פוסט מס' 186 ב'. "שמונה ימי בראשית" (2). קטע קצרצר נוסף מתוך הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי "8 ימי בראשית" (מכיל כ- 10000 עמודים). פוסט 186 ב'. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של שבת – 30 במארס 2013.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות, ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי .

———————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 186 ב' : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של שבת – 30 במארס 2013.

———————————————————————————————————-

פוסט מס' 186 ב'. שְמוֹנָה יְמֵי בְּרֵאשִית (2). קטע קצרצר שני ונוסף מתוך הסֶפֶר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי וקרוי "8 יְמֵי בְּרֵאשִית". הספר מכיל כ- 10000 (רבבה) עמודים.    

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הספר "שמונה ימי בראשית" מכיל כ- 10000 (רבבה) עמודים. הוא הראשון במסגרת סדרה בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי מאז שנת 2000 ועדיין אנוכי חוקר וכותב, הקרויה בשמה הכולל, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה רחבת ההיקף עוסקת בהתפתחות ותולדות שידורי הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים שבין 1884 ל- 2010.

פוסט מס' 186 ב'. שְמוֹנָה יְמֵי בְּרֵאשִית (2). קטע קצרצר שני ונוסף מתוך הסֶפֶר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי וקרוי "8 יְמֵי בְּרֵאשִית". הספר מכיל כ- 10000 (רבבה) עמודים.       

הספר עב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים שחקרתי וכתבתי מתעד את תהליך הקמתה המאוחרת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (נקראה בפי כל בימים ההם "הטלוויזיה הכללית") בחֲמֵש השנים שבין 1967 ל- 1972. אבל לא רק. הספר סוקר במקביל את התפתחות הטכנולוגיה והתוכן בעולם הטלוויזיה הבינלאומית בעיקר במדינות אנגליה, ארה"ב, גרמניה, רוסיה, יפן , וצרפת בארבעים השנים שקדמו להקמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. ראש צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ מבקש להקים את הטלוויזיה הישראלית ברוח השידור הציבורי של ה- BBC הבריטי ולא על פי המודל של הטלוויזיה המסחרית האמריקנית. חלקו האחרון של המסמך מְתַּעֵד את ניסיונותיה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הצעירה להשתלב במערך השידורים הטלוויזיוני הבינלאומי , וביניהם : מונדיאל מכסיקו 1970, משחקי אסיה ה- 6 בבנגקוק 1970, ומהלכי הפקת שידורי אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972. כולם מתוכננים ומופקים ע"י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי. באולימפיאדת מינכן 72' מתרחש האסון הנורא בו נרצחים 11 ספורטאים ישראליים. אסון מינכן הוא במידה רבה כרוניקה של רצח וטרגדיה ידועה מראש באווירה פסטורלית של תקווה, עליצות, ושמחת נעורים אולימפית. באותה תקופה בה עורכים שני אנשי הטלוויזיה הישראלית דן שילון ואלכס גלעדי את הכנותיהם לקראת השידורים האולימפיים, DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympic Zentrum) ראה [1] מתכננת את הפקת סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי עבור 150 רשתות רדיו וטלוויזיה בעולם, ראש המשלחת הישראלית שמואל ללקין מתכנן את הסידורים הלוגיסטיים והארגוניים של השתתפות ספורטאים ישראליים לראשונה על אדמה גרמנית מאז תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 ושיכונם בכפר האולימפי במינכן, הספורטאים הישראליים מתכננים להגיע לשיא היכולת הגופנית שלהם באולימפיאדה, יו"ר הוועדה המארגנת הגרמנית ד"ר ווילי דאומה (Dr. Villy Daume) מצהיר "אולימפיאדת מינכן 1972 לא תהיה אולימפיאדת ברלין 1936" ויחדיו עם סגנו וולטר טרוגר (Walther Troeger) הם משלימים את הכנות האחרונות הנוגעות לאירוח רבבת ספורטאים באולימפיאדה ה- 20 של העֵת החדשה (ההכנות נמשכות שש שנים מאז 1966 ועלותן נאמדת בסכום עצום שלכ- 2000000000 (שני מיליארד) דולר. בעוד כל אלה דרוכים, מתוחים, ונכונים לקראת האולימפיאדה הממשמשת ובאה, חורשים במקביל בסודי סודות שני ראשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור" אבו אייאד ואבו דאוד בהשראת הארכי טרוריסט יאסר עראפאת את מזימת חטיפתם ורציחתם של ספורטאים ישראליים תמימים חסרי כל הגנה הנוטלים חלק בתחרויות ומשתכנים בכפר האולימפי במינכן ברחוב קונולי 31. ואומנם האסון מתרחש. הטרור הפלסטיני מוליך שולל את שירותי הביטחון הישראליים והגרמניים באשמורת בוקר של יום שלישי – 5 בספטמבר 1972.

הערה : הספר "שמונה ימי בראשית" מוביל לספר השני בסדרה שהוא טרילוגיה הקרויה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". הספר הראשון בטרילוגיה נקרא : "ההכנות". הספר השני בטרילוגיה נקרא : "הרצח והטבח". הספר השלישי בטרילוגיה נקרא : "מטמורפוזה".

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי . המחקר , כתיבת הטקסט , חיפוש ואיתור המסמכים והתמונות – נעשו בתקופה שבין אוקטובר 2000 לאוקטובר 2012. חלקם טרם הסתיימו .

הספר "שמונה ימי בראשית" מוקדש בהוקרה לשני אנשים אמיצי לב ובעלי יוזמה , פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד שהחלו בהקמת הטלוויזיה הישראלית בקיץ 1967 מעפרה , מכלום , מבראשית . באותה מידה הוא מוקדש באהדה לשר ישראל גלילי האדריכל המדיני של הקמת הטלוויזיה בישראל בשנים 1969 – 1967 .

פרק 2. 

בשנת 1965 היה מנוי וגמור עם ראש ממשלת ישראל לוי אשכול להקים טלוויזיה במדינת ישראל כמו בכל המדינות המתוקנות ולא מתוקנות. בתחום הזה פיגרה ישראל בשנות דור אחרי מדינות העולם החופשי באירופה, ארה"ב, כמו גם אחרי מדינות מתקדמות כאוסטרליה, יפן, וקנדה. השרים בממשלתו של לוי אשכול היו חצויים בעניין הקמת רשת טלוויזיה בישראל ואת דעותיהם השונות, המגוונות, וגם המשונות ניתן למצוא בסטנוגרמה של ישיבת הממשלה ב- 5 במארס 1965 בגנזך המדינה. מדובר בפוליטיקאים יישרי דרך אולם תמימים ומנותקים לחלוטין מהנעשה בתקשורת האלקטרונית הבינלאומית. עיון בסטנוגרמות הממשלתיות הרבות מהימים ההם במחצית השנייה של שנות ה- 60 במאה שעברה (שמורות בגנזך המדינה) שעסקו בהקמת הטלוויזיה בארץ מלמדת כי השרים הכירו וגם לא הכירו את האומה הנבחרת היושבת בציון . פרופסור אליהוא כ"ץ מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה פרסם ב- 1970 מסה ענקית שקרא לה "The Television Comes to The People of The Book". מתברר כי "עַם הספר" הוא עַם ככל העמים שחפץ לצפות כמו כולם בטלוויזיה. הטקסט הבא מופיע גם בספר המעניין "בית היהלומים" של מר צבי גיל מי שהיה מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית  בשנים 1974 – 1971. (הספר יצא לאור ב- 1986 ע"י ספריית הפועלים).

שר המשפטים דוב יוסף : "אני מסכים שלא נוכל למנוע הכנסת טלוויזיה למדינת ישראל כמו שאי אפשר למנוע את גאות הים, אולם חייבים להביא בחשבון שהטלוויזיה גורמת הרבה נזק. אני יודע על משפחה בירושלים שהיא מוכרחה לעזוב את הארץ מפני שיש לה נער בן 12 שהתמכר לטלוויזיה והיא חסרה לו. אז למה לנו הצרה הזאת. אני מודע שהמצב אבוד אבל למה למהר ?"

ראש הממשלה לוי אשכול : מה פירוש מהר ? נסיעה עם סוסים, חמורים, הליקופטר, ו/או מטוס ? מה פירוש למהר ?

שר העבודה יגאל אלון : גם הוא היה מבין השרים החוששים להקמת טלוויזיה בישראל . מאוחר יותר כשהתמנה בסופה של שנת 1969 ע"י ראש הממשלה גב' גולדה מאיר לשר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור הציג עמדות ליברליות ופתוחות יותר : "מי שאומר שטלוויזיה יהודית תחסום שידורים בשפה הערבית אומר בעצם גם גם כי שידורים בארצות ערביות יחסמו שידורים מישראל. אם נגיע לכך הרי הצופים יצפו יותר בשידורים הערביים מכיוון שריקודי בטן מושכים יותר מפילוסופיה".

ראש הממשלה לוי אשכול : "גם לנו יש כבר סטריפטיז".

שר המשפטים דוב יוסף : "מזה אינני מאושר".

ראש הממשלה לוי אשכול : "אבל זה המצב".

שר העבודה יגאל אלון : "יש לי ספק ביכולתינו לעשות טלוויזיה טובה ועלכן נצטרך למלא את השידורים בטלוויזיה הישראלית בתוכניות זולות . הנה בגל הקל של הרדיו יש סטיות . אני נגד פרסומות קלוקלות (בנושא צרכנות וזכויות האזרח ברדיו) שמשחירים את פני הממשלה , וכולם אומרים לי שזאת תוכנית מעניינת מאוד" .

שר המסחר והתעשייה חיים צדוק : "זה לא בגל הקל".

שר המשפטים דוב יוסף : "על אחת כמה וכמה שזאת בעיה רצינית".

שר העבודה יגאל אלון : "לא אנו נהיה אדונים לתכנים בטלוויזיה. ברור שהבחירה תהיה בידי האזרח והוא זה שיבחר במה שנראה לו טוב, ואז נכניס גורם קלוקל כמו ספרות פורנוגרפית". 

סגן ראש הממשלה אבא אבן : "זה נימוק חריף נגד מכבש הדפוס" .

שר העבודה יגאל אלון : אבל הייתי גוזר צנזורה חריפה על ספרות כזאת שכן זה חמור יותר מאשר ביקור להקת ה- Beatles (חיפושיות הקצב) בארץ" .

שר הדתות זרח וורהפטיג : (מסכים לחלוטין עם נימוקיהם של יגאל אלון ודוב יוסף) "יש הרבה דברים שמוטב שלא היו נבראים כמו עישון סיגריות ופצצת אטום, אולם הם קיימים כמו הטלוויזיה, ולכן אין למהר לקראת הפגע הזה".

סגן ראש הממשלה אבא אבן : "אני חושב שאם אי פעם יעלה היסטוריון על הדיונים האלה הוא ישתומם על האבסורד. מדינת ישראל מוצפת מקלטי טלוויזיה ורואים מה קורה בארצות ערב .אני יודע זאת מן הנהגים בני עדות המזרח המבינים את השפה הערבית".

שר החינוך זלמן ארן : "בטלוויזיה הצרפתית יש תוכנית לסקירת ספרים חדשים וכי הטלוויזיה היא מכשיר יעיל להשכלת מבוגרים , מה גם שקיימת אפשרות שלא להפוך את הטלוויזיה למכשיר שלילי. לא נקרין בטלוויזיה שלנו סרטי בלשים ועלילות פליליות. מי שירצה לצפות בטלוויזיה תהיה לו גם מוטיבציה לראות דברים שישכילו אותו , כי הטלוויזיה מטבעה מתסיסה את מחשבתו של האדם . באשר למצב הכלכלי ראיתי באיטליה מערות שלפתחן אנטנות טלוויזיה" . (הערה : ראש הממשלה לוי אשכול ושר החינוך זלמן ארן חנכו במארס 1966 את הקמת מרכז הטלוויזיה החינוכית – לימודית ברמת אביב במימון המולטי מיליונר היהודי – בריטי אדמונד רוטשילד)

שר החקלאות חיים גבתי : "הקמת טלוויזיה בארץ יכולה להיות לברכה בתחום החקלאות , באמצעות הדגמות.

שר המסחר והתעשייה חיים צדוק : אני מאמין שהטלוויזיה תהיה מנוף לפיתוח התעשייה האלקטרונית והתקשורתית בארץ".

שר המשטרה בכור שטרית : " אני רואה בטלוויזיה מכשיר הסברה ממדרגה ראשונה בין הצופים הערביים מעבר לגבול".

התמונה הפוליטית השתנתה לחלוטין בראשית 1967. שר ההסברה בממשלת לוי אשכול ישראל גלילי (חבר קיבוץ נען והשתייך כמו יגאל אלון למפלגת אחדות העבודה) הטיל בפברואר 1967 על האלוף אלעד פלד (עמד להשתחרר מצה"ל) את התפקיד להתייצב בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה. אולם שרי מפ"ם ובראשם שר הבריאות ישראל ברזילי (חבר קיבוץ נגבה) התנגדו להקמת הטלוויזיה. ישראל ברזילי ביקש לדחות את הקמת הטלוויזיה הכללית לשנתיים ימים עד לאחר הבחירות של 1969 כדי למנוע מצב בו הטלוויזיה תשמש לצורכי בחירות . כמוהו סבר גם שר הפיתוח איש מפ"ם מרדכי בנטוב (חבר קיבוץ משמר העמק).

שר ההסברה ישראל גלילי ב- 1967 : "אשמח מאוד להיווכח שנגינת לודוויג וואן בטהובן עוזרת למערך בבחירות".

שר הבריאות ישראל ברזילי (מוסיקאי בעצמו) ב- 1967 : "ומה למשל עניין לא מוסיקאלי כמו חנוכת בית חולים חדש בתקופת מערכת הבחירות ?"

שר ההסברה ישראל גלילי ב- 1967 : "אז אל תחנוך בית חולים בתקופת מערכת בחירות".

שר הבריאות ישראל ברזילי ב- 1967 : "דווקא כן אחנוך".

שר הדתות זרח וורהפטיג ב- 1967 : לא אתנגד אם יצלמו אותי כשאני חונך בית כנסת".

ראש הממשלה לוי אשכול : "אני מבין שאם חונכים מסילת רכבת לאילת אסור יהיה שהקטר יצפור כדי למנוע השמעת תעמולה".

שר העבודה יגאל אלון ב- 1967 (התנגד ב- 1965 להקמת הטלוויזיה בארץ אך שינה את דעתו) : גישתם של חברי מפ"ם היא בלתי חברית , חשדנית , ופוגעת . אפשר לחשוב שיש רק שני צדיקים בממשלה הזאת" . יגאל אלון שהתנגד להקמת הטלוויזיה ב- 1965 היה עכשיו ב- 1967 גם שר התעסוקה ולכן תמך בהקמתה בנימוק שהקמת הטלוויזיה תהיה עתירת תעסוקה מעצם הקמתה . גם שר האוצר פנחס ספיר שהתנגד ב- 1965 להקמת הטלוויזיה בארץ הפך לתומך לאחר שנדהם מחדירת סיגנל הטלוויזיה הלבנונית להמון בתים ערביים בצפון הארץ. פנחס ספיר הבין שההחלטה על הקמת טלוויזיה היא גורם חשוב כטיעון במערכת בחירות ולא חשוב אלו תכנים ישדרו בה. חשקה נפשו של הציבור הישראלי בטלוויזיה.

באוקטובר 1969 סמוך למועד הבחירות לכנסת ה- 7 (נערכו ב- 28 באוקטובר 1969) טסה ראש הממשלה גב' גולדה מאיר לארה"ב ונפגשה עם הנשיא ריצ'ארד ניקסון. השגריר בוושינגטון יִצְחָק רָבִּין הכין היטב את מסעה לארה"ב. מטרת הביקור היה להבטיח את הזרמת הסיוע הכלכלי ואספקת הנשק האמריקני לישראל אך אסור היה לסַקֵר אותו מפני שחשיפת גולדה מאיר הייתה בבחינת תעמולת בחירות. הממשל האמריקני יצא מגדרו לערוך לגולדה מאיר סיור מלכותי ברחבי המדינה הענקית. האמריקנים הטיסו אותה למפגש עם כוכבי הוליווד וגם למילווקי העיר בה התחנכה וגדלה בטרם עלתה לישראל. כל שלוש רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב CBS, ו-NBC, ו- ABC חיזרו אחריה והזמינו אותה לאולפני החדשות, ראיינו אותה, והעניקו לה בימה לומר את דברה. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר הייתה כוכבת טלוויזיה מבוקשת ואישה חכמה ושקולה שידעה להופיע בפני המצלמות. בתום הריאיון עם CBS סיירה בביה"ס היסודי במילווקי במדינת מישיגן שם למדה בראשית המאה ועשרים, ושהוסב זה מכבר לבי"ס של תלמידים שחורים. התלמידים שרו לכבודה את "התִּקְוָוה". יִגְאָל לוֹסִין שהיה אז כתב רדיו "קול ישראל" וליווה את מסעה המלבב ברחבי ארה"ב זוכר כפי שסיפר לי בשיחות התחקיר בינינו ב- 2009 : "מכיוון שחוֹק השידור אסר על הטלוויזיה לצלם את מועמדי המפלגות כארבעה שבועות לפני הבחירות לכנסת ה- 7 ב- 1969 וראה בכך הענקת שירות ולא סיקור עיתונאי, הטלוויזיה כלל לא תיעדה את אותו הביקור ההוא של גב' גולדה מאיר ב- 1969 בארה"ב. לא נותר שום זיכרון צילום מהסיור מרטיט הלבבות שלה בבית ספרה במילווקי והמפגש עם כוכבי הקולנוע האמריקני בהוליווד – בלוס אנג'לס".

טקסט תמונה :  1969. ראש הממשלה גב' גוֹלְדָה מֵאִיר מעניקה ריאיון לחטיבת החדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בתוכנית "FACE THE NATION" . (צלם מר משה מילנר. לע"מ תמורת תשלום) .

ישראל גָלִילִי הבטיח כבר לאלוף אֵלְעַד פֶּלֶד הבטחה מרחיקת לכת כי מייד לאחר שלב ההקמה של הטלוויזיה בו יעבוד עם צוותו במסגרת משרד ראש הממשלה יקודם וימונה למנכ"ל (הראשון בהיסטוריה) של רשות השידור זאת שתכלול לראשונה בשורותיה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הציבורית הצעירה [6]. ב- 1967 החזיקו אזרחי מדינת ישראל ב- 30000 (שלושים אֶלֶף) מקלטי טלוויזיה מבלי שתהיה כאן בכלל תחנת טלוויזיה. אי אפשר היה לעצור את הקִדְמָה ולהסתמך עוד על השקפת עולמו של דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן שלא צריך כאן טלוויזיה. ישראל גָלִילִי היה מדינאי בעל חזון ותוכניות לטווח ארוך ולמינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד לראש צוות ההקמה היה מֶסֶר כפול שהבהיר דבר אחד והשיג מטרה שנייה. השַר הממונה על מבצע הקמת הטלוויזיה הודיע לנבחרי העַם היראים את המציאות התקשורתית החדשה הלא נודעת בעקבות הפעלתה בישראל, כי למרות ההכנות הקדחתניות של הממשלה ליישומה, הרי ששידורי הטלוויזיה לא יתחילו בטרם יתוקן חוק רשות השידור מ- תשכ"ה / מארס 1965 (עידן הרדיו בטרם קום הטלוויזיה), והוא יובא לאישור הכנסת. מטרת מינויו של אֵלְעַד פֶּלֶד למנהל הטלוויזיה הייתה לפגוע ולטרפד את סיכוייו של מנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן שהתמנה למנהל הרדיו ב- 1960 במקומו של צְבִי זִינְדֶר [7] ומי שנשא באופן טבעי את עיניו לתפקיד החדש של אבי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אֵלְעַד פֶּלֶד היה גנרל אך חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן היה איש מקצוע מן המדרגה הראשונה שניהל את המדיה בהצלחה בשנים 1967- 1960, ונהנה ברוב זמן ניהולו מאמון וגם יראה של עובדיו. הוא נחשב בעיני רבים מהם למנהל, מנהיג, ואיש תקשורת מקצועי מן המעלה הראשונה בעיתונאות האלקטרונית. אדם בעל יוזמה, ברוך כישרון, ויכולת תכנון וגם מעמד והשפעה שעל פיו יישק דבר. חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן היה אישיות מורכבת בעל חושים פוליטיים מחודדים ומ- מעריציו של דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן שלא בחל בקשירת קשרים הדוקים עם השלטון. חייו המקצועיים ברדיו הפכו במרוצת השנים לסבוכים ולא פשוטים. מְחַד רצה להשביע את רצון העובדים ומאידך עמל לרצות את השלטון שמינה אותו לתפקיד הרם. אך אין ספק כי במשך שבע שנים הצעיד את רדיו "קול ישראל" לפנים וזכה עִמוֹ להישגים רבים בתחומי החדשות, האקטואליה, וענייני היום. בכל העולם הקימו את הטלוויזיה אנשי הרדיו שבאו מהמדיה הוותיקה יותר והיו בעלי ניסיון בתקשורת המונים. הרדיו קדם לאחות הצעירה, הטלוויזיה. חֲנוֹך גִבְתּוֹן איש הרדיו הוותיק חשב שהוא יעשה זאת טוב בישראל יותר מאחרים [8]. בסופו של עניין הדבר לא הרשים את השַר ישראל גָלִילִי שהראה לו את הדרך החוצה אל מעבר לגבולות רשות השידור.

יִגְאָל לוֹסִין עיתונאי ועורך וותיק ובעל מוניטין ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הכללית, החל את עבודתו ב- 1959 ברדיו בהיותו סטודנט באוניברסיטה העברית . זה היה בתקופה שצְבִי זִינְדֶר היה מנהל הרדיו. הוא זוכר עד היום את הסיטואציה המורכבת של מעורבות השלטון בעבודת הרדיו כפי שאמר לי בשיחות התחקיר עמו ב- 2009 : "חֲנוֹך גִבְתּוֹן היה איש מקצוע מוכשר אך גם שקרן וקצת רמאי בשל רצונו לפעול כמשרֵת הממשלה בראשות דוד בן גוריון שמינתה אותו במקומו של המנהל הקודם צְבִי זִינְדֶר. רדיו "קול ישראל" היה ב- 1960 מעין מחלקה במשרד ראש הממשלה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה היה טֶדִי קוֹלֶק (לשעבר חבר קיבוץ עֵין גֵב) וחֲנוֹך גִבְתּוֹן היה נאמן למי שהפקיד בידיו את הרדיו והדיח את צְבִי זִינְדֶר. אחת הדוגמאות הייתה "המהדורה המשולבת" תוכנית אקטואליה חדשנית בעלת אופי של מגזין פרי רעיונו של חגי פִּינְסְקֶר ששודרה בהצלחה רבה ברדיו "קול ישראל" ב- 1962".

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. כתב רדיו "קול ישראל" יגאל לוסין (מצד ימין מרכיב משקפיים כהות עם המיקרופון והנגרה) מתעד את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון שהתנגד בצורה נחרצת להקמת טלוויזיה במדינת ישראל. (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. מנכ"ל משרד ראש הממשלה טדי קולק (מימין) יחד עם ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ורעייתו פולה וחבר עוזריו הקרובים. זיהוי הנוכחים העומדים מימין לשמאל : המנכ"ל הנמרץ של משרד ראש הממשלה טדי קולק, רות חביליו (חברת סגל משרד ראש הממשלה), המזכיר הצבאי נחמיה ארגוֹב, שרה מלצר (גור), המזכיר האישי יצחק נבון, ומזכיר הממשלה זאב שרף. זיהוי הנוכחים היושבים מימין לשמאל : ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ורעייתו פולה. (באדיבות הנשיא לשעבר יצחק נבון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מר יגאל לוסין עיתונאי על ברשות השידור ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הישראלית הציבורית מוסיף לי וממשיך : "ראש הממשלה ושַר הביטחון דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן התנגד לאופייה התקשורתי . הוא רצה חדשות לחוּד ויומן לחוּד. טֶדִי קוֹלֶק איש הכל יכול במשרד ראש הממשלה ועל פיו יישק דבר הרים טלפון בשמו של דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן לחנוך גִבְתּוֹן שמיהר להסירה למרות שכמנהל הרדיו תמך בה מקצועית. הוא ידע שאם יתמוך בעובדים כנגד בקשה של טֶדִי קוֹלֶק שהייתה כמו ציווי מוחלט של ראש הממשלה, הרי ברור שיעיפו אותו. הרדיו כאמצעי של תקשורת המונים היה כאמור מחלקה ממשלתית וחֲנוֹך גִבְתּוֹן ציית לבעלי הבית. אני זוכר שערב הבחירות לכנסת ה- 6  ב- 2 בנובמבר 1965 לאחר הפילוג ההיסטורי במפא"י והקמת מפלגת רפ"י בראשות דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן ותומכיו שמעון פֶּרֶס, משה דַיָין, טֶדִי קוֹלֶק, יצחק נָבוֹן, ויוסף אַלְמוֹגִי ערכנו ניחוש טוֹטוֹ פנימי בין חברי המערכת מי יזכה בבחירות. חֲנוֹך גִבְתּוֹן העניק לרפ"י בגלל משקלו של דוד בן גוריון 20 מנדטים. אני נתתי להם חצי מהכמות שהעניק להם חנוך גבתון, 10 מנדטים. צדקתי בטוֹטוֹ וגרפתי את הקופה. מפלגת מפא"י יחדיו עם אחדות העבודה שנקראה עכשיו המערך בראשות לֵוִי אֶשְכּוֹל צברה 45 מנדטים וזכתה בבחירות בניגוד לצפי של חֲנוֹך גִבְתּוֹן. תוכנו של טופס טוֹטוֹ הבחירות שהיה משחק של ניחושים נשמר במגירתו של חנוך גִבְתּוֹן אך מישהו הדליף את תוכנו לישראל גלילי. השַר הממונה על שירוּת השידור ראה בניחוש הפרוע של חֲנוֹך גִבְתּוֹן שהעניק לרפ"י של דוד בן גוריון 20 מנדטים משאלת לֵב ואולי פירש אותה כחוסר נאמנות ללֵוִי אֶשְכּוֹל. איש כמובן לא הוכיח זאת אבל האנשים דיברו על כך. חֲנוֹך גִבְתּוֹן היה צריך לשרת כעת שני אדונים . את הממשלה בראשות לוי אשכול ואת הממנה שלו לשעבר דוד בן גוריון. במשך הזמן קמה לחֲנוֹךְ גִבְתּוֹן אופוזיציה חריפה בין כתלי הרדיו עליה נמנו חַגַּי פִּינְסְקֶר, יוֹסִי שַרִיד, יָרוֹן לוֹנְדוֹן, אֵלִיָהוּ כַּרְמֶל, אנוכי וגם אחרים . הוצאנו לאור בטרם מלחמת ששת הימים 67' ביטאון פנימי שלנו שהענקנו לו שם אדיטוריאלי "גַּל נָעוּל" ובו תקפנו את דרך ניהולו של חֲנוֹך גִבְתּוֹן את הרדיו . שַר החינוך זלמן אָרָן קרא לנקוט נגדינו עורכי הביטאון וכותביו עונשים מרתיעים. הביטאון יצא כמה פעמים לאוֹר ונסגר . חֲנוֹך גִבְתּוֹן ניהל מניפולציות על מנת לשרוד וטען בפני לוי אשכול וישראל גלילי כי אומנם כמה עיתונאים עושים לו צרות אך מרביתם תומכים בו לרבות מזכיר שירות השידור יִצְחָק "אִיז'וֹ" רָגֶר. זה לא היה נכון. מרבית העיתונאים רצו להעיף אותו, ובאמת בראשית 1967 פרץ ברדיו 'קול ישראל' מרד עיתונאים נגד חֲנוֹך גִבְתּוֹן שמצא את ביטויו בבחירת וועד עובדים מיליטנטי בן חמישה חברים שיצא חוצֵץ נגדו. בוועד הזה היו חברים חַגַּי פּינְסְקֶר, גב' מרים רוֹטְשִילְד אֵלִיָהוּ כַּרְמֶל, יעקב לַמְדָן, ועוד אחד שאיני זוכר את שמו. האווירה ברדיו "קול ישראל" אולי לא הייתה עכורה אך וודאי שנויה במחלוקת". לפתע הגדישו חסרונותיו של חֲנוֹך גִבְתּוֹן את הסֵאָה והיו רבות ממעלותיו. המניפולציות והשקרים לא נעלמו מעיני השַר ישראל גלילי שפתח ב- 1967 במערכה לסילוקו של חנוך גִבְתּוֹן מהרדיו. היה מנוי וגמור עמו להציב בראש שירות השידור מנהל חדש תחתיו. עלי להוסיף ששמואל אַלְמוֹג ניצב מהצד בכל מאבקי שדרני הרדיו נגד חֲנוֹך גִבְתּוֹן. הוא לא התערב, רק הגה את הסלוגן : "צריך לעזור לפוליטיקאים להציל עצמם מידי עצמם". אמירה נחמדה אבל הוא לא התעסק במֶרִי נגד חֲנוֹך גִבְתּוֹן כמונו".

טקסט תמונה : 1963. ימי רדיו "קול ישראל" בטרום עידן הטלוויזיה. הכתב יגאל לוסין (קיצוני מימין למעלה, משופם ומרכיב משקפיים כהות) מתעד את יום הולדתו ה- 85 של הפילוסוף הנודע מרטין בובר בירושלים. (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הגיליון הראשון של הביטאון הפנימי "גַּל נָעוּל" יצא לאור בספטמבר 1966 ע"י וועד הגג של עובדי רשות השידור בירושלים , אך המערכת האמונה על הישראליות והשפה העברית, הדגישה בעמוד השער את התאריך העברי של ההוצאה, תשרי תשכ"ז. המאייר היה יָרוֹן לוֹנְדוֹן. הביטאון העניק לעיתונאי יִגְאָל לוֹסִין הזדמנות לכתוב מאמר ארוך וחריף ובעל חשיבות קלאסית אודות יחסי עיתונאות – ממשל לו העניק את הכותרת, "ממלכתיות ומחתרת בשידורי רדיו 'קול ישראל' ". יִגְאָל לוֹסִין תקף את הנאמנות שמגלים מנהל הרדיו חֲנוֹך גִבְתּוֹן יחדיו עם חברי הוועד המנהל של שירות השידור בראשם ד"ר חַיִים יָחִיל וממלא מקומו בִּנְיָמִין אֵלִיאָב כלפי השלטון, עד כדי כך שהם הופכים להיות עושי דברם, ומעדיפים את הנאמנות הזאת על פני הלויאליות המקצועית לעיתונאות האלקטרונית של הרדיו הציבורי. חשיבות המאמר נעוצה בעובדה שעיתונאות אמיתית ובעלת יושרה צועדת תמיד בקו מקביל לקו המקביל של התנהלות הממלכה. אין שוררת ידידות במשטר דמוקרטי בין השלטון לבין העיתונאות שתפקידה לבקר את מעשיו. אקסיומה מתמטית קובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם. קו מקביל חוצה את מקבילו הוא טעות מתמטית ומוסרית שאין עליו סליחה. האשמה שגלגֵל יִגְאָל לוֹסִין לפתחה של הנהלת שירות השידור הייתה משב רוח עיתונאי מרענן שהשיב מלחמה שערה להנהלה שעושה על פי דעתם את דברה של הממשלה. שר החינוך והתרבות זַלְמָן אָרָן קרא למנהל הרדיו חֲנוֹך גִבְתּוֹן ולוועד המנהל של שירות השידור לנקוט אמצעים משמעתיים חריפים נגד כותבי ועורכי הביטאון ולהענישם ביד קשה. חֲנוֹך גִבְתּוֹן שראה את עצמו בסופה של 1966 כמועמד וודאי למשרת מנהל הטלוויזיה לכשתקום, התנגד לקריאת זַלְמָן אָרָן מפני שחשב שבהענשת יִגְאָל לוֹסִין טמונה מלכודת שתהפוך אותו לקדוש מְעוּנֶה, ותבליט מחלוקת ותפישת ניהול פנימית בתוככי רדיו "קול ישראל" לסכסוך גלוי לעין כל.

זה לא שירת את מטרתו להעפיל לצמרת הטלוויזיה. הוא הבליג. יָרוֹן לוֹנְדוֹן נחשב לאחד משדרני הרדיו והטלוויזיה החשובים ביותר שנולדו במדינת ישראל מאז ומעולם. הוא גם כותב מוכשר בתחומי הפובליציסטיקה השונים בעיתון "ידיעות אחרונות", פזמונאי מחונן [9]  ואמן – צייר ומְאַיֵיר שנמנה על אותה קבוצת אנשי רדיו "קול ישראל" בראשות חַגַּי פִּינְסְקֶר שחוללה בעשור ה- 60 במאה הקודמת את מהפכת שידורי החדשות. ירון לונדון נולד ב- 24 באוגוסט 1940 בתל אביב לאָבִיו השחקן תיאטרון "המַטְאֲטֵא" בְּצַלְאֵל לוֹנְדוֹן ואִמוֹ מַתְּיָה. בצלאל לונדון היה ממייסדי "המַטְאֲטֵא" ולאחר שהתיאטרון נסגר הצטרף לתיאטרון "האוֹהֶל". בצלאל לונדון השתתף גם כשחקן בתסכיתי רדיו. יָרוֹן לוֹנְדוֹן גדל באווירת התרבות של הימים ההם, תיאטרון וקריינות. למזלו חונן בקול רדיופוני ודיקציה דיבור מושלמת. ב- 1958 עבר בקלות את מבחני הרדיו של גלי צה"ל בפיקודו של בֵּנוֹ צוּר. הוא נודע בצעירותו כשובב ופורק עוֹל. באחת הפעמים הפעיל רימון עשן בתחנת הרדיו הצבאית ובתגובה נזרק ממנה. ב- 1960 ערך לו קריין החדשות הראשי ברדיו "קול ישראל" משה חוֹבָב מבחן קריינות, וקיבל אותו לעבודה בו במקום בשל איכותו.

יָרוֹן לוֹנְדוֹן זוכר בשיחת התחקיר שניהלתי עמו בביתו ב- 2008 כלהלן : "הפוליטיקה והרדיו היו משורבבים בעשור ה- 60 זה בזה עד כדי כך שרעיית נשיא המדינה יצחק בן צבי גב' רחל ינאית בן צבי הרשתה לעצמה לצלצל לחֲנוֹך גִבְתּוֹן בדרישה מפורשת כי אעברֵת שם משפחתי "לונדון"  [10]. אני כמובן סירבתי. התרומה החשובה ביותר שלי כאיש תקשורת הייתה בתחום הרדיו במשדרי יומני החדשות והאקטואליה של "קול ישראל" בשנים 1966 ו- 1967 בראשותו של חגי פינסקר. זאת הייתה מהפכה עיתונאית אמיתית בתפישת שידורי החדשות ברדיו שהנהיג חַגַּי פִּינְסְקֶר והיו שותפים לה גם יִגְאָל לוֹסִין, יִרְמִיָהוּ יוֹבֵל, יוֹסִי שַרִיד, דָן שִילוֹן, וכתבים אחרים. היומן היה חידוש מבחינת רמת ומהירות הדיווח, פריסת כתבים, וקצב שידור המהדורה. שימשתי יחד עם חַגַּי פִּינְסְקֶר מגיש ומראיין ביומני החדשות. יום אחד זימן אותי אליו ואמר לי, "אתה מגיש את יומני החדשות בצורה הטובה ביותר, גם טוב ממני" והפקיד בידי את ההגשה הבלעדית. חַגַּי פִּינְסְקֶר היה האיש שהשפיע עלי ביותר ברדיו "קול ישראל". צריך להבין שהשנים ההן מ- 1965 והלאה סימנו את ירידת כוחה של מפא"י ההיסטורית בהנהגתו של דוד בן גוריון וכוחה נשחק בשל "פרשת העסק הביש" במצרים והמאבק המכוער בין אמ"ן לשר הביטחון פִּינְחָס לָבוֹן בפרשת הריגול הכושלת בה הופעלו יהודים ציוניים בקהיר שנתפשו. תנועת העבודה התפצלה וכוחו של דוד בן גוריון סַר ממנו. מנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹך גִבְתּוֹן נודע כאיש המפלגה הפרוגרסיבית, אבל בהיותו פוליטיקאי הבין שהוא צריך להיות מקורב לאנשי דוד בן גוריון טֶדִי קוֹלֶק ויִצְחָק "לֵוִיצָה" לֵוִי ששימשו בתפקידי מנכ"ל וסמנכ"ל במשרד ראש הממשלה, ולקבל את תכתיביהם".

יָרוֹן לוֹנְדוֹן גדל על דוֹר קרייני רדיו בעלי שֵם של סוף שנות ה- 40 ועשור ה- 50 של המאה שעברה, כמו : חַגַּי פּינְסְקֶר, חַנָה בֵּן אָרִי, לֵאָה פּוֹרָת, פַּלְטִי בֵּן לָיִש, יַעֲקב מַלְכִּין, אֵלִיָהוּ כַּרֱמֶל, ואחרים שהמוניטין שלהם נשכח בינתיים ואבד.

טקסט תמונה : 1960. קריין הרדיו הוותיק פַּלְטִי בֵּן לָיִש (מימין) עם יִגְאָל לוֹסִין (משמאל). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1968 נשלח יָרוֹן לוֹנְדוֹן לשמש כתב רדיו "קול ישראל" בצרפת . ב- 1972 שב לישראל וביקש להתמנות למנהל חטיבת החדשות ברדיו במקומו של עַמוֹס גוֹרְדוֹן. מנהל הרדיו משה חובב והמנכ"ל שמואל אלמוג לא הסכימו למינוי. ב- 1973 הביא מנהל מחלקת תעודה בטלוויזיה יִגְאָל לוֹסִין את יָרוֹן לוֹנְדוֹן מהרדיו לטלוויזיה. יו"ר וועד עיתונות – הפקה בטלוויזיה מִיכָה לִימוֹר התנגד למהלך אבל איך שהוא הדבר צלח ויָרוֹן לוֹנְדוֹן התברג לטלוויזיה. הוא היה קריין "מבט" אבל קנה את המוניטין הטלוויזיוני שלו כמגיש, מנחה, ומראיין של שתי התוכניות "טַנְדוּ" ב- 1975 ו- "עֲלֵי כּוֹתֶּרֶת" ב- 1977. הבוסים שלו בעשיית והפקת "טַנְדוּ" היו יִגְאָל לוֹסִין ומנהל חטיבת התוכניות יצחק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל. ב- "עֲלֵי כּוֹתֶּרֶת" ג'וּדִי לוֹץ ומנהל חטיבת התוכניות מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם. ירון לונדון הפך ברבות השנים למראיין הסקרן ביותר, הנוקב ביותר, והטוב ביותר בשידור הציבורי. היו כאלה שהוסיפו ואמרו : "החכם ביותר". ברי מעל לכל ספק כי המצלמה והמיקרופון נטו לו חסד.

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 80 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. אולפן הטלוויזיה בבניין ברוממה – ירושלים. ירון לונדון ראשון משמאל, נערך לריאיון עם ראש הממשלה יצחק שמיר בתוכנית "סוף שבוע" ששודרה בערבי שישי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. נוכחים בהתייעצות בטרם שידור המפיק אהרון "אהרל'ה גולדפינגר שני מימין והבימאי חגי מאוטנר שני משמאל. מנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984 היה אורי פורת. (התמונה באדיבות חגי מאוטנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1960. בית רדיו "קול ישראל" ברחוב הלני המלכה בירושלים. עיתונאי מערכת יומן החדשות של רדיו "קול ישראל" בעת עבודתם במשרדי המערכת. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שלושה עיתונאים ברדיו "קול ישראל" : יגאל לוסין, מִיכָה שָגְרִיר ז"ל (מדבר בטלפון), ויוסי שריד ז"ל. (באדיבות יגאל לוסין. צילם את התמונה עלי כהן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יִגְאָל לוֹסִין זוכר בשיחות התחקיר שלי עמו ב- 2009 כלהלן : "חֲנוך גִבְתּוֹן רצה להעניש אותי עד כדי סילוקי מרשות השידור אך הוא פחד להפוך אותי לקדוש מעונה וחשש מפני העובדים שתמכו בי ובמאמר שכתבתי . יותר מאוחר אמר לזַלְמָן אָרָן שאינני קדוש ואינני מעונה. בסופו של דבר הוא לא נגע בי".

טקסט מסמך : 1961. כתב "קול ישראל" יוסף "יוסי" שַרִיד מעשן סיגריה ומראיין את הסופר לווין קיפניס. (באדיבות יוסי שריד ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספטמבר 1966. עמוד השער של הביטאון "גַל נָעוּל" שיצא לאור ע"י עובדי רדיו "קול ישראל". איור השער נעשה ע"י ירון לונדון. (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עורכי הביטאון בחרו את השם האדיטוריאלי "גַל נָעוּל" מתוך פרק ד' פסוק 12 מספר התנ"ך "שיר השירים", שָם נכתב : "גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה. גַל נָעוּל מַעְיָין חָתוּם". בביטאון הזה כתב יגאל לוסין ב- 1966 את המסה החשובה, המעניינת, והביקורתית שלו אודות שידורי רדיו "קול ישראל" תחת הכותרת "ממלכתיות ומחתרת בשידורי "קול ישראל". המאמר הזה של יגאל לוסין שנכתב לפני 46 שנים רלוואנטי גם היום לנעשה ברשות השידור הציבורית רדיו + טלוויזיה של מדינת ישראל.

טקסט מסמך : ספטמבר 1966. "גַל נָעוּל" עלון פנימי לעובדי רשות השידור. (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספטמבר 1966. הביטאון הפנימי "גַל נָעוּל". מאמרו העיתונאי החשוב של יגאל לוסין "ממלכתיות ומחתרת בשידורי רדיו "קול ישראל", המכיל שמונה פרקים. (עמוד מס' 1 מתוך 8). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספטמבר 1966. הביטאון הפנימי "גַל נָעוּל". מאמרו העיתונאי החשוב של יגאל לוסין "ממלכתיות ומחתרת בשידורי רדיו "קול ישראל". (עמוד מס' 2 מתוך 8). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספטמבר 1966. הביטאון הפנימי "גַל נָעוּל". מאמרו העיתונאי החשוב של יגאל לוסין "ממלכתיות ומחתרת בשידורי רדיו "קול ישראל". (עמוד מס' 3 מתוך 8). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספטמבר 1966. הביטאון הפנימי "גַל נָעוּל". מאמרו העיתונאי החשוב של יגאל לוסין "ממלכתיות ומחתרת בשידורי רדיו "קול ישראל". (עמוד מס' 4 מתוך 8). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספטמבר 1966. הביטאון הפנימי "גַל נָעוּל". מאמרו העיתונאי החשוב של יגאל לוסין "ממלכתיות ומחתרת בשידורי רדיו "קול ישראל". (עמוד מס' 5 מתוך 8). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  ספטמבר 1966. הביטאון הפנימי "גַל נָעוּל". מאמרו העיתונאי החשוב של יגאל לוסין "ממלכתיות ומחתרת בשידורי רדיו "קול ישראל". (עמוד מס' 6 מתוך 8). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספטמבר 1966. הביטאון הפנימי "גַל נָעוּל". מאמרו העיתונאי החשוב של יגאל לוסין "ממלכתיות ומחתרת בשידורי רדיו "קול ישראל". (עמוד מס' 7 מתוך 8). (באדיבות יגאל לוסין . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספטמבר 1966. הביטאון הפנימי "גַל נָעוּל". מאמרו העיתונאי החשוב של יגאל לוסין הדן ב- "ממלכתיות ומחתרת בשידורי רדיו "קול ישראל". (עמוד מס' 8 ואחרון מתוך 8). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הביטאון "גַּל נָעוּל" הופיע פעמים ספורות בלבד ונגנז. שר ההסברה והממונה על שירות השידור יִשְרָאֵל גָלִילִי היה עֵר לרחשי העיתונאים המתקוממים נגד מנהיגותו של חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן והבין ללבם . מאידך ראה בהתנהגות הזאת סוג של הפרת משמעת נגד הממסד כמו הפרות אחרות שבאו בעקבותיהן, וביקש את עצתו של היועץ המשפטי של הממשלה משה בֵּן זְאֵב כיצד לנהוג במפרי המשמעת בין כתליו של שירות השידור. הוא התעניין לדעת האם חוֹק שירות המדינה (משמעת) חל גם על עובדי רשות השידור. ב- 16 ביולי 1967 השיב לו היועץ המשפטי כלהלן :

טקסט מסמך :  16 ביולי 1967. מכתבו של היועץ המשפטי לממשלה משה בֵּן זְאֵב לשַר ההסברה והממונה על ביצוע חוק רשות השידור יִשְרָאֵל גָלִילִי בעניין החלת חוק שירות המדינה בענייני משמעת על עובדי רשות השידור. בסיום מכתבו כתב היועץ המשפטי משה בן זאב כלהלן : "מוטב לדעתי להתעלם אפוא מהעבירות המשמעתיות שבעבר ולדאוג להחלה מהירה של חוק שירות המדינה (משמעת) על עובדי רשות השידור". (באדיבות גנזך המדינה ירושלים).

סוף פוסט מס' 186 ב'. הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של שבת – 30 במארס 2013.

ראה המשך בפוסט "8 ימי בראשית" (3). 

[1]  DOZ הייתה קבוצת טלוויזיה מבצעית גרמנית אד הוק (ad hoc) שמנתה כ- 3000 (שלושת אלפים) עובדים והורכבה  ב- 1967 מאנשי שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות של מערב גרמניה ARD ו- ZDF, לצורך כיסוי בינלאומי של אירועי אולימפיאדת מינכן 1972 בלבד.

[2]  מוטי קירשנבאום בוגר אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס ללימודי קולנוע וטלוויזיה, נמנה על אנשי צוות ההקמה ב- 1968, והיה הראשון שהמציא בשפתו השנונה את המונח "פנס קסם" בימיה המוקדמים של הטלוויזיה הכללית (הישראלית).

[3]  "לנקות את אורוות הטלוויזיה מהמאפיה השמאלנית", היה סלוגן פוליטי שרווח ובו השתמשו מפלגות הימין בעשור ה- 70 של המאה הקודמת.

[4] בשנת 1962 הסכימה ממשלת ישראל על הקמת הטלוויזיה הלימודית שמרכזה יהיה ברמת אביב (שייח' מוניס) במימון קרן משפחת רוטשילד העשירה. הטלוויזיה הלימודית החלה לשדר במארס 1966 ל- 12 בתי ספר באזור תל אביב.

[5] גב' יָעֵל עוּזַאי שימשה סגניתו של מזכיר הממשלה זאב שרף ובשנת 1962 מונתה למזכירת הממשלה בראשותו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון . היא כיהנה בתפקיד מזכירת הממשלה עד 1968. שנה אחת בתקופת דוד בן גוריון וחמש שנים בתקופת ראש הממשלה לוי אשכול .

[6] על פי עדותו האישית של טלוף במיל. אלעד פלד כפי שנמסרה לי בשיחות התחקיר עמו. (אלעד פלד היה מח"ט גולני בשעה שאנוכי הייתי קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת גולני.

[7]  צְבִי זִינְדֶר לא אהב את החלטת הממשלה שהדיחה אותו ב- 1960 והציבה במקומו את חֲנוֹך גִבְתּוֹן . חֲנוֹך גִבְתּוֹן ניהל את רדיו "קול ישראל" מ- 1960 עד 1965 ולאחר חקיקת חוק רשות השידור באותה שנה התמנה למנהל שירות השידור, ונשא בתפקיד עד אוקטובר 1967 . הוא הוחלף ע"י שְמוּאֵל אַלְמוֹג.

[8] צְבִי גִיל מספר בספרו הדוקומנטארי המעניין "בית היהלומים" (יצא לאור ב- 1986 ע"י ספריית הפועלים בהמלצת הסופר נתן שַחַם) כותב כלהלן : "חֲנוֹך גִבְתּוֹן שכה רצה במינוי לתפקיד מנהל הטלוויזיה והבין את המורכבות הפוליטית במינוי הזה, שלח ב- 1966 את מזכיר מערכת שירות השידור יצחק "אִיז'וֹ" רָגֶר ללונדון שם שהה שְמוּאֵל אַלְמוֹג (דמות תקשורתית אהודה ע"י ראש הממשלה לוי אשכול והשר ישראל גלילי) קריין ופרשן חדשות ברדיו בשנת חופשה לצורך לימודים אקדמאים לתואר MA, כדי להציע לו בשם חנוך גִבְתּוֹן להיות מנהל חטיבת החדשות ברדיו. בהצעה הזאת לשְמוּאֵל אַלְמוֹג ביקש חֲנוֹך גִבְתּוֹן לקנות אמונם של לֵוִי אֶשְכּוֹל ויִשְרָאֵל גָלִילִי ולהבטיח את מינויו לראש צוות הקמת הטלוויזיה הכללית בישראל".

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר "בית היהלומים" סיפור הטלוויזיה הישראלית מאת צבי גיל. יצא לאור ב- 1986 בהוצאת ספריית הפועלים.

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר "בית היהלומים" סיפור הטלוויזיה הישראלית מאת צבי גיל. יצא לאור ב- 1986 בהוצאת ספריית הפועלים.

[9] שַדָּר הטלוויזיה המחונן ירון לונדון כתב את המילים לפזמונים מפורסמים שהפו בזמנו לשלאגרים : "אליעזר בן יהודה" (מלחין מתי כספי והזמרת חווה אלברשטיין), "שיר הטלפון", "גשר אלנבי", "החיים היפים", "לו הייתי פיראט", "בואי לאילת", "מִרְדָף", ואחרים.

[10] לאחר קום המדינה יצא ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון בסוף שנות ה- 40 וראשית שנות ה- 50 במסע שכנוע בו ביקש משרי ממשלתו ומתושבי מדינת ישראל לעַבְרֵת את שם משפחתם הלועזי לשם עברי. מאות אלפים נענו לקריאתו המקורית הזאת. להלן כמה דוגמאות : דוד בן גוריון – גְרִין,  משה שרת – שֶרְתּוֹק, גולדה מאיר – מֵאִירְסוֹן,  פנחס ספיר – קוֹזְלוֹבְסְקִי, ישראל גלילי – בֶּרְצֶ'נְקוֹ, יגאל אלון – פַּיְיקוֹבִיץ', חנוך גבתון – אוֹפְסִיָאנְקוֹ, בנימין אליאב – לוּבוֹצְקִי, נחמיה בן אברהם (גולדברג), חיים יבין – קְלוּגֶר, יורם ארבל – אָרְבִּיטֶר, דן שילון – שוּלְקִיס, אבא שלי ז"ל משה בְּלִינְדְמַן חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עִבְרֵת את שם משפחתו ב- 1954 ל- אלרואי.

סוף הפוסט 186 ב'. הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של שבת – 30 במארס 2013.

ראה המשך בפוסט "8 ימי בראשית" (3). 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *