פוסט מס' 233. תשובה לטקסט מגוחך ומופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel (רשימה מס' 2). אנוכי וחבריי בערוץ 1 מביסים שוק על ירך ב- 18 ו- 20 אפריל 2000 את מיילן טנזר ואנשיו בערוץ 5 בכבלים בעת התמודדות של שידורים ישירים "ראש בראש" את משחקי ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת הפאר של מכבי ת"א. פוסט מס' 233. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שני – 17 ביוני 2013.

ברית שידור מיוחדת במינה נרקמה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970. כל הזכויות שמורות (רשימה מס' 2 מתוך 2).

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי. 

הערה 2 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים קפדניות.

הערה 3 : הבלוג איננו נכתב למטרות רווח ו/או למען פרסום אישי. 

————————————————————————————-

פוסט מס' 233 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שני – 17 ביוני 2013. (רשימה מס' 2 מתוך 2). הערה : פוסט מס' 234 הועלה לאוויר במקביל להעלאתו לאוויר של פוסט מס' 233.

————————————————————————————-

תשובה לטקסט מגוחך ומופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel. (רשימה מס' 2 מתוך 2). אנוכי וחבריי בערוץ 1 מביסים שוק על ירך ב- 18 ו- 20 אפריל 2000 את מיילן טנזר ואנשיו בערוץ 5 בכבלים בעת התמודדות של שידורים ישירים "ראש בראש" את משחקי ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת הפאר של מכבי ת"א. פוסט מס' 233. כל הזכויות שמורות.

רשימה מס' 2 מתוך 2.

טקסט תמונה : 2000 – 1999 . אנוכי בעת ניהול והפקת שידורי הטלוויזיה של ערוץ 1 את טורניר ה- Final four בכדורסל בסלוניקי באפריל 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל , ומייד אחריו ביוני 2000 ניהול והפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר הכדורגל Euro 2000 (אליפות אירופה למדינות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000) בהולנד ובלגיה , ואח"כ בספטמבר – אוקטובר 2000 ניהול והפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס' 233. תשובה לטקסט מגוחך ומופרך של מר אביב לביאש התפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנטForbes Israel. (רשימה מס' 2 מתוך 2). אנוכי וחבריי בערוץ 1 מביסים שוק על ירך ב- 18 ו- 20 אפריל 2000 את מיילן טנזר ואנשיו בערוץ 5 בכבלים בעת התמודדות של שידורים ישירים "ראש בראש" את משחקי ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת הפאר של מכבי ת"א. פוסט מס' 233. כל הזכויות שמורות.

חלק מפרק מס' 6 בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 8000 עמודים הקרוי , "הקשר הסימביוטי" שמספר מדוע צעד השידור הציבורי שלוב זרוע עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במשך 37 שנים 2007 – 1970. (רשימה מס' 2 מתוך 2) .

6. 1.  הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מביסה שוק על ירך את ערוץ 5 בכבלים ואת ערוץ 2 המסחרי , את שניהם ביחד וכל אחד לחוד , בקרב השידורים "ראש בראש" של ה- Final four האירופי בכדורסל בחודש אפריל 2000 בסָלוֹנִיקִי . (רשימה מס' 2 מתוך 2) .

6. 2. מרבית צרכני הטלוויזיה בעולם (וגם בארץ) לא מכירים את מבנה תעשיית הטלוויזיה מבפנים ולא מבינים כי המדיה האלקטרונית הזאת מופעלת ע"י שני  ווקטורים מרכזיים : ממון וטכנולוגיה. המפיקים, העורכים, הטכנאים, השַדָּרִים, והמגישים בטלוויזיה – חשובים. הממון והטכנולוגיה חשובים מהם . ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 נכפה על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאבק טלוויזיוני "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים שעסק בארבעה שידורים ישירים של טורניר ה- Final four האירופי בכדורסל בהשתתפות אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א (לראשונה מזה תשע שנים) , והתרחש בזירת הכדורסל של עיר הנמל היוונית סלוניקי . ללא סיועה הכלכלי המסיבי של חברת "פלא פון" בראשות יו"ר הדירקטוריון יעקב "קובי" בן גור באותם שני התאריכים של יום שלישי – 18 באפריל 2000 ויום חמישי – 20 באפריל 2000 , לא היינו יכולים אנשיי ואנוכי להביס בצורה כה מוחצת מכל היבט וכמובן ברייטינג את ערוץ 5 בכבלים. אך בל אקדים את המאוחר. (רשימה מס' 2 מתוך 2) .

ציטוט : "מוּטָב לַמוּת על רגליך מאשר לחיות על ברכיך". (דולורס לברון). (רשימה מס' 2 מתוך 2).

ציטוט : "יֵש לעַקוֹב אחרי בעל ברית בדיוק כמו אחרי האויב". (ליאון  טרוצקי). (רשימה מס' 2 מתוך 2).

רשימה מס' 2 מתוך 2 (המשך של רשימה מס' 1).

אנוכי וחבריי בערוץ 1 מביסים שוק על ירך ב- 18 ו- 20 אפריל 2000 את מיילן טנזר ואנשיו בערוץ 5 בכבלים בעת התמודדות של שידורים ישירים "ראש בראש" את משחקי ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת הפאר של מכבי ת"א.

ביום שלישי – 18 באפריל 2000 בשעה שלוש וחצי אחה"צ החל קרב השידור הגדול "ראש בראש" בין מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לבין ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים . זוהי מלחמת שידור מורכבת בת שמונה שעות שמתנהלת בשתי חזיתות . בסלוניקי וירושלים . שני גופי השידור יורים בכל פגזי התותחים העומדים לרשותם. השידור הישיר שנמשך ברציפות שעות רבות כלל בתוכו גם הרצת קטעי VTR רבים (על פי קוֹד הרצה) מהניידת בסלוניקי והאולפן בירושלים. אנוכי מיקמתי את עצמי בעמדת הפיקוד שלי באולפן הבקרה בירושלים , מוקף בסוללת טלפונים, ומערכת תקשורת הבינלאומית של קווי תיאום ה- Four wires וקווי שידור ISDN. ממש כמו במלחמה. בדיוק בשעת ה- "ש" יריתי בתותח הראשון נגד השותפים שלנו בערוץ הספורט בכבלים. אות הפתיחה הגרפית המיוחדת ואותות מעברי השידור שיצרה הגרפיקאית שלנו וָורוֹנִיקָה רָבּוֹטְנִיקוֹף, היו משובבי עין ותכליתיים. באולפן השידור שלנו ישבו השַדָּר אורן רוזנשטיין מלווה בפרשן אֶפִי בִּירֶנְבּוֹיְם איש מרתק, אמיץ, מקורי, ותוסס, אחד ממאמני הכדורסל הטובים בישראל. אילו היה מאמן מובטל הייתי מחתים אותו כפרשן ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אֶפִי בירנבוים מאמן חכם ומעט תמים אך בעל יושרה ניחן בכושר ביטוי והצדיק את המוניטין שלו כמקצוען.

בסלוניקי פעלו בנקודות שידור שונות מאיר איינשטיין ואורי לוי ולצִדם הפרשנים אֵלִי סַהַר ורלף קליין. חיברתי את ירושלים לסלוניקי. בין לבין שידרתי את הכתבות החדשותיות של אמיר בר שלום, שהביאו את דרמת ההיערכות של שחקני מכבי ת"א ומאמנה לקראת מפגשם הקרב ובא עם קבוצת ברצלונה. עשיתי כל מאמץ אפשרי להטיס את תושבי המדינה לסלוניקי באמצעות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולהושיבם ביציעי היכל הכדורסל של העיר. ערוץ הספורט הציב בעמדת השידור שלו בסלוניקי את השַדָּר יורם ארבל ופרשנו עופר שלח ואת הכתבים שלו דָנִי עִנְבַּר ואביב לביא. הבימאי בניידת ה- Unilateral של ערוץ 5 בסלוניקי היה ראובן "רוביק" פודגור שנטש זה מכבר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. את האולפן המנווט שלהם בתל אביב איישו מִירִי נְבוֹ ואֵלִי אִילְדִיס , והפרשן לידם היה מר צְבִי שֶרְף. נבחרת השידור שלהם בסלוניקי ובתל אביב לא הייתה אנונימית כלל ועיקר. גם לא שלנו.

בשֵש בערב החל משחקה של מכבי ת"א נגד ברצלונה. סיגנל השידור ה- Unilateral מניידת השידור היוונית הקטנה שלנו בסלוניקי הגיע לאולפן בירושלים באיכות גבוהה של 625 PAL . לצורך ביטחון השידור ביקשתי את קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שמואל כהן לוָודֵא שגם הסִיגְנָל ה- Multilateral של ERT  המכוון לאירופה , יגיע אף הוא לאולפן שלנו בירושלים לצורך Back up (גיבוי). במקרה של תקלה בקו השידור הלווייני ה- Unilateral שלנו, תעמוד לרשותי אופציה לנתב את עצמי כהרף עין כדי להתחבר לתמונת הלוויין המרכזית ששודרה לכל ה- EBU שכאמור סיפקה הטלוויזיה היוונית. הדבר יקשה אולי לזמן מה על צוות השידור מאיר איינשטיין ואֵלִי סַהָר, בשל כיוונים מנוגדים בין צד עמדת השידור שלהם לכיוון הצילום , אך יבטיח שצופי השידור הציבורי יישארו נאמנים למקור, ולא ינטשו ויברחו מאתנו בשעת תקלה לעבר ערוץ הספורט (5) בכבלים. ביטחונות השידור הישיר הם עניין יקר ומסובך . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן שכל כך אהבתי והערכתי העניק לי את הגיבוי התכני והטכני הנדרשים. ברור שהייתי אסיר תודה לו.

מוצאו של יאיר שטרן היה ממחלקת הספורט בזמנם של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי בתחילת שנות השבעים. הוא היה בקי בעצמו ביסודות ההפקות המורכבות והמסובכות וגם היקרות של שידורי הספורט. הוא היה הבוס הישיר שלי העניק לי גיבוי טוטאלי והיה שותף נאמן בהצלחות השידורים. שש שנים מ- 1983 ועד 1989 ניהל וניווט בעצמו את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אח"כ מונה להיות כתב ושדר של הערוץ הציבורי ורשות השידור בוושינגטון בירת ארה"ב. יום אחד בקיץ 1993 קרא לו המנכ"ל מוטי קירשנבאום ליטול ידיו את ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משהחליט שלא להאריך את כהונתו של המנהל היָשָן יוסף בר-אל. יוסף בר-אל הודח אפוא מניהול הטלוויזיה ויאיר שטרן תפש את מקומו. יאיר שטרן בנו של אברהם "יאיר" שטרן ז"ל מנהיג הלח"י שנרצח ב- 1941 ע"י הבולשת הבריטית במקום מסתורו בתל אביב , ספג את חינוכו התּקשורתי בארה"ב מולדת הטלוויזיה . הוא היה אינטליגנטי, מהיר תפישה והגון מאוד בשיקוליו ובהחלטותיו. מוטי קירשנבאום לא טעה בבחירתו. יאיר שטרן היה אולי מנהל הטלוויזיה הטוב ביותר בתולדותיה . הוא פרש מתפקידו ב- 30 באפריל 2000  בתום שבע שנות כהונה בתפקיד הרָם . ממלא מקומו הזמני יאיר אלוני עשה מאז מאי 2000 עבודה לא רעה בהחלט, אולם ה- מ"מ הבא יוסי משולם שמונה לתפקיד ע"י יוסף בר-אל באפריל 2002 (במקום יאיר אלוני)  לא הצליח מעולם להיכנס לנעליו של יאיר שטרן. קבוצת מכבי ת"א גברה בקלות על ברצלונה 65 : 51 בשלב חצי הגמר של ה- Final Four, והעפילה למשחק הגמר ביום חמישי – 20 באפריל 2000. גם פאנאתנאייקוס עם עודד קָטָש לא התקשתה מול אֶפֶס פִּילְזֶן הטורקית, והעפילה לשלב הגמר. עוֹדֵד קָטָש במדים הירוקים של פאנאתנאייקוס עתיד היה לפגוש בעוד יומיים את קבוצת האם שלו מכבי ת"א בצבעי הצהוב כחול שלה . תחרות ה- Final Four לבשה עכשיו שני ממדים. ישראל נגד יוון ומחלקת הספורט שלי במאבק "ראש בראש" נגד ערוץ הספורט בכבלים של מיילן טנזר. השעה עכשיו הייתה חצות. פיניתי את אולפן הספורט לטובת מהדורת החדשות המסכמת "מהיום למחר". מבצע השידורים הארוך בן שמונה השעות של היום הראשון מסלוניקי במשחקי ה- Final Four , היה עכשיו מאחורי.

הודייתי לצוות המיומן ומצומצם שלי בירושלים ובראשם העורכים יוני קנלר , יגאל שמעוני , ירון מאיר, וכרמל לוצאטי (כתב ערוץ 2 היום) וגב' שָרוֹן סֶלָע (המקסימה) שהייתה אחראית על הקשר הלווייני הבינלאומי עם צוות השידור שלי בסלוניקי. לידי פעלו גם כמעט עשרים וארבע שעות סביב השעון שתי עוזרותיי, נשים חרוצות, מזכירת ההפקה שלי רותי ליפקין שעבדה עִמִי ולצִדִי כבר 16 שנה רצופות, ועוזרת ההפקה והבימוי דורית חיימי. עם חיילים וחיילות כאלה הניצחון אינו מוטל בספק. נפניתי עכשיו לתכנן את מהלכי הקרב הבא עם חבריי הנמצאים בסלוניקי, קרב שידור ארוך מורכב מאוד ומסובך טכנולוגית , שהיה אמור להתחולל בעוד פחות  מ- 48 שעות. בשלוש לפנות בוקר עזבתי את משרדי מחלקת הספורט בדרכי לחדרי במלון "שערי ירושלים" הסמוך לבניין הטלוויזיה כדי לנסות לחטוף תנומה בת כמה שעות. הייתי זקוק לה. לא ישנתי כמעט שבוע ימים בשל ההפקה ומתח השידור. אני לא מסוגל להִירָדֵם כשאני מתוח. המחשבות מתרוצצות. שנתי נודדת במצבים כאלה. אני מתהפך על משכבי. בדרכי למלון חשבתי על הזכות הגדולה שנפלה לידי לאמן ולהכשיר את מערכת השידור שלי בתפקידיהם הרבים בשנים שחלפו. המשימה הראשונה והיסודית הייתה ליצור צֶוֶות הרמוני ומקצועי (ונאמן ומסור למקום עבודתו) בתוך דרגי העבודה השונים במחלקת הספורט . כדי להצליח בעבודתם זקוקים שדרי הספורט לתשתית אנושית מקצועית, מוכשרת ובעלת מוטיבציה שכוללת, מפיקים, עורכים, מזכירות ועוזרות הפקה זריזות ויעילות, מתאמי שידור ומקבלי שידור, רשמי VTR, וכמובן טכנאים מאומנים. השַדָּרים שמחזיקים במיקרופון גוזרים את סרט התהילה אך הם אינם יכולים להגיע אליה ללא מערכת רב זרועית  המגבה ומכוונת אותם רגע – רגע, ושעה – שעה. יורם ארבל, מאיר איינשטיין, נסים קיוויתי ורמי ווייץ כבשו כל אחד בשעתו את הפסגה בעזרת המיקרופון שנתמך ע"י עוזרים קרובים ומערכת עיתונאית שעטפה אותם .

אם להשתמש במשחק הכדורסל כמטפורה, הרי שמאיר איינשטיין שימש בסלוניקי שחקן הציר וששי אפרתי היה רכז המשחק שלו. יוני קנלר, יגאל שמעוני, וירון מאיר שימשו בירושלים כשחקני הפינה בקבוצת הכדורסל הטלוויזיונית הזאת . לכל האנשים הנפלאים האלה הייתה התחייבות אישית לתרום למען קבוצת השידור שבה שיחקו. השידור הטלוויזיוני הוא עבודת צוות מובהקת. ממש כמשחק הכדורסל אותו הם משדרים עכשיו. בכירי השדרים אינם שווים "כקליפת השום" ללא עוזריהם הקרובים בדירוג המשולב, בדֶרֶג עיתונות – הפקה וכמובן אנשי חטיבת ההנדסה. הגענו מוכנים לקראת התחרות ומאבק האמת שנכפו עלינו כנגד ערוץ הספורט (5) בכבלים. זאת הייתה הרגשה נפלאה להנהיג ולהוביל את השידורים הישירים מסלוניקי. מחלקת הספורט הייתה נבחרת ספורט מקצוענית ומקצועית ששחקניה דבקים במשימה ללא פשרות, בירושלים וסלוניקי גם יחד. היא מנתה אומנם צֶוֶות קטן, אך הייתה מגובשת ומאומנת היטב ולכן יעילה ומהירה. היא שימשה ללא כל צל של ספק חוד החנית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם.

המתנתי בכיליון עיניים לדו"ח הרייטינג הרשמי של ועדת המִדְרוּג הישראלית ה- People meter, סקר צפייה יומי המבוצע ע"י חברת טֶל-גָאל. זהו ספר התנ"ך של רשתות הטלוויזיה בישראל המכריז מידי בוקר על כמות הצופים שצברה כל תוכנית ותוכנית בשידורי יום האתמול בערוצי הטלוויזיה השונים. אין שום איש רציני בתעשיית הטלוויזיה בישראל שמרשה לעצמו לא לעיין בדו"ח הצפייה של טֶל – גַאל כשהוא לוגם מכוס הקפה הראשונה של הבוקר. חשיבותו של מדד טֶל – גַאל בישראל כחשיבות מדד נִילְסֶן בארה"ב. שניהם נחשבים לאורים ותומים של דעת וטעם הקהל , החורצים את גורלן של תוכניות הטלוויזיה לשֶבֶט או לחֶסֶד . ביום רביעי בתשע בבוקר – 19 באפריל 2000, צִלצֵל אלי יאיר שטרן נסער למשרדי בחטיבת הספורט בקומה החמישית של הבניין. מנהל הטלוויזיה היה כולו נרגש ונלהב. מעולם לא שמעתי אותו כה נרגש ונפעם, הוא שאג לטלפון : "יואש אלרואי , הבסת בגדול את ערוץ הספורט של מיילו טנזר", בישר לי, והוסיף, "שיא הרייטינג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורי אמש בשבע ארבעים וחמש בערב, עמד על  % 36.8 מול השיא של ערוץ הספורט מס' 5 בכבלים שעמד על  % 8.1, גם ממוצע השידור שלנו היה מעולה, % 27.3  מול  % 7.6 שלהם. יואש אלרואי עשית להם בי"ס". מנהל הטלוויזיה כל כך עלז ושמח והיה שבע רצון, עד שכמעט פצח בריקוד. אני חזיתי מראש את התוצאה הדרמטית כפי שחיוויתי אותה בשעתו בפני יעקב "קובי" בן גור בטרם יריית הזינוק והשבתי לו ברוגע : "יאיר תירגע, זה היה רק היוֹמָן. הסרט טרם התחיל. אתמול הרגנו אותם, מחר בשידור הישיר של משחק הגמר נקבור אותם". כמו בתחרות אִגרוף במשקל כבד, החטיפה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מכת וָו לסנטרו של ערוץ הספורט בכבלים, והפילה אותו בנוֹק אַאוּט לקרשים. ביום שלישי – 18 באפריל 2000 החלה ספירת העֶשֶר של הצופים. היא עתידה הייתה להסתיים כעבור ארבעים ושמונה שעות בחצות הלילה של יום חמישי – 20 באפריל 2000 בתום שידור משחק הגמר של ה- Final Four, לאחריו מצא ערוץ הספורט היהיר את עצמו שוכב פרקדן על Canvas הזירה. גם שידורי ערוץ 2 ניזוקו קשה מהרייטינג המזהיר שצַבְרָה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ירדתי ללשכתו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בקומה השלישית בבניין כדי ללחוץ את ידוֹ. התחבקנו והתנשקנו. "הוא היה מנהל הטלוויזיה הטוב ביותר", כפי שהגדיר אותו פעם מוטי קירשנבאום, אך גם ידיד וחבר קרוב שלי שהערכתי ואהבתי. איחלתי לוֹ חג פסח שמח. קבענו לשוחח שוב בהמשך היום. רציתי לדַוֵוח לו במדויק את כל פירטי מהלכי ההפקה שאני אמור לבצע בהמשך השידורים הישירים מסלוניקי . מאום לא הסתרתי ממנו.

בעוד אנו עוסקים בניצול ההצלחה כנגד ערוץ 5 והתוויית דרכי הפעולה האפשריות של המשך שידורי ה- Final Four, משחק הגמר עצמו בתוך יממה, ביום חמישי – 20 באפריל 2000 , נחת ערב החג על שולחננו, של מנהל הטלוויזיה ושלי אִיגֶרֶת התראה מביכה ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת. האיגרת דנה בעניין ניתוקו בכוונה תחילה של מוטי לוי סמנכ"ל הכספים שלוֹ על ידי יאיר שטרן ועל ידי מההסדרים הכספיים שחוללנו עם ערוץ הספורט, הנוגעים לשידורי  ה- Final Four ורכישת משחקי ליגת העל לעונת 2001 – 2000. כאילו שזה היה הנושא החשוב ביותר לטפל בו עכשיו בעיצומו של קרב השידור "ראש בראש" נגד ערוץ 5 .דווקא עכשיו בשיאן של פעולות ההפקה והשידור, החליט אורי פורת להעיר למנהל הטלוויזיה שלוֹ ולי . הנה הטקסט כלשונו  [3] .

טקסט מסמך :  18 באפריל 2000 . האִיגֶרֶת הזאת של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , לא רק שלא הייתה במקום, אלא חשפה את חולשתה וניתוקה המוחלט של ההנהלה הראשית מהמתחולל בשדה הקרב של שידורי סלוניקי 2000. חבריי ואנוכי נלחמים בכל כוחותינו לחימה רצופה מזה שלושה שבועות ומדירים שינה מעינינו, ואילו רמטכ"ל צבא השידור משגר אלי ערב ההסתערות האחרונה על היעד, מכתב הדַן  בדרכי  נוֹהַל וביורוקרטיה. היום ממרחק הזמן זה נראה הזוּי ומופרך. אז זאת הייתה מציאות מרגיזה בהתגלמותה. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר מוטי לוי היה האיש האחרון שעניין את יאיר שטרן ואותי באותם רגעי התהילה והניצחון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בכל הנהלת רשות השידור היה רק איש אחד , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, שידע באיזה "וִויָה-דוֹלוֹרוֹזָה" צעדתי עד הלוֹם . היחיד שהיה מעורה בכל צעד ושעל בנתיב ההפקה. לכן ראה בהישג הרייטינג של רשת הטלוויזיה שאותה ניהל ניצחון אישי שלי. ביקשתי מרותי ליפקין מזכירת ההפקה שלי להשיג לי בטלפון את המפיק ששי אפרתי בסלוניקי, ואת קוֹבִּי בֵּן גוּר יו"ר דירקטוריון "פֶּלֶא פוֹן" בבניין "בֶּזֶק" בגבעתיים כדי לבַשֵר להם את בשורת הניצחון. דיווחתי לקוֹבי בֵּן גוּר נותן החסות הרשמי והבלעדי לשידורי ה- Final Four את נתוני הרייטינג של אמש. הבטחתי לוֹ, "מחר יום חמישי – 20 באפריל 2000, בעת השידור הישיר של משחק הגמר מכבי ת"א נגד האלופה היוונית קבוצת פנאתינאייקוס אתונה, אנחנו נכה את ערוץ הספורט שוק על ירך וגם נעמיק עוד יותר את פער הצפייה". קוֹבִּי בֶּן גוּר נדהם למשמע תוצאות הרייטינג המרוממות מצד אחד את הטלוויזיה הישראלית ונושאות אותו אל על ומאִידַך משפילות את ערוץ הספורט. הוא היה כל כך מופתע מהדיווח עד שנמנע מלהאמין בתוצאותיו. פִקְסַסְתי למשרדו את דו"ח הצפייה כדי שיקרא את הנתונים במו עיניו. בינתיים עשתה לה שמועת הרייטינג כנפיים והגיעה גם ליָוָון . אנשי צֶוֶות השידור שלי שָם דיווחו לי שאנשי ערוץ הספורט בסלוניקי נראים "לבנים כמו קיר". ביקשתי מהם לנהוג בצניעות, לא להתרברב, ולהגיב באיפוק. "אַל לכם להתראיין לשום גורם עיתונאי בשטח סביבכם", הוריתי להם. בסלוניקי עמד להיערך משחק הגמר בכדורסל ובישראל התמודדות הטלוויזיה בין ערוץ 1 לערוץ 5 בכבלים. מטרתנו העיקרית הייתה עכשיו לגבש ולהתוות את מהלכי הטלוויזיה בין שני מוקדי השידור בסלוניקי ובירושלים לקראת השידור הישיר של משחק הגמר בין מכבי ת"א למועדון היווני פאנאתאנאייקוס ותכנון הנוק אאוט הסופי שאנו עתידים להנחית על מיילן טנזר וחבריו בערוץ 5. דאגתי העיקרית הייתה נתונה לפרשן המצטיין שלנו אֵלִי סַהַר, איש דתי וקפדן במצוות, שאמור היה לצעוד כ- 13 ק"מ מ- מלונו "קָאפְּסִיס" לעבר היכל הכדורסל בסלוניקי כדי להגיע במועד לשידור משחק הגמר, מבלי לחַלֵל את חג הפסח. נפרדנו בברכת חג שמח. בערב ירדתי לתל אביב לחוֹג עם משפחתי את חַג לֵיל הסדר ברמת גן.

saharטקסט מסמך : 9 באפריל 2000. בטרם ה- Final four של סלוניקי 2000 . אנוכי מבקש ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת לשכן את הפרשן אלי סהר במלון סמוך להיכל הכדורסל של סלוניקי כדי שיוכל להגיע בניחותא בחא' של פסח ביום חמישי – 20 באפריל 2000 לעמדת השידור שלנו הממוקמת בהיכל הכדורסל. לא החזרתי את אלי סהר לישראל למרות שמכבי ת"א הפסידה בשלב חצי הגמר ולא העפילה למשחק הגמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם צאת החג בליל חמישי – 20 באפריל 2000 , הגיע אֵלִי סַהַר להיכל הכדורסל רטוב עד לשד עצמותיו. הוא צעד דרך ארוכה , חלקה בגשם שוטף, אך היה דָבֵק במשימת השידור ועשה כל מאמץ לחבור למאיר איינשטיין במועד לפני שריקת הפתיחה. אין ספק שנוכחותו בעמדת השידור הייתה חיונית. שידור משחק הגמר היה אולי אכזבה למכבי ת"א שהפסידה לפאנאתנאייקוס היוונית בשורותיה כיכֵב עודד קטש 73 : 67 , אך היה משב רוח מרענן לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הצלפנו בשוֹט הרייטינג. ואחריו באה שריקת הרוח. הִכּינוּ את ערוץ הספורט (מס' 5 בכבלים) שוק על ירך % 30.1 שלנו מול  % 5.3 שלהם.

חברי ואני השקענו מאמץ גדול במאבק השידור הזה וניצחנו קבל עם ועדה. ההערכה הרווחת הייתה ששני מיליון צופים בישראל היו עֵדים לוֹ. הרייטינג שהונח על ראשנו דמה לרגע לזֵר דפנה של תהילה. רק משירד המסך ונדמו קולות התופים והחצוצרות, בשעה שהִנך לבד ועושה את חשבון הנפש, אתה מבין שוּב שנתוני הרֵייטִינְג המנצח הנוחתים על שולחנך במשרד הם אומנם פרס , אך גם תזכורת שאתה כמתכנן ומנהל השידורים הישירם מסלוניקי נוצרת להיות עַבְדוֹ. יש מחיר להצלחה. הניצחון הדרמטי של כנופיית הספורט הוותיקה של יואש אלרואי הסָב והזָקֵן (כפי שטענו רבים) על ערוץ הספורט בכבלים הצעיר של מיילן טנזר, העבירה את פסי התחרות הסמויה למאבק כוחות גלוי, כמעט אישי, לעבר זירת העיתונות הכתובה. לפתע יצאו העניינים מכלל שליטה. ערוץ הספורט בכבלים יקיר העיתונות הכתובה (וגם חנפנית) שלא החמיצה כל דרך לקדם את מהלכיו, הוּבַס (!). הפייבוריט האהוב והחביב והמועמד הבטוח לניצחון מוחץ על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסלוניקי , דווקא הוא נכנע וירד על ברכיו . צריך לומר כאן שעד לאותה התבוסה המרה בסלוניקי 2000 שררו בין שני גופי השידור יחסי עבודה תקינים והרמוניים . מיילן טנזר ואנוכי שמרנו על קשרי עבודה הוגנים. הסכם שידורי ה- Final Four שנחתם בין שני גופי השידור לא נעשה בגלל "עיניהם היפות" של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומנהל הספורט שלו. הוא נעשה בשל אינטרסים וסיבות כלכליות מובהקות . ערוץ הספורט בכבלים החזיק בידיו חומר נפץ שיכול היה לרַסֵק אותנו אך היכולת להדליק את הפתיל הרועֵם הזה נשללה ממנו. זוהרו הרב והפופולריות שהיו מנת חלקו בעשור השנים האחרון הועמו . הוא לא היה עוד מה שהיה. הבּוסים הגדולים של חברות הכבלים (ערוצי זהב , תבל , ומת"ב) כפו על מיילן טנזר לחלוק את היהלום בבכורת השידורים שלו עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מפולת כלכלית כבדה איימה זה מכבר על כל מערכת הטלוויזיה בכבלים. הם צברו הפסדים כספיים ענקיים והיו חייבים מאות מיליוני שקלים לבנקים, אותם הבנקים שהעניקו להם בעבר אשראי כמעט ללא הגבלה. מיילן טנזר ואנשיו לא עשו כל טובה ליאיר שטרן ולי בשעה שחלקו עמנו את מרכולתם היקרה. קנינו אותה במיטב כספו של משלם האגרה. משעה שהחלה התחרות בינינו וכל צד צבר תאוצה במירוץ הטלוויזיוני החשוף לעיני כל, ממש לא התכוונתי, וגם לא היה לי שום חשק לחצות שֵנִי את קו הגמר. אני שונא להיות שֵנִי, לא אוהב להיות סְגָן, ושואף תמיד להוביל. אני יצור תחרותי לטוב ולרע מטבע בריאתי.

לא אהבתי את יריבי השידור שלי מערוץ 5 (ומי אוהב את יריביו) אך כיבדתי אותם . היה לי רספקט למַיְילֶן טַנְזֶר ולמפיק הראשי שלו שַכִי פְרָנְץ . שני אנשים צעירים שפעלו בכל כוחם למען תפארת הערוץ עליו היו מופקדים . היה בידיהם ממון וכסף רב . הם היו עשירים הרבה יותר מרשות השידור הממלכתית ויכלו לקנות בממונם כמעט כל דבר שזז . היו להם גם יחסי ציבור ויכולות שיווק מצוינים , מה שלא היה לנו מעולם . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נולדה יתומה , ללא יחסי ציבור , וללא כישרון שיווק מינימלי . כך גם הורגלה ואוּמנה לפעול . הטלוויזיה הישראלית לא ניסתה אף פעם לטפח מודל לקידום מכירות ולהקים מנגנון של טיפוח עצמי . אפילו המנכ"לים כמו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , אוּרִי פּוֹרָת , מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם וגם קודמו אריה מֶקֶל שהיו עיתונאים בעצמם והיו אמורים להבין משהו בשיווק יחסי ציבור , נטו בעל כורחם לשמש כשַק חבטות שהוצב בכיכר הממלכה. אם שירתה אותם ברשות השידור בכל זאת איזו מערכת יחסי ציבור כלשהי, הרי שהייתה חובבנית ונאיבית. המנכ"לים של רשות השידור ניהלו מוסד שעוסק בתקשורת המונים אך לא בטוח שהם בעצמם הבינו את חשיבות שיווק הנושא. נראה כי מסכת יחסי הציבור ויכולות השיווק של גוף שידור ציבורי נראה להם עניין שולי, אולי מפני שלא קשרו את גורלם האישי לאורך זמן עם רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שאותה ניהלו והנהיגו . הכֵּס הרָם של מנכ"ל רשות השידור היה מושָב זמני ושימש להם כתחנת מעבר. צחוק הגורל היה לראות אותם שוב ושוב מושפלים (מבלי להגיב) מידיה של עיתונות לא אוהדת, לעיתים גם צבועה ומתחסדת , שכתבה את דברי ההבל והביקורת שלה כביכול בשם הציבור. הערוץ הציבורי הצטייר שוּב ושוּב כרשת טלוויזיה מסורבלת , כבדה , מגושמת , ומיושנת – ובעיקר כמי שאיננה יודעת להגן על עצמה מפני מְיָידֵי האבנים בשְמָשוֹת חלונות הראווה שלה .

מוטי קירשנבאום היווה דֶגֶם של מנכ"ל בשירות ציבורי שנראה כאדיש ליחסי הציבור והשיווק של השידור הממלכתי שבראשו ניצב ואותו הוביל והנהיג . אם לא פעל נגד , לפחות לא נעזר בהם . מוטי קירשנבאום היה לבטח אדם רציני , ישר , והגון לחלוטין . הוא דחף ככל יכולתו (שלא תמיד הספיקה) את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קוֹל ישראל" לפנים . קדימה . הוא היה המנכ"ל הראשון שנדרש לפעול בתנאי תחרות מול ערוץ 2 הצעיר , הנמרץ , והאנרגטי תאב הצלחה ורווי שאיפות . מוטי קירשנבאום ניהל רשת שידור שלא לימדו אותה מעולם להתחרות ולהיאבק על קיומה . זאת הייתה רשת שידור ציבורית נטוּלת כמעט כל פיסת יחסי ציבור ובלי כמות מינימלית של אנרגיית שיווק , אלמנט כה הכרחי בתקשורת המונים . בעניין השיווק היה לה לרשת השידור הציבורית הוותיקה הזאת הרבה מה ללמוד מאלכס גלעדי , דן שילון , ועוזי פלד . ערוץ 2 המסחרי שקם עליו להתחרות בּוֹ בנובמבר 1993 והטלוויזיה בכבלים עשו לוֹ "בית ספר" בשיווק ו- Promos . הם השקיעו כל מאמץ שיווקי ופרסומי אפשרי כדי להבליט את עצמם בשטח וכדי להסיט את תשומת לִבָּם של צופי הטלוויזיה אליהם . עד היום הפרומואים של ערוץ 5 יפים ואיכותיים יותר מהמוצר הטלוויזיוני שאותו הם מקדמים. מסע פרסומם ושיווקם האגרסיבי של המתחרים המסחריים מערוץ 2 הדרדק נראה בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת כמעין הכרזת מלחמה על השידור הציבורי . זה מצא את ביטויו המובהק לא רק על המסך שלהם אלא גם מידֵי יום בעיתונות הכתובה ובשִלטֵי חוּצוֹת. היכן שלא הסתובבת ראית את ערוץ 2 נתקע לך בעיניים. אפילו על האוטובוסים. צריך להיות ישר ולהודות שמטרת השיווק של ערוץ 2 הצעיר צלחה מעל המשוער. ערוץ 1 לא ידע להשיב מלחמה שערה. בתחום הזה של שיווק ויחסי ציבור הוא התנהג כילד קטן שמשחק בתקשורת.

רשות השידור והטלוויזיה הציבורית בראשותם של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן לא נפלה אז בתכניה מאלוּ של ערוץ 2 . או במילים אחרות , הערוץ המסחרי לא היה טוֹב יותר בהישגיו מערוץ הציבורי . הוא היה טוב יותר רק באריזת הפרסום והשיווק של מוּצַר שלא עלה בערכו וטיבו על זה של מתחרהו , על קהל הצרכנים זה בדרך כלל עובד היטב . שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופתו של מוטי קירשנבאום זכו לתהילת רייטינג יוצאת דופן אך המנכ"ל לא עשה מעשה להתפאר בהם . מפני שנהג בענווה נדמה היה שהוא עושה דווקא כל מאמץ להחביא את הנתונים והמספרים הנפלאים . חשיפת ההצלחה של השידור הציבורי באמצעות יחסי ציבור נראתה כמו מהלך רברבני ולא צנוע . היה נדמה לי שמוטי קירשנבאום מגלם באישיותו את האנטגוניסט המושלם ליחסי ציבור ופרסום . מנכ"ל רשות שידור היה כוכב תקשורת אך סיגל לעצמו מדיניות של אנטי כוכב . אני בטוח שכבן אנוש אהב את יחסי הציבור והפּרסום כשזה נגע לוֹ אישית , ומי לא מתרגש מפופולאריות , אך אולי זה לא היה כּה חשוב לוֹ כשזה נגע לאחרים . אין לי ספק בכלל כי אם את רשות השידור היו מנהיגים דן שילון ו/או אלכס גלעדי הם היו נוקטים במדיניות שיווק ציבורית שונה, אגרסיבית הרבה יותר. ועוד דבר. ברשות השידור לא הייתה קיימת מעולם מחלקה שתפקידה היה לפַרְסֵם ולשָוֵוק את השידור הציבורי (חוץ ממחלקת ההגשה ורֶצֶף המיושנת בראשות גב' חנה קלופפר וגב' יפה מישורי אחריהׂ וגם לא מנגנון שתפקידו להגן על השידור הציבורי מפני הביקורת המוטחת בו שוב ושוב . רשות השידור לא "לִכְלֵכָה" את ידיה ביחסי ציבור ושיווק . כאינדיבידואליסט וסוליסט שהגיע להישגיו הציבוריים והאישיים (חתן פרס ישראל ב- 1976) ללא סיוע של יחסי ציבור מבחוץ , חשב אולי מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (בשנים 1998 – 1993) שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הממלכתית יכולה להסתפק בשידורי ה- Promo העצמיים שלה. ואם לא חשב כך, נהג כך, וצריך להדגיש גם שסביבתו נהתה אחריו. ההנחה שהשידור הציבורי הוא מוּצר טוב שמוֹכֵר את עצמו אוטומטית ואיננו זקוק ליחסי ציבור הייתה שגיאה. גופי שידור פופולאריים בעלי מוניטין גדול יותר מרשות השידור וגם חברות כלכליות ומסחריות ידועות שאינם זקוקים אולי ליחסי ציבור ופרסום בשל ההצלחה המוכחת שלהם במשך שנים, אינם מרשים לעצמם להתנהג על פי דפוסי מחשבה נאיביים כאלה . הם שומרים את עצמם בצורה מחושבת ומתוכננת באמצעות יחסי ציבור ושיווק בתודעת הקהל , שבתוכו הם פועלים , ואל הצרכן הזה הם מכוונים את שיווק מרכולתם . האם חברת "קוקה קולה" אינה זקוקה ליחסי ציבור ושיווק מסחרי מסיבי בשל הצלחתה הכבירה בארה"ב ובעולם כולו ? האם המוניטין שלה בלבד מוכר את ההצלחה שלה ? התשובה שלילית . התמונה הבאה מעידה כאלף עדים על חשיבות נקיטת מדיניות יחסי הציבור ושיווק מתמיד כל הזמן בכל ימות השנה גם של חברה מסחרית מצליחנית אמריקנית ברמתה של "Coca – Cola" . זה גם מה ששמעתי מקברניטי "קוקה קולה" בעת שהותי באטלנטה באולימפיאדת אטלנטה 1996 .

טקסט תמונה : יוני 1996 . לונדון . "1996 – EURO" (אליפות אירופה למדינות בכדורגל 1996). אנוכי עומד מימין מתבונן בשלט פרסום של חברה מצליחנית , שלמרות שגשוגה העצום בארה"ב ובכל רחבי תבל, אינה חדלה לשמור את התודעה שלה בקרב הציבור 365 ימים בשנה באמצעות יחסי ציבור ושיווק אגרסיביים. (צילום ששי אפרתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והנהלת רשות השידור הניחו במשך שנים הנחת יסוד אוטומטית כי אין להגיב נגד הביקורת המוטחת, ואמרו לעצמם, "עבודתנו מדברת בעד עצמה". זאת לא רק שגיאה. זאת כניעה מפני שהיא מותירה את הצופים מבולבלים. הגישה האנכרוניסטית של השידור הציבורי הטלוויזיוני כלפי צופיו ומבקריו, "שיגידו כולם מה שהם רוצים, ממילא הכלבים נובחים והשיירה עוברת", הייתה מוטעית מיסודה. על רשות השידור הייתה מוטלת החובה להגיב באסרטיביות, בביטחון, ובכֵנות לדברי הביקורת המושמעת כלפיה מכל הכיוונים.

אפילו ה- "ניו יורק טיימס" העיתון היומי האמריקני האיכותי ורב התפוצה וההשפעה, הודיע לא מכבר כי הוא מתכוון לנקוט במדיניות חדשה ולהתחיל להגיב על הביקורות המופנות כלפיו באופן תדיר מימין ומשמאל, "וללכלך" את ידיו במעט יחסי ציבור. החלטה זו היא חלק מחזון מיוחד שגיבש העיתון במטרה להשיב לעצמו את אמון הקוראים. מה שטוֹב ל- "ניו יורק טיימס" טוב לכל גוף עיתונאי משדר, וודאי לרשות השידור. אף על פי כן ולמרות הכל נחשבו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בשנים 1998- 1993 וגם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בשנים 2000 – 1993 לנושאי הדגל של השידור הציבורי בהא הידיעה במדינת ישראל. כישרונו של מוטי קירשנבאום ומשקלו הסגולי הטלוויזיוני מציבים אותו לא רק כמנהיג נבחר של השידור הציבורי במדינת ישראל אלא גם כמֵגן שלו. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, והקרוי, "מלחמת הדיאדוכים", במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

אינני יודע אם יָאִיר שְטָרְן מנהל הטלוויזיה ובכירים אחרים בשידור הציבורי דָוִד "דוּדוּ" גִלְבּוֹעַ ורָפִיק חַלָבִּי מנהלי חטיבת החדשות, ומנהלת חטיבת התוכניות גב' דליה גוטמן בתקופת מוטי קירשנבאום , היו תמיד שותפים לדעתו של המנכ"ל שלהם והסכינו עִמוֹ. אני יודע שמעולם לא ראיתי אותם מתייצבים נגדו . פעם רכש מנהל מחלקת סרטים קנויים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בֶּנִי רוֹזָ'נְסְקִי את סידרת סרטי גֵ'יְימְס בּוֹנְד (James Bond) בכיכובו של שון קונרי להקרנה בלעדית אצלנו. יאיר שטרן לא ערך שום קידום חיצוני ולא עשה יחסי ציבור בעיתונות לסדרה המיתולוגית שתפשה מקום חשוב בלוח השידורים שלוֹ ב- Prime time. "עזוב", אמר לי באחת מישיבות הבוקר, והוסיף, "ה- Promo הפנימי אצלנו מספיק. לא צריך Promo חיצוני. האנשים כבר יראו את זה מעצמם". מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן ניהלו את השידור הטלוויזיוני הציבורי בשנים 1998 – 1993 בדרכם שלהם. הם לא חפו משגיאות. אני חושב ששניהם היה טובים בהרבה במעשים מאשר בהצהרות.

ב- 1994 שידרתי עם הצוות שלי לקראת מונדיאל ארה"ב 94' סדרה דוקומנטרית מרתקת ובלעדית בת  15 תוכניות שסיפרה את תולדות משחקי גביע העולם בכדורגל מאז זכייתה של אורוגוואי במונדיאל הראשון ב- 1930 ועד לטורניר 1990 בו זכתה גרמניה . קניתי את הסדרה המצוינת מחברת "PRISMA". כל פרק הכיל צילומים נדירים ומִשכו היה כשעה . אסור היה כמעט לדבר על זה . הסדרה שודרה כסוד כמוס ללא שיווק. זה מעניין. מוטי קירשנבאום ואורי פורת ניהלו בעשור ה- 90 רשות שידור שעשתה, הפיקה, ויצרה גם הרבה דברים מצוינים אך לדאבון לֵב הייתה עצלנית ביחסי הציבור והשיווק שלה. מערכת הדוברות אם הייתה קיימת כזאת לא קידמה מעולם דבר , גם לא את מוצרי השידור הטובים . לי היה נדמה שלהם היה נדמה כי לא נדרש ואין צורך להעניק תנופה ולקַדֵם מוצר שידור טוב המקדם את עצמו ממילא . הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור נעדרו כל אוריינטציה של שיווק . יכול להיות שהכסף הציבורי שהגיע באופן אוטומאטי מידֵי שנה לקופת הרשות ממשלם האגרה דיכא כל יוזמת שיווק . שני ערוצי הטלוויזיה המסחריים במדינת ישראל ערוץ 2 וערוץ 10 עסוקים כל העת בשיווק עצמי של התוכניות שלהם מעבר למסגרת הפנימית של הרשת. בצדק. החובה הזאת מוטלת גם על השידור הציבורי. חברת המשקאות האמריקנית המצליחה "קוֹקָה – קוֹלָה" מעניקה כל יום תנופה מחודשת לגלגל השיווק ויחסי הציבור שלה , למרות שהמשקה הקל והפופולארי קנה לו אחיזה כלכלית איתנה בכל מקום ופינה ברחבי תבל . לא כל שכן כשמדובר ברשות שידור ציבורית הפועלת בסביבה תחרותית . היא חייבת לקדם ולשווק את עצמה כל הזמן וללא הפסקות גם במישור החיצוני ולהזכיר לציבור שיש באמתחתה חומרי שידור מצוינים .

בשעה שנודע למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום כי מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 החדש בהנחיית יעקב איילון ומיקי חיימוביץ', מתוכננת לעלות "לאוויר" בשמונה בערב כשעה לפני זמן שידור "מבט" בתשע בערב כמקובל מזה עידן ועידנים , החליט מייד להקדים את "מבט" שלוֹ גם כן לשמונה בערב. המנכ"ל רצה להילחם "ראש בראש" בחדשות ערוץ 2 . והוא אומנם הסיט אותה לשמונה בערב. אורי פורת שהחליף את מוטי קירשנבאום ב- 1998 קבע שזאת הייתה שגיאה מקצועית והחזיר את "מבט" לתשע בערב. מוטי קירשנבאום שבר ב- 1993 באחת את הרגלי הצופים במדינת ישראל שנהגו לצפות במשך 25 שנה רצופות בתשע בערב במהדורת "מבט" של הטלוויזיה המונופוליסטית . את מהדורת "מבט" של תשע בערב נהגו לכנות מְדוּרָת השבט הקדושה. מוטי קירשנבאום היה המנכ"ל הראשון שהרחיב את תוכנית החדשות המסורתית בת החצי שעה לארבעים וחמש דקות. המהדורה המורחבת כללה בפעם הראשונה באורח קבע מוספי ספורט וכלכלה יומיים נרחבים כדוגמת העיתונות הכתובה . אני יודע כי מוטי קירשנבאום נהג להתפאר מעת לעת בפורומים סגורים בשידורי החדשוֹת והספוֹרט שלוֹ . הוא ראה בהם את חלון הראווה הראשי של כלל רשות השידור . היה זה מוטי קירשנבאום שדחף בזמנו את תעשיית "הדְיוּקוֹ – דְרָמָה" (Duco Drama) המקורית שדנה בהווייתה של החברה הישראלית לעבר המסך הציבורי שלה בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. בתקופתו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור בחמש השנים שבין 1993 ל- 1998, שודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סדרות הדרמה של "קו 300", "פרשת קָסְטְנֶר", ו- "עו"ד סִיטוֹן". מוטי קירשנבאום היה האיש שהציע ל- "חמישייה הקאמרית" הצעה שלא הייתה יכולה לסַרֵב לה וחִילֵץ אותה מזרועות חברת "טלעד" ומידיו של המנכ"ל שלה עוזי פלד, כדי להביאה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הדבר הוציא אז את עוזי פלד מדעתו . מוטי קירשנבאום בנה מחדש בשנות שלטונו חלק מיסודותיה הרעועים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , וקומם אותה במקומות רבים משֶפֶל . מוטי קירשנבאום היה האיש שטיפח כמנכ"ל רשות  השידור את יאיר לפיד לעיתים באופן אישי כמעט , ובנה אותו מבחינה מקצועית כמגיש תוכנית הבידור המרכזית "סוף שבוע" בערבי שישי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זה היה לפני שנים רבות. יאיר לפיד הפך בינתיים למגיש "אולפן שישי" מגזין החדשות השבועי של חברת החדשות בערוץ 2 . חלק מהצלחתו המקצועית הוא חייב למוטי קירשנבאום אם יש בכלל צורה כזאת של חובת תודה בין אנשי טלוויזיה שעלו לגדולה. אותו מוטי קירשנבאום וגם יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה כשלו בניסיונם בתקופה היא להפוך גם את המגיש והמנחה רָזִי ברקאי לכוכב טלוויזיה. רָזִי ברקאי עיתונאי בחסד עליון מהטובים במדינת ישראל , הגון וישר וחד מאוד, הגיש תקופת מה תוכנית אקטואליה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. תוכניתו החדשה כונתה, "ערוץ 1", אך הוא נכשל. לא מפני שלא היה מוכשר , אלא בגלל שלא הוכן כראוי ע"י אלה שמינוּ והזמינו אותו לכֵּס הטלוויזיה . גולת הכותרת לפועלו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור הציבורית הייתה הפקת מסודרת ושיטתית לאורך שנים של הסִדרה "תְּקוּמָה", שנועדה להשקה ב – 1998, שנת היוֹבֵל להקמתה של מדינת ישראל. גדעון דרורי ז"ל מונה להיות המפיק והעורך הראשי של הסדרה המונומנטאלית בת עשרים ושתיים הפרקים שתיעדה את תקומתו של העם היושב בציון. בהפקת "תְּקוּמָה" הושקע מאמץ תחקירי עצום . הסדרה נהנתה מתרכובת מוצלחת של מחולליה שנחנו בידע טלוויזיוני, כשרון, ומוטיבציה. עלות ההפקה עמדה על סכום של כ- 000 000 6 (שישה מיליון) דולר. שידור "תְּקוּמָה" היה הישג מזהיר של הטלוויזיה הציבורית, אך כישלון בשיווקה. היא סבלה מיחסי ציבור עצֵלים , חוסר הכנה והכוונה נכונה של דעת הקהל. צורת הכנסתה של הסדרה החשובה כמוּצַר שידור חדש לשוּק הייתה חובבנית.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן, ומנהל חטיבת התוכניות אליעזר יערי הטילו בחודש מאי 1994 את תפקיד המפיק והעורך הראשי של הסִדרה הדוקומנטארית היוקרתית (שווה בעוצמתה לסדרה "עמוד האש" של יגאל לוֹסין ב- 1980) על כתפיו של גדעון דרורי אחד מטובי האנשים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים ומהוותיקים שבה. גדעון דרורי היה לא רק עיתונאי בעל ניסיון רָב אלא גם עורך ומפיק רציני מן המעלה הראשונה. הוא שימש בעבר מנהל מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בשנים 1990 – 1986 והיה מנהל מחלקת עריכת סרטים בפילם מ- 1972 עד 1981, ועורך סרטים מצוין בזכות עצמו . גדעון דרורי השקיע את כל כוחו ומרצו במשך שלוש שנים וחצי במלאכת התחקיר המורכבת וההפקה המסובכת . גִדְעוֹן דְרוֹרִי זוכר : "זאת הייתה מלאכה מורכבת . סייעה בידי בפיתוח ועיצוב הסדרה "תקומה" אסתר דַר. כעורך ראשי של "תקומה" היה עלי לקבוע את אופייה וסגנונה של הסדרה, להגדיר את נושאיה, ולבחור ולשבץ את הבימאים ל- 22 הפרקים. הקמתי מערכת ענפה של 150 (מאה וחמישים) אנשים שכללה בתוכה 19 בימאים, 8 תחקירנים ו- 5 יועצים מהאקדמיה. כל בימאי קיבל סינופסיס של הסרט אותו התבקש לביים, לצד הנחיות מפורטות על דרך עיצובו. הבימאים התבקשו להגיש תסריטים ולבססם על תחקיר בשטח. עד לשלב הצילומים התנהל דיאלוג אינטנסיבי ביני לבין הבימאים ובמקביל גם ביני כעורך על לבין יועצי הסדרה. בימאים שתסריטיהם אושרו (מהלך נרטיבי , מבחר מרואיינים וכו') הוזמנו לצפות בחומרי הצילום ההיסטוריים של ארכיון "תקומה", וקיבלו את רשותי לצאת להפקת צילומיהם. לקראת שלב העריכה צפיתי בחומרים המצולמים ולאחר מכן ערכתי מעקב צמוד שכלל צפיות בחומרים ושיחות רבות עם הבימאים. בהתדיינות עם מפיקי ובימאי פרקי הסדרה השונים היה עלי להקפיד על דיוק ומהימנות הצגת העובדות ההיסטוריות. נדרשתי למנוע הטיות אידיאולוגיות ולדאוג לאיכות הסיפור של כל פרק ופרק, ולצורתם של הפרקים".

טקסט תמונה : עשור ה- 90 של המאה שעברה. גדעון דרורי ז"ל עורך ומפיק "תקומה" . הוא בלתי נשכח. אחד מאנשי הטלוויזיה החשובים ביותר בתולדות השידור הציבורי. (התמונה, באדיבות משפחת דרורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשהסתיימה הכנת 22 הפרקים והסדרה הייתה מוכנה לשידור ב- 28 בדצמבר 1997 , שָגוּ הנהלת הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור שגיאת יחסי ציבור קשה בטיפולם באֵפּוֹס האדיר הזה . למרות שהפקת הסדרה "תְּקוּמָה" הייתה אחת מפסגות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז נוסדה ב- 1968, היא לא חוותה יחסי ציבור ושיווק ההולמים יצירה טלוויזיונית דרמטית וייחודית בסדר גודל כזה, באיכות, וברמת מחקר והפקה גבוהים. ל- "תְּקוּמָה" גם לא הוענק שיווק מודרני ואגרסיבי כנדרש כפי שסבר גדעון דרורי ז"ל . מחולליה הסתפקו בפרסום שטחי וחובבני חסר שיטה כאילו מדובר בשידור טלוויזיוני שכיח מן המניין . הם חשבו שההישג הגדול הוא עצם ההפקה ושידורה על המסך הציבורי – ממלכתי ולא בפּרסומה ושיווקה . זאת הייתה טעות . אסטרטגיה של חובבנים. "תקומה" הפכה בעל כורחה לשנויה במחלוקת . מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן ומנהל חטיבת התוכניות אֵלִיעֶזֶר יערי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שגו כשנָהוּ בעיניים קשורות אחרי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בעניין יחסי הציבור והשיווק. אפשר לראות היום שכל סרט טבע של מוטי קירשנבאום בערוץ 10 זוכה ל- Promo, הכוונה, ופרסום ביתר יעילות מאשר זכתה לו "תְּקוּמָה" לפני שלוש עשרה שנים בערוץ 1 המסורבל והכבד. 22 פרקי הסדרה המונומנטאלית הוקרנו ברֶצֶף של חמישה חודשים ללא מנוף הכרחי של הכנת דעת קהל במדינה שסועה ומפולגת, ללא יחסי ציבור אלמנטריים, וללא ידע מינימלי בשיווק בכל מהלך תקופת השידור הארוכה של הסִדְרָה. הפרק האחרון הוקרן ב- 24 במאי 1998 כשלושה וחצי שבועות לאחר יום העצמאות ה- 50 למדינת ישראל. ערכה העצום של סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית המרשימה הזאת שהייתה חד פעמית, נבלע בתוך ההמולה שיצרה סביבה. במקום כלשהו היא הלכה לאיבוד. לסדרה החשובה נבחר והוענק השם ההרואי "תְּקוּמָה". איש ברשות השידור (איננה אמונה מטבע בריאתה לנהל יחסי ציבור ושיווק) לא טרח להסביר לפני שידורה של הסדרה לאומה המפולגת והשסועה פוליטית, דתית, וכלכלית, מרובת המפלגות בה דרים יהודים וערבים בכפיפה אחת, לא תמיד בהסכמה אלא בכורח האילוץ, כי ה- "תְּקוּמָה" הזאת כפי שהיא מוצגת בחלק מפרקיה נעשתה גם על חשבונו של עם אחר, ולכן היא שנויה בחלק מפרקיה במחלוקת חריפה . לא רק בתוך הציבור היהודי על פלגיו השונים, אלא גם בין הציבור היהודי בכללו לבין כלל הציבור הערבי במדינת ישראל. מחלוקת קשה ועקרונית הקיימת עד עצם היום הזה. האינתיפאדה השנייה רק החריפה וחידדה את היריבות בין שני חלקי הציבור היהודי והערבי. היא הגיעה לשיא בחודש אוקטובר 2000, כשכוחות משטרת ישראל ומג"ב הרגו 13 ערבים בעת הפגנות ההזדהות של הציבור הערבי בכפרים הערביים במדינת ישראל עם יו"ר הרשות הפלשתינית יאסר עארפאת , הפגנות שהתפתחו למהומות אלימות . פרקי הסדרה שהוכנו ע"י בימאי טלוויזיה ישראליים , אך שונים בהשקפת עולמם המקצועית וזווית ראייתם הפוליטית, הולידה וגררה וויכוחים קשים ומרים ופלגנות שלא לצורך בציבור. שיאה של המחלוקת הייתה התפטרותו של המנחה והקריין הראשי של הסדרה "תְּקוּמָה" הזָמָר הלאומי יורם גאון. הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור לא הבינו שעצם שמה ההרואי של הסדרה "תְּקוּמָה", יוצרת ציפיות מוקדמות המסתכמת בהגדרת מאבקם של "הטובים נגד הרעים", ונותנת הכשר לצופים רבים בסלון ביתם לחשוב, שכל מעשה התיישבות וכיבוש שנעשה בארץ הזאת ע"י המתיישבים היהודים מאז ראשית המאה הקודמת הוא מוצדק וכשר לחלוטין. כאילו לא היה מעולם על אדמת ארץ ישראל עם אחר מאז חורבן בית המקדש. את המחלוקת הקשה שפרצה בארץ ניתן היה למנוע ע"י הכנת דעת הקהל מתאימה באמצעות יחסי ציבור נכונים ושיווק חכם . ישנן פנים ודרכים רבות במדינה דמוקרטית להכנת דעת קהל בעת שיווק מוצר צריכה חדש. יש לכל אלה כינוי ושם משותף, "יחסי ציבור, שיווק, ופרסום". לרשות השידור לא היה בְּדַל ושמץ מושג בכל אלה. הטיפול ביחסי הציבור של עצמה היה כל כך עלוב, עד שאין זוכרים כלל את שמו של יוצר ומפיק והעורך הראשי של הסדרה "תְּקוּמָה". גדעון דרורי אישיות טלוויזיונית דגולה רבת הדר ופעלים, מאֹשיות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר – נשכח. מדהים לחשוב שאיש מוכשר כמוטי קירשנבאום היה משוחרר מעול המחשבה שלהצלחה חייבים לעזור להצליח. רשות השידור נשארה מיותמת מיחסי ציבור גם לאחר הליכתו של מוטי קירשנבאום.

הרבה פעמים הרהרתי ביני לבין עצמי , האם כל מנכ"ל שסיים את תפקידו חשב בכלל בעתו שנחוץ להביא לידיעת הציבור דו"ח שקוף ומדויק , באיזה מצב קיבל את רשות השידור מקודמו , ובאיזה מצב הוא מוסר אותה לבא אחריו . האם חשב לעשות זאת בצורת מסיבת עיתונאים מסודרת ? האם בחר להתראיין בתקשורת כדי להציג את הישגיו בחמש שנות כהונתו ? האם רצה לחשוף את עצמו לשאלות הנוקבות של אזרחי הממלכה לאחר סיום מלאכתו ? האם נפרד כהלכה ובצורה מכובדת בתום כהונתו מעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנשי הרדיו של "קול ישראל" אותם הנהיג חמש שנים ? שום מנכ"ל בהיסטוריית רשות השידור לא נפרד ציבורית ובפרהסיה מהרשת אותה ניהל . רשות השידור הממלכתית היא נֶכֶס מובהק של הציבור . היא בעצם פיקדון מובהק שהופקד למשמרת בת חמש שנים בידיו של מנכ"ל כזה או אחר , שמונה להניעה ולהצעידה לפנים . מעניין מאוד לדעת אם כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם , חשו באמת שהם נושאים אחריות ציבורית כבדה , ותמכו אומנם ברעיון "הפיקדון והמשמרת" למען הבאים בעקבותיהם .

פרשת שידורי הטלוויזיה של משחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל סלוניקי 2000 במדינת ישראל "ראש בראש" בין הערוץ הציבורי לבין ערוץ 5 בכבלים , היא צֵל מתמשך של תפקוד לקוי , והיעדר מינימום יחסי ציבור ושיווק של השידור הציבורי השאנן והסטגנאטי, גם לאחר שמוטי קירשנבאום האינדיבידואליסט סיים את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נכנסה להרפתקת השידור התחרותית נגד ערוץ הספורט (ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים) באיחור רָב וברגע האחרון ממש. ערוץ 5 העתיק את מדיניות יחסי הציבור והשיווק של רשתות טלוויזיה מסחריות והפיק תועלת מרובה בעוד ערוץ 1 הציבורי שמר על סטגנציה והתכנס בדלת אמותיו. צריך לומר במילים החריפות ביותר שערוץ 1 ורשות השידור לא השכילו לעשות דבר בתחום יחסי הציבור ושיגור המסר למען עצמה וצופיה אף על פי שהעניין היה כה חיוני ונדרש ביותר. למרות כניסתה בשלב כה מאוחר לתחרות השידור הטלוויזיונית היא נעדרה כל שֶמֶץ של כּשרון שיווּק ולא נקטה בשום ניסיון להילחם בצורה מקצוענית על ליבּו ועיניו של הצופה הפוטנציאלי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שַרְדַה ויצאה ממאבק השידור הזה כשידה על העליונה, אך לא בגלל היותה מוכשרת, אלא מפני שעמדו לרשותה עובדים אמיצים בעלי יכולות הדבקים ללא תנאי ועד כלות כוחותיהם במשימת השידור. עם עובדות הרייטינג לא ניתן להתווכח. ערוץ הספורט (5) בכבלים אלוף יחסי הציבור והשיווק לא ידע להפסיד בכבוד לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא התנהג בביטחון עצמי רב מידי בטרם קרב ובארוגנטיות. סייעה בידיו ופמפמה אותו ללא הֶרֶף עיתונות ספורט שחצנית וכושלת. שום עיתון (למעט "הָאָרֶץ") לא מצא צורך להַלֵל ולשבח את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהביסה ללא תנאי את ערוץ הספורט (5) בכבלים ברייטינג גורף. אין ספק בכלל שאילו היו התוצאות הפוכות היו מוצאים עורכי העיתונים כל דרך להחניף למנצחים. היחסים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שזכתה בהתמודדות וערוץ 5 בכבלים שהפסיד בה – השתבשו במהירות . בשבת – 22 באפריל 2000 הם הפכו כבר לקרע גלוי בעקבות דברי הפרשנות של אבי רצון עורך הספורט של "הארץ" , בתוכנית "שירים ושערים" ברדיו "קול ישראל".  "מלכתחילה לא הייתה תחרות בשידורי ה- Final Four  בין ערוץ הספורט שהוא ערוץ הילדים , לבין העיתונאות והשידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1", לעג אבי רצון לאנשי ערוץ 5, ואמר את הטקסט הזה למאיר איינשטיין, שהספיק כבר לחזור מסלוניקי וליטוֹל את המיקרופון של תוכנית הרדיו הפופולרית.

למחרת השיג אותי טלפונית זַעוּף וכעוס מיילן טנזר. טקסט השיחה שלו היה מאוד לא לרוחי . הוא האשים את מדיניות ההתנשאות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום השידורים מסלוניקי והודיע לי, "שאם אבי רצון המשמש כפרשן הכדורגל של רשות השידור מתבטא בצורה שכזאת נגד ערוץ הספורט , אז אין לו כל חשק עכשיו להעביר נתח מהכדורגל לטובת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1". הייתי המום. במו"מ שקיימנו עמו מנהל הטלוויזיה ואנוכי לפני משחקי ה- Final Four , הוא הבטיח לנו בלחיצת יד , ואמר ליאיר שטרן ולי : "זה רק עניין של שבועיים – שלושה עד שנחתום על עסקת הכדורגל בה יוכל ערוץ 1 לשָדֵר ישיר מידי שבת את משחקי ליגת העל בכדורגל לעונת 2001 – 2000" . הסכמנו לשלם אז לערוץ הספורט 5 מיליון דולר בשניים – שלושה תשלומים , תמורת הזיכיון לשדר ישיר מידי שבת את המשחקים המרכזיים בליגת העל [4]עכשיו נסוג מיילן טנזר מהבטחתו בע"פ שנתן למנהל הטלוויזיה ולי . יחסי השידור שלנו עם ערוץ הספורט עלו על שרטון ונותבו בעל כורחם אלֵי סלעי מִשְבָּרים . מיילן טנזר חש מאוים ע"י השידור הציבורי . התברר כי אם עומדים לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ממון וטכנולוגיה ועמם אמצעי שידור מתאימים, היא מסוגלת להשיב מלחמה שערה, ובעלת פוטנציאל לנצח כל יריב בכל תחום שידור.

ביום שישי – 21 באפריל 2000 ובמהלך כל השבוע שלאחריו הגיעו למחלקת הספורט מאות ברכות טלפוניות (אינני מגזים בכמות) של ידידים וקולגות מכל רחבי המדינה שדנו כולן בניצחונו המדהים של ערוץ 1 על ערוץ 5 . מרכזיית הטלוויזיה התפוצצה . ראשון המברכים היה מנכ"ל רשות השידור לשעבר מרדכי "מוטי" קירשנבאום. את דברי בירכתו תחת הכותרת , "ניצחון הכנופיה מרוממה", פִּרסֵם עיתון "הארץ" ביום שני – 24 באפריל 2000 [5]. תבוסתו המוחצת והמפתיעה (כביכול) של ערוץ הספורט (5) בכבלים ב- Final Four של סלוניקי 2000 לשידורי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוותיקה בראשותו של יואש אלרואי הזָקֵן והסָב – עלתה לסדר היום הלאומי.

ראה "הארץ" מ- 24 באפריל 2000 . מאמרו של מנכ"ל רשות השידור לשעבר מוטי קירשנבאום "ניצחון הכנופיה מרוממה" בעיתון "הארץ" לאחר התבוסה והנוק אאוט המוחץ שהעניקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים . 

מיילן טנזר מנהל ערוץ 5 בכבלים המום ומאוכזב נזעק להגן על הישגיו המדומים של הערוץ שלוֹ . ביום שלישי – 25 באפריל 2000 לימד סנגוריה על הערוץ שלוֹ במאמר בעיתון "הארץ". כותרת "הניצחון שלנו" הוצבה בראש מאמרו [6].

ראה "הארץ" מ- 25 באפריל 200 . זהו מאמרו של מיין טנזר "הניצחון שלנו" כפי שפורסם בעיתון "הארץ" בעקבות תבוסת השידור שלוֹ נגד מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . 

הוא כמובן לא סיפר לקוראי "הָאָרֶץ" שאדריכלות ההסכם לשידור משותף עם הטלוויזיה הישראלית נבעה מאילוצים כספיים כבדים ולא בגלל רצון טוב של הטלוויזיה בכבלים . כשכתב שהוא לא פגוע ולא מאוכזב, הבנתי עד כמה הוא חש מובס. האותיות יכולות היו אולי להסתיר חלק מתחושת המפולת אולם לא מעשיו והחלטתו שלא לחלוק את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי עם חטיבת הספורט בראשותי בשידור הציבורי. מר מיילן טנזר שגה נואשות כשאפשר לי להיכנס לתחרות "ראש בראש" נגדו ולחלוק עמו את זכויות השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי – אפריל 2000 גם אם שילמנו לו מחיר מופקע. שום ערוץ טלוויזיה ארצי ו/או בכבלים בארץ ו/או בחו"ל שמכבד את עצמו איננו מאפשר ליריביו דריסת רגל בטריטוריית השידור הבלעדית שלו, בעיקר כשמדובר באירוע ספורט בינלאומי רלוואנטי כל כך נחשק ומבוקש ע"י צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. ברגע שיו"ר דירקטוריון "פלא – פון" מר קובי בן גור העניק לי חסות בגובה של 250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר היה לי ברור שאנוכי הולך לא רק לנצח אותו אלא להביס אותו באופן מוחץ. ללא תנאי. קובי בן גור יכול להעיד שאת זאת אמרתי לו מפורשות בטרם יריית הזינוק. האמת ש- קובי בן גור נתן לי רבע מיליון דולר כשעדיין חשבתי שאני בעל הבית הבלעדי לאחר שחברות ערוצי הכבלים החליטו להיפטר כליל מזכויות השידורים של האירוע ולמכור אותן לנו תמורת 1.000000 (מיליון) דולר ואח"כ חזרו בהן. הוחלט כאמור לבסוף כי ערוץ 1 וערוץ 5 ישדרו את האירוע "ראש בראש" במקביל, כל אחד בכוחותיו הוא. או אז היה רגע אחד שקובי בן גור התחרט והעריך שרבע מיליון דולר הוא סכום גדול מידי מפני שמיילן טנזר מערוץ 5 יביס את יואש אלרואי הזקן והסב בקלות במדד הרייטינג. מה שעשה מר מיילן טנזר, הכנסתו של ערוץ 1 להתחרות נגדו "ראש בראש" היה מעשה התאבדות טלוויזיוני שבמידה רבה נכפה עליו ע"י הבוסים שלו בערוצי הכבלים מת"ב, גוונים, וערוצי זהב .

כעבור יומיים הגיע תורי לנתח ולנמק את סיבות ניצחונה המזהיר והצפוי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בנסיבות ה- Final Four. כותרת מאמרי מעל הבימה המכובדת שהעניק לי עיתון "הארץ" הייתה, "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש" . מוטי קירשנבאום, מיילן טנזר, ואנוכי, קשרנו כל אחד לכותרתו את המילה "ניצחון" . מעולם לא היה לי עונג גדול יותר מאשר להחטיף נוק אאוט לצוות השידור של ערוץ 5 יורם ארבל ופרשנו עופר שלח . כך נימקתי אני ניצחונה ההיסטורי של מחלקת הספורט  [7] .

ראה "הארץ" מ- 27 באפריל 2000. זו המאמר שלי "כרוניקה של ניצחןן ידוע מראש" בעיתון "הארץ" לאחר הניצחון הדרמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים). 

הצלחת שידורי ה- Final Four של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1, עוררה הדים חיוביים עצומים ברשות השידור. מנכ"ל רשות השידור עצמו אורי פורת כתב לי שלושה ימים לאחר תום מבצע שידורי סלוניקי מכתב נרגש באמצעות מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי. הנה הוא כלשונו [8].

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מעניק צל"ש לי ולעובדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום מבצע שידורי ה- Final four האירופי בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מילאתי את בקשתו ותליתי את מכתבו של המנכ"ל לידיעת הנוגעים בדבר בשני מקומות מרכזיים בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הניצב בשכונת רוממה בירושלים : במחלקת הספורט בלֵב לִיבָּה של חטיבת ההנדסה שכה אהבתי והערכתי ובחדרי המאסטר שלה. החלטתי להגיב למכתבו של המנכ"ל בעיקר לנושא שכותרתו, "תנאי תחרות קשים במיוחד", שהוא במו ידיו והחלטותיו כפה עלי יחדיו עם סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי, כשלפתע השיגני ברכתו של רָפִיק חַלָבִּי. מנהל חטיבת החדשות כתב לי מכתב הערכה נרגש במיוחד [9] . בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשכונת רוממה בירושלים שררה אופוריה. ניצחון הרייטינג יצר גאווה.

טקסט מסמך :  23  באפריל  2000 . זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע הפקת השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של משחקי ה- Final  four  בסלוניקי 2000  בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

למחרת ביום שני – 24 באפריל 2000, מיהרתי להשיב למנהל החדשות רפיק חלבי על מכתבו החַם. בקשתי אותו לפעול ולהירתם להשגת זכויות השידור של משחקי מכבי ת"א בכדורסל בשנים הבאות ולמשחקי ליגת העל בכדורגל שכה נכספנו אליהם. ידעתי שבהיעדרו של יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה המצוין (הפורש מתפקידו בתוך 6 ימים) יקשה הדבר שבעתיים [10].

rafik

טקסט מסמך : 24 באפריל 2000 . תשובתי למנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי בתום הצלחת מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . המסר היה שצריך לנצל את ההצלחה גם בתחומי שחדורי אירועי הספורט הרלוואנטיים האחרים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ניצחונה הגדול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והתבוסה שנחל ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) , הצדיקה את תפישת עולמי הנוגעת לפילוסופיית השידור ומהות ודרך העבודה העיתונאית ברשת הטלוויזיה בה עבדתי לאורכן של עשרות שנים . מחלקת הספורט של הערוץ הציבורי היטיבה לשמור כל העת על התייחסותה הרצינית לסיקור האירועים , מהימנות עבודתה העיתונאית , וראשוניות הדיווח . עובדה שבשעת מבחן ציבור הצופים במדינת ישראל שמר לה אימונים . שום "קליפיזציה" מוסיקלית של ערוץ הספורט איננה מתחרה לטווח ארוך עם עיתונאות רצינית . ניצחונה של הטלוויזיה הישראלית על ערוץ הספורט בכבלים גדול עוד יותר לנוכח "קמפיין" מאורגן שנמשך זמן רב בעיתונות הארצית נגד מחלקת הספורט שלה ומנגד האדרת שמם של ערוץ הספורט בכבלים וערוץ  2 המסחרי . התבוסה של ערוץ הספורט בהתמודדות נגד השידור הציבורי היא טוטלית בכל קריטריון ואמַת מידה ובעיקר נוכח העובדה שעומדת לרשותו מערכת משומנת ומשוכללת של יחסי ציבור ושיווק , החסרים כאמור לטלוויזיה הישראלית ורשות השידור . הניצחון הדרמטי של ערוץ 1 הציבורי בסלוניקי מֵעיד כאלף עדים על ההבדל הקיים החוצץ בין שני מקורות השידור . אין תחליף לעיתונאות ישרה , אמינה והוגנת , וגם ראשונית הפועלת ללא מורא וללא משוא פנים (בכל תחום בחיינו) במדינה דמוקרטית בת חורין . לא בכדי הִכָּה הערוץ הציבורי את ערוץ הספורט (5) בכבלים וגם את ערוץ 2 שוֹק על ירֵך בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000, כל אחד לחוּד ואת שניהם ביחד. הניצחון הסנסציוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עורר הדים עצומים בתוך רשות השידור . לרבים אצלנו וברשות השידור כולה נראה היה כי מחלקת הספורט שלי מובלת לטבח טלוויזיוני במאבק עם ערוץ הספורט . יחסי הציבור המרשימים הרצופים והאפקטיביים של ערוץ הספורט ואגרסיביות השיווק , שבאו לידי ביטוי בעיתונות הכתובה וגם באמצעות ערוץ  2 , פעלו את שלהם והשפיעו על כולם . על פי הערכות "המומחים" למיניהם עמד ערוץ 1 בפני תבוסה מוחצת . לא היה בכך ספק . משהגיעה בשורת הניצחון הופתעו כולם . אך לא אני . היו לי אוהדים בהנהלת הרשות . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב , התרשם אף הוא מאוד ממבצע השידורים הארוך , והביע את תודתו על הניצחון הסוחף . כך כתב לי [11] .

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000. זהו מכתב הערכה ששלח לי ולאנשיי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב יצא ממש מגדרו לנוכח הניצחון הגדול של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים). הוא שלח לי כשי את מפות הרייטינג הענקיות של הצפייה בטלוויזיה ב- 18 וְ- 20 באפריל 2000, המצביעות על ההישג הבלתי רגיל של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ועל תבוסות ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 מול השידור הציבורי [12].

טקסט מסמך :  18 באפריל 2000 . זוהי מפת תבוסת הרייטינג שהנחילה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לערוץ 5 וערוץ 2 לכל אחד לחוד ולשניהם יחדיו ביום שלישי – 18 באפריל . את גרף הרייטינג הכין עבורנו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב . הוא הגיש לי אותה כשי . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן היה כה נרגש מהניצחון שלנו באותו ליל שלישי – 18 באפריל 2000 עד שהרים לי טלפון מוקדם בבוקרו של יום רביעי , ושאג לשפופרת : "יואש אלרואי ניצחת את ערוץ 5 בגדול". נאלצתי להרגיע אותו . הייתי Cool והשבתי לא בקול שָלֵיו : "יאיר יקירי, תירגע. זה היה רק היומן . הסרט האמיתי טרם הגיע. אתמול הרגנו אותם. מחר בלֵיל חמישי – 20 באפריל 2000  נקבור אותם". ואומנם כך היה כפי שמראה מפת הרייטינג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  זוהי מפת הרייטינג של השידור הישיר השני ביום חמישי בערב – 20 באפריל 2000  מסלוניקי – יוון, בו שידרנו "ראש בראש" נגד ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לפנאתנאייקוס היוונית. מכבי ת"א הפסידה במשחק הגמר אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 זכתה. הִכֵּינוּ את ערוץ 5 ברייטינג באופן מפורש כפי שמראה הגרף. צברנו % 30.1 רייטינג מול  % 5.8 בלבד של ערוץ 5. מרבית צופי הטלוויזיה במדינת ישראל הלכו עמנו וצפו בשידורים הישירים שהובילו השדרים מאיר איינשטיין ואורי לוי והפרשנים אלי סהר ורלף קליין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביסה בשני ערבי השידורים האלה "ראש בראש" את ערוץ 2 המסחרי ואת ערוץ 5 בכבלים, כל אחד לחוד ואת שניהם גם יחד. חיזיון בלתי נפרץ ובלתי נשכח בהיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל. אפקטיביות הכיסוי הטלוויזיוני הישיר הענק של מחלקת הספורט בשידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 התאפשר תודות למר קובי בן – גוּר יו"ר דירקטוריון "פלא-פון", גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של "פלא – פון", גב' רוני לָטְשוֹבֶר, ואילן בן – דוֹב מנכ"ל סאני תקשורת. קובי בֶּן – גוּר העמיד לרשותי 250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר למבצע השידורים הזה תמורת חשיפת 250 (מאתיים וחמישים) שקופיות החסות של פלא-פון  וְ- Samsung. בלעדי הממון הזה לא הייתי יכול להביס את מיילן טנזר ושַכִי פרנץ מנהלי ערוץ 5. ב- 11 במאי 2000 קיבלתי את מכתבו החשוב של גִיל בּוּל המודה לי על שיתוף הפעולה העִסקי המוצלח בין חברת "פלא-פון" לבין ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי. חשיבות המסמך הזה הייתה בכך שהוא פתח צוהר רחב לשיתוף פעולה כלכלי בעתיד בין השידור הציבורי לגופים כלכליים שמאמנים בדרכו וכוחו של השידור הציבורי. הנה הוא כלשונו [13].

טקסט מסמך : 11 במאי 2000. זהו המסמך וחשוב ביותר שתיעד והוכיח את האפשרויות הכלכליות הגלומות וטמונות  במימון שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. חברת "פלא פון" בראשות יו"ר הדירקטוריון מר קובי בן- גור שילמה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עבור הקרנת שקופיות החסות שלה בשני השידורים הישירים ב- Final four  של סלוניקי 2000, סכום של 000 250 (רבע מיליון) דולר. המסמך הזה של גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של "פֶּלֶא – פוֹן" הוכיח שיש עתיד כלכלי לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מבצע שידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000 היה מאחוריי. עמדתי עכשיו לפני שני מבצעי שידור בינלאומיים יקרים ויוקרתיים נוספים קרובים ומלאי אתגר, טורניר 2000 EURO  (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000) והמשחקים האולימפיים של סידני 2000. הייתי צריך למַמֵן אותם. מבצע השידורים הישירים של ה- Final Four בסלוניקי 2000 נראה כמשחק ילדים לעומתם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם שוֹך סערת קרבות ה- Final Four של סלוניקי 2000, מצאתי לנכון להודות לעו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א על עונת השידור המרתקת לה היו שותפים שני הצדדים, הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וקבוצת מכבי ת"א [14]. רבות נכתב ונידון אודות הסוגיה, "מי בנה את מי, הטלוויזיה הישראלית את מכבי ת"א, או מכבי ת"א את הטלוויזיה". על פי הבנתי הטלוויזיונית זהו שביל דוּ סִטרי בו כל צד תרם כ- % 50 לתוצאה הסופית הדרמטית על המסך . מכבי ת"א הביאה את הכישרון . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביאה את המצלמות וחשפה אותו . ברית השידור בת יותר משנות דוֹר בין שני הגופים היא חסרת תקדים אך לא חסרת היגיון. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא גוף מאורגן ושמרני (אך לא מסורבל) הפועל על פי מודלים קבועים של מורשת והצלחה. הצלחה מתמשכת יוצרת סוג של מסורת המונעת ע"י דפוסי פעולה שיטתיים. דפוס פעולה שיטתי הוא מסקנה ביצועית הגיונית הנשענת על הרעיון של "סוף מעשה-במחשבה תחילה". דפוסי פעולה שיטתיים הם כמעין "Shock absorber" , סוג של התקנים מכניים המונעים זעזועים שלא לצורך במערכת הנמצאת כל הזמן בריצת מרתון שלא מגיעה מעולם לקיצה . משנת 1969 ועד היום של כתיבת הפוסט הזה ב- 29 בספטמבר 2012 ניצב בראש מועדון מכבי ת"א איש מוצלח בתכנון, ארגון ומחשבה, ויושרה – זהו עו"ד מר שמעון מזרחי. בארבעים וארבע  שנות מנהיגותו ניצחה קבוצת מכבי ת"א ב- עשרות אליפויות המדינה (ליתר דיוק 50), עשרות פעמים בגביע מדינה, ו- 5 פעמים הוכתרה כאלופת אירופה. זהו הישג חסר תקדים בהיקפו.

ממציא נוּרת החשמל הגאון האמריקני תומס אלווה אדיסון, אמר פעם : "גאונות היא אחוז אחד מתוך מאה – השאר הם זיעה ומאמץ". הוא התכוון גם לעו"ד שמעון מזרחי. את הצלחתו הפנומנלית של עו"ד שמעון מזרחי בתחום הכדורסל ואישיותו המיוחדת והאמִינָה ניתן להשוות לזו של היהודי – אמריקני רד אוורבך המיתולוגי (Arnold Red Auerbach), יו"ר, מנכ"ל, ומאמן על במשך כ- 50 שנה במועדון הכדורסל המפואר של בוסטון סלטיקס בליגת ה- NBA בארה"ב. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא במידה מסוימת גוף שמרני . הנאמנות של עו"ד שמעון מזרחי היא העקביות להיות מי שהוא לאורך זמן. הוא איננו משנה את עצמו בנקֵל ואיננו כנוע ללחצים . הוא איש של קו מתוכנן ומנומק. במועדון הזה לא נערכו מהפכות. עו"ד שמעון מזרחי הוא האנטי תזה של המהפכן . בדרכו המיוחדת והשיטתית הפך בהדרגה את מכבי ת"א למעצמת כדורסל אירופית . אך החשוב באמת שבאמצעות אישיותו היוצאת דופן והמוכשרת, עיצב קבוצת כדורסל נערצת ע"י הציבור הרחב והפך את שחקניו מודל לחיקוי בעיני הנוער. עו"ד שמעון מזרחי ראוי להיבחר בשל מעשיו וכישוריו המיוחדים לאורך יותר מארבעה עשורים לפרס ישראל , ולמשרת שר הספורט התרבות והמדע בממשלת ישראל. ביום ראשון – 23 באפריל 2000 , שלושה ימים מתום שידורי ה- Final Four , כתבתי לעו"ד שמעון מזרחי בזו הלשון. לא עבדתי אצלו אך כיבדתי אותו. היה מעניין לנהל מו"מ עמו ולערוך עמו הסכמי שידור. הוא אומנם לא דיבר הרבה ומבטו היה כשל אדם מיוסר וסגפן , אולם מילה שלו הייתה מילה. אין חשוב מזה בכל מו"מ לבטח טלוויזיוני – מסחרי. הוא היה חסכן במילים וידע לשמור סוד. בתחום מנהיגות הספורט וניהול וועדות מארגנות בספורט הוא היה משכמו ומעלה במדינת ישראל. האחד שאין שני לו. אנוכי לעולם לא אשכח אותו.

mizrahi 1

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתבי ליו"ר מועדון מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בסלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההצלחה של המאמן פיני גרשון בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א – בארץ ובאירופה , היא ראשית דבר הודות למנהיגותו המזהירה של עו"ד שמעון מזרחי. ישנן כמובן עוד סיבות מקצועיות אך שמעון מזרחי ניצב בראשן. אם יותר לי לסטות לרגע מהנושא, הרי שהצטיינותה וזכיותיה הרבות של קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה באליפות המדינה וגביע המדינה בכדורגל עם מאמניה אברהם גרנט, רוני לוי, ואלישע לוי מאז 1992, הֵן ראשית דבר פרי מנהיגותו המוצלחת והמשפיעה של נשיא המועדון מר יעקב שחר. מר שמעון מזרחי ומר יעקב שחר הם דמויות מופת בנוף הספורט הישראלי.

ביום ראשון – 30 באפריל 2000, חיברתי דו"ח מפורט למנכ"ל רשות השידור אודות הפקת שידורי הכדורסל של ה- Final Four בסלוניקי 2000, ולצדו כמה הערות סיכום [15]. הדו"ח הזה תקף בחריפות אותו עצמו ואת סמנכ"ל הכספים שלו בשני נושאים עיקריים , רכישת זכויות שידורי הספורט והשגת החסויות הכספיות למימון השידורים היקרים האלה, ואת דרך התנהלותה המסורבלת של רשות השידור שהוא מופקד עליה. נותר לו רק לקרוא את המסמך הלא מחמיא ולפטר אותי (הוא לא עשה זאת). הנה חלקים נרחבים ממנו כלשונם.

p 1

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתב ששלחתי למנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 1 מתוך 5) בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א . במבצע השידורים הזה הכתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 5 בכבלים מכה טלוויזיונית אנושה. נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה למנכ"ל הרשות אורי פורת אלא דיון בעניינים עקרוניים וחשובים ביותר, המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים ברשות בצורה רשלנית ומסורבלת ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור, הסמוך לשולחנו המקצועי של מנכ"ל הרשות כבר שנים רבות. "התנאים הקשים" בהם עבדו אנשי ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000 , והמודגשים שוב ושוב במכתבי השבח של מנכ"ל הרשות, של יו"ר הוועד המנהל של הרשות ושל מנהל החדשות – אינם בבחינת גזירת גורל. הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון, וחוסר הבנה מינימאלית את המתרחש בתעשיית הטלוויזיה התחרותי ובמבנה שוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

p 2

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב ששלחתי למנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 2 מתוך 5) בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א . בהפקה הזאת הכתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 5 בכבלים מכה טלוויזיונית אנושה. נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה למנכ"ל הרשות אורי פורת אלא על דיון בעניינים עקרוניים וחשובים ביותר , המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים ברשות בצורה רשלנית ומסורבלת ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור, הסמוך לשולחנו המקצועי של מנכ"ל הרשות כבר שנים רבות. "התנאים הקשים" בהם עבדו אנשי ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000 , והמודגשים שוב ושוב במכתבי השבח של מנכ"ל הרשות, של יו"ר הוועד המנהל של הרשות ושל מנהל החדשות – אינם בבחינת גזירת גורל. הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון, וחוסר הבנה מינימאלית את המתרחש בתעשיית הטלוויזיה התחרותית ובמבנה שוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

p 3

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתב ששלחתי למנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 3 מתוך 5) בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א. בהפקה הזאת הכתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 5 בכבלים מכה טלוויזיונית אנושה. נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה למנכ"ל הרשות אורי פורת אלא דיון בעניינים עקרוניים וחשובים ביותר, המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים בצורה רשלנית ומסורבלת ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור, הסמוך לשולחנו המקצועי של מנכ"ל הרשות כבר שנים רבות. "התנאים הקשים" בהם עבדו אנשי ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000, והמודגשים שוב ושוב במכתבי השבח של מנכ"ל הרשות, של יו"ר הוועד המנהל של הרשות ושל מנהל החדשות – אינם בבחינת גזירת גורל. הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון , וחוסר הבנה מינימאלית את המתרחש בתעשיית הטלוויזיה התחרותיתובמבנה שוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

p 4

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתב ששלחתי למנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 4 מתוך 5) בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א . בהפקה הזאת הכתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 5 בכבלים מכה טלוויזיונית אנושה. נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה למנכ"ל הרשות אורי פורת אלא דיון בעניינים עקרוניים וחשובים ביותר , המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים ברשות, בצורה רשלנית ומסורבלת ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור, הסמוך לשולחנו המקצועי של מנכ"ל הרשות כבר שנים רבות . "התנאים הקשים" בהם עבדו אנשי ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000 , והמודגשים שוב ושוב במכתבי השבח של מנכ"ל הרשות , של יו"ר הוועד המנהל של הרשות ושל מנהל החדשות – אינם בבחינת גזירת גורל . הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון , וחוסר הבנה מינימאלית את המתרחש בתעשיית הטלוויזיה התחרותית ובמבנה שוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

p 5

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתב ששלחתי למנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 2 מתוך 5) בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א. בהפקה הזאת הכתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 5 בכבלים מכה טלוויזיונית אנושה. נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה למנכ"ל הרשות אורי פורת אלא דיון בעניינים עקרוניים וחשובים ביותר, המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים ברשות בצורה רשלנית ומסורבלת, ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור הסמוך לשולחנו המקצועי של מנכ"ל הרשות כבר שנים רבות. "התנאים הקשים" בהם עבדו אנשי ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000, והמודגשים שוב ושוב במכתבי השבח של מנכ"ל הרשות , של יו"ר הוועד המנהל של הרשות ושל מנהל החדשות – אינם בבחינת גזירת גורל. הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון , וחוסר הבנה מינימאלית את המתרחש בתעשיית הטלוויזיה התחרותית ובמבנה שוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור –  הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                                                     2000 . 4 . 30

למנכ"ל אורי פורת שלום רב ,

תודה רבה לך ולמנהל החדשות על מכתבי הצל"שים למחלקת הספורט ולי , הנוגעים לשידורים הישירים של ה- Final Four  בכדורסל שהתקיימו בסלוניקי, בתאריכים 18  וְ- 20  באפריל 2000, בהם הכינו את מתחרינו מערוץ 5 שוק על ירך. בשם מחלקת הספורט ובשמי, אני רוצה לומר כאן תודה ענקית ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה, "שליווה" אותי באופן אישי ואת כל מהלכי ההפקה הזאת , לרבות המו"מ הארוך והמסובך עם אנשי ערוץ 5 מחזיקי זכויות השידורים הבלעדיים של ה- Final Four  (בישראל) , והנשיאה והנתינה על הענקת חסויות לחברות פלא – פון ו- סאמסונג, בגובה של 000 200 (מאתיים אלף) דולר. אבל נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה, אורי , אלא על עניינים עקרוניים וחשובים ביותר, המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים בצורה רשלנית ועלובה , ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור הסמוך לשולחנך המקצועי כבר שנים רבות. "התנאים הקשים" בהם עבדנו בשידורי ה- Final Four, והמודגשים במכתבי השבח שלך ושל מנהל החדשות אינם גזירת גורל. הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון, וחוסר הבנה מינימאלית במתרחש, במבנה ובשוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. וזהו סדר השתלשלות העניינים, המסביר אחת ולתמיד, להיכן נִגררנו מבלי שנהיה כפויים לכך, ואולי סוף- סוף תעיר את מוטי לוי איש בכיר בהנהלת רשות השידור מתנומת הנצח שלו. מבנה זכויות הספורט של אירועי הספורט העולמיים השתנה לבלי הכר, ועמו גם מהירות התגובה הנדרשת. בחודשי  נובמבר + דצמבר 1998 (כיהנת כבר כמנכ"ל רשות השידור) הפסיד מוטי לוי באופן טוטאלי ומחפיר את המכרז על החוזה הארוך טווח עם ה- FIBA  בכדורסל , לשנים 2004 – 1999 (נזק שלא ניתן עוד לתיקון) . הבהרתי למוטי לוי לפני כן חזור והבהר ושוב חזור והבהר , שבמו"מ הזה כמו באחרים (ולא חשוב אם הם מתנהלים עם גופים בינלאומיים בארץ ו/או בחו"ל) עליו להיפגש פנים אל פנים עם הנושא ונותן. זאת הדרך היחידה והבלבדית להכיר את הפרטנר ולהבין את מבנה ונפתולי המו"מ.

הסברתי למוטי לוי פעמים אין ספור, שלא ניתן יותר בתנאי התחרות הקשים בשוק לנהל מו"מ מהסוג הזה , רק מארבעת הכתלים של המשרד שלו, ורק בהתכתבויות פקסים .אמרתי למוטי לוי שאני מכיר אישית את ז'רום וואלקה (Jerom Valke) מרשת הטלוויזיה  + Canal, ואני אכין לו את הפגישה. אמרתי לו במילים האלו : "מוטי לוי אתה חייב לטוס לצרפת כדי להיפגש עם ז'רום וואלק . תזמין אותו למו"מ שכולל ארוחת ערב עם בקבוק יין , כי רק בפגישה אישית עמו תדע על אילו סכומים מדובר ומה אתה אמור להציע לו בכלל". כמובן שמוטי לוי המשיך לנהל בחוסר כשרון את המו"מ מחדרו , (היה חסר לו את המידע הבסיסי במו"מ הזה על איזה סכום מדובר בכלל, ומה הוא- מוטי לוי , אמור להציע לז'רום וואלק, כדי לעמוד בתחרות מול יריבינו). מוטי לוי הציע הצעה הצעה עלובה, לא תחרותית ובלתי רלוואנטית, והפסיד בצורה שלומיאלית את חוזה ה- FIBA  לחמש שנים לערוץ 5 בכבלים, מבלי שכמובן תהיה למישהו ברשות השידור את היכולת לתקן את הנזק הנוראי.

אורי פורת , שים לב לקטע הבא : שיא הצחוק והטרגדיה, שבמו"מ העכשווי עם ערוץ 5 לקניית שידור משחקי ה- Final Four, שילמנו להם הון עתק שכזה בעבור שני ימי שידורים בלבד, סכום שאם היינו מצרפים אותו אז להצעה המקורית, היינו אנחנו משתלטים על חוזה ה- FIBA, ולא נזקקים לחסדי ערוץ 5. בעקבות כישלונו של סמנכ"ל הכספים, נגררנו למו"מ בלתי הגיוני עם ערוץ 5 . המו"מ הזה לא דמה למו"מ מקובל, והיה בבחינת "Damage control" (תיקון נזקים) מצדנו. אגב , זה היה עלול לקרות גם אשתקד, כי כבר ב- 1999, החזיק ערוץ 5 את זכויות השידור של ה- Final Four  בידיו, אך "לטיב מזלנו" מכבי ת"א לא הצליחה להעפיל אליו .התוצאה הסופית מכל הסיפור הזה, שנגררנו לתנאי הפקה מבישים (אני מדגיש : תנאים מבישים, "לא קשים" כפי שמצוין במכתבכם אלא תנאי הפקה מבישים), ללא שום השוואה לתנאי העבודה של ערוץ 5, ולכן הניצחון עליהם הוא עוד יותר גדול .אין טעם עוד להתבכיין ולדווח לך את התלאות שנכפינו לעבור בסלוניקי עם ERT, עם הניידת הפרטית, עם + Sport , ועם הוועדה המארגנת של ה- FIBA. ככה לא עובדים, אורי, ככה לא מפיקים , וככה לא יוצאים למלחמה. נכון שבסופו של דבר, כמעט ולא ראו את השגיאות על המסך אבל שוב צעדנו על תפר דקיק המפריד בין כישלון להצלחה, ואני מדגיש שוב, מבלי שנהיה כפויים לכך .מדהים אותי לשמוע שסמנכ"ל הכספים שבילה את חופשתו בחו"ל (בשעה שאנחנו נמצאים כאן בשיא הלחץ של המו"מ, ההסכמים הכספיים, תנאי החוזה עם ערוץ 5, מרוץ נגד הזמן להשגת ניידת מקומית בסלוניקי בעבור ערוץ 1, ועבודה על החסויות) מעז להטיל דופי ביאיר שטרן מנהל הטלוויזיה, בא אליו בטענות, ושואל אותו בשיא החוצפה והלעג "מי הרשה לו לשכור ניידת שידור בסלוניקי בעלות של  5000 דולר ליום עבודה ?".

נוצר כאן אני מבין, איזה סטנדרט חדש של ניהול ו- דוגמא אישית. המנהל יבלה בחו"ל, ויואש אלרואי יעבוד כמו חמור (עם חבריו) , ואח"כ גם יינזף ע"י המבלה . אורי אתה לא מתאר לעצמך מה עברנו יאיר שטרן ואנוכי בשלב המו"מ הסופי עם ערוץ 5 בכבלים , בשבת של  ה- 1 באפריל 2000. בקש מיאיר שיספר לך. מוטב שתשמע את זה ממנו ולא ממני .אורי , אתה הרי ניצבת בחצות הליל של יום חמישי – 30 במרס 2000, ליד ניידת השידור ביד אליהו, יחד עם מנהל הטלוויזיה, מנהל חטיבת החדשות, יו"ר הועד המנהל של רשות השידור, יו"ר וועדת הכספים של רשות השידור ואנוכי, בהתייעצות חירום שתכליתה הייתה להשיג את זכויות השידור של ה- Final Four . אתה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור יחד עם גיל סמסונוב ואלון אלרואי -, הסכמתם לסלוגאן שטבעתי "שלא יעלה על הדעת שלא נשדר את ה- Final Four, לאחר ששידרנו את כל 23 המשחקים הקודמים של מכבי ת"א" -. כולכם שם אמרתם למנהל הטלוויזיה ולי ואני מצטט : "תביאו את ה – Final Four  בכל מחיר". ואומנם שילמנו לערוץ 5 מחיר גבוה מאוד גם בכסף, גם ברכוש, וגם בהשפלה. אגב, היכן היה מוטי לוי סמנכ"ל הכספים באותו חצות הליל של יום חמישי ההוא ב – 30 במרס 2000 ? ? ?אורי , ראה אילו שידורי ספורט רלוואנטיים , אתה , ערוץ 1 ורשות השידור, הפסדתם בתקופת כהונתך בשנתיים האחרונות בשל מחדליו של סמנכ"ל הכספים שלך. הנה מונחים הכישלונות לפניך :

1 . נתח מליגת העל בכדורגל (אני זוכר היטב מה קרה כששלחת אותו ב – 14 בדצמבר 1998 להיפגש עם יוחנן צנגן מנכ"ל רשת , כדי לדחוף את המו"מ על ליגת הכדורגל קדימה . ממש מצאת לך מי שידחוף) .

2 . משחקי ה – Play offs  של הליגה הלאומית בכדורסל משנת 2000 והלאה .

3 . משחקי הבית של נבחרת ישראל בכדורגל לקראת 2000 Euro .

4 . משחקי הבית והחוץ של נבחרת ישראל בקדם גביע העולם בכדורגל 2002 של יפן וקוריאה .

הערה.

הפעם היחידה שזכינו "במשהו", הייתה כשיאיר שטרן (ומוטי לוי) נסעו לגנט בלגיה, כדי להיפגש עם אנשי UFA, ואז הצלחנו לרכוש את כל משחקי החוץ של נבחרת ישראל בקדם 2000 Euro . אין מנוס מלהיפגש פנים אל פנים, בדרך לניהול מו"מ להשגת שידורי ספורט אקסקלוסיביים . מעניין מאוד של – MIP (יריד לקניית סרטי ותוכניות טלוויזיה בצרפת) נוסעים לא אחד ולא שניים מערוץ 1 ורשות השידור , אבל לדבר החשוב באמת (חוסכים כביכול) , נשארים תקועים במשרד…ומפסידים .ב – 1992 הפסיד מוטי לוי את משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל , גם כן בהתכתבות , ללא צורך ומבלי שהיה כפוי לכך. באותה שנה הוא הפסיד גם את כל זכויות השידור של הליגה הלאומית בכדורסל .ב – 1994 סייע סמנכ"ל הכספים (מהמשרד) למנכ"ל דאז מוטי קירשנבאום להפסיד את זכויות השידורים של ליגת העל בכדורגל , שוב ללא צורך ומבלי שרשות השידור תהיה כפויה לכך. זה היה ההפסד הצורב ביותר והכישלון המשמעותי ביותר של רשות השידור וערוץ 1 בכל שנות קיומם. מוטי לוי היה יועץ גרוע , אבל מוטי קירשנבאום ששמע להצעתו היה המפסידן הגדול , והנושא באחריות לתבוסה המטופשת והבלתי כפויה הזאת.מי שמע על כך שרשת שידור באשר היא רשת שידור, מפסידה זכויות שידור בלעדיות של ענף ספורט הפופולרי ביותר במדינה, זכויות שידור שהיא מחזיקה בהן עשרים וחמש שנה ברציפות , זכויות שידור שהן העוגן החזק ביותר והיציב ביותר שלה , מפסידה אותן מבלי שתהיה כפויה לערוץ הטלוויזיה החזק ביותר המתחרה נגדה . בסופו של דבר ערוץ 2 ניבנה על חורבותיו של ערוץ 1. מי שמע על כזה דבר והיכן… ??? אורי, ראה מה היה לנו בעבר, מה הפסדנו, ואיך אנו נראים היום.

סיכום.

אני שב וחוזר ומציע לך לרכוש את זכויות השידור הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים במדינת ישראל. מכבי ת"א בכדורסל נתח נכבד מליגת העל בכדורגל (הכוונה לשידורים ישירים בשבתות) , שידורים ישירים של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל (לרבות משחקי רעים) . שלושת האלמנטים הנ"ל חייבים להיות בידיו של ערוץ 1 כדי לבנות לוח שידורים יותר אטרקטיבי ורלוואנטי. אבל כמובן, פרושה לפניך גם "אופציית הבחירה השנייה" . לא לשדר את אירועי הספורט שמשלם האגרה חפץ ביקרם, לא לבנות לוח שידורים רציני על בסיס של קודם כל וראשית דבר חומרים ישראליים שלנו. אך כן לנסוע ל – MIP, לטוס ל – BBC,  להרחיק עד Los Angeles  כדי לקנות תוכניות טלוויזיה רדודות שלצופה הישראלי אין שום קשר ומורשת תרבותית חשובה עימם , כמו : "קוסבי", "שפץ ביתך", "מיסטר בין", "מייקל מור", "גיר", "צבעים שבלב", "הולבי סיטי", "המלון של פולטי", "התחנה בסכנה", "הבוס", וכו' , ולהציבם ללא בושה בלב ב- Prime time  (זמן צפייה ראשי) של ערוץ 1. כאילו שזה מעניין בכלל את משלם האגרה כאן. כאילו שיש לתוכניות האלה איזה שהוא ערך בכלל. בסופו של דבר הן גם נטולות רייטינג מינימאלי.

אורי , יתכן ואתה חי (שם בשערי צדק) באקלים בלתי אפשרי, ולכן אין לך ברירה ואתה "חייב" כביכול להעניק גיבוי לחדלי האישים סביבך. אני חושב , גם בטוח וגם יודע שיש לך ברירה שונה לחלוטין . אתה מוכרח לחולל את השינויים המתחייבים – התכנים והפרסונאליים . מדהים אותי לחשוב כיצד אתה כותב לי צל"שים כאלה (לחברי ולי) ומאידך אינך מסוגל כמנכ"ל רשות השידור והעורך הראשי שלה , לאכוף את שיקוליך המקצועיים על מי שאתה אמור לאכוף , וכולנו כאן טובעים בים הטיפשות והחידלון , ובמצולות הרייטינג .חלק מעוזריך הקרובים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1, הם אנשים קטנים ויועצים גרועים, שדרדרו את הטלוויזיה הישראלית לתחתיות שאול. אבל אתה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור, אתה הוא המפסידן העיקרי באחריתו של דבר , והנושא הראשי באחריות לכל החוליים. על הנושאים האלה כבר דיברנו אלפי פעמים בעבר הקרוב (רק לפני חמישה ימים) והרחוק. תמיד אמרתי לך , ואני שב ואומר לך גם עכשיו : "יש לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק". עדיין לא מאוחר מידי . גם כשמצבו הכספי של ערוץ 1 אינו מזהיר ברגע זה, עדיין ניתן להנהיג, לנהל ולשדר, לא פי 100 – אלא פי 1000 טוב יותר. ערוץ 5 שגה שגיאה אסטרטגית קשה, בשעה שהעניק לערוץ 1 את זכויות השידורים המקבילים של ה- Final Four . זה היה מו"מ קשה, מסובך ולחלוטין לא נוח מבחינתנו. המו"מ הזה דמה יותר ל- Damage control, מאשר לשאת ולתת. אך מרגע שנחתם ההסכם, לא היה מי שיעצור אותנו. זהו הלקח החשוב ביותר בכל הסיפור הקפקאי הזה.

הרשה לי לומר תודה רבה לרפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות. שנינו ביחד רפיק ואנוכי, אומרים תודה ענקית ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה – האדם, הג'נטלמן, והידיד.

בברכה,

יואש  אלרואי

הופעתם של גיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי נציגי מפלגת "הליכוד" בוועד המנהל של רשות השידור בעשור ה- 90 של המאה הקודמת. חיכוכים מרים בצמרת. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן מסיים את תפקידו ב- 30 באפריל 2000 ופורש לאלתר מרשות השידור. פרישתו מהווה אבדה גדולה לשידור הציבורי. עם לכתו הפקות הספורט נחלשות . ביום ראשון – 30 באפריל 2000, הגיעו לקִצָן שבע שנות ניהולו של יאיר שטרן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. תמו שבע השנים הטובות. החלו שבע השנים השדופות. יומיים לפני שפרש הספיק מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן להעביר מסמך נוקֵב וחשוב במיוחד למנכ"ל הרשות אורי פורת בו הוא מחווה את דעתו האישית שאיננה משתמעת לשתי פנים והנוגעת לתפקודו הלקוי ויכולתו המוגבלת של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי , ולכישרונו לנהל את המו"מ לרכישת זכויות שידורי הספורט לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכלל ופרשת המו"מ על זכויות שידורי ה- Final Four  בסלוניקי 2000 בפרט. מעולם לא נכתב מסמך כל כך קשה וחמור ע"י מנהל טלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כלשהו למנכ"ל רשות שידור כלשהו הדן לכף חובה וברותחין סמנכ"ל כספים כלשהו. זהו אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית שלקחיו לא מוצו מעולם. כך כתב יאיר שטרן [16].

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. אחד המסמכים החשובים והכנים בתולדות רשות השידור. זהו עמוד מס' 1 מתוך 2 של המסמך המקורי שכתב מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. "…לו סמנכ"ל כספים וכלכלה היה עירני יותר לגבי הנעשה בשוק זכויות השידור קצת למעלה משנה וחצי היינו יכולים לרכוש אז את זכויות השידור ולא להתבזות היום במו"מ משפיל עם ערוץ הספורט…היות ואני פורש היום מתפקידי הרשה לי להעלות הרהור בקול רם . כל העסק של ניהול משאים ומתנים על זכויות ספורט צולע וכל הטיפול בנושא החסויות ותשדירי השירות נעשה בצורה לא מקצועית…", כתב למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. המסמך החשוב הזה נכתב באיחור זמן עצום ע"י מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. עכשיו הוא היה הרבה פחות אפקטיבי. (ראה המשך בעמוד הבא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של המסמך המקורי שכתב יאיר שטרן בסיום תפקידו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. "…אם גורלו של הערוץ הראשון יקר לך לפחות כמו לי , אתה חייב לטפל במהירות בנושאים אלה, ליישר את ההידורים בין אגף כספים וכלכלה לבין מחלקת הספורט וזאת כדי להביא לגישה חדשה מקצועית ועניינית בכל נושא שידורי הספורט והשיווק סביבם . מעומק הלב אני מאחל לך שתצליח בנושאים אלה…", סיים יאיר שטרן את מכתבו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למסמך הזה שהוא חסר תקדים בחומרתו ונכתב ע"י יאיר שטרן באיחור רָב ובערוב ימיו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למנכ"ל רשות השידור , הייתה חשיבות רבה מאין כמותה , אך הוא נכתב באיחור. זאת הייתה הפעם הראשונה שהסמכות המבצעית הבכירה ביותר בהיררכית הפיקוד ברשות השידור (אחרי המנכ"ל), מטיל בפומבי דוֹפי בתפקודו הלקוי מזה זמן רב של מוטי לוי הסמנכ"ל לכספים וכלכלה ברשות. סגנון המכתב היה תרבותי אומנם אך תקף בחריפות רבה את מוטי לוי שהיה אמור להיות האחראי הראשי לניהול המו"מ להשגת זכויות שידורי הספורט החשובים ולגיוס החסויות המתאימות. רבים מהסמוכים לשולחנו של מנכ"ל רשות השידור צִקצקו בלשונם בגנותו ואודות חולשתו של סמנכ"ל הכספים. מנהלים ומפיקים בדרגי פיקוד שונים בערוץ הטלוויזיה הציבורי וגם אנשי הרדיו "קול ישראל", פקפקו שנים ביכולתו הבסיסית של מוטי לוי לנהל את משק הכספים המסובך והמורכב מאוד של רשות השידור . סמנכ"ל הכספים היה לדעתם דַל כריזמה , נטול כשרון ויוזמה, מכדי לשמש "כשַר אוֹצָר" האמור להנהיג את רשות השידור בעלת הפוטנציאל בעידן התחרות הרב ערוצית . הם קשקשו בלשונם אך לא העלו זאת על הנייר. כשהגיע רגע העימות עמו בישיבות ההנהלה סתמו את פיהם ומילאו אותו מים . כיניתי אותם מנהלים גמדיים וגם רכילאים עלובים. לא היו חסרים כאלה ברשות השידור. לא היה כל טעם להשוות את כישרונו של סמנכ"ל הכספים הקודם מר יוחנן צנגן עם יורשו מר מוטי לוי.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היוצא יָאִיר שְטֶרְן היה בין הבודדים שהצטרף אלי והעלה את דבריו על הכתב נגד התנהלותו של סמנכ"ל הכספים ונתן לכך גושפנקא רשמית . הוא הטיל דופי בפרהסיה במוטי לוי . אין דרך נסיגה מהכתוב. לא רק שאמר וכתב את דברו ודעתו המקצועית על סמנכ"ל הכספים בהאי לישנה והעביר את תוכנם למנכ"ל רשות השידור, אלא היה מספיק הוגן כדי לשלוח עותקים ממכתבו לנאשם וגם לי. יאיר שטרן היה מנהל טלוויזיה מצוין שפעל , מאז עזיבתו של מוטי קירשנבאום באפריל 1998, באווירה שונה לחלוטין מזו שהורגל אליה בסביבתו של המנכ"ל חדש – יָשָן אורי פורת. אורי פורת ניחן באישיות כובשת, איש נעים הליכות, ג'נטלמן, בעל חוש הומור ואומן הביטוי והניסוח. כתיבתו השקולה והמדויקת הכילה תמיד את כמות המילים הנדרשת . לעֵטוֹ השנונה יצא מוניטין וצורת כְתב ידו היה כשל צייר. אורי פורת היה אישיות אהובה, אך עכשיו כמנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה שלו (בשנים 2001 – 1998) התגלה כאיש חלש ועייף, גַם בגלל שהיה מעשן כבד מאין כמוהו. באחת מאלפי הפעמים בה תחב סיגריה אחר סיגריה לפיו , אמרתי לו בדאגה אמיתית : "אורי פורת , אתה מרעיל את גופך ביוֹדעִין". בעת שירותו את רשות השידור לא סטה מעולם ממנהגו לעשן בשרשרת. הוא היה עכשיו נטול רצון או יכולת להתמודד עם הבעיות הקשות והחריפות שנכונו לו בתוקף תפקידו הרָם. פעמים רבות הפגין הססנות, אדישות, וגם חוסר חשק. בקדנציה השנייה שלו היה ספקן, שלא האמין כמעט ביכולתה של רשות השידור להתקיים במתכונתה הציבורית הנוכחית. בנוסף לכך מנגנון הפיקוח הציבורי של רשות השידור, הוועד המנהל והמליאה, הצרו את צעדיו והקשו עליו למלא את תפקידו. אורי פורת (האָהוּב) הפך לניהיליסט ששלל כמעט כל יוזמה. ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 נטלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את בכורת ההובלה בתחום שידורי הספורט. כבשנו את הפסגה. השאלה הייתה כיצד ואיך נשארים שָם.

סוף הפוסט (רשימה מס' 2) שעוסק בתשובה לטקסט מגוחך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel. אנוכי וחבריי בערוץ 1 מביסים שוק על ירך ב- 18 ו- 20 אפריל 2000 את מיילן טנזר ואנשיו בערוץ 5 בכבלים בעת התמודדות של שידורים ישירים "ראש בראש" את משחקי ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת הפאר של מכבי ת"א. (רשימה מס' 2). כל הזכויות שמורות.

[1]  ראה נספח : הסכם שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000  בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) מתאריך ה- 1 באפריל 2000.

[2] חברת התקשורת "פֶּלֶא פוֹן" בראשות יו"ר הדירקטוריון קובי בן גור שילמה לטלוויזיה הישראלית בספטמבר 1999 סכום של 315000 (שלוש מאות אֶלֶף ו- 15 עשר אֶלֶף) דולר תמורת הקרנת 315 שקופיות חסות של "פלא פון" בשני השידורים הישירים מחו"ל (כולל Pre game show  ו- Post game show  בהיקפים חסרי תקדים) של שני משחקי הכדורגל קפריסין – ישראל ו- ספרד – ישראל, במסגרת קמפיין 2000 EURO.

[3] ראה נספח : אגרתו של המנכ"ל אורי פורת מתאריך 18 באפריל 2000 אל מנהל הטלוויזיה ואלי, ונושאו : זכויות הפיינל פור והליגה בכדורגל.

[4] ראה נספח : מכתבי למיילן טנזר מתאריך 5 באפריל 2000, בעניין השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורגל בשבתות של עונת 2001 – 2000.

[5] ראה נספח : מאמרו של מוטי קירשנבאום בעיתון "הארץ" מתאריך 24 באפריל 2000, תחת הכותרת "ניצחון הכנופייה מרוממה".

[6] ראה מאמרו של מיילן טנזר בעיתון "הארץ" מתאריך 25 באפריל 2000, וכותרתו "הניצחון שלנו".

[7] ראה נספח : המאמר שלי בעיתון "הארץ" מתאריך 27 באפריל 2000 , והכותרת שלו "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש".

[8] ראה נספח : מכתב הצל"ש  שכתב אלי המנכ"ל מתאריך 23  באפריל 2000 , בתום מבצע שידורי ה- Final four בכדורסל ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 בעיר היוונית סלוניקי.

[9] ראה נספח : מכתב הערכה שהעניק לי מנהל חטיבת החדשות בתאריך 23 באפריל 2000, בתום מבצע שידורי מכבי ת"א בכדורסל.

[10] ראה נספח : מכתבי לרפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות מתאריך 24 באפריל 2000 , המבקש לרכוש את זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א לשנים 2004 – 2001, ומשחקי ליגת העל בכדורגל לשנים 2005 – 2001.

[11] ראה נספח : מכתב השבח שנשלח ע"י יו"ר רשות השידור גיל סמסונוב אלי ב- 23 באפריל 2000 , בתום שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000.

[12] ראה נספח : מפות רייטינג הצפייה בטלוויזיה ב- 18  ו- 20 באפריל 2000  המשקפות את הניצחון הגדול של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 על  ערוץ 2  המסחרי  ועל ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים), על שניהם ביחד ועל כל אחד לחוד.

[13]  ראה נספח : מכתבו של גיל בול סמנכ"ל השיווק של חברת "פלא-פון" אלי  מ-  11  במאי 2000  המשבח את שיתוף הפעולה של החברה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של משחקי ה-  Final Four  בכדורסל בסלוניקי 2000.

[14] ראה נספח : מכתבי לעו"ד שמעון מזרחי מ-  23 באפריל 2000.

[15] ראה נספח : דו"ח הפקת שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000, שנשלח מטעמי למנכ"ל באמצעות מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות  בתאריך 30 באפריל 2000.

[16] ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן אל מנכ"ל הרשות אורי פורת, ביום פרישתו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 בתאריך  30 באפריל 2000, הנוגע לקניין זכויות השידורים של ה- Final Four האירופי של סלוניקי 2000 ובו ביקורת חריפה אודות התנהלותו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי בפרשה.

סוף הפוסט מס' 233 (רשימה מס' 2) שעוסק בתשובה לטקסט מגוחך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel. (רשימה מס' 2). אנוכי וחבריי בערוץ 1 מביסים שוק על ירך ב- 18 ו- 20 אפריל 2000 את מיילן טנזר ואנשיו בערוץ 5 בכבלים בעת התמודדות של שידורים ישירים "ראש בראש" את משחקי ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת הפאר של מכבי ת"א. כל הזכויות שמורות.

סוף פוסט מס' 233. הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שני – 17 ביוני 2013.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *