הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספיות ו/או לטובת פרסום אישי .

———————————————————————————–

פוסט מס' 447 : הועלה לאוויר בשבת – 8 בנובמבר 2014.

———————————————————————————–

כותרת הפוסט מס' 447 (1) : יצחק רבין ז"ל (1995 – 1922). תשע עשרה שנים להירצחו. אין לי שום הסבר מדוע משפחת יצחק רבין ז"ל ובראשם שני ילדיו דליה ויובל אינם קמים ממושביהם בכנסת בעת נאומו המגוחך של ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה לרצח אביהם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, ולא נוטשים לאות מחאה את אולם המליאה. פוסט מס' 447. ראה גם פוסט מס' 448.כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור . באוקטובר 1998 התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . סדרת הספרים עוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 , כלכלה טלוויזיונית , מו"מ , וזכויות שידורים , הפקה ומשאבי אנוש , וכישרון שידור , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות .

זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הופכת הפקדתו המתעתעת, הרשלנית, והמגוחכת למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל הוא עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור מוצהר. הוא אמור לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כושל כבר בראשית הדרך. כפי שמוברר יוסף בר-אל הוא איש מאוד לא מוכשר בהיבטים השונים של תעשיית הטלוויזיה. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) הוא האיש שחתום על כתב מינוי מופרך, סתור, וכה לא אמין. עולם הפוך. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 מתעשתת אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון ומכירה בטעותה המרה. היא מדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל הכושל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. מדובר בתאונה טלוויזיונית – פוליטית בה ממנה הממשלה בראשות אריאל "אריק" שרון ב- 2002 כאילו בהיסח הדעת איש כה לא מוכשר וכה לא מוצלח בשם יוסף בר-אל ומציבה אותו בפסגה החשובה של השידור הציבורי ב- מדינת ישראל (ההצבה מתבצעת גם על פי המלצה של השר הממונה בעת ההיא על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן).

טקסט מסמך : 3 במאי 2005 . העיתון "מעריב" מבשר בעמוד הראשון שלו כי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח מכהונתו ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק ממשרתו מנכ"ל רשות שידור מכהן . (באדיבות העיתון "מעריב") .

ואז באה שנת 2011. ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו מפקידה את רשות השידור בידיו של מנכ"ל בלתי מוצלח בשם יוני בן מנחם. גם הממשלה הזאת מציבה בפסגת השידורים של מדינת ישראל איש בלתי מוכשר בעליל מההיבט המקצועי אולם היא ממשלת ישראל חושבת אותו לא רק לראוי אלא גם נוח לה. ברור שמדובר בהעדפה פוליטית ובמינוי כלאחר יד. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה בנימין נתניהו ממנים לצדו של יוני בן מנחם את ד"ר אמיר גילת ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. חולפות שלוש שנים. כמו במקרה ההדחה של יוסף בר-אל. מבינה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן ב- 2014 כי עשתה מקח טעות. שגיאה חמורה. הפקדה פרועה. ממשלת ישראל פוקחת עיניים באיחור רב ולומדת לדעת כי יוני בן מנחם ואמיר גילת הם מנהיגי שידור בלתי מוכשרים בעליל שמנהלים רשות שידור כושלת. עולם מבולבל ובלתי שקול. אותו ראש ממשלה בנימין נתניהו מי שמינה את יוני בן מנחם ואמיר גילת לתפקידם הרם שלוש שנים קודם לכן ב- 2011 סוגר כעת יחדיו עם שר התקשורת שלו גלעד ארדן את רשות השידור במתכונתה הישנה תחת ניהול עלוב וכושל של אותו יוני בן מנחם ואותו אמיר גילת . הם שניהם האחראיים הראשיים על אי תקינותה (בלשון המעטה) של רשות השידור בשנים 2014 – 2011, ואינם עומדים במשימת ניהול ומנהיגות מינימלית. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל נסגר השידור הציבורי כפי שאזרחי ישראל הוותיקים מכירים אותו מאז השנים ההן של 1969 – 1965 בהן חוקקה הכנסת את חוק רשות השידור, והטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שאך זה נעמדת על רגליה מצטרפת וחוברת לצדו של רדיו "קול ישראל" הוותיק. שני הגופים הטלוויזיה והרדיו מתאחדים ומרכיבים רשות שידור אחת ששוכנת תחת קורת ניהול משותפת בראשות שמואל אלמוג ז"ל. שמואל אלמוג מתמנה ב- 31 במארס 1969 ע"י ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר ז"ל והשר הממונה ישראל גלילי ז"ל למנכ"ל הראשון בהיסטוריה של רשות השידור המאוחדת שכוללת בשורותיה יחדיו את רדיו "קול ישראל הוותיק ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית דרדק תקשורת שזה אך נולדה !

עכשיו ב- 2014 מטילה ממשלת ישראל ווטו על רשות השידור, מוציאה לה צו פירוק, וממנה את פרופסור דוד האן לכונס הנכסים הרשמי של הגוף המפורק. מדובר בטרגדיה ציבורית שנייה. דוד האן ממנה את יונה וויזנטל לשמש עורך ראשי חדש וזה ממהר לפטר את המנכ"ל יוני בן מנחם ולסלק את אמיר גילת, כמו גם לפזר את הוועד המנהל של רשות השידור. במקביל ממנה המנכ"ל החדש יונה וויזנטל את אלי בבא לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית". זהו הספר הראשון בסדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שעוסקת ודנה בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ ב- 130 השנים האחרונות , 2014 – 1884. השם המאחד והכולל של הסדרה הוא "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

הערה 3 : הריאיון שערכה טלי ליפקין שחק ברדיו גלי צה"ל עם ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון.

לא שבעתי נחת (בלשון המעטה) מהריאיון שערכה טלי ליפקין שחק ברדיו גלי צה"ל (יום רביעי , 19.00 – 5 בנובמבר 2014) עם מר כרמי גילון מי שהיה ראש השב"כ בעת הירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ב- 4 בספטמבר 1995 . זה היה ריאיון נדיב מידי ומחניף מידי מטעמה של טלי ליפקין שחק עם כרמי גילון האחראי הראשי למַפֶּלֶת מערך אבטחת אישים הראשונה במעלה של השב"כ , וכישלון שמירה דרמטי ומצמרר על חייו של בן המלכות יצחק רבין ז"ל בתקופה של יריבות פוליטית כה סוערת במדינת ישראל . בחודשים הרועשים ההם של סתיו 1995 בספטמבר , אוקטובר , ונובמבר הייתה הכתובת השחורה של רצח פוטנציאלי של יצחק רבין חקוקה מזה ימים רבים על כל הקירות באותיות אדומות גדולות נוטפות דמו עוד בטרם נורה ונרצח . הכתובת השחורה ההיא ניבטה מכל כותל ומכל קרן זווית . רק צריך היה לקרוא אותה ולהיערך בהתאם . הריאיון שקיימה טלי ליפקין שחק עם כרמי גילון איננו נוח להקשבה . יתירה מזאת , הוא מרגיז ומקומם מפני שטלי ליפקין שחק נוהגת כלפי כרמי גילון בסלחנות . השאלות הקשות לא נשאלו . היו שם כל מיני רגעים מביכים בתוככי הריאיון בהם מספר כרמי גילון למראיינת שלו למשל אודות יצחק רבין שלא היה אדם קל מהיבט ההגנה האישית עליו של השב"כ (ברור, הרבה יותר קל לשמור על שור עצלן ברפת מאשר לאבטח סוס אציל דוהר על מסלול מכשולים) . במקום אחר מדווח כרמי גילון לטלי ליפקין שחק על אבטחת האח"מים המוצלחת שהוא ניהל כשראשי מדינות , ראשי ממשלות , נשיאים , מלכים , ורוזנים הגיעו לירושלים לטקס קבורתו של ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל יצחק רבין ז"ל. הוא מציין בפניה שזה לא היה דבר של מה בכך וכי עמד בהצלחה במשימה מורכבת. ריאיון דל. החמצה .

הערה 4 : שר הפנים החדש ולפנים שר התקשורת הישן – מר גלעד ארדן. 

שַר הפנים החדש ולפנים שַר התקשורת הישן מר גלעד ארדןהוא פוליטיקאי קטן ולא מדינאי . רודף בצע פוליטי שחושב על עצמו ועל קידום הקריירה שלו . כאילו שמשרד הפנים הוא יוקרתי יותר ועדיף על משרד התקשורת . גלעד ארדן החל במפעל חשוב של טיהור השידור הציבורי (ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") ושינוי מבני שלו. עכשיו באמצע הדרך הוא נוטש את מפעלו את משרד התקשורת, ויורש את שר הפנים המתפטר גדעון סער כאילו מדובר במקפצה פוליטית רבת השפעה . כמובן שראש הממשלה בנימין נתניהו מפקיע לעצמו מייד את המשרד הנטוש מטעמים מובנים ולא שוקל אפילו במשך שנייה אחת לממש כל מיני הבטחות סרק שהבטיח לגב' גילה גמליאל . גורלו של ערוץ 10 עובר עכשיו לידיו של ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו כפי שמדווח העיתונאי נתי טוקר אתמול (יום חמישי – 6 בנובמבר 2014) בהבלטה ב- TheMarker .

ראה "דהמארקר" מ- יום חמישי – 6 בנובמבר 2014 . מוסף TheMarker של עיתון "הארץ" . העיתונאי החרוץ והפעלתן נתי טוקר מדווח לקוראיו כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מאמץ לעצמו את תיק משרד התקשורת לאחר נדידת של השר גלעד ארדן למשרד הפנים וכי גורלו של ערוץ 10 עובר לידי בנימין נתניהו . 

הערה 5 : אנשי ערוץ 10 וחברת החדשות המצוינת שלהם צריכים להמשיך לדאוג .

אנשי ערוץ 10 וחברת החדשות המצוינת שלהם צריכים להמשיך לדאוג . נאומו המגוחך של ראש הממשלה בנימין בטקס האזכרה בכנסת במלאת 19 שנה להירצחו של יצחק רבין ז"ל אמור להדאיג מאוד מנכ"ל ערוץ 10 יוסי וורשבסקי . מתברר כי בנימין נתניהו במידה רבה לא עושה חשבון לאיש חוץ מאשר לעצמו ולשרידותו הפוליטית – מפלגתית . אל תגידו שם בערוץ 10 "יהיה בסדר…" . תתעוררו . אם כי לא הכל אבוד . אולי תמצאו נחמה פורתא במאמר הנבואי של אודי פרידן אתמול בעיתון "הארץ" , הנושא את הכותרת , "האיש שהיה והאיש שיהיה" . הפוסט המתמטי עוסק ומנתח בהיגיון את חלוקת המנדטים בבחירות הבאות לכנסת , מנבא כי ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו חי על זמן פוליטי שאול  , וכי הכֵּס הרָם ממתין או טו טו למשה כחלון . אז אולי יש תקווה לערוץ 10 . אינני יכול  לתאר לעצמי את נוף הטלוויזיה בארץ ללא הופעתה המזהירה מזה שנים של חברת החדשות של ערוץ 10 בזירה התקשורתית של מדינת ישראל .

ראה "הארץ" מ- יום חמישי – 6 בנובמבר 2014 . עיתון "הארץ" . מר אודי פרידן מנתח בפוסט מתמטי מעניין את חלוקת המנדטים בבחירות הבאות לכנסת , את נפילתו של בנימין נתניהו , ואל עלייתו של משה כחלון וכיבושו את כס ראש הממשלה . פוסט שכותב אותו איש רציני בשם אודי פרידן ואשר שמתיימר להיות נביא . לגזור ולשמור…ולבדוק בבוא העת . 

הערה 6 : "הארץ" הוא מבצרי העיתונאי כמו שערוץ 10 הוא הטירה הטלוויזיונית שלי.

"הָאָרֶץ" הוא מבצרי העיתונאי כמו שערוץ 10 הוא הטירה הטלוויזיונית שלי .זה ידוע . אני מאמין למרבית העיתונאים בשני האגפים . אני אוהב את מדור הספורט של עיתון "הארץ" גם אם הוא מצומצם לטעמי . אולם זאת לבטח איננה סיבה לנתק מגע מעיתון הבית שלי ב- 40 (ארבעים) השנים האחרונות . אני מאמין לפרשן הכדורסל הוותיק של "הארץ" מר אריה ליבנת ולאינפורמציה שהוא מביא לי כמו שאנוכי מעריך את אלעד זאבי , עוזי דן , אלון עידן , אמיר ענבר , ואחרים ומתכוון אליהם . אריה ליבנת שלח לי אתמול (יום חמישי – 6 בנובמבר 2014) ד"ש וכתב בטרם שריקת הפתיחה לשידור הישיר אמש בערוץ 10 של המשחק מכבי ת"א – צדביטה זאגרב ב- Euroleague, ובו נאמר, כלהלן : "צדביטה זאגרב אמורה להיות יריבה נוחה עבור אלופת אירופה מכבי ת"א כדי להימנע מפיתוחו של משבר . מאז המקום השלישי ב- Eurocup לפני ארבע שנים , בעונה האירופית הראשונה שלה , קבוצת הכדורסל הקרואטית הזאת צדביטה זאגרב רק כושלת במפעל ה- Euroleague , וקיבלה את הכרטיס של קרואטיה בזכות זכייה בדאבל  , אבל חוץ מזה לא ברור מה היא עושה פה , גם היא מדריך אותה יסמין רפשה" . אינני אוהד של מכבי ת"א . אני אוהד של הטלוויזיה ושל הדרמות המצטלמות בטלוויזיה וגם של אותם השדרים שמשדרים עבורי בקולם את הדרמות הטלוויזיונית . הפנמתי את חוות דעתו של אריה ליבנת . צדביטה זאגרב היא קבוצת כדורסל כושלת ולמכבי ת"א עדיפות בולטת ויתרון גדול מולה . מדובר כאן בניצחון בטוח ללא קושי מיוחד ונטול דרמה , אז החלטתי להקליט את המשחק לצורכי ביטחון (לצורכי צפייה מאוחרת במקרה של דרמה) , ובמקום מכבי ת"א ביקשתי לעיין שוב במשך כשעתיים ב- "הַמְלֶט נסיך דנמרק" של וויליאם שייקספיר אולי בפעם החמשת אלפים . אני מחזיק במדפי הספרים שלי את כל כתבי וויליאם שייקספיר באנגלית וגם רבים ממחזותיו שמתורגמים לעברית . על מדף וויליאם שייקספיר בחדר העבודה שלי מונחות 6 (שש) וורסיות מתורגמות שונות של "הַמְלֶט" . הטובה והמרתקת מכולן היא מלאכת התרגום של רב אמן הלשון העברית אברהם שלונסקי . אינני יודע למה אבל ב- סיקואנס המַר והאָפֵל ההוא של הדו שיח בין הַמְלֶט הישר באדם לבין אוֹפֶלְיָה בטרם הופעת השחקנים בתיאטרון בתוך תיאטרון בטירת אלסינור בדנמרק , בו מככבים המלך התמים גונזאגו ורעייתו השאפתנית המלכה באפטיסטה ואחיו הנבל המרצח של המלך לוקיאנוס , בעת התרחשות ה- "מָלֶּצ'וֹ" בסתר – הרהרתי במנהיג שלי בֵּן המַלְכוּת האמיץ יצחק רבין ז"ל שהיה ישר והגון כ- הַמְלֶט . האם תמימותו הובילה גם אותו במידה רבה אל המוות מידיו של מתנקש רוצח בן בליעל ? אינני אמור להפליג ולדבר יתר על המידה אודות כישרון הכתיבה המזהיר של וויליאם שייקספיר אולם אני רשאי להמליץ בפני קוראי הבלוג לקרוא ולהתעמק שוב ושוב, עוד ועוד, בכתבי וויליאם שייקספיר. הדבר יעשיר את רוחם . באחת עשרה בלילה של יום חמישי – 6 בנובמבר 2014 הבנתי מנדב פרי שדרן החדשות של "היום שהיה" כי מכבי ת"א ניגפה בהיכל הספורט ביד אליהו 73 : 83 בפני צדביטה זָאגְרֶבּ. אריה ליבנת לא דייק הפעם. הפעלתי ב- 03.00 את מערכת ה- YESMAX וצפיתי בדרמת הכדורסל שהחמצתי בשידור ישיר.

ראה "הארץ" מ- יום חמישי – 6 בנובמבר 2014 . העיתונאי אריה ליבנת מפרסם את חוות דעתו ב- "הארץ" כי קבוצת הכדורסל הקרואטית צדביטה זאגרב היא כושלת ולא ברור מה היא מחפשת ב- Euroleague גם אם יסמין רפשה משמש מאמן שלה. 

קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א משמשת עדיין סחורה טלוויזיונית מניבת רייטינג. השידור הישיר של ערוץ 10 אמש (יום חמישי – 6 בנובמבר 2014) בין 20.45 ל- 23.00 בהובלת השדר המוביל ניב רסקין והפרשן גור שלף צבר רייטינג ממוצע יחסית גבוה בשלבים האלה של העונה, % 10.2. זהו שיא צפייה של משחקי מכבי ת"א ב- Euroleague בעונת 2015 – 2014 בערוץ 10 לפי שעה. בכל קטעי השידור הישיר הביס ערוץ 10 את ערוץ 1 וגם נגס ברייטינג של ערוץ 2 בעיקר בין 22.30 ל- 23.00 .

ליל חמישי – 6 בנובמבר 2014

ערוצים / רבעי שעות               ערוץ 1                ערוץ 2                   ערוץ 10

22.45 – 22.30               % 4.1           % 14.6             % 11.7

23.00 – 22.45               % 4.1           % 12.5             % 9.2

טקסט מסמך : יום חמישי – 6 בנובמבר 2014 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 20.45 ל- 23.30 בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה מסבירה מדוע כדאי לערוץ 10 לשדר ישיר את משחקיה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ב- Euroleague בעונת 2015 – 2014 . בנקודות זמן מסוימות כמו ב- 21.00 , 21.15 , ו- 21.30 מביס ערוץ 10 את ערוץ 1 פי 4 ופי 5 . (המידע באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

אף על הרייטינג המחמיא נקודות הצל בשידור הישיר רבות מכתמי האור . לא בגלל ערוץ 10 . בפני מכבי ת"א . ה- Pre Game Show בהיכל הספורט ביד אליהו מעשה ידיה של הוועדה המארגנת רב יותר מהאיכות של מכבי ת"א כקבוצת כדורסל. ערוץ 10 פורץ בסערה לשידור הישיר ונכפה לשדר Promo מגלומני. נכון שאמריקה זה כאן, פה ביד אליהו, רק בלי האיכות של ארה"ב. 3:10 דקות לפני תום הרבע הראשון כשצדביטה זאגרב צועדת ביתרון 18 : 8 מצהיר גוּר שֶלֶף כלהלן : "ברור לכולם שזה לא מה שמכבי ת"א רוצה…רוצה לשמור טוב…לרוץ…סלים קלים…והקהל פה עוזר לה…וזה רק עניין של זמן עד שתבוא הריצה…". כפרשן, הוא לא רק מטפח תקוות שווא אלא גם איננו מנמק לצופיו באיזה דרך וכיצד אמורה מכבי ת"א להביא את "הריצה" שעליה הוא מדבר. השדר המוביל ניב רסקין איננו מקשה עליו. נשפכת שם במשך יותר משעתיים כמות מילים חסרת תקדים . טוב היה אם העורכים והמפיקים של המשדרים הללו היו מדריכים את צוות השידור כיצד ניתן להביע רעיונות ולתאר את תמונת המאבק עם חצי מהכמות . עם שריקת הפתיחה מתברר כי צדביטה זאגרב תחת שרביט אימונו של יסמין ראפאשה היא קבוצת כדורסל צעירה אומנם אך מוכשרת, מסודרת, מאומנת, וממושמעת עד למאוד . לפחות שוות כוחות למכבי ת"א . בניגוד מוחלט למה שסיפר לי קודם לכן אריה ליבנת . זמן לא רב אח"כ מראה בימאי ערוץ 10 ראובן "רוביק" פודגור את פניו המיוסרות והעגמומיות של שמעון מזרחי (4:00 דקות לפני תום הרבע השני) ואתה מבין שמכבי ת"א ב- צרות צרורות . 7:23 דקות לפני סיום הרבע ה- 4 לאחר שלשה של ג'רמי פארגו שמקטין ל- 62 : 68 , מכריז גוּר שֶלֶף באוזני נִיב רָסְקִין : "אז תשכח מה שאמרתי לך על ההרכב הזה…זה הרכב שיכול להחליף…וזה גם מבחינת ההתקפה…ריווח של ההתקפה…עוד אלה זריקות משלוש של הרבה מאוד שחקנים…" . באותו הרגע משחקים על הפרקט בראיין ראנדל , דווין סמית' , סטיבן גולדברג , הקפטן גיא פניני , וג'רמי פארגו . לפרשנות של גור שלף אין כיסוי . צדביטה זאגרב מנצחת את מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו 83 : 73 . השדר המוביל ניב רסקין מסכם את מראה עיניו : "גבירותיי ורבותיי מכבי ת"א אלופת אירופה חוטפת הערב סטירת לחי מצלצלת מקבוצצה צעירה ומוכשרת שמגיעה מקרואטיה…צדביטה זאגרב קוראים לה…זהו ניצחון בכורה שלה והעסק מסתבך למכבי ת"א שמפסידה בבית…" . אין סוף נורות אזהרה רוטטות סביב מכבי ת"א (וגם ליד ערוץ 10) . לא רק התוצאות כושלות מתברר גם כי הסקאוטינג ובחירת השחקנים שלה בעייתית . על הספסל יושבים 5 (חמישה) שחקנים שאינם משחקים כמעט ו/או לא משחקים כלל : הישראלי בן אלטיט , והזרים אלכס מאריץ', ג'ייק כהן, מארקז היינס, ונייט לינהארט . מכבי ת"א נכשלה השבוע פעמיים . גיא גודס לא חולל את התיקונים הדרושים כפי שהבטיח לאריה ליבנת לאחר התבוסה ל- הפועל ירושלים . הוא צריך להיזהר זהירות רבה ביותר כדי לא לפגום בסחורת השידור שהוא מספק לערוץ 10 . אני דואג לערוץ 10 .

כותרת הפוסט מס 447 (1) : יצחק רבין ז"ל (1995 – 1922). תשע עשרה שנים להירצחו. אין לי שום הסבר מדוע משפחת יצחק רבין ובראשם שני ילדיו דליה ויובל אינם קמים ממושביהם בכנסת בעת נאומו והמגוחך של ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה לרצח אביהם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, ולא נוטשים לאות מחאה את אולם המליאה. פוסט מס' 447. ראה גם פוסט מס' 448. כל הזכויות שמורות.

אינני יודע מה עם משפחת רבין שהתכנסה יחדיו בכנסת ישראל בירושלים ביום רביעי – 5 בנובמבר 2014 לשמע נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה לרצח הפוליטי הנפשע של אביהם מנהיג האומה יצחק רבין ז"ל לפני 19 (תשע עשרה) שנים בכיכר העיר בתל אביב. המתנתי דקה אולי שתיים בכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בעת נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לזכרו של המנהיג הדגול שלי יצחק רבין, זיכרון לאומי שהולך ודוהה. לא היה צריך הרבה זמן כדי להבין לאלו מחוזות ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה לגרור אותי, אז קמתי מהכורסא ונטשתי את מסך הטלוויזיה. שום סליחה אישית של ראש הממשלה הנוכחי. שום מילת צער ויגון של בנימין נתניהו כעת גם בחלוף 19 שנים. כל מה שבנימין נתניהו הואיל לומר בטקס האזכרה לפני כמה ימים בכנסת כי יצחק רבין ז"ל ידע שהסכמים על נייר בלבד אינם מקיימים את השלום . אותו בנימין נתניהו שניאץ את ראש הממשלה ושר הביטחון בן המלכות יצחק רבין ז"ל ב- 1995 כלהלן : "כל הצביעות של יצחק רבין ומקורביו מדהימה אותי . הם מנסים להציג את אנשי הליכוד כאשמים באלימות אולם הם המתחסדים האמיתיים והם הצבועים שמתחבאים מאחורי האמת" , בא עכשיו למליאת הכנסת כאילו לא קרה מאום לפני 19 שנים. לא עולה גם היום בדעתו להרכין ראשו בפני בֵּן המַלְכוּת שנרצח . הנאום חסר החשיבות לא כלל מראש כל בקשת מחילה פרסונלית של ביבי נתניהו מיצחק רבין ז"ל על אותה ההסתה הפרועה והנבזית שהתנהלה ע"י הימין + הימין הקיצוני לפני 19 שנים בראשי חוצות והביאה לרצח הנפשע ע"י בן בליעל, והוא בנימין נתניהו כמו אישים אחרים במפלגת הליכוד היו עדים לה , אולם החרישו , ולא יצא חוצץ נגדה. מנוולים ובני עוולה מהימין + הימין הקיצוני השתתפו בהפגנות פוליטיות אלימות ו- מְנוּבָזוֹת ברחבי הארץ נגד ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל, גיבור הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל בעת הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ב- 1967 על שלושה צבאות ערב של מצרים, סוריה, וירדן, ראש ממשלה ושר ביטחון שנבחר באופן דמוקרטי להוביל את גורלה של מדינת ישראל אל חוף מבטחים מדיני. המפגינים המנוולים והמנובזים האלה הלבישו את בן המלכות יצחק יצחק רבין ז"ל בצילומי Blow ups בבגדיו של היינריך הימלר ועטו לראשו כפייה של יאסר עראפאת. יריבו הפוליטי של יצחק רבין ז"ל ב- 1995 היה ראש האופוזיציה ויו"ר הליכוד ב- 1995 בנימין נתניהו. בנימין נתניהו וחבר מרעיו במפלגת ליכוד ראו מהגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים את מראות הזוועה ושמעו את קולות הזימה, החטא, והזדון של המפגינים בני עוולה – ושתקו. עכשיו בחלוף 19 שנים הוא מספר לי בטקס האזכרה ה- 19 להירצחו של אחד מגדולי האישים של העם היהודי ומדינת ישראל בכל הזמנים כי יצחק רבין ז"ל הסכים עם הרעיון כי כל הסדר מדיני שלא יהיה מושתת על על ביטחון לא יחזיק מעמד , והנייר לבדו לא מקיים את השלום . זה מה שיש לו להגיד היום. שום בקשת סליחה אישית מבן המלכות שנרצח בעיצומה של הסתה והדחה ע"י הימין + הימין הקיצוני ונפל על קידוש השם ב- 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר בתל אביב. הנזר והאצעדה נלקחו ממנו בכוח האקדח . מדובר בחוסר יושרה קיצונית וצביעות פוליטית בלתי מתקבלת על הדעת . אינני יכול לסלוח לראש הממשלה כיום בנימין נתניהו על שאיננו מוצא טיפה של אֶמֶת וקמצוץ של כבוד עצמי כדי להתייצב בפני האומה ולומר : שגיתי. שגינו לפני 19 שנים. ברור שקמתי ממושבי בביתי וניתקתי מגע מהטלוויזיה שאותה בנימין נתניהו מנצל לצרכיו האישיים.

1. בֵּן מַלְכוּת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל , נורה ונרצח ע"י נבל ובן בליעל ב- 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר בתל אביב במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995.

זהו הרעיון שהטריד והניע אותי להתייחס בשעתו להצעה המשובשת והמעוותת של העיתונאי הוותיק יעקב אחימאיר להזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו יריבו הפוליטי המר של יצחק רבין לנאום בעצרת האֵבֶל המציינת את קטילתו של ראש ממשלה ושר ביטחון במדינה חופשית ודמוקרטית בידי בן עוולה ישראלי . הרי יצחק רבין הגדיר באוקטובר 1995 את בנימין נתניהו בטרם הירצחו "צָבוּעַ" . העיתונות לכל גווניה תיעדה זאת והעניקה לכינוי הזה כותרות ראשיות . המילון מעניק כמה פירושים למילה צָבוּעַ : "איש מזימות, בוגד, דו פרצופי, ערום, ורמאי" . כיצד זה שוכנת הצביעות של בנימין נתניהו ליד הזיכרון הלאומי של בֵּן מַלְכוּת בדמותו של יצחק רבין ז"ל ? בין ראש הממשלה יצחק רבין לבין ראש האופוזיציה בנימין נתניהו התקיימה בשנים 1995 – 1992 יריבות ומחלוקת פוליטית קשה . חמוּרָה . אולם ראש הממשלה שמר על הגינות מוחלטת ולא חצה קווים אדומים . גם אם מדובר בוויכוח פוליטי נוֹקֵב וּמַר. מה אם כן הביא את יצחק רבין לצאת בהצהרות כה חריפות בפומבי בחודשים ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של  1995 נגד בנימין נתניהו וחבריו במפלגת הליכוד, כמעט בלתי מקובלות, ולכנותם בכינוי הבלע "צְבוּעִים" . ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל מדינאי עַל, היה הראשון שזיהה את מלחמת החורמה הנבזית והאלימה שמנהל נגדו באופן שיטתי גוש הימין על כל מרכיביו (ימין מתון + ימין קיצוני) בעקבות המחלוקת אודות הסכמי אוסלו א' ו- ב' שחתמה ממשלת ישראל עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת בשנים 1995 – 1993. איזה ימין מתון ואיזה נעליים.

טקסט מסמך : חודש אוקטובר של שנת 1995. העיתון ידיעות אחרונות". ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין אומר בכותרת הראשית כחודש – חודשיים לפני הירצחו : "זו הלהטת יצרים תחת הכותרת של מניעת קרע בעם", ומוסיף בכותרת המשנה : "צבועים". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

מדהים אותי עוד יותר על פי עדותו של יעקב אחימאיר במאמרו ההוא ב- "ישראל היום" הציטוט הבא : "לימים האזנתי (הוא יעקב אחימאיר האזין) לדברים שאמר בריאיון רדיו איתן הָבֶּר לשעבר מנהל לשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין שאמר על הצעה כזאת (הצעה שראש הממשלה בנימין נתניהו ינאם בעצרת הַאֵבֶל לזִיכְרוֹ של יצחק רבין) : "למה לא". הוא לא הזדעזע". קשה לי להאמין שאֵיתָן הָבֶּר הסכים אז לרעיון כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוגדר כאמור ע"י יצחק רבין "איש מזימות, ערוּם, ורמאי" , הוא שינאם בעצרת זיכרון לזכרו של הנרצח , עצרת שהיא עדיין יד ומצבה למורשת ניהול של מדינה דמוקרטית כפי שהתווה יצחק רבין ז"ל בין השאר גם בחזון השלום שלו .

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת . הימים ההם – הזמן ההוא . העיתונאי ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יעקב אחימאיר מראיין את ראש הממשלה יצחק רבין בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1977 – 1974 . יעקב אחימאיר רחש הערכה עצומה ליצחק רבין ז"ל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט תמונה :  1985 . הימים ההם – הזמן ההוא . דניאל פאר (מימין) ויעקב אחימאיר (משמאל) מגישים את מהדורת "מבט" . עומד בתווך מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן . (באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

ב- 13 בספטמבר של שנת 1995 התקיימה הפגנה של הימין בתוספת הימין הקיצוני ליד צומת רעננה בראשות מנהיג הליכוד בנימין נתניהו . ממש לידו נישא ארון קבורה עליו כתוב "רבין ממית את הציונות". לא צריך להתאמץ יתר על המידה כדי להבין למי מיועד ארון הקבורה הזה. בנימין נתניהו לא התנער מהמחזה המביש. הוא לא גער באנשים המוסתים ולא תבע מהם להסתלק ולסור מעל פניו. בנימין נתניהו שתק. למי שזיכרונו קצר יכול למצוא את התיעוד הזה ב- "Youtube" וגם בארכיון העיתונות ב- "בית אריאלה" בתל אביב. בנימין נתניהו וחבריו המשיכו לנוע במסלול התהלוכה כרגיל, כאילו לא קרה דבר. היה ברור כי האנשים שהתנהלו וצעדו ליד מנהיג הליכוד בנימין נתניהו ב- 1995 ומאחוריו, מבקשים את נפשו של יצחק רבין ז"ל ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל שנבחר לתפקידו בהצבעה דמוקרטית ע"י רוב ברור בעם .

טקסט מסמך : חודש אוקטובר של שנת 1995. העיתון "ידיעות אחרונות". ראש הממשלה יצחק רבין בכותרת הראשית : "הליכוד נותן השראה לפורעים". ראש הממשלה יצחק רבין מאשים את מנהיגי הליכוד במתן השראה לאותם חוגי בימין שמנסים לתקוף פיזית אותו ואת שרי הממשלה, ואומר בגוף הכתבה : "כשראשי הליכוד מגנים זאת הם מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין , הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה הזו, והם נותנים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטיים לנסות לפגוע בי ובשרים בממשלתי". יצחק רבין היה איש אמיץ ומנהיג למופת . הסובבים אותו היו נאיביים וכשלו בהגנה עליו. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות).

יו"ר הליכוד בנימין נתניהו אמר באחת ההזדמנויות ב- 1995 כהאי לישנא : "כל הצביעות של יצחק רבין ומקורביו מדהימה אותי . הם מנסים להציג את אנשי הליכוד כאשמים באלימות אולם הם המתחסדים האמיתיים והם הצבועים שמתחבאים מאחורי האמת" . ביום חמישי – 5 באוקטובר 1995 יממה אחרי יום הכיפורים אישרה הכנסת את הסכם אוסלו ב' . באותו הערב ההוא של 5 באוקטובר 1995 התקיימה בכיכר ציון בירושלים הפגנת ענק של הימין והימין הקיצוני נגד הסכמי אוסלו א' ו- ב' . 30000 (שלושים אלף) אנשים נטלו חלק במפגן של אלימות קיצונית ביותר תרכובת של שנאה ותיעוב כלפי ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל שכיהן גם בתפקיד שר הביטחון . על הגזוזטרה שהקיפה על ההמון המוסת והמשולהב ניצבו ראש הליכוד בנימין נתניהו , אריאל "אריק" שרון , משה קצב , ואם אני מבחין נכון ניתן לראות שם גם את דוד לוי . ההמון המוסט הלביש את יצחק רבין במדי SS גרמניים וסמל צלב הקרס היישר מהמלתחה של הצורר היינריך הימלר ובכפייה של יאסר עראפאת , וזעק בקול ניחר בזעקות קצובות : "יצחק רבין רוצח", יצחק רבין בוגד", יצחק רבין נאצי", "בדם ואש את יצחק רבין נגרש" , ועוד סיסמאות תועבה . בנימין נתניהו שניצב על הגזוזטרה עם אנשיו ראה את המראות הקשים ושמע את קולות הרשע אך לא היסה את המנאצים המטורפים . יתירה מזאת : הוא נשאר על עומדו ולא עזב את הבימה . בנימין נתניהו ראה כמו כל האחרים את ה- blow ups של ראש הממשלה יצחק רבין מופיע בתוך פוסטרים מוחזקים בידי ההמון כשהוא לבוש במדי SS נאציים וחובש כפייה כמו זאת של יאסר עאראפאת ואיננו מגיב כפי שאמור להגיב מדינאי נאור.

ראה "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו- "מעריב" מ- 5 באוקטובר 1995 . הפגנה אלימה , ארסית , ונבזית של כ- 30000 (שלושים אלף) אנשי הימין + הימין הקיצוני בכיכר ציון בירושלים נגד הסכמי אוסלו א' ו- ב'. ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל יצחק רבין ז"ל מולבש ע"י מתנגדיו במדי SS נאציים כפי שהגה מפקד הגסטאפו היינריך הימלר. כבודו של יצחק רבין בן מלכות, מפקד עליון בפלמ"ח ובארגון "ההגנה" שהגן בחירוף נפש במלחמת העצמאות ב- 1948 על מדינת ישראל בפני שבע צבאות של מדינות ערב , ורמטכ"ל צה"ל בניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ב- 1967 – נרמס ומחולל. בנימין נתניהו ומרעיו במפלגת הליכוד ראו את המראות המבישים ושמע את הגידופים והנאצות , ושתקו . הוא בנימין נתניהו וחבר מרעיו נותרו במקומם ולא אמרו הרף . הם כולם אנשי הליכוד התבוננו בנעשה ולא הסתלקו מהבימה . 

ראה "ידיעות אחרונות", "מעריב", ו- "הארץ" מ- 5 באוקטובר 1995. כיכר ציון בירושלים. הימין הקיצוני מוביל הפגנה אלימה ונבזית נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. הם מכנים אותו שקרן. צעירים חובשי כיפות נושאים Blow up בו נראה יצחק רבין חובש כפייה ערבית בסגנון יאסר עראפאת. צמרת הנהגת הליכוד חזתה במראה המביש ובלמה את פיה. 

ראה "מעריב" מ- אוקטובר 1995. העיתון "מעריב". ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מצהיר : "ראשי הליכוד מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה, והם מעניקים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים". בגוף המסמך הזה עונה ח"כ גב' לימור לבנת לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ומאשימה את מפלגת העבודה בעריכת מסע הסתה מאורגן נגד מפלגת הליכוד, כהאי לישנא : "הסכנה היחידה הצפויה לראשי מפלגת העבודה היא תבוסה בקלפי. אין כל סכנה לשלומם של ראשי מפלגת העבודה. בדרכה זאת תיאלץ הממשלה להוציא אל מחוץ לחוק יותר ממחצית הציבור השולל את מדיניותה". (באדיבות העיתון "מעריב") .

הערה א' : לאחר ניצחונו של הליכוד בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את גב' לימור לבנת לשָרָת התקשורת. השָרָה חסרת הנימוס והידע מיהרה להודיע לאחר המינוי בלשון בוטה של עסקנית מפלגתית : "מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור יתחיל להזיע עכשיו".

הערה ב' : באולימפיאדת אתונה 2004 זכה הגוֹלֵש גל פרידמן במדליית זהב . השָרָה לימור לבנת שביקרה באירוע הפרה את כללי הנימוס האולימפיים משזינקה מטעמים פטריוטיים לפודיום (דוכן סטרילי לחלוטין שמיועד למנצחים האולימפיים בלבד) כדי לתפוש תמונה עם האלוף האולימפי הישראלי .

הערה ג' : ב- 17 במאי 1977 ניצח הליכוד בבחירות לכנסת ה- 9 ומנחם בגין המנהיג והדמוקרט הדגול התייצב לראשונה בחייו בראש ממשלת ישראל . עסקנים קטנוניים ממפלגתו פנו אליו כדי שיעיף את מנכ"ל רשות השידור המכהן יִצְחָק לִבְנִי , פרי מינוי באפריל 1974 של ממשלת גב 'גולדה מאיר ועל פי המלצת שר התקשורת בימים ההם שמעון פרס. "הוא לא משלנו", הטיחו העסקנים במנחם בגין. בהיותו אדם בעל יושרה, כבוד, ודרך ארץ ודמוקרט בעל שיעור קומה, דחה ראש הממשלה מנחם בגין את התביעה על הסף . יִצְחָק לִבְנִי השלים חמש שנות כהונה על פי החוֹק. ב- 1 באפריל 1979 התמנה במקומו למשרה הרמה עיתונאי "מעריב" יוסף "טומי" לפיד.

הערה ד' : ב- 5 באוקטובר 1995 ניצב דוד לוי על הגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים ליד בנימין נתניהו ואריאל שרון בעת ההפגנה האלימה והנבזית של 30000 אנשי הימין נגד החלטת ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין המאשרת את הסכמי אוסלו . דוד לוי החל את נאומו אולם ההמון המוסת גירש אותו מהמיקרופון. דוד לוי סיים את נאומו שטרם התחיל במילים האלה : "אין לי חלק ונחלה עימכם…" ופרש, במקום לומר זאת למנהיג הליכוד ששתק באותו הרגע הבזוי ההוא, "מר בנימין נתניהו אין לי עוד חלק ונחלה עימך". בני בגין ודן מרידור הביעו סלידה מהמעמד המטורף רווי חזיונות שווא אלימים בליל חמישי ההוא של 5 באוקטובר 1995, אולם אמרו את דעתם בקול מינורי מידי.

שֵרָתִּי בימים ההם של חודשים ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של 1995 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כעיתונאי ומנהל מחלקת הספורט. הייתי עֵד כמו רבים למחלוקת הקשה בעם. היה ברור שנערך שיתוף פעולה פוליטי הדוק בין כל אגפי הימין ומתקיימת אופוזיציה אגרסיבית ביותר נגד שִלטונו של יצחק רבין, גם אם נשמעו (באיחור) כל מיני קריאות מצד הימין המתון לעבר הימין הקיצוני, "הם זה לא אנחנו". בעת הפגנות הימין נטמעו אנשיהם זה זה מבלי יכולת להבחין ולזהות מי הוא מה. הימין הקיצוני, האלים והמאיים, וההרסני שימש פלטפורמה לגוש הימין בכללו כדי לסלול את הדרך לשלטון. אנשיו ביקשו להסיר בכוח הזרוע את הנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה מבֵּן הַמַלְכוּת הנבחר כדי להעבירם ליריבו. קשה לי מאוד להאמין שאֵיתָן הָבֶּר התנסח והביע את דעתו "למה לא" בנוגע למחשבה שראש הממשלה בנימין נתניהו ינאם בעצרת אֵבֶל לזכרו של יצחק רבין. הרי אֵיתָן הָבֶּר מודע להיסטוריה שהתרחשה כאן לנגד עינינו רק לפני 17 שנה. אני מתנגד מכל וכול להופעותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באסיפות ובטקסי הזיכרון לזכרו של הקברניט שנרצח. לא נראה לי כאזרח מן השורה שמי שיצחק רבין הגדיר אותו בחייו "צָבוּעַ" הוא זה שיקונן על קברו ויזיל דִּמְעוֹת תַּנִּין, גם אם הוא ראש ממשלה מכהן. ועוד דָבָר (שונה לחלוטין) שהיה לי לומר אז לפני שנתיים. מה פתאום שַדָּר ועיתונאי בכיר בטלוויזיה הציבורית מחווה את דעותיו הפרטיות והאישיות באורח קבע בעיתון מתחרה ? על יעקב אחימאיר לשמור את כישרונותיו למכורתו . לא נראה לי כי מגיש החדשות המיתולוגי של רשת הטלוויזיה CBS וולטר קורנקייט (Walter Cronckite) היה ממלא טורים ב- "ניו יורק טיימס" ו/או ב- וושינגטון פוסט".

כעת במלאת 19 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל אני מעלה לדיון את אותם הפוסטים המורכבים והארוכים שנכתבו בזמנו : הראשון נקרא : "אחרי רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. החיים היו חזקים מהמתים" . השני נקרא : "יצחק רבין בֵּן הַמַלְכוּת נָפַל . הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נגזלו ממנו" . הפוסט הנוכחי מבוסס בחלקו על פרולוג חלקים א' ו- ב' של סדרת הספרים רחבת ההיקף שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . ראה להלן את השערים הקדמיים והאחוריים של הספרים פרולוג א' ופרולוג ב' שחקרתי וכתבתי .

טקסט מסמך : השער הקדמי של פרולוג חלק א' : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי . כל נזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : השער האחורי של פרולוג חלק א' : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי . כל נזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : השער הקדמי של פרולוג חלק ב' : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב , במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 (מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שלא היו שָם) .

טקסט מסמך : השער האחורי של פרולוג חלק ב' : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב , במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 (מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שלא היו שָם).

2. מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומצלמות ערוץ 2 המסחרי פספסו את תיעוד הרצח רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ב- מוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר בתל אביב. בֵּן הַמַלְכוּת נָפַל. הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נִגְזֵלוּ מִמֶנוּ. הפוסט נכתב מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 וערוץ 2 שנעדרו מזירת הרצח . כל ערוץ מסיבותיו הוא. זירת הרצח הופקרה ע"י שתי רשתות הטלוויזיה הארציות של מדינת ישראל. לוואקום חדר צלם חובב בשם רוני קמפלר.

הפוסט נכתב מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ושל חברת החדשות של ערוץ 2 שנעדרו מזירת הרצח בתשע וחצי בערב במוצ"ש של 4 בנובמבר 1995. 

מוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 , ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין נרצח בתום עצרת השלום הענקית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב מאקדחו של מתנקש בן עוולה מהימין הקיצוני יגאל עמיר . הרוצח יורה בגבו של בן המלכות שלוש יריות קטלניות . שתי הרשתות הארציות של ערוץ 1 וערוץ 2 , שניידות השידור שלהן מכסות את עצרת השלום (כחצי מיליון משתתפים) , מחמיצות את הרצח . צלם חובב בשם רוני קמפלר שניצב על הגג של "גן העיר" מתעד במצלמת ה- Video הקטנה שלו בתנאי תאורה לא טובים את מעשה התנקשות של הרוצח ביצחק רבין . שלוש יריות בגבו מטווח אפס .

מדהים . מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 וערוץ 2 נעדרו מזירת הרצח בתשע וחצי בערב של מוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 ליד המדרגות של הבימה המרכזית בכיכר מלכי ישראל סמוך לבניין עיריית תל אביב , שָם נורה בֵּן הַמַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין שלוש פעמים מטווח אפס ע"י מתנקש בן עוולה בשם יגאל עמיר . הן  היו שם וסיקרו את עצרת השלום הענקית אך אנשי ההפקה והצלמים של שני הערוצים קיפלו את הציוד בטרם עת והסתלקו מכיכר העיר . הן החמיצו את התנקשות הרצח בו ירה נבל ובן בליעל יגאל עמיר 3 יריות אקדח בגבו של בן המלכות יצחק רבין ז"ל מטווח אפס ליד המדרגות של עיריית תל אביב (למרות שמירה כאילו הדוקה של מאבטחי השב"כ) והפקירו את זירת הרצח לצלם חובב בשם רוני קמפלר . בלתי נתפש .

במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 התקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב ליד בניין העירייה עצרת שלום ססגונית ענקית בהשתתפות מאות אלפי אזרחים , על פי הערכת המשטרה כ- 400000 (ארבע מאות אלף ויש אומדים את מספר המשתתפים בחצי מיליון) . ההמונים הגיעו מכל קצווי הארץ וביקשו להביע את תמיכתם במדיניותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין וביוזמת השלום שלוֹ שאותה הציע לפלשתינים . יצחק רבין , מי שהיה מפקד הפלמ"ח המהולל , מי שהיה רמטכ"ל צה"ל בעת הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 על שלושה צבאות ערביים מצרים , סוריה , וירדן , ועכשיו ראש הממשלה ושר הביטחון – עשה זה מכבר תפנית ושינה כיוון מדיני . הוא הושיט יד לשלום לגדול אויביה של מדינת ישראל יו"ר אש"פ יָאסֶר עָרָאפָאת ואף לחץ אותה באותו טֶקֶס פומבי על המדשאה ליד הבית הלבן בוושינגטון ב- 13 בספטמבר 1993 לעיני מצלמות הטלוויזיה ומצלמות הסטילס מכל רחבי תבל . מדיניות השלום של ראש הממשלה נתפשה ע"י חלק מהעם כוותרנות והולידה איבה כלפיו ומחלוקת פוליטית קשה במדינה . אווירה מתוחה של פלגנות וקיטוב חצתה את החברה הישראלית לאורכה ולרוחבה . ראש הממשלה עצמו תּכנֵן להתייצב בעצמו על הבימה בעצרת ההמונים הזאת במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל יחד עם שר החוץ שמעון פרס ושרים נוספים בממשלתו נוכח מאות אלפי תומכיהם . הוא התכוון לשֵאת את הנאום המרכזי בעצרת כדי להסביר לאומה שוב את מהלכיו המדיניים ואת מסע חתירתו לשלום עם העם הפלשתיני . יִצְחָק רָבִּין רצה באמת לסיים את הסכסוך ההיסטורי בין שני העמים . משנתו המדינית ב- 1993 למען כינון השלום דרשה וויתורים מרחיקי לכת על חלקים מארץ חמדת אבות . עקירת גושי התיישבות ישראליים ביהודה ושומרון אלה שממשלות ישראל לדורותיהן סמכו ובירכו על הקמתם לאחר המלחמה ב- 1967. האומה הישראלית נחצתה לשניים. בעד יִצְחָק רָבִּין ונגד יִצְחָק רָבִּין.

הערה : מנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה בשפה הערבית בערוץ 1 הציבורי בשנים ההן של 1995 – 1993 מר משֶה צוּר  (מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית היה יוֹסֵף בִּינְיָא) אמר לי אז לא פעם ולא פעמיים : "אתם אינכם מבינים כי ראש הממשלה יצחק רבין שהוא אומנם מדינאי בעל שיעור קומה אך נוהג בנאיביות בעת לחיצת היד שלו עם יאסר עאראפאת . יצחק רבין בעצם מכניס לרצועת עזה סוס טרויאני . אין שום סיכוי כי יָאסֶר עָארָאפָאת יעשה שלום עם מדינת ישראל". 

בפוליטיקה הבינלאומית היה המצב שונה . יִצְחָק רָבִּין נתפס בעולם כמנהיג שלום וזכה להערכה עצומה . נשיא ארה"ב ביל קלינטון העריץ אותו ורחש לו כבוד אישי עצום . לא עבר זמן רב ו- וועדת פרס נובל הנורווגית החליטה באוקטובר 1994 להעניק את פרס נובל לשלום לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין, לשר החוץ שמעון פרס, וליו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עָארָאפָאת . מדינת ישראל השסועה, המפולגת, והמבולבלת הייתה כמרקחה. תערובת רותחת . הימין הקיצוני (הנבזי) הכתיר את ראש הממשלה בפרהסיה בוגד, נאצי, שקרן, ומוֹסֵר חלקי אדמת ארץ ישראל לאויבו המושבע הארכי טרוריסט רָב המרצחים יָאסֶר עָארָאפָאת. חלק מחובשי הכיפות של הימין הקיצוני קרא בגלוי להרוג את יִצְחָק רָבִּין ושִמְעוֹן פֶּרֶס . נסיעתם של יִצְחָק רָבִּין ושִמְעוֹן פֶּרֶס לאוסלו בירת נורווגיה כדי לקבל את פרס נובל לשלום יחדיו עם יָאסֶר עָארָאפָאת הוציא את הימין ההמום מדעתו . הימין הקיצוני ניאץ את יצחק רבין ז"ל . הימין המתון הקשיב לנאצות אך לא בלם אותם ולא קרא קריאות נגד המטיפים לרצוח את ראש הממשלה ושר הביטחון . השידור הציבורי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" בראשותו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה במקום והעביר את טקס קבלת פרס למחוללי השלום והמהלכים שקדמו לו בשידורים ישירים . קופת רשות השידור התרוקנה מפני שחטיבות החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" עבדו בנאמנות רבה , ברצינות גמורה , ובחריצות יתירה סביב השעון כדי להביא את האינפורמציה העדכנית ביותר במהירות הרבה ביותר לאזרחי מדינת ישראל , אך חרגו בהרבה מתקציבן . תעשיית הטלוויזיה היא Media תקשורתית יקרה שעשויה כמסננת רבת חורים . הכסף דולף וזולג ללא הפסק מבין החורים האלה .

טקסט תמונה : דצמבר 1994. אוסלו בירת נורווגיה. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין (ראשון מימין) שר החוץ שמעון פרס , ויו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת מציגים בגאווה קבל עם ועדה את פרס נובל שלום שקיבלו מידי מלך נורווגיה . (לע"מ תמורת תשלום).

אמנון ברקאי המפיק הראשי של חטיבת החדשות בטלוויזיה שלח בשבת אחה"צ ב- 4 בנובמבר 1995 לכיכר מלכי ישראל כמעשה שגרה את אחת מניידות השידור הקטנות של ערוץ 1 מצוידת במצלמת ENG אחת (בלבד) כדי לכסות את עצרת ההמונים . הניידת על עובדיה הספורים הייתה חייבת להתמקם במקומה ליד הבימה המרכזית בכיכר עד השעה ארבע אחה"צ מפני שהמשטרה וכוחות הביטחון סגרו בשעה הזאת את השטח לתנועת רכבים והפכו את הבימה לשטח סטרילי ביטחוני . המציאות הפוליטית הקשה בארץ הייתה טעונה , שסועה , ומפולגת . הקיטוב בין הימין לשמאל הפך זה מכבר לשנאת אחים והיה חריף מאין כמוהו . לכן האירוע ההמוני בכיכר מלכי ישראל היה מאובטח (לא טוב מספיק כפי שהתברר בדיעבד) ע"י כוחות ביטחון גדולים של מג"ב , משטרת ישראל , והשב"כ . הרחובות שהקיפו את הכיכר נחסמו לתנועת כלי רכב .

טקסט מסמך : מפה של אחד מאזורי תל אביב משנת 2003 . במרכז המפה וקצת למעלה נראית כיכר מלכי ישראל שם נערכה עצרת השלום הענקית (שמה הוסב לכיכר רבין לאחר הרצח) , מעליה נראה בניין העירייה (בצע בורדו) , וצפונית לו "גן העיר" (הצבע אדום) . (באדיבות "מפה – מיפוי והוצאה לאור") .  

פרישת ציוד הצילום הדליל של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה צריך להיעשות בטרם יְמָלֵא ויָצִיף הקהל העצום את משטח רחבת כיכר מלכי ישראל ליד בניין עיריית תל אביב . צוות השידור הקטן בן שמונת האנשים כלל את המפיק אבי כהן , המפקח הטכני של הניידת מאיר חיימי , הצַלָם יורם ברקאי ועוזרו איציק בּנְיוּנְסְקִי , איש הקוֹל והמקליט אִילָן מַנֶס , השדרנית -כתבת לענייני מפלגות קֶרֶן נוֹיבַּך , וגם כתבת ומראיינת פוליטית נוספת איילה חסון , וכן שני אנשי המיקרוגל (Microwave) יעקב לוי ויעקב זכאי שתפקידם היה לדחוף ולהעביר את סיגנל השידור מכיכר מלכי ישראל לעבר מגדל שלום בתל אביב , ומשם למרכז התקשורת של "בֶּזֶק" באיתנים בהרי יהודה ואח"כ למרכז הבקרה של אולפני ערוץ 1 בירושלים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 השתמשה עדיין בתקופה ההיא של עשור ה- 90 במאה הקודמת בטכנולוגיה של תקשורת צלחות מיקרוגל מסורבלת ומיושנת , במקום לעשות זאת באמצעות סיבים אופטיים או ע"י ניידות תקשורת SNG (ראשי תיבות של של Satellite News Gathering) . אנשי – טכנאי המיקרוגל ממחלקת ה- Maintenance של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נדרשו כאמור לבצע שוב מלאכה ישנה בתנאים ירודים של הימים ההם להציב צלחות שידור על גג בית העירייה המתנשא מעל הכיכר בתל אביב כדי לדחוף את תמסורת התמונה והקוֹל מכיכר מלכי ישראל לאורך דרך ארוכה ומסורבלת צלחות המיקרוגל המותקנות על מגדל שלום , ומשם למרכז התקשורת ב- "איתנים" בהרי יהודה , בדרך למרכז הבקרה והשליטה בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . אנשי חברת החדשות של ערוץ 2 השתמשו לעומת אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בטכנולוגיה מתקדמת יותר . הם הציבו ליד ניידת השידור שלהם שנשכרה מ- "בֶּזֶק" מתקן של צלחת – אנטנה SNG והעבירו את סיגנל השידור למרכז הבקרה שלהם באולפני נְוֶוה אִילָן (ליד ירושלים) באמצעות לוויין התקשורת "עָמוֹס'" . טכנולוגיה מהירה , נוחה , גמישה הרבה יותר מזאת המסורבלת של הערוץ הציבורי .

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 90 . זוהי "חוות הלוויינים" המפותחת והמשוכללת של אולפני ג. ג. וחברת החדשות של ערוץ 2 בנווה אילן ליד הכפר אבו גוש בדרך המובילה לירושלים . (לע"מ תמורת תשלום) .

האיש החשוב ביותר בצוות ההפקה של הטלוויזיה הוא המפיק. המפיק הוא המנהיג המקומי של צוות השידור . על פיו יישק דבר . רבים נוטים לחשוב בטעות כי תפקידו של המפיק הוא באספקת הסעה , אוכל , ושתייה לצוות . בּוּרוּת . המפיק איננו רכז הפקה . המפיק הוא שותף בכיר לעורכים הראשיים של המשדר . הוא המפקד הראשי של העובדים בשטח , הדמות המקצועית והמוסרית מספר אחת של הצוות , ו- Pusher של כל ההפקה שמייצרת את סיגנל השידור . המפיק אבי כהן שימֵש באותו ערב מר ונמהר על תקן של רכז הפקה . אם כך אין הוא רשאי לזקוף לזכותו שום תכונה מתכונות המפיק הרשומות לעֵיל .

טקסט תמונה : עשור ה- 90 של המאה הקודמת. אבי כהן (משמאל) שימש מפיק ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהתמקמה בכיכר מלכי ישראל מול בית עיריית תל אביב במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בעת ההתנקשות ורצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ע"י מרצח בן עוולה בשם יגאל עמיר. מאות אלפים גדשו את כיכר העיר באותה העת באווירה מחשמלת, שסועה, ורווית מתח פוליטי, אך לא עלה בדעתו של המפיק להציע לבוסים שלו לחרוג מלוח השידורים המתוכנן, כדי להעביר את האירוע בשידור ישיר. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עוזרת ההפקה אורלי שעיה – רביד (עומדת בגופייה שחורה), בימאית "מבט" רלי בורקו, המזכירה – כתבנית גב' רחל זמיר (רחוקה מהמצלמה), הלשונאית דבורה בן ישראל, והמפיק אבי כהן. (התמונה באדיבות אבי כהן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לחטיבת החדשות של ערוץ 1 הציבורי וחברת החדשות של ערוץ 2 המסחרי היו ידועים היטב זה מכבר ממדי עצרת השלום הענקית האמורה להתכנס במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב בהשתתפות ראש הממשלה ושריו , ואימת השסע הפוליטי המר באומה . מאות אלפי אזרחים תומכים במדיניות השלום של יצחק רבין עתידים היו להגיע במסגרת מבצע אִרגוני רחב היקף כלל ארצי ומתואם היטב מכל רחבי המדינה כדי ליטול חלק בהפגנה רבת משתתפים, משולטת כהלכה מכל כיוון ונושאת עִמה דגלים רבים . מאות אלפים מזַן פוליטי אחר שהתייצבו מעברו השני של המתרס המתנגד לראש הממשלה יצחק רבין , המתינו בבתיהם, אך היו מוכנים לפוֹצֵץ את עצרת השלום הזאת בכל דרך. שני ערוצי הטלוויזיה לא התייחסו בדיעבד ברצינות הראויה לעצרת הענק בכיכר מלכי ישראל, הגדולה ביותר מאז הפגנת המחאה של מאות אלפים באותה כיכר העיר בספטמבר 1982 נגד ההסתבכות במלחמת לבנון הראשונה. מתברר כי דודו גלבוע ושלום קיטל ראו בעצרת הענקית רוטינה. עוד כנס פוליטי אחד מני רבים ו- Item חדשותי ששווה מקסימום שתיים – שלוש פריצות קצרות בשידור ישיר לתוכנית "רואים עולם".

ראש הממשלה יצחק רבין היה נתון באותם ימים לאיומים על חייו ונמצא בסכנת חיים של ממש . זה היה ידוע לכולם רק איש לא לקח זאת ברצינות . גם לא הוא עצמו . חייו היו תלויים על חוט השערה , על בלימה , אך שום אדם בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גם בחברת החדשות של ערוץ 2 , לא היה מודע לדבר ולא חשב כך . לא המנהלים , לא השַדָּרִים , וגם לא העורכים והמפיקים . אי אפשר להאשים רק אותם ברשלנות התקשורתית הזאת כפי שהתבררה בדיעבד , מפני שגם הגוף הביטחוני המקצועי הטוב ביותר במדינת ישראל, השב"כ , האמור להגן על חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון התנהג בשלומיאליות . השב"כ לא העריך נכון את חומרת הסכנה ונכשל באבטחת חייו של יצחק רבין . ביום רביעי בערב – 1 בנובמבר 1995 , שלושה ימים לפני הרצח , ערך אהוד יערי ריאיון טלוויזיוני נרחב עם יצחק רבין בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתוכנית האקטואליה "מוֹקֵד" . אהוד יערי הוותיק ובעל הניסיון ואחד העיתונאים הטובים בישראל שימש גם מנחה ומגיש התוכנית . מפני שהעניק חשיבות רבה לפגישה עם ראש הממשלה ושר הביטחון החליט אהוד יערי לחלוק את אחריות הריאיון העיתונאי עם אנשים נוספים והזמין לראיין לצִדוֹ באותו ערב את יָרוֹן דֶקֶל איש רדיו "קול ישראל" ושמעון שִיפֶר [1] הכתב המדיני של "ידיעות אחרונות" . הריאיון עם ראש הממשלה נסב בתחילה על מו"מ מדיני אפשרי עם סוריה אך גלש חיש מהר למצב הפוליטי המתוח במדינה בו הימין הקיצוני מאיים על חייו של יצחק רבין . שמעון שִיפֶר הדליק את הנורה האדומה האחרונה בריאיון . הוא שאל את ראש הממשלה : "איך אתה חַש בימים אלה שכמעט כל מגע שלך עם הציבור הלווה באבטחה כבדה בה יותר ויותר שוטרים ואנשי אבטחה חוצצים בינך לבין הציבור ?" . יצחק רבין חַש נפגע  מהפגנות הימין בהן נושאים המפגינים תמונה שלוֹ עוטה בגדי גסטאפו נאציים ומכנים אותו "בוגד" , "נאצי" , ו- "רוצח". אך יותר מכל הרתיחו אותו צביעותם של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו וראשי הימין הלוקחים חלק בהפגנות המכוערות והאלימות האלה ומצד שני מבקשים להידבֵר עמו . אלפי נורות אדומות זעקו מכל עבר כי חייו של יצחק רבין נתונים בסכנה גדולה אך עיתונאי הטלוויזיה הכול כך מנוסים היו גם כה עיוורי צבעים .

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995 . הימין הקיצוני והנבזי של מדינת ישראל מסית ומדיח . אנשיו מלבישים את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במדי SS גרמניים – נאציים של היינריך הימלר בהפגנת ה- 30000 בכיכר ציון בירושלים ומטיפים להרוג אותו . 

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995 . כיכר ציון בירושלים . אנשי הימין הקיצוני יוצרים " פוטומונטאג' " ועוטים את ראשו של בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין בכפייה ערבית בטייל יאסר עאראפאת. כותרת ה – Blow up המורכב על שלט היא נבזית : השקרן . ההסתה וההדחה נגד בן המלכות הובילה לרצח יצחק רבין ז"ל.

עַצֶרֶת השלום השנויה במחלוקת במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 עמדה ללא ספק באותו עֶרֶב במרכז ההוויה של החברה בישראל . הווייה דרמטית ומתוחה מאין כמותה . היא ניצבה בטבור החדשות והאקטואליה של התקשורת האלקטרונית והכתובה על כל האגפים שלהן . מאות אלפים תמכו בה . מאות אלפים התנגדו לה . היא עוררה סביבה עניין פוליטי עצום ומחלוקת נוראית . אף על פי כן לא עלה בדעתה של חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשָדֵר את כל מהלכה בשידור ישיר . היום זה לא יכול לקרות . אולם זה קרה אז גם בעקבות ההצהרות של יצחק רבין שוב ושוב כי איננו פוחד ואיננו מתכוון ללבוש אפוד מגן בהופעותיו הפומביות בארץ . לסובבים אותו אמר : "אני …? ללבוש אפוד מגן בארץ…? יצאתם כולכם מדעתכם…! אני לא לובש שום שכפ"ץ עלי…!" , ובכך הרדים אולי את השב"כ וגם את דוד "דודו" גלבוע ושלום קיטל מנהלי החדשות בערוץ 1 וערוץ 2 . ובאמת מי העלה בדעתו כי ראש ממשלה יירצח במדינה דמוקרטית וחופשית כמדינת ישראל . הוצאות להורג פוליטיות , התנקשויות , ורציחות של שליטים ונשיאים היו אופייניות והתאימו למדינות ערב . במצרים רצחו קיצוני האחים המוסלמים ב- 1981 את הנשיא אנוואר סאדאת . במדינת ישראל הנאורה לא יכול להתרחש רצח פוליטי חשבו לעצמם אזרחים רבים . אולם קיים פער עצום בין הלך רוח חשיבה אזרחית – המונית לבין חשיבה טלוויזיונית מקצועית . למנהלי רשתות הטלוויזיה ומנהלי החדשות והמפיקים שלהם – בארץ ובעולם משלמים משכורות גדולות כדי שיחשבו . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהגה בכנס הענק בכיכר מלכי ישראל במוצ"ש של ה- 4 בנובמבר 1995 כמעשה שגרה . ייעודה של קֶרֶן נוֹיְבַּךְ כתבת בחטיבת החדשות של דודו גלבוע בעת העצרת נותר מצומצם . היה עליה לדַוֵוח ישיר מכיכר מלכי ישראל במסגרת שתיים – שלוש פריצות שגרתיות קצרות לתוכנית האקטואליה "רואים עולם" , כמותן עשתה כבר בעשרות הזדמנויות קודמות . את התוכנית "רואים עולם" של מוצ"ש – 4 בספטמבר 1995 ערכה באותו ערב השדרנית הוותיקה שַרי רָז והמגישה הייתה אֶלִינוֹר אַמִיד . יַעֲקב אָחִימִאִיר המגיש הקבוע שהה בארה"ב .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה יכולה להיערך בצורה שונה לחלוטין והרבה יותר מסיבית . עמדו לרשותה בימים ההם בשבתות ניידות שידור גדולות פנויות , שפע של טכנולוגיה , ואמצעי שידור רבים שהתפנו לאחר אובדן זכויות השידורים של סיקור הכדורגל . אך ליין – אפ השידורים של ערוץ הטלוויזיה הציבורי המתמחה דווקא בשידורי חדשות ישירים מהשטח נשאר דַל כמו המחשבה הבלתי מתוכננת . הכוונה הבסיסית של העורכת שַרִי רָז הייתה להביא בקיצור נמרץ את אווירת ההפגנה הענקית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב . התוכנית הוותיקה הזאת "רואים עולם" שהייתה מיועדת לשידור שבועי מִידֵי מוצ"ש , עוד מימיו של המנכ"ל הקודם אורי פורת , התכוונה מראש לעסוק על פי הגדרתה בחדשות מהעולם . זאת היה תכליתה ולא בעֲצֶרֶת השלום בתל אביב , אסיפת עַם בהשתתפות מאות אלפי אנשים , שראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין עמד להשתתף בה ולהיות הנואם הראשי בה . העיתונאי הוותיק יַעֲקב אָחִימֵאִיר מאשיות רשות השידור ששמו קשור מזה שנים ארוכות כמותג וסמל מוביל של משדרי החדשות בערוץ הציבורי , מגיש ומנחה התוכנית "רואים עולם" (נדמה כי איש מערוץ 1 טרם הצליח להיכנס לנעליו בהגשת התוכנית הוותיקה הזאת גם כיום בשלהי שנת 2014) , שימש בשנים 1997- 1994 ככתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בוושינגטון . הוא לא שהה בישראל . מי יודע , אולי אם היה בארץ הכול היה מתפתח אחרת . אלו כמובן רק ספקולציות . "רואים עולם" שודרה כהרגלה באורך כשעה באותו מוצ"ש ב- 4 בנובמבר 1995 בין שמונה לתשע בערב . כמעט חצי מיליון אנשים המתינו ליצחק רבין בכיכר העיר אך המערכת העיתונאית של התוכנית "רואים עולם" ראתה בעצרת השלום הענקית הזאת סרח עודף . היא הפריעה לליין אפ השידור שתוכנן במהלך השבוע שחלף . מדהים אילוּ כתבות שודרו באותו הערב ההוא ב- "רואים עולם" על חשבון כיסוי העצרת אליה גרף אחריו ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק לכיכר העיר מאות אלפי אנשים תומכים. בתוכנית "רואים עולם" במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שודרה כתבה על מורשת הגנרל פרנצ'יסקו פראנקו בספרד וגם דיווח נרחב על פועלו של רָלְף בֵּגְלֶיְיטֶר כתב בכיר ברשת CNN , ועוד כתבה על הקהילה הקופטית במצרים , וגם כתבה על הקַלוּת הרבה בהשגת נשק בארה"ב . סיקור העצרת ההמונית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין וחברי ממשלתו נדחק לשוליים . צריך לקרוא את הספר "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן כדי להבין היכן המנהיגים המקצועיים עושים שטויות , שוגים , טועים , ולבסוף נופלים במלכודות של עצמם .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת . יעקב אחימאיר (במרכז) מנחה את תוכנית "מוקד" באולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . משמאל , חברי הכנסת יצחק בן אהרון ואלימלך רימלט . מימין , שני אנשים לא מזוהים . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

היה ברור שחטיבת החדשות השאננה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , וכמוה צוות "רואים עולם", מתייחסים לפריצות הישירות המתוכננות של קרן נויבך מכיכר מלכי ישראל כאל סוג של דיווח רוטיני , אולי הכרחי , אך משהו שגרתי כמו לצאת ידי חובה . "רואים עולם" תוכנית אקטואליה שבועית עובדת כמו תוכניות אחרות בטלוויזיה ונמדדת על פי שעון "Stopper" . היא מתוזמנת מראש ל- 60 דקות . ההגשה בה אומנם ישירה וחיה (Live), אך הכתבות המשודרות בה ערוכות , מוקלטות , ומתוזמנות למַפרע . לכן הפריצות הישירות של קרן נויבך היו צריכות להיות מתוכננות בקפידה . אסור היה לה להאריך יתר על המידה . לעורכת שַרִי רָז לא היה כל היתר ממנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לגלוש מעבר לגבולות הזמן שהוקצבו לפרוגרמה .

אלה היו העובדות ופני הדברים במערכת חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשמונה בערב במוצ"ש – 4 בספטמבר 1995 , כשעה וחצי לפני הרצח . איש מהצוות המוביל בערוץ 1 לא העריך ולא צפה את העומד להתרחש בעצרת , כמו גם בחברת החדשות של ערוץ 2 . צריך להבין ולזכור שמדובר בארבעה אנשי חדשות מובהקים בערוץ 1 : מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן , מנהל חטיבת החדשות דוד "דודו" גלבוע , עורך "מבט" רפיק חלבי (הדריך טיול של עובדי רשות השידור בירדן ב- 4 בנובמבר 1995 בעת התרחשות הרצח) , והמפיק הראשי של החטיבה אמנון ברקאי . ארבעתם לא היו קוטלי קנים כלל ועיקר . כל הארבעה מצוידים בכושר ניתוח ובעלי ניסיון עצום בשידורי חדשות בטלוויזיה אך השִגְרָה כילתה כל חלקה טובה . חבורת אנשי המקצוע הנכבדה לא צפתה את העומד להתחולל בעצרת ואני מאמין להם כשהם אומרים זאת . אבל הם ידעו כמו כל אזרח במדינה שהמצב קריטי וחמור , האווירה קשה ומוטרפת , סערת הוריקן פוליטית מטלטלת את המדינה כבר חודשים , והימין הקיצוני איננו מסתיר ומאיים בגלוי על חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין . יאיר שטרן , דודו גלבוע , רפיק חלבי , ואמנון ברקאי ידעו שיצחק רבין יתייצב שוב חשוף במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 מול הציבור . מינו את ארבעת האנשים האלה לתפקידם הרם כדי לחשוב כמה מהלכים קדימה . הם לא היו רק עורכים ומפיקים . הם נחשבו למובילי שידורים ארציים .

נוכחותם של חצי מיליון בני אדם בכיכר העיר באווירה פוליטית כה עכורה וסוערת , הבאים להשתתף בעצרת תמיכה מיוחדת בראש הממשלה , פי 50 יותר מכמות הצופים במשחקי מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו , חייבה Apriori היערכות עיתונאית טלוויזיונית שונה לחלוטין והרבה יותר מסיבית בכיכר מלכי ישראל . החבורה הנכבדה הזאת לא ערכה קבוצת פקודות רצינית ולא תדרכה את קֶרֶן נוֹיְבַּך לקראת יציאתה למשימת השידור בעצרת השלום שם עתיד היה ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין לשאת את נאום "האני מאמין" האחרון שלוֹ במסע השלום לעבר העַם הפלשתיני . מנהל חטיבת החדשות דוּדוּ גלבוע לא התכוון לבצע את נוֹהַל הקרב הדרוש לקראת משימת השידור שהמתינה לערוץ 1 בכיכר מלכי ישראל . זה לא היה נדרש על פי דעתו . ממילא תוכננו שתיים – שלוש פריצות קצרות בלבד ל- "רואים עולם" ותּוּ לא . כולנו שרתנו בצבא ולמדנו את חשיבות פקודת נוהל קרב בטרם יציאה למשימה ולוּ גם הקטנה ביותר . אם הצבא מקיים תדריכים ונהלי קרב כשיטה, מדוע זה הטלוויזיה שהיא מדיה מורכבת ומסובכת מהיבטי התוכן , הטכנולוגיה , מערכות הקשר , קווי השידור , לוגיסטיקה , ומשאבי אנוש – לא תקיים אף היא תדריכים ונהלי קרב משלה . נוהל קרב טלוויזיוני בטרם יציאה למשימת שידור כלשהי , קטנה כגדולה , הוא תדריך חובה לכל צוות שידור גם אם מדובר בכתבת ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering) . אנוכי כמנהל בחטיבת הספורט קיימתי תמיד נהלי קרב ותדריכים מפורטים בטרם היציאה למשימות השידור, קלות כחמורות. יתירה מזאת : לקראת מבצעי שידור מורכבים כמו מונדיאלים, אולימפיאדות, אליפויות עולם בא"ק , אליפויות אירופה בכדורגל (Euros) וכו' חיברתי בכתב פקודות מבצע מיוחדות ותדריכים מפורטים . ברור שהכתבת קרן נויבך התייחסה לדיווח מעצרת הענק כאל סיקור רוטיני של מה בכך . בס"ה הוטלה עליה משימה לפרוץ פעמיים לתוכנית "רואים עולם" . מה זה כבר בשבילה משימת שידור קטנטונת שכזאת . מצלמת הניידת אותה נושא הצלם יוֹרָם בַּרְקָאִי תייצר כמה שוטים מעצרת הענק והיא תעניק אינפורמציית רקע Voice over לרבות כמה נתונים מתמטיים אודות מספר המתכנסים וכמות האבטחה , ואולי Sync פה ו- Sync שם . לבטח איזה ציטוט של שמעון פרס שהיה הנואם הראשון והפחות חשוב בערב המַר ההוא . זכות הבכורה , אקורד הסיום של האירוע – הייתה שמורה לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין . איסוף הנתונים מצביע על העובדה כי לא היה מדובר בשידור ישיר בן שעתיים שזהו כבר סיפור שונה לחלוטין . בשתי מילים : שיגרה ואדישות . כולם התעלמו אולי בתת מודע שלהם מהאיום המפורש על חייו של ראש הממשלה כפי שהיה ידוע להם , וכפי שהם שידרו את תמונות האיום המהדורות "מבט" . איש מהם לא יזם ולא הציע למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן לשנות את לוח השידורים במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 . את אותו הדבר ניתן לומר על יאיר שטרן שלא הציע לסטות מרוטינת השידור ולא התייעץ עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום אודות כדאיות של שידור ישיר בהיקף מלא של עצרת המונים בהשתתפות של כמעט חצי מיליון אנשים . איש לא ביקש לשָדֵר ישיר את מהלך העצרת הענקית בטלוויזיה על חשבון "רואים עולם" באמצעות ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הקרויה ה-"וֶורֶד" בעלת  8 (שמונה) מצלמות שעמדה לה בטלה ממעש ב- "Hangar" הקטן בחצר החנייה של ניידות השידור של ערוץ 1 . בדומה למה שעשינו בשידורים הישירים במשחקי מכבי ת"א בכדורסל ומשחקי נבחרת ישראל בכדורגל . מצלמות הספורט נשארות פעילות ועוקבות אחר האירוע עד תומו . איש לא תּכנֵן להציב מצלמות פעילוֹת וצמודות כאלה באירוע ההמוני בעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל ולכַוֵון את העדשות החזקות שלהן כל הזמן לכיוון ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין הנתון בסכנת חיים , והניצב חשוף על הבימה וגלוי לעין אוהביו ושונאיו . שתי רשתות הטלוויזיה הארציות ערוץ 1 וערוץ 2 ידעו שיצחק רבין מאוים אך לא האמינו שמדובר בסכנת חיים . האיום הממשי על חייו של יצחק רבין לא חִלְחֵל . שום איש טלוויזיה בארץ גם לא מהרשתות הזרות לא נערך ולא תכנן להציב מצלמות המשקיפות על האזור הסטרילי ליד המדרגות המובילות מהבימה המרכזית מתחת לבניין העירייה למכוניות הממתינות לראש הממשלה ושר החוץ שלוֹ , ולהאיר את המקום החשוך שם נרצח ונפל בן המלכות . הפקת הטלוויזיה באווירה הפוליטית הסוערת בארץ המפולגת אמורה להסתיים רק לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון נכנס למכוניתו ומתפנה מהמקום. בעיניי קברניטי החדשות של שני הערוצים , הסתיים האירוע הרבה קודם לכן , בעֵת שיצחק רבין עדיין ניצב בכל הדרו על הבימה המרכזית . זה מדהים . הם כולם נִמנמו שם . מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן סמך את ידיו על מנהל חטיבת החדשות דוּדוּ גִלְבּוֹעַ . דוּדוּ גִלְבּוֹעַ סמך את ידיו על המפיק הראשי של חטיבת החדשות אַמְנוֹן בַּרְקָאִי ועורך "מבט" רָפִיק חַלָבִּי , וגם על איש ה- Front man  וה- Anchorman של חטיבת החדשות המגיש חַיִים יָבִין שהבין משהו ברזי הפוליטיקה הישראלית העכורה . הסלוגן , "ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מאוים ונתון בסכנת חיים ממשית ומיידית" , לא נהגה מעולם במערכת חטיבת החדשות של ערוץ 1 בקומה השלישית ב- בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . עצרת השלום הענקית בת מאות אלפי אזרחים תומכי יצחק רבין שהתכנסה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב סמוך לבניין העירייה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 תפשה את האגף של אבטחת אישים בשב"כ לא מוכן וגם את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 בלתי מוכנה .

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 90 של המאה שעברה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן (מימין) יחדיו עם מנהל חטיבת החדשות שלו, מר דודו גלבוע. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה צריך רק להַסֵב מבט לעבר אירועי העבר שהתרחשו זה עתה כדי להיזכר באיזה מצוקה וסכנה היה שרוי יִצְחָק רָבִּין בהופעותיו הפומביות האחרונות. הרָב נתן אופיר התנפל בגלוי על יצחק רבין באוקטובר 1995 במכון ווינגייט. ברעננה צעדו מפגיני הימין בספטמבר 1995 נושאים חבל תלייה וארון קבורה כשלכולם ברור למי הוא מיועד. בהפגנת ענק של הימין בכיכר ציון בירושלים הוצג יצחק רבין בצילומי "Blow ups" כשהוא לבוש בגדי S.S. גרמניים נאציים של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך שני ראשי הגסטאפו הנודעים לשמצה , ועוטה על ראשו כפייה בסגנון יאסר עראפאת . כל הצמרת הפוליטית מהימין לרבות אריאל שרון ובנימין נתניהו הייתה נוכחת בכנס ההסתה הנורא ההוא בכיכר ציון וצפתה במתרחש מהגזוזטרה הגבוהה אך בחרה להחריש מול המראות המבישים . זה לא היו חלום באספאמיה . זאת הייתה המציאות בישראל . השחקן השישי והמחליף הראשון היה גִלְעַד עַדִין . גִלְעַד עַדִין באמת ישב באולפן החדשות של הטלוויזיה הישראלית במוצ"ש – 4  בנובמבר 1995 על תקן של שחקן מחליף ובִישֵר לאומה על דרמת היֶרִי המתרחשת בכיכר מלכי ישראל בתל אביב . מאוחר יותר בלילה איתרו את שחקן הציר חיים יבין שאַץ להחליף את השחקן המחליף . משהו השתבש במהירות התגובה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שלמיומנותו בכיסוי חדשות יצא פעם מוניטין רָב . מוטי קירשנבאום בטרם נבחר למנכ"ל הרשות היה פעם שחקן חשוב בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור . זה היה מזמן בעשור ה- 70 של המאה שעברה . אבל עכשיו משהפך למנכ"ל ומאמן של נבחרת שחקנים (שהוא בחר וכנראה היו פחות טובים ועירניים ממנו) , היה לוֹ אולי קשה להעביר מסרים שהוא הבין אבל לא בטוח שהם קלטו . אין ספק שמוטי קירשנבאום היה מאמן כוכב בעל כושר ניתוח , אבל אי היכולת של החמישייה המפורסמת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לזהוֹר כמוהו באותם עשרת הימים הנוראים של נובמבר 1995, פגעה בו בסופו של דבר ובמוניטין שלו כמנכ"ל רשות השידור . באותם הימים ההם של נובמבר 1995 הוא היה מנכ"ל רשות השידור ומאמן אסטרטג לטווח ארוך אך בסקירה לאחור, לא טקטיקן של רגע . את השימוש בתחבולות מקומיות השאיר לעוזר המאמן שלו יאיר שטרן. חמישיית הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ועוזר המאמן עמדו בפני תבוסה והתרסקות קולוסאלית ב- "משחק העונה" הפוליטי – טלוויזיוני מול ערוץ 2 וחברת החדשות של ערוץ 2 מבלי שהם מודעים לכך.

סערה גדולה טִלטלה את המדינה, אבל הסימנים והאותות שהזדקרו לכל עין עיתונאית בהם הימין הקיצוני מאיים תדיר ובאופן ממשי על חיי ראש הממשלה , לא חִלחלו לתודעת אנשי החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אך הסיגנלים היו עובדות ועם עובדות לא מתווכחים . נוצרה סביב ראש הממשלה ושר הביטחון אווירה עכורה ומאיימת מאין כמותה. המצב בארץ היה רגיש ומתוח מאוד. נפיץ. תמונות מסעי האימים וההסתה הנוראיים שניהלו הימין השפוי והימין הקיצוני והסהרורי בימים ההם יחדיו נגד מהלכי השלום של ראש הממשלה, חזרו על עצמן שוב ושוב . האיומים ששוגרו לעבר ראש הממשלה בצורת מטפורה של ארון קבורה עליו חרות השם יצחק רבין וחבל תלייה לידו הצטלמו באופן ברור בטלוויזיה . הדֶה-לגיטימציה וההסתה שערכו לו מתנגדיו נראו היטב בכל סלון ביתו של כל צופה טלוויזיה בישראל . איש מהנהגת הימין לא פצה את פיו . זהו אחד החזיונות המבישים ביותר בתולדות חייה הפוליטיים של מדינת ישראל בכל הזמנים . מפקד הפלמ"ח המהולל בימי מלחמת העצמאות של עם ישראל להיות או לחדול ב- 1948 , ולימים רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים , מבניו המפוארים של עם ישראל לדורותיו , הוכרז כבוגד לנוכח אוזניהם הכרויות ועיניהם הפעורות של מנהיגי הימין אריק שרון ובנימין נתניהו אלה שהפכו לראשי ממשלות לאחר שנרצח .

טקסט תמונה : שנת 1994 . תמונה בעלת חשיבות היסטורית . מנהיג הטרור יאסר עראפאת הפך לפתע ליקיר האומה בישראל . עיתונאים ואנשי תקשורת ישראליים עלו אליו לרגל , מיהרו להצטלם עם הסוס הטרויאני שחבש כפייה לבש מדים צבאיים , ואף נשא אקדח בחגורתו (גם לאחר שלחץ לשלום את ידו של ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה יצחק רבין) . איציק גינת המפקח הטכני של ניידת השידור הלוויינית של חברת "בֶּזֶק" מצטלם עם הראיס הפלסטיני חתן פרס נובל לשלום ב- 1994 במשותף עם יצחק רבין ושמעון פרס . יאסר עראפאת היה רב אומן ביחסי ציבור. לרגע קט הצליח לתעתע בהיסטוריה. מאחור, נראים שומרי הראש שלו ועוזריו של יאסר עראפאת. (התמונה באדיבות איציק גינת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

לא פחות חמורות היו ההפגנות השבועיות הקולניות והמְשוּלָטוֹת בכתובות נאצה שהתמקמו מידי עֶרֶב שבת מול ביתו הפרטי של ראש הממשלה ברמת אביב, והפכו למעשה שבשגרה. גם חטיבת החדשות של הטלוויזיה בערוץ הציבורי נהגה מעשה שִגרה. היא התעניינה בצורה שגרתית בשִגרת השנאה היומית של הימין הקיצוני נגד ראש הממשלה. הפגנות הנגד שחזרו על עצמן שוב ושוב כבר לא נחשבו בעיני הקברניטים והעורכים לחדשות חמות . מעולם לא הועמדה בלילות שישי ההם שום ניידת שידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ליד ביתם של יצחק ולאה רבין ז"ל ברמת אביב כדי לדווח ולחשוף בשידור ישיר לצופי מגזין ה- "יוֹמָן" את כמות האֶרֶס שבעבעה לכיוונו של ראש הממשלה . שונאיו לא הניחו לוֹ גם לאחר כניסת השבת . השִנְאָה התהומית של הימין הקיצוני לא השפיעה על שיקולי העריכה של ערוץ 1 וערוץ 2 לאורך זמן . התקשורת התרגלה ולא הייתה שם מספיק . שגיאה גררה שגיאה . תמונות האֶרֶס והשטנה הפכו ל- Déjà vu שהוליד רוֹטִינָה ושִגְרָה . השגרה יצרה אווירת סטגנציה ושאננות . זהו אותו הקיפאון שליווה את אנשי הטלוויזיה משני הערוצים גם באותו מוצ"ש המַר והנמהר ב- 4 בנובמבר 1995 .

אבי כהן מפיק ניידת השידור הקטנה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכיכר מלכי ישראל , והשדרנית שלוֹ קֶרֶן נוֹיְבַּך, המפקח הטכני מאיר חיימי, והצלם יוֹרָם בּרַקְאָיִ לא קיבלו ממפקדיהם באותו הערב  הדרמטי והנורא ההוא את הפקודה הטלוויזיונית החשובה והמכרעת בת שתי המילים, "Follow him" (עקוב אחריו). בשתי המילים האלה מקופלת מדיניות צילום קשוחה ודינמית בה חייבת המצלמה לדבוק במשימת הצילום ולעקוב כל הזמן אחר ראש הממשלה בשל חשש ההתנקשות בו, מרגע הופעתו וכל עוד הוא גלוי וחשוף , ועַד היכנסו למכוניתו הממתינה לוֹ בשטח הסטרילי בירכתי הבימה. לא נאמר ולא הודגש בפני אנשי צוות הצילום בשום תדריך כי הקצאת אורך כֶּבֶל מצלמת ה- ENG המחבר אותה אל אותו ה-VTR המקליט אותה בניידת השידור הנַיֶיחֶת והמקובעת למקומה, חייב להיות מותאם כהלכה וארוך מספיק כדי לאַפְשֵר למצלמת ה- ENG נגישות וגמישות יתר בליווי ראש הממשלה. כל העֵת , גם בתום נאומו בעצרת ,ובגמר נעילת העצרת. אסור למצלמה לאבד אותו . מעולם לא נאמר לצלם יוֹרָם בַּרְקָאִי כי עליו ללוות צמוד את ראש הממשלה גם בעֵת ירידתו מהבימה במדרגות המובילות לעבר הרכב הצמוד שלו בשטח הסטרילי הסמוך שם המתין לו הרוצח , ושם גם נרצח . זאת הייתה חובת צילום . פקודה נחרצת כזאת , "Follow him" , לא ניתנה ע"י דוּדוּ גִלְבּוֹעַ ורָפִיק חַלָבִּי למפיק אבי כהן . אבי כהן עצמו לא נתן פקודה "עקוב אחריו" לצלם יורם ברקאי ולשדרנית קרן נויבך . לרוע מזלם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וגם של ערוץ 2 , העניינים התפתחו בשונה מהצפוי .

צוות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, העיתונאים והטכנאים גם יחד שכיסו את העצרת , היו ככלות הכול מיומנים ובעלי ניסיון רָב של שנים בכיסוי חדשות . הם רק לא קיבלו את הפקודה המתאימה . מאיר חיימי המפקח הטכני של ניידת השידור הקטנה שהופקדה על משימת הכיסוי בכיכר מלכי ישראל נחשב לאחד מטובי הטכנאים של הטלוויזיה הישראלית. יורם ברקאי צַלָם הניידת הוא בעל עבר אמריקני עשיר בצילום חדשות. המפיק היה אבי כהן . היום הוא משמש כמפיק ראשי של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקומו של אמנון ברקאי שעבר לערוץ 10 שם הוא נושא בתפקיד בכיר של סמנכ"ל תפעול בחברת החדשות . מכונית השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 התמקמה בצידה המערבי של הבמה המרכזית וקרן נויבך הייתה מוכנה בזמן בשמונה בערב לפריצה הראשונה . האווירה בכיכר הייתה מחשמלת .

טקסט תמונה : זהו יורם ברקאי  צלם ה- ENG  המצוין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא עשה עבודה חיונית ביותר ו- יוצאת מהכלל באיכותה בעת כיסוי עצרת השלום במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 . יורם ברקאי הוא אחד מאותם צלמי חדשות ואנשי שטח שראויים להערכה רבה על עירנותם ודבקותם חסרת הפשרות במשימות הצילום . (התמונה באדיבות יורם ברקאי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

על הבימה ניצבו יצחק רבין ראש הממשלה ושר הביטחון וסמוך מאוד אליו שמעון פרס שר החוץ , ושרים אחרים בממשלה נוכח מאות האלפים הנרגשים המצטופפים בכיכר . בין יצחק רבין לשמעון פרס שני יריבים פוליטיים מאותו הצד של המתרס שררה זה מכבר השלמה והרמוניה. לידם ניצב השר רענן כהן והיו שם עוד כמה שרים נוספים. קצת מאחור נשקפה דמותו של יוזם ומארגן האירוע ההמוני הזה שלמה " צִ'יץ' " להט ובלורית השֵיבָה שלוֹ . " צִ'יץ' " שימש כיו"ר מטה התנועה "אזרחים למען רבין" . אחד מ- מְמַמְנֵי הפקת עצרת ההמונים הזאת בכיכר מלכי ישראל והתנועה "אזרחים למען רבין" היה המיליונר זָ'אן פְרִידְמַן . לחבורה הנכבדה שעמדה על הבימה בכיכר מלכי ישראל הצטרפה לקראת רגע השיא הזמרת מירי אלוני . היא עמדה לשיר יחד עם ראש הממשלה יצחק רבין ושַרָיו בסיום העצרת את "שיר השלום" על פי הלחן שחיבר יאיר רוזנבלום ואת מִילוֹתיו כתב יעקב רוטבליט . עצרת השלום הזאת הייתה אחת ההפגנות ההמוניות הפוליטיות הגדולות ביותר בתולדות מדינת ישראל וגם אמוציונאלית מאוד , שנושאת תקוות עבור צד אחד במפה הפוליטית הישראלית ואכזבות בשביל הצד האחר .

המפיק הראשי אמנון ברקאי שהה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים ותִּכְנֵן יחד עם גב' שַרי רָז עורכת התוכנית "רואים עולם" והמגישה גב' אֵלִינוֹר אַמִיד את פריצות השידור הקצרות של קֶרֶן נויבך מהעצרת . אמנון ברקאי הוא איש טלוויזיה יסודי ורציני ומפיק בחסד עליון . הוא לא רק יזם ומפיק . הוא גם עיתונאי ועורך . כדי להעשיר את תמונות הדיווח העיתונאי מכיכר מלכי ישראל שכר את מטוֹס הסֶסְנָה של רשת ב' (שדיווח מידֵי בּוֹקֶר על מצב התנועה בכבישי גוש דן ההומים ) , והושיב עליו את הצָלָם שי כהן על מנת להעניק לדיווח זווית צילום נוספת של מבט מלמעלה על האזור העמוס במאות אלפי אנשים . זה היה מבצע לוגיסטי זריז . מַטוֹס הסֶסְנָה המריא משדה דוֹב בתל אביב , ערך מעל הכיכר כמה גיחות צילום ונחת בחזרה בשדה דוֹב . מונית מיוחדת הריצה את הטייפ לניידת השידור של המפקח הטכני מאיר חיימי . כעבור כמה דקות היו תמונות ה- Aerial shots  באוויר של "רואים עולם" . הצילום האווירי הראה בבירור עד כמה הכיכר והרחובות הסמוכים לה דחוסים בכמויות עצומות של בני אדם . כמה אירוני לחשוב שראש הממשלה שעתיד להירצח בתוך דקות ספורות היה רשאי להיות גאה בפועלו ובעצמו לפני מותו . בצניעותו וביושרה המושלמת שלו , שני מרכיבים כל כך חשובים בכריזמה המנהיגות של יצחק רבין , סחף אחריו לכיכר העיר המונים מכל רחבי הארץ . כמה מנהיגים יכולים באמת להתפאר בהישג עצום שכזה . האזרחים לא הזדמנו לכיכר מלכי ישראל במקרה . איש – איש ממשתתפי העצרת הענקית התפנה לרגע אחד ממלאכתו ועיסוקו . הם כיתתו רגליהם ביוזמתם האישית מכל קצוות הארץ לכיכר מלכי ישראל בתל אביב כדי ליטול חלק בעצרת , וכדי ולהקשיב לדבריו של מנהיג אהוּב . זו הייתה דרכם להביע את תמיכתם במדיניות השלום שלוֹ . כך ביקשו להביע אמון במנהיגות הדגוּלָה שלוֹ . זה היה אירוע טלוויזיוני רָב חשיבות ואדיר ממדים שטופל בצנעה רבה ע"י שתי רשתות הטלוויזיה הגדולות בארץ .

למרות התמיכה הענקית בראש הממשלה , היו רבים בישוב שהתנגדו בצורה נחרצת למדיניות השלום והפיוס שקידם יצחק רבין עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת . הסכם אוסלו ב' שנחתם ב- 28 בספטמבר 1995 בוושינגטון בארה"ב בין מדינת ישראל לפלסטינים נתן את האות לתחילתן של הפגנות הימין חסרות תקדים בחריפותן ואלימותן . נוצרו שני גושים פוליטיים מובהקים . גוש השמאל שתמך ביצחק רבין ומחנה הימין ובראשם המתנחלים שהתנגדו לו . הפגנות הימין הקיצוני היו אפקטיביות והרסניות וְלוּווּ בדברי הסתה והדחה חמורים מאין כמותם של רבנים בארץ ובארה"ב שקבעו במפורש : "יצחק רבין הוא מוסר ואיש בוגד באינטרסים של מדינת ישראל". הימין הקיצוני איים בגלוי על חייו של יצחק רבין. דמו של ראש הממשלה הוּתַּר . אנשי המשרד של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בישראל היו הראשונים שהבינו את חומרת המצב השוררת במדינת ישראל והפנימו אותה . הם נכנסו לכוננות צילום. האווירה ערב הרצח הייתה כשל מלחמת אחים פוליטית . חצי מהעם אהב את ראש הממשלה. חציו השני שנא אותו . הימין הקיצוני ההרסני תעב אותו. האגף הפוליטי הקיצוני, האלים, והמְנוּבָז הזה הרחיק לכת מעבר לשיקוץ ולתועבה. הוא ראה ביצחק רבין פיגול. בוגד.

3. הדמיון הטלוויזיוני הרב בין הפקרת זירת הרצח של נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי בדאלאס ב- 22 בנובמבר 1963 ע"י שלוש רשתות הטלוויזיה הארציות האמריקניות ABC  NBC, ו- CBS שנעדרו ולא נכחו שם (את מקומן תפש צלם חובב בשם אייבראהאם זפרודר) – לבין ההזנחה ונטישת זירת הרצח של ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר העיר בתל אביב ב- 4 בנובמבר 1995 ע"י ערוץ 1 וערוץ 2 שהתקפלו בטרם עת ולא תיעדו את האסון (את מקומם מילא צלם חובב בשם רוני קמפלר).

את משרד רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בתל אביב בתקופה הרת הגורל הזאת בישראל ניהלה גב' קֶטִי מֶקְמֶנֶס אך דִין רֵיינוֹלְדְס (Dean Reynolds) בן ה- 47 היה הכתב הבכיר של הרשת בישראל בימים ההם . הוא היה הראשון בין אנשי התקשורת בארץ , זרים ומקומיים , שהתעשֵת והבין כי חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין נתונים בסכנה מתמדת . יצחק רבין היה מאוים בכל הופעה פומבית שלו בכל מקום במדינה ע"י הימין הקיצוני . זה לא היה עוד סוֹד . דִין רֵיְינוֹלְדְס קבע נוהל חירום של דריכות ועֵרנות יֶתֶּר בעֵת הכיסוי הטלוויזיוני של הופעותיו הפומביות של יצחק רבין . הוא היה איש חדשות מיומן ובעל מורשת (אבא שלוֹ הוא פְרָאנְק רֵיְינוֹלְדְס מי שהיה כתב ומגיש חדשות נודע ב- ABC תחת מנהיגות השידור של רוּן אָרְלֶדְג') והבין בחושיו העיתונאיים החדים את חומרת המצב הפוליטי בישראל . "דִין רֵיְינוֹלְדְס הנהיג מדיניות צילום חדשה הנוגעת לכיסוי ראש ממשלת ישראל, וכינה אותה בשתי מילים המקפלות בתוכן את כל תורת החדשות בטלוויזיה , “Death Watch” , סיפר לי אחד מצלמי ABC בארץ דוּדוּ בְּיָאנְקוֹ . שתי מילים שפירושן בזָ'רְגוֹן הטלוויזיה הן עֵרנות , דריכות , וזהירות מרביים , ומעקב צילום רצוף ושיטתי אחר ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה הנתון בעת הופעותיו הפומביות לסכנת התנקשות מוחשית בחייו . מדיניות הצילום הזאת שלוֹ "Dearh Watch" הייתה אפופת רָז . הוא ביקש לשמור אותה כסוֹד מִקצועי של הרשת . צלמי ABC בישראל נדרשו לעקוב ולצַלֵם את ראש הממשלה יצחק רבין , ולא להסיר את עדשת המצלמה ממנו כל עוד הוא חשוף ונגלה לעֵין הציבור ועד לרגע שנעלם בתום נאומיו לתוך מכוניתו המתרחקת מהשטח .

דִין רֵיינוֹלְדְס (Dean Reynolds) היה איש הטלוויזיה הראשון בישראל שטבע בארץ את מוּנַח הטלוויזיה האמריקני המקצועי "Death Watch" . הוא היה הראשון שחשב על הרעיון לעקוב עם מצלמות הרשת אחרי יצחק רבין מהסיבה הפשוטה שראש הממשלה ושר הביטחון מאוים ע"י אנשים קיצוניים שגם מחזיקים בידיהם כלי נשק . ברור שהוא ראוי על כך להערכה . הוא אימֵץ את מדיניות הצילום הזאת כבר שמונה שנים קודם לכן בראשית האינתיפאדה הראשונה ב- 1987 בשעה שמצלמות ABC סיקרו ועקבו בעת המצב המתוח אחר ראש הממשלה הקודם יצחק שמיר . דִין רֵיְינוֹלְדְס נישא ליָעֵל ישראלית עובדת הרשת בארץ . הם עזבו את ישראל במאי 1995 וחזרו לעבוד בשורות ABC בארה"ב כחצי שנה לפני רצח ראש הממשלה . הם מתגוררים ליד שיקאגו ויש להם ארבעה ילדים . אף על פיכן חִלחלה סיסמאת ה- "Death Watch" לצלמי ABC בישראל. מונח בן שתי מילים שכדאי לכל איש חדשות באשר הוא לאַמֵץ אל לִבּוֹ .

דִין רֵיְינוֹלְדְס זוכר כפי שהעיד בפניי בעת שיחות התחקיר עמו :  "מאז רצח הנשיא קֶנֶדִי , הפכה כל הופעה פומבית של כל נשיא אמריקני למדיניות צילום טלוויזיונית אוטומטית של , "Death Watch" . למדנו מניסיון החמצת ההתנקשות בנשיא קנדי . עובדה שיריית ההתנקשות של ג'ורג' הינקלי שפגעה בנשיא רונלד ריגן ב- 1981 בתום אחת מהופעותיו הפומביות שניות ספורות לפני שנכנס למכוניתו המשוריינת , נלכדה ותועדה ע"י כתבי החדשות ומצלמות ה- ENG של כל שלוש הרשתות הגדולות ABC , NBC , ו- CBS . נכון שלא מייד הבנו שהנשיא ריגן נורה ונפגע , מפני שבתוך שבריר שנייה הוא נדחף ע"י מאבטחי ה- FBI למכונית הלימוזינה שלו , אבל לכל הרשתות היה את צילום ההתנקשות . את המונח “Death Watch” לא אני המצאתי . אבל טבעתי אותו לראשונה בישראל כבר ב- 1987 בעֵת מעשי הטרור באינתיפאדה הראשונה בשעה שכיסינו את ראש הממשלה יצחק שמיר . הבנו שהוא יעד ראשי של הטרור הפלשתיני ולכן עלול להיות פגיע על ידם . דרשתי בעקבות כך ערנות יתר מצוותי הצילום של ABC  בישראל" .

הלקח יושם גם בישראל . צלמי רשת ABC נתבעו להפעיל כאן את מדיניות ה- "Death Watch" במדינה השסועה והמפולגת, וכיננו וכיוונו את עדשות מצלמותיהם אל ראש הממשלה יצחק רבין כל אימת שהופיע בציבור הם ראויים על כך להערכה רבה . אנשי ABC בישראל היו לְמוּדִים ניסיון מאירוע ההתנקשות של נשיא ארה"ב ג'וֹן פִיצְגֶ'ָרלְד קֶנֶדִי שלושים ושתיים שנה קודם לכן ברחובות דָאלָאס בירת מדינת הדרום טֶקְסַס  ב- 22 בנובמבר 1963 . הרצח לא תועד מעולם ע"י רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות ABC , NBC , ו- CBS מפני שהמצלמות שלהן כלל לא נכחו בזירת ההתנקשות . סיורו של נשיא ג'וֹן פִיצְגֶ'רָאלְד קֶנֶדִי ארה"ב ב- 22 בנובמבר 1963 בדָאלָאס – טֶקְסַס נראה בעיני מנהלי החדשות של CBS , NBC , ו- ABC מסע בחירות רוטיני שלא דרש מעקב צילום צמוד למרות שמדובר במדינה רוויית נשק חם פרטי . אנשי ABC בישראל הפיקו את הלקח הנדרש וניסו ליישם אותו ב- 1995 . הם פעלו בישראל כפי שפעלו עכשיו לאור הלקח המַר שהפיקו רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב בעצמן , אלוּ שהחמיצו ופִספסו את תיעוד ההתנקשות בנשיא ארה"ב לפני שנות דוֹר , רק מפני שנשיאי חטיבות החדשות והמפיקים שלהן , לא טרחו לשלוח כלל מצלמות לזירת הרצח . רק צָלָם חובב אחד , סוחר בגדים סקרן בשם אֵייבְּרַהָאם זָפְּרוּדֶר (Abraham Zapruder) שעמד בצִדֵי הכביש יחד עם אלפי אזרחים אחרים באחד מרחובות העיר מצויד אך מצויד במצלמת8 מ"מפשוטה , עקב במקרה אחר המכונית הנשיאותית המשייטת לאיטה במהירות של25 קמ"ש. מצלמתו לכדה את רגע פגיעת קליעי הרובה של המתנקש לִי אוֹסְוָואלְד בראשו של הנשיא שישב במושב האחורי של הלימוזינה הגדולה מכונית הלִינְקוֹלְן הפתוחה והחשופה לצד רעייתו הגב' זָ'אקְלִין קֶנֶדִי . אורך Shot הצילום שהפך לסקופ עולמי , 27 שניות .

טקסט תמונה :  22 בנובמבר 1963 . דאלאס בירת טקסס . זהו אייברהאם זאפרודר (Abraham Zapruder) חייט וסוחר בגדים במקצועו , הוא הצלם החובב שתיעד בלעדית במצלמת פילם קטנה8 מ"מ (Super 8 mm) ב- 22 בנובמבר 1963  בדאלאס את ההתנקשות בחייו של נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי . הוא היה במקרה האיש הנכון, במקום הנכון, ברגע הנכון ולעג בתיעוד ההיסטורי שלוֹ לשלוש רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS ,NBC, ו- ABC שנעדרו ביודעין מזירת הרצח. (סוכנויות).

אזרח מהשורה אֵייבְּרַהָאם זָפְּרוּדֶר תיעד באמצעות ציוד צילום קלוש את הרצח של ה- 120 , ועשה את מה שמצלמות הטלוויזיה האלקטרוניות המתוחכמות של רשתות הטלוויזיה האמריקניות העשירות לא הצליחו לעשות מפני שלא נכחו במקום . הנשיא נרצח על המושב האחורי שלמכונית "הלינקולן" הפתוחה . כל שנותר לווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronckite) מגיש החדשות הנודע של רשת CBS היה לומר לצופיו , "הנשיא איננו" . ל- CBS לא היה שום תיעוד מצולם של ההתנקשות . גם לא ל- NBC ו- ABC . רצח הנשיא קנדי ב- 1963 הוכיח שוב כי שום רשת טלוויזיה לא הקדימה מעולם את זמנה ואיננה חסינה בפני הפתעות . גם לא האמריקניות העשירות . הייתה דרושה החמצה טלוויזיונית בסדר גודל אדיר של רצח נשיא כדי שחטיבות החדשות של  ABC , NBC  ו- CBS , יתעשתו , יעשו הערכה מחודשת , ויאמצו אל לִבם מדיניות צילום חדשה וזהירה ומיידית של “Death Watch” . הפקה שעולה יֶתֶּר מַמוֹן אך מונעת בושות עיתונאיות . את ההתנקשות בנשיא רוֹנָאלְד רִיגֶן ב- 1981 לכדו המצלמות של כל שלוש הרשתות האמריקניות הגדולות מפני שכולן למדו את לקח 1963 ונקטו במדיניות הצילום “Death Watch” .

טקסט תמונה : 1961 . וולטר קרונקייט (משמאל) מגיש החדשות רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS לפני ריאיון עם נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי . (באדיבות רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS) .

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ביקר אותי בדָאלָאס – טקסס בעת הפקת שידורי המונדיאל של ארה"ב בקיץ 1994. שוחחנו על רמת הביצוע של שלושת ציוותי השידור בטורניר ארה"ב 94', איכות השדרים והפרשנים , וטיב ההפקה בארה"ב ובאולפן המונדיאל בירושלים המנווט את 120 שעות השידורים של משחקי גביע העולם בכדורגל. מוטי קירשנבאום , אמרתי למנכ"ל רשות השידור : "ברור לי כי מאיר איינשטיין ואבי רצון ניצבים בדרגה אחת מעל הצוות רמי ווייץ והפרשן שלוֹ אברהם גרנט, ושני אלה מאפילים ולוקחים בהליכה את הצוות השלישי המורכב מדני דבורין ומוטל'ה שפיגלר", והוספתי, "מטריד אותי הרבה יותר האולפן בירושלים עליו ממונה אורי לוי . אם הצ'יפים יפלו נכון יהיה לו שידור מפואר ביום משחק הגמר. הזמנתי את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין הידוע כחובב כדורגל וספורט להיות האורח הראשון במעלה שלנו לשעה קלה באולפן בירושלים ביום ראשון – 17 ביולי 1994, תאריך משחק הגמר" .

טקסט מסמך : 10 ביוני 1994 . זהו מכתב ההזמנה שפִקססתי לראש הממשלה ושר הביטחון האהוב יצחק רבין המזמין אותו להיות אורח ראשון במעלה באולפן בירושלים המנווט את משחק הגמר בתאריך 17 ביולי 1994 . ידעתי שיצחק רבין הוא צופה נאמן בתוכניות הספורט והכדורגל בטלוויזיה . כתלמיד היה בעצמו שחקן עבר בקבוצת הכדורגל של ביה"ס החקלאי כדורי . יצחק רבין היה עסוק ולא התפנה להגיע לאולפן מונדיאל ארה"ב 1994 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  1938 . ביה"ס החקלאי "כַּדּוּרִי" בגליל התחתון למרגלות הר תבור [1] . זאת נבחרת הכדורגל של ביה"ס התיכון חקלאי "כדורי" שניצחה את קבוצת הפרשים הבריטית וזכתה בגביע . יצחק רבין  בן 17 (עומד שלישי מימין) נמנה על נבחרת הכדורגל של המוסד החינוכי . זיהוי העומדים מימין לשמאל : יוחנן גולדברג (דובז'ה) , יהודה בן דוד , יצחק רבין , עמיחי הלוי (בן מושבת כינרת שנרצח בשנת 1941 ע"י פורעים ערבים בכביש בין מושבת כינרת לטבריה) , מאיר ליכטנשטיין (מחדרה) , ד"ר ארתור קם מורה לפלחה וגידול ירקות בביה"ס כדורי ששימש כמאמן וגם שופט כדורגל בביה"ס "כדורי" , ונתן פיאט המנהל המיתולוגי של המוסד החינוכי  ביה"ס "כדורי". זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עמוס פינק , אורי ברפל , ליידה , ראובן צינדר (פועל מסג'רה) , יהושע "זיגי" זייגר , והמשורר חיים גורי (גורפינקל) . זיהוי השוכבים מימין לשמאל : שאול ביבר (היחיד מבין כל החבורה שנועל נעלי כדורגל) והשוער משה נצר (נוסוביצקי) ולידו הגביע .                 

הערה 1 : עשיתי מאמץ והצלחתי לאתר את שאול ביבר ז"ל (בן 90) ואת חיים גורי (בן 89) , ושניהם סייעו לי בזיהוי כל הנוכחים בתמונה שצולמה כאמור ב- 1938 . (לע"מ) .

הערה 2 : קבעתי כלל לעצמי כי אני מזהה בכל תמונה ותמונה בסדרה ובבלוג את כל הנוכחים בכל התמונות גם אם חשיבותם של חלק מהם פחותה , גם אם מדובר בתמונות ישנות . מיומנותו של מתעד והיסטוריון נבחנת גם בדבקותו במשימה בזיהוי כל הנוכחים בתמונות השונות .

מוטי קירשנבאום הופתע אך לא אמר דבר . הכנתי ותִּכננתי עבורו מסע הפקה שונה . זה היה בדָאלָאס באחד מימי המנוחה של המשחקים והשידורים הישירים במונדיאל ארה"ב בחודש יולי של שנת 1994 . מחשבותינו נשאו את שנינו זה מכבר לנסיעה המתוכננת במכונית ההפקה שלנו באותו מסלול הנסיעה המדויק בה נסעה מכונית הנשיא האמריקני בדָאלָאס לפני שלושים ואחת שנה ב- 22 בנובמבר 1963 בה נקטל בעיקול הכביש סמוך לבניין הספרייה הישן לפני הגשר . נהגתי ברכב ההפקה במהירות של 10 קמ"ש בדיוק באותה המהירות בה נסעה אז המכונית הנשיאותית בין טורי הקהל הניצב משני צִדֵי הכביש , מנפנף ומריע לג'ון פיצג'ראלד קנדי ורעייתו ז'אקלין שניהם יפי תואר , שישבו במושב האחורי של המכונית . מכונית ה- "לינקולן" (Lincoln) הפתוחה שִיְיטָה לה באיטיות רבה בין ההמונים מפני שזה היה מסע בחירות של הנשיא האמריקני . עכשיו בעת הנסיעה האיטית במכונית ה- "בְּיוּאִיק" (Buick) של ההפקה [2] יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור אתה מבין כיצד ובאיזה קלות פגעו שלוֹש יריות רובה הצלפים הקטלניות של לִי אוֹסְוָואלְד והרגו את נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי . בסיום מסע הקֶטֶל החנינו את המכונית שלנו במגרש החנייה העירוני ליד בניין הספרייה ועלינו במעלית שהובילה אותנו למקום בו ניצב לִי אוֹסְוָואלְד לפני שנות דוֹר בודד באין מפריע בקומה השישית בבניין הספרייה משם פגע ללא קושי את הנשיא האמריקני . עיריית דָאלָאס הפכה את כל הקומה השישית בבניין הספרייה שהיה פעם מחסן ספרים לאתר תיירות ומוזיאון טלוויזיה . המקום רוחש מבקרים . הכניסה לאתר בתשלום אך מפני שנשאנו עִמנו Accreditation (תגי זיהוי מיוחדים) המעידים כי אנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המסקרים את משחקי מונדיאל ארה"ב 1994 , אפשרו לנו בעלי המקום להיכנס בחינם . התבוננו יחדיו במוניטורים שמספרים על ביקורו בן ארבעת הימים של הנשיא ג'וֹן פִיצְגֶ'רָאלְד קֶנֶדִי בנובמבר 1963 במדינת טֶקְסַס ובדָאלָאס עצמה , במסגרת מסע הבחירות שלוֹ לקראת הקדנציה השנייה , וסרט הרצח בן ה- 27 שניות של הצלם החובב אֵיְיבְּרָהָאם זאפְּרוּדֶר המוקרן עבור המבקרים ב- Loop . האווירה במוזיאון המתעד את ההתנקשות והרצח שקטה , מלנכולית , ואפופת זיכרונות . אתה כל הזמן שואל את עצמך בלחש איך "השב"כ" האמריקני , ה- FBI האדיר בעל האמצעים והיכולות , לא הצליח למנוע את רצח הנשיא האמריקני יפה התואר והכריזמטי ומדוע שום רשת טלוויזיה אמריקנית לא הייתה נוכחת במקום ולא תיעדה את ההתנקשות . אני זוכר שבעת השיטוט בחדר ההנצחה והתיעוד במוזיאון הזה רחב הידיים בבניין הספרייה הישן ב- דאלאס שאלתי לפתע את מוטי קירשנבאום : "תאמר לי מוטי , האם דבר כזה של רצח ראש מדינה בפומבי עלול להתרחש גם במדינת ישראל" , והוספתי , "האם יכולה להתרחש התנקשות כזאת של ראש ממשלה בישראל בעת הופעה פומבית מבלי שרשת טלוויזיה מקצועית תתעד אותו…?" . מוטי קירשנבאום שמע את השאלה . הוא הביט עלי מבט המזוגג והסב את פני הפוקר שלוֹ חזרה למרקעי המוניטורים בספרייה . הוא לא ענה לי . אינני יודע לאן נשאו אותו אז מחשבותיו .

טקסט תמונה: קיץ 1994 . מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 94' . דָאלָאס . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (בן 55) מבקר אותי ואת צוות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1  ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי בדָאלָאס (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי בעיר דאלאס בירת מדינת הדרום טקסס . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין עם כיוון השעון :  מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, רלי בורקו עוזרת ההפקה שלי, רעייתי יעל תג'ר, אנוכי, אורי רשף טכנאי התקשורת, סולומון "סולי" מוניר שדר ה- OFF TUBE בשפה הערבית, ועוזרי ששי אפרתי. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

אינני יודע אם קברניטי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מכירים את עובדות הסיפור הזה בו נעדרו מצלמות הרשתות הגדולות מתיעוד רצח הנשיא האמריקני ג'וֹן פִיצְגֶ'רָאלְד קֶנֶדִי כפי שפורט בקטע הקודם . אך אין ספק שמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דוּדוּ גִלְבּוֹע ועורך "מבט" רפיק חלבי , בין אם הכירו את הסיפור ובין אם לאו , המשיכו לנַהֵל מדיניות צילום שאננה בעֵת הופעותיו הפומביות של ראש הממשלה יצחק רבין . הם לא נקטו שום יוזמת צילום או צעדי חירום מתבקשים לאור האיומים הרצופים על חייו . גם מנכ"ל חברת החדשות בערוץ 2 מר שָלוֹם קִיטַל לא התמיד במעקב צילומי שיטתי אחרי יצחק רבין , ופעל פחות או יותר על פי מודל הכיסוי שטבעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שני ערוצי הטלוויזיה לא הפיקו את הלקחים הנדרשים מהמצב הפוליטי רווי המתח והמסוכן שהשתרר במדינה בו חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון מונחים על הכף. לשאננות התמוהה של דוּדוּ גלבוע מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והאיש הנושא באחריות העיקרית לתפעול אנשיו יש רק הסבר אחד . השאננות היא מגפה ומנהל החדשות נדבק במחלה . הוא היה הראשון שאמור להתריע ולהזעיק אך לא היה דרוך מפני ששני הבוסים שלוֹ ברשות השידור מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן , שהיו עיתונאים כמותו , לא עמדו הכֵן במידה מספקת . גם הם לא היו מוכנים מספיק . הם כמפקדים המשיכו לנהוג כמו פיקודם על פי דרך הרוטינה והשבלונה למרות המצב הפוליטי הלא שִגרתי, המתוח מאוד, וחסר התקדים בתולדות מדינת ישראל. הם היו שאננים לאיומים הממשיים על חייו של ראש הממשלה המרבה להופיע בציבור השסוע והמפולג ובחלקו גם עוין ביותר . השאננות מצאה את ביטויה בחוסר יעילות ההפקה ואי שִריוּן אמצעי צילום נוספים בכל מקום בו מופיע ראש הממשלה. הם לא היו ערניים. אולי היו אפילו אדישים למצב מפני שהאיומים על חיי יִצְחָק רָבִּין היו כל כך רבים והפכו לשגרת חייו וחיינו . או שמא נכנעו להנחה שהתבררה כשגויה, שרצח ראש ממשלה, עלול להתרחש רק במדינות העולם השלישי ובשום פנים ואופן לא בישראל . לא התקיים כל תדריך חירום ולא הוצא כל מסמך מנחה בחטיבת החדשות של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 הדורש התייחסות מסוג אחר להופעותיו של ראש הממשלה ושר הביטחון בציבור . לא נופקו שום הוראות מקדימות חַד משמעיות בכתב ו/או בע"פ לפיקודיו מטעמם של מנהל חטיבת החדשות דודו גלבוע ועורך "מבט" רָפִיק חַלָבִּי – למפיקים , השַדָּרִים , הכתבים , הצלמים וטכנאי ניידות השידור המחייבות נקיטת מדיניות כיסוי וצילום של "Death watch" בעת כיסוי הופעותיו הפומביות של ראש הממשלה יצחק רבין . חסרה גם הוראה מכוונת מתי ניתן לסיים את מלאכת הכיסוי ומתי אפשר לנתק את עדשת המצלמה ממגעה עם ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין . כל כתב , עורך , וצַלָּם בטלוויזיה הישראלית פעל על פי צו מצפונו ותחושותיו האישיות . ברור כי איש לא האמין שרצח ראש ממשלה אפשרי מדינת ישראל הנאורה , הדמוקרטית , והחופשית . שתי רשתות הטלוויזיה הגדולות בישראל היו עתידות לשלם על כך ביוקר רב .

ב- 13 בספטמבר 1995 קיים הימין טקסי אזכרה לקורבנות הטרור שנרצחו מאז הסכם אוסלו הראשון שנחתם על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון שנתיים קודם לכן , ב- 13 בספטמבר 1993 . מנהיג האופוזיציה יו"ר הליכוד בנימין נתניהו צולם בצומת רעננה כשהוא צועד ליד תהלוכת תומכי הימין הקיצוני שנשאו ארון מתים עליו רשום שמו של יצחק רבין . ארון המתים היה עטוף בדגל הלאום . ליד ארון הקבורה צעדו אנשים מטורפים כשהם מצוידים בחבל תלייה . לכולם היה ידוע היטב למי הוא מיועד . קשה להאמין שבנימין נתניהו מועמד הליכוד לראשות ממשלת ישראל הניצב כה סמוך לא ראה את המראות המזוויעים האלה . ביזיון מביש מאין כמותו של אדם המבקש להיות ראש ממשלה בעצמו . בנימין נתניהו התעלם ולא הגיב . התמונות הקשות והמַרות ברעננה תועדו רק ע"י דוּדוּ בְּיָאנְקוֹ צלם טלוויזיה וותיק ומנוסה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC והקולות הנפשעים שבקעו משם הוקלטו בידי המקליט שלו רוֹנִי רִימֶר .

טקסט תמונה : שנת 1975 . חצי האי סיני . דודו ביאנקו (עומד עם הקלאפר) צלם החדשות המצטיין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC  בישראל ניצב במעבר המיתלה המפורסם במדבר סיני ב- 1975 יחד עם הבוס שלו ביל סימנס (Bill Simmense) , כשהם מצלמים ומראיינים את ראש הממשלה יצחק רבין (בן 53) בימים ההם . שניהם נראים בתמונה בשעה שהם מכינים כתבה על יצחק רבין שתשודר בתוך ימים ספורים בארה"ב . מצלמות ABC בישראל עקבו 20 שנה אחרי ראש ממשלתה הדגול של מדינת ישראל. ברגע הרצח הם לא היו שם. (התמונה באדיבות דודו ביאנקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : זהו דודו ביאנקו . צלם ה- ENG  החרוץ והפעלתן שעבד שנים רבות בשירות רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בישראל . (התמונה באדיבות דודו ביאנקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 12 באוקטובר 1995 נאם ראש הממשלה בכנס חגיגי של עולים אנגלו – סאכסיים במכון ווינגייט . בעת נאומו על בימה מאולתרת באחד הדשאים במכון , התקרב אליו קרבה מסוכנת כמטחווי ירי אקדח , איש חובש כיפה ומזוקן , כשהוא מתלהם ומנופף באגרופיו כדי לפגוע בראש הממשלה . זה היה הרָב נָתַן אוֹפִיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים . מאבטחי השב"כ הרחיקו את הרב נתן אופיר בכוח מהמקום . צלם חדשות נוסף של ABC יוֹרָם בַּרְקָאִי תיעד במצלמת ה- ENG שלוֹ את האירוע הקשה . לא היה עוד ספק באבחנה החמורה והמדאיגה . יצחק רבין ראש הממשלה ושר הביטחון הנבחר במדינה חופשית ודמוקרטית , נתון לאיומי הימין הקיצוני , פלג זניח חובשי כיפות בעַם , אך נחוש לרצוח את ראש הממשלה בהזדמנות הראשונה שתיקרֵא לוֹ. המצב היה רציני. יִצְחָק רָבִּין חשוף לא רק להפחדות אלא נתון לאיומים המסכנים את חייו סיכון של ממש . האיומים על חייו של יצחק רבין מידי קיצונֵי הימין במקומות שונים בארץ הפכו לתכופים ולמעשה שבשגרה . אך הטלוויזיה הציבורית הוותיקה בת ה- 27 וגם ערוץ 2 המסחרי הצעיר בן השנתיים , טרם הפנימו את חוּמרת המצב . המצלמות שלהם לא תיעדו ולא עקבו אחרי ראש הממשלה בצורה שיטתית ועקבית לאורך כל הדרך . לעומתם פעלו ציוותי צילום ה- ENG של רשת ABC האמריקנית בכל עוּזַם ובעקביות . הם היו בכל מקום . צוות צילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דווקא היה נוֹכֵח בביקורו של ראש הממשלה בכנס העולים האנגלו – סאכסיים במכון ווינגייט , אך משום מה לא היה דרוך מספיק ולא צילם את רגע ההתנפלות של רָב האוניברסיטה העִברית נתן אוֹפיר על ראש הממשלה . חומר הצילום הדרמטי לא היה בידו . מפיק החדשות הדומיננטי של "מבט" אמנון ברקאי זוכר כפי שהעיד בפניי בעת שיחות התחקיר עמו : "מנעתי בושה גדולה מעצמנו לאחר שהצלחתי ברגע האחרון להניח את ידי על קלטת ה- ENG שצולמה בידי יוֹרָם בּרַקְאָיִ , אז צַלָם החדשות של ABC , וה-Soundman (איש קוֹל) שלוֹ משֶה לוּבְּלִינֶר . שניהם היו נוֹכחים באירוע החמוּר וקרובים מאוד בעצמם אל ראש הממשלה . הם צילמו היטב את המקרה ותיעדו אותו כראוי" . החומר שוּדַר באותו עֶרֶב במהדורת החדשות המרכזית של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 "מבט" , והצביע שוב בפעם המי יודע כמה על המחלוקת הקשה בעם . מצד אחד המִתווה המדיני של יִצְחָק רָבִּין ומאידך רצונו המפורש של הימין לקעקע את המִתווה ולהכשיל את ראש הממשלה, ואת שאיפתו החשופה והבלתי מוסתרת של הימין הקיצוני לפגוע ביצחק רבין פיזית.

שבוע לפני הניסיון לפגוע ביצחק רבין על הדשא במכון ווינגייט , ב- 5 באוקטובר 1995 , אישרה הכנסת ברוב דחוק את הסכם אוסלו ב' . באותו עֶרֶב ארגן הליכוד הפגנת אלפים בכיכר ציון בירושלים בהשתתפות תומכיו ביניהם מתנחלים רבים , חלקם מהימין הקיצוני . על הגזוזטרה מעל הכיכר הירושלמית ניצבו מנהיגי הליכוד ובראשם אריק שרון וביבי נתניהו , וגם דוד לוי , ומשה קצב . מהגזוזטרה הזאת נישאו בזה אחר זה נאומי הסתה חוצבי להבות נגד מדיניותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין . ההמון היה משולהב . נראו שם מחזות מזעזעים ומחרידים חסרי תקדים שלא נראו קודם לכן ל-ומעולם בישראל . ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין הולבש והופיע בתמונות מצולמות מוגדלות (Blow ups ) במדי S.S. נאציים של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך ועל ראשו מתנוססת הכפייה המפורסמת של יאסר עראפאת. צעקות ההמון "בוגד", "רוצח", ו- "נאצי". מבטי השנאה של תומכי ומעריצי הימין הקיצוני הבליטו ביתר שֵאת את האֵיבָה לראש הממשלה . יצחק רבין איש הפלמ"ח וסגנו של יגאל אלון במלחמת העצמאות ב- 1948 ורמטכ"ל צה"ל ואבי הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ב- 1967 הוצג עכשיו ע"י משתתפי האסֵיפה הפוליטית בני עמוֹ מהימין והימין הקיצוני כבוגד . התמונות הקשות לא נעלמו מעיניהם של אריק שרון , ביבי נתניהו ,יצחק שמיר , משה קצב דוד לוי , ואהוד אולמרט . ששת מנהיגי הליכוד החרישו ובחרו שלא לגנות את מעשי ההסתה המחפירים .

ראש השב"כ החדש כַּרְמִי גִילוֹן (מוּנָה לתפקיד החשוב ב- 1 במארס 1995) במקומו של מר יעקב פֶּרִי, החליט להגדיל את היחידה לאבטחת אישים מחשש כבד לחיי יצחק רבין ולחיי חלק משריו הבכירים. לראש הממשלה עצמו שוב הוּצַע ללבוש אֵפוד מגן כדי להגן על חייו בעֵת הופעותיו הפומביות. הוא סירב. תגובתו של יצחק רבין ראש הממשלה לבקשת מאבטחי השב"כ לעַטוֹת על גופו אֵפוֹד מָגֵן בעת הופעותיו הפומביות הייתה מדהימה. "השתגעתם…? אֵפוֹד מַגֵן במדינה שלי…? בשום פנים ואופן לא…!", השיב להם יצחק רבין בתמימות ובענווה האופיינית לוֹ. השב"כ יָדַע יָדוֹע היטב כי ראש הממשלה נמצא תדיר תחת איומים אמיתיים וממשיים על חייו. אנשיו הבינו וידעו שיצחק רבין שרוי בסכנת חיים, אך השירות רק הציע ולא כפה על ראש הממשלה לעטות עליו את האֵפוֹד שאולי היה מציל את חייו . ראש הממשלה לא לבש אֵפוד מגֵן בעת שהרוצח ירה את שלושת כדורי האקדח הקטלניים שחדרו לגופו החשוף . השב"כ נִמנֵם פעמיים . לא כפה עליו לעטות בגד הגנה מפני כדורי האקדח הקטלניים ולא בלם ומנע את יֶרִי הרוצח מטווח אֶפֶס .

מול ביתו של ראש הממשלה ברמת אביב נערכו הפגנות קולניות שיטתיות של הימין הקיצוני , אך שוּב הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וגם ערוץ 2 המעיטו לדווח עליהן . האיומים על חייו של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין מצד הימין הקיצוני הפכו למעשים של שגרה מידֵי יום . מכיוון שהפכו לשגרה יום – יומית מחפירה שבסופה לא קרה מאום התייחסו גם חטיבות החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ 2 למצב כאל שגרה, בה אם קיימת בכלל סכנה כלשהי, הרי שתחלוף מאליה. השגרה היא האויב המַר ביותר של השידור . שני ערוצי הטלוויזיה הבכירים בישראל מצאו את עצמם באשמתם הישירה לא מוכנים מבחינה פסיכולוגית ומעשית כאחת למשימת השידור החשובה מכל . משימת כיסוי עצרת השלום שהתקיימה בתל אביב במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בהשתתפות ראש הממשלה יצחק רבין , שבסיומה נרצח . במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 קבע השב"כ כמה אזורים סטריליים סביב הבמה ועל הבמה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב . אחד מהם היה בצידה המזרחי של הבמה סמוך להצטלבות הרחובות בְּלוֹךְ , אִבֵּן גָבִירוֹל , ושדרות דוד בן גוריון , שָם ניצבו המדרגות עליהן פסעו נבחרי העם ובראשם ראש הממשלה בעלותם לבימת הכיכר , ובתום העצרת ירדו מהן בדרכם לעבר הרכבים שהמתינו להם . מוזר , אך באֵזור הסטרילי הזה חנה גם רכב הסעת העובדים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , זה הרכב שנשא את ציוד המיקרוגל והסיע את עובדי הניידת מירושלים לתל אביב , ואמור היה להחזירם לביתם בתום שידור העצרת .

אמנון ברקאי זוכר כפי שהעיד בפניי בעת שיחות התחקיר עמו כלהלן : "ביקשתי מגב' עַלִיזָה גוֹרֶן יועצת התקשורת והדוברת של ראש הממשלה להציב את יצחק רבין כנואם ראשון בעצרת . זה היה חשוב לי מבחינת ליין אפ השידור העיתונאי בתוכנית "רואים עולם" . עורכי התוכנית וקרן נויבך תּכננו כשתיים אולי שלוש פריצות חיות מעצרת השלום לתוך מהדורת "רואים עולם" שעלתה לאוויר באותו מוצ"ש ב- 4  בנובמבר 1995 בשמונה בערב , ואמורה הייתה להסתיים כעבור שישים דקות" . אַמְנוֹן בַּרְקָאִי היה לא רק מפיק מצוין , הוא היה גם עיתונאי בחושיו . כאיש חדשות מובהק שאף שהנאום המרכזי באירוע ההמוני שהוא מדרך הטבע של ראש הממשלה ושר הביטחון , אומנם "ייפול" לתוך תחום זמן השידור המוקצה לתוכנית "רואים עולם" . הוא התאכזב לשמוע שגב' עליזה גורן לא שעתה לבקשתו . הייתה היררכיה בסדר הנאומים . הנואם החשוב יותר על פי תפישתה הוא הנואם המסיים והאחרון את התכנסות הַעֲצֶרֶת . וכך נקבע ששִמְעוֹן פֶּרֶס יהיה הנואם הראשון ו- יִצְחָק רָבִּין השני.

המיקרופון נטה חֶסֶד ליצחק רבין . מיתרי קוֹלוֹ הפיקו צליל בַּס – בַּרִיטוֹן עמוק . ראש הממשלה ניחַן בקול רדיופוני יוצא דופן באיכותו . מרשים . הוא לא היה אוֹרָאטוֹר מקצועי אך זכה במתת טבע קוֹלִית . ליִצְחָק רָבִּין האיש בעל היוֹשְרָה המושלמת היה קוֹל נפלא ודיקציה מצוינת שהוסיפו מהימנות לתוכן דבריו . יתרון חשוב של כל נואם באשר הוא . קֶצֶב דיבורו האיטי רק הדגיש ביתר שֵאת את מילות נאומו המרגֵש ובעל ההשראה . יצחק רבין לא רק נאם באותו ערב . הוא דיבר בדַם לִבּוֹ . הוא דיבר אל מאות האלפים בכיכר ופנה אל מאות אלפים אחרים שצפו בו בטלוויזיה והאזינו לוֹ. הוא דיבר על ערך הדמוקרטיה בישראל ועל הצורך בשלום. הוא נאם נגד האלימות. "תרשו לי לומר לכם שאני מתרגש. אני מאמין שיש סיכוי לשלום, ואתם כאן מוכיחים שהעַם באמת רוצה בשלום . האלימות היא כִּרסום הדמוקרטיה הישראלית" , אמר . התוכנית "רואים עולם" , פינתה כמה דקות למִילותיו האחרונות שהפכו לצוואה היסטורית . ראש הממשלה ושר הביטחון סיים את דבריו הקצרים. מאות האלפים הריעו לוֹ. הוא היה ללא ספק מנהיג ומדינאי דָגוּל ואָהוּב . אל הבימה עלתה והצטרפה אליו ואל שמעון פרס הזמרת מִירִי אַלוֹנִי בעלת הקוֹל המרשים והנפלא כדי לשיר מעל הבימה המרכזית את "שיר השלום" . יורם ברקאי שהיה אך לפני תקופה קצרה צלם חדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC , ועכשיו חתם על חוזה עבודה ברשות השידור , נשא את מצלמת ה- ENG של הטלוויזיה הישראלית על כתפו הימנית בדרכו לעבר יצחק רבין הניצב על הבימה הראשית בכיכר מלכי ישראל כדי ללכוד Close up של ראש הממשלה ושר הביטחון שַר את "שיר השלום" . הטלוויזיה היא מדיום של Close ups . כל צלם מתחיל יודע זאת . יוֹרָם בַּרְקָאִי הצלם לוחמני של ערוץ 1 פילֵס לו דרך  והצליח לחדוֹר ולהתקרב עד למאוד לקִדְמַת הבמה במקום שבו ניצבו יִצְחָק רָבִּין ושִמְעוֹן פֶּרֶס . עדשת המצלמה שלוֹ חשפה באותן הרגעים את הערכתו העצומה ואהבתו של שמעון פרס ליִצְחָק רָבִּין . יוֹרָם בַּרְקָאִי היה כל כך סמוך אל שניהם עד שהמיקרופון המותקן על מצלמת ה- ENG שלוֹ קלט היטב את דברי שר החוץ שמעון פרס משבח את ראש הממשלה יצחק רבין העָנָיו אך מאושר , כשהוא אומר לו , "תראה יצחק איך הם מריעים לך , תרים לכבודם את ידך" . הטקסט הזה נשמע בבירור . אל שניהם הצטרפה עכשיו ברגע השיא של העצרת הזמרת מִירִי אַלוֹנִי . הכֶּבֶל הארוך שהיה מחובר למצלמתו של יורם ברקאי מניידת האֵם הקטנה אִפשֵר לו לתעד את שירתה של מירי אלוני יחד עם יִצְחָק רָבִּין ושִמְעוֹן פֶּרֶס , מקָרוֹב , וברמה מקצועית גבוהה ביותר . סייע לוֹ בגרירת כֶּבֶל המצלמה ופילס לוֹ את הדרך ותמך בו , עוזר הצַלָּם החרוץ שלוֹ אִיצִיק בֶּנְיוּנְסְקִי . פונקציה חשובה והכרחית לעיתים גם בצילומי חדשות . יוֹרָם בַּרְקָאִי בן 43 היה צַלָּם חדשות מצטיין ובעל ניסיון , לוחמני ומיומן , כפי שדורש המקצוע . מהסוג שיוזם ונדחף עם מצלמתו קרוב ככל האפשר למרכז האירועים . הוא לא היסס וטיפס על הבמה עם המצלמה כשהוא ניצב שניים אולי שלושה מטרים בלבד מראש הממשלה יצחק רבין . אנשי השב"כ ניסו להדוף אותו לאחור אך הוא לא וויתר . יוֹרָם בַּרְקָאִי פילס לעצמו דרך (כפי שעשו קודמיו הצלמים שְמוּלִיק בַּרְעַם וטֶדִי לָמְבֶּרְג באירועים צפופים דומים) והבקיע את חומת הביטחון שסככה על יצחק רבין ושמעון פרס . הוא עשה עבודה עיתונאית פנטסטית . עדשת המצלמה והמיקרופון לכדו בצילומי Close ups מזהירים את ראש הממשלה ושר החוץ שָרִים יחד עם הזמרת מִירִי אָלוֹנִי את המילים המצמררות של "שיר השלום", דקות אחדות לפני שנורה בגבו . זהו תיעוד טלוויזיוני – היסטורי ברמה מקצועית גבוהה . משתמה התוכנית "רואים עולם" בתשע בערב הסתיימה גם תפקידה של ניידת השידור הקטנה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכיכר העיר. ציוד הצילום קוּפַּל ונארז בניידת . ניידת השידור חיפשה דרך להתפנות מהמקום . הצלם יוֹרָם בַּרְקָאִי נפרד מהצוות ופנה לשדרות חֵן ליטול את מכוניתו הפרטית בדרכו הביתה . קרן נויבך ואבי כהן נשארו בניידת להכין את חומרי השידור לתוכנית "בוקר טוב ישראל" למחרת . קֶרֶן נוֹיְבַּךְ זוכרת כפי שהעידה בפניי ב- 2005 : "איש לא תיאר לעצמו איזה אסון אמור להתחולל בתוך דקות. אני ישבתי בניידת שמאיר חיימי היה המפקח הטכני שלה כדי להכין כתבת דיווח קצרה על העצרת למהדורת הבוקר של יום ראשון – 5 בנובמבר 1995".

טקסט תמונה : זוהי גב' קרן נויבך כתבת ושדרנית בחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בליל רצח ראש הממשלה יצחק רבין בעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל , במוצ"ש –  4 בנובמבר 1995 . קרן נויבך ראתה במו עיניה כי מאות אלפי אנשים נוהרים לעצרת השלום וגודשים את כיכר העיר עד אפס מקום . היא הייתה מודעת היטב לאווירת המדנים הפוליטית הקשה והשסועה שאפפה את ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל בימים ההם , וכי הימין הקיצוני מאיים תדירות על חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון . אף על פי כן ולמרות מעמדה הבכיר במערכת החדשות לא התריעה ולא לחצה על הבוסים שלה לשנות את לוח השידורים המתוכנן באותו ערב המוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 ולהגדיל את היקף הסיקור . היא הייתה משוללת כל כשרון ויכולת בעת ההיא להתריע , להשפיע , ולשכנע את ההנהלה בצורך החשוב להיערך בצורה שונה על מנת להגדיל את ממדי ההפקה ונפח השידור באותו ערב מר ונמהר (לע"מ תמורת תשלום) .

טקסט תמונה :  עשור ה- 90  של המאה שעברה . זהו המפיק הראשי אבי כהן (ראשון מימין עם טלפון סלולארי בידו) בחדר מערכת החדשות בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים . הוא לא התעלה כמפיק במוצ"ש –  4 בנובמבר 1995 . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין  :  המגיש גלעד עדין , המזכירה  גב'  אורלי בר צבי , העורך יורם כהן , והמפיק אבי כהן . שני האחרונים אינם קרובי משפחה . (באדיבות אבי כהן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לעולם לא נדע מה חַש ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין עמוק בתוך לִבּוֹ , האיש שהיה רמטכ"ל צה"ל בעבר ומתכנן הניצחון המזהיר במלחמת "ששת הימים" ב- 1967 נגד צבאות מצרים , סוריה , וירדן , וסגנו של יגאל אלון מפקד הפלמ"ח במלחמת העצמאות ב- 1948 , כששָר את המילים האפוקליפטיות של שיר השלום כפי שהנציח אותן יעקב רוטבליט (חייל מילואים שאיבד את רגלו בקרב על ירושלים במלחמת "ששת הימים" ב- 1967) , "תְּנוּ לַשֶּמֶש לַעֲלוֹת לַבּוֹקֶר לְהָעִיר , הַזַּכָּה שֶבַּתְּפִילוֹת אוֹתָנוּ לא תַּחְזיר , מִי אֲשֶר כָּבָה נֵרוֹ וּבֶעָפָר נִטְמַן , בְּכִי מַר לא יְעִירוֹ לא יַחְזִירוֹ לְכָאן , אִיש אוֹתָנוּ לא יָשִיב מִבּוֹר תַּחְתִּית אָפֵל , כָּאן לא יוֹעִילוּ לא שִמְחַת הַנִּיצָּחוֹן ולא שִירֵי הַלֵּל , לָכֵן רַק שִירוּ שִיר לַשָּלוֹם אַל תִּלְחֲשוּ תְּפִילָּה , מוּטָב תָּשִירוּ שִיר לַשָּלוֹם בִּצְעָקָה גְּדוֹלָה , תְּנוּ לַשֶּמֶש לַחֲדוֹר מִבַּעַד לַפְּרָחִים , אַל תַּבִּיטוּ לְאָחוֹר הָנִיחוּ לַהוֹלְכִים , שְאוּ עֵינַיִים בְּתִּקְוָוה לא דֶרֶךְ כַּוָונוֹת , שִירוּ שִיר לָאַהֲבָה וְלא לַמִּלְחָמוֹת , אַל תַּגִּידוּ יוֹם יָבוֹא – הָבִיאוּ אֶת הַיּוֹם ! כִּי לא חֲלוֹם הוּא וּבְכָל הַכִּיכָּרוֹת הָרִיעוּ רַק שָלוֹם". המשורר יעקב רוטבליט שכתב את המילים הטרגיות של מוות ושכול המשוועות בעוצמה כה רבה לתקווה חדשה של חיים , לא נכח בעצרת . כך סיפר לי כעבור שנים .

כשהסתיימה העצרת לחץ ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מחויך ומאושר את ידי משתתפי העצרת . משָם נפנה למדרגות יחד עם מאבטחי השב"כ שהובילו לעבר השטח הסטרילי בצד הצפוני – מזרחי של הבמה במקום שבו המתין לו המרצח ושם נורה . המתינה לו מכוניתו והנהג מנחם דמתי . דוב "דוֹבִי" גִילְהָר שהיה אז כתב גלי צה"ל וחברת החדשות של ערוץ 2 , הצלם שלו גיא שפירא , והמקליט מאיר בן הרוש היו אחרוני אנשי התקשורת שראו את יצחק רבין לפני ההתנקשות . דוֹבִי גִילְהָר בוגר גל"צ וכתב החדשות של ערוץ 2 במוצ"ש – 4 בנובמבר 1994 , היה היה אז בן 28 . הוא היה כתב הטלוויזיה המתוסכל ביותר בישראל באותו ערב עצוב וזוכר היטב מדוע , כפי שהעיד בפניי בעת שיחות התחקיר עמו : "נכחו שם בכיכר מלכי ישראל הרבה ציוותי צילום, אך אנחנו צוות ה- ENG הנייד של חדשות ערוץ 2, היינו היחידים שהסתובבנו על הבימה בסיום העצרת . לא הייתה עלינו שום מגבלה, ולא היה שם שום שטח סטרילי. עשיתי כתבה נרחבת על העצרת בהשתתפות ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. היו בידי כבר ארבע קלטות מצולמות . נכון , הבימה בכיכר מלכי ישראל הייתה אזור סטרילי על פי הוראת השב"כ . אז מה , איש לא הפריע לנו לצלם . צילמנו את יצחק רבין בסיום העצרת מחויך ומאושר מתחבק עם אביב גפן ואח"כ מתחבק עם שלמה "צ'יץ'" להט . לא הופתעתי כשראש הממשלה ניגש אל צוות צילום ה- ENG שלי ולחץ את ידיהם של הצלם גיא שפירא והמקליט מאיר בן הרוש. אני הסתתרתי מאחוריהם. לא כל כך רציתי ללחוץ יד של יצחק רבין כי לא רציתי להסתלבט כעיתונאי עם ראש הממשלה. בתמונה האחרונה בקלטת האחרונה שלנו רואים את יצחק רבין לוחץ את היד לצלם . גיא שפירא החזיק ביד אחת את המצלמה ובשנייה לחץ את ידו של יצחק רבין ראש הממשלה ושר הביטחון . זאת הייתה התמונה האחרונה . אח"כ נפנה יצחק רבין מאִתנו לכיוון המדרגות . התייעצתי עם הצלם שלי גיא שפירא, האם להמשיך ללוות את ראש הממשלה היורד במדרגות לכיוון המכונית המשוריינת שלו שם המתין לו נהגו מנחם דמתי ובדיעבד גם הרוצח יגאל אמיר. התלבטנו יחדיו האם לצלם מהגב ולהמשיך לעקוב אחר יצחק רבין העוזב אותנו ופונה לעבר המדרגות המובילות אל מכוניתו. לא היה כל קושי ללוות אותו עם המצלמה ולרדת בעִקבותיו במדרגות . נמלכתי בדעתי לאחר שהחלטתי בעצה אחת עם הצלם שלי שאין צורך בכך , מפני שעמדו לרשותנו כבר 4 קלטות מצולמות מלאות בתמונות מהאירוע . משהו כמו מאה דקות צילום של חומר נהדר מעצרת השלום בכיכר" . לפתע נשמעו שלוש היריות שקטלו את חייו . יצחק רבין ראש ממשלת ישראל, רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים ב- 1967, מפקד פלמ"ח נערץ במלחמת העצמאות ב- 1948 , וחתן פרס נובל לשלום , נורה בגבו ע"י מרצח יהודי . דוֹבִי גִילְהָר מוסיף לי : "החמצנו את תיעוד הרצח ב- 40 שניות . תחושת החמצה נוראית שמלווה אותי ללא הרף מאז היום ההוא . אני בעצמי לא שמעתי את יריות האקדח של יגאל אמיר . ראיתי לפתע המולה גדולה ליד מדרגות הבימה אליה נשאבים אנשים רבים וכוחות משטרה . מישהו אמר שירו ביצחק רבין . הודעתי מייד לשָלוֹם קִיטָל ולד"ר יוּבָל שילון (היום רופא) ששימש אז קָשָב בערוץ 2 , כי יודיע באמצעות מערכת המולטי-ביפר לכל כתבי ערוץ 2 כי ראש הממשלה נורה. יובל שילון היה בהלם. הוא לא האמין בתחילה להודעתי. התעשתי ותפשתי את הצלם והמקליט שלא הספיקו להתרחק. הספקנו לצלם את תפישתו של הרוצח יגאל אמיר בידי כוחות הביטחון, המשטרה ומשמר הגבול, הצמדתו לקיר, והשתלטותם עליו. עצרתי נהג ווספה שלא הכרתי, הזדהיתי בפניו, וסיפרתי לו על אירוע הרצח וביקשתי את עזרתו המיידית. בעל הקטנוע היה נדיב ואדיב כלפי. הוא הוריד את אשתו והרכיב אותי על הווספה. דהרנו לבית "מעריב" שם שכנו כמה ממשרדי חברת החדשות . משם רצתי לרחוב המסגר שם היה סטודיו שידור מאולתר של ערוץ 2 כדי לערוך את החומר החדשותי שבידיי".

טקסט תמונה :  מחצית עשור ה- 90 של המאה שעברה. דובי גילהר כתב חברת החדשות של ערוץ 2 וצוות ה- ENG  שלו , היו עיתונאי הטלוויזיה האחרונים שראו את יצחק רבין בחיים באותו מוצ"ש – 4 בנובמבר 1995. ארבעים שניות לאחר שנפרד מהם על הבמה בכיכר מלכי ישראל נרצח ע"י המתנקש יגאל עמיר . זיהוי מימין לשמאל : השַדָּר – כתב דובי גילהר וצלם ה- ENG  שלוֹ גיא שפירא. מאחור איש הקול והמקליט מאיר בן הרוש. (התמונה באדיבות דובי גילהר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וגם של ערוץ 2 לא היו שם . למרבה האירוניה גם לא מצלמת ABC שהכתב הבכיר שלה דִין רֵיְינוֹלְדְס היה האיש שהמציא בזמנו את סלוגן המעקב הטלוויזיוני הרצוף , "Death Watch" . לא בטוח שצוות הצילום של ABC היה יכול בכלל לחדור לשטח הסטרילי בצד הצפוני – מזרחי של הבימה שם המתינה ליצחק רבין מכוניתו בסיום העצרת ושם אומנם נרצח. צוות ABC היה עסוק על כל פנים בעת ההתנקשות בראש הממשלה בליקוט תגובות וראיונות עם אחדים ממשתתפי העצרת שזה אך הסתיימה . המצלמה שלהם כלל לא עקבה אחרי ראש הממשלה ושר הביטחון פוסע לעבר המדרגות שהובילו אותו אל אקדחו של יגאל עמיר . היעדרן של מצלמות הטלוויזיה המקצועיות של ערוץ 1 הציבורי , ערוץ 2 המסחרי , וצוות החדשות של רשת ABC בישראל הותירה את זירת הרֶצַח החשוכה למצלמת חובבים יחידה של איש עלום שם רוֹנִי קֶמְפְּלֶר . בדומה למצלמות  CBS , NBC ו- ABC שהותירו 32 שנה קודם לכן את זירת הרצח בדָאלָאס למצלמת חובבים אחת של אייברהאם זפרודר .

אני מבקש להדגיש כי חלק מהאינפורמציה המובאת בפוסט הקונקרטי הזה לקוחה מפרולוג ב' לסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים שחקרתי וכתבתי, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".