פוסט מס' 169. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (רשימה מס' 8). פוסט מס' 169. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בצהריי יום ראשון – 3 במארס 2013.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 4 : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות . אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות . אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג , באם ייאות ויפנה אלי , כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים .

————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 169 : הועלה לאוויר בצהריי יום ראשון – 3 במארס 2013.

————————————————————————————–

פוסט מס' 169. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (רשימה מס' 8). פוסט מס' 169. כל הזכויות שמורות.

————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 169. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (רשימה מס' 8). פוסט מס' 169. כל הזכויות שמורות.

ציטוט : "כאשר שני אנשים רוכבים על סוס, אחד מהם מוכרח לרכוב מאחור. (וויליאם שייקספיר).

הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988 הייתה מורכבת ומסובכת לא רק בגלל הטכנולוגיה המוגבלת וכוח האדם המועט שעמד לרשותי כהוגה, מנווט, ומוציא לפועל אלא בגלל הריחוק העצום של ניהול הפרויקט מגבולות המדינה והתקיימותו, ותקופת פעילותו הממושכת כמבצע שידור רב תחומי. מרבית הציבור איננו מתעניין בעלויות וקשיי ההפקה של הטלוויזיה לבטח לא באירועים בינלאומיים גדולים יש לו את הקשיים והדאגות היומיומיות משלו בתוכן גם תשלום האגרה. גובה האגרה השנתית היה תמיד נמוך (יחסית) . גבוה למי שאין לו ומגוחך ונמדד בפרוטות למי שיש לו. ככלל, הציבור משלם כרטיס לנסיעה קבוצתית באוטובוס אך דורש הסעה פרטית ב- מרצדס. לא היה שום סיכוי כי בתנאים הכלכליים והכספיים ששררו בימים ההם ברשות השידור אוכל להשביע את רעבונם ורעבוני. לא היו גבולות לשאיפותיי להציב את דגלה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל אתר בארץ ובעולם , למעט גבול אחד : ממון. ידעתי היטב לעשות טלוויזיה. לא נפלתי ברמתי משום קולגה בינלאומית שלי על פני הגלובוס. לא בידע , לא בכישרון, לא בניסיון, ולא באהבתי לביזנס הזה שקרוי טלוויזיה ותקשורת . הבעיה שלי (ושל הטלוויזיה הציבורית ורשות השידור) הייתה ונותרה כסף . כאן זה מתחיל  ופה זה נגמר . מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום נהג לסנוט בי בחוש ההומור המחודד שלו מעת לעת על רקע תביעותיי המקצועיות : "יואש אלרואי, לא קוראים לי Kirch – קוראים לי קירשנבאום". אילו היה לי מוט עשוי זהב ונקודת משען בשם רופרט מרדוק ו/או ליאו קירש הייתי מרים את כל העולם.

בתחילת חודש מרס 198, הגשתי למנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, ולמנכ"ל רשות השידור אורי פורת את תוכניות השידורים המקיפות והמפורטות לפרטי פרטים של שני מבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים שלנו : EURO 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה במערב גרמניה ) ואולימפיאדת סיאול 1988. ברור שעותק אחד הועבר תמיד במקביל ובאותה העת לשר האוצר של רשות השידור הלא הוא סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן. בהפקות ענק בינלאומיות ממושכות מן הסוג הזה דאגתי תמיד למסד שתי מערכות שידור במקביל. אולפן מוביל ומנוֵוט בירושלים וקבוצות הפקה, עריכה, ושידור במדינות היעד. מרב מיכאלי ואורית כסיף נבחרו להגיש באולפן בירושלים את השידורים האולימפיים של סיאול 1988. איציק גליקסברג הוצב כמפיק האולפן האולימפי בירושלים יחדיו עם ששי אפרתי, ורמי ווייץ נקבע על ידי להיות העורך המקומי. אבל העבודה העיתונאית העצומה והענקית נעשתה בסיאול 1988.

טקסט תמונה : ינואר 1988. גב' אורית כסיף בעת Screen Test שערכתי בחיפושיי אחרי מגישה חדשה לכל תוכניות הספורט בטלוויזיה ישראלית הציבורית בעקבות פרישתה של אורלי יניב. גב' אורית כסיף הייתה קריינית בעלת פוטנציאל שבסופו של דבר לא מומש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1988. מרב מיכאלי שדרנית גלי צה"ל השיגה את הציון הגבוה ביותר  ב- Screen test והפכה למגישה מובילה של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא הייתה הבטחה גדולה בתחום שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שלא התממשה בתחום הקונקרטי הזה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1979. המפיק יצחק "איציק" גליקסברג יחד עם גב' קלרה אוברלנדר מהנהלת החשבונות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה אחד המפיקים המוכשרים והנבונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובמחלקת הספורט. לרוע המזל תפוקתו נפלה מכישרונו. הוא היה מפיק מקובל במערכת ואהוד על אנשיה. ב- 1993 פרש מהטלוויזיה הישראלית ועבר לשורות חברת "רשת" אחת מזכייניות ערוץ 2. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה מר חיים יבין נתן לי יד חופשית לנהל את תִּכנון שידורי הספורט המורכבים ישירות מול המנכ"ל אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן. כולל השידורים האולימפיים . הוא לא שָת את ליבו להליכי זכויות השידורים ולעלויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של ההפקה . הוא לא התערב מפני שזה לא עִנְיֵין אותו כמנהל הטלוויזיה . הוא סמך לחלוטין על היכולת הביצועית שלי . אי התערבותו צִמצמה את ההליכים הביורוקרטיים וחסכה זמן ניכר בהפקה – לוֹ ולִי . אורי פורת ישב רכב על הסוס והחזיק במושכות . חיים יבין ישב על האוכף מאחור . זה היה נוח גם לי . נדמה לי שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ידע להעריך את המאמץ עצום המושקע מצדי כבר בשלבי התִכנון הראשוניים של מוצר השידור האולימפי הסבוך . אורי פורת הבין שלימוד החומר ותִכנון יסודי יניב בסופו של דבר גם תוצאות שידור טובות . הוא ביקש להביע את שביעות רצונו באמצעות מכתב ההערכה שלו אלי מ- 21 במרס 1988 המשבח את היערכותי לקראת מבצעי השידור היוקרתיים והיקרים שנכונו למחלקת הספורט במרוצת השנה [5].

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הקשר הישיר עם מנכ"ל רשות השידור ואורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן תרמו למהירות ויעילות ההפקה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

באוגוסט 1988 הגשתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (ולסמנכ"ל שלו יוחנן צנגן) את ספר השידורים / פקודת המבצע בת 150 עמודים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 88' . הוא היה המפקד העליון של צבאות רשות השידור ולכן קיבל לעיון את ה- Exemplar הראשון . הקדשתי לו הקדשה בפתח פקודת המבצע : "אדוני מנכ"ל רשות השידור ישי לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק". חַיִים יָבִין מנהל הטלוויזיה היה השני. ויָאִיר שְטֶרְן מנהל חטיבת החדשות, השלישי. מעתה ואילך תתנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי נובל הקרב של פקודת המבצע הזאת .

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידור / פקודת המבצע המקורית שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. הספר יצא לאור ב- 200 (מאתיים) עותקים והועבר לכל הפונקציונרים ברשות השידור, בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ברדיו "קול "ישראל", בטלוויזיה החינוכית – לימודית, וחברת "בזק". הבעיות הראשיות של ההפקה הרחוקה היו מערך התקשורת הלווייני המורכב ומערך קווי שידור ה- W4 שלנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תקופת ניהול (קדנציה) אחת של כל מנכ"ל את רשות השידור נמשכת חמש שנים . לתוך חמש שנות ניהולו "נופלות" בדרך כלל אולימפיאדה אחת ומונדיאל אחד . אורי פורת היה בר מזל כשזכה בקדנציה הראשונה שלו 1989 – 1984 לשָדֵר שתי אולימפיאדות (לוס אנג'לס 1984 וסיאול 1988) , מונדיאל אחד (מכסיקו 1986) , שני EURO`s (אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בצרפת 1984 וגרמניה 1988) , ואת אליפות עולם ה- 2 בא"ק – זאת של רומא 1987 . בתקופת הניהול השנייה הקטועה שלו שהחלה באפריל 1998 (הסתיימה במפתיע באוגוסט 2001), נפל בחלקו של אורי פורת לשָדֵר את מונדיאל צרפת 1998 . בחלוף שנה אירח אורי פורת מנכ"ל רשות השידור ב- 1999 בבנייני האומה בירושלים את תחרות שירי "האֶרוֹ- וִויזְיוֹן" (Eurovision) האירופית לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל בתחרות באנגליה ב- 1998. אח"כ פרש את חסותו על שידורי אליפות העולם השביעית בא"ק – סֶבִילְיָה 1999. בשנת 2000 העניק לי את התמיכה הראויה לשָדֵר את אליפות אירופה בכדורגל לאומות 2000 – EURO שנערכה בהולנד ובלגיה , ואת אולימפיאדת סידני 2000. בעת שידורי אליפות העולם ה- 8 בא"ק שנערכה באדמונטון באוגוסט 2001 נטש את כֵּס רשות השידור לעַד לאחר אין סוף התכתשויות עם אנשי הוועד המנהל של רשות השידור. תש כוחו.

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד זכה לנהל בקדנציה שלו 1984 – 1979 אולימפיאדה אחת (מוסקבה 80') ומונדיאל אחד (ספרד 82') , ואליפות עולם אחת בא"ק – הלסינקי 1983. את משחקי  1980- EURO שנערכו באיטליה סירב יוסף "טומי" לפיד לשָדֵר . הצעתי לאורי פורת כפי שהצעתי למפקדיי הקודמים , להימנות בעצמו על צוות הפקת השידורים בסיאול 88' . אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור עד אז שנענה לבקשתי להיות נוֹכֵח אישית באירוע ספורט בינלאומי אדיר ממדים שכזה וחסר תקדים בהיקף השידור שלוֹ , 132 שעות שידור ב- 16 ימים . הוא באמת רצה בערוב ימיו כמנכ"ל רשות השידור לעמוד מקרוב על אופן וצורת העבודה של מחלקת הספורט , וכדי להפיק את הלקחים בתום מבצע השידור הזה לקראת אירועים דומים בעתיד . היחיד שהלך בעִקבותיו של אורי פורת היה המנכ"ל מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם . ביקשתי בזמנו גם את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מנהלי הטלוויזיה שלי טוּבְיָה סָעַר וחַיִים יָבִין ואח"כ יוֹסֵף בַּר-אֵל לבַקֵר ולוּ לימים אחדים , לפחות פעם אחת בחייהם במפעל שידור ענק כזה , כדי להבין ולראות כיצד פיקודיהם מוציאים לפועל באמצעות כספי משלם האגרה את השידורים המסובכים והמורכבים הלכה למעשה . אף אחד מהם לא הגיע לשם מעולם. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון והיחידי בהיסטוריית רשות השידור שהגיע  לסיור וביקור לימודי-מקצועי באירוע ספורט גדול. זה היה באולימפיאדת סיאול 1988. אַרְיֵה מֶקֶל ומוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם הלכו בעקבותיו. המנכ"לים שקדמו להם שְמוּאֵל אַלְמוֹג, יִצְחָק לִבְנִי, ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא העלו בדעתם להצטרף לצִוותי השידור שנשלחו מטעמם לכסות את המונדיאלים או האולימפיאדות. אלוּ הן הפקות טלוויזיה ממושכות , מורכבות ומסובכות המתבצעות הרחק ממדינת ישראל. אלו הם מִבצעי שידור מעוררי עניין , יוּקרתיים, והיקרים ביותר בעלותם הכספית מבין כל הפקות הטלוויזיה האחרות שניתן להעלות על הדעת. על פי תפיסת השידור שלי הם היו חייבים להיות לפחות פעם אחת נוכחים בקו החזית העיקרי של רשות השידור. זאת לא הייתה זכותם. זאת הייתה חובתם.

לא תמיד ניתן ביטוי מספיק ע"י חלק מהקברניטים לחשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל. זה לא היה אולי הדבר העיקרי מבחינתם כמנהיגי שידור. ככלות הכול מדובר במין סטריאוטיפ, דימוי כוללני לכל שידורי ספורט, כאילוּ מדובר במקשה אחת, ללא כל הבדל בין הסוגים השונים של אירועי הספורט, בארץ וברחבי תבל , לרבות המונדיאלים והאולימפיאדות. שידורי הספורט היו ממוקמים באופן אוטומטי בתודעתם של חלק מהקברניטים במקום האחרון בסולם העדיפויות . הם הדירו רגליהם במתכוון מהאירועים החשובים האלה, והפסידו ידע רלוואנטי הכרחי למשימות הניהול שלהם. גם מנהלי הטלוויזיה כמו ישעיהו "שייקה" תדמור, ארנון צוקרמן, יצחק "צחי" שמעוני, טוביה סער, חיים יבין, יוסף בר-אל, ואפילו יאיר שטרן לא ערכו מעולם כל ביקור מקצועי במשחקים האולימפיים או באחד מהטורנירים של אליפויות העולם בכדורגל. אל דאגה גם שרי האוצר של רשות השידור ישראל דורי, יוחנן צנגן , ומוטי לוי לא ביקרו מעולם באחת מהאולימפיאדות או באחד במונדיאלים. למרות שמדובר בהפקות טלוויזיה מורכבות, מסובכות, יקרות, ויוקרתיות. ייתכן שאם חלק מהשמות המוזכרים כאן היו נוכחים לפחות פעם אחת במפעל שידור בסדר גודל כזה של אולימפיאדה ו/או מונדיאל, היו נחסכים הרבה מאוד וויכוחים וריבים שלא לצורך, ומלאכת ההפקה (והשִכנוע) שלי היו הרבה יותר קלים. מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים 1998 – 1993 מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה דומה מן ההיבט הזה לאורי פורת. עִניֵין אותו והיה חשוב לוֹ לעקוב מקרוב אחרי מהלך ההפקות הבינלאומיות שלי. הוא בּיקֵר אותי במונדיאל של ארה"ב 1994 בדָאלָאס בארה"ב , ולאחר מכן היה אורח שלי בהפקת שידורי 1996- EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שהתקיימה בשמונה ערים באנגליה, ושוב בא לבַקֵר אותי באולימפיאדת אטלנטה 1996. הוא באמת שאף לדעת כיצד מִבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים בסדר גודל כזה חובקים ארץ ועולם יוצאים לפועל . הוא רצה לראות במו עיניו איך עובדי רשות השידור, אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנשי רדיו "קול ישראל", משתלבים בתוך תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית הענקית הזאת שגולת הכותרת שלהם הם שידורי הספורט.

לביקורים המקצועיים האלה של מנכ"ל רשות השידור בזמן אֶמֶת בקַו החזית בעת ניהול קרבות השידורים הישירים של מחלקת הספורט ואספקת אינפורמציה סדירה ושיטתית למשלם האגרה ממרחקים עצומים על הגלובוס, יש חשיבות יתירה שלא תסולא בפז. נוכחותו של אורי פורת באולימפיאדת סיאול 1988 הייתה חיונית עבורו להבנת צורכי עבודת המערכת המצומצמת והקיומית שלי בסיאול וגם בירושלים . זה היה נחוץ כדי לסייע בבוא העת בקידום ההפקות הבינלאומיות הבאות . חבל שנזכר לעשות זאת בערוֹב ימיו כמנכ"ל רשות השידור. באפריל 1989 פינה את כיסאו למנכ"ל חדש בשם אַרְיֵה מֶקֶל. הייתי צריך להתחיל אז את כל מסע השכנועים מההתחלה כדי להסביר למנכ"ל הטרי אריה מֶקֶל כיצד אני מתעתד להפיק ולנהל את שידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה בקיץ 1990. מונדיאל איטליה 1990 הייתה הפקת הספורט הבינלאומית הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור. לאריה מֶקֶל לא היה בתחילת כהונתו צֵל של מושג כמו קודמיו בתקציבים והפקות הטלוויזיה המורכבות והמסובכות בכלל ושל שידורי הספורט בפרט. ב- 8 בספטמבר 1988 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במטוס יחד עִמי בדרכינו לסיאול. נלוו אלי בטיסה הזאת גם המפיק שלי אמנון ברקאי, השַדָּר אורי לוי, ושני מפקחי וטכנאי הקוֹל והתקשורת סעדיה קאראוואני ועוזרו יוסי ששון. אורי לוי היה פיגורה טלוויזיונית חשובה במערך השידורים האולימפיים של סיאול 88'. הוא היה בעל יכולות שידור Off tube של ענפי הספורט המשניים והבין את יסודות העריכה וההפקה של החומרים האולימפיים. איש רב משימתי ונאמן למערכת.

טקסט תמונה :  15 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988 . עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול בירת דרום קוריאה. אורי לוי (השדר המיועד מטעמי לשדר את טקס הפתיחה ואנוכי לקראת החזרה הגנרלית של השידור הישיר בטלוויזיה של טקס הפתיחה המרהיב. אורי לוי היה שדר טוב, ועורך ומפיק ברמה גבוהה. הוא היה יד ימיני באולימפיאדת סיאול 1988 יחדיו עם אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה ימים אח"כ חברה אלינו הקבוצה השנייה, חבוּרת השדרים נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, ומשה גרטל, וצֶוֶות טכנאי השטח שנועדו לאייש את עמדות השידור שלנו באִצטדיון האולימפי, בריכת השחייה והיכל ההתעמלות. היו אלה מאיר חיימי, אריק ברכה, ואלכס פלדמן. משה גרטל היה השַדָּר החמישי בצוות סיאול. צירפתי אותו ברגע האחרון לאחר תחנונים של ממש ו- וויכוח מר עם ההנהלה. צוות שידור קטן הוא בדרך כלל אפקטיבי, פחות מסורבל, ובעל יתרון ניהולי – אך לא במשחקים האולימפיים . לא ניתן ובלתי אפשרי היה לשדר 133 שעות אולימפיות עם ארבעה שדרים בלבד. בסופו של דבר הכריע מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעדי, ומשה גרטל המריא גם הוא לסיאול 88'. הנה מכתב התחנונים  מ- 3 באוגוסט 1988 [6].

טקסט מסמך : 3 באוגוסט 1988. זהו המסמך המקורי המבקש למנות את משה גרטל כשדר חמישי בצוות השידור שלי במשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשלחת האולימפית של הטלוויזיה הישראלית כללה 12 אנשים בלבד. משימת השידור משם הייתה לשָדֵר 132 שעות  "על קו סיאול – ירושלים", בפרק זמן של 16 ימים. עול עבודה עצום . לצורך השוואה , משלחת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מנתה כ- 2154 אנשים [7]. אלכס גלעדי איש NBC יעץ לרשת שלו לתגבר את עצמה ולהיעזר בכוח עבודה גם מן הטלוויזיה הישראלית . הטכנאים אלי רבינוביץ', עמי שטדלר ואלי קרייתי, והצלמים קרלוס פופ וחיים פודגור ובנו ראובן "רוביק" פודגור – הובאו באופן מיוחד ע"י NBC מישראל לדרום קוריאה . ארבעה טכנאים שלנו הצטרפו ביזמתי ובהתערבותי לקבוצה המבצעית של ה-EBU  בסיאול . טכנאֵי הוידיאו אלי בבא, צביקה הירש ויעקב היימברג, ואיש התקשורת מיכה לויירר . המפיקה המצוינת לאה זהבי צורפה לצומת תיאום חשוב בעבודת ה-EBU  בסיאול 88' והוצבה ב- Booking office של האיגוד.

טקסט תמונה : 15 בספטמבר 1988. האִצטדיון האולימפי בסיאול. יומיים לפני טקס הפתיחה. מפקח הקול והתקשורת יוסי ששון ואנוכי עורכים יחדיו בדיקה יסודית של קווי שידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire) הבינלאומיים שלנו בין סיאול לחדר הקול וחדר הקרה הראשי (Master Control) בירושלים. לא היה ניתן לנהל את השידורים האולימפיים ומבצעי שידור בינלאומיים אחרים ללא ידענותם המפליגה של שני הטכנאים סעדיה קאראוואני ויוסי ששון. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. אזור עמדות השידור של הטלוויזיה הבינלאומית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול. בדיקת קווי הטלפון של ההפקה עם האולפן בירושלים. מימין גב' לאה זהבי מפיקה מצטיינת ומוכשרת בטלוויזיה הישראלית הציבורית שעבדה באותה העת ב- Booking Office של ה- EBU ב- IBC בסיאול. (תיעוד וצילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מבנה קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו הפרושים בין סיאול 1988 לבין ירושלים. התכנון היה של מיכה לויירר, סעדיה קראוואני, ויוסי ששון על פי מתווה שלי כמנווט ההפקה הבינלאומית רחבת הידיים בת 133 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 17 ימים – מסיאול בירת דרום קוריאה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (השרטוט נלקח מתוך פקודת מבצע / ספר שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחוברה ונכתבה על ידי לקראת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988).

טקסט תמונה : שבת – 17 בספטמבר 1988. אנוכי עם שני אנשי התקשורת שלי באולימפיאדת סיאול 1988  יוסי ששון (מימין) וסעדיה קאראוואני משיקים "לחיים" (בכוסות "קוקה קולה…איך לא…) בעמדת הפיקוד שלי במשרד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בסיאול רגע לפני תחילת השידור הישיר של טקס הפתיחה האולימפי. שניהם היו טכנאי תקשורת מהטובים ביותר ברשות השידור בכל הזמנים. בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי ישבו אורי לוי והמפיק אמנון ברקאי. שתי הפיגורות האלה היו אנשי מקצוע מהמדרגה הגבוהה ביותר. ידעתי שיש לי על מי לסמוך. הערכתי אותם וגם אהבתי אותם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היקף פעילות נדרשת כזאת לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשמשת כתגבורת מקצועית בתחומי הצילום , טכנולוגיית עריכת ה- Video, ובהפקה לטובת NBC ו- EBU, באירוע ספורט בינלאומי כל כך נכבד כמו המשחקים האולימפיים של סיאול  1988, איננה  זכורה לי בעבר . פעילות כזאת העידה על  רמה מקצועית בינלאומית נאה של אנשי הטלוויזיה הישראלית כערוץ טלוויזיה. זה היה הישג אישי חשוב של העושים במלאכה, אך גם של אוּרִי פּוֹרָת כמנכ"ל רשות השידור. אוּרִי פּוֹרָת היה איש מקצוע ליבראל וחַף מקנאה. הוא לא פגע ביוזמות "הבאת עובדים זרים מישראל" של אלכס גלעדי למען רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בסיאול 1988, וגם לא בעבור וללטובת קבוצת העבודה המיוחדת של איגוד השידור האירופי ה- EBU בסיאול 1988 (נודעה בכינוי : EBU Seoul 1988 Operation Group). הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצאה בסופו של דבר נשכרת  מהיוזמות החיוביות האלה.

טקסט תמונה : יום שלישי ערב יום הכיפורים – 20 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עורך במלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת לצוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית. זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלכס גלעדי, אמנון ברקאי (מזוקן מאחור), גב' לאה זהבי, עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים), ציון סווירי (ז'קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי, כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום), ומר נסים מזרחי. זיהוי הנכוחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

הבנתנו והידע שלנו כיצד לעשות טלוויזיה טובה איננה פחותה משל האחרים . את זאת ידעתי כבר מזמן. אך היינו הרבה יותר עניים מהם כדי לתרגם את הידע וההבנה שלנו הלכה למעשה . ההבדלים הענקיים מצאו את ביטויים בכלכלה של ההפקה הטלוויזיונית , באמצעי השידור שלה , ובכוח האדם. NBC האמריקנית שילמה 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988, והוציאה מכיסה עוד 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר לצורכי ההפקה שלה בסיאול. כוח האדם שלה בסיאול 1988 מנה כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים. ה- EBU, איגוד השידור האירופי על עשרות מדינותיו שילם 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים מסיאול. ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחברה מלאה ב- EBU עמד על כ- 600000 (שש מאות אלף) אֶלֶף דולר . פי 500 (חמֵש מֵאוֹת) קטן מזה של  NBC. הבדלי יכולות השידור בין שתי הרשתות היו בהתאם . שלנו הייתה רחוקה שנות אוֹר מזו של NBC לטובתה של הרשת האמריקנית. אלוּ היו יחסי הכוחות. ההשוואה בינינו, הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא קיצונית כמובן. אך גם בהשוואות מול רשתות הטלוויזיה החברות  ב- EBU בינוניות כקטנות, יצאנו דַלים מכל היבט שהוא. לא ניתן לי להביא לסיאול 88' אפילו צוות צילום ENG אחד לכיסוי הספורטאים הישראליים. המשלחת הישראלית כללה 19 ספורטאים וספורטאיות פעילים בענפי הספורט השונים אך לא יכולנו לצלם איש מהם בסיאול 88'. לא את הכנותיהם לקראת התחרויות ולא בתחרויות עצמן. בשעה שצֶמֶד השייטים מקיבוץ שדות ים יואל סלע ואלדד אמיר עמד על סף סנסציה וזכייה במדליה אולימפית בתחרויות השייט במפרשיות דגם ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) בעיר פּוּסַאן (בקוריאנית : בּוּסאן) , לא עמד לרשותנו צוות צילום משלנו. אלכס גלעדי שאל אותי ערב שני השיוטים המכריעים כיצד אני מתכוון לכסות את הזכייה ההיסטורית האפשרית במדליה אולימפית שלבסוף לא התרחשה. סיפרתי לו כי מנוי וגמור עם יו"ר וועד הטכנאים המיליטאנטי אילן מנס שלא לאפשר לשָדֵר אפילו פריים (Frame) אחד שצולם בידי מצלמת ENG זרה שאיננה שלנו. אומנם שלחתי לפוסאן את אורי לוי ואמנון ברקאי שהסתייעו בצוות ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית הקרויה "1 TF" ששכרתי, אך זה היה בסופו של דבר רק למען הרקורד. יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את השיוט השני שחַל ביום הכיפורים בעיצומם של המשחקים באולימפיאדת סיאול ביום רביעי – 21 בספטמבר 1988. דירוגם הסופי במקום הרביעי גאל אותנו מייסורי הבושה . צמד הקיבוצניקים כמו כל ספורטאי המשלחת קיבל הוראה מהנהלת המשלחת לא להתחרות ביום הקדוש לדת היהודית ולעם ישראל. בכך וויתר בעצם הצֶמֶד והחטיא בדיעבד אך במעט את המקום השלישי. הוא נסוג למקום ה- 15 בתחרות. בשיוטים הבאים העפילו יואל סלע ואלדד אמיר שוב לצמרת ודורגו לבסוף במקום הרביעי. זוג השייטים הישראלי היטיב להגדיר את מיקומם הסופי בתחרות , "הדירוג הגרוע ביותר והמאכזב ביותר מפני שהוא רחוק כפסע מהמדליה". במדליית הזהב ב- "הולנדי המעופף" זכה הצמד הדני יורגן בויסן מולר (Jorgen Bojsen Moller) וקריסטיאן גרונבורג (Christian Gronborg) שעשה את מינימום השגיאות, צבר את מספר הניצחונות הרב ביותר ונרשמו לוֹ 31.4 נקודות. מדליית הכסף הוענקה לצמד הנורווגי אולה פטר פולן (Ole Peter Pollen) ואריק ביורקום (Erik Bjorkum) שנזקפו לו 37.4 נקודות. במדליית הארד זכה הצמד הקנדי פראנק מקלאפלין (Frank McLaughlin) וג'ון מילן (John Millen) שצבר 48.4 נקודות . יואל סלע ואלדד אמיר שדורגו במקום הרביעי צברו 59.7 נקודות. הם הקדימו בקושי רב את הצמד הניו זילנדי מוראיי ג'ונס (Murray Jones) וגרגורי נואלס (Gregory Knowels) שצבר 60.0 נקודות. דגם הסירות האולימפי הזה "ההולנדי המעופף" איננו קיים יותר בתחרויות השייט באולימפיאדות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בימים ההם של שנת 1988 את החדשות שלה עדיין בפילם כשכל העולם שכח את המושג העתיק והנושן הזה, ועבר לצלם אותן במצלמות ה- Video האלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). מנכ"ל רשות השידור סירב לעשות צחוק מעצמו וסירב להטיס לסיאול 1988 צֶוֶות פילם כדי לא לחזור על שגיאת אולימפיאדת לוס אנג'לס ארבע שנים קודם לכן. אולי בצֶדֶק מבחינתו. הוא לקח על עצמו בכך סיכון עצום שאומנם נמוג עקב כישלונם של מרבית הספורטאים הישראליים שנטלו חלק בסיאול 1988. אינני יודע להשיב לשאלה מה היה קורה אילו יואל סלע ואלדד אמיר היו זוכים לראשונה בתולדות הספורט הישראלי במדליה אולימפית במימי דרום קוריאה, בעוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שובתת ממלאכתה.

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון בגטבורג – שוודיה בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 5 בא"ק. רגע מביך. בהיעדר צוות ENG  אנחנו נאלצים להביא את קופץ המשולשת רוגל נחום לעמדת השידור שלנו כדי לראיין אותו אך מבלי להראות אותו לצופי הטלוויזיה בארץ. נוהג פסול ונפסד של טלוויזיה ירודה שמתנהגת כרדיו מבלי שהיא כפויה לכך. צופי בטלוויזיה בסלון ביתם שמעו את קולו אך בהיעדר מצלמה הם לא ראו אותו. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המפיקה הסינית (עמדת השידור של הטלוויזיה הסינית הממלכתית CCTV הייתה סמוכה לשלנו), אנוכי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין, והאתלט קופץ המשולשת רוגל נחום. (הצילום נעשה ע"י הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו רוגל נחום אלוף ישראל בקפיצה משולשת ואחד האתלטים המצטיינים של ישראל בכל הזמנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהגה בקמצנות רבה ומעולם לא הקצתה ציוותי צילום ENG מיוחדים לכסות את פועלו ואת פועלם של ספורטאים אחרים ברמתו בתחרויות אליפויות אירופה ואליפויות העולם בא"ק. זאת ניגוד גמור לרשתות טלוויזיה ציבוריות רבות ב- EBU שנוהגות לשלוח ציוותי צילום משלהן לתחרויות כדי להביא דיווחים עיתונאיים מהשטח אודות הספורטאים שלהן, מעבר לשידורים הישירים. (התמונה באדיבות הוועד האולימפי הישראלי).

יותר משרחשתי חיבה למנכ"ל רשות השידור שניצב לידי מרבית הזמן בסיאול 1988, כעסתי על מנהל הטלוויזיה (נשאר בירושלים ולא הגיע לאולימפיאדה) מפני שלא תמך בבקשתי להגדלת כוח האדם לצורך הכיסוי האולימפי. חיים יבין איש חדשות בעל ניסיון התנגד מכול וכל להטסת צוות צילום בפילם לצורך תֵּיעוּד ולוּ של הספורטאים הישראליים בלבד. לא ייאמן. אורי פורת בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה גם לא אישֵר לי לתגבר את צוות השידור האולימפי בעוד שני שַדָּרִים ולא נתן לי להביא עִמי לסיאול 88' לפחות עוזרת הפקה (תפקיד חיוני בהפקות גדולות בארץ ובעולם) . לא מפני שחשב שלא צריך עוזרת הפקה (המועמדת לתפקיד הייתה גב' שמחה שטרית עוזרת ההפקה שלי במחלקת הספורט ומהמצטיינות בתחום הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית) אלא מפני שלא היה לכך תקדים באולימפיאדות הקודמות. המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה התייעצו בעניין הזה עם יוֹחָנָן צַנְגֵן סמנכ"ל הכספים של הרשות, ושלושתם קבעו, "שאם לא הייתה קיימת הפונקציה הזאת של עוזרת הפקה בשידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, וגם לא באולימפיאדות הקודמות, מדוע יואש אלרואי צריך אותה לפתע בסיאול 1988". רק משהחלה מסת השידורים הישירים הענקית שלנו מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88' הבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כי טעה אך זה היה כבר מאוחר מידי. המנכ"ל שנכח לצִדי בסיאול 88' בתוקף תפקידו כעורך ראשי של הרשות למד לדעת כי משרד השידורים והתקשורת שלי ב- IBC בסיאול 1988 הפך גם לחדר השינה שלי. רק מנקודת התצפית בסיאול 88' עצמה הבין מנכ"ל רשות השידור כי שידורי האולימפיאדה הם באמת פרודוקציה ענפה ללא כל השוואה להפקת המונדיאלים, צפופה ומרוכזת, ורחבת היקף, והעומד בראשה נושא באחריות כבדה. לא ניתן היה לכסות כהלכה אולימפיאדה בה משתתפים 8465 ספורטאים וספורטאיות מ- 159 מדינות והנוטלים חלק ב-25 ענפי ספורט ו- 237 תחרויות אולימפיות, ולטפל נכון מן ההיבט העיתונאי גם במשלחת הישראלית בת 19 המשתתפים באמצעות צוות של 4 שַדָּרִים וחצי (יורם ארבל הגיע לחציה השני של אולימפיאדת סיאול 1988), וללא צוות צילום ENG. זה לא היה מספיק וזה לא היה רציני.

טקסט תמונה :  ספטמבר 1988 . אולימפיאדת סיאול 88' . זוהי הכניסה הראשית לבניין ה-  IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) המפואר של מתקני הטלוויזיה והרדיו. אנוכי עם גב' לאה זהבי (מימין) שעבדה עבור ה- EBU, גב' פאטימה הספרדייה מהטלוויזיה הספרדית הציבורית TVE (עבדה גם כן עבור ה- EBU), וסעדיה קאראוואני. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוצא דופן היו שידורם הישיר של שלושת ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת סיאול 1988 , הא"ק, השחייה, וההתעמלות. סעדיה קאראוואני ויוסי ששון הקימו במשרד מערך תקשורת ובקרת קווי שידור אָמִין שפעל ללא לֵיאות ודופי בכל תקופת המשחקים. שלושה טכנאים, מאיר חיימי, אלכס פלדמן, ואריק ברכה איישו את שלוש עמדות השידור המרכזיות שלנו באצטדיון האולימפי, בבריכת השחייה, והיכל ההתעמלות. שלושה פרשנים יוסף טלקי, ד"ר גלעד וויינגרטן, זָ'קִי וִוישְנִיָה הצטרפו לחמשת השדרים שלי נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, אורי לוי, ומשה גרטל. לשַדָּרִים לא היו סיבות להתלונן. הם היו מאובטחים ע"י ההפקה תכנית, טכנית, ולוגיסטית. תפקידם היה אחד בלבד. לשַדֵר.

זה נראה קַל אבל זה לא היה פשוט. האחריות דרשה ממני מאמץ פיזי ונפשי יומי מתמשך בן יותר מ- 20 שעות ביממה. הייתי מאושר להסיע בשבת – 17 בספטמבר 1988 ברכב ההפקה את צוות השידור אורי לוי ונסים קיוויתי וגם את המנכ"ל אורי פורת לאִצטדיון האולימפי, לשידור ישיר של טקס הפתיחה. נוכחותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במשחקים האולימפיים בסיאול 88' הייתה בעלת חשיבות גדולה בהמשך הדרך מפני שלמד שיעור חשוב בהפקות טלוויזיה בינלאומיות . לדאבון לב המנכ"ל הזה בעל הקסם האישי שלא התבייש להתגלח מעֵת לעֵת על זקנו של הציבור הודח ממשרתו באפריל 1989. אין לי בכלל ספק שאם אורי פורת היה נשאר בתפקידו לקדנציה נוספת היינו מכסים טוב יותר את המשחקים האולימפיים הבאים של ברצלונה 1992. תופעת מסת כוח האדם המִזערית וציוד ההפקה המועט שלנו בסיאול 1988 היו הופכים לצֵל הרים חולף . הכיסוי העיתונאי הטלוויזיוני של אולימפיאדת ברצלונה 1992 בעידן מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל שהחליף אותו ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל יורשו של חיים יבין היה בלתי מספיק. למוּד ניסיון היה אורי פורת מאשר תוספת של ציוותי צילום, אנשי הפקה ושידור, וטכנולוגיה. אין לי ספק בכך. אף על פי כן למרות שהיה נסתר מעין המצלמה בשנות מנהיגותו בשנים 1989- 1984 הייתה מנהיגותו והשפעתו של אורי פורת על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומיננטית ועדיפה עשרת מונים ללא השוואה על זאת של מנהל הטלוויזיה חיים יבין. מעניין להציץ לרגע קט לעבר ההתייחסות האולימפית הרצינית הבלתי רגילה של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שזכתה בחוזה השידורים הבלעדי בארה"ב של משחקי סיאול 88' תמורת הסכמתה לשלם זכויות שידורים על סך של 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר . הסכם זכויות השידורים בין NBC לבין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC והוועדה המארגנת הקוריאנית SLOOC נחתם בלוזאן (Lausanne) ב- 26 במארס 1986. כשנתיים וחצי לפני מועד טקס הפתיחה שנקבע לשבת – 17 בספטמבר 1988. עוד באותו היום שלח נשיא חטיבת הספורט של NBC ארתור ווטסון (הבוס של אלכס גלעדי) מכתב מזהיר לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר און יונג קים על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. כך כתב לו [8].

טקסט מסמך : 26 במארס 1986 .  נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 1 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים . מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980 וחבר IOC  מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של ABC בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול").

טקסט מסמך : 26 במארס 1986. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 2 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980 וחבר IOC מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של ABC בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול").

רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הביאה לסיאול 1988 כוח אדם שמנה 1200 איש ושידרה משם 180 שעות . דמותו של מר אלכס גלעדי חוצה לאורכה, רוחבה, ועומקה את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שדנה בקורות הטלוויזיה בארץ ובעולם, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הוא היה מבין מחולליה.

רשות השידור ו- EBU חייבים תודת נצח לנשיא הוועד האולימפי חואן אנטוניו סאמאראנש על שכרת ברית עולם עם השידור הציבורי. חואן אנטוניו סאמאראנש היה עילוי. מנהיג ומדינאי עַל בעל חזון ענק שהוציא לפועל בצורה מוצלחת שאין גדולה ממנה את הסימביוזה הנפלאה בין הטלוויזיה לאולימפיאדה . חואן אנטוניו סאמאראנש ניהל באופן אישי את המו"מ עם ה- EBU על זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול. ב- 18 במארס 1987 נחתם בלוֹזאן הסכם זכויות השידורים בו נקבע כי 36 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU (איגוד השידור של מערב אירופה) ישלמו תמורת שידור המשחקים האולימפיים של סיאול 88' סכום של  28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. הסכום הנמוך עורר פליאה והתמרמרות בין אנשי SLOOC ואנשי IOC כאחד. רבים חשבו שָם ש- חואן אנטוניו סאמאראנש שגה שגיאה גדולה כשלא דרש סכום כפול מאיגוד השידור העשיר בעולם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עליו נמנות רשתות טלוויזיה עשירות כמו ה- BBC האנגלי, RAI האיטלקית ,TVE הספרדית, 1 TF הצרפתית, ו- ARD ו- ZDF הגרמניות. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש הדף את התלונות כלאחר יד. חשיפת המשחקים האולימפיים באמצעות השידור הציבורי הייתה חשובה בעיניו לא פחות מהכסף. האיטלקי העשיר כקורח סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי (Silvio Berlusconi) ראש ממשלת איטליה בעבר וגם נשיא ערוץ הטלוויזיה המסחרי האיטלקי העשיר "קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה" ובעל קבוצת הכדורגל "AC MILAN" הציע לבדו לשלם ל- IOC  וְ- SLOOC סכום של יותר מ- 40000000 (ארבעים מיליון) דולר והיה אותו האיש שהציע לפיטר יוברות' יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר, בשעה ש- RAI הציבורית שילמה רבע מהסכום. אולם בשער ניצב נשיא IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש שדחה את ההצעה של סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי על הסַף . כידוע הוועד האולימפי הבינלאומי מחזיק באופן בלעדי בזכויות השידורים של האולימפיאדות. נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) חואן אנטוניו סאמאראנש צעד לאורך כל הדרך עם המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ונעתר גם להצעה הכספית הנמוכה והמגוחכת של OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television) איגוד השידור המזרח אירופי שייצג 16 מדינות הנִמנות על הגוש הסובייטי, לשלם ל- IOC רק סך של 3000000 (שלושה) מיליון דולר. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש היה נדיב אך לא תמים. הוא הרשה ל- SLOOC (הוועדה המארגנת הדרום קוריאנית של אולימפיאדת סיאול 1988) למכור בזוֹל את זכויות השידור המקומיות של סיאול 88' לרשת הטלוויזיה הדרום קוריאנית KBS תמורת 3.450000 (שלושה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) דולר בלבד . כעבור ארבע שנים באולימפיאדת ברצלונה 1992 עמד על כך שרשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית העשירה של ספרד TVE בעלת הזכויות הציבוריות לשידור האולימפיאדה בארצה , תשלם לוועדה המארגנת המקומית 92' COOB את הסכום שחשב שמגיע לה ועמד על 25000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. TVE אשר שימשה Host broadcaster של אולימפיאדת ברצלונה 1992 (תחת הכינוי RTO 92) כשם ש- KBS שימשה Host broadcaster ארבע שנים קודם לכן של אולימפיאדת סיאול 1988 (תחת הכינוי SORTO 88), אומנם שִילמה את התשלום שנדרש ממנה.

צריך להבין שהמשחקים האולימפיים קיץ וחורף הפכו להיות הצגת הספורט הגדולה בתבל , ו- IOC בראשות הנשיא הספרדי שלה חואן אנטוניו סאמאראנש ניצלה את המצב . הקפיצה הגדולה של רּף התשלומים חלה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשעה שנשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC מר רון ארלדג' הסכים לשלם סכום פנטסטי של  225000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) זכויות שידורים עבור שידור בלעדי בארה"ב. עבור אולימפיאדת מונטריאול 1976 שילמה ABC רק 25000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים. NBC שילמה עבור אולימפיאדת מוסקבה 1980 סך של 85000000 (שמונים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים אולם הכסף הזה אבד לה לאחר הטלת חרם פוליטי על המשחקים מטעם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר וביטול השידורים האולימפיים משם. בעור שיניה הצליחה NBC לחלץ את דמי הביטוח בגובה של 30000000 (שלושים מיליון) דולר. זאת הייתה מפולת כלכלית בלתי צפויה של NBC בשל נסיבות פוליטיות. טבלת הנתונים הבאה הדנה בעליית רף התשלומים של זכויות השידורים הנוגעת לאולימפיאדות לוס אנג'לס 1984 ו- סיאול 1988 חושפת עד כמה הפכו המשחקים האולימפיים ליעדי שידור טלוויזיוניים מועדפים ע"י כל הרשתות הבינלאומיות לרבות איגוד השידור האירופי ה- EBU וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיא חברה מלאה ופעילה (Activ Member) בשורות האיגוד.

רשתות טלוויזיה      אולימפיאדת לוס אנג'לס 84      אולימפיאדת קלגארי 88     אולימפיאדת סיאול 88

1. ABC ארה"ב         225000000 דולר                309000000 דולר                       –

2. NBC ארה"ב                   –                                            –                     309000000 דולר

3. NHK יפן             18500000 דולר                  3900000 דולר                52000000 דולר

4. EBU אירופה        19800000 דולר                  5700000 דולר                28000000 דולר

הערה : EBU הוא איגוד השידור האירופי שמונה בשורותיו 38 רשתות טלוויזיה

5. הטלוויזיה הישראלית  200000 דולר                              –                         600000 דולר

6. ערוץ 10 אוסטרליה   10600000 דולר              1600000 דולר                  7330000 דולר

7. OTI דרום אמריקה    2150000 דולר                       –                               2920000 דולר

הערה : OTI הוא איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה

8. OIRT אירופה          2500000 דולר               1200000 דולר                   3000000 דולר

הערה : OIRT הוא איגוד השידור של 11 מדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה

9. CBC קנדה             3000000                       3150000                          4800000 דולר

10. KBS דרום קוריאה   3500000                             –                              3450000 דולר

11. URTNA אפריקה   110000 דולר                         –                              170000 דולר

הערה : URTNA הוא איגוד השידור של מדינות אפריקה

12. ASBU מדינות ערב   350000 דולר                       –                              420000 דולר

הערה : ASBU הוא איגוד השידור של המדינות הערביות

13. CBU האיים הקריביים  99000                             –                              130000 דולר

14. ABU אסיה                975000 דולר           278000 דולר                  1500000 דולר

הערה : ABU הוא איגוד השידור של מדינות מזרח אסיה

15. PTV 4 פיליפינים  400000 דולר                           –                           550000 דולר

16. HTV /TVP הונג קונג 325000 דולר                      –                           1.000000 דולר        

הערה : הנתונים שנאספו כאן אודות זכויות השידורים של הטלוויזיה הבינלאומית מתבססים על תחקיר מפורט שערכתי בשעתו עם IOC . כמו כן הם מתבססים גם על מידע שמופיע בספרו המעניין של חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ונשיא הוועד האולימפי של דרום קוריאה בימים ההם קים און יונג (Kim Un – Yong). הספר קרוי : "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden – Bden to Seoul". הספר יצא לאור ב- 1990 .

kim

טקסט מסמך : השער הקדמי של ספרו של נשיא הוועד האולימפי הדרום קוריאני וחבר IOC מר קים יון יונג, "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden Baden to Seul". דרום קוריאה קיבלה את זכות האירוח של אולימפיאדת סיאול 1988 בקונגרס IOC שנערך ב- באדן באדן ב- 1981. הספר המעניין מתאר גם כיצד עובדת תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית בשיתוף פעולה עם הוועד האולימפי ואיך מתנהלים המו"מ המורכבים והמסובכים והיקרים בין גופי השידור בעולם לבין הוועדה המארגנת הגדולה והחשובה בעולם. ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ה- Share הכספי שלנו במשחקי סיאול 1988 עמד על  600000 (שש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר בלבד . זוֹל. אך ההפקה שלנו הייתה ענייה מאוד ודלילה. היינו יכולים לעשות הרבה יותר בתחום הסיקור העיתונאי – חדשותי לוּ הייתה ניתנת לנו ההזדמנות הנחוצה . משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה אומנם כמות גדולה של 133 שעות בתקופה של 16 ימים באולימפיאדת סיאול 1988, אך השידורים האלה היו Multilateral בלבד. לא הפקנו ולא שידרנו ולוּ כתבה אחת משלנו על הספורטאים הישראליים, לא על הספורטאים הבינלאומיים, ואף לא דיווח אחד על המדינה המארחת, תושביה, ותרבותה. זה היה אסור בטאבו . מן ההיבט הזה של כוח אדם ואמצעי שידור המוקצים להפקת השידורים האולימפיים נשארה הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אורי פורת וחיים יבין ב- 1988 תקועה שנות דוֹר מאחור – כמעט באותו המקום, התחום, והגבולות – שהציבו וקבעו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג מנהל הטלוויזיה יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תַּדְמוֹר בשנת 1972.

נסים קיוויתי הֵאֶפִיל כרגיל גם בסיאול 1988 על כל השדרים האחרים של הטלוויזיה וגם על יורם ארבל . הוא נשא בעוֹל השידורים העיקרי כששידר מעמדות שידור באִצטדיון האולימפי ובבריכה את שני המקצועות המרכזיים האולימפיים תחרויות הא"ק והשחייה. נסים קיוויתי היה כבר בן 62 אך בשיא יכולתו המקצועית. כמה מוזר וחבל היה שנדרש לפנות את כֵּס השידור שלוֹ כעבור שלוש שנים בהיותו בן 65 בטענה מטופשת שהגיע לגיל הפנסיה. נפל בחלקו של השַדָּר הנפלא הזה לשָדֵר באולימפיאדת סיאול 88' את כל הדרמות הגדולות על המסלול לרבות הניצחונות המדהימים של האָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן (נפסל כידוע מאוחר יותר בשל סמים) בריצת 100 מ' ושל האָצָנִית האמריקנית דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית – ג'וֹיְנֶר במירוצים הקצרים לְ- 100 מ' וְ- 200 מ'. אין לי בכלל ספק שהצופים בישראל חייבים לנסים קיוויתי חוֹב ענק . הוא היה שַּדָּר ספורט יוצא מגדר הרגיל בתחום הא"ק.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 1988. נסים קיוויתי (מימין) היה שַדָּר א"ק נערץ ודגול. נפל בחלקי כבוד רב להפיק ולנהל אותו במשך שנים כה רבות. משמאל הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. (צילום KBS ו- SORTO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קדמו למבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת סיאול 1988 שנים של הכנות והתכוננויות. המבצע עצמו היה ממושך, מורכב ומסובך מאוד בעיקר מההיבט הטכנולוגי ומיעוט כוח אדם שלנו, והרחק מגבולות המדינה – אולם צלח. לאחר שובי ממבצע שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 לירושלים מצאתי על שולחני במשרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים – שלושה מכתבי הערכה משלושת הבוסים שלי : מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין, ומנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. הנה הם פרוסים בפני קוראי הבלוג. ברור שרחשתי הערכה לכותבים. המנהלים שלי כתבו צל"שים מרגשים וכֵּנִים בדָם לִבָּם אולם הפסגה האמיתית ניצבה עדיין מנגד. יחדיו עם רשת הטלוויזיה הציבורית שלי ניצבתי על הר נבו כמה וכמה פעמים אולם בשערי הטלוויזיה הבינלאומית בה שכנו רשתות שידור ברמתן של ה- BBC הבריטי הציבורי ורשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות – טֶרֶם נכנסנו. זאת הייתה טריטוריה שונה לחלוטין. כדי להעפיל לפסגת הטלוויזיה האמיתית אתה זקוק ראשית דבר לטכנולוגיה חדשנית איכותית וכמותית ולכוח אדם רב ומיומן. שניהם פונקציה של ממון. צפינו מרחוק בפסגה שמעולם לא הגעתי אליה. גם לא בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור.

טקסט מסמך : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 133 שעות בפרק זמן של 16 ימים בלבד, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : שרטוט תקשורת לוויינים מאולימפיאדת סיאול 1988 להעברת הסיגנל האולימפי מדרום קוריאה לישראל.

[2] ראה נספח : מכתבי ליאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות מ-  6 באוגוסט 1985 הקובע כי פיטוריהם של ארבעת עובדי מחלקת הספורט.

[3] ראה נספח : ראה מכתבי ליאיר שטרן מנהל החדשות  מ-  8 בינואר 1988 שנושאו הטלת משימות נוספות על אנשי הספורט.

[4] ראה נספח : ראה תשובתו של יאיר שטרן מנהל החדשות אלי על פתק צבעוני מעוצב, והפנה אותי אל מנהל הטלוויזיה.

[5] ראה נספח : מכתבו של מנכ"ל רשות השידור אלי מ- 21 במרס 1988 המשבח את הערכותינו לקראת מבצעי השידור של  שנת 1988.

[6] ראה נספח : מכתבי למנכ"ל רשות השידור באמצעות מנהל הטלוויזיה .

[7] ראה נספח : על פי הנתונים בספרו של קים און-יונג (KIM UN-YONG) מ- 1990 שנקרא בשם המחייב : "THE GREATEST OLYMPICS".

[8] ראה נספח : ספרו של ד"ר קים און יונג : "THE  GREATEST  OLYMPICS".

סוף הפוסט מס' 169. הועלה לאוויר בצהריי יום ראשון – 3 במארס 2013.

 


תגובות

פוסט מס' 169. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (רשימה מס' 8). פוסט מס' 169. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בצהריי יום ראשון – 3 במארס 2013. — תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *