדה על הגובה על פי כל פרמטר מקצועי . הֵיי אדוני המנכ”ל יוסף “טומי” לפיד , מה פתאום אתה מקים וועדת חקירה וגורר אותי לתוכה מבלי לשמוע כלל מה יש לי לומר בעניין ומבלי יכולת להגן על עצמי ועל אנשיי . לדאבון לִבִּי שהיתי באותה העֵת במלחמה בפאתי בֵּירּות והייתי עסוק עם חייליי כל הזמן בפעילות מבצעית . לא היה לי מהיכן להתקשר למנהל הטלוויזיה טוביה סער ולמנכ”ל הרשות יוסף “טומי” לפיד כדי לעצור את הפארסה הזאת. לפחות אמרתי לעצמי כי אם צריך לבדוק את מעשיי הרי שאין בחירה טובה ואמינה יותר מנקדימון “נקדי” רוֹגֵל, אישיות תקשורתית דגולה מימים ימימה ברשות השידור. עיתונאי, עורך, מנהל חטיבת הביצוע ברדיו ובעצמו שַדָּר רדיו בעל מוניטין. איש מוכשר, עתיר ניסיון מאז שנות ה- 50 , ישר והגון מאין כמוהו ששימש מנהל הטלוויזיה תקופה קצרה ב- 1971 – 1970. מאשְיוֹת רשות השידור של הרדיו והטלוויזיה הציבוריים – ממלכתיים בכל הזמנים. נקדימון “נקדי” רוגל הוא האיש שחיבר את הקוֹד העיתונאי של רשות השידור שנודע ברבות הימים בשם “מסמך נקדי”.

spain 33

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה ברדיו “קול ישראל”. נקדימון “נקדי” רוגל (עומד מימין) חוגג עם ציוותי הרדיו את סיום הפקת התוכנית , “מחפשים את המטמון” . (באדיבות איש רדיו “קול ישראל” ומאוחר יותר בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאיר אביהוד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 34

טקסט תמונה : נקדימון “נקדי” רוגל יועצו של  מנכ”ל  רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ב- 1982. ה- “שוּעָרֶבּ” הענקי שלו היה סמלו המסחרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 35

טקסט תמונה : מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד בשנים 1984 –  1979. הוטל עליו עול טלוויזיוני כפול שלא היה לו בו כל ניסיון קודם. לנהל רשות שידור בעת מלחמה (מלחמת לבנון ה- 1) וסיקור אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל של מונדיאל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחופשתי השנייה הקצרצרה מהלחימה בלבנון נפגשתי לשיחה ארוכה עם נקדימון “נקדי” רוגל במקום להיות עם משפחתי. מטרתי הראשונה הייתה לנפץ ולנתץ לרסיסים את האשמה שטפל סולומון “סולי” מוניר עלי בה אמר קבל עם ועדה, “משלחת הטלוויזיה הישראלית הייתה גדולה ממשלחת ה – BBC”. אִיוֶולֶת ובּוּרוּת של המדליף מוסר הידיעה וחוסר בקיאותו המינימלית בחומר. נקדימון “נקדי” רוגל לא המתין אפילו שנייה אחת והשיב לי : “אני מעריך שהוא אמר את מה שאמר לא רק מטיפשות אלא גם מרישעות”. כעסתי מאוד על מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ונתתי לו לדעת זאת . “תראה טומי אם אתה חושב שיש גרעין של אמת בטיעון של סולומון “סולי” מוניר כי המשלחת בראשותי הייתה גדולה מזאת של ה- BBC לסיקור מונדיאל ספרד 1982, אזי מה כל כך קשה לך להרים טלפון למקביל שלך מנכ”ל ה- BBC ולספר לו כי יש סערה בארץ בעניין כיסוי מפעל הכדורגל של ספרד 1982 , ואתה מתעניין בנושא ומבקש לדעת את גודל משלחת ה- BBC לצורך בדיקת העניין ברשות”. הערה שלי : מנכ”ל ה- BBC בשנים 1982 – 1977 היה סיר איאן טרת’הוואן (Sir Ian Trethhowan) . הוא האיש שאישר את תוכנית הכיסוי של מונדיאל ספרד 1982 ואת הקצאת כוח האדם של 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים לצורך ביצוע המשימה כפי שתוכנן ע”י מנהלי חטיבת הספורט של ה- BBC אז אלאן הארט (Alan Hart) ו- ג’ונתן מרטין (Jonathan Martin) וראש המשלחת של ה- BBC למונדיאל ספרד 1982 המפיק – בימאי אךק וויקס (Alec Weeks). את איאן טרת’הוואן החליף אלאסדייר מילן (Alasdaire Milne) מי שכיהן כמנכ”ל ה- BBC בשנים 1987 – 1982 . העסק הזה של הדלפה מכוערת ובלתי נכונה לעיתונות כי הצוות של יואש אלרואי במונדיאל ספרד 1982 היה גדול מה- BBC לעיתונות הייתה מסריחה ומרגיזה . בעיקר מפני ששהיתי בלבנון ולא הייתי יכול להגן על אגפיי.

הסברתי לנקדימון “נקדי” רוגל, כלהלן : “לא ייתכן ולא יכול להיות בשום אופן מצב בו הצוות שלנו בספרד 1982 היה גדול יותר מצוות השידור הטלוויזיוני של ה- BBC , מה עוד שלרשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית היו שלוש נבחרות מהאיים הבריטיים ששיחקו במונדיאל ספרד 1982 עצמו, לרבות נבחרת אנגליה ש- שיחקה בית ד’ המוקדם עם נבחרות צרפת, צ’כוסלובקיה וכוויית. לבטח משלחת השידור של ה- BBC הייתה ענקית וגדולה עשרת מונים בהשוואה לשלנו. יהיה לי קל מאוד להַפְריך את כתב האישום המגוחך חסר השחר הזה שהוטח בי ע”י סולומן “סולי” מוניר באמצעות העיתונות הכתובה”, אמרתי בבִטחה לנַקְדִימוֹן רוֹגֵל והערכתי בפניו על סמך ידע אישי והוספתי כי , “אין ספק בכלל שכמותית מנתה משלחת הטלוויזיה של ה- BBC  למונדיאל ספרד 1982 לפחות 100 (מאה) אנשים בפונקציות השונות של הסיקוּר הטלוויזיוני. אינני יודע את הכמות המדויקת אך אני מכיר מקרוב את אורח מחשבתם וצורת עבודתם של אנשי ה- BBC . אבדוק את העובדות ואתן לך לדעת אותן” . נקדימון “נקדי” רוגל התעניין לדעת מי הוא מקור האינפורמציה שלי וכיצד יש בדעתי לבדוק ולאַמֵת את מַצֶבֶת כוח האדם של ה- BBC  במשחקי גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982 . “זאת הבעיה שלי” השבתי לו. היקף משלחת השידור של ה- BBC לספרד 1982, כמות אנשיה , והפונקציות שמילאו עובדיה בכיסוי הטורניר הייתה אינפורמציה חסויה . ה- BBC לא מיהר לנדב אותה לאיש. אף על פי כן ביקשתי מידיד וקולגה שלי, המפיק ובימאי הספורט הראשי של ה- BBC הבריטי מר אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) ששימש Executive Producer ועמד בראש משלחת הטלוויזיה של ה- BBC בספרד 1982 לשלוח לי טֶלֶקְס (Telex) המְפַרֵט את פרישת כוח האדם שלוֹ בספרד 1982 . הסברתי לוֹ בשיחת טלפון ארוכה מדוע אני מבקש את החֶסֶד ממנו . אָלֶק וִויקְס נעתר לבקשתי מייד וללא היסוס [5]. הוא רק ביקש ממני להתייחס בסודיות מוחלטת לאינפורמציה המקצועית הרשומה בגוף הטֶלֶקְס. מפני שחלפו שנות דוֹר מאז אותם הימים , אני מרשה לעצמי לחשוף בפומבי את המסמך של ה- BBC. אני כבר או טו טו בן 80 היום ואָלֶק וִויקְס הלך לעולמו בן 85 ב- 2011  . היום הוא והטלקס ששלח לי לפני עשרים ותשע שנים אינם עוד בגדר סוֹד.

ב –  25 באוגוסט  1982 קיבלתי לידיי את טלקס התשובה מאָלֶק וִויקְס ובו האינפורמציה המפורטת המבוקשת על ידי. הג’נטלמן האנגלי הזה עשה זאת לפנים משורת הדין. הנה טופס הפקס והטקסט במקור.

spain 36

טקסט מסמך :  25 באוגוסט 1982 . זהו מסמך הטלקס המקורי  ששלח לי אלק וויקס ראש משלחת השידור של ה- BBC  הבריטי לספרד 1982. המסמך קובע כי משלחת ה- BBC למונדיאל ספרד 1982 מנתה 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים בשלב הראשון של המשחקים , וצומצמה ל- 75 בשלב השני של הטורניר . המסמך הזה הפריך לחלוטין את דיווחו של השדר בשפה הערבית סולומון “סולי” מוניר לעיתונות הישראלית בו קבע, “צוות הטלוויזיה הישראלית במונדיאל ספרד 1982 היה גדול מה- BBC”. צֶוֶות ה- BBC  כלל בשידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל ספרד 1982, 129 אנשים בתפקידים והפונקציות כלהלן : 4 שדרים. 10 כתבים, מומחים, ופרשנים. 55  טכנאים בתפקידים שונים. 4 מפיקים ועורכים בכירים. 18 מפיקים ועוזרות הפקה. 18 אנשים שאיישו את ציוותי ה- ENG של ה- BBC ויועדו לצילומי חדשות. 10 מתרגמים.

חשוב לציין שלאחר כישלון סקוטלנד להעפיל למשחקי הסיבוב השני במונדיאל ספרד 1982 כמו גם הפחתת משימות השידורים בשלב השני של מונדיאל ספרד 1982, החליטה הנהלת ה- BBC לקזז את משלחת השידור מ- 129 ל- 75 אנשים .

באחת החופשות שלי מהמלחמה בלבנון, קפצתי לבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים והעברתי את המסמך הזה לידיעתו של החוקר נקדימון “נקדי” רוגל, בליווי מכתב מטעמי שהפריך מכל וכול את האינפורמציה הכוזבת של סולומון מוניר. זה היה ב- 27 באוגוסט 1982. בורותם של חלק ניכר מאנשי הטלוויזיה והרדיו במשלחת ספרד 1982 בתחומי ההפקה והטכנולוגיה הבינלאומית לא ידעה גבולות , כמו גם של מומחי טלוויזיה לשעבר ועיתונאים לא מעטים שהביעו את דעתם הלא חשובה בעיתונות הכתובה. הנְבִיבוּת, גַסוּת הרוּח , חוסר הבְּקִיאוּת, והנִבְעַרוּת של אותם הרכלנים הייתה מוחלטת. היא נבעה לא רק מריקנות וחובבנות אלא גם מחוסר כישרון ורִשְעוּת .

spain 37

טקסט מסמך : 27 באוגוסט 1982. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית את מונדיאל ספרד 1982. זהו המסמך שהעברתי לידיעתו של החוקר נקדימון “נקדי” רוגל יחדיו עם מסמך ששלח לי המפיק הבריטי אלק וויקס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נקדימון “נקדי” רוגל התבונן בטֶלֶקְס בתדהמה. האינפורמציה הייתה פרושה לפניו. הוא היה המום ולא הסתיר את התפעלותו הכפולה. ראשית מעצם השגת המידע הרלוואנטי שבאופן טבעי איננו נגיש וגם ממניין וכמות כוח האדם העצום שהטיסה רשת הטלוויזיה של ה- BBC מאנגליה למונדיאל ספרד 1982. זאת הייתה מערכת עיתונאית טלוויזיונית משומנת של הפקה, צילום , תחקיר ופרשנות, עריכה, ושידורים ישירים המשרתת בסופו של דבר קבוצת שידור Play by play הכוללת בתוכה ארבעה שַדָּרִים בלבד. הטלקס ההוא של מר אלק וויקס (Alec Weeks) מ- 25 באוגוסט 1982 קעקע והִפריך לחלוטין באופן סופי את עדותו המגוחכת של סולומון מוניר בה טען בפני אֵלִי עַזוּר כתב העיתון “חדשות הספורט” טענה הזויה ודמיונית, “צוות הטלוויזיה הישראלית במונדיאל ספרד 1982 היה גדול מהצוות של  ה- BBC”.

ראה אודות אלק וויקס בימאי ומפיק הטלוויזיה הדגול ורב המוניטין של ה- BBC בשנים 1995 – 1955 גם בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בסדרה בת 13 הספרים , ואשר קרוי ,  “למילים יש וויזואליה משלהן” , ובספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי “מונדיאל אנגליה 1966 – השער שלא היה”.

שלב השיחה השני עם נקדימון רוגל נָסַב אודות סֶפֶר השידור / פקודת המבצע של ספרד 1982 שכתבתי והוצאתי לאוֹר (בעזרתו האדמיניסטרטיבית של איש המשק הוותיק של הטלוויזיה הישראלית, יגאל כהן). הבאתי לפגישה עִם נקדימון רוגל עותק אחד כדי שיוכל לקרוא בעצמו ולהבין איזו כמות עבודה הושקעה במתן תדריכים והסברים מפורטים כתובים ובע”פ, לכל בעל פונקציה ונושא תפקיד בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בירושלים ובספרד כאחד, המשתתף במבצע השידורים – בפגישות פנים אל פנים ובאמצעות פקודת המבצע / ספר השידור . סחתי לנקדימון “נקדי” רוגל כי אפשר להתווכח עמי על אֵיכוּת השַדָּרים. “אלו הם השלושה הטובים בארץ שעמדו לרשותי ולרשות הטלוויזיה באותה שעה”, אמרתי לוֹ, והוספתי, “אך לא ניתן לעַרעֵר את טִיב ההפקה שכללה תדריכים שיטתיים ברורים לכל המשתתפים העברת פקודות מסודרות לצוותי העבודה והבהרתן לכל הכפופים לי ולשותפיי בכל מגזרי הטלוויזיה , והוצאה לאור על ידי את פקודת מבצע-ספר שידור של הפקת שידורי ספרד 1982. עובדה שלא נפלו כלל שגיאות בעת המבצע הממושך בן כ- 40 (ארבעים) ימים”. נקדימון רוגל ידע שהפצתי כ- 100 (מאה) עותקים של פְּקוּדַת המִבְצַע / סֶפֶר השִידוּר הזה לכל הגורמים והפונקציות ההכרחיות בטלוויזיה וברדיו , לרבות הנהלת רשות השידור . הוא ערך חקירה יסודית, ובדק וחקר עשרות אנשים נוספים בטלוויזיה וברדיו במשך כמעט חודשיים ימים.

ב- 21 בספטמבר 1982 פִּרְסֵם את מסקנותיו [6] ושלח אותן למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד. נקדימון רוגל ידע היטב שמילאתי את חובתי כראוי בהיותי מפיק ועורך ראשי, ומנהל שידורי הטלוויזיה הישראלית בספרד 1982, מעל ומעבר לציפיותיהם של מנהל הטלוויזיה טוביה סער והמנכ”ל יוסף “טומי” לפיד. הוא הבין שאני צודק לחלוטין בגישה ובפילוסופיית השידור שלי ובכל פרמטר בהפקה המורכבת והמסובכת הזאת. נקדימון “נקדי” רוגל העניק לי הערכה וצל”ש בדו”ח שלוֹ. הוא לא רק עשה צֶדֶק אלא גם חשף אותו לאוֹר. הוא בִּיקֵר בחריפות רבה בדו”ח שלוֹ את דרך ניהולו של גדעון הוֹד בשידור המשחקים ברדיו “קול ישראל”, קבע ששכירת משרד ההפקה והתקשורת במדריד הייתה חיונית , ותקף בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את פריצוֹת השידור בשפה הערבית של סולומון “סוֹלי” מֵניר לתוך השידור הישיר בשפה העִברית . הדו”ח הזה עיצב ב- 1982 מחדש את פניה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בתחום שידורי הספורט. היה לו ערך רב בעתיד לבוא. צריך לומר כאן לזכותו של יוסף “טומי” לפיד שהוא קיבל והסכים לדו”ח כלשונו . הוא לא ניסה להתייפייף ולא השתדל להשפיע. הוא הודיע בפומבי : “אני איישם את דו”ח נקדי כפי שהוא, As is”. אלו אם כן היו עיקריו של הדו”ח החוֹקֵר מטעם נקדימון רוגל כפי שהוגש למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד כאמור ב- 21 בספטמבר 1982.

spain 38

טקסט מסמך (1) : 21 בספטמבר 1982 . עמוד 1 (מתוך 5)  במסמך ההמלצות המקורי בן 5 עמודים של “ספרד 82′ ” , שהגיש נקדימון “נקדי” רוגל למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד בתאריך 21 בספטמבר 1982 , בעקבות חקירתו את עבודת משלחות הטלוויזיה והרדיו לכיסוי אליפות העולם בכדורגל – ספרד 1982. (ראה המשך בעמוד הבא). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה :  לא הסכמתי עם דבריו של נקדימון רוגל רוגל הנוגעים לסעיף 5. שידורי הטלוויזיה של כל מונדיאל כדורגל באשר הוא מוצאים עניין עצום בציבור בארץ גם ללא השתתפותה של נבחרת ישראל.

spain 39

טקסט מסמך (2) :  21 בספטמבר 1982 . עמוד 2 (מתוך 5) במסמך הדו”ח  ” ספרד 82′ ” שכתב נקדימון “נקדי” רוגל, והעבירו לידי מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד. (ראה המשך בעמוד הבא). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סעיף 10 : “עלי להטעים על הסף כי הכנת המבצע הטלוויזיוני והוצאתו אל הפועל עלו לאין שיעור וללא כל השוואה על מה שנעשה ברדיו . אף על פי כן מתחה העיתונות ביקורת על הצד התוכני של שידורי ספרד 82′ בטלוויזיה . אין מנוס מהקביעה כי הואיל וזו רשות אחת , בעיני הציבור דבק גם בטלוויזיה משהו מן הרפש שהוטח ברדיו” .

spain 40

טקסט מסמך (3) :  21 בספטמבר 1982 . עמוד 3 (מתוך 5) במסמך ” ספרד 82′ ” שפרסם נקדימון “נקדי” רוגל והוגש למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד . (ראה המשך בעמוד הבא) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סעיף 5 : “טענתו של המפיק כי שדר טוב צריך לדעת להסתדר בכל התנאים היא טענת סרק . מפיק ראוי לשמו מעולם לא היה נקלע למצב ביש כזה ולא היה כופה על עמיתיו פתרונות מבישים ובלתי מקצועיים כאלה , שיש בהם גם משום הונאת במאזינים” .

spain 41

טקסט מסמך (4) : 21 בספטמבר 1982 . עמוד 4 (מתוך 5) במסמך ” דו”ח ספרד 82′ ”  שכתב נקדימון “נקדי” רוגל למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד. (ראה המשך בעמוד הבא). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סעיף 1 : “מבצע הטלוויזיה הוכן ותוקצב בקפדנות מקצועית , בסדר ובפירוט ראויים לשבח . כל אנשי הצוות מהללים ללא סייג את עבודתו של האחראי יואש אלרואי” .

spain 42

טקסט מסמך (5) : 21  בספטמבר 1982. עמוד 5 ואחרון של מסמך “דו”ח ספרד 1982” שכתב והגיש מר נקדימון “נקדי” רוגל למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סעיף 10 : “שכירת המשרד במדריד הייתה חיונית”.

סעיף 11 : “לא מצאתי כל סיכום בעניין ‘הפריצוֹת’ של שדר הטלוויזיה בעַרבית והגרסאות בעניין הסיכום בע”פ – סותרות. לדעתי אין טעם ואין תועלת ב- “פריצוֹת” בערבית בכל מסגרת שהיא. הפריצות האלה מקלקלות את השידור בעִברית ונותנות מעט מאוד לצופה העַרבי”.

spain 43

טקסט תמונה : שנת 1970. בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת ברוממה בירושלים. נקדימון “נקדי” רוגל בשנות הזוהר שלו מארח ב- 1970 את שר החינוך והתרבות יגאל אלון (וגם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור) בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יורם רונן מנהל חטיבת החדשות, בוב גולדמן עורך סרטים, ראובן מורגן בימאי טלוויזיה, נקדימון “נקדי” רוגל, יונה יונה מנהל התחבורה בטלוויזיה (מציץ בדלת), יגאל אלון, ורבקה בהירי (מוסתרת). נקדימון “נקדי” רוגל היה איש אשכולות במונחים טלוויזיוניים. איש בעל אינטגריטי שחונן גם בכושר אבחנה טכנולוגי. לא בכדי הטיל עליו מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד לבדוק את שידורי הרדיו והטלוויזיה בספרד 1982. בדו”ח הבדיקה המפורסם שלוֹ שדן בסיקור מונדיאל ספרד 1982 ע”י משלחת רדיו “קול ישראל” בראשות גדעון הוד ו- ע”י משלחת הטלוויזיה ברשותי והוגש למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד כתב ב- 21 בספטמבר 1982 כלהלן : “מבצע הטלוויזיה הוכן ותוקצב בקפדנות מקצועית בסדר, ובפירוט ראויים לשבח. כל אנשי הצוות מהללים ללא סייג את עבודתו של האחראי יואש אלרואי. אין מנוס מן הקביעה כי הואיל וזו רשות שידור אחת, דבק גם בטלוויזיה משהו מן הרפש שהוטח ברדיו”. (התמונה באדיבות נקדימון רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא בכדי הטיל יוסף “טומי” לפיד על נקדימון “נקדי” רוגל לפרק עבורו את פצצת הסִירחון שזרקו כמה אנשים טיפשים לזירת השידור. נקדימון “נקדי” רוגל היה איש עתיר ניסיון ברשות השידור ובעל יושרה כעיתונאי ומנהל. הוא עשה את עבודתו נאמנה. “הצדק ייעשה וגם ייראה” , אמר לי לאחר שעיין בטלקס הסודי ההוא מ- 25 באוגוסט 1982 של איש ה- BBC אלק וויקס. עבורי ועבור רבים ברשות השידור היה נקדימון “נקדי” רוגל אישיות בלתי נשכחת.

spain 44

טקסט תמונה : שנת 1989 . נקדימון “נקדי” רוגל ז”ל מאשיות רשות השידור לדורותיה מוסר למנהל הטלוויזיה חיים יבין את מפתח “אולפן נקדי”, אולפן טלוויזיה חדיש שנקרא על שמו עוד בהיותו בחיים. שום איש טלוויזיה לא זכה לכבוד כה רב של הנצחה, בו נקרא מתקן מפואר של רשות השידור על שמו בעודו עדיין בחיים. אהוד מנור זכה לכבוד כזה רק במותו. נקדימון “נקדי” רוגל הוא אבי מולידם של פרויקטים טכנולוגיים מורכבים וחשובים בתולדות רשות השידור. (התמונה באדיבות נקדימון רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עובר אורח המזדמן לבניין הטלוויזיה ובניין “חוטי ירושלים” בשכונת רוממה בירושלים בסביבת בניין הטלוויזיה יכול להבחין בשלט צנוע עליו כתוב “אולפן נקדי”. תרומתו של נקדימון “נקדי” רוגל לשידור הציבורי הייתה גדולה וחשובה.

spain 45

טקסט תמונה : רחוב צר “תורה מציון” בשכונת רוממה בירושלים. שלט קטן וצנוע ליד בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית מנציח אישיות דגולה ברשות השידור. אולפן “נקדי” נקרא על שמו של נקדימון “נקדי” רוגל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נַקְדִימוֹן “נקדי” רוֹגֵל השאיר מאחוריו מורשת שידור נִצחית . תדריך החדשות והאקטואליה שחיבר נַקְדִימוֹן רוֹגֵל עבור עיתונאי רשות השידור (יצא לאור כסִפרון ונקרא “תדריך נַקְדִי”) המכתיב עבודה עיתונאית ויצירת עיתונות הגונה ויישרת דרך הציב אותו במקום ייחודי בתולדות רשות השידור. כל המנכ”לים של רשות השידור אימצו את “תדריך נקדי” אל לִבָּם וראו בו את התנ”ך של רשות השידור . באוקטובר 1998 הורה מנכ”ל רשות השידור אורי פורת לכל עיתונאי רשות השידור בטלוויזיה וברדיו לקרוא את הוראות ועקרונות “תדריך נקדי” כדי להבין טוב יותר את דרך עבודתם בשידור הציבורי.

spain 46

טקסט תמונה : זהו הספרון, “תדריך חדשות ואקטואליה”, שנכתב ע”י נקדימון “נקדי'” רוגל. הבנתו, הגיונו, ניסיונו, היושרה שלו והשכלת השידור הרחבה שבה חונן הפכה אותו לבורר יחיד בכל סוגיית מחלוקת שהתעוררה ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 47

טקסט תמונה : זהו המסמך המאשר את הפצת “תדריך נקדי” באוקטובר 1998 בין עיתונאי רשות השידור. לא בכדי הטיל מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ב- 1982 על נקדימון “נקדי” רוגל לבדוק את תפקודה של משלחת רדיו “קול ישראל” לגביע העולם ספרד 82′ , ואח”כ גם את תפקוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שבטעות דבק בה הבוץ שהוטל ברדיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 49

טקסט תמונה :  נקדימון “נקדי” רוגל (נולד ב- 1925) שידר ברדיו “קול ישראל” מאז שנות ה- 50 של המאה שעברה. הוא היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- 4  לפרק זמן קצר בשנת 1970 לאחר חגי פינסקר. הותיר את רישומו על רשות השידור במשך עשרות שנים. (התמונה באדיבות איזי מן מחבר הספר “קול ישראל מירושלים”).

העיתונות הכתובה רובה ככולה עטה על מסקנות הדו”ח של נקדי ופִרסמה את תוצאותיו בהרחבה [7] . דו”ח נקדימון “נקדי” רוגל נתפש בעיניה כמסמך סנסציוני. כותרות העיתונות ממש זעקו : “בעקבות מִמצאים חמורים על תִּפקודו במונדיאל ספרד 1982, שהועלו בדו”ח פנימי של רשות השידור, גדעון הוד הודח מניהול מחלקת הספורט ברדיו”.

spain 50

טקסט תמונה :  ספטמבר 1982 . קטע מהעיתון “ידיעות אחרונות”. גדעון הוד ספג מפלה קשה. הוא הודח בפרהסיה מניהול שידורי הספורט ברדיו ‘קול ישראל’  בעקבות מחדלי שידורי הרדיו בטורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 82′. (באדיבות “ידיעות אחרונות”).

spain 51

טקסט תמונה : ספטמבר 1982. קטע מהעיתון “ידיעות אחרונות”. גדעון הוד מודח קבל עם ועדה מניהול שידורי הספורט ברדיו “קול ישראל” בעקבות מחדלי ספרד 1982. (באדיבות “ידיעות אחרונות”).

גדעון הוֹד הוּדַח מתפקידו כמנהל שידורי הספורט ברדיו “קול ישראל” אך הוא לא הודח מהמיקרופון. הוא שָב להיות שַדָּר מן השורה. להגנתו אמר שההחלטות המוטעות שקיבל נבעו ממערכת היחסים הלקויה עם צוות השדרים שלו בספרד 82′ דני דבורין ורמי יצהר. שלושת שדרי הרדיו בספרד 1982 הִיווּ נבחרת משובחת של “קול ישראל” אך הם לא היו קבוצה. מעולם לא ראיתי יחסי קנאה כה חסרי מוסר וכה עכורים כפי שבאו לידי ביטוי בין גדעון הוד, דני דבורין, ורמי יצהר. כל אחד מהשלושה היה בנפרד שדָר מוכשר. יחדיו הם היו צוות מובס. כישלון קולוסאלי.

יכול להיות שככלות הכול הדו”ח של נקדימון רוגל היטיב עם גדעון הוֹד מפני שהוא כפה עליו לחזור לאהבתו הישנה – המיקרופון . גדעון הוד בוודאי לא היה האַשֵם היחידי אך הוא נשא באחריות הראשית כמנהל להפקת שידורי מונדיאל ספרד 82′ ברדיו “קול ישראל” , ושילם בצדק מחיר היקר . במשרתו . באחת החופשות שלי ממלחמת לבנון באוגוסט 1982 , הענקתי ריאיון לכתבת השבועון “העולם הזה” גב’ דינה וָנוֹן הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה והרדיו של משחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 . דינה וָנוֹן עיתונאית מוכשרת ותחקירנית יסודית , ראיינה בתגובה לדבריי גם את גדעון הוד וסולומון מוניר . היא פרסמה כתבה עיתונאית בם אלפיים מילה והעניקה לה כותרת מושחזת ברוח העיתון , “כאשר חזרו שדרי רדיו “קול ישראל” ממשחקי גביע העולם בספרד , התברר שנסעו לשָם מבלי לדאוג לעמדות שידור באצטדיונים  –  ושתקעו גול עצמי בספרד” [8] .  הכתבה הייתה מדויקת לחלוטין . התכוונתי לכל מילה שאמרתי . דינה וָנוֹן ציטטה אותי נכון.

spain 52

טקסט תמונה : דינה וָנוֹן. כתבת שבועון “העולם הזה” שהציגה את רדיו “קול ישראל” ככלי ריק במונדיאל של ספרד 82′. (התמונה באדיבות דינה ונון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גדעון הוד קרא את הרשימה העיתונאית הארוכה. אחוז תדהמה שלח לי מכתב מריר ונוראי [9]. לא עניתי למר גדעון הוֹד בשֶל סיבה אחת ויחידה. הוא היה איש שידור ומנהל מוּבַס בשל טעויות קרדינאליות, לא רק באשמתו ולא רק שלוֹ. נקדימון “נקדי” רוגל חשף את קלונו בתוך רשות השידור והעיתונות האכזרית עשתה זאת קבל עם ועדה לעיני מיליוני קוראים. שמונה עשרה שנה מאוחר יותר הבאתי את גדעון הוֹד עמי מרדיו “קול ישראל” לאוסטרליה כדי להיות שַדָּר בצוות הטלוויזיה הישראלית באולימפיאדת סידני 2000. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת הסכים למהלך שלי. גדעון הוֹד היה שַדָּר ועיתונאי ספורט מזהיר ברדיו “קול ישראל” במשך עשרות שנים, מאז שנות ה- 50 של המאה הקודמת. אישיות תקשורתית ברוכת כישרון, קורא ספר ומוסיקאי מחונן, ומוכשר לשפות. איש אשכולות. הידע הספורטיבי עשיר שלו, קולו המיוחד, העברית הקולחת בפיו, יכולת התיאור הצבעונית, והחשוב מכל יכולת שידור הדְרָמָה בקוֹלוֹ תוך התרגשות מבוקרת ומבלי לחצות את גבולות הטעם הטוב, קנו לו מעריצים רבים. גדעון הוֹד חרת את שמו זה מכבר באותיות של זהב בגלריית שדרי הספורט של מדינת ישראל.

spain 53

טקסט תמונה :  אולימפיאדת סידני 2000 . משרד ההפקה והתקשורת שלנו במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בסידני. אני עם השַדָּר גדעון הוד במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC באולימפיאדת סידני 2000. הבאתי אותו לסידני כשדר. סוף נחמד לפרשה עגומה. הערכתי אותו עד למאוד כשדר ספורט ברדיו . שדרן אינטליגנטי ובעל ידע עצום, בעל קול ייחודי שיודע לייצר דרמה בשידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה ימים לאחר הדחתו המתוקשרת של גדעון הוד מניהול מחלקת הספורט ברדיו, יצא להגנתו ב- 8 באוקטובר 1982 העיתונאי אדם ברוך במדורו “קֶשֶר עַיִן” בעיתון “ידיעות אחרונות” [10]. מאמרו המנומק וההגוּן של אדם ברוך בשבחו של גדעון הוֹד כשַדָּר ספורט חשוב מן ההיבט ההיסטורי להבנת תולדות התפתחות שידורי הספורט במדיה האלקטרונית בישראל. אדם ברוך היה העיתונאי היחיד בישראל שלימד סנגוריה על השַדָּר המוכשר שנכשל כמנהל ומנהיג שידורים . בסגנון כתיבתו המיוחד החמיא לגדעון הוֹד ושלל את כישרונם של שני שדרי הטלוויזיה שלי בספרד 1982, יורם ארבל ורפי גינת. כותרת המאמר הייתה,“להתראות במגרש גדעון הוֹד”. הנה הטקסט המעניין כלשונו.

“אז הדיחו את גדעון הוד ראש מערכת הספורט של הרדיו” 

“כמה מילים בשבח גדעון הוֹד כשדר ספורט, כעיתונאי ספורט, כאיש רדיו. אני לא אומר את זה עכשיו רק בשביל לעשות לו קצת טוב על הלב . אני חושב את זה מזמן , אבל כמו בהרבה מקרים אחרים, אתה חושב וחושב, ובסוף מרוב מחשבות אתה נרדם ושוכח מה אתה חייב לכל מיני אנשים, ולגדעון הוד ביניהם. ואז לדוגמא, כשבארי לייבוביץ’ כוכב הכדורסל עוזב את תל אביב , אתה נזכר מי היה ומה היה בארי. או לדוגמא כשבאמצע העונה מדיחים את אריה דווידסקו מאמן הכדורסל, אתה תופש שהעסק הזה נראה רע ואתה כותב על דווידסקו הטוב ועל הרעה שעשו לו. בדרך כלל זה יוצא מאוחר מידי לאחר מעשה . מה אתה יכול עכשיו להועיל לגדעון הוד, שכמו פרשן הספורט ידידי מייק קרנון, הוא גם איש מוסיקה מובהק וגם אדם שראה עולם, וגם מישהו שמבין את טיבה של ההצגה שנקראת שידורי ספורט .בלא מעט משחקים , ישבתי בבית כמו תרח עם הטלוויזיה ועם הרדיו. בטלוויזיה ראיתי את המשחק וברדיו שמעתי את גדעון הוד מתאר את המשחק . בלי רצון יוצא לי הספד על גדעון הוד. גם מוקדם מידי וגם מיותר .לא מעט ישראלים השתיקו את הטלוויזיה , נשארו על התמונה ושמעו את גדעון הוד. יש לוֹ מה שאין לאחרים . יש לו כשרון מיוחד . ליורם ארבל ,אין מה לעשות , אין כשרון מיוחד . לרפי גינת , אין מה לעשות, אין כשרון מיוחד. גדעון הוד הודח בעקבות ממצאים חמורים על תפקודו במונדיאל ספרד 1982, משחקי גביע העולם בכדורגל. הממצאים פחות או יותר הורגים את גדעון הוד כמנהל, כראש מערכת. חבל. חבל עליו וחבל על מה שקרה.

במדינה בה מעטים משלמים את המחיר, גדעון הוד מצטרף למעטים. במדינה בה השמחה היחידה היא השמחה לאיד, לא מעט כתבי ספורט שמחים לאידו של גדעון הוד. חבל גדעון הוד, שאחרי קריירה כשלך, 28 שנים, אתה חוטף אותה, ואתה חוטף אותה בצדק, כנראה על פי הממצאים. אם היו מדיחים אותך באינטריגות היינו מרגישים יותר טוב .משחקי הגביע החזיקו את המדינה מול הטלוויזיה . השאלה לא הייתה אם כדורגל דוחה שבת , אלא אם הוא דוחה מלחמה. עַם הטוֹטוֹ ועַם הפיס חי את משחק הגמר. הטלוויזיה הישראלית עשתה את המאכסימום שלה. זה לא היה הרבה. אולפן בירושלים עם מוט’לה שפיגלר ואמציה לבקוביץ’ כפרשנים , ודני לבנשטיין כמנחה , וכתבים בספרד . אין לי שום דבר אישי נגד יורם ארבל , כי לא יכול להיות לך משהו נגד מישהו שהוא הכי טוב בין היורם – ארבלים, שהם עצמם פשוט לא הכי טובים. מה שקרה ליורם ארבל קורה לכל אחד מאתנו. הוא לקח אתו את עצמו לספרד. אני לא מסכים להגדרות שלו, לניתוחים שלו. אם הוא עצמו לא שיחק ממש כדורגל, לא אופתע. דרך אגב, פרשן כדורגל טוב אינו בהכרח כדורגלן לשעבר טוב. ודרך אגב יורם ארבל הוא שָדָר ספורט ולא פרשן ספורט.

ההישגים הצנועים של יורם ארבל לא יכולים להצדיק את הפאשלות של גדעון הוד  אין כל קשר ביניהם. הממצאים מגלים שהצוות של גדעון הוד שידר משחקים כשהוא רואה אותם בטלוויזיה שבמלון. אין ספק זאת הסרחה רצינית. רק בשביל זה הוא צריך ללכת. וזה מה שהוא עושה. הוא הולך .אבל הוא גם הולך וגם נשאר. על פי העיתונות הדו”ח קובע שהוא “שדר וכתב טוב”. כותב הדו”ח נקדימון רוגל מציע להשאיר אותו ככתב מן השורה. החלטה נבונה. מיותר היה ללכת אִתו עד הסוף. הדו”ח כאמור קובע שהוא “טוב”. ייתכן שאת הדו”ח חיברו ברוח החסכונית המינימאליסטית האנגלית. הוא מצוין.

הוא מצוין לא רק משום שהוא היורש היחיד והבלעדי של נחמיה בן-אברהם. לא רק משום שהוא עולה נכון ויורד נכון עם הקצב העולה ויורד של המשחק. לא רק משום שהוא זוכר שזה רדיו. הוא מצוין משום שהוא יודע מה זו דרמה אמיתית.

הוא מגיע לעיתונות הספורט מתוך בחירה. לא כל עיתונאי הספורט הגיעו לכך מתוך בחירה שכזו. אם הוא היה באמריקה הוא היה נעשה הווארד קוסל. מי זה הווארד קוסל, שאלה טובה באמת. אני לא רוצה לעשות עוול כלשהו לקולגות המתמחים בספורט. אני מנחש שגם איש מהם לא חושב שהמחמאות שניתנות לגדעון הוד המִקצוען באות על חשבוננו. יש כתבים ויש גדעון הוד. עכשיו הוא אולי מוכה ואולי גם קצת מושפל. ועכשיו זו גם ההזדמנות הנכונה לומר לו, גדעון הוד, המיץ של העריכה הראשית ושל הניהול אולי עלה לך לראש, עובדה פישלת  אבל אנחנו מחכים לך. להתראות במגרש גדעון הוד”.

יכול להיות שכתב הסנגוריה שלימד אדם ברוך על גדעון הוֹד לפני כל כך הרבה שנים הותיר אותו בשלום ליד מיקרופון הרדיו לעשור וחצי נוסף של שנים . גדעון הוד היה שַדָּר ספורט נפלא משכמו ומעלה ברדיו ‘קול ישראל’ . אדם ברוך צדק .

ראה “ידיעות אחרונות”.  אדם ברוך ז”ל היה עיתונאי ברוך כישרונות ויישר דרך, ומי תמך תמיכה מקצועית ומוראלית בגדעון הוד השדר. 

באחת החופשות שלי מהמלחמה בלבנון, מצאתי על שולחני במשרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים מכתב הערכה ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער למבצע שידורי גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. הנה הוא כלשונו [11].

spain 55

טקסט מסמך :  12 ביולי 1982. זהו מסמך הצל”ש המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982. טוביה סער לא המתין לדו”ח נקדימון “נקדי” רוגל. כבוס ישיר שלי ידע היטב שההפקה המורכבת צלחה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 56

טקסט תמונה : טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1985 – 1982. איש שאהבתי והערכתי. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למרות מכתב ההערכה והצל”ש של מנהל הטלוויזיה טוביה סער, היו שידורי ספרד 1982 התחלה בעייתית ולא נוחה ומבחן קשה ומורכב עבורי כמנהיג עתידי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית. התמודדות רווית לקחים מקצועיים מרים. המסקנות האישיות שלי בתום מבצע שידורי הטלוויזיה במונדיאל ספרד 1982 צרובות לעַד בזיכרון הפרטי שלי כעורך ראשי ומפיק ראשי (וגם בארכיון רשות השידור). למדתי לקח חשוב מאוד לדעת שגם אם ההיגיון שלי הגיוני בעיניי הוא איננו ערובה מספקת להצלחה. למדתי שיעור מאלף בו הבנתי שאין דַי בלעשות את הדברים נכון על פי מיטב כישרונך הראוי, שיפוטך, ומצפונך – אם אינך מצליח לשכנע בנכונות הביצוע והמעשה את האנשים סביבך הנוגעים לעניין. צֶדֶק הוא מושג יחסי. כדי לממש את הצֶדֶק בפעילות ציבורית יש לחשוף אותו. צדק צריך להיראות לא רק להיעשות . זהו אולי הלקח החשוב ביותר. הכּרה ומַצְפּוּן חשובים כשהם טמונים ונמצאים בתָּוֶוך במאבקיך הפרטיים בינך לבין נפתולי נפשך. הם הופכים להיות מונחים ספרותיים פסטוראליים אם הם נסתרים . הם חסרי כל ערך מעשי אם אינם מוטלים לקדמת הוויכוח הפומבי בשעה שמתחולל מאבק מקצועי גלוי לעֵין כּל בינך לבין ההנהלה על עין הצופים.

spain 58

טקסט תמונה :  שנות ה- 60 של המאה שעברה . טוביה סער מי שהיה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1985 – 1982 (מימין)  יחדיו עם נקדימון (נקדי” רוגל (מחזיק במיקרופון “השפתיים” הקרוי, Lip Mic) יועצו המיוחד של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד, בימים ההם של טרום הטלוויזיה . שניהם העריכו את מבצע שידורי מונדיאל ספרד 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית נתנו לכך ביטוי הולם בכתב. (התמונה באדיבות נקדימון “נקדי” רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השהוּת הארוכה של האנשים מחוץ לביתם והרחק ממשפחתם גם בחו”ל בעת מבצע שידורים ארוך בן 40 ימים יוצרת דינאמיקה מיוחדת של יחסים בין הצוותים. דינאמיקה המזכירה ודומה במשהו לזאת הקיימת בשירות מילואים ממושך. בניגוד למה שחושבים השהייה הארוכה בחו”ל איננה מסע תענוגות. ציוותי השידור אינם חוזרים בתום התעסוקה המבצעית היומית אל סביבתם הטבעית – למשפחה , לאישה, והילדים . תנאי שירות לא טובים ולא נוחים מספיק בעת השידורים מחו”ל כמו מגורים לא מסודרים, תחבורה לא תמיד נוחה , או איזה שמועה ו/או רכילות מרושעת שלא הייתה ולא נבראה ואשר עושה דרכה במהירות מהארץ לספרד – מכבידים, יוצרים קשיים ומתח מצטבר. הגעגועים הביתה רק מחזקים את הלחץ. לאנשים אין דרך והיכן לפרוק את המתח. בתוך שבוע, שבועיים מאכסימום, מתחילים הקיטורים כמו בשירות מילואים אמיתי. לטרוניות יש כתובת אחת בלבד, למפקד בשטח. פתאום מצאתי את עצמי בספרד עוסק זמן רב מידי בפתרון בעיות אנוש (המשפיעות על השידור ועוד איך) במקום בשידור עצמו. הבנתי שאין לוָותֵּר עוד לעולם להנהלה באיכות וטיב תנאי התעסוקה המִבצעית של האנשים. הלוגיסטיקה חשובה כמו השידור עצמו. לחמוֹ של העובד ומיטתו גם בחו”ל אינם נופלים לעולם מחשיבותו נישקו – המיקרופון. ידעתי עכשיו שכמנהיג הנושא באחריות אני בודד ללא חברים. אינני יכול וגם אינני רשאי לחלוק את האחריות עם מישהו אחר. אני הוא  הנושא העיקרי בעול התוויית הדרך של ניהול והנהגת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, והדרך הזאת רוויה מהמורות ומוקשים מסוגים שונים בעומקים שונים. זהו לקח חשוב שלמדתי.

אי אפשר להסביר לאחרים בדיוק מרבי את גודל האחריות ותחושת הבדידות האישית שלי. פשוט לא ישנתי. אולי שעתיים בלילה. בנוסף לכל הייתי מוטרד מאוד מסידורי הביטחון הספרדיים. היינו רחוקים רק כעשוֹר מאסון מינכן 1972 בו נרצחו אחד עשר ספורטאים ישראליים. חששתי לביטחונם של אנשיי שהיו מפוזרים במקומות שונים ברחבי ספרד הענקית, ב- (IBC) מרכז השידורים הבינלאומי במדריד, במלונות, ובעמדות השידור שלנו באצטדיונים השונים . צריך לזכור שבאותה העת התנהלה מלחמת לבנון בכל עוזה. חששתי מאפשרות שהמחבלים יתקפו אותנו במדריד או ברצלונה כמעשה נקם. לבסוף עבר מבצע השידורים בשלום.

spain 59

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של ספרד – יוני 1982 . סעדיה קאראוואני (שני מימין), נסים מזרחי, ואנוכי, עם צוות אבטחה ספרדי במתחם מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC  (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ב- “טורה אספניה” במדריד. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יום אחד לאחר חזרתי ממדריד ניגש לברֵך אותי בבניין הטלוויזיה ברוממה מישהו מוכר על הצלחת שידורי ספרד 1982. זה היה היכן שהוא בין כסה לעשוֹר, לאחר ראש השנה תשמ”ג ולפני יום כיפור , כחודשיים וחצי מאז זכתה איטליה בגביע העולם. לחצנו ידיים והודיתי לוֹ אך לא זיהיתיו בתחילה משוּם שהשיל מגופו יותר מארבעים ק”ג בזמן כה קצר של שלושה חודשים. “יָרִין קִימוֹר”, סח לי והציג את עצמו, ומייד הוסיף, “עמדתי בהבטחתי”. נדהמתי. הוא התיר בגאווה את כפתורי חולצתו וחשף את גופו השרירי. לנגד עיניי נִגלוּ ששת השרירים המרובעים של בּטנו החטובה והישרה כקיר. “יצאת מדעתך”, השבתי לוֹ. “אתה עתיד להשיב לגופך בדרכך המוטעית הזאת את כל הקילוגרמים האבודים בריבית דה ריבית”, הזהרתיו, והוספתי, “אין דרך קיצור בהפחתת משקל. החוכמה היא לא לרדת במשקל בחטף, אלא בהדרגה, ולסגֵל הרגלי תזונה נכונים ובריאים”. לרוע מזלוֹ צדקתי.

spain 60

טקסט תמונה :  ירין קימור ב- 1982. כתב דוקומנטארי מוכשר שהתעלל בגופו ביודעין. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האיש שרצה להיות שוב נער בן שש עשרה הכפיל במשך השנים את משקלו לממדים מבהילים . הוא עבר ללא הועיל ניתוח להצרה וקיצור קיבתו . הוא היה מכור לאוכל. הוא הכניס והעמיס על מערכת העיכול שלו כל מה שראה. ירין קימור הודה בפני מצפונו שהוא אכלן כפייתי. הפגם המביך איננו בפיו אלא במוחו הקודח מאוכל . כמו כל דבר בחיינו . אבל האֶמֶת חייבת להיאמר, התאווה לאוכל לא מנעה מירין קימור איש נבון להפוך לאחד היוצרים והמתעדים הדוקומנטאריים הטובים ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

בסופה של שנת 1982 הזמין אותי פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור אל ביתו בשכונת רחביה בירושלים. הוא רצה לשמוע ממקור ראשון מה התחולל באמת בהפקות שידורי הרדיו והטלוויזיה במונדיאל ספרד 1982 . סיפרתי לו במשך שעה וחצי את כל פרטי ההפקה ומלאכת התכנון הארוכה, וביצועה. “יש לך מזל גדול שאישיות כל כך רצינית והגונה ובעלת שיעור קומה כנקדימון “נקדי” רוגל הוצבה ע”י יוסף “טומי” לפיד לחקור, ולגלות את האמת , ולשפוט את מעשיך”, הפטיר לעברי פרופסור ראובן ירון מי שהיה דִיקָן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים – כשנפרדנו. השבתי לו כי במידה רבה זאת נקודת מבט נכונה אולם אני ראשית דבר בר מזל מפני שאני זה אני . אנוכי יודע בדיוק מה אני שווה למערכת הטלוויזיונית הענפה שמעסיקה אותי, כפי שהמערכת הזאת יודעת מה אני שווה עבורה.

spain 61

טקסט תמונה : פרופסור ראובן ירון. שימש במשך שש שנים כיו”ר הוועד המנהל של רשות השידור, 1984 – 1978. (התמונה באדיבות פרופסור ראובן ירון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 62

טקסט תמונה : יום שני בבוקר – 12 ביולי 1982. משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי ב- IBC במדריד. אווירת “סיום העונה” עם תום מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. רגע הסיום והקיפול. שני טכנאי הקול והתקשורת מיכה לויירר (מימין) וסעדיה קאראוואני (משמאל) משוחחים עם הבית לאחר שקיפלו וארזו זה מכבר את הציוד הטכני במשרד שלנו ב- IBC במדריד לקראת הטסתו בחזרה לארץ. בשובנו ארצה המתינה לנו ולי מלחמת לבנון הראשונה. עם ירידתי מהמטוס שהביאני לנתב”ג התגייסתי כקצין קרבי לאוגדה של תא”ל איציק מרדכי ועליתי לביירות בירת לבנון כדי להצטרף לכוחות הלוחמים של צה”ל שם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יורם ארבל מִיצֵב את עצמו ב- 1982 כשַדָּר מוֹביל של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ללא מתחרים. נסים קיוויתי שנחשב לשדר מספר 2  פנה לכיוון שידור ענפי הספורט האולימפיים הקלאסיים ובראשם האתלטיקה הקלה . רמי ווייץ טרם הבשיל להיות שַדָּר כדורגל בר סמכא , ואורי לוי עשה את צעדיו הראשונים בשידורים הישירים של הטניס המקומי והבינלאומי . מאיר איינשטיין היה ב- 1982 שַדָּר אנונימי . בס”ה “עוֹד שַדָּר” במערך השדרים של תוכנית הרדיו “שירים ושערים” בשבתות , המסקרת ומדווחת ממגרשי הליגה הלאומית בכדורגל. כבר אז שמתי עליו את עיני.

ב- 1977 סיים דן שילון תקופת ניהול מרשימה בת שלוש שנים של חטיבת החדשות. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן העריך עד למאוד את פועלו ושלח אותו לשמש כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארה”ב. מקום מושבו היה בניו יורק. בשנת 1981 שב לירושלים . הוא היה מאוד לא שבע רצון ממה שמצא עכשיו בחטיבת החדשות בפרט ובטלוויזיה בכלל . דן שילון היה מאוד מאוכזב משלטונו של יוסף “טומי” לפיד כמנכ”ל רשות השידור. רציתי את דן שילון  כתגבורת שידור למחלקת הספורט. כמות שידורי הספורט בטלוויזיה טפחה ללא היכר ועִמה השתפרה גם היכולת הטכנולוגית שלנו וכישרון ההפקה. ניצבו לפנינו יעדי שידור אין סופיים כמעט – בארץ וגם בעולם. אי אפשר היה לבסס את שגשוג חטיבת הספורט רק על כישרונם של יורם ארבל ונסים קיוויתי. היו דרושים לי עוד שדרים, מפיקים, ועורכים. אהבתי את דן שילון מהימים ההם של ראשית שנות ה- 70 כשהיה שַדָּר ספורט פעיל. בטחתי בו. מיניתי אותו עם שובו מארה”ב לשָדֵר חלק ממשחקיה של מכבי ת”א בגביע אירופה בכדורסל בעונת 1982-1981 , למגנת לִבָּם של יורם ארבל ונסים קיוויתי שראו בו לפתע מתחרה על מסך הטלוויזיה האקסקלוסיבי “שלהם” . הם חשו נרגנים וממורמרים. פתאום מצאתי בעיתונות הכתובה הדלפות וסיפורים חסרי שחר מאחורי גבי [12]. לא היה ספק מי קִשְקֵש מאחורי גבי כל מני רכילויות מהנעשה במחלקת הספורט לעיתונאי משה ליכטמן. כמו ילדים קטנים הם נעלבו שמישהו גנב להם את “הצעצוע” בדמותו של המיקרופון. דן שילון שִידֵר בדצמבר 1981 בהיכל הספורט ביד אליהו את המשחק מכבי ת”א נגד הקבוצה היוונית פאנאתאנאייקוס לשביעות רצוני המליאה. אח”כ שלחתי אותו בינואר 1982 לברצלונה לשדר את משחקה של מכבי ת”א משם. אמביציות השידור של יורם ארבל ונסים קיוויתי לא ידעו גבולות. נוצרה אווירה עכורה סביב המסך והמיקרופון במחלקת הספורט . תופעה מוכרת בכל רשת טלוויזיה באשר היא, אך בזויה. הם סירבו לחלוק את המיקרופון שלהם עם שַדָּר נוסף. זה הרגיז אותם ומאוד לא מצא חן בעיניהם שאני מרשה לדן שילון לגנוב להם את ההצגה, מה שכמובן לא היה נכון. מחלקת הספורט התרחבה מפני שמשימות השידור גדלו. הייתה עבודה מספקת לכולם. ביטחונם העצמי אָבָד להם ללא שום הצדקה. שני השַדָּרִים הבכירים שלי בימים ההם חשבו שנוצרה צפיפות רבה מידי סביב המיקרופון “שלהם”, ונתנו לדן שילון להרגיש שהוא לא רצוי. הם שכחו שדן שילון היה האיש שהעניק לשניהם פעם ברוחב לב את ההזדמנות הראשונה להיות שדרי ספורט במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , וגמלו לוֹ בקנאה קטנונית. “קנאת סוֹפרים – תרבה חוכמה”, אומר פתגם עברי ידוע. “קנאת שַדָּרים – תרבה שִנאה, קובע סלוגן הטלוויזיה. האיש שהיה פעם אלוהי הטלוויזיה התקבל בחֶדְוָוה קטנה מאוד בשוּבוֹ לארבעת הכתלים של מחלקת הספורט שאותה הקים ובנה לא לפני זמן רב , זאת שהייתה פעם ביתו וקורת הגג הראשונה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה הניסיון הראשון שלי להיתקל ולחוות תופעה בזויה כזאת של קנאת שדרים ומגישים. זאת הייתה התחלה של מציאות עגומה שלא פגה בעֶצֶם לעולם.

