פוסט מס' 496. המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת בשנים 1985 – 1945 (5). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (1). פוסט מס' 496. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 26 באפריל 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מֵידָע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

הערה 3 : באוקטובר 1998 התחלתי את המחקר והכתיבה של סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שונים הקרויה תחת כותרת משותפת, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". זה היה לאחר שובי מפגישת ה- WBM ה- 1 שהתקיימה בסידני – אוסטרליה ועסקה בהיערכות SOBO לקראת כיסוי שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים של אולימפיאדת סידני 2000. קבוצת SOBO הנפלאה בראשות מנואל "מנולו" רומרו ומנתה כ- 4000 (ארבעת אלפים) עובדים שימשה ה- Host broadcaster שניפק את סיגנל הטלוויזיה האולימפי של משחקי סידני 2000. מדובר בהפקת טלוויזיה פנטסטית מורכבת ומסובכת ביותר שבמשך 17 ימים סיפקה ל- 200 רשתות טלוויזיה ברחבי תבל כמעט 5000 (חמשת אלפים) שעות שידור מ- 38 מוקדי תחרויות. לצורך העשרת סיגנל הטלוויזיה האולימפי וסיקור התחרויות השונות השתמשה SOBO ב- 1000 (אלף) מצלמות ו- 60 (שישים) ניידות שידור. מן הראוי לציין כי למר אלכס גלעדי בתוקף תפקידיו כ- סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ויו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF (אחד התפקידים האחראיים והמרשימים בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית) היה חלק רב בתכנון הסופי של הסיקור והכיסוי של המשחקים האולימפיים של סידני 2000 ושגשוגם. היקף המחקר והכתיבה שלי נע סביב כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים המחקר והכתיבה נמשכים גם ביום הזה ואמורים להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2019.

sydney 2000

טקסט מסמך : נובמבר 1999. כרך הצעת תוכנית ההפקה והשידורים של אולימפיאדת סידני 2000 כפי שהוגשה על ידי למנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל ולמ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר אלוני יבד"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

sydney 2000 1

טקסט תמונה : 15 בספטמבר 2000 . אולימפיאדת סידני 2000. רגע של הרהור והתייעצות במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת ב- IBC בסידני בטרם השידור הישיר של טקס הפתיחה האולימפי. מבצע השידורים האולימפי הענק כלל בתוכו 233 (מאתיים שלושים ושלוש) שעות שידורים בתקופה של 17 ימים. זיהוי מימין לשמאל : אנוכייואש אלרואי – בלינדמן, המפיק שלי ויד ימיני ששי אפרתי, עוזרת ההפקה דורית חיימי, השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין (מציץ מאחור), עוזרת מקומית, ומפקח הקול והתקשורת אמנון אלטשולר (חובש מגבעת רחבת שוליים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 2

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. יוני 1986. משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במכסיקו סיטי. אנוכי (משמאל) יחדיו עם אלכס גלעדי (מימין) סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 496 : הועלה לאוויר בחצות יום ראשון – 26 באפריל 2015.

—————————————————————————————————-

המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת בשנים 1985 – 1945 (5). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (1)פוסט מס' 496. כל הזכויות שמורות. 

פוסט מס' 496. כל הזכויות שמורות.

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אולי יותר אנשים בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס ומפורטת מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : צה"ל.

התרברבות צה"ל באמצעות אלון בן דוד וערוץ 10 (ב- "שישי" יום שישי – 24 באפריל 2015) אודות היכולות הצבאיות של יחידות המסתערבים הוא מעשה יוהרה של התפארות עצמית מטופשת וגילוי סודות צבאיים. מעניין, מה מניע את תאוות הפרסום הילדותית והשחצנית של צה"ל ? מדוע הצבא איננו מסוגל לשמור את סודותיו הצבאיים לעצמו ? נכון שמדובר בצבא העם אך אין זה אומר שצבא העם אמור לפגוע בעצמו.

הערה 5 : מ"מ שר החינוך בממשלת ישראל שאיננה קיימת.

כשאתה רואה את שר החינוך בפועל הלוא הוא ראש ממשלת המעבר בנימין נתניהו מתנהג כיצד הוא מתנהג בטקס הענקת פרסי ישראל במוצאי חג העצמאות ה- 67 של מדינת ישראל (א' באפריל תשע"ה – 23 באפריל 2015) מושך זמן פוליטי בשם הדמוקרטיה, ממלא את מקומו של שר החינוך בשם הדמוקרטיה, מעניק את פרסי ישראל בשם הדמוקרטיה, ומנצל את פוטנציאל הטלוויזיה לטובת זמן מסך אישי שלו בשם הדמוקרטיה, אתה מוצא את עצמך זועק לעבר המוניטור בסלון ביתך שוב ושוב לעבר אותו ראש הממשלה שלך, הֶרֶף לך אדוני ראש הממשלה (!) קצת ענווה ודרך ארץ עוד לא הזיקה לאיש (!!).

הערה 6 : טל שורר / גיא גודס.

כוונת ריאיון הסיכום של טל שורר עם גיא גודס בתום משחק ההפסד של מכבי ת"א לפנרבאחצ'ה – אולקר בהיכל הספורט ביד אליהו 74 : 75 (20 באפריל 2015) וההדחה מה- Euroleague, בו ניסה לקשור מן ההיבט הסטטיסטי סיטואציה דומה ב- Euroleague בעונת 2013 (לאחר תבוסת מכבי ת"א לריאל מדריד 0 : 3) ועמה אובדן האליפות הישראלית למכבי חיפה,  לאפשרות של אובדן אליפות המדינה גם עכשיו ב- 2015 – הייתה נכונה אך מנוסחת באופן לא נבון.

הערה 7 : אלון עידן. "רחם עלי דיוויד פדרמן". מדובר בפוסט פומפוזי ומתלהם שכתוב לא טוב וגם לא מדויק.

הפוסט הילדותי שהעלה מר אלון עידן בעיתון "הארץ" ביום שישי – 24 באפריל 2015 בשם פרולטריון הכדורסל הישראלי וכותרתו "רחם עלי דיוויד פדרמן", איננו שווה דיון מפני שאין בו שום מידע עיתונאי, אלא בכי מר ולא מוצדק של אוהד קבוצת הפועל תל אביב במסווה של עיתונאות. אלון עידן איננו מבין את מבנה הספורט הקפיטליסטי במדינת ישראל ואת המשתמע ממנו. אני מבודד קטע תמוה מתוך הפוסט של אלון עידן כלהלן : "…מה אתה לא מבין דיוויד פדרמן ? האם אתה לא מבין שמכבי ת"א שלך היא הדיקטטור שהשתלט על העם ? האם אתה לא יכול לראותא ת חוסר הצדק הבסיסי , האסור , הזועק ? חוסר צדק שמוסתר תחת הדגל ותחת הכסף ותחת הפאר ? האם אתה לא מבחין בנלעגות שאתה אחראי לה ? בנלעגות של שהליגה המקומית ? בנלעגות של המשחק בין מכבי ת"א לנס ציונה ? או אשדוד ? או חולון ? או נהריה ? או גלבוע / גליל ? מה אתה חושב שהפערים העצומים האלה הם גזירת גורל ? או שבגלל שאתה והחברים שלך הקדמתם להבין איך העסק עובד , אז מעתה ועד עולמי עד יישאר העני עני והעשיר עשיר ? מה בדיוק לא ברור לך, איש נורמלי שכמותך דיוויד פדרמן…?" . תפל. על פי הידוע לי, ה- Owners של שני מועדוני הספורט המובילים בספרד, ריאל מדריד וברצלונה נוקטים מאמצי על בממון ואמצעים אחרים על מנת להשתלט על ליגות הכדורגל והכדורסל הלאומיות בספרד בדיוק כפי שדיוויד פדרמן עושה זאת עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מזה עידן ארוך שנים, ומיטש גולדהאר פועל ומחולל כעת את אותו כנ"ל בקבוצת הכדורגל של מכבי ת"א בשלוש העונות האחרונות. מה פסול כאן ? אני מכיר את דיוויד פדרמן (וגם את עו"ד שמעון מזרחי) במסגרת המו"מ שניהלו המנכ"לים של רשות השידור עם מנהיגי מועדון הפאר של מכבי ת"א כדי לרכוש את זכויות השידורים של המועדון. תמיד הצטרפתי אליהם בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ישבתי מול נציגי מכבי ת"א מהצד השני של המתרס. דיוויד פדרמן הוא איש עסקים ישר, הגון, ומהימן. את אותם הדברים בדיוק יש לומר על עו"ד שמעון מזרחי. שניהם לא היו אנשים קלים בעת המו"מ עם רשות השידור אולם הם היו אנשי אמת. הקלפים היו מונחים גלויים על השולחן. הפוסט הקונקרטי הזה של אלון עידן במסגרת מדורו "בעיני המתבונן", רווי שגיאות ואי דיוקים. האיש מקונן על מר גורלו כאוהד קבוצת הפועל ת"א הענייה ובר פלוגתא חריף של מכבי ת"א העשירה וכותב טקסט "אני מאשים" ילדותי. מוזר כיצד עורך מדור הספורט של "הארץ" נותן פתחון פה בלבדי לאלון עידן ומעלה פוסט בכייני שלא רק שאין בו כל חידוש אלא הוא מגוחך. כאילו דיוויד פדרמן ה- Owner של מכבי ת"א עובר על החוק. אני בודק עוד קטע מופרך מהפוסט של אלון עידן "…האם אתה לא מבין שכל מה שרע במדינה עצמה מיוצג בהיכל מנורה / מבטחים / נוקיה , עלית שטראוס ? שהחיבור בין לאומיות לכדורסל הוא בעיה ולא פתרון ? שמדינה נורמלית , בריאה , רגילה , לא עוטפת באופן קונצנזואלי , דביק , קיטשי קנאי ואלים קבוצה פרטית שהבעלים שלה הוא איזה טייקון שהחברות שלו פולטות זוהמה מעל מאות אלפי אנשים כדי להרוויח כסף גדול ? האם אתה לא מבין שמכבי ת"א היא צורה של עיוות ? של אנומליה ? של מחלה בראש ? איך אתה לא רואה את זה דיוויד פדרמן ? הרי יש לך תקציב של 20 מיליון דולר בליגה שכמעט כל הקבוצות האחרות יחד לא מגיעות לסכום הזה . האם העיוות הזה לא מובן מאליו  ? מה, אתה לא מבין בחשבון , במתמטיקה , באריתמטיקה ? או שאולי אתה חושב שכל קבוצה יכולה להגיע ל- 20 מיליון דולר אם היא "תעבוד קשה ? אתה באמת מאמין בזה ? אתה באמת מאמין שאם היית נולד בנהריה לזוג הורים קשי יום היית היום מי שאתה ? אתה עד כדי כך אטום ? עד כדי כך מיתמם…? עד כדי כך בריא…?". מה אלון עידן רוצה בדיוק ? אני אזרח המדינה בדיוק כמוהו אולם לחלוטין אינני תומך בדעתו. מבנה ליגות הספורט במדינת ישראל הקפיטליסטית נשען על הון פרטי בדומה לליגות המותקנות במדינות דמוקרטיות אחרות באירופה וגם בארה"ב, ונדמה כי הוא משבש כל צדק סוציאלי ו/או דרך ארץ וקו מחשבה קומוניסטי. קבוצות הספורט בארץ אינן קומונות ולא קולחוזים תודה לאל. הן עסק פרטי לחלוטין. המדינה – מוּפְרֶטֶת, ומִנְהָלוֹת הליגות אינן מתערבות ולא מסבסדות. ההון הפרטי של מר דיוויד פדרמן המושקע בקבוצת הכדורסל מכבי ת"א כמו ההון הפרטי של יעקב שחר המושקע בקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה פועל באותו כיוון. "נשקיע בשחקני חו"ל אטרקטיביים", הם אומרים, "האוהדים ישלמו במיטב כספם וימלאו את היציעים כדי לראות את אותם השחקנים המצטיינים. האווירה החמה + כישרון הקבוצה אמורים לדחוף את המועדון במעלה הטבלה צפונה לאירופה, אולי אפילו ל- Champions League". המטרה ברורה: צריך להצליח להעפיל לצמרת כי שם טמון הכסף הגדול כדי להחזיר את ההשקעה הגדולה. ברור לכל בר בי רב כי קבוצת מכבי ת"א של דיוויד פדרמן היא מועדון ספורט פרטי בעל אמצעים שתפקידו במסגרת התחרות בליגת העל הישראלית בכדורסל הוא להצטיין כפי שצ'לסי מתאמצת לעשות באנגליה, באיירן מינכן בגרמניה, ברצלונה בספרד, ופברבאחצ'ה אולקר בטורקיה. האירוני הוא שמועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשותו של המנכ"ל שלו דני פדרמן (בנו של דייויד פדרמן) ואשר נהנה מתקציב שנתי של כ- 20.000000 (עשרים מיליון) דולר, איננו מנצל היטב את עושרו והופך לפגיע כל פעם מחדש. הוא לא מתנהל מי יודע מה, ולא מפגין כישרון ניהולי מזהיר ברמות השונות שלו בתוך המועדון. התוצאות הספורטיביות עד כה בעונת 2015 – 2014 מעידות כי לא שורר מִתְּאָם מפואר ו- מפליג בין כמות הממון לבין איכות התוצאות של מכבי ת"א. אתמול ספגה מכבי ת"א הקבוצה העשירה במדינה מפלה ניצחת מהקבוצה הענייה ביותר בליגת העל בכדורסל הפועל גלבוע / גליל 72:89. הכסף לא יענה את הכל ואיננו ערובה מוחלטת לשגשוג. כמי שניווט בזמנו את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כמעט רבע מאה של שנים עשיתי כל מאמץ לצעוד שלוב זרוע עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל באירופה. לא היה לי דבר ושום מכנה משותף עם דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי למעט קניית זכויות שידורים של מכבי ת"א כדי להיטיב עם לוח השידורים הציבורי. מכבי ת"א הייתה עבורי אובייקט שידור מרתק וגם קניין שידור שהתחשק לי לשמור עליו מפני שרציתי בטובתו של השידור הציבורי. בראשית שנות המו"מ הראשונות שלנו עם עו"ד שמעון מזרחי במשרדו הישן ההוא ברחוב אחד העם 71 בתל אביב ו/או לסירוגין בין כותלי רשות השידור הצנועים של אורי פורת ז"ל (עוד בטרם הופעתו של דיוויד פדרמן), הודעתי ליו"ר של מכבי ת"א כי אם הוא רוצה לקשור את גורלו עם השידור הציבורי עליו להיות ראשית דבר אלוף המדינה. את אותו התנאי העמדתי גם בפני יו"ר מועדון הכדורסל של הפועל ת"א מר אברהם פלדה (איש שהערכתי ומי שרדף אחרי שמעון מזרחי בהצלחה מינורית מאוד בשנים ההן). כבר הוסבר לא פעם ולא פעמיים בבלוג הזה כי כל רשת טלוויזיה באשר היא (גם ציבורית) כורתת בריתות שידור עם הטובים ומקפחת מראש את הבינוניים. כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשעתו לא ראיתי בה מוסד צדקה ולא רשות שוויונית. עובדה שהמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם תמכו בגישתי זאת. היא לא צריכה להיות כזאת ו- איננה מתייחסת לפערים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית למרות כותרתה "הציבורית" לעולם לא הייתה משוחררת מעול הרייטינג. עליה לשאוף למצוינות ולצעוד שלובת זרוע עם המצוינים. כשצריך היא מעבירה בשידורי הספורט הישירים שלה את האלופים וכשנדרש היא מבליטה את האומללים, את המיואשים, את השכבות החלשות. היא איננה עוסקת בתיווך וגישור על פני "פערים מטורפים, לא הגיוניים, לא ספורטיביים, חזיריים, מכוערים" כלשונו של הכותב אלון עידן. לא הייתה שום רבותה בבנייה שלי בתמיכת המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם ויחדיו עם מנהיגי מועדון מכבי ת"א סוג של "קשר סימביוטי טלוויזיוני" בן רבע מאה של שנים לתועלת שני הצדדים. אנחנו תבענו מהם להיות אלופים בטרם חתימת החוזים והם דרשו מאיתנו לשלם להם בעת חתימתם . הוויכוח של רשות השידור עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א לא היה על עיקרון השותפות החוזית אלא נסב אודות כמה ? כמה לשלם להם ? הם רצו לקבל כמה שיותר ואנחנו רצינו לשלם כמה שפחות . רשתות הטלוויזיה הציבוריות של אנגליה ה- BBC, של ספרד RTVE, ושל גרמניה ARD ו- ZDF, ואו הרשתות הצרפתיות F2 ו- F3, נהגו כמוני. ה- BBC צעד בימים ההם שלוב זרוע עם מועדוני הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד, ליוורפול, וארסנל בעת משחקיהן בגביעי אירופה. RTVE טיפחה את קשריה עם ריאל מדריד וברצלונה והבליטה אותם עד למאוד . ARD ו- ZDF כרתו ברית עם באיירן מינכן וקבוצות כדורגל גרמניות אחרות ששיחקו באירופה. הטלוויזיה הציבורית השוודית SVT רדפה במשך שנים עד קצה העולם אחרי שחקן טניס פרטי ועשיר בשם ביורן בורג והיללה אותו על חשבון אחרים וגם ואחרי מחליק סקי שוודי פרטי ועשיר בשם אינגמאר סטנמארק. היא הקדישה להם בשעתו אין סוף זמן מסך והתעלמה משוויון ומספורטאים שוודיים אחרים. ARD הגרמנית הציבה את המצלמות שלה בכל מגרש טניס בתבל שם שיחקו שני ספורטאים צעירים ועשירים בוריס סקר ושטפי גראף בימים ההם של עשורי ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה. ישראל היא מדינה דמוקרטית וקפיטליסטית. אין שום מניעה כי ראשי קברניטי הפועל ת"א יגייסו לשורותיהם ספונסרים עשירים כדי להוריד את מכבי ת"א מהפסגה ולנשל אותה מנכסיה. אם אלון עידן מוצא את עצמו כה ממורמר בשל שלטונה הממושך של מכבי ת"א הוא יכול לפעול בכיוון. שום דבר איננו בשמיים. הפועל ת"א יכולה להביא לארץ את לברון ג'יימס ולשלם לו 100 מיליון דולר כדי לנפץ אחת ולתמיד את שלטונה הממושך שלמכבי ת"א. כולם כאן מסכימים בעניין הקפיטליזם הספורטיבי נשאר רק להתווכח על המחיר שצריך לשלם. על איזה ישראליות בדיוק מדבר אלון עידן ? קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א היא באמת מכבי ארה"ב/יוון בדיוק כשם שפועל ת"א היא הפועל ארה"ב. הגלובליזציה עושה שַמוֹת בזהות המועדונים המקומיים. במכבי ת"א משחקים היום דווין סמית', ג'רמי פארגו, בראיין ראנדל, סופוקליס שחורציאניטיס, מרקיז היינס, נייט לינהארט, אלכס טיוס, ג'ייק כהן, סטיבן לנדסברג, וגם הישראלי יוגב אוחיון. המצב ב- הפועל ת"א דומה. בשורות המועדון האדום משחקים האמריקניים יינסי גייטס, דוראנד סקוט, ג'רון מימון, לארי אובאנון, דיז'ון תומפסון, קרטיס קלי, ו- ווילי וורקמן, וגם הישראליים מתן נאור ורביב לימונד. מועדוני פאר אירופיים בכדורסל (וגם כדורגל) כמו ריאל מדריד, ברצלונה, צסק"א מוסקבה, פנרבאחצ'ה – אולקר, מנצ'סטר יונייטד, ליוורפול, פאריס סאן ז'רמן, יובנטוס, וקבוצות אחרות משופעות בעֶרֶב רָב ועצום של שחקני תגבורת זרים. כַּמוּתָּם גדולה יותר לעיתים מאשר מִכְסָת השחקנים המקומיים. אף על פי כן האוהדים ורשתות הטלוויזיה למיניהן לא מפנים להם גָב ואינם מעניקים שום תמיכה לגרסתו המתייפחת של אלון עידן באִצְטָלָה של חזון סוציאליסטי. אין דבר כזה מתכונת שידור שוויונית ברשתות טלוויזיה במדינות דמוקרטיות חופשיות . אין דבר כזה חלוקת זמן שווה ותשלום זכויות שידורים זהה . עובדה ש- יציעי אצטדיוני הכדורגל והיכלי הכדורסל (באירופה וגם בארץ) מלאים עד אפס מקום ורשתות הטלוויזיה בארץ והבינלאומיות מתקוטטות ביניהן מי יזכה בזכויות השידור (היקרות והיוקרתיות) של ה- Euroleague וה- Champions League (למרות כאילו הבלבול בזהות ובהזדהות). אפילו בעידן הקומוניזם של השנים ההן לא שרר שוויון בזירות הספורט של מזרח אירופה. ממשלת ברה"מ העניקה מאז שנות ה- 50 של המאה הקודמת עדיפות לאומית באמצעים ותנאי מחייה מקצועניים ו- חינמיים לקבוצת הכדורסל של הצבא האדום צסק"א מוסקבה. ממשלת הונגריה הקומוניסטית עשתה את אותו הדבר מאז 1949 בכל מה שנוגע לקבוצת הכדורגל "הונבד" (Honved) בשורותיה שיחק הקולונל פרנץ פושקש. השידורים הישירים המתוכננים ברשתות הטלוויזיה בארץ ובאירופה של ה- Final four האירופי בכדורסל או טו טו במדריד ומשחקי חצי הגמר הכפולים ומשחק הגמר ב- Champions League ירתקו אליהם מאות מיליוני צופים. הפוסט של אלון עידן אוהד הפועל ת"א נגד דייויד פדרמן ומועדון מכבי ת"א הוא יללני, צעקני, וקטנוני, ובעיקר לא נכון. אי אפשר להסכים לטקסט כל כך פרוע ולא נכון של אלון עידן מבלי להגיב : "…רחם עלי דיוויד פדרמן כי אתה נורמלי ובריא ורק איש מאוד נורמלי , יכול לעמוד בראש מועדון שהוא הייצוג האולטימטיבי של השיגעון ולהאמין בכל מאודו שהוא דוגמא ומופת לנורמליות. ורק איש מאוד בריא יכול לעמוד בראש מועדון שהוא המטפורה המושלמת לחולי ולהאמין בכל לבו שהוא סמל של בריאות…וההישגים באירופה צריכים לעניין את האחוריים של המדינה. באמריקה הגדולה פאר היצירה הקפיטליסטית, המקום שאליו אתה נושא את העיניים – יש תקרת שכר, יש דראפט. גם במדינת החזירים מעוניינים  שיהיה ערך לקרב בין החזירים. ומה יש אצלך מתחת לאף – שום דבר. פשוט כלום. הפקרות, ג'ונגל, החזק שורד. והחזק עובד קשה רק כדי להשאיר את הדברים כפי שהם". כתיבה בוטה שהיא קשקוש מוחלט. פוסט בלתי מתקבל על הדעת. מוזר מאוד שאלון עידן חבר מערכת "הארץ" ועורך מדור הדעות של העיתון לוקח לעצמו זכות להביע דעה בצורה כה ברוטלית בלתי מבוססת, לא הגונה, לא מדויקת, לא מובנת, ובמידה רבה גם לא נכונה. מעניין כיצד קשקוש מוחלט שכזה איננו עובר צנזורה של העורך הראשי של עיתון "הארץ".

באשר לי. השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א ב- Euroleague בערוץ 10 ו/או בערוץ 55 בכבלים הושיבו אותי כורסת הטלוויזיה שלי בגלל המעקב אחרי מידת הכישרון של אותה רשת טלוויזיה שעוסקת בסיקור מועדון הפאר הזה ובמידת הכישרון של ציוותי השידור להביא יחדיו עם המצלמות את המידע שאני זקוק לו. מכבי ת"א עניינה אותי לפני שנים כאובייקט שידור ותו לאו. מעולם לא ביליתי ולא איכלסתי את החוגים החברתיים של דיוויד פדרמן ו/או של שמעון מזרחי. מעולם לא יצאתי עמם להצגות תיאטרון ו/או צפייה יחדיו בסרטי קולנוע. מעולם לא יצאנו ביחד לארוחות ערב במסעדות כאלה ואחרות. מעולם לא ביקרתי אותם בבתיהם הפרטיים. המפגש היחיד עמם היה ליד זירת הפרקט ו/או משני עברי המתרס של השולחן בעת המו"מ על רכישת זכויות השידורים. אין לי שום געגוע למכבי ת"א וגם לא לתעשיית הטלוויזיה. הגעגוע והדאגה היחידים המפעמים בקרבי בגילי המופלג הם שלום המשפחה המורחבת, רעייתי, ילדיי, נכדיי, ונכדותיי, והוריהם ודאגה כפולה ומכופלת לנכדי הבכור שמשרת שירות צבאי קרבי בצה"ל ונטל חלק במלחמת "צוק איתן". המאמר המשתלח "רחם עלי דיוויד פדרמן" של אלון עידן וסגנון הכתיבה אינם מוצלחים.      

הערה 8 : מפכ"ל המשטרה רב ניצב יוחנן דנינו.

שמעתי את הדיווחים הערב (מוצ"ש – 25 באפריל 2015) של כתב ושדרן ערוץ 10 אלמוג בוקר אודות העולם התחתון והפשע הפלילי האלים שמשתולל לאור היום חזור ושנה ברחובות אילת, ועכשיו גם ברחובות גבעתיים השלווה. ירי חופשי בילדים ופיצוץ מכונית תופת ללא אבחנה סמוך מאוד ליד תינוקות, ילדים, נשים, וזקנים. לפתע נזכרתי בריאיון האחרון שערך לא מכבר מר רזי ברקאי בגלי צה"ל עם מפכ"ל משטרת ישראל רב ניצב יוחנן דנינו שהתפאר בכישרון, במילוי תפקידם, ובמעשי פיקודיו שנועדו לאבטח את שלום הציבור. היכן הבולשת והמודיעין המשטרתי ?  

הערה 9 : אייל לוי / גיורא זורע.

כמו רבים בארץ הזאת גם אני קונה את כל העיתונים אולם קורא מהם מעט, רק מה שמעניין אותי וקרוב ל- לבי. עניין אותי עד למאוד הריאיון שערך העיתונאי אייל לוי עם גיורא זורע בעיתון "מעריב" (יום שישי – 24 באפריל 2015). גיורא זורע היה בעברו הצבאי מפקד מוצלח של סיירת מטכ"ל בעידן של שני ראשי ממשלות בנימין נתניהו ו- אהוד ברק. ריאיון מרתק.   

המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת בשנים 1985 – 1945 (5). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (1). פוסט מס' 496. כל הזכויות שמורות. 

הפוסט הקונקרטי הזה מס' 496 עוסק ב- מדען שחייה, מאמן שחייה מוכשר, ופרשן שחייה דגול בטלוויזיה הישראלית הציבורית – זהו יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר המכבי בגוש זבולון – אישיות אקסטרווגנטית יוצאת דופן. אדם ערכי ואחד מ- מעצביה של תעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת שאיננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. 

הקדמה שלי.
יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל היה עבורי הכל. מדען שחייה, מאמן שחייה מוכשר שיצר את מורשת גוש זבולון, מורה דרך ומאמן נבחרת ישראל בשחייה, ומי שהפך לפרשן דגול של תחרויות השחייה בארץ ובעולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ומעל לכל ידיד ורֵע. אלכס גלעדי גילה אותו ב- 1976. יוסף "יוז'ו" טלקי חונן באישיות נבונה אקסטרווגנטית שהתרחק מהמוסכמות. הוא היה איש העולם הגדול בתחום השחייה. כשהתרחקתי לרגע משפת הבריכה התברר לי כי יוסף "יוז'ו" טלקי הוא באופיו שיא תרבות שקורא ספר, מדבר שש שפות (עברית, הונגרית, סלובקית, צ'כית, גרמנית, ואנגלית), דעתן ומהפכן בנפשו, שמעורה היטב בפוליטיקה הישראלית והבינלאומית, איש של צדק, ואדם דומיננטי בסביבתו שנטה שמאלה. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל היה חבר אישי קרוב שלי במשך שנים רבות. אהבתי והערכתי אותו עד למאוד. הזיווג הטלוויזיוני שלו בבריכת השחייה עם השַדָּר נסים קיוויתי הצליח ושגשג מעל למשוער בתריסר השנים שבין 1976 ל- 1988. מדובר היה בצוות שידור בוגר ונבון וגם מיוחד שיצר נורמה טלוויזיונית גבוהה. נסים קיוויתי הוביל את השידור בתיאורים הדרמטיים והקולחים שאפיינו אותו שנות דור. יוסף "יוז'ו" טלקי היווה בעמדת השידור את סופרמרקט המֵידָע של שניהם. הוא היה מדען שחייה. שניהם שידרו ישיר היטב את אליפויות הארץ בשחייה, אליפויות אירופה והעולם בשחייה, ואת תחרויות השחייה בארבע אולימפיאדות אלה של מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984, וסיאול 1988. אולימפיאדת ברצלונה 1992 הייתה האחרונה בה נטל יוסף יוז'ו" טלקי חלק (אז בן 74) כפרשן פעיל בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה כבר לאחר שנסים קיוויתי יצא לגמלאות ויוסף טלקי שיתף פעולה עם מחליפו של נסים קיוויתי מר משה גרטל. יוסף טלקי היה פרשן טלוויזיה בלתי נשכח עבורי. מטבע הדברים הפוסט נכתב על ידי מנקודת מבט טלוויזיונית. האמור לעיל נגוע בהשוואה הנוגעת לעוסקים בדבר. באולימפיאדת מינכן 1972 שימש ד"ר גלעד וויינגרטן פרשן השחייה של השַדָּר המוביל נסים קיוויתי בטרם עידן יוסף טלקי. זכור לי השידור הישיר של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בבריכה האולימפית במינכן בהשתתפותו של היהודי – אמריקני מרק ספיץ. הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן התערב פעם אחת בלבד בתיאור הדרמטי ההוא של נסים קיוויתי והעיר הערה ארוכה מידי ומסורבלת הנוגעת לזמן הביניים של מרק ספיץ ב- 50 מטרים הראשונים. הוא רק הפריע לנסים קיוויתי (ולצופי הטלוויזיה בבית) ולא תרם מאומה. ארבע שנים מאוחר יותר נחת יוסף "יוז'ו" טלקי לראשונה כפרשן בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת מונטריאול 1976. שם קנה את עולמו ורכש את המוניטין שלו. במונטריאול 1976 קבע את הסטנדרט הגבוה של מסביר והניח את יסודות הפרשנות של מקצוע השחייה בטלוויזיה. צריך להזכיר כאן שד"ר גלעד וויינגרטן היה מומחה בא"ק (ולא בשחייה), אולם משום מה ניאות לקבל את בקשתו של ראש משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז במינכן 1972, לאייש את עמדת השידור על תקן של פרשן שחייה לצדו של השדר נסים קיוויתי. הוא גלעד וויינגרטן היה כמובן מיותר לחלוטין.

teleki 5

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת . זהו פרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון (נולד בסלובקיה ב- 1918). הוא היה יחיד ומיוחד עבורי. נאמנותו למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לֻוְותָּה ביושרה מוחלטת וכישרון מקצועי נדיר. הערכתי אותו מאוד ואהבתי אותו אהבה רבה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

 
עלייתו של יוסף "יוז'ו" טלקי לארץ ישראל והקמת קבוצת השחייה רבת המוניטין של"הפועל גוש זבולון". בקיבוץ כפר המכבי בגוש זבולון הקים יוסף "יוז'ו" טלקי ב- 1940 את ביתו השני. (על פי מקורות מידע של קיבוץ כפר המכבי).  
 
יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקי (נולד ב- 9 בדצמבר 1918 ומת ב- 25 ביוני 2003) היה מאמן ופרשן שחייה ישראלי, ממקימי פנימיית המחוננים במכון וינגייט ודמות מפתח בענף השחייה הישראלי. יוסף "יוז'ו" טלקי נולד בדצמבר 1918 בצ'כוסלובקיה , בעיר ניטרה בחבל סלובקיה. בילדותו נמשך לעיסוק בספורט ולמד לשחות ב- מפרצון של נהר ניטרה אשר חצה את העיר סמוך לביתו. בגיל 8 החל לשחות במסגרת בית ספרו. בשנת 1928 עברה משפחתו לעיר טרנבה. הוא נרשם והתאמן באגודת שחייה בשם "יאנושיק טרנבה" שפעלה בעיר. בגיל 17 השתתף יוסף "יוז'ו" טלקי בתחרות המכבייה של סלובקיה , וניצח במשחה ל- 100 מטר בסגנון חזה. יוסף טלקי היה פעיל בתנועה הציונית "מכבי הצעיר", ובסוף שנת 1940 יצא לרומניה וממנה עלה לארץ ישראל על ספינת מעפילים שנתפסה על ידי שלטון המנדט הבריטי. יחד עם מגורשים נוספים, הועלה יוסף טלקי הועלה על אוניית הגירוש "פאטריה", אשר יועדה להפליג מאוריציוס. האוניה פוצצה על ידי ארגון "ההגנה" ויוסף טלקי ניצל בזכות העובדה שהיה שחיין חזק והיה מסוגל לשחות אל החוף. בהגעתו הוכה נמרצות על ידי חייל בריטי ולאחר מספר חודשי מעצר בעכו , שוחרר והצטרף לקבוצת כפר המכבי שבעמק זבולון . הקיבוץ הוקם בשנת 1936 על ידי חמישה מאנשי "המכבי הצעיר" מגרמניה וצ'כיה ומכאן שמו. הרעיון שיש לקרב את המשתתפים במכבייה להתיישבות בארץ ישראל הועלה על ידי מנחם אוסישקין כבר במכבייה הראשונה בשנת 1932. הקבוצה הראשונה הייתה בת 50 איש שהגיעו מגרמניה, צ'כיה, ואוסטריה. המאפיין העיקרי של הקבוצה היה המקור העירוני "חילוני" של החלוצים הראשונים שהיו אוהבי ספורט, טבע, השכלה, ומוזיקה קלסית . אדמות קיבוץ כפר המכבי נרכשו תודות לתנועת מכבי הצעיר ולמגבית שבוצעה לאחר פגישות עם מנחם אוסישקין. כפר המכבי הנו קיבוץ הממוקם דרומית לקריית אתא בעמק זבולון. הקיבוץ שייך למועצה האזורית זבולון והוקם בשנת 1936 על ידי עולים מגרמניה וצ'כיה, אנשי "המכבי הצעיר".
 
הרעיון להקים את כפר המכבי נולד בעקבות דברים שנשא המנהיג הציוני מנחם אוסישקין במכבייה הראשונה בארץ ישראל בשנת 1932. רעיון זה ביקש לחבר בין ההשתתפות בתחרויות הספורט להתיישבות הציונית בארץ ישראל .חברי הגרעין עלו על הקרקע בעמק זבולון בסוף שנת 1936. היה זה הקיבוץ הראשון של תנועת "מכבי הצעיר" בארץ . המתיישבים עסקו בהתחלה בעיקר בהקמתו של המשק החקלאי ובבניית בתי הקבע במקום. המשק בכפר המכבי הורכב מאלמנטים חקלאיים של גן ירק, מטעים, דיר, לול, ורפת. מקימי הקיבוץ מצאו גם פרנסה בעיר חיפה הסמוכה ובבית החרושת "אתא". בשנת 1942 הוקם במקום "בית התרבות", ושנתיים לאחר מכן נבנה גם בית נוטרים במימון שלטונות המנדט הבריטי (כוח הגנה בחסות השלטון הבריטי שנועד לאפשר ליהודים להתגונן מפני התוקפנות הערבית , בעיקר בתקופת  פרעות – מאורעות של 1939 – 1936). במהלך שנות ה- 30 ו- 40 של המאה הקודמת , הקיבוץ התרחב ונקלטו בשורותיו בני גרעינים נוספים של תנועת "מכבי הצעיר" (בעיקר מארצות צ'כיה, אוסטריה, וגרמניה).  במהלך מלחמת העצמאות ב- 1948 התנהלו באזור קרבות קשים בעקבות תקיפתם של כל קיבוצי העמק על ידי "צבא ההצלה של קאוקג'י". בסופו של דבר ידם של הלוחמים העבריים "ההגנה", הפלמ"ח, וחברי הקיבוצים עצמם הייתה על העליונה והקיבוצים שוחררו לחלוטין עד תום המלחמה . קיבוץ כפר המכבי התפתח רבות במהלך השנים . בשנת 1950 חנכו תושבי המקום בריכת שחייה אשר הייתה לבריכה הראשונה בתנועה הקיבוצית . עם זאת , וחרף החיים השיתופיים הקיבוציים, כפר המכבי ידע היטב להתאים את אופיו לרוח התקופה. למשל, היות ומדובר בקיבוץ שהוקם במרביתו על ידי עולים גרמנים, המעבר ללינה משפחתית היה חד ומהיר. כבר בתחילת שנות ה- 60 של המאה שעברה החלו ילדי הקיבוץ לישון בבית הוריהם.  בשנת 1984 נחנך בכפר המכבי בניין קהילתי אשר משמש עד היום כאולם רב תכליתי (בית כנסת, חדר ארכיון, חדר מוזיקה, בית תרבות, וחדר הנצחה). קיבוץ כפר המכבי ידוע בכך שהאוכלוסייה המתגוררת בו מורכבת מתלכיד איכותי של הישראליות במיטבה. ילדי המקום "גדלים יחפים" והערכים הישנים של בית אבא כגון ציונות והגשמה עצמית נמצאים תמיד כעננה מעל המקום. תושבי הקיבוץ נהנים מנופים מקסימים ומקרבה לחוף הים ולחיפה. בשנת 1950 החל יוסף "יוז'ו" טלקי בבניית בריכת שחיה בכפר המכבי . הבריכה הושלמה בשנת 1951 ומיד החלו בה פעילויות שחייה מגוונות. תחת הדרכתו הפכה קבוצת השחייה של "הפועל גוש זבולון" , שהכילה את שחייני הקיבוצים רמת יוחנן, כפר המכבי, אוּשָה, ושער העמקים,‏ לנבחרת השחייה החזקה והבולטת ביותר בישראל החל מסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. לפניה הייתה זאת אגודת ברית מכבים עתיד קבוצת השחייה החזקה ביותר במדינה. במרוצת שנות ה- 60‏  של המאה הקודמת הגיעו שחיינים רבים מרחבי הארץ לכפר המכבי על מנת להתאמן תחת שרביטו של יוסף טלקי. בתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת נחלשה הקבוצה מאוד לאחר שבכירי שחייני הקבוצה נסעו לארצות הברית כדי ללמוד באוניברסיטאות ולהתאמן בשחייה שם. בין השחיינים הישראליים הבולטים שצמחו תחת ידיו של יוסף טלקי נמנים : ירדנה שאל, אילנה רייזנר, רחל ברגשטיין, עמית לובן, משה גרטל, אברהם מלמד, דני רבס, דני שטרן , דניאל פרוכטר, שלום כהן , ואחרים.

יוסף "יוז'ו" טלקי מתמנה ב- 1955 למאמן הנבחרת הלאומית של ישראל בשחייה וכמאמן הנבחרת הוא הופך לשליח של מדינת ישראל באולימפיאדות.

בשנת 1955 נתמנה יוסף "יוז'ו" טלקי למאמן השחייה הלאומי של ישראל,‏ וכיהן בתפקיד זה עד תחילת 1972,‏ עת הוחלף על ידי המאמן האוסטרלי, ג'ק סטוטסאל.‏ במהלך שנים אלה הוביל יוסף טלקי את נבחרת ישראל לשלוש אולימפיאדות : רומא 1960, טוקיו 1964, ומקסיקו סיטי 1968. במהלך שנים אלו קשר קשרים עם דמויות רבות בשחייה הבינלאומית וזכה להערכה נרחבת על קידום השחייה הישראלית.‏ עם זאת, התעמת יוסף "יוז'ו" טלקי מספר פעמים עם ראשי ועדת השחייה בישראל ועם מוסדות הספורט הלאומי, כאשר אסר על שחייניו להשתתף בתחרויות שונות , וכאשר נסע לאליפות אירופה בשחייה שהתקיימה בברצלונה ב- 1970, בניגוד להוראת ההתאחדות לספורט שהטילה עליו להכין באותה שעה את שחייני ישראל לקראת משחקי אסיה שעמדו להתקיים בבנגקוק בסוף אותה שנה. בעקבות נסיעתו הושעה יוסף "יוז'ו" טלקי מאימון נבחרת ישראל ומאימון נבחרת "הפועל".‏ הדחתו נבעה גם ממורת רוח בקרב הפעילים והעסקנים בענף השחייה שטענו כי יוסף טלקי אינו משתף פעולה במישור המקצועי עם המוסדות השונים וכי אינו מקדם יותר את הנבחרת הלאומית.‏

בשנת 1967 החל יוסף "יוז'ו" טלקי לרכז את בית הספר למאמני שחיה. לצד פעילות זאת, הקים טלקי יחד עם ד"ר גלעד ויינגרטן את יחידת המחוננים בווינגייט והחל את דרכו כפרשן מצליח עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יוסף "יוז'ו" טלקי המשיך כאמור בתפקיד זה בכל האולימפיאדות שנערכו בין השנים 1976 ל- 1992. יוסף "יוז'ו" טלקי המשיך בדרכו כפרשן אורח ולאחר פרישתו עסק בלימוד שחיה לצעירי קיבוץ כפר המכבי. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל נפטר ב- 25 ביוני 2003 בגיל 85 לאחר שלקה בסדרת אירועים מוחיים. כחודש לאחר מותו נערך לזכרו ערב "חברים מספרים" על יוז'ו" במכון ווינגייט השתתפתי בערב האזכרה ההוא במכון ווינגייט והסברתי לנוכחים ולמשפחתו במה הייתה גדולתו כפרשן שחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

אולימפיאדת טוקיו 1964.

אולימפיאדת טוקיו 1964 נערכה ארבע שנים לפני הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם נשלח לטוקיו כדי לכסות עשרה ספורטאים ישראליים שנכשלו שם כישלון ספורטיבי חרוץ. גדעון אריאל נשא את דגל ישראל בטקס הפתיחה אך הצליח להרחיק את הדיסקוס למרחק של 46.12 בלבד. הזוכה במדליית הזהב בזריקת דיסקוס היה האמריקני אַלְפְרֶד "אַל" אוֹרְטֶר (Alfred Oerter) שזרק אותו ל- 61.00 מ' . האָצָן עמוס גלעד הפסיק את ריצתו ב- 800 מ'. הקופצת לגובה מיכל למדני עברה רף של 1.65 מ' ולא העפילה לשלב הגמר. המנצחת בקפיצה לגובה הייתה הרומנייה יוֹלָנְדָה בָּאלָאש (Iolanda Balas) עם תוצאה של 1.90 מ'. האצנית מִרְיָם סִידְרָנְסְקִי קבעה בריצה ל- 100 12.1 ש'. היא סיימה אחרונה במקצה המוקדם שלה. בריצה ל- 200 מ' קבעה זמן של 24.6 ש' והייתה רביעית במקצה המוקדם. הזוכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' הייתה האצנית השחורה האמריקנית וויומיה טיוס (Wyomia Tyus) בזמן של 11.4 ש'. גם ב- 200 מ' ניצחה אצנית שחורה אמריקנית אדית מקגאייר (Edith McGuire) בתוצאה של 23.0 ש'. האָצָן לֵוִי פְּסַבְקִין היה אחרון במקצה המוקדם שלו וקבע זמן של 11.1 ש'. המנצח היה האָצָן האמריקני השחור בּוֹבּ הֵייס בזמן של 10.0 ש'.

tokyo 1

טקסט תמונה : שנת 1964. שלישיית האתלטיות הבכירה של ישראל בעשור ה- 60 . זיהוי מימין לשמאל : האצנית מרים סידרנסקי, בקופצת לגובה מיכל למדני, והרצה למרחקים בינוניים (800 מ' + 1500  מ') חנה צדיק – שזיפי. (התמונה ניתנה לי באדיבות חנה שזיפי ומרים סידרנסקי ב- 1977. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

tokyo 2

טקסט תמונה : שבת – 10 באוקטובר 1964. טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 64'. זורק הדיסקוס גדעון אריאל נושא את דגל ישראל ומוביל משלחת בת 21 ספורטאים, מאמנים, ועסקנים  קון אישיקאווה לא התייחס כלל בסרטו "אולימפיאדת טוקיו 1964" לספורטאים הישראליים. (באדיבות איה טלקי בתו של יוסף "יוז'ו" טלקי – ארכיון יואש אלרואי). 

גורלם של שני השחיינים אברהם "ביינוש" מלמד וגרשון שפע נחרץ והיה מַר אף הוא. אברהם מלמד בן קיבוץ רמת יוחנן שחה 200 מ' פרפר במקצה המוקדם בתוצאה 2:20.7 דקות . הפער בינו לבין המנצח האולימפי האוסטרלי קווין ברי (Kevin Berry) היה עצום וללא כל השוואה. קווין ברי קבע במשחה הגמר ב- 200 מ' פרפר תוצאה 2:06.6 דקות. גרשון שפע בן קיבוץ גבעת חיים שחה 200 מ' בסגנון חזה בשלב המוקדם בזמן של 2:40.6 דקות, בעוד שהזוכה במדליית הזהב איאן אובראיין (Ian O`brien) קבע תוצאה של 2:27.8 דקות. מדובר בהפרשי רמות עצומים.

tokyo 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. מאמן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי (בן 46) וחניכו אברהם "ביינוש" מלמד בבריכת השחייה האולימפית בטוקיו. כעבור ארבע שנים באולימפיאדת מכסיקו 1968 העפיל אברהם מלמד תחת הדרכתו של "יוז'ו" טלקי לשלב חצי הגמר ב- 100 מ' בסגנון פרפר וקבע שם זמן של 59.6 ש'. הוא החמיץ בשתי עשיריות את הזכות להעפיל למשחה הגמר. אברהם מלמד התגבר על מחלת האסטמה ובשנת 1968 דורג במקום התשיעי בעולם במשחה ל- 100 מ' בסגנון פרפר. הוא נבחר לספורטאי השנה של מדינת ישראל באותה שנה והקדים בסקר את שני הכדורגלנים גיורא שפיגל ומרדכי שפיגלר. (באדיבות משפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

tokyo 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. לוח התוצאות האלקטרוני מדרג את אברהם מלמד במקום ה- 5 בתוצאה של 2:20.7 דקות במקצה המוקדם השני במשחה ל- 200 מ' בסגנון פרפר. במשחה הזה ניצח השחיין האוסטרלי קווין ברי שזכה מאוחר יותר במדליית הזהב במשחה הגמר. (באדיבות משפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : צריך לזכור שמדעני הטלוויזיה היפניים מצאו כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 פתרון טכנולוגי חשוב מאין כמותו בשעה שחיברו את מערכת שעוני המדידה האלקטרונית של חברת SEIKO בתחרויות הא"ק והשחייה לסיגנל השידור הטלוויזיוני הבינלאומי של רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK (ה- Host broadcaster של שידורי טוקיו 64'), והתוצאה נראתה היטב על המוניטור. זאת הייתה התקדמות מרשימה שאִפשרה לשדרנים, לפרשנים, ולצופי הטלוויזיה ברחבי העולם לראות בשידור ישיר Online את מדידת הזמן האמיתית המפעפעת על המרקע שלהם בסלון ביתם. הזרמת אינפורמציה כזאת על מסך הטלוויזיה ב- 1964 הייתה חידוש מפליג והישג סנסציוני ראוי להערכה עצומה.

ההצלחה הישראלית היחידה באולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה של שופט הכדורגל מנחם אשכנזי. הוא הוצב ע"י הוועדה המארגנת ו- FIFA לשפוט את משחק הגמר בו ניצחה הונגריה את צ'כוסלובקיה 2 : 1. הפרוטוקול העניק למנחם אשכנזי מדליה אולימפית שאיש מספורטאי המשלחת הישראלית לא התקרה אליה.

tokyo 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . משלחת ישראל בטרם טקס הפתיחה. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : הקופצת לגובה מיכל למדני, יוסף "יוז'ו" טלקי, השחיין גרשון שפע, האצנית מרים סידרנסקי, רופא המשלחת ד"ר אלכסנדר גוטסמן , אברהם "ביינוש" מלמד, זורק הדיסקוס גדעון אריאל, איש לא מזוהה, יוסף גוטפרוינד ז"ל (נרצח באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972), שופט הכדורגל מנחם אשכנזי (שפט במשחק הגמר האולימפי של טוקיו 1964) , יעקב שפרינגר ז"ל (קצת מאחור, נרצח באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972), יו"ר הוועד האולימפי יוסף "יושו" ענבר (חבר קיבוץ גבעת חיים), מלווה יפנית, מאחוריה האצן לוי פסבקין, הרץ ל- 800 מ' עמוס גלעד, הקופץ למים יואב רענן , אישים לא מזוהה, ומאמן הא"ק הלאומי עמיצור שפירא ז"ל (נרצח באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972). זיהוי יושבים מימין לשמאל : שתי מלוות יפניות, מלווה יפני, איש לא מזוהה, יצחק כספי, ואיש לא מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

למען קוראי הבלוג הצעירים אני מוסיף אינפורמציה קצרה גם מתוך הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (רבבה) עמודים, "הפקות חובקות ארץ ועולם" (במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"), הנוגעת לפרשן הטלוויזיה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל ולתקופה הטלוויזיונית ההיא בה פעלנו ופעלתי במשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976 ולוס אנג'לס 1984.

אולימפיאדת מונטריאול 1976.

בבריכת השחייה היה השדר המוביל נסים קיוויתי במידה רבה בר מזל מפני שבעמדת השידור האולימפית ישב לצדו פרשן מדויק, נבון, מוכשר, ובעל רמה בדמותו של יוסף "יוֹז'וֹ" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי. הזיווג הטלוויזיוני של שניהם הוליד הצלחה מסחררת . זהו אותו יוסף טלקי שהקים את אימפריית השחייה של גוש זבולון בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה ואח"כ היה מאמן נבחרת ישראל בשנים 1972 – 1957. יוסף טלקי היה דמות ייחודית מבין פרשני הטלוויזיה שאני הכרתי. אינטלקטואל. חריף שכל ומחשבה. מוכשר מאוד, ובעל ידע עצום בתחום. אחד שהכיר את השחייה הבינלאומית על בורייה לפרטי פרטיה. יוסף "יוז'ו" טלקי הביא עמו בזמנו חידוש גדול בפרשנות השחייה. חיזוי שיאי העולם על פי זמני הביניים של מערכת המדידה האלקטרונית, Pool של ארבע חברות שעונים שווייצריות שכונתה "SWISS  TIMING", במשחים השונים של הגברים והנשים במונטריאול 1976, הקלה עליו את המלאכה. אף על פי כן בתחום הזה הוא היה פשוט גאון והביא את הפרשנות שלו לגבולות חדשים של ידע, דייקנות, וסקרנות. יוסף "יוז'ו" טלקי היה בעצמו מעֵין מחשב אנושי שידע לתרגם מייד את נתוני הזמן הרץ על המוניטור ל- מימד של הישגיות כדי לקבוע האם ייקבע שיא עולם במשחה כזה ו/או אחר אם לאו.

teleki 1

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת. יוסף "יוז'ו" טלקי במכנסיים ארוכים וחצי גוף עירום ניצב במקומו הטבעי. על דופן בריכת השחייה. (באדיבות איה טלקי בתו של יוסף טלקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צריך לזכור שמדעני האלקטרוניקה והטלוויזיה מצאו כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 פתרון טכנולוגי חשוב בשעה שחיברו את מערכת שעוני המדידה האלקטרונית של חברת SEIKO בתחרויות הא"ק והשחייה לסיגנל השידור הטלוויזיוני הבינלאומי של הטלוויזיה היפנית NHK (ה- Host broadcaster של שידורי טוקיו 64'), והתוצאה נראתה היטב על המוניטור. זאת הייתה התקדמות מרשימה שאִפשרה לשדרנים, לפרשנים, ולצופי הטלוויזיה ברחבי העולם לראות בשידור ישיר Online את מדידת הזמן האמיתית המפעפעת על המרקע שלהם בסלון ביתם. הזרמת אינפורמציה כזאת על מסך הטלוויזיה ב- 1964 הייתה חידוש מפליג.

nhk 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK  הצליחה להתחבר לראשונה למערכת המדידה האלקטרונית של חברת SEIKO  בתחרויות הא"ק והשחייה, כדי להציב את זמן המדידה האמיתי רץ על מסך הטלוויזיה. זאת הייתה המצאה טכנולוגית מרשימה שהידקה עוד יותר את "החיבור" בעבותות פלדה בין צופה הטלוויזיה בסלון ביתו לבין אירוע הספורט שבו הוא חוזה. (באדיבות הטלוויזיה האיראנית משנת 1974 וחברת SEIKO).

באולימפיאדת מכסיקו 68' התחברה הטלוויזיה המכסיקנית למערכת המדידה האלקטרונית של חברת השעונים השווייצרית רבת המוניטין OMEGA. קבוצת הטלוויזיה המבצעית הגרמנית DOZ שהפיקה את שידורי אולימפיאדת מינכן 72' (הורכבה מאנשי ARD ו- ZDF) עשתה "Deal" עם חברת שעונים שווייצרית נוספת LONGINES. הטלוויזיה הקנדית CBC (ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation) שכיסתה באמצעות קבוצת ORTO AKV את משחקי מונטריאול 76' חתמה חוזה עם Pool של כמה חברות שעונים שווייצריות שכונתה בשם הכולל שלה “SWISS TIMING”. בריכת השחייה האולימפית של מונטריאול 76' הייתה סוערת מאין כמוה. ניטש שם מאבק אדירים על מדליות הזהב בין שתי מעצמות השחייה של ארה"ב ומזרח גרמניה. במונטריאול 76' נשברו 20 (עשרים) שיאי עולם ע"י הגברים והנשים  ושיא עולם אחד הושווה ע"י השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר ב- 100 בסגנון פרפר כשקבעה תוצאה של 1:00.13 דקה. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חזה את כולם עד האחרון שבהם בשידורים ישירים שהועברו ממונטריאול לירושלים. הוא לא רק ניבא  אותם. הוא ידע לנמק את הסיבות להיווצרותם לשַדָּר המוביל שלו נסים קיוויתי ולהסביר לציבור הצופים מדוע יישברו שיאי העולם האלה כאן ועכשיו. פרשן פנומן שמעולם לא נפל.

טבלת 21 שיאי העולם בשחייה לנשים וגברים אשר נשברו באולימפיאדת מונטריאול 1976 ופרשן הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף "יוז'ו" טלקי חזה אותם בטרם התרחשותם. 

גברים. 

100  מ' חופשי        ג'ים מונטגומרי        ארה"ב               49.99 ש'

200  מ' חופשי        ברוס פרניס            ארה"ב               29. 50 : 1 דקה

400  מ' חופשי        בראיין גודל            ארה"ב               31. 51 : 3 דקות

1500  מ' חופשי      בראיין גודל            ארה"ב               40. 02 : 15 דקות

100  מ' גב             ג'ון נייבר               ארה"ב               55.49 ש'

200  מ' גב             ג'ון נייבר               ארה"ב               19. 59 : 1 דקה

100  מ' חזה          ג'ון הנקן                ארה"ב               11. 03 : 1 דקה

200  מ' חזה          דייויד ווילקי           אנגליה                11. 15 : 2 דקות

200  מ' פרפר        מייק ברונר             ארה"ב               23. 59 : 1 דקה

400 מ' מעורב אישי רוד סטראקן          ארה"ב                68. 23 : 4 דקות

4 פעמים 200 מ'  חופשי                     ארה"ב               22.23 : 7 דקות

4 פעמים 100 מ' מעורב קבוצתי           ארה"ב               22. 42 : 3 דקות

נשים [1]

100 מ' חופשי        קורנליה אנדר       מזרח גרמניה          55.65 ש'

200 מ' חופשי        קורנליה אנדר       מזרח גרמניה          26. 59 : 1 דקה

400 מ' חופשי        פטרה טומר          מזרח גרמניה         89. 00 : 4 דקות

800 מ' חופשי        פטרה טומר          מזרח גרמניה         14. 37 : 8 דקות

200 מ' חזה          מרינה קושבאייה     ברה"מ                 35. 33 : 2 דקות

100 מ' פרפר        קורנליה אנדר        מזרח גרמניה         13. 00 : 1 דקה [2]

400 מ' מעורב אישי אולריקה טאובר     מזרח גרמניה         77. 42 : 4 דקות

4 פעמים 100 מ' חופשי                     ארה"ב                  82. 44 : 3 דקות

4 פעמים 100 מ' מעורב קבוצתי          מזרח גרמניה          95. 07 : 4 דקות

חיזוי תוצאות השחייה באולימפיאדת מונטריאול 1976 ע"י יוסף טלקי היה מעשה פרשנות בלתי נשכח. ממרחק שנות דור הוא נראה מופלא. יוסף טלקי כמו שחייני מזרח גרמניה וארה"ב הגיע לשיאו באולימפיאדת מונטריאול 1976. כל שנותר לו היה לשמור על רמת הפרשנות שלו באולימפיאדות הבאות. יוסף "יוז'ו" טלקי היה המבוגר בצוות השידור. במונטריאול 1976 היה כבן 58. נסים קיוויתי בן 50. ד"ר גלעד וויינגרטן ואנוכי בני 38, אלכס גלעדי עוד לא בן 34.

teleki 2

טקסט תמונה : קיץ 1961. בריכת השחייה ברמת יוחנן מאמן השחייה יוסף טלקי (מרכיב משקפי משמאל) עם חניכיו המצטיינים על דוכן המדליות. הוא ראה בפודיום המנצחים גורם מדרבן בעיצוב דמותם של השחיינים המצטיינים. זיהוי מימין לשמאל : גרשון שפע (בן 18) מקום שלישי, המנצח אברהם "ביינוש" מלמד (בן 15), משה גרטל (בן 15) מקום שני, ומאמנם יוסף טלקי . הוא היה מאמן קשוח ותובעני שדרש מחניכיו משמעת , ציות , ואימונים קשים, ושאיפה למצוינות. תמונה אופיינית מהווי הספורט בקיבוצים המזכירה במשהו את הווי הספורט במזרח גרמניה. שיטות האימון הנוקשות של יוסף טלקי הולידו אלופי שחייה מצטיינים. (באדיבות משפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] שחייניות מזרח גרמניה זכו ב- 11 מדליות זהב מתוך 13 המשחים לנשים שהתקיימו באולימפיאדת מונטריאול 1976.

[2] קורנליה אנדר השוותה במונטריאול 1976 את שיא העולם ב- 100 מ' בסגנון פרפר שהיה שייך לה.

בשעה שמזרח גרמניה החלה בסוף שנות ה- 40 של המאה הקודמת בהנחת פס הייצור של תעשיית הספורט שלה ו- וולטר אולבריכט הגה אז את הסלוגן המפורסם הספורטיבי – פוליטי שלו "מדליית זהב שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומאטיים" (!), היו במזרח גרמניה רק 20 בריכות שחייה ו- 20000 (עשרים אלף) שחיינים רשומים בהתאחדות השחייה. ב- 1976 גדל מספר בריכות השחייה במדינה ל- 130 ומספר השחיינים הרשומים תפח ל- 85000 (שמונים וחמישה אלף). אבי השחייה המזרח גרמנית והמאמן הראשי פרופסור רודולף שריים (Rudolph Schramme) הקים בלייפציג את ביה"ס המפורסם למאמני שחייה. פילוסופיית האימון וההיצמדות לערכים המדעיים של תורת האימון אפיינו את השחייה המזרח גרמנית לכל אורך הדרך לרבות איתור כישרונות שחייה צעירים שהמשקל הסגולי של גופם נמוך (כמו זה של רונאלד מאתס למשל). רודולף שריים ועוזריו תרו את הארץ לאורכה ולרוחבה על מנת לחפש ולאתר את הכישרונות הצעירים. הבריכות היו פתוחות בפני כל ילד מזרה גרמני. המטרה הייתה לפתם את פס הייצור של תעשיית הספורט במזרח גרמניה ואת ענף השחייה בעוד ועוד כוח אדם מוכשר מאוד מההיבט הגופני. רודולף שריים הוא שטבע את האמירה "מאלפים לאלופים" ונתן צ'אנס לכל ילד ונער להיות אלוף אך ידע שאי אפשר להעפיל לפסגה ללא כישרון. השחיינית המוכשרת ביותר והמפורסמת ביותר שלו הייתה ללא כל ספק קורנליה אנדר קורנליה שאמרה באולימפיאדת מונטריאול 1976 את הטקסט הבא : "תורת האימון המדעית הייתה נר לרגלי שחייניות מזרח גרמניה ותרמה לנו המון אך היה מוכרח להיות שם ליד האימונים המפרכים גם כישרון יוצא דופן. גדלות בספורט איננה יכולה להתקיים ללא כישרון".

kornelia ender 1976

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976 . קורנליה אנדר בת 17 ועשרה חודשים המתנשאת לגובה 1.81  מ', בשיא תהילתה הספורטיבית. היא צברה ארבע מדליות זהב ומדליית כסף אחת, וקבעה ארבעה שיאי עולם חדשים. קורנליה אנדר הייתה מסוממת כמו חברותיה בהורמונים וסמי מרץ. קולה היה עמוק, גופה שרירי הנושא כתפיים רחבות.  (באדיבות הסופרים הגרמניים פרנק גרובה וגרהארד ריכטר שכתבו את הספר "משחקי אולימפיאדת מונטריאול 1976" בהוצאת הופמאן ןקאמפה) וכן תודה אישית מקרב לבי לסיועו של ידיד יקר שלי פרופסור מנפרד למר מהאוניברסיטה לספורט וחינוך גופני בקלן – גרמניה.

עלי הוטל לשָדֵר ישיר באולימפיאדת מונטריאול 1976 את תחרויות ההתעמלות לגברים ונשים ואת משחקי הכדורעף לגברים ונשים. שימשתי שַדָּר, כתב – עורך, ומפיק, וגם עוזר שדר של אלכס גלעדי בטקסי הפתיחה והנעילה ושל נסים קיוויתי בשידורי הא"ק והשחייה. יאיר אלוני שהיה מגיש יומני מונטריאול 1976 הוזעק לשָדֵר לעֵת מצא את תחרויות הרכיבה על סוסים מבלי שהבין דבר בחוקת התחרות של ענף הספורט הייחודי הזה. אלכס גלעדי ראה את עצמו גם כשַדָּר בכיר של מחלקת הספורט בנוסף לתפקידו כמפיק ומנהל השידורים. הוא תּכנֵן לחלוק את שידורם הישיר של שני ענפי הספורט האולימפיים העיקריים, א"ק ושחייה, עם השדר המוביל שלו נסים קיוויתי. נסים קיוויתי – א"ק, והוא – שחייה. רק משהגיע למונטריאול כמפיק השידורים כשבוע ימים לפני שאר צוות השידור נפל לו ממש האסימון. הוא הבין באמת את גודל מעמסת ההפקה המוטלת עליו והותיר גם את שידורי הבריכה לנסים קיוויתי. נסים קיוויתי לא היה במהותו שַדָּר שחייה. הפעם האחרונה ששידר תחרויות שחייה היה במינכן 1972 אבל הוא היה עיתונאי ושדר טלוויזיה אינטליגנטי ובעל ניסיון ואלכס גלעדי סמך עליו בעיניים עיוורות. בסופו של דבר הוא נסים קיוויתי היה צריך להודות לבוס שלו על הזכות הגדולה שנפלה לידיו להיות גם השַדָּר המוביל בבריכת השחייה באולימפיאדת מונטריאול 1976 (בנוסף להיותו השַדָּר המוביל בא"ק במשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976). בריכת השחייה של מונטריאול 1976 הפכה למוקד ספורטיבי בלתי נשכח וחסר תקדים בתולדות האולימפיאדות, בה נשברו 21 שיאי עולם חדשים. נסים קיוויתי והפרשן שלו יוסף "יוֹז'וֹ" טלקי חוו את כולם ושידרו אותם ישיר לצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. אלכס גלעדי שמר לעצמו את זכות השידור ההיסטורית של טקס הפתיחה בו צועדת משלחת ישראל ומקיימת את ההבטחה האימורטאלית שנשא שמואל ללקין בטקס האזכרה ב- 6 בספטמבר 1972 באִצטדיון האולימפי במינכן 1972 לזכר רצח אחד עשר הספורטאים הישראליים , "אני מבטיחכם נאמנה כי ישראל לא תירתע ותמשיך להשתתף במשחקים האולימפיים".

משלחת ישראל כללה 28 ספורטאים ישראליים, 17 שחקני כדורגל של נבחרת ישראל ו- 11 בענפים האישיים. אצנית המשוכות אסתר רוֹט – שַחָמוֹרוֹב נושאת הדגל בטקס הפתיחה, המתעמל דוב לוּפִּי, השחיינים עדי פְּרָג ודוב נִיסְמַן, השייטים יוֹאֵל סֶלָע ויהודה מעיין, הג'ודוקה יוֹנָה מֶלְנִיק, הסייפת נִילִי דְרוֹרִי, מרים המשקולות המצטיין במשקל נוצה אֶדוּאַרְד וַויְיץ עולה חדש מברה"מ (סיים במקום החמישי בקבוצת המשקל  שלוֹ), המתאבק רָמִי מִירוֹן (מקום שביעי בקבוצת המשקל עד 68 ק"ג), הקלע מִיכָה קָאוּפְמַן ועוֹד 22 מאמנים ומלווים. משטרת קנדה ושירותי הביטחון שלה נקטו והפעילו אמצעי שמירה חמורים וקפדניים באבטחת שלומה של המשלחת הישראלית. הלקח הביטחוני של אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972 נלמד.

אלכס גלעדי מינה אותי לשמֵש עוזר שַדָּר שלו בעת השידור הישיר של טקס הפתיחה . הוא עצמו היה עסוק בסגירת הפרטים האחרונים עם צוות ירושלים שהותיר מאחוריו. עברתי ממשלחת למשלחת כדי לאסוף וללקט עבורו את הפרטים הדרושים, שמות הספורטאים הבולטים ונושאי הדגל. שום דבר באיסוף האינפורמציה לא היה וודאי אז משום שרבות ממדינות יבשת אפריקה, גם אלה שהגיעו כבר למונטריאול, החרימו כאמור את המשחקים על פי קריאת המחאה הנרגשת של נשיא טנזניה יוליוס ניאררה. זאת הייתה זעקה משותפת של מדינות אפריקה השחורה נגד IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) והוועדה המארגנת הקנדית , המאפשרים את השתתפותה של ניו זילנד , מדינה הנגועה בקיום קשרים ספורטיביים עם מדינת האפרטהייד דרום אפריקה. 22 משלחות האפריקניות פרשו בזו אחר זו טרם תחילת הטקס.

montreal 1

טקסט תמונה מתוך עבודת המחקר : 19 ביולי 1976. משרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים צוות ירושלים מתאם את השידור הישיר של טקס הפתיחה באמצעות קו ה- 4W עם המפיק – שדר אלכס גלעדי במונטריאול. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : צבי "צבה" גורן, מנהלת מחלקת ההגשה ורצף חנה קלופפר, העורך רפי גינת, מנהל מחלקת הקול והתקשורת מיכה לויירר, וטכנאי הקול יאיר שרף ז"ל. (צילום ליאון אללוף ז"ל מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שימשתי עוֹזֵר שַדָּר של אלכס גלעדי וישבתי לידו בעמדת השידור באִצטדיון האולימפי במונטריאול 76' בעת השידור הישיר של טקס הפתיחה . כל טקס פתיחה אולימפי נחשב ל- High Demand Event, גם זה של מונטריאול 1976. האצטדיון מפוצץ. יציעיו גדושים. האקרדיטציה הרגילה של תג הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הספיקה כדי להיכנס מבעד השערים כדי להגיע לאזור עמדות השידור. קיבלנו רק שלושה כרטיסים אדומים חתומים בנוסף ל- Accreditation שלנו (יחדיו שימשו היתרי כניסה מיוחדים) עבור צוות השידור בן שלושה אנשים. אלכס גלעדי, אנוכי, והטכנאי הצמוד שלנו עקיבא מלמד. אלכס גלעדי כראש הצוות הרגיש מאוד לא נוח לנוכח העובדה ששאר האנשים במשלחתו שחווים אולימפיאדה לראשונה בחייהם, יאיר שטרן, רמי ווייץ, דובל'ה גולדשטיין, יאיר אלוני, ועַמוֹס אֶטִינְגֶר (היה אורח שלנו והגיע בכוחות עצמו למונטריאול 76') לא יורשו להיות נוכחים באִצטדיון ולראות את טקס הפתיחה האולימפי בשל מגבלת הכרטיסים האדומים. הוא אלכס גלעדי ה- Team Leader של משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית החליט לא להפקיר אותם.

פעלנו בעֵצה אחת להַפֵר ולמעול באימון שהעניקה לנו הוועדה המארגנת הקנדית. זאת הייתה האחריות שאלכס גלעדי מפיק שידורי מונטריאול 1976 נטל על עצמו. עקפנו את החוֹק אך אי אפשר היה שלא להתפעל ממנו כראש צוות שאיכפת לו מכל אחד בקבוצת השידור שלוֹ . שיטת עקיפת החוק הייתה פשוטה. העברנו את שלושת הכרטיסים האדומים האישיים שלנו (אסורים איסור מפורש להעברה ליד שנייה) בין הרווחים של הגָדֵר הענקית שהקיפה את האִצטדיון האולימפי לחברים שהמתינו מאחוריה. כך בהיחבא ובאין רואה נכנסו כל אנשינו פנימה לתוך האצטדיון האולימפי לרבות האורח הנִצחי עמוס אטינגר. מאוחר יותר הוברר שזה איננו פטנט מקורי ישראלי. גם תחנות טלוויזיה אירופאיות אחרות מנומסות יותר מאתנו, השתמשו באותו הטריק.

alex 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. יולי 1976. בניין ORTO במונטריאול 1976. 48 שעות לפני טקס הפתיחה. היום מרום או טו טו 80 שנותיי אני יכול לקבוע ללא שמץ של היסוס כי מר אלכס גלעדי היה לא רק מפיק טלוויזיה מחונן אלא גם איש יחסי ציבור ושיווק ממדרגה ראשונה, ורב אמן בקשירת יחסי עבודה אישיים חמים מקצועיים עם הקולגות שלו – בארץ ובעולם.  זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אתי מזכירת ההפקה במונטריאול 1976, יאיר אלוני , אלכס גלעדי, איש לא מזוהה מ- CBC ובוב מויֶיאר מנהל חטיבת הספורט של CBC וראש קבוצת ORTO. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי).

כשהחל השידור הישיר של טקס הפתיחה של אולימפיאדת מונטריאול 1976  הפוליטית והמוחרמת ע"י מדינות אפריקה בשבת – 19 ביולי 1976, הכריז אלכס גלעדי בקולו העמוק והבוטח את הטקסט שכתב ברגע האחרון לפני תחילת השידור הישיר לישראל,  "ערב טוב, כאן האִצטדיון האולימפי במונטריאול. למעלה מ- 80000 (שמונים אלף) איש נדחקו לאִצטדיון. האולימפיאדה ה- 21 עומדת לצאת לדרך, ואיש אינו יודע כמה מדינות יצעדו עוד מעט אל האִצטדיון לטקס הפתיחה. הוועד האולימפי הבינלאומי הודיע שקיבל הודעת פרישה רשמית רק מניגריה. בתוך שעה כשהמצעד יהיה בשיאו אם אמנם פרשו מדינות אפריקה והמדינות הערביות. בין אם פרשו בין אם לאו, האולימפיאדה תתקיים !" [1]. הוא השווה בתיאורו את האִצטדיון האולימפי של מונטריאול ל- "כריך המבורגר" ענק, אך ברגע האחרון מחק את הכתוב על ידו. במהלך השידור הישיר הובאה לידינו האינפורמציה כי 20 משלחות אפריקניות החרימו את המשחקים והן חוזרות הביתה.

montreal 2

טקסט מסמך : שבת – 17 ביולי 1976. המסמך המקורי. הטקסט הראשון של אלכס גלעדי מתוך ספר השידור של טקס הפתיחה של אולימפיאדת מונטריאול 1976. הספר היה מודפס. רק טקסט הפתיחה היה כתוב בכתב ידו של אלכס גלעדי מפני שעד לרגע האחרון לא ידענו כמה משלחות אפריקניות אמורות להחרים את המשחקים בעקבות חשיפת הקשרים הספורטיביים בין ניו זילנד למדינת האפרטהייד דרום אפריקה. לבסוף הוברר כי 20 מדינות מהיבשת השחורה החליטו לא להשתתף במשחקים. המסמך והחומר הכתוב נשמרו על ידי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשנכנסה משלחת ישראל בשערי האִצטדיון האולימפי ובראשה האתלטית אסתר רוט – שחמורוב (נטלה חלק בתחרויות הא"ק האולימפיות ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972) נושאת בגאווה את דגל המדינה שִידֵר מר אלכס גלעדי בנחישות טקסט כבן שלושים מילה, "ארבע שנים חלפו מאז רצח י"א הספורטאים הישראליים במינכן , והיום מקיימת ישראל את ההבטחה שניתנה לפני ארבע שנים. אנחנו ממשיכים להשתתף במשחקים האולימפיים, מיוצגים בכל ענפי הספורט שספורטאינו שילמו בחייהם לפני ארבע שנים –  ויותר" [2]. משלחת ישראל הופיעה על המרקע כעֶשֶר שניות אולי פחות. זהו סדר הגודל הטלוויזיוני של חשיפת המשלחות בטקסי פתיחה אולימפיים. התבוננתי בפניו של אלכס גלעדי בעת השידור ההיסטורי הזה. הוא היה נרגש אך קולו לא בגד בו.

montreal 3

טקסט תמונה : שבת – 17 ביולי 1976. טקס הפתיחה של אולימפיאדת מונטריאול 76' . האצנית אסתר רוט – שחמורוב צועדת באון בראש המשלחת הישראלית ונושאת עימה את דגל המדינה. הבטחתו של מר שמואל "מוליק" ללקין ב- 6 בספטמבר 1972 בטקס האזכרה האולימפי ל- 11 הספורטאים הישראליים שנרצחו באולימפיאדת הדמים – מינכן 1972 כי ישראל תמשיך להשתתף באולימפיאדות – התגשמה (!) (באדיבות הוועד האולימפי הישראלי).

אסתר רוט – שחמורוב זוכרת בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הייתי נרגשת מאוד. חלפו 4 שנים מאז רצח אחד עשר הספורטאים שלנו באולימפיאדת מינכן 1972 .נכנסתי גאה ובגאווה גדולה בשערי האצטדיון האולימפי של מונטריאול צועדת באון עם הדגל ומהר מידי. לפתע גיליתי כי אני מקדימה בהרבה את המשלחת מאחורי. היה נדמה לי שקצב הליכתם כה איטי עד שהם ממש זוחלים מאחורי. הבנתי שאני צריכה להאט את הליכתי".

montreal 4

טקסט מסמך : שבת – 17 ביולי 1976 . המסמך המקורי מכרטסת השידור של אלכס גלעדי . טקס הפתיחה של אולימפיאדת מונטריאול 76'. זהו דף האינפורמציה המודפס ממנו שידר אלכס גלעדי את מצעדה של משלחת ישראל במשחקים האולימפיים של מונטריאול 76'  –  ארבע שנים לאחר רצח 11 הספורטאים שלנו במינכן 72'. המסמך הטלוויזיוני נשמר על ידי.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נבחרת ישראל בכדורגל של דוד "דוּבִיד" שווייצר ז"ל עשתה חייל במשחקיה במשחקי מונטריאול 1976. היא לא הפסידה. ב- 19 ביולי סיימה בטוֹרוֹנְטוֹ בתיקו אפס את משחקה עם גואטמלה ויומיים אח"כ במונטריאול בתיקו שתיים עם נבחרת מכסיקו. משחקה הבא של נבחרת ישראל נגד צרפת עמד להיערך שוב במונטריאול בשבת – 24 ביולי בשתיים לפנות בוקר על פי שעון ישראל עורר עניין גדול בארץ ונועד לשידור ישיר על פי ה- Schedule המקורי של אלכס גלעדי. ארנון צוקרמן שהיה אז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "המשחק עורר עניין גדול בין חובבי הספורט אך לא אצלי. לא סברתי כמנהל טלוויזיה שיש צורך לשָדֵר משחק כדורגל בשתיים לפנות בוקר בשבת גם אם מדובר בנבחרת ישראל. מי בכלל צופה בשידורי טלוויזיה בשתיים לפנות בוקר. לפתע החלו להציף אותי פניות טלפוניות מכל קצווי הארץ כולל חברי כנסת שביקשו לשדר ישיר את המשחק ישראל – צרפת. החלטתי להיכנס למו"מ עם הטכנאים שהִתנו את הוצאת השידור אל הפועל בתגמול כספי".

ביום חמישי בערב – 22 ביולי 1976 הוציא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הודעה לעיתונות בזאת הלשון : "שקלנו רבות את העניין והגענו למסקנה ששידור ישיר של המשחק ישראל נגד צרפת בשעה כל כך מאוחרת חורג מגבול ההיגיון. השיקול לא לשדר ישיר את המשחק הזה נובע מהישגי הנבחרת בשני המשחקים הקודמים שלה. לדעתנו לא יהיה המשחק ברמה כזאת שתצדיק את שידורו הישיר ומספר הצופים יהיה זעום מאוד . אנחנו נקליט את המשחק ונשדר אותו בשבת אחה"צ – 24 ביולי 1976". העיתונות פרסמה את דבר החלטתו השלילית של מנהל הטלוויזיה והמדינה הייתה כמרקחה. השמועה אודות ביטול השידור הישיר של משחק הכדורגל ישראל – צרפת פשטה כמו אש בשדה קוצים. מרכזיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים הוצפה מייד בעשרות אולי מאות שיחות של צופים נזעמים שדרשו שידור ישיר בהיקף מלא. "ממתי ארנון צוקרמן קובע לנו את גבולות ההיגיון של צפייה בטלוויזיה ? מיהוא בכלל ? ומה זה עסקו אם אנחנו ערים בשתיים בלילה או ישנים ?", התלוננו אזרחי מדינת ישראל משלמי האגרה, והוסיפו, "תפקידו לשדר ואנחנו נחליט אם לצפות בשידור הישיר ו/או ללכת לישון…". אחרים קבלו נגד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמזלזל ביכולתה של נבחרת ישראל בהדרכת המאמן דוד שוויצר שהשיגה שתי תוצאות תיקו בשני משחקיה הראשונים, 0:0 נגד גוואטמלה ו- 2:2 נגד מכסיקו ועכשיו מצפה לה המשחק השלישי נגד נבחרת צרפת.

montreal 5

טקסט מסמך מתוך המחקר : יום שישי – 23 ביולי 1976 . העיתון "חדשות הספורט" מודיע לקוראיו כי מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן החליט שלא לשדר ישיר את משחקה השלישי של נבחרת ישראל בטורניר הכדורגל באולימפיאדת מונטריאול בשתיים לפנות בוקר בשבת, למרות שהמשחק הזה תוכנן במקור להעברה ארצה בשידור ישיר, בנימוק של שעה מאוחרת, ובנימוק נוסף כי שני משחקיה הקודמים של נבחרת ישראל לא היו משהו , רמז לרמה הנמוכה שהפגינה נבחרת ישראל בשני משחקי התיקו הראשונים, 0 : 0 נגד גוואטמלה ו- 2 : 2 נגד מכסיקו . חובבי הכדורגל בארץ התקוממו כנגד שיקולי העריכה שלו. (היומון "חדשות הספורט". הערה שלי : העיתון נסגר וחדל לצאת לאור סביב מחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת).

ארנון צוקרמן מי שבלם את התפשטות שאיפותיו של המפיק אלכס גלעדי הבין שטעה . השידור הישיר של המשחק ישראל – צרפת ממונטריאול בארבע בבוקר בשבת – 24 ביולי 1976 עורר עניין גדול בישראל בניגוד מוחלט להערכתו המוקדמת. הוא ידע שיצטרך להיכנס עכשיו למו"מ עם וועד ההנדסה בטלוויזיה בראשות טכנאי הקוֹל יאיר שרף דורש תשלום מיוחד עבור שידור ישיר בשעה כל כך לא מקובלת, שתיים לפנות בוקר בשבת. יאיר שרף ז"ל ידע שמנהל הטלוויזיה שרוי בלחץ בשל העניין שמעורר המשחק בארץ ולא התכוון לוותר על התשלום שחשב שמגיע לטכנאים. ב- 1976 היה וועד ההנדסה חזק כמו מנהל המדיה עצמו ונהנה מגיבוי מאסיבי של ההסתדרות. ארנון צוקרמן שאיבד משהו מביטחונו העצמי לא היה יכול לקבל את החלטות השידור המקצועיות שלו (בשעת שידור כה לא נוחה ולא מקובלת שהיא מחוץ להסכמי העבודה בטלוויזיה) רק על דעת עצמו בלבד. הוא היה צריך את הסכמת הטכנאים. בטרם החל המו"מ עם מנהל הטלוויזיה ידע יו"ר וועד ההנדסה יאיר שרף ז"ל מאינפורמציה שקיבל מהעיתונאים בטלוויזיה כי המשחק ישראל – צרפת היא התמודדות חשובה ומסקרנת ששווה שידור ישיר בטלוויזיה. הוא הבין גם שמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיחק לידיו. יחסי העבודה בישראל מלאים עליות ומורדות בין המעסיקים לפועלים. היחסים האלה מאופיינים באיומי שביתות ובשביתות רבות בכל ענפי המשק. הסתדרות העובדים בישראל לא רק מעניקה גיבוי לשובתים אלא יוזמת בעצמה את השביתות. הטלוויזיה הישראלית כגוף שידור ציבורי היווה קרקע פורייה לצמיחת וועדי העובדים בשורותיה. וועדי העובדים בטלוויזיה רכשו לעצמם עמדות כוח כבירות שאפשרו להם להתערב בענייני השידור והניהול. בין שלושת וועדי העובדים בטלוויזיה בלט במיליטנטיות שלוֹ וועד אנשי ההנדסה בראשותו של יאיר שרף ז"ל. ארנון צוקרמן היה חייב להיוועץ אם כך עם הטכנאים ולקבל את הסכמתם לשידור הישיר של המשחק ישראל – צרפת. זה הוציא מדעתו את דן שילון שחשב שהטכנאים הם קבוצת עובדים סחטנית שמנצלת את הרגע. דן שילון בתוקף תפקידו כמנהל חטיבת החדשות היה הבוס של אלכס גלעדי ובעל אחריות מיניסטריאלית גם על הפקת שידורי מונטריאול 1976.

מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית חשב אחרת מדן שילון וראה בבקשת הטכנאים דרישה לגיטימית . הוא דחף לשידור ישיר של ההתמודדות . דן שילון חפץ בשידור הישיר גם הוא אך התנגד נחרצוֹת לדרישת יו"ר וועד הטכנאים יאיר שרף שתבע בשם חבריו פיצוי כספי גבוה מהנהלת רשות השידור תמורת עבודתם בשעה כה מוקדמת של היממה, והביע את דעתו בפני מנהל הטלוויזיה כלהלן : "ארנון צוקרמן אל תיכנע להם. וועד ההנדסה מהווה את אחד המכשולים העיקריים לניהול תקין ותפקוד הטלוויזיה שאתה ממונה עליה. אנשי וועד ההנדסה פשוט מערערים את יחסי העבודה ומונעים מאִתנו לקבל את ההחלטות המקצועיות הדרושות להעברת מידע לציבור". דן שילון היה נסער . הוא דיבר במונחי מלחמה והוסיף : "ארנון צוקרמן, אם תיכנע להם עכשיו – תיכנע להם לנצח". הכסף הוא לעתים מכשול עביר. מוטי קירשנבאום אמר ליאיר שרף בחוש ההומור מלווה ב- סרקאזם האופייני לו כך : "אנחנו מוכנים בנוסף לתשלום המיוחד של הטלוויזיה לטכנאים גם לעשות לכם כביסה שבוע ימים , העיקר שתסכימו לאפשר את השידור הישיר של המשחק הכדורגל ישראל – צרפת". הוא המליץ בפני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן להגיע לפשרה עם וועד הטכנאים בעיקר בשל הלחץ הציבורי הרב שתוצאתו הורגשה היטב במרכזיית הטלפונים של הטלוויזיה.

kirshenbaum 1

טקסט תמונה : 1976. הימם ההם – הזמן ההוא. מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית (במרכז) ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן בתקופת משחקי אולימפיאדת מונטריאול 1976. למוטי קירשנבאום הייתה השפעה גדולה על ארנון צוקרמן בכל תחום, גם בוויכוח על השידור הישיר של משחק הכדורגל ישראל – צרפת במשחקים האולימפיים של מונטריאול 76' בשבת לפנות בוקר ב- 24 ביולי 1976. מימין זוהי גב' לאה פילצר מנהלת מחלקת עוזרות הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה הוענקה לי באדיבות מוטי קירשנבאום וארנון צוקרמן).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הכריע בלית ברירה בעד דעתו של מוטי קירשנבאום. לא בעניין הכביסה. בנוגע לתשלום. הוא צָדָק. את ציבור משלמי האגרה לא עניינה מדיניות תשלומי השכר הפנימית בטלוויזיה הישראלית. הוא היה זכאי לקבל את השירות הבסיסי של שידור ישיר של הנבחרת הלאומית הישראלית שלו גם בשעות צפייה שנחשבות ללא מקובלות. לבטח בעֵת שצוות השידור של הטלוויזיה הישראלית נוכח ממילא במקום ההתרחשות , זכויות השידור שולמו זה מכבר, וקיימת אפשרות לוויינית – טכנולוגית להעביר את המשחק בשידור ישיר ממונטריאול הרחוקה לירושלים. אבל גם דן שילון צָדָק. הטכנאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הבינו כי טמון בידם כוח מיקוח רב מפני שההסתדרות תמכה בהם. הם מימשו אותו מעֵת לעֵת ודרשו תשלומים ותנאים מפליגים בעבור מבצעי שידור מיוחדים ושידורים שחרגו מעבר לחצוֹת הלֵיל. לפעמים לא ידעת מי מנהל את מי ברשות השידור. המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה את העובדים אוֹ וועד ההנדסה המגובה ע"י ההסתדרות את ההנהלה. היו ימים ברשות השידור שאנשי שלושת הוועדים (עיתונות – הפקה, הנדסה, ודירוג משולב) הקדישו את כל זמן עבודתם לפעילות "היוניון" מבלי לנקוף כמעט אצבע במקצועות האמיתיים שלהם אך קיבלו משכורת שלמה בתוספת שעות נוספות.

לפתע בתום הוויכוח בארץ נשמע על קו השידור הארבע גידי (מכונה 4W – ראשי תיבות של Four Wire) במשרד ההפקה במונטריאול 1976 קולו המוכר של מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות בירושלים. מוטי קירשנבאום בישר בשמחה לאלכס גלעדי כי ארנון צוקרמן נכנע לדרישת הצופים בארץ והוא מאשר שידור ישיר של משחק הכדורגל ישראל – צרפת. זה היה חידוש וגם תקדים. עד אז מעולם לא שידרנו ישיר שום ענף ספורט גם לא כדורגל כשהמדינה נָמָה את שנתה. קולו של יאיר שטרן חַרוּת על טייפ השידור של המשחק ישראל נגד צרפת שהסתיים בתיקו אחת . ויקי פרץ הוביל את ישראל ליתרון 1 : 0, אך שחקן צרפתי עלום שם בימים ההם מישל פלטיני הצעיר בן 21 הִשוָוה ל- 1 : 1. השידור הישיר הצדיק את עצמו והעלה את קרנה של הטלוויזיה בעיני הציבור.

montreal 6

טקסט מסמך מתוך עבודת המחקר : יום ראשון – 25 ביולי 1976 . Follow up של הכתב גד ליאור מהעיתון "מעריב" אודות השידור הישיר בטלוויזיה של משחק הכדורגל ישראל – צרפת בשתיים בלילה בשבת – 24 ביולי 1976. הייתה הערכה כי רבע מיליון צופים בישראל חזו בשידור הישיר למרות השעה הלא נוחה. (באדיבות העיתון "מעריב").

ישראל העפילה בעקבות תוצאת התיקו לשלב רבע הגמר ושובצה לשחק נגד ברזיל ביום שני לפנות בוקר ב- 26 ביולי. גם המשחק הזה הועבר בשידור ישיר מבלי להתחשב בשעת השידור הלא נוחה. ישראל ניגפה בפני ברזיל 4 : 1. בנבחרת ישראל שיחקו השוערים יצחק וויסוקר, יוסף סורינוב, חוליית הרצים והבלמים חיים בר, אלון בן דור, אברהם לב, אלי לוונטאל, והחלוצים יצחק שום, מאיר נמני, ריפעאת טורק, משה שווייצר (בנו של המאמן דוד שוויצר), ויקי פרץ, עודד מכנס, אהוד בן טובים, וגדעון דמתי. רפי גינת שימש העורך האולימפי בירושלים. סייע בידו עורך חדשות החוץ המנוסה של מהדורת "מבט" צבי (צֶבֶּה) גורן. ה- EBU מיסד בימים ההם רק ערוץ Multilateral אחד בלבד על לוויין ה- Primary האטלנטי שנשא את שידורי הטלוויזיה מ- מונטריאול לאירופה וישראל, אך זה אִפשר לאלכס גלעדי להגשים בצורה חלקה את תוכנית העברת השידורים שלו לירושלים. חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה הממלכתית של קנדה CBC בראשותו של בּוֹבּ מוֹיֶיר (Bob Moyier) סיפקה את הסיגנל הבינלאומי. ההפקה של CBC לפני שנות דוֹר נחשבה למופת. מיושנת בהשוואה לימים אלה אך טובה וחדשנית מזו של הורסט זייפארת (Horst Seifart) הגרמני ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת מינכן 1972.

בשנה שקדמה לאולימפיאדת מונטריאול נרתמה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למבצע שידורים היסטורי של 50 שעות מרתקות מתחרויות העבר האולימפיות. במוקד השידורים האלה עמדה הסִדרה "OLYMPIAD" רבת ההשראה של הקולנוען ובימאי הטלוויזיה האמריקני באד גרינספאן שהיה גם מתעֵד דגול [3] .

greenspan 1

טקסט תמונה : שנת 1980 . באד גרינספאן (משמאל) ורעייתו קאפי פטראש המנוחים, צמד הטלוויזיה הדגול שהפיק את הסדרה הדוקומנטארית האולימפית הנפלאה "OLYMPIAD". (התמונה באדיבות באד גרינספאן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

על אודות הצמד הדגול באד גרינספאן ורעייתו קפי פטראש ראה גם בספר עב הכרס הקרוי , "למילים יש וויזואליה משלהן" (אחד מ- 23 הספרים שמרכיבים את סדרת 13 ספרי הטלוויזיה שאני חוקר וכותב) ואשר קרויה בשמה הכולל "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

בתוכנית הספורט לילדים והנוער "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר", שידרנו סדרת מופת בת שבעה פרקים על ההיסטוריה האולימפית ביוון העתיקה בהנחייתו של היסטוריון הספורט ד"ר אורי זמרי. זאת הייתה הצלחה טלוויזיונית גם מן ההיבט החינוכי של תוכנה. לעומת זאת ייחדנו רק חצי שעה לקראת אולימפיאדת אינסברוק – סרט בן 30 דקות שהכין ד"ר שמעון כגן (אז כתב שלנו והיום מרצה לתקשורת באוניברסיטת ת"א) בעזרתה של גב' ברברה טאופר (Barbara Tauffer) נספחת התרבות בשגרירות אוסטריה בישראל שסיפקה לו את קטעי הקולנוע שביקֵש. רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC וחטיבת הספורט שלה בראשות נשיאה רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) עשתה מאמץ כפול כדי לזכות בזכויות השידורים של משחקי אולימפיאדת החורף של אִינְסְבְּרוּק 1976 (הועתקו כמעט ברגע האחרון מדֶנְבֶר – קוֹלוֹרָאדוֹ בארה"ב לאִינְסְבְּרוּק באוסטריה) ומשחקי הקיץ של מונטריאול 1976. המשחקים האולימפיים הפכו בסיועה של הטלוויזיה להצגת הספורט הגדולה בתבל ו- ABC האמריקנית ניאותה לשלם תמורת המשחקים האולימפיים אינסבּרוק 1976 סכום שיא של 10.000000 (עשרה מיליון) דולר ובעבור המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976 שִלשלה לקופת הוועד האולימפי הבינלאומי תשלום בן 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. לאלכס גלעדי היה ידיד טוֹב ופיגוּרָה נחשבת ב- ABC Spots המפיק גֶ'פְרִי מֵייסוֹן (Jeoffrey Mason). הג'נטלמן האמריקני הזה העניק לאלכס גלעדי הזדמנות נדירה לראיין את השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (Marc Spitz) גיבור אולימפיאדת מינכן 1972 שהיה עכשיו פרשן בלעדי של הרֶשֶת בתחרויות השחייה. לא היה גבול לקשרי הידידות המקצועיים שקשר אלכס גלעדי בכל רחבי העולם. הוא היה איש טלוויזיה מוכשר ומפיק בחסד עליון שנהנה מהערכה מקצועית רבה לא רק בארץ אלא גם באירופה ועכשיו גם בארה"ב. מלאכת הריאיון הוטלה איך לא, על נסים קיוויתי. התלוויתי לנסים קיוויתי כמפיק בדרכו לניידת השידור הענקית שחנתה במגרש חנייה ענקי מתחת לבריכת השחייה האולימפית . המתנו שם למרק ספיץ שטרם הגיע עדיין. המפיק – בימאי של שידורי השחייה של רשת ABC צֶ'ט פוֹרְטֶה (Chet Forte) המנוח קיבל אותנו בסבר פנים יפות אך היה בסד של לחץ זמן. החלפנו מילים בודדות. הודיתי לו על הסכמתו לארח אותנו בניידת השידור שלו. התבוננתי בו. הוא היה צעיר ממני בכמה שנים. הייתי כבן 38. הוא בן 32 . שערי הלבין זה מכבר – שלוֹ נותר שחור. קומתי  1.90 מ' הוא רק 1.70 מ'. צֶ'ט פוֹרְטֶה נחשב לפיגורה חשובה ובעלת סמכה מקצועית בחטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה ABC. הוא השתמש במעמדו הרָם נגד אחת מעוזרות ההפקה שלוֹ שאיחרה משום מה להגיע לניידת השידור הפרטית של ABC (חנתה במגרש החנייה מתחת לבריכה האולימפית) . משהופיעה פתח עליה המפיק הראשי את פיו ונזף בה בפני כל הנוכחים. נסים קיוויתי ואנוכי נדהמנו, "איחרת פעמיים", אמר לה, "פעם ראשונה ופעם אחרונה", והוסיף בטוֹן כעוס, "לשידור טלוויזיה בניגוד למקומות עבודה אחרים יש Dead line שחייבים לעמוד בו" . עוזרת ההפקה האדימה מבּושה ונבלעה חיש מהר בניידת השידור. הייתי עֵד לסצנה כל כך אופיינית המעידה על העצבנות והמתח העצום בו שרויים המפיקים הראשיים לפני ובעת השידורים הישירים . גם מרק ספיץ (Mark Spitz) יפה התואר איחֵר. כשהתייצב לבסוף מחויך מתחת לשפמו ומחויט בחליפת הייצוג של ABC והלוגו המפורסם של הרשת על לוח ליבו ליד הניידת סמוך מאוד לתחילת השידור הישיר נמנע צֶ'ט פוֹרְטֶה מלומר לוֹ דבר. מרק ספיץ לחץ את ידי. הוא היה יפה מראה. חתיך בינלאומי. המפיק צ'ט פורטה נזהר בכבודו ולא נזף בו על האיחור.

נסים קיוויתי הספיק לגזול זמן נוסף מצֶ'ט פוֹרְטֶה חסר הסבלנות כדי לראיין בקצרה את מרק ספיץ לטובת צופי הטלוויזיה בישראל בעזרת  ה- Facilities של הניידת האמריקנית. הרי לא היה לנו צוות צילום משלנו. בתום הריאיון רצנו, ממש טסנו, כשאני נושא את הטֵייפ הכבֵד (שני אינטשים) עליו מוקלט הריאיון הבלעדי עם מרק ספיץ לעמדת השידור שלנו בבריכה. קולו של קריין ה- Public Address הקנדי כבר נהם ותחרויות השחייה היו על סף תחילתן. גם אנחנו כמעט פִספסנו את תחילת השידור הישיר שלנו לישראל, לא רק ABC. השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר כבר הובילה את מתחרותיה אל אדני הזינוק כשנסים קיוויתי חבש את אוזניות ה- Head set והִידֵק את המיקרופון לפיו.

הופעתם הראשונה והאיכותית של טריאומוויראט הפרשנים האולימפיים ד"ר גלעד וויינגרטן , יוסף טלקי, וז'קי ווישניה באולימפיאדת מונטריאול 1976 היו פרי מחשבתו של המפיק אלכס גלעדי. באולימפיאדת מונטריאול 1976, נחשב אלכס גלעדי כבר למֵפיק בכיר, אך לא וויתר על שאיפותיו להיות שַדָּר. הוא מינה באופן טבעי את נסים קיוויתי לשַדָּר הא"ק, והותיר לעצמו את בריכת השחייה. כשהגיע למונטריאול הבין טוב יותר את האחריות הענקית המוטלת עליו וזנח את שידורי השחייה לטובת נסים קיוויתי. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן התיר לו לקחת עמו את יצחק "איציק" גליקסברג שהיה עוזר ההפקה שלוֹ במונטריאול 76'. אף על פי כן החליט לנטוש את אמביציה השידור. עוֹל ההפקה, ניהול השידורים והארגון היה רב. אלכס גלעדי לא וויתר רק על משימת שידור אחת . הוא לא הסכים להפקיד בידי שום איש את מיקרופון השידור הישיר בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מונטריאול 76', האולימפיאדה ה- 21 במניין הזמן החדש. חוויית השידור הישיר של טקס פתיחה אולימפי לראשונה בחייו , לבטח זה שאחרי אולימפיאדת מינכן 1972 הייתה חשובה לוֹ מאוד. הוא הבין היטב את המשמעות ההיסטורית של צעידת משלחת ישראל שוב בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים והגשמת חזון ההשתתפות  ארבע שנים לאחר רצח י"א הספורטאים באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 . אלכס גלעדי היה נחוש לשָדֵר בקוֹלוֹ את הרגע הגדול בשבת – 17 ביולי 1976 בו נכנסת האָצָנִית אסתר רוֹט -שָחָמוֹרוֹב ניצולת מינכן בשערי האִצטדיון האולימפי במונטריאול כשהיא צועדת בסך בראש משלחת ישראל ונושאת בגאווה את דגל המדינה. זמן החשיפה הטלוויזיונית של כל משלחת בעת הצעדה בטקס נמשך כ- 8 שניות בממוצע. מבחינת אלכס גלעדי היו אלה השניות החשובות והמכריעות ביותר באולימפיאדה. הוא התכונן היטב לקראתן. הייתה לי זכות גדולה להתייצב לידו ולעזור ולסייע לו במבצע השידורים האולימפיים. שימשתי בתפקיד עוזר השדר האישי שלו בעמדת השידור באִצטדיון האולימפי קולו העמוק המנציח את תחיית הספורט הישראלי ושובו המחודשת לזירה האולימפית חרוּת לעַד על טייפ השידור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

את אולימפיאדת מונטריאול 1976 כיסה צוות שידור קטנטן שכלל את נסים קיוויתי, יאיר שטרן, ואותי . שידרתי את תחרויות ההתעמלות לגברים ונשים ואת משחקי הכדורעף לגברים ונשים . יאיר אלוני שימש כמגיש היומנים ושַדָּר רכיבה על סוסים (Equestrain ), רמי ווייץ היה כתב פרילאנסר ושַדָּר כדורגל במשרה חלקית. כמוהו יורם שמרון. אל צוות השידור הזה הצטרפו הפרשנים, ד"ר גלעד וויינגרטן בתחרויות הא"ק שהיה בראשית דרכו ועדיין לא דומיננטי וכמעט בלתי מורגש, יוסף טלקי המצוין והנבון בבריכת השחייה, והמומחה בעל הידע העצום ז'קי ווישניה בתחרויות ההתעמלות . תחרויות ההתעמלות לא נפלו ברמתן מתחרויות הא"ק והשחייה באולימפיאדת מונטריאול 1976. בזירת ההתעמלות לנשים בלטו המתעמלות הרומניות בראשותן של נדיה קומאנצ'י הווירטואוזית ותיאודורה אונגאריאנו שהתקרבה אליה ברמתה וגם המתעמלות הסובייטיות הנפלאות אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ'בה, ונלי קים. בזירת ההתעמלות לגברים כיכבו שני המתעמלים הסובייטיים ניקולאי אנדריאנוב ואלכסנדר דיטיאטין ושני המתעמלים היפניים סַוָואוֹ קָאטוֹ ומִיטְסוּאוּ צוּקָהָארָה. אלכס גלעדי נחלץ לסייע בשידורים הישירים לעיתים רחוקות. הוא מילא את מקומו של נסים קיוויתי בבריכה בשעה שתחרויות הא"ק והשחייה חפפו זו את זו, ושמר לעצמו את בכורת המיקרופון במשחק הגמר בכדורסל, וכאמור בטקסי הפתיחה והנעילה.

montreal 7

טקסט תמונה : חודש יולי – 1976. הימים ההם – הזמן ההוא. אולימפיאדת מונטריאול 76'. עוזר ההפקה יצחק "איציק" גליקסברג מי שביצע את תפקידו ברמה גבוהה (מימין), והשדר יורם שִמרון בחדר המנוחה בבניין ORTO במונטריאול. (באדיבות רשת הטלוויזה הקנדית הציבורית CBC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נקודת האוֹר הגדולה של שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה ניסיונו של אלכס גלעדי כמֵפיק ומנהל השידורים להציב בפעם הראשונה בצורה שיטתית שלושה פרשנים בשלושת ענפי הספורט האולימפיים המרכזיים. הופעתם המשותפת הראשונה של שלושת הפרשנים בעמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלושת ה- Venues העיקריים הייתה הצלחה ניהולית , ושימשה תקדים חשוב לעתיד לבוא. הבולט ביותר מבין השלושה היה ללא כל ספק יוֹסֵף "יוז'ו" טֶלֶקִי חבר קיבוץ כפר מכבי. הוא ניצב מעליהם בדרגה שלמה. יוסף "יוז'ו" טלקי היה מאמן שחייה מפורסם של שחייני גוש זבולון ונבחרת ישראל תקופה ארוכה בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת. יתכן שבלט מייד גם בגלל שהשַדָּר המוביל שלו נסים קיוויתי הבין בטלוויזיה אך לא יותר מידי במקצוע השחייה. נסים קיוויתי הוצנח לבריכת השחייה ברגע האחרון. מכיוון שלא היה בַּקִי בענף הספורט המרתק והדינמי הזה הותיר כַּר פרשנות נרחב ביותר למומחה השחייה שישב לצדו בעמדת השידור. יוסף "יוז'ו" טלקי היה איש חכם וידען עצום ברמה הבינלאומית העליונה ביותר בענף השחייה. סגנון הדיבור שלו בשידור היה ישיר מאוד אולי מחוספס לפעמים, אך שילוב ידענותו המקצועית המופלגת עם האינטליגנציה הגבוהה בה ניחן ושיכלו החריף הֵסֵבוּ קורת רוח רבה למיקרופון. שידוריו הישירים של נסים קיוויתי מהבריכה האולימפית במונטריאול 1976 שם תיאר את ענקי השחייה העולמיים של גרמניה המזרחית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר, פֶּטְרָה טוּמֶר, אוּלְרִיקֶה רִיכְטֶר, אָנְדְרִיאָה פּוֹלָק, ורוֹלָאנְד מָאתֶּס האגדי, והאלופים ושיאני העולם האמריקניים הטריים ג'וֹן נֵיְיבֶּר, גִ'ים מוֹנְטְגוֹמְרִי, בְּרָאיְין גוּדֶל, בְּרוּס פֶרְנִיס, ושִיְרְלִי בָּאבָּאשוֹף – לא יכלו לצלוח כהלכה ללא הפרשנות האמינה והמדויקת מאוד של יוסף טלקי. במשחקי מונטריאול 1976 קבע יוסף טלקי רָף גבוה של פרשנות בטלוויזיה.

roland mattess

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976 . שני שחייני הגב הענקים של ארה"ב (תרתי משמע – גובהם 1.98 מ'), ג'ון נייבר במרכז ופיטר רוקה משמאל, משנים את פני ההיסטוריה בשחייה ומסלקים מטבלת שיאי העולם את שחיין הגב המזרח גרמני רולאנד מאתס (הראשון מימין גובהו 1.85 מ'). ג'ון נייבר קבע שיא עולם חדש ב- 100 מ' בסגנון גב בתוצאה של 55.49 ש'. פיטר רוקה היה שני בזמן של 56.34 ש'. רולאנד מאתס היה שלישי – 57.22 ש'. התמונה חזרה על עצמה התחרות ל- 200  מ' בסגנון גב. ג'ון נייבר קבע שיא עולם חדש 1:59.19 דקה. פיטר רוקה היה שוב שני בזמן של 2:00.55 דקות. רולאנד מאתס לא השתתף בתחרות ב- 200  מ' בסגנון גב בטענה שהוא חולה. (באדיבות הסופרים הגרמניים פרנק גרובה וגרהארד ריכטר שכתבו את הספר "משחקי אולימפיאדת מונטריאול 1976" בהוצאת הופמאן ןקאמפה) וכן תודה אישית מקרב לבי לסיועו של ידיד יקר שלי פרופסור מנפרד למר מהאוניברסיטה לספורט וחינוך גופני בקלן – גרמניה.

יוֹסֵף "יוז'ו" טֶלֶקִי היה פרשן השחייה הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית שידע לנתח את יתרונות וחשיבות סגנונות השחייה בתחרויות, הכיר לפרטי פרטים את כל השחיינים הבינלאומיים כאילו היה מאמנם האישי, וחָזָה וניבּא בדייקנות מֵרָבּית בשידורים הישירים שלנו את תוצאות המשחים במהלך התרחשותם כבר בתחילת המשחים בעודם מתנהלים בבריכה הראשונה . הוא ידע מייד אם יושגו שיאי עולם בתחרויות אותם פִּירְשֵן עבור צופי הטלוויזיה בישראל . למתבונן מהצד נראה היה כי הפרשן מסתכן שלא לצורך בניבוי שיאי העולם. הנבואה הרי ניתנה לשוטים. יוסף טלקי התייחס ליכולתו לצפות את שיאי העולם לא כאל נבואה אלא כאל תובנה מדעית, התעסקות במתמטיקה, אנליזה הידרודינאמית, ובניתוח הגיוני של נתוני זמני המדידה האלקטרונית שרצו על מוניטור הטלוויזיה בעמדת השידור בבריכת השחייה.

מהנדסי הטלוויזיה מצאו כאמור באולימפיאדת טוקיו 1964 את הפתרון הטכנולוגי המאפשר את הצבת שעוני המדידה האלקטרוניים על המרקע והצגתם בפני מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל . הטלוויזיה היפנית הממלכתית NHK שכיסתה את המשחקים האולימפיים של טוקיו 64' התחברה למערכת המדידה האלקטרונית של החברה היפנית SEIKO . הטלוויזיה המכסיקנית התחברה באולימפיאדת מכסיקו 1968 ל- OMEGA חברת שעונים שווייצרית עתירת מוניטין. DOZ (קבוצת הטלוויזיה המיוחדת של ARD ו- ZDF) הגרמנית התחברה באולימפיאדת מינכן 1972 אף היא למערכת שעונים שווייצרית LONGINES. רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC (ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation) התחברה ל- Pool החברות שווייצריות , שנקראו “SWISS TIMING”. יוסף טלקי היה כל כך בקי במקצוע ורזֵי הענף עד שנטל את אחריות העברת אינפורמציה "הניבוי" לצופים על עצמו ללא שוּם חשש והתלבטות. זה היה חידוש בימים ההם . שמו הלך לפניו. צופי הטלוויזיה הצטרפו לשידורים הישירים לא רק כדי לצפות בשחיינים הווירטואוזים ג'ון נייבר וקורנליה אנדר, אלא גם כדי לראות האם הפרשן המתמטי צודק בתחזיותיו. יוסף טלקי הביא בפרשנות הסופר מקצועית שלו במונטריאול 1976 בשורה חדשה. אי אפשר היה שלא להצדיע לוֹ. צריך להבין כי בתחרויות השחייה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 נשברו 21 (עשרים ואחת) שיאי עולם. יוסף "יו­ז'ו­" טלקי חזה את כולם ונקב בתוצאות הסופיות בדיוק מתמטי כמו המערכת שמדדה אותם. יוסף "יוז'ו" טלקי ניתח לצופים שלנו בכישרון רב את קֶצֶב השחייה, ואת ההידרודינמיקה והמכאניקה של יעילות תנועות השחיינים בסִגנונות השונים מתחת למים. תרומתו למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה חשובה. הוא היה פרשן עַל בספורט. קלאסי. יחיד בדוֹרוֹ.

teleki 3

טקסט תמונה : יוסף טלקי חבר קיבוץ כפר מכבי . פרשן שחייה הטוב ביותר של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בכל הזמנים . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

[1] ראה נספח : הטקסט המקורי בכתב ידו של אלכס גלעדי בעת השידור הישיר של טקס הפתיחה של אולימפיאדת מונטריאול 1976, שבת- 17 ביולי 1976.

[2] ראה נספח : הטקסט המקורי של אלכס גלעדי בעת השידור הישיר של טקס הפתיחה של אולימפיאדת מונטריאול 76', שבת – 17 ביולי 1976.

[3] סדרת הטלוויזיה "OLYMPIAD" של באד גרינספאן הבלתי נשכח וחברת ההפקה האמריקנית שלו "Cappy Productions" זכתה בפרס EMMY לקולנוע וטלוויזיה . באד גרינספאן זכה מאוחר יותר בעוד שני פרסי EMMY יוקרתיים : עבור הסדרה "NUMERO UNO", ועבור סרט הקולנוע "WILMA" שהביא את סיפורה של האצנית האולימפית האמריקנית ווילמה רודולף (Wilma Rudolph) מי שזכתה באולימפיאדת רומא בשלוש מדליות זהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' ומרוץ השליחות 4 פעמים 100 מ'

teleki 4

טקסט תמונה : יולי 1981. משחקי המכבייה ה- 10 נערכים בתל אביב בקיץ 1981. יורם ארבל והפרשן יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל משדרים ישיר את תחרויות השחייה מהבריכה של אוניברסיטת תל אביב. השדר המקורי נסים קיוויתי היה עסוק באותה העת בשידורים הישירים של תחרויות הא"ק באצטדיון הדר יוסף. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

teleki 10

טקסט תמונה : יולי 1980. אולימפיאדת מוסקבה 80'. כל השידורים האולימפיים היו שידורי Off tube לאחר שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ביטל את טיסת משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בצל החרם שהוטל על אולימפיאדת מוסקבה 1980 ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין. זיהוי מימין לשמאל : יצחק גליקסברג, מישהי מוסתרת לא מזוהה, אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (יושב), אמנון לנגזם, יוסף "יוז'ו" טלקי (בן 62), ומשה גרטל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. כלכלה טלוויזיונית. יו"ר הוועדה המארגנת האמריקנית בראשותו של היו"ר המוכשר פיטר יוברות' (Peter Ueberroth). חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשותו של נשיאה רב היכולות רון ארלדג' (Roone Arledge). 

הפקת חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. מנכ"ל חברת "קוקה קולה" בישראל אַמְנון דִיק מעניק לי בקיץ 1984 לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית סכום חסות בגובה 300000 (שלוש מאות אלף) דולר תמורת שידורן של 300 שקופיות חסות במהלך 16 הימים של השידורים האולימפיים מלוס אנג'לס 1984. זהו הסכם כלכלי היסטורי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין חברה מסחרית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל מסיים את תפקידו ב- 1 באפריל 1984. העיתונאי ויועץ התקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין אורי פורת ז"ל מתמנה במקומו למנכ"ל רשות השידור לחמש שנים הבאות 1989 – 1984. גב' רוּחָמָה אַיָילוֹן היא המנהלת לשכות מנהלי רדיו "קול ישראל" ולשכות המנכ"לים של רשות השידור במשך 37 שנים רצופות, 1995 – 1958. הופעתו המזהירה של פיטר יוברות' (Peter Ueberroth) יו"ר הוועדה מארגנת האמריקנית של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

la 1

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ניצבתי לראשונה בשטח, בלוס אנג'לס עצמה, בתפקיד עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מטעמו של הטריאומוויראט מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער, ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. מר אלכס גלעדי כבר לא היה בסביבה. הוא עבד בשירות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. זאת גם הייתה האולימפיאדה הראשונה של שלושת הבוסים שלי שנשאו בתפקידם המרכזי בעת ההיא, אם להוציא מהחשבון את המשחקים האולימפיים הקודמים של מוסקבה 1980 שסוקרו וכוסו Off tube מהאולפן בירושלים בשל החֶרֶם. קודם לכן ניהלתי את שתי ההפקות הבינלאומיות של שני המונדיאלים, הטורנירים של משחקי גביע העולם בכדורגל, בארגנטינה 1978 וספרד 1982 – אך אולימפיאדה היא דבר אחר ושונה לחלוטין. זוהי הפקת הטלוויזיה המורכבת והמסובכת ביותר בעולם וגם היקרה ביותר. טורניר גמר גביע העולם בכדורגל או כפי שהוא מכונה "מונדיאל" (Mundial) מייצר 160 שעות שידור עבור הטלוויזיה. האולימפיאדה כ- 4000 שעות שידור.

ליוסף "טומי" לפיד הוענקה הזדמנות לשַדְרֵג את ההפקה הישראלית לעומת אלה של אולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976 אך הוא כרגיל היסס. ככל שהדברים נגעו לשידורי ספורט של אירועים בינלאומיים גדולים בטלוויזיה שדרשו תקציבים גדושים, נבעת ותמיד התלבט ופסח על הספים. פקפק והיה נבוך. הייתי לידו ועֵד כמה קשה היה לו להחליט . ההיסטוריה שלו לא הייתה טלוויזיונית. הוא לא היה מנהיג של מהפכות שידור טלוויזיוניות גרנדיוזיות . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה עיתונאי מעיתון "מעריב" שראש הממשלה מנחם בגין ושר החינוך זְבוּלוּן הָמֵר הטילו עליו ב- 1 באפריל 1979 את תפקיד מנכ"ל רשות השידור במקום יִצְחָק לִבְנִי. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא היה המועמד המועדף ע"י ממשלת הליכוד למשרה הרמה. מזכיר הממשלה אַרְיֵה נַאוֹר הציע תחילה לתפקיד את המחזאי והסטיריקן  אֶפְרָיִם קִישוֹן אך זה סירב ואמר שהוא מכיר מישהו שיעשה את זה טוב ממנו . הוא התכוון לחברו וידידו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. "מעריב" היה מערכת כלכלית צנועה בהשוואה לרשות השידור. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הגיע לניהול רשות השידור בת 2000 (אלפיים) עובדים מאוריינטציה כספית של עיתון. הוא נרתע באופן שיטתי ממבצעי טלוויזיה גדולים ומורכבים שדרשו הפעלת כמות גדולה של כוח אדם, מפיקים, אנשי שידור, טכנאים, ואנשי הדירוג המשולב, ועמם שימוש בטכנולוגיה מרובה ויקרה מסוגים שונים. לא כל שכן כשמדובר באירועי ספורט בינלאומיים שם אתה נדרש לשלם גם בעד זכויות שידורים. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה זה שביטל את תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1980 שאמורה הייתה להיערך שוב בישראל בעקבות זכייתה של גלי עטרי ולהקתה חלב ודבש בתחרות הזמר האירופית שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים ב- 31 במארס 1979. תחרות השירים הבינלאומית הזאת הועברה בשידור ישיר ע"י הטלוויזיה הישראלית בישראל ובכל אירופה בעידן יצחק לבני וארנון צוקרמן. המפיק היה אלכס גלעדי והבימאי יוֹסִי צֶמַח. יוסף "טומי" לפיד ביטל זאת בטענה שכספי הרשות דרושים למטרות רציניות יותר משירי האֵרוֹ – וִויזְיוֹן. בקיץ 1980 גער יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד באַלֶכְּס גִלְעָדִי על הפקת הטלוויזיה של שידורי ווימבלדון בהשתתפות הטניסאי הישראלי שלמה גליקשטיין אותה חשב לפומפוזית. אלכס גלעדי שידר ישיר מלונדון את המשחק של האלוף השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג נגד שלמה גליקשטיין בעוד יוסף "טומי" לפיד מתנפל על מנהל מחלקת הספורט בטענה שהוא מבזבז כספי ציבור. ההתנגדות שלו הפכה לריטואל כמו של שַר האוצר יגאל הורוביץ שאמר, "אין לי". ב- 1982 ביקש להפיק בקטן את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. תמיד תהיתי מה מניע וגורם לאיש חכם ומוכשר ברמתו ובתפקידו הרָם לנהוג בהססנות ובקמצנות, ההפך ממנהיגי טלוויזיה דגולים. הוא הגיע לרשות השידור מעולם אחר. ב- 1983 שנה בטרם המשחקים האולימפיים נשבה כבר רוח אחרת בין כתלי רשות השידור. אווירה ללא תנופה. ארנון צוקרמן, מוטי קירשנבאום, דן שילון, ואלכס גלעדי לא היו שם עוד. טוביה סער כיהֵן כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה העֵת ויאיר שטרן היה מנהל חטיבת החדשות אך יוסף "טומי" לפיד בלם בדומיננטיות שלו את שניהם ועשה זאת ללא כל מאמץ. הוא העריך שאני חותר להפקה מורכבת ויקרה הגדולה ממידותיה של רשות השידור ואִפְשֵר לי להפיק ולנהל את שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בצורה מוגבלת ומצומצמת. באופן לא מפתיע התעלם מאופציית מימון חלק מהשידורים באמצעות שקופיות חסות. ב- 1 באפריל 1984 התמנה אורי פורת ז"ל למנכ"ל רשות במקומו של יוסף "טומי" לפיד שהלך הביתה, והפך את הקערה על פיה. אך בַּל אקדים את המאוחר.

האולימפיאדה ה- 23 של העת החדשה נערכה בלוס אנג'לס במדינת קליפורניה בארה"ב ביולי – אוגוסט 1984 והייתה משובחת למרות חֶרֶם הגומלין הסובייטי ושל כל מדינות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה לרבות קובה כמעשה תגמול לחֶרֶם הטיל השיא ארה"ב ג'ימי קרטר על אולימפיאדת מוסקבה 1980. השגשוג המדהים של משחקי לוס אנג'לס 1984  נבע מהכנות מדוקדקות בנות חמש שנים וחצי של הוועדה המארגנת האמריקנית LAOOC (ראשי תיבות של Los Angeles Olympic Organizing Committee) וארגון מדויק וקפדני ביותר ארוך טווח בראשות נשיא מוכשר בצורה יוצאת דופן פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' (Peter Ueberroth) ויו"ר הוועדה פאול זיפרן (Paul Ziffren). בצדה התקיימה עבודת טלוויזיה מודרנית, עשירה, ומקיפה של חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשות נשיאה רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) סעיף [1]. כיסתה את המשחקים עבור צופי הטלוויזיה בארה"ב ושימשה במקביל גם Host broadcaster בינלאומי של סיגנל השידור הטלוויזיוני עבור כל רשתות הטלוויזיה מהעולם. באולפני חברת הסרטים הישנה "קולומביה" ברובע הוליווד הקימו מהנדסי ABC את ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי של הטלוויזיה והרדיו. לוס אנגל'ס הייתה העיר השלישית בהיסטוריה של ה- מאה ועשרים שאירחה פעמיים את המשחקים האולימפיים, ב- 1932 ועכשיו ב- 1984. קדמו לה פאריס שאירחה את המשחקים ב- 1900 ו- 1924, לונדון ב- 1908 ו- 1948, וגרמניה בשנים 1936 בברלין ו- 1972 במינכן.

ueberroth 2

טקסט תמונה : 1985. זהו השער הראשי של ספרו של פיטר יוברות' "MADE IN AMERICA" (יצא לאור ב- 1985). ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא שמתעניין בכלכלה טלוויזיונית, וביחסים הסימביוטיים בין הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הגדולים לבין רשתות הטלוויזיה שמתעניינות באותם אירועי הספורט הגדולים.

arledge 1

טקסט תמונה : זהו השער הקדמי של  ספרו של רון ארלדג' "ROONE" נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, איש של חזון, שהפך למופת ומודל לחיקוי בעבור כל איש טלוויזיה בכל רשת טלוויזיה באשר היא. ספר מרתק וחובה לקריאה. 

כרגיל גיוס והבאת המשחקים ללוס אנג'לס ב- 1984 נעשתה ע"י כמה משוגעים אמריקניים לדבר . כבר ב- 1939 עוד בטרם מלחמת העולם ה- 2 נוסדה בדרום קליפורניה וועדת ספורט SCCOG (ראשי תיבות של Southern California Committee for the Olympic Games) שביקשה להביא שוב את המשחקים ללוס אנג'לס לאחר קיומם המוצלח ב- 1932. הדבר לקח זמן רב מפני שבמאבק הפנים האמריקני העדיף הוועד האולימפי האמריקני USOC (ראשי תיבות של United States Olympic Committee) תמיד את דטרויט ומישיגן על פני לוס אנג'לס כערים אמריקניות המועמדות לארח את המשחקים האולימפיים . לוס אנג'לס זכתה בתחרות בארה"ב רק בעשור ה- 70 והייתה מועמדת אמריקנית לאירוח המשחקים האולימפיים רק ב- 1976 ו- 1980. כזכור פסח הוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) אחרי מלחמת העולם ה- 2 על ההצעות האמריקניות והטיל את אירוח האולימפיאדות ב- 1948 על לונדון, ב- 1952 על הלסינקי, ב- 1956 על מלבורן, ב- 1960 על רומא, ב- 1964 על טוקיו, ב- 1968 על מכסיקו, ב- 1972 על מינכן , ב- 1976 על מונטריאול, ב- 1980 על מוסקבה. לוס אנג'לס זכתה סוף כל סוף לאישור USOC (הוועד האולימפי האמריקני) בראשות הנשיא רוברט קיין (Robert Kane), מנכ"ל הוועד האולימפי האמריקני דון מילר (Don Miller), וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי והאמריקני ג'וליאן רוזוולט (Julian Roosevelt). העיר הפכה מועמדת לארח את אולימפיאדת 1984 בהתמודדות הפנים אמריקנית שהתקיימה בקולוראדו ספרינגס ב- 25 בספטמבר 1977.

la 2

טקסט תמונה : רוברט קיין (Robert Kane) נשיא הוועד האולימפי האמריקני ב- 1984. (באדיבות LAOOC) .

מאמצי הזכייה הבלתי נלאים למען אירוח המשחקים ב- 1984 בלוס אנג'לס הובלו ע"י נשיא SCCOG ג'ון ארגיו (John Argue) וראש עיריית לוס אנג'לס תום בראדלי (Tom Bradley) . המימון הכספי העצום נעשה ע"י SCCOG ואנשי עסקים פרטיים בקליפורניה . הקונגרס האמריקני התגייס ואישר פה אחד ב- 1977 תמיכה כספית בארגון המשחקים האולימפיים ב- 1984 בלוס אנג'לס. ב- 18 במאי 1978, בישיבה ה- 80 של IOC  באתונה, החליט הוועד האולימפי הבינלאומי באופן ארעי וכפוף לכמה סעיפים כספיים כי לוס אנג'לס תארח את המשחקים האולימפיים של 1984. ב- 30 באוגוסט 1978 אישר הוועד הפועל (Executive Board) של IOC בפגישתו בלוֹזָאן (Lausanne) את קיום האולימפיאדה ה- 23 בלוס אנג'לס 1984. 75 אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי הצביעו בעד ההסכם הזמני שנחתם ב- 18 במאי 1978 באתונה והודיעו כי הם מצדדים בעד קיום האולימפיאדה בלוס אנג'לס, 3 התנגדו, 6 נמנעו, ואחד לא השתתף בהצבעה. ב- 12 באוקטובר 1978 אישרה מועצת עיריית לוס אנג'לס מצדה את ההסכם עם IOC. ב- 20 באוקטובר 1978 נחתם ההסכם הסופי בין העיר לוס אנג'לס לבין IOC  בבית הלבן בוושינגטון (בחדר ע"ש פראנקלין דילאנו רוזוולט). ההסכם נחתם ע"י תום בראדלי ראש עיריית לוס אנג'לס והלורד מייקל קילאנין (Lord Michael Killanin) נשיא IOC עם נשיא SCCOG ג'ון ארגיו, ראש מועצת עיריית לוס אנג'לס ג'ון פרארו (John Ferraro), אנטון קאלייה (Anton Kalleia), המנכ"לית הוותיקה של IOC גב' מוֹנִיק בֵּרְלִיוֹ (Monique Berlioux), נשיא USOC רוברט קיין, ומנכ"ל USOC דון מילר. בעת חתימת ההסכם היה נוכח בחדר נציגו של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, ג'ק ווטסון (Jack Watson). באותו הלילה של 20 באוקטובר 1978 הודלק הלפיד האולימפי בעיר לוס אנג'לס והחלה הספירה לאחור. ב- 26 במארס 1979 התמנה פיטר יוברות' בן 45 איש עסקים ברוך כישרון לנשיא הוועדה המארגנת של המשחקים (LAOOC) ולצדו היו"ר פאול זיפרן בן 66. למנכ"ל הוועדה המארגנת נבחר הארי יוּשֶר (Harry Usher) בן 44. נותרו 1951 ימים עד לטקס הפתיחה של המשחקים ב- 28 ביולי 1984.

פיטר יוברות' הרכיב וועדה מארגנת בת 61 חברים. שליש מהם נמנו על הוועד הפועל שלה (Executive Committee). פילוסופיה כלכלית ברורה כיוונה את דרכו של פיטר יוברות' . המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 ימומנו ע"י הסקטור הפרטי מבלי להזדקק לסובסידיות ממשלתיות ומבלי להכביד כלל על משלם המסים המקומי . הרעיון המרכזי והיסודי היה להפוך את מתקני הספורט של העיר לוס אנג'לס ומחוז לוס אנג'לס (Los Angeles County) הקיימים, ולשפרם, כדי להפכם לקומפלקס אולימפי שימושי. לא עלה בדעתה של הוועדה המארגנת להשקיע בבניין קומפלקס אולימפי חדיש כדי לא להיכנס להוצאות מטורפות מיותרות ועל מנת שלא לחזור על שגיאתו של ראש עיריית מונטריאול ב- 1976 זָ'אן דְרָאפּוֹ . יתירה מזאת. פיטר יוברות' הבטיח כי בתום משחקי לוס אנג'לס 84 יועמדו כל המתקנים המשופרים לרשות הקהילה בלא תמורה. הוועדה המארגנת הקימה שלושה מתקני קליעה של חץ וקשת. היא מיסדה עשרה מסלולי א"ק חדישים עשויים טרטאן, ראשית דבר באצטדיון האולימפי המרכזי ה- Coliseum, וגם בעוד עשרה מוסדות חינוך גבוהים בעיר. היא שיפצה את ה- Coliseum שם עמדו להיערך טקסי הפתיחה והנעילה האולימפיים ותחרויות הא"ק והבריקה ללא הכר את בריכת השחייה של אוניברסיטת USC בה ייערכו תחרויות השחייה, השחייה הצורנית, הקפיצות למים ממקפצה 3 מטרים וממגדל 10 מטרים, ומשחקי הכדור מים. הוועדה מארגנת הקימה אדמיניסטרציה בינוי חדשה באוניברסיטת UCLA שם ייערכו תחרויות ההתעמלות הספורטיבית (Artistic) והאומנותית (Rhythmic). הוועדה המארגנת הקימה ב- UCLA מעבדה חדשה לרפואת ספורט.

ב- 4 במארס 1983 יצא פיטר יוברות' בהצהרה כלכלית נוספת : "LAOOC תשלם עבור כל השירותים שהעניקה לה הממשלה הפדראלית אך לא תשלם עבור שירותים שהיא לא הזמינה או דרשה" . LAOOC שילמה לממשלה הפדראלית החזרי מסים בגובה של 231000000 (מאתיים שלושים ואחד מיליון) דולר אך זכתה להכנסות בגובה של 282000000 (מאתיים שמונים ושתיים מיליון) דולר בגין הפעילויות האולימפיות שלה בכל מחוזותיה של לוס אנג'לס . היה ברור כי נשיא LAOOC פיטר יוברות' (Peter Ueberroth) הוא גם כלכלן מבריק . דרום קליפורניה (Southern California) השקיעה במשך חמש שנים וחצי מאז אוקטובר 1978 ועד יולי 1984 בתשתיות לקראת האולימפיאדה סכום של 3.300000000 (שלושה מיליארד ושלוש מאות מיליון) דולר שכלל בתוכו החזר מסים בגובה של 231.000000 (מאתיים שלושים ואחד מיליון) דולר לממשלה הפדראלית ו- 179.000000 (מאה שבעים ותשע מיליון) דולר למדינת קליפורניה . במשך חמש וחצי שנים של תקופת ההכנות הללו נוצרו 68000 (שישים ושמונה אֶלֶף) מקומות עבודה חדשים במדינת קליפורניה. תוכנית המשחקים האולימפית כללה את מקצועות הספורט הבאים לגברים ונשים : חֵץ וקשת, א"ק, כדורסל, אגרוף, קָנוּ, אופניים, רכיבה על סוסים, סיוף, כדורגל, התעמלות, כדוריד, הוקי שדה, ג'וּדוֹ, קרב חמש מודרני, חתירה, קליעה למטרה, שחייה, כדורעף, הרמת משקלות, היאבקות, ושיוט. לתוכנית המשחקים נלוו שני אירועים Demonstration חדשים (ביניהם בייסבול) במסגרת חשיפה אולימפית שעתידים להיכנס לתוכנית הרשמית של המשחקים באולימפיאדת סיאול 1988.

la 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. איור 23 ענפי הספורט שמתחלקים לעשרות רבות של מקצועות משנה . אופי ה- Logo’s  מזכיר את אלו של אולימפיאדת מינכן 1972 . (באדיבות LAOOC) .

בתום אולימפיאדת לונדון 1908 אמר מייסד המשחקים הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין :  "המשחקים האולימפיים צריכים להכיל בתוכם יותר מקצועות אתלטיים , הם צריכים להיות יותר מכובדים , יותר דיסקרטיים , ומעל לכול יותר זולים". פיטר יוברות' הצהיר לאחר מינויו לנשיא הוועדה המארגנת : "הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 תלך בעקבותיו של מייסד המשחקים האולימפיים בעת החדשה הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין לתפארת התנועה האולימפית ולמען עולם טוב יותר".

שלושה שבועות לאחר תום אליפות העולם בא"ק של הלסינקי התכנסנו ב- 5 בספטמבר 1983 בלשכתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בבניין "כלל" בירושלים כדי לקבוע את מסגרת השידורים הסופית של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 וההיערכות הכלכלית – כספית – מקצועית לקראתה. בפגישה החשובה שנמשכה כארבע שעות נוכחו המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל, המשנה שלוֹ רון נחמן ז"ל (היה ראש עיריית אריאל וח"כ לשעבר מטעם "הליכוד"), שַר הכספים של רשות השידור הסמנכ"ל יוחנן צנגן, יועץ המנכ"ל נקדימון "נקדי" רוגל, הבוס הישיר שלי יאיר שטרן שכיהן בתפקיד מנהל חטיבת החדשות, הבוס הישיר של יאיר שטרן טוביה סער מנהל הטלוויזיה, ריימונד לוי מנהל חטיבת הביצוע, ומיכה לויירר מומחה הקוֹל בהא הידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בעת ההיא הוא היה האיש המוביל בתחום הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. האחד והיחיד. מנהל מחלקת הקול וידען בינלאומי ב- Sound ותקשורת שידור בינלאומית.

la 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. אחד הרחובות בסיאול. מיכה לויירר ואנוכי בתום המשחקים ובסיום משימת השידורים הישירים שכללה 133 שעות בפרק זמן של 17 ימים. הוא ועקיבא מלמד היו מייסדי מחלקת הקול והתקשורת בטלוויזיה ונחשבו לטובי הטכנאים שלנו בתחום בימים ההם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצגתי לפני הגברדיה הנכבדה את המפה הבינלאומית של מבנה זכויות השידורים ואת ההיערכות הטכנולוגית והלוגיסטית של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). במקביל פרשתי את כוונות השידור שלי ואת ההשתלבות הטכנולוגית והלוגיסטית שלנו בתוך מסגרות השידור של ה- EBU. עלות זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה קבועה במסגרת החוזה בין ה- EBU לוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) ועמדה על כ- 175000 עד 200000 (מאה שבעים וחמישה אלף עד מאתיים אֶלֶף) דולר. בין אם נשדר שעה אחת מאולימפיאדת לוס אנג'לס ובין אם נשדר משם מאתיים שעות. גם עלות ההשתתפות שלנו בשידורי המערכת הלוויינית ה- Multilateral הנושאת את סיגנאל השידור מלוס אנג'לס לאירופה הייתה קבועה. אלה הם נהלי ה- EBU  איגוד השידור האירופי. הסעיפים העיקריים היקרים בהפקה שמרכיבי העלויות שלהם היו תחשיבים משתנים על פי כמות ההזמנה כללו את שכירת עמדות שידור באִצטדיונים השונים (עלות עמדות שידור באצטדיון האולימפי ב- Coliseum Memorial, בריכת השחייה באוניברסיטת USC, ובהיכל ההתעמלות של אוניברסיטת UCLA עמדה על 16200 (שישה עשר אלף ומאתיים) דולר, שכירת קווי שידור , מיסוד מערכת טלפונית מקומית ובינלאומית , הקמת משרד שידורים, הפקה, ותקשורת ב- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי של הטלוויזיה בלוס אנג'לס), ושיגור צֶוֶות צילום (פילם) לצורך כיסוי 33 ספורטאי משלחת ישראל הנוטלים חלק במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84'.

זכויות השידור של איגוד השידור האירופי ה- EBU עבור אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' תפחו לממדים שלא הכרנו קודם לכן ועמדו עכשיו על סכום של 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אֶלֶף) דולר. זה היה תהליך בלתי נמנע. אפילו ברה"מ הקומוניסטית התאהבה בכסף והתגלתה כמעצמה קפיטליסטית . ה- EBU שילם (יחד עם רשתות הטלוויזיה של ניו-זילנד NZTV והפיליפינים PTV 4) תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 סכום של 5950000 (חמישה מיליון ותשע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר. עלייה מתונה לעומת אולימפיאדת מונטריאול 76' שם הִפְקִיד ה- EBU (בעסקה משותפת יחד עם רשתות הטלוויזיה של מדינות יפן אוסטרליה, ניו-זילנד, והפיליפינים) בקופת הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) תשלום בסדר גודל של 4.550000 (ארבעה מיליון וְחמש מאות וחמישים אֶלֶף) דולר. הסובייטים התייחסו בעדינות ורגישות ל- EBU אך בתובענות כלפי האמריקניים . הם ניצלו את הלהיטות העצומה של שלוש הרשתות הטלוויזיה הגדולות לשלם כמעט כל סכום שיידרש עבור זכויות השידורים. לבסוף ABC ו- CBS פרשו מהמרוץ, ו- NBC זכתה בבכורה תמורת 87.500000 (שמונים ושבעה וחצי מיליון) דולר . נשיא חטיבת הספורט והחדשות של ABC רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) כתב בזיכרונותיו [2] בספר "ROONE" כלהלן : "במהלך התִּמְחוּר של אולימפיאדת מוסקבה 1980 ובעת המו"מ על גובה זיכיון השידורים ביקשו אנשי המשא ומתן הסובייטים לראות אותנו ABC , CBS , ו- NBC כשלושה עקרבים מתקוטטים בתוך בקבוק. כשהסתיימה מלחמת הזכויות הוברר כי שתי רשתות טלוויזיה אמריקניות הוטלו פרקדן על זירת המאבק כשהֵן מובסות, והרשת המנצחת NBC סיימה את המאבק עייפה ומותשת".  כזכור מנע החֶרֶם האמריקני של הנשיא ג'ימי קרטר את סיקור אולימפיאדת מוסקבה 1980 בידי רשת NBC.

הסכמתן של רשתות הטלוויזיה בעולם ובראש וראשונה ABC האמריקנית לשלם מחירים אסטרונומיים עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' היוותה נקודת מפנה כספית חדשה ועליית מדרגה. לא אחת, כמה בבת אחת. המחירים זינקו לשמיים. ה- EBU בו חברה גם רשות השידור נדרש ע"י IOC ובתיאום עם הוועדה המארגנת האמריקנית של משחקי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 LAOOC (ראשי תיבות של Los Angeles Olympic Organization Committee) בראשותו של הנשיא פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' (Peter Ueberroth) לשָלֵש ולרַבֵּע את מחיר הזכויות עבור אולימפיאדת לוֹס אנג'לס 84' בהשוואה לתשלומים עבור זיכיונות השידור של שתי האולימפיאדות האחרונות של מוסקבה 80' ומונטריאול 76'. פיטר יוברות' , ג'ון ארגיו נשיא SCCOG, ומפיק הטלוויזיה דייויד וולפר (David Wolper) (ג'ון ארגיו ודייויד וולפר נמנו על 22 החברים בוועד הפועל של הוועדה המארגנת) היוו את הצוות שניהל את המו"מ על זכויות השידורים האולימפיות וזכה להישגים מפליגים.

ב- 26 בספטמבר 1979, חמש שנים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, חתם פיטר יוברות' בנַגוֹיָה – יפן על הסכם מדהים וחסר תקדים בהיקפו עם רון ארלדג' נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בו LAOOC מעניקה ל- ABC את זכויות השידורים באופן בלבדי תמורת סכום שיא של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר. רון ארלדג' בעל מסורת השידורים האולימפית ברשת הטלוויזיה ABC ביקש להימנע ממכרז ומעימות עם NBC ו- CBS . הוא אמר לפיטר יוברות' כי לא יצטער על כך והבטיח לנשיא הוועדה המארגנת להעניק לו בבוא העת הצעה כספית שלא יוכל לסרב לה . הוא עמד בדיבורו. גרף המחירים נסק באופן דרמטי. צריך להבין כי רון ארלדג' (Roone Arledge) שילם שמונה שנים קודם לכן ל- COJO – הוועדה המארגנת של אולימפיאדת מונטריאול 1976 תמורת זיכיון השידורים הטלוויזיוני, תשלום של 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה לוועדה המארגנת של אולימפיאדת מוסקבה 1980 עבור זכויות השידורים סכום של 87.500000 (שמונים ושבעה וחצי מיליון) דולר.

ב- 3 בדצמבר 1981 חתם פיטר יוברות' הסכם זכויות שידורים עם ה- EBU (המאגד בתוכו 35 רשתות טלוויזיה ציבוריות) על סך של  19.800000 (תשעה עשר מיליון ועוד שמונה מאות אלף). ה- Share הכספי של הטלוויזיה הישראלית שנגזר מהסכום הכללי של האיגוד הֶאֶמִיר ל- 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר. כפול מהמחיר ששילמנו עבור אולימפיאדת מוסקבה 1980. זאת הייתה חלוקה כספית הוגנת לחלוטין על פי הפורמולה המתמטית המקובלת ב- EBU אך מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד נבהל. זה נראה לוֹ סכוּם מוגזם. הרבה מעבר ליכולותיה הכספיות הדַלות של רשות השידור . הוא נכנס לפאניקה כל אימת שדיברו על כסף וחרד למימון השידור הציבורי. ב- 1 בפברואר 1982 חתם פיטר יוברות' על הסכם זכויות שידורים עם ערוץ 10 האוסטרלי על סך של 10600000 (עשרה מיליון ועוד שש מאות אלף) דולר . ב- 12 ביולי 1982 חתם פיטר יוברות' חוזה זכויות שידורים עם רשתות הטלוויזיה של ניו זילנד (NZTV) והפיליפינים (PTV 4). ניו זילנד נתנה לו 500000 (חצי מיליון) דולר והפיליפינים עוד 400000 (ארבע מאות אלף) דולר. ב- 26 בינואר 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם שידורים עם Pool של רשתות הטלוויזיה היפניות על סכום של 18.500000 (שמונה עשר מיליון דולר וחצי) . ב- 1 בפברואר 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם שידורים עם רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של דרום קוריאה KBS על סכום של 3.500000 (שלושה מיליון דולר וחצי) . ב- 22 באפריל 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם שידורים עם איגוד השידור האפריקני URTNA המונה בשורותיו 43 רשתות טלוויזיה ורדיו תמורת 200000 (מאתיים אלף) דולר. ב- 18 במאי 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם זכויות שידורים עם הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC על סך של 3000000 (שלושה מיליון) דולר. ב- 20 במאי 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם זכויות שידורים עם איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה OTI על סך של 2.155000 (שני מיליון ועוד מאה וחמישים וחמישה אלף) דולר. ב- 1 ביוני 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם זכויות שידורים עם איגוד השידור ABU (איגוד השידור של מדינות המזרח הרחוק באסיה) תמורת 2.000000 (שני מיליון) דולר .

ניסיתי למַתֵּן את התמונה ולהסביר למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מדוע גרַף העלויות נוסק בהתמדה ולמה המדיניות המוניטארית האולימפית צוברת כל הזמן תאוצה . אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבים להתנהג כרשת טלוויזיה רצינית ב- EBU ולהתאים את עצמנו למדיניות השידור והמדיניות המוניטארית של גוף השידור הבינלאומי שבו רשות השידור חברה מלאה (Active member) אם ברצוננו להמשיך ולהוביל את שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל , לפחות בתחום שידורי הספורט .

טבלת השוואה של גרף זכויות השידורים (בדולרים) ששילמו רשתות הטלוויזיה באולימפיאדות מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, ואולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (על פי הנתונים שסיפקה לי LAOOC)

רשתות טלוויזיה/ אולימפיאדות     מונטריאול 1976      מוסקבה 1980        לוס אנג'לס 1984

ארה"ב (ABC) סכום של                25.000000

ארה"ב (NBC) סכום של                                                87.500000

ארה"ב (ABC) סכום של                                                                                225.000000

EBU איגוד השידור האירופי       4.550000                 5.950000                19.800000

יפן (NHK) יחדיו עם EBU סכום של——–>             4.500000                18.500000

אוסטרליה (ערוץ 10) יחדיו עם EBU סכום של—->     1.360000                10.600000

קנדה (CBC) סכום של           360000                        1.000000                3.000000

OTI איגוד השידור                 600000                       1.060000                 2.155000

של מדינות מרכז ודרום אמריקה

NZTV ניו זילנד                  יחדיו עם EBU              יחדיו עם EBU       סכום של  500000   

PTV 4 פיליפינים                יחדיו עם EBU             יחדיו עם EBU       סכום של  400000      

URTNA איגוד השידור         50000                      לא שילמו                   110000

של מדינות אפריקה

OIRT איגוד השידור המזרח אירופי   2.000000       1.500000             2.155000

ASBU איגוד השידור הערבי           75000             300000                 350000

ABU איגוד השידור                      1.050000         450000                2.000000

של מדינות מזרח אסיה 

KBS דרום קוריאה                    לא שילמה               לא שילמה              3.500000                                                                                        

בפגישות ההפקה בדרג מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל הנוגעות לשידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ביקשתי לצבוע את הרקע הכספי של ההפקה בצבעים אופטימיים יותר. הצגתי בפני המנכ"ל את ההיסטוריה האולימפית המוניטארית הנוגעת ליחסי הטלוויזיה עם IOC ואת הנתונים העכשוויים של תשלומי זכויות השידורים. דיווחתי ליוסף "טומי" לפיד לצורכי השוואה את עלות פעילות השידור של רֶשֶת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשות נשיא הספורט שלה רוּן אָרְלֶדְג' באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' לעומת העלויות שלנו ושל ה- EBU  (איגוד השידור האירופי) בו אנו חברים. הפלגתי גם לעבר הקרוב. NBC שילמה תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 80' סכום של 87.500000 (שמונים וחמישה מיליון) דולר. ABC שִילְשָה את המחיר והסכימה לשלם עבור לוס אנג'לס 84' כמות פנטסטית של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר . כמעט פי עשרה יותר מאשר שילמה הרשת תמורת אולימפיאדת מונטריאול 1976 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר . "עשרות רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- EBU משלמות תמורת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום של 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר, המהווה  % 8.8  בלבד מהתשלום שמשלמת רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC לבדה" , אמרתי ליוסף "טומי" לפיד, והוספתי, "ואילו אנחנו משלמים  % 1.5 מהסכום שמשלם כל ה- EBU". זה כמובן לא הרגיע אותו ואינני יודע אם עניין אותו. יוסף "טומי" לפיד הגיע לרשות השידור מעיתון "מעריב". יומון – עיתון מקומי מפורסם וראשי במדינת ישראל שעסקיו קטנטנים בהשוואה לגורמים הכלכליים האדירים המרכיבים את כל תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. הנתונים הכספיים הנוגעים להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי לוס אנג'לס 84' פשוט שיגעו אותו ולא נתנו לא מנוח. העסק טרד את מנוחתו. כמו בשעתו בעת סיקור משחקי מונדיאל ספרד 1982 לא הבין גם הפעם הזאת או שלא רצה להבין, מדוע יש לשלם ממון כה עצום עבור סיקור עיתונאי טלוויזיוני של משחקי לוס אנג'לס 1984. רשת ABC העשירה מימנה מכיסה כ- % 78 מהתשלום הגלובאלי של זכויות השידור האולימפיות הבינלאומיות בימים ההם. ה- EBU על 35 רִשתות הטלוויזיה המאוגדות בו (לרבות אלה של המדינות העשירות כמו גרמניה, אנגליה, איטליה, צרפת, וספרד), שילֵם 19.800000 מיליון דולר. כ- % 7 מהסכום הכללי העולמי הגלובאלי שעמד על 288.000000 (מאתיים שמונים ושמונה מיליון) דולר.

תעריפי שידורי הספורט הרקיעו שחקים בשנות ה- 80 של המאה הקודמת. רון ארלדג' היה הסמן הימני שלה. הם היו רק מבוא לסערה המוניטארית שהתרגשה על רשתות הטלוויזיה בשנות ה- 90 ואח"כ בעשור הראשון של שנות ה- 2000. רון ארלדג' נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC היה הראשון כאמור שפתח את הסכרים ב- 1979 כשניאות לשלם ל- ALOOC ו- IOC עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום חסר תקדים של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר. היו לו סיבות טובות לשלם מחיר כה גבוה שאושרו ע"י הנשיאות שלו. הוא רצה להימנע מתמחור ומכרז של הזכויות וממפגש תחרותי עם שתי הרשתות הגדולות NBC ו- CBS, וידע כי למרות התשלום העצום עדיין ABC תרוויח בשל הרייטינג הנכבד שצפוי לשידורים האולימפיים ובעקבותיו הפרסומות שלא רק שיכסו את ההשקעה אלא יניבו גם רווחים נאים. אֵילוּ היו חוקי ההיצַע והביקוש בשוּק שידורי הספורט בטלוויזיה. צָצוּ מקורות שידור חדשים באמצעות טכנולוגיות מתקדמות של כבלים וצלחות לוויין. נוצר פרוספריטי אדיר של ממש לשידורי הספורט מכל הסוגים. רשתות הטלוויזיה הסכימו לשלם מרצונן מבלי שאיש יכפה עליהן מחירי אסטרונומיה. לא תמורת גסטרונומיה אלא בעבור רצונו הכֵּנֶה של האדם באשר הוא לשעשע את עצמו בהתבּוֹננוּת באמצעות מסכי הטלוויזיה הבינלאומיים בגלדיאטורים המודרניים מכל רחבי תבל . מעוּדנים מאלה של הקוליסאום הרומאי אך מתגוששים ונלחמים איש ברעהו בזירות הספורט האולימפיות בלא פחות נחישוּת. בעשור ה- 90 של המאה הקודמת ערך IOC מחקר משלו המציג את תשלומי הטלוויזיה עבור זכויות השידורים עבור אולימפיאדות הקיץ והחורף בין 1976 ל- 1996. זה לא היה עוד סוד כי האולימפיאדה באשר היא הפכה להצגת הספורט הנצפית ביותר בטלוויזיה וגם היקרה ביותר בעולם.

ב- 12 בדצמבר 1982 התקיימה פגישת ההפקה הראשונה הנוגעת לשידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בדרג מנכ"ל רשות השידור . בפגישה הזאת נטלו חלק מנכ"ל הרשות יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבוריתטוביה סער , נקדימון "נקדי" רוגל יועץ המנכ"ל , אנוכי , מנהל מחלקת הספורט ברדיו "קול ישראל" אברהם לאלו, מנהל חטיבת החדשות ברדיו "קול ישראל" יגאל רוֹם, מנהל מחלקת קול ותקשורת בטלוויזיה מיכה לויירר, מנהל שירותי ההנדסה בטלוויזיה גבי פישר, סמנכ"ל כספים יוחנן צנגן, המשנה למנכ"ל שלמה עבדי ז"ל, מנהל שירותי הנדסה ברדיו "קול ישראל" יוסף טרגן, מנהל הרדיו בשפה הערבית אדמונד סחייק, מנהל הרדיו בשפה העברית גדעון לב ארי, ו- ד. שגיב.

זאת הייתה הפעם הראשונה בה הצעתי להנהלה תכנון מקיף של שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשלוש הרמות : תוכניתי, טכנולוגי, ולוגיסטי. זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית על פי נוסחת חלוקת הנטל הכספי של ה- EBU איגוד השידור האירופי (Eurovision Cost Sharing Formula) עמדו על כ- 200000 (מאתיים אלף) דולר היו גלובאליות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה רשאית לשַדֵר שעה או מאה שעות כרצונה אך מחיר הזכויות איננו משתנה. גם התשלום עבור השימוש שלנו בשלושת ערוצי ה- Multilateral הלווייניים של ה- EBU (ה- Primary, ה- Major 1, ו- Major 2) המעבירים את שלשות הסיגנלים של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC המכסה את התחרויות, מלוס אנג'לס לאירופה (וישראל) היה קבוע ובלתי משתנה ללא קשר לכמות השימוש בהם. אלה היו חוקי ה- EBU על פי ההסכמות שהושגו עם מרבית נציגי כל רשתות הטלוויזיה כולל אותי כנציג IBA. אחד העקרונות של פילוסופיית השידור של איגוד השידור האירופי מלוס אנג'לס 84' גרס כי שני התקצירים מהמשחקים האולימפייםA ו- B בני שעה וחצי כל אחד ש-EBU מתכוון להפיק בעת המשחקים עבור הרשתות שלו ולשגרם לאירופה, אינם אמורים לכלול את חומרי התחרויות שמועברים בשידורים ישירים בשלושת ערוצי ה- Multi, למעט תזכורות ערוכות קצרצרות של גמרים או אירועים חשובים אחרים על פי כמות העניין בהם. לכן חשוב להקליט כל העת באולפן בירושלים את שלושת ערוצי ה- Multilateral הנושאים עליהם את התחרויות האולימפיות החשובות המשודרות בשידור ישיר לרבות אלה של הא"ק, השחייה, וההתעמלות שהם תמצית המשחקים האולימפיים. זה היה עיקרון תוכניתי מקודש ש- EBU לא התכוון לסטות ממנו. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה חשדן. הוא התכוון לסגור את הבניין בתקופת שידורי האולימפיאדה ב- 02.00 לכל המאוחר בניסיון לחסוך תשלום גבוה עבור שעות נוספות לעובדים, ובהנחה שממילא נקבל את החומרים שלא הקלטנו לעצמנו ו/או לא שידרנו בשעות הקטנות של הבוקר, באמצעות תקצירי A ו- B. הוא ביקש ממני ב- 10 באוקטובר 1982 הוכחה לטענותיי כי יש הפרדה כמעט מוחלטת בין חומרי השידורים הישירים הרצים על ערוצי ה- Multi לבין החומרים המרכיבים את תקצירי A ו- B, והבין שטעה.

la 5

טקסט מסמך : 18 באוקטובר 1982. מסמך ה- EBU המגדיר ומסביר את פילוסופיית השידור הלוויינית ה- Multilateral  ואת תפקידם והכנתם של שני התקצירים האולימפיים A ו- B במסגרת השידורים של ה- EBU. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצעת השידורים המוקדמת שלי הוגשה כפקודת מבצע להנהלה במועד, שנה ושמונה חודשים בטרם טקס הפתיחה. הצעתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ולמנהל הטלוויזיה טוביה סער לשָדֵר כ- 110 שעות אולימפיות בתקופה של 16 ימים. 67 שעות מהן בשידור ישיר ו- 43 שעות מוקלטות בפרק זמן של כשבועיים וחצי . טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 84' נקבע לשבת – 28 ביולי 1984 בשעה 16.30 (02.30 שעון ישראל של יום ראשון – 29 ביולי 1984, הפרש השעות בין לוס אנג'לס עמד על עשר שעות) באִצטדיון ה- Memorial Coliseum. באצטדיון הזה נערך בשעתו טקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. טקס הנעילה היה אמור להיערך כעבור 16 ימים ביום ראשון – 12 באוגוסט 1984. יוסף "טומי" לפיד נרתע מההיקף. הוא הבין שתחרויות הגמר המעניינות של ענפי הספורט המרכזיים מתרחשות בשעות שבין שתיים לפנות בוקר ונמשכות עד שש בבוקר אך ביקש לדחות את העניין. "יהיה לנו עוד מספיק זמן לחשוב על זה", אמר. הוא נימק את הדחייה בצורך להתעמק בתוכנית שידורים כל כך רחבה ומפתה המתפרשת על פני כל שעות הלילה והבוקר . דחיית ההחלטה העניקה לו זמן נוסף להתלבט בסוגיה שהעסיקה אותו , בצורך של העם לישון בלילה. השידורים האולימפיים מדירים שינה מצופי הטלוויזיה והאנשים צריכים לקום למחרת ליום עבודה. יוסף "טומי" לפיד ביקש ממנהלת לשכתו רוחמה איילון לרשום בסיכום הדברים כי השידורים האולימפיים מלוס אנג'לס 1984 יימשכו בינתיים עד שתיים לפנות בוקר (02.00). לא מאוחר יותר. כבר אז חשש מהתוכנית אך הודה לי על הפרזנטציה ועל האמביציות.

la 6

טקסט מסמך : 12 בדצמבר 1982. סיכום פגישת ההפקה הראשונה בדרג מנכ"ל רשות השידור של כיסוי ושידורי הטלוויזיה הישראלית את המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 (עמוד מס' 1 מתוך 2).

la 7

טקסט מסמך : 12 בדצמבר 1982. סיכום פגישת ההפקה הראשונה בדרג מנכ"ל רשות השידור של כיסוי ושידורי הטלוויזיה הישראלית את המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 (עמוד מס' 2 מתוך 2).

למרות פער הזמנים של עֶשֶר שעות בין שעוני הקיץ של לוס אנג'לס ושעון ישראל הצעתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לשָדֵר ישיר כל לילה מאחת עשרה עד שֵש אוֹ שבע בבוקר כפי שתכננו לעשות מרבית מדינות ה- EBU, וכן לשדר שלוש שעות תקצירים יומיים מיוחדים מוקלטים בשעות הבוקר והעֶרֶב למען אותם הצופים שאינם יכולים לצפות בשידורים הישירים המאוחרים בשעות הקטנות של הלילה ואשמורת בוקר. האירועים האולימפיים החשובים והמעניינים כמו תחרויות הגמר של תחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות, כל משחקי הגמר בענפי הכדור, תחרויות האִגרוף, ותחרויות הרכיבה על סוסים נועדו ותוכננו ע"י הוועדה המארגנת להיערך מחצות שעון ישראל במשך שש או שבע שעות , עד אור הבוקר על פי שעון ישראל. לֶקֶט האירועים האולימפיים הראשון בן כשעתיים תוכנן להיות משודר בתשע בבוקר, ולֶקֶט נוסף בן שעה משמונה בערב עד תשע – שעת תחילת "מבט". שעות השידור היו באמת בלתי קונבנציונליות אך היה לכך תקדים שמונה שנים קודם לכן בשידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976. דוּבַּר באירוע שיא הנמצא בפסגת הספורט העולמי ובעל עניין ציבורי רחב שספורטאים ישראליים נוטלים בו חלק. זאת גם הייתה תקופת שידורים נוחה. החופש הגדול יהיה בעיצומו. כמיליון תלמידים וסטודנטים במדינת ישראל יימצאו בחופשה מלימודיהם.

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה מודע כמובן להצטרפות האוטומטית שלנו למערכת השידור ה- Multilateral  של ה- EBU. זה הקל במשהו על מצוקותיו. הוא חרד לכל דולר שדלף מהמסננת ויצא מהקופה הציבורית וניסה להתערב בכל פרט. עלויות הלוויינים הדאיגו אותו, מחירי קווי השידור ומכונות ה- VTR הדירו שינה מעיניו, הוצאות הדיור של המשלחת הישראלית שהתכוונתי לשכן אותה במלון "Holiday Inn" בהוליווד, אחד המלונות ש- EBU שריין עבור רשתות הטלוויזיה שלו – שיגעו אותו. הוא היה לחוץ. בינתיים הקבוצה המבצעית המיוחדת של ה- EBU לשידורי לוס אנג'לס 84' בראשותם של הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) מ- NRK ומהנדס הטלוויזיה הצרפתי לוסיין בּאנטון (Lucien Banton) מ- TDF מיסדה שלושה ערוצי שידור טלוויזיה Multilateral על שלושת הלוויינים האטלנטיים, ה- Primary, ה- 1 Major, ו- 2 Major, לצורך העברת השידורים הישירים מלוס אנג'לס לאירופה וישראל. התקדמות עצומה לעומת אולימפיאדת מונטריאול 1976 שם עמד לרשות ה- EBU רק ערוץ Multilateral אופרטיבי בודד. אופציות השידורים תפחה ללא הכר ועמה גם הממון שאמור לממן כמות שידורים ענקית שכזאת . חלו שינויים גם בקבוצה המבצעית של ה- EBU של לוס אנג'לס 84' . מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ נשכר ע"י רוּן אָרְלֶדְג' ורשת הטלוויזיה המארחת ABC לארגֵן ולנהל את ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים האולימפי הבינלאומי טלוויזיה ורדיו, הממוקם באולפנים הישנים של חברת הסרטים 'קולומביה' בלוס אנג'לס. מהנדס הטלוויזיה הצרפתי לוּסְיֵין בַּאנְטוֹן תפש את מקומו.

בראשית יוני 1983 צעדה ההפקה עוד צעד אחד לפנים . שוב נערכה פגישה רמת דֶרֶג בראשות מנכ"ל רשות השידור אליה הוזמנו גם מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית יוסף ביניא. הוועדה המארגנת LAOOC הציעה ל- EBU פתרונות אכסון במלונות בעיר. המלון הזול ביותר בסביבה היה Holiday inn במחיר של 112 (מאה ושנים עשר) דולר ללילה ליחיד ו- 180 (מאה ושמונים) דולר לחדר זוגי. יוסף "טומי" לפיד התחלחל מהעלויות והטיל עלי ועל יועצו נקדימון "נקדי" רוגל לטפל במציאת דיור חלופי זול יותר, משל היינו אזרחי העיר. העלות כה הטרידה אותו. הוא חשש לכל דולר שהושקע בהפקה האולימפית של לוס אנג'לס 84'. סיפרתי לו כי אני מכיר ישראלי יורד המתגורר בלוס אנג'לס כבר שנים רבות בשם אליהו מרמור ששיחק פעם בקבוצת הכוח ר"ג. יוסף "טומי" לפיד נתלה בתקווה. "דבר עמו", אמר לי והוסיף, "אולי הקהילה הישראלית – יהודית בעיר תסכים להעניק סידורי לינה ותיאות לארח את משלחת רשות השידור". בראשית אוקטובר 1983 טס מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן (הבוס הישיר שלי) לחו"ל על מנת להשתתף בוועידת ה- EBU Cקורפו. המנכ"ל דרש ממנו לסייר בלוס אנג'לס ולמצוא פתרונות דיור עבור משלחת רשות השידור. בינתיים הלכו ואזלו אופציות המלונות שהציע ה- EBU. עם שובו ארצה כתב לו יאיר שטרן דו"ח אודות וועידת קורפו, והדגיש גם כי האפשרות הזולה והטובה ביותר מבחינת רשות השידור תהיה אם אנשי המשלחת לאולימפיאדת לוס אנג'לס 84' יתגוררו במלון Holiday Inn כפי שהציע בזמנו יואש אלרואי. הוא יאיר שטרן האיץ בו לבצע את ה- Booking מהר ככל האפשר בטרם יהיה מאוחר מידי. מנכ"ל רשות השידור הודה לו על מאמציו ושיגר לו מכתב מיוחד בו רשם, "אני מעריך מאוד את המאמץ שהשקעת ומקבל את הצעתך ביחס לאכסון", ודאג להוסיף בסיומו, "יש להניח שאם תימשך המצוקה הכספית הנוכחית עד לקיץ הבא, תצטרך הרשות לתת דעתה על היקף כיסוי האולימפיאדה".

הוברר כי כל הניסיונות של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לעקוף את מהלכי הדיור של ה- EBU באמצעות יאיר שטרן, אליהו מַרְמוּר, ואמיר שביב (איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה שליח קק"ל בלוס אנג'לס) נכשלו לחלוטין. שבתי לפתרונות הדיור שהציע לי ה- EBU ושכרתי ברגע האחרון את כמות החדרים הנחוצה במלון Holiday Inn ברובע הוליווד. המחיר נסב ל- 112 דולר כאמור ללילה לחדר ליחיד. נטלתי את האחריות והגנבתי לחדרי את פרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל הקיבוצניק מכפר המכבי שהרשות שילמה לו פרוטות ולא היה לו היכן ללון, וביקשתי מנסים קיוויתי להכניס בהסתר לחדרו את פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן. בגדתי באמון הנהלת המלון. את קצבת האש"ל היומי שקבלתי מהרשות חלקתי עם פרשן השחייה שלי יוסף "יוז'ו" טלקי. במקביל לפתרונות הדיור הטיל המנכ"ל עלי ועל נקדימון רוגל לבדוק את ההתחברות שלנו למערך שידורי ה- Multilateral של ה- EBU. על המשנה שלו רון נחמן (מאוחר יותר ראש עיריית אריאל) הטיל לטפל בבעיית הביטחון של משלחת הטלוויזיה והרדיו. "לאור האסון במינכן 1972 אני עומד על כך כי לפני צאת המשלחת שלנו ללוס אנג'לס ייעשו כל הסידורים הביטחוניים כמתבקש מהתנאים בארה"ב", כתב ב- 5 ביוני 1983 לרון נחמן.

la 8

טקסט מסמך : 1 ביוני 1983. סיכום פגישת הפקה מס' 2 בדרג מנכ"ל רשות השידור (יוסף "טומי" לפיד) הנוגעת לשידורי הטלוויזיה הישראלית במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

la 9

טקסט מסמך :  5 ביוני 1983. מסמך מנכ"ל רשות השידור למשנה שלו רון נחמן הנוגע לאבטחת משלחת רשות השידור בעת מילוי תפקידה בסיקור המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 13 ביוני נועדתי במשרדי מחלקת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה עם יועץ המנכ"ל נקדימון "נקדי" רוגל לפגישה המסבירה לו את פילוסופיית השידור ה- Multilateral של הקבוצה המבצעית של ה- EBU בלוס אנג'לס 1984 בראשות יארלה הויסאטר ולוסיין באנטון . יכולת הפצת השידורים הלווייניים מלוס אנג'לס לאירופה וכמובן לישראל, ובמקביל יכולות תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים לקלוט את אותם שלושת הסיגנאלים של הטלוויזיה. זה היה באופן טבעי אלמנט מכריע בטיב וכישרון הסיקור שלנו את המשחקים. פַּרָסְתִּי בפני נקדימון רוגל בחדר את מפת התקשורת הלוויינית הבינלאומית והסברתי לו כיצד מערך השידור המורכב הזה עובד [3]. ארה"ב העבירה את השידורים האולימפיים לאירופה באמצעות שלוש תחנות קרקע שלה. תחנת הקרקע בג'יימסבורג בחוף המערבי בקליפורניה הייתה אמורה לשדר את הסיגנל האולימפי של לוס אנג'לס 1984 ללווייני האוקיינוס השקט. מדינות אירופה המערביות ביותר כמו ספרד, פורטוגל, ואיסלנד יכלו לקלוט את הסיגנאל הזה. תחנות הקרקע בחוף המזרחי, אִיטָאם ואֶנְדוֹבֶר, נועדו לשדר את הסיגנל האולימפי של לוס אנג'לס 1984 בכיוון שלוש הלוויינים האטלנטיים : ה- Primary, ה- Major 1, וה- Major 2.

la 10

טקסט תמונה : זוהי צלחת האנטנה הענקית שהוצבה בתחנת הקרקע ללוויינים "איטאם" (Etam ) במערב ווירג'יניה. תפקידה היה להעביר את סיגנאל השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס ללוויינים האטלנטיים. שימו לב ליחסי הגודל שבין האנשים והרכבים בתחתית התמונה לבין קוטרה הענקי של הצלחת. (התמונה באדיבות Comsat). סעיף [4].

תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה התפתחה והתרחבה מאוד בהשוואה למבצעי השידור הבינלאומיים הקודמים שלנו, מונדיאל ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל בטורינו בקיץ 1979. הייתה לה את היכולת הטכנולוגית להתחבר אל שלושת הלוויינים האטלנטיים. ערוצי השידור ה- Multilateral האלה היו אמורים להעביר לאירופה מארה"ב יותר מ- 1000 (אֶלֶף) שעות טלוויזיה. רשות השידור הישראלית בשל חברותה המלאה ב- EBU מימנה את חלקה בזכויות השידורים וגם בעלויות הטכנולוגיות של מערך התיאומים וההפקה של ה- EBU לרבות מערך השידור הלווייני המורכב הזה [5].

la 11

טקסט תמונה : 1984. זוהי תחנת הקרקע ללוויינים במישור עמק האלה ליד ירושלים. גבריאל שקל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק" ויצחק נגל מנהל תחנת עמק האלה הרחיבו עד למאוד את אופציות התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית יכולה הייתה עכשיו לשדר והעביר בשידורים ישירים בהיקפים מלאים את אירועי הספורט של אולימפיאדת לוס אנג'לס בקיץ 84'. ממקום התרחשותם לאולפנים בירושלים . ההחלטה של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל "להשכיב את העם לישון" הייתה החלטה מקצועית אומללה . אורי פורת ז"ל יורשו של יוסף "טומי" לפיד בתפקיד ביטל אותה מכל וכל. (לע"מ תמורת תשלום).

עוד באותו היום הטיס נַקְדִימוֹן "נקדי" רוֹגֵל ז"ל את מסמך הסיכום של השידורים הלווייניים מלוס אנג'לס לירושלים אל מנכ"ל הרשות.

la 12

טקסט מסמך : 13 ביוני 1983. המסמך ששלח נקדימון "נקדי" רוגל למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי לפיד הנוגע להיערכות הטלוויזיה להעברת שידורים לוויינים מאולימפיאדת לוס אנג'לס לאולפן בירושלים על שלושת הלוויינים האטלנטיים ה- Primary, ה- Major 1, וה- Major 2.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שלושה חודשים אח"כ ב- 5 בספטמבר 1983 התקיימה בבניין "כלל" פגישת ההפקה השלישית בדרג מנכ"ל רשות השידור. הגעתי לפגישה מצויד בספר השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' שחיברתי זה מכבר והיה בעצם פקודת מבצע מתוקנת לזו שהוצגה ב- 12 בדצמבר 1982 בפני מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ידעתי כבר בבטחה כי שלושת הלוויינים האטלנטיים מוכשרים לשאת את מכלול השידורים ה- Multilateral של ה- EBU. ביקשתי לשדר לפחות 115 (מאה וחמש עשרה) שעות ולהרחיב ולהעמיק את השידורים הישירים אלה הכוללים את תחרויות הגמר הגדולות לגברים ונשים בא"ק, שחייה, התעמלות, ומשחקי הגמר של הכדורסל, הכדורעף, הכדורגל, והכדוריד – שנמשכו עד שש או שבע בבוקר שעון ישראל. אבל מנכ"ל רשות השידור שוב היסס ופסח על הסיפים. הוא ניצב בפסגת השידור הציבורי אך לא היה באמת איש טלוויזיה שַש אלי קרב. שום דבר לא הפריע לו ולא מנע ממנו לרשום את שמו באותיות של זהב כגדול המנכ"לים בהיסטוריה של הרשות כמי שהציב בגדול את השידורים האולימפיים על מפת הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא תמיד נסוג למִצְעַר ברגע האחרון מסיבה ממלכתית כלשהי כפי שטען . הוא אכזב אותי.

יוסף "טומי" לפיד התלבט ולבסוף דחה את הצעת השידור הרחבה שלי והחליט להסתפק בתוכנית מצומצמת. התפתח בינינו וויכוח על מהוּת והיקף השידור של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 והמחויבות של הרשות השידור להעביר את מלוא האינפורמציה למשלם האגרה . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהייתה לו נטייה ברורה לחנֵך ולהגֵן על האומה טען בלהט , "העם צריך לישון בלילה כדי לקוּם רענן בבוקר ליום עבודה חדש. השידורים האולימפיים הממלכתיים מהווים פיתוי חזק מידי ויחבלו במאמץ העבודה של העם". על כן פסק בהחלטיות טקסט שקבר את כל תוכניותיי ושאיפותיי : "יואש אלרואי , הנני מורה לך לשָדֵר בתשעה ימים מתוך 16 ימי האולימפיאדה שעתיים בלבד מאחת עשרה בלילה עד אחת אחר חצות, ובשבעת הימים האחרים אני מרשה לך לשָדֵר שלוֹש שעות עד שתיים אחר חצות. אתה תבחר את חלוקת הימים". הייתי המום. לא כך דמיינתי לעצמי את הפקת הצגת הספורט הגדולה בעולם, שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. נדהמתי מהאיש שהיה אמור להיות שַר השִידוּר של העַם ולפתע הפך לשַר השֵינָה שלוֹ. תמהתי לעצמי כיצד יכול להיות שאיש חכם מסוגו שהיה אמור להיות מנהיג רשות השידור ולהקרין על העובדים – מוותר על כמות ואיכות גם יחד , ונסוג מהאמביציה הטבעית החשובה ביותר של הטלוויזיה באשר היא התומכת בעיקרון השידורים הישירים. חשתי כי יוסף "טומי" לפיד מתנהג כמין עצלן נרפה (הוא לא היה כזה) ומתייצב מרצונו במקום האחרון בשורת העובדים שלוֹ. מנהל הטלוויזיה טוביה סער תמך בהצעת השידורים אולימפיים הנרחבת שלי אך כהרגלו נמנע מלומר זאת בגלוי. יוסף "טומי" לפיד ידע כי הוא ממילא משלם תשלום גלובאלי עבור זכויות השידורים והשימוש בלוויינים . אף על פי כן החליט לא לנצל ניצול מרבי את השיטה שממילא כבר שילם בעבורה . טוביה סער ציית בעל כורחו לרעיון הצִמצום של המנכ"ל. דפי הסיכום של פגישת ההפקה השלישית מ- 5 בספטמבר 1983, פחות מאחד עשר חודשים בטרם טקס הפתיחה של המשחקים, הוכיחה כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא עדיין פרובינציאלית ומפגרת עד למאוד בכל תחום של הפקה , תעוזה , ושאפתנות . כמויות ואיכויות שידור שלה היו מגוחכות. בעוד מרבית המנכ"לים של רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU עשו מאמצים גדולים להעניק מימדים חדשים לשידורי לוס אנג'לס 1984 על פי האפשרויות הטכנולוגיות והתוכניתיות שהגישו להם ה- Host broadcaster האמריקני רשת הטלוויזיה ABC בראשות רון ארלדג' והקבוצה המבצעית של ה- EBU בראשות יארלה הויסאטר ולוסיין באנטון, הרי שמנכ"ל רשות השידור הישראלית יוסף "טומי" לפיד הסתגר בדלת אמותיו בתירוץ שעם צריך לישון כדי שיהיה נכון להשכים בבוקר ליום העבודה הממתין לו. צמצום השידורים חשב יצמצם את העלויות הטכנולוגיות היחסיות שתבע מאיתנו ה- EBU (כמו מכל רשת טלוויזיה אחרת החברה באיגוד) ואת התשלום עבור שעות נוספות לעובדי הטלוויזיה בשעות הקטנות של הלילה והשעות המוקמות של הבוקר.

la 13

טקסט תמונה : קיץ 1984 . אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. זהו השרטוט המקורי שלי מתוך ספר השידור, המציג את מערך התקשורת הלוויינית באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 כפי שהכנתי והסברתי את תוכנו למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. עמדו לרשותו כל האופציות הטכנולוגיות להביא את שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי לוס אנג'לס 84' לכל בית בישראל, אך הוא בחר בדרך אחרת והחליט להשכיב את העם לישון. כאילו שזה היה תפקידו כמנכ"ל רשות השידור (מתוך ספר השידור/פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי הנוגע ל- שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

la 14טקסט מסמך : 5 בספטמבר 1983. דפי הסיכום של פגישת ההפקה ה- 3 בדרג מנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 1 מתוך 2) הנוגעת לסיקור והפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. יוסף "טומי" לפיד ז"ל התעקש על סגירת השידורים האולימפיים באחת בלילה או לכל המאוחר ב- 02.00. הוא טען כי העם צריך ללכת לישון מפני שהעם אמור להשכים בבוקר ליום של עמל ועבודה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער תמך בגרסתי אף העדיף לשתוק. בכך עודד את קו המחשבה של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ואת מעמדו כאילו היה חבר בטריבונאל העם וכביכול ידע מה טוב לו. הרעיון לצמצם את השידורים כדי להשכיב את עם ישראל לישון היה מגוחך. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

la 15

טקסט מסמך : 5 בספטמבר 1983 . דפי הסיכום של פגישת ההפקה ה- 3 בדרג מנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 2 מתוך 2) הנוגעת לסיקור והפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. יוסף "טומי" לפיד ז"ל התעקש על סגירת השידורים האולימפיים באחת בלילה או לכל המאוחר ב- 02.00. הוא טען כי העם צריך ללכת לישון מפני שהעם אמור להשכים בבוקר ליום של עמל ועבודה. מנהל הטלוויזיה טוביה סער תמך בגרסתי אף העדיף לשתוק. בכך עודד את קו המחשבה של מנכ"ל רשות השידור כאילו היה חבר בטריבונאל העם וידע מה טוב לו. הרעיון לצמצם את השידורים כדי להשכיב את עם ישראל לישון היה מגוחך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער הרי מעולם לא העז להתווכח ולהמרות את פיו של האיש שמינה אותו לתפקיד הרם. טוביה סער חסה בצלו של יוסף "טומי" לפיד. הוא העריך מקצועית את יוסף "טומי, לפיד הערכה רבה . כאשר קרבו ימיו של יוסף "טומי" לפיד לפנות ב- 1 באפריל 1984 את כֵּס המנכ"ל לטובתו של אורי פורת היה זה טוביה סער שהלך להשתדל אצל הפוליטיקאים כדי שאלה ימנו את יוסף "טומי" לפיד לקדנציית ניהול רצופה שנייה בת חמש שנים עד 1989. אין ספק ששררו ביניהם יחסי רעות ואחווה. קשר העבודה שלהם האחד עם השני היה סימביוטי. יוסף "טומי" לפיד אהב מצדו את טוביה סער וראה בו מנהל טלוויזיה מצוין, אחראי, ונאמן.

יוסף "טומי" לפיד חשק מאוד בהארכת המינוי . ב- 29 בפברואר 1984 שלח מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מכתב תודה אישי נרגש ומילות הערכה חמות למנהל הטלוויזיה טוביה סער על פועלו ושתדלנותו אצל שר החינוך והתרבות זבולון למען מינויו כמנכ"ל הרשות לתקופת כהונה שנייה , "טוביה יקירי" , פנה אליו בכתב ידו הגס ולא פוטוגני והוסיף , "אני רוצה להודות לך על גילוי הידידות האישית והעמיתות המקצועית בלכתך אל שר החינוך למען המשך כהונתי. הייתה זו מחווה בלתי רגילה ביחסי העבודה במדינה בכלל וברשות בפרט, ועצם הליכתכם, בצד התועלת שבה, היא אות כבוד בשבילי ופרס על המאמצים הרבים שהשקעתי בטיפוח יחסי הרעות שבינינו". המסמך שרד את מאורעות הזמן ונשמר . זה כידוע לא עזר ליוסף "טומי" לפיד ז"ל. ראש הממשלה יצחק שמיר החליט למנות באפריל 1984 את אורי פורת ז"ל עיתונאי וותיק בעיתון "ידיעות אחרונות" והאיש ששימֵש יועץ תקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין, לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו.

la 16

טקסט מסמך : 29 בפברואר 1984. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מודה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער על גילוי הידידות האישית והעמיתות המקצועית בלכתו אל שר החינוך זבולון המר והשתדלותו למען המשך כהונתו של יוסף "טומי" לפיד בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. הקדנציה של יוסף "טומי" לפיד החלה ב- 1 באפריל 1979 ועמדה להסתיים ב- 1 באפריל 1984. המכתב מודפס, אך הפנייה אל הנמען נעשתה בכתב יד ובסגנון חם. "טוביה יקירי", פנה אליו יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טוביה סער זוכר בהערצה את יוסף "טומי" לפיד ז"ל בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הערכתי מאוד את טומי לפיד כמנכ"ל רשות השידור. הוא היה איש ציבור בעל יושרה, הגון, ואחראי. רציתי מאוד שממשלת ישראל תמנה אותו לתקופת כהונה שנייה. בדיעבד צדקתי. אי אפשר היה להשוות בין רמת הניהול של טומי לפיד לבין הבינוניות שאפיינה את ימיו של אורי פורת שבא אחריו. טומי לפיד היה אישיות דגולה, מנכ"ל למופת, דאג למנהל תקין וידע לנהל את המערכת בצורה חכמה. אורי פורת לעומתו היה מנכ"ל גרוע ומנהל לא מקצועי. הוא כל הזמן דיבר עם העובדים מאחורי גבי וללא ידיעתי. ידעתי שלא אמשיך להיות מנהל הטלוויזיה בתקופתו. החלטתי לפרוש בגללו מרשות השידור לאלתר".

tuvia saar 1

טקסט תמונה : שנת 1984. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער היה מתומכיו הנאמנים והמובהקים של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההחלטה של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, "להשכיב את העַם לישון בלילה כדי שיוכל להשכים קום בבוקר לעבודת היום בתקופת שידורי לוס אנג'לס 1984", הייתה נסיגה גדולה בחשיבה טלוויזיונית ופירוש שונה למונח תקשורת המונים במדינה חופשית ואולי גם חוסר הבנה את תפקיד המדיה האלקטרונית. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי התירו לאלכס גלעדי לשדר ישיר בשעות הלילה הקטנות את כל תחרויות הגמר בענפי הספורט המרכזיים בעת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 בקנדה. הם בניגוד ליוסף "טומי" לפיד לא התיימרו להשכיב את העם לישון. היעדר יוזמת שידור של מנכ"ל הרשות שהוא גם העורך הראשי של שידורי הטלוויזיה הציבורית -ממלכתית, בתירוץ וטענה שהעם צריך לישון בלילה, היה סימפטום מובהק של רשת שידור מונופוליסטית. יוסף "טומי" לפיד ביקש לקבוע ולהחליט מה טוב לאומה הישראלית ומה רע לה. ניסיתי לשכנע אותו לחזור בו מהחלטותיו הבלתי הגיוניות. אינסטינקטיבית יריתי לעברו, "המנכ"ל , מה פתאום אתה דורש ממני לנעול את השידורים באחת או בשתיים בלילה כדי להשכיב את העם לישון", והוספתי בטון נרגז, "הִנְך שַר השִידוּר – ולא שַר השֵינָה !". זה לא הֵזיז לוֹ . הוא סבר שאני חצוף , ואני סברתי שהעם נבון דיו להחליט בעצמו מה טוב לו ומה עדיף בעיניו , שֵינָה או צפייה באינפורמציית ספורט טלוויזיונית ראשונה במעלה. המשכתי לטעון, "תפקידנו לשָדֵר את האולימפיאדה בהיקף מלא ולהציע לצופים את אופציית הבחירה בשידורים הישירים, בדיוק כפי שנוהגות כל רשתות הטלוויזיה באירופה המאוגדות ב- EBU  וגם ב- OIRT.  מי שירצה לצפות בשידורים הישירים בטלוויזיה – יצפה , ומי שירצה לישון – יישן". יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות והבוס הישיר שלי ישב לידי ומילא את פיו מים. גם הוא כמו טוביה סער לא הצטרף למאבק השידור שלי נגד מנכ"ל רשות השידור. ב- 13 באוקטובר 1983 שלח מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל הטלוויזיה טוביה סער מסמך ובו ממצאי הסֶקֶר שערכה מיכל כספי (אשת סקרי הצפייה ודעת קהל ברשות השידור במשך שנים רבות) הנוגע לצפייה במשדרי הא"ק הישירים של הטלוויזיה הישראלית שסיקרה את תחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי בחודש אוגוסט 1983 (בדרך כלל בשעות אחה"צ). התברר כי הצפייה במשדרים הישירים אחה"צ של אותה אליפות העוחם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 זכתה לרייטינג נמוך לעומת השידורים החוזרים והתקצירים המוקלטים בערב. הוא נתלה בכך גם לגבי שידורי הטלוויזיה העתידיים מלוס אנג'לס 1984, לא כל שכן כשמדובר בשעות הלילה הקטנות ואשמורת בוקר. אך לא זאת הייתה הסיבה האמיתית אותה חשף בנימוקיו הקודמים. "העם צריך לישון", אמר וחזר כל כך כמה וכמה פעמים. הוא באמת חשב ככה.

la 17

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1983 . המסמך ששלח מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל הטלוויזיה טוביה סער בו הוא קובע , "ממצאי סקר הצפייה הנוגע לשידורים הישירים שנערכו אחה"צ במסגרת אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 זכו לצפייה נמוכה. אם זה נכון לגבי שידורים ישירים אחה"צ, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשידורים בשעות הקטנות של הבוקר. רקע זה חייב להנחות אותנו בשידורים מאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

יוסף "טומי" לפיד הרגיש שהוא כמנכ"ל של רשת שידור ציבורית – ממלכתית אחראי גם למוּסַר העבודה של העם בישראל ולא רק למוּסַר הצפייה שלוֹ בטלוויזיה . הוא לא שינה את דעתו עד שהוחלף ע"י אורי פורת ב- 1 באפריל 1984. ב- 8 במארס 1984 כשלושה שבועות לפני שסיים את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור כינס יוסף "טומי" לפיד את פגישת ההפקה הרביעית והאחרונה בהשתתפותו. מהנדסי הטלוויזיה באו בדרישות טכניות לקראת שידור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ותבעו לרכוש ציוד נוסף בעלות של 100000 (מאה אלף) דולר. וועד הטכנאים דרש מהנהלת רשות השידור תשלום של % 1200 (אלף ומאתיים אחוזים) לכל שעת עבודה נוספת. רדיו "קול ישראל" דרש לשלוח שלושה שדרים (כמו הטלוויזיה). ההפקה הייתה במצוקה אבל לא המנכ"ל. הוא ידע כבר שהוא הולך הביתה והדרישות האלה כפי שהן מופיעות בדף סיכום הפגישה שרשמה מנהלת לשכתו רוּחָמָה אַיָילוֹן יהיו מנת חלקו של מנכ"ל רשות השידור הבא.

la 18

טקסט מסמך : 8  במארס 1984 . פגישת הפקה מס' 4 בהשתתפות הדרג העליון של מנכ"ל רשות השידור הנוגעת לשידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . מהנדסי הטלוויזיה דרשו מיוסף "טומי" לפיד ז"ל רכישת ציוד טכני בשווי 100000 (מאה אלף) דולר לקראת השידורים האולימפיים, וועד ההנדסה דרש ממנו שכר בגובה % 1200 (אלף ומאתיים) בגין כל שעה נוספת בשעות הקטנות של הלילה ושעות הבוקר המוקדמות בתקופת האולימפיאדה. זה היה כשלושה שבועות בטרם סיים את הקדנציה שלו בת חמש שנים כמנכ"ל רשות השידור. הוא לא התמודד עם הבעיות החדשות והשאיר אותן ליורשו אורי פורת ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם הופעתו של אורי פורת ז"ל ב- 1 באפריל 1984 השתנתה מקיר לקיר הקונספציה המגוחכת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בה הוא מבקש "להשכיב את העם לישון". ב- 6 באפריל 1984 נחת על שולחנו של מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת מסמך מטעם מנכ"ל חברת "בֶּזֶק" צבי אמיד (אביה של השדרנית ומגישת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעבר אלינור אמיד) בו מבקשת החברה מכתב התחייבות מרשות השידור תשלום נוסך בגובה של 33000 (שלושים ושלושה אלף) דולר עבור השימוש באנטנה שלישית והורדת השידורים משלושת ערוצי ה- Multilateral, בנוסף לתשלומים ולהתחייבויות שסוכמו בין הרשות ל"בזק" קודם לכן. המכתב המנומק נכתב ב- 12 במארס 1984 עוד בסוף העידן הישן של יוסף "טומי" לפיד אך הגיע לרשות משום מה כעבור עשרים וחמישה ימים. רוחמה איילון העבירה אותו לטיפולו של המשנה למנכ"ל רון נחמן והותירה לאורי פורת את המרחב והזמן כדי להתאקלם במשרתו החדשה . המכתב העיד כי מנהל חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית גבי פישר וקצין התקשורת לוויינים שלו בחטיבה זאב שטוקהיים אינם עובדים בקצב שלי. כעורך ראשי ומפיק ראשי ומנהל מבצע השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשתי כל העת לא רק להבין את פעולותיהם הסבוכות והמדויקות  של אנשי ה- EBU  ABC ו- ALOOC שעבדו בקצב מטורף אלא גם לפקוח עין על מעשיהם האיטיים והמסורבלים של הקולגות שלי בשידור הציבורי שגבלו לעיתים בעצלנות ושיבשו את ריתמוס ההתקדמות. ההתמזגות והזרימה שלנו עם ה- EBU הקלה עלי את מלאכת ההפקה של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בלוס אנג'לס 1984.

la 19

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . אנוכי יחדיו עם חלק מקבוצת אנשי ה- EBU במשרד ההפקה ו- Booking של ה- EBU ב- IBC (ראשי תיבות שלInternational Broadcasting Center) בלוס אנג'לס 84'. זיהוי מימין לשמאל : מר יאן סווין (שוודיה) גב' מרטין פאבר (שווייץ), אנוכי, וגב' סולבייג הרלין (פינלנד). (באדיבות EBU. ארכיון יואש אלרואי).

la 20

טקסט מסמך :  12 במארס 1984 . מסמך מנומק שכתב מנכ"ל חברת "בֶּזֶק" צבי אמיד וממוען למנכ"ל רשות השידור ונוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, בו הוא דורש התחייבות בכתב של תשלום נוסף בסדר גודל של 33000 (שלושים ושלושה אלף) דולר על שימוש באנטנה השלישית בתקופת המשחקים האולימפיים. האנטנה השלישית ממוקמת אף היא בתחנת התקשורת לוויינים בעמק האלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד ז"ל אישר לי לקחת עמי ללוס אנג'לס משלחת שידור מצומצמת מאין כמותה בת 12 אנשים ליעד שידור כל כך מורכב. בכך אימץ את תקדים מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג מאולימפיאדת מינכן 1972 וקבע תקדים אבסורדי למנכ"לים שבאו בעקבותיו באולימפיאדות בשנים הבאות. באולימפיאדת לוס אנג'לס נטלו חלק 6797 ספורטאים וספורטאיות ב- 25 ענפי ספורט ו- 198 תחרויות אולימפיות. המשלחת כללה אותי כמפיק ראשי ו- עורך ראשי ומנהל השידורים, אורי לוי מפיק משנה שלי, שלושה שדרים – נסים קיוויתי, יורם ארבל , ודני לבנשטיין, שלושה טכנאי קול ותקשורת – יאיר שרף, משה אלוני, ואלכס לבריק, וצוות צילום פילם בראשותו של הכתב איציק גליקסברג , הצלם עמנואל אלדמע, המקליט צביקה בירנבלום והתאורן אליעזר הנדלמן. לצוות הזה הצטרפו שלושת הפרשנים יוסף טלקי בשחייה, ד"ר גלעד ווינגרטן בא"ק, וזָ'קי ווישניה בהתעמלות. הם טסו ללוֹס אנג'לס על חשבונם ומימנו את שהייתם שם מכיסם . המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד לא הסכים בשום אופן להטיס אותם לאולימפיאדה על חשבון רשות השידור ולהעניק להם אש"ל, בטענה המסורתית שלוֹ שאפשר להסתדר בשידור גם בלי פרשנים. אבל הוא אִפשֵר לי למַסֵד משרד הפקה, שידורים, ותקשורת ב- IBC  בלוס אנג'לס. לקח של שידורי המונדיאל בספרד 1982.

לרשימת משימות הצילום האולימפיות של צוות הפילם שלנו בלוס אנג'לס 1984 הצטרפה משלחת ישראלית גדולה שכללה 32 ספורטאים וספורטאיות ו- 25 מאמנים ומלווים. המשחקים האולימפיים נערכו בקומפלקס מתקנים רחב ידיים שהשתרע על שטח עצום בן כ- 160 ק"מ. יוסף "טומי" לפיד הטיל על משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משימה עיתונאית כמעט בלתי אפשרית בתנאי הפקה מגוחכים. להחלטות היד הקְפוּצָה של יוסף "טומי" לפיד לשָדֵר את תחרויות לוס אנג'לס 1984 בכמות שעות כה דלילה ובצִמצום כה רב בכוח האדם הייתה משמעות אחת בלבד ושלילית : הצופים בישראל עתידים לראות את האולימפיאדה באמצעות שידורים מוקלטים ובאיחור זמן מפני שכל תחרויות הגמר האולימפיות ועִמן השידורים הישירים התחילו באחת או בשתיים אחר חצות על פי שעון ישראל. התייחסותו השלילית של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לשידורים האולימפיים לרבות הקיצוצים הבלתי הגיוניים וההנחתות הבומבסטיות שלוֹ בכוח אדם ואמצעים, היו על פי תפישתי מהלומה לשידור הציבורי וגם עבורי באופן אישי . לא היה שום ניסיון מצִדו למצוא פתרון יצירתי. כך רצה וכך קבע. התנהגות של, "אני ואפסי עוד" כאילו שימש כיו"ר טריבונאל האומה. מנהיגותו של יוסף "טומי" לפיד בתוככי הרשות והטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה כה דומיננטית עד ששני מפקדיי הישירים טוּבְיָה סָעַר מנהל הטלוויזיה ויָאִיר שְטֶרְן מנהל החדשות התבטלו מפניו ושתקו בדיון. הרגשתי את עצמי נתון בסַד.

lapid 1

טקסט תמונה : צהריי יום שישי –  4  ביוני  1982 . הימים ההם – הזמן ההוא. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חוגגים את המעבר לשידורים בצבע . לטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשו 14 שנה כדי לעבור משידורים בשחור / לבן  לצבע. זיהוי מימין לשמאל : הבימאי אורן שינדל , מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בעל ארשת פנים מודאגת מתבונן באופק (ניצבו בפניו שתי משימות שידור גדולות – סיקור מלחמת לבנון ה- 1 ומונדיאל הכדורגל של ספרד 1982), המגישה דליה מזור, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער, מאחורי טוביה סער מציץ ראשו של גבי אוחנה נהגו האישי של מנכ"ל רשות השידור, המגיש דניאל פאר, והבימאי הראשי ג'קי גורן ז"ל (חתוך). (צילום מיכאל מרגוליס איש מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ההחלטה להשכיב את עם ישראל לישון בתקופת שידורי האולימפיאדה לא הייתה הפעם הראשונה בה לקח מנכ"ל רשות השידור אחריות אישית על האומה. בראשית שנות שִלטונו ברשות השידור סבר ששידורי הצבע בטלוויזיה הנוהגת לשָדֵר בשָחוֹר / לָבָן הם כאופיום להמונים המסכימים לשלם מכיסם ובמיטב כספם כל מחיר שיידרש כדי לרכוש אותם. ב- 1979 שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשָחוֹר / לָבָן. ניצני הצבע הראשונים נראו על המרקע . אך יוסף "טומי" לפיד סירב באדיקות לאשר שידורים בצבע בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא חשש שהשידור הציבורי בצבע יעודד את השכבות העניות לצרוך מכשירי טלוויזיה חדשים ויקרים בצבע, בכסף שאין להם. כך לפחות הסביר לי. הוא ראה בטלוויזיית הצבע מצרך מוֹתּרוֹת שאיננו נחוץ לאור מצבן הכלכלי הרעוע של אותן השכבות החלשות במדינת ישראל.

יוסף "טומי" לפיד נתן את קולו והצביע בבחירות 1977 עבור מפלגת ד"ש שבראשה עמד הפרופסור ורמטכ"ל העבר יגאל ידין. זה לא היה סוד. ואם היה הדבר רָז הרי שלא חשש לגלות אותו לאנשי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפגישה מיוחדת וטעונה שערך עמם סמוך למינויו למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 במקומו של יצחק לבני. הפגישה המפורסמת ההיא התקיימה באווירה חשדנית סביב השולחן הגדול במערכת החטיבה בקומה השלישית של הבניין ברוממה – ירושלים. במפגש הזה בין עיתונאי הטלוויזיה לבין המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד נכח גם מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. הייתה סיבה מובהקת לאווירה החשדנית כלפי יוסף "טומי" לפיד. בעיני רבים מעיתונאי הטלוויזיה הוא נחשב למינוי פוליטי של הימין. אנשי "מבט" סגדו לארנון צוקרמן ופחדו מהגבלת חופש העיתונות וצנזורה פוליטית של המנכ"ל החדש ששימֵש גם עורך הראשי של רשות השידור. במקום שררה אווירה מנוכרת ולא מלבבת. יוסף "טומי" לפיד כינס את הפגישה המפורסמת ההיא כדי להסיר את החששות . לפתע גילה להם את סודו ואמר להם בפרהסיה : "אין לכם מה לפחד ממני, אני בכלל הצבעתי בבחירות 1977 למפלגת ד"ש של יגאל ידין". במקום השתררה תדהמה ודממה. רק ארנון צוקרמן הפר את השקט והתפרץ לדבריו של מנכ"ל הרשות והגיב ברוגזה : "את מי זה מעניין עבור מי הצבעת". [6].

סגן ראש הממשלה מר יגאל ידין היה אותו האיש שצִלצֵל ב- 10 בדצמבר 1978 למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני , כשעה לפני תחילת השידור הישיר מסטוקהולם בירת שוודיה של טקס הענקת פרס נובל לשלום לראש הממשלה מנחם בגין, ואסר עליו לשדֵר בצבע בנימוק שאין לעודד את השכבות העניות לקנות מכשירי טלוויזיה חדשים בצבע. יצחק לבני נענה לפנייתו של יגאל ידין. יוסף "טומי" לפיד המשיך את מסורת השידורים  בשָחוֹר / לָבָן של קודמו יצחק לִבני. הוא פשוט נהה אחרי בקשתו הישנה של מנהיגו הפוליטי יגאל ידין בימים ההם לו נתן את קולו בבחירות 1977 .

[1] רון ארלדג' רב המוניטין שימש ב- 1984 נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC .

[2] ראה נספח: הספר "ROONE" יצא לאור לאחר מותו בהוצאת Harper Collins Publishers

[3] ראה נספח: שרטוט מערך לווייני  תקשורת של שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

[4] ראה נספח: ספרו של אריק בארנו : TUBE OF PLANTY The Evolution of American Television

[5] ראה נספח: דף סיכום דיון של הערכות הטלוויזיה הישראלית לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84', כפי שהוכן ע"י מנהלת לשכת המנכ"ל גב' רוחמה איילון ב-  5 בספטמבר 1983.

[6] הערה : על פי עדותם של ארנון צוקרמן, אלכס גלעדי, ויעל חֵן.

בחג החנוכה, ב- 1 בדצמבר 1983 טסתי בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה טוביה סער ללוס אנג'לס לפגישת ה- WBM (פגישת ההפקה העולמית של המְשָדֵר הציבורי וראשי התיבות שלה הן כלהלן : World Broadcasters Meeting) לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' בהשתתפות כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU. זה היה נחוץ והכרחי כדי להבין את פילוסופיית השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שהייתה כאמור ה- Host broadcaster של האירוע האולימפי הענק ואת הפילוסופיה הארגונית של ALOOC (ראשי תיבות של Los Angeles Olympic Organization Committee) הלוא היא הוועדה המארגנת האמריקנית המקומית . רק סיור לימודי מוקדם במקום אִפְשֵר לי להכיר את האפשרויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות הרבות הנִלוות להפקה הרחוקה והמסובכת . בפעם הראשונה בקריירה הטלוויזיונית שלי התמניתי לעורך ומפיק ראשי של שידור המשחקים האולימפיים בטלוויזיה הישראלית . אלכס גלעדי כבר לא היה לידי.

מחוז לוֹס אנג'לס והעיר הענקית עצמה שוקקת חיים. המון אנשים, אלפי מסעדות, 4.8 מיליון כלי רכב (מתוכם 3.7 מיליון מכוניות) נעים על 250 ק"מ של Free ways בלוס אנג'לס עצמה ועוד 790 ק"מ Free ways במחוז כולו, ואין ספור תחנות דלק. ב- 1984 פקדו את נמל התעופה של לוס אנג'לס 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) נוסעים ו- 503000 (יותר מחצי מיליון) המראות. זאת עיר שמשדרת Business עשרים וארבע שעות ביממה. ב- 1932 אירחה לוס אנג'לס את האולימפיאדה ה- 10 של הזמן החדש באִצטדיון האולימפי בעל השם המחייב "קוליסיאום" (Los Angeles Memorial Coliseum). ב- 17 במאי 1978 במושב הוועד האולימפי הבינלאומי באתונה אושרה בקשתה של העיר לוס אנג'לס לארח את האולימפיאדה ה- 23 של הזמן החדש. לוֹס אָנְגֶ'לֶס הפכה לעיר השלישית בהיסטוריה שאירחה פעמיים את המשחקים האולימפיים. קדמו לה פאריס ב- 1904 ו- 1924, ולונדון ב- 1908 ו- 1948 . לוס אנג'לס עשתה זאת בהפרש של 52 שנה. לנשיא הוועדה המארגנת של המשחקים (LAOOC) נבחר פיטֶר יוּבֶּרוֹת' (Peter Uberoth) בן 45. פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' החליט ביחד עם אנשי ציוותו הבכירים יו"ר הוועדה המארגנת פאול זיפרן (Paul Ziffren) בן 66 וסגן הנשיא והמנכ"ל של הוועדה המארגנת הנרי יושר (Henri Usher) בן 44 לארח את התחרויות האולימפיות במתקני הספורט הקיימים כבר בלוס אנג'לס וגם באלוּ של האוניברסיטאות הגדולות, UCLA ו- USC. הוא חסך כל דולר ולא התפתה לבנות שום אתר ספורט חדש. הוא נסמך על הקיים. פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' לא חזר על השגיאה של אנשי מונטריאול 76' שהקימו ובנו מן היסודות אִצטדיון וקומפלקס אולימפי מרהיב ביופיו וגם יָקָר על חשבון משלם המסים הציבורי. ראש עיריית מונטריאול זָ'אן דְרָאפּוֹ (Jean Drapo) ותושבי מונטריאול ביקשו להוכיח כי אינם בנים חורגים של ארה"ב השכנה. הם מימנוּ בסכום עתק של 2.000000000 (שני מיליארד) דולר את בניית מבני הספורט המרהיבים, ואח"כ שילמו מכיסם במה שקרוי "מִסֵי אצטדיון" עוד שנים ארוכות את עלוּת ההשקעה האדירה גם בחלוֹף עשרים שנה.

ארגון המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984 וההיערכות הלוגיסטית סביבם היה שונה לחלוטין משל מונטריאול 1976 ותוכנן למופת ע"י פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' נשיא הוועדה המארגנת האמריקנית LAOOC. כפי שהתברר הוא היה גאון האִרגון והשיווק. פיטר יוברות' לא היה לבד . אירוח האולימפיאדה בארה"ב הוא עסק מורכב, ביורוקרטי, וממושך לוֹ היו שותפים ראש עיריית לוס אנג'לס הנמרץ והעקבי תום בראדלי, וכן SCCOG (ראשי תיבות שלThe Southern California Committee for the Olympic Games), הוועדה של דרום קליפורניה למען עריכת המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס בראשה ניצב ג'ון ארגיו (John Argue) , וגם USOC הוועד האולימפי האמריקני בראשותם של הנשיא רוברט קיין (Robert Kane) והמנכ"ל דוֹן מילר (Don Miller).

yoash 1

טקסט תמונה : דצמבר 1983. לוס אנג'לס. סיור קדם ההפקה ב- IBC במסגרת ה- WBM ה- 1 באולפני חברת קולומביה הישנה בלוס אנג'לס. אני ניצב ליד ביתן 13 באולפנים הישנים של חברת "קולומביה" שם הוקם משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי . על פי השמועה שכנו כאן המלתחות, המקלחת, והשירותים הפרטיים של שני שחקני הקולנוע הנודעים קלרק גייבל (Clark Gable) ומרילין מונרו (Marilyn Monroe). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3

טקסט תמונה : חודש יולי – שנת  1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הוועדה המארגנת של המשחקים LAOOC בראשותו של פיטר יוברות' ערכה נשף קוקטיל ענקי לאלפי אנשי המדיה שהגיעו לסקר את המשחקים. חברת "קוקה קולה" שיחקה תפקיד ראשי באירוח אנשי הטלוויזיה והרדיו ב- 1984. הרשיתי לעצמי לבזבז כמה דקות מזמני היקר ולהשתתף בחגיגת הקוקטיל הענקית כדי לראות במו עיניי כיצד האמריקנים משווקים את עצמם ואת הרעיונות שלהם . זיהוי מימין לשמאל : יאיר שרף ז"ל מפקח קול ותקשורת של צוות השידור שלי, עקיבא מלמד מפקח קול ותקשורת (עבד עבור ה- EBU), אנוכי, ופרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל הבלתי נשכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 4

טקסט תמונה : יולי 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הוועדה המארגנת עורכת מסיבת "קוקטייל" למדיה האלקטרונית והכתובה. חברת "קוקה קולה" משווקת את עצמה כחברת המשקאות המרעננת הרשמית של המשחקים האולימפיים. הפטנט ידוע ומוכר. מלבישים חולצות הנושאות את שם החברה על נערות נאות לבושות ב- Shorts, שמחליקות על סקייטים יחדיו עם המשקה המרענן, ומציעות אותו בחינם לקליינטים הרבים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום ראשון – 1 באפריל 1984 יוסף "טומי" לפיד כבר לא היה מנכ"ל רשות השידור. הוא הוחלף ע"י אורי פורת. ארבעה ימים קודם לכֵן ביום רביעי – 28 במרס 1984 פרסם המנכ"ל הפורש מִנְשָר פרידה לעובדי רשות השידור. זה היה מניפסט פְּרֵידָה כללי הדומה לפקודת יום של הרמטכ"ל לחייליו. המִנְשָר הופץ בסטנסילים בין כל עובדי רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" גם יחד. מפני שהיה כללי ולא אישי הפך להיות בלתי חשוב ולא נקרא. ראיתי במו עיניי עובדים רבים שהשליכו אותו לסַל בטרם עלעלו בו. יוסף "טומי" לפיד ז"ל אהב את רשות השידור והיה בטוח שהוא מוֹסֵר אותה לאורי פורת הבא אחריו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותה חמש שנים קודם לכן מיצחק לבני. תוכן המִנְשָר העיד על מחשבות כותבו. בשעה שצייר את מפת הקרב העתידית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת האתגרים הגדולים הקרובים שנכונו לרשות השידור בשנת הפרישה שלוֹ, שכח להזכיר את האתגר הגדול מכל. שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שניצבו בשער. הוא דיבר על סיקור מערכת הבחירות באותה שנה, אך לא התייחס ולוּ במילה לשידורים האולימפיים הממשמשים ובאים שהוא היה אחד מהאדריכלים שלהם יחד עִמִי, והיוו את משימת השידור המסובכת וביותר שניצבה לפני הטלוויזיה הישראלית באותה שנה, הרבה יותר מורכבת מכל משימת שידור אחרת באותה תקופה, ממושכת וסבוכה יותר גם מְמִשדר הבחירות של 1984. משימת השידור האולימפית שכללה 115 (מאה וחמש עשרה) שעות בפרק זמן של שישה עשר ימים, התבצעה ממקום המרוחק כ- 15000 (חמישה עשר אֶלֶף) ק"מ ממדינת ישראל, אך לא אוזכרה במִנְשָר הפְּרֵידָה של מנכ"ל רשות השידור היוצא. הנה הוא כלשונו [1] .

lapid 2

טקסט מסמך : 28 במארס 1984. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מפרסם מנשר פרידה לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" בתום כהונתו בן החמש שנים . הוא שכח להתייחס במנשר להפקה הגדולה, המורכבת והמסובכת של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 שהוא היה אחד מהאדריכלים שלהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).      

האמנתי לוֹ ששכח. זה רק היה טבעי מצִדו לשכוח את מה שלא זכר . השכחה לאַזכֵּר את גוּלַת השידור הציבורי המקבל ביטוי מובהק בשידורים ישירים של המשחקים האולימפיים הממשמשים ובאים, הבליטה את יחסו האדיש של המנכ"ל היוצא לכלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית גם למובחרים, ליוקרתיים, ולחשובים שבהם. יוסף "טומי" לפיד ז"ל ניסה להצטייר כמנהיג שידור בחמש שנות שלטונו שמבין את חשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים בשידור הציבורי עליו היה מופקד. בסופו של דבר שידורי הספורט לא עניינו אותו, ואם עניינו אותו, הם לא היו בראש מעייניו. מעט מאוד פעמים ראה בשידורי הספורט החשובים אתגר שידור טלוויזיוני אמיתי. בדרך כלל לא נטה להעמיד לרשותי כוח האדם מספיק ואת הטכנולוגיה הדרושה כדי להפיק את המשדרים האלה כראוי. יחסו לשידורי הספורט היה מאופק והחלטותיו המקצועיות נשענו על תקדימי העבר של המנכ"לים שקדמו לוֹ.

lapid 4

טקסט תמונה : מארס 1984. סיומה של תקופה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בן 52 יושב במרכז) עורך פגישת פרידה מרשות הסגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : גב' אסתי רז (מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה), גב' שרה פרל (עוזרתה של אסתי רז בלשכה), צביקה שפירא (היה מפקד גל"צ לשעבר ועכשיו מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית), חנה קלופפר (מנהלת מחלקת הגשה ורצף), יאיר שטרן (מנהל חטיבת החדשות), גב' רוחמה איילון (מנהלת לשכת המנכ"ל מניחה יד על כתפו של המנכ"ל הפורש), ג'קי גורן ז"ל (מנהל מחלקת הבימאים), יעקב סווירי (מנהל חטיבת הביצוע בהנדסה), יעקב אורן (ראש מנהל כוח אדם בטלוויזיה), גבי פישר (המהנדס הראשי של הטלוויזיה), דודו הירשפלד ז"ל (מנהל חטיבת שירותי הפקה ומבצעים מיוחדים) יושב מימין מלפנים, גבי אוחנה נהגו האישי של יוסף "טומי" לפיד ז"ל. (התמונה באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי).  

כעבור ארבעה חודשים מכתיבת מִנְשָר הפּרֵידָה של המנכ"ל הפורש שבו האולימפיאדה לא הוזכרה , שידרנו ישיר מלוס אנג'לס את טקס הפתיחה של הגדולה בהצגות תבל . החל מבצע שידורים עָנָק של המשחקים האולימפיים שכלל 115 (מאה וחמש עשרה) שעות שידור בפרק זמן של 16 יום. המנכ"ל החדש אורי פורת שעה לבקשתי המקורית ושינה לאלתר את תפישת עולמו הטלוויזיוני הנוגעת לשידורי הספורט של קודמו יוסף "טומי" לפיד. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן תמכו בי ללא סייג. מנכ"ל רשות השידור החדש בניגוד לקודמו לא חשב שהוא צריך להשכיב את העם לישון. השמיים עם לווייני התקשורת של COMSAT היו הגבול.

[1] ראה נספח : מנשר הפרידה של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום תקופת כהונתו לעובדי רשות השידור ב- 28 במרס 1984.

ב- 1 באפריל 1985 עזב יוסף "טומי" לפיד בן ה- 52 את רשות השידור ושָב לעיתונו "מעריב". אורי פורת בן 49 לשעבר יועץ התקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין ואחד מהעיתונאים והכותבים הוותיקים של העיתון "ידיעות אחרונות", התמנה במקומו למנכ"ל ע"י ממשלת יצחק שמיר .

ביום ראשון – 15 באפריל 1984, שבועיים לאחר מינויו, כינס אורי פורת קבוצת חשיבה רבת משתתפים בלשכתו של מנהל הטלוויזיה טוביה סער בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. הוא ביקש להכריע בתוכנית השידורים האולימפית שלי. זאת הייתה הצעתה של רוחמה איילון להעתיק את מקום הפגישה מלשכת המנכ"ל ללשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקמת בקומה ג' בבניין הטלוויזיה. "תוכנית השידורים האולימפית של יואש אלרואי היא עניין דחוף לטיפול", אמרה למנכ"ל החדש אורי פורת ז"ל, והוסיפה, "בהזדמנות זאת תפגוש ותוכל להכיר את האנשים בטלוויזיה הנושאים במשרות הבכירות". מִבצע שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 היה מורכב בשל ריחוקו ממדינת ישראל וסבוך מן ההיבט הטכנולוגי. בעת תכנון היקף השידורים על ידי היה צריך לקחת בחשבון את השתתפותנו בהפקת השידורים יחד עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) התעוררה גם בעיית הפרש עֶשֶר השעות בין שעון לוס אנג'לס לבין שעון ישראל. כל תחרויות הגמר החשובות במקצועות הספורט העיקריים באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' התקיימו לפנות בוקר על פי שעון ישראל.

אורי פורת רק נחת ברשות השידור וכבר ניצב בפני שיקולים תוכניים וכלכליים של מבצע שידורים אולימפי בינלאומי ענק ממדים. אלכס גלעדי שכבר עבד שלוש שנים וחצי בשירות NBC  הוזמן במיוחד ע"י המנכ"ל החדש לבוא לירושלים כדי ליטול חלק בישיבה החשובה, וכדי לייעץ לו בעֵת קבלת ההחלטות הסופיות. משהחלה הישיבה העניק לי אורי פורת את הרשות להציג את הפרזנטציה המכרעת. טענותיי ונימוקי הראשיים באותו מפגש למען שידורים ישירים נרחבים בלילות הארוכים שנדחו בזמנו ע"י טומי לפיד , נשמעו לאורי פורת דווקא הגיוניים . הוא הבין בניגוד לקודמו שצריך לשָדֵר ישיר בהיקף מלא את הצגת הספורט הגדולה בתבל בגדול גם בלילות ובכך להעניק את התמורה המלאה למשלם האגרה. אורי פורת ביקש לנהוג כמו כל רשתות הטלוויזיה האירופיות. היה ברוּר לוֹ לחלוטין שיש לנצֵל לטובתנו את מבנה זכויות השידורים האולימפיים ואת מערכת השידור הלוויינית של ה- EBU הפועלת בתפוקה מלאה גם בלֵילות , בשעות הקטנות של הלילה , וגם בשעות הבוקר המוקדמות – בשל רצונן המופלג של כל רשתות הטלוויזיה באירופה לשדר ישיר את המשחקים האולימפיים למרות הבדלי השעות. מערכת השידור הלוויינית הזאת מנפקת יותר מ- 1000 שעות שידור מלוס אנג'לס לאירופה וישראל, ומְמוּמֶנֶת ממילא גם מכספה של רשות השידור . אורי פורת הסכים לנקוט במדיניות "השמיים הפתוחים", בה הטלוויזיה הישראלית מציעה למשלם האגרה שלה באמצעות לווייני התקשורת, הצעה נדיבה של שידורים ישירים בהיקפים מלאים במשך 16 ימים ולאורכם של כל הלילות, בתקווה שצופה הטלוויזיה הישראלי בארץ לא יוכל לסרֵב להצעה הזאת. המִכְסָה הגדולה של שעות השידורים כללה בתוכה את כל המאבקים המרתקים העומדים במוקד המשחקים האולימפיים , אילוּ של תחרויות הגמר המרתקות בא"ק באִצטדיון הקוליסאום האולימפי , הדרמות בבריכת השחייה של אוניברסיטת  USC, ותרגילי ההתעמלות בהיכל הספורט המפורסם ובעל המוניטין של אוניברסיטת  UCLA שם מסכנים המתעמלים והמתעמלות את חייהם כדי לזכות במדליית הזהב ותהילת נצח וכמובן משחקי הגמר בענפי הכדור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת החליט שכל צופה בישראל יעשה את חשבון הכדאיות האישי שלו , האם להישאר עֵר כדי לצפות בשידורים הישירים לאורך שעות הלילה ושעות הבוקר המוקדמות, או לוותר כדי ללכת לישון ואז לצפות למחרת בשעות העֶרֶב בתקצירים המוקלטים. המנכ"ל אורי פורת קיבל את גִרסתי, כי יותר ממיליון תלמידים וסטודנטים שאמורים לבלות חופשה ארוכה בתקופת השידורים האולימפיים לרבות קבוצות אוכלוסייה אחרות שמנצלות אף הן את חודשי הקיץ למנוחה ונופש, מהוֹות קהל יעד מצוין לשידורים הישירים הדרמטיים והמרתקים של המשחקים האולימפיים. אורי פורת התנהג כשַר שידוּר אמיתי . בואו היה מָשָב רוח מרענן ושינוי מפליג . מנכ"ל רשות השידור הנכנס הפך על פיה את קערת השידורים המיושנת והמרוקנת של המנכ"ל היוצא יוסף "טומי" לפיד, וסייע לי למלא אותה מחדש עד גדותיה בתוכן אולימפי חדש, עשיר, מסקרן, ומעניין. השידורים מלוס אנג'לס החלו באחת עשרה בלילה והסתיימו בשבע בבוקר. בנוסף לכך הכנו שני תקצירים יומיים – בּוֹקֶר ועֶרֶב מוקלטים – של האירועים הנבחרים. התקציר הראשון שוּדַר כבר בתשע בבּוֹקֶר עד אחת עשרה לפני הצהריים, והשני בשמונה בעֶרֶב עד תחילת "מבט" בתשע. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הצליח להעביר ללא קושי את תוכנית השידורים האולימפית המלאה ואת הלוגיסטיקה המאוד מורכבת ומסובכת שלה בוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר מיכה ינון. ב- 4 ביוני 1984 הגשתי למנהל הטלוויזיה טוביה סער ולו את שאריות הבקשות שנותרו על שולחן הדיונים מתקופת יוסף בר-אל. ביקשתי ממנו להתייחס בנדיבות יתר למוסד פרשנות הספורט ולהיטיב במשהו בתשלומים לשלושת הפרשנים האולימפיים יוסף טלקי, ד"ר גלעד וויינגרטן , וז'קי ווישניה. ביקשתי לרכוש עמדת שידור שלישית בהיכל ההתעמלות באוניברסיטת UCLA שמחירה היה (לכל התקופה) 16200 (שישה עשר אלף ומאתיים) דולר. ביקשתי לשפר את מצבת כוח האדם שלי בלוס אנג'לס בדמותם של איציק גליקסברג ומשה גרטל שהגיעו לאולימפיאדה על חשבונם. איציק גליקסברג יוּעַד להיות כתב של צוות הפילם ומשה גרטל היה אמור לתגבר את צוות שדרני התקצירים A ו- B שכלל כבר את אורי לוי ויורם ארבל.

תוכנית השידורים הרחבה שוּוְקָה בהצלחה וזכתה לשבחים רבים בכל העיתונים . היא הפכה למקדמת מכירות של עצמה. כל העיתונים בישראל ללא יוצא מן הכלל פרסמו באמצעות כתביהם יעל פז-מלמד "במעריב", לילי גלילי "בארץ" , נעמה כהן "בחדשות" , צדוק יחזקאלי ויאיר עמיקם "בידיעות אחרונות" , רולי רוזן ב-"דָבָר", וישראל פז ב- "על המשמר" – כתבות ענק המספרות על מבצע השידורים של מחלקת הספורט של הטלוויזיה מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84' . בפרק זמן בן 16 ימים עמדה הטלוויזיה הציבורית לשדר  115 שעות . 7.2 שעות שידורים ישירים בממוצע מידי יום לאורך כל שעות הלילה וגם שעות הבוקר המוקדמות . "ידיעות אחרונות" העניק כותרת ענק למבצע השידורים הזה וכינה אותו, "מבצע השידורים הגדול ביותר של הטלוויזיה", והוסיף בכותרת אחרת , "החלטה נבונה ואמיצה" , והתכוון למנכ"ל רשות השידור אורי פורת [1]. שיווק שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 נעשה על פי אמות מידה מקצועיות בתקופה ההיא.

[1] ראה נספח : קידום שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84 בכל העיתונים היומיים בישראל בין 26 באפריל ל- 2 במאי 1984 .

la 21

טקסט מסמך : 2 במאי 1984. כתב "ידיעות אחרונות" צדוק יחזקאלי מפרסם בהבלטה רבה בעיתונו את מבצע השידורים של הטלוויזיה הישראלית באולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הוא כינה את השידורים האולימפיים, "מבצע השידורים הגדול ביותר של הטלוויזיה הישראלית". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

ב- 8 ביוני 1984 פרסם חנוך מרמרי עיתונאי צעיר בעיתון "חדשות" (לימים עורך עיתון 'הארץ') ריאיון נרחב שערך עִמִי לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'  [1] . "חדשות" היה אז רק בתחילת דרכו אך זכה לתפוצת ענק בשל סגנון העריכה שלו והכותרות הבוטות . עורך מדור הספורט בעיתון "חדשות" אבי רצון שלח את הכתב חנוך מרמרי אלי כדי לדלות אינפורמציה לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' הממשמשת ובאה . זה היה ריאיון ממושך בו ישבנו הוא ואנוכי במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים ושוחחנו ארוכות אודות הפקת השידורים האולימפיים . הנושאים המרכזיים בריאיון עסקו בהפקה העילאית של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשותו של רון ארלדג' הדגול בעלת זכויות השידורים בארה"ב ששימשה גם ה- Host broadcaster הבינלאומי של האירוע , נפח השידור של הטלוויזיה הישראלית מאולימפיאדת לוס אנג'לס המסגרת חברותינו ב- EBU , כמות כוח האדם המזערית העומדת לרשותי על מנת לכסות אירוע גדול וממושך , מערך תקשורת הלוויינים האמור להעביר את סיגנאל השידורים מלוס אנג'לס לירושלים , והעלויות הכספיות . המאמר הגדול בן אלפיים מילה ובראשו הכותרת , "השידור הגדול בכל הזמנים" , הציג בפרוטרוט את מהות ואופי ההפקה המסובכת , הסתייע בצילומים אישיים של צוות השידור , והסביר באופן גרפי את מסלול תנועתו של סיגנאל השידור המורכב מלוס אנג'לס לירושלים . עריכת המאמר העיתונאי הייתה מעניינת ונעשתה בצורה חדשנית שלא הייתה מקובלת עד אז בעיתונות הישראלית .

la 25

טקסט מסמך : 8 ביוני 1984. העיתונאי חנוך מרמרי מפרסם בעיתון "חדשות כתבת ענק הדנה בהיערכות מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לקראת 115 שעות שידורים מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הכותרת בראש המאמר  "השידור הגדול בכל הזמנים", סללה את הדרך לראשונה לכיסם של הספונסרים. (באדיבות העיתון "חדשות" ומו"ל "הארץ" עמוס שוקן).

הנה כמה ראשי פרקים מהמאמר החדשני והיסודי שכתב מר חנוך מרמרי ולוֹ העניק את הכותרת, "השידור הגדול בכל הזמנים". כך דיווח לקוראיו : "הזיקה בין משחקי הספורט לטלוויזיה הפכה לישות כה עצמאית עד שאין להעלות על הדעת את קיומו של האחד בלי משנהו . הטלוויזיה נכנסה לאולימפיאדה רק לפני 24 שנים במשחקי רומא, משם העבירו כמה מבזקים ואירועים בודדים לקהל מצומצם ונלהב. הזיווג הנוכחי – בין הכפר האולימפי היומרני ביותר שקם מעולם . רשת הענק האמריקאית וטכנולוגיות התקשורת בצמח בין NASA  ל- IBM , הוליד את מבצע ההפקה הדמוני הזה. עיתונאים עתירי דמיון מוצאים מייד את הקשר בין שנת האולימפיאדה לחזון האורווליאני של הטלוויזיה האוניברסאלית ישראל החברה באיגוד השידור האירופי נמצאת מבחינה זו בצרות . איגוד השידור האירופי רכש את זכויות השידורים עבור חבריו ב- 19.8 מיליון דולר "בלבד". חלקה היחסי של הטלוויזיה הישראלית בהוצאת הכללית הזאת הוא פחות מאחוז אחד ועומד על 175 אֶלֶף דולר. מנכ"ל רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד לא העמיד את שידורי הספורט בראש שמחתו. הוא התייחס אל סיקור יתר של אירועי ספורט מקומיים ובינלאומיים כאל נתון הכרחי מסוים שיש להגבילו כדי שלא יאפיל על השידורים השוטפים ולא יוציא אנשים מדעתם . בימי המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד נשא הערוץ המלכותי בירדן השכנה, המשדר מעמאן, בעול העברת הספורט לתושבי ישראל, אולי אפילו בברכתו של המנכ"ל. יוסף "טומי" לפיד אישר שידורים ישירים מלוס אנג'לס 1984 במינון מוגבל מגמר מהדורת החדשות הנועלת ועד אחת, לעיתים שתיים אחר חצות. מנכ"ל רשות השידור הנכס אורי פורת קרוב יותר לעולם הספורט , ואולי גם יודע טוב יותר מה רוצה העם. כבר בשני חודשי כהונתו הראשונים נקשר שמו במסת השידורים הישירים של משחקי כדור לאומיים ואחרים. יואש אלרואי מפיק הספורט בטלוויזיה הישראלית נוטל למחלקתו את היוזמה והאחריות, אבל יש לזכור שאיש לא בלם את התנחלויותיו התכופות בלוח המשדרים . אורי פורת מודע בלי ספק לפופולאריות של שידורי הספורט בציבור , את היותם ניתנים לתפעול והפקה בידי מערכת משומנת ויעילה, וכמובן הם נעדרי פרובלמאטיקה פוליטית , וזהו יתרון גדול . כל זה יביא לכך שהשנה נראה 110 שעות שידור מלוס אנג'לס. כיסוי בהחלט ניכר, כמעט שני שליש ממה שיראו בארה"ב. מאולימפיאדת מוסקבה 1980 למשל קיבלנו רק 57 שעות  יואש אלרואי שלבד מהיותו מפיק מעולה , ניחן בקנאות להחדרת תודעת הספורט , תחושת שליחות כמעט – עומד להביס הקיץ את מה שהוא מכנה "שידורי מוצרט". הקיץ ילכו הילדים לישון הרבה אחרי אבא ואימא , ולים יגיעו בעיניים אדומות…החשבון יוגש בדולרים. מטר מרובע משרד משוכר לצוותי השידור ב- 750 דולר . כסא מושכר ב- 40 . מוניטור טלוויזיה – 200 דולר . מלבד רכישת הזכויות יצטרך יואש אלרואי לפרוע את החשבונות הבאים : 76 אלף דולר לבעלי התקשורת חברת "קומסאט" (COMSAT) עבור העלאת השידורים ללוויינים , 50 אלף דולר עבור שימוש בקווי שידור קוליים להם דואגת כל מדינה בכוחות עצמה. 32  אלף ו- 500 דולר עבור הזכות לשתי עמדות שידור קבועות, 14 אלף דולר – 200 לעמדת מסך. 20  אלף דולר שכר משרד. כ- 60  אלף דולר טיסות, אירוח וכלי רכב, 25  אלף דולר לסעיף שונות הכולל שכר עבודה נוספת. לכך יש להוסיף 50000 דולר עבור ציוד הנדסי שיתרגם את שיטת השידור האמריקנית NTSC 525 לשיטת השידור המקומית של ישראל PAL 625 . בס"ה חצי מיליון דולר . עד כה הוריד משרד התקשורת את שידורי הלוויינים בחינם לעמק האלה. עכשיו כשקמה חברת "בֶּזֶק" היא תובעת עבור השירות הזה את הסכום המגוחך של מיליון דולר (!) . יואש אלרואי פוטר זאת, "היא לא תראה גרוש". עבור כל אלה נקבל תקציר קבוע בן שעה (כל ערב בין 8 – 9 וביום שישי בין 11 לחצות) . מחצות יתחילו הדיווחים השוטפים . חצי שעה ראשונה לכיסוי המשלחת מישראל , מחצות וחצי עד שתיים לפנות בוקר יובא תקציר מרכזי של אירועי היום. משתיים אחר חצות ואילך (אפילו עד שֵש וחצי בבוקר) שידורים ישירים של כל תחרויות חצי הגמר והגמר החשובות . ביום ראשון – 5 באוגוסט 1984 למשל יכוון חלק גדול מהציבור את השעון המעורר לחמש בבוקר. ב- 05.29 בדיוק תתחיל ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים . האירוע כולו יימשך פחות מעשר שניות ויצפו בו כמיליארד וחצי בני אדם . מה הסיכוי של "שידורי מוצרט" לעומת כל זה ? יואש אלרואי מנהיג צוות ננסי בלוס אנג'לס 1984 . יהיה עליו לברור לשידור את הרגעים הנכונים באירועים הנכונים , לספק פרשנות קולחת, הנחייה רהוטה ולהביא מידע רקע טרי ומקיף. יואש אלרואי ולהבדיל רון ארלדג' הגדול, עומדים בפני אותו אתגר : אסור שירגישו בקיומם . אם הקול ייעלם, הקשר ישתבש, האינפורמציה תהיה מגומגמת, או שנתב התמונה יחטיא – מישהו יחפש את הראש שלהם. לרון ארלדג' יחכו שניים וחצי מיליארד. ליואש אלרואי שניים וחצי מיליון קולניים ותובעניים לא פחות".

כתבת הענק של חנוך מרמרי כמו כתבתו של צדוק יחזקאלי מלבד היותה אינפורמטיבית עיתונאית ו- חשובה לכשעצמה היא היוותה מֶסֶר שיווקי וסללה את דרכי היישר לכיסה של חברת המשקאות "קוקה קולה" והמנכ"ל שלה אמנון דִיק. אמנון דִיק צעיר רק בן 32 שנשא בתפקיד הרם ניאות לבקשתי לשמש הספונסר הרשמי והבלעדי של השידורים האולימפיים מלוס אנג'לס 1984 בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא הסכים לשלם לנו סכום עתק בימים ההם תמורת הקרנת שקופיות חסות של "קוקה קולה" (Coca Cola) בגובה של 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר ידעתי שאני חייב תודה מוסרית בעקבות הדִיל (Deal) עם דִיק לחנוך מרמרי וצדוק יחזקאלי. שניהם שיווקו היטב את מוצר השידור האולימפי לציבור הקוראים בישראל. העסקה הכלכלית עם אמנון דיק החזירה אותי לערוב ימיו של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור. הפצרתי בו להגדיל את הספקטרום הטלוויזיוני האולימפי באמצעות שקופיות חסות אך הוא סירב בטענה שהעם צריך לישון בלילה ולעבוד למחרת בבוקר, ולא לצפות בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולימפיאדת לוס אנג'לס. מן ההיבט הזה נשאר יוסף "טומי" לפיד עבורי חידה.

[1] ראה נספח : כתבת ענק שפרסם חנוך מרמרי ב- 8 ביוני 1984 בעיתון "חדשות" לקראת מבצע שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' .

נפגשתי ביוזמתי עם כמה אנשי עסקים כדי לגייס חסויות למימון המבצע הענק של השידורים האולימפיים. הרציני והמהיר מכולם היה מר אמנון דִיק אז מנכ"ל חברת "קוֹקָה-קוֹלָה" בישראל  בפגישה קצרה אחת שניהלתי עִמוֹ ב- 12 ביוני 1984 במשרדו בבני ברק כחודש וחצי לפני טקס הפתיחה האולימפי הצלחתי לגייס סכום כסף גדול תמורת חשיפת שקופיות חסות אולימפיות של המשקה המרענן והפופולארי על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מר אמנון דִיק (היה בעברו גם מנכ"ל "בֶּזֶק") היה נדיב כלפי וכלפי רֶשֶת השידור שלי. הוא הסכים להעניק לשידורים האולימפיים בימים ההם חסות בלעדית חסרת תקדים בהיקפה בת של 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר תמורת שידורן של 300 שקופיות של "קוֹקָה-קוֹלָה" בתקופת  16 ימי התחרויות. "עזוב את האחרים, "קוֹקָה קוֹלָה" אִתּך, לא תתאכזב מאתנו", אמר לי, וסיכם במהירות את הדיון הקצר. בכך כיסה אמנון דִיק את מחיר זכויות השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ואַף חלק מעלויות ההפקה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של תולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שגוף עִסְקִי כלשהו בארץ נֵיאוֹת לשַלֵם הוֹן עַתֵּק תמורת חשיפת המוצר המסחרי שלוֹ על מסך הטלוויזיה בפני ציבור צופים גדול באמצעות שידורי הספורט האולימפיים עתירי הרייטינג. זאת הייתה מהפכה כלכלית שהוכיחה פעם נוספת את עוצמת שידורי הספורט הרלוואנטיים, את העניין העצום הטמון בהם, ואת יכולתם לממן את עלותם בכוחות עצמם. התפלאתי פליאה רבה מדוע מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד וויתר בשעתו ולא נהג כמוני בהפקת תחרות שירי ה- אֶרוֹ-וִויזְיוֹן האירופית (Eurovision Song Contest) שעמדה להיערך שוב במארס 1980 בישראל לאחר זכייתה של הזמרת גלי עטרי במקום הראשון בתחרות שנערכה ב- 1979 בבנייני האומה בירושלים.

ב- 15 ביולי 1984 פרסמתי את פקודת המבצע / סֶפֶר השידור בן 101 עמודים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. את העותק הראשון הגשתי למנכ"ל רשות השידור. כתבתי לו בכתב ידי הקדשה שחזרתי עליה שוּב ושוּב ברבות הימים בקריירה הארוכה שלי ברשות השידור, "אורי היקר, יש לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינַן מוטלות בספק". 150 עותקים של פקודת המבצע המורכבת נשלחו לכל שדֵרות הפיקוד בטלוויזיה הישראלית . העותק האחרון נשלח למנכ"ל רשות השידור היוצא טומי לפיד שכבר לא היה ברשות השידור. עשיתי זאת מתוך הערכה וכבוד אליו.

la 23

טקסט מסמך : יוני 1984 . אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . ה- Cover page של ספר השידורים – פקודת המבצע שכתבתי ונוגעת לסיקור וכיסוי המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

115 שעות שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' היו זינוק גדול לפנים ואֶבֶן דֶרֶך בציון התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית. דֶה עָקָה, המנכ"ל החדש שהשכיל להרחיב את כמות השידורים לא הסכים בשום אופן להגדיל את מצבת כוח האדם שלי בלוס אנג'לס. זה היה דבר מדהים מפני שעוֹל השידור נפל על שלושה שַדָּרִים בלבד. נסים קיוויתי מונה לשַדָּר תחרויות הא"ק והשחייה, יורם ארבל נקבע לשַדָּר כללי ו- Off tube וממלא מקומו של נסים קיוויתי ביומיים האחרונים של תחרויות השחייה, ודני לבנשטיין היה השַדָּר של תחרויות ההתעמלות . בשל המחסור בשַדָּרִים הובהל אוּרי לֵוִי שהיה מפיק משנה שלי על ידי ברגע האחרון לעמדת ה- Off tube במשרד התקשורת, השידורים, וההפקה שלנו ב- IBC כדי לשָדֵר את התקצירים וענפי הספורט הקטנים. תגברו אותו יורם ארבל ומשה גרטל שהגיע ללוס אנג'לס על חשבונו. לצֶוֶות השידור הקטנטן נִלווּ שלושת הפרשנים יוסף טלקי, ד"ר גלעד ווינגרטן וזָ'קִי וִוישְנִיָה. הם היו צמודים לשַדָּרִים הראשיים. בס"ה כמות כוח אדם כה מצומצמת שאיננה בנויה לעמוד במטלת שידור כה עצומה .

la 22

טקסט תמונה : אוגוסט 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. עמדת השידור Off tube במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת ב- IBC בלוס אנג'לס. זיהוי משמאל לימין : אורי לוי ומשה גרטל. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור התייחסה בבוּז גלוי מזה שנים למוסד פרשנות הספורט . יוסף "טומי" לפיד ז"ל שרצה לחסוך בהוצאות הסכים להטיס אותם לאולימפיאדה אך סירב להלין ולהאכיל אותם על חשבון הבית. "שיסתדרו איך שהם רוצים, הם מקבלים שכר בעבור עבודתם כפרשנים בהפקה שלך בלוס אנג'לס", פסק והוסיף בלשונו הבוטה באותה נשימה, "האֶמֶת , ממילא אפשר להסתדר בשידורים האלה בלעדיהם". המנכ"ל הטרי אורי פורת לא רצה לשנות את החלטת קודמו . החלטתי לקחת אחריות על כתפיי במקום שלא הייתי אמור לעשות זאת . הפרשנים קיבלו "שכר עבדים" תמורת פרשנותם. הם היו עניים מידַי מכדי לשלם מכיסם תמורת שהייתם במלון. התחכמתי ואישרתי לשני הפרשנים יוסף טלקי וד"ר גלעד וויינגרטן להתגנֵב ולהתפלח לחדרים שלנו במלון Holiday inn מבלי ליידע את הנהלת המלון ואת ה- EBU. אני שִכַּנְתּי את יוסף "יוז'ו" טלקי בחדר שלי במלון וגם התחלקתי עמו באוכל ובמעט הדולרים שהיו לי ולא היו לוֹ (יוסף טלקי היה חבר קיבוץ כפר המכבי בגוש זבולון). נסים קיוויתי נהג כמוני וְאִיכסֵן בחדרו את ד"ר גלעד וויינגרטן. זאת הייתה הדרך היחידה לאַרְגֵן להם לינת לילה. פרשן ההתעמלות ז'קי ווישניה מצא היכן שהוא מקום להניח את ראשו בלילות בין ראשי הספורטאים הישראליים שהשתכנו במגורי הסטודנטים באוניברסיטת UCLA . זה היה ציון דרך עגום ומֵביש בהתפתחות הפרשנות בשידורי הספורט בתולדות רשות השידור . רשות השידור התייחסה בשנים ההן בקמצנות רבה ובחוסר אהדה ואחריות לפרשני הספורט שלה , ולא ידעה לכבד ולהעריך את שירותם המקצועי בעבורה . לקח לי זמן לשנות את מדיניות החיסכון הקטנונית הזאת של טומי לפיד . באולימפיאדה הבאה בסֵיאוּל 1988 ניאות המנכ"ל אורי פורת להטיס את שלושת הפרשנים האלה על חשבון רשות השידור , להאכיל ולהלין אותם בסיאול על חשבון רשות השידור , וגם לשלם להם שכר . את אוּרי לֵוי הבאתי עמי לאולימפיאדת לוֹס אנג'לס 1984 כמֵפיק מִשנֶה ולא בתפקיד שַדָּר . הוא היה אמור לסייע לי בצד הארגוני והלוגיסטי של ההפקה המורכבת והמסובכת . בשל מיעוט השַדָּרים והיקף עבודת השידור העצומה ערכתי לוֹ הסבה מיידית הוא והוצמד למיקרופון כשַדָּר התקצירים . תרומתו להצלחת שידורי לוס אנג'לס מן ההיבט הזה הייתה חשובה. את המפיק שלי אמנון ברקאי הצבתי (לאכזבתו ומגינת ליבו) כאחראי על מוקד השידורים בירושלים. אך עתידו היה לפניו. הוא נילווה אלי מאוחר יותר לשתי אולימפיאדות ושני מוּנדיאלים והוכיח את עצמו כמפיק יעיל בטרם נטש את מחלקת הספורט ועבר לחטיבת החדשות. אהבתי את אמנון ברקאי פיגורה טלוויזיונית מוכשרת בצורה בלתי רגילה. גיליתי אותו כשהיה בן 21 בשעה שהשתתף בקורס כתבי הספורט בטלוויזיה שאלכס גלעדי ואנכי ערכנו ב- 1976. הערכתי וטיפחתי אותו כשְתִּיל נטוּע על פלגי מים. ייעדתי אותו לגדוֹלוֹת והוא מעולם לא אִכזֵב. אדם קר רוח ובעל הגיון ברזל. על מעט מאוד אנשים ברשות השידור אם בכלל אני יכול לומר את המילים האלה.

יאיר שרף נקבע ע"י הבוס שלו מִיכָה לוֹיְירֶר להיות הטכנאי הראשי האחראי במשרד בלוס אנג'לס על תפעול תקשורת קווי שידור ה- 4W. שני טכנאי השטח בעמדות השידור היו אלכס לבריק ומשה אלוני. הקושי הגדול ביותר באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 היה כיסויים של הספורטאים הישראליים. עבדנו עדיין בשיטת הפילם בשעה שעולם הטלוויזיה עבר מזה זמן רב לצלם ב- ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). הכתב איציק גליקסברג וצֶוֶות הצילום שלו, עמנואל אַלְדֶמָע , איש הקוֹל צביקה בירנבלום, והתאורן אליעזר הנדלמן, חרשו וסרקו את לוס אנג'לס לאורכה ולרוחבה בתורם אחר פעילות 33 הספורטאים הישראליים באולימפיאדה, אך הכתבות החדשותיות האלה שודרו באיחור של ימים. פַארְסָה אמיתית. העולם עבר כבר מזמן לצָלֵם ב- ENG. צחוק הגורל, ב- IBC בלוֹס אנג'לס כלל לא נפתחו מעבדות פיתוח לפילם. עידן הפילם בכיסוי אירועי ספורט וחדשות חלף מן העולם. בטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא היה עדיין מושרש, שריר, וקיים.

yoash 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אני מתדרך את המפקח הטכני שלי יאיר שרף ז"ל בעמדת התקשורת במשרד ההפקה שלנו ב- IBC באולפני קולומביה הישנה בלוס אנג'לס. תכנון קווי השידור והתקשורת שלו ושל מיכה לויירר היה מושלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ואיך אפשר לשכוח את נסים קיוויתי האציל שַדָּר א"ק ושחייה נפלא שכרגיל נשא על כתפיו את עול השידור המרכזי בבריכת השחייה האולימפית באוניברסיטת USC והאצטדיון האולימפי המרכזי ה- Coliseum. השידורים הישירים באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 משני האתרים גבו מנסים קיוויתי מאמץ פיזי ונפשי עצום. הוא ישב שעות ארוכות מידֵי יום בעמדת השידור באצטדיון האולימפי הפתוח ב- "קוליסיאום" של לוס אנג'לס ושידר משם ישיר לישראל בכל אחד משמונת הימים כעשר שעות תחרויות א"ק, מוקדמות וגמרים. השמש של קליפורניה הכתה בו וקפחה על ראשו אך הוא דבק במשימה. מפני שהיה שַדָּר אחראי ופדנט התכונן גם בכל יום כארבע שעות לקראת השידורים רוויים במאות ואלפי פרטים שהכילו שמות של אתלטים מכל העולם ואין סוף זמנים ותוצאות. מטבע הדברים גודש אירועי הא"ק גררה אותו לכמות מֶלֶל אדירה ממש. ואז קרתה הטעות הבלתי הגיונית. בעת הצגת האָצָנִים בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, תיאר נסים קיוויתי את המתח העצום בו היה שרוי האתלט האמריקני קָארְל לוּאִיס לקראת הזינוק באולימפיאדה הראשונה שלו. הוא היה המועמד הוודאי לניצחון בריצה הקלאסית הקצרה. אמריקה והעולם כולו ראו בו את יורשו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס האתלט השחור הדָגוּל שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936, בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, ומרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. בשעה שבימאי ניידת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC Sports (שימשה כ- Host broadcaster העולמי) חשף ב- Close up את קָארְל לוּאִיס על המסך , איבד לרגע נסים קיוויתי את פוקוס השידור שלו . זה קורה לפעמים . בהיסח הדעת שידֵר למיקרופון אבחנה בלתי הגיונית בעליל . זה היה בשידור ישיר בעת ש- ABC הציגה את האצן ואתלט העַל האמריקני קארל לואיס ב- Close up קבָל עַם ועוֹלָם . "הנה קָארְל לוּאִיס, הוא בשביל השביעי. הוא רוצה לזכות ב- 100 מ', 200 מ', ארבע פעמים 100 מ' שליחים, ובקפיצה לרוחק. בדיוק כפי שעשה ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936" , אמר בביטחון למיקרופון והוסיף, "עם כל הביטחון העצמי שלו ועם כל היכולת האישית הפנטסטית שלו, רואים שקָארְל לוּאָיס מתוח מאוד, הוא נראה לי קצת חִיוֵור. מפני שהכול יכול לקרות, בזינוק, באמצע הריצה, ובסיום". ב- 1984 כבר שידרה הטלוויזיה הישראלית בצבע אך לאִבחוּן החִיוָורוֹן של קארל לואיס לא הייתה כמובן כל אחיזה במציאות. אי אפשר היה לראות שקָארְל לוּאִיס חִיוֵור מפני שצבע עוֹרוֹ שָחוֹר.

la 24טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. זהו האצן האמריקני הנפלא ויפה התואר קארל לואיס . צבע עורו היה כהה מידי מכדי להבחין בחיוורונו . (באדיבות IAAF).

נסים קיוויתי העריך אולי שקאָרְל לוּאִיס "חִיוֵור" בשל הלחץ העצום בו היה שרוי לפני הזינוק אך בפועל וודאי לא רָאָה זאת. הוא שידר דבר שלא ראה. אלה כמובן טעויות טיפשיות שעלולות לקרות גם לשַדָּר מצטיין שמחזיק בידיו מיקרופון נוֹן-סְטוֹפּ כשמונה שעות ברציפות מידי יום באולימפיאדה. נסים קיוויתי לא היה מעולם שַדָּר טֶפְלוֹן. פליטות הפה השטותיות בקריירה שידור ארוכה בת עשרות שנים שלוֹ היו נדירות, מִקריות, ובלתי חשובות אך נדבקו אליו כעלוקות ומצצו את דמו. את הרגעים הגדולים שלוֹ באמת סירב חלק מהציבור לזכור . העיתונות אהבה להציק לו.

יריית הזינוק לריצת הגמר ב- 100 מ' נורתה ונסים קיוויתי חזר לעצמו והיה במיטבו , "זינוק טוב מאוד. בראש סם גריידי מארה"ב. אבל קארל לואיס הולך קדימה . הוא מנצח . במקום השני סם גריידי מארה"ב. במקום השלישי בן ג'ונסון מקנדה . קארל לואיס עשה זאת . 9.99 ש' בגובה פני הים. המדליה האולימפית המוזהבת הראשונה כבר מונחת בכיס"

זוהרו של נסים קיוויתי מעולם לא הוּעַם. אינני שותף לדעתו של חלק מהציבור כי דמותו הטלוויזיונית כהתה. נסים קיוויתי נשא על גבו גם את מרבית שידורי השחייה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. כשהיה עסוק בשידורי הא"ק, הטלתי על יורם ארבל להחליף אותו כשדר שחייה בבריכה. במשחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון פרפר באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ניצח במפתיע האוסטרלי ג'ונאת'ון סִיבֶּן (Jonathon Sieben) את המועמד בוודאי לניצחון מיכאל גִרוֹס (Michael Gross) מגרמניה עָנָק שגובהו 2.02 מטרים. יורם ארבל התבלבל בשידור הישיר והעניק את הניצחון לשחיין הגרמני שהיה אומנם Favorite (מועמד לניצחון) אך הפסיד. יורם ארבל היה על סַף טביעה בבריכה האולימפית. יוסף "יוֹז'וֹ" טלקי ז"ל הציל אותו. הפרשן בעל העין החדה העיר לוֹ ויורם ארבל חסר הביטחון בבריכת השחייה שָב כעבור זמן קצר ותיקן את עצמו. מי זוכֵר ליורם ארבל את טעותו האומללה. מלאכת זיהוי המנצחים בתחרויות הספורט (הֶרֶף של מֵאית שנייה או שתיים מפרידים בין המקום הראשון לשני) היא אֶבֶן יסוד בשַדָּרוּת הספורט. נסים קיוויתי היה שַדָּר אולימפי בנפשו. יורם ארבל היה שַדָּר של מוּנדיאלים.

teleki 6

טקסט תמונה : בטרם אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. יורם ארבל (משמאל) ופרשן השחייה האגדי יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל. הוריתי ליורם ארבל להפוך לרגע קט שדר שחייה ולהתייצב בעמדת השידור שלנו בבריכת השחייה של אוניברסיטת USC על מנת להחליף את נסים קיוויתי שהיה כבר טרוד מעל לראש בשידורי הא"ק באצטדיון ה- Coliseum. יורם ארבל עמד על סף טביעה טלוויזיונית בבריכה האולימפית של לוס אנג'לס 1984. יוסף "יוז'ו" טלקי הציל אותו. אפילו שדר ספורט עתיר ניסיון ברמתו של יורם ארבל נתקל בקשיים רבים בשעה ששידר מקצוע ספורט שלא הכיר ולא היה בקי בו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

כתובתה הלבנה של H O L L Y W O O D  על צלע ההר כפי שהשתקפה מידי בוקר מחלון חדרי במלון Holiday inn  ששכן ליד Sunset Boulevard, הייתה תזכורת נחמדה למציאות הוליוודית – אולימפית שעתידה לחלוף בתוך שישה עשר ימי תהילה . ביום ראשון – 12 באוגוסט 1984 שידרו יורם ארבל ונסים קיוויתי ישיר את טקס הנעילה. זה היה השידור האחרון של האולימפיאדה הבלתי נשכחת.

לעולם לא אשכח את המשחקים הנהדרים והנפלאים של לוס אנג'לס 1984 ואת העיר הנפלאה לוס אנג'לס. מנקודת מבטי היום או טו טו מרוֹם גיל 80 משתקפת התקופה ההיא כאילוזיה , כמו חלום תעתועים מתוק, כמקסם שווא. הייתי בר מזל שזכיתי לחוות שם חוויה טלוויזיונית – ספורטיבית כל כך מרתקת ומוצלחת. הצדעתי ואמרתי תודה לרוּן אָרְלֶדְג' ופּיטֶר יוּבֶּרוֹת' בשם רשות השידור. הענקתי לשניהם את ספרו של יגאל לוסין "עמוד האש" (Pillar of  Fire).

שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הניבו רייטינג גבוה ותפנית לקראת שידורי ספורט עתידיים גם בשעות לא מקובלות . מייד עשיתי חישוב כי אורי פורת אמור להיות מנכ"ל רשות השידור גם בעוד ארבע שנים באולימפיאדת סיאול 1988 , וכי הפרש שמונה השעות בין שעון ירושלים לשעון סיאול (חשבון הפוך משעון לוס אנג'לס) לא ישפיע על החלטותיו המקצועיות . עם תום משחקי לוס אנג'לס 84' התחלתי להפיק את משחקי סיאול 88' .

סקר טלוויזיוני שערכה מיכל כספי מרשות השידור אודות הצפייה בשידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 קובע כלהלן : % 38 מהמבוגרים ו- % 60 מהנוער צפו בשידורים האולימפיים ששודרו בשעות הלילה . % 73 מהמבוגרים ו- % 82 מהנוער קרו את תקצירי האולימפיאדה ששודרו מידי ערב בין 20.00  ל- 21.00".

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת דחה את הטענות שהופנו נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית לפיהן השידורים בשעות המאוחרות שבין 24.00  ל- 06.00 פגעו בהרגלי השינה, ו/או גרמו לאיחורים בעבודה וכו'. התברר מהסקר כי שיעור הצפייה היה גבוה מכפי שהעריכו ברשות השידור ערב השידורים האולימפיים . הוברר עוד כי מחצית מקרב האוכלוסייה הבוגרת ושלושה רבעים מאוכלוסיית בני הנוער במדינת ישראל נוהגים לצפות בתוכניות הספורט , "משחק השבת" ו- "מבט ספורט". סקר הצפייה במשדרי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 כפי שפורסם באוגוסט 1984 היווה סטירת לחי מצלצלת לפילוסופיית השידור של מנכ"ל הרשות הקודם יוסף "טומי" לפיד ז"ל וגם למִשְנֶה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דוד אדמון ז"ל.

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הייתה הצלחה גדולה מנקודת מבטן של חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה ABC בראשות רוּן אָרְלֶדְג' והוועדה המארגנת של המשחקים בראשותו של היו"ר פיטר יוברות'. 180.000000 (מאה ושמונים מיליון) צופים אמריקנים חזו בשידורים האולימפיים שצברו רייטינג שיא. ההכנסות מהפרסומות צברו 435.000000 (ארבע מאות שלושים וחמישה מיליון) דולר, והרווח הנקי של ABC עמד על 75.000000 (שבעים וחמישה מיליון) דולר . אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הייתה אולימפיאדת הקיץ האחרונה של גאון הטלוויזיה רוּן אָרְלֶדְג'. את זכויות השידורים של אולימפיאדות הקיץ הבאות ואח"כ גם אולימפיאדות החורף נטלו ממנו דִיק אֶבֶּרְסוֹל ואלכס גלעדי והעבירו אותן לרשת הטלוויזיה NBC . פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' היו"ר המוצלח של הוועדה המארגנת, שבחוכמתו ודרך ניהולו הביא לה ב- 16 ימי תהילה 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר רווחים, נבחר בתום המשחקים האולימפיים לאיש השנה של השבועון האמריקני רב המוניטין וההשפעה "TIME" סעיף [1]. הוועדה המארגנת עצמה העניקה לו בונוס אישי של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר על הצטיינות האִרגון שלו. פיטר יוברות' הפך לאחר האולימפיאדה של 1984 לתפקיד הקומישינר של ליגת הבייסבול בארה"ב.

עם שובי לארץ מלוס אנג'לס מצאתי במשרדי מאות מכתבי תגובה, הערצה, ותודה של הצופים על מבצע השידור של הגדולה בהצגות הספורט בתבל, וגם צל"ש אחד. מכתב הערכה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער [2].

[1] ראה נספח : הספר "ROONE".

[2] ראה נספח : מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה טוביה סער אלי  ב-  14 באוגוסט 1984 בתום מבצע שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

yoash 5

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרשן השחייה יוסף יוז'ו" טלקי ז"ל שידר גם את אולימפיאדות סיאול 1988 (שוב עם הפרטנר הקבוע שלו נסים קיוויתי) וברצלונה 1992 (לראשונה עם השדר משה גרטל). יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר המכבי שייך לתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת שנכחדה ולא קיימת עוד. הוא בלתי נשכח עבורי.

סוף הפוסט מס' 496. הועלה לאוויר בחצות יום ראשון – 26 באפריל 2015.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *