הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 429 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 31 באוגוסט 2014.

————————————————————————————————-

פוסט מס' 429. 1. יונה וויזנטל ואיילה חסון. 2. אושרת קוטלר. 3. מלחמת "צוק איתן". יוסף טרומפלדור וברל כצנלסון. 4. הישראלית ירדן ג'רבי היא ג'ודוקאית יוזמת והתקפית שמעניין להתבונן בה בניגוד לג'ודו המשעמם שהפגינה בשעתו יעל ארד. ירדן ג'רבי הקדישה את מדליית הכסף שזכתה בה באליפות העולם בצ'ליאבינסק – רוסיה 2014 לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום גיבורי מלחמת "צוק איתן". מלאו יובל שנים לאהבתי הישנה לענף הג'ודו מאז חזיתי לראשונה ב- ווירטואוז הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) זוכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת טוקיו 1964. פוסט מס' 429. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה א' : יונה וויזנטל ואיילה חסון.

וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) מגיש החדשות המיתולוגי ורב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בשנים 1981 – 1955, מעולם לא ניהל את חטיבת החדשות של הרשת שלו . השפעתו העצומה ב- CBS נבעה מכוח אישיותו המדהימה, מנוכחותו ומה- יושרה המוחלטת שלו כ- עיתונאי, עורך, ומגיש במערכת של CBS ועל מסך הטלוויזיה של הרשת . וולטר קרונקייט היה מגיש חדשות כריזמטי, מגיש ווירטואוז בעל איכויות ומעלות רבות . הוא היה האורים והתומים של רבים מבני דורי, אולם הוא לא היה מנהל. הוא היה מנהיג שידור מפני סמכותו העיתונאית המרשימה אך מבלי להיות מנהל . הפקדתה של איילה חסון על ניהול חטיבת החדשות של ערוץ 1 מטעמו של מר יונה וויזנטל העורך הראשי הטרי של רשות השידור במתכונתה החדשה, הוא צַו מעניין וגם יומרני. ניהול הוא תחום התמחות מורכב, מְגֻוָון, מיוחד, ורב נסיבתי בעל המון פנים. ניהול בטלוויזיה בעיקר בשידור הציבורי כרוך בהתחככות אין סופית עם שורת מפקדים מקבילה לאיילה חסון , ונשיאה אין סופית באחריות לפיקודים שסרים למרותה בארבעה מרכיבי היסוד של תעשיית הטלוויזיה : ניצול נבון שלה את משאבי האנוש העומדים לרשותה ויכולת לפקד על אנשים, שימוש מושכל והבנת יתר של שדה הטכנולוגיה הטלוויזיוני בעל המון הסתעפויות רגישות והיכולת שלה להפיק יתרונות ופתרונות טכניים, ידע בשינוע לוגיסטיקה טלוויזיונית, יצירת חזון טלוויזיוני (בתחום הקונקרטי שלה – זירת החדשות) המבוסס על תכנון אינטליגנטי ארוך טווח ומפורט וגם מוצדק לרבות מפגשים כמעט אין סופיים עם הבוסים שלה ואנשי הכספים במטרה לשכנע אותם בצדקת דרכה והצורך בהענקת תקציבים. ניהול חטיבת חדשות בכל רשת טלוויזיה באשר היא דורשת התמסרות מוחלטת מבוקר עד לֵיל. מדובר ביותר מ- Full time Job . לא רק בעבודה עיתונאית סבוכה ותחרותית בין ארצית ובינלאומית אלא גם במגע אנושי שוטף ורצוף והשתפשפות מתמדת עם ראשי הדסקים וכלל ה- "חיילים" שלה. ניהול חטיבת חדשות בכל רשת טלוויזיה ציבורית ו/או מסחרית היא עבודת פרך גופנית ונפשית. אינני מאמין באנשי טלוויזיה שהם גם מנהלים, גם עורכים, גם מגישים, גם מראיינים, וגם מורידים פקודות. זה לא עובד ככה. וולטר קרונקייט הבין זאת ונשאר בתפקיד שאותו הוא ידע לעשות הכי טוב בטלוויזיה. לערוך, לראיין , ולהגיש חדשות. העתיד יגלה לנו אם גב' איילה חסון מיומנת ומוכשרת לנהל ולהנהיג חטיבת חדשות של רשת טלוויזיה הציבורית לאורך זמן. העתיד יחשוף במהרה גם את כישוריו של יונה וויזנטל ו/או את אי כישוריו להקים שידור ציבורי חדש ומשגשג מבראשית על חורבותיו של היָשָן והַכּוֹשֵל. אין שום וויכוח ואין איש חולק כי על השידור הציבורי במתכונתו החדשה בראשות יונה וויזנטל להתרחק מ- ידה המזוהמת של הפוליטיקה הישראלית לגווניה. עליו לקפד כל שוחד מסך ושחיתות מבראשית ולהפגין יושרה עיתונאית אבסולוטית. מבחן קל בתום שלטונם המעוות והבלתי מתקבל על הדעת של יוני בן מנחם, זליג רבינוביץ', ואמיר גילת. מקובל על כולם כי טוהר מקצועי, ידע, כישרון , אומץ לב, דרך ארץ, דבקות במשימה, ומופת של דוגמא אישית הם אָלֶף – בֵֹית של תעשיית הטלוויזיה ושל כל יחידה קרבית באשר היא בכל תחום מתחומי חיינו. יחד עם זאת מבחנו העיקרי של יונה וויזנטל כמנהיג שידור יהיה טסט הרייטינג (Rating) והמִדְרוּג. המשימה הנכבדה והכְּבֵדָה שלו איננה רק טיהור השורות מהכושלים ומהחנפנים (ואלה כידוע לא מעטים) אלא חידוש מיידי של אמון הציבור הישראלי בשידור הטלוויזיוני הציבורי. אף על פי כן יש לזכור כי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משרתים עדיין גם עיתונאים טובים , חרוצים, ונאמנים. לא כולם היו משת"פים. העורך הראשי החדש של רשות השידור מר יונה וויזנטל חייב להוכיח כי מינויים של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ב- 2002 ושל יוני בן מנחם ב- 2011 היו תאונות טלוויזיוניות – פוליטיות חמורות שאין להם מקום בחברה חופשית ודמוקרטית . ההיסטוריה העמידה לפתע את יונה וויזנטל באור הזרקורים, בקדמת הבימה של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל. ההיסטוריה הזאת מעניקה לו לרגע קט צ'אנס בלתי חוזר.

הערה : אינני מכיר את כישרונותיו הטלוויזיוניים, הארגוניים, והכלכליים של יונה וויזנטל. ייתכן והוא באמת האיש הנדרש הנכון בזמן הנכון לצורך הקמתה של רשות השידור המחודשת . אף על פי כן תמוה בעיניי כיצד זה כונס הנכסים הרשמי של רשות השידור מר דוד האן לא הגיע אל מר אלכס גלעדי איש הטלוויזיה המוכשר ביותר שצמח במדינת ישראל ולא הציע לוֹ את התפקיד הסבוך. אלכס גלעדי מלבד היותו איש טלוויזיה מוכשר ו- וורסאטילי ובעל ניסיון עצום בכל תחומי תעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית, מכהן היום כ- סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC (הרשת האמריקנית מודעת היטב לתרומתו של מר אלכס גלעדי לשגשוגה מאז הצטרפותו אליה בסופה של שנת 1980 ולאחרונה חידשה את חוזהו האישי בפעם הרביעית ברציפות). אלכס גלעדי משמש בהצלחה גדולה בתפקיד יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF והוא גם חבר ב- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). מר אלכס גלעדי שירת בעצמו במיומנות רבה ומוכחת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים  1980 – 1969. זאת איננה הערה שולית.

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אתונה – יוון. התמונה צולמה בעת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי את אליפות העולם ה- 6 בא"ק אתונה – יוון, שלוש שנים בטרם אולימפיאדת סידני 2000. בתוך נבכי ההפקה של אליפות העולם ה- 6 בא"ק הובררו ממדי ההפקה הענקית של אולימפיאדת סידני 2000. אנוכי (מימין) יחדיו עם מר אלכס גלעדי (במרכז, מי שכיהן אז כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF ונושא בתפקיד הרם גם היום), ומהנדס הקול והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סעדיה קאראוואני (משמאל). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה ב : גב' אוֹשְרָת קוֹטְלֶר עיתונאית בערוץ 10.

אושרת קוטלר אשת ערוץ 10 ערכה ריאיון אגרסיבי ונוקב עם ראש הממשלה בנימין נתניהו הנוגע למלחמת "צוק איתן" לתוכנית החדשות שלה "המגזין". כך זה לפחות נראה בקדימון הפרסום המסקרן , ב- Teaser, ש- שודר ב- "שישי" (29 באוגוסט 2014) מתוך מכלול הריאיון השלם , בו נראית אושרת קוטלר הלוחמנית איננה מניחה לבנימין נתניהו . במקום לשדר את הריאיון המעניין במלואו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ב- "שישי" אצל אלון בן דוד וטלי מורנו, ולהשיג בכך ראשוניות עיתונאית ועדיפות על ערוץ 2 ועל ערוץ 1, החליטה חברת החדשות של ערוץ 10 לוותר על היתרון , לגנוז את הראשוניות , ולדחות את שידור הריאיון המסקרן הזה בעשרים וארבע שעות במהדורת "המגזין" (במוצ"ש – 30 באוגוסט 2014) ש- אושרת קוטלר היא המגישה הקבועה שלו וגם מזוהה. שטות והחמצה. ריאיון עם ראש ממשלה אין שומרים ב- בויידעֶם. מכסימום היו משדרים את הריאיון החשוב בשידור חוזר ב- "המגזין" במוצ"ש לטובת מאות אלפי צופי טלוויזיה דתיים בערים הגדולות שאינם רואים את "שישי" בערב שבת, וגם לטובת מאות אלפי צופי טלוויזיה חילוניים מתניידים שמשנעים את עצמם מחוץ לביתם בערבי שישי בתירוץ של בילויים וחיי חברה מחוץ לטלוויזיה.

הערה ג' : המתנתי יממה. הריאיון הקצר בן כעשר דקות שערכה אשת ערוץ 10 אושרת קוטלר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שודר באֶמֶת as is כפי שהוא במלואו ו- ללא עריכה ב- "המגזין". בנימין נתניהו לא חידש כלום, לא אמר כלום, ולא העביר לציבור באמצעותה שום בשורה חדשה. אף על פי כן העיתונאית – שדרנית אושרת קוטלר היא אחת הסיבות לכך שאני מנוי על ערוץ 10. אני אוהב את הסקרנות שלה. אני אוהב את העיתונאות הלא מכופתרת שלה , לפעמים נסערת. אני אוהב את העירנות המכסימלית שלה. היא מראיינת טלוויזיונית ישירה ושלא יבלבלו את המוח, היא לא זקוקה לריטאלין ואיננה פרובוקטיבית. היא עיתונאית ושדרנית טלוויזיה שממלאת כראוי את תפקידה. אני אוהב לראות כיצד אושרת קוטלר מאתגרת את המרואיין שלה . אני אוהב את האימפולסיביות שלה לעיתים. אני אוהב את מהירות תגובתה ואת המעורבות שלה . אני אוהב לראות שהיא איננה שוקטת על שמריה. אני אוהב את המעורבות ואת חוסר השמרנות שלה. היא איננה מראיינת שגרתית ולא כפופה לכללי הטקס. היא איננה בונה את ה- ריאיון / שיחה שלה כמקובל על בסיס שאלה – תשובה, שאלה – תשובה. היא סקרנית ש- מעזה , מתפרצת , ומתערבת, אולם עושה זאת בנימוס טלוויזיוני. לבסוף אני מגלה שאושרת קוטלר בעלת ריתמוס טלוויזיוני מהיר , יכולת דיבור , וכישרון התנסחות רהוט (למרות שטף המלל המהיר) יודעת בנוסף לא רק לדבר אלא יודעת לשאול ולברר. ויודעת גם לכבד את ראש הממשלה בנימין נתניהו . אמש ב- "המגזין" שודר גם ריאיון / שיחה טלוויזיונית מרשימה ומכובדת שניהלה אושרת קוטלר עם ד"ר אבו אלעייש שביקר לאחרונה ברצועת עזה. אני אוהב את אושרת קוטלר במובן שאני מעריך את עבודתה העיתונאית בערוץ 10.

לפני סיום חוות דעתי אודות אושרת קוטלר אינני יכול שלא להתייחס לטקסט ה- Lead in החשוב, ,האינפורמטיבי, והמפורט שהיא קריינה בטרם נכנס ל- "אוויר" אותו הריאיון עם ראש הממשלה בנימין נתניהו . מדובר במידה רבה ב- בי"ס לעיתונאות. כתיבת פתיחים במהדורות חדשות בטרם כניסת הכתבות ל- "אוויר" היא התמחות בפני עצמה. אינני יודע אם אושרת קוטלר כתבה בעצמה את הפתיח לפני כניסת הריאיון שלה עם ראש הממשלה ו/או שכתב אותו העורך שלה. מדובר בפתיח חשוב שמנוסח באופן נבון, מגלה פרטים שאינם ידועים לציבור אודות הפקת הריאיון הזה, ומסביר בדיוק לצופי ערוץ 10 למה לצפות מהשיחה הקצרצרה שמנהלת אושרת קוטלר עם בנימין נתניהו. הנה ציטוט הפתיח. לא נגעתי :

"עכשיו לריאיון הראשון שהעניק לנו ראש הממשלה בתום מבצע "צוק איתן". חשוב לדעת כמה דברים לפני הריאיון הזה. כלי התקשורת זומנו ללשכתו של בנימין נתניהו בהתראה של כמה שעות לפני כניסת השבת…(הערה שלי : יום שישי – 29 באוגוסט 2014) ולכל אחד מהערוצים מוקצבות 10 (עשר) דקות בלבד , מה שכמובן לא מאפשר שיחה עמוקה ורצינית על שלל השאלות שעולות מהמלחמה ותוצאותיה. זה לא מקרי דרך אגב וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה. גם בתום מבצע "עמוד ענן" זומנתי באותה בהילות ותחת אותה מגבלת זמן לריאיון עם ראש ממשלה, שיטה שמאפשרת לו לשלוט כמעט לגמרי במסרים שהוא רוצה להעביר בלי להתמודד עם ניתוח מעמיק יותר של הדברים מול הציבור. מהסיבה הזאת בחרתי להתמקד בזמן הקצר שהוקצב לי בעיקר בעתיד המדיניות, כי הרי ברור לכל בר דעת שלא משנה עד כמה היכינו בחמאס, ועל זה כידוע ניטש וויכוח ציבורי, המערכה נמצאת רק באמצעיתה, וללא אופק מדיני, ברור שכולנו נמצא את עצמנו בעוד זמן כזה אחר בפני מבצע צבאי חדש עם שם מְפוֹצֵץ אפילו יותר. אז הנה השיחה לפניכם. לא נגענו. אתם תחליטו אם התשובות מספקות אותכם" .

ואז נכנסת השאלה הראשונה . אושרת קוטלר : "שלום אדוני ראש הממשלה, רציתי לשאול אותך אחרי 50 (חמישים) ימים קצת יותר, מה שלומך ? האמת הייתי מודאגת…". הריאיון שקיימה אושרת קוטלר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שלשום לא הביא שום מידע חדש . בנימין נתניהו לא אמר כלום ודאג שהשיחה תהיה משעממת ורוטינית . אני מסיק מהשיחה הזאת שראש הממשלה יודע הרבה דברים שהציבור איננו יודע בינתיים . זה רק עניין של זמן עד שיעופו שאלות נוקבות וגם ראשים. הוא יצטרך לדבר בקרוב. לא הופתעתי לגלות הבוקר בעיתון "הָאָרֶץ" כותרת של יהונתן ליס כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מצהיר בריש גלי כי בקבינט המדיני – בטחוני שמחים בסתר שהוא לא התייעץ עמם בהחלטה לאמץ את הסכם הפסקת האש עם החמאס בנימוק שחסך להם דילמה.

הערה ד' : הפסקת האש במלחמת "צוק איתן". יוסף טרומפלדור הי"ד וברל כצנלסון. 

ממתי מדינה ריבונית, חופשית, ודמוקרטית עורכת הסכמי הפסקת אש בעת מלחמת "צוק איתן" עם ארגון טרור נאצי ושחצני בשם "חמאס" השוכן ברצועת עזה ואשר חרת וציווה באותיות ברורות ב- דוקטרינה המטורפת שלו על השמדת מדינת ישראל…? ממתי מדינה ריבונית, חופשית, ודמוקרטית מבקשת רשות מארגון טרור רצחני לחיות בשקט ובשלווה תקופה מסוימת על זמן שָאוּל…? ממתי מדינה ריבונית, חופשית, ודמוקרטית מבקשת מארגון טרור מתועב לקנות שקט צבאי…? ממתי מדינה ריבונית, חופשית, ודמוקרטית מודיעה לארגון טרור טוטליטארי כי "שקט ייענה בשקט…" ? ממתי מדינה ריבונית, חופשית, ודמוקרטית מאמינה לארגון טרור שקרני . עקבתי בדריכות רבה כמו מיליוני אזרחי מדינת ישראל אחרי מסיבת העיתונאים הכבויה והמאכזבת שקיימו ביום רביעי – 27 באוגוסט 2014 בתל אביב ראש הממשלה בנימין נתניהו יחדיו עם שר הביטחון שלו שלו בוגי יעלון ורמטכ"ל צה"ל רב אלוף בני גנץ. אין לי כְּלֵי מודיעין מספיק טובים כדי לשפוט את מהימנותו ואמינותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בעיניי הוא חשוד תמידי למרות שאין לי בשלב זה הוכחות. ראש הממשלה מסתיר משהו. הוא מוביל מסיבת עיתונאים לאומית מגומגמת ומצטייר כ- מעֵין מטייח לאומי ברמה של כאילו מנהיג ואשר איננו אומר לי את האמת . הססן מקצועי שמבטיח אך איננו מקיים . משווק לציבור שלו מסר צבאי ומדיני תקיף אולם איננו עומד תמיד מאחוריו . המנהיג הלאומי שלי נראה לי מניפולטור ואופורטוניסט . אינני שותף לאופוריה הילדותית שלו והכרזותיו לאומה כי ניצחנו במלחמת "צוק איתן". בתוכי אינני מאמין לו. הרי הוא האיש שהשקיף מהגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים באוקטובר 1995 וראה את הימין הקיצוני מלביש את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל במדי SS וכפייה בסגנון פלסטיני מודל יאסר עראפאת – ושתק. הרי זה אותו בנימין נתניהו שצעד בצומת רעננה באוקטובר 1995 ולידו חבל תלייה וארון קבורה שיועדו לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל – ומילא פיו מים.

אני מתבונן במהדורות החדשות של ערוץ 10 ולא מבין בדיוק על איזה ניצחון צבאי מדבר בנימין נתניהו. אני רואה שטרור החמאס זעזע עד היסוד במלחמת "צוק איתן" את רעיון החלוציות הציונית את חזון ההתיישבות העובדת, ואת ביטחון אזרחי מדינת ישראל באזור למוד הפיגועים והמלחמות שנקרא עוטף עזה. חלפו 94 שנים מאז פגעה בי"א באדר תר"פ – 1 במארס 1920 כנופיית טרור ערבית רצחנית מחופשת לז'נדרמים צרפתיים בראשות כאמל אפנדי במתיישבי תל חי האמיצים בארץ ישראל ההיא, ורצח שישה מהם ובתוכם מנהיגם יוסף טרומפלדור הי"ד בן 40 במותו. יוסף טרומפלדור יהודי – רוסי סוציאליסט ציוני וחבריו ניהלו קרב גבורה נגד הפורעים הערביים כשידם האחת אוחזת בשלח והשנייה במחרשה. חלוצי תל חי הפכו באומץ לבם ובדבקותם במסע ההתיישבות המבודד שלהם בינות אוכלוסייה ערבית ובדואית עוינת ללא מינימום ביטחון אישי על האדמה הגלילית בארץ ישראל – לסמל ומודל להמוני חלוצים ומתיישבים יהודיים האחרים שבאו בעקבותיהם ברבות השנים מכל קצוות תבל . זה היה לפני המון שנים אך אני זוכר היטב את טקסי הזיכרון של תאריך י"א באדר שנערכו מידי שנה בחצר ביה"ס היסודי בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן . עדיין מהדהד באוזניי קולו הבהיר והצלול של המורה שמואל לולב ז"ל קורא במדויק ובצליל בוטח בפני מסדר התלמידים את קינת "יזכור" הבלתי נשכחת שחיבר ברל כצנלסון לזכר הנופלים ההם ובראשם יוסף טרומפלדור . בעודו נישא על אלונקה מתל חי לקיבוץ כפר גלעדי פצוע אנוש בבטנו הוגה את הסלוגן הנצחי "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו" עליו כולנו גדלנו והתחנכנו . כה אמר ברל כצנלסון בקינת "יזכור" המדהימה ההיא שלוֹ שנכתבה ב- 1920 בדם לבו, אליה צירף גם את שני הנופלים קודם לקרב תל חי, שניאור שפושניק (נהרג מכדור תועה) ואת אהרון שר (נהרג בהתנגשות עם ערבים).

"יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות שניאור שפושניק, שרה צ'יזיק, דבורה דרכלר , בנימין מונטר, זאב שרף, יעקב טוקר, אהרון שר, ויוסף טרומפלדור – הנאמנים והאמיצים אנשי העבודה והשלום , אשר הלכו מאחורי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל. יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה וקדושת הרצון ומסירות הנפש אשר נספו במערכה הכבדה. אל ישקוט, ואל ינחם, ואל יפוג האֵבֶל עד בוא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה".

טקסט הזיכרון שחיבר ברל כצנלסון ב- 1920 לנופלי תל חי נחרת בלב היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל, והפך ברבות השנים בעל כורחו לקינה לאומית בה מבכה האומה דור דור את בניה שנפלו למען תקומתה.

טקסט תמונה : יוסף טרומפלדור (1920 – 1880). היה קצין בגדוד נהגי הפרדות בצבא הרוסי במלחמת רוסיה – יפן 1905 / 1904. איבד יד במלחמה ההיא. היה יהודי ציוני סוציאליסט עלה לארץ ישראל והתיישב עם חבריו בנקודה חקלאית מבודדת בגליל העליון, ב- תל חי. נפל בתל חי ב- 1 במארס 1920 בקרב עם קבוצת טרור ערבית בתוך תל חי עצמה. הוא נפצע קשה מירי רובה בבטנו. על ערש דווי בטרם מותו אמר לנושאים את אלונקתו בדרך לכפר גלעדי, "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו". האמירה הפכה לאתוס ומיתוס של היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל ומאוחר יותר גם של מדינת ישראל הקמה מעפרה . (באדיבות הארכיון הציוני).

טקסט תמונה : ברל כצנלסון (1944 – 1887). אחד המנהיגים הראשיים של היישוב היהודי בארץ ישראל (לצדו של דוד בן גוריון) המחדש ימיו כמקדם. ברל כצנלסון היה העורך הראשון של עיתון פועלי ארץ ישראל "דָבָר". מנהיג אמת שניחן ביכולת ביטוי נדירה בכתב ובע"פ. עילוי. (באדיבות ארכיון "דָבָר).

לברל כצנלסון הייתה השפעה עצומה על תנועת ה- התיישבות העובדת והקיבוצים שקמו בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה הקודמת. ברל כצנלסון היה אישיות בעל השראה והשפעה מכרעת גם על קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, הקיבוץ שלי, הקיבוץ בו נולדתי. שורשיו הראשונים של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן נטועים בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ברוסיה אשר פעלה בראשית שנות ה- 20 בתנאי מחתרת. במשך כעשור שנים נשא קיבוץ אפיקים את השם "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס. ר.". ראשוני הקיבוץ הניחו את היסוד שלו בתרפ"ד – 1924. חלק מחברי קיבוץ אפיקים עלו לארץ ישראל לאחר מאסרים וגירושים בעוון חינוך נוער יהודי לציונות סוציאליסטית , דמוקרטית, וקיבוצית. העולים הראשונים הגיעו לארץ ישראל בתקופת משבר כלכלי ואבטלה שאילצו את חברי הקיבוץ לנדוד למושבות ולערים כדי למצוא עבודה. את מבוקשם השיגו חברי קיבוץ אפיקים רק בעמק הירדן. התעסוקה המלאה בו אִפשרה לקיבוץ לחסוך מעט אמצעים כספיים, ששימשו לו יסוד ובסיס לראשית התיישבותו. ליד ענפי המשק החקלאי הניח קיבוץ אפיקים את היסוד לענף התובלה והתעשייה. זו האחרונה שימשה דחיפה להקמת התעשייה הקיבוצית בכלל.

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה הקודמת. זוהי ראשית התיישבות קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. התנועה הקיבוצית לגווניה השונים הפכה לאבן מסד של מדינת ישראל המתחדשת. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1946. הכניסה לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ומגדל המים שהפך לסמלו המסחרי של הקיבוץ. משמאל, משאבת הבנזין של הקיבוץ שהוקמה עבור צי המכוניות שהביא בולי עץ ענקיים וכבדים מנמל חיפה לבית החרושת "קֶלֶת" של קיבוץ אפיקים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנים הראשונות שימש קיבוץ אפיקים כאחד המרכזים לבירורים רעיוניים בהם השתתפו ראשי תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית. הקיבוץ כשליח תנועתו ברוסיה הניף את דגל אחדותם של המחנה הפועלי והקיבוצי. "עוון" זה כפה עליו ועל תומכיו את נטישת ההסתדרות העולמית של "השומר הצעיר" כהכרעת הרוב בתוכה. הקיבוץ נאלץ להתארגן יחד עם התומכים בדרכו, ולהקים את הסתדרות "השומר הצעיר" – נצ"ח. העולים מהמסגרת החדשה קיבלו ברובם את הכשרתם בתוך הקיבוץ הראשון, כדי להוות גרעינים לקיבוצים נוספים במסגרת הקיבוץ המאוחד, אשר בעת ייסוּדוֹ דגל באיחוד התנועה הקיבוצית. קיבוץ אפיקים שימש מרכז מקרין לתנועתו בגולה ומקום קליטה וחינוך לעשרות חברות נוער [1].

טקסט תמונה :  שנת 1931 . חצר קבוצת כינרת. חברי קיבוץ אפיקים בחצר קבוצת כינרת טרם היציאה לנקודה ("טוצ'קה") בה הוקם הקיבוץ בעמק הירדן. זהו צילום משותף של הפגישה המפורסמת של שלושת קיבוצי "השומר הצעיר" (נצ"ח) בקיבוץ המאוחד בחצר קבוצת כינרת בחג הפסח תרצ"א – 1931 בהשתתפות שני מנהיגי היישוב ותנועת העבודה בימים ההם, ברל כצנלסון (בעל שפם שחור, מניח את יד שמאל על רגלו בשורת היושבים הראשונה, חמישי משמאל ) ואברהם הרצפלד (לובש ז'קט בלוי בשורת היושבים הראשונה שביעי משמאל). מימינו של אברהם הרצפלד יושב אריה אופיר (בבגדי חאקי מרכיב משקפיים, שמיני משמאל) מראשוני החברים בקיבוץ אפיקים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השפעתו של ברל כצנלסון על חברי קיבוץ אפיקים (קיבוץ השומר הצעיר  מ- ס. ס. ס. ר.) וחברי הקיבוצים הקבוצות האחרים שהתיישבו בארץ ישראל באותה תקופה הייתה עצומה . הוא היה ה-"אלוהים" של ההתיישבות העובדת כמו דוד בן גוריון. ברל כצנלסון נפטר בהיותו בן 57  ב- 12 בספטמבר 1944. באחת הפגישות של ברל כצנלסון עם חברי קיבוץ אפיקים בסוף שנות ה- 20 אמר להם דברים שנשמעו כמו טקסט היסטורי :

"אתם באים מרוסיה, ואנו מייחלים כי תביאו עמכם את הטוב שבה. כוחה של רוסיה גדול כרגע במובן הרצון העז למעשים המפעם בקרבה. בעולם הגדול משווים אותה כעת לאמריקה במובן הטמפו שלה. הטיפוס האנושי של רוסיה במשך דורות הצטייר כאיש חולם, ולא כאיש מעשה. אחרי מהפכת אוקטובר של 1917 נראה הטיפוס שלה אקטיביסט. ואומנם לארץ ישראל דרוש טיפוס מאותו סוג. לארץ ולבניינה לא מספיק הטיפוס של האינטליגנט הרוסי , כי אם הטיפוס של החלוץ. כשבאתי אליכם לעפולה והתבוננתי ביש שלכם , בצריף חדר האכילה, בנשף שערכתם בו, ברדיו (הראשון בקיבוצים ואולי בארץ) וכדומה, רציתי לחשוב שאת הטמפו של החיים שלכם ברוסיה הבאתם גם לארץ ישראל. בפגישה זו עמכם שמעתי רוסית יותר מאשר במשך 18 שנים בארץ. הקיבוץ שהאוריינטציה שלו היא עברית, היה לו זמן מספיק במשך שנתיים וחצי לקיומו לרכוש לעצמו את השפה. אם במשך אותו זמן לא עולה בידי הקיבוץ לרכוש לעצמו את המפתח לאר, סימן הוא לעזוּבה ידועה. קשה לחשוד בכם בחוסר רצון לחיות חיים אינטלקטואליים. ומי בארץ משתמש בשפות זרות ? אלה הם אנשי האינטליגנציה, שלא הביאו אתם את הכרת ההכרח לרכוש לעצמם מערכי התרבות הנוצרת בארץ ישראל. אם יש חוגים כאלה בקרב האינטליגנציה בארץ משונה לפגוש קיבוץ צעיר המסוגל להמשיך כל כך הרבה זמן בלי לשון ובלי אוצרות התרבות שנוצרו בארץ. צריך שיהיה מובן אצלכם שקיבוץ, משקו וחבריו ללא תרבות עברית אינם מתקשרים עם התחייה של האומה בארץ ישראל. אם לא יימצאו בקרבכם הכוחות הדרושים כדי להיאבק למען חדירה לתרבות עברית ארץ ישראלית, כי אז גורלכם בסכנה. אתם מוכרחים להתחיל לינוק ישר ממעיין האושר של ארץ ישראל. הגורם אשר מפריע אצלכם בתחום הנדון, זו הרוח השוררת בקרבכם. אנו נפגשים עם תופעה של התרוקנות מתוכן החיים היהודיים. בעיירה הייתה קיימת אומה יהודית, לא כן בערים. מה שמתרחש כעת ברוסיה מְסַכֵּן את גורלם של שלושת מיליוני היהודים. האנשים הבאים מהגירוש – הפרובלמה הציונית מטושטשת אצלם. נחוץ להתחיל להתחנך מחדש.

אתם השתמשתם בפתגמים רוסיים, ואף אחד משל הפילוסוף הָגֶל , שנהפך למושג ריאקציוני, השתמשתם בביטוי מרקסיסטי, "ההוויה קובעת את ההכרה" . ביטוי זה נכון אולי במקום שההוויה היא בת דורות. אבל לא אצלנו כרגע כשאנו עושים מהפכה. הצו שלנו תובע מאתנו להגביר את ההכרה שלנו, להגביר לאור ההכרה את פעולותינו. כששאלתי את אנשי הגדוד ואת אנשי קיבוצי השומר הצעיר למה נחוצה פרוגרמה פוליטית ? אנו לי לפי הפתגם הנ"ל. אבל הרי בתל יוסף ובית אל לא חיים חברים בעלי הכרה שונה. לאבחנה שנעשתה כאן בנושא זה, ראוי להעיר : באופן אורגני מתהווה משפחה ולא קיבוץ. אומנם בכל קיבוץ ישנה שאיפה להיות אורגני. קיבוץ זה דבר עדין מאוד. היסוד שיש במשפחה יש גם בקיבוץ. אך בהרבה קיבוצים יש לטפח את היסוד החברי – אישי. כל יצירה זקוקה לטיפוח ולשמירה . נחוץ חוש מיוחד ליצירה, לחיי אדם, וגם לחיי קיבוץ. קיימות יצירות שמספיק להקימן פעם אחת אחרי התאמצות קצרה. יש יצירות שצריך לחדשן יום – יום. קבוצה היא יצירה כל כך רכה ועדינה שאם תתקיים במצב סטטי לא יהיה לה קיום. על פי מהותה היא מחייבת טיפוח יום – יום וזהירות. רוב ההרס שחל בקיבוצים בזמנינו איננו נובע מיסוד כלכלי או אידאולוגי, כי אם מחוסר אותו היסוד שהזכרתי. פה דיברו על יתרונות, כל יצירה דורשת יתרונות. המצב הקשה ב- "גדוד העבודה" לא היה רק אידאולוגי, הייתה גם שאלה של יחסי חברים ואימון הדדי ביניהם. אני מכיר אתכם מזמן שבאתם לארץ  החיים בארץ העמידו את חבריכם בניסיונות קשים ומרים, ואתם ניצלתם. מצב דומה עלול לחזור, כדי שלא להיפגע אתם צריכים לשמור על חוסנכם , שיש לו ערך בשביל התנועה כולה. וזאת מתוך שמירה על הקיבוץ ועל יחסי חברים תקינים בתוכו. אחד האמצעים לכך הוא הגברת בפעולה התרבותית בקיבוץ".

דבריו של ברל כצנלסון הרשימו כה עמוקות את שומעיו עד שאחד החברים בקיבוץ אפיקים אליעזר "לסיה" גלילי העריך את השיחה עמו כדברי נבואה [2].

טקסט תמונה : תרפ"ח – 1928. חברי קיבוץ אפיקים חוגגים את חג הפסח ליד המגורים ברפת בקבוצת כינרת באביב 1928. שוכב לבדו מלפנים בקדמת התמונה אריה אופיר. מימינו בחולצה לבנה זהו אברשה לכטמן. יושב קיצוני משמאל בחולצה אפורה סיומה פינסקי. יושב זקוף בראש מורם בשורה השנייה שני מימין בחולצה לבנה שלמה אלפרט. סיומה לינקובסקי הוא האיש שיושב שלישי בדירוג מאחורי ראשו של אריה אופיר. האיש שיושב בשורה השלישית רביעי משמאל במין חולצה / גופייה לבנה פרומה הוא אליק שומרוני. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  ראה נספח : ספרו התיעודי של אריה אופיר מוותיקי החברים בקיבוץ אפיקים, "אפיקים – דרכו של קיבוץ". (יצא לאור ב- 1951).

[2]  ראה נספח : ספרו של אריה אופיר חבר קיבוץ אפיקים, "אפיקים – דרכו של קיבוץ" . (יצא לאור ב- 1951).

אני רואה כמו רבים אחרים בעשרות אלפי חלוצי ומתיישבי אזור עוטף עזה האמיצים ובראשם מנהיגם הגיבור והאמיץ חיים ילין חבר קיבוץ בארי וראש מועצת חבל אשכול – ממשיכי דרכם של יוסף טרומפלדור וחבריו. הם כולם ראויים להערכה כבירה על אומץ לִבָּם ודבקותם במשימת חייהם בעת המערכה הכבדה "צוק איתן". יישובי עוטף עזה של 2014 הם נדבך חשוב מאין כמותו בפירמידה של מדינת ישראל, מקביל בחשיבותו לנדבך "תל חי" של ההתיישבות בארץ ישראל ב- 1920. אינני מכיר את חיים ילין. מעולם לא ראיתיו ולא שוחחתי עמו. אף על פי כן הוא הצטייר במלחמת "צוק איתן", ומצטייר אחריה, כמנהיג אֶמֶת , בעל יושרה עצומה, ובעל חזון. פתאום אתה מבין שעם אזרח המדינה כמו חיים ילין (ושכמותו) – לעולם לא נפסיד. אף פעם לא נובס .

טקסט תמונה : שנת 2013. התמונה צולמה בעת החליבה הראשונה ברפת "ניר מעון" המשותפת של הקיבוצים ניר עוז וניר עם שנחנכה בשנה שעברה . חיים ילין, רפתן לשעבר, הגיע לחנוכת הרפת והשתתף בחליבה הראשונה. (התמונה באדיבות גב' רונית מינקר דוברת המועצה האזורית אשכול).

בהיעדר כלי מודיעין עכשוויים אני למד מדפי ההיסטוריה. מנהיגי העולם החופשי והדמוקרטים הדגולים ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיאי ארה"ב פרנקלין דילאנו רוזוולט והארי טרומן לא ניהלו שום שיחות על הפסקת אש במהלך מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939 עם שתי מדינות הטרור גרמניה ויפן. המוטו שלהם היה ברור. אין שום שיחות, אין שום הסכמי הפסקת אש ואין שום הסדרה מדינית עם אויב טרוריסטי טוטליטארי ושקרני. יתירה מזאת "שקט לא ייענה בשקט" אלא "טרור ייענה בטרור". שלושת הדמוקרטים הדגולים האלה פעלו ראשית דבר להכניע ללא תנאי את צבאות האויב ואח"כ ניתצו וריסקו עד עפר את ההנהגה המדינית והצבאית של גרמניה ויפן. הסדרה מדינית אפשרית רק לאחר הכנעת הטרור וריסוקו לרסיסים. אינני יודע מה היו שיקוליו המדיניים והצבאיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו להסכים להפסקת אש עם החמאס. אני מבין שהוא מסתיר את שיקוליו אלה גם משריו בקבינט המלחמה שלו . ראש ממשלה של מדינה ריבונית, חופשית , ודמוקרטית איננו מכנס מסיבת עיתונאים קרדינלית ומסכמת בתום מלחמת "צוק איתן" כדי לבשר לאומה כי צה"ל ניצח את החמאס במלחמה בת 50 (חמישים) ימים . זאת התפארות ילדותית ומגוחכת. ראש הממשלה אמור לכנס מסיבת עיתונאים (מהסוג שכינס) כדי להודיע לאומה כי אויב החמאס נכנע ללא תנאי והניח את נשקו. אני מקווה בשבילנו כי ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו הולך לנהל מו"מ עם ארגון הטרור דאע"ש שהתנחל כעת ליד גדר הגבול הצפונית שלנו. הסכם הפסקת האש הזמנית במלחמת "צוק איתן" עם אויב החמאס מאפשרת לו ללקק את פצעיו, לנוח על זרי דפנה מדומים, להמשיך לכוון נשק לעבר האוכלוסייה המדממת שלו, לרמות אותה , ולהכריח אותה לשוב ולהיות בשר תותחים ולהתקדש בדָם "השהידים", והמסוכן מכל להמשיך להתחמש ולחפור מנהרות מתחת לאפה של מדינת ישראל במסווה של מכירת שקט מדומה וזמני לכלל אזרחינו ובפרט לתושבי עוטף עזה . לאחרונה פורסם כי רמטכ"ל החמאס מוחמד דף הורה לצבאו להסיר לפי שעה בעת הפסקת האש את לחץ הרקטות מנמל התעופה נתב"ג. אזרחי ישראל אולי אינם מאמינים ליכולות הצבאיות של מוחמד דף אולם אין זה חשוב . חשוב שתושבי רצועת עזה מאמינים לאינפורמציה הצבאית והמדינית שמפרסמים עבורם איסמעיל האניה ומוחמד דף. עצרות הניצחון בעזה ביומים האחרונים ואלפי הדגלים הנישאים ברמה מלמדים כי המוני עזה עדיין מעריצים את מנהיגיהם איסמעיל האניה, מחמוד א – זאהר, ואת מוחמד דף. במצב זה לא תיתכן שום התקוממות אזרחית נגד הטרור המטורף של החמאס . זכורות התמונות ההן מיומני החדשות בהן אדולף היטלר ויוזף גבלס מבטיחים באפריל 1945 לבני עמם כי גורל המלחמה עוד יתהפך וכי הוורמאכט יכה שוק על ירך את האויב הרוסי, האמריקני, והאנגלי וכי הרייך ה- 3 ייכון ל- 1000 (אלף) שנים. האומה הגרמנית לא התקוממה מעולם נגד הממשלה הנאצית גם מפאת כוח הנשק של שירותי ביטחון הפנים של הגסטאפו בראשות היינריך הימלר, וגם בשל הערצה עיוורת והזדהות ארוכת שנים עם דמותו הכריזמטית של הקנצלר אדולף היטלר. הסדר מדיני עם רצועת עזה ועם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) יהיה אפשרי רק לאחר שבירת כוחו הצבאי של החמאס, הכנעתו, וריסוק מוחלט של ההנהגה המדינית והצבאית המטורפת והחולנית שלו. כמו רבים במדינה גם אני אופטימיסט ו- ריאליסט. אולם זכרו את היום הזה ש- איננו רחוק. היום בו הטרור העזתי (וגם הבינלאומי) יתחמשו בנשק לא קונבנציונלי ואז לקדוש ברוך הוא פתרונים.

הישראלית ירדן ג'רבי היא ג'ודוקאית יוזמת והתקפית שמעניין להתבונן בה בניגוד לג'ודו המשעמם שהפגינה בשעתו יעל ארד. היא הקדישה את מדליית הכסף שזכתה בה באליפות העולם בצ'ליאבינסק לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום גיבורי מלחמת "צוק איתן". מלאו יובל שנים לאהבתי הישנה לענף הג'ודו מאז חזיתי לראשונה ב- ווירטואוז הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) זוכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת טוקיו 1964.

ערוץ 5 בכבלים נכנס לרגע לוואקום שהותיר אחריו ערוץ 1 הממוטט במתכונתו הישנה ומשדר ישיר במקומו את אליפות העולם בג'ודו של שנת 2014 המתקיימת ב- צ'ליאבינסק ברוסיה בהשתתפות משלחת ישראלית בראשות יו"ר האיגוד משה פונטי ושני המאמנים הבכירים שלו אורן סמדג'ה (גברים) ושני הרשקו (נשים). הג'ודוקאית הישראלית ירדן ג'רבי במשקל עד 63 ק"ג מספקת עד כה את מירב תשומת הלב . חובבי ספורט הג'ודו במדינת ישראל נהנים מכיסוי טוב של הטלוויזיה הרוסית RTR, גם אם לא מרשים, ומשידור ענייני של השדרנית המובילה מירי נבו ושל הפרשנית הצמודה שלה יעל ארד מי שזכתה במדליית הכסף בקרבות הג'ודו לנשים עד 63 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992. כזכור ניצחה יעל ארד בקרב שנוי במחלוקת בשלב חצי הגמר באותה אולימפיאדת ברצלונה 1992 את הג'ודוקא הגרמנית פראוקה אייקוף (Frauke Eickoff) אולם הפסידה בשלב הגמר לצרפתייה קת'רין פלורי (Catherine Fleury). בשני קרבות העל האלו חשפה יעל ארד סגנון ג'ודו משעמם, רחוק מלהיות ווירטואוזי (לטעמי), ואשר מהווה ניגוד משווע לסגנון הג'ודו ההתקפי, המרשים, ורב היוזמה של הג'ודוקאית הישראלית ירדן ג'רבי, רחוק כמזרח ממערב גם מסגנון הג'ודו של הג'ודוקא הישראלי אורן סמדג'ה (זכה במדליית הארד בתחרויות הגברים בג'ודו במשקל עד 63 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992) ורחוק צפון מדרום גם מסגנון הג'ודו הסופר אגרסיבי והווירטואוזי של שני הג'ודוקאים ההולנדיים האלופים האולימפיים במשקל כבד, אנטון חייסינק (Anton Geesink) באולימפיאדת טוקיו 1964 ושל ווילם "ווים" רוסקה (Willem Ruska) באולימפיאדת מינכן 1972.

יעל ארד היא פרשנית ג'ודו בטלוויזיה עירנית, מהירת תגובה, ובקיאה בחומר. בלעדיה השדרנית מירי נבו שווה כקליפת השום. יעל ארד נושמת, אוכלת, שותה, וחולמת ג'ודו. כבעלת ניסיון עצום בתורת הג'ודו היא רואה שלושה – ארבעה מהלכים קדימה הרבה לפני הצופים שלה וגם לפני השדרנית המובילה שלה. הציבור מאמין ליעל ארד הטלוויזיונית. אני חולק על סגנון הג'ודו המשעמם שלה אולם זאת דעתי בלבד. אני יודע שרבים אחרים חולקים עלי ומהללים אותה . ראיתי והאזנתי ליעל ארד משדרת ומפרשנת את קרבותיה של ירדן ג'רבי לרבות קרב הניצחון שלה בשלב חצי הגמר נגד היפנית מיקו טאשירו בריתוק / איפון, וקרב ההפסד שלה בתחרות הגמר נגד הצרפתייה קלאריס אגבגנדו. רואים שידע הפרשנות שלה מעמיק ומתבסס על הבנה רחבה של תורת הענף. קצב הדיבור המהיר שלה מתאים לשידור ישיר בטלוויזיה. הג'ודו עדיין זורם בעורקיה. היא מצליחה בקלות  להעביר את ההתרגשות והרֶטֶט ממזרן התחרות ב- צ'ליאבינסק לצופים שלה בסלון ביתם בישראל. ערוץ 5 בכבלים ממשיך כמובן לחטוא בחטא ה- Off tube (מירי נבו ויעל ארד משדרות ישיר את תחרויות אליפות העולם בג'ודו ב- צ'ליאבינסק – רוסיה מעמדת Off tube באולפן בהרצליה) אולם יעל ארד מדלגת בדרך כלל מעל המכשול (למעט קבלת תגובה מיידית ועריכת ריאיון Flash בשידור ישיר בתום הקרב עם סגנית אלופת העולם הישראלית יָרְדֵן גֶ'רְבִּי). הטלוויזיה הרוסית RTR עושה חֶסֶד עם הפרשנית  יָעֵל אָרָד ועם הצופים שלה בארץ ומשדרת 4 הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) העוסקים ב- Highlights של המאבקים.

ובאשר ליָרְדֵן גֶ'רְבִּי . יָרְדֵן גֶ'רְבִּי (בת 25) איננה ג'ודוקאית הרפתקנית אולם היא יוזמת ומחפשת הכרעה בנוק אאוט. ג'ודו הוא מקצוע ספורט הפכפך שצופן בתוכו אין ספור סודות ביצועיים ואין ספור תחבולות. ירדן ג'רבי אלופת העולם אשתקד ניצחה בחצי הגמר בריתוק את יריבתה היפנית מיקו טאשירו שהובילה ביתרון התחלתי אולם שום דבר לא היה מובטח לה. היה שם קטע שלא נוח לצפות בו : ירדן ג'רבי סימנה באצבעה למצלמה בתום הזכייה נגד יריבתה היפנית וכיוונה אותה למצחה כאילו היא משווקת מסר, "אני חושבת…אני חכמה…הכול בראש שלי…סוף מעשה במחשבה תחילה…" כאילו יריבתה טיפשה . בטוח שהיא לא התכוונה לכך אולם מצלמת הטלוויזיה התערבה בנעשה והנציחה את ה- Shot הזה על מנגנון ההקלטה. הוא שודר כ- Replay. ירדן ג'רבי התייצבה עכשיו לתחרות הגמר בצ'ליאבינסק 2014 כאלופת העולם מאשתקד באליפות העולם 2013 שנערכה בריו דה ז'אניירו נגד יריבתה הצרפתייה קלאריס אגבגנאדו , אותה ניצחה בגמר של אליפות העולם הקודמת ב- ריו דה ז'אניירו (אליפות העולם בג'ודו מתקיימת מידי שנה בשנה). ירדן ג'רבי הייתה פייבוריטית בהתמודדות חוזרת נגד סגניתה. זאת הייתה התחושה שלי אבל שום דבר כאמור לא מובטח בג'ודו, ענף ספורט הפכפך כפוי טובה . קלאריס אגבגנאדו התגלתה כיריבה חזקה ביותר בעלת מהירות עדיפה וכוח יתר מתפרץ . היא גברה ללא קושי על ירדן ג'רבי בהטלת איפון (Ipon). אני מת על ג'ודו ואוהב את ירדן ג'רבי מפני שהיא נוטלת סיכונים גם על חשבון זהירות בקרב. היא פייטרית וספורטאית נפלאה ששה אלי קרב לפי רוחי. נפעמתי כשהיא ירדן ג'רבי הקדישה את מדליית הכסף שלה מצ'ליאבינסק לחיילי צה"ל, ליישובי עוטף עזה והדרום, ולכל מדינת ישראל. בשנה הבאה תיערך עוד אליפות עולם בג'ודו וב- 2016 תתקיים אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו. הג'ודו הוא ענף ספורט הפכפך ו- רווי הפתעות. המוניטין הבינלאומי של הג'ודוקאית הישראלית ירדן ג'רבי לא מבטיח לה ולנו דבר מלבד תקוות . ראו מקרה יעל ארד. היא שגשגה באולימפיאדת ברצלונה 1992 עם מדליית כסף ונעלמה כלא הייתה באולימפיאדת אטלנטה 1996.

תופעת התפשטות הג'ודו בישראל מפתיעה. מי תיאר לעצמו שאומנות הלחימה שייסד היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (Jigoro Kano) שחי ביפן בשנים 1938 – 1860 ונחשב לאבי תורת הג'ודו המודרני, תהפוך לענף ספורט אולימפי כה מצליח ופופולארי דווקא בישראל. הג'ודו הוא ענף ספורט קונקרטי יפני שתואם את תרבותה הייחודית של המדינה וההיסטוריה הסַמוּרָאִית שלה. יפן פיתחה כל מיני אומנויות מלחמה אישיות במסגרת קרבות פנים אל פנים כמו הז'יאו – זיטסו למשל. עד תחילת שנות ה- 60 של המאה שעברה עסקו בג'ודו רק היפנים. זאת הייתה נחלתם הפרטית. לפתע ב- 1961 התייצב בזירת הספורט הלא מוכרת הזאת הווירטואוז ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink). כמעט באורח פלא הפך הג'ודו לענף ספורט משגשג בעל תפוצה בינלאומית וחדר גם למדינת ישראל. אחת הסיבות להצלחת הענף שקנה לו אחיזה איתנה מחוץ ליפן במדינות רבות באירופה, בקובה, במדינות דרום אמריקניות, וגם בישראל היא כאמור זכייתו של הג'ודוקא ההולנדי אנטון חייסינק במדליית הזהב במשקל פתוח באולימפיאדת טוקיו 1964. הג'ודו התפתח יפה בישראל והפך לענף ייצוג נכבד בזירה הבינלאומית. מי האמין שהג'ודוקאים הישראליים יזכו ביותר מ- 70 (שבעים) מדליות בתחרויות הג'ודו באולימפיאדות, ב- אליפויות העולם, ובאליפויות אירופה. הופעת הג'ודו המזהירה של אנטון חייסינק באולימפיאדת טוקיו 1964 תועדה באופן מפורט ע"י בימאי הקולנוע היפני הנודע קון אישיקאווה בסרטו הדוקומנטארי "המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964".

טקסט תמונה : זהו היפני ז'יגורו קאנו (1938 – 1860) אבי תורת הג'ודו המודרני, שהיה גם חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). מי תיאר לעצמו שספורטאים ישראליים לא מעטים יבקשו אי פעם ללכת בדרכו. (NHK).

אירועי אולימפיאדת טוקיו 1964 תועדו כאמור בסִרטו הדוקומנטארי הנפלא והיוצא דופן של הבימאי היפני קוֹן אִישִיקָאוָוה (Kon Ichikawa) והמפיק שלו סוּקֶטָארוּ טָאגוּצִ'י (Suketaru Taguchi). הסרט התיעודי המרתק הוקרן בהצלחה רבה באולמות הקולנוע ברחבי העולם . את הסרט באורך של 130 דקות צילמו 164 צלמים יפניים. הם השתמשו ב- 104 מצלמות פילם ו- 232 עדשות בגדלים שונים. ביניהן עדשות של 1600 מ"מ ו- 2000 מ"מ בעלות זוּם ענק שאִפְשֵר להן להתקרב מאוד לפניהם וגופם של הספורטאים והספורטאיות גיבוי העלילה באתרי התחרויות השונות. צוות ההפקה מנה 556 אנשים ביניהם 57 טכנאי קוֹל שהקליטו את הקולות בהקלטה סטריאופונית. קוֹן אִישִיקָאוָוה ירה כחצי מיליון רֶגֶל (500000 feet) ב- 15 ימי צילומים. נדרשו לו כ- 100 שעות כדי לצפות בכמות הענקית של חומר הצילום . עלות ההפקה עמדה על כ- 2.000000 (שני מיליון) דולר. במרכז הסרט התיעודי הנפלא עומד קרב הג'ודו המפורסם בו הכניע ג'ודוקא לא יפני בשם אנטון חייסינק את גיבור הג'ודו של מדינתם אקיו קאמינאגה. הוועדה המארגנת היפנית כללה לראשונה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים את תחרויות הג'ודו לגברים. קון אישיקאווה מקדיש גם זמן ניכר בסרטו לסצנת הצילום הארוכה של ריצת הגמר לגברים ל- 100 מטרים. ניצח בה האצן האמריקני השחור בוב הייס. התיעוד הזה עומד במפורש במוקד הסרט. הסצנה המפורטת כללה את  ההכנות לזינוק, הזינוק, והריצה עצמה. כל מהלכי הסצנה צולמו בהילוך איטי. ליווה אותה לכל אורכה סאונד סטריאופוני אותנטי. ה- Sequence הזה כּוּלוֹ של תיעוד ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים הוא Master piece. מלאכת מחשבת של בימאי שלא הכיר היטב את חוקי הספורט אך הבין בדרמה וידע היטב כיצד לעשות קולנוע. הסרט הדוקומנטארי "1964 – TOKYO OLYMPIAD" היא יצירת מופת שלא תשכח לעַד . כמו כן מייחד קון אישיקוואה מקום בולט בסרט לזכייתה של נבחרת הנשים היפנית בכדורעף במדליית הזהב. בדברי המבוא שלו הסביר קוֹן אישיקאווה את המוטו שהדריך אותו בעשיית הסרט הדוקומנטארי המעניין שקדם לו בהיקף כזה רק סרטה של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל "OLYMPIA" אודות משחקי ברלין 1936. כך חיווה את דעתו על מטרת הצילומים קון אישיקאווה  :

                                                                                                               

In this film I have attempted to capture the solemnity of the moment when man defies his limits. And to express the solitude of the man who succeeds and fight against himself. I have tried to penetrate human nature not through fiction but in the truth of the Games.

כשהחלו צילומי הסרט הזכיר לצלמים שלו את הרעיון המרכזי של התיעוד . כך אמר :

The camera must capture, in all its living reality, the reflection of the skins of coloured athletes. The blonde childlike hair of a white in the sun, the sharp, piercing look from Oriental eyes. We must rediscover almost with surprise, this marvel which is a human being.

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. בימאי הקולנוע היפני קון אישיקאווה (מימין) ואחד הצלמים שלו מתעדים את משחקי אולימפיאדת טוקיו 64'. (באדיבות NHK).

ראיתי את הסרט התיעודי הזה "המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964" עֶשֶר פעמים בקולנוע "תל אביב", שבע שנים בטֶרֶם הפכתי בעצמי לאיש טלוויזיה. קוֹן אִישִיקָאוָוה השפיע רבות עלי ועל בני דורי בגישה התיעודית שלו, פילוסופיית הצילום שלו ואופן הדיווח, בניית דרמה, וההתייחסות המעניינת להוויית המאבקים וההתמודדויות השונות בזירות הספורט, ושימוש תדיר ומושכל בצילומים בהילוך איטי. התיעוד שלו הוא מלאכת מחשבת.

היפנים ממציאי ואבות הג'וּדוֹ איבדו לדאבון לבם חלק מהבכורה המפורסמת בענף שכל כך מזוהה עמם דווקא בארצם. הם זכו במדליות הזהב בשלושת המשקלים, קל, בינוני, וכבד, אך הפסידו בקבוצת המשקל היוקרתית, במשקל הפתוח. ענק הג'וּדוֹ ההולנדי אָנְטוֹן חֵייסִינְק (Anton Geesink) שגובהו היה 1.98 מ' ושקל 120 ק"ג גנב את ההצגה באולימפיאדת טוקיו 1964 כשניצח במשקל הפתוח את הג'ודוקה היפני אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה (Akio Kaminaga) וזכה במדליית הזהב דווקא על אדמת יפן . אָנְטוֹן חֵייסִינְק היה ג'ודוקה מוכר . ב- 1961 ניצח באליפות העולם במשקל כבד . מעולם לא ראיתי אדם ענק בעל מידות כאלה אבל כל כך זריז ומהיר, וגם גמיש וחזק מאוד . השבועון האמריקני "LIFE" בחר לעשות עליו כתבה מצולמת בעקבות הצלחתו ב- 1961 ושיווק את דמותו הפנומנאלית לכל רחבי העולם. אָנְטוֹן חֵייסִינְק הוכיח פעם נוספת שהגודל כן קובע . תורת הג'ודו העתיקה ביטלה את תורת המשקלים וגרסה כי ג'וֹדוּקָה זריז , חכם , ונבון יכניע כל יריב גם כבד ממנו. זה כמובן לא היה נכון. כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 חולקו המתחרים לקבוצות משקל. בעת הדו קרב בתחרות הגמר במשקל פתוח נגד אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה החכם והמנוסה ובעל המורשת (גובהו היה רק 1.73 מ') – היה לאנטון חייסינק יתרון גופני אך הוא לא הצליח לממש אותו. רק כעבור תשע דקות הצליח אָנְטוֹן חָייסִינְק לבצע תרגיל מזהיר ולרתק את יריבו למזרן במשך כמחצית הדקה כנדרש בחוקה . היפניים ראו באָנְטוֹן חֵייסִינְק ווירטואוז ג'ודו והציעו לו חצי מלכות. הוא סירב. אָנְטוֹן חֵייסִינְק חזר לארצו עטור תהילת עולם.

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. אחת התמונות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של הג'ודו האולימפי והבינלאומי. ווירטואוז הג'ודוקה – ההולנדי אנטון חייסינק (גובהו 1.98  מ' ומשקלו 120  ק"ג) נועץ עיניו בטרפו ומכניע בפעולת ריתוק כוחנית מזהירה בתחרות במשקל "על כבד" את יריבו היפני אקיו קאמינאגה, וזוכה במדליית הזהב. אנטון חייסינק ג'ודוקה ענק תרתי משמע הצית את אהבתי לג'ודו. למרות ממדיו היה זריז, מהיר, גמיש, וגם חזק מאוד. רשת הטלוויזיה היפנית הממלכתית NHK העבירה בשידור ישיר ברחבי יפן את הקרב המסקרן בספורט הלאומי של המדינה. מיליוני צופי טלוויזיה יפניים ראו את אלילם אקיו קאמינאגה (Akio Kaminaga) מובס בקרב נגד גאון הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink). (באדיבות NHKׂ , NOS , ו- IOC) .

טקסט תמונה :  אולימפיאדת טוקיו 1964. ענק הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק ניצב על דוכן מספר אחת. אפשר להבחין בקומתו התמירה  1.98  מ' בהשוואה למתחריו. גובהו של יריבו אקיו קאמינאגה (משמאל) 1.73  מ'. (באדיבות NHK ,NOS, ו- IOC).

אָנְטוֹן חֵייסִינְק התארח במשחקי המכבייה של 1965. הוא לימד אותי את תורת הג'ודו . הענק ההולנדי הזה נשא ביד אחת ללא נקודת משען את תורן הדגל הכבד של משלחתו ההולנדית . עד כדי כך היה חזק. צפיתי באצטדיון יד אליהו הפתוח בימים ההם של קיץ 1965 בקרב ראווה שערך אנטון חייסינק נגד עשרה יריבים מישראל בזה אחר זה . הוא כמובן הכניע את כולם באיפונים במהירות רבה וללא תנאי. הוועדה המארגנת של אולימפיאדת מכסיקו 1968 הוציאה את תחרויות הג'ודו מהמתכונת האולימפית אולם הם חזרו באולימפיאדת מינכן 1972. בתוך שמונה שנים קם לאנטון חייסינק יורש בהולנד בדמותו של וִוים רוּסְקָה (Willem Ruska). וִוים רוּסְקָה שהיה נמוך במקצת מאָנְטוֹן חֵייסִינְק, (1.95 מ' לעומת 1.98 מ' של אנטון חייסינק), ניצח באולימפיאדת מינכן 1972 בשתי קבוצות המשקל כבד ופתוח וזכה בשתי מדליות זהב . התאהבתי בסגנון הג'ודו ההתקפי והתחבולני של שני ההולנדים אָנְטוֹן חֵייסִינְק ו- וִוים רוּסְקָה , וגם בסגנונו של אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה המבריק שלנו. סלדתי מסגנון הג'ודו המשעמם והלא מעניין של יָעֵל אָרָד.

באוקטובר 1996 נפגשתי עם אנטון חייסינק במשרדי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בלוזאל באחת מישיבות ה- EBU. חבר הוועד האולימפי הבינלאומי וסגן נשיא בכיר ב- NBC מר אלכס גלעדי הכיר בינינו. פגשתי ספורטאי צנוע ועניו. נתתי לו לדעת כי אני רוחש לו הערכה רבה וכי את הסרט התיעודי המתאר את ניצחונו על אקיו קאמינאגה באולימפיאדת טוקיו שקיבלתי מ- NOS (הטלוויזיה הולנדית הציבורית) שידרתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית למען הדור הצעיר שלנו כעשר פעמים.

סוף הפוסט מס' 429. הועלה לאוויר ביום ראשון – 31 באוגוסט 2014.