spain 63

טקסט תמונה :  10 בדצמבר 1981. היכל הספורט ביד אליהו – תל אביב. אנוכי ממנה את דן שילון (בן 41) לשדר ישיר את משחק הכדורסל בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מתמודדת אלופת ישראל מכבי ת”א נגד אלופת יוון פאנאתאנאייקוס. הייתה לי זכות גדולה בקריירה העיתונאית הממושכת שלי שלי בשידור הציבורי להיות חניך שלו ב- 1971 ובוס שלו עשור שנים אח”כ. השדר יורם ארבל נעלב מאוד ממהלך המינוי ויצא כמעט מדעתו. הוא ראה במינויו של דן שילון לשדר כדורסל בחורף 1981 צעד מגמתי שלי שנועד לקפח אותו ולגנוב את פרנסתו. הוא ראה מהרהורי לבו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תיקי העבודה האישיים שלי מלאים במכתבי תלונה שכתבו לי שַדָּרֵי מחלקת הספורט בדם לִיבּם בימים ההם איש נגד רעהו. סביבת המסך והמיקרופון אפופת אמביציות אישיות. קשה להאמין עד כמה האזור הזה כה נוטף אגואיזם ומלא בשאיפות להתרחבות עצמית שאיננה יודעת גבולות . הקנאה לא שכחה גם לאחר שדן שילון עזב כרוח סערה את המוֹסַד שאותו שירת נאמנה כל כך הרבה שנים. אין מקום אמביציוזי יותר מאשר סביבתם של שדרי הטלוויזיה. האמביציה מולידה קְנָאוֹת וכידוע לכל הקִנְאָה היא רגש הרסני המוליד נקמות.

נסים קיוויתי נעלב עד עמקי נשמתו כשרפי גינת מונה על ידי לשָדֵר את אחד משני משחקי חצי הגמר (מערב גרמניה – צרפת) במונדיאל של ספרד 1982. הוא לקח את זה קשה מאוד ועשה עִמי בשל כך ברוגז ממושך. כמעט חֶרֶם. אח”כ נַטָר למאיר איינשטיין שקוּדָם לתפקיד השַדָר הראשי של הכדורגל . מאיר איינשטיין עצמו כעס והחמיץ פנים כשרָמִי וֶוייץ קיבל ממני משימות בשידורים ישירים שהוא מאיר איינשטיין חשב שהן מגיעות לוֹ. יורם ארבל ממש יצא מהכלים בשעה שנסים קיוויתי נשלח לאוסטרליה באפריל 1989 כדי לשדר את משחק ההכרעה ההוא אוסטרליה – ישראל במסגרת הביית האוקייאני המוקדם של מונדיאל איטליה 1990. השער הווירטואוזי של אלי אוחנה שהובקע בסידני בדקה ה- 40 של המשחק ביום ראשון – 16 באפריל 1989 רשום לנצח על שמו של נסים קיוויתי. יורם ארבל לא סלח לי על שמיניתי את אוּרי לֵוי (לפרקים) לשָדֵר משחקי כדורסל במקומו. יורם ארבל שידר % 90 מהמשחקים אך % 5 שהיו שייכים לאורי לוי פגעו קשה בגאוותו. כשהצבתי את אורי לוי כמנחה הפינה “רגע של מחלוקת” ב- “משחק השבת”, יורם ארבל התפוצץ מקנאה. כשאורי לוי הגיש והִנחה את “משחק השבת” , חש יורם ארבל מחנק. רמי ווייץ שהיה שַדָּר Off  tube של התקצירים באולימפיאדת ברצלונה 1992  – בדרך כלל של ענפי הספורט הפחות מוכרים ופופולאריים בישראל , לא קיבל בשלוות נפש את הצלחתו של אורי לוי כשַדָּר מוביל של השידורים הישירים שָם בהשתתפות הספורטאים והספורטאיות הישראליים (שִמְשוֹ של רמי ווייץ כשדר כדורגל זַרְחָה רק עם מעברו ב- 1994 לערוץ 5 בכבלים . הוא שַדָּר כדורגל מצוין שאני החמצתי משהענקתי את הבכורה למאיר איינשטיין) .אוּרי לֵוי שידֵר ישיר גם את כל משחקי הכדורסל באולימפיאדת ברצלונה 1992, לרבות משחקי חצי הגמר והגמר, בהם נטלה חלק גם נבחרת ה- Dream Team המהוללת של ארה”ב. הקִנְאָה היא רֶגֶש נִקלֶה והרסני צריך לומר , ומצויה בשפע ליד המיקרופון ומוניטור הטלוויזיה.

סוף הפוסט מס’ 310, רשימה מס’ 13. הועלה לאוויר לפנות ערב של יום חמישי – 31 באוקטובר 2013.
ראה המשך בפוסט הבא “הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982”, רשימה מס’ 14. כל הזכויות שמורות.

[1]  ראה נספח : קטעי עיתונות :  עיתון “חדשות הספורט”  ועיתון “הארץ” מ- 21  ביולי 1982 ,  ובעיתון “העולם הזה” .

[2]  ראה נספח : מכתבו של סולומן “סולי” מוניר אל מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד מנכ”ל רשות השידור מ- 29 ביולי 1982 התוקף מזווית אישית את הניהול שלי בספרד 1982.

[3]  ראה נספח : קטעי עיתונות  של עיתון “ידיעות אחרונות” מתאריך 13 ביולי 1982.

[4]  ראה נספח : מכתבו של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד אל היועץ שלו מר נקדימון “נקדי” רוגל מ- 1 באוגוסט 1982 הממנה אותו לבדוק את שידורי הרדיו והטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982.

[5] ראה נספח : טלקס התשובה של אלק וויקס (Alec Weeks) מ- BBC  אלי מ- 25 באוגוסט  1982, המפרט את סדרי הגודל של כוח האדם של ה- BBC  בהפקת שידורי המונדיאל של ספרד 1982. 129 אנשים בשלב הראשון של האליפות, ו-  75 אנשים בשלב  השני שלה.

[6] ראה נספח : מסקנות והמלצות  דו”ח נקדי – בעקבות הבדיקה של פרשת משלחות הספורט של הרדיו והטלוויזיה , לכיסוי אליפות העולם בכדורגל בספרד מתאריך 21  בספטמבר  1982

[7] ראה נספח : קטעי עיתונות המפרסמים את דו”ח נקדי (נקדימון רוגל) מתאריך 29  בספטמבר 1982, המתייחס לשידורי הרדיו והטלוויזיה.

[8] ראה נספח : כתבה של דינה וונון בשבועון “העולם הזה” בתחילת אוגוסט 1982, הדנה הפקת שידורי הטלוויזיה והרדיו במונדיאל ספרד 1982.

[9]  ראה נספח : מכתבו המריר הנורא ששלח לי גדעון הוד ב- 13 באוגוסט 1982 בעקבות הכתבה של דינה וונון “בעולם הזה” בתחילת אוגוסט 1982.

[10] ראה נספח : מאמרו של אדם ברוך בשבחו של שדר הרדיו גדעון הוד כפי שהתפרסם ב- 8 באוקטובר 1982, לאחר שהודח מניהול מחלקת הספורט של הרדיו בתום שידורי מונדיאל ספרד 1982, בעקבות ממצאי וועדת חקירת פנימית בראשות של נקדימון רוגל.

[11] ראה נספח : מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה טוביה סער אלי מ- 12 ביולי 1982 בעקבות מבצע השידורים של מונדיאל ספרד 82′.

[12]  ראה נספח : קטע עיתונות  של הכתב משה ליכטמן שהתפרסם במגזין “אנשים” באפריל 1982, תחת הכותרת “מאחורי המסך של מבט ספורט”.

סוף הפוסט רשימה מס’ 13. הועלה לאוויר לפנות ערב של יום חמישי – 31 באוקטובר 2013.

ראה המשך בפוסט הבא “הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982”, רשימה מס’ 14. כל הזכויות שמורות.

סוף הפוסט מס’ 310. 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *