היסטוריה כלכלית – טלוויזיונית (2). ה- FIFA והנשיא ספ בלאטר, UEFA והנשיא לינארט יוהאנסון, IOC והנשיא חואן אנטוניו סאמאראנש. בסבך זכויות השידורים מנקודת מבטי כמנווט ראשי שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980. פוסט מס' 507. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא על מנת להפיק פרסום אישי.

——————————————————————————————

פוסט מס' 507 : הועלה לאוויר לפנות בוקר של יום רביעי – 3 ביוני 2015

——————————————————————————————

פוסט חדש. הועלה ל- "אוויר" ביום רביעי – 3 ביוני 2015

היסטוריה כלכלית – טלוויזיונית (2). ה- FIFA והנשיא השווייצרי ספ בלאטר, UEFA והנשיא השוודי לינארט יוהאנסון, IOC והנשיא הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש. בסבך זכויות השידורים מנקודת מבטי כמנווט ראשי של שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980. פוסט מס' 507. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת של צילום טלוויזיה שלילי בלתי חוקי רווי פרסומות מסחריות בליגת העל בכדורסל

ביום ראשון – 31 במאי 2015 צפיתי במשחק מס' 5 התמודדות ההכרעה בין הפועל אילת למכבי חיפה בליגת העל בכדורסל, על הזכות להעפיל לסדרת חמשת המשחקים בשלב חצי הגמר נגד מכבי ת"א. ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) בראשות צוות השידור שלו ניב רסקין והפרשן ארז אדלשטיין (מאמן נבחרת ישראל) שידר ישיר את האירוע מאילת. אילת ניצחה 75:85. נטשתי את השידור הישיר מפני שכמות שלטי הפרסומות המסחריות הענקיות והמכוערות התקועות בבלגן גדול בהיכל הכדורסל באילת לאורך, לרוחב, ולגובה – נחשפה באין מפריע ע"י מצלמות ערוץ 55 בכבלים, והפריעו לאיכות הצפייה. ערוץ 55 בכבלים הפיק מאילת תמונה מכוערת, חסרה כל אסתטיות, בלתי חוקית, ולחלוטין לא שדירה. במקום לראות תמונה ספורטיבית בה שחקני שתי הקבוצות מתמודדים איש נגד רעהו, השתרבבו לנגד עיני הצופים המולה פנטסטית חסרת סדר ונטולת חן של המון פרסומות משוקצות. Frame טלוויזיה מטונף שכזה איננו בא עוד בחשבון. איגוד השידור האירופי ה- EBU קבע כבר לפני שנות דור את כללי הצבת שלטי פרסומות באתרי הספורט השונים בעת סיקור וצילומי הטלוויזיה. ערוץ 55 בכבלים וערוץ 1 הציבורי עושים להם חיים קלים ומתעלמים מהם. חוקי רשות השידור, חוקי מועצת הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, וחוקי מועצת הכבלים מתייחסים בחומרה לכמות הפרסומות המסחריות המותרות לשידור בשתי הישויות, הציבורית והמסחרית. מטריד אותי כי נשיאת מועצת העיתונות במדינת ישראל השופטת הנכבדה בדימוס גב' דליה דורנר ואנשיה אינם מתגייסים ויוצאים להגנת צרכן הטלוויזיה. ההתייחסות לצרכן איננה גורסת רק הגנה מפני מידע כוזב אלא גם שמירה על תמונה נקייה ואסתטית.

basketball 1

טקסט תמונה : יום ראשון – 31 במאי 2015. אולם הכדורסל באילת. Frame טלוויזיה מזוויע ומכוער שמפיק ערוץ 55 בכבלים. תמונת טלוויזיה בלתי חוקית, ש- רוויה אין ספור פרסומות מסחריות בעת השידור הישיר של המשחק החמישי והמכריע בסדרת רבע הגמר הפועל אילת – מכבי חיפה 75:85. צופה הטלוויזיה נחשף בעל כורחו לכמות פנטסטית של פרסומות מסחריות מבלי יכולת להתנגד ומבלי שנשיאת מועצת העיתונות של מדינת ישראל השופטת בדימוס הנכבדה גב' דליה דורנר תצא להגנתו. מדובר בצילום טלוויזיה – עיתונאי שלילי ביותר. מביך ומפליא מדוע ערוץ 55 בכבלים וערוץ 1 הציבורי בשיתוף עם איגוד הכדורסל, אינם מתאגדים יחדיו מטילים את כל כובד משקלם, כדי לבנות נפח Video של תמונת טלוויזיה נקייה. מוטלת עליהם החובה להימנע מחשיפת הקליינטים שלהם לאותה שטיפת מוח אוטומטית והמונית ובלתי פוסקת באמצעות שלטי הפרסומת הניבטים אליהם בצורה תלת ממדית מכל עבר. אורך, רוחב, וגובה. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים). 

הקדמה להקדמה

אינך יכול לנווט ולנהל יחידה טלוויזיונית בינלאומית כמו חטיבת הספורט (גם אם הדירוג הפנימי ההיררכי שלה נקרא והוכתר בפי כל Desk) אם אתה לא מתמצא היטב בסבך ומכמני הכלכלה הטלוויזיונית המקומית והעולמית. הדבר החשוב ביותר מבחינתי כמנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980 היה לשכנע את הבוסים שלי מנהלי הטלוויזיה והמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם שאני צודק בתכנון ובדרכי שלי, והשאיפות והמחשבות הטלוויזיונית שלי הגיוניות. בלעדי התקציבים והטכנולוגיה שהם העמידו לרשותי בעצה אחת עם הסמנכ"לים לענייני כספים ברשות השידור ישראל דורי ויוחנן צנגן, לא הייתי יכול להעפיל לפסגה. הטלוויזיה איננה מוסד של חברות ולא ליגה לידידות. היא עסק, מקום מפגש שבו יוצרים תקשורת המונים ומפיצים מידע בתנאי שיש לך ממון. הרבה ממון. ידע טלוויזיוני ב- 1000 (אלף) תחומי טלוויזיה שונים הוא נכס רב ערך אולם בלעדי שימוש בטכנולוגיה חדשנית מיידית, איכותית וכמותית, אינך יכול לממש אותו.

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים המוצלח והמוכשר של רשות השידור מר יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האבולוציה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית מול הרבולוציה של זכויות השידורים באירועי הספורט הגדולים, המקומיים והבינלאומיים. 

1. לשלם עבור זכויות שידורים צריך – השאלה כמה?

2. דרך ניהול הכדורגל הבינלאומי ע"י נשיא FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) השוויצרי ספ בלאטר ונשיא UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) השוודי לינארט יוהנסון.

3. המו"מ הכספיים הגדולים בין FIFA ו- UEFA לבין הטלוויזיה הבינלאומית ובראשה ה- EBU.

האבולוציה איננה נעה לעולם לאחור, אך הרבולוציה משנה פניה. הסיפור הזה מגולם בסימביוזה ההכרחית והבלתי נמנעת בין הטלוויזיה לבין המשחקים האולימפיים והמונדיאלים. בשנת 1987 עשה המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ובראשו ה- EBU (איגוד השידור האירופי) את עסקת חייו במסכת הארוכה של מאבקים בלתי פוסקים לרכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים הרלוואנטיים. ה- EBU המייצג של יותר מ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה, לרבות רשתות טלוויזיה אפריקניות של מרוקו, אלג'יר, טוניס, לוב, ומצרים, וגם מאסיה – רשות השידור הישראלית, טורקיה, ירדן, ולבנון – הוביל עסקה פנטסטית וחתם באותה שנה ישירות וללא מתווכים על חוזה שידורים משולש עם ה- FIFA, המאפשר לו לשָדֵר שלושה מונדיאלים רצופים בזה אחר זה תמורתו שילם 340 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 227 מיליון דולר). החוזה הנַדִיב העניק למְשָדֵר הציבורי את הזדמנות האחרונה והבלעדית שלוֹ לשָדֵר ללא תחרות וללא הפרעה את שלושת טורנירי הגמר של גביע העולם בכדורגל , אלה של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. מנקודת מבט רֶטְרוֹסְפֶּקְטִיבִית של 2006 הסכם השידורים הזה היה ניצחון כספי גדול והישג כלכלי ענק של קברניטי ה- EBU.

השתתפתי באותה פגישה היסטורית של מנהלי מחלקות ב- EBU שהתקיימה ב- 16 בספטמבר 1987 בברצלונה-ספרד, בה סיפר לנו נשיא איגוד השידור האירופי הגרמני ד"ר אלברט שרף (Albert Scharf) בשקט האופייני שלו על הישג השידור החשוב. מייד צִלצלתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ודיווחתי לו את הפרטים הכספיים. התרוצצו כבר אז שמועות על הקמת ערוץ 2 המסחרי ומיסוד הכבלים. רציתי להרגיע וליָידֵע אותו כי סחורת השידור השנייה בחשיבותה בעולם (לאחר המשחקים האולימפיים) היא שלנו עד 1998 לרבות זכויות השידורים של האולימפיאדות שגם הן היו בידינו. השידור הציבורי בישראל (רשות השידור) וגם הבינלאומי היה בשנים ההן מונופול אדיר ורָב עוצמה. הקונגלומרטים של התקשורת המסחרית, מיליארדרים מסוגם של האיטלקי סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי (Silvio Berlusconi), רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק  (Rupert Murdoch) האוסטרלי, והגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) כבר צַצוּ באופק אך טרם היוו איום ממשי על השידור הציבורי הוותיק ורָב הניסיון. המונופול בראשותו של ה- EBU כפה בלעדיות ואִפְשֵר לשידור הציבורי להשיג חוזים כספיים סבירים. היום הם נראים זולים באופן מיוחד. חלקם תמוהים. לפחות חוזה הכדורגל המשולש (מונדיאל איטליה 1990 + מונדיאל ארה"ב + מונדיאל צרפת 1998) מצביע על חובבנותם של אנשי ה- FIFA שלא הכינו שיעורי בית ולא צַפוּ אז את השינוי הטכנולוגי המפליג העומד להתחולל בתוך זמן קצר בעולם התקשורת הבינלאומי, מיסודם של שידורי טלוויזיה באמצעות כבלים ולוויין. במונחים כספיים של היום מותר לקבוע ללא צֵל של ספק כי ה- FIFA מכרה ב- 1987 את בכורתה ל- EBU (ולכלל המְשָדֵר הציבורי העולמי) תמורת נזיד עדשים. זאת בעצם הסיבה העיקרית להופעתו הדרמטית של לֵאוֹ קירש תשע שנים מאוחר יותר. הוא היה האיש שחוֹלֵל רבולוציה ושינה לעַד את פניו של הסחר-מֶכֶר בזכויות השידורים של הכדורגל. אך בַּל אקדים את המאוחר.

ה- EBU היה תמיד גוף השידור הציבורי הגדול והעשיר בתבל מבין ששת גופי השידור הנוספים המרכיבים  את קונסורציום השידור הציבורי העולמי. הוא הוביל את מדיניות השידורים וכריתת חוזי הטלוויזיה של הקונסורציום. שותפיו לצורך ביצוע העסקה הכלכלית עם ה- FIFA ב- 1987 היו, OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי), OTI (איגוד השידור של מדינות דרום ומרכז אמריקה הדוברות ספרדית), ABU (איגוד השידור של מדינות המזרח הרחוק באסיה), ASBU (איגוד השידור הערבי), ו- URTNA (איגוד השידור האפריקני). ל- EBU הייתה מטבע הדברים את ההשפעה הגדולה ביותר מפני שיִיצֵג לא רק כ- 60 רשתות טלוויזיה באירופה, אלא גם את הגדולות והעשירות ביניהן, כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, ARD ו- ZDF הגרמניות, RAI האיטלקית,  FT2 ו- FT3 (הציבוריות בצרפת) וגם TF1 (המסחרית הצרפתית), ו- TVE הספרדית.

קפיצת התשלומים הגדולה והמשמעותית הראשונה התחוללה במונדיאל של ספרד 1982. ה- FIFA כוועדה מארגנת ראשית החליטה להגדיל ב- % 50 את מספר הנבחרות הנוטלות חלק בטורניר הגמר וגבתה את המחיר הכספי בהתאם. בארגנטינה 1978 השתתפו 16 נבחרות . לספרד 1982 העפילו כבר 24 נבחרות . המְשָדֵר הציבורי העולמי נדרש לשלֵם את ההפרש . זה עלה לוֹ 39 מיליון פרנקים שווייצריים.

ebu 5

טקסט מסמך :  זהו גרף עליית המחירים של המונדיאלים מאז ספרד 1982 ועד גרמניה 2006 אותם נתבע ה- EBU והמשדר הציבורי לשלם. איגוד השידור האירופי הסכים לשלם רק עד מונדיאל צרפת 1998 ופרש מהמו"מ עם ה- FIFA על המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. לתוך החלל שנפער נכנס לאו קירש. (באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לתשלומי זכויות השידורים שמשלם המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ל- FIFA, היסטוריה ארוכה. הטלוויזיה כזרוע תקשורתית Multilateral המפיצה אינפורמציה פופולארית באופן מיידי למיליארדֵי צופים בבת אחת, התגלתה כתרנגולת שמטילה ביצי זהב עבור ה- FIFA. המונדיאל של אנגליה 1966 היה הצעד הראשון בסימביוזה הדרמטית בין הטלוויזיה והספורט. הקבוצה המבצעית המשותפת של ה- BBC ו- ITV עשתה מלאכת כיסוי לתפארת. בפעם הראשונה בהיסטוריה הוצבו שמונה ניידות שידור אלקטרוניות בכל רחבי אנגליה . כל שלושים ושניים משחקי הטורניר הועברו בשידורים ישירים לרחבי הגלובוס באמצעות לווייני התקשורת האמריקניים של חברת COMSAT. בשידור הישיר של משחק הגמר עצמו שנערך ב- 30 ביולי 1966 באִצטדיון "Wembley" בו ניצחה אנגליה את גרמניה 4 : 2, צפו כבר בימים ההם 600 מיליון צופים. רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC  ו-ITV  שינו ב- 1966 את ההיסטוריה ואת מפת התקשורת הלאומית. זאת הייתה מהפכה. קו זינוק חדש. מפני שעד אז יכולנו לצפות במונדיאלים רק בקולנוע "המרכז" בתחנה המרכזית של תל אביב.

רַף התשלומים עלה ממונדיאל אחד למשנהו והאמביציה הכספית של ה- FIFA הגרידית לא ידעה שוֹבַע. החל תהליך פרדוקסלי היסטורי בלתי נמנע בעל משמעות כלכלית מכריעה שתוצאתו ידועה מראש. ככל שהטלוויזיה הייתה חרוצה יותר והטכנולוגיה שלה עשירה יותר, ככל שנוספו עוד ועוד מצלמות אלקטרוניות ועִמַן זוויות צילום חדשות, ככל שמערכת ההילוכים חוזרים בניידות השידור הלכה והשתכללה, וככל שתקשורת הפצת האינפורמציה המיידית באמצעות מערכות המיקרוגל הקרקעיות ושימוש בתקשורת לוויינית הפכו לחוֹבְקוֹת עולם – כך היא נדרשה לשַלֵם יותר ויותר ממון לוועדה המארגנת הראשית. עלויות ההפקה ושימוש בטכנולוגיות טלוויזיונית חדשניות הרקיעו שחקים אך ה- FIFA דרשה את ליטרת הבשר שלה. תביעה הגיונית. הצגת הכדורגל דומה להקרנה קולנועית בו זמנית בסלון ביתם של מיליארדי צופים. היא עולה כסף. ממקום מושבה בצִירִיך סחרה  ה-FIFA עם ה- EBU במטבע השווייצרי האהוב עליה. לא בדולרים. הפרנק השווייצרי יציב ואיננו סובל מזעזועים. הוא לעולם אינו מתכלה. הטלוויזיה הסירה ב- 1966 את המסכה מפניה של ה- FIFA ועשתה לעולם עם גוף ספורט Greedy , החמדן ביותר בהיסטוריה של הספורט.

זכויות השידורים של משחקי גביע העולם במכסיקו 1986 טפחו לממדים חדשים והגיעו ל- 49 מיליון פרנקים שווייצריים. במונדיאל איטליה 1990 זינק הסכום ב- % 46 והאמיר ל- 90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים. ה- EBU נשא בעול העיקרי ושילם מתוך התשלום הזה 35000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 23.3 מיליון דולר). תמורת מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המְשָדֵר הציבורי 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU עמד על 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 30 מיליון דולר). השיא היה במשחקי גביע העולם של צרפת 1998. תשלום זכויות השידורים האמיר ל- 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. ה- EBU שילם  53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 35 מיליון דולר). ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד על  705000 (שבע מאות וחמישה אֶלֶף) פרנקים שווייצריים (כ- 470 אלף דולר) בגין חברותה המלאה (Active Member) ב- EBU. כשהגשתי לאורי פורת מנכ"ל רשות השידור במאי 1998 את ספר השידורים שלי בו מצוי תכנון פקודת המבצע המפורטת של 64 השידורים הישירים אמרתי לו כלהלן : "אדוני המנכ"ל זכור את הרגע הזה. רשות השידור משלמת עבור כל שידור ישיר מתוך ה- 64 סכום של 7344 (שבעת אלפים שלוש מאות ארבעים וארבעה) דולר. מחיר כה זול לא ישוב עוד לעולם".

מונדיאל צרפת 1998 היווה נקודת מפנה ארגונית וחידוש ברמת הצילום. הטלוויזיה הצרפתית בראשותו של המפיק הראשי פרנסיס טלייה (Francis Tellier) הציבה 22 מצלמות בכל משחק. שליש מהן היו מצלמות SSLM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) לצורכי הילוכים חוזרים. התוצאה הייתה מרהיבה. המשחק כוסה מכל זווית אפשרית. בטורניר נטלו חלק 32 נבחרות במקום 24. משך הטורניר התארך ומספר המשחקים בטורניר טפח מ- 52 ל- 64. נשיא ה- FIFA סֶפּ בְּלָאטֶר (Sepp Blater) תבע פיצוי כספי באותו יחס, תוספת של % 18.75 ל- 135 מיליון פרנקים שווייצריים שכבר קיבל. הוא דרש עכשיו סכום של 160.000000 (מאה ושישים מיליון פרנקים) שווייצריים, אך נענה בלאו רבתי פה אחד ע"י אנשי הנהלת ה- EBU איגוד השידור האירופי כלהלן : "No way Mr President ,contract is a contract", השיבו לו נחרצות. סֶפּ בְּלָאטֶר רתח. הוא חש את עצמו מקופח ומרומה . הוא לא הבין מדוע ה- EBU מעדיף את IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) על פני ה- FIFA, כשניאות לשַלֵם לחוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש את מה שהוא לא מסכים לשַלֵם לוֹ. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמַארָאנְש נבחר לנשיא IOC מייד בתום משחקי אולימפיאדת מוסקבה 1980. הוא התגלה מייד כאישיות נבונה, חכמה וכריזמטית ברמה של ראש מדינה. הוא היה לא רק נשיא ה- IOC, אלא גם ראש הממשלה, שר החוץ, ושר האוצר של הארגון העשיר. סוג של מדינאי שהיה גאון פיננסי, ובניגוד לסֶפּ בְּלָאטֶר החליט לקשור את גורל המשחקים האולימפיים עם המְשָדֵר הציבורי העולמי. הוא הפקיד בידיו את סיגנל השידורים, נשאר נאמן לוֹ, וגבה ממנו תשלום הוגן. ה- EBU שילם עבור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכויות שידורים בגובה של 19.800000 (תשעה עשר מיליון ועוד שמונה מאות אלף) דולר. תמורת המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 עלה הסכום ל- 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. סילביו ברלוסקוני הציע ל- IOC עבור סיאול 1988 סכום כפול מזה ששילם ה- EBU (כ- 55.000000 דולר) אך חואן אנטוניו סאמאראנש דחה אותו. נשיא IOC הספרדי כבר אִימֵץ את עקרונות מדיניות השידור הציבורי אל לִבּוֹ. "כל ילד ונער בעולם יוכל לצפות בחינם בשידור המשחקים האולימפיים בטלוויזיה", אמר. זאת הייתה התזה שלוֹ ואיגוד השידור האירופי ה- EBU חִיבֵּק אותה ואימצה אל ליבו.

blatter 3

טקסט תמונה : ספ בלאטר נשיא ה- FIFA דרש ב- 1996 מה- EBU להשוות את מחירי קניית זכויות השידורים לאלו של IOC. ה- EBU דחה את בקשתו לאלתר. ספ בלאטר חש את עצמו נעלב ונבגד. הוא מצא ניחומים בזרועותיו של לאו קירש. (באדיבות FIFA).

באולימפיאדת ברצלונה 1992 זינקו זכויות השידורים לגובה של 90.000000 (תשעים מיליון) דולר, ובאטלנטה 1996 הן נַסְקוּ ל- 240.000000 (מאתיים וארבעים מיליון) דולר. ה- EBU שילֵם אותן ברצון. בחודש ינואר 1996 נחתם חוזה חדש ויקר ארוך טווח בין ה- EBU ל- IOC המאפשר לאיגוד השידור האירופי לשדר עוד חמש אולימפיאדות רצופות נוספות. שלוש קיץ ושתיים חורף. נשיא ה- EBU הגרמני ד"ר אַלְבֶּרְט שָרְף ומזכ"ל איגוד השידור האירופי השוויצרי זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) מיהרו לנַפְנֵף בגאווה בקומוניקט ההסכם שהוחזק בידיהם והופץ בין 60 רשתות הטלוויזיה של האיגוד. נאמר בו, "הִצלנו את זכויות השידורים האולימפיות בדורנו". איגוד השידור האירופי החליט לשַלֵם 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סידני 2000, 394.000000 (שלוש מאות תשעים וארבעה מיליון) דולר עבור אתונה 2004, ו- 443.000000 (ארבע מאות ארבעים ושלושה מיליון) דולר למשחקים האולימפיים של בייג'ינג (סין) 2008. סכומי כסף פנטסטיים. מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מוטי קירשנבאום תמך תמיכה מלאה בהסכם המחומש ובכך העניק יתרון עצום לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ה- EBU נֵיאות גם לשלֵם עבור אולימפיאדת החורף של סוֹלְט לֵייק סִיטִי ב- 2002 סכום של  120.000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר, והוסיף עוד  135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר לאולימפיאדת החורף של טורינו 2006. חשבון מתמטי פשוט מצביע כי בין השנים 2000 ל- 2008, שילֵם ה- EBU ל- IOC סכום פנטסטי של 1.442000000 (מיליארד וארבע מאות ארבעים ושניים מיליון) דולר. זה נראה דִמיוני אך הוא הוגדר ע"י משלמיו כ- Reasonable Price, תשלום סביר המניח את הדעת.

ebu 6

טקסט מסמך ה- EBU איגוד השידור האירופי : 22 בפברואר 1996. זהו המסמך הסודי "OLYMPIC GAMES CONTRACTS"  (עמוד מס' 1 מתוך 3) המפרט ומראה כי ה- EBU הסכים לשלם סכום של  1.442000000 (1.442  מיליארד) דולר זכויות שידורים ל- IOC תמורת חמש אולימפיאדות רצופות (שלוש קיץ ושתיים חורף) מסידני 2000 ועד בייג'ינג 2008 (כולל). המסמך הזה הוציא את נשיא ה- FIFA ספ בלאטר מדעתו. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ebu 7

טקסט מסמך ה- EBU איגוד השידור האירופי : 22 בפברואר 1996. זהו המסמך הסודי "OLYMPIC GAMES CONTRACTS"  (עמוד מס' 2 מתוך 3)  המפרט ומראה כי ה- EBU הסכים לשלם סכום של  1.442000000 (1.442  מיליארד) דולר זכויות שידורים ל- IOC תמורת חמש אולימפיאדות רצופות (שלוש קיץ ושתיים חורף) מסידני 2000 ועד בייג'ינג 2008 (כולל). המסמך הזה הוציא את נשיא ה- FIFA ספ בלאטר מדעתו. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ebu 8

טקסט מסמך ה- EBU איגוד השידור האירופי : 22 בפברואר 1996. זהו המסמך הסודי "OLYMPIC GAMES CONTRACTS"  (עמוד מס' 3 מתוך 3) המפרט ומראה כי ה- EBU הסכים לשלם סכום של  1.442000000 (1.442  מיליארד) דולר זכויות שידורים ל- IOC תמורת חמש אולימפיאדות רצופות (שלוש קיץ ושתיים חורף) מסידני 2000 ועד בייג'ינג 2008 (כולל). המסמך הזה הוציא את נשיא ה- FIFA ספ בלאטר מדעתו. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

kirshenbaum 1

טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום בשנים 1998 – 1993. בחמש שנות כהונתו כמנכ"ל רשות השידור תמך מוטי קירשנבאום תמיכה יעילה ומסיבית במבצעי השידורים הישירים הבינלאומיים בפיקודי של האולימפיאדות, המונדיאלים, אליפויות העולם בא"ק, ווימבלדון בטניס, Euros (אליפויות אירופה למדינות בכדורגל), אליפויות אירופה בכדורסל, וסיקור שיטתי של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל – בהיקף נרחב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. למרות שלא פעם ולא פעמיים טרח להזכיר ולשוּח לי בלשונו השנונה, "יואש אלרואי תזכור ואל תשכח… לא קוראים לי קירש…קוראים לי קירשנבאום". מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל רשות שידור טוב. הוגה, יוזם, ומבצע וגם מפשט במהירות הליכים ביורוקרטיים. (באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי).

ההפקות הבינלאומיות הגדולות של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הדורשות היערכות מורכבת ומסובכת ארוכת טווח זכו לתגובה הולמת ומיידית של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום. הוא מעולם לא דחה החלטה שנויה במחלוקת למועד מאוחר יותר. הוא מעולם לא טייח קשיים. הוא מעולם הדיח עניינים טלוויזיוניים סבוכים לקרן זווית. הוא מעולם לא שיחק משחקי כבוד, ומעולם לא מנע וויכוחים. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לקח תמיד אחריות והחליט מייד. מוטי קירשנבאום העניק לי בימים ההם שקט נפשי שכה הייתי זקוק לוֹ. רק מי שעבד תחת ניהולו של יוסף בר-אל ההוא יודע להעריך את כישרון הניהול והמנהיגות של מוטי קירשנבאום שהיה יותר איש רומא מאשר איש דנמרק. שערות ראשי נצבעו זה מכבר באפור – לבן. פלא שלא קיבלתי התקף לב. מן ההיבט הזה נכנסו הפקות הספורט הארציות והבינלאומיות הגדולות בתקופת מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לרוטינה רצינית מקובלת וסדורה וגם נעדרת ביורוקרטיה. יתרון בלתי נשכח.

דבר תשלומי ה- EBU  ל- IOC  לא נעלם מעיניו של סֶפּ בְּלָאטֶר. הוא ביקש להשוות את המחירים . נשיא ה- FIFA דרש לשנות מן היסוד את מוֹסַד התשלומים בינו לבין ה- EBU לקראת תחילת המו"מ החדש על שידור המונדיאלים של יפן וקוריאה 2002 וגרמניה 2006. ה- FIFA דרשה הפעם מ- EBU את התמורה הכספית המלאה אותה לדעתה לא קיבלה מעולם בטורנירים הקודמים. על פי הבנתו של ספ בלאטר, קיפח איגוד השידור האירופי את FIFA בצורה בולטת בתשלומיו בעבר בהשוואה לאֵילוּ ששילם ל- IOC. ה- EBU סירב לתביעת ה- FIFA. קבוצת המו"מ שלו בראשות הנשיא אַלְבֶּרְט שָרְף טענה בפני סֶפּ בְּלָאטֶר כי הפרשי המחירים הוגנים וריאליים. המשחקים האולימפיים על 35 ענפי הספורט שלהם מְנִיבִים בכל אולימפיאדה כ-5000 / 4000 שעות שידור בטלוויזיה ואילו מונדיאל המכיל 32 נבחרות מְנַפֵּק מאכסימום 160 שעות שידורים (64 משחקים כפול שעתיים וחצי) כולל Pre ו- Post Game Show. גם כמות הטכנולוגיה שונה. את 64 משחקי מונדיאל 2002 כיסו 180 מצלמות. באולימפיאדת אתונה 2004 הופעלו יותר מ- 1000 (אֶלֶף) מצלמות באמצעות יותר מ- 60 ניידות שידור. אין Match up.

סֶפּ בְּלָאטֶר כעס ונעלב עד עמקי נשמתו. הוא ניתק מגע מ- EBU והחליט לנקום. ב- 9 באוקטובר 1996 השתתפתי בשליחותו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בפגישת מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU שהתקיימה בלוזאן – שווייץ  על בימת נשיאות האיגוד העשיר בעולם שכלל בשורותיו כ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות ביניהן את הגדולות והעשירות כמו שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות הציבורית של ה- BBC והמסחרית של ITV, רשת הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI, רשת הטלוויזיה הציבורית הספרדית TVE, שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות בגרמניה ARD ו- ZDF, שתי רשתות הטלוויזיה הציבורית הצרפתיות FT2 ו- FT3 וגם הרשת המסחרית הצרפתית TF1 – ישבו כבר דרוכים אֶלְבֶּרְט שָרְף, זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ', ה- Controller רִיצָ'ארְד בַּאן, ויו"ר הכנס בּוֹרִיס אָקוּאַדְרוֹ המנוח. האווירה הייתה מתוחה. ד"ר אַלְבֶּרְט שָרְף הודיע למשתתפים בזו הלשון : "איגוד השידור האירופי החליט לא להשתתף במו"מ הבא עם ה- FIFA בראשות הנשיא ספ בלאטר הדורשת ממנו תשלומים מופלגים ומוגזמים עבור שידור המונדיאלים של יפן/קוריאה 2002 וגרמניה 2006 . הרבה מעבר ליכולתו ורצונו של ה- EBU לשלם". אי אפשר לשכוח את הדממה שאפפה את האולם מפני שהייתה רועמת כל כך. ההיסטוריה רצופת ההצלחות הטלוויזיוניות והכלכליות אצה במהירות לפני העיניים ועימה המונופול של ה- EBU  שחלף עם הרוח. רגע עצוב בתולדות השידור הציבורי.

קבוצת המו"מ של ה- EBU נלחמה על העקרונות שלה ו- וויתרה מראש ולתוך הוָואקוּם חדר המיליארדֶר הגרמני לֵאוֹ קִירְש, סוחֵר זכויות שידור, וגם בעל רשת טלוויזיה בגרמניה KIRSHMEDIA המשדרת בשיטת PPV (ראשי תיבות של Pay Per View). הוא הציע לסֶפּ בְּלָאטֶר המון כסף תמורת רכישת זכויות השידורים של מונדיאל 2002. פי 28.5 יותר מאשר שילמו כל 60 רשתות הטלוויזיה של ה- EBU יחדיו עבור מונדיאל צרפת 98'. ה- EBU שילם עבור צרפת 1998 סכום של 35 מיליון דולר. הקניין החדש והמתווך הממולח לאו קירש הציע תמורת מונדיאל 2002 1.000000000 (מיליארד) דולר. מדהים. הוא הגדיל לעשות ונֵיאות לשַלֵם לסֶפּ בְּלָאטֶר תוספת של % 24 עבור המונדיאל הבא של גרמניה 2006. סכום של 1.240000000 (כ- מיליארד ורבע) דולר. כאיש עסקים קשוח אולי השתמש בסלוגן הכוחני והשאפתני הנודע, "I will make him an offer he cannot refuse", שהמציא הסופר האמריקני מאריו פוזו (Mario Puzo) מחבר "The Godfather" (על פי עדותם של כמה מאנשי ה- EBU בעת ההיא לפני עשרים שנים). סֶפּ בְּלָאטֶר לא רק שלא סירב אלא חִיבֵּק את המַצִיע. כבר שנים חָש את עצמו מקופח ונבגד ע"י השידור הציבורי. עכשיו הגיע רגע הנקמה שלו ב- EBU. בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי גביעי העולם בכדורגל נדדו זכויות השידורים מגוף מְבַצֵע (ציבורי) לגוף מְתַּוֵוך. במבט לאחור אֵין בכך כל רבותא. כבר בראשית עַשוֹר ה- 90 של המאה הקודמת הסתיים עידן ה- Reciprocity במו"מ על משחקי הכדורגל. התאחדויות הכדורגל באירופה כולל ההתאחדות הישראלית מכרו את זכויות השידורים של נבחרותיהן למתווכים פרטיים כמו, UFA , CWL, ו- APF ב- 1 בספטמבר 2001 אירחה בוסניה את נבחרת ישראל בסרייבו. נדרשנו אז לנַהֵל את המו"מ עם המתווך מר אביב גלעדי שקנה את הזכויות מ- UFA, שקנתה את הזכויות מההתאחדות הבוסנית.

לֵאוֹ קִירְש הפך לקניין ומתווך זכויות השידורים הגדול בעולם ובהיסטוריה, ואיגוד השידור האירופי הוכה בתדהמה. אירופה הייתה כמרקחה ו- EBU על הקרשים. רבים בשידור הציבורי תמהו וניסו להיאחז באמירה הישנה המנוסחת היטב של הסופר הצרפתי אוֹנוֹרֶא דֶה בַּאלְזָאק, "כי מאחורי כל כֶּסֶף גדול מסתתר פשע". היו הרבה רינונים מאחורי הגב. זאת דרכם של המפסידנים. אך מעולם לא הוכח שההסכם בין לֵאוֹ קִירְש ליוֹזֶף בְּלָאטֶר נולד בחֵטְא ולא היה כָּשֵר. לֵאוֹ קִירְש היה משאת נפשו של סֶפּ בְּלָאטֶר. המיליארדֶר הגרמני המוכשר והאמביציוזי, אולי יתר על המידה כדרכם של אנשי עסקים, היה מבחינת ה- FIFA  האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון. הוא היה איש מוכשר ומגלומן שהסכים לשַלֵם סכומי כסף מטורפים מבלי שיהיה בטוח כלל כי אומנם יוכל לעמוד בהתחייבויות האדירות האלה. הוא הבין את אופי התחרות והכיר מקרוב את מהות יחסי הקנאה לפעמים האיבה השוררים בין רשתות הטלוויזיה בכל מדינה ומדינה בעיקר בקהילה האירופית העשירה. הוא לא היסס להיכנס לתפר הדַק. לֵאוֹ קִירְש ידע שהמונדיאל הוא מִצְרַך שידור המוני פופולארי. זה רק עניין של זמן עד שהתקשורת תיפול לרגליו. בעל יֶדַע רחב בעסקי ציבור ושיווק טווה בחוכמה רבה את קורי העכביש שלו סביב הגלובוס. כסוחר עולמי קנה ביוקר רָב את סחורתו ויִיקֵר אותה הרבה מעבר לקֶרֶן. בעזרת מנגנון שיווק ומכירות משומן היטב מצא את הדרך המובילה לחשבון הבנק של המְשָדֵר הציבורי והמסחרי גם יחד. לֵאוֹ קִירְש ידע שהכסף הגדול מתגלגל באירופה וממתין לו כבר בפינה. צריך היה רק להתגנֵב לשָם כדי לאסוף אותו. לֶאוֹ קִירְש בנה מודל מעניין של מנגנון מכירות. הוא נעזר בשיווק זכויות השידור הגלובליות הפנטסטיות האלה באמצעות שתי חברות תיווך בינלאומיות בעלות מוניטין בתחום, ISL (בינתיים התמוטטה ופשטה את הרגל) וחברת PRISMA. על האחת הוטל "לטַפֵּל" במכירת הזכויות לרשתות הטלוויזיה בעולם למַעֵט אירופה, ועל האחרת הוטל הג'וֹבּ "לגבות את החוֹב" מאירופה העשירה. ISL  ו- PRISMA היו חייבות למכור את מרכולתן ביוקר רב לחברות התיווך המשניות שניקרו בדרכן , כדי לכסות את מחיר הקֶרֶן וכדי לגזור קופון בעצמן, וכמובן כדי שהבוס הראשי, ה- CAPO DE CAPI (לא במובן הפלילי של המילה אלא בפרשנות הכוחנית והשאפתנית שלה) העולמי בלשון המטפורית של הביזנס הזה, ירוויח הכי הרבה בריבית דה ריבית. השיטה ברורה. יש ליצור מנגנוני הפרדה של תיווך ומכירה בין הבוס העולמי לבין רשתות השידור עצמן. בלתי אפשרי לקנות את סַם הכדורגל ישירות מהמוכֵר . נדרשו לכך תחנות ביניים. זה תוכנַן כך שזכויות השידורים יגיעו למְשָדֵר בישראל (ולא חשובה זהותו) בדרך מפותלת. מ- FIFA שהעבירה אותן ללֵאוֹ קִירְש, שהעביר אותן ל- ISL, שהעבירה אותן לצ'ארלטון של אֵלִי עַזוּר, שמכרה אותן למרבה במחיר בישראל. כולם גוזרים קופונים על גבו של הצרכן הפשוט.

לֵאוֹ קִירְש העריך תחילה כי המְשָדֵר הציבורי העולמי ובראשו ה- EBU  לא יוכל להרשות לעצמו להיכנס להרפתקה כספית ענקית וכה נועזת שכזאת . על כן הלך בדרך "הבה ונִיתחכּמה לו". בפעם הראשונה בהיסטוריה פוצלו השידורים הישירים ועִמם מבנה התשלום. המנה הראשית הוזרקה לעורקי הטלוויזיה הארצית והשאר לוורידי הכבלים והלוויין. לֵאוֹ קִירְש המציא נוסחת מכירות עסקית בה נקבע כי ארבעה משחקים במונדיאל מתוך  ה- 64 (משחק הפתיחה , שני חצאי הגמר, ומשחק הגמר) ישודרו רק ברשת טלוויזיה ארצית  ( free to air services), כמו ערוץ 2, ערוץ 10, או ערוץ 1. העולם קיבל את דבריו כאילו מדובר בסיסמה קדושה שכתובה ב- תנ"ך. שאר 60 המשחקים ייחשפו לציבור באמצעות ערוצים מסחריים לוויין או כבלים וגם בשיטת PPV. בתקופת מונדיאל 2002 נוצר בישראל ערוץ  + 5 בכבלים. לידתו הייתה בעייתית. הרגולטורים אז כמו היום עצמו עיניים.

המיליארדר לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) נמנע במתכוון מלהיפגש ישירות עם נציגי רשתות הטלוויזיה עצמן, למַעֵט ה- BBC. בריטניה היא המדינה היחידה בה מעוּגן בחוֹק השידור האנגלי רשימה מובהקת של אירועי ספורט חשובים ורבי מוניטין (Listed Events Legislation) המותרים לשידור רק בערוצים ארציים כמו ה- BBC ו- ITV, ו/או 4 Channel. האירועים האלה הם קניין השידור הציבורי הארצי על פי חוֹק ולא ניתן לשָדֵר אותם בערוצי כבלים או לוויין. החוֹק חוּקָק לראשונה כבר ב- 1954 ותוקן כמה פעמים במרוצת השנים. רשימת האירועים הייחודית שלוֹ כוללת את המונדיאלים, אליפויות אירופה בכדורגל, האולימפיאדות, משחק הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל (FA) והגביע הסקוטי, אליפויות העולם בא"ק, וגם תחרויות של מועדונים פרטיים כמו טורניר ווימבלדון בטניס, מרוץ הסוסים רָב המוניטין בליוורפול ה- "Grand National", ומרוץ הסוסים "The Derby". דווקא משחקי נבחרת אנגליה בכדורגל אינם כלולים ברשימה למַעֵט אלה המשוחקים במונדיאלים או ב- EURO`s. ל- לֵאוֹ קִירְש לא נותרו אופציות שידור אחרות באיים הבריטיים. היה עליו להידבר ישירות עם ראשי ה- BBC ו- ITV.

לתוך עולם הכספים אולי האָפֵל הזה נכנסה בזמנו חברת "צ'ארלטון" הישראלית בראשה ניצב איש העסקים המוכשר אֵלִי עַזוּר רווי לא מעט אמביציות. החברה קנתה את זכויות השידורים מלֵאוֹ קִירְש בסכום אסטרונומי המוערך ב- 22 מיליון דולר כדי למכור אותו בישראל לכל המרבה במחיר. זה היה בתקופת ה- Prosperity הגדול של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל. חברת "צ'ארלטון" ביססה את יוהרת ניהול המו"מ על תקומתו ותחייתו של ערוץ 10, חוזקו ואיתנותו הפיננסית של ערוץ 2, ועל האמביציה האישית שלי לשָמֵר את סחורת השידור בת 28 שנה רצופות של רשות השידור מאז המונדיאל של מכסיקו 1970. החברה שלחה אלי את המנכ"ל אדר זהבי כחֵיל חלוץ כדי לגַשֵש מהיכן יבוא הכסף הציבורי. מי שיער אז שהאינתיפאדה הפלשתינית שניצבה בפתחנו כבר בספטמבר 2000 תשבש את כל התוכניות של אלי עזור ואדר זהבי. ב- 15 בינואר 2001 סעדתי ארוחת צהריים במסעדה האיטלקית "מֶזָלוּנָה" בתל אביב עם אדר זהבי מנכ"ל חברת צ'ארלטון. שם נפתח לראשונה המו"מ. בין הספגטי ליין הקיאנטי שמעתי לראשונה את המספר הבלתי נתפס בו מבקש המתווך תשלום של 12000000 (שניים עשר מיליון) דולר תמורת שידור ישיר של 4  משחקים בלבד ו- "בונוס" של שידור תקצירים יומי (שהיה עד אז מוצר חינם- By Product ). הייתי המום. בצרפת 1998 שילמנו  470000 (ארבע מאות ושבעים אֶלֶף) דולר עבור שידורם הישיר של כל 64 משחקים ועכשיו מבקש סוחר השידורים בישראל כ- 12.000000 (תריסר מיליון) דולר עבור ארבעה משחקים בלבד. עלייה דרמטית ביותר של עשרות אלפי אחוזים. דיווחתי את הנתונים למ"מ מנהל הטלוויזיה יָאִיר אַלוֹנִי ולמנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת אחד הטובים בתולדות רשות השידור. אוּרִי פּוֹרָת אמר לי מייד, "נתק מגע, שיחפשו את החברים שלהם", והוסיף את האמירה השנונה שהגה מוטי קירשנבאום, "אינני מתכוון להניח את הז'יטונים הציבוריים של רשות השידור על שולחן הרולטה". מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר אלוני ואנכי ביקשנו ממנו זמן נוסף. לא התכוונו כמובן לשלֵם מחירים מטורפים כאלה אך גם לא רצינו לוותר לגמרי. ביקשנו לשמור על עַמִימוּת ואי וודאות. פחדנו מהתחרות נגד ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים. בינתיים חלו תמורות ברשות השידור. אורי פורת התפטר מתפקידו באוגוסט 2001. במקומו התמנה למנכ"ל רשות השידור תת אלוף (במיל.) רָן גַלִינְקָא. במרס 2002 הודח רן גלינקא ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. במקומו הובא מירכתי אוֹב הרייטינג של ערוץ 33 יוסף בר-אל. זאת הייתה נדוניה צנועה שהגיש השַר הממונה רענן כהן לראש הממשלה לקראת מִינוּיוֹ למנהל הבנק "לתעשייה ופיתוח".

באמצעות צ'ארלטון ואֵלִי עַזוּר קיווה לֵאוֹ קִירְש לגבות את מיליוני הדולרים שלו מרשות השידור הציבורית בישראל. עכשיו נקרתה לו ההזדמנות. זה הצליח לוֹ מפני שבקדמת הבימה של השידור הציבורי ניצב יוסף בר-אל שהסכים לגישה הכלכלית של צ'ארלטון מבלי להכיר כלל את ההיסטוריה הארוכה והמורכבת של המו"מ הקודמים של רשתות הטלוויזיה בארץ ובעולם עם נציגי FIFA הנוגעים לרכישת זכויות השידורים של המונדיאלים השונים לדורותיהם. יו"ר הוועד המנהל המגוחך ההוא של רשות השידור מר נחמן שי תמך בצעדיו. תמיכתו של נחמן שי ביוסף בר-אל הייתה פתטית. האינסטנציה הגבוהה ביותר בפיקוח הציבורי ברשות השידור על הדרג המקצועי היה משולל אף הוא את הידע הבסיסי ביותר הנוגע לתורת ניהול מו"מ הכרוך בהשגת זכויות שידורים של אירועי ספורט בכירים ובחירים. ברור שאפשר היה לנהל את המו"מ ההוא ב- 2002 עם "צ'ארלטון" טוב הרבה יותר. יוסף בר-אל ונחמן שי מעולם לא נועצו בי ועשו את כל השגיאות האפשריות. רשות השידור נפלה מרצונה לתוך זרועות המלכודת הכספית שטמנו לה. רשות השידור ניאותה לשַלֵם 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר לשמונה משחקים בלבד. כמעט חצי מיליון דולר למשחק בודד כשישראל איננה נוטלת חלק בטורניר. סכום דִמיוני חסר תקדים והרה גורל. צ'ארלטון גזרה מייד קופון נחמד. השאר היסטוריה. קיץ 2002 מְסַמֵל את השָלָב בו החלה הטלוויזיה לכרות את הענף המוזהב עליו היא יושבת. עלויות זכויות  השידורים טפחו לממדים כה עצומים. הייתה רעידת אדמה. רשתות טלוויזיה ציבוריות רבות בעולם נמחקו ונעלמו מהמפה. הן לא יכלו עוד להרשות לעַצמן לשלם כסף כה רב תמורת הזכויות. במקומן צצו רשתות כבלים וערוצי לוויין. נדרשו רגולציות ממשלתיות או מסחריות מְבִישוֹת כדי להסדיר מחדש את תשלומי הזכויות היקרות. חלק מהרגולטורים במדינת ישראל שלח את זרועו הארוכה ללא בושה ובפרהסיה לכיסו של האזרח הקטן כדי שיְמַמֵן באמצעות תשלום נוסף בן 492 (ארבע מאות תשעים ושניים) שקל את שידורי מונדיאל 2006.

למצב העגום שהשתרר יש שני לקחים ברורים. המחוקק הישראלי חייב ללכת בדרכו של עמיתו הבריטי ולהציב apriori רשימת של אירועי עַל בספורט שיהפכו לקניינו הבלעדי של המְשָדֵר הציבורי. ביניהם המונדיאלים. החוֹק יבטל לחלוטין את יתרון הברוקרים וסַרְסוּרֵי הַזְכוּיוֹת. בכך יימנע מִפְגַע תקשורתי שחוזר על עצמו חדשים לבְקרים. לא רק בתקופת המונדיאלים. הלקח השני הוא לתקן ולחוקק מחדש את חוק רשות השידור עצמו כדי להרחיק אותה לצמיתות מהפוליטיקאים. צריך לזכור וגַם להבין שרשות השידור הציבורית אומנם שייכת לממלכה אך היא עצמאית וכזאת הפועלת במדינה דמוקרטית בעלת שוק תקשורת חופשית. היא סוּבֶרֶנִית לקבל את החלטותיה בעצמה כמו ה- BBC, וחשובה במארג התקשורת הלאומי.

התערבות השַר הממונה בעת ההיא אֵיתַּן כַּבֶּל בענייניה של רשות השידור בין אם לשָדֵר את מונדיאל 2006 או את מכבי ת"א היא בלתי נסבלת ומיותרת לחלוטין. כמוה עבודת הרגולטורים. ועוד דבר. אֵין לשידורי מכבי ת"א והמונדיאל דבר עם מצבה העגום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. השידור הטלוויזיוני הציבורי יכול ומסוגל להסתער על שתי החזיתות גם יחד. לשידורי הספורט הרלוואנטיים יש את יתרון השימוש בחסויות. בעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א או משחקי כדורגל רלוואנטיים, מסוגל ערוץ 1 בשיווק נכון לגרוף לקופתו מיליוני דולרים משידור החסויות המממנות חלק לא מבוטל מהעלויות. בנוסף ל- 900.000000 (תשע מאות מיליון) שקל שמַזְרִים משלם האַגְרָה מכיסו מידי שנה.

היה זה דווקא מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום יבד"ל (ולא מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל) שהסכים לשַלֵם למכבי ת"א בעונת 1995- 1994 לראשונה בעבור זכויות השידורים הבלעדיות סכום שגדול ממיליון דולר. שילמנו למועדון הפאר שהפך להיות אובייקט חשוב בלוח השידורים הציבורי באותה עונה מיליון וארבע מאות אלף דולר (1.400000) תמורת זכויות השידורים. שנה אחת קודם לכן הצענו מוטי קירשנבאום ואנכי לקבוצת הפועל גליל עליון אלופת המדינה בכדורסל, זאת שהדיחה עם פיני גרשון את מכבי ת"א מהתואר בעונת השידורים של 1993- 1992, סכום של מיליון דולר. יו"ר המועדון אז מר חבר קיבוץ מנרה גדי יעקב דחה את ההצעה שלנו ובִיכֵּר ללכת עם ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים. בשנתו האחרונה כמנכ"ל רשות השידור בעונת 1998- 1997 ניאות מוטי קירשנבאום לשַלֵם למכבי ת"א סכום של 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר והסכים גם בהחלטה חסרת תקדים להפקיד בידי עו"ד שמעון מזרחי את ההכנסות הכספיות הצפויות משקופיות החסות. מוטי קירשנבאום צדק. הוא פעל בסביבה תחרותית נגד ערוצי שידור אחרים והיה חייב לשַמֵּר בידי השידור הציבורי את נֶכֶס השידור הזה שקרוי מכבי ת"א. הוא נִיהֵל נכון ובצורה הגיונית ומדויקת את הרשות. צריך לזכור שבתקופתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הישגים יצירתיים בדמותם של קבוצת השחקנים של "החמישייה הקאמרית", וכן הופקו ושודרו דיוּקו – דרמות כמו, "קו 300" , "ד"ר קסטנר", "עו"ד סיטוֹן", שודרה הסדרה התיעודית המונומנטאלית "תְּקוּמָה", ובנוסף שודרו גם המונדיאלים, האולימפיאדות, אליפויות אירופה בכדורגל (EUROs), אליפויות העולם בא"ק, טורנירי ווימבלדון בטניס, וגם משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה. דוגמא נוספת. זכויות השידורים של משחקי ה- Final Four בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א הוחזקו בידי ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט והיום ערוץ 55 בכבלים). מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ויו"ר הוועד המנהל גִיל סמסונוב נענו לבקשתי לרכוש אותן ב- 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר. רשות השידור לא התמוטטה. הבעיה של השידור הציבורי בישראל כיום איננה כספית, אלא של מנהיגות, יושרה, כיוון, דרך ארץ, ומורל.

גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke) המנכ"ל המוכשר, הפעלתן, ורָב המוניטין של רשת הטלוויזיה הציבורית באנגליה ה- BBC זאת המשמשת מודל לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, שידר בשנת 2000 ב- ערוץ 1 BBC ו- ערוץ  2 BBC מספר שיא של כ- 1900 שעות שידורי ספורט. השידורים כללו גם כיסוי של מועדונים וקבוצות פרטיות. גרג דייק קצר שבחים רבים על כך. וודאי שהייתה גם ביקורת ציבורית נגדית אך היא נעשתה ללא התערבות פוליטית וללא רגולטורים.

ובאשר ללֵאוֹ קִירְש. הצעה הראשונית שלו ל- BBC ו- ITV עמדה על 270.000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר. באוקטובר 2001 שיחקה אנגליה את משחקה האחרון והמכריע נגד נבחרת יוון באצטדיון "וומבליי" בדרכה למונדיאל של יפן וקוריאה. היא הייתה זקוקה לתוצאת תיקו. דווקא היוונים הוליכו 2:1 שניות לפני הסיום. בדקה ה- 93 נקבעה בעיטה חופשית ממרחק 20 מ' לזכות אנגליה. דֵייוִיד בֶּקְהָאם בעט היטב כדור מסובב והִשווה את התוצאה ל- 2:2. אנגליה העפילה למונדיאל. לֵאוֹ קִירְש חַש ללונדון כדי לנַהֵל אישית את המו"מ מול ה- BBC  ו- ITV. הוא ביקש 270.000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר והשליך את החכה כדי לדוג את דָג הזָהָב. אך החכה העלתה נעל ישנה. תוצאות המו"מ יילמדו בכל בי"ס לתקשורת באשר הוא. ה- BBC ו- ITV שילמו 37.5000000 (שלושים ושבעה מיליון וחצי) דולר כל אחת תמורת שידורם הישיר של כל 64 המשחקים ודאגו לרכוש גם את זכויות השידורים של מונדיאל גרמניה 2006. שתי הרשתות שלחו ליפן וקוריאה ציוותי שידור בני 300 איש. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל רכש כזכור רק 8 משחקים ב- 2002 וכפה עלינו לשָדרם מן האולפן בירושלים. חֵטְא טלוויזיה קשה מנשוא. את זירת 2006 הוא הפקיר לחלוטין. זהו נזק שהוברר כבלתי הפיך. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שכה רוצה להידמות ל- BBC האנגלי נכשלה בכל פרמטר. לא בגלל עובדיה. בשל מנהליה ובראשם יוסף בר-אל. זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי. החלטתי להתפטר מתפקידי ולעזוב לנֶצַח את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור.

סיכום 

האימפריה הכספית של הגרמני לֵאוֹ קִירְש התמוטטה כידוע בסופו של דבר בקול ענוֹת חלוּשה. הוא הפך לפושט רגל. לאו קירש עשיר מופלג מת ב- 2011 בהיותו בן 85. התמוטטות האימפריה הכלכלית שלו הפכה ל- issue גדול בכלכלה הגרמנית וסיפור מדהים בתולדות גרמניה. זכויות השידורים של שני המונדיאלים הבאים שנערכו ב- 2010 בדרום אפריקה וב- 2014 (טרם נקבע היכן) חזרו ושבו לידיו של המִשָדֵר הציבורי העולמי בראשותו של ה- EBU. האבולוציה נעה קדימה והרבולוציה שינתה פניה. היא כילתה את מחוללה. לֵאוֹ קִירְש הרפתקן כספי חסר תקנה נותר חייב לנוֹשָיו סכום אסטרונומי של 6.000000000 (שישה מיליארד) דולר ופשט את הרגל. דיווחי ההתמוטטות של ממלכתו נשאו מושגים של Bankruptcy ו- Insolvency. הגדרות כלכליות שאי אפשר לטעות בפירושן. האמביציונר הזה חסר המעצורים הדיח את עצמו לקרן זווית פיננסית בלתי חשובה של ההיסטוריה. איש לא יזכור אותו כשֵם שאיש לא יזכור את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל חסר המעצורים שנֵיאות לשלֵם ללא כל הצדקה לנציגיו של לאו קירש בישראל סכומי כסף אסטרונומיים מהקופה של השידור הציבורי, ובקיץ 2005 הודח לעד ממשרתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט.

לשַלֵם זכויות שידורים צריך – השאלה כמה. כיצד אני יודע את זה…? פשוט הייתי שם. עבור זכויות השידורים של מונדיאל ספרד 1982 שילמו ששת גופי השידור של הקונסורציום הציבורי העולמי (EBU , OIRT , OTI , ASBU , URTNA , ו- ABU) סכום של 39.000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים. תמורת זכויות השידורים של מונדיאל מכסיקו 1986 שולמה תוספת של % 25.6 והסכום צמח ל- 49.000000 (ארבעים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים. השתתפתי בפגישת מנהלי מחלקות הספורט של ה- EBU שהתקיימה בחודש אוקטובר 1987 בברצלונה. בשולחן הנשיאות ישבו מלאי גאווה גם נשיא האיגוד אלברט שרף הגרמני וה- Controller הראשי רִיצָ'ארְד בָּאן (Richard Bunn) האחראי ב- EBU על מו"מ של זכויות שידורי הספורט. שניהם סיפרו ודיווחו לנו, כי בהסכם הכספי המשולש החדש שנחתם עם ה- FIFA  נקבע כי ששת גופי השידור בקונסורציום (Consortium) העולמי ישלמו לשלושת המונדיאלים הבאים סכום של 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 227 מיליון דולר). תשלום סביר שנחשב בעיני רבים להצלחה מסחררת במו"מ אך זאת לא הייתה הדעה היחידה. חלק מהמשתתפים חשב שמדובר בהון עתק . דיווחתי למנכ"ל אורי פורת ולסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן אודות ההסכם . שניהם הסכימו עמי כי מדובר המו"מ מוצלח. לספקנים ב- EBU שחשבו שמדובר בהסכם יקר המתינה הופעתו של המיליארדר הגרמני לאו קירש כעבור שמונה שנים שגזל את זכויות השידורים מ- EBU והסכים לשלם ל- FIFA תמורת המונדיאל של יפן/קוריאה ב- 2002 סכום של 1.000000000 (מיליארד) דולר, ו-1.240000000 (מיליארד ומאתיים מיליון) דולר עבור המונדיאל של גרמניה 2006.

ב- 1987 הוחלט ש-EBU  כגוף השידור העשיר ביותר מבין השישה יישא בעול העיקרי של התשלומים, כ- % 39 המהווים כ- 88.5 מיליון דולר מתוך הס"ה של 227 מיליון דולר. בתוך קלחת התשלומים הזאת התמקמה לה בפינה קטנה של ה- EBU הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא נדרשה לשלם את חלקה על פי נוסחת התשלומים המתמטית הידועה של ה- EBU (שורש ריבועי של מספר המוניטורים בבתי אב בכל מדינה חלקי עשרת אלפים שווה לכמות היחידות הבסיסיות).

עבור שידורי מונדיאל איטליה 1990 שילם קונסורציום השידור העולמי 90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 60 מיליון דולר). חלקו של ה- EBU עמד על  35 מיליון פרנקים שוויצריים (סכום השווה ל- 23.3 מיליון דולר). לצורך השוואה, איגוד השידור הערבי ASBU שילם עבור מונדיאל איטליה 1990 לעומת ה- EBU רק 6.390000 (שישה מיליון ושלוש מאות ותשעים אלף) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 4.26 מיליון דולר). החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במונדיאל איטליה 1990 בגין החבֵרוּת ב- EBU עמד על 455285 (ארבע מאות חמישים וחמישה אֶלֶף + 285 פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 303 אֶלֶף + 500 דולר).

במונדיאל ארה"ב 1994 שילם הקונסורציום העולמי 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שוויצריים (סכום השווה ל- 76.6 מיליון דולר). ה- EBU שילם מתוך הסכום הזה 45000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 30 מיליון דולר). ASBU שילמה 7.770000 (שבעה מיליון + 770 אֶלֶף) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 5.18 מיליון דולר). חלקה הכספי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האמיר ל- 576738 (חמש מאות שבעים ושישה אֶלֶף + 738) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 384 אֶלֶף דולר).

במונדיאל צרפת 1998 שילם הקונסורציום (Consortium) כולו 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 90 מיליון דולר) . חלקו של ה- EBU עמד על 53000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 35.3 מיליון דולר). חלקה של ASBU היה 5.680000 (חמישה מיליון + 680 אֶלֶף) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 3.8 מיליון דולר) י. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נדרשנו לשלם 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 470 אֶלֶף דולר) [15].

עליית מחירי זכויות השידורים של משחקי גביע העולם בכדורגל (המונדיאלים) הייתה מתונה והגיונית עד משחקי מונדיאל 2002 שהתקיימו ביפן וקוריאה. דירוג המחירים והאנשים שהשפיעו על רכישת זכויות השידורים ועיצוב שידורי אחד עשר המונדיאלים במשך 40 שנה, מ- 1966 ועד 2006 בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מפורטים בפוסט הקודם מס' 506 [16].

ebu 11

טקסט מסמך : זהו מפרט ה- Share הכספי של זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במונדיאל צרפת 1998 (עמוד מס' 1 מתוך 2), ומבנה וסדר הגודל של ארבעת התשלומים שאנחנו חייבים ל- EBU איגוד השידור האירופי. (המסמך באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ebu 9

טקסט מסמך : רשימת ה- Share הכספי (בפרנקים שווייצריים) של רשתות השידור ב- EBU  במונדיאלים של איטליה 1990 וארה"ב 1994. (עמוד מס' 2 מתוך 2). ניתן לראות במסמך הזה כי חמש רשתות הטלוויזיה הגדולות והעשירות ב- EBU של גרמניה, אנגליה, צרפת, איטליה, וספרד נושאות בעיקר הנטל הכספי של כלל האיגוד. (המסמך באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאחר חזרתי לארץ מפגישת ה- WBM האחרונה בפאריס בדצמבר 1997 המתינו לי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן שהבינו כי מדובר בהפקת כדורגל מדעית, מדויקת, מושקעת, ומרשימה. מוטי קירשנבאום קידֵם את שידורי מונדיאל צרפת 1998 במהירות ויעילות. ביום רביעי – 10 בדצמבר 1997 ב- 11.00 התקיימה בלשכתו של מוטי קירשנבאום בבניין "כלל" בירושלים פגישת ההפקה האחרונה ומתן האישורים הסופיים למבצע השידורים הבינלאומי רחב הידיים. מוטי קירשנבאום הגיע מוכן לפגישה המכרעת הזאת. הוא היה מעורה ובקי בכל הפרטים הרבים הנוגעים להיקף השידורים וזמני המשחקים. השתתפו בפגישה גם המנהלים הישירים שלי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. לפעמים חשתי שהם מיותרים. לא מפני שלא היו חשובים אלא בגלל ששתקו בדיון. מנכ"ל רשות השידור האפיל עליהם. כשמוטי קירשנבאום השיב לי "הֵן", לבוסים שלי נותר רק להַנְהֵן בראשם לאות הסכמה.

מוטי קירשנבאום אִפשֵר לי להציג בפני הנוכחים את ההיערכות ומתכונת השידור הסופית מן היבטי ההפקה – הטכנולוגיים והלוגיסטיים, כמו הצגת נתונים במבצע צבאי של זמן, מרחב, ודרכי פעולה אפשריות. שרטטתי לבוסים שלי את מפת השידור על פני גרף ודיאגרמה ענקית שהבאתי ממשרד מחלקת הספורט ועוצבה בידי שירותי האומנות שלנו, ובה רשימת 64 המשחקים, מבנה הבתים, שיטת המשחקים, קווי השידור, מודל השידור, דרך שידורם הישיר של 64 המשחקים מצרפת לישראל באמצעות הלוויין האירופי ה- ECS, ושיתוף פעולה בתחומי ההפקה והתוכן בין מערכת ירושלים לבין המשרד בפאריס. הדבר החשוב ביותר מעבר לשידורם הישיר של כל 64 המשחקים הייתה הפילוסופיה של מתכונת השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידור המונדיאלים ברשות השידור סייע לי המנכ"ל להעביר החלטה כי כל 64 השידורים הישירים המתוכננים חייבים לכלול Pre Game Show  ו- Post Game Show. כל שידור ושידור נפתח רבע שעה לפני שריקת הפתיחה באמצעות אולפן גביע העולם המנווט מירושלים . המגישים אורי לוי ואורן רוזנשטיין והפרשנים ניר לווין ובוני גינזבורג הציגו מהאולפן את נושא השידור והעבירו אותו במועד לצוותי השידור באִצטדיונים לקראת עליית הנבחרות לכר הדשא ונגינת ההימנונים. היקף שידור כזה לא ניתן היה להשיג בימיהם של טומי לפיד ויוסף בר-אל. אני חושב שגם מוטי קירשנבאום סָבָר והיה מקובל עליו ש- Pre Game Show הוא אקט שידור חשוב. חלק מה- Pre Game Show כולל באופן טבעי את נגינת ההמנונים של שתי הנבחרות המתמודדות. בעֵת נגינת ההמנונים חושפות מצלמות הטלוויזיה לראשונה ב- Close up את פני השחקנים, ומכיוון שהטלוויזיה היא מדיה של קלוז אפים, הסיטואציה הזאת מזהה מייד לצופים את גיבורי העלילה ומחברת אותם בקלות יתר למסך. כמו כן נקבע כי הפסקת המשחק בת רבע השעה בין שתי המחציות תנוצל לצורך ניתוחים ופרשנויות ושימוש נכון במחשב הווירטואלי של חברת "אוֹרעַד" ברגעי המחלוקת של השיפוט. הוחלט גם שסיום המשחק לא יהיה סיומו החטוף של השידור כמו בעבר , אלא מערכת הספורט תייצר Post Game Show המלווה בהארות והערות של המשחק שהסתיים , וסיכום חדשותי של משחקי העבר וצֶפי סיכויים של המשחקים העתידים לבוא . תכנון שידורי משחקי גביע העולם בכדורגל של צרפת 1998 היו קפיצת דרך ענקית בסיקור שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1, גם הודות למוטי קירשנבאום. הביקורת הציבורית של חלק מאנשי הוועד המנהל והמליאה בתוך רשות השידור זינבו כרגיל במנכ"ל, אך הוא היה אדם עצמאי שידע להדוף בקלות ביקורות לא מקצועיות. הוא היה עדיף בעיניי עשרת מונים על כל מיני מנהיגי שידור אחרים שהובילו בשעתו את הטלוויזיה הציבורית. לא יכולתי שלא להסיר את הכובע בפניו.

מוטי קירשנבאום כל כך אהב והיה נאמן שידור הציבורי עד שהתגייס ונרתם באופן אישי להשגת שקופיות חסויות למימון שידורי הספורט היקרים. זה לא היה תפקידו אבל הוא לא עשה חשבון למעמדו והטיל את כל כובד משקלו המקצועי ויוקרתו האישית כדי לסייע למימון רשות השידור באמצעות חסויות מעבר לגביית האגרה הציבורית. את תרומתו הענקית לעיצוב דמותה הציבורית של רשות השידור אי אפשר יהיה לשכוח. נפגשנו עם קבוצת בכירים במשק כמו עופר נמרודי בעליו של העיתון "מעריב", הבנקאי איתן רַף ואחרים במטרה לגייס כספים למימון הקופה הענייה של הרשות. עופר נמרודי לא היה נדיב בפעם הזאת וסירב להצעתו של מוטי קירשנבאום . העיתון שלו "מעריב" היה אחד משני המממנים (יחד עם הטוֹטוֹ) של מבצעי שידורי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 הקודמים , משחקי ה- Final Four בכדורסל שהתקיימו באפריל 1994 בהיכל הספורט ביד אליהו ומונדיאל ארה"ב 94' , אך בפעם הזאת הוא לא הסכים . המממנים הגדולים של שידורי מונדיאל צרפת 1998 היו , הטוֹטוֹ – המועצה להסדר ההימורים בספורט בראשותו של היו"ר רוני בר און (לשעבר ח"כ וגם שר האוצר בממשלת ישראל), חברת "קליניקה אוֹן" שעשתה מאמץ עצום להיכנס לשוּק באמצעות שיווק אגרסיבי של עצמה כמותג מסחרי במשחק ספורט גברי שנתפש ע"י חלק מהציבור כשובניסטי, ורשת קלאב הוטל אילת וטבריה לוטראקי. היו שם עוד חברות כמו חברת התכשיטים "פז-חן", חברת הבנייה "איטונג" ואחרות ששילמו כסף רב לרשות השידור, וביקשו לחשוף את עצמן באמצעות שקופיות חסות לציבור חובבי הכדורגל. זכורה לי הערתו של רוני בר-און יו"ר מועצת ההימורים אז שאילו ידע מראש שהטוֹטוֹ נמצא בחבילת חסויות אחת עם "קליניקה און", לא היה משתתף במשחק הזה. החסויות הכניסו  1.000000 (מיליון) דולר לקופת רשות השידור וכיסו כמעט את כל עלות הפקת השידורים של מונדיאל צרפת 1998.

לא יכולתי שלא להיזכר עכשיו בפרזנטציה השידור הראשונה שלי 16 שנה קודם לכן במונדיאל ספרד 1982, בתקופתם של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד וחבריו לניהול השידור הציבורי צחי שמעוני מנהל הטלוויזיה וטוביה סער מנהל החדשות, ובוויכוחים המרים שהתעוררו אז ובעיקר בתוצאות החלקיות שהושגו. הפעם הזאת עם מוטי קירשנבאום זה היה אחרת ושונה לחלוטין. הרבה יותר מהיר, פורה, ויעיל. ללא כל השוואה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופתו של המנכ"ל מוטי קירשנבאום בשנים 1998 – 1993 עשתה קפיצת שידור ענקית לפנים. נכון היו גם כישלונות אך הרבה יותר הצלחות. לא רק בתחום שידורי הספורט הבינלאומיים אולימפיאדות ומונדיאלים, אלא גם ביסודות האחרים של השידור הציבורי כמו הפקת חדשות, ספיישלים, תיעוד, תוכניות, ובידור. מוטי קירשנבאום היה האיש שהעניק ל- "חמישייה הקאמרית" את ההזדמנות לפרוץ קדימה ולקנות את הפרסום והמוניטין בשנות השידור הראשונות שלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. היא התחילה את דרכה אצל הזכיינית חברת "טלעד" בערוץ 2 אך הייתה כמעט אנונימית בימים ההם שָם . מנכ"ל רשות השידור השכיל לחתום על חוזה עִמה מתחת אפו ולמורת רוחו של מנכ"ל חברת "טלעד" עוזי פלד . מוטי קירשנבאום היה האיש שיצר את "מבט" המחודש והמשוכלל בן 45 דקות שכלל לראשונה שני מוספי השידור היומיים החשובים כלכלה וספורט. איך הדרגים האחראיים לא חשבו על זה קודם לכן. מוטי קירשנבאום רב היוזמה היה האיש שהגה את הרעיון להעתיק את שידור "מבט" לשמונה בעֶרֶב מתשע כדי להתמודד ראש בראש ובהצלחה עם חדשות ערוץ 2 . מוטי קירשנבאום היה האיש שבנה את יאיר לפיד, שרירן נמוך קומה, שנראה מבויש וחסר ביטחון מול המצלמות בתחילת דרכו כמגיש תוכנית הבידור המרכזית בערבי שישי "סוף שבוע". זה היה עונג גדול לנַהֵל, להפיק, ולערוך את מונדיאל צרפת 1998 בימיו של עורך ראשי מוכשר בסדר גודל כזה כמו מוטי קירשנבאום. נדמה לי שכך סברו גם יאיר שטרן ורפיק חלבי.

הוא ידע להניע את תעשיית הטלוויזיה שניהל והיטיב גם לפרק מוקשים מסוגים שונים בציר ההתקדמות שלו. באוגוסט 1997 סיפר לו סמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי כי מחיר זכויות השידורים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תידרש לשלם עבור מונדיאל צרפת 1998 נסב על סכום של 1.000000 (מיליון) דולר. מרדכי "מוטי" קירשנבאום נבהל וביקש לברר אצלי כיצד יש פער כה גדול בין הנתון שאני דיווחתי לו כי סך הזכויות עומד 703000 (שבע מאות ושלושה אלף) פרנקים שווייצריים השווים בערכם ל- 470000 (ארבע מאות ושבעים אלף) דולר, בעוד סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי טוען כי הסכום גבוה פי יותר מפי שניים ממה שאני נקבתי. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ביקש ממני מסמך חתום המגובה ע"י ה- EBU המעיד כי גרסתי היא הנכונה . נדהמתי מחוסר ידיעתו והבנתו האלמנטארית של שר האוצר של רשות השידור (סמנכ"ל הכספים) בתחום שהוא אחראי עליו, ומדיווח הבלתי אחראי שלו לבוס הראשי. ב- 27 באוגוסט 1997 שיגרתי לו את המסמך המפורט בן שלושה עמודים שביקש לרבות מסמך הגיבוי של EBU.

yoash 11

טקסט מסמך : 27 באוגוסט 1997. מונדיאל צרפת 1998. זהו המסמך בן 2 עמודים ששלחתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום המפרט את עלות זכויות השידורים ועלויות אחרות של מבצע השידורים של מונדיאל צרפת 98, לרבות מסמך הגיבוי של ה- EBU (ראה לעיל) הקובע כי ה- Share של IBA (הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) עומד על 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שווייצריים. (עמוד מס' 1 מתוך 2).

yoash 12

טקסט מסמך : 27 באוגוסט 1997. מונדיאל צרפת 1998. המסמך בן 3 עמודים ששלחתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום המפרט את עלות זכויות השידורים ועלויות אחרות של מבצע השידורים של מונדיאל צרפת 98, לרבות מסמך הגיבוי של ה- EBU הקובע כי ה- Share של IBA (הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) עומד על 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שווייצריים. (עמוד מס' 2 מתוך 2).

yoash 9

טקסט תמונה : קיץ 1998. צרפת – פאריס. אנוכי יחדיו עם המפיק הראשי והמצטיין של קבוצת הטלוויזיה "98 TVRS" הצרפתי פראנסיס טלייה (Francis Tellier) ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) הפונקציונאלי והיפהפה בפאריס, בעת שידורי מונדיאל צרפת 98'. פראנסיס טלייה הפך את צילום הכדורגל לחוויה טלוויזיונית מרשימה. פראנסיס טלייה הוא אחד מאנשי הטלוויזיה המוכשרים ביותר שפגשתי ב- 32 שנות עבודה בקריירה שלי בתחום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 10

טקסט תמונה : זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורית שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מונדיאל צרפת 98'. שני העותקים הראשונים הועברו לידי אורי פורת מנכ"ל רשות השידור הנוכחי ומוטי קירשנבאום המנכ"ל הקודם. מוטי קירשנבאום העביר את ירושת הטלוויזיה ורשות השידור למחליפו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותן ב- 1993 מאריה מקל ויוסף בר- אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף פוסט מס' 507. ראה המשך בפוסט מס' 508.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *