פוסט מס' 317. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל שולט ביד רמה ברשות השידור. אפילוג. (רשימה מס' 14). פוסט מס' 317. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 12 בנובמבר 2013.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 317 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שלישי – 12 בנובמבר 2013.

—————————————————————————————————-

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שולט ביד רמה ברשות השידור. אפילוג.(רשימה מס' 14). פוסט מס' 317. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : "Monday Night Basketball & soccer" אמש יום שני – 11 בנובמבר 2013. הרעיון טוב אולם הביצוע רשלני ורצוף שגיאות מזוויות שונות של התבוננות בו, ורחוק מלהיות מושלם.

צירוף שני השידורים הישירים של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל והמשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל בערבי שני בשבוע בין 18.30 ל- 23.00 בערוץ 1, מציל אותו מטביעה טוטאלית ומוחלטת . השידור הישיר של המשחק הסנסציוני בו הביסה העולה החדשה לליגת העל נס ציונה ב- אולמה צר המידות "לב המושבה" (1150 צופים בלבד) את הפועל ירושלים 61:89 בין 18.30 ל- 20.45 (לרבות מהדורת חדשות מקוצרת בהפסקה שבין שתי המחציות) צבר רייטינג ממוצע של % 2.82 (עם peak של % 4.1 ב- 19.30 ו- % 3.6 ב- 19.45 בעת שידור מהדורת החדשות המקוצרת ע"י מר אמיר איבגי וגב' מירב מילר) ב- "אוכלוסייה היהודית" ורייטינג ממוצע % 2.45 ב- "כלל האוכלוסייה". השידור הישיר מאצטדיון "קריית אליעזר" של משחק הכדורגל מכבי חיפה – בית"ר ירושלים בתוצאה 2 : 0 גרף רייטינג ממוצע של % 9.81 (עם peak ראשון של % 12.1 ב- 22.15 ו- peak שני של % 12.6 ב- 22.30) ב- "אוכלוסייה היהודית" ורייטינג ממוצע של % 9.25 ב- "כלל האוכלוסייה" .

לבי עלץ בקרבי לראות מאמן ישראלי צעיר של קבוצת נֵס צִיוֹנָה בשם נָדָב זילברשטיין עושה בית ספר של ממש למאמן המנוסה של הפועל ירושלים בראד גרינברג ומביס אותו בהפרש של 29 נקודות . בשלב מסוים הובילה נֵס צִיוֹנָה בהפרש של 40 נקודות. חיזיון בלתי נפרץ .היה מחמם את הלב לראות את מאיר טפירו מנס ציונה כבר גורר רגליים אולם עדיין פרופסור על הפרקט עם Sponser צנוע "דיזנגוף סחר" מכניע ללא תנאי את יריבו הקלוש מהפועל ירושלים יותם הלפרין עם הפרסומת המסחרית הענקית "מגדל" על חולצתו. רוחי התרוננה כשחזיתי בשחקן הכדורסל הישראלי של נס ציונה טַל דָן (בן 26 , קומתו 1.98 מ'), אתלט זוֹהֵר ובּוֹהֵק בתוך חֶשְרָת עָבִים של עלטת האמריקניזציה שירדה ויורדת עדיין ומכסה את שמי הכדורסל הישראלי ומחונן ברוח קרב , מנצח את הפועל ירושלים. איזה יופי.

עַמִית הוֹרְסְקִי וגוּר שֶלֶף עשו כרגיל את מיטבם בעמדת השידור של ערוץ 1 ב- "לֵב הַמוֹשָבָה", מיטב שלא הספיק. עַמִית הוֹרְסְקִי שַם בכיס הקטן את אורי לוי אבל מצוי הרחק הרחק מכישרונם של יורם ארבל ורמי ווייץ. הוא איננו באותה הליגה. גוּר שֶלֶף רחוק מלהיות מבריק ומתעקש בכל כוחו להפוך את עצמו למסורבל ומגוחך. זכותו. הוא משתמש בכמות של 100 מילים כדי להביע רעיון פשוט שניתן לנמק ולנתח אותו במשפט קצר אחד בלבד. לקראת סיום ההתמודדות אמש כשנֵס צִיוֹנָה השפילה את הפועל ירושלים בשל פער הנקודות העצום ש- שרר בין שתי הקבוצות, שאל עַמִית הוֹרְסְקִי את גוּר שֶלֶף, "מה עושים בעקבות התבוסה…?". גוּר שֶלֶף איש של סוּפֶּר טְרִיוְויָה סיפר סיפור והשיב לשָדָּר המוביל שלוֹ כך : "בכדורסל כדי להתאושש צריך לנצח את המשחק הבא וכמה שיותר קרוב…". ברור שגוּר שֶלֶף הוא איש נבון. אולם יש נבונות אחת בשיחת חולין של יום – יום ויש נבונות שנייה שהמיקרופון מאזין לה.

אי אפשר שלא להחמיא לעיתון "ידיעות אחרונות" שמסקר הרבה יותר טוב את מחזורי המשחקים של ליגת העל בכדורסל בהשוואה לעיתונים האחרים "הָאָרֶץ", "ישראל היום", ו- "מעריב". וגם עשיר יותר בפרטים בעיקר בגלל תוספת עמודות הסטטיסטיקה המפורטות של המשחקים וגם בשל נוכחותו של אַרְיֵה מָלִינְיָאק.

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום שלישי – 12 בנובמבר 2013 . העיתון "ידיעות אחרונות" . זהו חלק מאגף במוסף הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" שמייחד מקום לסטטיסטיקה יעילה ומפורטת של המשחק בו גברה קבוצת נס ציונה על הפייבוריטית הפועל ירושלים בתוצאה המכרעת 89 : 61. 

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום שלישי – 12 בנובמבר 2013 . העיתון "ידיעות אחרונות" . זהו חלק מאגף במוסף הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" שמייחד מקום לסטטיסטיקה יעילה ומפורטת של המשחק בו ניצחה קבוצת גלבוע / גליל על הפועל תל אביב 71 : 64. 

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום שני – 11 בנובמבר 2013 . העיתון "ידיעות אחרונות". זהו חלק מאגף במוסף הספורט המקיף של העיתון "ידיעות אחרונות" שמייחד מקום לסטטיסטיקה יעילה ומפורטת של ארבעה משחקים בליגת העל בכדורסל, אלה שנערכו ביום ראשון בערב – 10 בנובמבר 2013. 

הערה 4 : הפוסט של מר ירון לונדון "מַר וֶוגָאס" אתמול בעיתון "ידיעות אחרונות".

שמו והמוניטין של יָרוֹן לוֹנְדוֹן כעיתונאי ואיש טלוויזיה הולכים לפניו כבר יוֹבֵל שנים. האיש נמצא במוקד העשייה העיתונאית ברדיו "קול ישראל", בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בערוץ 2, וכעת בערוץ 10 מזה 50 (חמישים) שנים. אתמול העלה לדיון עניין חשוב בעיתון "ידיעות אחרונות" , מהות ההטפה להימורים במדינת ישראל שנעשים באמצעות הקרנת תשדירי פרסומות רשמיים בערוץ 10 וערוץ 2. ירון לונדון רב אמן של השפה העברית יודע לא רק להתנסח היטב בע"פ הוא גם יודע לכתוב. כמי שאיננו מחמיץ אותו את מר ירון לונדון מעניין אותי לדעת מדוע לא העלה נושא כה קרדינלי בחיי החברה הישראלית לדיון בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 וביכר לשמור את הגיגי לבו בנושא כה בסיסי ויסודי דווקא לעיתון "ידיעות אחרונות". מפריעה לי הנאמנות הכפולה שלו. מפריע לי שהעיתונאי יעקב אחימאיר שחתום על חוזה עבודה אישי עם רשות השידור וערוץ 1 תורם את כישרונו גם לעיתון "ישראל היום". הפריע לי שכך עשה גם בעבר הכתב הצבאי לשעבר של ערוץ 1 מר יואב לימור בשעה שהביא במקביל מידע עיתונאי לעיתון "ישראל היום". הפריע לי שרזי ברקאי איש גלי צה"ל הביע את דעתו וכתב אותה בעיתון "הָאָרֶץ". ה- issue של הנאמנות העיתונאית הכפולה היא בעייתית כמו כל נאמנות כפולה אחרת . אינני מבין מדוע נזקק מר ירון לונדון לעיתון כשיש לו בימה לא פחות אטרקטיבית בדמותה של רשת טלוויזיה.

הערה 5 : "עושים ספורט" בימי חמישי בשבוע בגלי צה"ל. 

מר אפי טריגר ומר אלי ישראלי מגישים ומנחים תוכנית רדודה , רוטינית , ומונוטונית . ביום חמישי האחרון אירחו השניים את שדר ה- Off tube של ערוץ 5 בכבלים מר נדב יעקובי . נדב יעקובי הוא עיתונאי ידען. אין על כך וויכוח אולם מי שראה את שידור ה- Off tube שלו בשבוע שעבר מילאן – ברצלונה 3:1 במסגרת ה- Champions League מרגיש "דֶזָ'ה – ווּ" כשהוא מאזין לחוויותיו בגלי צה"ל. נדב יעקובי ממחזר למאזיני גלי צה"ל אינפורמציה טריביאלית שידועה לכל בר בי רב אודות לֵיאוֹנֶל מֶסִי. מי שמתעניין בכדורגל ובתאוריית הכדורגל של ברצלונה בכלל ובמהנדס הכדורגל הארגנטיני שהוא עילוי בתחומו בפרט, מוצא את המידע שמספק לו השדר נדב יעקובי כאטריות מחוממות. נדב יעקובי לא רק משדר Off tube ומעתיק מהמסך, אלא גם מעריך את יכולתו וכישרונו ומצבו הגופני של לֵיאוֹ מֶסִי מבעד למוניטור המוצב מולו באולפן של ערוץ 5 בכבלים בהרצליה. עיתונאות מגוחכת. הגיחוך נובע מהסיבה שנדב יעקובי לא מגלה למאזינים שלו כי כלל לא ביקר ב- ברצלונה, כלל לא דיבר עם ליאו מסי, וכלל לא דיבר עם מאמן הקבוצה טאטה מארטינו, וכלל לא דיבר עם רופא המועדון, אלא שואב את האינפורמציה ממקורות משניים ואותה הוא מוסר למאזיני רדיו גלי צה"ל. לא רציני. אפי טריגר ואלי ישראלי אינם אמיצים דיים כדי לשאול אותו את נדב יעקובי, "תגיד מהיכן אתה יודע את כל הפרטים הללו שאתה מוסר כעת למאזיני גלי צה"ל, הרי אתה לא ביקרת לאחרונה במועדון ברצלונה, לא דיברת עם ליאו מסי, ולא ראיינת את המאמן טאטה מרטינו, אתה הרי בסך הכל שדר Off tube…", וכן הלאה". נדב יעקובי איננו מקור ראשון. מִחְזוּר והעתקת חומרים שלו איננה תופעה נוחה גם מפני שמדובר בידען. שני המראיינים מגלי צה"ל אמורים להתנהג בין היתר כ- עיתונאים מחוננים בטיפ טיפה אומץ לב. עליהם לתקוף את מדיניות הקבע של שידורי ה- Off tube בערוץ 5 בכבלים, זאת שנדב יעקובי מושיט לה יד.

הטפת המוסר וביקורת בעקיפין שמתח שלמה שרף בגלי צה"ל על מנהיגותו של מאמן מכבי חיפה אריק בנאדו וחבר שחקניו – בעייתית. הטענה ששלמה שָרְף העלה בעת ששותף בדיון שניהלו אפי טריגר ואלי ישראלי אודות מצבה העגום של  מכבי חיפה, "כי מדובר בשחקנים שמשתכרים משכורת נאה ולא בשחקני ברידג' בבית אבות – ועל כן חובת ההוכחה חלה עליהם מידי רֶגַע ברִגְעוֹ , משכָּף רגלם המזוינת בנעל מסומרת דרכה על כר הדשא" – נכונה אך לא מדויקת. יש חשיבות עצומה לרוח הקבוצה שמפעמת בנבחרת מכבי חיפה כקבוצה שמונהגת ע"י מאמן שאמור להיות גם מחנך. כסף גדול ומשכורות ראוותניות אינם עונים על הכל. העלאתו של שלמה שרף לאוויר של גלי צה"ל היא בעייתית מהיבט מוסרי. ברור ששלמה שָרְף יודע ומבין כדורגל טוב יותר מרבים אך מנהיגותו וסמכותו המקצועית והמוסרית כמאמן כדורגל נסדקה ונשברה לרסיסים כאשר התברר כי שחקני נבחרת ישראל בכדורגל תחת הנהגתו ושרביט אימונו כשלו בעשור ה- 90 של המאה שעברה בארבעה קמפיינים רצופים (מונדיאל ארה"ב 1994, Euro 1996, מונדיאל צרפת 1998, ו- Euro 2000). בזה האחרון של קדם Euro 2000 הזמינו שחקני נבחרת ישראל בכדורגל נערות ליווי לחדרם במלון בתל אביב מאחורי גבו של שלמה שרף. לאחרונה התערערה לחלוטין גם אמינותו ומהימנותו של שלמה שָרְף כעיתונאי ופרשן כדורגל ב- "ישראל היום" לאחר שהוברר כי היה חתום על פוסט בעיתון שלו שדן באירוע ספורט כלשהו מבלי שראה אותו, מפני שבאותה שעה היה נוֹכֵח בכלל באירוע מוסיקאלי בקיסריה. הוא הונה את קוראיו. אין דרך אחרת לתאר את המעשה שעשה כהונאת הקוראים שלו. אימון ספורט כרוך ראשית דבר בחינוך, יושרה, דרך ארץ, מוסר, דוגמא אישית, ודבקות במשימה לפני כל ידע מקצועי ספציפי. מאמני ספורט כמו ג'ון וודן, רד אוורבך, וויטוריו פוצו, ספ הרברגר, וויסנטה פֵאוֹלָה, אָלְף רָאמְזִי, יוהאן קרויף, פֶּפּ גווארדיולה, יהושע רוזין, רלף קליין, ואחרים, קנו את המוניטין שלהם וחרתו את שמם באותיות של זהב בהיסטוריה של האִימוּן הספורטיבי מפני שהיו לא רק מדריכים – מומחים במקצוע, אלא היו גם מחנכים ומנהיגים. סמל ודוגמא בהתנהגותם ללא רְבָב. שלמה שרף איננו נמנה על השורה הנכבדה הזאת. הוא הפסיד את ההזדמנות האחרונה שלו להיות מנהיג כדורגל במדינת ישראל בעת פרשת נערות הליווי. הוא איננו קשור לכך מעשית אולם הוא האיש שנִבְחָרָיו צִפצפו עליו והרשו לעצמם בכזאת קלות לזלזל בו ולמעול באמונו. מביך ותמוה מדוע שני אנשי גלי צה"ל אפי טריגר ואלי ישראל זקוקים לעדות ופרשנות של מאמן שאישיותו כה סדוקה מוסרית ומקצועית בתוכניתם "עושים ספורט". שלמה שָרְף לא יכול לבַקֵר משום שהוא מְבוּקַר בעצמו ונַגוּעַ בכתמי עבר והווה בעייתיים ובלתי מחיקים. הוא איננו רשאי להטיף מוּסָר לאיש. זכורים גם הטקסטים הבוטים למיניהם שניהל שוב ושוב עם פיקודיו בעת היותו מאמן הנבחרת הלאומית בכדורגל . אחד מהם הנציחה אותו מביע בשאט נפש את דעתו על שוער הנבחרת הישראלית רפי כהן כשהוא מסנן מבים שיניו "איזה אפס", לאחר שזה חטף גוֹל מבעיטה חופשית מסובבת שירה לעברו באצטדיון רמת גן הספרדי פרננדו היירו בהתמודדות ישראל – ספרד (בקדם אליפות אירופה לאומות בכדורגל של הולנד / בלגיה 2000). שלמה שרף הוא במידה רבה אובייקט תקשורתי לא ראוי שחייב לעבור תקופת צינון.

הערה 6 : הפרשן פיני גרשון.

הופעתו של פרשן הכדורסל פיני גרשון בשידורי הכדורסל הישירים בארץ ובחו"ל לצִדָם של השדר ניב רסקין (ערוץ 5 בכבלים) ויורם ארבל (ערוץ 10) מטילה צל כבד על הפרשן היָשָן צבי שֶרְף וגם על הפרשן הנוכחי החדש גור שלף. אין מנוס מהשוואות טלוויזיוניות. פיני גרשון גרשון גובר על שניהם בקלות. יש לו בינתיים טעם של שמפניה קרירה אך בדיוק בגלל התיאור הזה עליו להיזהר שבעתיים מ- ממברנות המיקרופון שאינן יודעות לְסַנֵן. ובאותה נשימה ערוץ 5 בכבלים ראוי להערכה רבה על הסיקור שלו מהשטח את כל משחקי ליגת העל בכדורסל.

הערה 7 : העיתונאי אביעד פוהורילס.

מה הוא צריך את זה אביעד פוהורילס לשבת אֶמֶש לזמן כה קצר בהפסקת משחק הכדורגל מכבי חיפה – בית"ר ירושלים 0:2 ליד גב' מירי אליקים שאיננה עיתונאית ואף לא מנחה. כשאין לך מה לומר ואתה בכל זאת מתעקש לומר, אל תתמה ואל תתפלא כי המיקרופון יעשה בך שַמוֹת. מירי אליקים מנפצת את חוק הכלים השלובים ואביעד פוהורילס יוצא מופסד. איכות המֵידָע הדַל והמשעמם ששניהם מספקים לציבור גוֹבֵל בפרודיה ואיננו שווה כל ביקורת מפני שהוא נמצא מתחת לה.

הערה 8 : דו קרב אליפות העולם בשח מט לגברים הנערך בימים אלה בהודו.

מהרו ורוצו לאתר השח מט האמריקני ICC (ראשי תיבות של Internet Chess Club) כדי לצפות בדו קרב השח מט המעניין ביותר והמרתק המתנהל בימים אלה בהודו בין אלוף העולם ההודי ויז'ווינאתאן אנאנד (בן 45) לבין הטוען לכתר הגאון הנורווגי מגנוס קרלסן (בן 22). 

 

מונדיאל ספרד 1982. אפילוג.

1. ספטמבר – אוקטובר 1982. חזרה לרוטינה ולמאבקים הפנימיים בטלוויזיה הישראלית ורשות השידור. המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שולט ביד רמה ברשות השידור.

2. סתיו 1982. התוכנית "מבט ספורט" זוכה להערכה פרי עטו של מבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" אָבְרָהָם טַל.

3. דן שילון ממקימי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסוף עשור ה- 60 פורש ב- 1982 לעַד מרשות השידור כאות מחאה על ניהולו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את רשות השידור.

4. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מסיים בתום חמש שנים את תפקידו הקשה, המאומץ, ורב האחריות ב…ביה"ח איכילוב בתל אביב, באפריל 1984.

זה היה מזמן. לפני יותר משנות דור אך אנוכי זוכר כל פרט . עד מהרה הוברר שרצוני הכֵּנֶה להפוך ב- 1982 את דָן שִילוֹן לשַדָּר ספורט שלי מחדש היה ניסיון נֶפֶל. הוא כנראה לא התכוון מלכתחילה לשפץ את קירות ביתו הטלוויזיוני בשכונת רוממה בירושלים לאחר שובו מארה"ב.

אווירת התחרות במחלקת הספורט והצורך להתמודד על המיקרופון הייתה חיונית בעיניי להתפתחות ההפקה והשידורים שלנו מכל היבט שהוא ולקראת המשימות העתידיות הרבות בארץ ובעולם שנכונו לנו . היה מקום במחלקת הספורט לשַדָּרִים נוספים בעוד תחומי ספורט. לבטח הייתי זקוק לשַדָּר עתיר ניסיון ברמתו של דָן שִילוֹן. נדמה לי שהצורך להתחרות עם יוֹרָם אָרְבֵּל ונִסִים קִיוִויתִּי באווירה העכורה שנוצרה סביב המיקרופון, צרמה והפריעה לדָן שִילוֹן. אולי הדבר פגע בכבודו של מי שנחשב פעם לאבי ואביר שידורי הספורט בטלוויזיה. אך לא זאת הייתה הסיבה האמיתית לנטישת כּוּר מחצבתו. הפריעה לדָן שִילוֹן הרבה יותר העליבות המקצועית ששררה על פי דעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כולה כרשת שידור בשל שלטונו המתמשך של המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ולא יכול היה להסכין לכך. הוא שב רק כעת משליחות מקצועית בארה"ב וחי עדיין תחת הרושם העצום שהותירו עליו רשתות הטלוויזיה הגדולות שם בכל תחום ומכל היבט שהוא. טכנולוגיה, עיתונאות אמינה, ומהירות ביצוע. צריך להבין שהטלוויזיה האמריקנית אימצה את מצלמת ה- ENG בסיקור חדשות כבר ב- 1968 ושידרה בצבע כבר שנות דוֹר כמעט. דָן שִילוֹן היה מאוכזב מאוד לא רק מיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ומהנהלת הטלוויזיה ורשות השידור אלא גם מהרמה הטכנולוגית המוגבלת והירודה בה הייתה שרויה עדיין הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא חזר ארצה ב- 1981 מארה"ב עמוס רשמי תוכן וטכנולוגיה בעיקר בתחומי הכיסוי של אירועי החדשות ואירועי הספורט ע"י שלוש רשתות הטלוויזיה הארציות הגדולות ABC , NBC , ו- CBS באמצעות ציוותי ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering) ומצא כאן תעשיית טלוויזיה ירודה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית סיקרה וצילמה חדשות וספורט לכל אורך עשור ה- 80 של המאה שעברה במצלמות פילם ישנות (מסוג BL) ושידרה את חומריה בשָחוֹר / לָבָן (הטלוויזיה הישראלית הציבורית עברה לעידן ה- ENG רק בשנת 1991). אבל האכזבה הגדולה שלו הייתה מתפישת הניהול ומדיניות השידור של מנכ"ל הרשות . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה הקטליזטור הראשי שדחף את דן שילון החוצה אל מעבר לקווי רשות השידור. מצב אבסורדי. דן שילון ממצטייני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים נטש את כור מחצבתו בגלל מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אותו הגדיר "מניפולאטור". אין מילים אחרות לתאר את הסיטואציה העגומה והבלתי צודקת אליה נקלע דן שילון הוותיק . האיש המוכשר שתרם רבות כל כך לטלוויזיה הציבורית הובס ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ופשוט סולק ממנה בגסות. זה היה לקח קשה ומַר מפני שהוכיח שבתנאים מסוימים אין שום חסינות ותעודת ביטוח גם לטובים ביותר. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור היה מינוי פוליטי כל יכול. הוא אמר והתנהג כך בריאיון רחב היקף שהעניק לאורית שוחט ב- 7 בינואר 1983 במקומון "העיר" של תל אביב. "בתנאים הקיימים , הטלוויזיה היא נהדרת", הכריז , ולא שכח להוסיף בבוטות שהייתה סימן ההיכר שלו, "דן שילון גמר את הסוס" [1].

ראה מקומון "העיר" מ- 7 בינואר 1983. קטע עיתונות ממקומון "העיר" של תל אביב . אלו הן כותרות הריאיון שהעניק מנכ"ל רשות השידור טומי לפיד לגב' אורית שוחט כתבת המקומון "העיר" של תל אביב (הוצאת "הארץ" – שוקן). יוסף "טומי" לפיד מצהיר : "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת", ומוסיף :  "רק הפסאודו – קוסמופוליטיים שונאים את הטלוויזיה " . על דן שילון הוא אומר : "דן שילון גמר את הסוס". על אנשי האופוזיציה בתוך שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהתנגדו למדיניות השידור שלו הוא אומר : "כל מי שאומר שהצרתי את צעדיו הוא בעצם עצלן שמתחפש לקדוש מעונה", ומתכוון למר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ומר ירון לונדון. 

דן שילון, "גמר את הסוּס" ? איזו מין המצאה זאת ? הרי הוא היה אז גבר בן 43 בשיא הקריירה המקצועית שלו בטלוויזיה. עמדו מאחוריו 15 שנות עשייה מרשימות בטלוויזיה. הוא היה מאשיות רשות השידור, ממקימי הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מייסד מחלקת הספורט, שַדָּר ספורט ומגיש חדשות, מנהל חטיבת החדשות, וכתב הטלוויזיה בניו יורק ו- וושינגטון. לפתע מתייצב מנכ"ל רשות השידור בשנת כהונתו הרביעית בפני עיתון תל אביבי נפוץ מעיד על עיסתו כי היא נהדרת ומכריז באותה נשימה כי אחד האנשים המצוינים בשורות הטלוויזיה בכל הזמנים "גמר את הסוּס". ככה לא אמור להתנהג מנהיג שידור. להתנהלות הבוטה הזאת של המנכ"ל היו כמובן השלכות מרחיקות לכת על רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית מהיבטים שונים. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הגיע ברוח סערה לרשות השידור לאחר עידן יצחק לבני וערך בה שינויים כה מסיביים בטלוויזיה הישראלית, בתמיכתו המובהקת של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אז פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן, עד שאיבד בבת אחת את כל שדֵרת הפיקוד המרכזית שלוֹ מבלי שנמצאו לכולם מחליפים ראויים.

lapid 4

טקסט תמונה :  שנת 1979. פרופסור ראובן ירון בן 55 (מימין) יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984- 1978 ומנכ"ל רשות השידור טומי לפיד בן 47 בשנים 1984 – 1979. שניהם היו אנשים חכמים ונבונים שהתמנו לתפקידם הרָם ע"י הימין הפוליטי ומצאו חיש מהר שפה משותפת איש עם רעהו. ברית השידור בין טומי לפיד לבין ראובן ירון העניקה מרחב תמרון למנכ"ל. (התמונה באדיבות פרופסור ראובן ירון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בין מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דיקן הפרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים מר רְאוּבֵן יָרוֹן שררה הרמוניה והבנה מלאה . שניהם תפשו את מהותו ואופיו של השידור הציבורי בדרך שונה לחלוטין מזאת של מנכ"ל רשות השידור הקודם יִצְחָק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהודח אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן, והגנרלים שלהם דן שילון, מרדכי "מוטי" קירשנבאום, אלכס גלעדי, ירון לונדון , וגם אחרים . הם לא התביישו לתת לכך ביטוי הולם במעשיהם. פרופסור ראובן ירון אף הכריז קבל עם ועדה עם תחילת כהונתו את הסלוגן הידוע שלו : "או אני או ארנון צוקרמן" [2]

דָן שִילוֹן תיעֵב בימים ההם את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד . הוא קטל בביקורתו את מנכ"ל רשות השידור והביע אותה במילים בוטות וחסרות תקדים בחריפותן כלהלן בכתבתה של גב' אוֹרִית שוֹחַט במקומון "העיר" של תל אביב, ב- 7 ינואר 1983 [3] : "העובדות שוב לא מפריעות לטומי לפיד לספר את סיפוריו…כוחו של טומי לפיד בלשונו…במניפולציות פוליטיות קטנוניות ובהשמצות מאחורי גבו של אדם. התמודדות ישירה, דיון ענייני, ועשייה תוכניתית – אלה אינם מן הדברים המוכרים לו. במצבה העכשווי של רשות השידור הייתי מציע למַר יוסף "טומי" לפיד להסתכל אל הבית פנימה, ולנסות להתמודד בשפל העמוק שאליו הוא עצמו דִרדֵר את המוסד, במקום לגלגל את לשונו ולחפש תירוצים חסרי שחר".

shilon 1

טקסט תמונה : 1969. ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. דן שילון (בן 29 משמאל) וצלם הטלוויזיה שרגא מרחב עם מצלמת ה- BL (מימין) מביימים כתבה ל- "מבט" על חיל האוויר הישראלי. (התמונה באדיבות דן שילון ושרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 2

טקסט תמונה : 1971. דן שילון מתאפר (בחדר האיפור של הטלוויזיה) לקראת הגשת אחת מתוכניות "מבט ספורט" לפני 42 שנים. עומד מימין אלכס גלעדי ומשמאל השחיינית שלומית ניר – טור (אִמוֹ של נועם טור מ- "הישרדות"). (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 3

טקסט תמונה : 6 באוקטובר 1973. אליפות אירופה לאומות בכדורסל – ספרד 1983. ברצלונה – ספרד. דן שילון (מימין) ולצִדו הפרשן משה לרר ז"ל עורך מדור הספורט בעיתון "מעריב", משדרים ישיר ב- 6 באוקטובר 1973 מברצלונה את משחק הגמר באליפות אירופה בכדורסל של ברצלונה 1973 בין נבחרות יוגוסלביה וספרד. יוגוסלביה ניצחה 67:68 וזכתה בתואר האירופי. עומד מימין שופט הכדורסל הישראלי דוד דגן. בצוהרי אותו היום פרצה מלחמת יום הכיפורים. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 4

טקסט תמונה : שנת 1978. וושינגטון בירת ארה"ב. הבית הלבן. מר דן שילון כתב הטלוויזיה ורשות השידור מראיין את נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 5

טקסט תמונה : אביב 1982. מערכת "מבט" בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בלב שכונת רוממה בירושלים. דן שילון (בן 42) מעיין בטקסטים ו- מתכונן להגשת מהדורת "מבט" האחרונה שלו על סף סיום עבודתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אז ב- 1982. יוסף "טומי" לפיד חיווה את דעתו על דן שילון, ואמר אודותיו : "הוא גמר את הסוס". מימין עומד איש ה- "TELE  PROMPTER", משה חבר. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא נשאר חייב לדָן שִילוֹן והשיב לו כגמולו באמצעות גב' אורית שוחט באותו התאריך 7 בינואר 1983 ובאותו המקומון "העיר [4] : "דן שילון שמספרים לי שהיה עורך חדשות יוצא מן הכלל לפני תקופתי, נכשל כישלון חרוץ בשליחותו לארה"ב. כששב לארץ הוא ראה שהממלכה שבנה לעצמו כבר לא שלו, והפרסטיז'ה שהייתה לו התנדפה לה בניו – יורק. הוא התיישב על התקן של ממורמר, ואני לא הייתי מוכן לקנות אותו בצורה הזאת. אז הוא מצא לעצמו פתרון אחר. זה לא הפסד גדול לטלוויזיה. הוא גמר את הסוס. אולי עכשיו הוא ימלא בטריות מחדש בשוק הפרטי".

האתגר הטלוויזיוני החדש שהציב בפניו בעת ההיא מנהל בנק הפועלים ואחד מאישי הכלכלה הבולטים בישראל בעת ההיא יעקב לווינסון – היה הגורם ששָאַב אותו אולי לנצח מן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור. עזיבתו של דן שילון בעל ציוני דרך מרשימים הייתה אַבֵדָה גדולה לשידור הציבורי אך עיזבונו נשאר. המודלים שבה בטלוויזיה הציבורית בתחומי ההפקה והשידור, והניהול והארגון – שרירים וקיימים עד עצם היום הזה. אדם בשיעור קומתו נולד פעם אחת בהרבה שנים. לנעליו של דן שילון כשדר כדורגל ראשי ומוביל בטלוויזיה הישראלית הציבורית נכנס ללא כל קושי יורם ארבל. יורם ארבל הפך ב- 1978 עוד בתקופת אלכס גלעדי כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשדר הכדורגל הראשי ולמגיש התוכניות הראשי יחדיו עם גב' אורלי יניב מרדיו גלי צה"ל.

טקסט תמונה : דצמבר 1979. אולפן ב' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. טכנולוגיה טלוויזיונית ישנה בדמותו של  Rear projector מקרינה שקופית דהויה של אליפות העולם בהתעמלות  ב- "פורת וורת" בדאלאס בירת טקסס ברקע של שני המגישים המובילים מר יורם ארבל וגב' אורלי יניב . יורם ארבל ואורלי יניב היו במשך שנים רבות Team שידור טוב, אפילו ברמה בינלאומית. הם הגישו והנחו את תוכניות הספורט בטלוויזיה בסוף שנות ה- 70 ומרבית שנות ה- 80  של המאה שעברה בדרגה גבוהה וזוהרת. באמצעות שני כוכבי ההגשה האלה זיהינו לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל את תוכניות הספורט ב- Media האלקטרונית הציבורית. הציבור הזדהה עִמם ושניהם הפכו את "מבט ספורט" לאחת מספינות הדגל הראשיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זהו חלק מתפקידה של המדיה בתקשורת המונים . על האנשים הניצבים בחלון הראווה שלה מוטלת המשימה למשוך אליהם צופים רבים ככל האפשר כדי להעביר להם בכישרון מידע וויזואלי. רייטינג הוא אמנם איננו חזות הכל אך בכל זאת מרכיב חשוב בתעשיית הטלוויזיה וגם בשידור הציבורי. יורם ארבל ואורלי יניב עשו היטב את המוטל עליהם. (צילום משהל'ה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס (כ- 8500 עמודים) שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן", בסדרה בת 13 ספרים שקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"

לאחר ששוחררתי מגיוס המילואים של מלחמת לבנון בחודש ספטמבר 1982, הצטרפתי מייד לקבוצת המו"מ של רשות השידור יחד עם יוֹחָנָן צַנְגֵן ושלמה עַבָּדִי (המשנה של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד) מול אנשי התאחדות הכדורגל, כדי לסגור את זכויות השידורים של עונת 1983 – 1982. הבוס הכלכלי יִשְרָאֵל דוֹרִי לא השתתף במו"מ מפני שהיה כבר בדרכו החוצה מרשות השידור. את ההתאחדות ייצגו חַיִים הַבֵּרְפֶלְד , עַזְרִיקָם מִילְצֶ'ן, ויִצְחָק אוֹפֶק שהשתתף בפגישה מטעם מועצת ההימורים והטוֹטוֹ. הפגישה התקיימה במעוזו של יצחק אופק במשרדי מרכז הפועל ברח' הארבעה 8 בתל אביב, אבל זה לא עזר לוֹ. בתוך פחות משעה נסגרו כל הפרטים והחוזה נחתם. רשות השידור שילמה לכל קבוצה משש עשרה הקבוצות שמנתה הליגה הלאומית (ליגת העל היום) סכום של 3000 (שלושת אלפים) דולר לעונת 1983 – 1982. הטוטו הוסיף עוד 3000 דולר משלו. כל קבוצה השתכרה כ- 6000 (ששת אלפים) דולר בעונה ההיא. הופתעתי מחולשתם של אנשי ההתאחדות יחדיו עם יצחק אופק שנכנעו בנקֵל לאנשי רשות השידור. חיים הַבֵּרְפֶלְד, עזריקם מִילְצֶ'ן, ויצחק אוֹפֶק היוו נבחרת חובבנית ובלתי מוכשרת שלא ידעה לנהל מו"מ, לא ידעה לדרוש, ולא ידעה לעמוד על שלה. קבוצת מו"מ אנמית שרעדה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. רשות השידור הביסה את ההתאחדות וגם השפילה אותה. המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד היה מרוצה מתוצאות המו"מ. הוא שוּב שילם מחיר אפסי וקנה בזול את זיכיון הצילום והשידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברדיו "קול ישראל" שמסקרים מידי שבת את ענף הספורט המרכזי ביותר במדינת ישראל. "מבט ספורט" בטלוויזיה ו- "שירים ושערים" ברדיו נותרו ספינות הדגל של השידור הציבורי במחיר מציאה. פרוטות.

באוקטובר 1982 עזב סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר יִשְרָאֵל דוֹרִי בתום שלוש עשרה שנות שירות את ניהול היחידה הכלכלית של רשות השידור בדרכו לשוק הפרטי. ישראל דוֹרִי סייע לי בתחילת דרכי לעצב את הפן הכספי – כלכלי של שידורי מחלקת הספורט. הוא תמיד נהג לומר לי , "אתה צפוי להיתקל בהרבה מאוד קשיים בדרך החתחתים של שידורי הספורט, אך אני כאן לשירותך". את אותם הדברים אמר גם לקודמי אלכס גלעדי. ב- 24 לאוקטובר 1982 כתבתי לו מכתב פרידה. הנה הוא כלשונו [5].

dori 1

טקסט מסמך :  24 באוקטובר 1982. מכתב פרידה שלי מסמנכ"ל הכספים המצטיין של רשות השידור ישראל דורי עם עזיבתו את המוסד הציבורי ומעברו לשוק הפרטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור                                                                                                                                               24.10.1982

מחלקת הספורט / ירושלים

לישראל דורי היקר שלום רב ,

בצער רב , באמת בצער רב שמעתי שאתה מתכוון לעזוב את תפקידך החשוב ברשות השידור . אני מאחל לך את כל הטוב ואושר במקום עבודתך החדש . יתרה מזאת  : במשך הזמן למדתי להעריך אותך ולהבין אותך (לרוע המזל כל דבר שדורש לימוד דורש גם זמן) . אני לא אשכח ולא רוצה לשכוח את היושר וההגינות שלך , שהתגלו כל פעם מחדש , בכל שיחה עמך כזאת או אחרת . מאוד נהניתי מההיגיון שלך ומחריפות מחשבתך , אך יותר מכל מהיושר הבסיסי הטבוּע בך ואיזו שהיא צניעות חבויה שאתה מקרין . אין לי בכלל ספק שמחלקת הספורט הפסידה איש מקצוע מעולה וכלכלן מוכשר בתחום מאוד חשוב במוסד כרשות השידור , אדם שהיה גם ידיד והבין את צרכי שידורי הספורט . ישראל דורי , עלה והצלח והמון ברכות חמות לך !

בהערכה רבה ,

יואש  אלרואי

מנהל מחלקת הספורט / הטלוויזיה הישראלית  י ר ו ש ל י ם

שלושה ימים אח"כ מצאתי מכתב תשובה שלו על שולחן עבודתי.

dori 2

טקסט מסמך :  27 באוקטובר 1982 . תשובתו של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ישראל דורי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשות השידור

יחידת כספים וכלכלה ירושלים , 27.10.1982

אישי

אל    :  יואש  אלרואי

מאת  :  ישראל דורי

מכתבך החם בעניין פרידתי מהרשות החמיא לי מאוד , אך אינני בטוח שאני ראוי לתארים שייחסת לי . אני משוכנע שאני משאיר יחידה שבאופן בסיסי מעריכה את תרומת שידורי הספורט לטלוויזיה , ואם המנהל הבא יהיה כפי שאני חושב שיהיה , הרי שתהיה המשכיות ביחסים הטובים וההוגנים בין שתי היחידות .

אני מאחל לך המשך מאבקים ופעולות מוצלחות בתחום שידורי הספורט כפי שהיו עד היום . אני משוכנע שתהיינה הזדמנויות נוספות בהן ניפגש , ואף נשתף פעולה בתחומים עליהם אנו מופקדים .

 בברכה ,

 י. דורי

dori 3

טקסט תמונה : סתיו 1974. ישראל דורי מנהל הכספים של רשות השידור (ראשון מימין) נוטל חלק בפורום כלכלי של ה- EBU (איגוד השידור האירופי – European Broadcasting Union)  בבריסל. תרומתו לרשות השידור בכלל ולשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בפרט הייתה חשובה. (באדיבות מר ישראל דורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מינה את יוחנן צנגן לתפקיד סמנכ"ל הכספים של רשות השידור במקומו של יִשְרָאֵל דוֹרִי. תנופת שידורי הספורט לא רק שנשמרה אלא גברה.

ביום שישי באחת בצהרים – 17 בספטמבר 1982 היה בניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים כמעט רֵיק מאדם . זה היה עֶרֶב ראש השנה תשמ"ג. נשארתי לעבוד במשרדי במחלקת הספורט שעות נוספות כדי לסיים את הכנת מסמך ההפקה המפורט של שידורי הטלוויזיה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שחיברתי לקראת הפגישה המתוכננת ביום שני בבוקר – 20 בספטמבר 1982 עם מנכ"ל רשות השידור מר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוּבְיָה סַעַר. זה היה מסמך מורכב, ארוך, ורצוף פרטים טכנולוגיים ולוגיסטיים רבים ולידם סעיפי התשלום. היה צריך להכין את נייר העבודה בדקדקנות ולבנות נימוקים תוכניים – מתמטיים שישכנעו את הבוסים שלי שאני צודק בפילוסופיית ההפקה ודרך הניהול שלי . בעודי רַכוּן על הפרטים האחרונים של המסמך, שמעתי לפתע קול מוכר, "שלום יואש אלרואי". יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מלווה ב- טוּבְיָה סַעַר ניצב מחויך מעלי. הוא ערך סיבוב בבניין כדי לאחל ברכת שנה טובה לעובדים והגיע לקומה החמישית מקום משכנה של מחלקת הספורט זאת שמרוקנת את קופת רשות השידור ומשלמת בצורה שיטתית ממון ציבורי תמורת זיכיונות בלעדיים לשדר את תחרויות הספורט הגדולות בארץ ובעולם. יוסף "טומי" לפיד וטוביה סער טרם ידעו כי רשות השידור תידרש לשלם  200000 (מאתיים אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 לפני שהיא פוסעת פסיעה אחת בתחום ההפקה והשידורים הישירים עצמם. קמתי ממושבי ולחצתי לו את היד. "יואש אלרואי", פתח יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד במונולוג קצר, "אני מאחל לך ולמשפחתך שנה טובה ואני רוצה לומר לך שאתה אחד העובדים הטובים ביותר שיש לי ברשות השידור ורציתי שתדע את זה", ואז הסב את מבטו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואמר, "נכון טוביה ?".

מחלקת הספורט חזרה לשִגרַת עבודתה בתום מאמץ ההפקה של מונדיאל ספרד 1982 ולאחר שמרבית האנשים שלי חזרו מחזית מלחמת לבנון ה- 1. ידעתי שאני מנתב כהלכה את עצמי ואת מחלקת הספורט שלי בכיוון הנכון לא רק לקראת המשימות השוטפות המקומיות במסגרות השונות שהלכו וטפחו ונכונו לה, אלא גם לקראת שני האירועים הבינלאומיים הגדולים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שעמדה להיערך בהלסינקי בירת פינלנד בקיץ 1983 (14.8.1983 – 7) ואולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (12.8.1984 – 28.7.1984). במוצ"ש – 16 באוקטובר 1982 הפקתי וערכתי את "מבט ספורט", ה- 681 במניין הטור החשבוני העולה, מאז מִיסֵד ושִידֵר דָן שִילוֹן את התוכנית הראשונה ב- 1969 והעניק לה את השם שהפך ברבות הימים ל- מיתולוגי, "מבט ספורט". לא הייתי לבד בעשיית "מבט ספורט" בעת ההיא. לידי ניצבו שישה אנשי טלוויזיה מצטיינים ומקצועניים, יוצאים דופן בתחומם, שהחישו לי סיוע עצום בעבודתם : המפיקים אַמְנוֹן בַּרְקָאִי ויִצְחָק "אִיצִיק" גְלִיקְסְבֶּרג, העורך והשַדָּר אוּרִי לֵוִי, הבימאי יוֹאָב פֶּלֶג שיצק דפוסי בימוי חדשים בשידורי הספורט הישירים מהשטח ויצר סטנדרט רענן ופחות מכופתר בבימוי שידורי תוכניות הספורט מהאולפן בירושלים, ושני השַדָּרים המובילים יוֹרָם אָרְבֵּל ונִסִים קִיוִויתִּי. אליהם נִלווה רָמִי וָויְיץ בעל קול רדיופוני נעים שהיה בעת ההיא שַדָּר מתחיל (ומבטיח), המגישה אוֹרְלִי יָנִיב, ושורה לא ארוכה של כתבים – עורכים פרילנסרים ובראשם אוֹרֶן נַהָרִי, משֶה גֶרְטֶל, וגִיוֹרָא אָיָילוֹן. "מבט ספורט" זוהתה להמונים במשך שנים רבות באמצעות שני המגישים והמנחים הקבועים שלה, הַצֶמֶד אוֹרְלִי יָנִיב ו- יוֹרָם אָרְבֵּל, וכתוכנית טלוויזיה הרוויחה ביושר את תהילתה. בעשור ה- 80 של המאה הקודמת קיבל המושג מונופול טלוויזיוני משמעות ותפנית חדשה. מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוצבו בלעדית במגרשי הכדורגל הביאו לבתי הצופים לא רק את הקטעים הנבחרים ממשחקי הליגה הלאומית אלא חשפו את רגעי המחלוקת ואת טעויות ושגיאות השופטים. המוסף "רגע של מחלוקת" בתוכנית "מבט ספורט" ואח"כ בתוכנית "משחק השבת" בהגשת אוּרִי לֵוִי הפך למִשְנָה סְדוּרָה מפני שחשף שוב ושוב את השופטים ברגעי החולשה שלהם. "מבט ספורט" הייתה ספינת הדגל של השידור הציבורי. שמחה לאֵיד מניבה רייטינג והשמחה הזאת הפכה את הפינה "רגע של מחלוקת" לפופולארית מאין כמותה. ניידות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית צברו עוצמה. הרגישות האלקטרונית שלהן הייתה ידועה אך היה בכוחן לעצור ולדחות את בעיטת הפתיחה במגרשים ברגעי תקלה. זה קרה מידי פעם. זה לא היה סוד כי מעת לעת ועל פי הנסיבות נהגתי בימים ההם לשלוח את נִסִים "צֶפִּי" מִזְרָחִי שלנו עם השקיות שלו (מצויד במכשיר קשר אלי לניידת השידור ה- "OB הלָבָן") אל השופטים כדי להורות להם להמתין ולעכב את תחילת המשחק עד שהטכנאים יסיימו את הדורש תיקון. השופטים צייתו. רק לאחר מתן האישור שלי שרקו השופטים לתחילת המשחקים. זה היה שיא המונופול שלי ושלנו.

mizrahi 1

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה. הימם ההם – הזמן ההוא. אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב – יפו. איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור מר נִסִים "צֶפִּי" מִזְרָחִי מבקש מהשופט צבי שריר לעכב את השריקה לתחילת משחק כדורגל עד לתיקון התקלה בניידת השידור ה- "OB הלבן" ע"י הטכנאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעונת השידורים הזאת הצבתי לראשונה בשידורי "מבט ספורט" במוצ"ש את הגרפיקאי בני לווין שצייר בשידור ישיר קריקטורה אקטואלית בעלת אמירה אקטואלית. זה היה ניסוי וחידוש שהצליח. 

fridman 1

טקסט תמונה : 1975. זוהי שורת גרפיקאים מוכשרת ומזהירה שהעניקה שנים רבות את מיטב כשרונה לטובת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : דודו גבע ז"ל, משה"משהל'ה" פרידמן (צלם סטילס מוכשר שהפך מאוחר יותר לצלם ENG  מצוין בתחום צילום החדשות והספורט), בני לווין, ויוחנן לקיצביץ'. (התמונה צולמה ב- 1975. באדיבות משהל'ה פרידמן. כל הזכויות שמורות. ארכיון יואש אלרואי).

בחודש אוקטובר 1982 שיבח מבקר הטלוויזיה אברהם טַל במאמר הביקורת השבועית שלוֹ בעיתון "הָאָרֶץ" את "מבט ספורט", והעניק לה יחסי ציבור חשובים שכל תוכנית טלוויזיה רוצה לזכות ולהתברך בהם. בשיווק טענותיו החיוביות היה רק פגם אחד. אך לפני שנדוּן בו, הנה לשון טקסט הביקורת שלוֹ, "שלוש נקודות ל- "מבט ספורט" [6].

ראה "הארץ" מ- 21 באוקטובר 1982. זהו המסמך המקורי, ובו קטע ביקורת הטלוויזיה של אברהם טל בעיתון "הארץ" המשבח את התוכנית "מבט ספורט" בעריכתי והפקתי. במידה רבה ביקורת הטלוויזיה הזאת של אברהם טל הייתה בבחינת צל"ש לאומי. 

מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד אמר לי אז בהומור ציני שכה אִפיין אותו : "כמה שילמת לאברהם טַל ?". השבתי לו ברצינות בהיעדר חוש הומור עצמי שלי, "אינני מכירו כלל. מעולם לא ראיתיו". הפגם היחיד בביקורת הטלוויזיה הזאת היה שכותבו שעלה באמת עַל החיסרון התוכני הגדול של "מבט ספורט" בימים ההם, כיסוי חסר וצילום מוגבל של משחקי המחזור, וכתב, "עם זאת אוהדי קבוצות רבות לא ראו את קבוצותיהם על המסך , ומידע על משחקים אחרים היה עושה צדק גם אתם", לא חִידֵד את הדברים מספיק ולא העלה את ה- Issue הזה לקִדְמַת המאמר. "מבט ספורט" במוצ"ש בתקופת ניהולו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את רשות השידור בשנים 1984- 1979, היה מסמך עיתונאי דוקומנטארי חַסֵר, לחלוטין לא שלם, וניתן היה לעשותו טוב הרבה יותר, אך מאמר הביקורת של אָבְרָהָם טַל מצא חֵן בעיני המנכ"ל מפני שהעניק לגיטימציה לשידור התוכנית החסרה במתכונתה הנוכחית. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד אימץ את ביקורת הטלוויזיה של אָבְרָהָם טַל אל לבו ומיהר להיאחז בה. אָבְרָהָם טַל נחשב לכתב שקול ועיתונאי בעל מוניטין ובשל כך הייתה טמונה סכנה גדולה בביקורת הטלוויזיה שלוֹ. אם אישיות עיתונאית רצינית כאברהם טַל מעניקה שלוש נקודות ל- "מבט ספורט" הרי שאין לערער על פסיקתו. יוסף "טומי" טומי לפיד ידע כמוני ש- "מבט ספורט" יוצרת תמונה חלקית על המסך בגלל אמצעי ההפקה המוגבלים שלה , ובעצם ניתן לעשות אותה טוב הרבה יותר, אך נמנע במתכוון (בשל שיקולים כספיים) לספק לי שלוש או ארבע מצלמות פילם ישנות נוספות כדי לשפר לאין שיעור את התוכנית בימים ההם. מבלי מֵשִים סייע אָבְרָהָם טַל ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לכסות את ערוותה הציבורית של "מבט ספורט". הייתה לאָבְרָהָם טַל גם פליטת קולמוס כוללנית ומביכה בעניין האינטליגנציה של שחקני הכדורגל, אך נעזוב את זה עכשיו.

בשלהי כהונתו כמנכ"ל רשות השידור בראשית 1984 היה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לכוד בריבים ממושכים ובלתי פוסקים עם וועדי העובדים. בעיקר עם הוועד החזק של עובדי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מפני שהיה איש חכם אך גם בוטה מאין כמוהו בעל סגנון דיבור מעליב נכונו ליוסף "טומי" לפיד קשיים עם חלק מנציגי העובדים. הוא היה נוקשה וקשוח גם עֶרֶב סיום תפקידו ברשות השידור. לא בטוח בכלל שמצבה של הטלוויזיה הישראלית הוטב בתום חמש שנות שלטונו ברשות השידור. בטוח ש- "מבט ספורט" ספינת הדֶגֶל של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נפגעה אנושות בערוב ימיו ברשות השידור . טוביה סער זוכר היטב בשיחות התחקיר שניהלתי עמו בשנים 2007 ו- 2008, כלהלן : "יוסף "טומי" לפיד כעורך ראשי של שידורי הרשות פשוט לא אהב יותר מידי שידורי ספורט אבל היו לו יתרונות אחרים". מרדכי "מוטי" קירשנבאום חשב אחרת מטוביה סער ונתן ביטוי להערכתו בסלוגן המפורסם שהגה בראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה, אותו השמיע לראשונה באוזניה של העיתונאית גב' שָרִית לֵוִי – יִשַי : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה אך לא ידע להרכיב אותה מחדש". בעונת 1984- 1983 ניהלו קבוצות מכבי חיפה ובית"ר ירושלים מאבק דרמטי על אליפות הליגה הלאומית. את מכבי חיפה אימן אז שלמה שָרְף ועמדו לרשותו כוכבי כדורגל כמו השוער אבי רָן, ציון מרילי, אברהם אבו – קרט, ברוך ממן, זאהי ארמלי (בן שפרעם), משה סלקטר, רוני רוזנטל ואחרים. מאמנה של בית"ר ירושלים היה דוביד שוויצר ובקבוצה שיחקו השוער יוסי מזרחי, שלמה קירט, חנן אזולאי, אודי אשש, נחום תא – שמע (שנים רבות שחקן הפועל ירושלים בעברו), וכמובן אורי מלמיליאן ואלי אוחנה.

סיקור שמונת משחקי המחזור מידי שבת של הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העַל היום) בת 16 הקבוצות היה עני. אבל שיא הדַלוּת העלוב הושג בשבת – 7 בינואר 1984. באותה שבת נקלע המנכ"ל שוב לסכסוך עבודה מַר עם העובדים. וועד ההנדסה השבית את כל ניידות השידור למעט מכונית שידור קטנה (מש"ק) המצוידת במצלמת ENG אחת. בהכירו את תנאי העבודה העיתונאיים המגוחכים שנוצרו ונכפו עלי באותה שבת ביקש אותי, ממש הפציר בי, להפיק את "מבט ספורט" עם מצלמה אחת. הוא הבטיח שזאת הפעם האחרונה בהם אני עובד בתנאים כה ירודים, והדבר לעולם לא ישמש תקדים. שלחתי את ניידת השידור הקטנה למגרש ימק"א בירושלים שם אירחה בית"ר ירושלים את בני יהודה. ב- "מבט ספורט" באותו מוצ"ש של 7 בינואר 1984 שוּדַר משחק אחד בלבד מתוך שמונה. היינו במצוקת שידור בלתי נסבלת. למוחרת העברתי לידיו באמצעות יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות וטוביה סער מנהל הטלוויזיה שני הבוסים הישירים שלי את אחד המסמכים החשובים ביותר שנכתבו על ידי בתולדות ניהולי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. תוכנו היה כתב אישום נגד הניהול הציבורי שלוֹ וגם נגד הבוסים שלי שיודעים ושותקים. מילות המסמך נכתבו בדם לִבִּי [7].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית הציבורית

מחלקת הספורט – ירושלים  יום ראשון –  8.1.1984

אל    :  המנכ"ל באמצעות מנהל החדשות ובאמצעות מנהל הטלוויזיה.

מאת  :  יואש  אלרואי

הנדון :  "מבט ספורט" של מוצ"ש ב- 7 בינואר 1984

למנכ"ל שלום רב ,

"מבט ספורט" של אמש איננו מהווה תקדים לעתיד ולבטח אינו יכול לשמש מודל לחיקוי.

את שמונת משחקי הליגה הלאומית בכדורגל אין מכסים עם מצלמה אחת אפילו שהיא נושאת עליה את התווית "מצלמה אלקטרונית". המכתב הזה נכתב אליך ברגע של אמת  רגע של אמת לך, לנו, ולכולנו. המכתב הזה נכתב אליך בשעה שמחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית חוצה קווים אדומים רבים אין ספור וחלון הראווה של "מבט ספורט" נשבר לרסיסים פעם אחת יותר מידַי אחד משורשי הבעיה נעוץ בכך ש- "מבט ספורט" היא התוכנית היחידה שמופקת בשבת ומשודרת במוצ"ש. מערך שידורי הטלוויזיה תחת ניהולו של טוביה סער וגם ניהולך שלך אינו ערוך להפקה ושידור מסיביים בשבת, מפני שהוא כפוף להסכמי עבודה שאתם חתומים עליהם ואינם מותאמים לחלוטין מציאות העכשווית. ההצדקה היחידה לשָדֵר את "מבט ספורט" במוצ"ש היא קיומם של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות, אך אמצעי ההפקה והצילום של התוכנית הם דַלים ואינם עומדים במבחן המציאות. להלן פירוט.

1.  הסכם העבודה עם הטכנאים קובע שניידות שידורי החוץ מורשות לצאת לעבודה בשבתות בשמונה בבוקר, אך הטכנאים העובדים בבניין הטלוויזיה עצמו רשאים להתחיל את עבודתם בשבת רק בשלוש אחה"צ. לא לפני כן. ההסכם הזה הוא אבסורדי מבחינתה של מחלקת הספורט. בעוד שמשחקי הליגה הלאומית בכדורגל מתחילים בכל שמונת המגרשים בשעה ראשית אחת, שתיים אחה"צ, שוֹקֵד צוות של 50 אנשים (לרבות ציוותי המיקרוגל השובתים ממלאכתם) על הקלטת המשחקים בניידות, מבלי כל אפשרות להעביר את התמונות והקולות לירושלים, מפני שהעבודה בבניין הטלוויזיה מתחילה רק בשלוש אחה"צ. המצב החמור למעשה יותר. הטכנאים מגיעים לבניין הטלוויזיה בשלוש אחה"צ אך מתחילים להקליט בפועל רק בשלוש ורבע או שלוש ועשרים בשל חימום מכונות ה- VTR, תיאומים, בדיקות וכו'. אילו ניתן היה להביא לבניין הטלוויזיה שני טכנאים בלבד באחת וחצי בצהריים כדי להתחיל להקליט באחת ארבעים וחמש, היינו מנצלים כהלכה את עבודתם של שאר 50 העובדים האחרים בשטח המתחילים את עבודתם בשעה מוקדמת בשבתות, בשבע או שמונה בבוקר. בכך היו נחסכות בעיות רבות של זמן עריכה ולחץ בלתי נסבל בעבודה.

2.  הסכם העבודה עם הטכנאים בשבתות בידיעתך, ובידיעתם של מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות (מחלקת הספורט נמצאת תחת פיקוד ישיר שלו), מאפשר להעסיק רק 26 טכנאים לרבות צלמי Video. כמובן שכמות העובדים המגוחכת הזאת איננה מספיקה דיה כדי לאייש את כל הפונקציות הקשורות להפקת "מבט ספורט" בשבתות, בניידות השידור בשטח, צילום הקלטה בניידות, הפעלת מערכות המיקרוגל, ועריכה ב- בניין בירושלים. מדוע אינך משנה כמנכ"ל רשות השידור את הסכם העבודה המגוּנֶה הזה ?

3.  העריכה האלקטרונית של "מבט ספורט" מסתיימת בחמש וחצי אחה"צ. לאחר מכן מתחילה התחנה לשדר בשפה הערבית את התוכניות של יוסף בר-אל, ובמקביל היא נערכת לקבל ולהקליט את מגזין החדשות האירופי של ה- EBU , הנקרא 1- EVN . אתה יכול להבין בעצמך לאלוּ קשיים, לחץ, ועימותים אנו נקלעים עם הטכנאים "העובדים על פי הספר". מחלקת הספורט עושה הכול כדי לערוך מגזין "מבט ספורט" עיתונאי אמין מרתק ומעניין, אך הטכנאים הספורים ומכונות ה- VTR המועטות חייבים לספק שירותי עריכה גם לגופים אחרים בבניין. המנכ"ל, אני מזמין אותך לשהות עמי רק פעם אחת בשבת אחה"צ ליד מכונות העריכה כדי להבין לאיזה מצוקה נוראית אני נקלע. עוד מישהו ימות שם מהתקף לב . צחוק הגורל הוא שאנשי מחלקת הספורט ואנוכי כדֶגֶם מייצג שלהם, עובדים במסירות בכל שבת ללא יוצא מן הכלל, ארבע שבתות בחודש, חמישים ושתיים שבתות בשנה זו השנה ה-13 ברציפות. התמורה בצד עבודתנו המתמשכת לעיתים קשה ומתישה, היא רוגז, ריב, ומדון. אירוני לחשוב איזה כמות של אנרגיה אני מוציא על מלחמות ומאבקים ומעט מזעיר ממנה נותר למחשבה ויצירה. 

ניידות השידור.

המש"ק שעמה צילמנו את המשחק אתמול בית"ר ירושלים נגד בני יהודה איננה נחשבת לניידת שידור במובן המקובל של המילה. המש"ק מורכבת ממצלמת ENG  אחת בלבד ומצורפת אליה מערכת קוֹל . בנוסף צמודה למצלמה מערכת בקרה קטנה ומכשיר הקלטה  200-BVU המקליט קלטות בעלות רוחב פס מגנטי של ¾  אינטש. הציוד הזה הוא נייד. מצלמת ה- ENG היא בסך הכל מצלמת חדשות שתכליתה להביא כתבות דיווח קצרות ותו לא ! המש"ק איננה ניידת שידור האמורה לכסות אירועי ספורט ממושכים כמו משחק כדורגל למשל. אופייה בנוי להביא מספר מצומצם של דקות נבחרות מן המשחק אותו צילמה. המש"ק היא מצלמה נוספת בלבד הנלווית להפעלתן של ניידות השידור הגדולות והבכירות ממנה . היא איננה תחליף להן. היא תוספת. היא איננה עומדת בפני עצמה. אתה מנכ"ל רשות השידור יודע זאת היטב כמוני. בדיון ההוא שנערך בתחילת חודש יולי 1983 בלשכתך נקבע באופן מפורש כי בכל שבת ייצאו למגרשי הכדורגל ניידות המש"י , הנרקיס, וגם מש"ק. כדי לשָדֵר "מבט ספורט" רציני אנחנו חייבים לכסות כהלכה מידֵי שבת לפחות % 75 משמונת משחקי המחזור. עשינו זאת בהצלחה רק כמה פעמים ספורות העונה. מדוע אינך מסייע בידי להפוך את "מבט ספורט" למסמך דוקומנטרי שלם ?

מוטיבציה.

המוטיבציה של עובדי מחלקת הספורט היא גדולה! אתה יודע זאת היטב כמוני. מעולם לא נדרשת להאיץ בנו. אתה יודע היטב שאיננו מתמקחים עמך, ועם מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות בענייני שכר, אלא בענייני מצלמות וציוד הפקה. אתה יודע היטב שאיננו מבקשים לעצמנו דברי תודה או שבח, פרסים או כתרים  לרוב אני שומע מהנהלת הטלוויזיה ורשות השידור רק דברי ביקורת, מדוע משדרים בטלוויזיה כל כך הרבה תוכניות ספורט, ומדוע יואש אלרואי דורש לעצמו כל כך הרבה אמצעי שידור, ועוד מקבל אותם (מה שלא נכון כמובן), אך מעולם לא שמעתי אותך המנכ"ל קורא אותי לסדר , כדי לומר לי מדוע "מבט ספורט" היא תוכנית כל כך דלה וכיצד קרה שצילמנו רק שני משחקים מתוך שמונה במקום לכסות את כולם. יש כאן הסכמה בשתיקה של הנהלת רשות השידור למצבה הירוּד והעלוב של "מבט ספורט". העיקר שהושגה המטרה הראשית לא להסתכסך עם הטכנאים . אדוני המנכ"ל עכשיו כשאני מסתכל לאחור אני יכול רק להתייצב ביני לבין נפתולי נפשי ולומר את המשפט הקצר והעצוב, זה מה שיש…פנית אלי ברגע האחרון כדי שאשדר את "מבט ספורט" בתנאים הנוכחיים באמצעות מצלמת EBU אחת. נעניתי לך. הבטחתי לך לשָדֵר את תוכנית "מבט ספורט" הטובה ביותר שניתן להפיק באותם התנאים המגוחכים שנוצרו. כיבדתי את בקשתך ומעמדך. כיבדתי את הבטחתך האישית להיכנס לעובי הקורה בעימות האומלל עם הטכנאים . השאלה היא עד מתי עלי להמתין ומה התכלית ?

הטכנאים.

גם בשבת שעברה – 31 בדצמבר 1983 הייתה תקלת ניהול בשעה ש- "מבט ספורט" שודרה 17 דקות בלבד (במקום 60 דקות) בשל היעדר אמצעי צילום והפקה. מחלקת הספורט הפסידה בקרב. עִמה הפסידה כל הטלוויזיה ורשות השידור. אך המפסידים האמיתיים הם הצופים בבית משלמי האגרה. אני חייב לומר שחטיבת ההנדסה על כל אנשיה ומרכיביה מעניקה לנו שירותים טכנולוגיים מצוינים, אך הדבר איננו מונע בכל שבת שערוריית עבודה חדשה. הסכם העבודה של הטלוויזיה עם משרד העבודה בשבתות, הסכם שאתה חתום עליו כנציג רשות השידור, והמתיר העסקת 26 טכנאים בלבד (כולל צלמי Video), מסבך מראש את כל הפקת "מבט ספורט". ההסכם הזה היה אולי טוב לתקופת הפילם, כאשר התוכנית בשנים ההן שודרה באורך של חצי שעה ונשענה על צילומי פילם ישנים. המעבר לצילומי ווידיאו ועריכה ב- Video שינתה את התמונה מן הקצה אל הקצה. בעוד הידע הטכני והתוכני של עובדי הטלוויזיה טפח במאות ואולי אלפי אחוזים, נשאר מערך כוח האדם בעבודה בשבתות זהה לזה שהיה בסוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70. הטכנאים אינם אנשים רעים. רבים מהם נחשבים לאנשי מקצוע טובים. חלקם מעולים. בוויכוח שלך עמם הכסף לא יענה את הכול. מרבית הטכנאים הם בעלי משפחות ובניגוד לי אינם מעוניינים לעבוד בכל שבת, ואפילו לא כל שבת שנייה. הרוב הגדול בחטיבת ההנדסה איננו מוכן למכור את נשמתו רק לעבודה למרות הטבה מסוימת במשכורת.

אדוני המנכ"ל אתה מבין מה פירוש הדבר לעבוד כל שבת, מידי חודש, מידי שנה  במשך שנים רבות ? אדוני המנכ"ל אתה מבין את פירוש הדבר לעבוד כל שבת מהבוקר עד אחת עשרה בלילה ? אדוני המנכ"ל אתה מבין מה פירוש הדבר להתנתק כל שבת בבוקר מהמשפחה, מהאישה ומהילדים ? לא לטייל, לא לפגוש חברים, לא לעשות כלום בחייך הפרטיים חוץ מעבודה ?

yoash 1

טקסט תמונה : אוקטובר 1984. אצטדיון הכדורגל בקריית חיים מגרשה הביתי בימים ההם של מועדון מכבי חיפה. כמנהל מחלקת הספורט יצאתי כל הזמן לשטח כדי לוודא ביצוע , לבדוק את ההיערכות הטכנולוגית, ולעמוד מקרוב על איכויות ההפקות למיניהן . כאן אנוכי עם ניידת השידור הקטנה של הטלוויזיה הישראלית ה- מש"י (מכונית שידור ירוקה) בעת פריסת הכבלים של המצלמות והמיקרופונים. שלוש המצלמות האלקטרוניות שלה הניבו תוצאת צילום העולה עשרת מונים על כל מצלמת פילם מסוג BL. סיגנל השידור הועבר מהניידת לבניין הגבוה של אוניברסיטת חיפה על הכרמל, משם נשלח לבניין מגדל שלום בתל אביב, אח"כ שוּגַר לתחנת הממסר של "איתנים" / בזק בהרי יהודה, מ- "איתנים" הוא הועבר לאולפנים בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צילום בפילם של אירועי ספורט.

ההחלטה שלי שלא לצלם יותר משחקי כדורגל וכדורסל במצלמות הפילם איננה "קפריזה" אישית . הסיבה לכך היא טכנית בלבד. בצילום כדורגל למשל קיימת מגבלה אובייקטיבית של גודל עדשת מצלמת הפילם מסוג BL בה משתמשים הצלמים שלנו. בשל המבנה הארכיטקטוני של האִצטדיון מרוחקת מצלמת הפילם ממקום האירוע. השחקנים נראים לעיתים "קטנים" מידי בפריים המצלמה. המצלמה הזאת המוצבת ברום האִצטדיון איננה יכולה מעולם מעצם טבעה ללכוד ב- Close ups את השחקנים הרלוואנטיים. קיימת מגבלה טכנית נוספת בעת הקרנת הפילם כתוצר מוגמר ממכונת הטלסיני (Telecine) במאסטר קונטרול והמרתו לאינפורמציה אלקטרונית ושליחתו כסיגנל שידור לבתיהם של הצופים. מכשיר הווידיקון בטלסיני הממיר את תמונת הפילם לאינפורמציה אלקטרונית גורם לאיבוד של כ- % 30 באיכות המקורית של התמונה . תמונת הפילם מתקבלת באיכות טובה על שולחן העריכה ה- Steenbeck , אך איננה כזאת על מסך הטלוויזיה בסלון ביתו של הצופה. תנועה וריחוף אפילו קַל של המצלמה הופכת את התמונה "למרוחה". זאת תופעה שקיימת רק בצילומי ספורט בעת שמצלמת הפילם עושה ניסיונות  נואשים לעקוב אחר הכדור.

התופעה הזאת איננה קיימת למשל בצילומי ראיונות, כשהמצלמה סטטית או סטטית כמעט לחלוטין. צפייה של צילומי ספורט בפילם על שולחן העריכה "מרמה" במבחן האיכות. את אותו הדבר אפשר לומר על ההבדל באיכות שבין הקרנת סרטי קולנוע באולמות הקולנוע לבין הקרנתם על הטלסיני בטלוויזיה. תוצאת הנטו על המסך באולם הקולנוע שווה לברוטו של ההקרנה. אין שם המרה לאינפורמציה אלקטרונית. בטלוויזיה הדבר שונה. הנטו קטן בהרבה מהברוטו. מחלקת הספורט לא תשוב יותר לתקופת הפילם. בצד כל אלה צריך לציין את מִגבלת חומר הצילום בפילם. בזמנו החלטנו לספק 1600 רֶגֶל (Feet) לכל מצלמה המסקרת את משחקי הכדורגל. 1600 רגל "בתרגום" לזמן שווים 40 דקות. כלומר מצלמת הפילם מצלמת כ- 40 דקות מתוך ה- 90 לעומת המצלמה האלקטרונית שאין לה בעיה כזאת והיא מצלמת לאורך כל המשחק . מכאן ברורה בעיית לכידת השערים והמהלך שמביא לכיבושם ע"י מצלמות הפילם. מצלמות הפילם הביאו בזמנו בגלל הסיבה שצוינה לעיל דיווחים חלקיים, "חצאי שערים", ומפח נפש. לא אחת קרה שבמשחק כזה או אחר הובקע שער אחד בלבד אך מצלמת הפילם החמיצה את רגע ההכרעה. כמובן שכל חומר הצילום שצולם לפני "הפִספוּס" ואחריו ירד לטמיון.

עתיד מחלקת הספורט.

מחלקת הספורט משדרת 4 תוכניות שבועיות . "שער ראשון" – ביום ראשון בשבוע , "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר" – ביום שלישי, "משחק השבוע" – ביום חמישי, ו- "מבט ספורט" במוצ"ש. ליד כל אלה אנו משדרים את כל הספיישלים שלנו, מגוון עצום של שידורים ישירים , מקומיים ובינלאומיים , אולימפיאדות , אליפויות עולם בכדורגל , אליפויות עולם בא"ק, מכביות , כינוסי הפועל , מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל, וכו'. את כל אלה עושים 5 אנשים + עוזרת הפקה אחת + מזכירה בחצי משרה + 3 עובדים פרילאנסרים. השאלה הגדולה אדוני המנכ"ל האם נגזר גורלנו לעבוד בתנאים המגוחכים האלה עד גיל 65 ? האם עד הפנסיה נחיה במסגרת כה מצומצמת של כוח אדם ואמצעי שידור והפקה ? האם ריב ומדון יהיו מנת חלקנו בכמות כה גדולה בעתיד הקרוב והרחוק ? השאלות הנוקבות האלה נכתבות בדם לבי. הן אינן נשאלות בחלל האוויר . התשובות לשאלות האלוּ חייבות להינתן מייד וללא דיחוי. אני מבקש אותך כמנכ"ל רשות השידור לשנות יחד עם מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות את הדברים מן היסוד.

                                                                      בברכה ,

                                                                      יואש  אלרואי

יוסף "טומי'" לפיד ז"ל לא השיב למכתבי.

כעבור שלושה חודשים ב- 1 באפריל 1984 לא היה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד עוד ברשות השידור. את מקומו ירש מנכ"ל חדש בשם אוּרִי פּוֹרָת ז"ל. המינוי לתפקיד הרָם נעשה על פי הוראתו של ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר כהבטחה לראש הממשלה הקודם מנחם בגין שאורי פורת היה קצין התקשורת שלו.

את עֶרֶב ליל הסדר של תשמ"ד ביום שני – 16 באפריל 1984 בילה יוסף "טומי" לפיד בבית החולים "איכילוֹב" בתל אביב. האיש עַב הכֶּרֶס, כבד המשקל, וחובב האוכל לא חש בטוֹב, ואושפז. אני בטוח שגם המאמץ הגדול של חמש שנות ניהול את רשות השידור השפיע עליו והדליק בגופו נורות אזהרה. פעם אמר לי שאם אי פעם יכתוב סֶפֶר על קורותיו ברשות השידור יקרא לו, "חָמֵש שָנִים בְּפִּיתָּה", תזכורת לצורת עבודתו האינטנסיבית כמנכ"ל ארוכת השנים בה נדרש לאכול לאורך תקופת השירות ברשות השידור פיתות מלאות באוכל מזרחי בצורה לא מסודרת. לא רק לא מסודרת אלא גם לא בריאה. הוא צרך הרבה יותר קלוריות מאשר גופו דרש. עוזריו ובעיקר גבי אוחנה הנהג המקסים בעל החֵן (היה נהגם של כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם) וגם של יוסף "טומי" לפיד, הֵזינו אותו מידֵי יום ביומו במשך 1825 ימי כהונתו באוכל מהיר וזמין, "Junk food" בפיתה, שהביאו ללשכתו משוּק "מחנה יהודה" הסמוך.

lapid 5

טקסט תמונה : חודש מארס של שנת 1984. יוסף "טומי" לפיד עם מנהלת לשכתו המוכשרת והמסורה גב' רוחמה איילון ונהגו האישי  גבי אוחנה, ימים ספורים לפני סיום תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד רחש הערכה עמוקה לרוחמה איילון ואף אהב עד למאוד את גבי אוחנה. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

lapid 6

טקסט תמונה :  1984. יוסף "טומי" לפיד מדושן עונג בסיום כהונתו כמנכ"ל רשות השידור. הוא היה בן 52 בלבד ומראהו היה כשל מתאבק אולימפי במשקל כבד. לחלוטין Over Weight. בחמש שנות עבודתו כמנכ"ל רשות השידור (1984 – 1979) הכפיל כמעט את משקלו והיה נפוח מאוכל. (צילום משה פרידמן). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רעייתי יעל תג'ר ואנוכי דאגנו לו. רצינו לעודד אותו בבית החולים. הייתה שמורה לו פינה חמה בלִבִּי. קנינו זֵר פרחים בשער בית החולים "אִיכִילוֹב" ועלינו לבַקֵר אותו באחת מקומות הבניין כדי לעודדו בחג הפסח. מנכ"ל רשות השידור לשעבר שכב לבוּש מדים הכחולים ומחייך במיטה שראשה מוגבה. השמיכה לא הסתירה עוביו וגודל בטנו אבל הוא היה שרוי במצב רוח טוב מפני שבני משפחתו שלושת ילדיו יאיר, מרב, ומיכל  ורעייתו שוּלָמִית הקיפו אותו. לחצתי את ידוֹ וברכתי אותו בחג שמח ואיחלתי לו החלמה מהירה. שוחחנו קצת. רעייתי יעֵל הגישה לו את זֵר הפרחים. אשתו שוּלָמִית אמרה לנו באירוניה : "תראה מה הוא עושה לנו, שוכב בבית החולים בעֶרֶב ליל הסדר". היו ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חסרונות ולמי אֵין. אך היו לוֹ הרבה יותר יתרונות מאשר לאנשים אחרים שהכרתי ברשות השידור. אהבתי את האיש החכם הזה שהיה מוכשר, מהיר מחשבה, בעל לשון בוטה, אך בכל כושר ביטוי שהיטיב להתנסח. פוליטיקאים מינו אותו למשרה הרמה של מנכ"ל רשות השידור אך הוא היה מדינאי שעלה על הממנים שלוֹ. יוֹסֵף "טוֹמִי" לִפִּיד היה בין המעטים שידע לבנות רעיון ומוכשר דַיוֹ לנַמֵק במהירות בצורה מתמטית את חשיבותו כשנדרש לכך בע"פ או בכתב. הוא ידע גם לפסול רעיון ונהנה לעשות זאת בדרכו שלו בצורה סרקסטית אך הגיונית ומדויקת. על מעט מאוד אנשים ניתן לומר כי כתיבתם הייתה ווירטואוזית ומדויקת . משהו שדומה ל- מלאכת מחשבת. הוא היה אחד מהם.

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה האיש שניצב בפסגת ההיררכיה של רשות השידור בשנים 1984 – 1979 . הוא יחד עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר, מינו אותי בנובמבר 1980 לתפקיד העורך הראשי והמפיק הראשי של שידורי הספורט. בהיותו איש חושב ודעתן, ומנהל כוחני שמטיל ספק במוסכמות (וגם חשדן), היה אמביוולנטי ביחסו והתייחסותו לשידורי הספורט ברשת הטלוויזיה עליה היה ממונה. בעיקר גיחך למראות הכדורגל הישראלי . אבל לא רק. אני גרסתי כי "שידורי הספורט עולים כסף – אך שווים זהב", והוספתי, "שידורי הספורט הם חלון ראווה של כל רשת טלוויזיה באשר היא". הוא הטיל ספק בכך. ב- 21 בינואר 1985 תשעה חודשים מאז נטש את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור, פרסם מאמר בעיתונו "מעריב" בשם, "הגולם של פרנקנשטיין". אי אפשר היה שלא להתפעל מגודל כישרונו ככותב , מיכולת הביטוי המרשימה והיוצאת דופן שלו, והמיומנות שלו לחשוף רעיון ולנתח אותו בכמות מילים חסכונית. יוסף "טומי" לפיד היה רה אמן בכתיבה וניסוח בע"פ. סוּפֶּר מוכשר.

ראה "מעריב" מ- 21 בינואר 1985. עיתון "מעריב". מאמר פרי עטו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל. הוא היה ווירטואוז הכתיבה , בעל יכולת ביטוי מרשימה ויוצאת דופן. 

כניסתו של אורי פורת לרשות השידור הורגשה מייד. את המחזורים האחרונים של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל יכולנו לכסות בהיקפים יותר גדולים. מכבי חיפה זכתה באליפות ב- 1984 והקדימה את בית"ר ירושלים ברגע האחרון ממש. ניידת השידור הגדולה שלנו הוצבה במחזור ה- 30 והאחרון ב- 26 במאי 1984 בקריית אליעזר וחגגה את ניצחונה של מכבי חיפה 0:1 על מכבי רמת עמידר משער נגיחה של משה סלקטר, וזכייתה באליפות המדינה לראשונה בתולדותיה עם מאמנה שלמה שרף. מכבי חיפה צברה 57 נקודות . בית"ר ירושלים גברה אף היא במחזור האחרון את שמשון ת"א 2:3, אך הניצחון לא הספיק לה. בקופתה היו 56 נקודות. הפועל ת"א שניצחה במחזור הלפני אחרון במגרש ימק"א בירושלים את בית"ר ירושלים בתוצאה 1:3 ומנעה ממנה את תואר האליפות, סיימה שלישית עם 47 נקודות. נסים קיוויתי תעד בקולו את שמחת הניצחון הגדולה של מכבי חיפה ושֵש המצלמות האלקטרוניות של ניידת השידור, הביאו את התמונות המוכרות של פריצת אלפי האוהדים לכַר הדֶשֶא עם שריקת הסיום כדי לחבק את אליליהם ולשאת אותם על הכתפיים.

ב- 1 בינואר 2004, נפגשתי עם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בבית מפלגת "שינוי" בתל אביב לצורכי מחקר וכתיבת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה ,"מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הוא היה אחד הראשונים מקבוצה של יותר מ- 2000 (אלפיים) אנשים בארץ ובעולם שנפגשתי עמם במהלך ארבע עשרה שנות כתיבת הספר עב הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" (מכיל 10000 עמודים) ושאר ספרי הסדרה כולה שמכונה כאמור, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה עכשיו בשיא כוחו הפוליטי. שר המשפטים, סגן ראש הממשלה של אריאל "אריק" שרון, חבר הקבינט בממשלה, ויו"ר מפלגת "שינוי" שגרפה 15 מנדטים בראשותו בבחירות לכנסת ב- 2001 . נפגשנו במשרדי מפלגת "שינוי" בתל אביב כדי לאַמֵת את תחקיר כתיבת הסֶפֶר הנוגע לחלקו שלוֹ. הייתי כבר פנסיונר של רשות השידור בן 66 והוא יוסף "טומי" לפיד אישיות פוליטית עסוקה מאוד כבן 72, מחשובי האנשים בממלכה. הודֵיתי לו על שנֵיאות לפנות לי כמה דקות ביומן הפגישות העמוס לעייפה שלו. הוא נשאר גדל גוף אך היה כרגיל מנומס כלפיי והציע לי לשחק תחילה נגדו שח-מט, משחק אהוב על שנינו. עשרים שנה חלפו מאז עזב את רשות השידור אך זיכרונו לא כהה. הוא לא שכח אותי ולא את הרשות. בהיותו מנכ"ל רשות השידור פרסם ב- 1 בספטמבר 1983 ערב ראש השנה תשמ"ד מנשר ברכה לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" בו הוכיח שוב את נאמנותו ואהבתו לשידור הציבורי. עבורי היה יוסף "טומי" לפיד במידה רבה בלתי נשכח.

lapid 8

טקסט מסמך : 1 בספטמבר 1983 – ערב ראש השנה תשמ"ד.  מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מבטא את אמונו בשידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1 בינואר 2004 החל שלב השאלות והתחקיר. מפני שאהב והעריך אותי בימים ההם פינה לי יוסף "טומי" לפיד זמן מהלוח העמוס שלו. הוא סירב בתוקף לענות לשאלות הרבות הנוגעות להשקפת עולמו ומעשיו בתקופה ששימש מנכ"ל רשות השידור . גם לא לשאלה מדוע נהג בטרום הפקת אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 כשַר השֵינָה של מדינת ישראל ולא שַר השִידוּר שלה . עובדה שאורי פורת המנכ"ל שהחליף אותו ב- 1 באפריל 1984 שינה וביטל את כל החלטותיו המקדמיות מקצה לקצה. להפתעתי הגדולה לא זכר יוסף "טומי" לפיד דבר הנוגע להפקות הספורט הבינלאומיות והארציות בתקופתו כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979. הוא לא זכר שום פרט מפרשת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 שהייתה ציון דרך דרמטית בהתפתחות שידורי הכדורגל בשידור הציבורי. הוא גם לא זכר את ההתנגשויות, הרִיבִים והסִכסוכים שהיו לו עם אלכס גלעדי, דן שילון, מוטי קירשנבאום, וירון לונדון. הוא לא זכר שמנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי התפטר מתפקידו בגלל שלא היה יכול עוד לעבוד עִמו. כשהזכרתי לו שבתקופת חמֵש שנות שִלטונו כמנכ"ל רשות השידור 1984 – 1979, גָבוּ הפקות הספורט המורכבות בהנהגתי ובגיבויו מיליונים רבים של דולרים מקופת רשות השידור שהוא היה אחראי עליה, משך בכתפיו והשיב לי בנימוס ובשקט (לא אופייניים לו) : "תראה יואש אלרואי, אתה זוכר את כל הפרטים. אני לא. אתה היית עסוק אך ורַק בשידורי הספורט בטלוויזיה שמראש לא היו כל כך חשובים, ואילו אני הייתי עסוק כל הזמן בכל ענייני רשות השידור".

שַר המשפטים של מדינת ישראל וסגן ראש הממשלה יוסף "טומי" לפיד התבונן בי ונזף, "אילו הייתי יודע שזאת מטרת הפגישה וזה מה שאתה רוצה לשאול אותי לא הייתי נפגש עמך". לחצנו ידיים ונפרדנו לעַד. יותר לא ראיתי אותו.

הפגישה הגרוטסקית הסתיימה לפני שהחלה. לא האמנתי לוֹ שזיכרונו בגד בו עד כדי כך ושלא זכר דבר. רציתי לברר עמו עוד עניין חשוב שסִקְרֵן אך הפגישה תמה. הצטערתי שלא הספקתי לבקש ממנו את התייחסותו האישית להצהרה הפומבית שלוֹ ברדיו גלי צה"ל במאי 2002 ערב מינויו השנוי במחלוקת של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור, אמירה בה מנה את סגולותיו של יוסף בר-אל ברוב עם פאר והדר, "יש אנשים כמו יוסף בר- אל בגיל 70  שלא רק שהם צלולים, אלא אפילו עומד להם" [8]. לא האמנתי למשמע אוזניי. בעצם כן האמנתי. הִכרתי את האיש.

ראה קטע העיתון המקורי, המצטט את דבר הסנגוריה שנאמר ע"י יוסף "טומי" לפיד בתחנת הרדיו של גלי צה"ל בחודש מאי 2002  אודות יוסף בר- אל ערב מינויו למנכ"ל רשות השידור .

דמותו של יוסף "טומי" לפיד ריתקה אותי תמיד. האם שימֵש העיתונאי יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979 גם כפוליטיקאי בתקופה ההיא ? האם פעל "סוֹלוֹ" כשליט כל יכול בתוככי הרשות ? כיצד ומדוע נהנה מתמיכה כה מופלגת של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ? האם חולל את מה שחולל  שינויי תוכן ושינויים פרסונאליים ברשות  מטעמים עיתונאיים גרידא ? דבר אחד ברור. לאיש המשכיל והקשוח הזה הייתה השפעה דרמטית ועצומה על מוקיריו ויריביו כאחד. אם היה פוליטיקאי כוחני חדור אמביציות הרי שפעל בניגוד מוחלט למשנתו של האיטלקי נִיקוֹלוֹ מָאקְיָאוֶולִי (1527 – 1469).

ניקולו מאקיאוולי קבע כלהלן : "מי שרוצה או מנסה להכניס שינויים בשלטונה של המדינה ורוצה שהאנשים יקבלו את השינויים חייב לשמור על מראהו החיצוני של השלטון הישן. זאת כדי שייראה לאנשים שבעצם לא נערך שינוי במוסדות אף שלמעשה הם שונים לחלוטין מאלו הישנים הקודמים להם. זאת הדרך היעילה לנהוג, מפני שרובם המכריע של בני האדם שבעי רצון מהדברים שהם רואים כאילו היו אלה המציאוּת האמיתית". מנהיגותו האקטיביסטית והלוחמנית של יוסף "טומי" לפיד הוכיחה ללא צל של ספק כי רשות השידור היא מוסד היררכי טהור. למנכ"ל בעל האישיות הדומיננטית והסמכות המקצועית העליונה הייתה השפעה דרמטית על שבעת חברי הוועד המנהל ובראשם היו"ר פרופסור ראובן ירון. בעזרתם וסיועם חולל ללא כל קושי את השינויים המפליגים ברשות. לאנשים בעלי שיעור קומה כמו ארנון צוקרמן, דן שילון, מוטי קירשנבאום, אלכס גלעדי, ירון לונדון, ורבים וטובים אחרים לא היה עוד מקום בשורות רשות השידור של יוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון. משנטשו אלה את רשות השידור אני לא זוכר שראיתי את יוסף "טומי" לפיד מזיל דמעה. אף על פי כן הייתה לי הערכה ליוסף "טומי" לפיד. אדם בעל השכלה רחבה (מאוד), כושר ביטוי מרשים ורב אומן בכתיבה וניסוח , שליח ציבור ישר והגון , ובעל היגיון חריף . אך גם איש קשה, עקשן, ציניקן, ובוטה שחייו הצעירים לימדו אותו פרק מַר ועצוב בהישרדות . אפשר היה להסכים עמו או לאו אך הוא היה מנהיג, ומנקודת מבטי בלתי נשכח . דמותו המרתקת של יוסף "טומי "לפיד דחפה אותי לקרוא את ספרו של רוברט גרין, "The 48 Laws of Power".

האיש המוכשר והחכם שהיה עכשיו ב- 2004 בן 72 נשאר בוטה כפי שהיה בצעירותו. משהפך למנהיג פוליטי בעל כריזמה של מפלגת "שינוי", השחיז את לשונו בוטה החדה לעיתים כתער, טיפס על עצים רבים בג'ונגל הפוליטי, ופגע שוב ושוב ביריביו באמירותיו השנונות, אבל גם חטף מהם. במקרים אחדים הושפל ואולץ להתנצל על דברים שאמר. הוא לא תמיד עשה שימוש באמירה של חז"ל, "סוף מעשה במחשבה תחילה", אמירה שהטיף לאחרים לאמֵץ אותה תמיד אל לִבָּם. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק הגדיר את יוסף "טומי" לפיד פעם, "כאחד שמטפס על העֵצים כמו טרזן אך יורד מהם כמו פופאיי".

lapid 10

טקסט תמונה : שנת 2004. יוסף "טומי" לפיד (יליד 1932) בן 72 בשיא כוחו הפוליטי. הוא מכהן כשר המשפטים בממשלתו של אריאל שרון וסגן ראש הממשלה, ומשמש מנהיג ויו"ר מפלגת "שינוי" בעלת 15 חברי כנסת. (לע"מ, תמורת תשלום).

בחודש מארס של שנת 2005 ממש לפני חג הפסח תשס"ה, שבע הפוליטיקאי יוסף "טומי" לפיד שפע של מרורים. יכול להיות שזו הייתה הפעם הראשונה מאז נכנס בסערה לחיים הפוליטיים שעשה מאזן וחשבון נפש והרהר בינו לבין עצמו, האם המצלמות של מוטי קירשנבאום ורשות השידור שהפכו אותו לכוכב ודחפו אותו למסעו הפוליטי, אכן צדקו. לאחר אין סוף הכחשות שלו עֶרֶב ההצבעה בכנסת על תקציב המדינה בסופו של חודש מרס 2005, הסכים יוסף "טומי" לפיד כיו"ר מפלגת "שינוי" שהייתה עכשיו מפלגת אופוזיציה לממשלת אריאל שרון, לקבל 700000000 (שבע מאות מיליון) שקל מראש הממשלה, תמורת הסכמתו להצביע בעד התקציב. ח"כ זהבה גלאון חברת מפלגת "יחד" ואופוזיציונרית מוכרת מהשמאל הביעה את דעתה על מפלגת "שינוי" והכריזה : "עכשיו אנחנו יודעים מה המחיר שלכם". למחרת הגיב יוסף "טומי" לפיד הנעלב על דבריה של אותה הגברת לאחד המיקרופונים שנדחף לעברו ומבלי לחשוב הרבה ירה את אמירתו הסקסיסטית : "אני לא רוצה לומר מה אני חושב על מקצועה של זהבה גלאון", והוסיף, "אני מאוד אוהב נשים אבל כשאני רואה את זהבה גלאון יש לי קושי עם זה" [9]. לא בכדי שילם מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 משכורת נאה [בת אֶלֶף (1000) דולר לכל הופעה] ליוסף "טומי" לפיד גס רוח, בוטה, וגם חכם כדי שייאות לשמש חבר בימים ההם בפנל של תוכנית "פופוליטיקה". התוכנית בלעדיו הייתה משעממת, אך הוא תרם באמירותיו להתבהמות השיח הציבורי. כשעודד בן עמי מגיש חדשות בערוץ 2 העיר לו פעם בריאיון טלוויזיה בערוץ 2, "מה אתה מלין על המפלגות הדתיות, גם את מפלגת "שינוי" קנו ב- 700 מיליון שקל", צעק לו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בחזרה, "קנו את הסבתא שלך". העיתונאית סילבי קשת שילחה בו חֵץ וכינתה אותו במדורה המושחז "חֵץ מסילבי קשת" בעיתון "ידיעות אחרונות" מיום שישי – 1 באפריל 2005, "הג'ורה של המדינה".

העיתונאי אהוד אשרי שלח לו מֶסֶר שנון בעיתון "הארץ" מיום שישי – 1 באפריל 2005 [10] .

"הפוליטיקאי טומי לפיד נולד ב- "פופוליטיקה" וממשיך לחיות בה. "פופוליטיקה" הייתה מועדון וויכוחים תחרותי שחילק גביעים בדמות מחיאות כפיים. העיקרון היה לנצח בוויכוח שמתנהל ברגע נתון בכל האמצעים המילוליים שעומדים לרשותך. אתה לא אמור להיות אחראי לדבריך או אפילו להתכוון להם. אתה אמור רק להכות את היריב שוֹק על ירך. לא להיות צודֵק, אלא להישמע צודק באותו הרגע. גם כראש תנועה פוליטית משחק טומי לפיד לפי כללי הזירה הזאת. לנצח את היריב, גם אם הוא סתם מראיין. זה שם המשחק כולו. כל השאר זניח. לכן כשנסים משעל, איילה חסון, או מי שזה לא יהיה, מוכיחים לוֹ שאינו יכול להצביע נגד התקציב. הוא חייב להראות להם שהם טועים. הוא צוחק להם בפרצוף, לועג לתבונתם, מתגרה בהם ומכריז "By hook or by crook". לא משנה מה הוא מתכוון לעשות באמת. בסופו של דבר זה ייגמר בעוד וויכוח עם עודד בן עמי או זהבה גלאון, שגם בו צריך בסך הכול לנצח. איך אני יודע את זה ? מטומי לפיד עצמו . הנה מה שאמר לרזי ברקאי בגלי צה"ל בעקבות העימות עם זהבה גלאון, "היא לא פרטנר בשבילי. תשלח מישהו שיש לוֹ רמה. תן לי את יוסי ביילין או יוסי שריד. לא את נושאי הכלים שלהם". זה לא איש ציבור שמדבר, זהו מוחמד עלי שמתגרה ביריב בטקס השקילה. זה בריון בַּרִים שמזמין את ראש הכנופיה היריבה לתגרת רחוב. וזה טומי לפיד שכמה שעות אחר כך מגדיר את עצמו, "ג'נטלמן אירופי", וזהו אותו אהוד אשרי שהיה פעם חניך בקורס כתבי ספורט בטלוויזיה ב- 1976 ועלה לגדולה בעיתון "הארץ" וזהו אותו יוסף "טומי" לפיד שהתמנה פעם למנכ"ל רשות השידור ב- 1979.

יוסף "טומי" לפיד הפוליטיקאי הפך למתנגד חריף של מפלגות "ש'ס" ו- "דֶגֶל התורה". זו הייתה משנתו הפוליטית הראשית. לא קיבלתי אותה. אני לכשעצמי חשתי את עצמי קרוב הרבה יותר אל הח"כ הרב אברהם רביץ ז"ל מאשר אליו ולאנשיו "בשינוי". במקום לקרב לבבות הפך יוסף "טומי" לפיד למפריד בין חלקי הציבור. אני לא יכול להסכים בשום אופן ליחס המזלזל והבוטה שהוא מפגין כלפי המפלגות הדתיות. אני מרגיש שהוא משפיל את הסבים והסבתות שלי ז"ל, שהיו אדוקים ויראי שמיים וגם ציוניים. יש לי הערכה גדולה ליוסף "טומי" לפיד אך גם לרב אברהם רביץ מיהדות "דגל התורה" ולאלי ישי מ- ש"ס. הם מייצגים ערכים ציבוריים נעלים שהיו מנת חלקם של הסבים והסבתות שלי וגם של הוריי כשהיו ילדים בגולה בליטא. אין ספק שהמצלמות של מרדכי "מוטי" קירשנבאום הפכו את יוסף "טומי" לפיד לגיבור פוליטי אך למגנת לבו לזמני ועל תנאי. בבחירות לכנסת ב- 2003 התייצב יוֹסֵף "טוֹמִי "לַפִּיד בראש מפלגת "שינוי" ולצִדוֹ אָבְרָהָם פּוֹרָז. מִשנתו האנטי דתית זכתה לפריחה פוליטית ותמיכה סנסציונית של ציבור רחב בערים, בקיבוצים, ובמושבים. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נכנס ברוח סערה לכנסת ישראל עם 15 מנדטים. כעבור שלוש שנים בלבד התפוגג ונמוג כלא היה. בבחירות 2006 לא זכתה מפלגת "שינוי" אפילו במנדט אחד . הציבור שכה הילל אותו רק לפני זמן כה קצר הפנה לו בבת אחת עורף. האיש החכם שהיה רב אומן בתקשורת המונים עשה טעות קשה. הוא לא הבין שאי אפשר לבַסֵס לאורך ימים מצע פוליטי על שנאה ובוטות כה קיצוניות כנגד ציבור אחר במדינת ישראל. מפלגת ש"ס זכתה בבחירות 2006 ב- 12 מנדטים ו- "יהדות התורה" ב- 6 מנדטים. יוסף "טומי" לפיד זכה ב- 0 מנדטים.

המונדיאל של ספרד 1982 היה הפקת השידור השלישית הבינלאומית הגדולה שלי. קדמו לה הפקות שידורי אליפות אירופה בכדורסל – טורינו 1979 ומשחקי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978. ידעתי שאני צועד איתן בדרך הנכונה. שיווי המשקל שלי היה מאוזן.

[1] ראה נספח : מקומון "העיר" מ- 7 בינואר 1983.

[2] הערה : נאמר לי בשיחה אישית עם פרופסור ראובן ירון. גם מנהל הטלוויזיה לשעבר ארנון צוקרמן זוכר את האמירה הזאת.

[3] ראה נספח : דברי הביקורת של דן שילון על מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כפי שהתפרסמו במקומון "העיר" של תל אביב ב- 7 בינואר 1983.

[4] ראה נספח : הביקורת של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד על דן שילון במקומון "העיר"  ב- 7  בינואר  1983.

[5] ראה נספח : מכתב הפרידה שלי  מ- 24 באוקטובר 1982 לישראל דורי מנהל היחידה הכלכלית של רשות השידור שעזב לשוק הפרטי.

[6] ראה נספח : ראה כתבת ביקורת טלוויזיה של אברהם טל בעיתון "הארץ"  מ- 21 באוקטובר 1987 המשבח את "מבט ספורט".

[7] ראה נספח : מסמך מ- 8 בינואר 1984  ששלחתי למנכ"ל רשות השידור המצביע על תנאי ההפקה הירודים ואמצעי הצילום המוגבלים של התוכנית "מבט ספורט", המופקת ומשודרת במוצ"ש, ונחשבת לאחת מספינות הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

[8] ראה נספח : ציטוט מעיתון "מעריב", 23  בינואר 2006 (יום שני כ"ג בטבת תשס"ו).

[9] ראה נספח : עיתון "מעריב"  מ- 23 בינואר 2003.

[10]  ראה נספח : ראה עיתון "הארץ" מ- 1 באפריל 2005 בטורו האישי של העיתונאי אהוד אשרי ז"ל הקרוי, "משחק מילים".

סוף הפוסט מס' 317. הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שלישי – 12 בנובמבר 2013.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *