פוסט מס' 431. על המְשַקֵם הציבורי של סוּכָּת רשות השידור הנופלת יונה וויזנטל מוטלת החובה להשיב לאלתר ובמהרה את אמון הציבור בערוץ 1. רכילויות עיתונאיות – טלוויזיוניות. פוסט מס' 431. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 8 בספטמבר 2014.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

הערה 4 : הבלוג צובר כל הזמן תאוצה וממשיך לשגשג למרות שהוא פונה מראש לרובד מאוד מסוים ומצומצם באוכלוסייה. בקרוב אפרסם את מספר הכניסות לבלוג.

———————————————————————

פוסט חדש מס' 430 : הועלה לאוויר ביום שני – 8 בספטמבר 2014.

———————————————————————————

על המְשַקֵם הציבורי של סוּכָּת רָשוּת הַשִידוּר הַנוֹפֶלֶת יוֹנָה וִויזֶנְטַל מוטלת החובה להשיב לאלתר ובמהרה את אֵמוּן הציבור בערוץ 1. רכילויות עיתונאיות – טלוויזיוניות. פוסט מס' 431. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רכילויות עיתונאיות – טלוויזיוניות. פוסט מס' 431. כל הזכויות שמורות. 

א. אחרי שאתה קורא את יומן אימת מלחמת "צוק איתן" בעיתון "ישראל היום" (יום שישי – 5 בספטמבר 2014) של חייל – שריונר מילואימניק פשוט כמוני וכמוך בשם אברהם נאומבורג , טנקיסט בחטיבה 401 , נשוי ואב לשתי ילדות קטנות שעזב את משפחתו מאחוריו והתגייס למערכה הכבדה כשהוא מחרף את נפשו מנגד- אתה מבין שלא ניוושע משלושת העיתונאים הבלתי חשובים רוגל אלפר , ב. מיכאל , וגדעון לוי . נכון שאברהם נאומבורג פרסם את יומן המלחמה האישי שלו רק ב- "ישראל היום" ואלה השלושה בעיתון "הארץ" (אז מה…?) אולם איזה הבדל איכותי לטובתו של האזרח אברהם נאומבורג. האחד אזרח מן השורה שנקרא לדגל ועוזב את אשתו ובנותיו כדי להילחם בשורות צה"ל ונכון להקריב את חייו למען מדינת ישראל מול שלושת העיתונאים הבכיינים הנ"ל שיושבים בביתם ונשענים על המקלדת.

ב. כתבת התחקיר של אלון בן דוד ששודרה בתוכנית "שישי" בערוץ 10 (יום שישי – 5 בספטמבר 2014) אודות חוקרי המשטרה יחידת לה"ב 433 שחקרו את ארבעת ראשי הממשלה האחרונים במדינת ישראל – היא עוד נדבך ונימוק מדוע אנוכי חתום על ערוץ 10 ולמה ערוץ 10 הוא רשת הטלוויזיה הביתית שלי . כשאתה שומע את ראש יאח"ה לשעבר זיווה אגמי – כהן אומרת לאלון בן דוד ללא כחל ושרק, "הלוואי והייתי רוֹאָה אצל הנחקרים בושה…אולם אני לא רואה שם כל בושה…", אתה מבין עד כמה עיתונות חופשית הכרחית לשימור תקינות השלטון במדינה חופשית .

ג. בעניין כתבת התחקיר הישנה של רביב דרוקר הקרויה "ביבי – טורס" (שורה בערוץ 10 לפני כשלוש שנים וחצי) ברור שאני מאמין לרביב דרוקר ולא ליועץ המשפטי יהודה וויינשטיין . למרות הנתונים הקשים והחמורים המופיעים בכתבה של רביב דרוקר שחור על גבי לבן הורה עכשיו יהודה וויינשטיין שלא לחקור את פרשת "ביבי – טורס" . החלטת היועץ המשפטי של הממשלה לסגור את התיק "ביבי – טורס" מעוררת אי נוחות ציבורית גדולה גם מפני שיהודה וויינשטיין ידוע בקרבתו לראש הממשלה בנימן נתניהו . רביב דרוקר הוא עוד סיבה מדוע אני דָבֵק בערוץ 10 .

ד. איש המדע והמתמטיקה במכון ווייצמן פרופסור צבי ארטשטיין כתב בכישרון ספר נפלא "הקשר המתמטי" בהוצאה לאור של "ידיעות אחרונות" / ספרי חמד . אני אומר את דברי השבח האלה כחובב מתמטיקה . ספר מרתק ומעניין ביותר שכתוב היטב ועוסק במתמטיקה של הטבע ובטבע של המתמטיקה והזיקה לאבולוציה . המתמטיקה של פרופסור צבי ארטשטיין טוענת מפורשות כי 1 + 1 תמיד = 2 . עם עובדות אין מתווכחים עד שבא הפילוסוף הצרפתי הדגול ז'אן פול סארטר ומתייצב נגד הנוסחא וטוען בהיגיון כי לא כך הם פני הדברים תמיד ובהכרח . זה נכון שבמתמטיקה 2 = 1 + 1 , אולם הפילוסופיה מפריכה לפעמים את החשיבה המתמטית הנוקשה הזאת וטוענת כי אֵי שם בזירת האהבה , 1 + 1 נותר בכל זאת = 1 . אף על פי כן הספר "הקשר המתמטי" ראוי להמלצה חמה וחייב להיות מונח על כל מדף בספרייתו של כל בן אנוש .

ertstien 1

טקסט מסמך : זהו השער הקדמי של ספרו המצוין של פרופסור צבי ארטשטיין "הקשר המתמטי" שיצא לאור בהוצאת "ידיעות אחרונות" / ספרי חמד. הספר הזה חייב להיות מונח במדפי הספרייה של כל בן אנוש .

ה. שיחת התחקיר המקיפה שניהל עיתונאי "הארץ" מר גידי ווייץ עם האישיות המרתקת ורבת ידע הגיאולוג יוסי לנגוצקי אודות מחדל המנהרות ברצועת עזה , ואשר התפרסמה במוסף "הארץ" (יום שישי – 5 בספטמבר 2014) – היא מסמך מדהים שמעורר מחשבות נוגות אודות מי שמנהל את המדינה וצה"ל .

על המְשַקֵם הציבורי של סוּכָּת רָשוּת הַשִידוּר הַנוֹפֶלֶת יונה וויזנטל מוטלת החובה להשיב לאלתר ובמהרה את אמון הציבור בערוץ 1.

ציטוט : "תרמית וחנופה הן אחיות בדם" . (אייבראהם לינקולן) .

ציטוט : "המחניף איננו מכבד כראוי לא את עצמו ולא את זולתו" . (לה – בריור) .

ציטוט : "לעולם אל תטו אוזן לאנשים המדברים רעות על אחרים וטובות עליכם" . (לב טולסטוי) .

ציטוט : "חנופה היא כסף מזויף . היא מרוששת את המקבל" . (מאדאם ווילין) .

ו. העורך החדש של רשות השידור במתכונתה המפורקת מר יונה וויזנטל ניצב בפני משימת שיקום ציבורית אדירה . חסרת תקדים . מר יונה וויזנטל הוא האדם הראשון בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה של ישראל שההיסטוריה הטילה עליו שליחות כבירה שכזאת לקומם מחדש את השידור הציבורי הטלוויזיוני הציבורי ורדיו "קול ישראל" מהריסותיו . יונה וויזנטל נועד לשקם את אותו השידור הטלוויזיוני הציבורי הישראלי ההוא שייסד והקים פרופסור אליהוא כ"ץ בשנים 1969 – 1967 מעפרו תחת עינו הפקוחה וזכוכית המגדלת שאחז בידו שר ההסברה בימים ההם ישראל גלילי חבר בממשלתו של ראש הממשלה לוי אשכול , וב- 2014 התמוטט וקרס .

katz 1

טקסט תמונה : שנת 1968 . צלם הטלוויזיה שרגא מרחב (מראשוני צלמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית) מצלם במצלמת סטילס את הצלם מיכה פן שמצלם ומתעד ב- 1968 במצלמת סטילס את ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה פרופסור אליהוא כ"ץ בעת עבודתו ב- משרדו הצנוע בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בית היהלומים) בשכונת רוממה בירושלים . (התמונה באדיבות ארכיון של צלם הטלוויזיה הישראלית הוותיק מר שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

השידור הטלוויזיוני הציבורי במתכונתו הישנה נפגע כידוע אנושות והחל להתדרדר במהירות במדרון החל מ- 2001 עם מינויים הכושל בזה אחר זה של ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את תא"ל מיל. רן גלינקא (לתקופה קצרה) ואחריו ב- 2002 את מר יוסף בר-אל למנכ"לים של רשות השידור . בקיץ 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל . הממשלה הבינה כי מינויו למִשְרָה הרָמָה שלוש שנים קודם לכן בקיץ 2002 היה מקח טעות . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור סולק משורותיה המפקד העליון שלה באשמת סיאוב , שחיתות , ושוחת מסך , וגם נפוטיזם . פרטי ההדחה חסרת התקדים ההיא ונימוקיה מצויים בפרוטוקול הממשלה מ- 2 במאי 2005 . ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון היסס ולא כל כך רצה להדיח אז את יוסף בר-אל , אולם כאן התערב היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז והודיע לו , כי לא יוכל להגן עליו בבג"ץ מפני תביעות ההדחה שהוגשו למוסד השיפוט העליון של מדינת ישראל ע"י התנועה לאיכות השלטון בראשות עו"ד אליעד שרגא .

ההתדרדרות החמורה במצבה של רשות השידור , בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" יחדיו , צברה תאוצה נוספת ב- 2011 לאחר עוד מינוי תמוה ובלתי מוצלח של ממשלת ישראל בראשות בנימין "ביבי" נתניהו , אשר הפקידה את רשות השידור בידי מנכ"ל לא מוכשר בשם יוני בן מנחם . כידוע מנכ"לים לא מוכשרים מקיפים את עצמם בעוזרים לא מוכשרים . יוני בן מנחם נהג על פי הכלל הזה ובחר ב- בזליג רבינוביץ' לשמש עוזרו הראשי . יוסף בר-אל עשה ב- 2002 מעשה דומה עם מינויו למנכ"ל רשות השידור . הוא סילק מתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את יאיר אלוני והפקיד במקומו את נאמנו יוסף "יוסי" משולם הבלתי מוכשר בעליל . הסוף המר ה- הוא היה כמובן ידוע מראש ובלתי נמנע . ממשלת בנימין נתניהו המשיכה לפעול ברשלנות נוספת מש- מינתה ב- 2011 את ד"ר אמיר גילת נטול כל כישורים ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור לצדו של המנכ"ל יוני בן מנחם . היכן נשמע הדבר כי מנהיגי השידור הציבורי של מדינת ישראל המנכ"ל יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת לא רק לא לא יודעים לנהל אלא גם מסוכסכים האחד עם השני , ומתקוטטים באופן מכוער בפרהסיה בעיתונות ובפני פיקודיהם…???

ראה ידיעה של העיתונאית גב' רותה קופפר במוסף "גלריה" של "הארץ" מ- 24 בפברואר 2014 : מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם מנאץ את יריבו ד"ר אמיר גילת מי שמשמש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וקורא לעובדי הטלוויזיה והרדיו : "אל תיכנעו למגמות הזדוניות של יו"ר הרשות אמיר גילת" . אמיר גילת כתב לחברי מליאת רשות השידור כלהלן : "בשעה שבבתי החולים של "הדסה" בירושלים הפסיקו לקבל חולים , הרי שברשות השידור שוב שיבשו עיתונאי "קול ישראל" את השידורים" . יוני בן מנחם השיב לו ללא כחל ושרק וכך כתב לעובדי הרשות : "לצערי הנכם עדים בתקופה האחרונה לניסיונות מטורפים של יו"ר רשות השידור אמיר גילת להבליט את עצמו ללא הבחנה בין אמת לשקר בחודש האחרון לכהונתו כדי ליצור מצב של כאוס ברשות השידור" . בסופו של דבר גם מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם וגם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת הודחו וסולקו ע"י המשקם הציבורי יונה וויזנטל . (באדיבות "הארץ") . 

raz 4

טקסט מסמך : 28 בפברואר 2014 . טרגדיה של הרס וריקבון ברשות השידור . ידיעה עיתונאית של רז שכניק בעיתון – "ידיעות אחרונות" מ- 28 בפברואר 2014 . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

בושה וחרפה . המצב הסתבך עוד ועוד . שוב ושוב . לבסוף ב- 2014 קרס השידור הציבורי והתמוטט לחלוטין . עובדה ש- ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת גלעד ארדן התעשתה והחליטה בקיץ 2014 לסגור לאלתר את השידור הציבורי של מדינת ישראל אותו נתנה קודם לכן למשמורת בידיהם הרפויות והרעועות של יוני בן מנחם ואמיר גילת . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות השידור הציבורי סגרה ממשלת ישראל את השידור הציבורי שלה ומוטטה אותו במתכונתו הישנה . ברברה טוכמן מחברת הספר "מִצְעַד הַאִיוֶולֶת" שוב צדקה .

מר יונה וויזנטל מונה בקיץ 2014 לתפקידו הרם האחראי והדרמטי כעורך ראשי של רשות השידור המפורקת ע"י כונס הנכסים הרשמי הפרופסור המשפטן דוד האן . תפקידו לקומם את רשות השידור החדשה מהריסותיה . המְקוֹמֵם והמְשַקֵם יודע שהוא התנחל ברשות שידור מושחתת ומסואבת שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה התקשורתית של מדינת ישראל . סדום ועמורה נהרסה עד היסוד למרות שאברהם אבינו סבר שמפני שבעיר המושחתת מתגוררים כ- 50 (חמישים) צדיקים , היא ראויה לחנינה . הרכבת פזל חדש על חורבות הישן הוא מעשה מסובך . מהפכות אינן סובלות רחמים . יונה וויזנטל נִפְנֵף כבר את המנכ"ל יוני בן מנחם ואת צוותו והעיף גם את הוועד המנהל בראשות אמיר גילת . ברור שיש לבצע חריש עמוק באמצעות מחרשות מצוידות בלהבים ענקיים ,עמוקים , וחדים ובסיוע חרבות מתהפכות כדי ליעל את המהפכה . חובה עליו לנפות לאלתר לא רק את הכושלים אלא גם את החנפנים ומלחכי הפנכה . עליו להעיף מייד את הנחתומים שמעידים על עיסתם כי הם אינם חנפנים (במקום שזולתם יעשו זאת) . אדם שאיננו חנפן לעולם לא יאמר על עצמו שאיננו חנפן . על יונה וויזנטל לסלק את אלה המצהירים בראשי חוצות על עצמם כי הם אנשים מוכשרים שיודעים לכתוב נפלא ולהרצות נפלא (במקום שאחרים יעידו על גדולתם זאת) . אנשים שכותבים היטב מעולם לא יעידו על עצמם כי הם כותבים היטב . הם ישאירו זאת לקהלם . ואם נכון העניין וכך הדבר, מדוע כישרונם בכתיבה ומלל לא באו מעולם לידי ביטוי ברייטינג האומלל של ערוץ 1 אותו שירתו…?  איש טלוויזיה הגון ו- בְּרוּך כישרונות בכתיבה ונאומים לעולם לא יהלל את עצמו במו ידיו ובהֶבֶל פיו אלא יותיר את מלאכת ה- הללויה לאחרים .

לפתע בא איזה מישהו , איש טלוויזיה וותיק בערוץ 1 , ועֶרֶב המהפכה והשינויים הדרמטיים שיונה וויזנטל עומד לחולל , מתחנף בפרהסיה למנהלת חטיבת החדשות הטרייה גב' איילה חסון בזה הנוסח ומכריז בשבועון מסוים ללא כל בושה כלהלן : "…אי אפשר להסביר את גודל וחשיבות המינוי של איילה חסון למנהלת חטיבת החדשות בערוץ 1…עבדתי עם איילה חסון הרבה שנים…היא אישה עם יכולות אדירות…אפילו קָטוֹנְתִּי מלשָבֵּח אותה…" ואח"כ מוסיף ללא כל מצמוץ , "…אינני בן אדם חנפן…". מה זה צריך להיות העסק הזה…? "…קטונתי מלשבח אותה…???". באמת…? מה אתה אומר בן אדם…? זהו דפוס התנהגות בלתי מקובל . אנשים רציניים אינם מתחנפים לעולם , לבטח לא מתנהגים בחנפנות בעתות משבר . אנשים רציניים אינם טורחים ולא עוסקים בטיפוח סגנון קומפלימנטים ובמסרים כאלה לבוסים שלהם באמצעות צד שלישי . אם אותו האיש הוותיק הזה בערוץ 1 חושב באמת שהוא קָטוֹן מלחְלוֹק שבחים לבוסית שלו איילה חסון , עליו לומר לָה זאת בחדרי חדרים , ולחלוטין לא לשווק את המֶסֶר הזה אליה ע"י הענקת ריאיון בעל תפוצה לעיתון צדדי ככל שיהיה . יש בכך מידה רעה , צליל צורם , פְּסוּל רָב , וטעם עצום לפְגָם . פתאום אתה מבין לאן נושבת הרוח ועד להיכן הגיעו דרגות החנופה והאופורטוניזם בערוץ 1 וברשות השידור .  אני עדיין מתבונן מעת לעת , לעיתים רחוקות , בפניהם של חלק מפיקודיי לשעבר בערוץ 1 ולא מכיר אותם . לא מזהה אותם . אך לא מחמת הזִקְנָה . כולנו נידונים בשלב כזה ו/או אחר לכלייה . אולם לא מחשבתנו ולא דעותינו . הקודים והאידיאלים המוסריים והחברתיים שלאורם גדלנו והתחנכנו עדיין חרותים היטב בסלעי הבזלת שלנו בעמק הירדן . 

עונשי הדחה אינם מספיקים . על הרשלנים שניהלו ביודעין רשת שידור לאומית בסיאוב, שחיתות, וחובבנות לשלם קנס . סילוקם עכשיו של צוות השידור הכושל והרשלני של מונדיאל ברזיל 2014 השדר יורם ארבל והפרשן שלו דני נוימן משורות ערוץ 1 של רשות השידור , הוא צו השעה ו- איננו מפתיע כלל ועיקר . מלאכת הפקת השידורים הישירים של כלל מונדיאל ברזיל 2014 ועריכתם בברזיל ובירושלים ע"י מנהל חטיבת הספורט של ערוץ 1 מר מאיר בר (למרות ששימש עורך ראשי ומפיק ראשי כללי של כל מבצע השידור היקר והיוקרתי עתיר הרייטינג , העדיף מאיר בר להציב את עצמו כמפיק שולי של חוליית השידור שלו יורם ארבל ודני נוימן ולהסתובב עמה ברחבי ברזיל) ועוזריו – הייתה שערורייה וסקנדל שאין הדעת סובלת . חלטורה מקוממת וחדלת כישרון בהתגלמותה . לא מדובר בכישלון זעיר ונזק מועט . מדובר בטרגדיית שידור טלוויזיונית ארוכה ומתמשכת של ערוץ 1 מהיבטי ביצוע , תוכן , וכלכלה , שנושאת עמה Progarming ירוד , טיפול כושל , אולפן ירושלמי מנווט פגום ובלתי מוצלח שבו ראש החטיבה ועוזריו הם הנושאים באחריות הראשית לכישלון המר . כיצד זה אנשי חטיבת הספורט לא עלו על הבריקדות ולא התמרדו נגד מאיר בר…??? כיצד זה המשיכו אותם הפִּיקוּדִים בדרכם הלאה כאילו לא קרה מאום . האנשים האלו שמשתכרים היטב מידי חודש מעלו בתפקידם בשידור הציבורי ביודעין ו/או באקראי (אין זה משנה) , המיטו עוד מוניטין שלילי חסר תקדים על רשות השידור , והביאו לקריסתה הסופית . לפי כך אין להסתפק רק בעונשי סילוק והדחה . לא ייתכן כי כל כישלון ציבורי מסואב כזה ו/או אחר יסתיים בהחלפה ובהדחה בלבד . יש למצות את הדין עם האשמים והרשלנים ולהטיל עליהם קנס בגין כישלונם המר , המרגיז , והמסריח . ידעו אותם האנשים והמפקדים שסרחו ואשר מנהלים אגפים שונים בערוץ 1, ברדיו "קול ישראל", ובהנהלת רשות שידור – כי מי שמפר את נדר המקצוענות הטהורה ושבועת האמונים לרשת שלו , ומועל באמון , לא רק יודח אלא גם ייקנס.

כבר נאמר בבלוג  הזה לא פעם ולא פעמיים כי מבחנו העיקרי של המְשַקֵם הציבורי יהיה טֶסְט הרייטינג , והאם יונה וויזנטל הוא אישיות מספיק מוכשרת כדי ל- גובב את שארית הפליטה סביב המרקע של ערוץ 1 . יונה וויזנטל מבין כי עליו להכריע ולגבור על תקופת המדנים , הסיאוב , והשחיתות בתוככי רשות השידור שהותירו לו קודמיו . ברור שמדובר מעתה בניהול טרי ומנהיגות רעננה שנוגעים בתכונות טריוויה של יושרה , כישרון , מקצוענות , דרך ארץ , מוסר , דוגמא אישית , ודבקות במשימה . אין בכך רבותא . קיים עזד אתגר . הוא יונה וויזנטל מְחֲדֵש השידור הציבורי העכשווי במדינת ישראל לא יהיה רשאי להתעלם מהאקסיומה הזאת : השידור הציבורי איננו משוחרר לעולם מעול הרייטינג . זאת לא הנחה . זאת איננה היפותזה . זאת עובדה . יונה וויזנטל צודק כשהוא מהמר על יעקב איילון כמגיש ראשי של מהדורות "מבט" במקום הצוות האפרורי מירב מילר את אמיר איבגי . הרייטינג הוא משימה עליונה . לא יחידה . אולם נשגבה . לא קיימת שום רשת טלוויזיה באשר היא בעולם , ציבורית ו/או מסחרית , שרשאית להתעלם מקריטריון המִדְרוּג . גם לא ערוץ 1 . אני נמנע לפי שעה מלהתייחס ל- ווקטורים נוספים שפועלים דומיננטית ו/או רצסיבית סביב דמותו של יעקב איילון (הסוכן שי נשר בעלה של איילה חסון המנהלת החדשה של וכו'…) אולם אם יעקב איילון יסכים לשמש מגיש ראשי של "מבט" שמעורב גם עד צוואר גם בעריכת "מבט" , הרי שמדובר בהישג משמעותי של יונה וויזנטל . אין זה נעים ונוח לומר לאנשי טלוויזיה וותיקים כי הם מודחים לא בשל גילם אלא מפני כישרונם הדַל . אולם זהו צו השעה . אין מנוס מלומר שוב כי ברור שעיני רבים במדינת ישראל בכלל ובתוככי תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל בפרט יהיו נשואות בחודשים הקרובים אל יונה וויזנטל ו- יבחנו את החלטותיו ותוצאות מעשיו בזכוכית מגדלת .

eylon 1

ראה דהמארקר מ- 8 בספטמבר 2008 . העיתון דהמארקר / הארץ . דיווח מרעיש של העיתונאי הבלתי נלאה נתי טוקר כי איש הטלוויזיה יעקב איילון הוא מועמד להגיש את מהדורות החדשות "מבט" בערוץ 1 החל מחודש נובמבר של שנת 2014 . (באדיבות עיתון "הארץ" והמוסף הכלכלי שלו TheMarker) . 

ו. יורם ארבל בן 72 פישל בצורה חמורה ביותר בשידורים הישירים של מונדיאל ברזיל 2014 . הוא לא הכין את שיעורי הבית שלו , לא בירושלים ולא בברזיל . הוא הסתמך על קול הבריטון שלו שמפיקים מיתרי גרונו ולא התבסס על יֶדָע . יורם ארבל לא זיהה במשך חודש ימים של מונדיאל ברזיל 2014 ערב רב של שחקנים בנבחרות השונות , לא הכיר שיטות משחק , ולא הגדיר לצופיו את גישות הכדורגל השונות שחשפו המאמנים השונים . הוא נתפש עם המכנסיים למטה והודח עכשיו בצדק יחדיו עם השַדָּר המשני שלו דני נוימן . אולם יורם ארבל שדר ספורט מוכשר בעל מוניטין עבר איננו האשם הבלבדי . אשמות גם המערכת העיתונאית ומערכת ההפקה שפעלו סביבו ולא העניקו לו תמיכה מספקת . אולי הוא טרם אמר את מילתו האחרונה . גם בשעת מצוקה זאת יורם ארבל הוא עדיין גדול שדרני הספורט בתעשיית הטלוויזיה הישראלית בכל הזמנים .

היום במבט לאחור ברור לי שיורם ארבל עוצב והתגבש כשדר לאומי בטלוויזיה הישראלית הציבורית לאורך עשור ה- 80 של המאה הקודמת . זאת הייתה תקופת ההתלבנות שלו . זמן רב בטרם מוסדה בארץ טכנולוגיית הטלוויזיה בכבלים ובטרם הוקם ערוץ 12 המסחרי . יורם ארבל העפיל עמי בעשור ה- 80 הרומנטי ההוא שוב ושוב לפסגות טלוויזיה לאומיות ובינלאומיות . אחת מהפסגות הבינלאומיות הרבות שכבשנו היה מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . זה קרה לפני המון שנים אולם אני עדיין זוכר כל פרט ופרט . יורם ארבל היה יכול להעפיל לאותן הפסגות האלה מפני שעטפה אותו מערכת טלוויזיה עיתונאית ומוכשרת בתחום ההפקה , הניהול , והמנהיגות . הצלחתו באותו חלון הראווה של השידור הציבורי המונופוליסטי לא הייתה אקראית אלא שיטתית , מוכחת , לאורכן של שנים רבות . הדגש הוא על ידע , שיטה , ודבקות במשימה של כל מערכת חטיבת הספורט בשנים ההן וההתקדשות למען שליחות ציבורית טלוויזיוניות . השַדָּר בעל המוניטין יורם ארבל היה במידה רבה בר מזל בשנים ההן מפני שעבד בתוך מערכת מקצוענית ומקצועית מסודרת , נאמנה , ויעילה . מעולם לא השארתי אותו לבד . הפירמידה הטלוויזיונית הייתה בעלת בסיס רחב . המסמכים שנשמרו מהשנים ההן מוכיחים כי מנהיגי השידור שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור העריכו עד למאוד את הפקות הספורט הארציות והבינלאומיות לעיתים רחוקות מאוד מהמולדת בראשן ניצבתי , ועמדי שני השַדָּרִים המובילים יורם ארבל ונסים קיוויתי .

arbel 11

טקסט תמונה :  מאי – יוני 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . זהו משרד ההפקה , השידורים , והתקשורת שלנו ב- IBC במכסיקו סיטי . מימין, יורם ארבל . משמאל, עוזרת ההפקה שלי שמחה שיטרית . הפקת המבצע האינטנסיבי והממושך של 31 השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 (ממוקד התרחשותם בשטח) בטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם הרחק מהמולדת , היה אחד מפסגות הטלוויזיה שלי וגם שלו כשַדָּר מוביל . הוא היה אז ב- Prime  שלו גם מכיוון שבניתי סביבו מערכת תומכת איתנה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורת) .

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986 . מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט מס' 431. הועלה לאוויר ביום שני – 8 בספטמבר 2014.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *