פוסט מס' 195. השידור הציבורי – רוש ולענה (7). ממשלת ישראל ממנה בספטמבר 2001 את רן גלינקא למנכ"ל רשות השידור ומדיחה אותו במארס 2002. בקיץ 2002 ממנה הממשלה את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא ומדיחה גם אותו (בצדק) במאי 2005. הפוליטיקאים בוחשים ברשות השידור חסרת הישע כבתוך שלהם – לטוב ולרע. פוסט מס' 195. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשעות הערב של מוצאי חג העצמאות ה- 65 למדינת ישראל יום שלישי – 16 באפריל 2013. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או שימוש מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, ו/או נכתב, ו/או נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי. הפוסטים מתעדכנים מעת לעת.

הערה 4 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים. 

————————————————————————————————————פוסט חדש מס' 195 : הועלה לאוויר בשעות הערב של מוצאי חג העצמאות ה- 65 למדינת ישראל יום שלישי – 16 באפריל 2013. כל הזכויות שמורות.

————————————————————————————————————

פוסט מס' 195. השידור הציבורי – רוֹש וְלַעֲנָה (7). ממשלת ישראל ממנה בספטמבר 2001 את רָן גָלִינְקָא למנכ"ל רשות השידור ומדיחה אותו במארס 2002. בקיץ 2002 ממנה הממשלה את יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ"ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא ומדיחה גם אותו (בצֶדֶק) במאי 2005. הפוליטיקאים בוחשים ברשות השידור חסרת הַיֶשָע כבתוך שלהם – לטוֹב ולרָע. פוסט מס' 195. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : "הָאָרֶץ" הוא עיתון טוב למרות שהעורך מר אָלוּף בֵּן פוגם שוב ושוב במדור הספורט שלו. משפחתי מנויה עליו מזה שנים רבות. גם ילדיי. אינני מחמיץ את מוסף התרבות והספרות של העיתון. אתמול (יום שני – 15 באפריל 2013) פרסם "הָאָרֶץ" רשימה מרתקת של מר מרדכי נאור "היום הם לך נושאים שלום על הרובים" והעוסקת בסיפור של ידידות בין המשורר נתן אלתרמן ומפקד הפלמ"ח המצביא יצחק שדה . Masterpiece. כמו כן פרסם "הארץ" אתמול רשימה מעניינת ביותר של ראש המוסד לשעבר מר צבי זמיר "להיצמד לאמת" שהוא בעצם פוסט תשובה, הבהרה, ותוכחה לכתב "הארץ" מר אמיר אורן ולציבור אודות אירועי המודיעין (במוסד ובאמ"ן) שקדמו למלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. במהלך מחקר וכתיבת הספר עב הכרס על ידי "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", מכיל כ- 8000 (שמונת אלפים) עמודים , נפגשתי ושוחחתי כמה פעמים עם צבי זמיר. אין לי את הכלים ואת המקורות כדי לשפוט את מהימנות המידע שפרסם אמיר אורן בעיתון "הארץ". אני קורא אותו בהתמדה אולם אינני מכיר אותו ומעולם לא נפגשתי עמו. באשר לצבי זמיר. פגשתי אדם אמין ומהימן, מרתק, בעל יושרה ודוגמא אישית, עניו וצנוע, ואישיות מעניינת מאוד. כדי להשלים את המחקר שלי קראתי מאוחר יותר את ספרו של צְבִי זָמִיר "בעיניים פקוחות" (נכתב על ידו יחדיו עם גב' אפרת מס ויצא לאור ב- 2011 ע"י הוצאת "כנרת – זמורה – ביתן" בעריכת מר שחר אלתרמן). עורך "הָאָרֶץ" אלוף בן מפגין יושרה ודרך ארץ בשעה שהוא מעניק (ברוחב לב) לצבי זמיר הזדמנות להגן על אגפיו מפני עיתונאי הבית שלו אמיר אורן. עיתונאות ראויה להערכה.

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל. רוֹש וְלַעֲנָה (7).

רוֹש  ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 – 2001. הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל. תקופת מנכלותו של יוסף בר-אל את רשות השידור בשנים 2005 – 2002 שווה דיון ציבורי היסטורי מעבר לכמה הפוסטים הללו שאני מפרסם כעת בבלוג שלי. כיצד זה נפלה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ואהוד אולמרט בפח ומינתה בקיץ 2002 איש כה שנוי במחלוקת בלשון המעטה ולא מוכשר בעליל למנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל ? עד כדי כך נכשלה בבחירתה עד שבתום שלוש שנים מאז המינוי נאלצה במאי 2005 להדיח אותו לאלתר ממשרתו הרָמָה בבושת פנים. כיצד זה הסתמכה הממשלה רק על עדותו והמלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, האיש שהמליץ המלצה חמה בפני ראש הממשלה אריאל שרון להציב את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, מבלי לבדוק עדויות ומקורות מידע נוספים אודות המועמד ?איזה אינטרס מובהק היה למר רענן כהן להמליץ במארס 2002 בפני ראש הממשלה אריאל שרון דווקא על יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ?

במאי 2005 התחוללה רעידת אדמה במדינת ישראל. ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון וסגנו אהוד אולמרט מדיחה את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכהונתו הרמה ומסלקת אותו לאלתר ממנהיגות השידור הציבורי. לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור מודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל נשלח בבושת פנים הביתה. מרבית הציבור בארץ איננו ער דיו, לא מתעניין, ולא מבין את חומרת התנהלותו המתמשכת של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בין כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" בתקופה שבין תאריך מינויו לתפקיד הרם באפריל 2002 לתאריך הדחתו במאי 2005 . האם קוראי הבלוג יכולים לתאר לעצמם את ממשלות ישראל לדורותיהן מדיחה מנכ"לים בעבר של רשות השידור ברמת אישיות כמו למשל של שְמוּאֵל אַלְמוֹג, יִצְחָק לִבְנִי, יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, ו/או מרדכי "מוטי" קירשנבאום ? מדוע אם כן הודח דווקא יוסף בר-אל מכהונתו הרמה וסולק ממנה ע"י ממשלת אריאל "אריק" שרון וסגנו אהוד אולמרט ?

יוסף בר-אל התגלה לי כמנהל טלוויזיה כושל כבר בשנים 1993 – 1990 . אולם לא מייד . וועדת המכרזים של רשות השידור בראשות מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ויו"ר הועד המנהל של רשות השידור אהרון הראל ז"ל בחרה בו ב- 10 ביולי 1999 להיות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא העדיפה אותו על פניהם של נסים משעל ויוסי צמח. מנהל כל רשת שידור באשר היא נושא על כתפיו אחריות כבדה. הוא איננו רק האחראי הראשי לשידור התוכן אלא מתפעל ראשי של הטכנולוגיה, כוח אדם, וההתנהלות הלוגיסטית בתוכה. התוכן המשודר איננו רק פרי טעמו של מנהל הטלוויזיה שהוא כידוע העורך הראשי של הרשת, אלא גם פועל יוצא של ניהול נבון וניצול הגיוני של משאבי השידור העומדים לרשותו, לרבות תפעול נכון ויעיל של כוח האדם, ושימוש מושכל בלוגיסטיקה המורכבת של רשת הטלוויזיה בראשה ניצב. הבקיעים הראשונים בכישרון הניהול הטלוויזיוני של יוסף בר-אל הופיעו בכל עוצמתם בשידור הישיר בשבת אחה"צ – 9 בפברואר 1991 (בעיצומה של מלחמת המפרץ ה- 1) בו קטע וגדע בעת השידור הישיר ההוא על סמך שיקול עריכה מזויף ופגום את הפנדלים במשחק 1/2 הגמר על גביע הטוטו שהתקיים בבאר שבע בין קבוצות מכבי חיפה – בית"ר ת"א. הוא נימק את הגדיעה חסרת ההיגיון בטענה טלפונית מגוחכת מביתו אותה מסר למפקח המאסטר באותה שעה המהנדס אלי קרייתי, "כי ליואש אלרואי היה כבר מספיק כדורגל". אלי קרייתי השיב לו : "יוסף בר-אל תמתין עוד כמה דקות, המשחק מסתיים מייד, נותרו רק בעיטות ההכרעה מ- 11 מ', זה שיא המתח, אל תקטע". יוסף בר-אל התרתח וזעק לשפופרת : "אלי קרייתי תעשה את אשר פקדתי עליך. ליואש אלרואי היה מספיק כדורגל. תוריד אותו ואת הכדורגל שלו מהשידור הישיר ותשים במקומו שידור חוזר של שרה'לה שרון". זה מה שאלי קרייתי סיפר לי בתום שיחת הטלפון המביכה והמטומטמת כדבריו . המשחק בין מכבי חיפה לבית"ר ת"א הסתיים בתיקו 0:0 בתום 120 דקות ושתי הקבוצות נערכו לבעיטת הכרעה מ- 11 מ'. השידור ישיר של משחק הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית היה אמור להימשך עוד דקות אחדות. את המשחק ההוא שידרו מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון. היציעים היו ריקים לחלוטין (על פי הוראת כוחות הביטחון בשל ירי טילים עיראקיים על ישראל). רק כמה מסכות אב"כ לשעת חירום של עובדי הטלוויזיה שהיו מונחות על כמה מושבים באצטדיון בבאר שבע היו עֵדוֹת יחדיו עם 2000000 (שני מיליון) צופי טלוויזיה מסוגרים בבתיהם לשיאה של דרמת כדורגל שעמדה להסתיים בתוך דקות ספורות בפנדלים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל גדע את השידור הישיר ברגע השיא שלו בנימוק ש- "ליואש אלרואי כבר היה מספיק כדורגל", כאילו מדובר במשימת שידור ישיר פרטית שלי. הבנתי שבראש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצב אדם לא רק שאיננו מוכשר אלא גם קל להשפעה ונוח ללחצים ע"י אנשים שעומדים במוקדי כוח שונים. אגב בית"ר ת"א ניצחה 3:5 בבעיטות ההכרעה מ- 11 מ' והעפילה למשחק הגמר. מסכת הפנדלים שודרה כתקציר – כתבה מוקלטת באורך של כ- 3:00 דקות במהדורת "מבט" מאוחרת יותר, אולם זה כבר לא היה חשוב. היה ברור שבראש הטלוויזיה הציבורית הישראלית ניצב איש כושל ועלוב בשם יוסף בר-אל. כלל לא היה מפתיע כשהצהיר פוליטית את מה שהצהיר ללא כחל ושרק כעבור אחת עשרה שנים שחלפו (מאז 9 בפברואר 1991) בעיתון "מעריב" של יום שישי – 26 באפריל 2002, הצהרה שזעזעה את אוֹשְיוֹת העיתונאות הדמוקרטית במדינה חופשית כישראל. הוא הביע את דעתו באותו היום ההוא בפני גב' שרי מקובר עיתונאית "מעריב" כי הוא כמנהיג השידור הציבורי המיועד (עֶרֶב מינויו למנכ"ל רשות השידור על פי החלטת ראש הממשלה אריאל שרון ובהמלצת השר הממונה רענן כהן) מתחייב כלהלן : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". לא ייאמן…? דווקא ייאמן…!

טקסט מסמך : יום שישי – 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר את על עצמו : אלוהים קרא לי ואמר : ג'ו סיים את המשימה שלך" והוסיף בריאיון שזעזע את אושיות העיתונאות במדינה דמוקרטית כישראל : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל , אעשה מה שהוא יאמר לי". כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הדיחה אותו ממשלת ישראל במאי 2005 מכהונתו הרמה. (באדיבות העיתון "מעריב").

לקראת תחילת כיסוי עונת הכדורגל בספטמבר 1991 היה ברור לי שהתוכנית "משחק השבת" אמורה להיות שוב מסמך עיתונאי קטוע וגדוע מפאת היעדר אמצעי הפקה, שידור, צילום, ועריכה. משהו בדומה ל תוכנית "מבט ספורט" שדן שילון ואלכס גלעדי הפיקו בסוף שנות ה- 60 וראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה. ההבדל היה נעוץ כמובן בפער שבין שתי התקופות. שניהם, דן שילון ואלכס גלעדי פעלו בעידן ימי בראשית ואני פעלתי בימים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר הייתה וותיקה ומבוססת. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בעצה אחת עם מנהל שירותי חטיבת ההפקה שלו מר יוסף "יוסי" משולם החליטו להקצות לי שני צוותים מידי ימי שישי ושבת לצורך כיסוי משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום). כלומר, יכולתי לכסות כ- % 33 ו/או במקרה הטוב משהו כמו % 50 מהמשחקים. מצב בלתי מתקבל על הדעת בשעה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית מחזיקה בידיה באופן בלעדי ובלבדי את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי. בספטמבר 1991 אמרתי ליוסף בר-אל את דעתי עליו : "הניהול שלך מגוחך ושיקול דעתך הטלוויזיוני לקוי. אם אתה קונה זכויות שידורים טפל בסחורת השידור הזאת כמצופה מעיתונאי רציני, ו/או וותר על כל העניין". ב- 13 בספטמבר 1991 כתבתי לו את מכתב ההתפטרות שלי מניהול חטיבת הספורט. "אינני יכול עוד לשאת באחריות לעליבות הנוראית שהשתררה בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית", רשמתי לו.

טקסט מסמך : יום שישי – 13 בספטמבר 1991. מכתב ההתפטרות שלי מתפקידי כמנהל חטיבת הספורט (עמוד מס' 1 מתוך 3) כפי שהוגש למנהל הטלוויזיה ישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל בגין מחסור באמצעי צילום והפקה. "אינני יכול עוד לשאת באחריות לעליבות הנוראית שהשתררה בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית", כתבתי לו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום שישי – 13 בספטמבר 1991. מכתב ההתפטרות שלי מתפקידי כמנהל חטיבת הספורט (עמוד מס' 2 מתוך 3) כפי שהוגש למנהל הטלוויזיה ישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל בגין מחסור באמצעי צילום והפקה . "אינני יכול עוד לשאת באחריות לעליבות הנוראית שהשתררה בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית", כתבתי לו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום שישי – 13 בספטמבר 1991. מכתב ההתפטרות שלי מתפקידי כמנהל חטיבת הספורט (עמוד מס' 3 ואחרון מתוך 3) כפי שהוגש למנהל הטלוויזיה ישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל בגין מחסור באמצעי צילום והפקה. "אינני יכול עוד לשאת באחריות לעליבות הנוראית שהשתררה בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית", כתבתי לו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתום דברי הביקורת שלי ולאחר כתיבת המכתב הזה הפכתי לבר פלוגתא של מנהל הטלוויזיה . הוא אומנם שיפר במשהו את אמצעי ההפקה, הצילום, והעריכה של חטיבת הספורט בראשותי אך סומנתי על ידו כיריב שלו. אף על פי כן הלך עמי כברת דרך וניאות לבקשתי לא רק לשדר ישיר את משחק הגמר על הגביע האנגלי ליוורפול – סנדרלנד במאי 1992 אלא הסכים שאעשה זאת מעמדת שידור באצטדיון "וומבליי". "יואש אלרואי שתהיה לי בריא זה באמת לא טוב לשדר אירוע ספורט ברמה כזאת הנערך באנגליה מהמוניטור Off tube בירושלים", שח לי לפתע במין מתק שפתיים , בנינוחות מפתיעה, ורצינות תהומית. כשרצה הוא ידע להיות ג'נטלמן מארץ הג'נטלמנים. השדר מאיר איינשטיין היה הנהנה העיקרי.

טקסט מסמך : 21 במאי 1992. מאיר איינשטיין משדר ישיר את את משחק הגמר על הגביע האנגלי בין קבוצות ליוורפול וסנדרלנד מעמדת שידור באצטדיון "בלומפילד". עיתונאי "מעריב" מר אבי מלר מחווה את דעתו אודות השידור הישיר ההוא. (באדיבות העיתון "מעריב").

תקופת ניהולו של יוסף בר-אל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1993 – 1990 הייתה עבורי מפח נפש ויחד עם זה סוף ועמו התחלה חדשה. ביוני 1992 נבחר יצחק רבין (בן 70) שוב לראש ממשלת ישראל . הוא מינה את גב' שולמית אלוני מנהיגת מפלגת מר"צ לשרת החינוך והתרבות . שולמית אלוני הבלתי נלאית הצליחה לחולל תהפוכות ומפנה מרחיקי לכת ברשות השידור. היא הציעה למנכ"ל רשות השידור אריה מקל משרת קונסול מטעם משרד החוץ באטלנטה – ארה"ב בתנאי שיפנה את הכס למרדכי "מוטי" קירשנבאום. אריה מקל הסכים ללכת . ב- 18 באפריל 1993 התמנה מוטי קירשנבאום במקומו למשרה הרמה. בעת שיחות התחקיר עם גב' שולמית אלוני ב- 2005 אמרה לי כלהלן : "ביקשתי ממוטי קירשנבאום לפטר מייד לאלתר את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה בשל היותו פוליטיקאי ולא עיתונאי". מוטי קירשנבאום לא מילא את פקודתה מייד. הוא המתין קמעא ואז ביולי 1993 הדיח את יוסף בר-אל ומינה במקומו את יאיר שטרן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בראשית עידן מוטי קירשנבאום סילק יוסף בר-אל בעצה אחת עם הממונה הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות אלימלך רם את תוכנית האקטואליה "מבט ספורט" עתירת הרייטינג משמונה בערב מידי יום חמישי לשתיים עשרה וחצי אחר חצות. לא יאומן…? ייאמן…! במקום "מבט ספורט" תוכנית איתנה בעלת ערך עיתונאי – חדשותי שפנתה לדור הצעיר והמבוגר כאחד, הוא שיבץ לשמונה בערב בימי חמישי את תוכנית הנפל הקנויה "בֶּנִי הִיל" הנואף המזדקן עם השפנפנות שלו. צריך להבין "בֶּנִי הִיל" תוכנית קנויה ועלובה שודרה ב- Prime time של השידור הציבורי. הרצתי לאֵלִימֶלֶך רָם וליוֹסֵף בַּר-אֵל את מחאותיי ב- 2 וב- 28 במאי 1993. הנה הן כלשונן. המחאה ליוסף בר-אל נכתבה בכתב ידי ובדם לבי.

טקסט מסמך : 2 במאי 1993. ראשית עידן מנכ"ל רשות השידור החדש מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום. זהו מכתבי למנהל חטיבת החדשות והבוס הישיר שלי אלימלך רם הדן בהעתקת "מבט ספורט" תוכנית אקטואליה עשירה ברייטינג המשודרת באורח קבע בשמונה בערב והעברתה ללא שום סיבה מוצדקת לחצות וחצי (00.30). לא יאומן…? דווקא ייאמן…! הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה זה מכבר לבימת שידור רדודה ערב הקמתו של ערוץ 2 המסחרי. הסטת "מבט ספורט" לשעה שבה כל הדור הצעיר נם כבר את שנתו הייתה החלטה אומללה של מנהל טלוויזיה לא מוכשר יוסף בר-אל שנסמך על תמיכתם הפעילה של מנהל חדשות חלש אלימלך רם ומנהל חטיבת תוכניות כושל אליעזר יערי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום שישי – 28 במאי 1993 . ראשית עידן מנכ"ל רשות השידור החדש מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום . זהו מכתב המחאה שכתבתי בכתב ידי ודם לבי ושלחתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אודות הסטת "מבט ספורט" לחצות וחצי בימי חמישי בשבוע , והצבתה במקומה בשמונה בערב את תוכנית הבידור הקנויה והקלוקלת "בני היל" הנואף המזדקן. עותקים מהמסמך נשלחו למנהל חטיבת התוכניות אליעזר יערי ומנהל מחלקת ההגשה גב' יפה מישורי. שאלתי את עצמי, מילא יוסף בר-אל אולם כיצד זה מנהל חטיבת התוכניות אליעזר יערי מסכים לשיבוץ עלוב וקלוקל כזה ומדוע ולמה מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום עדיין מחריש ואיננו מתערב נוכח שידור ציבורי כל כך בזוי וירוד. ב- Prime time שלו משודר נֶפֶל עלוב ומשפיל שכזה וכולם מסכינים ושותקים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

זה לא היה הכל . הטלוויזיה והטכנולוגיה שלה נוהלו ביד כושלת. כולם ראו את זה אך ביכרו לשתוק. ב- 13 ביוני 1993 שיגרתי מכתב מחאה לדוד יוגב מנהל שירותי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית (בתקופת מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל) המבקר את ניהולו והתנהלותו. הוא זכה במכרז מנהל חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני כמה שנים והוכיח כי הסיסמה "הטובים לחיל האוויר" היא לעיתים חסרת כיסוי. הוא היה מנהל חסר יוזמה, לא יעיל, שלא קידם במאום את הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הטכנולוגיה הטלוויזיונית לא רק שהייתה מועטה ומוגבלת אלא קפאה על שמריה. שיגרתי לו את המסמך בצער רב גם מפני שבסך הכול היה איש טוב ונוח לבריות, שוב, אך חסר לחלוטין רוח מנהיגות. דוד יוגב הגשים במידה רבה את הסלוגן האמריקני "Good guys – finish last". עותק מהמסמך הטכנולוגי נשלח גם למנכ"ל החדש מוטי קירשנבאום. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה קטסטרופה . היא הפכה לשור עצל במקום להיות סוס דוהר.

טקסט מסמך : 13 ביוני 1993. מכתב מחאה מנומק (עמוד מס' 1 מתוך 2) שנשלח על ידי למר דוד יוגב מנהל חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת יוסף בר-אל, על שאיננה עומדת ברמת השירותים שהיא נדרשת להעניק לשידורי הספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 13 ביוני 1993. מכתב מחאה מנומק (עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2) שנשלח על ידי למר דוד יוגב מנהל חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת יוסף בר-אל, על שאיננה עומדת ברמת השירותים שהיא נדרשת להעניק לשידורי הספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 2002 התמנה יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא שהודח ע"י ראש הממשלה אריאל שרון . מפני שהפכתי לבר פלוגתא שלו מקדמת דנה הוא הורה למ"מ מנהל הטלוויזיה מר יוסף "יוסי" משולם להורות לי לשדר את אירועי הספורט מחו"ל Off tube מהמוניטור בירושלים לרבות מונדיאל הכדורגל של יפן / קוריאה 2002. זה היה הקץ. המסמכים מהתקופה האפלה היא נשמרו והם מאפשרים לי לתעד עבור קוראי הבלוג את מציאות הימים ההם. לא יאומן…? דווקא ייאמן…!

טקסט מסמך : 15 ביוני 2002. נכתב על ידי לבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי אודות החלטתו של מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם לשדר את אירועי הספורט הרלוואנטיים מחו"ל בשיטת Off tube מהמוניטור בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 18 ביוני 2002 (עמוד מס' 1 מתוך 2). נכתב על ידי למ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם אודות מדיניות שידורי ה- Off tube מהמוניטור בירושלים של אירועי ספורט מחו"ל. ברור שהנחתי את המפתחות על שולחנם של מנכ"ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל ויוסי משולם שלו שכיהן בתפקיד מ"מ מנהל ערוץ 1, והלכתי הביתה. עליבות שאין דומה לה יחדיו עם חשרת עבים, השתררו על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 18 ביוני 2002 (עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2). נכתב על ידי למ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם אודות מדיניות שידורי ה- Off tube מהמוניטור בירושלים של אירועי ספורט מחו"ל. עליבות שאין דומה לה, חשרת עבים, השתררו על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וכיסו את שמי רשות השידור. ברור שהנחתי את המפתחות על שולחנם של יוסף בר-אל ויוסי משולם והלכתי הביתה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התייצבותו של מוטי קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 בפסגת השידור הציבורי יחדיו עם הדחתו של יוסף בר- אל מכֵּס ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והמינוי של יאיר שטרן לתפקיד מנהל הטלוויזיה הבא – שינו בבת אחת את המצב העגום לטובה. במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור. מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן כבר לא היו בסביבה. שמם ופועלם ברשות השידור נשכח. במקומו של יוסף בר-אל שסולק מהשידור הציבורי התמנה מרדכי שקלאר למנכ"ל רשות השידור. אולם זה כבר לא היה אותו דבר כמו החיזיון ההוא לפני תריסר שנים באפריל 1993 כשמוטי קירשנבאום ויאיר שטרן הפציעו בשמי הרשות.

סוף הפוסט מס' 195. הועלה לאוויר בשעות הערב של מוצאי חג העצמאות ה- 65 למדינת ישראל יום שלישי – 16 באפריל 2013. כל הזכויות שמורות.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *