הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי. התוכנה מורכבת מידי ורווייה אופציות יתר על המידה.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. לא במאגרי ידע פרטיים ו/או מסחריים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי. הפוסטים מתעדכנים מעת לעת.

————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 203 : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום רביעי – 1 במאי 2013.

————————————————————————————–

(2) God, Google, and Gertel starting with the same G letter 

פוסט מס' 203 . כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : 7 באוקטובר 1988. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין מעניק לי מכתב הערכה בתום מבצע שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. המסמך הזה שכתב לי חיים יבין (אחד מ- 120 מסמכי הערכה שכתבו לי המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם בעת שירותי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 2003 – 1971) מעניק לי את הסמכות המוסרית לחבר ולכתוב את הפוסט הקונקרטי הבא מס' 203. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן) בתקופת ההפקה, הניווט, והניהול של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בעקבות סרטו התיעודי של בימאי הטלוויזיה אורי גולדשטיין "עד טיפת המים האחרונה" ששודר שלשום יום ראשון – 28 באפריל 2013 בערוץ 1.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : אני אוהב את תמונת הפרומו של הצמד גב' אורלי ווילנאי ומר גיא מרוז על מסך ערוץ 10 עומדים סמוך אחד לשני שלובי אצבעות בכפות ידיהם. מה שמראה על לכידות, אחדות, נאמנות, הערכה, ואהבה. Team שידור שמשדר למתבונן מהצד אמינות , אכפתיות, וחתירה מתמדת ומתואמת למען מטרה משותפת. 

הערה 5 : השידור הישיר של משחק הגומלין ריאל מדריד אמש נגד בורוסיה דורטמונד (שַדָּר יורם ארבל ופרשן אלי אוחנה בעמדת שידור באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד) בשלב חצי הגמר של ה- Champions League היה משמים מרבית הזמן. נכון ששני השערים של שחקני ריאל מדריד קארים בנזאמה בדקה ה- 83 ושל סרחיו ראמוס בדקה ה- 88 הכניסו מתח אבל מחשבת הכדורגל של ריאל מדריד ומאמנה ז'וזה מוריניו נותרה קפואה ולא ברורה שמתבססת פעמים רבות על תחרויות ריצה במגרש כדורגל . כריסטיאנו רונאלדו הוא אֵל . אל שהכזיב . אפילו נבחרת ישראל בלמה אותו לפני כחודש וחצי על כר הדשא באצטדיון ר"ג. ריאל מדריד משחקת כדורגל ללא חזון ומשעממת אותי. אני ממתין הערב בכיליון עיניים לברצלונה. המחסום גבוה של 4 : 0 שהציבה בפניה באיירן מינכן הוא כנראה בלתי עביר אבל היא יכולה לחשוב. מי יודע אולי שלושת המהנדסים ליאו מסי, אנדראס אינייסטה, וצ'אבי הרננדז שמשחקים שח-מט על כר הדשא יודעים משהו שאנחנו צופי הטלוויזיה אינם יודעים, ובכל זאת יכולים להנדס תבנית משחק ששונה מתבניות הכדורגל המקובלות שהציבור מכיר. מי יודע.

הערה 5 : מדהימה אותי כל פעם מחדש כמות הקוראים העצומה שנכנסת מידי יום ביומו לקריאת הבלוג שלי שאנוכי חוקר, כותב, ומחבר.

(2) "God, Google, and Gertel starting with the same G letter", פוסט מס' 203. כל הזכויות שמורות לחוקרצ ולמחבר יואש אלרואי.

1. הקדמה קצרה    

די מוזר לי בגילי המופלג או טו טו 80 וכסבא לעשרה נכדים ונכדות לעסוק בדמות מהטלוויזיה שנראתה לי מרבית שנותיי בתעשייה כ- קלישאה ו/או גימיק. ברור לי שמשֶה גֶרְטֶל הוא דמות מורכבת, פתוחה, והרבה פחות רצינית ומכופתרת ממה שמרשה דלת אמותיה של הטלוויזיה באשר היא. הטלוויזיה באשר היא גוזרת מטבע בריאתה על משתתפיה ברמה העיתונאית וברובד התיעוד מסגרת עבודה נוקשה, משמעת חמורה, ועיתונאות מדויקת ופדנטית. חלק מידידותו של כל איש טלוויזיה עם המיקרופון (וגם עם המסך) מבוססת ונעוצה ביכולתו וכישרונו לשמור על צניעות שידור, על ענוות טקסטים ו- צמצום מֶלֶל. אינך יכול לשער בהיותך איש צעיר כי שדרני ספורט כמו נחמיה בן אברהם, נסים קיוויתי, הבריטי הארולד אייברהאמס מרדיו ה- BBC, האמריקני ברנט מאסברגר ששידר בהצלחה רבתי ב- ABC ו- CBS, ההונגרי גיורגי ספשי, עוד שני בריטים מה- BBC קנת' וולסטנהולם ו- דיוויד קולמאן, ושורה נוספת של שמות בינלאומיים וגם גדעון הוד שלנו, יחרתו את שמם באותיות זהב בהיסטוריה של הטלוויזיה, ויטילו את צילם הענק על משה גרטל ויסתירו אותו מאוֹר השמש. תא השידור של כל רשת טלוויזיה באשר היא מהווה חלון ראווה. במידה רבה אקסקלוסיבי. רבים נושאים אליו את עיניהם וחולמים להתייצב בתוכו. מעטים מגשימים את חלומם. יש כללים ברורים של התנהגות טלוויזיונית ורדיופונית בחלון הראווה הזה. אתה יכול להפוך בחלון הראווה הקונקרטי הזה לאייקון, למופת, למודל הערצה וחיקוי. באותה מידה אתה עלול להפוך לבובת שעווה.

הסרט התיעודי של הבימאי אורי גולדשטיין "עד טיפת המים האחרונה" שעוסק בשדר הטלוויזיה משה גרטל, משול ל- קוריוז. אף על פי כן הוברר בקוריוז הזה שמשֶה גֶרְטֶל בגיל 67 טרם נגמל מהאמביציות המגלומניות הילדותיות שלו. למען האמת חסרות תוחלת.  מייד בפתיחת הסרט הוא משֶה גֶרְטֶל אומר לאורי גולדשטיין תראה מה זה : "Google" ,"God", "גַלְגָל", ו- "גֶרְטֶל" מתחילים באות ג'. משֶה גֶרְטֶל איננו איש טלוויזיה במובן המקובל של ההגדרה מפני שאפילו בערוב ימיו הטלוויזיוניים הוא נעמד כמו ילד קטן במרכז המעגל, שואג את שאגת טרזן של ג'וני ווייסמילר, מחפש וזקוק לתשומת לב. פרטית ו/או ציבורית, לא חשוב. בימאי הטלוויזיה אורי גולדשטיין וערוץ הבית שלו ערוץ 1 הציבורי מתנדבים להעניק לו אותה ברוחב לב וזמן מסך (בחודש מאי 2013 ימלאו למשֶה גֶרְטֶל 67 ועל פי חוק הוא יוצא לגמלאות אלא אם רשות השידור תעניק לו חוזה עבודה אישי ותעסיק אותו כפי שהיא מעסיקה למשל את מר יעקב אחימאיר בן 75). מהות התנהגותו של משה גרטל ליד המיקרופון והמסך היא אנטי תזה לעיתונאות הצנועה הסגפנית שדורשת הטלוויזיה מאלה שמופיעים בקדמת הבמה שלה, וודאי בכל מה שנוגע לצמצום ויעילות ה- מֶלֶל. כבר דיברתי רבות בבלוג הזה אודות קו הַתֶּפֶר הדִמיוני שמפריד בין שִידוּר לבִּרְבּוּר בטלוויזיה (וגם ברדיו). מדוע שַדָּר "X" מתקבל בעיניי הציבור כהגיוני ונבון בעוד שַדָּר "Y" נתפש כפטפטן חסר תקנה, למרות ששניהם מייצרים את אותה כמות המילים למיקרופון. שידור ספורט בטלוויזיה (וגם ברדיו) איננו גיבוב מילים, איננו אריכות לשון, איננו פטפטנות, איננו קשקשנות, איננו דברנות יתר, ואיננו דיבור בעלמא. שידור ספורט הוא תיעוד העובדות והאווירה במינימום טקסט.

בעת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארה"ב 1994 הבאתי עמי לארה"ב בנוסף למאיר איננשטיין ורמי ווייץ גם את שַדָּר רדיו "קול ישראל" דָנִי דְבוֹרִין (הפרשן הקבוע לצדו במונדיאל ארה"ב 94' היה מרדכי שפיגלר). הוא היה השַדָּר השלישי בחבורה וגוּיָס על ידי כתגבורת בשל ההפקה הענקית בארה"ב הענקית. בתום כל שידור ישיר סיכמנו וניתחנו בקצרה את המשחק שוחחנו כמה דקות על קו שידור ה- 4W אודות איכותו כשַדָּר טלוויזיה. "דני דבורין אתה חייב לקצץ % 50 מכמות המֶלֶל שלך. מדובר בטלוויזיה ולא ברדיו", התרעתי. מר דָנִי דְבוֹרִין השיב לי תמיד נעלב ובאותה המטבע, "אני לא מדבר יותר ממאיר איינשטיין". ב- 1981 ביקשתי להעביר את דָנִי דְבוֹרִין מהרדיו לחטיבת הספורט של הטלוויזיה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל הטיל על כך וֶוטוֹ מִיָידִי, וכה שח לי : "דני דבורין הוא שדר ספורט פטפטן חסר תקנה", והוסיף, "אני קובע זאת חד משמעית כאיש רדיו לשעבר. גם ברדיו ניתן לחסוך בכמות הוורבליזם".

ייתכן מאוד ששדר בדמותו של מֶשה גֶרְטֶל פורץ גבולות של המשמעת הטלוויזיונית המקובלת צריך לידו כל הזמן "משגיח" צמוד. עורך – מפיק ש- "ישמור" עליו מהמהמורות שהוא נופל אליהן מבלי שהוא כפוי לכך. היו לנו מעת לעת שיחות אודות הנפילות המוזרות והמביכות שלו שהן בלתי הכרחיות. "גרטל אתה כורה לעצמך במו ידיך את הבור ונופל אליו שוב ושוב", הערתי לו. משֶה גֶרְטֶל לא קיבל את הביקורת וטען שהציבור לא מבין את ההומור שלו. איזה הומור ואיזה נעליים. בלתי אפשרי להיפרד כשַדָּר בטלוויזיה ציבורית מהצופים שלך בטקסט מגוחך וכה יָרוּד, "צופים יקרים לילה טוב לכם מבריכת השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996, נוחו על משכבכם בשלום", ואח"כ להגן על עמדותיך כשדר טלוויזיה כי מדובר במֶלֶל הומוריסטי. בלתי מתקבל על הדעת. אחרים אמרו שמדובר בטקסט צורם וילדותי. אינפנטילי ב- דרדקיות שלו, וכי מדובר באיש לא בָּשֵל, שַדָּר טלוויזיה לא בוגר, פטפטן, ו- חסר טאקט. מי יכול היה להעלות בדעתו כי שַדָּר רשמי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יעז לומר לצופיו בתום השידור הישיר בכזה ביטחון, "נוחו על משכבכם בשלום…", בעת פרידה מלֵיל שידורים אולימפי ארוך באטלנטה 1996. מדובר במֶלֶל טלוויזיוני מופרך מיסודו. בתום אולימפיאדת סידני 2000 נפרדו דרכינו לעַד. משֶה גֶרְטֶל הפך להיות כתב בחטיבת החדשות ואני חזרתי להוביל את חטיבת הספורט לקראת יעדיה הבאים. אינני חושב שהוא משה גרטל למד את הלקח ו- השתנה. הפרשן שלצדו ד"ר בַּרוּךְ "בּוּקִי" צִ'יש היה אמור לשמש בלם זעזועים אולם גם הוא עצמו נפל לבּוּרוּת של מגיד עתידות ולבּוֹרוֹת טלוויזיוניים שכרה לעצמו בהבל פיו.

חלק מהציבור רואה את אולימפיאדת לונדון 2012 כפסגת הצלחתו של משה גרטל כשדר טלוויזיה. אני כאיש טלוויזיה במשך 40 שנים חושב שונה מהם. דעתי הייתה כי שידור תחרויות השחייה האולימפיות בלונדון 2012 על ידו ו- יחדיו עם הפרשן שלו ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש הייתה עוד הוכחה כי אין להפקיד (ו/או להפקיר) את מיקרופון הטלוויזיה בידיו ובידי הפרשן שלו ללא משגיח צמוד. עד היום לא ברור לי כיצד אירעה "פרשת ה- IPHONE" ב-בריכת השחייה האולימפית של לונדון 2012 כשהשַדָּר המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקום לשדר את הצגת השחיינים מתעסק במתן תשובות טלפוניות לצופים שהשיגו את המספר החסוי של הטלפון הנייד שלו. שום שַדָּר אולימפי מבין מאות שנכחו בעמדות השידור באולימפיאדת לונדון 2012 לא הרשה לעצמו לנהוג כך. האם משֶה גֶרְטֶל נגרר אחרי ההנהלה שלו בראשות המנכ"ל יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ', ו/או שמא הנהלת רשות השידור היא זאת צעדה בעקבותיו והרשתה לפארסה כזאת להתרחש. בלתי מתקבל על הדעת.

זהו טקסט שנלקח מאחד הפוסטים הראשונים בבלוג ונוגע לשידורי השחייה של משה גרטל ודרוך צ'יש באולימפיאדת לונדון 2012 : עבודת ההכנה של שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד"ר ברוך "בּוּקִי" צִ'יש בבריכה האולימפית של לונדון 2012 רשלנית ויעילה לסירוגין . היא איננה סיסטמתית ולכן רוויה אין סוף חורים. אם FINA ו- OBS אינם מספקים את הנתונים האישיים של השחיינים על שניהם לתור אחריהם ולספק אותם למען הצופים שלהם בישראל. השַדָּר משה גרטל והפרשן ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש משדרים שלא באשמתם פעם אחת בלבד מידי ארבע שנים. הם מתאספים שוב באולימפיאדת לונדון 2012 לאחר נֶתֶּק ארוך כשהם חלודים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית. שניהם בנו עבורנו בתחילת האולימפיאדה את דרמת השחייה סביב שני האמריקניים ראיין לוכטה ומייקל פלפס ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לעשות הפרשן ברוך "בוקי" צ'יש כשבהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 : "אף אחד לא ינצח את לוֹכְטֶה". אנחנו יודעים היטב למי ניתנה הנבואה. כמובן שקרה ההפך. יאניק אנייל ניצח וראיין לוכטה הובס. ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש הפך מייד לקוריוז. ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש  איננו שדר טלוויזיה טירון. בחלוף כל כך הרבה שנים בעמדת השידור של הטלוויזיה הוא עושה את המעשה המטופש ביותר : הוא מתנבא מבלי שהוא כפוי לכך ועושה צחוק מעצמו. השדר המוביל באולימפיאדת לונדון 2012 משה גרטל היה אמור לבלום את הנביא ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש בעודו באִבּוֹ. הצרפתים בראשות יאניק אנייל זכו במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות. האמריקנים בראשות ראיין לוכטה לקחו רק את מדליית הכסף בזמן של 3:10.38 דקות. פרשן טלוויזיה רציני ו/או שַדָּר טלוויזיה מהימן ובעל הגיון תמיד יסייג את תחזיותיו.

במשחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג'ינג 2008 שהכיל יָרִיבוּת דומה בין שחייני צרפת לארה"ב הגה השַדָּר משה גרטל את הטקסט הבא : "אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב". כמובן קרה ההפך. ארה"ב זכתה במקום הראשון ולקחה את מדליית הזהב. לצרפת הוענקה מדליית הכסף ושדר השחייה המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפך לקוריוז. שַדָּר נבון מתנה ומסייג את עצמו. הסקת מסקנה בטרם עת כי ראיין לוכטה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי קשה של הפרשן בוקי צ'יש בלונדון 2012 (מבלי שהוא כפוי לכך), והפכה אותו לטיפש קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה לפני כחודש – חודשיים כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. ד"ר בוקי צ'יש איננו כמובן איש טיפש. הוא בהחלט מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע"י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות של ראיין לוכטה, חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר. טעות גסה כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו העיתונאית – טלוויזיונית לא קרתה מעולם לפרשן השחייה יוסף טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי ומי ששימש פרשן השחייה של הטלוויזיה ישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1972. יוסף טלקי מאפיל על ד"ר בוקי צ'יש בכל קריטריון. לעומת זאת הפרשן בוקי צ'יש מאפיל כמעט לחלוטין על השַדָּר משה גרטל שנוטה להסתבך שוב ושוב. ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש מציג את עצמו כחוקר ומדען בפני הציבור. משה גרטל חושף את עצמו בסגנון השידור הבלתי מכופתר שלו, חופשי, ופורץ גבולות מידי – משהו שדומה לסטנדאפיסט.

2. ציטוט נֶפֶל נבואי של שַדָּר השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משה גרטל מבריכת השחייה האולימפית ב-אולימפיאדת בייג'ינג 2008 במשחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים, וכה אמר: "אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב". קרה בדיוק ההפך. ארה"ב נימחה וזכתה במדליית הזהב. 

משחה השליחים בשלב הגמר 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת בייג'ינג 2008 ב- 11 באוגוסט 2008 היה אחד הדרמטיים ביותר בהיסטוריה האולימפית לדורותיה (מופיע ב- Youtube). התחרות הזאת הציבה בפני שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל אתגר שידור מיוחד במינו, והיה בעל משמעות כפולה לאמריקנים : האם הרביעייה האמריקנית בראשות מָיְיקֶל פֶלְפְּס (Michael Phelps בן 23, גובה 1.93) מסוגלת להדביר את הרביעייה הצרפתית שטובה ממנה בשיעור קטן בראשות אמאורי לבה (Amaury Leveaux בן 23, גובה 2.04 מ') מה עוד שהשחיין המסיים של צרפת הוא אָלָן בֵּרְנָארְד מי שהיה כעבור כמה ימים האלוף האולימפי של בייג'ינג 2008 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה 47.31 ש' (Alain Bernard בן 25, גובה 1.96 מ'), והאם בעקבות הניצחון הזה (אם יתרחש) יצליח מָיְיקֶל פֶלְפְּס לצבור שמונה מדליות זהב בבריכה וישבור את שיאו של בן ארצו השחיין מַרְק סְפִּיץ הוותיק שהשיג באולימפיאדת מינכן 1972 שבע מדליות זהב. רשות השידור הייתה בעלת זכויות השידורים האולימפיות כ- 2.000000 (שני מיליון) דולר ומשֶה גֶרְטֶל היה כאמור השַדָּר המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההוא – ערוץ 1 בבריכה האולימפית ב- בייג'ינג 2008 כשלידו מכהן הפרשן ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש. בין שתי הנבחרות התפתח דו קרב מדהים באיכותו אם כי את ההצגה ב- Leg הראשון גנב שחיין אוסטרלי צעיר מהעיר פֶּרְת' (Perth) אִימוֹן סַאלִיבָאן (Eamom Sullivan בן 23, 1.90 מ') שקבע שיא עולם חדש 47.24 ש'. הקושי הגדול של ארה"ב במשחה השליחים הזה התעורר ב- Leg הרביעי . לצרפת הייתה מקדמה קלה בעת החילוף האחרון בין פְרֶדֶרִיק בּוּסְקֶט (Frederick Bousquet, בן 27 גובה 1.89 מ', עבר את ה- 100 מ' שלו ב- Leg השלישי בזמן מְעוּלֶה של 46.63 ש') לבין השחיין הרביעי והמסיים אָלָן בֵּרְנָארְד. השחיין הרביעי והמסיים של הרביעייה האמריקנית היה גֵ'יְיסוֹן לִיזָאק (Jason Lezak בן 33, גובה 1.93 מ'). אָלָן בֵּרְנָארְד קיבל מקדמה של 59 מאיות השנייה על פני גֵ'יְיסוֹן לִיזָאק והגדיל את יתרונו למטר וחצי. אז הגה משה גרטל בשידור הישיר את המשפט ההיסטורי שלו והתחייב בפני מליון צופי טלוויזיה בישראל : "…אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב…(!)". אולם גֵ'ייסוֹן לִיזָאק חולל מהפך במטרים האחרונים כשהוא גומא את ה- 100 מ' ב- Leg הרביעי והאחרון בזמן פנטסטי של 46.06 ש'. גֵ'יְיסוֹן לִיזָאק השיג בשארית כוחותיו האחרונים את אָלָן בֵּרְנָארְד ובניגוד להשקפת עולמו של משֶה גֶרְטֶל העניק את מדליית הזהב למדינתו בתוצאה של שיא עולם חדש 3:08.24 דקות. צרפת סיימה שנייה וזכתה במדליית הכסף בזמן 3:08.32 דקות. אוסטרליה הייתה שלישית ולקחה את מדליית הארד בתוצאה של 3:09.91. האמריקני ג'ייסון ליזאק הביס לא רק את נבחרת צרפת אלא גם את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משה גרטל והפך אותו בתוך שבריר זמן קצר לא רק ל- "נביא שקר" טלוויזיוני ליד המיקרופון אלא לעיתונאי דל ורפה ו- נטול חוכמה. שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה אינם מגרש הימורים. משֶה גֶרְטֶל נאלץ לאכול את הכובע ושוב איבד מהמהימנות שלו כמי שמוסר אינפורמציה שגויה לציבור. שַדָּר טלוויזיה שמתייצב בחלון הראווה קבל עם בפני ציבור הצופים שלו לא אמור ואיננו רשאי לעטות בגדי נביא ולא לעסוק בהימורים. אתה רוצה לעסוק בהימורים ? OK, בסדר, אבל אם אתה שַדָּר טלוויזיה נָבוֹן, סייג את עצמך היטב. דבר כזה של התנבאות משולהבת רווייה פתוס לא קרתה מעולם למורו ורבו של משה גרטל, הלוא הוא פרשן הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנפלא יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (2003 – 1918). ג'ייסון ליזאק הפך את משה גרטל באחת לאיש ריק, כושל, ו-טיפש. משה גרטל לקח על עצמו אחריות עיתונאית עצומה שאין לו ו-אשר גדולה באין סוף מידות מאישיותו, יכולתו, כישרונו, ודמותו. המיקרופון עשה בו שמות. האיש טבע בבריכת השחייה האולימפית של בייג'ינג 2008. הפרשן המגוחך שלו בעמדת השידור האולימפית בבריכת השחייה ב-בייג'ינג 2008 ברוך צ'יש אפילו לא ניסה להציל אותו מעונש הטביעה במימי הבריכה אולימפית של בייג'ינג 2008. מעידה טלוויזיונית אולימפית כפולה של צֶמֶד נֶפֶל בעת שידור ישיר שתיזכר לדורות. 

טקסט תמונה : 22 ביולי 1992. אולימפיאדת ברצלונה 1992. זהו משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בברצלונה. שלב ההכנות ימים ספורים לפני טקס הפתיחה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : משה גרטל, אשת הטלוויזיה המכסיקנית מוניקה פלפס – זמבראנו (Monica Phelps – Zambrano), פרשן השחייה יוסף טלקי ז"ל (בגבו למצלמה חובש אוזניות), והמפיק שלי אמנון ברקאי. למשה גרטל נקרתה הזדמנות היסטורית באולימפיאדת ברצלונה 1992 : למלא את החלל שהותיר השדר נסים קיוויתי שיצא לגמלאות. לדאבון לב הוא החמיץ אותה. (צילום ותיעוד ארכיון יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                

3. המירוץ לכיבוש מיקרופון הטלוויזיה הישראלית הציבורית. 

באביב 1978 הגיעה אִיגֶרֶת אוויר כְּחוּלָה מארה"ב לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים ונמענה לאָלֶכְּס גִלְעָדִי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אינני זוכר אם היא נשלחה מ- ווירג'יניה ו/או מניו יורק. על כל פנים שולח האיגרת היה משה גֶרְטֶל בן קיבוץ רמת יוחנן מי שהיה אלוף השחייה רָב מוניטין של מדינת ישראל בשנות ה- 60. כולם קראו לו גֶרְטֶל. אף פעם לא בשמו הפרטי. אפילו החברים הכי קרובים שלו קראו לו גרטל, ממש כמו בספרו של ג. ד. סאלינג'ר "התפסן בשדה השיפון", שם כינו כולם את רוברט אֶקלי בשם משפחתו בלבד. אפילו חברו לחדר ב- High school הֶרְבּ גֵייל קרא לו אֶקלי ולא בּוֹבּ. כל עובדי הטלוויזיה קראו לאיש שביקש להיות שדר חדש בטלוויזיה בשם משפחתו גֶרְטֶל. זה נראה לי מוזר בתחילה. מעולם לא שמעתי בקיבוץ אפיקים וגם לא בעיר שלגבר או אישה קוראים בשם המשפחה בלבד. כך אלכס גלעדי ואנוכי הכרנו והתוודענו אליו ב- 1978. שנינו כמו כולם קראנו לו חיש מהר גם אנו גרטל כפי שקראנו לאישים אחרים בשם משפחתם בלבד כמו בֵּן גוּרְיוֹן, בְּיָאלִיק, ו- בּוֹנְד. היום מרום גילי שנושק אוֹ טוֹ טוֹ ל- 80 אני נזכר עכשיו ששמעתי פעם את גרשון שֶפַע ועמית לוֹבֵן קוראים לו לפעמים גם "מוֹיְש". משֶה גֶרְטֶל רָוָוק בן 32 סיים את לימודיו ב- 1978 בנושא חינוך גופני באוניברסיטת ווירג'יניה בארה"ב אך רצה להיות שַדָּר טלוויזיה. אנשים בגיל הזה מבקשים מסיבות שונות לערוך שינויים ותפניות בחייהם. אנוכי עשיתי זאת בגיל 34 בהיותי נשוי ואב לשני ילדים קטנים. גם אני ביקשתי מאלכס גלעדי להיות איש טלוויזיה בקיץ 1971. חשתי כי העיתונאות ודם הקולנוע והטלוויזיה זורמים בעורקיי. לתחושה האישית הזאת שלי לא היה כל ביסוס מעשי, היא לבטח הייתה חסרת  מורשת, ואולי גם נעדרת הצדקה, אולם זה מה שהרגשתי מזה זמן רב שאני רוצה לעשות, אז באותה השנה ההיא של קיץ 1971. רציתי להיות עיתונאי בטלוויזיה (בתחום שידורי הספורט). אני מניח שאת משה גֶרְטֶל ליוו תחושות דומות ב- 1978 וכל עוד לא הגשים את חזונו, חש מועקה. עכשיו משהֵעז לפנות לאלוהי הטלוויזיה אָלֶכְּס גִלְעָדִי הוקל לו. בקשתו של משה גרטל הייתה ייחודית, מקורית, ודווקא ברוכה של אלוף שחייה נודע. בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה ביקש רַבָּן ספורט ידוע בישראל להחזיק במיקרופון הטלוויזיה כדי להיות שַדָּר מוביל בתחום. לא פרשן, אלא שַדָּר מוביל (Leading Commentator) וזהו הבדל עצום. שידור ישיר בטלוויזיה הנקרא בעגה המקצועית "Play by play" הוא מקצוע רווי מהמורות מסוגים שונים. הרבה יותר מאשר ברדיו. אינני מכיר תופעה דומה כזאת בארץ או בטלוויזיה הבינלאומית בה אלוף בענף ספורט כלשהו ביקש והפך להיות שַדָּר טלוויזיה מוביל ומצליח. התופעה קיימת אולם היא נדירה. האָצָן האנגלי הנודע הָארוֹלְד אֵיְיבְּרָהָאמְס (Harold Abrahams) מי שהיה אלוף אולימפיאדת פאריס 1924 בריצת 100 מ' (10.6 ש'), הפך לשַדָּר Play by play ברדיו ה- BBC והיה לבלתי נשכח. אך הוא יחיד ובודד בסוגיה הזאת. תארו לעצמכם את מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' שוטח בקשה דומה בפני אָלֶכְּס גִלְעָדִי בה הוא רוצה להיות שַדָּר כדורסל מוביל, ו/או מרדכי שפיגלר תובע לעצמו את מיקרופון השידור הישיר בכדורגל, ו/או אָרִיק "אריות" איינשטיין אתלט נפלא בעברו מועמד לשַדָּר ישיר תחרויות א"ק בטלוויזיה. לא שזה בלתי אפשרי אך זה נראה ונשמע פלאי.

בּילִי רָיְיט (Billy Wright) הרץ המרכזי (בלם) של קבוצת "ווּלְבְס" ונבחרת אנגליה בכדורגל בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה הפך להיות פרשן של רשת הטלוויזיה המסחרית הבריטית ITV. פרשן ולא שַדָּר. שוערה של קבוצת הכדורגל האנגלית ארסנל בּוֹב וִוילְסוֹן (Bob Wilson) היה יוצא דופן והיה למגיש ופרשן ברשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC , וגם שַדָּר אבל לא ברמתם ולא מסוגם של שדרים בכירים ב- BBC כמו קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם, דֵייוִיד קוֹלְמַאן, בָּארִי דֵייוִויס, וג'וֹן מוֹטְסוֹן. כמוהו שחקן הכדורגל גָארִי לִינִיקֶר, מגיש – פרשן אבל לא שַדָּר . השחיינית האמריקנית דוֹנָה דֶה וַוארוֹנָה [1]  נמנתה על צוות הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשות רוּן אָרְלֶדְג', אבל כפרשנית שחייה ולא שדרנית. ג'וֹן מֶקֵנְרוֹ הפך לפרשן הטניס של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC אבל לא שַדָּר. משֶה גֶרְטֶל ביקש להיות שַדָּר ואלכס גלעדי נענה לפנייתו. הוא סמך על האינטואיציה הטלוויזיונית שלו ולא ערך למשֶה גֶרְטֶל מבחני כניסה ואודישנים. בחלוף זמן קצר הסתייג לחלוטין מהמינוי וברבות השנים גיחך על עצמו, "אני נתתי למשה גרטל את ההזדמנות הראשונה. אני המצאתי אותו". אָלֶכְּס גִלְעָדִי הציב אותו בקיץ 1978 בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבריכת השחייה של מכון ווינגייט. משֶה גֶרְטֶל שידר ישיר את התחרויות. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל היה הפרשן שלו. מעולם לא היה שַדָּר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בכלל ובמחלקת הספורט בפרט שהמיקרופון עשה בו שַמוֹת וניהל עמו "ברוגז" כפי שעולל למשה גרטל. פרשת משֶה גֶרְטֶל (ושכמותו) מהווה נושא לדיון בספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם". רצונו להתבלט בטלוויזיה וסגנון שידורו היה אפוף מגרעות. אנטי תֶּזָה מובהקת לעשיית טלוויזיה מקובלת. חדלונו ליד מיקרופון הטלוויזיה ונפילותיו המגוחכות לאורך שנים כה רבות הפכו אותו לסוג של קֶלֶס וקאלט בעת ובעונה אחת. בסופו של דבר ציבור הטלוויזיה בישראל התרגל אליו. בעשור השביעי לחייו הגשים משה גרטל את חלומו. הצופים קיבלו אותו כמו מנהליו בשידור הציבורי והסכינו לחיות במחיצתו.

טקסט תמונה : קיץ 1984. גב' דונה דה ווארונה פרשנית השחייה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC באולימפיאדת  לוס אנג'לס 1984. (באדיבות ABC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).    

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה. בילי רייט שחקן קבוצת הכדורגל "וולבס" ונבחרת אנגליה היה לפרשן של רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC וגם של הרשת המסחרית ITV. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה . בוב ווילסון שוערה של קבוצת הכדורגל ארסנל שהיה למגיש ופרשן ברשת הטלוויזיה הציבורית של ה- BBC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).           

טקסט תמונה : קיץ 1980. משרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. משה גרטל (מעשן…?) בראשית הקריירה שלו ככתב ושדר בחטיבת הספורט. זה היה מזמן בטרם מותו של עיתון הפועלים "דָבָר". העיתון הזה איננו קיים עוד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שדרי הכדורגל והכדורסל ברשתות הטלוויזיה בישראל בהווה, כמו יוֹרָם אָרְבֵּל, מֵאִיר אָיְינְשְטֵיְין, רָמִי וָויְיץ זוֹהֵייר בַּהָלוּל, ודָנִי דְבוֹרִין, וגם אנשי הדוֹר הקודם דָן שִילוֹן, אָלֶכְּס גִלְעָדִי, ויָאִיר שְטֶרְן לא היו מעולם שחקני כדורסל או כדורגל. אף על פי כן ציבור אוהדי הספורט בישראל קיבל אותם כשַדָּרים מובילים, והאמין בהם ולהם. שדרי ספורט מפורסמים מאוד בארה"ב בימים ההם של ענפי הבייסבול (MLB), הכדורסל (NBA), הפוטבול (NFL), הא"ק, השחייה, והטניס כמו הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) , קִית' גֶ'קְסוֹן (Kieth Jackson), דִיק סְטוֹקְטוֹן (Dick Stokton), בְּרֶנְט מַאסְבֶּרְגֶר (Brent Musberger), אַל מִיכאֶלְס (Al Michals), גִ'ים לֶמְפְּלִי (Jim Lampley) ואחרים – מעולם לא היו שחקנים או ספורטאים פעילים בעצמם בתחום אותו שידרו לציבור האמריקני, אך הם היו אנשי טלוויזיה לעילא ו-עילא והבוסים שילמו להם ברצון משכורות עתק. שני שדרי הכדורגל הדגולים של רשת הטלוויזיה הציבורית בבריטניה ה- BBC קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם ודֵיְוִויד קוֹלְמָאן, לא היו שחקני כדורגל אך המוניטין שלהם הקיף את כדור הארץ. גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי מהונגריה שידר כדורגל ברדיו ובטלוויזיה של ארצו תקופה ארוכה, כמעט 50 שנה, הוא מעולם לא היה שחקן כדורגל בעצמו אך לא חשש לתת עצות במהלך השידורים הישירים לפֶרֶנְץ פּוּשְקָש, נָאנְדוֹר הִידֶגְקוּטִי, ושָאנְדוֹר קוֹצִ'יש כיצד לשחק ולהבקיע שערים. הונגריה שהיא אומת ספורט בעלת מורשת והישגים רבים קיבלה את דבריו של גיורגי ספשי כדברי אלוהים חיים. 

אני מכיר בכל זאת שניים שהם יוצאים מהכלל תרתי משמע. הראשון הוא נִסִים קִיוִויתִּי שַדָּר הא"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשורי ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה ומי שהיה אלוף ישראל בריצות ל- 400 מ ו- 800 מ' ב- 1949. השני כפי שהוזכר כבר הוא הָארוֹלְד אֵיְיבְּרָהָאמְס שַדָּר הא"ק האימורטאלי של רדיו ה- BBC, מי שהיה האלוף האולימפי בריצת 100 מ'באולימפיאדת פאריס 1924. אָלֶכְּס גִלְעָדִי התרשם ממכתבו של משֶה גֶרְטֶל ומהבקשה הטמונה בו להיות שַדָּר טלוויזיה מוביל. אין ספק שזאת הייתה בקשה מבורכת. אָלֶכְּס גִלְעָדִי בנה עליה. תקופה מסוימת בשנות ה- 60 החזיק משֶה גֶרְטֶל בכל שיאי ישראל בסגנון חופשי למרחקים מ- 100 מ' עד 1500 מ', כולל. הוא היה ללא ספק שחיין מוכשר ורב יכולות, וגם מנצח צליחת הכינרת התחרותית כשהאגם עוד היה מלא על גדותיו בימים ההם. כאלוף ושיאן ניצב פעמים רבות על דוכן מספר אחת בבריכות השחייה בישראל.

טקסט תמונה : שנת 1964. הימים ההם – הזמן ההוא. משה גרטל (בן 18) ניצב על דוכן מס' 1 באחת מתחרויות השחייה הפופולאריות והרבות שנערכו ברחבי ארץ בעשור ה- 60 של המאה שעברה וכבשו את כותרות העיתונות . מימין – גרשון שפע , ומשמאל – דני רבס. מגיל צעיר מאוד ניצב משה גרטל שוב ושוב במקום הראשון על פודיום המנצחים. (התמונה באדיבות גב' איה טלקי בתו של מאמן השחייה ופרשן השחייה בטלוויזיה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : 1963. הימים ההם – הזמן ההוא. משה גרטל (משמאל) ואברהם "ביינוש" מלמד (בני 17) בבריכת השחייה של קיבוץ רמת יוחנן . שני שחיינים נפלאים מהגדולים ביותר שידעה השחייה הישראלית בכל הזמנים ואלופי המדינה מבית היוצר של המאמן יוסף "יוז'ו" טלקי. (התמונה באדיבות גב' איה טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1966. הימים ההם – הזמן ההוא. המאמן יוסף טלקי (שני מימין) עם שלושה מבכירי שחייניו בתחרות נגד יוון. משמאל לימין : השחיין יורם שניידר שיאן ואלוף ישראל בסגנון גב , משה גרטל שיאן ואלוף ישראל בסגנון החתירה, המאמן יוסף טלקי (אישיות נדירה ונבונה וגם פרשן שחייה איכותי ביותר ויחיד בדורו), ואברהם "ביינוש" מלמד שיאן ואלוף ישראל במשחי הפרפר. (התמונה באדיבות איה טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָלֶכְּס גִלְעָדִי הראה לי את האיגרת הכחולה שהגיעה אליו בחורף 1978 ואת בקשת ההצטרפות של משה גרטל למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אינני יודע אם משֶה גֶרְטֶל רצה להיות איש טלוויזיה. אינני בטוח שהבין את המונח "טלוויזיה" במובן הרחב שלו ואת דרישות תעשיית הטלוויזיה בימים ההם. אך אני בטוח ששאף להיות שַדָּר טלוויזיה מוקף בגלוריפיקציה הנלווית לתפקיד, וביקש לראות במקצוע השַדָּרוּת קריירה. הוא היה אז בן 32 וסיים לפני זמן קָצָר את לימודיו באוניברסיטת ווירג'יניה בארה"ב בתואר M.A. משֶה גֶרְטֶל יוצא קיבּוּץ רמת יוחנן היה חניכו של המאמן ופרשן הטלוויזיה יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (חבר קיבוץ כפר מכבי הסמוך לרמת יוחנן בגוש זבולון) בעשור ה- 60 של המאה הקודמת ולבטח אחד מגדולי השחיינים של ישראל בכל הזמנים. גבר יפה תואר והיו כאלה שהוסיפו ואמרו שהוא גם שופע קֶסֶם אישי.

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא. חוף "הגיא" בטבריה. הפקת חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות ישראל בקפיצות סקי מים. משה גרטל (מימין) מגיע לישראל עם תואר אקדמי M. A.  בתום לימודיו באוניברסיטת ווירג'יניה בארה"ב , ונוחת בקיץ 1978 במחלקת הספורט של אלכס גלעדי. משמאל זהו בימאי הטלוויזיה יואב פלג. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה ב- 1978 כבר איש טלוויזיה וותיק בעל ניסיון. הוא ידע לעמוד על טיבם של אנשים וניחן בחוש מיוחד ואבחנה דקה שפעלה כמנגנון מדויק כמו "מַסְנֵן – רֶנְטְגֶן" הבודק את אֵיכוּתם של הכתבים אותם קיבל אישית לעבודה במחלקת הספורט. הוא הוחמא מבקשתו של משֶה גֶרְטֶל להצטרף למחלקת הספורט שלו. זה היה אותו אָלֶכְּס גִלְעָדִי שבעשור הקודם כיסה עבור עיתונו "ידיעות אחרונות" את תחרויות השחייה בהן משֶה גֶרְטֶל היה כוכב ספורט נערץ ויוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה המאמן שלו והוא כתב ספורט זוטר שהתגורר במושבה רמת השרון. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל מורו ורבו של משֶה גֶרְטֶל תרתי משמע היה ב- 1978 פרשן שחייה בעל מעמד בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא רכש את המוניטין העצום שלו כפרשן שחייה בעמדת השידור באולימפיאדת מונטריאול 1976 לצדו של השַדָּר נִסִים קִיוִויתִּי, שָם חָזָה ונִיבָּא במהלך המִשְחִים השונים על סמך ניתוח עובדתי מדויק ורהוט כי ייקבעו 22 (עשרים ושניים) שיאי עולם בטֶרֶם התרחשותם. הוא לא טעה. יוֹסֵף יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי מודל משובח של פרשן ספורט התנגד התנגדות חריפה למינויו של משֶה גֶרְטֶל לשַדָּר שחייה. "אלכס גלעדי אני מכיר אותו. הוא היה חניך שלי ותלמיד שלי בביה"ס בגוש זבולון. זה לא מתאים", הסביר את דעתו בפני אָלֶכְּס גִלְעָדִי. אולם אָלֶכְּס גִלְעָדִי הלך אחרי האינטואיציה שלו, אולי גם בעקבות צו מצפונו. ייתכן ו- הייתה זאת תפיסתו החברתית שאומרת כי לכל אחד מגיע צָ'אנְס. הרי גם הוא קיבל ב- 1969 צ'אנס מדָן שִילוֹן. אם כך מדוע הוא צריך לחסום מישהו שרואה בטלוויזיה את עתיד חייו. אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא שעה לעצתו של יוֹסֵף "יוֹז'וֹ טֶלֶקִי.

בימים ההם של שנות ה- 70 במאה שעברה שידרנו ישיר שוב ושוב את אליפויות ישראל בשחייה. השחייה שהייתה ענף ספורט אולימפי מרכזי זכתה לעדנה טלוויזיונית ב- "מבט ספורט", אך שַדָּר השחייה הקבוע של אָלֶכְּס גִלְעָדִי נִסִים קִיוִויתִּי (התגורר בלונדון ועכשיו שוטט בעולם הרחב) שִימֵש ב- 1978 שליח העיתון "ידיעות אחרונות" בוושינגטון בירת ארה"ב . לאָלֶכְּס גִלְעָדִי היה חסר שַדָּר מומחה Play by play  בבריכה. שדרי מחלקת הספורט הוותיקים יָאִיר שְטֶרְן, יוֹרָם אָרְבֵּל, ורָמִי וָויְיץ לא הבינו דבר בשחייה והתעניינו רק בכדורגל. לאָלֶכְּס גִלְעָדִי בעצמו בעל פוטנציאל של שַדָּר (שידר ישיר בהצלחה את תחרויות השחייה במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן ב- 1974) לא היה זמן להתעסק עם השחייה. הוא היה צריך להפיק ולנהֵל את חטיבת הספורט. פתאום נחת עליו אלוף העבר בשחייה ומציע את עצמו בביטחון עצמי וללא שמץ של חשש ובושה להיות שַדָּר טלוויזיה שמתאר את אליפות ישראל. פתרון מצוין ומעניין. אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה בטוח שזכה ב- "בוננזה'". הנה עומד לפניו אלוף שחייה מפורסם שהוא גם שַדָּר טלוויזיה. מי צריך יותר מזה. אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא היסס ונענה לפנייתו של משֶה גֶרְטֶל ללא בדיקת שום פרמטר טלוויזיוני של אלוף השחייה הידוע. האם הוא בכלל מוכשר בנושא הקונקרטי הזה של החזקת מיקרופון טלוויזיוני ? האם הוא חריף שכל ? האם הוא בעל כושר ביטוי ? האם הוא מוכשר להביע רעיון כלשהו במינימום מילים ? האם הוא יודע לראיין ? האם הוא אמון על העקרונות העיתונאיים ? "אתה רוצה להיות שדר טלוויזיה ?", שאל אותו אָלֶכְּס גִלְעָדִי והוסיף, "או. קיי. קח את המיקרופון ונסה את מזלך". הוא הֵציב אותו חיש מהר בפסגת השידורים של מחלקת הספורט. משֶה גֶרְטֶל טיפס מייד בשלבי הסולם המוביל לעמדת השידור המאולתרת והגבוהה של הטלוויזיה הממוקמת בבריכה במכון ווינגייט. הוא התיישב מול המוניטור, הניח את  ה- Head set על ראש, אחז במיקרופון, והפך לשַדָּר טלוויזיה. הוא הגשים את חלום חייו. מֶשה גֶרְטֶל קיבל את הזדמנות חייו מאָלֶכְּס גִלְעָדִי אך כדי להיות כנה צריך לומר שגם הטלוויזיה קיבלה צָ'אנְס חשוב. בפעם הראשונה בהיסטוריה היה לה שַדָּר שחייה שהוא גם אלוף שחייה. לא היה איש במחלקת הספורט של אלכס גלעדי שבקי יותר ממשֶה גֶרְטֶל בתחום. התחרות סביב המיקרופון והמסך מעיקה בדרך כלל ורוחשת אינטריגות, אך בפעם הזאת היה משֶה גֶרְטֶל לבד בשטח. איש לא איים עליו ולא סיכן את מעמדו החדש חוץ ממנו עצמו. כל שנותר לו היה רק להוכיח לאָלֶכְּס גִלְעָדִי שהוא שַדָּר שחייה בעל פוטנציאל. הצלחתו של משה גֶרְטֶל כשַדָּר שחייה בטלוויזיה הייתה חיונית למחלקת הספורט ולרשות השידור העניות באנשי מקצוע. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי מאמנו בעבר של משֶה גֶרְטֶל באגודת הפועל גוּש זְבוּלוּן ונבחרת ישראל בשנות ה- 60 של המאה הקודמת והפרשן הוותיק שלנו הפך לפתע להיות הפרשן של חניכו בעבר ועכשיו שַדָּר הטירון. שניהם שידרו את אליפות ישראל בשחייה. זה היה כאמור בקיץ 1978.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. בעוד משה גרטל עושה את צעדיו הראשונים כשדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבריכת השחייה, ניצב נסים קיוויתי (שני משמאל) שדר השחייה האולימפי של דן שילון ואלכס גלעדי (באולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976) בחזית הבית הלבן בוושינגטון בירת ארה"ב בשליחות עיתונו "ידיעות אחרונות", כשהוא עסוק בהסברים לקולגות שלוֹ. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : יעקב אחימאיר כתב רשות השידור, נסים קיוויתי כתב "ידיעות אחרונות", דן מרגלית שליח עיתון "הארץ", והעיתונאי האמריקני ווֹלְף בְּלִיצֶר. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. העיתונאי והשדר נסים קיוויתי (מימין) כתב "ידיעות אחרונות" בארה"ב לוחץ את ידיו של מזכיר המדינה האמריקני ד"ר הנרי קיסינג'ר ב- State Department ב- וושינגטון. משמאל מציץ ראשו של שגריר ישראל בארה"ב יצחק רבין ז"ל . הדרך בפני משה גרטל הייתה פתוחה. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דה עקה כפי שנאמר קודם לכן הפרשן יוֹסֵף טֶלֶקִי התנגד התנגדות חריפה למינוי. הוא לא פסק מלהציב הציב סימני שאלה גדולים בפני מנהל מחלקת הספורט אָלֶכְּס גִלְעָדִי והטיל ספק ביכולתו של משֶה גֶרְטֶל לאחוז במיקרופון ולנווט את שידורי השחייה. "אני מכיר אותו הוא היה תלמיד וחניך שלי", אמר לאָלֶכְּס גִלְעָדִי בספקנות רבה והוסיף, "משה גרטל איננו מתאים להיות שדר טלוויזיה. יש הבדל עצום בין יכולת לשחות בבריכה לבין כישרון השידור בטלוויזיה בסגנון Play by play, ניווט השידור הישיר, ותיאור המצב בכלל לרבות עריכת ראיונות". אלכס גלעדי לא שעה ליוֹסֵף טֶלֶקִי ז"ל. בחוש האינטואיטיבי שלו וברוח התקופה ההיא זרק את משֶה גֶרְטֶל למֵימי בריכת השידור ללא שום הכנה והכשרה וללא שום ניסיון טלוויזיוני קודם של האיש שחלם להיות שַדָּר – ופִסְפֵס. שניהם פִסְפֵסוּ. האינטואיציה הטובה שלו שהוכיחה את עצמה פעמים כה רבות בעבר תעתעה בו הפעם, ואלוף השחייה פסל בזינוק הטלוויזיוני הראשון שלו וטָבָע ליד המיקרופון. גורלו של משֶה גֶרְטֶל התאכזר לוֹ אם בוחנים את העובדות לאשורן גם מנקודת מבט הרחוקה כשלושים ושבע שנים מהימים ההם. האמביציה ואולי הקֶסֶם האישי של משה גרטל הכניעו את אָלֶכְּס גִלְעָדִי. מנהל מחלקת הספורט נענה לפנייתו ומינה אותו לתפקיד שטרם התאים לו, היה גדול מכפי מידותיו, ולבטח דורש לימוד והכנה מקצועית מוקדמת ויסודית. אין קיצורי דרך בטלוויזיה. אני כמעט בטוח שאם משה גרטל היה מקבל הדרכה נכונה הוא לא היה פוסל בזינוק. בעת שידורי אליפות ישראל בשחייה במכון ווינגייט 1978 לא היה שום קֶשֶר ולא התקיימה שום קורלציה בין יכולת העבר הספורטיבית של השַדָּר החדש לבין כּישרונו מול המיקרופון המתעתע והבוגדני. אָלֶכְּס גִלְעָדִי הבין ששַגָּה. אבל בשגיאה הזאת היה טמון קסמו ונדיבות ליבו. הוא נתן הזדמנות לכל מי שפנה אליו וביקש להיות כתב או שדר בחטיבת הספורט שלו. אולי מפני שזה היה הרקע הסוציולוגי שלו בן לשמפחת פועלים צנועה במושבה רמת השרון, אולי בגלל שכך התחנך במשפחתו. הוא היה אדיב במתן הזדמנויות. אָלֶכְּס גִלְעָדִי הוא פיגורה טלוויזיונית מוכשרת וכשהיה צריך ידע גם לומר לָאו החלטי. לא מעט ממקבלי ההזדמנויות ראו לבסוף את גבו.

טקסט תמונה : קיץ 1980. אולימפיאדת מוסקבה 80'. הימים ההם – הזמן ההוא. אלכס גלעדי (משמאל) מעניק הזדמנות לאמנון לנגזם להיות חבר מערכת "מבט ספורט". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                 

טקסט תמונה :  סוף שנות ה- 60  של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. זהו משה גרטל השחיין מספר אחת של מדינת ישראל בתקופה של עשור שנים. כאן הוא נראה ב- "מגרש הביתי" שלו בקיבוץ רמת יוחנן זמן קצר לפני שנסע לארה"ב לצורך לימודים אקדמאיים. (התמונה באדיבות משפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צירוף מקרים היסטורי מוזר הציל את אָלֶכְּס גִלְעָדִי ממבוכה גדולה בעתיד לבוא. ב- 1979 נחת על שולחנו מכתב בקשה נוסף של שַדָּר אחר להצטרף לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . נִסִים קִיוִויתִּי בן 53 הודיע לאָלֶכְּס גִלְעָדִי שהוא מסיים את תפקידו כשליח העיתון "ידיעות אחרונות" בארה"ב ורוצה להצטרף למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהנהגתו. אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה כל כך מאושר עד שקרא לי והתנבא בזו הלשון : "בואו של אדם בשיעור קומתו של נסים קיוויתי למחלקת הספורט ישנה לטובה את מציאות חיינו כאן בחטיבת הספורט בשני תחומים עיקריים. שידור Play by play של תחרויות הספורט השונות וכתיבת טקסטים". הוא צדק. אלכס גלעדי סידר לנסים קיוויתי חוזה עבודה אישי מיוחד. הגעתו של נִסִים קִיוִויתִּי ב- 1979 לחטיבת הספורט של הטלוויזיה שיפרה את איכות ביצועיה והצעידה אותה צעד אחד חשוב לפנים. אולם הסבה עגמת נפש לכל מיני כתבי ספורט Free lancers שהמתינו שנים בתור להיכנס לרשימת התקן של הטלוויזיה , והנה נִסִים קִיוִויתִּי גנב להם את התור והפרנסה.         

נִסיִם קִיוִויתִּי שַדָּר ועיתונאי ברמה בינלאומית כבר חרת את שמו באותיות של זהב בהיסטוריה של הטלוויזיה. השידורים המופלאים שלו מבריכות השחייה והאצטדיונים האולימפיים של מינכן 1976 ומונטריאול 1976 כתובים בדברי הימים של רשות השידור. קטעי שידורי ה- Video הבלתי נשכחים שלוֹ אודות מַרְק סְפִּיץ, דֵייב ווֹטְל, ולָאסֶה וִוירֶן שמורים בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כל אחד יכול לצפות בהם ולהאזין לקולו , ולהתרשם מהשידורים האלה שנותרו אִימורטאליים. אלכס גלעדי עַט על המציאה. נסים קיוויתי הגיע למחלקת הספורט של הטלוויזיה חודשים ספורים אחרי משֶה גֶרְטֶל ואָלֶכְּס גִלְעָדִי לא המתין. הוא נטל את המיקרופון מרַבָּן השחייה והעביר אותו מייד וללא כל היסוס לנסים קיוויתי שכבר הוכיח את עצמו. אלכס גלעדי הפך למעריץ של נִסִים קִיוִויתִּי לאחר אולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976. משה גֶרְטֶל נהדַף וסולק מאזור השידור ע"י אָלֶכְּס גִלְעָדִי אך לא למרחק רָב דָיוֹ. הוא הפך טִיפִּין – טִיפִּין להיות שַדָּר מחליף. במרוצת הזמן הפך לכתב ושַדָּר תּיקְנִי במחלקת הספורט והִנציח את העיקרון שאין דבר קבוע יותר מהזמני.

טקסט תמונה : קיץ 1983. הימים ההם – הזמן ההוא. משחקי כינוס "הפועל". בריכת השחייה של אוניברסיטת ת"א. מרק ספיץ השחיין האולימפי רב המוניטין שזכה בשבע מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 1972 הוא אורח מחלקת הספורט  של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתחרויות השחייה של כינוס הפועל באוניברסיטת ת"א ב- 1983. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר השדר שלנו עדי אינגבר, מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית גב' אורלי יניב, מרק ספיץ, והכתב משה גרטל שנחסם ע"י נסים קיוויתי לכל אורכו של עשור ה- 80 של המאה שעברה בטרם הפך מאוחר יותר לשדר השחייה הקבוע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                

בקיץ 1984 הבאתי עמי את משֶה גֶרְטֶל לאולימפיאדת לוס אנג'לס 84'  הוא היה כתב Free lancer במחלקת הספורט אך לא שַדָּר. הפקדתי בידיו ובידי אורי לוי את שידור התקצירים המוקלטים "A" ו- "B" שהוכנו ע"י אנשי איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) עבור צופי אירופה וישראל  נסים קיוויתי נשא בעוֹל העיקרי של השידורים האולימפיים. הוא שידר ישיר את כל תחרויות הא"ק שנערכו קוליסיאום יחדיו עם הפרשן הקבוע שלנו ד"ר גלעד וויינגרטן ואת תחרויות השחייה בבריכה הפתוחה של אוניברסיטת USC עם הפרשן יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי. כל האירועים הנפלאים האלה הועברו כאמור כולם עד האחרון שבהם בשידורים ישירים ארצה יומיים החופפים במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' בהם נערכו תחרויות הא"ק והשחייה במקביל ביום שישי – 3 באוגוסט 1984, ושבת- 4 באוגוסט 1984 הפקדתי את מיקרופון השחייה לסירוגין בידי יורם ארבל ומשה גרטל. משֶה גֶרְטֶל נעלב מפני שראה את עצמו מועמד בלעדי לתפקיד בהיעדרו של נִסִים קִיוִויתִּי. "מה פתאום יורם ארבל משדר שחייה ? הוא איננו מבין שחייה ולא יודע על מהו מדבר", שאל אותי בלוס אנג'לס בכעס ופליאה. משֶה גֶרְטֶל היה אפוף אמביציות. הוא המתין בכיליון עיניים שהמיקרופון יתפנה. בימים ההם ביקר לפתע במשרד ההפקה השידורים והתקשורת שלי ב- IBC בלוס אנג'לס מר אָלֶכְּס גִלְעָדִי איש NBC. אָלֶכְּס גִלְעָדִי התעניין בשלומו של כל אחד מחברי משלחת השידור, אלה שהיו פעם חייליו בפלוגת הספורט שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. משהגיע למשֶה גֶרְטֶל שמע ממנו טענות. משֶה גֶרְטֶל קבל בפניו שיואש אלרואי מתנכל לו ומונע ממנו להתקרב למיקרופון הטלוויזיה בבריכת השחייה בארץ ובלוס אנג'לס. אָלֶכְּס גִלְעָדִי גיחך וענה לו בשתי מילים, "יואש אלרואי צודק", והמשיך בדרכו.

טקסט תמונה : קיץ 1984. הימים ההם – הזמן ההוא. השדר יורם ארבל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : קיץ 1984. הימים ההם – הזמן ההוא. משה גרטל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1984. הימים ההם – הזמן ההוא. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. זהו משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי (ממנו פיקדתי על חטיבת הספורט ומערך השידורים האולימפיים בלוס אנג'לס ובארץ) הממוקם במרכז השידורים הבינלאומי ליד הקומפלקס האולימפי בעיר לוס אנג'לס ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). משה גרטל (מימין) ואורי לוי יושבים בעמדת שידור ה- Off tube המאולתרת שמוסדה במשרד שלנו כדי לחסוך בכסף. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאחר צאתו של נסים קיוויתי לפנסיה בגיל 65 בחודש נובמבר שנת 1991 הפך משה גרטל לשדר האולימפי של הטלוויזיה הציבורית בבריכת השחייה. משה גרטל שידר את אולימפיאדת ברצלונה 92' עם יוסף טלקי (בן 74 אך עדיין בשיא כוחו האינטלקטואלי), ואת אולימפיאדות אטלנטה 1996 וסידני 2000 עם הפרשן ד"ר בַּרוּךְ "בּוּקִי" צִ'יש. הצוות משֶה גֶרְטֶל ובַּרוּךְ צִ'יש היה רחוק ברמתו מרחק רב מצוות השידור הקלאסי שכלל את נִסִים קִיוִויתִּי ויוֹסֵף טֶלֶקִי.

טקסט תמונה :  1966. הימים ההם – הזמן ההוא. בודפשט הונגריה. מחנה אימון של נבחרת ישראל בשחייה שנערך בבודפשט טרם הנסיעה למשחקי אסיה ה- 5 שהתקיימו בבנגקוק בדצמבר 1966. למדינת ישראל לא היו אז קשרים דיפלומאטיים עם הונגריה שהייתה מדינה קומוניסטית באגף המזרח אירופי. יוסף טלקי מאמן נבחרת ישראל בשחייה (בשורה העליונה שני מימין) הצליח לארגן את מחנה האימונים בבודפשט בגלל קשרים אישיים עם ראשי הספורט של הונגריה. אירוח נבחרת ספורט ישראלית רשמית במדינה קומוניסטית מעבר למסך הברזל הייתה חזיון נדיר ובלתי מקובל . זיהוי הנוכחים היושבים בשורה העליונה משמאל לימין : משה גרטל (בן 20) בן קיבוץ רמת יוחנן, יוסף טלקי (בן 48) חבר קיבוץ כפר מכבי, דני רֶבֶס בן קיבוץ רמת יוחנן, אמנון קראוס מאגודת מכבי ת"א, גרשון שפע (בן 23) בן קיבוץ גבעת חיים, אברהם מלמד בן 20 (מוסתר) בן קיבוץ רמת יוחנן, ויצחק "איקי" לוריא בן קיבוץ גבעת ברנר. זיהוי הנוכחים בשורה קדמית משמאל לימין : יורם שניידר מקריית טבעון, ואימרה שארושי מאמן השחייה ההונגרי. יוסף טלקי ז"ל פרשן השחייה שלנו מאז 1972 לא האמין ביכולתו של משה גרטל להוביל את שידורי השחייה בטלוויזיה. אלכס גלעדי לא שעה לעצתו ומינה את משה גרטל ב- 1978 לשַדָּר השחייה של מחלקת הספורט. כעבור זמן קצר הדיח אותו והפקיד את המיקרופון בידיו של נסים קיוויתי. (התמונה באדיבות גרשון שפע).

הערה  :  סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה, מר גרשון שפע.

טקסט תמונה  :  אלכס גלעדי ב- 1978. העניק למשה גרטל את צ'אנס חייו. ניחן באינטואיציה של נביא טלוויזיה. אך גם הוא שגה פה ושם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משֶה גֶרְטֶל היה פעם גבר יפה תואר. המצלמה אהבה אותו אך המיקרופון עשה בו שַמוֹת . להגנתו צריך לומַר שהוא לא היה היחיד. המיקרופון האַכְזָר התעמר במשך השנים הרבות בעשרות שדרים שחשבו לפני שחצו את סַף מִפְתָּן מחלקת הספורט שאין בִּלְתָּם והם והטלוויזיה נועדו זה לזו. משֶה גֶרְטֶל סירב לקבל את חוות דעתם של המיקרופון והבוסים שלו אודות ה- Commentary שלו הבוקע מהמֵמְבְּרָנוֹת. הוא חשב בטעות שכולם נגדו והמשיך לחתור ללא הֶרֶף ובהתמדה לעבר עמדת השַדָּר. שָם טמונה התהילה וזה היה חלום חייו אך בכך חשף את חולשותיו ביתר שֵאת. הוא צבר עוד ועוד כישלונות שידור בזה אחר זה. עם תחילת שידורי הכדורגל בעונת 1982- 1981, ניסיתי לקדם את משֶה גֶרְטֶל ולבחון את כישרונו כמֵפיק בשטח.

טקסט תמונה : שנת 1979. טורניר הטניס ברמת השרון. משה גרטל החל את הקריירה שלו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית כמתאם הפקה הצמוד למכשיר קשר. כאן הוא נראה בהפקת שידור הטניס במרכז הטניס ברמת השרון בסתיו 1979. בגבו למצלמה זהו הטניסאי שלמה גליקשטיין. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן מרכז הטניס ברמת השרון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באחת השבתות של אותה עונה שלחתי אותו לאצטדיון "הקוּפְסָה" בנתניה להפיק את ניידת השידור ה- "מש"י (מכונית שידור ירוקה) שצילמה את אחד ממשחקי הקבוצה הכישרונית מעיר היהלומים. מכבי נתניה על שלל כוכביה, האחים התאומים עודד וגדי מכנס, משה גרייאני, בני לַם, חיים בַּר, דוד פיזנטי, דוד לביא, חלפון, השוער איציק ויסוקר ואחרים הייתה בשנים ההן להיט. מכבי נתניה הייתה מטרה ראשית שלי. הצבתי במגרש הקטן בנתניה אין ספור פעמים את ניידות השידור שלנו והמצלמות האלקטרוניות שלהן. זה היה באֶמֶת תענוג גדול. מכבי נתניה הבקיעה במגרשה הביתי רביעיות, חמישיות, ושישיות של שערים לרשתות יריביה ולעיני המצלמות שלי שתּיעדוּ את כל המהלכים מבלי לפספס. באחת ההפקות אִפשר המפיק שלי (בתום לב) לערוץ הכבלים המקומי של העיר נתניה "קו 1", להתחבר לניידת השידור שלנו כדי להעתיק את המשחק לצורכי השידור שלהם. המעשה החמוּר הודלף לידיעת מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. היה חשד לכאורה למעילה ומעשה שְחִיתוּת. יוסף "טומי" לפיד ז"ל נדהם מהמקרה וקרא לי לשיחה אישית כדי להיוועץ עמי בפרשה וכיצד לנהוג. "תשמע יואש יש כאן חשד כבד למעשה שחיתות שבו אנשי רשות השידור מוכרים סחורה מתחת לשולחן לגורמי שידור פירטיים ומקבלים כסף מתחת לשולחן", ומייד הוסיף, "אני בטוח שאתה אדם ישר לחלוטין ואני סומך עליך ב- % 100, אולם אתה כמנהל מחלקת הספורט נושא באחריות הראשית שפרשיות כאלה לא יתרחשו", והמתין לתשובתי. לא המתנתי אפילו שנייה אחת וניסחתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל את הטקסט הבא : "היה כאן שיקול דעת מוטעה של מֵפיק חסר ניסיון במחלקת הספורט שלי שניסה לעזור ולסייע בתום לב לגוף שידור פיראטי מבלי להיות מודע לחומרת מעשהו. משה גרטל לא לקח שקל אחד לכיסו", והוספתי, "משה גרטל רוצה להיות איש טלוויזיה. אַל תהרוס לוֹ את חלוֹם חייו". אח"כ זימן מנכ"ל הרשות את משה גרטל ללשכתו בבניין "כלל" בירושלים , ואמר לו לידי וליד גב' רוחמה איילון (מנהלת לשכת המנכ"ל) בזו הלשון : "משה גרטל רציתי לפטר אותך אך האזנתי לעצת הבּוֹס שלך וביטלתי את החלטתי. לפי כך אני רק נוזף בך, לא על רִשעותך, אלא בגלל טיפשותך". משה גרטל נִיצַל. כישלון ההפקה שלוֹ ולוּ בתום לב והגעתה לדיון ברמה מנכ"לית גרמה נזק גדול לאמינות חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה לקח חשוב עבורי . החלטתי להדק את המשמעת , לבצע Follow up שיטתי אחרי הוראות הביצוע שלי , ולפקוח שבע עיניים על כל אנשי מחלקת הספורט. מוניתי לנהל את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ולהביא אותם לפסגה הגבוהה ביותר שניתן. לא הייתי חייב למצוא חֵן בעינֵיי אישי מהם ובעיניי כל אחד שמסתובב במסדרונות הטלוויזיה, וגם לא להיות חֲבֵר של העוֹבדים. לכבדם כֵּן, אך לא בהכרח להיות חֲבֵרָם.

משֶה גֶרְטֶל רצה להיות שַדָּר. זה היה חלומו האמיתי בטלוויזיה. הוא תמיד אמר לי, "אל תעז להביא למחלקת הספורט את מאיר איינשטיין מהרדיו. הוא יודע רק לצעוק. אני שדר טוב ממנו", והוסיף, "אני גם שדר טוב יותר מאורי לוי. אם פעם יורם ארבל יפספס, נסה אותי ולא את אורי לוי". הוא היה רחוק מלהיות נטול יומרות. כמו רבים אחרים בטלוויזיה. אבל גם כמו רבים אחרים שהאמביציות שלהם היו גדולות מכישרונם. ההזדמנות של משה גרטל נפלה לפתע לידיו מוקדם מהמתוכנן. יורם ארבל נפל למשכב. החלטתי להטיס את משה גרטל להולנד כדי לשדר ישיר ביום חמישי – 16 במארס 1989 את המשחק של מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות נגד אלופת הולנד "דֶן בּוֹס". הרבה גבות הורמו. אורי לוי נעלב. יורם ארבל עיקם את האף. מכבי ת"א עיוותה פניה. "מה פתאום משה גרטל…?", אפילו אלכס גלעדי הרים טלפון מחו"ל ואמר, "יואשיש, השתגעת אין לך מה לעשות…רק לשלוח את משה גרטל לשדר כדורסל?". מנכ"ל רשות השידור אורי פורת היה המום מההחלטה שלי אך אישר את הבקשה. "אני סומך על יואש אלרואי", אמר. מכבי ת"א הייתה באותם הימים בשיאה. כמה ימים לפני טיסתו של משה גרטל עִמה לדֶן בּוֹס גברה אלופת ישראל ביום חמישי – 9 במארס 1989 בהיכל הספורט יד אליהו על אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה בתוצאה 90:94, והעפילה לראשות הבית האירופי. שיבוצו של משה גרטל כשַדָּר כדורסל על ידי לא חזר על עצמו מעולם. זאת הייתה הפעם הראשונה וגם האחרונה. לא שרר כל מִתְּאַם בין טיב השַדָּר לבין איכות הקבוצה, ולבין רמת האירוע הטלוויזיוני.

טקסט מסמך :  12 במארס 1989. זהו המסמך המקורי בו מאשר מנכ"ל רשות השידור את הטסתו של משה גרטל להולנד כדי לשדר ישיר את המשחק ב- 16 במארס 1989, דן בוס – מכבי ת"א. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל והבוס הישיר שלי מנהל החדשות יאיר שטרן יבד"ל אישרו את החלטתי למנות את משה גרטל לרגע להיות שַדָּר בגביע אירופה בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משה גרטל שוב הגשים את חלומו לשעה קלה. הוא טס כשַדָּר עם מכבי ת"א לחו"ל. משאת נפשו של כל שַדָּר במחלקת הספורט. לרוע מזלו השידור הישיר שלו היה רצוף כשלים והפרעות טכנולוגיות. מששב ארצה ניחמתי אותו, "משה גרטל, אל תיקח זאת אישית". משה גרטל הגיב מייד בעצב : "אני יודע שזה לא נגדי אבל למה זה תמיד קורה לי". זאת הייתה כאמור הפעם הראשונה והאחרונה שהפקדתי בידיו את מיקרופון השידור במשחקי כדורסל. הוא לא שב עוד מעולם לשדֵר את משחקיה של מכבי ת"א.

טקסט תמונה : קיץ 1980. לפני שלושים וחמש שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. תקופת אולימפיאדת מוסקבה 80'. משרדי מחלקת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי עם משה גרטל (בן 34) בימים כשעוד בניתי עליו כשַדָּר מוביל בחטיבת הספורט אבל זה לא הלך. היה לו פוטנציאל שמעולם לא מומש ולא הגיע לשום מקום. בחזית התמונה פרשן הא"ק דוד אייגר, ומשמאל פרשן ההתעמלות יעקב "ז'קי" ווישניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יש לי דעה אישית מגובשת על נורמת הניהול, הנשיאה באחריות, וחובת הדוגמא האישית. אינך חייב להיות חֲבֵר של העובדים כדי לנהלם. אי חֲבֵרות איננה צריכה או אמורה להתפרש כהִתנשאוּת . פעם שאלו אותי מה הקֶשֶר בין לנַהֵל את ענף הרֶפֶת בקיבוץ אפיקים , לבין לנַהֵל כקצין בצבא למשל קבוצת חיילים בגולני (שם שרתי כשלוש שנים) , לבין לנַהֵל את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. התשובה ברורה. המכנה המשותף בכל רמות הניהול – קטנות כבכירות – ולא משנה באיזו דיסציפלינה, הן הנורמות האישיות שלך כמנהיג שעומדות כל הזמן בפני מבחן. העניין השני הוא שאתה צריך להסתמך על אנשי מקצוע לידך בדרך להסתערות וכיבוש יעד השידור. אתה קובע מי יהיו אנשי המקצוע ועליך מוטלת החובה לגבש אותם לצֶוֶות ולקבוע מדיניות, אך אינך צריך להיות חבר שלהם. הדבר השלישי הוא גיבוש והפיכת הנבחרת שלך לקבוצה. תוכל לגבש צֶוֶות רק אם המנהיגות שלך נשענת על יושרה מוחלטת, משמעת קפדנית, דרך ארץ, דבקות במטרה, ומתן דוגמא אישית. וכמובן כישרון וידע קונקרטי בתחום בו אתה עוסֵק.

פעם באחד הוויכוחים בינינו הֵטיף לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל מוּסַר בסגנון העוֹקצני שלוֹ כשאמר : "לאנשים יָפִים יש חִיסָרוֹן אחד בולט. הם לא צריכים להתאמץ להיות חכמים". אינני יודע אם התכוון אלי או למשה גרטל. יכול להיות שמישהו העביר לידיו של מנכ"ל רשות השידור ההוא פיסת רכילות של כתבת "העולם הזה" גב' תְּחִיָה אָדָר בו כתבה בשבועון הנפוץ, "כאשר המפיק יואש אלרואי איננו בסביבה , משה גרטל הוא הבחור הכי יפה". טקסט נחמד שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הרבה להשתמש בו בלשונו הבוטה והשנונה כדי לדקור ולהכאיב.

טקסט תמונה :  ינואר 1984. אנוכי יחדיו עם משה גרטל (בן 38) במשרדי חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים לאחר חזרתי מכנס גדול של הטלוויזיה הבינלאומית ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting). הפגישה התקיימה בלוס אנג'לס ודנה בהפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יתכן מאוד שיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל החכם והבוטה ביסס את תּיאוריית השנינוּת שלו הנוגעת ליופי ולחוכמה על דברי רכילותה של גב' תחיה אדר. כשרצה להיות ארסי ידע להכיש. זמן קצר אחרי פרשת הפקת הנֶפֶל של משה גרטל, הֵדיח יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית את העיתונאי וכתב חטיבת החדשות אָבִי גוֹט באשמה של עשיית עיתונאות חלטוריסטית. אָבִי גוֹט הכין לשידור כתבה סנסציונית מצולמת שפתחה את מהדורת "מבט", בה סיפר לציבור שספינת דייג אנונימית המשייטת לאורך חופה הצפוני של ישראל , היא בעצם ספינת בּיוּן ורִיגוּל סוֹבְיֶיטית. יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות והבוס הראשי של "מבט" ודניאל פאר עורך המהדורה באותו ערב, שידרו את הסְקוּפּ מבלי להצליב מידע. חיש מהר הוברר שסיפור הכתבה הוא עורבה ופרח. זאת באמת הייתה ספינת דייג תמימה. לא היה שום יסוד לתוכן הכתבה המרעישה של אבי גוֹט. מנכ"ל רשות השידור החליט לפטר מייד את אָבִי גוֹט ולהעיף אותו מרשות השידור. הוא לא נגע בעורך מהדורת "מבט" דָנִיאֵל פְּאֵר ובמנהל חטיבת החדשות יָאִיר שְטֶרְן. אותם השאיר על כנם.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. מערכת החדשות בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זהו אבי גוֹט כתב "מבט" שהודח ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בגין ז"ל שידור אינפורמציה מוטעית מבלי שבדק את אמיתותה ומבלי שהצליב מידע. אָבִי גוֹט הכין לשידור כתבה ב- "מבט" אודות ספינת ביון סובייטית כביכול המשייטת בחופי ישראל שהייתה למעשה ספינת דייג לבנונית. עורך "מבט" דניאל פאר שידר את הכתבה as is כמו שהיא וללא הסתייגות. יוסף "טומי" לפיד יצא מדעתו מרוב רוגז. הוא פיטר בו במקום את הכתב אך לא נגע בעורך שלו, ולא קִרְקֵע את מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1993 כחודש לפני תחילת משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העַל כיום), נפגשנו המנכ"ל מוטי קירשנבאום עם יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ מר אַרְיֵה זָיְיף במשרדי הטוֹטוֹ ברחוב הארבעה 8 בתל אביב. ביקשנו ממנו כרגיל את סיועו הכספי במימון חלק מההפקה הטלוויזיונית היקרה. בעודנו ממתינים לאַרְיֵה זָיְיף שהתמהמה וטרם הגיע, התפתחה ביני לבין מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום שיחה על איכות עטיפת "משחק השבת" במתכונתה החדשה. דיווחתי לו כי הגרפיקאי הוותיק בֵּנִי לֵוִוין, האיש שעיצב בזמנו את ה- "logos" המפורסמים של כל התוכניות הדוקומנטריות החשובות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, "מבט", "מבט שני", "מוֹקֵד", "יומן השבוע", ו- "מבט ספורט", הופקד מטעמי על עריכת הפתיחה המיוחדת של התוכנית.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. אלו סמלילי התוכניות ( LOGO`s) שעיצב הגרפיקאי בני לווין למען הטלוויזיה הישראלית בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. למעלה : הסמליל הכללי של הטלוויזיה הישראלית. למטה , משמאל לימין : "מבט שני", "מוקד", "מבט ספורט", ו- "יומן השבוע". העיצוב הגראפי הזה של בני לווין קנה לו אחיזה לשנים ארוכות, הרבה מעבר לנקודת הזמן שחשב עליה מתכננו . יצירת מופת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. בני לווין, גרפיקאי בעל חוש וכישרון נדיר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפתיחה המיוחדת בטלוויזיה היא הכותרת הראשית של התוכנית. המוסיקה שלה (כמו זאת המשודרת והמלווה את תוכנית "משחק השבת") משמשת כאוֹת המסמן וקורא לאנשי השבט להתכנס סביב מדורתם. גרפיקאית צעירה ומוכשרת, עולה חדשה מארגנטינה, וֶורוֹנִיקָה רָבּוֹטנִיקוֹף מונתה לתחזק את הגרפיקה היום – יומית של כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הייתי שבע רצון גם ממצבת השַדָּרִים. מאיר איינשטיין ורמי ווייץ והפרשן אבי רצון נקבעו להוביל את שידורי הכדורגל. זאת הייתה אמורה להיות גם העונה של שַדָּר הרדיו דני דבורין שבדיעבד לא השכיל לנצל את הצָ'אנס הטלוויזיוני הגדול שהוענק לו. דָנִי דְבוֹרִין לא השפיע במאום בתקופתו הקצרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על התפתחות שידורי הספורט שלנו. ידען גדול שאצר בקִרבּוֹ אינפורמציית ספורט רבה אך כמות המֶלֶל שממנה לא היה יכול להיפטר בשידוריו בטלוויזיה הייתה בעוכריו. פתאום בעודנו יושבים וממתינים ליו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ מר אריה זייף זרק מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לחלל האוויר משום מקום את שמו של משֶה גֶרְטֶל. התברר שהוא סולד מאישיותו הטלוויזיונית ומחוסר כישרון השידור שלו. מוטי קירשנבאום ביקש אותי שאפטר אותו. הוא בעצם חזר על בקשה דומה של מנכ"ל אחר שקדם לו, יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. "משה גרטל מוֹריד את הרָמָה של רשות השידור עם פליטות הפה המביכות שלו", אמר לי בזעף. "זה לא ייתכן ששדר ברמה כה נמוכה יאחז במיקרופון של מחלקת הספורט", הוסיף. האמת הייתה שמשֶה גֶרְטֶל כבר לא שִידֵר שנים (למעט באולימפיאדת ברצלונה 1992) אך צִלו הֵעיב על מחלקת הספורט כעננה. "מוטי", אמרתי לו, "עזוב אותו, הוא איננו שַדָּר. הוא כתב, והוא גם חֲרוּץ". מנכ"ל רשות השידור התבונן בי במבט המזוגג שלו והגיב בתימהון, "יואש אלרואי , מה לחֲרִיצוּת עם המיקרופון ?". השיחה הלא נעימה הזאת נמוֹגָה משהגיע אַרְיֵה זָיְיף ללשכתו.

משֶה גֶרְטֶל היה בחור חביב ולחלוטין לא טיפש. הספורט לא היה תמצית חייו. הוא היה כל חייו. אחרי השחיין המיתולוגי יורם מנדלבאום ז"ל נחשב משֶה גֶרְטֶל יבד"ל לבטח לאחד מגדולי שחייני ישראל בכל הזמנים. חלום חייו היה להיות שַדָּר ספורט "Play by play" בטלוויזיה. הוא חלף בשלום על פני "מסנן – הרנטגן" שהציב אָלֶכְּס גִלְעָדִי בפני כל שדר, ולבסוף התגשם חלומו. משֶה גֶרְטֶל לא היה שַדָּר רָע. הוא פשוט כלל לא היה שַדָּר. פעם בארבע שנים הוזעק למיקרופון בתחרויות השחייה באולימפיאדות. אך זאת לדעת : החזקת המיקרופון איננה הופכת את בעליו לשדרן. הוא אהב לדבר למיקרופון כשראה אנשים שוֹחים וזאת הייתה כמעין פְּרֶרוֹגָטִיבָה שלו כמי שקרוב שנים רבות לצלחת השידור בחטיבת הספורט, אך מעבר לכך הוא לא היה באמת שַדָּר. יש הבדל גדול בין לדַבֵּר למיקרופון לבין לשָדֵר אליו. משֶה גֶרְטֶל היווה נציג של שכבת שַדָּרים מִשְנִית שהייתה רחוקה שנות אוֹר מנסים קיוויתי, יורם ארבל, או מאיר איינשטיין. הוא העריץ הערצה גדולה את האלופים האולימפיים ושיאני העולם בשחייה שהעפילו לפסגה אליה מעולם לא הגיע בעצמו. היו לוֹ כמה דקות של חֶסֶד בשידוריו, ספוּרים ממש , לצד הרבה מאוד רגעים מֵביכים שהמיקרופון איננו סובל. באולימפיאדת אטלנטה 1996 מיניתי אותו שוּב לשַדָּר השחייה. הוא היה ברירת מחדל. אין שדרי שחייה בארץ. לצידו בעמדת השידור בבריכה האולימפית ישב פרשן חדש ד"ר בַּרוּךְ "בּוּקִי" צִ'יש שהחליף את יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי. משה גֶרְטֶל נרתם בחריצות למשימה. חוץ מכמות המֶלֶל העצומה ששפך למיקרופון יחד עם פרשנו הוא שידר את התחרויות המרתקות בכלל לא רע. לפתע מעד בלשוֹנוֹ בצורה מאוד לא אינטליגנטית. משחי הגמר באטלנטה 1996 נערכו בשעות העֶרֶב על פי השעון המקומי ובשל הפרש של שבע שעות הן התקיימו בין שתיים לארבע לפנות בוקר על פי שעון ישראל . כשהן הסתיימו נפלט לוֹ למיקרופון בשידור ישיר טקסט עגמומי ופרדוקסאלי . משֶה גֶרְטֶל נפרד מהצופים שלנו בארץ מדושן עונג ומלא שביעות רצון עצמית. כך שִידֵר : "…מסתיים לוֹ עוד יום של שידורים מבריכת השחייה האולימפית…כאן משה גרטל והפרשן ד"ר בוקי צ'יש באטלנטה אומרים לכם לילה טוב צופים יקרים , נוּחוּ על משכבכם בשלוֹם…". הוא לא התכוון למה שאמר אך מילותיו נחרתו על הרצועה המגנטית של טייפ השידור. שמעו אותן כמה מאות אלפי צופי טלוויזיה בישראל שביכרו לצפות באלופי השחייה העולמיים באשמורת בוקר ולהקשיב למשה גרטל על פני שינה. הטקסט היה מביך ופתטי. קפצתי כנשוך נחש מכיסאי בעמדת הניהול וההפקה במשרד שלנו ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במרכז הקונגרסים באטלנטה שהוסב למרכז השידורים הבינלאומי. לחצתי על ה- Talk back  של קו השידור והסבתי בחוּמרה את תשומת ליבו לטקסט שאמר. משה גרטל לא תפש תחילה את משמעות הדברים. אח"כ התנצל והבטיח שהדבר לא יישנה. הוא לא עמד בהבטחתו. רור שהתגעגעתי לנִסִים קִיוִויתִּי והפרשן הבלתי נשכח יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בבריכה האולימפית באטלנטה 96' . מימין לשמאל : השדר משה גרטל, הפרשן ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש, ומציץ מלמעלה שחיין העבר הישראלי אברהם מלמד בן קיבוץ רמת יוחנן שעזב את ישראל ועבר להתגורר בארה"ב. (צילום עמוס אטינגר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ברכת הפרידה של משֶה גֶרְטֶל מצופי הטלוויזיה בישראל בעת שידורי אטלנטה 1996 "לילה טוב לכם צופי הטלוויזיה בישראל נוחו על משכבכם בשלום", נאמרה בשידור ישיר ללא יכולת של מערכת הבקרה למנוע אִיוֶולֶת כזאת המשודרת חי On line. חטאים ונפילות שידור מן הסוג הזה לא רק פוגעות במוניטין השַדָּר אלא גורמות לקריסת המערכת כולה. מכובדות השידור , טקסטים נקיים, ודיוק המלל היו הרחק ממנו. משֶה גֶרְטֶל לא התקרב לאפס קצה רמת השידור של יוֹרָם אָרְבֵּל, נִסִים קִיוִויתִּי, ו/או מֵאִיר אָיינְשְטֵיין. היו אלה המנכ"לים של רשות השידור כל אחד בתורו שהבחינו בחוסר כישרונו. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל ביקש להפסיק את עבודתו במחלקת הספורט, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם דרש במפגיע לסלק אותו לאלתר מהמיקרופון, ואוּרִי פּוֹרָת ביקש ממני למצוא לו מייד מחליף. 22 שנה הגנתי עליו עד שבסופו של דבר לא היה מנוס מלהדיח אותו ממחלקת הספורט.

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. זוהי עמדת הפיקוד וניהול השידורים שלי במשרד ההפקה במרכז השידורים הבינלאומי, ב- IBC באטלנטה. על הקיר ממול תלויים שלושה שעונים המציינים את הזמנים השונים על פי הם אני מנווט את תוכנית השידורים האולימפית מאטלנטה לירושלים. זיהוי זמני השעונים מימין לשמאל : שעון GMT (ראשי תיבות של Greenwich Mean Time), שעון אטלנטה המקומי שהוא GMT  מינוס ארבע שעות, ושעון הקיץ של מדינת ישראל שהוא GMT פלוס שלוש שעות. בשני המוניטורים התחתונים נראה קופץ המוט הישראלי דני קרסנוב. (צילום  עמוס אטינגר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

עם שובי לישראל מאטלנטה 1996 מצאתי על שולחני במשרד מחלקת הספורט מכתבי צופים וקטעי עיתונות . אחד מהם היה ביקורת טלוויזיה של הפובליציסט עֵלִי מוֹהָר ז"ל (בנו של המשורר יחיאל מוהר) במדורו "בשער" במקומון התל אביבי "העיר" הדנה ביכולתם וכישרונם של השדר משה גרטל והפרשן יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי שכבר לא נכח באולימפיאדת אטלנטה 1996.

טקסט מסמך :  27 ביולי 1996. טקסט ביקורת טלוויזיה של עלי מוהר במקומון התל אביבי "העיר" בעקבות שידורי השחייה  באולימפיאדת אטלנטה 1996 של השדר משה גרטל והפרשן ד"ר בוקי צ'יש , וגעגועיו של הכותב לפרשן הוותיק יוסף טלקי. עלי מוהר לא ידע שעשיתי כל מאמץ להביא עמי לאטלנטה 1996 את יוסף טלקי שהיה כבר בן 78 וחולה. בכך נפתחה דלת הפרשנות בפני ברוך "בוקי" צ'יש. (באדיבות מקומון "העיר" של תל אביב והמו"ל עמוס שוקן).

בשנת 2000, שֶבַע שנים לאחר בקשתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לסלק את משה גרטל מהמיקרופון, הדחתי אותו בעצמי משידורי הספורט. הדבר נעשה באישורם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יָאִיר שְטֶרְן ומנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי, לאחר שהמשיך לשגות שוּב ושוּב. לאחרונה כינה בריאיון בשידור ישיר ביד אליהו את שחקן הכדורסל הענק (2.20 מ') של מכבי ת"א קוֹנְסְטָנְטִין פּוֹפָּה והציג אותו לצופים בשם אחר, אָלֶכְּסַנְדֶר פּוֹפָּה. זאת הייתה עוד טעות מביכה בשרשרת טעויות ארוכה בשידורים ישירים של שַדָּר מחלקת הספורט, שאיננו מכיר את השחקנים שאליהם הוא פונה, ומשבש את שמם קבל עם, מסך טלוויזיה, ומיקרופון שידור.

קוֹנְסְטָנְטִין פּוֹפָּה השחקן המרוּאיין של מכבי ת"א היה מספיק אדיב כדי לא להעליב את השַדָּר שלא הכין את שיעורי הבית שלו. הרי הוא היה יכול להעיר לוֹ כתגובת נֶגֶד בפרהסיה, "תסלח לי מר מנחם מנדל אני יודע שקוראים לך משה גרטל אבל לי לא קוראים בכלל אלכסנדר, כדאי שתכין בפעם הבאה את שידורי הבית שלך". הוא היה ג'נטלמן רוֹמָנִי (יליד בוקרשט) ואפילו לא תיקן את השַדָּר "באוויר". הוא התכופף ונטה לעבר המיקרופון והשיב בנימוס לשאלות המראיין.

פעם בעת שידור ישיר באליפות אירופה בשחייה של הלסינקי 2000 זעק לפתע משה גרטל למיקרופון בהתרגשות בעיצומו של המשחה משהו מאוד לא מובן : "…זהו השחיין אָלֶכְּסַנְדֶר פּוֹפּוֹב ולא אלכסנדר פּוֹפָּה…". הטקסט המביך והלא רלוואנטי שחזר על עצמו כמה פעמים נחרת על הטייפ. הטרגדיה הגדולה של השַדָּרים היא שדברי ההֶבֶל שלהם צרוּבים לעַד על קלטות השידור, וחקוּקים לנֶצַח בתודעת הציבור. משה גרטל הוּדַח על ידי בסופו של דבר ממחלקת הספורט. באיחוּר של 22 שנה. כשנפרדנו לתמיד, אמרתי לוֹ, "משה גרטל אתה באמת ובתמים בחור טוֹב אך אסור לך להחזיק יותר במיקרופון בשום שידור ישיר בספורט או בחדשות". הוא מאוד לא אהב לשמוע שהענקתי לוֹ שוב את התואר , "בחור טוֹב". הוא התבייש בהגדרה הזאת וראה בה ציון לגנאי משהשיב בעֶצֶב לעצמו וגם לי : "האמריקנים אומרים : "Good guys – finish last". מן ההיבֵּט האישי שלוֹ הוא צָדָק. נדמה לי שמשה גרטל לא הבין את חומרת שגיאותיו הכרוניות שלו. בסרט "עד טיפת המים האחרונה" הוא מעמיד פני תם נעלב בפני המצלמה ובא בטענות (כלפיי), "…בגלל "פופה – פופוב" מפטרים אותי…?". הוא לא הבין ולא הסכים כי במשך השנים הרבות איבד חלק לא קטן מאמינותו העיתונאית גם בשל שיבושי השמות החוזרים ונשנים שלו. במשך 22 (עשרים ושתיים) שנים בין 1978 ל- 2000 חיפיתי עליו וסלחתי לו. ב- 2000 החלטתי להדיח אותו מחטיבת הספורט. היות ומדובר בערוץ ציבורי ולא פרטי הייתי זקוק להסכמתם של מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות. שניהם היו תמימי דעים עמי כי במצב הנוכחי אין ברירה אחרת ומשה גרטל צריך לעזוב את חטיבת הספורט.

טקסט מסמך : 14 במארס 2000. מסמך הדחתו של השדר משה גרטל ממחלקת הספורט בעקבות הטעויות הרבות שלו בשידורים הישירים. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות תמכו במהלך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משֶה גֶרְטֶל ייזכר כאלוף שחייה לאומי וגבר יפה תואר שהמצלמה אהבה אותו אך המיקרופון הזיק לו ועשה בו שַמוֹת. ב- 10 באפריל 2000 הוּדַח משה גרטל סופית ממחלקת הספורט . מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי כתב למודח מסמך בזו הלשון [2] : "גרטל שלום , בהמשך לשיחתנו מהבוקר הריני להודיעך כי החל מיום שלישי 11.4.2000 אתה מצטרף לצוות הכתבים של חטיבת החדשות ובכך מסתיים תפקידך במחלקת הספורט". מנהל החדשות קלט אותו אצלו ככתב מן המניין לאחר הדחתו ממחלקת הספורט. בכך הסתיימה קריירה שידור ספורטיבית בת 22 שנה בטלוויזיה , קריירה בעייתית, רצופה שגיאות, ושנויה במחלוקת של משה גרטל אחד מגדולי השחיינים של ישראל בכל הזמנים. משֶה גֶרְטֶל כל כך התבייש בהדחה ממחלקת הספורט עד שסיפר למי שרצה להאמין לוֹ כי ידה של קבוצת מכבי ת"א הייתה בדבר. בדותא. משֶה גֶרְטֶל טען שאת ההחלטה על הפסקת עבודתו במחלקת הספורט על ידי קיבלו בהנהלת מכבי ת"א ולא בהנהלת הטלוויזיה ובראשה מנהל ערוץ 1 יָאִיר שְטֶרְן ומנהל החדשות רָפִיק חַלָבִּי. "מתחילת דרכי בטלוויזיה הרגלתי את מכבי ת"א לשאלות נוקבות", אמר והוסיף , "כנראה שחקרתי יותר מידי לעומק ושאלתי יותר מידי שאלות והם ממש לא אהבו את זה . לעו"ד שמעון מזרחי יש , או היה , כוח מאגי על מחלקת הספורט בטלוויזיה , ובעקבות דרישה של מכבי ת"א נאלצתי לעזוב את תפקידי בשנת 2000". עוד בדותא. בלוף שהבימאי אורי גולדשטיין נתן לו דרור. המסמך הבא מפריך לחלוטין את הטקסט הזה. משֶה גֶרְטֶל הודח על ידי מפני שהיה שַדָּר ספורט וכתב לא מוצלח לפי דעתי כאיש טלוויזיה. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי הצטרפו למהלך ההדחה ותמכו בחוות דעתי.

טקסט מסמך : 10 באפריל 2000. זהו מסמך ההדחה המקורי של משה גרטל ממחלקת הספורט כפי שניסח אותו מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. הניסוח הקורקטי לא ציין את סיבות ההדחה ובכך הפחית את חומרתה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסרט התיעודי של בימאי הטלוויזיה אורי גולדשטיין "עד טיפת המים האחרונה" הוא בזבוז זמן. דוקומנט לא חשוב מפני שהוא עוסק בגימיק, בקלישאה, בקוריוז, במשהו שעל פי הבנתי שרוי בשולי הטלוויזיה. ברור שאני רוחש כבוד לאורי גולדשטיין הוותיק אך כשגיבור מושא סרטו מספר לו שהוא הודח ממשרתו בשל התערבות מועדון מכבי ת"א בכדורסל, על המתעד לבדוק את דבריו, וכדי לא לעשות צחוק מיצירתו הוא חייב להגביל אותו ולומר לו, "אדוני רק רגע אחד, תוכיח שמכבי ת"א התערבה בהדחה שלך ! מדובר בסרט תיעודי שאיננו מתבסס על שמועות". הבלוג הזה ו- 204 הפוסטים שבתוכו הם תיעוד שמגובה במסמכים, תמונות, וראיונות – ורחוקים משמועות ודברי רָכִיל כרחוק מזרח ממערב. משה גרטל הוא דמות איזוטרית לחלוטין בתעשיית הטלוויזיה וזמניות הדמות הפכה באורח פרדוקסלי לנחלת קבע. שאיפותיו המגלומניות לא התיישבו עם מיעוט כישרונו. חלק מהטקסטים שחיבר והגה ליד המיקרופון הציבורי יחדיו עם נפילותיו המגוחכות הפכו אותו ללעג, קלס, ושנינה. המעידות הקולוסאליות הללו הגשימו במידה רבה את הסלוגן שטבע בזמנו המשורר יונתן גפן, "הַלֵיצָן נהיה מֶלֶך והנָבִיא נהיה לֵיצָן". היה מדובר בטרגדיה טלוויזיונית ישראלית שהגדירה מַרוֹת ובעקביות את איכותם הטלוויזיונית הירודה והרדודה של שדר השחייה המוביל משה גרטל והפרשן שלו ברוך "בוקי" צ'יש. משֶה גֶרְטֶל יוצא עכשיו במאי 2013 לגמלאות. וודאי שאני מאחל לו בריאות טובה וחיים ארוכים ומאושרים וכמובן שלא ינוח על משכבו בשלום בטרם עת.

---