פוסט מס’ 186 א’. שמונה ימי בראשית (1). קטע קצרצר מתוך הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי : “8 ימי בראשית”. (מכיל כ- 10000 עמודים). פוסט מס’ 186 א’. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 29 במארס 2013.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 4 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס’ 186 א’ : הועלה לאוויר אחה”צ של יום שישי – 29 במארס 2013.

———————————————————————————————–

פוסט מס’ 186 א’. שְמוֹנָה יְמֵי בְּרֵאשִית (1). קטע קצרצר ראשון מתוך הַסֶפֶר שחקרתי וכתבתי, וקרוי “8 יְמֵי בְּרֵאשִית”. הַסֶפֶר מכיל כ- 10000 עמודים). פוסט מס’ 186 א’. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : מכבי ת”א איננה מסוגלת להביס שום קבוצה בליגת הכדורסל הישראלית ולעולל לה את מה שעשתה אמש בהיכל הספורט ביד אליהו יום חמישי – 28 במארס 2013 לקבוצת בשיקטאש . היא השפילה את הקבוצה הטורקית לאורך כל המשחק. זה לא היה משחק כדורסל וגם לא תחרות ספורט . מעולם לא נראה בהיכל הוותיק בשום מסגרת משחק קצוות (בטח לא ב- Top 16 של ה- Euroleague) בו צועדת מכבי ת”א ביתרונות מכריעים של 41 : 13 בדקה ה- 14, 61 : 27 במחצית, 91 : 36 בתום הרבע השלישי, ו- 101 : 58 התוצאה הסופית של המשחק. מכבי ת”א היא עכשיו קבוצת כדורסל יותר מגובשת אולם מוגבלת בדומה ל- Euroleague עצמו. למרות המבנה הלא מאוזן שלה כפי שבו אותה דייויד בלאט וגיא גודס היא צוברת שישה ניצחונות רצופים הודות לארבעת שחקני החוץ שלה דווין סמית’, ריק היקמאן , דיוויד לוגאן , ויוגב אוחיון שכמותם יש לא מעט באירופה. כל פעם שאני מתבונן במכבי ת”א ורואה לנגד עיניי את ניק קיינר – מדלי ודארקו פלאניניץ’ המחוספסים ולא מהוקצעים אני מבין שמכבי ת”א גוברת על יריבותיה למרות ששניהם נכללים עדיין בשורותיה. וזה באמת נס. ערוץ 10 יכול לנשום לרווחה. כמעט. לפתע ניצבת מכבי ת”א בפני פוטנציאל העפלה לשלב הבא . אינני מתפלא כלל ועיקר כשהשדר ניב רסקין שואל את הפרשן שלו צבי שרף שוב ושוב כיצד נבחרת כדורסל טורקית כה עלובה בשם בשיקטאש מצליחה להתברג בכלל ל- Top 16 . ברור שחל פה שינוי . מכבי ת”א הנוכחית טובה יותר ומאוחדת יותר מזו של לפני חודשיים. האם זו תולדה של מנהיגות צוות המאמנים ו/או בשל נוכחותם על הקווים של שמעון מזרחי המיוסר ודיוויד פדרמן שפני הפוקר שלו לעולם אינם מסגירים את מחשבותיו. נחמד ש- 11000 (אחד עשר אלף) צופים – אוהדים שומרים בקנאות על נאמנותם למועדון. מכבי ת”א נותרת במקום כלשהו חידה . היא מצטיינת באירופה אולם לא בטוח שתזכה באליפות הליגה הישראלית . צופי הטלוויזיה ייקחו עמם מזכרת כלשהי מהמשחק אמש . האחד יזכור את ההטבעה של ניק קיינר – מדלי שבימאי ניידת השידור של הטלוויזיה ראובן “רוביק” פודגור הראה אותה עוד ועוד (ועוד) ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) , השני את הנפילה המסוכנת של שון ג’יימס על הפרקט, והשלישי (אנוכי) אזכור את פניו של מאמן כדורסל טורקי מובס ואובד עצות בשם ארמאן קונטר. רוביק פודגור תפש את הסיפור הטלוויזיוני . תיעוד פניו שוב ושוב ב- Close up  של מאמן כדורסל שיושב כבוי וחסר אונים על ספסל קבוצתו מובסת ומושפלת, מליט מעת לעת את פניו, מתאר איש בודד ועצוב. אגב העיתון “מעריב” מפרסם הבוקר תמונה מהמשחק אמש בה נראה יוגב אוחיון חולף על פני סרהאט צ’טין ומטביע את הכדור לסל. בכיתוב לתמונה נאמר כלהלן : “יוגב אוחיון מתעלם מכוח המשיכה ומבשיקטאש”. לא מדויק. יוגב אוחיון מתעלם מכוח המשיכה של כדור הארץ אולם לאחר שביצע שני צעדים וחצי האסורים על פי החוק במקום צעד וחצי בלבד. התמונה יפה אך הסל הזה נפסל. 

הערה 5 : רשימתו אתמול של יונתן הללי בעיתון “מעריב” וכותרתה “שביל הלבנים הירוקות” אודות שלושת שחקני נבחרת ישראל בכדורגל יוצאי מועדון מכבי חיפה תומר חמד, עדן בן בסט, וליאור רפאלוב – מעניינת.

הערה 6 : בהיותי ילד נהיתי אחר לימודי המתמטיקה ושחמט . יכולתי לשחק סימולטאני עיוור כנגד חמישה שחקנים מבלי לראות את הלוחות. מאוחר יותר כשהתרוממתי ל- 1.90 מ’ פניתי למשחקי הכדור, כדורסל, כדורגל, וכדורעף , אולם נותרתי חובב של משחק המלכים. אתר השחמט האמריקני הפופולארי באינטרנט ICC מעביר בשידורים ישירים בימים אלה את תחרות שמונת המועמדים המתקיימת באנגליה (ביניהם בוריס גלפנד שלנו) בה ייקבע מי יהיה יריבו הבא של אלוף העולם ההודי וויז’ווינתן אנאנד. בתחרות מוביל לפי שעה גאון השחמט הנורווגי מאגנוס קארלסן בן 22. מומלץ לחובבי השחמט.

הספר “שמונה ימי בראשית” מכיל כ- 10000 עמודים. הוא הראשון במסגרת סדרה בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי מאז שנת 2000 ועדיין אנוכי חוקר וכותב, הקרויה בשמה הכולל, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. הסדרה רחבת ההיקף עוסקת בהתפתחות ותולדות שידורי הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים שבין 1884 ל- 2010. בעת מחקר וכתיבת הספר “8 ימי בראשית” ראיינתי כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים בארץ וברחבי העולם. 

שְמוֹנָה יְמֵי בְּרֵאשִית (1) (קטע קצרצר ראשון מתוך הספר שמכיל כ- 10000 / רבבה עמודים).              

הסֶפֶר עָב הַכֶּרֶס בן 8000 עמודים שחקרתי וכתבתי מתעד את תהליך הקמתה המאוחרת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (נקראה בפי כל בימים ההם “הטלוויזיה הכללית”) בחֲמֵש השנים שבין 1967 ל- 1972. אבל לא רק. הספר סוקר במקביל את התפתחות הטכנולוגיה והתוכן בעולם הטלוויזיה הבינלאומית בעיקר במדינות אנגליה, ארה”ב, גרמניה, רוסיה, יפן, וצרפת בארבעים השנים שקדמו להקמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה . ראש צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כַּ”ץ מבקש להקים את הטלוויזיה הישראלית ברוח השידור הציבורי של ה- BBC הבריטי ולא על פי המודל של הטלוויזיה המסחרית האמריקנית. חלקו האחרון של המסמך מְתַּעֵד את ניסיונותיה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הצעירה להשתלב במערך השידורים הטלוויזיוני הבינלאומי, וביניהם : מונדיאל מכסיקו 1970, משחקי אסיה ה- 6 בבנגקוק 1970, ומהלכי הפקת שידורי אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972. כולם מתוכננים ומופקים ע”י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי. באולימפיאדת מינכן 72′ מתרחש האסון הנורא בו נרצחים 11 ספורטאים ישראליים. אסון מינכן הוא במידה רבה כרוניקה של רצח וטרגדיה ידועה מראש באווירה פסטורלית של תקווה, עליצות, ושמחת נעורים אולימפית. באותה תקופה בה עורכים שני אנשי הטלוויזיה הישראלית דן שילון ואלכס גלעדי את הכנותיהם לקראת השידורים האולימפיים, DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympic Zentrum) ראה [1] מתכננת את הפקת סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי עבור 150 רשתות רדיו וטלוויזיה בעולם, ראש המשלחת הישראלית שמואל ללקין מתכנן את הסידורים הלוגיסטיים והארגוניים של השתתפות ספורטאים ישראליים לראשונה על אדמה גרמנית מאז תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 ושיכונם בכפר האולימפי במינכן, הספורטאים הישראליים מתכננים להגיע לשיא היכולת הגופנית שלהם באולימפיאדה, יו”ר הוועדה המארגנת הגרמנית ד”ר ווילי דאומה (Dr. Villy Daume) מצהיר “אולימפיאדת מינכן 1972 לא תהיה אולימפיאדת ברלין 1936” ויחדיו עם סגנו וולטר טרוגר (Walther Troeger) הם משלימים את הכנות האחרונות הנוגעות לאירוח רבבת ספורטאים באולימפיאדה ה- 20 של העֵת החדשה (הכנות שנמשכות שש שנים מאז 1966 ועלותן כ- 2000000000 (שני מיליארד) דולר – ובעוד כל אלה דרוכים, מתוחים, ונכונים לקראת האולימפיאדה הממשמשת ובאה, חורשים במקביל בסודי סודות שני ראשי ארגון הטרור “ספטמבר השחור” אבו אייאד ואבו דאוד בהשראת הארכי טרוריסט יאסר עראפאת את מזימת חטיפתם ורציחתם של ספורטאים ישראליים תמימים חסרי כל הגנה הנוטלים חלק בתחרויות ומשתכנים בכפר האולימפי במינכן ברחוב קונולי 31. ואומנם האסון מתרחש. הטרור הפלסטיני מוליך שולל את שירותי הביטחון הישראליים והגרמניים באשמורת בוקר של יום שלישי – 5 בספטמבר 1972.

הערה : הספר “שמונה ימי בראשית” מוביל לספר השני בסדרה שהוא טרילוגיה הקרויה “אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972”. הספר הראשון בטרילוגיה נקרא : “ההכנות”. הספר השני בטרילוגיה נקרא : “הרצח והטבח”. הספר השלישי בטרילוגיה נקרא : “מטמורפוזה”.

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. המחקר, כתיבת הטקסט, חיפוש ואיתור המסמכים והתמונות – נעשו בתקופה שבין אוקטובר 2000 לאוקטובר 2012. חלקם טרם הסתיימו.

הספר “שמונה ימי בראשית” מוקדש בהוקרה לשני אנשים אמיצי לב ובעלי יוזמה , פרופסור אליהוא כ”ץ וסגנו עוזי פלד שהחלו בהקמת הטלוויזיה הישראלית בקיץ 1967 מעפרה, מכלום, מבראשית. באותה מידה הוא מוקדש באהדה לשר ישראל גלילי האדריכל המדיני של הקמת הטלוויזיה בישראל בשנים 1969 – 1967.

פרק 1 

1969 – 1968 – 1967. טלוויזיה ציבורית ופוליטיקה מתערבבות זו בזו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא פרי יצירה פוליטי מראשיתה. מנהל רדיו “קול ישראל” בשנים 1967- 1960 ואחד מאנשי התקשורת החשובים והמוכשרים במדינה חנוך גבתון (יליד 1917 בן 50) רואה את עצמו מועמד טבעי להקמת הטלוויזיה בישראל אך שר ההסברה והממונה על שירות השידור ישראל גלילי מתעלם ממנו ומוותר על שירותיו. התנגדותו של ישראל גלילי לחֲנוֹךְ גִבְתוֹן הוותיק הופכת לאובססיה ומלחמת חֹרְמָה. הוא מדיח אותו מרשות השידור. ישראל גלילי מציב בינואר 1967 את האלוף אלעד פלד בעודו לובש מדים בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אלעד פלד נותן את הסכמתו אבל משנה את תוכניותיו בעקבות תוצאותיה המזהירות של מלחמת ששת הימים 67′. הוא מבקש להישאר בשורות צה”ל ורוצה להיות רמטכ”ל צה”ל ולא מנכ”ל הטלוויזיה. ישראל גלילי פגוע ונבוך מסירובו של אלעד פלד מתעשת וממנה במקומו עולה חדש מארה”ב פרופסור אליהוא כץ (יליד 1926 בן 41) מרצה לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטת ירושלים. עוזי פלד (יליד 1937 בן 31) מתמנה לסגנו. שניהם מקימים את הטלוויזיה הישראלית (או כפי שנקראה בפי כל “הטלוויזיה הכללית”) מבראשית, מעפרה. שני ראשי צוות ההקמה אליהוא כץ כץ ועוזי ופלד מבססים את כוח האדם שלהם מכל הבא ליד. וועדות הקבלה שהקימו בארץ ובחו”ל סוקרות כ- 1000 (אֶלֶף) מועמדים . רבים מאנשי רדיו “קול ישראל” ביניהם עיתונאים, שדרנים בעלי מוניטין, וטכנאים נושאים עיניהם אל “פנס הקסם”  [2]  החדש המוקם בחופזה טלאי על טלאי ב- “בית היהלומים” בשכונת רוממה בירושלים. מנהל רדיו “קול ישראל” שמואל אלמוג מאז נובמבר 1967 שנשף בעורפו של חנוך גבתון נושף עכשיו בעורפו של אליהוא כ”ץ. לא מסיבות חתרניות או תככנות אלא בגלל שהיה מוכשר. שמואל אלמוג נושא עיניו לתפקיד מנכ”ל רשות השידור שאמורה לכלול לראשונה בשורותיה את רדיו “קול ישראל” הוותיק ואת הטלוויזיה הצעירה עולת הימים. להפתעת הכל נפקד מקומו של שדר הספורט המיתולוגי של רדיו “קול ישראל” נחמיה בן-אברהם מצוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית. הוא לעולם לא הגיע אליה. אליהוא כ”ץ ועוזי פלד מקימים את נבחרת החלומות שלהם בלעדיו. תרומת הטלוויזיה האמריקנית CBS בראשות סגן נשיא הרשת המהנדס ג’וזף “ג’ו” סטרן לצוות ההקמה. אליהוא כץ ועוזי פלד מסתייעים בניסיונה של טלוויזיה הלימודית בראשות ד”ר יונה פלס וראש חברת הנאמנות שלה מקס רואו. התגייסותם הבלתי נשכחת בירושלים של מומחי הטלוויזיה מחו”ל לואיס “לואי” לנטין , סטנלי “סטן” גרנדייזי, אנת’וני “טוני” האטץ’, הרברט “הרב” קרוסני, רוברט “בוב” גולדמן, ופול סאלינג’ר. בתוך תשעה חודשים מאז התמנו ע”י ממשלת ישראל לעמוד בראש צוות ההקמה מפיקים פרופסור אליהוא כץ וסגנו עוזי פלד את שידור הטלוויזיה הישיר הראשון בהיסטוריה של המדינה ובתולדות רשות השידור, הלא הוא מצעד צה”ל בירושלים ביום חמישי – 2 במאי 1968 חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל. החתירה למצוינות והדבקות במשימה שלהם ראויה להערכה. ישראל גלילי מתגלה כשר הסברה בעל יוזמה וכשרון הפקה יוצא דופן. הוא זוכה לתמיכה פוליטית מסיבית מראש הממשלה לוי אשכול ומעניק לפרופסור אליהוא כ”ץ ועוזי פלד את הכלים המתאימים בדרכם להקים את הטלוויזיה הכללית. הקמת הטלוויזיה בישראל בשנים 1969 – 1967 היא ניצחונם של פרופסור אליהוא כ”ץ וסגנו עוזי פלד אך גם זכייתו של האדריכל המדיני שלה שַר ההסברה ישראל גלילי בסיועם של יו”ר הוועד המנהל של שירות השידור ד”ר חיים יחיל והמשנה שלו ד”ר בנימין אליאב (לובוצקי) ולאחריו הסופר נתן שַחַם שתפש את מקומו של בנימין אליאב .

העולם נִבְרָא בשִבְעָה ימים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשמונה. הורתה הייתה פוליטית כמו שורשיה העמוקים. פוליטיים לחלוטין. בעת בריאתה שלטו במדינת ישראל מפלגות הפועלים בראשות ראש הממשלה לוי אשכול ואחריו גב’ גולדה מאיר. היה להם רוב בכנסת ובוועדות הכנסת, ובחשובה שבהן וועדת הכספים. חוֹק רשות השידור שנחקק בכנסת בשנת תשכ”ה – 8 במארס 1965 קובע כי ממשלת ישראל היא זאת שתבחר ותמנה את מנכ”ל רשות השידור  ואת יו”ר וחברי הוועד המנהל של רשות השידור. נשיא המדינה ימנה את אנשי המליאה. יוצריה המקצועיים הצעירים חדורי אמביציות של הטלוויזיה הכללית (כפי שכונתה בפי כל) פרופסור שלמה אַהֲרוֹנְסוֹן, דָן שִילוֹן, מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם, חַיִים יָבִין , יוֹרָם רוֹנֵן, טוּבְיָה סָעַר, יִרְמִיָהוּ “יֶרִי” יוֹבֵל, צְבִי גִיל, רָן אֶדֶלִיסְט, שַרִי רָז, שִמְעוֹן טֵסְלֶר, רוֹן בֵּן יִשַי, דָן בִּירוֹן, רָם עֶבְרוֹן, חַגַּי מָאוּטְנֶר , וַרְדִינָה אֶרֶז וחבריהם ביקשו ב- 1968 ליצור יש מאין. בהיותם דוֹר חלוצים חסר ניסיון וגדוש חלומות ביקשו האנשים האלה ליצור טלוויזיה ישראלית בעלת איכות ועתיד, שמשדרת תוכן ציבורי וסוציולוגי מגוון ועשיר הדומה למורשת ה- BBC הבריטי. החלוצים הישראליים וחֵיל הסיוע מחו”ל נתקלו כבר בראשית הדרך בקשיים תוכניתיים , כלכליים, טכנולוגיים, ואִרגוניים עצומים . הם סבלו מחילוקי דעות פנימיים , היו למודים מריבות  וסכסוכי עבודה, וסבלו ממאבקי תוכן – גם משום שהפוליטיזציה חִלְחֵלָה לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית במלוא עוצמתה כבר בדמי ימיה . הפוליטיקאים הכריעו את גורל השידור הציבורי יותר מאנשי המקצוע. המסמכים בספר מוכיחים זאת. מן המפורסמות הוא שהפוליטיזציה החודרנית הייתה המאפיין הראשון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זוהי עובדה ידועה אבל האם הייתה זאת גזירת גורל בלתי נמנעת ? המאפיין השני : היא נולדה ענייה מרודה ונותרה כזאת כל ימי חייה. ממה שלא הייתה צריכה היה לה בשפע ולמה שנזקקה ניתן לה במשורה. עודף פוליטיקה וחוסר ממון משחקים תפקיד מרכזי בתוככי רשות השידור עד עצם היום הזה. הם הולידו תסכולים חריפים. רק אדם שהוא באמת עיתונאי חופשי בנשמתו ובכל רמ”ח אבריו וכזה שדָם הטלוויזיה זורם בעוֹרְקָיו, מסוגל להבין באמת איזו שררה ואֵימָה פוליטית טמונים במנהלים שרוצים למצוא חן בעיני שולחיהם, ובמפגש עגום הנפש של הידע והכישרון האנושי מול כיס רֵיק. בטלוויזיה הכללית פעלו מיום היווסדה בחודש מאי 1968 כישרונות לא מעטים בתחומי העיתונאות, ההפקה, היצירה המקורית, וההנדסה. היא הוקמה בהתלהבות רבה ותנופת נעורים ע”י פרופסור אֵלִיהוּא כַּ”ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. אך המומנטום נושא התקוות נִבְלַם. במידה רבה הוטל הפּוּר. עובדה שבמלאת לה חֲמֵש שנים במאי 1973 שלח שַר החינוך והתרבות יִגְאָל אַלוֹן מברק בהול למנכ”ל ה- BBC הבריטי עתיר המוניטין בשנים 1970 – 1960 סֵיר הְיוּ גְרִין (Sir Hugh Greene) בו ביקש ממנו להגיע בדחיפות לארץ כדי לבדוק מה לא עובד בטלוויזיה הישראלית הציבורית המטה ליפול. איך קרה שבגיל כה צעיר היא כבר סובלת מסכסוכי עבודה קשים , פוליטיזציה מרחיקת לכת. רדידות תוכן, וחסימות עורקים. יִגְאָל אַלוֹן דרש מהְיוּ גְרִין להגיש לו בהקדם את ממצאיו.

טֶקֶס בריאתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה ארוך מהנחוץ ונקנה בייסורים ממושכים . הפוליטיקה לגווניה השונים בחשה במשך עשרות שנים בשידור הציבורי, כרסמה ביסודותיו , ולבסוף אַף מוטטה חלק מהם. ב- 2012 הוא נשאר על כנו אך גוסס. כל שלטון בישראל ביקש להעמיק את אחיזתו ברשות השידור ועשה ככל יכולתו לקדם את נאמניו מבין השורות ולהדיח את מתנגדיו. ממשלות ישראל מינו את המנכ”לים לדורותיהם אך משלא סרו למשמעתן ביקשו להדיחם. ב- 31 במארס 1969 מינו ראש הממשלה גב’ גולדה מאיר והשַר ישראל גָלִילִי את מנהל רדיו “קול ישראל” שְמוּאֵל אַלְמוֹג למנכ”ל רשות השידור הראשון. מינוי פוליטי – מקצועי. כעבור שמונה חודשים ביקשה להדיחו לאחר שלא נעתר לבקשתה לדחות ביום שישי – 7 בנובמבר 1969 את תחילת שידורי הטלוויזיה בלילות שבת כדי לאפשר לה להרכיב קואליציה ממשלתית עם המפד”ל (המפד”ל התנגדה התנגדות נחרצת לשידורי טלוויזיה בלילות שבת, בשבתות, ובחגים). ראש הממשלה גוֹלְדָה מֵאִיר ביקשה משמואל אַלְמוֹג לעכב בכמה שבועות את ראשית שידורי הטלוויזיה בלֵיל שבת כדי לשמור על שקט פוליטי לקראת הרכבת הקואליציה הממשלתית . שְמוּאֵל אַלְמוֹג והמִשְנֶה ליו”ר הוועד המנהל של רשות השידור נָתַן שַחַם סירבו והשיבו לה ולשַר הממונה ישראל גָלִילִי בהאי לישנה, “תפקידנו כמנהיגי השידור הציבורי הוא לשדר בטלוויזיה וברדיו שבעה ימים בשבוע כולל לילות שישי, שבתות, וחגים ולא להרכיב קואליציה ממשלתית”. גב’ גולדה מאיר נעלבה עד עמקי נשמתה ולא שכחה זאת לשְמוּאֵל אַלְמוֹג.

ב- 1 באפריל 1974 מינו ראש הממשלה גב’ גולדה מאיר ושַר התקשורת שִמְעוֹן פֶּרֶס את מפקד רדיו גלי צה”ל יִצְחָק לִבְנִי למנכ”ל רשות השידור . מינוי פוליטי אבל מקצועי . כעבור עשרה ימים התפטרה גולדה מאיר בגלל לחץ ציבורי כבד שהופעל עליה בעקבות מלחמת יום הכיפורים 73′ שתפשה את צה”ל בלתי מוכן. מפלגת המערך הטילה על יִצְחָק רָבִּין להתייצב במקומה בראשות הממשלה. ב- 1975 ביקש ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין לפַטֵר את יצחק לִבְנִי בשל שידור הסדרה הסַטִירִית בטלוויזיה “ניקוי ראש” בעריכת מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם בה נטען באחת התוכניות כי הפצצות חיל האוויר הישראלי בלבנון נועדו להסיט את תשומת הלב של הציבור מהמצב הכלכלי הקשה בארץ. ראש הממשלה יִצְחָק רָבּין יצא מדעתו מרוב כעס וטען כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חצתה את כל הקווים האדומים גם אם מדובר בסַאטִירָה.

ב- 1 באפריל 1979 ביקשו ראש הממשלה מנחם בגין ושַר החינוך זְבוּלוּן הָמֵר את יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד לרֶשֶת את מקומו של מנכ”ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי, שריד לממשלות גב’ גוֹלְדָה מֵאִיר ויִצְחָק רָבִּין. תקוותם הייתה שהעיתונאי הסוער והבוטה (והמבריק) מהיומון “מעריב” יעשה סדר חדש בטלוויזיה הציבורית “השמאלנית” של מדינת ישראל. זה היה מינוי פוליטי מובהק של איש שמעולם לא ניהל רשת שידור בת 2000 (אלפיים) עובדים הכוללת בתוכה ארבע רשתות מִשְנֶה : הטלוויזיה בעִברית ועַרבית ורדיו “קול ישראל” בעִברית ועַרבית ותקציב שנתי של 300000000 (שלוש מאות מיליון דולר). אף על פי כן הוטלה עליו המשימה למרות שהטלוויזיה הישראלית הציבורית כלל לא הייתה שמאלנית. זאת הייתה המצאה של השלטון החדש . בטלוויזיה הישראלית הציבורית עבדו באותה העת אנשי טלוויזיה, עורכים, מפיקים, ועיתונאים מצוינים, נחושים, ומהימנים. חלקם ברמה בינלאומית של ממש .

טקסט תמונה :  1 באפריל 1979 . חילופי גברי ברשות השידור. המנכ”ל החדש יוסף “טומי” לפיד ( מימין) תופש את מקומו של המנכ”ל היוצא יצחק לבני. בתווך, הממנה שר החינוך זבולון המר. (צילום מחלקת הסטילס ובאדיבות אדי סופר מחבר הספר “בדמותו של ה- BBC”. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף “טוֹמִי” לַפִּיד לא התמהמה. בקיץ 1979 הגה את הסלוגן, “אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית אבל לא ניטראלית”, והחל לנקות את האורוות [3]. הוא הדיח את מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן . מאות מאנשי הטלוויזיה והרדיו ביניהם עיתונאים, שדרנים, ומפיקים יצאו להפגנה המונית ב- 23 ביולי 1979 בתגובה להדחה והתמקמו על הכביש הפנימי רחוב “תורה מציון” המחבר את בניין הטלוויזיה “בית היהלומים” בשכונת רוממה בירושלים עם בניין “החוּטִים” של רדיו “קול ישראל”. בראש המפגינים צעד מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום כשהוא נושא בידיו שלט גדול “טומי לפיד אל תאיים התפטר”. את שלטי ההפגנה הכינו נַגָּרֵי מחלקת שירותי אומנות של הטלוויזיה. בשעה שיוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד חלף לידו בלֵב ההפגנה לא התאפק מוטי קירשנבאום וזעק לעברו בגרון ניחר, “הסתלק מכאן, הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה”. טקסט גַס ואגרסיבי דומה ניפק לעברו של חבר הוועד המנהל של רשות השידור עו”ד מִיכָה יִנוֹן שנכח במקום. הייתי שָם ושמעתי זאת במו אוזניי. אח”כ התאספו 150 המפגינים, אולי 200 ואפילו יותר, ליד מקום מושבה של הנהלת רשות השידור בבניין החוטים ודָן בִּירוֹן פרט על האקורדיון והנעים להם את זמנם במנגינותיו. באותו ערב שודרה במהדורת “מבט” כתבה אודות הפגנת עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נגד מנכ”ל רשות השידור וציוותו בוועד המנהל. מאות אלפי צופי טלוויזיה ראו ושמעו באותו ערב ב- “מבט” את זעקותיו של מוטי קירשנבאום כשהוא מחרף ומגדף את הסמכות העליונה של רשות השידור והעורך הראשי שלה, יוסף “טומי” לפיד.

טקסט תמונה : 23 ביולי 1979. מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מרדכי “מוטי” קירשנבאום מנהיג כ- 200 עובדים בעת הפגנה מחאה המונית ומשולטת נגד מנכ”ל רשות השידור החדש יוסף “טומי” לפיד. לשמאלו העיתונאי מר יגאל לוסין ומנהלת מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה גב’ ג’ודי לוֹץ. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה משמאל : בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוותיק דָן בִּירוֹן שהתפרסם גם כמומחה בנגינה על אקורדיון (לע”מ) .

ימים ספורים לאחר אותה הפגנה המונית משולטת של עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נגד מנכ”ל רשות השידור ונגד הדחתו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ממשרת מנהל הטלוויזיה, כינס יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד את אנשי חטיבת החדשות במוקד המערכת שלהם ששכנה בקומה ג’ בבניין הטלוויזיה . אלה היו גם ימיו האחרונים של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא סיים את כהונתו באופן רשמי ב- 1 באוגוסט 1979. מנהל חטיבת החדשות חַיִים יָבִין נשא דברים בטרם מסר את רשות הדיבור ליוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן נכח בפגישה הזאת רוויית מתח בה נכחו עשרות רבות של עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד ביקש להרגיע את הרוחות. הוא אמר לשומעיו כי אין הוא שליח הממשלה ובבחירות 1977 בכלל הצביע ד”ש ורצה לדווח להם אודות האני מאמין העיתונאי שלו. היה זה ארנון צוקרמן שקטע את דבריו ובקול הבריטון העמוק שלו שיסע בגלוי ללא כחל ושרק את המנכ”ל : “תסלח לי את מי זה מעניין בכלל למי הצבעת . מה זה חשוב בכלל”. היה ברור לכולם שבאותו הרגע איבד יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד את מנהיגותו ואת אמונם של העיתונאים שלו. מכאן התגלגלו הדברים בשונה לגמרי ממה שתכנן . הייתי שם וראיתי ושמעתי זאת במו עיניי ואוזניי.

כעבור פחות משנתיים מאז הופקד העיתונאי מ- “מעריב” על רשות השידור הבין ראש הממשלה מנחם בגין כי יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד איננו האיש שיספק את הסחורה הפוליטית שלשמה התמנה, וביקש להדיחו. טענתו הייתה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית תחת שִלטונו של יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד לא רק שאיננה פְּרוֹ – ממשלתית אלא הופכת בשידוריה להיות אנטי – ממשלתית. יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד התגונֵן והשיב כי את אותם הדברים שמע מראש האופוזיציה שמעון פרס ולכן זה סימן מובהק שהוא ממלא את תפקידו כראוי. ב- 1 באפריל 1984 מינה ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר את עיתונאי “ידיעות אחרונות” אוּרִי פּוֹרָת למנכ”ל רשות השידור שהיה ידוע באהדתו את הימין. מינוי פוליטי. אוּרִי פּוֹרָת לא ניהל מעולם רשת שידור של טלוויזיה ורדיו שמנתה אלפי עובדים אך חפץ בתפקיד ונענה לאתגר. כעבור זמן לא רב התאכזב יִצְחָק שָמִיר מאוּרִי פּוֹרָת וביקש להדיחו. הוא המתין בסבלנות ולא סילק אותו אך משנקרתה לוֹ ההזדמנות בתום תקופת כהונתו של אוּרִי פּוֹרָת בת החמש שנים ב- 31 במארס 1989 לא האריך את המינוי , והפקיד את רשות השידור בידיו איש משרד החוץ אַרְיֵה מֶקֶל שאף הוא לא ניהל דבר בחייו חוץ מתא קטן במשרד החוץ ומזכירה. אַרְיֵה מֶקֶל זוכר בשיחה שניהלנו שנינו בבית קפה ב- “וויה וונטו” ברומא בעת מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990 : “הייתי בזמנו כתב ושַדָּר ברדיו “קול ישראל” וגם עיתונאי ב- “מעריב” בטרם הגעתי למשרד החוץ אך אף פעם לא ניהלתי פרויקט שידור שמעסיק אלפי אנשים, וודאי לא בהיקפים של רשתות ארציות של טלוויזיה ורדיו. מאכסימום ניהלתי שתי מזכירות ומשרד קטן במשרד החוץ. אמרתי לראש הממשלה יצחק שמיר בטרם המינוי כי אין לי שום ניסיון ניהולי – ארגוני, אינני אדמיניסטרטור, וגם לא מְבַצֵע. לא ניהלתי שום דבר רציני בטרם הוא ממנה אותי למנכ”ל רשות השידור. ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר השיב לי ברצינות התהומית שלו : “אַרְיֵה אל תירא גם אני לא ניהלתי שום דבר לפני שהתמניתי לראש הממשלה”. אַרְיֵה מֶקֶל התעודד וקיבל על עצמו את האחריות העצומה.

בקיץ 2002 מינו ראש הממשלה אָרִיאֵל “אָרִיק” שָרוֹן והשַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רַעֲנָן כהן את יוסף בר-אל למנכ”ל הרשות. כעבור שלוש שנים במאי 2005 הדיחה אותו אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמִינוּ אותו בעוון שחיתות, מוסר שידור יָרוּד ולָקוּי, ושוחד מסך. זה היה המקרה הקיצוני ביותר והראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל ותולדות רשות השידור בו הדיח וסִילֵק השלטון המדיני מנכ”ל רשות שידור מכהן.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוסדה על פי החלטת ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול מייד לאחר ניצחונו המזהיר של צה”ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 בה הכריע והביס במלחמת בזק בת שישה ימים את צבאות מצרים, סוריה, וירדן וגייסות פלסטיניים ועירקיים. צה”ל כבש את רצועת עזה, את  חצי האִי סִינַי, את הגדה המערבית, ואת הרָמָה הסוּרִית. ההחלטה על הקמת טלוויזיה כללית בישראל [4] באיחור של עשרות שנים אחרי ארה”ב ואירופה נעשתה בניגוד מוחלט לדעתו של ראש הממשלה הראשון ושַר הביטחון דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן שהתנגד בכל חמש עשרה שנות שִלטונו 1963- 1948 למיסודה במדינת ישראל . הנשיא החמישי של מדינת ישראל יִצְחָק נָבוֹן מי ששימש מזכירו של דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה , זוכר בשיחת תחקיר עמי ב- 2008 : “דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן התנגד להקמת טלוויזיה בישראל משתי סיבות לאחר שהתרשם לרעה מחוויות הביקור שלו בארה”ב לאחר הקמת המדינה. הוא ראה שהילדים והנערים האמריקניים מבלים מידי ערב שעות מול מסך הטלוויזיה שמשדר סדרות מתח חסרות חשיבות אך מושכות את עיני הדור הצעיר בתוכן מעשי תועבה, רצח, ואונס. הוא לא רצה שהילדים בישראל יראו את הדבר הזה . מצד שני הוא שאל את עצמו מתי לילדים האלה שמבלים את זמנם בצפייה הטלוויזיה יש זמן לקרוא ספרים. היה מנוי וגמור עמו למנוע הקמת טלוויזיה במדינת ישראל. דווקא מנכ”ל משרד ראש הממשלה טֶדִי קוֹלֶק דחף להקמת טלוויזיה בארץ אבל דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן התנגד וגם לא שעה לכל מיני עצות שרים בממשלה שהשתדלו כמו טֶדִי קוֹלֶק למען הקמת טלוויזיה. דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן היה כל כך עסוק בתכנון בניינה של מדינת ישראל עד שראה בטלוויזיה מותרות. הוא פשוט לא התעסק עם זה וחשב שבפני המדינה ניצבות משימות הרבה יותר חשובות מהקמת רשת טלוויזיה. הוא שינה את דעתו במקצת בראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת בעת ביקור שלנו בצרפת בחווילתו של שגריר צרפת בישראל פִּיֶיר זִ’ילְבֶּר לאחר שצפה בתוכנית מדע בטלוויזיה אודות הדְבוֹרִים ורדיית הדבש, אבל הוא לא הספיק לחולל את המהפכה. ב- 1963 הוא התפטר מהממשלה והלך לצריף שלו בקיבוץ שְדֶה בּוֹקֶר בנגב”. דוד בן גוריון היה מדינאי ומנהיג יישר דרך, אמיץ, עניו וצנוע, איש חזון ומעש, ומודל להתנהגות לאומית. הוא העִבְרִי, היהודי, והישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים מאז הנביא משה רבנו.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 במאה הקודמת. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון היה עסוק בתכנון בניינה של מדינת ישראל. הוא הבין וידע כי בהיותו אדריכל המדינה ניצבות לפניו משימות כבדות משקל וחשובות יותר מהקמת רשת טלוויזיה בארץ. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : נשיא המדינה יצחק בן צבי , שר האוצר וסגן ראש הממשלה לוי אשכול, דוד בן גוריון, גב’ גולדה מאיר, המזכיר הצבאי אל”מ חיים בן דוד, ומזכירו האישי יצחק נבון. (גנזך המדינה בירושלים).

ממשלת לֵוִי אֶשְכּוֹל גמרה אומר לעשות זאת בניגוד להתעקשותו של דוד בן גוריון. ב- 17 ביולי 1965 התקבל האישור הקובע, “כי הממשלה רואה בחיוב את הקמתה של הטלוויזיה הישראלית כשירות ממלכתי במסגרת רשות השידור , תוך רצון להתחיל את שידורי הטלוויזיה כבר ב- 1967”. באותה שנה של 1967 הפכה ההחלטה על הקמת הטלוויזיה לעובדה מוגמרת . בינואר 1967 החליט שַר ההסברה ישראל גָלִילִי והאיש הממונה על ביצוע חוֹק שירות השידור (רשות השידור שהייתה למעשה רדיו “קול ישראל” בלבד) ויו”ר וועדת השרים לענייני טלוויזיה למנות את האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד בעודו לובש מדים ומפקד המכללה לביטחון לאומי לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית. זאת הייתה החלטה שהטילה למערכת תקשורת אזרחית אלוף מהצבא ונועדה לקבוע עובדות בשטח , בראש וראשונה כדי לסלק מהמירוץ לתפקיד את מנהל הרדיו הוותיק חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן שראה את עצמו מועמד ראוי. ישראל גלילי לא רק שלא רצה את חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן כראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית אלא עשה גם כל מאמץ להדיח אותו ב- 1967 מניהול רדיו “קול ישראל”. מטרת הצבתו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד במוקד ההקמה הייתה אמורה למנוע שמועות ורכילויות אך המינוי נחשף ב- 7 בפברואר 1967 ע”י הכתב הצבאי של עיתון “הארץ” זְאֵב שִיף (וגם אֵיתָן הַבֵּר מ- “ידיעות אחרונות”) ועורר תרעומת ברדיו והשתאות . מה פתאום מביא ישראל גָלִילִי גנרל לטלוויזיה. ישראל גָלִילִי מסר בתגובה כי הרמטכ”ל יצחק רבּין באישור ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול נענו לפנייתו על מנת שאֵלְעַד פֶּלֶד קצין מוכשר בארגון ירכז את פעולות ההכנה הכרוכות בהקמת הטלוויזיה הכללית במסגרת רשות השידור לקראת ההכרעות בממשלה והכנסת. עד עתה טיפל בהכנות המקצועיות לקראת הקמת הטלוויזיה בארץ מנהל רדיו “קול ישראל” חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן שנחשב כבר סמכה מספר אחד בארץ בעיתונאות אלקטרונית. מ”מ יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור ד”ר בִּנְיָמִין אֵלִיאָב (לוּבוֹצְקִי) שהיה סגנו של היו”ר ד”ר חַיִים יָחִיל גיבה את השר ישראל גלילי ואמר כי אֵלְעַד פֶּלֶד יעסוק בכל אותן פעולות מכינות עד להקמת הטלוויזיה מבלי לפשוט את מדיו, אותן אין אנשי רדיו “קול ישראל” יכולים לבצע . מדובר בתיאום אופרציה תקציבית עם משרד האוצר בראשות השַר פנחס ספיר ותיאום מבצעים טכנולוגיים עם משרד הדואר בראשו ניצב השר ישראל ישעיהו , כמו הקמת משדרי הטלוויזיה בארץ.

ראה “הארץ” מ- 7  בפברואר 1967. עיתון “הארץ”. העיתונאי זאב שיף (סופר “הארץ” בירושלים) מפרסם את הידיעה כי  האלוף אלעד פלד התמנה למרכז הפעולות להתקנת הטלוויזיה הכללית. 

ראה “הארץ” מ- 8 בפברואר 1967. עיתון “הארץ”. ידיעת  Follow up  של העיתונאי נתן ריבון, “מינוי האלוף אלעד פלד עלול להפקיע את הטיפול בטלוויזיה מידי חנוך גבתון”. 

האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד חשש באותם הימים של ראשית 1967 מהדרך והצורה בהן יספרו לחֲנוֹךְ גִבְתּוֹן (מי שהיה מפקדו בארגון “ההגנה” כשהיה נער) על מינויו שלו עצמו לתפקיד הרָם, מִשְרָה אותה רצה חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן לעצמו. האלוף במיל. אֵלְעַד פֶּלֶד זוכר בעת שיחות התחקיר בינינו ב- 2005 : היות והמינוי שלי היה על חשבונו של מנהל רדיו “קול ישראל” חנוך גִבְתּוֹן שהיה מפקדי ב- “הגנה” בירושלים בהיותי נער בן 15 בשנים 1942 ו- 1943, והוא רצה מאוד בעצמו בתפקיד, ביקשתי מישראל גלילי שיודיע לחֲנוֹךְ גִבְתּוֹן עצמו על המינוי שלי. חשתי כבוד כלפיו. חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן היה המפקד והמדריך שלנו ב- “הגנה” באימוני נשק שכללו רובים אנגליים וקנדיים, מקלע ברן, ירי באקדחים, וזריקת רימוני “מילס” 4. חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ואנשי ארגון “ההגנה” אימנו אותנו בימי חול בשבוע במקומות סודיים בירושלים שנקבעו מראש ושם התאספנו, כמו במרתף של ביה”ס “אליאנס” ליד שוק מחנה יהודה ובסמינר ‘דוד ילין’ בבית הכרם. בשבתות עלינו להתאמן בהר הצופים שם הוסתרו הסליקים של “ההגנה”. חַנוֹךְ גִבְתּוֹן הוביל אותנו לאימוני נשק ושַדָאוּת הפרט גם בקיבוץ קריית ענבים. ההליכה לשם הלוך וחזור לקחה שעות. כנער הזדהיתי עמו והערכתי אותו. לא רק אני. כולנו. הוא היה המפקד שלנו. היו לו עיני פלדה תכלת וקול רדיופוני נעים ביותר. כל הדרך מירושלים לקריית ענבים נהג לשיר שירים ולזמר מנגינות. מאוחר יותר הפך לקריין רדיו ב- “קול ירושלים” בתקופת המנדט הבריטי וגם ברדיו “ההגנה”. מפקדו של חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ב- “הגנה” בירושלים היה שלמה חביליו בעל בית חרושת נודע לממתקים בעיר בימים ההם שנשא את שמו “ממתקי חַבִילְיוֹ” .

ההחלטה בדבר מינוי אֵלְעַד פֶּלֶד לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית קיבלה תוקף רשמי בישיבת הממשלה ב- 19 במארס 1967. האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד הפך לראש צוות ההקמה הראשון של הטלוויזיה הישראלית מבראשית. המחשבה הבסיסית והיסודית ביותר של השַר הנחתה אותו להביא גנרל מהצבא בעל יכולת ארגונית שיפקח ויפקד על הקמת צומת העצבים החשוב ביותר של התקשורת הישראלית. האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד בעל ניסיון צבאי עשיר כיהן בראשית 1967 כמפקד המכללה לביטחון לאומי ועמד על סף שחרורו מצה”ל. למרות שלבש עדיין מדים והיה בשירות פעיל בצה”ל הועיד לו כבר ישראל גלילי איש אגף אחדות העבודה במפלגת המערך השלטת את התפקיד הרָם . אֵלְעַד פֶּלֶד היה אדם מוכשר בפני עצמו וגנרל צבאי מוצלח אך מינויו היה גם זכר לידידות והברית האמיצה בין השלטון לבין אנשי הפלמ”ח וההגנה. השלטון לא שכח את אנשי הדור ההוא. אלעד פלד היה בוגר קורס מפקדי מחלקות של הפלמ”ח בג’וערה ב- 1947 ומפקד פלוגה שנלחמה במלחמת העצמאות 1948 בצפת ומשטרת נבי יושע בגליל. “הוא אחד משלנו”, אמרו אנשי מפא”י ותנועת העבודה וראש הממשלה לוי אשכול סמך ידו על המינוי. כמובן שלא עלה בדעתו של ישראל גלילי לאתר איש מקצוע ומועמד מתאים מהאגף הימני של המפה הפוליטית, מ- גח”ל למשל, רחמנא לִצלן. ברזומה של אֵלְעַד פֶּלֶד כתוב כי היה פלמ”חניק בעברו . קריטריון מיטיב . וודאי שלא מפריע. הפקדת צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית המסונף למשרד ראש הממשלה בידיו של אלעד פלד הייתה מחושבת היטב. הממנים בעניינים האלה לא לקחו שום סיכון ומינו מישהו משלהם. השלטון תמיד חמד את השידור הציבורי ושר ההסברה ישראל גָלִילִי פקח עליו עַיִן. לפעמים שתיים.

עורך עיתון “הָאָרֶץ” גֵרְשוֹם שוֹקֶן פרסם ב- 8 בפברואר 1967 מאמר מערכת חריף בגנות מינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד שכותרתו הייתה, “צבא ההסברה של גָלִילִי”. במאמר המערכת כתב בין השאר, “מה פירוש המינוי החדש של האלוף אלעד פלד כאיש האחראי (ליד השַר ישראל גָלִילִי) על “ההכנות להקמת טלוויזיה כללית ? האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד עודנו מכהן כמפקד המכללה לביטחון לאומי. מה יעשה איש צבא זה שרשות השידור אינה מסוגלת לעשות בעצמה, המידה שאינה עושה זאת כבר עכשיו ? מה פירוש התפקידים הנקראים בשֵם “תיאום עם האוצר”, או “תיאום עם הדואר”, או “בנושאים שונים אחרים”, כפי שמסבירים השלטונות את המינוי החדש ? מדוע אין רדיו ‘קול ישראל’ יכול לתאם תקציבים עם האוצר או להידבר עם מהנדסי הדואר כמו ב- 18 השנים האחרונות ? אילו סמכויות ניתנות בידיו של איש צבא במדים ולאיזו מטרה ? חוק רשות השידור איננו חוזה “עוזרים מיוחדים”, לא לענייני שידור ולא לענייני “תיאום” ליד שר ההסברה אף כי הממשלה עדיין נזהרת מלכנותו כך . החוק בא להגן על עצמאותה הפוליטית של רשות השידור בכך שהוא מתיר לממשלה רק למנות או לפטר את מנהל רדיו ‘קול ישראל’. מינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד נעשה בתקופה, בה מתרבות והולכות התלונות בקרב העילית השלטת על עצמאותה היתירה, לדעתה, של תחנת השידור. אין זה סוד שאנשים בצמרת המערך מדברים על “השתוללות” ברדיו ‘קול ישראל’, ומתכוונים לתוכניות פוליטיות בהן נמתחת ביקורת על מנהיגים ומפלגות . אין זה סוד ששרים אחדים , ביניהם מר ישראל גלילי מנסים ואינם מצליחים – לרתום את “קול ישראל” לעגלת התעמולה הממשלתית. אין זה סוד ששרים אחדים אינם מרוצים ממידת אי התלוּת שמנהל ‘קול ישראל’ מר חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן עדיין מסוגל להרשות לעובדיו. האם מינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד הוא בחזקת רמז גס למר חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ? העתיד אֵלְעַד פֶּלֶד לרשת את מקומו ? או לשמש בקרוב בתפקיד מקביל לוֹ כמנהל הטלוויזיה. שתי האפשרויות מעוררות שאלות. עדים אנו לחדירה בלתי רצויה לתוך רשות השידור, החייבת להיות גם עצמאית וגם אזרחית : חדירה פוליטית מצד השַר ישראל גָלִילִי וחדירה צבאית לתחום אזרחי מובהק. שתיהן אינן רצויות”.

ראה “הארץ” מ- 8  בפברואר 1967. מאמר מערכת של גרשום שוקן עורך עיתון “הארץ”, וכותרתו ” צבא ההסברה של גלילי”.

טקסט תמונה : 1968. שר ההסברה ישראל גלילי והממונה על שירות השידור מתבונן בחדר הטלקס של צוות ההקמה בקומה החמישית ב- בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנקרא “בית היהלומים”, ושכן בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דבר לא השתנה מאז ימי בראשית של השנים 1967 ו- 1968. עשר שנים מאוחר יותר כשהליכוד (גח”ל – גוש חֵרוּת ליבראליים) יחדיו עם מפלגת ד”ש הביסו את המערך בבחירות לכנסת ה- 9 בחודש מאי 1977, הדיח השלטון החדש בראשות ראש הממשלה מנחם בגין את המנכ”ל יִצְחָק לִבְנִי (לא עשה זאת מייד, אל המתין שנתיים) ומינה במקומו את יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד. שנה קודם לכן ב- 1978 סיים יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור וַולְטֶר אֵיתָּן שתי קדנציות ניהול רצופות . הוא היה פרי מינויה של ממשלת גב’ גולדה מאיר. את מקומו תפש דִיקָן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן, איש מוצהר של מפלגת “חֵרוּת” . יוסף “טוֹמִי” לַפִּיד ורְאוּבֵן יָרוֹן לא המתינו זמן רב מידי וסילקו בקיץ 1979 מהטלוויזיה שני מקצועני טלוויזיה ראשיים בתפקידם מעמודי התווך של רשות השידור ומי שנחשבו לאנשי שמאל . הם הדיחו את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן והרחיקו בעקבותיו גם את מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום מאנשי בראשית של צוות ההקמה . מפא”י המציאה את השיטה . גח”ל השתמשה בה . יוסף “טומי” לפיד טען להגנתו שהשניים לא הודחו אלא סיימו את קדנציות הניהול שלהם . ארגומנטציה מדויקת , אך מן המפורסמות הוא כי אי הארכת מינוי איננה ביטוי לאות הערכה ופירושה הדחה . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם הודחו ובעקבותיהם פרש גם דן שילון אף הוא מאנשי בראשית של צוות ההקמה בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ”ץ ועוּזִי פֶּלֶד . בהיותו איש חכם ו- Copywriter מבריק ברמתו של מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם הגה מנכ”ל רשות השידור החדש יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד ב- 1979 את סלוגן הניהול הטרי והלאומי שלו : “אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא ניטראלית” . ייתכן ועל פי שיקול דעתו וגם בעיני יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן יָרוֹן שותפו למנהיגות רשות השידור נחשבו אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם לעיתונאים ניטראליים, למוקצים מחמת מיאוס, ולכן באו על עונשם . הרי פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן (ראש הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר מן המניין במרכז מפלגת חירות ב- 1979) סיפר לי בשיחות התחקיר עמו ב- 2004 בביתו בשכונת רחביה בירושלים כי היה מנוי וגמור עמו לסלק פעם אחת ולתמיד את ארנון צוקרמן מתפקיד ניהול הטלוויזיה. הודעתי לידידי יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד בזו הלשון, “או אני או ארנון צוקרמן. תחליט . עד כדי כך לא האמנתי בארנון צוקרמן כמנהל טלוויזיה מוּטֶה באופן ברור לטובת השמאל . לא האמנתי לו ובו” , ניסח בפניי את הטקסט במין גאווה שכזאת . יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד לא הזיל דמעה על פרישתו של מוטי קירשנבאום משורות הטלוויזיה וודאי לא על זו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. הוא מינה את צְבִי “צְבִיקָה'” שַפִּירָא לשעבר מפקד רדיו גלי צה”ל לתפקיד מנהל חטיבת התוכניות החדש במקומו של מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם, ולעצמו נטל את הפיקוד גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא שימש במקביל במשך שבעה חודשים מאוגוסט 1979 ועד מארס 1980 בשני תפקידים יחדיו, מנכ”ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רק במארס 1980 מינה את יִצְחָק “צַחִי'” שִמְעוֹנִי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של ארנון צוקרמן שסולק כבר בסופו של חודש יולי 1979. אך בַּל אקדים את המאוחר. ראה הספר “מטמורפוזה” (חלק ג’) בטרילוגיה, “אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972”.

בראשית שנת 1967 טֶרֶם הופיעו הסימנים המבשרים על מלחמת ששת הימים שנסיבותיה היו בלתי צפויות ודרמטיות. ב- 7 באפריל 1967 עיבדו חקלאים טרקטוריסטים מקיבוץ האוֹן חלקת אדמה ממזרח לכינרת. הסורים ירו כהרגלם אֵש מרגמות על החקלאים וחיל האוויר הישראלי הזניק את מטוסיו כדי לשתק את אֵש האויב . הצבא הסורי שלח את טייסי המִיג שלו לבלום את טייסי המִירָאז’ הישראליים. בתוך חמש דקות הפילו הטייסים שלנו 6 מִיגִים סוריים והשאר ברחו לדמשק . אף על פי כן טרם דובר על מלחמה כוללת . ב- 15 במאי 1967 בעת מצעד צה”ל ביום העצמאות ה- 19 מסר אלוף המודיעין אהרון יריב לרמטכ”ל יצחק רבין וראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול כי שליט מצרים גָ’אמַל עַבְּדוּל נַאצֶר מזרים כוחות גדולים לחצי האי סיני בגלל המתיחות בגבול הצפוני בין ישראל לסוריה. הצבא המצרי הכריז על כוננות צבאית מלאה וגָ’אמַל עָבְּדוּל נַאצֶר סגר את מיצרי טִירָאן בפני אוניות ישראליות העושות את דרכן לנמל אילת. מדינת ישראל החלה בגיוס מילואים נרחב. כעבור שלושה שבועות  ב- 5  ביוני 1967 פרצה המלחמה שנודעה בשם, “מלחמת ששת הימים”. באותה העֵת בראשית 1967 לפני שנשבו רוחות קרב מינה ראש הממשלה לוי אשכול את עצמו ליו”ר וועדת השרים לענייני הקמת הטלוויזיה הכללית והיה נחוש להזיז את הפרוייקט קדימה . בוועדה היו חברים גם השַר ישראל גָלִילִי, שַר הבריאות ישראל ברזילי, שַר המשפטים יַעֲקב שִמְשוֹן שַפִּירָא, שַר החינוך זלמן אָרָן, שַר הדואר יִשְרָאֵל יְשַעְיָהוּ, שַר הסעד יוֹסֵף בּוּרְג, ושַר הפיתוח והתיירות משה קוֹל. כל הזמן צצו קשיים בדרך . ההצבעה בעד הקמת הטלוויזיה לראשונה במדינת ישראל שנועדה להתקיים בישיבת הממשלה ב- 2 באפריל 1967 לא צלחה. כמה מהשרים חששו וטרם גיבשו דעה סופית. ראש הממשלה לֵוִי אֶשְכּוֹל ביקש לדחות את ההצבעה לישיבתה הבאה . ניתנה שהות נוספת  לחברי הממשלה וסיעותיהם בכנסת להתייעץ בטרם הודעת הממשלה בעניין הקמת הטלוויזיה הכללית . הוחלט כי וועדת השרים תברר את הבעיות החדשות שהתעוררו בעניין הפעלת הטלוויזיה ותביא מסקנותיה לישיבה הבאה של הממשלה. זה היה עיכוב זמני בלבד. לא ניתן היה לעצור עוד את מיסוד הטלוויזיה בארץ ציון ארצו של עַם הַסֶפֶר. על מסמך הדחייה מ- 4 באפריל 1967 הייתה חתומה מזכירת הממשלה החרוצה, הדייקנית, והפדנטית גב’ יָעֵל עוּזַאי  [5]  שלא ידעה ליאות. המסמכים מוכיחים כי היא קידמה היטב ובנחישות את הדיונים בממשלה שעסקו בהקמתה של הטלוויזיה במדינת ישראל.

טקסט תמונה : ינואר 1966. מזכירת הממשלה גב’ יעל עוזאי יושבת בין ראש הממשלה לוי אשכול לבין השר ישראל גלילי (משמאל) בישיבת ממשלה העוסקת בקידום הקמת הטלוויזיה במדינת ישראל. בגבם למצלמה השרים אבא אבן (מימין) ויעקב שמשון שפירא. (לע”מ תמורת תשלום).

טקסט מסמך : 4 באפריל 1967. מסמך של מזכירות הממשלה עליה חתומה יָעֵל עוּזָאי . הממשלה מחליטה לדחות לישיבה הבאה את ההחלטה בעניין הצבעת חברי הממשלה וסיעותיהם בכנסת על הודעת הממשלה בעניין הטלוויזיה הכללית. נקבע כי וועדת השרים תברר במשך השבוע את הבעיות שהתעורר בקשר להפעלת הטלוויזיה ותביא מסקנותיה לישיבה הבאה של הממשלה. (גנזך המדינה בירושלים).

החלטה מס’ 415 של ממשלת ישראל מ- 2 באפריל 1967 מעידה כי מאמצי ראש הממשלה לוי אשכול בדבר הקמת הטלוויזיה הכללית התעכבה במקצת , אך בישיבתה הבאה החליטה הממשלה ברוב של שמונה שרים נגד חמישה על הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנקראה בפי כל “הטלוויזיה הכללית” (אנטי תזה לשמה של “הטלוויזיה הלימודית”) . הממשלה החליטה כי הטלוויזיה הכללית לכשתקום תפעל במסגרת רשות השידור ולא תשרת את מערכת הבחירות לכנסת ה- 7 שנועדו להיערך ב- 1969. עוד נקבע כי הממשלה תפקח על התוכניות המשודרות.

ראה הספר עב הכרס בן כ- 8000 (שמונת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי, וקרוי :  “8 ימי בראשית”.

סוף הפוסט מס’ 186 א’. הועלה לאוויר אחה”צ של יום שישי – 29 במארס 2013. ראה המשך “8 ימי בראשית” (2) בפוסט הבא מס’ 187. 

[1]  DOZ הייתה קבוצת טלוויזיה מבצעית גרמנית אד הוק (ad hoc) שמנתה כ- 3000 (שלושת אלפים) עובדים והורכבה בשנת 1967 מאנשי שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות של מערב גרמניה ARD ו- ZDF , לצורך כיסוי בינלאומי של אירועי אולימפיאדת מינכן 1972 בלבד.

[2]  מוטי קירשנבאום הוא בוגר אוניברסיטת UCLA בלוס אנג’לס ללימודי קולנוע וטלוויזיה . הוא נמנה על אנשי צוות ההקמה ב- 1968 בראשות פרופסור אליהוא כ”ץ וסגנו עוזי פלד . מוטי קירשנבאום היה הראשון שהמציא בשפתו השנונה את המונח “פנס קסם” בימיה המוקדמים של הטלוויזיה הכללית הישראלית.

[3]  “לנקות את אורוות הטלוויזיה מהמַפְיָה השמאלנית”, היה סלוגן פוליטי שרווח ובו השתמשו חדשים לבקרים מפלגות הימין בעשור ה- 70 של המאה שעברה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא הייתה מפיה שמאלנית.

[4]  בשנת 1962 הסכימה ממשלת ישראל על הקמת הטלוויזיה הלימודית שמרכזה יהיה ברמת אביב (שייח’ מוניס) במימון קרן משפחת רוטשילד העשירה. הטלוויזיה הלימודית החלה לשדר במארס 1966 ל- 12 בתי ספר באזור תל אביב.

[5]  גב’ יָעֵל עוּזַאי שימשה סגניתו של מזכיר הממשלה זאב שרף. בשנת 1962 מונתה למזכירת הממשלה בראשותו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון . היא כיהנה בתפקיד מזכירת הממשלה עד 1968. שנה אחת בתקופת דוד בן גוריון וחמש שנים בתקופת ראש הממשלה לוי אשכול.

[6]  על פי עדותו האישית של אלוף במיל. אלעד פלד כפי שנמסרה לי בשיחות התחקיר עמו בשנים 2005 , 2006 , ו- 2007. (הערה : אלוף במיל. אלעד פלד היה מח”ט גולני ב- 1959 בשעה שאנוכי הייתי קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת גולני.

[7]  צְבִי זִינְדֶר לא אהב את החלטת הממשלה שהדיחה אותו ב- 1960 והציבה במקומו את חֲנוֹך גִבְתּוֹן . חֲנוֹך גִבְתּוֹן ניהל את רדיו “קול ישראל” מ- 1960 עד 1965 ולאחר חקיקת חוק רשות השידור באותה שנה התמנה למנהל שירות השידור, ונשא בתפקיד עד אוקטובר 1967. הוא הוחלף בנובמבר 1967 ע”י שְמוּאֵל אַלְמוֹג.

[8]  צְבִי גִיל מספר בספרו הדוקומנארי החשוב והמעניין “בית היהלומים” (יצא לאור ב- 1986 ע”י ספריית הפועלים בהמלצת הסופר נתן שַחַם) : “חֲנוֹך גִבְתּוֹן שכה רצה במינוי לתפקיד מנהל הטלוויזיה והבין את המורכבות הפוליטית במינוי הזה, שלח ב- 1966 את מזכיר מערכת שירות השידור יצחק “אִיז’וֹ” רָגֶר ללונדון שם שהה שְמוּאֵל אַלְמוֹג (דמות תקשורתית אהודה ע”י ראש הממשלה לוי אשכול והשר ישראל גלילי) קריין ופרשן חדשות ברדיו בשנת חופשה לצורך לימודים אקדמאים לתואר MA , כדי להציע לו בשם חנוך גִבְתּוֹן להיות מנהל חטיבת החדשות ברדיו . בהצעה הזאת לשְמוּאֵל אַלְמוֹג ביקש חֲנוֹך גִבְתּוֹן לקנות אמונם של לֵוִי אֶשְכּוֹל וישראל גָלִילִי ולהבטיח את מינויו לראש צוות הקמת הטלוויזיה הכללית בישראל”.

[9]  שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית המחונן יָרוֹן לוֹנְדוֹן כתב את המילים לפזמונים מפורסמים שהפו בזמנו לשלאגרים : “אליעזר בן יהודה” (מלחין מתי כספי והזמרת חווה אלברשטיין), “שיר הטלפון”, “גשר אלנבי”, “החיים היפים”, “לו הייתי פיראט”, “בואי לאילת”, “מִרְדָף”, ואחרים.

[10]  לאחר קום המדינה יצא ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון בסוף שנות ה- 40 וראשית שנות ה- 50 במסע שכנוע בו ביקש משרי ממשלתו ומתושבי מדינת ישראל לעַבְרֵת את שם משפחתם הלועזי לשם עברי. מאות אלפים נענו לקריאתו המקורית הזאת. להלן כמה דוגמאות : דוד בן גוריון – גְרִין,  משה שרת – שֶרְתּוֹק , גולדה מאיר – מֵאִירְסוֹן, פנחס ספיר – קוֹזְלוֹבְסְקִי, ישראל גלילי – בֶּרְצֶ’נְקוֹ, יגאל אלון – פַּיְיקוֹבִיץ’, חנוך גבתון – אוֹפְסִיָאנְקוֹ, בנימין אליאב – לוּבוֹצְקִי, נחמיה בן אברהם (גולדברג), חיים יבין – קְלוּגֶר, יורם ארבל – אָרְבִּיטֶר, דן שילון – שוּלְקִיס, אבא שלי ז”ל משה בְּלִינְדְמַן חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עִבְרֵת את שֵם משפחתו ב- 1954 ל- אלרואי.

סוף הפוסט מס’ 186 א’הועלה לאוויר ב- 29 במארס 2013.


תגובות

פוסט מס’ 186 א’. שמונה ימי בראשית (1). קטע קצרצר מתוך הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי : “8 ימי בראשית”. (מכיל כ- 10000 עמודים). פוסט מס’ 186 א’. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 29 במארס 2013. — תגובה אחת

  1. שלום יואש,

    שמי ישי להבי ואני עושה תיעוד של מבנה ררשות השידור בשרונה, כחלק מנסיונות הצלת אולפני הרדיו ושימור האתר. במסגרת איסוף החומר נתקלתי במספר בלוגים שלך, ורציתי לדעת האם יש לך גם חומר ארכיוני ויזואלי על המבנה והאולפנים (תמונות או אולי סרטים).

    בתודה מראש,
    ישי

    0504242225

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *