פוסט מס' 164. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (רשימה מס' 6). פוסט מס' 164. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 25 בפברואר 2013.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 164 : הועלה לאוויר בצהריי יום שני – 25 בפברואר 2013.

——————————————————————————————————

הערה 4 : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות . אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות . אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג , באם ייאות ויפנה אלי , כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים .

הערה 5 : יניב קטן קפטן מכבי חיפה : OK נעצת מסמר ראשון בארונה של בית"ר ירושלים , אולם מדוע אתה מעניק עדיפות שנייה לחבריך לקבוצה , מתחמק מחיבוקיהם , ורץ סולו ראשית דבר לכתובת עלומה ביציע שיורם ארבל והפרשן המגוחך שלו אינם מזהים אותה עבור צופי הטלוויזיה שלהם . הערה : דני נוימן איננו איש טיפש . קולר אשמתו כפרשן טלוויזיה מגוחך מונח גם על צווארה של המערכת שכפי הנראה איננה מאמנת אותו ולא מסבירה לו את מהות תפקיד הפרשן בשידורי הטלוויזיה בכלל ובשידורי הכדורגל בטלוויזיה בפרט . 

הערה 6 : וויאם עמאשה כבש את השער השני לזכות מכבי חיפה אולם במקום למהר אל טאלב טוואטחה ולחבק את חברו שביצע את כל מהלך הפריצה ומסר לו מסירה מדויקת בתומה נותר לוויאם עמאשה רק לדחוק רגל, בחר המבקיע ראשית דבר לגלוש סולו על כר הדשא במין תנועת חיקוי של יוסיין בולט . טאלב טוואטחה נשאר מאחור. מבקיעי השערים באשר הם אינם שווים אגורה שחוקה בלעדי השחקנים המתכננים והמוסרים.

הערה 7 : יעקב איילון הגיש והנחה אמש תוכנית אקטואליה חדשה נטולת חדשות בערוץ 2 "העולם הלילה". תוכנית משעממת שאיננה מחדשת דבר. תוכנית כזאת ו/או מהסוג הזה יכול יעקב איילון לעשות בעוד 30 שנים. וולטר קרונקייט  (Walter Cronckite) החל להגיש זוטות רק לאחר שסיים את משימתו ההיסטורית כמגיש החדשות הראשי בהא הידיעה של CBS .

הערה 8 : מישהו יכול להסביר לי את פשר התנודות החריפות בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א…?הרי אם מכבי ת"א ומאמנה דיוויד בלאט הביסו את סיינה איטליה לפני ארבעה ימים בהפרש של 31 נקודות , אתה מצפה שנגד הפועל חולון יצמח ההפרש ל- 60 נקודות .

הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (רשימה מס' 6). פוסט מס' 164. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את ביתי השני שהיה לפעמים הראשון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (רשימה מס' 6). פוסט מס' 164. כל הזכויות שמורות. 

המשך של רשימה מס' 5 בנושא אולימפיאדת סיאול 1988 .

טיסת קדם ההפקה במאי 1988 לסיאול בטרם המשחקים האולימפיים וצירופו של איש טכני מצטיין בדרגת מפקח תקשורת ברמתו של סעדיה קאראוואני הקלה את נטל האחריות . סעדיה קאראוואני היה מהבודדים בערוץ הציבורי שהיה קרוב אלי באמת. הוא העניק לי חברותא נעימה ורוגעת בעבודה עמו והיה מאידַך איש מקצוע בלתי רגיל. קר רוח, מדויק מאוד בעבודתו, ונאמן לרֶשֶת הטלוויזיה שבה עבד. הוא מן סוג של איש טלוויזיה שיודע להתכונן היטב למשימות השידור הכבדות המונחות על כתפיו. הוא מפקח טכני מוכשר ומיומן שמוּכַּר בסביבתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, כ- "מונע מראש תקלות". אם הן בכל זאת קוֹרוֹת הוא יודע להתגבר עליהן במהירות ובקור רוח . אם להשתמש במטפורה צבאית , סעדיה קאראוואני הוא קצין קֶשֶר ראשי שמערכות הקשר שלוֹ פעלו ללא דופי , ובכך אִפשֵר לי לחלוש על כוחות השידור שלי הפרושים במוקדי שידור שונים כה מרוחקים ממני ברחבי העולם . כל מפקד בקרב יודע להעריך היטב את חשיבות תקינות הקשר עם יחידותיו בחזית בשעה שהוא מוריד פקודות לדרגים מתחתיו ומנהל את תנועת הגייסות שלו. אותו הדבר בדיוק מתרחש בשדה הקרב של השידורים הישירים . ללא מערכת קשר סדירה אתה פשוט אבוד . בעיקר במבצעי השידור הגדולים ורבי המשתתפים כמו אולימפיאדות ומונדיאלים אהבתי מאוד את אורי פורת והערכתי אותו הערכה רבה. יום הולדתי ה- 50 בעֶרֶב חג השבועות ה' בסיוון של שנת תשמ"ח נפל על יום חמישי – 21 במאי 1988 בדיוק בעת הטיסה ב- "סינגפור אייר" שהובילה אותנו לקצה העולם מצדו השני של הגלובוס. סעדיה קאראוואני חגג לי את יום הולדתי במטוס יחדיו עם הדיילת שכיבדה אותנו בארבעה בקבוקי יין אדום יבש. אני מת על יין בעֵת הארוחות.

למחרת הגעתנו לסֵיאוּל, הצטרפנו מייד לנִיבְכֵי הדיונים וקבלת ההסברים הארוכים במסגרת פגישת ההפקה העולמית שכללה מאות אנשי שידור והפקה מכל רחבי תבל, המאוגדים בששת איגודי השידור העולמיים.

רשות השידור משתייכת כמובן כחברה פעילה ל- EBU (איגוד השידור האירופי) . קבוצה מבצעית פנימית מיוחדת של האיגוד (EBU – Operations group Seoul 1988) שהתמחתה בתיאום פעולות הטלוויזיה והרדיו מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים, הובילה בבִטחה את האינטרסים של הפקת השידורים האולימפיים בסיאול 88' בשם 36 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU . בראש קבוצת ה- EBU שניהלה את מפגשי תיאומי ההפקה הקפדניים מול SLOOC (ראשי תיבות של Seoul Olympic Organization Committee) הוועדה המארגנת המקומית של המשחקים ומול קבוצת הטלוויזיה המיוחדת של דרום קוריאה שכינתה את עצמה בכינוי SORTO (ראשי תיבות של Seoul Olympic Radio Television Organization) – ניצבו בשנים ההן שני אנשים מוכשרים ובעלי מוניטין עצום בטלוויזיה, הלא הם מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero) מספרד ויָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר (Jarle Hoeysaeter) מנורווגיה. שניהם זכו לאימון מקצועי מקיר לקיר בתוך ה- EBU. גם שלי. יכולתי לסמוך על מנולו רומרו ויארלה הויסאטר בעיניים עיוורות בניווט מהלכי האיגוד לקראת ההיערכות הטלוויזיונית לשידורי סיאול 88' . קבוצת SORTO (מנתה כ- 4000 עובדים) הייתה נבחרת מבצעית מאומנת ומדויקת של שתי רשתות הטלוויזיה הדרום קוריאניות KBS ו- MBC ששימשו יחדיו כ- Host broadcaster משותף ומפיקות סיגנל השידור הבינלאומי. אתגר וחזון טלוויזיוני פנטסטי ששתיהן ניצבו מולו במלוא האיתנות והכישרון. השתתפותי בפגישת ה- WBM ה- 2 בסיאול במאי 1988 יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני הייתה חשובה וחיונית ביותר.

אולימפיאדת סיאול 1988 הפכה זה מכבר לאירוע עַל כל כך חשוב בספורט הבינלאומי עד שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הסכימה לשלם תמורת זכויות השידור שלו סכום שיא של 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שילמה עבור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 מחיר של 225000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר . EBU איגוד השידור האירופי שאנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור משתייכים אליו ניאות לשלם עבורו סכום של 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union)  שילם תמורת המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 סכום של 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. התחרות על קניית המצרך ההמוני הפכה להיות פרועה וחריפה יותר ויותר בסוף שנות ה- 80 של המאה שעברה . טכנולוגיית הטלוויזיה המיידית שעסקה בשיווקו של מוצר הצריכה הגבוה הזה הביאה לפִּרסומו ההמוני בכל מקום ברחבי תבל ובכל פינה ואתר על פני הגלובוס. הפרסום האולימפי האדיר באמצעות ה- Media האלקטרונית (והעיתונות הכתובה) גרף במשך השנים יוקרה והעניק למנצחים והאלופים האולימפיים תהילת עולם . אלה הביאו בעקבותיהם את הכסף הממון ותאוות זכויות השידורים. הרעיון האולימפי הטהור והנאיבי של מייסד המשחקים הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין ב- 1896 שכולנו גדלנו עליו, "הדבר החשוב ביותר במשחקים האולימפיים איננו הניצחון אלא ההשתתפות", עמד עֶרֶב אולימפיאדת סיאול 88' בפני מהפך דרמטי  המשחקים האולימפיים שנחשבו לספורט של חובבים הפכו למקצועניים. ההשתתפות הייתה חשובה אך חשוב ממנה היה הניצחון. הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות בענפים האולימפיים השונים ביקשו לעמוד על דוכן מספר אחת בכל מחיר. היוקרה והממון קיצרו את הדרך שהובילה לשימוש בסמים האסורים. שוּבַן של ברה"מ ומדינות הגוש הקומוניסטי לזירה האולימפית (לאחר החרם על אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984) העלה את רף העניין של משחקי סיאול 1988. המאבק הספורטיבי – פוליטי המחודש בין מדינות המערב הדמוקרטיות בראשן ארה"ב לבין מדינות הדיקטטורה הקומוניסטיות בראשן ברה"מ ומזרח גרמניה יצר מתח ויוקרת שידורים מחודשת . הייתי חייב להתכונן לקראתם ביסודיות כדי להפיקם ולשדרם בצורה הטובה ביותר באמצעים המועטים שעמדו לרשותי – למען משלם האגרה. בעת התנהלות כזאת של מפגשי הפקה בינלאומיים אתה עובר מעין מטמורפוזה נפשית, מעין סוויץ' בראש, בדרכך מהשידור המקומי הציבורי בארץ לשיא העשייה ופסגת ההפקה הטלוויזיונית האולימפית בחו"ל. גם החליפה הכחולה שאתה לובש, העניבה שאתה עונב ונעלי העור השחורות שאתה נועל בניגוד להרגל הלבוש הרגיל שלי מכנסי ג'ינס, טִי שירט, ונעלי ספורט, מסייעים בידך להשתנות ומזכירים לך היכן אתה נמצא בדיוק, ובאיזו מציאות ותרבות שונה לחלוטין אתה שרוי.

טקסט תמונה :  22 במאי 1988. חדרי במלון "Seoul Garden" בסיאול בירת דרום קוריאה  לבשתי חליפה (אלכס גלעדי קנה לי אותה) וקשרתי עניבה לקראת פגישת ה- WBM בסיאול 88' הדנה בהיערכות לקראת השידורים הסבוכים של האולימפיאדה . מאות אנשים מכל רחבי תבל נוטלים חלק בפגישה החשובה הזאת. לפני צאתי מהחדר במלון התבוננתי במראה הגדולה ולא הכרתי את עצמי. מה שראיתי הזכיר לי תחפושת בחג פורים. אינני לובש חליפות ועניבות. לבושי הרגיל הוא מכנסי ג'ינס ונעלי ספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההשתתפות שלי ושל חברי הטכנאי סעדיה קאראוואני בפגישות ה- WBM העולמיות הכרחיות . הדיונים הם סבוכים ומורכבים מאוד מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. רק בפגישות האלה אתה לוֹמד כיצד לנווט את שידורי הרשת שלך באוקיאנוס השידורים העצום . רק במפגשים הבינלאומיים האלה אתה מבין כיצד לאתר ולמצוא את ה- Route המדויק הנוח לך (יחדיו עם מאתיים רשתות שידור אחרות) מבין מאות האפשרויות הקיימות במערך השידורים העולמי . החידוש החשוב והגדול ביותר של SORTO ו- KBS  היה ביצוע הרעיון של, "כיסוי מכסימאלי התחרויות האולימפיות ע"י הטלוויזיה המארחת", פרי מחשבתם ויוזמתם של מנולו רומרו אחד משני ראשי הקבוצה מבצעית של ה- EBU באולימפיאדת סיאול 88' ואלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC . הרעיון הנדיב והמצוין הזה נועד להעניק כיסוי וצילום לכל ספורטאי וספורטאית מכל מדינה ומדינה המשתתפים במשחקים, לא חשוב סוג התחרות או אופיו של ענף הספורט בהם הם נוטלים חלק. מדובר בשידורים הישירים במסגרת ה- Feed המשולב (Integrated Feed) ו/או לצורכי הקלטה , מבלי לייחס כל חשיבות לערכיות הישגיו של הספורטאי האולימפי באשר הוא . פירושו של דבר היה מבחינתי שבמידה והספורטאים הישראליים לא ייכנסו לשידור הישיר המשולב, הם יוקלטו, וניתן יהיה להשיג את תמונות ה- Video של פעילותם בארכיון האולימפי של KBS ו- SORTO. המחשבה הטלוויזיונית הזאת לצַלֵם ולהקליט כל ספורטאי אולימפי בכל אתר תחרות בסיאול 1988 הייתה חשובה לכל רשת שידור באשר היא , אפילו ל- NBC בעלת האפשרויות הבלתי מוגבלות ששילמה 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר זכויות שידורים והוציאה מכיסה 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר נוספים עבור עלויות ההפקה. אך ראשית דבר היא העניקה גיבוי לרשתות העניות כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ושכמותה) שהגיעו לסֵיאוּל 1988 ללא ציוותי צילום ENG והיו תלויות בחסדן של המצלמות האולימפיות הקוריאניות. מנולו רומרו ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הושיטו בטוּבַם זוג קביים לאורי פורת. מבחינה מסוימת זה היה יתרון לטלוויזיה נכה כשלנו. הראשוניות הזאת של מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ ואַלֶכְּס גִלְעָדִי היוותה תקדים והצבת סטנדרט כיסוי חדש באולימפיאדות הבאות. "הללויה" בשפתו של יורם ארבל – לשניהם.

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1988. סיאול בירת דרום קוריאה. אני עם מר אלכס גלעדי בפגישת ה- WBM ה- 2 בסיאול בחודש מאי 1988, בעת סיור הפקה מקדים וההיערכות לקראת הפקת השידורים האולימפיים של אולימפיאדת סיאול 88' . (טקס הפתיחה היה ב- 17 בספטמבר 1988) . מאחור ומשמאל לאלכס גלעדי זאת היא סרנלה גארוני (Serenella Garroni) מהטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI. (צילום SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                            

בשל מיקומה הגיאוגרפי המרוחק של מדינת ישראל ממוקד התרחשות האירועים אחד הנושאים הנחקרים החשובים ביותר מנקודת מבטי שנגע להפקת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 – היית ההתקשורת הלוויינית הבינלאומית . הייתי חייב להבין ולמצוא את הדרך היעילה והזולה ביותר להשתלב ביעילות במערכת התקשורת והשידור ה- Multilateral (רב משתתפים) הלווייני של ה- EBU (אנחנו מהווים חלק ממנו), כדי להביא ללא תקלות את השידורים הישירים ממקום כל כך מרוחק על הגלובוס לאולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים . החַבֵרוּת הפעילה (Active Membership) של רשות השידור הישראלית באיגוד השידור האירופי איננה בחינם. החֲבֵרוּת הפעילה ב- EBU היא יתרון גדול וחשוב, אך מטילה על הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוֹל כספי לא קטן וגוֹבָה מחירים כספיים על פי חישוב מתמטי ידוע מראש הנגזר מהכמות יחסית של מסכי הטלוויזיה בבתים בישראל בהשוואה למדינות אחרות באירופה . כל נושא של רכישת זכויות שידור ע"י ה- EBU וכל סוג של פעילות טכנולוגית ולוגיסטית לרבות תקשורת לוויינית לוֹקָאלית ובינלאומית גורר עמו תשלום כספי .

ה- EBU מִיסֵד שלושה ערוצי שידור טלוויזיה לווייניים Multilateral מסיאול לאירופה (בדומה להפקת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984) שפעלו יום ולילה ונשאוּ עימם כ- 1595 שעות שידור במשך 16 ימי האולימפיאדה מסיאול לאירופה (וירושלים). החוכמה בימים ההם הייתה למצוא את הדרך היעילה ביותר להביא את היצע השידור הענק הזה הביתה לירושלים כדי לברור ממנו את הדרוּש לנו. נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל היה הממונה מטעמו של המנכ"ל על פיתוח התקשורת הלוויינית הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית. הוא עשה עבודה חשובה והיה האיש הנכון במקום הנכון. איש טלוויזיה רציני , אַמוּן על לוח זמנים, חריף שכל, הגיוני, ובעל יכולת ביצוע . בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית – התחברנו ללוויין התקשורת האירופי  ה- ECS באמצעות מיסוד צלחת – אנטנה מקצועית רחבת ממדים שהוצבה בחצר הטלוויזיה הקטנה שלנו ברוממה – בירושלים. זאת הייתה הצלחה מקצועית חשובה מעין כמוה שזירזה את היכולות העיתונאיות שלנו בעֵת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. תקשורת ה- ECS הייתה מודרנית, מהירה הרבה יותר, וגמישה יותר מן ההיבט הביורוקרטי בינינו לבין ה- EBU בהשוואה לזאת שהייתה קיימת בין הטלוויזיה הישראלית לתחנת הקרקע ללוויינים עמק האלה. חידוש עצום ומפליג בימים ההם. טכנולוגיית תקשורת הלוויינית האירופית החדשה בניהולו המצוין של אֶטְיֶין הֶרְצֶנְס (בלגי במקור וידיד אישי שלי מימים ימימה) ב- EBU, התעצמה והרחיבה בבת אחת את מעגל האפשרויות ואופקי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במאוֹת אחוזים. לא היה קֵץ לשמחתי. זכרתי את קשיי התקשורת הלוויינית שפקדו ולִיווּ אותי בשידורי אליפות אירופה בכדורסל בטורינו 1979 וקודם לכן במשחקי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. ההתקדמות הטכנולוגית העצומה בתחום הזה בעשור ה- 80 של המאה הקודמת הפחיתה בהרבה את מצוקות התקשורת הלוויינית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. נפתחו בפנינו אופציות ואופקים חדשים.

טקסט תמונה : קיץ 1988. זוהי צלחת האנטנה המודרנית בעלת קוטר של 9 מטרים שהותקנה בקיץ 1988 בשיתוף עם ה- EBU  בחצר הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה ירושלים. חיבורה ללוויין האירופי ה- ECS, פתחה בפנינו עידן חדש ואפשרויות תקשורתיות חדשות בכל הנוגע לשידורי הספורט הבינלאומיים שלנו. בכך איבדה תחנת הקרקע ללוויינים של "בֶּזֶק" בעמק האלה את המונופול והבלעדיות שלה על התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאז קיץ 1988 לא היינו תלויים יותר במהירות ותקינות פעולתה של חברת "בֶּזֶק". עלויות התקשורת הבינלאומית של חטיבת הספורט בפיקודי פחתו בבת אחת במאות אחוזים. צריך להבין שעלות שימוש של חטיבת הספורט ב- 10 הדקות הראשונות בתקשורת הבינלאומית הבלעדית של "בזק" עמדה בין 1100 דולר ל- 1400 דולר (כולל Up Link ו- Down Link) ועלות כל דקה נוספת הייתה כ- 40 דולר נוספים. עלויות כספיות מטורפות. כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה השימוש ב- ECS הייתה עבורי הקלה כספית עצומה. נקדימון "נקדי" רוגל היה האיש שסייע לי ולמנכ"ל רשות השידור אורי פורת לדחוף את הפרויקט הטכנולוגי החשוב הזה . בתמונה שצולמה מצד מערב , ניצב מאחורי האנטנה – צלחת של ה- ECS "בית היהלומים" שהוא הבניין הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים ועליו מתקני התקשורת שלנו. (התמונה באדיבות נקדימון "נקדי" רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1970. אולם המעבדה לפיתוח פילם בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מנהל הטלוויזיה נקדימון "נקדי" רוגל (שני מימין התמנה לתפקיד במקומו של מר חגי פינסקר) עורך סיור בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים לשר החינוך והתרבות יגאל אלון והאיש הממונה על ביצוע חוק רשות השידור (שני משמאל). התמונה צולמה במעבדת הפילם של הטלוויזיה. נקדימון רוגל בעל אישיות הגיונית וחכמה (וגם נעימה), היה בין הראשונים ברשות השידור שהבין כי הצלחת העיתונאות האלקטרונית מותנית בראש וראשונה בטכנולוגיה חדשנית ומיידית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שלמה גַל המהנדס הראשי של הטלוויזיה , נקדימון "נקדי" רוגל, שר החינוך והתרבות יגאל אלון, ודוד שניידר ששימש שנים רבות כמתאם הביצוע הראשי בין זרועות הטלוויזיה השונות. (התמונה באדיבות נקדימון "נקדי" רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האופציות התקשורתיות הבינלאומית שלנו במפעלי ספורט עולמיים רחבי היקף טפחו בעקבות מיסוד אנטנת הצלחת בחצר הטלוויזיה המחוברת ל- ECS . ההתקדמות הטכנולוגית הזאת שהייתה מנת חלקינו באיחור זמן עצום , צמצמה כמעט לחלוטין את תלותנו הבלתי נסבלת בתקשורת הלוויינית של "בזק" בעמק האלה בלבד מאז 1972 [1] . הייתי אסיר תודה לנקדימון רוגל שסייע למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ועוזרו יאיר אלוני לקדם את פרוייקט הצבת אנטנה – צלחת ה- ECS בחצר הטלוויזיה . הטכנולוגיה הזאת שינתה לפתע את כללי המשחק. בהפקות בינלאומיות בסדר גודל של השידורים האולימפיים לא מובטח לך דבר מראש. או במילים אחרות, מובטח לך הכול במידה ואתה יודע מה אתה רוצה. אתה נדרש לקרוא בעיון רב וצריך ללמוד ביסודיות רבה את חומר ההפקה הרב. אלפי דפים. הפקת הטלוויזיה הענקית מסתעפת להרבה מאוד כיוונים ותחומים ודומה למעֵין מבחן פסיכוטכני מסובך בשפה האנגלית, בו ההצלחה מבוססת ראשית דבר על הידע והאינטליגנציה האישית שלך, כִּישרונך וניסיונך, ומהירות התגובה שלך בבחירת האפשרויות הנכונות מתוך מִגְוַון והשפע העצום המוצע ופרוש לפניך. מותר להעתיק. אבל אסור לטעות. ביצוע שלל ההזמנות שלי והוצאתן לפועל חייבות בגיבויים ואישוריהם הכספיים (בכתב) של המנכ"ל אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן.

[1]  ראה נספח : שרטוט תקשורת לוויינים מאולימפיאדת סיאול 1988 להעברת הסיגנל האולימפי מ- IBC בסיאול – דרום קוריאה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים.

אי אפשר היה שלא להתפעל עמוקות מעבודת הנמלים של SORTO והדרך היסודית בה צעדה כ- Host broadcaster בינלאומי לקראת השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988 . לפני שובי ארצה ציידה אותי KBS / SORTO  בספר השידורים שלה כמו את המפיקים האחרים . אודות לתדריכים המדויקים והמפורטים הצלחתי לפסוע מעל מהמורות רבות כמפיק אחראי מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית של שידורי סיאול 1988.

טקסט מסמך : מאי 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. השער הקדמי של פקודת מבצע השידורים של SORTO  הדרום קוריאנית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו השרטוט המקורי שלי מתוך ספר השידורים / פקודת המבצע של מערך השידורים הלווייני באולימפיאדת סיאול 1988. השרטוט מסביר את מהלך העברת סיגנל השידור הטלוויזיוני מסיאול לירושלים וקבלתם באמצעות תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ובאמצעות אנטנת הצלחת שלנו המוצבת בחצר הטלוויזיה והמחוברת ללוויין התקשורת של ה- EBU, הקרוי ECS. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שרטוט מקורי שלי שמראה את מפת זרימת סיגנל ה- Video  ו- Audio מאולימפיאדת סיאול 1988 לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית כירושלים. כל סיגנל השידורים הגיעו אלינו בשיטת השידור האמריקנית NTSC 525 (רשתות הטלוויזיה הדרום קוריאניות שידרו בשיטת NTSC 525). אנחנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו גם כל רשתות הטלוויזיה האירופאיות נדרשנו להמיר אותם באמצעות קונברטורים (Converters) דיגיטאליים לשיטת השידור שלנו PAL 625. (השרטוט נלקח מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת שהותי בסיור קדם ההפקה בסיאול במאי 1988 ארבעה חודשים , הייתי טרוד מאוד לדעת ולהכיר את לוחות הזמנים של תחרויות הגמר בשלושת הענפים המרכזיים באולימפיאדה, הא"ק, השחייה, וההתעמלות. שעון קוריאה הקדים בשמונה שעות את שעון ישראל. שמונה בעֶרֶב בסיאול הקביל לשעה שתיים עשרה בצהריים בירושלים. עסקתי כל הזמן בתכנון לוח השידורים שלי ובחישובי הזמנים של צופה הטלוויזיה בישראל שהתבסס על לוח האירועים שקבעה הוועדה המארגנת. חוט המחשבה שלי שוב נקשר בשמותיהם של שני האצנים המהירים בעולם. הייתי להוט לדעת מתי ייערכו אירועי השיא האולימפיים ובראשם שתי ריצות הגמר המסקרנות  ב-100 מ' לגברים ונשים. האָצָן האמריקני קָארְל לוּאִיס אלוף אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בריצת 100 מ' ספג תבוסה שנה קודם לכן ב- 30 באוגוסט 1987 מרגליו של האָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן. בֶּן ג'וֹנְסוֹן קבע בריצה ההיא שיא עולם חדש ומדהים 9.83 ש'. כל איש טלוויזיה ידע שהמאבק האדיר האמור להתחולל בין קָארְל לוּאִיס ובֶּן ג'וֹנְסוֹן באולימפיאדת סיאול 1988, נחשב לאחד משיאי האולימפיאדה . אירוע שמוליד ציפיות שידור עצומות. המאבק המתמשך על המסלול בין שני האצנים הנפלאים קָארְל לוּאִיס ובֵּן ג'וֹנְסוֹן הזכיר לרבים את ההתנצחות הספורטיבית הממושכת רבת המוניטין בין שני המתאגרפים האמריקנים במשקל כבד מוּחַמָד עָלִי וג'ו פרייזר, או את מאבק האדירים בטניס בין השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג לבין האמריקני ג'וֹן מֵקֶנְרוֹ. הטלוויזיה נבנית מדו קרבות ובמקביל גם בונה אותן. הדו קרב קארל לואיס נגד בֶּן ג'וֹנְסוֹן עורר סקרנות רבה והיה דומה לקרבות אצנים קלאסיים אחרים שקדמו לוֹ, גִ'ים היְינְס מול צָ'ארְלִי גְרִין בשנות ה- 60 , בּוֹבִּי מוֹרוֹ נגד דֵייב סִים בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, וגֶ'סִי אוֹאֶנְס מתעמת עם יריבו רָאלְף מֶטְקָאלְף בשנות ה- 30 . כל מתכנן שידורים ומפיק טלוויזיה באשר הוא התפלל כי שתי ריצות הגמר ל-100 מ'לגברים ונשים יתקיימו בשעת צפייה הנוחה למדינתו. לבסוף נקבעה ריצת הגמר ל-100 מ'לגברים ע"י SLOOC להתקיים באחת וחצי בצהריים בסיאול המקביל לחמש וחצי בבוקר בשבת – 24 בספטמבר 1988 בישראל , ועֶשֶר וחֵצִי בערב בליל שישי – 23 בספטמבר 1988 בחוף המזרחי של ארה"ב . רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר, יותר מפי 10 מהסכום ששילמו 35 מדינות ה- EBU יחדיו עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988. הוועדה המארגנת הדרום קוריאנית SLOOC (ראשי תיבות של Seoul Olympic Organizatuion Committee) הלכה לקראתה בתכנון חלק מלוח האירועים האולימפי.

חשבתי לתומי שלפחות משכימי קוּם בישראל יוכלו להמשיך בשנתם לאחר הריצה שכפי שזכור הסתיימה בדרמה חסרת תקדים בתולדות המשחקים האולימפיים. בֶּן ג'וֹנְסוֹן ניצח את קָארְל לוּאִיס וקבע שיא עולם מדהים 9.79 ש'. קָארְל לוּאִיס סיים שני בזמן של 9.92 ש' . לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי (Linford Christie) מאנגליה היה השלישי עם 9.97 ש' . קָאלְוִוין סְמִית' (Calvin Smith) מארה"ב הגיע רביעי – 9.99 ש'. נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש העניק בכבודו ובעצמו את מדליית הזהב לבֶּן ג'וֹנְסוֹן בטקס שהתקיים בטבורו של האִצטדיון האולימפי בסיאול. זאת הייתה מדליית הזהב האולימפית היחידה ש- חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש העניק לספורטאי כלשהו באולימפיאדה הקוריאנית. בֶּן ג'וֹנְסוֹן זכה למרבה האירוניה  בכבוד הבלעדי הזה. כעבור שלושה ימים ביום שלישי – 27 בספטמבר הכריזה הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) כי בבדיקות השתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן התגלו שרידי הסמים האסורים . המנצח סולק מייד ממשחקי סיאול 88' יחדיו עם מאמנו צ'ארלי פראנסיס ושניהם חזרו בבושת פנים לקנדה מולדתו. מדליית הזהב נלקחה ממנו והועברה לקָארְל לוּאִיס. לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי זכה במדליית הכסף, וקָאלְוִוין סְמִית' עטר על חזהו מעכשיו את מדליית האָרָד.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 88'. שבת –  24 בספטמבר 1988. ריצת הגמר ל- 100  מ' גברים. האָצָן הקנדי בן ג'ונסון הוא פרסומת מהלכת. SORTO תיעדה אותו כשהוא רוכן בעמדת הזינוק שלו ומתכונן להיות האלוף האולימפי בתחרות האולימפית הקצרה ביותר והיוקרתית ביותר כשהוא נועל את נעלי הריצה של החברה האיטלקית להלבשה והנעלה Diadora. "דיאדורה" שילמה לו 4.500000 (ארבעה מיליון וחצי) דולר בשנה כדי שירוץ בנעליה ויפרסם וישווק את המוצר שלה. מדי הריצה האדומים של קנדה נשאו את הלוגו של החברה הגרמנית "ADIDAS". (הצילום באדיבות KBS ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. סיום ריצת הגמר ל-100 מ'. בן ג'ונסון (שני משמאל – מס' 159) איננו מאכזב את הספונסרית שלו חברת "DIADIRA". הוא קובע שיא עולם חדש ומדהים 9.79 ש' וזוקר אצבע מתריסה לעברו של קארל לואיס (שני מימין – מס' 1102). SORTO תיעדה אותו מעפיל שוב לקצה גבול היכולת האנושית. כעבור שלושה ימים ב- 27 בספטמבר 1988 נפסל בגין שימוש בסמים אסורים (סטרואידים אנבוליים) וגורש בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים (הצילום באדיבות KBS ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שתי ריצות חצאי הגמר המרתקות בפני עצמן נערכו שעתיים לפני כן. לוח הזמנים של ריצות חצי הגמר והגמר ב-100 מ' לגברים ונשים בסיאול 88' , הדובדבן של הקצפת בתחרויות הא"ק , הותאמו לשעון החוף המזרחי של ארה"ב. הוועדה המארגנת הדרום קוריאנית SLOOC שעיצבה את לוחות הזמנים של התחרויות השונות הייתה חייבת להתחשב גם בדרישות רשת הטלוויזיה NBC ששילמה 300000000 (שלוש מאות מִילְיוֹן) דולר עבור זכויות השידורים האולימפיים. לאמריקנים היו כידוע שני מועמדים וודאיים לניצחון, קָארְל לוּאִיס (Carl Lewis) ודוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר ( Dolorece Florence Griffith-Joyner).

ריצת הגמר ל- 100 מ' נשים נקבעה ליום ראשון – 25 בספטמבר 1988 גם כן באחת וחצי בצהריים שעון סיאול . זמן סביר לצופי הטלוויזיה בדרום קוריאה ולמדינות המזרח הרחוק יפן , אוסטרליה , וניו-זילנד . מאוד לא נוח לצופי הטלוויזיה בישראל . לאָצָנִית האמריקנית אֶוְולִין אָשְפוֹרְד (Evelyn Ashford) אלופת ריצת ה-100 מ'באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ולשתי האצניות המזרח גרמניות הנודעות הָיְיקֶה דָאוּטֶה-דְרֶקְסְלֶר (Heike Daute – Drechsler) וזִילְקֶה מִילֶר- גְלָאדִיש (Silke Moller- Gladish) אלופת רומא 1987, קמה מתחרה מסוכנת מאין כמוה , בדמותה של האצנית האמריקנית הנפלאה דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'- ג'וֹיְינֶר. תמהתי כמה צופי טלוויזיה בישראל יתעוררו משנתם למען צפייה בפלא ספורטיבי יחיד במינו בדמותה של אצנית אגדתית שמישהו העניק לה שם חיבה קצרצר, "פְלוֹ- ג'וֹ" (Flo Jo). היא כאילו נחתה אצלנו מכוכב לכת אחר. פְלוֹ- ג'וֹ הגיעה לסיאול 1988 כ- פייבוריטית רבת תהילה. היא קבעה במבחני הא"ק האולימפיים באינדיאנפוליס שיא עולם מדהים בריצת 100 מ', 10.49 ש'. השיא הבלתי נתפש שָרִיר וקיים עד עצם היום הזה. בעצם לא היו לה יריבות שוות כוח במשחקי סיאול 1988. היא כבר הייתה טובה הרבה יותר מאֶוְולִין אָשְפוֹרְד והָיְיקֶה דְרֶקְסְלֶר. נותר לה רק להוכיח את זה. השַּדָּר נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן זכו בעונג הצרוף הזה לשָדֵר ישיר לעם ישראל את שתי זכיותיה "פְלוֹ- ג'וֹ" בריצות הגמר ל- 100 מ' ו- 200 מ'באולימפיאדת סיאול 1988 ובסופן שתי מדליות זהב. פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר קבעה שיא אולימפי חדש בריצה ל-100 מ'בזמן של 10.54 ש'. אֶוְולִין אָשְפוֹרְד (Evelyn Ashford) סיימה במקום השני הרחק מאחוריה בזמן של 10.83 ש'. הָיְיקֶה דְרֶקְסְלֶר (Heike Drechsler) הייתה שלישית, 10.85 ש'.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. זוהי האצנית האמריקנית הנפלאה דולורס פלורנס גריפית'- ג'ויינר. לא היו לה מתחרות בעת ההיא בכל תבל. לא באירופה, לא בארה"ב, לא בג'מייקה, וגם לא בקובה ו/או באוסטרליה. SORTO תיעדה אותה מציבה גבולות חדשים ליכולת הנשית בריצות הקצרות. שיאי העולם שקבעה האצנית האמריקנית הכישרונית הזאת דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר בשנת 1988 ב- 100 מ' 10.49 שניות, וב- 200 מ' 21.34 שניות – שרירים וקיימים עד עצם היום הזה. (הצילום באדיבות KBS ו-  IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בריצת הגמר ב- 200 מ'באולימפיאדת סיאול 88' קבעה "פְלוֹ- ג'וֹ" שיא עולם מדהים נוסף , 21.34 ש'. גם השיא הזה מחזיק מעמד עד היום הזה. גְרֵייס גֶ'קְסוֹן (Grace Jackson) מג'מייקה נטלה את מדליית הכסף בזמן של 21.72 ש' והָיְיקֶה דְרֶקְסְלֶר זכתה במדליית הארד, 21.95 ש'. שיאי העולם המדהימים של פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'- ג'וֹיְינֶר שהושגו בשתי הריצות הקצרות הקלאסיות בהיותה בת 29 מחזיקים מעמד עד עצם היום הזה. שום אצנית בתבל איננה מתקרבת אליהם. האתלטית הדגולה בעלת ארבעת השמות דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'- ג'וֹיְינֶר לדאבון לֵב איננה עוד בחיים. היא נולדה ב- 21 בדצמבר 1959 ומתה באופן פתאומי בשנתה ב- 21 בספטמבר 1998 בלוס אנג'לס בהיותה בת 39 בלבד. פתיל חייה קופד במפתיע. משפחתה סירבה לאפשר את ניתוח גופתה לצורך בירור נסיבות מותה. קָארְל לוּאִיס ופְלוֹ – ג'וֹ לא היו הכוכבים היחידים שמשכו תשומת לב כה רבה. בבריכת השחייה עמדו שני השחיינים הדגולים מַאתְּ'יוֹ "מַאת' " בִּיוֹנְדִי (Matthew Biondi) מארה"ב וקְרִיסְטִין אוֹטוֹ (Kristin Otto) ממזרח גרמניה להטיל את חִיתַּם . לזירת ההתעמלות שבו מתעמלות ברה"מ ובראשן יֶילֶנָה שוּשוּנוֹבָה וְסֶווטְלָנָה בּוֹגִינְסְקָאיָה כדי לאַיים על הקבוצה הרומנית המצוינת של דָנִיאֶלָה סִילִיוָואש (Daniela Sillivas). גם המתעמלים הסובייטים עמדו לחולל נצורות באולימפיאדת סיאול 88' . שלושה מהם וְוָלאדִימִיר אָרְטֶמוֹב  (Vladimir Artemov) מרוסיה, וָואלֶרִי לְיוּקִין (Valery Lyukin) מקזחסטאן, ודִימִיטְרִי בִּילוֹזֶרְצ'וֹב (Dimitri Bilozerchov) עמדו להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר לברה"מ הקומוניסטית את כבודה האבוד. אי אפשר שלא לציין כאן את עבודתו המצוינת של שדר ההתעמלות שלי דני לבנשטיין יחדיו עם הפרשן שלו ז'קי ווישנייה באולימפיאדת סיאול 1988. דני לבנשטיין היה חייל וותיק וממושמע בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמעולם לא צייץ ואף פעם לא התלונן – מְחַד. ואיש טלוויזיה, כתב, שדר, ועיתונאי משכמו ומעלה – מְאִידָךְ. כששלחת אותו למשימת שידור ידעת שהוא תמיד יביא לך % 100 תוצרת. ברה"מ שלחה למערכה האולימפית מאות ספורטאים פרי תעשיית הייצור שלה ביניהם נבחרת כדורסל בראשותו של המאמן החכם ועתיר הניסיון אָלֶכְּסָנְדֶר גוֹמֶלְסְקִי המנוח. נבחרת ברה"מ הדיחה מהתואר את נבחרת ארה"ב לאחר שניצחה אותה 82 : 76. במשחק הגמר גברה ברה"מ על נבחרת יוגוסלביה 76 : 63. בשורות הנבחרת היוגוסלבית שיחקו אז שחקנים נפלאים , מוכרים בכל בית בישראל , כמו דְרָאזֶן פֶּטְרוֹבִיץ', זְדְרָאוְוקוֹ רָאדוּלוֹבִיץ', זוֹרָאן קוּטוּרָה, טוֹנִי קוּקוֹץ', דִינוֹ רָאדְזָ'ה, וְולָאדָה דִיוָואץ' , זֶלִימִיר אוֹבְּרָאדוֹבִיץ', יוּרִי זְדוֹבְץ', פֶרָאנְז'וֹ אָרָאפּוֹבִיץ', ודָאנְקוֹ צְ'וָוצָ'אנִין . השחקנים הסובייטים לא היו קוטלי קנים. בחמישייה הסובייטית שיחקו אָרְוִוידָאס סָאבּוֹנִיס, אָלֶכְּסַנְדֶר ווֹלְקוֹב, שָארוֹנָאס מָארְצ'וֹלֶנִיס, רִימָאס קוֹרְטִינְיָאטִיס, ו- וִויקְטוֹר פָּאנְקְרָאשְקִין.

לחמשת שדרי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית העתידים לטוס לסיאול 1988נכונה עבודה רבה. דרום קוריאה ראתה במבצע שידורי האולימפיאדה על אדמתה משימה לאומית. המדינה המרתקת הזאת ניצבה שלושים וחמש שנה קודם לכן בשנים 1953 – 1950 במוקד של סכסוך עולמי. המלחמה העקובה מדם בין צפון קוריאה הקומוניסטית בתמיכת סין וברה"מ לבין דרום קוריאה בתמיכת האו"ם וארה"ב חצתה את המדינה לשתיים . קו הרוחב ה- 38 על הגלובוס מפריד באופן מלאכותי בין שתי המדינות שהיו פעם אומה אחת ודוברות אותה שפה , אך שונות בתכלית, בעלות משטרים פוליטיים שונים, וערי בירה נפרדות, פיונג – יאנג של צפון קוריאה וסיאול של דרום קוריאה. צפון קוריאה היא מדינה קומוניסטית – מיליטריסטית, מבודדת בעולם, ענייה ודוויה, מוכת רעב, והמנהלת (עדיין) מדיניות של פולחן אישיות. דרום קוריאה לעומתה היא מדינה דמוקרטית פורחת המנהלת מדיניות של כלכלה חופשית.

טקסט תמונה : סיאול 1988. דרום קוריאה היא מדינה דמוקרטית . אך ברחובות עיר הבירה סיאול ובאתרים האולימפיים, בעצם על כל צעד ושעל, נראו משום מה אנשי ביטחון ומשטרה רבים ונשקים בידיהם. (צילום KBS. באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאחר שזכתה ב- 1982 במכרז הוועד האולימפי הבינלאומי על אירוח המשחקים האולימפיים , הוענקו לדרום קוריאה שֵש שנים להתכונן לקראתם. ב- 1988 פתחה דרום קוריאה את שעריה בפני כל העולם וקיוותה בכך להפוך את השידורים האולימפיים למנוף הצלחה כלכלי ופוליטי. המדינה בת 40 מיליון תושבים שאפה להאיץ את פיתוח פוטנציאל תעשיות האלקטרוניקה והרכב הענקיות שלה. היא ביקשה לשחזֵר במדויק את ההצלחה של יפן שהפכה למעצמה כלכלית עולמית לאחר משחקי אולימפיאדת טוקיו ב- 1964. יפן הייתה המדינה הראשונה במזרח הרחוק של אסיה שאירחה בהצלחה גדולה את המשחקים האולימפיים. היא פתחה שער אולימפי רחב למדינות אחרות מאסיה. ב- 44 השנים הבאות נתן הוועד האולימפי הבינלאומי את הסכמתו לאירוח שתי אולימפיאדות נוספות באסיה, ואחת ביבשת אוסטרליה. אולימפיאדת סיאול 1988, אולימפיאדת סידני 2000, ואולימפיאדת בייג'ינג  בשנת 2008.

המאמצים הַכֵּנִים והעצומים של דרום קוריאה למצוא חֵן בעיני אורחיה ניכר בכל צעד ושעל בסיאול הענקית ורווּית התושבים . כרבע מאזרחי המדינה מתרכזים בעיר הבירה ופרבריה. הדרום קוריאנים עשו בשנים ההן צעדי ענק בטיפוח הדמוקרטיה, חירות האזרח, וחופש הדיבור . הם יצאו מגדרם כדי להרשים את העולם בהערצתם את הממשל הדמוקרטי. צריך לזכור שערש המשטר דרום קוריאה היה שנים רבות תולדה של שלטון צבאי. בעשור ה- 80 יצא שֵם דבר להפגנות הסטודנטים האלימות באוניברסיטאות בסיאול. כמעט מידי שבוע נשקפו מבעד למסכי הטלוויזיה בכל רחבי תבל תמונות ההתמודדות בין הסטודנטים המצוידים באבנים וגם בקבוקי מוֹלוֹטוֹב לבין המשטרה שיצאה לבלום אותם. בהפגנות הסטודנטים ההמוניות האלו שנמשכו כחמש שנים נהרג רק סטודנט אחד. השלטון ידע לבוֹדֵד את ההפגנות מצד אחד ומאידך נמנע לחלוטין מלהשתמש בנשק חַם נגד המפגינים. שתיים עשרה שנה מתום משחקי אולימפיאדת סיאול , עמד היקף סחר היצוא של דרום קוריאה על מספר עצום של דולרים , יותר מ- 160000000000 (מאה ושישים מיליארד). פנטסטי. דרום קוריאה הפכה למעצמה כלכלית עולמית. האווירה ברחובות סיאול הייתה מרהיבה וידידותית . המדינה עשתה מאמץ לאומי כדי לשוות לאירוע האולימפי חזיון של שלום, אחווה, ופיוס.

טקסט תמונה :  מסיבת Cocktail אולימפית בסיאול בספטמבר 1988 במרכז השידורים הבינלאומי היפהפה של SORTO ערב השקת המשחקים. לא אני ביקשתי להצטלם עם הגבירות הקוריאניות. הן ביקשו להצטלם עמי. לא מפני שהייתי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הן אפילו לא ידעו שאני מישראל אלא סברו שאני שחקן קולנוע אמריקני מהוליווד שביקש להיות נוכח במשחקים האולימפיים. זה היה מזמן לפני כרבע מאה של שנים. הייתי בן 50. (צילום KBS. באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לעומת המאמץ הלאומי של דרום קוריאה, עבור גרמניה ורשתות הטלוויזיה הממלכתיות ARD ו- ZDF המצוידות בטכנולוגיות טלוויזיוניות חדשניות באיכות וכמות כמעט בלתי מוגבלת, היה ארגון שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל משחק ילדים של ממש. לגרמניה יש ניסיון ומוניטין עצומים בארגון מופתי של מפעלי ספורט בינלאומיים רבים ורשתות הטלוויזיה שלה הן עתירות ידע בהפקת האירועים האלה , לרבות הפקות אולימפיאדת מינכן 1972 ומונדיאל 1974. ב- 1988 ניצבה מחלקת הספורט בשיא כוחה על מפת שידורי הטלוויזיה. זה לא היה במקרה. גם לא מפתיע ופתאומי. זה היה מסע הצלחה הדרגתי בן שנים. לא ניתן היה לעשותו ללא תמיכתו המובהקת של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת והסכמתם של מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן להרבות בשידורי ספורט ישירים רלוואנטיים . מונח העובר כחוט השני לאורכה של כל סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף הזאת בת 13 ספרים ומכונה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". החזקנו בכל זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים והחשובים בארץ ובעולם. משחקי הליגה הלאומית, גביע המדינה ומשחקי נבחרת ישראל בכדורגל, משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל, אולימפיאדות, מונדיאלים, אליפויות אירופה בכדורגל, אליפויות אירופה והעולם בכדורסל, גביעי אירופה בכדורגל, אליפויות העולם בא"ק, תחרויות ווימבלדון (Wimbledon) בטניס. בארץ שידרנו בחינם ועדיין ללא תשלום את משחקי הכדורסל הישראלי האליפויות הלאומיות השנתיות בא"ק ושחייה, משחקי המכביות, וכינוסי הפועל. בנינו והכשרנו במשך השנים יחידה מקצועית קטנה אך נבחרת איכותית שהתמודדה בהצלחה עם אתגרי שידור רבים ועצומים. ההשקעה בבניין כוח האדם המקצועי והכשרתו לתפקידי העריכה, ההפקה, והשידור במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית היא משימה רצינית וכבדת משקל ומעל לכל בעלת התחייבות מוסרית עצומה. אתה עוסק במעין ניסוי באנשים, מוכשרים יותר ומוכשרים פחות, אבל לרגע אל לך לשכוח שאתה אדם מורה ומחנך שלהם כבני אדם. חלק משגשוגה של מחלקת הספורט היה דווקא אולי במיעוט אנשיה. התוצאה הסופית על המסך הייתה פרי עבודתם שנים רבות של עובדים קבועים ספורים והושגה גם בזכותם של כמה עובדי ש.ת. (ראשי תיבות של שובר תשלום) שמצאו עניין רב בעבודתם במחלקת הספורט והשקיעו את מירב זמנם בעבודת הטלוויזיה, תמורת שכר עבָדִים.

טקסט תמונה : ינואר 1985. היכל הספורט ביד אליהו. השַדָּר הוותיק נסים קיוויתי (מימין) חונך על פי הוראתי את צוות ה- ש.ת. משה גרטל (במרכז) ואורן נהרי (מזוקן משמאל). שניהם היו בשנים ההן עובדי טלוויזיה Free Lancers וקיבלו שכר נמוך עבור עבודתם. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור היא גוף ציבורי עני כרוני. תמיד חסרות לו 20 אגורות לשֶקֶל . בחודש אוגוסט 1985 ביקש יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בשליחותם של חַיִים יָבִין מנהל הטלוויזיה ואוּרִי פּוֹרָת מנכ"ל רשות השידור לפַטֵר לאלתר ארבעה עובדים מסורים ממחלקת הספורט המצומצמת בכוח אדם ממילא, כדי לחסוך כסף לרשות השידור. הודעתי לו כי הפיטורים המיועדים של העובד הקבוע איציק גליקסברג , ושלושת עובדי ה- ש. ת. גיורא איילון, משה גרטל, ואורן נהרי יביא להתפטרותי המיידית מניהול מחלקת הספורט [2].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                              6.8.1985

אל  :  יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות

מאת  :  יואש אלרואי

הנדון  :  הפיטורים המיועדים של יצחק גליקסברג ועובדי ה- ש. ת. (עובדים עִמנוּ זמן רב) גיורא אילון, משה גרטל, ואורן נהרי.                                                               

ליאיר שלום,

הנני להודיעך בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שכל פגיעה בעובדים הנ"ל, הפסקת עבודה או פיטורין, יגרמו במישרין להתפטרותי המיידית מניהול מחלקת הספורט.

בברכה 

יואש  אלרואי

טקסט מסמך : 6 באוגוסט 1985. מכתבי למנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן הנוגע לפיטוריהם של ארבעת עובדי מחלקת הספורט מהטלוויזיה ומרשות השידור . היה מדובר בהפסקת עבודתו לאלתר של העובד הקבוע יצחק גליקסברג ופיטוריהם המיידי של שלושת ה- Free lancers גיורא איילון, משה גרטל, ואורן נהרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התחשב בי ולא נגע בהם.

ב- 1988 כללה נבחרת מחלקת הספורט שלי מעט אנשים . ספורים אך רובם כישרוניים ובראשם המפיק אמנון ברקאי. לידו פעלו השדרים, נסים קיוויתי, יורם ארבל, רמי ווייץ, אורי לוי, ואורן רוזנשטיין, שני המפיקים איציק גליקסברג וששי אפרתי, שתי המגישות מרב מיכאלי ואורית כסיף, מזכירת ההפקה רותי ליפקין ושתי עוזרות ההפקה שמחה שטרית ולורה קורנפילד , ועוד כמה אחרים. מחלקת הספורט הפיקה בשנת 1988 יותר מ- 300 (שלוש מאות) שעות שידור והפכה זה מכבר לבית הספר הטוב ביותר לעיתונאות בתוך הטלוויזיה לרבות הכשרת כתבים, שדרים , ומפיקים. עובדה שנדידת הכישרונות הייתה תמיד חד סטרית, ממחלקת הספורט אל חטיבת החדשות. מעולם לא בכיוון ההפוך. זה מצא חן גם בעיני מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות הנוכחיים חיים יבין ויאיר שטרן. במקום להכשיר בעצמם כוח אדם למשימות השידור הרבות שניצבו בפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתחומים שונים ב- 1988 וגם בשנים הבאות , החליטו שניהם "לגנוב" את אנשי הספורט למטרות שידור מיוחדות שצצו מעֵת לעֵת. הדבר החשוב ביותר של כל אִרגון באשר הוא – הם המנהיגות, הנִיהוּל, והכשרת האנשים למילוי המשימות הקונקרטיות. איכות האנוש קודמת לכל טכנולוגיה. בתחילת חודש ינואר 1988 התעמתי עם חיים יבין ויאיר שטרן יוצא מחלקת הספורט בעצמו שביקשו לגייס את אמנון ברקאי ויורם ארבל לשידורי יום העצמאות באותה שנה. הכעיס אותי הסיפור ששני מובילי השידור הציבורי נמנעים מלחזות את העתיד ולהיערך לקראתו בהתאם, ומעדיפים לעבוד בדרך השליפה האקראית. אמנון ברקאי ויורם ארבל לא היו רכוש פרטי שלי אך ניצבו בפני שניהם משימות שידור ספורט קונקרטיות . שליפת שני אנשים כל כך מרכזיים מצוות שידור שהוא ממילא קטנטן מערערת את שיווי המשקל הפנימי של כל שידורי הספורט.

ב- 8 בינואר 1988 כתבתי למנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן (הבוס הישיר שלי) מסמך מחאה חריף המעיר לו על דרך ניהולו את כוח האדם העומד לרשותו. תיעוד המסמך חשוב מפני שהוא ניסה לשנות דפוסי מחשבה ישנים ששררו בטלוויזיה הישראלית – בענייני כפילויות שידור. הנה הוא כלשונו [3].

רשות השידור –  הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                    יום שישי – 8 בינואר 1988

אל    :  מנהל החדשות

מאת  :  יואש אלרואי

הנדון  :  הטלת משימות נוספות על אנשי הספורט

יאיר שלום רב ,

1.  אמנון ברקאי.

הנני להודיעך באופן הברור ביותר שאני מתנגד מפורשות לכך שאמנון ברקאי ישמש מפיק המִשדר ביום העצמאות של מִפגן צה"ל בתאריך יום חמישי – 24 באפריל 1988 , בנוסף להיותו עורך התוכנית "משחק השבת". אינני יכול גם לקבל את צורת הפנייה שלך אליו, שתמורת הסכמתו לשמש מפיק המשדר של מִפגן צה"ל, אתה תסדר לוֹ, " לנסוע לאולימפיאדת סיאול 88'… ", וכמו כן תסדר לוֹ הטבה אחרת, "לעבור מגדוד השִריוֹן שבו הוא משרת ליחידת דובר צה"ל…". מצטער כל העניין הזה פשוט לא נראה לי. זאת לא הדרך, לא הצורה, ובטח לא המהות . יאיר , אם אתה ככה רוצה לנהל אותי (וזאת זכותך) , אני את הניהול הזה לא יכול לקבל . אני מבקש אותך גם לכבודך להפסיק את ההתנפלות הזאת באורח קבע על מחלקת הספורט . אתה יכול ולדעתי אתה חייב לאמן ולהכשיר לעצמך כוח הפקה מאומן ומיומן , בדיוק כפי שאני עושה במחלקת הספורט . קיימים עשרות אנשים טובים בבניין הטלוויזיה רק תלוי איזה מנהיגות אתה תפגין . מִשדר "משחק השבת" איננו חלטורה וגם לא תחביב , כשם שמִשדר מִפגן צה"ל איננו בבחינת הפקה קלה האמורה לעלות לאוויר כלאחר יד. אינני יודע מי קבע שאמנון ברקאי כמפיק משדר מִפגן צה"ל . האם זה אתה, ו/או אליעזר יערי מנהל התוכניות, ו/או מנהל הטלוויזיה בכבודו ובעצמו. זכותכם להחליט כראות עיניכם.

אם אמנון ברקאי עובר באמת להפיק את מִשדר מִפגן צה"ל הוא לא יוכל לשמש כעורך "משחק השבת" במקביל !!  אני מתפלא כיצד אתה לא מצליח לייצר ולהפעיל כוח אדם מעוּלֶה אחר בבניין הטלוויזיה . הדָבָר מותנה בך, בהנהלה ובמנהיגות הטלוויזיה. זה ימנע מכם את הצורך לפנות למחלקת הספורט בכל שידור ספיישל אחר בעתיד . אני שב וחוזר ומבקש מִמך לרדת מהעניין הזה. מחלקת הספורט תשדר במסגרת שידוריה שלה בתקופה מסביב "יום העצמאות" במלוא ההיקף. יאיר, נכונה לנו פעילות ענפה של הפקת שידורי ה- Play Offs  בכדורגל וכדורסל , גביעי אירופה בכדורגל וכדורסל  ביניהם שידורים ישירים, ועורך "משחק השבת" יהיה עסוק כרגיל במשרה מלאה. רֵד ממנו.

2.  יורם ארבל.

יורם ארבל הוא ראשית דבר שָדָר ספורט . הוא צריך לשדר רק ספורט . מינויו לשדר את מפגן צה"ל בנימוק שהוא השָדָר הטוב ביותר בטלוויזיה הוא נימוק לא טוב , ואם זה הנימוק שלך יאיר , אם כך שיורם ארבל יגיש את מהדורות "מבט", תוכניות "כלבוטק" וינחה שוב את תחרות שירי קדם האירו-וויזיון (בהנחה שהוא השָדָר הטוב ביותר בטלוויזיה…). אתה פשוט שורף אותו, משעמם את המסך, ויוצר שוב סטגנציה במודע. אתה לבטח זוכר מה קרה עם יורם ארבל כמנחה קדם אירו- וויזיון ב- 1987 יחד עם ירדנה ארזי. הרי הוא נראה ונשמע יותר ממגוחך. גם בעניינו של יורם ארבל אני מתנגד למינויו כשָדָר מִפגן צה"ל . יורם ארבל לא יכול להיות השָדָר של המשחק המרכזי "במשחק השבת , גם להגיש את "משחק השבת", גם לשדר כדורסל, וגם לשדר את מִפגן צה"ל ו/או להנחות את מופע שירי קדם האירו-וויזיון . יש לך מספיק מועמדים טובים בחטיבת החדשות שלך. אתה רק צריך לאמן אותם, להכשיר אותם, לשלוח אותם לשטח, ולהעניק להם גיבוי.

3.  כוח אדם במחלקת הספורט.

לא נראה לי מה שעשית עם אורן נהרי בעניין העברתו בהסתר ממני ממחלקת הספורט לחטיבת החדשות . אבל כמובן זאת שוב זכותך המלאה ! לאחר שיחה עם יוחנן צנגן סמנכ"ל כספים וכלכלה ו-וועדת תקציבים אני מבין שוב שחטיבת החדשות היא "Pool" אחד , וזה לא חשוב באמת אם ש. ת. (שובר תשלום) אחד עובד במחלקת הספורט ו/או בחדשות החוץ.

הפתרון כביכול שרמי ווייץ עבר למחלקת הספורט בתמורה לאורן נהרי איננו פתרון הוגן . להזכירך , רמי ווייץ היה שייך למחלקת הספורט עד 1979 , והוּעף ע"י אלכס גלעדי עם התקן שלו לחטיבת החדשות . באותה תקופה עבדו במחלקת הספורט לא ש. ת. אחד גם לא שניים או שלושה, אלא 12 כתבים ב- ש. ת.  מה שקרה הוא שבמשך הזמן וכתוצאה מאילוצים שונים קיצצו המוסדות הכלכליים ברשות השידור בעובדי מחלקת הספורות השכירים העובדים על בסיס ש. ת. , עד שפחת מספרם לשלושה (אורן נהרי, גיורא איילון ומשה גרטל). נכון שרמי ווייץ חזר למחלקת הספורט , אך רמי ווייץ היה כאן קודם לכן . מה לזה ולהורדת משְרַת ש. ת. ממחלקת הספורט ?? שוב העברת אליך מישהו (אורן נהרי) שלא אתה בנית אותו, לא אתה הכשרת ואימנת אותו, ולא אתה לימדת אותו דבר. קיבלת ממני מישהו "מוכן", ולא שעיני צרה בך . בחטיבת החדשות עובדים ממילא עשרות רבות של אנשים (חלק גדול מהם לא פעיל) ובכל זאת העברת מישהו ממחלקת הספורט ועל חשבון מחלקת הספורט. אתה הרי מנהל חטיבת החדשות עם כל הכבוד הראוי וזאת אולי זכותך, אך לי מותר לשאול אותך, "אם כך הדבר במה אם כן אתה מנהל אותי כשאתה פועל נגדי, והאם אני צריך לקבל את הדברים כמובנים מאליהם" ?

4.  אולפן גב לגב.

איך יכול להיות שבישיבת בוקר אצל מנהל הטלוויזיה , מספרת חנה קלופפר שאתה תיאמת עִמי כביכול שהשידור הישיר מקלן של משחק מכבי ת"א בגביע אירופה , יהיה גַב לגַב עם אולפן החדשות . ראשית דבר אתה לא תיאמת עמי דבר. אמרת לי רק, "שרפיק חלבי הוא בחור טוב והוא יסיים את המהדורה שלו בסביבות 20.58 …". יאיר, אתה לא מבין שבימאי השידור הישיר של משחק הכדורסל (באולפן) חייב להכין את כל האלמנטים הטכניים לפני שעולים לאוויר ? האם אתה לא מבין שאיש התאורה חייב להכין את התאורה הנכונה לשדר ולפרשן המובילים את השידור מהאולפן אך מעמדת שידור שונה מזאת של מגיש "מבט" ? האם אתה לא מבין שבימאי השידור זקוק לשתי דקות מינימום כדי להתכונן לשידור ללא שגיאות , למרות שהחלטתי להשתמש רק בטקסט הפתיח של יורם ארבל מבלי לשתף את אריה מליניאק, כדי לחסוך בזמן ולעלות מהר ככל האפשר לאוויר ? כיצד אתה יכול לומר בישיבת בוקר, "שאת הציבור לא מעניינת הפתיחה המיוחדת של השידור הישיר הזה…אלא רק תוכנו…ולא מעניין אותו שום דבר חוץ מהמשחק…" ?  יאיר, ממתי הציבור קובע ומחליט ??? אנחנו כעורכים ומפיקים קובעים לציבור במה יצפה ולמה יאזין !!! מעניין מאוד מדוע אתה דורש לשדר כבר אלפי פעמים את אותה הפתיחה המיוחדת של "מבט" לפני עליית המהדורה לאוויר שמזהה לציבור את תחילת שידור החדשות , ואתה מוותר בקלות כזאת על אות הפתיחה שמזהה את שידור משחק הכדורסל ועוד מטיף לי בשם הציבור ?  תאמר לי יאיר , האם זאת צורה חדשה של וויכוח, והאם אני אמור לקבל את הדברים כמות שהם. היית צריך להורות לעורך "מבט" רפיק חלבי לשדר מהדורה של 25 דקות במקום 30, ולהכניס 5 דקות תשדירי פרסומת, כדי לתת לי כעורך ומפיק השידור הישיר מקלן לעלות לאוויר בצורה מאורגנת ומסודרת . מדוע התמונה הפוכה בשעה ש- "מבט ספורט" מסיים את שידורו בימי חמישי בשבוע ב-  20.55, ומאפשר להכניס 5 דקות תשדירי שירות ופרסומות בינינו לבין "מבט", וכך מעניק את הזמן הדרוש לצוות העריכה והבימאי להתארגן מבחינה טכנית כדי לעלות לאוויר בתשע בערב ולהריץ את המהדורה ללא שגיאות ? התשובה ברורה לפי דעתי, נכון יאיר. צר לי מאוד לכתוב את המכתב הזה . אני מבקש ממך להביא את תוכנו של המכתב הזה לידיעתם של מנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל התוכניות אליעזר יערי, שאני מבין שידו בדבר ולקבל תשובות.

                                                                                                                 בברכה ,

                                                                                                                 יואש  אלרואי

טקסט מסמך : 8 בינואר 1988 . מכתבי למנהל החדשות יאיר שטרן (עמוד 1 מתוך 2) המוחה נגדו על הטלת משימות נוספות על אנשי מחלקת הספורט שאינו נוגעות לשידורי הספורט, לקראת חגיגות יום העצמאות ה- 40 של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 8 בינואר 1988. מכתבי למנהל החדשות יאיר שטרן (עמוד 2 מתוך 2) המוחה נגדו על הטלת משימות נוספות על אנשי מחלקת הספורט שאינו נוגעות לשידורי הספורט, לקראת חגיגות יום העצמאות ה- 40 של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יאיר שטרן השיב לי מבויש ולא נינוח בפתק צבעוני מעוצב הנושא את שם הפירמה שלו עצמו "יאיר שטרן", ושלח אותי לשטוח את טענותיי בפני מנהל הטלוויזיה חיים יבין שכמובן ניצב לצידו [4] : "יואש אלרואי, בהמשך לשיחתנו בע"פ, אינני רואה טעם לענות בכתב. אנא הפנה את השגותיך למנהל הטלוויזיה. בברכה יאיר שטרן". חיים יבין ענה לי בכתב ידו בשתי מילים:  "אין ברירה". לא נכון. וודאי שהייתה ברירה .חייכתי לעצמי. היו ימים שאהבתי אותם אבל לא ברגע הזה. ממש לא. לא בגלל שהיו בוסים שלי אלא מפני שהיו בוסים לא צודקים.

טקסט מסמך : ינואר 1988 . הפתק הצבעוני ששלח לי מנהל החדשות יאיר שטרן . זה היה לפני 25 שנים אבל המיסמכונצ'יק הזה שרד איך שהוא רבע מאה של שנים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . אני חושב ששניהם חיים יבין ויאיר שטרן ראו בי התקופה ההיא של טרום אולימפיאדת סיאול 1988 חוצפן לא קטן . לא אהבתי את הרעיון שחטיבת הספורט בפיקודי שהייתה ממילא מצומצמת – מחד , אולם מאידך רוויית משימות שידור כבדות ומורכבות בארץ ובעולם הפכה בעל כורחה לבי"ס לטיפוח כוח אדם של הטלוויזיה . זה לא בא בחשבון מבחינתי . זה הפר את ה- Balance הפונקציונאלי העדין בתוככי חטיבת הספורט . מעכשיו זה הכריח אותי כמפקד מוביל לא רק לחיות במשרדי מחלקת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים, אלא גם לִישוֹן שָם.

אני לא אוהב את הקונוטציה של מנהל , ו/או באשר לי מנהל חטיבת הספורט . מנהל הוא תואר שמעורר אסוציאציות של ביורוקרטיה . אנוכי הייתי במשך שנים רבות הוגה הדעות של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והמבצע שלהן .

סוף הפוסט מס' 164. ראה המשך ברשימה מס' 7. הועלה לאוויר בצהריי יום שני – 25 בפברואר 2013.

[1] ראה נספח : שרטוט תקשורת לוויינים מאולימפיאדת סיאול 1988 להעברת הסיגנל האולימפי מדרום קוריאה לישראל.

[2] ראה נספח : מכתבי ליאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות מ-  6 באוגוסט 1985 הקובע כי פיטוריהם של ארבעת עובדי מחלקת הספורט יביאו להתפטרותי שלי.

[3] ראה נספח : ראה מכתבי ליאיר שטרן מנהל החדשות  מ-  8 בינואר 1988 שנושאו הטלת משימות נוספות על אנשי הספורט.

[4] ראה נספח : ראה תשובתו של יאיר שטרן מנהל החדשות אלי על פתק צבעוני מעוצב , והפנה אותי אל מנהל הטלוויזיה.

[5]  ראה נספח : מכתבו של מנכ"ל רשות השידור אלי מ- 21 במרס 1988  המשבח את היערכותי לקראת מבצעי השידור של  שנת 1988.

[6] ראה נספח : מכתבי למנכ"ל רשות השידור באמצעות מנהל הטלוויזיה.

[7] ראה נספח : על פי הנתונים בספרו של קים און-יונג (KIM UN-YONG) מ- 1990 שנקרא בשם המחייב : "THE GREATEST OLYMPICS".

[8] ראה נספח : ספרו של ד"ר קים און יונג : "THE  GREATEST  OLYMPICS".

סוף הפוסט מס' 164. הועלה לאוויר בצהריי יום שני – 25 בפברואר 2013.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *