הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 146. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או לטובת רווח מסחרי , ו/או לצורך פרסום אישי . 

———————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 146 : הועלה לאוויר בצהריים של יום חמישי – 31 בינואר 2013

———————————————————————————————————

הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. (רשימה מס' 1) 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .   

הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. (רשימה מס' 1)

פרק 1  מקומה ותפקידה של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ב- EBU (איגוד השידור האירופי) ובמישור הטלוויזיוני הבינלאומי . הבנת הנוסחה המתמטית עליה מבוסס ה- Share הכספי של ה- EBU בעת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוונטיים הבינלאומיים הגדולים . הכסף והממון הם הדלקים והשמנים של שידורי הספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא. הם אבות ההצלחה. כישרון העובדים איננו מספיק כאן. השגת היתרי עבודה בשבתות ממשרד העבודה והרווחה לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי שנוכל לצלם לפחות משחק אחד בליגה הלאומית בכדורגל לתוכנית "משחק השבת). 

שתי העונות  1986 – 1985 ו- 1987 – 1986 של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית צלחו הרבה תודות לפעולתם הברוכה ותמיכתם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן במדיניות שהתוויתי ובחתימה על החוזים המבוקשים עם וועדות הספורט השונות – בארץ ובעולם . גולת הכותרת של מבצעי השידור הבינלאומיים המורכבים והמסובכים של מחלקת הספורט בראשותי הייתה הפקה וכיסוי של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקה וכיסוי של מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986 , כמו גם הפקה וכיסוי של טורניר הטניס של ווימבלדון 1986 . מכתבי ההערכה שנכתבו ונשלחו אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה בתום שני מבצעי השידור הממושכים הבינלאומיים הללו – נחוצים מחד לצורך עדות ותיעוד שגשוג שידורי הספורט בימים ההם של קיץ 1986 ומאידך אנטי תזה למאבקים שנכונו לי בסתיו 1986 הנוגעים לכיסוי משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בארץ (ליגת העל היום) . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה דומה במידה רבה לקליפת אגוז השטה על מים סוערים . תפר דק הפריד כל העת בין הצלחה לכישלון .

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986 . מכתב הערכה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שנשלח אלי בתום שתי ההפקות הבינלאומיות של הפקת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקת מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986 . מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין שנכתב אלי בתום שתי ההפקות הבינלאומיות של הפקת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקת מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (מונה לתפקידו ע"י ממשלת יצחק שמיר ב- 1 באפריל 1984) היה האיש שמינה בחודש פברואר 1985 את יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הזמני במקומו של טוביה סער . המינוי היה לתקופת מבחן בת שלושה חודשים , אך אורי פורת נואש ממנו זה מכבר . הוא מעולם לא העריך יתר על המידה את אמות המידה האישיות וכישוריו הניהוליים של יוסף בר-אל אף על פי כן הפקיד בידו את התפקיד הרם ועכשיו חיפש דרך להיפטר ממנו . מאוחר יותר סח לי בתום משחקי המכבייה ה- 12 ביולי 1985 בהַאי לִישָנָא : "מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה ב- 1985 לאחר תום תקופת הניהול של טוביה סער הייתה פרי לחץ של השר הממונה על רשות השידור שר החינוך והתרבות יצחק נבון והמלצה של יו"ר הוועד המנהל עו"ד מיכה ינון" . כחודש לאחר מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה הבין אורי פורת כי שגה והדיח אותו מתפקידו בגין אי מילוי הוראותיו . מִיכָה יִנוֹן ראה בפעולת ההדחה הזאת התגרות של אורי פורת בוועד המנהל וביטל את ההדחה . יתרה מזאת . הוועד המנהל האריך את כהונתו הניסיונית של יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה בשלושה חודשים נוספים . רשות השידור ובעיקר הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ובעלת העוצמה התקשורתית הפכו זה מכבר לכְּלֵי משחק בידי הפוליטיקאים .

ראה שני הספרים עבי הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" (11 כרכים) ו- "למילים יש וויזואליה משלהן" (6 כרכים) במסגרת הסדרה הכוללת בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

אורי פורת לא יכול היה להישאר אדיש למצב שנוצר בעקבות שערוריית קטיעת השידור הישיר של טקס פתיחת המכבייה ה- 12 בעיצומו ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ובהמלצת מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ועורך "מבט" מיכאל קרפין . זה היה בעיניו מעשה אווילי שלא ייעשה . לא רק שיקול מוטעה אלא מעשה מביש שיש לו פירוש אחד . התגרות בצופים . הייתי קרוב מאוד בימים ההם אל מנכ"ל רשות השידור בתוקף תפקידי כממונה על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית . יצא לנו לשוחח בהרחבה על הפרשה . אורי פורת היה עֵד לאכזבה רבתי השוררת בציבור ממנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאוֹר שיקוליו הבלתי הגיוניים , ושלף לעברו כרטיס צהוב שני ברציפות . הנפת שני כרטיסים צהובים לעבר שחקן במשחק כדורגל שווה לכרטיס אדום  שפירושה הרחקה מכר הדשא . אורי פורת נהג כשופט כדורגל . הוא המתין לרגע ההדחה של יוסף בר-אל . היא לא איחרה לבוא . בסופו של דבר ירש יאיר אלוני ב- 18 בדצמבר 1985 את יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה . מינויו של יאיר אלוני לתפקיד הנכבד התאפשר רק בשל מאבק כוחות שלא הוכרע בין שמעון פרס ליצחק שמיר . המועמדים העיקריים לניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית אז היו בכלל דן שילון וחיים יבין . יאיר אלוני היה שחקן מחליף ולא השתתף במשחק . המינוי לתפקיד הרָם הזה של מנהל הטלוויזיה הציבורית-ממלכתית חייב להיות מקצועי גרידא אך במדינת ישראל מתערבבים השיקולים המקצועיים בהמלצות פוליטיות של עסקנים , פוליטיקאים , ומדינאים -אלה באלה . לכן הן כבדות משקל פוליטי רב . הפוליטיקה דוחקת את המקצוענות ומינוי מנהל הטלוויזיה הישראלית הופך להיות במידה רבה קרקס . מפני שהתפקיד הוא מינוי פוליטי הייתה הכרעת המכרז תקועה בממשלה . התערבו במינוי ראש ממשלת האחדות שמעון פרס ויצחק שמיר שר החוץ . שמעון פרס התנגד למינויו של חיים יבין מפני שרגז עליו בשעה שהפיק את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "הנבחרים" (הסדרה בעריכתו של יאיר אחי-אילן ז"ל שודרה לאחר הבחירות  ב- 1981) והעניק דימוי שלילי לתדמיתו . יצחק שמיר התנגד למינויו של דן שילון מפני שהאשים אותו באחריות להכנת סרטי התעמולה של המערך . יאיר אלוני היה ברירת מחדל של חידלון המציאות .

דן שילון שבילה כבר מחוץ לרשות השידור היה ג'נטלמן יותר מחיים יבין ושיגר ברכה למ"מ מנהל הטלוויזיה החדש : "יאיר אלוני הוא בחור נהדר, איש מקצוע, ואדם ישר והגון" .                                                                        

חיים יבין היה הרבה יותר כעוּס ומאוכזב . זה מצא ביטוי בטקסט שלוֹ , "המינוי בפועל הוצע לי פעמיים ע"י המנכ"ל . פעמיים דחיתי אותו. בפעם הראשונה בעקבות פרשת יוסף בר-אל ובפעם השנייה עכשיו . הופעלו עלי לחצים כבדים לקבל את המינוי ובשתיהן סירבתי . מינוי בפועל לפרק זמן קצוב הוא מינוי על תנאי שאיננו מאפשר למנהל הטלוויזיה לבצע את שיקומה כפי שהוא מוצא לנכון. ידיו כבולות . הוא מנהל 'על תנאי' ואפשר לפטר אותו בחתימת קולמוס או בהחלטה של הוועד המנהל . גם פרק הזמן הקצוב של שישה חודשים או שנה , איננו מאפשר את הפעולה המפרכת והקשה שממתינה לכל מי שירצה לשקם את המוסד .אני גם סבור שאין זה לכבודי או לכבודו של מי שאמור לשאת במִשרה החשובה הזאת . אני סבור שמינויו של מנהל הטלוויזיה חייב להיעשות בצורה מסודרת על פי מכרז , או במינוי אחר , שיש לוֹ תוקף חוקי , והוא נותן מנדט של ממש לנושא המִשרה הזאת . לצערי התנאים האלה לא התמלאו ולכן דחיתי את ההצעה" . כתב העיתון "ידיעות אחרונות" חיים שיבי , היטיב לסכם אז את מצב הניהול בטלוויזיה הישראלית , במאמר שפרסם בעיתונו ב- 20 בדצמבר 1985 , תחת הכותרת "ספר הג'ונגל" , בו העניק ליאיר אלוני את הכינוי "בחור טוב" .

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה . יוסף בר-אל שהודח מניהול הטלוויזיה ב- 1985 ע"י אורי פורת זכה במשרה המכובדת הזאת שוב במכרז של 1990 (ניצח את נסים משעל) . מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה מר אריה מקל ובתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר אהרון הראל . ב- 1993 הודח יוסף בר- אל בפעם השנייה בחייו ממשרת ניהול הטלוויזיה והפעם על ידי מוטי קירשנבאום (כהונת מנהל הטלוויזיה שלא הוארכה ע"י מנכ"ל רשות השידור – פירושה הדחה) . על פי חוקי מרפי מי שלא רצה אותו כמנהל טלוויזיה קיבל אותו לבסוף כמנכ"ל רשות השידור . ב- 2002 זכה יוסף בר-אל במשרת מנכ"ל רשות השידור בהמלצת השר הממונה רענן כהן ובתמיכה גורפת של ממשלת ישראל והעומד בראשה אריאֵל שרון .

יאיר אלוני היה מ"מ מנהל טלוויזיה נִצחי אך איש אהוּב . הוא סייע בידי בסופה של 1985 ותחילת 1986 למפות את נוֹף הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל מכסיקו 1986 . בשל המינוי הזמני כמ"מ מנהל הטלוויזיה לא היה לו את הכוח הדרוש לעַצֵב את לוח שידורי המשחקים המרבּי בדמותי , כפי שסיכמנו מראש . ארבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור קריאל גרדוֹש , רוני פיינשטיין , נתן בְּרוּן , והיו"ר עו"ד מיכה ינון היו חזקים ממנו ומטִיעוניו . אחד מהארבעה רוני פיינשטיין נציג מפלגת המערך בוועד המנהל לא רק שהביע התנגדות מקצועית בוטה לפילוסופיית שידורי הספורט של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אלא ירד ממש לחייו ותקף אותו מפני שחשב שהוא בכל מקרה מינוי כושל של ראש הממשלה יצחק שמיר , ועוד מינוי מהצד הימני של המפה הפוליטית . יאיר אלוני מנהל הטלוויזיה החדש אימץ בתחילת דרכו את גינוני הלבוש של אלכס גלעדי . האיש שהיה לבוּש כבן המושבה ראשון לציון , לפתע חנט את עצמו בחליפות ועניבות ונעל נעלי זמש מבריקות . בכיס הז'קט בלטה לה ממחטה לבנה כשלג. פעם אמר ונימק לי את סגנון לבושו כלהלן : "מנהל טלוויזיה המייצג את האינטרסים של רשות השידור והנפגש עם כל כך הרבה אנשים חייב להיות לבוש בצורה ראויה ומכובדת" . יאיר אלוני לא החזיק מעמד . כעבור חודשים ספורים התפטר ממשרתו הרמה בטענה שהשמיע באוזניי ,  "ממילא כולם עוקפים אותי . אינני יכול עוד לעבוד בצורה כזאת עם המנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהוא חבר שלי" . במקומו מונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה חיים יבין שהחזיק מעמד כהונה שלמה עד סופה ב- 1989 .

השידורים הישירים שלנו מאליפויות הטניס של ווימבלדון לא היו רצופים ואף פעם לא התנהלו בהיקפים מלאים כמו של עמיתנו ברשתות הטלוויזיה האירופיות . הסיבה ידועה . מגבלת זמן שידור בשל שותפות הרת הגורל על אותו סיגנאל השידור הטלוויזיוני עם הטלוויזיה הלימודית – חינוכית וגם עם הטלוויזיה בשפה העַרבית . מארג שידורי ווימבלדון היה תמיד עשוי מעֵין טלאים גדולים . אף על פי כן הפכו בּוֹרִיס בֶּקֶר , אִיבָן לֶנְדְל , פּאט קאֶש , סְטֶפָאן אֶדְבֶּרְג , אָנְדְרֶה אָגָאסִי , מִיכַאֵל שְטִיךְ , רִיצָ'ארְד קְרָאיְיצֶ'ק , פִּיט סָאמְפְּרָאס , מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה , כְּרִיס אֶוֶורְט , וסְטֶפִי גְרָאף – לגיבורי ספורט בישראל . שידורי ווימבלדון של שנת 1989 לבשו מִשנה חשיבות בשל השתתפותו בהם של השחקן הישראלי המוכשר עמוס מנסדורף . השתתפות נציגים ישראליים בתחרויות ספורט בינלאומיות בטניס אוֹ ג'ודו , שייט , וגלשני רוח דורכת אוטומטית את מערכת השידור שלנו . אתה מֵת לשָדֵר אותם ישיר ומתפלל להצלחתם . הצלחת הספורט הישראלי במסגרות בינלאומיות הופכת את רשת הטלוויזיה המשדרת אותו לגוף שידור מנצח . החוֹק הפיסיקאלי של כלים שלובים פועל כאן בצורה מדויקת . הספורטאי המְשוּדָר והרֶשֶת המְשָדֶרֶת מגיעים לגובה אהדה אחיד בציבור בעקבות הניצחונות ויורדים לשֶפֶל אכזבה משותף לאחר התבוסות . הטלוויזיה השוודית הממלכתית פרחה כשהטניסאי המצטיין בְּיוֹרְן בּוֹרְג עשה שמות ביריביו ומחליק הסקי השוודי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק כבש את פסגות השלג של אירופה . הטלוויזיה הישראלית נסקה כשמכבי ת"א זכתה בגביעי אירופה בכדורסל .

הסתלקותו של אורי פורת המנכ"ל האהוּב ב- 1989 מרשות השידור סיימה את עידן שידורי הטניס של ווימבלדון בערוץ הטלוויזיה הציבורי . זה לא היה מפתיע . מנהל הטלוויזיה חיים יבין שלא היה חסיד של שידורי הטֶנִיס ביקש לסיים את ההתקשרות החוזית עם מועדון הטניס רָב המוניטין . בהיעדר גבו הרחב של מנכ"ל רשות השידור הפורש אורי פורת נדרשתי להסביר לחיים יבין במכתב מסכם את חשיבות אירוע הספורט הזה , מהלך המו"מ לרכישת הזכויות והקצאת זמן השידור המתאים לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בטלוויזיה הישראלית . הנה הוא כלשונו [1] .

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989 . מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס 1 מתוך 4 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989 . מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס 1 מתוך 4 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989 . מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס 1 מתוך 4 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989 . מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס 1 מתוך 4 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המסמך הזה לא סייע במאום . בקיץ 1989 הגיע תור הזהב של שידורי ווימבלדון לקִצוֹ . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין ירדו מבימת הניהוּל . את מקומם תפשו אריה מֶקֶל ויוסף בר-אל . פִּרפורי גסיסתם של שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית נמשכו גם בעידן יוסף בר-אל, בשנים 1993- 1990. גישתו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 כלפי שידורי ווימבלדון הייתה שונה לחלוטין מזאת של חיים יבין . מוטי קירשנבאום חשב כמוני וכמו מנכ"לים רבים של רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות ב- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), שיש מקום לשידורים ישירים של טורניר הטניס החשוב בעולם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית . משהודח יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה ע"י מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ויאיר שטרן בא תחתיו ניתן האות . אפשר היה לחדֵש שוּב את יוזמת שידורי הטניס של ווימבלדון מקדמת דנה . והיא חודשה . מוטי קירשנבאום היה דומה יותר לאורי פורת ופחות לחיים יבין ויוסף בר-אל . ביום שישי – 15 בדצמבר 1995 נפגשנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , ואנכי במסעדת "טוּרְקִיז" בתל אביב עם יָאן מֶנֶקֶן נציג החברה הגרמנית UFA שהחזיקה בשיווק ומכירת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב מחוץ לגבולות אנגליה . לפגישה הצטרף גם אלכס גלעדי שסייע למוטי קירשנבאום ולי בתיווך הזכויות על מנת להגיע להסכם ראוי בין רשות השידור ל- UFA . בינתיים בחמש שנות היעדרותנו מווימבלדון הרקיעו המחירים אל על . מוטי קירשנבאום לא נכנע . החלטנו לחתום על חוזה בלעדי ארוך טווח בן שלוש שנים  1998- 1996 , ולשלם ל- UFA  בטור אריתמטי עולה כלהלן : 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר בשנה הראשונה , תוספת של  % 25  ב- 1997 ו-  % 20  ב- 1998 . ב- 1997 שילמנו 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר . ב- 1998 האמיר הסכום ל- 60000 (שישים אֶלֶף) דולר . בפעם הראשונה בהיסטוריה של חטיבת הספורט אִפְשֵר לי מנכ"ל רשות השידור לשְכוֹר עמדת שידור באִצטדיון המרכזי בווימבלדון . זה היה פיצוי ענק למהימנות ואמינות השידור וגַם לשַדָּר הטניס אורי לוי שמשנת 1981 ראה ושידֵר את תחרויות ווימבלדון רק ממסך המוניטוֹר שלו בעמדת ה- Off tube באולפן בירושלים . שנת 1998 סיימה את שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית לעַד . הם מצאו את מקומם בערוץ הספורט – ערוץ 5 בכבלים . אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עסקנו וטיפלנו באירוע הטניס הנפלא הזה במשך כרבע מאה . עשור בהקלטות מאוחרות וחמש עשרה שנה בשידורים ישירים . אינני יודע היום מה מאלה היה עדיף לבריאותי האישית .

השידורים הישירים במשך שנים ארוכות על סיגנאל משותף לשלוש רשתות טלוויזיה , הטלוויזיה הישראלית בשפה העברית , הטלוויזיה בשפה הערבית , והטלוויזיה החינוכית , וגם הגשמים שירדו בלונדון מעת לעת וקטעו ודחו את השידורים הישירים שלנו בהם ניצב האוהל המפורסם במגרש המרכזי בווימבלדון המגן על הדשא מפני המִמְטָרִים , יצרו הרבה פעמים אילוצי שידור כבדים , ובעקבותיהם ריבים ו- וִויכּוּחים מרים עם הקולגות וגם הטחת עלבונות . השידורים הישירים חדרו ללֵב ה- Prime Time . שום מנהל טלוויזיה לא התיר לי לשדרם אז ישיר גם לא יאיר שטרן . נדרשתי להקליט אותם ולשדרם מאוחר בלילה לאחר שהתוצאה כבר הייתה ידועה . שידורי ווימבלדון הטילו לחץ כבד על ההפקה שלי . הם צבעו את שיערותיי בלָבָן. אינני מתגעגע אליהם עוד בצורה ובאופן שהנהלת רשות השידור התירה לי להפיק אותם .

מנהל הטלוויזיה הציבורית חיים יבין לא טיפח את שידורי ספורט בטלוויזיה ולא היה גדול אוהדיו . מישהו אחר עשה זאת במקומו . לא פעם סח לי חיים יבין כי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי מפריזים בהשקפת עולמנו הגורסת ריבוי שידורי ספורט (של אירועים רלוואנטיים) . היה טמון בו קסם אישי אך החלטותיו כמנהל טלוויזיה חשפו אותו יותר כמגיש בעל כריזמה ולא כמנהיג שידור . הבדל עצום בין שתי ההגדרות . חיים יבין היה מנהל טלוויזיה שחסרה לו החשיפה האִישִית על המסך . הוא עשה כל מאמץ לשָמֵר את עצמו בתודעת הציבור כמגיש חדשות . לאלכס גלעדי ולי נראה שהיה עסוק זמן רב מידי בעצמו ולא באחֵרים . לא בּכְדי מינה את עצמו מנהל הטלוויזיה להיות גם המגיש של מגזין האקטואליה היוקרתי "יומן השבוע" ששוּדַר בשמונה בערבי שישי בעריכתה של העיתונאית יעֵל חֵן . כפל תפקידים וסמכויות . כשהערתי לו על סכנה של התנגשות אינטרסים דבר שיפריע לניהול וקבלת החלטות הוגנות השיב לי : "יָעֵל חֵן דורשת שאני אהיה מגיש המגזין מפני שלדעתה אני הטוב ביותר מבין המִבחר הקיים" . אין לתופעה הזאת אָח ורֵע בכל רשת טלוויזיה רצינית בעולם . אין זה תפקידו של מנהל הטלוויזיה להגיש תוכניות ומהדורות חדשות ברשת הטלוויזיה שבראשה הוא ניצב . תפקידו לנהל . גם יוסף בר-אל כמנהל סניף אִזוֹטֶרִי ברשות השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית הִרשה לעצמו להגיש במשך שנים רבות את "היומן" הערבי , יָעֵנִי בסטייל של מגיש ייחודי בערבי שישי בשבע בערב . זה היה נוהג נִפְסַד שלא זכה בשעתו לתגובה הולמת מצדו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . כל רשת טלוויזיה אמינה יודעת להפריד בין הסמכויות והרשויות המבצעיות הפועלות בתוכה ולעולם איננה מרשה לעצמה לערֵב תחומי ניהול ומנהיגות עם מִגזרֵי ההגשה והקריינות .

פעם הייתה ליָעֵל חֵן עורכת "יומן השבוע" ולי כעורך שידורי הספורט מחלוקת על הקצאת צוות צילום שהיה חיוני לשנינו . היא הציעה שניגש לבוררות אצל מנהל הטלוויזיה שהיה גם מגיש התוכנית שהיא עורכת . הוא כמובן הכריע בעדה . חַיִים יָבִין לא היה צריך לרכוש מוניטין כמנהל רשת טלוויזיה מפני שהיה לוֹ כבר מזה במנה גדושה כמגיש וקריין בטלוויזיה . מגיש וקריין דָגוּל . זאת הייתה עובדה ועם עובדות לא מתווכחים אך רבים חלקוּ על יכולתו לנַהֵל רשת שידור . הוא לא היה אויב של חטיבת הספורט אך גם לא אוהד יתר על המידה ולא פינק אותה . מעולם לא העפיל לקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים שם שכנו משרדי מחלקת הספורט בעֵת שהיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי כמנהל חטיבת החדשות אחרי עידן דָן שִילוֹן בשנים 1981- 1977 . הוא אף פעם לא היה ביקר והיה נוכח שָם גם כמנהל הטלוויזיה בשנים 1989- 1986 . אף פעם לא נפגש לשיחה אישית עם אנשי מחלקת הספורט שתרמו תרומה כה מכרעת להצלחת שידורי רשת הטלוויזיה שאותה ניהל . מעולם לא מיסֵד בתקופתו שום קונסורציום ולא יזם שום דיון משותף כדי לדוּן בחזון שידורי הספורט לטווח הארוך בערוץ הטלוויזיה שאותו הנהיג . מעולם לא נידונו בימי שִלטונו אֵלוּ יעדי שידור ספורטיביים נחשבים כמועדפים על הטלוויזיה הישראלית ואילוּ מהם כדאי לה לכבוש כרשת שידור ציבורית , ועל אֵלוּ מהם כדאי לה לוָותֵּר . לא הייתה קיימת שום פילוסופיית שידור מסודרת של צילום אירועי ספורט למרות ששידרנו בתקופתו הרבה מאוד סוגים של ענפי ספורט . אי אפשר היה להאשים בעניינים האלה רק אותו בהיעדר פילוסופיה . ומה עם מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ? דומה היה שהעניינים זורמים מכוח ההתמדה וההרגל של מחלקת הספורט . זה היה סוג של ניהול ומנהיגות שאני לא הכרתי . שידורי הספורט בשנים ההן התנהלו על פי רמות האנרגיה שזרמו בגופי ולא על פי סטנדרטים מועדפים של ההנהלה . מבצעי הספורט בטלוויזיה הישראלית התבצעו על פי העיקרון הפיסיקאלי של הפעלת מסה בכמויות מתגברות הדוחף אותם בצורה שיטתית כל הזמן לאורך קו פעולה של כוח חסר גבולות . תאוצתם הייתה ביחס ישר לעוצמת היוזמה והדבקות במשימה שאני הפעלתי עליהם באופן אישי . שלוש וחצי שנות ניהולו של חיים יבין את הטלוויזיה הישראלית היו אומנם "תּוֹר הזָהָב" של שידורי הספורט . לא בגללו . בשל מעורבותו האישית והמסיבית של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן .

שילוב הזרועות בין פעילות חטיבת הספורט לבין עבודת חטיבת ההנדסה הגיעה לשיאים חדשים בשנים ההן . הערכתי מאוד את חטיבת ההנדסה שרבים מעובדיה נדרשו ונרתמו כמו אנשי מחלקת הספורט לשדר לציבור בכל סוף שבוע – בשבתות ובחגים לאורך שנים ארוכות . זאת הייתה דרך חיים לעיתים קרובות על חשבון המשפחה .  הבעתי זאת במכתב הערכה חם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת , למנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן  ב- 14 בפברואר 1988 [2] . הם היו ראויים לכך .

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988 . מכתב שלי למנהל הטלוויזיה חיים יבין המדבר בשבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית . (עמוד 1 מתוך 2 ) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988 . מכתב שלי למנהל הטלוויזיה חיים יבין הנושא דברי שבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית . (עמוד 2 מתוך 2 ) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בתום הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה בסוף חודש יוני 1978 , טסתי מבואנוס איירס למנהאטן בניו יורק כדי לשהות חודש ימים במחיצתו של יוצר הטלוויזיה הגדול ובימאי סרטי הספורט האולימפיים הנודע באד גרינספאן . באחד מימי ראשון אז התארחתי בשעות הבוקר בבניין ה- "רוקפלר פלאזה" במאנהאטן אצל צֶ'סְטֶר  "צֶ'ט" סִימוֹנְס (Chester “Chet” Simmons), יהודי – אמריקני ששימש כנשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה NBC . הרֶשֶת שלוֹ הפיקה ושידרה ישיר את משחק הגמר לגברים בטורניר הטניס של ווימבלדון בין השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג (Bjorn Borg) לבין האמריקני גִ'ים "גִ'ימִי" קוֹנוֹרְס ( Jim "Jimmy" Connors) .

צֶ'ט סִימוֹנְס פגש אותי במשרדו לבוש חולצה ומכנסיי ג'ינס כחולים ונעל נעלי ספורט . במשרד הפשוט היו מותקנים שלושה מוניטורים שחשפו על המסך שלהם את ה- "אוויר" של שלושת רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב NBC , CBS , ו- ABC . כשהחל משחק הגמר בשתיים אחה"צ בווימבלדון ביום ראשון – 6 ביולי 1978, הייתה השעה תשע בבוקר בניו יורק . לא שעת צפייה נוחה . חובבי הספורט בחוף המזרחי רק התעוררו ובקושי סיימו להכין את קפה הבוקר שלהם . בלוס אנג'לס בחוף המערבי השעה הייתה שֵש בבוקר והאנשים נמו עדיין את שנתם . אך NBC עשתה את החשבון שלה ושילמה כסף רב תמורת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב בעולם . בְּיוֹרְן בּוֹרְג הביס את גִ'ימִי קוֹנוֹרְס בשלוש מערכות חלקות וזכה בפעם השלישית ברציפות בתואר . ישבתי יחד עם צֶ'ט סִימוֹנְס בחדר הבקרה העצום (ספרתי שם 83 מוניטורים – Receivers החושפים 83 סיגנלים של שידורי טלוויזיה המתנקזים לחדר הבקרה של NBC מכל רחבי ארה"ב והעולם) בבניין "רוקפלר פלאזה" במאנהאטן ועקבנו יחדיו אחר משחק הטניס תוך כדי לגימת קפה . יום קודם לכן בשבת העפילה הטניסאית אמריקנית כְּרִיס אֶוֶורְט למשחק הגמר נגד הצ'כוסלובקית מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה . כְּרִיס אֶוֶורְט כמו גִ'ימִי קוֹנוֹרְס הפסידה אף היא . NBC שידרה אומנם שתי תבוסות אמריקניות רצופות אך יכולה הייתה להתנחם בעובדה ששני נציגים של ארה"ב העפילו לשני משחקי הגמר בווימבלדון 78'. בכך הפכו את שידורי הטניס הישירים של הרשת לרלוואנטיים יותר עבור צופי הטלוויזיה שלה בחוף המזרחי של ארה"ב.

הפתיע אותי לגלות שבחדר הבקרה עצמו של NBC , קודש הקודשים של הרשת , הוּצַב שולחן אוֹכֶל ענק ועליו מבחר עצום וחופשי של כריכים , אוכל חם , בשרים וגבינות , שתייה חמה וקרה ואפילו שתייה חריפה . משני צדדיו של שולחן האוכל הוצבו פחי אשפה גדולים מרופדים בניילונים שחורים שלא ניתן לפספס אותם . מעולם לא ראיתי מחזה כזה בשום חדר בקרה טלוויזיוני אחר בעולם . וודאי לא באולפני השידור שלנו בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים . אצלנו הכנסת אוכל ושתייה הייתה אסוּרה במשך שנים רבות . טאבו . מפקח האולפנים שמעון נחמה לא נתן , ממש חסם בגופו במשך שנים , הכנסת קָפֶה וכריכים לעובדים הרתוקים לכיסאותיהם במשך שעות השידור הארוכות . הוא חשש מפני תרבות האכילה האסיאתית של עובדי הטלוויזיה הישראלית בחדרי הבקרה הקטנים והצפופים , העלולים לגרום ללכלוך חדרי הבקרה . רק בעשוֹר האחרון לפעילותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אִפשר לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לפַנֵק את עובדי אולפן השידור בקפה , שתייה קלה , וסנדביצ'ים בעֵת שידורי הלילה הישירים והמאוחרים שלנו הנמשכים מעבר לחצות . זה לא היה כל כך נורא . מחלקת הספורט הפכה את האירוח הזה למסורת .

ב- NBC זה היה אפשרי הרבה שנים קודם לכן . מאוד הפליאה והרשימה אותי התופעה הזאת  ב- 1978 של מיסוּד פַּאב קטן עמוּס באוכל ושתייה בתוך אולפן שידור אמריקני סטרילי . מחזה משובב ומרנין המצביע על דאגתה ומסירותה של ההנהלה המרכזית לעובדיה . התעניינתי אז לדעת את פשר הדבר . צֶ'סְטֶר "צֶ'ט" סִימוֹנְס נשיא הספורט של NBC השיב לי בנוֹן-שלנטיוּת אולם באמונה שלימה ברעיון שהוא מבטא : "רֶשֶת טלוויזיה כמו NBC שמוציאה מיליוני דולרים על זכויות שידור בלעדיות של טורניר הטניס בווימבלדון החשוב בעולם , יכולה להרשות לעצמה לפָנֵק את עובדיה הצמודים שעות הרבות לשידורים ממושכים ומורכבים" , והוסיף , "חלק מתרבות הפינוק שלנו הוא להאכיל ולהשקות את צֶוֶות השידור על חשבון הרשת . זאת הוצאה כספית אפסית שבטלה בשישים לעומת עלות מבצע השידורים עצמו . אנשים שבעים אינם מתלוננים לעולם" .

תזכורת קטנה . משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל ביוני 1984 בין הפועל יהוד לבין הפועל באר שבע לא שוּדַר ישיר ע"י מחלקת הספורט , וגַם לא צולם מעולם לצורך תיעוד , למרות שניידת השידור על ציודה ועובדיה ניצבה באצטדיון ר"ג . השבתת השידור הישיר נעשתה על פי הוראת וועד עובדי ההנדסה בראשותו של המפקח מר צִיוֹן סְוִוירִי כתגובת מחאה נגד מנהל שירותי הפקה בימים ההם בטלוויזיה הישראלית דָוִד "דוּדוּ" הִירְשְפֶלְד ומנהל הטלוויזיה טוּבְיָה סַעַר , שמנעו מטכנאי ניידת השידור לקבל מנה שלישית (מוּס שוקולד) בארוחת הצהריים המרוכזת , שלפני השידור הישיר , בשל מִגבּלות התקציב .

אל חלק מאנשי חטיבת הספורט שהפכו מאוחר יותר לפיגורות מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית , התייחס חַיִים יָבִין מרום כֵּס ניהוּלוֹ בביטול מופגן . אולי הוא לא התכוון לכך אולם ככה זה נראה לי וכך הרגישו האנשים . בעבר הרחוק של סוף שנות ה- 70 התייחס באדישות מקצועית (מופגנת) לאָלֶכְּס גִלְעָדִי ולתביעות השידור שלוֹ כמנהל מחלקת הספורט . במחצית עשור ה- 80 של המאה שעברה פסל לחלוטין את אורי לוי מכל היבט כמגיש ושַדָּר , "הוא איננו שדר וגם לא מגיש . אין לו קול ונוכחותו על המסך בעייתית בלשון המעטה" , נהג לומר לי שלא בצדק . הוא טעה לחלוטין . הגנתי על אורי לוי שהיה מגיש אמין ומוערך לטעמי . מיניתי אותו לעורך ומגיש את אולפן גביע העולם בכדורגל מכסיקו 1986 כשלצדו הפרשנים יְהוּדָה שַהָרָבַּנִי וגִיוֹרָא שְפִּיגֶל .

טקסט תמונה :  מאי 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. זהו אולפן גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1986 כפי שתוכנן והוקם באולפן א' הבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים על פי חזונו של התפאורן דוב בן דוד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המגישה אורלי יניב , הפרשן יהודה שהרבני , הפרשן גיורא שפיגל , והמנחה והעורך אורי לוי . חיים יבין התנגד למינויו של אורי לוי כמגיש אולם לבסוף התרצה גם הודות לעובדה שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ניצב לימיני ותמך במינוי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בסופו של עשור ה- 80 של המאה שעברה לא הֵבין מה מצאתי במפיק המצוין ששי אפרתי . את ששי אפרתי הבאתי בזמנו למחלקת הספורט מתחום הדירוג המשולב בערוץ הציבורי . הוא החל את הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית כנער שליח בהיותו נער בן 16 . ראיתי בו פוטנציאל . הוא נראה לי מייד איש אמין ומוכשר ובעל פוטנציאל שמסוגל לקַדֵם את הפקות שידורי הספורט המורכבים . הוא הצדיק את כל התקוות שתליתי בו . ששי אפרתי הוא מפיק טלוויזיה מצוין . אדם נדיר שכל רשת טלוויזיה רצינית באשר היא הייתה מבקשת להתהדר באישיות מבורכת כשלוֹ . איש מעשה , ישר , הגון , ועניו וגם מוכשר ובעל תפישה מהירה . הייתי בר מזל להיות הבוס שלוֹ . חיים יבין תקף את העסקתו של ששי אפרתי האנונימי על ידי כמֵפיק במחלקת הספורט . עינו כמנהל טלוויזיה הייתה משום מה צָרָה בחֲבֵרוּתוֹ של ששי אפרתי במחלקת הספורט האקסקלוסיבית וצִיוּותּוֹ על ידי כעיתונאי ואיש מערכת מן השורה . הוא לא הבין כמנהל הטלוויזיה שללא אנשים ברמתו ויכולתו של ששי אפרתי ונאמנותו ללא סייג למקום עבודתו לא ניתן להצעיד את שידורי הספורט המורכבים והמסובכים לעבר הפסגה . הערה : ששי אפרתי התמנה למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בחודש מאי 2005 . ב- 22 באוקטובר 1989 נחלצתי להגנתו של ששי אפרתי מפני מנהל טלוויזיה שלפחות בעניין הזה נהג בעין צרה [3] .

טקסט מסמך : 22 באוקטובר 1989 . זהו המסמך המקורי . "ממתי ששי חבר מערכת ?" , תמה מנהל הטלוויזיה חיים יבין . מנהל הטלוויזיה חיים יבין לא העריך ולא חלק כבוד יתר לששי אפרתי ואורי לוי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כיבוש יעדי הספורט הבינלאומי עַל יָדִי וכוחות מחלקת הספורט הונע מחזון שידור מקודש . מִגבלתו העיקרית הייתה עלותו הכספית . לא היה מחסור בכישרון או ידע במחלקת הספורט בעת ההיא ולבטח לא של מוטיבאציה. גם לא שום מגבלה אחרת . שֵם המשחק בטלוויזיה הוא ממון .

הכסף הוא הדֶלֶק המניע את שידורי הספורט בטלוויזיה . לא צריך להיות כלכלן גאון כדי להבין את המשוואה הפשוטה הזאת המתארת את היחס הדוּ – סִטרי בין המוכר לקונה . שידורי הספורט הרלוואנטיים הגדולים והמסקרנים ביותר הם מצרך השידור היקר ביותר בשוּק הטלוויזיה (בארץ ובעולם) מפני שיש להם את כמות הצופים הגדולה ביותר . בגלל שהם אובייקט ורכוש שידור של וועדה מארגנת פרטית או ציבורית , כמו התאחדות הכדורגל בישראל , איגוד הכדורסל , וגם המשחקים של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בכדורסל  בגביע אירופה , יכול בעל הקניין שלהם למכור את סחורתו לכל המרבה במחיר . גוף השידור שקונה אותם בלעדית לעצמו הופך אותם לאקסקלוסיביים . מפני שיש בהם עניין רָב הם גם נִצפּים מאוד בטלוויזיה . מפני שהם מעניינים ואקסקלוסיביים וגם נִצפּים בטלוויזיה צריך לשלם בעבורם ממון רב . אלו הם נתונים פחות או יותר ידועים ולפיו פועל שוק הטלוויזיה .

לכן אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר שהמנכ"ל טומי לפיד מינה אותי בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער להנהיג ולנַהֵל את מחלקת הספורט בחודש דצמבר 1980 במקומו של אלכס גלעדי (עזב ל- NBC) , היה ללמוד במהירות את סודות חלוקת הנֶטֶל הכספי של ה- EBU  באירועי הספורט השונים . אני חובב מתמטיקה ופיסיקה . התעניינתי בפשר מבנה הנוסחה המתמטית המתוחכמת ש- EBU (איגוד השידור האירופי) הרכיב והשתמש בה כדי לקבוע את חלוקת הנֶטֶל הכספי בעת רכישת זכויות שידורים בין עשרות רשתות הטלוויזיה הציבוריות האירופיות המאוגדות בו , לרבות מדינות מאסיה אילו של ישראל וירדן , ומדינות המַגְרֶבּ האפריקניות מרוקו , אלג'יר , טוניס , ולוב , שגם הן חברות מלאות באיגוד השידור האירופי כ- Active members "במשרה מלאה". מהות הנוסחה המתמטית פשוטה אך תוצאתה גאונית : שורש ריבועי של מספר מסכי הטלוויזיה בכל מדינה חלקי עשרת אלפים קובע את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה החברה באיגוד. תוצאת היחידות הבסיסיות מקטינה ומצמצמת את העוֹל הכספי של רשתות הטלוויזיה הגדולות ב- EBU כמו ה- BBC  ו- ITV באנגליה , ZDF/ARD – גרמניה , TVE – ספרד , RAI – איטליה , 3/2FR  ו- 1TF הצרפתיות בהשוואה לרשתות הקטנות (כמו זו של הטלוויזיה הישראלית למשל) . הנה דוגמא פשוטה אך מאלפת לפעולתה המתמטית והמתוחכמת של הנוסחה ותוצאתה הסופית .

הנוסחה המתמטית באנגלית :                      הנוסחה המתמטית בעברית :

  T.V.  licenses  =  Basic Units   ­    יחידות בסיסיות  = מספר מקלטי הטלוויזיה (בכל מדינה ב- EBU)

                             10000                                                                  10000 (עשרת אלפים)                        

מספר המסכים במערב גרמניה בשנות ה- 80 של המאה שעברה (בטֶרֶם האיחוד עם מזרח גרמניה) עמד על יותר מ- 22 מיליון . (המספר המדויק : 22.704715 בתי אב במערב גרמניה החזיקו במקלטי טלוויזיה בסלון ביתם). לעומת 606000 (שש מאות ושישה אֶלֶף) מוניטורים של טלוויזיה בבתי האָב במדינת ישראל בשנים ההן. חישוב מתמטי פשוט מראה שגרמניה גדולה במספר המסכים שלה מישראל פי 37 . מכך עולה המסקנה שעל כל דולר שישראל משלמת זכויות שידור לאירוע ספורט מסוים במסגרת ה- EBU, על הגרמנים לשלם 37 דולרים. כשמכניסים את הנתונים האלה לנוסחה המתמטית של חלוקת הנֶטֶל הכספי שנבנתה ע"י ה- EBU עבור עצמו , מקבלים תוצאה מפתיעה. לגרמנים יש 48 יחידות בסיסיות ולישראל 6 כאלה. ההפרשים בין שתי המדינות הצטמקו וגרמניה שהייתה גדולה מישראל פי שלושים ושבעה כמקודם , גדולה ממנה עכשיו לצורך התחשיבים רק פי שמונה . פירושו של דבר שעל כל דולר שישראל תידרש לשלם בעסקת זכויות השידורים של ה- EBU, גרמניה תצטרך להפריש עכשיו רק שמונה דולרים מקופתה (ארבעה דולרים תשלם ARD ואת הארבעה הנוספים רשת ZDF) ולא שלושים ושִבְעָה כפי שניתן לחשוב בשל יחס הנתונים בגודלן של אוכלוסיות הטלוויזיה של שתי המדינות . אֵילוּ הם אותם היחסים המתמטיים גם עם אנגליה . אוכלוסיית הטלוויזיה באיים הבריטיים הייתה גדולה אז פי 31 מישראל , ועמדה על  18786000 (שמונה עשר מיליון ו- 786 אלף) מסכים , אך על פי התוצאה הסופית לאחר השימוש בחישובי נוסחת הקֶסֶם המתמטית הזאת לאנגליה יש 44 יחידות בסיסיות (התשלום מחולק בין ה- BBC  לבין ITV) ולכן היא גדולה מישראל עכשיו רק פי שבע ושליש . גאון מי שהמציא את הנוסחה המזהירה שנראית כטְרִיק מתמטי . היא נוטה חֶסֶד לעשירים בארגון ולא נוחה לרשתות טלוויזיה עניות כמו רשות השידור של ישראל . את הדו"ח הכלכלי הנובע מהנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי הזה ב- EBU , העברתי לידיעת מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ואח"כ גם למנכ"ל אורי פורת , וכמובן לסמנכ"לים הכספים שלהם ישראל דורי ויוחנן צנגן . תוצאת חלוקת הנטל הכספי של אירועי הספורט הגדולים ב- EBU השפיעה רבות על כלכלת מחלקת הספורט בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור . חלק מתקציבה השנתי ומשאבי השידור בהם היא משתמשת לצורכי הגשמת המשימות הענקיות שלה בארץ ובעולם היא נִגְזֶרֶת של עלויות זכויות השידורים של אירועי ספורט בינלאומיים כפי שקבע ה- EBU . בעניין הזה אתה נדרש לעמוד כל הזמן על המשמר . צריך לומר בגלוי שכף ידו של יוסף 'טומי' לפיד הייתה קְפוּצָה מזאת של אורי פורת . למרות הנוסחה המתמטית "המתעתעת" (מנקודת ראותן של הרשתות הקטנות) , שילמה הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 ו- 80 כערוץ טלוויזיה מונופוליסטי סכומי כסף נמוכים תמורת אירועי הספורט הבינלאומיים בעולם וגם תמורת אלה שהתקיימו בארץ . הביקוש בימים ההם היה קטן בהרבה מההיצע . גם תרבות הפנאי הייתה שונה . עד שנת 1984 שילמנו מידֵי שנה לוועדה המארגנת של טורניר הטניס בווימבלדון – אנגליה סכום מגוחך של זכויות שידור שנע סביב 2000 – 1500 דולר לשנה . ב- 1984 קפץ המחיר בבת אחת פי שמוֹנָה . תמורת אליפות העולם ה- 1 בא"ק שהתקיימה בהלסינקי בירת פינלנד באוגוסט 1983 שילמנו סכום מינימלי של 3000 דולר זכויות השידורים (בקטגוריה של Maximum offer) . זוהי שיטת תשלום הנשענת על הצעה כספית מְרָבִּית של רשת טלוויזיה כלשהי לבעל הקניין . הוועדה המארגנת יכולה לקבל אותה או לדחותה , ו/או לבקש תוספת על פי ראות עיניה . כל זאת ללא התערבות ה- EBU  וללא השימוש בנוסחה הכספית שלו . ה- IAAF  (International Association Athletics Federation) התאחדות הא"ק הבינלאומית קיבלה בשנת 1983 ללא כל תהליך תִּמְחוּר את ההצעה הכספית המרבּית שלנו ע"ס 3000 (שלושת אלפים) דולר . זה היה סכום פעוט , אפסי הייתי אומר , תמורת הפקה מושלמת של אירוע ענק ע"י רשת הטלוויזיה הפינית הממלכתית  YLE . ארבע שנים מאוחר יותר השתנו כללי ההֵיצַע והביקוש לבלי הכר . נדרשנו לשלם בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק  ברומא בקיץ 1987 שצולמו ע"י הטלוויזיה האיטלקית RAI סכום הגדול פי עשרים יותר . 000 61 (שישים ואחד אֶלֶף) דולר .

בתחילת 1987 חלה רוויזיה בחלוקת הנטל הכספי ב- EBU שהקלה על רשות השידור . איגוד השידור האירופי שהוא גוף מסורבל וגם שמרני החליט לשנות את השיטה . האיגוד קבע שלוש קטגוריות ראשיות של אירועי ספורט בינלאומיים ולצִדן שלוש צורות תשלום . בשני האירועים הגדולים ביותר האולימפיאדות והמונדיאלים , נקבע שחלוקת הנטל הכספי תעשה על פי החלטה קונקרטית של המועצה האדמיניסטרטיבית העליונה של ה- EBU . באירועי ספורט בינלאומיים גדולים אחרים הוחלט שחלוקת הנטל תתבצע על פי יחידות בסיסיות מתוקנות . באירועי ספורט רוטיניים התקבלה החלטה שחלוקת הנטל הכספי תהיה על פי הצעת התשלום המֵרבּית של כל רשת טלוויזיה בנפרד (Maximum offer). זה היה שינוי חשוב בעל משמעות לטווח הארוך לטובת רשתות הטלוויזיה הקטנות החברות באיגוד השידור האירופי בכל הנוגע לאירועי העַל , האולימפיאדות וגביעי העולם בכדורגל .

רשתות הטלוויזיה ב- EBU  סוּוְגו על פי המדיניות הכלכלית החדשה לשלוש קבוצות תשלום עיקריות . רשתות טלוויזיה במדינות בעלות 10 מיליון מוניטורים (מסכי) טלוויזיה ויותר כמו גרמניה , אנגליה , צרפת , איטליה וספרד , שויכו לקבוצה הגדולה . רשת טלוויזיה שכללה בתוכה בין מיליון מסכים ל- 10 מיליון נקראה הקבוצה הבינונית, ורשתות טלוויזיה שהזינו אותן כמיליון מסכים ביניהן הטלוויזיה הישראלית, ירדן, ואיסלנד נקראו הקבוצה הקטנה . הרוויזיה היטיבה עם העניים ורשות השידור הישראלית כמו רשתות טלוויזיה קטנות אחרות באירופה יצאה נשכרת ומורווחת מהעניין בתקופה של שנים אחדות .

מפת המחירים השתנתה מקצה אל קצה בשעה שהחלו בשנות ה- 90  באירופה קרבות השידור הגדולים עם כניסתם לשוּק של גורמי שידור מתחרים כמו ערוצים ארציים מסחריים , כבלים , ולוויין , לרבות סוכני ומתווכי מכירות של זכויות שידורי ספורט . המנכ"לים של רשות השידור הממלכתית בישראל ללא יוצא מן הכלל קיבלו קשה מאוד ובביקורתיות רבה ובמידת צֶדֶק רבה , את האמרת המחירים והשינויים הכספיים המפליגים שהתחוללו בשנות ה- 80 ו- 90 במחירי זכויות שידורי הספורט בארץ ובעולם . עליית המחירים הייתה דרמטית . אף על פי כן דרשו צופי הטלוויזיה משלמי האגרה הפעוטה במדינת ישראל מעוטת התושבים את ליטרת הבשר שלהם . בכסף הקטן שהם שילמו "מִסֵי טלוויזיה" ניתן היה לקנות רק חלק משידורי הספורט הארציים והבינלאומיים היקרים שהיו כל כך אהובים עליהם . אזרחים רבים ממגזרים שונים במדינת ישראל משתמטים ביודעין ובאורח קבע מתשלום האגרה . כּמוּתם נאמדת ב-  % 20 . הדבר מקשה ומכביד עוד יותר על תקציב רשות השידור . מצבו של המקביל הציבורי באנגליה ה- BBC שונה . אזרחי אנגליה משלמים אגרת טלוויזיה בגובה האגרה הישראלית , אך שם כמות התושבים גדולה הרבה יותר , המשמעת איתנה , ומוּסַר התשלומים שונה . אך עוד חזון למועד . נרחיב על כך מאוחר יותר . בעשור ה- 90 של המאה שעברה חַל גידול עצום ברכישת שידורי הספורט הבינלאומיים ע"י ה- EBU שרשות השידור הישראלית היא חברה מלאה בו . יוקר התשלומים עלה . כדי לנהל נכון את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית נדרשתי להבין היטב את חוקי הכלכלה המניעים את עבודת איגוד השידור האירופי . בשנים 1999 – 1995 רכש ה-EBU  זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים בעלות של 152 מיליון SFR פרנקים שוויצריים (סכום שווה ערך ל- 100 מיליון דולר בשנים ההן) . רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU נדרשו להוציא מקופתן כסף נוסף כדי למַמֵן גם את הוצאות ההפקה . ב- 9 במארס מרס 1995 פִּרְסֵם ה-EBU  מסמך חשוב ביותר במסגרת התפתחות כיסוי אירועי הספורט בטלוויזיה באירופה ובעולם . הייתה לו השפעה גם על הטלוויזיה הישראלית . המסמך  [4]נקרא :

Role and Obligations of the Host broadcaster within the EBU

במסמך הזה נקבעו כללי הפקה וכיסוי חדשים ועזרה ותוספות תשלום ל- Host Broadcaster כדלהלן :

גביע העולם בכדורגל –  1500000 פרנקים שווייצריים .

אליפות אירופה בכדורגל –  1000000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בא"ק –  550000 פרנקים שווייצריים .

אליפות אירופה בא"ק –  450000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם במרוצי אופניים על כבישים –  250000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בסקי אלפיני – 500000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בסקי נורדי –  500000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בביאטלון – 150000 פרנקים שווייצריים .

אליפות אירופה בא"ק שודרגה והפכה לאירוע השני בחשיבותו בענף אחרי אליפות העולם . את אליפות אירופה בא"ק שנערכה בבודפשט באוגוסט 1998 שידרנו ישיר במלואה . זה היה זמן קצר לאחר שאורי פורת (חובב א"ק בעצמו) התמנה למנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה שלו ואישר לי את מבצע השידור . שנינו נסענו לפגישה עם רוני בר און שהיה באותה העת יו"ר מועצת ההימורים והטוטו וביקשנו ממנו לסייע לנו במימון שידורי האליפות . רוני בר און הסכים לשדר 100 חסויות של הטוטו תמורת 100 אלף דולר . הבאתי עמי שוב לבודפשט את השדר הפנסיונר נסים קיוויתי . לא הופתעתי לראות כי 55 רשתות הטלוויזיה של ה- EBU קנו את זכויות השידורים של האליפות ושידרו אותה בהיקפים נרחבים . רשתות טלוויזיה רבות הביאו ניידות שידור שלהן והציבו מצלמות Unilateral בנֶפּ – סְטָדְיוֹן (Nep Stadion) המיתולוגי בנוסף לכיסוי ה- Multilateral המשובח של הטלוויזיה ההונגרית הממלכתית MTV. אין דבר מרתק ומעניין יותר משידורי א"ק איכותית בטלוויזיה. זה גם מצטלם היטב.

טקסט תמונה :  אוגוסט 1998. אני מבקר ב- Compound  הטלוויזיה רחב הידיים הסמוך ל- "נפ- סטדיון" בעת אליפות אירופה בא"ק- בודפשט 1998. במקום הוצבו עשרות ניידות  Unilateral של רשתות הטלוויזיה ב- EBU (מצוידות במצלמות נוספות) שלא הסתפקו עוד בכיסוי ה- Multilateral  המקורי של הטלוויזיה ההונגרית MTV . ה- EBU  מתייחס ברצינות רבה לתחרויות הא"ק האיכותיות .  (באדיבות MTV . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אוגוסט 1998 . בודפשט – הונגריה . אנוכי עם גב' מרתה ראפאיי (Marta Rapaii) מנהלת מחלקת ה- Eurovision בטלוויזיה ההונגרית הציבורית – ממלכתית MTV  ב- 1998 . הטלוויזיה ההונגרית העמידה לרשותנו בחדווה רבה את כל הדרישות הטכניות המקובלות בהפקת אליפות א"ק בסדר גודל כזה של אליפות אירופה . שדר האליפות היה נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. מר רוני בר-און יו"ר מועצת ההימורים והטוטו מימן את עיקר העלויות של ההפקה . (באדיבות MTV . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עוד קבע ה- EBU כי מעתה והילך יידרשו רשתות הטלוויזיה החברות באיגוד לשלם גם עבור שימוש בעמדות שידור (ניתנו בחינם עד 1995) באצטדיונים באירועי ספורט באירופה המותקנות ע"י רשת השידור המקומית  ( Host broadcaster ) שהיא חברה ב- EBU . הקביעה זאת הייתה מוצדקת ונועדה  להקטין את עוֹל ההפקה הכספי המוטל על רשת הטלוויזיה המארחת . קריטריון העלויות היה כלהלן :

1. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט בן יום אחד תהיה 1200 פרנקים שווייצריים .

2. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט הנמשך יומיים עד ארבעה ימים תעמוד על 2000 פרנקים שווייצריים .

3. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט הנמשך כחמישה ימים עד שבוע תהיה 3000 פרנקים שווייצריים .

4. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט שנמשך מעבר לשמונה ימים ויותר תהיה שווה ל- 4000 פרנקים שווייצריים.

הממון הגדול של הוועדות המארגנות הבינלאומיות טמון באולימפיאדות , במונדיאלים , ובא"ק הבינלאומית . נשיא ה- IAAF  (התאחדות הא"ק הבינלאומית) האיטלקי מר פרימו נביולו (Primo Nebiollo) הפך את אליפויות העולם בא"ק למכרה זהב . וצריך לומר שהוא עשה זאת בכישרון רב . אלכס גלעדי העריץ את פרימו נביולו ונשיא IAAF רחש כבוד מקצועי רב לאלכס גלעדי . פרימו נביולו מינה ב- 1985 את אלכס גלעדי לתפקיד החשוב של יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF . הייתה קיימת בין השניים הערכה רבה אם לא הערצה הדדית . הקטע הבא ממחיש את מהות ההערצה שרחש אלכס גלעדי לפרימו נביולו על פי עדותו של כתב סוכנות AP מר סטפן ווילסון . ביום שלישי – 2 בספטמבר 1997 התקיים בלוזאן המושב ה- 106 של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) שדן בבחירה הסופית של העיר שתארח את אולימפיאדת 2004 . במכרז נטלו חלק חמש ערים אתונה (זכתה בסופו של דבר) , רומא , סטוקהולם , בואנוס איירס , וקייפטאון . ההצבעה הקובעת והמכרעת תוכננה ליום שישי – 5 בספטמבר 1997 . 107 חברי הוועד האולימפי הבינלאומי ביניהם ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ ואלכס גלעדי נדרשו להכריע מי תהיה העיר המאושרת שתזכה במינוי . סטפן ווילסון (Stephen Wilson) כתב הספורט של סוכנות הידיעות AP (Associated Press) שנכח בעיר תיאר את האווירה ששררה במקום לקראת פתיחת המושב כאווירה של אינטריגות , ספקולציות , ומתח רב [5] . כל חמש הערים עשו מאמצים כבירים לזכות באירוח האולימפיאדה . הקבוצה האיטלקית שהגישה את מועמדות רומא לאירוח המשחקים הייתה הראשונה שערכה מסיבת עיתונאים . לא הוטלה שם כל פצצה מרעישה . האיטלקים סיפרו במסיבת העיתונאים כיצד הם מתכוונים להתמודד עם בעיות התחבורה המורכבות הנוגעות להסעת 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) אנשים מידֵי יום ביומו בתקופת המשחקים . דווקא פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האיטלקי נשיא IAAF האיש שמרבה להופיע בתקשורת והמייצג את השאיפה האיטלקית לארח את משחקי 2004 ברומא נעדר ממסיבת העיתונאים של חבריו . לפתע הופיע ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ בכל הדרו בלובי של מלון "לוֹזָאן פַּאלָאס" (Lausanne Palace) כשהוא צועד לעבר הבר (BAR) אפוף עשן סיגריות ומלא בחבורות אנשים מחמש הקבוצות המציעות , חברי IOC , ועיתונאים , המחליפים ביניהם את הרכילות האחרונה . סטפן ווילסון כתב סוכנות הידיעות AP (ראשי תיבות של  Associated Press) עקב ובלש אחרי המתרחש . הוא ראה גם את אלכס גלעדי (שימש יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF) שהיה בסביבה אץ לעבר ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האיש החזק של התאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF) משנכנס מבעד לדלת המלון ומתחבק עמו . עכשיו היה מובן עד היכן הרחיקה לכת הערכתו אולי הערצתו של אלכס גלעדי לפְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ אחת הפיגורות החזקות והמוכשרות והמשפיעות ביותר בעולם הספורט ומשפיעות על הסימביוזה הבלתי נמנעת ויחסי הגומלין המפותחים בין הטלוויזיה הבינלאומית לספורט לגווניו השונים . בעיקר בין הטלוויזיה לבין המשחקים האולימפיים ובין הטלוויזיה לענף הא"ק המרהיב . 

ההצלחה האדירה של ארגון אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 . בד בבד עם איכות הפקת סיגנל השידור הטלוויזיוני ע"י YLE (רשת הטלוויזיה הציבורית של פינלנד) , האמירה בבת אחת את זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2  בא"ק שנערכה כעבור ארבע שנים ברומא בקיץ 1987 . האמרת המחירים נסקה לגבהים כספיים שלא הִכּרנו . רשות השידור נדרשה לשלם בבת אחת ב – % 200 (מאתיים אחוזים) יותר מאשר שילמה קודם לכן . לא ייאמן . אבל זאת הייתה עובדה . ה- EBU דרש מאתנו על פי הנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי 60 אֶלֶף דולר . המנכ"ל אורי פורת נדהם . יוחנן צנגן היה בשוֹק . נדרשתי להתחנֵן בפני מזכיר קבוצת הספורט של ה-EBU  ז'אן פייר וויינמן וה- Sport Controller של ה- EBU רִיצָ'ארְד בַּאן (Richard Bunn) כדי שיתחשבו ברשות השידור הישראלית הענייה הנצחית . זה עזר ה- EBU קיזז בחצי את עלות זכויות השידורים שלנו [6]  . "יואש אלרואי , כל הכבוד" , כתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , ואישֵר את חזון השידורים שלי ברומא 1987 .

טקסט מסמך : 23 באפריל 1987 . זהו המסמך המקורי ששלח מזכיר קבוצת הספורט של ה- EBU  ז'אן פייר וויינמן , המאשר כי הצעתי לשלם סכום של 000 30 (שלושים אלף) דולר עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987, התקבלה ע"י מוסדות הארגון . דיווחתי על כך מייד למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . הוא הודה לי בסגנונו החביב . 

עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' שילם ה- EBU ל- IAAF סכום של 800000 (שמונה מאות אֶלֶף) דולר זכויות שידורים . ב- 1985 חתם ה- EBU עם IAAF על חוזה ארוך טווח נוסף לעוד שלוש שנים עד 1987 . החוזה כלל אירועי א"ק בינלאומיים שונים . החשוב ביניהם אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא באוגוסט – ספטמבר 1987 . התשלום לשנים 1987- 1985 האמיר ל- 4000000 (ארבעה  מיליון) דולר . בשנת 1988 נחתם שוב חוזה והפעם לארבע שנים עד 1991 . הסכום זינק ל- 9000000 (תשעה מיליון) דולר . תמורת אליפות העולם ה- 3 בטוקיו 1991 נדרשנו לשלם 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר . בתוך 8 שנים האמיר חלקנו הכספי פי 50 יותר .

אליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו תיזכר לעַד בשל הקרב הדרמטי בבור הקפיצה לרוחק בין שני הקופצים השחורים האמריקניים המוכשרים קארל לואיס (Carl Lewis) ומייקל פאואל (Michael Powell) . קארל לואיס היה אתלט מוכר יותר ופופולארי יותר . הוא הרי זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 , בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק , ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' , וגם במדליות הזהב בריצת 100 מ' וקפיצה לרוחק באולימפיאדת סיאול 1988 . אך בטוקיו 1991 מייקל פאואל היה טוב ממנו . בקפיצתו השישית והאחרונה ב- 30 באוגוסט 1991 קבע מייקל פאואל שיא עולם של 8.95 מ' המחזיק מעמד עד עצם היום הזה . הוכחה כי ההישג מתקרב מאוד לקצה גבול היכולת האנושית במקצוע הקונקרטי הזה .

טקסט תמונה : שנת 1991 . שליחת רגליים פנטסטית של הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל (Mike Powell) לקראת הנחיתה בעת שקבע את שיא העולם הפנטסטי שלו 8.95  מ'  באליפות העולם ה- 3  בא"ק בטוקיו 1991 (ב- 30 באוגוסט 1991) . איש איננו מתקרב להישג הזה המהווה במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם בקפיצה לרוחק . (באדיבות IAAF) .

כמה רשתות טלוויזיה בישראל ובראשן תוכנית החדשות "ערב חדש" של הטלוויזיה החינוכית לא התאפקו ופשוט יירטו ללא רשותנו מהלוויין את הקפיצה הפנטסטית של מייקל פאואל ושידרו אותה בגניבה . אנחנו שילמנו עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 3 בא"ק – טוקיו 1991 סכום של 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר טבין ותקילין , וסכום נפרד נוסף עבור שירותי הלוויין הנושא את סיגנל השידור הבינלאומי מטוקיו לירושלים . והנה באים המתחרים שלנו ומשדרים בגסות רוח חומר טלוויזיה מעוגן בזכויות שידורים בלעדיות לא שלהם . תוכנית החדשות של הטלוויזיה החינוכית "ערב חדש" (שודרה בחמש בערב) בעריכתו של יוסי רונן ובהגשתו של דן שילון עשתה מעשה שלא ייעשה . היא שידרה ללא רשות שלנו ועוד לפנינו (אנחנו שידרנו רק בערב) את שיא העולם המדהים בקפיצה לרוחק של מייקל פאואל 8.95 מ' . אנחנו שילמנו 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר גם עבור בלעדיות של השידורים בטריטוריה של מדינת ישראל . אנשי הטלוויזיה הלימודית לא שילמו פרוטה אך יירטו את הלוויין וגנבו ללא בושה חומר שידור לא שלהם . בכך הקדימו אותנו ושידרו אירוע שיא מדהים במהלך אליפות העולם ה- 3 בא"ק בעוד אני נושך את שפתיי עד זוֹב דם מרוב כעס . להיות שני בעיתונאות זה אסון . להיות שני לאחר ששילמת הון עתק עבור אקסקלוסיביות השידור ויריבך גנב ממך את הבכורה – זאת טרגדיה .

העברתי מייד תלונה חריפה לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור ויוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה , וגם ל- EBU  ול- IAAF . המחלקה המשפטית של ה- IAAF תבעה "מהגנבים" דמי עונשין של 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר . דווקא יוסף בר-אל שהיה איש תחרותי והתבלט בכוחניות שלוֹ , וויתר ולא התעקש לקבל את התמורה מהמיירטים .

ראה "ידיעות אחרונות" מ- 4 באוקטובר 1991  . ידיעה בעיתון "ידיעות אחרונות" . ה- IAAF  (התאחדות הא"ק הבינלאומית) מאיימת בתביעה כספית נגד רשתות טלוויזיה בישראל שגנבו חומרי שידור ללא רשות מאליפות העולם ה- 3  בא"ק שנערכה בטוקיו בקיץ 1991 . 

אִרְגוּן אליפויות העולם בא"ק הפך להצלחה כלכלית מדהימה של ה- IAAF . הצלחה שצברה חשיפה עצומה ברשתות הטלוויזיה האירופיות , ארה"ב , אוסטרליה , יפן , וקנדה . הדבר הביא את נשיא IAAF פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ (Primo Nebiolo) להפוך את האירוע המרתק למכרה זהב בלתי נדלה . ב- 1991 הוא החליט עם אנשיו לערוך את אליפות העולם בא"ק מידי שנתיים ולא עוד בהפסקות של ארבע שנים . המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי הפך לתרנגולת זהב שמטילה עבור פרימו נביולו ביצי כסף . לתועלת שני הצדדים . אין דבר יפה יותר בטלוויזיה מא"ק במיטבה . תמורת החוזה ארוך הטווח עם IAAF  בשנים 1995- 1992 , נדרש ה- EBU להקפיץ את המחיר ולשַלֵם עכשיו 91 מיליון דולר (22 מיליון + 750 אלף דולר בשנה אחת) . בתמורה לתשלום הענק הוסכם כי ארבעת אליפויות העולם הבאות בשנים 1993 , 1995 , 1997 , ו- 1999 ייערכו על אדמת אירופה . ב- 1996 חתם IAAF עם ה-EBU  על חוזה חדש לשֵש שנים . פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הצליח לשמור על רמת המחירים הגבוהה  וקיבל מ- EBU  תמורת חוזה הטלוויזיה הזה בשנים 2001 – 1995 , סכום של 135 מיליון דולר (22 מיליון וחצי דולר לשנה אחת) [7] . אורי פורת ומוטי קירשנבאום אִפשרו לי להפיק ולשָדֵר את אליפויות העולם בא"ק בהיקף מלא כשכללי ההפקה הנקוטים על ידי והעלויות הכספיות מקובלים גם עליהם . הכלל הראשון היה – אנחנו משדרים ישיר מהשטח . עלות השימוש בעמדת השידור באִצטדיון הא"ק עמדה על 3000 (שלושת אלפים) דולר אך אורי פורת ומוטי קירשנבאום הסכימו עם קביעתי כי עמדת השידור ואביזריה הם כלי נִשקו של השַדָּר . עיקרון עיתונאי שאין לסטוֹת ממנו . את אירועי הספורט למיניהם השונים משדרים מהשטח . בשום אופן לא Off Tube מהמוניטור בירושלים .

עליית מחירי זכויות שידורי הספורט הבינלאומיים הייתה תלולה מידַי והציבה תמרור אדום בפני הנהלת רשות השידור . הייתה סכנה גדולה שלא נוכל להמשיך להצטרף לחוזים ולהסכמים הקבוצתיים היקרים של ה-EBU בגלל העלויות התופחות . להלן רשימת חוזי הספורט שערך ה- EBU עם הוועדות המארגנות השונות בראשית עשור ה- 90 . בחלק מהם היה לנו עניין רב . בעיקר בחוזים המצוינים שערך ה-EBU  עם התאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF) התאחדות הכדורסל הבינלאומית (FIBA) , התאחדות הכדורגל האירופית (UEFA) , והתאחדות הכדורגל הבינלאומית (FIFA) . העברתי את הרשימה המפורטת לידיעתם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. שניהם סייעו לי רבות בתחום שידורי הספורט הבינלאומיים. חזרתי עם דיווחי העלויות הכספיות אל מוטי קירשנבאום . הוא לא נבהל . כל עוד הוא היה בסביבה לא הייתי צריך לחשוש יותר מידַי מסמנכ"ל הכספים של רשות השידור .

עוֹניָיה של רשות השידור היה סוֹד גלוי שהמנכ"לים לא אהבו לדבר אודותיו . בהיעדר כל מסורת של יחסי ציבור ושיווּק  הם מעולם לא טרחו להסביר את המצב העלוב לקליינטים שלהם וגם לא לשולחיהם . רשות השידור הייתה עסק ציבורי ולא קניין מסחרי . מרבית הבּוֹסים של רשות השידור לא לקחו יותר מידי ללֵב את העוני והמחסור הנוראי ששרר בגוף השידור שאותו ניהלו . מצוקת התקציב הקשתה את החיים על בעלי המקצוע בשידור הציבורי בכל המִגזרים , בשידורי הספורט , החדשות , הדוקומנטאציה , והבידור . חלק מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו אנשים מוכשרים מאוד שניחנו מעבר לידע המקצועי הרב גם בשאיפה ויוזמה ליצור ולשָדֵר ברמה וסטנדרט שידור גבוה . זה לא תמיד עלה בידם . נוצר פער גדול מידי בין פוטנציאל השידור הקיים לבין התוצאה הסופית על המסך . פערים גדולים מידַי מולידים אכזבות . מכאן הייתה קצרה הדרך שהובילה לוויכוחים מרים בינם לבין אנשי הנהלתם . לרוב אנשי ההנהלה המקצועית והציבורית לא הֵזיז המחסור הזה יותר מידי . שנתם לא נדדה בלילות בשל כך . קשה להאמין שאיש מוכשר כמו יוסף "טומי" לפיד לימים יו"ר מפלגת שינוי , סגן ראש הממשלה ושר המשפטים , רב אומן ביחסי ציבור ושיווק שכיהן כמנכ"ל רשות השידור חמש שנים בין 1979 ל- 1984 – לא חשב כלל בתקופתו על רעיון גיוס החסויות והותיר את רשות השידור שלוֹ חסרת ממון . הוא דאג להדגיש בכל וויכוח מקצועי עמי , "יואש , אין לי כסף" . ההפרש בין הידע והכישרון של מרבית אנשי שְדֵרַת הפיקוד בטלוויזיה הישראלית לבין חוסר הממון הכרוני זרע מפח נפש ותסכולים קשים . "זה מה שיש ועם זה תסתדרו" , פטרו המנהלים את עובדיהם .

המצב השתנה לטובה עם מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 במקומו של אריה מקל . מוטי קירשנבאום מינה ביולי 1993 את יאיר שטרן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקומו של יוסף בר-אל . שני המושלים החדשים של השידור הציבורי ב- 1993 הבינו היטב את מכלול חשיבותם של שידורי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) כנדבכים הכרחיים בפירמידה הכללית . ברור שרחשתי להם הערכה רבה . שניהם הבינו גם את חשיבות הבסיס הארגוני לטווח ארוך , את יכולות ההפקה , ואת חשיבות הקשר המיוחד של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית עם איגוד השידור האירופי (ה- EBU) . ה- EBU היה זה שניהל את כל המו"מ הגדולים לרכישת זכויות השידורים של ענפי הספורט עם הוועדות המארגנות באירופה ובעולם והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה Active Member באיגוד השידור הציבורי החשוב בעולם. האוריינטציה הבינלאומית של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן וההתמצאות והסקרנות הטבעית של שניהם בזירות הספורט השונות , סייעה לי במידה עצומה להדק את הקשרים עם ה- EBU כדי לנווט ביעילות את שידורי הספורט שלנו . שניהם אפשרו לי להעפיל לפסגה ולשהות שם לא מעט זמן . להלן רשימת חוזי הספורט השונים שה- EBU התעסק עמם בתדירות ובתכנון לטווח ארוך . אנוכי בסיוע מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה מצאתי עניין במשחקים האולימפיים (IOC) , אירועי הכדורגל שכוללים בראש וראשונה את המונדיאלים ואליפויות אירופה (FIFA ו- UEFA) , אירועי כדורסל שכוללים את אליפויות אירופה ואליפויות העולם (FIBA), אירועי א"ק שכוללים את אליפויות אירופה והעולם (IAAF), אירועי שחייה שכוללים את אליפויות אירופה והעולם (FINA) וטניס ווימבלדון (Wimbeldon). בנוסף לכך התעניינתי גם באליפויות אירופה והעולם בהתעמלות (FIG) . ראיתי במוטי קירשנבאום מנכ"ל עַל גם מפני שהבין את המורכבות והמסובכות הפיננסית , פקטור אחד מיני רבים , שמרכיבים את ניהול וניווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

טקסט תמונה : 17 במארס 1994 . מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות הבינלאומיות השונות . (עמוד מס' 1 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 17 במארס 1994 . מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות . (עמוד מס' 2 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 17 במארס 1994 . מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות . (עמוד מס' 3 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 17 במארס 1994 . מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות . (עמוד מס' 4 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 17 במארס 1994 . מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות . (עמוד מס' 5 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 17 במארס 1994 . מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות . (עמוד מס' 6 ואחרון מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ההיסטוריה של שיתוף הפעולה בין רשות השידור לבין ה- EBU , חשובה ועתיקת יומין . עם חזרתי מוועידת הספורט של ה- EBU שהתקיימה באוקטובר 1986 בעיירת הקַיִט הפורטוגלית אֶשְתּוֹרִיל (Estoril) על חוף האוקיינוס האטלנטי , החלטתי לפנות אל רִיצָ'ארְד בַּאן ששִימֵש אז בתפקיד של  ה- Sports controller ב- EBU  (ראש קבוצת המו"מ של איגוד השידור האירופי לחוזי שידורי ספורט) , כדי להסביר לוֹ שוב את השגותיי הנוגעות למבנה הנוסחה המתמטית של חלוקת הנֶטֶל הכספי בין חברות ה- EBU  ואת מצוקתה הפיננסית של רשות השידור שמדירה שינה מעינינו . עותקים ממנו נשלחו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולסמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן . מִבְנֶה נוסחת  ה- Share הכספי ב- EBU הקובעת את מידת הנטל הכספי שיוּשת על כל חברה באיגוד הוא דרמטי וחכם . מרכיבי הנוסחה הם כלהלן : שורש ריבועי של מספר המוניטורים בכל מדינה  ב- EBU חלקי 10000 (עשרת אלפים) נותן את המנה בשתי קטגוריות של מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) ושל מספר יחידות הצפייה (Vision Units) , המוּקצוֹת לכל רשת טלוויזיה באיגוד . הקטגוריה הראשונה מדברת על זכויות שידורים והשנייה עוסקת במחירי השימוש בקווי מערכת השידור של ה- EBU . התוצאה המתקבלת מהתרת הנוסחה היא מעניינת , אפילו מרתקת , מפני שקיימת רק קורלציה יחסית בין כמות היחידות הבסיסיות ויחידות הצפייה של כל מדינה לבין גודל התשלום שלה . הבנת פשר הנוסחה המתמטית מסבירה מדוע רשתות הטלוויזיה העניות משלמות באופן יחסי יותר מהרשתות העשירות .

תיעוד הפנייה הזאת לרִיצָ'ארְד בַּאן (Richard Bunn) ותשובתו חשובים להבנת התהליך הגלובאלי הבלתי נמנע של ההתייקרות חסרת התקדים של זכויות שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה בהם ל- EBU ולנו היה עניין עצום . השינויים הכספיים המפליגים השפיעו לרעה על הטלוויזיה הישראלית והפחיתו את יכולת קנייתה. הם מצאו אותה בלתי מוכנה בעליל כשהחלה התחרות נגד הכבלים וערוץ 2. הנה המכתב כלשונו [8] .

Israel Television – Sports Department              Jerusalem- 17.10.1986

To attention of

Mr. Richard Bunn

EBU Sports Controller

CH  1211 Geneve

SWITZERLAND

Dear Richard

Following our last meeting in Estoril –Portugalon September 12 – 14 1986, and following personal meetings with many of our colleagues in the EBU, I would like once more to raise some of my thoughts concerning two cardinal problems have raised recently in Estoril and in the Sports Working Party in Geneve in March 1985. Problems which concerning the IBA (Israel Broadcasting Authority) very deeply

A.  The EBU principals’ readiness to pay huge amounts to the Organizing Committees, while signing the long term contracts

B.   The absolute injustice of the mathematical formula structure used in dividing the Monetary Burden: Basic Units = square root of  TV licenses divided to 10000

 T.V.  licenses   =  Basic Units  √­

10000

With regard to the first point, my impression is that the EBU is going in a dangerous direction while negotiating the long term contracts with the organizing committees around the globe

Dear Richard where does the EBU draw the monetary line while negotiating?  It seems to us that there is a permanent agreement by the EBU to pay any price for almost any event

The most striking an example is the EBU – IAAF agreement. For a 3 years long term contract 1985 – 1986 – 1987 the EBU has agreed to pay a fantastic and amazing sun of 3 600 000 $  (US Dollars) . This is outrageous! Why 3 600 000 $ and not for example 4 800 000 $? or maybe  2 400 000 $ ?  Richard, someone has to pay these huge amounts, and that someone is he, you and me

IBA paid 3000 $ for the first Athletics World Championship inHelsinki1983. Now for Roma87’(second World Championships Athletics 29.8.1987 – 6.9.1987) we have to pay according the EBU mathematical formula sharing a huge amount, more than 61000 $

To be precise, we are expected to pay 20 times more than Helsinki1983. It’s true that that the EBU – IAAF 1985 – 1987 includes additional items like World Champs Cross Country, Marathon races , Youth World Champs, Walking competitions , Women’s events etc , but the most attractive and interesting event is still remains the 2nd World Athletics Championships of  Roma 1987

I would like to draw your attention Richard to the fact that until 1983, we have all paid reasonable prices for the right to transmit athletics events

How come that all of a sudden things got such a bad turn for the EBU?  There is no doubt in my mind that the perfect television coverage done by YLE (the Finnish TV) in the first World Athletics Championship was the main reason for IAAF astronomical demands. The YLE beautiful coverage was in my opinion the best ever. The Finnish TV has put the Athletics back on the map. They did an excellent job. It’s true that Mr. Horst Seifart set the scientific elements of athletics television coverage in the 1972 Olympic games, but YLE TV has made it into perfection

YLE coverage helped athletics penetrate into every remote corner of the Globe. The direct result was that the IAAF decided to hit the metal while it was still hot and collect the big money at once. There is no doubt that YLE TV has made a decisive contribution to the spread out of the athletics around the world

Television as a number one communication media has made the athletics what it is. Now those who needed us try to exploit us with their fantastic demands. The TV cameras in the venues are as important as the athletes on the track. We are all aware of the sums athletes get under the table. But what does it have to do with the IAAF huge financial demands of the EBU? Sometimes it seems that money is pouring all overEurope

Dear Richard. You are the Sports Controller of the richest and strongest broadcast union organization in the world, and it holds a resourceful manpower. I am convinced that this flow of money must be stopped and the EBU has the strength and ability to do it

The same holds in the long term contract with Wimbledon Tennis .Up until 1982 we have paid 1500/ 2000 $ for rights. Since 1983 / 1984 we are required to pay five times more. As it looks right now EBU will have to increase its payments in the future. For instance, if theWimbledonorganizing committee decides that the first prize in 1989 will amount 500000, who will pay for it ? Obviously the EBU will contribute handsomely as to the cost – sharing

Now let’s move to the other question raised. I have to tell you once more Richard, that the formula of the cost – sharing is unjust and unfair. Following is the classic example. There are 22 000000 TV licenses in West Germany. There are 600000 TV licenses inIsrael. By simple mathematics Germany TV licenses population is 33 times bigger than Israel. We feel that the cost sharing has to be divided accordingly. The EBU formula for calculating the Basic Units turns the whole thing into a  parody justice. See the formulas

 

Germany gets according to that sophisticated formula 47 Basic Units and Israel has 8 Basic Units , meaning that Germany is now only 6 times bigger than Israel (instead of 33)

In my opinion this is simply an fair mathematical distortion

The financial agreements of the EBU with the Organizing Committees and the cost sharing both are grave problems for IBA.

Tell me Richard what actually is our advantage in being a member of the EBU?  I don’t have any intention to attack you personally or the EBU in general. I simply feel I have to raise the serious problems we in IBA face for a long time. We feel suffocated without any ability to act properly

The irony is that in cases of an EBU failure in getting a contract, IBA does it quite easily

Take for an example the U.S.A.open tennis 1986. For 1000 $ we could have reached an agreement with T.W.I. . By the way I don’t Accept Mr. Vilcek remark about the solidarity in the EBU organization. Our agreement with T.W.I. has been done with the full knowledge of the EBU and I quote from the “Comments on the Agenda”, papers SPG 3362, page 10, “The Sports Steering Committee agreed that members should be free to enter into individual negotiations with T.W.I. for this event”. So we did not violate the EBU solidarity. We did so in the past and will do it in the future. But with all that in mind, we feel that serious questions must be asked about the long term contracts and the formula of the cost sharing

Richard, I have to say it again, I hope you will not take this letter personally and that you are not offended by it. This letter expresses only my reactions to very serious problems bothering us all the time

Warmest regards from me

Yoash  Alroey

IBA  head of sports                                   Copy to: Mr. Boris Aquadro – Chairman SWP

ראה טבלה של כמות היחידות הבסיסיות ויחידות כפי שהן מוקצות לכל חברה באיגוד השידור האירופי מתאריך ;8 בדצמבר 1992.

טקסט מסמך : 18 בדצמבר 1992 . זהו מסמך חלוקת הנטל הכספי של ה- EBU (עמוד מס' 1 מתוך 2) המפרט את הקצאת כמות היחידות בסיסיות (Basic Units) ויחידות צפייה (Vision Units) בין רשתות הטלוויזיה השונות ב- EBU לקראת שנת 1993 . נוסחת חלוקת הנטל הכספי מופיעה בראש העמוד . כפי שניתן לראות בעמוד מס' 2  , המסמך הזה (קרוי , EUROVISION COST SHARING) כולל גם את רשתות הטלוויזיה של אירופה המזרחית שהצטרפו ל- EBU לאחר נפילת המשטרים הקומוניסטיים והתפרקותו של איגוד השידור המזרח אירופי , OIRT . (באדיבות ה- EBU . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 18 בדצמבר 1992 . זהו מסמך חלוקת הנטל הכספי של ה- EBU (עמוד מס' 2 מתוך 2) המפרט את הקצאת כמות היחידות בסיסיות (Basic Units) ויחידות צפייה (Vision Units) בין רשתות הטלוויזיה השונות ב- EBU לקראת שנת 1993 . נוסחת חלוקת הנטל הכספי מופיעה בראש העמוד . כפי שניתן לראות בעמוד מס' 2 , המסמך הזה שקרוי : EUROVISION COST SHARING  , כולל גם את רשתות הטלוויזיה של אירופה המזרחית שהצטרפו ל- EBU לאחר נפילת המשטרים הקומוניסטיים והתפרקותו של איגוד השידור המזרח אירופי , OIRT . (באדיבות ה- EBU) .

שבועיים אח"כ השיגתני תשובתו הצפויה של ריצ'ארד באן אחד האישים החשובים בקבוצת הספורט של איגוד השידור האירופי  ה- EBU (European Broadcasting Union) [9] . היו לי תקוות כמוסות שלא התגשמו .

 

CONTROLLER OF SPORT                                                                                     

Ancienne Route17A                                                                                               

Case postale 67                                                                                                          

CH – 1218 GRAND – SACONNEX  /  GENEVE                                                                    

ISRAEL TELEVISION   Yoash Alroey

Sports department

Jerusalem ISRAEL

SG / S / 535

Geneva– 13  November  1986

Dear Yoash

Thank you for your letter of 17 October in which you explain the difficulties facing IBA in the application of the rules on cost sharing

As you rightly say, the market for sports rights has become more competitive inEuropewith the presence of commercial stations and satellite – to – cable operators, which see sport as a valuable program element in their efforts to obtain an audience. This has had an inevitable influence on the rights payments the EBU is asked to pay to secure rights on major events

Personally, I do understand your concern that this increase in rights fee also affects those members not yet experiencing competition, when shares are calculated on basic units. However, as you know, attempts are being made to find more flexible procedures and the Wallqvist Group, set up at the initiative of the Sports Working Party to consider the cost sharing system, is to present its final proposal to the Administrative Council next May

I have sent a copy of your letter to both Mr. Wallqvist and Mr. Buck, chairman of the Eurovision Cost-Sharing Sub-Group, since I believe that you give very clear and precise details of the problem effecting member organizations at the present time. The unity of the EBU is something we must all preserve to maintain, even if certain sacrifices have to be made, and I know that this is your opinion, even though sometimes, as you say, the demands on IBA appear unjust

Yours sincerely

Richard  Bunn

טקסט תמונה : קיץ 1990. ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ברומא בעת מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. אנוכי עם ריצ'ארד באן (Richard Bunn) ה- Sports Controller  של ה- EBU , ואחד האנשים החשובים בארגון . התמונה צולמה ברומא בחודש יולי 1990 בתקופת הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורים ישירים את תחרויות גביע העולם בכדורגל – איטליה 90'. (התמונה צולמה באדיבות ה- EBU . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                  

מצבה הכלכלי העלוב והקשה (והכרוני) של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית נגזר גם מהיותן סמוכות לשולחן הממשלה. שנים רבות שימשה רשות השידור סניף או שלוחה של הממשלה במסווה של גוף תקשורת ציבורי – ממלכתי עצמאי. מסורת תקשורתית בלתי ראויה במתכונת הזאת. הממשלה קבעה אז כמו היום את גודל אגרת הטלוויזיה (לא על פי העניין בשידורים , עלותם , חיוניותם , וכמות הצפייה בהם, אלא על פי מה שמתחשק לה ועל פי תקדימי העבר). בכך נגזר תקציבה של רשות השידור לשבט. הממשלה בשנים ההן קבעה גם את כמות עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימי המנוחה בשבתות . פתטי . באיזו עוד מדינה החושבת את עצמה למתקדמת מתערבת הממשלה בקביעת כמות עובדי הטלוויזיה והרדיו בשבתות ובחגים . פשוט לא ייאמן .

היה ידוע לכל בר בי רב שפעילות הספורט של מדינת ישראל מתרכזת  מקדמת דנה בסופי השבוע ובשבתות . אך הממשלה באמצעות שַר העבודה והרווחה קבעה מספר מינימאלי ביותר של היתרי עבודה בטלוויזיה הישראלית דווקא ביום המנוחה הרשמי של מדינת ישראל שהוא יום העשייה העיקרי של תרבות הספורט כאן. מנגד ניצב חוק רשות השידור המחייב את סיקור וכיסוי פעילות הספורט והכדורגל שהתנהלה רובה ככולה בשבתות בימים ההם . פרדוקס טיפשי שנובע מהתערבות פוליטית לא מוצדקת ולא חכמה של הממשלה בענייני שידור לא לה . רשות השידור הממלכתית היא גוף שידור סוברני שאמור להתנהל באופן עצמאי לחלוטין על פי חוק רשות השידור ובמסגרת תקציבית שאושר ע"י הוועד המנהל של רשות השידור . אך מה לזה ולמגבלת היתרי העבודה בשבתות שמטילה ממשלת ישראל על הטלוויזיה הציבורית (כמו במדינה בולשביקית) חדשים לבקרים . מגבלת היתרי העבודה שהוטלה על הטלוויזיה הישראלית לא אִפשרה כמובן למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית למלא את ייעודה .

לא יכולתי לכסות את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות שהם ההצדקה היחידה לקיומה של התוכנית "משחק השבת" . חיים יבין ניהל ב- 1986 רשת טלוויזיה נחשלת שהייתה בעצם כמו סניף תקשורת של פקידי הממשלה . לקראת סופו של חודש נובמבר 1986 עשתה הממשלה טובה גדולה לטלוויזיה הישראלית הציבורית כשאישרה תוספת של חמישה היתרי עבודה לטכנאים בשבתות . מנהל הטלוויזיה הורה למנהל חטיבת ההנדסה שלו יעקב אורן (שהיה גם שנים רבות האחראי למִנהל וכוח אדם בטלוויזיה) לשבצם לטובת שידורי הכדורגל כדי שנוכל לכסות לפחות משחק אחד (מתוך שמונה) בליגה הלאומית . הנה הוא כלשונו  [10]  .

טקסט מסמך : 26 בנובמבר 1986 . מכתבו של מנהל הטלוויזיה חיים יבין אל מנהל כוח אדם של הטלוויזיה יעקב אורן הדן בהיתרי עבודה בשבתות של העובדים לצורך כיסוי לפחות משחק אחד בליגה הלאומית בכדורגל – נראה כמו פרודיה. אולם זאת הייתה המציאות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית- רשות השידור        ירושלים  26.11.1986

לשכת מנהל הטלוויזיה

אל  :  יעקב אורן

שר העבודה והרווחה אישר לנו תוספת של חמישה היתרי עבודה לטכנאים בשבתות .

החלטה זו באה לאחר מאמץ של חודשים ארוכים בדרגים שונים ובהם משא ומתן לא קל בין שר העבודה והרווחה לשר החינוך והתרבות.

כמו כן אנו מונעים כידוע לך מאז תחילת העונה מן הציבור של שוחרי הספורט בישראל את שידורי המשחקים בשבת .

מוטלת עלינו חובה מן המעלה הראשונה להתגייס כבר השבת לכיסוי משחק אחד לפחות של הליגה הלאומית .

אבקשך להכניס את השינויים המתאימים בסידור העבודה של הטכנאים ולאפשר את הקלטת המשחק על פי דרישת מחלקת הספורט .

במידה ויהיה צורך בהיתרי עבודה לאותם טכנאים שכבר סיימו את מכסת עבודתם השבועית . אנא הודע לי ונפנה למשרד העבודה והרווחה כדי לקבל את ההיתרים המתאימים .                                                                                                       

בברכה ,

חיים יבין

עותק  :  יואש אלרואי 

פָארְסָה אמיתית . חודש קודם לכן ב- 26 באוקטובר 1986 ביקשתי ממנהל החדשות וממנהל הטלוויזיה , להסיט את שידור התוכנית "משחק השבת" לאחד מימי החוֹל בשבוע . לא היה טעם לקיים ולשַמֵר אותה בתנאים הנוכחיים . להלן המסמך בן 2 כמודים . [11]  .

טקסט מסמך : 26 באוקטובר 1986 . מכתב שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אודות התוכנית "משחק השבת" העקרה ממשחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשל מגבלות כוח אדם , עיצומים , שביתות , וסכסוכים בתוככי רשות השידור . (עמוד מס' 1 מתוך 2 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 26 באוקטובר 1986 . מכתב שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אודות התוכנית "משחק השבת" העקרה ממשחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשל מגבלות כוח אדם , עיצומים , שביתות , וסכסוכים בתוככי רשות השידור . (עמוד מס' 2 מתוך 2 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

זה היה מצב נואש . המגבלות המטופשות והמאבקים הבלתי פוסקים בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור שאבו ממני כמעט את כל כוחותיי והאנרגיות שלי . במקום להפיק , לערוך , ולשדר התעסקתי בקרבות ומלחמות אגו עם חלק מהמנהלים וחלק מהוועדים . הנה מסמך נוסף שהורץ על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ב- 9 נובמבר 1986 .

טקסט מסמך : 9 באוקטובר 1986 . מסמך נוסף שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן הדן בשידור התוכנית "משחק השבת" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : מכתבי למנהל הטלוויזיה חיים יבין  מ- 10  ביולי  1989  הנוגע לשידורי ווימבלדון.

[2]  ראה נספח : ראה מכתבי למנהל הטלוויזיה מ-  14 בפברואר 1988 המשבח את עובדי חטיבת ההנדסה.

[3]  ראה נספח : מכתבי אל חיים יבין מנהל הטלוויזיה ב-  22 באוקטובר 1989 הנוגע לאימוצו של ששי אפרתי במחלקת הספורט.

[4]  ראה נספח : מסמך ה- EBU  מ- 9 במארס 1995.

[5]  ראה נספח : הידיעה פורסמה ע"י סוכנות הידיעות של AP  ב- 2 בספטמבר 1997 באמצעות כתב הספורט של הסוכנות סטפן ווילסון.

[6]  ראה נספח : ה- EBU מאשר קיזוז של % 50 בעלות זכויות השידורים שעל רשות השידור לשלם תמורת שידורי אליפות העולם  ה- 2  בא"ק, רומא  1987 + הטקסט של המנכ"ל אורי פורת המברך אותי על הפחתת המחירים.

[7]  ראה נספח : מסמך ה- EBU המפרט את התפתחות המחירים (EBU`s fee development).

[8]  ראה נספח : מכתבי לריצ'ארד באן ראש קבוצת המו"מ של ה- EBU  מ- 17 באוקטובר 1986 , הנוגע לעלייה התלולה של מחירי זכויות השידורים בחוזי הספורט של ה- EBU  , והשגות על מבנה הנוסחה לחלוקת הנטל הכספי.

[9]  ראה נספח : מכתב תשובתו של ריצ'ארד באן  אלי  מ-  3 בנובמבר 1986 הנוגע לזכויות הספורט במסגרת חוזי ה-  EBU.

[10]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה חיים יבין למנהל כוח אדם שלו מר יעקב אורן מ- 26 ב נובמבר 1986, הדן בתוספת חמישה היתרי עבודה נוספים בשבתות מטעמו של שר העבודה והרווחה.

[11]  ראה נספח : מכתבי ליאיר שטרן וחיים יבין מ- 26 באוקטובר 1986 המבקש לבטל את שידור "משחק השבת" בשבתות ולהעתיקה לאמצע השבוע , בהיעדר היתרי עבודה המאפשרים לצלם את משחקי הכדורגל בשבתות , עליהם נשענת שידור התוכנית בשבת.

 סוף הפוסט מס' 146.                                                                                    


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *