פוסט מס' 525. א. ערוץ 1 הציבורי נאנק תחת עוּלָה של ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו באוגוסט 2015. השר אופיר אקוניס איננו עצמאי. הוא שרת של ראש הממשלה. ב. ערוץ 1 משדר Off tube את אליפות העולם ה- 16 בשחייה המתקיימת בקאזאן – רוסיה. הרייטינג אפסי (1). ג. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 והמונדיאלים של ארה"ב 94' וצרפת 98'. ד. עוד על זכויות שידורים וכלכלה טלוויזיונית. פוסט מס' 525. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 5 באוגוסט 2015.כלליראשי

פוסט מס' 525. א. ערוץ 1 הציבורי נאנק תחת עוּלָה של ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו באוגוסט 2015. השר אופיר אקוניס איננו עצמאי. הוא שרת של ראש הממשלה. ב. ערוץ 1 משדר Off tube את אליפות העולם ה- 16 בשחייה המתקיימת בקאזאן – רוסיה. הרייטינג אפסי (1). ג. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 והמונדיאלים של ארה"ב 94' וצרפת 98'. ד. עוד על זכויות שידורים וכלכלה טלוויזיונית. פוסט מס' 525. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 5 באוגוסט 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————– 

פוסט חדש מס' 525 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 5 באוגוסט 2015.

——————————————————————————————–

פוסט מס' 525. הועלה לאוויר ביום רביעי – 5 באוגוסט 2015.

א. ערוץ 1 הציבורי נאנק תחת עולה של ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו באוגוסט 2015. השר אופיר אקוניס איננו עצמאי. הוא שרת של ראש הממשלה. ב. ערוץ 1 משדר Off tube את אליפות העולם ה- 16 בשחייה המתקיימת בקאזאן – רוסיה. הרייטינג אפסי (1).  ג. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 והמונדיאלים של ארה"ב 94' וצרפת 98'. ד. עוד על זכויות שידורים וכלכלה טלוויזיונית. פוסט מס' 525. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור. אינני מצטער על כך אפילו לא לרגע אחד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עָבַת כֶּרֶס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : ערוץ 1 הציבורי נאנק תחת עולה של ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו באוגוסט 2015. השר אופיר אקוניס איננו עצמאי. הוא שַרָת של ראש הממשלה.

מר איתי לנדסברג מנהל חטיבת התעודה ועורך "מבט שני" הוא אחד מאנשי הטלוויזיה הטובים ביותר של ערוץ 1. אני עוקב אחריו ואחרי עוד כמה עיתונאים ומפיקים יישרי דרך שנותרו בשידור הציבורי (כמו ששי אפרתי) העושים את מלאכתם בתנאים קשים ואשר נאנקים מידי יום מידי שעה תחת עוּלָה של ממשלת בנימין נתניהו ושַרָת החצר שלו השַר אופיר אקוניס. מדינת ישראל מנוהלת בחוסר כישרון ובהיעדר משמעת קיצונית. כמעט בכל תחום מתחומי חיינו. לא רק במישור הפוליטי והחברתי. הטרור היהודי הנבזי והמנוול זה ששורף תינוקות ונערים ערביים במסווה של פאות מסולסלות, כיפה, ואמונה בקב"ה עושה שמות בשב"כ (שירות הביטחון הכללי) וחושף אותו שוב ושוב במלוא עליבותו. זהו רק צד אחד. בנימין נתניהו משמר את שלטונו הכושל באמצעות הפחדת האומה הישראלית מפני איראן. העיתון "ישראל היום" מתגייס למענו ומספר (יום שלישי – 4 באוגוסט 2015) לקוראיו כי % 57 מהאמריקנים נגד הסכם הגרעין עם איראן, ומוסיף כי סקר חדש קובע כי רוב מוצק בארה"ב מתנגד לעיסקה עם איראן, ורק % 28 מהעם האמריקני תומכים בו. מדינת ישראל ניצבת בפתחה של מלחמת אזרחים. ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו והשַרָת שלו השר אופיר אקוניס מתעללת בשידור הציבורי כביכול על פי חוק. הפוליטיזציה שגברה וחדרה בהתמדה למערכות העיתונאיות של ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל", בעיקר מאז ימי מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל ב- 2002, החריבה את השידור הציבורי ופגעה אנושות בעצמאותו. חד משמעית. פשוטו כמשמעו. לעיתונאי רשות השידור בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל" (גם לטובים והערכיים שביניהם) אין כיום שום אפשרות לשנות את המצב. ממשלת ישראל לופתת את צווארה של רשות השידור ולוחצת בחוזקה על העורקים וכל כלי הדם שלה. הם עיתונאי רשות השידור איחרו את המועד. קראתי אתמול (יום שלישי – 4 באוגוסט 2015) ב- "TheMarker" (המוסף הכלכלי האיכותי והמצוין של "הארץ") כי מנהלת חטיבת החדשות בערוץ 1 גב' איילה חסון פנתה לח"כים, "כי יפסיקו לעשות פוליטיקה על גבם של עיתונאי ועובדי ערוץ 1". לעג לרש. מה את אומרת איילה חסון…??? עכשיו נזכרת…??? היכןהיית ב- 2002…??? מדובר במנהיגת שידור ציבורי מעוררת תהיות. אפוא היית עד עכשיו…??? איילה חסון הייתה יכולה לעשות במעמדה הרבה יותר למען מהפכה דרמטית בשידור הציבורי. היא לא תסתכן ולא תביא את הישועה לערוץ 1. היא מצטיירת מהצד כמגוחכת. ברור לי שמנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל ומנהל ערוץ 1 אלי בבא הם אנשים חיוביים שפועלים בתוך כאוס. אלה שלא עלו על הבריקדות במארס 2002 ביום מינויו של יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא המודח, אל יזילו ב- 2015 דמעות תנין. אף על פי כן אני מוצא לנכון להביא את שני מאמריו המעניינים של העיתונאי האמיץ איתי לנדסברג שנכתבו לפני כמה ימים בחודש יולי 2015, ומנוסחים ומנומקים היטב, וקוראים תיגר ללא כחל וסרק על ממשלת בנימין נתניהו הנוכחית והקודמת המטפלת בטפריה וציפורניה בענייני השידור הציבורי. מדובר בעסק ממשלתי עלוב.

כותרת : מה שנעשה כעת לעובדי רשות השידור הוא פשע מדינה. (פורסם בביטאון "העין השביעית"). מאמר מאת העיתונאי והשדר איתי לנדסברג עורך "מבט שני" מנהל חטיבת התיעוד בערוץ 1 (פורסם ב- 27.07.2015 ב- "עין השביעית).

אם יש ח"כ הגון אחד…

אם יש בכנסת ישראל חבר-כנסת הגון, הוא צריך לקום ולהכריז בקול ברור – פיטורי כל עובדי רשות השידור בחוק תאגיד השידור הציבורי שנחקק לפני שנה הם פשע מדינה. פשע פוליטי. סעיף 106(א) : "ביום התחילה (הקמת תאגיד השידור הישראלי החדש) תסתיים העסקתם ברשות של עובדי הרשות". זהו הסעיף שמביא לי את הסעיף. הקרימינולוגים עדיין מתווכחים: האם המדינה ככלל יכולה להיות מתויגת כפושעת? כיוון שהמדינה היא המקור לחוק והיא האמונה על אכיפתו, כיצד היא יכולה להפר את החוק? ובכן, הנה מדינה שמבצעת פשע כלפי ציבור מאורגן של עובדים. למעשה עצם העובדה שהחוק עצמו אינו מקוים על-ידי ראש הממשלה, שהוא גם השר הממונה, היא פשע פוליטי.

החוק מפרט את חובות וסמכויות הדירקטוריון שהיה אמור לנתק את הקשר בין השידור הציבורי לפוליטיקאים ולפקח על עבודת הנהלת התאגיד החדש. החוק מפרט את הליך בחירתו של הדירקטוריון והליכי עבודתו והפיקוח על פעולותיו. בין השאר קובע החוק למשל מתי יכולה הממשלה לפזר את הדירקטוריון (סעיף 28 א) :

נוכח השר כי המועצה אינה ממלאת את התפקידים והחובות שהוטלו עליה לפי חוק זה, ובכלל זה כמפורט להלן, כך שהתנהלות תאגיד השידור הציבורי נפגעת באופן מובהק ומשמעותי ביותר, רשאי הוא לפנות לממשלה בבקשה בכתב, כדי שתתרה במועצה בהודעה מנומקת בכתב, כי אם בתוך תקופה שקבעה לא תמלא המועצה את חובותיה, תפזרה הממשלה".

אלא שהחוק לא חזה מצב שבו ראש הממשלה עצמו אינו מתייחס אל החוק ולא מקיים אותו. לא בוחר דירקטוריון על-פי החוק ולא עונה להוראות החוק בדבר לוח הזמנים והתנאים שהיו צריכים להתרחש עם חקיקת החוק. כך למעשה נקלעו עובדי הרשות לסיטואציה בלתי אפשרית. החוק קובע כי כולם יפוטרו ביום שבו התאגיד יתחיל לפעול. היום הקובע כבר חלף, ובימים אלה נקבע תאריך יעד חדש. אלא שכל יתר התנאים לתחילת פעילותו של התאגיד אינם מתקיימים. ועדת האיתור הציעה מועמדים לדירקטוריון, אבל ראש הממשלה לא אישר את הרשימה (כפי שדורש החוק) ולא פסל. מצב שהחוק לא חזה.

במצב שנוצר הפסיקה הנהלת הרשות הישנה את תפקודה, והרשות פועלת תחת מפרק. אלא שגם למפרק נדרשים תנאים ותקציבים כדי לקיים את השידורים עד סוף הליך הפירוק ועד הקמת התאגיד שייקח את האחריות על השידורים החדשים. גם כאן החוק אינו מקוים. המדינה אינה מזרימה את התקציב הנדרש והרשות קורסת. בכל הזמן הזה, העובדים שהחוק קבע כי כולם יפוטרו ורק 25% מהם ימצאו את מקומם בתאגיד החדש נתונים בכאוס ניהולי ואישי. פרנסתם מאוימת יומיום. אין להם עתיד והם אינם מבינים מדוע הם מפוטרים.

מהו פשע מדינה? מתחבטים הקרימינולוגים. האם רק מעשי פשע בעת מלחמה, או גם אחריות ליצירת תנאים של פשע, כמו הזנחה, מניעת זכויות חברתיות, מחסה, בריאות, חינוך והגדרה עצמית, נכללים בקטיגוריה הזאת ? כותב ד"ר יואב מחוזאי, מבית-הספר לקרימינולוגיה של אוניברסיטת חיפה, במאמר "קרימינולוגיה ופשעי מדינה" : "קושי משמעותי ראשון להגדיר מהו פשע מדינה נוגע לשאלה, האם ניתן/ראוי לסווג ארגון כפושע או האם רק אינדיבידואל יכול להיות פושע? בהקשר של פשעי מדינה ההתנגדות נובעת מהטענה שהמדינה אינה סוכן (actor), אלא מושג מופשט, ולכן נשאלת השאלה, מי בפועל מאשר ומי בפועל מבצע את ה- "פשע" ? הקושי המרכזי נוגע לעצם האתגר בהגדרת פשע, כאשר אנחנו מודעים לכך שפשע הוא תלוי זמן ומקום ומושפע מכוחות פוליטיים". החוקר המתון והשמרן ביותר בתחום הזה, ויליאם צ'מבליס, מגדיר פשע מדינה רק "במקרים שהמדינה עוברת על חוקים שהיא עצמה קבעה, אז ניתן לסווג את הפעולה הזדונית הזו כפשע".

ובכן, הנה מצבם של עובדי הרשות: על לא עוול בכפם החליטה הרשות המחוקקת לפטר אותם. זאת, בהובלת השר הממונה, ובאמצעות חוק שהובל בשקר תחת אצטלה של הקמת תאגיד חדש, יעיל, איכותי ומנותק מהפוליטיקאים למען הציבור. התירוץ לפיטורים ההמוניים לא היה עבירות משמעת, או כל עילה חוקית אחרת הקבועה בנהלי שירות המדינה, אלא שיש לשנות את הדי.אן.איי של הרשות הישנה, לבטל את האגרה ולהעמיד תחתיה מקור מימון אחר שאינו מרגיז את הציבור. "היום אנחנו מתקנים את המעוות ומחזירים לעם ישראל את מה ששייך לו", אמר ב- 29 ביולי 2014 גלעד ארדן, אז שר התקשורת. "השידור הציבורי מפסיק לקחת ומתחיל לתת. עם ישראל יקבל בקרוב תמורה ללא אגרה. חוק זה הוא בשורה לכל מי שהתרבות והחברה הישראלית יקרות לו. החוק הזה הוא בשורה לכל מי שיודע שהחוסן שלנו לא נמצא רק בצבא חזק, אלא גם ביצירה, בהיסטוריה, בתרבות ובמורשת ישראל". כל האמירות הנפוחות הללו שהובטחו לכנסת ולציבור נחשפות עכשיו אחרי שנה כשקרים גלויים. היחידים שמשלמים מחיר כבד הם דווקא עובדי הרשות. לא השרים ששיקרו לכנסת ולא ראש הרשות המבצעת, שפשוט לא מקיים את החוק, ולא אף אחד מאלה שהובילו את הרשות למצבה כיום. אם יש אדם הגון אחד בכנסת ישראל, הוא לא יכול כיום לשבת ולשתוק. אם יש חבר (או חברת) כנסת הגון אחד שהצביעו לפני שנה בעד החוק, הם לא יכולים להמשיך לשתוק. עליהם לקום ולהגן על מי שכלפיו נעשה העוול. מי שהפך לקורבן לפשע של המדינה.

כותרת : כאוס או דיקטטורה, הדוגמה של רשות השידור.

מאמר מאת העיתונאי והשדר איתי לנדסברג עורך "מבט שני" מנהל חטיבת התיעוד בערוץ 1 (פורסם ב- 22.07.2015 ב- "עין השביעית").

את אגרת רשות השידור אי אפשר לבטל פעמיים. בכל פעם שבעיות המימון והפוליטיזציה עלו לדיון – עלה פוליטיקאי מסוים ואיים לבטל את האגרה. מלפני כשנה אי אפשר לאיים יותר בנשק ההשמדה הזה. למה ? כי האגרה בוטלה על ידי שני פוליטיקאים שששו ללחוץ על ההדק כדי לקבל דיבדנד פוליטי בבחירות – ארדן ולפיד.

ועכשיו, אחרי שחוקק חוק התאגיד, הקובע כי יש לפרק את הרשות ולפטר את כל עובדיה, נשאלת השאלה הפשוטה – מדוע החוק לא בוצע ? מדוע מקורות המימון שעליהם הצביע החוק לא הזרימו כסף לשידור הציבורי ? מדוע הממשלה שוב מבקשת לשנות את החוק בחופזה? ומדוע, למרבה הפלא, שוב אשמים עובדי הרשות ? בעתיד אולי נחזור גם לשאלת היסוד – מדוע לא טופלה הנהלת הרשות, שהביאה למצבה העגום ובמקום זאת נדרשו כל העובדים לשלם מחיר מטורף בדמות פיטורים המוניים וסגירת הארגון ?

מול עובדי הרשות התנהל בעבר וגם היום מסע הסתה מתמשך. העובדים נדרשים לשלם את המחיר אף שכל כישלונות הניהול של הרשות רשומים על שם ממשלת ישראל, השרים הממונים וראשי הממשלות שמינו את המנכ"לים, הוועד המנהל והיו"ר. אף שלאורך שנים הממונה על השכר באוצר הוא שאישר את המשכורות ואת החוזים של הטאלנטים. למרות דו"חות מבקר מדינה רבים שנכתבו על "תרבות ניהול קלוקלת", אף שהציבור שנא את האגרה בגלל שיטות גבייה אגרסיביות שעליהן החליטו הוועד המנהל וההנהלות שבחרו הממשלות. ציניות? חוצפה ? עוול ? תרבות של כסת"ח ? שקר מתועב ? הכל נכון.

חמור יותר, ההסתה נגד עובדי הרשות נמשכת. לפי עיתונאים מסוימים גם כעת, כשנתניהו מודה ש- "גלעד ארדן סיבך אותנו עם חוק רשות השידור", מואשמים העובדים בטרפוד החוק שמורה על פיטוריהם, סגירת הרשות הישנה ופתיחת תאגיד חדש. כותרת פשוטה מסכמת את כל תנועת ההסתה : "נתניהו נכנע לעובדים… ולציבור זה יעלה 100 מיליון ש"ח". כלומר העובדים "אחראים" לכך שהממשלה לא יישמה את החוק החדש עד היום, לא מינתה דירקטורים, לא בחרה מנכ"ל קבוע ולא החלה ביישום החוק להקמת התאגיד החדש. "לציבור זה יעלה", כי הרי ברור שהתאגיד החדש לא יעלה כלל לציבור. הכסף ייפול מהעצים, ינחת בקופת התאגיד ולציבור "זה לא יעלה כלום".

בימים אלה מנסה הממשלה לשנות במחטף את החוק שהיא עצמה חוקקה רק לפני שנה, וליצור מצב שהשידור הציבורי ייהפך לשידור ללא פיקוח ציבורי, ללא מימון ציבורי, באמצעות מנכ"ל זמני הכפוף למעשה רק לחוק הזמני שבוודאי ישונה שוב בתוך כמה חודשים. הממשלה מנסה לדחות את יעד תחילת עבודתו של התאגיד החדש לסוף מארס 2016, כשכבר עכשיו ברור שגם תאריך היעד הזה אינו ריאלי. בינתיים פקידי האוצר מכוונים את החקיקה בשל אינטרס כספי – הם לא רוצים לשלם על תקופת הפירוק והמשך השידורים מקופת המדינה, כפי שקובע החוק, לאחר שמקור המימון של האגרה בוטל. מצדו השני של השולחן יושב ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ופוגע בדמוקרטיה הישראלית. שליחו במשרד התקשורת חוזר וטוען שיש להחליף את שמו של התאגיד החדש ל- "תאגיד השידור הישראלי" כשהוא שומט את הביטוי "הציבורי" בכל פעם שהוא מנסה להסביר את חשיבות השינוי בשם. אבל שידור ישראלי שכולו ממומן ונשלט על ידי הממשלה ומשרדיה, אינו שידור ציבורי. מה שחשוב הוא העלמת המושג "ציבורי" מהשיח על תאגיד התקשורת שיקום (אם יקום) תחת שליטתו המוחלטת של נתניהו.

הנושא הדמוקרטי הוא עניין עקרוני. ביטול האגרה והפיקוח הציבורי מחסלים למעשה את השידור הציבורי ותחתיו הופכת רשות השידור ליחידת סמך במשרד ראש הממשלה. היא נשלטת על ידי האוצר ופקידיו, ולאנשי המקצוע אין חופש עיתונאי. זוהי פגיעה מהותית בדמוקרטיהאלא שכל התהליך האנטי דמוקרטי הזה מתנהל בהסתר תחת מטריית הסתה נגד עובדי הרשות, כאילו שהם מוקד הבעיה. שוב ושוב טוחנים ראשי האוצר המתחלפים את אוזניהם של העיתונאים המסקרים את התהליך, בטענות נגד עובדי הרשות וארגוניהם היציגים. שינויי החקיקה שמובילה כעת הממשלה הם למעשה שינויים שמעקרים את החוק הקודם מתוכנו ומנסים לקבוע באחת את גורל העובדים לשבט ואת גורל השידור הציבורי לחיסול מוחלט.

אנשי האוצר מציעים כיום "מיקור חוץ" ולהקים תאגיד חדש כבר מחר בבוקר, כאילו לא היתה ועדת לנדס ובלניקוב והחוק החדש, הם דורשים לקצץ מיד את תקציב המשכורות ולאפשר לגייס 400 עובדים חדשים, בעת שכל עובדי הרשות מפוטרים על פי אותו חוק עצמו. הם דורשים להתנות את המשך המימון בשחרור הנדל"ן בשרונה, כאילו זו הבעיה ולא ביטול האגרה והיעדר מקור מימון ציבורי לשידור הציבורי. ראש הממשלה עצמו לא קיים את החוק ולא אישר את הדירקטוריון שבחרה ועדת האיתור שנקבעה בחוק. אבל תומכיהם בעיתונות ממשיכים להסית נגד עובדי הרשות. בראשם נתי טוקר שמרבה לשלב את הביטוי "רקוב" : "אחרי שהחליט כי המבנה הרקוב והמסואב של רשות השידור אינו ניתן לתיקון, הוביל ארדן מהפכה דרסטית – סגירה טוטאלית על מנעול ובריח של הרשות, באמצעות פירוקה על ידי כונס הנכסים הרשמי. ברפורמות הקודמות שאושרו ברשות היה חשש תמידי שהדנ"א הרקוב יישאר על כנו – וימנע אפשרות של הקמת גוף חדש ובריא".

עכשיו מוקם גוף "בריא" פוליטי בשליטת ראש הממשלה. זה לא ריקבון ? נתניהו השתמש בעובדי רשות השידור בסרטון בחירות שבו הסביר כיצד הליכוד "טיפל" בהם, בעובדי חברת החשמל ובאנשי החמאס. זה היה אחד משיאי ההסתה שהחלה עם דבריהם החמורים של ארדן ולפיד : "חתמנו על תעודת הקבורה".

תמורה בלי אגרה?

אבל רשות השידור היא רק דוגמה. בשנה שעברה, במקביל לדיונים המרתוניים על חוק רשות השידור, אי שם ברצועת עזה נהרגו עשרות חיילי צה"ל במבצע מתגלגל שכונה צוק איתן. הוא החל בלילה של 8 ביולי. הוא נגמר אחרי למעלה מחמישים יום, 74 הרוגים ועשרות פצועים, למעלה מ-2,000 הרוגים בצד הפלשתיני, הרס רחב ברצועה, נטישת יישובים בישראל, היעדר תמיכה בינלאומית, גינויים וויכוח ציבורי על נחיצות המבצע, מהירות ההחלטה, אופיין ועוד.

נדמה לכם שמדובר בשני אירועים שונים בתכלית ? ממש לא. ב-29 ביולי 2014 עלה השר הנמרץ גלעד ארדן לדוכן הכנסת ונשא את ההבטחות המפוצצות הבאות : "היום אנחנו מתקנים את המעוות ומחזירים לעם ישראל את מה ששייך לו. השידור הציבורי מפסיק לקחת ומתחיל לתת. עם ישראל יקבל בקרוב תמורה ללא אגרה. חוק זה הוא בשורה לכל מי שהתרבות והחברה הישראלית יקרה לו. החוק הזה הוא בשורה לכל מי שיודע שהחוסן שלנו לא נמצא רק בצבא חזק, אלא גם ביצירה, בהיסטוריה, בתרבות ובמורשת ישראל"שר האוצר יאיר לפיד, שהיה שותף למהלך, בירך על הצעת החוק שעברה באותו היום ואמר: "הפעם אנחנו משנים באמת. זו לא עוד רפורמה. אנחנו עוקרים מן השורש ובונים מחדש, כי אנחנו צריכים רשות שידור חדשה לגמרי שתספק לציבור את התכנים הטובים ביותר, גוף שידור שישתמש בתקציבו לטובת הציבור ושאינו מגדיל את תקציבו על חשבון הציבור""נחסוך לציבור 300 מיליון שקל בשנה", הבטיח לפיד יש מאין.

באולם נכחו רק חמישה חברי כנסת ממפלגת הליכוד, שום שר לא נכח ליד שולחן הממשלה והחוק עבר למעשה ברוב קולות של חברי האופוזיציה (עבודה, ש"ס ומרצ). 45 ח"כים הצביעו בעד וארדן נישא בפי שורה של עיתונאים על גלי תכונותיו המופלאות, רצינותו, האכפתיות, המקצועיות והנחישות. "תמורה בלי אגרה" זו הסיסמה הקליטה הנהדרת שהגה השר. כמה פשוט וקליט. איך לא חשבו על זה קודם?והנה הודה ראש הממשלה, "ארדן סיבך אותנו עם חוק רשות השידור"כמעט שנה אחרי חקיקת חוק תאגיד השידור הציבורי ושום סעיף שנחקק לא בוצע. האגרה בוטלה, הציבור הפסיק לשלם אחרי מסיבת העיתונאים של ארדן ולפיד והרשות איבדה באחת את מקור המימון שלה. בסוף יוני הודיע כונס הנכסים לאוצר שהכסף נגמר ועשרות הפקות תעודה דרמה ותרבות נעצרו. מאות יוצרים נותרו תקועים בלי לבלוע ובלי להקיא. מחויבים לעשרות אנשי צוות בכל הפקה, לא יכולים לשלם ולא יכולים להשלים או להפסיק את ההפקה. כאוס. הרס וחורבן. ממש כמו… טוב לא כמו בעזה, אבל כמו שרק ממשלת ישראל יודעת להרוס. רצף החלטות חסרות כל היגיון מקצועי, מוסרי, לאומי או דמוקרטי. החלטות חסרות אחריות. ככה מתנהלת המדינה.

הכל אנשים

שנה אחרי צוק איתן שום בית בעזה לא שוקם. אין תהליך מדיני אין הסדרה, מנהרות נחפרות וטילים מטפטפים. "מה יכול לגרום לחוק להיכשל ?", נשאל אמיר לוי, איש האוצר, ביום החקיקה ב"גלובס". "הכל זה אנשים. אם לא יהיה מנהל טוב חלילה, זה לא יצליח. הפלטפורמה תהיה מושלמת, עכשיו צריך מנכ"ל מצוין", השיב. דברים מדויקים שמתאימים לכל מבצע. אבל בממשלת ישראל אין "מנכ"ל מצוין". אין שום ניסיון לנהל את המדינה במקצועיות. חטיפת התפקידים שנחשפנו אליה אחרי הבחירות האחרונות מוכיחה. שר התחבורה הרי לא יתמחה מעתה במודיעין. הפיאסקו המודיעיני הבא כבר בפתח. שר המשטרה הרי לא יתמחה באסטרטגיה. גם לא במשטרה. מעשיו במשרד התקשורת והובלת חוק השידור הציבורי לאבדון יוכיחו. אבל התואר והכותרת יישארו. יהיה לו במה לנופף בבחירות הבאות.

כך גם בתחומי חיינו האחרים. ראש הממשלה קיבל על עצמו בשעה ה-25 גם את משרד התקשורת. לא סתם קיבל. התעקש לקבל. נלחם על שליטתו בתקשורת הישראלית על כל גווניה. והיגיון ההחלטות בהתאם לכל התחומים. ואם מישהו מוצא את יאיר לפיד או את גלעד ארדן, שישאל אותם – נו ? זה מה שהבטחתם ? זו התמורה לביטול האגרה ?

הערה 4 : ערוץ 1 משדר Off tube את אליפות העולם ה- 16 בשחייה המתקיימת בקאזאן – רוסיה. הרייטינג אפסי (1).

אליפות העולם ה- 16 בשחייה המתקיימת בימים אלה בקאזאן – רוסיה, אירוע ספורט בינלאומי בכיר, ואשר משודרת ישיר בערוץ 1 בין 17.30 ל- ל- 19.30, היא ברכה לבטלה. ערוץ 1 הוא כה דהוי וכה לא מוכשר עד שביומיים הראשונים של האליפות (יום ראשון – 2 באוגוסט 2015 ויום שני – 3 באוגוסט 2015 הוא גורף רייטינג אפסי של % 1.3 ו- % 1.2. מִדְרוּג כה ירוד ועלוב שאיננו מתקבל על הדעת ומציב את ערוץ 1 בתחתית הסולם. ליאן ווילדאו הוא בכלל שַדְרָן קווים של ערוץ 1 במשחקי כדורסל וכדורגל ולחלוטין איננו שַדָּר שחייה. בנוסף למחסור בידע בסיסי ובקיאות שלו בתחום עושה לו הנהלת רשות השידור וערוץ 1 עוול בשעה שהיא כופה עליו לשדר אירוע בינלאומי ענק שכזה Off tube מירושלים. מי שמצילה אותו במקצת היא הפרשנית הצמודה שלו באולפן בירושלים שחיינית העבר ליאור בירקאן.

kazan 2טקסט תמונה : אוגוסט 2015. אולפן ערוץ 1 בירושלים. זוהי פרשנית השחייה של ערוץ ליאור בירקאן מי שהייתה בעברה אלופת ישראל בשחייה. הסכימה לשמש שוב פרשנית Off tube של אירוע ספורט בינלאומי בכיר ושובה עין, אליפות העולם ה- 16 בשחייה המתקיימת בימים אלה בקאזאן – רוסיה. ליאור בירקן שימשה פרשנית Off tube של ערוץ 1 באליפות העולם ה- 15 בשחייה שהתקיימה בקיץ 2013 בברצלונה – ספרד. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

kazan 3טקסט תמונה : אוגוסט 2015. אולפן ערוץ 1 בירושלים. זהו השדר המוביל של ערוץ 1 ליאן ווילדאו המשדר ישיר Off tube מהאולפן בירושלים אירוע ספורט בינלאומי בכיר ושובה עין, אליפות העולם ה- 16 בשחייה הנערכת בימים אלה בקאזאן – רוסיה. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

ערוץ 1 היה צריך להזמין לעמדת השידור בירושלים גם את שחיין העבר גרשון שפע ואת הפיזיולוג ד"ר מולי אפשטיין כדי להסביר באופן מדעי את הטעון הסבר. הציבור הישראלי מומחה לכדורגל אולם איננו מבין כמעט דבר במקצוע השחייה. קיים כאן כר נרחב בעבור ניתוח, פרשנות, והסבר ברמה פופולרית את מדע השחייה ואת הפיזיולוגיה של המאמץ הנדרש מהשחיינים והשחייניות במקצועות השונים. הפרשנות של ליאור בירקאן (שחיינית ישראלית דְגוּלָה בעברה) נתקלת בקשיים לא מעטים גם בגלל חוסר בקיאותו בתחום של השדר המוביל ליאן ווילדאו. מפליא אותי כיצד הוא שוּב ניאות ליטול עליו אחריות כה גדולה וכבדה ממידותיו כדי להוביל את שידורי השחייה של אליפות העולם בשחייה בערוץ 1. הוא נעדר ידע ומיומנות בתחום. ליאן ווילדאו שידר ישיר גם את אליפות העולם ה- 15 בשחייה מברצלונה בקיץ 2013 והיווה שם כישלון חרוץ. בשעה שהשחיינית האמריקנית בת קייטי לדקי (Katie Ledecky) ה- 18 חתרה לשיא עולם חדש במשחה ל- 1500 מ' הגה ליאן ווילדאו סלוגן מתוחכם, "היא נראית כאילו היא לא מתעייפת – שיא העולם אולי מתעייף מהר יותר ממנה…", ויצא מגוחך. אולי הכוונה שלו הייתה טובה אולם לא הביצוע. אל ל- ליאן ווילדאו להתחכם. הטלוויזיה מחבבת שַלְפָנִים ואוהבת להפוך אותם לטיפשים. לזכותו יש לומר בסך הכול שהוא חרוץ ונאמן לתפקידו, בעל קול נעים, ואיננו מנסה להתבלט. גם זה משהו. ליאור בירקאן עושה את מיטבה אולם שבה ונשברת וחוזרת מידי פעם בפעם לטריוויה, "100 מ' הוא משחה שאי אפשר לחלק בו כוחות, בסופו של דבר מי שהוא בכושר יותר טוב ומסיים חזק, הוא המנצח". את הטקסט הזה היא שחה לנו בתמימות. אלא מה… ליאור בירקאן… ברור לגמרי לכל בר בי רב שמי שנמצא בכושר יותר טוב ומסיים חזק – הוא יהיה המנצח ו/או המנצחת. אין אפשרות אחרת. לכן אין טעם וצורך לומר זאת. חוץ מזה ליאור בירקאן, יש לומר בעברית תקנית "שיא עולם" (ולא שיא עולמי). ליאור בירקאן חוזרת שוב ושוב על המונח הפיזיולוגי "חוב חמצן" שלא אומר דבר לצופים שלה. אמש שוחחו השדר המוביל והפרשנית שלו אודות חשיבות קומת השחיינים והשחייניות, מוטת הזרועות שלהם, וגודל כף היד הגורפת את המים. הגובה הוא יתרון גדול אולם איננו חזות הכל. חבל שליאור בירקן איננה מסבירה לצופים את חשיבות המשקל הסגולי הנמוך בהם מחוננים השחיינים הבולטים המהווה מרכיב קרדינלי בכישרון הגופני שלהם לצוף על פני המים. היא גם איננה מסבירה את חשיבות המכניקה וה- הידרודינאמיקה של התנהגות גוף האדם במים. גוף האדם הוא לחלוטין אנטי – הידרודינאמי ומהווה ניגוד גמור ליונק אחר הדולפין שמבנה גופו ה- הידרודינאמי מותאם להתגורר במים ומאפשר לו להפיק ולייצר מהירויות שחייה עצומות לטווחים קצרים וארוכים. גופו של בן אנוש איננו מותאם לתנועה במים. יש להסביר לילדים ולנוער וגם לצופים המבוגרים כי אף על פי כן האדם הוא חכם וסתגלן ויודע במסגרת מוגבלויותיו לייצר מהירות ולגרוף בכוח ידיו ורגליו את המים בעת ההתקדמות לפנים בארבעת הסגנונות המוכרים לכולנו. הייתי מייעץ לליאור בירקאן גם לתרגם מעת לעת את הפרשי הזמן לפערי מרחק בין המתחרים, בעיקר כשהזמנים שווים כמעט. למשל הבריטי ג'יימס גאי ניצח במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי לגברים 1:45.14 דקה את הסיני סון יאנג שהשיג תוצאה של 1:45.20 דקה. הפרש של שש מאיות השנייה. בתרגום של זמן למרחק הקדים ג'יימס גאי את סון יאנג ב- 11.5 (אחד עשר סנטימטרים וחצי). החישוב פשוט : ג'יימס גאי עובר מרחק של 20000 ס"מ בזמן של 10514 (עשרת אלפים וחמש מאות וארבע עשרה) מאיות השנייה. כלומר מהירות השחייה וקצב ההתקדמות הממוצעת של ג'יימס גאי בתחרות למרחק של 200 מ' בסגנון חופשי, על פי הנוסחה דרך חלקי זמן שווה מהירות (S divided T = V), היא 1.9 ס"מ בכל מאית שנייה אחת, ו/או 1.90 מ' בשנייה אחת, ו/או 114 מטר בדקה אחת (מדובר במהירות ממוצעת). על פי אותו חישוב אפשר למצוא כי המהירות הממוצעת שהפיקה שחיינית העַל האמריקנית קטי לדקי (Katie Ledecky) במשחה ל- 1500 מ' בסגנון חופשי הייתה 1.62 ס"מ במאית שנייה אחת, ו/או 1.62 מטר בשנייה אחת, ו/או 97.2 מטרים ב- דקה אחת. כלומר, קטי לדקי שחתה כל 100 מ' במשחה הארוך הזה של 1500 מ' בזמן של 61 / 62 שניות. הפרשנית ליאור בירקאן הדגישה זאת היטב כמה פעמים במהלך התחרות, ואף הוסיפה פרשנות שהסבירה מדוע עבודת הרגליים של השחייניות (לרבות קטי לדקי) במשחה הארוך ביותר באליפות, היא דַלָה כמעט לאורך המשחה כולו. במשחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון חופשי לנשים קבעה קטי לדקי זמן של 1:55.16 דקה (שם עבודת הרגליים עֵרָה ו- דומיננטית) והקדימה ב- 16 מאיות את האיטלקייה היפה פדריקה פלגריני (Federica Pellegrini) וב- 33 מאיות את האמריקנית מיסי פרנקלין (Missi Franklin). בתרגום זמן למרחק הקדימה קטי לדקי את פדריקה פלגריני ב- 27.68 ס"מ ואת מיסי פרנקלין ב- 57.09 ס"מ. עוד הערה : על המסך מופיעים שוב ושוב Close ups מעניינים של כל מיני גברים ונשים שקשורים קשר בל יינתק לאליפות השחייה בקאזאן אולם ל- ליאן ווילדאו וליאור בירקן אין שום סיכוי לזהות אותם בעבור צופיהם מעמדת ה- Off tube בירושלים. השדר ליאן ווילדאו והפרשנית ליאור בירקאן (עוֹשָה עבודה חשובה) משדרים ישיר אירוע על בינלאומי בתנאים קשים תחת קללת אלוהי הטלוויזיה הידועה כ- מְאֵירָת ה- Off tube.
lior birkan 3טקסט תמונה : קיץ 1981. בריכת השחייה של אוניברסיטת ת"א. חטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בשידורים ישירים את תחרויות השחייה במסגרת המכבייה ה- 11 של שנת 1981. מר משה גרטל מראיין בשידור ישיר את השחיינית המוכשרת ליאור בירקאן בת 18 מירושלים שזכתה בארבע מדליות זהב במשחקי המכבייה ה- 11 של הימים ההם. הציבור איננו זוכר כבר אולם ליאור בירקאן הייתה בתקופה ההיא שחיינית ואלופה בלתי נשכחת. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : צלם הטלוויזיה הישראלית הציבורית עמוס בן שחר, המראיין משה גרטל (מוסתר, רואים רק את ראשו), השחיינית ליאור בירקאן, והמקליט ואיש הקול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דָנִי יֶגֶר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).lior birkan 4טקסט תמונה : קיץ 1981. בריכת השחייה של אוניברסיטת ת"א. תמונה היסטורית לפני 34 שנים. חטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בשידורים ישירים את תחרויות השחייה במסגרת המכבייה ה- 11 של שנת 1981. תמונה נוספת של אותו המעמד לפני יותר משנות דור. מר משה גרטל מראיין בשידור ישיר את השחיינית ליאור בירקאן בת 18 שזכתה בארבע מדליות זהב במשחקי המכבייה בימים ההם לפני 34 שנים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : המראיין מר משה גרטל (בן 35), המאמן של השחיינית ליאור בירקאן ושל אגודת הפועל ירושלים בשחייה מר דוד "סוחו" סיבור, ליאור בירקאן (בת 18), והמקליט ואיש הקול הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דָנִי יֶגֶר ׁ(מחזיק במיקרופון). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הרוסית עושה עבודה יפה מאוד באליפות העולם ה- 16 בשחייה בקאזאן אולם משועבדת יתר על המידה לחשיפת כמות שלטי הפרסומות המסחריות המפוזרות גם אם בצורה אסתטית ומסודרת בבריכה. FINA חייבת למצוא דרך כדי לחשוף לציבור הצופים פניהם ופניהן של השחיינים והשחייניות בטרם מתפתחת העלילה. נמאס לערוך היכרות עם השחיינים והשחייניות גיבורי העלילה בטרם יריית הזינוק כשהם חובשים כובעים ומרכיבים משקפיים. מדובר באנטי טלוויזיה. ב- אנטי וויזואליה. שוט ה- SSM של הפנייה האחרונה של ריאן לוכטה במשחה ל- 200 מ' מעורב אישי בשלב חצי הגמר היה דרמטי ומקורי. הוא הראה את עבודת הרגליים הנפלאה והיעילה שלו בעת תנועת המעבר מהגב לבטן. הצילום מדגיש עד כמה מפרקי הקרסול וכפות רגליו, גמישים.

kazan 9טקסט תמונה : אוגוסט 2015. קאזאן – רוסיה. אליפות העולם ה- 16 בשחייה. Shot צילום של אחת מ- 30 המצלמות של הטלוויזיה הרוסית המוצבות בבריכה ואשר מסקרת את טקס הענקת המדליות במשחה ל- 200 מ' גברים בסגנון חופשי. שלושת המנצחים (בחלקה העליון של התמונה) הולכים לאיבוד בים שלטי הפרסומות המסחריות הפזורים באתר. השלטים מונחים אומנם בסדר מופתי אך הם גונבים שוב ושוב את ההצגה מגיבורי העלילה. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

א. ערוץ 1 הציבורי נאנק תחת עולה של ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו באוגוסט 2015. השר אופיר אקוניס איננו עצמאי. הוא שרת של ראש הממשלה. ב. ערוץ 1 משדר Off tube את אליפות העולם ה- 16 בשחייה המתקיימת בקאזאן – רוסיה. הרייטינג אפסי. ג. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1994 והמונדיאלים של ארה"ב 94' וצרפת 98'. ד. עוד על זכויות שידורים וכלכלה טלוויזיונית. פוסט מס' 525. כל הזכויות שמורות.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בשנים 1998 – 1993 העניק לי תמיכה עצומה בשתי הפקות הענק של מונדיאל ארה"ב 1994 ומונדיאל צרפת 1998. בשעה שמנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת החליף אותו באפריל 1998, הפקת מונדיאל צרפת 98' הושלמה כבר על ידי, למעט כמה שינויים מינוריים. מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל דומיננטי בעל משטר מסודר שדרש משמעת מפיקודיו אולם היה אנטי ביורוקרט. יתרון מֵקֵל ומְשַכֵּך בשידור הציבורי המסורבל ממילא מטבע בריאתו.

הצגת הטלוויזיה של פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה הייתה תוצאה מקסימה של שיתוף פעולה מרחיק לכת שתחילתו ב- 1987 בין ה- CCC (ראשי תיבות שלCONSORTIUM  COORDINATING  COUNCIL) מועצת שידור בינלאומית משותפת לששת איגודי השידור הציבוריים בעולם (לרבות איגוד השידור המזרח אירופי שהתפרק ב- 1990 לאחר נפילת חומת ברלין ומעבר מדינות מזרח אירופה מדיקטטורה ושלטון טוטליטרי לדמוקרטיה). ה- CCC כלל נציגים מ-EBU – European Broadcasting Union (איגוד השידור האירופי) בעל ההשפעה הרבה ביותר), OTI (ראשי תיבות של Organizacion de la Television Iberoamericana) הוא איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה), ABU (ראשי תיבות שלAsia Pacific Broadcasting Union ) הוא איגוד השידור של מדינות המזרח הרחוק באסיה), ASBU (ראשי תיבות של Arab States Broadcasting Union) הוא איגוד השידור הערבי, ואיגוד השידור הציבורי URTNA (ראשי תיבות של Union of Radio and Television National Broadcasting of Africa), הלוא הוא איגוד השידור של מדינות אפריקה – המייצגים מאות רשתות טלוויזיה ורדיו ממלכתיות בחמש יבשות תבל, לבין ה- FIFA והוועדות המארגנות של המשחקים. גוף הבקרה של ה- CCC קם על רקע כישלון מערכת קווי השידור לספק את השירות לרשתות הטלוויזיה בשבוע הראשון של משחקי מונדיאל מכסיקו 86'. מיסודו של ה- CCC העולמי [1] היה לקח חשוב והוכיח את עצמו לאורכם של שלושת המונדיאלים באיטליה 90', ארה"ב 94', וצרפת 98'. (לאחר ש- EBU והמְשָדֵר הציבורי הבינלאומי הפסידו את זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006, לא היה עוד צורך ב- CCC והוא התפרק מעצמו).

תפקידו של ה- CCC העולמי היה ראשית דבר לייצג את אינטרס השידור של שולחיו ולבקש מרשתות הטלוויזיה המארחות (Host broadcaster) בשלושת המונדיאלים של איטליה 90', ארה"ב 94', וצרפת 98' לייצר סטנדרט כיסוי טלוויזיוני מן המעלה העליונה ביותר. במועצת ה- CCC כיהנו חברים בעלי מוניטין וניסיון רָב בשידורי טלוויזיה. את ה- EBU ייצגו שני החברים הוותיקים הספרדי מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ ויָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר מנורווגיה ששימשו גם ראשי הקבוצה המבצעית המיוחדת של איגוד השידור האירופי במבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים, והצטרפו אליהם גם רִיצָ'ארְד בָּאן האנגלי ופֶרְנַנְדוֹ פַּארְדוֹ הספרדי. אָמַאוֹרִי דָאוּמַאס וסֶזָאר גֶבְּרָאסִי ייצגו את OTI, האוסטרליים ריצָ'ארד רִיד ופַּאטְריק פוּרלוֹנג והיפני טוֹשִירֶה סוֹנִי ייצגו את ABU. כן נמנו על ה- CCC החברים רָאוּף בָּאסְטִי ועַבְּדֶלאִי רַחִים סוּלֵיימַן מ- ASBU, ועַבְּדֶלחַאמִיד בּוּקְסָאנִי, אֶפוֹאֶה אָדוֹדוֹ מֶנְסָה, ולוֹרֶנְס (לארי) אָטְיָאסֶה איש סנגל מ- URTNA.

שיתוף הפעולה הפורה הזה בין ה- CCC ל- FIFA והוועדות המארגנות המקומיות הוליד מִפְרַט שידור בטלוויזיה (Technical Annex), הנוגע להמוני הפרטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים המרכיבים וקובעים את סטנדרט ואופי הכיסוי וכן הקמת מערך מסודר של מרכזי שידור ועיתונות בינלאומיים ברומא, לרבות סָאבּ מרכַּזֵי שידור בכל אִצטדיון האמורים לשרת את שדרי הטלוויזיה והרדיו. המִפְרַט משמש כתנ"ך שידור ומַנחֶה ומחייב את ה- Host broadcaster כיצד לנהוג על פיו. ה- CCC יצר עם ה- FIFA גם מודל של אירוח המחייב את הוועדה המארגנת לדאוג לקבוצת השדרים והעיתונאים הגדולה המגיעה לכסות את טורניר המונדיאל מכל קצוות העולם. ההיגיון בשיתוף הפעולה הזה הוא פשוט. גופי השידור המשלמים הון עתק ל- FIFA תמורת זיכיון השידורים דורשים בתמורה תנאי עבודה הולמים. תנאי עבודה הולמים הם לא רק מיקרופון ועמדת שידור אלא גם מיטה ומקום נוח להניח את הראש.

ה- CCC שימש בהצלחה רבה ככלב שמירה של איכות ההפקה ובקרת השידור עליהם הופקד, ובאמת שלושת ה- Host broadcasters , RAI במונדיאל איטליה 90', EBI במונדיאל ארה"ב 1994 ו- TVRS במונדיאל צרפת 1998 הגיעו להישגי שידור נכבדים. בראש RAI ניצבו אז המנכ"ל בְּיָאגְ'יוֹ אָגְנֶס (Biagio Agnes) ונשיא הרשת האיטלקית הציבורית אֶנְרִיקוֹ מַאנְקָה (Enrico Manca), אבל את הפגישות המקצועיות היום – יומיות עם מפיקי הטלוויזיה ניהלו איש הטלוויזיה הוותיק קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי (Corrado Agustini) ו-וִויטוֹרְיוֹ פָּאנְקֶטִי. RAI הייתה ב- 1990 מעצמת שידור ציבורית ואחת העשירות באירופה. היא הביסה בימים ההם ללא תנאי בשידורי הספורט שלה את רשת הטלוויזיה המסחרית "קָאנַאל צִ'ינְקוּאֶה" של סִיְלבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי מפני שהחזיקה בידיה באופן מסורתי במשך שנים רבות את זכויות השידור הבלעדיות של הכדורגל האיטלקי, וגם את המונדיאלים והאולימפיאדות

52 משחקי גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990 נערכו ב- 12 ערים. בארי, בולוניה, קאלייארי, פירנצה, גנואה, מילאנו, נאפולי, פאלרמו, רומא, טורינו, אודינה, ו- וורונה. בכל אחד מ- 36 המשחקים בשלב המוקדם הציבה RAI אחת עשרה (11) מצלמות וארבעה יחידות של הילוכים חוזרים. החל משלב שמינית הגמר ועד למשחק הגמר התווספו עוד שלוש – ארבע לכל משחק. זוהי הפקה ענקית הדורשת מאמץ טכנולוגי עצום ש- RAI עמדה בה בכבוד.

ב- 6 במאי 1987 החליטה ה- FIFA לקיים את מונדיאל 94' לראשונה בארה"ב מדינה שהכדורגל בה הוא ענף ספורט אזוטרי. ליו"ר הוועדה המארגנת המקומית נבחר אלן רוטנברג (Alan Rothenberg) ששימש גם נשיא התאחדות הכדורגל האמריקנית. אלן רוטנברג ביקש את סיועו של ה- EBU  בהפקת הענק של משחקי המונדיאל של ארה"ב 94'. ה- EBU  בעל הניסיון העצום בהפקות ספורט בכלל וכדורגל בפרט מיסד קבוצת Host broadcaster  אד-הוק מיוחדת לכבוד האירוע החשוב. ה- Host broadcaster החדש כונה ESI (ראשי תיבות של EBU Sports International), בראשו הוצב מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ. 52 משחקי הטורניר התפרשו על פני תשע ערים בכל רחבי ארה"ב הענקית החובקת ארבעה אזורי זמן שונים, מלוס אנג'לס וסן-פרנציסקו במערב דרך דטרויט, שיקאגו, ודָאלָאס במרכז, ועד לבוסטון, ניו יורק, אורלאנדו, ו- וושינגטון במזרח.

מרכז השידורים הבינלאומי (IBC) מוקם "באמצע הדרך" בעיר דָאלָאס במדינת טקסס בגלל שדה התעופה המודרני, הענק, והיעיל שלה. מנואל "מָנוֹלוֹ" רוֹמֶרוֹ הקים קבוצת שידור בינלאומית שהתבססה על בימאי כדורגל מנוסים ברשתות הטלוויזיה המסונפות ל- EBU, כמו קלאוס בוקלברג, מרטין לינדברג, טד איילינג, מרטין וובסטר, ג'ורג'יוס קאראג'ורג'יו, ונָאזָארֶנוֹ בָּאלָאנִי.

12 מצלמות וחמש יחידות הילוכים חוזרים הוצבו בכל משחק אבל החידוש הגדול מבחינתנו היה שימוש ראשון במשחק הגמר בעמדת שידור בה הוצבה מצלמת פרזנטציה זעירה באִצטדיון "Rose Bowl" בפָּאסָאדִנָה בלוֹס אָנְגֶ'לֶס במשחק הגמר בין ברזיל לאיטליה ב- 17 ביולי 1994. המצלמה הקטנה אפשרה לשַדָּר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון לעלות "לאוויר" מעמדת שידור באִצטדיון על סיגנל Unilateral יקר לפני תחילת המשחק כדי לערוך פרזנטציה שידור מקדימה ולזהות לצופים את משחק הגמר באמצעותם. זהו מהלך עיתונאי וגם תדמיתי שיִיקֵר את עלוּת ההפקה ב- 12000 (שניים עשר אלף) דולר נוספים מפני שהיה צריך להביא את סיגנל השידור של המצלמה הזעירה בדרכים לווייניות – Unilateral לירושלים, אבל המנכ"ל מוטי קירשנבאום הסכים עמי שזה חשוב להציג ולוּ מבחינה סימבולית ואפילו רק במשחק האחרון בטורניר את נוכחותם של שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשטח. כלומר: צוות השידור משדר מעמדת שידור באצטדיון שבו נערך משחק הגמר. זה מן אקט הפונה לציבור הצופים ומכריז בגאווה, "תראו אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הנמצאים כאן בארה"ב, עושים את עבודתנו העיתונאית מהשטח ומשדרים עבורכם את כל המשחקים מעמדת שידור באִצטדיון, ולעולם לא Off Tube מהאולפן בירושלים".

שיתוף הפעולה בין ה- CCC לבין יו"ר הוועדה המארגנת הצרפתית המקומית שחקן הכדורגל הנודע מישל פלאטיני ויו"ר הוועדה המארגנת מטעם FIFA השוודי לינארט יוהנסון (נשיא UEFA) היה חיובי ביותר והניב תוצאות טלוויזיוניות מרשימות שלא נראו עד אז על מסך הטלוויזיה הבינלאומית. מישל פלאטיני ולינארט יוהנסון נחשבים לשני אנשי אִרגון הכדורגל מהטובים בעולם. השילוב של ארגון המפעל בידי ידיים אירופיות עם הפקת הטלוויזיה שהופקדה בידי 98' TVRS ובראשה פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה תירשם כהצלחה מזהירה.

platini 98

טקסט תמונה : מר מישל פלאטיני שחקן כדורגל בעל מוניטין בנבחרת צרפת ובקבוצת יובנטוס האיטלקית שימש יו"ר הוועדה המארגנת הצרפתית CFO של טורניר גביע העולם בכדורגל הלוא הוא מונדיאל צרפת 1998. (באדיבות TVRS  '98 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

johansson 98

טקסט תמונה : לינארט יוהנסון משוודיה הנשיא הוותיק של UEFA נשא גם בעול של יו"ר הוועדה המארגנת של מונדיאל צרפת 98' מטעם FIFA. (באדיבות TVRS  '98. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פילוסופיית הכיסוי של פְרַנְסִיס טֶלְיֶיה ב- 1998 הייתה המרשימה ואמיצת הלֵב ביותר מבין שלושת המונדיאלים של איטליה 90', ארה"ב 94', וצרפת 98'. היא נשאה עִמה רעיון טלוויזיוני מהפכני של ריבוי שידורים של הילוכים חוזרים סופר – איטיים (Super Slow Motion) בכמות שהייתה רבה מעבר למקובל עד אז. זהו רעיון נוֹעַז של הצבת זכוכית מגדלת על אירוע עַל ו/או אירוע שנוי במחלוקת בעת התרחשות המשחק ותוך נטילת סיכונים מחושבים. בכך נטל על עצמו פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה יחד עם בימאיו תעוּזה ואחריות עצומה. זה היה חידוש עולמי בלתי נשכח. המונדיאל של צרפת 98' ייזכר לעַד בשל ההילוכים החוזרים הסופ – איטיים ׁ(SSM) הרבים מזוויות שונות שהעניקו לו פרספקטיבת צפייה מיוחדת מאוד. פְרַנְסִיס טֶלְיֶיה מיסֵד חמש קבוצות הפקה במונדיאל צרפת 98' והציב בראשן את נבחרת בימאֵי הכדורגל של רשתות הטלוויזיה הצרפתיות. את המשחקים שנערכו בפאריס, אִצטדיון פָּארְק דֶה פְרָאנְס (Parc de France) והאִצטדיון הלאומי של צרפת סֵיינְט דֶנִיס (Saint Denis) ביים פְרָנְסוּאָה-שָארְל בִּידוֹ (Francois-Charles Bideaux) בימאי וותיק שצמח ברשת הטלוויזיה הצרפתית במסחרית TF1 ואח"כ עבר לשורות רשת הטלוויזיה הצרפתית "+ Canal". על המשחקים שהתקיימו בנָאנְט ולֶנְס הפקיד את מלאכת הבימוי בידי בימאי ז'אן-פול ז'וד (Jean-Paul Jaud). את המשחקים בערים מונטפלייה, מָארְסֵיי, טוּלוּז, ובּוֹרְדוֹ ניהלו הבימאים הנודעים של רשת TF1, פרנסואה לָאָנאו (Francois Lanaud), וברונו הולין (Bruno Hullin). בימַאי הכדורגל של רשת הטלוויזיה  "+ Canal" ז'אן-ז'אק אמסלם (Jean-Jack Amsellem) ביים את המשחקים שנערכו בערים לִיוֹן וסֵיינְט-אֵטְיֶין.

התכנון היה כל כך יסודי עד שפְרַנְסִיס טֶלְיֶיה קבע גם בימאי מחליף לעת צרה לכל החבורה הזאת, את ג'וֹרְג' גְיוֹפְרֶה (Georges Giaufret), ולקח את בימאי הספורט הנודע זֶ'רוֹם רֶבוֹן (Jerome Revon) לסייע לוֹ בעיצוב פורמט השידורים בכל הפקת הטלוויזיה הבינלאומית המורכבת והמסובכת הזאת. השתתפתי יחד עם מאות נציגים אחרים מהעולם בשתי פגישות ה- WBM שהתקיימו בפאריס לקראת משחקי המונדיאל של צרפת 1998. אנשי 98' TVRS הפגינו ידע מקצועי רב והציגו בבהירות רבה את מטרות מבצע השידור שלהם. שררה שם הקשבה רבה ונכונות רבה ללמוד את פילוסופיית הכיסוי של הצרפתים.

leverier 98

טקסט תמונה : זהו מר פיליפ לברייה נשיא קבוצת הטלוויזיה הצרפתית TVRS '98 שהייתה אחראית על כיסוי מונדיאל צרפת 1998. (באדיבות  TVRS '98. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

tvrs 98טקסט תמונה : זוהי קבוצת הטלוויזיה TVRS '98 ערב תחילת שידורי גביע העולם בכדורגל – צרפת 1998. עומד קיצוני מימין בשורה הראשונה פראנסיס טלייה (Francis Tellier) האיש שקבע את דפוסי ההפקה והבימוי הטלוויזיוני של המשחקים מטעם TVRS '98 (תפקיד הרשמי הוגדר כ- Managing Director of TVRS '98). עומד שני משמאל בשורה הראשונה ז'אן קלוד מורין(Jean-Claude Morin) סגנו של פיליפ לברייה. (באדיבות TVRS '98. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא היה כל קושי לכתוב את ספר השידורים / פקודת המבצע של שידורי מונדיאל צרפת 1998. ידעתי ששידורי הטלוויזיה של קבוצת 98' TVRS הצרפתית יהיו הטובים ביותר בכל תולדות המונדיאלים. את שלושת העותקים הראשונים נתתי בחודש מאי 1998 למנכ"ל רשות השידור הנוכחי אורי פורת ז"ל , ויבד"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן, ולמנכ"ל רשות השידור לשעבר מוטי קירשנבאום שפרש מתפקידו זה עתה באפריל 1998, אך רוחו נשבה עדיין במסדרונות הטלוויזיה הישראלית הציבורית והרשות .

ftance 98 tv bookטקסט תמונה : זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורית שחיברתי (בן כ- 130 עמודים) לקראת שידורי מונדיאל צרפת 98'. שני העותקים הראשונים הועברו לידי אורי פורת מנכ"ל רשות השידור הנוכחי ומוטי קירשנבאום המנכ"ל הקודם. מוטי קירשנבאום העביר את ירושת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור למחליפו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותן ב- 1993 מאריה מקל ויוסף בר- אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yoash 11טקסט תמונה : יולי 1998. גביע העולם בכדורגל – צרפת 1998. אני ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בפאריס יחדיו עם מר ג'פרי מייסון ראש צוות ההפקה המשותפת של של שתי רשתות הטלוויזיה האמריקניות ESPN ו- ABC SPORTS. איכות משחקי המונדיאל ואיכות ההפקה הצרפתית של 98' TVRS היו יוצאי דופן ועוררו אהדה ועניין עצום בכל רחבי תבל. הפקת 98' TVRS זכתה לשבחים רבים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל מערכות ההילוכים החוזרים בניידות השידור הצרפתיות שכיסו את מונדיאל צרפת 1998 היו דיגיטאליות וממוחשבות. זהו אחד משיאי ופלאי הטכנולוגיה הטלוויזיונית המודרנית המאפשרות הזרקה מיידית של ההילוכים החוזרים "לאוויר" ומעניקים בכך יתרון עצום לעבודתם העיתונאית של השדרים. יתרון טכנולוגי עצום נוסף הבא לידי ביטוי בעיקר בכיסוי אירועי ספורט הוא , שבעֵת הקרנת ההילוכים החוזרים , ממשיכות המצלמות לצַלֵם ולהקליט במקביל את החומר המצולם החדש. שידור ה- Replay איננו מנטרל את עבודת המצלמה ואיננו מפריע להקלטה מחודשת. הרמז הראשון להצלחת הצילום הווירטואוזית של 98' TVRS ניתן בכיסוי הצרפתי של משחק הגמר על גביע UEFA שנערך באִצטדיון פָּארְק דֶה – פְרָאנְס ביום רביעי – 6 במאי 1998 בין שתי הקבוצות האיטלקיות אינטר מילאנו ולאציו רומא.

ב- אִינְטֶר שיחק אז החלוץ הברזילי הנודע רוֹנאַלְדוֹ בן ה- 22. לא פלא שאִינְטֶר מילאנו הביסה ללא תנאי במשחק הזה את לאציו 3 : 0. מאיר איינשטיין ואבי רצון שידרו ישיר את המשחק שייזכר לא בגלל התוצאה אלא בשל מפגן הצילום הנדיר של הטלוויזיה הצרפתית. ההילוכים החוזרים לשער השלישי שהבקיע רונאלדו היו Master Piece של טלוויזיה. ה- SSM (ראשי תיבות של  Super Slow Motion) באמצעות עדשות צילום חזקות 55 ו- 62 יצר סטנדרט חדש של אינפורמציה אלקטרונית. יכולנו לראות את הלוֹבֶן בעיניים של רונאלדו. שתי המצלמות האחוריות שחשפו את רונאלדו בתנועה איטית מאוד (Super Slow Motion) בהילוכים החוזרים מוביל את הכדור מעשה רגליו של רב אומן, מטעה את השוער פעמיים בזה אחר, ובסופו של המהלך משכיב אותו על כר הדשא וכובש שער באין מפריע, היו בלתי נשכחות. עד אז לא ראינו מפגן כה כישרוני של צילום כפי שעשו זאת הצרפתים. ידעתי לקראת מה לצפות בשידורי המונדיאל עצמם. לא התאכזבתי. TVRS '98 הרשימו אותי עד למאוד. החלטתי להעביר את התרשמותי לא רק לבוסים שלי ברשות השידור אלא גם לציבור באמצעות העיתונות. בחרתי להתראיין לעיתון "גלובס" ולכתבו יעקב צלאל. הנה המאמר [2].

טלוויזיה / יואש אלרואי

הלובן בעין של רונאלדו

יואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מתאר לפני צאתו למונדיאל השישי את האמצעים הטכנולוגיים החדשניים שיאפשרו לצופים בבית להיות על המגרש וחוזר גם להיסטוריה הכואבת של מחלקתו .

2.5 מיליון צופים יבקרו באצטדיונים במשחקי גביע העולם , 37 מיליארד יחזו בהם בטלוויזיה . עבורם – האצטדיונים המקוריים, דרכי הגישה הנוחות, החנייה, והפיסטוקים שיימכרו ביציעים לא ישפרו את ההנאה מהצפייה. הם צריכים שידורי טלוויזיה איכותיים . וזה מה שרשתות הטלוויזיה הצרפתית שהתאחדו לצורך הפקת השידורים מתכוונת לספק. בין השאר גם ליואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ב- 18 השנים האחרונות והמפיק הראשי של הטלוויזיה מאז המונדיאל של ארגנטינה 1978. "ראית את גמר גביע UEFA ? זאת הייתה החזרה הכללית שלהם", אומר יואש אלרואי , ואי אפשר להבחין אם בקולו יש התלהבות אם לאו. "הם מכסים כל משחק בין 16 ל- 20 מצלמות. הם הביאו מצלמות סופר סלומו (קיצור של המונח הטכנולוגי Super Slow Motion), שמו מצלמות על מנופים, וצילומים כאלה אתה לא רואה. תנועה חלקה לגמרי ב- Frame של התמונה. 150 – 100 פריימים בשנייה אחת. את השער של רונאלדו ראו מ- 8 זוויות שונות ומהמצלמה על המנוף ראית את הלובן שלו בעיניים. זהו צילום ווירטואוזי שהוא גם מסר. טלוויזיה היא מדיום של קלוז אפים. שידורי מונדיאל צרפת 1998 ימשכו למסך גברים וגם נשים , ילדים ונוער" . איכות הצילום לפי יואש אלרואי תיצור בעיה גדולה לשופטים. ריבוי המצלמות, השיפור באיכותן, והוראות בימוי קבועות מראש, למשל מצלמה שתעקוב רק אחרי הכדור והמאבק עליו, יאפשרו הילוך חוזר של כל אירוע מזוויות צילום רבות שיאפשרו לדעת בדיוק מה קרה. "עם 20 מצלמות ומצלמות מהזווית הנגדית אתה רואה דברים חדשים", מסכם יואש אלרואי .

יואש אלרואי יצא לצרפת בראש צוות הכולל של 15 אנשים, בהם 6 שדרים ופרשנים, 3 טכנאים שיצטרפו לצוותי השידור ועוד 2 טכנאים במרכז השידורים ,וכן כמה אנשי מנהלה. לטלוויזיה הישראלית לא יהיה אולפן בצרפת מאחר שנבחרת ישראל לא עלתה לטורניר וגם צוות ENG לא ייצא. FIFA בשיתוף ה- EBU קבעה כללים לריאיון עם השחקנים, כמו למשל : שני שחקנים, אחד מכל נבחרת, יתראיינו בדרך לחדר ההלבשה בירידה להפסקה ובתום המשחק. החומר הזה יהיה חלק אינטגראלי מהשידור הבינלאומי. בנוסף לכך יזרום בערוצי התקשורת השונים חומר רב שהטלוויזיה הישראלית תשתמש בו. יואש אלרואי הוא הוותיק בצוות. זהו המונדיאל השישי שהוא מפיק עבור ביתו הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. אבל בין המונדיאלים, האולימפיאדות, ואליפויות העולם בא"ק הבית ממש התמוטט כשחטפו לו לפני ארבע שנים את הסחורה החשובה ביותר לכל רשת טלוויזיה, משחקי הליגה הלאומית בכדורגל. זה קרה גם ל- BBC שנאלצה לחלוק את השידורים עם BSKYB, וזה אולי הופך את האיבוד לטראומתי יותר. "בכל מקום זה מתחלק בין הרשתות המקומיות . פה אצלנו, רשות השידור הפסידה לפתע את כל הנכס שהיה שייך לה במשך 25 שנה רצופות ", אומר יואש אלרואי. היו לי שיחות ארוכות על האובדן עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום. סיפרתי לו ש- CBS האמריקנית הפסידה את החוזה שלה על ה- NFC ב- 1993 . CBS נעצרה במכרז על 1.18 מיליארד דולר. לשוּק נכנס אז רופרט מרדוק עם רשת FOX שלו ושילם 1.58 מיליארד דולר לחוזה בן ארבע השנים . אמרתי אז למוטי קירשנבאום, "רק שזה לא יקרה לנו, רק שגם אנחנו לא נפסיד את זכויות הכדורגל שלנו, אבל זה קרה לנו. הפסדנו. אבל מוטי קירשנבאום הוא איש מיוחד במינו. מוכשר והגון והיו לו את השיקולים שלו".

השיקולים של מוטי קירשנבאום שהביאו להפסד זכויות שידורי הכדורגל על פי יואש אלרואי היו ציבוריים . עבור שתי העונות של 1994 – 1992 שילמה רשות השידור 2.3 מיליון דולר והוסיפה עוד 50 אלף דולר לכל משחק בשידור ישיר אז. מוטי קירשנבאום לא היה מוכן לקפוץ לסכום של 5 מיליון דולר לעונה אחת. ערוץ 2 שבסוף קנה והימר בגדול הלך למועצה הציבורית שלו וביקש עוד 4 דקות פרסומת כדי לכסות את העלויות הגדולות . הם קיבלו 3 דקות. למוטי קירשנבאום לא העלו את האגרה.

על אף איבוד הזכויות זוכה מוטי קירשנבאום לציונים גבוהים מיואש אלרואי בכל תחום פרט ליחסי ציבור . "אנחנו חלשים ביחסי ציבור. מוטי קירשנבאום לא רצה להשתמש ביחסי ציבור ודוברות אגרסיבית. אפילו בסדרה "תקומה" לה נבחר שם הרואי, לא הכינו את דעת הקהל למה שהולך לקרות בסדרה. תוך כדי שידורה נוצרו מחלוקות רבות בציבור ובדעת הקהל. סדרת הטלוויזיה החשובה הזאת לא זכתה לשיר הלל.

יואש אלרואי כועס על הכשל ביחסי הציבור. למרות שהכדורגל אבד לערוץ הראשון, מחלקת הספורט לא הושבתה , אלא שידרה בשנים האלה מאות רבות של שידורי ספורט חיים בישראל ובתבל , כדורגל בינלאומי , ליגות אירופיות , כדורסל ישראלי ובינלאומי אליפויות העולם בא"ק, טניס, ותוכנית הקאלט הייחודית "כדורגל עולמי". יואש אלרואי זוקף לזכותו של מוטי קירשנבאום את שידורה המלא של עונת הכדורגל הישראלי 1994 – 1993, העונה הראשונה שבה צולמו כל השערים, רגעי המחלוקות, והכרטיסים האדומים. לזכותו של המנכ"ל החדש אורי פורת בקדנציה השנייה שלו הוא זוקף את המהפכה הטכנולוגית בטלוויזיה, מהפכה בהיקפי שידורי הספורט, ומהפכה בתחום המחשבה בהשקעה בזכויות השידורים, שנעשתה עוד באפריל 1984 (מועד התחלת הקדנציה הראשונה של אורי פורת כמנכ"ל רשות השידור). בשנותיו הארוכות בראש מחלקת הספורט חש יואש אלרואי בשינויים הדרמטיים שעברו על הציבור הישראלי. עדיין ישנם אותם מקטרים על שידורי הספורט בפריים טיים, אותם הוא מכנה "גמדים". אבל היחס לשידורי הספורט השתנה לגמרי באופן חיובי. לפני שנים שידור ישיר כדורגל לא היה דוחה מהדורה של "מבט". בחודש הקרוב יצטרכו עורכי "מבט" לחפש פינת שידור בין משחק אחד לשני.

צוות פרפטום מובילה

ערוץ 1 ישדר ממונדיאל צרפת 98' את כל 64 המשחקים בשידורים ישירים. שלושה צוותים ישדרו את 64 המשחקים בחלוקה בלתי מאוזנת. מאיר איינשטיין ואבי רצון ישדרו 37 משחקים ב- 33 ימים. חלוקה בלתי שוויונית שכזאת מטילה עומס כמעט בלתי הגיוני על מאיר איינשטיין ואבי רצון. הנה מה שהבוס הלויאלי יואש אלרואי חושב על שדריו.

מאיר איינשטיין (גביע העולם בכדורגל ה- 2 שלו בטלוויזיה)

"כשחזרנו מאליפות העולם בא"ק באתונה באוגוסט 1997, כתבתי לו שהוא השדר – עיתונאי הכי גדול שהיה בטלוויזיה הישראלית , ושהייתי צריך להביא אותו עשור שנים לפני כן. חוץ מזה שהוא אינטליגנטי, חכם, ובעל זיכרון פנומנאלי ויכולת להתכונן לשידור. אבל לפני הכול הוא עיתונאי".

אבי רצון (גביע העולם בכדורגל ה- 2 שלו בטלוויזיה)

"ב- 1990 הבאתי את אבי רצון כי בעיניי הוא עיתונאי דגול . יכול להיות שהוא אימפולסיבי מידי, אבל אחרי מאמני הכדורגל חיפשתי מישהו ברמה, שיוכל לפרש בבהירות לצופה בבית את מהלכי הכדורגל טכניקה , וטקטיקה. מישהו שיאמר את דעתו ודברים ללא כל התחייבות מוקדמת לכדורגל הישראלי. במשך שנים רציתי את גיורא שפיגל, אבל כשהבנתי שאני רוצה להתחתן אתו והוא לא מעוניין בי, הבאתי לראשונה פרשן כדורגל שהוא עיתונאי. במונדיאל איטליה 1990 הבאתי אותו למטרות עיתונאיות בלבד. ראיתי בו את עיתונאי עשור ה- 80. אבל תוך כדי מהלך שידורי איטליה 1990 התברר לי שהוא רואה מעל ומעבר למטרות העיתונאיות. הוא רואה כדורגל. אבי רצון עובד עמי כבר שנה שמינית ברציפות. הוא מונה לפרשן המוביל לא בגלל שקוראים לו אבי רצון והעיניים היפות שלו. הוא פשוט פרשן ספורט ממדרגה ראשונה. העיתונאות, יכולת הכתיבה, והדיבור הבלתי אמצעי תואם את השקפת עולמי".

רמי ווייץ (גביע העולם בכדורגל ה- 3 שלו)

"יש חמישה שדרי כדורגל במדינת ישראל. הטוב שבהם הוא מאיר איינשטיין. בחמישייה הזאת כלולים גם רמי ווייץ, זוהייר בהלול, דני דבורין, ויורם ארבל. ואני בחרתי ברמי ווייץ. נכון שהיו ריכולים. הם לא מעניינים אותי".

חיים ברעם (גביע העולם ה- 1 שלו בטלוויזיה)

"ב- 1994 הבאנו לאולפן 'כדורגל עולמי' פרשנים עיתונאיים ולא כדורגלנים או מאמנים . חיים ברעם יוכל להסביר את רקע הדברים היטב למשלם האגרה . למרות השאלה שלך הוא איננו טרחן".

 זוהייר בהלול (גביע העולם בכדורגל ה- 1 שלו)

"היה עמי כשדר באליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996, ועבר את המבחן בהצלחה".

זאביק זלצר (המונדיאל הראשון שלו)

"לא הבאתי אותו לצורכי ניסיון. הוא לא יידרש להתגלח על זקנם של הצופים" .

אורי לוי (מגיש מהאולפן בירושלים את המונדיאל הרביעי שלו) 

"במקצועו הוא שדר כדורסל  היות והוא רב גוני ועכשיו גם עורך "מבט", הוא חזר הביתה לצורך הנחיית המונדיאל.

יואש אלרואי צופה לכל השדרים מבחנים רציניים וקשים . "הם ידברו המון , ויש חוק לוגי הקובע , שככל שאתה מדבר יותר, עולה גם אחוז הטעויות והשטויות שאתה אומר. ללא קשר לכדורגל. השדרים צריכים להיות מאוד מרוכזים. מאות אנשי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 עובדים עבור שישה הקולות האלה. הם לא ינוחו. יש להם אתגר פיסיולוגי ומאמץ מנטאלי גדול. הם ציוותי שידור שמגיעים לעיר, לעמדת השידור באצטדיון, ומשם למיטה במלון ואז הם טסים לעיר אחרת וחוזר חלילה. אני קורא להם ציוותי פרפטואום מובילה. הם נוסעים לשדר ישיר ל- 5 מיליון צופי טלוויזיה במדינת ישראל. חלק לא קטן מהצופים האלה ילחץ על כפתור ההפעלה של המוניטור הישראלי כדי לחפש טעויות אצלם".

yoash 12טקסט מסמך : קיץ 1998. מאמרו של העיתונאי יעקב צלאל בעיתון "גלובס" אודות משלחת מחלקת הספורט של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 היוצאת  לסקר את מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. תפישת השידור ופילוסופיית הכיסוי של המפיק הראשי פראנסיס טלייה מקבוצת הטלוויזיה הצרפתית 98' TVRS, שהתבססה על טכנולוגיה מרשימה, הייתה מתקדמת ונכונה ׁ!ׂ (באדיבות "גלובס").

[1] ראה נספח : ספר ההפקה של 98' TVRS.

[2] ראה נספח : העיתון "גלובס" מאי – יוני 1998.

yoash 13טקסט תמונה : יוני – יולי 1998. מונדיאל צרפת 1998. פאריס. אנוכי ערב הפקת מונדיאל הכדורגל ה- 6 שלי ברציפות. התמונה צולמה בחדר הפיקוד וניהול השידור במשרד שלנו ב- IBC  בפאריס עם מפקח הקול והתקשורת אריק ברכה. אריק ברכה נחשב בזמנו לאחד הטכנאים המוכשרים והמקצועיים ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 14טקסט תמונה : מונדיאל צרפת 1998. יוני – יולי 1998. משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC  בפאריס. אני עם מפיק המשנה שלי ששי אפרתי יד ימיני (משמאל) וסמנכ"ל כוח האדם של רשות השידור עמרם עמר איש הכספים של המשלחת (מימין) ערב יריית הזינוק. טבלאות המשחקים על כתלי המשרד עדיין ריקות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 15טקסט תמונה : קיץ 1998. יוני – יולי 1998. פאריס. אני עם המפיק הראשי של 98' TVRS הצרפתי פראנסיס טלייה (Francis Tellier) ב- International Broadcasting Center הפונקציונאלי והיפהפה בפאריס, בעת שידורי מונדיאל צרפת 98'. פראנסיס טלייה הפך את צילום הכדורגל לחוויה טלוויזיונית מרשימה. פראנסיס טלייה הוא אחד מאנשי הטלוויזיה המוכשרים ביותר שפגשתי ב- 40 שנות עבודה בשטח ובמשרד בקריירה שלי בתחום הזה של תעשיית הטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החידוש המפליג של פְרַנְסִיס טֶלְיֶיה כמנהל ההפקה והבימוי הראשי של שידורי מונדיאל צרפת 98' היה שימוש מתוכנן בכמות גדולה של הילוכים חוזרים סוּפֶּר איטיים שטרם נראתה עד אז בשידורי טלוויזיה הבינלאומית. הוא הציב 16 מצלמות לכיסוי כל משחק ומשחק בטורניר. 8 מתוכן היו מצלמות Super Slow Motion לצורך הילוכים חוזרים. תפקודן והצבתן של 16 המצלמות בכל אִצטדיון תוכנן בקפידה ע"י פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה וחֶבֶר בימאיו. מצלמה מס' 1 ממוקמת ברום האצטדיון מעל קו האמצע. מצוידת בעדשה 40 או 55. תפקידה להוביל ב- Wide Shot את התרחשות המשחק. מצלמה מס' 1 מעניקה גם צילומים כלליים של בעיטות חופשיות הכוללות את הבועט, החומה, והשוער, וכן צילום כללי של בעיטות הקרן. למצלמה מס' 1 שמור גם פוטנציאל הצילום של Tights Shots (שוטים סגורים) במהלך המשחק. מצלמה מס' 2 מצוידת בעדשה 55 או 62 ממוקמת ליד מצלמה מס' 1 גם כן ברוֹם האצטדיון, ומשמשת כמצלמת גיבוי (Back up) למצלמה מס' 1 במקרה של תקלות טכניות. מצלמה 2 מספקת שוטים סגורים של זורקי כדורי החוץ, בעיטות חופשיות וקרנות, ועוקבת סגור אחרי מהלך הכדור. מצלמות מס' 3 וְ- 4 המצוידות בעדשות 14 כפול 9 הן מצלמות 16 מ'. כל אחת מהן ממוקמות ברום האִצטדיון מעל אחד מקווי ה- 16 של שתי הקבוצות בדרום או צפון האִצטדיון . שתיהן מבצעות המשכיות צילום של מצלמות 1 ו- 2. מצלמות 3 ו- 4 אחראיות על מראה הרחבות בבעיטות קרן, התרכזות בבעיטות חופשיות בועט + חומה + שוער אך מזווית צילום שונה של מצלמות 1 וְ- 2, ומעקב אחרי החומה הנדרשת להתייצב במרחק של 9.15 מ' מהכדור. מצלמות 3 וְ- 4 גם את בעיטות ה- 11 מ' מהצד לצורך הילוכים חוזרים. מצלמה מס' 5 ו- 6 מצוידות בעדשות 55 או 62 ממוקמות לאורך קו האורך בין קו האמצע לקווי הרוחב ותפקידן להעניק שוטים זיהוי של השחקנים ומעקב סגור אחרי מהלכי הכדור. מצלמה מס' 11 מוצבת בעמדת צילום תחתונה באמצע המגרש ומצוידת בעדשה 14 כפול 9. תפקידה לצלם את שחקני הנבחרות עולים על כר הדשא וכֵן צילום פני השחקנים בעת נגינת ההמנונים. כמוכן מכסה מצלמה מס' 11 את ספסלי הנבחרות ותגובות המאמנים והשחקנים באזורים האלה . מצלמה מס' 11 היא האחראית על צילומי Flash Interviews בתום המחציות ובתום המשחקים. מצלמות מס' 12 ו- 13 המצוידות בעדשות רחבות הן בעצם מצלמות זעירות בגודל אצבע של כף היד השוכנות כשהן תלויות על רשתות שני השערים. הן מביאות מבט רחב של הבקעת השערים בעת הילוכים חוזרים מנקודת מבטו של השוער. מצלמות מס' 14 ו- 15 המצוידות בעדשות גדולות 55 ממוקמות בעמדות צילום גבוהות באמצע רום האִצטדיון על קו ה- 6 מ'. יש להן תפקיד מכריע להביא הילוכים חוזרים איטיים של ההתרחשויות בתוך רחבת ה- 16, מהלך הבקעת השערים, ומעקב אחר בעיטות עונשין מ- 11 מ'. מצלמות מס' 14 ו- 15 אינן משתתפות באופן ישיר בכיסוי השוטף של המשחק. מצלמות מס' 7 ו- 8 המצוידות בעדשות 55 ממוקמות בעמדות צילום גבוהות מאחורי שני השערים. הן משפרות את המעקב אחר הנעשה ברחבת השערים ומעניקות לבימאים אפשרויות נוספות של הילוכים חוזרים איטיים. הן אינן משתתפות באופן ישיר בכיסוי השוטף של המשחק. מצלמה מס' 9 מצוידת בעדשה 55 ממוקמת מאחורי אחד השערים ואחראית על אספקת הילוכים חוזרים רבים במהלך המשחק. מצלמה מספר עֶשֶר מצוידת בעדשה חזקה 55 או 62 מוצבת תמיד ביציע הנגדי כדי להביא הילוכים חוזרים מן הזווית הנגדית.

france 98טקסט תמונה : מונדיאל צרפת בקיץ 1998. עמדת צילום משוכללת ומרווחת מאוד של אחת המצלמות התחתונות של 98' TVRS באצטדיונים. העמדה רחבה, נוחה, ונקייה. לצלם יש שדה ראייה של 360 מעלות. (באדיבות פראנסיס טלייה TVRS '98. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

64 המשחקים נערכו בעשרה אִצטדיונים הפרושים בתשע ערים בצרפת . שניים מהם היו ממוקמים בפאריס הבירה. האִצטדיון הלאומי החדש "STADE  DE  FRANCE" (נקרא גם Saint Denis), והאִצטדיון היָשָן ההיסטורי המכונה בפי כל "PARC DES PRINCES" (פארק דה פראנס) הזכור לצופי הטלוויזיה בארץ שם נערך משחק קדם גביע העולם ב- 13 באוקטובר 1993, ונבחרת ישראל הביסה בו את צרפת בתוצאה המפתיעה 2:3. היכולת של ששת הבימאים הצרפתיים שהופקדו על בימוי המשחקים באמצעות ניידות שידור גדולות (כוללות בתוכן בין 22 ל- 28 מצלמות אלקטרוניות) למַמֵש את הפוטנציאל הטמון בהילוכים החוזרים הסופר איטיים ולהשתלט בזמן אמת על שמוֹנָה הילוכים חוזרים האיטיים פי שלושה מהמציאוּת (75 Frames בשנייה אחת) משמוֹנֶה זוויות שונות, ראוי להערכה רבה. השימוש הנדיר וההגיוני בכמות גדולה של הילוכים חוזרים סופר איטיים שהביא למונדיאל של צרפת 1998 מוניטין טלוויזיוני בינלאומי שונה ורב ערך מהמונדיאלים שקדמו לוֹ. הצופה בסלון ביתו נהנה מאינפורמציה וויזואלית עשירה ועדכנית. זאת עיתונאות טלוויזיונית במיטבה מבלי שהם הצופים יודעים כי לִבּוֹ של הבימאי המביים עבורם את עבודת המצלמות מפרפר כל הזמן בקִרבּוֹ . הוא שרוי במתח עצום. כל בר בי רב מן הבימאים והמפיקים העוסקים בביזנס הזה של הפקה ובימוי של משחקי כדורגל בטלוויזיה מודע היטב לדילמת השידורים החוזרים (Replays). זאת דילמה מורכבת. ההתלבטות נעוצה לא רק בעיתוי הכנסת ההילוך החוזר "לאוויר", אלא היכן נקודת הכניסה שלוֹ לאוויר מן ההיבט התכניתי, אפוא נקודת הסיום והיציאה של ההילוך החוזר מ- "האוויר", ומִשְכוֹ. כל שידור חוזר הנכנס "לאוויר" בעֵת ובזמן התרחשות המשחק נעשה על חשבון דבר אחר גם כשמדובר בשידור הילוכים סופר-איטיים ממוחשבים SLSM (ראשי תיבות של Super Live Slow Motion) בזמן אמת לאחר כיבוש שערים  . הבימאי חייב להיות זהיר בעיתויים. כשאתה ממהר כבימאי לשָדֵר הילוכים חוזרים של הבקעת השער מייד לאחר כיבושו אתה עלול להפסיד את השוטים של המצלמות האחרות המביאות את שמחת הניצחון של המבקיעים ותוגת ההפסד של הנכבשים. איחור בהכנסת ההילוכים החוזרים עלול להביא להפסד התמונה של חידוש המשחק ואת האירועים הנלווים אליו עד כדי החמצת כיבוש שער מהיר מייד לאחר חידושו. כבר היו דברים מעולם. הכנסת ההילוך החוזר "לאוויר" איננו רק דילמה. זהו קושי נפשי עצום של בימאי מתחבט הנובע מהפחד להחמיץ את האירוע הבא הבלתי צפוי במשחק בשל שידור חוזר של האירוע הקודם. ההתחבטות הזאת מוצאת את ביטוייה גם כשמדובר בשידורים חוזרים מובנים מאליהם של כיבושי שערים. כל שידור כזה של הילוך חוזר מכניס את הבימאי ועוזריו בניידת לכוננות עַל. הם חייבים להיות בשיא הריכוז הנפשי . עיניהם ממש יוצאות מחוריהן מפני שהן משוטטות בערנות ותשומת לב רבה על כל המוניטורים הרבים הפרושים בניידת כדי לוודא שלא יפסידו אירועים השווים צילום והמתהַווים בעת הקרנת ההילוכים החוזרים. אין מפיק ספורט ובימאי כדורגל שלא טעם ולא חווה את תחושת פחד הבושה מפני כישלון בפרהסיה על בשרו. ארבעת בימאי הספורט הראשיים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בדוֹר האחרון יואב פלג, רובי פודגור, אמנון אוסמן, וצבי סלפון יודעים היטב על מה אני מדבר. הם חווּ זאת על בשרם. תשאלו אותם. העוֹר נעשה חידודין -חידודין והלב מַט ליפול לתחתונים.

לאחר חזרתי לארץ מפגישת ה- WBM האחרונה בפאריס בדצמבר 1997 המתין לי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום שהבין שמדובר בהפקת כדורגל מדעית, מושקעת, ומרשימה. מוטי קירשנבאום קידֵם את שידורי מונדיאל צרפת 1998 במהירות ויעילות. ביום רביעי – 10 בדצמבר 1997 ב- 11.00 התקיימה בלשכתו של מוטי קירשנבאום בבניין "כלל" בירושלים פגישת ההפקה האחרונה ומתן האישורים הסופיים. מוטי קירשנבאום הגיע מוכן לפגישה המכרעת הזאת. הוא היה מעורה ובקי בכל הפרטים הרבים הנוגעים להיקף השידורים וזמני המשחקים. השתתפו בפגישה גם המנהלים הישירים שלי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. לפעמים חשתי שהם מיותרים. לא מפני שלא היו חשובים אלא בגלל ששתקו בדיון. מנכ"ל רשות השידור האפיל עליהם. כשמוטי קירשנבאום השיב לי "הֵן", לבוסים שלי נותר רק להַנְהֵן בראשם לאוֹת הסכמה. לא שמעתי אותם אף פעם מקימים לו אופוזיציה. מוטי קירשנבאום אִפשֵר לי להציג בפני הנוכחים את ההיערכות ומתכונת השידור הסופית מן היבטי ההפקה – הטכנולוגיים והלוגיסטיים, כמו הצגת נתונים במבצע צבאי של זמן, מרחב, ודרכי פעולה אפשריות. שרטטתי לבוסים שלי את מפת השידור על פני גרף ודיאגרמה ענקית שהבאתי ממשרד מחלקת הספורט ועוצבה בידי שירותי האומנות שלנו, ובה רשימת 64 המשחקים, מבנה הבתים, שיטת המשחקים, קווי השידור, מודל השידור, דרך שידורם הישיר של 64 המשחקים מצרפת לישראל באמצעות הלוויין האירופי ה- ECS, ושיתוף פעולה בתחומי ההפקה והתוכן בין מערכת ירושלים לבין משרד ההפקה ב- IBC בפאריס .

הדבר החשוב ביותר מעבר לשידורם הישיר של כל 64 המשחקים הייתה הפילוסופיה של מתכונת השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידור המונדיאלים ברשות השידור סייע לי המנכ"ל להעביר החלטה כי כל 64 השידורים הישירים המתוכננים במונדיאל צרפת 98' חייבים לכלול Pre Game Show ו- Post Game Show. כל שידור ושידור נפתח רבע שעה לפני שריקת הפתיחה באמצעות אולפן גביע העולם המנווט מירושלים. המגישים אורי לוי ואורן רוזנשטיין והפרשנים ניר לווין ובוני גינזבורג הציגו מהאולפן את נושא השידור והעבירו אותו במועד לצוותי השידור באִצטדיונים לקראת עליית הנבחרות לכר הדשא ונגינת ההימנונים . היקף שידור כזה לא ניתן היה להשיג בימיהם של טומי לפיד ויוסף בר-אל. אני חושב שגם מוטי קירשנבאום סָבָר והיה מקובל עליו ש- Pre Game Show הוא אקט שידור חשוב. חלק מה- Pre Game Show כולל באופן טבעי את נגינת ההמנונים של שתי הנבחרות המתמודדות. בעֵת נגינת ההמנונים חושפות מצלמות הטלוויזיה לראשונה ב- Close up את פני השחקנים, ומכיוון שהטלוויזיה היא מדיה של קלוז אפים, הסיטואציה הזאת מזהה מייד לצופים את גיבורי העלילה ומחברת אותם בקלות יתר למסך. כמו כן נקבע כי הפסקת המשחק בת רבע השעה בין שתי המחציות תנוצל לצורך ניתוחים ופרשנויות ושימוש נכון במחשב הווירטואלי של חברת "אוֹרעַד" ברגעי המחלוקת של השיפוט. הוחלט גם שסיום המשחק לא יהיה סיומו החטוף של השידור כמו בעבר, אלא מערכת הספורט תייצר Post Game Show המלווה בהארות והערות של המשחק שהסתיים , וסיכום חדשותי של משחקי העבר וצֶפי סיכויים של המשחקים העתידים לבוא. תכנון שידורי משחקי גביע העולם בכדורגל של צרפת 1998 היו קפיצת דרך ענקית בסיקור שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, גם הודות למוטי קירשנבאום. הביקורת הציבורית של חלק מאנשי הוועד המנהל והמליאה בתוך רשות השידור זינבו כרגיל במנכ"ל, אך הוא היה אדם עצמאי שידע להדוף בקלות ביקורות לא מקצועיות. הוא היה עדיף בעיניי עשרת מונים על כל מיני מנהיגי שידור אחרים שהובילו בשעתו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא יכולתי שלא להסיר את הכובע בפניו.

מוטי קירשנבאום כל כך אהב את השידור הציבורי והיה נאמן לו עד שהתגייס ונרתם באופן אישי להשגת שקופיות חסויות למימון שידורי הספורט היקרים. זה לא היה תפקידו אבל הוא לא עשה חשבון למעמדו והטיל את כל כובד משקלו המקצועי ויוקרתו האישית כדי לסייע למימון רשות השידור באמצעות חסויות מעבר לגביית האגרה הציבורית. את תרומתו הענקית לעיצוב דמותה הציבורית של רשות השידור אי אפשר יהיה לשכוח . נפגשנו עם קבוצת בכירים במשק כמו עופר נמרודי בעליו של העיתון "מעריב", הבנקאי איתן רַף, ואחרים במטרה לגייס כספים למימון הקופה הענייה של הרשות. עופר נמרודי לא היה נדיב בפעם הזאת וסירב להצעתו של מוטי קירשנבאום . העיתון שלו "מעריב" היה אחד משני המממנים (יחד עם הטוֹטוֹ) של מבצעי שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הקודמים, משחקי ה- Final Four בכדורסל שהתקיימו באפריל 1994 בהיכל הספורט ביד אליהו ומונדיאל ארה"ב 94' אך בפעם הזאת הוא לא הסכים. המממנים הגדולים של שידורי מונדיאל צרפת 1998 היו, הטוֹטוֹ – המועצה להסדר ההימורים בספורט בראשותו של היו"ר רוני בר און (היה ח"כ ושר האוצר בממשלת ישראל), חברת "קליניקה אוֹן" שעשתה מאמץ עצום להיכנס לשוּק באמצעות שיווק אגרסיבי של עצמה כמותג מסחרי במשחק ספורט גברי שנתפש ע"י חלק מהציבור כשובניסטי, ורשת קלאב הוטל אילת וטבריה לוטראקי. היו שם עוד חברות כמו חברת התכשיטים "פז-חן" , חברת הבנייה "איטונג" ואחרות ששילמו כסף רב לרשות השידור, וביקשו לחשוף את עצמן באמצעות שקופיות חסות לציבור חובבי הכדורגל. זכורה לי הערתו של רוני בר-און יו"ר מועצת ההימורים אז שאילו ידע מראש שהטוֹטוֹ נמצא בחבילת חסויות אחת עם "קליניקה און" , לא היה משתתף במשחק הזה . החסויות הכניסו 1000000 (מיליון) דולר לקופת רשות השידור וכיסו כמעט את כל עלות הפקת השידורים של מונדיאל צרפת 1998.

לא יכולתי שלא להיזכר עכשיו בפרזנטציה השידור הראשונה שלי 16 שנה קודם לכן במונדיאל ספרד 1982, בתקופתם של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל וחבריו לניהול השידור הציבורי יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ויבד"ל מנהל הטלוויזיה וטוביה סער ששימש תקופה מסוימת במקביל גם מנהל החדשות, ובוויכוחים המרים שהתעוררו אז ובעיקר בתוצאות החלקיות שהושגו. הפעם הזאת עם מוטי קירשנבאום זה היה אחרת ושונה לחלוטין. הרבה יותר מהיר, פורה, ויעיל. ללא כל השוואה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופתו של המנכ"ל מוטי קירשנבאום בשנים 1998 – 1993 עשתה קפיצת שידור ענקית לפנים. נכון, היו גם כישלונות אך הרבה יותר הצלחות. לא רק בתחום שידורי הספורט הבינלאומיים אולימפיאדות ומונדיאלים, אלא גם ביסודות האחרים של השידור הציבורי כמו הפקת חדשות, ספיישלים, תיעוד, תוכניות, ובידור. מוטי קירשנבאום היה האיש שהעניק ל- "חמישייה הקאמרית" את ההזדמנות לפרוץ קדימה ולקנות את הפרסום והמוניטין בשנות השידור הראשונות שלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. היא התחילה את דרכה אצל הזכיינית חברת "טלעד" בערוץ 2 אך הייתה כמעט אנונימית בימים ההם שָם. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום השכיל לחתום על חוזה עִמה מתחת אפו ולמורת רוחו של מנכ"ל חברת "טלעד" עוזי פלד. מוטי קירשנבאום היה האיש שיצר את "מבט" המחודש והמשוכלל בן 45 דקות שכלל לראשונה שני מוספי השידור היומיים החשובים כלכלה וספורט. איך הדרגים האחראיים לא חשבו על זה קודם לכן. מוטי קירשנבאום רב היוזמה היה האיש שהגה את הרעיון להעתיק את שידור "מבט" לשמונה בעֶרֶב מתשע כדי להתמודד ראש בראש ובהצלחה עם חדשות ערוץ 2. מוטי קירשנבאום היה האיש שבנה את יאיר לפיד, שרירן נמוך קומה, שנראה מבויש וחסר ביטחון מול המצלמות בתחילת דרכו כמגיש תוכנית הבידור המרכזית בערבי שישי "סוף שבוע". זה היה עונג גדול לנַהֵל, להפיק, ולערוך את מונדיאל צרפת 1998 בימיו של עורך ראשי כל כך מוכשר בסדר גודל כזה כמו מוטי קירשנבאום. נדמה לי שכך סברו גם יאיר שטרן ורפיק חלבי.

הוא ידע להניע את תעשיית הטלוויזיה שניהל והיטיב גם לפרק מוקשים מסוגים שונים בציר ההתקדמות שלו. באוגוסט 1997 סיפר לו סמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי כי מחיר זכויות השידורים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תידרש לשלם עבור מונדיאל צרפת 1998 נסב על סכום של 1.000000 (מיליון) דולר. מוטי קירשנבאום נבהל וביקש לברר אצלי כיצד יש פער כה גדול בין הנתון שאני דיווחתי לו כי סך הזכויות עומד 703000 (שבע מאות ושלושה אלף) פרנקים שווייצריים השווים בערכם על 470000 (ארבע מאות ושבעים אלף) דולר בעוד סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי טוען כי הסכום גבוה פי 2.12 ממה שאני נקבתי. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ביקש ממני מסמך חתום המגובה ע"י ה- EBU המעיד כי גרסתי היא הנכונה. נדהמתי מחוסר ידיעתו והבנתו האלמנטארית של שר האוצר של רשות השידור (סמנכ"ל הכספים מוטי לוי) בתחום שהוא אחראי עליו, ומדיווח הבלתי אחראי שלו לבוס הראשי. ב- 27 באוגוסט 1997 שיגרתי לו את המסמך המפורט בן שלושה עמודים שביקש לרבות מסמך הגיבוי של EBU.

france 98 1טקסט מסמך : 27 באוגוסט 1997. מונדיאל צרפת 1998. המסמך בן 3 עמודים ששלחתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום המפרט את עלות זכויות השידורים ועלויות אחרות של מבצע השידורים של מונדיאל צרפת 98, לרבות מסמך הגיבוי של ה- EBU הקובע כי ה- Share של IBA  (הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) עומד על 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שווייצריים. (עמוד מס' 1 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

france 98 2טקסט מסמך : 27 באוגוסט 1997. מונדיאל צרפת 1998. המסמך בן 3 עמודים ששלחתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום המפרט את עלות זכויות השידורים ועלויות אחרות של מבצע השידורים של מונדיאל צרפת 98, לרבות מסמך הגיבוי של ה- EBU הקובע כי ה- Share של IBA (הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) עומד על 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שווייצריים. (עמוד מס' 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

france 98 3טקסט מסמך : 27 באוגוסט 1998. מסמך הגיבוי של ה- EBU הנוגע לזכויות השידורים של מונדיאל צרפת 1998. המסמך בן 3 עמודים ששלחתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום המפרט את עלות זכויות השידורים ועלויות אחרות של מבצע השידורים של מונדיאל צרפת 98', לרבות מסמך הגיבוי של ה- EBU בחתימתו של ברנארד בריגה / Bernard Briguet הקובע כי ה- Share של IBA (הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) עומד על 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שווייצריים. (עמוד מס' 3 ואחרון מתוך 3). הערה : CHF  =  פרנק שווייצרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום צייד אותי בנשק המתאים כדי לצאת למלחמת השידור הזאת שתוצאותיה לא הוטלו מעולם בספק. הייתי בר מזל. בהפקת שידורי צרפת 1998 ניצב לצִדי שוּב האיש שהיה יד ימיני במבצעי שידור רבים המפיק ששי אפרתי. ששי אפרתי טיפל בצורה מקצועית ובמסירות רבה בכל ענייני הלוגיסטיקה של ההפקה הארוכה שקשורה בהטסת ציוותי השידור מישראל לצרפת, Booking מראש של מלונות נוחים עבור הצוותים המסתובבים ברחבי צרפת שימוש הגיוני באפשרויות התחבורה בצרפת הענקית באמצעות רכבי ההפקה שלנו הטיסות הפנימיות, ותנועת הרכבות. ששי אפרתי היה איש חרוץ ישר, ונאמן מהטובים ביותר שהיו אי פעם לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כבר מזמן למדנו לדעת שהמיטה, האוכל, וכלי התחבורה המניידים את הצוותים מאתר שידור אחד למשנהו חשובים כמו המיקרופון. ציוותי השידור במונדיאל צרפת 98' חייבים תודה למפיק המשנה ועוזרי ששי אפרתי. שידור 64 משחקי מונדיאל צרפת 98' בערוץ הטלוויזיה הציבורי זכו להצלחה סנסציונית. טבלאות אחוזי הרייטינג וה- Share היו כבדות משקל והתפוצצו מאחוזים, והוכיחו את עצמן מעל ומעבר. זאת הייתה הפקת טלוויזיה בלתי נשכחת. אחת הגדולות והחשובות שהפקתי, ערכתי, ניהלתי, ושידרתי מעולם.

france 98 4טקסט מסמך : חודש יולי של שנת 1998. טבלאות הרייטינג של מונדיאל צרפת 1998 הכריעו את המערכה. יש לשים לב לא רק לציון אחוזי הרייטינג אלא להתבונן גם בטבלאות אחוזי ה- Share. לא פלא שהשבחים הגיעו מכל עבר. (עמוד מס' 1 מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

france 98 5 טקסט מסמך : חודש יולי של שנת 1998. טבלאות הרייטינג של מונדיאל צרפת 1998 הכריעו את המערכה. יש לשים לב לא רק לציון אחוזי הרייטינג אלא להתבונן גם בטבלאות אחוזי ה – Share. לא פלא שהשבחים הגיעו מכל עבר. (עמוד מס' 2 מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

france 98 6טקסט מסמך : חודש יולי של שנת 1998. טבלאות הרייטינג של מונדיאל צרפת 1998 הכריעו את המערכה. יש לשים לב לא רק לציון אחוזי הרייטינג אלא להתבונן גם בטבלאות אחוזי ה- Share. לא פלא שהשבחים הגיעו מכל עבר. (עמוד מס' 3 מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

france 98 7טקסט מסמך : חודש יולי של שנת 1998. טבלאות הרייטינג של מונדיאל צרפת 1998 הכריעו את המערכה. יש לשים לב לא רק לציון אחוזי הרייטינג אלא להתבונן גם בטבלאות אחוזי ה- Share. לא פלא שהשבחים הגיעו מכל עבר. (עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 16טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי ששלח לי מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל צרפת 98'.

יואש יקירי,

שים את הרייטינג בצד, מונדיאל צרפת 1998 היה חגיגה ומחלקת הספורט ידעה לסחיט ממנו את המיטב. כבר לחשו לך פעמים רבות מחמאות על יכולת ההפקה והניהול שלך, ואני מוסיף ממני עוד כמה סופרלטיבים. עשית את העבודה בצורה מושלמת וסייעו לך עובדים מסורים ובראשם ששי אפרתי, רותי ליפקין, נעמי ראומי – קארו, ואורי לוי. אני מציין גם את שאר עובדי מחלקת הספורט. לא במקרה השארתי לסוף את השדרים. היו ביקורות אבל בדבר אחד כולם מאוחדים, שמאיר איינשטיין הוא גדול שדרי הספורט בישראל. ניסינו כאן לסייע במשדרים מכינים (חימום מונדיאל), ובכך עסקו לאה זהבי, אבי כהן, וריקי אריכא. כולם עבדו וכולם סייעו : הנדסה, הפקה, משולב – אבל צריך להדגיש שהתהילה כולה שלכם ואני גאה בך על כל מה שעשית. ועכשיו נחזור לימים האפורים כדי לנהל מאבקים, ולזכוֹת אינשאללה, בשידורי הליגה שלנו בשנה הבאה ובשידורי נבחרת ישראל בכדורגל בבית ובחוץ, מפני שאין מקום לחדשות בלי ספורט, ובכך אהיה לך לעֵזֶר רָב.

בברכה , רפיק  חלבי מנהל חטיבת החדשות.

בתום הפקת מונדיאל צרפת 1998, לא שכחתי להרים טלפון למוטי קירשנבאום (היה כבר מחוץ לרשות השידור) ולפְרַאנְסִיס טֶלְיֶיה הצרפתי, כדי לומר להם מילה אחת, תודה. בעיצומם של המשחקים כשהמנכ"ל אורי פורת היה אורח שלי בפאריס הפגשתי אותו עם פְרַאנְסִיס טֶלְיֶיה ידיד אישי שלי. המנכ"ל התעניין בשכירת ניידת שידור מודרנית מרובת מצלמות ומכשירי הקלטה, אחת מאלה המכסות את משחקי גביע העולם הנוכחי, כדי להביאה לירושלים במאי 1999 לצורך כיסוי תחרות שירי הארו-וויזיון שעמדה להיערך בבירת ישראל, לאחר ניצחונה של הזמרת דָנָה אינטרנאשיונאל התחרות הזֶמֶר האירופית באותה שנה באנגליה. לרשות השידור לא היו אז ואין גם כיום ניידות שידור משוכללות בסדר גודל כזה המסוגלות להפיק סיגנל בינלאומי ברמת שידור אירופית-בינלאומית. פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה קיבל את מנכ"ל רשות השידור בסבר פנים יפות במשרדו ב- IBC בפאריס, והציע לנו מִגְוָון אפשרויות ועלויות טכנולוגיות . סיפור לא זוֹל. לבסוף הצעתי לאורי פורת ללכת על מלך ניידות השידור מאנטוורפן הבלגי גָבְרִאֵל פֶרְיָארִי (Gabriel Fehryari), שאחת מהן נשכרה ע"י פראנסיס טלייה לצורך המשחקים. גָבְרִיאֵל פֶרְיָארִי הסכים להסיע את שתי ניידות השידור שלו (אחת מהן לצורכי גיבוי) על 22 מצלמותיהן לאורכה של אירופה מאנטוורפן לאתונה ומשם השיט אותן לנמל חיפה ואח"כ לירושלים. תמורת השכרת שתי הניידות האלה לרשות השידור לחודש תמים שכלל 8 ימים של נסיעות בכבישי אירופה ושיוטים בים התיכון הלוך וחזור לישראל ומישראל, ו- 22 ימי שהייה בירושלים, גבה גבריאל פֶרְיָארִי סכום פעוט של כ- 200000 (מאתיים אֶלֶף) דולר.

כשיצאנו מלשכתו של פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה, סינן המנכ"ל אורי פורת מבין שיניו לעברי כמו יוסף "טומי" לפיד 18 שנה לפניו : "מה אני צריך את הארו- וויזיון בירושלים. זה הרי כל כך יקר. מדוע דנה אינטרנשיונאל לא הייתה יכולה לקחת את המקום השני. גם מקום שני הוא הישג מכובד". אורי פורת ז"ל בניגוד ליוסף "טומי" לפיד ז"ל לא וויתר על רעיון האירוח ונענה בסופו של דבר לאתגר. אמנון ברקאי מונה על ידו למפיק הראשי של השידור הישיר המורכב והמסובך הזה. אלי קרייתי התמנה למפקח הטכני הראשי של שתי ניידות השידור הבלגיות. הוטלה עליו אחריות עצומה. אורי פורת הסכים להוציא כ- 6.500000 (שישה מיליון וחצי) דולר מקופת רשות השידור כדי למַמֵן את חלומות ההפקה הגרנדיוזית שזכתה לשבחים רבים בכל רחבי אירופה. חלק גדול מההוצאות כוסה בשני אופנים. ה- EBU שילם לאורי פורת 3 (שלושה) מיליון דולר כ-  Host Broadcaster של האירוע, ו- 2.2 מיליון דולר זרמו מהחסויות ששובצו בשידור הישיר ה- Multilateral הממושך בן ארבע השעות עתיר הרייטינג. שלושה אנשים היו רשאים להיות גאים בעצמם במוצ"ש – 29 במאי 1999 בתום השידור הישיר של האֶרוֹ- וִויזְיוֹן מבנייני האומה בירושלים שנעשה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציברוית – ערוץ 1 והועבר ל- 52 מדינות באירופה. הראשון הוא מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהחליט החלטה היסטורית, נכונה והגיונית, לארח את תחרות הזֶמֶר היוקרתית והפופולרית בירושלים, ולצִדו המפיק אמנון ברקאי והמפקח הטכני אלי קרייתי שהוציאו את השידור הישיר אל הפועל, הלכה למעשה.

לקראת מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל של צרפת 98' נקבעו שלושה ציוותי השידור. מאיר איינשטיין ואבי רצון היו הצמד המוביל. אליהם נלוו הצוות השני שהורכב מהשדר זוֹהֵייר בהלוּל והפרשן חיים ברעם , וצוות השידור השלישי שמנה את רמי ווייץ והפרשן זאביק זלצר. דני דבורין שַדָּר הרדיו הטוב בישראל (בתחום הכדורגל בלבד) היה המועמד שלי להפוך לשַדָּר הטלוויזיה השלישי במונדיאל צרפת 98', כפי שנהגתי ארבע שנים קודם לכן, במונדיאל ארה"ב 94'. חשבתי שיש לשמור על שלמות רשות השידור ולא להשתמש בכוחות עזר מחוץ לכתליה. מועמדותו של דני דבורין נפסלה ע"י יאיר שטרן ורפיק חלבי. יאיר שטרן העיד בפניי כלהלן : "דני דבורין – ידען , אך איננו שדרן. הוא פטפטן. בטלוויזיה הוא לא ישדר לאחר כישלונו במונדיאל ארה"ב 1994". שניהם לא אהבו אותו וחשבו שאיננו מתאים לתפקיד. רמי ווייץ היה עדיף בעיניהם לאין ערוך. מאידך נשכח וירד לטמיון גם שמו של מוטל'ה שפיגלר פרשנו של דני דבורין מהעבר במונדיאל ארה"ב 94'. האפשרות שישמש פרשן במונדיאל צרפת 98' כפי שהיה במונדיאל ארה"ב 94' שוּב לא עמדה על הפרק. במקומו של מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר עלו לגְדוּלָה במחלקת הספורט שני פרשנים חדשים, חיים ברעם וזאביק זלצר. הם היו הרבה יותר טובים ממנו.

יותר מכולם אהבתי את השַדָּר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון. שניהם היו עיתונאים בעלי ניסיון עצום ויכולת שידור מוכחת. הם אימצו באופן טבעי את סלוגן השידור העיתונאי של הווֹאַרְד קוֹסֶל מבלי שהכירו אותו כלל, "Tell it like it is". הצֶמֶד "איינשטיין – רָצוֹן" היה צֶוֶות השידור הטוב במדינה בעת ההיא. ללא כל ספק. שניהם היו שַדָּרִים שעשו חשבון רק למסך. הם היו Team שידור. חיבקתי אותם בחוֹם ובאהדה רבה אל לִבִּי ואִפשרתי לשניהם בפעם הראשונה בהיסטוריית המינויים שלי במחלקת הספורט לבחור בעצמם את המשחקים האהובים עליהם אותם ירצו לשָדֵר ישיר במונדיאל צרפת 1998. הטלתי עליהם רק את מגבלת הלוגיסטיקה. הם היה צריכים לחשֵב נכון את המרחקים בין עשרת האִצטדיונים הפרושים על פני צרפת ענקית וכֵן להיות מודעים לזמינות הטיסות, הנסיעות ברכבות, והיכולת האפשרית של הרכב הצמוד להפקה שלנו להביא אותם ואת הטכנאי המצורף אליהם איש הקוֹל והתקשורת יוסי מנקו במועד לעמדות השידור. ההספק שלהם היה מדהים. מאיר איינשטיין ואבי רצון שידרו ישיר 27 משחקים בגביע העולם בכדורגל של צרפת 98' ביניהם את משחק הפתיחה ברזיל – סקוטלנד ועוד 16 משחקים בשלב המוקדם, ארבעה משחקים בשלב שמינית הגמר, שני משחקים ברבע הגמר את שני המשחקים בשלב חצי הגמר, את המשחק על המקום השלישי וכמובן את משחק הגמר בו הביסה צרפת את ברזיל 0:3. בשלל השידור הנותר של 37 משחקים התחלקו זוהייר בהלול ורמי ווייץ.

מאיר איינשטיין היה בימים האלה שַדָּר כל יכול במחלקת הספורט. לא היו לוֹ יריבי שידור. מצב מאוד לא בריא מכל היבט שהוא. יריבו העיקרי אורי לוי על המיקרופון וויתר על הבכורה ללא קרב ומצא ניחומים מעת לעת בתפקיד עריכה חטיבת החדשות. ההבדל התהומי ביניהם היה נעוץ בקולם. מאיר איינשטיין בעל הקוֹל החזק והבוטח שִיוֵוק לצופיו חוץ ממֵידע גם סמכותיות. קוֹלוֹ הדַק והיבבני של אורי לוי לא אִפשֵר לוֹ זאת. יממה לאחר שבחרתי לשידור את 27 משחקיו שעמדו להיערך בקיץ במונדיאל צרפת 98', התיישב מאיר איינשטיין על כֵּס השַדָּר בעמדת השידור בהיכל הספורט ביד אליהו ביום חמישי – 11 בדצמבר 1997 כדי לשָדֵר ישיר את משחק הכדורסל מכבי ת"א נגד אלופת טורקיה אפס פילזן. לצִדוֹ ישב הפרשן אלי סהר. אורי לוי ניגן כינור שני וישב בעמדת הפרשנות השנייה שהצבתי בהיכל הספורט ביד אליהו יחד עם הפרשן השני המַשְלִים רָלְף קְלַיִין ז"ל.

ביום שישי – 15 במאי 1998 ערכה רשות השידור מסיבת עיתונאים גדולה בבית סוקולוב בה הצגנו את תוכנית השידורים המכסימאלית של משחקי גביע העולם בכדורגל של צרפת 98' . הצגתי בגאווה את היקף השידורים חסר התקדים 64 משחקים בשידורים ישירים, הבלטתי את ציוותי השידור שיישאו בעול השידורים מצרפת , והודעתי כי אני מפקיד את מלאכת ההנחיה באולפן המוביל בירושלים בידי אורי לוי יחדיו עם הפרשנים ניר לווין ובוני גינזבורג. הצגתי את השימוש החדשני במחשב הווירטואלי של "אוֹרעַד" ואת רעיון השתתפותו של אלי יצפאן בקטעי מערכונים ובידור בהפסקות המשחקים. מוטי קירשנבאום כבר לא היה שם. ליוו אותי במסיבת העיתונאים מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית היָשָן יאיר שטרן.

אורי פורת קיבל במתנה הפקת ענק מוכנה. הוא ישב בראש מסיבת העיתונאים בבית סוקולוב אך ראשו לא היה שָם. הכרתי אותו היטב וגם את שפת גופו. הוא פשוט לא היה שָם מפני שהיה עדיין טרוּד ומרוגז "מההפתעה המרה" שהכינו לוֹ אנשי חטיבת החדשות בניהולו של רפיק חלבי כששידרו כמה ימים קודם לכן ב- "מבט", כתבה העוסקת בנאום הניצחון של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברחבת כיכר ספרא הלוא היא כיכר העיר בירושלים, בו  הוא מברך את שחקני קבוצת בית"ר ירושלים שזכתה בשבת – 9 במאי 1998 באליפות המדינה בכדורגל. את הופעתו של ראש הממשלה בכיכר ספרא ליוו קריאות קצובות של קבוצת פרחחים אוהדי בית"ר ותומכי הליכוד שצועקות בקוֹל רם, "מוות לערבים, מוות לערבים…", מבלי שראש הממשלה מהסה אותם. גם ראש העירייה אהוד אולמרט נוכח בקבלת הפנים לקבוצה האהודה על אנשי הליכוד והיה עֵד למחזה.

המנכ"ל טען בלהט שעורכי "מבט" אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן פִברקו את עריכת הקָלֶטֶת בעת הכנת הכתבה והצמידו את קריאות הנאצה לנאומו של ביבי נתניהו, בעוד שבמקור קריאות הנאצה התחוללו לאחר שראש הממשלה כבר עזב את המקום וכלל לא שמע אותן.  אורי פורת לא אָבָה לשמוע בקולם של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, מנהל החדשות רפיק חלבי, וסגניתו יעל חֵן שביקשו לגונן על שני העורכים והעניקו לשניהם גיבוי מוחלט. שלושתם טענו שהעריכה הייתה עיתונאית – מקצועית לחלוטין ולא נעשה בה כל זיוף.

בתום מסיבת העיתונאים הזמין אותי המנכ"ל לשתות עִמוֹ קפה בבית סוקולוב. הוא היה נסער וחם על יאיר שטרן ורפיק חלבי. מחשבות רבות התרוצצו בראשו. אורי פורת נחשב למינוי פוליטי ימני מובהק של ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין "ביבי" נתניהו באפריל 1998 בקדנציה השנייה של כמנכ"ל רשות השידור, בדיוק כפי שמוטי קירשנבאום שידוע כאיש שמאל מובהק היה פרי מינוי פוליטי של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ז"ל בתמיכתו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. יכול מאוד להיות שלראש הממשלה הנוכחי בנימין "ביבי" נתניהו היו ציפיות מאורי פורת הנושא בעוֹל החדש בתום עידן מוטי קירשנבאום. והנה לא חלפו להם שלושה שבועות וכבר בנימין נתניהו מוצא את עצמו במרכז שערורייה תקשורתית בגין צילומי הטלוויזיה שאורי פורת הוא העורך הראשי שלהם בשעה שקהל הפרחחים של בית"ר ירושלים מריע לוֹ בקריאות, "מוות לערבים , מוות לערבים…", והוא אינו מהסה ומפסיק אותן. אורי פורת חש פגוע ונעלב. הוא לא האמין שזה קורה לוֹ והחליט בו במקום לבוא חשבון עם עורכי "מבט" ומנהליהם. הוא ראה בהם סוררים וסִינֵן בכעס מבין שיניו לידי בבית סוקולוב, "הם כולם מפוטרים שם, הם רק לא יודעים את זה".

זאת הייתה שגיאה של המנכ"ל החדש – ישן. חלפו ארבע עשרה שנה מאז פגש לראשונה ברשות השידור את יאיר שטרן, רפיק חלבי, ויעל חֵן. הם לא השתנו והיו אז כמו היום עיתונאים הגונים וישרי דרך. אך אורי פורת ששָב לרשות השידור לא ספר נכון את השנים שחלפו. הוא שוב חַש שהוא חייב למי שמינה אותו במקום למי שמממן אותו. הוא חזר על שגיאות העבר בתחילת הקדנציה השנייה שלו ביחסו הגס והמתנשא לבכירי עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, וגם בטוויית יחסי העבודה שלוֹ עם אנשי הוועד המנהל אלה המפקחים על השידור הציבורי. חלק מהם המתינו לשעת הכושר ולא היססו לגמול לו. ראיתי זאת במו עיניי.

"מי שאינם זוכרים את העבר נידונים לחזור עליו", אמר פעם הפרופסור האמריקני הנודע ג'ורג' סנטיינה בסִפרוֹ, "חיי תבונה", והתכוון גם לאורי פורת. אורי פורת שילם ביוקר רב כשחזר על טעויות העבר שלוֹ. הוא כידוע לא השלים את הקדנציה השנייה שלו כמנכ"ל רשות השידור. כהונתו אמורה הייתה להסתיים באפריל 2003 אך הוא פרש מתפקידו באוגוסט 2001. צחוק הגורל היה שכעבור חודשים ספורים בלבד לאחר תקרית הקַלֶטֶת הזאת בה טען אורי פורת נגד פיקודיו והגן בחירוף נפש על שולחו הפוליטי, הפכו יריביו יאיר שטרן ורפיק חלבי לבני בריתו במאבקים הקשים שנכונו לו נגד חזית אנשי הוועד המנהל, ובראשם היו"רים גיל סמסונוב ונחמן שי ולידם המשנה של נחמן שי גב' אהובה אורן ואלון אלרואי ידידו הטוב של גיל סמסונוב.

הצלחת שידורי מונדיאל צרפת 98' בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה מובטחת ועלתה על גדותיה. אפילו הקומיקאי והסטנדאפיסט אֵלִי יָצְפַּאן שהצליח ל- השתרבב לשידורי המונדיאל בערוץ 1 לא יכול היה לקלקל את הפרוספריטי המדהים שהפיקו 64 השידורים הישירים שלנו. מפליא לחשוב היום ששילמנו עליהם אז, על כל 64 המשחקים, רק 470000 (ארבע מאות ושבעים אלף) דולר זכויות שידורים.

מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994.

הפקת שידור משחקי גביע העולם בכדורגל של ארה"ב 1994 על ידי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הייתה אקוֹרד טלוויזיה מַרנין . נהניתי הנאה מרובה להגיש את ספר השידורים / פקודת המבצע שהכינותי לקראת שידורי מונדיאל ארה"ב 94' למוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור , האיש שהפסיד רק לפני זמן קצר את זכויות הכדורגל הישראלי . חשתי לפתע אמביוולנטיות לגביו . הוא מנהיג שידור אך לא בטוח שהיה נחוש דיו אז . רבות הרהרתי באיש המוצלח הזה שספק אם היה נחוש כמו דן שילון ואלכס גלעדי בזמנם . אני בטוח שלהם זה וודאי לא היה קורה . הפקת מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל של ארה"ב 94' הפכה עבורי לתשוקה. אובדן הזיכיון הכואב המתיר לנו לכסות ולשדר את הכדורגל הישראלי דחף אותי ביתר שאת להתעניין בכדורגל הבינלאומי ולשווק אותו באמצעות שידורי הטלוויזיה לישראל.

בחודש דצמבר 1993, נסעתי ללָאס וֶוגָאס בארה"ב בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן להשתתף בפגישה קדם הפקה כלל עולמית ה- WBM ה- 1 של כל גופי הטלוויזיה בעולם המשדרים את המונדיאל של ארה"ב 94'. זכויות השידור של המפעל היו בלעדיות שלנו. משחק הפתיחה של המונדיאל בהשתתפות 24 נבחרות נועד ליום שישי – 17 ביוני 1994 בשיקגו. לוס אנג'לס נקבעה לארח את משחק הגמר כעבור 31 ימים ביום ראשון – 17 ביולי 1994. הוועדה המארגנת האמריקנית הטילה על מנולו רומרו לנהל את ההפקה הבינלאומית הגדולה. מנואל "מנולו" רומרו הקים את ESI (ראשי תיבות של EBU Sports International) גוף מבצעי אד הוק לצורך ביצוע המשימה, והחליט למקם את מרכז השידורים הבינלאומי בדאלאס בירת מדינת הדרום טקסס. תשע ערים בכל רחבי ארה"ב הענקית מן החוף המזרחי ועד מערבה בעלות ארבעה שעוני זמן שונים נקבעו לארח את 52 משחקי מונדיאל הכדורגל. זה היה מבצע שידורים מסובך טכנולוגית ולוגיסטית. מנולו רומרו זימן פגישת קדם הפקה עולמית בת שלושה ימים (21.12.1993 – 19) בלָאס – וֶוגָאס כדי להסביר את מהלכיו, והוועדה המארגנת האמריקנית של המשחקים בראשותו של אלן רותנברג הבטיחה למשתתפי הכינוס קבלת פנים מאוד מקורית ומיוחדת שלא תשכח בעיר ההימורים. הם צדקו. לא שכחתי את לָאס-וֶוגָאס עד עצם היום הזה.

esi 1

טקסט תמונה : קיץ 1994. מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 94'. מיקום ה- IBC באחריות EBU Sports International בדאלאס בירת מדינת טקסס. (באדיבות EBU).

אין לאמריקנים מתחרים בשיווק המוצר. בקטע הזה הם אָשָפִים. החיבור בין אחת מה- Sponsors הגדולים של האירוע, חברת המזון המהיר "מקדונלד", לבין הלוֹגוֹ הרשמי של משחקי מונדיאל ארה"ב 1994 הוא דוגמא אחת לכך.

mcdonald 1

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994. הוועדה המארגנת של משחקי מונדיאל ארה"ב 1994 "התלבשה" על חברת מקדונלד, וזאת לא היססה "להתלבש" על הכדורגל. בכל חור בארה"ב ניתן היה לחזות בשילוב ההכרחי שבין אכילת ההמבורגר לבין הבעיטה בכדור.

ב- 31 במאי 1994 הגשתי למוטי קירשנבאום ויאיר שטרן את ספר השידורים / פקודת המבצע המפורטת של מונדיאל הכדורגל – ארה"ב 1994. "יש לכם עם מי לצאת לקרב ותוצאותיו אינם מוטלים בספק", אמרתי והקדשתי להם את ספר השידורים אך אי אפשר היה להסתיר את העֶצֶב. הפקת מונדיאל ארה"ב 1994 נערכה בצֵל האובדן המעיק של הכדורגל הישראלי לערוץ 2 הצעיר. "אני בטוח שתעמוד במבחן השידור שנכון לך", אמר לי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בטרם טיסתי עם צוות החלוץ לדָאלָאס בירת טקסס שם מוקמה מפקדת הטלוויזיה של EBU International בראשות מנולו רומרו ושם גם מוקם ה- IBC.

אלכס גלעדי ביקר אותי במשרד ההפקה שלי במרכז השידורים הבינלאומי בדָאלָאס בעת משחקי מונדיאל ארה"ב בקיץ 94'. הוא היה עכשיו אחד מאנשי הטלוויזיה המשפיעים ביותר בעולם. הוא שימש בעת ובעונה אחת סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, יו"ר וועדת הטלוויזיה (והרדיו) של הוועד האולימפי הבינלאומי, חבר חדש בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ויועץ וחבר קרוב של נשיאו חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש, וגם מנכ"ל "קשת" אחת משלוש הזכייניות של ערוץ 2 שפעל כבר שמונה חודשים. האיש המוכשר הזה נקרא ממש ברגע האחרון בפברואר 1993 ע"י איש העסקים מוזי וורטהיים לעמוד בראש קבוצת "קשת" כדי להציג את הפרזנטציה שלה במכרז הזכייניות של ערוץ 2, וניצח. אלכס גלעדי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הגעתי ארצה ב- 17 בפברואר 1993. חתמתי על ההסכם כעבור יומיים ב- 19 בפברואר. היה לי מעט מאוד זמן רק 39 ימים כדי להכין את קבוצת "קשת" לפרזנטציה המכריעה. הפרזנטציה הטכנית  נערכה  ב- 31 במארס 1993 בבניין ה- "סינרמה" בתל אביב. ניצחנו בה יחד עם קבוצות "רשת" בראשות דן שילון ו- "טלעד" עליה ניצח עוזי פלד". אלכס גלעדי היה הרוח החיה בהסכם הזכויות החדש שערך ערוץ 2 המסחרי ב- 17 במאי 1994 עם התאחדות הכדורגל, חוזה המקנה לערוץ 2 את השידורים הבלעדיים של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) וגביע המדינה בשלוש שנים הבאות של 1997- 1994. חוזה דרמטי שדחק בבת אחת את השידור הציבורי לפינה.

אלכס גלעדי היה המנטור שלי מורי ורבי בטלוויזיה בכל שנות עשור ה- 70 של המאה הקודמת. הוא נחשב לעובד וותיק בשורותיה, כשנתיים ימים, בשעה שקיבל אותי באופן אישי לעבודה בטלוויזיה בקיץ 1971. את אלכס גלעדי קיבל לעבודה ב- 1969 במחלקת הספורט, דן שילון. חלפו מאז ארבעים וחמש שנים. אלכס גלעדי מבוני ומייסדי שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית היה בין הבודדים שידע כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנוכי כמנהל שידורי הספורט ספגנו מפולת קשה לאחר אובדן הזכויות של הכדורגל הישראלי. הוא הבין היטב ללבי. לפני שנפרדנו על סף דלת המשרד שלי ב- IBC בדָאלָאס ביולי 1994, אמרתי לוֹ, "אלכס, נדמה לי שאין לי בית לחזור אליו בתום משחקי גביע העולם בכדורגל". התכוונתי לביתי השני בבניין הטלוויזיה הישן ברוממה בירושלים שהתרוקן מהחזקה של אובייקט שידור כל כך נחרץ וחיוני שלו, הכדורגל הישראלי, והוספתי, "25 שנה רצופות החזקנו בחוזה הכדורגל הישראלי. עכשיו לפתע הכול נגמר". אלכס גלעדי התבונן בי, המתין קלות, ואז הֵשיב בשקט וכדרך אגב : "דייויד פדרמן ואנוכי עשינו בית ספר למוטי קירשנבאום", ולא יסף. היה לוֹ מה לומר אך הוא העדיף להמשיך להסתכל בי מבעד לעדשות משקפיו העבות ולהחריש.

העֶצֶב הגדול שלי נבע מהפער העצום ששרר בין ההפקה האיכותית של שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 שמוטי קירשנבאום אִפשֵר והתיר לי לעַצֵב במו ידיי, לבין הַרִיק שציפה והמתין לי בבית. בפעם הראשונה בהיסטוריה מאז 1968 זכויות הכדורגל הישראלי לא היו עוד בידי השידור הציבורי סעדיה קאראוואני, טכנאי ומפקח קול מצטיין, ואחד ממומחי הקוֹל והתקשורת הטובים ביותר שהכרתי בכל שנות עבודתי בטלוויזיה (בארץ וגם בעולם), הקים יחד עם עוזרו אורי רשף, מערכת שידור משוכללת  במשרד ההפקה ב- IBC בדָאלָאס – טקסס (Dallas Texas) המבוססת על קווי שידור בטכנולוגיית ISDN. המערכת הזאת פעלה 40 יום ולילה ברציפות בין ארה"ב לישראל אפילו ללא שגיאה אחת.

karavani reshef 1994

טקסט תמונה : קיץ 1994. משחקי גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 94'. זוהי עמדת הפיקוד שלי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים, שמוסד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעיר דאלאס בירת טקסס. מימין, מפקח הקול והתקשורת אורי רשף ומשמאל, הבוס שלו סעדיה קאראוואני. על הקיר ממול היו תלויים בריסטולים ועליהן רשומים תוכניות קרבות השידורים שלנו. התוכניות כללו ימים, תאריכים, ושעות המשחקים (בארה"ב וישראל), שמות האצטדיונים, מספרי עמדות השידור באצטדיונים המבוקשים, קווי השידורים, ערוצי הלוויינים, ושמות השדרים המוציאים לפועל את פקודת המבצע. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 22

טקסט תמונה : מונדיאל ארה"ב 94'. זהו קולאז' של מערכת המיתוג והשליטה של קווי השידור הבינלאומיים ה- 4W ,ISDN, וקווי טלפונים (2W) בינלאומיים במונדיאל ארה"ב 94' שמיסד ה- EBI (ראשי תיבות של European Broadcast International) ב- IBC בדאלאס. מנולו רומרו היה הממונה על ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית המורכבת שהתפרשה על פני כל ארה"ב הענקית. טכנאי ה- EBU ושני הטכנאים שלנו היו חייבים להכיר היטב את מקום חיבור הקווים שלנו. טעות אחת קטנה וקווי השידור שלנו היו עלולים להגיע לטימבוקטו במקום לירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 23טקסט תמונה : קיץ 1994. דאלאס – טקסס. מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 94'. זהו המאסטר קונטרול של איגוד השידור האירופי (EBU). גם אנחנו היינו מחוברים אליו. כלי עזר חשוב בעת העברת סיגנלי התמונה והקול מדאלאס לאולפני הטלוויזיה בירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חברת ESI (ראשי תיבות של EBU Sports International) בראשות הספרדי מנולו רומרו הייתה ה- Host broadcaster של מונדיאל ארה"ב 1994. זאת הייתה הפקה טכנולוגית בינלאומית ענקית שהשתרעה מחוף אל חוף על פני כל המדינה הענקית. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום העניק לי את כל האפשרויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות כדי להתברג נכון וכראוי בתוך ההפקה של מנולו רומרו.

esi 3טקסט מסמך : זהו ה-  Cover page של ספר השידורים / פקודת מבצע המקורית המפורטת שחיברתי לקראת שידורי מונדיאל ארה"ב 94'. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן קיבלו את שני העותקים הראשונים. (מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 4טקסט מסמך : סעיף תוכן העניינים של ספר השידור / פקודת המבצע של שידורי הטלוויזיה הישראלית במונדיאל ארה"ב 94' .(מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 1994 כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 5טקסט מסמך : דף הפנייה לקורא. מוטו ההפקה שלי היה, "…כרגיל תיווצרנה בעיות קטנות כגדולות, אך אלה נוצרו כדי לפתור אותן , ואנחנו נפתור אותן…". (מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב 1994 כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 24טקסט מסמך : הסבר רקע כללי. (מתוך ספר השידורים / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 6טקסט מסמך : שיבוץ 24 הנבחרות בששת הבתים המוקדמים.(מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 7טקסט מסמך : הסבר שעות המשחקים. (מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 8טקסט מסמך : הסבר מבנה שיטת המשחקים. (מתוך ספר השידורים / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 9טקסט תמונה : מונדיאל ארה"ב 1994. טבלה כוללת של כל 52 המשחקים בטורניר, לפי ימים, תאריכים, ושעות. הטורניר הממושך כלל בתוכו 7 ימי מנוחה לשחקנים. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 1994 כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 10טקסט מסמך : דף לדוגמא של תכנון ושיבוץ קווי שידור של משימות השידור השונות מארה"ב לישראל. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 11טקסט תמונה : דוגמא לדף ביצוע של שיבוץ שידור המשחקים השונים ברחבי ארה"ב בלווייני התקשורת. (מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 12טקסט מסמך : דף אינפורמציה לדוגמא הנוגע ל- לוגיסטיקה של הפקת מונדיאל ארה"ב 1994. תכנון ביצוע הטיסות (1) של צוות השידור הראשון (מתוך שלושה) שכולל את השדר מאיר איינשטיין, הפרשן אבי רצון והטכנאי אילן מנס במונדיאל ארה"ב 94', מרגע ההמראה מישראל ועד שובו של הצוות הביתה. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).     

esi 13טקסט מסמך : דף ביצוע טיסות (2) של צוות השידור הראשון (מתוך שלושה) שכלל את השדר מאיר איינשטיין, הפרשן אבי רצון, והטכנאי אילן מנס -במונדיאל ארה"ב 94', מרגע ההמראה מישראל ועד שובו של הצוות הביתה. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 14טקסט מסמך : מפת הצבת המצלמות של חברת ESI ותפקודן בשלב המוקדם של משחקי מונדיאל ארה"ב 94'. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 15

טקסט מסמך : הלוגו של חברת ESI (ראשי תיבות של EBU Sports International) במונדיאל ארה"ב 1994. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 16טקסט תמונה : זהו השרטוט המקורי של מבנה קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו בין דאלאס – טקסס לבין ירושלים בהפקת שידורי מונדיאל ארה"ב 1994. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 25טקסט תמונה : מונדיאל ארה"ב 1994. אנוכי בעמדת הפיקוד והשליטה שלי ב- IBC בדאלאס – טקסס עם טכנאי התקשורת והקול אורי רשף. מבעד לחלון נראים חמשת השעונים של ההפקה המציינים את שעוני ארה"ב, ישראל, ואירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 17טקסט תמונה :  מונדיאל ארה"ב 1994. זוהי מפת לוחות השעות והזמנים המבתרת את ארה"ב הענקית לארבעה חלקי זמן שונים. בין שעון ניו- יורק לשעון לוס אנג'לס חוצצות 3 שעות. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 1994 כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 26טקסט תמונה : מונדיאל ארה"ב 94'. משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC בדאלאס – טקסס. זוהי רלי בורקו אשת טלוויזיה מעולה, בימאית שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ששימשה עוזרת הפקה שלי בשידורי גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994. אישה רצינית  מקצועית, קורקטית, ומסורה לעבודתה. לא יכולתי לצפות לעוזרת הפקה טובה ממנה. על אחד הכתלים במשרד שלנו תליתי חמישה שעונים כדי לא להתבלבל בסבך הזמנים השונים בהם פעלה ההפקה. ארה"ב עצמה מחולקת לארבעה אזורי זמן. כמו כן היה צריך לקחת בחשבון את שמונה השעות שהפרידו בין שעון דאלאס לשעון ירושלים , ולדעת ולהבין שההתכתבויות המקצועיות עם ה- EBU הנוגעות לשידורי מונדיאל ארה"ב 94' מבוססות על הזמן של GMT. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 18טקסט מסמך : מונדיאל ארה"ב 94'. מרשם של מערכת תקשורת מפותחת מאוד של לוויינים וסיבים אופטיים לצורך העברת סיגנל השידורים מהאצטדיונים הפרושים ברחבי ארה"ב הענקית ל- IBC בדאלאס בירת טקסס. (מתוך ספר השידור של ESI). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 19טקסט מסמך : מונדיאל ארה"ב 94'. מרשם הפצת סיגנל השידורים לרחבי העולם באמצעות תחנות הקרקע הפזורות בארה"ב והשימוש בלוויינים. (מתוך ספר השידור של ESI). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 20טקסט מסמך : מונדיאל ארה"ב 1994. מרשם של העברת סיגנל שידור Multilateral מהאצטדיונים הפרושים ברחבי במדינה לעבר ה- IBC בדאלאס. (מתוך ספר השידור של ESI). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

esi 21טקסט מסמך : מונדיאל ארה"ב 94'. דוגמא לדף מידע רב תכליתי מתוך ספר השידורים / פקודת מבצע של שידורי מונדיאל ארה"ב 94', בתוכו התאמת השדרים למשימות השידור תוך ציון ברור של מקומות, ימים, תאריכים, ותיאום זמני השידור על פי שעוני ארה"ב, ישראל, ו- GMT והאם השידור הוא ישיר או לצורכי הקלטה. הלוגיסטיקה של מבצע השידורים הזה הייתה מורכבת וכללה ניוד מדויק של ציוותי השידור על פני ארה"ב הענקית ו-  Booking מדויק של טיסות ומלונות. (מתוך ספר השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מיסדתי שלושה ציוותי שידור שנעו לאורכה ורוחבה של המדינה הענקית בעלת ארבעה אזורי זמן. שעון ישראל עמד על 3 + GMT. ארבעת הזמנים האמריקניים היו כלהלן : שעון החוף המזרחי בצד של ניו יורק (EASTREN ZONE TIME) היה GMT מינוס 4. שעון האזור המרכזי (CENTRAL TIME ZONE) עמד על GMT מינוס 5. שעון האזור ההררי (MOUNTAIN TIME ZONE) היה GMT מינוס 6. שעון החוף המערבי בצד של לוס אנג'לס (PACIPIC TIME ZONE) עמד על GMT מינוס 7. כל צוות מנה שלושה אנשים : שַדָּר, פרשן, וטכנאי תקשורת צמוד. מאיר איינשטיין, אבי רצון, ואיש הקול אִילָן מַנֶס (אילן מנס בעל אוריינטציה של מפיק שימש באותה העֵת יו"ר וועד ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (עשה כמה צרות צרורות למוטי קירשנבאום ויאיר שטרן) היוו את הצוות הבכיר והמוביל. מאיר איינשטיין ואבי רצון רק יכלו להודות לאילן מנס החרוץ ששימש כאבא מסוּר לצוות השידור המפורסם ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באותם הימים ההם. הוא היה איש חרוץ ואהוב. במשימות השידור הנותרות התחלקו השַדָּר רמי ווייץ שהיה אז חבר מן המניין ברשות השידור, הפרשן הצמוד שלוֹ אברהם גרנט, וטכנאי ה- Video המפקח שמואל פוקס. צוות השידור השלישי מנה את השר דני דבורין, הפרשן מרדכי שפיגלר, והטכנאי עמי זינגר.

מנולו רומרו נשיא EBI (ראשי תיבות של European Broadcasting International) שהפיקה את סיגנאל השידור הבינלאומי בחר להקים את מרכז השידורים הבינלאומי (IBC) בדאלאס החמה והלחה מפני ששכנה באמצע המדינה העצומה הזאת שרוחבה כ- 3000 ק"מ. דאלאס היא נמל הבית של חברת הטיסה Delta. נוח יחסית היה להגיח משם לערים האחרות בהן התקיימו המשחקים, סַן פרנציסקו ולוס אנג'לס במערב, שִיקָגוֹ במרכז, ודטרויט, אורלנדו, וושינגטון, ניו יורק, ובוסטון במזרח. צריך לבקר בנמל התעופה של דאלאס כדי להבין עד כמה נמל התעופה שלנו בנתב"ג צנוע וקטנטן. אפשר להניח את נתב"ג שלנו בשדה הענק בדאלאס מבלי לדעת כי בא אל קִרְבּוֹ.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לא החמיץ את ביקורו המקצועי המסורתי הבינלאומי של משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בדָאלָאס. הוא היה אישיות שכיבדתי. נסעתי בעצמי ברכב ההפקה להביא אותו מנמל התעופה הענק של העִיר ל- IBC  מרכז השידורים הבינלאומי. אח"כ סיירנו יחדיו בקומה השישית בבניין הספרייה הישן בדאלאס משם ירה לי אוסוואלד ב- 22 בנובמבר 1963 את שלוש היריות ברובה הטלסקופ שלו שקטלו את נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'רלד קנדי בעֵת מסע הבחירות שלוֹ בשתי הערים הראשיות של מדינת טקסס הענקית, יוסטון ודאלאס. הנשיא המנוח ישב במושב האחורי עם רעייתו ז'אקלין בלימוזינה של המושל ג'ון קונלי. ג'ון קונלי שישב במושב הקדמי יחד עם אשתו נפצע מהירי.

האמריקנים המסודרים הקימו בקומה השישית בבניין הספרייה מוזיאון המנציח את זכרו של הנשיא הנרצח ומשחזר בדייקנות רבה את סדר יומו ביום הרצח, פעילותו במסגרת מסע הבחירות שלו בדאלאס, ואת 25 השניות של סרט הרצח המתעדות את ההתנקשות בחייו . סרט הצילום של אֵייבְּרָהָאם זֶפְּרוּדֶר (Abraham Zepruder) שצולם במצלמת חובבים 8 מ"מ, הועבר ל- Video, ומשודר במקום לעיניהם של המבקרים הרבים ב- Loop. התבוננתי בפניו החתומות של מוטי קירשנבאום שלא נוטה לגלות את רגשותיו. אפשר היה להבחין כי הוא מתוח ומרותק. כמוניסיימתי לכתוב את פקודת המבצע של שידורי מונדיאל ארה"ב 1994 והגשתי לוֹ את העותק הראשון. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור העניק לי ב- 1994 תנאי הפקה ושידור מופלגים לעומת אלה שנתן לי אריה מקל ארבע שנים קודם לכן במונדיאל איטליה 1990. הקדשתי לו בכתב ידי, "יש לך עם מי לצאת לקרב ותוצאתו איננה מוטלת בספק".

הפקת מונדיאל ארה"ב 94 הייתה קלה וזולה יחסית (לעומת הפקת האולימפיאדות). עלותה כ- 800000 (שמונה מאות אלף) דולר. יותר ממיליון דולר הכנסנו לקופת רשות השידור בתקופת שידורי המשחקים מהשטת שתי "צוללות" בתחתית המסך שהיו שקופיות חסות מטעם העיתון "מעריב" בראשותו של עופר נמרודי והמועצה להימורים וטוֹטוֹ בראשות היו"ר אריה זייף. שני המותגים של "מעריב" ו- "טוטו" נחשפו 1000 (אלף) פעמים על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך חמישים ימים בקיץ 1994 בקדם המונדיאל ובמונדיאל עצמו והכניסו לקופת הרשות כ- 1.000000 (מיליון) דולר, ובעצם מימנו את ההפקה כולה. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה מעורב אישית בגיוס החסויות.

מששבתי ארצה מדָאלָאס בתום הפקת שידורי מונדיאל ארה"ב 1994 החלטתי לנצל את הצלחת שידורי המונדיאל בארץ כדי ליזום פרויקט שידור בינלאומית חדשה כתוצאה מהיעדרם לראשונה מזה רבע מאה של שנים משחקי הכדורגל הישראלי מלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. היה לי תירוץ טוב. בתום השידור הישיר של משחק הגמר בין נבחרות ברזיל ואיטליה ( 0 : 0 לאחר 120 דקות ), בו החמיץ רוברטו באג'יו את בעיטת ההכרעה שלו ושלח את הכדור לשמיים ואת גביע העולם לידיו של קפטן ברזיל דוּנְגָה, ניצב הרייטינג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על מדרוג שיא של % 63  ו- Share בן % 70. שבעה מכל עשרה צופי טלוויזיה ראו את משחק הגמר ששוּחַק באחת וחצי לפנות בוקר על פי שעון ישראל. נתון מדהים. הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל ארה"ב 1994 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה הצלחה גדולה. עוֹל רָב ואחריות גדולה הוטלו על שלושת צוותי השידור. הם נעו כמו "פרפטואום מובילה" לאורכה ורוחבה של ארה"ב הענקית כדי לשדר ישיר את 52 משחקי הטורניר.

הצוות המוביל שהורכב מהשדר מאיר איינשטיין והפרשן שלו אבי רצון היה עדיף על הצמד רמי ווייץ ואברהם גרנט. רמי ווייץ ואברהם גרנט היו טובים לאין ערוך מצוות השידור השלישי דני דבורין ומרדכי שפיגלר. ראה גם הספר עב הכרס, "למילים יש וויזואליה משלהן" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

esi 27טקסט תמונה : חידוש מרנין בהפקת EBI את שידורי מונדיאל ארה"ב 94'. בפעם הראשונה בתולדות שידורי המונדיאלים מתקיימים ראיונות טלוויזיה עם שחקני הנבחרות (מה שנקרא Flash Interviews) מייד בסיום המשחקים, בטרם הגעתם לחדרי ההלבשה. (באדיבות FIFA).

שידור משחקי מונדיאל ארה"ב 1994 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כמו בכל מקום אחר בעולם היה הצלחה כבירה. באמצעות טכנולוגיית התקשורת המיידית הפכו השידורים האלה את כדור הארץ למעֵין כפר גלובאלי. אין שום משחק ספורט בדומה לכדורגל הסוחט ברגעי האכזבה שלו את מירב הפוטנציאל הברברי מפיות האוהדים. מיליארד אנשים ברחבי תבל הצופים בו זמנית במשחק כדורגל הנערך באחת מפינות הגלובוס , מסוגלים בעתות משבר להתאגד תחת דגל האלימות ולכַלות ביחד את זעמם בשופטי המשחק ובשחקנים שלא מוצאים חן בעיניהם. באיטליה זה נשמע כך, "Figlio de putana" (באיטליה). אצלנו בישראל, "ראית איזה בן – זונה השחקן הזה אוֹ לשם שינוי שופט המשחק", בארה"ב העניקו הצופים ברוב חסדם לגיבורי הסדרה את התואר המלכותי המוכר, "Son of a bitch". זהו מעֵין רב שיח עולמי אינקוגניטו, שבו גיבורי העלילה המתרוצצים על כַּר הדֶשֶא אומנם אינם שומעים את חוות הדעת עליהם, אך מתקבלים בברכה והופכים לבני בית נאמנים בכל מקום בתבל.

1. אני ממסד ומפיק בתום מונדיאל ארה"ב 1994 את תוכנית הטלוויזיה "כדורגל עולמי" בסיועם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן . מוטי קירשנבאום הוא הרוח החיה הנושבת בין כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הרבה יותר דומיננטי ממנהל הטלוויזיה שלו וממנהלי החטיבות של יאיר שטרן. מיסוד התוכנית מהווה פיצוי על אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לערוץ 2 ב- 17 במאי 1994.

2. הופעתה המזהירה של הגרפיקאית וורוניקה רבוטניקוף. התוכנית "כדורגל עולמי" זוכה להצלחה מסחררת. אנחנו משיבים מלחמה שערה כנגד ערוץ 2 וערוץ 5 ורוכשים את זכויות השידורים של כל משחקי נבחרת ישראל בכדורגל – בבית ובחוץ במסגרות קדם המונדיאל וקדם ה- Euro, קונים את זכויות השידורים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, חולקים עם ערוץ 5 את זכויות השידורים של הליכה הלאומית בכדורסל, מאמצים אל לבנו את השידורים הישירים של משחקי גביע המדינה בכדורסל, ומצרפים אלינו את זכויות השידורים של אליפויות ווימבלדון בטניס.

למכנה המשותף של הצפייה ההמונית יש השפעה גדולה על חֲזוֹנם של מעצבי השידור הטלוויזיוני ועל מקבלי ההחלטות במיוּן חומרי השידור. גם עלינו ברשות הציבורית – ממלכתית של מדינת ישראל. משחקי המונדיאל הפופולאריים שקנו להם אחיזה כה איתנה בישראל  היוו את הרקע למיסוד תוכנית כדורגל בינלאומית חדשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בלילות ימי ראשון בשבוע בסתיו 1994. זאת לא הייתה העדפה מרצון שלי אלא בחירת מחדל בעקבות אובדן זכויות הכדורגל הישראלי לערוץ 2. הלוקליזציה נכנעה בעל כורחה לגלובליזציה. השאיפה שלי עכשיו הייתה להתמקד במסגרת התוכנית החדשה בשידורים ישירים קבועים מליגות הכדורגל הפופולאריות באירופה, ובראשן האיטלקית והגרמנית המשופעות בכוכבי המונדיאל. ביקשתי לדמות את תוכנית הכדורגל החדשה למעין " פרק ב' " של משחקי גביע העולם בכדורגל שזה אך הסתיימו בארה"ב.

גלובליזציה השידור חובקת העולם קיצרה גבולות וקרבה את תרבויות הכדורגל. אין חולק על כך. ביקשתי ביוזמת השידור הזאת לנַצֵל את תנופת הגלובליזציה הטלוויזיונית של משחקי גביע העולם בכדורגל, בו התוודעו צופי הטלוויזיה בישראל (להפתעתי גם נשים רבות) לגיבורי הכדורגל העולמיים. השיווק הגלובלי אפשרי  כשמדובר במצרך פופולרי אהוב, כזה שהציבור מבקש לצרוך אותו. השילוב של שיווק אגרסיבי עם מוצר מבוקש הוא נוסחה מנצחת המביאה עמה אושר ועושר. אוֹשֶר לצופים בהצגה ועוֹשֶר למשתתפים בה. זה מתקיים בכל תחום מתחומי חיינו : ספורט, אומנות, מוסיקה, אוכל ומשקאות, High Tech ומה לא. בספורט למשל, לעולם לא יהיה אפשר להפוך את מקצוע הסיוף ו/או את הרמת המשקלות למצרך גלובלי. אך הכדורגל הוא סיפור שונה.

מדהים איזו מהפכה חוללה הטלוויזיה. הכדורגל הבינלאומי הפך למצרך גלובלי אהוּב בדיוק כמו יצירות האומנות של תקופת הרנסאנס והפסלים האיטלקיים הדגולים מיכאל אנג'לו וז'אן לורנצו בּרניני, ו/או ציוריהם של לאונארדו דה-ווינצ'י, פאבלו פיקאסו, מודליאני, ו- ווינסט וואן גוֹךְ, ו/או אם תרצו מאטיס וגוגן, או סוגי המוסיקה – הרוק'נרול ששר אלוויס פרסלי והמוסיקה הקלאסית שחיבר וולפגאנג אמדיאוס מוצרט. כולם הפכו למצרך עולמי. הגלובליזציה של אלוויס פרסלי, מוצרט, פיקאסו, והכדורגל, צלחה לא רק בגלל טכנולוגיית השיווק וההפצה, אלא נבעה ראשית דבר מהיותם מוצרי צריכה מועדפים שניתן לשווקם להמונים בקלות. סרט הקולנוע "חלף עם הרוח" (GONE  WITH  THE  WIND) שנוצר ב- 1939 היה יצירת מופת. הסרט המפורסם הפך חיש מהר למצרך גלובלי. היה זה אך הגיוני להשתמש במסכים הגדולים באולמות הקולנוע כטכנולוגיה של תקשורת המונים מפותחת ומתקדמת על מנת להפיצו ולשָוְוקוֹ בכל אתר על כדור הארץ שם חיים בני אנוש. כך בדיוק נהגנו בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1  ב- 1994 עם התוכנית החדשה "כדורגל עולמי" וכוכביה בתוככי מדינת ישראל הקטנה. הסימביוזה הזאת הצליחה מעל למשוער.

סוֹד הצפייה בטלוויזיה נעוץ בחיבור נכון בין גיבורי העלילה לבין צופיהם, והוא נעשה היטב בשידורי מונדיאל הכדורגל בארה"ב 94'. אם כך חשבתי יהיה זה רעיון טוב לשדך שוב את כוכבי הכדורגל הבולטים במונדיאל לצופים בישראל באמצעות הליגות האירופיות. שוחחתי על יוזמת השידור הזאת עם מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן, שטחתי בפניהם את העלויות הכספיות הנמוכות יחסית, ופרטתי עד לפרטים הקטנים ביותר את תוכנית השידורים שהגיתי במוחי הקודח משידורי ספורט. ב- 26 ביולי 1994 ו- 1 באוגוסט 1994, הגשתי לעיונם של הבוסים שלי את הצעת פקודת המבצע המפורטת של התוכנית "כדורגל עולמי" לעונת 1995 – 1994 [1]. שניהם אישרו אותה. הכל היה יכול להיות טוב ויפה, אלא שזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו ליגה + גביע היו מעכשיו והילך עד 1997 קניין שידור בלבדי של ערוץ 2.

[1] ראה נספח : יוזמת השידור החדשה של "כדורגל עולמי" שהועברה  ב- 1 באוגוסט 1993 לידי המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה.

wf 1

טקסט מסמך :  26 ביולי 1994. (עמוד מס' 1 מתוך 2) זוהי הצעת ההיערכות שלי הנוגעת להפקת שידורי הספורט בתום שידורי מונדיאל ארה"ב 1994, לרבות מיסוד ושידור תוכנית מיוחדת של הכדורגל האירופי בימי ראשון בשבוע, שקראתי לה, "אחרי המונדיאל…הליגה האיטלקית והכדורגל הבינלאומי כל יום ראשון רק בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1". בסופו של דבר זאת הייתה ברירת מחדל.

wf 2

טקסט תמונה : 26 ביולי 1994. (זהו עמוד מס' 2 מתוך 2) של הצעת שידורי הספורט בתום מונדיאל ארה"ב 94'. בסופו של דבר זאת הייתה ברירת מחדל.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ראו בהצעתי יוזמה כובשת ומקורית . עולם הכדורגל הבינלאומי קסם להם . שניהם היו עדיין תחת הרושם הגדול שהותיר מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994. מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן נדלקו ואישרו את הרעיון לביצוע מיידי גם מפני שעלות הייתה אפסית במונחי טלוויזיה. זכויות השידורים של הכדורגל הבינלאומי היו נמוכות מאוד בהשוואה לאלה של הכדורגל הישראלי שכבר נרכש ע"י ערוץ 2 המסחרי .שני המובילים הראשיים של השידור הציבורי חשו אולי ייסורי מצפון על אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ולכן נעתרו ליוזמה ליָיבֵא כדורגל בינלאומי למסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במחירים זולים מאין כמותם. האמת, יְבוּא של כדורגל איטלקי וגרמני ב- 1994 למרקע הטלוויזיה של משלם האגרה, גם תמורת תשלום אפסי כמעט , לא היה תפקידו של השידור הציבורי. ערוץ נישה בכבלים או בלוויין היה אמור לעסוק בכך ולא ערוץ ציבורי, אבל זה מה שהיה ועמד על הפרק באותו רגע. מיסוד התוכנית "כדורגל עולמי" בספטמבר 1994 בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לוותה בביקורת ויצרה דילמות בבניין הטלוויזיה בירושלים. הקברניטים הותקפו על שיקול דעתם זה . מפקדי המשנה שלהם לעגו  למוטי קירשנבאום ויאיר שטרן אך הם עמדו בפרץ . בעיקר מפני שתשלום זכויות השידורים היה מזערי וגם בגלל ששניהם היו חובבי ספורט . בעיקר חובבי כדורגל. כדי שיוזמת השידור של "כדורגל עולמי" תצליח הייתי זקוק להתלהבות ולמחויבות הכספית של שני הבוסים שלי. המרץ ולהט העבודה של מחלקת הספורט בתוככי השידור הציבורי לא יכלו להספיק לבדם. היו לנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הרבה שונאים שפשוט קינאו בהצלחתנו. נדרשה התמקדות ותמיכה נלהבת של מנהיגי השידור הציבורי ברעיון המרכזי כדי להזין את הדבקות במטרה.

שילמנו 80000 (שמונים אֶלֶף) דולר זכויות שידור לעונת שידורים אחת למר מָאסִימוֹ מִיגָאנִי מחברת "SACIS" האיטלקית בעבור שידורי הליגה האיטלקית, ו- 000 50 (חמישים אֶלֶף) דולר לחברת "ISPR" הגרמנית ששיווקה לנו את זכויות השידור של הליגה הגרמנית . השימוש בלוויינים עלה לנו בס"ה כ- 000 100 (מאה אֶלֶף) דולר, והטסתם של מאיר איינשטיין ואבי רצון לאיטליה לצורך השידורים הישירים מעמדות שידור באִצטדיונים השונים שם, קיזזה מתקציב מחלקת הספורט כ- 60000 (שישים אֶלֶף) דולר. העלות הכללית של יוזמת השידור החדשה של התוכנית "כדורגל עולמי" בעונת 1995- 1994 הייתה צנועה במונחי טלוויזיה ועמדה על כ- 000 290 (מאתיים ותשעים אֶלֶף) דולר לעונה. היא הניבה 78 שעות שידור שנתיות. עלות שעת שידור אחת עמדה בממוצע על 3718 דולר. זוֹל. שלוש הזכייניות של ערוץ 2 המסחרי שילמו באותה עונת שידורי כדורגל של 1995- 1994 סכום של כ- 7000000 (שבעה מיליון) דולר. התשלום כלל את זכויות השידורים של משחקי הליגה וגביע המדינה וגם את הוצאות ההפקה של השידורים האלה. עלות שידור ישיר אחד בערוץ 2 עמדה על כ- 135000 (מאה שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר. ערוץ 2 המסחרי שידר כ- 70 שעות בשידורים ישירים וכ- 30 שעות של "הדקה ה- 91", תוכנית סיכום המחזור מידי מוצ"ש. 100 שעות שידור בשנה. 300 שעות בשלוש שנים. עלות שעת שידור אחת עמדה בממוצע על 70000 (שבעים אֶלֶף) דולר. יָקָר כמעט פי 19 משעת שידור אחת של "כדורגל עולמי" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אך יותר רלוואנטי ממנו.

נותר עכשיו רק להעניק שם לתוכנית הכדורגל החדשה . מוטי קירשנבאום הציע לי שני שמות מהגיגי ליבו, "הדֶשֶא של השָכֵן" ו- "כדורגל עולמי". בחרתי בשם השני מפני שהיה המוני ופחות מתוחכם ופנה ישירות לאוהדיו הרבים. מיסדתי אולפן מיוחד ל- "כדורגל עולמי" בסיועה של הגרפיקאית שלי וורוניקה רבוטניקוף. את וורוניקה רבוטניקוף היפה פגשתי לראשונה בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים בקיץ 1993. היא הייתה עולה חדשה מבואנוס איירס בירת ארגנטינה, יהודייה ציונית, שהחליטה לבנות את ביתה בישראל. חיש מהר התגלתה כגרפיקאית מוכשרת, חרוצה, מסורה לעבודתה, ודבקה במשימות השידור. היא ניצלה עד תום את הטכנולוגיה של מכשיר ה- Paint box והעניקה וויזואליה בעלת איכות מסוג שונה לשידורי הספורט בטלוויזיה.

veronica

טקסט תמונה :  שנת 1993. זאת היא הגרפיקאית המצטיינת וורוניקה רבוטניקוף ששינתה באופן מהותי באמצעות ה- Paint box את הוויזואליה של מעטפת שידורי הספורט בטלוויזיה, באולפן, בשקופיות לסוגיהן השונים ובעיצוב הפתיחות המיוחדות של תוכניות הספורט. היא הייתה גרפיקאית מוכשרת, חרוצה, ודבקה במשימה ללא סייג. אהבתי והערכתי אותה עד למאוד. (באדיבות וורוניקה רבוטניקוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הרקע לשַדָּרֵי ופרשנֵי האולפן עוּצַב מאוסף של דמויות שחקני כדורגל ידועי שֵם ובעלי מוניטין . ביקשתי מוורוניקה רבוטניקוף להבליט מעל כולם בתפאורת האולפן את נוכחותו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. הכוכב בהֵא הידיעה של הכדורגל הארגנטיני והבינלאומי בן ה- 34 סיים למעשה במונדיאל של ארה"ב 1994 את הקריירה הספורטיבית שלו אך דמותו נשארה חקוקה בלִבָּם של אוהדי הכדורגל. זכורה היטב התמונה המפורסמת שלו במשחק בו הביסה ארגנטינה את יוון 0:4 כשרץ לעדשת המצלמה התחתונה להביע את שמחתו כשעיניו פעורות לרווחה כמו מזרות אימים לאחר הבקעת שער, כשהוא זועק, "ג – וֹ – ל". דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה מסומם מתרופת האֶפֶדְרִין. להגנתו טען שהשתמש באפדרין נגד צינוּן שתקף אותו . זה לא עזר לוֹ . הוא הורחק מהמונדיאל אך לא מתפאורת אולפן "כדורגל עולמי". דמותו של שחקן כדורגל מסומַם עיצבה ביודעין ועל פי החלטתי את אולפן הטלוויזיה . דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נשאר כוכב כדורגל נערץ שזקוק לעזרה וטיפול, אך מי שהפך את תוכניות הספורט שלנו למרתקות ומעניינות יותר.

מישהו בטלוויזיה שאל אותי לפשר אהבתי העזה לדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה והאם הייתי מעז לעצב אולפן ספורט אולימפי בדמותו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן שהודח מאולימפיאדת סיאול 1988 בגלל שימוש בסמים. שאלה מתריסה ומעניינת. התשובה שלילית. אולי מפני שבֶּן ג'וֹנְסוֹן נתפש על שימוש בסְטֶרוֹאִידִים ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בגלל נטילת אֶפֶדְרִין.

rabin maradona

טקסט תמונה : קיץ 1994. דייגו ארמאנדו מאראדונה קפטן נבחרת ארגנטינה הגיע לישראל עם חבריו טרם מונדיאל ארה"ב 1994 כדי לקבל את ברכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. ברכתו של יצחק רבין לא עזרה לו. משמאל, זהו גבריאל בטיסטוטה. (לע"מ תמורת תשלום). 

wf 3

wf 4

טקסט תמונה : סתיו 1994. הדקורציה של אולפן "כדורגל עולמי" כפי שעצבה אותו הגרפיקאית וורוניקה רבוטניקוף.

למעלה : קפטן נבחרת ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה מנשק את גביע העולם במונדיאל מכסיקו 1986.

למטה : קפטן נבחרת גרמניה לותאר מתיאוס מניף את גביע העולם במונדיאל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

maradonaטקסט תמונה : מונדיאל ארה"ב 1994. תמונה בלתי נשכחת. דייגו ארמאנדו מאראדונה כובש שער במדי נבחרת ארגנטינה נגד יוון ורץ למצלמה התחתונה כדי לבשר לעולם באמצעות מבע עיניו מזרה האימים כי הוא נגוּע בסַם האפדרין. הוא נכשל בבדיקות הסמים והוענש והודח מייד מהמשחקים. אף על פי כן נשאר שחקן אהוּד ואהוּב. (מתוך סרט ה-  Video של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

ההבדל העצום בעלויות ההפקה של "כדורגל עולמי" שלנו ו- "הדקה ה- 91" של ערוץ 2, העידו על שאיפתה של הטלוויזיה המסחרית לקבע את תודעתה הציבורית מהר ככל האפשר בקרב צופיה המתרבים והולכים. החלה מלחמת שידורים עקובה מדם יָרוֹק של דולרים בין שלושת גופי השידור הגדולים במדינה הערוץ הציבורי, ערוץ 2 המסחרי, והכבלים על ליבם של צופי הטלוויזיה. שלושתם הקיזו במשך השנים הרבה "דַם יָרוֹק". דולרים רבים נשרפו שלא לצורך במלחמת השידור וההישרדות חסרת התוחלת. חלף יותר מעשור שנים עד שהיא נרגעה במקצת, והגלדיאטורים הסכימו איך שהוא להשיב בהדרגה את חרבם לנדנה.

יום ראשון – 4 בספטמבר 1994 היה ציון דרך חשוב מלא חשיבות עצמית של מחלקת הספורט . בשֵש בעֶרֶב שידרנו ישיר מאִצטדיון ר"ג את משחקה הראשון של נבחרת ישראל בכדורגל בקדם 96' Euro בו גברה 1:2 על פולין. בעֶשֶר בעֶרֶב עלינו לשידור בכורה של "כדורגל עולמי" . ההצלחה הייתה מעל המצופה והניבה כמויות רייטינג שהצדיקו את ההשקעה. המשחק ישראל – פולין הגיע בשיאו ל- % 32, והתוכנית החדשה "כדורגל עולמי" צברה ציון של % 17. זה היה הישג חשוב באותם הימים ונחמה פורתא על האובדן הגדול הבלתי נשכח של זכויות השידורים של הליגה הלאומית בכדורגל ומשחקי גביע המדינה בישראל. מכה אנושה ופצע פתוח שלא נרפא מעולם.

למחרת טלפנתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ולמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן כדי לדַסְקֵס את נתוני הרייטינג ולאחל לשניהם את הברכה המסורתית, "שנה טובה ומאושרת". זה היה יום שני – 5 בספטמבר 1994 ערב ראש השנה החדשה של תשנ"ה, יום של תקוות גדולות. ראש השנה הוא חג משפחתי נפלא ואינטימי. הסבתי עם בני משפחתי סביב שולחן עמוס בכל טוב שהכינה רעייתי יעל. השקנו כוסות יין. רעייתי, ילדיי, וגם כלותיי היו שותפות לאושרי.

באותו עֶרֶב חשבתי והרהרתי רבות במוטי קירשנבאום. לא היינו חברים או ידידים במובן המקובל של המילה. אינני יודע אם היו לוֹ כאלה בתוככי רשות השידור. הוא היה מנכ"ל רשות שידור ענייה שנדרש מעת לעת להחליט החלטות מקצועיות לא פופולאריות, כאלה שמרחיקות ידידים . אבל הוא העריך אותי, האמין בי ובחזון השידור שלי בתחום שידורי הספורט , והעניק לי גיבוי עצום במשך כל חמש שנות שִלטונו ברשות השידור. הייתה לי עִמוֹ לא רק תקשורת רצופה ומהימנה. הייתה לי עמו תקשורת של כבוֹד. מוטי קירשנבאום היה איש חכם בעל ניסיון והשכלה רחבה בתחומים רבים, יוצר מוכשר, וחריף בשכלו. מינויו היה פוליטי כמו כל מנכ"ל רשות שידור המתמנה לתפקידו ע"י הממשלה אך הוא לא היה מעולם איש המִמִסַד. הוא היה איש מקצוע של יושרה אישית מוחלטת, עצמאי בדעותיו שלא חייב דָבָר לממשלה שמינתה אותו. תענוג צרוף היה להשתתף בפגישות העבודה הרבות עִמוֹ ולשמוע את ניתוחיו המלומדים. לא תמיד הסכמתי להם  אך אי אפשר היה שלא לכבד את חוט המחשבה ההגיוני שלו. הוא באמת היה איש מחונן, אומן הניסוח, וספוג בהומור שָנוּן.

הפסדנו את זכויות השידורים של משחקי הליגה והגביע אך נשארו בידינו השידורים הישירים של משחקי הבית והחוץ של נבחרת ישראל בניסיונה להעפיל לגמר טורניר אליפות אירופה בכדורגל שעמדו להיערך בקיץ 1996 באנגליה ונודעו כמשחקי 1996 – EURO. מוטי קירשנבאום נתן לי יד חופשית להפיק אותם.

ביום רביעי – 16 בנובמבר 1994 עמדה נבחרת ישראל בראשותו של המאמן שלמה שרף להתמודד במשחק חוץ נגד נבחרתה הלאומית של אזרבייג'אן. הוא ביקש את עזרתי בניהול המו"מ עם אנשי חברת UFA הגרמנית בראשותו של רוברט מילר שהחזיקה בזכויות השידורים של המשחק. הכרתי היטב את אנשי UFA מהעבר. הם היו הגונים אתנו אך תמיד דרשו תשובות מהירות מבלי להתמזמז יותר מידַי. את המו"מ מצד UFA ניהל פיליפ קורטז. הוא שלח את פקס ההצעה ע"ס 70000 (שבעים אֶלֶף) דולר למוטי לוי. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום אישר מייד את העסקה. מאז "פרשת אוסטריה" ב- 28 באוקטובר 1992, מיהרה רשות השידור בראשותו של מוטי קירשנבאום להגיב ולענות ללא דיחוי לכל הצעות השידור שהופנו אליה.

wf 5

טקסט מסמך : 30 באוקטובר 1994. זהו מסמך הצעת זכויות השידורים ע"ס 70000 (שבעים אלף) דולר של המשחק אזרבייג'אן – ישראל בקדם 96' EURO , שנועד להיערך ב- 16 בנובמבר 1994 בעיר הטורקית טראבזון. "זכור את פרשת אוסטריה", הזהרתי את מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום. בהיותו אנטגוניסט מובהק של ביורוקרטיה מסורבלת, זכר ופעל מייד (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשחק נקבע ל- 19.00 שעון ישראל והזיז את שעת השידור הקדושה של "מבט" משמונה לתשע בערב. בימים אחרים בעידַן יוסף בר-אל, אלימלך רם ז"ל, ואליעזר יערי הדבר היה הופך לשערורייה, סכסוך מדון, ו- ריב. עכשיו בתקופתו של מוטי קירשנבאום אף אחד לא העיז לצַיֵיץ. הייתה רק בעיה אחת . UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) לא הרשתה לאזרבייג'אן לקיים את משחקיה הביתיים בעיר הבירה שלה בָּקוּ בשל קרבות שפרצו בחלק זה של העולם בו שכנו הפדרציות של ברה"מ לשעבר, אזרבייג'אן, ארמניה, וגרוזיה. הקרבות בין לוחמי אבחאזיה לאנשי נגורנו קאראבאך הסיטו את המשחק שלנו לעיר הטורקית טראבזון. ההפקה הסתבכה מפני שנדרשתי לשלם תשלום מיוחד נוסף לטלוויזיה הטורקית TRT כדי שתיאות להסיע ניידת שידור שלה לטראבזון ולסייע לנו בהפקת השידור הישיר. מן ההיבט הזה של יסודות ההפקה ואִרגון החומר היה נוח מאוד לעבוד עם מוטי קירשנבאום. הקשר שלי עִמו היה ישיר ללא מתווכחים והוא פעל במהירות רבה. הטסתי לטראבזון את מאיר איינשטיין, הפרשן אבי רצון, והמפיק ששי אפרתי (שניהם בלתי נשכחים). המאמץ הזה השתלם ולוּ רק בשל השער המדהים שכבש רוני רוזנטלבדקה ה- 50 של המשחק. הוא זכה בכדור במרחק של 75 מטרים משערה של אזרבייג'אן ואז פרץ לבדו כשהכדור ברגליו והוא עובר כברת דרך ארוכה, חוֹלֵף בפריצה הזאת על פני שישה שחקנים אַזֶרִיים, מטעה את השוער ומבקיע שער שלא יישכח. הוא כמובן זכה למחמאות רבות של צוות השידור וגם של השחקנים. אפילו השוער בוני גינזבורג רץ עד קצהו השני של המגרש כדי לחבק את רוני רוזנטל ולהביע את הערכתו לחלוץ שכבש שער נדיר. מבצע מורכב של שחקן יחיד שהזכיר את שערו הווירטואוזי השני של דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נגד אנגליה במונדיאל של מכסיקו 1986. רוני חרזי הבקיע את השער הראשון במשחק בדקה ה- 29 . ישראל ניצחה את אזרבייג'אן 2 : 0 והייתה בדרכה לאנגליה 1996 אך היא בסופו של דבר הדרך השתבשה והיא מעולם לא הגיעה לשָם.

ההפקות הבינלאומיות הגדולות של מחלקת הספורט הדורשות היערכות מורכבת ארוכת טווח זכו לתגובה הולמת ומיידית של מנכ"ל רשות השידור. הוא מעולם לא דחה החלטה שנויה במחלוקת למועד מאוחר יותר. הוא מעולם לא טייח קשיים. הוא מעולם לא מנע וויכוחים . לאחר הוויכוחים ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים לקח תמיד אחריות והחליט מייד . מוטי קירשנבאום העניק לי שקט נפשי שכה הייתי זקוק לוֹ. רק מי שעבד תחת ניהולו של יוסף בר-אל יודע להעריך את כישרון הניהול והמנהיגות של מוטי קירשנבאום. מן ההיבט הזה נכנסו הפקות הספורט הגדולות לרוטינה מקובלת בעלות סטנדרט גבוה.

[1] ראה נספח : יוזמת השידור החדשה של "כדורגל עולמי" שהועברה ב- 1 באוגוסט 1993 לידי המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה.

סוף הפוסט 525. הועלה לאוויר ביום רביעי – 5 באוגוסט 2015.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *