פוסט מס' 373.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 373 : הועלה לאוויר לפנות ערב של יום שישי – 4 באפריל 2014.

———————————————————————————————–

פוסט מס' 373. ח"כ נַחְמָן שַי, לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים: אכזבה גדולה מנקודת מבטי. (פוסט 2 מ- 4). פוסט מס' 373. כל הַזְכוּיוֹת שְמוּרוֹת.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : שלשום ביום רביעי – 2 באפריל 2014 פרסם עיתונאי "הארץ" (עיתון הבית שלי) מר גידי וייץ פוסט רחב ידיים שכותרתו הראשית "שותפים להרשעה" . המאמר עוסק בהרשעת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בנטילת שוחד . בגוף המאמר מצאתי התייחסות ל- שותף" ששמו מוכר לי מר אָבְרָהָם נָתַן . אָבְרָהָם נָתַן מונה ב- 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (במקומו של היו"ר הקודם נַחְמָן שַי) . באותם הימים שימש כבר יוֹסֵף בַּר-אֵל מנכ"ל רשות השידור . גם יוסף בר-אל היה מינוי פוליטי כמו אברהם נתן . הפקדתו של אָבְרָהָם נָתַן על רשות השידור בתפקיד הרם של יו"ר הוועד המנהל נעשתה לא בגלל כישרונו הטלוויזיוני והתקשורתי אלא בשל קשריו הפוליטיים . הפקדתם של יוֹסֵף בַּר-אֵל ואָבְרָהָם נָתַן ב- 2002 על ניהול וניווט משותף של רשות השידור היה ניסיון ברור של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון להעמיק את אחיזתו ולפיתתו בשידור הציבורי . היה מדובר בשידור ציבורי מְנֻוָון וחסר אופי בראשות שני מינויים פוליטיים בכירים בדמותם של המנכ"ל יוסף בר-אל והיו"ר אָבְרָהָם נָתַן . אָבְרָהָם נָתַן עזב את רשות השידור בטרם הגיעה כהונתו לקיצה בכוחות עצמו . הוא אומנם לא הודח אך היה ברור שיש לו חלק רב בהתנהלות הקלוקלת של רשות השידור . את יוסף בר-אל נפנפה הממשלה והדיחה אותו ממשרתו הרמה בקיץ 2005 לאחר שהבינה כי מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 היה מעשה מופרך מיסודו . באותם הימים ההם של חשרת עבים בקיץ 2002 נטשתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור של יוסף בר-אל , נחמן שי , ו- אברהם נתן בתום 32 שנות עבודה רצופות על מנת שלא לשוב אליה עוד לעולם . הנחתי את המפתחות על שולחנו של יֹוֵסף בַּר-אֵל . בעת עזיבתי נַדָרְתִּי נֶדֶר כי כף רגלי לא תדרוך יותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור . היה מדובר בעיניי במוסד תקשורת מפואר וראשית דבר הגון שהפך ל- משוקץ . בחלוף תריסר שנים מאז הנֶדֶר מחזיק מעמד . אָבְרָהָם נָתַן שימש יו"ר רשות השידור וגם הוא כנחמן שי לא הותיר בלכתו שום מורשת אחריו , שום גדולה , שום יתרון . הנה התייחסותו של העיתונאי גידי וייץ לאותו מר אָבְרָהָם נָתַן בפוסט משלשום (יום רביעי – 2 באפריל 2014) בעיתון "הָאָרֶץ" שכותרתו היא "שותפים להרשעה".

ראה "הארץ" מ- יום רביעי – 2 באפריל 2014. עיתון "הארץ". התייחסותו של העיתונאי גידי וייץ לאותו מר אברהם נתן לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בפוסט משלשום (יום רביעי – 2 באפריל 2014) בעיתון "הארץ" שכותרתו היא "שותפים להרשעה" . 

בעוד אנוכי כותב את הפוסט הנוכחי , מפרסם העיתונאי מרדכי גילת ושתי הקולגות שלו עוזי דיין ומיכל שבת בעיתון "ישראל היום" של יום שישי – 4 באפריל 2014 כתבת תחקיר ענקית אודות פרשת השוחד בה מעורב ראש הממשלה לשעבר מר אהוד אולמרט. כותרת התחקיר רחב ההיקף קרויה "ואלה ניהלו את המדינה". בכותרות המשנה הנוגעות לפרשה כותבים שלושת העיתונאים כלהלן : "העדות המבישה של אברהם נתן". מדובר באיש שהיה פעם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מי שאמור לשמש בעמדת הניהול הרמה  סמל של טוהר עיתונאי ואתה שוב מבין עד להיכן העמיקה הפוליטיקה הישראלית את אחיזתה ברשות השידור. כל מינויי היו"רים של רשות השידור לדורותיהם היו מינויים פוליטיים שנעשו ע"י ממשלת ישראל. האם אפשר לקרוא בשמו של אברהם נתן (אותו מכנה העיתונאי מרדכי גילת "אברהם נתן בעל העדות המבישה" ו- "חרפת הנציב אברהם נתן") באותה נשימה עם הקודמים לו בתפקיד הרם של היו"רים של הוועד המנהל של רשות השידור כמו ד"ר חיים יחיל, ד"ר וולטר איתן, עו"ד מיכה ינון, ופרופסור רינה שפירא ???

ראה "ישראל היום" מ- יום שישי – 4 באפריל 2014. העיתון "ישראל היום". העיתונאים מרדכי גילת, עוזי דיין, ומיכל שבת מתייחסים לעדות המבישה של מר אברהם נתן מי שהיה פעם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בפרשת השוחד שלקח ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

ראה "ישראל היום" מ- יום שישי – 4 באפריל 2014 . העיתון "ישראל היום". העיתונאים מרדכי גילת, עוזי דיין, ומיכל שבת מקצים Space מיוחד לחרפת מר אברהם נתן מי שהיה פעם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , ואשר נקשר לפרשת השוחד שלקח ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. 

הערה 4 : מכבי ת"א היא עדיין קבוצת הכדורסל הטובה בארץ אולם לא בטוח שהמאמן המוביל שלה מר דיוויד בלאט הוא הטוב בארץ. מכבי ת"א היא קבוצה פגיעה ובלתי מאוזנת למרות שניצחה אמש במינכן את באיירן מינכן 84 : 92 במסגרת המחזור ה- 13 בבית מס' 6 ב- Top 16 של ה- Euroleague . משחקה של מכבי צפוי וגם "כל כך מסורבל…" , כפי שאמר זאת השַדָּר המוביל יורם ארבל. יורם ארבל נקלע בפתיחת השידור הישיר למצוקת Black out משקרא לפתע לגב' אושרת קוטלר מגישת החדשות של ערוץ 10 בשם "מירָב". הפרשן שלו פיני גרשון יצא בעור שיניו כשניבא 5:27 דקות לפני תום המשחק בשעה שמכבי ת"א צעדה ביתרון 86 : 77 על פני באיירן מינכן כי הקבוצה הישראלית תנצח . במכבי ת"א משחק שחקן ציר בשם סופוקליס שחורציאניטיס (2.06 מ') שמפגין כדורסל מכוער וכל כך לא אסתטי ומאידך מככב בה גם קלעי דווין סמית' שמְדַדֶה על רגל אחת וקלע אמש (יום חמישי – 3 באפריל 2014) במינכן נקודה אחת בלבד, ואת הספסל שלה מאייש באורח קבע שחקן חיזוק קרואטי שאיננו משחק כמעט בשם אנדריאה ז'יז'יץ'. הפרשן פיני גרשון החליק שוב בלשונו כשדיווח למיקרופון של ערוץ 10 באחת מהערותיו כי דווין סמית', "אפילו על רגל אחת טוב מריק היקמן". ריק היקמן שמע זאת והחל להפציץ שלשות. בלעדי ריק היקמן מכבי ת"א לא הייתה עוברת אמש את באיירן מינכן. מאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט חש במהירות למצלמת הפרזנטציה ולמיקרופון של ערוץ 10 בתום ההתמודדות. הוא עושה זאת בעיקר לאחר ניצחונות ופחות לאחר הפסדים . אמש (יום חמישי – 3 באפריל 2014) התייצב על הפרקט במינכן בתווך בין יורם ארבל ופיני גרשון והצהיר קבל עם ועדה משהו בסגנון הזה : "המבקרים לא מעניינים אותי…אתם יודעים מה אני שַם עליהם...". מכבי ת"א היא קבוצה כדורסל פגיעה ורגישה וחסרת שיווי משקל ולכן בעלת תנודות חריפות. המאמן הראשי שלה דיוויד בלאט הוא מנווט רווי שגיאות כמי שאחראי ומוביל את בניית הפזל של כוח האדם המרכיב את שורות המועדון. אי אפשר לבסס ניצחונות על קליעה מרחוק. על פי תמונת חמשת המשחקים האחרונים של מכבי ת"א בארץ וב- Euroleague (בתוכם ארבעה הפסדים), הגרוע ביותר טרם התרחש. צריך לזכור שמכבי ת"א אומנם משחקת ב- Euroleague אך היא איננה עוד אלופת המדינה. הבימוי של הטלוויזיה הגרמנית היה מתחת לכל ביקורת. כבר מזמן לא ראיתי בימוי טלוויזיוני כה רשלני ועלוב, שימוש כה מוטעה במצלמות לרבות "חיתוכים" ומעברים כושלים בין מצלמה "X" לרעותה "Y" לחברתה "Z" וכו'. צוות השידור של ערוץ 10 אמש במינכן יורם ארבל ופיני גרשון ידע כבר ימים יפים יותר (מפוזרים, שכחנים, לא מרוכזים דיים, זחוחים, ומסתמכים על המתמטיקה של כדורסל כאילו היא המרכיב היחיד בשידור Play by play. מי שרוצה יכול לבחון את פני הדברים בסרט ההקלטה), אולם לפחות משמשים שניהם מעין השראת Off tube לעיתונות הכדורסל בארץ.

הערה 5 : לפני כמה ימים קראתי בעיתון "הָאָרֶץ" (עיתון הבית שלי) ידיעה מדהימה של העיתונאי אורי משגב כי צוער בבה"ד 1 הודח מקורס קצינים מפני שצייר במחברת שלו פורטרט של אדולף היטלר בנוסף לציורים של מיקי מאוס, הארי פוטר וכו'. גם אני נהגתי בהיותי צוער ב- 1958 – 1957 (מטעם גדוד 12 של חטיבת גולני) בקורס קצינים ב- בה"ד 1 (ליד כפר סירקין)  לשרבט בעת ההרצאות המשעממות (וכאלה לא חסרו שם) כל מיני פרצופים של כל מיני אישים לרבות דיוקנאות שהזכירו גם את אדולף היטלר יימח שְמוֹ וזִכְרוֹ. מפקד בה"ד 1 בימים ההם היה אל"מ יוֹסֵף "יוֹש" הַרְפָּז. מח"ט גולני שלי היה אל"מ אֲהַרוֹן "אֶרְוִוין" דוֹרוֹן, ומג"ד גדוד 12 בחטיבה היה סא"ל שְמוּאֵל עָמִיר. האישים האלו ידעו שאני משרבט גם את דיוקנו של אדולף היטלר (קל לעשות זאת בשל תווי פניו, שפמו, ותסרוקתו) אולם מעולם לא עלה בדעתם להטיל בי דופי בשל כך. טקסט תמונה : מארס 1958. אנוכי יליד גדוד 12 של חטיבת "גולני" מסיים קורס קצינים ב- בה"ד 1 (ליד כפר סירקין). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). טקסט מסמך : ינואר 1958. כל מיני דמויות שרשמתי כצוער בקורס קצינים בעת ההרצאות המשעממות ב- בה"ד 1 (ליד כפר סירקין) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 373. ח"כ נַחְמָן שַי, לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים: אכזבה גדולה מנקודת מבטי. (פוסט 2 מ- 4). פוסט מס' 373. כל הזכויות שמורות.

א. הקדמה קצרצרה.

זהו הפוסט ה- 2 בסדרה בבלוג הזה, הקרוי, " ח"כ נַחְמָן שַי לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים: אכזבה גדולה מנקודת מבטי " . נַחְמָן שַי כיהן תקופה קצרה מהמקובל כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. הייתה לו חזות של ג'נטלמן אולם הוא לא הותיר אחריו שום מורשת , מאומה של זיכרון , ואפילו לא כל צוואה טלוויזיונית . הכהונה הקצרה מטעם הממנים הפוליטיים שלו שימשה עבורו קרש קפיצה למחוזות אחרים . אולם אין להאשים אותו ו/או רק אותו. רבים לפני נחמן שי שכיהנו במשרות כאלה ואחרות של פיקוח ציבורי במסגרת חֲבֵרוּת ב- וועד המנהל ובמליאת רשות השידור, ראו במוסד התקשורת הציבורי קרש ניתור כמו בתחרויות בקפיצה לרוחק ובקפיצה משולשת בא"ק אולם לא בעבור הישגים ספורטיביים אלא אחרים בדרך לצמרת השורות הפוליטיות. למשל דליה איציק. למשל סילבן שלום. ועוד רבים אחרים.

מר נַחְמָן שַי התמנה ע"י ממשלת ישראל ליו"ר רשות השידור אחרי אולימפיאדת סידני 2000 . לא בגלל כישוריו לא בשל קשריו הפוליטיים. אני שונא מינויים פוליטיים בעיקר עכורים . עם מינויו לתפקיד הפקח הציבורי העליון של רשות השידור החלה מלחמת שליטה בינו לבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל על דמותו של ערוץ 1 התְּכָנִית והכלכלית. קרב שדמה לעסקנות פוליטית ולא ל- דוּ קְרָב בין שני מנהיגי שידור טלוויזיוניים שאמורים לשכלל את השידור הציבורי ולהציב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפסגת התקשורת של מדינת ישראל . הדוגמאות רבות מספור . חלק מהן נשאו נימה מפלגתית – פוליטית. נחמן שי התנגד התנגדות נמרצת לתשלומי זכויות השידורים הבלעדיות שהרעפנו מידי שנה בשנה על מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי היה אוהד מוצהר ומושבע של שתי קבוצות הכדורסל והכדורגל של מועדון הפועל ירושלים. אפשר היה לראות אותו יושב ביציעי המגרשים לבוש חולצה אדומה. מעת לעת התריס כלפיי מדוע צריך לשלם כל כך הרבה כסף תמלוגי זכויות שידורים לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי ולא להפריש משהו גם לקבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים בראשות היו"ר מר דני קליין שנחשבה לטובה ומעוררת עניין בקנה מידה ארצי . הסברתי לו שוב ושוב כי כמי שמנווט את שידורי הספורט בערוץ 1 הציבורי ומפיק ועורך אותם אני הולך (כ- אידיאולוג) צמוד ושלוב זרוע עם אלופת המדינה באשר היא. "זוהי תורתי והשקפת עולמי הטלוויזיונית. אנוכי הולך בשמה של רשות השידור עם הטובים ביותר . רשות השידור איננה מאזני צדק. בין השאר היא חייבת לדאוג גם לעצמה. חלק מתפקידיה הרבים הוא גם ללקט רייטינג. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה אמורה לפגר אחרי ערוץ 2 ו/או אחרי ערוץ 5 בכבלים רק מפני שמישהו המציא לה את השם "השידור הציבורי", אמרתי לו. נחמן שי יצא מדעתו מרוב כעס. בשלב מסוים הוא ראה בי מעין "נציג" תמיכה של מכבי ת"א ברשות השידור. הוא לא הסתיר זאת ואמר לי בכמה הזדמנויות כי אני מעריץ עיוור של מכבי ת"א. זה היה כמובן קשקוש מוחלט. יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי עמד בראש קבוצת כדורסל שהפכה לסחורת שידור טלוויזיונית מבוקשת. כאן זה התחיל ופה זה נגמר. הפגישות שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם שמעון מזרחי במהלכן של רבע מאה של שנים התקיימו רק במקום אחד. משני צידי המתרס של שולחן ניהול המו"מ על זכויות השידורים של המועדון . שמעון מזרחי רצה את נוכחות מצלמות הטלוויזיה שלי במשחקים שלו תמורת ממון , ואילו אני רציתי להציבן שם אך לשלם לו תשלום מינימאלי . מעולם לא נפגשנו באופן פרטי – אישי במסגרת עבודתי כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שמעון מזרחי עניין אותי כאובייקט שידור בלבד . לא מעבר לכך . אני יודע שמקורביו הפוליטיים של נחמן שי ביניהם אנשים נכבדים, רציניים, ומוערכים כמו ח"כ אוֹפִיר פִּינֶס ממפלגת העבודה (נבחר ל- ח"כ בבחירות 1996 לכנסת ה- 14 וב- 2001 התמנה למזכ"ל המפלגה במקומו של רענן כהן) וגם ח"כ מוסִי רָז (נבחר בשנת 2000 לכנסת ה- 15, ומי ששימש יו"ר הנהלת מפלגת מר"צ וגם מזכ"ל "שלום עכשיו" בשעתו) – תלו בו בשעתו תקוות רבות כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. הם רצו גיוון, תחליף, ושינוי מיידי בעדיפויות שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אחת המשאלות שלהם הייתה לדחוק , להאיץ , ולמצוא דרך להגביל את יוזמות הניהול שלי הנוגעות להתקשרות שלי בשם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מכבי ת"א. הם רצו שאשדר ישיר ואכסה גם את המועדון שלהם הפועל ירושלים בכדורסל. 

ב- 11 (יום שישי) וב- 13 (יום ראשון) במאי 2001 העברנו בשידורים ישירים מהיכל "ברסי" (Bercy) בפאריס את טורניר ה- Final four של הכדורסל האירופי , אירוע טלוויזיוני סוּפֶּר מְבוּקָש בעל חזות מִדְרוּג עצומה , בו ניצחה מכבי ת"א במשחק הגמר את הקבוצה היוונית פאנאתאנאייקוס אתונה 81 : 67 וזכתה בגביע הכדורסל היוקרתי האירופי של ה- Euroleague / Suproleague. במאי 2001 החזיקה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בבכורה משולשת : אלופת אירופה , אלופת הליגה בארץ, ומחזיקת גביע המדינה. הזכייה בשלושת התארים באה מייד לידי ביטוי במו"מ החדש בינינו לבינם חודש מאוחר יותר ב- 14 ביוני 2001 על גובה תשלום זכויות השידורים לעונת 2002 / 2001. המו"מ הקשה והיקר התנהל במסעדה "האיטלקייה הקטנה" של מר חֵן שַפִּירָא ברוחוב מונטיפיורי בתל אביב.

ב. יום חמישי – 14 ביוני 2001 . מסעדת "האיטלקייה הקטנה" של מר חֵן שַפִּירָא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. כלכלה טלוויזיונית. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נַחְמָן שַי (וחבריו) ראו במועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל יריב של קבוצתם הפועל ירושלים. אנוכי ראיתי במכבי ת"א סחורת שידור מסוג משובח מניבת רייטינג שמקומה על מַדָף השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.   

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התלבט אך לבסוף השתכנע בצורך לרכוש את זכויות השידורים של מכבי ת"א. שנינו ידענו שנצטרך לתגמל ולשלם הרבה למועדון כדי לשמר את נֶכֶס השידור הבלעדי לעצמנו. לעו"ד שמעון מזרחי היה אינטרס מובהק שהשידור הציבורי ימשיך להחזיק בזכויות השידורים של המועדון אך הוא ביקש תמורה מלאה על כך.

אני מציץ ביומני וברשומותיו. ביום חמישי – 14 ביוני 2001  נפגשה הנהלת רשות השידור ואנוכי באחת בצהרים למו"מ המכריע עם יו"ר קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי ומנכ"ל המועדון מר אָמִי אֵשֶל במסעדה איטלקית קטנה , נידחת ושקטה של מר חֵן שפירא בקצה רחוב מונטיפיורי בתל אביב . קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א זכתה בפאריס בגביע אירופה ב- 13 במאי 2001. במו"מ שהתפתח עם עו"ד שמעון מזרחי לקראת עונת המשחקים והשידורים של עונת 2002 – 2001, היינו נחושים מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי לאחר לא מעט לבטים, לשלם למועדון שהיה אלוף אירופה, אלוף ישראל, ומחזיק גביע המדינה בכדורסל סכום של  6.600000 (שישה מיליון ושֵש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר תמורת זכויות השידור הבלעדיות שכללו כ- 24 משחקים בעונה. לרוע המזל יאיר שטרן כבר לא היה בסביבה. ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) נותר מחוץ לתמונת המו"מ. רבים ברשות השידור התנגדו להסכם היקר. אחד השיקולים של מנכ"ל רשות השידור ושלי שהִנחוּ אותנו לשלם את הסכום הגדול הזה לאלופה הייתה העובדה שנותרנו ללא הכדורגל הישראלי. מכבי ת"א הוכיחה את עצמה באופן שיטתי כאובייקט שידור מוצלח הפונה לקהל רחב , מניב רייטינג נאה , וסוגר משבצת שידור שבועית בערבי חמישי בשבוע בלוח הציבורי של הטלוויזיה הישראלית. אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994 והחשש לאבד עוד אובייקט מסורתי רָב השנים שלנו למקורות השידור האחרים והמתחרים בנו במדינת ישראל , ערוץ 5 (ערוץ הספורט בטלוויזיה בכְבָלִים) ו- ערוץ 2 , דחף אותנו לשלם את מה ששילמנו. רק מי שהשתתף אי פעם בניהול מו"מ תחרותי הדן ברכישת זכויות שידורים בעידן שוק הטלוויזיה הרָב ערוצית מכיר את אווירת הפחד, החרדה, והחששות המלווים את המו"מ. רק איש טלוויזיה שניהל משאים ומתנים תחרותיים (זכה וגם הפסיד בהם), מכיר את שמחת הניצחון ואת ייסוריי התבוסה. רק איש טלוויזיה שניהל מו"מ תחרותי אודות אירועי ספורט נכספים והפסיד לערוץ טלוויזיה מתחרה , מכיר את עוצמת תחושת המפלה והאכזבה הנוצרת בעת שסחורת השידור היוקרתית והמבוקשת נודדת ליריביך. אני הכרתי היטב את שני צִדֵי המטבע את גִיל ושמחת הניצחון אך לדאבון לב גם את עִיצבון ותוגת ההפסד.

קַל מאוד לשבת מהצד ולבַקֵר את הנושאים ונותנים בעיקר כשאינך נושא באחריות לתוצאות המו"מ. ההיסטוריה הארוכה של השתתפותי במו"מ הרבים והמורכבים שניהלה רשות השידור לצורך רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט החשובים והרלוואנטיים לימדה אותי כמה לקחים חשובים . הראשון שבהם – סמוך על יכולתך, כשרונך, והגיונך. אל תקשיב יותר מידי לעצותיהם של אחרים . ממילא כשאתה נעצר ומתעכב בשלב מסוים במו"מ בשל המכשול הכספי הגבוה ובסופו של דבר מוותר בשל רצונך לשמור על הכסף הציבורי הִנך מותקף ע"י המבקרים , בטענה שנכשלת. כשאתה מצליח להשיג את החוזה הנכסף עַטִים עליך אותם המבקרים כעַל טֶרֶף באשמת בזבוז כספי ציבור. בכל מקרה אתה לבד ואינך יכול לחלוק את האחריות עם איש. צריך לקחת בעירבון מוגבל את הביקורת ולשים אותה בפרופורציה מפני שאותם האנשים המבקרים אותי אינם נושאים בשום אחריות טלוויזיונית מהסוג שאנוכי נשאתי בה. תפקידם לבַקֵר ותפקידי לסמוך על הגיוני .

המו"מ היקרים של הטלוויזיה עם הוועדות המארגנות בארץ ובעולם על רכישת זכויות השידורים נושאים עִמם היבטים שונים , פסיכולוגיים וחומריים. הראשון – הוא כמה כסף עומד לרשותך שתמיד איננו מספיק. האחר – זיכרון העבר ולקחיו. היבט נוסף : גודל השוּק ומי רודף אחריך. שיקול נוסף : מה הרווחת ומה הפסדת בשנים האחרונות ומה נותר בסַל הקניות שלך . והפסדנו הרבה. ב- 1992 , בתקופת מנכ"ל רשות השידור מר אריה מקל ויוסף ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל הפסדנו כליל את זכויות השידורים של הכדורסל הישראלי לערוץ 5 . ב- 1994, בתקופת מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן הפסדנו באופן טוטאלי את זכויות הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו העיקריים ליגה וגביע (היו שייכות לנו באופן בלעדי ובלבדי במשך רבע מאה של שנים 1993 – 1968) – לערוץ 2 הצעיר והעשיר. עכשיו במו"מ החדש שהתנהל ב- 14 ביוני 2001 במסעדה ה"איטלקייה הקטנה" של מר חן שפירא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב, שאפנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ואנכי להשיג את זכויות השידורים של מכבי ת"א, כמעט בכל מחיר. היינו נחושים שלא להפסיד את זיכיון השידור של קבוצת הכדורסל הטובה בישראל ובאירופה למתחרינו . לפתע התברר כי אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם היו"ר נחמן שי עלולים לפַרֵש את נחישות היֶתֶּר שלנו כמכשלה ואת הדבקות במשימה לחִיסַרוֹן . אוּרִי פּוֹרָת ואנכי חששנו להיוותר ללא כלום. יראנו את העובדה כי במידה והשידור הציבורי יאבד גם את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א (בנוסף לאובדן הכדורגל הישראלי), יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת הנוגעות לאיכות הערוץ . גם מורליות.

לקראת המו"מ עם האלופה המשולשת מכבי ת"א לעונת המשחקים 2002 – 2001 קיימנו אורי פורת ואני שיחות הכנה טרם הפגישה המסכמת עם עו"ד שמעון מזרחי . מצב רוחו לבש ופשט צורה . ידענו שנדרש לשלם סכום גדול. מכבי ת"א הייתה לא רק אלופת ישראל ומחזיקת גביע המדינה , היא הייתה אלופת אירופה. אורי פורת ז"ל ואנוכי סקרנו את ההיסטוריה של מסכת התשלומים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בחמש השנים האחרונות . בעונת 1998- 1997 ניאות מוטי קירשנבאום לשלם למכבי ת"א סכום של  3.500000 ( שלושה מיליון וחצי) דולר בתוספת כל ההכנסות האפשריות משקופיות החסות . בעונת 1999- 1998 הסכים אורי פורת לשלם למכבי ת"א 4.300000 (ארבעה מיליון ושלוש מאות אלף) דולר, שוב בתוספת ההכנסות הכספיות משקופיות החסות על פי תקדים מוטי קירשנבאום . בעונת השידורים הבאה של 2000 – 1999, למרות שעודד קטש כבר עבר לשחק בשורות אלופת יוון קבוצת פאנאתאנאייקוס שילמנו למכבי ת"א  5.000000 (חמישה מיליון) דולר עבור העונה הרגילה ועוד  400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר לערוץ הספורט תמורת שידורי ה- Final four בסלוניקי ב- 18 וב- 20 באפריל של שנת 2000. בעונת 2001 – 2000 הייתה מכבי ת"א סגנית אלופת אירופה והסכום טפח ל- 5.800000 (חמישה מיליון ושמונה מאות אֶלֶף) דולר.

הערה : החוזים ופרטי התשלומים המדויקים ששילמה רשות השידור למכבי ת"ר בשנים 2006 – 1969 נמצאים בספר עב הכרס בן 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי וקרוי "הקשר הסימביוטי". הספר מסביר מנקודות מבט שונות לרבות תּוֹכֶן, כלכלה, וטכנולוגיה טלוויזיונית מדוע ראו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור צורך לצעוד שלובי זרוע עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במשך 37 (שלושים ושבע) שנים.

טקסט תמונה (1) : שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס "הקשר הסימביוטי" בן 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי בשנים 2012 – 1999 אודות ההתקשרות הממושכת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במשך 37 שנים בין 1969 ל- 2006. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : שער הכריכה האחורי של הספר עב הכרס "הקשר הסימביוטי" בן 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי בשנים 2012 – 1999 אודות ההתקשרות הממושכת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במשך 37 שנים בין 1969 ל- 2006. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שעה לפני הפגישה המכרעת עם עו"ד שמעון מזרחי , התכנסה הנהלת רשות השידור בבר – קפה קטן "לה – סנטראל" השוכן בשדרות רוטשילד בתל אביב . בפגישה נכחו מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת , מ"מ מנהל הטלוויזיה יָאִיר אַלוֹנִי, סמנכ"ל הכספים מוֹטִי לֵוִי, ואנוכי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ערכנו חזרה על "שיעורי הבית" שלנו . אוּרִי פּוֹרָת ביקש ממני להציג את הפרזנטציה שלי בפני עמיתיו על מנת לשכנע גם אותם בצורך לחתום על חוזה כספי חדש ויקר עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. לכולנו היה ברור ש-נדרש לשלם סכום מפליג בתנאֵי התחרות הטלוויזיונית הפרועה הקיימים בארץ. התייעצנו בינינו לבין עצמנו כמה נִדָרֵש לשָלֵם הפעם והאם יש ביכולתה של רשות השידור לעמוד במעמסה הכספית הזאת. היה ברור עכשיו למנכ"ל רשות השידור טרם המו"מ כי אנחנו מתכוונים לנהוג על פי המסורת הישנה. יש בדעתנו לחתום על חוזה שידורים נוסף עם מכבי ת"א במשחקיה באירופה ולא עם שום קבוצת כדורסל ישראלית אחרת ולוּ במחירים מופחתים המוצעים לנו. הפועל ירושלים התדפקה כרגיל על דלתות רשות השידור אך נדחתה באדיבות מפני שלא הייתה האלופה . בתום הפגישה ב- "לה – סנטראל" נסעו אנשי צוות המו"מ במכוניות שלהם למסעדת "האיטלקייה הקטנה" של חֵן שַפִּירָא בקצה רחוב מונטיפיורי בתל אביב. אני כהרגלי נעתי רגלית לאזור הקרבות. היו"ר עו"ד שמעון מזרחי ומנכ"ל המועדון אַמִי אֵשֶל כבר המתינו לנו שָם. החלה ההתמודדות ראש בראש . במו"מ עם מכבי ת"א בקיץ 2001 לא התכוונו לשלֵם לעו"ד שמעון מזרחי סכום של  6,600000 (שישה מיליון ושש מאות אֶלֶף) דולר. המסעדה הייתה ריקה מאדם. רק נציגי רשות השידור ואנשי מכבי ת"א הצטופפו סביב שולחן אחד בקדמת המסעדה. הדינמיקה התחרותית של המו"מ הזה הייתה קשוחה והחלה להתגלגל במדרון. מסגרת הכספים שלוֹ נפרצה. לפגישת המו"מ עם מכבי ת"א שהתנהלה תוך כדי ארוחת צהריים איטלקית מקסימה ויין מרלו הצטרף גם הבַּקָר הראשי של השידור הציבורי הראשי הלא הוא יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בכבודו ובעצמו. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת נהג בהיגיון כשביקש בצעד חריג וחסר תקדים מיו"ר הועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי אוֹהֵד מוצהר של הפועל ירושלים הסגנית הנִצחית של מכבי ת"א להשתתף גם כן בפגישת המו"מ עם מכבי תל אביב. הוא היה זקוק לתמיכתו של היו"ר. שום יו"ר של הוועד המנהל של רשות השידור בשום תקופה לא נטל מעולם חלק במו"מ מקצועי לרכישת זכויות שידורים של אירועי ספורט רלוואנטיים. נַחְמָן שַי – כן. השתתפותו של מר נחמן שי בצוות המו"מ עם מכבי ת"א הייתה חידוש מפליג אולי בגלל שאוּרִי פּוֹרָת ידע עכשיו שאין מנוס מלהיענות לתביעת אלופת אירופה שדרשה לשלם לה תמורת הזכויות הבלעדיות סכום כספי של יותר מ-  6.000000 (שישה מיליון) דולר לעונת שידורים אחת . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ידע שהוא זקוק לגיבוי ציבורי של חברי הוועד המנהל של רשות השידור כדי לשלם למכבי ת"א סכום עתק שכזה . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לא ידע שמר נחמן שי הוא אוהד מושבע ומוצהר של קבוצת הפועל ירושלים הלובש חולצת "T – Shirt" אדומה בעת משחקיה, וכי מנהלי הפועל ירושלים וכמה חברי כנסת ממפלגת מֶרֶ"צ ומפלגת העבודה כבר פנו אל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, והעירו לוֹ כי ההסכם הכספי בין מכבי ת"א ורשות השידור איננו צודק, ומפלה לרעה את הפועל ירושלים וקבוצות אחרות בליגה.

בפגישות מו"מ מהסוג הזה בין רשות השידור לבין הוועדות המארגנות בהן הקרואים ממלאים את כרסם באוכל, אנוכי נוהג תמיד לבחור לי כיסא לישיבה מול מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולעולם לא לצִדוֹ. רוב הסיכומים בין שני הצדדים הנושאים ונותנים מושגים תוך כדי האכילה. לאורי פורת יש סגנון דיבור אישי המיוחד ואופייני רק לו. הוא מדבר בשקט רב. הוא כמעט לוחש. הִנְךָ יושב וסועד לצִדוֹ אך קשה לשמוע אותו . אתה פשוט לא מצליח להבין מה הוא אומר . אני לא אוכל הרבה אך רעש השיניים הטוחנות שלי תמיד גובר על תהודת קולו. גם בעֵת הישיבה מולו אני ממעט לאכול מפני שאני עסוק במאמץ להקשיב ולהאזין לדבריו, קורא ובוחן את תנועות שפתיו כדי לא להחמיץ מילה. אסור לי לפספס אותו. גם הפעם הזאת נהג אורי פורת כהרגלו. מנכ"ל רשות השידור האָהוּב אמר דברים חשובים אך לחש אותם. סִינֵן אותם מבין שיניו. המסגרת התקציבית המודולרית שאותה קבענו אורי פורת ואנוכי נסבה על סכום מֵרַבִּי של 5.800000 (חמישה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. מכבי ת"א התעקשה על 7.000000 (שבעה מיליון) דולר. יראנו מאוד את מתחרינו מפני שראינו במכבי ת"א אובייקט שידור מוצלח. היינו לבד במסעדה האיטלקית של חֵן שפירא אך לא בודדים במו"מ. רוּחוֹת הַרְפָאִים של ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים שוטטו להן בחלל באין מפריע ונָשְפוּ בעורפינו. אורי פורת ואנכי ראינו היטב את צלליותיהם מטיילות בין שולחנות המסעדה הריקה. הֵן האיצו בנו להעלות את המחיר ואיימוּ על הישגיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אוּרִי פּוֹרָת ואנכי חשנו מאוימים . הרָף האמיר ל-  6.200000 (שישה מיליון ומאתיים אלף) דולר. במצב כזה אוּרִי פּוֹרָת ואני חשבנו שאין טעם ואסור לאַבֵּד את מכבי ת"א לערוץ 2 או לערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) רק בשל תשלום של  400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר נוספים. הסכמנו לצעוד קדימה ולהרחיק לכת . המחיר טיפס ל-  6.600000 (שישה מיליון ושש מאות אלף) דולר . שוב ליוותה את אורי פורת ואותי התחושה שאם הגענו עד הלום צריך להבליג ולשָלֵם. אין דרך אחרת מלעשות זאת אלא לוָודֵא שנֶכֶס השידור לא ייפול לידיהם של המתחרים שלנו ויישאר בידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. גם רדיו "קול ישראל" יהיה רשאי להיהנות משידורים ישירים של משחקי מכבי ת"א על גביע אירופה לאלופות – בארץ ובאירופה. זאת הייתה נחמה יקרה אך יחידה. נחמן שָי שחזה בכל מהלכי המו"מ במסעדת "האיטלקייה הקטנה" היה המום. הוא מעולם לא ניהל מו"מ שכזה ולא הכיר את ההיסטוריה הארוכה של "הקשר הסימביוטי" בין שני הגופים . הוא הסכים כמי שקפאו השֵד למהלכים האדיבים של מנכ"ל רשות השידור ושלי כלפי מועדון מכבי ת"א . מראה פניו הסגירו את רחשי ליבו. הוא העריך את אורי פורת הערכה מקצועית מועטה (אם בכלל) במסווה של המפקח על הכסף הציבורי ורחוק מלהיות חסידה של מכבי ת"א, אך במסעדה הצטייר כג'נטלמן. אורי פורת הזמין את נַחְמָן שַי להצטרף אליו למו"מ. זה היה יו"ר הוועד המנהל המנסה להצטייר כשומר הקופה הציבורית ובד בבד משמש אוהד פעיל, רשמי, ומוצהר של קבוצת הפועל ירושלים, ובעל אינטרס מובהק שקבוצתו האהודה תשודר אף היא על מסך הטלוויזיה הציבורית . נחמן שָי נכח במשחקיה של קבוצתו הירושלמית האהובה עליו משכבר הימים . מצלמות הטלוויזיה שלי הנציחו אותו יושב בין האוהדים הירושלמים כשהוא לבוּש בחולצה האדומה של המועדון (ללא שום הסתייגות) בעודו נושא בתפקיד הרשמי של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. דבר כזה לא היה עולה מעולם בדעתו של אורי פורת ללבוש חולצה צהובה במשחקי מכבי ת"א בהיכל הספורט יד אליהו .

נחמן שָי התענג על האוכל האיטלקי אך הקשיב בחרדה גוברת והולכת לנפתולי המו"מ ולתוצאה הסופית שלו. הוא היה אוֹהֵד מוצהר של אגודת הפועל ירושלים ומעריץ נלהב של שתי קבוצות הכדורגל והכדורסל שלה. הוא נחשב בעיניי לאיש מוּטֶֶה ולא אמין. עיניו היו נשואות לעבר יריבתה של מכבי ת"א קבוצת נעוריו הפועל ירושלים. הוא התנגד מראש לכל מהלך מוניטארי שתומך בהתקשרות רשות השידור עם אלופת מדינת ישראל ואירופה בכדורסל . נדמה לי שגם מנכ"ל רשות השידור לא ראה בו מופת של יושרה. באותו יום חמישי – 14 ביוני 2001 בשעה אחת בצהריים הערים יו"ר הוועד המנהל נחמן שָי קשיים על מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . הוא התנגד בתחילה לשלם סכום של  6.600000 (שישה מיליון ושש מאות אלף) דולר לעונה אחת למכבי ת"א . לקח לוֹ זמן להשתכנע שהדבר נחוץ . את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי הפסדנו ב- 17 במאי 1994. לא היה לי כל חשק להפסיד גם את זכויות השידורים של מכבי ת"א בכדורסל ב- 14 ביוני 2001. לבסוף הסכים לחתום על עסקת הענק אך התנה את חתימתו בהבאתה לאישורו של הוועד המנהל כולו. אורי פורת ראה חשיבות ציבורית עליונה בהשתתפותו של נחמן שָי במו"מ והסכמתו בסופו של דבר לחתום על ההסכם היקר. גם מוטי לוי (סמנכ"ל הכספים החלש של רשות השידור שמעולם לא העפיל לקרסוליו של קודמו בתפקיד יוחנן צנגן) חתם על ההסכם בידיים רועדות. יאיר אלוני שלא היה בקי בהיסטוריית המו"מ עם מכבי ת"א העניק גיבוי אוטומטי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת האיש שמינה אותו שנה קודם לכן לתפקיד הרָם של מ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן.

בתום המו"מ לחצתי את היד לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולמר אָמִי אֵשֶל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סינן אף הוא מבין שיניו דברי תודה לאנשי מועדון מכבי ת"א. חוזה שידורים הבלעדי העניק לנו את הזכות לשדר ישיר את משחקי הקבוצה בעונת המשחקים של 2002- 2001 פלוס אופציה לחתום על הסכם נוסף עם המועדון לעונת 2003 – 2002, תמורת 7.100000 (שבעה מיליון ומאה אלף) דולר. התבוננתי באורי פורת. הוא היה חיוור ולבן כצבע הקיר. חיבקתי ונישקתי אותו בעוד כולם מתפזרים ונוטשים את המסעדה . בעודי מאמֵץ אותו אל לִבִּי אַץ נחמן שַי המזועזע לספר את קורותיו לסגניתו , המשנה ליו"ר הוועד המנהל גב' אַהוּבָה אוֹרֶן. מנכ"ל רשות השידור ואנוכי נשארנו לשיחת סיכום קצרה בארבע עיניים. היה ברור שנפל דבר. אורי פורת טרם נרגע מהסכמתו לשלם סכום אדיר של  6.600000 (שישה מליון ושש מאות אלף) דולר עבור עונת שידורים אחת לקבוצת ספורט, תהא אשר תהא, גם כשמדובר במועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. הוא גם לא היה בטוח ומשוכנע לחלוטין שכוחות האוֹפֶל של ערוץ 2 וערוץ 5 אומנם פעלו ואיימו מאחורי הקלעים על ההגמוניה של רשות השידור. הסתכלתי עליו. הוא לא היה רגוע. לרגע אחד אבד לו ביטחונו העצמי. היה נדמה לאורי פורת שלא ניהל נכון את המו"מ מול עו"ד שמעון מזרחי. ליוותה אותו תחושה חזקה של ניצחון פירוס. משהו כמו עוד ניצחון כזה ואבדנו. אורי פורת אהב את מכבי ת"א אך חש שהסכים לשלם למכבי ת"א יותר ממה שהיה נחוץ. הצרה היא שבמו"מ מהסוג הזה לעולם לא ניתן לבדוק האם באמת שילמנו יותר מידי והיכן ניצב גבול התשלומים המדויק.

הייתי בקי, מחושב, וזהיר בדרכי הכלכלה הנפתלות של המו"מ הרבים במשך 32 שנים שדנו ברכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים. אורי פורת סמך עלי לחלוטין אך הוא היה בכל זאת המאופק מבין שנינו . אני הייתי האיש שגרר ודחף אותו לחתום על חוזה השידור הכספי היקר, קרוב לשבעה מיליון  דולר, שהוענקו למועדון ספורט פרטי. והוא חתם. הוא היה מנכ"ל רשות השידור והאחריות העצומה רבצה ראשית דבר על כתפיו. שנינו לא ידענו בדיוק אם לשמוח על הרכישה החשובה כשלעצמה או להתעצב על התשלום העצום. 6.600000 (שישה מיליון ושש מאות אלף) דולר אינם הולכים ברגל. נהגו האישי גבי אוחנה כבר המתין לו ליד המסעדה כדי להביאו לביתו בראשון לציון. "תשמע", אומר לי אורי פורת כשהוא מסנן מבין שיניו ומוסיף , "נחמן שי לא אוהב אותנו ולא את מכבי ת"א וזה אני אומר בלשון המעטה. נשארה לנו עוד עבודת שכנוע בוועד המנהל של רשות השידור". בתום המו"מ וארוחת הצהריים הושג כאמור הסכם עקרוני בין שני הצדדים, בו נקבע כי רשות השידור תרכוש את זכויות השידורים הבלעדיות של משחקי מכבי ת"א באירופה לשנתיים. תמורת השידורים בעונת 2002 – 2001 תשלם רשות השידור סכום של 6.600000 (שישה מיליון ושש מאות אלף) דולר, ובעונה שלאחריה 2003 – 2002 תוסיף רשות השידור למכבי ת"א כ- % 7.0 ותשלם לה תשלום של 7.100000 (שבעה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר. ההסכם היה טעון כאמור אישור של ועדת התוכניות של מליאת רשות השידור והוועד המנהל של רשות השידור. נכונה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ו- לי "וִויָה – דוֹלוֹרוֹזָה".

למי שלא זוכר. בתאריך 17 במאי 1994 סבר מנכ"ל רשות השידור דאז מרדכי "מוטי" קירשנבאום כי תשלום זכויות השידורים להתאחדות הכדורגל הישראלית על סך של  5.000000 (חמישה מיליון) דולר לעונה אחת ו/או 15.000000 (חמישה עשר מיליון) דולר לשלוש שנים של 1997 – 1994 הוא סכום גבוה מידי . מוטי קירשנבאום איש חכם ובעל היגיון נרתע מהסכום . יתירה מזאת . הוא היה בטוח שלערוץ 2 הצעיר בראשותם של המנכ"לים של זכיינית "רשת" דן שילון ויוחנן צנגן , מנכ"ל זכיינית "קשת" אלכס גלעדי , ומנכ"ל זכיינית "טלעד" עוזי פלד שהתחרו גם הם על רכישת הזכויות אין את הסכום הנדרש . בהנחה שלערוץ 2 אין עדיין את סכום המינימום המבוקש בן 5.000000 (חמישה מיליון) דולר ביד (לעונה) , מוטי קירשנבאום אפילו לא ניגש למכרז . התוצאה ידועה והשאר היסטוריה . מוטי קירשנבאום הפסיד וערוץ 2 זכה במפתיע בבכורה וקנה את סחורת השידור עבור עצמו לשלוש השנים הבאות של 1997 – 1994 . התבוסה של רשות השידור באותו יום שלישי ההוא של 17 במאי 1994 הייתה סנסציונית משלוש סיבות . הסיבה הראשונה : את המו"מ מטעם רשות השידור ניהל האיש שניצב ב- "Top  Hierarchy" של הרשות הלא הוא מנכ"ל רשות השידור בכבודו ובעצמו בעל המוניטין מרדכי "מוטי" קירשנבאום. דווקא הוא נכשל והובס ללא קרב. הסיבה השנייה : התברר כי מוטי קירשנבאום רווי ביטחון עצמי היה נטול מודיעין מדויק בעת המו"מ באשר לכוונותיו הנסתרות של נציגי ערוץ 2 מר אלכס גלעדי ומר דיוויד פדרמן. הצמד הזה אָלֶכְּס גִלְעָדִי ודֵיוִויד פֶדֶרְמַן היה לא רק אמביציוזי אלא גם נחוש הרבה יותר מעבר להערכותיו של מנכ"ל רשות השידור. מוטי קירשנבאום העריך משום מה שלערוץ 2 הצעיר (על שלוש זכייניותיו "רשת", "קשת", ו- "טלעד") אין די ממון כדי לרכוש את סחורת השידור הטלוויזיונית הספורטיבית ולא התייצב כלל למִכְרָז שהתקיים כאמור ביום שלישי בצהריים של 17 במאי 1994 במשרד התאחדות הכדורגל באצטדיון רמת גן .ערוץ 2 זכה בבכורה ללא קרב . הסיבה השלישית : הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 החזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הישראלי במשך 25 (עשרים וחמש) שנים רצופות מ- 1969 ועד 1994 . היא ראתה בכדורגל הישראלי נכס שידור מובהק שאין לוותר עליו ולפתע הפסידה אותו ללא כל אזהרה והכנה מוקדמת של דעת הקהל . המדינה הייתה כמרקחה . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי , "סמן ימני" , הדן בזכויות השידורים היקרות והמופלגות של הכדורגל – בארץ ובעולם . הספר "סמן ימני" הוא אחד מתוך סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שאנוכי חוקר וכותב אודות קורות ותולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ וקרויה בשמה הכולל "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

שילמנו בסופו של המו"מ ב- 14 ביוני 2001 עם מכבי ת"א יותר מאשר תּכננו בתחילתו . זה היה מזמן לפני 13 שהים אולם אני זוכר כל פרט מהאירו . נזכרתי לפתע במו"מ האולימפי שניהל רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) נשיא חטיבת הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בינואר 1984 בלוֹזַאן – שווייץ על רכישת זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף של קאלגארי 1988 . ABC תִּכננה בראשית המו"מ לשלם מאכסימום  275000000 (מאתיים שבעים וחמישה מיליון) דולר ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) . בסופו של המו"מ היקר והמורכב חתמה על הסכם של 309000000 (שלוש מאות ותשעה מיליון) דולר . פער של 34000000 (שלושים וארבעה מיליון) דולר בין ראשית המו"מ ועמדת הפתיחה לבין פוזיציית הסיום שלו . המחירים ש- ABC שילמה לוועד האולימפי הבינלאומי ב- 1984 ורשות השידור למכבי ת"א ב- 2001 שונים כמובן לחלוטין אך הנסיבות דומות. רוּן אָרְלֶדְג' הסכים לשלם סכום מטורף שכזה מפני שבעורפו נשפו שני מתחריו הגדולים רשתות NBC ו- CBS. אנחנו הסכמנו לשלם מפני שפחדנו שאובייקט השידור היוקרתי ייפול בידיהם של ערוץ 2 ו/או ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים). ראה שוב הספר, "סמן ימני", שעוסק בזכויות השידורים המופלגות של הכדורגל – בארץ ובעולם.

אורי פורת חשב ב- 14 ביוני 2001 שהשתתפותו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי במו"מ היקר והמורכב , תועיל ותסייע בידו לעַצֵב לוח שידורים בערוץ הציבורי כלבבו. הוא טעה. הוא לא העריך נכון את הסיטואציה הפסיכולוגית החדשה שהתוותה בתוככי רשות השידור . כלומר : סלידתו של נחמן שי והאנטגוניזם שלו כלפי מכבי ת"א – מחד והערצתו את הפועל ירושלים – מאידך. נפתחה חזית עימותים חדשה בצמרת רשות השידור. פחות מחודשיים אח"כ כבר לא נשא אורי פורת ז"ל בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור. באוגוסט 2001 התפטר מתפקידו בלחץ אווירה ביקורתית מאסיבית, לחוצה, ואנטגוניסטית, כמעט חזית אחת – שנוצרה נגדו ב- Board הציבורי של רשות השידור ובראשו נַחְמָן שַי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וסגניתוֹ גב' אַהוּבָה אוֹרֶן ז"ל. חבר וועד מנהל נוסף של רשות השידור אלון אלרואי היה שותף להצרת צעדיו של מנכ"ל רשות השידור . אלון אלרואי שימש בתפקיד יו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור. השלישייה הצעירה והכוחנית הזאת הייתה דומיננטית ולמעשה השתלטה על רשות השידור. אורי פורת חַש שאין לו יותר מה לעשות ברשות השידור. שלוש שנים וארבעה חודשים לאחר שראש הממשלה מר בנימין "ביבי" נתניהו מינה אותו ב- 1 באפריל 1998 להתייצב בפסגת השידור הציבורי, התדרדר ממנה בעל כורחו. בתחילת חודש אוגוסט 2001 פרש אורי פורת מרשות השידור. אינני יודע אם היה אָבֵל, אבל לבטח עזב את ביתו השני חפויי ראש. לא כך תִּכנן להיפרד מרשות השידור. אותה השלישייה הזאת בוועד המנהל של רשות השידור שכּה הצרה את צעדיו המקצועיים של אורי פורת וביקרה בצורה בוטה את החלטותיו הכספיות בעיקר אלה הנוגעים לשידורי הספורט ובראשה נחמן שי, אישרה שמונה חודשים אח"כ למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בקיץ 2002 לשלם לחברת צָ'ארְלְטוֹן סכום אסטרונומי ודִמיוני של כ-  3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר עבור 8 (שמונה) משחקים בלבד בטורניר מונדיאל הכדורגל של יפן / קוריאה 2002 . 475000 (ארבע מאות ושבעים וחמישה אלף) דולר לכל שידור ישיר אחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . סכום מטורף . העסקה הנ"ל נעשתה בידיעה מלאה ובאישורם המוסרי והמעשי של נחמן שי , גב' אהובה אורן ז"ל , ו- אלון אלרואי. אותו נחמן שי שעשה צרות צרורות לאורי פורת והאשים אותו בניהול לקוי של רשות השידור חבר כעת למנכ"ל יוסף בר-אל ואִשרר את התשלום הדמיוני הזה של 3.800000 דולר . היה ברור לי כעת שנחמן שי הוא מינוי פוליטי עכור . האיש מנהל פיקוח ציבורי סלקטיבי אודות שידורי הספורט שאותם אנוכי מנווט . הסכמת רשות השידור לשלם לחברת צ'ארלטון סכום פנטסטי של 3.800000 דולר תמורת 8 שידורים ישירים בלבד מיפן וקוריאה 2002 גררה לעסקה שדמתה למערבולת פיננסית גם את ערוץ 5 בכבלים . הנהלת הטלוויזיה בכבלים מיסדה את ערוץ +5 (ערוץ 5 פלוס בכבלים) . ערוץ 5 קנה את שאר 56 המשחקים של טורניר מונדיאל יפן / קוראיה 2002 , שידר אותם ישיר ע"י יורם ארבל ורמי ווייץ מעמדות שידור באצטדיונים ביפן וקוריאה (בעוד אנוכי נכפיתי ע"י המנכ"ל יוסף בר-אל לשדר את שמונת המשחקים שלי Off tube מהמוניטורים בירושלים) . בכך נוצרה תחרות טלוויזיונית מטופשת ולא הוגנת וחסרת כל סיכוי  נגד ערוץ 5 בכבלים כפי שכפו עלי כאמור מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ובגיבויו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי. הפסדנו בקרב הטלוויזיוני מול ערוץ 5 בכבלים בטרם החל . הצורה הזאת של התמודדות בלתי שוויונית לא הותירה לי שום תקווה ויהב למַזְעֵר את הנזקים הכלכליים באמצעות שקופיות חסות. כי מי זה ירצה לראות תקצירים מוקלטים בערוץ 1 לאחר שראה כבר את אותם המשחקים הללו בהיקפם המלא בשידורים ישירים בערוץ הספורט מס 55 בכבלים. לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נגרמו נזקים בלתי הפיכים תוכניתיים וגם כלכליים בשל ניהול כושל של אותם שני הבכירים יוסף בר-אל ונחמן שי שניצבו בפסגת רשות השידור דאז . הסיפור של הפקת שקופיות החסות וגיוס ספונסרים נכשל כליל. מר נחמן שי עזב את רשות השידור בחלוף כשנתיים ימים מבלי שמיצה את תפקידו, ומבלי שהשלים את כהונתו ושליחותו (אם הייתה כזאת בכלל). הוא הוחלף בפקודת ראש הממשלה אריאל שרון ע"י מר אברהם נתן והותיר את רשות השידור פצועה וצולעת , ומשרכת בקושי את דרכה . יוסף בר-אל הודח ממשרתו הרמה במאי 2005 וסולק לאלתר מרשות השידור ע"י אותה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון , זאת שהסמיכה אותו לכהונת מנכ"ל רשות השידור שלוש שנים קודם לכן בקיץ 2002. 

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל חש כי הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של נחמן שי והמִשְנֶה שלו גב' אהובה אורן ז"ל מפגינים כלפיו יחס חריף ונוהגים עמו בעוינות . אורי פורת היה אומלל . מעשן כבד שגם לא היה מזה זמן בקו הבריאות . נחמן שי הגיע לרשות השידור בתקופת התחרות הגדולה שהתחוללה כבר בכל עוזה בשוק הטלוויזיה באָרֶץ בין ערוץ 1 מייצגו של השידור הציבורי לבין ערוץ 2 נציג השידור המסחרי ולבין ערוץ 5 בכבלים , ערוץ נישה שהתמחה בשידורי ספורט . זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם האמירו במהלך עשור ה- 90 של המאה הקודמת לגבהים פנטסטיים בלתי יאומנו – מחד , אולם הצורך לרכוש אותם למען משלם האגרה לא חדל ולא פסק לרגע – מאידך . השאלה שניצבה בפני כמנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 והעורך הראשי והמפיק הראשי שלהם הייתה כיצד עושים זאת בתנאים מוניטאריים בעייתיים . היה דרוש אם כן מימון נוסף מעבר לאגרה כדי לקנות את שידורי הספורט היקרים . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה המנכ"ל הראשון בהיסטוריה של הרשות שהסכים לשלם בעונת 1995 – 1994 למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל תשלום מפליג שחצה את גבול 1.000000 (מיליון) דולר לעונה אחת . אולם מוטי קירשנבאום גם היה מנכ"ל רשות השידור הראשון בעידן הקודם שהתגייס בעצמו לאיתור בעלי הממון כמו עופר נימרודי בעל העיתון "מעריב" ומנכ"ל בנק הפועלים עמירם סיוון ז"ל כדי שיחישו כסף באמצעות שקופיות חסות למען שידורי הספורט הרלוואנטיים , היקרים , והיוקרתיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בדל של חיוך עולה בזווית שפתותיי כשאני מזכיר בנשימה אחת את שמו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום מי שהיה בשעתו משכמו ומעלה יחדיו עם שמם של יוסף בר-אל , נחמן שי , יוני בן מנחם , וזליג רבינוביץ'. מוטי קירשנבאום הבין והכיר היטב את חשיבותם של השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בערוץ 1. במו"מ של עונת 1997 – 1996 עם עו"ד שמעון מזרחי ומר דיוויד פדרמן פסק מוטי קירשנבאום לראשונה על חידוש נוסף, וקבע כי רשות השידור תשלם למכבי ת"א לא רק את תשלום זכויות השידורים הרגילות (בן מיליוני דולרים. הסכומים המדויקים מופיעים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי "הקשר הסימביוטי בין רשות השידור למכבי ת"א ב- 37 השנים שבין 1970 / 1969 ל- 2007 / 2006 ") אלא גם תעניק לה את זכות ההכנסות משקופיות החסות . הפסיקה הזאת נעשתה בהסכמתו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ובתמיכה שלי כמנהל חטיבת הספורט . היה ידוע לכולם כי המחלקה הכלכלית של הרשות איננה מוכשרת דיה לגייס חסויות בהיקפים הנדרשים כדי לממן באמת את שידורי מכבי ת"א בכדורסל . שיווק שקופיות החסות והפקתן הועברו אפוא לידי מכבי ת"א והיוו חלק ומרכיב בתשלום הגלובאלי . נחמן שי ג'נטלמן למראית עין ויריב מר בשעתו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא התמצא בכלכלת רשות השידור . הוא הצטייר בעיניי כפוליטיקאי שדיבר על בזבוז כספים המשולמים למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל , אולם מאידך תמך במנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בעסקת הנֶפֶל היקרה עם חברת צ'ארלטון הנוגעת ל- מונדיאל יפן / קוריאה 2002 . תמהתי כיצד מצליח השלטון הפוליטי להציב שוב ושוב בעמדות ניהול בכירות אנשים לא מוכשרים כנחמן שי . בסופו של מאבק בתוככי רשות השידור גבר נחמן שי על אורי פורת . אורי פורת ז"ל מונה ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו ב- 1 באפריל 1998 לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 1 באפריל 2003 במקומו של מוטי קירשנבאום . באוגוסט 2001 התפטר אורי פורת מרשות השידור כשהוא שפוף , עייף ותשוש , וגם חולה . בעוד מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מתפטר באוגוסט 2001 מרשות השידור לאחר מסכת יחסים עכורה ולוחמנית עם הוועד המנהל של רשות השידור , מצא לו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי פנאי לשלוח לי מכתב הערכה אודות מבצע השידורים הישירים שהפקתי , ערכתי , ניהלתי , והפקתי של אליפות העולם ה- 8 בא"ק באדמונטון – קנדה .   

טקסט מסמך : 9 באוגוסט 2001 . בעוד מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מתפטר באוגוסט 2001 מרשות השידור לאחר מסכת יחסים עכורה עם הוועד המנהל של רשות השידור , מוצא לו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי עת פנויה, ושולח לי מכתב הערכה אודות מבצע השידורים הישירים שהפקתי, ערכתי, ניהלתי, והפקתי של אליפות העולם ה- 8 בא"ק באדמונטון – קנדה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ג. סוף העידן של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המצוין מר יאיר שטרן (2000 – 1993) בטרם מינויו של נחמן שי ע"י ממשלת ישראל בסוף שנת 2000 ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (במקומו של גיל סמסונוב). 

ביום שלישי – 20 ביולי 1999 , כינס מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן את רשות סֶגֶל (פגישה שבועית של מנהלים בכירים בערוץ 1 הציבורי) , כדי לדון עמם על ההיערכות הסופית לקראת תחילת שידורי הליגה לאומית בכדורגל ב- 14 באוגוסט 1999 . נכחו שם כל הגנרלים שלו . מר יוסף "יוסי" משולם – מנהל חטיבת התוכניות, מר רָפִיק חַלָבִּי מנהל חטיבת החדשות , מר מוּשוֹן מַצְלִיח מנהל חטיבת שירותי הפקה ומבצעים, מר מנחם וולף מנהל חטיבת הביצוע בהנדסה , מר אלי קרייתי מנהל חטיבת התחזוקה בהנדסה, מר יראון רופין מנהל כוח אדם, מר אוֹרֶן שִינְדֶל מנהל הבימאים, מר בני חן מנהל שירותי אומנות, מר מיקי קליין סגן מנהל שירותי הפקה, מר יִצְחָק "בֶּנְיוֹ" בֵּן יוֹסֵף מנהל שידורי החוץ , מר ששי אפרתי מפיק שידורי מחלקת הספורט, מר מאיר איינשטיין השַדָּר הראשון והמוביל של מחלקת הספורט, ואנוכי. מנהל הטלוויזיה הישראלית ציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ביקש ממני להציג את הפרזנטציה המבצעית שלי בפני הנוכחים. המֶסֶר הראשי שלי היה ברור והחלטי : "למרות זמן ההכנה הקצר שנותר לכולנו, לא יותר משלושה שבועות וחצי, אנחנו נעלה "לאוויר" בכל מחיר , בכל דרך , ובכל האמצעים העומדים לרשותנו", והוספתי בהדגשה בשפה האנגלית, "By hook or by crook" גם אם נדרש לצַלֵם בתחילה חלק מהמשחקים בניידות "הרקפות" (מצוידות במצלמה אחת בלבד) ומצלמות ENG, וגם אם נדרש להגיש את "משחק השבת" במוצ"ש מחניון מכוניות השידור שלנו בהיעדר אולפן מוכן".  כל הנוכחים האחרים תמכו ברעיון השידור שלי, וכל אחד מהם הבטיח לעשות את המקסימום בתחומו. מנהל הטלוויזיה נתן בתום הפגישה אור ירוק מבוקר להתחיל בהרמת הפרויקט [1]. שררה בחדר שמחת עשייה גדולה. כמעט אופוריה. הנה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חוזרת לימיה הגדולים.

ביום שלישי – 27 ביולי 1999 , התכנסנו מנהל הטלוויזיה ואנוכי בלשכת המנכ"ל בבניין שערי צדק יחד עם מיילן טנזר ויונה וויזנטל לפגישת סיכום אחרונה טרם חתימת החוזה . המנכ"ל זימן לפגישה הזאת גם את הסמנכ"לים שלו מוטי לוי (כספים וכלכלה) ועמרם עמר (כוח אדם) . זאת הייתה פגישה פרוצדוראלית בלבד . כל הנתונים היו ידועים וממוסמכים . המנכ"ל היה רק צריך לחתום . נפרדנו בלחיצת יד ממיילן טנזר ויונה וויזנטל . הכדורגל חזר לערוץ 1 . סוכם כי אנחנו נשדר מידי שבת את המשחק המרכזי בשידור ישיר , ובנוסף נצלם את שאר משחקי המחזור לתוכנית הסיכום של "משחק השבת" . תמורת התענוג התחייבנו לשלם 7.000000 (שבעה מיליון) דולר לעונה אחת . שידורי הכדורגל בעונת 2000 – 1999 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו אמורים להניב כ- 150 שעות שידור בעלות של כ-  46000 (ארבעים ושישה אֶלֶף) דולר בממוצע לשעת שידור אחת .

כשנעלמו אנשי ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) מבעד דלת הלשכה חצתה אותה מחייכת אלינור בלקין מנהלת לשכתו של אורי פורת ועוזרתו הראשית, אישה חכמה ויפת תואר וידידה אישית של רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ובידה בּלוֹק כתיבה צהוב ועֵט . עמדנו לשחזר את ההיסטוריה . השתררה דממה בחדר . המנכ"ל קרא לה בפנים חתומות להיכנס לחדר והחל להכתיב לה בקול מְיוּסַר את סעיפי טיוטת הסכם הכדורגל החדש עם ערוץ הספורט בכבלים , "רשות השידור מתחייבת לשלם לערוץ 5 …" . לפתע נמלך בדעתו וחדל . קולו נדם . ארשת של ייסורים לבשה את פניו . הוא היסס ושקע בעצמו ואז סובב את מבטו מאלינור בלקין לעבר מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואלי ואמר כלהלן : "ומה יהיה אם חברת צ'ארלטון תזכה בערעור בבית המשפט נגד ערוץ 5 , בכבלים הרי רק שלשום נפגשנו כאן במקום הזה עם קובי בן גור ופינחס זהבי (ביום ראשון- 25 ביולי 1999) שהבטיחו לנו שהם יזכו בערעור" , והוסיף , "אני דוחה את החלטתי עד שייוָודעוּ תוצאות המשפט בין שני הגופים…" . מנהל הטלוויזיה מר יאיר שטרן ואנוכי התבוננו איש ברעהו כלא מאמינים . מנכ"ל רשות השידור הרי זכה לגיבוי טוטלי מכל הנוכחים בלשכתו . יאיר שטרן ואנוכי לחצנו עליו , "אורי אל תהסס , חתום ! הרי ברור שאתה חותם על תנאי ! במידה וְ- DBS יזכו בערעור , מתבטלת באופן אוטומטי הסכמתך ללכת במשותף עם ערוץ 5 ולשלם להם 7000000 (שבעה מיליון) דולר" . התבוננתי במבטו הכבוי של האיש שכה אהבתי והערכתי פעם . הוא עישן בשרשרת והיה עייף והססן . משהו קרה לו . אומץ לִבּוֹ וקסמו האישי נטשו אותו. הוא היה מנהיג רשות השידור אך ממש לא נראה כזה באותו הרגע ההוא. אורי פורת ישב בודד בראש השולחן בוהה בחלל האוויר ופוסח על שתי הסעיפים . הוא היה שָם אך לא רוחו האמיצה. לזכותו ייאמר שהוא הנושא באחריות הראשית להחלטה הלא קלה לשלוף 7000000 (שבעה מיליון) דולר מקופת הרשות המדולדלת . את האחריות הזאת אי אפשר לחלוק עם איש . ברגע ההוא אורי פורת היה לבד רק עם עצמו. הוא לא נכנע רק לכסף. הוא נכנע לעצמו , וגם לצַו מצפונו הציבורי.

למחרת יום רביעי – 28 ביולי 1999, נפגשתי עם עו"ד רוני בר-און יו"ר מועצת ההימורים והטוטו במשרדו בירושלים . בקשתי לגייס עזרה כספית מסיבית לטובת שידורי הכדורגל שאוֹ-טוֹ-טוֹ כבר עמדו להיות שלנו . שטחתי לפניו את יוזמת שידור חדשה שלי , בה תשלב מחלקת הספורט לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית בשידורים הישירים שלה ובמוספי הספורט הרבים לכל אורך השבוע , את מילוי טופס הטוטו ובדיקתו עם סלבריטאים שונים , נשים וגברים . הרעיון שלי היה לשָדֵר בצורה שיטתית ומסודרת את "פינת הניחוש הנכון" כמשדר חסות (באמצעות הטכנולוגיה המיידית שלנו) , ובכך להבליט את הניחוש הנכון בטוֹטוֹ בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בצורה כמותית ואיכותית חסרת תקדים ולזהות את הטופס לציבור המנחשים באמצעות המרקע שלנו , של השידור הציבורי. ביקשתי מעו"ד רוני בר-און  7.000000 (שבעה מיליון) דולר. דולר של הטוֹטוֹ כנגד כל דולר שאנחנו משלמים להתאחדות הכדורגל באמצעות ערוץ 5 בכבלים. עו"ד רוני בר-און לא נפל מכיסאו. הוא רק אמר לי ובעצם חזר על דברי קודמו בתפקיד (יו"ר מועצת ההימורים והטוטו מר אריה זייף הזכור לטוב), "קודם תחתמו ואח"כ נדבר, אתה יודע שיש לך על מי לסמוך".

שנה קודם לכן ביום חמישי – 6 באוגוסט 1998, נפגשנו מנכ"ל רשות הידור אורי פורת ואנכי עם עו"ד רוֹנִי בר-אוֹן במשרדי הטוטו ברחוב הארבעה בתל אביב. הוא העניק אז לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום הגון, כ- 100000 (מאה אֶלֶף) דולר עבור חסויות הטוֹטוֹ, כדי למַמֵן את השידורים הישירים המתוכננים מאליפות אירופה בא"ק מבודפשט (בתאריכים 23.8.1998 – 18) , ואת שני השידורים הישירים של שני משחקי הכדורגל שרציתי לשָדֵר , ביום שלישי – 18 באוגוסט 1998 פולין – ישראל בוורשה במסגרת קדם 2000 EURO, ולמחרת יום רביעי – 19 באוגוסט 1998 אוסטריה (שהייתה יריבה של ישראל באותו הבית) בווינה מתמודדת במשחק רֵעִים נגד אלופת העולם צרפת . במשחק הזה בחנתי לראשונה את יכולתו של שלמה שרף (אז מאמן הנבחרת הלאומית) לשמש כפרשן טלוויזיה לצדו של מאיר איינשטיין. את אליפות אירופה ב-א"ק שידר נסים קיוויתי שלאחר שבע שנות ניתוק מהמיקרופון הוכיח מחדש שהוא שַדָּר א"ק דָגוּל.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לא השתתף במודע בפגישות העבודה עם יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ . רוני בר-און לא הסכים בשום פנים ואופן להיפגש עמו . הוא לא רצה לראות אותו יותר לעולם . יאיר שטרן ועו"ד רוני בר-און היו פעם שני חברים טובים . חברותם נשברה לרסיסים בעקבות סדרת הכתבות הסנסציוניות של השדרנית איילה חסון ששודרה ב- 1997 בתוכנית החדשות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (אותה ניהל יאיר שטרן) , ונודעה בכינויה בעל צליל קליט, "פרשת בר-אוֹן – חברון". הפרשה המרעישה אודות העסקה הפוליטית "בר-און – חברון" פתחה במשך זמן רב מידֵי ערב בתשע את מהדורות "מבט" , בידיעתם , גיבויים , ותמיכתם העיתונאית הגלויה של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן, ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. שניהם האמינו לכל בדל אינפורמציה שהכַּתֶּבֶת הפוליטית שִרבבה לדיווחיה . בדיווח הזה היתמרה גם דמותו של מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי שהתייצב מאחורי הכתבת שלו איילה חסון , וטבע נחרצות את הסלוגן המפורסם , "הסיפור של גב' איילה חסון נכון ויצוק בעשרה טוֹן בטון". רפיק חלבי העניק לכתבת שלו תמיכה מסיבית , מוראלית , ומעשית. איילה חסון חשפה בתחילת שנת 1997 את הסיפור כי מינויו של עו"ד רוני בר – און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ב- 10 בינואר 1997 הייתה בעצם מעשה תחמנות פוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם מנהיג ש"ס אריה דרעי לפיה תצביע ש"ס בעד פינוי חברון , ובתמורה תמנה הממשלה לתפקיד היועץ המשפטי שלה את עו"ד רוני בר-און , שיפעל אחרי מינויו להשגת חנינה לשר אריה דרעי שהואשם זה מכבר בקבלת שוחד ומעשי שחיתות . איילה חסון כתבת הטלוויזיה הנמרצת לא הרפתה מהפרשה. אז לפני כ- 17 (שבע עשרה) שנים קנתה את המוניטין העיתונאי שלה שהולך לפניה גם בשנת 2014 .

טקסט תמונה : זוהי העיתונאית ושדרנית הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גב' איילה חסון ש-חשפה ב- 1997 את מעשה השחיתות הפוליטית הקשה של ממשלת ישראל, פרשה שנודעה בשמה, "פרשת בר-און —  חברון". (לע"מ תמורת תשלום).

עו"ד רוני בר-און ראה ביאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 (וידידו האישי אז בימים ההם) את האשֵם הראשי בהעברת המידע הזה באמצעות שידור הכתבות הכוזבות על פי שיקול דעתו . רוני בר-און סבר שיאיר שטרן הוא האיש שהתיר לאיילה חסון להכפיש את שמו והֵתיר את דמו בפרשה שכונתה בימים ההם , "בר-און תמורת חברון" . הוא ראה בו בוגד וניתק לנצח את ידידותו ארוכת השנים עם יאיר שטרן ולא סלח לוֹ עוֹד לעולם.

עו"ד רוני בר-און החזיק יומיים בדיוק בתפקיד יועצה המשפטי של ממשלת ישראל . כעבור 48 שעות התפטר מתפקידו . הוא וממניו ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו ושר המשפטים צחי הנגבי לא עמדו בלחץ הביקורת הציבורית שהוטחה כלפיהם . כולם הבינו שמינוי עורך דין לא ידוע בדמותו של רוני בר-און לתפקיד נישא ורם במדינת ישראל נעשה בתוך עסקה פוליטית עכורה . בעקבות חשיפת השחיתות הפוליטית בצמרת השלטון ע"י כתבת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איילה חסון , המליצה משטרת ישראל להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שר המשפטים שלו צחי הנגבי. ב- 20 באפריל 1997 , פּרסמו פרקליטת המדינה הגב' עדנה ארבל והיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין (מונה במקומו של עו"ד רוני בר-און) במשותף  את החלטותיהם בפרשה. שניהם קבעו נחרצות בדו"ח, "…כי היה ניסיון חמור להשתלט על התביעה בישראל, ואנשים שעומדים לדין פלילי חברו יחדיו כדי לקבוע מי יהיה היועץ המשפטי לממשלה, מתוך אינטרסים אישיים, תוך שימוש בקשרים ובכוח פוליטי, ואף הצליחו בכך…". יחד עם זאת קבעו עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין כי אין ראיות מספיקות להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר המשפטים צחי הנגבי, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה איווט ליברמן. פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה קבעו כי יש די ראיות מוצקות להעמיד לדין פלילי את מנהיגה הצעיר של ש"ס אריה דרעי. עו"ד רוני בר-און יצא מוּכּה וחבוּל, ושרוּט מאוד מהסיפור הזה וגם מוּשפּל. הוא פוצה ע"י השלטון כשמונה לתפקיד ציבורי אחר. יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ במדינת ישראל.

עכשיו ביום רביעי – 28 ביולי 1999, רצתי אליו בתשע בבוקר לשחֵר לפִתחו כדי לבקש ממנו את חסדי מועצת ההימורים והטוֹטוֹ לשידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הענייה . שֵם העסקה שהצעתי לו היה "שִיווּק ופִּרְסוּם תמורת מִימוּן". יו"ר מועצת ההימורים והטוטו לא שמר טינה לטלוויזיה הציבורית, הוא רק ביקש שנצטרף לעסקת הכדורגל ונחתום על החוזה עם ההתאחדות ללא דיחוי. "יואש, אתה יכול לסמוך עלי. קודם תצטרפו לשידורים. הטוֹטוֹ ילך בגדול עם רשות השידור", אמר, וחזר על דברי קודמו אריה זייף . מעו"ד רוני בר-און טסתי לישיבת הוועד המנהל, שנערכה באותו יום בצוהרי היום במלון ראמאדה רנסנס בירושלים. נדרשתי להציג שוב את מצע השידורים הספורטיבי שלי, היקפו, וכמות כוח האדם והטכנולוגיה הנדרשת להקים את גולם הכדורגל על רגליו. המקום היה מלא מפה לפה. זאת הייתה פגישה מכרעת . נכחה שם כל צמרת הטלוויזיה ובראשה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי, וגם חלק מאנשי מליאת רשות השידור ביניהם יעקב גיל יו"ר וועדת הספורט . כרגיל היו חברי הועד המנהל שליחי הפוליטיקאים חצויים בדעתם בצורה לא עניינית. שני החברים הדתיים בוועד המנהל של רשות השידור אורי פלח (נציג המפד"ל) ואבוטבול (נציג ש"ס) היו priori a נגד שידורי הכדורגל בכלל, ובשבת בפרט, אך הרוב ובראשם יו"ר הועד המנהל של רשות גיל סמסונוב, אלון אלרואי ואחרים תמכו בהם, ובעצם נתנו הכשר ציבורי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת לצאת לדרך.

ביום שישי – 30 ביולי 1999 סעדנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנכי ארוחת צהריים במסעדה הנחשבת "אולימפיה" בנמל תל אביב כדי לסכם את פרטי רכישת הכדורגל האחרונים . גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן היה אמור לסעוד אִתנו אך הוא קדח מחוֹם ונשאר בביתו בירושלים. כל המי ומי של המדינה נוהגים להראות את פרצופם "באולימפיה" של צוהרי יום שישי. שמחתי לפגוש שם את מר אַרְיֵה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור בעבר, האיש הכי אופטימי שפגשתי מעודי. להתראות עמו זה כמו להשתתף ב- "Sitcom" לא מתוכנן מעין קומדיית מצבים בה הצחוק, השנינות, וההומור ממלאים אותך ו-אינם נגמרים. אריה מֶקֶל הוא פשוט איש חביב, שופע הומור ובדיחות, שמעולם לא לקח את עצמו ברצינות רבה מידי. יצא לי לשוחח במסעדה עם מר שָלוֹם קִיטָל מנכ"ל חברת החדשות על ימים עברו. הוא היה איש חדשות מוכשר ומנהל חרוץ שנתן את גופו וליבו למען ערוץ 2. ערוץ 2 חייב לוֹ חוב עולם. "אולימפיה" היא מקום הומה מאדם . אתה כל הזמן רואה פנים מוכרות ונדרש להגיב. להנהן בראש, או להסיר את מבטך ולהתעלם , שגם זה סוג של תגובה. אורי פורת היה מאוד נינוח בפגישה. הוא סעד את ליבו במין שקט נפשי כזה . בין תפריט אחד למשנהו עישן ושוב עישן. הוא כילה לפחות חמש סיגריות בעת הארוחה שנמשכה כשעה וחצי, אך נראה הרבה יותר רענן בהשוואה למראהו בלשכתו בשערי צדק בירושלים . יכול להיות שהשהייה היומית הארוכה בין כתלי רשות השידור, והמעבר מישיבה אחת לפגישה אחרת עם אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 "וקול ישראל" והצרות שכל אחד מהם (כולל אותי) מביא אתו ושוטח בפניו , הופכים אותו לאיש בלתי מאושר. איש מיוסר. רשות השידור היא סיר לחץ. גם הסמנכ"לים שלו והיועצת המשפטית לעולם אינם מקלים עליו. נראה כאילו בלשכת המנכ"ל שוררת אווירת לחץ מלנכולית תמידית. "באולימפיה" הדבר שונה. בעל המסעדה משֶה פְרָנְסִיס משרה אווירה נעימה במקום. המסעדה היוונית הים תיכונית שלוֹ בעלת קירות הזכוכית משיקה לגלי הים המתנפצים אל סלעי הנמל התל אביבי. שאון הגלים, ריח הים, והאוכל הנפלא עושים משהו לסועדים. אני בחרתי לאכול דג מוּשְט על הגריל ול-צידו שתי כוסות גדולות של יין מֶרְלוֹ אדום יבש. אני מת על דגים ויין. מה יכול היה להיות רע בפגישה הזאת עם המנכ"ל שהיה במצב רוח טוב. סיכמנו שאנחנו הולכים על הכדורגל. עם מכבי ת"א של עו"ד שמעון מזרחי כבר חתמנו. העתיד נראה וורוד. ככה נפרדתי באותו יום מהמנכ"ל שלי. אהבתי אותו וגם את רעייתו צִיפָּה.

יום ראשון – 1 באוגוסט 1999 היה יום קיץ שטוף שמש אך לחלוטין לא חם , ואולי בשל כך גם מלא תקוות . הרגשתי נפלא . הכדורגל הישראלי על שלושת מרכיביו עמד להיות שוב מנת חלקי . כעבור חמישה ימים נראו העניינים לפתע שוב לֵאִים וכבדים כמו ריטואל חוזר . המנכ"ל שוב היסס ושוב איבד את ביטחונו העצמי. הוא ביקש את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואותי לבוא אליו לביתו בראשון לציון כדי לדון בענייני הכדורגל היקרים, "…שיואש אלרואי כל כך רוצה להשיב לחיקו…". לקחתי עמי גם את השדר הבכיר שלי מאיר איינשטיין וירדתי לשפלה יחד עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ברכב מיוחד שהעמידה לרשותנו מחלקת התחבורה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זה היה ביום שישי – 6 באוגוסט 1999. בשלוש בצהריים נחתנו ברחוב סמילצ'נסקי 14 בראשל"צ. בתחילה חשבנו שפספסנו את השעה.

דלת הכניסה האוטומטית של הבניין הייתה חסומה , ולזמזם האינטרקום החיצוני המחובר לדירת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לא ענה איש. ישבנו שם שלושתנו וצחקנו על מר גורלנו בתעשיית הטלוויזיה, היכן בדיוק מבלים שלושה אנשים רציניים כמונו, שתחנוניהם לשידורי כדורגל בערוץ הטלוויזיה שלהם העבירו אותם על דעתם והובילו אותם להתדפק על דלת ביתו הפרטי של מנכ"ל רשות השידור ביום שישי אחה"צ . היה יום חם ולַח מאוד בו הגוף איננו מסוגל לקַרֵר את עצמו. הבגדים נדבקים לעור המזיע. השתגענו מצמא. לפתע הגיחה מן המדרכה הצדדית גב' צִיפָּה פורת רעיית המנכ"ל. בהליכה מהירה כאיילה שלוחה נשאה בידיה שתי שקיות כבדות עמוסות בשמונה בקבוקי קוקה – קולה גדולים וקרים . "הביטו איזה כושר גופני מדהים יש לאישה הזאת", מלמלתי לכיוונם של יאיר שטרן ומאיר איינשטיין. מאחוריה במרחק ניכר השתרך לֵאֶה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כשהוא שוּב שואף את עשן הסיגריות לריאותיו ונהנה מהן.

שניהם אירחו אותנו למופת בדירת הגג הנאה והמרווחת שלהם. יש באורי פורת איזה Charm (קֶסֶם אישי) טבעי שניחן בו מבלי להתאמץ. אי אפשר שלא להתאהב בו וגם אי אפשר לכעוס עליו. . אך פגישת העבודה בביתו לא צלחה ונשמעה כמו רִיטוּאַל ישן מהעבר. התקשרתי במהלכה לעו"ד רוני בר-אוֹן יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ בפלא פון של מנהל הטלוויזיה (רשות השידור מעולם לא אישרה לי מכשיר טלפון סלולארי לצורכי עבודתי) וגייסתי אותו לשיחת המו"מ בינינו לבין מנכ"ל רשות השידור. יאיר שטרן ומאיר איינשטיין ישבו דרוכים. אולי ממנו תבוא הישועה . ביקשתי את עו"ד רוני בר-אוֹן לדבר עם המנכ"ל ולשכנעו במהימנות מקורות המימון של שידורי הכדורגל הישראלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. עו"ד רוני בר-און אמר לאורי פורת שֵש מילים, "קודם כל חתום ואח"כ יהיה בסדר". הוא הבטיח למנכ"ל את תמיכת הטוֹטוֹ. אומנם לא בכתב אלא רק בשיחה בע"פ אך הוא היה איש רציני שניתן לסמוך על מילתו. יאיר שטרן דיווח למנכ"ל על הפוטנציאל כספי הטמון ביכולתה של חברת שפ"מ (שירותי פרסומת מסחרית) בראשותו של מר אברהם פרחי לגייס כסף גדול למען שידורי הכדורגל.

אורי פורת המנכ"ל ההססן הבלתי נלאה חזר לסוּרוֹ. הוא כל הזמן דִקלם כמו תקליט שחוק סוג של הערות, "ומה יהיה אם עו"ד רוני בר-און לא יעמוד בדיבורו, ומה יקרה אם חברת שפ"מ לא תצליח לגייס את החסויות הנדרשות ?". הוא שוב חזר על השאלה, "להיכן נעלמו 100.000000 (מאה מיליון) דולר שיוחנן צנגן ואני השארנו בקופת רשות השידור ב- 1989 ?". אורי פורת יצר לעצמו מכשולים בלתי עבירים . פיזיים ופסיכולוגיים כאחד. הוא פחד להעֵז. הפסדנו במלחמה. מפקד הקומנדו המיתולוגי הבריטי דיוויד סטרלינג במלחמת העולם השנייה שנודע בפשיטות הקומנדו שלוֹ ארוכות הטווח מאחורי קווי הצבא הגרמני של הפילדמרשל ארווין רומל באפריקה, הוא הקופירייטר של הסלוגן הקרבי המרשים, "המֵעז – זוכֶה". האמונה הזאת בשתי המילים, "המעז – זוכה", המגלמות בתוכן יוזמה, מרץ, ונטילת סיכונים מחושבים, היא שהדריכה את המפקד הנערץ ודִרבנה את אנשי יחידתו בעת הביצועים המורכבים והמסובכים שנועדו לפגוע ביעדים הגרמניים ופותחת צוהר לבעלי היוזמה. אורי פורת סירב להשתמש בה וללכת לאורה. לראשונה הבנתי באותו יום שישי – 6 באוגוסט שאפסה כל תקווה. הכדורגל לא יהיה שלנו עוד. שנה שלמה של עבודה ירדה לטמיון.

ביום שני – 16 באוגוסט 1999 טסתי לסביליה שבספרד , כדי להפיק ולנַהֵל עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את שידורי אליפות העולם ה- 7 בא"ק. ביום שלישי – 17 באוגוסט 1999 שלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת את מסמך דו"ח עלויות ההפקה שיוטלו על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במידה ובל זאת ישנה המנכ"ל את דעתו ישתכנע לרכוש את הכדורגל [2]. המסמך הציג עלות סבירה של 1.900000 (מיליון ותשע מאות אלף) דולר לעונת שידור אחת, כשהוא כולל בתוכו גם את רכישת הטכנולוגיה החדישה עבורנו המהווה הוצאה מוגדלת בשנה הראשונה בלבד. שוב זרחו תקוותיי. אינני זוכר מצב בטלוויזיה שבו זרחו ושקעו התקוות פעמים כה רבות בתקופה כה קצרה.

טקסט מסמך : 17 באוגוסט 1999 . מסמך "ליגת הכדורגל – עלויות הפקה" ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . עדיין לא איבדנו את התקווה מול המנכ"ל ההססן . עמוד מס' 1 מתוך 2 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 17 באוגוסט 1999 . מסמך "ליגת הכדורגל – עלויות הפקה" ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . עדיין לא איבדנו את התקווה מול המנכ"ל ההססן . עמוד מס' 2 מתוך 2 .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1 בדצמבר 1999 עשיתי את הניסיון האחרון לשכנע את המנכ"ל לרכוש נתח מהכדורגל הישראלי למען שידורי ערוץ 1 [3] . כך כתבתי לוֹ בדם לִבִּי . הנה עיקריו .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                     יום רביעי – 1.12.1999

אל    :  המנכ"ל באמצעות מנהל הטלוויזיה באמצעות מנהל החדשות

מאת  :  יואש אלרואי

הנדון  :  רכישת נתח מזכויות השידור של ליגת העל בכדורגל לשנים הבאות  ורכישת זכויות השידורים של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל בקדם גביע העולם בכדורגל 2002 .

למנכ"ל שלום רב,

אני פונה אליך שוב לרכוש את הנ"ל , לאחר שנוצרו בעבורנו תנאים כספיים הרבה יותר נוחים בהשוואה למצב ששרר בשוּק לפני כמה חודשים. גם האפשרות ש- DBS  (חברת הלוויינים YES), יורדת ממאבקה עם חברות הכבלים בנושא זה, מקילה עלינו את המו"מ הכספי. אני פונה אליך שוב לרכוש את הנ"ל, לפני שאביב גלעדי סוגר את העסקה עם ערוץ 2.

מפתיע מאוד שתקציב רשות השידור לשנת 2000 איננו מייחד אפילו שקל אחד מראש לטובת שידורי הכדורגל (ואולי זה לא מפתיע כבר). אף על פי כן , חברי ואנוכי כאן בערוץ 1 ובראשם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , מהווים את "הצ'ק הבנקאי" שלך לכיסוי הכספי של הרכישה החשובה הזאת. גם אם לא ייוחד שקל אחד מתקציב רשות השידור לשנת 2000 לטובת שידור הספורט הרלוואנטי ביותר ונכס השידור החשוב ביותר של ערוץ 1 שהוא הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו ליגת העל ומשחקי הנבחרת, אני יואש אלרואי "הצ'ק הבנקאי" שלך מתחייב לכסות את הרכישה הזאת באמצעות מקורות מימון חיצוניים ! ! !  ולא מתקציב רשות השידור.

אני לא חושב שאי פעם בשנות עבודתי הארוכות ברשות השידור, אִכזבתי מישהו מהמנכ"לים או אותך ולא כיזבתי לך . אתה יכול לסמוך עלי ועל חברי. אנחנו טובים יותר מכל עירבון כספי, מכל ערבות מוניטארית, ומכל צ'ק בנקאי.

                                                                    בברכה ,

                                                                    יואש  אלרואי

ביקשתי בפּרפורי הגסיסה האחרונים לרתום שַר בממשלת ישראל למסע השכנוע של התחברות מחודשת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לכדורגל הישראלי .

ארבעה ימים אחרי ששלחתי את המכתב האחרון למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (ב- 1 בדצמבר 1999) סדרה לי גב' טַל אלכסנדרוביץ' הדוברת של מתן ווילנאי שר המדע התרבות והספורט (בימים ההם בממשלתו של מר אהוד ברק) פגישה עמו ועם מנכ"ל משרדו מר נחמן שי, ביום ראשון – 5 בדצמבר 1999 . הפגישה התקיימה במשרד השַר בשכונת שייח ג'ראח בירושלים ליד המטה הארצי של המשטרה . לקחתי עמי לפגישה את השַדָּר הבכיר שלי מאיר איינשטיין . על מתן ווילנאי המצביא הצבאי שמעתי רבות. עוד בתחילת הקריירה הקרבית אפופת התהילה שלוֹ , כשהיה מפקד צעיר של סיירת הצנחנים והוביל ונִיוֵוט את כוחותיו בהליקופטרים לפעולת התגמול ב- 1968 באֵזור "נַאגָה חַאמָאדי" בעומק מאות קילומטרים בשטח מצרים . הייתי כבר קרוב יותר ל- 70 מאשר ל- 50 , אך זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתיו פנים אל פנים . מתן ווילנאי נודע כמפקד צנחנים צבאי אמיץ, נבון , ובעל יושרה . עכשיו כשכיהן כשר בממשלת ישראל חשבתי שאולי יהיה לו הכוח להטות את כף המאזניים של שידורי הכדורגל לטובת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לפחות חלקם . לכן יזמתי את הפגישה עמו . רציתי לערב אותו ביוזמת השבת הכדורגל הישראלי לחיקו של ערוץ 1 . ביקשתי ממנו להיפגש בדחיפות עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . טעיתי . לא יצא מזה שום דבר . השַר הנכבד כבר הפך מזמן לפוליטיקאי משופשף . פוליטיקאים ישנים וגם חדשים אינם מסוגלים להזיז סלעים ממקומם . אתה זקוק למדינאים כדי לשנות את פני המציאוּת . לא יצא דָבָר גם מפגישת עמותת הכדורגל הפוליטית בראשותם של הח"כ אבשלום ווילן (חבר קיבוץ נגבה) ומר שמואל ריפמן יו"ר מועצת רמת הנגב עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לקידום שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 [4] . פגישת נֶפֶל .

מסמך העלויות של יאיר שטרן, והשיגעון הפרטי שלי לגייס כספים מבחוץ למימון שידורי הכדורגל בשידור הציבורי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שִכנעוּ את אורי פורת סופית להתרחק מהרפתקת השידור הזאת, המכונה "הכדורגל הישראלי". חשבתי שזאת הייתה שגיאה גסה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הוא חשב הפוך ממני וטען שהציל את השידור הציבורי מכדורגל דל ומשעמם שדורש תמלוגים יקירים . הכי הרגיז אותי האמירה שלו של אורי פורת אותה הפנה אלי, "מי שירצה לראות כדורגל יוכל לעשות זאת בערוץ 2". מייד השבתי לו, "זה נכון אך נכון גם שמי שירצה לראות מהדורות חדשות יכול למצוא אותן בערוץ 2", והוספתי, "כל רשת טלוויזיה הופכת להיות רלוואנטית אם היא פלוראליסטית דייה ומכילה תכנים מסוגים שונים חדשות , אקטואליה , בידור , הפקות מקור , סדרות קנויות , סרטים קנויים , מוסיקה , תיאטרון , וכמובן ספורט וכדורגל". אורי פורת התבונן בי ארוכות ולא אמר דבר .

ב- 20 בדצמבר 1999 ידעתי שכלו כל ה- קיצין. מ"מ המנכ"ל יאיר אלוני הודיע לי בשמו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, "הסוגיה הועלתה בפני המנכ"ל, והוחלט כי נוכח המצב הכספי של רשות השידור נראה כבלתי אפשרי להיענות לבקשתי", והוסיף בסגנון מתחמק, "בשוב המנכ"ל לעבודה נעלה את הנושא שוב אם הוא עוד יהיה ריאלי" [5].

כל כך כעסתי על אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לנצח ועל סגנון התשובה הלקוני והמתחמק , שהחלטתי לענות ל- מ"מ הנצחי יאיר אלוני בכתב ידי ובדם לבי [6] .

יום חמישי – 23 בדצמבר 1999

מחלקת הספורט

יאיר אלוני שלום רב,

אינני יודע מה ענו לך הממונים עלי יאיר שטרן ורפיק חלבי, ומה הייתה תגובתם למכתבך – תשובתך המצ"ב בשֵם מנכ"ל רשות השידור. תשובתך איננה רצינית בעיניי ומתחמקת , ביודעך היטב עד כמה חשובים שידורי הספורט הרלוואנטיים לשידור הציבורי ולמממן הכספי שלו משלם האגרה. אתה מודע היטב לעובדה כי חלק גדול מהכסף לרכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי (נבחרת ישראל + משחקי ליגת העל + משחקי גביע המדינה) יגויס ממקורות מימוּן חיצוניים ולא רק מתקציבה השוטף של רשות השידור לשנת 2000.

אני הוא "הצ'ק הבנקאי של רשות השידור ואני מתחייב שוּב לכסות מחצית מהעלויות מכסף חיצוני !!! מה עוד שעל רשות השידור למצוא "משהו" מתקציבה למען שידורי הכדורגל שנמצאים באורח קבע  בצמרת המִדרוג ב- Top Rating של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ומשלם האגרה אומר כן רבתי לשידורי הכדורגל בפרט ולשידורי הספורט הרלוואנטיים בכלל.

                                                          בברכה ,

                                                          יואש אלרואי

טקסט מסמך :  23 בדצמבר 1999 . זוהי תשובתי למ"מ מנכ"ל רשות השידור מר יאיר אלוני בו כתב לי בסגנון מתחמק : "הסוגיה הועלתה בפני המנכ"ל . נוכח המצב הכספי נראה כי בלתי אפשרי להיענות לבקשה . בשובו לעבודה נעלה הנושא לדיון אם יהיה עוד ריאלי" . ראיתי בהם הנהלה ניהיליסטית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הכדורגל הישראלי נדד לערוץ הספורט של הטלוויזיה בכבלים שחלק אותו בעונת השידורים 2000 – 1999 שוב עם ערוץ 2 . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ירד סופית מנושא ליגת העַל בכדורגל . אך משהו טוב יצא מכל מאמץ הנֶפֶל הזה . הזדמן לי להכיר היכרות קרובה את מר יעקב "קוֹבִּי" בֶּן גוּר היו"ר הנמרץ והחכם של דירקטוריון "פלא פון" . אין עונג גדול יותר מלהיפגש ולשוחח עם אנשי עסקים נבונים , הגיוניים וצנועים , גם אם התוצאה העסקית איננה מניבה כל תשואה . הפגישה עם קובי בן-גור הסתיימה בתוצאה דרמטית . באמצעותו גייסתי כסף חיצוני (רָב) למימון השידורים הישירים של שני משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל נגד נבחרות קפריסין וספרד בסתיו 1999 ואח"כ למשחקי ה- Final Four בכדורסל של סלוניקי 2000 . עמדנו בפני חוֹמַת אתגרים של ארבעה משחקי כדורגל בינלאומיים במסגרת הבית של ישראל בקדם אליפות אירופה לאומות  2000 Euro  . לישראל נשקף הפעם באמת סיכוי רציני להעפיל לטורניר הגמר שעמד להיערך בקיץ 2000  בהולנד ובלגיה , לאחר שהביסה ביוני 1999 באִצטדיון ר"ג את אוסטריה 5 : 0 .

ביום שני – 21 ביוני 1999 , טסתי לשלושה ימים יחד עם טכנאי התקשורת שלי אריק ברכה אחד ממפקחי התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאמשטרדם , בשליחות המנכ"ל , לפגישת ההפקה הראשונה של אליפות 2000 EURO . כשהצגתי את דרישות השידור שלנו בפני אנשי הקבוצה המבצעית של 2000 FORTO , האחראית על שידורי הטלוויזיה והרדיו של המשחקים (הורכבה מאנשי הטלוויזיה ההולנדית הממלכתית  NOS  ואנשי הרשתות הממלכתיות הבלגיות  VRT  ו- RTBF) , בפירוש לקחתי בחשבון את אפשרות העפלתה של נבחרת ישראל בפעם הראשונה בתולדותיה לטורניר הגמר של אליפות אירופה . ה- Chairman של  2000 FORTO היה המנכ"ל לשעבר של רשות השידור ההולנדית הממלכתית  NOS  אֶד וַואן וֶוסְטֶרְלוּ (Ed Van Westerloo) ידיד גדול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא הופתע מכמות הדרישות הטכניות שלי , כשאמר לי , "כל כך הרבה בקשות מרשת טלוויזיה כל כך קטנה" . מייד השבתי לו , "יש לנבחרת ישראל שלנו הפעם סיכויים ריאליים להעפיל לראשונה בתולדותיה למשחקי ה- EURO , לאחר שהביסה זמן קצר קודם לכן את נבחרת אוסטריה בתוצאה המכרעת 5 : 0  באִצטדיון ר"ג " . בנבחרת ישראל שיחקו אז שחקנים כישרוניים ובראשם אייל ברקוביץ' וחיים רביבו . לדאבון לב הוברר כי כישרון בלבד איננו ערובה להצלחה . עשיתי את כל ההכנות להפקה טלוויזיונית גרנדיוזית ומקיפה שטרם נראתה בשידורי הספורט בישראל . חזרתי מאמשטרדם לירושלים שמח וטוב לֵב מלא תקוות שהתבדו כעבור חודשים ספורים בלבד .

חֲזוֹן ההפקה שלי של ארבעת המשחקים הנותרים בבית המוקדם שלנו (שניים מהם בהשתתפות נבחרת ישראל) התפרש מלבד השידורים הישירים , גם על  Pre Game Show (תוכנית מבוא המקדימה את השידור הישיר) וגם Post Game Show (תוכנית סיכום שלאחר השידור הישיר שכוללת בד"כ ראיונות ותגובות של גיבורי העלילה) נרחבות יחסית , כתבות רבות , ראיונות ועדכונים ודרש מימון גדול . הרבה מעבר למה שרשות השידור התכוונה והייתה מסוגלת להעניק לי בעבור כיסוי סטנדרטי רגיל . זכויות השידורים של שני משחקי החוץ של נבחרת ישראל , נגד קפריסין בלימסול ביום ראשון – 5 בספטמבר 1999 ונגד ספרד ביום ראשון – 10 באוקטובר 1999 באָלבָּאסֶטֶה  נרכשו על ידי במועד , והיו מובטחים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לעומת זאת זכויות השידורים של שני המשחקים הנוספים בבית שלנו בשבת – 4 בספטמבר 1999 , אוסטריה בווינה נגד ספרד , וביום רביעי – 8 בספטמבר 1999 ספרד נגד קפריסין במדריד הוחזקו בידי חברת צ'ארלטון . שני המשחקים אוסטריה – ספרד , וספרד – קפריסין , לא נועדו בתחילה לשידור על המסך שלנו . אך משעה שלפתע השתפר מצבה של ישראל בטבלה ונשקפו לה סיכויים סבירים להעפיל לגמר 2000 EURO , ראיתי בהם פרויקט שידור שלציבור שלנו יש בהם עניין . הם היו קשורים קשר בל ינתק למשחקיה של נבחרת ישראל עצמה באותו הבית . החלטתי לרכוש אותם במהירות מידי חברת צ'ארלטון , מבלי לתת לערוץ הספורט בכבלים סיכוי להיכנס למשחק השידורים הזה . זאת הייתה הזדמנות בלתי חוזרת להציב מחדש את איכותה האמיתית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מול ערוץ 5 בכבלים .

קניתי את זכויות השידורים מידי מנכ"ל צ'ארלטון מר הדר זהבי יחסית בזוֹל, מחיר סביר המתאים לרשת טלוויזיה ציבורית בסדר גודל כשלנו. שילמתי 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת המשחק אוסטריה – ספרד, ו- 12000 (שניים עשר אלף) דולר עבור המשחק ספרד קפריסין . לצורך השוואה, TVE רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של ספרד שילמה בעבור המשחק הזה אוסטריה נגד ספרד לחברת הזכויות הוָואדוּזִית APF של כְּרִיסְטוֹף שְרֶדְט סכום עתק של 1.600000 (מיליון ושש מאות אֶלֶף) דולר. כמו כן שילמתי לחברת צ'ארלטון סכום של 10000 (עשרת אלפים) דולר תמורת המשחק ספרד נגד קפריסין בבית המוקדם שלנו. TVE שילמה לחברת תיווך הגרמנית UFA סכום של  1.200000 (מיליון ומאתיים אֶלֶף) דולר. בקשתי להעביר בשידורים ישירים בהיקפים מלאים ברשת שלי את כל ארבעת המשחקים, ולבנות סביבם מודל שידור רחב ועמוק בן כ- 15 שעות, לא רק בשל העניין הספורטיבי שהיה נעוץ בהם , אלא גם כדי שניתן יהיה להכניס לאוויר ללא דוחק מיותר וצפיפות שידור את מאות שקופיות החסות של החברה המסחרית שתסכים לפרסם את המוצר שלה ולשווק אותו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שקופיות החסות האלה היו אמורות להכניס מאות אלפי דולרים לקופת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כדי לממן את חזון השידור שלי , וכדי לייצר הפקה ברמה גבוהה המצדיקה מערכת יחסים הוגנת בין ציפיותיו של משלם האגרה לבין יכולתו של המְשָדֵר הציבורי לממש ולהגשים את הציפיות האלה.

החלטתי על דעת עצמי להתערב ולהיכנס לתחום לא לי (היה שייך למחלקה הכלכלית העֲצֵלָה והבלתי מוכשרת של רשות השידור בראשות סמנכ"ל הכספים מוטי לוי) כדי ליזום עסקת מימון כספית ענקית לשידורי ארבעת משחקי הכדורגל במסגרת קדם 2000 EURO  מבלי לספר לאיש ברשות השידור , אפילו לא לאיש סוֹדִי הקרוב ביותר אלי הלא הוא מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . יאיר שטרן ואורי פורת היו שני אישים אמינים בהנהלת רשות השידור וגם שומרי סוד אך נמנעתי מלדווח גם להם על המתחולל בראשית ה- Start up שפיתחתי . כל כך פחדתי מהדלפה וטרפוד היוזמה הכלכלית שלי . הבאת חסויות כספיות לרשות השידור היה כאמור ג'וב בלעדי של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי ואנשיו . לגודל צערי ראיתי בחלק מעובדי המחלקה הכלכלית שאמורים היו לעסוק בהבאת החסויות לשידורים האטרקטיביים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אנשי מקצוע חובבניים ולא מוכשרים מספיק בתחום המוגדר הזה , נעדרי הופעה רפרזנטטיבית ויכולת שיווקית , משוללי כל יכולת שכנוע , ובעיקר חסרי מוטיבציה אלמנטארית ודבקות במשימה . הרי המשכורת בסוף החודש היא אותה המשכורת . מדוע צריך להתאמץ יותר מידי . אך גיוס החסויות במסה גדולה בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננו רק עניין של מאמץ אישי כזה או אחר . ראשיתו בכישרון רב תחומי . בעידן הנוכחי יש צורך חיוני בהעברת מסרים שיווקיים בצורה מושכת ומנוסחת היטב .

גיוס החסויות לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא מקצוע שיווקי שנועד לנשים וגברים המחוננים בחוכמה ואינטליגנציה, יכולת לקיים מצגת עסקית משובבת עין אך גם לחולל פרזנטציה וויזואלית של עצמם , הפגנת ביטחון עצמי, יכולת לשכנע (מבלי "לנדנד") כדי לחבר את נותן מוצר החסות לנושא הטלוויזיה המשודר, וכן הופעה נאה ומרשימה שלעולם לא הזיקה לאיש. לא הכרתי אנשי שיווק כאלה במחלקתו של מוטי לוי . אבל הכרתי היטב אחד כזה מחוץ למחלקתו. את עצמי. לכן החלטתי לפעול במהירות וּלְבַד בטרם יהיה מאוחר מידי. לא חששתי. תאריכי המשחקים התקרבו. הייתי צריך להגיש במועד למנכ"ל ולמנהל הטלוויזיה את תוכנית ההפקה הגרנדיוזית שלי, כשאני נדרש להוכיח מהיכן יש לי כסף גדול כזה לכסות את הדרישות שלי בארבעת ההפקות שחורגות בהרבה מהסטנדרטים הכספיים של רשות השידור, ולחשוף בפניהם את מקורות המימון. פניתי לשלושה גורמי תקשורת סלולאריים הידועים כקונגלומרטים כלכליים, חברות "פלא פון", "סלקום", ו- "פרטנר" כדי לממן את עסקת ההפקה המרובעת היקרה. שווי ומהות העסקה שהצעתי (בפרוטרוט בכתב) לכל חברה היה תשלום של 400 אֶלֶף דולר (מחיר פתיחה) תמורת חשיפת 400 פעם את שם המוצר בחסויות ו- "סקרולים" בחמש עשרה שעות שידור. (פירושו של המונח Scroll בעגת הטלוויזיה, הוא הרצת כותרת המוצר בתחתית המסך משמאל לימין) . חברת "פרטנר" ביקשה זמן לחשוב. עם מר יעקב פרי המנכ"ל המצליחן של "סלקום", איש שמעולם לא ראיתיו עד עצם היום הזה (רק שמעתי עליו), התפתחה שיחה טלפון מעניינת, שגלשה ונסבה גם אודות ספרו המעניין "הקם להרגך". יעקב פרי כמו חברת "פרטנר" ביקש גם הוא זמן לעיין "בהצעה העסקית החשובה" לדבריו, אך רמז כי מדובר בכסף ענק בעוד שנת התקציב של "סלקום" עומדת בעצם בפני סיומה. מר יעקב "קובי" בן גור יו"ר דירקטוריון "פֶּלֶא-פוֹן" היה המהיר מכולם. "עזוב אותך מהמכרז הסמוי", אמר לי, והוסיף מייד, "רֵד מיעקב פרי ומ- "פרטנר". אנחנו , חברת "פלא פון" נשלם לך  300000 (שלוש מאות אלף)  דולר". נפגשנו.

יעקב "קוֹבִּי" בן גור הביא לפגישה עמי במשרדו בבניין "פֶּלֶא – פוֹן" בגבעתיים , את עוזריו מר גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של "פֶּלֶא – פוֹן" ואת גב' רוֹנִי לָטְשוֹבֶר מנהלת התקשורת השיווקית של "פֶּלֶא – פוֹן" , וגם את אִילָן בֵּן דוֹב נשיא חברת "סאני תקשורת" , זאת שחיברה את פריטי ורכיבי טכנולוגיית Samsung למוצרי הטלפון הסלולארי של חברת "פֶּלֶא-פוֹן" . זה היה ב- 10 ביוני 1999 . הצעתי לו לשלם לרשות השידור 500000 (חצי מיליון) דולר תמורת שלושה מבצעי שידור בינלאומיים של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתאריכים כלהלן :

א. שני שידורים ישירים בשבת – 4 בספטמבר 1999 ויום ראשון – 5 בספטמבר 1999 שיעסקו במשחק הכדורגל הלפני אחרון בבית מס' 6 , קפריסין – ישראל בלימסול בקדם Euro 2000 .

ב. שידור ישיר ביום רביעי – 8 בספטמבר 1999 של משחק הכדורגל ספרד – קפריסין בבית מס' 6 בקדם Euro 2000.

ג. שני שידורים ישירים : האחד נוגע להכנות נבחרת ישראל בטרם ההתמודדות בשבת – 9 באוקטובר 1999, והשני המשחק עצמו ביום ראשון – 10 באוקטובר 1999, שהוא האחרון בבית מס' 6 ספרד – ישראל ב- אלאבסטה בקדם Euro 2000 .

טקסט מסמך :  10 ביוני 1999 .  סיכום הפגישה עם יו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור בו . הצעתי לו לשמש ספונסר ראשי ובלעדי של שלושה משחקי כדורגל בינלאומיים במסגרת בית מס' 6 בקדם Euro 2000 בהשתתפות נבחרת ישראל שייערכו בספטמבר ואוקטובר 1999 וישודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תמורת תשלום של חצי מיליון דולר . (עמוד מס' 1 מתוך 2) .

טקסט מסמך :  10 ביוני 1999 .  סיכום הפגישה עם יו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור בו . הצעתי לו לשמש ספונסר ראשי ובלעדי של שלושה משחקי כדורגל בינלאומיים במסגרת בית מס' 6 בקדם Euro 2000 בהשתתפות נבחרת ישראל שייערכו בספטמבר ואוקטובר 1999 וישודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תמורת תשלום של חצי מיליון דולר . (עמוד מס' 2 מתוך 2) .

קוֹבִּי בֵּן גוּר היה איש חכם ומהיר כלבבי וגם הגון (למרות היותו איש עסקים) . הוא הבין כי בשידורי הכדורגל האלה טמונה פופולאריות רבה המניבים רייטינג נאה וחשיפה מצוינת בערוץ הציבורי למוצר של החברה בראשה עמד . הוא היה קשוח כיו"ר דירקטוריון של חברה מסחרית אך אדיב באורחות דיבורו ונדיב בסכום שהציע לי . בפגישתנו השנייה סכמתי עמו כי חברת "פֶּלֶא פוֹן" תשלם לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר תמורת שילוב של שלוש מאות כניסות של חסויות ו- "סְקְרוֹלִים" (Scroll) במהלך חמש עשרה שעות שידור . פירושו של דבר היה כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1תידרש להכניס "לאוויר" על מסך כל שלוש דקות , תזכורת בתמונה וקול של חסות או באפקט "סְקְרוֹל" של מוצרי "פלא פון"  ו- Samsung . כל כניסה בודדת שכזאת "לאוויר" ערוץ 1 תחשוף את "פלא פון" ו- Samsung למיליון צופים למשך זמן בן  8 – 7 שניות , ותכניס לקופת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 1000 (אֶלֶף) דולר . פעימה כספית נאה .

רק לאחר שהעסקה הסודית הזאת חסרת התקדים בהיקפה הכספי עם "פלא פון" הייתה גמורה וחתומה , עירבתי בה את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן .  ברור שהוא חיבק ונישק אותי . יאיר שטרן הבין שללא תמיכה ומימון כספי מסחרי מסיבי באמצעות שקופיות חסות לא יוכל השידור הציבורי להתרומם כדי לרכוש את זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים הבינלאומיים ולכסות אותם ברמה הנדרשת מערוץ טלוויזיה בשנות ה- 2000 . הוא ידע כמוני שמוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ומחלקת השיווק שלו אינם מוכשרים דיים לחולל את מה שאני עשיתי לבדי בכוחות עצמי , למרות שעל פי כללי המנהל התקין זה היה תפקידם וחובתם . החלטתי בגיבויו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לא לדווח כלל על העסקה הפנטסטית לסמנכ"ל הכספים מוטי לוי. יראתי את הקנאה והתככים שהגיחו מעת לעת מעבר לקירות בניין שערי צדק (בניין הנהלת רשות השידור) . לא היו לי ציפיות להאזין לדברי השבח (מי צריך אותם בכלל) אך פחדתי שמישהו או מי מהם מההנהלה ינסה לטרפד את העסקה הכספית בתואנות שווא, "מה פתאום יואש אלרואי יזם את העסקה, מי הרשה לוֹ בכלל, זה לא תפקידו, זאת שערורייה, ומה לא…". היו לי בבניין הנהלת רשות השידור בשערי צדק כמו בבניין הטלוויזיה ברוממה הרבה שונאים, צרי עין, וקנאים. רבים מהם רדודים ולא מיומנים בעליל, אנשים שלא היו מסוגלים להביא בכוחותיהם הם לקופת הרשות אפילו סֶנְט אחד.

נפתחה עכשיו הדרך להפקת והרמת פרויקט השידורים המרובע לרָף האיכות הרצוי כלבבי . מנהל הטלוויזיה העניק לי את המטרייה שלו ולקח על עצמו לדווח את סיפור העסקה הכספית למנכ"ל . ביום רביעי – 25 באוגוסט 1999 שלח יאיר שטרן את מכתב שידור משחקי הכדורגל לאורי פורת [7] .

טקסט מסמך :  25 באוגוסט 1999 . זהו מסמך התמיכה המקורי שכתב מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת נדהם מגודל סכום החסות . לא היה מאושר ממנו . הוא ביקש להיפגש עמי ואז חיבק ונישק אותי . הוא ומנהל הטלוויזיה אישרו את מימוש חֲזוֹן השידור שלי .

טקסט תמונה :  מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (משמאל) ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ב- 1999. שניהם העניקו תמיכה מוחלטת ליוזמה שלי להשיג חסויות לשידורי הספורט הרלוואנטיים בכוחות עצמי. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דמי החסות של מר קוֹבִּי בֵּן גוּר ומר אִילָן בֵּן-דוֹב בעצה אחת עם גב' רוני לטשובר ומר גיל בול אִפשרו לי בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא רק להגן על מפעל רכישת זכויות השידורים , אלא גם להאדיר את פועלנו העיתונאי ולתגבר בכוח אדם וטכנולוגיה שלנו את רשת הטלוויזיה הקפריסאית הציבורית – מסחרית   "TV Lumier" ששימשה Host broadcaster והפיקה בעבורי את סיגנל השידור הטלוויזיוני משם . אִכלוס ניידת השידור הקפריסאית באנשים מיומנים שלי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, והצבת טכנולוגיה נוספת משלנו בניידת הזאת בדמותן של מצלמות נוספות, מכשירי הילוכים חוזרים וצלחות שידור (Receive ו- Transmit ) עלתה כסף רב אך הייתה לכך הצדקה השווה כל אגורה .

ניידת השידור הייתה קפריסאית אך קולה קול יעקב. בימאי השידורים מקפריסין היה רובי פודגור, המפקח הטכני בניידת השידור TV Lumier היה שמואל פוקס. לידו פעל יוסי ששון איש התקשורת הבינלאומית הנמרץ ובעל הניסיון הרב בעבודה בתחום הזה. יוסי ששון היה האיש שליווה אותי והקים עבורי יחד עם הבוס שלו מהנדס הטלוויזיה סעדיה קאראוואני (איש Super talent בתחום הקונקרטי הזה של Sound & Communication) בתעשיית הטלוויזיה את מערכות התקשורת והקוֹל במרכזי השידור הבינלאומיים ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בארבע אולימפיאדות רצופות : של סיאול 1988, ברצלונה 1992 , אטלנטה 1996, וְסידני 2000. ידעתי שאם הוא מר סעדיה קאראוואני בסביבה, אזי ברור שקולות השַדָּרִים יגיעו בבטחה, באלגנטיות , ובצליל נקי מקפריסין לישראל. השַדָּרִים היו מאיר איינשטיין ואורי לוי וצמוד להם הפרשן החדש שלי דוב'לה רמלר.  כמו כֵן הטסתי ללימסול צוות ENG בראשות הכתב הוותיק עמוס כרמלי שסיפק כתבות חדשותיות ל-"מבט" בנוסף לאלה שהכין לשידורי מחלקת הספורט , ואת שַדָּר הקווים משה גרטל . את ששי אפרתי הפקדתי על ניהול את שתי ההפקות בלימסול . בשבת – 4 בספטמבר 1999 , פתחתי בארבע אחה"צ את השידור הישיר המשולב בן ארבע שעות שפעל משלושה מוקדים . אִצטדיון הכדורגל בווינה שם נערך המשחק אוסטריה – ספרד , מלון "ארבע העונות" בלימסול שם שהתה נבחרת ישראל , ומן האולפן הספורט בירושלים . ניווטתי את השידור באופן אישי מעמדת הפיקוד שלי באולפן א' ברוממה  . אין אושר גדול מלנהל שידור ישיר עתיר רייטינג ולספור את הדולרים הנכנסים לקופת הרשות בגין הקרנת שקופיות החסות . למחרת ביום ראשון – 5 בספטמבר 1999 , הפקתי וניהלתי שוב שידור ישיר בן ארבע שעות מלימסול . לרוע המזל לא תיאמתי את ההצלחה שלי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם הכישלון שלהם . נבחרת ישראל הפסידה באופן מפתיע ולא צפוי לקפריסין בתוצאה 2 : 3. זאת הייתה אכזבה מרה מאוד עבורי . השקעתי יחד עם חבריי מאמץ מקצועי עצום בייצור שידור ישיר בסטנדרט בינלאומי על כל מרכיביו התוכניים , הטכנולוגיים , והכלכליים . לרוע המזל ללא שום קורלציה עם המאמצים שהשקיעו השחקנים הישראליים על כר הדשא בלימסול , ובראשם שני הכוכבים המשחקים באירופה יקירי התקשורת , אייל ברקוביץ' וחיים רביבו. נבחרת ישראל שיחקה בצורה עלובה ורשלנית . בלשון המעטה . תחושתי הייתה כבדה , ממש כשם שחשתי עֶשֶר שנים קודם לכן , כשנבחרת ישראל הפסידה הפסד צורב 0 : 1 ב- 15 באוקטובר 1989 בבאראנקייה לנבחרת קולומביה בקדם גביע העולם של מונדיאל איטליה 1990 . עלבון קשה ומכופל היה מנת חלקי במשחק הגומלין . כוכבים כמו אלי אוחנה , רוני רוזנטל , משה סיני , וניר קלינגר – שחקני כדורגל מצוינים שהרוויחו משכורות עתק לא הצליחו להכניע עם חבריהם  ב- 30 באוקטובר 1989 באִצטדיון ר"ג במשחק הגומלין נבחרת מאוד בינונית כמו קולומביה . כוכבי הכדורגל אייל ברקוביץ' וחיים רביבו לא היו שונים מקודמיהם . הם לא הצליחו לגבור על נבחרת חלשה כמו קפריסין ב- 5 בספטמבר 1999 . שניהם היו אולי מוכשרים ועשירים אך שְבֵעִים ולא פייטרים. הם לא היו חיילים קרביים ונכשלו כישלון קולוסאלי במאבקם מול יריב נחות. כִּישָרוֹן לבדו לא יענה על הכול. ללא רוח קרב לא ניתן להגיע לשום הישג . אייל ברקוביץ' וחיים רביבו לא הותירו עלי שום רושם ב- 5 בספטמבר בקפריסין. הם נכשלו שם כישלון קולוסאלי . אני בטוח שהם רחשו כבוד למדי הנבחרת ולסמל המדינה אך זה לא בא לידי ביטוי ברוח הלחימה על כר הדשא. במדינה כמו שלנו החיה עדיין על חַרְבָּה לא ניתן עדיין להפריד בין הלוחמים הצעירים המשרתים את המדינה בצבא ההגנה לישראל לבין המשרתים אותה על כר הדשא או באולמות הכדורסל. חלק מהכדורגלנים הישראליים סבור היה שלרוץ על כר הדשא זוהי משימה קשה , קשה יותר מלהילחם בצריח הטנק או להסתער על בונקרים מבוצרים ולהילחם מבית לבית בשורות גולני , גבעתי , או הצנחנים. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לא שירת מעולם בצבא ארגנטינה, פֶּלֶה (Pele) לא היה אף פעם חייל בצבא ברזיל, ויוֹהָאן קְרוֹיְיף לא לבש מעודו את מדי צבא הולנד , אך היה להם יחס מיוחד וחַם לדגל מדינתם, לצבעי התלבושת הלאומית , ולסמל האומה המונח על לוח לבם – יחס שהשתלב להפליא עם כישרונם המופלג על כַּר הַדֶשֶא . זה ניכר היטב בתוצאות . לאחר התבוסה בקפריסין חשתי כאילו שחקני הנבחרת שלנו סטרו סטירת לחי מצלצלת למאמצי השידור הישיר שלי ובגדו במאמצי ההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. תחושת ההשפלה שלי לא נבעה מתוצאות ההפסד ב- 1999 כמו ב- 1989, אלא מהדרך הנלוזה שהביאה להפסדים המבישים. אני מכיר עוד איש אחד שחש את אותה תחושת הבגידה . זהו המאמן שלמה שרף . הוא היה נסער , מרוגז מאוד , ומאוכזב מהחיילים שלו שלא רק שלא גילו כל כשרון ורוח לחימה על כר הדשא , אלא נעדרו כל רצון של דבקות במשימה . הוא לקח את זה קשה מאוד, ראו את זה עליו. אך הוא היה יכול לבוא בטענות רק לעצמו מפני שכמאמן הנבחרת הוא היה מפקדם ומנהיגם. הייתה לו נבחרת אך לא הייתה לו קבוצה . "חיילים בעלי הכרה הם הנועזים שבלוחמים" , אמר פעם הרמטכ"ל השני של צה"ל יגאל ידין . נבחרת ישראל בכדורגל לא ענתה על ההגדרה הזאת .

מה שהתחולל על כַּר הדֶשֶא בלימסול ב- 5 בספטמבר 1999 הייתה שערורייה מבישה . שחקני נבחרת ישראל שנולדו בארץ , התחנכו בה , ושירתו בצבאה (גם אם היה זה שירות אִזוֹטֶרִי) לא ספגו את רוחו של צה"ל ולא הפנימו את מורשתו . שחקני נבחרת ישראל שחלקם השתכרו עכשיו מאות אלפי דולרים בעונת משחקים אחת נחשפו על כַּר הדֶשֶא ברוב עליבותם . נראה היה כאילו סמל המדינה הרקום בצד השמאלי העליון של חולצתם והמונח בעל כורחו על לוח ליבם הוא מהם והלאה. בעוד בני גילם מגוננים בחירוף נפש על גבולות המדינה מפני אויביה , נדמה היה לאותם שחקני הכדורגל וספורטאי הייצוג שלנו כי הדבר הקשה ביותר בחיינו הוא דווקא לרוץ על כָּר הַדֶשֶא ולבעוט בכדור. צריך לומר למפונקים האלה הנקראים נבחרת ישראל בכדורגל שתי מילים : בושה וחרפה. אין לי ספק בכלל שאם נבחרת גולני, גבעתי, ו/או הצנחנים הייתה משחקת בשֵם נבחרת ישראל באותו ערב בלִימָסוֹל של ה- 5 בספטמבר 1999, תוצאת המשחק הייתה שונה. ליוו אותי גם מחשבות נוגות לגבי יכולות המנהיגות של מאמני נבחרת ישראל , אלוּ של יעקב גרונדמן ויצחק שניאור ב- 1989 ושל שלמה שרף ב- 1999. האם הם באמת חוננו בתכונות של מנהיגים ? האם השחקנים הצעירים נהו אחר אישיותם ומנהיגותם ? האם באמת היוו דוגמא אישית לשחקנים שאותם אימנו ? האם היו מופת ומודל לחיקוי בעיני החיילים שלהם ? האם היו מחנכים ? האם השחקנים שיחקו בעבורם ? האם המאמנים האלה שבאמת נחשבים למנהיגי כדורגל ואנשים רציניים בעלי יכולת מסוגלים לנווט ולהנהיג, וגם לחנֵך את דוֹר נבחרי ישראל של שנות ה- 80  ו- 90 ? שתי התבוסות בלימסול וספרד היו החמצות ספורטיביות כואבות ובמידה מסוימת גם תשובות לשאלות אודות היעדר מנהיגות שנשאלו רק לפני רגע . הן היו בדיעבד צפויות . נבחרת ישראל ומאמנה הוותיק שלמה שרף יחדיו עם יו"ר ההתאחדות גברי לוי לא יכלו למלט נפשם מהן . בצד שלנו נערכה הפקה טלוויזיונית ברמה ואיכות משביעת רצון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אך בעבור מה . פעמים אין ספור שאלתי את עצמי האם הכדורגל הישראלי ב- 1999 שווה את המאמץ העצום שמשקיע בו השידור הציבורי.

למרות ההפקה הטובה עשה צֶוֶות ה- ENG שלנו שגיאה אחת . הכתב הוותיק והחרוץ עמוס כרמלי והצלם שלוֹ אריק רובינשטיין שחזרו באותו טיסה מקפריסין עם הנבחרת הישראלית המובסת הפֵרו הוראה מפורשת שלי. הם הפקירו את נֶשֶק הצילום שלהם . במקום שהציוד יהיה צמוד לגופם הם שלחו אותו כמטען בבטן המטוס . במטוס שהחזיר את הנבחרת שלנו הביתה שררה אווירת נכאים ותחושה של אכזבה קשה . עמדו לרשותו של עמוס כרמלי כל שחקני נבחרת ישראל בכפיפה אחת לרבות שני הכוכבים האירופיים השלה , חיים רביבו ואייל ברקוביץ' . באמת שני שחקני כדורגל בעלי יכולת שלא הובילו את נבחרת ישראל מעולם לשוּם מונדיאל או לאחת מאליפויות אירופה . באחת מפינות המטוס ישב לו זעוף פנים ומיוסר מאמן הנבחרת שלמה שרף שהחמיץ גם הוא בזה אחר זה שני מונדיאלים אליפויות עולם בכדורגל של 1994 ו- 1998 , ושני EURO's  ב- 1996 ו- 2000. שלמה שרף השעין לאחור את ראשו במושב במטוס כפי שסיפר לי עמוס כרמלי. עיניו הדומעות היו עצומות. הוא נראה עצוב ומיוּאש בשעה שערך את חשבון הנפש שלוֹ. הוא נכשל והכישלון נחשב בעיניו לשוֹאָה. שלמה שרף היה באופיו מנהיג ולוחם קרבי השייך לדוֹר אחר של מדינת ישראל אך למרותו סרו חיילים ג'ובניקים. במקום אחר במטוס היו מכונסים ודוממים חלק מחברי הנהלת הכדורגל. גם הם ידעו שהכדורגל הישראלי ניגף בפני הקפריסאים . אבל עמוס כרמלי הכתב המנוסה לא יכול היה להכין את הכתבה שרציתי שיעשה על תבוסת הכדורגל הישראלי . הוא לא היה יכול לעשות שום Follow up. לא לראיין, לא ללקט תגובות , ולא לצַלֵם כתבה עיתונאית מתבקשת והכרחית על כישלון הנבחרת במשחק החשוב ביותר שלה מזה שנים רבות בהיסטוריית הכדורגל של ישראל , מפני שמצלמת ה- ENG שלוֹ ששימשה אותו כנשקו האישי הייתה תקועה עמוק בבטן המטוס במקום להיות תלויה על כתפו וצמודה לגופו . כישלון עיתונאי טיפשי .

עוד באותו לילה הרמתי טלפון ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" מר יעקב "קוֹבּי" בֵּן גוּר והודיתי לו על האפשרויות הכספיות שהעניק לי כדי להרים את הפקת השידור הישיר של משחק הכדורגל קפריסין – ישראל מההיבטים הטכנולוגיים. הייתי אסיר תודה לו וגם התנצלתי בפניו מאוכזָב על שכרגיל המאמץ לא הצדיק את ההשקעה . זאת הייתה שיחת טלפון ארוכה . הסברתי לקובי בן גור את המורכבות והמסובכות של מכמני ההפקה הטלוויזיונית באירועי ספורט ארציים ובינלאומיים ומדוע דווקא הפקות הספורט האלה הנושאות אספקטים כמותיים של טכנולוגיה , לוגיסטיקה , וכוח אדם , הופכות בסופו של דבר לכל כך יקרות . קובי בן גור שיווק את המותג שלו באמצעות שידורי הספורט הפופולאריים והפך בתקופה מסוימת למתגבר של התשתית הכלכלית של שידורי הספורט המיוחדים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נדרשה לשדר בתנאים תחרותיים מול ערוץ 5 . ב- 10 ביוני 2000 עמדו להתחיל בהולנד ובלגיה משחקי Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000) . זכויות השידורים היו בלעדיות שלנו . הייתי חייב את עזרתה הכספית של "פלא פון" כדי להרים את ההפקה לרמה שאני חושב שהיא המינימום ההכרחי . הערכתי אז כי אם מכבי ת"א תעפיל לטורניר "ארבעת הגדולות" שיתקיים בעיר הנמל היוונית סלוניקי באפריל 2000 ואומנם נגיע להסדר זכויות עם ערוץ 5 כי אז נבקש שוב את חסדיו של קובי בן גור. Euro 2000 הייתה לעובדה . ה- Final four של סלוניקי היה בשלב זה אופציה . ב- 13 בחודש מארס 2000 ירדנו מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי מירושלים כדי להיפגש עם הגביר מ- "פלא פון" במשרדיו בגבעתיים. קובי בן גור ראה בהתקשרות עם רשות השידור אסטרטגיה לטווח ארוך. יאיר שטרן ואנוכי הצגנו לו את התמונה (והוא עמנו) של כל הקופה. בסיומה מצאתי לנכון להודות לו לקובי בן גור.

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב המסביר ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור את מפרט , כמות , ורצף הכנסת חסויות החסויות של חברות "פלא פון" ו- "SAMSUNG" בשידורי Euro 2000 . הודיתי לו על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 1 מתוך 6) . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 2 מתוך 6) .ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 3 מתוך 6) .ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 4 מתוך 6) .ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 5 מתוך 6) .ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000. (עמוד מס' 6 ואחרון מתוך 6). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

הארוגנטיות של אייל ברקוביץ' לא נפלה מכּישרונו . הוא היה שחקן כדורגל נפלא , מין Play maker שהבין את רזי המשחק , וכמו שחקן שחמט ראה הרבה לפני כולם את המהלכים הנסתרים . אך היה לו גם פֶּה גדול וכושר פטפוט . כתבי עיתונות הספורט בישראל רחשו והתייחסו אליו בכבוד יתר . היו לו הצלחות אך גם לא מעט כישלונות . אבל כתבי ועיתונאי הספורט שהיו תלויים באינפורמציה שהוא עתיד לספק להם לא תמיד דרשו ממנו דין וחשבון . הם התייחסו אליו בסלחנות . יתירה מזאת . העיתונות העניקה מקום להגיגי לבו . אייל ברקוביץ' משך בעֵט . היה לו טור בעיתון "מעריב" . עכשיו אי אפשר היה לגעת בו בכלל . הוא היה מכוסה מכל הכיוונים .

ביום ראשון ההוא – של 9 בנובמבר 1997 בעת ששיחק בקבוצת ווסטהאם ב-League Premier  האנגלית נגד קבוצת צ'לסי נקלע אייל ברקוביץ ביוזמתו לתקרית מכוערת ובלתי מתקבלת על הדעת עם שחקן קבוצתו ג'וֹן מוּנְקֶר. העיתונות בארץ שתקה , אבל המצלמות הבריטיות שצילמו את המשחק תיעדו את ההתגרות המבישה. כרגיל אין דרכן של המצלמות להסתיר דבר . את הכול יגלו . החלטתי לחשוף את התנהגותו השחצנית והבלתי מתקבלת על הדעת של אייל ברקוביץ', שחקן כדורגל מוכשר אך מה לכישרון ולהכאת חברך לקבוצה. הראתי את התקרית בתוכנית "משחק השבת" במוצ"ש – 15 בנובמבר 1997. אייל ברקוביץ' לא היה חייב לי דבר אבל גם לא אני לוֹ . הייתי עיתונאי והוא שחקן כדורגל . צעדנו בשני נתיבים מקבילים שאינם מצטלבים . לחשיפת ההתנהגות העלובה והמביכה שלוֹ ב- "משחק השבת" קראתי , "אייל ברקוביץ מה זה צריך להיות?". הנה התסריט של הכתבה הטלוויזיונית והטקסט הנלווה אליה. כך זה הלך :

טקסט מסמך : מוצ"ש – 15 בנובמבר 1997 . תסריט ה- Item "אייל ברקוביץ' מה זה צריך להיות ?" כפי ששודר בתוכנית הטלוויזיה "משחק השבת". דף 1 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מוצ"ש – 15 בנובמבר 1997 . תסריט ה- Item "אייל ברקוביץ' מה זה צריך להיות ?" כפי ששודר בתוכנית הטלוויזיה "משחק השבת". דף 2 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טלפון ראשון בעקבות שידור הכתבה ההיא לפני 17 (שבע עשרה) שנים קבלתי מאִמוֹ שרצתה לגונן על בנה. עניתי לה בכל הכנות והכבוד. עשיתי את המוטל עלי כעיתונאי. כך בדיוק ראיתי ואני רואה את עבודתי.

כשתַּם מבצע השידורים של קפריסין וספרד החלה לצוץ הקנאה ובעקבותיה מריבה גדולה בתוככי רשות השידור סביב הצלחת מבצע החסויות שהניב הכנסה של  315000 (שלוש מאות וחמישה עשר אֶלֶף) דולר לקופת רשות השידור . קנאה יוצרת מדנים . אנשי היחידה הכלכלית  ברשות השידור ובראשם סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ראו בעין צרה מאוד לא יפה את ההצלחה שלי בגיבויו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן להביא לקופת הרשות סכום ענק ופנטסטי שכזה . הם קינאו בהצלחתי . אפשר להבין אותם . זה באמת לא הייתה משימתי אלא תפקידם לגייס חסויות למימון השידורים היקרים , אך הם לא היו מיומנים ומוכשרים לכך , ואנוכי אומר זאת בלשון המעטה. אבל לא רק הם גילו חוסר שליטה עצמית ויכולת ריסון לנוכח ההצלחה של עמית לעבודה . גם אילוּ שמתיימרים להיות ידידיי ומקורביי , אצו רצו מאחורי גבי אל אורי פורת ויאיר שטרן והתלוננו , "נגד תופעת כמות שקופיות החסות והסקרולים (Scrolls) של הלוֹגוֹ של פלא-פון ו- Samsung חסרת התקדים , שיואש אלרואי שידר על מסך הטלוויזיה הציבורית בשני משחקי הכדורגל" . מרבית עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אינם מבינים דבר וחצי דבר בכלכלת שידורי הספורט היקרים . שידורי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם הם יעד מובהק שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חייבת לכבוש לעצמה . כל ערוץ טלוויזיה ציבורי באירופה מתהדר בשידורי ספורט שלו , ובראשם  ה- BBC הבריטי . אין שום סיבה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תנהג אחרת . מתברר שמַס האגרה לבדו איננו מספיק לממֵן את שידורי הספורט היקרים , הפופולאריים , והיוקרתיים . לכן צריך להשתמש בחוכמה בכל דרך חוקית נוספת להשגת המימון הנוסף הדרוש . אחת הדרכים החוקיות העומדות לרשות השידור הציבורי הוא להשתמש בשקופיות חסות . דרך עֶזֶר למימון שידורי הספורט החשובים שמשלם האגרה נוהה אחריהם. יש גם דרך אחרת . לא להתאמץ, לוותר על כל יוזמת כיבוש שידור, להסתלק מכל מאבק , לברוח מכל עימות , לנוס מכל קושי , ולבסוף כאשר זכויות השידורים נופלות לידי יריביך מערוץ 2 , ערוץ 10 , ו/או הכבלים , כל שנותר לך הוא לשבת על אֵם הדרך , ליילֵל ולהתבכיין כמו ילד קטן , מדוע יש להם את הצעצוע הזה ולמה לך אין אותו . זאת לא הייתה מעולם דרכי.

 "When you have the rights – You have the show", אמר פעם נשיא חטיבת הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית מר רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המנוח . הוא צָדָק . השידור הישיר של המשחק קפריסין – ישראל ביום ראשון – 5 בספטמבר 1999 צבר רייטינג ממוצע של % 25.6 והוביל בקלות את טבלת הרייטינג השבועית לפני "בשידורי חי" של דן שילון , לפני חדשות ערוץ 2 , ולפני מהדורת "מבט" של ערוץ 1. גם ה- Share שלו היה גבוה ועמד על % 46.0 (ארבעים ושישה אנשים מכל מאה צופי טלוויזיה צפו בשידור הישיר של המשחק) . השידור הישיר של המשחק ספרד – ישראל ביום ראשון – 10 באוקטובר 1999 צבר רייטינג של % 27.0  ו- Share של % 44.0 . גם השידור הזה צעד בראש מצעד הרייטינג השבועי .

לא היה כל ספק שמשלם האגרה מעוניין בשידורי הספורט הנוגעים לנימי נפשו . הוברר גם שזה לא קשה מידי למַמֵן אותם . צריך טיפ טיפה להתאמץ . לקח כלכלי חשוב שרשות השידור העצלנית והקפואה מעולם לא למדה אותו . סטגנציה מוחלטת . המימון המסחרי שניתן לנו ע"י חברות "פלא פון" בראשות קובי בן גור ו- "סאני תקשורת" בראשות אילן בן דוב עבור מבצעי השידורים בקפריסין וספרד חשפו לעין כל את חולשתו של מוטי לוי מי שהיה אמור להיות שר האוצר של רשות השידור . ב- 13 באוקטובר 1999 לא יכול היה עוד סמנכ"ל הכספים מוטי לוי להתאפק ולהסתיר את קנאתו . הוא ניהל שיחת טלפון בוטה וחצופה עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ופגע בו שלא בצדק בעניין החסויות . בתום אותה שיחת טלפון גם שלח לו מסמך בו תקף אותו על חריגות (כביכול) בשידור החסויות במשחק ספרד – ישראל ב- 10 באוקטובר 1999 והאשים אותו בשידור חסויות נוספות ללא הסכם תוך עקיפת מחלקת השיווק . הוא תקף את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן על תלונות שנשמעו (כביכול) מפי חברת "פֶּלֶא פוֹן" וחברת "סָאנִי תקשורת" על הפרת בלעדיות שניתנה לשתי החברות הללו וכן חריגות נוספות מההסכם (כביכול) . היה מדובר בהאשמות שווא . ברור שלא היה ולא נברא . בסיומו של המסמך לעג סמנכ"ל הכספים מוטי לוי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן וכתב לו , "אני מקווה שתהיה לך תשובה טובה לפונה" . מכתבו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן היה שגוי עובדתית ולחלוטין לא נכון . הוא טפל אשמת שווא על מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן . מכתבו היה בגדר הוצאת דיבה כפי שקוראי הבלוג יוכלו להיווכח מייד במו עיניהם . יאיר שטרן לא נרתע והשיב לו כגמולו . חליפת המסמכים בין שני האישים הבכירים במחצית אוקטובר 1999 חושפת את עליבותה של המחלקה הכלכלית של רשות השידור ואת המסורבלות והביורוקרטיה המעייפת שנכפתה על העיתונאות הטלוויזיונית בראשותו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן . עבדנו בתנאים תחרותיים קשים מול ערוץ 2 המסחרי ומול ערוץ 5 בכבלים .

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1999 . זהו המסמך צר עין , שגוי , ורווי קנאה מקצועית ששלח סמנכ"ל הכספים מוטי לוי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בנוגע לשידור שקופיות החסות בשידור הישיר של משחק הכדורגל ספרד – ישראל מאלבאסטה ב- 10 באוקטובר 1999 במסגרת קדם Euro 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1999. זהו מסמך התשובה ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לסמנכ"ל הכספים מוטי לוי בו הוא הודף את האשמותיו אחת לאחת בעניין השגת החסויות המסחריות לשידורי הספורט הגדולים והרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סמנכ"ל הכספים של הרשות ניסה לדוג במים עכורים . ניסיונו לסכסך בשל בושתו המקצועית בין נותני החסויות לביני היה ראוי לכל גינוי . יאיר שטרן השיב לו כגמולו . אך הייתה זאת גב' רוני לטשובר מנהלת התקשורת השיווקית של "פלא פון" שהעניקה לי מכתב תודה על שיתוף הפעולה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין חברת "פלא פון" וסתמה את הפה למוטי לוי אחת ולתמיד . המנכ"ל אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן צעדו שלובי זרוע עִמי ודחו על הסף את טענות מוטי לוי והמלעיזים האחרים על ריבוי שידור שקופיות מסחריות של "פלא-פון"  ו- “Samsung” על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המסגרת מבצע השידורים של קפריסין וספרד. שניהם העניקו לי גיבוי מוחלט. חברת "פלא-פון" שזכתה לחשיפת ענק טרחה אמור לשבח את שיתוף הפעולה העסקי עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הנה הטקסט כלשונו [8].

חברת "פלא-פון" מיסודן של בזק ומוטורולה

                                                                                             13.10.1999

לכבוד

מר יואש אלרואי

הטלוויזיה הישראלית

רוממה ירושלים

                                הנדון : תודתנו על שיתוף הפעולה בין ערוץ 1 לחברת פלאפון

ברצוננו להודות לכם על שיתוף הפעולה הפורה שהניב חשיפה טובה וממושכת לחברת פלאפון, במסגרת החסות למשחקי הכדורגל. ידוע לי כי בימים האחרונים התרחשה אי הבנה בנוגע לשידורי החסות של המשחק ספרד- ישראל, אך לאחר בירור הנושא, אנו מרוצים מאוד מהחשיפה לה זכינו גם במשחק זה ועל כך תודתנו לך. בתקווה להמשך שיתוף פעולה פורה גם בעתיד.

                                                                     בברכה ,

                                                                    רוני לטשובר

                                                                   מנהלת תקשורת שיווקית

עותקים : מר אורי פורת  –  מנכ"ל רשות השידור 

מר יאיר שטרן   –  מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1                       

פלא-פון תקשורת בע"מ            

מר מוטי לוי      –  סמנכ"ל כספים

גב' מירה לוי     –  המחלקה הכלכלית

מר קובי בן גור –   יו"ר דירקטוריון פלא-פון

מר גיל בול      –   סמנכ"ל השיווק פלא-פון

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1999. זהו מכתב התודה של גב' רוני לטשובר מנהל התקשורת השיווקית של חברת "פלא פון" שנשלח אליי בתום מבצע השידורים הישירים בקפריסין וספרד. המסמך הזה סתם אחת ולתמיד את פיו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ואנשי המחלקה הכלכלית שלו . לא היה שום מקום ובסיס להשוואה בין תרומתו העצומה של יאיר שטרן לבניינה של רשות השידור לבין תרומתו הדלה של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי . לא שרר שום Match up בין שני האישים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מכתבה של גב' רוֹנִי לָטְשוֹבֶר היה חשוב והֵסִיר כל ספקות לגבי מקצוענות השידור והיושרה והאמינות של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור . יתירה מזאת . בשל חשיפת "פלא פון" בשיעור חסר תקדים על מסך הטלוויזיה הציבורית , נאותה גב' רוני לטשובר לממן גם את השידור הישיר של הגרלת משחקי ההצלבה בהשתתפות נבחרת ישראל בכדורגל בגובה של 15000 (חמישה עשר אלף) דולר . בשער ניצבו מבצעי שידור נוספים , ה- Final Four בכדורסל של סלוניקי באפריל 2000 , ואליפות אירופה לאומות בכדורגל (2000-EURO ) בקיץ 2000 בהולנד ובלגיה . הייתי שוב זקוק לסיועם הכספי של קובי בן-גור , אילן בן-דוב , רוני לטשובר , וגיל בול . והם העניקו לי אותו .

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 2000 . חברת "פלא פון" מעניקה דמי חסות בגובה 15000 (חמישה עשר אלף) דולר לשידור הישיר של הגרלת משחקי ההצלבה של נבחרת ישראל בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם אני הודיתי לאנשי "פלא פון" ו- "סאמסונג" . למי בעצם הייתי יכול להודות חוץ מהם . למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל הכבוי והעייף שאהבתי ? לסמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי הנרפה , האדיש , וחסר היוזמה שיאיר שטרן ואנוכי לא הערכנו ? לאנשי הוועד המנהל גיל סמסונוב ואלון אלרואי שחתרו ללא לאות תחת רגליהם של אורי פורת ויאיר שטרן ולא קידמו את רשות השידור אפילו במילימטר אחד קדימה ?

היה מוסכם על כולם כי בלעדי קוֹבִּי בֵּן גוּר , אִילָן בֵּן דוֹב , גִיל בּוּל , ורוֹנִית לָטְשוֹבֶר אי אפשר היה להרים את שלוש ההפקות הגדולות והיקרות . ביום רביעי – 13 באוקטובר 1999 , שיגרתי מכתב תודה מקרב לִבּי לקוֹבִּי בֶּן-גוּר ואִילָן בֶּן-דוֹב וצוות עוזריהם בחברות פֶּלֶא-פוֹן וסַאמְסוּנְג בלוויית עותקים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . שיתוף הפעולה שלי עם קובי בן – גור אישיות מרתקת , מוכשרת , ומהירת תפישה הייתה פריצת דרך חשובה והניב תמיכה כלכלית חשובה נוספת כעבור חצי שנה בעֵת השידורים הישירים של משחקי הכדורסל ב- Final Four של סלוניקי באפריל 2000 בהשתתפות מכבי ת"א.

רשות השידור- הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                              יום רביעי – 13 באוקטובר 1999

לכבוד :

קובי בן גור , גיל בול , רוני לטשובר ( "פלא פון" )

אילן בן- דוב ( Samsung )

אנשים יקרים שלום רב ,

תודה רבה לכם על שיתוף הפעולה הפורה והמוצלח , וחסר התקדים עם מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , הנוגע למבצע השידורים הישירים של משחקי השלב האחרון במסגרת 2000 EURO , מבצע שידורים ישירים שהחל ב- 4 בספטמבר 1999 במשחק אוסטריה- ספרד, נמשך במשחקים קפריסין נגד ישראל וספרד – קפריסין , והסתיים בהתמודדות ספרד נגד ישראל  ב- 10 באוקטובר 1999 . צריך לומר בפה מלא , שאתם אנשים רציניים ומוכשרים , שהיה לי כיף לעבוד ולשתף פעולה עימם .

עוד תודה רבה אחת לכם , על העִסקה המשולבת עמכם ועם חברת "צ'ארלטון וכדורגל פלוס" , שאפשרה את השידור הישיר של המשחק אוסטריה – קפריסין מוינה , במקביל לשידור הישיר מאלבאסטה של המשחק ספרד נגד ישראל .

מובן ששידור "פאראללי" כזה , חדשותי- עיתונאי במלוא מובן המילה , המאפשר עדכון On Line משני האצטדיונים , מרכז סביבו סקרנות רבה , ובעקבותיו גם Rating  מעולה . כי זאת לדעת . בשידורי הכדורגל הנ"ל בחסותכם , הכה ערוץ 1 את ערוץ 2 והמתחרים האחרים שוק על ירך . ועוד תודה אחרונה לאנשי "פלא פון" היקרים שאפשרו לנו לשדר היום , "בצוהרי היום" מאכן – גרמניה , את הגרלת משחקי ההכרעה של 2000 Euro . סכום של 000 315  (שלוש מאות וחמש עשרה אלף) דולר איננו הולך סתם ברגל . אני יודע להעריך אתכם הערכה רבה .

עותקים :

אורי פורת  –  מנכ"ל רשות השידור

יאיר שטרן –  מנהל הטלוויזיה

מוטי לוי    –  סמנכ"ל הכספים של רשות השידור

מירה לוי   –  חסויות

                                                                                    בברכות חמות ,

                                                                                    יואש  אלרואי

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1999 . מכתב התודה שלי לקובי בן גור , אילן בן דוב , גיל בול , ורוני לטשובר שהעניקו לרשות השידור סכום חסר תקדים של 315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אלף) דולר תמורת מבצע השידורים הישירים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1999 של קדם Euro 2000 בהשתתפות נבחרת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני שָב לשאלת המנהיגות שהיא ערך עליון גם בתחום הספורט והועלתה גם לגבי תפקודו של יו"ר התאחדות הכדורגל מר גבריאל "גברי" לוי . הוא זכה להצלחה בישראל ולהערכה ב- UEFA התאחדות הכדורגל האירופית בראשה ניצב השוודי לינארט יוהנסון .

טקסט תמונה :  מר גבריאל "גברי" לוי יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל בשנות ה- 90  ו- ראשית שנות 2000 (מימין) יחד עם השוודי מר לינארט יוהנסון נשיא UEFA גדל הגוף.  גברי לוי זכה לציון לשבח אירופי על דרך ניהולו את הכדורגל הישראלי. (באדיבות גברי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אך עם כל הכבוד ליו"ר המוכשר שהפך את ההתאחדות  למיליונרית , הרי בימיו של מר גבריאל "גברי" לוי אירעה פרשת נערות הליווי שהוזמנו והצטרפו למגורי שחקני נבחרת ישראל בחדריהם בבית מלון בתל אביב בעת מחנה אימונים סגור . זאת לא הייתה אשמתו הישירה של המפקד העליון של הכדורגל במדינת ישראל , אך הייתה זאת אחריותו המיניסטריאלית לביזיון המביש . ערב משימת ספורט של משחק בינלאומי חשוב עסוקים שחקני הנבחרת השוהים במחנה אימון סגור ומבודדים ממשפחותיהם , במשימה לילה מאוחרת משלהם כיצד להשכיב בחדריהם נערות ליווי . תופעה כזאת של משמעת כל כך ירודה ועלובה במסגרת של נבחרת ייצוג לאומית , מוסברת גם בחוסר מנהיגות מספקת של המאמן הראשי והיו"ר שלו . יכול להיות שהם נעדרו תכונות אופי כמו יושרה מוחלטת , דוגמא אישית  ודרך ארץ ההופכים מנהיגי אמת לשמש מודל ומופת לחיקוי . לעמנואל שֶפֶר מאמן הכדורגל האגדי , שהיה גם מנהיג ומחנך – זה לא היה יכול לקרות .הפרת משמעת מן הסוג הזה של הזמנה מאורגנת של נערות ליווי לחדרי השחקנים מעידה על חברה נטולת מוסר וערכים יסוד. זאת הייתה דמותה של נבחרת ישראל בכדורגל . זאת האווירה ששרתה שם שנים ארוכות. נושאי השיחה העיקריים בחברת הכדורגל הזאת היו מָמוֹן ונשים . מעולם לא דיברו שם על ציונות , חלוציות , הקרבה , ושירות צבאי קרבי למען המולדת . מאז 1970 כשלו נבחרות ישראל בכדורגל בזו אחר זו במשימות הלאומיות שניצבו בפניהן . לא בשל היעדר קורטוב של כישרון . כשרון היה לרבים מהם דווקא בשפע . נפש טהורה לא הייתה להם .

גברי לוי היה דמות שנויה במחלוקת כיו"ר התאחדות הכדורגל . נכון שהביא בתקופתו ממון רב להתאחדות מזכויות שידורים ששילמו לו רשתות הטלוויזיה . בקטע הזה חייבות לו קבוצות הכדורגל הישראליות תודה גדולה . אך לא בטוח שהוא הביא ערכים של חינוך ומנהיגות להתאחדות . נורמות הניהול שלו היו שנויות במחלוקת לאורך כל הדרך. הוא גם חטָא  חֵטא גדול כשאמר בראיון טלוויזיה למראיין מר גִיל רִיבָה (בערוץ 2) בפרשיית נערות הליווי כי גם שחקנים נשואים התהוללו עמן , אך מבלי לציין שמות קונקרטיים . בדבריו הטיל כתם מביש על כל קבוצת השחקנים הנשואים ששיחקו בה באותה תקופה . רן בן-שמעון , חיים רביבו , אמיר שלח , אייל ברקוביץ' , יוסי אבוקסיס דוד אמסלם , רונן חרזי , אלון חרזי , ונג'ואן גרייב . גברי לוי לא גילה באותו הריאיון הטלוויזיה ההוא מנהיגות דגולה .

את מר גבריאל "גברי" לוי יו"ר התאחדות הכדורגל עניין ראשית דבר הכסף . בדרכו שלו ידע לתמרן בין ערוצי הטלוויזיה. בזה הוא היה רב אומן. ביקורה של נבחרת רוסיה בישראל כדי למשחק רעים ב- 23 בפברואר 2000 באִצטדיון קריית אליעזר בחיפה עם הנבחרת הלאומית שלנו , הייתה דוגמא לדרך התִּמְרוּן שלו שגרמה למחלוקת קשה בינינו [9] . הבעתי אותה במכתב אליו שנשלח תשעה ימים לפני המשחק ישראל – רוסיה המבקר את צורת ניהול המו"מ שלו עם הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , בלוויית  עותקים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , לשר הספורט התרבות והמדע בממשלת ישראל מתן ווילנאי , וח"כ אבשלום ("אבו") ווילן .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                               יום שני – 14.2.2000

לכבוד

גברי לוי

יו"ר התאחדות הכדורגל

פקס  :  5702044 – 03

הנדון : צורה של מו"מ לא הוגנת ולא הגונה מצדך כלפי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1, הנוגעת לעניין זכויות השידור של משחק הרֵעים בכדורגל ישראל – רוסיה, ב – 23.2.2000 באצטדיון קריית אליעזר – חיפה.

גברי שלום,

בשבוע שעבר פנית אל יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , והצעת לו "במחיר מציאה" של 75000 (שבעים וחמישה אלף) דולר את זכויות הידור של משחק הרעים בכדורגל ישראל – רוסיה , האמור להתקיים ב- 23.2.2000.

אח"כ בשיחת טלפון עמי, ולשאלתי אלו קריטריונים כספיים ושיקולים כלכליים מנחים את התאחדות הכדורגל לנקוב בסכום כזה של 75000 (שבעים וחמישה אלף) דולר במשחק רעים ומדוע אינך דורש מערוץ 1 80000 (שמונים אלף) דולר ו/או 20000 (עשרים אלף) דולר – השבת לי כלהלן ואני מצטט : "אתה יודע מה יואש אלרואי, קח את המשחק הזה ב- 60000 (שישים אלף) דולר, הנה הרווחת 15000 (חמישה עשר אלף) דולר בכמה שניות".

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הציעה לך בכתב 20000  (עשרים אלף) דולר תמורת המשחק ישראל – רוסיה , והציעה גם לחתום על עסקת Package deal  של קניית זכויות השידורים של כל משחקי הרעים הנוספים של נבחרת ישראל (בית + חוץ) עד לתחילת ההתמודדות התחרותית של נבחרת ישראל  בספטמבר 2000 במסגרת קדם גביע העולם יפן / קוריאה 2002.

אני יודע שמנכ"ל התאחדות הכדורגל יעקב אראל פנה בעקבות ההצעה שלנו, לח"כ אבשלום וילן , ואמר לו כלהלן ואני מצטט : "יואש אלרואי לא מציע מחירי שוק שיציע לנו לפחות 50000 (חמישים אלף) דולר תמורת המשחק ישראל – רוסיה".

לפתע אני שומע שאתה גברי לוי רץ עם מכתב ההצעה של ערוץ 1 ע"ס 20000  (עשרים אלף) דולר אל מר אורי שנער מנכ"ל חברת "קשת" בערוץ 2 , ומוכר לו את הנ"ל בסופו של דבר במחיר של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר.

אני חוזר לשאלתי הראשונה המופנית אליך, מה הם הקריטריונים הכספיים והשיקולים הכלכליים המנחים אותך לדרוש מאיתנו ערוץ 1 סכום עתק של 75000 (שבעים וחמישה אלף) דולר למשחק רעים ואתה עוד מספר שזה "מחיר מציאה", ומערוץ 2 "העשיר" אתה גובה רק 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר.

צורת המו"מ שלך עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, עכשיו וגם בעבר, איננה הוגנת ואיננה הגונה בלשון המעטה. היא דומה "לסחר סוסים טלפוני".

אנחנו יודעים היום היטב את מה שלא ידענו ב- 13 בנובמבר 1999 (ממקורות שלכם) , שההצעה הכספית שלנו למשחק ההעפלה ל- 2000 Euro, ישראל נגד דנמרק  (הצעה כספית שהוגשה לכם במעטפה סגורה), הודלפה למתחרים שלנו.

אתה יודע היטב שערוץ 2 הציע 271100 (מאתיים שבעים ואחד אלף + 100) דולר מול 251000 (מאתיים חמישים ואחד אלף + 100) דולר שלנו, רק לאחר ההדלפה. אתה גם לבטח זוכר שאנחנו שיפרנו את ההצעה הכספית שלנו והצענו לך אח"כ 300000 (שלוש מאות אלף) דולר מול הצעת ערוץ 2 שנשארה על 271100 , ואתה "הסכמת" פתאום לפתוח מִכרז סגור שלכם (בעצה אחת עם היועץ המשפטי שלך) להתמחרות חוזרת בין ערוץ 1 לבין ערוץ 2. אם זה אמור להיות מכרז סגור של מעטפות חתומות ואומנם ערוץ 2 זכה בו "כחוק, כיצד לפתע התהפכו היוצרות, והמִכרז הסגור הפך להתמחרות פומבית ?

אני מבקש גם להעיר לך הערה חמורה מבחינת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כנגד ההתבטאויות האומללות של החוזרות ונישנות כלפינו. מה זה צריך להיות הסגנון הזה שבו אתה אומר למי שאתה אומר (בנוכחות עדי שמיעה וראייה), ואני מצטט : "אל תעשה עסקים עם ערוץ 1 ואל תיתן את ליגת העל בכדורגל לטלוויזיה הישראלית, אני לא אוהב אותם, תן את זה לערוץ 2".

אין חולק על כך שהתאחדות הכדורגל צריכה להרוויח כסף, אבל לא כפי שאתה נוהג כבר זמן רב כלפי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. זה גם נכון , שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מגיבה לאט ולעיתים באופן מסורבל, אבל זה לא נובע מחוסר הכישרון שלנו , אלא בשל "המבנה הביורוקרטי הציבורי" של רשות השידור, לעומת יכולת התגובה והזריזות "החתולית" של ערוץ 2 וערוץ הספורט בכבלים. צריך להדגיש שבסופו של עניין, רשות השידור מכבדת כל מילת התחייבות שלה ועומדת בכל ההסכמים.

נראה שאתה מתייחס בזִלזול גמור ובבוטות לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. אתה מדבר סרה ברשות השידור כמעט בכל הזדמנות (גם בפומבי). אנחנו מרגישים שמנסים "למרוח" אותנו במִכרזים שנראים תפורים . נדמה לנו שמישהו מגלה את האינפורמציה הכספית הסודית שלנו (המועברת רק אליך ולידיעתך הבלבדית) למתחרים שלנו. אתה "מערבב" בין המושגים המקובלים של מִכרזים סגורים ורשמיים לבין התמחרות שוק גלויה. רשות השידור חשה מבולבלת ומוטעה בעקבות שיחות הטלפון השונות שלך עם אנשים שונים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 וברשות השידור.

עותקים : מנכ"ל רשות השידור

             מנהל הטלוויזיה

             מר מתן ווילנאי – שר הספורט, התרבות והמדע

             אבשלום וילן – ח"כ

                                                                              לא בברכה ,

                                                                              יואש  אלרואי

גברי לוי היה איש מוכשר שלא תֵּעַל תמיד את כישרונותיו לנתיבים הראויים מנקודת מבטה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הישגיו הגדולים, אולי היחידים , בטוח העיקריים היו בקיץ 1999 ובקיץ 2002 ,כשהשיג לליגת העַל ולליגה הלאומית ממון רב (הרבה מעבר לציפיות הקבוצות) מזיכיונות שידורי ערוצי הטלוויזיה השונים בישראל . תקופת מנהיגותו בהתאחדות (שלא מעטים רואים בה מנהיגות שלילית חסרת תרבות) התבססה ברובה על עסקנות ביד קשה, דילים, קומבינות , ותכסיסים . לרבים היא נראתה עסקנות פוליטית – ספורטיבית ירודה . אולי לא הייתה לוֹ ברירה אחרת אלא לפעול ולהפיק את הכדורגל הישראלי מן ההיבט הארגוני בדרכו שלוֹ באותה הרמה בה היה שרוי המשחק עצמו. רמה הדומה לגובה הדֶשֶא עליו הוא משוחק. גברי לוי הוא איש בעל יכולות ובעל ניסיון אך הכדורגל הישראלי לא הגיע בימיו לשום מקום. זאת עובדה. ועם עובדות אי אפשר להתווכח. התקבל הרושם שתחת מנהיגותו עסקה ההתאחדות כל העֵת בשתי סוגיות בלבד. מינוי מאמן לאומי ומבנה הליגות . הכדורגל הישראלי תחת הנהגתו המשיך להיות עלוב ונטול צופים, אך פרדוקסאלית – עשיר יותר. הכדורגל הישראלי הדַל בראשותו גם לא השיג את משימותיו הלאומיות . הוא לא העפיל מעולם בימיו של גברי לוי למי מהמונדיאלים של ה- FIFA או למי מאליפויות אירופה של UEFA. חלק מידידיו שלא לדבר על שולליו, טענו שאינו הגוּן והוֹגן כאחד וגם מצויד בפה גדול. ב- 2005 בעוד הוא מתאושש בביתו מניתוח לֵב, תקף את אנשי ההתאחדות ובראשם היו"ר יצחק "אִי'צֶה" מנחם בריאיון בגלי צה"ל, והאשים אותם בפומבי בחוסר ידע בניהול והיעדר יוזמה המובילים את הכדורגל לעוני, דלות, וחורבן. "מה הם עשו במשך שנתיים מאז שאני כבר אינני שם" , שאל את מראייניו ניב רסקין ואלי ישראלי , והשיב בעצמו, "הם קיבלו בתקופה הזאת רק החלטה קשה אחת כשהציבו את הזמרת שִירִי מַיְמוֹן לשיר את ההמנון הלאומי "התקווה" באצטדיון ר"ג בשני המשחקים הבינלאומיים נגד נבחרות צרפת ואירלנד", וגם טרח להוסיף שהם כולם חברים שלו .

יחסיו עם העיתונות ידעו עליות אך הרבה יותר מורדות . דווקא היו"רים של המועדונים העשירים בליגת העל וגם לא מעט מועדונים קטנים ראו בו את יקירם . מהם שאב את כוחו . ככלות הכול הוא מילא את ציפיותיהם כשהביא ב- 1999 ממון רב וכסף ענק לקבוצות . גם חלק גדול מעסקני ההתאחדות שמר לו אימונים מפני שהצליח אולי לשָמֵר את המבנה האנכרוניסטי של מקור פרנסתם . תקופת ניהולו את ההתאחדות לא תיזכר כימי רנסאנס . עובדה שמבחינה ציבורית הוא לא החזיק מעמד זמן רב מידי . ביום שני – 30 ביוני 2003 הודיע להנהלת ההתאחדות כי הוא מתפטר סופית מתפקידו כיו"ר . זה היה ערב המו"מ המחודש והקשה בעניין מכירת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי עם גופי השידור בישראל , מו"מ שתוצאותיו אינן וודאיות וחד משמעיות , כפי שהיו אשתקד ולפני ארבע שנים . אנחנו ראינו בגברי לוי פעמים רבות יריב מַר וחכם אך לא תמיד הגון . גברי לוי שמר טינה ארוכה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ולשידור הציבורי בכלל , בעידנים של מוטי קירשנבאום ואורי פורת.

שידורי ספרד באוקטובר 1999 חתמו שוב מסע נֶפֶל של נבחרת ישראל תחת הדרכתו של שלמה שרף בדרכה לעבר 2000 EURO . השידורים התקיימו במתכונת הפקה דומה לזו של הפקת קפריסין חודש קודם לכן. כוח עזר שלנו פעל במקביל לצוות ההפקה הספרדי . במוצ"ש – 9 באוקטובר 1999 שידרנו תוכנית רחבת היקף של Pre Game Show ולמחרת את השידור הישיר מאָלבָּאסֶטֶה, שידורים יקרים מאוד מן ההיבט הכספי שלא היו אפשריים ללא תמיכתם הכלכלית המסיבית של קובי בן-גוּר יו"ר דירקטוריון של חברת פלא-פון ואילן בן דוב מנכ"ל חברת סאמסונג (Samsung) בישראל. תמה ונשלמה בכך מלאכת הפקת ארבעת שידורי הכדורגל, תמו ונשלמו 15 שעות של שידורי כדורגל. הישגי נבחרת ישראל על כר הדשא לא התקרבו כהוא זה להישגי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על מסך הטלוויזיה. שוב כישלון ספורטיבי שלא הצדיק הפקת טלוויזיה כה יוקרתית. אורי פורת ואנכי היינו מאוד מאוכזבים מהתוצאה הסופית הירודה ששודרה בזמן צפייה ראשי ושעלתה ממון רָב . צריך לזכור שהמנכ"ל הוא האיש שכותב את הצֶ'קִים בשמה של רשות השידור והוא היה האיש שהפקיד בידי את צֶ'ק זכויות השידור של המשחק ספרד – ישראל שעמדו על 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר . זה היה לפני שפסענו פסיעה אחת נוספת בתחום הפקת השידורים עצמם .

בקיץ 1999 הסתיימה כחוֹק תקופת כהונתו השנייה הרצופה של יאיר שטרן כמנהל הטלוויזיה . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל שלמד להכיר אותו , למד גם לאהוב ולהעריך אותו . הוא שינה לחלוטין ולטובה את דעתו על יאיר שטרן ועל רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות , לעומת דעה שלילית אותה גיבש בימי חודש מאי של שנת 1998 . היו אלה כזכור ימי הקלטת הלוהטת של נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו (לצדו ניצב אהוד אולמרט ראש העירייה) , בחגיגות האליפות של בית"ר ירושלים בכיכר ספרא בקדמת בניין העירייה בירושלים , כשההמון עונה לראש הממשלה בסערת רוחות רבתי "מוות לערבים , מוות לערבים" . אורי פורת הפך לאוהבו ומעריכו של יאיר שטרן . הוא ראה בו איש נאמן לשידור הציבורי בעל יושרה מוחלטת . המנכ"ל החליט להאריך ליאיר שטרן את תקופת כהונתו למרות אופוזיציה מרה שהובילו נגדו בוועד המנהל היו"ר גִיל סמסונוב ואלון אלרואי נגד ההארכה הזאת . גִיל סמסונוב ואלון אלרואי לא רחשו כל הערכה מקצועית ליאיר שטרן ודרשו להחליפו לאלתר אך המנכ"ל עקף אותם בסיבוב לעֵת הזאת . יתר על כן . הוא קיווה למנות באמצעות מכרז רשמי את רפיק חלבי כמנהל הטלוויזיה בבוא העת . גם רפיק חלבי לא היה אהוב ליבם של גיל סמסונוב ואלון אלרואי , ואולי של עוד כמה חברים בוועד המנהל והמליאה .

יאיר שטרן הסכים להארכת מינויו כמנהל טלוויזיה , אך התנה זאת בפירוש וחד משמעית ברכישת נתח שמן מהכדורגל הישראלי ללא שום תירוצים הפעם , וכן הארכת מינויו של רפיק חלבי לתפקיד מנהל חטיבת החדשות .

1. אנחנו מביסים שוק על ירך את שידורי ערוץ 5 (ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) וערוץ 2 המסחרי, את שניהם ביחד וכל אחד לחוד, במפעלי הספורט של ה- Final four בסלוניקי 2000 , 2000 – EURO בהולנד ובלגיה, ואולימפיאדת סידני 2000.

2.העיתונאי רב מוניטין אדם ברוך נבחר ב- 2001 לכהן במליאת רשות השידור . אדם ברוך הוא התקווה האחרונה של השידור הציבורי במלחמת הדיאדוכים להשבת הכדורגל הישראלי לחיקו . לשידור הציבורי יש סיכוי גם בתקופת הקונגלומרטים . הוא רק צריך לדעת לפעול בחוכמה וביעילות . 

בתחילת 2001 הצטרף למליאת רשות השידור העיתונאי בעל המוניטין אדם ברוך . עיתונאי מוערך מכל כיוון וע"י כל צבעי הקשת . מוטי קירשנבאום חיווה את דעתו עליו באוזניי באחת ההזדמנויות עוד בהיותו מנכ"ל רשות השידור, "דרך ואופן כתיבתו דורשים מהקורא לפענח את הטקסט. רואים מייד שהאיש מחונן ביכולת כתיבה יוצאת דופן". אדם ברוך היה ידוע משכבר הימים באהדתו לשידורי הספורט בטלוויזיה וחשיבותם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא הביע את דעתו הנחרצת לא פעם ולא פעמיים בעיתונו "ידיעות אחרונות" בעד שידורם ההכרחי של אירועי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זכור מאמרו המפורסם והמנומק שכתב בעיתון הנפוץ במדינה  ב- 1 ביוני 1987 [10] בו הטיף לשידורי ה- NBA  בערוץ הטלוויזיה הציבורי והמונופוליסטי. המאמר המלומד נשא את הכותרת, "זרקו עצם לאינטליגנציה", ובסופו פנייה והערה אישית לחיים יבין ששימש אז מנהל הטלוויזיה, "כשהטלוויזיה פה תהיה מסחרית, האינטליגנציה הישראלית תזכה לכבוד הראוי לה, ואז הטלוויזיה הממלכתית תתחנן שנראה אצלה כדורסל אמריקני בשידור חי. עד אז, חיים יבין, תזכור : יותר משישראל שמרו את השבת, שמר הכדורסל על הטלוויזיה". זה נכתב כאמור לפני עשרים שנה (!).

עכשיו משזרח בשמי רשות השידור כחבר מליאה בעל השפעה ניצלתי את ההזדמנות כדי לגולל בפניו את מחשבות לבי במסמך מפורט ומנומק כדי שיסייע בידי בכוח אישיותו ובמוניטין שלו , להשיב את הכדורגל הישראלי למרקע הציבורי. חשבתי שהופעתו הייחודית ומחשבתו ההגיונית ישפיעו על פורום מליאת רשות השידור והוועד המנהל של רשות השידור להיערך מחדש כדי לזכות שוב בשידורי הספורט הרלוואנטיים ולהחזיר עטרה ליושנה . רשת טלוויזיה באשר היא , לא כל שכן ציבורית זאת הנהנית ממסיו של משלם האגרה משולה ללא הכדורגל למלך בלי כֶּתֶּר . זאת הייתה תפיסת עולמי הטלוויזיונית כמנהל שידורי הספורט עמה הסכימו כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם כולל מוטי קירשנבאום וכל מנהלי הטלוויזיה מאז קמה על רגליה ב- 1968 . מוטי קירשנבאום אומנם הפסיד את מכרז זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לערוץ 2 ב- 17 במאי 1994 , אך ההפסד לא נבע מפני שחשב שהכדורגל איננו נכס טלוויזיוני חשוב אלא בגלל שנקט תכסיס שגוי בעת המו"מ עם התאחדות הכדורגל ושילם באובדנו . הוא העריך שהמחיר שדורשת ההתאחדות במכרז , רף מינימום של 5000000 (חמישה מיליון) דולר לעונה אחת (15.000000 דולר לשלוש עונות) יקר מידי עבור השידור הציבורי וגם לשידור המסחרי . הוא הימר . הוא אמר לאלכס גלעדי ודייויד פדרמן בצורה חברית באותה פגישה במסעדת "מי ומי" בתל אביב ביום ראשון ה' סיוון תשנ"ד ערב חג השבועות – 15 במאי 1994 , יומיים לפני ההליכה למכרז ההתאחדות , כהאי לישנא : "תראו חברה , אתם לא הולכים למכרז כי אין לכם מספיק כסף . גם אנחנו לא ניגש למכרז הזה כי אין הצדקה לשלם מחיר גבוה כל כך תמורת הכדורגל בארץ . להתאחדות לא תהיה ברירה , היא תידרש להוריד את רַף המחירים מפני ששום גוף טלוויזיה לא ניגש למכרז . ואז אנחנו ניגש למכרז המחודש וגם נזכה בו ואולי ניתן לכם נתח שידור קטן" . אלכס גלעדי ודייויד פדרמן היו חברים של מוטי קירשנבאום והוא שלהם . שררה ביניהם אהדה מקצועית וגם מעבר לכך . מוטי קירשנבאום נחשב לבֵּן מַלְכוּת ואדם שהציבור רחב רחש לוֹ לא רק כבוד והערכה , אלא גם הערצה . אלכס גלעדי ודייויד פדרמן גילו לו את סודם בזאת הלשון : "מוטי קירשנבאום, טעות בידך . אנחנו הולכים למכרז ביום שלישי – 17 במאי 1994. שלא תהיה לך טעות . אנחנו נתייצב ונהיה במועד במשרדי ההתאחדות". מוטי קירשנבאום פטר אותם שוב , "אין לכם כסף , אתם לא הולכים" . ככה הם נפרדו אז באותו ערב חג השבועות של שנת תשנ"ד . שני נציגי ערוץ 2 היו הוגנים לחלוטין עם מנכ"ל רשות השידור . הוא היה רווי ביטחון עצמי ללא שום הצדקה וגם נטול מודיעין אודות מתחריו העקשניים והשאפתניים . אלכס גלעדי ודייויד פדרמן נתנו למוטי קירשנבאום "לישון" בחג על הכרזתם כי ערוץ 2 הצעיר נענה לאתגר ומנוי וגמור עמו לגשת למכרז שכפתה ההתאחדות . הסוף ידוע . מוטי קירשנבאום הובס ללא קרב . אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן השפילו אותו ועשו ממנו צחוק . הם זכו במכרז הכדורגל החשוב לשלוש שנים הבאות של 1997 – 1994 ואִמְצוּ לעצמם את סחורת שידור של הכדורגל הישראלי שהייתה שייכת בעבר אך ורק לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאז 1969 ועד 1994 במשך 25 שנים ברציפות . הייתי כבר קרוב יותר ל- 70 מאשר ל- 50 , אך עדיין היה אִכפת לי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור . חשתי מחויב להשיב את האבֵדה ולהחזיר את הכדורגל לשידור הציבורי . החלקים העיקריים של המסמך שנכתב על ידי לאדם ברוך ז"ל חבר מליאת רשות השידור בעת ההיא ואשר נשלח אליו ב- 26 בפברואר 2001 [11] יתפרסמו בבלוג הזה בעתיד הקרוב.