פוסט מס' 531. האלופה האולימפית הדגולה בהתעמלות (באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956) היהודייה – הונגריה גב' אגנס קלטי בת 95 היום (מתגוררת בהרצליה) ומאמנת השחייה האולימפית הדגולה של הספורטאים הנַכים הישראליים גב' מרגלית זוננפלד בת 90 היום (גרה בתל אביב) – ראויות לקבלת פרס ישראל. אנסח את תמיהתי זאת בצורה בוטה : כיצד זה משרד החינוך וממשלת ישראל מרשים לעצמם להתעלם במשך שנים משתי הנשים הדגולות ומתרומתן היוצאות דופן כל אחת בתחומה הקונקרטי ? ערוץ 1 משדר ישיר Off tube מירושלים את אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג אוגוסט 2015 (5). פוסט מס' 531. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון בלילה – 23 באוגוסט 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : תוכנת ה- WordPress שבה ומעדכנת את עצמה ואת הטקסטים בפוסטים המאוחרים בבלוג.

——————————————————————————– 

פוסט חדש מס' 531 : הועלה לאוויר ביום ראשון בלילה – 23 באוגוסט 2015.

——————————————————————————–

פוסט מס' 531. האלופה האולימפית הדגולה בהתעמלות (באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956) היהודייה – הונגריה אגנס קלטי בת 95 היום (מתגוררת בהרצליה), ומאמנת השחייה האולימפית הדגולה של הספורטאים הנַכים הישראליים גב' מרגלית זוננפלד בת 90 היום (גרה בתל אביב) – ראויות לקבל את פרס ישראל. אנסח את תמיהתי זאת באופן בוטה : כיצד זה משרד החינוך וממשלת ישראל מרשים לעצמם להתעלם במשך שנים משתי הנשים הדגולות ומתרומתן היוצאות דופן כל אחת בתחומה הקונקרטי ? ערוץ 1 משדר ישיר Off tube מירושלים את אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג אוגוסט 2015 (5). פוסט מס' 531. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 23 באוגוסט 2015.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים הדנה ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא מסת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה.

להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : שידור Off tube כושל בערוץ 1 של אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג (יום ראשון – 23 באוגוסט 2015). שידורי Off tube בטלוויזיה הם חרבון עיתונאי וביזיון מקצועי לרשת שמשתמשת בהם. בושה להנהלה שכופה על שדרניה לשדר Off tube מהמוניטור בירושלים וחרפה לשדרנים העיתונאים שמרכינים ראש, נכנעים, ומסכימים לעבוד בתנאים מבישים שכאלה.  

בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי, היא ניאותה עכשיו ולפתע לשדר Off tube מהמוניטור בירושלים את אליפות העולם ה- 15 בא"ק הנערכת בימים אלה ב- בייג'ינג בירת סין. קוראים לתופעה חרבון עיתונאי וטינופת טלוויזיונית אך מכנים זאת חובבנות מקצוענית. היעדר מקצוענות טלוויזיונית וחובת השידור מהשטח, מתחילה בשיתוף פעולה חנפני, לא מקצועי, ומלווה ב- בורות בין העיתונאים לבין ההנהלה שלהם ומסתיימת בכניעתם של השדרנים המובילים והסכמתם לרדת לכביש, לזנות טלוויזיונית, לא רק להזניה של ה- Media. עיתונאים שמוותרים מראש ביודעין ומרצון על דיווח מהשטח, ובמקום לטוס לסין ולהתייצב בעמדת שידור ב- "קן הציפור" ב- בייג'ינג ולנשום אוויר פסגות, מעדיפים שידור Off tube מהמוניטור בתא האטום בירושלים של תחרויות א"ק ברמה הגבוהה היותר שלהן חוטאים חטא כבד. שדרני טלוויזיה שמשדרים Off tube מַסָּכוֹת (במקרה הנדון מַסָּכוֹת ספורט) שכוללות שפע של אירועים דרמטיים – פוגעים ראשית דבר בצופים שלהם. כל העולם משדר ישיר מ- "קן הציפור" ב- בייג'ינג. רק ערוץ 1 יודע טוב יותר מכולם מה ראוי לצופיו ועושה את עבודתו פלסתר מהמוניטור בירושלים. ביזיון. נחמד לראות שכל חבורת העיתונאים בערוץ 1 מסכיתים ומחרישים נוכח ביזיון ה- Off tube של בייג'ינג 2015 כמו קודם של קאזאן 2015. אין להתפלא יתר על המידה על החבורה הזאת ששותקת ונכנעת נוכח מחדלי ה- Off tube הנוכחיים, הרי אלו אותם החבר'ה שמילאו פיהם מים בעבר בשעה שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה ב- 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור וממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו הפקידה ב- 2011 את רשות השידור בידיו של יוני בן מנחם. המשיכו לשתוק שם בערוץ 1 ולעשות את עבודתכם העיתונאית פלסתר, הרי בינינו מדובר רק בשידורי Off tube מזירות הספורט הבינלאומיות ברמה הגבוהה ביותר שלהן. מה זה אליפויות העולם ב- א"ק ושחייה בקיץ 2015 לעומת "מבט"…??? כלל ציבור העובדים הכנוע של ערוץ 1 (העיתונאים + הטכנאים + עובדי הדירוג המשולב) איננו מודע ולא מבין את חומרת החטא העיתונאי הכבד והמטופש של שידור Off tube מהמוניטור בירושלים במקום לדווח מהשטח, ועד כמה זה משפיע בסופו של דבר לשלילה עליהם, על העובדים. אם הציבור הזה היה מבין באיזה טינופת טלוויזיונית מדובר הוא היה נרעש וקם מכיסאו, מתמרד, ועולה על בריקאדות. איזה עליבות…איזה עליבות (!).

אני עוזב לרגע את צוות השידור המגוחך של ערוץ 1, "השדר המוביל" המגוחך אורי לוי והפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן (משלם ב- ריבית גבוהה על טעויותיו וחוסר אמינותו בשעה שהוא מעתיק מהמוניטור בירושלים ונעדר מ- "קֵן הַצִיפּוֹר". החוק הפיזיקלי הדָן בכֵלִים שְלוּבִים עושה בו שַמוֹת. גם החוק המתמטי הורג אותו, (-) מִינוּס תמיד יביס (+) פְּלוּס. ד"ר גלעד וויינגרטן הוא אדם בריא שנכנס למיטה חוֹלָה. התשובה לשאלה האם מר גלעד וויינגרטן יבריא ויירפא את אורי לוי ו/או האם אורי לוי ידביק את גלעד ווינגרטן – ברורה (!). אומר זאת בשפה ברורה. אורי לוי הוא שַדָּר א"ק עלוב. איש טלוויזיה רחוק מהתחום כרחוק מזרח ממערב. איש שמדקלם טלוויזיה ב- Voice over בקצב הכתבה, במקום לשדר Play by play. קיים הבדל עצום בין סגנון, אופי, וטון וקצב התיאור הישיר של הדיפת כדור ברזל ו/או יידוי פטיש (וכלל מקצועות השדה) לבין תחרויות הריצה המותחות והדרמטיות על המסלול. הצוות של ערוץ 1 מעניק להם יחס טלוויזיוני שווה בטון וקצב קולם. גלעד וויינגרטן לעומת אורי לוי הוא פרשן בעל וותק וניסיון רב שאיננו מסוגל לשמור על רמתו בתנאי השידור המבישים שנכפים עליו. התרופה נגד הצמד לוי את וויינגרטן מצויה בעידן הרב ערוצים בערוץ Eurosport שמשדר אף הוא את בייג'ינג 2015. לא צריך לדעת אנגלית על בורייה כדי להתרשם מצוות השידור המקצועני של Eurosport שמכניס אותך מייד לאווירה החמה ולתחרויות רוויות מתח ושאפתנות, ואשר מבין ומכיר בעיקרון הטלוויזיוני היסודי, כי דרמות משדרים בטון דרמטי ובקצב דרמטי. השַדָּר המוביל של Eurosport הופך את אורי לוי לפתטי. אם זה היה תלוי בי הייתי מעיף כבר מרגע זה את אורי לוי מעמדת השידור ומציב במקומו את נסים קיוויתי אף על פי שהוא כבר בן 89.

אני פונה אל כונס הנכסים של רשות השידור פרופסור דוד האן, אל מנכ"ל רשות השידור בפועל יונה וויזנטל, ומנהל ערוץ 1 אלי בבא. נכון שערוץ 1 המפורק סובל מקשיים כספיים וכלכליים, אולם קוֹשָיִים נוצרו כדי להתמודד עמם. כיצד אתם מסבירים לעיתונאים שלכם מחד ולציבור הצופים שלכם מאידך אודות תמיכתכם בשידור Off tube מירושלים של אירוע ספורט בינלאומי ענק חובק תבל, בו 90 (תשעים) רשתות טלוויזיה אחרות בעולם משדרות אותו מ- "קן הציפור" ב- בייג'ינג…??? אתם המנווטים היום את השידור הציבורי יורים בגופכם בצרורות בשיטת ה- Off tube הנלוזה. אל תתפלאו כי הממשלה שניצבת מנגד ומתבוננת בכם בכולכם, מכוונת ויוֹרָה לכם בראש. ערוץ 1 שילם 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר ל- IAAF עבור זכויות השידורים של בייג'ינג 2015. כמה כבר עולה לשלוח צוות שידור של ארבעה אנשים (שדר, פרשן, מפיק, וטכנאי) מישראל ל- בייג'ינג לתקופה של שבועיים ימים…??? התשובה : כ- 25000 (עשרים חמישה אלף) דולר. מדהימה המחשבה בו ערוץ טלוויזיה ישראלי קונה זכויות שידורים של אירוע ספורט בינלאומי החשוב ביותר של 2015 במחיר של 150000 דולר אך מטפל בו כאילו מדובר בתחרות א"ק בין חטיבות הביניים של ביה"ס "זִיו" ו- "לְיָדָ"ה" בירושלים. פשוט בושה וחרפה.

התבוננתי היום (ראשון – 23 באוגוסט 2015) בתא האטום של ערוץ 1. אתה מייד רואה שני שלומפרים. גלעד וויינגרטן לובש חולצת "T SHIRT" מרופטת מהרחוב. אורי לוי מעורר חמלה עם השרוול השמאלי שלו ותורם לסך ההופעה המוזנחת בתא האטום שמגדיר את עצמו כאולפן. ארבעת השאלות הראשונות שלי כמי ששרוי כעת בחום ובלחות הגבוהה בתל אביב בחודש אוגוסט של 2015 לשני החובבנים האלה מערוץ 1, נוגעות למידע אודות גובה הטמפרטורה בבייג'ינג ? מה מידת הלחות ב- בייג'ינג ? מהו עומס החום ב- בייג'ינג ? ומה מדד הערפיח ב- בייג'ינג ? אורי לוי וגלעד וויינגרטן ששוהים בתא אטום בירושלים, מנותקים מחמצן ונושמים פחמן דו חמצני, אינם משיבים לי.

weingarten levi 2015

טקסט תמונה : יום ראשון – 23 באוגוסט 2015. אורי לוי (משמאל) וד"ר גלעד וויינגרטן (מימין) משדרים Off tube מהתא האטום בירושלים את אליפות העולם ה- 15 המתקיימת בימים אלה ב- בייג'ינג – סין. השלומפריזציה של הלבוש המרופט גלעד וויינגרטן בולטת לעֵין כל. קיימים חוקי לבוש קפדניים של שדרני טלוויזיה המופיעים ב- Media וויזואלית ואשר עוסקת בתקשורת המונים. אינך חייב תמיד ללבוש ז'אקט ולענוב עניבה באולפן, אולם אתה נדרש לכבד את הצופים בהופעה נקייה, מסודרת, ואסתטית. מה זה צריך להיות לבוש הרחוב הזה של גלעד וויינגרטן…? (צילום ב- iphone באדיבות ערוץ 1).

אני נוטש את שדר אורי לוי מפני שאני חושב שמדובר בבדיחה טלוויזיונית (בתחום הקונקרטי של שידורים ישירים ב- א"ק) שלא שווה ביקורת מפני שהוא נמצא מתחת לביקורת ועובר לפרשן שלו שנתקע Off tube בירושלים בדרכו לבייג'ינג, וקוראים לו ד"ר גלעד וויינגרטן (בן 77). עם תחילת השידורים הישירים של שלושת מקצי חצי הגמר ל- 800 מ' לגברים ב- בייג'ינג, מנסח גלעד וויינגרטן לאורי לוי בירושלים משפט פרשנות מסורבל כלהלן : "אורי, בשביל לעלות לגמר צריך להתקרב מאוד…לא לרדת אפילו מ- 1:44 דקה…בקרב הזה אין כאן מקום לריצות טקטיות…פה צריך לפרוץ קדימה וללכת על קצב… ומי שלא יצליח לעשות 1:44 דקה לא יהיה בגמר…". קשקוש מוחלט. דברים בטלים. שיאן העולם הקנייתי בריצת 800 מ' דיוויד רודישה שהתחרה במקצה השלישי, דווקא כן רץ ריצה טקטית, והעפיל לגמר עם תוצאה של 1:47.70 דקה. כשהודף כדור הברזל הניו זילאנדי תומאס וולש (Tomas Walsh) עושה את מלאכתו מציין גלעד וויינגרטן כי "הגוף שלו מאחורי הכדור…", ונשמע כמו תקליט שחוק מפני שגופם של כל ההודפים נמצא מאחורי כדור הברזל. כשהוא אומר כי עבודת האצבעות שלו נפלאה בטרם נהדף הכדור לחלל האוויר אתה רואה שכולם נחנו בעבודת אצבעות נפלאה. שידור ה- Off tube מכריח אותם לאבד האוריינטציה ואת התוצאות המְדָרְגוֹת את מיקום ההודפים הראויים למדליות. גלעד וויינגרטן מודה שאיבד את חוש ההתמצאות ומנמק זאת , "משום שאנחנו כאן ולא שם…". הוא איננו מסוגל למסור מידע לצופים שלו ולהכות בברזל בעודו חם בעת השידור הישיר, ועושה זאת באיחור. ההבדלים בין הודפי כדור הברזל הם מזעריים ממש. כמובן שד"ר גלעד וויינגרטן שמדבר באופן כללי לא הסביר את יתרונותיו (אם קיימים כאלה בכלל…) של הזוכה הנוכחי בבייג'ינג 2015 במדליית הזהב, האמריקני ג'ו קובאץ' (Joe Kovacs), שהדף למרחק של 21.93 מ' על פני הזוכה במדליית הכסף הגרמני דיוויד שטורל (David Storl) שהדף "רק" למרחק של 21.74 מ', ולא על פני הזוכה במדליית הארד הג'מאייקני אודיין ריצ'ארדס (Odayne Richards) שקבע 21.69 מ', וגם לא על פני הניו זילאנדי תומאס וולש (Tomas Walsh) שהרחיק את המכשיר ל- 21.58 מ'. אין לקבל פרשנות סתמית וחלולה שכזאת, של מי שמתיימר להיות מדען ספורט, ואשר מדברת באופן כללי ביותר על הגוף שנמצא מאחורי הכדור ואת הסיומת של פעולת האצבעות. הפרשן גלעד וויינגרטן אמור היה לנמק מה הן הסיבות שהעניקו לג'ו קובאץ' את הבכורה ואת זאת הוא לא עשה. כמובן שהשדר המוביל שלו שמדקלם א"ק אך לא מבין אותה, לא כיוון אותו ולא האיץ בו להסביר לצופים שלהם מדוע דווקא ג'ו קובאץ' זכה במדליית הזהב ולא מתחריו.

גלעד וויינגרטן איננו אשם בכישלון הניווט. ההנהלה שלו אשמה. הוא אשם בכך שהסכים לשמש פרשן טלוויזיה בתנאים נחותים של Off tube. ואז מגיע ה- Flop' הפרשנות הנוגעת לריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים. גלעד וויינגרטן מהמר לכל אורך הדרך בטרם יריית הזינוק על האָצָן האמריקני ג'אסטין גאטלין אבל דווקא הג'מייקני יוסיין בולט זוכה בבכורה. הפרשן נאבק בעיקרי תורתו ומשדר לציבור צופיו, "ג'אסטין גאטלין מפסיד את התואר יותר מאשר יוסיין בולט זכה בו…". כלל לא בטוח שהוא צודק. נכון שיוסיין בולט אצן גבוה במיוחד (בן 29, קומתו 1.96 מ') מזנק לאט יותר מג'אסטין גאטלין אולם הוא מחפה על חולשתו זאת בפיתוח והאצת מהירות ריצתו גם באמצעות צעדיו הגדולים. יחסי הכוחות הנוכחיים בין יוסיין בולט לג'אסטין גאלין מזכירים את אלה ששררו בזמנו בין קארל לואיס לבן ג'ונסון בריצת 100 מ' באליפות העולם ה- 2 ברומא 1987 (30 באוגוסט 1987) ואולימפיאדת סיאול ב- 1988 (24 בספטמבר 1988. בן ג'ונסון זינק מהר וטוב יותר כאילו נורה מלוע תותח, אולם קארל לואיס חיפה על זינוקו האיטי בהאצת מהירותו בשלבי הסיום של הריצה. בן ג'ונסון המסומם ניצח אז פעמיים בשני האירועים הבינלאומיים הנ"ל את קארל לואיס ב- 30 באוגוסט 1987 קבע שיא עולם 9.83 ש' וב- 24 בספטמבר 1988 הציב שיא עולם פנטסטי דאז 9.79 ש'. כעבור שלושה ימים נפסל וגורש מאולימפיאדת סיאול 88'. מדליית הזהב נשללה ממנו והועברה לקארל לואיס שהיה שני בסיאול 88' וקבע אז זמן של 9.92 ש'.

אליפות העולם ה- 15 בא"ק של בייג'ינג באוגוסט 2015 היא הצגת טלוויזיה בינלאומית פנטסטית. תודה ל- IAAF וליו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF מר אלכס גלעדי ול- 90 (תשעים) המצלמות של הטלוויזיה הסינית CCTV. כמות ההילוכים החוזרים מזוויות התבוננות שונות ומצלמות ה- Replays ב- SSM עושות עבודה מרשימה (!). מול CCTV מקיים ערוץ 1 עבודת סיקור מסורבלת, בלתי מתקבלת על הדעת, ואשר איננה מתאימה לרשת טלוויזיה מודרנית. קוראים לזה חנטריש עיתונאי טלוויזיוני אך מכנים זאת בשפה עדינה יותר חובבנות מקצועית. נעשה כאן דבר שלא ייעשה. העניין הזה איננו בא יותר בחשבון.

איזה Off tube ואיזה נעליים.

cp 1

טקסט תמונה : 1995. אליפות העולם ה- 5 בא"ק – גטבורג שוודיה 1995. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון הא"ק בגטבורג. זיהוי משמאל לימין : קופץ המשולשת רוגל נחום, השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, ואנוכי העורך הראשי והמפיק הראשי של מבצע השידורים. איזה Off tube ואיזה נעליים. מימין, זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הסינית CCTV. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

cp 2

טקסט תמונה : 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא איטליה ב1987. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא . זיהוי הנוכחים בתמונה מלפנים לאחור : הפרשן שלי ד"ר גלעד וויינגרטן (הקרוב למצלמה), השדר המוביל שלי נסים קיוויתי חובש כובע מצחייה ומסתכל במשקפת, ואנוכי חובש Headset ומיקרופון, ומפיק, עורך, ומנהל את השידורים הישירים מרומא לירושלים. איזה Off tube ואיזה נעליים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 10

טקסט תמונה : אוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא איטליה 1987. אנוכי ב- Master Control של הטלוויזיה האיטלקית RAI במעלה האצטדיון האולימפי בודק את קווי השידור שלנו ה- 4W המובילים מרומא לירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

cp 4

טקסט תמונה : ספטמבר 2000. עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בסידני אוסטרליה. אורי לוי (קרוב למצלמה) ומאיר איינשטיין משדרים ישיר את טקס הפתיחה האולימפי מסידני לירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

cp 5

טקסט תמונה : 1997. זוהי עמדת השידור שלנו באליפות העולם ה- 6 בא"ק באתונה יוון. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי באתונה. זיהוי הנוכחים בתמונה : הפרשן גלעד וויינגרטן, השדר המוביל מאיר איינשטיין, ואנוכי (בגבי למצלמה). איזה Off tube ואיזה נעליים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

cp 6

טקסט תמונה : אליפות העולם ה- 6 בא"ק באתונה – יוון. אנוכי עם השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין בעמדת השידור באצטדיון האולימפי באתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

cp 7

טקסט תמונה : אוגוסט 2001. אליפות העולם ה- 8 בא"ק באדמונטון קנדה. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון באדמונטון. קרוב למצלמה גלעד וויינגרטן ואחריו השדר המוביל מאיר איינשטיין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

cp 8

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק בסביליה – ספרד. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון הא"ק בסביליה. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הפרשן שלי ד"ר מולי אפשטיין, השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין, ואנוכי מפיק ועורך, ומנהל ומנווט את השידורים הישירים מסביליה לירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

הערה 5 : אהוד ברק.

להעמיד לדין מייד את התינוק בעל המבט הזחוח שמתברר שהוא מדליפן, פטפטן, ורברבן חסר תקנה (על חשבון המדינה) שקוראים לו אהוד ברק. אם זה נכון שהצנזורה אישרה לו לספר סודות מדינה כה כמוסים, אזי יש לשלוח לכלא גם את אנשי הצנזורה יחדיו עם אהוד ברק.

הערה 6 : "שער לשבת" (מוצ"ש – 22 באוגוסט 2015) בערוץ 55 בכבלים.

יריית הזינוק אמש של "שער השבת" (רוויה תקלות טכניות) בערוץ הספורט (מס' 55 בכבלים) בהנחיית והגשת יונתן כהן (מנחה ומגיש טוב), חשפה אמש את רדידות הכדורגל הישראלי ואת רמת הסיקור והצילום הבינונית ומטה של ניידות השידור, לעיתים מגוחכת, במרבית המשחקים. גם עונת המשחקים 2016 – 2015 של ליגת העל בכדורגל ענייה בצילום (מעט מידי מצלמות וזוויות צילום) ונעדרת כיסוי ב- SSM בעיקר בהילוכים חוזרים של אירועי שיא ובאלה אשר דנים רגעי מחלוקת שיפוטיים. חסרים גם שעוני זמן על המסך. ועוד דבר : אסתטיקת הצילום נפגעת שוב ושוב מפני בחלק מהמגרשים מזדקרים עדיין ערב רב של שלטים נושאי פרסומות מסחריות מכוערות ללא סדר מנקרי עיניים בגדלים שונים ומכל הכיוונים. מדובר בשטיפת מוח שמפריעה לצופי הטלוויזיה לעקוב אחרי המתרחש במסך הקטן שלהם. היכן נשיאת מועצת העיתונות בישראל כבוד השופטת גב' דליה דורנר שאמורה להגן על ציבור צרכני הטלוויזיה מפני מרמס והבלגן הזה שיוצרות הפרסומות המסחריות המעיקות, ואשר משתרבבות בקלות יתירה ללא כל בקרה למצלמות הטלוויזיה…??? מוצא חן בעיניי בערוץ 55 בכבלים העיתונאי והפרשן משה פרימו. מדובר באיש נחוש ונחרץ ללא גינונים, שאיננו עושה חשבון (אבל הגון),ואשר מאפיל ללא קושי על עמיתיו בוני גינזבורג ועומרי אפק החיוורים, בצוות הפנל של יונתן כהן. רמי ווייץ הוא פשוט שדר כדורגל מוכשר ונהדר, בעל קול רדיופוני, ומקצוען שתענוג להקשיב לו (במשחק מכבי חיפה – בני יהודה ת"א 3:0). להיכן הוא נעלם…? ושאלה למאמן מכבי חיפה מר רוני לוי, "מדוע אתה זקוק ליוסי בניון ? במה הוא מועיל לך בדיוק ? למה אתה צריך אותו ?".

הערה 7 : לפונים (1).

הבלוג yoashtvblog.co.il איננו קורס טלוויזיה.

הערה 8 : לפונים (2).

ההשראה של יוסף "יוז'ו" טלקי ומאט באסבי. הוראה, הדרכה, ואימון ספורט הוא קודם כל חינוך ומנהיגות. ב- 1970 כתב הסופר וההיסטוריון הנודע הבריטי דיוויד מילר (David Miller) ספר מעניין ביותר אודות מאמן הכדורגל האנגלי סיר מאט באסבי (Matt Busby), מאמנה המפורסם ורב המוניטין של קבוצת מנצ'סטר יונייטד בשנים 1971 – 1945. לספר הוא קרא "FATHER OF FOOTBALL". מועדון מנצ'סטר יונייטד הציבה לאות כבוד והערצה פסל של סיר מאט באסבי בחזית אצטדיון "Old Trafford" (אצטדיון הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד). הספר שופך אור על אישיותו המקסימה והמאופקת אך הכריזמטית של סֵיר מאט באסבי (1994 – 1909) שהיה לא רק מאמן כדורגל אלא ראשית דבר מורה, מחנך, ומנהיג. הספר מומלץ לקריאה.

busby 1

טקסט תמונה : 1970. השער הקדמי של ספרו של דיוויד מילר "Father of Football" אודות מאט באסבי מאמנה של קבוצת הכדורגל האנגלית מנצ'סטר יונייטד בשנים 1971 – 1945. המלכה אליזבת' ה- 2 העניקה לו את התואר Sir. (ארכיון יואש אלרואי). 

busby 2

טקסט תמונה : 1970. ספרו של דיוויד מילר "Father of Football" אודות מאט באסבי מאמנה של קבוצת הכדורגל האנגלית מנצ'סטר יונייטד בשנים 1971 – 1945. המלכה אליזבת' ה- 2 העניקה לו את התואר Sir. (ארכיון יואש אלרואי).

busby 3

טקסט תמונה : 1970. השער האחורי של ספרו של דיוויד מילר "Father of Football" אודות מאט באסבי מאמנה של קבוצת הכדורגל האנגלית מנצ'סטר יונייטד בשנים 1971 – 1945. בתמונה נראים בובי צ'ארלטון (משמאל) ומאט באסבי מתחבקים לאחר זכייתה של מנצ'סטר יונייטד ב- 1968 באצטדיון "וומבלי" בגביע אירופה לקבוצות אלופות. מנצ'סטר יונייטד ניצחה במשחק הגמר את בנפיקה ליסבון 1:4 לאחר הארכה. המלכה אליזבת' ה- 2 העניקה למאט באסבי את התואר Sir. (ארכיון יואש אלרואי).

יוסף "יוז'ו" טלקי (2003 – 1918) חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון נחשב למאמן עתיר ידע בשחייה. כמו מאט באסבי הוא היה קודם כל מורה, מחנך, ומנהיג. יוסף "יוז'ו" טלקי הקים וטיפח החל שנות ה- 50 של המאה הקודמת את את קבוצות השחיינים והשחייניות המהוללות של קיבוץ רמת יוחנן. העבודה שלו עמם החלה מהגיל הרך ולאורך שנים. יוסף "יוז'ו" טלקי הקים אימפריית שחייה במונחים ישראליים בגוש זבולון ושמם של קיבוצי רמת יוחנן, כפר מכבי, ו- אושה יצא למרחוק. יוסף "יוז'ו" טלקי התמנה בשל המוניטין שלו למאמן נבחרת ישראל בשחייה בשנים 1972 – 1957. הוא היה אינטלקטואל רחב אופקים וחריף שכל, במידה רבה אישיות אקסטרווגנטית, לוחם ומרדן מטבעו, אחד שאיננו מקבל כל דבר כמובן מאליו, מתרחק מה- Mainstream, גם פרשן שחייה מעולה ברמה גבוהה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1976. בתקופה הזאת בת 16 שנים נטל חלק בכל השידורים הישירים שלנו את אליפויות ישראל, תחרויות השחייה במכביות ובכינוסי הפועל, וכמובן סיקורן של כל תחרויות השחייה בחמש אולימפיאדות של מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984, סיאול 1988, וברצלונה 1992. הייתה לי זכות גדולה וכבוד רב לנהל אותו בשנים 1992 – 1980 במסגרת תרומתו לשידורי השחייה שלנו כפרשן מוכשר עתיר ידע. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל הוא עבורי אישיות גדולת ממדים בלתי נשכחת.

כמה ימים בטרם תחילת תחרויות השחייה במונטריאול 76' התכנסנו פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית יוסף "יוז'ו" טלקי ואנוכי ליד שפת הבריכה האולימפית וצפינו שנינו באימונים של שחייני ושחייניות מזרח גרמניה. הזדמן לי לראות מקרוב את קוֹרנליה אנדר ורוֹלאנד מאתּס בעת ביצועי השחייה שלהם. קורנליה אנדר הגיעה למשחקי מונטריאול 76' כשחיינית בעלת וותק וניסיון רב למרות גילה הצעיר. באמתחתה היו שלוש מדליות כסף מאולימפיאדת מינכן 72' כשהייתה בת 13 ועשרה חודשים. בשלוש השנים שקדמו לאולימפיאדת מונטריאול 76' , שיפרה קורנליה אנדר תשע פעמים את שיא העולם במשחה ל- 100 בסגנון חופשי. שיא העולם החדש שקבעה במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מונטריאול 76' היה העשירי במניין השיאים. קורנליה אנדר היתמרה לגובה 1.81 מ', הייתה שרירית, ובעלת כתפיים רחבות. למרות תווי פניה הנאים היא נראתה גברית. כל שחייניות מזרח גרמניה בעת ההיא נראו גבריות ושריריות. לאחר נפילת חומת ברלין ב- 1990 סיפרה קורנליה אנדר כי מדעני מזרח גרמניה הזריקו לגופה זריקות שמעולם לא אמרו לה מה טיבן. היום כבר כל העולם יודע כי מיניסטריון הספורט בממשלת מזרח גרמניה ומערכת הספורט המשומנת בכללה שפעלו בשליחות המדינה, סיממו ביודעין את הספורטאים. גברים ונשים כאחת כולל קורנליה אנדר. למרות הכל נותרו שרידים של יופי בתווי פניה הגסים בשנת 1976 במונטריאול.

קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר הפכה ב- 1976 לארוסתו של גדול שחייני מזרח גרמניה בימים ההם שחיין הגָב הכישרוני רוֹלָאנְד מָאתֶּס. בעת האימונים בבריכה במונטריאול היא התגפפה עמו מעת לעת בבריכה מתחת למגבת גדולה. איש איננו יודע עד היום האם הייתה זאת אהבת נעורים שפרחה בין גלי הבריכה או שמא מנגנון הספורט המתוחכם של מזרח גרמניה דאג לייצר רוֹמָן אהבה ערב סיום הקריירה המזהירה של שניהם. הם נחשבו אז לזוג הספורטיבי בהא הידיעה והמפורסם ביותר בעולם בעשור ה- 70 של המאה הקודמת, ואומנם כעבור זמן קצר התחתנו. למערכת הספורט והשלטון המזרח גרמני היה עניין רב בחתונה הזאת. מנקודת מבט מדעית – גנטית כמובן. הצלחתם של מומחי הספורט במדינה הטוטליטארית נבחנה ע"י המנהיגות הפוליטית של המדינה לאור קריטריון אחד ויחיד, אמת מידה המותנית בכמות מדליות הזהב שישיגו שליחיהם בתחרויות הספורט. לכן מאמני השחייה חיככו ידיהם בהנאה. הם ידעו שהחתן והכלה נושאים גֵנִים של שיאני עולם ואלופים אולימפיים . החתונה הייתה הכלאה נדירה ויוצאת דופן של גבר ואישה שלא היו שחיינים בני אנוש מן המניין, אלא שני ספורטאים מוכשרים מאין כמותם כמעט כמו דולפינים. מכונת הספורט המזרח גרמנית טיפחה תקוות אין קץ . היא העריכה שהגֵנים המשותפים של השחיין והשחיינית הטובים בעולם יניבו שושלת של שחיינים מגזע משופר. הם קיוו שקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר תלד "תינוק – דג". שיטת מערכת הספורט והמדע המזרח גרמני ציפו מקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס להעמיד יורש שיהיה טוב משניהם, דרגה אחת מעליהם. נותר למדענים רַק להמתין. לבסוף נולדה לקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס ילדה שרצתה להיות פסנתרנית. הזוג הנוצֵץ קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס התגרש לאחר נפילת חומת ברלין. אימפריית הספורט של מזרח גרמניה ב- 1990 התמוטטה והמדינה הספרטנית הקומוניסטית שקרו לה מזרח גרמניה שבה ו- התאחדה מחדש עם מערב גרמניה.

רוֹלָאנְד מָאתֶּס היה הרבה יותר מאופק ורגוע בעת השחייה בסגנון הגב הווירטואוזי שלו מאשר ארוסתו. המשקל הסגולי שלוֹ היה כל כך נמוך עד שגופו צָף על המים כמו קֶרֶש עֵץ. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ואנוכי היינו מוקסמים מהנתונים הגופניים שלו. התבוננו בו ממש בהערצה. רוֹלָאנְד מָאתֶּס היה גאון שחייה בעל סגנון שחייה יפהפה ויעיל. נראה היה כאילו הוא גומא את מרחקי השחייה העצומים ללא כל מאמץ. השחיין הנפלא הזה ניצח באולימפיאדת מכסיקו 68' במשחה ל- 100 מ' גב בזמן של 58.7 ש' ואח"כ זכה גם במדליית הזהב גם במשחה ל- 200 מ' בסגנון גב בזמן של 2:09.6 דקות. באולימפיאדת מינכן 1972 שָב וחזר על הישגו הכפול ושיפר את שיאיו. 100 מ' הוא שחה על גבו ב- 56.58 ש', ואת 200 מ' בסגנון גב עבר בזמן של 2:02.2 דקות. רבים ראו בהישגיו אז את קצה גבול יכולתו של האדם. לא היו לו מתחרים. הוא היה בלתי מנוצח. כעבור ארבע שנים בלבד ניפץ השחיין האמריקני ג'וֹן נֵיְיבֶּר (John Naber) באולימפיאדת מונטריאול 1976 את הישגיו של רוֹלָאנְד מַאתֶּס והציב שיאי עולם חדשים משלוֹ : 100 מ' בסגנון גב בזמן של 55.49 ש' ו- 200 מ' בסגנון גב ב- 1:59.19 דקה.

השַדָּר נסים קיוויתי נשא בעוֹל השידור העיקרי באולימפיאדת מונטריאול 76'. הוא שידֵר ישיר את כל תחרויות הא"ק וגם את כל תחרויות השחייה. עבודת פרך של ממש. בבריכת השחייה היה בר מזל מפני שבעמדת השידור האולימפית ישב לצדו פרשן מזהיר בדמותו של יוסף "יוֹז'וֹ" טלקי חבר קיבוץ כפר מכבי. זהו אותו יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל שהקים את אימפריית השחייה של גוש זבולון בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה הקודמת ואח"כ התמנה לתפקיד מאמן נבחרת ישראל במשך חמש עשרה שנים, 1972 – 1957. יוסף "יוז'ו" טלקי היה דמות ייחודית מבין פרשני הטלוויזיה במדינת ישראל. אינטלקטואל. חריף שכל. מוכשר מאוד, סקרן, ובעל ידע עצום בתחום השחייה. אחד שהכיר את השחייה הבינלאומית על בורייה לפרטי פרטיה. יוסף "יוז'ו" טלקי הביא עמו חידוש גדול בפרשנות השחייה, יכולת מדויקת של חיזוי שיאי עולם במהלך המשחים. ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) הקבוצה הטלוויזיונית המבצעית הקנדית באולימפיאדת מונטריאול 1976 חיברה את מערכת המדידה האלקטרונית בבריכה ( Pool של ארבע חברות שעונים שוויצריות שכונתה "SWISS  TIMING" ) של המשחים השונים של הגברים והנשים לסיגנל הטלוויזיה, ובכך הקלה עליו ועל השדרים האחרים את המלאכה  אף על פי כן בתחום הזה הוא היה פשוט גאון. נביא שהביא את הפרשנות שלו לגבולות חדשים של ידע ונבואה מנומקת. יוסף טלקי היה בעצמו מעֵין מחשב אנושי שידע לעבד את נתוני הזמן הרץ על המוניטור כדי לקבוע האם ייקבע שיא עולם במשחה כזה או אחר או לאו.

teleki 1טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת. יוסף "יוז'ו" טלקי במכנסיים ארוכים וחצי גוף עירום ניצב במקומו הטבעי. על דופן בריכת השחייה. (באדיבות איה טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

teleki 2טקסט תמונה : קיץ 1961. בריכת השחייה ברמת יוחנן מאמן השחייה יוסף טלקי (מרכיב משקפי משמאל) עם חניכיו המצטיינים על דוכן המדליות. הוא ראה בפודיום המנצחים גורם מדרבן בעיצוב דמותם של השחיינים המצטיינים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : גרשון שפע (בן 18) מקום שלישי, המנצח אברהם "ביינוש" מלמד (בן 15), משה גרטל (בן 15) מקום שני, ומשמאל, מאמנם יוסף "יוז'ו" טלקי (מרכיב צשקפי שמש. הוא היה מאמן קשוח ותובעני חניך האסכולה הצ'כוסלובקית, שדרש מחניכיו משמעת, ציות, אימונים קשים, ושאיפה למצוינות. תמונה אופיינית מהווי הספורט בקיבוצים המזכירה במשהו את הווי הספורט במזרח גרמניה. שיטות האימון הנוקשות של יוסף "יוז'ו" טלקי הולידו אלופי שחייה מצטיינים. (באדיבות משפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

מדעני הטלוויזיה מצאו כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 פתרון טכנולוגי חשוב בשעה שהצליחו לחבר את מערכת שעוני המדידה האלקטרונית של חברת SEIKO בתחרויות הא"ק והשחייה לסיגנל השידור הטלוויזיוני הבינלאומי, הנראה על המוניטור. זאת הייתה התקדמות מרשימה שאִפשרה לשדרנים ולפרשנים ולצופי הטלוויזיה ברחבי העולם לראות בשידור ישיר Online את מדידת הזמן האמיתית רצה על המרקע שלהם בסלון ביתם. הזרמת אינפורמציה כזאת על מסך הטלוויזיה ב- 1964 הייתה חידוש מפליג.

באולימפיאדת מכסיקו 1968 התחברה הטלוויזיה המכסיקנית למערכת המדידה האלקטרונית של חברת השעונים השווייצרית רבת המוניטין OMEGA. קבוצת הטלוויזיה המבצעית הגרמנית DOZ שהפיקה את שידורי אולימפיאדת מינכן 72' (הורכבה מאנשי ARD ו- ZDF) עשתה "Deal" עם חברת שעונים שווייצרית אחרת, LONGINES. הטלוויזיה הקנדית CBC יחדיו עם ORTO שכיסתה את משחקי מונטריאול 76' חתמה חוזה עם Pool של כמה חברות שעונים שווייצריות שכונתה “SWISS TIMING”. בריכת השחייה האולימפית של מונטריאול 76' הייתה סוערת מאין כמוה. ניטש שם מאבק אדירים על מדליות הזהב בין מעצמות השחייה של ארה"ב ומזרח גרמניה בו נשברו 20 שיאי עולם ע"י הגברים והנשים, ושיא עולם אחד הושווה ע"י השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר ב- 100 בסגנון פרפר כשקבעה תוצאה של 1:00.13 דקה. יוסף "יוז'ו" טלקי חזה את כולם ב- דיוק של שעון שווייצרי עד האחרון שבהם בשידורים ישירים שהועברו ממונטריאול 76' לירושלים. הוא לא רק ניבא  אותם. הוא ידע לנתח ולנמק את סיבות הנבואה לשַדָּר המוביל שלו נסים קיוויתי, ולהסביר לציבור הצופים את מדע השימוש בסגנונות השונים, את ה- הידרודינמיקה והתנגדות המים, טאקטיקה ואסטרטגיה בתחרויות, ומדוע יישברו שיאי העולם האלה כאן ועכשיו. פרשן פנומן שהיה ראוי להערכה רבה וגם זכה לה.

21 שיאי העולם בשחייה לנשים וגברים נשברו באולימפיאדת מונטריאול 1976  

גברים 

100 מ' חופשי       ג'ים מונטגומרי    ארה"ב          49.99 ש'

200 מ' חופשי       ברוס פרניס        ארה"ב           1:50.29 דקה

400 מ' חופשי       בראיין גודל        ארה"ב           3:51.31 דקות

1500 מ' חופשי     בראיין גודל        ארה"ב           15:02.40 דקות

100 מ' גב            ג'ון נייבר           ארה"ב           55.49 ש'

200 מ' גב            ג'ון נייבר           ארה"ב           1:59.19 דקה

100 מ' חזה          ג'ון הנקן           ארה"ב           1:03.11 דקה

200 מ' חזה          דייויד ווילקי      אנגליה           2:15.11דקות

200 מ' פרפר        מייק ברונר        ארה"ב           1:59.23 דקה

400 מ' מעורב אישי רוד סטראקן     ארה"ב           4:23.68 דקות

4 פעמים 200 מ' שליחים חופשי, רביעיית ארה"ב   7:22.33 דקות

4 פעמים 100 מ' שילחים מעורב קבוצתי, רביעיית ארה"ב 3:42.22 דקות

נשים  

100 מ' חופשי    קורנליה אנדר   מזרח גרמניה      55.65 ש'

200 מ' חופשי    קורנליה אנדר   מזרח גרמניה      1:59.26 דקה

400 מ' חופשי    פטרה טומר     מזרח גרמניה      4:00.89 דקות

800 מ' חופשי    פטרה טומר     מזרח גרמניה      8:37.14 דקות

200 מ' חזה       מרינה קושבאייה  ברה"מ           2:33.35 דקות

100 מ' פרפר     קורנליה אנדר   מזרח גרמניה      1:00.13 דקה [1]

400 מ' מעורב אישי  אולריקה טאובר  מזרח גרמניה  4:42.77 דקות

4 פעמים 100 מ' שליחים חופשי  רביעיית ארה"ב      3:44.82 דקות

4 פעמים 100 מ' שליחים מעורב קבוצתי רביעיית מזרח גרמניה 4:07.85 דקות

ממרחק שנות דור הוא נראה מופלא יוסף "יוז'ו" טלקי כמו שחייני מזרח גרמניה וארה"ב הגיע לשיאו באולימפיאדת מונטריאול 76'. כל שנותר לו היה לשמור על רמת הפרשנות שלו באולימפיאדות הבאות.  יוסף "יוז'ו" טלקי היה המבוגר בצוות השידור במשחקים האולימפיים של מונטריאול 76', כבן 58. נסים קיוויתי בן 50. ד"ר גלעד וויינגרטן ואנוכי בני 38, אלכס גלעדי עוד לא בן 34.

יוסף טלקי בעל הניסיון הרב בבריכה כמאמן לאומי ומאמן מועדון השחייה של קיבוצי גוש זבולון תרם לטלוויזיה הישראלית הציבורית תרומה מרחיקת לכת. הוא שימש פרשן בלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בחמש אולימפיאדות מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984, סיאול 1988, וברצלונה 1992. וכן באליפויות ישראל בשחייה, אליפויות אירופה והעולם  ובכל כינוסי הפועל והמכביות שבין 1977 ל- 1993. אומר זאת כך : הטלוויזיה הישראלית הציבורית ודורות של שחיינים ושחייניות בארץ חבים לו חוב עולם.

[1] הערה : קורנליה אנדר השוותה באולימפיאדת מונטריאול 1976 את שיא העולם שהיה שייך לה.

teleki 3טקסט תמונה : המתעמלת היהודייה מהונגריה אגנס קלטי (משמאל) הייתה אלופה אולימפית בהתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956. לאחר אולימפיאדת מלבורן 1956 ובעקבות המרד ההונגרי נגד השלטון הסובייטי (דוכא באכזריות רבה ע"י הרוסים) לא שבה למולדתה ועלתה לישראל. היא הייתה מתעמלת דגולה אך קלאסה שונה מנדיה קומאנצ'י או אולגה קורבוט. כאן היא בתמונה עם מאמן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי שדיבר 6 שפות על בוריין לרבות הונגרית. אגנס קלטי הפכה להיות מאמנת הנבחרת הלאומית של ישראל והעלתה בבת אחת בכמה דרגות את רמת ההתעמלות נשים בארץ. (התמונה באדיבות משפחת טלקי – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האלופה האולימפית הדגולה בהתעמלות (באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956) היהודייה – הונגריה גב' אגנס קלטי בת 95 היום (מתגוררת בהרצליה) ומאמנת השחייה האולימפית הדגולה של הספורטאים הנַכים הישראליים גב' מרגלית זוננפלד בת 90 היום (מתגוררת בתל אביב) – ראויות לקבלת פרס ישראל. אנסח את תמיהתי זאת באופן בוטה : כיצד זה משרד החינוך וממשלת ישראל מרשים לעצמם להתעלם במשך שנים משתי הנשים הדגולות ומתרומתן היוצאות דופן כל אחת בתחומה הקונקרטי ? ערוץ 1 משדר ישיר Off tube מירושלים את אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג אוגוסט 2015. פוסט מס' 531. כל הזכויות שמורות.

א. המתעמלת האולימפית הדגולה היהודייה – הונגרית גב' אגנס קלטי היא גיבורת המשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 ומלבורן 1956. אגנס קלטי היא הספורטאית הישראלית הגדולה ביותר בכל הזמנים. היא החמיצה את עידן הטלוויזיה והטלוויזיה החמיצה אותה.

ב. הפוסט הקונקרטי הזה מס' 531 מעניק הזדמנות לאזרחי מדינת ישראל ולשר החינוך הנוכחי נפתלי בנט, לשוב ולהיזכר לרגע בדמותה האולימפית האלמותית של אזרחית מדינת ישראל גב' אגנס קלטי בת 95 היום. 

אגנס קלטי, היום בת 95, ראויה להיות כלת פרס ישראל ביום העצמאות תשע"ו – 2016

הפוסט הקונקרטי הזה מס' 531 מעניק הזדמנות לאזרחי מדינת ישראל ולשר החינוך הנוכחי נפתלי בנט, לשוב ולהיזכר לרגע בדמותה של גב' אגנס קלטי הספורטאית היהודייה הגדולה ביותר בכל הזמנים ילידת הונגריה (נולדה בבודפשט ב- 7 בינואר 1921), אלופה אולימפית בהתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956. במידה רבה היא החמיצה את הטלוויזיה הישראלית והטלוויזיה החמיצה אותה. אגנס קלטי עלתה לישראל בקיץ 1957 בהיותה בת 36. היא הייתה שנים רבות המורה הראשית להתעמלות נשים במכון ווינגייט ומאמנת נבחרת ישראל. היא הניחה את היסודות של ההתעמלות הספורטיבית לנשים במדינת ישראל. אגנס קלטי היא בת 95 היום ומתגוררת בהרצליה פיתוח.

אגנס קלטי נולדה לפרנץ ורוזה קליין ב- 9 בינואר 1921 בבודפשט. המשפחה שינתה את שמה לקֶלֶטִי. היא למדה בגימנסיה "האוונגלית" הידועה בבודפשט. בגימנסיה הזאת למד פעם גם חוזה המדינה תיאודור הרצל. בימים ההם הייתה הפרדה מוחלטת בגימנסיה בין בנים לבנות . כיתות נפרדות . הגימנסיה אסרה על הבנות ללכת לחוגי ספורט במועדוני הספורט בבודפשט . לאחר לימודי התיכון למדה את מקצוע הפרוונות. היא הייתה מעבדת עורות פרווה וסייעה למשפחתה שהייתה שרויה במצב כלכלי קשה בתקופת מלחמת העולם  ה- 2. אביה נלקח למחנה ההשמדה אושוויץ ושם נִספה. אגנס קלטי, אימה ואחותה הצליחו להסתתר בבודפשט וניצלו. מגיל ילדות נמשכה אגנס קלטי לענף ההתעמלות. היא הייתה מוכשרת מאין כמותה בתחום הריקוד ותנועת ההתעמלות הספורטיבית, עקשנית, אמיצה, ודבקה במשימה. החלום להיות אלופה פעפע בה בביה"ס התיכון וגם בימי מלחמת העולם ה- 2.

keleti 1

טקסט תמונה : שנת 1939. בודפשט. בית הספר ה-"אוונגלי" לבנות . אגנס קלטי עומדת בשורה העליונה ראשונה משמאל. הייתה הפרדה מוחלטת בהוראה וחינוך בימים ההם בהונגריה בין בנים לבנות. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בעת עשר שיחות התחקיר בינינו כלהלן : "ב- 1925 חלתה אחותי המבוגרת ממני בשמונה שנים ונפלה למשכב. משהחלימה ציווה עליה רופא המשפחה לעסוק בתרגילי התעמלות "בריאותית'" כדי להתחזק. הייתי אז בת ארבע. הדבר מצא חן בעיניי. נמשכתי מאוד לתרגילי ההתעמלות. אחותי הפסיקה עם זה אבל אני המשכתי". הונגריה היא מדינה בעלת מורשת ספורטיבית מפותחת ובעלת הישגים רבים בענפי הספורט השונים. לאחר ששבו החיים למסלולם בהונגריה בתום מלחמת העולם ה- 2 החלו המוסדות לארגן את אליפויות המדינה במגוון מקצועות הספורט. בהיותה בת 26 זכתה אגנס קלטי באליפות הונגריה בהתעמלות ב- 1947. היא התמידה בכך עשר פעמים ברציפות והפכה לאחת הספורטאיות המפורסמות במדינה. בקיץ 1948 השתתפה אָגְנֶס קֶלֶטִי עם חברותיה לנבחרת ההתעמלות לראשונה במשחקים האולימפיים, אלה של לונדון 48'.

אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בעת שיחות התחקיר בינינו כלהלן : "הייתי כבר בת 27 . נבחרת ההתעמלות של הונגריה התאמנה כמעט כל השנה שלוש פעמים בשבוע. כל אימון נמשך שלוש שעות. חוץ מזה הייתי מתאמנת לבדי הרבה מאוד שעות. לקראת אולימפיאדת לונדון 1948 ערכנו מחנה אימונים באולם התעמלות ברובע צ'לסי בלונדון. הייתי המתעמלת הטובה ביותר בנבחרת הונגריה. לרוע מזלי נפצעתי באחד התרגילים באולם ב- צ'לסי בקרסול רגל ימין ופספסתי את האולימפיאדה בלונדון. זאת הייתה אכזבה גדולה בשבילי כספורטאית. הייתי צריכה להמתין ארבע שנים נוספות לאולימפיאדת הלסינקי 1952 . ברה"מ טרם השתתפה במשחקים האולימפיים בלונדון 1948 ובענף ההתעמלות שלטו המתעמלות ההונגריות הצ'כוסלובקיות".

keleti 2

טקסט תמונה : קיץ 1948. שדה התעופה של בודפשט. נבחרת הנשים של הונגריה בהתעמלות יוצאת לאולימפיאדת לונדון 48'. גב' אגנס קלטי אלופת הונגריה בהתעמלות היא שלישית מימין. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באולימפיאדת הלסינקי 1952 הייתה אגנס קלטי בת 31 וחצי. בנבחרת ההונגרית בלטו אגנס קלטי אלופת המדינה, מרגיט קורונדי (Margit Korondi), אדית פרניי-ווקינגר (Edit Perenyi Weckinger), אולגה טאס (Olga Tass), ארצבט גוליאש (Erzsbet Gulias), מאריה ז'אלאי-קובי (Maria Zalai Kovi), אנדריאה בודו (Andrea Bodo), ואירֶן דארוּז'י-קארשיץ' (Iren Daruhazi Karcscic). נבחרת ברה"מ העמידה לראשונה נבחרת אולימפית משלה ובראשה מאריה גורוחובסקאיה (Maria Gorochovskia), וגם נינה בוחרובה (Nina Bocharova), גאלינה מינאיצ'בה (Galina Minaicheva), גאלינה אורבאנוביץ' (Galina Urbanovich)  פלאגיה דנילובה (Pelageya Danilova)  גאלינה שמראי (Galina Shamrai), ויקטרינה קאליצ'וק (Yekaterina Kalinchuk).

התפתחה תחרות מרתקת בין שתי קבוצות ההתעמלות של ברה"מ והונגריה . אגנס קלטי זכתה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע, מדליית ארד במקבילים מדורגים, ומדליית כסף קבוצתית באולימפיאדת הלסינקי 52'. במדליית הזהב בקרב רב בהלסינקי 52' זכתה המתעמלת הסובייטית מאריה גורוחובסקאיה שצברה 76.78 נקודות בארבעת המכשירים. מרגיט קורונדי זכתה במדליית ארד עם 75.94 נקודות. אגנס קלטי דורגה במקום השישי כשברשותה 75.58 נקודות. אגנס קלטי זוכרת בעת הפגישות בינינו, "אני הייתי הכוריאוגרפית של עצמי ביצירה וחיבור האלמנטים בתרגיל הקרקע. השתמשתי במוסיקה של גדול המלחינים ההונגריים במאה ה- 20 בלה בארטוק. הכוריאוגרפיה והביצוע שלי עם המוסיקה שלו הניבו מדליית זהב אולימפית. על ההצלחה האולימפית שלי קיבלתי בונוס כספי ממשלת הונגריה".

keleti 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. תחרויות ההתעמלות לנשים. טקס הענקת המדליות למנצחות תרגילי הקרקע. הציבור באולם עומד דום לצלילי ההמנון ההונגרי. זיהוי משמאל לימין : דוכן מס' 2 מריה גורוחובסקאייה מברה"מ הזוכה במדליית הכסף, המתעמלת היהודייה – הונגרית אגנס קלטי על דוכן מס' 1 הזוכה במדליית הזהב, ומארגיט קורונדי אף היא מהונגריה על דוכן מס' 3 הזוכה במדליית הארד, איש FIG (התאחדות ההתעמלות הבינלאומית), ונערה פינית הנושאת את המדליות בטקס. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 4

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. תחרויות ההתעמלות לנשים. אגנס קלטי על דוכן מס' 3  זוכה במדליית הארד במכשיר מקבילים מדורגים. על דוכן מס' 1 ניצבת הזוכה במדליית הזהב מארגיט קורונדי. במדליית הכסף זכתה המעמלת הסובייטית מאריה גורוחובסקאייה . (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גב' אגנס קלטי (ילידת 7 בינואר 1921) ביקשה להיות אלופה אולימפית בקרב רָב באולימפיאדה הבאה במלבורן 1956. בגיל 35 זכתה אגנס קלטי בפעם העשירית ברציפות באליפות הונגריה באוקטובר 1956 התחולל בבודפשט המרד ההונגרי נגד שלטון החסות הסובייטי המרד דוכא באכזריות רבה ע"י הטנקים הרוסיים, שעשו כבשלהם ברחובות הבירה ההונגרית. נבחרות הספורט ההונגריות הגיעו בדרך לא דרך לטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים שנערך במלבורן ביום חמישי – 22 בנובמבר 1956. אגנס קלטי הגיעה עם חברותיה לאולימפיאדת מלבורן 1956 בהסתר במטוס צרפתי כשלהפתעת הכול היא בשיא כושרה. באולימפיאדת מלבורן 56' הייתה אגנס קלטי בת 35 ועשרה חודשים. מולה ניצבה המתעמלת הסובייטית לאריסה לאטינינה (Larysa Latynina, בת 22). שוב התפתחה תחרות ספורטיבית בעלת יוקרהפוליטית בין נבחרות ההתעמלות לנשים של הונגריה וברה"מ.

אגנס קלטי זכתה בשלוש מדליות זהב אישיות. היא ניצחה את לאריסה לאטינינה במקבילים המדורגים כשצברה 18.966 נקודות מול 18.833 של המתעמלת הסובייטית. אגנס קלטי ניצחה בתחרות על הקורה את המתעמלת הצ'כוסלובקית אווה בוסאקובה (Eva Bosakova) עם 18.800 מול 18.633 של המתעמלת הצ'כוסלובקית (לאריסה לאטינינה דורגה רביעית עם 18.533 נקודות). אגנס קלטי זכתה במדליית זהב גם בתרגיל הקרקע לאחר שצברה 18.733 נקודות. גם לאריסה לאטינינה שצברה מספר נקודות זהה לזה של אגנס קלטי זכתה אף היא במדליית הזהב בתרגיל הקרקע.

keleti 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . תחרויות ההתעמלות לנשים. טקס הענקת המדליות בתרגיל הקרקע. אגנס קלטי (במרכז) חולקת את המקום הראשון עם המתעמלת הסובייטית לאריסה לאטינינה (מימין). משמאל, המתעמלת הרומנייה אלנה לאוסטין (Elena Leustean) שדורגה במקום ה- 3. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 6

טקסט תמונה : שנת 1956. אגנס קלטי עטורה תהילה אולימפית. הספורטאית הגדולה ביותר של ישראל בכל הזמנים. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת ביצוע התרגיל על סוס הקפיצות באולימפיאדת מלבורן 1956 נפצעה אגנס קלטי קשה בגיד אכילס והותירה את מדליית הזהב בקרב רב בידי יריבתה המושבעת והצעירה ממנה בשלוש עשרה לאריסה לאטינינה. אגנס קלטי זכתה גם במדליית הכסף הקבוצתית. אגנס קלטי זוכרת היטב בעת שיחות התחקיר עמי : "הייתי טובה יותר מלאריסה לאטינינה שהייתה צעירה ממני בשלוש עשרה שנה. אילולא נפצעתי בגיד אכילס הייתי אני האלופה האולימפית גם בקרב ברב. אני זוכרת כשעליתי במלבורן 1956 על הפודיום וביקשתי ללחוץ את ידה של לאריסה לאטינינה, היא סירבה".

אגנס קלטי לא חזרה להונגריה בתום משחקי מלבורן 1956. היא נשארה אצל אחותה בסידני. שתי האחיות הביאו את אִימָן מבודפשט. האם נאלצה למכור את דירת המשפחה היפה על גדות הדנובה לשלטונות ההונגריים תמורת הדרכון שקיבלה מהמשטר. אגנס קלטי זוכרת בעת שיחות התחקיר בינינו כלהלן : "לא יכולתי לקבל עבודה כמורה ומאמנת התעמלות באוסטרליה מפני שבמדינה לא הייתה כלל התעמלות. כעבור שנה ביקשה אותי ממשלת הונגריה לשוב לבודפשט. הסכמתי. מימנתי את כרטיס הטיסה חזרה הביתה באמצעות הופעות ראווה בהתעמלות במועדון לילה בסידני. ביוני 1957 פגשו אותי במקרה אנשי הארגון של המכבייה ה- 5. הם הציעו לי כמתעמלת יהודייה בעלת שם לבוא לתל אביב לצורך הופעות ראווה במסגרת משחקי המכבייה ה- 5. דחיתי את חזרתי להונגריה ובאתי לתל אביב  התקיימה מסיבת עיתונאים ארצית עם בואי בפעם הראשונה לישראל. ערכו לי קבלת פנים מרשימה ודאגו להפגיש אותי עם ראש הממשלה דוד בן גוריון. הקשר שלי עם ישראל החל באקראי. נפגשתי עם המתעמלות הישראליות רותי אבלס, ראלי בן יהודה, מרים קארה, ואחרות ותיקנתי להן את שגיאותיהן במהלך התחרויות. את המתעמלת הישראלית ראלי בן יהודה הכרתי מתחרויות האוניברסיאדה שהתקיימו בבודפשט ב- 1955. מייד נקשרתי אליהן "ותפסנו" ידידות. אהבתי אותן מאוד. ואז הציעו לי עבודה במדרשה להכשרת מורים להתעמלות במחנה יונה בתל אביב. זה היה עוד לפני הקמת מכון ווינגייט. החלטתי להישאר בישראל ולא לשוב עוד להונגריה בניתי כאן את ביתי".

keleti 7

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. אגנס קלטי נפרדת בדמעות בשדה התעופה של מלבורן מחברותיה למשלחת ההתעמלות החוזרות לבודפשט. אגנס קלטי בת 35 ועשרה חודשים החליטה לא לחזור למולדתה בעקבות המצב הפוליטי בהונגריה. היא נשארה אצל אחותה בסידני. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 8

טקסט תמונה : קיץ 1957. תל אביב. תא עיתונאי הספורט באגודת העיתונאים מקיים מסיבת עיתונאים עם האלופה האולימפית הדגולה בהתעמלות באולימפיאדת מלבורן 1956 ההיודייה – הונגרית גב' אגנס קלטי (במרכז התמונה) עם בואה לישראל. יושב קיצוני מימין עיתונאי "חדשות הספורט" יהודה גבאי. ( באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 9

טקסט תמונה : שנת 1960. אגנס קלטי (במרכז) מאמנת נבחרת ישראל עם המתעמלת מרים קארה (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 10

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. אגנס קלטי מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות נשים (במרכז) עם שתיים מבכירות המתעמלות של ישראל רותי אבלס – פלד מקיבוץ כפר גלעדי (מימין) ומרים קארה מירושלים. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי).

גב' אַגְנֶס קֶלֶטִי הפכה למורה להתעמלות נשים במדרשה למורים ומורות לחינוך גופני במכון ווינגייט, ומאמנת נבחרת ישראל לנשים. רמת ההתעמלות עלתה בישראל עשרת מונים. אגנס קלטי השפיעה על תודעת הספורט של אלכס גלעדי ושלי והגבירה את התעניינותנו בהתעמלות האולימפית. הייתה לכך הוכחה בלוח המשדרים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם.

keleti 11

טקסט תמונה : שנת 1960. מכון וונגייט ליד נתניה. אולם פלדמן. אגנס קלטי חושפת פן של אימונים קשים, מורכבים, ומסוכנים על מכשיר המתח לגברים על מנת להעפיל לצמרת העולמית בהתעמלות נשים. אפשר לשים לב לריכוז הנפשי העצום של אגנס קלטי בעת ביצוע התרגיל. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאחר נפול מסך הברזל זכתה אגנס קלטי להכרה רשמית וכבוד גדול מידי המִמסד הפוליטי והספורטיבי בהונגריה. היא נבחרה לאחת מתריסר הספורטאים הגדולים ביותר של הונגריה בכל הזמנים. ממשלת הונגריה החליטה להעניק לאגנס קלטי קצבה חודשית קבועה לזכר הישגיה הספורטיביים הנפלאים באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956, באליפויות הלאומיות של המדינה, ואליפויות אירופה.

keleti 12

טקסט תמונה : 2007. בודפשט. ממשלת הונגריה עורכת קבלת פנים לספורטאים הונגריים שהביאו פרסום ומוניטין להונגריה , ביניהם גב' אגנס קלטי בת 87 (עומדת בשורה הראשונה במרכז) עם שורת ספורטאים הונגרים וותיקים ומפורסמים. זיהוי משמאל לימין : פלוריאן אלברט (כדורגלן), לאסלו האמרל, לאיוש פורטיש (שחמטאי), אווה סקלי (שחיינית), אימרה פוליאק, גיוז'ו קולצ'אר, אגנס קלטי (מתעמלת), גיולה ז'יבוצקי (יודה פטיש) מריה איוואנקה (ספורטאית חרשת), דז'ו גיארמאטי. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מדינת ישראל חייבת למצוא דרך כדי לכבד את המתעמלת האולימפית היהודייה – הונגרית הגדולה ביותר בכל הזמנים, בת 95 היום, ולהעניק לה את פרס ישראל.

מאמנת השחייה של השחיינים האולימפיים הנכים במדינת ישראל גב' מרגלית זוננפלד בת 90 היום, ראויה להיות כלת פרס ישראל ביום העצמאות תשע"ו – 2016.

קטע מתוך הספר "פסגת היכולת האנושית" (קובץ י"ג 1). 

א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית והספורטאים הנַכים המופלאים של מדינת ישראל.

ב. התפתחות כיסוי ספורט הנכים בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

ג. הפוסט הקונקרטי הזה מס' 531 מעניק הזדמנות לאזרחי מדינת ישראל ולשר החינוך הנוכחי נפתלי בנט, לשוב ולהיזכר לרגע בדמותה של גב' מרגלית זוננפלד מאמנת השחייה של הספורטאים הנכים האולימפיים הישראלים במשך שנות דור. 

זה היה לפני המון שנים. בתום אולימפיאדת הקיץ של מונטריאול 1976 פקד עלי אלכס גלעדי לכסות את האולימפיאדה לספורטאים נכים שאמורה הייתה להיפתח בטורונטו כמה ימים לאחר משחקי הקיץ. לא הסכמתי. עבדתי באינטנסיביות רבה מזה חודש ימים במונטריאול. כמעט לא עצמתי עין. הייתי עייף והתגעגעתי מאוד לרעייתי ושלושת ילדיי הקטנים. אלכס גלעדי לא וויתר והתעקש. "יואשיש, זאת לא רק פקודה שלי זה גם צו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן", אמר לי והוסיף, "רציתי לשלוח לטורונטו לאולימפיאדת הנכים את עוזר ההפקה איציק גליקסברג, אבל ארנון צוקרמן לא הסכים והחליט שרק אתה תהיה השליח והכתב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחקי הנַכים טורונטו".

הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמעט ולא כיסתה ולא התייחסה עד 1976 לספורט הנַכים בישראל, למעט סיקור חלקי וכמה כתבות חדשותיות של משחקי אולימפיאדת הנַכים שהתקיימה בישראל ב- 1968. היא וודאי לא סיקרה את השתתפותם באולימפיאדות מעבר לגבולות מדינת ישראל. המוּדָעוּת לנַכים וספורט הנַכים הייתה ברמה נמוכה. צריך לומר את האמת. זה לא עניין את אף אחד במחלקת הספורט וגם לא את הנהלות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם.

ישראל נטלה חלק בפעם הראשונה באולימפיאדת הנַכים שהתקיימה ברומא 1960. בארבע אולימפיאדות שנערכו ברומא 1960, טוקיו 1964 (האתלטית ציפי רובין והכדורסלן ברוך חגאי זכו כל אחד במדליית זהב בשחייה), תל אביב 1968, והיידלברג 1972 צברו הספורטאים הנכים של ישראל 116 מדליות אולימפיות, 34 מהן מזהב. הישג כביר שכמעט לא הזיז כאן לאיש. ספורט הנכים על גווניו השונים בישראל למרות הצלחתו היה נטול כל סממן של יחסי ציבור ושיווק. מצלמות הטלוויזיה לא חשפו אותו ומפני שנעדרו הותירו אותו רדום בתודעת הציבור. במהלך אולימפיאדת מונטריאול 1976 פנה מנכ"ל משרד הביטחון דאז אריה פינק אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בדרישה לסקר את אולימפיאדת הנכים שאמורה להתקיים בטורונטו – קנדה, ימים ספורים לאחר סיום משחקי אולימפיאדת מונטריאול 76', "מר ארנון צוקרמן, ממילא יש לך צוות שידור במונטריאול. מה כל קשה לשלוח צוות צילום לטורונטו ולסקר את אולימפיאדת הנכים ? משלחת הספורטאים הנכים הישראליים מונה 100 אנשים, והם יביאו הרבה יותר כבוד ויוקרה למדינה מאשר הספורטאים הבריאים. ללא קשר לנימוק הזה, יש הצדקה עיתונאית ולאומית לסקר את פעילות המשלחת הישראלית בטורונטו המורכבת מהספורטאים הנכים של מועדון "ספיבק" והספורטאים הנכים של צה"ל מ- "בית הלוחם", תמה וביקש. ארנון צוקרמן נעתר לבקשה מייד.

לולא התערבותו האישית ופנייתו הרשמית של אַרְיֵה פִינְק האיש האחראי והמופקד במשרד הביטחון על הטיפול בנכי צה"ל אל מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בקיץ 1976, ייתכן וספורט הנכים בארץ היה משולל סיקור, ונשאר אנונימי בטלוויזיה הציבורית אולי עד עצם היום הזה.

disable 1

טקסט תמונה : הכדורסלן האגדי טל ברודי מעניק את גביע המדינה באחת מתחרויות הגמר לנכים בכדורסל בשנות ה- 80 של המאה הקודמת. מימין, ראובן הלר. (באדיבות ראובן הלר, מועדון "ספיבק").

disable 2

טקסט תמונה : 1964. תמונה היסטורית. המלכה הבריטית אליזבט ה- 2 מעניקה במשחקי סטוקמנאנדוויל לנכים ב- 1964 באנגליה את גביע המנצחים לקפטן נבחרת ישראל בכדורסל ברוך חגאי. (באדיבות ראובן הלר. מועדון "ספיבק").

disable 3

טקסט תמונה : תמונה היסטורית. האפיפיור אציל הנפש יוחנן פאולוס ה- 2 מעניק כבוד, חיבה, והערכה לנבחרת הנכים של ישראל בכדורסל בשנות ה- 80 של המאה הקודמת באמצעות הקפטן שלה חתן פרס ישראל, ברוך חגאי. (באדיבות ראובן הלר. מועדון "ספיבק").

משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של אלכס גלעדי שבה הביתה ממונטריאול 76' ואני מצאתי את עצמי ב- 3 באוגוסט 1976 ניצב בשמונה בערב יחד עם הצלם הקנדי שלי מחברת Visnews מר אנתוני סטיוארד (Anthony Steward) בטבורו של אצטדיון "אֶטוביקוק – סנטניאל פארק" (Etobicoke Centennial Park) בטוֹרוֹנְטוֹ, מכסה את טקס הפתיחה של אולימפיאדת הנכים בהשתתפות 1560 ספורטאים ו- 1170 מלווים מ- 43 מדינות. משלחת ישראל מנתה כ- 100 ספורטאים וספורטאיות שכללה בתוכה את המאמנים והמאמנות, ואת המלווים האישיים של רבים מן הספורטאים הישראליים. המשלחת הישראלית בלטה במצעד המשלחות בשל המרץ האנושי שפרץ ממנה והלכידות החברתית. ראו שצוות המדריכים והמלווים עוסק במשך שנים בעבודת קודש והתוצאות גם לא איחרו לבוא. באולימפיאדת הנַכים בטורונטו 1976 השתתפו בפעם הראשונה ספורטאים קטועי גפיים ועיוורים בנוסף על הספורטאים המשותקים. המלווים האישיים הצמודים הם הכרח ודרושים לחלק מהספורטאים בשל הנכויות הקשות.

אולימפיאדת טורונטו נערכה פחות משלוש שנים לאחר מלחמת יום כיפור. את ישראל ייצגו 31 ספורטאים נכי צה"ל מ"בית הלוחם" אותו ניהל יוסף לוטנברג ו- 37 ספורטאי איל"ן ממועדון "ספיבק" בניהולו של משה רשקס. 45 ספורטאים המשלחת ישראל היו משותקים בדרגות שונות, 17 קטועי גפיים ידיים ו/או רגליים, ו- 6 עיוורים. אל המשלחת הצטרפו 20 מלווים ומאמנים. בראש המשלחת עמד מר אריה פינק ראש האגף לשיקום וסמנכ"ל משרד הביטחון. מר משה רשקס היה מנהל המשלחת, ומר ראובן הלר שימש המדריך הראשי וראש הצוות המקצועי. 68 ספורטאי המשלחת התחרו בשמונה מקצועות ספורט : שחייה, א"ק, הרמת משקלות, סיוף, טניס שולחן, כדורסל, כדורעף, וכדור שער לעיוורים.

המדריכים הראשיים במשלחת היו מאמנת השחייה הדגולה מרגלית זוננפלד (בת 90 היום) שאימנה את שחייני "בית הלוחם" והקדישה את חייה לשיקום נכי איל"ן ונכי צה"ל באמצעות השחייה, אריה רובין מאמן השחייה של מועדון "ספיבק", ועדנה מדליה אלופת ישראל בזריקות והדיפות שהייתה מאמנת הא"ק של ספורטאים נכי צה"ל.

משהחלו התחרויות והצלם שלי אנתוני סטיוארד נדרש ללחוץ על הֶדֶק המצלמה, הוא סירב. הוא רצה לחזור הביתה. הוא לא יכול היה לעמוד במראות שבו הספורטאים המשותקים, הקטועים, והעיוורים מתמודדים לא רק נגד המטר והשעון אלא בעיקר נגד המוגבלויות הקשות של עצמם. כשנכנסנו ערב המשחקים לאחר תהליך האקרדיטציה לחדר האוכל האולימפי נתקלנו בספורטאי צרפתי נכה קשה ללא ידיים וללא מפרקי הכתף, קורבן בשעתו לכדורי התלידומיד, שאכל את ארוחתו עם סכין ומזלג באמצעות רגליו. הוא היה מיומן וגמיש מאוד. בקלות רבה החזיק באצבעות רגלו הימנית את הסכין ובאצבעות רגלו השמאלית את המזלג. כך הגיש את האוכל לפיו באמצעות רגליו. המצלמה שלנו תיעדה אותו. הוא לבש גופיה תכולה ומכנסי טרנינג ארוכים, צחק ודיבר ללא הפסק בעת הארוחה, ונהנה מהחיים. לאנתוני סטיוארד לקח יותר זמן להתרגל לאווירה המיוחדת של המקום ולהצדיע יחד עמי לאנשים האמיצים ביותר בעולם.

yoash 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים בטורונטו – אוגוסט 1976. אני נוכֵח באולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 כשדר וכתב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם הספורטאי קותי גרשוני (נכה צה"ל קטוע גפיים עליונות ובעל שרידי ראייה בלבד) ועדנה מדליה הראויה לכל שבח. (צילום CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי).  

disable 4

טקסט תמונה : מרגלית זוננפלד (בת 90 היום) מאמנת השחייה המיתולוגית של הספורטאים הנכים בשחייה ניצבת במרכז יחד עם האלופים האולימפיים של מדינת ישראל בשחייה. עומד שני מימין אורי ברגמן, עומד חמישי מימין יזהר כהן, עומד שישי מימין חנוך בודין, עומד ראשון משמאל ד"ר רון בולוטין. (באדיבות "בית הלוחם". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למשלחת הישראלית שלנו בטורונטו 76' הצטרפו לראשונה ספורטאים אולימפיים חדשים נפגעי מלחמת יום הכיפורים ב- 1973. ספק אם היו מגיעים אל מסלול הא"ק ובריכת השחייה, לולא איבדו את ידיהם, רגליהם, ומאור עיניהם. ראובן פרח בן קיבוץ אשדות יעקב היה חייל מילואים במלחמת יום הכיפורים. הוא התעוור בשעה שפגז מצרי פגע בול בזחל"ם שהסיע אותו ואת חבריו הלוחמים בעת חציית תעלת סואץ. עכשיו היה לוחם קרב 5 במשחקים האולימפיים בטורונטו 1976.

יעקב "קוקי" כנעני בן קיבוץ מעגן מיכאל היה קצין טנקים ברמת הגולן. פגז סורי קטל ב- 1974 את מאור עיניו. במשחקי טורונטו הוא צעד ללא כלב נְחִיָיה. המאמן הצמוד שלו והמלווה האישי אבי פאנק ז"ל סיפר לי במהלך המשחקים שההשלמה עם העיוורון היא תהליך נפשי ארוך. "קוקי" כנעני היה אחד מאותם העיוורים שלא הסכים במשך זמן רָב לקבל כלב נְחִיָיה מפני שלא האמין ולא הסכין עִם העובדה שאיבד לנצח את מאור עיניו. ההסכמה להשתמש בכלב נְחִיָיה היא ההשלמה עם המציאות הקשה. למשחקי טורונטו 1976 הוא כבר הגיע עם כלבו הנאמן. במשחקי טורונטו 76' מצא את עצמו יעקב "קוקי" כנען מתחרה יחד עם ראובן פרח בקרב 5. אחד המקצועות המורכבים בקרב 5 לעיוורים היא הריצה ל- 60 מ'. התחרות מתנהלת ב- בודדים. הרץ העיוור ניצב לבדו על קו הזינוק. צילמתי את הריצה הזאת. המלווה האישי שלו אבי פאנק ניצב על קו הגמר ובסיוע מגאפון כיוון את הרץ העיוור לאחר יריית הזינוק לעבר חוט המטרה. כמעט כל הרצים העיוורים סוטים ימינה או שמאלה בעת הריצה. יעקב "קוקי" כנעני סטה שמאלה. הוא היה כל כך נלהב בריצתו עד שכמעט התנגש בשדרת עגלות הנכים שחנתה בצידי המסלול וצפתה בתחרויות הריצה לעיוורים. אבי פאנק נדרש לצעוק לו ולכוון אותו במגאפון, "ימינה, ימינה…". בתום הריצה הניח ,קוקי" כנען את ידו על כתפו של מלווהו בדרכו לחדר ההלבשה.

zonenfeld 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976. מרגלית זוננפלד (מימין) יחד עם יעקב "קוקי" כנען בן קיבוץ מעגן מיכאל בתחרות קרבה- 5 לספורטאים עיוורים. מרגלית זוננפלד הקדישה את כל חייה למען הספורטאים הנכים של מדינת ישראל. היא ראויה על כן לפרס ישראל על מסירותה ופועלה העצום רב השנים. (באדיבות מרגלית זוננפלד ומועדוני "ספיבק"  ו- "בית הלוחם". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אחד הספורטאים הבולטים במשלחת הישראלית בטורונטו 1976 היה השחיין אורי ברגמן בן קיבוץ גבעת ברנר. משותק ברגלו הימנית הצליח אורי ברגמן להשיג ארבע מדליות זהב. במשחה החתירה ל- 100 מ' בסגנון חופשי הציב שיא עולם בקטגוריית הנכות שלו כשקבע 1:04.06 דקה. למקום השני הגיע השחיין המצרי חסן עאדל חאפז. הצלםשלי אנטוני סטיוארד ואנכי היינו בבריכת השחייה ותיעדנו את לחיצת היד ההיסטורית בין שני המתחרים הישראלי והמצרי על רקע נגינת ההמנון הלאומי שלנו "התקווה". ישראל ומצרים היו אז מדינות אויב ולחיצת היד היוותה מחווה דרמטי לקראת העתיד.

disable 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976. אורי ברגמן (במרכז) מושיט יד לשלום ליריבו המצרי חסן עאדל חאפז. הייתי עֵד לרגע הזה יחד עם הצלם שלי הקנדי אנטוני סיוארד. (באדיבות "בית הלוחם" ומועדון "ספיבק". ארכיון יואש אלרואי. על הזכויות שמורות).

אורי ברגמן היה עילוי בשחייה. שחיין מוכשר, ממושמע, וחרוץ. באולימפיאדת ארנהיים בהולנד 1980 זכה אורי ברגמן בשלוש מדליות זהב נוספות, ביניהן במשחה היוקרתי ל- 100 מ' בסגנון חתירה בזמן של 1:04.11דקה. כעבור ארבע שנים באולימפיאדת 1984 השלישית שלוֹ שנערכה במקביל בשני מקומות, בסטוקמנדוויל באנגליה ולונג איילנד בארה"ב, זכה אורי ברגמן שוב במדליית הזהב ב- 100 מ' בסגנון חתירה בתוצאה של 1:04.80 דקה, ובמדליית ארד במשחה ל- 100 מ' פרפר. באולימפיאדה הרביעית והאחרונה שלו בסיאול 1988 ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בזמן של 1:04.88 דקה. אורי ברגמן זכה בקריירה הספורטיבית שלו שהשתרעה על פני שתיים עשרה שנה וארבע אולימפיאדות, בתשע מדליות זהב. הוא הפך להיות אחד הספורטאים הדגולים ביותר בתולדות ספורט הנכים במדינת ישראל ובעולם כולו.

משה ברבלאט היה נהג זחל"ם בשירות מילואים והשתתף בקרב הקשה ב- 21 במארס 1968 בכיבוש העיירה הירדנית כארמה השוכנת  כ- 20 ק"מ מצפון לים המלח. העיירה שימשה בסיס מחבלים של ארגון הפת"ח בראשותו של המגה טרוריסט יאסר עראפאת בדרכם למעשי חבלה ורצח בישראל . התפתח קרב קשה בו נהרגו 30 חיילי צה"ל. יאסר עראפאת הצליח לחמוק מידיו של צה"ל. הזחל"ם של משה ברבלאט חטף פגיעה ישירה. רגליו של משה ברבלאט נקטעו. באולימפיאדת טורונטו 1976 הפך משה ברבלאט הפך למנצח א"ק ואלוף בכדורעף. הוועדה המארגנת העניקה לו את המדליות האולימפיות.

disable 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976.  משה ברבלאט (מימין) זוכה במדליית הארד בא"ק לקטועי רגליים. (באדיבות "בית הלוחם" ומועדון "ספיבק". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשלחת הישראלית זכתה באולימפיאדת טורונטו 1976 בהצלחה מדהימה חסרת תקדים. הספורטאים הנכים צברו 75 מדליות אולימפיות. 40 מדליות מזהב, 27 מדליות כסף, ו- 8 מדליות ארד. נבחרת הגברים בכדורסל בראשותו של הכוכב ברוך חגאי זכתה במדליית הכסף לאחר שהפסידה במשחק הגמר לענקי נבחרת ארה"ב. הגובה קובע גם כשהשחקנים יושבים על עגלות נכים. נבחרת הנשים בכדורסל זכתה במדליית הזהב.

disable 7

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976. נבחרת ארה"ב מנצחת את נבחרת ישראל במשחק הגמר בכדורסל. הגובה קובע גם בכדורסל נכים. שחקן אמריקני קולע לסל כמעט ללא הפרעה ומכניע את דני שחר (במרכז מס' 9). הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי. משמאל, צופה בנעשה ברוך חגאי (מס' 11). (באדיבות מועדון "ספיבק" ו- "בית הלוחם". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

disable 8

טקסט תמונה : ברוך חגאי, מגדולי הספורטאים הנכים של מדינת ישראל בכל הזמנים. (התמונה באדיבות אברהם תשובה ומועדון "ספיבק". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

disable 9

טקסט תמונה : ברוך חגאי יחדיו עם הכדורסלן האמריקני האגדי מייקל ג'ורדן מי שהיה אלוף ה- NBA  שש (6) פעמים בעשור ה- 90 של המאה שעברה במדי קבוצת שיקאגו בולס. (התמונה באדיבות אברהם תשובה ומועדון "ספיבק". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נבחרת הגברים הנכים בכדורעף הפכה לסנסציה במשחקי טורונטו 1976. היא התבססה על נכי צה"ל בלבד הכניעה באולימפיאדה את כל הנבחרות. במשחק הגמר גברה בקלות 0:3 על אנגליה וזכתה במדליית הזהב. בראש נבחרת הכדורעף ניצב אז המאמן – שחקן אליעזר קלינה מפתח תקווה. אליעזר "לייזר" קלינה נפצע קשה בשירות מילואים מרסיס פגז סורי ברמת הגולן ב- 1974 ואיבד את רגלו. לידו של אליעזר קלינה שיחקו חגי זמיר בן קיבוץ זיקים ואהרון דנציגר בן קיבוץ גל-און (היום רופא אורטופד). שניהם שירתו בסיירת הצנחנים והשתתפו בקרב הקשה בכיבוש האי המצרי המבוצר שדוּאן ב- 22 בינואר 1970. חגי זמיר עלה בסערת הקרב על מוקש נעל ואיבד את רגלו. אהרון דנציגר חש לעזרתו ועלה אף הוא על מוקש נעל. גם רגלו נקטעה. אליעזר קַלִינָה, חגי זמיר, אהרון דנציגר, משה ברבלאט, דני גלעדי קטוע היד שזכה בשתי מדליות זהב בשחייה ואחת בא"ק, וגיבורי ישראל אחרים ששילמו בגופם את מחיר המלחמה, הפכו לאלופים אולימפיים בכדורעף. אנטוני סטיוארד ואנכי צילמנו בשתי מצלמות ב- Long shot ו- Close up את שחקני הכדורעף עומדים על דוכן המנצחים מספר אחת , דגל ישראל מתנוסס בראש התורן , והמנון התקווה מתנגן בהיכל המשחקים. תיעדנו את הרגע לצורך צירופו לסרט הדוקומנטארי הגדול שהפקתי, ביימתי, וכתבתי, "רגעים בלתי נשכחים באולימפיאדת טורונטו 1976", שעתיד היה להיות משודר בהצלחה חסרת תקדים ב- "מבט ספורט" במוצ"ש – 21 באוגוסט 1976. נבחרת הנכים של "בית הלוחם" בכדורעף הייתה סמל של הצלחה ונחישות. היא זכתה במדליות הזהב גם באולימפיאדת ארנהיים ב- 1980 ואולימפיאדת 1984 שהתפצלה ונערכה בשני מקומות, לונג איילנד – ארה"ב וסטוקמנדוויל – אנגליה.

disable 10

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976. נבחרת הכדורעף של ישראל הורכבה על טוהרת נכי צה"ל. בתמונה נראה חגי זמיר מנחית כדור מהגשת כדור של אליעזר קלינה. מספר 10 הוא אהרון דנציגר. (באדיבות "בית הלוחם" ו- "מועדון ספיבק". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

disable 11

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976. נבחרת הכדורעף של ישראל יחד עם ספורטאים נכים אחרים חוגגת דקות ספורות לאחר זכייתה במדליית הזהב. קיצוני משמאל בשורת העומדים הראשונה, המאמן – שחקן אליעזר קלינה קטוע רגל ימין. רביעי משמאל זהו משה ברבלאט. בשורת העומדים השנייה אפשר לראות במרכז התמונה את חגי זמיר (מימין לראשו של משה ברבלאט), לידו דני גלעדי (מזוקן), לשמאלו של דני גלעדי זהו אהרון דנציגר (מוסתר חלקית ע"י כף יד מנופפת של ספורטאי אנגלי). (באדיבות "בית הלוחם". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

disable 12

טקסט תמונה : אהרון דנציגר (במרכז) זוכה במדליית זהב בתחרות א"ק באולימפיאדת הנכים בטורונטו 1976.  (באדיבות "בית הלוחם" ומועדון "ספיבק". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נבחרת נכי צה"ל בכדור שער לעיוורים בראשותו של רפי פַלָח זכתה במקום השלישי בטורניר בטורונטו. רָפִי פַלָח היה קצין הנדסה קרבית. מוקש שהתפוצץ לידו ב- 1968 קטע את מאור עיניו. ניצבתי עם המצלמה והמיקרופון ליד השלישייה הישראלית בתדריך האחרון על מדליית הארד. חוקי המשחק בכדור שער פשוטים. כל קבוצה מגלגלת "כדור כוח" בתורה לעבר יריבתה המגוננת על שער כדורגל מוקטן. באולם המשחק חייב לשרור שקט מוחלט. דממה. בתוך "כדור הכוח" מותקנים פעמונים. הצליל העדין של הפעמונים מגלה לספורטאים העיוורים את מקומו של הכדור שמתגלגל לעברם. זהו משחק דרמטי ומרתק. הספורטאים העיוורים חלקם עם שרידי ראייה חייבים להרכיב למרות הכול רטייה על שתי העיניים.

ההופעה המזהירה והמדהימה של הספורטאים הנַכים באולימפיאדת טורונטו 1976 התאפשרה בשל מלאכת הארגון המצוינת של אריה פינק ומשה רשקס ובתמיכתו של שמואל ללקין מנכ"ל התאחדות הספורט ומנהלי מועדון "ספיבק" ומועדון "בית הלוחם"  אי אפשר היה להוציא את ההצלחה הזאת לפועל ללא עזרתה ותמיכתה העצומה של הקהילה היהודית בטורונטו, ובראשה היהודי הנדיב מוריי גולדמן.

משה רשקס זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "מורי גולדמן יהודי קנדי עשיר מימן כ- % 75 מעלות שהיית משלחת הנכים הגדולה ששיגרה מדינת ישראל לטורונטו 1976. התאחדות הספורט לנכים ומשרד הביטחון השתתפו ב- % 25 הנותרים של העלויות. ללא מורי גולדמן אישיות בלתי רגילה, לא ניתן היה למַמֵש ולתרגם את יכולות השיקום של מועדוני "ספיבק"  ו- "בית הלוחם" למדליות אולימפיות".

אנטוני סטיוארד ואנכי עבדנו 15 שעות בכל יום. היינו חייבים לתכנן בקפידה את ליין אפ הצילומים. היו שם המון אירועים בקטגוריות הנכויות השונות ואנחנו היינו צוות צילום בודד. ירינו 12000 (שניים עשר אֶלֶף) רֶגֶל (feet) של פילם עשוי Reversal. תיעדנו היטב את המאמץ וכוח הרצון של הספורטאים הנַכים שלנו בכל המגזרים, ביקשנו את תגובתם, וראיינו אותם. ידענו שאנחנו אוצרים בידינו חומר בלעדי, מרתק, וחשוב. בתום כל יום צילומים באולימפיאדה חשנו לשדה התעופה הבינלאומי של טורונטו והטסנו את הפילם הארוז בקופסאות פח מיוחדות לאלכס גלעדי בירושלים.

ליד ההצלחה המדהימה של הספורטאים הישראליים דרך כוכבו של אתלט נכה קנדי ארני בולדט צעיר  ("Arnold "Arnie Boldt) בן 18. רגלו השמאלית של ארני בולדט נקטעה כמעט עד למפרק הירך בתאונת דרכים קשה כשהיה בן 3. בשל הקטיעה הגבוהה אי אפשר היה להתקין לו פרוטזה. ארני בולדט נידון להיות צמוד לקביים עד סוף חייו.

disable 13

טקסט תמונה : ארני בולדט נער קנדי בן 18 שנפצע קשה בתאונת דרכים בהיותו בן שלוש. רגלו הימנית נקטעה עד סמוך למפרק הירך. הוא הפך למרות נכותו הקשה לפנומן ו- ווירטואוז בקפיצה לגובה וקפיצה לרוחק מהמקום. ארני בולדט הפך לפלא השמיני באולימפיאדת הנכים בטורונטו 1976. הוא הציב רף חדש לקצה גבול יכולתו של האדם בספורט. הייתי עֵד לתצוגת הספורט המופלאה שלו באִצטדיון "אטוביקוק" בטורונטו. תיעדתי אותה בסרט הדוקומנטרי שלי, "אולימפיאדת הנכים טורונטו 1976". (באדיבות "בית הלוחם". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

disable 14

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976. האתלט הקנדי בן ה- 18 קטוע רגל ימין עד מפרק הירך מכניע רף בגובה של 1.86 מ' וקובע שיא עולם לקטועי רגליים. כל הפעילויות באִצטדיון הופסקו ברגע שקפ . 5000 צופים באִצטדיון "אטוביקוק" בטורונטו הריעו לו ממושכות.

disable 15

טקסט תמונה : ארבע שנים מאוחר יותר. אולימפיאדת הנכים בארנהיים – הולנד 1980. ארני בולדט מנתר מעל רף שגובהו שגובהו 2.00 מטרים. הוא נכשל שלוש פעמים בארנהיים 1980 לעבור גובה של 2.01  מ'. באולימפיאדת סיאול 1988 בהיותו בן 30 קבע  ארני  בולדט שיא עולם חדש 2.06 ממטרים. הישג פנטסטי שלא יישבר עוד זמן רב.

קומתו של ארני בּוֹלדט מתנשאת ל- 1.90 מ'  אולי בשל כך אהב את אתגר הקפיצה לגובה יותר מכל  היה לו ניתור מדהים והוא פיתח סגנון פנטסטי ומיומנות מיוחדת כדי לרַחֵף מעל רף הזהה לגובהו האישי  הוא היה ווירטואוז פנומן שרכש לו מוניטין רב בקנדה. כשהתייצב במתקן הקפיצה לגובה היה כבר מספיק מפורסם כדי שהצלם שלי אנטוני סטיוארד ואנכי נחוש לשם. כל האצטדיון שבת ממלאכה. התחרויות נפסקו ומאות אתלטים רתוקים לקביים ועגלות נכים סובבו אט – אט את מזרן הקפיצה לגובה כדי לחזות ב- ארני בולדט ספורטאי נכה הטוב בעולם. הוא חלף על פני כל גובה שהוצב בפני ועכשיו התכונן לשבור את שיא העולם. הרף הוצב בגובה של 1.89 מ'. שום ספורטאי בתבל, נכה עם רגל אחת, מעולם לא חלף מעל גובה מדהים שכזה. חמשת אלפי הצופים ביציעי אטוביקוק – סנטניאל פארק נעצו את מבטם באתלט המחונן שכבר פשט את בגד האימון שלו והתכונן לקפיצת חייו.

אני זוכר היטב את הרגע הזה. לא אשכח אותו. הייתי שם. זַרזיפי גשם שטפו את המסלול. הוריתי לאנטוני סטיוארד ללחוץ על הֶדֶק המצלמה. אני תיעדתי את האירוע מזווית צילום שונה במצלמה השנייה של הצלם הקנדי. ארני בולדט הניח את הקביים על המסלול וניצב מול הרַף עומד על רגל אחת כמו חסידה. חוש שיווי המשקל שלו היה מושלם, כ- של עגור. הוא לא זע. זה היה האתגר של חייו. הס הושלך ביציעים. הייתה דממה באצטדיון. היה כל כך שקט עד שאפשר היה לשמוע את רעש המנועים של שתי המצלמות המתעדות אותו עומד שליו, מתבונן ברָף, ומרוכז במשימה. הוא הפך לדמות כה נערצת בטורונטו ובעולם כולו. לפתע הניף את שתי ידיו אל על והחל לנתר על רגלו הימנית לעבר המזרן. ידיו נעו בתנועות סיבוביות מעלה ומטה. הוא נראה לפתע כמו נֶשֶר ששועֵט וצובר תאוצה בדרך להמראה אל הרקיע. זה היה מראה מדהים. ארני בולדט ניתק מהקרקע ובתנועה הדורשת קואורדינציה מורכבת , מעין הכלאה של סגנון פוסברי וגלילת בטן, חלף מעל רָף שגובהו 1.89 מ', ושבר את שיא העולם של עצמו. הוא היה פנומן בעל ניתור שמעולם לא ראיתי כמותו והוכיח שוב ושוב כי אין גבול ליכולתו ולכוח רצונו של האדם. בתום התחרות ראיינו אותו. ארני בולדט סיפר לנו בגילוי לֵב על אהבתו העצומה לספורט ועל אימוניו הרבים. הרשימה אותי אישיותו הבלתי רגילה ודבקותו במשימה מעבר לכשרון הטבעי בו ניחן. הוא היה נער קנדי ביישן, צנוע, ועניו.

ביום שני – 16 באוגוסט 1976 שבתי למשפחתי בירושלים מ- טורונטו. למחרת התייצבתי במחלקת הספורט כדי לערוך את הסרט הדוקומנטרי על הספורטאים הנכים. אלכס גלעדי ידע כמוני שאנחנו מחזיקים בידינו סרט תעודה חסר תקדים בחשיבותו. רצינו לחשוף את הצלחת הספורטאים הנכים של ישראל כשהסיפור עדיין טרי וחם, כבר ב- "מבט ספורט" הקרוב במוצ"ש של 21 באוגוסט 1976. הדרך היחידה לערוך חומר צילום כה רָב ולהגיע לשידור במועֵד כה מהר, ובתוך ימים ספורים, היה לקבל את העורך המוכשר אורי ג'אנה שהיה משוגע לדבר כמוני. אורי ג'אנה היה עורך סרטים מעולה ורמה בפני עצמה. הוא הסכים לשבת יחד עמי ליד שולחן ה- Steenbeck  98 שעות רצופות כדי לערוך 12000 (שניים עשר אֶלֶף) רגל שצולמו בפילם. זאת לא הייתה משימת עריכה פשוטה. הסתגרנו ארבע יממות בחדר העריכה החשוך שהקצה לנו גדעון דרורי ז"ל מנהל מחלקת העריכה. בבקרים נסענו איש – איש לביתו לשעה מקלחת, ושבנו מייד ל- Steenbeck. מיכה לויירר מנהל מחלקת הקוֹל עשה אישית את המיקס לסרט בן 75 דקות. אורי ג'אנה ואנכי עמדנו במשימה שהצבנו לעצמנו.

אלכס גלעדי היה הראשון שראה את המוצר הסופי. לעולם לא אשכח את תגובתו. "יואשיש, כמה אני שמח עכשיו שהשארתי אותך בטורונטו", אמר לי והוסיף באנגלית, "Unforgettable יואשיש, Unforgattable …זהו מסמך דוקומנטארי מדהים… יואשיש הגעת לשיא טלוויזיוני חדש בעשיית הסרט הזה, ועוד בתוך ארבעה ימים…". הוא חיבק ונישק אותי. זה היה אלכס גלעדי מנהיג שידור לפני שהוא ידע וכולנו ידענו שהוא אומנם כזה.

סרט התעודה בן ה- 75 דקות, "רגעים בלתי נשכחים באולימפיאדת טורונטו 1976", סיפר על הצלחתם המדהימה של הספורטאים הנכים באולימפיאדת טורונטו 1976 שודר במוצ"ש – 21 באוגוסט 1976. הסרט זכה למוניטין רָב והערכה גדולה מפני שחשף בפעם הראשונה בטלוויזיה את המאבק ההרואי של הספורטאים הנכים במוגבלויות של עצמם. ההצלחה הדרמטית של הספורטאים הנכים הישראליים בטורונטו היוותה נקודת מִפְנֶה בתודעת הציבור ובתודעת הטלוויזיה הנוגעת לשיקום הנכים בישראל באמצעות העיסוק בספורט. הספורטאים הנכים של ישראל צברו כאמור 75 מדליות אולימפיות ודורגו במקום השישי מתוך ארבעים ושלוש מדינות אחרי ארה"ב, גרמניה, שוודיה, אנגליה, והולנד. לדירוג היה רק פירוש אחד. ישראל ניצבת בפסגה העולמית ביכולות השיקום של הנכים באמצעות הספורט. רבים שאלו אותי את השאלה הבלתי הנמנעת מדוע הספורטאים הישראליים הנכים כה מצליחים בזירה האולימפית בעוד עמיתיהם הבריאים נכשלים. אין לי תשובה חד משמעית לפשר העובדה הזאת. חלק מהתשובה וודאי טמון ברצינותם ואישיותם יוצאת הדופן של הספורטאים הנכים המצטיינים. כישרונם ודבקותם חסרת הפשרות במשימת הספורט הולידה בסופו של דבר מדליות אולימפיות.

את רעיון ספורט הנכים הגה לראשונה ב- 1948 הפרופסור האנגלי לרפואה סיר לודוויג גוטמן . הוא יזם את משחקי סטוקמנדוויל לספורטאים נכים באנגליה מייד בתום אולימפיאדת לונדון . הוא היה הראשון ששילב את הספורט כחלק מתהליך השיקום של נפגעי עמוד השדרה בבית החולים סטוקמנדוויל שאותו ניהֵל. הספורטאים הנַכים בעולם משווים את שיעור קומתו של פרופסור לודוויג גוטמן אבי ספורט הנַכים בעולם לזוֹ של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מחדש המשחקים האולימפיים בעת החדשה. פרופסור לודוויג גוטמן היה הראשון שהעלה את רעיון שיקום הנכים באמצעות הספורט לסדר היום הציבורי בעולם. ב- 1952 הפכו משחקי סטוקמנדוויל לאירוע בינלאומי . בתחרויות השתתפו גם ספורטאים נכים מהולנד. פרופסור ספירא פיתח ב- 1960 בבית החולים תל השומר את רעיון שיקום הנכים באמצעות ספורט שהגה בסטוקמנדוויל פרופסור לודוויג גוטמן. ב- 1960 נערכה ברומא האולימפיאדה הראשונה לספורטאים נכים. הספורטאים הישראליים זכו במדליית זהב אחת, 2 מדליות כסף, ו- 2 מדליות ארד. ב- 1964 התקיימה אולימפיאדת הנכים בטוקיו. הספורטאים הישראליים שבו עטורים ב- מדליות זהב , 3 כסף ו- 10 מארד.

ב- 1968 סירבה מכסיקו לארח את אולימפיאדת הנַכים השלישית. מדינת ישראל נטלה על עצמה את משימת הארגון. הוועדה המארגנת כללה את אריה פינק יו"ר התאחדות ספורט הנכים בישראל ומנהל המטה שלו יוסף עובד, וסייעו לידו יריב אורן ז"ל, שמואל שומכר ז"ל, גרשון הוברמן, וראובן הלר. אולימפיאדת הנכים בהשתתפות 750 ספורטאים משותקים בכיסאות גלגלים ו- 450 מלווים מ- 29 מדינות התקיימה בתל אביב. טקס הפתיחה נערך באצטדיון  האוניברסיטה בירושלים וחזו בו 18000 (שמונה עשר אֶלֶף) צופים. למשביע הספורטאים נבחר הספורטאי הוותיק צביקה בן צבי, שאמר : "אנחנו נשמור על האחווה, האחדות, והרוח הספורטיבית". התחרויות נערכו בעיקר במתקני מועדון "ספיבק" ברמת גן, "אוהל שם" בתל אביב, ובאצטדיון הכדורגל המקומי. הספורטאים שוכנו בכפר המכבייה ברמת גן. נבחרות הגברים והנשים בהדרכתם של שמעון שלח וראובן הלר זכו במדליות הזהב. נבחרת הגברים גברה במשחק הגמר על נבחרת ארה"ב. ב- 1968 עלה לגדולה הכדורסלן האגדי ברוך חגי שהיה גם אלוף במשחק טניס השולחן. משלחת ישראל דורגה במקום השלישי אחרי משלחות ארה"ב ואנגליה, וספורטאיה זכו ב- 62 מדליות אולימפיות. 17 מדליות זהב, 21 מדליות כסף, ו- 25 מדליות ארד. יגאל אלון סגן ראש הממשלה של לוי אשכול אמר בטקס הנעילה : "באולימפיאדת הנכים הזאת על אף הכמיהה להגיע למקום הראשון, אין מפסידים, יש בה רק מנצחים, כי כל אחד ממשתתפיה כבר זכה בניצחון גדול של הרוח על חולשת הגוף". באולימפיאדת היידלברג 1972 זכו הספורטאים הישראליים ב- 9 מדליות זהב, 10 מדליות כסף, ו- 9 מדליות ארד. ואז באה בתור האולימפיאדה הבלתי נשכחת של טורונטו 1976 שהצטרפו אליה גם ספורטאים קטועי גפיים ועיוורים. שליש ממניין המדליות הושגו בבריכת השחייה.

מרגלית זוננפלד נולדה ב- 26 בנובמבר 1925 ב- ברנו בירת מורביה ברפובליקה של צ'כוסלובקיה. במרס 1939 נכנס הצבא הגרמני לעיר. גורלה של צ'כוסלובקיה נחרץ לשבט לאחר חתימת ההסכם המדיני המביש במינכן ב- 30 בספטמבר 1938 בין ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין לבין אדולף היטלר קנצלר גרמניה הנאצית. נוויל צ'מברליין חזר מרוצה מעצמו ללונדון. בפתח המטוס שהחזיר אותו לבירה, כשבידו האחת המטרייה השחורה וידו השנייה מנפנפת בפיסת הנייר של הסכם מינכן, הכריז לפני המצלמות המתקתקות והעיתונאים הרבים, "הצלתי את השלום בדורנו". כעבור כמה חודשים פלשה גרמניה לצ'כוסלובקיה בטענה כי חבל הסודטים שייך לרייך השלישי. הסכם מינכן הופר. זה היה תחילת סופה של יהדות צ'כוסלובקיה שהושמדה במחנות המוות של אדולף היטלר.

מרגלית זוננפלד ואחותה התאומה רות ניצלו ברגע האחרון. הן הצטרפו במרס 1940 בעיצומה של מלחמת העולם ה- 2 לקבוצה האחרונה של ילדים יהודיים שקיבלו את הסרטיפיקטים (רישיון כניסה לארץ ישראל מטעם השלטון המנדטורי הבריטי) המיוחלים, והועלו ממש בדקה ה- 90 במסגרת עליית הנוער מצ'כוסלובקיה לארץ ישראל. האחות הגדולה לוֹטֶה שרדה את טרייזנשטד. ההורים אירמה וקארל זוננפלד נספו בשואה. אביה של מרגלית זוננפלד, עו"ד – ד"ר קארל זוננפלד היה ממייסדי "מכבי" צ'כוסלובקיה בתחילת המאה העשרים, ובעצמו שימש כמדריך התעמלות. מרגלית זוננפלד הילדה נקשרה לספורט. היה לה ממי ללמוד. בעיקר אהבה את השחייה והקפיצות למים כפי שסיפרה שנים מאוחר יותר.

במאי 1940 התמנה ווינסטון צ'רצ'יל לראש ממשלת בריטניה במקומו של נוויל צ'מברליין. אירופה נשטפה כבר בנהרות של דם. ב- 1940 החלה מרגלית זוננפלד חיים חדשים בארץ ישראל. היא למדה בכפר הנוער שפיה. אח"כ הצטרפה עם בני קבוצתה לחברת ההכשרה בגבע והפכה לחלוצה. ב- 1945 הצטרפה עם חברי ההכשרה לקיבוץ חמדיה בעמק בית שאן. היא הוכשרה כמורה לחינוך גופני והפכה למדריכת שחייה בקיבוצי עמק בית שאן.

לאחר שעזבה את הקיבוץ נענתה ב- 1958 לפנייתו של הפיזיותרפיסט גרשון הוברמן לשמש מאמנת שחייה לילדים משותקים נפגעי פוליו בבריכת גורדון בתל אביב. בשנת 1961 נחנך על גדות הירקון מועדון הספורט לנכים על שֵם ספיבק – מרכז הספורט של איל"ן – הודות ליוזמה משותפת של גרשון הוברמן ונשיאת איל"ן גב' בטי דובינר. מרגלית זוננפלד נרתמה למשימה שהפכה להיות תכלית חייה. היא שיקמה את היכולות הגופניות של הילדים הנַכים באמצעות השחייה וחוללה פלאים. ב- 1974 הצטרפה מרגלית זוננפלד לצוות מדריכי השחייה של נכי צה"ל. בעקבות מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 נוספו נכים חדשים . נכי צה"ל התאמנו במועדון "ספיבק" בימים שקדמו להקמת "בית הלוחם". מרגלית זוננפלד הפכה ברבות השנים למאמנת שחייה דגולה יצרה מסורת שחייה. שליש מהמדליות של הספורטאים הישראליים באולימפיאדת טורונטו 1976 הושגו בבריכת השחייה. היא הבינה והכירה היטב את נתיב השחייה באמצעותה ניתן לשקם את המשותקים, הקטועים, והעיוורים בדרך לפסגת חייהם. הספורטאים הנכים מצאו נתיב ללבה. המובחרים והכישרוניים שביניהם התייצבו בבריכה שלה כדי שתהפוך אותם לאלופים אולימפיים.

רון בולוטין נולד ב- 1976 בתל אביב. את שירותו הצבאי עשה בסיירת "שקד". ב- 1975 איבד את רגלו ממוקש בעת תרגיל של הסיירת בסינַי. גם עיניו נפגעו. רון בולוטין הגיע אל המאמנת מרגלית זוננפלד. באולימפיאדת הנכים שנערכה בארנהיים ב- 1980 הפך רון בולוטין לאלוף אולימפי בעל שתי מדליות זהב. הוא ניצח ב- 100 מ' בסגנון פרפר בזמן של 1:06.34 דקה, ו- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה של 1:02.00 דקה. תחת הדרכתה של מרגלית זוננפלד נטל חלק בעוד שתי אולימפיאדות. בזאת של 1984 שנערכה בשני מקומות, ניו יורק בארה"ב וסטוקמנדוויל באנגליה, ואולימפיאדת סיאול 1988  באולימפיאדת סיאול 1988 זכה במדליית זהב נוספת כששיפר את שיאו ב- 100 מ' פרפר בתוצאה של 1:05.82 דקה. רון בולוטין זכה בשלוש אולימפיאדות ב- 10 מדליות אולימפיות, שלוש מתוכן מזהב.

חנוך בודין נולד ב- 1962. הוא איבד את ידו במלחמת שלום הגליל בלבנון. פגז סורי קטע את ידו מתחת למרפק. הוא התייצב אצל מרגלית זוננפלד והפך לאלוף אולימפי בשחייה. באולימפיאדת הנכים ב- 1984 טרם הרשים אך באולימפיאדת סיאול 88' היה כבר אלוף אולימפי כפול במשחים ל- 100 מ' בסגנון גב בתוצאה של 1:17.28 דקה ו- 100 מ' בסגנון מעורב אישי בזמן של 2:39.40 דקות. הוועדה המארגנת של  המכבייה ה- 13 שנערכה ב- 1989 בחרה בחנוך בודין להיות נושא הלפיד ומדליק משואת המשחקים.

יזהר כהן נולד ב- 1962 בקיבוץ דגניה א'. הוא שירת בסיירת מובחרת ונפצע ממוקש בפעולה מבצעית ב- 1986 בלבנון. הוא איבד את מאור עיניו והתעוור. יזהר כהן הגיע לבריכת השחייה של מרגלית זוננפלד והפך לגיבור אולימפיאדת הנכים בסיאול 1988. הוא זכה בשלוש מדליות זהב ואחת מכסף. יזהר כהן ניצח במשחה בסגנון גַב ל- 100 מ' בתוצאה של 86. 02 : 1 דקה , זכה ב- 50 מ' בסגנון חזה בזמן של 27.26 שניות , סיים שני ב- 100 מ' חתירה בזמן של 1:23.82 דקה, והיה ראשון במשחה ל- 50 מ' בסגנון פרפר בתוצאה של 36.79 שניות.

זיו בטר נולד ב- 1965 בקיבוץ להבות הבשן . הוא לקח חלק בפעולה מבצעית בלבנון ונפגע בשתי עיניו ממוקש שהתפוצץ. הוא איבד את ראייתו בעין אחת ובשנייה נשאר עם שרידי ראייה מינימאליים בלבד. זיו בטר הצטרף לאימוני השחייה תחת הדרכתה של המאמנת מרגלית זוננפלד. באולימפיאדת הנכים בברצלונה 1992, זכה בשתי מדליות כסף במשחה ל- 100 מ' גַב בזמן של 1:24.07 דקה ובמשחה ל- 400 מ' בסגנון חתירה בזמן של 4:43.64 דקות. הוא זכה במדליית הארד במשחה ל- 200 מ' גַב בתוצאה של 2:41.28 דקות. באולימפיאדת הנכים שנערכה באטלנטה ב- 1996 זכה זיו בטר בשתי מדליות ארד נוספות. הוא עבר 50 מ' בסגנון חתירה בזמן של 26.97 שניות, ו- 100 מ' בסגנון חתירה בתוצאה של 1:00.01 דקה.

disable 16

טקסט תמונה : אלופי השחייה האולימפיים. מימין : יזהר כהן (עיוור), חנוך בודין (קטוע יד), וזיו בטר (שרידי ראייה). (באדיבות "בית הלוחם" וד"ר רוני בולוטין).

מרגלית זוננפלד יצרה מסורת בשחייה שהתגלמה בהצלחה היוצאת דופן של שחייני נכי צה"ל. הקו המרכזי של הדרכתה בבריכת השחייה היה להוציא את מרב היכולות מהאנשים, ולהעניק לכל אחד מהם תחושה שבמסגרת המגבלות האישיות שנוצרו, יש לכולם יכולות שאולי אינם יודעים ומכירים אותן. והדבר החשוב ביותר אולי היא יכולת העידוד שלה. "גם אם אתם נַכים החיים לא נגמרו", נהגה לומר לספורטאים האמיצים שבאו להתאמן אצלה. היא חוננה בחוש המיוחד שאִפשר לה תובנה וחדירה עמוקה לנפשו וגופו של הספורטאי הנכה ושילובם נוכח אתגר המגבלה. מרגלית זוננפלד עבדה שנים רבות ילדים משותקים נפגעי הפוליו . היא הגיעה עמם להישגים מפליגים. גולת הכותרת שלה היו הישגיה עם שחייני נכי צה"ל של "בית הלוחם". השחייה התחרותית הייתה המשך ישיר של לימוד השחייה. היא עודדה לכך כל מי שגילתה בו כישרון, התמדה והנאה משחייה. היא ראתה באימוני השחייה דרך מצוינת לפיתוח סבולת לב – ריאה, ובהשתתפות בתחרויות שלב חשוב בעיצוב האישיות. תחושת "יחדיו", הפִרגון ההדדי, השחייה המשותפת במחנות האימונים, השעות הרבות בעת האימונים, ובסופם הצלחה מדהימה חוללו משהו מאוד חיובי לשחיינים.

למרגלית זוננפלד שמורות זכויות עצומות בתחום לימוד השחייה לנכים ובאימון והדרכה בתחום השחייה התחרותית. במשך השנים עברה ההגמוניה בשחייה ממועדון "ספיבק" למועדון נכי צה"ל ב- "בית הלוחם". מספרם של נכי צה"ל גדל בהם קטועים רבים ועיוורים הלך וגדל עם כל מלחמה נוספת. מספר נכי הפוליו לא עלה. המחלה הקשה הודברה ע"י חיסונים רפואיים. התחזקותו של "בית הלוחם" בשחייה התחרותית קשורה גם לגיל הספורטאים. כאשר מדובר בילדים נכים יש צורך לדחוף אותם. לא כך עם נכי צה"ל. שחייני נכי צה"ל נפגעו בהיותם בני 18 ומעלה. זהו הבדל עצום. רבים מהם שחו לפני שנפצעו בקרבות. לא היה צורך לדחוף אותם. זוהי הסיבה שבתחום השחייה התחרותית אין כמעט דוֹר המשך של שחיינים משותקים.

בהיותה בת 80 כתבה מרגלית זוננפלד את סיפור חייה בספר שקראה לו, "במים כולם שווים  סיפורה של מרגלית , סיפור שחיית הנכים בישראל" [1]. חנוך בודין, ד"ר רון בולוטין, וזיו בטר כתבו לה דברי הקדשה בספרה הנפלא.

חנוך בודין כתב לה : "מרגלית זוננפלד היא שותפה בכל. המפגש הראשון היה בבריכת בית הלוחם בחורף 1983. היום במבט לאחור ניתן להעריך את סבלנותה הרבה לאותם החברה הצעירים ואני ביניהם שמגיעים לבריכה עם כל שיגעונותיהם ועם יכולת השחייה המגוחכת שלהם. מאותו חורף ועד היום עברנו שעות רבות, יפות וקשות, בבריכה ומחוצה לה. מרגלית זוננפלד הינה שותפה קבועה לאימונים, לחיים המשפחתיים, לרגעים היפים בזירה הבינלאומית, וגם לרגעים המאכזבים והכואבים. היא מלווה קבועה מרגע הלימוד של התנועה הראשונה במים ועד לניצחונות, למדליות האולימפיות, ולשיאי העולם. את הקשר המיוחד שנוצר בינינו ובין מרגלית זוננפלד קשה לתאר במילים, אבל כלולים בו הרבה הערכה, שיתוף, ואהבה הדדיים ".

ד"ר רון בולוטין הקדיש לה : "מרגלית זוננפלד, כולם היו בנייך. הגעתי באביב 1976 לבריכת בית הלוחם באפקה. מאז ועד היום יש למרגלית זוננפלד מקום משמעותי בחיי. בתחרויות, ואחרי כן בשנים של עבודה משותפת כמאמן בספיבק ובית הלוחם. בכל אלה ראיתי ולמדתי. בשבילה – השחיין הוא תמיד המרכז. הוא החשוב. מרגלית זוננפלד תרוץ, תסייע, ותארגן – הכל למען השחיינים. ואולי מעלתה הנאצלת ביותר של מרגלית זוננפלד, שידעה להצמיח דוֹר שני של מאמנים טובים. לא כל איש מקצוע מסוגל ורוצה בכך. לפעמים יש הרואים בכך איום על מעמדם המקצועי. אבל מרגלית זוננפלד עודדה רבים מאִתנו ללמוד ולהתקדם. כמה מחניכיה וביניהם אורי ברגמן ואני עברנו קורס מאמנים וחזרנו לאמן ולהדריך בספורט הנכים. מרגלית זוננפלד ראתה בהצלחה של כל אחד מאתנו את הצלחתה, ושמחה בהצלחתו של כל אחד מאתנו בלב שלם. זכיתי לשעות רבות של עבודה לצִדה של מרגלית זוננפלד, ובהן התפעלתי מהעין החדה שלה שמאתרת במהירות את הבעיה, מהיצירתיות בשיפור הסגנון, מהגישה האומרת שאין כללים בעבודה עם הנַכים. כל אחד הוא מיוחד והפתרונות שונים ומגוונים.

ענף שחיית הנַכים שמרגלית זוננפלד הקימה כמעט לבדה הוא הענף מספר אחד ללא עוררין בספורט הנַכים. אין ענף נוסף בו מספר רָב כל כך של ספורטאים זכו במספר כה גדול של מדליות בתחרויות הבינלאומיות – וכולם היו בנייך. ההיסטוריה של ענף השחייה לנכים היא בעצם סיפורה של מרגלית זוננפלד. מהשיקום של הנכה הקשה והבודד ועד להישגי השיא באולימפיאדות. וכך גם לגבי עצמי. כמעט כל דבר שעשיתי בשחיית הנַכים במהלך 22 השנים, כולל ההישגים וההתפתחות המקצועית , הם במידה רבה בזכותך , מרגלית זוננפלד".

זיו בטר כתב לה : "מרגלית זוננפלד במרכז העניינים, מאז הכרתיך בקיץ 1988 היית כל הזמן במרכז העניינים. רצה, מסדרת, דואגת, שורקת, מודדת זמנים, ומעודכנת בכל רגע על מצב העניינים של כל שחיין בנפרד. רגעים רבים של "ביחד" באימונים, במחנות האימונים, בתחרויות בארץ ובחוץ לארץ הותירו בי אוסף אדיר של זיכרונות וסיפורים שרק מעטים מהם אעלה כאן. גמישות היא חלק בלתי נפרד מהשחיין. לשמחתי התברכתי בגמישות טבעית די טובה. הודות לכך נהניתי במשך שנים מקריאותייך בעת שיעורי הגמישות באימונים, יופי זיו, כולם להסתכל איך זיו עושה את התרגיל. לטוס לתחרויות בחו"ל אולי נראה לפעמים כמו נופש רווקים או התגייסות למילואים, אך את הפכת את זה תמיד לקייטנה של החופש הגדול. מ- "מציצות" בהמראה, ריצות לוודא שהכול מסודר במגורים, ההשכמות, הדִיגלונים והמזכרות, הדאגה לכל פרט ופרט. ילדים עבורך היו פוטנציאל ענק. לאלה במועדון "ספיבק" דאגת שיגיעו ליכולות מוטוריות ואחרות רבות ככל האפשר שיוכלו להסתדר בכל מצב. תמה תקופה ארוכה מאוד שאני רק חלק ממנה. אני בטוח שעוד שנים רבות נרגיש את נוכחותך באימונים. כבר היום בחינוך הדוֹר הבא של המאמנים, אנו משתמשים הרבה במשפט, "…מרגלית זוננפלד כבר מזמן הייתה…". הלוואי שכעת תתני לעצמך פסיק ממה שהענקת לנו, לנבחרת השחייה, ולי בפרט".

disable 17

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הנכים – סיאול 1988. זיהוי מימין לשמאל : חנוך בודין, יזהר כהן וד"ר רוני בולוטין. גיבורים בשדות המערכה של מדינת ישראל ואלופי שחייה אולימפיים שלא יישכחו. (באדיבות "בית הלוחם").

מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית חשפה בפעם הראשונה ב- 1976 את הצטיינותם של הספורטאים הנַכים במדינת ישראל באולימפיאדת מונטריאול 76' ואת דרך שיקומם ופעילותם המיוחדת. אלכס גלעדי ביקש להמשיך את מלאכת התיעוד גם באולימפיאדת הנכים של 1980 בארנהיים – הולנד. ב- 24 בינואר 1980 שלח אלכס גלעדי את הצעת הכיסוי שלו לטומי לפיד. כך כתב לו [2].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט ירושלים                                                                                         24.1.1980

אל   : יוסף לפיד

מאת : אלכס גלעדי

הנדון : אולימפיאדת הנכים ארנהיים – הולנד 1980

בתאריכים 5.7.1980 – 21.6.1980 תתקיים בארנהיים – הולנד, אולימפיאדת הנַכים. משלחת ישראל תכלול 50 ספורטאים. מן הראוי להדגיש כי באולימפיאדה האחרונה שהתקיימה בטורונטו 1976 זכו ספורטאינו לתהילה רבה ול- 42 מדליות זהב. אנחנו שלחנו את יואש אלרואי לטורונטו שהכין סרט בן 70 דקות על התחרויות וגם הסרט זכה להצלחה גדולה.

אני מבקש לשלוח כתב וצוות צילום להולנד במגמה לשדר קטעי תחרויות במהלך המשחקים ולהכין סרט ארוך במועֵד מאוחר יותר.

בברכה ,

אלכס גלעדי

לא היה לכך המשך. מנכ"ל רשות השידור ב- 1980 טומי לפיד דחה על הסַף את בקשתו של אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בימים ההם לכסות את משחקי אולימפיאדת הנַכים בארנהיים – הולנד בקיץ 1980. הוא נימק את החלטתו בקשיים תקציביים של רשות השידור . מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני ומנהל החדשות חיים יבין תמכו ביוסף 'טומי' לפיד . "אין לכך כסף" , הם אמרו לאלכס גלעדי. יוסף "טומי" לפיד דחה בלי סוף יוזמות שידור נוספות של אלכס גלעדי. הוא לא הסכים לשדר את תחרויות גביע העולם בא"ק במונטריאול בטענה שזה לא מעניין, הוא לא רצה לשָדֵר את  גמר אליפות ישראל בטניס בתירוץ שזה לא חשוב מספיק, הוא סירב להטיס משלחת שידור של הטלוויזיה הישראלית לאולימפיאדת מוסקבה 80'. "ראש הממשלה מנחם בגין החרים את המשחקים האולימפיים , על כן לא יכול להיות שאני אשלח לשם את אנשי רשות השידור", אמר לאלכס גלעדי. אח"כ דחה לחלוטין את רעיון כיסוי אולימפיאדת הנכים בארנהיים. אלכס גלעדי היה מזועזע ומיואש ממנו.

הספורטאים הנַכים השיגו באולימפיאדת ארנהיים 41 מדליות. 12 זהב, 18 כסף, ו- 11 ארד, אך לא הייתה שם שום מצלמת טלוויזיה שלנו כדי לתעד את ההישגים האלו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא צילמה ולא שידרה אפילו פריים אחד מהתחרויות. באולימפיאדת ארנהיים שיפר הווירטואוז ארני בולדט את שיאו העולמי בקפיצה לגובה והעמיד אותו על 1.96 מ'. שלושת ניסיונותיו לנתר מעל רף של 2.01 מטרים נכשלו. קצפה של התאחדות הספורט לנַכים יצאה על יוסף "טומי" לפיד והוא נבהל. הוא ידע ששגה עיתונאית והבין שהחמיץ אירוע ספורט רגיש וחשוב בעל משמעות חשובה ביותר לציבור בישראל.

ב- 4 באוגוסט 1980 ביקש את עזרתו של אלכס גלעדי כדי שיציל אותו מאימת הנַכים [3] . האיש הנושא במשרה החשובה ביותר בשידור הציבורי שפסל לחלוטין את כיסוי אולימפיאדת ארנהיים, כתב לפתע לאלכס גלעדי כי ספורט הנכים הוא חשוב ויפה.

רשות השידור

המנהל הכללי                                                                                                         ירושלים , כ'ב באב תש"מ

4 באוגוסט 1980

אל : אלכס גלעדי, באמצעות חיים יבין, באמצעות יצחק שמעוני.

הספורטאים הנַכים נפגעו מכך שלא זכו לכיסוי יותר נרחב על הישגיהם באולימפיאדה. כזכור לך הצעת לשלוח צוות להולנד והדבר לא הסתייע בידינו מסיבות תקציביות. אישרתי במקום זאת את שיגורו של צבי לידר לקראת סוף התחרויות אך לא השתמשתם בהצעתי. התוצאה היא, שבניגוד לשנים קודמות, הישגיהם כמעט לא זכו לכיסוי. חשבתי שיש מקום להקדיש תוכנית ספורט ביום ה' לספורטאים הנכים ללא קשר עם האולימפיאדה. אני יודע שהנושא אינו חדש, אך הוא חשוב ויפה, ובטוחני כי ניתן להפיק סרט דוקומנטרי מעניין ומחמם את הלֵב על אספקטים של ספורט הנכים שלא זכו עדיין לטיפול מלֵא. אני מציע לעשות זאת בתום החופשה שלכם ולפני חידוש עונת הספורט.

בברכה ,

יוסף לפיד

אלכס גלעדי התעלם ממכתבו של טומי לפיד. הוא פשוט בז לוֹ ולחוצפתו ולניסיון הפתטי שלוֹ לחמוק מהביקורת הציבורית שחטף בעקבות סירובו לכסות את אולימפיאדת ארנהיים. בנובמבר 1980 עזב אלכס גלעדי את הטלוויזיה הישראלית ועבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC.

לאחר שהתמניתי לתפקיד מנהל מחלקת הספורט עשיתי מאמצים רבים לכסות יותר את פעילות ספורט הנכים בישראל ולחשוף אותו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה לא היה מקובל. ב- 20 במאי 1981 וב- 7 ביוני 1981 מצאתי על שולחני שני מכתבי תודה מרגשים מראובן הלר ומשה רשקס, שני אנשים מרכזיים בטיפוח וקידום ספורט הנכים בישראל [4]. המנכ"ל טומי לפיד היה ממוען אף הוא על המכתבים.

ב- 1984 דחה יוסף "טומי" לפיד את הצעתי לסיקור אולימפיאדת הנכים שהתקיימה בשל קשיים ארגוניים בשני אתרי תחרויות, בסטוקמנדוויל באנגליה ולונג איילנד בארה"ב. הוא חזר על נימוקו הידוע משכבר הימים. אין לנו כסף. באפריל 1984 סיים טומי לפיד את שירותו בן החמש שנים כמנכ"ל רשות השידור. במקומו מונה אורי פורת. מינויו של אורי פורת לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה שינוי לטובה אך לא מיידי. במהלך השנים חלו תמורות והתפתחויות בספורט הנכים. ספורט הנכים שהחל כמרכיב בריאותי בעל תפיסה שיקומית – חברתית הפך בהדרגה לספורט הישגי לכל דבר על כל היבטיו. הספורטאים הנכים בעלי ההישגים מתאמנים היום ברמת עצימות גבוהה כפי שעושים זאת הספורטאים הרגילים. רובם מתאמנים גם באגודות רגילות. מדעי הספורט מהווים היום חלק מתהליך האימון, וכך אנו עֵדים לשיפור משמעותי ברמה ההישגית בכל ענפי ספורט הנכים , אך עֵדים גם במקביל לתופעה שלילית אם כי שולית יחסית של שימוש בתוספים אסורים. בכמה ענפי ספורט כמו טניס, מרוצים בכיסאות גלגלים, וכדורסל אנו עֵדים לתחילתה של מקצוענות המתבטאת בתשלומים לספורטאים ובמעורבות של החברות הנותנת חסויות לקבוצות, לספורטאים או לאירועים.

המהפך הגדול בספורט הנכים בשנים האחרונות מתבטא בעיקר בשינוי שיטת הסיווג של הספורטאים לקטגוריות נכות בתחרויות  משיטת סיווג רפואית שהייתה נהוגה באולימפיאדות הראשונות  הונהגה ברוב ענפי הספורט  החל באולימפיאדת ברצלונה  שיטת הסיווג הפונקציונאלית – תפקודית  קו המחשבה והשיטה הזאת מאפשרת שילוב של ספורטאים בנכויות שונות תחת קטגוריה אחת באותו ענף ספורט  הרעיון מאחורי השיטה הוא בחינת היכולת התפקודית של הספורטאי ביחס לתפקוד הנדרש באותו ענף ספורט. שינוי שיטת הסיווג צמצם את מספר הקטגוריות במרבית הענפים , עובדה שגרמה לעלייה משמעותית ברמת התחרויות ומאליו גם לאטרקטיביות של האירועים.

בתחילת הדרך הייתה ישראל בין המדינות המובילות בספורט הנכים. המודעות לחשיבותו של הספורט לאוכלוסיות עם נכויות והיחס המיוחד שזוכים לו נכי צה"ל בארץ הפכו את מדינת ישראל למעצמה בספורט הנכים. מרכז הפעילות התנהל באופן טבעי ב- "בית הלוחם" באפקה (תל אביב) ובמועדון "ספיבק" ברמת גן. בשנות ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת זכתה ישראל באולימפיאדות ובאליפויות עולם בענפי הכדורסל והכדורעף וגם בענפי ספורט אישיים רבים. בשנים האחרונות חלה נסיגה בהישגים של הספורטאים הישראליים הנַכים באולימפיאדות ובאליפויות העולם מכמה סיבות ראשיות.

א. היתרון היחסי של ישראל כאחת המדינות החלוצות בספורט הנכים נעלם עם השנים , בעקבות כניסתן של מדינות רבות נוספות הרואות בספורט ההישגי של הנַכים תחום חשוב וראוי להשקעה .

ב. ישראל נשענת עד היום בעיקר על ספורטאים נכי צה"ל (כ- % 70 מהסגלים האולימפיים לאולימפיאדות סידני 2000 ואתונה 2004 היו נכי צה"ל, שהם בדרך כלל ספורטאים מבוגרים יחסית. רוב הספורטאים ברמה העולמית הגבוהה החלו להתאמן בגיל צעיר כמו בספורט הרגיל. בארץ טרם הצלחנו להגיע לאוכלוסיית יעד רחבה דיה של כישרונות צעירים.

ג. ההשקעה במשאבים של מדינת ישראל בספורט ההישגי של הנַכים הרבה יותר קטנה משמעותית בהשוואה לאלה שמשקיעות המדינות המובילות בתחום הזה. ממשלת אנגליה קיבלה החלטה להשוות את התנאים המקצועיים של הספורטאים הנכים עם אלה של הספורטאים הרגילים . מסגרות הספורט ההישגי אוחדו. גם מדינות כמו קנדה, ספרד, וארה"ב משקיעות מיליוני דולרים בטיפוח הספורט ההישגי לנכים. הביטוי לכך נמצא בהישגים שלהם. ההתאחדות הישראלית לספורט נכים היא הגוף המפעיל והמייצג את ספורט הנכים התחרותי בארץ . ההתאחדות ניצבת בפני קשיים תקציביים גדולים ביותר. מועצת ההימורים והטוֹטוֹ העמידה לרשות הנכים ב- 2005 תקציב שנתי של  800000 (שמונה מאות אֶלֶף) שקל. מִנהל הספורט במשרד החינוך הקציב ב- 2005 עוד 600000 (שש מאות אֶלֶף שקל) נוספים. תקציב מגוחך. "היה לנו מזל שהשר מתן ווילנאי היה נדיב כלפינו בעת ההכנות שלנו לקראת אולימפיאדת סידני 2000, ונתן לנו מיליון וחצי שקל, בנוסף להקצבות של הטוטו ומשרד החינוך", מציין ד"ר רון בולוטין [5].

לאחר עידן טומי לפיד שהסתיים ב- 1984, נענו כל המנכ"לים שבאו אחריו לבקשתי לכסות בצורה שיטתית את המשחקים האולימפיים לנכים. את אולימפיאדות הנכים בסיאול 1988 וברצלונה 1992 כיסה הכתב יצחק גליקסברג וצוות ENG שלנו. השתמשנו גם בסיגנל השידור הבינלאומי שהפיקו SORTO בסיאול 1988 ו- RTO בברצלונה 1992. הספורטאים הנכים של ישראל השיגו באולימפיאדת סיאול 1988 43 מדליות מתוכן 15 מזהב. אולימפיאדת סיאול 88' הייתה גם האולימפיאדה הרביעית והאחרונה של גאון הקפיצה לגובה, הקנדי ארני בולדט. ארני בולדט קבע שיא עולם מדהים של 2.06 מטרים שיחזיק מעמד לנצח בקטגוריית הנכות שלו. באולימפיאדת ברצלונה 92' צברה משלחת הנכים של ישראל 11 מדליות. 2 מהן היו מזהב. את אולימפיאדות הנכים של אטלנטה 1996 וסידני 2000 כיסה העיתונאי יגאל שמעוני מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באטלנטה 96' זכו ספורטאי ישראל בתשע מדליות 4 כסף ו- 5 ארד. באולימפיאדת סידני 2000 עלתה לגדולה השחיינית קרן ליבוביץ' שזכתה ב- 3 מדליות זהב. יגאל שמעוני תיעד את הישגיה האלמותיים.

disable 18

טקסט תמונה : ארבעה שחיינים ישראליים באולימפיאדת הנכים של סיאול 1988, חניכים של המאמנת מרגלית זוננפלד. מימין חנוך בודין. משמאל רוני בולוטין. (באדיבות "בית הלוחם").

zonenfeld 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. מרגלית זוננפלד (שלישית משמאל בחולצה הכחולה) עם האלוף האולימפי יזהר כהן (בבגד ים שחור) לאחר זכייתו במדליית הזהב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי. (באדיבות מרגלית זוננפלד).

משלחות הנכים של ישראל השיגו ב- 12 אולימפיאדות מאז רומא 1960 ועד אתונה 2004  – 329 מדליות  114 מזהב  102 כסף  ו- 113 ארד  זהו הישג מדהים ומזהיר  רבים וטובים בישראל ובעולם תרמו למען פיתוחו של ספורט הנכים בישראל  חלק עשו זאת בממון ותרומות, אחרים בארגון, ומעטים באמצעות הדרכה מסורה, אימון שיטתי ומתמיד, וטיפול האישי צמוד. מעל כולם בלטה מאמנת השחייה הדגולה מרגלית זוננפלד בת 90. היא ראויה על פועלה הממושך והנשגב לפרס ישראל.

[1] ראה נספח : ספרה של מרגלית זוננפלד, "במים כולם שווים".

[2] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט לטומי לפיד מנכ"ל רשות השידור מתאריך 24 בינואר 1980, המציע לו לכסות את אולימפיאדת הנכים שתתקיים בארנהיים – הולנד בתאריכים, 5.7.1980 – 21.6.1980 .

[3] ראה נספח : מכתבו של טומי לפיד מנכ"ל רשות השידור מ- 4 באוגוסט 1980 אל אלכס גלעדי המבקש ממנו להתייחס לספורט הנכים בישראל.

[4] ראה נספח : מכתבי התודה של ראובן הלר ומשה רשקס מהנהלת מרכז הספורט לנכים איל"ן  מ- 20 במאי 1981 ו- 7 ביוני 1981, המודים למחלקת הספורט של הטלוויזיה על כיסוי ספורט הנֵכים.

[5] ראה נספח : מאמרו של ד"ר רון בולוטין, "ספורט הנכים בישראל לקראת אולימפיאדת סידני 2000", שהתפרסם באוגוסט 2000  חוברת "החינוך הגופני והספורט".

סוף הפוסט מס' 531. הועלה לאוויר ביום ראשון בלילה – 23 באוגוסט 2015.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *