פוסט מס' 441. 1. הפקות שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם בזמן ההוא מעבר לגבולות המדינה, אלה של מונדיאל ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל של איטליה 1979, היו מותנות ראשית דבר בתקשורת לוויינית בינלאומית איתנה ומהימנה (פרק 3 מתוך 3). פוסט מס' 441. כל הזכויות שמורות. 2. לא מוטלת כל חובה על שום אזרח ישראלי לייצג את המדינה ולשחק במדי נבחרת הכדורסל הלאומית. מדובר בזכות ולא בחובה. החובה היסודית והיחידה המוטלת על כל אזרח בארץ היא לשרת שירות קרבי בצה"ל ולדבוק ב- עשרת הדיברות. כלומר, להיות אזרח ישר והגון. (פרק 3 מתוך 3) פוסט מס' 441. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי ערב חג שמחת תורה תשע"ה – 15 באוקטובר 2014.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, לא לטובת רווח מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי .

פוסט מס' 441. 1. הפקות שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם בזמן ההוא מעבר לגבולות המדינה, אלה של מונדיאל ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל של איטליה 1979, היו מותנות ראשית דבר בתקשורת לוויינית בינלאומית איתנה ומהימנה. (פרק 3 מתוך 3). פוסט מס' 441. כל הזכויות שמורות.

פוסט מס' 441. 2. לא מוטלת כל אחריות על שום אזרח ישראלי לייצג את המדינה ולשחק במדי נבחרת הכדורסל הלאומית. מדובר בזכות ולא בחובה. החובה היסודית והיחידה המוטלת על כל אזרח בארץ היא לשרת שירות קרבי בצה"ל ולדבוק ב- עשרת הדיברות. כלומר, להיות אזרח ישר והגון (פרק 3 מתוך 3). פוסט מס' 441. כל הזכויות שמורות.

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –   

פוסט חדש מס' 441 : הועלה לאוויר ביום רביעי ערב חג שמחת תורה תשע"ה – 15 באוקטובר 2014.

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –    

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת והמופרכת שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור. הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל כבר בראשית הדרך. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה. היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : "כביש 90".

הקלטתי את השידור הישיר של משחק הכדורגל אמש (יום שני – 13 באוקטובר 2014) אנדורה – ישראל 4:1 (שידרו אותו בערוץ 1 עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר) וראיתי בזמן אמת את הפרק השני בסדרה הדוקומנטרית המרתקת "כביש 90" של מודי בר רון וענת זלצר המשודרת בערוץ 10. כל Frame בסדרה הנפלאה הזאת עד כה הוא מרגש. הזיכרונות עולים וצפים ועמם גם תקוות רבות שנכזבו. במידה רבה זהו סיפור תיעודי נוגה של חוסר תשומת לב אולם עדיין לא החמצה. עדיין אפשר לתקן. המפגש של מודי בר און עם אנשי יחידת 101 ההיא וקציני הצנחנים הוותיקים והגיבורים שמעון כהנר "קָצָ'ה" ומאיר הר ציון ז"ל באחוזת שושנה ב- "כאוכאב" באחת הפסגות של רמת יששכר איננו רק חוויה טלוויזיונית היסטורית אלא ציון דרך כי במקום כלשהו די סמוך לירדן המתפתל מתחת להרים במורד ים המלח גם חיינו עומדים להסתיים עוד מעט. ב- "סִירִין" סמוך ל- "אחוזת שושנה" נפרשו שדות הפלחה הנרחבים של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, הקיבוץ שלי. לא ידעתי כי גיבור נעוריי מאיר הר ציון ז"ל נותר ערב מותו במצב גופני כל כך ירוד וגרוע. מודי בר און סיפר בקורקטיות אנושית סיפור מעניין על הפריפריה הנטושה לאורך "כביש 90" ועל טיפוסים ישראליים מקוריים בעלי יכולת ביטוי שמספרים על אותה הפריפריה הישראלית המבודדת ביישובי, ירדנה, בית יוסף, קיבוץ גשר, העיירה בית שאן, וארגמן. הוא וענת זלצר הרעידו והרטיטו את נימי נפשי. חבל שתיעוד המעניין והחשוב לא התעכב מן העבר השני ממערב מנקודת התצפית של אלומות – פוריה על "כביש 90" , ולוּ לכמה דקות . עדשת המצלמה הייתה מגלה את מפעל הפאר הציוני של ההתיישבות העובדת אודות שורת קיבוצי עמק הירדן שנטועים מאז ראשית המאה הקודמת לאורכו של "כביש 90" : קבוצת כינרת, שתי הדגניות דגניה א' (נוסדה ב- 1910) ודגניה ב', מעגן, האון, תל קציר, עין גב המרוחקת יותר בעברה המזרחי של הכינרת, בית זרע, שער הגולן, מסדה ובראשם הקיבוץ שלי אפיקים, ואח"כ שני קיבוצי אשדות יעקב איחוד והמאוחד. ההתיישבות בעמק הירדן הייתה פריפרית מאז ימי בראשית של המאה הקודמת ותמיד רחוקה מהמרכז. עמק הירדן הוא ערש גדודי העבודה, כיבוש העבודה, ותקומתה של תנועת העבודה הארץ ישראלית. "כביש 90" לפני שנקרא כך היה תמיד עורק התחבורה הראשי שחיבר את עמק הירדן עם הגליל העליון . עמק הירדן היה פעם לפני 100 (מאה) שנים מקום שומם ואחוז קדחת . הפריחו אותו מאות חלוצים צעירים (ביניהם הוריי שלי) שלא שאלו דבר מההנהגה המרכזית (ברל כצנלסון, דוד בן גוריון, אברהם הרצפלד, לוי אשכול, יצחק טבנקין, מאיר יערי, ואחרים) של היישוב היהודי הקטן זולת חרמשים, קלשונים, טוריות, מגרפות, מעדרים, אֵתִים, ומַגוֹבִים. גם אז היו המתיישבים החלוצים והאמיצים האלה – פריפריה. רחוקים מתל אביב ומחיפה. הם לא היו מפונקים. היה נחוץ להציב את המצלמה ממערב בנקודת התצפית של פוריה – אלומות כדי להשקיף מלמעלה למטה על קיבוצי עמק הירדן ואגם הכינרת, וכדי להבין שנעשה כאן מעשי התיישבות והפרחה כבירים של השממה, ולחלוטין לא הכל אבוד. ב- 1944 נסענו במשאית פתוחה של קיבוץ אפיקים על "כביש 90" בטיול השנתי לקיבוץ חמדיה הסמוך לעיירה בית שאן. הנהג שלנו היה חבר הקיבוץ מתתיהו גלעדי ושרנו לו בעוז את השיר ההוא אודות אחינו הנהג :

אָחִינוּ הַנַּהָג,
סַע מַהֵר!
רוֹדְפִים אַחֲרֶיךָ
רוֹצִים לְהַשִּׂיגֶךָ
סַע מַהֵר!
אָחִינוּ הַנַּהָג,
סַע לְאַט!
אִם תִּסַּע מַהֵר
יַעֲצֹר אוֹתְךָ שׁוֹטֵר
סַע לְאַט!
אָחִינוּ הַנַּהָג,
סַע מַהֵר!
אִם תִּסַּע לְאַט
נַעֲשֶׂה מִמְּךָ סַלָּט
סַע מַהֵר!
אַחִינוּ הַנַּהַג,
סַע מַהֵר!
רוֹדְפִים אַחֲרֶיךָ
רוֹצִים לְהַשִּיגֶךָ
סַע מַהֵר!
במלחמת העצמאות בחודשים אפריל, מאי, יוני, ויולי של שנת 1948 התחוללו קרבות הירואיים ועקובים מדם של קיבוצי עמק הירדן באזור צמח נגד הצבא הסורי החמוש היטב ומשוריין , שהגיע עם שריוניו עד לגדר הקיבוץ של דגניה א'. האויב נהדף ע"י לוחמי ההגנה ומגני הקיבוץ וגם בעזרת תגבורת מהקיבוצים השכנים. עשרות רבות של חברי קיבוצים נהרגו בקרבות על הגנת עמק הירדן מהפולש הסורי, העיראקי, והלגיון הערבי. גם ליד המשטרה הבריטית ליד קיבוץ גֶשֶר התחוללו קרבות מַרִים בין לוחמי ההגנה וחברי קיבוץ גֶשֶר לבין הצבא העיראקי והלגיון הערבי . לוחמי ההגנה וחברי קיבוץ גשר ניצחו והדפו את האויב. סמל אֶמִיל בְּרִיג ז"ל זכה באחד הקרבות הקשים האלה סביב קיבוץ גֶשֶר בעיטור הגבורה. לאמיל בריג הייתה סוכנות כרטיסים "הקסטל" למופעי בידור וסרטים ששכנה ברחוב אבן גבירול בצפון תל אביב. הכרתי אותו . הוא עישן כמו קטר ומת בטרם עת. עוד מעט אהיה בן 80. עזבתי את הקיבוץ לפני יותר מ- 50 (יוֹבֵל) שנים, אולם אני עדיין נושם וחש את רגבי אדמת קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ומוקיר את כביש 90. הרי את השדות סביבו חרשנו, נטענו, זרענו, וקצרנו.

ענת זלצר ומודי בר און ראויים להערכה רבה על תיעוד "כביש 90" בחמשת פרקיו. הם משרטטים קו בין העבר ההירואי ההוא של החלוצים היהודים הנועזים ההם שעזבו את בתיהם במזרח אירופה והיגרו לארץ ישראל כדי להקים כאן בפריפריה חברה חדשה והגונה ומדינה חדשה, לבין ההווה שנראה לרגע חלשלוש וחסר תקווה. שני הפרקים הראשונים מתעדים היטב את ההווה שנראה תלוש ומרוחק מהלב אך ככלות הכל עדיין יש תקווה והיא גם תתגשם. סדרה נפלאה שמזכירה לי את הקשר האישי שלי עם אדמת אפיקים בטרם עזבתי את הקיבוץ לפני 51 (חמישים ואחת) שנים. רק מי שקצר אספסת ותלתן בחרמש בחורף ובקיץ וגובב את הירק הטרי לגלים במגוב וסוס שרתום אליו (במקרה שלי שתי הסוסות הבלתי נשכחות תמורה ובּתָּה שיבולת), ואח"כ העמיס בקילשון את האספסת והתלתן על פלטפורמה רתומה לזוג סוסים (סער ונוערה) ופרק אותם ברפת למען הפרות – מבין על מה אני מדבר. רק מי שחרש תלמים באדמה במחרשה רתומה לפִּרְדָה ואח"כ עשה זאת בטרקטור D4 – מבין מה אני שַח. רק מי שחפר גומות במעדר וטורייה – חש את מה שאני חשתי בעת הצפייה ב- "כביש 90". רק מי שרתם סוסות ופרדות לכלי העבודה החקלאיים הישנים ההם, ל- מגוב, למחרשה, ולפלטפורמה ורק מי שפורר את רגבי אדמת עמק הירדן , נטע בננות בשדות הקיבוץ, ופתח את התעלות שהובילו מים מהכינרת כדי להשקות את האדמה החרבה והצמאה – מבין למה אני מתכוון. "כביש 90" פורט על מיתרי לבי. אולי אני משתפך אך זאת האֶמֶת. מר מודי בר און וגב' ענת זלצר יודעים לספר סיפור . אני אוהב את מודי בר און הסולידי. אני אוהב את האיפוק בקולו. שניהם ענת זלצר ומודי בר און פערו תהום ענקית בערוץ 10 בינם לבין "המעושרות".

המתיישבים ההם היו חקלאים בנשמתם אוהבי אדמה שידעו לחרוש, לזרוע, ולקצור. בוני הקיבוץ ומקימי ארץ ישראל החדשה שידעו לרתום סוסים ל- מַקְצֵרָה, לעגלה, ולפלטפורמה ואח"כ למדו לנהוג טרקטור ולעבוד על קומביין. תכלית חייהם הייתה לגדל מזון לפרות ולהביאו משדות הקיבוץ לרפת, את ה- אָסְפֶּסֶת, תִּלְתָן, חַצִיר, סֶלֶק בְּהֵמוֹת, סַבְיוֹן, ותִּירָס, וגם לחלק ליצרניות ושיאניות החלב תערובת עם חָרוּבִים. הם לא ידעו לשחק כדורגל. הם גם לא ידעו לקלוע לסל. זה לא עניין אותם . האנשים האלה נשאו ברָמָה את הדֶגֶל הַאָדוֹם ב- 1 במאי ובידיהם הטוּרִיָיה, החֶרְמֵש, המַעְדֵּר, הקִלְשוֹן, האֵת, והמַגְרֵפָה.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 במאה הקודמת. קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. קבוצת חקלאים שבה מהשדה בפלטפורמה עמוסת חבילות חציר. יושב בקדמת התמונה בני קירשון (נהרג במאורעות תרצ"ו – תרצ"ט / 1939 – 1936 ע"י פורעים ערביים ליד הכפר ליביה ששכן על כביש עפולה – טבריה, לא רחוק מביה"ס החקלאי "כדורי"). יושב ראשון מימין מאחורי בני קירשון, שלמה אלפרט. יושב שלישי משמאל ידיו משולבות על ברכיו חיים ייני סבו של שחקן הכדורגל בנבחרת ישראל ומכבי ת"א שרן ייני. השאר אינם מזוהים. החרמש, הקלשון, המגרפה, והמעדר הפכו לסמליו המובהקים של הקיבוץ. (התמונה באדיבות קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1950. שדות המספוא של קיבוץ אפיקים לאורך שדרת הברושים והקזוארינות מדרום לבריכת השחייה הישנה של הקיבוץ. אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי מטפח את גידול סלק הבהמות מזון לפרות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1950. שדות הפלחה והאספסת של קיבוץ אפיקים בחלקת "הזוֹר" ליד היָרְמוּךְ (סמוך למדינת ירדן ההאשמית). הקדמה הטכנולוגית הגיעה לקיבוץ. טרקטור תוצרת ארה"ב (מודל Farmel) מושך אחריו שתי פלטפורמות האמורות לשאת אספסת לרפת של הקיבוץ. (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

hateala afikim

טקסט תמונה : 1932. התעלה. עורק החיים של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

afikim 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. הכרם של קיבוץ אפיקים. חקלאי עם סוס רתום למַגוֹב מגובב את הזרדים לאחר זמירת הכרם. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

afikim 2

טקסט תמונה : 1949. דוד ברונטמן (בן – מן) משמאל מוותיקי הקיבוץ פותח תלמים ומוביל סוס המושך מאחוריו מחרשה וחורש. ילדים מסייעים להובלת הסוס וסופגים את האווירה החקלאית בקיבוץ. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

afikim 3

טקסט תמונה : שנת 1926. ראשוני קיבוץ אפיקים. חברי הפלוגה בזיכרון יעקב בשנת 1926. זיהוי חלק מהיושבים בשורה הראשונה על הקרקע משמאל לימין : אישה לא מזוהה, אריה בהיר (שמו ברוסיה היה לוֹנְיָה גֶלֶר) ורעייתו פירה. יושבים בשורה השנייה על ספסל משמאל לימין : שני אנשים לא מזוהים, אייזיק שלמון (שולמן), אברהם לֶשֶם (אברשה לכטמן), סיומה לין (לינקובסקי), ארבעה אנשים לא מזוהים, וסיומה פינסקי (קצת מאחור בחולצה הכהה). העומדים בשורה האחרונה אינם מזוהים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

afikim 4

טקסט תמונה : שנות ה- 40 של המאה הקודמת. קיבוץ אפיקים בראשיתו. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

afikim 5

טקסט תמונה : שנת 1946. הכניסה לקיבוץ אפיקים ומגדל המים שהפך לסמלו המסחרי של הקיבוץ. משמאל, משאבת הבנזין של הקיבוץ.  (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

afikim 6

טקסט תמונה : 1986. קיבוץ אפיקים , פינת חמד בעמק הירדן. בקדמת התמונה נראה "כביש 90" חוצה את עמק הירדן צפונה לעבר טבריה והגליל העליון ודרומה בכיוון בית שאן ויישובי הבקעה בואכה יריחו. (התמונה צולמה ממזרח למערב. באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                             

פתאום חשבתי על הניגוד המוחלט ותפר הגס שמבדיל בין מודי בר און סולידי, קורקטי, ורציני ב- "כביש 90" לבין ההופעה הליצנית של מודי בר און ב- "ערוץ 5 בכבלים". אני רוצה שמגישי ומנחי הטלוויזיה שמתארחים בסלון ביתי ידברו עמי ואלי בצורה מדויקת, סולידית, ומנומסת, ובאינטונציה רגועה מבלי לנפנף בידיים, ללא העוויות, ובלעדי פיזור חיוכים בגרוש, כדבר איש אל רעהו באופן תרבותי. "כביש 90" הוא Masterpiece טלוויזיוני בעל ערכי מולדת ואשר מחזיק בלקחים התיישבותיים ארץ ישראליים חשובים. הסרט התיעודי מספר על הזנחת הפיתוח הכלכלי של הפריפריה לאורך "כביש 90", אך צילומי הנוף לאורך "כביש 90" מחדשים את התקווה ואת האמונה בחזון הציוני, וכי המצב הנוכחי הוא זמני בלבד. "כביש 90" הוא גם סדרת טלוויזיה חינוכית שחייבת להיות מוקרנת ולהילמד בחטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים במדינת ישראל. טרם פסה הציונות. טרם הסתיים המעש והחלום והחזון היהודי של עם ישראל במדינת ישראל חזקה, עצמאית, ומוסרית. מלאכה רבה טרם הושלמה וניצבת בפני האומה הישראלית. העם היהודי עדיין זקוק לחזון הציוני.

הערה 4 : יורם ארבל נמוג.

זה מדהים. הנהלת ערוץ 10 גירשה את יורם ארבל בבושת פנים משידורי הכדורסל של מכבי ת"א לעונת 2015 – 2014 ב- Euroleague, וגייסה לשורותיה מחדש את השדר הקודם ניב רסקין. אין מדובר בתחלופה אלא בסילוק. עכשיו עסוק ערוץ 10 בשידורי Promo לקראת השידור הישיר מחר (יום חמישי – 16 באוקטובר 2014) של מכבי ת"א נגד הקבוצה הצרפתית לימוז'. בתמונות ה- Promo רואים את מכבי ת"א זוכה בגביע ה- EuroLeague ב- 18 במאי 2014 במילאנו לאחר הניצחון הדרמטי על ריאל מדריד אולם קולו האותנטי של השדר המוביל יורם ארבל שתיאר את הרגעים הבלתי נשכחים ההם – מוחלש ולא נשמע. מנכ"ל ערוץ 10 יוסי וורשבסקי לא רק השמיט את דמותו יורם ארבל מהמסך שלו אלא גם הנעלים את קולו מהמיקרופון. יורם ארבל נמוג. נראה כאילו שלושת הערוצים הארציים 1, 10, ו- 5 בכבלים עשו יד אחת והתנקשו בו כדי להרדים אותו . יורם ארבל (בן 72 היום) משלם היום את מחיר החלטוריזם שלו במונדיאל ברזיל 2014 ואת הסכמתו לשבת באותה עמדת שידור בשנים האחרונות יחדיו עם דני נוימן (וגם עם אלי אוחנה) . אולם מפני שהוא שַדָּר הכדורגל והכדורסל הטוב ביותר בהיסטוריה הטלוויזיונית שלנו מאז נוסדה תעשיית הטלוויזיה בארץ הוא עוד ישוב. אילו אני הייתי עורך את ה- Promo הקונקרטי הזה של ערוץ 10 הייתי מבליט את קולו של יורם ארבל לעילא ולעילא. קולו המובלט של יורם ארבל היה תורם לעילאות ועליונות של ה- Promo  המדובר. ערוץ 10 שגה. ביודעין ו/או באקראי – אבל טעה.

הערה 5 : רמת משחק הכדורגל אנדורה – ישראל 4:1 ביום שני בלילה – 13 באוקטובר 2014 במסגרת קדם Euro 2016 (כפי שהשתקפה בשידור הישיר בערוץ 1 ע"י השדר עמיחי שפיגלר והפרשן מוטי איוואניר) – דמתה למשחק ליגה א' בין מכבי שעריים להפועל מרמורק. ו/או אם תרצו מכבי עפולה נגד בית"ר מגדל העמק. אבל הרייטינג גבוה.

ערוץ 1 צבר בשידור הישיר של משחק הכדורגל אנדורה – ישראל 1 : 4 בשעתיים שבין 21.45 ל- 23.45 רייטינג ממוצע של % 12.40 והביס בתוך שלושה ימים שוב את ערץ 2 ואת ערוץ 10.

זה מדהים. רייטינג הכדורגל שהחל להאמיר (ביום שני – 13 באוקטובר 2014) מ- 21.30 נגס בערוץ 2 וגם הפחית מהצפייה ב- "כביש 90" של ענת זלצר ומודי בר און בערוץ 10. תנופת הרייטינג הזאת צריכה להדאיג עד למאוד את מר יונה וויזנטל המשקם הציבורי של רשות השידור השרויה תחת צו פירוק וכונס נכסים רשמי (המשפטן פרופסור דוד האן) ואת המנהל בפועל של ערוץ 1 מר אלי בבא. כפי שתוכלו להיווכח (בהמשך) בהתבוננות בטבלת הרייטינג משלשום , ערוץ 1 קרס ומוטל גרוגי בזירת הטלוויזיה מאז ימי האוֹפֶל של המנכ"ל המודח יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' ושל יו"ר הוועד המנהל הבלתי מוכשר של רשות השידור ד"ר אמיר גילת . המדרוג שלו אפסי ומגוחך. וזאת השאלה הגדולה האם יונה וויזנטל ואלי בבא יהיו מסוגלים להשיב את אמון הציבור בשידור הציבורי שממומן ע"י משלם האגרה בכ- 1.000000000 שקל מידי שנה וגם בשנה הזאת של 2014 . ערוץ 1 הציבורי בדומה לערוצי טלוויזיה אחרים איננו משוחרר לעולם מעול הרייטינג. תירוץ העבר המטופש כי תשלום האגרה נועד לשחרר את ערוץ 1 מלחצי רייטינג ומדרוג איננו מקובל עוד על אף אחד. הרייטינג הוא המדד היחיד המגדיר את מוניטין המְשַדֵר וקובע את אפקטיביות המִשְדַר. מי שטוען ברשות השידור ובערוץ 1 כי הוא משדר משדרי איכות והרייטינג איננו מעניינו, לא רק משקר, אלא מדגיש ביתר שֵאת את חשיבותו אין דבר כזה טלוויזיה ללא צופים גם אם היא נעשית ברמה נעלה. אנשים שעוסקים בתקשורת המונים בטלוויזיה , בקולנוע , בעיתונות הכתובה, ובאינטרנט – נשענים על תחרות הרייטינג. כמות הצופים המתבוננת בתוצרתם היא נשמת אפם והיא שמקדשת את פתיל החיים שלהם . בלעדי מדרוג כמותי הם שווים בקושי פרוטה אחת. והנה בא השידור הישיר הבלעדי של משחק הכדורגל שלשום (יום שני – 13 באוקטובר 2014) בערוץ 1 מאנדורה במסגרת קדם EURO 2016 שחושף רמת כדורגל אפסית כזאת שמקבילה לדרבי ברחובות הפועל מרמורק – מכבי שעריים, אנדורה – ישראל 4:1, ומציב את ערוץ 1 בפסגת שידורי הטלוויזיה של מדינת ישראל עם רייטינג ממוצע של % 12.4 בין 21.45 ל- 23.45 ו- Peak של % 13.6 ב- 22.30. ערוץ 1 מביס את מודי בר און וענת זלצר וגם את ערוץ 2. העסק הטלוויזיוני המצליח הזה של שידורי כדורגל ישירים מעמיד סימני שאלה אדומים סביב חיוניות קיומו של ערוץ 1 . אם רק שידורי הכדורגל מציבים אותו בפסגה ובשאר הוא נחות לחלוטין, אז מי צריך אותו אם כך…??? ערוץ 1 משדר חומרים טובים, חשובים, ומעניינים אחרים (חוץ מכדורגל וכדורסל) שאיש כמעט איננו רואה אותם . ברור שמכאן עולה תמיהה פשוטה עם שלושה סימני שאלה מדוע ??? למה הציבור הפנה עורף לערוץ 1 מאז ימי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002 והמנכ"ל שבא אחריו יוני בן מנחם בשנים 2014 – 2011. ברור שמפה צומח הציווי הציבורי על המשקם הציבורי יונה וויזנטל להשיב לערוץ הציבורי את האמון הציבורי בו. טלוויזיה משוללת רייטינג משולה לבר מינן.

צוות השידור החדש של ערוץ 1 השַדָּר עמיחי שפיגלר והפַּרְשָן שלו מוטי איוואניר עושים עבודה טובה בחזית הטלוויזיונית הקדמית בקו האש הראשון באירופה והפעם באנדורה הקטנה השוכנת היכן שהוא בין ספרד לצרפת. הצוות הצעיר והמוכשר מותיר בצֵל את האולפן הירושלמי האחורי והוותיק בהובלת גב' שרון פרי. (עמיחי שפיגלר : אומרים "יִתְּרוֹן" ולא "יִתָּרוֹן". אתה חייב לדבר ולשדר בעברית תקנית לחלוטין ללא שגיאות) . השיח באולפן הירושלמי משעמם וצפוי . מה כבר יש לומר על משחק כדורגל בינלאומי ששווה ברמתו לרמה של מכבי עפולה ובית"ר מגדל העמק . נדרש היה לצמצם את הפנל שלה המונה ארבעה גברים בחצי, ב- % 50. יונה וויזנטל ואלי בבא ממשיכים לאייש את שורותיהם באישים ש- שייכים לדור אנשי טלוויזיה משעממים וטריביאליים . בגינם נסגר ערוץ 1 במתכונתו הישנה והוּשַת עליו צו פירוק. מה יש לדני נוימן ואורי לוי לחפש באולפן המנווט ? די באבי רצון ועמית לוונטל. חוץ מזה הארץ הזאת מלאה באנשי טלוויזיה צעירים מוכשרים בתחומי שידור שונים. מדוע צריך להשתמש בכלי נשק ישנים ומסורבלים שמבוססים על נעילת בריח שטוען קליע בודד, והסגתו לאחור שפתיחתו פורקת רק תרמיל אחד ?. אין שום רְבוּתָה בעקבות נעליהם הישנות של אותם האנשים שמסמלים בחוסר כישרונם את פיגורו וכישלונו של ערוץ 1 במסע הטלוויזיוני המפרך, התחרותי, והאכזרי. זה שהיה ובו הם הפסידו וזה שעוד נכון להם, לאנשי הדור הצעיר של עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר.

הטלוויזיה של אנדורה השקיעה מאמץ רצוף כוונות טובות בסיקור המשחק אנדורה – ישראל 4:1, אולם אין הדבר מחייב את אנשי האולפן המנווט בירושלים להיגרר לשבחים אין קץ אודות נבחרת ישראל. מדובר במשחק כדורגל ירוד, משעמם, ורמה מגוחכת. משהו ברמה של ליגה ב' בישראל. אבל מה הרייטינג של ערוץ 1 משובח.

מפת המדרוג (באוכלוסייה היהודית) של ערוצי הטלוויזיה הארציים במדינת ישראל (1 , 2 , ו- 10) ביום שני – 13 באוקטובר 2014 בין 15.00 ל- 24.00  

שעות / ערוצים                    ערוץ 1                ערוץ 2                ערוץ 10

הערה : אזרחי ישראל חוזרים אט אט לבתיהם בתום עוד יום עבודה. צופי הטלוויזיה שביניהם מוחקים את ערוץ מ- טבלת המדרוג . הרייטינג של ערוץ 1 מעורר דאגה עמוקה. זהו אותו ערוץ טלוויזיה ואותה רשות שידור שגובה מאזרחי ישראל – כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל בשנת 2014 אולם מניבים רייטינג אפסי.  

16.00 – 15.00                     % 0.37               % 2.6                 % 2.27

17.00 – 16.00                     % 0.57               % 3.25               % 4.77

18.00 – 17.00                     % 1.60               % 5.42               % 7.00

19.00 – 18.00                     % 0.97               % 7.70               % 6.55

20.00 – 19.00                     % 1.95               % 9.82               % 6.80

הערה : ב- 20.00 מתחילים ערוץ 1 , ערוץ 2 , וערוץ 10 בשידור מהדורות החדשות המרכזיות שלהם "ראש בראש", האחד כנגד השני. יתרון ועדיפות ברורים לערוץ 2 וערוץ 10 על ערוץ 1

21.00 – 20.00                    % 3.75               % 16.55             % 10.05

22.00 – 21.00                    % 6.75               % 12.77             % 10.50

הערה : ב- 21.30 מתחיל ה- Pre Game Show של ערוץ 1 לקראת השידור הישיר של המשחק אנדורה – ישראל 1 : 4 . הרייטינג של ערוץ 1 מזנק מ- 21.30 ל- 21.45 ל- % 6.4 . עם שריקת הפתיחה למשחק ב- 21.45 מזנק הרייטינג של ערוץ 1 לשיעור של % 11.8 . בתקופת הזמן הזאת שבין 21.30 ל- 22.00 יורד הרייטינג של ערוץ 2 ל- % 11.5 ו- % 10.1 . באותה תקופת הזמן הזאת שבין 21.30 ל- 22.00 יורד סרט התעודה "כביש 90" מ- % 10.8 ל- % 8.6 . יתרון ועדיפות לערוץ 1 על ערוץ 2 וערוץ 10

23.00 – 22.00                    % 12.00            % 9.75               % 6.07

23.45 – 23.00                    % 12.6              % 6.96               % 5.56

הערה : עם סיום השידור הישיר של משחק הכדורגל אנדורה – ישראל 1 : 4 , חוזר ערוץ 1 לסורו וניגף שוב בפני ערוץ 1 וערוץ 10 .

1. הפקות שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם בזמן ההוא מעבר לגבולות המדינה , אלה של מונדיאל ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל של איטליה 1979 , היו מותנות ראשית דבר בתקשורת לוויינית בינלאומית איתנה ומהימנה. (פרק 3 מתוך 3). פוסט מס' 441. כל הזכויות שמורות.

2. לא מוטלת כל חובה על שום אזרח ישראלי לייצג את המדינה ולשחק במדי נבחרת הכדורסל הלאומית. מדובר בזכות ולא בחובה. החובה היסודית והיחידה המוטלת על כל אזרח בארץ היא לשרת שירות קרבי בצה"ל ולדבוק ב- עשרת הדיברות. כלומר, להיות אזרח ישר והגון (פרק 3 מתוך 3). פוסט מס' 441. כל הזכויות שמורות.

הקדמה ו- חלוקה :

1. יסודות ההפקה הטלוויזיונית המורכבת והמסובכת של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל . ה- Share הכספי של זכויות השידורים. 2. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משקיעה את מירב מאמצי הכיסוי למרות פלונטר הלוויינים. מנהל חטיבת הספורט מר אלכס גלעדי הוא שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בגוריציה וטורינו. הוא המפיק, הטכנאי, ועוזר השדר של עצמו באיטליה . 3. אני מנהל, עורך, ומפיק מטעמו את מבצע השידורים בירושלים. 4. אנחנו עושים זאת ללא עזרתו והתערבותו של הבוס הישיר שלנו מנהל חטיבת החדשות מר חיים יבין אך תחת המטרייה האווירית של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ובגיבויו. ארנון צוקרמן היה מנהיג שידור. 5. לא ניתן היה להפיק את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאיטליה ללא הסיוע המיניסטריאלי של שר התקשורת יצחק מודעי ז"ל והעזרה המקצועית הגדולה של שני מהנדסי התקשורת הבינלאומית של "בזק" גבריאל שקל ואברהם – יצחק נגל. 6. נבחרת ישראל תחת שרביטו של המאמן הלאומי רלף קליין ז"ל מעפילה למשחק הגמר של האליפות ב- 20 ביוני 1979 נגד נבחרתה של ברה"מ . המשחק מעורר התעניינות ציבורית עצומה בישראל. 7. לא ניתן היה בתחילה לשדר ישיר את משחק הגמר בטלוויזיה הישראלית הציבורית מפני ש- איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) מפיץ את סיגנל השידור הישיר ה- Multilateral לרשתות הטלוויזיה שלו באירופה , אסיה , ואפריקה (מדינות המגרב מרוקו , אלג'יריה, וטוניס, וגם לוב ומצרים ביו חברות (Active Members) כמו רשות השידור ב- EBU באמצעות הלוויין האטלנטי ה- Major ולא על לוויין ה- Primary האטלנטי. 8. בדומה להפקת מונדיאל ארגנטינה 1978 גם הפעם תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה איננה מחוברת ל- Major, אלא רק ל- Primary. אני מבקש בצעד חסר תקדים משר התקשורת יצחק מודעי ז"ל לנתק את מדינת ישראל ל- 3 שעות מהתקשורת הבינלאומית שלה, טלפוניה, וקווי מחשבים הממוסדת על לוויין ה- Primary, ולהסיט את האנטנה – צלחת בעמק האלה מלוויין ה- Primary ל- לוויין ה- Major כדי לאפשר את השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל ישראל נגד ברה"מ ביום רביעי ההוא – 20 ביוני 1979 בטורינו. 9. יצחק מודעי ז"ל נעתר לבקשתי . השאר כפי שאומרת הקלישאה – היסטוריה.

italy 1

טקסט מסמך :  27 באפריל 1979. אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979. זה היה ה- Share  הכספי (מחיר זכויות שידורים) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעמד על 4411 פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 2940 דולר . פרנק שווייצרי וחצי היה שווה לדולר אמריקני אחד) באליפות אירופה בכדורסל של איטליה 1979. בטלקס שנשלח ל- EBU מפורטים מחירי זכויות השידורים של רשתות טלוויזיה ציבוריות נוספות TF1, A2F (שתי רשתות טלוויזיה צרפתיות) – 23945 פרנקים שווייצריים , RTBF, BRT (שתי רשתות טלוויזיה בלגיות) – 10712 פרנקים שווייצריים. NOS (הולנד) – 12603 פרנקים שווייצריים, ORF (אוסטריה) – 8822 פרנקים שווייצריים, YLE (פינלנד) – 8192 פרנקים שווייצריים , SRG (שוויץ) – 8822 פרנקים שווייצריים, JRT (יוגוסלביה) – 11973 פרנקים שווייצריים, ERT (יוון) – 7562 פרנקים שווייצריים , TVE (ספרד) – 18904 פרנקים שווייצריים , TRT (טורקיה) – 10712 פרנקים שווייצריים, והטלוויזיה הישראלית הציבורית – IBA כאמור 4411 פרנקים שווייצריים. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

italy 2

טקסט מסמך : 29 באפריל 1979. זוהי תשובתו של אלכס גלעדי כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מסכימה לשלם את ה- Share   שלה בגובה 4411 פרנקים שווייצריים. ה- EBU שמקום מושבו בג'נבה – שווייץ, משתמש מטבע הדברים במערכת המוניטארית שלו במַטְבֵּע של הפרנק השווייצרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל הישראלי הלאומי לא היווה אטרקציה מיוחדת ביוני 1979. אף על פי כן לא נכנע אָלֶכְּס גִלְעָדִי מְעַצֵב שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן לכל שאננות, כפי שמעידים המסמכים. הוא היה מתכנן קָנוֹן שכמו שחקן שחמט ראה הרבה מהלכים וצעדים קדימה.

בן בריתו הנאמן של מנהל הספורט אלכס גלעדי בצמרת הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה מנהל הטלוויזיה בעצמו מר אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. המכתבים שנשאו את רעיונות ההפקה שלוֹ נמענוּ על פי הכלל ההיררכי אל מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ותמיד באמצעותו של מנהל החדשות חיים יבין. חַיִים יָבִין לא התעניין יותר מידי בהפקת אליפות אירופה למרות שהיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי. הוא אפילו לא נפרד ממנו לפני טיסתו לגוריציה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה בה מנהל חטיבת החדשות חיים יבין יוצר דיסטאנס ומציב את עצמו בריחוק מהפקה חשובה ודרמטית של מחלקת הספורט. חיים יבין לא ביקר מעולם בקומה החמישית במשרד מחלקת הספורט בעת שאלכס גלעדי היה מנהלה. אולי מפני שמחלקת הספורט בעצם כלל לא הייתה מחלקה. היא הייתה "דֶסְק" (Desk). זאת האמת וזה היה המצב. נוצרה אפוא מעֵין ברית שידור ישירה (דבר לא מקובל וגם לא רצוי) בין ארנון צוקרמן לאלכס גלעדי שהיה בס"ה מנהל דֶסְק, אחד מיני רבים בחטיבה של חיים יבין. מהלך העניינים נוּוָט כך בו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפך, אולי בעל כורחו, למטרייה האווירית של מחלקת הספורט. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי. אני יודע שאלכס גלעדי רחש כל השנים רספקט גדול למנהל הטלוויזיה וארנון צוקרמן מאידך האמין ביכולתו המבצעית של מנהל מחלקת הספורט שלוֹ. בתפקיד מנכ"ל רשות השידור כיהן ביוני 1979 מזה חודשיים ימים יוסף "טומי" לפיד ז"ל. הוא עדיין למד את תפקידו ולא התערב יותר מידי בנעשה למעֵט דבר אחד. הוא ביקש לחסוך כסף והתעקש שאלכס גלעדי יטוס לבדו לשתי הערים האיטלקיות גוריציה וטורינו. הוא דחה את הטסתו של צוות צילום בפילם לטורינו שנועד לכסות את משחקי נבחרת ישראל בבית הגמר במידה ותעפיל. אלכס גלעדי התכונן כהרגלו ביסודיות לקראת שידורי אליפות אירופה בכדורסל בגוריציה וטורינו, הכין היטב את שיעורי הבית. אם כי שנינו , אלכס גלעדי ואנוכי, לא הערכנו נכונה את כּישרונה של נבחרת ישראל היוצאת לאיטליה ולא היינו מודעים לרוח הקרב המפעמת בשורותיה. שחקני נבחרת ישראל בכדורסל ראו לעצמם זכות גדולה לייצג את מדינת ישראל. הם היו פטריוטים כמו מנהיגיהם המאמן רלף קליין ז"ל, מנהל הנבחרת עמירם שפירא יבד"ל, ומאמן הכושר של הנבחרת ד"ר אלברטו איילון יבד"ל. היה טמון בנבחרת פוטנציאל טלוויזיוני ואף שיחק לה מזלה ביום שני – 11 ביוני 1979 במשחק הסנסציוני נגד יוגוסלביה אלופת העולם. ישראל ניצחה בגוֹרִיְצָיה את יוגוסלביה בתוצאה 76:77 בסל של השנייה האחרונה מידיו של מיקי ברקוביץ' והעפילה במפתיע לבית הגמר. זאת הייתה סנסציה בינלאומית. ישראל לא הרשימה בטרם אליפות אירופה של איטליה 1979. לכן לא שיערנו שנינו שהנבחרת של רלף קליין ז"ל, ללא עוזר מאמן, אך בסיוע מאמן כושר ופיזיולוג בשם ד"ר אלברטו איילון, תביס את כל צמרת הכדורסל האירופי בדרכה למשחק הגמר בטוֹרינו נגד נבחרתה של ברה"מ ביום רביעי ההוא של 20 ביוני 1979. לא צפינו את הנולד וגם לא חזינו מראש את ההתעניינות הציבורית הגורפת והעצומה בנבחרת ספורט לאומית כה מצליחה בטורניר בינלאומי כה בלתי מבוקש. אבל לא היינו היחידים. שום מומחה ספורט בארץ לא העניק יותר מידי סיכויים לנבחרת ישראל של רלף קליין ז"ל ומנהלה ייבדל לחיים ארוכים עמירם שפירא בימים ההם של קיץ 1979.

הצלחתה המפתיעה והמדהימה של הנבחרת הישראלית בגוֹריציה (GORIZIA) וטוֹרִינוֹ (TORINO) חייבה אותנו להפיק שידורים ישירים בהיקפים מלאים וגררה את ההפקה לתסבוכת קשה של תקשורת לוויינים. נקלענו לצרה צרורה של ממש . בתחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה ניצבה כידוע בימים ההם רק אנטנה – צלחת בודדה שהתחברה ללוויין התקשורת ה- Primary האטלנטי. אך לוויין התקשורת הזה היה חסום כמעט במשך כל שעות היממה ע"י הזמנות קודמות רבות בעיקר ע"י חטיבות החדשות של רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות, ABC , CBS , ו- NBC שעקבו בשבע עיניים אחרי מהלכי המהפכה האיסלאמית באיראן והשתלטות משמרות המהפכה על שגרירות ארה"ב בטהראן וחטיפת בני הערובה האמריקניים שם . עמדנו בפני דילמה טכנולוגית גדולה מורכבת ומסובכת שלנו, עבור אלכס גלעדי ועבורי , שמא לא נוכל לשָדֵר כלל את משחקי האליפות מאיטליה. חשתי בושה. תקשורת לוויינים נראית היום פשוטה, טריביאלית, וקלה לביצוע. אז זה היה מבצע מורכב מאין כמותו. המסובך ביותר שנתקלתי בקריירה הארוכה שלי . בהיעדרו של אלכס גלעדי ששהה באיטליה כשַדָּר המשחקים נדרשתי לבצע לבדי פעלולי אקרובטיקה תקשורתית כדי להתיר את הפלונטר . לעולם לא אשכח את דאגתו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית למבצע השידורים מאיטליה 1979 שהפך בעל כורחו למורכב ומסובך, רווי מהמורות ופלונטרים, והצלחתו מותנית בעשיית טובות של גורמים חיצוניים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית דמתה ב- 1979 לאוטובוס רעוע – מונופול ישן ועלוב שמתנועע בקושי על כביש מהיר ואף על פי כן הקונדוקטורים שלו גובים מהנוסעים דמי אגרה. הציבור הישראלי שילם מס וביקש תמורת התשלום שירותי "מרצדס". זה לא היה בנמצא. לך תסביר לציבור בארץ שמהנדסי איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), זה שהטלוויזיה ישראלית הציבורית נמנתה על שורותיו, החליט להעביר את משחק הגמר של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 מטורינו ב- 20 ביוני 1979 בין נבחרות ברה"מ וישראל דווקא על לוויין ה- Major האטלנטי שתחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה כלל איננה מחוברת אליו. בעמק האלה ניצבה ב- 1979 כאמור רק אנטנה – צלחת אחת שהייתה מחוברת ל- לוויין ה- Primary האטלנטי. אולם בל אקדים את המאוחר.

אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 היא אחד הפרקים החשובים בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", מפני שהתיעוד שלה מסביר היטב את הקשר הבל יינתק בין עיתונאות אלקטרונית במיטבה לבין זריזות הטכנולוגיה הטלוויזיונית והשימוש המיידי בה, ועד כמה תלויה העיתונאות הטלוויזיונית בטכנולוגיית התקשורת המודרנית. עיתונאות טלוויזיונית ללא טכנולוגיה איננה שווה דבר. אליפות אירופה בכדורסל שנערכה בחודש יוני 1979 באיטליה, צבעה את ראשי לָבָן, דִלדלה את שיער ראשו של אלכס גלעדי, וחרשה קמטים בפניו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן.

italy 3

טקסט מסמך :  16 באפריל 1979. אלכס גלעדי מכין את שיעורי הבית שלו כחודשיים לפני תחילת האליפות. זהו מסמך העבודה (עמוד מס' 1 מתוך 2) המפורט ששלח אלכס גלעדי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ולמנהל חטיבת החדשות חיים יבין, בו הציע "תוכנית כיסוי טלוויזיונית מצומקת" בשידורי אליפות אירופה בכדורסל 1979 שנערכה באיטליה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy 4

טקסט מסמך :  עמוד מס' 2 (מתוך 2). איש לא העלה בדעתו אז כי נבחרת ישראל תעפיל למשחק הגמר ב- 20 ביוני 1979 בטורינו נגד ברה"מ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זכויות השידורים הכוללות לכל מבצע השידורים של אליפות אירופה בכדורסל 79' בגוריציה וטורינו עמדו על 4411 פרנקים שווייצריים שהקבילו ל- 3000 דולר אמריקניים. לעומת זה תעריפי השידור על לוויין ה- Primary האטלנטי של החברה האמריקנית COMSAT מאיטליה לישראל היו יקרים מפני שכולם היו Unilateral. עבור עשר הדקות הראשונות של השידור הלווייני נדרשנו לשלם 1400 דולר ועבור כל דקה נוספת 43 דולר. עלותו של שידור ישיר בהיקף מלא בן שעתיים של כל משחק בהשתתפות נבחרת ישראל לרבות ראיונות סיכום עם המאמן והשחקנים עתיד היה לעמוד על 6130 דולר. לפני טיסתו לגוריציה, אמר לי אלכס גלעדי כהאי לישנא : "יואשיש, אני מפקיד אותך כעורך ומפיק ראשי בירושלים. אני אהיה עִמך בקשר מגוריציה, ואתה תהיה בקשר עם ארנון צוקרמן. עזוב את חיים יבין. אנחנו לא מעניינים אותו. אנא פעל והחזק אותי בתמונה". הוא תמיד דיבר כמו מפקד אך בה בעת גם כרֵע ועמית למקצוע. שנינו לא שיערנו בפני אילו קשיים טכנולוגיים של תקשורת לווייניית בינלאומית נידרש להתייצב בתוך ימים ספורים.

ישראל ניצחה במשחק הראשון בגוריציה את פולין בשבת – 9 ביוני 1979 בתוצאה 78:86. למחרת ביום ראשון – 10 ביוני 1979 הפסידה ישראל במשחקה השני הפסידה לצרפת 92:83. שני המשחקים האלה כלל לא צולמו. ואז הגיע המשחק השלישי והמכריע בבית המוקדם נגד נבחרתה החזקה של יוגוסלביה אלופת העולם בעת ההיא על הזכות להעפיל לבית הגמר. ההתמודדות נועדה להיערך בגוריציה ביום שני – 11.6.1979. לפתע הפך האירוע הרוֹטיני למעניין למרות שלנבחרת ישראל לא היה כמעט כל סיכוי לנצח את יוגוסלביה החזקה. RAI רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של איטליה מי ששימשה כ- Host broadcaster  של האליפות, הודיעה לנו מראש וגם ל- EBU כי אין בדעתה לכסות כלל את שלב המשחקים המוקדמים בגוֹריציה, וגם לא את המשחקים בשני הבתים המוקדמים האחרים בערים וונציה ו- סיינה. אלכס גלעדי נערך מייד לשידור ישיר Unilateral  של המשחק המכריע ישראל – יוגוסלביה, אבל האיטלקים שהיו עסוקים בבחירות לפרלמנט האירופי, הודיעו לוֹ כי אין הם מסוגלים להעמיד לרשותו באותו ערב ניידת שידור לכיסוי המשחק החשוב והמסקרן. השידור הישיר הִתפַספֵס. בדיעבד הוברר שגם אם אלכס גלעדי היה מצליח לארגן לעצמו באיטליה ניידת שידור פרטית, נבצר היה מאתנו בדיעבד לשָדֵר ישיר את המשחק החשוב. שני הטראנספונדרים (Transponder) של לוויין ה- Primary האטלנטי, היחיד אליו הייתה מקושרת תחנת הקרקע ללוויינים שלנו בעמק האלה, היו תפוסים ממילא בידי גורמי שידור בינלאומיים אחרים לאורך כל אותו העֶרֶב ההוא של ה- 11 ביוני 1979.

בעצה אחת עם אלכס גלעדי השוהה בגוֹרִיצְיָה, שכרנו מ- RAI (רשת הטלוויזיה הממלכתית – ציבורית של איטליה) צֶוֶות צילום מקומי על מנת שיצלם בפילם את עֶשֶר הדקות האחרונות של המשחק. בכך נבטיח לעצמנו לפחות "משהו", איזה מינימום שבריר של אינפורמציה מצולמת , במקרה של ניצחון ישראלי והעפלה לבית הגמר [1]. דרכה של נבחרת ישראל צלחה אך ידינו נותרו ריקות . ליוותה את כולנו תחושה מעיקה וטעם לפגם ציבורי בו מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בצורה שיטתית ומשדרת ישיר במשך שנים כל משחק ומשחק של מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה בארץ ובחו"ל, אך איננה מעניקה תשומת לב ראויה ולא מצליחה לשָדֵר עכשיו (מסיבות שאינן תלויות בה) את משחקי הנבחרת הלאומית של ישראל באיטליה. הסיבות לא עניינו איש. התוצאות היו חשובות והן היו נחשלות. פשוט לא הצלחנו לשָדֵר ישיר מאיטליה. לוויין ה- Primary היה תפוש. שיתפתי את אלכס גלעדי בתחושותיי. הוא היה בעצמו מאוכזב וגם בודד בגוריציה. אלכס גלעדי המפיק מספר אחת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, האיש שהפיק בהצלחה את משדר הבחירות לכנסת במאי 1977 ("המהפך"), את ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל בנובמבר 1977, ואת תחרות שירי "הארו – ויזיון" (Eurovision Song Contest) וניצחונה של הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש) עם השיק "הללויה" במארס 1979 בירושלים, היה תקוע עכשיו באיטליה חסר אונים. הוא לא היה מסוגל להניף שָם את דגל הטלוויזיה הישראלית הציבורית  ולא הצליח להרים ולוּ הפקה אחת ושידור ישיר אחד מאיטליה לארץ. הוא לא היה אשֵם אך היה מאוד מתוסכל.

ישראל הייתה חייבת לנצח את יוגוסלביה כדי להעפיל יחד עִמה לבית הגמר בטורינו. שתי הנבחרות הראשונות בכל בית מוקדם העפילו לבית הגמר כדי להתמודד על מקומות 6 – 1. בנבחרת יוגוסלביה החזקה ואלופת העולם בשנים ההן, שיחקו כוכבי כדורסל יידועי שם ומוכרים לכל חובב כדורסל באירופה וישראל. מי לא שמע אז על קרסימיר צ'וסיץ, דראזן דליפאגיץ' , דראגאן קיצ'נובניץ', מירזה דליבאסיץ', זוראן סלאווניץ', ורבים מצטיינים אחרים. מול האימפריה היוגוסלבית הפייבוריטית ועדיפה על הנבחרת שלנו מכל היבט , הציב המאמן רלף קליין ז"ל מגדולי המאמנים בישראל בכל הזמנים ואולי הגדול שבהם, רשימת שחקנים צנועה יותר : מיקי ברקוביץ', בארי לייבוביץ', בועז ינאי, לוּ סילבר, אריק מנקין, אביגדור מוסקוביץ', סטיב קפלן, מוטי ארואסטי, פיני חוזז, ומיכה שוורץ.

יוגוסלביה אלופת העולם הובילה במחצית רק בשלוש נקודות הפרש 42:45. במחצית השנייה עלתה ישראל ליתרון מפתיע בן שתים עשרה נקודות 46:58. יוגוסלביה התאוששה ושתי דקות לפני הסיום צעדה ביתרון 71:76. התפתח משחק דרמטי מאין כמוהו אך לא בשידור ישיר. לא בטלוויזיה וגם לא ברדיו "קול ישראל". אביגדור מוסקוביץ' ומיקי ברקוביץ' צִמצמו את התוצאה ל- 76 : 75 ליוגוסלביה . נותרו עשרים שניות לסיום המשחק. מנהל הנבחרת המיתולוגי עמירם שפירא זוכר היטב מה קרה שם בעת שיחות התחקיר עמי : "יוגוסלביה החזיקה בכדור אך איבדה אותו והכדור יצא לחוץ.מה זה יצא , פשוט עף החוצה, נתקל בכיסא ליד קו המגרש וניתז כמו Rebound . מישהו הוציא את הכדור שעף לסטיב קפלן. סטיב קפלן לא התמהמה ומסר אותו במהירות למיקי ברקוביץ' לפני שההגנה היוגוסלבית הספיקה להתארגן. התפתחה התקפה מתפרצת ומיקי ברקוביץ' ב- Lay up המפורסם שלו קלע בביטחון את סל הניצחון 76:77 לישראל". ישראל עשתה זאת ללא עזרתה של הטלוויזיה והעפילה לבית הגמר. למרות ההצלחה הכבירה, שום משחק משלושת המשחקים המוקדמים של ישראל לא שוּדַר ישיר . זאת הייתה עליבות גדולה ותחושת כישלון עיתונאי צורב של מחלקת הספורט ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית גם יחד. לא הצלחנו לשָדֵר ולהראות לצופים שלנו עד כה אפילו שנייה אחת של שידור ישיר משם. בגלל מצוקת התקשורת הלוויינית הצלחנו להביא באיחור רב חומר פילם מצולם המתעד את ניצחונה הסנסציוני של ישראל על יוגוסלביה ממש ברגע האחרון. בעמק האלה ניצבה רק אנטנה – צלחת אחת, והלוויין הבודד שלנו נותר עדיין חסום ע"י הזמנות קודמות של רשתות טלוויזיה אחרות . לא ניתן היה למצוא עד שבע וחצי בערב למחרת אפילו חצי שעה פנויה אחת להעברת החומר. RAI מצִדה עשתה מאמצים גדולים עבורנו כדי להחיש את הפילם במהירות האפשרית מ- גוֹריציה לרוֹמָא, כדי לפתח אותו במעבדת הצילום שלהם במועד, ולשלוח אותו באמצעות לוויין ה- Primary לירושלים [2]. רק ב- "מבט" בתשע בעֶרֶב של יום שלישי – 12 ביוני 1979, שידרנו לראשונה את ההצלחה של נבחרת ישראל שתמציתה היה סַל הניצחון של מיקי ברקוביץ' שנקלע בשניות האחרונות של המשחק. זאת הייתה תחושה קשה ומזופתת . מאמצי ההפקה היו כֵּנים אבל עיתונאות טלוויזיונית (הכפופה ומותנית בקִדְמָה טכנולוגית) לא הייתה כאן . פיגרנו בשנות דוֹר אחרי אירופה וארה"ב . כבר נאמר אלף פעמים בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", כי נכונות ותעוזה טלוויזיה הן תכונות נעלות אך אינן מספיקות בהיעדר יכולות טכנולוגיות.

ראה "ידיעות אחרונות". Follow up של מר נחום שרביט כתב העיתון "ידיעות אחרונות" ביוני 1979 על קשיי תקשורת הלוויינים בין איטליה לירושלים . 

הנבחרת שלנו העפילה לבית הגמר יחד עם יוגוסלביה ו- "משכה" עִמה לטורינו את תוצאת הניצחון הסנסציוני עליה 76:77. יתרון חשוב בסוג כזה של אִרגון מפעל ספורטיבי. לבית הגמר העפילו שֵש נבחרות . זאת הייתה שיטת המשחקים שנערכו בשיטת ליגה בת סיבוב אחד בהתמודדות על מקומות 6 – 1. צ'כוסלובקיה גררה את הניצחון על איטליה 68:74 . שתיהן העפילו לבית הגמר מ- וונציה. ספרד וברה"מ העפילו לבית הגמר מ- סיינה. הספרדים הפתיעו וניצחו את הרוסים 90:101. משחקי בית הגמר עמדו להתחיל ביום רביעי- 13 ביוני. יריבתה של ישראל באותו ערב הייתה איטליה. הטלוויזיה האיטלקית שיבצה את המשחק לזמן הצפייה הראשי שלה שמונה ורבע בערב. (שעוני ישראל ואיטליה היו זהים באליפות הזאת. איטליה הנהיגה בארצה כמו כל אירופה שעון קיץ והעתיקה את המחוגים שעה אחת קדימה, בעוד ממשלת ישראל העדיפה ב- 1979 להקפיא את המחוגים ולהישאר עם שעון החורף גם בקיץ .

החלה מלחמת הלוויינים שלי נגד כל העולם. המטרה הייתה לפנות את זמני הלוויין התפוסים ע"י גורמי שידור בינלאומיים (שאין לנו שליטה עליהם) לטובת שידורי הכדורסל שלנו. מלחמה כמעט אבודה מראש. עיני המדינה היו נשואות אל מחלקת הספורט ולטוֹרינוֹ , אך לנו לא היו עדיין זמני לוויין פנויים כדי לשָדֵר ישיר את משחקי נבחרת ישראל. היינו תלויים גם בחסדיה של תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה שהייתה מחוברת כאמור ללוויין אטלנטי יחיד ובודד, ה- Primary. ארנון צוקרמן היה מוטרד מאוד ממבצע השידור המסובך. אילו היו ימיו האחרונים כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארנון צוקרמן ניהל את הטלוויזיה כבר שֵש שנים מאז 1973 ועכשיו הייתה מונחת על צווארו חרבו של המנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד ז"ל אך למרות זאת לקח אחריות עד הסוף. מנהל הטלוויזיה נהג לשאול אותי שוב ושוב בקוֹלוֹ העמוק, "מה יהיה?". הוא ידע שעיני כל המדינה נשואות אל רשת הטלוויזיה המונופוליסטית שהוא מנהל אותה ואני בטוח שהוא התגעגע לאלכס גלעדי. הוא נראה לי חסר ביטחון לחלוטין. אינני יודע אם סמך עלי ואם בכלל ראה בי תחליף ראוי לאלכס גלעדי. אני כן יודע בבירור שלא היה לוֹ כל מושג בסבך הביורוקרטיה המקומית והבינלאומית הכרוכה ב- Booking ו- הפקת שידורי טלוויזיה באמצעות לווייני תקשורת בינלאומיים.

היינו תלויים בכִישרונם ומִרצם של גבריאל שקל מהנדס התקשורת הבינלאומית של "בזק" ואברהם -יצחק נגל מנהל תחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה וצוות עובדיו. אנשי עמק האלה היו תלויים ביכולתם , כישרונם, ורצונם הטוב של אנשי חברת התקשורת אמריקנית COMSAT שמקום מושבה היה בוושינגטון , והיא זאת שניהלה ביד רמה את  ה- Booking הממוחשב של  כ- 150 רשתות טלוויזיה בעולם הנהנות מהשירותים של לווייני התקשורת האמריקניים הפרושים בנקודות שונות ב- חלל בגובה של  36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ מעל קו המשווה של כדור הארץ . עיקרון ה- Booking הראשי המנחה את COMSAT הוא פשוט וברור , "הראשון העומד בתור – הוא הזוכה" (First comes –  First served) . כמו בשיטת המספרים בתור לקופת חולים. השבתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את האֶמֶת לתמיהתו, "מה יהיה" : "ארנון צוקרמן, אתה צריך להיות מודאג כמוני", והוספתי, "אין כאן פתרונות קלים ואין כאן מִקְסָמֵי שווא". המצב היה קשה בשל מיעוט אפשרויות השימוש בלוויין התקשורת היחיד שלנו. הבטחתי לוֹ לעשות כל מאמץ לחבר את טורינו לירושלים אך לא הבטחתי שאצליח. שנינו היינו מתוחים ודרוכים. "עלי להתחיל מייד בניסיון מלאכת הפינוי של גורמי שידור עולמיים מלוויין ה- primary. אנסה לשכנע את החוֹסמים, העניין הזה מותנה ברצונם הטוב", אמרתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. התיישבתי במשרדי כשאפרכסת הטלפון הבינלאומי של מחלקת הספורט צמודה לאוזני, והתחלתי לסרוק את העולם הגדול.

רשתות השידור האמריקניות ABC ,NBC, ו- CBS וסוכנויות הצילום האנגליות VISNEWS ו- UPITN היו הראשונות לחסום אותנו. אך לא רק הם . גם שתי הרשתות האירופיות TVE – הטלוויזיה הספרדית הציבורית ו- RTP (הטלוויזיה הפורטוגלית הממלכתית) חסמו אותנו בנקודות זמן שונות מפני שהעבירו יומני חדשות מארצותיהם לרשתות הטלוויזיה של מדינות מרכז ודרום אמריקה. המצב היה סבוך. הרשתות האמריקניות היו הקשוחות ביותר. הן לא לקחו שום סיכון בשל המצב הרגיש באיראן, וביצעו מהלך שרק תחנות עשירות יכולות להרשות לעצמן לבצע. הזמנות (Booking) מוקדמות מראש לטווח זמן ארוך הנאמד בשבועות וחודשים על הלוויין ה- Primary  שלנו, כדי להבטיח לעצמן זמני שידור לצורך דיווח מיידי במידה ויתחולל דבר הנוגע לתפיסת עשרות בני ערובה האמריקניים עובדי השגרירות האמריקנית בטהרן . תעריפי השימוש בתקשורת הלוויינית מאירופה לישראל היו אז אסטרונומיים. תמורת עֶשֶר הדקות הראשונות שילמנו 1500 – 1400 דולר, ובעבור כל דקה נוספת של שידור (מעבר לעשר הדקות הראשונות) שילמנו עוד 45 – 43 דולרים. השידורים הלווייניים לארה"ב היו יקרים אפילו יותר. אך הרשתות האמריקניות לא עשו אז שום חשבון. הם שפכו מאות אלפי דולרים על התקשורת הלוויינית כדי להבטיח להם ראשוניות ובלעדיות על הסיפורים עיתונאיים החשובים שהתפתחו בטהראן ונגעו ללב ליבו של הציבור האמריקני.

מי היה מאמין לפני ארבעה חודשים – בפברואר 1979 שהמהפכה האיסלאמית בראשותו של חומייני באיראן תשפיע בצורה כה קיצונית על שידורי אליפות אירופה בכדורסל המתקיימים בטורינוֹ, ותסכן את העברתם לישראל. סוכנויות  VISNEWS וְ- UPITN שתי החברות אנגליות שהתמחו בצילומי חדשות סביב העולם ומכירת סרטי הצילום שלהם לרשתות הטלוויזיה בכל רחבי תבל (כולל ישראל), ושיגרו את החומרים המצולמים באמצעות הלוויינים, חסמו אף הם חלק מזמני השידור שלנו. ל- בְּלוֹקָאדָה הזאת הצטרפה הטלוויזיה הפורטוגלית RTP מי שהעבירה כמה מתוכניות הטלוויזיה שלה לאיים האזוריים ודרום אמריקה על לוויין ה- Primary.

italy 6

טקסט מסמך : קיץ 1979. זהו אחד המסמכים שלי עליו רשומות משימות פינוי השידורים מלוויין ה- Primary  לצורך העברת השידורים של משחקי נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל – טורינו 1979 מאיטליה לישראל. המסמך נשמר בתיק ההפקה של מבצע השידורים ההיסטורי ההוא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy 7

טקסט מסמך : 16 ביוני 1979. אחת מההתכתבויות שלי עם גב' מנואלה פורטדו מהטלוויזיה הפורטוגלית RTP, המתדרך אותה כיצד לוותר על זמן הלוויין שלה, מבלי שמישהו אחר יחטוף לנו את "זמן הוויתור" מתחת לאף. אנשי שירותי הטלקס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם היו יחזקאל "חזי" מחלב ומשה חבר. המסמך נשמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy 8

טקסט מסמך : 15 ביוני 1979. זהו טלקס ובו תשובת הוויתור של גב' מנואלה פורטאדו מהטלוויזיה הפורטוגלית RTP על זמן הלוויין שלה, כדי שאנחנו נוכל לשדר במוצ"ש – 16 ביוני 1979 את המשחק ישראל – צ'כוסלובקיה. המסמך נשמר בתיק ההפקה של מבצע השידורים ההוא של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy 9טקסט מסמך :  15 ביוני 1979. זהו טלקס התשובה של חברת VISNEWS האנגלית המופנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, ובו הבטחה לעשות את מרב המאמצים כדי לסייע לנו במצוקת תקשורת הלוויינים שלנו והעברת השידורים מאירופה לישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נכשלתי בפינוי זמן הלוויין במשחקה הראשון של ישראל בבית הגמר נגד איטליה ביום רביעי – 13 ביוני שנקבע לשמונה ורבע בערב שעון ישראל. הטלוויזיה האיטלקית RAI הסכימה בתחילה לפנייתי להקדים את שעת המשחק משמונה בערב לשש בערב כדי שגם אנחנו נוכל לשדר, אך ביום המשחק היא שינתה את דעתה ודחתה את בקשתי. RAI סירבה להקדים את שעת המשחק לשעה מוקדמת יותר משיקולי רייטינג שלה. בשֵש בערב היה לנו עדיין זמן לוויין פָּנוּי. כרשת טלוויזיה מארחת (Host broadcaster) הייתה ל- RAI השפעה ישירה על הוועדה המארגנת. היא יכלה לבצע ללא קושי מהלך טלוויזיוני לטובתנו, שימצא את ביטויו "בהחלפת זמנים" עם שעת המשחק יוגוסלביה נגד צ'כוסלובקיה. בשמונה בערב כבר חסמו אותנו שוב הרשתות האמריקניות. נאלצנו לפרסם הודעה לציבור באמצעות קרייני הגשת הרֶצֶף דן כנר וענת שרן, "כי נבצר מאתנו להעביר את המשחק בשידור ישיר מפני שכל הקווים הלווייניים תפוסים". תסכול נורא מלווה בבושה מקצועית.

italy 10

טקסט מסמך : 13 ביוני 1979. זוהי הודעת הרצף של הקריינית ענת שרן המודיעה ומסבירה לציבור מדוע איננו יכולים להעביר בשידור ישיר מטורינו את משחק הכדורסל ישראל – איטליה במסגרת בית הגמר של אליפות אירופה לאומות בכדורסל 1979. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק שלא שוּדַר ישיר על ידינו, ניצחה איטליה בטורינו את ישראל 78:90. היה זה המשחק הרביעי ברציפות שלא יכולנו לשָדֵר ישיר בשל תקשורת לוויינים מוגבלת. אלכס גלעדי ואנכי יצאנו מדעתנו. אחרי מאמצים גדולים הצלחתי לפנות את הזמנים הדרושים על לוויין ה- Primary לקראת שני השידורים הישירים הבאים שלנו של המשחקים ישראל נגד ספרד וישראל נגד צ'כוסלובקיה. היה לנו מזל גדול כמו לנבחרת שלנו. ביום חמישי – 14 ביוני ניצחה ישראל את ספרד 84:88. מיקי ברקוביץ' קלע 33 נקודות, ובשבת – 16 ביוני גברה ישראל על צ'כוסלובקיה 93:94 לאחר הארכה. מיקי ברקוביץ' , בועז ינאי ולוּ סילבר קלעו כ"א 26 נקודות. נוצרה לפתע אפשרות מעשית כי נבחרת הכדורסל של ישראל תוכל אולי להעפיל למשחק הגמר של אליפות אירופה שהיה אמור להיערך בתשע בערב של יום רביעי – 20 ביוני 1979. ידעתי כבר בתוֹם משחק הניצחון על צ'כוסלובקיה שמהנדסי ה- EBU החליטו סוֹפית לשָדֵר את משחק הגמר על לוויין המֵייג'וֹר (Major) האטלנטי. זהו לוויין תקשורת שתחנת הקרקע בעמק האלה לרוע המזל כלל איננה מחוברת אליו. פירושו של דבר שאם ישראל תעפיל באמת למשחק הגמר הרי שלא נוכל לשדר אותו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. רק זה היה חסר לי. לפתע הציפו אותי זיכרונות ההפקה המורכבת והמסובכת של שידורי הטלוויזיה אשתקד במונדיאל הכדורגל ארגנטינה 1978.

italy 11

טקסט מסמך :  שבת – 16 ביוני 1979. שרטוט שלי שמסביר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את מהלך השידור הלוויני  Unilateral משולב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משני מוקדים ( Locations ) באירופה. הראשון מיכאל קרפין – מווינה, והשני אלכס גלעדי – מטורינו. מבצע שידור כה פעוט וטריביאלי היום אך מורכב בימים ההם. (שרטוט יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא היה סביר וגם לא הגיוני שנבחרת ישראל תעפיל למשחק הגמר (Final 2) של האליפות אך החלטתי לא לקחתי שום סיכון. התקשרתי בטלפון לביתו של מר גבריאל שֶקֶל מהנדס התקשורת הבינלאומית הראשי בחברת "בֶּזֶק". זה היה קרוב לחצות במוצ"ש של 16 ביוני 1979 לאחר הניצחון הדרמטי 94 : 93 של ישראל על נבחרתה החזקה של צ'כוסלובקיה. לא שעה מתאימה לשיחת טלפון לבית פרטי אך לא רציתי להמתין לבוקר . התרעתי בפניו על האפשרות שנבחרת ישראל בכדורסל עשויה להעפיל למשחק הגמר שעמד להיערך ביום רביעי בלילה – 20 ביוני 1979, ומסרתי לו את האינפורמציה כי סיגנל השידור הישיר הבינלאומי המתוכנן של משחק הגמר מטורינו יוּזַן ויועבר על ידי ה- EBU לכל רחבי אירופה וישראל באמצעות לוויין המייג'ור (Major) בלבד. הדגשתי בפניו את ארבעת המילים, "משחק הגמר הסופי והאחרון", כדי להסביר לגבריאל שקל כי זהו באמת המשחק האחרון בטורניר שיקבע את אלופת אירופה בכדורסל . לא ידעתי אם הוא מבין את הטרמינולוגיה של המונח הספורטיבי, "משחק גמר" אבל ידעתי שהוא מהנדס תקשורת בעל ידע רב ב- "בֶּזֶק", גם ידע בינלאומי עצום, וגם ג'נטלמן וידיד אמת של רשות השידור, איש שנכון תמיד להעניק את השירות הציבורי הטוב ביותר של החברה בה עבד. "אם זה יהיה המצב לאשורו", אמרתי לגבריאל שֶקֶל, והוספתי, "נצטרך להסיט את הצלחת- אנטנה הענקית היחידה בעמק האלה למשך זמן המשחק וטקס הענקת הגביע, משהו כמו שלוש שעות, מלוויין ה- Primary לכיוון לוויין ה- Major, כדי לאפשר למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשָדֵר אותו ישיר לכל בֵּית ישראל".

italy 12

טקסט מסמך : יוני 1979. טבלת תוצאות המעקב של בית הגמר באליפות אירופה בכדורסל – טורינו 1979 שנרשמה על ידי במהלך המשחקים והשידורים הישירים. נבחרות ברה"מ וישראל מדורגות במקומות הראשון והשני. בפעם הראשונה בתולדותיה (והאחרונה לפי שעה) מעפילה נבחרת ישראל בכדורסל למשחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל. הישג חסר תקדים. (שרטוט יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy 13

טקסט תמונה : זהו גבריאל "גבי" שקל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית המוכשר והמוצלח של חברת "בזק". בלתי נשכח. האחד והיחיד שאין שני לוֹ. הוא היה ידען ומומחה גדול מאין כמוהו בטלפוניה ותקשורת בינלאומית. אדיב, מנומס, ואחראי מאוד. גבריאל שקל סייע במשך שנים רבות לשידורי החוץ של הטלוויזיה ישראלית הציבורית, בעיקר בפרויקטים של הפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות והשידורים הישירים מהאולימפיאדות המונדיאלים, ה- NBA, ותחרויות הטניס של ווימבלדון. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית חבוֹת לגבריאל שקל חוֹב עולם. (התמונה באדיבות גבריאל שקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גבריאל שֶקֶל הופתע מטִרְטוּר הטלפון בביתו בשעה לֵילית כה מאוחרת. הוצאתי אותו ממיטתו . הוא פשוט היה המום. נדהם מתוכן דבריי אך מספיק ג'נטלמן לא לטרוק לי את הטלפון בפרצוף . "מר יואש אלרואי", אמר דווקא בסובלנות אירופית, דיבור איטי בקול בס, ובמבטא ההונגרי הכבד שלוֹ : "תשמע לא קרה כדבר הזה בתולדות ישראל , לנתק מדינה שלמה מהתקשורת הבינלאומית שלה בעבור משחק ספורט, בגלל משחק כדורסל", והוסיף, "תראה בכל מקרה צריך לדבר גם עם יצחק נגל מנהל תחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה, וצריך את האישור המפורש של השַר (שר התקשורת יצחק מודעי) כדי לבצע מהלך לא מקובל שכזה". כבר היה מאוחר בלילה אז הרגעתי אותו, "מר גבריאל שֶקֶל אל תדאג זה כנראה לא יקרה" [3]. העפלה של נבחרת ישראל למשחק הגמר לא נראתה הגיונית אך בד בבד הייתה ריאלית . הישג שנחשב לסנסציה. לא האמנתי בעצמי שזה יקרה. אך כאיש טלוויזיה לקחתי בחשבון את כל האופציות. קשה היה לצפות אם נבחרת ישראל של רלף קליין אומנם תעפיל למשחק הגמר, אך היה צורך להבטיח את השידור הישיר במידה והוא יתקיים. ישראל נמצאת באמת בתמונת הסיכויים, אך כמוה יש צָ'אנס גם לנבחרות איטליה ויוגוסלביה להעפיל למשחק הגמר , וכמובן לברה"מ. אלכס גלעדי ואנכי היינו צריכים להמתין. תקשורת הלוויינים הדלה שלנו והעסק הביש הזה של העברת סיגנל הטלוויזיה של משחק הגמר ביום רביעי – 20 ביוני 1979 מלוויין ה- Primary ל- לוויין ה- Major (ע"י ה- EBU) הכריחה אותי להתמודד עם הסכנות האפשריות וניצול אופציות פנויות מוקדם ככל האפשר. גם בחצות הליל.

במקביל טִלְפַּנְתּי גם לבֵיתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. דיווחתי למנהל הטלוויזיה על אופציות התקשורת הקיימות בין טורינו לירושלים במידה ואכן נבחרת ישראל תעפיל למשחק הגמר. כל תּכנון השידורים הלווייני נעשה על ידִי בחצות של מוצ"ש – 16 ביוני 1979 כדי לא לאבד זמן. הודעתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיש בדעתי לדבר למחרת בבוקר אישית עם שר התקשורת יצחק מודעי ועם  המנכ"ל שלו גדעון לֵב, כדי להסביר להם בעצמי את מורכבות האופציות שמציעה המערכת הלוויינית הבינלאומית הנוכחית באחריות Intelsat, לעומת היכולת הדלה של תחנת התקשורת ללוויינים שלנו בעמק האלה, ואת המשתמע מכך . המצב המסובך השפיע השפעה דרמטית על יכולת השידור של הטלוויזיה הישראלית מאליפות אירופה בכדורסל בטורינו. רציתי להסביר בניחותא וללא לחץ ליצחק מודעי וגדעון לב את פילוסופיית התקשורת של ה- EBU, ואת הסיבה מדוע מעדיפים מהנדסי איגוד השידור האירופי לנקז בפעם הקונקרטית הזאת את סיגנל השידור הישיר של משחק הגמר לעבר לוויין ה- Major ולא על ה- Primary, וגם את כפיפותינו בעל כורחנו לשירותים המוגבלים שמציעה לנו תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים של חברת "בֶּזֶק" בעמק האלה. ארנון צוקרמן אישר לי לדבר עם יצחק מוּדָעִי ז"ל שר התקשורת בממשלתו של מנחם בגין. "דבר אִתו אם צריך", אמר רק ארבע מילים. מנהל טלוויזיה שממעיט לדבר וחוסך במילים.

ביום ראשון בבוקר- 17 ביוני 1979 שוחחתי עם מנכ"ל משרד התּקְשוֹרֶת גדעון לֵב ז"ל ועם שַר התקשוֹרת עצמו יצחק מודעי ז"ל. הסברתי לשַר יצחק מודעי את החלטת ה- EBU ללכת בשידור האחרון והקובע (משחק הגמר) של האליפות ביום רביעי – 20 ביוני על לוויין המייג'ור האטלנטי, ולצערי הרב תחנת הקרקע ללוויינים שלנו בעמק האלה איננה מחוברת אל הלוויין הזה. "לכן", אמרתי לו, "במידה ונבחרת ישראל תעפיל לגמר וכדי לאפשר שידור ישיר לאזרחי המדינה, נהיה חייבים להסיט את אנטנת הצלחת מ- Primary ל- Major לתקופת המשחק מתשע בערב ועד חצות". השַר יצחק מודעי היה קָשוּב ואדִיב כלפי. הוא לא נפל מהכיסא, השיב בקצרה ובנימוס כלהלן : "נחשוב באהדה על הרעיון . אין ספק כי שידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות ישראל וברה"מ הוא משימת שידור ממלכתית. אני חושב שיהיה בסדר", והוסיף, "תאמר לטומי לפיד (מנכ"ל רשות השידור) להתקשר אלי". נפרדתי משר התקשורת בתחושה טובה. השַר הבין את חשיבות השידור ההיסטורי אם אומנם ישראל תעפיל לגמר , והיה עֵר למצוקת התקשורת הלוויינית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היינו חייבים עכשיו להמתין יממה להתמודדות האחרונה בבית הגמר ברה"מ – איטליה שנקבע להיערך ביום שני – 18 ביוני בערב, כדי לדעת אם ישראל באמת תעפיל למשחק גמר . ניצחון איטלקי היה מוריד את ישראל ומעלה את איטליה לפִינָאלֶה. הפסד איטלקי לעומת זאת היה מעניק לישראל את הזכות להעפיל למשחק הגמר בפעם הראשונה בתולדותיה ולטלוויזיה הישראלית את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה לשָדֵר אותו. היינו סקרנים ודרוכים מאוד במערכת שלנו בירושלים לראות כיצד ייפול דבר. ברה"מ ניצחה את איטליה 84:90 וישראל מצאה את עצמה בפעם הראשונה בהיסטוריה מתמודדת במשחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל. המדינה הייתה כמרקחה, כמותה העיתונות בעמודים הראשונים ובכותרות גדולות, וגם אנחנו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

italy 14

טקסט תמונה : שנת 1979. זהו שר התקשורת יצחק מודעי ז"ל. "השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות ישראל וברה"מ הוא בהחלט משימת שידור ממלכתית . אנחנו נחשוב באהדה על הזזת האנטנה בעמק האלה מלוויין אחד לשני כדי שאזרחי מדינת ישראל יוכלו לצפות במשחק המסקרן. לא יקרה אסון אם עם ישראל לא ידבר בטלפון שלוש שעות", אמר לי בהגיונו הנבון והבריא בשיחת הטלפון בינינו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נותרה עוד משימה אחת טרם משחק הגמר. לפנות את זמן הלוויין של יום ראשון – 17 ביוני 1979, לטובת השידור הישיר בתשע בערב של המשחק ישראל – ברה"מ, המשחק האחרון שלנו בבית הגמר לפני משחק הגמר עצמו.

italy 15

טקסט קטע עיתונות : 19 ביוני 1979. עיתון "על המשמר". כותרות מהסוג הזה שהתפרסמו בעיתונות הישראלית סייעו לי לשכנע את שר התקשורת יצחק מודעי ז"ל בחשיבות השידור הישיר של משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל מטורינו ב- 20 ביוני 1979 בין נבחרות ישראל וברה"מ. (ארכיון עיתון "על המשמר" ובאדיבות אנשי מחלקת העיתונות של בית אריאלה).

ראה "מעריב" מ- יום רביעי – 20 ביוני 1979. העיתון "מעריב" וכתבו משה לרר מדווחים כי 250 מיליון צופי טלוויזיה יצפו הערב במלחמת דוד בגוליית. 

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום רביעי – 20  ביוני 1979. העיתון "ידיעות אחרונות" וכתבו רפי נאה מדווחים על משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בטורינו ישראל נגד ברה"מ. 

ראה גם עיתון "הארץ" מ- יום רביעי –  20 ביוני 1979. עיתון "הארץ" וכתבו מייק קרנון. 

חלפו שנתיים וארבעה חודשים מאז ניצחונה הגדול של מכבי ת"א בווירטון עיירה שכוּחת אֵל בבלגיה על קבוצת צסק"א אלופת ברה"מ 91 : 79 בגביע אירופה ב- 17 בפברואר 1977, והזיכרונות שוּב צפוּ ועלוּ . הנה עוד מפגש ספורט בינלאומי עם מעצמת העַל ברה"מ. כל התמודדות עם הסובייטים בימים ההם עוררה גל התעניינות עצום בכל שכבות הציבור במדינת ישראל. לא רק ברחוב הספורטיבי. אך לוויין ה- Primary היה חסום ע"י סוכנויות החדשות האנגליות בחלק מהזמן, ובחלקו הנותר נחסם ע"י הטלוויזיה הפורטוגלית הממלכתית RTP. המנהלים השמרניים של  Visnews ו- UPITN באנגליה דווקא היו אדיבים ונענו לבקשתי. בד בבד שוחחתי בטלפון עם גב' מנואלה פורטאדו (Manuela Furtado) ידידה אישית שלי מהטלוויזיה הפורטוגלית הממלכתית וביקשתי אותה לפנות את זמן הלוויין שלה [4]  [5] . את גב' מנואלה פורטאדו בעלת היוזמה והרצון הטוב שניהלה את משרד ה- Eurovision  ב- RTP (משרד מיוחד האחראי על קשרי החוץ של הטלוויזיה הפורטוגלית הממלכתית באירופה ובעולם), הכרתי היטב מימי מונדיאל ארגנטינה 78'. גב' מנואלה פורטאדו הייתה מודעת למצוקות התקשורת הבינלאומית שלנו, והסכימה כמעט מייד לבקשה שלי. אך הוויתור המסובך של כל צד לרעהו, גרר עמו תמיד את התערבות המסורבלת והאיטית של משרדי התקשורת של שני הצדדים, ואישורה סופי של Comsat חברת התקשורת האמריקנית, המנהלת את יוֹמָן הזמנות של השידורים הלווייניים הבינלאומיים ומאשרת אותם לביצוע. בסופו של דבר חלק מהדברים הסתדר. מאמצינו לא היו לשווא. כמה מזמני הלוויינים פּוּנוּ. שידרנו ישיר ביום ראשון – 17 ביוני בתשע בערב בהיקף מלא את המשחק ישראל – ברה"מ . כגודל מאמצי הפינוי כך הייתה עוצמת האכזבה. ברה"מ הביסה את ישראל בקלות 71:92. לישראל לא הייתה תשובה לענק הסובייטי וולדימיר טקאצ'נקו שגובהו 2.20 מטרים. בכך הבטיחה ברה"מ את השתתפותה במשחק הגמר . היינו חייבים עכשיו להמתין יממה להתמודדות האחרונה בבית הגמר ברה"מ – איטליה שנקבע להיערך ביום שני – 18 ביוני בערב, כדי לדעת אם ישראל באמת תעפיל למשחק גמר. ניצחון איטלקי היה מוריד את ישראל ומעלה את איטליה . הפסד איטלקי היה מעניק לישראל את הזכות להעפיל למשחק הגמר בפעם הראשונה בתולדותיה ולטלוויזיה הישראלית את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה לשָדֵר אותו. היינו סקרנים ודרוכים מאוד במערכת שלנו בירושלים לראות כיצד ייפול דבר. ברה"מ ניצחה את איטליה 84:90, וישראל מצאה את עצמה בפעם הראשונה בהיסטוריה מתמודדת במשחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל. המדינה הייתה כמרקחה וגם אנחנו במחלקת הספורט. ביום שלישי – 19 ביוני בבוקר קיבל שַר התקשורת בממשלת ישראל יצחק מודעי את בקשת הטלוויזיה הישראלית להַסִיט את הצלחת – אנטנה הענקית בעמק האלה מלוויין ה- Primary כדי להתחבר ללוויין ה- Major, על מנת שנוכל לשדר ישיר את משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל. ההתנתקות מ- לוויין תקשורת אחד וההתחברות ללוויין תקשורת שני היא הליך טכנולוגי קצר בן עשר דקות אולי רבע שעה אך בעל חשיבות היסטורית. הוראתו זאת של יצחק מודעי ז"ל לשני המהנדסים של חברת "בֶּזֶק" גבריאל שקל ז"ל ואברהם – יצחק נגל ז"ל מנהל תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה להזיז את האנטנה לטובת שידור משחק הכדורסל ובכך לנַתֵּק את מדינת ישראל לשלוֹש שעות מתקשורת הבינלאומית שלה שכללה  15000 (חמישה עשר אֶלֶף) קווי טלפונים, טלקס, וקווי מחשבים – הייתה החלטה אמיצה וחסרת תקדים בתולדות התקשורת האלקטרונית וההיסטוריה של טלוויזיה של מדינת ישראל.

אברהם – יצחק נגל ז"ל (עלה לארץ מדרום אפריקה) ושימש מנהל תחנת הקרקע ללוויינים בעמק העלה מאז הקמתה ב- 1972 ועד יציאתו לגִמלאות ב- 1993, היה מזועזע אף הוא מהרעיון שלי להזיז את האנטנה צלחת בעמק האלה מלוויין ה- Primary האטלנטי ל- לוויין ה- Major האטלנטי. מהלך שכזה היה חסר תקדים מבחינתו בו מדינת ישראל מנתקת את תקשורת הטלפוניה הבינלאומית וקשר המחשבים שלה לפרק זמן של שלוש שעות בגין שידור ישיר של משחק כדורסל. זה היה מהלך חסר תקדים מאין כמותו. אברהם יצחק נגל ז"ל זכר היטב את הפרטים בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "כשהגיעה הבשורה אלי מפיו של גבריאל שקל הייתי אחוז תדהמה. כל העניין נראה לי מוזר ומופרך מיסודו. אני באופן אישי אינני משוגע על כדורסל ולא היה נראה לי שצריך להשיג קשר לווייני בינלאומי עבור המשחק הזה, גם אם מדובר במשחק הגמר של אליפות אירופה בו נוטלת חלק ישראל. אפשר היה להקליט אותו באיטליה ולשדר אותו מאוחר יותר . אבל פקודה היא פקודה , לא כל שכן פקודה של השר הממונה יצחק מודעי. אני כמנהל תחנת הלוויינים של מדינת ישראל התקשרתי אישית אל משרדי החברה האמריקנית COMSAT בוושינגטון האחראית על שני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary  ו- Major  וביקשתי הוראות להיכן לכוון את צלחת השידור ששוקלת 150 טוֹן וקוטרה 30 מטר. את מלאכת ההתנתקות מלוויין אחד (Primary) וההתחברות ללוויין השני (Major) עשינו באמצעות מנועים רבי עוצמה. לקח לנו כרבע שעה להתחבר ללוויין החדש (Major) לצורך השידור הישיר וכמות זמן דומה להתנתק ממנו כדי לחזור ללוויין הקבוע שלנו ה- Primary. שעה נוספת נדרשה מאִתנו כדי להתחבר מחדש לקווי הטלפון הבינלאומיים, קווי הטלקס הבינלאומיים, וקווי המחשבים הבינלאומיים ולהחזיר את הפעילות התקשורתית של מדינת ישראל לתִּקנה. בגלל ההזזה וניתוק הקווים הפסידה חברת "בֶּזֶק" מבחינה עסקית כ- 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר".

italy 19

טקסט תמונה : זהו מהנדס התקשורת אברהם – יצחק נגל ז"ל מנהל תחנת הקרקע התקשורת ללוויינים בעמק האלה בשנים 1993 – 1972. יליד דרום אפריקה, קשוח דייקן, וממושמע מאוד בעבודתו. (התמונה באדיבות בצלאל ליס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הזזת האנטנה בעמק האלה מה- Primary ל- Major חשפה את שיקול דעתו הנבון של שר התקשורת יצחק מודעי ז"ל ואת העדפתו הנכונה . אינני בטוח כלל שכל שר תקשורת אחר היה נוהג כמוהו אך יצחק מודעי הבין את העניין העצום הטמון בשידור ספורט בינלאומי רלוואנטי מן הסוג הזה ואת הצורך החשוב לשדרו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית למען תושבי מדינת ישראל, ולוּ לפרק זמן קצוּב של שלוש שעות על חשבון חלק מצרכני התקשורת האחרים במדינת ישראל. מבחינה היסטורית זאת הייתה העדפה נכונה והחלטה סנסציונית. יצחק מודעי ומנכ"ל משרדו גדעון לב אמרו לי כלהלן : "אנחנו בטוחים שכל אזרחי המדינה ייצפו בשידור הישיר ישראל – ברה"מ, ורק אנשים ספורים יזדקקו לשירותי טלפוניה וטלקס בשעות השידור הישיר. אין ספק כי אזרחי המדינה יבינו את השינוי הזמני הנדרש". יכולתי עכשיו לבקש בניחוּתא מזאב שטוקהיים קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, להוציא לגבריאל שקל ואברהם נגל פקודת הזמנה חדשה, בה אנו מצטרפים לשידור הלווייני האירופי רָב המשתתפים (EBU Multilateral transmission) של כל מדינות איגוד השידור האירופי על לוויין המֵייג'ור האטלנטי.

עלות השידור הלווייני הזה הייתה זולה מפני שהיה רב משתתפים – כעשרים רשתות טלוויזיה . הגיע לי ללכת לישון לילה אחד בשקט ללא שערות לְבָנוֹת [6]. ניצלתי מייד את הסכמתו של שר התקשורת יצחק מודעי להסיט את האנטנה של עמק האלה המכוונת אל לוויין ה-  Primary (מס' 4A  F -1) לעבר לוויין ה-  Major (מס' 4A  F – 4). קצין התקשורת ללוויינים של הטלוויזיה הישראלית מר זאב שטוקהיים ז"ל שלח ב- 19 ביוני 1979 את טלקס הזמנת שידור משחק הגמר ישראל – ברה"מ (למחרת) למכותבים גבריאל שקל, יצחק נגל, קצין תקשורת הלוויינים של RAI מר ברונו מטונביץ', DPL (המרכז הטכני של ה- EBU בבריסל), נחמן אלוֹן מנהל RTI (ראשי תיבות של Radio Telegraph Israel) , מלווה בעותקים אלי ואל משה שלונסקי (היה אז עורך חדשות החוץ בטלוויזיה הישראלית הציבורית). זה היה הטלקס האחרון והסופי שנעל וסיים את ההכנות לקראת מבצע השידור. בפאראגרף האחרון שלו נכתב :

 EKHL  ANTENNA  WILL  BE  SHIFTED  TO  MAJOR  PATH  ON  SATELLITE  FOR  THE DURATION  OF  THE  GAME  ONLY. 

עכשיו ידעתי כי השידור הישיר של משחק הגמר מובטח לי ולכל עם ישראל.

italy 20

טקסט מסמך : 19 ביוני 1979. זהו טלקס הזמנת השידור הישיר שנשלח ע"י מר זאב שטוקהיים קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והנוגע למשחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות ישראל וברה"מ ביום רביעי – 20 ביוני 1979  בטורינו. המשחק הועבר לישראל מטורינו באמצעות לוויין המייג'ור האטלנטי – 4A F1. אחת התכתובות ההיסטוריות החשובות ביותר בהיסטוריה של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות לווייני תקשורת בינלאומיים. זה היה הטלקס האחרון והסופי שנעל וסיים את ההכנות לקראת מבצע השידור. בפאראגרף האחרון שלו נכתב :

EKHL ANTENNA WILL BE SHIFTED TO MAJOR PATH ON SATELLITE FOR THE DURATION OF THE GAME ONLY. 

 stockheim 1

טקסט תמונה :  זהו מהנדס הטלוויזיה מר זאב שטוקהיים ז"ל קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית בשנים1991 – 1969. היה אחד האנשים החשובים ביותר בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מהנדס בעל ידע רב בתקשורת לוויינים, דייקן, ומסודר מאוד בעבודתו. תרם במשך 22 שנה תרומה משמעותית להצלחת שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה. (התמונה באדיבות משפחת שטוקהיים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy 21

טקסט תמונה : 1972 – 1970. בניית תחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. האנטנה – צלחת הבודדת והיחידה הממוקמת בתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ליד ירושלים בקיץ 1979. למתקן התקשורת המתוחכם והרב שימושי הזה של "בֶּזֶק" היה קשר עין רק עם לוויין ה- Primary האטלנטי המשייט בגובה של 36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ מעל קו המשווה של כדור הארץ בין יבשות אפריקה ודרום אמריקה. על לוויין ה- Primary הותקנו 2 טראנספונדרים לצורך העברת שידורי טלוויזיה וכ- 15000 (חמישה עשר אלף) קווי טלפון בינלאומיים וקווי תקשורת מחשבים. כל התקשורת הבינלאומית של מדינת ישראל בימים ההם נשענה על לוויין תקשורת אחד בלבד. (לע"מ תמורת תשלום).

המהנדסים האמריקניים התקינו בלווייני התקשורת שני טראנספונדרים בלבד (Transponder הוא מַשְדֵר בעל יכולת של Receive ו- Transmit) לצורך העברת שידורי הטלוויזיה בשל רוחב פס השידור הגדול שלהם. שאר פוטנציאל התקשורת על הלוויין הוקצה לתקשורת לוויינים. מיעוט ב- טראנספונדרים צמצם כמובן את אפשרויות השידור שלנו. העיתון "ידיעות אחרונות" ייחס לסיפור הסטת האנטנה חשיבות עיתונאית גדולה והביא אותו בהרחבה לקוראיו במלואו באמצעות הכתב שלו לענייני רשות השידור העיתונאי מר נחום שרביט ב- 21 ביוני 1979, תחת הכותרת "כך הוסטה צלחת השידור בעמק האלה" [7].

ראה "ידיעות אחרונות" מ- 21 ביוני 1979 כפי  שהתפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" והכותרת "כך הוסטה צלחת השידור בעמק האלה" , מאת הכתב נחום שרביט. 

italy 23

טקסט תמונה :  נחום שרביט ז"ל כתב העיתון "ידיעות אחרונות" לענייני הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בעשור ה- 70 של המאה הקודמת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטתי בעצה אחת עם אלכס גלעדי למַסֵד אולפן שידור בירושלים שיוביל את השידור היוקרתי . יאיר שטרן נבחר להיות המגיש וצמד הפרשנים באולפן שימשו יהושע רוֹזין ז"ל וטַל בּרודי יבד"ל. הבימאי שלי יואב פלג ואנוכי עסקנו עד לרגע האחרון בתכנון השידור הישיר. יואב פלג צעד עמי כברת דרך גדולה בטלוויזיה. הוא ליווה אותי בכל ההפקות הארציות והבינלאומיות הגדולות ונחשב בימים ההם לבימאי הספורט והחדשות הטוב ביותר בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית. סמכתי עליו בעיניים עצומות. בתשע בערב בדיוק רץ אות הפתיחה "באוויר", לחצתי על מתג ה- Talk back ואיחלתי לאלכס גלעדי "בהצלחה. אני איתך". השידור הישיר ההיסטורי של גמר אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל וברה"מ יצא לדרך.

italy 24

טקסט תמונה : חורף 1979. על המדוכה. בימאי הספורט יואב פלג ואנוכי בעת תכנון השידורים הישירים העתידיים של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1979. התמונה צולמה במשרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (צילום יחיאל שריג. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy 25

טקסט מסמך : יום רביעי -20 ביוני 1979. זהו Line up השידור הישיר של המשחק ישראל – ברה"מ בגמר אליפות אירופה 79'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לנבחרת ישראל לא היו הכלים כדי להפתיע את הנבחרת הסובייטית החזקה של אלכסנדר גומלסקי בפאלאצו דֶלו ספורט בטורינו. הרוסים היו עדיפים בעיקר בגלל שחקן הציר הגבוה שלהם וולדימיר טקאצ'נקו (2.20  מ') שעשה שמות בנבחרת ישראל וקלע 29 נקודות במשחק הזה. לשחקנים הגבוהים שלנו, אריק מנקין, לו סילבר, וסטיב קפלן לא הייתה תשובה. הם פשוט לא הצליחו לבלום אותו. מנהל נבחרת ישראל בכדורסל מר עמירם שפירא זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "ביום משחק הגמר הזדמנו למעלית המלון המאמן רלף קליין ואנוכי ומאמן ברה"מ היהודי – רוסי אלכסנדר גומלסקי. הוא הכיר אותנו היטב וחשש מישראל זכר לימי ווירטון של 17 בפברואר 1977. אלכסנדר גומלסקי אמר לנו ביידיש, "תנו לנו לנצח אתכם. אל תילחמו יותר מידי. מקום שני אחרי ברה"מ הוא הישג גדול לישראל, אך אם אני אפסיד לכם, ישלחו אותי לסיביר". חששו של סשה גומלסקי היה מוגזם. הנבחרת שלנו ניגפה שוב במשחק הגמר 76:98 כמו במשחק הראשון בבית הגמר, אבל היא עשתה את שלה משעמדה על דוכן מספר שתיים באליפות המקנה את מדליית הכסף. השַדָּר אלכס גלעדי נרגש ביותר אך כרגיל גם מאופק, שידר למיקרופון : "זִכרו את הרגע הזה …בו תוכלו לספר לנכדיכם כי הייתם בו וראיתם את נבחרת ישראל מדורגת שנייה באירופה", והחזיר את השידור הביתה. חלפו 35 (שלושים וחמש) שנים מאז (בעת כתיבת הפוסט). ישראל טרם חזרה על ההישג הגדול ההוא – סגנית אלופת אירופה בכדורסל. כעורך ומפיק המשדר המיוחד הזה, כתבתי ליאיר שטרן מגיש השידור הישיר מהאולפן המנווט בירושלים את טקסט הסיום, והוא קרא אותו מהטלפרומפטר בגאווה רבה : "כאן תם משדר הכדורסל המיוחד שלנו. נבחרת ישראל חוזרת מחר ארצה עטורה תהילה . זהו הישג חסר תקדים מהגדולים שידע הספורט הישראלי בכל הזמנים , שכפי ששידר אלכס גלעדי, ספק אם יחזור על עצמו בעתיד הקרוב. לילה טוב ולהתראות". באוויר רץ רולר הקרדיטים השחור עליו הבהיקו אותיות הלֶטְרָאסֶט הלבנות. תם מבצע שידורי אליפות אירופה בכדורסל – טורינו 1979.

ראה "הארץ" מ- יום חמישי – 21 ביוני 1979. זאת הקריקטורה של זאב למחרת משחק הגמר בעיתון "הארץ". העיתונות והציבור החמיאו למבצע השידורים הייחודי הזה של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית שכיסתה את אליפות אירופה בכדורסל – טורינו 1979. (באדיבות עיתון "הארץ").

ראה "מעריב" מ- יום חמישי –  21 ביוני 1979. העיתון "מעריב" וכתבו משה לרר ז"ל מפרסמים את הכותרת : "הנבחרת שווה את הכסף". 

italy 28

טקסט מסמך עיתונות : יום חמישי – 21 ביוני 1979. העיתון "דבר"  וכתבו יעקב פתאל. (באדיבות ארכיון "דבר" ובאדיבות אנשי מחלקת העיתונות ב- בית אריאלה בתל אביב).

italy 29

טקסט מסמך עיתונות : יום חמישי – 21 ביוני 1979. העיתון "על המשמר" וכתבו ישראל פז ז"ל. (באדיבות ארכיון "על המשמר" ובאדיבות אנשי מחלקת העיתונות של בית אריאלה).

italy 30

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 ביוני 1979. משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בטורינו – איטליה בין נבחרות ברה"מ וישראל. השחקן הסובייטי וולדימיר טקאצ'נקו, ענק שקומתו 2.20 מ', מפר בגלוי את מאזן הכוחות. הוא עשה שַמוֹת בהגנה הישראלית וקלע 29 נקודות במשחק הזה. מתבוננים בו שני שחקני נבחרת ישראל לוּ סילבר (מס' 8, גובהו 2.02 מ') ואריק מנקין (גובהו גם כן 2.02 מ'). (באדיבות ישראל פז ז"ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי).

italy 31

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 ביוני 1979. היכל הכדורסל של העיר טורינו. בארי לייבוביץ' השחקן היפה ביותר בנבחרת ישראל (מימין) ניצב על דוכן מס' 2 ליד הקפטן הרוסי סרגיי בלוב (משופם). נבחרת ישראל בכדורסל דורגה כסגנית אלפות אירופה באירופה לאחר ברה"מ. הטלוויזיה הישראלית הציבורית והשדר אלכס גלעדי הנציחו את המעמד. ההיסטוריה הזאת לא חזרה מאז על עצמה. (התמונה באדיבות ישראל פז ז"ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי).

למחרת יום חמישי – 21 ביוני 1979 הזמין אותי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן אליו ללשכתו. גב' יפה מישורי מנהלת הלשכה קיבלה את פניי . צוקרמן כינה אותי, "מֶלֶך הלוויינים". אני זוכר את השיחה הקצרה הזאת היטב  הוא לחץ לי את היד בחוזקה והודה לי במילים ספורות אבל חמוֹת על מבצע השידורים המסובך הזה ממנו יצאנו בשֵן ועַיִן. זה היה עלול להסתיים הרבה יותר גרוע. אני זוכר את חילופי הדברים בינינו באותה פגישה קצרה. אמרתי לו כלהלן : "ארנון צוקרמן אתה חייב ליטול יוזמה ציבורית רחבת היקף כדי להסביר לממשלה ולמשרד התקשורת, ולמי שצריך עוד להסביר, את חומרת המחסור החמור בצלחות תקשורת בינלאומית בעמק האלה", והוספתי, "חווינו שנינו את המתח הנוראי הזה בבחינת להיות או לחדול, בפעם הראשונה במונדיאל ארגנטינה 1978 ועכשיו באליפות אירופה של איטליה 1979. ללא שיפור מסיבי ושימוש בטכנולוגיה מיידית של תקשורת לוויינים המאפשרת הזרקה ישירה של חומרים מצולמים ממקומות מרוחקים על הגלובוס לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה ירושלים, מחלקת הספורט וחטיבת החדשות יהיו שוּב קצוצות כנפיים והראשונות להינזֵק. מחלקת הספורט לא תוכל עוד לעמוד באתגרי השידור העולמיים הצפויים לה בעתיד. אני מבטא את הטקסט הזה גם בשמו של אלכס גלעדי". מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הִנְהֵן בראשו והשיב בקוֹלוֹ העמוק, "דבריך ראויים לבירור יסודי". הוא תמיד המעיט במילים. ארנון צוקרמן לא הספיק לחולל דבר מפני שימיו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו ספורים עם הגעתו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל לכֵּס מנכ"ל רשות השידור. כעבור ארבעים יום ב- 31 ביולי 1979 הודח מתפקידו ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל וע"י יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל.

בסיום השיחה הקצרה ליווה אותי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן בדרכי החוצה. על גֶרֶם מדרגות הקומה השלישית פגשנו את מנהל חטיבת החדשות חיים יבין. "תגיד לוֹ תּוֹדָה", ביקש ארנון צוקרמן מחיים יבין בקֶצֶב דיבורו השקול ובקולו העמוק והתכוון אֵלַי. חיים יבין שהיה מנותק לחלוטין מההפקה המורכבת והמסובכת הזאת ומכל מלחמות התקשורת של חטיבת הספורט על לווייני השידור הבינלאומי  שאל את ארנון צוקרמן, "על מה בדיוק אני צריך להודות ליואש אלרואי?". הוא כמובן לא עשה זאת מרוֹע לֵב. הוא היה מנותק ונשמע מגוחך. סגנון הניהול והמנהיגות שלו היו שונים לחלוטין מאלה של דן שילון , אלכס גלעדי , ואח"כ גם מזה של מוטי קירשנבאום. אלכס גלעדי התקשר מטוֹרינוֹ ואמר לי, "יוֹאָשִיש היית עֶשֶר". הודֵיתי לאלכס גלעדי, נאנחתי והודיתי לקב"ה על ההזדמנות שנקרתה לי לעבוד לצִדו של אלכס גלעדי אישיות טלוויזיה כה מרתקת ויוצאת דופן.

italy 32

טקסט  תמונה : 21 ביוני 1979. רגע של אושר טלוויזיוני בלתי נשכח לאחר שיחת הטלפון עם אלכס גלעדי בטורינו. We have done it ! . הפקת שידורי אליפות אירופה בכדורסל – טורינו 1979 והסטת צלחת – האנטנה בתחנת עמק האלה מלוויין ה- Primary ללוויין ה- Major, משמשים יוזמה ברוכה ואבן דרך בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy 33

טקסט מסמך : מזכרת ממבצע "דוד וגֹלְיָת" שכתבה לי עוזרת ההפקה של מחלקת הספורט גב' ריקי רנד – אריכא, על הלוגו הרשמי של אליפות אירופה בכדורסל 79'. המסמך נשמר בתיק ההפקה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידורי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ומחו"ל) הם נדבך הכרחי בבניינה של רשת טלוויזיה רצינית המכבדת את עצמה . המדינה הייתה כמרקחה בתום השידור הישיר ישראל – ברה"מ מטורינו ב- 20 ביוני 1979. השידור הישיר ההוא של משחק הגמר ההוא בטלוויזיה הישראלית הציבורית הניב רייטינג שיא שהתקרב ל- % 100. כתבת "ידיעות אחרונות" גב' דבורה נמיר פרסמה כמה ימים לאחר השידור הישיר של משחק גמר ההוא באליפות אירופה 1979 בין ישראל ל- ברה"מ מאמר שעוסק בניתוח פסיכולוגי של שידור הטלוויזיה שכותרתו הייתה, "הכדורסלנים – כלים במשחק שלנו לטיפוח האגו הלאומי". זהו ההסבר שהעניק הפסיכולוג ד"ר רודי לתופעה שריכזה צפיית שיא בשידור משחק הגמר והוסיף, "מול המסך הקטן כולנו מתנהגים כמו ילדים קטנים בלי קשר לרמת האינטליגנציה".

ראה המאמר של גב' דבורה נמיר שהופיע בעיתון "ידיעות אחרונות" בסופו של חודש יוני 1979, ועוסק בניתוח פסיכולוגי של השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית של משחק הגמר באליפות אירופה בכדורסל ישראל – ברה"מ בטורינו ב- 20 ביוני 1979.

אם הכדורסלנים הם כלים במשחק שלנו לטיפוח האגו הלאומי, הרי ששידורי הספורט הם מכשירים שלנו לטיפוח האגו של הטלוויזיה כמכשיר תקשורת המונים המביא את בשורתו למיליוני אנשים בו זמנית . עכשיו התיישבתי לכתוב כמה מילות תודה לעוד אישיות מרתקת, ייחודית ויוצאת דופן. זהו גבריאל "גבי" שֶקֶל מהנדס התקשורת הבינלאומית של "בֶּזֶק"  בלעדיו אי אפשר היה לחוֹלֵל את הבלתי אפשרי.

 

[1] ראה נספח : טלקס הבקשה של אמנון ברקאי  ל- RAI , לכסות את עשר הדקות האחרונות של המשחק ישראל – יוגוסלביה ב- 11  ביוני  1979 בפילם  (Film) .

[2] ראה נספחים : התכתבויות טלקס בינינו לבין RAI , ובין הדואר שלנו לדואר האיטלקי .

[3] ראה נספח : כתבתו של נחום שרביט ז"ל בעיתון "ידיעות אחרונות" מתאריך 21 ביוני 1979 "כך הוסטה צלחת השידור בעמק האלה".

[4] ראה נספחים : טלקס הבקשה של מנהל הטלוויזיה ל- Visnews מתאריך יום שישי – 15 ביוני 1979 ו- טלקס התשובה של חברת  Visnews האנגלית למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן באותו תאריך.

[5] ראה נספח : טלקס התשובה שלי לגב' מנואלה פורטאדו מתאריך יום שישי – 15 ביוני 1979 , המאשר "החלפות" זמן על הלוויין בין הטלוויזיה הישראלית לבין הטלוויזיה הפורטוגלית , ומאפשר בסופו של דבר לשדר את המשחק ישראל נגד ברה"מ ביום ראשון –  17 ביוני 1979 .

[6] ראה נספח : הטלקס האחרון של זאב שטוקהיים ז"ל שנשלח ב- 19 ביוני 1979 לפונקציות המעורבות בשידור הלווייני מטורינו .

[7] ראה נספח : כתבה של מר נחום שרביט ז"ל בעיתון "ידיעות אחרונות" ב- 21 ביוני 1979, "כך הוסטה צלחת השידור בעמק האלה".

 

הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ וְעוֹלָם 

(קובץ כ"ו כרך ד').

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הטקסט נכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 לאוקטובר 2014.

ראשי פרקים : 

א. אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979  (מחצית 2 )

ב. דצמבר 1980. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מעבירה לשורותיה את אַלֶכְּס גִלְעָדִי גדול מפיקי הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

ג. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את הבחירות לכנסת ה- 9  ב- 17 במאי 1977 בראשות דָן שִילוֹן ואלכס גלעדי.

ד. מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של סיקור ביקור נשיא מצרים אַנווּאָר סַאדָאת בירושלים 22.11.1977 – 19 בראשות המפיק אלכס גלעדי ו- Head of booking של הטלוויזיה הישראלית הציבורית צְבִי "צֶבֶּה" גוֹרֶן.

ה. דצמבר 1977. מבצע "שידורי קהיר" ע"י אלכס גלעדי ואֵהוּד יַעַרִי.

ו. תולדות האגרוף האמריקני במשקל כבד כפי שהוצגה ושודרה בתוכנית הטלוויזיה הישראלית הצעירה , "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר".

italy 35

טקסט מסמך : 21  ביוני 1979. זהו מברק התודה ששלחתי לגבריאל "גבי" שקל, האיש שבלעדיו אי אפשר היה לחולל את מבצע השידור הישיר של משחק הגמר ישראל – ברה"מ באליפות אירופה בכדורסל – טורינו 1979. אהבתי והערכתי אותו עד למאוד. גבריאל שקל ז"ל היה איש מקצוע מן הדרגה הנאצלת ביותר. רשות השידור חייבת לוֹ חוֹב עולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תם מבצע שידורי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 . יצאנו ממנו חבולים אך זה היה יכול להסתיים הרבה יותר גרוע . לקחי מבצע השידורים הזה היו מונחים על שולחנו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן .

1980 – 1979. הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנהל חטיבת החדשות חיים יבין ומנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי.

חיים יבין מנהל חטיבת החדשות בעת ההיא היה הבּוס הישיר שלי ושל אלכס גלעדי . דסק הספורט נמנה על החטיבה שלוֹ אך כמו בשידורי מונדיאל 1978 שהתקיימו שנה קודם לכן בארגנטינה הוא כלל לא היה מעורב גם הפעם בהפקה המסובכת הזאת של אליפות אירופה בכדורסל – טורינו 197. מורכבות ההפקה נכפתה עלינו בשל תקשורת לוויינית בינלאומית מוגבלת ולעיתים משובשת. חיים יבין לא התמצא בסוג הזה של הפקות שידורי הספורט האירופיים והעולמים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ולא היה מודע די הצורך למורכבות התקשורת הבינלאומית המלווה אותם. נכון כינו אותו "מר טלוויזיה", אולם בתחום הזה הוא לא התבלט. אני חושה שלא היה לוֹ צֵל של מושג קלוּש באילוּ קשיים נתקלתי ואילו חרדות עברו עלי (וגם על מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן) בעשרת הימים הנוראים של אליפות אירופה בכדורסל של איטליה 1979. אלכס גלעדי ואנוכי סברנו ש- שידורי הספורט בימים ההם של 1979 (בניהולו והפקתו של אלכס גלעדי) מוקמו על ידו מראש בשלבים התחתונים בסולם העדיפויות שלו כמנהל חטיבת החדשות. כך הוא הבין את פני הדברים. אדישותו אם לא לומר התייחסותו השולית של מנהל החדשות להפקות הספורט בימים ההם – בזמן ההוא גררה את אלכס גלעדי לוויכוחים קשים עִמוֹ. לאלכס גלעדי ולי נראה היה שהוא איננו מתעניין בהם, ולכן גם לא מתעניין בנו. כמו בכל מציאוּת שידור סבוּכָה, אי התמצאות אחת גוררת בעקבותיה אוריינטציה פגומה נוספת . מפני שלא התעניין, התרחק. בגלל שלא התמצא בשידורי הספורט וגם לא התעניין בהם, למרות שהיה הבוס הראשי שלהם , בחר להתנתק מחטיבת הספורט. כך הרגשנו אלכס גלעדי ואנוכי. שנינו זוכרים היטב שבמשך שלוש שנות כהונתו כמנהל החדשות מנובמבר 1977 ועד נובמבר 1980 (הוחלף אז ע"י טוביה סער כמנהל החדשות), הוא לא בּיקֵר ולוּ פעם אחת במשרדי מחלקת הספורט ששכנו בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. מרחק שתי קומות ממקום מושבו . מעולם . אלכס גלעדי תמיד אמר לי, "יואשיש , אנחנו לא מעניינים את חיים יבין. דבר ישירות עם ארנון צוקרמן". אלכס גלעדי לא העריך את חיים יבין כמנהל חטיבת החדשות ומנהיג שידור שלו. האנשים לא מבינים כי כל חייל ומפקד בדרג ביניים שואף לעבוד במסגרת מסודרת וממושמעת תחת מפקד נערץ, יישר דרך, אמיץ, והגון. גם מנהל הספורט אלכס גלעדי ביקש ניהול הגיוני מהסוג הזה אולם הוא לא קיבל אותו מחיים יבין. אלכס גלעדי אחד מגדולי אנשי הטלוויזיה והמוכשרים שבהם שצמחו בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובטלוויזיה הישראלית בפרט חטף אין ספור מהלומות ניהול מחיים יבין. הוא הפסיד בכל הוויכוחים המקצועיים עמו, לא מפני שהיה פחות מוכשר אלא מפני שמוסד הטלוויזיה איננו גוף דמוקרטי ועובד בשיטה היררכית לגמרי. הבוס תמיד "צודק" . אלכס גלעדי חש פגוע ומושפל. הייתי לידו וראיתי זאת במו עיניי. מכיוון שהמידע ב- בלוג YOASHTVBLOG.CO.IL נשען על מסמכים שמוכיחים כי הטקסט אמין ומהימן, הנה אחדים מהם מתוך מאות השמורים בארכיון העבודה.

פעלתי בעל כורחי מעל ראשו של מנהל חטיבת החדשות של חיים יבין . עבדתי באמת ישירות מוּל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . כשארנון צוקרמן ביקש אותו להוֹדוֹת לי על מבצע שידורי אליפות אירופה בכדורסל, לא הופתעתי מתגובתו של חיים יבין. תשובתו הספונטנית שירה לעבר מנהל הטלוויזיה ולעברי, "על מה בדיוק אני צריך להודות ליואש אלרואי…", הייתה כנה ואופיינית. הוא היה עיתונאי ואוטומט חדשות שבאמת לא ידע , "על מה בדיוק…", הוא צריך להודות. האיש הזה שהשידור הציבורי מוקיר ומעריך אותו היה שקוע בעניינים שלוֹ , לא מעורב ומנותק משידורי הספורט ההיסטוריים המורכבים והמסובכים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה מוזר ומשונה ואפילו מביך. לא היה לו יד בדבר. אולם זה מה שהיה. זאת הייתה המציאות. השידורים הטלוויזיוניים האלה הנוגעים לאליפות אירופה בכדורסל של איטליה 1979 היו בעלי משמעות היסטורית. אין בכלל ספק בכך. הם היו נדבך ועתידים להשפיע השפעה מרחיקת לכת על התפתחות שידורי הספורט (והחדשות) בטלוויזיה הישראלית הציבורית מן ההיבטים הטכנולוגיים, מומחיות ההפקה, והבנת הלוגיסטיקה המורכבת שלה.

במבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים מורכבים ומסובכים, ממושכים ומרוחקים מגבולות המדינה, וגם עתירי ממון וטכנולוגיה – אתה זקוק לאישור מוקדם של הפיקוד העליון הלא היא מנהיגות השידור הציבורי : מנכ"ל רשות השידור + מנהל הטלוויזיה + מנהל החדשות. האנשים האלה מחזיקים באקדח ההזנקה ונותנים לך אור ירוק לצאת למסע המפרך רב האחריות . אולם אח"כ אינך זקוק להם. אתה מסתדר בקלות בארץ ובעולם הגדול בלעדיהם . זה מה שאני חוויתי . לעומת זאת ובניגוד מוחלט לפיקוד העליון לא ניתן להגיע לביצוע טלוויזיוני ברמה העליונה ללא אנשי מקצוע ומפקדים בדרג הביניים שנחנו לא רק בידע מקצועי אלא גם בנחישות, תושייה, משמעת עבודה קפדנית , ובדבקות במשימות השידור כמו בראש וראשונה אלכס גלעדי, מנואלה פורטאדו, אמאורי דאומאס, מאסימו גררפינקל, גבריאל שקל, ואברהם – יצחק נגל. האנשים האלה הם בלתי נשכחים עבורי. להם אני חָב חוֹב עולם.

הביורוקרטיה הכבדה בטלוויזיה כילתה כל חלקה טובה והפכה את חיי מחלקת הספורט לבלתי אפשרית. אלכס גלעדי היה ראשון הנפגעים מפני שנשא באחריות. חייו המקצועיים היו קשים ובלתי אפשריים. יוקרתו פחתה. חיים יבין מנהל חטיבת החדשות בשנים 1980 – 1977 שהיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי על פי ההיררכיה המקובלת בטלוויזיה העניק עדיפות ברורה באמצעי השידור וההפקה שעמדו לרשותו לטובת אנשי החדשות על פני כיסוי אירועי הספורט. שנת ניהולו האחרונה של חיים יבין ב- 1980 את חטיבת החדשות ובואו של מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ז"ל גרמו לפיחות במעמדו של אלכס גלעדי ושמו אותו במצור. לאחר הדחתו של ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה בקיץ 1979 הלך וגבר תהליך ניתוק אמצעי השידור וההפקה ממחלקת הספורט והפקעתם לצורכי החדשות. התהליך לא היה מיידי אלא אבולוציוני אך שחק את אלכס גלעדי בעל הבית של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ומי שהיה רגיל לסטנדרטים שונים של ניהול, ביורוקרטיה, וגם מנהיגות . ב- 1980 נדחקו שידורי הספורט לשוליים. התפתחותם שהייתה מותנית בסעד טכנולוגי – נבלמה. המסמכים וההתכתבויות מהעת ההיא ממחישים יותר מכל את מה שהתחולל בחטיבת החדשות של הטלוויזיה. אלכס גלעדי הרגיש שחיים יבין לא "שַם עליו". לא מפני שמנהל החדשות היה איש רָע באופיו אלא בגלל שחיים יבין לא מבין ואיננו מתמצא במכמני ההפקה הטלוויזיונית הכל כך מורכבת ומסובכת של האירוע הבינלאומי. אדם שלא קונה דעת ואיננו בקי בתחום מפתח אדישות לנושא. מנהל החדשות גם לא העניק לשידורי ארגנטינה 78' חשיבות יתירה בלוח המשדרים של הטלוויזיה הישראלית . התוצאה הסופית הייתה התערבותו הישירה של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. נוצר פרדוקס שהביא לעימות. חיים יבין היה קריין רהוט בעל מוניטין שזכה להערצה וקיבל אותה בשפע אך לא במידה שווה וגם לא מכולם. יחסיו המקצועיים של אלכס גלעדי עם חיים יבין בשלוש השנים 1980- 1977 בהן שימש מנהל החטיבה היו שנויות במחלוקת ורוויות במורדות יותר מעליות. שניהם חוננו בתפישות שידור שונות שתורגמו לקרבות אינטרסים . הפילוסופיה של מסכת היחסים הזאת הפכה בסופו של דבר להתגוששות . כמנהל "דֶסְק" הספורט רחש אלכס גלעדי הערכה מקצועית מִזערית לכשרון הניהול של הבוס הישיר שלו חיים יבין. הוא היה מצולק מפגיעות מצטברות בו ע"י הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור והבין שמנהליו מצֵרים את צעדיו לא במקרה אלא על פי שיטה מחושבת מראש. המסמכים הרבים מאששים את הקביעה הזאת . מחלקת הספורט נתפשה כעוֹל והפקותיה כמִטרָד. "דֶסְק" הספורט הונח סמוך מאוד ליד השָלָב התחתון בסולם העדיפויות של החטיבה . אלכס גלעדי היה ממורמר וחַש מפח נפש. הוא לקח את זה אישית. לאחר שלוש שנים בהן היה חיים יבין הבוס הישיר שלו פירש אלכס גלעדי את יחסו אליו כהתנכלות מכוונת . הייתי שם לידו וראיתי זאת במו עיניי. למרות שהיה "רק" מנהל דֶסְק הספורט היה טמון באלכס גלעדי יותר מקורטוב של מנהיגות. הוא שאף כל העת לשנות את המצב הקיים בטלוויזיה כאלטרנטיבה לסטטוס קוו הקיים שלא מצא חן בעיניו. היה לו חזון שידור שדחף אותו ללכת נגד הזרם . הוא היה טוב מִידַי. ככל שהרחיק לכת ואמביציות השידור שלוֹ התרחבו צבר יותר מתנגדים בתוך הרשות וביקורת בטלוויזיה על השינויים שאותם רצה לחולל.

ב- 18 באוקטובר 1980 שלח אלכס גלעדי המתוסכל עוד מכתב מחאה למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל נגד חיים יבין יבד"ל הנוגע להקצאת אמצעי עריכה VTR לתוכנית "מבט ספורט" . המכתב הזה היה שונה מקודמיו מפני שאלכס גלעדי כתב אותו בכתב ידו . בדרך כלל הכתיב למזכירתו רוחל'ה ברכה את מחאותיו וזו תקתקה אותן על מכונת הכתיבה הישנה ששכנה במשרד הישן כמו מוצג ארכיאולוגי. הפעם רשם בדם לִבּוֹ. זה היה לפני מעברו הדרמטי ל- NBC. הוא חַש מקופח ויותר מזה גם מאוכזב. אנשים שכותבים בדם לִבָּם הם בני אדם מיואשים אבל כאלה שלפעמים יש בידם אופציות אחרות . אלכס גלעדי היה שניהם . כאיש טלוויזיה מאוכזב אך בעל אופציות עתידיות טובות יותר מהקיימות כתב למנהל הטלוויזיה בדם ליבו ובסגנון תקיף חסר פשרות. איש מהם לא ידע כי נפתח בפניו נתיב טלוויזיה חדש והוא היה כבר בדרכו ל- NBC. החוזה היה כבר חתום. ב- 1980 היה אלכס גלעדי בן 38 וניצב על גג העולם. ראיתי את החוזה הכספי הנדיב ש- NBC הציעה לו. אלכס גלעדי אומנם קיבל היתר מהרשות "חופשה לשנה ללא תשלום" אך היה ברור לי שהוא לא ישוב עוד לעולם לשידור הציבורי. "למרות הוראת העדיפות הכתובה של מנהל הטלוויזיה הוציא מנהל החדשות הוראה אחרת…בדם לבי אני כותב לך ובפעם האחרונה מבקש פתרון הולם" , כתב בכתב ידו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני.

alex 8

טקסט מסמך : 18 באוקטובר 1980. מכתבו של מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בו הוא מפנה בדם ליבו את זעמו לעבר הבוס הישיר שלו חיים יבין מנהל חטיבת החדשות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום חמישי – 17 באפריל 1980 עמד להתקיים משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לספורטאים נכים על עגלות, בין נבחרת נכי צה"ל לבין נכי מועדון ספיבק. אלכס גלעדי ואנוכי ביקשנו להעביר את המשחק בשידור ישיר. זה הגיע לספורטאים הנכים שלנו שזכו במאות מדליות אולימפיות והביאו מוניטין עצום למדינת ישראל. לרוע המזל התנגש תאריך המשחק עם ערב הסיום של תחרות הנגינה בפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין. מנהל החדשות חיים יבין פסק נגד אלכס גלעדי וקבע כי ניידת השידור של החדשות תכסה את תחרות הנגינה בפסנתר. אלכס גלעדי נפגע וערער על ההחלטה בפני מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. חיים יבין כתב בכתב ידו את הטקסט הבא : "צחי, את דעתי אתה יודע, לטיפולך. חיים יבין". מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני חתם את תשובתו כלהלן : "אלכס, הַכרעתי במקרה זה היא "לטובת" ארתור רובינשטיין. צחי שמעוני".

alex 3

טקסט תמונה : 13 באפריל 1980. זהו המסמך המקורי ששלח אלכס גלעדי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני , ותשובתו של מנהל הטלוויזיה בכתב ידו : "אלכס הכרעתי במקרה זה היא "לטובת ארתור רובינשטיין". אלכס גלעדי שוב הובס. המִסְמַך צלח את מאורעות הזמן, ונשמר [1]. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 27 באפריל 1980 האיץ אלכס גלעדי מכתב דחוף ביותר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות חיים יבין, בו הוא מבקש תגבור אמצעי העריכה האלקטרוניים ל- "מבט ספורט" בשלושת השבועות הקרובים , בשל שעת התחלה מאוחרת של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) בשבתות בשני המחזורים האחרונים. מנהל החדשות חיים יבין השהה את הקצב, וכתב המלצה בכתב ידו למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל כיצד לטפל בבקשתו של אלכס גלעדי. כך כתב : "צחי, ממליץ כי תחילה אלכס יפנה ישירות לדוד שניידר ז"ל (מנהל תאומי הביצוע בחטיבת ההנדסה) ואם צריך לאורי לעדן (מנהל שירותי ההנדסה בכבודו ובעצמו), חיים יבין". ההמלצה סיבכה עוד יותר את הביורוקרטיה המסורבלת בלאו הכי ברשות השידור כאילו שלרשותו של אלכס גלעדי עמד כל הזמן שבעולם. אלכס גלעדי שוּב לא קיבל את מבוקשו. המסמך נשמר [2].

alex 4

טקסט מסמך :  27 באפריל 1980. זהו המסמך המקורי שכתב אלכס גלעדי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל באמצעות הבוס הישיר שלו חיים יבין. המסמך מדגיש את הפרוצדורות המסורבלות הנהוגות בטלוויזיה לצורכי קבלת אמצעי שידור והפקה. "דחוף ביותר", כתב אלכס גלעדי בראש מכתבו. "ממליץ תחילה כי אלכס גלעדי יפנה ישירות לדוד שניידר (כיהן בתפקיד מנהל התיאום של חטיבת הביצוע" ואם צריך לאורי לעדן (היה מנהל שירותי ההנדסה הטלוויזיה הישראלית)". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהיעדר אמצעי שידור, צילום, והפקה איבדו תוכניות הספורט את כוחן. גם השידורים הישירים מזירות הספורט בארץ ובעולם פחתו. מבקרי הטלוויזיה בעיתונות עטו עליהן כעל פגר ותקפו את עליבותן. הבוסים של אלכס גלעדי ידעו ידוֹע היטב כי הם בעצמם האחראים הראשיים למצב מפני שאינם מעניקים לאלכס גלעדי את הכלים הדרושים אך בחרו להחריש ולא יצאו להגנתו כאילו היו שידורי הספורט נחלתו הפרטית. צביעות ידועה שכל מנהל מחלקת הספורט בשידור הציבורי חש זאת על על בשרו בתקופתו שלוֹ. אלכס גלעדי נפגע. הוא חש כעיתונאי שהפקירו אותו בשדה הקרב. ב- 16 ביוני 1980 הביע את דעתו על המצב בפני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי"  שמעוני ז"ל. "השארתם אותנו חשופים חסרי הגנה. לא נשכח". המסמך נשמר  [3].

alex 5

טקסט מסמך : 16 ביוני 1980. זהו המסמך המקורי שכתב אלכס גלעדי ממורמר וכועס למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל באמצעות מנהל חטיבת החדשות חיים יבין. "השארתם אותנו חשופים חסרי הגנה. לא נשכח", כתב אלכס גלעדי לבוסים שלו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alex 6

טקסט מסמך :  26 ביוני 1980. זהו מסמך התשובה המקורי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לאלכס גלעדי. מנהל הטלוויזיה השיב לאלכס גלעדי כעבור עשרה ימים את תשובתו החינוכית : "איש לא השאיר אתכם חשופים ומיותר לחלוטין היה הביטוי "לא נשכח". לא זו הדרך, והפעם שכחנו". מנהל החדשות שרבט כרגיל את חתימתו ולא אמר מילה, לחיוב ו/או ל- שלילה. הוא היה על פי דעתו של אלכס גלעדי מהאו"ם. המסמך נמצא [4].(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 25 ביוני 1980 שלח אלכס גלעדי מכתב בהול למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנהל החדשות לאחר שחטיבת ההנדסה על הודיעה על ביטול הוצאת ניידת השידור לכיסוי אליפות ישראל בשחייה ביום שישי – 29 באוגוסט 1980, בדיוק בשבת הראשונה בה התוכנית "מבט ספורט" חוזרת למסך אחרי פגרת אולימפיאדת מוסקבה ומשחק "אלוף האלופים" הישראלי בכדורגל מתקיים בשבת – 30 באוגוסט 1980. בקשתו הושבה ריקם [5] והוא כמעט יצא מדעתו. אלכס גלעדי היה שבע מרורים מהטלוויזיה ישראלית הציבורית ומאוכזב טוטאלית מהבוס הישיר שלו חיים יבין. חטיבת הספורט בראשותו עבדה בתנאים אפרוריים. אלכס גלעדי חש חסר תוחלת. מפני שסירוב ההנהלה לבקשות ורעיונות ההפקה השונות ושלילת אמביציות השידור שלו הלכו ותכפו, הוא חש כמי שמתנקשים בחייו הטלוויזיוניים. זאת הייתה האמת. אלכס גלעדי היה ב- 1980 איש טלוויזיה מצליח ומשגשג אך גם ממורמר באותה מידה.

alex 7טקסט מסמך : 25 ביוני 1980. זהו המסמך המחאה המקורי שכתב אלכס גלעדי למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל באמצעותו של מנהל חטיבת החדשות חיים יבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מגוחך לחשוב היום שמנהיגי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור לדורותיהם כלאו אותו ב- ד' אמות של משרד הספורט שלו. כאילו זהו הדבר היחיד שהוא מוכשר לעשות בטלוויזיה. באוקטובר 1980 גייסה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC את אלכס גלעדי לשורותיה (הוא הראה לי את חוזה העבודה הראשון ההוא לפני 34 שנים. ב- 22 בדצמבר 1980 ערך אלכס גלעדי מסיבת פרידה במלון "דן אכדיה" בהרצליה בהשתתפות מאות מוזמנים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית וספורטאים ידועי שם שכיכבו ב- "מבט ספורט". בינתיים NBC האריכה לאלכס גלעדי לפני זמן לא רב (2012) את חוזה העבודה בפעם הרביעית כאות להצטיינותו) . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, חיים יבין, ומנהל חטיבת החדשות הטרי טוביה סער (מונה לתפקידו בנובמבר 1980 ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד במקום חיים יבין) לא עשו גרם אחד של מאמץ ב- 1980 כדי למנוע את עזיבתו. נטישתו של אלכס גלעדי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אבדה עצומה. כבר נאמר בבלוג הזה כי איש טלוויזיה דגול ברמתו נולד פעם בדור, אולי שני דורות.

alex 9

טקסט תמונה : 22 בחודש דצמבר של שנת 1980. מלון " דן – אכדיה" בהרצליה פיתוח. רגע קסום של מר אלכס גלעדי. חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ממנה את אלכס גלעדי לסגן נשיא שלה באירופ . מימין, דון וויר (Don Weir) איש NBC. משמאל, אלכס גלעדי. (התמונה ניתנה לי באדיבות מר רודולפו כהן מנהל מלון "דן – אכדיה" בהרצליה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במהלך הקריירה הטלוויזיונית שלי בת 40 שנים נפגשתי בארץ ובעולם עם אלפי אנשי טלוויזיה בשלושת התחומים של עיתונאות, טכנולוגיה, ולוגיסטיקה. אלכס גלעדי הוא המרשים מכולם. הוא גם השפיע עלי יותר מכולם. הוא איש הטלוויזיה המוכשר והטוב ביותר שפגשתי בתעשיית הטלוויזיה בארץ, וגם אחד המעולים ביותר בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. אין זאת הגדרה תחרותית אלא ספרותית. מדובר בילד אלכסנדר "אלכס" גלעדי שנולד ב- 1942 (אחד מ- "ילדי טהראן") בן יחיד למשפחת פועלים צנועה שעלתה ארצה והתיישבה במושבה הקטנה דאז רמת השרון, והגיע להיכן שהגיע. לפסגה במדינת ישראל וגם לפסגה הבינלאומית בתעשיית הטלוויזיה בארה"ב ובוועד האולימפי הבינלאומי (IOCׂׂ). האירועים הללו התרחשו לפני המון זמן בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חלפו מאז כמעט ארבעה עשורים בעת כתיבת הפוסט הקונקרטי הזה. בינתיים ברבות השנים גרף חיים יבין את התואר "מר טלוויזיה" וכבודו במקומו מונח אולם אני בחרתי להתקבץ סביב מנהיגותו וחזונו של אלכס גלעדי. במידה רבה הייתי בר מזל להיות קרוב מאוד אליו וסמוך לצִדוֹ במשך עשור של שנים. אלכס גלעדי הוא פיגורה טלוויזיונית דגולה. בעולם וגם בארץ.

[1] ראה נספח : מכתב הערעור של אלכס גלעדי ליצחק "צחי" שמעוני ז"ל מנהל הטלוויזיה מ- 13 באפריל 1980.

[2] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מ- 27 באפריל 1980.

[3] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מ- 16 ביוני 1980.

[4]  ראה נספח : תשובתו של מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לאלכס גלעדי מ- 26 ביוני 1980.

[5]  ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מ- 25 ביוני 1980.

סוף הפוסט מס' 441. הועלה לאוויר ב- 15 באוקטובר 2014.

 

 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *