פוסט מס' 539. הדחתה של נבחרת ישראל בכדורסל מטורניר EuroBasket 2015 לאחר תבוסתה לנבחרת איטליה 82:52 מביאה גם להדחתם של צוות השידור של ערוץ 55 ואנשי העיתונות הכתובה מעמדות השידור והכתיבה שלהם בצרפת והשבתם ארצה. שדרני ערוץ 55 בכבלים שמעתיקים עכשיו מהמוניטור בהרצליה והכתבים בעיתונות הכתובה שמעתיקים מערוץ 55 חוזרים כולם לסוּרָם. ה- Off tube היא מגיפה מידבקת. פוסט מס' 539. כל הזכויות שמורות. פוסט חדש מס' 539 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 22 בספטמבר 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פִּרְסוּם אִישִי.

הערה 3 : תוכנת ה- WordPress שבה ומעדכנת את עצמה ואת הטקסטים בפוסטים המאוחרים בבלוג.

——————————————————————————– 

פוסט חדש מס' 539 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 22 בספטמבר 2015.

——————————————————————————–

yoash 25טקסט מסמך : 4 באוגוסט 1996. בתום אולימפיאדת אטלנטה 96' הגיעו לשולחני מאות מכתבי תודה של צופים מכל קצווי הארץ. הנה מכתב של צופה אחד מני רבים בתום מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפיקודי את אולימפיאדת אטלנטה 1996. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 26טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. יולי / אוגוסט 1996. אנוכי במשרד ההפקה, חדר הפיקוד התקשורת והשליטה שלי, הממוקם ב- IBC באטלנטה 1996. למעלה, השעונים המציינים את זמן ישראל, זמן GMT, ואת זמן העיר אטלנטה בארה"ב. ארה"ב היא מדינה כל כך גדולה עד שיש בה ארבעה זמנים שונים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הדחתה של נבחרת ישראל בכדורסל מטורניר EuroBasket 2015 לאחר תבוסתה לנבחרת איטליה 82:52 מביאה גם להדחתם של צוות השידור של ערוץ 55 ואנשי העיתונות הכתובה מעמדות השידור והכתיבה שלהם בצרפת והשבתם ארצה. שדרני ערוץ 55 בכבלים שמעתיקים עכשיו מהמוניטור בהרצליה והכתבים בעיתונות הכתובה שמעתיקים מערוץ 55 חוזרים כולם לסוּרָם. ה- Off tube היא מגיפה מידבקת. פוסט מס' 539. כל הזכויות שמורות.

פוסט מס' 539 הועלה לאוויר ביום שלישי – 22 בספטמבר 2015.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור. אותה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- 2002 הייתה גם זאת שהדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו זאת בחודש מאי של 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020. סדרת 13 הספרים רחבת ההיקף הדנה ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא מסת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני Paul Nipkow), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : עיתונאיות הטלוויזיה נוֹגָה נִיר – נֶאֱמן וסִיוָון כּהֵן מערוץ 10.

עיתונאיות הטלוויזיה נוֹגָה נִיר – נֶאֱמָן וסִיוָון כּהֵן עושות עבודה מעולה בתחום הצרכנות האישית, הכלכלה הפרטית, ועסקים קטנים הנוגעים לכלל אזרחי המדינה, ונמנות בזכות עצמן על חבורת העיתונאים המכובדת שמאיישת את חברת החדשות של ערוץ 10. המוניטין של העיתונאית המולטי חוקרת נוגה ניר – נאמן זאת שעוסקת בהגנה כלכלית על האזרח מן השורה, כבר הולך לפניה זמן רב בכל מהדורות החדשות והאקטואליה של ערוץ 10. זה ידוע. אולם גם לסיוון כהן יש מה לומר בתוכנית היומית שלה "הכל כלול" המשודרת מידי יום ב- 16.00 (בערוץ 10). סיוון כהן ניחנה בנוכחות טלוויזיונית וכישרון קריינות טלוויזיונית. היא מובילה ב- "הכל כלול" סדר יום אישי – קבוצתי אזרחי שנוגע לכיסם של רבים. כמו נוגה ניר – נאמן גם סיוון כהן מגינה בדרכה שלה על הצרכן הקטן והופכת בתוך זמן טלוויזיוני קצר לכוהנת אמת ושופטת צדק. אני מאמין לה. היא מאמינה בשליחותה העיתונאית, איננה חוששת ו/או מהססת על המסך. יש לה את הביטחון העצמי הדרוש, קצב דיבור טלוויזיוני טוב, וקריינות רהוטה. היא לא מגמגמת. סיוון כהן נחרצת אולם עושה זאת באופן אמין ויעיל וגם מכובד. אתה שומע לא פעם ולא פעמיים אנשים פשוטים שאומרים איש לרעהו, הבה נפנה אל סִיוָון כהן, ונשטח בפניה את טענותינו, והיא וודאי תציל אותנו מ- הממסד צַר העין והעושק. העיתונאיות – שדרניות של ערוץ 10 נוגה ניר – נאמן וסיוון כהן עושות עבודה עיתונאית סוּפֶּר חשובה ו- שַמוֹת בכיס הקטן (מכל היבט) את "כלבוטק" הפומפוזית והנשכחת ההיא של רפי גינת.

הערה 5 : איש הטלוויזיה ירון ברובינסקי.

איש הטלוויזיה ירון ברובינסקי שידר אמש (יום ראשון – 20 בספטמבר 2015) בערוץ 10 סרט תיעודי מרגש שלו (מנקודות התבוננות מעניינות) אודות שחקנית התיאטרון הוותיקה ליא קניג בת 86. הסרט תפש אותי. נכון שהחל מ- 20.00 עסק ערוץ 55 בכבלים בשידור ישיר Off tube של משחק הגמר ב- EuroBasker 2015 ספרד – ליטא 63 :80, אולם בשמונה בערב עולה לאוויר תמר איש שלום עם מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 (כמו גם מהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 2 וערוץ 1) ומציבות אתגר ורף מדרוג גבוה לתומר תורג'מן מנכ"ל ערוץ 55 בכבלים. ערוץ 10 משנה "פָזָה" ומכוון ומאפס את עצמו מזה זמן לעבר מחוז חפץ אחר, לעבר תכלית שונה, ומשנה לגמרי את תפישת הטלוויזיה ואת תורת תקשורת ההמונים שלו. ערוץ מאריך לא רק את מהדורת החדשות המרכזית שלו לכדי כ- 80 (שמונים) דקות, אלא פונה יותר ויותר לתחום התיעוד והדוקומנטציה. החלטתי להישאר ב- 21.20 עם ירון ברובינסקי וליא קניג. לא התאכזבתי. לא ידעתי שהבדרן ירון ברובינסקי מיומן גם בעיתונאות ובימוי טלוויזיוני ויודע לכוון את עיניו ואוזניו לזווית אותנטית של הקשבה והסתכלות סקרנית על אנשים, במקרה זה אודות ליא קניג. יופי ירון ברובינסקי (!). ה- YesMax שלי הקליט בינתיים במקביל את חטאיו של ערוץ 55 בכבלים. יוותר לי כל הלילה ואשמורת הבוקר להתבונן במגרעותיו וקלקול המידות של ערוץ הספורט שטוען לעליונות על מתחריו, ומסלף ביודעין בדרך את המושג עיתונאות טלוויזיונית. איש ערוץ 55 בכבלים ניב רסקין מתגלה שוב כשדר Off tube כנוע ו- מגוחך יחדיו עם שני הפרשנים שלו גור שלף ודן שמיר. לא רק הם. ערוץ 55 בכבלים מסיים משום מה את עבודתו העיתונאית האותנטית בצרפת ב- EuroBasket 2015 עם הדחתה של נבחרת ישראל מהטורניר ב- ליל (Lille) לאחר התבוסה לאיטליה 82:52, ושב למכורתו באולפן בהרצליה. כאילו שיתר התמודדויות העל בטורניר על הבכורה בין נבחרות ספרד, ליטא, צרפת, סרביה, ואיטליה אינן חשובות. שדרני ופרשני ערוץ 10 מדהימים אותי לא רק בגלל הסכמתם לוותר לצו מצפונם ולהעתיק מהמוניטור בהרצליה אלא בגלל אופיים הכנוע והמתרפס בפני מעבידיהם. אין מדובר בצייתנות. מדובר בכבוד מקצועי שנרמס ובעיתונאים שאינם מוכנים להילחם על זכותם וחובתם להתייצב במקום ההתרחשות ו- לדווח מהשטח. אינני זוכר אפילו מקרה אחד שבו מנכ"ל רשות השידור ומנהיג השידור הציבורי בארץ מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (בשנים 1998 – 1993) כפה עלי אי פעם לשדר אירוע ספורט עַל בינלאומי (בין אם נבחרת ישראל נוכחת בו ובין אם לאו) Off tube מהמוניטור בירושלים, לרבות אליפויות אירופה בכדורסל. לא היה דבר כזה. שידור Off tube הוא מגיפה מידבקת. הדוֹפִי והבּוּז שטמון ב- סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 55 בכבלים מספק מקור מידע לכתבי העיתונות הכתובה שאף הם שָבוּ לארץ ומעתיקים ממנו ביד רחבה, במקום כמובן לדווח לקוראיהם ממקור ראשון מ- Locatio ההתרחשות בצרפת. Off tube הוא חרבון עיתונאי מכל היבט שלא לדבר על כך שהאופ טיובניק ניב רסקין לא הביא לנו שום מידע חדש בעל ממדים מהאליפות שנוגע למשל לעריכת ראיונות הכרחיים לפחות עם שחקני כדורסל מובהקים ומשפיעים באליפות כמו הספרדי פאו גאסול והצרפתי טוני פארקר ועם המאמנים של נבחרות ספרד, ליטא, צרפת, סרביה, ואיטליה. כאילו שכל ההתרחשות בזירת האליפות מתחילה בנבחרת ישראל ומסתיימת בתירוצים של ארז אדלשטיין. כאילו שכל העיתונאות הטלוויזיונית מוצאת את ביטויה בהתחברות לסיגנל הלווייני ובישיבה על כיסא באולפן בהרצליה מול מיקרופון ה- Off tube ומוניטור הטלוויזיה. אדון בכך עוד בהמשך הפוסט.

הערה 6 : הפושע הפלילי איש המשטרה הבכיר ערן מלכה.

הפושע הפלילי איש המשטרה הבכיר ערן מלכה חטף רק 8 שנים בפנים במקום 20. ערן מלכה עשה מעשה נבזי, בוגדני, ומכוער. מעשה נְבָלָה שאין דומה לו ואין כפרה עליו. הוא מכר ביודעין ובהכרה מלאה את נשמתו לשטן תמורת בצע כסף ועל חשבון החברה הישראלית שאודותיה ועבורה נשבע על ספר התנ"ך לשרת אותה ביושר, בנאמנות, ו- בהֵן צֶדֶק. "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו", אמר הנביא ישעיהו (בספרו "ישעיה" פרק מ"ט פסוק 17). הוא צדק.

כבר בעת סיקור מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 בתקופת בראשית של הטלוויזיה ישראלית הציבורית הצעירה (טרם צוידה בתקשורת לוויינים), הניחה הנהלת רשות השידור בראשות המנכ"ל שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ז"ל אבן יסוד בעיתונאות. ההנהלה הזאת קבעה כי השַדָּר דן שילון ישדר את שלושת משחקי נבחרת ישראל בבית המוקדם בטולוקה ואת משחק הגמר באצטדיון "אָצְטֶקָה" במכסיקו סיטי – מעמדות שידור באצטדיונים. ב- 1970 פִּרְסֵם השידור הציבורי את מניפסט הדיווח העיתונאי שלו מהשטח (!).

lapidטקסט מסמך : 19 ביולי 1980. מסמך בעל חשיבות היסטורית עליונה ארוכת שנים. זהו אחד המסמכים החשובים ביותר בהיסטוריה של השידור הציבורי אותו כתב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל למנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ערב פתיחת אולימפיאדת מוסקבה 80'. המסמך קובע כי שידורי ה- Off tube של אולימפיאדת מוסקבה 80' מהמוניטורים בירושלים ע"י אנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה ע"י ישראל ואיננו משמש תקדים לעתיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

ב- 1970 הונח נדבך יסוד חשוב בעיתונאות הטלוויזיונית ע"י מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה הישראלית ה- 2 חגי פינסקר. נקבע מפורשות ובאופן חד משמעי כי את אירועי הספורט הבינלאומיים שנבחרו ונועדו לדיווח ישיר, משדרים ממקום התרחשותם, מהשטח, מעמדות שידור באצטדיונים בחו"ל. בדיוק כפי שמכסים את אירועי הספורט בארץ.   

בקיץ 1970 אירחה מכסיקו את טורניר גמר גביע העולם בכדורגל הידוע בכינויו "המונדיאל" בהשתתפות נבחרת ישראל. ישראל תחת שרביט אימונו של עמנואל שפר ז"ל העפילה בפעם הראשונה בתולדותיה לגמר גביע העולם בכדורגל במכסיקו 1970 לאחר שדורגה בראש הבית האוקיאני לפני נבחרות אוסטרליה ו- ניו זילנד. מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אַלְמוֹג ומנהל הטלוויזיה השני חגי פִּינְסְקֶר שהתמנה לתפקיד לאחר עידן אֵלִיהוּא כָּ"ץ שלחו לראשונה את שַדָּר הטלוויזיה הטירון דָן שִילוֹן וגם את שַדָּר רדיו "קול ישראל" הוותיק נחמיה בן אברהם לכסות את שלושת משחקי נבחרת ישראל בבית המוקדם בעיר המקסיקנית הרחוקה טוֹלוּקָה נגד נבחרות אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. היה מדובר בניסיון טלוויזיוני ראשון חדשני ומורכב ומסובך טכנולוגית ולוגיסטית, גם בגלל היעדר כליל תקשורת לוויינים בין מקסיקו לבין לישראל. תחנת התקשורת ל- לוויינים במישור עמק האלה (ליד ירושלים) טרם הוקמה. סיגנלי Telemexico מאצטדיוני הכדורגל ברחבי מדינת מכסיקו הענקית שהטלוויזיה הישראלית הציבורית חפצה בהם נשלחו באמצעות הלוויינים האמריקניים מ- מכסיקו לאולפני הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ברומא, הוקלטו שם על מכונות VTR נושאות טייפים מגנטיים כבדים (רוחב הרצועות של הסרטים המגנטיים היה 2 אינטשים), ונשלחו במטוסים לשדה התעופה בלוד. משם נאספו ע"י מוניות מיוחדות והובאו לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממנה בירושלים. צריך להבין שדן שילון וסגנו דאז אלכס גלעדי ביססו ב- 1970 את הקשר הטלוויזיוני הבינלאומי שלהם עם העולם באמצעות סרטי החדשות הקצרים של סוכנות הצילום האנגלית "VISNEWS". בראש דסק הספורט של החברה ניצב איש בריטי יקר, אמין, יעיל, חרוץ, ואדיב בשם נִיל מָאלָארְד (Neil Mallard).

ב- 12 באוקטובר 1968 נערך במכסיקו סיטי טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 19 במניין הזמן החדש. האולימפיאדה היא יעד שידור טלוויזיוני ראשון במעלה אך לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד לא היה כל סיכוי להגיע לקו הזינוק שלה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקושי נעמדה על רגליה באוקטובר 1968 אולם רצון עובדיה לפרוץ קדימה ולשַדֵּר היה עצום. בעודה נתמכת ע"י משרד ראש הממשלה (בראשות ראש הממשלה לוי אשכול ושר ההסברה שלו ישראל גלילי) [1] היא כבר שידרה פעמיים בשבוע את מהדורת החדשות "מבט". היו לא מעט שגיאות טכניות בראשית הדרך המפותלת תוך כדי השידורים. התמונה והקוֹל שודרו לעיתים בלא סינכרוניזציה. הצופים בסלון ביתם נבהלו מפני שחשבו שהאשם במקלט הטלוויזיה החדש שרכשו, והנה הוא כבר התקלקל. ניידת השידור ה- "OB הכָּחוֹל" יצאה מירושלים להקליט באחד הימים החמים של קיץ 1969 תוכנית בידור ב- "חַאן" בעכו. הניידת נבנתה באנגליה הקרירה ולא הותקן בה מזגן אוויר שיקרר את המכשירים האלקטרוניים הרגישים. מששבה הניידת לרוממה גילו העובדים כי סרטי ההקלטה נותרו ריקים. הקיץ החם והלח בישראל עשה שמות בניידת השידור הזאת והוציא אותה מכלל מפעולה. היא עבדה על ריק מבלי שמפעיליה יהיו ערים לבעיית הקירור [1].  בחודשים ינואר, פברואר, ו- מארס של שנת 1969 לאחר וויכוח ארוך החליטה ממשלת ישראל על סיום פעולות צוות ההקמה בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ ועוזי פלד ועל הכללתה של הטלוויזיה לצדו של רדיו "קול ישראל" תחת קורת ניהול משותפת של רשות השידור. בראשה הוצב ב- 31 במארס 1969 המנכ"ל ה- 1 בתולדותיה שמואל אלמוג.

אקדים ואומר כלהלן : בשל היעדר תקשורת לוויינים בין מכסיקו לישראל, שודרו ארבעת משחקי מכסיקו 1970 (שלושה בהשתתפות ישראל + משחק הגמר ברזיל איטליה 1:4) בארץ באיחור של 24 עד 48 שעות. שמואל אלמוג וחגי פינסקר יכלו בקלות אם כן לבקש את הקלטתם באיטליה (רק עם International Sound), לצוות על דן שילון להישאר בארץ, ולהורות לו על שידור Off tube מאוחר של המשחקים הנ"ל שממילא לא נקלטו בארץ בשידור ישיר. אבל לא. הם הורו לו לטוס למכסיקו ולשדר את ארבעת המשחקים מעמדות שידור במקום התרחשותם. מדובר היה בהחלטת ניהול היסטורית כבירה ועיתונאות טלוויזיונית במיטבה. משדרים לציבור מהשטח. לא מעתיקים מהמוניטור בשיטת ה- Off tube. 

אם לפַרֵט יותר הרי שמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה פרופסור שלמה אהרונסון הִפעיל החל מקיץ 1968 במסגרת הניהול שלו כוחות צעירים רבי מֶרֶץ כמו דָן שִילוֹן, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, חַיִים יָבִין, טוּבְיָה סַעַר, שָרִי רָז, רָן אֵדֶלִיסְט, דָן בִּירוֹן, רוֹן בֵּן יִשַי, שִמְעוֹן טֶסְלֶר ז"ל, מִיכָה לִימוֹר ועיתונאים אחרים מבלי להטיס כתבים לחו"ל. בשלב הזה של שידור מהדורות "מבט" בשנים הראשונות של 1970 – 1968 הן הסתפקו בפירורים חדשותיים בלבד לרבות האירועים האולימפיים של אולימפיאדת מכסיקו באוקטובר 1968. עורך "מבט" היה מוטי קירשנבאום שגם כתב את הטקסטים עבור שני המגישים שלו חַיִים יָבִין ודָן שִילוֹן.

kirshenbaum 2טקסט תמונה : 1968. תמונה היסטורית. זהו עורך "מבט" מרדכי "מוטי" קירשנבאום (בן 29 בתמונה) הוגה ליד מכונת הכתיבה הישנה שלו. מוטי קירשנבאום למד קולנוע וטלוויזיה בשנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס – ארה"ב. ב- 1968 שב ארצה וחבר מייד לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 89 היום) וסגנו עוזי פלד (בן 78 היום). מנהל חטיבת החדשות דאז היה פרופסור שלמה אהרונסון. בעת שיחות התחקיר הארוכות שלי עמו בקפה "מיכל" בתל אביב (צומת דיזנגוף – ז'בוטינסקי) אמר לי כי הציב את מוטי קירשנבאום להיות עורך "מבט" בגלל כישרונו והשכלתו הטלוויזיונית, והוסיף, "לא טעיתי". (באדיבות שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "שמונה ימי בראשית" במסגרת סדרת 13 הספרים שדנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

8 days of genesis (1)טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס בן 7 כרכים שחקרתי וכתבתי (מכיל רבבת עמודים) ואשר קרוי "8 ימי בראשית". הספר עוסק בהקמת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בשנים 1972 – 1967. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

8 days of genesis (4)טקסט מסמך : שער הכריכה האחורי של הספר עב הכרס בן 7 כרכים שחקרתי וכתבתי (מכיל רבבת עמודים) ואשר קרוי "8 ימי בראשית". הספר עוסק בהקמת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בשנים 1972 – 1967. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

סוכנות הצילום האנגלית "VISNEWS" ועורך דסק הספורט המיתולוגי שלה נִיל מַאלָארְד (Neil Mallard) היו אלה שסיפקו לטלוויזיה הישראלית הציבורית סרטי צילום קצרים אך הם פתחו לצופים הרבים צוהר לעולם החדשות והספורט הבינלאומי. אלה היו ימי בראשית. תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה טרם הוקמה. לכן ל- משלוח סרטי החדשות של "VISNEWS" פעמיים בשבוע באמצעות טיסות מסחריות של חברות BA הבריטית (ראשי תיבות של British Airways) וחברת "אל על" הישראלית מלונדון לארץ, הייתה חשיבות עצומה. סרטי החדשות והספורט כללו אומנם פיסות מידע מוגבלות אך אפשרו לצופי הטלוויזיה בישראל בעת ההיא להתעדכן במתרחש בעולם. נִיל מַאלָארְד הג'נטלמן הבריטי ו- הקפדן, דאג לצרף לכל סרט חדשות או סרט ספורט, גיליון מֵידָע המתאר בדייקנות עבור עורכי הסרטים, המפיקים, והשדרנים את הנעשה בהם. הוא היה ג'נטלמן בריטי סופר מקצוען. בלתי נשכח.

emeq haelah 2טקסט תמונה : 1971. תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעת הקמתה ובנייתה במישור עמק האלה ליד ירושלים. (לע"מ תמורת תשלום).

mallardטקסט תמונה : זהו ניל מאלארד (Neil Mallard) ) מי ש- שימש עורך הספורט הנפלא של סוכנות הצילום הבריטית "VISNEWS" במשך שנים ארוכות ורבות. שתי תוכניות הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא "מבט" ו- "מבט ספורט", חבות חוב גדול לג'נטלמן הבריטי הזה שהיה לא רק איש מקצוע מעולה אלא חרוץ ויעיל, וסיפק לה שירותים מקצועיים במסירות רבה במשך עשרות שנים מאז 1968. בלעדיו הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית נראית הרבה יותר ענייה. ניל מאלארד הוא אחד האישים החשובים ביותר בתולדות מהפכת המידע הראשונה בהיסטוריה הנוגעת לזו של מדינת ישראל. (באדיבות ניל מאלארד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צופי הטלוויזיה בישראל לא ראו באוקטובר 1968 את השחיין גֵרְשוֹן שֶפַע בן קיבוץ גבעת חיים נושא את הדגל הלאומי ומוביל את משלחת ישראל בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מכסיקו 1968. גם הישגו המצוין של השחיין אברהם מלמד מקיבוץ רמת יוחנן שהגיע לשלב חצי הגמר במשחה 100 מ' בסגנון פרפר במשחקים האולימפיים האלה של מכסיקו 1968, ולבסוף דורג תשיעי בעולם, נדחק לשוליים. הוא הונצח בתמונות סטילס בלבד בעיתונות הכתובה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה החמיצה את אָבְרָהָם מְלַמֵד והוא החמיץ אותה. סוכנות "VISNEWS" כיסתה בדרך כלל עבור רשתות הטלוויזיה בעולם (תמורת תשלום) רק את אירועי החדשות והספורט החשובים ביותר, או אירועים אחרים על פי בקשה מיוחדת של רשת טלוויזיה כזאת או אחרת. באוקטובר 1968 טרם הגיע שמה של סוכנות הצילום האנגלית בעלת המוניטין הבינלאומי לאוזניה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנשיה טרם ידעו כי ניתן להשיג את השירות הזה. רק מאוחר יותר החלו להגיע מלונדון מידי שני וחמישי בשבוע הקופסאות הכחולות של "VISNEWS" שהכילו בתוכן את סרטי החדשות והספורט. ניל מאלארד היה אחד מאותם נדבכים עלומי שֵם עבור הציבור בארץ שסייע לטלוויזיה הישראלית הצעירה לעמוד על רגליה. כפי שאמרתי כבר הוא בלתי נשכח. אני מדבר בשם עצמי אבל אני חושב שהוא בלתי נשכח גם עבור דן שילון ואלכס גלעדי. ראה הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".                               

almog pinskerטקסט תמונה : 1970. תמונה היסטורית. זוהי הנהלת רשות השידור שכוללת תחת קורת ניהול אחת משותפת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ואת רדיו "קול ישראל" הוותיק, במקום מושבה בבניין הרדיו ברחוב הלני המלכה בירושלים. זהו הצוות ששלח את דן שילון ונחמיה בן אברהם לשדר את מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : היועץ המשפטי של רשות השידור עו"ד נתן כהן ז"ל , מנהל רדיו "קול ישראל" משה חובב ז"ל, ד"ר ישעיהו שפירו ז"ל סגן מנהל הרדיו לענייני מִנהל, מנהלת לשכת המנכ"ל גב' רוחמה איילון תבד"ל (בת 80 היום בעת כתיבת הפוסט), מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל, סמנכ"ל הכספים של הרשות ארנון צוקרמן יבד"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל, עוזר המנכ"ל נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל, מהנדס הטלוויזיה והרדיו שלמה גל יבד"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נחמיה בן אברהם שידר ישיר ארצה את משחקי הנבחרת על קווי שידור מיוחדים 4W בעלי רוחב פס צר של khz 3.4 (קווי שידור ארבע גידיים) ולמרות המהמורות הטכנולוגיות הרבות בדרך הגיע קולו המרטיט בשלום ארצה. רדיו "קול ישראל" והשַדָּר נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרהם רכשו מאז שנת 1947 ניסיון רָב בשידורי כדורגל וספורט ישירים מאתרים רבים בעולם אך לטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שהייתה דרדק תקשורת ומדיה טרייה, היווה טורניר מכסיקו 1970 Experiment חדש. אֶתְּגָר עָצוּם. מלאכתו של שַדָּר הטלוויזיה דן שילון הייתה מורכבת ומסובכת עשרת מונים משל נחמיה בן אברהם הוותיק מרדיו "קול ישראל". דן שילון שימש בעצם שדר בודד, ללא מפיק ובלעדי טכנאי נלווה כמקובל היום. אבל הוא היה איש טלוויזיה מדהים באיכותו רב צדדי כמו לוחם קרב עשרה בא"ק, ויָזָם נפלא. בהיעדר תקשורת לוויינים בין ישראל למכסיקו [1] נדרש דן שילון להקליט את קוֹלוֹ (השתמש גם כן בקו שידור 4W ברוחב פס צר של khz 3.4) ואת סיגנל ה- Video יחדיו באולפני RAI ברומא – איטליה. בתום ההקלטה היה צריך לדאוג לשלוח את הטייפים המגנטיים הכבדים בעלי פס ברוחב של שני אינטשים במטוסים ארצה. בקיץ 1970 טרם פעלה תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק האלה הסמוך לירושלים והמשחקים שודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית באיחור של כמה ימים. דן שילון שידר גם את משחק הגמר על גביע העולם ב- 21 ביוני 1970באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" (AZTECA) במכסיקו סיטי בו גברה ברזיל על איטליה 1:4 וזכתה בגביע העולם. לראשונה ראו צופי הטלוויזיה בישראל את גדול שחקני הכדורגל בעת ההיא הברזילאי אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ הידוע בכינויו "פֶּלֶה" (בן 29) זוכה זה עתה באליפות העולם השלישית שלו ושל מדינתו בתוך שתים עשרה שנים. ראה הספר "הכדורגל הוא סמן ימני טלוויזיוני" שאני חוקר וכותב, אחד מ- 13 ספרים המרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", שאני חוקר וכותב מאז 1998. צריך להזכיר עוד ש- בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל מכסיקו 1970 נולד מוסד פרשנות הכדורגל. גיורא שפיגל ומרדכי שפיגלר שני שחקני נבחרת ישראל בכדורגל שסיימה את תפקידה בטורניר שימשו לראשונה כפרשנים לצדו של דן שילון בעמדת השידור באצטדיון ה- "אצטקה" (AZTECA) בבירה מכסיקו סיטי. זה היה חידוש מפני שנחמיה בן אברהם שַדָּר רדיו "קול ישראל" מעולם לא הציב לצִדוֹ פרשן והנה מופיע המטאור דן שילון ונוהג אחרת לחלוטין ממנו.

הטלוויזיה כ- Media של תקשורת המונים הייתה חשובה מהרדיו. דן שילון הפך במהירות לכוכב שביט והאפיל על שַדָּר הרדיו נחמיה בן אברהם הוותיק שקולו הפך זה מכבר למיתולוגי. שידור מוקלט של ארבעת משחקי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 באולפני הטלוויזיה הישראלית בירושלים גם אם התבצע באיחור של 48 שעות סחף את הציבור והוכיח איזה פוטנציאל צפייה עצום טמון בשידורי הספורט הרלוואנטיים. מאידך, הפיגור הטכנולוגי בכל תחום מתחומי הטלוויזיה הצעירה היה רָב וניכר לעין.

ben avraham 1

טקסט תמונה : 1970. תמונה היסטורית. נחמיה בן אברהם השדר המיתולוגי והנערץ של רדיו "קול ישראל" בעת פעולה. (באדיבות תמרה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 2טקסט תמונה : אוגוסט 1968. תמונה היסטורית. דן שילון (בן 28 בתצלום) מגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 1טקסט תמונה : 1970. תמונה היסטורית. דן שילון הוא שדר הספורט הראשון, הבכיר, והנבחר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת כיסוי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 מהשטח, מעמדות שידור באצטדיונים (!). השידורים הישירים במונדיאל מכסיקו 1970 היו הניסיון הטלוויזיוני הספורטיבי הבינלאומי הראשון שלו ושל מנהליו. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עיתונאות אלקטרונית מותנית בשימוש מושכל וזריז בטכנולוגיה חדשנית. במונדיאל מכסיקו 1970 היה דן שילון השַדָּר, וגם המפיק והטכנאי של עצמו. דבר בלתי מקובל בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית ומאוחר יותר גם במקומית. שַדָּר הטלוויזיה הוא עיתונאי שצריך להתעסק בשידור ובטיב האינפורמציה שהוא מעביר לצופיו. אין הוא אמור להתעסק בהפקת השידור וגם לא בטיפול בטכנולוגיה שלו. דן שילון (אז בן 30) היה חריג בין כל רשתות השידור של ה- EBU ששידרו ממונדיאל מכסיקו 1970. הוא השתלט לבדו על מלאכת ההפקה והשידור. בהיותו בודד בשטח ובהיעדר תקשורת לוויינים בין מכסיקו לישראל נדרש לטפל בעצמו גם בכל האתגרים הטכנולוגיים והלוגיסטיים (רבים). ביניהם למצוא (בעזרת אלכס גלעדי ופיטר מיליק שנשארו בארץ) פתרון כיצד והיכן להקליט באירופה את סיגנל הטלוויזיה של ארבעת משחקי המונדיאל, שלושה משחקים של נבחרת ישראל הראשון נגד אורוגוואי (שוּחַק בעיר פואבלה ב- 2 ביוני 1970, אורוגוואי ניצחה 0:2), השני נגד שוודיה (שוּחַק בעיר טולוקה ב- 7 ביוני 1970 והסתיים בתיקו אחת), ונגד איטליה (שוּחַק בטולוקה ב- 11 יוני 1970 והסתיים בתיקו אפס) וגם משחק הגמר ברזיל – איטליה (שוחק במכסיקו סיטי ב- 21 ביוני 1970 וברזיל ניצחה 1:4), שהוא עמד לשדֵר בקולו. לבסוף נמצא סידור טכנולוגי שארבעת המשחקים מלווים ב- תיאור של דן שילון יוקלטו באולפני הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI ברומא בעזרת טכנולוגיית ה- Multi track, שאפשרה להקליט על הטייפים המגנטיים בנפרד (!) גם את ה- Sound של דן שילון וגם את ה- International sound. את ה- Mix sound עשו טכנאי הקול בירושלים בראשות עקיבא מלמד ומיכה לויירר. מכיוון שהטלוויזיה האיטלקית ורשות השידור הישראלית היו חברות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) ניתן השירות הטכני של הקלטת המשחקים במחיר הוגן. הטייפים הכבדים נושאי ההקלטות בעלי רצועה מגנטית ברוחב של שני האינטשים וארוזים בקופסאות מיוחדות של חברת AMPEX, הגיעו מאיטליה לנמל התעופה לוד בטיסה, ומוניות מיוחדות המתינו להם והביאו אותם לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. הם שודרו באיחור של יום או יומיים. המגיש באולפן בירושלים של משחקי מכסיקו 1970 היה קריין החדשות שִמְעוֹן טֶסְלֶר ז"ל וסייעו בידו פִּיטֵר מִילִיק יבד"ל שהיה גם מנהל במה (Floor manager) באולפן הטלוויזיה, והמפיק אלכס גלעדי יבד"ל.

tesler

טקסט תמונה : קיץ 1970. שדר רדיו "קול ישראל" שמעון טסלר ז"ל שעבר לטלוויזיה הכללית וחברתו בימאית הטלוויזיה גב' רינה הררית. (באדיבות רינה הררית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ומנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר קבעו סטאטוס הפקה דַל שאפיין את ימי בראשית ההם, בו שַדָּר הספורט בחו"ל הוא בעצם איש כל יכול. תקדים שתוקן במידה מסוימת בעתיד אך הפך לריטואל קבוע בחלק מהפקות הספורט הבינלאומיות שלנו גם בתקופתו של המנכ"ל הבא יִצְחָק לִבְנִי שהחליף את שְמוּאֵל אָלְמוֹג. אַלֶכְּס גִלְעָדִי שימש שַדָּר, ומפיק וטכנאי של עצמו בשני שידורי הכדורסל הישירים הגדולים של מכבי ת"א נגד אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה בוִוירְטוֹן – בלגיה ב- 17 בפברואר 1977, ומכבי ת"א נגד אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בבלגראד – יוגוסלביה ב- 7 באפריל 1977.

dayan 1טקסט תמונה : ימי "מבט" הראשונים ב- 1969. מנהל הבמה (Floor manager) פיטר מיליק מארח באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית את שר הביטחון משה דיין. פיטר מיליק גויס למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי לסייע בהפקת ארבעת שידורי גביע העולם בכדורגל של מכסיקו 1970. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התשוקה לשידורי טלוויזיה במדינת ישראל גברה והתעצמה בעשור ה- 60 של המאה הקודמת. סף הגירוי שיצרו שידורי הטלוויזיה המצרית, הירדנית, והלבנונית שנקלטו בחלקי הארץ השונים היה כמעט בלתי נשלט. אי אפשר היה לעצור את הקִדְמָה. הציבור לא הסתפק עוד בשידורים הישירים של נחמיה בן אברהם ברדיו "קול ישראל" ממגרשי הכדורגל – בארץ ובעולם (מאז 1947) וגם לא ביומון המיתולוגי העיתון "חדשות הספורט" שהוא היה אחד ממייסדיו. התברר ש- "עַם הסֶפֶר" איננו שונה במאום מאומות העולם וסוגד גם הוא לעגל הזהב. תושבי מדינת ישראל רצו ב- 1968 לראות טלוויזיה, ומייד. הערגה לשידורי הספורט ברמה הגבוהה שלהם בארץ ובעולם, שלחה את הציבור לחנויות החשמל ושימשה קטליזטור לקנייה מואצת של מקלטי טלוויזיה ביתיים.

הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר חיים יחיל דיווח ב- 1969 כי הפעלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר בשלביה הראשונים ע"י צוות ההקמה בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוזרו עוּזִי פֶּלֶד מצאה תהודה רבה בציבור, למעלה מן המשוער. היה מדובר בנתון דרמטי : כבר במהלך השנה הראשונה של הפעלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968, קנו אזרחי ישראל למעלה מ- 150000 (מאה וחמישים אלף) מקלטי טלוויזיה ותהליך רכישתם התקדם במהירות רבה גם בשנים הבאות. התור לחנויות החשמל היה ארוך בהרבה מהתור לספריות העירוניות. תקציב רשות השידור (רדיו + טלוויזיה) לשנת הכספים של 1973 – 1972, שלוש שנים בלבד מאז סיים צוות ההקמה את מלאכתו, עמד על 66850000 (66 מיליון + 850 אֶלֶף) ל"י. האומדן היה כי תושבי המדינה החזיקו בבתיהם ב- 1972 כ- 450000 (ארבע מאות וחמישים אלף) מקלטי טלוויזיה שחייבים בתשלום אגרה בנוסף לחצי מיליון מקלטי רדיו. פירושו של דבר היה כי למעלה מ- % 80 של האוכלוסייה במדינת ישראל צופים בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ההתעניינות העצומה הזאת של הציבור מחייבת את רשות השידור לספק לצרכנים שלה שירות אשר יענה במידה גדולה והולכת על ציפיותיהם. עם זאת קצב התפתחותה של הטלוויזיה היה איטי. בנוסף למחסור בתקציב היו קיימות מגבלות פיסיות שהעיקריות שבהן היה קיומו של אפיק טלוויזיה אחד בלבד בישראל בו חייבת רשות השידור לשדֵר על פי חוק בשתי שפות עברית וערבית כמו גם הצורך להתחלק באפיק הבודד הזה עם הטלוויזיה החינוכית – לימודית. היו עוד מגבלות שידור כמו קיומם של שני אולפנים בלבד, אולפן א' ששכן בקומת המרתף ואולפן ב' שמוקַם בקומה השנייה בבניין הטלוויזיה ב- "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים. כמו כן שרר חוסר בציוד וכוח אדם מיומן, עיתונאי וטכני. כמות מצלמות הפילם והמצלמות אלקטרוניות היה מועטת. המערך הטכנולוגי הדַל כלל בתחילה רק ניידת שידור אחת להפקות חוץ. מספר העובדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1969 היה 217 (מאתיים ושבע עשרה). בתוך זמן קצר של פחות משלוש שנים נוספו לה עוד 100 עובדים בתחומי השידור השונים. מדינת ישראל ניצבה מאחור ופיגרה בהרבה בהקמת רשת הטלוויזיה שלה אחרי רוב הארצות האחרות בעולם ולא רק אחרי המפותחות שבהן. מחסור בכוח אדם מיומן ומאומן לתפקידיו מחד, והדרישה למתן שירות טלוויזיה מקיף ומגוון תוך זמן קצר מאידך, העמידו את עובדי הטלוויזיה ואת מוסדותיה בפני אתגר שקשה לעמוד בו ויצר מתח מתמיד. ציפיות הציבור מהטלוויזיה היו גבוהות אך היכולת לספקן לא הדביקה את הַקֶצֶב. אף על פי כן הושגה התקדמות. בין השירותים האינפורמטיביים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית היווסדה צריך לציין את הפקת שידור מהדורת החדשות "מבט" (הפכה למהדורה יומית בתוך זמן קצר יחסית), מהדורת החדשות הלילית הקצרה, המגזין השבועי המשודר בערבי שישי "יומן אירועים", תוכנית האקטואליה "מוֹקֵד", ואת הפקות שידורי תוכניות הספורט. הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה כמה צעדים גדולים לפנים ונהנתה מפופולריות עצומה חסרת תקדים. רשות השידור הייתה רשאית לטפוח לעצמה על הכתף מעת לעת אף על פי שספגה בעיתונות ביקורת ציבורית מקצועית קשה. לעתים מוגזמת וגם לא תמיד מוצדקת [2]. שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם הפך במשך יותר משני עשורים של שנים מאז 1947 את שחקני הכדורגל של ישראל ובראשם יעקב חודורוב, יהושע גלזר, נחום סטלמך, אלי פוקס, יצחק שניאור, יוסל'ה מרימוביץ', צבי סטודינסקי, ישראל ווייס, דוד שוויצר, משה מלמד, יוסף גולדשטיין, בועז קופמן ואחרים לכוכבי עַל – ואת עצמו לשַדָּר לאומי לא רק אָהוּד. אָהוּב. עם מיסודו של הגַל הקַל ברדיו "קול ישראל" בסוף שנות ה- 50 של המאה שעברה וההרשאה לשדר פרסומות ברדיו, ביקשו מפיקי ומשווקי הפרסומות המסחריות ואנשי יחסי הציבור שלהם להשתמש בקולו הייחודי, האָהוּד, והאימורטאלי של נחמיה בן אברהם כדי לקדם את שיווק ומכירת מוצריהם. נחמיה בן אברהם היה יכול להיות בן רגע מולטי מיליונר אך סירב והכריז בגאווה, "אני עיתונאי ולא פרסומאי. קולי איננו ניתן להשכרה". את זאת סיפרה לי בעת עריכת התחקירים שלי אלמנתו תמרה בן אברהם. בראשית  1970 הרדיו כבר לא הספיק. בתוך זמן קצר גבר דן שילון על נחמיה בן אברהם ונטל ממנו את ההילה והפופולריות של שדרן ספורט מפני שהטלוויזיה הייתה Media וכלי תקשורת מרשים מהרדיו. ראה הספר "הכדורגל הוא סַמָּן יְמָנִי טלוויזיוני" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אולם אלוהי הטלוויזיה והרדיו שמר בכל זאת חֶסֶד נעורים לנחמיה בן אברהם ז"ל.

רגע של מחלוקת עיתונאי וטכנולוגי במונדיאל מכסיקו 1970 ביני לבין דן שילון. אני שם 1.000000 (מיליון) דולר על כף המאזניים שאני צודק והוא הרבה יותר משוגה וטועה. הוא מטעה.

מלחמת יום הכיפורים שפרצה לפתע במהלך הצוֹם בשבת – 6 באוקטובר 1973 מצאה גם את הטלוויזיה הישראלית הציבורית והארכיון שלה בלתי מוכנים. טייפים רבים (2 אינטש) נמחקו בהוראת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בבהילות ו- ללא מיון ו- אבחנה מוקדמת, והכל למען צורכי תיעוד והקלטות אירועי המלחמה המפתיעה. בין הטייפים שנמחקו היו גם עשרות טייפים Master של שידורי ספורט היסטוריים חשובים ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. לתיעוד הזה לא היה תחליף ולא עותקי גיבוי, כולל טייפים מאולימפיאדת הדמים של מינכן 1972. תיאורים רבים של נסים קיוויתי מתחרויות הא"ק והשחייה נמחקו כלא היו. גם התיעוד של המשחק ישראל – שוודיה 1:1 שהתקיים ב- 7 ביוני 1970 בעיר טולוקה במונדיאל מכסיקו 1970 הושמד. נמחקו ביודעין שני הטייפים האלה שהכילו את ההקלטות של שתי המחציות במשחק ההוא ישראל – שוודיה, כאמור לטובת תיעוד מלחמת יום הכיפורים 1973. תמונת ה- Video המקורית וה- Audio (קולו) המקורי של דן שילון במשחק הזה אבדוּ לעַד. על הטייפים הגדולים האלה הוקלטו כאמור אירועי מלחמת יום הכיפורים. הושמדו ההקלטות המקוריות של לפחות 25 טייפים מארכיון הספורט שתיעדו אירועים היסטוריים חשובים נוספים, בהם כאמור גם חלק גדול מתחרויות אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972. המלחמה הקשה והמפתיעה מצאה גם את הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה ואת מחלקת הארכיון שלה בלתי מוכנים לחלוטין. אולם אשמת האובדן מוטלת גם על מנהל מחלקת הספורט בשנים ההן דן שילון שלא דאג בעצמו לגַבּוֹת לפחות את קטעי ה- Highlights של חומרי השידור ההיסטוריים ההם.

במוצ"ש האחרון של חודש דצמבר 1979, ליתר דיוק ב- 29 בדצמבר 1979, הפקתי, ערכתי, ושידרתי תוכנית דוקומנטרית מיוחדת בת 100 דקות מאולפן ספורט בהגשת אורלי יניב ויורם ארבל, שעסקה בסיכום אירועי הספורט בארץ ובעולם בעשוֹר ה- 70. עבדתי עליה כשנה. מכיוון שהמשחק ההוא ישראל – שוודיה 1:1 במונדיאל מכסיקו 1970 שנערך ב- 7 ביוני בטולוקה נמחק, קניתי מחדש מרֶשֶת הטלוויזיה המכסיקנית  המסחרית "TELEVISA" טייפ Video קטן בשָחוֹר / לָבָן (בשיטת 525 ntsc שהיה צריך להמירו לשיטת השידור שלנו 625 pal) לצורך תוכנית הסיכום. היה ברור לי שאי אפשר לסכם את עשור ה- 70 בלעדי השער היחיד שכבש מרדכי שפיגלר במונדיאל מכסיקו 1970 הראשון והאחרון עד כה שישראל נטלה בו חלק. דה עקה הקול האותנטי של תיאור כיבוש השער ההיסטורי ההוא ע"י דן שילון נמחק ואבד לעַד.   שִחזרתי את תיאור המהלך הטלוויזיוני של הבקעת השער של מרדכי שפיגלר בעזרת קוֹלוֹ של שַדָּר הרדיו הנודע נחמיה בן אברהם שנשמר בארכיון הרדיו "קול ישראל". השער של מרדכי שפיגלר בלוויית תיאורו של שדר הרדיו המיתולוגי ההוא, שוּדַר שוּב ושוּב על ידי בהזדמנויות שונות לאורך השנים, בדרך כלל בתוכניות הספורט שעסקו בהתכוננויות של נבחרת ישראל לקראת המונדיאלים שבדרך. קולו המונומנטלי של נחמיה בן אברהם כשהוא מתאר את הבקעת השער השוודי ע"י מרדכי שפיגלר נחרת לנצח לא רק ברדיו "קול ישראל" אלא גם בתודעתם של כלל צופי הטלוויזיה במדינת ישראל. דן שילון נעלב עד עמקי נשמתו מהתחבולה הטכנולוגית שלי ב- 1979. כשנקרתה לו ההזדמנות בחלוף 19 (תשע עשרה) שנים החליט להשיב מלחמה שערה ועשה זאת בספרו "בשידור חי" בעמוד מס' 90 (הספר יצא לאור ב- 1998 בהוצאת חמד / ידיעות אחרונות). הוא השיב מלחמה וסיפר את גרסתו אולם מסר לציבור אינפורמציה לא נכונה בלשון המעטה.

דן שילון האשים בספרו כי פעולת השִחְזוּר והצבת קולו של נחמיה בן אברהם על חשבונו נעשתה ברשלנות. אפשר להבין מהטקסט כי הסרת קולו האותנטי מתיאור השער של מרדכי שפיגלר והצבת קולו של נחמיה בן אברהם נעשה בכוונה תחילה כדי לקעקע את יוקרתו שלו. להד"ם. קוֹלוֹ אָבָד לעולם. ראיתי בטקסט שלו האשמה אישית נגדי כמי שחולל את הרעיון באמצעות הטכנולוגיה. מלאכת הרכבת קול הרדיו של נחמיה בן אברהם על תמונת ה- Video הטלוויזיונית נעשתה על ידי כברירת מחדל (משום שקולו של שדר הטלוויזיה האותנטי נמחק). דן שילון עצמו כתב בעמוד 90 בספרו "בשידור חי" [1] טקסט שתוקף את העושים במלאכה (הבנתי שהוא מאשים אותי באופן אישי) על חשבון הקרבת האמת. הוא סיפר לקוראיו כי בביקור אקראי שערך בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ברוממה ב- 1995, מצא את הטייפ האבוד של המשחק ישראל – שוודיה 1:1 במונדיאל שוודיה 1970. זה כמובן לא היה נכון. הוא מצא את הטייפ בן שני האינטשים ששלחה לי רשת הטלוויזיה המכסיקנית המסחרית "TELEVISA" ב- 1979 לצורך עריכת התוכנית התיעודית "סיכום עשור ה- 70"אך קוֹלוֹ נפקד ולא היה שם. על הטייפ היו רק שני שערי המשחק של ווים טורסון בדקה ה- 54 ושל מרדכי שפיגלר שהִשווה את התוצאה ל- 1:1 בדקה ה- 56. הטֵייפּ הזה היה Mute לחלוטין. השילוב הטכנולוגי של הרכבת תמונת הטלוויזיה האותנטית יחדיו עם קוֹלוֹ של שַדָּר הרדיו נחמיה בן אברהם שהיה נוכח במקום האירוע בטולוקה, היה מעשה עיתונאי נדרש כדי לשָדֵר לצופים בבית את האינפורמציה האמינה ביותר בנמצא. הוא לא נעשה בשום אופן על חשבון קוֹלוֹ המקורי של דן שילון שנמחק ואיננו קיים עוד. אני לא מכיר שום עורך מקצועי בעל אינטגריטי שהיה מסיר את הקוֹל המקורי בשפה העִבְרִית של שַדָּר הספורט הבכיר ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן, מי ששידר במקור את המשחק ישראל – שוודיה מעמדת שידור באִצטדיון בטולוקה ב- 7 ביוני 1970, רק כדי להציב במקומו כתחליף קול עִבְרִי אחר של שַדָּר רדיו מ- "קול ישראל". טענתו הבכיינית של דן שילון הממורמר היא קשקוש מוחלט שלא היה לה על מה להתבסס. אלכס גלעדי היה הבוס שלי אז, ו- ידע כמוני שקולו של דן שילון מ- 1970 מַחוּק ואיננו קיים עוד. הוא היה מעורב בכל תהליך ההפקה, העריכה, והכתיבה של הסאגה הארוכה, והיה מודע לפעולת ההרכבה הטכנולוגית שלי, בה קולו של נחמיה בן אברהם ימלא בלית ברירה את החסר.

מלאכת ההרכבה הזאת הניבה קטע טלוויזיוני נפלא בלתי נשכח. איש הרדיו נחמיה בן אברהם משדר בקולו האימורטאלי רגע בלתי נשכח בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על חשבונו של המקור. דן שילון נשכח לפתע כמו קולו המַחוּק. את מקומו תפש לשברירי שניות שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם בצליל קולו הייחודי שאי אפשר היה לטעות בו, אבל דווקא במקום שהיה זר לו, במִשְדָּר טלוויזיוני. זה היה צירוף מקרים בלתי מתקבל על הדעת בו היה מעורב גם אלוהי הטלוויזיה והרדיו. נחמיה בן אברהם ז"ל מת בן 58 ב- 4 ביולי 1979. חמישה חודשים אח"כ ב- 29 בדצמבר 1979 שב לחיים בכל פאר והדר קוֹלוֹ. לא ברדיו "קול ישראל". בטלוויזיה הישראלית הציבורית. כאמור דן שילון הנעלב נתן ביטוי מַר וזוֹעֵף לתחבולה הטכנולוגית שלי בספרו "בשידור חי" שיצא לאור ב- 1998 בעריכת אבי כצמן ובהוצאת "חמד" / "ידיעות אחרונות". הוא החליט להאשים את הביצוע הטכנולוגי המשולב שלי (Video picture + Radio sound) בספרו בטקסט חסר בסיס ובנימה ילדותית תמורת וויתור מוחלט על האמת. כך כתב שחור על גבי לבן בעמוד מס' 90 בספרו "בשידור חי" (תחילת ציטוט) : "…התעלומה הייתה גדולה. סרט המשחק של המשחק נגד שוודיה נעלם כלא היה. הגול של שפיגלר נמחק מהזיכרון הטלוויזיוני. סרט טלוויזיה שנרכש מהבריטים אִפשר לימים להקרין שידורים חוזרים של השער. הלבישו עליו את הקלטת קולו של נחמיה בן אברהם ששידר את המשחק לרדיו ובא לציון גואל. עשרים וחמש שנה אח"כ, בביקור אקראי שערכתי בבניין הטלוויזיה נשענתי על דלת חדר האיפור שפנתה לחצר האחורית של האולפן בקומת הקרקע. על הרצפה בין הדלת לבין המשקוף הבחנתי בגלגל ווידיאו ישן ששימש מעצור לדלת מפני טריקתה ברוח. "זה הפטנט החדש שלכם נגד הרוח?", שאלתי. "לגמרי לא חדש", השיב לי אחד המפיקים. הרמתי את גלגל הווידיאו והתבוננתי בו. על דופן הגלגל הייתה מדבקה, "דן שילון מכסיקו 1970, הגול של שפיגלר נגד שוודיה" (סוף ציטוט). גיחכתי לעצמי. הרי מדובר באינפורמציה לא נכונה בעליל שהוא והעורך שלו לא בדקו ולא אִמְתּוּ. בשפה בוטה מדובר בשקר גס. אין וויכוח שמדובר בשקר. השקר ההוא מודפס והוא עובדה קיימת. הוויכוח אודותיו עשוי להתנהל רק אם מחבר הספר "בשידור חי" כתב אותו למען קוראיו ביודעין ובמתכוון, ו/או באקראי. 2 הטייפים המגנטיים המקוריים בני שני אינטשים של המשחק ההוא ישראל – שוודיה 1:1 נמחקו לנצח עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב- 6 באוקטובר 1973 ע"י המוֹחֵק המגנטי, מכשיר שהיה מותקן במאסטר בבניין הטלוויזיה בקומה ב'. מין סַד טכנולוגי שמוחק בתוך 3 (שלוש) שניות חומר שידור שביצירתו הושקע זמן, ידע, וממון רב. זה היה גורלם של עשרות טייפים מאסטר שהוצאו באוקטובר 1973 מגַנְזָך הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ונמחקו לתמיד. מחיקתם נועדה כאמור לפנות מקום לתיעוד אירועי המלחמה. חלפו שבע עשרה שנים מאז 1998, השנה בה יצאה לאור המהדורה הראשונה של הספר "בשידור חי", ועד לרגע כתיבת הפוסט הקונקרטי הזה. אין לי מושג כמה מהדורות של הספר הנ"ל יצאו לאור במשך השנים שחלפו ובכמה עותקים , אולם האינפורמציה הלא נכונה והמתריסה ההיא עדיין חקוקה בין דפיו של "בשידור חי". היא לא נמחקה.

shilon 1טקסט מסמך : עמוד מס' 90 בספר "בשידור חי" של דן שילון. הספר יצא לאור ב- 1998 בהוצאת חמד / ידיעות אחרונות. בנוגע לאינפורמציה המתפרסת בעמוד זה אודות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל, סיפר לי חגי פינסקר מידע שונה בעת שיחות התחקיר שלי עמו כלהלן : "אני התמניתי לתפקיד מנהל הטלוויזיה בראשית אפריל 1969 ע"י מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג לא על פי מכרז, אלא בגלל שהייתי איש אימונו עוד מימי ניהולו את רדיו "קול ישראל" בשנים 1969 – 1967 לאחר תקופת חנוך גבתון. הוא העריך אותי מקצועית. בסתיו 1970 נערך מכרז כדת וכדין לתפקיד מנהל הטלוויזיה ונקדימון "נקדי" רוגל זכה בו. ברור שרציתי להמשיך בתפקיד. ראיתי בכך שליחות".

shilon 2טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של הספר "בשידור חי" שכתב דן שילון ויצא לאור ב- 1998 בהוצאת חמד / ידיעות אחרונות.

shilon 3

טקסט מסמך : 6 בינואר 2003. דן שילון ואנוכי נפגשים ב- "קפה בזל" ברחוב בזל בתל אביב (במקום קפה בזל ניצבת היום במקום מסעדה איטלקית מצוינת בשם "רוסטיקו") לצורך שיחות תחקיר אודות כתיבת סדרה בת 13 ספרים (שונים) הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . בפגישה היא לפני כ- 14 שנים הוא העניק לי את ספרו כשי וגם הקדשה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אסכם זאת כך : דן שילון הוא Grand Master בטלוויזיה. מאושיות תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל בכל הזמנים. הוא אישיות טלוויזיונית וורסטילית שנמנה ב- 1968 על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית מעפרה ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד, ומי ששימש מפיק, עורך, שדר ומגיש בשידור הציבורי (הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1982 – 1968) ובשידור המסחרי (הוא מייסד הזכיינית "רשת" בערוץ 2 ב- 1993 ושימש מנכ"ל ראשון שלה ואח"כ מנכ"ל משותף עם יוחנן צנגן). לפני כן היה שדר רדיו "קול ישראל" ונודע באומץ לבו בעת סיקור הקרב הקשה שניהלה חטיבת גולני במלחמת ששת הימים ביוני 1967 בעת כיבוש היעד המבוצר תל פאחר ברמה הסורית. דן שילון הקים את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובשנים 1977 – 1774 היה מנהל מוכשר של חטיבת החדשות. בשנים 1981 – 1977 שימש כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בניו יורק. ל- דן שילון שמורות זכויות רבות אבל בפרשת הגוֹל של מרדכי שפיגלר במונדיאל מכסיקו 1970 הוא שגה וטעה, והטעה גם את קוראיו מבלי להתנצל.

shilon 4טקסט תמונה : סתיו 1967. הרדיו בעידן טרום הטלוויזיה. אגודת העיתונאים מעניקה את שלושת הפרסים לכתבות הטובות ביותר ששידרו כתבי רדיו '"קול ישראל" משְדוֹת המערכה של מלחמת ששת הימים ביוני 1967. יושבים בשורה ראשונה מימין לשמאל : רון בן ישי, דן שילון, ירמיהו יובל. עומדים בשורה השנייה מימין לשמאל : שלישי מימין העיתונאי לוי יצחק הירושלמי ולידו חיים הרצוג (אלוף מיל.) שהיה פרשן המלחמה (בעל שיעור קומה, מצוין) ברדיו "קול ישראל" בתקופת מלחמת ששת הימים ב- 1967 ולימים נשיא מדינת ישראל. שאר הנוכחים אינם מזוהים. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי).

התוכנית הדוקומנטרית "סיכום עשור ה- 70 בספורט בישראל ובעולם" בת 100 הדקות ששודרה במוצ"ש של 29 בדצמבר 1979 הייתה יוצאת דופן בנוף שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. בולטת מפני שהיא הציגה לא רק אוסף ארכיוני בלתי נשכח של המונופול אלא חשפה גם את היכולת העיתונאית והטכנולוגית המשתפרת של השידור הציבורי. התוכנית התיעודית זכתה לביקורות נלהבות של הציבור, של המבקרים בעיתונות הכתובה, וגם של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי'" לפיד ז"ל ששימש אז במקביל תקופה בת שמונה חודשים עד מארס 1980 גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפועל הערה שלי : במארס 1980 התמנה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של ארנון צוקרמן שהודח ממנה ב- 1 באוגוסט 1979. המינוי הרם נעשה בפקודת מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ובתמיכתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל. לא בכל יום מוצֵא מנכ"ל רשות השידור צורך להרעיף שבחים על עובדיו. הוא עשה זאת ב- 2 בינואר 1980 [2] ועקף בדברי תודתו את מנהל החדשות חיים יבין בכך שכתב ישירות לאלכס גלעדי. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ברך ברוחב לב את אלכס גלעדי, את הבימאי שלנו יואב פלג, את עוזרי הראשי אמנון ברקאי, ואותי כעורך ומפיק ראשי של התוכנית וככותב הטקסטים שלה. הוא ברך גם את אורלי יניב על השתלבותה המוצלחת במחלקת הספורט אך שכח לציין משום מה את יורם ארבל שהיה המגיש המוביל של אותה התוכנית ההיא.

lapid 1טקסט מסמך : 2 בינואר 1980. מכתב הערכה ששלח מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי בתום המשדר הדוקומנטארי "סיכום עשור ה- 70". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

arbel 1טקסט תמונה : מוצ"ש – 29 בדצמבר 1979. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים. יורם ארבל בן 39) ואורלי יניב (בת 22) מגישים את תוכנית הספורט התיעודית, "סיכום עשור ה- 70". (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : ספרו של דן שילון "בשידור חי" עמוד  90  בו הוא מספר לקוראיו על הטייפ האבוּד של המשחק ישראל- שוודיה 1:1 במונדיאל של מכסיקו 1970.

[2] ראה נספח : מכתבו של המנכ"ל יוסף "טומי" ז"ל לפיד לאלכס גלעדי מ- 2 בינואר 1980, המשבח את תוכנית הספורט "סיכום עשור ה- 70". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מהדורות החדשות של רשתות הטלוויזיה הארציות הגדולות בארה"ב CBS ,NBC, ו- ABC הביאו קטעי משחקים של נבחרת "הפועל" בניו יורק, ואֵלִיהוּא כָּ"ץ אולי ראה ב- 1957 את יעקב חודורוב ומרילין מונרו מתחבקים בטלוויזיה, אך למדינת ישראל הגיעו עדויות של תמונות סטילס בלבד. מי חשב אז בארץ על שידורי טלוויזיה.

hodorov 1טקסט תמונה : 1957. ניו יורק. נבחרת הכדורגל של "הפועל" ישראל מבקרת בארה"ב. השוער יעקב חודורוב (שני משמאל בן 30) ושחקנית הקולנוע האמריקנית המפורסמת מרילין מונרו (במרכז, בת 31) מצטלמים יחדיו וגם עם מארגן מסע המשחקים השופט היהודי – אמריקני בבית הדין העליון של מדינת ניו יורק סמיואל "סם" ליבוביץ' שהיה גם סניגור מזהיר (שני מימין מעונב, בן 63). מומלץ לקרוא את הספר התיעודי המעניין ו- super מרתק "Courtroom" (בית דין) שכתב אודותיו ב- 1950 הסופר האמריקני קוונטין ריינולדס. את קידום מסע המשחקים של "הפועל" ברחבי ארה"ב באמצעות תצלום משותף של מרילין מונרו יחדיו עם יעקב חודורוב תכנן סם ליבוביץ' בעצמו. יעקב חודורוב העניק לי את התמונה בעת עריכת התחקיר אודות הספר "הכדורגל סמן ימני טלוויזיוני" וכה אמר לי : "יואש אלרואי, לא תאמין אבל מרילין מונרו הייתה לא רק שחקנית קולנוע יפה ו- אטרקטיבית, עוד יותר מושכת מהסרטים בהם הופיעה, היא הייתה גם אשת שיחה נעימה ומעניינת". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

israel soccer team 1  טקסט תמונה : 7 ביוני 1970. טולוקה – מכסיקו. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. אלה הם גיבורי הספורט החדשים שלנו, שחקני נבחרת ישראל דקות ספורות לפני ההתמודדות נגד שוודיה. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : דני שמילוביץ', צבי רוזן, שמוליק רוזנטל, דוד פרימו, ישעיהו שווגר, והשוער יצחק "איציק" וויסוקר. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : הקפטן מרדכי שפיגלר, יהושע פייגנבאום, רחמים טלבי, יצחק שום, וגיורא שפיגל. (באדיבות הארכיונאי רוני דרור והתאחדות לכדורגל).

ב- 1970 נשאו שידורי הטלוויזיה את שמם של שחקני נבחרת ישראל ובראשם המאמן עמנואל שפר והשחקנים גיורא שפיגל ומרדכי "מוטל'ה" שפיגלר לכל סלון בית במדינת ישראל. שחקני הכדורגל היו כה אהוּדים ומפורסמים עד שהפכו לגיבורים לאומיים והשַדָּר דן שילון נעשה לכוכב טלוויזיה. הטלוויזיה קבעה מעתה סדר יום חדש ושמם של יעקב חודורוב ונחמיה בן אברהם גיבורי עידן הרָדְיוֹ ירד מהפרק.

מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה חגי פינסקר מאשרים ב- 1970 לשַדָּר הטלוויזיה דן שילון, להפיק ולשָדֵר את משחקי מונדיאל מכסיקו 1970 מעמדות שידור באצטדיונים. זאת הייתה בפירוש החלטה היסטורית בעלת משמעות רבה כי שדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית הם ראשית דבר עיתונאים שמדווחים מהשטח (!). היה זה השדר דן שילון שהקים את מוסד פרשנות הכדורגל באמצעות צמד הפרשנים מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל במונדיאל מכסיקו 1970. מרדכי שפיגלר היה שחקן כדורגל מפורסם במכבי נתניה ונבחרת ישראל אולם החמיץ במו פיו ב- 1970 את הזדמנות חייו להיות אבי מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית לדורותיה. נחום סטלמך אף הוא מגדולי הכדורגלנים של מדינת ישראל בכל הזמנים ביקש ממני להיות פרשן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הצעתי לו לוותר על שאיפתו זו. אין שום קשר בין גְדוּלָה על כר הדשא לבין הצטיינות ליד מיקרופון הטלוויזיה. פרשנות הספורט והכדורגל שמורה ליחידי סגולה בלבד. אוצרה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא הארכיון שלה.

בחודש ינואר 1970, כחצי שנה לפני טורניר גמר גביע העולם בכדורגל של מכסיקו 1970 בהשתתפות נבחרת ישראל התכנסה וועדה מיוחדת של רשות השידור בראשותם של המנכ"ל שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר, על מנת לדון בתכנון ותקצוב שידורי הספורט של הטלוויזיה והרדיו ביניהם כיסוי מונדיאל מכסיקו 1970. הוחלט לשלוח למכסיקו 1970 את השדרים נחמיה בן אברהם מרדיו "קול ישראל" ואת דן שילון מהטלוויזיה. לנחמיה בן אברהם זאת הייתה שגרה, נסיעה בינלאומית בפעם המי יודע כמה לחו"ל. לדן שילון זאת הייתה טיסה ראשונה וניסיון בכורה להפיק ולשדר אירוע ספורט בחו"ל בסדר גודל של מונדיאל. הוועדה החליטה כי דן שילון ישדר במכסיקו רק את שלושת משחקיה של נבחרת ישראל בבית המוקדם נגד נבחרות אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. כמו כן הוחלט כי המשחקים האחרים במונדיאל מכסיקו 1970 יירכשו וישודרו עם פס הקוֹל בשפה האנגלית מבית מדרשו של ה- BBC בראשות השַדָּר המוביל של הרשת הנודעת דייויד קולמאן (David Coleman). שַדָּר הרדיו המיתולוגי נחמיה בן אברהם שידר מחו"ל כבר עשרים שנה, מאז 1950. דן שילון היה השַדָּר הראשון בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שזכה לשָדֵר משחקי כדורגל בגביע העולם. חלומו של כל שַדָּר ספורט. הכול היה עדיין בראשיתו. דן שילון שימש גם מֵפיק וטכנאי של עצמו. תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ליד ירושלים טרם הוקמה בימים ההם. לא הייתה קיימת כל תקשורת לוויינים בין מכסיקו לישראל. לכן היה צריך לאתר מקום הקלטה באירופה. דן שילון בחר באולפני הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ברומא.

דן שילון זוכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר היה הדמות העיקרית שהסתתרה מאחורי היוזמה להטיס אותי למכסיקו 70'. הוא היה האיש. בהיעדר עוזר טכני במרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו שיפקח על ניתוב קו השידור בשפה העברית שלי ליעד ההקלטה הנכון באירופה (אולפני RAI האיטלקית ברומא), הוקלט המשחק הראשון של ישראל בטורניר נגד אורוגוואי (ישראל הפסידה 2 : 0) בטעות בסינגפור במקום ברומא. טֵייפ השידור הגיע לארץ באיחור של חמישה ימים. אבל אחר כך הכול הסתדר".

pinsker 1טקסט תמונה : ראשית 1970. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר דמות מופת ואיש נערץ על דן שילון ורבים מעיתונאי הטלוויזיה והרדיו בימים ההם. (באדיבות משפחת פינסקר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

document mexico 70 1

טקסט מסמך : ינואר 1970. (עמוד 1 מ- 2). זהו המסמך המקורי של סיכום פגישת פורום מנכ"ל רשות השידור המאשרת את שידורי גביע העולם בכדורגל של מכסיקו 70', ברדיו "קול ישראל" הוותיק ובטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. הוחלט לשגר למונדיאל מכסיקו  1970  את הכתבים נחמיה בן אברהם ודן שילון. נכחו בפגישת פורום מנכ"ל רשות השידור : שמואל אלמוג מנכ"ל רשות השידור, ד"ר ישעיהו שפירא, חגי פינסקר, עמוס גורדון, א. כרמל, יורם רונן, דן שילון, ונחמיה בן אברהם. רשמה את הדברים מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור גב' רוחמה איילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

document mexico 70 2

טקסט מסמך : ינואר 1970. (עמוד 2 מ- 2. אלו הן ההערות המקצועיות במסמך ההפקה של מכסיקו 1970 שכתב דן שילון אותו והעבירן למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ויורם רונן מנהל חטיבת החדשות. אלכס גלעדי ויאיר שטרן עבדו כבר שניהם ככתבים במחלקת הספורט אך טרם הגיעו למעמדם הבכיר. שמעון טסלר היה המגיש והעורך בירושלים ופיטר מיליק (מאנשי צוות ההקמה) שימש מפיק. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

משחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 ברזיל – איטליה נערך ביום ראשון – 21 ביוני 1970 באִצטדיון ה- "אצטקה". הוא שוּדַר אצלנו באיחור של יומיים. בצורה חובבנית שאִפיינה את הימים ההם, עיתונאית וטכנולוגית. ללא אולפן ספורט ובלי מגיש מקצועי וצוות פרשנים . מערכת הספורט הייתה בראשית התהווּתה. שמעון טסלר ז"ל היה אז ראש המערכת בירושלים בהיעדרו של דן שילון ופִּיטֶר מִילִיק שימש כמפיק. אלכס גלעדי היה בקיץ 1970 רק בתחילת הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית וטרם הגיע למעמדו הבכיר. הטכנאים הניחו את הטייפים הכבדים בעלי פס מגנטי ברוחב Two Inch (חמישה סנטימטרים) על מכונות ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording), ושידרו את המשחק כפי שהוא. ללא הסברים מוקדמים וללא דברי סיכום. ההישג היה גם לוגיסטי בעצם שידור המשחק הבלתי נשכח ההוא. הישגו העיתונאי החשוב ביותר של דן שילון ושל מנהלו חגי פינסקר היה שידורם של כל ארבעת המשחקים מעמדות שידור באצטדיונים במונדיאל של מכסיקו 1970 בימי בראשית של עידן הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הביא את הצעת השידורים של דן שילון לפורום מנכ"ל רשות השידור בראשותו של שמואל אלמוג והמליץ לקבל אותה. שמואל אלמוג קיבל את ההמלצה.

זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ששַדָּר מטעמה נשלח לשדה ההתרחשות למקום האירוע. לא הייתה סטייה מהתקן למעט זאת של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל שהורה לשדר ב- 2002 בערוץ 1 את משחקי מונדיאל יפן / קוריאה 2002 Off tube מהמוניטורים בירושלים. טורניר מכסיקו 1970 הפך לתקדים טלוויזיוני היסטורי רב משמעות וארך טווח. גם שַדָּר הרדיו נחמיה בן אברהם שנחשב לשַדָּר הלאומי עד הופעתו של דן שילון, נשלח למכסיקו 1970, אך עם הרדיו זה היה מעשה שבשגרה. דן שילון שידר אומנם רק ארבעה משחקים מתוך 32 (שלושים ושניים) משחקי הטורניר, אך הוא עשה זאת מהמוקד, ממקום התרחשותם. זה היה נִדְבַּך ותקדים חשוב ביותר בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית. בעֶצֶם שידוריו קבע אז דן שילון את העיקרון העיתונאי המקוּדש של חוֹבַת השידור הישיר מהשטח (!). עמדת השידור במגרשי הספורט בארץ וגם בחו"ל הפכה לכלי נשקו של השַדָּר. היה מדובר בהתחלה, ב- שמונה ימי בראשית, אף על פי כן הנהלת רשות השידור בראשותו של המנכ"ל שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה חגי פינסקר אימצה מייד את עיקרון השידור הישיר מהשטח במקום האירוע. רכז מערכת הספורט בירושלים היה פיטר מיליק ולמגיש תוכניות הספורט והאחראי על השידורים בארץ בהיעדרו של דן שילון נבחר שמעון טסלר ז"ל [3]. ראה גם הספר עב הרס שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית", אחד מ- 13 ספרים המרכיבים את הסדרה כולה הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

יורם ארבל לא מוֹטֵט בשעתו את דן שילון כשַדָּר ספורט. דן שילון מוטט את עצמו. הוא היה מוכשר בתחומי עשייה רבים מידַי בטלוויזיה. לא בכולם הגיע לשיאו. דן שילון הקים את מחלקת הספורט של הטלוויזיה ב- 1968 והפך מייד להיות המגיש מספר אחת של התוכנית "מבט ספורט" ושדר הכדורגל הפופולארי בישראל. משפנה לתחום ניהול והפקת חדשות בשנים 1977 – 1974 ואח"כ כשכיהן ככַּתָּב של רשות השידור בארה"ב בין 1977 ל- 1981, איבד את הפוטנציאל שהיה טמון בו כשַדָּר ספורט. הוא נשמע ארכאי ומיושן. שבע שנים של חוסר פעילות בטלוויזיה בתחום הקונקרטי של שידורי ספורט הן זמן רב מידי. עולם הטלוויזיה השתנה לחלוטין. דן שילון הציב את יסודות שידור הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא גם מיסֵד את מוסד הפרשנות בשידורי הספורט בטלוויזיה. זה התחיל לגמרי באקראי במשחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 בין נבחרות ברזיל ואיטליה. תארו לכם את שַדָּר הרדיו המיתולוגי נחמיה בן אברהם, שמעולם לא נקרא אגב ע"י דן שילון לדֶגֶל מחלקת הספורט בטלוויזיה, משָדֵר לאומה בשנים הרחוקות ההן את משחקי הכדורגל בלוויית פרשן צמוד . בלתי נתפש ובלתי מתקבל על הדעת. נחמיה בן אברהם היה כוכב תקשורת עַל ושייך לדוֹר אחר. תרבות שידורי הספורט בטלוויזיה וגם ברדיו שונה כיום ואיננה מאפשרת עוד לקיים שידור מקצועי רציני ללא פרשנים מיומנים. דן שילון אימץ מייד את עיקרון הצבת פרשני כדורגל ליד השדר המרכזי, עיקרון שנחמיה בן אברהם התרחק ממנו. דן שילון הֵציב לידו פרשנים כבר בתחילת הקריירה שלוֹ כשַדָּר כדורגל. מסורת מקצועית טלוויזיונית חשובה ביותר. מן ההיבט הזה של מוסד הפרשנות בשידורי הכדורגל בטלוויזיה , שידור משחק הגמר בו הביסה ברזיל את איטליה 1:4 במונדיאל של מכסיקו 1970 ב- 21 ביוני 1970 באִצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" במכסיקו סיטי היווה נקודת מפנה. ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

ראשית פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן דן שילון ב- 1970 (1).

document mexico 70 3

טקסט תמונה : הכרזה הרשמית של מונדיאל מכסיקו 1970. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל נענו אז לאתגר העיתונאי ושלחו את שדר הטלוויזיה דן שילון למכסיקו 1970. להנהגת רשות השידור היה בעניין הזה חזון מבורך. שידור אירוע ספורט בינלאומי מעמדת שידור בשטח הפך לציון דרך חשוב בתולדות השידור הציבורי. (TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן שילון נעזר לא בפרשן אחד אלא בשניים. הוא הזמין לעמדת השידור שלו באִצטדיון ה- "אצטקה" את מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל שני שחקני הכדורגל מהטובים והבולטים ביותר בשורות נבחרת ישראל לפני שנות דוֹר. העיתונות כינתה אותם בימים ההם "צֶמֶד הש"ינים". לדן שילון הייתה סיבה טובה להציבם בכֵּס הפרשנוּת. המוניטין שלהם. מרדכי שפיגלר ממכבי נתניה וקפטן הנבחרת וגיורא שפיגל איש מכבי ת"א היו לא רק שחקני כדורגל טובים אלא גם אהודים מאוד בעיתונות הכתובה ופופולריים בציבור.

spiegel spiegler

טקסט תמונה : 1970. זהו צמד פרשני הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחק הגמר בין נבחרות ברזיל ואיטליה של גביע העולם של מכסיקו 1970, שעבדו לצִדוֹ של השדר דן שילון בעמדת השידור באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. גיורא שפיגל (מימין) ומרדכי שפיגלר. שני כדורגלנים מחוננים בנבחרת ישראל. האחד היה פרשן מעמיק. השני צפוי וטריביאלי. (באדיבות הארכיונאי רוני דרור ו- התאחדות הכדורגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נבחרת ישראל תחת שרביטו של עמנואל שפר מגדולי המאמנים בתולדות הכדורגל הישראלי התמודדה במונדיאל מכסיקו 1970בבית ב' המוקדם בטורניר תחת שרביטו של המאמן עמנואל שפר. היא הפסידה 2:0 לאורוגוואי (נבחרת אורוגוואי העפילה עד לשלב חצי הגמר שם הובסה 3:1 ע"י ברזיל), סיימה בתיקו אֶפֶס מול איטליה (איטליה העפילה למשחק הגמר בו ניגפה 4:1 נגד ברזיל), ובתיקו אחת נגד נבחרת שוודיה בעיר טוֹלוּקָה. מרדכי שפיגלר הבקיע את שער השִוויון במשחק נגד שוודיה כרגיל ממסירה של גיורא שפיגל. שניהם היו שותפים חשובים ובעלי השפעה על ההישג הנאה.

sweden soccer teamטקסט תמונה : זוהי נבחרת שוודיה במונדיאל מכסיקו 1970. נבחרת ישראל סיימה את ההתמודדות עמה בבית המוקדם במכסיקו 1970 בתוצאה 1:1. (באדיבות הטלוויזיה השוודית SVT).

italia soccer team

טקסט תמונה :  נבחרת איטליה במונדיאל מכסיקו 1970. הנבחרת האיטלקית העפילה למשחק הגמר אך לא יכלה לנבחרת ישראל בבית המוקדם. המשחק ביניהן הסתיים בתיקו אפס. (באדיבות RAI).

urugay soccer team

טקסט תמונה :  נבחרת אורוגוואי במונדיאל מכסיקו 1970. היא גברה על נבחרת ישראל 0:2 משערים של אילדו מאניירו (Ildo Maneiro) בדקה ה- 23 וחואן מרטין מוחיקה (Juan Martin Mujica) בדקה ה- 51. (באדיבות OTI).

ראשית פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן דן שילון ב- 1970 (2).

דן שילון בחר "בצֶמֶד השִינִים" ששמם הלך לפניהם כדי להסביר ולפַרְשֵן לאומה את מה שהוא לא יכול היה או לא ידע לעשות כשַדָּר. המוניטין שצברו גיורא שפיגל ומרדכי שפיגלר כשחקני נבחרת ישראל בכדורגל ובקבוצותיהם מכבי ת"א ומכבי נתניה פרש בפניהם שטיח אדום לעבר המיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. עיקרון מוכר. דן שילון לא היסֵס והזמין את שניהם לסייע לוֹ במשימת השידור הגדולה ביותר של חייו עד אז. לראשונה עמד לשדר משחק גמר של אליפות העולם בכדורגל זה של מכסיקו 1970. הצבת פרשנים בשידורי חדשות וספורט וכדורגל בטלוויזיה הכרחית. היא לא הייתה מובנת לפני יותר משנות דוֹר. קשה לתאר היום שידורי חדשות ללא הפרשנים אהוד יערי, אמנון אברמוביץ', עודד גרנות ואחרים, או שידורי כדורגל וכדורסל ללא אבי רצון או אלי סהר. בעניין הזה הקדים דן שילון את זמנו ותרם תרומה חשובה ביותר להתפתחות העבודה העיתונאית בשידורי הספורט בטלוויזיה.

מפני שבעמדת השידור שלוֹ  ב- "אָצְטֶקָה" היו רק שתי מערכות אוזניות ודיבור (Head sets) בעבור שַדָּר אחד ופרשן אחד, מצא דן שילון לנכון לפצל את הפרשנות בין שני הש"ינים. מוטל'ה שפיגלר נקבע להיות הפרשן של המחצית הראשונה במשחק הגמר וגיורא שפיגל בשנייה. בתקופה ההיא נחשב דן שילון לשַדָּר טוב ומקובל על הצופים אך מי ידע אז בכלל לשָדֵר כדורגל בטלוויזיה. התעוררה רק בעיה אחת בשידור. היא לא הייתה קשורה לאמינותו של שַדָּר הטלוויזיה אלא לאינטגריטי של הפרשן שלוֹ במחצית הראשונה, מי שהדיבור היה הצד החזק שלוֹ. מרדכי שפיגלר הפך במכסיקו 1970 לפרשן הכדורגל הראשון בתולדות שידורי הטלוויזיה הישראלית אי פעם. נקרתה בפניו האפשרות להטיל את צִלוֹ כשחקן כדורגל מחונן על המיקרופון אך הוא פִספֵס אותה. כבר בתחילת השיחה בינו לבין השַדָּר בטֶרֶם שריקת הפתיחה סִיגֵל לעצמו את סגנון הטריוויה הצפוי והיָרוּד. במצב של תיקו 0:0 במשחק בין ברזיל לאיטליה שח מרדכי שפיגלר לדן שילון בלשון קלה ובצורה טִבעית את גרסתו המתמטית למצב, "הנבחרת שתבקיע את השער הראשון במצב של תיקו אֶפֶס, היא זאת שתוביל" [4]. פרשנות בנאלית, קלישאה נבובה חסרת תוכן, ותובנה רדודה. פעולה חשבונית של כיתה א'. סִפְתַּח פרשנות נחוּת מאין כמוהו שמִלותיו העידו כאלף עדים על עתידו של מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר כפרשן בשנים הבאות. הוא חזר על הקלישאה הטיפשית הזאת גם באוזני יורם ארבל במונדיאל של ספרד 1982.

מרדכי שפיגלר (יליד 1944).

כמה מילים על מרדכי שפיגלר שהחמיץ את המיקרופון של הטלוויזיה. מרדכי שפיגלר נולד ב- 19 באוגוסט 1944 בברית המועצות. הוא עלה לישראל עם משפחתו בגיל חמש. המשפחה התיישבה בנתניה. ב- 1960 בהיותו בן 16 שיחק כבר בקבוצת הבוגרים של מכבי נתניה. הייתה לו רגל שמאל קטלנית. ארבע פעמים היה מלך השערים בליגה הלאומית (ליגת העל היום). ב- 1971 הוביל את מכבי נתניה לאליפות הראשונה בתולדותיה. מרדכי שפיגלר שיחק 375 משחקי ליגה וכבש 168 שערים. מרדכי שפיגלר שיחק במדי נבחרת ישראל 82 פעמים והבקיע 32 שערים. משחקו הראשון במדי נבחרת ישראל היה בגיל 19 ב- 29 בדצמבר 1963 בסאייגון בירת דרום ווייטנאם. ישראל ניצחה במשחק הזה0:1 משער של רובי יאנג (שחקן הפועל חיפה). משחקו האחרון בנבחרת היה ב- 28 במאי 1973 בסיאול במשחק ההפסד לדרום קוריאה 1:0משער של צֶ'ה בּוּם קוּן במסגרת קדם המונדיאל של מערב גרמניה 1974. פעמים רבות שידרתי בתוכניות הספורט השונות את שני שעריו ההיסטוריים המפורסמים של מרדכי שפיגלר, ב- 14 בדצמבר 1969 בסידני נגד נבחרת אוסטרליה, השער שהעניק לישראל את הזכות להעפיל למונדיאל מכסיקו 1970, ואת השער נגד שוודיה בעיר טולוקה במסגרת מונדיאל מכסיקו 1970. מרדכי שפיגלר היה מראשוני שחקני הכדורגל הישראליים שיצא לשחק באירופה. הוא שיחק בארבעה מועדונים, מכבי נתניה, פאריס פוטבול קלאב, פאריס סאן ז'רמן, וקוֹסְמוֹס ניו יורק בה הופיע אז גם הכדורגלן הברזילי האגדי פֶּלֶה. הוא הפך לאחד משחקני הכדורגל האהודים והפופולריים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי לדורותיו. שמו נישא בפי כל. לדאבון לֵב אין לכישורים האלה דבר עם המיקרופון. מרדכי שפיגלר היה שחקן כדורגל נערץ על כר הדשא אך הפך לגימיק בטלוויזיה.

spiegler 1

טקסט תמונה : 1970. מרדכי שפיגלר (במרכז) היה ללא ספק כדורגלן נערץ בישראל, אולם להצלחתו על כר הדשא לא היה דבר עם המיקרופון. הוא נכשל כפרשן כדורגל בטלוויזיה. כאן הוא נראה בקבלת פנים של ספורטאים מצטיינים אצל שר החינוך והתרבות יגאל אלון (שני מימין). ראשונה מימין היא חנה שזיפי אלופת ישראל לנשים בריצת 800  מ' ו- 1500 מ'. שנייה משמאל היא האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב  ראשון משמאל הוא עיתונאי "חדשות הספורט" יהודה גבאי. (התמונה באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתום קריירה עשירה כשחקן הפך למאמן. בעונת 1983- 1982 זכה מרדכי שפיגלר המאמן עם קבוצתו מכבי נתניה באליפות המדינה. זאת הייתה הצלחה מטאורית. רבים ניבאו לו עתיד מזהיר גם כמאמן. חיש מהר הוברר כי החוק השני של אייזיק ניוטון, מִשוואת גודל הנסיקה שווה לעוצמת ההתרסקות, פועלת גם על מרדכי שפיגלר. קריירה המאמן שלו הייתה כושלת מכל היבט שהוא. כרגיל להיסטוריה יש תכונה מגונה בעיני המפסידנים. היא מזכירה לציבור את מה שהמפסידים היו רוצים לשכוח. למגִנת לבם הציבור דווקא זוכֵר.

ראשית פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן דן שילון ב- 1970 (3).

אני שב למשחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 70' בו הביסה ברזיל בכישרונה העצום את איטליה 1:4. יש חלוקת תפקידים ברורה בעת השידור בין שַדָּר הטלוויזיה לפרשן הטלוויזיה (אגב, לא רק בשידורי הספורט). השַדָּר נושא בעוֹל תיאור הדרמה ועל הפרשנים מוטל התפקיד להאיר אותה, לבאר אותה, ולהסביר את התופעות המסתתרות מאחורי מילות השַדָּר. הפרשן איננו שדר שני הוא פרשן ראשון, ולכן הוזמן לעמדת השידור. לטיב מזלו של דן שילון והציבור הפרשן במחצית השנייה היה גיורא שפיגל. גיורא שפיגל היה דברן קטן לעומת מרדכי שפיגלר אך עלה עליו לאין ארוך בניתוח מהלכי המשחק. גיורא שפיגל ניחן בטביעת עין של מסביר ויכולת של מורה למתמטיקה. הוא כמעט ולא דיבר במחצית השנייה מפני שלא נדרש. לפתע הפנה את תשומת ליבו של דן שילון לתופעה שחזרה על עצמה שוּב ושוּב על כַּר הדֶשֶא ושהייתה יכולה להיות לה השפעה על התוצאה הסופית בהתמודדות. השַדָּר לא יכול היה לאבחן אותה ולעלות עליה בכוחות עצמו. לבטח לא להעניק לה הסבר כה ממצה וברוּר כפי שעשה גיורא שפיגל. גם רוב הצופים לא יכלו לזהות אותה. "דן שילון", אמר גיורא שפיגל ואִבְחֵן את התופעה בעין המקצועית שלו, "שים לֵב שזָ'אִירְזִינְיוׁ הקיצוני הימני של ברזיל מושך כל הזמן עמוֹק לצד שמאל את השומר האיטלקי האישי שלו המֵגן גִ'יאָנִי פָאקֶטִי ומפנה בכך שטח גדול בלתי מכוסה בצד ימין. נוצר חלל בהגנה האיטלקית ואם ברזיל תנצל את הדבר אולי יובקע בשל כך שער לטובתה מאגף ימין". אח"כ השתתק.

לא חלף זמן ארוך מידי, ולשטח החשוף בצד ימין הגיח באמת בתנועה מהירה מֵגן נבחרת ברזיל קָארְלוֹס -אָלְבֶּרְטוֹ. הוא קיבל מסירה מדוּדה על סרגל מפֶּלֶה לאזור הפנוי וכבש משם את שערה של איטליה בבעיטה חזקה ושטוחה וקבע את תוצאת המשחק 1:4 לברזיל. דן שילון שידֵר בקולו בהתלהבות רבה את השער ואת שמחת הניצחון של שחקני ברזיל בעקבותיו אך גיורא שפיגל נשאר שָלֵיו ומנוּמס דיוֹ כדי לא להתערב בשידור ונמנע מלומר את הקלישאה, "אמרתי לך דן…!". הוא פשוט שתק. גיורא שפיגל היה פרשן כדורגל ענייני ועָנָיו. החַיִץ שחצץ באותו יום ראשון – 21 ביוני 1970 בעמדת השידור ב- "אצטקה" בין אֵיכוּת הפרשנות של גיורא שפיגל לדברי הטְרִבְיָה של מרדכי שפיגלר, דמה לקו המפריד בין אור היום לחושך הלילה, וְניצב כתהום פעורה שאיננה ניתנת לעולם לגישור בין הפרשן לקשקשן. בין המסבירן לברברן. בין העיקר לטָפֵל.

spiegler 2טקסט תמונה : 1964. מרדכי שפיגלר (במרכז) הוא אחד הכדורגלנים המוכשרים ביותר שידעה מדינת ישראל בכל הזמנים בעת ביקור בלונדון. כדורגלן מחונן ופרשן טלוויזיה רדוד. כאן בתמונה הוא נראה עם ג'ון גרינווד (מימין) מאמנה האנגלי הנודע של קבוצת ווסטהאם, ועם חלוץ נבחרת אנגליה ג'ימי גריבס. (צילום נסים קיוויתי. באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הדחתה של נבחרת ישראל בכדורסל מטורניר EuroBasket 2015 לאחר תבוסתה לנבחרת איטליה 82:52 מביאה גם להדחתם של צוות השידור של ערוץ 55 ואנשי העיתונות הכתובה מעמדות השידור והכתיבה שלהם בצרפת והשבתם ארצה. שדרני ערוץ 55 בכבלים שמעתיקים מהמוניטור בהרצליה והכתבים בעיתונות הכתובה שמעתיקים מערוץ 55 חוזרים כולם לסוּרָם. ה- Off tube היא מגיפה מידבקת. פוסט מס' 539. כל הזכויות שמורות.

פוסט מס' 539 הועלה לאוויר בשבת – 21 בספטמבר 2015.

אני שב לכותרת הראשית של הפוסט. זה התחיל כרגיל עלוב אתמול (יום ראשון – 20 בספטמבר 2015) כבר אחה"צ. ערוץ 55 משדר ישיר ו- כרגיל Off tube את משחק הכדורגל בליגה האיטלקית אינטר – קייבו 0:1, ואז עובר באופן רשלני לשידור ישיר Off tube מ- ליל EuroBasket 2015 את התחרות על המקום השלישי בין צרפת לסרביה. התוצאה 19:20 לסרביה. הזמן, שתי דקות לאחר תחילת הרבע השני. אין שום Super Imposing הכרחי הדרוש לזיהוי השַדָּר והפַּרְשָן. נדמה לי שמדובר בפרשן דן שמיר. איננו מצליחים לקלוט את שֵם השַדָּר המוביל. האמת אין זה משנה. מדובר בשידור ישיר מחורבן של אירוע עַל בספורט הבינלאומי של אנשי ערוץ 55 מהמוניטור בהרצליה. צרפת מנצחת את סרביה 68:81 וזוכה במדליית הארד. אין שום ראיונות סיכום עם המנצחים והמפסידים כאילו העיתונות הטלוויזיונית מתמצתת רק במי מוסר למי ומי קולע למי. ואח"כ מגיע משחק הגמר בין נבחרות ספרד וליטא. אני מפעיל בחצות הליל את ה- YesMax שלי ומגלה אותו כנ"ל. יושב לו השַדָּר המוביל הזחוּח ניב רסקין באולפן בהרצליה יחדיו עם פרשניו גור שלף ודן שמיר ומעתיק מהמוניטור. אני חש כאילו עשו מעשה רמייה נגדי. אני משלם כסף תמורת המידע שמספק לי ערוץ 55 בכבלים אולם אנשיו חוסכים עלי ואינם מתייצבים במוקד ההתרחשות. מדובר בעיתונאֵי דֶמֶה כנועים שמתחברים לסיגנל הלווייני ומתחפשים לשדרני טלוויזיה. העיקר להיות צייתן ו- לא לריב עם ההנהלה. באוגוסט 2000 התקשר אלי נדמה לי מפקד רדיו גלי צה"ל ושאל אותי עם יש ביכולתי כמנהל חטיבת הספורט של ערוץ 1 לסדר Accreditation שלא מן המניין לכתב הספורט שלו ניב רסקין, אותו הוא רוצה לשלוח לאולימפיאדת סידני 2000. תשובתי הייתה בו במקום חיובית (לאור הקשרים המצוינים שלי עם ה-EBUׂ). אני זוכר שאמרתי לו (אני חושב שזה היה יצחק טוניק אולם אינני בטוח) שיפה שרדיו גלי צה"ל שואף לדווח מהשטח ולא להעתיק ממסך ערוץ 1 שלי. מאז זרמו מים רבים בירקון.

yoash 28

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. ספטמבר 2000. אנוכי כעורך, מפיק, ומנווט ראשי של השידורים האולימפיים מסידני לירושלים מצטלם יחדיו במשרד ההפקה שלי ב- IBC בסידני עם חלק מקבוצת העובדים במשלחת ערוץ 1 לאולימפיאדת סידני 2000, וגם עם מאמן הכדורסל היהודי – רוסי אלכסנדר "סשה" גומלסקי ובנו וולדימיר גומלסקי איש הטלוויזיה הרוסית הציבורית RTR (ראשי תיבות של Radio Television Russia). זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עורך הסרטים וכתבות ה- ENG קובי תקוע, השדר שי מוגילנר, ומפקח הקול והתקשורת אמנון אלטשולר. זיהוי העומדים מימין לשמאל : עורך הסרטים וכתבות ה- ENG משה מזרחי, השדר גדעון הוד (שימש שדר תקצירים וכדורסל במשלחת שלי), מאמן הכדורסל סשה גומלסקי, אנוכי, ובנו של סשה גומלסקי וולדימיר גומלסקי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אם כבר מדברים על אולימפיאדת סידני 2000 צריך להזכיר את עבודת הטלוויזיה הנפלאה של ה- Host broadcaster האוסטרלי קבוצת SOBO בראשות מנולו רומרו ואת תרומתו הטלוויזיונית העצומה של אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC ויו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF במסגרת הכיסוי היפהפה של תחרויות הא"ק. ב- 17 ימי המשחקים האולימפיים תפעלה SOBO מידי יום ביומו 1000 (אלף) מצלמות ו- 62 (שישים ושתיים) ניידות שידור ב- 50 Locations אולימפיים בעיר סידני היפהפייה. הישג נכבד שראוי לציון.

משחק הגמר של EuroBasket 2015 מסתיים בזכייתה של ספרד שמנצחת את ליטא 63:80. הצטיינותה ושגשוגה של ספרד לאורך הטורניר נשענות על שחקנה פאו גאסול בן 35 שמתנשא לגובה של 2.15 מ', שחקן NBA כבר שנים רבות, אולם נותר פטריוט ספרדי. מתבקש ריאיון טלוויזיה ישראלי מיוחד עם שחקן הכדורסל הספרדי הנדיר הזה (אפילו קצר), אולם ניב רסקין מי ש- שהה מטעם ערוץ 55 בכבלים בחלק מזמן הטורניר בצרפת ואח"כ בילה את זמנו מול המוניטור בהרצליה, מפספס אותו. בסיום השידור הישיר האחרון מ- EuroBasket 2015 מודה ניב רסקין לכל המעורבים במבצע ה- Off tube של ערוץ 55 (בחלקו גם שידור מהשטח). עלי להעיר כי העיתונאי ניב רסקין שליח ערוץ 55 בכבלים לטורניר EuroBasket 2015 לא ערך כלל משום מה ולו ראיונות קצרים עם קבוצת שחקנים ומאמנים מצטיינים אודות הישגיהם במפעל. אני בטוח שפאו גאסול וגם טוני פארקר הצרפתי היו מסכימים בשמחה להתראיין לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ובעל מוניטין בתעשיית הטלוויזיה הישראלית. תמוה שעיתונאים – שדרנים מסתפקים בהתחברות Off tube באולפן בהרצליה לסיגנל הלווייני הצרפתי ובכך רואים את צמרת העשייה שלהם ופסגת הישגיהם. תמוה עד למאוד. חשבתי שניב רסקין הוא איש טלוויזיה יותר מוצלח. המדהים ביותר בכל עסקת ה- Off tube הטלוויזיונית המחורבנת הזאת היא ששדרן טלוויזיה מסוגו של ניב רסקין (ולא רק הוא) נכנע ואיננו מוכן לריב עם ההנהלה שלו אך לא מסרב להתקוטט עם הצופים שלו, אלה שמממנים מכיסם את שכרו שהמנהלים שלו משלמים לו.

את אותו הטקסט אפשר לומר על עיתונאי ה- Off tube מהעיתונות הכתובה, רפי נאה ב- "ידיעות אחרונות", אריה ליבנת ב- "הארץ", אבי סגל ב- "ישראל היום", ויצחק ויסהוף ב- "מעריב", אלה שמסקרים למחרת יום שני – 21 בספטמבר 2015 במדורי הספורט שלהם את משחק הגמר הזה ספרד – ליטא 63: 80. איש מהם איננו נוכח במוקד ההתרחשות. כולם מעתיקים מהמוניטור של ערוץ 55 בכבלים ולכן אין שום מידע חדש שום תובנות אחרות. הפוסטים שלהם נראים כמו עלונים משוכפלים שתוכנם ידוע מראש. אבי סגל מספר לקוראיו בזו הלשון, "שחקן האליפות הוא פאו גאסול, הסנטר בן ה- 35 שעשה בית ספר לכל מי שעמד מולו". אולם לקיים ריאיון מיוחד עם השחקן והאיש הנדיר הזה…? הצחקתם אותו…זה כמובן כבר יותר מידי. גם הקולגה שלו אלי סהר מפרסם ב- "ישראל היום" פוסט רוטיני ומשעמם נושא כותרת פומפוזית, "שיעור ב- מחויבות ותשוקה למשחק". הפוסט מתמקד בחלקו בפאו גאסול ומחניף לו עד למאוד, אולם זאת לדעת, אלי סהר כמו עיתונאים רבים ואנשי טלוויזיה לא מעטים, מעולם לא שוחח עמו ו- גם לא מצא צורך לעשות זאת.

[1] תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה הייתה ב- 1970 בתהליך הקמה והחלה לפעול רק במאי 1972.

[2] ראה דו"ח הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1969.

[3] ראה נספח : מכתבו של דן שילון מאפריל 1970 לשמואל אלמוג, חגי פינסקר, ויורם רונן המסביר את היערכותו במכסיקו 70' ואת היערכות מחלקת הספורט בירושלים במקביל בראשותם של פיטר מיליק ושמעון טסלר.

[4] הערה : ראה את הטייפים המקוריים 2" (שני אינטשים) בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

סוף הפוסט מס' 539. הועלה לאוויר ביום שלישי – 22 בספטמבר 2015.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *