פוסט מס' 424. 1969 – 1967 : הטלוויזיה הישראלית הציבורית קמה מעפרה. 2014 – 2001 : ערוץ 1 הציבורי מתמוטט וקורס במתכונתו הישנה. יונה וויזנטל מתמנה לעורך הראשי של רשות השידור המפורקת במקומו של מנכ"ל רשות השידור הכושל והמודח יוני בן מנחם עד להקמת גוף שידור ציבורי חדש. עו"ד אמנון לורך ועו"ד דרור וויגדור אחראיים על פירוק רשות השידור הישנה מן ההיבט המשפטי. פוסט מס' 424. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 14 באוגוסט 2014.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 424 : הועלה לאוויר בשעות הערב במוקדמות של יום חמישי – 14 באוגוסט 2014.

————————————————————————————

1969 – 1967 : הטלוויזיה הישראלית הציבורית קמה מעפרה. 2014 – 2001 : ערוץ 1 הציבורי מתמוטט וקורס במתכונתו הישנה. יונה וויזנטל מתמנה לעורך הראשי של רשות השידור המפורקת במקומו של מנכ"ל רשות השידור הכושל והמודח יוני בן מנחם עד להקמת גוף שידור ציבורי חדש. עו"ד אמנון לורך ועו"ד דרור וויגדור אחראיים על פירוק רשות השידור הישנה מן ההיבט המשפטי. פוסט מס' 424. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה עצות טובות של המלך שלמה בן דוד לכולנו וגם לאנשי ערוץ 1 בעת הדמדומים הזאת.

ציטוט : "לנצור אורחות משפט-ודרך חסידיו ישמור" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך) .

ציטוט : "להצילך מדרך רע-מאיש מדבר תהפוכות" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך).

ציטוט : "לך אל נמלה עצל-ראה דרכיה וחכם" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך).

ציטוט : "בן חכם ישמח אב-ובן כסיל תוגת אמו" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך).

ציטוט : "נצור בני מצוות אביך-ואל תיטוש תורת אמך" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך).

ציטוט : "הלא חוכמה תקרא-ותבונה תיתן קולה" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך).

הערה 4 : על מאות עיתונאי רשות השידור וודאי עיתונאי ערוץ 1 מוטלת בשעה זאת חובה מינימלית אחת עם התמוטטותו ההיסטורית הבלתי כפויה של השידור הציבורי ובטרם לכתם הביתה בבושת פנים : עליהם להעמיד מייד ולאלתר למשפט שדה ציבורי את שלושת המודחים הראשיים שגרמו לטרגדיית הכישלון הנוראי והמדהים, מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ', ואת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. מדובר אומנם בהקמת בית דין שדה אך ללא קונוטציה שלילית ואשר בנוי על הליך משפטי מהיר, הגון, וגלוי שאיננו סוטה מכללי המשפט ההוגן. אין מדובר בנקמה אלא בדיון ובירור ציבורי נוקב באמצעות טריבונל כיצד קרתה תקלה מבישה שכזאת של התמוטטות השידור הציבורי לדורותיו. אי אפשר לפטור את הטריאומווירט הכושל יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + ואמיר גילת בעונש הדחה בלבד.

פירוק רשות השידור במתכונתה הישנה והכושלת למרות שכיהנו בשורותיה יותר מל"ו צדיקים היה הכרחי ובלתי נמנע , כמו פירוקה ההכרחי והבלתי נמנע של סדום ועמורה אף על פי שמנתה פחות צדיקים מהכמות הנזכרת לעיל. רשות השידור הישנה לא הייתה סדום ועמורה אולם היא הפכה לקהיליית תקשורת מוגבלת ובלתי רלוואנטית שנוהלה מאז 2001 בחוסר כישרון והיעדר ידע. דווקא באחד הרגעים המכריעים ביותר בהיסטוריה של השידור הציבורי בעת שנדרש להתמודד בעידן סופר תחרותי נגד הערוצים המסחריים 2 ו- 10 ונגד הטכנולוגיה העשירה של הטלוויזיה בכבלים, ניווטו אותו שני מינויים פוליטיים חובבניים יוסף בר-אל ויוני בן מנחם. שני המינויים המופרכים הללו דרדרו את השידור הציבורי והובילו את ערוץ 1 ואת רדיו "קול ישראל" אל עברי פי תהום. 

התמוטטות השידור הציבורי של מדינת ישראל בקיץ 2014 הייתה בלתי כפויה . ההידרדרות המואצת והקריסה ההיסטורית הסופית נמשכו כ- 13 (שלוש עשרה) שנים מאז שנת 2001. הפוליטיזציה עשתה שַמוֹת בשידור הציבורי . ערוץ 1 על כל סניפיו ורדיו "קול ישראל" על מרכיביו השונים גסס וחִרְחֵר מאז אוגוסט 2001 עם התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומינויו הזמני לתפקיד הרם של רָן גָלִינְקָא . לרוע מזלו של השידור הציבורי הוכתר באותן השנים המרות והקריטיות ההן רענן כהן לשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור . הסוף ידוע . האם ניתן להשוות בכלל את אישיותו הרדודה של הפוליטיקאי רענן כהן לפרסונה הרמה והנִישֵאת של אשת הסגולות שולמית אלוני ז"ל ? (שולמית אלוני כיהנה כשרת החינוך והשרה הממונה על ביצוע חוק רשות השידור ב- 1992 בממשלת יצחק רבין ז"ל) . במארס 2002 הדיח ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון את רָן גָלִינְקָא ומינה תחתיו על פי המלצת השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור החדש . הפוליטיזציה של השידור הציבורי בעידן יוסף בר-אל עלתה על גדותיה לממדים קטסטרופליים , שַצְפָה את רשות השידור על שני מוסדותיה הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" , והשמידה כל חלקה טובה . בחלוף שלוש שנים במאי 2005 הבינה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל שרון כי מינויו של יוסף בר-אל היה מופרך מיסודו והחליטה להדיח ולסלק גם אותו כמו את קודמו רן גלינקא לאלתר מהכהונה החשובה והנִישֵאת . יוסף בר-אל הודח וסולק מרשות השידור בעוון שחיתות , שוחד מסך , ונפוטיזם . ל- הליך ההדחה של יוסף בר-אל והרחקתו לעַד מרשות השידור היו שותפים דו"חות חריפים שליליים ביותר שהכינו משרד מבקר המדינה , היועץ המשפטי לממשלה מר מֶנִי מָזוּז , והתנועה לאיכות השלטון . יוסף בר-אל חולל ב- 2002 תפנית דרמטית שלילית בתפישתו את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור . במקומו של יוסף בר-אל מונה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" שקלאר . מוֹטִי שְקְלָאר איש הגון וישר הצליח להחזיק את ראשה של רשות השידור מעל למים עד 2011 . ואז מינתה ממשלת ישראל בראשות בנימין "ביבי" נתניהו את יוני בן מנחם איש כושל ובלתי מוכשר בעליל למנכ"ל רשות השידור . יוני בן מנחם הצמיד אליו עוזר ראשי כושל ובלתי מוכשר כמותו בשם זליג רבינוביץ' . חוק ברזל : מנהלים בלתי מוכשרים יקיפו תמיד את עצמם באנשים בלתי מוצלחים כמותם כדי שרשלנותם , חולשתם , וצליעתם המקצועית לא תתגלה ולא תיחשף . ד"ר אָמִיר גִילָת איש כושל ובלתי מוכשר אף הוא , מונה ע"י ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה בנימין נתניהו לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" החרישו נוכח המינויים המופרכים והסתגרו מאז 2002 במעמקי בועת המדמנה שלהם כאילו הפקדת רשות השידור בידי יוסף בר-אל ואח"כ בזרועות טריאומוויראט כה שלומיאלי וחסר כל יכולות ניהול ומנהיגות בדמותם של יוני בן מנחם ואמיר גילת איננה נוגעת להם . יוני בן מנחם , זליג רבינוביץ' , אמיר גילת ועוד כמה פיגורות ניהוליות בערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" . הם אותו הגוֹלֵל שסתם מאז 2011 את פי הבְּאֵר ואת צינור החמצן של רשות השידור . זהו אותו גוֹלֵל שניתק את חוט המחשבה של עיתונאי רשות השידור ובכך הביא לסיום טראגי  של כרוניקה חובבנית ידועה מראש . ב- 2002 החלה הימחקות הרייטינג ואובדן התמיכה הציבורית בערוץ 1 . החל מֶרֶד שיטתי נגד תשלום האגרה לערוץ 1 הציבורי , רשת טלוויזיה שלאיש לא היה חפץ לצפות בה ואשר הניבה רייטינג עלוב וקלוקל . מֶשֶך הגסיסה בן 13 שנים של ערוץ 1 לקח יותר זמן מהמצופה . מדהים להתבונן מהצד ולגלות שכל העיתונאים בערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" שתקו במשך אותן 13 השנים הללו . יש סיבה לשתיקת העיתונאים . יש נימוק להחרשת העיתונאים . יש תירוץ למילוי פיהם במים . בורגנות . רשות השידור במתכונתה הישנה התמוטטה וקרסה לחלוטין ו- 2000 (אלפיים) עובדים שלה נשלחים עכשיו בבושת פנים הביתה , כאמור לרבות מאות עיתונאים שהסתגרו בבועה שלהם וחשבו שהסאגה הבלתי הגיונית הזאת – אנטי תזה לחוקי הטבע , תימשך לעד . עיתונאי רשות השידור הם אנשים נלאים ובורגנים שמייצגים את השמרנות. אנשים בורגנים אינם עולים על בריקדות. אנשים בורגנים אינם עורכים מהפכות . אנשים בורגנים אינם מזעזעים שום מְצִיאוּת . הבורגנות באשר היא היא הדבק שמאחד את את כל ההסכמים האנושיים לטוב ולרע . צחוק הגורל הוא שעיתונאי ערוץ 1 על חטיבת החדשות הוותיקה הם שנכשלו כישלון מחפיר מכל היבט לרבות מדד הרייטינג והמִדְרוּג אולם את המחיר הכבד משלמים הטכנאים ואנשי הדירוג המשולב המפוטרים . אתה חושב לפתע על כל מיני "טאלנטים" מגוחכים של ערוץ 1 שמשך שנים רבות גירדו מִדְרוּג אפסי ועדיין נקראים משום מה "טאלנטים" שנהנים מהסכמי שכר אישיים מיטביים אך מעוותים בשל חוסר כישרונם .

עיתונאי רשות השידור התמהמהו וישבו באֶפֶס מעשה מאז 2002 עד שבא שַר בממשלת ישראל בשם גלעד ארדן וחולל את המהפכה עבורם אך בלעדיהם . אולם כידוע כל סוף הוא התחלה חדשה . עכשיו עם סיום עגום ונפילת השידור הציבורי מוטלת על העיתונאים בטרם הם נשלחים חפויי ראש לבתיהם להתגייס יחדיו בפעם האחרונה למשימת משותפת , אם נותר בהם שֶמֶץ של כבוד עצמי כלשהו : עליהם להעמיד למשפט שדה ציבורי את הקברניטים שלהם אלה שדרדרו אותם לעברי פי פחת . עליהם לשלוח אצבע מאשימה לעברם של יוני בן מנחם , זליג רבינוביץ' , ואמיר גילת ולבקש מהם קטגורית הסבר לטרגדיה הבלתי כפויה שהתחוללה . כיצד קרתה ההתדרדרות האיומה של רשת שידור ציבורית שתחבה את ידה הגסה לכיסו של האזרח משלם האגרה ונהנתה מתשלום שנתי של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל בעוד היא מפיקה רייטינג כה רעוע , כה דל , וכה אפסי..??? אם לעיתונאים נותר צֵל צִלָה של גאווה אישית ומקצועית עליהם להגיש כתב אישום ציבורי גם נגד מנכ"ל רשות השידור בשנים 2002 – 2005 יוסף בר-אל . הוא אומנם הודח וסולק בשעתו ע"י ממשלת ישראל , אך אין זה עונש כבד דיו ואיננו מספיק . מנהלים בכל דרג ורמה לרבות מנהיגי שידור עליונים אך כושלים שהביאו את השידור הציבורי לעברי פי פחת וגזרו עליו טרגדיה חייבים להבין כי הם ישלמו קנסות חמורים ומחיר אישי כבד ביותר בגין ניהול מוּטֶה ופגום בעיקר מהיבטים של מוּסָר , יוֹשְרָה , דֶרֶך אֶרֶץ, ופוליטיזציה דורסנית . השידור הציבורי במתכונתו הישנה ננעל וחוסל עכשיו ע"י ממשלת ישראל גם מפני שחלק מהשַרים הבין שהמנהיגות העליונה של רשות השידור ההיא בראשות המנכ"ל יוני בן מנחם ועוזרו הצמוד זליג רבינוביץ' ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת היא חובבנית , כושלת , ומסריחה . הדחה מכס הניהול איננה עונש כבד דיו . דינם של מנהיגי שידור עליונים שסרחו הוא כפול : פיצויים וקנס כספי כבד וישיבה מאחורי סורג ובריח . לא פחות . יש להעניש את הנהלת רשות בעונש כבד ומרתיע . ידע כל מנכ"ל הנכנס בעתיד לנהל את רשות השידור כי מדובר בניהול אחראי , הוגן , ישר , מוסרי , חסר פניות , וצודק .  כּוֹנֵס הנְכָסִים הרשמי של רשות השידור הנופלת מר דָוִד הָאן קיבל את הסמכות החוקית לפרק את רשות השידור ולא היסס להעיף ראשית דבר ו- מייד את יוני בן מנחם ואמיר גילת האחראיים הראשיים לכישלון המר מתפקידם . אין די בהדחה הזאת . מר יונה וויזנטל ינהל מעתה את את כל מערך השידורים של רשות השידור כולל ערוץ 1 , רדיו "קול ישראל" , ואת ה- New Media של הרשות .

פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו מר עוּזִי פֶּלֶד הקימו בשנים 1969 – 1967 במאמץ עליון ובקשיים מרובים את הטלוויזיה הישראלית מעפרה. המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי מוסד הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבאו אחריהם שמואל אלמוג, חגי פינסקר, נקדימון "נקדי" רוגל, ישעיהו "שייקה" תדמור, יצחק לבני, ארנון צוקרמן, יוסף "טומי" לפיד, יצחק "צחי" שמעוני, טוביה סער, אורי פורת, יאיר אלוני, חיים יבין, אריה מקל, נסים משעל, מוטי קירשנבאום, ויאיר שטרן – עשו את מיטבם במשך 34 (שלושים וארבע) שנים כדי לשמור על גחלת השידור הציבורי. מי ב- יֶתֶּר הצלחה וכישרון ומי ב- פחות. איש מהם לא סטה מדרך הישר ולכן לא הודח . מעולם לא עלתה בדעתה של ממשלת ישראל כלשהי להדיח את שמואל אלמוג , ו/או את יצחק לבני , ו/או את יוסף "טומי" לפיד, ו/או את אורי פורת, ו/או את אריה מקל, ו/או את מוטי קירשנבאום, ו/או את מוטי שקלאר. מנכ"ל רשות השידור היחיד שהודח היה יוסף בר-אל ב- 2005 . מנכ"ל רשות השידור היחיד שבתקופתו ממשלת ישראל נעלה וסגרה את רשות שידור היה יוני בן מנחם ב- 2014. התחולל פה אסון.

ב- 2002 החלה חֶשְרָת עָבִים לכסות את שמי רשות השידור עם מינויו של יוסף בר-אל למשרה החשובה ע"י ממשלת ישראל . עובדה שבחלוף שלוש שנים ב- 2005 הבחינה הממשלה בעננה המוסרית הכבדה הרובצת על רשות השידור והמנכ"ל סולק והודח . אולם לא היה בכך די . כבר נאמר בשלב מוקדם יותר בפוסט הזה כי הדחה של מנהיג שידור ציבורי עליון שסרח היא עונש קל מידי ולא מרתיע . התזכורת ההיסטורית שהעניקה לנו ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005 עם הדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור גרוע ובלתי מוכשר יוסף בר-אל ממשרתו הרמה – לא עמדה במבחן הזמן . עובדה שב- 2011 קם שוב מנכ"ל רשות שידור חדש כושל ובלתי מוכשר בשם יוני בן מנחם שהמיט במו ידיו אסון סגירה על השידור הציבורי לראשונה בתולדותיו . מדובר בטרגדיה . אין זה מיותר להדגיש שוב עבור קוראי הבלוג כי עיתונאי רשות השידור הבורגנים בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" , מילאו פיהם מים נוכח המינויים המופרכים ושתקו . עכשיו הם באים על עונשם .

הקמתו של שידור ציבורי חדש (טלוויזיה ורדיו) על חורבותיו של הישן הוא הכרחי וחיוני. בתנאי שיהיה מבוסס על מוסר , דרך ארץ , הגינות , ויושרה לפני כל הצטיינות מקצועית טלוויזיונית ו/או רדיופונית . שיקול של בנייה גוף שידור מחדש (כל מוסד) והצבת ערכים של מוסר , הגינות , דרך ארץ , ויושרה בתוכו כתומכים מובהקים של רשות שידור חדשה , נקייה , ורעננה חשוב יותר מ- 2000 עובדים ששירתו רשות שידור כושלת ובלתי מוצלחת והולכים עכשיו הביתה בראש חפוי . מגוחך לדעת שרשימת ה- "טלנטים" שלה הרוויחו במשך שנים רבות משכורות נכבדות אך לא סיפקו את מִדְרוּג הצפייה . השידור הציבורי איננו משוחרר לעולם מעול הרייטינג גם אם הוא מכונה "שידור ציבורי" . אין שום צידוק להחזיק באוויר ערוץ 1 כושל ובלתי נצפה . לא חשוב ובלתי נראה ע"י האוּמָה הישראלית למרות שהיא משלמת עבורו מידי שנה בשנה הון עתק של כ- 1.000000000 (מיליארד) דולר .

 

ראה "הארץ" מ- 3 במאי 2005 . ידיעה של העיתונאית ענת בלינט . עיתון "הארץ" מדווח לקוראיו כי ממשלת ישראל אישרה ברוב גדול את הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . (באדיבות "הארץ") .

barel 4

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום שישי – 26 באפריל 2002 . המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל איננו מסתיר את כוונותיו מצהיר בפני המראיינת שלו גב' שרי מקובר : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו , ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל , אעשה מה שהוא יאמר לי" . מדהים !  לא ייאמן כי יסופר ! ! (באדיבות העיתון "מעריב").

barel 2

טקסט מסמך קטע עיתונות : 3 במאי 2005 . כותרת ראשית ב- Front Page (עמוד ראשון) של העיתון "מעריב" . הודח !  לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור החליטה הממשלה בראשותו של אריאל "אריק" שרון לסלק ולהדיח לאלתר מנכ"ל רשות שידור מכהן . (באדיבות עיתון "מעריב").

barel 5טקסט תמונה : 17 במאי 2005 . העיתון "מעריב" . אמנון דנקנר ז"ל עורך העיתון "מעריב" והעיתונאי ושַדָּר הטלוויזיה דן מרגלית מפנים יחדיו אצבע מאשימה לכיוון השלטון במדינת ישראל , ולכיוונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל שכבר הודח מתפקידו . בגוף הכתבה נכתב כלהלן : "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…" . (באדיבות עיתון "מעריב") .

בעקבות החלטת כונס הנכסים הרשמי מר דוד האן להדיח את הנהלת רשות השידור , פרסם יעקב אחימאיר הוותיק (בן 76 כיום וחתן פרס ישראל) , עורך ומגיש בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גילוי דעת בו מתח בגלי צה"ל ביקורת על שר האוצר, יאיר לפיד, כלהלן : "איך אמר שר האוצר יאיר לפיד בזחיחות גדולה, היום אנחנו חותמים על תעודת הפטירה של רשות השידור. משמעות הרעה הזאת שלמעלה מ- 2000 אנשים יפוטרו – זוהי מצוקה נוראה. אנשים לא יודעים מה ילד יום, מה עומד לקרות אתם ואיך הם ישלמו משכנתאות". זה נכון, אולם מצוקות של היעדר מוסר, היעדר דרך ארץ, היעדר יושרה, היעדר הגינות של ניהול ומנהיגות, כמו גם היעדר רייטינג בגוף שידור ציבורי כושל עד למאוד שממומן מידי שנה בשנה ב- 1.000000000 (מיליארד) שקל ע"י אזרחיו, הוא רב ועצום לאין ערוך יותר משליחתם של אותם 2000 עובדים הביתה. בגין חטאי מוסר ויושרה מותר לשלוח הביתה גם רבבת עובדים. החרה החזיק אחרי יעקב אחימאיר גם שדרן רדיו "קול ישראל" אריה גולן שאמר גם הוא ל- גלי צה"ל כלהלן : "איש מעובדי רשות השידור לא יודע מה יהיה. זה ייגמר בבכי, והבכי מתחיל הבוקר". גם הוא כמו יעקב אחימאיר נשמע צדקני בגלל שאיננו מתייחס כלל לצד המוסרי המעיק של רשות השידור במתכונתה הישנה ואשר בגללו נוטרלה ונסגרה בסופו של דבר.

עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" הולכים עכשיו הביתה בראש מורכן. בטרם לכתם עליהם להקים טריבונל בית דין שדה ולהעמיד מייד ולאלתר למשפט שדה ציבורי את שלושת המודחים הראשיים שגרמו לטרגדיית הכישלון הנוראי והמדהים, מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ', ואת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. עליהם לצרף לספסל הנאשמים גם את יוסף בר-אל . מדובר אומנם בהקמת בית דין שדה אך ללא קונוטציה שלילית ואשר בנוי על הליך משפטי מהיר והגון שאיננו סוטה מכללי המשפט ההוגן. אין מדובר בנקמה אלא בדיון ובירור ציבורי נוקב כיצד קרתה תקלה מבישה שכזאת של התמוטטות השידור הציבורי לדורותיו. אי אפשר לפטור את הטריאומווירט הכושל הלא מוכשר והבלתי מוצלח הזה יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + ואמיר גילת בעונש הדחה בלבד . עיתונאי רשות השידור חייבים זאת לעצמם ולציבור במדינת ישראל. הטריבונל חייב לברר בפומבי אחת ולתמיד האם אותם האנשים הנ"ל שניצבו בשעתו בפסגת השידור הציבורי עשו בו כבתוך שלהם ו/או שמא היו בכלל צחורים ונקיים מכל רבב. 

היסטוריון צעיר מאוניברסיטת חיפה בשם ד"ר גור אלרואי חזה במדויק בחודש דצמבר של שנת 2003 את אחריתה של רשות השידור במתכונתה הישנה . כך כתב לפני אחת עשרה שנים ב- 28 בדצמבר 2003 בעיתון "הארץ" בסיום מאמרו "כמו במשטרים טוטליטאריים" כלהלן : "מעטים העיתונאים שהישירו מבט מול המציאות ויצאו נגדה בגלוי . אביו של כותב שורות אלה – יואש אלרואי מנהלה לשעבר של מחלקת הספורט ברוממה – התייצב נגד יוסף בר-אל ובעד השידור הציבורי . המחיר ששילם על עמדתו העקרונית היה פרישה מערוץ 1 שהיה פעם ביתו השני ולפעמים גם הראשון . איש מבין עובדי השידור הציבורי לא נחלץ לעזרתו של עובד וותיק , ממייסדי רשות השידור . התנהגותם של אנשי רוממה – אז והיום – ראויה לבוז . בשתיקתם הם אינם משרתים עוד את המשטר הדמוקרטי ומועלים בתפקידם . המציאות חזקה מהם . הערוץ במצבו המוסרי והכלכלי הרעוע יקרוס על יושביו האִילְמִים . זה רק עניין של זמן" .

alroey gur1

טקסט מסמך קטע עיתונות : 28 בדצמבר 2003 . עיתון "הארץ". זהו הפוסט ההיסטורי של פרופסור גור אלרואי "כמו במשטרים טוטליטאריים" שהפך לחיזיון מדויק בחלוף אחת עשרה שנים בקיץ 2014. היסטוריונים מנתחים ודנים בדרך כלל בעבר . מתברר שחלק מצומצם מהם מוכשר גם לחקור, לבדוק, ולהעריך את פני העתיד. (באדיבות עיתון "הארץ").

הערה 5 : עולם קטן. פגישות אישיות עם עו"ד אמנון לורך אוהד קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים, עם מר יונה וויזנטל, עם כבוד השופטת מיכל אגמון – גונן, ועם הקומיקאי האמריקני רובין וויליאמס המנוח.

קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים תובעת מאז 1997 את נזיד העדשים שלה בדמות זכויות שידורים מרשות השידור . בּריונים תוקפים אותי בעת שידור ישיר של סדרת הגמר סל מכבי ת"א – הפועל ירושלים ב- 9 במאי 1999 באולם "מלחה" של הפועל ירושלים בערוץ 1 . אני שולח מכתב מחאה ליו"ר איגוד הכדורסל דָנִי קֶסְטֶן ז"ל ובו התראה כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא תשוב למלחה עד שלא יתקיים בירור נוקב בעניין האלימות שפרצה שם נגד הטלוויזיה. רופא קבוצת הפועל ירושלים ד"ר יונתן מרסקי תובע אותי ב- 1999 על הוצאת דיבה. בית המשפט בראשות כבוד השופטת היפה מיכל אגמון – גונן מזכה אותי כליל מכתב האישום. מיכל אגמון – גונן היא מועמדת באוגוסט 2014 לכהן כשופטת בבית המשפט העליון של מדינת ישראל.

5.א. נסיבות היכרותי עם עו"ד אמנון לורך אוהד קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים ועם כבוד השופטת מיכל אגמון – גונן.

הקדמה קצרצרה.

מועדון הכדורסל של הפועל ירושלים ראה בסוף עשור ה- 90 של המאה הקודמת בעין מאוד לא יפה את ברית השידור הנצחית שנכרתה בין רשות השידור לבין קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל האלופה התמידית כמעט של ישראל . ב- 1997 קיימנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן , ואנוכי כמנווט שידורי הספורט פגישת היכרות עם צוות הפועל ירושלים שמנה את היו"ר דני קליין , עו"ד אבשלום כ"ץ , ובמפתיע גם את ראש השב"כ לשעבר בשנים 1996 – 1995 מר כרמי גילון. המפגש נערך בלשכת מנכ"ל רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים. נציגי הפועל ירושלים ביקשו כי חטיבת הספורט של ערוץ 1 תכסה גם אותם באירופה ותעניק להם זכויות שידורים כפי שהיא עושה זאת עם מועדון מכבי ת"א. מכיוון שערבי חמישי בשבוע כבר יועדו על פי בקשתי לשידורים ישירים של האלופה הישראלית הנוכחית מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות, השבנו את פני הפונים הירושלמיים ריקם. הודענו להם כי אם הפועל ירושלים תזכה באליפות המדינה בכדורסל ב- 1997 אזי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא תהסס לנטוש את מכבי ת"א ותחצה את הכביש לצדו השני אל הפועל ירושלים . מה שלא קרה בסופו של דבר. מכבי ת"א נותרה אלופת ישראל גם בתום עונת 1997 – 1996.

מאי 1999 . היכל הכדורסל "מלחה" בירושלים.

לא מצא חן בעיניהם בעיני הנהלת הפועל ירושלים כי אנוכי כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 צועד מזה שנים שלוב זרוע עם מכבי ת"א ומשלם טבין ותקילין זכויות שידורים למכבי ת"א ובכך מקפח על פי חוות דעתם את אגודת הפועל ירושלים. התברר כי משהו מאכזבת הנהלת הפועל ירושלים מרשות השידור וערוץ 1 חִלְחֵל ל- "מַלְחָה". אוהדיה הנלהבים של הפועל ירושלים נתנו לכך ביטוי בשני משחקי סדרת הגמר סל שנערכו בעונת 1999 – 1998 בהיכל הכדורסל במלחה בין הפועל ירושלים לבין מכבי ת"א , והועברו על ידי חטיבת הספורט בפיקודי בשידורים ישירים ב- 2  ו- 9 במאי 1999. הפועל ירושלים הייתה קבוצה ביתית שנהנתה מעידוד ותמיכה קולנית ומסיבית של קהל האוהדים האדום שלה. ראו שבין הקבוצה הירושלמית לבין אוהדיה ותומכיה מתנהל קשר חם בלתי אמצעי. הפועל ירושלים הייתה קבוצת כדורסל אהובה ונערצת עד בלי די בבירה. גרף חתך האוהדים הציג תמיכה מקיפה של אוהדים צעירים ומבוגרים כאחד. הופתעתי לראות כי אוהדים מבוגרים של הפועל ירושלים חלקם משכילים ואקדמאים התכנסו באותם שני הערבים ההם של חודש מאי 1999 סביב עמדת השידור שלנו המצומצמת במלחה והפכו לקולניים, לעיתים מעבר למידה המקובלת. עמדת השידור הקטנה והצפופה שלנו בהיכל מלחה בה ישבנו השַדָּר מאיר איינשטיין, הפרשן אלי סהר, ואנוכי כמֵפיק ראשי ומנהל השידור הישיר – הורעשה במֶלֶל. האוהדים האדומים הקנאים והקולניים לא עשו לי כל חשבון. רבים דיברו על הקשר החם בין חלק מאנשי האקדמיה הירושלמיים לבין אגודת הפועל ירושלים. (שניים מהם היו עו"ד אמנון לורך ונחמן שי היום ח"כ) . האמת זה לא כל כך עניין אותי. העסיקה אותי יותר העובדה שאוהדי הפועל ירושלים הרימו עלי את קולם בשני הערבים ההם בשליש הראשון של חודש מאי 1999. במקומות שונים בהיכל מלחה שררה אווירת עוינות נגדי כמי שמייצג גוף שידור שחתם על הסכם זכויות שידורים בלעדי עם מועדון הפאר של מכבי ת"א. במידה רבה זה היה מחזה בלתי נשכח ומנקודת מבטי גם בלתי נסלח. בני פרופסור גוּר אַלְרוֹאִי שהיה ב- 1999 סטודנט בחוג ללימודים של "המכון ליהדות זמננו" באוניברסיטה העברית בירושלים (למד תחת שרביטם של פרופסור גדעון שמעוני ופרופסור חגית לבסקי), שימש למחייתו כקב"ט הרדיו "קול ישראל", ו- באותו ערב היה זה תורו בתוקף תפקידו לשמור ולאבטח את עמדת השידור של ערוץ 1 בהיכל מַלְחָה . הוא היה עֵד לתופעה כמעט ברוטלית בה אוהדי כדורסל ירושלמיים באים חשבון עם אביו בקולי קולות במשך שלוש שעות רצופות מפני שחתם על הסכם זכויות שידורים עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א (באישור וגיבוי הנהלת רשות השידור) ולא עם אגודת הפועל ירושלים. שנינו, גוּר בני ואנוכי, זיהינו בבירור בתוך ההמון הלוהט לפחות שלושה אוהדים מבוגרים מוכרים וקולניים של הפועל ירושלים : היו אלה מר אֵלִי גוֹנֵן לשעבר מנכ"ל משרד התיירות בתקופתו של שר התיירות עוזי ברעם , עו"ד אַמְנוֹן לוֹרְךְ, ואוהד קולני נוסף שעונה לשם יָאִיר מֶצְגֶר . מישהו אמר לי מאוחר יותר כי אין מדובר רק באוהדים קולניים אלא בתומכים קנאים ונאמנים מאין כמותם של קבוצת הפועל ירושלים.

קבוצת אוהדים קולנית אחת הרחיקה לכת בסיום המשחק במלחה ופרשת החיכוך וההתנגשות ההיא עם עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במלחה התגלגלה בסופו של דבר לפִתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים. ב- 12 במאי 1999 , הודעתי במכתב רשמי ליו"ר איגוד הכדורסל מר דָנִי קֶסְטֶן ז"ל בליווי עותקים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל , למנהל הטלוויזיה מר יאיר שטרן,  ליו"ר מכבי ת"א מר שמעון מזרחי, ולמר דני קליין יו"ר הפועל ירושלים – כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא תצלם יותר את משחקי הכדורסל של הפועל ירושלים בהיכל במלחה עד שלא ייערך בירור נוקב בעניין האלימות שפרצה במקום נגד צוות השידור בכלל ונגדי בפרט . ההחלטה שלי היא חד משמעית ומגובה ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב. האשמתי במכתבי זה גם את רופא הקבוצה ד"ר יונתן מרסקי שהתנהג על הפרקט בצורה חמורה ומאוד לא ראויה בלשון המעטה. הנה המכתב כלשונו [1].

yoash 3

טקסט מסמך : 10 במאי 1999. זהו המסמך המקורי שכתבתי למר דני קסטן ז"ל יו"ר איגוד הכדורסל אודות התפרעות אוהדי הפועל ירושלים שהתחוללה אמש (9 במאי 1999) בהיכל "מלחה" בכדורסל בירושלים ובה היה שותף רופא קבוצת הפועל ירושלים ד"ר יונתן מרצקי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דָנִי קֶסְטֶן ז"ל הבטיח לטפל מייד בבקשתי לערוך בירור יסודי עם ראשי קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים . הופתעתי מאוד לקבל יומיים אח"כ עותק מתשובתו של דני קליין ליו"ר איגוד הכדורסל שבה טען , כלהלן : "(…) למיטב ידיעתנו , הייתי נוכח במשחק במלחה וראיתי כי התנהגות הקהל הייתה ניאותה וספורטיבית , לכן נראה לנו כי יש מקום לבדוק בנוסף למה שמבקש יואש אלרואי – גם את מידת אחריותו של ערוץ 1 ואנשי ציוותו "לחימום" האווירה והתפרצות אוהדים כלפי צוות זה – אם הייתה כזו (…)".

חיכוך של חלק מאוהדי הפועל ירושלים עם עמדת השידור שלנו בהיכל מלחה והטענות הקולניות כלפיי התפתחו כאמור לפרשה פוליטית . חבר מליאת רשות השידור ד"ר יִשְרָאֵל פֶּלֶג שהכיר אותי היטב ואת פועלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מימים ימימה ובמשך שנים רבות , פנה בציניות אל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן וביקש לדעת , "מה היה לי ולבני גוּר לחפש בעמדת השידור של הטלוויזיה במלחה ?" . עד כדי כך פשתה הפוליטיזציה ומאבקי הכוח בתוככי הגופים הציבוריים ברשות השידור . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נתפש כאוהד מושבע של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ואנוכי כשליחו . לפתע שואל חבר מליאת רשות השידור רצינות את מנכ"ל רשות השידור , "תגיד לי , מה יש למנהל מחלקת הספורט לעשות בעמדת השידור של מחלקת הספורט…?" . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל ערוץ 1 יאיר שטרן ניצבו מאחוריי אני חייב לומר כחומה בצורה . יאיר שטרן גם דיווח לי מאוחר יותר כי חלק מהאקדמאים אוהדי הפועל ירושלים שהרימו את קולם אמרו לוֹ אז כלהלן : "אחרי ההתעללות ביואש אלרואי שבוע קודם לכן ב- 2 במאי 1999 , לא חשבנו ולא תיארנו לעצמנו שהוא (יואש אלרואי) יעיז שוב להראות את פניו במלחה" . הם הציעו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לשמש כבורר בינם לביני כדי לסיים את "המריבה" . הודעתי למנהל הטלוויזיה חד משמעית כי אינני מעוניין להיפגש עם אותם אוהדי הפועל ירושלים הקולניים האלה שראו בי יריב רק מפני שהאצתי במנכ"ל רשות השידור אורי פורת ובמנהל הטלוויזיה לחתום על הסכם זכויות שידורים בלעדי עם האלופה מכבי ת"א ולא עם הפועל ירושלים . תוכנו של המכתב שלי שנשלח ב- 10 במאי 1999 ליו"ר איגוד הכדורסל דָנִי קֶסְטֶן ז"ל נותר על כנו . לא וויתרתי על הטקסט . חלק מאוהדי הפועל ירושלים הקולניים הילכו עלי אימים בשני הערבים ההם בחודש מאי של שנת  1999בהיכל הכדורסל מלחה בירושלים . הם לא הזיזו לי . לא הייתי חייב להם שוב דבר ולא הייתה סיבה לוותר להם . מאז לא שבתי עוד לבקר באתר הספורט הזה .

ב- 17 ביוני 1999 השיבו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בכתב לחבר המליאה ד"ר ישראל פלג שהטיל בי דופי בשידור הישיר של משחק הכדורסל ממלחה . הנה הוא כלשונו [2] .

רשות השידור המנהל הכללי . 17  ביוני  1999 – ג' תמוז תשנ"ט

לכבוד

ד"ר ישראל פלג

חבר המליאה

רשות השידור

                                 הנדון  :  כדורסל

                                 סימוכין , שאילתה מיום 31.5.1999

להלן התייחסותו של מר יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה לשאילתה שבנדון .

1. מנהל מחלקת הספורט חייב על פי תפקידו להיות נוכח באירועי ספורט גדולים על מנת להבטיח את תקינות השידור. הוא יכול לשבת בניידת השידור, או ליד השדרים, או בכל מקום אחר שהוא מוצא לנכון, על פי המתרחש בזמן השידור .

2. בנו של מנהל מחלקת הספורט מועסק כמאבטח על ידי חברת אבטחה פרטית בשם "סהר" . הוא אכן שימש כמאבטח ביום 9.5.1999 . מזל שהיו אנשי אבטחה לצוות השידור , מכיוון שללא נוכחותם היה נערך פרוגרום לצוות שלנו.

 3. התשובה שלילית.

 4. מעניין מדוע חבר הוועד המנהל שהציג את השאילתה לא טרח להתעניין בהתקפות של אוהדי הפועל ירושלים , מילולית ופיזית , על אנשי צוות השידור של הטלוויזיה.

חלק מאנשינו הוכו ועל כך נמסרה תלונה למשטרה .

עותק  :  גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור                                         

 

                                                                                          בברכה ,

                                                                                          אורי פורת

                                                                                          מנכ"ל רשות השידור

 

תמוה מאוד מדוע מצא לנכון ד"ר ישראל פלג להטיל בי דופי . ההיתממות הזאת שלו , "מה יש ליואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט לחפש בעמדת השידור של ערוץ 1 בשעה שאנשיו משדרים ישיר משחק כדורסל" , הייתה מאוסה ומקוממת בלשון המעטה . הוא ידע היטב שמקומי כמפקד השידור הישיר הזה הוא להיות בחזית ולא במשרד . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בניגוד לחבר מליאת רשות השידור ד"ר ישראל פלג , הבין שקרה כאן מקרה חמור יוצא דופן של ציבור אוהדים קולני נגד מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומייד ניצב לימיני . כך כתב לי ב- 11 במאי 1999 [3] .

yoash 4

טקסט מסמך : 11 במאי  1999 . זהו מסמך התמיכה המקורי שכתב לי מר גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

יואש היקר , בשם הוועד המנהל אני  מביע את זעזועי מהאלימות שנתקלת בה בירושלים . הוועד המנהל החליט אתמול כי הִישָנוּת של מקרה אלימות כלפי התקשורת תגרור נקיטת אמצעים חריפים כלפי הקבוצות שאוהדיהן נוקטים באלימות .אני משוכנע כי אתה תמשיך ביושר , באומץ , ובנאמנות לשידורי הספורט מעל לכל , ולא תיכנע בפני כל אלימות מילולית או פיסית . היה חזק ! גיל  סמסונוב יו"ר רשות השידור.

ד"ר יונתן מרסקי רופא קבוצת הפועל ירושלים שתקף אותי בעת מילוי תפקידי בעמדת השידור הצפופה בהיכל מלחה בירושלים הגיש נגדי תביעת דיבה משפטית על הוצאת לשון הרע . מדהים שאותם האנשים שתקפו אותי אישית ואת עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ונמלטו מאחריותם, ביקשו במסווה החוֹק להפוך מנתבעים לתובעים . הם כמעט הצליחו . התביעה חסרת השחר הזו נגדי התבררה במשך כארבע שנים וחצי (2003 – 1999) בין כותלי בית המשפט. כבוד שופטת בית משפט השלום בירושלים ד"ר מיכל אגמון – גונן יפת התואר זיכתה אותי לחלוטין בפסק הדין שלה מהוצאת דיבה , וחייבה את רופא קבוצת הפועל ירושלים יונתן מרסקי לשאת בהוצאות המשפט. כבוד השופטת מיכל אגמון – גונן האמינה באופן מוחלט לעדותי הארוכה בה ניתחתי ופירטתי את השתלשלות הדרמה. בסוף עדותי שאלתי את כבוד השופטת, "תאמרי לי את גב' מיכל אגמון – גונן איזה אינטרס היה לי כמנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 להפליל דווקא את רופא קבוצת הפועל ירושלים ד"ר יונתן מרסקי…? הרי כלל לא היכרתיו מקודם…אבל ראיתי אדם שמאיים עלי ועל עמדת השידור שלנו…מה היה לאותו אוהד בכלל לעשות על הפרקט…". השופטת הנכבדה האמינה לי וערכה משפט צדק. חשתי כלפיה הערכה רבה. אהבתי אותה. צריך להבין שעדותי נמסרה לה פנים אל פנים בבית המשפט כ- ארבע שנים וחצי מאז התחולל האירוע ההוא החלטתה ופסק דינה של השופטת הנכבדה מיכל אגמון – גונן היא בעלת חשיבות היסטורית, מפני שהיא מְגִינָה בעצם על ביטחונם של העיתונאים ואנשי הטלוויזיה בעת מילוי תפקידם הציבורי, ועל זכותם לא רק להגן על עצמם אלא גם להתלונן נגד התוקפים אותם [4] .

  בתי  המשפט

בית משפט השלום ירושלים

לפני כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון – גונן                                      א 99 / 019565

בעניין  :   ד"ר יונתן מרסקי

                    נגד

              יואש אלרואי

                                                              פסק דין

(…)עניינה של התביעה שלפני במכתב תלונה כנגד התובע (ד"ר יונתן מרסקי) ששלח הנתבע (יואש אלרואי) ליו"ר איגוד הכדורסל . לטענת התובע מדובר בלשון הרע . התובע (ד"ר יונתן מרסקי) הִנו רופא משפחה במקצועו ומשמש מזה 8 שנים כרופא קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים . הנתבע (יואש אלרואי) הוא מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית (…) .

סעיף 4 . הגנת תום הלב של הנתבע (יואש אלרואי) .

(…) לנתבע עומדת הגנת האמת בפרסום (…) . מכתב התלונה שכתב הנתבע (יואש אלרואי) , נכתב במטרה להגן על ביטחונם ושלומם של עובדי הטלוויזיה. תוכן המכתב הנו דיווח על עובדות כפי שנצטיירו ע"י מפרסמו. המכתב הופנה למעסיקי הנתבע (יואש אלרואי) ליו"ר איגוד הכדורסל ולמעסיקו של הנתבע . בנסיבות אלו טוען הנתבע כי עומדת לו הגנת תום הלב על פי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע . (…) כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 , הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את המרכיבים המצטברים הנדרשים להוכחת ההגנות הקבועה בסעיפים 15 (2)  ו – 15 (3) לחוק. כמו כן הנתבע הרים את הנטל ההתחלתי הדרוש לצורך הקמת החזקה הקבועה בסעיף 16 (א) בעשיית הפרסום בנסיבות הקבועות בסעיף 15 (3) לחוק. כעת, הנטל עובר לתובע להוכיח את אחת החזקות הקבועות בסעיף 16 (ב) לחוק.

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן  : "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו … :

(2)  היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום…

(3)  הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע , של האשם שאליו הופנה הפרסום , או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי כשר…".

סעיף 4 א . סעיף 15 (3) לחוק . התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא עמד בנטל להוכיח את החזקות שבסעיף 16 (ב) לחוק.

כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 , האינטרס בכתיבת המכתב (של יואש אלרואי) היה להגן על ביטחונם של עובדי הטלוויזיה . תוכן המכתב הכולל דיווח על העובדות כפי שהצטיירו ע"י מפרסמו , והפניית המכתב לתפוצה מצומצמת הכוללת את מעסיקיו (של יואש אלרואי), את הסמכות הגבוהה ביותר באיגוד הכדורסל ואת מעסיקו של התובע (ד"ר יונתן מרסקי), אינם מהווים פגיעה בתובע (ד"ר יונתן מרסקי) במידה גדולה מהנדרש כדי להגן על אינטרס זה. מכאן שהתובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי המכתב (של יואש אלרואי) פגע בו פגיעה גדולה משהייתה סבירה באותן נסיבות על מנת להגן על הערך המוגן בסעיף 15   (3) לחוק , הגנה על ביטחון צוות השידור. כמו כן התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי הייתה לנתבע (יואש אלרואי) כוונה כלשהי לפגוע בו באופן אישי.

מהאמור עולה כי התובע לא הוכיח אף אחת מהחזקות הקבועות בסעיף 16 (ב) לחוק . לפי כך עומדת לנתבע (יואש אלרואי) הגנת סעיף 15 (3) לחוק.

סעיף 4 ב . סעיף 15 (2) לחוק. כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את מרכיבי ההגנה שבסעיף 15 (2) לחוק, למעֵט מרכיב תום לב . לעניין מרכיב תום הלב , הבהרתי בהחלטתי כי שאלת המפתח הנה האם המפרסם (יואש אלרואי) נקט באמצעים סבירים לבדוק את אמיתות הפרסום. כאמור לעיל, די בכך שהנתבע (יואש אלרואי) היה נוכח בעת האירוע כדי למלא אחר דרישת האמצעים הסבירים . התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי הנתבע (יואש אלרואי) לא דיווח את אשר ראה. שכן הוכח שהתובע (ד"ר יונתן מרסקי) ניגש לעמדת השידור וצעק לעבר נתבע מס' 3 (אלי סהר – פרשן הכדורסל של ערוץ 1) בכעס הערות לגבי צבע עניבתו, בעת שאוהדים רבים התלהמו בצוות השידור. סביר שהנתבע (יואש אלרואי) ראה בתובע (ד"ר יונתן מרסקי) חלק מאותם האוהדים שביצעו את המעשים שתוארו במכתב (של יואש אלרואי). ומכל מקום התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח אחרת. על כן לא ניתן לשלול את תום ליבו של הנתבע (יואש אלרואי) . הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח אפוא את כל מרכיבי ההגנה שבסעיף 15 (2) לחוק . בנוסף הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את החזקה הקבועה בסעיף 16 (א) לחוק, שכן קבעתי בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן הנסיבות . התובע (ד"ר יונתן מרסקי) מצדו , כאמור לעיל , לא הוכיח אף אחת מהחזקות שבסעיף 16 (ב) לחוק . אשר על כן , עומדת לנתבע (יואש אלרואי) גם הגנת סעיף 15 (2) לחוק. (…) נראה לי שבמקרה שלפניי , עלי לתת משקל מיוחד לעובדה שהתובע ד"ר יונתן מרסקי) הביא את עצמו לסיטואציה בה למעשה לקח חלק באירוע שהיה במגרש , על ידי כך שבעֵת שאוהדים רבים התפרצו למגרש וצעקו לעבר צוות השידור , הוא בחר לגשת לעבר עמדת השידור ולצעוק (…) תוך שהוא מנופף בידו. התובע משמש כרופא העבודה , וככזה לא היה צריך להיות כלל על המגרש באותה עֵת. לפי כך, לא ניתן אומנם לומר כי אין לוֹ להלין אלא על עצמו , אך בהחלט בעיקר על עצמו.

התובע (ד"ר יונתן מרסקי) ישלם לנתבע (יואש אלרואי) ולרשות השידור הוצאות ושכר טִרחת עורך דין של  3500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. ניתן היום, ה' בכסלו תשס"ד (30 בנובמבר 2003) במעמד המתייצבים.

על החתום,

ד"ר מיכל אגמון –  גונן , שופטת .

כשלוש שעות נמשכה ההרעשה הקולנית האישית נגדי ע"י גוש גדול של אוהדים שישב מאחורי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ביציע המזרחי של ההיכל במלחה ב- 9 במאי 1999. יכולתי בקלות בתוקף תפקידי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 להסֵב את תשומת לבו של המפיק ששי אפרתי והבימאי אמנון אוסמן בניידת השידור לאווירה החמה מידי שהשתררה סביב עמדת השידור שלנו , ולהורות להם להציב מצלמה ומיקרופון באזור כדי לתעד את התלהטות היצרים בשידור ישיר . הבלגתי ובחרתי שלא לעשות זאת , מפני שדובר בהתקפות אישיות עלי ולא נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ו/או רשות השידור . לא רציתי לנצל את השררה לטובתי האישית . הנחתי למפיק ולבימאי לגלות בעצמם את התופעה יוצאת הדופן שנמשכה כאמור כשלוש שעות. בהיעדר יד מכוונת, שניהם, ששי אפרתי ואמנון אוסמן הספונים בניידת השידור, לא גילו דבר במשך שלוש שעות ולא היו ערים לתופעה . פגם עיתונאי שמעיד על הצורך להציב במקרים מסוימים בשטח פונקציה מכוונת שתסייע לבימאי ולמפיק (יושבים בבטן ניידת השידור) להתמצא טוב יותר בהתהוות העלילה בשטח . בלעדי איש קשר שכזה קיימת סכנה של התנתקות האחראיים המקצועיים על השידור מהנעשה בשטח . התופעה הזאת בה חלק מהאוהדים המטריד בקולי קולות את עמדת השידור הסמוכה אליהם לא נחשפה אז בשידור ישיר ולא הוקלטה ולא תועדה מעולם על טייפ השידור בניידת הטלוויזיה . אחרי המקרה המזעזע מנקודת מבטי  לא שבתי עוד לעולם לתעֵד או לבַקֵר במשחקי הפועל ירושלים בהיכל מלחה .

[1] ראה נספח : מכתבי לדני קסטן ז"ל יו"ר איגוד הכדורסל  מ- 10 במאי 1999 המדווח לו על אווירת האלימות שהשתררה במלחה בסיום המשחק הפועל ירושלים – מכבי ת"א ביום ראשון – 9  במאי 1999 .

[2] ראה נספח : מכתבם של אורי פורת ויאיר שטרן מ – 17 ביוני 1999 המגן עלי מפני חבר מליאת רשות השידור ד"ר ישראל פלג .

[3] ראה נספח : מכתב התמיכה של יו"ר הוועד המנהל גיל סמסונוב אלי  מ- 11 במאי 1999 בעקבות ההתקפה עלי של חלק מאוהדי הפועל ירושלים בהיכל מלחה במשחק הגמר סל הפועל ירושלים – מכבי ת"א  ב- 9 במאי 1999 .

[4] ראה נספח : פסק הדין המשפטי של כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון- גונן המזכה אותי מהוצאת דיבה ולשון הרע נגד ד"ר יונתן מרסקי רופא קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים .

5.ב. יונה וויזנטל

אין לי שום כלים כדי להעריך את מידת כישרונו של מר יונה וויזנטל לשקם את השידור הציבורי ולבנות אותו מחדש על הריסותיו של היָשָן . העיתונות וכונס הנכסים הרשמי של רשות השידור פרופסור דוד האן מהללים אותו . נפגשתי עמו פעם אחת בלבד (הוא שימש איש כספים של מיילן טנזר מנהל ערוץ 5 בכבלים) במפגש תחרותי טלוויזיוני "ראש בראש" רווי אמביציות רייטינג ומִדְרוּג וגם שאיפות אישיות בחודש אפריל של שנת 2000 . מדובר במבצע השידורים הישירים של טורניר ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת הפאר של מכבי ת"א אלופת ישראל בכדורסל וגם מחזיקת גביע המדינה , ע"י ערוץ 1 הציבורי וערוץ 5 בכבלים , ובעצם התמודדות טלוויזיונית יוקרתית לראשונה בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ בין שני מקורות שידור שמשדרים לצופיהם את אותה סחורת שידור . העיתונות וכלי התקשורת בארץ ניבאו ניצחון מוחץ לשני אנשי ערוץ 5 הצעירים מיילן טנזר ויונה וויזנטל על יואש אלרואי הסָב , הזָקֵן , והוותיק , Old fashion מערוץ 1 . כולם יודעים למי ניתנה הנבואה . בטרם תחילת ההתמודדות הכרזתי בפני ה- Sponsor הראשי באותו מבצע שידורים מסלוניקי 2000 מר קוֹבִּי בֵּן גוּר , אז יו"ר דירקטוריון חברת "פלא פון" , כי אני הולך להביס את מיילן טנזר ויונה וויזנטל במדד הרייטינג שוק על ירך , את שניהם ביחד ואת כל אחד מהם לחוד . לחלוטין עמדתי בכבוד בהצהרתי . בעקבות תבוסת המדרוג שהנחלתי לערוץ 5 בכבלים ב- 18 וב- 20 באפריל 2000 בסלוניקי יחדיו עם פיקודיי בחטיבת הספורט של ערוץ 1 , כתב מוטי קירשנבאום את התרשמותו ההיא לפני יותר מ- 14 (ארבע עשרה) שנים מ- "ניצחון הכנופיה מרוממה" .

ראה "הארץ" מ- אפריל 2000 . עיתון "הארץ" . מאמרו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום "ניצחון הכנופיה מרוממה" לאחר שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביסה את ערוץ 5 בכבלים במבצע השידורים הישירים "ראש בראש" של טורניר ה- Final four האירופי בכדורסל ב- סלוניקי 2000 . (באדיבות עיתון "הארץ") .

5.ג. הקומיקאי האמריקני המנוח רובין וויליאמס.

נפגשתי עם רובין וויליאמס ב- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) שהתקיים בלאס ווגאס ועסק בהיערכות הטלוויזיונית לקראת מבצע השידורים של מונדיאל ארה"ב 1994. טסתי ללאס ווגאס בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן. הוועדה המארגנת האמריקנית בראשות מר אלן רוטנברג (Alan Rothenbergׂׂׂ) הזמינה את רובין וויליאמס להפגין את כישרונו הקומי בפני הנוכחים ואותי לעשות עמו היכרות קצרה. הוא איחל באמצעותי את המיטב למדינת ישראל.

הערה 6 : מאמן קבוצת מכבי ת"א בכדורסל גיא גודס ועוזר המאמן שלו פיני גרשון לקראת עונת 2015 – 2014.

המבחן המתמטי של הרכבת הנוסחה גיא גודס + פיני גרשון תיבחן בעת הפסדים בשעת משברים, האם : Gudes + Gershon = explosion, ו/או , Gudes + Gershon = fruitfulness & success. פיני גרשון הוא איש פורה בתחום אימון הכדורסל ששולף ויורה בצרורות והוכיח את עצמו. אינני מכיר כלל את גיא גודס אולם הוא מצטייר כאיש מאופק וסולידי ובעל יושרה. אין זה אומר בהכרח שבגלל התכונות האלה הוא גיא גודס פחות חכם מפיני גרשון. פחות מנוסה אך אולי לא פחות מוכשר. צירופים מן הסוג הזה של מאמן טרי וצעיר (גיא גודס יליד 1971) יחדיו עם עוזר מאמן עטור תהילת עבר מבוגר ממנו בעשרים שנים ובעל ניסיון יתר (פיני גרשון יליד 1951) אינם חדשים, אך הם נדירים, ונבחנים כאמור בעת גירעון ותבוסות . להלן שני דיווחים שלי לטובת קוראי הבלוג הנוגעים ליצירת הנהגה ספורטיבית אמינה ועתירת סמכות המורכבת ממאמן טרי וצעיר יחדיו עם עוזר מאמן ו/או יועץ בעל עבר ומוניטין, מבוגר, ובעל יותר שנות חיים וניסיון בתחום הקונקרטי.

א. בתום מונדיאל הכדורגל של צִ'ילֶה 1962 מינתה התאחדות הכדורגל הגרמנית את הלמוט שן (Helmut Schon יליד 1915) למאמן הנבחרת הלאומית במקומו של ספ הרברגר (Sepp Herberger יליד 1897) בר סמכה ועתיר מוניטין שזכה עם גרמניה בגביע העולם במונדיאל שווייץ 1954. הלמוט שן שימש במשך שנים עוזרו הצמוד של ספ הרברגר בנבחרת הגרמנית הלאומית . הוא המתין זמן רב למינוי הרם. לאחר שהגיע הרגע ביקש ממורו ורבו ספ הרברגר לשמש יועץ קרוב שלו לקראת מונדיאל אנגליה 1966. הוא לא חשש מפניו וסמך עליו לחלוטין לא רק בגלל ש- ספ הרברגר היה איש הגון אלא גם מפני שהיה שָם כבר בפסגה ההיא . אני מאמין לפיני גרשון לחלוטין כשהוא מצהיר כי אין לו שום פרטנזיות לרשת את גיא גודס אלא רק לעוץ לו עצות נבונות . פיני גרשון הוותיק הוא אדם אינטליגנטי ספוג תהילת כדורסל שאיננו זקוק עוד לריגושים שנכונו לגיא גודס הצעיר. הוא מסוגל לעמוד בפיתוי ולשמש רק עוזר ויועץ מבלי ליטול לידיו את המושכות. מדובר ברעיון שנוסה כבר בחו"ל אולם יהיה מעניין לעקוב אחריו בכל מקרה במכבי ת"א.

הערה שלי : ספ הרברגר והלמוט שן אינם עוד בין החיים.

sepp herberger

טקסט תמונה : 1966 . מאמן נבחרת גרמניה הלמוט שן (מימין) מתייעץ עם מורו ורבו ספ הרברגר (משמאל , מבוגר ממנו ב- 18 שנים) לקראת מונדיאל אנגליה 1966 . שני האנשים מאחור אינם מזוהים . (באדיבות בלעדית של התאחדות הכדורגל הגרמנית . התמונה הועמדה לרשותי והותרה לשימוש בעת רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל גרמניה 1974) . 

ב. את אותו הטקסט ניתן לומר על שחקן הכדורסל המקצועני האמריקני ביל ראסל (Bill Russell) שמוּנָה בהחלטה נדירה ודרמטית וייחודית בשנת 1967 להיות מאמן / שחקן בקבוצת בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) ב- NBA (לאחר אחת עשרה שנים בה שימש שחקן ציר בקבוצה) . המאמן / שחקן ביל ראסל (2.08 מ') הצעיד את בוסטון סלטיקס בשתי העונות המוצלחות של 1968 – 1967 ו- 1969 – 1968 לזכייה בעוד שתי אליפויות NBA נוספות . ביל ראסל סטודנט בן 22 באוניברסיטת סאן פרנציסקו נקנה ע"י מאמן בוסטון סלטיקס רד אוורבך (Red Auerbach) לאחר אולימפיאדת מלבורן 1956 . האתלט ביל ראסל (כדורסלן שרץ 100 מ' בתוצאה 10.6 ש' , קפץ לרוחק 7.95 מ' , וניתר לגובה 2.09 מ') יועד להיות שחקן ציר אצל רד אוורבך ושימש עמוד התווך של המועדון במשך 13 (שלוש עשרה) שנים רצופות . לאחר שנבחר להיות מאמן / שחקן היה מאושר לדעת כי על הספסל ממשיך לשבת המאמן הוותיק שלו ושל בוסטון סלטיקס מורו ורבו רד אוורבך (כעת מנכ"ל המועדון אולם נותר אוטוריטה מובהקת בתחום האימון והדרכת השחקנים) . מן הראוי לציין כי רד אוורבך האגדי הצעיד את קבוצת בוסטון סלטיקס על שורותיה נמנה כאמור ביל ראסל לתשע אליפויות NBA בין עונת 1957 – 1956 לבין עונת 1966 – 1965. הישג חסר תקדים בתולדות ה- NBA מאז ומעולם. עכשיו המאמן / שחקן ביל ראסל התייעץ ללא סוף עם מאמן העבר שלו וסמך לגמרי על חוות דעתו . כמובן שמדובר בשני אנשים נבונים משכמם ומעלה בעלי מוסר ודרך ארץ . ביל ראסל היום בן 80 הוא אחד השחקנים המעוטרים ביותר בהיסטוריה של ה- NBA .

bill russell

טקסט תמונה : עונת הכדורסל של 1968 – 1967 בליגת ה- NBA האמריקנית . זוהי קבוצת בוסטון סלטיקס אלופת ה- NBA בפעם העשירית בתולדותיה תחת שרביט המאמן / שחקן ביל ראסל (מס' 6 יושב שני מימין) . רד אוורבך יושב שלישי משמאל . (באדיבות בלעדית של ה- NBA . התמונה הועמדה לרשותי ע"י ה- NBA והותרה לשימוש בשעה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של ה- NBA בשנים 1991 – 1987) .

הערה 7 : הפקה וסיקור רשלניים של משחקי נבחרת ישראל בכדורסל ישראל – מונטנגרו 97 : 100 (משחק ביתי בקפריסין) והולנד – ישראל 57 : 66 (משחק חוץ בכרונינגן) במסגרת קדם אליפות אירופה 2015, ע"י ערוץ 1.

Sequence גלוי לעורך החדש של רשות השידור מר יונה וויזנטל :

הפקת השידור הישיר אמש (יום רביעי – 13 באוגוסט 2014) של ערוץ 1 מכרונינגן בו ניצחה נבחרת ישראל את נבחרת הולנד 66 : 57 במשחקה השני בקדם אליפות אירופה בכדורסל , איננה עומדת בשום סטנדרט טלוויזיוני מינימאלי. צילום עני ודל ברמה מגוחכת נטול מינימום רמה של הילוכים חוזרים , שלא לדבר על היעדר כליל של צילומי SSM. אורי לוי הוא דקלמן. מדקלם . משוחח. מנהל שיחות פינג פונג טריביאליות עם הפרשן הצפוי שלו גור שלף. הכל ברמה אחידה של Voice over. הכל אותו דבר. הכל מונוטוני. הכל רוטיני. הכל כרגיל. אין שום טיפ טיפה של התרגשות בהעברת המסר ברמה של Play by play. האיש המשעמם הזה איננו שַדָּר ספורט. זה עניין אחד. עניין אחר הוא מדוע ערוץ 1 מפגר ונכנס באיחור לביצוע המשימה שלו מ- כרונינגן …??? למה הוא מחמיץ בתחילת השידור הישיר דווקא את צילומי טקס שירת ההמנון הלאומי שלנו "התקווה" ע"י שחקני נבחרת הכדורסל של ישראל…??? לשירת "התקווה" בחו"ל ע"י קבוצת ספורט לאומית של ישראל יש משמעות כפולה ומכופלת בתקופת מלחמת "צוק איתן". להיכן נעלמה הסטטיסטיקה…??? להיכן נעלם אולפן הבית המנווט ואנשיו בירושלים…??? מה היה עושה ערוץ 1 אם קו השידור היה הולך לאיבוד בהיעדר אולפן גיבוי…??? מדוע נעדרה מהשידור הישיר הזה הולנד – ישראל 57 : 66 הפרשנית ענת דרייגור , מי ששימשה פרשנית לצדו של גור שלף באולפן בירושלים במשחק הראשון ישראל – מונטנגרו 97 : 100 שהתקיים בקפריסין…??? אם היא הייתה פיגורה פרשנית מספיק טובה למשחק ישראל – מונטנגרו מדוע איננה טובה לפתע במשחק הולנד – ישראל…??? מדוע הפסקת המשחק הולנד – ישראל מוחזקת ללא שדר מוביל ומסביר באולפן …??? מדוע נכנס בהפתעה קטע מאליפות אירופה בא"ק (400 מ' לגברים , חצי גמר מקצה 3 בהשתתפות האצן הישראלי דונלד סאנפורד) ללא שום Lead in מכוון…??? מדוע אורי לוי מראיין בתום המשחק בעמדת השידור ב- כרונינגן את גל מקל ללא מצלמה…??? מדובר בטלוויזיה ולא ברדיו…!!! מדוע ה- Host broadcaster מייחד בתום המשחק הולנד – ישראל מצלמות ומיקרופונים לצורכי ראיונות עם השחקנים ההולנדים ועם מאמנם ולא מעניק את אותם כלי שידור לאנשי ערוץ 1…? מה היה אם כן תפקידו של מפיק ערוץ 1 ב- כרונינגן מר יגאל שמעוני…??? מה הוא עשה שם בדיוק…???

גם בשעת דמדומים של ערוץ 1 הציבורי , אפשר היה להפיק את שני השידורים הישירים הרשלניים הללו במסגרת קדם אליפות אירופה בכדורסל 2015 ישראל – מונטנגרו בקפריסין והולנד – ישראל בכרונינגן – הרבה הרבה יותר טוב . חבורה של חפיפניקים . האם יונה וויזנטל לשעבר איש ערוץ 5 בכבלים והיום העורך החדש של רשות השידור , היה מתיר בעת ההיא לאנשיו לייצר שתי הפקות (אחת מהן בכלל Off tube) כה בטלניות , עצלות , ומרושלות כפי שערוץ 1 הרשה לעצמו אמש (13 באוגוסט 2014) וביום שני – 10 באוגוסט 2014 .

ערוץ 1 עדיין ממומן מכספו של הציבור ומקבל ממנו בין 1 בינואר 2014 ל- 31 בדצמבר 2014 סכום פנטסטי של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל. מפני כך ערוץ 1 עדיין מחויב למשלם האגרה שלו . כפי שנראה אמש בעת השידור הישיר מ- כרונינגן של אורי לוי וגור שלף זה איננו המצב . מדובר בחלטורה ורדידות . מדובר בחוסר כבוד של ערוץ 1 כלפי צופי ערוץ 1 וכלפי נבחרת ישראל הלאומית שאותה הוא מסקר. מדובר בחוסר משווע של ממלכתיות . איזה שידור ואיזה ציבורי…איזה שידור ציבורי ואיזה נעליים…? יונה וויזנטל האם מקובלת עליך הפקה כה כושלת ו- שירות כה נחות מהסוג הזה של השידור הישיר של משחק הכדורסל הולנד – ישראל , כפי שהגיש אמש (יום רביעי – 13 באוגוסט 2014) ערוץ 1 לצופיו…???

הערה 8 : הפרופסור היהודי – אמריקני למשפטים וויליאם שאבאס (William Schabas) יו"ר וועדת מועצת זכויות האדם של האו"ם לחקירת מלחמת "צוק איתן".

ראיתי והקשבתי לריאיון שערך עמך עיתונאי ושדרן ערוץ 10 מר נדב אייל . וויליאם שאבאס אני בז לך.   

סוף הפוסט מס 424. הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום חמישי – 20 ביוני 2013.

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *