1. הפועל בא"ש – מכבי ת"א 3 : 2 (29 בספטמבר 2014 באצטדיון ווסרמיל). נולד שדר כדורגל לאומי חדש : עמיחי שפיגלר. ואולי גם פרשן כדורגל לאומי חדש : מוטי איוואניר. 2. אוגוסט – ספטמבר 2014. חדלונו של יורם ארבל. יורם ארבל מודח מכל תפקידיו כשדר ספורט מוביל ע"י הנהלות ערוץ 1, ערוץ 10, וערוץ 5 בכבלים. פוסט מס' 438. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או לטובת רווח מסחרי , ו/או לצורך פרסום אישי .

1. הפועל באר שבע – מכבי ת"א 3 : 2 (29 בספטמבר 2014 באצטדיון ווסרמיל). נולד שַדָּר כדורגל לאומי חדש : עמיחי שפיגלר. ואולי גם פַּרְשָן כדורגל לאומי חדש : מוטי איוואניר. פוסט מס' 438. כל הזכויות שמורות.

2. אוגוסט – ספטמבר 2014. חדלונו של יוֹרָם אָרְבֵּל. יורם ארבל מודח מכל תפקידיו כשדר ספורט מוביל ע"י הנהלות ערוץ 1, ערוץ 10, וערוץ 5 בכבלים. פוסט מס' 438. כל הזכויות שמורות.

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –   

פוסט חדש מס' 438 : הועלה לאוויר ביום שישי ערב יום הכיפורים – 3 באוקטובר 2014

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –    

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 , הפכה הפקדתו המתעתעת והמופרכת שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון . יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור . הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 . מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא . שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה . היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : האמונה האלוהית וקדושת יום הכיפורים.

כתב חברת החדשות של ערוץ 10 אבישי בן חיים הוא אחת הסיבות מדוע אני חתום ומנוי על ערוץ 10 . סדרת הכתבות שלו שעסקה בחקר "האמונה האלוהית" בתוך ציבורים ואוכלוסיות שונות במדינת ישראל , ושודרה לאחרונה במהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 10 – הייתה מעניינת ביותר . המחקר שלו החזיר אותי דווקא למחוזות ילדותי . אני חושב ששום ילד לא נמלט מהדיון הפילוסופי בינו לבין עצמו ביום הכיפורים הקרב ובא בקיומו של בורא עולם והאמונה בו (ו/או אי אמונה) . נדמה לי ששום ילד איננו מצליח לברוח מהשיח בינו לבין נפתולי נפשו ביום הכיפורים בשאלת החיים והמוות . חלפו מאז ימים רבים מאוד . היום כסבא לעשרה נכדים ונכדות אני מנסה בכל יום מחדש לא לנטוש את מצפוני ולברר ביני לבין עצמי את חשיבות המוסר האוניברסלי בחברה האנושית . זה נפלא ש- בתוך חשבון הנפש היהודי הכללי והפרטי , אזרחים ישראליים דתיים וחילוניים כאחד , מאחלים איש לרעהו את ברכת החיים הנפלאה , שנה טובה וגמר חתימה טובה . אבישי בן חיים הוא עיתונאי טלוויזיה נפלא . ישר , הגון , סקרן , וחוקר . אני מכיר אותו עוד מהימים שכסטודנט שירת והתפרנס כאיש ביטחון בטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים . אבישי בן חיים הוא איש מעניין שהתעניין בסדרת הכתבות שלו אודות האמונה האלוהית גם אצל הסופר הישראלי רב המוניטין חיים גורי (מי שכתב את שיר "הַרֵעוּת" ואשר המלחין סַשָה אָרְגוֹב העניק לו חיי נצח בעזרת המנגינה הנפלאה שחיבר למילים הבלתי נשכחות ההן) אודות קיומו של אלוהים . חיים גורי מי שהיה מ"פ במלחמת העצמאות ב- 1948 השיב לו בלהט , אני מכיר את המילים , "אנו נושאים לפידים בלילות אפלים…נס לא קרה לנו…פך שמן לא מצאנו…" . תשובתו של חיים גורי ברורה כי הוא איננו מכיר באלוהים שבשמיים . האלוהים שלו הם אנשי הפלמ"ח וההגנה שהקימו את מדינת ישראל בדמם . האמונה בקיומו של בורא עולם , שאלת הימצאותם של גן עדן וגיהינום , וקונפליקט שאלת חיים ומוות הקשורה ושזורה באמונה באלוהים והתלות של הקיום האישי שלי באמונה הזאת בקדוש ברוך הוא ובתפילות אליו , העסיקה את התודעה שלי החל מגיל צעיר מאוד . אני חושב שכבר בכיתות הנמוכות בביה"ס היסודי . ההתמודדות שלי כילד עם האמונה האלוהית ותהיית הקיום הפיזי האישי שלי המותנה בנאמנות שלי כלפי אלוהים , גברה לאחר לימוד עשרת הדיברות וקריאת הציווי האלוהי "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך…". הדיבר האלוהי הזה מכיל התניה מפורשת של אורך חיי בכיבוד הוריי ואני הייתי הרבה פעמים חצוף. דבר האמונה האלוהית מושרש בנו מגיל צעיר מאוד מאז הלימוד והקריאה בסיפורי המִקְרָא כמו גם העיסוק בריטואל החוזר של צום יום הכיפורים . לא היה ילד בקיבוץ אפיקים שלא ניסה להתמודד עם תענית הצום בו אתה נתבע לא לאכול ולא לשתות במשך 24 שעות . מרבית הילדים ראו בכך ספורט ולא ציווי אלוהי . כמעט כולם נכשלו וחוו רגשות אשם . מצפונם נזף בהם מפני לא עמדו בתחרות עמו . הרי בסך הכל מדובר בלא לאכול ולא לשתות יממה . לא מתים מזה . האמונה האלוהית מלווה אותי מאז ילדותי במשך כל חיי . אני מאמין באלוהים בדרכי שלי . בטרם היציאה לחמש מלחמות ישראל בקו האש הקדמי – התפללתי לאלוהים . גם הנחתי תפילין . עכשיו כשנכדי הבכור השתתף במלחמת "צוק איתן" בקו האש הקדמי רצועת עזה – התפללתי שוב לאלוהים . גם כל יום קראתי כמה פרקי תהילים . האמונה האלוהית איננה כללית . כמו כל דבר היא אישית ומותנית במקום , בנסיבות הזמן , באירועים , בלחץ דעת הקהל , בלחץ המשפחה , וביחסי הגומלין שלך עם הקהילה שלך . באותו מקום בו האנשים נאחזים באלוהים בתקוותם האחרונה , האחרים מפנים לו עורף וסומכים רק על עצמם .

הקטע הבא משיק לוויכוח אודות "האמונה האלוהית" . אנשים השרויים בתנאי אפלה נוראית וקיום פיזי קשה מנשוא , נפרדים מאלוהים ו/או מתחברים אליו . המשולש ארנון צוקרמן , מוטי קירשנבאום , ודן שילון יצר באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת טלוויזיה מזַן חדש . הייתה להנהגה הזאת השפעה מרחיקת לכת גם על התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . לאלכס גלעדי הייתה זכות גדולה לעבוד תחתיהם כמנהל מחלקת הספורט . ארנון צוקרמן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי לפני עשור : "הבנתי היטב את ערכם של שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים בארץ ובעולם בטלוויזיה עבור משלם האגרה . כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בשנים 1979 – 1973) הייתי עצמי אוהד ספורט קטן ולא צפיתי בהם , אך הכרתי  בחשיבותם כנדבך במארג הכללי של השידור הציבורי" . אחד ההישגים הגדולים של ארנון צוקרמן כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא בשנת 1976 ושל מנהל חטיבת התוכניות שלו מרדכי "מוטי" קירשנבאום הייתה רכישת סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית המונומנטלית הבריטית הנודעת בשמה “World in War“ . הסדרה הפכה מייד ל- ” Event” בינלאומי בכל העולם . 110 (מאה ועשר) רשתות טלוויזיה בכל העולם קנו אותה . ערך והפיק אותה במשך כמה שנים בעזרת צוות גדול היהודי הבריטי ג'רמי אייזיקס תחת המטרייה הכספית של חברת הטלוויזיה הבריטית THAMES . ג'רמי אייזיקס הפך לימים להיות מנהל Channel  4 הבריטי . 26 פרקי הסדרה הנודעת והאיכותית (כל פרק באורך של 50 דקות) הביאו את סיפורה המפורט של מלחמת העולם ה- 2 ושודרו בהצלחה רבה במשך כחצי שנה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1976 ו- 1977. פַּס הקוֹל המקורי של שחקן הקולנוע רִיצָ'ארְד בֶּרְטוֹן בסדרה הזאת "עולם במלחמה" הוּמַר ע"י מוטי קירשנבאום בקריינות הבלתי נשכחת של קריינית רדיו "קול ישראל" גב' לאה פורת ז"ל . לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב- 1977 רכשו ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום מג'רמי אייזיקס סדרה דוקומנטרית בריטית נוספת בת ארבעה פרקים , שנקראה , "The Final Solution" (הפתרון הסופי) ואשר עסקה בהשמדת שישה מיליון יהודי אירופה ע"י המשטר הנאצי הגרמני בראשות הפיהרר אדולף היטלר , שר התעמולה שלו ד"ר יוזף גבלס , וראש ה- SS הרייכס פיהרר היינריך הימלר . 1977 הייתה ללא ספק שנת שיא בהבנת חשיבות התיעוד , הדוקומנטאציה , והצורך בהקרנת סרטים דוקומנטאריים רלוואנטיים בלֵב ה- Prime time של השידור הציבורי הישראלי . את זרי ההילה הטלוויזיונית הזאת צריך לקשור לראשם של ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום .

הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , עוסקת בהתפתחות שידורי הספורט , החדשות , התיעוד , הטכנולוגיה , והכלכלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית והבינלאומית . הטקסט שהשפיע עלי יותר מכל ונחרת בזיכרוני לתמיד לא היה של איש משדרני הספורט , אלא דבריו של יהודי – הונגרי מאמין אחד ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ שמספר למראיינו מ- THAMES בצורה קורקטית ושלווה באחד הפרקים של "הפתרון הסופי" סיפור מצמרר מסמר שיער הדן באמונה האלוהית שאבדה לו , כלהלן : "הייתי חבר בקבוצת עובדי ה- איינזנצקומנדו שפינתה מידֵי יום ביומו את מאות אלפי הגוויות מאולמות ההשמדה הענקיים באושוויץ לאחר שהורעלו בגז הציקלון B (ציאניד) לעבר הקרמטוריום – תנור משרפת הגוויות . משנכנסו המובלים לטבח במרמה ובהטעיה עירומים כביום היוולדם , נשים וגברים , זקנים וטַף למקלחות הדֶמֶה לצורך "חיטוי" ודלתות המבנה הוגפו ונסגרו הרמטית מאחוריהם – הופעל מנגנון ההרעלה וגז הציאניד הוחדר לחלל האוויר באמצעות מקלחות ה- דֶמֶה . לאיש לא היה סיכוי לשרוד . המוות לא היה מיידי אלא בחֶנֶק נוראי שנמשך עֶשֶר דקות אולי רבע שעה . החזקים מבין המושמדים טיפסו בכוח על כתפי החלשים לעבר תקרת אולם ההשמדה בניסיון למצוא למעלה עוד כמה מולקולות של חמצן , אך גם להם זה לא עזר . בתוך מבנה ההשמדה פרצו זעקות זוועה ושֶבֶר נוראיות . המושמדים נחנקו למוות אך לא מייד . הזעקות גוועו יחסית במהירות . במקום השתרר שקט נורא . כולם היו מתים" , ואז במין שקט נפשי בנוֹן שלנטיות הוסיף המרואיין ואמר – שאל את מראיינו : "אתה יודע מדוע לא שמע אף אחד את הצעקות שהגיעו ללֵב השמיים ?" , ומבלי להמתין השיב בעצמו לעצמו ולמראיין הבריטי , "מפני שאין שָם אף אחד" . שלוש פעמים בשנה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה , בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל , ובערב יום הכיפורים אני נזכר וחושב על אותו האוּד המוצל מאש שאיבד את אלוהיו במחנה ההשמדה אושוויץ במלחמת העולם ה- 2 .

בסדרה הזאת בת 13 ספרים הקרויה כאמור "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , רואות אוֹר אלפים רבים של תמונות . ביניהן צילום אחד שהשפיע על דורנו ועלי יותר מכל והיה המשמעותי והחשוב ביותר בתקופתנו . התמונה שזעזעה אותי יותר מכל , עיצבה את עולמי , ונצרבה בזיכרוני יותר מכל מראה אחר לא הייתה תמונת ספורט . זה היה צילום של הילד היהודי הקטן והנפחד חסר כל הגנה בגטו ווארשה ב- 1943 במלחמת העולם ה- 2 . בהיותו חסר אונים וישע בעל מבט מבוהל נכנע הילד היהודי , כשהוא מרים את זרועותיו הקטנות אל מול קני הרובים של הקלגס הנאצי לאחר שהגטו נפל .

losin 1

טקסט תמונה : תיעוד התמונה הזאת הוא מהחשובים והמשמעותיים ביותר בדורנו . ילד יהודי  רך בשנים וחסר כל הגנה מרים את ידיו לאות כניעה מול קני הרובים של הקלגסים הנאציים לאחר נפילת גטו ווארשה במלחמת העולם ה- 2 . לעולם לא עוד . (באדיבות יגאל לוסין עורך הסדרה "עמוד האש") .

ג'רמי אייזיקס שימש מורה דרך ליגאל לוסין אחד המתעדים הדגולים ביותר בתולדות השידור הציבורי הישראלי לדורותיו . בעידן מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן , ומנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום – החל יגאל לוסין לתחקר , ליצור , לכתוב , ולערוך את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית המונומנטלית "עמוד האש".  יגאל לוסין ערך את סדרת המופת שלוֹ בת 19 הפרקים במשך כמה שנים בעלות מינימלית של כמיליון דולר . הסדרה "עמוד האֵש" עלתה לאוויר ב- 1981 בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל וזכתה להערכה ותשומת לב רבה ורייטינג מדהים של כ- % 95 צפייה . גם אם מדובר ברשת שידור מונופוליסטית , התעניינות כה מסיבית של הציבור ב- "עמוד האש" היוו עדות מזהירה והערכה עצומה לפועלו של יגאל לוסין החרוץ , היסודי , ובעל ידע מדהים . עבורי יגאל לוסין בן 78 היום , הוא בלתי נשכח . הצלם יעקב "יענקלה" אייזנמן שימש מפיק הסדרה שהפכה מאוחר יותר גם לספר מפורסם בשפה העברית , שנקרא על שמה "עמוד האש" , ואף תורגם לאנגלית “Pillar of Fire” . דן שילון הביע את חוות דעתו לפני כמה ימים על ארז טל והכתיר אותו כגאון טלוויזיה . מעניין מה דעתו אם כך על עיתונאי ואיש טלוויזיה דגול כ- יגאל לוסין . בעיניי ארז טל איננו גאון וגם לא חצי גאון . אני רואה בו חקיין טלוויזיה ואת הזכיינית "קשת" שמעסיקה אותו , חקיינית ומסממת טלוויזיה .

losin + yavin 1

טקסט תמונה : חורף 1971 . וושינגטון – ארה"ב . שני כתבי רשות השידור בארה"ב (הטלוויזיה הישראלית הציבורית + רדיו "קול ישראל") יִגְאָל לוֹסִין (בן 35 מימין) וחַיִים יָבִין (בן 39 משמאל). (התמונה באדיבות מר יגאל לוסין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יִגְאָל לוֹ­ִסין אחד מאנשי הטלוויזיה החשובים בתולדות רשות השידור בכל הזמנים יצר סטנדרט שידור מקצועי גבוה ביותר ב- "עמוד האש" . הוא היה בעצם מורה דרך של רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשייה הדוקומנטארית , וגם של גִדְעוֹן דְרוֹרִי ז"ל איש רב פעלים בזכות עצמו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ומי שיצר , ביים , וערך בשנים 1998 – 1994 בעידודו של מנכ"ל רשות השידור דאז מוטי קירשנבאום את הסדרה הבלתי נשכחת "תקומה" . 22 פרקי הסדרה של "תקומה" דנו בהיסטוריה של מדינת ישראל . תחילתה של "תקומה" הייתה בנקודה בה הסתיימה הסדרה הקודמת "עמוד האש" בהתכנסות והתחדשות פזורת עם ישראל במולדתו ארץ ישראל היא מדינת ישראל . עלות 22 פרקי הסדרה "תקומה" עמדה על 5.000000 (חמישה מיליון) דולר . הסדרה שודרה במרוצת 1998 (במלאת 50 שנים להיווסדה של מדינת ישראל) ועוררה הד עצום בציבור וגם מחלוקות לא מעטות . בעיקר פרק 15 בסדרה שנקרא "בנתיב הטרור – בילאדי , בילאדי" ועסק בהתמודדות של מדינת ישראל נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים בשנים 1982 – 1967 .

דבקותם של יגאל לוסין ייבדל לחיים ארוכים וגדעון דרורי ז"ל בשתי משימות השידור הטלוויזיוניות "עמוד האש" ו- "תקומה" – ראויה להערצה . מדובר בעבודת נמלים ממושכת בת שנים , מורכבת ומסובכת , הפעלת צוות גדול של עובדים , ורווייה קשיים ביורוקרטיים כלכליים ותקציביים – ואף על פי כן שניהם העפילו לפסגה וכבשו את היעד . השידור הציבורי חַב ליגאל לוסין וגדעון דרורי חוֹב עולם . שני יוצרי טלוויזיה משכמם ומעלה בלתי נשכחים עבורי .

drori 1

טקסט תמונה : גדעון דרורי ז"ל היה עורך הסדרה הטלוויזיונית המונומנטאלית "תקומה" (22 פרקים, כל פרק בן 50 דקות) ששודרה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מנובמבר 1997 עד מאי 1998 . הוא וסדרת המופת שלוֹ זכו לשבחים רבים . מפיק ועורך עתיר ידע שנחשב לאחד האישים החשובים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית . עבורי הוא בלתי נשכח . (התמונה באדיבות משפחת דרורי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ג'רמי אייזיקס , יגאל לוסין , וגדעון דרורי השאירו עלי חותם טלוויזיוני עצום .

הערה 4 : דיון בערוץ 10 : העיתונאי צחי כהן נגד משה "מושיק" טימור והשחקנית גילה צימרמן.

מוטי קירשנבאום וברוך קְרָא ערכו אתמול (יום חמישי – 2 באוקטובר 2014) ריאיון ב- "לונדון את קירשנבאום" עם עו"ד של העיתונאי צחי כהן שתובע את שדרן הרדיו משה טימור והקומיקאית גילה צימרמן בעוון הולכת שולל שבסופו של דבר הובילה לפיטוריו מהעיתון "ידיעות אחרונות". גילה צימרמן בעלת כישרון חיקוי נדיר הופיעה כמרואיינת "בדואית" אסלית במשך זמן רב אצל משֶה "מוֹשִיק" טִימוֹר בתוכנית הרדיו העיתונאית הארוכה שלו "שישי אישי" (משודרת ברשת ב' של רדיו "קול ישראל" בין 24.00 ל- 0.300) מבלי לספר למאזינים כי היא בעצם שחקנית – סטנדפיסטית ישראלית לכל דבר ואשר קוראים לה גילה צימרמן . משֶה טִימוֹר והיא עצמה גילה צימרמן שמרו בסוד את דמותה הישראלית המקורית תוך חיסיון מוחלט והוליכו בדרך פתלתלה את מאזיניהם . כמאזין קבוע של "שישי אישי" גם אני נפלתי שבי בקסמה של "הבדואית" החביבה והאותנטית . התפתיתי  להאמין למושיק טימור וגם לגילה צימרמן כי המגיש והעורך של "אולפן שישי" עשו מעשה נבון בשעה שהם מפנים Space שידור לאותה הבדואית המקסימה כדי שתשמיע את דעותיה בענייני היום ו- אקטואליה. הוּלכתי שולל . התברר לי כי רוּמֵיתי . משה טימור הפך את אולפן הרדיו "שישי אישי" מתוכנית תיעודית לתוכנית מתיחות . גם העיתונאי צחי כהן הפגין תשומת לב לנוכחותה הרדיופונית אצל מושיק טימור . הוא האמין לאיש הרדיו הוותיק ולשחקנית החקיינית כי אומנם מדובר בבדואית מקורית ובעצת מערכת "ידיעות אחרונות" קיבל הרשאה לעשות כתבה על הדמות המקסימה והיוצאת דופן . בטרם עשיית הכתבה תיחקר צחי כהן את משה טימור וגם גילה צימרמן אך שניהם שמרו בכישרון על סוד החיסיון . הם לא גילו מאום אודות זהותה האמיתית של הבדואית המקסימה למרות שידעו היטב כי הוא מתעתד לפרסם כתבה עיתונאית תיעודית אודותיה ובכך הפילו והכשילו אותו . צחי כהן לא רק נפל שבי בקסמה , אלא נפל גם בפח . "ידיעות אחרונות" פרסם את הכתבה אודות "הבדואית" המקסימה ואז התברר שמדובר בכלל בבלוף . הבדואית המקסימה היא השחקנית גילה צימרמן. צחי כהן פוטר מהעיתון ועכשיו הוא תובע ממשה טימור וגילה צימרמן את עלבונו ואת פרנסתו. "ניפגש בבית המשפט", הודיע לשניהם באמצעות עורך דינו. אני מקווה בשבילו שהוא יזכה במשפט. מקרה דומה אירע בעבר כשהזמר חיים צינוביץ' התחפש ל- "שרוף" (זמר שניכווה קשות בלהבות האש ומסתיר את דמותו האמיתית מאחרוי תחבושות כשהוא יושב על כיסא גלגלים) וחיפש מוניטין ופרסום באמצעות דמות בדויה . כתב "ידיעות אחרונות" גדעון מרון נפל בפח ופִּרְסֵם כתבת ענק בעיתונו אודות "השרוף" . רק אח"כ התברר כי מדובר בבלוף ו- "השרוף" הוא חיים צינוביץ' . גם אם צחי כהן וגדעון מרון היו אמורים לבדוק טוב יותר ב- ציציות המרואיינים הרי שמדובר בשני מעשי הונאה נבזיים ביודעין תוך כדי רכישת מוניטין בדרך לא דרך ובעצם הכפשה קשה של העיתונאי שמראיין אותם בעבור עיתונו והצגתו ככלי ריק. עורך העיתון האמריקני הידוע, רב המוניטין והתפוצה "The New York Times", מר ג'ייקוב "ג'ק" רוֹזֶנְטָל שהתפטר ב- 2003 מעריכת עיתונו המפורסם , מפני שפישל באיתור וזיהוי כתב בלופר שכתב במשך זמן רב ב- "ניו יורק טיימס" , אמר פעם כלהלן : "כשאתה טועה במקצוע הזה, נותר לך רק דבר אחד לעשות, והוא לתקן את עצמך מהר ככל האפשר ולהודות בכישלון" . אינני בטוח שהוא צודק בעניינם של צחי כהן וגדעון מרון . שני אנשי הטלוויזיה והקולנוע יהודה ברקן ויגאל שילון הוכיחו שאפשר למתוח ולרמות כל אחד ואחת במדינת ישראל .

הערה 5 : בהקשר ליום הכיפורים צשע"ה הממשמש ובא וליחסים שבין האדם לאלוהיו .

בעניין הזה של חשבון נפש מדוע הוא צריך להיעשות דווקא ביום הכיפורים התייעצתי עם אלוהים שלי . העדתי בפני בורא עולם יתברך שמו כי אני אדם הגון וישר (אם כי לא נחמד) אולם נוהג על פי הערכים היהודיים והאוניברסאליים שהדריך וקבע לנו , ושאלתי אותו האם למרות זאת עלי להיות שרוי בתענית ביום הכיפורים רק כדי להצדיק את היותי ממילא ישר והגון . אלוהים שלי לא ענה לי . אף על פי כן אני מאמין בּוֹ באמונה שלמה בדרכי שלי מאז שאני זוכר את עצמי כילד קטן .

קיבוץ אפיקים בעמק הירדן שבו נולדתי בערב חג השבועות ה' סיוון תרצ"ח (4 ביוני 1938) בנה בית כנסת קטן לחבריו והורי חבריו . מרבית חברי גרעין קיבוץ אפיקים שייסדו אותו (בשנים 1932 – 1928) ועלו על הנקודה ב- 1932, העפילו לארץ ממזרח אירופה בעיקר מרוסיה . הם היו אנשים צעירים מאוד שהתנתקו מבתים ומשפחות דתיות , והתפללו ב- בית הכנסת הדל הזה בראש השנה, יום כיפורים , סוכות וגם בערבי שישי ושבתות , ובחגים אחרים למרות שהיו אנשים חילוניים לגמרי . אבא ואימא שלי זיכרונם לברכה עזבו משפחות דתיות מאוד בשתי עיירות שִירְוִוינְט ו- קוּרְשָאן בליטא , אולם נותרו קשורים למסורת (אבא שלי עוד למד ב- "חֶדֶר" ב- שירווינט) . הם העפילו לארץ ישראל על פי הצו הוותיק "בשנה הבאה בירושלים" . הוריי הותירו מאחוריהם את המסורת הגלותית ארוכת השנים והפכו לאנשים חילוניים כאן בשממה של עמק הירדן , אולם לא שכחו להתפלל לאלוהים . פה הם בנו את ביתם החדש . אימא שלי אפילו הדליקה מעת לעת כשהתחשק לה נרות שבת .

blindman 1

טקסט תמונה : שנת 1930. העיירה שירווינט בליטא . משפחת בלינדמן בליטא . סבא חייקל וסבתא שטירל שלי . שיבה זרקה בשיערם בטרם עת . כאן הם בתמונה עם ילדיהם אושר האח הגדול (מימין) , משה (אבא שלי באמצע) , ויוסל'ה האח הצעיר (משמאל) בטרם עלייתם לארץ ישראל בטרם קיימו את צו המולדת שטרם קמה "בשנה הבאה בירושלים" האחות הבכורה טייבה נעדרת מהתמונה (היא היגרה לקובה) . אבא שלי ואחיו ואחותו גדלו במשפחות דתיות אולם החזון שלהם היה להקים חברה חדשה ומדינה חדשה בארץ ישראל . התמונה צולמה בשירווינט כנראה ב- 1930 . סבא וסבתא שלי נספו בשואה בליטא ב- 1942. דודי אוֹשֶר היה מבוני העיר חיפה ואח"כ הקים את ביתו בעמק יזרעאל במושב רמת צבי. אבא שלי היה מבוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. דודי יוסל'ה היה מבוני קיבוץ גבת בעמק יזרעאל (בנו יצחקל'ה ז"ל נהרג במלחמת יום הכיפורים בעת חציית תעלת סואץ). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

blindman 2

טקסט תמונה :  שנת 1931 . הימים ההם – הזמן ההוא .חצר קבוצת כינרת בעמק הירדן . חברי קיבוץ אפיקים בחצר קבוצת כינרת טרם היציאה לנקודה (טוצ'קה) בה הוקם הקיבוץ בעמק הירדן . זהו צילום משותף של הפגישה המפורסמת של שלושת קיבוצי "השומר הצעיר" (נצ"ח) בקיבוץ המאוחד בחצר קבוצת כינרת בחג הפסח תרצ"א – 1931 בהשתתפות שני מנהיגי היישוב ותנועת העבודה בימים ההם , ברל כצנלסון (בעל שפם שחור , מניח את יד שמאל על רגלו בשורת היושבים הראשונה חמישי משמאל ) ואברהם הרצפלד (לובש ז'קט בלוי וסוודר שחור יושב ישיבה מזרחית בשורת היושבים הראשונה שביעי משמאל) . מימינו של אברהם הרצפלד יושב אריה אופיר (בבגדי חאקי מרכיב משקפיים ורגליים משוּכלות , שמיני משמאל) מראשוני החברים בקיבוץ אפיקים . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ברור שהלכתי עם הוריי בימים החמים ההם של עמק הירדן בתקופת החגים , נדמה לי מגיל שלוש – ארבע לבית הכנסת הדַל ההוא לבוש במכנסי ספורט כחולים ללא גופייה , יחף ללא נעליים , וגם ללא כיפה . התפללתי יחד עמם , עם חבריהם , ועם הורי החברים . בעיקר נפעמתי מהתקיעה בשופר של סָבָא חֵן אביו של מוטקה חן והסָבָא של אסף ויעל חֵן , וסבא צ'ריקובר אביו של מיכוליק והסבא של ענת, יואב צרי ז"ל (קצין צנחנים שנפל בקרב על גבעת התחמושת בירושלים במלחמת ששת הימים בקיץ 1967), ואודי צרי . ואז זה קרה כשהייתי בן 6 : כשכולם התפללו לאלוהים וביקשו מחילה אני התפללתי לאלוהים שיקנה לי קורקינט . התפילות שלי לקדוש ברוך הוא יתברך שמו שייתן לי קורקינט נמשכו זמן רב אולם לא נשאו פרי . שום דבר לא קרה . הבנתי שהעולם איננו מתנהג כך . אז גנבתי קורקינט בקיבוץ ואח"כ התפללתי לאלוהים שיסלח לי . עד כמה שזכור לי זה היה קורקינט אבל אולי היו אלה בעצם זוג אופניים שגנבתי מאדם מבוגר .

blindman 3

טקסט תמונה : קיץ  1944 . קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . הימים ההם – הזמן ההוא . אני יואש אלרואי – בלינדמן בן 6  בקיבוץ אפיקים השומם בטרם הפך לנקודה פורחת אחת מהיפות ביותר במדינת ישראל . אני מאמין באלוהים בדרכי שלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 6 : החלטה תמוהה של מפקד רדיו גלי צה"ל ירון דקל לחתוך ולקצר את התוכנית המצוינת וערבה לאוזן, שירי ארץ ישראל בגלי צה"ל בין 16.00 ל- 17.00, לטובת תוכנית ספורט איזוטרית בהנחיית עידן קוולר ומירי נבו.

קיצוץ משך תוכנית השירים הישראליים היומית הוותיקה והנהדרת המשודרת בגלי צה"ל בימי ראשון עד חמישי בין 16.00 ל- 17.00 , ב- % 50 לטובת תוכנית ספורט כל כך דַלָה וכל כך לא חשובה בהגשת עידן קוולר ומירי נבו – הוא מעשה שטות . לא פחות . מדובר בהחלטה בלתי נבונה של מפקד רדיו גלי צה"ל מר ירון דקל . שידורי ערוצי הרדיו השונים , שידורי ערוצי הטלוויזיה הארציים ובכבלים , וטורי העיתונות המסחרית רוויים באין סוף מוספי ספורט מכל הסוגים . לקחת תוכנית נפלאה של שירי ארץ ישראל גדושת מורשת בת שנים ארוכות ובעלת קהל נאמן ולקצץ אותה לפתע במחצית לטובת דיוני ספורט נוספים ומשמימים היא שגיאה רדיופונית ושיקול עריכה קטנוני ולא מקצועי . מה עוד שהנהלת רדיו גלי צה"ל לא הביאה לידיעת מאזיניה שום נימוק , גם לא תירוץ הרייטינג (אם קיים תירוץ כזה) , מדוע החליטה ככה לפתע פתאום לקפד באופן כה בוטה את נוכחותם של שירי ארץ ישראל באוויר של התחנה . החלטה מטופשת .

הערה 7 : שוב שידורי Off tube בערוץ 5 בכבלים. 

נחמד לדעת כי ערוץ 5 בכבלים רכש את זכויות השידורים של ה- Champions League ומשדר ישיר את המשחקים החשובים במפעל , כשהוא דואג להביא בחצות את כל קטעי ה- High lights והשערים מהמשחקים הנותרים . מדובר בשירות לצופים ובהישג עיתונאי אולם אי אפשר לקבל שידור Off tube כמוסכמה טלוויזיונית מראש. המגיש באולפן מודי בר און יכול לנפנף לעבר צופיו בידיו , לנענע בראשו , ולקמט את פניו במין מימיקה ליצנית מגוחכת . בסדר , יש לך אתו ברירה . אתה רשאי להתעלם מהגימיק הזה מודי בר און ומההגשה המביכה והמוזרה שלו מפני שהוא בסך הכל שחקן משנה ולהפנות מבט ממנו , אך אינך יכול לסלוח להנהלת הערוץ שכופה על השַדָּר המוביל שלה העיתונאי נדב יעקובי להסתגר בדלת אמותיו באולפן בהרצליה ומצווה עליו להעתיק מהמוניטור את האינפורמציה עבור צופיו במשחק פ. ס. ז'. – ברצלונה 3 : 2 . האם אפשר לאטום את האוזניים…? ערוץ 5 בכבלים נוהג בחוסר יושרה מקצועית כלפי נדב יעקובי וגם כלפי צופיו . אפילו ערוץ 1 הדל המט ליפול מי שצירף את נדב יעקובי לשורותיו כשַדָּר שלישי במונדיאל ברזיל 2014 , לא פקד עליו לשדר Off tube מהאולפן בירושלים , אלא הטיס אותו לאצטדיונים ברחבי ברזיל הענקית וציווה עליו לשדר מהשטח . באשר לאלי אוחנה . האיש שימש כאילו פרשן של נדב יעקובי בשידור הישיר של פ. ס. ז'. – ברצלונה 3 : 2. אולם הוא איננו פרשן אלא איש טלוויזיה שמופיע מזה זמן רב בעמדת השידור על תקן של שדר שני , פטפטן ולא מוצלח . הוא מעמיס על קו השידור כמות מֶלֶל פנטסטית מבלי לומר כלום . אלי אוחנה הוא שַדָּר יָרוּד שאיננו מבין את תפקידו כמסביר טלוויזיוני גם בחלוף כל כך הרבה שנים ומתעקש שוב ושוב להיות בלתי נחוץ ולא רלוואנטי . תגידו לי אתם איזה תובנות מעניינות של אלי אוחנה , ולו אחת , אתם זוכרים מהמשחק פ. ס. ז'. – ברצלונה 3 : 2 ? אני מסתפק בנדב יעקובי.

הערה 8 : עיתונאית אמיצה בשם נורית קנטי עורכת "מה בוער" ברדיו גלי צה"ל.

והנה באה עיתונאית אמיצה אחת מ- רדיו גלי צה"ל נורית קנטי (עורכת תוכנית האקטואליה "מה בוער" אותה מגיש מר רזי ברקאי) ואומרת ביום רביעי – 1 באוקטובר 2014 את האמת המרה כהאי לישנא למאזיניה אודות משטרת ישראל . נורית קנטי בעלת קול רדיופוני מתנסחת ברהיטות ובדייקנות ומסבירה היטב למאזיניה את דעתה השלילית אודות רמת המשטרה שלנו . כך היא שחה ללא כחל ושרק את חוות דעתה לאחר פרישת המונית של ניצבי המשטרה והתגלות אין סוף פרשיות אפלות המתחוללות בשורותיה : משטרת ישראל בראשה ניצב המפכ"ל רב ניצב יוחנן דנינו יחדיו עם הבוס הפוליטי שלו השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' היא משטרה ירודה ודלת הישגים שאין לסמוך עליה . נורית קנטי הופכת בבת אחת לפֶה עבור מיליוני אזרחי המדינה שחושבים בדיוק כמוה אך נעדרים כל פלטפורמת ביטוי והבעה .

2. אוגוסט – ספטמבר 2014. חדלונו של יורם ארבל. יורם ארבל מודח מכל תפקידיו כשדר ספורט מוביל ע"י הנהלות ערוץ 1, ערוץ 10, וערוץ 5 בכבלים. פוסט מס' 438. כל הזכויות שמורות.

הערה 9 : הדחה מחויבת המציאות . הריאיון שערך עיתונאי "ידיעות אחרונות" מר רז שכניק עם השדר המודח יורם ארבל ואשר התפרסם במוסף "7 לילות" של העיתון רב התפוצה "ידיעות אחרונות" ביום שישי – 3 באוקטובר 2014 , איננו כנה , רצוף הסברים תמוהים , ו- רווי תירוצים לא הגיוניים ובלתי מתקבלים על הדעת .

הריאיון שערך רז שכניק עם יורם ארבל היום (יום שישי – 3 באוקטובר 2014) במוסף "7 לילות" של העיתון הנפוץ "ידיעות אחרונות" איננו כנה , לא מדויק (בלשון המעטה) , ומסב נזק רב למרואיין כמו גם למראיין . מדובר ב- ריאיון פגום וחנפני בו לא נשאלו הרבה שאלות ולא הושבו הרבה תשובות . מדובר בטיוח . רז שכניק מצטייר כמראיין דֶמֶה . איש יח"צ של יורם ארבל . יורם ארבל יודע היטב כמוני איזה שאלות הוא היה אמור להישאל ולמזלו הן לא נשאלו . הוא היה אומנם שדר מוכשר אולם אף על פי כן מופיע בריאיון היום (יום שישי – 3 באוקטובר 2014) ב- "7 לילות" כחלטוריסט שהפך את החלטורה למִשְנָה סְדוּרָה והשתמש בה כנראה בקריירה שלו במשך שנים, לפחות באלה האחרונות, בהן הוא מזלזל בגלוי בצופים שלו כמדיניות מתוכננת . מתוכננת מפני שהוא מתייצב ביודעין בעמדות השידור שלו לא מוכן ונטול ידע . לא יכול להיות כי שַדָּר טלוויזיה בעל ניסיון עצום ומוניטין רב שנים כמותו שנדרש להוביל באחריות עצומה שידורי טלוויזיה ארציים של אירוע בינלאומי בסדר גודל של מונדיאל ברזיל 2014 , שוגה וטועה ולא יודע מהחיים שלו , לא פעם ולא פעמיים אלא מאות פעמים מבלי להיענש ע"י העורך הראשי של רשות השידור מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם , ולא ננזף בחריפות רבה (ומעבר לכך) ע"י מנהלו הישיר מאיר בר . ברור שיורם ארבל שלא תיקן את דרכיו במונדיאל ברזיל 2014 (ולא רק…) נהג בחוסר הגינות מקצועית כשַדָּר מוביל כלפי צופיו (אולי באקראי…?) . כצופה טלוויזיה מהשורה הרגשתי שהחלטורה והחובבנות הללו הן תובנות מכוונות שנובעות גם מפינוק בבחינת תורה שיש ליישמה (כשנוח) . השַדָּר חשוב . הצופים שלו – לא . יורם ארבל הוטס למונדיאל ברזיל 2014 על חשבון משלם המסים אולם לא השיב לצופיו כגמולם וכמצופה ממנו . חלטורה מארץ החלטורות . חידלון שלא היה כמותו בהיסטוריה של מסורת שידור המונדיאלים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . קלות ראש , רשלנות , לגלוג , זילות של המקצוע , וזלזול מחפיר בצופים בארץ . אתה חושב לעצמך כיצד שַדָּר מוביל מסוגו של יורם ארבל שבכל זאת עשה משהו בקריירה שלו מסוגל ליפול לתהום ולהיות כל כך גרוע . כל כך עלוב מבחינה מקצועית . אילו הייתי מנהלו במונדיאל ברזיל 2014 הייתי מפסיק את שירותו באמצע . מדיח אותו לאלתר , ומחזיר אותו ארצה במטוס הראשון . אתה נדהם לראות כי השַדָּר המוביל של ערוץ 1 שפישל לא לוקח אחריות גם היום ומאשים בריאיון סלחני ותמוה מטעם רז שכניק את פרשניו ואת אנשי המערכת שלא סייעו לו בשעותיו הקשות . מדהים. אני חושב כעת על חבורת שדרי טלוויזיה בינלאומית שהדור שלי גדל עליה כמו האווארד קוסל, קנת' וולסטנהולם , דייויד קולמאן , בארי דייוויס , ג'ון מוטסון, היו ג'ונס, בראיין מור , ברנט מאסברגר , מארב אלברט (Marv Albert) , ואחרים שיורם ארבל הפאשלונר של מונדיאל ברזיל 2014 מבקש להימנות על שורותיה . 

ברבות השנים יצר לעצמו יורם ארבל דמות של שַדָּר טֶפְלוֹן . כזה שמחליק ומתחמק מכל כתם . עכשיו בריאיון האחרון ב- "7 לילות" (יום שישי – 3 באוקטובר 2014) הוא ורז שכניק מגהצים מציאות רוויה קמטים וגם כתמים שאותם אי אפשר להסיר . בסופו של דבר הם נדבקו לטֶפְלוֹן . יורם ארבל מקדש את כישלון הזיהוי שלו והופך זאת כמעט ליתרון . נכון שהוא מודה בריאיון בזיהוי הכושל בו החליף בשנייה המכריעה את טייריס רייס ב- דווין סמית' , אולם כמובן הוא מייד מאשים ותולה את כישלון הזיהוי בפרשן פיני גרשון שלא נחלץ לעזרתו , בעורך ובמפיק שלא העירו לו על כך , ב-Soundman שלא התערב , ובכל אנשי המערכת של ערוץ 10 ששתקו . תשובה בלתי מתקבלת על הדעת . שום שַדָּר טלוויזיה בכיר ברמתו איננו ממציא תירוצים עלובים שכאלה במקום ליטול מייד וללא עוררין את האחריות על עצמו . רק אדם שאישיותו בעייתית ובטח לא קולגיאלית מסוגל להמציא למראיין המגוחך שלו הסבר כל כך קטנוני ואבסורדי ברמה של גן ילדים ולהחליק ככה את פשר העניינים . במקומות אחרים הוא חוזר לסורו , מגיב ונותן הנחה לכישלונות השידור שלו בסגנון של משהו אז מה…? אז מה…? האיש מקל ראש בצופיו וסלחן לגבי עצמו . במקום אחר בריאיון הוא יורם ארבל מספר לרז שכניק כי הציבור צריך לקבוע מי הוא השַדָּר המוביל במדינת ישראל כלהלן :  "אני מאמין שהציבור צריך לקבוע . במדינה מתוקנת הוא גם קובע". קשקוש מוחלט . לא נכון . גם יורם ארבל יודע שפרט המידע הזה שהוא דיווח לרז שכניק איננו אמת . רז שכניק במקום לומר לו "תגיד , מה אתה מבלבל את המוח…ממתי הציבור קובע מי יהיו שדרני הטלוויזיה" , קונה את הטקסט . שום רשת טלוויזיה בעולם שאני מכיר איננה מקיימת משאלי דעת קהל אודות פופולריות שדריה והמגישים שלה , ועל סמך התוצאות האלה היא כביכול בוחרת אותם . אינני מוצא כאן קורטוב של אמת . עורכים , מפיקים , ושדרנים (וגם פונקציות אחרות) ממונים ומוצבים בתפקידם רק ע"י מי שמנהל אותם ולא על סמך סקרים . ההנהלה סוברנית לחלוטין להחליט את מי להציב בחלון הראווה שלה . איזה סקרים ואיזה נעליים . דוגמא מצוינת היא הצבתו של שַדָּר הספורט האמריקני הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howars Cosell) ב- 1970 ע"י הבוס שלו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) בקדמת חלון הראווה של רשת ABC בשידורים הישירים של משחקי ליגת ה- AFC ׁ(במסגרת ה- NFL) ב- תוכנית הספורט היוקרתית ההיא (במידה רבה מיתולוגית ובלתי נשכחת) "Monday Night Football" למרות מחאות צופים רבים . הווארד קוסל התברר כבחירה נכונה ומדויקת ביותר של שדר מוביל ומקצוען בלתי רגיל . רון ארלדג' אמר אז אודותיו כי הצופים יתרגלו אליו מהר מאוד כפי שהוא התרגל אליו . את אשמת אי זיהוי היעדרו של השחקן סמי קדירה (Sami Khedira) על ידו מהרכב נבחרת גרמניה באחד המשחקים במונדיאל ברזיל 2014 , הוא מטיח בפרשן שיושב לצדו ובאנשים מאחוריו שלא אמרו ולא סייעו לו לזהות את הפרט "השולי" . אין מדובר בתופעה חד ו/או דו פעמית אלא בסקנדל מתמשך בן שנים . יורם ארבל לא רק שאיננו מזהה , טועה ומטעה חלק מהציבור חלק מהזמן – הוא חוזר על שגיאותיו בפרהסיה בפני כל הציבור כל הזמן . לא בכדי נופנף וסולק עכשיו החוצה ובמקביל מערוץ 1 ע"י יונה וויזנטל , מערוץ 10 ע"י יוסי וורשבסקי , ומערוץ 5 בכבלים ע"י תומר תורג'מן . במקום אחר בריאיון מספר יורם ארבל לרז שכניק כהאי לישנא : "…לי אין לחשנים מהצד…ואני אומר לך שיש שדר שהעוזר שלו היה משדר לו משחקים באוזן , והוא היה חוזר על מה שאמרו לו…" . רז שכניק במקום להדוף אותו ולומר לו , "יורם ארבל על מה אתה מדבר…? עזוב את השדר הכושל ההוא שאתה מסרב להסגיר את שמו…איזה לחשנים ואיזה נעליים…הרי ציבור הצופים שלך מצפה ממך להיות הלחשן של עצמך וכ- בר סמכא הראשי של עצמך כלפיו…האם לקנת' וולסטנהולם, דייוויד קולמאן , ו/או האווארד קוסל היו לחשנים…" , הוא שוב מאפשר לו להחליק ולחמוק . הריאיון הזה הוא חנפני וקל ערך בעיניי . ביזיון והפקרות בו שני הצדדים יוצאים ניזוקים . רז שכניק שוב מעיד על עצמו שהוא קודם כל יחצ"ן ולא עיתונאי ולכן איננו יודע לשאול את השאלות הנכונות . אני מסייג את עצמי ומעלה השערה כי רז שכניק נהג במושא הכתבה שלו בכפפות של משי אולי מפני שיורם ארבל משמש Promoter ומקדם מכירות פרסומי של העיתון "ידיעות אחרונות" . אם כך היה עדיף לרז שכניק לא לקיים כלל את הריאיון המביך הזה ולא להציג את עצמו באופן גרוטסקי . רז שכניק היה אמור לומר ליורם ארבל , "תשמע פישלת בגדול במונדיאל ברזיל 2014…לא מילאת את המשימה…היו כאן המון פספוסים שלך , טעויות , שגיאות , אי הגעה לביצוע המשימות , אי התכוננות , חוסר מוכנות מקצועית…והיות ונשלחת לבצע את אותן משימות השידור בכסף ציבורי של משלם המסים ונכשלת…עליך אם כן לפחות להשיב אותו ו/או חלקו לקופת רשות השידור…" .

יורם ארבל מי ששידר ישיר בעונה החולפת את אירועי הספורט החשובים בשלושת ערוצי הטלוויזיה הפופולריים בישראל 1 , 10 , וערוץ 5 בכבלים – הודח וסולק בבושת פנים מכולם ע"י הנהלות הרשתות האלה . באשמתו הישירה . הוא מסתובב עם שתי לחיים אדומות ברחובות העיר . צריך להבין שקרה כאן משהו מהותי ודרמטי . זה לא שיורם ארבל סיים כאן באופן טבעי סֶבֶב תפקידים ברשתות הטלוויזיה וכעת החל סֶבֶב מינויים חדש . יורם ארבל פשוט נוּפְנָף ופוטר מתפקידיו בשל חולשותיו . אולם אין לשמוח לאידו . באותה נשימה יש להללו ולומר כי יורם ארבל הוא עדיין גדול שדרי הספורט בטלוויזיה שצמח במדינת ישראל בכל הזמנים . הוא טרובדור שצבע את עצי השלכת בירוק וטרם אמר את מילתו האחרונה אם יתקיימו שלושה התנאים הבאים : הוא חייב להיות עטוף (כל הזמן) ע"י מערכת עיתונאית חרוצה ומקצועית , עטוף גם ע"י מערכת הפקה מדויקת , ועטוף ע"י פרשן מחונן . אין מה לרחם עליו מפני שיורם ארבל כרה לעצמו במו ידיו את הבור כבר מזמן בעת השידורים הישירים של  משחקי ליגת העל בכדורגל בערוץ 1 ובטרם מונדיאל ברזיל 2014 (שודר גם כן בערוץ 1) . הוא הסכים מרצונו החופשי לדוּר בכפיפה אחת עם פרשן נֶפֶל בשם דני נוימן ויחדיו עם מנהל מגוחך של חטיבת הספורט בערוץ 1 מישהו בשם מאיר בר . אין שום סיכוי שהעורך החדש של סוכת דוד הנופלת מר יונה וויזנטל ו/או המנכ"ל הבא של רשות השידור במתכונתה החדשה יקרא לדגל שוב את דני נוימן ומאיר בר וגם לא את יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' . 

במונדיאל ברזיל 2014 התנהג יורם ארבל כאילו משחקי גביע העולם בכדורגל נוצרו עבורו . האיש מתבכיין בריאיון עם רז שכניק על לוגיסטיקה צפופה ומעיקה בשידור מונדיאל ברזיל 2014 כמו טיסות רבות וארוכות ושינה מועטה . את הנתונים והפרטים הלוגיסטיים הרוטיניים ידעו כולם זמן רב לפחות חצי שנה לפני תחילת המונדיאל . אפשר היה אם כן לגייס את רמי ווייץ כשדר רביעי ו/או לפרוס את העוגה בצורה שונה בין יורם ארבל , מאיר איינשטיין , ונדב יעקובי . עכשיו הוא בא בטענות למפיק שלו שכפה עליו טיסות ארוכות ושינה מועטה . ברדק אחד גדול . פשע טלוויזיוני . לא פחות מפני שהאיש נשלח לביצוע המשימה בכספי משל המסים . יורם ארבל לא טס לברזיל 2014 על חשבונו , לא אכל בברזיל על חשבונו , ולא לן בבתי מלון ב- ברזיל על חשבונו . הייתי מאוד מעוניין לראות את ספר השידור / פקודת המבצע שהכין מאיר בר לקראת האופרציה הטלוויזיונית של מונדיאל ברזיל 2014 . יורם ארבל שלא הכין שיעורי בית , לא התכונן ברצינות , והרשה לעצמו להתייצב בעמדות השידור בברזיל 2014 גרוגי חסר ידע – פישל בכל תחום . כל עמדת שידור טלוויזיונית פועלת על פי חוק כלים שלובים . פרשן טָפֵל – סֶקוּנְדָרִי יגרור מטה שַדָּר מוכשר . כל עמדת שידור מתנהגת על פי הכלל המתמטי בו מינוס גובר על פלוס , גם אם הפלוס מצויד בטון בריטון . יורם ארבל אָבָה ביודעין ועל פי צו מצפונו לעבוד במשך זמן רב יחדיו עם דני נוימן ולהתפרנס מ- מאיר בר . כאילו זיווג חָלוּד שכזה יכול להחזיק מעמד . במונדיאל ברזיל 2014 שילם יורם ארבל מחיר סופי וכבד לאחר שניאות לאכלס בעמדות השידור שלו באצטדיונים ברחבי ברזיל הענקית את דני נוימן וגם את מאיר בר. התוצאה הסופית הייתה טרומבוזה טלוויזיונית . המשקם הציבורי יונה וויזנטל נהג בשֵכֶל ובחוכמה משטִלְפֵּן אל יורם ארבל שהתחזה לשַדָּר מוֹבִיל במונדיאל ברזיל 2014 , וציווה עליו להתחפף מייד ולאלתר משורות ערוץ 1 . כישלונו המובהק והמחורבן של יורם ארבל בשידורי מונדיאל ברזיל 2014 כמו גם שידורי הבּוֹסֶר התמוהים שלו באולימפיאדת לונדון 2012 תחת מנהיגותם החובבנית והסלחנית של יוני בן מנחם , זליג רבינוביץ' , ומאיר בר הפכה לאֶבֶן נֶגֶף . מכשלה טלוויזיונית רבתי , ואחת מאָבְנֵי הַנֶגֶף בעטיין חוסלה רשות השידור במתכונתה הקודמת , והבאתו של מר יונה וויזנטל ע"י כונס הנכסים הרשמי של רשות השידור פרופסור דוד האן , כדי לשַקֵם את סוּכָּת דָוִד הַנוֹפֶלֶת . צריך לקחת את פס הקול של יורם ארבל ואורי לוי , אלה ששידרו ישיר את טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012 , כדי להבין את עומק הנפילה וגודל החובבנות . הצֶמֶד הזה לא הכיר למשל ולא ידע לזהות עשרות רבות של נושאי דגלים של משלחות שונות ולא סיפק מידע חיוני לציבור . הרי כל בר בי רב יודע שנושא הדגל של כל משלחת שמוביל את ספורטאי ארצו בטקס פתיחה אולימפי רב רושם בן ארבע שעות מהווה תמיד את אחת הדמויות היוקרתיות והמרכזיות בתוכה . מדובר בשידור חלטורה . הכרתי את יורם ארבל כשַדָּר מוכשר רב פוטנציאל לפני שנים רבות ב- 1972 . חלפו מאז 42 (ארבעים ושתיים) שנים . לא תיארתי לעצמי שהאבולוציה הטלוויזיונית תעשה בו שַמוֹת כאלה ותציג דווקא אותו באור כה שלילי ב- 2014 . היכן הבגרות , היכן האחריות , היכן הדוגמא האישית והחינוכית לדור העיתונאים הצעיר , והיכן דרך ארץ כלפי כולנו כלפי הצופים . פתטי ומאכזב עד למאוד .

בסופו של הריאיון הדל הזה עם רז שכניק מספר יורם ארבל כי היה את שירותו הצבאי עשה כזמר בלהקת הנח"ל ונהג בוס . לאחר שחרורו מ- צה"ל החל לעבוד כקריין ברדיו "קול ישראל" . מנהלו אז משה חובב הדיח וסילק אותו ב- 1963 מהרדיו מפני שהוא יורם ארבל העדיף לבלות בירושלים הפרועה של אז עד חמש לפנות בוקר כדי לא להתעורר למילוי משימתו בבוקר כשַדָּר המחויב למאזיניו במדינת ישראל . נהנתנות על חשבו מקצוענות . ווידוי שלא ידעתי אודותיו עד לרגע כתיבת הפוסט . מי יודע אולי גם עברו הצבאי המפונק עיצב את אישיותו הבוגרת . הווידוי הזה מסביר לי כעת את פשר התנהגותו הילדותית וחסרת האחריות שלו כפַּקוּד שלי ושַדָּר שלי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס ו- ורוסאריו ב- 21 ביוני 1978 בעת מונדיאל ארגנטינה 1978 (בטרם השידור הישיר של המשחק ארגנטינה – פרו 6 : 0) . דבקות במשימה לא הייתה הצד החזק שלו . הווידוי מהווה גם תזכורת לעיתונאות הנֵפֶל שלו שהפגין שנים רבות אח"כ ב- 29 במאי 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל בעת השידור הישיר העלוב שלו (כאמור מעמדת שידור באצטדיון) את המשחק יובנטוס – ליוורפול 1 : 0 במסגרת גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות . יורם ארבל ישב בשליחותי ובשליחות מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא אורי פורת ז"ל בעמדת שידור מאובזרת היטב ובעלת תצפית נוחה באצטדיון "הייסל" , אולם לא ידע לספר לי בעמדת הפיקוד שלי באולפן בירושלים ולא לצופים הרבים שלנו בארץ כי בעיטת הפתיחה במשחק היוקרתי ההוא הזכור לשִמְצָה נדחתה ב- 70 (שבעים) דקות , מפני שביציע "Z" בתוך אצטדיון "הייסל" נספו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים ו- 250 אחרים נפצעו בהתכתשויות עם האוהדים הברוטליים של מועדון ליוורפול . מי שגילה לי את הסוד המַר והחדשות הטרגיות היה קָשָב הרדיו החרוץ והמהימן של "קול ישראל" העיתונאי מיקי גורדוס ששמע זאת ברדיו "מונטה קארלו" וטלפן אלי לעמדת הפיקוד בירושלים . כלומר , האיש שלי שיושב בעמדת שידור באצטדיון "הייסל" בלילה של יום רביעי ההוא – 29 במאי 1985 בשליחות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא יודע מהחיים שלו , ואני צריך לספר לו מהאולפן בירושלים באמצעות לחצן ה- Talk back שלי מה קורה אצלו באצטדיון הייסל" שהוא יורם ארבל נמצא יושב בו בעמדת שידור משופרת ונוֹכֵח במתרחש בכבודו ובעצמו . מדובר בהרבה יותר מבושה וכלימה עיתונאית . ככה לא מתנהג שַדָּר לאומי שנשלח ע"י הרשת שלו לכסות משימה בינלאומית בשידור ישיר . יורם ארבל הוא שדר ספורט מוכשר אולם גם הוא איננו ניצב מעל הכלל האוניברסלי הקובע כי בכל תחום מתחומי חיינו כולנו נדרשים לשליש כישרון ושני שלישים עבודה מאומצת וקשה כדי לטפח את אותו הכישרון . כישרון לבדו לא מחזיק מים ו- שווה כקליפת השום .

ככה לא מנהלים ריאיון עיתונאי . מדובר בעבודה עיתונאית רופפת . רז שכניק נשלח ע"י העיתון שלו "ידיעות אחרונות" גם כדי לשאול שאלות קשות ולא נוחות למרואיין שלו . ואין זאת הפעם הראשונה שהוא מראיין כך . הסכנה הגדולה הטמונה בריאיון כאילו מוזמן שכזה היא שהקוראים הצעירים עלולים להתפתות ולהאמין לא רק לשאלות הנוחות של רז שכניק אלא גם לתשובות העקומות של יורם ארבל. היה שם קטע בריאיון שדווקא רז שכניק מתריס ורומז ליורם ארבל "חתיכת נפילה" בשעה שיורם ארבל מתבלבל בזיהוי ומשדר ישיר למיליון צופי טלוויזיה בישראל כי דווין סמית' קלע את סל הניצחון למכבי ת"א במשחק נגד צסק"א מוסקבה , והרי היה זה טייריס רייס . יורם ארבל משיב למראיין כהאי לישנא : "…קרה שם נס במשחק , וזה הזמן שהמשרד האחורי ו/או הפרשן שלך צריכים להיחלץ לעזרתך . אף אחד לא אומר כלום . לא הפרשן (פיני גרשון) , לא המפיק (רונן רץ) , לא העורך (משה סגל) לא הסאונדמן, אף אחד מכל המערכת…" . העסק הזה של התמוטטות יורם ארבל בעת שידורים ישירים מי שנחשב עד לפני חודשים ספורים לשַדָּר הטלוויזיה הלאומי של מדינת ישראל בענייני כדורסל כדורגל , והאשמתו הגלויה בפרהסיה בעיתון "ידיעות אחרונות" את המערכת העיתונאית וההפקה של ערוץ 10 שלא סייעו לו בזיהוי הנכון ברגע המכריע של המשחק , הוא לא פחות מ- מדהים . חוסר קולגיאליות חסר תקדים מכל היבט . לחלוטין בלתי נתפש . מעולם לא שמעתי על כך ששדרי ספורט מובילים ונודעים בטלוויזיה הבינלאומית כמו קנת' וולסטנהולם , דייוויד קולמאן , האווארד קוסל , ברנט מאסברגר , גיורגי ספשי , הקטור קירוגה , ברונו פיצול וכו' – יבקשו עזרת זיהוי ברגעי סערה…תארו לכם את שדר ה- BBC קנת' וולסטנהולם משדר ישיר לאומה הבריטית ומזהה למיליוני צופי טלוויזיה אנגליים את מרטין פיטרס כמי שהבקיע את השער הרביעי לזכות אנגליה (ולא ג'פרי הרסט) במשחק הגמר של מונדיאל אנגליה 1966 באצטדיון "וומבליי" ב- 30 ביולי 1966 , בו גברה אנגליה על גרמניה 4 : 2…ואח"כ מאשים בעיתונות האנגלית את עוזריו הקרובים כי לא סייעו לו בשעת הדרמה בזיהוי הנכון…בלתי מתקבל על הדעת . הקוראים הצעירים של "ידיעות אחרונות" עוד יכולים להתפתות להאמין כי יורם ארבל מייצג נאמנה ובכֵנות את תעשיית הטלוויזיה שהוא נמנה על שורותיה , וכי ככה באמת מתנהלים העניינים בתעשייה . אין לי מושג מדוע יורם ארבל מתרץ ברמה ילדותית וכה לא מקצועית ומקצוענית את קורותיו ולמה המראיין רז שכניק לא מעמיד אותו מייד ולאלתר במקומו . מדובר בדיווח מרגיז ובלתי מהימן של בעניין כישלונות הזיהוי שלו . יורם ארבל הוא האיש שמחזיק במיקרופון של ערוץ 10 והוא כשַדָּר מוביל האחראי הראשי בעמדת השידור שהוקמה לכבודו לכל מֶלֶל ומילה שבוקעת ממנו (ו/או לא בוקעת , בוודאי ברגעי הכרעה . הוא יורם ארבל חייב להתכונן ולהכין שיעורי בית כראוי ולשַנֵן היטב היטב ושוב ושוב את שמות גיבורי העלילה שאותם הוא משדר לצופיו . איזה פיזור דעת ואיזה נעליים . פתאום נזכרתי ב- ווינסטון צ'רצ'יל שאמר פעם : "אנשים ניגפים לעיתים מפני האמת , אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדרכם כאילו לא קרה מאום"

arbel 1

טקסט מסמך : יום שישי – 3 באוקטובר 2014 . מוסף "7 לילות" של העיתון רב התפוצה "ידיעות אחרונות" . זהו קטע תוך הריאיון שהעניק יורם ארבל למר רז שכניק לאחר שהנהלות ערוץ 1 הציבורי , ערוץ 10 , וערוץ 5 בכבלים הדיחו אותו משורותיהם . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

מי יודע אולי יורם ארבל (בן 72 היום) עוד ישוב . אם הוא ישוב זה יהיה בתנאי מפורש שלצדו יתייצבו מפקדי טלוויזיה חדשים , ישרים , ואמיצים ומערכות עיתונאית והפקה משומנות ומקצועניות . בלעדיהן כאמור הוא לא שווה פרוטה כפי שהוברר במונדיאל ברזיל 2014 ובשנתיים האחרונות בהן שידר ישיר בערוץ 1 המַט ליפול את המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורגל . כישלון קולוסלי בלתי מובן .

yoash 1

טקסט תמונות :  1981 . אצטדיון הכדורגל "ווסרמיל" בבאר שבע . הימים ההם – הזמן ההוא . יורם ארבל ואנוכי בעת קיום ריאיון עם מאמן הפועל באר שבע אליהו עופר בתום אחד ממשחקי הפועל באר שבע בליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל . במשך תריסר שנים מ- 1978 ועד 1990 תמכתי בו ככל יכולתי יחדיו עם המערכת שלי . התייחסתי אליו כאל אתרוג בעל פִּיטָם ייחודי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

1. הפועל באר שבע – מכבי ת"א 3 : 2 (29 בספטמבר 2014 באצטדיון ווסרמיל). נולד שַדָּר כדורגל לאומי חדש : עמיחי שפיגלר. ואולי גם פַּרְשָן כדורגל לאומי חדש : מוטי איוואניר.

הערה 10 : הרייטינג הנחמד יחסית של השידור הישיר של המשחק המרכזי בליגת העל מאצטדיון ווסרמיל הפועל באר שבע – מכבי ת"א בערוץ 1 (יום שני – 29 בספטמבר 2014 ) בהובלת השַדָּר עַמִיחָי שְפִּיגְלֶר והפַּרְשָן מוֹטִי אִיוָואנִיר צריך לשמח ולהדאיג באותה מידה את המשקם הציבורי יוֹנָה וִויזֶנְטַל . מי שמתבונן במפת המדרוג ברבעי שעות של יום שני – 29 בספטמבר 2014 , החל מ- 16.00 (פחות או יותר השעה שהמוני אנשים עובדים ולומדים שבים לבתיהם) ועד 24.00 (השעה פחות או יותר שבהן נעצמות העיניים) , מגלה כי לערוץ 1 אין במה להתפאר . השידור הישיר השבועי של המשחק המרכזי בליגת העל מציל אותו ולרגע מתעתע בטבלת הרייטינג המדרוג . השַדָּר עמיחי שפיגלר מתגלה כמציאה . אני אוהב לשמוע אותו בפתח המשדר מברך בכֵנוּת ובאדיבות את הפַּרְשָן שלו מוטי איוואניר כהאי לישנא , "שלום לך וערב טוב מרדכי…" . זה לא רק זה כמובן . עמיחי שפיגלר הוא ידען שיודע להעניק בקולו נופך דרמטי בטלוויזיה לאירועים דרמטיים . זה המון . ה- תיאורים שלו קולחים ואמיתיים וגם העברית שלו תקנית . יופי . בסתיו 2014 נולד שדר כדורגל טלוויזיה לאומי חדש בשֵם עמיחי שפיגלר . הפרשן מוטי איוואניר עלה מדרגה . הוא מאבחן נכון בקול בוטח את המתרחש בזירה ומסביר היטב זאת לצופיו . מוֹטִי אִיוָואנִיר צריך לזכור ולשנן לעצמו כי נפלה לידו זכות לשבת באותה עמדת שידור לצדו של שַדָּר מוביל כישרוני וגם עניו בשם עמיחי שפיגלר שמסתפק במועט , וכי הטקסטים שלו כפרשן צריכים להיות קצרים , פשוטים , תמציתיים , ומנוסחים היטב בעברית תקנית . כמות מֶלֶל לעולם איננה קובעת את איכות הפרשנות . עליו להתערב, להעיר, ולהאיר רק כשצריך , ורק בעניינים שהשַדָּר המוביל שלו הותיר בצֵל . אני אוהב מאוד את עמיחי שפיגלר . בגלל שהוא מוכשר ופני שאינו מנצל את כישרונו לפטפטת מיותרת . הוא איננו נסחף למרות שהוא שַדָּר מוביל . הוא צועד בבִטְחָה על התפר הדקיק שמפריד בין שידור לברבור . רק שלא יתפתה . שנים הרבה חיכיתי להופעתו של שדר כדורגל כמו עמיחי שפיגלר שמזכיר לי במשהו דווקא את שדר הכדורגל המצוין רמי ווייץ . זה היה בדקה ה- 85 במשחק כשטל בן חיים מ- מכבי ת"א השווה את התוצאה ל- 2 : 2 . עמיחי שפיגלר סיכם זאת בתיאורו הנפלא והקולע , "איזה ערב דרמטי כאן בווסרמיל…" . הוא לא פטפט . הוא שידר ישיר ופגע בול במטרה . שתי דקות אח"כ כבש אליניב ברדה מהפועל באר שבע את שערו השלישי והכריע את המשחק , 3 : 2 . עמיחי שפיגלר העביר את רשמיו לציבור הצופים בקולו הדרמטי , "3 : 2 לבאר שבע…זה פשוט מטורף מה שקורה פה…" . הסכמתי עמו . עמיחי שפיגלר הוא שדר ספורט וכדורגל צעיר שיש בו הכל : ידע , כישרון , צניעות , יכולת נפלאה לתאר דרמה , ומהימנות טבעית לבלום מלל מיותר ופטפטת . זה המון בטלוויזיה . נולד שדר לאומי חדש ואולי גם פרשן לאומי חדש שיידרש להתאים את רמתו לרמת השדר המוביל שלו .

הנה טבלת הרייטינג והמדרוג של יום שני – 29 בספטמבר 2014 ברבעי שעות החל מ- 16.00 השעה שבה מיליוני עובדים ותלמידים חוזרים לבתיהם, ומדליקים את שלט הטלוויזיה שלהם :

ערוצים / שעות               ערוץ 1                     ערוץ 2                       ערוץ 10 

16.15 – 16.00                % 0.8                      % 4.2                         % 4.0

16.30 – 16.15                % 0.5                      % 4.4                         % 4.2

16.45 – 16.30                % 0.1                      % 4.1                         % 5.4

17.00 – 16.45                % 0.4                      % 6.4                         % 6.6

17.15 – 17.00                % 1.8                      % 6.1                         % 7.6

17.30 – 17.15                % 2.2                      % 5.3                         % 8.1

17.45 – 17.30                % 1.3                      % 4.5                         % 8.8

18.00 – 17.45                % 0.4                      % 5.9                         % 7.4

18.15 – 18.00                % 0.5                      % 8.0                         % 8.3

18.30 – 18.15                % 0.7                      % 8.5                         % 7.8

18.45 – 18.30                % 0.6                      % 8.8                         % 7.2

19.00 – 18.45                % 0.8                      % 10.4                       % 7.2

19.15 – 19.00                % 2.0                      % 10.0                       % 6.7

19.30 – 19.15                % 3.1                      % 10.0                       % 6.9

19.45 – 19.30                % 2.7                      % 12.1                       % 7.9

20.00 – 19.45                % 2.9                      % 15.3                       % 9.1

20.15 – 20.00                % 3.0                      % 20.3                       % 10.4

20.30 – 20.15                % 5.8                      % 20.9                       % 8.5

20.45 – 20.30                % 7.0                      % 20.8                       % 10.3

תחילת משדר ה- Pre Game Show  של השידור הישיר של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל הפועל באר שבע – מכבי תל אביב 3 : 2

21.00 – 20.45                % 7.4                      % 22.6                       % 8.9

תחילת השידור הישיר של המחצית ה- 1 במשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל הפועל באר שבע – מכבי ת"א 3 : 2

21.15 – 21.00                % 9.5                      % 26.0                       % 7.5

21.30 – 21.15                % 11.5                    % 28.3                       % 4.3

21.45 – 21.30                % 11.4                    % 26.7                       % 4.9

ההפסקה בין שתי המחציות

22.00 – 21.45                % 9.4                      % 22.7                       % 6.3

תחילת השידור הישיר של המחצית ה- 2 במשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל הפועל באר שבע – מכבי ת"א 3 : 2

22.15 – 22.00                % 10.6                    % 27.6                       % 4.2

22.30 – 22.15                % 12.3                    % 23.7                       % 2.9

22.45 – 22.30                % 13.0                    % 21.5                       % 3.7

23.00 – 22.45                % 12.0                    % 18.9                       % 6.2

המשך השידור הישיר של ה- Post Game Show (החל מ- 22.50) בו הרייטינג המשופר של ערוץ 1 מתחיל לדעוך במהירות 

23.15 – 23.00                % 4.9                      % 15.9                       % 7.6

23.30 – 23.15                % 2.9                      % 18.9                       % 9.2

ערוץ 1 שב לסורו…

23.45 – 23.30                % 2.6                      % 8.2                          % 7.1

24.00 – 23.45                % 2.0                      % 6.1                          % 6.1

הערה : מדד הרייטינג באדיבות וועדת המדרוג הארצית .

יונה וויזנטל יודע שהשידור הציבורי של מדינת ישראל שבראשו הוא ניצב כעת איננו משוחרר מעול הרייטינג . הצלחתו כמשקם ציבורי תיבחן גם בשיפור משמעותי של המדרוג בתוכניות השונות . שיפור המדרוג הוא הממד הראשי בהשבת אמון הציבור בערוץ 1 .

סוף הפוסט מס' 438 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *