פוסט 186 ג'. שמונה ימי בראשית (3). עוד קטע קצרצר מתוך הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי "8 ימי בראשית". הספר מכיל כ- 8000 עמודים. פוסט 186 ג'. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 31 במארס 2013.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 186 ג' : הועלה לאוויר בשעות הצהריים של יום ראשון – 31 במארס 2013.

————————————————————————————————

הערה 4 : משחק העונה שנערך אמש באצטדיון "בלומפילד" במוצ"ש 30 במארס 2013 בין מכבי ת"א למכבי חיפה והסתיים בתיקו אֶפֶס, היה בבחינת ההר שהוליד עכבר . מוזר מאוד שהשדר יורם ארבל ומנחה המשדר הישיר בוני גינזבורג מסכמים את המשחק באותן שתי מילים "כדורגל מצוין" . אם זה היה משחק מצוין אז מה יגידו שניהם על ברצלונה . אני חושב שונה משניהם . כנראה שראינו משחקים שונים. יוֹרָם אַרְבֶּל ובּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג יכלו לכנות את רמת המשחק (נמוכה לפי דעתי) בטרמינולוגיה פחות מתנשאת וצנועה יותר : משביע רצון , ו/או טוב , ו/או לא רע , ו/או רמה טובה יחסית לנעשה במגרשים האחרים בארץ. נכון שהאווירה (וכמות הצופים) באצטדיון "בְּלוּמְפִילְד" נאה וססגונית בהשוואה למגרשים ברמת השרון ובאשדוד אולם להשתמש במונח "מצוין" זאת הגזמה. בעיניי זה שיעמומון לא בגלל התוצאה האפסית ו/או המאופסת אלא בעיקר מפני שהכדורגל הזה שניבט אמש מ- "בלומפילד" ונחת בסלון ביתי (צפיתי בו יחדיו עם נכדי הבכור) הוא כל כך איטי, צפוי, ורוטיני. שום הברקה, שום יצירה, שום הפתעה, שום רָז, שום ג'וֹקֶר, שום אָס, שום תכסיס, שום כלום. אפילו לא היה צורך לתּוּר אחר האפיקומן. הכל גלוי וידוע מראש ומשעמם מראש – כפי שהוא מונח על השולחן. נדמה שניידת השידור הטלוויזיונית הגדולה של דני לנקרי על תריסר מצלמותיה – מיותרת. אפשר להסתפק במחצית הכמות. מצדי שיורם ארבל ובוני גינזבורג יכנו את המשחק "מצוין". ממש אין לי בעיה עם ההגדרות שלהם. הרי הכל בעינו של המתבונן. הבעיה היחידה היא האמינות. צפו בשידור הישיר אמש גם ילדים ובני נוער שעלולים להתפתות ולהאמין להגדרה המגוחכת הזאת. איזה מצוין ואיזה נעליים.

הטלוויזיה היא מדיה (Media) של Close ups . זה נכון . אולם היא איננה בימה לחידונים . אמש חַד בימאי הניידת אַמְנוֹן אוֹסְמַן חִידָה לשַדָּר הראשי שלו יוֹרָם אַרְבֶּל . הוא העלה לאוויר באמצע המשחק (בדקה ה- 51) צילום ב- Close up שמראה למשך כ- שש שניות שני אנשים מבוגרים גבר ואישה יושבים ביציעי אצטדיון "בלומפילד" ומתבוננים בדאגה במתחולל על כר הדשא . אמנון אוסמן טמן פח קבל עם ועדה ליורם ארבל שלא ידע את התשובה . סצנה כזאת מוציאה רָע את שני הצדדים , את הבימאי שחַד חִידוֹת בפרהסיה ואת השַדָּר שלא יודע לענות . חשיפת אנשים ביציע (אנונימיים לציבור) והצגתם ב- Close up בטלוויזיה אמורה להיות בעלת משמעות אדיטוריאלית . הרי נכחו אמש ביציעי "בלומפילד" כ- 15000 (חמישה עשר אלף) צופים (לפחות) . יש להניח שאם בימאי השידור הישיר אמנון אוסמן החליט לחשוף מקרוב דווקא את הזוג האנונימי הזה מתוך רבבה וחצי שנכחה במשחק , וודאי יש לו סיבה עיתונאית טובה לעשות זאת . אולם התירוץ נותר בסופו של דבר בגדר סוד כמוס . הבִּימַאי והשַדָּר סירבו ו/או לא ידעו לגלות את זהותם של השניים . החידה נותרה לא פתורה .

טקסט תמונה : מוצ"ש – 30 במארס 2013 . יציעי אצטדיון "בלומפילד" . המחזור ה- 28 בפליי אופ העליון של ליגת העל בכדורגל , מכבי ת"א – מכבי חיפה 0 : 0 . בימאי השידור הישיר בטלוויזיה בערוץ 1 אמנון אוסמן חד חידה ליורם ארבל בעת השידור הישיר ומעלה לאוויר בדקה ה- 51 תמונה של גבר ואישה אנונימיים בקלוז אפ . השדר יורם ארבל איננו יודע את התשובה ולא מתייחס לתמונה. צופי הטלוויזיה נותרים חסרי אינפורמציה . גם עתה בעת כתיבת הפוסט אינני יודע מי הם השניים ומהי הסיבה שהבימאי אמנון אוסמן בחר והחליט לחשוף דווקא אותם מתוך 15000 צופים באצטדיון "בלומפילד" למען צופי הטלוויזיה שלו הפזורים בכל הארץ. חידת הטלוויזיה הזאת נותרה לא פתורה. (צולם מ- iphone את סיגנל השידור של ערוץ 1).

טקסט תמונה : מוצ"ש – 30 במארס 2013 . יציעי אצטדיון "בלומפילד" . המחזור ה- 28 בפליי אופ העליון של ליגת העל בכדורגל , מכבי ת"א – מכבי חיפה 0 : 0 . טעות בכתיבת שמות של שחקנים על המרקע לצורך זיהויים יכולה לקרות . אולם לשם כך מחזיקה ההפקה עורך ומפיק שתפקידם בין השאר לוודא הגהה נכונה בטרם העלאת ה- Super imposing לאוויר . (צולם מ- IPHONE את סיגנל השידור של ערוץ 1) .

ס"ה סיפק ערוץ 1 את הסחורה אמש . אפשר לעשות זאת טוב יותר ו/או טוב פחות . גם אינני מסכים עם כל מיני ניואנסים טלוויזיוניים בשידור הישיר אתמול בערב , אולם תוצאת הרייטינג מעידה על התעניינות הציבור בערוץ 1 ובאירוע שהתרחש אמש באצטדיון "בלומפילד" . בין 20.30 ל- 23.00 צבר ערוץ 1 רייטינג ממוצע של % 8.26 . בשני שיאים (Peak) שלו בשני זמנים שונים ב- 22.15 ו- 22.30 הוא גבר על ערוץ 2 ועל ערוץ 10 כאשר צבר רייטינג של % 11.6 ו- % 12.6 (בהתאמה) מול % 8.7 של ערוץ 2 ו- % 5 של ערוץ 10 (בהתאמה ב- 22.15) ומול % 7.3 של ערוץ 2 ו- % 6.1 של ערוץ 10 (בהתאמה ב- 22.30) . הישגי הרייטינג הללו מעידים על העניין הציבורי הטמון באירועי הספורט הרלוואנטיים ש- "עולים כסף – אך שווים זהב" ומשבחים את יכולת הכיסוי של ערוץ 1 ואת רצון הציבור להתחבר אליהם .

שְמוֹנָה יְמֵי בְּרֵאשִית (3). עוד קטע קצרצר שלישי מתוך הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי : "8 יְמֵי בְּרֵאשִית". הַסֶפֶר מכיל כ- 8000 עמודים. המחקר הממושך והעָנֵף שנעשה אודות "שְמוֹנָה יְמֵי בְּרֵאשִית" בין השנים 2000 ל- 2012 טרם הסתיים.

הבלוג ממשיך להוות הצלחה סנסציונית. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הספר "שמונה ימי בראשית" מכיל כ- 8000 עמודים . הוא הראשון במסגרת סדרה בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי מאז שנת 2000 ועדיין אנוכי חוקר וכותב , הקרויה בשמה הכולל : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הסדרה רחבת ההיקף עוסקת בהתפתחות ותולדות שידורי הספורט , החדשות והתיעוד בטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים שבין 1884 ל- 2010 .

שְמוֹנָה יְמֵי בְּרֵאשִית (3) (עוד קטע קצרצר מתוך הספר שמכיל כ- 8000 עמודים).

הסֶפֶר עָב הַכֶּרֶס בן 8000 עמודים שחקרתי וכתבתי מתעד את תהליך הקמתה המאוחרת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (נקראה בפי כל בימים ההם "הטלוויזיה הכללית") בחֲמֵש השנים שבין 1967 ל- 1972 . אבל לא רק . הספר סוקר במקביל את התפתחות הטכנולוגיה והתוכן בעולם הטלוויזיה הבינלאומית בעיקר במדינות אנגליה , ארה"ב, גרמניה , רוסיה , יפן וצרפת בארבעים השנים שקדמו להקמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה . ראש צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ מבקש להקים את הטלוויזיה הישראלית ברוח השידור הציבורי של ה- BBC הבריטי ולא על פי המודל של הטלוויזיה המסחרית האמריקנית. חלקו האחרון של המסמך מְתַּעֵד את ניסיונותיה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הצעירה להשתלב במערך השידורים הטלוויזיוני הבינלאומי , וביניהם : מונדיאל מכסיקו 1970, משחקי אסיה ה- 6 בבנגקוק 1970, ומהלכי הפקת שידורי אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972. כולם מתוכננים ומופקים ע"י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי. באולימפיאדת מינכן 72' מתרחש האסון הנורא בו נרצחים 11 ספורטאים ישראליים. אסון מינכן הוא במידה רבה כרוניקה של רצח וטרגדיה ידועה מראש באווירה פסטורלית של תקווה, עליצות, ושמחת נעורים אולימפית. באותה תקופה בה עורכים שני אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון ואלכס גלעדי את הכנותיהם לקראת השידורים האולימפיים , DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympic Zentrum) ראה [ 1 ] מתכננת את הפקת סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי עבור 150 רשתות רדיו וטלוויזיה בעולם, ראש המשלחת הישראלית שמואל ללקין מתכנן את הסידורים הלוגיסטיים והארגוניים של השתתפות ספורטאים ישראליים לראשונה על אדמה גרמנית מאז תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 ושיכונם בכפר האולימפי במינכן, הספורטאים הישראליים מתכננים להגיע לשיא היכולת הגופנית שלהם באולימפיאדה, יו"ר הוועדה המארגנת הגרמנית ד"ר ווילי דאומה (Dr. Villy Daume) מצהיר "אולימפיאדת מינכן 1972 לא תהיה אולימפיאדת ברלין 1936" ויחדיו עם סגנו וולטר טרוגר (Walther Troeger) הם משלימים את הכנות האחרונות הנוגעות לאירוח רבבת ספורטאים באולימפיאדה ה- 20 של העֵת החדשה (ההכנות נמשכות שש שנים מאז 1966 ועלותן נאמדת בסכום עצום שלכ- 2000000000 (שני מיליארד) דולר. בעוד כל אלה דרוכים , מתוחים , ונכונים לקראת האולימפיאדה הממשמשת ובאה, חורשים במקביל בסודי סודות שני ראשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור" אבו אייאד ואבו דאוד בהשראת הארכי טרוריסט יאסר עראפאת את מזימת חטיפתם ורציחתם של ספורטאים ישראליים תמימים חסרי כל הגנה הנוטלים חלק בתחרויות ומשתכנים בכפר האולימפי במינכן ברחוב קונולי 31 . ואומנם האסון מתרחש . הטרור הפלסטיני מוליך שולל את שירותי הביטחון הישראליים והגרמניים באשמורת בוקר של יום שלישי – 5 בספטמבר 1972.

הערה  : הספר "שמונה ימי בראשית" מוביל לספר השני בסדרה שהוא טרילוגיה הקרויה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". הספר הראשון בטרילוגיה נקרא : "ההכנות". הספר השני בטרילוגיה נקרא : "הרצח והטבח". הספר השלישי בטרילוגיה נקרא : "מטמורפוזה".

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי . המחקר , כתיבת הטקסט , חיפוש ואיתור המסמכים והתמונות – נעשו בתקופה שבין אוקטובר 2000 לאוקטובר 2012. חלקם טרם הסתיימו .

הספר "שמונה ימי בראשית" מוקדש בהוקרה לשני אנשים אמיצי לב ובעלי יוזמה , פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד שהחלו בהקמת הטלוויזיה הישראלית בקיץ 1967 מעפרה , מכלום , מבראשית . באותה מידה הוא מוקדש באהדה לשר ישראל גלילי האדריכל המדיני של הקמת הטלוויזיה בישראל בשנים 1969 – 1967 .

פרק 3

יִגְאָל לוֹסִין שהיה עיתונאי מוכשר וחרוץ , וגם הגון , נשלח ע"י מנהל רדיו "קול ישראל" שְמוּאֵל אַלְמוֹג  בדצמבר 1968 לשמש כתב שירות השידור בארה"ב . לאחר שובו ב- 1972 עבר לשורות הטלוויזיה באישורו של שמואל אַלְמוֹג שהיה כבר מנכ"ל רשות השידור והפך לעיתונאי בעל מוניטין . מנהל חטיבת החדשות צְבִי גִיל הזמין אותו להשתתף ב- "מוקד" יחדיו עמו ועם אלי ניסן בתוכנית שראיינה את ראש הממשלה גב' גוֹלְדָה מֵאִיר . ב- 1973 התמנה למנהל מחלקת סרטי תעודה והחליף בתפקיד את אָבִיטַל מוֹסִינְזוֹן (בנו של הסופר יִגְאָל מוֹסִינְזוֹן) שהפך להיות בימאי בטלוויזיה . ב- 1976 החל להפיק את הסדרה המונומנטאלית "עַמּוּד האֵש" .

טקסט תמונה :  1972 . אולפן א' . הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת את תוכנית האקטואליה "מוקד" בה שלושה עיתונאים מראיינים את ראש הממשלה גב' גוֹלְדָה מֵאִיר . מימין לשמאל : מנהל חטיבת החדשות צְבִי גִיל, יִגְאָל לוֹסִין, אֵלִי נִיסָן, טכנאי הקוֹל יִצְחָק לִיכְטֶנְבָּאוּם (עומד), וגולדה מאיר מתראיינת ומעשנת כרגיל. (באדיבות מר יגאל לוסין  ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

יִגְאָל לוֹסִין עיתונאי וותיק , ו- עורך ומפיק חשוב ומוערך בתולדות הרדיו והטלוויזיה הציבוריים זוכר בעת שיחות התחקיר בינינו ב- 2009 : "זה היה "המוקד'" הראשון שלי והייתי די חוצפן . כשראש הממשלה גולדה מאיר שאלה במהלך השידור שאלה רטורית , "מי הוא זה יאסר עראפאת ועל ידי מי נבחר כדי לייצג את העם הפלסטיני", שאלתי אותה בתגובה, "ומי בחר בהרצל לייצג את ענייני היהודים ?". היא מאוד כעסה עלי".

רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית בעלת המוניטין ה- BBC שרשות השידור הישראלית עשתה מאמצים כבירים להידמות לה הוקמה בידי אנשי הרדיו הוותיקים של ה- BBC . בישראל הופקדה ההקמה בידי גנרל מהצבא . הדחתו של חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן באוקטובר 1967 מניהול רדיו "קול ישראל" זכתה להדים שליליים בעיתונות ובציבור בארץ והפכה לפרשה צורמת בעלת צביון פוליטי . רבים הוקיעו את המהלך של השַר ישראל גלילי . אפילו שתי שחקניות התיאטרון המפורסמות חַנָה רוֹבִינָא מ- "הבִּימָה" וחנה מַרוֹן מ- "הקָאמֶרִי" מצאו לנכון להתערב בפרשה ושלחו ב- 18 באוגוסט 1967 מִבְרָק לראש הממשלה לוי אשכול בו הן מתקוממות נגד הדחתו של חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן . "אל המערכה המתנהלת נגד חנוך גִבְתּוֹן מתלווה לפי תחושתנו טעם לפגם מבחינה ציבורית , והיא מעוררת דאגה כבדה באשר למניעיה" , כתבו שתי השחקניות בטלגרמה ששלחו לראש הממשלה (המסמך שמור ומופיע בספר "8 ימי בראשית") .

טקסט מסמך : 18 באוגוסט 1967 . זהו המברק ששלחו שתי שחקניות התיאטרון גב' חנה רוֹבִינָא וגב' חנה מַרוֹן לראש הממשלה לוי אשכול ובו החשדות נגד שר ההסברה ישראל גלילי החותר לסילוקו של חנוך גבתון מתפקיד מנהל רדיו "קול ישראל" . (גנזך המדינה בירושלים) .

ראש הממשלה לוי אשכול , ירושלים

כבוד ראש הממשלה ,

אנו נאלצים להביע בפניך הרגשת אי רצון עמוקה על הלחצים הציבוריים של של שר ההסברה לסילוקו של מנהל קול ישראל .יהיו חילוקי הדעות ביניהם אשר יהיו , אין לדעתנו הצדקה לאותם דרכי לחץ המביאות נזק חמור לשמו הטוב של המוסד הממלכתי שחזר והוכיח בימי המלחמה כושר פעולה מצוין בהנהלתו של חנוך גבתון .

אל המערכה המתנהלת נגד חנוך גבתון מתלווה לפי תחושתנו טעם לפגם מבחינה ציבורית , והיא מעוררת דאגה כבדה באשר למניעיה . כאנשי תיאטרון העובדים זה שנים רבות עם רדיו "קול ישראל" ועם חנוך גבתון , אנו רואים חובה לעצמנו להביא לידיעתך השגותינו אלה .

 

בכבוד רב ,

חנה רובינא (הבימה)

חנה מרון

ישעיהו וויינברג (הקאמרי) 

גֵרְשוֹם שוֹקֶן עורך עיתון "הָאָרֶץ" שוב השתלח ופרסם מאמר מערכת ב- 27 באוגוסט 1967 בגנותו של השַר יִשְרָאֵל גלילי שכותרתו הייתה , "קומיסרים מאיימים על 'קול ישראל' " . כאוהד מפלגת "הציונים הכלליים" ניצל את פרשת חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן וניגח את ממשלת מעמד הפועלים בראשות לוי אשכול. למונח קומיסר יש קונוטציה ריכוזית – קומוניסטית.                   

השַר יִשְרָאֵל גָלִילִי , פוליטיקאי מחונן בעל סבלנות , משך בחוטים מאחורי קלעי הרדיו ואף לפניהם , ושלט ביד רמה באנשי הוועד המנהל המובילים של שירות השידור [1]  אותם מינתה הממשלה , היו"ר ד"ר חַיִים יָחִיל וממלא מקומו ד"ר בִּנְיָמִין אֵלִיאָב . שני נאמניו אלה של ישראל גָלִילִי היו בעלי השפעה בוועד המנהל ודומיננטיים בין אנשי מליאת רשות השידור . בשלוש השנים שבין 1966 ל- 1969 ניצב שַר ההסברה יִשְרָאֵל גָלִילִי הכל יכול בשיא כוחו בזירת רדיו "קול ישראל" ורשות השידור ובידיעתו המלאה וגיבויו של ראש הממשלה לוי אשכול . עובדי הרדיו כמו מנהליהם שיחרו לפתחו ודיווחו לו ישירות על הנעשה במחלקותיהם כאילו היה הוא מנהל הרדיו ולא חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן . הפוליטיקאים מכל גווני הקשת התחננו בפניו כי יאות למענם וייתן פקודה לאנשי " קול ישראל" לפתוח בפניהם את המיקרופון . חלק פנו ישירות אל חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ואחרים סַרוּ אל ישראל גלילי לרבות שרים . מי בעניין חשיפה ברדיו ומי בסוגיית ייצוג בוועד המנהל של רשות השידור . ישראל גָלִילִי היה שַר נערץ , חכם , ובעל אוטוריטה . שַר כל יכול . בשנתו האחרונה כמנהל הרדיו נחלש חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן והפך לפגיע . אנשי רדיו "קול ישראל" הבכירים ניצלו זאת ועשו מעשה אסור . הם עקפו את מנהלם ודיווחו ישירות למַאוֹר הגדול ישראל גלילי על הנעשה בחצרותיהם בעניינים הטריוויאליים ביותר . הם עשו זאת מרצון בכתב ובע"פ ובאותה מידה ואף יותר מזאת שיידעו את מפקדם הישיר חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן . הדוגמאות רבות . המחלוקת או הריב מאז פברואר 1967 בין חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן שרצה להמשיך לשבת על כֵּס מנהל רדיו "קול ישראל" לבין יִשְרָאֵל גָלִילִי שלא חסך כל מאמץ כדי להטיל את צִלוֹ על המאור הקטן , הפכה לליקוי מסוכן מפני שההיררכיה המקצועית נשברה לרסיסים . הפוליטיזציה בעלת המוסר הכפול שרתה בכל מקום ברדיו "קול ישראל" , אבל בעיקר בחלון הראווה הראשי שהיו שידורי החדשות , ענייני היום , והאקטואליה . מסורת ההתערבות הפוליטית של השלטון בשידורי הרדיו נמשכה מאז עידן המנהלים הראשונים משֶה "מוֹיְש" פֶּרְלְמַן וצְבִי זִינְדֶר למרות שבמארס 1965 נחקק חוק השידור בכנסת ההופך את הרדיו ממחלקה במשרד ראש הממשלה לרשות שידור ממלכתית עצמאית . כולם פחדו מחוות דעתו של ראש הממשלה ושר הביטחון דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן על מִשְדָרֵי הרדיו , בעיקר חדשות ואקטואליה , וסַרוּ למרות שליחיו ברדיו ובמשרד ההסברה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה הנמרץ ורב הפעלים טֵדִי קוֹלֶק וסגנו יִצְחָק "לֵוִיצָה" לֵוִי.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 . ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון (מימין) יחדיו עם הרמטכ"ל רב אלוף מרדכי מקלף (במרכז) ומנהל הרדיו ושירותי ההסברה משה "מויש" פרלמן . לדוד בן גוריון ועוזריו הייתה השפעה עצומה על המתרחש ברדיו "קול ישראל" מאז 1949 ועד פרישתו מהממשלה ב- 1963 ומעברו לקיבוץ שדה בוקר בנגב . (באדיבות איזי מן מחבר הספר "קול ישראל מירושלים") .

הרדיו היה מאז 1965 שירות שידור ריבוני אך הממשלה לא הפסיקה לחבקו ולפקוח עליו עין . השפעתו של ישראל גָלִילִי על המתרחש ברדיו ועל מינוי מנהליו הייתה עצומה .

טקסט תמונה : 1950 . ישראל גלילי הנמרץ חבר קיבוץ נען ומנהיג "אחדות העבודה" בר פלוגתה של מפא"י נואם בעצרת שנתית בתל אביב המציינת את פירוק הפלמ"ח ע"י ראש הממשלה ושר הביטחון  דוד בן גוריון . דוד בן גוריון ראה בפירוק הפלמ"ח ב- 1948 צעד ממלכתי וצירף את חייליו ומפקדיו לשורות צה"ל . במרוצת השנים הפך למקורבם של שני ראשי ממשלה מטעם מפא"י לוי אשכול וגב' גולדה מאיר . (לע"מ) .

ב- 16 בפברואר 1967 נטלה גב' לֵאָה פּוֹרָת  [2]  מנהלת התוכניות ברדיו "קול ישראל" את עֵטָה ואת מכונת כתיבתה , אגפה את מנהלה הישיר חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן והתלוננה בסוֹד מאחורי גבו , אך ישירות בפני השַר ישראל גלילי , על הפוליטיזציה החודרת לכותלי הרדיו . הארגומנטים כוונו נגד הח"כ גב' שולמית אַלוֹנִי המבקשת בתוקף ובחיפזון להשתתף בתוכניות הרדיו שבאחריותה , והיא שולמית אַלוֹנִי , טוענת כי יש רשימה פוליטית שחורה ברדיו ואומרת שהיא כלולה ברשימה .

טקסט מסמך :  16 בפברואר 1967 . מסמך עוקף מנהל רדיו "קול ישראל" שכתבה מנהלת התוכניות ברדיו "קול ישראל" גב' לאה פורת (למעלה מימין) ישירות לשר הממונה ישראל גלילי , הדן בח"כ גב' שולמית אלוני המבקשת להשתתף בתוכנית "חיוג ישיר – צוות המומחים לרשותכם" בעריכת מר טוביה סער . בסוף המכתב הוסיפה לאה פורת בכתב ידה :  "נ. ב. אבקש סליחה על שגיאות בהדפסה אולם מטעמים מובנים הדפסתי את המכתב במו ידיי" . רבים אחרים נהגו כמותה ועקפו את מנהלם הישיר . (גנזך המדינה בירושלים) .

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה . זאת היא גב' לאה פורת עורכת ושדרנית בכירה ברדיו "קול ישראל" . (באדיבות מר איזי מן עורך הספר התיעודי "קול ישראל מירושלים") .

לישראל גלילי שלום וברכה,

16 בפברואר 1967

ייעודן של שורות אלה אם תרשה לי ובמלוא הענווה הוא פדגוגי . שיעור מודגם קצר בנושא "במה כרוך ניהול שירות השידור במדינת ישראל" . ביום שישי – 10 בפברואר 1967 בשעות אחה"צ , טלפן לי אחד העורכים טוביה סער ומסר לי כי לפני רגעים אחדים , טילפנה לו הח"כ שולמית אלוני והציעה לו כי היא תשתתף בתוכנית "חיוג ישיר –  צוות המומחים לרשותכם" כמומחית – אורחת (בניגוד לצוות הקבוע) , לעבודת הכנסת , יחסי נבחר ובוחר וכדומה . כמו כן אמרה לו כי עליה לקבל את התשובה עד יום א' – 12 בפברואר 1967 ולא יאוחר מזה מפני שמדובר בתוכנית המשודרת דרך קבע כל שבועיים – ולא כתוכנית חד פעמית – לא ראיתי מה הדחיפות ומדוע מוכרחה הח"כ הנכבדה לקבל תשובה בחיפזון כזה . אולם העורך הצעיר , אך מסתבר הנבון ממני בהרבה , העמיד אותי על כן , כי ביום ב' ייערך בכנסת דיון על תקציב משרד ראש הממשלה ותקציב "קול ישראל" בתוך זה , ומן הסתם רוצה חברת הכנסת לדעת כיצד לערוך את דבריה בהתאם לטיב התשובה…מאחר שהוא מתייעץ אתי בכל מקרה שבו הוא מבקש להזמין מומחה – אורח (ואני מקווה שתסכים אתי שזהו סדר רצוי) נועץ בי גם במקרה זה . בוודאי תבין שלא הסכמתי להשיב לא בחיוב ולא בשלילה תוך פחות מ- 48 שעות , כאילו חרב מונחת על צווארי . באותו הקשר חשוב לציין כי לפני זמן מה פנתה ח"כ שולמית אלוני לעורך התוכנית "יש שאלות" וביקשה להשתתף בצוות תוכנית זו . הוסבר לה שלשלושה החודשים הקרובים נקבעו כבר המשתתפים והצעתה תובא בחשבון בתוכניות הבאות . ועתה ישראל גלילי היקר , צא ועיין בדבריה של ח"כ שולמית אלוני בישיבת קמ"ח של הכנסת ביום ב' 13 בפברואר 1967 . בפרוטוקול הסטנוגראפי של אותה ישיבה מצאתי בין היתר , "גם אילו זעקתה לא עלתה לשולחן הדיונים חדשות לבקרים , טוב לעשות מבדק וביעור חמץ אחת לכמה שנים , קל וחומר שעה שהכל מבקרים ומכים בשוט לשונם כמעט כל תוכנית וכל עורך (ההדגשה שלי) . נדמה לי שעיקר הביקורת מקורה בשלוש : האחת , אי- הבנה מספקת של המדיום ששמו רדיו על ידי חברי הכנסת . השנייה , אי- הבנת מהותו של שירות ממלכתי ע"י מנהלי "קול ישראל" . והשלישית , אי קביעת תקנות ברורות וקריטריונים מנחים . לפני זמן לא רב נשאל השר ישראל גלילי , אם יש רשימה שחורה ברדיו "קול ישראל" . התשובה שקיבלנו הייתה כי אין רשימה כזו וכי כל עורך קובע לפי שיקול דעתו את מי לראיין. ראשית , התשובה מבחינה עובדתית לא הייתה מדויקת , העורך חייב לקבל אישור מהמנהל , ובדקתי זאת לאחרונה פעם נוספת" .   

עד כאן הציטוט ועד כאן למעשה תוכן מכתבי . הרשה לי רק לבסוף להתחלק אתך בשאלה המטרידה אותי מאז יום ב' : מה היה הציבור קורא בעיתונים ביום שני ? מה היו שומעים ראש הממשלה , שר ההסברה , שרים אחרים וחברי כנסת על שירות השידור , על טיבו , על הנהלתו , ועל עורכיו – אילו קיבלה ח"כ שולמית אלוני תשובה חיובית ביום א' עם שחר .

בכבוד רב ובברכה ,

לאה פורת

נ. ב. :  אבקש סליחה על שגיאות בהדפסה , אולם מטעמים מובנים הדפסתי את המכתב במו ידיי .

ישראל גָלִילִי שוחח עם ח"כ שוּלָמִית אַלוֹנִי וסתר את שמועת הרשימה השחורה . שולמית אלוני לא השתכנעה ושלחה מכתב לשר הממונה . "לדאבוני יש רשימה שחורה . אני הנני אחד האנשים שאסור להזמין לתוכניות הרדיו , ואני מכירה עוד כמה כאלה" , כתבה לישראל גָלִילִי , שהיה לא רק הדמות המשפיעה ביותר ברשות השידור אלא גם המתווך בענייניה . ברור היה שלדבר יש משמעות גדולה גם בדרך , לאופן , וצורת הקמתה של הטלוויזיה הכללית .

טקסט מסמך : 21 בפברואר 1967 . מכתבה של ח"כ שולמית אלוני לשר הממונה על שירות השידור ישראל גלילי הטוענת לרשימה פוליטית שחורה ברדיו "קול ישראל" . (גנזך המדינה בירושלים) .

ארבעה חודשים קודם לפרשת שתי הגברות "לֵאָה פּוֹרָת – שוּלָמִית אַלוֹנִי" , ב- 21 באוקטובר 1966 , פרסם עַמוֹס גוֹרְדוֹן [3] מנהל חטיבת החדשות וענייני היום ברדיו "קול ישראל" שמקום משכנו ברחוב הלני המלכה בירושלים , מסמך פנימי לא מקובל בתוכנו . הטקסט חסר התקדים בתקיפותו הזהיר נגד התערבות ממשלתית בעבודה העיתונאית של הרדיו והופנה לעורכים והכתבים . כך כתב : "עם התהוות הקונסטלציה החדשה במישור ההסברה הממשלתית , הִקנו לעצמם פקידים במנהל ההסברה את הזכות המדומה להתערב בעבודת חטיבת החדשות . במקרה אחד פנה מ"מ מנהֵל מִנְהָל ההסברה במשרד ראש הממשלה , מר יהודה אילן , ישירות למנהֵל מחלקת החדשות , וניסה להתערב בעבודתנו . זאת להודיעכם : לא תורשה כל התערבות בעבודת חטיבת החדשות . הדבר היחידי שפקידי מִנְהָל ההסברה או לשכת העיתונות מוסמכים לעשות הוא – להעביר לנו אינפורמציה עיתונאית הנוגעת למשרדם או המועברת באמצעות משרדם , ותו לא . במקרה של התערבות , אנא לענות בנימוס אבל בתקיפות ולהפנות את הפונים אישית אלי .  בברכה , עַמוֹס גוֹרְדוֹן" .

טקסט מסמך : 21 באוקטובר 1966 . מכתבו של מנהל חטיבת החדשות וענייני היום ברדיו "קול ישראל" עמוס גורדון לכתבים והעורכים בחטיבה המתריע נגד התערבות הממשלה בעבודת הרדיו . עמוס גורדון מורה לאנשיו לענות לפונים בנימוס אבל בתקיפות ולהפנות אותם אישית אליו. (גנזך המדינה בירושלים).

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה. בניין הרדיו ברחוב הלני המלכה בירושלים. מנהל חטיבת החדשות ברדיו "קול ישראל" עָמוֹס גוֹרְדוֹן יחדיו שם שתי מזכירותיו. (תחקיר שלי. התמונה ניתנה לי באדיבות גב' רוחמה איילון . אכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

עותקים מהמסמך הועברו למנהל שירות השידור חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ולמַר יְהוּדָה אִילָן ממשרד ההסברה . חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן העביר כמקובל את המכתב לידיו של שַר ההסברה ישראל גָלִילִי שכזכור היה גם הממונה על שירות השידור. ישראל גָלִילִי נפגע ונעלב. הוא חש שמישהו ברדיו מנסה לנשל אותו מאחוזתו והגיב בכל כוחו הפוליטי. צריך לזכור שמסמך עָמוֹס גוֹרְדוֹן נכתב כשנה וחצי לאחר הפיכת שירות השידור הממשלתי לרשות שידור ממלכתית עצמאית על פי חוק, אך הדבר לא הפריע לישראל גלילי לרשום ב- 30 באוקטובר 1966 בכתב ידו על פתק נייר, מעין ראשי פרקים, מה צריך לעשות ואילו אמצעים יש לנקוט נגד עָמוֹס גוֹרְדוֹן. השימוש ב- "רשומות פתקים" הייתה דרכו שלא לשכוח . עוזריו הקרובים אָרְנַן "סִינִי" עזריהו ודָנִי רוֹזוֹלְיוֹ שמרו על חתיכות הנייר ותייקו אותם בארכיון השַר למשמרת. הנה אחד מהם.

30.10.1966 : שיחה עם חיים יָחִיל ובִּנְיָמִין אֵלִיאָב על חומרת המכתב של עָמוֹס גוֹרְדוֹן.

א. לאחר ישיבת הוועד המנהל הודיע בנימין אליאב על הסיכום כי חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן יתבע מעָמוֹס גוֹרְדוֹן לבטל המכתב. אם יסרב – יובא עַמוֹס גוֹרְדוֹן לפני הוועד המנהל.

ב. חֲנוֹך גִבְתּוֹן בשיחה עמי, הודיע כי בו בערב ידבר עם עָמוֹס גורדון בתביעה לביטול המכתב . חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן הודיע כי לא ידע על עובדת המכתב אלא לאחר שנשלח.

ג. 31.10.1966 בבוקר : חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן הודיע כי טרם נפגש עם עָמוֹס גוֹרְדוֹן.

ד. 15.30 בִּנְיָמִין אֵלִיאָב מודיע בשם חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן כי דיבר עם עָמוֹס גוֹרְדוֹן , ושניהם עומדים לנסח מכתב המבטל את המכתב שנשלח לעובדים ב- 21 באוקטובר 1966 .

טקסט מסמך : 30 באוקטובר 1966. פתק בכתב ידו של שר ההסברה ישראל גלילי המורה לוועד המנהל של רשות השידור כיצד לפעול נגד מכתבו של מנהל חטיבת החדשות וענייני היום ברדיו "קול ישראל" עמוס גורדון (תחקיר שלי. גנזך המדינה בירושלים).

שני חברי הוועד המנהל הבכירים ד"ר חַיִים יָחִיל וד"ר בִּנְיָמִין אֵלִיאָב תמכו תמיכה חסרת מעצורים בשַר ישראל גָלִילִי וסייעו לו לבלום את יוזמת עָמוֹס גוֹרְדוֹן . הוא הוכרח לבטל את מכתבו ולהתנצל בפני חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן וחברי הוועד המנהל על עצמאות היתר שנטל לעצמו ועל שהעז להתחצף לישראל גָלִילִי . מנהלי חטיבת החדשות ברדיו "קול ישראל" עַמוֹס גוֹרְדוֹן ויִצְחָק גוֹלָן זכו לנהל שורה של כתבים ושדרנים מוכרים בימים ההם שעלו לגדולה ורכשו מוניטין ופרסום עַל מאוחר יותר בטלוויזיה הכללית , ביניהם : חַיִים יָבִין, יַעֲקב אָחִימֵאִיר , גִדְעוֹן לֵב אָרִי, יִצְחָק רוֹעֶה (רוֹיְךְ) [4], עוֹדֵד בֵּן עַמִי, נַקְדִימוֹן רוֹגֵל, נחמן שַי, שָלוֹם קִיטָל, גַבִּי גַזִית, רָזִי בַּרְקָאִי, גָדִי סוּקֶנִיק ואחרים. הטלוויזיה הכללית הפכה בבת אחת לאבן שואבת. רבים מאנשי הרדיו נהו אחריה.                                                                                                                                                

בעיצומה של מלחמת ששת הימים 1967 ב- 8 ביוני 1967 שלח מ"מ יו"ר הוועד המנהל של שירות השידור ד"ר בִּנְיָמִין אֵלִיאָב בן 58 (יליד 1909) מסמך למנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן בן 51 (יליד 1917) המצביע עד להיכן חדרה ההתערבות וההשפעה הפוליטית בהשראת השַר ישראל גלילי. העניין הנדון במסמך היה "ניהול ענייני החדשות לשעת חירום". כך כתב : "כפי שהודעתי לך ביום ב' 5 ביוני 1967 בבוקר השכם , נטלתי לידי לימים הראשונים של תקופת החירום את האחריות הפעילה והישירה לענייני החדשות ומיניתי את מר שמואל אלמוג לעוזרי האישי לצורך זה", וסיים את המכתב : "וודאי תדאג לכך שסדרי העבודה בחטיבת החדשות לימים הקרובים ייעשו על דעתי ובהסכמתי". כמובן שעותק מהמסמך נשלח לשַר הממונה ישראל גָלִילִי. העוזר האישי של ד"ר בִּנְיָמִין אֵלִיאָב בתקופת מלחמת ששת הימים היה שְמוּאֵל אַלְמוֹג הוותיק ובעל הניסיון, ומעמדה זאת נשף זה מכבר בעורפו של חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן, כמובן בידיעתו המלאה של ישראל גלילי. לא מפני שהיה חתרן אלא בגלל שהיה מוכשר. ישראל גלילי חש הערצה ואמון מוחלט לפועלו המקצועי של שמואל אַלְמוֹג במשך שנים ברדיו "קול ישראל". הוא ראה בו מועמד ראוי לתפקיד מנהל רדיו "קול ישראל" בבוא העת במקומו של חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן, ולכשתגיע השעה גם קנדידט מתאים להיות מנכ"ל רשות השידור הראשון של הטלוויזיה הצעירה ורדיו "קול ישראל" הוותיק.

שהיתי בתעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית ובשידור הציבורי כ- 40 שנה. מעולם לא שמעתי על כך כי חבר בוועד המנהל של רשות השידור שהוא גוף מפקח ציבורי נוטל לידיו תפקיד מבצעי וסמכות מקצועית לא לוֹ בעֵת חֵירוּם. כדבר הזה טרם קרה בתולדות רשות השידור. גושים מעובים של זרזיפי הפוליטיזציה חלחלו לעבר כותלי רשות השידור דרך חומה שהייתה אמורה להפריד בין הממלכה לעיתונות אך התברר כי הקיר שהיה אמור לחצוץ היה מחורר מעשה ידי אדם. חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן האיש החזק של הרדיו הפך לפגיע מאין כמותו . תארו לעצמכם מצב כי בעת מלחמת יום הכיפורים 1973 היו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר וָולְטֶר אֵיְתָן והמשנה שלו נַתָּן שַחַם מפקיעים לעצמם את הסמכויות המבצעיות של מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן באמתלה של שעת חירום.

טקסט תמונה :  ד"ר בנימין אליאב נשא בתפקיד מ"מ יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1966 ו- 1967 (היו"ר היה ד"ר חיים יחיל). בנימין אליאב רחש חיבה פוליטית עמוקה לשר ההסברה הממונה על רשות השידור ישראל גלילי. עמו ישראל גלילי האמין גם בנימין אליאב ביכולת המקצועית וביושרה של שמואל אלמוג. (תחקיר שלי. באדיבות בִּתּוֹ של בנימין אליאב, פרופסור מרים אליאב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת היות ד"ר בִּנְיָמִין אֵלִיאָב מ"מ יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הציע לו חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן לשמש סגן מנהל חטיבת החדשות ברדיו. בִּנְיָמִין אֵלִיאָב היה בשעתו אישיות בכירה בצמרת הרוויזיוניסטית בארץ. הוא שימש נציב בית"ר בארץ ישראל ונודע כמי שתומך בזאב ז'בוטינסקי ומנחם בֵּגִין , אך ברבות השנים עבר מהפך בהשקפת עולמו המדינית והצטרף למפא"י. הוא היה איש ישר ותמים שעשה כברת דרך פוליטית ארוכה ואחד הבודדים שעבר ממחנה הימין למחנה השמאל. משנודעה לאנשי הרדיו הצעת מינוי בנימין אֵלִיאָב למשרה הבכירה האשימו את חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן באופורטוניזם . מנהל הרדיו כה חשק במינוי ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה עד שעשה כל דבר כדי למצוא חן בעיני ראש הממשלה לֵוִי אֶשְכּוֹל והשַר ישראל גָלִילִי. העובדים התנגדו למינוי ובנימין אֵלִיאָב הרגיש נעלב עד עמקי נשמתו. זמן לא רב אח"כ הפך לאחד ממתנגדיו הראשיים בוועד המנהל של מנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן.

טקסט מסמך : 8 ביוני 1967. מסמך ששיגר מ"מ יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר בנימין אליאב למנהל רדיו "קול ישראל" חנוך גבתון בעיצומה של מלחמת ששת הימים 67'. "וודאי תדאג לכך שסדרי העבודה בחטיבת החדשות לימים הקרובים ייעשו על דעתי ובהסכמתי", כתב לו בסוף המסמך. (תחקיר שלי. גנזך המדינה בירושלים).

טקסט תמונה : 1967 . מ"מ יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר בנימין אליאב נואם בכנס רדיו "קול ישראל" . עוזרו האישי שמואל אלמוג יושב מימינו . ליד שמואל אלמוג זהו ישעיהו שפירו מבכירי רדיו "קול ישראל". (באדיבות בִּתּוֹ של שמואל אלמוג גב' שירה אלמוג. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  8  ביוני  1967  בעיצומה של מלחמת ששת הימים 67' . שמואל אלמוג (ראשון משמאל מי שהתמנה בנובמבר 1967 ע"י השר ישראל גלילי למנהל רדיו "קול ישראל") וד"ר בנימין אליאב (במרכז) על הר הבית ליד מסגד אל אקצה בתום מלחמת ששת הימים 67' . שמואל אלמוג ובנימין אליאב מחזיקים בידיהם כובעי פלדה . השני מימין הוא טכנאי רדיו "קול ישראל" ומימין איש לא מזוהה. בקדמת התמונה קצין מילואים מצויד בתת מקלע "עוזי" מאבטח את סביבת הר הבית . (באדיבות פרופסור מרים אליאב מאוניברסיטת תל אביב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העיתונאים הבכירים לא סלחו לחֲנוֹך גִבְתּוֹן על חוסר היושרה שגילה כלפיהם ועל האופורטוניזם שלו שגבל על פי דעתם בנוכלות עיתונאית . יִגְאָל לוֹסִין , חַגַּי פִּינְסְקֶר , יָרוֹן לוֹנְדוֹן ואחרים הוציאו על דעתם עלון פנימי בתוככי הרדיו "גַל נָעוּל" ובו ביקורת על תנאי העבודה ברדיו "קול ישראל" וביקורת על היחסים המעוותים בין המדיה האלקטרונית שאמורה להיות מקצועית וחופשית לבין הממסד הפוליטי ששולח ידיו אליה . חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ראה בביטאון "גַל נָעוּל" פרובוקציה אישית נגדו . שר החינוך זַלְמָן אָרָן תמך בחֲנוֹךְ גִבְתּוֹן וביקש ממנו לנקוט אמצעים משמעותיים חריפים נגד עורכי הביטאון והכותבים בו . שררה התמרמרות קשה של העיתונאים בשירות השידור נגד חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן . הרוחות סערו והדבר לא נעלם מיִשְרָאֵל גָלִילִי . יִשְרָאֵל גָלִילִי החליט להתערב . היה מנוי וגמור עמו לסלק את חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ולהשליט רוגע ושלווה ברדיו . שירות השידור היה זקוק למנהל חדש אבל העניינים הסתבכו . בראשית 1967 הסכים חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן להתפטר מניהול הרדיו וביקש לעצמו תפקיד של שליח בחו"ל בשירות משרד החוץ כמושאל שֵירוּת השידור. לאחר הצלחת רדיו "קול ישראל" בסיקור מלחמת ששת הימים ביוני 67' שינה את דעתו והחליט להישאר במקומו הטבעי למורת רוחו של ישראל גלילי שהיה נחוש להדיחו . שדרי הרדיו זכו לשבחים רבים בציבור על סיקורם האמיץ והאמין מזירות המלחמה . זכורה במיוחד פרשנותו הצבאית המרגיעה והמעודדת של האלוף במיל. חַיִים הֶרְצוֹג ברדיו "קול ישראל" בששת ימי הלחימה . הפופולאריות של הרדיו הרקיעה שחקים וחֲנוֹךְ גִבְתּוֹן החליט לנצל את היתרון והתנופה ולא לנטוש את כֵּס המנהל שלו . הוא ידע לעשות רדיו ואהב את הרדיו . בחושיו הפוליטיים המחודדים הבין שאולי יוכל לרכוש מחדש תומכים מהמפלגות השונות שיזכרו לו חסד נעוריו . 

עורך עיתון "הָאָרֶץ" גֵרְשוֹם שוֹקֶן נזעק ב- 27 ביולי 1967 להתריע על המצב השורר ב- "קול ישראל" וההשפעה הפוליטית של השלטון שחלחלה לשורותיו . הרגיזה אותו ההתערבות הבוטה והשיטתית של השַר ישראל גלילי בניהול המקצועי של חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן. כותרת מאמר המערכת שלוֹ הייתה, "קומיסארים מאיימים על קול ישראל" . עיתון "הָאָרֶץ" נקט בכל עניין כמעט קו מנוגד לעיתוני הפועלים , "דָבָר" , "עַל המִשְמָר" , ו- "לַמֶרְחַב" .

ראה "הארץ" מ- י"ט בתמוז תשכ"ז –  27 באוגוסט 1967 . "מיום ליום" . מאמר מערכת של העורך גרשום שוֹקֶן בעיתון "הארץ" שכותרתו "קומיסארים מאיימים על קול ישראל" עוסק בהדחתו הפוליטית של מנהל רדיו "קול ישראל חנוך גבתון ע"י השר הממונה בממשלה על רשות השידור ישראל גלילי איש אגף אחדות העבודה במפלגת המערך . 

ב- 22 באוקטובר 1967 שיגר מנהל השידורים בשפה העַרבית ברדיו "קול ישראל" יעקב חַזְמָה לישראל גלילי מסמך בן 3 עמודים ובו תמצית שידורי החדשות והתוכניות ששודרו בשפה העַרבית בתאריכים שבין 8 באוקטובר 1967 ל- 20 באוקטובר 1967 . יעקב חַזְמָה [5] ביקש את חוות דעתו של ישראל גלילי אודות מוֹדֶל הסקירות הללו בשפה העַרבית והאם יש צורך לקצרן , להרחיבן , או להכניס בהן כל שינוי אחר בעתיד . זה היה מעשה שבשגרה . ה- Line ups של משדרי החדשות והאקטואליה בשפה העברית הערבית נשלח מעת לעת לעיונו של השַר ישראל גלילי . דומה היה כי רדיו "קול ישראל" הפך לסניף של משרד ההסברה . עד כדי כך הייתה שליטתו של ישראל גָלִילִי מוחלטת בשירות השידור בסוף עִידַן חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן . כמעט כמו בזמנו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה טֶדִי קוֹלֶק בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה- 60 . טֶדִי קוֹלֵק לשעבר חבר קיבוץ עֵין גֵב על גדות הכינרת המזרחיים היה מעורב בתוקף תפקידו כיד ימינו של ראש הממשלה ושר הביטחון דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן בנעשה בשידור החדשות והאקטואליה , מפני שהרדיו היה מחלקה במשרד שלוֹ . בהבדל אחד : טֶדִי קוֹלֵק התערב ובַּחָש ברדיו "קול ישראל" בטרם נחקק חוֹק רשות השידור הראשון ב- 8 במארס 1965 . מעורבות היֶתֶּר של ישראל גָלִילִי ברדיו "קול ישראל" בשנים 1968- 1966 התרחשה לאחר ששירות השידור הפך זה מכבר לרשות שידור עצמאית . מנכ"ל משרד ראש הממשלה טֶדִי קוֹלֶק הפך זה מכבר לסמל של התערבות פוליטית מטעם השלטון בשידורי רדיו "קול ישראל" , וראש הממשלה לֵוִי אֶשְכּוֹל השתמש ב- "Case" הזה באחד הדיונים במארס 1967 על עתידה וחופש פעולתה של הטלוויזיה ישראלית לכשתקום . הוא ניגח פוליטית את סיעת רפ"י [6] (פרשה ב- 1965 ממפלגת מפא"י) ואמר : "כאשר שמעון פרס היה סגן שר הביטחון ומנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז היה אדם שסיעת רפ"י מכירה היטב , היה אותו מנכ"ל מנחה את מנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן בפעולותיו ואף איים עליו מספר פעמים בפיטורין" . טֶדִי קוֹלֶק נעלב . הוא היה נסער עד למאוד . ב- 26 במארס 1967 ענה ללוי אשכול כלהלן : "לא ייתכן כי אינך רואה את ההבדל במעמדו של שירות רשות השידור כיום לעומת מעמד רדיו 'קול ישראל' בזמן היותי מנכ"ל משרד ראש הממשלה . אז היה רדיו "קול ישראל" מחלקה אורגנית של משרד ראש הממשלה וכיום רשות השידור היא גוף עצמאי שהוקם על פי חוק" . טֶדִי קוֹלֶק הכחיש כי התערב לחֲנוֹךְ גִבְתּוֹן בפעולותיו (ראה בהמשך) .

טקסט מסמך :  22  באוקטובר 1967 . המסמך ששלח מנהל השידורים בשפה הערבית ברדיו "קול ישראל" יעקב חזמה לשר ההסברה ישראל גלילי שהיה גם השר הממונה על שירות השידור . (עמוד מס' 1 מתוך 3 . גנזך המדינה בירושלים) .

טקסט מסמך  :  22  באוקטובר 1967 . המסמך ששלח מנהל השידורים בשפה הערבית ברדיו "קול ישראל" יעקב חזמה לשַר ההסברה ישראל גלילי שהיה גם השר הממונה על שירות השידור . (עמוד מס' 2 מתוך 3 . גנזך המדינה בירושלים) .

טקסט מסמך  :  22  באוקטובר 1967 . המסמך ששלח מנהל השידורים בשפה הערבית ברדיו "קול ישראל" יעקב חזמה לשר ההסברה ישראל גלילי שהיה גם השר הממונה על שירות השידור . (עמוד מס' 3 מתוך 3 . גנזך המדינה בירושלים) .

תוצאותיה המזהירות של מלחמת ששת הימים ביוני 1967 שינו את תוכניותיו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד והפרו את אלו של יִשְרָאֵל גָלִילִי . טכסיסן הקרבות האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד נשא עיניו אל תפקיד הרמטכ"ל וביקש להישאר בשורות צה"ל . הוא וויתר על מינויו לתפקיד ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה וכך גם הודיע לממנה שלוֹ . ישראל גָלִילִי פגוע ונבוך , התעשת מייד , והטיל את משימת הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ראש הפקולטה לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים . ישראל גלילי האמין שנימוקי המינוי החדש טובים ו- וודאי שאינם פוליטיים . האישור נכנס לתוקפו ב- 9 באוגוסט 1967 בישיבת שַרים לענייני הטלוויזיה הכללית ואֵלִיהוּא כַּ"ץ תפש את מקומו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד . זה לא היה מינוי סטטוטורי והשר ישראל גלילי נמנע מלהבטיח לפרופסור אֵלִיהוּא כַּץ כי בתום שלב ההקמה ימונה למנכ"ל רשות השידור כפי שהבטיח לקודמו האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד . אבל ההפקדה צלחה . פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ (בן 87 כיום) הוא מגדולי המומחים בתקשורת וטלוויזיה החיים כיום במדינת ישראל . איש בעל יושרה שאפילו לא העלה בדעתו לדרוש ב- 1967 הבטחה מקצועית בסמכות החוק מהשר הממונה כי יימצא לו תפקיד ראוי בתום המשימה . הוא היה עולה חדש , יהודי – אמריקני ציוני , הוגה דעות חכם שראה במינויו לתפקיד ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה תרומה למדינת ישראל ונתן את הסכמתו מייד וללא היסוס .

טקסט מסמך : 9 באוגוסט 1967 . ישיבת וועדת שרים לעניין הטלוויזיה הכללית . השר ישראל גלילי מודיע על כניסת פרופסור אליהוא כ"ץ לעבודה כראש הצוות להכנות להקמת הטלוויזיה הכללית . (גנזך המדינה בירושלים) .

לידתה של הטלוויזיה הציבורית בישראל הייתה דרמטית בפיגור של שנים אחרי הנעשה בעולם אך הקמתה המאוחרת העניקה לה הזדמנות להחליט למי היא רוצה להידמות ובאיזה מודלים ברצונה להשתמש . שני המייסדים פרופסור אֵלִיהוּא כַּץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד בחרו ב- BBC . מאות רשתות טלוויזיה פעלו בכל רחבי תבל ב- 1968 . הטובות ביותר והמפורסמות ביותר היו של ה- BBC הבריטי (וגם ITV) ושל שלוש רשתות הטלוויזיה האמריקניות CBS , NBC , ו- ABC ש- שִגשגו זה מכבר ושידרו בהצלחה רבה ביותר מגוון של שידורי ספורט, שידורי חדשות , סוגים שונים של דרמות , קומדיות , סדרות מתח של בילוש ומשטרה (ז'אנר בעל מכנה משותף שנקרא : "The long arm of the law") , סדרות מערבונים , סרטי קולנוע , וגם תוכניות וסדרות לילדים והנוער . שתי סדרות מהימים ההם זכורות במיוחד : ילדת הטום בוי השוודית "בילבי" והסדרה האמריקנית "פליפר הדולפין" (Flipper 1968 – 1964) . סדרות ילדים עם חיות תמיד משכה תשומת לב שניתנה גם סרטיו המצויירים של וולט דיסני מלאי הומור ומסרים שלימדו אותנו ואת ילדינו לקח ושיעור שגם לחלשי הגוף בינינו יש סיכוי . הסדרה האמריקנית המצוירת "פּוֹפַּאיי המַלָּח" (Popeye The Sailor Man) הבהירה לילדינו שאם אוכלים תרד אזי גם ה- Underdog (המועמד להפסיד בתחרות) יכול לגבור על החזק בסופו של דבר . במובן הזה היא הייתה בלתי נשכחת . מלחמתו של פּוֹפַּאיי המלח קטן הקומה ואמיץ הלב נגד יריבו הענק בְּלוּטוֹ והתחרות בין שניהם על ליבה של אוֹלִיב היה רעיון טלוויזיוני פשוט עליו מבוססת התעשייה כולה . הזדהות של הצופה עם מלחמתו של החלש והטוב נגד החזק והרשע זכה להזדהות כה רבה והיה כל כך נערץ עד שפרקי הסדרה שודרו שוב ושוב בהפסקות שידורי הספורט הישירים מחו"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם מוסד האולפן המנווט בירושלים . אולי קשה להאמין אבל "פּוֹפַּאיי המַלָּח" היה חלק מההיסטוריה האלקטרונית של הטלוויזיה הישראלית ברגעים מכריעים שלה . ב- 17 בפברואר 1977 חוללה מכבי ת"א סנסציה וגברה בעיירה נידחת בבלגיה , וִוירְטוֹן , על אלופת ברה"מ צסק"א 91 : 79 במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל . בהיעדר אולפן מוביל בירושלים כיכב "פופאיי המלח" בהפסקה שבין שתי המחציות ושימש מודל למכבי ת"א כיצד הטובים מנצחים את הרעים.

שני ראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד היו מודעים להיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית [7] , להתפתחות הטכנולוגית שלה , ויעדי השידור שכבשה . ב- 1967 היו כבר לטלוויזיה הבינלאומית הישגים מרשימים . חלקם בלתי נשכחים . ב- 1967 הפיקה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC בהצלחה כבירה את סדרת הטלוויזיה "The Forsyte Saga" המונומנטאלית בת 26 פרקים (כל פרק בן 50 דקות) על פי ספרו של ג'וֹן גולסוורת' . "הָהַגָּדָה לְבֵית פוֹרְסַיְיט" נחשבה לאחד מפסגות הטלוויזיה הבינלאומית . זאת הייתה יצירת מופת ששודרה בכל העולם ונרכשה (בפרוטות) גם ע"י הטלוויזיה הישראלית ב- 1970 [8] . היא זכתה למעריצים רבים ורייטינג עצום . השחקנים האנגלים בסדרת הדרמה הזאת אֶרִיק פורטר , ניירי דאון פורטר , וקנת' מור הפכו לבלתי נשכחים . הסופר נַתָּן שַחַם חבר קיבוץ בית אלפא שימש משנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור באותן השנים והיה האיש שקנה את הסדרה הדרמטית הבריטית רבת המוניטין מהמפיצים חברת MGM בעת שעשה בשליחות בניו יורק . נתן שַחַם זוכר בעת שיחות התחקיר עמי ב- 2004 :  "קיבלתי את הסדרה "ההגדה לבית פורסייט" בעצם כמתנת חינם לטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה מאת החברה האמריקנית MGM בעלת זכויות ההפצה הבינלאומיות . סירבתי לכך ובקשתי לשלם עבורה לפחות תשלום סמלי . MGM נקבה בסכום עלות של 14 דולר לכל פרק מפרקי הסדרה . רכשתי את כל 26 הפרקים  ב- 364 דולרים למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בעיקר מהנימוק שיהיה לנו מה לשדר בערבים וגם לצורך סתימת חורים בעתות משבר . ידעתי ש- BBC הוא אבי הפקת הדרמה האיכותית בטלוויזיה אך לא ידעתי עד כמה "ההגדה לבית פורסייט" היא סדרה טובה , Master piece טלוויזיוני בכל קנה מידה" . ה- BBC הפך מופת לחיקוי עבור הטלוויזיה הישראלית . סמוך לעֵת השידור של "ההגדה לבית פורסייט" בארץ הפיקה הטלוויזיה הישראלית הצעירה ב- 1971 סדרה משלה , "חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" , על פי ספרו של אהרון מֶגֶד ובכיכובם של שני השחקנים הצעירים מנחם זילברמן ויעל אביב . הסדרה המיתולוגית נפתחה תמיד בדילוגי שמחה שובביים של מנחם זילברמן ויעל אביב שנעשו בצילומי Super Slow Motion . פס הקוֹל של הפתיחה המיוחדת נשא את קולה של הזמרת מִירִי אָלוֹנִי ששרה את "הבלדה על חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" על פי טקסט שכתב יונתן גפן ולחן של יאיר רוזנבלום . הסדרה "חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" הייתה הישג עצום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית צעדיה והצופים התאהבו בהפקה המקורית . לפתע הוברר כי בארץ מצויים כישרונות טלוויזיה בלתי רגילים בכל תחומי היצירה וההפקה אך הפוליטיקה הפכה את הניהול לחובבני ורווי תככים, והכישרונות נבלמו. אבל הסיבות האמיתיות היו כלכליות . תעשיית הטלוויזיה היא ביזנס יקר – טכנולוגי ולוגיסטי כאחד . מחיר קניית פרק אחד של סדרה אמריקנית או אנגלית באורך של חמישים דקות בסוף עשור ה- 60 וראשית עשור ה- 70 נַע בין 500 ל- 1000 דולר לעומת עלוּת הפקת פרק אחד בן שעה בסדרת דרמה ישראלית מקורית עמדה על כ- 250 אֶלֶף דולר [9] . הטלוויזיה הישראלית הציבורית באה לעולם בתנאי עוני (מחפיר) ומעולם לא השתחררה ממנו . ככזאת סוּוְגָה וכדי לחסוך בכסף והוצאות הוכרחה כבר מבראשית להפוך לבולען של סדרות אמריקניות ובריטיות . תשלום האגרה הנמוך ממילא לא כיסה מעולם את העלויות הגדולות של הפעלת רשת שידור מה עוד שרבע מהאוכלוסייה עשה כל מאמץ להשתמט מתשלום המַס ויש להודות כי הצליח בכך . מחלקת הגבייה של רשות השידור הגיעה בשיאה ל- % 75 מבתי האב בישראל אך בדרך כלל הגבייה השנתית עמדה על % 65 בממוצע , לא יותר ולעיתים אף פחות . משמעת ומוסר התשלומים של הציבור הישראלי נופלת לאין ערוך, בכמה דרגות, מזאת של הציבור הבריטי [10] . הדיון בגובה תשלום אגרת הטלוויזיה היה מפלגתי – פוליטי ולא ענייני . נציגי המפלגות השונות בוועדות הכספים של הכנסת לדורותיהן התעקשו לבחוש וגם לאיים על הנהלת רשות השידור בגלוי בזאת הלשון : "אם לא תהיו ילדים טובים ולא תתנהגו יפה עם הממשלה , עם השלטון וגם עִמנו – אזי לא נאשר לכם בכלל את תשלום האגרה" . אגרת הטלוויזיה הפכה לבת ערובה פוליטית . אזרחי ישראל שילמו אגרה שוות ערך לכרטיס עלייה לאוטובוס ישן ורעוע אך שיוו בנפשם לנסוע במכונית מרצדס חדשה ויקרה . לרשות השידור האיטית והענייה לא היה מספיק מַמוֹן כדי לפתח בשיטתיות את היצירה המקורית הישראלית , הדרמה והתיאטרון , וסרטי התיעוד בטלוויזיה שמטבע הדברים מחיר הפקתם רָב . מיעוטם היה עקב אכילס תמידי שלה . מנהלי הטלוויזיה הישראלית ומנהלי חטיבת התוכניות לדורותיהם היו מלאי אמביציות לקדם את התרבות הישראלית לגווניה השונים , טיפוח הלשון העברית , והשקעה בהפקה המקורית . בהיעדר תקציבים התנפצו האמביציות והתנדפו . אישים בעלי מוניטין בחקר המִקְרָא , התנ"ך , ובלשנות עברית כמו פרופסור יְהוּדָה אֵלִיצוּר , פרופסור מְנָחֵם נָאוֹר , שני חברי האקדמיה ללשון העברית ד"ר יְחִיאֵל בִּן נוּן והרב מֵאִיר מְדָן , מרדכי טַבּיבּ , ד"ר מרדכי בְּרוֹיֶיאר , ואחרים נקראו לכהן כחברים בשני הגופים המפקחים כל השידור הציבורי , הוועד המנהל של רשות השידור ובמליאה , במטרה לטפח ולשמור על גחלת התרבות היהודית בטלוויזיה הצעירה שרק נעמדה על רגליה . לא בכדי הטילה הממשלה על אנשי חינוך מובהקים בתוכם שני מנכ"לים של משרד החינוך והתרבות , ד"ר חֲנוֹךְ רִינוֹת ויַעֲקב שַרִיד לכהן במליאת רשות השידור .

הממשלה הבינה את הכוח העצום הטמון בטלוויזיה בעיצוב תרבותו של עַם . ערבי שידור מיוחדים (אך מועטים מידי) בטלוויזיה הכללית וגם ברדיו "קול ישראל" שעסקו בעִתּוֹת שונות של השנה בנושאי חורבן הבית ב- ט' באב , יום הזיכרון לשואה ולגבורה , ערב חג העצמאות ויום הזיכרון לחללי צה"ל , משדרי חג ראש השנה וחגים אחרים – ייוחדו למורשת והפכו לכור היתוך ואיחדו את האומה המתחדשת בארץ ישראל . אומה שהורכבה מ- אימיגראנטים ושבטי מהגרים מכל קצוות תבל . לדאבון לב ניצבו מנהלי הטלוויזיה ומנהיגי רשות השידור חיש מהר בפני שוקת שבורה . כמעט טרגדיה . התברר להם כי תקציבם דַל מידי . אך דווקא האכזבה הולידה פיצוי שהיה מקובל מייד על הציבור . את החֶסֶר ביצירה מקורית עברית וישראלית בלוח השידורים מילאה הטלוויזיה בעשרות סדרות וסרטים שנקנו בזוֹל מרשתות הטלוויזיה האמריקניות ושתי הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי. מיעוטן משובחות ורובן קלילות שזכו לאהדה וסתמו פרצות בלוח השידורים.                                                                                                                      כבר בראשית ההקמה נוצר סלוגאן טלוויזיוני כלכלי עממי ומדויק , "If you can buy it – don't make it" , שנועד להגדיר את המציאות הכלכלית כפי שהיא . סדרות הטלוויזיה הזרות קראו לציבור לצפות במִרְקָע אך לא הכריחו אותו לחשוב . סדרות אופרות הסבון וסדרות המתח האמריקניות בעלות המוניטין שעסקו בפשע, משטרה, בילוש, וחוֹק וסֵדֶר זכו להסכמת צפייה כללית . אך הסכמה כללית נועדה בין השאר להשתיק את הפרט ולבטל את יכולתו להתמודד בעצמו ולבדו עם דילמות מוסריות ומקצועיות (לא רק בענייני טלוויזיה) . "ההסכמה הכללית" היא במובן מסוים מונח פילוסופי שרומז לפרט להצטרף אל הרוֹב מבלי שהיא מכריחה אותו לחשוב ולנתח , ומבלי להפעיל שיקול דעת יסודי בטרם ההצטרפות . "הסכמה כללית" היא מושא חלומותיה של כל רשת טלוויזיה באשר היא שזקוקה למוֹלֶך כדי לאסוף רייטינג . רשתות הטלוויזיה האמריקנית הגדולות CBS , NBC , ו- ABC המציאו אותו והפכו את "עֵגֶל הזָהָב" לאוֹמָנוּת . ערוצים 2  ו- 10 שיכללו מאוחר יותר בארץ בשנות ה- 2000 את השיטה באמצעות סדרות הריאליטי , "האָח הגָדוֹל" , "הִישַרְדוּת" , ו- "רוקדים עם כוכבים" שצוברות רייטינג ענק , לעיתים בלתי נתפס . אלו הם דפוסי שידור מתוחכמים שהועתקו ושוכפלו במדויק מהטלוויזיה האמריקנית המסחרית ומְמַכְּרוֹת את הצופה אליהן . בכוחן להושיב על הכורסא גם אנשים משכילים וברי דעת ולהכריח אותם (בקלוּת) לצפות בהן . סדרות דוקומנטאריות חשובות מאין כמותן שעסקו בתוחלת ומהות חיינו כאן ושודרו בעבר טלוויזיה הישראלית הציבורית כמו "עמוד האש" ו- "תקומה" , נשכחו . ערוץ 1 האיטי והמסורבל שנהנה מתקציב אוטומטי של משלם האגרה (ועשה בימי חלדו ובחרותו דברים רבים וטובים) סבל תמיד מיחסי ציבור וכשרון שיווק כושלים . היו שהשוו את איכות יחסי הציבור והשיווק שלו לגובה הדשא עליו משחקים כדורגל . הוא לא עשה די אז (וגם לא היום) כדי להזכיר לציבור כל הזמן מי הוא , מה תפקידו , והיכן טמון כוחו ובפוטנציאל המוסרי שלו. חיסרון שלא היה בו כל חדש . "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש", אמר קהֶלֶת . "עֵגֶל הזָהָב" זכה להכרה מיידית , סגידה והזדהות של עַם ישראל עִמוֹ כבר לפני אלפי שנים במדבר לאחר יציאת מצרים , לעומת הרייטינג האפסי שקיבלו שני לוחות הברית האיכותיים , עליהם חקוקות עשרת הדיברות והוגשו ע"י מנהיג דָגוּל בעל חזון משה רבנו שהיה איש מגמגם . יש דמיון רָב בין עַם ישראל שיצא ממצרים לבין עַם ישראל היושב עכשיו בציון . ייתכן ובעוד 20 אולי 30 שנים תקום וועדת חקירה ממלכתית שתחקור כיצד הרשתה המדינה למועצת הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה לסַמֵם ביודעין את מדינת ישראל ואזרחיה . מן המפורסמות הוא כי אין כל רע בטעימה חד פעמית . צרה צרורה היא טעימה שהופכת להרגל ובסופו של דבר אי אפשר להיגמל מהסַם . תוכניות "ריאליטי" בטלוויזיה הן סַם שמוזרק ביודעין לוורידיהם של מיליוני צופי טלוויזיה בישראל .

כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם תמכו בזה אחר זה במנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועוזריהם מנהלי חטיבת התוכניות , והאיצו בהם לרכוש סדרות אמריקניות ואנגליות בכמויות בלתי מבוטלות . מי יותר ומי פחות . הקנייה המסיבית הזאת של חומר זר איזנה באופן פרדוקסאלי את תקציב רשות השידור .            

זה החל עוד בתקופת ההקמה בימי הבראשית של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד עם רכישת שלוש סדרות אמריקניות "המגינים" (The defenders סדרה בהפקת CBS בשנים 1965- 1961) , "אתם שם" (You are there סדרה תיעודית בהנחיית וָולְטֶר קְרוֹנְקָיְיט הצעיר בהפקת CBS בשנים 1957- 1953) וסדרת "המוסיקה לצעירים" ("Young people concerts") בהנחיית ליאונרד ברנשטיין . זה נמשך עם סדרת המערבון "בוננזה"  (Bonanza ,1973 – 1959 עם לורן גרין) ועם סדרות נוספות "משימה בלתי אפשרית" (Mission impossible , 1973 – 1966 עם מרטין לנדאו, פיטר גרייבס, גרג מוריס, ברברה ביין, בארני קולייר, ו- פיטר לופוס)  "בית קטן בערבה" (Little house on the prairie , 1983 – 1974 עם מייקל לאנדון) , "משפחת וולטון" (The Waltons  בעונות 1972 – 1981 עם ריצ'ארד תומאס , מישל לרנד , ורלף ווייט) , "מקלאוד" , "קולומבו" (Columbo 1977 – 1971 עם פיטר פאלק) , "קוז'אק" (Kojak  1978 – 1973 עם טלי סאבאלאס) , "קנון" (Cannon , 1976 – 1971 עם וויליאם קונראד) , "סטארסקי והאטץ' " (Starsky and Hutch , 1979 – 1975 עם דייויד סול ופול גלייזר) "איש עשיר – איש עני" (Rich man – Poor man) , "הוואי חמש אפס" ( Hawaii 0-5  עם ג'ק לורד בעונות 1968 – 1980) , "קווינסי" (Quincy , 1983 – 1976 עם ג'ק גלוגמן) , "מאגנום" (Magnum , 1988 – 1980 עם תום סֶלֶק) , "המלאכיות של צ'ארלי" (Charlie`s Angels , 1981 – 1976 עם השחקניות פארה פואוסט , ז'אקלין סמית' , וקייט ג'קסון) , "תיקי רוקפורד"  (The Rockford Files בעונות 1974 – 1980 עם נוֹאָה בִּירִי וג'יימס גארנר) , "Happy days"  עם הנרי ווינקלר , רון הווארד , דוני מוסט , ואנסון וויליאמס בעונות 1974 – 1984) , "ספינת האהבה" (Love boat , 1986 – 1977 עם פרד גראנדי , גאווין מאקלאוד , טד לאנג' וברני קופל) , באטמן (1968- 1966) , " משפחת פארתרידג' " (Partridge family שודרה במשך העונות של 1973 – 1969) , "מי הוא הבוס" (Who's the Boss , 1987 עם טוני דנצה) ,"The A – Team" בעונות 1983 – 1987 עם בוסקו באראקוס) , הסדרה עם הבלש הנכה היושב על כיסא גלגלים – "איירונסייד" (Ironside עם ריימונד בר שודרה בעונות 1967 – 1975) .

טקסט תמונה : שני השחקנים הראשיים בסדרת הטלוויזיה האמריקנית הפופולארית "סטארסקי והאטץ", דייויד סול מימין ופול גלייזר משמאל . הסדרה שודרה בהצלחה רבה בארה"ב בין השנים 1979 – 1975 ונקנתה מייד כמו אחרות ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (מתוך הברושור של מחלקת ההגשה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית) .

"מקגאייוור" (MacGyver  1992 – 1985 עם ריצ'ארד דין אנדרסון) , "Wise guy"  עם ווילי טראנובה בעונות 1987 – 1990) , "Miami Vice" (ב- 1985 עם פיליפ מייקל תומאס ודוֹן ג'וֹנסון) , וסדרות הדרמהה אנגליות "קו אונידין", אדונים ומשרתים" , "מי משרת אותך" , וגם "אני קלאודיוס" (I Claudius) סדרת מופת בלתי נשכחת שזכתה להערכה עצומה בכל העולם , ורבות אחרות קנו להם מעריצים רבים . בשלב מאוחר יותר נרכשה הסדרה "שורשים" (Roots 1977) , וסדרות משפחתיות "הכל נשאר במשפחה" (All in the family בשנים 1979- 1971 עם קארול אוקונור , גִ'ין סטפלטון , סאלי סטרות'הרס , ובוב ריינר) , "משפחת בריידי" (בשנים The Brady bunch, 1974 – 1969 עם בארי וויליאמס רוברט הד , פלורנס הנדרסון , אן דייויס , מורין מקורמיק , קריסטופר נייט , מייק לוקינלנד , וסוזן אולסון) , "משפחה שכזאת" (Family affairs, עם בראיין קית', סבסטיאן קאבוט , קאטי גרייור , ג'וני וויטאקר , ואניס ג'ונס ) , "שלושה בדירה אחת" ו- "משפחת קוסבי"     (בשנים The Kosby show , 1992 – 1984 עם ביל קוסבי) , הסדרה "ציפורים מתות בסתר" (בשמה האוסטרלי The thorn birds עם ריצ'ארד צ'מברליין ורייצ'ל וורד) , הסדרה "Moonlighting" (עם ברוס וויליס וסיביל שפרד בעונות 1985 – 1989) , "שלושים ומשהו" (Thirsty something , 1991 – 1987 עם פטרישיה ווטינג , טימותי באספילד , ג'אסון נאגלר , פולי דרייפר , פיטר הורטון , בריטני ולייסי גראוון , קן אולין , מל האריס , ומלאני מיירון) , ושתי אופרות הסבון הנודעות "דָאלָאס" (Dallas ,1991 – 1978 עם לארי האגמאן , קן קרצ'וואל , פאטריק דאפי , לינדה גריי ו- וויקטוריה פרינסיפאל ) ו- "שוֹשֶלֶת" (Dynasty , 1989 – 1981 עם לינדה אוואנס , ג'ואן קולינס , וג'ון פורסייט).

הסדרה "שוֹשֶלֶת" עברה תהפוכות רכש . יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית בשנות ה- 80 היה האיש הראשון שקנה אותה , אך מנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה העִברית חיים יבין שראה באופרת סבון הזאת יעד שידור ציבורי ראוי , ביקש ממנו שיוותר לו ויעביר לידיו את "אוצר" האמריקני . רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות שידרו גם תוכניות "Talk Show" בראשותם של המנחים עתירי המוניטין ג'וֹנִי קָרְסוֹן , מילטון בֵּרְל , ואֶד סַאלִיבָאן אך מקור ההשוואה העיקרי בין עברה ההיסטורי וההווה של הטלוויזיה הבינלאומית לבין הפוטנציאל הגלום בטלוויזיה שעתידה לקום בישראל היו ראשית דבר הפקות ושידורי החדשות והספורט . בכך מתמצה כישרונה של כל רשת טלוויזיה באשר היא וגם זאת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היו עוד הצלחות בימי הבראשית של הטלוויזיה כמו הפקת הסדרה הטלוויזיונית הסאטירית "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום ובימויו של יַעֲקב אָסָל , "השעה השלישית" בהנחיית יִרְמִיָהוּ יוֹבֵל והבימאי צְבִי דוֹרְנֶר , שתי התוכניות "טָנְדוּ" ו- "עלי כותרת" בהנחיית ירון לונדון בעריכת גב' וֶרֶד בֶּרְמַן , שלוש רכישות מושכלות של שתי סדרות אנגליות : הסדרה הדוקומנטארית "WORLD  IN  WAR" (עולם במלחמה) שהופקה ע"י חברת “Thames” הבריטית , וגם הסדרה "The Final Solution" (הפתרון הסופי) גם כן בהפקת Thames ,  וכאמור הסדרה "אני קלאודיוס" מבית היוצר הנפלא של ה- BBC . יחד עם רכישות נכונות של סדרות הטלוויזיה הנכבדות האלה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית הרי ההתמחות וההצטיינות שלה ניכרה גם בעוד שלושה תחומים עיקריים : סיקור החדשות ותוכניות האקטואליה ובראשן "מבט" , שידורי הספורט לגוונים השונים , ויכולת תיעוד מרשימה ושיטתית של קורות המדינה מאז 1968 . מוטי קירשנבאום קיבל ב- 1976 את פרס ישראל לטלוויזיה בגין התוכנית הסאטירית שהפיק וערך "ניקוי ראש" , אך לא רבים יודעים כי גדולתו העיקרית גולמה דווקא בכישרון התיעוד (הנדיר) שלוֹ ודבקותו במשימה בצילום סרטיו הדוקומנטאריים הבלתי נשכחים , שהִיווּ אף הֵם קריטריון לקבלת הפרס היוקרתי . ארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 החשוב משמר אותם ומכיל בתוכו עוד מיליוני Items תיעודיים מאז 1968 שערכם לא יסולא בפז .

סוף הפוסט מס' 186 ג'. הועלה לאוויר בשעות הצהריים של יום ראשון – 31 במארס 2013.
ראה המשך בפוסט "שמונה ימי בראשית" (4).

[1]  רשות השידור נקראה גם שירות השידור , שהייתה בעצם רדיו "קול ישראל" בלבד , בטרם עידן הטלוויזיה הכללית במדינת ישראל.

[2]  לֵאָה פּוֹרָת ז"ל (1979 – 1922) הייתה קריינית רדיו בעלת מוניטין . מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה בשנים 1979 – 1976 מוטי קירשנבאום בחר בה לקריין את פס הקול בעברית בסדרת הטלוויזיה הבריטית המונומנטאלית "עולם במלחמה" (World in War) , ששודרה בטלוויזיה הישראלית בשנים 1977- 1976. (את פס הקוֹל המקורי באנגלית קרא שחקן הקולנוע הנודע לורנס אוליבייה) .

[3] עָמוֹס גוֹרְדוֹן ז"ל 1996 – 1915.

[4]  יִצְחָק רוֹעֶה (רוֹיְך) היה חבר קיבוץ אלומות בעמק הירדן ורועה צאן . הוא החליף את שם משפחתו מרויך לרועה .

[5]  יעקב חזמה ז"ל היה בעלה של מגישת ומנחת הטלוויזיה בשפה הערבית לילית נגר .

[6]  רפ"י : ראשי תיבות של רשימת פועלי ישראל . מפלגה בהנהגת דוד בן גוריון , משה דיין , ושמעון פרס שפרשה מ- מפא"י לקראת הבחירות לכנסת ב- 1965. מפא"י : ראשי תיבות של מפלגת פועלי ארץ ישראל בהנהגת לוי אשכול, גב' גוֹלְדָה מֵאִיר, זַלְמָן אָרָן, יַעֲקב שִמְשוֹן שַפִּירָא, אַבָּא אֶבֶן, ואחרים.

[7]  מדובר בעיקר ברשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC , שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי, רשתות הטלוויזיה מערב אירופיות המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), רשת הטלוויזיה הקנדית CBC, רשתות הטלוויזיה האוסטרליות ABC ו- Channel 10, רשת הטלוויזיה היפנית NHK, רשת הטלוויזיה המכסיקנית TELEVISA, ורשת הטלוויזיה הברזילית TV  GLOBO.

[8]  הסופר נַתָּן שַחַם חבר קיבוץ בית אלפא ששימש באותה תקופה משנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (היו"ר ד"ר חַיִים יָחִיל , רכש את הסדרה ב- 1970 מ- BBC  בפרוטות. לנתן שחם היו קשרים אישיים טובים עם הנהלת ה- BBC.

[9]  עלות הפקת הטלוויזיה של הסדרה "מישל עזרא ספרא ובניו" בת חמישה פרקים (מאת הסופר אַמְנוֹן שַמוּש) חצתה את גבול המיליון דולר. צלם הסדרה היה שרגא מרחב.

[10]  רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC מבססת את תקציבה על תשלום האגרה של אזרחיה כמו רשות השידור הישראלית , אך מגיעה בכל שנה לגבייה של % 98 לעומת % 75 בלבד במדינת ישראל.

סוף הפוסט מס' 186 ג'. הועלה לאוויר בשעות הצהריים של יום ראשון – 31 במארס 2013.
ראה המשך בפוסט מס' 187 "שמונה ימי בראשית" (4).


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *