פוסט מס' 433. פתיחה חלומית לערוץ 1 השרוי תחת עול הפירוק והרכבתו מחדש ע"י יונה וויזנטל ולקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ב- 15 בחודש ספטמבר של שנת 2014. פוסט מס' 433. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 17 בספטמבר 2014.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי .

הערה 3 : רף הכניסות לבלוג yoashtvblog.co.il נע ביום אחד בין 100 (מאה) ל- 300 (שלוש מאות) .

———————————————————————-

פוסט חדש מס' 433 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 17 בספטמבר 2014. כל הזכויות שמורות. 

———————————————————————-

פתיחה חלומית לערוץ 1 השרוי תחת עול הפירוק והרכבתו מחדש ע"י יונה וויזנטל ולקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ב- 15 בחודש ספטמבר של שנת 2014 – אלול. פוסט מס' 433. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. פתיחה חלומית לערוץ 1 השרוי תחת עול הפירוק והרכבתו מחדש ע"י יונה וויזנטל ולקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ב- 15 בחודש ספטמבר של שנת 2014 – אלול. פוסט מס' 433. כל הזכויות שמורות.

החלק הראשון של הפוסט הקונקרטי הזה דן גם במעטפת השידור הישיר אמש של משחק הכדורגל מכבי חיפה – בני סכנין 2:4, ולא רק בליבתו. הטלוויזיה באשר היא כ- Media של תקשורת המונים היא טכנולוגיה שמיועדת להפיץ במהירות ובו זמנית אינפורמציה לקהל יעד רחב מאוד. מאידך יש חשיבות רבה גם בידי מי ואלו אישים מפקידים מנהיגי השידור את הרשות להעביר את המידע המתוכנן לציבור. מעט מאוד גברים ונשים מוכשרים להתייצב בחלון הראווה של אותה הרשת שלהם על מנת למלא את תפקידי ההנחיה וההגשה, ולשמש מתווך טלוויזיוני על המרקע בין המציאות לבין הצופה בסלון ביתו . גב' מירי אליקים מערוץ 1 איננה נמנית על אותה השורה הנבחרת הזאת . היא הדבר האחרון שאתה מצפה לראות הראשון עם התחדשות שידורי הכדורגל בערוץ 1 תחת שרביט שיקומו של העורך החדש מר יונה וויזנטל. כמובן שאינני כופר בזכותו של ערוץ 1 לעטוף את ליבתו בעטיפה כל כך מגוחכת ובלתי מקצועית. אם זהו רצונו שיבושם לו. אני משתמש לשבריר שנייה בתורת ההשוואה. האם ניתן להשוות את איכותה הטלוויזיונית של מירי אליקים עם זאת של גאולה אבן למשל…? (ולא רק גאולה אבן) . 

הערה 4 : ערוץ 1 לא היה יכול לקוות לפתיחה חלומית שכזאת אֶמֶש (יום שני – 15 בספטמבר 2014) מכל היבט עם פתיחת עונת הכדורגל של 2015 – 2014 ובתוכה משימת הכיסוי השבועית הראשונה שלו את המשחק המרכזי מכבי חיפה נגד בני סכנין . אמש ערך ערוץ 1 השרוי תחת עול פירוק , שינוי מבני , והרכבתו מחדש ע"י מר יונה וויזנטל , הופעת בכורה טובה באצטדיון החיפאי החדש והנהדר "סָמִי עוֹפֶר" בו גברה מכבי חיפה על בני סכנין 4 : 2 . 27000 (עשרים ושבעה אלף) צופים איישו את יציעי "סמי עופר" וחזו במשחק . כמות השווה לסך מספר הצופים שראו ביחד את ששת המשחקים האחרים במחזור ה- 1 . הרייטינג של ערוץ 1 למרות סערת השידור הישיר וההתעניינות סביבו היה בינוני ומטה . רק % 10.00 (עשרה אחוזים) . מעט מידי יחסית להשקעה הגדולה של ערוץ 1 בשידור הישיר הנ"ל שעמדה על סך כולל של כ- 600000 (שש מאות אלף) שקל . 450000 (ארבע מאות וחמישים אלף) שקל שולמו להתאחדות הכדורגל בעבור זכויות השידורים (שידור ישיר) של המשחק מכבי חיפה – בני סכנין + כ- 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל נוספים שהושקעו בהוצאות ההפקה לרבות שכירת ניידת שידור חיצונית משוכללת "מזמור" של מהנדס הטלוויזיה מר דני לנקרי .

ליבת השידור הישיר אֶמֶש הייתה מספקת בעיקרה אולם המעטפת שלו רעועה וכושלת . הדבר האחרון שאתה מצפה לראות בפתיחת השידור הישיר בערוץ 1 המתחדש מאצטדיון "סָמִי עוֹפֶר" החדש בחיפה הוא את המגישה מירי אליקים שמסמלת את כישלון ערוץ 1 הישן . מירי אליקים היא מגישה ילדותית , מדקלמת , ומאכזבת חסרת כל נוכחות טלוויזיונית . היא נטולת כל ידע וסמכות להוביל ולנווט שידור ישיר בהיקף מלא של ענף הספורט הראשי והפופולארי ביותר במדינה . זו אותה מירי אליקים שנכשלה בשעתו (יחד עם אחרים נוספים ) לנווט בקיץ האחרון את אולפן מונדיאל ברזיל 2014 של ערוץ 1 בירושלים . מוטל עליה עול כבד מכפי מידותיה להוביל Pre Gmae Show , להחזיק את ההפסקה בין שתי המחציות , וגם לנהל גם את ה- Post Game show . אינני כופר בזכותו של ערוץ 1 הקָם עכשיו מהריסותיו להציב שוב במעטפת שלו בקדמת חלון הראווה מגישים ומגישות כושלים וכה בלתי מוכשרים שמניבים רייטינג ומדרוג אפסיים , אולם על מנהליו לזכור כי הטלוויזיה איננה מוסד בו מחלקים מתנות , פרסים  , וסוכריות . גם אינני כופר בזכותם של שני הפרשנים שמחזיקים מעצמם אָבִי רָצוֹן ואֶיָיל לָחְמַן להתייצב כתף לצד כתפה של מירי אליקים ליד שולחן הפרשנות תמורת נזיד עדשים של פרסום לרגע וחשיפה טלוויזיונית זמנית . יש הבדל עצום בין ההובלה וההנחיה הסמכותית של בוני גינזבוג וגם של שרון פרי בשעתו על כר הדשא ובאולפן (שניהם לא היו נקיים משגיאות) לבין זאת של מירי אליקים . אף על פי כן ולמרות החסרונות שניהם עולים עליה וטובים ממנה עשרות מונים . מדובר בנֶפֶל טלוויזיוני . במשהו מאוד בלתי מוצלח . מעניין אותי לראות עד מתי ימשיך יוֹנָה וִויזֶנְטַל להעניק את חתימת העורך הראשי למראה המגוחך הזה . ייתכן ובעבור אחרים היא משמשת מגישה מחוננת שקוראת בכישרון טקסטים של קישור ובעלת ערך להיות מודל לחיקוי . בעיניי מדובר בגְרוֹטֶסְקָה . מירי אליקים כמו שותפים אחרים דומה ל- חלקיק פזל שאיננו מתחבר לתמונה הכוללת . היא לא רק נֶטַע זר היא שֶתֶל מלאכותי .  מישהי שאיננה מדביקה את הרָמָה ואשר לא ראויה לשַמֵש מעטפת של ליבת טלוויזיה חיונית שעשויה מדמותם של צוות שידור צעיר וטרי ובעל ידע עַמִיחָי שְפִּיגְלֶר ומוֹטִי אִיוָואנִיר והבימאי גָ'אמָל "גִ'ימִי" סוּבְּחִי . איזה משב רוח מרענן ואיזה מחסור מבהיל ב- Match up בין הקָנְקָן לבין מה שיש בו . מירי אליקים יכולה לעשות דברים אחרים בטלוויזיה. היא לא חייבת להתייצב חסרת כל כישורים בקדמת חלון הראווה של ערוץ 1 הציבורי . אי אפשר להשוות את איכות תִּפְקוּדָה בשידורי הספורט של ערוץ 1 לתפקודן של תמר איש שלום , טלי מורנו , יונית לוי בערוצים 10 ו- 2 בשידורי החדשות והאקטואליה וגם לא לגְאוּלָה אֶבֶן מערוץ 1 ולא לקולגה והבוסית שלה איילה חסון מגישת ה- "יומן" ומנהלת חטיבת החדשות בערוץ 1 . חבל . תהום פעורה מפרידה בין חמש האחרונות לבין הראשונה . מוזר שהקברניטים הנוכחיים של רשות השידור וערוץ 1 אינם מבינים את חשיבות המעטפת ומאפשרים לחידלון כזה להתחולל בקדמת המסך שלהם באין מפריע, בעיקר לאחר שערכו שינוי דרמטי בצוות השידור Play by play של משחקי הכדורגל בערוץ 1, בו דחקו את רגליהם של יורם ארבל ודני נוימן , והציבו במקומם את הצֶמֶד הצעיר עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר.

התייצבותם של אָבִי רָצוֹן ואֶיָיל לָחְמַן באותה עמדת שידור של מירי אליקים הזכיר לי את הסכמתו של פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן להתייצב באותה עמדת שידור באליפות העולם ה- 9 בא"ק בקיץ 2003 בפאריס יחדיו עם השַדָּר המוביל שלו אורי לוי חסר ידע וסמכות בתחום הא"ק בהשוואה לשני שדרי הא"ק הקודמים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר נסים קיוויתי ומר מאיר איינשטיין . הסכמתו של ד"ר גלעד וויינגרטן להופיע אז כפרשן באותה עמדת שידור לצד שַדָּר א"ק כושל ולא מוצלח בטלוויזיה כמו אורי לוי , ואח"כ באותה עמדת שידור טלוויזיונית גם לצִדָם של דני דבורין ועמית הורסקי באליפויות העולם בא"ק של 2005 , 2007 , ו- 2013 תמורת נזיד עדשים של אקרדיטיישן וטיסה לפאריס , הלסינקי , ואוֹסַאקַה , נותרה עד היום הזה תמוהה ובלתי פתורה עבורי . מעולם לא הייתי מסכים לשתף פעולה עם מנכ"ל רשות שידור ברמתו של יוסף בר-אל ומנהל טלוויזיה בדמותו של יוסף "יוסי" משולם לאחר שקודם לכן שיתפתי פעולה עם מנכ"ל רשות שידור ברמתו של מוטי קירשנבאום ומנהל טלוויזיה בדמותו של יָאִיר שְטֶרְן . מִירִי אֵלְיָקִים היא זאת שניווטה בשעתו (יחד עם אחרים) את שידורי מונדיאל ברזיל 2014 מהאולפן בירושלים . את אותו הדבר עשה ב- BBC הבריטי במונדיאל אנגליה 1966 מר דייוויד קולמאן (David Coleman) . ראיתי בימי נערותי ובחרותי הטלוויזיוניים עשרות אלפי שידורים בינלאומיים של מקצועות ספורט שונים ביותר מ- 100 (מאה) רשתות טלוויזיה על פני הגלובוס לרבות שידורים מקדימים של Pre Game Show + החזקת מחציות + ניתוחים סטטיסטיים ושידורים נועלים של Post Game Show . השוואת העבר עם ההובלה והניווט העכשוויים של מירי אליקים אמש קובעת שהמגישה המובילה והמנווטת מהווה נקודת תורפה של השידור הישיר אמש מאצטדיון החיפאי היפהפה "סָמִי עוֹפֶר" שנעשה בידי ערוץ 1 הציבורי .

עורך המִשְדָר הישיר אמש בערוץ 1 מר טוּבִי גָאנִי והמפיק שלו יוני קנלר שגו שגיאה טלוויזיונית גסה משסירבו לירות כבר בתחילת המשדר עם שני התותחים הראשיים והרעננים שלהם והעדיפו להשתמש ברובה חָלוּד . החמצה . עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר הם אגרוף שידור חדש ומסקרן שהיו חייבים לפתוח את השידור הישיר ולהוביל אותו בעזרת שני שדרני הקווים הנצחיים גב' הדס גרינברג ומר ליאן ווילדאו ובשיתוף אבי רצון ואייל לחמן . במקום זה צועדים העורך והמפיק במשעול צפוי ויָשָן . כמובן שאינני כופר בזכותם של טוּבִי גָאנִי ויוֹנָתָן קְנֶלֶר לטעת בגָנַם שְתִּיל לא טבעי ומזויף . רק מה יוצא להם מהענקת פרסים זולה שכזאת וחסרת ערך ? ועוד דבר . העמדתם של שני הפרשנים בלבוש חוֹל ליד מירי אליקים סביב שולחן סתמי חשפה לא פעם ולא פעמיים את כרסו של אבי רצון כשהיא נשפכת מעבר לחגורתו . אינני יודע מי רוחש פחות כבוד למי המצלמה לאבי רצון ו/או אבי רצון למצלמה . על כל פנים ניתן לפתור בעיה זאת בקלות ע"י הושבת הפרשנים והמגישה סביב שולחן פונקציונאלי עליו מונחים לא רק המיקרופונים האישיים אלא גם לפטופים ניידים למשל . טלוויזיה היא מדיה וויזואלית ולאסתטיקה בתוכה יש חשיבות עליונה .

את ליבת השידור הישיר של ערוץ 1 הרכיב והוביל אמש (יום שני – 15 בספטמבר 2014) צֶוֶות צָעִיר ורענן , השַדָּר עַמִיחָי שְפִּיגְלֶר והפַּרְשָן מוֹטִי אִיוָואנִיר יחדיו עם הבימאי הוותיק המצוין והיסודי גָ'אמָל "גִ'ימִי" סוּבְּחִי . עמיחי שפיגלר ומוטי איוורניר לא הותירו שום געגועים לצוות הקודם והארכאי יוֹרָם אָרְבֵֹל ודני נוימן . לפתע בשלהי הקיץ האחרון של 2014 פרץ משב רוח כה מרענן ממסך הטלוויזיה של ערוץ 1. איזו הפתעה מבהיקה לקראת סתיו של שנת תשע"ה. יופי . צוות השדרנים החדש והבימאי הוותיק הצדיק במידה רבה את תקוות האֵמון המחודשות שמתעוררים אט – אט בקרב צופי הטלוויזיה בארץ , נאמני השידור הציבורי , זה שמיוסד ומורכב כעת מחדש בזהירות ע"י מר יוֹנָה וִויזֶנְטַל . לפחות בתחום טלוויזיוני אחד נחל אמש יונה וויזנטל הצלחה בעת שידור ישיר מורכב , יקר , אמביציוזי , יוקרתי , ונקי משגיאות , ועתיר רייטינג של משחק כדורגל בליגת העל הישראלית . ערוץ 1 הציבורי ביצע אמש צעד גדול וחשוב לפנים בונה אמון .

התרשמתי אמש ממלאכת הבימוי העירנית , העיתונאית , והתכליתית של ג'אמל "ג'ימי" סובחי . היכן הוא מתחבא הבימאי המצוין הזה ? במשך 150 (מאה וחמישים) דקות של השידור הישיר מכבי חיפה – בני סכנין 4 : 2 , מ- 20.40 עד 23.10 , השתמש ג'מאל "ג'ימי" סובחי בכישרון בכל כלי הטלוויזיה שהעמיד לרשותו בעל ניידת "מִזְמוֹר" מהנדס הטלוויזיה דני לנקרי . אחד הקריטריונים המודדים את הצלחת השידור הישיר של משחק כדורגל הוא שימוש מושכל והגיוני במערכת ההילוכים החוזרים של הבימאי מבלי לאבד דבר מהנעשה On line בזירה על כר הדשא . ג'אמל "ג'ימי" סובחי הריץ אתמול עשרות רבות של הילוכים חוזרים מבלי לשגות והתגלה אמש שוב כבימאי ספורט וכדורגל נבון . לפחות אמש, ראובן "רובי" פודגור הבימאי הבימאי בעל המוניטין של ערוץ 10 לא היה עוד לבד. ערוץ 1 רשאי להיות גאה בעצמו אמש מפני שעמד במרבית הציפיות העיתונאיות . מתברר כי בערוץ 1 עדיין יש אנשי מקצוע טובים . בעזרת ובאמצעות ניידת "מִזְמוֹר" של מהנדס הטלוויזיה דני לנקרי ואנשיו על תריסר מצלמותיה , תפעלו והפיקו עובדי ערוץ 1 (העיתונאים והטכנאים) באצטדיון "סמי עופר" תמונה איתנה וברורה בעלת איכות בקנה מידה אירופי (נקייה גם משילוט מסחרי מיותר ועודף) עבור צופיו . הקמת ובניית אצטדיון "סמי עופר" החדש בכניסה הדרומית לחיפה הוא הצלחה פנטסטית ומזהירה של ראש העיר היעיל, החרוץ, והחכם של חיפה מר יונה יהב . ערוץ 1 ידע להפיק אמש באצטדיון "סמי עופר" היפהפה את מקסימום  יתרונות הצילום והקול הטלוויזיוניים המתבקשים באירוע על ספורטיבי במדינת ישראל . אתה מתבונן ב- Roller Credits של ערוץ 1 בתום השידור הישיר מאצטדיון "סמי עופר" ומגלה שם שמות של אנשי טלוויזיה וותיקים מאוד וטובים מאוד . מנהל הבמה הוא יצחק שבתוב . הפיקוח ההנדסי מויזק בידי משה מזרחי. איתן להב ורפי דווידי אחראים על הרצת ההילוכים החוזרים. "שגב סטטיסטיקה" מעניקה לציבור נתונים אינפורמטיביים מידיים ברמה בינלאומית של ממש . לפתע אתה מבין שלא הכל אבוד בערוץ 1 .

2. רייטינג ומדרוג

ערוץ 1 צבר אמש (יום שני – 15 בספטמבר 2014) בשידור הישיר של המשחק מכבי חיפה – בני סכנין במחזור הראשון 4 : 2 , בין 20.40 ל- 23.15 , רייטינג ממוצע של % 9.02 ושיא של % 11.5 (בין 22.30 ל- 22.45) . מהדורת "מבט" בהגשת מירב מילר צברה רייטינג ממוצע של % 3.8 בלבד וניגפה בפני מהדורת החדשות של ערוץ 2 שקיבלה רייטינג ממוצע של  % 20.32 , ומהדורת החדשות של ערוץ 10 שהשיגה רייטינג ממוצע של % 12.37 . ערוץ 1 הקם מהריסותיו קיזז כ- 600000 (שש מאות אלף) שקל מקופתו הציבורית בעבור השידור הישיר מכבי חיפה – בני סכנין 4 : 2 . סכום עתק תמורת רייטינג שאיננו אקוויוולנט לתוצאה . מעניין יהיה לעקוב אחרי פעולותיו של יונה וויזנטל כיצד הוא מתכנן לשפר את רייטינג הכדורגל ומה נראה בעיניו סביר תמורת גרף ההשקעה והמאמץ הכספי הלא מבוטל שנדרש ממנו . ערוץ 1 הציבורי מחזיר לעצמו כשישית מסכום ההשקעה בשידורי הכדורגל באמצעות רצף עצום של הקרנת שקופיות חסות , אולם כזה שפוגע ברצף העיתונאי של העברת האינפורמציה לצופים .

ביום ראשון (14 בספטמבר 2014) שוב סבל ערוץ 1 אבדות כבדות בזירת המדרוג :

זמני צפייה / ערוצים              ערוץ  1                  ערוץ 2                         ערוץ 10

17.00 – 16.00                      % 0.37                  % 3.65                        % 4.67

18.00 – 17.00                      % 1.9                    % 6.4                           % 7.2

19.00 – 18.00                      % 1.05                  % 8.18                         % 7.52

20.00 – 19.00                      % 2.25                  % 8.37                         % 8.37

21.00 – 20.00                      % 4.0                    % 19.35                       % 10.30

22.00 – 21.00                      % 4.57                  % 22.95                       % 11.50

23.00 – 22.00                      % 2.90                  % 21.92                       % 12.00

24.00 – 23.00                      % 2.01                  % 10.47                       % 9.8

השוואות מדרוג נוספת בין שלושת הערוצים הארציים של אתמול יום שלישי – 16 בספטמבר 2014 . ערוץ 1 תחת ניהולו והכוונתו של העורך החדש יונה וויזנטל ממשיך להינגף. מהדורת "מבט" בין 20.00 ל- 21.00 מובסת ע"י מהדורות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 בהפרשים ניכרים.

זמני צפייה / ערוצים              ערוץ 1                    ערוץ 2                        ערוץ 10

17.00 – 16.00                      % 0.22                   % 3.15                        % 5.12

18.00 – 17.00                      % 1.11                   % 5.52                        % 9.02

19.00 – 18.00                      % 0.52                   % 8.10                        % 8.15

20.00 – 19.00                      % 2.30                   % 10.45                      % 8.55

21.00 – 20.00                      % 4.60                   % 19.37                      % 11.02

22.00 – 21.00                      % 4.32                   % 27.00                      % 7.40

23.00 – 22.00                      % 1.40                   % 23.00                      % 6.20

24.00 – 23.00                      % 0.82                   % 14.02                      % 7.32

3. זכויות שידורים. 

מפות המִדְרוּג מוכיחות כי לעורך החדש של רשות השידור המפורקת יש לאן לשאוף . אין שום הצדקה ש- "מבט" תובס יותר מפי ארבע ע"י חברת החדשות של ערוץ 2 ויותר מפי שתיים ע"י חברת החדשות של ערוץ 10 . הָמְשַקֵם הציבורי יוֹנָה וִויזֶנְטַל מצטרף בקיץ 2014 לשידורי ערוץ 1בעת משבר תוכניתי וכלכלי חמור . רשות השידור ננעלת ומפורקת לא מפני שהיא גוף כלכלי שכשל אלא בשל החלטת ממשלת ישראל לחולל בה שינוי מבני חדש ו קיצוני . כנציגו של כונס הנכסים הרשמי והאחראי על פירוק רשות השידור פרופסור דוד האן (פרופסור ומרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן) אין המשקם והמכוון החדש יונה וויזנטל רשאי להיכשל בעצמו , לא בתוכן ולא בניהול הכספי – כלכלי . יוֹנָה וִויזֶנְטַל נמצא בתוך סוגיה מורכבת ורגישה. הוא מעוניין מאוד לשמור על המשכיות שידור ציבורית מקובלת ככל האפשר בתוככי ערוץ 1 בכל התחומים של שידורי חדשות ואקטואליה , שידורי ספורט , תיעוד . הוא מעוניין מאוד לשפר את הרייטינג הכללי של ערוץ 1 , ועליו להיזהר מלחרוג תקציבית ולשמור בשבע עיניים על קופת הרשות . ברור שיונה וויזנטל מעוניין להיבחר למנכ"ל קבע של רשות השידור באפריל 2015 בתום תקופת השיקום . יהיה מגוחך אם יתברר כי דווקא מי שהוצב להיות הָמְשַקֵם הציבורי בתקופה שבין יוני 2014 לאפריל 2015 , הוא זה שהמשיך להתדרדֵר במדרון הרייטינג של ערוץ 1 ואף חרג מהתקציב שאושר לו . משלם האגרה ממשיך בינתיים לממן את רשות השידור בגובה של כ- 1.000000000 (מיליארד) לשנת 2014 וימשיך לממן את רשות השידור על פי חוק גם עד אפריל 2015 . ערוץ 1 הוא ערוץ טלוויזיה עשיר מאוד אולם הכסף שלו נוזל החוצה ממסננת בת אלפי חורים . העורך החדש של רשות השידור יונה וויזנטל ירש בעל כורחו את מורשת יו"ר ההתאחדות לשעבר אָבִי לוּזוֹן , מי שחתם חוזה ארוך טווח עם ערוץ 1 בשנים 2016 – 2013 בו התחייב לשלם להתאחדות הכדורגל הישראלית זכויות שידורים בגובה של 45.000000 (45 מיליון) שקל לשלוש עונות .   אינני יודע מה חושב יונה וויזנטל על חוזה הכדורגל היקר שאמש הניב רייטינג פחות מבינוני . רק % 10.0 בלבד . האם ימשיך כמְשַקֵם הציבורי של ערוץ 1 לסקר כמוסכם את את כל המשחקים המרכזיים בעונת 2015 – 2014 וגם ב- עונת 2016 – 2015 ו/או שמא ייסוג…? מדובר בתשלומי ענק המורכבים מזכויות שידורים כבדות והוצאות הפקה יקרות המכבידים עד למאוד על הקופה הציבורית . האם יוכל יוֹנָה וִויזֶנְטַל לשמור על התחייבויות עבר נוספות ואחרות בתחומי שידור טלוויזיוניים שונים למשל כמו המשך הפקות הַ- אֶרוֹ-וִויזְיוֹן (Eurovision) האירופיות …? את זאת נוכל לגלות כבר בעתיד הקרוב .

4. המורשת הכספית – כלכלית של יו"ר התאחדות הכדורגל לשעבר אָבִי לוּזוֹן.

ב- 13 ביולי 2013 פרסמתי פוסט בבלוג הזה שכותרתו כלהלן : יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מאז 2007 מר אָבִי לוּזוֹן הוא איש מוכשר וכוחני. המחקר מעיד כי שלטונו בהתאחדות הוא בעייתי, מורכב, ומסובך , וגם רווי סימני שאלה". אני לא חוזר בי ומזכיר לקוראי הבלוג שאינני מכיר את מר אבי לוזון ומעולם לא דיברתי עמו . אבי לוזון כבר איננו יו"ר ההתאחדות . הוא הספיק להתקוטט עם שרת הספורט גב' לימור ליבנת ומועצת ההימורים ופינה ב- 2014 את מקומו ליו"ר ההתאחדות החדש עופר עיני מי שהיה יו"ר ההסתדרות .  אנוכי זוכר שפעם בעשור ה- 80 של המאה שעברה חשפו מצלמות הטלוויזיה של "משחק השבת" ההוא , מתפרץ לכר הדשא באחד ממשחקי הבית של קבוצת מכבי פ"ת . כמו רבים אחרים אנוכי עוקב אחריו באמצעות העיתונות ו/או בראיונות רדיו שהוא מעניק פה ושם . זה היה לפני המון שנים . אנוכי יודע שמידותיו האישיות , המשמעת העצמית , והדוגמא האישית שנדרשים מאיש כמוהו המכהן במשרה ציבורית כה רמה ורגישה , לא תמיד עמדו במבחן ובגדו בו מעת לעת . אולם מאידך על רקע התמונות החיוורות שראיתי בערוץ 1 ובערוץ 5 שסיקרו את משחקי ליגת העל בעונת 2014 – 2013 בעונה הקודמת , הצטייר מר אָבִי לוּזוֹן כאשף פיננסי בעל יכולת ניהולית שמביאה תועלת להתאחדות שבראשה הוא ניצב עד לא מכבר . הוא בעל כושר תמרון לא רק ספורטיבי אלא גם פוליטי . הבנתי שאָבִי לוּזוֹן תכנן בקפדנות ולפרטי פרטים מדיניות גיוס כספים רב שנתית בשלוש השנים של 2016 – 2013 , על מנת להביא להתאחדות הכדורגל של ישראל מ- "מועצת ההימורים והטוֹטוֹ" בראשות מר צחי פישביין , סך של 300000000 (שלוש מאות מיליון) שקל . וזאת בנוסף לפעולותיו הכלכליות היעילות בתחום זכויות השידורים של רשתות הטלוויזיה השונות בארץ , ובניין "בית הנבחרות" בקיבוץ שפיים . אנוכי מתרשם שהוא איש בעל חזון כלכלי שמביא רווח ותכלית לכדורגל הישראלי .

יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית לשעבר מר אבי לוזון הוא מומחה כלכלי ברמה גבוהה , וכפי הנראה גם מוכשר לנהל ולהוביל מו"מ עם גופי הטלוויזיה בארץ ובעולם . העובדות המתמטיות מראות כי הוא בעל יכולות לנהל מו"מ כלכלי – כספי בעלי השפעה לטווח ארוך ויודע לשכנע את ראשי רשתות הטלוויזיה בארץ לשלם לו כהוגן . מר אָבִי לוּזוֹן ניצב בצומת פיננסית מעניינת בה הוא רחוק מלהיראות קבצן . הוא מתנהג כאיש כספים דייקן וקפדן שמבין עניין ואשר אוסף ואוגר ביעילות שוב ושוב ממון למען קופת ההתאחדות ולטובת קבוצות הכדורגל שלה . מזה כמה שנים מנבאים לכדורגל הישראלי תחזיות טלוויזיוניות שחורות אולם הנתונים הפיננסיים של אָבִי לוּזוֹן נותרו מרשימים . בהשוואה לרמה הירודה שמייצר הכדורגל הישראלי ולהכנסות המועטות שהוא מפיק , הצטייר אבי לוזון כיו"ר התאחדות משגשג שמאפיל לחלוטין על המוצר שעליו הוא אחראי ואותו הוא מייצר . לפחות מנקודת מבט בנקאית . הַרָף הכספי שמציב אָבִי לוּזוֹן לערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם איננו נמוך כלל ועיקר. "היי, אתם רוצים לשדר את הכדורגל הישראלי, אז תשלמו לי בהתאם" , אומר היו"ר לשעבר אבי לוזון כהַאי לִישָנָא לערוץ 1 , ערוץ 5 , ערוץ ONE , חברת "צ'ארלטון" , וחברת התיווך הבינלאומית לזכויות שידורים "Infront Sports and Media" . הנה רָף ההכנסות המְשוּשֶה מזכויות שידורי הטלוויזיה פרי ניהולו ההוא של אבי לוזון . זאת המורשת הפיננסית שלו :

א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משלמת לאבי לוזון לשלוש העונות 2016 – 2013 סך של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל עבור שידור שבועי ישיר בודד של המשחק המרכזי . 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל בעבור כל עונה . כ- 430000 (ארבע מאות ושלושים אלף) שקל פר כל שידור ישיר.

ב. ערוץ 5 בכבלים משלם לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 18.000000 (שמונה עשר מיליון) שקל עבור תקציר שבועי במוצ"ש של תוכנית קטועה "שער השבת" .

ג. ערוץ ONE משלם לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 12.000000 (שניים עשר מיליון) שקל .

ד. חברת צ'ארלטון משלמת לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 51.000000 (חמישים ואחת מיליון) שקל עבור 6 שידורים ישירים מידי מחזור בליגת העל (למעט המשחק המרכזי ששייך לערוץ 1) .

ה. יו"ר ההתאחדות מר אָבִי לוּזוֹן הצליח למכור את זכויות השידורים של חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לחברת "Infront Sports and Media" תמורת 33.000000 (שלושים ושלושה מיליון) שקל .

ו. יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון מכר את חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לרשות השידור בעבור 2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) שקל .

הנתונים הכספיים הללו נוצצים לעומת חיוורונו של הכדורגל הישראלי ומאשרים את העובדה כי אָבִי לוּזוֹן הוא אם כך איש כספים וכלכלה משגשג . אשף פיננסי . קבוצות הכדורגל הישראליות צריכות להודות לו מפני ששימש עבורן תרנגולת שמטילה עבורם ביצי זהב . למי אין חסרונות ? אולם יתרונותיו של אָבִי לוּזוֹן כמנהל עבר של הכדורגל הישראלי רבים לאין ספור מחסרונותיו .

5. האמביציות ליד המיקרופון ומסך הטלוויזיה אינן יודעות שובע.(פוסט מס' 7 שחקרתי וכתבתי בבלוג בסדרה "פרטנזיות, התיימרויות, התרברבויות, ואמביציות טלוויזיוניות"). 

ההתנגשות הטלוויזיונית אמש (יום שלישי – 16 בספטמבר 2014) בין מנהלת חטיבת החדשות החדשה גב' איילה חסון לבין העיתונאית – שדרנית הוותיקה (והמצוינת) גב' גְאוּלָה אֶבֶן הסרה כעת למרותה ההיררכית – מצביעה על מורכבות ומסובכות וקשיי ניהול , יצירת סמכות , והטלת אוטוריטה של איילה חסון על עובדיה . הסיטואציה רוויית השאיפות שאין בה כל רבותא בעולם הטלוויזיה היא מבחן ניהול גם לעורך החדש של רשות השידור מר יונה וויזנטל .

ראה דהמארקר מ- 17 בספטמבר 2014 . העיתונאי החרוץ והבלתי נלאה של עיתון "הארץ" ו- "TheMarker") מר נתי טוקר מניח שוב את הזכוכית מגדלת שלו על רשות השידור של המשקם הציבורי יונה וויזנטל. מר נתי טוקר הוא אחת הסיבות מדוע אני חתום על עיתון "הארץ" והמוסף הכלכלי המצוין שלו "TheMarker". (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן). 

אני זוכר את גאולה אבן כעיתונאית יישרת דרך , הגונה , ושקדנית . הופעתה של גְאוּלָה אֶבֶן בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1992 הייתה מטאורית . שדרנית החדשות הטובה ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז הקמתה ב- 1968 ויורשת ראויה לחַיִים יָבִין . כבר בהיותה צעירה עולת ימים היא הייתה עדה וראתה כי סביבת המיקרופון ומִרְקָע הטלוויזיה רוויה אמביציות אישיות למכביר ורוחשת קנאה , ארוגנטיות , מדון , ועוינות .

זה היה מזמן לפני 22 (עשרים ושתיים) שנים . ביום חמישי בשתיים בצהריים – 2 ביולי 1992 ערכתי את מבחן המסך האחרון במערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקרייה בתל אביב . הבימאי שלי היה אורן שינדל ועוזרת ההפקה שלי הייתה לורה קורנפילד . חיפשתי מחליפה למגישת תוכניות הספורט שלי מֵרָב מִיכָאֵלִי (היום ח"כ מֵרָב מִיכָאֵלִי) . מולי ניצבה באותו יום חמישי ההוא – 2 ביולי 1992 חיילת צעירה במדים מגלי צה"ל בעלת קומה נמוכה אך יפת תואר בעלת עיניים כחולות , ריסים שחורים ארוכים , ושיער חוּם גולש שהגיע למחצית גבה . שמעתי אודותיה אך זו הייתה הפעם ראשונה שראיתי אותה פנים אל פנים . היא נחשבה כבר אז לשַדְּרָנִית ועיתונאית מצוינת בעלת מוניטין . חזיון בלתי נפרץ בימים ההם . המצלמה רחשה לה חיבה גדולה והתאהבה בה כהרף עין . מבראשית . היא עברה את מבחן המסך בקלות רבה . לכוכבת הטלוויזיה הזאת קוראים גְאוּלָה אֶבֶן . היא הייתה משב רוח מקצועי מרענֵן . הצעתי לה להצטרף מייד בתוך 48 שעות לצוות ההגשה של חטיבת הספורט בראשותי . תכננתי להושיב אותה באולפן "משחק השבת" ב- 4 ביולי נוכח פני מצלמות הטלוויזיה ולהגיש את התוכנית לצִדם של מאיר איינשטיין ואורי לוי הוותיקים . היא לא הייתה זקוקה לשום סוג של אִימון או הכשרה מוקדמים. היא גם לא הייתה זקוקה לשום איפור. הופעתה על המסך שידרה אינטגריטי , יֶדָע , אמינות , כריזמה , וגם יופי מהרגע הראשון . היא הייתה באמת אישה נאה ונבונה ובעלת אוריינטציה טלוויזיונית ללא כל הכשרה מוקדמת . וחשוב מכל עיתונאית צעירה (מאוד) אך כבר בעלת ניסיון ואסרטיביות וגם שקולה . מנהל הבימאים אוֹרֶן שִינְדֶל עבד עם מֵרָב מִיכָאֵלִי ואוֹרִית כָּסִיף ואימן אותן בהגשת אולפן במשך שלושה חודשים לפני שהחלו להגיש את תוכניות הספורט באפריל 1988 . גְאוּלָה אֶבֶן לא הייתה זקוקה לתקופת הכנה ולימוד . היא כמו נולדה היישר לטלוויזיה . כמות שהיא . המצלמות התאהבו בה באחת . מנהל רדיו גלי צה"ל בעת ההיא מר משה שלונסקי סירב להצעתי לאפשר לגְאוּלָה אֶבֶן להשתלב בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית מייד בעודה חיילת המשדרת בגלי צה"ל . עם שחרורה משירותה הצבאי חָבְרָה לשידור הציבורי לטלוויזיה הישראלית , והפכה בן רגע לכתבת ומראיינת שטח במחלקת הספורט . אינני חושב שאני מַפְרִיז בגדולתה ההיא . זה היה לפני המון שנים אולם אני זוכר היטב שכ- מנהל מחלקת הספורט ב- 1992 התרשמתי ממנה . קשה להאמין אבל היא עשתה את הכל כבר מההתחלה בצורה טבעית ויסודית . היא מעולם לא חיפפה . ברור שבניתי עליה חלק מהתוכניות העתידיות שלי בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארץ ובחו"ל .

טקסט תמונה : חורף 1992 . גאולה אבן עיתונאית ושדרנית בגלי צה"ל ב- 1992 . כך היא נראתה ביום חמישי –  2 ביולי 1992 בשעה שערכתי לה את ה-  Screen test (מבחן מסך טלוויזיוני) מול מצלמת הספורט באולפן במערכת תל אביב . היא הייתה מדהימה . ידעתי מייד שהשדרנית הזאת נולדה לטלוויזיה . לא היה בכך שום ספק . (התמונה הוענקה לי באדיבות גאולה אבן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גְאוּלָה אֶבֶן היא מאותם המעטים שנולדו לטלוויזיה . מאלה שהמצלמה לא מבלבלת אותם תרתי משמע . יום אחד בראשית דרכה אצלנו הטלתי עליה משימה . ביקשתי אותה להכין כתבה על המחליק מיכאל שמרקין עולה חדש מברה"מ ואתר ההחלקה על הקרח "במרכז קנדה" במטולה . רציתי להבליט ב- "משחק השבת" את העוסקים בספורט החורף בישראל – במדינה נטולת שלג בה הקרח הוא מעשה אדם ולא יציר כפיו של הטבע . לאוֹרְלִי יָנִיב , מֵרַב מִיכַאֵלִי , ואוֹרִית כָּסִיף לא היה שום סיכוי להגיע להישגים כאלה כבר בראשית הקריירות שלהן ולרוע מזלן גם לא בהמשכן . גְאוּלָה אֶבֶן חזרה משם עם כתבה טבעית וקלילה, מלווה בסטנד – אפ רלוואנטי כשהיא נעולה בנעלי הסקייטינג (Skating) המיוחדות ומחליקה בעצמה על המשטח , ואומרת למצלמה בחֵן ובנון שלנטיות מדהימה : "ההחלקה על הקרח היא ספורט וויזואלי יפהפה , עָדִין וריתמי אך כל כך קשה לביצוע" . גְאוּלָה אֶבֶן הייתה מראיינת השטח הראשונה בשידורי הכדורגל שלנו. היא הייתה עיתונאית מוכשרת ונולדה עם מתת טבע, גַץ טלוויזיוני שהעניק לה אלוהים . זאת הסיבה שאלכס גלעדי הציע לה הצעה שלא יכלה לסרב לה וחטף אותה לחברת "קֶשֶת" (עם הקמת ערוץ 2) . כשלא מצאה את מקומה אצל אלכס גלעדי שבה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לזרועותיו של מנהל חטיבת החדשות דודו גלבוע . היא לא חזרה יותר מעולם לשידורי הספורט . היא מצאה חן בעיניי והייתה המגישה האולטימטיבית שלי . בעצם היחידה שהיה לה סיכוי גדול להצליח כמגישה ושדרנית ספורט גם בשידורים ישירים מהשטח של Play by play . אולם הבחירה שלה הייתה שונה .

טקסט תמונה :  שנת 1993 . מרכז "קנדה" להחלקה על הקרח במטולה . גאולה אבן (במרכז בתסרוקת הנערית שלה) מראיינת בשפה הרוּסִית את המחליק על הקרח היהודי – רוסי מיכאל שמרקין , ב- 1993 . צלם ה- ENG  הוא בני ברזל ואיש הקול יהודה אזולאי . (באדיבות מרכז "קנדה" במטולה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גְאוּלָה אֶבֶן נבחרה בו מקום למלא את מקומן של מֵרב מיכאלי ואוֹרִית כָּסִיף הוותיקות . לצערי הרב החליטה גְאוּלָה אֶבֶן לנוע בכיוון שונה משידורי הספורט . החלטתי למַסֵד צֶוות הגשה קבוע של שני גברים . זוג העיתונאים והשדרים מאיר איינשטיין ואורי לוי זיהה מעכשיו לציבור את כל תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מגישי שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה חייבים ראשית דבר להיות אמינים . אין זה חשוב כלל אם הם נשים או גברים . גְאוּלָה אֶבֶן הוכיחה את עצמה כמגישת חדשות מצוינת וכמראיינת בקיאה וחריפת שכל . לא היה ספק , היא שולטת ב- Media . בסופו של חודש ספטמבר 1997 החליט חיים יבין מסמליו המובהקים של השידור הציבורי והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוק למגרש השידור המסחרי . הוא עבר לחברת "קשת" בערוץ 2 בתום 30 שנות עבודה ברשות השידור כקריין , עורך , ומנהל . חַיִים יָבִין לא עמד (אולי) בפיתיון הכספי שהונח על החכה שהושלכה לעברו , וניצוד . אולי ערק למחנה היריב מפני שהרגיש כי דרכו בשידור בציבורי הגיעה לקיצה . אולי חש כי מיצה את עצמו , אולי ביקש לעשות לביתו , ואולי סתם נמאס לו . חַיִים יָבִין עשה מעשה שאינך מאמין שייעשה ע"י איש כה מרכזי במערכת התקשורת הציבורית , מנהיג שידור מדוֹר המייסדים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז ראשיתה ב- 1968. עריקתו שברה את כל כללי הנאמנות של היוצר ליצירתו . חַיִים יָבִין היה אייקון רב שנים בתרבות הצפייה בטלוויזיה בישראל ודמות עיתונאית חשובה בפני עצמה . עריקתו ונטישתו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נראתה לי תמוהה ובלתי מובנת . הרי היה לו הכל בשידור הציבורי . תפקיד רם מעלה , שֵם ומוניטין , וגם משכורת טובה .

טקסט תמונה :  סוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת . מגיש הטלוויזיה המיתולוגי חיים יבין בן 48 (משמאל) בחברת מעריצים צעירים . השני מימין הוא פרשן והיסטוריון השחייה דוד "סוכו" סיבור . התמונה צולמה במערכת "מבט" בקומה ג' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים .  (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) 

טקסט תמונה :  1985 . חיים יבין (בן 53 שלישי משמאל) מוביל תוכנית פוליטית בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן המונופול שלה . מימין לשמאל : יורם רונן ז"ל , ח"כ עוזי ברעם , ישראל סגל ז"ל , ח"כ שבח ווייס , חיים יבין , אליעזר "גייזר" יערי , ורפיק חלבי. (התמונה הוענקה לי באדיבות גב' רחל רונן אלמנתו של יורם רונן ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

דָבָר כזה לא יכול היה לקרות לעולם לשַדָּר החדשות האמריקני ווֹלטֶר קְרוֹנקָיְיט (Walter Cronkite) מגיש החדשות המִיתּוֹלוֹגִי רָב המוניטין שעשה קריירה ארוכה ומוצלחת ברשת CBS בה צמח , ומעולם לא נטש אותה . וולטר קרונקייט נחשב למופת שידור . הוא נשאר נאמן לרֶשֶת הטלוויזיה שלו עד סוף ימיו בה עיצֵב את דמותו וגם את דמותה . הוצעו לו משכורות עתק ע"י הרשתות המתחרות כדי שיערוק לשורותיהן , אך בניגוד לעמיתו הישראלי עמד בפיתוי . אני ראיתי בחַיִים יָבִין שגדל וצמח בטלוויזיה הישראלית הציבורית אקוויוולנט לווֹלטֶר קְרוֹנקַיְיט ומודל לחיקוי כמוהו . עד לחציית הקווים כשעבר לשידור המסחרי . לא עוד .

טקסט תמונה :  זוהי דמותו הסמכותית של וולטר קרונקייט  בסופה של קריירה מפוארת רק ברשת הטלוויזיה האמריקנית CBS כמגיש חדשות במשך כארבעה עשורים , משנות ה- 50 ועד ראשית שנות ה- 80 . וולטר קרונקייט כמו האווארד קוסל היה מורה דרך לרבים מאתנו .  הוא נשאר נאמן לרשת שלו כל חייו המקצועיים. מעולם לא נטש אותה. (באדיבות CBS).                                                                                                                    

טקסט תמונה : 1969 – 1968. מר חיים יבין בראשית הקריירה שלו מגיש את אחת מ- מהדורות החדשות "מבט" . הוא נשא בתפקיד המגיש הראשי במשך כ- 40 שנה רצופות, 2008 – 1968 למעט שנה אחת ב- 1997 בה ניסה את כוחו בערוץ 2 המסחרי ונכשל . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עמדת ההגשה באולפן החדשות והספורט בטלוויזיה היא יוקרתית ומבוקשת . מאיישים אותה מעט מאוד גברים וגם מספר קטן של נשים . התחלופה במקצוע הקונקרטי הזה מִזערית . אפשר לספור את מגישי ומגישות "מבט" בתקופה של 40 שנה מאז 1968 על עשר אולי חמש עשרה אצבעות . דַלְיָה מַזוֹר , כַּרְמִית גָיְא , ענת שָרָן , שַרִי רָז , ותקופה מסוימת גם אוֹרְלִי יָנִיב . בין הגברים בלטו חַיִים יָבִין , יַעֲקב אֲחִימֵאִיר , ודניאל פאר ובתחילת עשור ה- 70 גם אריה אורגד . שִמְעוֹן טֶסְלֶר הגיש את "מבט שני" . טוּבְיָה סָעַר ויוֹרָם רוֹנֵן הנחו את "מוקד" . שלושה מגישים הגישו את מהדורת חדשות הלילה בשידור הציבורי . יִצְחָק רוֹעֶה , עִמַנוּאֵל הַלְפֶּרִין , ודוד וויצטום . תמונה דומה שררה בשידורי הספורט . דן שילון היה הכוכב בהא הידיעה . שַדָּר ומגיש כמעט בלעדי עד 1974 . אחריו העפיל למרקע הטלוויזיה יורם ארבל . כשיורם ארבל נטש את השידור הציבורי ב- 1990 עלה לגדולה מאיר איינשטיין . באמצע שנות ה- 70 כיכבו בין דן שילון ליורם ארבל שני מגישים נוספים אלכס גלעדי ועודד בן עמי . למגישות "מבט ספורט"  ו- "משחק השבת" אורלי יניב , מרב מיכאלי , ואורית כסיף הייתה השפעה מינימאלית על העיתונאות ושדרנות Play by play בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . שלושתן נעלמו ממרקע שידורי הספורט כלא היו . שום מגיש או מגישה לא יכלו להתחרות עם הכריזמה של חיים יבין , כפי ששום מגיש לא היה יכול להתחרות בכישרון ההגשה של דן שילון את תוכניות הספורט בימים ההם בזמן ההוא . כבר נכתב כאן כי אמרת "מבט ספורט" אמרת דן שילון , עד כדי כך הייתה התוכנית מזוהה עמו . משהתמנה דן שילון להיות מנהל חטיבת החדשות בשנים 1977- 1974 , הוא פיתח את מודל ההגשה בצמדים . גברים ונשים . הגברים תמיד פתחו את מהדורת "מבט" . הנשים היו קרייניות נלוות . ברבות השנים התבררה עובדה מצערת . מגישות החדשות של הימים ההם היו נשים נאות ומוכשרות , בעלות קול רדיופוני ודיקציה משובחת , אך נעלמו בזו אחר זו . למעט דַלְיָה מַזוֹר . ההיעלמות הזאת סייעה להפוך את הופעתה של גאולה אבן בשמי הטלוויזיה למזהירה ומטאורית . הייתה לה עוד תכונה חשובה . היא נלחמה על מקומה ולא הסכימה להיות נחמדה כלפי הבוסים שלה .

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה . גב' כרמית גיא מגישת חדשות מצטיינת בטלוויזיה הישראלי הציבורית . היא נעלמה לחלוטין מהמרקע הטלוויזיוני בתוך שנים ספורות. הייתה שמועה כי עורך "מבט" בימים ההם מיכה לימור העדיף את ענת שרן כקריינית חדשות פוטוגנית יותר על פני כרמית גיא עם הרווח בין השיניים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . ענת שרן מגישת חדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית . למרות כישרונה והצלחתה נעלמה מהמרקע מוקדם מידי . (באדיבות ענת שרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יולי 1968 . זוהי שרי רז בראשית הקריירה שלה כ- מגישת החדשות הראשונה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . למרות כישרונה נדחקה מהגשת האירועים הפוליטיים על המרקע והפכה להיות כתבת תרבות. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אוֹרְלִי יָנִיב שימשה במשך שמונה שנים רצופות (1987 – 1979) יחדיו עם יוֹרָם אָרְבֵּל חלון ראווה של שידורי הספורט . היא עשתה זאת במקביל לעבודתה כשדרנית ברדיו גלי צה"ל והייתה כוכבת וזוהרת על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך רחוקה מעיתונאות הספורט כרחוק מזרח ממערב. אורלי יניב חיפתה על חסרונה זה באמינותה כקריינית קורקטית ומקצוענית. בעשור ה- 80 זה הספיק. ב- 1987 ביקשה את מנהל הטלוויזיה חיים יבין לשדרג את משכורתה באופן ניכר . היא טענה כי השכר שמשלמת לה רשות השידור הוא שכר עבדים ואיננו עומד בשום פרופורציה ליכולתה, כישרונה, ותפקידה כמגישה ראשית של תוכניות הספורט. חַיִים יָבִין ייבדל לחיים ארוכים הלך להשתדל אצל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אך סמנכ"ל הכספים יוֹחָנָן צָנְגֶן סיכל את המהלך. שלושתם החזיקו בדעה משותפת כי הטלוויזיה המונופוליסטית תוכל להסתדר בקלוּת בלעדיה. היא לא כזאת כוכב. ב- 1987 הודיעה לי אוֹרְלִי יָנִיב כי כלה ונחרצה עמה להפסיק את עבודתה כמגישת טלוויזיה של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מפאת המשכורת הנמוכה שמשולמת לה. הדבר דלף חיש מהר לעיתונות. בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית פורשת מגישה – כוכבת בסדר גודל של אורלי יניב מהבימה מרצונה היא בנימוק של תשלום שכר נמוך מידי עבור עבודה וכישרונה. היא נשכחה מייד.

ראה "מעריב" מ- חודש אוגוסט של שנת 1987 . העיתונות עוסקת בתנאי העסקתה ומשכורתה של אורלי יניב מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אורלי יניב הקורקטית שהייתה אישיות צנועה וענווה התייחסה אל עצמה בצדק ככוכבת טלוויזיה. היא הייתה כזאת. הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונופוליסטית ורשות השידור בראשות אורי פורת ז"ל וחיים יבין ייבדל לחיים ארוכים לא חשבו כך . גם לא סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן שהיה אמור להיטיב את משכורתה כמגישה ייחודית . 

ראה "ידיעות אחרונות" ו- "דבר" מ- 1987 . כתבת העיתון "ידיעות אחרונות" רבקה נוימן וכתבת העיתון "חדשות" יעל אדמוני מפרסמות את דבר נטישתה של אורלי יניב את עבודתה כמגישה ראשית של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . 

ראה "מעריב" מ- אוגוסט 1987 . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מגיב לתביעת השכר של מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה גב' אורלי יניב , וקובע כי כדי לתת לאורלי יניב קביעות עליו לפטר 116 עובדי טלוויזיה .

חסר צילום של הצלם צ'יבי טיכמן שצילם את דליה מזור היכן שהוא ב- 1986 

טקסט התמונה החסרה : המחצית הראשונה של עשור ה- 80 במאה שעברה . מגישת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית גב' דליה מזור . המגישה היחידה שנשארה עד הסוף בשורות הטלוויזיה. (ראה המגזין "כותרת ראשית" בעריכת העיתונאי נחום ברנע . הצילום החסר הוא פרי יצירה של הצלם צ'יבי טיכמן) .

טקסט תמונה :  קיץ 1983 . אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . שני המגישים דניאל פאר (מימין) ויעקב אחימאיר (משמאל) דקות אחדות לפני תחילת שידור "מבט" . עומד בתווך מנהל חטיבת החדשות החדש יאיר שטרן שהתמנה באותה שנה לתפקידו ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה טוביה סער . (התמונה באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בספטמבר 1997 בהיותה בת 25 בלבד מונתה גְאוּלָה אֶבֶן ע"י מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי להיות יורשתו של חַיִים יָבִין ונבחרה למגישה הבלעדית של מהדורת החדשות המרכזית "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום האמינו בה וברָפִיק חַלָבִּי ותמכו במינוי הטבעי והיוקרתי . חידוש עצום ששום אישה לא זכתה לוֹ עד אז באף ערוץ טלוויזיה בישראל . מיקי חיימוביץ' הגישה את החדשות בערוץ 2 בזוּג עם יעקב אֵיילון . שנים אח"כ חברה יוֹנִית לֵוי לגָדִי סוּקֶנִיק בהגשת החדשות בערוץ 2 לאחר שהזוג הנוצֵץ מיקי חַיְימוֹבִיץ' ויעקב אֵיילוֹן נדד לערוץ 10 . גְאוּלָה אֶבֶן בניגוד לשתיהן הגישה לבדה את מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הציבורי . המסך היה רק שלה . הישג מפליג חסר תקדים בנוף התקשורתי של מדינת ישראל . היום מרוֹם גילי אוֹ טוֹ טוֹ 80 אני סבור שרק אישיות בסדר גודל של מוטי קירשנבאום , מנכ"ל הגון וישר , בעל ניסיון והשראה שזכה לאמון הציבור , היה מסוגל ליטול אחריות מהסוג הזה על כתפיו , מעין הבטחה והתחייבות שאומנם גאולה אבן היא בעלת כישורים להתיישב כמגישה ראשית בלבדית על כֵּס "מבט" . הרי גאולה אבן הייתה כה צעירה , עדיין טירונית תוך בתעשיית הטלוויזיה הוותיקה . גְאוּלָה אֶבֶן הוכיחה את עצמה מייד. היא הייתה כישרון טלוויזיוני שלא תמיד מצוי במקומותינו . ואם כן לעתים נדירות . כפי שיתברר זה לא עזר לה .

יום שני – 29 בספטמבר 1997 היה תאריך היסטורי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באותו עֶרֶב ערכה חטיבת החדשות שלה מסיבת פרידה לחיים יבין בבית "הגָלֶרְיָה הלְבָנָה" בירושלים. המגיש הנערץ ורב המוניטין החליט להתגרש מהשידור הציבורי בתום שלושים שנות עבודה ולערוֹק לחברת "קֶשֶת" בערוץ 2 כדי לעשות לביתו . מסיבת הפרידה הזאת בהשתתפות כ- 120 אנשים הייתה באותה שעה גם שִיר הַלֵל לגאולה אבן שמונתה למגישה הראשית של "מבט" במקומו של המגיש המיתולוגי , ברוּח המילים של שירו המפורסם של יְהוּדָה פּוֹלִיקֶר , "לכל סיום יש התחלה חדשה" . האֵירוע החגיגי הוסרט ותּוֹעַד ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כ- Item  (פריט , כתבה) ל- "מבט" . הכתב שהנציח את פרידתו של חַיִים יָבִין בתום שנות דוֹר מהטלוויזיה הציבורית ורשות השידור , היה צעיר הכתבים מר כרמל לוצאטי . בין כַּרְמֶל לוּצָאטִי לחיים יבין הפרידו שלושים וחמש שנה . הוא היה העיתונאי האחרון שהגיע לחטיבת החדשות בעידן חַיִים יָבִין (העיתונאי כַּרְמֶל לוּצַאטִי עבד שנים רבות בערוץ 1 וגם בערוץ 2 בערוץ 2) . "מיציתי את עצמי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור" , הכריז פעם חַיִים יָבִין והוסיף , "עכשיו אוּכַל לעשות גם לבֵיתִי אצל אורי שנער" . כאילו שבטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא עבד בחינם . בהיותי מנהל מחלקת הספורט הוזמנתי ליטול חלק במסיבת הפרידה מהמגיש המפורסם . הוועדה המארגנת ביקשה ממני לומר כמה מילים לכבודו של הפורש . סירבתי . לא רציתי לדבֵּר וגם לא להשתתף בחגיגה שנראתה לי שאפתנית וגרוע ממנה בעלת חזוּת מלאכותית . בתמונות כתבת הפרידה שנערכה בבית ה- "גלריה הלבנה" בירושלים ושודרה במהדורת "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , נראה חיים יבין מחבק את יורשתו הצעירה גְאוּלָה אֶבֶן ומצהיר סופרלטיבים מעֵין סֶרֶנָדַת אהבה לעברה של המגישה המחוננת והמראיינת העירנית והסקרנית . כך אמר חיים יבין בגִיל 65 לגאולה אבן בת 25 : "גְאוּלָה אֶבֶן אני בטוח שיש לך את זה , אני בטוח שתעשי את הג'וב בצורה יוצאת מן הכלל , רק תלכי בדרכך , שנסי את מותנייך ותצליחי בזה , אני בטוח , אני אחזיק לך אצבעות !" . לאחר שסיים את חיבוקיו עם היורשת הוסיף ואמר זחוח למיקרופון הפתוח עוד כמה מילים : "למה אני לא עוזב כל יום ? איזה יפהפייה !" . גב' גְאוּלָה אֶבֶן הייתה באמת עיתונאית מרשימה , בעלת יושרה , מוכשרת , מְעֵזָה וישירה , נטולת יראה , וגם ויפת תואר . במידה רבה היא הייתה משכמה ומעלה . היא העריכה את חַיִים יָבִין המבוגר ממנה בארבעים שנה ואת מורשתו המקצועית ורחשה לו כבוד . הוא הפך זה מכבר לדמות טלוויזיונית מיוחדת ומורה דרך לרבים מבינינו . גְאוּלָה אֶבֶן חיבקה אותו בתום ובהערצה גלויה ונישקה אותו כאילו הייתה בִּתּוֹ ותלמידתו בעת ובעונה אחת .

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997 . בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . חיים יבין (בן 65) עוזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בדרכו לערוץ 2 . הוא וגאולה אבן (בת 25) יורשתו על כס "מבט" מפרגנים האחד לשני בחיבוקים ונשיקות ונפרדים בהערכה רבה איש מרעהו . לאחר כמה חודשים שב חיים יבין לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולא עשה שום חשבון לגאולה אבן . הוא תבע לעצמו מחדש את ליטרת הבשר ואת כס "מבט" וגם קיבל אותו ממנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת . גאולה אבן הודחה . עד עצם היום הזה גאולה אבן איננה מדברת עִמוֹ . היא צודקת. (מתוך סרט ה- Video באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  גאולה אבן (בת 25) וחיים יבין (בן 65) בערבו של יום שלישי – 29 בספטמבר 1997 ב- "גלריה הלבנה" בירושלים במסיבת הפרידה מהמגיש המיתולוגי בדרכו לערוץ 2 המסחרי העשיר לאחר שירות בן 30 שנה בשידור הציבורי . התמונה דומה לפרידת אָב מְבִּתּוֹ או בַּת מְאָבִיה . כל ניסוח טוב .(מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. פרידה מלאת חיוכים שהסתיימה בריב וסכסוך גדול. ה- Environment  ליד מרקע הטלוויזיה והמיקרופון רוויה תביעות , תובענית , ורצופה קנאות . היא מחסלת לעיתים כל חברות , ידידות , או כל ברית אחים אחרת . (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

למחרת , ביום שלישי בערב – 30 בספטמבר 1997 , יום אחד לפני עֶרֶב ראש השנה תשנ"ח , הגיש חַיִים יָבִין בפעם האחרונה את מהדורת "מבט" לפני שעבר לערוץ 2 . מערכת "מבט" ערכה לו טקס פרידה על מסך הטלוויזיה . מעולם לא נראו תמונות כאלה על המִרקע הציבורי בטרם ירד המסך על המגיש המיתולוגי. זאת הייתה פרידה משווקת, ראוותנית, ואפופה יחסי ציבור . Grand Finale אמיתית. בחדר הבקרה של אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (הממוקם בשכונת רוממה בירושלים) מרכז העצבים של השידור שהו בכירי החטיבה ובראשם המנהל רפיק חלבי והמפיק שלו אמנון ברקאי. כשהעביר חיים יבין כהרגלו את רשות הדיבור לחזאית מזג האוויר שָרוֹן ווכסלר ציפה לו חזיון מפתיע. גאולה אֶבֶן עלתה "לאוויר" מעמדת שידור מבודדת בלתי נראית במקומה של החזאית, ונשאה טקסט פרידה מפתיע לאביר החדשות הפורש חיים יבין. היא לבשה זָ'קֶט בצבע בֶּז' כהה, הרכיבה משקפיים, ונראתה זוהרת מאוד. מעשה ההפתעה נעשה על פי תכנון מוקדם של עורך המהדורה נתן גוטמן (היה כתב עיתון "הארץ" בארה"ב והיום הוא שוב עובד בעבור ערוץ 1) והמפיק אמנון ברקאי (סמנכ"ל התפעול בערוץ 10 היום). הבימאית באולפן השידור שהריצה את מהדורת "מבט" הייתה שרה מלכה-אסייג. היא חצתה את המסך לשניים (Split Screen) בו נגלו הפורש והיורשת ב- Close up יחדיו ובמשותף קבל עם ועדה. כמיליון צופי טלוויזיה במדינת ישראל ראו את מהדורת "מבט" ההיא בה חַיִים יָבִין נוטש את ערוץ 1 הציבורי, חוצה את הכביש, ועובר לערוץ 2 המסחרי. גב' רחל יוסף המלבישה של מגישי החדשות והספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאגה להלביש את חיים יבין בז'קט באותו הצבע כשל גאולה אבן, בֶּז' אבל בהיר. גאולה אבן פנתה נרגשת למגיש החדשות המיתולוגי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולנוכח מאות אלפי צופים נאמנים למהדורת "מבט", אמרה לוֹ כלהלן : "עוד מעט חיים אתה תעביר לשרון ווכסלר בפעם האחרונה. זה עדיין לא התחזית. אני יודעת שלא רצית מסיבת פרידה מעל המִרקע, ולא נעשה לך מסיבת פרידה. אבל רציתי בשם כל חטיבת החדשות חיים להודות לך מאוד על עשרות השנים היפות שלך כאן בערוץ וגם לומר לך שלמרות שאתה עוזב, אתה כאן הראשון, ותמיד תהיה מזוהה עם הערוץ הראשון. באמת בלתי אפשרי לסכם את כל מה שעשית כאן את כל העבודה העיתונאית שלך בדקה – שתי דקות , וגם לא בשעה, אבל ביקשנו מהכתב שהגיע אחרון למערכת שלנו, כרמל לוצאטי, להכין כתבה עליך חיים, המגיש הראשון של "מבט". זה היה רגע מכונן בעיניי משום שגאולה אבן הצטיירה כבן אנוש. אישה ענווה, צנועה, וכנה שיודעת לחלוק כבוד וריספקט למורה ורבה מר חיים יבין.

טקסט תמונה :  30 בספטמבר 1997 . אולפן הטלוויזיה בירושלים . מהדורת "מבט" האחרונה של חיים יבין לפני פרישתו לערוץ 2 . Split Screen  היסטורי . גאולה אבן מכינה למגיש המיתולוגי אמבוש ממלכתי על מסך הטלוויזיה ומרעיפה עליו שפע של מחמאות לפני מעברו לערוץ 2 . חיים יבין איננו מסתיר את שביעות רצונו . כעבור כמה חודשים שב לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ותבע לעצמו מחדש את כֵּס "מבט" . הוא לא עשה שום חשבון ליורשתו . מאז גאולה אבן איננה מדברת אִתּוֹ . (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בכתבה שנכנסה לשידור בליין אפ של "מבט" נִראו ציוני דרך חשובים בקריירה הארוכה של חיים יבין כקריין חדשות ברדיו ובטלוויזיה מאז 1968. הכתבה דיווחה כמובן גם על האווירה החמה ששררה במסיבת הפרידה בה נראים אנשי חטיבת החדשות , נשים וגברים , כמעט סוגדים בחיבוקים ונשיקות למגיש שנוטֵש את השידור הציבורי והולך לעשות לביתו . חיים יבין (היום בן 82) היה פיגורה מוערכת במערכת חטיבת החדשות ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (התמונות באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : יולי 1968 . תמונה היסטורית . חיים יבין (בן 36) מגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה (בשחור / לבן) ביולי 1968 מאולפן הטלוויזיה הממוקם בקומה החמישית בבניין השוכן בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום נטל את המיקרופון במסיבת הפרידה ההיא ב- "גלריה הלבנה" בירושלים ופנה חגיגית לחיים יבין : "כל פרידה היא קשה , אבל זה רגע בהחלט מיוחד , משוּם שחיים יבין מזוהה עם רשות השידור כמעט יותר מכל אדם אחר", והוסיף, "חיים תסתכל טוב באנשים האלה סביבך , בערוץ 2  זה קהל אחר לגמרי, תסתכל טוב !". מוטי קירשנבאום שוב צדק . חיים יבין רק מִלְמֵל , "נכון , נכון" . הוא היה מאוד נרגש ומתוח , אך שבע רצון מהכבוד והיוקרה שחלקו לו אנשי חטיבת החדשות . רבים מהם היו תלמידיו בעבר .

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בן 58 (משמאל) נפרד מחיים יבין בן 65 . מוטי קירשנבאום בלשונו המיוחדת ברך וגם הזהיר את האיש המזוהה ביותר מכל דמות טלוויזיונית אחרת עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית : "חיים יבין תסתכל טוב באנשים האלה סביבך , בערוץ 2 זה קהל אחר לגמרי ". מוטי קירשנבאום היה בעניין הזה נביא . חיים יבין עזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשהוא חובש כתר מלכות. כעבור חודשים ספורים בלבד שב לפתע ללא כל הודעה מוקדמת מערוץ 2 לערוץ 1 חבול וללא הכתר. (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מריאיר שטרן לא וויתר על הזכות להיפרד מהמגיש הוותיק , הפופולארי , והאהוב .  "חיים אני רוצה להודות לך ולברך אותך בהצלחה . אני בטוח שנמשיך להיות ידידים גם הלאה הרבה שנים למרות שהדרכים נפרדות קצת . כל טוב ובהצלחה !" , אמר . יאיר שטרן אפילו לא הספיק להניח את המיקרופון מפני שמִיהֵר להתחבק עם המגיש הנודע ביותר בתעשיית הטלוויזיה בישראל .

טקסט תמונה  : 29 בספטמבר 1997 . בית 'הגלריה הלבנה' בירושלים . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בן 55 (משמאל) נפרד מחיים יבין בן 65 . (התמונה באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן (בן 56) נפרד אז לפני שבע עשרה שנים בחיבוק עז מחיים יבין . את כס "מבט" הריק ייעד והבטיח יאיר שטרן לגאולה אבן . הייתה תחושה שהפרידה מחיים יבין היא פרידת נצח . המיקרופון החוצץ בין שני האישים היה עד לפרידה המתחוללת והקליט את טקסט הפרידה . חיים יבין חזר כעבור כמה חודשים מוקדם מהצפוי לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מוכה וחבול לאחר הפרידה המסוקרת הזאת ב- גלריה הלבנה" . מישהו בדרג העליון של רשות השידור תבע למענו מחדש את כס "מבט" . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי לא יצאו להגן בגופם על גב' גאולה אבן שהייתה פרי מינוי שלהם עצמם . מנהיגות גדולה לא הייתה כאן .

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997 . בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מברך את חיים יבין בדרכו לעשות לביתו בערוץ 2 המסחרי . רפיק חלבי נמנה בתוקף תפקידו בספטמבר 1997 על קבוצת הממנים את גאולה אבן ליורשתו של חיים יבין , אך גם הוא לא היה אמיץ דיו ולא הקים חומת מגן בשעת הצורך סביבה . חיים יבין חזר ב- 1998 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מנכ"ל רשות השידור החדש – ישן אורי פורת הדיח מכס "מבט" את גאולה אבן והושיב עליו מחדש את חיים יבין . (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כשהסתיימה הקרנת הכתבה העלתה בימאית הטלוויזיה שרה מלכה שביימה את "מבט" שוב את גְאוּלָה אֶבֶן הישובה באולפן לאוויר . היורשת המיועדת גאולה אבן סיכמה את הפרידה המתקתקה (והדביקה) , ואמרה לוֹ לחיים יבין כהאי לישנא : "עכשיו חיים גם אני מתרגשת . אנחנו מאוד אוהבים אותך . תודה ובהצלחה מכולנו !" . חַיִים יָבִין לא הסתיר את התרגשותו אך נשאר Cool . ולא יצא מגדרו . הוא שלף מהשרוול בחיוך את ה- Back Announcement המפורסם שלוֹ : "תודה לך גְאוּלָה …אמבוש אמיתי…!" , אמר . הוא הצטיין בהערות אגב בשידורי חדשות ובמינונן ועשה את זה בשארם וקסם אישי רב ומיוחד . בזה לא היו לו מתחרים . לאחר שהחזאית שָרוֹן וֶוכְּסְלֶר סיימה לסקור את תחזית מזג האוויר שלה לקראת השנה החדשה ואיחלה אף היא הצלחה לחַיִים יָבִין , נפרד מגיש הטלוויזיה המפורסם ביותר במדינת ישראל מצופיו ומחבריו לעבודה , וכמובן לא שכח להזכיר שוב את אהבתו הרבה ליורשתו על כס "מבט""תודה לך שרון ווכסלר , אם כן עד כאן מהדורת "מבט" האחרונה לשנה זוֹ , ומילה אישית שלי בכל זאת . אני נפרד מכם זמנית לאחר שלושים שנות שירוּת שעשיתי בתפקידים שונים בערוץ הראשון . תודה לאלה מכם שהיו אִתִּי לאורך כל התקופה. הצלחה רבה לממשיכת דרכי גאולה אבן . כמו שראיתם אני מאוהב בה. ולחבריי לדרך השידור הציבורי , ולכם הצופים ערב טוב ושנה טובה , ולהתראות אחרי החגים . שלום !" . לטקסט שאמר הייתה וויזואליה ברורה . זה נראה כפרידה ממושכת אולי פרידת נצח ממגיש ושַדָּר חדשות דָגוּל .חיים יבין נדד לערוץ 2 , אבל הפלא ופלא הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא קרסה ב- 1997 . את הטלוויזיה עושים תכנים מעניינים ולא מגישי התכנים . טובים ורהוטים ככל שיהיו . זהו חוק ברזל בתעשייה הזאת . מוטי קירשנבאום איננו רהוט קריינות כמו חַיִים יָבִין אבל האינפורמציה שהוא מביא מהשטח מנצחת כל מגיש . הוא מוכיח זאת שוב ושוב מידֵי ערב גם בתוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 , למרות הגשתו המסורבלת , שפת גופו הכבדה , ותנועות ידיו כשל מתעמל על המרקע . כבעל ניסיון רב בהגשה בטלוויזיה העריך מאוד את יכולתה של  גְאוּלָה אֶבֶן . "נבחרה לי יורשת מצוינת" , הדגיש חיים יבין שוב ושוב בכל הזדמנות ובגאווה , כשהוא לא מֵסיר את עיניו מהיוֹרֶשֶת היפה והמוכשרת שקוראים לה גאולה אבן .

איש לא תיאר לעצמו שבתוך זמן קצר כל כך תהפוך פרידת הנצח מחיים יבין חתן פרס ישראל לטלוויזיה לכישלון מסחרי חרוץ בערוץ  2 , ומעסיקתו חברת "קשת" והמנכ"ל שלה אורי שנער יבחרו שלא לחדֵש את החוזה עמו . כשזה לפתע קרה , הטיל המנכ"ל החדש אורי פורת מייד לאחר מינויו באפריל 1998 , גַלגַל הצלה לעברו של המִיתּוֹס הטובע ואִפשֵר לוֹ להינצל ולעלות מחדש על ספינת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי לרֶשֶת בחזרה את יורשתו בערוץ 1 . מהלך טלוויזיוני מדהים בלתי צפוי .

אורי פורת לא היסֵס . הוא מִיהֵר לבַטֵל את המינוי הציבורי שהעניקו מוטי קירשנבאום , יאיר שטרן , ורפיק חלבי לגְאוּלָה אֶבֶן כמגישה ראשית של "מבט" . מוטי קירשנבאום כבר לא היה שָם כדי להַגֵן על גאולה אבן , אבל שני הבוסים האחרים שלה שהחזיקו עדיין בתפקידם , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , מילאו עכשיו פיהם מים. הם לא התייצבו בגופם לגונן עליה מפני שובו הבלתי צפוי של חיים יבין. הסכמתו של חיים יבין לשוּב לכֵּס "מבט" על חשבון הדחתה של גְאוּלָה אֶבֶן שברה את כל מוסכמות ההגינוּת וההוֹגנוּת . לפתע נשכחו כל המילים היפות שאמר המגיש הפורש רק לפני זמן קצר בשבחה של המגישה הצעירה בעֵת שנפרד ממנה ומהטלוויזיה הישראלית הציבורית . ההגשה על מסך הטלוויזיה נתפשת כְּסַם . לכֵן חיים יבין לא יכול היה להפסיק לצְרוֹךְ אותו . טוֹל ממנו את הסַם – כאילו נטלת את חייו . הוא לא רצה למות בגיל 66 . זאת הסיבה שלא עשה שום חשבון ליורשתו שכה הִילֵל אותה רק לפני כמה חודשים . חיים יבין המבוגר מגְאוּלָה אֶבֶן ב- 40 שנה לא וִויתֵּר למגישה הצעירה על עמדת השידור היוקרתית של מגיש "מבט" . האיש שעתידו היה כבר מאחוריו הרוויח מחדש את כֵּס "מבט" אך אבדה לוֹ יוּקרתו כמנהיג ומתווה דרך בתוך חטיבת החדשות . הוא פשוט הפר את הבטחתו וניפץ לרסיסים את דבריו ואת טקס ההשבעה של גאולה אבן ליורשתו . מדהים . אם נחשָב אֵי פעם למנהיג שידור בעל השפעה בטלוויזיה הישראלית הציבורית, עורך וקובע סדר יום טלוויזיוני , ומתכנן אג'נדה שהכול נוהים אחריו ומאמינים לו ובו – הרי שהזכות הגדולה הזאת אבדה לוֹ . הוא היה עכשיו קריין טקסטים בלבד חסר סמכות עריכה והתערבות תכנים . אורי לוי אז עורכי מהדורות "מבט" בימים ההם אמר לי אז : "יואש אלרואי , תדע לך זה לא אותו חיים יבין שהכרנו כולנו . הוא כבוי ונוטה להתבלבל . הוא לא מתערב . הוא בא למערכת , עובר על הטקסטים , יורד לחדר האיפור , מגיע לאולפן א' קורא את הטקסטים ובסיום המהדורה חוזר לביתו בתל אביב . נכון משלמים לו על זה היטב , אך זה לא זה" .

ציבור הצופים איננו מעורה בנעשה בחדרי החדרים של רשתות הטלוויזיה. הוא רואה  ב- Anchorman (מגיש החדשות הראשי בטלוויזיה) כמי שניצב בפסגת הפירמידה של השידור והאיש שקובע את "ליין אפ" המהדורה ואת תכניה, ומשמש בעצם עורכה הראשי. הדבר איננו כך. עם שובו לכור מחצבתו ב- 1998 היה חיים יבין דמות שונה לחלוטין מאלו של ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט ודֶן רָאתֶּ'ר. הם היו ה- Anchorman של מהדורת החדשות הארצית היומית של CBS בארה"ב וגם שותפים מלאים בעריכתן. כשחזר חיים יבין ב- 1998 לערוץ 1 מערוץ 2 והוא בן 66 , עבר מטמורפוזה הפוכה. הוא הפך לקריין טקסטים בלבד. חיים יבין לא השתתף עוד בעריכה פעילה של מהדורת החדשות הארצית אותה קריין במשך ארבעה עשורים. אף על פי כן הצופים בני דורו לא נטשו אותו. בעיניהם הוא נותר קריין מרשים בעל סמכות וקוֹל איתן. "דוריאן גריי" של חטיבת החדשות. נטישתו את השידור הציבורי וחזרתו המפתיעה למקום אותו עזב נראתה לרבים לפתע ב- 1998 כמעין צעד של שכיר חֶרֶב עשיר יותר מאשר פסיעה של אדם מן השורה, איש הנוֹהֶה אחרי עוד כמה שקלים לכיסו. לרוע מזלו הוא לא היה חַד כבעבר. הרבה דברים השתנו. הוא נטה להתבלבל ולשגות מעת לעת. שיני הזמן נגסו גם בו. קריירה הקריינות וההגשה של חַיִים יָבִין את "מבט" בטלוויזיה הישראלית במשך ארבעים שנה , מאז 1968 ועד 2008 הייתה מפוצלת. חַיִים יָבִין זכור כמי שהגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה ביולי 1968. מעטים זוכרים כי דן שילון הגיש את השנייה . ב- 1970 מינה מנכ"ל רשות השידור את חַיִים יָבִין לכתב הטלוויזיה הישראלית בוושינגטון ושלח אותו לבירה האמריקנית לפרק זמן של שלוש שנים. בשלוש שנות היעדרותו מישראל בשנים 1973 – 1970, קמו לחַיִים יָבִין מתחרים רבים על המסך. אַרְיֵה אוֹרְגָד, שִמְעוֹן טֶסְלֶר, טוּבְיָה סָעַר, יָאִיר אַלוֹנִי, וגם דָן שִילוֹן.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. מגיש "מבט" אריה אורגד . (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום) .

טקסט תמונה : שנת 1974 . זהו מגיש "מבט" יאיר אלוני .(באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת . מגיש "מבט" טוביה  סער . (באדיבות יוסף "פונצי, הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 . מגיש "מבט" שמעון  טסלר ז"ל . (התמונה באדיבות דן שילון ייבדל לחיים ארוכים ו- יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אוגוסט 1968 . דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה . (באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יוני 1982 . השדרנית דליה מזור . (מחלקת הסטילס . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בנובמבר 1974 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את דָן שִילוֹן למנהל חטיבת החדשות . החל "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנמשך עד קיץ 1979 . דן שילון הציב את חיים יבין כמגיש ראשי של "מבט" וגם כסגנו בניהול החטיבה . דן שילון בנה זוגות מגישים וגם זוגות מעורבים גבר ואישה , אך חַיִים יָבִין האפיל על כולם .

טקסט תמונה : 1975 . אולפן "מבט" בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים . צמד המגישים הם חיים יבין (במרכז) ואריה אורגד (משמאל) . אלימלך רם (מימין) הוא הכתב המדיני של חטיבת החדשות . מאחור מוקרנת תמונתו של אריאל 'אריק שרון באמצעות טכנולוגיה טלוויזיונית מיושנת של מקרן אחורי (Rear Projection) . (צילום מחלקת הסטילס. התמונה הוענקה לי באדיבות מר דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חַיִים יָבִין קנה את עולמו ב- 17 במאי 1977 במשדר הבחירות לכנסת ה- 9 בהן הביס הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך בראשות שמעון פרס (על פי תוצאות מדגם הטלוויזיה) . בעשר בערב הכריז חיים יבין את הכרזתו רבת המוניטין בת שלוש מילים , "גבירותיי ורבותיי – מהפך !" . המילה "מהפך" לא הייתה שגורה אז כלל בשפה העברית . חיים יבין היה האיש הראשון שהשתמש בה ועורר אז התפעלות עצומה בציבור .

טקסט תמונה :  17 במאי 1977 . 21.55 בערב . חיים יבין (משמאל) דקות ספורות לפני הכרזתו המפורסמת , "גבירותיי ורבותיי מהפך" . מימין , הסטטיסטיקאי ומומחה הסקרים ד"ר חנוך סמית ז"ל . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בנובמבר 1977 התמנה חיים יבין למנהל חטיבת החדשות במקומו של דן שילון ושוב ירד מהמסך לתקופה של שלוש שנים . ב- 1981 שב למסך . ב- 1986 מינה אותו מנכ"ל רשות השידור למנהל הטלוויזיה שוב לתקופה של שלוש שנים . הוא שוב ירד מהמרקע אם כי המשיך להגיש תקופה מסוימת את מגזין "יומן השבוע" בעריכתה של גב' יָעֵל חֵן . באותן השנים נוספו למהדורת "מבט" עוד מגישים בדמותם של יַעֲקב אֲחִימֵאִיר , דָנִיאֵל פְּאֵר , מְנַשֶה רָז , עַמוֹס אַרְבֵּל , שַרִי רָז , דַלְיָה מַזוֹר , וגם אוֹרְלִי יָנִיב . אך חַיִים יָבִין נשאר המגיש הבולט והדומיננטי ביותר מבין כול הגברים והנשים .

טקסט תמונה :  קיץ 1986 . זהו אולפן ב' הוותיק והמיושן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מצלמות האולפן מעניקות לו סטריליזציה והדר . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין : חיים יבין מנהל הטלוויזיה (בשנים 1989 – 1986) , צמד המגישים דניאל פאר ויעקב אחימאיר , ובתווך יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

החל מ- 1990 הפך חַיִים יָבִין למגיש האולטימטיבי ובר סמכה של "מבט" . הוא הגיש חמש פעמים בשבוע את המהדורה הארצית לבדו . יופיו ונוכחותו הכריזמטית מול פני מצלמת האולפן זיהו את "מבט" לצופים יותר מכל מגיש אחר בתולדות הטלוויזיה הציבורית . חיים יבין הופיע בסלון ביתנו במשך כארבעים שנה מאז 1968 ועד 2008, כ- 9000 (תשעת אלפים) פעמים. הציבור שאוהב להצמיד תארים לאליליו כינה אותו "מַר טלוויזיה" . אין ספק שחַיִים יָבִין הוא מגיש , קריין , ושָדְרַן חדשות מזַן נדיר . מהדרגה העליונה ביותר . גם בסטנדרט בינלאומי . אך אישיותו הטלוויזיונית כפולת פנים . הוא משדר כריזמה ואמינוּת כשהוא ניצב מול המצלמה ומאבד בעיניי במפתיע חלק מזה כשהוא פוסע מאחוריה . יכולת הניהול שלו מעולם לא התקרבה על פי הבנתי למנהיגות הטבעית שחוננו בה דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום . לא בטוח שמינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1986 בקדנציה הראשונה של אורי פורת ז"ל הייתה אומנם יצירת פאר . מירב כוחו היה בהופעתו על המרקע ובאחיזת המיקרופון . יותר מישיבתו על כֵּס ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית . גם ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronkite) המגיש האלמותי של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS לא הפך למנהלה . מגיש דגול איננו בהכרח מנהל דגול . זוהי טרגדיה ציבורית שאישים כל כך מוכשרים והגונים כמו דָן שִילוֹן ואַלֶכְּס גִלְעָדִי מעולם לא הגיעו לפסגת המנהיגות של השידור הממלכתי – ציבורי במדינת ישראל .

מוטי קירשנבאום אמר לי פעם בשפתו השנונה : "הלווייתו של חיים יבין חייבת לצאת מבניין הטלוויזיה הישראלית של ערוץ 1  ברוממה בירושלים" , והתכוון שהמגיש הוותיק שנולד ברשות השידור הממלכתית  צריך לסיים שם את חייו (המקצועיים)" . מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאּום הכיר בגדולתו המקצועית הייחודית של חַיִים יָבִין כמגיש חדשות בטלוויזיה . כשהתמנה ב- 1993 למנכ"ל רשות השידור חשש מבריחת כוכבי השידור של הערוץ הציבורי ובראשם חיַיִם יָבִין לעברו של ערוץ 2 המסחרי שזה אך נעמד על רגליו . הוא ידע שאת חַיִים יָבִין אפשר יהיה להשאיר בערוץ הציבורי רק באמצעות פיתוי ממון . שום אידיאולוגיה אחרת לא תעזור כאן . זהו חלק מחוקי המשחק . מוטי קירשנבאום שילם לחיים יבין משכורת שנתית של מיליון שקל . הון עתק בימים ההם . חיים יבין לא שמר לו אמונים . הוא חַש שמיצה את עצמו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערק ב- 1997 דווקא בתקופת שלטונו של מוטי קירשנבאום לערוץ 2 המסחרי . אוּרִי פּוֹרָת ז"ל העניק לחַיִים יָבִין חיים חדשים ואת ההזדמנות הנחמדה הזאת שהגה מוטי קירשנבאום , למוּת בערוץ הטלוויזיה הציבורי . הצעה שאי אפשר היה לסרב לה . בעת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אורח שלי בפאריס במשך שבועיים ימים . יצא לנו לשוחח שם פעמים רבות אודות מנהיגות שידור בטלוויזיה וגם אודות החילופים שערך באיוש כֵּס "מבט" . אורי פורת חשב שגאולה אבן צעירה מידי ואיננה בשלה עדיין להוביל מהדורת חדשות ארצית של הערוץ הציבורי ולכן קרא לחיים יבין להתיישב בעמדת ההגשה הראשית של "מבט" במקומה . הוא היה בטוח שנהג כהלכה וסיפר לי שהעיתונאי מַתִּי גוֹלָן (עורך "הארץ" לשעבר) , שלוֹ הוא רוחש הערכה רבה , תומך אף הוא בצעד הזה . אורי פורת ז"ל העריך כל השנים הערכה רבה את חַיִים יָבִין . היה זה אורי פורת שבקדנציה הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור (בשנים 1989 – 1984) מינה את חיים ב- 1986 למנהל הטלוויזיה .

ב- 25 בינואר 2006 נפגשתי עם חַיִים יָבִין בלובי של מלון דן אכדיה בהרצליה לצורך מחקר ותיעוד חלקו בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב ועוסקת בתולדות וקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1889הקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הוא חיים יבין כמובן דיבר בצער על "פרשת גאולה אֶבֶן" , והודה בפניי אז : "גְאוּלָה אֶבֶן איננה מדברת עמי יותר , אך מעניין מה היה קורה אילו זה היה להפך . הייתי נאמן תמיד לשידור הציבורי בכל רמ"ח אבריי . ב- 1993 שימשתי כתב הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בבּוֹן – גרמניה . איילון שליו מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 (לפני תקופתו של שָלוֹם קִיטַל) הציע לי אז לעבור לערוץ 2 לאלתר ואמר לי , "אתה בעצמך תכתוב את שכרך על הצ'ק'" . מנכ"ל רשות השידור אז מוטי קירשנבאום סידר לי חוזה אישי בדרגת מנכ"ל . זהו סיפור אמוציונאלי . עובדה שלא עזבתי אז את הערוץ הציבורי" . שב בשקט מר חיים יבין . גְאוּלָה אֶבֶן לא הייתה מעוללת לך מעולם את מה שאתה עשית לה , גם אם האמביציות סביב המיקרופון והמסך אינן יודעות שובע . גְאוּלָה אֶבֶן היא פירמה אנושית איכותית ומיוחדת בעלת יושרה . אני רוחש לה גם היום הערכה .

הערה 5 : כבוד השופט בדימוס עזרא קמא (בן 82) התמנה ע"י שר התקשורת גלעדן ארדן להתייצב בראש וועדת איתור (בת 5 חברים) על מנת שתמצא ואשר תמליך את המנכ"ל הבא של רשות השידור במתכונתה החדשה . כבוד השופט עזרא קמא אינך צריך להרחיק לכת בחיפושיך . מנה את נשיא "קשת" בערוץ 2 מר אלכס גלעדי לתפקיד הרָם והאחראי . אינני יודע אם אלכס גלעדי יסכים לקחת על עצמו את המינוי החשוב רב האחריות , אולם עליך לדעת כי הוא איש הטלוויזיה המוכשר והמוצלח ביותר (רווי הוכחות וקבלות) בתולדות תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל . הוא הראשון לו אתה צריך להציע את המשרה הנכבדה .

הערה 6 : יפה עשה עורך תוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" אתמול משְ- העלה לדיון את שאלת הבדלנות הסקוטית והאמביציה של חלק גדול מהעם הסקוטי להיפרד על סמך Referendum – מאנגליה הגדולה , באמצעות הקרנת משחק מהליגה הספרדית המרתקת בכדורגל בין קבוצת ברצלונה האגדית בירת קטאלוניה (עם ליאו מסי וניימאר) נגד קבוצת בילבאו בירת החבל הבאסקי (ברצלונה ניצחה בתוצאה 2 : 0) . כידוע גם הקטאלונים והבאסקים בספרד מצוידים בשאיפות בדלניות עתיקות יומין ורצון עז להקים אוטונומיות נפרדות משלהן בחצי האי האיברי , הלא היא המדינה הספרדית . שאיפות בדלניות ורצון להפרדה קיימות גם בתוככי העם הבלגי שמורכב בעצם משתי אומות , הפלאנדרית והוואלונית . תוצאות משאל העם בסקוטלנד לכאן או לכאן עשוי להשפיע על חזון ההיפרדות בספרד ובלגיה . היפרדות שכזאת התחוללה כזכור בבת אחת בעשור ה- 90 של המאה הקודמת ביוגוסלביה הסרבית הגדולה ובירתה בלגראד שנקרעה בדמים לגזרים . על חורבותיה קמו מחדש הארצות שהרכיבו אותה באופן מלאכותי למדינה אחת בתקופת הדיקטטור יוסיף בארוז טיטו : סלובניה , קרואטיה , בוסניה הרצו – גובינה , מונטנגרו , ו- מקדוניה . מוטי קירשנבאום וירון לונדון הובילו דיון מעניין אולם ירון לונדון הסתבך ומעד כשנכנס לעובי הקורה (הספורטיבית) של העניין . הוא הפך לטיפש (והוא לא) משהתייעץ עם מוטי קירשנבאום בתימהון בעניין הגיית המונח הספורטיבי הבינלאומי "בַּרְסָה" (קיצור שמה של קבוצת הכדורגל ברצלונה) והוציא את עצמו בבת אחת מהכלל . זה לא פעם ראשונה שזה קורה לו כשהוא נדרש לעסוק בעניינים ספורטיביים ומגלה לפתע חוסר בקיאות מדהימה . ההשכלה הכללית שלו הופכת לפגיעה והוא עצמו למגוחך . אני בטוח שהוא לא היה מתייעץ עם הקולגה שלו כיצד להגות את השֵם המסובך והארוך וולפגאנג אמדאוס מוצארט ו/או לודוויג וואן בטהובן , ו/או אולי איגור סטראווינסקי , אבל כשזה מגיע לשם "ברסה" הוא נתקל בקשיים . לפעמים אני חושב שהוא הוא סתם עושה הצגות באולפן מפני שמדובר בדיון פוליטי שמונע ע"י פעילות כדורגלנית . מה זה כדורגל לעומת פוליטיקה .

הערה 7 : 43 חיילים וחיילות סרבני יחידת המודיעין הענפה 8200 (אותם חשפו לאחרונה העיתון "ידיעות אחרונות" והכתב הצבאי של ערוץ 10 אור הלר) מטעמי מצפון – מעוררים יותר מכל אכזבה וגם רחמים . הייתי רוצה לשאול את סמלת נ. הסרבנית מיחידת 8200 (כפי שהוצגה אמש ב- "לונדון את קירשנבאום") שאלה אחת בלבד שטרם נשאלה בתוך הדיון הציבורי שהתפתח סביב סרבנותם המגוחכת של אותם ה- 43 לשרת במילואים במסגרת יחידתם זאת . כאמור סירוב שנובע מטעמי מצפון , ומפני שמדינת ישראל פוגעת לפי דעתם ביודעין באמצעות צה"ל והשב"כ באזרחים פלסטינים בלתי מעורבים . ערוץ 10 שידר ב- "שישי" האחרון את כתבתו של אור הלר שדנה בסירוב 43 חיילי יחידת 8200 לשרת במילואים ביחידת האם שלהם עתירת טכנולוגיית מחשבים וחדרים ממוזגים . מנגד שידר אותו ערוץ 10 בחלוף עשרים וארבע שעות ב- "המגזין" של אושרת קוטלר כתבה נוגעת ללב אודות חיילי חטיבת גולני שחרפו נפשם מנגד נפצעו ונהרגו בקרבות שג'עיה למען המדינה . הכתבה המדהימה סיפרה על חברות שנקנתה בדם בין חיילי גולני . "ככה חינכו אותנו ואנחנו אוהבים את המדינה" , אמרו חיילי גולני בלחש . תהום פעורה מפרידה בין חיילי גולני האמיצים לבין סרבני 8200 .

יש לי שאלה ל- סמלת נ. מ- 8200 . השאלה שלי ל- סמלת נ. היא אישית וכלהלן : "בביתו של הארכי – טרוריסט איש חמאס סלאח מוסטפא מוחמד שחאדה מייסד הזרוע הצבאית הרצחנית של "גדודי עז א דין אל קאסם" – בית רווי ילדים, נשים, סבים וסבתות, דודים ודודות – מתכנסת ב- 22 ביולי 2002 גם קבוצת פקודות צבאית טרוריסטית למטרות רצח ישראליים ובתוכה גם שלושה חיילים מגדודי עז אדין אל קאסם שנקראו בבהילות לביתו של שחאדה . שחאדה מטיל על שניים מחייליו לחגור חגורות נפץ, לחדור לישראל, ולהתפוצץ בבית הוריה של סמלת נ. (כשהם בבית) לאחר שנודע לחמאס כי היא משרתת שירות פעיל ביחידת המודיעין העוינת 8200. על החייל השלישי מוטלת משימת התאבדות – פיצוץ מקבילה באוטובוס קונקרטי שנוסע ביום W, בשעה X, בקו Y, במסלול Z בעיר מסוימת בישראל – מפני שעל פי נתונים וודאיים שהשיג חמאס באוטובוס הזה חוזרים מביה"ס אחיה ושתי אחיותיה של סמלת נ. השב"כ עלה על ההתכנסות הטרוריסטית בביתו של שחאדה וקיבל מידע מדויק אודות תוכן הפגישה. אין להטיל ספק במודיעין השב"כ. משפחתה של סמלת נ. עומדת או טו טו בפני חיסול טרוריסטי מיידי ע"י מעשי התאבדות – רצח משולש של שלושת מחבלי החמאס שעומדים לצאת ברגע זה מביתו של שחאדה לעבר מקום מגוריה של משפחת סמלת נ. היכן שהוא בישראל. חיל האוויר בפיקודו של אלוף דן חלוץ נקרא להפציץ את הבית כדי לרוצץ את ראש הצפע וחייליו. בפני צה"ל ניצבת לפתע דילמה מוסרית : האם להפציץ את ביתו של רב המרצחים סלאח מוסטפא מוחמד שחאדה , מפני שבנוסף לשלושת המחבלים המתאבדים נמצאים בבית גם תריסר ילדים ונכדים, שלוש נשותיו, שני סבים ושתי סבתות , ושמונה דודים ודודות. מאידך אי הפצצת הבית יביא לאובדן וודאי ב- % 100 של משפחתה של סמלת נ. שנאשמת ע"י חמאס בחברות בארגון 8200 . ובכן שאלתי לסמלת נ. היא חד משמעית : האם צריך להפציץ את ביתו של שחאדה, הפצצה שעלולה להביא למותם של ילדים , נשים , וזקנים – ו/או שמא לוותר בשם "האנושיות", ולאפשר לחוליית שלושת המחבלים לפוצץ בתמורה את משפחתה של הסרבנית סמלת נ. ???" . השאלה היא חד משמעית לכן אבקש מסמלת נ. גם תשובה חד משמעית .

עֶרֶב הטלת 2 פצצות האטום ע"י חיל האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה , ב- 6 וב- 8 באוגוסט 1945 על שתי הערים היפניות הירושימה ונאגאסאקי , ניצב נשיא ארה"ב הארי טרומן בפני דילמה מוסרית כבדת משקל : האם לכבוש את יפן המיליטאריסטית הנחושה ולאבד 2.000000 (שני מיליון) חיילים אמריקניים הרוגים , ו/או להשתמש בנשק השמדה המוני נגד אוכלוסייה אזרחית כדי לשכנע את ההנהגה הצבאית היפנית בראשות גנרל הידקי טוג'ו להיכנע כניעה טוטאלית בטרם כלו כל הקיצים , ולפני שכל יפן תלך פייפן .

הערה 8 : ערוץ 5 בכבלים מילא בסוף השבוע את מרבית חובתו הטלוויזיונית כלפי צופיו (איזו כמות צופים בדיוק בהיעדר דו"ח מדרוג שיטתי…?) . תעשיית ה- Off tube הטלוויזיונית הזאת הביאה לצופה הישראלי שידורים ישירים במסות עצומות מטורניר גביע דייויס בטניס בו נחלה נבחרת ישראל (בפלורידה – ארה"ב) מפלה ביתית נגד נבחרת ארגנטינה 2 : 3 , שידורים ישירים מאליפות העולם בכדורסל שהסתיימה בספרד, משחק הצמרת בליגה הספרדית ריאל מדריד – אתלטיקו מדריד 1 : 2, דיווחים נוספים מעוד משחקים מעניינים בליגות הכדורגל של ספרד ואנגליה , וכמובן חידוש התוכנית "שער לשבת" (בהנחיית יונתן כהן והפנל שלו בוני גינזבורג , איציק זוהר , ומשה פרימו) עם חידוש משחקי ליגת העל והליגה הלאומית לעונת 2015 – 2014 בתום מבצע "צוק איתן" .

תבוסת הטניס של ישראל 2 : 3 נגד ארגנטינה בגביע דייוויס  היא מהלומה . גם בכיו הילדותי ללא הפסק והתמוה של אנדי רם (אחד מהצמד אנדיוני) בתום הניצחון במשחק הזוגות על הצמד הארגנטיני , איננו יכול לחפות במאום על נוף טניס דליל שהשתרש בישראל בעשורים האחרונים . אין כאן טניס . מלבד געגועי עבר לעידן איאן פורמן + שלמה גליקשטיין + עמוס מנסדורף לא נותר דבר . צל כבד מעיב גם על הבלחות האקראיות של דודי סלע ושחר פאר . אין טניס בישראל .

5. "שער לשבת" בערוץ 5 בכבלים (שבת – 13 בספטמבר 2014 בין 23.00 ל- 24.00).

הערה 9 : אני תמה כל פעם מחדש מדוע וכיצד חבורתו של יונתן כהן בוני גינזבורג , איציק כהן , ומשה פרימו נפעמת ונרגשת ב- "שער לשבת" מהצילומים המכוערים רוויי הפרסומות המסחריות בכל חור שניבטים אל צופי הטלוויזיה ממגרשי הכדורגל הדלים של מדינת ישראל . ארבעת החברה האלה מערוץ 5 בכבלים מנתחים ברוב רצינות לא רק כדורגל עלוב ומשמים , אלא מתעלמים (ביודעין ו/או באקראי…???) מאיכות צילום אלקטרונית ירודה ומכוערת , מנוגדת ברוב המקרים לחוקי הפרסום בשילוט בטלוויזיה , ובלתי מתקבלת על הדעת של ניידות השידור שלהם ואשר משווקת לצופי הטלוויזיה כלאחר יד . מזלם של ערוצי הטלוויזיה בישראל שמשדרים בשידורי הספורט הישירים (וגם המוקלטים) כמויות עצומות של פרסומות מסחריות בניגוד מוחלט לחוק , הוא ה- ישנוניות וחוסר הערנות שעוטפים כבדרך קבע את מועצת העיתונות בישראל . מועצת העיתונות בישראל בראשות הנשיאה כבוד השופטת דליה דורנר אמורה להגן על צופי הטלוויזיה מפני חשיפת יתר לעודף פנטסטי של פרסומות מסחריות הנשקף בשידורים ודיווחים עיתונאיים ישירים במגרשים ובאצטדיונים מכל עבר מכל רום , ומכל זווית התבוננות . התופעה השלילית הזאת האסורה על פי דיני הפרסום בטלוויזיה הציבורית והמסחרית כאחת איננה רק עניין אסתטי . מדובר בתופעה מהותית חמורה שמייצרת Frame עמוס פרסומות מסחריות ואשר מפריע בעליל לצופי הטלוויזיה בארץ להתרכז ולהתבונן בגיבורי העלילה, ומאידך גם להיות חשופים בעל כורחם לשטיפת מוח מסחרית אין סופית כמעט. צילומי הכדורגל אמש מאנגליה וספרד ב- "שער לשבת" ממחישים היטב את התהום הפעורה בין כיסוי כדורגל טלוויזיוני עלוב בארץ לבין אותה המלאכה היפה שנעשית באירופה . ברור שבין התאחדות הכדורגל הישראלית וקבוצות הכדורגל שלה לבין רשתות הטלוויזיה בארץ נוצרת סימביוזה כלכלית בתוכה שני הגופים, אנשי ההתאחדות מחד ומצלמות הטלוויזיה מאידך מצפצפים פעמים רבות על החוק ועל הצופים. מדהים אותי כיצד הנהלות רשתות הטלוויזיה, הארציות ובכבלים, וחבורות פרשני הטלוויזיה של ערוץ 5 בכבלים משתפים פעולה ומנהלים מדיניות שידור מזויפת, ואינם מתייחסים אפילו במילה למצב הבלתי שפוי הזה ומרשים לו להימשך כאילו מדובר בעסק מקובל ונורמאלי.

השַדָּר לירן שכנר משדר את המשחק הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 1:1. הוא נמנה בשעתו על אותם פרשני הטלוויזיה שאיישו את אולפן הנֶפֶל של ערוץ 1 בירושלים במונדיאל ברזיל 2014 . נראה שהוא התאושש מאז ושידר במרץ בלתי נדלה את העלילה המשעממת אליה נקלע באצטדיון "ווסרמיל" . הוא במגרש והפנל באולפן לא הקדישו תשומת לב יתירה לפנדל מוצדק בו זכתה הפועל באר שבע אולם נעלם מעיניו של שופט המשחק אוריאל גרינפלד . ניידת השידור בבאר שבע משופעת בתריסר מצלמות הפיקה ארבעה הילוכים חוזרים מארבע זוויות צילום שונות למהלכים המכריעים במשחק . חיוני ו- יפה !

השַדָּר רמי ווייץ שידר את המשחק הפועל תל אביב – מכבי נתניה 1 : 0 . קולו נבלע והלך לאיבוד בתוך שפע של אינפורמציה ב- "שער לשבת". שלושה הילוכים חוזרים משלוש זוויות התבוננות שונות של ניידת השידור שהתמקמה באצטדיון "בלומפילד", העניקו והעשירו את מנת האינפורמציה הטלוויזיונית לה זכו צופי ערוץ 5 בכבלים.

השַַדָּר דוד הופמן שידר את ההתמודדות מ. ס. אשדוד – הפועל קריית שמונה 0:0 שהפכה להיות משחק מלחמה . שלושה מורחקים בכרטיסים אדומים. דוד הופמן ושופט המשחק איתן שמואלביץ' נכשלו יחדיו כישלון חרוץ בדקה ה- 44 של ההתמודדות. שחקן אשדוד רועי בקל בעט כדור עונשין מ- 11 מ' לשערו של גיא חיימוב מקריית שמונה. שבריר שנייה לפני מגע רגל של רועי בקל בכדור ניתק גיא חיימוב מקו שערו וזז לפנים, הקטין את קו הבסיס של שערו (במשולש שקדקוד A שלו הוא הכדור ונקודות B ו- C הן הקורות), והדף בקלות את הכדור. השופט איתן שמואלביץ' לא הורה משום מה על בעיטה חוזרת והשַדָּר דוד הופמן לא שינן את החוק לצופיו בו נקבע כי לשוער מותר לנוע על קו השער בלבד, אך אסור לו בשום אופן לצאת משערו בטרם מגע רגלו של הבועט בכדור . גם הפנל של יונתן כהן באולפן והוא עצמו לא דנו בעבירה על החוק שביצע שוער קריית שמונה גיא חיימוב .

haimov 1

טקסט מסמך : 13 בספטמבר 2014 . הדקה ה- 44 במשחק מ. ס. אשדוד – הפועל קריית שמונה 0:0 . שוער הפועל קריית שמונה גיא חיימוב עוזב את קו שערו ומתקדם לפנים בטרם בעיטת העונשין מ- 11 מ' של שחקן מ. ס. אשדוד רועי בקל . גיא חיימוב מקטין את מידת קו שערו המקורי (אורכו 7.32 מ') במשולש ABC ויוצר קו בסיס חדש וקצר יותר במשולש ADE. בכך הוא מגדיל את הסיכויים שלו לעצור את כדור העונשין. זוהי עבירה מפורשת על החוק שהשדר במגרש דוד הופמן ופרשני האולפן של ערוץ 5 בכבלים התעלמו ממנה ולא דנו בה משום מה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השַדָּר תומר לוי שידר את המשחק המשעמם הפועל עכו – הפועל חיפה 1:1 .

השַדָּר פאדי מוסטפא שידר את המשחק הפועל רעננה – הפועל פ"ת 0:4. רק 900 צופים חזו בו אולם דווקא שם הופקה תמונה טלוויזיונית נקייה מפרסומות עודפות.

58000 (חמישים ושמונה אלף) צופים נכחו בשבעת משחקי המחזור הראשון של ליגת העל בכדורגל. 27000 (עשרים ושבעה אלף) מהם איישו כאמור את אצטדיון "סמי עופר" החדש ביום שני – 15 בספטמבר 2014 במשחק מכבי חיפה – בני סכנין 2:4. "שער לשבת" היא תוכנית חשובה שמסכמת מידי שבוע את משחקי המחזור בליגת העל והליגה הלאומית ומאכלסת בתוכה גם קטעי כדורגל נבחרים מהליגות האירופיות ועוד דיווחי ספורט חדשותיים אחרים אותם מגישה ומשדרת טליה סלנט. למרות בקיאותה בחומר היא חייבת לעבור קורס קריינות. מן הדין לציין כי הפנל של המנחה יונתן כהן , העיתונאים – שדרנים בוני גינזבורג , איציק זוהר, ומשה פרימו (ויונתן עצמו) מתמצא היטב לפרטי פרטים בנעשה בקבוצות ליגת העל ומכיר ומזהה את כל השחקנים על בוריים.

סוף הפוסט מס' 433. הועלה לאוויר ביום רביעי – 17 בספטמבר 2014.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *