פוסט מס' 506.היסטוריה כלכלית – טלוויזיונית (1). ה- FIFA והנשיא ספ בלאטר, UEFA והנשיא לינארט יוהאנסון, IOC והנשיא חואן אנטוניו סאמאראנש. בסבך זכויות השידורים הבינלאומיות מנקודת מבטי כמנווט ראשי של שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980. פוסט מס' 506. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 1 ביוני 2015.

 הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא על מנת להפיק פרסום אישי.

————————————————————————–

פוסט מס' 506 : הועלה לאוויר ביום שני – 1 ביוני 2015.

————————————————————————–

פוסט חדש. הועלה ל- "אוויר" ביום שני – 1 ביוני 2015

היסטוריה כלכלית – טלוויזיונית (1). ה- FIFA והנשיא ספ בלאטר, UEFA והנשיא לינארט יוהאנסון, IOC והנשיא חואן אנטוניו סאמאראנש. בסבך זכויות השידורים הבינלאומיות מנקודת מבטי כמנווט ראשי של שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980. פוסט מס' 506. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך מיסודו ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אינך יכול לנווט ולנהל יחידה טלוויזיונית בינלאומית כמו חטיבת הספורט (גם אם הדירוג הפנימי ההיררכי שלה נקרא והוכתר בפי כל Desk) אם אתה לא מתמצא היטב בסבך ומכמני הכלכלה הטלוויזיונית המקומית והעולמית. הדבר החשוב ביותר מבחינתי כמנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980 היה לשכנע את הבוסים שלי מנהלי הטלוויזיה והמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם שאני צודק בתכנון ובדרכי שלי, והשאיפות והמחשבות הטלוויזיונית שלי הגיוניות. בלעדי התקציבים והטכנולוגיה שהם העמידו לרשותי בעצה אחת עם הסמנכ"לים לענייני כספים ברשות השידור ישראל דורי ויוחנן צנגן, לא הייתי יכול להעפיל לפסגה. הטלוויזיה איננה מוסד של חברות ולא ליגה לידידות. היא עסק, מקום מפגש שבו יוצרים תקשורת המונים ומפיצים מידע בתנאי שיש לך ממון. הרבה ממון. ידע טלוויזיוני ב- 1000 (אלף) תחומי טלוויזיה שונים הוא נכס רב ערך אולם בלעדי שימוש בטכנולוגיה חדשנית מיידית, איכותית וכמותית, אינך יכול לממש אותו.   

הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ ועוֹלָם (י"ח  כרך ג')

זכויות שידורים וכלכלה טלוויזיונית של המונדיאלים, האולימפיאדות, וה- EUROs

זכויות היוצרים שמורות למחבר יואש אלרואי . עשרת הכרכים של "הפקות חובקות ארץ ועולם" נחקרו ונכתבו בתקופה שבין אוקטובר 1998 למאי 2015.

א. שיעורים מאלפים בכלכלת טלוויזיה.

ב. קיימת קורלציה מוחלטת בין הגלובליזציה של שידורי הספורט לבין כישרון הטלוויזיה הבינלאומית להפיץ במהירות את סיגנל השידור לבין עלוּת זכויות השידורים.

ג. הצלחת הטכנולוגיה הטלוויזיונית גובה ממון עצום מהמְשָדֵּר העולמי. הוועדות המארגנות החשובות העולם, FIFA ,IOC ,UEFA, וגם IAAF תובעות את ליטרת הבשר שלהן ומעלות את רָף התשלומים לשמיים.

ד. חוסנו וכוחו הפיננסי – כלכלי של איגוד השידור האירופי העשיר בעולם ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union).

ה. הופעתו של המיליארדר איל התקשורת הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) ולצדו חברות תיווך ושיווק של זכויות שידורים. הולדתה של חברת "צ'ארלטון" בישראל.

ו. השתלבותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union).

ז. ה- EBU מאבד לראשונה את זכויות השידורים של המונדיאלים ב- 2002 ו- 2006 לגורם מסחרי פרטי בשם לאו קירש.

ח. מונדיאל הכדורגל הראשון באורוגוואי 1930 הופך למסורת ומורשת.

ציטוט : "אי אפשר לצבור הון רב ולשמרו ללא כל חטא". (אראסמוס).

ציטוט : "מאחורי כל כסף גדול מסתתר פשע". (הונורא דה באלזאק).

הקדמה קצרצרה

התאחדות הכדורגל הבינלאומית FIFA, הוועד האולימפי הבינלאומי IOC, התאחדות הכדורגל האירופית UEFA, והתאחדות האתלטיקה הקלה IAAF – הם ארגוני ספורט פרטיים ועשירים שאוצרים בידיהם אירועי ספורט מסקרנים ומעוררי עניין בכל רחבי תבל. טכנולוגיית הטלוויזיה הולידה את הקשר הסימביוטי מחד ואת הוויכוח והמאבק הכלכלי הנצחי מאידך בין ראשי איגודי הטלוויזיה בעולם לבין ראשי הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הגדולים אודות הזכות לשדר את האולימפיאדות, המונדיאלים, ה- Euros, ואליפויות העולם בא"ק וכמה עליהן לשלם תמורת התענוג. רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC שילמה לראשונה בהיסטוריה האולימפית ל- IOC זכויות שידורים על סך 3000 (שלושת אלפים) דולר עבור זיכיון השידור של אולימפיאדת לונדון 1948. אולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 לא שודרו מעולם (למעט כיסוי מקומי דל) מפני שרשתות הטלוויזיה האמריקניות סירבו לשלם ל- IOC זכויות שידורים משום שטענו שמדובר בסיקור חדשות ולא בבידור. נשיא IOC דאז האמריקני אברי בראנדג' (Avery Brundage) הודיע להן מפורשות : "אין תשלום – אין צילום". אברי בראנדג' ניצח בוויכוח. לראשונה עלה לדיון רעיון התשלום תמורת רכישת זיכיון השידור והצילום, ו- על סדר היום ניצבה השאלה היסודית, OK הטלוויזיה לשלם צריך השאלה כמה ? רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS שילמה זכויות שידורים ל- IOC תמורת סיקור אולימפיאדת רומא 1960 סך של 390000 (שלוש מאות ותשעים אלף) דולר. מאז גרף התשלומים האולימפיים טיפס מעלה מעלה עד שנגע בשמיים. ה- FIFA דרשה את ליטרת הבשר שלה לראשונה במונדיאל אנגליה 1966. רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שילמו יחדיו סכום של 1.000000 (מיליון) דולר זכויות שידורים ל- FIFA תמורת ההרשאה לשדר ישיר את 32 משחקי הטורניר. (רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU שילמו את הנתח הגדול ביותר על סך של 750000 דולר מתוך המיליון). מאז 1966 תפחה כמות התשלומים ל- FIFA לממדים פנטסטיים. נשיאי IOC ו- FIFA הגנו על כבודם וטענו שאינם חמדנים כלל ועיקר. נימוקם היה הגיוני : כל אדם בעולם באשר הוא הנכנס לאולם הקולנוע הגלובאלי כדי לצפות בהצגות הספורט והכדורגל הנפלאות והדרמטיות, חייב בכרטיס כניסה. נוצרה כאן קורלציה פרדוקסלית מעניינת. ככל שהשתפרה הטכנולוגיה הטלוויזיונית יחדיו עם יכולת הפצת המידע שלה, כן האמיר רף התשלומים. בכך עוסק הפוסט הקונקרטי הזה.

15 (חמישה עשר) משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984 (1984 EURO) התקיימו בחודש יוני בשֵש ערים בצרפת. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמנו עבורם סכום מינימאלי של זכויות שידורים, רק 10000 (עשרת אלפים) דולר, מתוך הסכום הגלובאלי של 4.100000 (ארבעה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר ששילמו כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה המאוגדות ה- EBU. סכום נמוך בהשוואה למחירי היום אף על פי כן סירב המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל לבקשתי לשָדֵר ישיר את משחקי הטורניר ומאן לשָדֵר גם את שני משחקי חצי הגמר משחק הגמר. "יואש אלרואי אתה מגזים עם חלומות הספורט הפרועים שלך, תסתפק בתקצירים מוקלטים", נהג לסנוט בי. התוכן עניין אותו הפעם יותר מהממון. כל 40 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU שידרו ישיר את כל 15 משחקי בטורניר 84' EURO בצרפת אך יוסף "טומי" לפיד התנגד לשדר ישיר אפילו את משחק הגמר שנועד להיערך ביום רביעי – 27 ביוני 1984 בפאריס ב- 21.00 זמן צפייה נוח לישראל. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ביקש להידמות ל- BBC הציבורי הבריטי בכל אלמנט שידור : חדשות, אקטואליה, תיעוד, יצירה מקורית של דרמות ובידור ומה לא ? אולם כשהגיע הצורך להידמות ל- BBC גם בשידורי הכדורגל והספורט, סירב. זה היה נשגב מבינתו. מדוע צריך לשדר כל כך הרבה כדורגל, תמה.

דווקא הפעם הגיח לעברי מר טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הישראלית על מנת לסייע לי. טוביה סער שִכנע את מנכ"ל רשות השידור לשָדֵר ישיר את משחק חצי הגמר הראשון של 1984- EURO שנקבע למוצ"ש – 23 ביוני 1984, להקליט את משחק חצי הגמר השני ביום ראשון – 24 ביוני 1984, ולשָדֵר ישיר את משחק הגמר שנועד להיערך שלושה ימים אחריו [1]. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלא הסכים ודחה את הרעיון שלי על הסף נעתר לאותה הבקשה שבאה הפעם מפיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה הרגיז אותי. אמרתי לו ליוסף "טומי" לפיד" מייד מה אני חושב עליו. "איזה מין דבר זה שאתה מסרב להצעת שידור סופר – אטרקטיבית שלי משוחררת מזכויות שידורים גבוהות (10000 דולר בלבד), וכעבור כמה דקות הנך ניאות לקבל את אותה ההצעה בדיוק מידיו של מנהל הטלוויזיה…?" . הוא לא המתין וירה : "יואש אלרואי זה נכון שאני מעריך אותך אבל אתה וטוביה סער אינם אותו הדבר".

UEFA

צרפת זכתה בבכורה לאחר שניצחה את ספרד במשחק הגמר 0:2, אך חיש מהר התברר ששלחתי את יורם ארבל לפאריס לַרִיק. זרקנו רבבת דולרים של זכויות שידורים לפח האשפה. את שני משחקי חצי הגמר ואת התמודדות נבחרות צרפת וספרד במשחק הגמר לא ראו בישראל בשל העיצומים של וועד הטכנאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שנקט נגד מנהל הטלוויזיה טוביה סער ומנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל מי שתפש את מקומו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. וועד עובדי ההנדסה ובראשו יו"ר הוועד המפקח ציון סווירי (וועד כוחני שנהנה מתמיכה מוחלטת של ההסתדרות ולכן היה בעל עוצמה רבה) הרשה לנו רק להקליט אותם על מכונות ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) באולפני השידור בירושלים. את השערים שידרנו באיחור רב ב- "מבט ספורט" במוצ"ש – 30 ביוני 1984. יצאתי מדעתי. אכזבה ענקית. התברר שוב כי צִיוֹן סְוִוירִי יו"ר וועד ההנדסה הוא שווה כוח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

sviri 1

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא. בוקר ש אחת השבתות בראשית חודש אוקטובר של שנת 1980. אצטדיון "בלומפילד" ביפו – תל אביב. הפקת ספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשבת. ציון סווירי (משמאל לימין) יחד עם חבריו הטכנאים אלי רפאלי, אבנר מריומה, ומאיר חיימי מפצחים גרעינים ביציע המוזמנים באצטדיון בתום התקנת ניידת השידור ה- "OB הלבן" לקראת הקלטת המשחק המרכזי בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום). המשחק הוקלט בירושלים באמצעות מערכת מיקרוגל, נערך ושודר במוצ"ש בתוכנית "מבט ספורט". סיגנל הטלוויזיה נשלח מהניידת לתחנת ממסר גבוהה במגדל שלום ומשם לתחנת הממסר ב- "איתנים" בהרי יהודה, ומשם לעבר ה- Master Control בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מרוֹם שנותיי או טו טו 80 ומנקודת מבטי היום ניתן להתבונן בתהפוכות השידורים ולראות איזה כברת דרך כלכלית, טכנולוגית, ותוכניתית עברו שידורי הספורט מאז נעמדה הטלוויזיה הישראלית על רגליה בפעם הראשונה ב- 1968. דן שילון מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם יכול היה לשָדֵר ישיר חינם אין כסף את משחקי אליפות אירופה למדינות בכדורגל (1972 EURO) שנערכו בקיץ אותה שנה בבלגיה. מן ההיבט הטכנולוגי ניתן היה לבצע את שידורי הכדורגל הישירים מאירופה לישראל ללא כל קושי. ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הדואר והתקשורת שמעון פרס חנכו זה מכבר את תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אך מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל והממונה על ענייני הטלוויזיה הישראלית הציבורית יבד"ל ישעיהו "שייקה" תדמור בלמו את יוזמתו. שניהם היו אנשים רציניים ומשכילים אך חשיפתו של הכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר והרלוואנטי למשלם האגרה לא עניין אותם. שיקול טלוויזיוני מוזר ומדהים מפני שכל רשתות הטלוויזיה החברות באיגוד השידור האירופי ה- EBU וכל רשתות הטלוויזיה של איגוד השידור המזרח אירופי ה- OIRT שידרו ישיר את כל משחקי הטורניר ההוא EURO 1972. (ישראל הייתה חברה מלאה ב- EBU, מה שנקרא "Active member". שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית נדחקו בימים ההם באופן שיטתי לשוליים. מערב גרמניה ניצחה במשחק הגמר באִצטדיון "המלך בודואן" בבריסל את ברה"מ 0:3, ואנחנו שידרנו כתבה בת שתי דקות אודות המשחק ב- "מבט ספורט".

גורלו של אלכס גלעדי לא שפר עליו ב-  1976 EURO שנערכה ביוגוסלביה. זכויות השידורים הוענקו ל- EBU (איגוד השידור האירופי) ע"י UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) עדיין בחינם אך מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לא העלו בדעתם לשדר ישיר את הטורניר החשוב. גם דן שילון שכיהן בתפקיד מנהל חטיבת החדשות אז והיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי לא התאמץ יותר מידַי למען שידורי אליפות אירופה בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור הסתפקו בשידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 שעמדו כבר על הסַף. זה הספיק להם. לא עלה בדעתם לייחד את זמן הצפייה הראשי שלהם גם למיטב הכדורגל האירופי, הטורניר השני בחשיבותו אחרי המונדיאל-גביע העולם, ועוד ללא כל תשלום. בחינם. מדהים מפני ש- EBU ו- OIRT עטו על המציאה. כ- 60 רשתות הטלוויזיה ביבשת שידרו ישיר את Euro 1976, רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית (חברה ב- EBU) נעצרה בצידי הדרך. בצר לנו התאספנו כל אנשי מחלקת הספורט בחדר הבקרה של אולפן B בבניין הטלוויזיה ברוממה כדי לצפות במשחק הגמר בין נבחרות מערב גרמניה וצ'כוסלובקיה. רק מתי מעט אורחים הורשו לבוא לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים כדי לצפות בהתמודדות היוקרתית. המפיק יצחק "איציק" גליקסברג ניצל את ההזדמנות והביא את אבא שלוֹ לצפות במשחק שכל המדינה רצתה לראות. פריבילגיה שהייתה שמורה לבודדים בלבד. נבחרת צ'כוסלובקיה הביסה את האלופה מערב גרמניה בצורה דרמטית בבעיטות הכרעה מ- 11 מטר בתום 120 דקות בהן הסתיים המשחק בתיקו 2:2. במצב של 7:7 במניין השערים בעט שחקנה של באיירן מינכן אוּלִי הֶנֶס החוצה והחלוץ הצ'כוסלובקי אַנְטוֹנִין פֶּנֶנְקָה הכניע את השוער סֶפּ מָאיֶיר. צ'כוסלובקיה המדינה בעלת מסורת ומורשת ספורט מפוארת זכתה באליפות אירופה של 1976. פַּאבֶל נֶדְוֶוד היה אז בן שנתיים. כרגיל שודרו הקטעים הנבחרים של המשחק הזה באיחור ב- "מבט ספורט".

ב- 1980 שרר כבר שלטון אחר ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד ז"ל שימש מנכ"ל ויצחק "צחי" שמעוני ז"ל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שניהם פשוט בַּזוּ לאלכס גלעדי שביקש לשַדֵר ישיר את משחקי אליפות אירופה 1980 EURO שנערכו באיטליה ותמהו כיצד יכול היה להעלות רעיון אווילי כזה בראשו. ב- 1980 דרשה UEFA לראשונה מ- EBU תשלום עבור זכויות השידורים של המשחקים. הסכום הכללי הפעוט ניצב לפי שעה על רף של 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר בלבד. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסב על 5000 (חמשת אלפים) דולר בלבד אבל את יוסף "טומי" לפיד ז"ל זה ממש לא עִניֵין ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לא התווכח עם הבוס שלו, והסכין. מנהל חטיבת החדשות חיים יבין החריש. כל המנכ"לים של 40 (ארבעים) רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU החליטו לשדר ישיר את תריסר משחקי הטורניר של 1980 EURO, והתווספו אליהם כל עֶשֶר רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה המאוגדות באיגוד השידור המזרח אירופי OIRT. רק מנכ"ל רשות השידור הישראלית יוסף "טומי" לפיד הטיל ווטו. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי יצא מדעתו מרוב כעס ותדהמה. הכדורגל האירופי במיטבו הורחק בכוונה תחילה ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מערב גרמניה גברה באִצטדיון "אולימפיקו" ברומא על בלגיה 1:2. חלוצה התמיר ושופע הכוח של המבורג הורסט רוּבֶּש נגח את שער הניצחון שהביא את האליפות למערב גרמניה.

כעבור שמונה שנים בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל השתנתה התמונה מקצה לקצה. אורי פורת הלך עִמִי שלוב זרוע כבר ארבע שנים ועשה את הדבר ההגיוני והנבון ביותר שהמנכ"לים לפניו לא השכילו להבין ולכֵן סירבו לבצעו. הוא נענה להצעת השידור שלי והסכים לשדר ישיר בטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית בזמן צפייה ראשי (כולל ערב שישי) 12 מתוך 15 משחקי אליפות אירופה 1988-EURO שהתקיימו במערב גרמניה. מנקודת מבטי היום ברור שאורי פורת היה מנכ"ל רשות שידור עשוי ללא חת. הוא דחה על הסף את הביקורות על ריבוי שידור אירועי ספורט רלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית (אז ערוץ טלוויזיה בודד במדינת ישראל) ושִידֵר ללא כל בושה וללא שום התנצלות את מה שכל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה עשו באותו הקיץ ההוא ב- 1988. כשההולנדי מָרְקוֹ וָואן – בַּאסְטֶן כבש בבעיטת יעף ווירטואוזית את שערו של הרוסי רִינָאט דָסָאיֶיב במשחק הגמר נגד ברה"מ וקבע את התוצאה 0:2 להולנד, נחתמה תקופה בה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מקבלת את זכויות השידורים במחירים אפסיים. יורם ארבל שידר ישיר את המשחק מהאִצטדיון האולימפי במינכן ושוב יצא מגִדרו משמחה למראה שערו הבלתי נשכח של מָרְקוֹ וָואן בַּאסְטֶן. "איזה שער, איזה שער…", זעק למיקרופון. הרייטינג היה נפוּח. הטכנאים לא שבתו הפעם הזאת. נדרשנו לשלם 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר מתוך סך של  5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אֶלֶף) דולר ששילם כל ה- EBU. המשך צנוע אומנם למסורת התשלומים ב- EUROs של 1980 ו- 1984, אך כשאתה מתחיל עִם תשלום זכויות השידורים לעולם אינך יודע היכן זה ייגמר. 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר היה ה- Share הכספי שלנו במסגרת חברותינו ב- EBU ב- 1988. מחיר אפסי שעתיד היה להאמיר מעלה ולהרקיע שחקים בשנים הבאות.

אורי פורת ז"ל סייע לי לקבוע סטנדרטים חדשים של הפקה ושידור של אירועי ספורט בארץ ובחו"ל, בשעה שהציב בצורה כל כך ברורה ובהירה את משחקי אליפות אירופה בכדורגל בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. שלושה חודשים לאחר סיום משחקי 1988 EURO, אִפשֵר לי לשדר 133 שעות מאולימפיאדת סיאול 1988. שום מנכ"ל רשות שידור לאחר עידן אורי פורת ואף שום מנהל טלוויזיה לא העיזו ולא אבו עוד להתעלם משידורי הכדורגל של ה- EUROS, כפי שנהגו שלושת המנכ"לים הראשונים שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני (בן 81 היום, יבד"ל), ויוסף "טומי" לפיד ז"ל.

באליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה כעבור ארבע שנים ב- 1992 בשוודיה (1992 EURO) נדרשנו לשלם  50000 (חמישים אֶלֶף) דולר. פי שניים וחצי יותר מאשר באליפות הקודמת אך עדיין מדובר בסכום נמוך ו- Share נדיב בתוככי ה- EBU [סעיף 2] ששילם עבור טורניר 1992 EURO סכום כולל  25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. צריך להבהיר ולציין כאן ארבעת אליפויות ה- Euro בשנים של 1980, 1984, 1988, ו- 1992 נערכו בעידן שונה ובמתכונת מצומצמת. נטלו בהן חלק שמונה נבחרות אירופיות. זו הייתה שעתו היפה של מאמן הכדורגל הדני רִיכַארְד נִילְסֶן ב- 1972 שנבחרתו ניצחה במשחק הגמר את גרמניה 0:2. כוכב הכדורגל הדני מיכאל לַאוּדְרוּפּ נעדר מהמשחק אך אחיו הצעיר בראיין לַאוּדְרוּפּ מילא את מקומו בהצלחה. ג'ון ינסן וקים ווילפורט כבשו את השערים לזכות נבחרת דנמרק. בשערה של דנמרק ניצב השוער הבלתי נשכח פיטר שמייכל. דנמרק לא הייתה אמורה להשתתף בטורניר אליפות אירופה של שוודיה 1992, אך משום שיוגוסלביה הורחקה ממנו (בגלל מלחמתה של סרביה במדינות שפרשו מהאיחוד היוגוסלבי של עידן יוסיפ בארוז טיטו) הוזמנה הנבחרת הדנית ליטול חלק במקומה כנבחרת שמינית.

מאיר איינשטיין שידר ישיר את המשחק והפרשן שלו באולפן בירושלים היה אבי רצון. יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה לא הסכים לשלוח את הפרשן אבי רצון לשוודיה. לא עלה כלל על דעתו של יוסף בר-אל לשלוח אותו יחדיו עם מאיר איינשטיין לעמדות השידור בשוודיה .הוא ראה באבי רצון מעין יריב שלו מפני שהיה מינוי אישי שלי. הוא התייחס אל אבי רצון כעיתונאי שמתגרה במִמְסַד ועל כן ממילא חשב שהפרשן של יואש אלרואי איננו פיגורה טלוויזיונית חשובה מספקת אפילו מכדי לשמש בתפקיד הזה באולפן בירושלים לא כל שכן בשוודיה. בקשתי המפורשת לעשות זאת נדחתה על הסף והזיקה עוד יותר לפרשן שהיה אהוב ומקובל עלי אך שנוא על יוסף בר-אל. מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ניצב מנגד ולא רצה להתערב.

משהחליטה UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) להגדיל את מספר הנבחרות באליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (1996 EURO) משמונה לשש עשרה נבחרות, הוכפלה כמות המשחקים בטורניר מחמישה עשר לשלושים ואחד. זכויות השידורים האמירו בהתאם. ה- EBU נדרש לשלם  80.000000 (שמונים מיליון) דולר וה- Share  שלנו צמח בבת אחת ל- 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר.

UEFA וגם ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) התנהגו שנים רבות בנאיביות רבה ליד שולחן המו"מ עם ה- EBU. שני גופי הכדורגל החזקים בעולם פיגרו ונותרו הרחק מאחורי הכישרון, יחסי הציבור, וחזוֹן השיוּוק של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) . הדָבָר פגע ביכולת ההתמקחות שלהן הנוגעת למכירת תמלוגי השידור. הלוֹגוֹ האולימפי של חמֵש הטבעות והסלוגן האולימפי שכולנו גדלנו עליו "Citius, Altius, Fortius" ("מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר"), קנו להם אחיזה איתנה יותר בציבור ושימשו מקדם מכירות משובח מסִיסְמַת הטריוויה Fair Play של הכדורגל.

FIFA ו- IOC וגם IAAF בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה הקודמת

השוואה קצרה בכמה נקודות זמן חשובות בהיסטוריה בין שני גופי הספורט הגדולים בעולם מצביעה על יתרון עצום ברווחים הכספיים של IOC בראשות חואן אנטוניו סאמאראנש על פני ה- FIFA בראשות ספ בלאטר. עליית מחירי זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים השפיעה מייד גם על שוּק הטלוויזיה בישראל הציבורית בתקופה שרשות השידור הייתה עדיין מונופוליסטית וגם לאחר מכן בשעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניהלה קרבות שידור מרים נגד ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים. המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום יבד"ל עמדו בפרץ. בדרך כלל היו להם תשובות כספיות.

1990 – 1988 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA

ששת גופי השידור העולמיים שילמו 403.000000 (ארבע מאות ושלושה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים בסיאול ב- 1988. (מתוך הסכום הכולֵל הזה שילמה NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. ה- EBU שִילֵם  23.000000 (עשרים ושלושה מיליון) דולר, וחלקה של רשות השידור ניצב אז על 600000 (שש מאות אלף) דולר. ה- FIFA לעומת IOC קיבלה כעבור שנתיים במונדיאל של איטליה ב- 1990 רַק 60.000000 (שישים מיליון) דולר תמורת מכירת זכויות השידורים הגלובאליות שלה. כֶּסֶף קטן בהשוואה ל- IOC.

1994 – 1992 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA

באולימפיאדת ברצלונה 1992 גָרָף IOC הוועד האולימפי הבינלאומי 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר מהמְשָדֵר העולמי. ה- FIFA התאחדות הכדורגל הבינלאומית שילשה לכיסה מאותם גופי השידור הבינלאומיים הללו 77.000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר בלבד במונדיאל ארה"ב 1994.

1998 – 1996 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA

באולימפיאדת אטלנטה 1996 שילם המשדר העולמי סכום של  900.000000 (תשע מאות מיליון) דולר לקופת IOC. שנתיים אח"כ במונדיאל צרפת 1998 הנפלא קיבלה FIFA מאותן רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות פי 10 פחות ממה שקיבל IOC ב- 1996. רק  90.000000 (תשעים מיליון) דולר. זהו כמובן פער מדהים. ספ בלאטר נכנס לדיכאון.

אפילו התאחדות ה- א"ק הבינלאומית (IAAF) בראשותו של גאון הארגון ד"ר פרימו נביולו האיטלקי חגגה על הכדורגל. ב- 1983 ייסד פְּרִימוֹ נָאבְּיוֹלוֹ (Primo Nabiolo) המנוח נשיא ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) את אליפות העולם הראשונה בא"ק שנערכה בהלסינקי. כשדיווחתי למנכ"ל רשות השידור אז יוסף "טומי" לפיד כי אני מתעתד לשלם 3000 (שלושת אלפים) דולר בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 על בסיס של Maximum Offer ל- EBU, סמרו שערותיו והוא כמעט התעלף. "זה הַמוֹן כֶּסֶף" אמר לי יוסף "טומי" לפיד ז"ל. "המוֹן זה מונח יחסי", אמר פעם פרופסור אלברט איינשטיין לאחד מתלמידיו שהתעניין בנושא היחסיות, ולצורך המחשה הוסיף כלהלן : "שָלוֹש שַעֲרוֹת עַל הראש זֶה מְעַט – שָלוֹש שַעֲרוֹת בַּמָרָק זֶה הַמוֹן". יוסף "טומי" לפיד ז"ל נבעת ממחיר זכויות השידורים (מדובר על 3000 דולר בלבד), אך השיב לי, "אנחנו נעמוד בזה מפני שאתה חושב שזה חשוב. אנחנו נשדר את אליפות העולם בא"ק לעם ישראל", והוסיף, "אני מסכים להגדרתך במסמך הצעת השידורים שחיברת כי אליפות העולם בא"ק ה- 1 בהלסינקי היא אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של שנת 1983". אבל את פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן הוא סירב לשלוח להלסינקי 83' לצִדוֹ של השַדָּר נסים קיוויתי מפני שרצה לחסוך בכספה של רשות השידור. "נסים קיוויתי מסוגל להסתדר בלי גלעד ווינגרטן, הפרשן איננו כה חשוב", סבר. הפרשן נדרש לטוס להלסינקי 83' על חשבונו וגם למצוא אכסניה על חשבונו. מפני שלא היה לוֹ כסף התפלח ד"ר גלעד וויינגרטן בלילות לחדרו של נסים קיוויתי במלון בהלסינקי ונַם שם בהסתר את שנתו על השטיח.

יוסף "טומי" לפיד הבין כי עשה את עִסקת חייו משנֵיאוֹת לבקשתי לשדר ישיר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. הפקתי וניהלתי עבורו כ- 20 שעות שידורים ישירים ותקצירים מוקלטים מהאירוע הבינלאומי הנפלא הזה עליהם שילמנו רק 3000 (שלושת אלפים) דולר. אין דבר יפה יותר שמִצטלֵם על מסך הטלוויזיה מאשר א"ק במיטבה. רשות השידור שילמה עבור שעת שידור כ- 150 (מאה וחמישים) דולר. סכום אפסי במונחים מוניטאריים וכלכליים של הטלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 סכום של 2.000000 (2 מיליון) דולר.

alex 1

טקסט תמונה : 1982. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC חותמת עם IAAF על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 תמורת סכום של 2.000000 (2 מיליון) דולר. זיהוי הנוכחים העומדים בשורה האחורית משמאל לימין : מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC עוד בטרם היותו חבר ב- IOC), ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen – היה אתלט אולימפי בצעירותו ונשיא IAAF מאוחר יותר וחבר כבוד ב- IAAF לכל ימי חייו), ג'ף קוקין (Jeff Cockin – NBC), פרדריק הולדר (Frederick Holder – גזבר כבוד של IAAF). זיהוי הנוכחים של השורה הקדמית יושבים משמאל לימין : שון מקמנוס (Sean McMannus – מפיק בכיר בחטיבת הספורט של NBC והבוס הישיר של אלכס גלעדי), האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo – נשיא IAAF), הפיני קארל אולף – הומן (Carl – Olaf Homen, נשיא הוועדה המארגנת של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983). (באדיבות YLE ו-  IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה כעבור ארבע שנים ב- 1987 ברומא שִילֵם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סכום של 000 30 (שלושים אֶלֶף) דולר. מְעַט בהשוואה לתשלומי הרשתות הגדולות ב- EBU, אך פי עשרה יותר ממה ששילם יוסף "טומי" לפיד ארבע שנים קודם לכן. עלות שעת שידור מרומא 1987 עמדה על 1500 דולר. באליפות העולם ה- 3 בא"ק באוגוסט 1991 שהתקיימה ביפן שִילֵם מנכ"ל רשות השידור הבא אריה מֶקֶל כבר 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. פי 50 יותר מאשר שילמנו תמורת הלסינקי 1983. הסכוּם ששילמנו עבור אליפות העולם הא"ק ה- 3 ב- 1991 ביפן היה תשלום עַתֵּק בימים ההם וזהה לזה ששילמנו עבור זכויות השידורים של מוּנדִיאַל הכדורגל במכסיקו 1986. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הפך את הא"ק הבינלאומית למִכְרֶה זָהָב כפי שחוֹלֵל הספרדי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) בנושא המשחקים האולימפיים. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש מונה לנשיא  IOC בשנת 1980 במקומו של הלורד האירי מַייקְל קִילָאנִין וכיהן בתפקיד עד 2000. נשיא IOC הספרדי היה פיגורה פוליטית, כלכלית, וארגונית מוכשרת, ויוצאת דופן. בתוך זמן קצר הפך את הוועד האולימפי הבינלאומי לאחד הגופים העשירים בעולם. לְשני גופי הכדורגל הגדולים והעשירים בעולם UEFA וְ- FIFA לקח הרבה יותר זמן ללמוד כיצד עושים כסף. הנה המחשה נוספת.

samaranch nebiolo 1

טקסט תמונה : 1983. הלסינקי. שני אנשים מוכשרים, נשיא IAAF  ד"ר פרימו נביולו (מימין) ונשיא IOC  חואן אנטוניו סאמאראנש יחדיו באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות YLE ו- IAAF).

EBU מול IOC ומול FIFA בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה הקודמת

ב- 30 בינואר 1996 הגיע שיתוף הפעולה בין ה-EBU ל- IOC לשיאו. הוועד האולימפי הבינלאומי העדיף את המְשָדֵר הציבורי על המסחרי וחתם עם איגוד השידור האירופי על חוזה שידורים ארוך טווח ענק המעניק ל- EBU העשיר את זכויות השידורים הבלעדיות של חמש אולימפיאדות רצופות (לרבות אולימפיאדת החורף של טורינו 2006 ואולימפיאדת הקיץ של בייג'ינג הנבלעות בעתיד ממושך ומרוחק בן 10 ו-12 שנים ממועד חתימת החוזה ב-1996, לא פחות ממדהים) : המשחקים האולימפיים של סידני 2000, אולימפיאדת החורף סאלט לייק סיטי 2002, אולימפיאדת אתונה 2004, אולימפיאדת החורף טורינו 2006, ואולימפיאדת בייג'ין 2008 בסין תמורת סכום כולל של 1.442000000 (מיליארד וארבע מאות ארבעים ושניים מיליון) דולר. אחד מהסכמי שידורי הספורט החשובים ביותר שעשה ה- EBU בעידן תחרות השמיים הפתוחים. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור היה מתומכי החוזה בין ה- EBU ל- IOC. פירוט התשלומים מעיד על האמון והכבוד המקצועי שרחש הוועד האולימפי הבינלאומי ובראשו הנשיא חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש ליכולת הטלוויזיונית ולמהימנות הכלכלית של שידור הציבורי בראשות ה- EBU. ה- EBU התחייב לשלם לוועד האולימפי עבור זכויות השידורים הבלעדיות של האירועים הבאים כדלקמן :

א. 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר זכויות שידורים תמורת אולימפיאדת סידני 2000 באוסטרליה.

ב. 120.000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר זכויות שידורים עבור אולימפיאדת החורף בסֹאלט לייק סיטי 2002 בארה"ב.

ג. 394.000000 (שלוש מאות תשעים וארבעה מיליון) דולר זכויות שידורים של אולימפיאדת אתונה 2004 ביוון.

ד. 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים כדי לשדר את אולימפיאדת החורף טורינו 2006 באיטליה.

ה. 443.000000 (ארבע מאות ארבעים ושלושה מיליון) דולר זכויות שידורים על מנת לשדר את אולימפיאדת בייג'ינג 2008 המתקיימת לראשונה בסין.

מייד בתום טקס החתימה האולימפי פִּרסמו אַלְבֶּרְט שָרְף נשיא ה- EBU וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' המזכיר הכללי של איגוד השידור האירופי בהתרגשות רבה ובגאווה גדולה את מִנְשָר הניצחון. זה היה ניצחונו של השידור הציבורי בטלוויזיה על השידור המסחרי [3]. החוזה האולימפי המחומש ארוך הטווח מלא תוכן ודולרים ירוקים הוליד את המשבר הגדול בין ה- EBU לנשיא FIFA ספ בלאטר. ספ בלאטר חש מרומה. הוא הבין כי איגוד השידור האירופי העשיר ה- EBU מעניק הרבה יותר ממון זכויות שידורים ל- IOC מאשר ל- FIFA, ונדלק. צריך להזכיר כאן לידיעת קוראי הבלוג כי אומנם טורניר מונדיאל בהשתתפות 32 נבחרות מתארך ל- 33 ימים אולם מכיל בתוכו מקסימום 155 שעות שידורים בטלוויזיה. אולימפיאדה מתפרסת על פני תקופה של 17 ימים אולם מציעה למשדר הטלוויזיה הבינלאומי כ- 5000 שעות שידורים בטלוויזיה מ- מגוון של כ- 37 ענפי ספורט שונים.   

ebu 1

טקסט מסמך : 31 בינואר 1996. איגוד השידור האירופי ה- EBU. זהו המסמך המקורי הנוגע לרכישת זכויות השידורים האולימפיות של חמש אולימפיאדות, שלוש קיץ ושתיים חורף, בין השנים 2000 ל- 2008. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ebu 2

טקסט תמונה :  הצמד המלכותי של ה- EBU ב- 1996. הנשיא ד"ר אלברט שארף (משמאל) והמזכיר הכללי ז'אן ברנרד מונץ'. תרומתם רבת השנים למען השידור הציבורי הייתה עצומה, אך הם מיהרו באותה שנה לנתק מגע מספ בלאטר נשיא ה- FIFA, ואִפשרו בכך את כניסתו המוקדמת מידי של לאו קירש לשוּק המו"מ במערכה העקוֹבה מדולרים ירוקים על רכישת זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן/קוריאה 2002 וגרמניה 2006. שניהם הפסידו ועימם גם ה- EBU. (התמונה באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ד"ר אלברט שארף (Albert Scharf) איש רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ARD, נבחר להיות נשיא ה- EBU בשנת 1983. הוא היה נשיא נערץ שזכה לאמון מרבי של כל המדינות החברות באיגוד. הגרמני ד"ר אלברט שארף כיהן בתפקיד הציבורי החשוב הזה במשך 17 שנה, 2000- 1983. הוא היה האיש המרכזי בקבוצת המו"מ של ה- EBU שניהלה את המו"מ על זכויות השידורים של אולימפיאדות הקיץ והחורף והמונדיאלים עם IOC ועם FIFA, כשלצִדו פועלים שני ראשי הקבוצה המבצעית של שידורי הספורט של האיגוד, הנורווגי יארלה הויסאטר והספרדי מנולו רומרו. ד"ר אלברט שארף שמר היטב על הקופה הציבורית עליה הופקד. בשנות ה- 80 של המאה הקודמת שילם איגוד השידור האירופי ה- EBU ל- IOC מחירים מינימליים תמורת רכישת זכויות השידורים של גביעי העולם בכדורגל והמשחקים האולימפיים. ה- EBU שילם תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 סכום של 7.100000 (שבעה מיליון ומאה אלף) דולר. תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 שילם האיגוד 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. תמורת זכויות השידורים של משחקי סיאול 1988 שילם ה- EBU סכום של 28.000000 (עשרים ושמונה מִיליון) דולר.

גם התשלומים ל- FIFA היו סבירים בשנים ההן. המשדר הציבורי העולמי שילם תמורת מונדיאל ספרד 1982 סכום של 39.000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך אז ל- 26 מיליון דולר). חלקו של ה- EBU מתוך הסכום הזה עמד על 15.000000 (חמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצרים (כ- 10 מיליון דולר) דולר. המחירים האמירו לקראת טורניר גמר גביע העולם של מכסיקו 1986. ששת גופי השידור הציבורי בעולם נתבעו להוסיף % 25 והסכום הגיע ל- 49.000000 (ארבעים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 32.6 מיליון דולר). ה- EBU נשא כרגיל בעול העיקרי ושילם 22.500000 (עשרים ושניים וחצי מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 15 מיליון דולר).

ההישג הגדול ביותר של הגרמני ד"ר אלברט שארף ועוזריו ב- EBU היה ראשית דבר יכולתם לשכנע ב- 1987 את אנשיה- FIFA בכדאיות החתימה על הסכם זכויות שידורים משולש עם המְשָדֵר הציבורי המקנה לו בלעדיות על שלושה מונדיאלים רצופים, אלוּ של איטליה 1990 + ארה"ב 1994 + וצרפת 1998. עליית המחירים בתקופה ההיא נראית כעבור 20 שנה מנקודת מבט של שנת 2006, סבירה ומתונה יחסית. אך צריך לזכור שבין מונדיאל מכסיקו 1986 למונדיאל של איטליה 1990 הייתה קפיצת מחירים בסדר גודל של % 54.4. התשלום הכולל עבור שלושת המונדיאלים של 1990, 1994, ו- 1998 ביחד עמד על 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים. זאת הייתה החלוקה המשולשת :

מונדיאל איטליה 1990

ששת גופי השידור הציבוריים הבינלאומיים שילמו ל- FIFA עבור מונדיאל איטליה 1990 סכום של 90000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים מתוכו שילם ה- EBU, סכום של 35000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 23.3 מיליון דולר).

מונדיאל ארה"ב 1994

תמורת מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המְשָדֵר הציבורי 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים כשחלקו של ה- EBU היה 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך אז ל- 30 מיליון דולר) .

מונדיאל צרפת 1998

בשביל מונדיאל צרפת 1998 שילם המשדר הציבורי 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. ה- EBU שילם מתוכו 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך אז ל- 35 מיליון דולר).

ספ בלאטר + EBU + לאו קירש

התמונה הפסטוראלית הזאת שהייתה כה נוחה ל- EBU עמדה להשתנות מקצה לקצה עם הופעתו בזירה של המְשָדֵר המסחרי על כל תעצומות הכסף הפנטסטיות שלוֹ. ד"ר אָלְבֶּרְט שָארְף ו- זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) שני מנהיגי השידור הציבורי שניצבו בראש ה- EBU, לא שיערו לעצמם כי בתוך חמישה חודשים לאחר פרסום מִנשר הניצחון האולימפי, הם יידרשו לפרסם איגרת תבוסה המספרת על אובדן זכויות שידורי הכדורגל של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 ושל גרמניה 2006, מפני שספ בלאטר הבריז להם ומכר את הבכורה למיליארדר הגרמני לאו קירש. לאו קירש היה סוג של איש עשיר מאוד, קניין וגם מתווך. הייתי מקורב בימים ההם לקבוצת המו"מ של ה- EBU שחתמה הסכם כפול עם UEFA שכלל שתי אליפויות אירופה הבאות בכדורגל, 1996 EURO באנגליה וְ- 2000 EURO בהולנד ובלגיה, ומאוחר יותר גם להסכם הנפרד שהושג בין שני הגופים האלה הנוגע לאליפות אירופה של פורטוגל 2004.

ההשפעה הייתה כמובן דרמטית ו- מיידית על שוק הטלוויזיה בישראל. גם בגלל שינוי מבנה אליפות ה- Euro, הכפלת כמות הנבחרות מ- 8 ל- 16, והכפלת כמות המשחקים, במקום 15 ב- Euros הקודמים, 31 ב- Euros העתידיים החל מאליפות אירופה לאומות בכדורגל באנגליה בקיץ 1996. ה- Share הכספי שלנו ב- 1996 EURO זִינֵק בבת אחת לרמה של 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר, קפיצה של % 800 בהשוואה לזכויות השידורים של שוודיה 1992 שם שילמנו רק 50000 (חמישים אלף) דולר. ארבע שנים אח"כ בְּ- 2000 EURO בהולנד ובלגיה הֶאֶמִירו זכויות השידורים לְ- 666000 (שש מאות שישים ושישה אֶלֶף) דולר. בטורניר אליפות אירופה – פורטוגל 2004 (הקרוי גם 2004 EURO) עמד סכום הזכויות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על סך של 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר. מחירים סבירים לפי שעה אך דיים לעורר מחשבות נוגות לקראת הצפוי לבוא מפני שהיו גדולים במאות אחוזים מאלה שהורגלנו לשלם קודם לכן. אף על פי כן לא עלה בדעתם של המנכ"לים שלי בעבר מוטי קירשנבאום ואורי פורת לסֶגֶת מהשידורים היקרים.

ב- 1987 עשה המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ובראשו ה- EBU  את עִסקת חייו עם ה- FIFA, עסקה כספית שלא תחזור על עצמה עוֹד לעולם. בראש קבוצת המו"מ של ה- EBU ניצב נשיא האיגוד עצמו ד"ר אלברט שרף. הוא לא נפגש באופן אישי עם נציגי ה- FIFA אך היה מוביל מדיניות המו"מ והאחראי העיקרי לתוצאות ההסכם המזהיר. עוזריו הראשיים היו יָארְלֶה הוֹיְסַאטֶר מנורווגיה ו- מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ מספרד שני ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בשידורי הספורט הגדולים, וגם רִיצָ'ארְד בָּאן ה- Sports Controller של האיגוד. ששת גופי השידור הציבורי בעולם ובתוכם איגוד השידור האירופי ה- EBU גוף השידור הציבורי העשיר ביותר בתבל יחדיו עם OIRT איגוד השידור המזרח אירופי, OTI איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה, URTNA איגוד השידור של מדינות אפריקה, ASBU איגוד השידור של המדינות הערביות, ו- ABU איגוד השידור של דרום מזרח אסיה, חתמו עם ה- FIFA הגרידית אולם התמימה על חוזה שידורים משולש ומזהיר של קניית זכויות שידורים של שלושה מוּנְדִיאַלִים רצופים בזה אחר זה : איטליה 1990, ארה"ב 1994, וְ- צרפת 1998. ההסכם המשולש ארוך הטווח נעשה בחוכמה רבה ותוך הפגנת יֶדַע רב של הנושא ונותן מטעם המְשָדֵר הציבורי. הנה הנתונים הכספיים המדויקים :

ה- FIFA קיבלה סכום גלובאלי כולל של 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים [4] עבור שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998 – שהתחלק כלהלן :

א. תמורת מונדיאל איטליה 1990 שילמו ששת גופי השידור ביחד ל- FIFA סכום של 90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU כגוף שידור ציבורי העשיר ביותר מבין השישה עמד על 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 23 מיליון) דולר.

ב. עבור מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המִשָדֵר הציבורי כולו סכום של 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU עמד על  45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה לְ- 30 מיליון דולר).

ג. תמורת מונדיאל צרפת 1998 שילם כל העולם  135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU נָסָב על סכום של  53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים, שווה ערך ל- 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) דולר [5].

כניסתה של UEFA לתחרות הכלכלית לצדה של FIFA במחצית עשור ה- 90 של המאה שעברה

ה- EBU שילם  133.000000 (מאה שלושים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים שווה ערך ל- 88 מיליון דולר עבור שלושת המונדיאלים. ה- EBU נחשב לגוף השידור הגדול והעשיר ביותר מבין השישה (עליו נמנים גם הרשתות הבריטיות ה- BBC ו- ITV, הרשתות הגרמניות ARD ו- ZDF, הרשת האיטלקית RAI, הרשת הספרדית TVE, הרשת הטורקית TRT, הרשתות הצרפתיות TF1 וכן FT2 כמו גם FT3, ואחרות) ולכן נשא בעול התשלום העיקרי המהווה תוצאה של % 39.1 מהסך הכללי. % 60.9 האחרים התחלקו בין חמשת גופי השידור הנותרים. זה היה Deal כספי רציף, מדהים, וזוֹל שהוכיח עד כמה הייתה ה- FIFA נאיבית וטיפשה בימים ההם.

מחד צריך להבליט את העובדה כי ה- EBU היה לא רק איגוד השידור העשיר בעולם ובעל ניסיון השפעה עצומים אלא הוא ייצג גם את גוש הנבחרות האירופיות שהיה הגדול ביותר שמרכיב כל מונדיאל. מאידך יש לזכור כי ה- FIFA (ברוב רשלנותה) ועל כל אגפיה לא צפתה את ההתפתחות המואצת של טכנולוגיית שידורי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין שהתחוללה בעשור ה- 90 של המאה שעברה באירופה ובכל תבל. היא הניחה בטעוּת ש- EBU איגוד השידור האירופי המייצג עשרות רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה (וגם באסיה ובאפריקה כמו רשות השידור הישראלית הטלוויזיה הירדנית, המרוקאית, הטוניסאית, האלג'ירית, הלוּבּית, והמצרית) יישאר לעַד גוּף השידור העשיר והחזק בעולם ללא תחרות מקצועית של גופי שידור אחרים. ובאֶמֶת חלקו של ה- EBU במסגרת הסֵדֶר העולמי הקודם, בּוֹ היו מאוגדים שישה גופי שידור ציבוריים-עולמיים OIRT – רשתות הטלוויזיה של מזרח אירופה, ASBU – איגוד השידור של חֶבֶר המדינות הערביות, ABU – רשתות הטלוויזיה של מדינות המזרח הרחוק, URTNA – איגוד השידור של מדינות אפריקה, OTI – איגוד השידור של מדינות דרום ומרכז אמריקה, (וְכמובן ה- EBU עצמו), נָסָב כאמור סביב כמעט % 40 מהתשלום הגלובאלי הכללי בשלושת המונדיאלים. שום רשת ציבורית בעולם לא הייתה יכולה להתחרות בעושר ובעוצמה הכלכלית שהיו מנת חלקן של רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה. כפי שהוסבר, הסכום ששילם ה- EBU היה גדול לאֵין שיעור בהשוואה לתשלום ששילמו חמשת גופי השידור האחרים.

חלקה של רשות השידור הישראלית בחוזה ארוך הטווח הזה היה פועל יוצא של נוסחה מתמטית מתוחכמת שהרכיב ה- EBU, ונגעה לחלוקת הנֶטֶל הכספי בין עשרות הרשתות. הנוסחה המתמטית – הכספית הזאת מורכבת מפעולה חשבונית של שורש ריבועי של מספר המסכים בכל מדינה חלקי עשרת אלפים . התוצאה המעניינת יוצרת את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה ציבורית ב- EBU . כַּמּוּתַן קובעת את אמות המידה לתשלום. זהו העיקרון המהווה את התשתית לחלוקת הנֶטֶל. מספר היחידות הבסיסיות של ישראל עמד אפוא שנים רבות על 9. כמות היחידות הבסיסיות של גרמניה על פי החישוב הזה הוא 52, של אנגליה נָסָב על 45, צרפת עומד על 45, איטליה – 39, ושל ספרד – 34, וכן הלאה  החשבונאות הזאת מצביעה על יחסיות גובה התשלומים בין רשתות הטלוויזיה העשירות לעניוֹת ב- EBU. רשות השידור משלמת אם כך פי שֵש פחות ממה שמשלמות רשתות הטלוויזיה הציבוריות של גרמניה ARD  וְ- ZDF, וכחמישית מאשר משלם ה- BBC. במבצעי שידור בינלאומיים גדולים כמו המונדיאלים, ה- EUROs, והאולימפיאדות, מתקיימים חישובים שונים במקצת ב- EBU, המגדילים את עוֹל רשתות הטלוויזיה העשירות ומקזזים במשהו את עוּלַן של הרשתות הקטנות.

על פי השיטה הזאת נקבע ב- 1987 כי חלקה הכספי של רשות השידור הישראלית במונדיאל איטליה 1990 יעמוד על 455285 פרנקים שווייצריים (שווה ערך אז ל- 303000 דולר). במונדיאל ארה"ב 1994 שילמנו 576738 פרנקים שווייצריים (כְּ- 384000 דולר). במונדיאל צרפת 1998 השתתפו לראשונה 32 נבחרות ומספר המשחקים הכולל בטורניר עלה ל- 64 בהשוואה ל- 52 שנערכו במונדיאלים הקודמים. נשיא ה- FIFA יוזף "ספ" בלאטר ביקש תוספת כספית מ- EBU בעבור מונדיאל 1998 בשל תוספת המשחקים, אך איגוד השידור האירופי סירב לבקשתו, והשיב לוֹ : "חוזה הוא חוזה, איננו מתכוונים להוסיף אפילו פרנק שווייצרי שחוק אחד". במונדיאל צרפת 1998 שילמנו סכום של 703962 פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 470000 דולר) . מנכ"ל רשות השידור מאז אפריל 1998 אורי פורת המשיך את מדיניות קודמו מוטי קירשנבאום ואִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל 64 המשחקים מהאִצטדיונים ברחבי צרפת הגדולה.

יום שלישי – 2 ביולי 1996 היה תאריך היסטורי בתולדות המאבקים בשווקי הטלוויזיה הבינלאומיים על רכישת זכויות השידורים של מפעל הכדורגל החשוב והיוקרתי בעולם – המונדיאל. נפל דבר. קונסורציום השידור הבינלאומי המורכב מששת גופי השידור הציבוריים בעולם ובראשם ה- EBU, הפסיד את זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ביפן / קוריאה  ו- 2006 בגרמניה לאחר שהחזיק בהן באופן מסורתי 24 שנה רצופות מאז משחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו בגרמניה ב- 1974. בבכורה זכתה קבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh). לֵאוֹ קִירְש קנה מ- FIFA את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 תמורת כ-  1.300000000 (מיליארד ושלוש מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- מיליארד דולר). סכום הגדול פי 7.4 ממה ששילם כל קונסורציום השידור הציבורי העולמי יחדיו תמורת מונדיאל צרפת 1998 ארבע שנים קודם לכן. את מונדיאל גרמניה 2006 רכש לאו קירש בתוספת של % 15.38 ושילם ל- FIFA סכום של 1.500000000 (מיליארד וחצי) פרנקים שווייצריים (כ- 1.19 מיליארד דולר).

ה- EBU, איגוד השידור הציבורי העשיר ביותר בעולם המונה בשורותיו מאז 1991 כ- 60 רשתות טלוויזיה (מאירופה, אסיה, ואפריקה) היה בהֶלֶם. יממה אחת אח"כ ביום רביעי – 3 ביולי 1996, פרסם המזכיר הכללי של  ה- EBU זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) הודעה ציבורית מסודרת לכל המנכ"לים של רשויות השידור באיגוד ולמנהלי מחלקות הספורט ברשתות הטלוויזיה השונות, מנוסחת כמודעת אֵבֶל, המסבירה את פשר תבוסת השידור הגדולה ביותר של איגוד השידור האירופי בכל תולדותיו. הטקסט הדרמטי של זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' הונח על שולחנו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בדיוק כפי שאני קבלתי את נוסחו באותו יום בשמונה בעֶרֶב באמצעות פקס מגֶ'נֶבָה (מקום מושבו של האיגוד). שהיתי בארץ כיממה. רק אתמול שבתי מלונדון לארץ בתום מבצע השידורים הארוך והמרתק של משחקי 1996 EURO. הייתי מופתע מאוד. אך לא היה לי זמן להתאבל. בתוך שישה ימים הייתי אמור לטוס לאטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב כדי לנהל עבור מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן את השידורים האולימפיים של אטלנטה 1996, האולימפיאדה ה- 26 במניין של הזמן החדש.

בהודעת התבוסה הדרמטית , נקט מזכ"ל ה- EBU ההמום בטקסט חריף ביותר חסר תקדים . הוא האשים את  ה- FIFA בחמדנות כספית ובניהול מו"מ נעדר שקיפות , המוטה מראש בצורה ברורה לטובתו של לֵאוֹ קִירְש כנגד האיכות , קידום השידורים , וחשיפתם הרחבה שהציע בעבר ומציע גם עכשיו השידור הציבורי העולמי בראשות איגוד השידור האירופי , יכולת שהוכיחה את עצמה מזה שני עשורים של שנים . הנה הטקסט ההיסטורי [6]   .

Sent by EBU – UER                                         03 / 07 / 1996         19:55

RECIPIENT:  Director Generals

Heads of sport departments

SENDER   :  Jean Bernard Munch

SUBJECT:  FOOTBALL WORLD CUP 2002

At today’s meeting of the FIFA Executive Committee in Zurich ut was decided to award the Broadcasting rights for the 2002 World cup to ISL / SPORTS hacked by KIRSH Group

FIFA thus ends a collaboration with the Consortium of more than 20 years (even longer for the EBU)

More detailed information will be given at the EBU General Assembley in Prague

The EBU deeply regrets the FIFA’s decision to grant the rights for the 2002 World Football Cup to an agent, thus turning its back on 24 years of cooperation with the World Consortium of Broadcasting Unions which ensured the direct collaboration of national broadcasters all over the world

Cupidity alone can explain such a decision since the Consortium’s offer was superior from all other points of view, as well as being very high in financial terms

The President of the FIFA Mr. Havelange, has thus repudiated the very principles of his past policy – quality of coverage and the promotion and widest possible exposure of football

The EBU of course respects the FIFA’s decision, but deplores the selection procedure which was characterized a luck of transparency , conditions that were continually changed, and an analysis of offers which was clearly slanted in favour of the winning group

France 98’ will be a major loser, since the Consortium had offered to make a considerable

Upward review of the contract concluded in 1987 if contractual relations with the FIFA were extended

The Consortium is nevertheless looking forward to providing the coverage and an extremely wide exposure of the 1998 World Football Cup in France

Best regards

Jean Bernard Munch

EBU Secretary – General

עוד באותו הערב דיווחתי ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1על תוכנו העצוב של הפקס של זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' שנחת על שולחני. יאיר שטרן צחק. "יואש אלרואי עם מה אתה מתעסק…?  מה אתה כל כך דואג …? אם זה יקרה , זה יהיה רק בעוד שֵש שנים", אמר והוסיף, "יש לך אולימפיאדה על הראש עוד כמה ימים, עזוב את זה". לא האשמתי אותו. שֵש שנים הן זמן ארוך לאדם רגיל אך מועד קצר בעסקי טלוויזיה. היום המַר הזה עוד בוא יבוא אמרתי לעצמי. ב- 2002 יאיר שטרן כבר לא היה בטלוויזיה.

מוטי קירשנבאום נטל חלק בפגישת המנכ"לים של רשויות השידור הציבוריות באירופה החֲבֵרוֹת ב- EBU איגוד השידור האירופי (General Assembley) שהתקיימה בפראג בירת צ'כיה בסתיו 1996, אך כמנהיג השידור הציבורי בישראל הוא לא ראה בוויתור של ה- EBU לרכוש את זכויות השידורים של מונדיאלים 2002 ו- 2006 אסון גדול וגם לא כישלון. מבחינתו דַמָה הוויתור של איגוד השידור האירופי ב- 1996 על קניית זכויות השידורים של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל 2002 ו- 2006 להחלטת הוויתור שלוֹ שנתיים קודם לכן ב- 17 במאי 1994, משוויתר ולא רכש את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מהאדונים חיים הברפלד המנוח, עזריקם מילצ'ן, גברי לוי, ויעקב אֶרְאֵל אנשי התאחדות הכדורגל. מוטי קירשנבאום ו- EBU הפסידו את קרבות השידור שלהם באותן נסיבות התחרות ומאותן הסיבות. תירוץ משותף של היעדר ממון ציבורי מספיק כדי לממן את עִסקאות השידור היקרות.

ההתבכיינות בדיעבד של זָ'אן – בֶּרְנַרְד מוּנְץ' לא סייעה לו. ה- FIFA העניקה שוב את זכות התיווך של זכויות השידורים של מונדיאל גרמניה 2006 ללֵאוֹ קִירְש, והסולידריות רבת המוניטין של רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU נשברה לרסיסים. ה- EBU מגן השידור הציבורי באירופה לא הכין כנראה את שיעורי הבית שלו כראוי לקראת המו"מ ב- 1996 על זכויות  השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. ה- FIFA נכשלה לחלוטין במשא ומתן ובהתמקחויות שלה עד שנת 1996 למרות שהחזיקה בתרנגולת המטילה ביצי זהב. צריך להכיר ולדעת את ההיסטוריה של גביעי העולם בכדורגל ואיזה עניין ציבורי כלל עולמי עוררו משחקי המונדיאל לדורותיהם (הפכו למסורת מבצעית מרשימה) כדי להבין את הפִספוס הכלכלי של FIFA. ה- FIFA הוא גוף ספורטיבי שקיבל תמורה פחותה מהטלוויזיה בגין זכויות השידורים בין השנים 1998- 1966. הוא קיבל פחות ממה שהיו שוות באמת זכויות השידורים של המונדיאלים. אולי זאת הסיבה שבגינה הפך בסופו של דבר לחמדני וגם לעשיר מאוד. רבים רואים היום ב- FIFA זאת המשמשת כוועדה מארגנת בינלאומית ראשית של הכדורגל בעולם גוף מסואב ומושחת, בעוד UEFA הוועדה המארגנת האירופית מצטיירת כטהורת מידות. אנשי הטלוויזיה זוכרים את הודעתו הדרמטית, "האני מאשים", של לִינַארְט יוֹהַאנְסוֹן נשיא UEFA ב- 15 במאי 2002 נגד ההתנהלות הכספית המחפירה של ה- FIFA בראשותו של סֶפּ בְּלָאטֶר, ערב משחקי מונדיאל 2002.

johansson blater 1

טקסט מסמך :  16 במאי 2002 . שבועיים לפני תחילת משחקי המונדיאל של יפן / קוריאה 2002. זהו טקסט ה- "אני מאשים" של לינארט יוהאנסון נשיא UEFA  את ספ בלאטר נשיא FIFA בשחיתות. (SPORTCAL).

ההתחלה הייתה צנועה. ב- 1930 ייסד נשיא ה- FIFA דאז הצרפתי זִ'יל רִימֶה (Jules Rimet) את משחקי המונדיאל הראשון באורוגוואי. זה היה מעשה חלוצי נועז רב השראה שדמה למעשהו המפואר של הברון הצרפתי פייר דה-קוברטיין מחדש המשחקים האולימפיים ב- 1896. זִ'יל רִימֶה הבין היטב איזו פופולאריות, יוקרה, ועניין ציבוריים טמונים במשחקי הכדורגל במשחקים האולימפיים. נבחרת אורוגוואי זכתה פעמיים במדליית הזהב בטורניר הכדורגל במשחקים האולימפיים של פאריס 1924 ואמשטרדם 1928. ז'יל רִימֶה הוקסם ונפעם מיכולתה של הנבחרת הדרום אמריקנית והחליט לייחד טורניר כדורגל בינלאומי רשמי בנוסף לזה של המשחקים האולימפיים. ז'יל רִימֶה החליט לערוך את הטורניר ב- 1930 במונטבידיאו בירת אורוגוואי אלופת האולימפיאדות בכדורגל. בכך העניק את הכבוד הראוי לנבחרת הווירטואוזית האולימפית של המדינה הקטנה הזאת. למסגרת החדשה קרא אליפות העולם. אנשי ה- FIFA החליטו כי הפרס שיוענק לנבחרת הזוכה בתואר אלופת העולם יהיה הרבה יותר ממדליית זהב. יהיה זה פסל זהב שיישא את שמו של נשיא ה- FIFA עצמו זִ'יל רִימֶה. רק 13 נבחרות נטלו חלק בטורניר הראשון באורוגוואי 1930 : צרפת, מכסיקו, ארגנטינה, צ'ילה, יוגוסלביה, ברזיל, בוליביה, רומניה, פרו, אורוגוואי, ארה"ב, בלגיה, ופרגוואי אבל זאת הייתה הצלחה גדולה. אפילו שורטטה כרזת המשחקים.

fifa 1

טקסט תמונה :  הצרפתי ז'יל רימה נשיא ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) בשנים 1954- 1921 נחשב ליוזם המונדיאלים . היוזמה שלו הייתה מסחררת בעוצמתה. התמונה הזאת צולמה בשנות ה- 20  של המאה שעברה. (FIFA).

fifa 2

טקסט תמונה :  זהו גביע הזהב של התאחדות הכדורגל הבינלאומית ה- FIFA שנושא את שמו הנשיא הצרפתי ז'יל רימה. נבחרת ברזיל זכתה בו לצמיתות ב- 1970 לאחר שזכתה בשלושה מונדיאלים, אלוּ של 1958, 1962, ו- 1970. (FIFA). 

fifa 3

טקסט תמונה : זהו אנריקה בוארו (Enrique Buero) יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי מונדיאל אורוגוואי ב- 1930. (OTI).

fifa 4

טקסט תמונה :  כרזת המשחקים של מונדיאל אורוגוואי 1930. (FIFA).

13 הנבחרות חולקו לארבעה בתים מוקדמים. המשחקים החלו במונטבידאו ב- 13 ביולי 1930 ובמשחק הפתיחה הביסה צרפת את מכסיקו 1:4. למשחק הגמר העפילו לבסוף נבחרות אורוגוואי וארגנטינה. אורוגוואי ניצחה 2:4 והפכה לאלופת העולם הראשונה בכדורגל.

fifa 5

טקסט תמונה : 1930. לחיצת ידיים דקות של הקפטנים ספורות לפני תחילת משחק הגמר ב- 30 ביולי 1930. משמאל קפטן אורוגוואי חוזה נאסאזי (Jose Nasazzi) ועמיתו קפטן ארגנטינה מנואל פריירה (Manuel Ferreira). משקיפים מאחור על הטקס השופט המרכזי של המשחק הבלגי לאנגנוס (Langenus) במרכז, ושני קווניו קריסטוף (Christophe) מבלגיה, וסאוסדו (Saucedo) מבוליביה. (OTI).

fifa 6

טקסט תמונה :  שנת 1930. שלשות שחקני אורוגוואי חוזה פדרו סאה (Jose Pedro Cea) מימין, הקטור סקארונה (Hector Scarone) במרכז והקטור קאסטרו (Hector Castro) חוגגים לאחר הניצחון שהעניק להם את גביע העולם בכדורגל. (OTI).

fifa 7

טקסט תמונה :  1930. שחקני אורוגוואי אלופי העולם (מימין בחולצות לבנות) מריעים ומודים לעשרות אלפי אוהדיהם באִצטדיון "סנטנאריו" במונטבידאו. משמאל, שחקני ארגנטינה ההמומים (לבושי  ז'אקטים) מודים אף הם לקהל בקול ענות חלושה. (OTI + התאחדות הכדורגל של אורוגוואי).

fifa 8

טקסט תמונה : 1930. זוהי נבחרת אורוגוואי אלופת העולם הראשונה בכדורגל במונדיאל של 1930. עומדים מימין לשמאל : מעסה הנבחרת, לורנצו פרנאנדז, השחקן האגדי חוזה ליאנדרו אנדראדה (Jose Leandro Absrade), ארנסטו מאסקרוני, השוער אנריקה באלסטררו, חוזה נאסאזי, אלווארו גסטידו, ומנהל הנבחרת. כורעים מימין לשמאל : הקטור פדרו סקארונה , וויקטוריאנו סאנטוס איריארטה, פדרו סאה, פאבלו דוראדו, והקטור קסטרו. (OTI + התאחדות הכדורגל של אורוגוואי).

fifa 9

טקסט תמונה : שנת 1930. זוהי נבחרת ארגנטינה סגנית אלופת העולם ב- 1930. כורע שלישי משמאל גיירמו סטאבילה (Guillermo Stabile) מלך השערים של האליפות. עומד שלישי משמאל הבלם לואיזיטו מונטי. במונדיאל איטליה 1934 פשט לואיזיטו מונטי את מדי ארגנטינה ולבש את מדי איטליה שזכתה באותה שנה באליפות העולם (לואיזיטו מונטי היה אזרח ארגנטיני ממוצא איטלקי). (OTI).

 

מונדיאל אורוגוואי 1930 הפך למסורת. בעקבותיו נערכו שני המונדיאלים הבאים על אדמת אירופה. ב- 1934 באיטליה ו- 1938 בצרפת. בשניהם זכתה נבחרת איטליה. מלחמת העולם ה- 2 קטעה את רצף הטורנירים. המונדיאל הבא נערך שוב רק ב- 1950 בברזיל. זכתה בו שוב נבחרת אורוגוואי.

fifa 10

טקסט תמונה : הכרזה הצבעונית של מונדיאל ברזיל 1950. ברזיל הייתה בטוחה מידי בעצמה בטורניר הזה שנערך על אדמתה ושילמה על כך ביוקר. (FIFA).

fifa 11

טקסט תמונה : נבחרת אורוגוואי אלופת העולם בכדורגל במונדיאל 1950. זיהוי העומדים משמאל לימין : הקפטן אובדוליו ג'נסינטו ווארלה, המאמן חואן לופז, עוזרי המאמן וואסקואז ואבאטה, סקוברט גאמבטה, מאתיאס גןנזאלס, השוער גאסטון מאספולי, ומעסה הנבחרת קירשברג. זיהוי הכורעים משמאל לימין : עסקן ההתאחדות אלווארז, אדגארדו ג'יג'יה, חוליו גרוואזיו פרז, אוסקר מיגואז, חואן סקיאפינו, רובן מוראן ועסקן לא מזוהה. (OTI).

הטורנירים הפכו להיות כל כך פופולאריים עד ש- FIFA נאלצה לערוך משחקים מוקדמים באזורים שונים בעולם כדי לקבוע את 16 הנבחרות המעפילות לטורניר הגמר. המונדיאלים של שוויץ 1954 ושוודיה 1958 היו ראשית מהפכת הטלוויזיה ותחילת הסימביוזה המופלאה בין הטלוויזיה והכדורגל. הטלוויזיה הממלכתית השווייצרית הממלכתית SRG שידרה ישיר 9 משחקים בטורניר לרבות שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר. נבחרת מערב גרמניה זכתה בבכורה ב- 1954 וברזיל ניצחה ב- 1958. הטלוויזיה השוודית הממלכתית SVT שידרה ישיר 11 משחקים. גביע העולם בכדורגל הפך לאירוע ספורט בינלאומי מצליח מבחינה אִרגונית וכלכלית המתחרה היטב מבחינת היוקרה שלו באולימפיאדה. המונדיאל של 1962 נערך בצִ'ילֶה וברזיל זכתה בבכורה בפעם השנייה ברציפות. ב- 1966 חזר המונדיאל לאירופה והמשחקים נערכו על אדמת אנגליה. הפקת הטלוויזיה הגרנדיוזית של ה- BBC הפכה את המונדיאל לתרנגולת המטילה ביצי זהב עבור FIFA. בפעם הראשונה שולמו זכויות שידורים תמורת השידורים הישירים. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) שילם כ-  750000 (שבע מאות וחמישים אלף) דולר. זאת הייתה ההתחלה.

אני לא בטוח שכל מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU הכירו את ההיסטוריה הכלכלית ואת הסימביוזה הכספית שנרקמה בין תעשיית הטלוויזיה למוסד כדורגל. מוּסַר התשלומים עובד בדרך כלל על תקדימים, והתקדים ב- 1966 עמד על סכום נמוך. מן ההיבט ההיסטורי ברור היום ש- FIFA קיבלה לאורך 32 השנים מן המְשָדֵר הציבורי בשנים 1998 – 1966 פחות משוֹוְיָם הכלכלי האמיתי של המונדיאלים. עד לאותו הרגע בו פגש ספ בלאטר את לֵאוֹ קִירְש ב- 1996. בתחילת חודש אוקטובר 1996, ליתר דיוק ב- 9 בו, השתתפתי בפגישה הדרמטית של מנהלי מחלקות הספורט של ה- EBU שהתקיימה בלוֹזאן, בה הודיע נשיא ה- EBU הגרמני ד"ר אָלְבֶּרְט שָארְף (Albert Scharf) בצער רב כי, "האיגוד החליט לא להשתתף במו"מ הבא עם ה- FIFA בראשות ספ בלאטר הדורשת ממנו תשלומי זכויות שידור מופלגים ומוגזמים עבור המונדיאל של יפן / קוריאה ב- 2002, הרבה מעבר ליכולתו ולרצונו של איגוד השידור האירופי לשַלֵם" . ה- FIFA דרשה הפעם מאיגוד השידור האירופי את התמורה הכספית המלאה, אותה לדעתה לא קיבלה מעולם בטורנירים הקודמים. על פי הבנת ה- FIFA, איגוד השידור האירופי קיפח אותה בצורה בולטת בתשלומיו עבור זכויות השידורים של טורנירי גמר גביעי העולם בכדורגל בעבר בהשוואה לאלו ששילם תמורת זיכיון השידורים האולימפיים. קבוצת המו"מ של ה- EBU וִויתּרה מראש ונסוגה, ולתוך הוָואקוּם חדר המיליארדר הגרמני Leo Kirsh. לֵאוֹ קִירְש (פשט בינתיים את הרגל) הציע לנשיא ה- FIFA השווייצרי יוֹזֵף (סֶפּ) בְּלָאטֶר (Sepp Blatter) המוֹן כֶּסֶף. פי  28 (עֶשרים ושמוֹנָה) יותר ממה ששילמו יחדיו כל שישים רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- EBU תמורת שידורי המונדיאל המשגשג בצרפת 1998. מדהים.

לאו קירש

המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש בעל KIRSHMADIA הציע את עצמו לנשיא ה- FIFA מר יוזף "ספ" בלאטר כבר תחרות ל- EBU, והשתמש בסלוגן נודע המפגין יכולת, נחישות, ושאיפה עזה לזכות בחומר : “I will make him an offer he cannot refuse”. סֶפּ בְּלָאטֶר לא רק שלא סֵירַב אלא חִיבֵּק את המציע. שנים רבות חש מקופח ונבגד. עכשיו הגיע רגע הנקמה שלוֹ ב- EBU. בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי גביעי העולם בכדורגל נדדו זכויות השידורים מגוף שידור ציבורי לגוף מסחרי. לֵאוֹ קִירְש שילם ל- FIFA עבור מונדיאל 2002 סכום אסטרונומי של 1.000000000 (מיליארד) דולר עבור מונדיאל 2002 ביפן וקוריאה, ו- 1.240000000 (מיליארד ו- 240 מיליון) דולר תמורת טורניר גביע העולם של גרמניה 2006. המיליארדר הגרמני הפך לקניין ומתווך זכויות השידור הגדול בעולם ואיגוד השידור האירופי הוכה בתדהמה. אירופה הייתה כמרקחה וה- EBU על הקרשים. רבים בשידור הציבורי ניסו להיאחז באמירת האמת הישנה המנוסחת היטב של הסופר הצרפתי אוֹנוֹרֶא דֶה בַּאלְזָאק, "כי מאחורי כל כֶּסֶף גדול מסתתר פשע". היו הרבה רינונים לאחר תבוסת ה- EBU. זאת דרכם של המפסידנים, אך מעולם לא הוכח שההסכם בין לֵאוֹ קִירְש ליוֹזֵף בְּלָאטֶר נולד בחֵטְא פלילי ולא היה כָּשֵר.

baltter 2

טקסט תמונה : יוזף "ספ" בלאטר הנשיא ה- 8 של ה- FIFA מאז 1998. ספ בלאטר נולד בשווייץ ב- 10 במארס 1936 ונחשב לאחד האנשים המוכשרים ביותר בארגון ה- FIFA. הוא שימש כ- 17 שנה בתפקיד הבכיר של מזכ"ל ה- FIFA  בשנים 1998 – 1981. ספ בלאטר נחשב ע"י ה- EBU ל- Business man  חמדן אולם בעל יכולות. היה לו מורה טוב, האיש שקדם לו בכהונתו, נשיא ה- FIFA  הברזילאי ז'והו האבלאנז' מי שמשל בכיפת הכדורגל בשנים 1998-  1974. (FIFA).

סֶפּ בְּלָאטֶר נשיא ה- FIFA (שווייצרי, נולד ב- 1936) בעצמו איש עסקים ממולח לא הרגיש שהוא צריך להתנצל על עושרה של ה- FIFA שבראשה ניצב. ערב משחקי מונדיאל 2006 בגרמניה הצהיר כי ההכנסות בטורניר גמר גביע העולם בכדורגל בגרמניה 2006 יגיעו לסכום פנטסטי של כ- 1.520000000 (מיליארד וחצי) דולר. סכום שהוא שווה ערך ל- 1.825000000 יורו. המונדיאל על פי תפישתו של סֶפּ בְּלָאטֶר הוא ביזנס כלכלי לכל דבר וכך הוא צריך להתנהל. FIFA קיבלה תמורת מונדיאל 2006 יותר מ- 900.000000 (תשע מאות מיליון) יורו (שווה ערך ל- 1.1 מיליארד דולר) עבור זכויות השידורים לרבות 600 מיליון יורו (שווה ערך ל- 720 מיליון דולר) מהספונסרים, ועוד כ- 200.000000 (מאתיים מיליון) יורו הכנסה שאמורים להשתלשל לקופת ה- FIFA מ- 3 מיליון צופים במגרשים שירכשו כרטיסים ל- 64 המשחקים של הטורניר. מדובר ב- ביזנס ענק. הוועדה מארגנת הגרמנית אמורה לקבל החזר הוצאות של 250.000000 (מאתיים וחמישים מיליון) דולר שיחולק בין 12 הערים הגרמניות המארחות את 64 משחקי הטורניר. הנבחרת שתוכתר אלופת העולם תזכה לבונוס של 16 מיליון יורו ( שווה ערך ל- 19.2 מיליון דולר). סגנית אלופת העולם תקבל 15 מיליון יורו (שווה ערך ל- 18 מיליון דולר). הנבחרת שתזכה במקום השלישי תרוויח 14 מיליון יורו (שווה ערך ל- 16.8 מיליון דולר). לזוכה במקום הרביעי יוענק פרס כספי בגובה של 8.000000 (שמונה מיליון) יורו (שווה ערך ל- 9.6 מיליון דולר). כל נבחרת שהשתתפה במשחקים המוקדמים ולא העפילה לגרמניה 2006 קיבלה מ- FIFA בונוס ניחומים של 660000 (שש מאות ושישים אלף) יורו (שווה ערך ל- 800 אלף דולר).

לסֶפּ בְּלָאטֶר היה ממי ללמוד.ה- FIFA הפכה להיות גרידית עוד בימיו של הנשיא הקודם ז'וּאהוֹ הָאבֶלָאנְז' (Joao Havelange) מברזיל. ז'ואהו האבלאנז' היה אחד מאישי הספורט החזקים והמשפיעים ביותר בעולם. בתוקף תפקידו הרָם היה גם חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). ז'ואו הבלאנז' היה הראשון שהפך ארגון הכדורגל הבינלאומי הגדול בעולם לגוף עשיר וחמדן. ז'ואהו האבלאנז' טען כבר בתחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת כי הכדורגל העולמי על כל שלוחותיו מנהל כלכלה גלובאלית רבת עוצמה ומחזור כספים שנתי שנע סביב 250.000000000 (מאתיים וחמשים מיליארד) דולר. מחזור כספים ענק הרבה יותר גדול מזה שמנהל קונצרן הענק האמריקני ג'נרל מוטורס – GM (ראשי תיבות של General Motors) העומד על מחזור שנתי בן כ- 150.000000000 (מאה וחמישים מיליארד) דולר. ז'ואהו האבלאנז' טען כי ה- FIFA מנהלת מוצר מסחרי לכל דבר ועל כן עליה לשקול היטב ובזהירות את צעדיה בעת מכירת זכויות השידורים לרשתות הטלוויזיה בעולם. "צריך לעשות זאת בתבונה ובשכל. טמון בביזנס הזה כסף רב וצריך לדעת להגיע אליו", אמר לאנשיו.

havelange 1

טקסט תמונה : ז'והו האבלאנז' הנשיא ה- 7 של ה- FIFA בשנים 1998- 1974. הוא היה מורה טוב של "ספ" בלאטר. גם הוא לא שנא כסף. טענתו העיקרית הייתה כי מונדיאל הכדורגל הוא ההצגה הטובה בתבל ועבור הצגות טובות צריך לשלם, והרבה. (FIFA).

havelange 2

טקסט תמונה : 1975. נשיא ה- FIFA הברזילי ז'ואהו האבלאנז' עם יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מיקה אלמוג. ז'ואהו האבלאנז' החליף בתפקידו את נשיא FIFA הקודם סיר סטנלי רואוס מאנגליה. הוא היה מורה טוב של מזכ"ל הארגון יוזף "ספ" בלאטר שהפך לנשיא ה- FIFA אחריו. (באדיבות רוני דרור והתאחדות הכדורגל).

לֵאוֹ קִירְש היה משאת נפשו של סֶפּ בְּלָאטֶר מזה זמן רב. סֶפּ בְּלָאטֶר זנח את הקשר המסורתי של ה- FIFA בן 32 שנים עם ה- EBU מאז המונדיאל של אנגליה 1966 מפני שחשב שהמְשָדֵר הציבורי לא משלם לו מספיק. לֵאוֹ קִירְש המיליארדר ההרפתקן הגרמני היה מבחינתו האיש הנכון, במקום הנכון, ובזמן הנכון. לאו קירש היה איש תקשורת וטלוויזיה מצליח ומפורסם וכאמור בעל חברת התקשורת “Kirshmedia” בגרמניה. הוא נחשב לאיש עסקים עשיר מאוד בעל ידע רחב בעִסקי תקשורת ושיווק. לֵאוֹ קִירְש הבין היטב את מהות ואופי התחרות הטלוויזיונית הפנימית בכל מדינה ומדינה, בעיקר בקהילייה האירופית העשירה, על השגת מִצְרַךְ השידור ההמוני והפופולרי הזה הקרוי משחקי המונדיאל. הוא הסכים לעשות את מה ש- EBU סירב, וניאות לשַלֵם  1.000000000 (מיליארד) דולר לסֶפּ בְּלָאטֶר תמורת המונדיאל של יפן / קוריאה ב- 2002.

כניסתו של אֵיל התקשורת והמִילְיָארְדֶר הגרמני הזה לזירת התחרות וחבירתו לביזנס היקר עם ה- FIFA של סֶפּ בְּלָאטֶר יצרה מייד מצב כספי חדש ובלתי מוכר. רשתות הטלוויזיה המסונפות ל- EBU זועזעו. עולם הטלוויזיה היה בשוֹק. לֵאו קִירְש לא היסס לרגע. כסוחר עולמי ראשי קנה ביוקר רב את סחורתו, ייקר אותה הרבה מעבר לקֶרֶן, ובעזרת מנגנון שיווק ומכירות משומן של שתי החברות Prisma ו- ISL ידע למצוא את הדרך המובילה לחשבון הבנק של המִשָדֵר הציבורי והמסחרי גם יחד. לֵאוֹ קִירְש ידע שהכסף הגדול מתגלגל באירופה וממתין לו כבר בפינה. צריך היה רק להתגנב לשם כדי לאסוף אותו. לֵאוֹ קִירְש הבין כי המְשָדֵר הציבורי העולמי ובראשו ה- EBU איננו יכול להרשות לעצמו להיכנס להרפתקה כספית ענקית ויקרה שכזאת, על כן טָווּ הוא ו- סֶפּ בְּלָאטֶר בהתחכמות את קורי העכביש שלהם סביב הגלובוס. הם הלכו בדרך, "הבה ניתחכמה לוֹ", ופיצלו בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי המונדיאלים את הרכב השידורים ומבנה הזכויות שלהם. בתיאום עם ה- FIFA המציא לֵאוֹ קִירְש את נוסחת המכירות המבריקה, בה נקבע, כי ארבעת המשחקים הראשיים במונדיאל מתוך סך של 64, משחק הפתיחה, שני משחקי חצי הגמר, ומשחק הגמר ישודרו רק ברשת טלוויזיה ארצית (Television Network free to air), כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ו/או ערוץ 2, כאילו מדובר בסיסמה קדושה שכתובה בתנ"ך. שאר 60 המשחקים ייחשפו לציבור באמצעות ערוצים מסחריים, כבלים או לוויין, ו/או כל ערוץ אחר שירבה במחיר.

לֵאוֹ קִירְש מכר את זכויות השידור הגלובליות הפנטסטיות האלה באמצעות שתי חברות תיווך בינלאומיות בעלות מוניטין רב בתחום . האחת חברת ISL (בינתיים התמוטטה כמו לאו קירש ופשטה את הרגל) והשנייה חברת PRISMA. על האחת הוטל "לטפל" בכל רשתות הטלוויזיה בעולם (למַעֵט אירופה), ועל האחרת הוטל הג'וֹב "לגבות את החוב" מאירופה העשירה. צצו חברות תיווך משניות המתמחות בסחר זכויות שידורים והתייצבו לפתחו של לאו קירש. פעם קנו רשתות הטלוויזיה את זכויות השידורים ישירות מ- FIFA. עכשיו נאלצו לקנות את סחורת השידור באמצעות שורה של מתווכים ומתווכי משנה. עמלת המתווכים הפכה למרכיב לא קטן בעלות הכללית של הזכויות. ISL ו- PRISMA היו חייבות למכור את סחורתן ביוקר רב לחברות התיווך המשניות שניקרו להן בדרכן, אלה שהמתינו בתור העת ההיא, כדי לכסות את מחיר הקרן וכמובן כדי שהבוס הראשי הגרמני לֵאוֹ קִירְש, ה- CAPO DE CAPI העולמי, ירוויח הכי הרבה ברִיבִּית דֶה רִיבִּית.

החברה הישראלית "MEGA  TV" בבעלותו של זִיו סִידִי והמנכ"ל ישראל דוֹרִי (מנהל הכספים והכלכלה לשעבר של רשות השידור בשנים 1982 – 1970) עסקה בעשור ה- 90 של המאה הקודמת בהבאת תכנים טלוויזיוניים לחברות הכבלים בארץ. ב- 1999 רכשו זיו סידי וישראל דורי מהחברה השווייצרית ISL את רישיון מכירת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 בישראל (וגם בצ'כיה) כדי למכור אותן לרשתות הטלוויזיה המקומיות. חברת "מֶגָה טִי. וִי." קנתה את הזכויות מ- ISL במחיר של 7.500000 (שבעה מיליון וחצי) דולר. התוכנית העסקית של החברה הייתה להרוויח כמיליון דולר. זִיו סִידִי עשה את העסקים בצ'כיה (רק לפני כמה שנים הייתה עדיין מדינה קומוניסטית ועכשיו מופרטת לחלוטין) וישראל דורי שהיה אמון על השוק המקומי היה אמור למכור אותן בישראל. ישראל דורי הציע חמישים אחוז מהמשחקים לאביב גלעדי מהכבלים תמורת  5.500000 (חמישה מיליון וחצי) דולר, ועוד מחצית מכמות המשחקים (32) למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן עבור  3.000000 (שלושה מיליון) דולר. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה אמורה לשלם כ- 93750 (תשעים ושלושה אלף ושבע מאות וחמישים) דולר לכל משחק מסך ה- 32. זה היה בראשית 1999. יאיר שטרן השיב מאוכזב לישראל דורי, "אין היום עם מי לדבר ברשות השידור", וירד לאלתר מההצעה. המנכ"ל מוטי קירשנבאום כבר לא היה ברשות השידור ואת מקומו תפש אורי פורת. יאיר שטרן שלא מצא שפה משותפת עם מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת השיב כאמור בשלילה להצעתו של ישראל דורי. גם עם הכבלים העניין לא הסתדר. חברת "מֶגָה טִי. וִי." החזירה את זיכיון המכירה בישראל ל- ISL.

ישראל דורי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "לזיו סידי השותף שלי ולי לא היו עיניים גדולות. רצינו להרוויח מיליון דולר. לא יותר. הצענו את סחורת השידור של מונדיאל 2002 ליאיר שטרן שהיה אז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במחיר הוגן ביותר של 3.000000 (שלושה מיליון) דולר עבור שידור ישיר של 32 משחקים אך הוא הודיע לנו קטגורית שאין עם מי לדבר היום ברשות השידור ואין לצפות שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תיכנס למו"מ עמנו. בסופו של דבר החלטנו זיו סידי ואנוכי להחזיר את רישיון התיווך בישראל ל- ISL. לעומת זה צלחה דרכו של זיו סידי בצ'כיה שם עלו עסקי המכירה יפה. לאחר שחברת "מגה טי. וי." ירדה מהעניין בישראל, השתלטה על העניינים חברת "צ'ארלטון" בראשותם של אלי עזור ופנחס זהבי. "צ'ארלטון" קנתה על פי הערכה מ- ISL את זכויות השידורים של שני המונדיאלים, של 2002 ו- 2006 לצורך מכירה בישראל, במחיר שנע סביב   – 22.000000 – 20 (עשרים – עשרים ושניים מיליון) דולר".

dori 1

טקסט תמונה : 1999. ישראל דורי מנכ"ל חברת "מגה טי. וי." במונטה – קארלו. נשיא החברה היה זִיו סידי. בשעתו היה ישראל דורי מנהל כספים וכלכלה מוצלח ברשות השידור בשנים 1982 – 1970. (באדיבות ישראל דורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חברת הקניות הישראלית "צ'ארלטון" בראשות אנשי העסקים אלי עזור ופנחס זהבי הייתה השנייה לעמוד בתור אצל לֵאוֹ קִירְש כדי לזכות מידיו בנזיד העדשים של זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ו- 2006 ולמוכרן לכל המרבה במחיר בישראל. באמצעות חברת "צ'ארלטון" קיווה לֵאוֹ קִירְש לעשות את מה שלא עשתה חברת "מגה טי. וי." עבורו. היינו, ל- גבות מרשתות הטלוויזיה הישראליות את מיליוני הדולרים שלוֹ. לאו קירש ציפה שרשות השידור הציבורית בישראל בראשה ניצב המנכ"ל יוסף בר-אל וכל גוף שידור אחר בישראל יְיאוֹתו ליפול בפח, במלכודת הכספית שייטמנו לוֹ אנשי חברת "צ'ארלטון". על פניו יש לדעת כי apriori מדובר בסכומים מטורפים שאין הצדקה לשלמם. כדי להבין עד כמה הם מטורפים צריך להשוותם למחירי המונדיאל הקודם, זה של צרפת 1998.

כל 60 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU שילמו ביחד למונדיאל צרפת 1998 סכום של 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד על פחות מחצי מיליון דולר. ליתר דיוק : 470000 דולר. הסכום הקטנטן הזה אִפְשֵר לי כמנווט ומנהל שידורי הספורט בימים ההם לשָדֵר ישיר באופן בלעדי בתקופת המנכ"ל מוטי קירשנבאום את כל 64 המשחקים בטורניר. לֵאוֹ קִירְש שילם ל- FIFA עבור תיווך במכירת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 פי 28 (עשרים ושמונה) יותר ממה ששילמו 60 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU גם יחד בעבור צרפת 1998. רק מגלומן חסר בינה יסכים לשלם סכומי כסף מטורפים כאלה מבלי שיהיה בטוח בכלל כי אומנם יוכל לעמוד בהתחייבויות האדירות האלה. האימפריה הכספית של לֵאוֹ קִירְש התמוטטה כידוע בסוֹפוֹ של דָבָר . לֵאוֹ קִירְש נותר חייב לנושיו סכום אסטרונומי של 6 מיליארד דולר. יחד עם לֵאוֹ קִירְש התמוטטה גם חברת הטלוויזיה שלו KirshMedia המשדרת בטכנולוגיית כבלים Pay Per View. הדיווחים שסיפרו על התמוטטות הממלכה שלו נשאו את המושגים Bankruptcy ו- Insolvency. הגדרות כלכליות שאי אפשר לטעות בהן. לֵאוֹ קִירְש הרפתקן ואמביציונר חסר מעצורים הדיח את עצמו לקרן זווית פיננסית של ההיסטוריה. הוא לא היה חשוב יותר.

לתוך עולם הכספים יש אומרים האָפֵל הזה נכנסה בזמנו חברת צָ'ארְלְטוֹן הישראלית וקנתה את נזיד העדשים הזה מידיו של לֵאוֹ קִירְש בתקופת ה- Prosperity הגדול של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל תמורת מחיר עצום יחסית לשוק הישראלי שנע סביב  22.000000 – 20 (עשרים עד עשרים ושתיים מִיליון) דולר. מי שיער אז שהאינתיפאדה הפלשתינית שניצבה כבר בפתח בספטמבר 2000 תשבש את כל התוכניות של כולנו וגם של אלי עזור ופנחס זהבי . חברת "צ'ארלטון" ביססה את יוהרת הצלחת המו"מ של מכירת זכויות השידורים עם גופי השידור בארץ על תקומתו ותחייתו של ערוץ 10, חוזקו ואיתנותו הפיננסית של ערוץ 2, ועל האמביציה האישית שלי לרכוש את סחורת השידור על דרך המסורת של שידורי המונדיאל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 28 שנה רצופות מאז 1970. החברה שלחה את המנכ"ל אדר זהבי אלי כחֵיל חלוץ שלה כדי לגשש מהיכן יבוא הכסף הציבורי.

כידוע ההנהגה הפלשתינית חשבה אחרת. לפתע חלו תמורות כלכליות מרחיקות לכת במדינת ישראל עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000. חברת "צ'ארלטון" הבינה שאין זה פשוט כלל ועיקר לבקש 12 או 10 מיליון דולר מערוץ ארצי תמורת שידורם של ארבעה משחקים בלבד (מתוך 64) ואת השאר למכור לכל המרבה במחיר. שוּק התקשורת בישראל מצומצם מידַי. טרם בַּשָל הרעיון להקים כאן ערוץ טלוויזיה בתשלום (Pay Per View). לכן חברות הכבלים המתינו מהצד לשעת הכושר שבוששה לבוא. חברת "YES" הייתה עדיין בחיתוליה. את ערוץ 2 מונדיאל 2002 לא עניין בשל פער הזמנים והפרש השעות. המשחקים היו אמורים להיות משוחקים בשעות אחה"צ, לפנות ערב, והחשובים שבהם בערב על פי שעונן של יפן וקוריאה שאוחד לצורך ארגון המשחקים במשותף. שתי המדינות פשוט איחדו את השעונים שלהם לצורך אירוח הפרויקט. פירוש הדבר היה שהמשחקים יתקיימו בשעות הבוקר והצהריים של מדינת ישראל. היה ברור מראש שהרייטינג יהיה נמוך והפרסומות המשודרות בערוץ 2 לעולם לא יוכלו לכסות את ההשקעה ברכישת זכויות השידורים, שלא לדבר על עלויות ההפקה עצמה. שליחת ציוותי שידור ליפן וקוריאה, שכירת עמדות שידור באִצטדיונים, שימוש בתקשורת לוויינים, ועלויות יקרות של מלונות ותחבורה תלת ממדית בתוככי יפן וקוריאה במכוניות, רכבות, ומטוסים.

האינתיפאדה הפלשתינית נכנסה להִילוך חמישי וגבתה מחיר דמים וכלכלי יקר. העימות המלחמתי עם טרור הדמים שכפה יאסר עראפאת על מדינת ישראל יצר מיתון קשה ומתמשך, פגיעה אנושה בתיירות, אבטלה גבוהה, ואינפלציה. כוחו של המשק הישראלי ועמו תעשיית הטלוויזיה ותעשיית ה- High Tech נחלש והידרדר פלאים. חברת "צ'ארלטון" נתקעה עם נזיד העדשים שלה "במֶכֶס". אין משחרר ואין קונה. החברה שחשבה לעשות ביזנס גדול בישראל מצאה את עצמה לפתע במצב בלתי אפשרי. מישהו מאנשי צ'ארלטון לחש לי שאילו היו נדרשים להיכנס שוב לעסקה הבעייתית הזאת עם לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh), הם היו חושבים פעמיים, ולבטח לא היו משלמים סכומים אגדיים כאלה. ספק אם היו משלמים לו חצי מהסכום ששילמו לו בעבר. זאת השורה התחתונה הקשורה לרשות השידור. בשל המצב הכלכלי ובהיעדר קונה נתקעה חברת צ'ארלטון עם זכויות המונדיאל, כשהיא מוכנה עכשיו להציע את נכס השידור היקר ב- זיל הזוֹל. ערוץ 10 הכושל בימים ההם יצא זה מכבר מתמונת הקרב והמאבק על הרייטינג בישראל, ערוץ 2 החליט החלטה אסטרטגית לא להיכנס להרפתקת השידור היקרה שסופה מי יישורנו . ערוץ הספורט בכבלים ניתק מגע מ- צ'ארלטון, כמוהו גם חברת הלוויין YES.

כאן נכנסה לתמונה רשות השידור של יוסף בר-אל. בתמיכתו של השר הממונה רענן כהן, ובתמיכתם של חלק מאנשי הוועד המנהל של ראשות השידור ובראם היו"ר נחמן שי, אך ללא ידיעת המצב לאשורו, ללא תחקיר שוּק, ללא בדיקת הפרטים ונתונים אלמנטריים, זרק יוסף בר-אל "גלגל הצלה" לחברת צָ'ארְלטוֹן שהייתה משולה לסירה טובעת. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור יצא רע מאוד מהעסקה הכושלת. גם היו"ר נחמן שָי יצא ממנה בשֵן ועין. זה אותו נחמן שָי שהיה פעם כתב צבאי בחטיבת החדשות בטלוויזיה תחת ניהולו של דן שילון, יועץ ומקורב של שר הביטחון משה ארנס, יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ועכשיו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. נחמן שָי היה האיש שתמך תמיכה גלויה בריש גלי בהרמת ידו הימנית במינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. כעבור שלוש שנים היה בראש עצומת החותמים להדיחו.

nachman shai 1

טקסט תמונה : קיץ 1972. נחמן שי (משמאל) הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מראיין בראשית ימי הטלוויזיה את הרמטכ"ל דוד "דדו" אלעזר. במשך השנים "התקדם" והפך מעיתונאי למקורב לפוליטיקאים. בשנת 2000 התמנה לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. בחלוף זמן לא רב הצטרף למפלגת "קדימה" בראשות גב' ציפי לבני. ב- 2009 נבחר לח"כ. אח"כ עם התמוטטות קדימה עבר למפלגת המערך. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העסקה הלא מוצלחת של רשות השידור עם חברת "צ'ארלטון" גררה את תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה במדינת ישראל להיכנס ביודעין לסערה מערבולית – גַלית בלב ים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יצאה מופסדת לאורך כל חזית השידורים. שילמנו 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר תמורת שמונה משחקים בשידור ישיר בעוד ערוץ הספורט בכבלים של מיילן טנזר שילם סכום דומה אך רכש 56 משחקים שהועברו כמובן בשידור ישיר מהשטח. הטלוויזיה בכבלים מיסדה את ערוץ  + 5 בתשלום (Pay per View) ושלחה את יורם ארבל ורמי ווייץ לשדר את 56 המשחקים שלה מעמדות שידור באִצטדיונים של יפן וקוריאה. אני נכפיתי ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לעשות זאת בשידורי Off Tube מאכזב מן האולפן בירושלים. זאת הייתה מכה אנושה למחלקת הספורט ולשידור הציבורי שבראשו ניצב יוסף בר-אל. אבחת חרב. חברת צ'ארלטון וערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים העניקו לנו Nock out מוחץ. הרי כל בר בי רב יודע  ש- "השטח" הוא מקום עבודתו של כל שַדָּר-עיתונאי באשר הוא ולא המשרד בירושלים. שַדָּר הספורט מלֶקֶט ואוסף "מודיעין" בשטח, מעבד אותו, ומעביר אותו לארץ באמצעות מראה עיניו ומעמדת השידור שלוֹ לארץ. עמדת השידור באִצטדיון היא כלי נשקו האחרון של כל שדר ספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא. היה ברור שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שקיבלה את נתח השידורים הקטן ביותר במונדיאל 2002, תתקשה בשל כך לגייס שקופיות חסות כדי למזער את נזק העלויות היקרות . המפרסמים הגדולים טענו בצדק כי צופים פוטנציאליים רבים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ערקו לערוץ 5 בכבלים כדי לצפות ב- 56 משחקים בשידורים ישירים. הם גם טענו ששידור התקצירים המוקלטים מידי ערב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הם בעצם בִּימָה לשידורים חוזרים של ערוץ 5, כשהתוצאות כבר ידועות מראש . הטקסט האמור לעיל הוסבר על ידי יותר מפעם אחת למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל , אך הוא התעקש יחד עם השַר הממונה על רשות השידור רענן כהן וגם עם חלק מחבריו בוועד המנהל של רשות השידור לא להקשיב לי, רק כדי לרצות את אלי עזור וכדי לשלם לחברת "צ'ארלטון" כחצי מיליון דולר לשידור ישיר של משחק בודד במונדיאל 2002. בזבוז משווע של כספי ציבור בעיקר נוכח העובדה שלנבחרת ישראל לא היה כל חלק במשחקים האלה.

תבוסת ה- EBU שברה וריסקה לרסיסים את סולידריות האִרגון. כ- 35 רשתות טלוויזיה ציבוריות אירופיות בעיקר אֵלוּ שהיו להן נציגות במונדיאל 2002 (אבל לא רק הֵן), בגדו בעקרונות הסולידריות של הארגון. ההבנה, ההסכמה, וההזדהות של הרשתות האירופיות הציבוריות זוֹ בזוֹ, מאז ימי 1996, הפכו למילים גבוהות אך נבובות וריקות מתוכן. הן חִיזרוּ עכשיו ביוזמתן לפִתחוֹ של הגביר העשיר לֵאוֹ קִירְש  וניאותו לשלם טבין ותקילין תמורת הזכויות כדי לזכות בנתח מעוגת השידורים. כזכור גם רשות השידור הציבורית בישראל תחת ניהולו של המנכ"ל יוסף בר-אל הסכימה לשלם לחב' "צ'ארלטון" (סוכנת המשנה של קבוצות לֵאוֹ קִירְש ו- PRISMA בישראל) סכום שערורייתי של 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר תמורת 8 שידורים ישירים בלבד במונדיאל 2002. ככמעט חצי מיליון דולר בעבור שידור בודד. רשות השידור שילמה פי שמונָה יותר מאשר ב- 1998 אך קיבלה פי שמונֶה פחות סחורת שידור. תבוסה קשה של רשות השידור והמנכ"ל שלה יוסף בר-אל במו"מ. בנוסף לכך כפה יוסף בר-אל על שָדָרֵי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבצע את מלאכת השידור של שמונת המשחקים Off Tube מהמוניטור באולפן בירושלים, במקום מהשטח. מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם עצם את עיניו. זה היה ביזיון קולוסאלי.

ה- BBC הציבורי ורשת הטלוויזיה העצמאית באנגליה ITV התייחסו אל המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש מלכתחילה בחשדנות רבה. שתי הרשתות הבריטיות התכוונו לשָדֵר את מונדיאל 2002 רק אם נבחרת אנגליה תעפיל אליו. לֵאוֹ קִירְש דרש משתיהן ביחד תשלום אדיר של 270000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר. (כל אחת מהן שילמה 4.5 מיליון דולר עבור זכויות השידורים של מונדיאל צרפת 1998). שתי הרשתות דחו אותו על הסף. הן פשוט העיפו אותו מכל המדרגות. אך השער הנפלא ההוא מבעיטה חופשית מסובבת של דייויד בקהאם  בדקה ה- 93 שהשווה את התוצאה ל- 2 : 2 במשחק המכריע באִצטדיון "וומבלי" (Wembley) נגד יוון באוקטובר 2001, והעלה את אנגליה למוּנְדִיאַל שינה את תוכניותיהן, וגרר את שתי הרשתות להפקת השידור ההכרחית והיקרה. לֵאוֹ קִירְש שעט מייד לאנגליה במטוסו הפרטי כמי שעַט על מוֹצֵא שלל רב. הוא הטיל את חכתו למים העכורים כדי לצוּד את דָג הזָהָב ששוויו היה 270.000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר אך החכה העלתה נעל ישנה [7]. נציגיו של מנכ"ל ה- BBC הגאון ורב התושייה גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke) ונציגי ITV ניהלו עם לאו קירש מו"מ מבריק וקשוּח. בסופו שִילמוּ לוֹ כל אחת  37.500000 (שלושים ושבעה מיליון וחצי) דולר תמורת שידורם הישיר של כל 64 המשחקים. לא מעט, אך הרבה פחות מאשר המיליארדר הגרמני דרש לקבל. בניגוד למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הֵטִיס מנכ"ל ה- BBC  גְרֶג דַיְיק ליפן וקוריאה צֶוֶות הפקה ושידור בן 200 אנשים. ה- BBC מעולם לא וויתר על עיקרון עיתונאות השטח ושִידֵר ישיר את כל המשחקים מעמדות שידור באִצטדיונים ברחבי יפן ודרום קוראיה.

מנכ"ל ה- BBC לשעבר גְרֶג דַיְיק הוא איש נערץ עלי. ביקשתי את הסברו להצלחת המו"מ ההוא עם לאו קירש. בשבת – 10 בספטמבר 2005 קיבלתי את תשובתו המסודרת [8].

September 10 2005

Dear Yoash

Thank you for your letter and the kind things you said about me. To answer your questions. I cannot recollect how much the Leo Kirsh organization wanted for the rights to the Japan – Korea World Cup 2002, but it was massively more than we were prepared to pay. We knew that Leo Kirsh was in financial difficulties and that we had the “Listed Events Legislation”, which meant that B Sky B could not buy the World Cup. As a result we decided to wait and let Leo Kirsh stew. In the end they had to do a deal because his company was in danger of going under. I managed the negotiations with Peter Salmon the BBC head of sports. We worked very closely together

Greg Dyke

לא יכולתי להימנע ולשאול אותו מדוע פרש מתפקידו כמנכ"ל השידור הציבורי באנגליה בעקבות דו"ח הלורד האטון שהטיל ספק באמינות שידורי ה- BBC שעליהם היה מופקַד והנוגע לאחריותה של ממשלת טוני בלייר בפלישה לעיראק במלחמת המפרץ ה- 2 במארס 2003. ה- BBC האשים ותקף כזכוּר את אמינות הדיווח של הממשלה הבריטית בראשות טוֹנִי בְּלֵייר לציבור ואת הסיבות שהניעו אותה להצטרף לג'וֹרְג' בּוּש נשיא ארה"ב במסע המלחמה לכיבוש עיראק של סאדם חוסיין . דו"ח הָאטוֹן סתר זאת . גְרֶג דָיְיק השיב לי ללא כחל ושרק כשאינו ירא למתוח ביקורת על אנשי הוועד המנהל של שירות השידור הבריטי :

I did not quit – I was sacked by a bunch of gutless governors…!

מר גְרֶג דָיְיק התמנה למשרת מנכ"ל ה- BBC ב- 1999 במקומו של ג'וֹן בִּירְת (John Birt) שכיהן בתפקיד שמונה שנים מ- 1992. ב- 29 בינואר 2004 התפטר גְרֶג דָיְיק מתפקידו בעקבות דו"ח הלורד הָאטוֹן. ספרו המצוין של גְרֶג דָיְיק "GERG DYKE – INSIDE STORY" אודות קורותיו בתאגיד השידור הציבורי החשוב בעולם הוא ספר מרתק וחשוב לקריאה עבור כל איש תקשורת וטלוויזיה באשר הוא.

לֵאוֹ קִירְש הצליח לפַרֵק את הסולידריות המדומה והשברירית של ה- EBU . ב- 9 באוקטובר 1996 השתתפתי בפגישת מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU שהתקיימה בלוזאן – שווייץ. נשיא ה- EBU הגרמני אלברט שרף הודיע לנו אז כי קבוצת המו"מ של ה- EBU משכה את ידיה וניתקה מגע מ- FIFA בכל הנוגע לרכישת זכויות השידורים של המונדיאלים של 2002  ו- 2006 מפני ש- FIFA דורשת מחירים מופרזים. השתרר שקט באולם הכֶּנֶס. הייתה הסכמה מיידית ותמיכה מקיר לקיר בהודעתו הדרמטית של אלברט שרף כי אין לשלם ל- FIFA החצופה את מה שהיא מבקשת מהשידור הציבורי. אז גם שמעתי לראשונה את שמו של המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש . שררה סולידריות מלאה בין באי הכנס והסכמה מוחלטת בין כל הרשתות באיגוד כי צריך לדעת מתי לומר לא לנשיא ה- FIFA ספ בלאטר. ההיסטוריה הוכיחה כי הסולידריות המדומה הזאת ששררה ב- EBU  ב- 1996 יכולה הייתה להתקיים (למראית עין) רק מפני שיעדיי השידור של 2002 ו- 2006 נראו רחוקים. ככל שהתקרבו תאריכי המשחקים של מונדיאל 2002 הוברר כי הסולידריות הזאת של המְשָדֵר הציבורי שה- EBU משתבח בה, היא שברירית וחסרת בסיס. שררו שָם יותר מידי ניגודי אינטרסים מכדי שהאחווה הזאת תשרור לאורך ימים.

השוק האירופי לא עמד בסופו של דבר בפיתוי. בעיקר אילוּ מבין הרשתות הגדולות והעשירות ב- EBU שהנבחרות שלהן העפילו לטורניר גמר גביע העולם בכדורגל ב- 2002. רשתות הטלוויזיה הציבוריוארציות של אנגליה, איטליה, צרפת, וגרמניה לא היו מוכנות להפסיד את החוויה. אך בניגוד למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בתמיכת יו"ר הוועד המנהל נחמן שי וחלק מחבריו שכזכור קנו רק 8 משחקים והחליטו לשדר אותם Off Tube מן האולפן בירושלים במקום מעמדות שידור באִצטדיונים, הן רכשו את זכויות השידורים של כל המשחקים בשני המונדיאלים של 2002 ביפן וקוריאה ו- 2006 בגרמניה, הקימו ציוותי הפקה ושידור נרחבים ושידרו אותם מהשטח. הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI שילמה ללֵאוֹ קִירְש תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של שני המונדיאלים יפן/קוריאה 2002 וגרמניה 2006 סכום של 137.000000 (מאה שלושים ושבעה מיליון) דולר. רשת הטלוויזיה המסחרית הצרפתית TF1 שילמה ללֵאוֹ קִירִש עבור שני המונדיאלים 168.000000 (מאה שישים ושמונה מיליון) דולר. רשתות השידור הגרמניות הציבוריות ARD ו- ZDF שילמו יחדיו תמורת שני המונדיאלים של 2002 ו- 2006 סך של כ- 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר. ה- BBC ו- ITV שילמו עבור שני המונדיאלים של 2002 ו- 2006 סכום של  216.000000 (מאתיים ושישה עשר מיליון) דולר [9]. היחידה שעמדה בפרץ הייתה רשת הטלוויזיה הציבורית של ספרד TVE. למרות שנבחרת ספרד בכדורגל העפילה לטורניר 2002, והכדורגל בספרד הוא דַת, סירבה TVE לשָלֵם מחיר מנופח כזה ופרשה מהמירוץ הכספי. לזירה נכנסה רשת הטלוויזיה המסחרית הספרדית העשירה 3 ANTENA שרכשה את זכויות השידורים של 2002  ו- 2006 תמורת 164.000000 (מאה שישים וארבעה מיליון) דולר.

לֵאוֹ קִירְש שלח את ידו הארוכה גם לכִיסַן של רשתות הטלוויזיה במדינות מרכז ודרום אמריקה ושאב מכיסם 860 מיליון דולר עבור זכויות השידורים של שני המונדיאלים. למרות הכסף הגדול פשט סוחר הכספים הזה את הרגל. הוא לא יכול היה לכסות את סכומי ההשקעה הענקיים שהעביר לידיו של סֶפּ בְּלָאטֶר. לֵאוֹ קִירְש נעלם ממפת שידורי הטלוויזיה לעַד. יחסי המסחר בין ה- EBU  ל- FIFA עלו על שִרטון. משחקי המונדיאל של צרפת 1998 היו המפעל האחרון שהמשדר הציבורי החזיק בו ולראשונה טורניר גמר שנטלו בו חלק 32 נבחרות במקום 24 עד כה. משכו של הטורניר התארך ומספר המשחקים גדל מ- 52 ל- 64 משחקים. סֶפּ בְּלָאטֶר רצה לנַצֵל את המצב ועל כן ביקש תוספת תשלום של % 18.75 מ- EBU וגופי השידור הבינלאומיים אחרים לחוזה היָשָן. החוזה היָשָן בין המְשָדֵר הציבורי ל- FIFA נחתם אחת עשרה שנה קודם לכן ב- 1987. בחוזה נקבע כי המשדר הציבורי ישלם תמורת מונדיאל צרפת 1998 כאמור סכום של 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון9 פרנקים שווייצריים (כ- 90 מיליון דולר). סֶפּ בְּלָאטֶר תבע עכשיו 160.000000 (מאה ושישים מיליון) פרנקים שווייצריים. אנשי ה- EBU השיבו לו בשם כל גופי השידור האחרים באדיבות, אך בנחרצות ללא כחל ושרק בזאת הלשון : "No Way Mr. President. Contract is a contract"

נשיא UEFA השוודי לינארט יוהאנסון

המתמטיקה הזאת לא נעלמה בסופו של דָבָר מנשיא UEFA התאחדות הכדורגל האירופית לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן (Lennart Johansson). הג'נטלמן השוודי כְבַד הגוּף ידע שברחובותיה של אירופה (וגם באלה של ישראל) מתגלגל כֶּסֶף גדול. צריך היה להתכופף קצת ולאֶסוֹף אותו. "אם הֵם היו מוכנים לשלם סכומים אגדיים כאלה ללֵאוֹ קִירְש אז שיואילו לשלֵם גם לי", אמר בתקיפות. בעצם תבע. זה מזכיר לי שפעם ביקשתי ממוטי קירשנבאום כמה הטבות כספיות כדי לשכלֵל את הפקת שידורי מונדיאל צרפת 1998. המנכ"ל השָנוּן השיב לי מייד, "יואש אלרואי בל תטעֶה בשמי, קוראים לי קירשנבאום ולא קירש…".

johansson 2

טקסט תמונה : 1997. לינארט יוהאנסון משוודיה נשיא UEFA (משמאל) יחדיו עם גברי לוי יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל. לינארט יוהאנסון רחש הערכה רבה ל- EBU ומכר לשידור הציבורי את זכויות השידורים של הכדורגל האירופי במחירים סבירים. משהוברר לו ולאנשיו כי הרשתות העשירות באיגוד השידור האירופי ניאותו לשָלֵם הון עתק ללאו קירש תמורת זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006, תבע גם הוא את ליטרת הבשר שלו מהמְשָדֵר הציבורי. (באדיבות גברי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שינויים דרמטיים התחוללו בשוק הטלוויזיה הבינלאומי ובמערכת המוניטארית שלוֹ בעשור האחרון המרכיבה את זכויות שידורי הספורט באירופה וגם בתבל. מחירי זכויות השידורים הפכו ל- Windfall Cash, רווח בלתי צפוי ובמזומן. הם האמירו במהירות ובצורה בלתי צפויה וגררו את רשות השידור של יוסף בר-אל למלחמת הִישרדוּת. אנשי התאחדות הכדורגל האירופית ממש נעלבו ממחירי העבר ששולמו להם ע"י ה- EBU. על סף דלתה של UEFA התדפקו עכשיו מחזרים חדשים אֵילֵי השידור המסחרי באירופה בראשותם של האיטלקי סילביו ברלוסקוני האיש העשיר בארץ המגף ובעליו של קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה (סילביו ברלוסקוני מכהן כראש ממשלת איטליה כיום) ורופרט מרדוק בעליו של BSB באנגליה. הם הציעו ללִינַארְט יוֹהָאנְסוֹן סכומים אסטרונומיים כדי לגנוב את סחורת הכדורגל האירופי מהמְשָדֵר הציבורי.

ebu 3

טקסט מסמך : גרף של הסכם זכויות השידורים בין איגוד השידור האירופי ה- EBU לבין התאחדות הכדורגל האירופית UEFA בשנים של 2000 – 1980. הגרף מציין את עליית מחירי זכויות השידורים של אליפויות אירופה בכדורגל (EUROs) מ- 1980 עד 2000. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) הסכים לשלם זכויות שידורים ל- UEFA עבור הטורנירים של אליפות אירופה לאומות בכדורגל רק מ- 1980. אליפויות אירופה בכדורגל בשנים 1980 – 1960 שודרו בחינם. להלן הסכומים ששולמו עבור זכויות השידורים החל מ- 1980 EURO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

EURO 1980, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – איטליה 1980, 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר.

EURO 1984, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984, 4.100000 (ארבעה מיליון ומאה אלף) דולר.

EURO 1988, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – מערב גרמניה 1988, 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אלף) דולר.

EURO 1992, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – שוודיה 1992, 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר.

EURO 1996, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996, 80.000000 (שמונים מיליון) דולר.

EURO 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000, 140.000000 (מאה וארבעים מיליון) דולר.

הערה : תמורת אליפות אירופה 2004 שנערכה בפורטוגל ניאות ה-  EBU לשלם סכום של   600.000000 (שש מאות מיליון) דולר. (הנתונים הכספיים נמסרו לי באדיבות ה- EBU).

לִינַארְט יוֹהַאנְסוֹן (Leanart Johansson) בניגוד לסֶפּ בְּלָאטֶר עמד לפי שעה בפיתוי שהעמידו הגורמים המסחריים בפניו והסכים להישאר נאמן למְשָדֵר הציבורי (קרי ה- EBU), אך דרש תמורת הנאמנות הזאת מחיר כָּבֵד. ה- EURO הוא טורניר הכדורגל השני בחשיבותו אחרי המונדיאל . הוא חשוב יותר מאליפות דרום אמריקה. ה- EBU שניגף בקרב על זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ו- 2006, סָבָר שאיננו יכול להרשות לעצמו לספוג תבוסה נוספת ועוד במגרש הביתי שלוֹ. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ניאות לשלם עכשיו סכום מדהים ובלתי נתפש של  800.000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 600 מיליון דולר) תמורת 2004 EURO. פי 4.4 יותר ממה ששילם האיגוד ארבע שנים קודם לכן 180.000000 (מאה ושמונים מיליון) פרנקים שווייצריים בְּמשחקי 2000 EURO שנערכו במדינות הולנד ובלגיה. גורמים מסחריים באירופה הציעו ל- UEFA סכום גדול מ- 800 מיליון פרנקים שווייצריים, אך לינארט יוהאנסון צעד שוב שלוב זרוע עם השידור הציבורי כפי שהדבר מוסבר במסמך ששלח מזכ"ל ה- EBU זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) למנכ"לים ומנהלי מחלקות הספורט ב- EBU.

ebu 4

טקסט מסמך : 14 בדצמבר 1999. המזכיר הכללי של ה- EBU ז'אן ברנארד מונץ' מודיע בגאווה באמצעות פקס לכל המנכ"לים של רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU ולמנהלי מחלקות הספורט, כי סך זכויות השידורים עבור אליפות 2004 EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שתיערך בפורטוגל, יעמדו על סכום בן 800 מיליון פרנקים שווייצריים. פי חמש יותר ממה ששולם עבור 2000 EURO. תמורת אליפות  2000 EURO  שהתקיימה בהולנד ובלגיה, שילם ה- EBU זכויות שידורים בגובה של 180 מיליון פרנקים שווייצריים.

הסכומים האדירים הרתיעו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בזמנו להיעתר לפנייה של ישראל דורי מנכ"ל חברת "מגה טי. וי." לקנות את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 .

הסכום הזה כידוע כבר לא הספיק לאליפות 2008 EURU. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) הציע ל- UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) סכום של כ- 600 מיליון יוּרוֹ (euro) שהם  כ-750 מיליון דולר תמורת רכישת זכויות השידורים של משחקי אליפות אירופה 2008 EURO שייערכו בשווייץ ואוסטריה [10].

UEFA דחתה את ההצעה הציבורית של ה- EBU וחתמה על הסכם זכויות שידורים עם חברת התיווך הגרמנית – צרפתית SPORTFIVE (לשעבר UFA). התאחדות הכדורגל האירופית UEFA תחת הנהגתו של לינארט יוהאנסון ציפתה לעשות רווחים ב- Euro 2008 של כ- 640 מיליון יוּרוֹ (euro) שהם שווי ערך ל- 800 מיליון דולר. המו"מ לקראת 2008 נערך ע"י UEFA עם כל רשת טלוויזיה בנפרד. Network by Network. לבסוף קנו את זכויות השידורים של 2008 EURO רק שתי רשתות טלוויזיה החברות ב- EBU, הטלוויזיה הולנדית הציבורית NOS והטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של יוון המטה ליפול ולהתפורר ושם הקוד שלה ERT. יוון הייתה כזכור אלופת אירופה של טורניר Euro 2004 שנערך בפורטוגל. לבסוף התייאשה התאחדות הכדורגל האירופית (ה- UEFA) מאיגוד השידור האירופי (ה- EBU) ומכרה את זכויות השידורים של 2008 EURO (משחקי האליפות ייערכו בשווייץ ואוסטריה) למתווך פרטי עקשן. "שהוא המתווך הפרטי יתעסק עם ה- EBU", אמרו שָם בשמו של לינארט יוהאנסון. כמו שאמר ספ בלאטר בשעתו כשהתמסר לזרועות התמנון של לאו קירש.

הכדורגל האירופי הפך להיות בּיזְנֶס ענק על גַבּוֹ של המְשָדֵר הציבורי . הבונוסים הכספיים ב- 2004 EURO גדלו ב- % 56 לעומת אלה של 2000 EURO. שש עשרה (16) הנבחרות שהעפילו לטורניר האטרקטיבי בפורטוגל תוגמלו כל אחת ב- 6 מיליון דולר עוד לפני ששיחקו אפילו משחק אחד. כל נבחרת שניצחה בבית המוקדם שלה בפורטוגל צברה 800 אלף דולר. תוצאת תֵּיקוּ הִקנתה 400 אלף דולר. כל נבחרת שהעפילה לרבע הגמר קיבלה 2.4 מיליון דולר. נבחרות פורטוגל, יוון, הולנד, וצ'כיה שהעפילו לשלב חצי הגמר קיבלו כל אחת בונוס של 3.2 מיליון דולר. צ'כיה צברה את הסכום הגדול ביותר מבין ארבע הנבחרות, כ- 14 מיליון דולר. פורטוגל שהפסידה 1 : 0 ליוון במשחק הגמר פוצתה בסכום נוסף של 4.8 מיליון דולר. לאלופה יוון הוענק חוץ מהגביע היוקרתי גם פרס כספי של  8 מיליון דולר. יוון צברה 20 מיליון דולר רווחים ב- 2004 EURO. המו"מ המורכב על חלוקת הנטל הכספי של משחקי פורטוגל היה מסובך ונעשה ע"י נציגי ה- EBU בג'נבה בנפרד Country by Country. הטלוויזיה האוסטרית הממלכתית ORF למשל שלא הייתה לה נבחרת בפורטוגל הסכימה לשלם 6 מיליון דולר . ה- BBC  ו- ITV  הרודפות אחרי נבחרת אנגליה לכל מקום (לרוע מזלן אנגליה הודחה בינתיים מהמשך המשחקים בטורניר ע"י נבחרת פורטוגל) שילמו כל אחת ל- UEFA סכום שנע סביב 28 מיליון דולר והתחלקו ביניהן בשידורים הישירים. רק את שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר הם שידרו "ראש בראש".

כאן נכנסה לתמונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ה- EBU  ניהל מו"מ נוקשה עם מנכ"ל רשות השידור הבלתי מוכשר בעליל יוסף בר-אל. לבסוף התרצתה רשות השידור הענייה והדלה והמטה ליפול ורכשה את זכויות השידור הבלעדיות שלה (החלק היחסי במסגרת ה- Share הכללי האירופי) תמורת יותר מ- 3 מיליון דולר. סכום עַתֵּק בהתחשב במצבה הכספי הרעוּע. אפשר כמובן היה לנהל את המו"מ הזה טוב הרבה יותר מאשר ניהל אותו מנכ"ל רשות השידור. הוא שוב שגה קשות כמו במו"מ על רכישת הזכויות של מונדיאל 2002. אנשי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוסיפו חטא על פשע במו"מ על 2004 EURO. הֵם עשו כל מאמץ להחביא את אינפורמציית התשלומים הזאת מעין הציבור. רשות השידור בראשותו של המנכ"ל יוסף בר-אל ובאמצעות דוברו מר אורן הלמן (היום נמצא אורן הלמן בחברת החשמל), טענה במקומון "זמן תל אביב" (של העיתון "מעריב") ב- 4 ביוני 2004 [11] "כי הרשות היא חברה באיגוד השידור האירופי, לכן היא מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידור של אירועי הספורט המתקיימים באירופה". דברי הֶבֶל בלתי מתקבלים על הדעת.

הפרסום המטעה (או המוּטעה) המסתיר מעֵין הציבור את התשלום האדיר ששילמה רשות השידור בהנהגתם של המנכ"ל יוסף בר-אל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אברהם נתן נעשה אולי כדי להימנע מהמשך העימות הצפוי להנהלת רשות השידור שקופתה ריקה ומדולדלת עם יוצרי הטלוויזיה והקולנוע וההפקה המקורית בישראל. אלה עושים לה צרות צרורות ודורשים למַתֵּן את עלויות הספורט הגבוהות מידַי לטעמם בשידור הציבורי.

מאזן התשלומים בין IOC לבין  UEFA ו- FIFA מתקרב לשִוויון, אך צריך לזכור שהפקת השידורים האולימפיים מסובכת ומורכבת הרבה יותר וגם יקרה יותר משידורי המונדיאלים. לאֵין ערוֹך. רשות השידור שילמה  1.881200 יורו (euro) תמורת הבלעדיות של שידורי אולימפיאדת אתונה, שנפתחה ב- 13 באוגוסט 2004 וננעלה כעבור 17 יום ב- 29 באוגוסט. עלות זכויות השידורים היא נפרדת מהעלויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של ביצוע השידורים עצמם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. העלות הסופית של הפקת שידורי אולימפיאדת אתונה 2004 הסתכמה בסכום של כ- 3 מיליון דולר.

נשיא AOB (ראשי תיבות של Athens Olympics Broadcasting) הספרדי מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ העמיד לרשות המְשָדֵר הציבורי באולימפיאדת אתונה 2004 כמות פנטסטית של כ- 1000 (אֶלֶף) מצלמות שכיסו 300 תחרויות אולימפיות, והפיק למענו 4000 שעות שידור. המשחקים האולימפיים הם יַעַד שידור חשוּב מאין כמוֹהוּ של המְשָדֵר הציבורי מקדמת דנה. ה- EBU קנה גם את אולימפיאדת החורף של טורינו ב – 2006 והמשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008. נחתם אז הסכם שידורים חדש בין ה- EBU ו- IOC המַקְנֶה לאיגוד השידור האירופי בלעדיות על אולימפיאדת החורף של וָואנְקוּבֶר ב- 2010 ומשחקי הקיץ ב- 2012 תמורת כ- 850 מיליון דולר. לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הובטחה אפוא עבודה עד לאולימפיאדת ריו 2016. המְשָדֵר הציבורי איננו לבד. רשת השידור האמריקנית NBC בתמיכת גֶ'ף אִימָאלְט נשיא הקונצרן הענק General Electric שילמה עבור שתי האולימפיאדות האלה של וואנקובר 2010 ולונדון 2012 סכום של יותר מ- 2  מיליארד דולר בעבור זכויות השידורים הבלעדיות בארה"ב. 820000000 (שמונה מאות ועשרים מיליון) דולר עבור אולימפיאדת וָונְקוּבֶר 2010, ו- 1.181000000 (מיליארד וְ- 181 מיליון) דולר תמורת שידורי אולימפיאדת לונדון 2012. סכומים פנטסטיים .

מר אלכס גלעדי חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) וסגן נשיא בכיר ב- NBC סייע רבות לבוס שלו דיק אברסול (Dick Ebersol) נשיא חטיבת הספורט של NBC לשבור מְאז 1988 את מסורת השליטה האולימפית בארה"ב של רשת הטלוויזיה ABC בראשותו של רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המיתולוגי. ABC החזיקה בקניין השידור האולימפי בארה"ב בשנים 1984 – 1964 הודות ליוזמתו הטלוויזיונית והכלכלית וראייה ארוכת טווח של נשיאה המנוח רון ארלדג' (Roone Arledge).

בחודש יוני 2011 חתמה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC על חוזה זכויות שידורים אולימפי חדש עם הוועד האולימפי הבינלאומי IOC, על סך אדיר כמעט בלתי נתפש של 4.38 מיליארד דולר, וכולל בתוכו ארבע אולימפיאדות כלהלן :

א. אולימפיאדת החורף 2014 בסוצ'י – רוסיה תמורת 775.000000 (שבע מאות שבעים וחמישה מיליון) דולר .

ב. אולימפיאדת הקיץ 2016 בריוֹ דֶה זָ'אנֵיְירוֹ – ברזיל תמורת 1.226 מיליארד דולר .

ג. אולימפיאדת החורף 2018 (תיערך ב- Pyeongchang בדרום קוריאה) תמורת 963000000 (תשע מאות שישים ושלושה מיליון) דולר.

ד. אולימפיאדת הקיץ 2020 (תתקיים בטוקיו – יפן) תמורת 1.418 מיליארד דולר.

בכך משלימה NBC האמריקנית שליטה טלוויזיונית אולימפית בת יותר משנות דור מאז אולימפיאדת סיאול 1988. לאלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי חלק נכבד במסורת האולימפית הנכבדה הזאת של NBC וגם בהשתלטות המחודשת על ארבעת האולימפיאדות העתידיות.

EURO 2004 בפורטוגל

המָמוֹן והטֶכְנוֹלוֹגְיָה וכמובן הכּישָרוֹן הם אבות ההצלחה של העיתונאות הטלוויזיונית, אך לרעיון המשולב הזה לא היה כל סיכוי להתקיים במתכונת שידורי 2004 EURO בפורטוגל שהיו כידוע קִנְיָינוֹ היקר של השידור הציבורי בישראל. לא בטוח שרק באשמת מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל צָדָק כשרכש את הזכויות הבלעדיות של שידורי 2004 EURO. הוא טעה כשהחליט לשלם תמורתם מָמוֹן כה רב. אפשר היה לקנות אותן הרבה יותר בזול. מכל מקום הרייטינג השוֹפֵע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מידֵי עֶרֶב ולילה בקיץ ההוא של 2004 תמֵך בהחלטתו העקרונית. למרות שהרייטינג איננו בהכרח השיקול החשוב ביותר המנחה את השידור הציבורי-ממלכתי, הרי עם עוּבדוֹת ה- People meter אי אפשר להתווכח. יוסף בר-אל החזיק בידיו קלף מנצח. הוא לא היה צריך להתנצל על כך. לרוֹע מזלו נדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית למַמֵן את הצלחת השידור הענקית הזאת באמצעות מָסָה אדירה של שקופיות חסוּת. אין דרך אחרת . אך בדרכה זאת היא קוממה ועוררה מרִבְצַם מתנגדים ושוֹנְאִים רבים של שידורי הספורט והכדורגל בערוץ הטלוויזיה הציבורי. הטענה כי שידורי פורטוגל בטלוויזיה הציבורית פונה רק לגברים לא הייתה נכונה. לפחות לא מנקודת מבטי. אני למשל הייתי הגבר היחידי בחבורה של חמֵש נשים יפות שצפו יחדיו באורח קבע בשידורי המשחקים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. השאלה איננה מדוע קנה יוסף בר-אל את אליפות אירופה שהתקיימה בימים ההם בפורטוגל. ככְלוֹת הכול הוא הלך בדרכם של 52 מנכ"לים נוספים ברשתות הטלוויזיה הציבוריות החבֵרוֹת ב- EBU, שחשבו כמוהו כי אין לוותר על סחורת השידור היקרה אולם יוקרתית. השאלה הייתה כיצד יוסף בר-אל מטפל בחומר השידור עצמו, וזאת כמה לא מפתיע הוא לא עשה זאת טוֹב מספיק.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שילמה הוֹן עַתֵּק של כ- 3.1 מיליון דולר תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של מפעל הכדורגל הזה , שחשיבותו ויוקרתו נופלים רק מהמונדיאל. זהו תשלום הגבוה ב-  % 500 יותר ממה ששילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופת המנכ"ל אורי פורת ז"ל ובתקופתי עבור זכויות השידורים של טורניר  2000 EURO, זה שהתקיים לפני חמש עשרה שנים בהולנד ובלגיה, אך אמצעי ההפקה והשידור שלוֹ נותרו מוגבלים כבעבר. אולפן השידור המוביל את השידורים הוּקם בירושלים במקום בליסבון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שוב לא העלתה בדעתה לשלוח לפחות צֶוֶות צילום ENG אחד משלה לפורטוגל לצורכי הכנת כתבות חדשותיות של צבע ו- אווירה, וראיונות – האמורות להשלים את השידורים הישירים. זוהי החלטה שגויה ולא מקצועית של הנהלת רשות השידור שמתרצת זאת באי השתתפותה של נבחרת ישראל בטורניר, ולכֵן מתכחשת לערך המוסף העיתונאי של מעטפת השידור ואריזתו. טורניר הכדורגל של 2004 EURO הוא יצירת מוֹפֵת טלוויזיונית (למרות היעדרה של נבחרת ישראל) ומאפיין נכבד של כל שידור ציבורי באשר הוא. רשות השידור חייבת להחזיק בנֶכֶס השידור הזה, אך הדבר מחייב אותה ואת אנשיה לקִרבָה בלתי אמצעית למקום התרחשות האירועים כדי ליצור עיתונאות זריזה, מעניינת, ואמִינה יותר. היא לא עשתה זאת. מה שנעשה (או שלא נעשה) מן היבט הנוכחות בשטח בעשוֹרֵי ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה, בתקופתם של המנכ"לים אורי פורת ז"ל ויבד"ל אריה מֶקֶל ומוטי קירשנבאום, איננו רלוואנטי ולא היה צריך לשמש מוֹדֶל לחִיקוּי ב- 2004. למרות ההשקעה המַסִיבִית ברכישת הזכויות הסתפקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רק בחומרי השידור המגיעים לירושלים באמצעות שירותי הלוויין האירופי . לאולפן אמורה להיותה חשיבות עיתונאית בהובלה וניווט שידורי 2004 EURO בתנאי שהוא ממוקם במקום הנכון. העיתונאות האולפנית שלוֹ הנעשית מירושלים ולא בפורטוגל הייתה תחליף רַע. משהוחלט לוַותֵּר על עיתונאות השטח הבסיסית ולשוב למסורת הארכאית של מיסודו בירושלים כבימים עברו, נדרש היה לתכנן ולארוז אותו בצורה שונה. זה ברור לגמרי שלא הייתה קיימת שום קורלציה בין התשלום האדיר שמשלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עבור טכנולוגיית הצילום היפהפייה המגיעה אליו מפורטוגל, לבֵין התוצאה הסופית שהשתקפה על המסך באולפן השידור בירושלים. השִיבָה מן הדרמה וההתרגשות באִצטדיונים לצורך דיונים קטועים באולפן היבֵש בירושלים, מאכזבת, ומלוּוָה בתחושה של אכזבה וְ- Déjà vu (דֶזָ'ה וּו). הכול צפוי. זה לא שינה באמת אם אורי לוי נִיבַּט מהמסך מהאולפן או לחליפין בוני גינזבורג. שני המגישים אינם כריזמטיים דיים אך אשמת השעמוּם אינה נעוצה רק בהם אלא גם בשיטה. בסרט חסר ההפתעות הזה כבר היינו ובילינו זמן ארוך.

הפקת סיגנל השידורים הבינלאומי מפורטוגל הוא פקטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אין שום נחלה בו או השפעה עליו. לעומת זאת הוא יכול היה להיערך בצורה שונה בתחום העיתונאי של הסיקור באולפן. קונספציה תכנון אחזקת זמן השידור – אנכרוניסטית. הובלת עיתונאות השידור באולפן לפני בעיטת הפתיחה במה שמכונה Pre Game Show, מילוי זמן ההפסקה בין שתי המחציות, ושידור ה- Post Game Show בסיום המשחקים – בעייתית וחוזרת על עצמה כבשנים עברוּ. האולפן בירושלים במתכונתו הקיימת מַשְנִיא את עצמו על הצופים בו. מרוב פּרסומות ומֶלֶל רב לא ניתן היה להזדהות עִם תּוֹכנוֹ ולא עִם מַגִישָיו. כמויות האורחים הגדולות שזרמו לאולפן בירושלים ושפע החסויות העצום המממנות את מבצע השידורים מנעו מהאיש העיקרי בצוות השידור הפרשן זאב "זאבי'ק" זלצר לומר את דברו. זאביק זלצר חונן בידע כדורגל רב והעברית ששגורה בפיו הייתה רהוטה. הוא תרגם בצורה אינטליגנטית והגיונית וגם בחֵן את מהלכי הכדורגל לשפת הטלוויזיה. ב- 2004 היה פרשן כדורגל ברמה בינלאומית. למרות שהפרשנות שלו נעשית מאותו המוֹניטור שבו אתה ואני התבוננו, הוא ראה דברים שאנחנו לא הבחנו בהם. ההבדל בינו לשאר האורחים בירושלים דמתה לחַיץ שהפריד בין רמת השידור הנאה של רמי ווייץ לזאת הכושלת של השַדָּר עַמִית הוֹרסקי. כמות ואיכות טכנולוגיית הצילום החדישה במשחקי פורטוגל הביאה בסופו של דבר למסך הטלוויזיה הישראלית תמונה מרהיבה ויפהפייה והעניין הציבורי הגדול בישראל (למרות היעדרה של נבחרת ישראל), הצדיקו את המאמץ של רשות השידור.

את מבצע השידורים העָנָק שעלותו נאמדת בעשרות רבות של מיליוני דולרים ניהלה הטלוויזיה הפורטוגלית הציבורית RTP ביד רמה . הישג נאה . היא נעזרה בקבוצת מומחים בתחומי תקשורת שונים מ- EBU.ניידות שידור משוכללות מוצבות באִצטדיונים השונים כשהן עמוסות בעשרות מצלמות. בין  20 ל- 25 במשחק. את משחק הפתיחה, שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר כיסו 25 מצלמות. מרבית המצלמות הֵן Isolated ומחוברות למכשירי הקלטה נפרדים. הדבר מאפשר לבימאים הראשיים להעניק לצופי הטלוויזיה הילוכים חוזרים רבים חלקם ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion טכנולוגיית צילום שלמרבה ההפתעה טרם קיימת בארץ) מזוויות שונות לרבות זוויות צילום נגדיות . הבימוי האחיד והתמונה שהתקבלה על המסך הייתה עשירה. למרות שהיה בתחילה קונסרבטיבי הוא השתפר בהמשך המשחקים. הפִסְפוּס הגדול היה במשחק איטליה – דנמרק. אף מצלמה לא לכדה ב- Close up את היריקה המכוערת של פְרָאנְצֶ'סְקוֹ טוֹטי מאיטליה בפניו של הדני קריסטיאן פּאוּלסֶן (צילום העבירה מקרוב נלכדה בידי עדשה של מצלמת הטלוויזיה הציבורית הדנית DR והופצה בכל אירופה). על סמך העֵדוּת הזאת סולק פְרָאנְצֶ'סְקוֹ טוֹטי מהאליפות. בהמשך השתפרה כאמור עבודת המצלמות בעלות העדשות הענקיות של 55X והן לכדו ללא קושי את רגע המחלוקת בו היד של דָוִויד טְרֶזֶגֶה הצרפתי סייעה לוֹ להשוות את התוצאה  ל- 2 : 2  במשחק נגד קרואטיה, וגם את היריקה של השוויצי אלכסנדר פריי בעוֹרְפּוֹ של האנגלי סטיבן ג'רארד (קפטן ליוורפול). הישגים עיתונאים טלוויזיוניים ראויים לציון. הקבוצה המבצעית של RTP הרכיבה Pool של חמישה בימאים. שלושה מהם פורטוגליים קָארְלוֹס סִילְבָה, רוֹגֶ'רְיוֹ בּוֹרְגֶ'ס, ורוּי מוֹנְטֶרְיוֹ רָאמָאנוֹ, ושני בימאי חיזוק וותיקים האנגלי ג'וֹן ווֹטְס וההולנדי מַרְטִין לִינְדְבֶּרְג. הבימאים בפורטוגל הבינו היטב את עיקרון הצילום הקובע כי הטלוויזיה היא מדיום של Close ups. אלפי צילומי התקריב של השחקנים, המאמנים והאוהדים מביאים היטב את שמחת הניצחון ותוגת ההפסד לסלון ביתם של מאות מיליונים. גם לאֵילוּ בישראל. היה חשוב המעבר בזמן מהאולפן בירושלים לתמונות עליית הנבחרות לכר הדשא ונגינת ההִמנוֹנִים , מפני שזאת הפעם הראשונה שצופי הטלוויזיה מקבלים בצילומי Close up את פרצופי השחקנים . תנאי חשוב להיכרות ויצירת הזדהות עם גיבורי העלילה . יוזמה שנקטנו כבר בשידורי מונדיאל ארה"ב 1994 אך גוזלת זמן מסך נוסף מציבור הצופים של אוהד את שידורי הכדורגל .

מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ויו"ר הוועד המנהל אברהם נתן אז צלחוּ ב- 2004 מכשול כספי כמעט בלתי עביר והעמידו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משחקים מרתקים וצילומים מזהירים הזורמים אליו בשפע מפורטוגל, אך אלוּ העמידו בצֵל את האולפן בירושלים רב האורחים וחשפו אותו כנקודת התורפה העיקרית של מבצע השידורים היקר. האולפן שמשָדֵר עיתונאות "אולפנית" וכמות עצומה ובלתי נסבלת של חסויות נותר פגיע. שידור החסויות נעשֵה ללא שיטה וברֶגֶל גָסָה. זאת מָסָה ענקית חסרת תקדים. שידורן היא בעצם ברירת מחדל אולי מחויבת המציאות כדי למַזְעֵר נזקים (כלכליים), אך יצרה גם אנטגוניזם ציבורי חריף . האנטגוניזם הזה דבק גם במנחי ומגישי השידורים אורי לוי חסר הכריזמה ובוני גינזבורג נטול העיתונאות. אך צריך להבין שבלעדֵי החסויות אין לשידור הציבורי כל סיכוי למַמֵן ולוּ חלק דַל משידורי הכדורגל היקרים האלה.

רבים מהצופים בישראל אינם מבינים את הכלכלה היקרה האופפת את זכויות שידורי הספורט והכדורגל, ולכֵן תוהים בקוֹל, מדוּע צריך לחשוף את שקופיות החסות בכמות גדולה כזאת בשעה שהם ממילא משלמים אגרה. זוהי הדרך היחידה להקטין ולמַזְעֵר איך שהוא את העלויות הגבוהות. רשות השידור הציבורית הקטנה בישראל אומנם פועלת על פי המודל של ה- BBC באנגליה, אך שם הערוץ הציבורי מתוקצב ע"י מספר עצום של משלמי אגרה. כ- 23 מיליוני בתי אב בריטיים משלמים את מס השידור כדין וללא שום וויכוח, ובכך מאפשרים למנכ"ל ה- BBC  להעניק למחלקת הספורט שלוֹ תקציב עתק שנתי בן כ- 360000000 (שלוש מאות ושישים מיליון) דולר. ה- BBC העשיר איננו רשאי לעומת זאת לשָדֵר כלל שקופיות חסות. אסוּר לוֹ. בישראל מותר. לכן כל עוד זה אפשרי, על הנהלת רשות השידור הציבורית מוטל התפקיד לנַצֵל את ההיתר הזה ביעילות.

יוסף בר-אל יצר במשחקי 2004 EURO טבעת היקפית ראשית של שישה נותני חסות עיקריים עליהם נִמְנוּ החברות אלדן – השכרת רכב, המפעילה הסלולארית פלא פון, בירה קרלסברג, מחסני חשמל וחברת האלקטרוניקה מֶץ (התחלקו ביניהן בזמן השקופיות), צִבעי נירלַט, והחברה להלבשת ספורט אדידס. אח"כ בנה טבעת היקפית נוספת שכללה את החברות קבוצת שלמה להשכרת רכב, בנק המזרחי, קפה לנדוור, ודִקְלָה קופות גמל של הבנק הבינלאומי הראשון , וחברת האוטובוסים אגד. שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהחלו בפורטוגל ב- 12 ביוני 2004 והסתיימו ב- 4 ביולי 2004 הציבו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ללא קושי בפסגת הרייטינג של שידורי הטלוויזיה בישראל . משחק הגמר בין יוון לפורטוגל הניב רייטינג ממוצע של % 37.6 ובשיאו הגיע ל- % 43.6. משחקי חצי הגמר הניבו רייטינג בן % 30. משחקי שלב רבע בגמר והמשחקים בבתים הניבו רייטינג ממוצע שנע בין כמות של % 15 ל- % 24. יוסף בר-אל כיסה באמצעות החסויות שליש מעלות זכויות השידורים . הוא שילם כאמור 3 מיליון דולר (כ- 15 מיליון שקל) והרוויח משקופיות החסויות "המרגיזות" כמיליון דולר (כ- 4.5 מיליון שקל). הישג לוגיסטי נאה של רשות השידור ומחויב המציאוּת. האולפן היה חַנוּק ועַמוּס. בנוסף לחסויות הוא היה נגוּע גם בתשדירי ה- Winner של הטוֹטוֹ, ומעֵת לעֵת גם במִבזקי חדשות ושידורי הגרלת הלוֹטוֹ . בצורה כזאת הוא איננו מסוגל להיות ידידותי לצוֹפָיו. לאולפן היה חסר המחשב הווירטואלי של חב' "אוֹרעַד" שהיה כלי נֶשֶק חשוב בשידורים הקודמים כדי לבַאֵר רִגְעֵי מחלוקת . גם ההתייחסות  ל- Flash interviews  המתקיימים בסיום המשחקים עם המאמנים והשחקנים הבולטים צולעת ואיננה סיסטמתית. UEFA מפיקה אותם בעיקר למען אותן רשתות הטלוויזיה (כמו ערוץ 1) שאין להם אולפנים וציוותי צילום בפורטוגל ואינם יכולים לזמן לעצמם מרואיינים משלהם. האולפן בירושלים איננו מְאַמֵץ תמיד את התגובות החדשותיות החמות האלו לחיקו. מחֵלֶק התעלמו בתחילת הטורניר. ראיונות אחרים מתורגמים On Air לא תמיד ע"י אנשי מקצוע ולא תמיד ע"י כאלה שמבינים היטב את השפה. התוצאה במקרים רבים חפיפניקית ורשלנית. לעומת זאת שעון מדידת הזמן המופיע באורח קבע בצִדו הימני של המסך ועִמו כתובית המזהה את הנבחרות והתוצאה, הוא אלמנט שידור מַרְנִין וחשוב. פרי מעשה ידיהם של אנשי מחלקת הפיתוח בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

ועוד הערה אחת זאת הנוגעת למאמן הלאומי אברהם גרנט המשמש היום גם כפרשן לאומי בשידורי פורטוגל. הוא התחיל רַע והצטייר כפרשן רדוּם ונטול כריזמה. קולו חִיוֵור ואנֶמִי. הטרמינולוגיה שלוֹ בכמה מקרים הייתה שגויה ורדוּדה. בעיקר כשכינה את המונח השיפוטי "בעיטה חופשית" כ- "מכת עונשין". התנסחות אינה הולמת, וודאי לא של מאמן לאומי. אברהם גרנט הוא מאמן כדורגל שיודע ומֵבִין כדורגל אך איננו פרשן כדורגל. זה הבדל מהותי בשידורי טלוויזיה. בהמשך השתפר במקצת. שוב הוברר כי יֶדַע איננו ערובה מספקת להיות פרשן בטלוויזיה. צריך לדעת לשָוֵוק את הידע. אברהם גרנט איננו אישיות קומוניקטיבית. הוא חייב לעבור הכשרה והשתלמות מוקדמת לפני שהוא אוֹחֵז במיקרופון הלאומי. מאמני כדורגל אינם בהכרח פרשני טלוויזיה. הם ברי סמכה על כר הדשא אך זה לא תמיד מצליח להם נוכח המיקרופון והמסך. בל נשכח גם שאברהם גרנט הוא אותה הדמות שניבטה לא מזמן ממסך הטלוויזיה כשהיא מגרדת בתשוקה רבה עם שחקניו כרטיסי "פַּיִס" וקוראת לציבור להַמֵר כדי להגיע ל-  2004 EURO. כשזה לא מצליח לוֹ הוא משליך את כרטיס ההגרלה ומשחרר למצלמה טקסט שערורייתי , משהו כמו , "לי זה לא משנה, אני אהיה שם בכל מקרה כפרשן". לא חינוכי וטעם גדול לפְגַם. המאמן הלאומי מכהן כרמטכ"ל הכדורגל הישראלי הידוע כנטוּל הישגים. אברהם גרנט הגשים באופן פרדוקסאלי את מטרתו והגיע לפורטוגל, אך ללא גייסותיו.

שידור אירועי ספורט בטלוויזיה הוא תחום התמחות קונקרטי וספציפי מאוד. מועדון השַדָּרִים הזה הוא אקסקלוסיבי ודַל חברים. דלתו פתוחה לכישרוניים ביותר שהם מְעַט מִזְעַר. במדינת ישראל צמחו ברבע המאה האחרונה רק שלושה שדרי ספורט : רמי ווייץ, מאיר איינשטיין, ויורם ארבל. לכן הצבתם של עמית הורסקי ודני נוימן כצֶוֶות שידור שני בפורטוגל היה ניסיון אמפירי כּוֹשֵל. טורניר 2004 EURO היה גדול עליהם בכמה מספרים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רשאית להיות גאה בשידורי פורטוגל שהניבו פּרְיוֹן ותנובה נָאָה, אך הרייטינג הנפוּח איננו חזוּת הכול. בל נִטְעֶה בו. הוא נובע יותר בגלל בלעדיות על שידורי הלוויין ולא בשל הביצוע המקומי שאיננו חָלָק.

EURO 2000 בהולנד ובלגיה

בקיץ 2000 הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC  באמשטרדם. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל שלושים ואחד המשחקים של 2000 EURO. אך כמו יוסף בר-אל הוא לא הסכים למַסֵד אולפן שידור במקום ההתרחשות וגם לא אָבָה לשלוח צוות שידור ENG להולנד ובלגיה לצורכי צילום חדשות. זאת הייתה הפקה הדומה בהיקפה לזאת של 1996 EURO מימי מוטי קירשנבאום . נפגשתי שוב עם אילן בן דוֹב מנכ"ל סאני תקשורת וקובי בן גור יו"ר הדירקטוריון של פלא פון שהסכימו להעניק 750 אֶלֶף דולר כנותני חסות בלעדיים ל- 31 משחקי האליפות. סכום נאה שכיסה לאלתר את מחיר זכויות השידורים בן 660 אֶלֶף דולר ששילמה רשות השידור ל- EBU. אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר היו שני אנשי עסקים שנתנו לנו בסתיו 1999 315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אֶלֶף) דולר תמורת שידור חסויות בלעדיות שלהם במבצע הגדול של שני השידורים הישירים של משחקי החוץ בכדורגל במסגרת קדם 2000-EURO של נבחרת ישראל נגד קפריסין וספרד. באפריל 2000 העניקו אילן בן דוב וקובי בן גור 200 אֶלֶף דולר למחלקת הספורט למימון השידורים הישירים היוקרתיים של משחקי מכבי ת"א בכדורסל במסגרת שלב ה – Final Four בסלוניקי 2000.

ביום שני – 15 במאי 2000 לאחר שכל הפרטים לקראת שידורי 2000 EURO סוכמו לשביעות רצונם של שני הצדדים, הזמנתי בשם רשות השידור כשושבין ההסכם את שני הג'נטלמנים ועוזריהם למסעדת "דִיקְסִי" בתל אביב להשקת כוסות יין ונעיצת שיניים בסטייק נחמד ועסיסי בליווי חתימה על חוזה החסויות. מצד רשות השידור נוכחו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מנהל הטלוויזיה היוצא יאיר שטרן שהיה שותף למו"מ הכספי עם אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, ואנוכי. אורי פורת ואני מצד רשות השידור וקובי בן גור מעבר למתרס המממן, נשאנו נאומי ניצחון הנוגעים לשיתוף הפעולה ההיסטורי והפורה בין שידורי הספורט המוצלחים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לבין חשיפת "סאני תקשורת" ו- "פלא פון" לתודעת הציבור. לרוע המזל עזב קובי בן גור את המסעדה בתום דבריו לפגישה אחרת . הוא הספיק ללגום לגימת יין אחת , ברך "לחיים", ונטש. חיש מהר הוברר כי פרישתו בטרם עת הייתה קריטית . זה היה בשמונה בערב. לפתע נכונה לי אכזבה גדולה. לאחר כל הסיכומים וההבנות שהושגו לפני החתימה, ביקשו אילן בן דוֹב מחברת "סאני" וגִיל בּוּל מ- "פלא פון" לשנות את תנאי ההסכם בשם השבועה העסקית, "כי בעסקים הכול מותר". הם רצו להתנהג לא רק כבעלי המאה אלא גם כבלי הדעה . הם ראו ברשות השידור הציבורית כמעין חברה לצורך השקעת מניות . רתחתי מזעם . ההתכנסות במסעדת "דִיקְסִי" הייתה לצורך חתימה ולא לצורך וויכוחים. הבאתי את מנכ"ל רשות השידור לחתום על ההסכם ולא כדי לנהֵל שָם מו"מ מחודש. התנצלתי בפני המנכ"ל שלי על מה שקורה ועל האטמוספרה שהשתנתה באחת. שפכתי את כוס היין שלי לאות מחאה על מפת השולחן הלבנה והודעתי לג'נטלמנים הנחמדים, "אני עם שקרנים לא מנהל מו"מ. 2000 EURO הוא טורניר כדורגל אטרקטיבי דיו כדי למשוך אליו נותני חסות אחרים". באחת עשרה בלילה עזבתי בחרוֹן – אַף את המסעדה והלכתי הביתה.  אני מתעב שקרנים גם אם הם נקראים אנשי עסקים.

טלפנתי מייד לטלפון הסלולארי של קובי בן גור ודיווחתי לו על השתלשלות העניינים. לבסוף הכול הסתדר. החלק הכספי של קובי בן גור ואילן בן דוב כנותני חסות עיקריים קטֵן אומנם אבל רשות השידור הכניסה לעסקה חברות אחרות שעמדו בתור כדי לחשוף את המותגים שלהן בשקופיות החסות , תמורתן שלשלה רשות השידור לקופתה 1.5 מיליון דולר.

כתבתי יותר מ- 500 פקודות מבצע בקריירה שלי ברשות השידור אך מעולם לא הייתי כה מרוגז וכועס כמו בעת כתיבת ספר השידורים הנוכחי  זה של 2000 EURO  הופתעתי לרעה מאנשי העסקים שעמדו להעניק לנו את חסותם אך חזרו בהם בחלק מהסיכומים הכספיים. קובי בן- גור יו"ר דירקטוריון פלא-פון ניצב לימיני. אף על פי כן ולמרות כל הקשיים הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000 (המכונה בקיצור שמה 2000 EURO ) הייתה משחק ילדים לעומת הפקת אולימפיאדת סידני 2000.

yoash 1

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורי שחיברתי וכתבתי לקראת הפקה וביצוע של 31 השידורים הישירים ב- אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000 (2000 EURO ). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קבוצת השידורים המבצעית המשותפת של הטלוויזיה הולנדית הממלכתית NOS ושל שתי הרשתות הציבוריות הבלגיות RTBF ו- VRT (כונתה 2000 FORTO) בראשותו של ההולנדי אֶד וָאן ווּסְטֶרְלוּ (בעבר מנכ"ל NOS), עשתה עבודת הפקה וצילום בלתי רגילה. היא בעצם העתיקה את חזונו של הצרפתי פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה האיש שהיה האחראי הראשי של איכויות ההפקה והצילום המצוינות והבלתי רגילות במונדיאל צרפת 1998. בכל אִצטדיון הוצבו 18 מצלמות (כולן Isolated) ביניהן שלוש מצלמות Super Slow Motion. החידוש היה בהצבת מצלמה מס' 17 מצוידת בעדשה חזקה ( X 55 ) ברוֹם היציע הנגדי. המצלמה הזאת הביאה הילוכים חוזרים מזווית צילום הפוכה למצלמה המובילה. עוֹל השידור הוּטַל על שני השדרים הבכירים בישראל. מאיר איינשטיין מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורמי ווייץ שנשכר מערוץ 5 בכבלים. זאביק זלצר שימש  כפרשן לצִדוֹ של מאיר איינשטיין וחיים ברעם חבר לרמי ווייץ. אבי רצון היה המועמד הטבעי שלי לשמש פרשן ראשי במשחקים בהולנד ובלגיה. משדרש שכר שנחשב למופרך בעיני הנהלת רשות השידור נדחה ע"י המנכ"ל דאז אורי פורת ז"ל. זאביק זלצר מילא את מקומו בהצלחה רבה. אורי פורת שינה את מנהגו והתיר לי להביא לצֶוֶות ההפקה באמשטרדם את מזכירת ההפקה הקבועה שלי רותי  ליפקין. הוא נהג ברוחב לב גם כלפי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב ויו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור חבר הוועד המנהל אלון אלרואי, כשהתיר לי לארח את שניהם באמשטרדם בשלבי חצי הגמר והגמר של הטורניר הזה. הייתה לשני האנשים הצעירים האלה נציגיו המובהקים של הליכוד בוועד המנהל שהחזיקו בתפקידים ציבוריים בעלי חשיבות גדולה ברשות השידור , הזדמנות פז לעמוד מקרוב כיצד ניתן להגשים את חזון השידורים שלי באמצעות טכנולוגיית טלוויזיה חדשנית במשך כחודש ימים אפילו ללא שגיאה אחת. מבצע שידורי 2000 EURO דִלְדֵל את קופת רשות השידור ביותר ממיליון דולר, אך זכה להצלחה גדולה ורייטינג נפלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הבסנו ללא תנאי את זכייניות ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר כל אחד לחוד ואת כולם ביחד. זה פשוט לא היה כוחות. לא הייתה שום בעיה לנצח את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים משום שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן העמידו לרשותי את כמות הממון הדרושה להפקה הזאת וגם את מרב האמצעים הטכנולוגיים. 

yoash 2

 

טקסט תמונה : דיאגראמה של שיבוץ משחקי הטורניר בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אישר לשדר ישיר בהיקפים מלאים את כל 31 המשחקים באליפות. תמו ימיה שידורים של "המחציות השניות" והתקצירים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב וחברו בוועד הזה מר אלון אלרואי תמכו תמיכה מלאה בלוח השידורים הציבורי הזה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3

טקסט תמונה : שרטוט מערך הצבת המצלמות הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO. זאת הייתה רמה גבוהה של הפקה, צילום, ושידור. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים שחברתי וכתבתי לקראת האירוע). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 4

טקסט תמונה : זהו שרטוט של מערך הצבת המיקרופונים הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO לרבות מיקרופונים המוצבים על מצלמות . (מתוך פקודת במבצע / ספר השידור שחברתי וכתבתי לקראת האירוע) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 5

טקסט תמונה :  שרטוט מערך קווי שידור ה- ISDN  שלנו בין ה- IBC שלנו באמשטרדם לבין ה- Master control  בירושלים.(מתוך פקודת המבצע /  ספר השידור). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשבת – 1 ביולי 2000 הזמנתי את משלחת השידור באמשטרדם לארוחה חגיגית משותפת במסעדה איטלקית נחמדה כדי לחגוג את ניצחון שידורי אליפות אירופה בכדורגל בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. קראתי גם לשני חברי הוועד המנהל גיל סמסונוב ואלון אלרואי להשתתף עמנו בארוחת הסיום. ביום ראשון – 2 ביולי שידרו מאיר איינשטיין וזאביק זלצר את המשחק האחרון בטורניר . נבחרת הטריקולור הצרפתית אלופת העולם מ- 1998 גברה במשחק הגמר על ה- "סקואדרה אזורה" של איטליה משער זהב של דויד טרזגה ואספה גם את התואר האירופי לאמתחתה. עם שובי לארץ בתום השלמת תהליך ההפקה וּפירוק המשרד באמשטרדם – הולנד, מצאתי מכתב צל"ש מגיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וכותרתו, "מיליון צופים לא טועים". הנה הוא כלשונו [12].

yoash 6

טקסט מסמך : יוני 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור מר גיל סמסונוב בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר 2000 EURO  (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהתקיימה במדינות הולנד ובלגיה בקיץ 2000). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידורים הישירים של 31 משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל בהולנד ובלגיה, המכונה 2000 EURO היו הצלחה בלתי רגילה, והוכיחו שוב את חשיבות מהות החומרים המשודרים בערוץ הטלוויזיה הציבורי. הספורט נתפש ע"י רבים ממעצבי מדיניות השידור בטלוויזיה כמושג סטריאוטיפי בן מקשה אחת. יש לו דימוי כוללני הנוגע לתחום השידור קל, הבידורי. אין שגיאה גדולה מזו. אליפות אירופה בכדורגל הנחשבת לאירוע הכדורגל השני בחשיבותו בעולם נכללת בקטגוריית השידורים של הספורט שמתחלק למאות סוגים. הספורט לכן איננו מושג סטריאוטיפי כלל ועיקר. המאמץ הכספי והתכני שהשקיעו רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של 31 משחקי 2000 EURO (בקיץ 2000) בהולנד ובלגיה הוכיחו את עצמם ללא צל של ספק ושבו וקבעו כי יש חשיבות רבה בהחזקת זכויות השידורים הרלוואנטיות ממין אלה ודרך הטיפול בהן. המגישים והשדרים חשובים אך חומרי השידור ודרך טיפולם בידי המערכת הטלוויזיונית חשובים מהם. שנת 2000 תיזכר כשנת ההישגים הגדולה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לעולם אי אפשר יהיה לשכוח את מבצע שידורי ה- Final Four של משחקי הכדורסל בסלוניקי 2000, מבצע השידורים של 2000 EURO, ומבצע שידורי אולימפיאדת סידני 2000 – ועִמם תבוסות השידור שספג ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) מול חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  – ערוץ 1. לא הופתעתי כשהבוס הישיר שלי רפיק חלבי שלח לי בתום מבצע שידורי 2000 EURO לעיון את המסמך הבא.

yoash 7

טקסט מסמך :  2000 EURO . אין תחליף לחומרי השידור. יש תחליף לשדרים. "הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפריחה חסרת תקדים מאז כינון ערוץ 2 . מהדורת "מבט" צברה % 22 לעומת % 16 בקונקורנציה. כל זה קורה בזכות שידורי 2000 EURO", נכתב בגוף הידיעה (תשורה מהבוס הישיר שלי רפיק חלבי).

העברתי לידיעתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב את המסמך של זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) מזכ"ל ה- EBU, הנושא את התאריך 14 בדצמבר 1999, בו הוא מודיע לנו כי בהסכם השידורים החדש בין EBU לבין UEFA הנוגע למשחקי  2004 EURO  שיתקיימו בעוד ארבע שנים בפורטוגל, הסכים איגוד השידור האירופי לשלם 800 מיליון פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 600 מיליון דולר) תמורת זכויות השידורים הללו  [13].

"מר גִיל סמסונוב, זה יותר מפי חמישה ממה ששילם ה- EBU תמורת 2000-EURO", אמרתי לוֹ, והוספתי, "חלקה של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 יגדל בהתאם. הוא יהיה חייב לשלם סכום גדול שיעורר אנטגוניזם ומחלוקת ציבורית". כזכור, תמורת 2000 EURO שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 666 אֶלֶף דולר עבור זכויות השידורים. "אני כבר לא אהיה ברשות השידור", השיב לי בניחותא. אֵלוּ היו המילים האחרונות ששמעתי מגיל סמסונוב כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. מאז לא שמעתי ממנו עוד ולא ראיתי אותו יותר. נודע לי רק שבאביב 2002 תמך גִיל סַמְסוֹנוֹב תמיכה מסיבית במינויו הכושל של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. גיל סמסונוב בחר מרצונו החופשי להביע תמיכה במנכ"ל רשות שידור קלוקל שהודח כעבור פרק זמן מכהונתו ע"י ממשלת ישראל. זה אותו גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שתליתי בו פעם תקוות רבות.

גם מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מצא לנכון לברך בתום מבצע השידורים הארוך שנשא עִמו רייטינג רב והתעניינות שיא של הציבור בשידורים [14]. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהפסידה לאורך כל הדרך בקרבות השידור נגד ערוץ 2 בכל רובד התוכניות מצאה את עצמה לפתע לא רק מנצחת את ערוץ 2, אלא מביסה אותו בכל תקופת שידורי 2000 EURO. זהו לשון מכתבו של מנהל חטיבת החדשות .

yoash 8

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל) בתום שידורי הטלוויזיה של  2000 EURO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העניין הציבורי העצום שהיה טמון באולימפיאדות ובמונדיאלים במחצית הראשונה של ה- 120 היה לא פַּחוּת מזה שהיה טמון בהם לאחר מלחמת העולם ה- 2 מאז אולימפיאדת לונדון 1948 ואֵילך. מן המפורסמות הוא שאירועי הספורט החשובים האלה, המשחקים האולימפיים של הזמן החדש שהחלו ב- 1896 ביוון ומשחקי גביע העולם בכדורגל שתחילתם באורוגוואי ב- 1930 ריתקו לאצטדיונים ציבור גדול בכל במקום בו התרחשו רחבי תבל. אולם בהיעדר מצלמות טלוויזיה ובלא שידורים ישירים הוועדות המארגנות לא שִלְשֵלוּ לכיסם אפילו אגוֹרָה שחוּקה. באולימפיאדת לונדון 1948 שילמה רשות השידור הבריטית ה- BBC לוועד האולימפי הבינלאומי 1500 סטרלינג פאונד (כ- 3000 דולר) תמורת זכויות שידור והצילום של התחרויות. שידורי הטלוויזיה היו בחיתוליהם. ניתן היה לשָדֵר ישיר מהאִצטדיון האולימפי בלונדון רק ברדיוס מצומצם של כ- 130 ק"מ לאותם הצופים המעטים שהחזיקו בכלל בבתיהם מקלטי טלוויזיה. רק כ- 80000 (שמונים אֶלֶף) בתי אָב בריטיים מתוך עשרות מיליונים. הוועד האולימפי הבינלאומי לא גָבָה מעולם את התשלום הזעיר הזה  מ- BBC של 1948.

בחלוף 64 שנים תשלם רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לוועד האולימפי הבינלאומי תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת 2012 כאמור סכום של 1.181000000 (מיליארד ומאה ושמונים ואחד מיליון) דולר. ביוני 2011 נאותה NBC לשלם סכום נוסף של 4.380000000 (ארבעה מיליארד ושלוש מאות ושמונים מיליון) דולר תמורת ארבעת האולימפיאדות העתידיות של משחקי החורף של סוצ'י 2014, משחקי הקיץ של ריו דה ז'אניירו 2016, משחקי החורף של 2018 בדרום קוריאה, ומשחקי הקיץ של 2020 בטוקיו – יפן. משהו מפחיד קרה למחירי שידורי הספורט במדיה האלקטרונית בפרק זמן קצר בן כמה עשרות שנים בלבד. מרהיב ומדהים לדעת שמנהיגות NBC שחתמה על חוזה השידורים ארוכי הטווחים והיקרים ב- 2003 ו- 2011 תחת המטרייה הכספית האדירה של גֶ'ף אימאֶלט נשיא GE (ראשי תיבות של General Elctric), הייתה מסוגלת להתחייב על כמות ממון אדירה שכזאת תשע שנים לפני התחוללות האירוע עצמו. לא פחות מקסים ומדהים לדעת שהוועד האולימפי הבינלאומי מעניק אֵמוּן מוחלט להתחייבות הכספית ארוכת הטווח של רשת השידור האמריקנית NBC, ואימֵץ אותה אל חֵיקוֹ.

גופי הספורט הבינלאומיים הגדולים בעולם, IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), UEFA (ההתאחדות האירופית לכדורגל), FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), ו- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) הפכו לעשירים וטבלו בנהרות של כסף ירוק. ככל שהלכה והתפתחה טכנולוגיית הטלוויזיה והשידור הפך לגלובאלי והמוני, הלכו וטפחו במקביל התשלומים אותם ביקשו גופי הספורט האלוּ עבור הזכות לצלֵם את התחרויות שהיו תחת חסותן. הכסף הגדול כבר התגלגל באירופה וארה"ב וגם באוסטרליה ויפן. היה צריך רק לאסוף אותו ולעשות זאת במהירות. מינויו של הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש המנוח ב- 1980 לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי במקומו של הלורד האירי מייקל קילאנין, העלה את יוקרת התנועה האולימפית, האיץ את תעשיית הממון האולימפי, והפך את IOC לגוף הספורט העשיר בעולם. הגוף האולימפי בלט מעל כולם בעוצמתו הכספית אך גם בעניין הרב שיצר סביב המשחקים. הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש היה פיגורת ספורט מוכשרת מאוד שניחנה בטביעת עין קוסמו – פוליטית מזהירה במציאות בינלאומית סבוכה. בראשו של הוועד האולימפי הבינלאומי ניצב בקיץ 1980 בפעם השנייה בלבד דמות כריזמטית ומוכשרת  מאז הופעתו ההיסטורית בסופה של המאה ה- 19 של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מחדֵש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני, ששימש בעצמו כנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי עשרים ותשע שנים 1925 – 1896. פייר דה קוברטיין היה מנהיג אולימפי כריזמטי יוצא דופן שהיה בעצם מדינאי, מורה ומחנך בעל חזון. חואן אנטוניו סאמאראנש היה כלכלן מצליח.

נקודת המִפנה הכלכלית האמיתית התרחשה באולימפיאדת הקיץ של לוס אנג'לס 1984. שני אנשים מוכשרים סייעו בידי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש למַסְחֵר את הרעיון האולימפי, להיטיב עמו , ולהביא את אִרגון המשחקים להצלחה כלכלית כבירה. היו אלה הגרמני הוֹרְסְט דָאסְלֶר יו"ר חברת מוצרי הספורט המצליחה של  ADIDAS, ופּיטֶר יוּבֶּרוֹת' יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. שניהם יעצו לנשיא הוועד האולימפי למכור את זכויות החסות והפרסום למספר מצומצם של חברות בעלות מוניטין מסחרי עולמי שכונו "הספקיות האולימפיות" (Olympic Supporters). נבחרו כ- 30 חברות של מוצרים מפורסמים בעולם , ביניהן חברות כמו חברת המשקות Coca Cola, חברת כרטיסי האשראי VISA, חברת האלקטרוניקה PHILIPS ורבות אחרות. הוועד האולימפי הבינלאומי העניק להן בלעדיות מוחלטת תמורת החסות הכספית שלהן. לא היו כאן כפילויות. אם חב' קוקה-קולה הייתה בפנים פפסי – קולה נשארה בחוץ. השתתפותה של חב' וויזה במשחקי לוס אנג'לס לא אפשרה לחברות כרטיסי האשראי האחרות אמריקאן – אקספרס או חב' מאסטר – קארד לתת חסות למשחקים האולימפיים אף הן. חב' פיליפס מנעה את כניסתן של חברות האלקטרוניקה של יפן, וכן הלאה. פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' עשה כסף גדול והכניס לקופת הוועדה המארגנת כ- 150 מיליון דולר.

רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC של רוּן אָרְלֶדְג' שילמה סכום עצום של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר תמורת רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים שנערכו בלוס אנג'לס בקיץ 1984 אבל החזירה את ההשקעה באמצעות רווחים כספיים נאים שהניבו שידורי הפִּרסומות המסחריות בשישה עשר ימי האולימפיאדה. ABC שידרה 3729 פרסומות מסחריות על מסך הטלוויזיה שלה. הרשת גבתה תמורת כל פרסומת בת חצי דקה בתקופת השידורים האולימפיים כ- 260 אֶלֶף דולר. לצורך ההשוואה : בְּ- 1984 גבו רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב כְּ- 105000 (מאה וחמישה אֶלֶף) דולר בממוצע תמורת חצי דקת פִּרסומת בשידורי טלוויזיה רגילים. הפרש עצום לטובת הפרסומות האולימפיות. הציניקנים האמריקניים נטו ללגלג אז בגלוי על מוטו השידור של רשתות הטלוויזיה בארצם, ואמרו, שחומר השידור העיקרי הן בכלל הפִּרסומות המסחריות והשאר הוא Filler (חומר מילוי) שמשודר כדרך אגב בין הפרסומות. הטלוויזיה של רון ארלדג' חוותה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 פסיעה אדירה אחת במסע אבולוציוני ארוך רווי דרמה, קסם, עוצמה, ויופי. כולם ראו את זה.

סוֹף דָבָר 

האימפריה הכספית של לֵאוֹ קִירְש התמוטטה כידוע בסופו של דבר בקול ענוֹת חלוּשה. זכויות השידורים של שני המונדיאלים הבאים שנערכו ב- 2010 בדרום אפריקה וב- 2014 בברזיל חזרו ושבו לידיו של המִשָדֵר הציבורי העולמי בראשותו של ה- EBU. האבולוציה נעה קדימה והרבולוציה שינתה פניה. היא כילתה את מחוללה. לֵאוֹ קִירְש הרפתקן כספי חסר תקנה נותר חייב לנוֹשָיו סכום אסטרונומי של 6 מיליארד דולר ופשט את הרגל. דיווחי ההתמוטטות של ממלכתו נשאו מושגים של Bankruptcy ו- Insolvency. הגדרות כלכליות שאי אפשר לטעות בפירושן. האמביציונר הזה חסר המעצורים הדיח את עצמו לקרן זווית פיננסית בלתי חשובה של ההיסטוריה. איש לא יזכור אותו כשֵם שאיש לא יזכור את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל חסר המעצורים שנֵיאות לשלֵם ללא כל הצדקה לנציגיו של לאו קירש בישראל סכומי כסף אסטרונומיים מהקופה של השידור הציבורי, ובקיץ 2005 הודח לעד ממשרתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ל- שַלֵם זכויות שידורים צריך,השאלה כמה. כיצד אני יודע את זה…? פשוט הייתי שם.

עליית מחירי זכויות השידורים של משחקי גביע העולם בכדורגל (המונדיאלים) הייתה מתונה והגיונית עד משחקי מונדיאל 2002 שהתקיימו ביפן וקוריאה. הנה דירוג המחירים והאנשים שהשפיעו על רכישת זכויות השידורים ועיצוב שידורי אחד עשר המונדיאלים במשך 40 שנה, מ- 1966 ועד 2006 בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 [16].

מונדיאל אנגליה 1966 [17].

הטלוויזיה הישראלית הציבורית טרם נוסדה

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 32

מספר רשתות הטלוויזיה ב- EBU ששידרו ישיר את הטורניר :  26

עלות זכויות שידורים ל- EBU :  סכום של 300000 (שלוש מאות אלף) פאונדס סטרלינג (כ- 750 אלף דולר).

כל העולם ביחד : כ- 1.000000 (מיליון) דולר.

 

מונדיאל מכסיקו 1970 [18].

מנהל מחלקת הספורט : דן שילון

שַדָּר ומפיק ראשי במכסיקו : דן שילון

מפיק משנה / עוזרת הפקה :  אין

עלות זכויות שידורים ל- EBU : סכום של 1.750000 (מיליון + 750 אלף) דולר.

עלות זכויות השידורים ל- OTI : סכום של 2.000000(שני מיליון) דולר.

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : סכום של  11150 (אחד עשר אלף ומאה וחמישים) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 7000 אלפים דולר בימים ההם).

מנכ"ל רשות השידור : שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : חַגַּי פִּינְסְקֶר ז"ל

מנהל חטיבת החדשות : יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16 (לרבות נבחרת ישראל)

מספר המשחקים הכולל בטורניר : 32

מספר המשחקים המועברים לישראל בשידור ישיר : כלום. (טרם הייתה תקשורת לוויינית בישראל)

מספר המשחקים שהוקלטו ושודרו בישראל באיחור של כמה ימים : 4

 

מונדיאל גרמניה המערבית 1974 [19].

מנהל מחלקת הספורט : דָן שִילוֹן

מפיק ראשי וראש הצוות בגרמניה : דָן שִילוֹן

מפיק משנה בגרמניה : אַלֶכְּס גִלְעָדִי

שַדָּרים בגרמניה : דָן שִילוֹן, נִסִים קִיוִויתִּי, אֶלֶכְּס גִלְעָדִי, יָאִיר שְטֶרְן

עלות זכויות שידורים ל- EBU : סכום של  8.314000 (שמונה מיליון + 314 אלף) מרקים גרמניים (שווה ערך ל- 4.2 מיליון דולר בימים ההם)

עלות זכויות שידורים ל- OTI : סכום של 9.686000 (תשעה מיליון + 686 אלף) מרקים גרמניים (כ- 4.8 מיליון דולר)

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : סכום של 70055 (שבעים אלף וחמישים וחמישה) פרנקים שוויצריים (כ- 44 אֶלֶף דולר)

מנכ"ל רשות השידור : יִצְחָק לִבְנִי

מנהל הטלוויזיה : אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן

מנהל חטיבת החדשות : צְבִי גִיל

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 38 (שיטת המשחקים שונתה ביחס לטורניר מכסיקו 70')

מספר המשחקים המועברים לישראל בשידור ישיר : 13

 

מונדיאל ארגנטינה 1978 [20].

מנהל מחלקת הספורט : אלכס גלעדי

עורך ומפיק ראשי וראש הצוות בארגנטינה : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים :  מוסד ב-בואנוס איירס

עוזר הפקה בארגנטינה : יצחק גליקסברג

שדרים בארגנטינה :  דן שילון ויורם ארבל

עלות זכויות שידורים ל- EBU : סכום של  7.850000 (שבעה מיליון ו- 850 אלף) מרקים גרמניים (כ- 3.9 מיליון דולר)

עלות זכויות שידורים ל- OTI : סכום של  13.250000 (שלושה עשר מיליון ו- 250 אלף) מרקים גרמניים (כ- 6.6 מיליון דולר)

עלות זכויות שידורים ל- OIRT : סכום של  3.900000 (שלושה מיליון ו- 900 אלף) מרקים גרמניים (1.95 מיליון דולר)

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : סכום של  146897 (מאה ארבעים ושישה אלף ועוד שמונה מאות תשעים ושבע פרנקים שווייצריים (כ- 92 אֶלֶף דולר)

מנכ"ל רשות השידור : יצחק לבני

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : ארנון צוקרמן

מנהל חטיבת החדשות : חיים יבין

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 38 (שיטת המשחקים כמו בטורניר מערב גרמניה 1974)

מספר המשחקים המועברים לישראל בשידור ישיר : 21

 

מונדיאל ספרד 1982 [21].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות בספרד 82' : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : מוסד במדריד

מפיק משנה בספרד 82' : אורי לוי

עוזרת הפקה בכירה בספרד : עדה קרן

שַדָּרים בספרד : יורם ארבל, נסים קיוויתי, רפי גינת

עלות זכויות השידורים לכלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי סכום של 39 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 26 מיליון דולר)

EBU איגוד השידור האירופי : 9 מיליון דולר

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : 128 אֶלֶף דולר

מנכ"ל רשות השידור : יוסף "טומי" לפיד ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : טוביה סער

מנהל חטיבת החדשות :  גם כן טוביה סער

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : בפעם הראשונה 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכולל בטורניר : 52

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 23

 

מונדיאל מכסיקו 1986 [22].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות במכסיקו : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : מוסד במכסיקו סיטי

מפיק משנה במכסיקו : אמנון ברקאי

עוזרת הפקה בכירה במכסיקו : שמחה שטרית

שַדָּרים במכסיקו :  יורם ארבל, נסים קיוויתי, יורם שִמרון

עלות זכויות השידורים לכלל המשדר הציבורי הבינלאומי 49 מיליון פרנקים שוויצריים (כ- 32.6 מיליון דולר) .

EBU איגוד השידור האירופי : 12 מיליון דולר

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : סכום של 150 אֶלֶף דולר

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : חיים יבין

מנהל חטיבת החדשות : יאיר שטרן

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכולל בטורניר : 52

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 33

טקסט מסמך : זהו ה- Share  הכספי של זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 במונדיאל צרפת 1998 (עמוד מס' 1 מתוך 2), ומבנה וסדר הגודל של ארבעת התשלומים. (המסמך באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי).

 

טקסט מסמך : ה- Share  הכספי (בפרנקים שווייצריים) של רשתות השידור ב- EBU  במונדיאלים של איטליה 1990 וארה"ב 1994. (עמוד מס' 2 מתוך 2) ניתן לראות במסמך הזה כי  5 (חמש) רשתות הטלוויזיה הגדולות ב- EBU  של גרמניה, אנגליה, צרפת, איטליה, וספרד נושאות בעיקר הנטל הכספי. (המסמך באדיבות  ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי).

 

מונדיאל איטליה 1990 [23].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות באיטליה 90' : יואש אלרואי

משרד הפקה , תקשורת ושידורים : ממוסד ברוֹמָא 90'

מפיק משנה באיטליה : אמנון ברקאי

עוזרת הפקה בכירה באיטליה : לורה קורנפילד

שַדָּרִים באיטליה :  יורם ארבל, נסים קיוויתי, רמי ווייץ

עלות זכויות השידורים לכלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי : סכום של 95 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 63.3 מיליון דולר בימים ההם)

החלק הקונקרטי של ה- EBU בעוגה הכללית : 35 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 23.3 מיליון דולר).

עלות זכויות השידורים הבלעדיות לטלוויזיה הישראלית הציבורית בשל החברות ב- EBU איגוד השידור האירופי : 455 אלף פרנקים שווייצריים (כ- 303 אֶלֶף ו- 500 דולר בעת ההיא).

מנכ"ל רשות השידור : אריה מֶקֶל

מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נִסִים מִשְעַל ואח"כ יוסף בר-אל

מנהל החדשות : אֵלִימֶלֶך רָם

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכולל בטורניר : 52

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 26

 

מונדיאל ארה"ב 1994 [24].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות בארה"ב :  יואש אלרואי

משרד הפקה , תקשורת ושידורים :  מוסד ב- דָאלָאס (טקסס)

מפיק משנה בארה"ב : ששי אפרתי

עוזרת הפקה בכירה בארה"ב : רלי בורקו

שַדָּרִים בארה"ב : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, דני דבורין

זכויות השידורים של כלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי : סכום של  115 מיליון פרנקים שוויצריים (כ- 76.6 מיליון דולר).

החלק הקונקרטי של ה- EBU בעוגה הכללית : 45 מיליון פרנקים שוויצריים (כ- 30 מיליון דולר)

עלות זכויות השידורים הבלעדיות לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1בשל החברות ב-EBU איגוד השידור האירופי : 576 אלף פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 384 אֶלֶף ו- 500 דולר בתקופה ההיא).

מנכ"ל רשות השידור : מוטי קירשנבאום

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : יאיר שטרן

מנהל חטיבת החדשות : דוד "דוּדוֹ" גלבוע

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכולל בטורניר : 52

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 42

 

מונדיאל צרפת 1998 [25].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות בצרפת : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : מוסד בפאריס

מפיק משנה בצרפת : ששי אפרתי

עוזרת הפקה בכירה בצרפת : דורית חיימי

שַדָּרִים בצרפת : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, זוֹהֵייר בַּהָלוּל

עלות זכויות השידורים לכלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי :  135 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 90 מיליון דולר) .

החלק הקונקרטי של ה- EBU בעוגה הכללית : 53 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 35.3 מיליון דולר)

עלות זכויות השידורים הבלעדיות לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בשל החברות ב- EBU איגוד השידור האירופי : 705 אלף פרנקים שוויצריים (כ- 470 אֶלֶף דולר בימים ההם) .

מנכ"ל רשות השידור :  אורי פורת ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : יאיר שטרן

מנהל חטיבת החדשות : רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל)

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : בפעם הראשונה 32 (ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 64

מספר השידורים המועברים בשידור ישיר לישראל : המכסימום, כל ה- 64

 

מונדיאל יפן וקוריאה – 2002 [26].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, ומפיק ראשי בירושלים : יואש אלרואי

משרד הפקה ושידורים : בירושלים

מפיק משנה בירושלים : ששי אפרתי

עוזרת הפקה בכירה בירושלים : דורית חיימי

שַדָּרִים Off Tube באולפן בירושלים : מאיר איינשטיין, זוהייר בהלול

עלות זכויות השידורים לכלל המִשָדֵר הציבורי הבינלאומי והמִשָדֵר המסחרי הבינלאומי יחדיו :  1.3 מיליארד פרנקים שווייצריים (כ- 1 מיליארד דולר).

עלות זכויות שידורים לא בלעדיות לטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 :  3.8 מיליון דולר (עבור שידור של 8 משחקים בלבד)

עלות זכויות שידורים של ערוץ הספורט (5) בכבלים : כ- 700 אלף דולר (הערכה).

מנכ"ל רשות השידור :  יוסף בר-אל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (מ"מ) : יוסי משולם

מנהל חטיבת החדשותהחדשות : רפיק חלבי

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 32

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 64

מספר השידורים המועבר בשידור ישיר לישראל ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : רק 8 שידורי Off Tube מהאולפן בירושלים

מספר השידורים המועבר בשידור ישיר לישראל ע"י ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) : 56 מיפן וקוריאה

 

מונדיאל גרמניה 2006 [27].

עלות זכויות השידורים לכלל המשדר הציבורי הבינלאומי והמשדר המסחרי הבינלאומי יחדיו : 1.55 מיליארד פרנקים שווייצריים (כ- 1.192 מיליארד דולר).

 

מונדיאל דרום אפריקה 2010

ה- EBU איגוד השידור האירופי משלם סך של 155000000 (מאה חמישים וחמישה מיליון) יורו .

החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 נסב על 5000000 (חמישה מיליון) יורו.

 

מונדיאל ברזיל 2014

ה- EBU איגוד השידור האירופי משלם סך של 167.500000 (מאה שישים ושבע מיליון וחצי) יורו.

החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עומד על 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) יורו .

תזכורת :

רשות השידור של המנכ"ל יוסף בר-אל שגתה שגיאה קרדינאלית היסטורית כשהסכימה בתמיכתו של רענן כהן (מי שהיה השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור והאיש שהעלה מירכתי האוֹב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל והציע אותו לראש הממשלה המנוח אריאל "אריק" שרון על מנת שיציב אותו בקדמת השידור הציבורי), לשלם לחברת צ'ארלטון בעבור זכויות השידורים של מונדיאל 2002 סכום כספי שהוא פי שמונה יותר מאשר שילמה רשות השידור למונדיאל צרפת 1998 אך קיבלה פי שמונה פחות סחורת שידור מאשר קיבל ערוץ 1 בצרפת 1998. בנוסף לכך כפה עלי יוסף בר-אל לשדר בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את שמונת משחקי מונדיאל 2002 מן האולפן בירושלים בטענה שאין די כסף לשלוח צוות שידור ליפן וקוריאה. עלות הטסת צוות הפקה ושידור ליפן / קוריאה 2002 עמדה על % 2.37 מסך עלות זכויות השידורים.

יוסף בר-אל יכול היה לנהל את המו"מ עם חברת צ'ארלטון טוב יותר ולחסוך כסף רב לקופה הציבורית המדולדלת שלו. צריך להדגיש שהוא לא היה לבד. הוא נהנה מגיבוי של כמה חברי וועד מנהל בראשותו של היו"ר נחמן שי שתמכו בבורות במהלך הרכישה שהוביל כמנכ"ל רשות השידור . להיטותו ולהיטותם לרכוש את סחורת השידור המוקטנת והיקרה במחיר מטורף , יצרה טרגדיית שידור שהיו לה השלכות כלכליות מרחיקות לכת . זה היה לחלוטין בלתי הגיוני שהם לא התייעצו עמי כמנהל מחלקת הספורט בעת ניהול המו"מ רשות השידור בכלל ויוסף בר-אל בפרט האיש שהוביל את מהלך הרכישה מחברת צ'ארלטון, לא הכירו את נקודות התורפה במו"מ ולכן לא ידעו להתגונן מפני המחיר המופרז. רשות השידור של יוסף בר-אל שילמה מחיר אדיר חסר כל הצדקה של כמעט 500 אֶלֶף (חצי מיליון) דולר תמורת כל משחק ומשחק במונדיאל 2002 ומדובר רק ב- 8 משחקים. כל אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור למעט פרופסור דן כספי וד"ר יוסי דהאן החרישו. הנהלת רשות השידור תחת שִלטונו של יוסף בר-אל שגתה שגיאה היסטורית נוספת כשאישרה בקיץ 2002 את מיסודו של ערוץ 34 הלווייני בשפה הערבית במימון של כ- 80.000000 (שמונים מיליון) שקל שנלקח ישירות מתקציב הפעולות של ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל". גם הפעם הזאת נצרו את לשונם כל חברי הוועד המנהל והמליאה. ערוץ 34 קרס בינתיים, אך בקופת רשות השידור נוצר Overdraft עצום בלתי נסבל ולא ניתן לסגירה. אי ידיעתו זאת של רשות השידור תחת הנהלתו של יוסף בר-אל את חוקי הכלכלה האלמנטאריים ביותר במו"מ לרכישת זכויות שידורים של הכדורגל הבינלאומי לרבות חוֹק ההיצע והביקוש של שוק הטלוויזיה בישראל, הובילו לשגיאות וכישלונות נוספים, שעלו למשלם האגרה ולרשות השידור ביוקר רב ובמיליוני דולרים נוספים ללא צורך גם באליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בפורטוגל ב- 2004, ונודעה בכינויה 2004 EURO. הנה גרף המחירים והאנשים המשפיעים והקובעים את מדיניות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אודות ה- EUROs אליפויות אירופה לאומות בכדורגל [28].

1960 EURO  בצרפת ( ה- EURO  הראשון)

זכויות שידורים : אין

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : טרם קיימת

 

1964 EURO  בספרד

זכויות שידורים : אין

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : טרם קיימת

 

1968 – EURO באיטליה

זכויות שידור : אין

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נוסדה באותה שנה ואיננה משדרת. בראש צוות ההקמה עומד פרופסור אליהוא כ"ץ. עוזרו האישי של אליהוא כ"ץ הוא חַיִים יָבִין. כסגנו של אליהוא כ"ץ משמש עוּזִי פֶּלֶד.

מחלקת הספורט : טרם קיימת

מנהל הרדיו : שמואל אלמוג

 

1972 EURO  בבלגיה

זכויות שידורים : אין

מנהל מחלקת הספורט : דן שילון

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נמנעת מלשדר את הטורניר על פי החלטה של מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה.

מנכ"ל רשות השידור : שמואל אלמוג

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : ישעיהו "שייקה" תדמור

מנהל חטיבת החדשות : צבי גיל

 

1976 EURO ביוגוסלביה

זכויות שידורים : אין

מנהל מחלקת הספורט : אלכס גלעדי

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נמנעת מלשדר את הטורניר על פי החלטתו של מנהל הטלוויזיה ובגיבויו של מנהל החדשות.

מנכ"ל רשות השידור : יצחק לבני

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : ארנון צוקרמן

מנהל חטיבת החדשות : דן שילון

 

1980 EURO  באיטליה [29].

מספר הנבחרות : 8, ומתקיימים 15 משחקים בטורניר

זכויות שידורים : ה- EBU משלם לראשונה זכויות שידורים ל- UEFA בגובה של 3.2 מיליון דולר .

זכויות שידורים : החלק (Share) של הטלוויזיה הישראלית עומד על 5000 (חמשת אלפים) דולר.

מנהל מחלקת הספורט :  אלכס גלעדי

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נמנעת מלשדר את הטורניר על פי הוראת מנכ"ל רשות השידור.

מנכ"ל רשות השידור : יוסף "טומי" לפיד ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : יצחק "צחי" שמעוני ז"ל

מנהל חטיבת החדשות : חיים יבין

 

1984 EURO  בצרפת [30].

מספר הנבחרות : 8, מתקיימים 15 משחקים בטורניר

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 4.1  מיליון דולר ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share) של הטלוויזיה הישראלית עומד על 10000 (עשרת אלפים) דולר

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : בירושלים

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : חותמת לראשונה בתולדותיה על חוזה השידורים. יורם ארבל נשלח לצרפת, אך איננו משדר את שני משחקי חצי הגמר והגמר בשל שביתה של עובדי חטיבת ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : טוביה סער

מנהל חטיבת החדשות : יאיר שטרן

 

1988 EURO  בגרמניה המערבית [31].

מספר הנבחרות :  8, נערכים סך של 15 משחקים בטורניר

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 5.2 מיליון דולר ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עומד על 20 אֶלֶף דולר

מנהל מחלקת הספורט :  יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : מוסד בירושלים

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : משדרת ישיר 12 משחקים מתוך 15 משחקי הטורניר

שדרים בגרמניה : יורם ארבל, נסים קיוויתי

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : חיים יבין

מנהל חטיבת החדשות : יאיר שטרן

 

1992 EURO  בשוודיה [32].

מספר הנבחרות : 8

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 25 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 טוֹפֵח ל- 50 אֶלֶף דולר

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת ושידורים : מוסד בירושלים

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : משדרת ישיר 10 משחקים מתוך 15 משחקי הטורניר

שדרים בשוודיה : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ

מנכ"ל רשות השידור : אריה מֶקֶל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : יוסף בר-אל

מנהל חטיבת החדשות : אלימלך רם ז"ל

 

1996 EURO באנגליה [33].

מספר הנבחרות : בפעם הראשונה 16 , ומתקיימים 31 משחקים בטורניר

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 80 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית עומד על 400 אֶלֶף דולר

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות באנגליה : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : ממוסד בלונדון

מפיק משנה באנגליה : ששי אפרתי

עוזרת הפקה בכירה בלונדון : דליה מונטיליו ז"ל

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : משדרת ישיר בהיקף מלא את כל 31 משחקי הטורניר בערוץ 1, למעֵט המשחק אנגליה – הולנד ב- 18 ביוני 1996 ששודר ישיר בערוץ 33 בשל השידור הישיר באותו ערב של השבעת ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה החדש מר בנימין נתניהו

שדרים באנגליה : מאיר איינשטיין, זוהייר בהלול יחד עם הפרשנים אבי רצון וחיים ברעם

מנכ"ל רשות השידור : מוטי קירשנבאום

מנהל הטלוויזיה : יאיר שטרן

מנהל חטיבת החדשות : דוד "דוּדוּ" גלבוע

 

2000 EURO  בהולנד ובלגיה [34].

מספר הנבחרות :  16, ונערכים 31 משחקים בטורניר

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 140 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עומד על 666 אֶלֶף דולר

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות בהולנד ובלגיה : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : ממוסד באמשטרדם

מפיק משנה בהולנד : ששי אפרתי

מזכירת הפקה בכירה בהולנד : רותי ליפקין

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : משדרת ישיר את כל 31 משחקי הטורניר

שדרים בהולנד ובלגיה : מאיר איינשטיין , רמי ווייץ

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (מ"מ) : יאיר אלוני

מנהל חטיבת החדשות : רפיק חלבי

 

2004 EURO בפורטוגל [35].

מספר הנבחרות :  16, ומתקיימים 31 משחקים

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 600 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק של הטלוויזיה הישראליתהציבורית – ערוץ 1 עומד על 3.1 מיליון דולר

מנהל מחלקת הספורט : אורי לוי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : מוסד בבירושלים

מפיקים בפורטוגל : ששי אפרתי, מאיר בר

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : משדרת ישיר את כל 31 משחקי הטורניר

שדרים בפורטוגל : רמי ווייץ , עמית הורסקי

מנכ"ל רשות השידור : יוסף בר-אל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : מוטי עדן

מנהל חטיבת החדשות : יורם כהן

 

2008 – Euro במדינות אוסטריה ושווייץ

זכויות השידורים שייכות לראשונה בהיסטוריה לטלוויזיה המסחרית בישראל

ביום שישי – 4 ביוני 2004 פּרסֵם כתב "מעריב" נועם שיזף במקומון "זמן תל אביב" מאמר שכותרתו הייתה "ערוץ בר-אל פלוס" , מין משחק מילים הרומז על ריבוי שידורי הספורט בערוץ 1 ובו ציטוט שגוי בלשון המעטה , "…אגב , את הזכויות למשחקי 2004 Euro  ואולימפיאדת אתונה 2004 מקבל ערוץ 1 ללא תשלום מתוקף חברותו ב – EBU, איגוד השידור האירופי…". החרה החזיק אחרי נועם שיזף דובר רשות השידור מר אורן הלמן שהגיב בשמו של המנכ"ל יוסף בר-אל דברי לטענות ליוצרים ובימאים ישראליים כי רשות השידור משקיעה סכומים אסטרונומיים בשידורי הספורט , הנה הציטוט של הדובר : "…כערוץ השידור הציבורי, ערוץ 1 מחויב לשדר גם משדרי ספורט כשירות לציבור. זו גם דעתם של מר אברהם נתן יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, ומר יעקב שחם יו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור…רשות השידור היא חברה באיגוד השידור האירופי (EBU) , ולכן מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידורים של אירועי ספורט המתקיימים באירופה…". מעולם לא נזרעה אינפורמציה כה מטעה וכה מבלבלת בקרקע השידור הציבורי. מעולם לא נטמן מידע כה כוזב באדמת השידור הציבורי ע"י איזו שהיא הנהלת רשות שידור מאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית  ב- 1968. לצורך הבהרת העובדות אומר מייד שאין שום קשר או זיקה בין חֲברוּת רשות השידור ב- EBU לבין תשלומי זכויות השידורים עבור אירועי ספורט הנערכים על אדמת אירופה.

רשות השידור שילמה זכויות שידורים תמורת 2004 Euro  בפורטוגל סכום חסר תקדים של 3.1 מיליון דולר ותמורת אולימפיאדת אתונה 2004 כ- 2 מיליון דולר נוספים בניגוד מוחלט לאינפורמציה שפיזר לציבור מר אורן הלמן. מדובר על תשלום של 5 מיליון דולר בעבור שני אירועי עַל בספורט לפני חישובי עלויות ההפקה כמו שכירת עמדות שידור וקווי שידור, מיסוד משרד הפקה, תקשורת ושידורים על כל תכולתו, שכירת רכבים, שכירת מלונות, לוגיסטיקה אולימפית מורכבת וכמובן הטסת כוח אדם של 30 אנשים לאתונה ומִימוּן שהייתו שם במשך כשלושה – ארבעה שבועות.

רשות השידור של יוסף בר-אל שילמה בעונת השידורים 2004 – 2003 סכום של 2.750000 (שני מיליון ושבע מאות וחמישים אלף) דולר זכויות שידורים תמורת שידורי משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א באירופה בגביע ה- Euro League, ועוד כמיליון דולר זכויות שידורים למשחקיה של קבוצת הפועל ירושלים בכדורסל באירופה בגביע ULEB. בנוסף לכך שילמה רשות השידור להתאחדות הכדורגל באמצעות חברת תיווך צ'ארלטון, הון עתק כ- 2.5 מיליון דולר זכויות שידורים תמורת תקציר חַסֵר ומַשְמִים של ארבעת משחקי ליגת העל בכדורגל בשבתות בכל מוצ"ש (שני משחקים בליגת העל ששודרו ישיר בימים ראשון ושני בשבוע ע"י ערוץ 2 וערוץ 10 לא נכללו מטבע הדברים בתקציר הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). מדובר במאזן אימה של זכויות שידורים בלבד ללא תחשיב הוצאות ההפקה הנִלווֹת לשידורי ספורט בינלאומיים בהיקף ובפריסה כזאת. ההערכה היא שרשות השידור הוציאה ממון עבור רכישת זכויות שידורים והפקה בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בעונת 2004 – 2003 סכום בסדר גודל של כ- 15 מיליון דולר. בעונה הקודמת 2003 – 2002 שילמה רשות השידור של יוסף בר-אל ללא חשבון גם לאיגוד הכדורסל תמורת שידורים ישירים של משחקים לא חשובים ב- Prime Time (זמן צפיית שיא). היערכות שגויה והחלטה תוכניתית – כלכלית בלתי הגיונית שקרסה בהמשך והובילה להתמוטטות הפיננסית של רשות השידור.

סוף הפוסט מס' 506. ראה המשך בפוסט מס' 507.

[1] ראה נספח : מכתבו של טוביה סער מנהל הטלוויזיה אלי מתאריך  28  במאי  1984 המתייחס ל-  1984 EURO

[2] ה- EBU (איגוד השידור האירופי) מנה בשורותיו ב- 1992 כ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות מחמישים מדינות לרבות אלה של מדינות מזרח אירופה שהיו מאוגדות קודם ב- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי) . לאחר קריסת ברה"מ והקומוניזם ונפילת חומת ברלין  ב- 1990 , הצטרפו כל רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה ל- EBU . ה- EBU נחשב לאיגוד השידור הגדול והעשיר ביותר ובעל ההשפעה הגדולה ביותר מבין כל איגודי השידור האחרים הקיימים בעולם .

[3] ראה נספח : מסמך ה- EBU  מ- 30 בינואר 1996 המודיע בגאווה על רכישת זכויות השידורים של חמש אולימפיאדות רצופות סידני 2000, סאלט לייק סיטי 2002, אתונה 2004 , טורינו 2006, ו- בייג'ין 2008 , תמורת סכום שיא של מיליארד ו- 442 מיליון דולר.

[4] הערה : 1.5 פרנק שוויצרי היה שווה ערך בימים ההם לדולר אמריקני אחד .

[5] ראה נספח : על פי מסמך נתונים כספיים של ה-  FIFA  .

[6] ראה נספח : הודעתו הדרמטית של מזכ"ל ה- EBU  מר זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ'  מ- 3  ביולי  1996 הנוגעת להפסד זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 לקבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לאו קירש (MEDIA KIRSH) .

[7] ראה נספח : על פי הנתונים של : "SPORTSCAL.COM – the business site for sports"

ו- "RAR Richard Russel Associates"

[8] ראה נספח : מכתבו של גרג דייק (Greg Dyke) אלי מ- 10 בספטמבר 2005 .

[9] ראה נספח : גם מידע של  Association) RAR (Richard  Russell  ו-  Sport.cal

[10] ראה נספח : על פי נתוני ה- EBU . הנתונים הועברו אלי ע"י מַרְק יוֹרְג (Marc Jorg)  מ- EBU .

[11] ראה נספח : הצהרתו של דובר רשות השידור מר אורן הלמן בשם המנכ"ל יוסף בר-אל במקומון "זמן תל אביב" של העיתון "מעריב" ב-  4 ביוני 2004  , "כי רשות השידור בגין חברותה ב- EBU, איננה משלמת זכויות שידורים עבור אירועי הספורט הנערכים על אדמת אירופה…".

[12] ראה נספח : מכתב השבח של גִיל סַמְסוֹנוֹב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אלי , בתום 2000 EURO, וכותרתו, "מיליון צופים לא טועים".

[13] ראה נספח : מכתבו של ז'אן ברנארד מונץ' מזכ"ל ה- EBU  מ- 14 בדצמבר 1999 המודיע לי כמנהל מחלקת הספורט כי איגוד השידור האירופי ניאות לשלם ל- UEFA התאחדות הכדורגל האירופית סכום של 800 מיליון פרנקים שווייצריים תמורת 2004-EURO.

[14] ראה נספח : מכתב הצל"ש של רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות אלי בתום המבצע המוצלח של שידורי 2000 EURO.

[15] חישובי ההמרה מפרנק שווייצרי לדולר מתבססים על נתוני בנק ישראל בהם דולר אחד שווה ל- 1.5 פרנק שווייצרי .

[16] ראה נספח : מקורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, EBU, ו- FIFA.

[17] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU .

[18] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU

[19] ראה נספח :  ל פי מסמכי ה-  EBU .

[20] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU  .

[21] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU .

[22] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU .

[23] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[24] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU .

[25] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU .

[26] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[27] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[28] ראה נספח : מקורות ה- EBU והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 .

[29] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[30] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[31] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[32] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[33] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[34] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[35] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

סוף הפוסט מס' 506. הועלה לאוויר ביום שני – 1 ביוני 2015.

ראה המשך בפוסט מס' 507.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *