פוסט מס' 397. 1. היסטוריה של מאבקי כוח וועדיים בתוככי השידור הטלוויזיוני הציבורי. 2. נימוקים לבחירת תוכן שידור טלוויזיוני בימי בראשית של השידור הציבורי. 3. האם ניתן לחלוק אחריות ? פוסט מס' 397. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 7 ביוני 2014.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

———————————————————————-

פוסט חדש מס' 397 : הועלה לאוויר בשבת – 7 ביוני 2014.

———————————————————————————-

1. היסטוריה של מאבקי כוח ועדיים בתוככי השידור הטלוויזיוני הציבורי. 2. נימוקים לבחירת תוכן שידור טלוויזיוני בימי בראשית של השידור הציבורי. 3. האם ניתן לחלוק אחריות ? פוסט מס' 397. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מפסגת השידור הציבורי מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : וועד ההנדסה של ערוץ 1 בעשור השני של שנות האלפיים.

היה ברור כבר מההתחלה כי יו"ר וועד ההנדסה של ערוץ 1 מר משה שגב מפזר איומי סרק בקרב הציבור כי מונדיאל ברזיל 2014 לא ישודר נוכח איומי ממשלת ישראל לסגור את רשות השידור במתכונתה הנוכחית ולשלוח 2000 עובדים הביתה . ערוץ 1 מחזיק כיודע בזכויות השידורים של המפעל בגובה של 5.450000 (חמישה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) . מגוחך שמשה שגב מי שמתיימר להיות מנהיג פועלים מאיים באקדח ללא מחסנית . משה שגב הוא טכנאי שנבחר ע"י עובדי ההנדסה להתייצב בראש הוועד ולייצג את האינטרסים שלהם . וועד ההנדסה הוא אחד משלושה בתוככי ערוץ 1 המייצג רק את הטכנאים (קיימים עוד וועד עובדי עיתונות – הפקה ו- וועד עובדי הדירוג המשולב) , ואשר מקיים קשר הדוק ויחסים סימביוטיים מימים ימימה מאז 1970 ועד עצם היום הזה עם הסתדרות העובדים הכללית . גם יו"ר ההסתדרות החדש מר אבי ניסנקורן (החליף את מר עופר עיני) מגלה כלפיהם אהדה רבה . בהיות הטכנאים ממונים על השלטר של הטלוויזיה הם צברו במשך השנים הרבות כוח רב הרבה מעבר למידותיהם והפכו למיליטנטיים . אני זוכר ומעריך גם היום את מרבית עובדי ההנדסה בערוץ 1 אולם לחלוטין לא מיישר קו עם הסכמי העבודה (חלקם מעוותים לחלוטין ובלתי מקובלים) שחתמו עמם הנהלות רשות לדורותיהן בעתות משבר .

מתוך שורות ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קמו טכנאים ומהנדסי טלוויזיה מוכשרים ודגולים בתחומי ה- Video וה- Audio. די אם אשלוף מהזיכרון ואציין כמה מהם (לא לפי האלף בית וגם לא לפי סדר החשיבות) : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, אבנר מריומה, שמואל כהן, אלכס פלדמן, מיכה לויירר, עקיבא מלמד, אלי קרייתי, ישי פרנקל, מוטי גיא, אריה מולצ'ינובסקי, זיגי זיגל, פסיה לפלר, ארנון וועדיה, עמירם גולדשמידט, אריה קולקר, אלכס לבריק, אמירן בכורי, אריק ברכה, עזרא שקורי, שמעיה חסון, משה כהן, איציק כהן, אמנון אלטשולר, עמוס בינקין, אריק ברכה, דובל'ה גולדשטיין, מנחם וולף , יוסף "בניו" בן יצחק, יחזקאל גרופר, אליעזר הנדלמן, צביקה בירנבלום, יעקב זכאי, מאיר חיימי, וויקו טייב, יעקב ינאי, איתן להב, עוזי לוי, יוסי מוסן, נוח מסיל, רוני מתתיהו, דוד עוליאל, אילן פאעל, שמוליק פוקס, חגי פיזם, יצחק קמחי, שמעון קוגן, שמואל שוורץ, אבי שמידט, יורם שירזילי, שמואל אטינגר, שני הבני דודים הזכורים לטוב אלי בבא ועוד אלי בבא, דני בכר, אלי גל, אלכסנדר הרש, פאול ווייסמן, חיים זליקוב, יוסי כהן, מוטי לוי, שמעון נחמה, שלום נתנאל, רני פז, רוני קלדרון, אלי קובו ז"ל, יוסי מנקו, ורבים אחרים שיסלחו לי מפאת השכחה כי שמם איננו מוזכר כאן. הטכנאים האלה הם בלתי נשכחים עבורי מפני שנשאו עמי לאורך שנים רבות וארוכות את "אֲרוֹן אֲדוֹנָי" בכל קרבות השידור בארץ וגם בעולם. אין זה דבר של מה בכך.

וועדי ההנדסה מאז הימים ההם של עידן המונופול ב- 1968 נהנו ושאבו את כוחם מגיבויה המסיבי של הסתדרות העובדים הכללית בעלת השפעה ענקית על התנהלותה של רשות השידור (כוללות בתוכה שני ערוצי טלוויזיה ציבוריים 11 ו- 33 בעברית וערבית ושני ערוצי רדיו "קול ישראל" ציבוריים בעברית וערבית) בפרט ועל התנהלותו של כל המשק בכלל. משה שגב שגה משהתרברב בפרהסיה בערוץ 2 ב- "פגוש את העיתונות" אצל גב' רינה מצליח כי כל האופציות פתוחות . הוא גרם נזק לוועד ההנדסה וגם לשידור הטלוויזיוני הציבורי עצמו מפני שלא היה בקי בחוזה הכפול ובסעיפי ההסכם שנחתם בין איגוד השידור האירופי ה – EBU (רשות השידור חברה פעילה ב- EBU המאגד בתוכו 74 רשתות שידור ציבוריות, טלוויזיה + רדיו, מ- 56 מדינות) לבין ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) הנוגע לרכישת זכויות השידורים של מונדיאלים דרום אפריקה 2010 וברזיל 2014. אחד הסעיפים בהסכם קובע שרכישת זכויות השידורים מחייבת את הגוף הרוכש (במקרה דנן מדובר בערוץ 1) לשדר ישיר את כל 64 משחקי המונדיאל גם אם שילם טבין ותקילין בעבור סחורת השידור . השר גלעד ארדן לא התעצל והתקשר למנכ"לית (Director General) איגוד השידור האירופי גב' אינגריד דלטנר (Ingrid Deltenre) וזאת הסבירה לו והבהירה היטב כי ערוץ 1 מחויב לאחר שקנה את זכויות השידורים של מונדיאל ברזיל 2014 לשדר ישיר את כל 64 המשחקים גם אם יש לו מחלוקת עם ממשלת ישראל. במידה ויחליט לא לשדר יעביר ה- EBU מייד ולאלתר את זכויות השידורים מערוץ 1 לגוף טלוויזיה אחר במדינת ישראל. ingrid deltenre טקסט תמונה : יוני 2014 . זוהי מנכ"לית ה- EBU (איגוד השידור האירופי) השווייצרית גב' אינגריד דלטנר (Ingrid Deltenre). היא התמנתה לתפקידה הרם ב- 1 בינואר 2010. (באדיבות ה- EBU).

ברור שמשה שגב לא הכין את שידורי הבית שלו ולא גיבה את נקודות החולשה בטיעוניו . ברור שוועד ההנדסה של ערוץ 1 שהתנהג ב- שחץ ורברבנות בשיחה עם רינה מצליח שדרנית ערוץ 2 ב- "פגוש את העיתונות" הפסיד בקרב וגם במלחמה. הספינה המובסת הזאת שמפליגה במים סוערים ונושאת על סיפונה 2000 מלחים עלתה על שרטון. וועד ההנדסה של ערוץ 1 נותר מיליטנטי אולם מחלפותיו הוסרו ממנו זה מכבר. אין לו יותר כוח. הזמנים השתנו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה מונופול שידור בעל עוצמה ייחודית במשך כ- רבע מאה של שנים בין 1968 ל- 1993. משנוסדו ערוצי הטלוויזיה בכבלים ב- 1989 (חברות מת"ב, גוונים ו- ערוצי זהב) וקם ערוץ 2 בנובמבר 1993 (על שלושת זכייניותיו "רשת", קשת", ו- "טלעד") ובראשן המנכ"לים המוכשרים שלהן דן שילון ויוחנן צנגן, אלכס גלעדי, ועוזי פלד (בהתאמה) – התברר כי השידור הציבורי המסורבל איננו יודע להתחרות. רבים מעובדי ערוץ 1 מתחבאים ומסתתרים גם היום מאחורי המונח "השידור הציבורי" כאילו הוא משוחרר מעול הרייטינג וכאילו מַס הָאַגְרָה הוא תשלום נֶצָח שכתוב בתנ"ך ב- עֲשֶרֶת הדִבְּרוֹת.

אם לשוב לעניינינו הרי ש- מדובר בעולם טלוויזיוני ציבורי הפוך שעשוי מקשה אחת. הטכנאים ועובדי הדירוג המשולב הם אלה שמספקים לעיתונאי ערוץ 1 תשתיות ייצור בדמות שירותים טכנולוגיים, שירותי מזכירות, ושירותי תחבורה כמתבקש, אולם העיתונאים אכזבו ולא השיבו מלחמה שערה כנדרש כנגד ערוץ 2 וערוץ 10. עיתונאי ערוץ 1 שקעו כבר לפני שנים עם המדרוג המגוחך שלהם במצולות הרייטינג למרות שנתמכו מידי שנה בשנה ע"י הציבור משלם האגרה בגובה של 1.000000000 (מיליארד) שקל. מדובר בתשלום אגדי. בדרכם למצולות האוקיינוס משכו עיתונאי ערוץ 1 מטה גם את עמיתיהם עובדי ההנדסה ועובדי הדירוג המשולב . אילו היו עובדי ערוץ 1 על שלושת מגזריהם אנשים חכמים ומעשיים הם היו מקימים כבר לפני שנים Think Tank משותף ומטקסים עצה כדי לקדם יחדיו את הרעה המתרגשת עליהם. כשאתה שומע גם כעת שהעיתונאים מתראיינים ברשלנות בכל חור לרבות "בית סוקולוב" בתל אביב ומאשימים את ההנהלה שלהם (מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ') האשמות חמורות ביותר ורק לא עצמם , אתה מבין כי כלו כל הקיצים. כשאתה מקשיב גם עכשיו לתירוצים הילדותיים של העיתונאים כי יורשה להם לפעול בתוך בועה ללא קשר לנפילת חומות ערוץ 1 ורשות השידור, ברור לך שהאנשים לא יודעים על מה הם מדברים, ואינם מודעים כי הם עתידים לחוות בתוך תקופה קצרה מטמורפוזה, וכי סופם במתכונתם הנוכחית קרֵב. עולם תעשיית הטלוויזיה מונהג ע"י עיתונאים, עורכים, מפיקים, בימאים, צלמים, שדרנים, מגישים, מנחים, ויוצרים מגוונים. נכון שברשימת ה- Roller Credits שרצה בסוף כל תוכנית מופיעים גם שמות נוספים של העושים במלאכה, טכנאים ועובדי הדירוג המשולב, אולם הראשונים הם אלה הנושאים באחריות לתוכן. גורלם של הטכנאים ואנשי הדירוג המשולב עומד על בלימה ותלוי לגמרי בכישרון העיתונאים, ביכולת המעש של היוצרים, ובאיכות אנשי חזון המופקדים על בחירת התוכן והעלאתו לאוויר. כל רשת טלוויזיה באשר היא בכל מקום בתבל איננה מוסד ניסיונות ולא רשאית להתגלח על זקן הצופים שלה. כל רשת טלוויזיה באשר היא נדרשת לייצר ולבנות לוח שידורים עבור צופיה המבוסס על סמך מחקר מוקדם וניסיון . גם אם מדובר בטלוויזיה ציבורית וודאי כשמדובר בטלוויזיה מסחרית . "שבע השנים הטובות" של וועדי ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חלפו זה מכבר. עכשיו בעידן השמיים הפתוחים ושוק טלוויזיוני תחרותי פרוץ לכל עבר , אין לטכנאי ערוץ 1 שום כוח ויכולת לאיים בשביתות ושיבושי עבודה כפי שניסה לעשות משה שגב בעת השיחה עם גב' רינה מצליח ב- "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 בשבת שעברה (31 במאי 2014) .בעיקר כשהרייטינג שמייצרת שכבת העיתונאים , המפיקים , והיוצרים צנח ונושקתו לממוצע יומי בן % 1 (אחוז אחד) בלבד. אולי % 2. במקרה הטוב מדובר במאכסימום הכי הרבה % 3.

הערה 4 : וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה הקודמת.

וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 התנהג במיליטנטיות ולעיתים בשיכרון כוח במאבקים על מימוש הסכמי העבודה וזכויות אנשיו כפי שנחתמו עם הנהלת רשות השידור . סדרת 13 הספרים רחבת ההיקף שחקרתי וכתבתי, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", כוללת בתוכה קטעי עיתונות המתעדים חלק מצעדים קיצוניים שנקטו וועדי ההנדסה לדורותיהם, משלא בחלו ולא מאסו בשום נימוק על מנת לקטוע ולהשבית את שידורי טלוויזיה הישראלית הציבורית כשהתחשק להם וכשנראה להם . ב- 3 ביוני 1984 השבית וועד ההנדסה את השידור הישיר של חטיבת הספורט בראשותי את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין הפועל לוד לבין הפועל באר שבע שנערך באצטדיון רמת גן . הנימוק היה כי מנהל שירותי ההפקה דוד "דודו" הירשפלד ז"ל לא הקציב מספיק כסף לארוחת הצהריים המרוכזת של צוות ההפקה באחת המסעדות באזור בטרם השידור הישיר, והארוחה לא כללה את המנה השלישית עוגת באוואריה ו/או עוגת מוס . עניין הארוחה הבלתי גמורה הועבר לידיעת יו"ר וועד ההנדסה ציון סווירי שהורה על השבתה מיידית של השידור הישיר המתוכנן מאצטדיון ר"ג . משחק הגמר על גביע המדינה ביו הפועל לוד ל- הפועל באר שבע הסתיים בתוצאת תיקו 0 : 0 לאחר 120 דקות . הפועל לוד ניצחה בבעיטות ההכרעה מ- 11 מ' 2:3 וזכתה בגביע. ביקשתי מ- ציון סווירי כי יאפשר לי לפחות להקליט את המשחק, אירוע חשוב בתולדות הספורט במדינה , כדי לתעד אותו ולשדרו במועד מאוחר יותר אולם הוא סירב מכל וכול. "יואש אלרואי זה לא אישי נגדך. הנהלת רשות השידור עושה מאתנו צחוק. עוגת המוס ו/או הבאוואריה הן בבחינת הקש ששבר את גב הגמל", השיב לי. משחק הגמר על גביע המדינה יצא לדרך וצוות הטלוויזיה התקפל בהוראת וועד ההנדסה וחזר בידיים ריקות עם ניידת השידור (ה- OB הלבן) לבסיסו בירושלים. מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל נשא בתפקידו חודשיים ימים בלבד הבין לפתע לאיזה עולם טלוויזיוני אלים ולאלו יחסי עבודה עכורים – נקלע . הוא היה המום ומבולבל . אורי פורת הגיע לרשות השידור ב- 1 באפריל 1984. הוא היה פרי מינוי פוליטי של ראש הממשלה יצחק שמיר. בשנים האחרונות כיהן כקצין תקשורת ודוברו של ראש הממשלה הקודם מנחם בגין. לפני כן שימש במשך שנים רבות עיתונאי ב- "ידיעות אחרונות". יחסי העבודה המורכבים בתוככי רשות השידור של שלושת הסקטורים עיתונות, הנדסה, והדירוג המשולב עם הנהלת רשות השידור שכללו אין סוף סכסוכים, ריבים, והשבתות – היו זרים לו. בעיקר לא ידע להתמודד עם דרישות וועד ההנדסה המיליטנטי. הוא הטיל על סמנכ"ל כוח אדם שלו מר עמרם עמר לנהל בשמו את המו"מ על הסכמי העבודה עם שלושת הוועדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. עמרם עמר היה איש פשוט שצמח ברשות השידור אולם היה מומחה גדול בדיני עבודה והסכמי עבודה ומי שמצא את עצמו לפתע וכל הזמן בין הפטיש לסדן. מחד היה נאמן מאין כמותו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (אורי פורת סמך עליו בעיניים עצומות). מאידך הבין את האחריות הגדולה המוטלת עליו לשמר את יחסי העבודה התקינים בתוך הרשות בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל". מצד שלישי הכיר בעובדה שוועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנהנה אוטומטית מגיבוי ההסתדרות מחזיק בידו כוח רב. גם מפני שידיו מונחות כל הזמן על השלטר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המצב הרגיש והעדין בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הוליד בסופו של דבר הסכמי עבודה מעוותים. זה לא היה סוד כי נפרצו כל מיני מסגרות שכר בעיקר בתחום רישום שעות נוספות בימי חול ובשבתות וחגים – והתמורה הכספית שעל הנהלת רשות השידור לשלם לעובדים.

4 ביוני 1984. ראה העיתון "חדשות". וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננו מאפשר לשדר ישיר מאצטדיון ר"ג (בעיטת הפתיחה מיועדת לארבע אחה"צ) את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין הפועל לוד ל- הפועל באר שבע ומכריז "תפשנו את פורת בביצים". וועד ההנדסה טען כי העובדים לא קיבלו בארוחת הצהריים המרוכזת בטרם שריקת הפתיחה כמובטח מנה שלישית לקינוח של עוגת באוואריה ו/או עוגת מוס. יו"ר וועד ההנדסה ציון סווירי (נהנה מגיבוי מוחלט של ההסתדרות) הורה לטכנאים שלו לקפל את הציוד ולחזור מייד ולאלתר עם ניידת השידור לירושלים. להגנתו טען ציון סווירי כי עוגת הבאוואריה / מוס הייתה הקש ששבר את גב הגמל וכי ההנהלה לא מקיימת שוב ושוב את ההסכמים שחתמה במו ידיה עם חטיבת ההנדסה בטלוויזיה. 

tech 2

טקסט משמך קטע עיתונות : 5 ביוני 1984 . העיתון "חדשות הספורט". השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל הפועל לוד – הפועל באר שבע ב- 3 ביוני 1984 באצטדיון ר"ג לא יצא לפועל בהוראת וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות הארכיונאי מר רוני דרור וארכיון "חדשות הספורט"). 

וועדי ההנדסה השביתו את השידורים תדירות כשחשו מאוימים . פעמים רבות סברו כי הנהלת רשות השידור מתחמקת מהם , ואיננה ממלאת את חלקה בהסכמי העבודה החתומים עמם . הנה תזכורת היסטורית מייסרת מ- 8 בפברואר 1987 . בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז ומעולם הפקתי , ערכתי , וניהלתי שידור ישיר מארה"ב של משחק ה- NBA בכדורסל שנקרא "The all star game" , ו/או כפי שהוא מכונה "כוכבי המזרח נגד כוכבי המערב" . נכון שהיה מדובר במשחק ראווה אולם לציבור הישראלי נקרתה הזדמנות ראשונה לחזות בשידור ישיר בשחקנים ברמתם של קארים עבדול ג'אבר , מג'יק גונסון , לאיר בירד , קווין מקהייל , אייזייה תומאס ורבים אחרים . בהפסקת המשחק שידרתי את תחרות ההטבעות ה- "Slam Dunking" בה ניצח מייקל ג'ורדאן (Michael Jordan) . השידור הלווייני הישיר המתוכנן עורר עניין עצום במדינת ישראל . ה- Originate של השידור הישיר המיוחל ההוא הייתה רשת השידור האמריקנית CBS בניו יורק . היות ושידרנו את המשחק Off tube מירושלים ביקשתי מ- CBS לקבל על הלוויין גם את פס הקול של השדר שלהם Play by play דיק סטוקטון (Dick Stockton) כ- Guide line על מנת להקל את מלאכת הזיהוי על השדר המוביל שלי יורם ארבל . שילמתי בשם רשות השידור 2500 דולר זכויות שידורים תמורת התענוג . עלות השידור הלווייני ה- Multilateral התחלקה בינינו לבין עוד כמה רשתות טלוויזיה אירופיות לרבות רשת הטלוויזיה של צבא ארה"ב שהחזיק כוחות במערב גרמניה . מיסדתי שתי עמדות שידור האחת באולפן בירושלים בראשות יורם ארבל ושני הפרשנים אריה מליניאק וטל ברודי , והשנייה בתל אביב בראשות נסים קיוויתי וארל וויליאמס . השידור הישיר של משחק ה- NBA התארך מעבר לחצות וחצי (שעת הנעילה הרשמית מידי לילה של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית) . או אז החליט יו"ר וועד ההנדסה ציון סווירי בגיבוי שני אנשי ההסתדרות הירושלמי מר אברהם שוטלנד והתל אביבי מר זלמן שנקמן להראות למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל כוח אדם שלו מר עמרם עמר אצל מי מצוי הכוח . הוא הורה לקטוע את השידור הישיר בטענה שלא נחתם הסכם עבודה עם הטכנאים הדן באותו השידור הקונקרטי הזה של ה- NBA שחרג מעבר לשעה המסוכמת עמם , 24.30 . ציון סווירי פקד על מפקח השידור באותו ערב ב- Mater Control מר אריה קולקר להוריד את המתג ולגדוע את השידור הישיר. שהיתי בחדר הבקרה הראשי וצעקתי לציון סווירי, "לא…לא… אל תעשה זאת…יצאת מדעתך…אין לך רשות לפגוע כך במיליוני צופי טלוויזיה במדינת ישראל…", אולם הוא נשאר Cool וענה לי בנון שלנטיות , "אל תיקח את זה כל כך קשה…זה לא אישי נגדך…". נציג ההסתדרות אברהם שוטלנד נכח בעצמו באותו הלילה ההוא של יום ראשון – 8 בפברואר 1987ב- Master Control בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים והיה עֵד לחילופי הדברים ביני לבין ציון סווירי. הוא נותר חסר הבעה. פניו היו קפואים נוכח העוול שציון סווירי עומד לחולל. אריה קולקר נשמע לצו אלוהי הטלוויזיה בדמותו של ציון סווירי ושני מיליון צופים ראו לפתע על מסך בסלון ביתם "Black", מסך שחור. המדינה הייתה כמרקחה. והעיתונות הכתובה יצאה מדעתה. היא תקפה בחריפות את טכנאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם מפני שמדובר במקשה אחת של עובדים הרֶפֶש הוטל בכולם.

9 בפברואר 1987. העיתון "ידיעות אחרונות" מסקר את קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA בכדורסל ע"י ציון סווירי יו"ר וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בגיבוי ההסתדרות. 

9 בפברואר 1987. "הארץ" מסקר את קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA בכדורסל ע"י וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות יו"ר הוועד מר ציון סווירי.

tech 7

טקסט מסמכי קטעי עיתונות : 11 בפברואר 1987. קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA בכדורסל ע"י וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. באדיבות "כותרת ראשית" ו- "על המשמר".

tech 8

טקסט מסמך קטע עיתונות : 9 בפברואר 1987. קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA בכדורסל ע"י וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. באדיבות העיתון "חדשות" הוצאת מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן.

הציבור ראה ונשך שפתיו . וועדי ההנדסה לדורותיהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו חזקים מהציבור שאליו שידרו. בסיועם של היו"רים בהסתדרות לדורותיהם ששו וועדי ההנדסה אלי קרב. הם ניצחו אומנם בקרבות שונים והתכתשויות רבות אולם הפסידו בסופו של דבר במלחמה כולה. הנה עוד תזכורת מהימים ההם של קיץ 1982 בהם איים וועד ההנדסה להשבית את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל ספרד 1982.

tech 4

טקסט מסמך : 1 ביוני 1982. וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאיים להשבית את מבצע השידורים של מונדיאל ספרד 1982. הפוליטיקאים למיניהם נזעקים מכל עבר. הם מנצלים את ההזדמנות, מתערבים, ובוחשים. (באדיבות "הארץ" ו- ארכיון "על המשמר"). 

ברצוני להסב כעת את תשומת קוראי הבלוג הזה למידע על קצה המזלג הנוגע לבחירה המורכבת רבת נימוקים (גם כלכליים) של תוכן טלוויזיוני, עיתונאי – חדשותי, ובידורי בעידן ההוא בימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם וכל מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם הבינו כי אחד מתפקידיו הראשונים והראשיים של השידור הציבורי הוא לעסוק בהפקה ישראלית מקורית בתחומי החדשות, האקטואליה, והתיעוד כמו גם בתחום הדרמה, התוכניות, והבידור. חיש מהר הוברר לכולם כי הפקה מקורית עולה הון תועפות שאין להם ועל כן אפשר למלא את השורות ברכישת סדרות טלוויזיה מחו"ל יחדיו עם סרטים קנויים במחירים זולים. הצופה הישראלי שאוזנו כרויה לשפה האנגלית עוד מימי ששחר האימפריה הבריטית ושלטון המנדט האנגלי בארץ נחשף במהירות רבה ובבת אחת מאז 1968 לכמות עצומה של חומרי טלוויזיה אמריקניים ובריטיים , וגם קצת צרפתיים . חלקם טובים מאוד ומוערכים .

פרק קצרצר מתוך הספר עב הכרס הקרוי "8 ימי בראשית", והמרכיב סדרה רחבת היקף של 13 ספרים שחקרתי וכתבתי, ועוסקים בהיסטוריה של הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884. הסדרה קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

"…תוצאותיה המזהירות של מלחמת ששת הימים ביוני 1967 שינו את תוכניותיו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד והפרו את אלו של שַר ההסברה בממשלת לוי אשכול , יִשְרָאֵל גָלִילִי . טכסיסן הקרבות האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד נשא עיניו אל תפקיד הרמטכ"ל וביקש להישאר בשורות צה"ל . הוא וויתר על מינויו לתפקיד ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה וכך גם הודיע לממנה שלוֹ. השַר ישראל גָלִילִי פגוע ונבוך, התעשת מייד, והטיל את משימת הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 43) ראש הפקולטה לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור אליהוא כָּ"ץ עלה לישראל מארה"ב ב- 1963 ונחשב בעת המינוי הרם לעולה חדש. ישראל גלילי האמין שנימוקי המינוי החדש טובים ו- וודאי שאינם פוליטיים. האישור נכנס לתוקפו ב- 9 באוגוסט 1967 בישיבת שַרים לענייני הטלוויזיה הכללית ואֵלִיהוּא כַּץ תפש את מקומו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד. זה לא היה מינוי סטטוטורי והשר ישראל גלילי נמנע מלהבטיח לפרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ כי בתום שלב ההקמה ימונה למנכ"ל רשות השידור כפי שהבטיח לקודמו האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד. אבל ההפקדה צלחה. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 89 כיום) הוא מגדולי המומחים בתקשורת המונים וטלוויזיה החיים כיום במדינת ישראל . איש בעל יושרה שאפילו לא העלה בדעתו לדרוש ב- 1967 הבטחה מקצועית בסמכות החוק מהשר הממונה כי יימצא לו תפקיד ראוי בתום המשימה. הוא היה עולה חדש, יהודי – אמריקני ציוני , הוגה דעות חכם שראה במינויו לתפקיד ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה תרומה למדינת ישראל ונתן את הסכמתו מייד וללא היסוס. הוא רק ביקש מהשר ישראל גלילי שימנה לסגנו בצוות ההקמה את עוזי פלד עובד המכון למחקר חברתי שימושי בירושלים בראשות פרופסור אליהו לואיס גוטמן. השר ישראל גלילי העביר ללא קושי בממשלה את מינויים של אליהוא כ"ץ ועוזי פלד לראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה.

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "8 ימי בראשית". הספר נחקר ונכתב במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים שאני חוקר וכותב מאז 1999 . השם הכולל של הסדרה נקרא , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" והיא עוסקת בקורות ותולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884.galili 1 טקסט מסמך : 9 באוגוסט 1967 . ישיבת וועדת שרים לעניין הטלוויזיה הכללית . השר ישראל גלילי מודיע על כניסת פרופסור אליהוא כ"ץ לעבודה כראש הצוות להכנות להקמת הטלוויזיה הכללית . (באדיבות ארכיון גנזך המדינה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לידתה של הטלוויזיה הציבורית בישראל בשנים 1969 – 1967 הייתה דרמטית בפיגור של תקופה ארוכה אחרי הנעשה בעולם , אך הקמתה המאוחרת העניקה לה הזדמנות להחליט למי היא רוצה להידמות ובאיזה מודלים ברצונה להשתמש . שני המייסדים פרופסור אֵלִיהוּא כַּץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד בחרו ב- BBC . מאות רשתות טלוויזיה פעלו ברחבי תבל ב- 1968 . הטובות ביותר היו של ה- BBC הבריטי (וגם ITV) ורשתות הטלוויזיה האמריקניות CBS , NBC , ו- ABC ש- שִגשגו זה מכבר ושידרו בהצלחה רבה שידורי ספורט , חדשות , דרמות , קומדיות , סדרות מתח של בילוש ומשטרה (ז'אנר בעל מכנה משותף שנקרא : "The long arm of the law") , סדרות מערבונים , סרטי קולנוע , וגם תוכניות וסדרות לילדים והנוער . שתי סדרות זכורות במיוחד : ילדת הטום בוי השוודית "בילבי" והאמריקנית "פליפר הדולפין" (Flipper  1968 – 1964) . סדרות ילדים עם חיות תמיד משכה תשומת לב שניתנה גם סרטיו המצויירים של וולט דיסני מלאי הומור ומסרים שלימדו אותנו ואת ילדינו לקח ושיעור שגם לחלשי הגוף בינינו יש סיכוי . הסדרה האמריקנית המצויירת "פּוֹפַּאיי המַלָּח" (Popeye The Sailor Man) הבהירה לילדינו שאם אוכלים תרד אזי גם ה- Underdog (המועמד להפסיד בתחרות) יכול לגבור על החזק בסופו של דבר . במובן הזה היא הייתה בלתי נשכחת . מלחמתו של פּוֹפַּאיי המלח קטן הקומה ואמיץ הלב נגד יריבו הענק בְּלוּטוֹ והתחרות בין שניהם על ליבה של אוֹלִיב היה רעיון טלוויזיוני פשוט עליו מבוססת התעשייה כולה . הזדהות של הצופה עם מלחמתו של ה- Underdog החלש והטוב נגד החזק והרשע זכה להזדהות כה רבה והיה כל כך נערץ עד שפרקי הסדרה שודרו שוב ושוב בהפסקות שידורי הספורט הישירים מחו"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם מוסד האולפן המנווט בירושלים . אולי קשה להאמין אבל "פּוֹפַּאיי המַלָּח" היווה חלק מההיסטוריה האלקטרונית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברגעים מכריעים שלה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת . ב- 17 בפברואר 1977 חוללה מכבי ת"א סנסציה וגברה בעיירה נידחת בבלגיה , וִוירְטוֹן , על אלופת ברה"מ צסק"א 91 : 79 במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל . בהיעדר אולפן מוביל בירושלים כיכב "פופאיי המלח" בהפסקה שבין שתי המחציות ושימש מודל למכבי ת"א כיצד הטובים מנצחים את הרעים . מגישת הרצף גב' ענת שרן הייתה הקריינית שהעלתה אותו לאוויר .

שני ראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה  פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד היו מודעים להיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית [1] , להתפתחות הטכנולוגית שלה , ויעדי השידור שכבשה . ב- 1967 היו כבר לטלוויזיה הבינלאומית הישגים מרשימים . חלקם בלתי נשכחים . ב- 1967 הפיקה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC בהצלחה כבירה את סדרת הטלוויזיה רבת המוניטין "The Forsyte Saga" המונומנטאלית בת 26 פרקים (כל פרק בן 50 דקות) על פי ספרו של ג'וֹן גולסוורת' . "הָהַגָּדָה לְבֵית פוֹרְסַיְיט" נחשבה לאחד מפסגות הטלוויזיה הבינלאומית . זאת הייתה יצירת מופת ששודרה בכל העולם ונרכשה (בפרוטות) גם ע"י הטלוויזיה הישראלית ב- 1970 [2] . היא זכתה למעריצים רבים ורייטינג עצום . השחקנים האנגלים בסדרת הדרמה הזאת אֶרִיק פורטר , ניירי דאון פורטר , וקנת' מור הפכו לבלתי נשכחים . הסופר נָתַּן שַחַם חבר קיבוץ בית אלפא שימש משנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור באותן השנים והיה האיש שקנה את הסדרה הדרמטית הבריטית רבת המוניטין מהמפיצים חברת MGM בעת שעשה בשליחות בניו יורק . הסופר נתן שַחַם חבר קיבוץ בית אלפא (בן 89 היום) וחתן פרס ישראל לספרות ב- 2012 זוכר היטב את המהלכים בעת שיחות התחקיר הרבות שקיימתי עמו : "קיבלתי את הסדרה "ההגדה לבית פורסייט" של ה- BBC בעצם כמתנת חינם לטלוויזיה הישראלית הצעירה מאת החברה האמריקנית MGM בעלת זכויות ההפצה הבינלאומיות. סירבתי לקבל אותה כ- שַי ובקשתי לשלם עבורה לפחות תשלום סמלי. MGM נקבה בסכום עלות של 14 דולר לכל פרק מפרקי הסדרה. רכשתי את כל 26 הפרקים ב- 364 דולרים למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בעיקר מהנימוק שיהיה לנו מה לשדר בערבים וגם לצורך סתימת חורים בעתות משבר. ידעתי ש- BBC הוא אבי הפקת הדרמה האיכותית בטלוויזיה אך לא ידעתי עד כמה "ההגדה לבית פורסייט" היא סדרה טובה, Master piece טלוויזיוני בכל קנה מידה". ה- BBC הפך מופת לחיקוי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית . סמוך לעֵת השידור של "ההגדה לבית פורסייט" בארץ הפיקה הטלוויזיה הישראלית הצעירה ב- 1971 סדרה משלה, "חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" , על פי ספרו של אהרון מֶגֶד ובכיכובם של שני השחקנים הצעירים מנחם זילברמן ז"ל ויעל אביב. הסדרה שהפכה במידה רבה ל- מיתולוגית נפתחה תמיד בדילוגי שמחה שובביים של מנחם זילברמן ויעל אביב שצולמו במצלמת פילם מיוחדת High speed והניבו תוצאה של Super Slow Motion . פס הקוֹל של הפתיחה המיוחדת נשא את קולה של הזמרת מִירִי אָלוֹנִי ששרה את "הבלדה על חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" על פי טקסט שכתב יונתן גפן ולחן של יאיר רוזנבלום. הסדרה "חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" הייתה הישג עצום של הטלוויזיה הישראלית בראשית צעדיה והצופים התאהבו בהפקה המקורית . לפתע הוברר כי בארץ מצויים כישרונות טלוויזיה בלתי רגילים בכל תחומי היצירה וההפקה אך הפוליטיקה הפכה את הניהול לחובבני ורווי תככים, והכישרונות נבלמו. אבל הסיבות האמיתיות היו כלכליות. תעשיית הטלוויזיה היא ביזנס יקר – טכנולוגי ולוגיסטי כאחד. בעיקר ההפקה המקורית. מחיר קניית פרק אחד של סדרה אמריקנית או אנגלית באורך של חמישים דקות בסוף עשור ה- 60 וראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת נַע בין 500 ל- 1000 דולר לעומת עלוּת הפקת פרק אחד בן שעה בסדרת דרמה ישראלית מקורית עמדה על כ- 250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר [3] . הטלוויזיה הישראלית הציבורית באה לעולם בתנאי עוני (מחפיר) ומעולם לא השתחררה ממנו. ככזאת סוּוְגָה וכדי לחסוך בכסף, ממון, והוצאות – הוכרחה כבר מבראשית להפוך לבולען של סדרות אמריקניות ובריטיות. תשלום האגרה הנמוך ממילא לא כיסה מעולם את העלויות הגדולות של הפעלת רשת שידור מה עוד שרבע מהאוכלוסייה עשה כל מאמץ להשתמט מתשלום המַס ויש להודות כי הצליח בכך . מחלקת הגבייה של רשות השידור הגיעה בשיא פעילותה ל- % 75 מבתי האב בישראל אך בדרך כלל הגבייה השנתית עמדה על % 65 בממוצע , לא יותר ולעיתים אף פחות . משמעת ומוסר התשלומים של הציבור הישראלי נופלת לאין ערוך, בכמה דרגות, מזאת של הציבור הבריטי [4]. הדיון בגובה תשלום אגרת הטלוויזיה היה מפלגתי – פוליטי ולא ענייני. נציגי המפלגות השונות בוועדות הכספים של הכנסת לדורותיהן התעקשו לבחוש וגם לאיים על הנהלת רשות השידור, "אם לא תהיו ילדים טובים ולא תתנהגו יפה עם הממשלה, השלטון ועמנו – אזי לא נאשר לכם בכלל את תשלום האגרה". אגרת הטלוויזיה הפכה לבת ערובה פוליטית. אזרחי ישראל שילמו אגרה שוות ערך לכרטיס עלייה לאוטובוס ישן ורעוע אך שיוו בנפשם לנסוע במכונית מרצדס חדשה ויקרה. לרשות השידור האיטית והענייה לא היה מספיק מַמוֹן כדי לפתח בשיטתיות את היצירה המקורית הישראלית , הדרמה והתיאטרון, וסרטי התיעוד בטלוויזיה שמטבע הדברים מחיר הפקתם רָב. מיעוטם היה עקב אכילס תמידי שלה. מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנהלי חטיבת התוכניות לדורותיהם היו מלאי אמביציות לקדם את התרבות הישראלית לגווניה השונים, טיפוח הלשון העברית, והשקעה בהפקה המקורית. בהיעדר תקציבים התנפצו האמביציות והתנדפו. אישים בעלי מוניטין בחקר המִקְרָא, התנ"ך, ובלשנות עברית כמו פרופסור יְהוּדָה אֵלִיצוּר, פרופסור מנחם נאור, שני חברי האקדמיה ללשון העברית ד"ר יְחִיאֵל בִּן נוּן והרב מֵאִיר מְדָן, וכן מרדכי טַבּיבּ, ד"ר מרדכי בְּרוֹיֶיאר, ואחרים נקראו לכהן כחברים בשני הגופים המפקחים כל השידור הציבורי, הוועד המנהל של רשות השידור ובמליאה, במטרה לטפח ולשמור על גחלת התרבות היהודית בטלוויזיה הצעירה שרק נולדה ואך זה נעמדה על רגליה. לא בכדי הטילה הממשלה על אנשי חינוך מובהקים בתוכם שני מנכ"לים של משרד החינוך והתרבות, ד"ר חֲנוֹךְ רִינוֹת ויַעֲקב שַרִיד לכהן במליאת רשות השידור. הממשלה הבינה את הכוח העצום הטמון בטלוויזיה בעיצוב תרבותו של עַם . ערבי שידור מיוחדים (אך מועטים מידי) בטלוויזיה הכללית וגם ברדיו "קול ישראל" שעסקו בעִתּוֹת שונות של השנה בנושאי חורבן הבית ב- ט' באב , יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ערב חג העצמאות ויום הזיכרון לחללי צה"ל , משדרי חג ראש השנה וחגים אחרים – ייוחדו למורשת והפכו לכור היתוך ואיחדו את האומה המתחדשת בארץ ישראל. אומה שהורכבה מ- אימיגרנטים ושבטי מהגרים מכל קצוות תבל. לדאבון לב ניצבו מנהלי הטלוויזיה ומנהיגי רשות השידור חיש מהר בפני שוקת שבורה. כמעט טרגדיה. התברר להם כי תקציבם דַל מידי. אך דווקא האכזבה הולידה פיצוי שהיה מקובל מייד על הציבור. את החֶסֶר ביצירה מקורית עברית וישראלית בלוח השידורים מילאה הטלוויזיה בעשרות סדרות וסרטים שנקנו בזוֹל מרשתות הטלוויזיה האמריקניות ושתי הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי. מיעוטן משובחות ורובן קלילות שזכו לאהדה וסתמו פרצות בלוח השידורים.

כבר בראשית ההקמה נוצר סלוגן טלוויזיוני כלכלי עממי , מקומי ובינלאומי , שהגדיר את יחסי הכוחות בין השוק הישראלי לשוק העולמי, "If you can buy it – don't make it". האמירה המדויקת נועדה להגדיר את המציאות הכלכלית כפי שהיא ואשר משפיעה בעל כורחה על התוכן הטלוויזיוני המשודר. סדרות הטלוויזיה קראו לציבור לצפות במִרְקָע אך לא הכריחו אותו לחשוב . סדרות אופרות הסבון וסדרות המתח האמריקניות בעלות המוניטין שעסקו בפשע, משטרה, בילוש, וחוֹק וסֵדֶר זכו להסכמת צפייה כללית. אך הסכמה כללית נועדה בין השאר להשתיק את הפרט ולבטל את יכולתו להתמודד בעצמו ולבדו עם דילמות מוסריות ומקצועיות (לא רק בענייני טלוויזיה). "ההסכמה הכללית" היא במובן מסוים מונח פילוסופי שרומז לפרט להצטרף אל הרוֹב מבלי שהיא מכריחה אותו לחשוב ולנתח ומבלי להפעיל שיקול דעת יסודי בטרם ההצטרפות. "הסכמה כללית" היא מושא חלומותיה של כל רשת טלוויזיה באשר היא שזקוקה למוֹלֶך כדי לאסוף רייטינג . רשתות הטלוויזיה האמריקנית הגדולות CBS NBC , ו- ABC המציאו אותו והפכו את "עֵגֶל הזָהָב" לאוֹמָנוּת . ערוצים 2  ו- 10 שיכללו מאוחר יותר בארץ בשנות ה- 2000 את השיטה באמצעות סדרות הריאליטי, "האָח הגָדוֹל", "הִישַרְדוּת", ו- "רוקדים עם כוכבים" שצוברות רייטינג ענק, לעיתים בלתי נתפס. אלו הם דפוסי שידור מתוחכמים שהועתקו ושוכפלו במדויק מהטלוויזיה האמריקנית המסחרית וממכרות את הצופה אליהן . בכוחן להושיב על הכורסא גם אנשים ברי דעת ולהכריח אותם לצפות בהן . סדרות דוקומנטאריות חשובות מאין כמותן שעסקו בתוחלת ומהות חיינו כאן ושודרו בעבר טלוויזיה הישראלית הציבורית כמו "עמוד האש" ו- "תקומה" , נשכחו . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האיטית והמסורבלת שנהנתה מתקציב אוטומטי של משלם האגרה (ועשתה בימי חלדה ובחרותה דברים רבים וטובים) סבלה תמיד מיחסי ציבור וכישרון שיווק כושלים. היו שהשוו את איכות יחסי הציבור והשיווק שלו לגובה הדשא עליו משחקים כדורגל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא עשתה די אז (וגם לא היום) כדי להזכיר לציבור כל הזמן מי היא , מה תפקידה , והיכן טמון כוחה והפוטנציאל המוסרי שלה. חיסרון שלא היה בו כל חדש. "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש", אמר קהֶלֶת. "עֵגֶל הזָהָב" זכה להכרה מיידית, סגידה , והזדהות של עַם ישראל עִמוֹ כבר לפני אלפי שנים במדבר לאחר יציאת מצרים , לעומת הרייטינג האפסי שקיבלו שני לוחות הברית האיכותיים , עליהם חקוקות עשרת הדיברות והוגשו ע"י מנהיג דָגוּל בעל חזון משה רבנו שהיה איש מגמגם . יש דמיון רָב בין עַם ישראל שיצא ממצרים לבין עַם ישראל היושב עכשיו בציון. כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם תמכו בזה אחר זה במנהלי הטלוויזיה הישראלית ועוזריהם מנהלי התוכניות והאיצו בהם לרכוש סדרות אמריקניות ואנגליות בכמויות בלתי מבוטלות . מי יותר ומי פחות . הקנייה המסיבית הזאת של חומר זר איזנה באופן פרדוקסאלי את תקציב רשות השידור.

זה החל עוד בתקופת ההקמה בימי הבראשית של פרופסור אליהוא כ"ץ ועוזי פלד עם רכישת שלוש סדרות אמריקניות "המגינים" (The defenders סדרה בהפקת CBS בשנים 1965- 1961) , ואחר כך "אתם שם" (You are there סדרה תיעודית בהנחיית וולטר קרונקייט הצעיר בהפקת CBS בשנים 1957- 1953) וסדרת המוסיקה לצעירים "Young people concerts" בהנחיית ליאונרד ברנשטיין . זה נמשך עם סדרת המערבון "בוננזה"  (Bonanza ,1973- 1959 עם לורן גרין) ועם סדרות נוספות "משימה בלתי אפשרית" (Mission impossible , 1973- 1966 עם מרטין לנדאו , פיטר גרייבס , גרג מוריס ברברה ביין , בארני קולייר , ו- פיטר לופוס)  "בית קטן בערבה" (Little house on the prairie , 1983- 1974 עם מייקל לאנדון), "משפחת וולטון" (The Waltons  1981- 1972 עם ריצ'ארד תומאס , מישל לרנד, ורלף ווייט) "מקלאוד", "קולומבו" (Columbo 1977- 1971 עם פיטר פאלק) , "קוז'אק" (Kojak  1978- 1973 עם טלי סאבאלאס) , "קנון" (Cannon , 1976- 1971 עם וויליאם קונראד) , "סטארסקי והאטץ' " (Starsky and Hutch , 1979- 1975 עם דייויד סול ופול גלייזר) "איש עשיר – איש עני"(Rich man – Poor man) , "הוואי חמש אפס" (Hawaii 5 – 0 , 1980- 1968 עם ג'ק לורד) , "קווינסי" (Quincy , 1983- 1976 עם ג'ק גלוגמן) , "מאגנום" (Magnum , 1988- 1980 עם תום סֶלֶק) , "המלאכיות של צ'ארלי" (Charlie`s Angels , 1981- 1976 עם השחקניות פארה פואוסט , ז'אקלין סמית' , וקייט ג'קסון), "תיקי רוקפורד" (The Rockford Files , 1980- 1974 עם נוֹאָה בִּירִי וג'יימס גארנר) , "Happy days" (1984- 1974 עם הנרי ווינקלר , רון הווארד , דוני מוסט , ואנסון וויליאמס) , "ספינת האהבה" (Love boat , 1986- 1977 עם פרד גראנדי , גאווין מאקלאוד , טד לאנג' וברני קופל) , באטמן (1968- 1966) , " משפחת פארתרידג' " (Partridge , 1973- 1969) , "מי הוא הבוס" (Who` the Boss , 1987 עם טוני דנצה) , "The A – Team" (1987- 1983 עם בוסקו באראקוס) , הסדרה עם הבלש הנכה היושב על כיסא גלגלים – "איירונסייד" (Ironside , 1975- 1967 עם ריימונד בר) , soul טקסט תמונה : שני השחקנים הראשיים בסדרת הטלוויזיה האמריקנית הפופולארית "סטארסקי והאטץ" , דייויד סול מימין , ופול גלייזר משמאל . הסדרה שודרה בהצלחה רבה בארה"ב בין השנים 1979 – 1975 ונקנתה מייד כמו אחרות ע"י הטלוויזיה הישראלית . (באדיבות TV GUIDE).

"מקגאייוור" (MacGyver , 1992- 1985 עם ריצ'ארד דין אנדרסון) , "Wise guy" (1990- 1987 עם ווילי טראנובה) , "Miami Vice" ב- 1985 עם פיליפ מייקל תומאס ודוֹן ג'וֹנסון , וסדרות דרמה אנגליות "קו אונידין", אדונים ומשרתים" , "מי משרת אותך" , "אני קלאודיוס" (I Claudius סדרת מופת בלתי נשכחת שזכתה להערכה עצומה בכל העולם) , ורבות אחרות קנו להם מעריצים רבים . בשלב מאוחר יותר נרכשה הסדרה "שורשים" (Roots , 1977) , וסדרות משפחתיות "הכל נשאר במשפחה" (All in the family בשנים 1979- 1971 עם קארול אוקונור , גִ'ין סטפלטון , סאלי סטרות'הרס , ובוב ריינר) , "משפחת בריידי" (The Brady bunch,1974 1969 עם בארי וויליאמס רוברט הד , פלורנס הנדרסון, אן דייויס, מורין מקורמיק , קריסטופר נייט , מייק לוקינלנד , וסוזן אולסון) , "משפחה שכזאת" (Family affairs , עם בראיין קית' , סבסטיאן קאבוט , קאטי גרייור , ג'וני וויטאקר , ואניס ג'ונס ) , "שלושה בדירה אחת" ו- "משפחת קוסבי" (The Kosby show , 1992- 1984 עם ביל קוסבי) , הסדרה "ציפורים מתות בסתר" (The Thorn Birds , 1983 עם ריצ'ארד צ'מברליין ורייצ'ל וורד) , "Moonlighting" בשנים 1989- 1985 עם ברוס וויליס וסיביל שפרד) , "שלושים ומשהו" (Thirsty something , 1991- 1987 עם פטרישיה ווטינג , טימותי באספילד , ג'אסון נאגלר , פולי דרייפר , פיטר הורטון , בריטני ולייסי גראוון , קן אולין , מל האריס , ומלאני מיירון)ושתי אופרות הסבון הנודעות "דָאלָאס" (Dallas בשנים 1991 – 1985 עם לארי האגמאן , קן קרצ'וואל , פאטריק דאפי , לינדה גריי ו- וויקטוריה פרינסיפאל ) ו- "שוֹשֶלֶת" (Dynasty בשנים 1989 – 1981 , עם לינדה אוואנס , ג'ואן קולינס , וג'ון פורסייט).

הסדרה "שוֹשֶלֶת" עברה תהפוכות רכש . יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית בשנות ה- 80 של המאה שעברה היה האיש הראשון שקנה אותה , אך מנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה העִברית חיים יבין שראה באופרת סבון הזאת יעד שידור ציבורי ראוי , ביקש ממנו שיוותר לו ויעביר לידיו את "אוצר" האמריקני . רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות שידרו גם תוכניות "Talk Show" בראשותם של המנחים עתירי המוניטין ג'וני קרסון , מילטון בֵּרְל , ואֶד סָאלִיבַאן (Ed Sullivan) אך מקור ההשוואה העיקרי בין עברה ההיסטורי וההווה של הטלוויזיה הבינלאומית לבין הפוטנציאל הגלום בטלוויזיה שעתידה לקום בישראל היו ראשית דבר הפקות ושידורי החדשות והספורט . בכך מתמצה כשרונה של כל רשת טלוויזיה באשר היא וגם זאת של הטלוויזיה הישראלית . היו עוד הצלחות בימי הבראשית של הטלוויזיה כמו הסדרה הטלוויזיונית הסאטירית "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום ובימויו של יעקב אסל , "השעה השלישית" בהנחיית ירמיהו יובל והבימאי צבי דורנר , שתי התוכניות "טָנְדוּ" ו- "עלי כותרת" בהנחיית ירון לונדון , שלוש רכישות מושכלות של שתי סדרות אנגליות : הסדרה הדוקומנטארית "WORLD  IN  WAR" (עולם במלחמה) שהופקה ע"י חברת “Thames” הבריטית, "The Final Solution" (הפתרון הסופי) גם כן בהפקת Thames , והסדרה "אני קלאודיוס" מבית היוצר של ה- BBC , אך ההתמחות של הטלוויזיה הישראלית היה ניכר בשלושה תחומים עיקריים : סיקור החדשות ותוכניות האקטואליה ובראשן "מבט" , שידורי הספורט , ויכולת תיעוד מרשימה ושיטתית של קורות המדינה מאז 1968 . מוטי קירשנבאום קיבל ב- 1976 (בן 37 בלבד) את פרס ישראל לטלוויזיה בגין התוכנית הסאטירית שהפיק וערך "ניקוי ראש" , אך לא רבים יודעים כי גדולתו העיקרית גולמה דווקא בכישרון התיעוד הנדיר שלוֹ וסרטיו הדוקומנטאריים הבלתי נשכחים , ואשר הִיווּ אף הֵם קריטריון לקבלת הפרס היוקרתי . ארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 החשוב משמר אותם ומכיל בתוכו עוד מיליוני Items תיעודיים מאז 1968 שערכם לא יסולא בפז .

בשעה שפרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד נקראו ב- 1967 להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבראשית , פעלה הטלוויזיה האמריקנית כבר בכל עוזה . חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשות רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) שידרה בהצלחה גדולה מאז ראשית שנות ה- 60 את , "The Thrill of Victory and The agony of Defeat" , תוכנית ספורט משגשגת ובעלת מוניטין בינלאומי . את התוכנית הפיק כאמור רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המוכשר שהפך זמן לא רב אח"כ לנשיא חטיבת הספורט של הרשת . ב- 1970 מיסד רוּן אָרְלֶדְג' את תוכנית הספורט הבלתי נשכחת של ABC , שהעבירה מידי עֶרֶב שני את המשחק המרכזי בליגת ה- NFL ונקראה בשם פשוט , קצר , וברור "MONDAY  NIGHT  FOOTBALL" . צוות השידור של התוכנית כלל את השַדָּר הבלתי נשכח הָאוֹואָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) שדמותו חוצה את הסדרה לאורכה ורוחבה ושני הפרשנים דוֹן מרדיט (Don Meredith) ופרנק גיפורד (Frank Giford) . שידור תוכנית הספורט הזאת דווקא בעַרְבֵי יום שני בזמן צפייה שנועד באופן מסורתי לכל המשפחה , היה חידוש מפליג . רשתות CBS ו- NBC שידרו מול ABC תוכניות משפחתיות מסוגים שונים , אף על פי כן שיחקה רשת ABC ברצינות על כל הכללים הטלוויזיוניים והתוכנית הסנסציונית שלה  "MONDAY  NIGHT  FOOTBALL" , גרפה שיאי רייטינג למכביר והפכה למוסד טלוויזיה בפני עצמה . התוכנית בראשותו של השַדָּר המוביל האווארד קוסל הייתה הצלחה כה גרנדיוזית וכה נצפית . עסקים ומסעדות נסגרו בערבי יום שני בשבוע מוקדם מהרגיל בכל רחבי ארה"ב והאנשים מיהרו לבתיהם כדי לצפות בה . בזמן שידורה בערבי שני בשבוע נולד המונח "עוצר ברחובות" . האווארד קוסל היה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת שדר הספורט הפופולארי ביותר וגם השנוי במחלוקת ביותר בארה"ב . אהוב ושנוא באותה מידה [5] . רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC החל לשדר בשבתות ב- 1958 את התוכנית הספורט הווירטואוזית שלה ה- "GRANDSTAND" שזכתה לצפיית שיא בכל האיים הבריטיים . ב- 1964 מיסד ה- BBC את תוכנית הכדורגל "Match of The Day" שעסקה בכיסוי סדיר של המשחקים בליגה הראשונה והשנייה באנגליה ומשחקי ה- FA  Cup . התוכנית הפכה חיש מהר לספינת דגל טלוויזיונית כפי שהייתה "מבט ספורט" בארץ מרגע שדָן שִילוֹן יצר ועִיצֵב אותה בשלהי שנת 1968 . אין פלא כי הספציאליטה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצא את ביטויו משחר נעוריה בהפקת שידורי חדשות ואקטואליה ואח"כ גם במשדרי ספורט לנושאיו השונים . בשני התחומים החשובים האלה היא הצטיינה והובילה קדימה את הרשת הציבורית במשך עשרות שנים לאורך אלפי מילין ועל כך הייתה גאוותה . חלון הראווה של השידור הציבורי הורכב ראשית דבר משידורי חדשות וספורט ואלה גם משכו את מלוא תשומת הלב של הציבור (והעיתונות) . גם מפני שבמרחב הזה של כיסוי החדשות והספורט בטלוויזיה התאפשרו שידורים ישירים שמעצם מהותם הפכו את הצופה לעֵד ראייה ושותף מלא בהתהוות הדְרָמוֹת בזמן אמיתי לאורך כל קשת הריגושים .

ב- 17 במאי 1994 ספגה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תבוסת שידור בתחום הספורט . לראשונה מאז 1968 הפסידה מבלי שהייתה כפויה לכך את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי (משחקי הליגה + משחקי גביע המדינה) בהן החזיקה 25 שנה ברציפות לערוץ 2 הצעיר שנעמד על רגליו רק בנובמבר 1993 . בטרם היא מתאוששת ספגה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מהלומה כבדה נוספת מחברת החדשות של הערוץ המסחרי דרדק בן שנתיים , הפעם בתחום החדשות והאקטואליה בעת סיקור שבוע האבל לאחר רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב . הכיסוי העיתונאי של ערוץ 2 היה קונקרטי , מרתק , ומדויק יותר מזה של חטיבת החדשות בערוץ 1 . ביום רביעי – 1 בנובמבר 1995 הגיש העיתונאי אהוד יערי את תוכנית האקטואליה "מוקד" . הארץ געשה ורעשה פוליטית והעם נחלק לשמאל וימין . השמאל תמך בהסכם אוֹסְלוֹ שהוביל ראש הממשלה יצחק רבין יחדיו עם שר החוץ שמעון פרס עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפת והימין התנגד לו מכל וכול . על פי תפישתו המדינית של יצחק רבין (כיהן גם כשַר הביטחון) היו אמורים הסכמי אוסלו להוביל לשלום עם העם הפלסטיני בתוך שישים שנות סכסוכי דמים . אהוד יערי זימן ל- "מוקד" את יִצְחָק רָבִּין וגם את שני העיתונאים יָרוֹן דֶקֶל מרדיו "קול ישראל" ושמעון שִיפֶר מ- "ידיעות אחרונות" שישבו בפנל לצדו . התוכנית הוקדשה רובה ככולה לריאיון עם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין . זה היה שלושה ימים לפני הרצח . ערוץ 1 היה מקור עיתונאי ראשון לאינפורמציה חדשותית . לערוץ 2 לא היה כל סיכוי להתחרות עמו בתחום האקטואליה . yaari 1טקסט תמונה : יום רביעי – 1 בנובמבר 1995 . אהוד יערי עיתונאי – עַל מצטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מנחה את התוכנית "מוקד" . (מתוך סרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) . yaari 2 טקסט תמונה :  יום רביעי – 1 בנובמבר 1995 . אהוד יערי (במרכז) מציג את עמיתיו שמעון שיפר (מימין) וירון דקל (משמאל) בפני המרואיין ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין . זה היה הריאיון הטלוויזיוני האחרון של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בטרם נרצח . (מתוך סרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

יממה לאחר רצח ראש הממשלה ושַר הביטחון יצחק רָבִּין התהפכו היוצרות לעַד . הערוץ הציבורי הוותיק עסק בכלליות האבל הלאומי . הערוץ המסחרי הצעיר ירד לפרטיו . המנכ"לים של שלוש הזכייניות דָן שִילוֹן ויוחנן צָנְגֶן ב- "רשת" , אָלֶכְּס גִלְעָדִי ב- "קשת" , ועוּזִי פֶּלֶד מ- "טלעד" שיתפו פעולה באופן הדוק עם מנכ"ל חברת החדשות בערוץ 2 שָלוֹם קִיטָל . זה היה צוות מוחות פורה והקואופרציה והקולגיאליות יצרה שגשוג . זכורים בעיקר הריאיון הבלעדי שערך רָפִי רֶשֶף איש ערוץ 2 עם האלמנה לאה רבין יומיים לאחר הרצח (בעוד ערוץ 1 ממתין לסיום שבעת ימי האֵבֶל) , שחזור בלעדי בערוץ 2 של הרצח בהשתתפות הרוצח יגאל עמיר ואנשי משטרת ישראל , והריאיון הבלעדי שניהל גִידִי גוֹב בערוץ 2 עם שני נכדיו של יצחק רבין יונתן ונועה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפסידה בשתי מערכות על לב הציבור ועיניו. צופים רבים נטשו את ערוץ 1 הוותיק וזִיפזפוּ בשלט שלהם לעבר ערוץ 2 הצעיר והלוחמני. אמות הסִפִּים זעו והמדינה הייתה כמרקחה. זה קרה לפני תשע עשרה שנים והעניין נשכח אך הטלוויזיה ישראלית הציבורית הגברת הזקנה איבדה אז בבת אחת את בכורתה ליריב צעיר וחסר ניסיון . הרייטינג הרָב שלח את הפרסומאים והפרסומות חיש מהר לחיק ערוץ 2 והפך אותו לא רק לנצפה אלא גם לעשיר…" .

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "מלחמת הדיאדוכים" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

[1]  מדובר בעיקר ברשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC , שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי , רשתות הטלוויזיה מערב אירופיות המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (European Broadcasting Union) , רשת הטלוויזיה הקנדית CBC , רשתות הטלוויזיה האוסטרליות ABC ו- Channel 10 , רשת הטלוויזיה היפנית NHK , רשת הטלוויזיה המכסיקנית TELEVISA , ורשת הטלוויזיה הברזילאית TV  GLOBO.

[2]  הסופר נָתַּן שַחַם חבר קיבוץ בית אלפא (בן 89 וחתן פרס ישראל לספרות ב- 2012) ששימש באותה תקופה משנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (היו"ר היה ד"ר חיים יחיל) רכש את הסדרה ב- 1970 מ- BBC  בפרוטות . לנתן שחם היו קשרים אישיים עם הנהלת ה- BBC .

[3]  עלות הפקת הטלוויזיה של הסדרה "מישל עזרא ספרא ובניו" בת חמישה פרקים (מאת הסופר אָמְנוֹן שָמוּש) חצתה את גבול המיליון דולר .

[4]  רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC מבססת את תקציבה על תשלום האגרה של אזרחיה כמו רשות השידור , אך מגיעה בכל שנה לגבייה של % 98 .

[5]  שַדָּר הספורט היהודי – אמריקני האווארד קוסל (Howard Cosell) הפך לשנוי במחלוקת בראשית עשור ה- 70 . רבים האשימו אותו בחוסר ידע בענף מפני שלא היה מעולם שחקן פוטבול ולכן אין לו מושג על מה הוא מדבר בשידורים הישירים של ה- NFL . צופי טלוויזיה רבים קראו לרון ארלדג' (Roone Arledge) לפטר אותו לאלתר . אחרים האשימו את הווארד קוסל כי בהיותו שַדָּר אגרוף של רשת הטלוויזיה ABC בעשור ה- 60  ו- 70 , העניק יחס חם ואוהד מידי ונטה חסד למתאגרף מוחמד עלי (Muhamad Ali) שהיה סרבן שירות צבאי והשתמט מגיוס לצבא האמריקני שנלחם באותה העת בווייטנאם . חלק מהצופים סבר שהאווארד קוסל הוא דמות שנויה במחלוקת וכי הוא מייצר אנטגוניזם בכוונה תחילה . מידי שבוע הגיעו למערכת ABC בניו יורק אלפי מכתבים של צופים בגנותו של הווארד קוסל ודרישה להדיחו. מאידך, למרות התגובות השליליות הרבות הרייטינג של "MONDAY NIGHT FOOTBALL" לא רק שלא פחת , אלא נסק לגבהים חסרי תקדים. מנהלו רון ארלדג' הבין שהרוב הדומם שאיננו כותב מכתבים למערכת שבע רצון מדרך השידור של הווארד קוסל וגם מרמת ההפקה הטלוויזיונית. בריאיון נדיר מפורסם מאוד שהעניק רון ארלדג' באוקטובר 1976 לירחון האמריקני הפופולרי ורב המוניטין "PLAY BOY", הוא הגן בחירוף נפש על האווארד קוסל. הוא הסביר למראיינו מדוע הוא נותן בימה כה מרכזית לשדר השנוי במחלוקת ורומם את היושרה שלו, את נאמנותו, ואת כישרונו העיתונאי שבא לידי ביטוי בסלוגן הידוע שלו בן חמש מילים שהגה האווארד קוסל : "Tell it like it is".

האם ניתן לחלוק אחריוּת ?

המאבק הנוכחי על כמות וגודל תקציב הביטחון בין רמטכ"ל צה"ל רב אלוף בני גנץ לבין שר האוצר של מדינת ישראל מר יאיר לפיד , מוביל כל בר דעת מאתנו לשאלה הבלתי נמנעת , על מי תוטל האחריות בפשלה הבאה אם תקרה במלחמה הבאה שאומנם בוא תבוא . האם שר הביטחון והרמטכ"ל יחטפו את האֵש מפני שלא דאגו למוכנות הצבא וניהלו את המלחמה בחוסר כישרון (בטענה שלא קיבלו מספיק כסף בזמנו כדי להתכונן לקראתה) ? ו/או האם שר האוצר יאיר לפיד ייחשף ל- קיטונות של רותחין מפני שהתקלס בשניהם ולא רק שסירב לתת להם מספיק ממון כדי לשפר את איכות הצבא ואת הפוטנציאל המבצעי שלו, אלא גם שלח אותם לשיעורי כלכלה כדי ללמוד כיצד חוסכים ומתייעלים. שר הביטחון בוגי יעלון ורב אלוף בני גנץ מזהירים השכם והערב כי אין מדובר בטריק וגם לא ב- שטיק . דרישת צה"ל לנתח תקציבי הָגוּן היא כֵּנָה לחלוטין . שניהם טוענים כי התקציב שצה"ל מבקש מהמדינה נועד להבטיח את רמת האימונים של ואת דרגת הכשירות של הצבא הסדיר ויחידות המילואים לאורך זמן לעת מבחן שאומנם בוא תבוא . אין בכלל ספק כי בנתונים הגיאו – פוליטיים הקיימים והמשתנים במזרח התיכון מדינת ישראל תצטרך לשוב ולהילחם מלחמה נוספת על זכות קיומה באזור הטעון הזה . שר האוצר יאיר לפיד (שימש כתב עיתון "במחנה" בעת שירותו הצבאי) מטיל ספק בכנות דרישת שר הביטחון בוגי יעלון והרמטכ"ל בני גנץ לתקציב מוגדל . "שבו בשקט" הוא אומר להם ומוסיף , "תלמדו קודם להתייעל ואח"כ תבואו אלי לדרוש תקציב מוגדל" . לוויכוח המר והמחלוקת אודות גודלו של תקציב הביטחון הצטרף לאחרונה שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ . יובל שטייניץ קבע כי התנהגותם של שר הביטחון והרמטכ"ל בנושא ואי הסכמתם הפומבית עם קביעות משרד האוצר איננה תואמת נורמות ותקינות של שלטון דמוקרטי . לא פחות .

21 במאי 2014 . ראה העיתון "ישראל היום" שמתעד את הקרב על תקציב הביטחון בין הרמטכ"ל בני גנץ לבין שר האוצר יאיר לפיד.

21 במאי 2014 . ראה העיתון "ידיעות אחרונות" ש- מדגיש את ביקורתו ודעתו השלילית של שר האוצר יאיר לפיד אודות כישרון הניהול של שר הביטחון בוגי יעלון והרמטכ"ל רב אלוף בני גנץ את צה"ל, ומגיב : "מערכת הביטחון לא תקבל אפילו עוד שקל אחד". 

למרבית אזרחי המדינה אין כלים לשפוט מי צודק בוויכוח הכלכלי / כספי המר . שר הביטחון בוגי יעלון ו- הרמטכ"ל בני גנץ טוענים שגורלה של מדינת ישראל נמצא על כפות המאזניים . שר האוצר יאיר לפיד אומר שהשניים מגזימים . הניהול איננו מושלם ו- צה"ל שהוא גוף בזבזני אמור להתייעל . מניסיוני הממושך במשך עשרות שנים בשירות מילואים מבצעי / קרבי אני יכול להעיד כי בצבא שרר בימים ההם בזבוז לא קטן . גם באימונים . אינני בקי כמובן במתרחש היום .

התייחסתי בקטע הקצרצר לעניין האחריות בעתות משבר והאם ניתן לחלוק אותה. האם תעלה על הדעת אפשרות כי הרמטכ"ל האחראי הראשי על ביטחון המדינה יכול ו/או רשאי להתייצב בפני וועדת חקירה ממלכתית בעת משבר כדי להאשים את הדרג המדיני ובראשם ראש הממשלה ושר האוצר, על שלא סיפקו לו את הכספים הדרושים כדי לאמן את הצבא לקראת המשימות הגורליות הניצבות בפניו ? כזכור וועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט העליון שמעון אגרנט , זאת שהוקמה לפני 41 (ארבעים ואחת) שנים בעקבות המשבר הנורא של מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, הטילה את מלוא אשמת הכישלון על הדרג הצבאי בראשות הרמטכ"ל רב אלוף דוד "דדו" אלעזר (שָם הסיפור לא היה ממון אלא הזכות שנמנעה מרמטכ"ל צה"ל ע"י הדרג המדיני בראשות ראש הממשלה גב' גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין, לגייס מילואים בהיקף מירבי בשתי החזיתות המצרית והסורית, ורצונו להלום ראשון במערכי צבא מצרים וצבא סוריה ב- אמצעות חיל האוויר).

האם ניתן לחלוק אחריות ? השאלה הזאת מעסיקה כל אחד מאתנו בתחום עבודתו . ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 ניהלתי בשם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסלוניקי – יוון קרבות בשידור ישירים "ראש בראש" של Final four האירופי בכדורסל (בהשתתפות מכבי ת"א) נגד אנשי ערוץ 5 בכבלים . לראשונה בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ שידרו שני ערוצי טלוויזיה שונים ישיר ובמקביל את אותה סחורת השידור הספורטיבית . נוצרה תחרות על לבו ועינו של צופה הטלוויזיה הישראלי . זאת הייתה גם התמודדות אישית בעלת יוקרה ביני כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוותיקה והמסורבלת לבין מנכ"ל ערוץ 5 בכבלים הצעיר והעשיר בראשות מר מיילן טנזר והמפיק שלו שָכִי פֶרֶנְץ. מנכ"ל רשות השידור שלי היה אורי פורת . מנהל הטלוויזיה שלי היה יאיר שטרן . מנהל חטיבת החדשות שלי היה רפיק חלבי . שלושתם נשאו באחריות המיניסטריאלית אולם לא באחריות אישית של מבצע השידור . באחריות האישית נשאתי אני מטעמם וכשליחם. הכוחות לא היו שקולים. ערוץ 5 בכבלים השיט ניידת שידור Unilateral שלו מחיפה לסלוניקי ובכך הוסיף תגבורת כיסוי וסיקור עצומה שהתווספה לכיסוי ה- Multilateral של ניידת השידור של הטלוויזיה היוונית הציבורית ERT, מי ששימשה Host broadcaster טלוויזיוני של האירוע כולו. דרשתי ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת להשוות את התנאים ולהשיט את ניידת השידור שלנו (OB ה- "וורד") על ציוותה גם כן לסלוניקי. בקשתי נפלה על אוזניים ערלות. אורי פורת פטר אותי בשתי מילים, "יצאת מדעתך…" ונפנה לדרכו. התייעצתי עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ודנו דיון פילוסופי כיצד אנוכי יכול לחלוק את האחריות הכבדה והאם אני בכלל יכול לעשות . אז זהו שאי אפשר לחלוק אחריות . לא עם הממונים עליך, וודאי לא עם הכפופים לך. במידה רבה הייתי בר מזל משום שיו"ר דירקטוריון חברת "פלא פון" יעקב "קובי" גור נענה לבקשתי והסכים יחדיו עם אילן בן דב מנכ"ל חברת "סאני" תקשורת לשמש ספונסרים בלעדיים של מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של סלוניקי 2000 תמורת 250000 (רבע מיליון) דולר. רק מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ידע את הסוד הכמוס בו אני מנהל לבדי ובאופן אישי מו"מ עם קובי בן גור כדי להביא חסויות בשווי של רבע מיליון דולר לכיסוי שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 בהשתתפות מכבי ת"א . הסתרנו את סוד המו"מ עם "פלא פון" ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי. רק לאחר הסיום המוצלח של המו"מ יידענו יאיר שטרן ואנוכי את אורי פורת. רבע מיליון דולר איננו סכום שהולך ברגל. באמצעותו הצלחתי לגייס לטובתנו ניידת שידור Unilateral יוונית בסלוניקי שהשלימה את השידור ה- Multilateral של ERT. כוח משימה שלי בראשות המפיק ששי אפרתי  הבימאי אמנון אוסמן , והמפקח הטכני מאיר חיימי הוטס מישראל לסלוניקי כדי לתפעל עבורי את הניידת היוונית היונילאטראלית על צלמיה ואנשיה . הצוות שלי באפריל 2000 בסלוניקי כלל גם את שני השדרים מאיר איינשטיין ואורי לוי ואת שני הפרשנים אלי סהר ורלף קליין ז"ל, ואת כתב השטח אמיר בר שלום. הסוף ידוע . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביסה פעמיים ב- Knock out את ערוץ 5 בכבלים : ביום שלישי – 18 במאי 2000 צברנו בתחרות הרייטינג הראשונה שיעור של % 27.8 מול % 6.3 של ערוץ 5 בכבלים . ביום חמישי – 20 באפריל 2000 גברנו בתחרות הרייטינג השנייה על ערוץ 5 בכבלים בתוצאה % 30.1 מול % 5.0 של ערוץ 5 בכבלים . שני הניצחונות המכריעים היו מוחצים וראוותניים, וגם מחמיאים. אף על פי כן ידעתי כבר לפני זמן רב כי אני צועד כמו לוליין על חבל דק. חוט השערה מפריד בין שמחת הניצחון לייסוריי התבוסה. בלעדי קובי בן גור לא הייתי יכול להכות שוק על ירך באפריל 2000 בסלוניקי את ערוץ 5 בכבלים. ללא הממון שהפקידה בידיי חברת "פלא פון" בסלוניקי 2000 לא הייתי מסוגל לייצר הפקה טלוויזיונית ברמה גבוהה, כזאת שתשביע במידה רבה את אמות המידה, התקן , וקריטריוני ההפקה שלי, וגם את מדד רצונם של צופי הטלוויזיה שלי. יו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור היה במידה רבה חשוב יותר בחודש אפריל של שנת 2000 ממפקדיי העליונים בחזית  גם אם קראו להם אורי פורת, יאיר שטרן, ורפיק חלבי. איש מהם לא היה נוטל אחריות אם אני הייתי מתמודד בתנאים נחותים ומסיים את מבצע השידורים של סלוניקי 2000 בצד המפסיד. אי אפשר לחלוק אחריות , לא עם מפקדיך ולא עם פיקודיך. אתה לבד.

השיגו אותי מכתבי הערכה רבים לאחר שהבסנו שוק על ירך את ערוץ 5 בכבלים בשידורים הישירים "ראש בראש" מ- סלוניקי ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 . החשוב מכולם היה של איש השיווק של חברת "פלא פון" מר גיל בול . המסמך שכתב לי הוכיח כי לשידור הציבורי יש עתיד בתנאי שישמור על מכסת רייטינג מניחה את הדעת וכי בפינותיהם של רחובות רבים ממתינים אנשים עם ממון שמוכנים לסייע ולממן מכספם את השידור הציבורי . רייטינג שווה כסף . והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנקראת "השידור הציבורי" איננה משוחררת מעול המדרוג .

טקסט מסמך : 11 במאי 2000. מכתבו של גיל בול מחברת "פלא פון" שנשלח אלי בתום מבצע השידורים המשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל סלוניקי 2000. זאת הייתה זריקת העידוד השנייה שיבלתי כמי שמנהל ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שגשוג מבצע סלוניקי 2000 הוליד גם צל"ש חשוב של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (שאין לזלזל בו למרות המחלוקות) שנשלח אלי ב- 23 באפריל 2000 (הובא כבר לידיעת קוראי הבלוג בפוסטים הקודמים) . הוא היה חשוב אך לא חשוב מספיק מפני שנעדר את פרטי הסיוע שהבטיח לי לפני כן בטרם צאתי לקרב , אלה שנועדו לשפר את איכות השידור הציבורי בתחום הקונקרטי שאנוכי הייתי מופקד ו- אחראי עליו .

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח אלי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידור המוצלח והמשגשג של השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל – סלוניקי 2000 . המסמך היה חשוב אך לא חשוב מידי מפני שהוא נעדר את ההבטחות שנתן לי אורי פורת בע"פ על מנת לשפר את לוח השידורים הציבורי בתחום הקונקרטי שאנוכי הייתי מופקד עליו. הוא הבטיח בע"פ אך לא הבטיח זאת בכתב . וזה הבדל גדול . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א ב- 18 ו- 20 של חודש אפריל 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

סופו של חודש אפריל 2000 היווה משבר עבור רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לבטח עבורי. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן פרש לעַד. מעמדו של מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי הוּעַם. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ִגיל סַמְסוֹנוֹב מתומכיי סיים אף הוא את תפקידו ושָב לחברת הפרסום והשיווק שלו בתל אביב. השוק הטלוויזיוני בארץ הפך לתחרותי יותר ויותר בתחום שידורי הספורט. כולם חשקו בכדורגל הישראלי ובקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. מכבי ת"א לא הייתה אלופת אירופה רק Runner up אולם עוררה סביבה עניין כאילו היא אלופת ה- NBA. היה ברור כי נידרש לשלם עבור זכויות השידורים הון עתק אם אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באמת רוצים לשדר אותה על סיגנל הטלוויזיה שלנו . העסק הכלכלי הפך למסובך יותר ויותר . הקושי העיקרי היה לשכנע את מנכ"ל רשות השידור בצורך הקונקרטי הזה ובהזדקקות הכללית לאירועי הספורט הרלוואנטיים באשר הם . אורי פורת התלבט עד בלי די. יו"ר הוועד המנהל החדש של רשות השידור נַחְמָן שַי והמִשְנֶה שלו גב' אַהוּבָה אוֹרֶן – פִּינֶס הקשו עליו את חייו המקצועיים. לרוע מזלו ניצב לידו סמנכ"ל כספים בלתי יצירתי בדמותו של מוטי לוי. לא פעם אחת שח באוזניי את געגועיו ליכולתו המוכחת של קודמו של מוטי לוי , יוֹחָנָן צַנְגֶן . ב- 30 באפריל 2000 שלחנו מנהל הטלוויזיה ואנוכי כל אחד בנפרד במקביל את תגובתנו האישית למתחולל באגף הכלכלי של רשות השידור בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . אנוכי הרצתי את מכתבי בעקבות מכתב ההערכה שקיבלתי מאורי פורת ויאיר שטרן הטיס את המֶסֶר שלו בגלל מכתב הנזיפה שקיבל מהמנכ"ל שלו . חלפו מאז תריסר שנים וחצי . אינני מתגעגע כלל לאותם הימים ההם .

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000. מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 1 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום. התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) . היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה. עתידנו היה לוּט בערפל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000. מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 2 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום. התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן). היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה. עתידנו היה לוּט בערפל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת  2000. מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 3 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום. התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן). היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה. עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 4 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום. התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן). היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה . עתידנו היה לוּט בערפל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 5 ואחרון מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום. התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן). היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה. עתידנו היה לוּט בערפל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

כאמור באותו היום ההוא של 30 באפריל 2000 סיים יאיר שטרן את תפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום 7 שנים מאז מונה למשרה הרמה הזאת ב- 1993 ע"י מוטי קירשנבאום. הוא היה מנהל מוצלח וגם אדם. איש יקר לי. זהו מכתב הפרידה ששלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . המסמך האחרון שנשלח מטעמו כמנהל הטלוויזיה למנכ"ל הרשות.

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000. מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (עמוד מס' 1 מתוך 2) למנכ"ל רשות השידור אורי פורת אודות מסע הייסורים של רכישת זכויות השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000, טיב ביצוע השידורים הישירים ע"י חטיבת הספורט ואחרית הרייטינג הפנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000. מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (עמוד מס' 1 מתוך 2) למנכ"ל רשות השידור אורי פורת אודות מסע הייסורים של רכישת זכויות השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000, טיב ביצוע השידורים הישירים ע"י חטיבת הספורט ואחרית הרייטינג הפנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 397. הועלה לאוויר בשבת – 7 ביוני 2014. 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *