פוסט מס' 161. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (רשימה מס' 5). פוסט מס' 161. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 21 בפברואר 2013.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————-

פוסט חדש מס 161 : הועלה לאוויר לפנות ערב של יום חמישי – 21 בפברואר 2013. 

—————————————————————————————-

פוסט מס' 161. ההצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (רשימה מס' 5). פוסט מס' 161. כל הזכויות שמורות.

המשך של רשימה מס' 4 בנושא אולימפיאדת סיאול 1988. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1983. לוס אנג'לס. סיור קדם ההפקה שלי ב- IBC במסגרת ה- WBM הראשון באולפני חברת "קולומביה" בלוס אנג'לס (בשליחותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה טוביה סער). אני ניצב ליד ביתן מס' 13 שהיה שייך לאולפנים הישנים של חברת הסרטים האמריקנית הנודעת "קולומביה". התמונה מראה עד כמה הבניין הזה של "קולומביה" הוא ישן נושן וכל הקומפלקס של ה- IBC עתיק. אולם זהו האתר בו החליטה רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC (שימשה Host broadcaster בינלאומי של האירוע) להקים את ה- IBC מרכז השידורים הבינלאומי של רשתות הטלוויזיה והרדיו שהגיעו ללוס אנג'לס כדי לסקר את המשחקים האולימפיים. על פי השמועה שכנו כאן בבניין מס' 13 המלתחות, המקלחת, והשירותים הפרטיים של שני שחקני הקולנוע הנודעים קלרק גייבל (Clark Gable) ומרילין מונרו (Marilyn Monroe). (צילום רשת הטלוויזיה ABC .ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1983 . פגישת ה- WBM בלוס אנג'לס . מין צירוף מקרים . מישהי צילמה אותי במסיבת קוקטייל של משתתפי פגישת ה- WBM מפני שחשבה בטעות שאנוכי שחקן קולנוע מהוליווד אורח של הוועדה המארגנת. אני לא משוויץ, היא אמרה לי זאת. ברקע מופיע איך לא הכדורסלן האגדי קארים עבדול ג'אבר (בשמו הקודם לו אלסינדור / Lew Alcindor) במדי אוניברסיטת UCLA כשהוא נושא על גופייתו את המספר 33. (לבסוף התברר שהצלמת הייתה מצוות הטלוויזיה הדנית הציבורית  DR והעניקה לי את התמונה למזכרת ממנה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1988. סיאול בירת דרום קוריאה. אולימפיאדת סיאול 1988. מהנדס הקול והתקשורת מיכה לויירר ואנוכי בתום המשחקים האולימפיים בדרום קוריאה. הוא ועקיבא מלמד היו מייסדי ובוני מחלקת הקול והתקשורת בטלוויזיה ונחשבו לטובי הטכנאים שלנו בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : זהו הלוגו הרשמי של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (באדיבות LAOOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                          

הערה 4 : השידור הישיר אמש בערוץ 5 בכבלים את המשחק מילאן – ברצלונה 2 : 0 במסגרת ההתמודדות הראשונה בשלב שמינית הגמר של ליגת האלופות באצטדיון "סן סירו" במילאנו, חשף שוב עד כמה שחקני הכדורגל פגיעים כל פעם מחדש לשיפוט סומא ומטופש. חמישיית שופטים סקוטית עיוורת העניקה בדקה ה- 56 שער בחינם למילאן. עשרות מיליוני צופי טלוויזיה ברחבי תבל ראו אמש בבירור את מה שלא ראו חמשת השופטים המופקדים על עשיית הצדק במגרש : יד של המילנאזי קריסטיאן זאפאטה. מצלמות הטלוויזיה ויחידות ה- Replays שלהן עושות שַמוֹת בחמשת השופטים הסקוטים דרק רוז , אלסדאיר רוס , סטיבן מקלין , קווין קלאנסי ובראשם השופט המרכזי קרייג תומסון (Craig Thomson) האיש שנושא באחריות הראשית . בדקה ה- 56 של משחק שווה כוחות ודי משעמם נשרקת בעיטה חופשית לזכות מילאן מטווח של 25 מטרים באלכסון שמאל משער ברצלונה, לאחר שמגן ברצלונה דניאל אלווס פגע בשחקן המילאנזי סטפאן אל שאארעווי (Stephan El Shaarawy). ניידת הטלוויזיה האיטלקית משדרת ב- Close ups התייעצות בין קווין קונסטנט וריקארדו מונטוליבו מי יוציא לפועל את גזר הדין . כיסוי הטלוויזיה המכסימאליסטי ועושר ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה רבות ושונות מעורר קנאה, ושַם בצֵל את ניידת השידור הטלוויזיונית "מִזְמוֹר" של מר דני לנקרי ובעקבותיו את הכיסוי של ערוץ 1 הנוגע לשידורים הישירים של משחקים המרכזיים בכדורגל בליגת העַל הישראלית . אבל נעזוב את זה עכשיו. לא זה לב העניין. העניין הוא הטלוויזיה שמגלה תחת עינה הפקוחה של UEFA את העוול שגורמים חמשת השופטים הסקוטיים לברצלונה. קווין קונסטנט מסית את הכדור החופשי לריקארדו מונטוליבו שבועט לעבר שער ברצלונה . הכדור נעצר כעבור מסע קצר של כמה מטרים בגופו של שחקן ברצלונאי שניצב בחומה וניתז לידיו של שחקן מילאן קריסטיאן זאפאטה , מהן הוא מוסט לקווין פרינס בואטנג שמכניע את וויקטור וואלדס. השופט קרייג תומסון במקום לשרוק ליָד ולפסול את השער הוא דווקא מאשר אותו. איזה שער ואיזה נעליים. 26 מצלמות ב- "סן סירו" ו- 10 הילוכים חוזרים מציגות את קרייג תומסון כאנמי. כלי ריק מתוכן. אולם גם הפרשן ה- Off tube של ערוץ 5 בכבלים מר אלי אוחנה מצטייר כחיוור ומשמים : "השופט קצת פישל בעניין הזה…", הוא מפרשן לצופיו. באמת מר אלי אוחנה , "מה אתה סח ,קצת פישל…? תגיד , אתה עושה ממני צחוק כצופה טלוויזיה שלך…?". אני משפשף את עיניי כלא מאמין . האם מר אלי אוחנה ואנוכי רואים דברים שונים מאותו המוניטור של שנינו בתל אביב ? מנחה האולפן מודי בראון משיב לאלי אוחנה בצורה פחות בוטה ממני אך יותר צינית : "כנראה שעל פי חוקי FIFA החדשים – נגד ברצלונה מותר לשחק בידיים…", הוא קובע וסופק כף אל כף. שחקני העבר אלי אוחנה ומר איציק זוהר הם אנשי טלוויזיה קלושים ופרשנים לא מוצלחים . נוכחותם באולפן ליד המיקרופון מעיקה על ערוץ 5. אני כל פעם מוטרד מחדש כיצד זה ספורטאי עבר שהשפיעו מכישרונם על כר הדשא הופכים לחסרי תועלת ותוחלת ליד המיקרופון. אינני חושב שיש מישהו מבין צופי המשחק אמש שיכול לקום ולומר שמר אלי אוחנה ומר איציק זוהר קבעו תובנות חדשות ו/או האירו עבורו פינות אפלות ו/או התירו משוואות מסובכות על כר הדשא . הטקסט שלהם כה טריביאלי וצפוי. הם מדברים המון אך לא אומרים דבר. רדודים כמו הפרשן שגיא כהן. הם אינם אשמים לבדם. המערכות העיתונאיות שמעסיקות אותם כבר כל כך הרבה שנים גם כן אשמות מפני שאינן תובעות את שטר הפירעון. לא יכול להיות שערוץ טלוויזיה כל כך מרכזי בהווייתה של מדינת ישראל כמו ערוץ 5 בכבלים ירכוש מחד זכויות שידורים של אירועי על בספורט הבינלאומי, אולם מאידך לא יטפח ולא יתדרך דור פרשנים בעלי השכלה טלוויזיונית שיהיו מוכשרים ומיומנים להסביר ולפַרְשֵן לציבור הרחב את הגלוי והנסתר, ואת מה שעיניו רואות ולא רואות. נדב יעקובי ניצב בדרגה שלימה מעל אלי אוחנה. הוא כלל לא זקוק לו. בדיוק כפי שיורם ארבל איננו צריך את שגיא כהן. שני אישים מיותרים לגמרי.

נדב יעקובי איננו רק עיתונאי ידען. הוא איש תרבות שמשדר מכובדות ורצינות, ונדמה לי שמוערך ע"י עמיתיו. נדב יעקובי הוא בעיניי נֶכֶס עיתונאי, אולם מנקודת מבט של הטלוויזיה ניתן להגדיר אותו כ- "Born off tube". אינני זוכר אותו בשנים הארוכות שחלפו מְשָדֵר אי פעם מהשטח בחו"ל. תמיד מהמוניטור בתל אביב . קברניטי ערוץ 5 בכבלים מביעים בכך את דעתם והערכתם המסויגת לנדב יעקובי מבלי לומר זאת בפומבי : "או. קיי בסדר…אתה ידען , שדר , ועיתונאי, ואיש תרבות…אולם עשה את מלאכתך מהמוניטור באולפן". בעיניי זאת טרגדיה וגרימת עוול . נדב יעקובי ואנוכי ראינו אמש את המשחק מילאן – ברצלונה 0:2 מאותו המוניטור המוצב בתל אביב, אולם אני חייב לומר כי ההתרשמויות שלנו ממראות הטלוויזיה שונות .

נדב יעקובי על מהות המשחק : "המשחק היה מדהים…מילאן נתנה משחק הירואי…יגידו שהם "התבנקרו"…זה קשקוש…למרות שהשער הראשון לא היה חוקי…זה לא משנה…וכוּלֵי".

אנוכי : "מר נדב יעקובי אנוכי כמובן מכבדך אולם אינני מסכים עמך. המשחק היה במשך דקות ארוכות פושר ודי שיממוני. השער הראשון הבלתי חוקי שאושר ע"י שופט עלוב העניק למילאן יתרון בחינם ושינה את חוקי ההתמודדות. השער השני של מילאן הושג בגלל בלבול בהגנת ברצלונה שנבע מעדיפות מספרית שהשיגה פתאום מילאן בדקה ה- 83. המשחק והשידור הישיר ניעורו לפתע לחיים. שוויון בכמות שחקני ההגנה מול שחקני ההתקפה (אפשר לסדר את המשוואה הזאת גם בסדר הפוך שוויון במספר שחקני ההתקפה נגד שחקני ההגנה) על כר הדשא – מכריח את התוקפים ללכת עם הראש בקיר מבלי להשיג תועלת, ומוליד בדרך כלל סוג של שעמום מפני שלא קורה דבר. נכון שמשחק ההגנה של מילאן מסודר, מתוכנן, וממושמע למופת ומהווה תשובת נגד לאוריינטציה ההתקפית של ברצלונה. אולם באותה מידה מוזר שברצלונה שיוזמת ומחזיקה הרבה יותר זמן בכדור מיריבתה, לא מצליחה במשך כל תשעים הדקות להגשים את תיאוריית "האדם השלישי, שכה אפיינה אותה בתקופתו של מאמנה הפּוֹרֶה הקודם פפ גווארדיולה".

נדב יעקובי אודות מנהיגות, נטישתו של פפ גווארדיולה, והיעדרו של מאמן ברצלונה הנוכחי טיטו ווילנובה והצבתו של עוזרו ג'ורדי רואורה על הקווים במקומו אמש בסן סירו : "היעדרו של טיטו ווילנובה…למרות שיש נטייה לומר שזה משפיע…אין לזה שום השפעה…מפני שברצלונה זאת קבוצה של שיטה…אלו אותם האנשים שעושים את אותה העבודה…(פונה למודי בראון) אתה באמת חושב שטיטו ווילנובה באימונים הוא זה שמריץ את השחקנים…? טיטו ווילנובה מנהל את האימונים וגם את המשחק הזה מילאן – ברצלונה מביתו בניו יורק באמצעות ה- What'sup…וכולי".

אנוכי : "לנוכחותו של המאמן – מנהיג על הקווים בעת הקרב יש חשיבות עליונה. עצומה. מלחמות אמיתיות לא מכריעים באמצעות שימוש בפלזמות , ומשחקי כדורגל לא מנצחים בשיחות טלפון What'sup מניו יורק למילאנו. התייצבותו של המאמן בחזית על הקווים ליד שחקניו היא חיונית ביותר. המאמן הוא מצביא. דמות מופת. אייקון. ה- אימאז' שלו על כר הדשא היא הפגנת סמכות, הובלת הקרב, יצירת מנהיגות שמהווה סמל הזדהות של השחקנים עבורו . אינני יכול לתאר את זכייתה של איטליה בגביע העולם בכדורגל במונדיאלים של 1934 ו- 1938 בלי סמיכותו הצמודה מאוד של של וויטוריו פוצו לשחקניו וללא נוכחותו על הקווים, ו/או הצלחתה של גרמניה ב- 1954 על כר הדשא באמצעות הוראות בטלפון מרחוק של מאמנה – מנהיגה ספ הרברגר (Sepp Herberger) מבלי להיות קרוב אליה . כמו שאינני יכול לדמות את שגשוגה של אוניברסיטת UCLA בעשור ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה ללא נוכחותו של ג'ון וודן (John Wooden) . הדוגמאות הן אין ספור . אי אפשר לנהל שום תחום (לא רק כדורגל וספורט) בשלט רחוק ובאמצעות תקשורת Off tube. אני אומר זאת לא רק כאיש טלוויזיה אלא גם מניסיוני כספורטאי עַל שנטל בהצטיינות חלק פעיל בשלוש ליגות לאומיות כדורגל, כדורסל, וכדורעף. ייתכן כי ברצלונה חוֹוָה מעין פוסט טראומה של משבר מנהיגות (מבלי שהיא מכריזה על כך בגלוי) לאחר נטישתו של מאמן בסדר גודל של פפ גווארדיולה. זאת הערכה אישית שלי. טיטו ווילנובה נכנס לנעליים גדולות (מאוד) של קודמו. הסטטיסטיקה מעידה כי ברצלונה פגיעה הרבה יותר בעידן טיטו ווילנובה מאשר בתקופת פפ גווארדיולה. נדב יעקובי פירט ונימק אותה היטב באולפן (למרות שאיציק זוהר לא הקשיב לסטטיסטיקה הלומדת שלו, נדחק לדבריו, והפריע לו".

טקסט תמונה :  יום ראשון קר ואפרורי אחה"צ – 4 ביולי 1954 . מונדיאל שווייץ 1954 . אצטדיון "וואנקדורף" בברן . זוהי אחת מתמונות הטלוויזיה המדהימות שהפיקה הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG , שמתעדת את אחדות ולכידות השחקנים של הנבחרת הגרמנית יחדיו עם מאמנה – מנהיגה ספ הרברגר (היה אייקון שניצב משכמו ומעלה) שניות ספורות לאחר הענקת גביע העולם לקפטן פריץ וואלטר. זיהוי העומדים משמאל לימין נרגשים ושלובי ידיים : המאמן הלאומי ספ הרברגר (בן 57 עטוף במעיל נגד גשם) , פריץ וואלטר (בן 34 מחזיק את גביע העולם ביד ימין שלו), השוער טוני טורק (בן 35), הורסט אקל (צעיר השחקנים הגרמניים בן 22) , ומבקיע שער הניצחון במשחק הגמר הלמוט ראהן (בן 29). (באדיבות SRG ובאדיבות ארכיון וולפגנג וובר שחקן נבחרת מערב גרמניה במונדיאל אנגליה 1966. ארכין יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 ביוני 1938. מונדיאל צרפת 1938. פאריס. אחת התמונות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הבינלאומי. מאמן נבחרת איטליה וויטוריו פוצו (במרכז בז'אקט שחור) עטוף בשחקניו, מניף בפעם השנייה ב- 19 ביוני 1938 בפאריס את גביע העולם בכדורגל ע"ש ז'יל רימה לאחר שאיטליה ניצחה במשחק הגמר את הונגריה 2:4. עומדים משמאל לימין : אמדאו ביאבטי (Biavati  Amadeo), המאמן וויטוריו פוצו (Vittorio Pozzo), סילביו פיולה (Piola Silvio), ג'יובאני פרארי (Ferrari  Giovanni), ג'ינו קולאוסי (Colaussi  Gino). כורעים משמאל לימין : אוגו לוקאטלי ( Locatelli  Ugo), ג'וזפה מיאצה (Meazza Giuseppe ), אלפרדו פוני (Foni Alfredo), השוער אלדו אוליביירי (Oliveieri  Aldo), פייטרו ראבה ( Rava  Pietro), מישל אנדריאולו (Andreolo  Michele). האיש יושב מלפנים : פייטרו סרנטוני (Serantoni  Pietro). שחקני נבחרת איטליה היו מוכנים למות עבור המנהיג, המחנך, ומאמנם וויטוריו פוצו. קרבתו הבלתי אמצעית אליהם הייתה מרכיב חשוב במנהיגותו. הוא היה ראשית דבר ולפני הכל דמות מחנכת. (התמונה באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                               

הערה 5 : העיתונאים אלי סהר (ישראל היום) ועמיר פלג (ידיעות אחרונות) כותבים היום בעיתוניהם מאמרים מעניינים וחשובים, ושונים – כל אחד בתחומו.                               

פוסט מס' 161. ההצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (רשימה מס' 5). פוסט מס' 161. כל הזכויות שמורות.

המשך של רשימה מס' 4 בנושא אולימפיאדת סיאול 1988. 

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שימשה במובנים רבים מודל להפקת אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 23 בינואר 1983 העברתי לידי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר יוחנן צנגן את הזמנת האמצעים הראשונה שלי שנעשתה באמצעות ה- EBU. יוֹחָנָן צָנְגֶן נדהם. הוא הבין בצורה שונה את הוראתו של יוסף "טומי" לפיד המצווה כיצד לעקוב ולבַקֵר את דרך ההפקה שלי הנוגעת ללוס אנג'לס 1984.

טקסט מסמך : 23  בינואר 1983. שנה ו- 7 חודשים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . זהו אחד המסמכים הראשונים הנוגעים להפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. יוחנן צנגן נדהם. הוא חשב שאני רץ מהר מידי קדימה וביקש לבלום אותי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 בינואר 1983. זהו מכתב התשובה של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן. "בפעולה זו חרגת (אני מניח שבתום לב) מהחלטת המנכ"ל ", כתב לי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בואו של אורי פורת לרשות השידור באפריל 1984 שינה את דרכי הלימוד ועמן את אורחות ההפקה . תשתית תכנון מִשדרי הספורט הבינלאומיים הגדולים בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בשנים 1989- 1984 הייתה מוצקה ומשוכללת הרבה יותר מאשר בתקופתו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בחמש שנות שִלטונו ברשות השידור 1984- 1979. ולוּ מהסיבה שאִפשֵר לי ליטול חלק בכל פגישות העבודה ב- EBU וברחבי תבל מבלי לערוך חישובי חיסכון קטנוניים. מעולם לא הצלחתי להבין באמת את שיקוליו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מדוע הוא מונע להשתתף בפגישות הכול כך חשובות של ה- WBM. הרי הוא היה איש חכם. מצד אחד סמך עלי בניהול פרויקטים טלוויזיוניים מורכבים וממושכים שעלותם מיליוני דולרים, אך מאידך סירב בתוקף לאשר לי את נסיעות לִימוּד – עבודה האלה, שעלותן הייתה מינימאלית, כ- 1000 (אֶלֶף) דולר. אי אפשר לנהל לימודים כאלה בהתכתבות. לא הייתה שום קורלציה בין שכר הלימוד הנמוך שלי לבין התוצאה הסופית המתבקשת על מרקע הטלוויזיה. אורי פורת היה שונה ממנו. הוא הלך לקראתי והבין מייד עד כמה חשובה נוכחותי בפגישות העבודה העולמיות האלה כדי ללמוד ולהבין את מערכות הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, ולווייני התקשורת הבינלאומיים המניעים את תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. בין המסמכים שנשמרו נמצא אחד מדו"חות פגישות העבודה שלי ב- EBU מ- 31 במארס 1987, המצביע על חשיבות נושאי השידור העולים לדיון בפגישות העבודה האלה. הדרך היחידה ללמוד כיצד לנהל ולהפיק טוב יותר הוא פשוט לטוס לג'נבה, להיות נוכח בכיתה, להקשיב למורים, להשתתף בדיונים, ולסַכֵּם אותם בהיגיון. [2].

טקסט מסמך : 31  במארס  1987. דו"ח פגישת ה- EBU  שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. ראיתי חשיבות גדולה בהסברת פשר הנוסחה המתמטית והשיטה של חלוקת הנטל הכספי ב- EBU למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 1 מתוך 7) של המסמך המקורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU  שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 2 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 3 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 4 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU  שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 5 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU  ששלחתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 6 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU  שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 7 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 24 באפריל 1987. פתק התודה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת באמצעות מנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת היה איש שונה לחלוטין מקודמו יוסף "טומי" לפיד בגישתו לשידורי הספורט. נדמה לי שחונן בתפיסת שידור רחבה ומרחיקת לכת יותר מקודמו. כף ידו הייתה הרבה פחות קפוּצָה. הוא הבין את חשיבות התִּכנון היסודי וההתכוננות לטווח הארוך וסמך עלי. הוא ידע שנוכחותי והשתתפותי בפגישות ובדיונים סביב העולם עולה כסף, אך בסופו של דבר שווה זהב. כשהגיעה שעת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988, הסכים אורי פורת לבקשתי לצרף אלי את סעדיה קארוואני טכנאי מיומן ומוכשר במסע קדם ההפקה הארוך לבירתה של דרום קוריאה. יוסף "טומי" לפיד מעולם לא אפשר לטכנאי מחטיבת ההנדסה שלנו להצטרף לפגישות העבודה שלי. אורי פורת היה כאמור שונה לחלוטין. הוא הסביר ונימק זאת במכתב הערכה אישי ששלח אלי ב- 6 בינואר 1988 [1].

 טקסט מסמך : קשר העבודה שלי עם מנכ"ל רשות השידור היה בלתי אמצעי, יעיל, ומהיר שגבר על הביורוקרטיה המסורבלת שמאפיינת את השידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 161. הועלה לאוויר לפנות ערב של יום חמישי – 21 בפברואר 2013. 

[1] ראה נספח : מכתבו של המנכ"ל אלי מ-  6 בינואר 1988, מלווה בעותק ליוחנן צנגן סמנכ"ל הכספים של רשות השידור.

סוף הפוסט מס' 161 הועלה לאוויר לפנות ערב של יום חמישי – 21 בפברואר 2013. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *