פוסט מס' 244. חוויות טריוויה בטלוויזיה. פוסט מס' 344. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 18 בינואר 2014.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 344 : הועלה לאוויר בשבת – 18 בינואר 2014.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 344. חוויות טריוויה בטלוויזיה. פוסט מס' 344. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : השידור הישיר והמשעמם אמש (ערב יום חמישי – 16 בינואר 2014 בין 19.30 ל- 21.30) בערוץ 10 שעסק בניצחונה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בקובנה על הקבוצה הליטאית ז'אלגיריס 87 : 78 במסגרת המחזור השלישי בבית ו' ב- Top 16 ב- Euroleague – הניב רייטינג טריביאלי ממוצע במגזר "האוכלוסייה היהודית" בן % 9.025 . ה- Peak שלו התרחש בין 21.00 ל- 21.15 כשצבר % 11.80 ובין 21.15 ל- 21.30 % 11.70בטרם העברת מטה השליחים בשעה לא קונבנציונלית לגב' טלי מורנו מגישת מהדורת החדשות המרכזית . הישג רוטיני של ערוץ 10 בהשוואה לערוץ 1 שנגרר באותן השעתיים בין 19.30 ל- 21.30 הרחק מאחור עם מדרוג ממוצע עלוב של % 3.587 .הערה שלי : ערוץ 1 מפגר לאורך כל היממה ומפיק מדרוג אפסי , עלוב , ומגוחך כפי שאפשר לראות במפות המדרוג של יום חמישי – 16 בינואר 2014 למרות שהוא שואב כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל מידי שנה ממשלם האגרה שלו . ערוץ 2 שובר כרגיל את הבורסה ומביס בשעתיים הללו של ה- Prime time בין שבע וחצי בערב לתשע וחצי בערב את ערוץ 10 וערוץ 1 כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד עם רייטינג ממוצע של % 23.025 . ערוץ 2 עם מהדורת החדשות המרכזית שלו (21.00 – 20.00) + "עובדה" של אילנה דיין (22.00 – 21.00) וסדרת הדרמה הישראלית – מקורית "פלפלים צהובים" (23.00 – 22.00) מאפיל לחלוטין על ערוץ 10 ואת ערוץ 1 . שדר ערוץ 10 יורם ארבל והפרשן שלו פיני גרשון שמדבר בשפת רחוב שהוטסו אתמול לקובנה אינם מצליחים להתעלות מעל בינוניות ההתמודדות כיאה לרמת ה- Euroleague . מדובר בליגה אירופית לא מעניינת לפי שעה . מכבי ת"א משתתפת בשיטה שמייצרת המון משחקים . רובם רוטיניים כמו זה של אתמול השידור הישיר של שניהם צפוי ושגרתי . סטנדרטי לחלוטין . יורם ארבל איננו עיתונאי . הוא אדם שמחזיק מיקרופון . שדרן טלוויזיה . בהיעדר דרמה כמו אמש הוא הולך לאיבוד וקולו נעשה לא חשוב . אתה שומע את השדר והפרשן מנפקים ומפריחים הגדרות מגוחכות זה לזה שאמורות להביע התפעמות והתרגשות יתר ממהלך כזה ו/או אחר כמו הטקסט שלהלן : "לא מאמין לך…" , "אתה לא מאמין…" , ו- "אנחנו לא מאמינים זה לזה…" , וחושב לעצמך שיש גבול גם לשידור לא מכופתר . משחקיה של מכבי ת"א בליגת העל בארץ מרתקים משום מה הרבה יותר . ערוץ 1 פעל נכון כשחתם על חוזה כספי עם איגוד הכדורסל בן 6.000000 (שישה מיליון) שקל המעניק לו מידי שבוע את הזכות לשדר ישיר את המשחק המרכזי בליגת העל , לרבות אלה של מכבי ת"א . שידורם הישיר בערוץ 1 של משחקיה של מכבי ת"א בליגת העל מושכים תשומת לב טלוויזיונית מפני שדווקא כאן בארץ מכבי ת"א שהיא לבטח הקבוצה הטובה בארץ נחשפת ונגלית כל פעם מחדש כפגיעה ומועמדת לתבוסה , גם מול קבוצות חלשות כמו נאמר מכבי אשדוד . יש משהו מרתק לראות בסָאוָואנָה להקת צבועים מתגודדת סביב כמה לביאות ולבסוף מניסה ומנשלת אותן מטרפן . כשערוץ 1 המַט ליפול  משדר ישיר את קבוצות הכדורסל נס ציונה והפועל ת"א נושכות את מכבי ת"א הוא מתעלה על עצמו ומזכיר לי במידה רבה את ערוץ National Geographoc . אם הלביאות היו מנצחות בכל פעם כל הזמן את הצבועים אזי National Geographic לא היה מעניין . ערוץ 1 מקזז מידי יום שני מקופתו הציבורית בתוכנית "Monday Night Basketball & Soccer" בעת שני השידורים הישירים השבועיים של המשחקים המרכזיים בליגות העל בכדורסל וכדורגל סכום שנע בין 750000 (שבע מאות וחמישים אלף) שקל לבין 800000 (שמונה מאות אלף) שקל . לעומת זאת הוא יכול להתייצב כלפי קהל הצופים שלו ולומר להם כמעט בגאווה כי יש קצת תמורה לאגרה .

ליגת ה- Euroleague איננה מפיקת שיאים לעת עתה . האם זאת הסיבה שכל כתבי הכדורסל של העיתונות הכתובה שליוו פעם את מכבי ת"א בכל נסיעותיה לחו"ל , נשארים בארץ , ומסתדרים כעת בשלשות מאחורי סיגנל השידור של ערוץ 10 מי שמשלם 120000 (מאה ועשרים אלף) דולר זכויות שידורים ומטיס לליטא את יורם ארבל ופיני גרשון , ומעתיקים ממנו ואותו בחינם למען קוראיהם . מה כבר יכולה לחדש לי בדיווח ופרשנות השלישייה של "ישראל היום" אבי סגל + אלי סהר + אהרון ווייסברג שלא הייתה נוכחת בקובנה ? הרי הם ראו אמש את אותו המוניטור שאני ראיתי בביתי . את אותם הדברים ניתן לומר גם על רפי נאה ואריה מליניאק מ- "ידיעות אחרונות" , כמו גם אריה ליבנת ואייל גיל מ- "הארץ" (עיתון הבית שלי) , כמו גם אבי אורנן מ- "מעריב" , כמו גם ערן ווייצמן , אלון סיני , ואשר גולדברג מ- "סוף השבוע" . ל- "ידיעות אחרונות" יש בכל זאת יתרון על העיתונים האחרים מפני שהוא היחיד שמציג היום (שישי – 17 בינואר 2014) במוסף הספורט שלו את מפת הסטטיסטיקה ה- השוואתית של ה- התמודדות ז'אלגיריס קובנה – מכבי ת"א 78 : 87 .

statistics 1

טקסט מסמך : יום שישי – 17 בינואר 2014 . העיתון "ידיעות אחרונות" הוא היחיד שמעניק שירות חשוב לקוראיו ומציג את מפת הסטטיסטיקה של משחק הכדורסל אמש בו גברה מכבי ת"א על ז'לגיריס קובנה בביתה בתוצאה 87 : 78 במסגרת המחזור השלישי ב- Top 16 של ה- Euroleague . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

ה- NBA הנפיקה לאחרונה מקבץ בן 10 (עֶשֶר) מיומנויות מדהימות של שחקן בוסטון סלטיקס ראג'ון רונדו (Rajon Rondo , חזר מפציעה) שכולל קליעה לסל , שיגור אסיסטים , שליטה בכדור , וכושר גופני . חזיון כדורסל שכזה מפחית בבת אחת את הרצון וההתלהבות לצפות ב- Euroleague . הכדורסל שמוצג ב- Euroleague ואשר מופגן ב- NBA מבוסס על אותם חוקים אולם מדובר במשחק אחר וכישרון שונה .

הערה 4 : הבנתי שהנהלת ה- Euroleague איננה קונה את האבחנה של מר שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א וחתן פרס ישראל הנוגעת למעשה הגס שעשה גיא פניני כשתפס את אבר מינו ואשכיו של יריבו אלכס מאריץ' ומעך אותם . שמעון מזרחי טען והתנסח כלהלן : " ברור לגמרי שמעשהו של גיא פניני לא נעשה בכוונה" . הנהלת ה- Euroleague גם לא מקבלת את טענתו של גיא פניני שמודיע לציבור בישראל , "כי הוא לא ידע שזה קרה בכלל" , וקונסת אותו ב- 13000 (שלושה עדר אלף) יורו . מדובר בעבירה מורלית – מוסרית נִקְלֵית שחשפו מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 10 בה נראה גיא פניני באופן ברור תופש בכוונה וביודעין בכף ידו הימנית את אבר מינו של אלכס מאריץ' ואת אשכיו ומועך אותם . זאת עבירה נושאת קָלוֹן שאין בינה לבין התמודדות ספורטיבית דבר וחצי דבר ולכן העונש מגוחך . ספורטאי שעובר עבירות אתיות מכוערות מהסוג שביצע גיא פניני כמו חיפוש מכוון אחרי אבר מינו של אלכס מאריץ' ולפיתת אשכיו בכוח ומעיכתם , הופך את עצמו מייד לאדם מְרוּשָע ועבריין פלילי . לכן עונש כספי לא פותר את הבעיה . דרושה הרחקה מהפרקט לתקופה של שנתיים . חוץ מזה מה מביא איש רציני כמו מנהל מכבי ת"א מר ניקולה ווייצ'יץ' להתחנף להנהלת מכבי ת"א ולומר קבל עם ועדה כהאי לישנא : "אינני חושב שהמעשה כל כך נורא שצריך לספוג קנס כזה . בקצב הזה אי אפשר לעשות דבר כזה בכוונה" . ברור שהכול אישי ובעיני המתבונן . אם גיא פניני היה תופש את אבר מינו ואשכיו של נִיקוֹלָה ווּיְצִ'יץ' ומועך אותם היה מנהל מכבי ת"א מתנהג ומגיב באופן שונה לגמרי . אבל כשמדובר במבושיו של אלכס מאריץ' זה כבר סיפור אחר . החלטת הנהלת ה- Euroleague להעניש את גיא פניני ולהטיל עליו קנס כספי כבד מטילה צֵל על שמעון מזרחי ו-ניקולה וויצ'יץ'. על שניהם ביחד ועל כל אחד לחוד.

הערה 5 : לפני זמן מה ראיתי את ה- Announcer מר ירון לונדון הופך ל- Promoter ומעלה ל- "אוויר" בסוף התוכנית "לונדון את קרישנבאום" את זמר הרוקנ'רול תמיר גרינבאום ותזמורתו . מיתרי קולו החזקים של תמיר גרינבאום הרעידו את האולפן וירון לונדון החל לזוז ולנוע על כֵּס המגיש כ- Rocker . אולי מתוך הזדהות פנימית שאיננה ניתנת לשליטה עם הזמר וסגנונו , ו/או שמא בגלל מחווה טלוויזיוני פרטי שלו . מצלמת הטלוויזיה ההרסנית עשתה שמות בירון לונדון המתנועע לקצב המוסיקה והקול הסוער של תמיר גרינבאום המתעוות והמתייסר . היא חשפה איש שמן שרחוק מלהיות יפה תואר ואשר נמצא במחצית העשור השמיני של חייו , שיער דליל ולבן , כבד תנועה , בעל תנועות גוף מגוחכות , כרס גדולה , כפות ידיים קטנות ושמנמנות , ואצבעות עבות . מעניין , כשירון לונדון קורא טקסטים ושואל שאלות באולפן אין מבחינים ולא שמים כלל לב לחסרונות האלה . אולם משהוא מבקש בקשה בלתי אפשרית בעליל מול מצלמות הטלוויזיה לחזור יוֹבֵל שנים לאחור ולהיות שוב רוֹקֶר צעיר , הן אינן משקרות , והוא נענש . האיש הופך להיות פתטי . ירון לונדון רשאי להגחיך את עצמו ברבים כאוות נפשו . אם כך זכותו של צופה הטלוויזיה להירתע ולומר , "רגע , מה זה צריך להיות…?" , ולהסב את מבטו ממנו .

הערה 6 : מיקי ברקוביץ היה פעם שחקן כדורסל מצוין , ספורטאי אֶמֶת , ואדם מעורר הערצה . ליוויתי אותו עשרות שנים מהעבר השני של המתרס , מאחורי מצלמות הטלוויזיה . מעולם לא ראיתי אותו מתעמת עם שופטים ולא נוזף בשחקנים . מיקי ברקוביץ' הוא ספורטאי מופת ומודל לסגידה וגלוריפיקציה . לפני יותר מרבע מאה של שנים הוא הפתיע אותי כשסח לי בתמימות , "אני נורא אוהב שרפי גינת חושף אותי בקולו הרם ובאינטונציה המיוחדת שלו בעת הצגת השחקנים בהיכל הספורט ביד אליהו…" . אתמול הוא הודיע לציבור בישראל באמצעות העיתון "ישראל היום" , "כי נכדיו חשובים לו יותר משני גביעי אירופה בכדורסל בהם זכה עם מכבי ת"א ב- 1977 ו- 1981" . כסבא כמותו (לעשרה נכדים ונכדות) אני מבין היטב למה הוא מתכוון אך אין כל צורך בהשוואה שכזאת ומהסוג הזה .

הערה 7 : כאזרח המדינה שמתבונן מהצד בנעשה נראית לי שרת הספורט של מדינת ישראל גב' לימור ליבנת מעת לעת כדמות גרוטסקית מעוררת חמלה . היא יכולה לעשות מצגות טריוויה של הספורט הישראלי בטלוויזיה כמה שהיא רוצה אולם תישאר לפי שעה שרה רוויית אמביציות מגוחכות . גב' לימור ליבנת רחוקה מלהיות טיפשה . היא פוליטיקאית משופשפת ובעלת ניסיון רב שנים שמבינה דבר או שניים ביחסי ציבור . נראה שהיא שיננה היטב את פסוק י"ג באבות א' , "אם אין אני לי מי לי , וכשאני לעצמי מה אני , ואם לא עכשיו אֵימתי ?" , ומשחררת . זאת לא הפעם הראשונה שהיא עוסקת ביחסי ציבור ושיווק של עצמה . אחרי הבחירות לכנסת במאי 1996 בהן נטל בנימין נתניהו את הבכורה משמעון פרס , מיהרה לימור לבנת להכריז בפרהסיה ובשחצנות כי מעתה יידרש מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום להזיע . באוגוסט 2004 נפגשתי עמה באקראי ב- Quality Control באתונה בעת עבודתי אצל מר מנולו רומרו נשיא קבוצת AOB שהפיקה את סיגנל שידורי הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת אתונה 2004 . מר אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC וחבר IOC ערך ביני לבין גב' לימור לבנת ומנכ"לית משרדה גב' רונית תירוש היכרות קצרה . אח"כ ראיתי את לימור לבנת מפרה את אחד הכללים האולימפיים הנוקשים ברגל גסה . השָרָה הישראלית נראתה חודרת לאזור סטרילי , מסתערת על דוכן המנצחים האולימפי , ומתייצבת שופעת חיוכים וחיבוקים לצדו של הגולש גל פרידמן שזכה במדליית הזהב . שום אישיות פוליטית אחרת בינלאומית שביקרה באולימפיאדת אתונה 2004 לא עשתה את מה שעשתה לימור לבנת בחוצפה ובבוטות, משהפקיעה לעצמה את דוכן המנצחים, ונדחפה לאור הזרקורים ועדשות מצלמות הטלוויזיה. עכשיו בינואר 2014 עשתה שרת הספורט לימור ליבנת כל מאמץ להגחיך את הספורט הישראלי באמצעות טקס טלוויזיוני רדוד הדן במצוינות לספורט . בחירת ספורטאים ישראליים מצטיינים בטלוויזיה על פי הדגם ההוליוודי של חלוקת פרסי האוסקר לרבות הגשה , הנחייה , והכרזה של דוגמניות ישראליות אודות הזוכים היא גחמה מגלומנית פתטית של פוליטיקאית סוג ב' שנועדה להעצים את הווייתה הפוליטית . לימור ליבנת היא אם כך שרת ספורט לא מוכשרת חסרת יכולות . נדמה שהיא נעדרת גם גם כל חוש מידה וביקורת עצמית . טקס הטלוויזיה שהפיק משרדה תחת הסלוגן של השאיפה למצוינות בספורט היה עלוב ונלעג עד שרק טקס טלוויזיה המופק ב- 2014 ע"י רשות השידור ואשר מעניק פרסים לאנשי ערוץ 1 יכול היה להאפיל עליו בעליבותו . מדינה מתוקנת איננה מתעסקת בטקסי נֶפֶל שכאלה . אם השחקן מוני מושונוב נותן ידו ונענה לקריאת מפיקי להנחות את הטקס הקיקיוני והאומלל הזה אות הוא שמצבו קשה . הקריאה למצוינות בספורט מעלה שאלה מעשית וגם פילוסופית עד היכן צריכה להרחיק לכת הממלכה בתמיכתה בספורטאים וגם במשוררים וסופרים , באנשי במה ותיאטרון , ואישי רוח ? מהו ההבדל בין השתדלות המונרכיה לבין התנהלות מדינה חופשית הנוגעים לשגשוג הפרט ? והיכן משורטטים קווי הגבול בין מדינה טוטליטרית לבין מדינה דמוקרטית הדנים בשאיפה משותפת של שתיהן בנושא טיפוח המצוינות בספורט ? מדוע מדינה חופשית זקוקה לאלופים אולימפיים ? מה יוצא לה מזה , איזה תועלת היא מפיקה , ולמה היא צריכה לממן את אותם האלופים ? בהקשר שונה : מדוע מדינה חופשית כמו ישראל הייתה צריכה להשקיע ממון ונדרשה למצעדים צבאיים כדי להצביע ולהדגיש את עוצמתה הצבאית ? מדוע מדינת ישראל אמורה לממן סופרים , משוררים , וזמרים שנקלעים לקשיים ? למה מדינת ישראל זקוקה לעוד א. ב. יהושע , לעוד עמוס עוז , לעוד מאיר שלו , ולעוד ש"י עגנון ? האם ספורטאי , סופר , משורר , ושחקן תיאטרון שאיננו יכול לקיים את עצמו אמור לנטוש את מקצועו ולהפוך לפועל בפיצרייה כלשהי ? ו/או שמא על המדינה לפרוס את חסותה עליו ? אני מותיר את השאלות הללו פתוחות . קוראי הבלוג ייתנו בעצמם את התשובות לעצמם . אנוכי מעלה אותן לצורך וויכוח אקדמי .

דנמרק הבחינה בכישרונו העצום של הסופר הצעיר האנס קריסטיאן אנדרסן בראשית המאה ה- 19 ושלחה אותו להשתלמות בפאריס על חשבון המדינה . דוד אבידן ז"ל היה משורר מוכשר מאוד , רגיש מאוד , חכם מאוד , ומורכב מאוד – אולם נעזב ע"י מדינת ישראל לאנחותיו ומת בסופו של דבר כמעט בחוסר כל .

האָצָן האמריקני השחור ג'סי אואנס (Jesse Owens) זכה באולימפיאדת ברלין 1936 בארבע מדליות זהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' , בקפיצה לרוחק , ובמירוץ שליחים ארבע פעמים 100 מ' . הצלחתו נסמכה על כישרונו האישי בלבד ואימוני א"ק מסודרים עם מאמנו לארי סניידר (Larry Snyder) באוניברסיטת אוהיו . ארה"ב הקפיטליסטית לא תרמה אפילו דולר אחד למענו . הוא היה אתלט עני ובודד שלא זכה לכל תמיכה מהמדינה . כששב ג'סי אואנס למולדתו מברלין עטור תהילה אולימפית נשגבה מאין כמותה ערכה לו עיריית ניו יורק בראשות מר פְיוֹרֶלוֹ לָגוּאַרְדִיָה (Fiorelo Laguardia) קבלת פנים המונים אולם המדינה כ- מדינה התעלמה ממנו ואפילו לא ארגנה לו מקום עבודה מסודר . הספורטאי הדגול הזה ג'סי אואנס אז בן 23 הכריז כי הוא אומנם מצויד בארבע מדליות זהב אך איננו יכול ללכת עמן למכולת ולקנות אוכל למשפחתו . בצר לו החליט ג'סי אואנס להרוויח את מטה לחמו מקיום תחרויות ריצה נגד סוסים וכלבים בהוויית קרקס .

owens 2

טקסט תמונה :  1933 . גֶ'סִי אוֹאֶנְס נועל נעלי ריצה פשוטות , מזנק מגומות חפורות , ומתחרה על מסלול פחם , והופך לאלוף אולימפי נערץ . (אוניברסיטת אוהיו ארה"ב) .

owens 1

טקסט תמונה משמאל : אולימפיאדת ברלין 1936 . דוכן המנצחים בריצה ל- 100  מ' . מימין לשמאל : האצן האמריקני רָלְף מֶטְקָאלְף (Ralph Metcalf) קבע תוצאה של 10.4 ש' וזכה במדליית הכסף . האצן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) קבע תוצאה של 10.3 ש' וזכה במדליית הזהב . האצן ההולנדי מָרְטִינוּס אוֹסֶנְדָארְפּ (Martinus Osendarp) קבע תוצאה של 10.5 ש'. (OLYMPIAZEITUNG 1936).

owens 3

טקסט תמונה : אוגוסט 1936 . קליבלנד – אוהיו , ארה"ב . ג'סי אואנס אלוף אולימפי בארבעה מקצועות בא"ק כמו גם שיאן עולם בריצות ל- 100 מ' (10.2 ש') , 200 מ' (20.3 ש') ו- קפיצה לרוחק (8.13 מ') מתקבל בכבוד מלכים בעירו קליבלנד . (באדיבות אוניברסיטת אוהיו) .

owens 4

טקסט תמונה : 1938 . האוונה – קובה . ג'סי אואנס משתכר למחייתו ומתחרה בריצה ל- 100 יארד (מרחק של 91.44  מ') נגד סוס . (סוכנויות) .  

השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר (Johnny Weismuller בן 20) זוכה בשלוש מדליות זהב אולימפיות בשחייה ב- 100 מ' ו- 400 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת פאריס 1924 , ואח"כ שוב בגיל 24 ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת אמשטרדם 1928 . חוץ מזה הוא היה שחקן כדור מים מחונן שזכה עם נבחרתו במדליית ארד במשחקים האולימפיים של פאריס 1924 . אמריקה לא יצאה מדעתה . הצלחתו הפנומנלית של ג'וני ווייסמילר בשתי אולימפיאדות רצופות הייתה פרי כישרונו האישי בלבד . המדינה לא מימנה אותו . הוא היה בר מזל שתעשיית הסרטים ההוליוודית וחברת MGM חשפו אותו מייד לאחר פרסומו האולימפי כ- "טרזן" הקולנועי , והפכו אותו לאיש עשיר מאוד , מולטי מיליונר . אולם ארה"ב כמדינה לא העניקה לו שום פרס .

weismuller 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924 . ג'וני ווייסמילר (Johnny Weismuller) בן 20 זוכה בשתי מדליות זהב במשחים ל- 100 מ' ו- 400  מ' . הצילום הנדיר מצביע על כפות רגליים הענקיות שלו ששימשו אותו כסנפירים. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני והוועד האולימפי הצרפתי).

                                                                                                                                                                   weismuller 2טקסט תמונה :  1933 . ג'וני ווייסמילר (טרזן) , מורין א'וסאליבאן (ג'יין) , ג'ון שפילד (בוי) , והקוף צ'יטה בסרט "טרזן ובנו". בתוך כמה שנים הפך לשחקן קולנוע אהוד ומולטי מיליונר כבד . (באדיבות MGM).

הרץ הפיני למרחקים ארוכים פאבו נורמי זכה באולימפיאדות אנטוורפן 1920 , פאריס 1924 , ואמשטרדם 1928 ב- 12 (תריסר) מדליות אולימפיות 9 (תשע) מתוכן מזהב . הישגיו המדהימים בימים ההם הציבו גבול חדש ליכולת האנושית , נבעו מכישרונו הווירטואוזי הפרטי , שהיה משולב באהבתו וכמיהתו להתאמן עד אין קֵץ בתנאים קשים יחדיו עם סגולותיו והיכולות הפיזיולוגיות המשוכללת של גופו . פינלנד הדמוקרטית לא מימנה את אימוניו ולא את הצטיינותו של פאבו נורמי על מסלול הריצות הארוכות במשך שנים על שנים (בין 1918 ל- 1932) כפי שארה"ב מנהיגת העולם החופשי לא מימנה את אימוניהם והצטיינותם של ג'וני ווייסמילר בבריכה ושל ג'סי אואנס על מסלול הריצות הקצרות . המונרכיות האבסולוטיות והמשטרים הרודנים חשבו אחרת ממדינות העולם החופשי. השתדלנות שלהן וגישתן למען הספורטאים שלהם הייתה שונה לחלוטין . תמיכה מיטבית . שליט קובה פידל קסטרו קבע כי קובה היא גן עדן לאזרחיה וספורטאיה . האָצָן הקובני אלברטו חואנטורנה (אלוף אולימפיאדת מונטריאול 1976 בשתי הריצות ל- 400 מ' ו- 800 מ') והמתאגרף הקובני במשקל כבד תיאופיליו סטיבנסון (אלוף אולימפיאדות מינכן 1972 , מונטריאול 1976, ומוסקבה 1980) קיבלו את כל הסיוע האפשרי מהמדינה . רודן רומניה ניקולאה צ'אושסקו נתן למאמן ההתעמלות בלה קארולי (Bela Karilyi) ורעייתו מרתה (Marta) את כל הכלים הדרושים , ממון ומתקנים , והשתתפות בתחרויות בינלאומיות וכל מה שדרש , העיקר שפס תעשיית הספורט שלו ושל אשתו מרתה קארולי ימשיך לשגשג ולייצר אלופות אולימפיות ואלופות עולם בהתעמלות נשים ובראשן נדיה קומאנצ'י , תיאודורה אונגאריאנו , ואמיליה אברלה . ניקולאה צ'אושסקו הכריז בעזרת ה- "סֶקוּרִיטָאטֶה" שלו כי רומניה היא גן עדן לאזרחיה וספורטאיה ונדיה קומאנצ'י היא העֵדוּת לכך . ב- 1990 ניגף השלטון הקומוניסטי ברומניה כידוע בפני מהפכת העם הדמוקרטית והתמוטט . ניקולאה צ'אושסקו ורעייתו יֶלֶנָה הוצאו להורג בירייה ע"י בית דין שדה מיסודו של טריבונל העם . נדיה קומאנצ'י ניצלה את הכאוס ונטשה את גן העדן והרומני . היא ערקה לארה"ב .

nurmi 1

טקסט תמונה מימין :  אולימפיאדת פאריס 1924 . הרץ הפיני למרחקים ארוכים פאבו נורמי (Paavo Nurmi – נולד בטורקו ב- 13 ביוני 1897 . מת ב- 2 באוקטובר 1973) זכה ב- 12 מדליות אולימפיות (9 מתוכן  מזהב ו- 3 כסף) בשלוש אולימפיאדות רצופות של אנטוורפן 1920 , פאריס 1924 , ואמשטרדם 1928 . בנוסף , החזיק בימים ההם בכל שיאי העולם לריצות של 1500  מ' , מייל , 3000  מ' מכשולים , 5000  מ' , 10000  מ' , וריצת שעה . נחשב לגאון האימון עם שעון סטופר בידו . בהיותו בן 27 הגדיל פאבו נורמי לעשות כשזכה באולימפיאדת פאריס 1924 בתוך שעה וחצי בשתי מדליות זהב בשתי ריצות הגמר ל- 1500  מ' ו- 5000  מ'. ממשלת פינלנד העריכה ב- 1924 שתרומתו של פאבו נורמי לארצו גדולה יותר מכל אמן, מדינאי , או איש מדע והחליטה להקים לכבודו פסל שהוצב בכניסה האצטדיון האולימפי של הלסינקי , ובעיר הולדתו טורקו . (באדיבות YLE) .

הישגיו והצטיינותו של פָּאבוֹ נוּרְמִי באולימפיאדת פאריס 1924 עוררו התרגשות עצומה בפינלנד . האומה הפינית יצאה מגדרה מרוב שמחה והערצה למשמע הישגיו . הוא היה ללא כל ספק האישיות הספורטיבית הבולטת והרואית של פאריס 1924 . דמות סגפנית ומסתורית כאחת . שתקן שכמעט לא דיבר ואף לא חייך . פָּאבוֹ נוּרְמִי הלהיב את הדמיון בשל יכולתו הספורטיבית העצומה וחִשְמֵל את פינלנד כולה אבל היה איש בודד בחייו וגם על המסלול שקבע את קצב ריצותיו על פי שעון העֶצֶר שהחזיק בידו , ועל פי היעדים שהציב לעצמו מראש . פָּאבוֹ נוּרְמִי התקבל בארצו בכבוד מלכים לאחר שובו מפאריס . הוא הפך לפיגורה ספורטיבית בינלאומית בעלת מוניטין ופופולארית עצומים והיה האיש שהקנה פרסום לפינלנד הקטנה בכל רחבי העולם . תמונותיו עטרו את העיתונות הבינלאומית שכינתה אותו "הפיני המעופף" (Flying Finn) . ממשלת פינלנד התכנסה בקיץ 1924 לישיבה מיוחדת והחליטה פה אחד לבקש מהפסל וָואיְנוֹ אָלְטוֹנֶן (Waino Aaltonen) להנציח את דמותו של פָּאבוֹ נוּרְמִי בן ה- 27 בפסל שיוצב כאנדרטה בכניסה לאצטדיון הלאומי בהלסינקי ובעיר הולדתו טורקו . החלטה חסרת תקדים בשל גילו הצעיר של הספורטאי . הממשלה הפינית הוקירה את פאבו נורמי הנערץ שתרם לפרסומה העולמי של האומה הצפונית קטנה בת 4 מיליון תושבים – יותר מכל מדינאי , מדען , אומן , או מוסיקאי שלה . אולם לא תרמה לו פרוטה ולא מימנה את הקריירה הספורטיבית שלו .

nurmi 2

טקסט תמונה : 1924 . הפסל וויינו אלטונן מפסל את האנדרטה של פאבו נורמי לאחר הצלחתו הסנסציונית בתחרויות אולימפיאדת פאריס 1924 .(באדיבות שגרירות פינלנד בישראל).  [1] .

[1]  מקור : הספר "Paavo Nurmi" . נכתב ע"י סולו קולקה (Sulo Kolkka) והלגה נייגרן (Helge Nygren) ויצא לאור ב- 1974.

nurmi 3

טקסט תמונה : פסלו של פאבו נורמי מוצב מאז שנת 1924 בפאתי האִצטדיון האולימפי בהלסינקי . (צילום נסים קיוויתי בשנת 1952. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

במקום טקס טלוויזיה ישראלי תימהוני ותפל וחסר ערך שנערך בשבוע שעבר ואשר דן באופן שטחי בחשיבות המצוינות וההישגיות בספורט משולב בקידום התצוגה הפוליטית של השרה לימור ליבנת , טוב היה אילו ערוץ 10 וחברת החדשות המוכשרת והמצוינת שלו היו מייחדים סדרה דוקומנטרית רחבת היקף המתעדת את קשייו וחולייו של הספורט הישראלי לגווניו השונים בעת הזאת . הספורט הישראלי לגווניו השונים מתמודד עם מחסור כרוני בממון , נאבק בהיעדר הדרכה מיומנת ברמה מקצועית גבוהה ורחבת היקף בענפים הרבים בכל הארץ , סובל ממיעוט מתקנים , חסר חינוך שיטתי מורשת רבתי , ואיננו מצליח לטעת את תודעת נחיצותו בציבור הרחב. הצלחתם של ספורטאי עבר בזירה הבינלאומית , הבה אמנה כמה מהם , דוד טבק, אהובה קראוז – קריביצקי, יואב רענן , צפניה כרמל ולידיה לאזארוב , אברהם מלמד , אסתר רוט – שחמורוב , חנה שזיפי , דן ברנר , אדוארד ווייץ , יואל סלע ואמיר אלדד , אורן סמדג'ה , יעל ארד , אלכס אברבוך , איתן אורבך , גל פרידמן , שחר צוברי , לי קורזיץ , אלכס שטילוב ונבחרות ישראל בכדורגל ב- 1970 וכדורסל ב- 1979 – אינם סימן לשיטה ושגשוג לאומי אלא מעיד יותר על יד המקרה ואמביציות פרטיות , למרות שחלק מהם נהנה ממימון חלקי של המדינה וגם ספונסרים פרטיים . הספורט הישראלי מתכונן עכשיו לקראת שלוש משימות בינלאומיות רבות חשיבות : Euro 2016 , אולימפיאדת ברזיל 2016 , ומונדיאל הכדורגל של 2018 . חברה דמוקרטית חופשית מסודרת ומתוקנת אמורה לאתר מקורות מימון לתמוך בפיתוח חיי התרבות והספורט שלה למען רווחת תושביה ללא שום מטרות רווח . לא באמצעות טקסי טלוויזיה פופוליסטיים אלא במעשים ובממון שייצרו אלופים ויפיקו מורשת שתהפוך מופת ומודל לחיקוי של מאות אלפי ילדים ובני נוער .

הנורווגי רואלד אמונדסן (Roald Amundsen) הציב ראשון יחד עם ארבעת חבריו ב- 1911 את דגל נורווגיה בנקודת הציר של הקוטב הדרומי בתום מסע מפרך מאין כמותו שגבל כל העת בסכנת חיים . הוא יצר מורשת ללא טקסים . הנורווגי מגנוס קארלסן (Magnus Carlsen) זכה לפני זמן קצר בתואר אלוף העולם בשחמט בלעדי הללויה המוניים של בני ארצו . נבחרת דנמרק זכתה באליפות אירופה למדינות בכדורגל ב- 1992 (Euro 1992) . איש מתושבי קופנהאגן לא קפץ למימי מזרקות העיר . שני הרצים הפיניים המהוללים למרחקים ארוכים האנס קולמאיינן ו- פאבו נורמי יצרו הגמוניה אולימפית פינית בענף הריצות הארוכות למיניהן בין אולימפיאדת סטוקהולם 1912 לאולימפיאדת ברלין 1936 . הם הקימו מורשת לא בדיבורים ולא באמצעות טקסים אלא בזכות אימונים ועבודה קשה . נכון שפינלנד הקימה פסל לכבודו של פאבו נורמי (Paavo Nurmi) הצעיר בן 27 והציבה אותו בסתיו 1924 בפתח הכניסה לאצטדיון הא"ק בהלסינקי , אך היה זה רק לאחר שניצח וזכה בשתי מדליות זהב באולימפיאדת פאריס 1924 בריצות ל- 1500 מ' ו- 5000 מ' בתוך שעה וחצי . ממשלת פינלנד החליטה כאמור לחלוק לו כבוד ולהקים פסל ל- פאבו נורמי בנימוק שתרם לפרסום ולמוניטין הבינלאומי של פינלנד אומה קטנה בת 4.000000 (ארבעה מיליון) תושבים השוכנת בצפון אירופה יותר מכל אומן , מדען , ו/או מוסיקאי שלה . פאבו נורמי היה כמעין "Start up" של מדינה שלמה . ברור שהוא הפך מודל הערצה לכל בני הנוער והילדים בפינלנד. עובדה שהאתלטים הפיניים בריצות הארוכות ל- 1500 מ', 5000 מ', 10000 מ', 3000 מ' מכשולים, ריצות מרתון , וריצות שדה אולימפיות (יצאו בינתיים מרשימת התחרויות באולימפיאדות) זָכוּ בשש אולימפיאדות של סטוקהולם 1912 , אנטוורפן 1920 , פאריס 1924 , אמשטרדם 1928 , לוס אנג'לס 1932 , ו- ברלין 1936 בעשרות מדליות דווקא בענף הריצות הארוכות .

מדינות טוטליטריות רואות בהישגים הספורטיביים של בניהם ובנותיהן פוטנציאל גדול להאדרת שמן והצדקה שתומכת ביעילות ואושר חיי החברה שלהן . אושרה של חברה אנושית תחת הנהגה של דיקטטורים נובעת לפי דעת השליטים מיעילות ריכוזיות הממשל . מנהיג המפלגה הקומוניסטית של מזרח גרמניה בעשורי ה- 50 , 60 , ו- 70 של המאה שעברה וולטר אולבריכט (Walter Ulbricht) ראה בהישגים הפנטסטיים הספורטיביים של בני ובנות ארצו מעין יחסי ציבור ושיווק שמצדיקים את קיומו של המשטר הפוליטי הרודני בארצו . לא בכדי הגה וולטר אולבריכט את הסלוגן הפוליטי הכי מפורסם עד אז בימים ההם הדן בהתערבות המדינה בחיי אזרחיה למען חתירה למצוינות בספורט , כשקבע מפורשות : "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד 1000 (אלף) שגרירים דיפלומטיים" , והוסיף לתזה שלו , "אתה צריך לעמוד רק פעם אחת על הדוכן האולימפי מס' 1 כדי שהתזמורת תנגן את ההמנון הלאומי ודגל מזרח גרמניה יתנוסס בראש התורן . עשה זאת פעם אחת ועוד פעם אחת , ואיש בעולם לא יטיל עוד ספק בקיומה של מזרח גרמניה" .

ulbricht

טקס תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה . מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הכל יכול של מזרח גרמניה וולטר אולבריכט (במרכז, Walter Ulbricht) עם שניים מהאלופים האולימפיים המזרח גרמניים , השייט יורגן אשרט (משמאל , Jurgen Eschert) ואצנית המשוכות קארין באלצר (מימין , Karin Balzer). (באדיבות הוועד האולימפי הגרמני).

וולטר אולבריכט גרס שהאזרחים משרתים את המדינה ואת המוניטין שלה ולעג לרפיסות המדינות הדמוקרטיות של העולם החופשי . מדינת מזרח גרמניה הטוטליטרית – קומוניסטית הקימה פס ייצור ספורטיבי לאומי בקנה מידה עצום ומימנה עד לגרוש האחרון את האימונים , הלימודים , ואת חייהם הפרטיים של אלפי ספורטאיה המצטיינים . המדינה הקימה מכניזם מסועף ומדויק לאיתור כישרונות ואימוניהם על פי שיטות מדעיות . כשהיה צורך אף סיממה אותם באמצעות מערכת רפואית מסודרת ומיוחדת וגם מתוחכמת . הספורטאים והספורטאיות המזרח גרמנים המצטיינים חיו על חשבון המדינה , נהנו ממעמד מיוחד , ואף סודרו להם ולבני משפחתם מקומות עבודה וג'ובים מיטביים וקבלת דירות מגורים בחינם . עיסוקם הספורטיבי היה מקצועם . תפקידם של הספורטאים המזרח גרמניים היה להשיג כמה שיותר מדליות אולימפיות למען המדינה כדי לפאר את המוניטין הבינלאומי שלה ולהצדיק את ישותה המדינית . ספורטאים וספורטאיות כמו השחיין רולאנד מאטס , השחיינית קורנליה אנדר , והמחליקה על הקרח קתרין וויט , ורבים ורבות אחרים הפכו למופת ומודל לחיקוי עבור הנוער המזרח גרמני . בשעה שמזרח גרמניה החלה בראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה בהנחת פס הייצור של תעשיית הספורט שלה ו- וולטר אולבריכט הגה אז את הסלוגן המפורסם שלו "מדליית זהב שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים" , היו בכל מזרח גרמניה רק 20 (עשרים) בריכות שחייה ו- 20000 (עשרים אלף) שחיינים רשומים בהתאחדות השחייה . ב- 1976 גדל מספר בריכות השחייה במדינה ל- 130 ומספר השחיינים הרשומים תפח ל- 85000 (שמונים וחמישה אלף) . אבי השחייה המזרח גרמנית והמאמן הראשי פרופסור רוּדוֹלְף שְרֵיים (Rudolph Schramme) הקים בלייפציג את ביה"ס המפורסם למאמני שחייה . פילוסופיית האימון וההיצמדות לערכים המדעיים של תורת האימון אִפיינו את השחייה המזרח גרמנית כבר מבראשית ולכל אורך הדרך . רוּדוֹלְף שְרֵיים ועוזריו תרו את הארץ על מנת לחפש ולאתר את הכישרונות הצעירים . הבריכות היו פתוחות בפני כל ילד מזרה גרמני . הוא טבע את האמירה "מאלפים לאלופים" ונתן צ'אנס לכל ילד ונער להיות אלוף אך ידע שאי אפשר להעפיל לפסגה ללא כישרון . השחיינית המוכשרת ביותר שלו ושל מדינת מזרח גרמניה כולה הייתה ללא כל ספק קורנליה אנדר בת ה-18 שאמרה באולימפיאדת מונטריאול 1976 שם זכתה בארבע מדליות זהב את הטקסט כלהלן : "תורת האימון המדעית הייתה נֵר לרגלי שחייניות מזרח גרמניה ותרמה לנו המון אך היה מוכרח להיות שם ליד האימונים המפרכים גם כישרון יוצא דופן . גָדְלוּת בספורט איננה יכולה להתקיים ללא כישרון" .

אמיל זטופק (Emil Zatopek) שירת כ- קולונל בצבא הצ'כוסלובקי אולם למעשה היה רץ מקצועני למרחקים ארוכים . באולימפיאדה הראשונה שלו (לונדון 1948) בה נטל חלק הופתע לראות כי על הלוח האלקטרוני הגדול ברום אצטדיון "וומבליי" חקוקה הסיסמה האולימפית של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין שאמר , "ההשתתפות במשחקים האולימפיים חשובה מהניצחון…" . אֶמִיל זָטוֹפֶּק שחינכו אותו למצוינות בספורט התבונן בשלט הגדול וגיחך , "אני באתי לנצח – לא להשתתף" . באולימפיאדת הלסינקי 1952 זכה הרץ הצ'כוסלובקי האגדי אמיל זטופק בן 30 בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ' , 10000 מ' , ומרתון , ונשא את שם ארצו אל על .

zatopek

טקסט תמונה : 1952 – 1948. צ'כוסלובקיה הקומוניסטית מממנת את אימוניו של גאון הריצות הארוכות קולונל הצבא אמיל זטופק . בתמורה זוכה אמיל זטופק באולימפיאדת לונדון 1948 במדליית הזהב בריצה ל- 10000 מ' ובמדליית הכסף בריצה ל- 5000 מ' . באולימפיאדת הלסינקי 1952 זוכה אמיל זטופק בשלוש מדליות זהב בשלוש הריצות הארוכות ל- 5000 מ', 10000 מ', ומרתון. (התמונה באדיבות אמיל זטופק עצמו והטלוויזיה הצ'כית. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

wembley 1948

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948 . סיסמתו של יוזם ומחדש מסורת המשחקים האולימפיים בעידן החדש הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מתנוססת על הלוח האלקטרוני ברום אצטדיון "וומבליי" בלונדון וקובעת : "…The important thing in the olympic games is not winning but taking part". אמיל זטופק לעג להתנסחות הסוציולוגית הזאת . באתי להתחרות ולנצח ולא להשתתף , אמר לי בפגישה בינינו במשרדי חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים , ב- 1992. (מקור : הספר של הוועד האולימפי האמריקני "Report of the Unites States Olympic Committee 1948 Games" . באדיבות הוועד האולימפי האמריקני). 

מרבית שחקני נבחרת הונגריה בכדורגל בראשות מאמנם גוּסְטָב שֶבֶּש והקפטן פֶרֶנְץ פּוּשְקָש בשנים 1956 – 1949 היו חיילים בצבא ההונגרי . אולם רק למראית עין . הם כולם היו שחקני כדורגל מקצועניים שהמדינה הטוטליטרית מימנה את שכרם ואת הפנסיה שלהם . נבחרת הונגריה בכדורגל זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת הלסינקי 1952 ובתהילה בינלאומית כשהכריעה שנה מאוחר יותר את נבחרת אנגליה בביתה באצטדיון "וומבליי" בתוצאה 6 : 3 ב- 25 בנובמבר 1953 . אולם ברגע השיא החשוב ביותר שלה ב- 4 ביולי 1954 באצטדיון "וואנקדורף" ב- ברן הפסידה 2 : 3 במשחק הגמר של מונדיאל שווייץ 1954 לנבחרת מערב גרמניה הדמוקרטית .

הסלוגן של וולטר אולבריכט נְהֶגָה על ידו בשיאה של המלחמה הקרה בשנים ההן בין העולם החופשי בהנהגת ארה"ב לבין המדינות הקומוניסטיות הדיקטטוריות ובראשן ברה"מ . העולם החופשי גרס שהקמת מדינת מזרח גרמניה בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 ע"י רודן ברה"מ של יוזף סטאלין הייתה מעשה פיקציה . מזרח גרמניה נגדעה באופן מלאכותי ממערב גרמניה ע"י ברה"מ כדי לשמש כלי במשחק השחמט הפוליטי הגלובאלי . בטרם אולימפיאדת מינכן 1972 הכריזו מנהיגי מזרח גרמניה ובראשם אריך הונקר (Erich Honecker) יורשו של וולטר אולבריכט כי האולימפיאדה ה- 20 במניין הזמן החדש תיערך אומנם במינכן בירת באוואריה במערב גרמניה הדמוקרטית אבל המדליות יהיו שייכות למזרח גרמניה . ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה זכו באולימפיאדת מינכן 1972 ב- 66 (שישים ושש) מדליות . באולימפיאדת מונטריאול 1976 זכו ספורטאי מזרח גרמניה כבר ב- 90 (תשעים) מדליות . 40 מתוכן מזהב . מזרח גרמניה מדינה קטנה בעלת 15 מיליון תושבים בלבד הקדימה אפילו את ארה"ב הענקית במניין סך המדליות . היא כבר לא הייתה פיקציה . העולם הכיר בקיומה של מזרח גרמניה כמדינה מתוקנת וקיבל אותה לזרועותיו . שליטי מזרח גרמניה סברו שמאגר המדליות האולימפיות העצום שצברו ספורטאיה (יחסית למספר האוכלוסין הקטן שלה) והישגיה הרבים הנוספים של המדינה בזירות הספורט הבינלאומיות השונות , מעידים ומצביעים על הצטיינות המשטר הנוקשה והיעיל שלה ושל העולם הקומוניסטי בכללו לעומת התנוונותו של העולם החופשי .

medals 2

טקסט מסמך : אולימפיאדת מינכן 1972 . מניין צבירת המדליות זהב , כסף , וארד של המדינות המובילות במשחקים האולימפיים של מינכן 1972. מזרח גרמניה מדורגת במקום השלישי ומסומנת בטבלה באותיות האנגליות GDR (ראשי תיבות של Germany Democratic Republic). (באדיבות IOC).

medals 3

טקסט מסמך :  טקסט מסמך : אולימפיאדת מונטריאול 1976 . מניין צבירת המדליות זהב , כסף , וארד של המדינות המובילות במשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976 . מזרח גרמניה ניצבת במקום השני בטבלה ומסומנת באותיות האנגליות GDR (ראשי תיבות של Germany Democratic Republic). (באדיבות IOC) .

הצטיינותן של המדינות הקומוניסטיות ברה"מ , מזרח גרמניה , קובה , רומניה , הונגריה , צ'כוסלובקיה , ופולין בעולם הספורט הבינלאומי שלאחר מלחמת העולם ה- 2 , וחשיפה עצומה של מאגר המדליות האולימפיות שלהן בפני מצלמות הטלוויזיה , היווה הוכחה נאמנה וגם בלתי נמנעת כי קומוניזם וטוטליטריות הִנָם מתפעלים יעילים יותר של המרץ האנושי בהשוואה למדינות העולם החופשי . זאת לא הייתה אידאולוגיה חדשה כלל ועיקר . היא טמנה בתוכה התייחסות אנטי היסטורית ואנטי שוויונית . גרמניה הנאצית טענה זאת כבר באולימפיאדת ברלין 1936 שהמשטר שלה בראשות הקנצלר אדולף היטלר מתפעל ביעילות רבה ביותר את המרץ והכישרון של הנוער הגרמני . על פי דעתו של הקנצלר אדולף היטלר גרמניה הנאצית הטוטליטרית מקבלת ההשראה היא שתכריע את המדינות הדמוקרטיות הרכות והחלשלושות ובראשן ארה"ב ואנגליה שנעשות סופר אינטלקטואליות . שר התעמולה של אדולף היטלר ד"ר יוזף גבלס הכריז כלהלן : "ככל שהמדינה תתרחק באופן יסודי יותר מערכי הליברליזם והדמוקרטיה הלשלושים , וככל שאזרחיה יאמצו בצורה נלהבת יותר את המושגים הטוטליטריים של המדינה , כן יגדל פוטנציאל הכוח של אותה המדינה הטוטליטרית לשאוב ממשאביה הטבעיים והאנושיים" . בתומה של אולימפיאדת ברלין 1936 התייצבה גרמניה הנאצית בראש סולם מניין המדליות וגברה אפילו על ארה"ב והצדיקה את מחשבתו הפוליטית של יוזף גבלס .

medals 1

טקסט מסמך : טקסט מסמך : אולימפיאדת ברלין 1936 . מניין צבירת המדליות זהב , כסף , וארד של המדינות המובילות במשחקים האולימפיים של ברלין 1936 . גרמניה הנאצית מדורגת במקום הראשון לפני ארה"ב . (באדיבות IOC) .

שיעור קצר בהיסטוריה . ב- 1930 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) להעניק לברלין בירת גרמניה את הזכות לארח את משחקי אולימפיאדת הקיץ של 1936 , ולעיר הגרמנית גארמיש – פארטנקירשן (Garmish Partenkirchen) לארח את משחקי אולימפיאדת החורף של 1936 . גרמניה תחת נשיאותו של פאול פון הינדנבורג הייתה שרויה בראשית עשור ה- 30 של המאה שעברה במשבר כלכלי עמוק . פון הינדנבורג קרא לשני ראשי הוועד האולימפי הגרמני ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים והודיע להם כי ממשלת גרמניה לא תוכל לתת להם אפילו מארק שחוק לסיוע באירוח המשחקים האולימפיים המתוכננים להיערך בגרמניה בעוד חמש שנים ב- 1936 בגין המצב הכלכלי הרעוע והאינפלציה המטורפת . עליהם להסתדר בכוחות עצמם . ואז באה התפנית הפוליטית הדרמטית הגדולה . המצב הכלכלי היה כה נואש והאבטלה ההמונית כה גדולה עד שהנשיא הקשיש פאול פון הינדנבורג בן 86 נאלץ למנות בראשית 1933 את אדולף היטלר (בן 44) הנאציונאל סוציאליסט לקנצלר גרמניה בניסיון לחלץ את האומה מהמשבר הכלכלי העצום .

leivald

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 20 וראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה . זהו נשיא הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת ברלין 1936 ד"ר תיאודור ליוואלד (Dr. Theodor Lewald , 1947 – 1860) . תיאודור ליוואלד יחדיו עם ד"ר קארל דים חוללו מהפכה ארגונית , תכנית , וטכנולוגית בניהול והפקת המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 . (באדיבות OLYMPIAZEITUBG 1936) .

diem

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 20 וראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה . זהו יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת ברלין 1936 ד"ר קארל דים (Dr. Carl Diem , 1962 – 1882) . (באדיבות OLYMPIAZEITUBG 1936) . 

במאי 1930 ערך הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) קונגרס גדול בברלין . נשיא גרמניה (רפובליקת וויימאר) הפילדמארשאל פאול פון הינדנבורג בן 83 פתח את הישיבות והכריז בנאום חוצב להבות : "תרבות הגוף חייבת להיות הרגל חיים" . רקטור אוניברסיטת ברלין פרדיננד שמידט , הוסיף : "כי בעבר הושם דגש גדול מידי על התרבות האינטלקטואלית בגרמניה לעומת התרבות הגופנית וכי עתה המטוטלת יכולה לנוע בכיוון אחר" . נשיא הוועד האולימפי הגרמני ד"ר תיאודור ליוואלד , הזכיר בנאומו את התפקיד הגרמני בהעמקת הידע אודות האולימפיזם הקלאסי . ב- 1931 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי להעניק לברלין את הזכות לארח את המשחקים האולימפיים . נשיא רפובליקת ווימאר פאול פון הינדנבורג שהטיף לאומה הגרמנית זה מכבר לעסוק בתרבות הגוף הודיע לד"ר קארל דים כי על הוועד האולימפי הגרמני לדאוג בעצמו למקורות המימון . הוא אומנם תומך בספורט אבל בשל המצב הכלכלי הירוד של גרמניה הממשלה לא תתמוך כלכלית בפרויקט האולימפי . ד"ר קארל דים החל במסע איסוף תרומות בטרם התחוללה רעידת אדמה פוליטית בגרמניה . בינואר 1933 התמוטטה רפובליקת וויימאר ועל חורבותיה מינה הנשיא פאול פון הינדנבורג בינואר 1933 את אדולף היטלר לקנצלר החדש של גרמניה . במארס 1933 כשישה שבועות לאחר מינויו הצהיר הקנצלר החדש בראייתו הפוליטית המפוכחת כי הממשלה הנציונאל – סוציאליסטית בניגוד לדעתו של פאול פון הינדנבורג תעניק כל סיוע נדרש לוועדה המארגנת הגרמנית והוועד האולימפי הגרמני בארגון והפקת המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 . בראש הוודה המארגנת והוועד האולימפי ניצבו כידוע ד"ר קָארְל דִים וד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד . במשך תקופה אינטנסיבית של שלוש שנים הקימה הוועדה המארגנת הגרמנית בתמיכת המשטר הנאצי ובראשות האדריכל הגרמני וֶורְנֶר מָארְץ' (Werner March) קומפלקס אולימפי ענק ומרשים בעלות כספית אטומית בימים ההם של כ- 70.000000 (שבעים מיליון) מארקים גרמניים [1] לקראת משחקי ברלין 1936 שנבנה על שטח של תשעה קמ"ר , ובמרכזו האצטדיון האולימפי המרכזי והמודרני שתכולתו כ- 105000 (מאה וחמישה אלף) צופים . זה היה אצטדיון חדיש ומשוכלל שמצויד במתקנים ספורטיביים יעילים ומרהיבים שטרם נראו עד אז . הגישה למסלולי הא"ק ומתקני הספורט האחרים הייתה באמצעות מנהרות תת קרקעיות . ליד האצטדיון האולימפי המרכזי נבנתה בריכת השחייה האולימפית ומגדלי הקפיצה למים . תכולתה הייתה כ- 20000 (עֶשְרִים אֶלֶף) צופים. הארכיטקטורה המודרנית טרם ראתה מבני ספורט כה מפוארים ונוחים המאפשרים התכנסות מהירה של מאות אלפי אנשים בקומפלקס האולימפי ופיזורם בתוך דקות בסיום התחרויות . הארגון הגרמני היעיל והכלכלה המשגשגת של המשטר הנאצי הוכיחו את עצמם .

[1] כלכלני הרייך ה- 3 סברו שמכירת הכרטיסים לאירועי הספורט האולימפיים השונים ובראשם תחרויות הא"ק הנערכות באצטדיון המרכזי לרבות טִקסי הפתיחה והנעילה ותחרויות השחייה , יכסו בקלות את ההשקעה של 70 מיליון מארקים , ואף יביאו רווח של פי כמה יותר לממשלה .

שישה שבועות לאחר שהתמנה לקנצלר גרמניה ב- 1933 הודיע אדולף היטלר כאמור לתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד ששימש עכשיו נשיא הוועד המארגנת של המשחקים ולקָארְל דִים מזכ"ל הוועדה כי המדינה תושיט להם כל סיוע אפשרי בארגון אולימפיאדת ברלין 1936 . אולם הוא דרש תמורה . בהיותו אשף יחסי ציבור ושיווק קבע כי תכליתם של משחקי הקיץ האולימפיים ב- ברלין 1936 ושל משחקי אולימפיאדת החורף בגארמיש – פרטנקירשן היא ראשית דבר להאדיר את המוניטין של המשטר הנאצי בגרמניה . "הממשלה בראשותי בניגוד להחלטת הנשיא פאול פון הינדנבורג נותנת לכם ולקארל ריטר פון האלט (נשיא הוועדה המארגנת של משחקי החורף בגארמיש – פרטנקירשן ב- 1936) סכום עתק של 70.000000 (שבעים מיליון) מארקים גרמניים להקמת שתי האולימפיאדות . אתם תדאגו בתמורה לפאר את השלטון והמשטר הנאצי" , ציווה על שלושת מנהיגי הספורט של גרמניה . אגב , מצבו של קָארְל דִים במשטר הנאצי הגזעני היה עדין . קָארְל דִים תמך ללא עוררין במפלגה הנאצית אך אשתו לִיזְלוֹט (Liselott) הייתה יהודייה . המשטר הנאצי העלים עין בשל הידע האולימפי העצום שלו וכישרונו הארגוני ושל קארל דים אפשר לו לשמש בתפקיד ניהולי בכיר ביותר במיניסטריון הספורט של הרייך ה- 3 . שר הספורט בממשלת הרייך ה- 3 היה איש האצולה הנאצי בעל המוניטין הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן (Hans Von Tschammer Und Osten) ידידו של הקנצלר אָדוֹלְף הִיטְלֶר מאז 1922 . מומחי הפרופוגאנדה של המשטר הנאצי ובראשם הקנצלר אדולף היטלר עצמו ושר התעמולה שלו ד"ר יוזף גבלס שכרו את שירותיה של בימאית הקולנוע לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) כדי שתתעד באמצעות 45 (ארבעים וחמש) מצלמות פילם את אולימפיאדת ברלין 1936 . אדולף היטלר הפקיד את שר הנוער בממשלה הנאצית באלדור פון שיראך על הפקת התכנסויות רבות משתתפים ומסדרים של גדודי ה- "היטלר יוגנד" , מצעדים צבאיים והפגנות כוח מיליטריסטיות בטרם פתיחת אולימפיאדת ברלין 1936 (16.8.1936 – 1.8.1936) .

hitler gorbels

טקסט תמונה : פברואר 1936 . אולימפיאדת החורף בגארמיש – פרטנקירשן . קנצלר גרמניה אדולף היטלר נהנה מפופולריות עצומה חסרת תקדים בקרב בני עמו וחותם למעריצים . משמאל , שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס חותם אף הוא בחפץ לאזרחי גרמניה . (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

riefenstahl

טקסט תמונה : אוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) ואחת מצוותי הצילום שלה (מתוך 45) בעת הסרטת האירועים האולימפיים באצטדיון המרכזי. 45 הצלמים שלה ירו כ- 500000 (חצי מיליון) מטר של פילם. לני ריפנשטאהל ישבה עם עוזריה שנה ו- 8 חודשים כדי לערוך את סרטה "OLYMPIA" בן כארבע שעות וחצי . הסרט התיעודי המרהיב חולק לשני חלקים והוקרן בהקרנת בכורה ממלכתית ב- 20 באפריל 1938 (יום הולדתו ה- 49 של הקנצלר אדולף היטלר) בבית קולנוע גדול בברלין בהשתתפות כל צמרת השלטון הנאצי ובראשה אדולף היטלר עצמו (OLYMPIAZEITUNG 1936). 

bruch 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי. לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית מעבירה חברת TELEFUNKEN באמצעות כמה מצלמות Video בודדות (נראות כתותחי צילום) בראשות המהנדס הראשי וולטר ברוך (Walter Bruch) כ- 80 שעות בשידורים ישירים. מהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו אז להקליט את תמונת ה- Video . (באדיבות רשת הטלוויזיה הגרמנית ZDF).

ב- 1990 נפלה חומת ברלין והתברר כי אומנם מזרח גרמניה היא מדינת פיקציה . בתוך ימים אחדים קרס השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה והמדינה חַבְרָה חיש מהר והתאחדה מחדש עם מערב גרמניה הדמוקרטית עם נפילת חומת ברלין התמוטט כל הגוש הקומוניסטי המזרח אירופי לרבות ברה"מ . מדינות מזרח אירופה כמו ברה"מ , רומניה , הונגריה , בולגריה , פולין , צ'כוסלובקיה , מזרח גרמניה , ויוגוסלביה שהסתתרו במשך 45 (ארבעים וחמש) שנים מאחורי פרגוד עשוי מברזל נחשפו לפתע למציאות מדינית חדשה והפכו לחופשיות ודמוקרטיות . התברר כי כל התארגנות פוליטית הדוגלת ברודנות ודיקטטורה תוך רמיסת זכויות האזרח איננה חזקה דייה כדי להתקיים לנצח גם היא מקושטת בהישגים ספורטיביים, מדליות אולימפיות, ושיאי עולם.

ב- 1959 ביקר שליט ברה"מ ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב במוסדות האו"ם בניו יורק – ארה"ב . הוא היה מוז'יק מחוספס , רודן חסר פשרות שופע כוח ועוצמה צבאית , ואיש מעש שאסף הוכחות כדי לחסל כל ביקורת פנימית וחיצונית נגד המשטר הקומוניסטי שלו . ניקיטה חרושצ'וב ניסה לשכנע במושב האו"ם בניו יורק את האמריקנים הקפיטליסטיים ואת העולם החופשי כי ניסיון החיים הקומוניסטי הוא הצודק וההוגן ובעצם ברה"מ , מזרח גרמניה , וקובה הן מדינות של גן עדן לפועלים . הדור שלי זוכר את הנאום חוצב הלהבות ההוא שלו באו"ם. ניקיטה חרושצ'וב הרהיב עוז, הסיר את נעלו מרגלו , ודפק בה בחוזקה על דוכן הנואמים כדי להפגין קבל עם ועולם את דבקותו במשנתם של מרקס ואנגלס . לאחר מכן ניאות להיפגש עם מנהיגי הפועלים האמריקניים כדי להסביר להם תחת צִלָן של מצלמות רשתות הטלוויזיה האמריקניות , מדוע השיטה החברתית הסובייטית צודקת יותר מהניצול האמריקני הקפיטליסטי . נשיא איגוד פועלי המכוניות האמריקניים וולטר רות'ר לא הניח ל- ניקיטה חרושצ'וב ושאל אותו : "או. קיי. אתה אומר שמזרח גרמניה היא גן עדן לפועלים , אם כך איך קרה ומדוע קרה ש- 2.000000 (שני מיליון) תושבי מזרח גרמניה ערקו מגן העדן הזה שלכם למערב גרמניה, מאז תחילת עשור ה- 50…?". ניקיטה חרושצ'וב הבוטה ענה לפונה בגסות רוח : "מוטב שתשתה את הבירה שלך ואל תִּתְּחָב את אפך לענייניה הפנימיים של מזרח גרמניה" .

השאלות בראשית הפוסט נותרו פתוחות . האם ישראל כמדינה דמוקרטית וחופשית צריכה להירתם בכל כוחה למען אומניה , ספורטאיה , ומדעניה . האם דרושות מצגות ספורט נוספות בדמותה של שרת הספורט גב' לימור ליבנת ? ו/או האם להשאיר על כנו את חוק היסוד בכלכלה הקפיטליסטית של היצע וביקוש , גם אם מדובר בחלל ישראלי שחלקו עשוי מִקְשָה סוציאליסטי .

סוף הפוסט מס' 344. הועלה לאוויר בשבת – 18 בינואר 2014.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *