פוסט מס' 398. עמוס כרמלי ז"ל 2014 – 1937. הימים ההם, ורוח התקופה ההיא. פוסט מס' 398. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 9 ביוני 2014.כלליראשי

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

————————————————————–

פוסט חדש מס' 398 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום שני – 9 ביוני 2014.

עמוס כרמלי ז"ל 2014 – 1937. הימים ההם, ורוח התקופה ההיא. פוסט מס' 398. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————– טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מפסגת השידור הציבורי מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

א. המאבקים המַרִים חסרי הקֵץ בין רשתות הטלוויזיה על רכישת זכויות השידורים הנחשקות של משחק הכדורגל – בארץ ובעולם, מציבים אותו כסמן ימני.

ב. תשוקת הטלוויזיה הבינלאומית (וגם בארץ) לשדר כדורגל הולידה סלוגן גלובלי : אי אפשר עם הכדורגל בגלל הממון והכסף אך גם אי אפשר בלעדיו בשל הפופולריות והיוקרה העצומים שלו. הכדורגל הוא הסַמָן הימני של הקשרים ההדוקים הבלתי נמנעים בין הטלוויזיה לבין כלל אירועי הספורט.

ג. התפתחות צילום משחק הכדורגל בטלוויזיה הייתה אבולוציה – עליית גרף  מחיר זכויות השידורים הייתה רבולוציה.

פוסט מס' 398. עמוס כרמלי ז"ל 2014 – 1937. הימים ההם, ורוח התקופה ההיא. פוסט מס' 398. כל הזכויות שמורות.

1. הקדמה קצרצרה.

עמוס כרמלי ז"ל היה חבר שלי משכבר הימים. הכרנו אחד את השני ב- 1949 כשהיינו ילדים בעת תחרות שחמט בין קיבוץ אפיקים לבין נבחרת בתי הספר של חיפה. הוא שיחק על הלוח השלישי של חיפה ואני על הלוח השלישי של קיבוץ אפיקים. נדמה לי שעל בלוח הראשון של חיפה שיחק אריה קרבס . על כל פנים על הלוח הראשון של קיבוץ אפיקים שיחק אמיר הלמן ועל הלוח השני יורם קן. ההתמודדות שלנו אנוכי נגד עמוס כרמלי (שוורץ בימים ההם) סוקרה ותועדה בעיתון "דָבָר לילידים" ואף צולמה . אני נגד עָמוֹס כָּרְמֶלִי (שְוָורְץ) . קצת מאוחר יותר הכרנו ילדי אפיקים גם את חברו הקרוב של עמוס כרמלי, דוֹב עַצְמוֹן (קוֹסְטָקוֹבְסְקִי). שני הילדים החיפאים הללו בני משפחות פועלים בעיר התחנכו בתנועת הנוער העובד והלומד והרבו לטייל ברחבי הארץ. מסעותיהם הובילו אותם גם לעמק הירדן ולקיבוץ אפיקים בעמק הירדן . בכיתה ז' כבר היינו חברים טובים עימם . אנחנו ילדי כיתה ז' בקיבוץ אפיקים ועמוס שוורץ ודוב קוסטקןבסקי מחיפה. הידידות עם עמוס שוורץ שהחליף את שם משפחתו לכרמלי ועם דוב קוסטקובסקי שהמיר את שם משפחתו לעצמון , נשמרו במשך שנים. אולי גם בגלל האהבה המשותפת לספורט ושחמט . מעניין כי שלושתנו בחרנו בסופו של דבר בקריירה עיתונאית (אנוכי מאוחר יותר מהם) . עמוס כרמלי ודוב עצמון הפכו לשני עיתונאי ספורט מפורסמים ובעלי מוניטין בחיפה. שמם נודע בכל מדינת ישראל. דוב עצמון הפך למייסד מוסף הספורט המוגדל והמפורט של העיתון "ידיעות אחרונות" בראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה. נוח מוזס ודוב יודקובסקי העידו כי מוסף הספורט המוגדל והאינפורמטיבי של "ידיעות אחרונות" הגדיל בבת אחת את תפוצת העיתון. עמוס כרמלי הפך באותה תקופה לכתב ספורט של שבעה עיתונים במקביל (!!!) וגם כתב של מוסף הספורט ברדיו "קול ישראל" בעריכתו והגשתו של נחמיה בן אברהם. ההכרזה הרדיופונית בקול הבס שלו בטרם תחילת הדיווח ממגרשי הכדורגל בתוכנית הרדיו ההיא של נחמיה בן אברהם, "כאן עָמוֹס כָּרְמֶלִי מחיפה", הפכה לסמלו המסחרי. ב- 1968 מיסד דן שילון את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מכיוון שמר דן שילון הכיר את כישרונו של העיתונאי עמוס כרמלי מהימים ההם בהם הוא שימש דוברו של ראש עירית חיפה אבא חושי, הזמין אותו ב- 1969 להיות כתב חיפאי כללי של הטלוויזיה הצעירה לרבות שַדָּר של אירועי הכדורגל והספורט בעיר. אט אט הפך עמוס כרמלי למתעד טלוויזיה ברמה בינלאומית. דוקומנטריסט מוכשר, פעלתן, חרוץ, הגון ויישר דרך, יסודי, ובעל עין חדה. נאמן ומחויב באופן אבסולוטי למען השידור הציבורי . ארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רווי באלפי כתבות שלו . הוא היה באמת עיתונאי בקי ומתמיד שדבק במשימתו . בד בבד מינה דָן שִילוֹן ב- 1970 את דוֹב עַצְמוֹן לשמש יועץ מיוחד שלו במיסוד שלוש תוכניות הספורט הטלוויזיונית השבועיות, "מבט ספורט", "משחק השבוע", ו- "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר".

עָמוֹס כָּרְמֶלִי ז"ל מת צעיר מידי. רק בן 77. מותו בטרם עת הוא אבדה גדולה למשפחתו. אולם הסתלקותו המוקדמת מידי היא גם אבדה אזרחית ומהותית כבדה לכל מדינת ישראל. עמוס כרמלי היה כתב ומתעד נפלא, עיתונאי מאופק, צנוע ועניו, מיומן ומהימן, ישר כסרגל, ואמיץ. איש שמתרחק מכל שבב של פרסום. הוא היה אדם בעל אישיות נדירה. עמוס כרמלי היקר, אהבתי והערכתי אותך עד למאוד. נעמו לי הפגישות הרבות עמך בעת כתיבת המחקר המקיף על ידי מאז 1999 הכולל 13 ספרים עבי כרס ואשר קרוי, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". נוח בשלום על משכבך ידיד יקר. ינעמו לך רגבי האדמה של הארץ שחרשת אותה לאורכה ולרוחבה. אני לעולם לא אשכח אותך, עָמוֹס. אנוכי מדבר אודותיך ומספר עכשיו לקוראי הבלוג הצעירים. עליך ועל הימים ההם, על רוח הנעורים, ועל התקופה ההרפתקנית והרומנטית ההיא ששררה בין כותלי הטלוויזיה בעשורי ה- 60, ה- 70, וה- 80 של המאה הקודמת. ימים שחלפו לבלי שוב.

yoash 9

טקסט תמונה : לפני 33 שנים. 1981. ניידת השידור "ה- OB הלבן" נהוגה ע"י מנהל מחלקת התחבורה בטלוויזיה הישראלית הציבורית יונה יונה ז"ל מתייצבת למשימת השידור דרך שערי הבטון הצרים, בריחי הברזל המטים ליפול, וגדרות תיל של אצטדיון הכדורגל ב- באר שבע. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה בימים ההם בשחור / לבן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2. הימים הם, ורוח התקופה היא (1).

הספר "רוֹש ולַעֲנָה בשנים 2005 – 2001" מחזיר אותי בערגה לעשור ה- 70 של המאה שעברה. דָן שִילוֹן, אָלֶכְּס גִלְעָדִי, ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם הציגו לפני יותר מארבעים שנים אידיאה ו- אידיאל (בכל רמה כמעט) בעשיית טלוויזיה. משום כך הפכו לדמויות מופת ומודל לחיקוי. דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום הם במידה רבה שלושת אנשי הטלוויזיה הגדולים ביותר שקמו עד היום במדינת ישראל. הם היו Pioneers. דור החלוצים המייסדים. שלושתם היו ממייסדיה של מהפכת התקשורת הטלוויזיונית שהתחוללה במדינת ישראל בסוף עשור ה- 60 ובשנות ה- 70 של המאה הקודמת . המהפכה שינתה את אורחות חייו של כל אזרח בישראל.

בעיצומה של מהפכת הטלוויזיה באוגוסט 1973 כחמש שנים ורבע לאחר הקמתה מונה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן למנהלה החמישי. כל אחד מהשלישייה היוצאת דופן והמוכשרת הנזכרת לעיל הוקיר והעריך את ארנון צוקרמן האיש ששימש מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שֵש שנים רצופות מ- 1973 עד 1979. באפריל 1974 מונה יִצְחָק לִבְנִי מפקד גלי צה"ל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים במקומו של שמואל אלמוג. הטלוויזיה הישראלית עשתה בשנות ניהולם של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ויִצְחָק לִבְנִי את הצעד הגדול ביותר לקראת שֵם התואר המקצועי המחייב והקרוי, "רשת שידור". בין מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שרר במשך חמש שנים מתח ניהולי וריב סמכויות, אך באופן פרדוקסאלי לא הפריע הדבר לפריצת הדרך ההיסטורית. סיבת ההצלחה איננה מקרית . ההיסטוריה העמידה לרשותו של ארנון צוקרמן שלושה אישֵי טלוויזיה רב תחומיים בדמותם של דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום . שלושתם היו לא רק אנשי הפקה ועריכה מצטיינים אלא היו מנהיגי שידור. האנשים נהו אחריהם . השפעתם על התוויית הדרך בראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת ובעיקר מייד בתום שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 ורתימת הכפופים להם בדרך להגשמת משימות השידור היו מרשימות ומשכנעות , ובשל כך בלתי נשכחות. השלישייה הזאת כיהנה בעצם כמעין חֶבֶר נאמנים של ארנון צוקרמן. כל השלושה היו מעריצים מושבעים של מנהל נערץ שהיה מנהיג שידור בעצמו . הכרתי היטב את דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום. שלושתם היו עובדים סוּפֶּר מקצועיים בעלי יושרה. מארנון צוקרמן הייתי רחוק. לא הכרתיו כלל עד הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. אבל החזקתי בדעה שאם השלישייה הזאת רוחשת לו אהדה כה גדולה סימן הדבר שגם הוא כמותם חונן במקצוענות ו- יושרה. התכונות החשובות ביותר של כל מנהיג באשר הוא בכל רמה ורובד. הטריאומוויראט למרות גילו הצעיר קבע יחד עם מנהלם אג'נדה ברורה של השידור הציבורי. פילוסופיית שידור שהושתתה על פרופורציה מתאימה בין שידורי הדרמה, הבידור, החדשות, התיעוד , והספורט. הייתה גם קורלציה בעת ההיא בין כמות העשייה העצמית המקורית לבין קניית סדרות טלוויזיה מחו"ל ורכישת סרטים קנויים.

ב- 1 באפריל 1979 הודח מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי מהמשרה הרמה. אפשר להגדיר את הדחתו במילים עדינות יותר : ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ועל פי המלצתו של שר החינוך זבולון המר והממונה על ביצוע חוק רשות השידור לא האריכה את כהונתו של יצחק לבני ומינתה תחתיו את יוסף "טומי" לפיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור. בקיץ 1979 הדיח יוסף "טומי" לפיד את ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה. משהודח מנהלם הנערץ מצאה השלישייה האמיצה את עצמה במאבק מקצועי ממושך אך חסר סיכוי נגד מדיחו של מנהל הטלוויזיה. ארנון צוקרמן ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973). בתוך ההיררכיה הנוקשה ברשות השידור נידון מאבקם נגד יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לכישלון. אולי מראש. הם לא שידרו על אותו הגל. משלא צלח הוויכוח המקצועי בינם לבין יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן 1984 – 1979 (פיגורה תקשורתית מוכשרת, דומיננטית, ומוצלחת בפני עצמה בעיתונות הכתובה), מצאו עצמם השלושה נוטשים בזה אחר זה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעקבות מנהיגם ארנון צוקרמן שסולק הראשון . זאת הייתה טרגדיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . האנשים שבנו את הבית נטשו אותו . שלושתם היו כה מוכשרים עד שעלו לאין שיעור בידע הטלוויזיוני שלהם על המנכ"ל החדש חסר הניסיון אך היו חלשים ממנו בסולם הסמכויות. הטלוויזיה היא מוסד היררכי. לכן הובסו כל השלושה בזה אחר זה במאבקם נגד יוסף "טומי" לפיד. לוּלֵא פרשו ממנה היה נשקף לטלוויזיה הישראלית הציבורית עתיד מזהיר . עם עזיבתם את שורות הטלוויזיה שהייתה כור מחצבתם נחלש גם יוסף "טומי" לפיד והובס מבלי שידע זאת. הסתלקותם של דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום – שלושה אישים ברמה כה בכירה מבימת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אובדן עצום ויצרה חלל ריק . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל מנכ"ל טירון של רשות שידור מורכבת נהנה מתמיכה איתנה ו- מופלגת של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל (בשנים 1984 – 1978), אף על פי כן התקשה למלא את החסר. במשך שמונה חודשים מאוגוסט 1979 ועד מארס 1980 מילא בעצמו תפקיד כפול של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנכ"ל רשות השידור. משימה בלתי אפשרית גם לגאון ניהול. והוא לא היה כזה. בתוקף תפקידו כעורך ראשי של השידור הציבורי האלקטרוני מינה מאוחר יותר את יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, את טוּבְיָה סַעַר למנהל חטיבת החדשות, ובידי צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא מפקד גלי צה"ל לשעבר הפקיד את חטיבת התוכניות.

דן שילון מייסד ב- 1968 את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. עמוס כרמלי נימנה מייד על צוות כתבי ושדרי הספורט במחלקה של דן שילון.

carmeli 5

טקסט תמונה : חורף 1966 . אצטדיון "קריית אליעזר" בחיפה . דן שילון דובר עיריית חיפה (מימין) יחדיו עם העיתונאי ושדרן רדיו "קול ישראל" עמוס כרמלי ז"ל ובנו הקטן אלון . (באדיבות עמוס כרמלי ודן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

carmeli 6

טקסט תמונה : 1958 . העיתונאי עמוס כרמלי (משופם שלישי מימין בראשית דרכו העיתונאית) בין מקבלי פניו של שחקן היוגוסלבי זלאטקו צ'ייקובסקי ב- 1958 , אחד הטובים בעולם בזמנו . זלאטקו צ'ייקובסקי הגיע לישראל כדי לחזק את הפועל חיפה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה , אלי פוקס , עמוס כרמלי , זלאטקו צ'ייקובסקי , דוד "דוביד" שווייצר , איש לא מזוהה , רעייתו של זלאטקו צ'ייקובסקי , איש לא מזוהה , מתורגמן המחזיק בזרועותיו את ילדם של הזוג צ'ייקובסקי . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מר דן שילון ניהל את מחלקת הספורט בשנים 1974- 1969. אח"כ שימש מנהל חטיבת החדשות  מ- 1974 עד  1977. בשנות ניהולו קבע נורמות עיתונאיות חשובות והציב מסגרות שידור איתנות של ארגון והפקה. הוא נולד  ב- 24 באוקטובר 1940 בתל אביב בבית פועלים פשוט להוריו שלמה ופַניָה שוּלקיס. מאוחר יותר שינה את שם משפחתו משוּלקִיס לשִילוֹן. דָן שִילוֹן היה בשנות ה- 60 עיתונאי ושַדָּר רדיו במחלקת החדשות של "קול ישראל" . הוא קנה את פרסומו הגדול ככתב רדיו אמיץ בתקופת מלחמת ששת הימים בקיץ 1967 בשעה שסיקר תחת אֵש את כיבוש תל – פאחר ברמה הסורית ע"י חטיבת גולני. הוא נמנה על קבוצה מצומצמת של שדרי רדיו מצטיינים כמו שלמה אהרונסון, רון בן ישי, ירמיהו יובֵל, מיכה שגריר, רפי אמיר, חיים יבין , ומיכאל הוּלֶר שעשתה עבודה עיתונאית פנטסטית בתנאי קרב בקו החזית הראשון במלחמת ששת הימים . הם היו עיתונאי רדיו שחֵירפו נפשם מנגד בעת סיקור קרבות המלחמה כדי להביא את האינפורמציה האמינה ביותר, הראשונית ביותר, והעדכנית ביותר למאזיניהם. שלושה מהם, דן שילון, רון בן ישי וירמיהו יובֵל קיבלו בתום מלחמת ששת הימים את פרס אגודת העיתונאים על עשיית הכתבה הטובה ביותר בשדה הקרָב.

shilon 1

טקסט תמונה : קיץ 1967. הרדיו בעידן טרום הטלוויזיה. אגודת העיתונאים מעניקה את שלושת הפרסים לכתבות הטובות ביותר ששידרו כתבי רדיו "קול ישראל" משדות המערכה של מלחמת ששת הימים ביוני 1967. זיהוי הנוכחים היושבים בשורה ראשונה מימין לשמאל : רון בן ישי, דן שילון, וירמיהו יובל. עומדים בשורה השנייה מימין לשמאל : שלישי מימין העיתונאי לוי יצחק הירושלמי ולידו חיים הרצוג (אלוף מיל.) שהיה פרשן רדיו מצוין בתקופת המלחמה ולימים נשיא מדינת ישראל. שאר הנוכחים אינם מזוהים. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מר דן שילון קיבל את הפרס הראשון מענק כספי בגובה של 1225 ל"י בגין הכתבה , "הַקְרָב עַל תֵּל פָאחֵר" . דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יצאתי אל הקרב על תֵּל פָאחֶר מקריית שמונה בתוך הזחל"ם של המג"ד מוסה קליין. כבר בגבעת האם התחלנו לחטוף אש סורית מכל הכיוונים. לא עבר זמן רָב והזחל"ם שלנו חטף פגיעה ישירה. התעופפתי החוצה אך התברר לי כי נותרתי ללא כל חבלה גופנית או אפילו שריטה כלשהי. לרוע המזל נפגע מכשיר ההקלטה שלי ללא תקנה. שדה הקרב היה כבר זרוע פצועים והרוגים , וכלי רכב פגועים. ההרגשה שלי הייתה איומה. הרגשתי חסר אונים לעזור לחיילי חטיבת גולני במלחמתם. הדבר היחידי שאותו יכול הייתי לעשות היה הטיפול בפצועים. כיוון שמכשיר ההקלטה התנפץ לרסיסים, הייתי רושם לעצמי מפעם לפעם רשימות חטופות של מהלך המאורעות ודברי החיילים והפצועים. לאחר שנכבש תֵּל פָאחֶר נתבקשתי על ידי הרופא לצאת כמאבטח בתוך זחל"ם שנשא פצוע קשה אל בית חולים השדה הקרוב ביותר. כאשר עליתי על הזחל"ם ראיתי חייל שוכב שפצעיו הסתירו את דמותו. כדי לנסות לעודד את רוחו ולהיווכח אם הוא אומנם בחיים עדיין, שאלתי לשמו. היה זה חברי הטוב העיתונאי יעקב העליון ששימש כמפקד טנק ונפגע בקרב. קשה לתאר את ההלם שחטפתי".

העיתונאי לֵוִי יצחק הירושלמי חבר צוות השופטים קרא את נימוקי הוועדה, ואמר, "דן שילון גילה תושייה במילוי חובתו העיתונאית בעת שהזחל"ם שנסע בו נפגע בקרב של חטיבת גולני לכיבוש תל פאחר הסורי. הכתבה רבת המתח מתארת בצורה חיה ובהירה, ועם זאת דרמטית ומאופקת , את מהלך הקרב ואת רגעיו הארוכים שלוֹ בתוכן". לרון בן ישי הוענק הפרס השני 750 ל"י על כתבתו , "קרב אֵש בקנטרה". יִרְמִיָהוּ יוֹבֵל זכה בפרס השלישי 500 ל"י בשל דיווחיו על "השעות הראשונות של המלחמה". דן שילון הודה בשם מקבלי הפרס, ואמר : "ליוותה אותי מועקה גדולה על שכלי הנשק היחיד שלי ושל חבריי ברדיו "קול ישראל" המשדרים משדות הקרב היה המיקרופון, בלי יכולת לירות אפילו כדור אחד". חיים הרצוג פרשן מלחמת ששת הימים של רדיו "קול ישראל" ב- 1967, ולימים נשיא המדינה, שימש יו"ר חבר השופטים, אמר כלהלן : "בזכותם של כתבי הרדיו חיינו למספר שעות מחדש את אחת התקופות המופלאות של עם ישראל. במלחמת ששת הימים יצאנו עם ירושה תיעודית עצומה בזכות כתבי הרדיו, ירושה תיעודית אשר תהפוך ללחם חוקו של כל יהודי עד סוף הדורות. כמו שכל ילד יהודי מכיר את סיפור מצדה מפני שנמצא היסטוריון אחד, יוספוס פלאוויוס אשר רשם את הדבר, כן ידע כל ילד יהודי בעוד אֶלֶף שנה את פרשת מלחמת ששת הימים על פרטיה, וימשיך להאזין לכתבי הרדיו של "קול ישראל" משנת תשכ"ז".

הכרתי את דן שילון שנים רבות. לא ראיתי מעולם מנהיג שידור Cool יותר ממנו. גם תחת לחץ. הוא תמיד היה תחת שליטה עצמית . מעולם לא איבד את עשתונותיו. קור רוחו ושיקול דעתו האיתן תחת לחץ באו לידי ביטוי באותם רגעי אימה כשעשה את כתבת הרדיו של כיבוש תֵּל פָאחֶר ע"י חטיבת גולני במלחמת ששת הימים ב- 1967. הוא לא התבלבל, נשאר קר רוח, ודבֵק למשימה. אותו קור הרוח ושיקול הדעת עמדו לו בעת שניהל בתנאי עבודה קשים בצורה מוצלחת את מחלקת הספורט ואח"כ את חטיבת החדשות בטלוויזיה בשנים 1977 – 1968. ראיתי את דן שילון גם הרבה פעמים חסר שבע רצון או כועס בעבודתו אך אף פעם לא מאבד את עשתונותיו. הוא היה מנהיג שידור. עיתונאי רציני, מחנך, ומורה דרך לרבים. קלאסה שאזכור אותה כל חיי.

shilon 2

טקסט תמונה : קיץ 1969. אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. דן שילון מתכונן להגשת "מבט ספורט" ב- 1969. שימו לב לעדשה הישנה של מצלמת ה- RCA האלקטרונית באולפן. (באדיבות דן שילון ויוסף "פונצי" הדר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמו רבים אחרים עזב דן שילון את הרדיו ב- 1968 והצטרף באותה שנה לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית בראשותו של ד"ר אֵלִיהוּא כָּ"ץ. סַלִים פַתָּאל והעיתונאי יצחק לֵוִי הירושלמי ערכו לו את מבחן הקבלה הראשון וקיבלו אותו כמועמד לקורס ההכנה של צוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית בראשותו של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ. פרופסור שלמה אהרונסון מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה קיבל אותו לעבודה כעיתונאי, כתב , ושדר בחטיבה. הוא נבחר להגיש בסופו של חודש יולי 1968 את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית . את מהדורת "מבט" הראשונה הגיש חיים יבין.

דן שילון היה גבר גדל מידות בעל כריזמה ומנהיגות טבעית בימים ההם. ישר, הגון, ואמיץ. עיתונאי "דָבָר" נחום ברנע (אותו נחום ברנע עיתונאי "ידיעות אחרונות" גם באפריל 2018) כתב ב- 30 באוגוסט 1968 ב- "דבר השבוע" אודותיו : "המצלמה אוהבת את דן שילון. ואף כי יש בטלוויזיה גברים בעלי חיצוניות מרשימה יותר , ולא כל שכן קול עמוק ומגרגר כמסורת המקודשת של קרייני רדיו 'קול ישראל' , הוא ממלא את המסך הקטן של מגזין החדשות, והצופה עצמו" .

shilon 3טקסט תמונה : סופו של חודש יולי של שנת 1968 .דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה בחודש יולי  של שנת 1968 . מגיש המהדורה הראשונה היה חיים יבין. (באדיבות דן שילון ויוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אופן הקריינות של דן שילון לא מצא חן בעיני כמה קרייני חדשות מקצועיים ברדיו ובראשם אריה אורגד שפנו אף הם מהרדיו "קול ישראל" לקריירה בטלוויזיה הצעירה . הם באו בתלונות למנהל צוות ההקמה פרופסור אליהוא כ"ץ וביקשו להדיח אותו מקריינות החדשות בטלוויזיה משום שמעולם לא היה קריין חדשות מקצועי ברדיו. נפגשתי עם דן שילון ב- 7 בינואר 2003 בקפה "באזל" בתל אביב (היום ממוקמת במקום המסעדה האיטלקית המצוינת "רוסטיקו") . הוא היה אחד הראשונים מתוך יותר מ- 2000 (אלפיים) עמם שוחחתי ונפגשתי לצורך כתיבת המחקר המקיף שכולל 13 ספרים עבי קרס . חקרתי אותו חקירת שתי וערב כארבע שעות . דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "התככים בתוך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה נולדו מייד עם הקמתה. אריה אורגד התלונן בפני ראש צוות ההקמה אליהוא כ"ץ על כך שאינני מבטא כהלכה ועל פי המקובל את האותיות הגרוניות "ע" , "ח" ו- "ר". אליהוא כ"ץ קיבל את הטענות האלה שהיו לפי  דעתי בלתי מוצדקות והציע לי לעבור מחדש קורס קריינים אצל הבימאי יוסי צמח. לא הסכמתי. הייתי קריין טוב. היו אלה בימאי הטלוויזיה הראשי חגי מאוטנר ועורך "מבט" מוטי קירשנבאום שהטילו עלי את משימת הגשת מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה לאחר שחיים יבין הגיש את הראשונה. לאחר שהודחתי מהגשת "מבט" פניתי לשידורי הספורט. הניסיון הראשון שלי בתחום היה הגשת מוסף ספורט אולימפי של אולימפיאדת מכסיקו 1968. אח"כ אִפשר לי אליהוא כ"ץ להקים את מחלקת הספורט בתנאי שתהיה כפופה למנהל חטיבת החדשות . כך העסק הזה התחיל" .

דן שילון היה הראשון להבין אז כי שידורי הספורט המביאים עמם דרמה, מתח ועניין, הם מנוף רייטינג רָב עוצמה ונדבך חשוב בשידורי הטלוויזיה באשר היא. נפל בחלקו לשַדֵר לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968 קטעי ספורט אולימפיים בתוך מהדורת "מבט". דן שילון היה האיש ששידר בהצלחה את אירועי אולימפיאדת מכסיקו 1968 כמוספים קצרים בתוכנית החדשות "מבט". הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה בראשית צעדיה, אך רשתות הטלוויזיה הציבוריות הוותיקות באירופה המאוגדות ב- EBU רכשו את זכויות השידורים של אולימפיאדת 1968 תמורת סכום של  1.000000 (מיליון) דולר [1]. רשתות הטלוויזיה של מדינות הגוש הקומוניסטי באירופה שילמו  250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר [2]. רשתות טלוויזיה רבות ב- EBU שידרו ישיר את אולימפיאדת מכסיקו 1968בעוד אנחנו הסתפקנו בקטעי פילם קצרצרים .אף על פי כן לשידור אירועי ספורט במהדורת "מבט" היה אפקט גדול על הציבור בעקבותיו הגה דן שילון את רעיון מיסוד מגזין ספורט שבועי שאמור היה להיות משודר בכל מוצ"ש, ובמרכזו יעמוד סיקור קבוע של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל.

"מבט ספורט" שודר בפעם הראשונה ביום ראשון – 17 בנובמבר 1968 כתוספת ל- "מבט". דן שילון היה העורך והמגיש של התוכנית. דוב עצמון (קוסטקובסקי) אז עורך מוסף הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות", שימש כיועץ מקצועי שלוֹ. בסופה של 1968 הקים את מחלקת הספורט שהייתה כפופה בהיררכית הניהול בטלוויזיה ישירות למנהל חטיבת החדשות. דן שילון הלך בעקבות השֵם "מבט" וקרא לתוכניתו "מבט ספורט". נדמה לי שכישרונו הטלוויזיוני מצא את ביטויו ראשית דבר באות הפתיחה המיתולוגי של התוכנית שהפיק, ערך, ושידר. את האנימציה של אות פתיחת התוכנית העשויה מדמויות ממוחשבות המבצעות תנועות ספורט שונות של כדורגל, א"ק, וכדורסל עיצֵב אחד מוותיקי הגרפיקאים בטלוויזיה יוחנן לקיצביץ'. יגאל שילון אחיו של דן שילון בחר את פס הקול המוסיקלי הבלתי נשכח לאנימציה שיצר יוחנן לקיצביץ'. פס הקול המוסיקאלי של " מבט ספורט" , הקרוי "JAGERLATIN", נלקח מרצועת התקליט מפורסם, "Non Stop Dancing" של המלחין והמנצח הגרמני ג'יימס לאסט (James Last). חיש מהר התברר כי "JAGERLATIN" היא נעימה מוסיקלית קליטה ובעלת אמירה. מוסיקה אדיטוריאלית המתאימה ל- "מבט ספורט" כמו כפפה ליד. "JAGERLATIN" הייתה לא רק מוסיקת מבוא שהובילה אחריה תוכנית נושאת רייטינג אלא גם קלילה וקליטה. נעימת פתיחה שהיא הרבה יותר מעיטור מוסיקאלי ומהווה את מהות תוכנית הספורט. היא הכניסה מייד את הצופה לאווירת התוכנית וחדרה בקלוּת לאוזנם של הצופים ובכך סייעה להפוך את "מבט ספורט" בן לילה לשלאגר טלוויזיוני בישראל ואת מגישה לכוכב . כשאמרת "מבט ספורט", אמרת דן שילון. עד כדי כך הייתה התוכנית מזוהה עם המגיש שלה.

shilon 5

טקסט תמונה :  מר דן שילון מגיש את מהדורת "מבט ספורט" הראשונה בטלוויזיה ב- 1968. שחקן הכדורגל מרדכי שפיגלר והפסל של זורק הדיסקוס האולימפי מתקופת יוון העתיקה מעצבים את מראה פניו של אולפן הספורט. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 7

טקסט תמונה :  מאי 1975. אִצטדיון "בלומפילד" בתל אביב – יפו. בתום השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את טקס הפתיחה של משחקי כינוס הפועל ה- 10. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הצלם – בימאי בני כרמלי, הבימאי יגאל שילון, הצלם פטר סלע (סימונסון), ואנוכי.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

יגאל שילון נולד ב- 1945 כחמש שנים אחרי אחיו. כמו אחיו למד בתיכון עירוני ד' בתל אביב ומשם המשיך טרם השירות הצבאי היישר לטכניון בו סיים בהצלחה ארבע שנות לימוד באווירונאוטיקה. באופן טבעי התגייס לחיל האוויר והוצב ביחידת הצילום של החיל. יגאל שילון התאהב במצלמה ולא חזר יותר לעסוק במדע האווירונאוטיקה. משם הייתה קצרה הדרך לקולנוע ולטלוויזיה. יגאל שילון הוא אחד מבימאי הטלוויזיה והקולנוע המוכשרים בישראל. אני מכיר אותו מקרוב. הוא קולנוען מחונן , בעל חוש הומור, איש חכם ובעל Touch נהדר לקולנוע וטלוויזיה. יש לו אוזן מוסיקאלית נפלאה ובספרייה הפרטית שלוֹ נמצא אוסף של 3000 (שלושת אלפים תקליטים) . הוא היה מקצוען כל כך מוכשר עד שחשבתי שילך בדרכם של שני בימאי הקולנוע האמריקניים הצעירים פיטר בוגדנוביץ' ופראנסיס פורד קופולה. זה היה לפני יותר משלושים שנה. יגאל שילון לא נפל במאום משניהם. לבסוף פנה דווקא לתחום "הפִסְפוּסִים" בטלוויזיה. יגאל שילון היה האיש שבחר לדן שילון ב- 1968 את פס הקול המוסיקאלי של "מבט ספורט", והאיש שבחר עבורי באוקטובר 1984 את פס הקול המוסיקאלי שליווה את אות הפתיחה של התוכנית, "משחק השבת".

יגאל שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "תשמע סיפור" , הוא אומר לי בחן האופייני לו ובסיגר הנצחי התקוע בין שיניו , "אני מחזיק בידיי עשרות תקליטים של הקומפוזיטור הגרמני ג'יימס לאסט. איתרתי את אחת הרצועות באחד התקליטים הידועה בשם "JAGERLATIN", אך אחי לא רצה בתחילה להשתמש ב- "JAGERLATIN" כפס הקול של התוכנית. אני שכחתי מזה והוא חיפש משהו אחר. בינתיים הספקנו גם לריב. כעבור זמן, ביום השידור הראשון של שידור "מבט ספורט", דן צִלצֵל אלי בטלפון ואמר לי, יגאל, אני מכין לך הפתעה, צפה ב- "מבט ספורט" הערב. באותו ערב נוגנה בפעם הראשונה מוסיקת ה- "JAGERLATIN" ששימשה אות הפתיחה של "מבט ספורט" והושמעה בכל בית בישראל שבו שכן מוניטור טלוויזיה. השאר היסטוריה".

yoash 8

טקסט תמונה :  בחלוף 20 שנים . קיץ  1989 . אנוכי עם יגאל שילון במסיבת ה- 1000 של "מבט ספורט" , בביתו של מר יורם ארבל בנווה עוז בפתח תקווה . (צילום איציק בורוכוביץ' . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דן שילון לא שמע ב- 1969 על גאון הטלוויזיה האמריקני של הרשת האמריקנית ABC מר רוּן ארלדג' (Roone Arledge) ולא ידע מיהו. רוּן ארלדג' היה האיש שיחד עם מורו ורבו אֵד שֶרִיק (Ed Scherick) ייסדוּ ב- 1960 את התוכנית המפורסמת והפופולרית בעלת המוניטין העצום של ABC רשת הטלוויזיה האמריקנית, ואשר קרויה : "ABC- Wide World of Sports" . "מבט ספורט" האמריקני. מגיש התוכנית היה ג'ים מקאיי (Jim McKay) . אנשי ABC נהגו לומר , כשאתה אומ, "ABC – Wide World of Sports", אתה בעצם אומר ג'ים מקאיי. מותר להשוות את דן שילון עם ענקי הטלוויזיה האמריקנית ג'ים מקאיי ורוּן ארלדג' מ- ABC. דן שילון עשה בישראל את מה שרוּן ארלדג' חוֹלֵל בארה"ב. הוא הקים את "מבט ספורט" הישראלי גם אם בזעיר אנפין בהשוואה למודל האמריקני. "מבט ספורט" שודרה בכל מוצ"ש כמגזין ספורט שבועי. למרות שהייתה כמעין תוכנית סיכום שבועית של אירועי הספורט השונים בארץ וגם בעולם, היא הייתה ראשית דבר תוכנית עיתונאית – חדשותית שהפנתה מידי מוצ"ש את אוֹר הזרקורים לעבר סיקור משחקי המחזור השבועי בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) שנערכו בשבתות אחה"צ . זאת הייתה בעצם ההצדקה לשָדֵר את "מבט ספורט" במוצ"ש. דן שילון שהיה השַדָּר הראשי בתוכנית והמגיש הבלעדי שלה, הפך לכוכב טלוויזיה נודע ופופולרי בישראל. הוא הקים את "מבט ספורט" מאֶפֶס. מכלום. "מבט ספורט" ודן שילון היו סִינוּנִים והפכו לשמות נרדפים.

מנהיגותו המקצועית של דן שילון כשַדָּר ועוֹרֵך בעל הבנה ביסודות תעשיית הטלוויזיה ומתווה דרך של התוכנית "מבט ספורט" עתירת הרייטינג , התקבלה בימים ההם כסמכות עַל, בין העובדים ובציבור הצופים כאחד. הצלחת "מבט ספורט" משכה לטלוויזיה כמַגְנֶט עיתונאים רבים שניסו להגשים את חלום ילדותם להיות שָדָרי כדורגל בטלוויזיה כפי שהיה נחמיה בן אברהם ז"ל ברדיו. נחמיה בן אברהם שַדָּר הרדיו המיתולוגי בעל קוֹל ייחודי וכּישרון תיאור ושידור נדיר, שידר את כל אירועי הספורט הגדולים מאז קוֹם המדינה ב- 1948 ועד הופעתה של הטלוויזיה בסוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת . צריך להיות כֵּנים ולהודות שאפילו הופעתו המזהירה של דן שילון כשַדָּר ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לא מוססה את תהילת הנצח לה זכה נחמיה בן אברהם עוד בחייו . קולו שמור לעַד בפנתאון השידור הציבורי של רדיו "קול ישראל". כל צמרת העיתונאים בישראל חפצה להגיע אל דן שילון ו- "מבט ספורט" שלוֹ בימים ההם של סוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. הנה חלק מהרשימה הארוכה : גדעון הוד, מתי גולן, דן מרגלית, נחמן שי, משה לרר,  עו"ד חנוך קינן, יצחק שתיל, יאיר שטרן, אלכס גלעדי, אמציה לבקוביץ, עמוס כרמלי ז"ל, דוב עצמון, רפי נאה, אורי נוי (אחיו של רפי נאה), איתן עמית, יהושע כהנא, יורם שִימרון, אהרון להב, גדי לבנה, אבי ולנטין, ועוד בעלי חלומות רבים אחרים .

alex 2

טקסט תמונה : שנת 1969. זהו מר אלכס בימיו הראשונים במחלקת הספורט של דן שילון בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטוב מכל שדרני ה- Play by play הצעירים היה מר גדעון הוד (בן 25 ב- 1969). נשקף לו עתיד טלוויזיוני מזהיר אולם הוא וויתר ושב למקורותיו ברדיו "קול ישראל". בהיעדרו של גדעון הוד האפיל על כל אלה המופיעים ברשימה הארוכה אלכס גלעדי בעל הקול העמוק והסמכותי, שהתבלט לא רק כשַדָּר אלא גם כפיגורה מולטי מדיה בעלת יוזמה ויכולת ארגון, מפיק בשיעור קומה , שניחן בשיקולי עריכה הגיוניים. דן שילון הבחין חיש בכישרונו.

[1]  ראה נספח :  על פי מסמכי ה-  EBU .

[2]  ראה נספח :  על פי מסמכי ה- EBU .

2. הימים הם , ורוח התקופה היא (2). 

סלוגן הטלוויזיה הגלובלי : אי אפשר עם הכדורגל בגלל הממון והכסף אך גם אי אפשר בלעדיו בשל הפופולריות והיוקרה. הכדורגל הוא הסַמָן הימני של הקשרים ההדוקים הבלתי נמנעים בין הטלוויזיה לבין כלל אירועי הספורט. התפתחות צילום משחק הכדורגל בטלוויזיה הייתה אבולוציה – עליית גרף  מחיר זכויות השידורים שלו הייתה רבולוציה.                                         

carmeli 2

טקסט תמונה : שנות ה- 60 . שחקני הפועל ת"א ומאמנם יוסל'ה מרימוביץ' בביקור בלונדון בהצגה "כנר על הגג" בכיכובו של חיים טופול .

זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : השוער דני אלקיים , שמעון בן-יהונתן , שחקן לא מזוהה , אברהם פרידריך , אמציה לבקוביץ' , יעקב "קיקו" רחמינוביץ' , חיים טופול , הפיזיוטרפיסט אורי בהרב , שמעון קפלינסקי חבר ההנהלה , אריה אבני יו"ר מחלקת הכדורגל של הפועל ת"א מטעם מועצת הפועלים , שבתאי "שאבי" בן-ברוך (מוסתר) , המאמן יוסל'ה מרימוביץ' , דני בורסוק , יחזקאל חזום , ושחקן לא מזוהה .

זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : נחמן קאסטרו , שחקן לא מזוהה , יהושע "שייע" פייגנבאום , חיים נוריאלי , מעליו בן ציון צינוביץ' , ג'ורג' בורבה , פוזננסקי , כהן (אחיו של שמעל'ה כהן משמשון ת"א). (באדיבות יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות ). הערה :  סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה , אמציה לבקוביץ'.

nehemiah ben avraham 1

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968 . אצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו . דקות ספורות לפני תחילת המשחק מכבי ת"א נגד אלופת ספרד ואירופה קבוצת ריאל מדריד . נחמיה בן-אברהם לוחץ את ידו של שר הביטחון משה דיין .

זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : משה דיין , אל"מ מתי ניב מזכירו הצבאי של משה דיין , ברנרד חוואסט גזבר מועדון מכבי ת"א , איש לא מזוהה , ונוח קליגר .

אליהוא כ"ץ ועוזי פלד ראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם טרם היו מוכנים לשידור המשחק . בהיעדר טלוויזיה הוזעק נחמיה בן אברהם לשדר ישיר את המשחק ברדיו "קול ישראל" . הוא כרגיל עשה זאת היטב . הוא היה שדר ספורט נפלא . (באדיבות הצלם לובה קנפר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הטלוויזיה כמדיה תקשורת צעירה ומשופרת לעומת הרדיו הוותיק חדרה מייד ובמהירות שיא לכל בית במדינת ישראל בסוף שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70 . שידורי הכדורגל של דן שילון בתוכנית "מבט ספורט" בטלוויזיה האיצו את קניית המוניטורים בישראל . הם הכתירו סופית את ענף הכדורגל כמקצוע ספורט המרכזי בעל העניין והפופולרי ביותר במדינת ישראל ואת דן שילון כיורשו של נחמיה בן אברהם. לשניהם היה ממי ללמוד. דן שילון הושפע השפעה רבה משידורי הכדורגל של רשת הטלוויזיה הציבורית של אנגליה ה- BBC . נחמיה בן אברהם כמו כל בני דורו האזין שנים רבות לפני דן שילון לשידורי הספורט של רדיו ה- BBC. ה- BBC החל את שידורי הספורט הישירים ברדיו כבר בשנת 1927.

משחק הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל שנערך באצטדיון "וומבליי" ב- 23 באפריל 1927 בו ניצחה קרדיף סיטי (Cardiff City) את ארסנל (Arsenal) בתוצאה 1 : 0 , היה משחק הגביע הראשון בהיסטוריה ששודר ישיר ע"י רדיו ה- BBC , הרדיו הציבורי הבריטי . 100 אלף אנשים נדחסו לאצטדיון 'וומבליי' ומילאו עד אפס מקום את יציעיו . מיליוני בריטים האזינו לשידור הישיר של שני שַדָּרֵי הרדיו ג'י. אפ. אַלִיסוֹן (G. F. Allison) ו- מֶקוּלוֹץ' (McCulloch) שכמו נחמיה בן אברהם אצלנו הפכו גם הם לגיבורי תקשורת באנגליה וידוענים כמו השחקנים שאותם שידרו . ביטאון ה- BBC של הימים ההם ה- "Radio Times" פרסם שמונה ימים לפני שידור הרדיו הראשון צילום אווירי של אִצטדיון "וומבליי" בו נראה כר הדשא מחולק לשמונה אֵזורים כדי להַקֵל על התמצאות מאזיני הרדיו היכן נמצא הכדור . התצלום נראה כמו עלון הסברה ואַלִיסוֹן ומֶקוּלוֹק היו אמורים להשתמש בתרשים הזה כדי למקם שוּב ושוּב את לֵב ההתמודדות על פי האזורים הרשומים .

anglia 1

טקסט תמונה : 15 באפריל 1927 . זהו מסמך / דף מידע של ה- BBC  שהופץ עבור הציבור ב- 15 באפריל 1927 בחוברת המיוחדת של הרדיו הבריטי "Radio Times"  עבור ציבור המאזינים , שמונה ימים לפני שידור הרדיו הישיר הראשון בהיסטוריה של משחק הגמר על הגביע האנגלי  ב- 23 באפריל 1927 , בין קבוצות קרדיף סיטי וארסנל . השרטוט מסביר ומפרֵט את חלוקת מגרש הכדורגל באִצטדיון "וומבליי" (Wembley) לאזורי שידור על פי ספרור מ- 1 עד 8  , ואמור להקל על המאזינים להתמצא במהלכי המשחק ובמיקומו של הכדור . (באדיבות IFB) .

רדיו ה- BBC הפך החל מאותה שנה ב- 1927 את השידורים הישירים של משחקי הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל למסורת ולאירוע תקשורת ממלכתי . ב- 1939 הצטרפה הטלוויזיה של ה- BBC למסורת הרדיו והעבירה בפעם הראשונה בשידור ישיר את משחק הגמר בו הביסה קבוצת פורטסמות' את קבוצת וולבס (וולברהאמפטון וונדררס) 1:4. עורכי מהדורות החדשות ברדיו ה- BBC החליטו לפתוח את שידוריהן ביום המשחק בטקסט המוכר היטב לחובבי הספורט באנגליה, "Good morning! Today is the FA Cup final"הטקסט הזה הפך לסלוגן עיתונאי מוכר ואהוד בכל האיים הבריטיים. אחד משדרי הרדיו המפורסמים שלו בימים ההם היה צ'ארלס בוקאן (Charles buchan) שהיה גם שחקן ארסנל ונבחרת אנגליה בכדורגל בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה.

buchan 1

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה שעברה . צ'ארלס בוקאן שחקן כדורגל לשעבר עתיר מוניטין בקבוצת ארסנל, משדר ברדיו ה- BBC  בשנות ה- 30  [1] . (באדיבות IFB) .

buchan 2

טקסט תמונה :  שנת 1927 . אצטדיון "וומבליי" בלונדון . צ'ארלס בוקאן שחקן קבוצת ארסנל לוחץ יד להוד מעלתו המלך ג'ורג' ה- 5 דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר על הגביע האנגלי נגד קבוצת קרדיף סיטי . זה היה משחק הגמר הראשון בהיסטוריה שהועבר בשידור ישיר ע"י רדיו ה- BBC . קרדיף סיטי ניצחה את ארסנל 1 : 0  במשחק הזה וזכתה בגביע [2] . (באדיבות IFB) .

לאחר מלחמת העולם ה- 2 יצרו המפיק הנודע אָנְגוּס מַאקָאיי (Angus Mackay) והשַדָּר הווירטואוזי רב המוניטין שלוֹ אִימוֹן אֶנְדְרִיוּז (Eamon Andrews) את תוכנית הרדיו הפופולרית "SPORTS  REPORT" , שהפכה חיש מהר לתוכנית הרדיו בעלת ההאזנה הגדולה ביותר באנגליה ובעולם בכל הזמנים .

agnus

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 40 של המאה הקודמת . זהו אגנוס מקאיי איש ה- BBC  והמפיק הדגול של תוכנית הרדיו המפורסמת ורבת המוניטין "Sports Report" , לה היו מאזינים רבים בשנות ה- 40  ו- 50 , באנגליה וברחבי העולם  [3] . (באדיבות IFB) .

eamon

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 40 של המאה הקודמת . איימון אנדריוס שדר הפלא של תוכנית "Sports Report" ברדיו ה- BBC . איימון אנדריוס ואגנוס מקאיי נחשבו לאישים האהובים והפופולריים ביותר באיים הבריטיים בשנים ההן [4] . (באדיבות IFB) .

נחמיה בן אברהם ואלכסנדר אלכסנדרוני יצרו לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 תוכנית רדיו קצרה פופולארית ורבת מוניטין , "ממגרש הספורט" , שדיווחה מידי שבת בשֵש וחצי בערב את תוצאות משחקי הליגה הלאומית בכדורגל . התוכנית צברה מאזינים רבים בראשית שנות ה- 50 . ב- 1959 הורחבה התוכנית ונוספו לה כתבים ומגישים . נחמיה בן-אברהם ואלכסנדר אלכסנדרוני הגו לראשונה את רעיון הדיווחים הישירים מהמגרשים . נחמיה בן אברהם טיפח דוֹר חדש של שדרי רדיו . עמי פזטל , יואל כ"ץ , גדעון הוֹד , עמוס כרמלי ז"ל  , מילא אוהל , מרדכי רֵנַן (רינקובסקי) ז"ל , חנוך קֵינַן ויעקב הוזיאס קנו חיש מהר את פּרסומם , וכמובן יחד עִמם מזכיר המערכת משה קשטן . ב- 1970 מיסד נחמיה בן אברהם ז"ל ב- "קול ישראל" את תוכנית הרדיו "היום בספורט" . כעבור שנה ב- 1971 שִיכְלֵל נחמיה בן אברהם את המוצר ויצר את התוכנית , "שִירִים וּשְעָרִים" . התוכנית דיווחה בהצלחה ענקית על מהלך המשחקים בליגה הלאומית ותוצאותיהם בשידורים ישירים . לצוות השדרים הוותיק הצטרפו שדרים צעירים חדשים כמו דני דבורין , זוהייר בהלול , שמעון ווילנצ'יק – ווילנאי (אבא של אורלי ווילנאי) , שָלוֹם וָואנוֹ , ורבים אחרים . העיתונאי שבח בן גבריאל היה אחראי על ליקוּט ידיעות הספורט מהעולם .

nehemiah ben avraham 2

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. נחמיה בן אברהם גדול שדרי הרדיו בכל הזמנים בערוב ימיו על כר הדשא באִצטדיון רמת גן . הוא היה מעשן כבד . העישון פגע בבריאותו. הוא נפטר ב- 1979 בהיותו בן 58. מותו הייתה אבדה ענקית לרדיו "קול ישראל" ולמדינת ישראל. (התמונה באדיבות תמר בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nehemiah ben avraham 3

טקסט תמונה : שנת 1979 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984 – 1979 החליט להנציח את זכרו של השַדָּר הדגול. הוא מיסד לזִכרו תחרות כדורגל פנימית בתוך רשות השידור בין אנשי הטלוויזיה לאנשי רדיו. התחרות על גביע נחמיה בן אברהם הפכה למסורת ארוכת שנים .יוסף "טומי" לפיד נושא דברים לזִכרו של השדר האלמותי . אלמנתו תמרה בן אברהם ניצבת ליד מנכ"ל רשות השידור בטרם העניקה את הגביע לקבוצה המנצחת שהייתה בדרך כלל הטלוויזיה. משמאל למעלה ניתן לזהות את העיתונאי הירושלמי הוותיק רוני דיאון ולידו מבצבץ פרצופו של אילן קיסר המזוקן (היום ד"ר אילן קיסר עורך בחטיבת החדשות של ערוץ 1) . (צילום מ- 1979, באדיבות תמר בן אברהם וארכיון רשות השידור).  

tv soccer team

טקסט תמונה : לפני 40 שנים. קיץ 1974. זוהי נבחרת הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהביסה ב- 1974 את נבחרת רדיו "קול ישראל" במשחק על גביע נחמיה בן אברהם ז"ל.  זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : משהל'ה פרידמן, אלי מגן, איציק גליקסברג, יגאל כהן, יעקב אברג'יל, יהודה משמור, ובני אליאס. זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : שמעון סיסו, יחיאל שרון , יעקב "קובי" ברוך, עוזי , וששי אפרתי . (צילום ליאון אללוף ז"ל מנהל מחלקת הסטילס בימים ההם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

3. הימים הם , ורוח התקופה היא (3). 

הופעתו של איש הטלוויזיה המחונן דן שילון ב- 1968 הייתה מזהירה . דן שילון מקים ב- 1969 את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומייסד את תוכנית הטלוויזיה הפופולארית "מבט ספורט" . מנהליו בתקופה ההיא הם מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל , ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן ז"ל . דן שילון מצרף לשורותיה עיתונאי ספורט רבים מהעיתונות הכתובה (לרבות שדרני הספורט של רדיו "קול ישראל") ביניהם השדר והעיתונאי החיפאי בעל המוניטין עמוס כרמלי (שוורץ) . 1969 הייתה ראשיתו של המו"מ בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה והתאחדות הכדורגל על גובה התשלום של זכויות השידורים . המסמכים נשמרו . 8 ביולי 1971. הכדורגל הישראלי מתגלה כמושחת . מהמרי הטוטו עושים בו כבתוך שלהם . שר החינוך והתרבות בימים ההם יגאל אלון מורה על הקמת וועדה ממלכתית לחקר השחיתות בכדורגל הישראלי בראשה השופט העליון ד"ר משה עציוני . דן שילון ואלכס גלעדי מסקרים באינטנסיביות את פעילות הוועדה .

shilon 6

טקסט תמונה : שנת 1968 . ייסוד הטלוויזיה הישראלית . המגיש והשדר דן שילון שהיה מייסד והמנהל הראשון של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית ב- 1968 . היה Pioneer  כמו עמיתיו הראשונים בדור ההוא . (התמונה באדיבות דן שילון ולע"מ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

דן שילון קיבל שלידיו את ניהול מחלקת הספורט בטלוויזיה והשביח במקביל להצלחת "שירים ושערים" של נחמיה בן-אברהם את מוצר הטלוויזיה "מבט ספורט" . הוא עשה זאת חרף מכשולים רבים ביורוקרטיים וטכנולוגיים חלק מהם אובייקטיביים שהציבה בפניו הטלוויזיה הציבורית והיו מנת חלקו כבר בראשית הקמתה . דן שילון היה ב- 1967 דובר עיריית חיפה ואחד האנשים המקורבים לראש העיר אבא חושי . בשעה שאֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד ראשי צוות ההקמה מיסדו לאחר מלחמת ששת הימים את קורס הטלוויזיה הראשון , ביקש דן שילון שהיה כבר כתב רדיו מצטיין בעל מוניטין ב- "קול ישראל" שזכה בפרס תקשורת על כתבותיו בעת מלחמת ששת הימים ברמה הסורית , להצטרף לקורס הזה ולהגשים את חלום חייו ולהפוך לאיש טלוויזיה . פרופסור שלמה אהרונסון קיבל את דן שילון והועיד אותו להיות איש חדשות . דָן שִילוֹן לא חלם מעולם להיות שַדָּר ספורט בטלוויזיה . הוא היה חובב כדורגל אך לא מספיק טוב בעיני עצמו כדי לשדר אותם . בטבעו היה עיתונאי הקרוב יותר לכיסוי החדשות . בתקופת קורס הטלוויזיה התחרה עם חַיִים יָבִין על משרת המגיש המוביל של שידורי החדשות שנערכו כתרגיל במעגל סגור. גם מיכה לימור ראה אז את עצמו כמועמד להגשה. בתחילת אוגוסט 1968 החלה הטלוויזיה הישראלית הכללית את שידוריה הסדירים . חיים יבין הגיש את מהדורת "מבט" הראשונה ההיסטורית . דן שילון הגיש את המהדורה השנייה .

עמוס כרמלי (שוורץ) ז"ל זכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי ב- 2003 כלהלן : "דן שילון ושרי (אשתו הראשונה) היו חברים טובים שלי ושל רעייתי איתמרה . "תמי" בשם החיבה שלה . הוא היה בכלל תל אביבי שהגיע ב- 1965 להיות דוברו של אבא חושי ראש עיריית חיפה . יוסי שריד שהיה הדובר הארצי של מפא"י ההיסטורית המליץ עליו ואבא חושי קיבל את ההמלצה . הוא היה אוהד כדורגל שהתלווה אלי כצופה לכל משחקי הכדורגל בעיר אך מעולם לא עסק בעיתונאות ספורט או כדורגל" .

carmeli 3

טקסט תמונה : שנת 1966 . אצטדיון הכדורגל העירוני בקריית אליעזר – חיפה . העיתונאי עמוס כרמלי ז"ל (משמאל) מארח בחורף 1966 את דן שילון דובר עיריית חיפה (ייבדל לחיים ארוכים במרכז) במשחק כדורגל . מימין , זהו משה שרוני מנהל האצטדיון ולפני זמן לא רב ח"כ מטעם מפלגת הגִמלאים בראשות רפי איתן. (התמונה באדיבות עמוס כרמלי ז"ל . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עמוס כרמלי מוסיף : "אני הייתי עיתונאי וותיק ומוכר מאוד בחיפה . כתבתי ודיווחתי בימים ההם על אירועי הספורט יחד עם בן כיתתי וחברי הטוב דוד עצמון (קוסטקובסקי) לשִבעה עיתונים בעת ובעונה אחת . בנוסף לכך הייתי כתב רדיו אצל נחמיה בן-אברהם . עבדנו אז בתנאים מגוחכים . אפילו ללא קו טלפון ביני לבין מערכת הרדיו . לקראת סיום המשחקים באיצטדיון קריית אליעזר הייתי נוטש את מקומי המגרש ומטפס לאחת הדירות הסמוכות ליציעים כדי לדווח משם בטלפון המשפחתי שלהם במהירות הבזק למערכת . לא אחת קרה שהובקע שער נוסף בדקות האחרונות בעת היעדרותי . הצופים הקרובים לאותה דירה היו מעדכנים אותי בצעקות מהי התוצאה הסופית ומי הבקיע את השערים שאני לא ראיתי . נחמיה בן-אברהם היה האיש שכפה עלי לעַבְרֵת את שם משפחתי . הוא תמיד היה אומר לי כי השם "שוורץ" לא נשמע טוב ברדיו . מפני שהייתי חיפאי יעץ לי להחליף שם משפחתי לכרמלי . קיבלתי את דבריו . כך נוצר הסלוגן המזהה בקול הבס שלי ברדיו , "כאן עמוס כרמלי מחיפה" . דן שילון היה תמיד לידי . כשהחל קורס הטלוויזיה שמִיסֵד אליהוא כ"ץ , יעצתי לדן שילון לקחת את מדור הספורט לידיו . אמרתי לו , "מן המפורסמות הוא כי בשידורי הספורט טמונות הדרמות האמיתיות . תקים מכלום את מחלקת הספורט ותראה שתהיה שבע רצון . דן שילון השיב לי , "הרעיון טוב אך אינני מבין דבר בספורט" . לא וויתרתי לו ואמרתי : "קח לך כיועץ את דוב עצמון (קוסטקובסקי) שעובד כעורך מדור הספורט של "ידיעות אחרונות" ונחשב לעיתונאי מוכשר ומהיר . הוא מבין היטב בעיתונאות הספורט והוא יסייע בידך להעמיד מחלקת ספורט בטלוויזיה ששידוריה לא יישכחו" .

shilon 7

טקסט תמונה : חורף 1966 . אִצטדיון הכדורגל העירוני בקריית אליעזר – חיפה . דן שילון דובר עיריית חיפה (משמאל) ב- 1966 עם מנהל האִצטדיון משה שרוני (שני משמאל , ופעם ח"כ מטעם מפלגת הגִמלאים) . לידם , הנגרה (מכשיר הקלטה) של העיתונאי עמוס כרמלי חבר בצוות השדרים של תוכנית הרדיו הפופולארית "שירים ושערים" . דן שילון הוא האיש שהקים את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית אך ב- 1966 זה היה עדיין בבחינת חלום רחוק של ממשלת לוי אשכול . (באדיבות דן שילון ויוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

carmeli 4

טקסט תמונה : שנת 1958 . חיפה . דוב עצמון (קוסטקובסקי) עומד מימין ולידו עמוס כרמלי (שוורץ, משופם) מסקרים ב- 1958 את הצטרפותו של שחקן הכדורגל היוגוסלבי הנודע זלאטקו צ'ייקובסקי (מחזיק את בנו על ברכיו) לקבוצת הפועל חיפה . משמאל , זהו יוסף אלמוגי ראש העיר של חיפה "האדומה" . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל 

carmeli 7

טקסט תמונה :  שנת 1958 . חיפה . קבלת הפנים לזלאטקו צ'ייקובסקי ורעייתו בנמל חיפה בסמוך לאוניה שהביאה את הזוג צ'ייקובסקי לישראל . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

carmeli 8

טקסט תמונה : קבלת פנים המונית לזוג צ'ייקובסקי וילדם (במרכז התמונה) בנמל חיפה . משמאל , העיתונאי עמוס כרמלי מסקר את קבלת הפנים . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עמוס כרמלי נולד בחיפה ב- 15 במארס 1937 . הוא למד בביה"ס היסודי "גאולה" ואת שנות התיכון עשה בביה"ס "חוגים" . מלח הארץ ששירת בגדוד המרגמות הכבדות 334 בחטיבת גולני . בתום שירותו הצבאי התגלה כאיש תקשורת מוכשר . בבת אחת הפך למוסד עיתונאי בחיפה . הוא תיעד במשך שנים את התפתחות הכדורגל של שתי הקבוצות העירוניות בחיפה שעשתה כל מאמץ לא לפגר אחרי שתי הקבוצות התל אביביות הנודעות הפועל ומכבי . שתיהן שיחקו בקביעות בליגה הלאומית בכדורגל . עמוס כרמלי היה עיתונאי הספורט המפורסם ביותר בעיר . הוא היה האיש שדיווח בהרחבה על תחילתו של הכדורגל המקצועני בעיר . מכבי חיפה מינתה את אלי פוקס למאמנה ובתגובה הביאה הפועל חיפה את השחקן היוגוסלבי האגדי זלאטקו צ'ייקובסקי לשחק בשורותיה . ב- 1 בינואר 1958 חתם זלאטקו צ'ייקובסקי על חוזה של מאמן – שחקן וכבר בהופעתו הראשונה הוביל את הפועל חיפה לניצחון גדול ב- "דרבי" העירוני על מכבי חיפה 1 : 0 . באותה עונה ניצחה הפועל חיפה עם זלאטקו צ'ייקובסקי את האלופה הפועל פתח תקווה 2 : 1 . שנה לאחר הגעתו של זלאטקו צ'ייקובסקי לחיפה התקיים במחזור ה- 8 באִצטדיון קריית אליעזר בשבת – 10 בינואר 1959 אחד ממשחקי ה- "דרבי" הגדולים ביותר בכל הזמנים . שתי הקבוצות היו על סַף 'סֶמִי – מקצוענות' ויצאו לבתי הבראה כמה ימים לפני ההתמודדות . המשחק עורר עניין עצום בעיר . רבבת צופים מילאה עד אפס מקום את יציעי האִצטדיון . בשורות הפועל חיפה שיחקו אז השוער מישל פורטל , האחים יעקב ומיכאל סימנדיריס , מיכאל בן-דוד , בולוס בולוס , חגי אפרת , משה ששון , המאמן-שחקן זלאטקו צ'ייקובסקי , אברהם גינזבורג , יצחק אשכנזי , זאב שרף , ונתן פרסלני . במכבי חיפה כיכבו השוער חיים לווין , ישעיהו אלון , שלום וואנו , זכריה בן-צבי , ג'וני הארדי , אהרון אמר , אשר אלמני , אברהם מנצ'ל , ישעיהו הלד , יצחק שפירא ודני שמילוביץ' . שופט המשחק היה אברהם דודאי . מכבי חיפה ניצחה במשחק 4 : 1 . ישעיהו הלד הבקיע שני שערים ושני שערים נוספים כבשו יצחק שפירא ואשר אלמני . כעבור שלושה חודשים התקיים "דרבי" הגומלין . הפעם ניצחה הפועל חיפה 3 : 1 משערים של אברהם נסטנפובר הקיצוני הימני , זלאטקו צ'ייקובסקי , ואברהם גינזבורג החלוץ המרכזי . אהרון אמר הבקיע למכבי חיפה .

עמוס כרמלי ז"ל ליווה במשך עשרות שנים בהצלחה עיתונאית גדולה את אירועי הספורט . הוא היה עיתונאי חרוץ ואנין שנכח בכל מקום . הוא ליווה את אלי פוקס ואת זלאטקו צ'ייקובסקי. סיפוריו העיתונאיים הפכו לשֵם דבר. שִבְעָה עיתונים יומיים בישראל ביקשו את שירותו ושילמו לו כל אחד בעת ובעונה אחת שכר בנפרד .

carmeli 9

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת . אִצטדיון קריית אליעזר בחיפה . עמוס כרמלי (מימין) מלך העיתונות של העיר חיפה עם מלך הכדורגל של העיר דני שמילוביץ' (רום). עמוס כרמלי היה עיתונאי חרוץ שהפך בכישרונו את הסימביוזה בין התקשורת לספורט והכדורגל לבלתי נמנעת. הוא זכה להערכה רבה מכל קצוות התקשורת בארץ. (התמונה באדיבות עמוס כרמלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עמוס כרמלי דיווח ו- כתב למדורי הספורט של העיתון "על המשמר" בעריכתו של ישראל פז (גולדשמידט) , "הבוקר" בעריכתו של אלכסנדר אלכסנדרוני , "חירות" בעריכתו של אברהם שילה , "למרחב" בעריכתו של יזהר "זוריק" ברנר , "מעריב" בעריכתם של אלכסנדר אלכסנדרוני ונחמיה בן אברהם שקראו לעצמם בפסבדונים "אלנח" , ושל היומון הנפוץ "חדשות הספורט" בעריכתם של שבעת המופלאים. חוץ מזה שימש ככתב כללי של העיתון "דבר", והיה שַדָּר ספורט ברדיו "קול ישראל". שיאן עולם בעיתונאות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לא פסחה על כישרונותיו. עמוס כרמלי הפך לכתב בחטיבת החדשות ולאחד המתעדים הפוריים והחשובים ביותר במשך שנות דוֹר בתולדות השידור הציבורי ובהיסטוריה של מדינת ישראל. מי יודע אולי דן שילון חייב בכלל את הקריירה המזהירה בשידורי הספורט בטלוויזיה לעמוס כרמלי ז"ל.

carmeli 10

טקסט תמונה : סתיו 1975 . אִצטדיון הכדורגל "קריית אליעזר" בחיפה . עמוס כרמלי יושב על ארגז המצלמה ביציע בין הקהל, משדר ב- 1975 משחק כדורגל בקריית אליעזר , ל- "מבט ספורט" של דן שילון ואלכס גלעדי. את המשחק מכסה מצלמת פילם מסוג BL . תנאי העבודה של השדרים והצלמים במגרשי הספורט בישראל היו מגוחכים. מאוחר יותר הפך עמוס כרמלי לכתב של חטיבת החדשות בטלוויזיה והיה אחד מעמודי התווך שלה. הוא אחד המתעדים החשובים ביותר בתולדות השידור הציבורי בכל הזמנים. (התמונה באדיבות עמוס כרמלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

להצלחת התוכנית "מבט ספורט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית ו- "שירים ושערים" ברדיו "קול ישראל" היה בסופו של דבר מחיר כלכלי . התאחדות הכדורגל דרשה זכויות שידורים מהרשות . היא התנפלה ראשית דבר על הטלוויזיה הישראלית . אח"כ דרשה כסף גם מרדיו "קול ישראל" . דרישה הגיונית שהולידה מייד אי הסכמות וסכסוכים מרים על גובה התשלום בין שני הגופים הציבוריים האלה. הסכסוכים האלה על גובה התשלומים נמשכו שנים רבות . הם החלו בשבת – 4 במאי 1968 ממש עם תחילת שידורי הטלוויזיה בישראל . בליגה הלאומית בכדורגל שיחקו אז 16 קבוצות , ביניהן מועדונים שנמחקו מהמפה ולא קיימים עוד במתכונתן ההיא כמו הפועל מחנה יהודה, ס.כ. נס ציונה, שמשון ת"א, ו- מכבי שעריים .

4. הימים הם , ורוח התקופה היא (4).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק נוסדה . דן שילון צילם מידי שבת משחקים ספורים בלבד . בגלל קשיי ההפקה והעריכה שודר "מבט ספורט" ביום ראשון בעֶרֶב. אף על פי כן הפכה התוכנית "מבט ספורט" לסנסציה והצלחה בקנה מידה גדול . עד אז ניתן היה לראות כדורגל ישראלי רק ביומני הקולנוע של "כרמל – הרצליה" באולמות הסינמה בלבד. לפתע יכלו מאות אלפים צפות בו זמנית בפנס הקֶסֶם של המדינה באלילי הכדורגל שלהם מוטל'ה שפיגלר, גיורא שפיגל, יהושע פייגנבוים, רחמים טלבי, שמוליק רוזנטל, ישעיהו שווגר, דוד קרקו, משה עסיס, ראובן יאנג , יצחק שוּם , אורי קדמי , ג'ורג' בורבה ואחרים , ובגולים שלהם . מפני שלא נחתם כל הסכם כספי בין מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג לבין יוסף "יוֹשוֹ" ענבר (חבר קיבוץ גבעת חיים) יו"ר התאחדות הכדורגל והאיש החזק בספורט הישראלי , מצאו להם עסקני הקבוצות ופקידי ההתאחדות בהיעדר הסכם תואנות שונות כדי להפריע לצִוותי הצילום של הטלוויזיה שעסקו בתיעוד המשחקים.

inbar 1

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה . יוסף "יושו" ענבר חבר קיבוץ גבעת חיים כיהן בימים ההם בתפקיד יו"ר התאחדות הכדורגל . (באדיבות ההתאחדות לכדורגל) .

ביום שני – 6 במאי 1968 שלח דן שילון להתאחדות הכדורגל מכתב אזהרה ותחינה גם יחד המבקש מאנשיה לחדול מלהציק ולהפריע לציוותי הצילום העוסקים במלאכתם העיתונאית למרות היעדר עדיין הסכם זכויות שידורים  [5] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

בית הטלוויזיה , רוממה , ת. ד. 7139 , ירושלים

ירושלים – י"ח באייר תשכ"ט

יום שני – 6 במאי 1968

לכבוד

הנהלת התאחדות הכדורגל בישראל

רח' קרליבך 12

תל – אביב 

א. נ.

בעת האחרונה הופרעו צלמי הטלוויזיה הישראלית ע"י נציגי קבוצות הכדורגל או פקידי ההתאחדות , בעת שביקשו לצלם קטעי משחקים עבור "מבט ספורט" . ידוע לכם כי בשאלת התשלום , מתנהל מו"מ בין מנכ"ל רשות השידור מר שמואל אלמוג לבין מר יוסף "יוז'ו" ענבר . לא נראה לי כי הבעיה תמצא את פתרונה ע"י הסדרים אישיים בינינו לבין נציג קבוצה כלשהי . אודה לכם מאוד אם תורו בדחיפוּת לכל הנהלות הקבוצות לאפשר לנו לצלֵם את המשחקים כפי שעשינו עד כה . כל הסדר שיושג בין מר שמואל אלמוג לבין מר יוסף ענבר , יחוּל כמובן גם על המשחקים שצולמו בעבר .

בכבוד רב ,

דן  שילון

עותק  :  יורם רונן מנהל חטיבת החדשות

shilon 8

טקסט מסמך :  6 במאי 1969 . זהו המסמך המקורי  ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון להתאחדות הכדורגל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

"מבט ספורט" של עונת 1968 – 1967 הפך חיש מהר לאחת מספינות הדגל של הטלוויזיה הציבורית כבר בראשית דרכה . עונת הכדורגל של 1968 – 1967 הייתה בעצם המשכה של עונת 1967 – 1966 . עונת 1967 – 1966  "הוקפאה" ע"י התאחדות הכדורגל . הפועל פ"ת זכתה באליפות ב- 1967 אך היא לא הוכתרה כאלופה . גם לא נקבעו היורדות לליגה הארצית . מזכירות התאחדות הכדורגל בראשותו של יו"ר ההנהלה יוז'ו ענבר החליטה להקפיא את התוצאות הסופיות וקבעה כי הליגה תימשך מאותו מקום שהסתיימה בעונת המשחקים הבאה של 1968 – 1967 . הניקוד שהושג בעונה הקודמת יצטבר בחשבון הבנק של כל אחת מ- 16 הקבוצות . האלופה והיורדות ייקבעו בתום שנתיים של משחקים , ולאחר 60 מחזורים . דן שילון ומחלקת הספורט הקטנטונת שלו ניצבו כבר שם . בקיץ 1968 הוכתרה מכבי ת"א כאלופת המדינה לאחר שצברה 78 נקודות ב- 60 מחזורים (ניצחון היה שווה 2 נקודות בימים ההם) , והקדימה את הפועל פ"ת עם 75 נקודות . במקום השלישי דורגה הפועל חיפה – 70 נקודות, אחריה הפועל ת"א – 69 נקודות, מכבי חיפה – 67 נקודות , הפועל ירושלים – 66 נקודות , בני יהודה 64 נקודות , ומכבי נתניה , הכּח מכבי ר"ג והפועל ר"ג צברו 60 נקודות כ"א . ב- 12 ביוני 1968 הנציחה הטלוויזיה הישראלית את ניצחונה ההיסטורי של קבוצת בני יהודה ת"א במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל לאחר שגברה 1 : 0 על הפועל פ"ת משער של שמואל נחמיאס .

shilon 9

טקסט תמונה : דן שילון באחד השידורים הראשונים באולפן "מבט ספורט" ב- 1968 . (באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

התאחדות הכדורגל בישראל דרשה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לשלם זכויות שידורים תמורת צילום משחקי הכדורגל . ב- 19 בספטמבר 1969 שלח מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג את מנהל המחלקה הכלכלית של הרשות אליהו בן-עמרם להיפגש עם נציגי התאחדות החברים צבי ברים וזאב שחר כדי לדון עמם על הסכם זכויות שידורים ממוסַד בין הטלוויזיה להתאחדות .

אליהו בן עמרם הכין דו"ח מפורט למנכ"ל רשות השידור בו נכתב כלהלן  [6] .

shilon 10

טקסט מסמך : 19 בספטמבר 1969 . מכתבו של מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור אליהו בן-עמרם  (עמוד 1 מתוך 2) למנכ"ל שמואל אלמוג , הסמנכ"ל ארנון צוקרמן , והדובר בתום פגישת המו"מ שלו עם אנשי התאחדות הספורט והתאחדות הכדורגל , הנוגעת לתשלום זכויות שידורים עבור צילום אירועי ספורט . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עותק מהמסמך נשלח למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , מנהל חטיבת החדשות יורם רונן , ומנהל מחלקת הספורט דן שילון .

shilon 11

טקסט מסמך :  19 בספטמבר 1969 . מכתבו של מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור אליהו בן-עמרם  (עמוד 2 מתוך 2) למנכ"ל שמואל אלמוג , הסמנכ"ל ארנון צוקרמן , והדובר בתום פגישת המו"מ שלו עם אנשי התאחדות הספורט והתאחדות הכדורגל , הנוגעת לתשלום זכויות שידורים עבור צילום אירועי ספורט . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עותק מהמסמך נשלח למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , מנהל חטיבת החדשות יורם רונן , ומנהל מחלקת הספורט דן שילון .

נציגי ההתאחדות דרשו תשלום גלובאלי  שנתי של 200000 (מאתיים אֶלֶף) ל"י , סכום שיקנה למחלקת הספורט של דן שילון את הזכות לכסות ולצלם את כל מופעי הכדורגל שייערכו בישראל , משחקי ליגה , גביע , משחקים בינלאומיים רשמיים ומשחקי ידידות בין ארציים .

צבי ברים וזאב שחר הודיעו לרשות השידור כי מתוך סכום שנתי של 200 אֶלֶף ל"י , תפריש ההתאחדות 80000 (שמונים אֶלֶף) ל"י לאגודות . תפריט המחירים שהציעה ההתאחדות היה כלהלן. 

  1. תמורת שידור ישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל תשלם הרשות להתאחדות 20000 (עשרים אלף) ל"י . תמורת שידור ישיר של המחצית השנייה , תשלם רשות השידור 12500 ל"י.

עבור שידור מוקלט ודחוי למחרת היום תשלם הרשות 10000 (עשרת אלפים) ל"י .

  1. תמורת שידור ישיר של משחק בינלאומי בכדורגל תשלם הרשות להתאחדות 25000 (עשרים וחמישה אלף) ל"י . עבור מחצית שנייה ישולם סכום של 15000 ל"י .

עבור שידור מוקלט ודחוי למחרת היום תשלם ההתאחדות 10000 (עשרת אלפים) ל"י .

  1. שידור ישיר של משחק ידידות בינארצי יהיה שווה ל- 15000 (חמישה עשר אלף) ל"י . עבור המחצית השנייה תשלם ההתאחדות 9000 ל"י . עבור שידור מוקלט ודחוי למחרת היום תשלם הרשות 6000 (ששת אלפים) ל"י .

אליהו בן עמרם נציג רשות השידור העלה בפגישה את הרעיון כי צילום משחקי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה יביא במקביל לחשיפת השילוט המסחרי במגרשים ולגידול מסיבי בהכנסות מהשילוט הזה , והציע לצבי ברים וזאב שחר כי כל ההכנסות מהפרסומות המסחריות במגרשים יזרמו לכיסם של המועדונים ובתמורה תהיה רשות השידור תהיה משוחררת מתשלום זכויות שידורים . תוכן מכתבו של אליהו בן-עמרם נשלח גם לידיעתם של חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה , יורם רונן מנהל חטיבת החדשות , ודן שילון מנהל מחלקת הספורט .

pinsker 1

טקסט תמונה : חגי פינסקר ז"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנת 1969 . התמנה לתפקיד הבכיר ע"י שמואל אלמוג ללא מכרז . (התמונה באדיבות משפחת פינסקר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

almog 1

טקסט תמונה : שמואל אלמוג מנכ"ל רשות השידור ה- 1 בשנים 1974 –  1969 . התמנה לתפקיד הבכיר ב- 31 במארס 1969 ע"י ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר ועל פי המלצתו החמה של השר ישראל גלילי . (באדיבות גב' רוחמה איילון . ארכיון יואש אלרואי) .

הסופר נתן שחם העיד בפניי בעת שיחות התחקיר עמו כי ישראל גלילי ויגאל אלון העריצו את שמורח אלמוג וכי הוא עצמו הצטרף להערצה הזאת . בעיניהם היה שמואל אלמוג עיתונאי מוכשר והגון ובעל יכולות ניהול . לא בכדי מונה ב- 1967 למנהל רדיו "קול ישראל" במקומו של חנוך גבתון וב- 1969 למנכ"ל הראשון של רשות השידור שכללה לראשונה בשורותיה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה .

מששמע ראובן פריזנר יו"ר מועדון הכדורגל של מכבי נתניה על ההסכם המתגבש של ההתאחדות עם רשות השידור , רתח . הוא ניהל אגודה עצמאית מצליחה וראה בהסכמתם של צבי ברים וזאב שחר לחתום על חוזה שידורים כזה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית התערבות שלא לצורך בענייניו וניסיון להשתלט על קבוצתו. הוא לא הסכים לכך. מכבי נתניה הייתה אז מוסד וקבוצת פאר בכדורגל הישראלי. לא בכדי טבע מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר שחקנה של מכבי נתניה וספורטאי השנה של ישראל ב- 1970, את הסלוגאן המפורסם, "הליגה הלאומית בכדורגל מורכבת ממכבי נתניה ועוד 15 קבוצות". הגדרה שלא הייתה רחוקה מהאמת . מכבי נתניה זכתה באליפות המדינה  בשנים 1971 ו- 1974 . הבוס שלוֹ ראובן פריזנר היה הרבה יותר נדיב משחקנו המצטיין. ב- 14 באוקטובר 1969 נפגש ראובן פריזנר עם דן שילון והציע לטלוויזיה הצעה זולה יותר מזאת שהציעה ההתאחדות. ראובן פריזנר הציע לדן שילון כי רשות השידור תשלם למכבי נתניה סכום של 2000 (אלפיים) ל"י זכויות שידורים לעונה אחת. 36000 (שלושים ושישה אלף) ל"י בשנה לכל 16 הקבוצות ביחד. "עבור כל משחק נוסף של מכבי נתניה אם ישודר במלואו תשלם רשות השידור סכום נוסף של 2000 ל"י. אני מייצג שֵש קבוצות נוספות בליגה הלאומית ומאמין שהצעתי תזכה בסופו של דבר לתמיכתן של כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית", אמר לדן שילון והוסיף, "התאחדות הכדורגל איננה יכולה להכתיב לי תנאים לצילומי טלוויזיה במגרש שלי, ועל כן לא אוכל לכבד הסכם שייחתם ללא אישורי". על רקע הדברים האלה הציע דן שילון למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג, למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר, ומנהל חטיבת החדשות יורם רונֵן לשקול את הצעתו של יו"ר מכבי נתניה, כדי לנסות להגיע להסדר ישיר עם כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית בכדורגל ללא תיווך ההתאחדות [7] .

 רשות השידור                        15 באוקטובר 1969

אל : שמואל אלמוג מנכ"ל רשות השידור

מאת : דן שילון 

הנדון : פגישה עם נציג מכבי נתניה ראובן פריזנר

א. נ.

בים שני- 14.10.1969 הגיש לי מר ראובן פריזנר מהנהלת מכבי נתניה , הצעה בע"פ להסדר שידור בין הטלוויזיה הישראלית לבין קבוצתו . מר ראובן פריזנר (היה בעבר שופט כדורגל ובעל תואר בינלאומי) , טוען כי הוא מייצג שש קבוצות נוספות (עִמן שוחח) , ולפי הערכתו יצטרפו להסכם גם שאר הקבוצות בליגה הלאומית .

על פי ההצעה , תתחייב הטלוויזיה הישראלית לשלם לקבוצתו 2000 (אלפיים) ל"י לשנה , ותורשה לכסות את כל משחקיה הביתיים של מכבי נתניה עבור "מבט ספורט" , ובכך תורשה לשדר משחק אחד בשנה באורך מלא באמצעות מכונית השידור (הכוונה לשידור שלאחר המשחק) . עבור כל משחק נוסף שישודר במלואו תשלם הטלוויזיה הישראלית 2000 ל"י נוספות .

מר ראבן פריזנר סבור כי הצעה זו תזכה לתמיכתן של כל קבוצות הליגה הלאומית , ותעלה לרשות השידור סכום של 32000 (שלושים ושתיים אלף) ל"י לשנה (מדובר בליגה בת 16 קבוצות) . סכום זה יכלול כאמור כיסוי שוטף ל- "מבט ספורט" , וזכות לשדר 16 (שישה עשר) משחקי ליגה באורך מלא .

עם זאת הדגיש מר ראובן פריזנר בשיחתו אתי , כי קבוצתו והקבוצות אותן הוא מייצג לא תצטרפנה להסדר שייחתם (אם ייחתם) בין רשות השידור לבין התאחדות הכדורגל . הוא אמר כי ההתאחדות איננה יכולה להכתיב לו תנאים לצילומי טלוויזיה , ועל כן לא יוכל לכבד הסכם שייחתם ללא אישורו .

לאור הדברים הנ"ל , אני מציע לשקול את הצעתו של מר ראובן פריזנר , ולנסות להגיע להסדר ישיר עם כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית בכדורגל .

כן עלי לציין כי יש לשקול בספקנות רבה כל הצעה מגבוה לפתרון המחלוקת בין רשות השידור לבין ההתאחדויות השונות , בשל ההתנגדות שהובעה ע"י מר ראובן פריזנר , המייצג לפחות הלך רוח השורר בקבוצות .

בכבוד רב ,

דן  שילון

עותקים : חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה

יורם רונן  מנהל חטיבת החדשות

אליהו בן- עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור

נתן כהן  היועץ המשפטי

shilon 12

טקסט מסמך : יום שני – 14 באוקטובר 1969 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג . (עמוד 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shilon 13

טקסט מסמך :  יום שני – 14 באוקטובר 1969 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג . (עמוד 2 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

"…לאור הדברים הנ"ל אני מציע לשקול את הצעתו של ראובן פריזנר ולנסות להגיע להסדר עם כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית . כן עלי לציין כי יש לשקול בספקנות רבה כל הצעה מגבוה לפתרון המחלוקת בין רשות השידור לבין ההתאחדויות השונות בשל ההתנגדות שהובעה ע"י מר פריזנר – המייצג לפחות הלך רוח השורר בקבוצות…", כתב דן שילון במסמך שנשלח למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר, מנהל חטיבת החדשות יורם רונן, מנהל הכספים אלי בן עמרם, והיועץ המשפטי עו"ד נתן כהן.

המו"מ בין רשות השידור לבין ההתאחדות והקבוצות המסונפות אליה לקראת עונת 1970 – 1969 נתקע . דן שילון לא שקט על שמריו . אנוכי מציין שוב בעת עבודת המחקר הארוכה והמקיפה כי אני סמוך ובטוח שדן שילון היה עיתונאי בעל יוזמה ולא עשה חשבון להתאחדות . הוא המשיך לצַלֵם את המשחקים גם ללא הסכם כתוב . הוא צילֵם והפיק את "מבט ספורט" בתנאי טלוויזיה מגוחכים . הוא התעקֵש ועמד על כך כי קטעי כדורגל שיוקרנו ב- "מבט ספורט" ואורכם פחות משלוש דקות , יהיו חופשיים מתשלום . עבור כל דקה נוספת מעבר לשלוש דקות ביקש לשלם סכום של 300 ל"י . (שער המטבע היה כלהלן : לירה ישראלית אחת הייתה שווה ב- 1969 ל- 3.5 דולרים) . זה היה סכום פעוט אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית נולדה ענייה . לדן שילון לא היה כסף אך היה לו הגיון , כריזמה בשפע , והשפעה על מנהליו . ב- 27 באוקטובר 1969 שלח דן שילון עורך ומגיש "מבט ספורט" שהיה כבר כוכב תקשורת וטלוויזיה ענק בקנה מידה ישראלי , מסמך לאליהו בן-עמרם ועותק ממנו מצורף ליורם רונן מנהל חטיבת החדשות , בו הציע לרשות השידור את "האני מאמין" הכספי שלו , הסדר תשלומים אותו חשב להוגן הנוגע לצילום משחקי הליגה הלאומית בכדורגל ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית [8] .

רשות השידור- הטלוויזיה הישראלית

ירושלים , טו' ב- חשוון , שנת תש"ל

27 באוקטובר 1969

 

אל    :  אליהו בן-עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור

מאת  :  דן שילון

הנדון  :  "מ ב ט   ס פ ו ר ט"

א.  מצ"ב פירוט קטעי המשחקים (מתחילת העונה בליגה הלאומית) , שמשך שידורם עולה על 3 דקות  :

25.10.1969          מכבי ת"א – בית"ר ירושלים  ( 00 : 4 דקות )

19.10.1969    מכבי נתניה – שמשון ת"א  ( 30 : 5 דקות )

כדורסל הפועל קריית חיים – מכבי ת"א  ( 20 : 5 דקות )

12.10.1969   מכבי חיפה – בית"ר ירושלים   ( 20 : 5 דקות )

5.10.1969            הפועל חיפה – שמשון ת"א  ( 20 : 4 דקות )

בית"ר ירושלים – בני יהודה ת"א  ( 30 : 4 דקות )

ב.  רצוי לשלוח בדחיפות לכל הקבוצות מכתבים עם עקרונות התשלום . נראה לי כי יש לנסח את את המכתב כדלהלן  :

"…הרינו מתכבדים להעביר לכבודו לוח תעריפים על פיו תפעל הטלוויזיה בשידורי תחרויות ספורט  :

  1. עבור כיסוי ל- "מבט ספורט" (עד 3 דקות) , אין משלמים כלל .

 

  1. עבור כל דקה מעל 3 דקות  ב- "מבט ספורט" , תשלום של 300 ל"י .

 

  1. תחרות שלמה למו"מ…

 

  1. שידור ישיר למו"מ… וכיו"ב…

 שני שליש מתוך הסכומים הנ"ל תקבל הקבוצה המארחת, ואילוּ שליש הסכום הנותר יינתן לקבוצה האורחת . עבור משחקי הכדורסל ישולם 2/3 (שני שליש) מהסכומים הנ"ל שמוצעים לכדורגל . עד כאן הצעה לנוסח המכתב . רצוי לפעול מייד כדי למנוע שאלות ובעיות .

בכבוד רב , דן שילון 

עותק  :  יורם רונן מנהל חטיבת החדשות

"מבט ספורט" ש- תיעד את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל שינה את פני הטלוויזיה הציבורית בישראל והפך ללהיט שידור עתיר צפייה בקרב כלל הציבור בארץ , אך סבל בד בבד מתנאי הפקה לקויים . השידור הציבורי היה כבד , מסורבל , ועצלן מרגע לידתו , והתשתית הטכנולוגית שלו הייתה מצומצמת ומיושנת .

בראש חטיבת שירותי ההפקה ומחלקת הצילום בפילם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצבו אנשים שלא ראו עין בעין את מאמצי השידור והעבודה העיתונאית האדירה שהשקיעו אנשי מחלקת הספורט בראשותו של דן שילון. אנשי שירותי ההפקה היו ממונים על הקצאת אמצעי הצילום לכל התחנה והתייחסו ל- "מבט ספורט" מנקודת מבט של פקידים ביורוקרטיים כאל סניף בטלוויזיה. הפקת "מבט ספורט" בשבתות הייתה מרוץ נגד הזמן בשל הפרש הזמן בין שעת סיום המשחקים לבין שעת תחילת התוכנית. למרות הפופולאריות המדהימה של התוכנית רצו הממונים בטלוויזיה לחסוך כסף במהירות הביצוע של ההפקה. דן שילון ועוזרו אלכס גלעדי רצו מאידך לשפר את הלוגיסטיקה ואמצעי השידור. הם ביקשו להעניק את התנאים הטובים ביותר לשדרים הבכירים שלהם יאיר שטרן, איתן עמית, דן מרגלית, נחמן שי, עמוס כרמלי, ואמציה לבקוביץ'. התוכנית "מבט ספורט" בעונת 1970- 1969 כבר הוקדמה לשידור מיום ראשון בעֶרֶב למוצ"ש. רק ארבע שעות הפרידו עכשיו בין סיום המשחקים ומלאכת הצילום שלהם לבין מועד שידורה של התוכנית. זה היה צפוף ומסוכן. אחת מנקודות המחלוקת החריפות ביותר בין עורכי התוכנית לבין יוסי לנדאו מנהל שירותי ההפקה , הייתה עַלוּת איסוף החומר המצולם מהמגרשים באמצעות הפעלת מוניות מיוחדות והבאת פילם ה- Reversal לפיתוח מיידי במעבדה של עמוס בינקין ויחזקאל גרופר בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים הממונה הראשי על פיתוח הפילם בתחנה . דן שילון ואלכס גלעדי הקציבו שתי מוניות לכל משחק מצולם . מונית אחת הביאה את חומר הפילם לחדר המעבדה בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים בתום המחצית הראשונה . המונית השנייה הטיסה אותו בסיום המשחק בו נכללו גם הריאיונות שערכו הכתבים עם השחקנים והמאמנים במגרש .

binkin

טקסט תמונה : שנות ה- 70 . עמוס בינקין (משמאל) ויחזקאל גרופר רבי אומנים בפיתוח מהיר ויעיל של עשרות מיליוני  feet  של פילם Reversal  בצילומי חדשות וספורט , ותוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , בתקופה של רבע מאה של שנים . (התמונה באדיבות יחזקאל גרופר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shirizli

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת . מעבדת הפילם בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים . טכנאי מעבדת הפילם יורם שירזילי עסוק בפיתוח חומר הפילם של משחקי הכדורגל בליגה הלאומית . (לע"מ תמורת תשלום) .

מנהל שירותי ההפקה והביצוע בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסי לנדאו התנגד לרעיון של דן שילון ורצה לחסוך . הוא דרש להקים מערכת היסעים מרוכזת מתל אביב . הדבר האט כמובן את השיטה כולה . בעניינים האלה שגיאה גוררת שגיאה . הבאה מאוחרת של החומר למעבדה לצורך פיתוחו , גורמת לפיגור בעריכה , והכנתו לשידור . דן שילון שוב צעק געֶוָואלְד לעברם של יורם רונן מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר . זה היה ב- 4 בינואר 1970 .

shilon 14

טקסט מסמך : 4 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנהל החדשות יורם רונן , ובו הוא מתלונן נגד תפקודו של מנהל שירותי ההפקה בטלוויזיה הישראלית יוסי לנדאו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

landau

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. זהו יוסי לנדאו (מימין) ש- שימש שנים רבות מנהל חטיבת שירותי הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בשנת 1985 קיבלתי אותו לעבודה בחטיבת הספורט שלי כמפיק. בעת עבודה בשטח הבין טוב יותר את צורכי ההפקה האמיתיים. ברקע נראים שלושת אנשי מחלקת הקול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מימין יצחק ליכטנבאום, אמנון שלם ז"ל, וסעדיה קראוואני. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נדמה היה כי אנשי מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית פשוט מתנכלים במודע להצלחתו המטאורית של דן שילון ולתוכניתו . זה כמובן לא היה מרוע לב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נולדה כמוסד מסורבל וביורוקרטי ודן שילון פשוט עבר "וויה דולורוזה" משבת לשבת . "מבט ספורט" במוצ"ש – 10 בינואר 1970 היה קצר בשבע דקות מהמקובל . הוא שודר בנֵס . קשיי הפקה , התחבורה , והצילום היו בלתי מתקבלים על הדעת . למחרת ביום ראשון – 11 בינואר 1970 הציע דן שילון ברוב ייאושו לחגי פינסקר , "…הגיע הזמן שייעשה חשבון נפש – אולי כדאי להפסיק את שידורי הספורט" [9] .

shilon 15

טקסט מסמך : 11 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי שכתב דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום שישי – 23 בינואר 1970 הוא כבר לא היה יכול יותר ושלח לחגי פינסקר שוב S.O.S. , "אנא הושיעני חגי , או שאני מסיר ממני אחריות להפקת "מבט ספורט" , כתב לוֹ  [10] .

shilon 16

טקסט מסמך : 23 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי שכתב דן שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

pinsker 2

טקסט תמונה : חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1970 – 1969 . (באדיבות משפחת פינסקר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום שני – 16 בפברואר 1970 המשיך דן שילון במאמציו לשפר את הפקת "מבט ספורט" . הוא לא הרפה ממנהל הטלוויזיה חגי פינסקר  [11] .

shilon 17

טקסט מסמך :  16 בפברואר 1970. זהו המסמך המקורי ששלח דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר הדן במספר ציוותי הצילום הקטן שהוקצו לסיקור ותיעוד תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בדצמבר 1970 עלה המו"מ הכספי בין רשות השידור להתאחדות הכדורגל שוּב על שרטון . התאחדות הכדורגל תבעה סכום גלובאלי של  100000 (מאה אֶלֶף) ל"י לעונה עבור זכויות השידורים של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) במוצ"ש ב- "מבט ספורט" . רשות השידור סירבה לשלם את המחיר שחשבה אותו למוגזם ומופלג . היא ביקשה להמשיך במדיניות התשלומים ולנהוג כפי שנהגה לשלם בהסכם שהושג בעונת 1970 / 1969 בתיווכו של סגן שר החינוך אז אהרון ידלין. ההסכם הזה קבע, עד שלוש דקות בחינם, וכל דקה נוספת תשלום של 300 ל"י . בעונת  1970 / 1969 הוציאה רשות השידור 59000 (חמישים ותשעה אֶלֶף) ל"י עבור סיקור ענפי הספורט בישראל. הכסף שוּלַם ישירות לאגודות ולא למרכזים. יו"ר ההתאחדות יצחק זאבי ביקש לשנות את התמונה. הוא טען כנגד דן שילון ש- "מבט ספורט" בעריכתו, משדרת רק את מועדוני הצמרת בליגה , ומקרינה אך ורק קטעים ממשחקים מרתקים של קבוצות העילית, בעוד הקבוצות החלשות יותר יוצאות מקופחות. יצחק זאבי תבע תשלום גלובאלי של 100000 (מֵאָה אֶלֶף) ל"י שישולם להתאחדות ולא ישירות לקבוצות, ואילו ההתאחדות תחלק שני שליש מהכסף שווה בשווה בין 16 קבוצות הליגה הלאומית, ושליש יזרום לכיסה של ההתאחדות . הוא ביטל באחת את עיקרון הצילום של הטלוויזיה עד שלוש דקות בחינם. יוסף דגן דובר ההתאחדות הודיע כי כל הקבוצות תומכות בהסדר הכספי שמציע יו"ר ההתאחדות.

zeevi 1

טקסט תמונה : יצחק זאבי יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל ב- 1970  ו- 1971 . הוא לא ידע כיצד להתמודד עם הופעתה של הטלוויזיה הצעירה ועם תביעות השידור המקצועיות של דן שילון . (באדיבות התאחדות הכדורגל) .

דן שילון והטלוויזיה הישראלית הציבורית דחו על הסף את הצעתו של יצחק זאבי . הנהלת הטלוויזיה הודיעה כי איננה אמורה לפצות בכסף את קבוצות הכדורגל משום שהצילום והקרנתם המאוחרת של קטעי כדורגל קצרים , אינם פוגעים בהגעת האוהדים למגרשים השונים . אנשי הכספים של רשות השידור אליהו בן עמרם וישראל דורי טענו שכשם שאין משלמים לתיאטרונים עבור שידור קטעים מההצגות במהדורות "מבט" , כך אין לשלם לקבוצות הכדורגל עבור דיווח חדשותי הקצר מ- 3 דקות ב- "מבט ספורט". לדן שילון היו טענות קשות נגד ההתאחדות בתחומים אחרים של השידור. "מתקני הצילום של הטלוויזיה במגרשים הם עלובים ורעועים" , אמר, והוסיף, "הקבוצות ובעלי המגרשים מנצלים לרעה את צילומי הטלוויזיה ומציבים פרסומת מסחרית של בנקים, משקאות קלים, אופנה, סיגריות וכו'. הקבוצות מרוויחות הון תועפות מהצבת שלטי פרסומת ליד השערים נוכח מצלמות הטלוויזיה. זוהי שערורייה ממדרגה ראשונה. "מבט ספורט" של הטלוויזיה הציבורית -ממלכתית משרתת בחינם את את חברות הפרסום".

במוצ"ש – 12 בדצמבר 1970 התייחס דן שילון ב- "מבט ספורט" לסכסוך הכספי בין הטלוויזיה להתאחדות הכדורגל . בתום שידור פרק הכדורגל של הליגה בתוכנית , כשכל דמותו הכריזמטית נשקפת מהמרקע , אמר כלהלן : "…ועבור כדורגל באיכות ירודה שכזאת רוצה ההתאחדות מאתנו תשלום של 100 אלף ל"י . עוד מעט ידרשו מאתנו בטלוויזיה לכבוש גם שערים…"  [12]. יו"ר התאחדות הכדורגל יצחק זאבי הגיב : "מוטב שדן שילון יעסוק בשיפור רמתה של הטלוויזיה. אני ורבים כמוני משלמים אגרה שנתית ולא נהנים מהתוכניות. הדבר אמור גם לגבי צילומי הספורט . את ההבדל הרָב אפשר לראות במשחקים המצולמים בחו"ל. לפחות  אין מכריחים איש לבוא למגרשי הכדורגל ואף אחד לא חייב לשלם על כך. שחצנותו של דן שילון איננה במקומה וזאת מבלי להתייחס למידת הבנתו בספורט" [13].

העיתונות תמכה בעמדתם של דן שילון ורשות השידור. כך כתב העיתונאי צבי לביא בעיתון "מעריב" ב- 17 בדצמבר 1970, והעניק למאמר התמיכה שלוֹ את הכותרת, "בלי טובות" [14].

בלי טובות !

"התאחדות הכדורגל סבורה שהיא מענישה את הטלוויזיה ואת ציבור הצופים שלה בכך שהטילה איסור לצלם את משחקי הליגה הלאומית , אם רשות השידור לא תשלם לה 100 אלף דולר לעונה אחת . רשות השידור סבורה בצדק , כי זו פשיטת עוֹר , ועומדת על קיום ההסדר שהיה בתוקפו , דהיינו : שלוש הדקות הראשונות שיצולמו מכל משחק תהיינה פטורות מתשלום . על כל דקה נוספת תשולם תמורה לפי תעריף שנקבע . תשלומים אלה הסתכמו בעונה שעברה ב- 60 אלף ל"י . עכשיו תובעת ההתאחדות תמורה גם עבור שלוש הדקות הראשונות . עד כה נהנו הקבוצות משידורי הטלוויזיה . פרסומאים זריזים הציבו במגרשים שלטי פרסומות של חברות שונות ושילם לקבוצות סכומים נכבדים . את התמורה קצרו המפרסמים מפרסומת בחינם שהייתה ללקוחותיהם בטלוויזיה , אשר צלמיה לא יכלו לפסוח על השלטים . כיוון שאין פרסומת רשמית בטלוויזיה , לא היה בכוחה של רשות השידור לגבות את חלקה , כפי שנוהגות תחנות טלוויזיה אחרות בעולם . הקבוצות מצִדן כמעט לא הֵקלו על עבודת ציוותי הטלוויזיה ולא הכשירו למענם עמדות נוחות ומוגנות לצילום המשחקים . אם הוקמה פה ושם בימת עֵץ תמיד היה הקהל מסתער עליה . באִצטדיון "בלומפילד" קבעו את עמדת הצילום מול קרני השמש , והשחקנים נראים שחורים על המסך , גם אם לא השתזפו . בתור צופה טלוויזיה שהוא חובב כדורגל , אשר צריך כאחד מן הציבור לממן את הסכום שתובעת התאחדות הכדורגל , אני מאמֵץ את ידה של רשות השידור לעמוד בתוקף נגד תביעה זו . הכדורגל הישראלי שאותו מציגים לנו כל שבת איננו שווה את הכסף . רוצה התאחדות לאסוֹר את צילומי המשחקים ? שיבוּשם לה . הטלוויזיה מצידה תוכל להקדיש את "מבט ספורט" לסיקור אירועים ספורטיביים יותר , ותמורת מחיר זוֹל יותר היא יכולה להציג משחקי כדורגל משובחים של הליגה האנגלית" .

דן שילון הפסיד בסופו של דבר במערכה הכספית נגד התאחדות הכדורגל . גם מאמרי התמיכה בעיתונות לא עזרו . נחמיה בן-אברהם שידר ישיר ברדיו "קול ישראל" הממלכתי ללא תמורה במשך כשלושה עשורים את משחקי נבחרת ישראל . כשנוסדה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת תוכנית הרדיו המצליחה "שירים ושערים", הזדרזה ה- התאחדות לתבוע את נזיד העדשים שלה גם מרדיו "קול ישראל" .

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ממייסדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 התמנה למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993. הוא הבין כמו אורי פורת וטוב יותר מהרבה מנכ"לים שקדמו לוֹ כי הסימביוזה בין כל רשת טלוויזיה באשר היא וספורט הכרחית וכי הן נועדו זוֹ לזֶה . לרבות השידור הציבורי . הוא היה המנכ"ל הראשון שנענה לבקשתי להגדיל את התשלום להתאחדות הכדורגל בעונת 1994- 1993 ב- 1.100000 (מיליון ו- מאה אֶלֶף) דולר , סכום שיאפשר לנו לשָדֵר ישיר באופן מתוכנן ושיטתי בפעם הראשונה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית  22 משחקים בליגה הלאומית (שמה הקודם של ליגת העַל) במהלך אותה עונה . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ניאות לשלם להתאחדות הכדורגל סכום של 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר עבור שידור ישיר של כל משחק בליגה הלאומית (ליגת העל היום) . זה נחשב בימים ההם להוֹן עַתֵּק . התשלום המיוחד הזה עבור 22 השידורים הישירים היה בנוסף לסכום של 2.300000 (2 מיליון ו- שלוש מאות אֶלֶף) דולר ששילמנו כבר ממילא להתאחדות הכדורגל בגין החוזה הדו שנתי של 1994- 1992 שבו רכשנו את זכויות השידורים הרגילות עבור דיווחים מוקלטים של משחקי הליגה בלאומית בתוכנית "משחק השבת" ששודרה מידֵי מוצ"ש . זאת הייתה נקודת מפנה ופריצת דרך אולי הגדולה ביותר בהיסטוריה של שידורי הספורט הישירים בתעשיית הטלוויזיה בישראל , מפני שבתקופתם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בשנים 1989- 1984 , ואחריו אריה מֶקֶל בשנים 1993 – 1989 , שילמה מחלקת הספורט 10000 (עשרת אלפים) דולר תמורת שידור פרטני ומקרי של משחק כדורגל מזדמן בליגה הלאומית . מוטי קירשנבאום סייע לי לשנות את השיטה מקצה לקצה . הוא נעתר למשא נפשי בת השנים הארוכות להפוך בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה את השידורים הישירים של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל מחֲזוֹן למציאות . בשתי עונות השידורים של  1993- 1992  וְ- 1994- 1993 שילמנו להתאחדות הכדורגל 3.400000 (שלושה מיליון ו- ארבע מאות אלף) דולר . סכום עליו יכולה הייתה ההתאחדות לחלום רק לפני שני עשורים .

מוטי קירשנבאום חולל בשנתו הראשונה כמנכ"ל רשות השידור בעונת הכדורגל של 1994 – 1993 מהפכת שידורים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ששום מנכ"ל לפניו לא הצליח לעשות אותה . מחוסר כשרונם או אולי בגלל עצלותם . מוטי קירשנבאום היה למרבית הפלא והתמיהה גם יחד המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור שהבין את חשיבות הקורלציה בין גובה תשלום זכויות השידורים לכדורגל הישראלי לבין איכות ההפקה ומוצר השידור הסופי על המסך . תשלום זכויות השידורים ששילמה רשות השידור להתאחדות הכדורגל בישראל באותה "עונת הזהב" 1994 – 1993 עמד על 2.250000 (2 מיליון ומאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר בעונה ההיא , והיה מורכב מ- 1.150000 (מיליון ו- ומאה וחמישים אֶלֶף) דולר עבור תוכניות "משחק השבת" , ו- 1.100000 (מיליון ו- מאה אֶלֶף) דולר נוספים תמורת 22 שידורים ישירים . זה היה מחיר שיא והגבוה ביותר בהיסטוריית התשלומים ששילמה רשות השידור אי פעם להתאחדות הכדורגל . במקביל לתשלום זכויות השידורים אִפשֵר לי מוטי קירשנבאום לגייס ולנַצֵל בכל סוף שבוע בימי שישי ובשבתות עד תום את מאכסימום מאגר האמצעים הטכנולוגיים של הטלוויזיה הישראלית  לצורך, הפקה, צילום, וכיסוי של  39 משחקי המחזור בעונת הכדורגל הארוכה ביותר מאז ומעולם בישראל. יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (בשנים 2000 – 1993) הסכים ותמך במדיניות שידורי הכדורגל החדשה של המנכ"ל שלוֹ, אבל ללא ספק מוטי קירשנבאום היה הרוח החיה.

התוכנית "משחק השבת" בעונת הכדורגל 1994 – 1993 , הפכה לראשונה מאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 , למִסְמַך עיתונאי דוקומנטארי שַלֵם ששודר בהצלחה גדולה מידֵי מוצ"ש בשמונה בערב . זה התבטא ברייטינג התוכנית . "משחק השבת" גרפה רייטינג מדהים בכל שבת שנע סביב % 40 . במשחק המכריע של "עונת הזהב" ההיא בו הביסה האלופה מכבי חיפה עם אייל ברקוביץ' וראובן עטר באצטדיון קריית אליעזר בשבת – 26 בפברואר 1994 את קבוצת מכבי ת"א בתוצאה 5 : 0 האמיר הרייטינג ל- % 45 . בשבת – 2 באפריל 1994 ניצחה מכבי חיפה במגרשה את בית"ר ירושלים 5 : 1 ושיא הצפייה נשבר . הרייטינג נסק ל – % 47 . שידורי הכדורגל הישירים והתוכנית "משחק השבת" במוצ"ש הפכו בעונת 1994 – 1993 לספינות הדֶגֶל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות המנכ"ל מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . קשה להאמין שאותו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום נתן לי לגעת בשמיים ואח"כ הטביע את ספינות הדֶגֶל האלה במו ידיו ב- 17 במאי 1994 .כל 273 המשחקים ש- שוחקו בליגה הלאומית וכל 786 השערים שהובקעו במשך 39 שבתות וסופי שבוע בעונת הכדורגל 1994 – 1993 צולמו עד לאחרון שבהם ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והובאו לשידור ב- "משחק השבת". הישג הפקתי ועיתונאי שרק יכולתי לחלום עליו בתקופת יוסף בר-אל לפני בואו של מוטי קירשנבאום .

דן שילון בהיותו מנהל מחלקת הספורט הראשון הגה את חלום הסיקור העיתונאי הגדול של הליגה הלאומית בכדורגל כבר בעונת המשחקים של 1970- 1969 . אני הגשמתי אותו רבע מאה שנים אחריו . הוא פרש את חלומו ב- 1969 בפני מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג , מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , והבוס הישיר שלוֹ מנהל חטיבת החדשות יורם רונן . דסק הספורט למרות ייחודו הרב בטלוויזיה היה תמיד תחת פיקוד של מנהל החדשות . דן שילון מעולם לא הצליח למַמֵש את החלום . לא היה לו שֶמֶץ של סיכוי כפי שהוסבר בתחילת פרק זה . קשיי הפקה וביורוקרטיה מבית וקשיי המו"מ הכספי עם אנשי התאחדות הכדורגל ובראשה היו"ר יוסף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר ז"ל (חבר קיבוץ גבעת חיים) ואח"כ גם היו"ר זאב בר-סבר וגם חלק מהיו"רים של המועדונים מנעו את סיקור הטלוויזיה המבוקש. דן שילון לא העריך נכונה בהתחלה את מורכבות קשיי ההפקה בתוך הטלוויזיה עצמה שהייתה בראשית חיתוליה . מהר מאוד הוברר שלא רק שהפקת השידורים בשבתות (מועד משחקי הכדורגל) מסובכת טכנית וביורוקרטית , אלא שידורי הכדורגל עצמם אינם במקום הראשון בסדרי העדיפויות של מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא שמואל אלמוג . וגם לא בראש מעייניהם של פרנסי הכדורגל , אלא תמורת ממון . דן שילון היה עיתונאי ולא סוחר . מפני שהכול היה ראשוני , חדש ולא מוכר , ולא היה לוֹ ממי ללמוד הוא לא קרא נכון בתחילה את מחשבותיהם ולהיטותם של אנשי הכדורגל להתעשר בכל מחיר משידורי הטלוויזיה .

המסמך שכתב  דן שילון ב- 15 באוקטובר 1969 לבוסים שלו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג , למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן  [15] , מצביע על הסימביוזה המורכבת אך הבלתי נמנעת בין קבוצות הכדורגל לבין הטלוויזיה הציבורית רבת העוצמה שזה אך נולדה במדינת ישראל . קושי נוסף בתוך יחסי הגומלין האלה היה מהות היחסים בין קבוצות הליגה הלאומית לבין התאחדות הכדורגל , והבהרת מקור הסמכות של התאחדות הכדורגל כארגון גג לייצֵג את הקבוצות ולנהל בשמן את המו"מ הכספי עם גוף התקשורת החזק ביותר במדינה . המועדונים וההתאחדות רצו כסף רָב תמורת זיכיון השידורים . רשות השידור הסכימה לשלם אך ביקשה לעשות זאת כפי יכולתה , מעט .

ב- 8 ביולי 1971 נפל דבר בכדורגל הישראלי . שחקן מכבי רמת עמידר משה רוזנר גילה לכתב העיתון "חדשות הספורט" אליעזר מעוז ידיעה סנסציונית . שמונה ממשחקי קבוצתו נמכרו למהמרי טוֹטוֹ . הכדורגל הישראלי תאב הממון היה מושחת מיסודו . היה טמון בו פוטנציאל כספי גדול וכרגיל מאחורי הממון הרָב הסתתר הפשע . היועץ המשפטי של התאחדות הכדורגל עו"ד צבי יפה המליץ על הקמת וועדת חקירה פנימית , אך הנֶמֶק והריקבון היו כה גדולים עד שהתגלגלו לפתחה של המשטרה ומשם אל ממשלת ישראל . הממשלה הורתה על הקמת וועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט ד"ר משה עציוני וחבריה היו יצחק זיו-אב ומשה בן-זאב .

etzioni 1

טקסט תמונה : השופט העליון ד"ר משה עציוני , יו"ר הוועדה הממלכתית שבדקה בקיץ 1971 את חוליו של הכדורגל הישראלי הנגוע בשחיתות . (באדיבות ההתאחדות לכדורגל) .

הגילוי האמיץ של משה רוזנר שהיה באותה העֵת שחקן בתקופת הסגר והחשיפה העיתונאית של אליעזר מעוז הדהימו את הציבור כולו שסבר תחילה כי השמועות על מעשי שחיתות בכדורגל הישראלי מוגזמות . מנהל חטיבת החדשות דן שילון בקדנציה הראשונה שלוֹ ומחליפו במחלקת הספורט אלכס גלעדי נרתמו למשימה העיתונאית של חשיפת השחיתות בכדורגל הישראלי . חשיפת השחיתות בכדורגל הישראלי הפך ל- Issue מרכזי במהדורות "מבט" .

etzioni 2

טקסט תמונה : יולי 1971. אולפן החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. המגישים חיים יבין ושרי רז מפרסמים לציבור במהדורת "מבט" את דו"ח וועדת השופט העליון ד"ר משה עציוני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הוועדה הגישה את ממצאיה לשר החינוך והתרבות יגאל אלון . יגאל אלון קרא לעסקני ההתאחדות להתפטר. בריאיון לעורך "מבט ספורט" אלכס גלעדי אמר יגאל אלון כלהלן : "בין מה שהיה עד כה לבין מה שיהיה בשטח, כל דמיון הוא מקרי בהחלט. עוד השנה ייכנס סדר חדש בשדה הכדורגל הישראלי". ב- 31 באוקטובר 1971 נבחרה הנהלה חדשה להתאחדות בראשותו של היו"ר זאב בר-סבר. משחקי הליגה הלאומית חודשו רק ב- 27 בנובמבר 1971.

zeev bar sever

טקסט תמונה : זהו זאב בר- סבר שהתמנה ליו"ר התאחדות הכדורגל בישראל ב- 31 באוקטובר 1971 במקומו של יצחק זאבי בעקבות המלצותיה של וועדת החקירה הממלכתית בראשותו של השופט העליון ד"ר משה עציוני . (באדיבות ההתאחדות לכדורגל)  .

אף על פי כן היו לכדורגל הישראלי הצלחות בינלאומיות הרבה הודות למאמן הכדורגל עמנואל שפר. עמנואל שפר הצעיד את נבחרת ישראל לעבר טורניר גמר גביע העולם של מכסיקו 1970 . ישראל הפסידה במשחק הראשון נגד אורוגוואי 2 : 0 , אך סיימה את שני משחקיה הבאים בתיקו , 0 : 0 נגד איטליה ו- 1 : 1 נגד שוודיה . זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה עד כה שישראל הצליחה להעפיל לטורניר גמר גביע העולם בכדורגל (Mundial) במשך 84 שנות קיומו מאז החלו המשחקים באורוגוואי ב- 1930 . בחודש מאי 1971 הוליכו עמנואל שפר וסגנו אמציה לבקוביץ' את נבחרת הנוער של ישראל בכדורגל לזכייה  באליפות אסיה לנוער שנערכה בטוקיו יפן . נבחרת הנוער ניצחה את דרום קוריאה 1 : 0 משער של שלום שוורץ . לא הכל היה רקוב בממלכת הכדורגל של ישראל . דן שילון ואלכס גלעדי לא שלחו צוות שלהם לסקר את הטורניר בטוקיו אך קיבלו חלק מ- Highlights של משחקי נבחרת ישראל מרשת הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK שצילמה את המשחקים . ב- 1971 זה היה הישג הפקה מרהיב .

shefer

טקסט תמונה :  5 במאי 1971 . אִצטדיון הכדורגל בטוקיו . נבחרת הנוער של ישראל בכדורגל תחת הדרכתם של עמנואל שפר ועוזרו אמציה לבקוביץ' זכתה לפני דקות ספורות באליפות אסיה בכדורגל לאחר שגברה על דרום קוריאה  1 : 0 . מימין בשורה הראשונה היושבת זהו השוער אריה בז'ראנו מהפועל ת"א . יושבים בשורה השנייה : שני מימין עוזר המאמן אמציה לבקוביץ' , המאמן הוותיק ג'רי בית הלוי , המאמן עמנואל שפר (עם הגביע) . שורת העומדים : שלישי מימין עיתונאי הספורט הוותיק משה לרר , חמישי מימין רפי אליהו מהפועל באר שבע , שביעי מימין גדעון "גידי" דמתי משמשון ת"א . (באדיבות רוני דרור הארכיונאי של ההתאחדות לכדורגל) .

[1]  מקור : הספר "SPORTS REPORT" , שנכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 וה- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay) .

[2]  מקור : הספר , "SPORTS REPORT" , נכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay)

[3]  מקור : הספר , "SPORTS REPORT" , נכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay)

[4]  מקור : הספר , "SPORTS REPORT" , נכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay)

[5]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 6 במאי 1968 להתאחדות הכדורגל המבקש מאנשיה להפסיק להפריע ולהציק לציוותי הטלוויזיה העוסקים בתיעוד משחקי הליגה הלאומית בכדורגל לצורך שידורם ב- "מבט ספורט" (למרות היעדר הסכם כספי בינתיים בין שני הגופים הציבוריים האלה –  רשות השידור והתאחדות הכדורגל .

[6]  ראה נספח : מכתבו של אליהו בן-עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור למנכ"ל רשות השידור , מ- 19 בספטמבר 1969 , המצביע על הצעת המחירים הראשונה של התאחדות הכדורגל לרשות השידור כדי לכונן הסכם שידורים בין שני הגופים הציבוריים .

[7]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מנהל מחלקת הספורט למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג מ- 15 באוקטובר 1969 המסביר את הצעתו של יו"ר מכבי נתניה ראובן פריזנר להסכם שידורים ישיר בין קבוצות הכדורגל לבין רשות השידור ללא תיווך התאחדות הכדורגל .

[8]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 27 באוקטובר 1969 לאליהו בן-עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור , המציע הסדר כספי חדש בין הטלוויזיה הישראלית לבין קבוצות הכדורגל בליגה הלאומית בכדורגל .

[9]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 11 בינואר 1970 למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר המתלונן על קשיי הפקת וצילום התוכנית "מבט ספורט" .

[10]  ראה נספח : ראה מכתבו של דן שילון מ-  23  בינואר 1970 למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר המתלונן שוב על הקושי בהפקת "מבט ספורט" .

[11]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 16 בפברואר 1970 לחגי פינסקר המבקש ממנו שוב לתגבר את מערך הצילום של תוכניות הספורט, "מבט ספורט" ו- "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר".

[12]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות"  מ-  14 בדצמבר 1970 .

[13]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות"  מ- 14 בדצמבר 1970 .

[14]  ראה נספח : עיתון "מעריב"  מ- 17 בדצמבר 1970 .

[15]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 15 באוקטובר 1969 למנכ"ל רשות השידור , מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ז"ל , ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן ז"ל , הקורא להיערך לקראת הסכם שידור של משחקי הכדורגל בליגה הלאומית בכדורגל , הסכם שבו יהיה על הטלוויזיה הישראלית לשלם תמורת  זכויות שידורים .

5. הימים הם , ורוח התקופה היא (5).

פגשתי את המיועד למנכ"ל רשות השידור  אורי פורת לראשונה בחיי עֶרֶב התפנית הגדולה בחייו בלוֹבִּי של מלון "הילטון" בירושלים ביום ראשון – 4 במרס 1984 בשתיים וחצי בצהריים . זה היה כחודש לפני מינויו הוודאי למשרה הרמה של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשותו של יצחק שמיר . לא ידעתי כל כך איך לזהות אותו . מעולם לא ראיתיו פנים אל פנים . זכרתי את דמותו של מנכ"ל רשות השידור המיועד באחת מהתמונות שהביאו למסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכתב עמוס כרמלי ז"ל הצלם ברטו אלדג'ם , ואיש הקול אלי גל אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ממבצר הבּוּפוֹר בימיה הראשונים של מלחמת לבנון הראשונה ביוני 1982 . התמונות ההן נחקקו בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי של כולנו . על מבצר הבּוּפוֹר לאחר כיבושו ע"י סיירת "גולני" , נראה אורי פורת יועץ התקשורת הקרוב של מנחם בגין תומך את זרועו של ראש הממשלה המבקר בזירת המלחמה . זה היה בבוקר שלאחר הקרב הלֵילִי העקוב מדם בין סיירת גולני לבין מרצחיו של יאסר עראפאת בו איבדה הסיירת שישה מטובי לוחמיה . לידם ניצב שַר הביטחון אָרִיק שָרוֹן שטרם ידע על האובדן הנורא , ודיווח לראש ממשלתו כי בקרב על כיבוש הבּוּפוֹר לא היו כלל אַבֵדוֹת לצה"ל . ראש הממשלה התעניין לדעת מול המצלמה והמיקרופון של ערוץ הטלוויזיה הציבורי ושאל את שר הביטחון האם האויב החזיק בידיו , "מכונות ירייה…?" (מונח צבאי שאבד עליו הכלח) . המיקרופון של המקליט אֵלִי גַל קלט את השאלה והנציח את מנחם בגין משתמש במונח צבאי ארכאי ישן נושן מימי מלחמת העצמאות . מן ההיבט התקשורתי זה היה פגם אנכרוניסטי . אנכרוניזם יוצר תלישות וראש הממשלה ממילא כבר לא היה במיטבו . הוא לפתע נראה עייף וזקן כמו המונח העתיק , "מכונות ירייה" , שטבע רק לפני דקות . מכונות הירייה הפכו זה עידן ועידנים למקלעים . ראש הממשלה לא הכיר את המונח הזה .

carmeli 1 טקסט תמונה : יוני 1982 . מלחמת לבנון הראשונה. מבצר הבופור. אורי פורת (ראשון מימין) עיתונאי מצטיין וראשון במעלה במשך שנים רבות ב- "ידיעות אחרונות", הפך ב- 1981 ליועץ התקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין . אורי פורת היה יועץ נאמן ומקורב מאוד למנחם בגין וליווה אותו לכל מקום ואתר . בתמונה נראה אורי פורת עם ראש הממשלה מנחם בגין ושַר הביטחון אריאל שרון מסיירים בזירת המלחמה במבצר הבופור בלבנון ביום שלישי – 7 ביוני 1982 לאחר מלחמה עקובה מדם בין סיירת "גולני" בפיקודו של גוני הרניק לבין פלוגת מחבלים של יאסר עראפאת. בקרב הקשה נהרגו שישה מלוחמי הסיירת בהם מפקדם גוני הרניק הי"ד . בעת הסיור של ראש הממשלה ושר הביטחון  על היעד המבוצר טרם נודע כי שישה מלוחמי הסיירת נהרגו בקרב. במרכז התמונה נראה כתב הטלוויזיה עמוס כרמלי ז"ל . איש הקול החבוש באוזניות ואוחז במיקרופון (שני משמאל) הוא אֵלִי גַל. (התמונה באדיבות עמוס כרמלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי פורת ז"ל היה שנים רבות עיתונאי בולט "בידיעות אחרונות", ושימש אח"כ יועץ תקשורת נאמן של ראש הממשלה מנחם בגין . עכשיו גמל לו ראש הממשלה החדש יצחק שמיר מחליפו של מנחם בגין בפרס הראוי והציב אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. קבענו להיפגש לשיחת היכרות בלובי של מלון "הילטון" (Hilton) בירושלים . מעולם לא ראיתיו קודם לכן וגם לא שוחחתי עמו בטלפון. חששתי מפדיחה שלא אזהה אותו . מכר משותף של שנינו מר אלי בואנוס (היה בזמנו איש הטלוויזיה הישראלית  הציבורית וחבר מרכז הליכוד) זיהה לי אותו והכיר בינינו והסתלק מהמקום. שתינו קפה בצוותא. פרשתי לפניו את המורכבות והמסובכות של מִשנַת שידורי הספורט (שלי) בתוככי גוף שידור ציבורי ואת מינימום העלויות הכספיות הנדרשות לנווט את שידורי הספורט שלנו בארץ ובעולם. רוב השיחה אני דיברתי, כשהוא מאזין ומצית סיגריה מסיגריה (כמעט). לפני שנפרדנו הוא שאל אותי, "תגיד לי יואש, בשביל מה אני צריך את זה ? את כל רשות השידור הזאת ? רק צרות אני שומע ממך!". השבתי לוֹ, "אורי, כשייתמו שנות שירותך כמנכ"ל רשות השידור בעוד חמש שנים, היכן שהוא באפריל 1989, לא תרצה להיפרד. אתה תבקש מראש הממשלה להאריך לך את הקדנציה בעוד חמש שנים". נפרדנו בלחיצת יד. אהבתי אותו מהרגע הראשון. לא בגלל חיבתו המופלגת לספורט. היה טמון בו קֶסֶם אישי כובש. אורי פורת שינה את מפת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית ואת אמצעי השידור המוקצים להם מקצה לקצה . לא ניתן להשוות מנקודת מבטי את איכות שידורי הספורט בתקופתו של אורי פורת כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984, לבין אלו ששודרו בעידן טומי לפיד 1984 – 1979. אורי פורת העניק לי תנופה אדירה ובאמת שידורי הספורט פרצו בסערה קדימה ולא רק הם. אורי פורת מסר את רשות השידור למנכ"ל הבא אחריו (אריה מֶקֶל) במצב טוב יותר מזה שקיבל אותה מקודמו. הוא חולל את "מהפכת רוּן ארלדג' הראשונה בשידורי הספורט בטלוויזיה". זה היה הישג גדול וחשוב. מוטי קירשנבאום חולל במובן מסוים את "מהפכת רוּן אָרְלֶדְג' השנייה", למרות שהפסיד את זכויות הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994.

6. הימים הם, ורוח התקופה היא. (6).

אורי פורת העניק לי בימיו הראשונים כמנכ"ל רשות השידור מָסָה ענקית של אמצעי שידור והפקה, עליהם יכולתי רק לחלום בעידן יוסף בר-אל שלוש שנים קודם לכן. בעונת הכדורגל 1994 – 1993 הגיעה הפינה "רגע של מחלוקת" לשיאים חדשים הודות לעושר טכנולוגי חסר תקדים בתולדות צילומי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.  במקום ארבע מצלמות (חמש מצלמות במקרה הטוב) בהן כיסינו את משחק הכדורגל המרכזי בשבתות עד לבואו של מוטי קירשנבאום, השתמשנו עכשיו בצורה שיטתית בעֶשֶר מצלמות, שמונה מהן מצלמות גדולות ושתיים מצלמות "אצבע" , לרבות חמישה ולפעמים שישה הילוכים חוזרים מזוויות שונות שהותקנו בניידת השידור הגדולה שלנו "וֶורֶד". תוספת כה נכבדה של חמֵש – שֵש מצלמות ומכשירי הקלטה נפרדים שינתה את התמונה והתוצאה הסופית המתקבלת על המסך מקצה לקצה. יכולנו לייחד ולהציב מצלמה מיוחדת שעקבה ברצף ב- Close up אך ורק אחרי מהלך הכדור. המצלמה הזאת שהייתה Isolated ומחוברת למכשיר הקלטה נפרד לכדה את כל העבירות האדומות והצהובות. היו מופקדים עליה טובי צלמי התקריבים שלנו, ובראשם חיים פודגור, מוני שם טוב, ושמוליק ברעם. המצלמה התחתונה שהוצבה על כַּר הַדֶשֶא נקראה בפינו, "מצלמה מספר שלוש". היא הפכה חיש מהר לאויבת פורעי החוק במגרש.

המצלמה הזאת הצליחה להתקרב אל השחקנים ואל פרצופם בתנאי תאורה טובים ובשל העדשה הענקית המותקנת עליה עד כדי כך , שהיה ביכולתה להעניק למומחי "קוראי השפתיים" את היכולת לקרוא את קללות השחקנים . המצלמות הגבוהות שהוצבו על קווי ה- 16 מ' של רחבות השערים חשפו את הנבדלים ללא כל מאמץ . את רגעי השיא במשחקים לרבות השערים שהובקעו , ניתן היה להראות לפחות מחמש זוויות צילום שונות . בימים ההם זה היה חידוש מפליג . האימפקט היה עצום וגם היינו בלעדיים . התוכנית "משחק השבת" ובתוכה הפינה "רגע של מחלוקת" קיבלו תפנית חדשה לחלוטין . בפעם הראשונה נקטתי בשידורי ה- Promo (קידום) של מחלקת הספורט בטקסט סטקאטו פעיל ואגרסיבי . כתבתי צ'ק לצופים בו הבטחתי להם , " (…) את כל השערים , כל הרגעים הגדולים , כל הכרטיסים האדומים (…) רק "במשחק השבת" (…) רק בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1" . לצֶ'ק הזה היה כיסוי .

בערב שבת – 18 במרס 1994 בשיאה של עונת הזהב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , יממה לפני השידור הישיר של משחק העונה ה- 3 בין מכבי חיפה למכבי ת"א על תואר האליפות , שיבצה מחלקת ההגשה והרצף בראשותה של יפה מישורי שלושה שידורי פרומו רצופים בתחום זמן של שלוש שעות בין שמונה בעֶרֶב לאחת עשרה בלילה . שידורי הפרומו האלה היו בעצם כתבות קידום מיוחדות שהכינו שני אנשי מחלקת הספורט יגאל שמעוני ויוני קנלר על פי הנחייתי . אורכה של כל כתבת פרומו כזאת באותו לֵיל שִישִי עמד על דקה אחת וארבעים שניות . הן היו אמורות למקד את תשומת ליבו של הציבור בשידור הישיר של משחק העונה החשוב למחרת . שלוש כתבות הפּרוֹמוֹ המרהיבות והתוססות האלה הֵישִירוּ מבט אל צופי הטלוויזיה משלוש זָוִויוֹת שונות , אך הקו המנחה היה משותף והמֶסֶר היה אחיד . כתבת הפרומו קידמה את השידור באמצעות טקסט של הקריין דן עופרי (קריין חדשות במקצועו ברדיו "קול ישראל") , משולב בקִטעי שידור אותנטיים ודרמטיים של השַדָּר מאיר איינשטיין , בהם תיאר את מהלכים שהניבו שערים בשני משחקי העונה הקודמים בין שתי הקבוצות . כל שידור פרומו כזה הסתיים בהכרזה בוטחת של המפרסם במִקְצַב קריינות בוטח בסגנון סְטָאקאטוֹ ,עם הפסקות קצובות והדגשים בין המילים , "…שידור הישיר…משחק העונה השלישי מכבי חיפה – מכבי ת"א …שֵש בערב…רק בטלוויזיה הישראלית הציבורית…רק בערוץ הראשון…!" . זה נשמע ארוגנטי אבל זו הייתה האמת . הכדורגל היה רכוש שידור בלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רשת הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל הייתה צריכה להיות גאה על כך שהיא מחזיקה ומטפחת בהצלחה נכס שידור פופולרי כבר בן 25 (עשרים וחמש) שנה ברציפות .

מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה נסער והרים לי בבהלה באותו עֶרֶב טלפון מביתו במכמורת לביתי בירושלים. הוא היה ממש נרעש לאחר שידור הפרומו השני וטען שזאת ממש הגזמה. "יואש , זה Over Doing, זה יותר מידי, ועוד בעֶרֶב שישי", הוסיף. הוא לא ידע שבעוד כמה דקות ירוץ באוויר הפרומו השלישי (מנהלת מחלקת הרצף נענתה לבקשתי לצרף פרומו שלישי). אני לא סברתי כך. "אינני חושב וסבור כמוך אך אתה הוא העורך הראשי שלי, אתה יכול להתקשר ליפה מישורי ולחתוך אותי אם אתה רוצה", עניתי לוֹ . זה נכון ששידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 העיבו בעֵת ההיא על הישגים חשובים אחרים בשידור הציבורי. שלושת שידורי הפרומו הראוותניים בני 100 שניות כל אחד שנעשו היטב רק הֶעֶצימו את חווית שידורי הכדורגל ויצרו אולי בטעות תמונה מעוותת כאילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא ערוץ ספורט. למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה רק במה להתגאות. הוא ניצב בראש פירמידת התקשורת במדינת ישראל גם הודות להצטיינות תוכניות הספורט שלו בערוץ הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לצערי לא לזמן רב . מוטי קירשנבאום העניק לי בקיץ 1993 ממון כדי לרכוש את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי , נתן לי מצלמות וטכנולוגיה בכמות עליה רק יכולתי לחלום בעידן יוסף בר-אל (מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1993 – 1990), וזמן מסך, ואִפְשֵר לי בכך לייצר סטנדרט הפקה וצילום ברמה גבוהה וגם לחדד את המוסף הפופולרי "רגע של מחלוקת".

הצלחת הפינה "רגע של מחלוקת" בעונת 1994 – 1993 ויכולתה לפתור תעלומות שיפוט בשל עוֹשֶר מצלמותיה (היחסי) , הביאה אותי להציע להתאחדות הכדורגל את סיוע המצלמות שלנו לפתרון אירועים שנויים במחלוקת, ובעיקר כשמדובר ב- "עבירות מוּסַר" שנעלמו מעיני השופטים. כיניתי אותן מעשים פליליים משום שבינן לבין ספורט הכדורגל לא היה שום מכנה משותף . נסמכתי ביזמתי זאת על שיתוף פעולה פרטני שנעשה כבר ב- 1981 בין רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ZDF והתאחדות הכדורגל הגֶרְמָנִית, ובעקבות רעיון שקרם עור וגידים בשנות ה- 80 של מועצת ליגת ה- NFL להפוך כשיטה את המצלמות של רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות (בשל כמות המצלמות בניידות השידור ועושר זוויות הצילום) למצלמות שופטות בשעה שהן מכסות את משחקי הפוטבול בשתי הליגות הבכירות AFC ו- NFC. הנהלת ה- NFL החליטה להתיר לשופטי המשחקים להפסיק את המשחק כדי להתבונן בראיות ה- Video המצולמות ולהשתמש בהן על מנת להוציא את הצדק לאור ולוודא את נכונות השיפוט. ה- NFL הייתה הוועדה המארגנת הראשונה בהיסטוריה של הספורט העולמי שאימצה את מצלמות הטלוויזיה וקיבלה את תצלומיהן כהוכחה שיפוטית. חידוש דרמטי והחלטה היסטורית מרחיקת לכת וחסרת תקדים שלא היה לה אח ורֵע , וקיבלה אישור ב- 13 במארס 1986 . זה היה הישג עצוּם וכַּבִּיר בו הכירה הנהלת ה- NFL  בעונת 1987- 1986 במופת הצילום והשידור המתמשך של חטיבות הספורט של ABC , NBC ו- CBS. ההחלטה להשתמש במצלמות המשדרות ישיר את המשחקים לעשרות מיליוני צופים כמערכת שיפוטית (המקובלת על הקבוצות ובמקביל גם על צופי הטלוויזיה בארה"ב) היוותה הצדעת כבוד ואות הערכה עיתונאי יוצא דופן לאנשי הספורט של שלוֹש רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב ובראשם גאון הטלוויזיה רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge), נשיא חטיבות הספורט והחדשות המצליחות של רשת הטלוויזיה ABC. רוּן אָרְלֶדְג' היה ראשית דבר עיתונאי לוחם ואמיץ. זאת הייתה מורשתו.

nfl

טקסט מסמך :  13 במארס 1986. ידיעה סנסציונית מופיעה ומתפרסמת בעיתון האירופי , "INTERNATIONAL  HERALD  TRIBUNE" , ואשר מבשרת על החלטת מועצת ה- NFL  האמריקני בראשות הקומישינר של ה- NFL פיט רוזל (Pete Rozelle) להפוך את מצלמות הטלוויזיה של הרשתות הגדולות ABC , CBS , ו- NBC המכסות את משחקי הפוטבול בארה"ב ל- "מצלמות שופטות". (באדיבות העיתון "הראלד טריביון").

פיט רוזל הקדים את זמנו . אפילו ה- FIFA החליטה באיחור של שנות דור כי מצלמות הטלוויזיה המסקרות את תחרויות המונדיאלים ואליפויות אירופה בכדורגל יהפכו גם הן בעת הצורך ל- "מצלמות שופטות" . מצלמות עזר לשופטי המשחקים ברגעים של מחלוקות שיפוט . השיפור הטכנולוגי הטלוויזיוני רב העוצמה ב- 30 השנה האחרונות, ריבוי המצלמות, והפיכת כל מצלמה בניידת השידור ל- Isolated Camera המחוברת ל- VTR נפרד, מעניקים לצופים בביתם זוויות ראייה משופרות וטובות הרבה יותר מזווית הראייה הבודדת של השופט המרכזי ועוד שתי זוויות ראייה של שני הקוונים . שלושת השופטים רואים את האירועים מגובה כר הדשא . צופי הטלוויזיה בעולם ובארץ רואים מהכורסא בסלון בבתיהם את אותם האירועים בהילוכים חוזרים איטיים מזוויות צילום שונות. שם בבית מיטיבים לראות טוב יותר מהשופטים על כר הדשא את האירועים השנויים במחלוקת ואשר שווים עוד התבוננות ושיקול דעת נוסף אך אינם מוענקים לפי שעה לשופטים . ב- 11 באפריל 1981 התרחש אירוע חמור במשחק כדורגל בבונדס ליגה הגרמנית בין קבוצות הָמְבּוּרְג ושָאלְקֶה 04 שהסעיר את כל גרמניה. שחקנה גְדל הגוּף של הָמְבּוּרְג הוֹרְסְט רוּבֶּש תקף את שומרו האישי במשחק תּומַאס זִיבַּארְט במכת מַרְפֵּק אדירה לסַרְעֶפֶת. השחקן הנפגע התמוטט על כר הדשא. התקיפה הפלילית נעלמה מעיניו של השופט הוֹרְסְט יוּסְט אך לא מהמצלמה של רשת הטלוויזיה הממלכתית ZDF שתיעדה מקרוב את האֵירוּע המֵביש בהילוך איטי. ZDF שידרה את הקטע האָלִים הזה בתוכנית הספורט שלה עוד באותו עֶרֶב , וכל גרמניה רעשה וגעשה. הוֹרְסְט רוּבֶּש יצא נָבָל והשופט סוּמָא וגם טיפּש . לעבירת המוּסַר של הוֹרְסְט רוּבֶּש לא היה דבר עם רוח הספורט. הוא תקף בפראות רבה את יריבו (הבלתי מוכן ומוגן) במסווה של משחק כדורגל . זאת הייתה עבירה פלילית לכל דבר. זה היה פשע. למחרת השתמשה התאחדות הכדורגל הגרמנית בצילומי ZDF כעדות מרשיעה, והרחיקה את העבריין ממגרשי הכדורגל לשלושה חודשים . את קטע הוִוידֵיאוֹ החשוב הזה סיפק לי ידיד וקולגה אוֹסְקָר ווָארְק (Oskar Wark) המנוח מנהל מחלקת הספורט של רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית – ממלכתית ZDF במיינץ.

זו עֵת פרידה מידיד אמת עמוס כרמלי ז"ל. הוא היה שותף פעיל לכל התהליכים והחוויות הטלוויזיוניות המובאות על קצה המזלג בפוסט הנוכחי. אילו היה יכול, היה מספר לכם את מאורעות השנים ההן ורוח התקופה ההיא טוב ממני.

סוף הפוסט מס' 398. הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום שני – 9 ביוני 2014. 

 

 

 

 


תגובות

פוסט מס' 398. עמוס כרמלי ז"ל 2014 – 1937. הימים ההם, ורוח התקופה ההיא. פוסט מס' 398. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 9 ביוני 2014. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>