פוסט מס' 510. ה- NBA הוא תיעוד אמריקני טלוויזיוני מזהיר ונפלא. מכסימאלי. פוסט מס' 510. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 15 ביוני 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, וגם לא על מנת להפיק פרסום אישי.

————————————————————————–

פוסט מס' 510 : הועלה לאוויר ביום שני – 15 ביוני 2015.

————————————————————————–

פוסט חדש מס' 510. הועלה ל- "אוויר" ביום שני – 15 ביוני 2015. ה- NBA הוא תיעוד אמריקני טלוויזיוני מזהיר ונפלא. מכסימאלי. פוסט מס' 510. כל הזכויות שמורות.

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה (1). עיתונאות טלוויזיונית איננה יכולה להתקיים ללא ממון וטכנולוגיה חדשנית ומיידית. 

אינך יכול לנווט ולנהל יחידה טלוויזיונית בינלאומית כמו חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (גם אם הדירוג הפנימי ההיררכי שלה נקרא והוכתר בפי כל Desk) אם אתה לא מתמצא היטב בסבך ומכמני הכלכלה הטלוויזיונית המקומית והעולמית. בעיקר במעבה זכויות השידורים, סוג של מבוך שגובל לעיתים באנדרלמוסיה. הדבר החשוב ביותר מבחינתי כמנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980 היה לשכנע את הבוסים שלי מנהלי הטלוויזיה והמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם שאני צודק בתכנון ובדרכי שלי, שאני צועד נכונה במשעול רווי מהמורות אולם יודע היכן טמונים המוקשים, וכי השאיפות והמחשבות הטלוויזיונית שלי הגיוניות ואני יודע היכן משורטט הגבול. בלעדי התקציבים והטכנולוגיה שהם העמידו לרשותי בעצה אחת עם הסמנכ"לים לענייני כספים ברשות השידור ישראל דורי ויוחנן צנגן, לא הייתי יכול להעפיל לפסגה. הטלוויזיה איננה מוסד של חֲבֵרוּת ולא ליגה לידידות.היא עסק עיתונאי – בידורי – תרבותי, מקום מפגש של אינטרסים שבו יוצרים תקשורת המונים ומפיצים במהירות רבה מידע בתנאי שיש לך ממון. הרבה ממון. ידע טלוויזיוני ב- 1000 (אלף) תחומי טלוויזיה שונים הוא נכס רב ערך אולם בלעדי שימוש בטכנולוגיה חדשנית מיידית, איכותית וכמותית, אינך יכול לממש אותו. הנֶכֶס מכזיב.

הקדמה (2). כל עיתונאות גם טלוויזיונית איננה יכולה להתקיים ללא יושרה וטוהר מידות. מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 הייתה קרש הצלה, הברקה של רגע שעכבה ודחתה את מפולת השידור הציבורי. ב- 2002 מונה יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור וחיש מהר נראו הדברים אחרת. החלה התמוטטות השידור הציבורי. ב- 2005 הודח יוסף בר-אל מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל אולם יסודות הרשות עורערו וזועזעו כבר במידה רבה ללא תקנה.

הבלוג yoashtvblog.co.il – נקרא ע"י קוראים רבים. זאת עובדה. כמות הנכנסים צועדת לעבר נתון של 100000 (מאה אלף). רייטינג נאה משום שמדובר בבלוג אנונימי כמעט, נטול יחסי ציבור ופלטפורמות שיווק, ומפני שהפוסטים הנחקרים והנכתבים במסגרת הקונקרטית הזאת ודנים בעיקרם בתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית, ממוענים לשכבה מצומצמת ביותר באוכלוסיה. אלא מאי ? התוכנה המתוחכמת של ה- WordPress איננה מגלה את שמות הקוראים ולא חושפת את זהותם. היא שומרת לחלוטין על פרטיותם. הייתי כותב את הבלוג הנוכחי גם אילו הרייטינג היה אפסי. כפי שנאמר כאן מאות פעמים הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, וגם לא על מנת להפיק פרסום אישי. אני שב ומתייחס לפוסט הקודם מס' 509. הבלוג איננו מהווה מדור "הנהלת חשבונות" עם ברי פלוגתא למיניהם משכבר הימים אלא מתעד את העובדות ההיסטוריות כהווייתן באותה תעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית. הבלוג מאפשר לי בין השאר לסתור כל מיני בדותות ובלופים שפורסמו חדשות לבקרים בעיתונות הישראלית ע"י כותביהם והעורכים של אותם הכותבים ולהגן על האגפים שלי. הן היו מידע כוזב והפכו לסוג של אגדות אורבניות שעיתונאים נוספים השתמשו בהן והמשיכו להפיצן. אני יודע שבעת סיקור ותיאור חלק מאותן העובדות ההיסטוריות – הכתיבה בוטה ואגרסיבית, אולם היא מוקלדת ביושרה. אני בטוח שהמחקר שלי הוא מחקר אמת, יסודי והגון ב- % 101. אני עושה כל מאמץ להשתמש באופציות הכתיבה המדויקות ביותר. הדחתו של יוסף בר-אל ב- 10 ביולי 1993 בתום שלוש שנות כהונתו מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י המנכ"ל החדש של רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום, יכולה להיות גם מוגדרת בשפה עדינה יותר, "אי הארכה". ניצבתי קרוב לאירוע ו- למקום ההתרחשות וראיתי באי הענקה ליוסף בר-אל קדנציית ניהול שנייה פעולת הדחה מובהקת. פעולת סילוק. על פי השקפת עולמי היה מדובר בהבעת אי אמון מוחלטת של מוטי קירשנבאום באישיותו ובכישרונו של יוסף בר-אל לשמש מנהל טלוויזיה. (יוסף בר-אל סולק ביולי 1993 ובמקומו מונה מייד לתפקיד מר יאיר שטרן). הפקדתו של מוטי קירשנבאום על רשות השידור באפריל 1993 מטעם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ועל פי המלצתה החמה של שרת החינוך שולמית אלוני מנע את התמוטטותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהייתה בדרך לבור עמוק. מנע אך לא ביטל. המינוי הנכבד דחה את קריסתה.

kirshenbaum 1

טקסט מסמך : 15 באפריל 1993. המסמך של שרת החינוך שולמית אלוני ז"ל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל רשות השידור במקומו של אריה מקל. תוקף המינוי לחמש שנים מ- 18 באפריל 1993 עד 18 באפריל 1998. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון היה מכותב גם כן על המסמך שאת תוכנו שלח לסמנכ"ל כוח האדם של הרשות מר עמרם עמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

kirshenbaum 2

טקסט מסמך : 28 באפריל 1993. המסמך של מיכאל ניר מזכיר הממשלה. ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ממנה את מוטי קירשנבאום למשרה הרמה ורבת האחריות, המנהל הכללי של רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

kirshenbaum 1

טקסט תמונה : מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993. כפי שהוברר מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור לתקופה בת חמש שנים הייתה תוצאת אבחון מעולה של שרת החינוך שולמית אלוני ז"ל. מינוי ראוי וגם חיוני, אך היה מדובר רק בפסק זמן. מוטי קירשנבאום כמו כל המנכ"לים שקדמו לו היה מינוי ממשלתי – פוליטי אולם הוא ניחן באישיות עצמאית והיה בעל יושרה, וככזה משוחרר מלחצים פוליטיים. לרוע המזל הוא מוטי קירשנבאום רק דחה את ערעור שיווי משקלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למועד מאוחר יותר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מינויו של יוסף בר-אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור הביא לסיאוב השידור הציבורי ובסופו של דבר לקיצו ול- התמוטטותו וגם לסוף דרכו של יוסף בר-אל מראשוני הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בין השנים 2001 ל- 2005 עשתה הפוליטיזציה שַמוֹת בערוץ 1 ורדיו "קול ישראל". במאי 2005 הבינה ממשלת ישראל באיחור זמן עצום כי מינויו הכושל של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור על ידה ומטעמה היה מעשה מופרך מיסודו והדיחה אותו לאלתר באשמת עוון שחיתות ושוחד מסך. מינויו של יוני בן מנחם ב- 2011 למנכ"ל רשות השידור היה עוד מעשה עגום של ממשלת ישראל והוא שגרם לקריסתו הסופית של השידור הציבורי. ב- 2014 הטילה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת גלעד ארדן על רשות השידור כולה (רדיו "קול ישראל" + ערוץ 1) צו עיקול : פירוק השידור הציבורי במתכונתו הישנה והכנסתו תחת עול כונס נכסים בראשות פרופסור דוד האן. 

יושרה עיתונאית וטוהר מידות.

אני לוקח לדוגמא את רשימתו המגוחכת של מר אהרון ווייסברג (כותב היום ב- "ישראל היום" ומשמש לעת מצוא פרשן כדורסל בערוץ 1) כפי שהתפרסמה לפני שמונה שנים ב- Ynet ב- 14 בחודש אפריל של שנת 2007 תחת הכותרת "כאן תמו שידורינו, לילה טוב מירושלים". בגוף הרשימה כותב אהרון ווייסברג בדותא בסגנון מלגלג בשמו של אריה מליניאק, כלהלן : "…עשינו טלוויזיה מכלום אומר הפרשן לשעבר אריה מליניאק. פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברית המועצות או צ'כוסלובקיה, עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם וחושך. יש לנו בעמדה שולחן וכיסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים, ובסוף הצלחנו איכשהו להרים שידור. לא היה לנו מושג אם רואים אותנו, או שומעים אותנו…". מה אתה אומר אריה מליניאק, אתה ויורם ארבל עשיתם טלוויזיה מכלום…??? מה אתה שח אריה מליניאק, פגשתם חושך אה…??? פתאום הגיע שליח דואר בעיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה וחיבר לכם שני חוטים רבע שעה לפני המשחק ואתה ויורם ארבל אפילו לא ידעתם אם שומעים אתכם בירושלים…??? מה אתה מדבר אריה מליניאק, לבסוף הצלחתם אתה ויורם ארבל להרים שידור…??? באמת אריה מליניאק, זה מה שיורם ארבל לימד אותך, תאמין תמיד ששומעים אותך…??? להד"ם. אין מדובר כאן בהומור של מוסר הידיעה אלא בדיווח וכתיבה כוזבת ביודעין ב- 2007 של אינפורמציה לא נכונה ומעוותת מבלי להצליב מידע עם מקורות נוספים. עִמִי אהרון ווייסברג לא דיבר. מעולם לא קרה עסק עלוב שכזה הפקה מחורבנת שכזאת בתולדות הפקות הספורט הבינלאומיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפי שטוען אריה מליניאק שהייתה. ההפקות תוכננו על ידי בקפידה מראש – טכנולוגית, כלכלית, ולוגיסטית – ואושרו ע"י שתי האינסטנציות הגבוהות ביותר ברשות השידור מנהלי הטלוויזיה והמנכ"לים לדורותיהם. אתה שואל את עצמך, איזה אינטרס יש למוסר למסור מידע כוזב ואיזה אינטרס יש לכותב לכתוב ולהפיץ את הכזב מבלי לאמת את האינפורמציה שבידו. כאילו שמדובר במידע שהגיע לידיו של אהרון ווייסברג ממקור מהימן שאין בלתו. מדובר בפִברוק. תעשיית הטלוויזיה מעמודי התווך של תקשורת המונים היא עסק יקר ורציני מידי ואיננה יכולה לסמוך על מחברי חוטים. מכיוון שיורם ארבל חתום על הידיעה הכוזבת ההיא (אולי בעל כורחו) שהתפרסמה לפני שמונה שנים ב- 7 באפריל 2007, הייתי מעוניין לשמוע ממנו כמי שהיה שַדָּר שלי לאורך תריסר שנים בין 1978 ל- 1990, מתי והיכן התרחש האירוע עליו מדבר אריה מליניאק, מה שמה של העיירה הנידחת הזאת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה, ובאלו קבוצות כדורסל מדובר…??? מ- אריה מליניאק אין לי עוד שום ציפיות. אם האיש ממשיך להפליג בבדותות כאלה לרבות האֲנֶקְדוֹטָה הדמיונית שיו"ר מועדון מכבי ת"א בכדורסל שמעון מזרחי איים עלי ב-1991 שאם אינני מפטר את אריה מליניאק מתפקידו כפרשן כדורסל שלי אזי, לא אקבל את זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א באירופה, אם כך באמת כלו כל הקיצים. מה נותר לי חוץ מלנוּד לאיש שפעם הערכתי עד בלי די (?) רק לרחם עליו (!). כל מיני עיתונאים מכל מיני סוגים (ביניהם עמנואל רוזן בעת הופעה משותפת עם אריה מליניאק בטלוויזיה החינוכית…מעניין מדוע אותי הם לא הזמינו לדיון אצלם…)המשיכו לטפח את האגדה האורבנית המחורבנת הזאת כאילו יואש אלרואי היה הפודל של שמעון מזרחי ועשה מה שיו"ר מכבי ת"א ציווה עליו. עפו שם שקרים מכל הסוגים. אהרון ווייסברג כתב אפוא בלוף והעורך שלו הדפיס והוציא לאור את המעשייה. כשקראתי ב- 2007 את הפוסט הזה של אהרון ווייסברג אודות סיפוריו של אריה מליניאק, רתחתי. שלחתי את תגובתי הנחרצת למערכת Ynet אולם היא מעולם לא הועלתה לאוויר. היום כשעומד לרשותי הבלוג הזה מאפשר לי לא רק לנמק ולנתץ את סיפורם המופרך של אהרון ווייסברג ואריה מליניאק אודות מה שהתחולל כביכול בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה הקודמת, אלא מעניק לי הזדמנות ב- 2015 גם לשמור על האגפים שלי.

להלן ניתוץ מס' 1 של בְּדוּתָּא מופרכת.

1. בנובמבר 1980 התמניתי לתפקיד מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ועם מנהל חטיבת החדשות יבד"ל טוביה סער. לאורך עשור ה- 80 של המאה הקודמת הפקתי, ניהלתי, וערכתי מאות הפקות טלוויזיה בארץ ובעולם. אולם רק שניים בלבד מתוכן לאורכו של כל העשור ההוא היו מבצעי שידור טלוויזיוניים שלי ש- נערכו במזרח אירופה הקומוניסטית של הסדר הפוליטי הישן ועסקו במשחקי כדורסל שהתקיימו בצ'כוסלובקיה וברה"מ. ההפקה הטלוויזיונית הראשונה שלי במזרח אירופה הישנה התקיימה ב- 1981 בצ'כוסלובקיה והתנהלה בערים ברטיסלבה, האבירוב, ופראג בתאריכים שבין 26 במאי 1981 ל- 5 ביוני 1981 ועסקה בשידורים ישירים של אליפות אירופה לאומות בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל. ההפקה ה- Multilateral כללה בתוכה תשלום זכויות שידורים ל- FIBA + תשלום מיוחד לטלוויזיה הצ'כוסלובקית (CT) בעבור שימוש בעמדות השידור לצורך שידורים ישירים לישראל. מפני שהפקת הטלוויזיה הזאת התנהלה במדינה קומוניסטית שלמדינת ישראל לא היו קשרים דיפלומטיים עמה, נאלצתי לערוך את התיאומים הרבים במקביל עם OIRT ו- EBU וגם עם רשת הטלוויזיה האוסטרית הציבורית ORF. הרפרנט שלי ב- OIRT בפראג היה הצ'כוסלובקי מר הוברט וואסליק שמילא באדיקות ובאדיבות את כל בקשותיי (כאמור תמורת תשלום). הרפרנט שלי ב- EBU בג'נבה היה ליאונארדו לה פייטרה. שני האנשים שלי שהוטסו ל- צ'כוסלובקיה (דרך ווינה בירת אוסטריה) ב- 21 במאי 1981 לצורך כיסוי הטורניר היו השדר יורם ארבל והמפיק יצחק "איציק" גליקסברג. אריה מליניאק לא היה על ה- Pay Roll של רשות השידור. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד סלד מפרשני ספורט. הוא תיעב את פרשן הכדורגל שלי מרדכי שפיגלר, רחש בקושי טיפת הערכה לפרשן הא"ק שלי ד"ר גלעד וויינגרטן, וטען שרשות השידור יכולה להסתדר ללא אריה מליניאק שלי. הוא לא אהב אותם ובעיקר שנא לשלם להם. ההפקה השנייה שלי במזרח אירופה (כללה אף היא תשלום זכויות שידורים + תשלום נוסף בעבור שכירת עמדת השידור) והתקיימה בחלוף שמונה שנים בהיכל "לוז'ניקי" במוסקבה בירת ברה"מ ביום חמישי – 12 בינואר 1989. ההפקה הזאת שלי התנהלה ישירות מול הטלוויזיה הסובייטית RTR במוסקבה ובידיעת ה- EBU בג'נבה, ועסקה בכיסוי המשחק צסק"א נגד מכבי ת"א אותו העברנו בשידור ישיר במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הייתי נוכח במוסקבה בעצמי בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, כעורך ומפיק ראשי של מבצע השידור הקונקרטי הזה. שני האנשים שלי שהיו לצדי במוסקבה ב- 1989 הם השַדָּר יורם ארבל והכתב יואב טוקר.

2. בשני מבצעי השידור הנ"ל לא העסקתי את אריה מליניאק. הוא לא נמנה על צוות השידור שלי ולא היה על ה- Pay roll. למרות שהיה פרשן כדורסל טוב (הוא היה הראשון שהניח את יסודות פרשנות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם מה לזה ולבדותות שהוא מפיץ…???), העסקתו עַל יָדִי ב- 1991- 1979 הייתה סלקטיבית, On and Off, ונבעה מהעובדה שבתקופה ההיא בת תריסר שנים שימש גם כ- מאמן כדורסל פעיל של הפועל חולון, נבחרת ישראל, והפועל גליל עליון.

yoash 7

טקסט מסמך : 6 במאי 1981. אליפות אירופה בכדורסל – צ'כוסלובקיה 1981. מסמך שנכתב על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ודן בהטסתם של השדר יורם ארבל והמפיק יצחק גליקסברג לצ'כוסלובקיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 8

טקסט מסמך : 13 במאי 1981. אליפות אירופה בכדורסל – צ'כוסלובקיה 1981. מסמך שנכתב על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ובו הצעת שידורים ישירים בשלב הראשון של האליפות. עמוד 1 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 9

טקסט מסמך : 13 במאי 1981. אליפות אירופה בכדורסל – צ'כוסלובקיה 1981. מסמך שנכתב על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ובו הצעת שידורים ישירים בשלב הראשון של האליפות. עמוד 1 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

3. ברטיסלבה, האבירוב, ופראג אינן עיירות נידחות בצ'כוסלובקיה (כמו שמוסקבה איננה עיירה נידחת ב- ברה"מ). נבחרת ישראל שיחקה באליפות אירופה בכדורסל ב- 1981 בצ'כוסלובקיה בשלב המוקדם ב- בראטיסלבה. היא ניצחה את אנגליה 74:82, הפסידה לספרד 89:81, ניצחה את צרפת 76:88, וניצחה גם את יוון 71:82. בשלב השני שיחקה נבחרת ישראל בהאבירוב והפסידה לצ'כוסלובקיה 86:85. במשחק החשוב והמסקרן ביותר בהאבירוב הביסה נבחרת ברה"מ את יוגוסלביה 88:108. בשלב בית הגמר שיחקה נבחרת ישראל ב- פראג שם הובסה ע"י יוגוסלביה 102:87, ניגפה בפני ברה"מ 112:84, והפסידה לאיטליה 116:98. ברה"מ זכתה באליפות, יוגוסלביה דורגה שנייה, וצ'כוסלובקיה הייתה שלישית. נבחרת ישראל דורגה במקום ה- 6. ה- Host Broadcaster הצ'כוסלובקי טלוויזיה + רדיו (הקוד שלה ב- EBU איגוד השידור האירופי וב- OIRT איגוד השידור המזרח אירופי, היה CT שהן ראשי תיבות של Czechoslovakia Television) העניקה לנו ולכל רשתות הטלוויזיה של EBU ו- OIRT שירותי טלוויזיה מצוינים על פי הסטנדרטים שנקבעו בעבר ע"י שני איגודי השידור הללו.

4. כל מי שמכיר את סטנדרט ההפקות שלי בתחום אחריותי (ולא רק שלי) כמנווט, עורך, ומפיק של שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 32 שנים (שכרוכות בתשלום זכויות שידורים ושימוש בטכנולוגיה מיטבית תוך שיתוף פעולה הדוק בשני המקרים דנן עם ה- EBU ו- OIRT), מבין שהסיפור הזה אודות החושך שקיבל את פניהם של אריה מליניאק ויורם ארבל בהיכל כדורסל בעיירה נידחת בצ'כוסלובקיה ו/או ב- ברה"מ …ו- שליח דואר שהגיע לעמדת השידור שלנו רבע שעה לפני במשחק…חיבר שני חוטים וכו'…הוא בלוף. טקסט כוזב ומעוות (בלשון המעטה) שנְהֶגָה בתחכום ונאמר ביודעין ע"י אומרו באופן חצוף במטרה להבאיש ולא מחמת זיכרון לקוי. לא היה שום מצב שהפקות טלוויזיה בינלאומיות Multilateral רבות משתתפים יקרות ויוקרתיות שהתקיימו בתקופה ההיא בברטיסלבה, האבירוב, פראג, ומוסקבה יתנהלו ברשלנות ו- יישענו על כרעי תרנגולת כפי שהציג אותן בזלזול מר אהרון ווייסברג בפוסט שלו ב- 7 באפריל 2007, פרי ציטוט של אינפורמציה בדותא מפיו ובשמו של אריה מליניאק.

5. היה מדובר במבצעי שידור מורכבים בתקופה ההיא שתוכננו זמן ניכר מראש ואשר הורכבו מ- ממון וטכנולוגיה. מיסוד ו- חיבור קווי השידור של הטלוויזיה (4W Commentary circuits) בין עמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בברטיסלבה, האבירוב, פראג, ומוסקבה לבין ה- Maser Control שלנו באולפני הטלוויזיה בירושלים, נעשה באופן קבוע ושיטתי מינימום שעה וחצי לפני שריקות הפתיחה. התמונה הלוויינית המולטילטראלית ש- נשלחה ע"י ה- Host broadcster לרשתות הטלוויזיה האירופיות וגם ל- IBA (שֵם הקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באיגוד השידור האירופי ה- EBU), התבצעה תמיד כ- 10 דקות לפני שריקת הפתיחה. עמדת שידור שהכין ה- Host broadcaster (רשת הטלוויזיה CT בצ'כוסלובקיה ורשת RTR ב- ברה"מ) בעבור כל רשתות הטלוויזיה האורחות, היו נוחות, מאורגנות, מרווחות דיין, ומאובזרות בקופסת שידור מיוחדת המאפשרת את חיבור ותפעול קו השידור הבינלאומי ה- 4W בין ה- Originate לבין ה- Master Control בירושלים + התקנת טלפון בינלאומי על פי הזמנה מיוחדת שלי (משמש כ- Back up במקרה של תקלה ו/או ניתוק של ה- 4W) + הצבת מוניטור טלוויזיה בעמדת השידור כדי שהשדר (במקרים דנן יורם ארבל) יראה את ה- Intagrated Feed שבימאי ניידת השידור הצ'כוסלובקית ו/או הסובייטית מביים והסיגנל שלו נשלח באמצעות לוויין התקשורת לישראל. אני חייב לציין שב- פק"ל שהוצאתי לצוותי השידור שלי בחו"ל (ואין זה חשוב אם מדובר בשידורים ישירים של משחקי כדורסל, ו/או כדורגל, ו/או א"ק, ו/או טניס, ו/או שחייה) הייתה גם פקודה אחת בה נקבע מפורשות כי עליהם (יורם ארבל, נסים קיוויתי, מאיר איינשטיין, ו/או אורי לוי) להתייצב בעמדת השידור לפחות שעתיים בטרם שריקת הפתיחה. ההתייצבות המוקדמת בעמדות השידור שלנו בעת מבצעי השידורים הישירים בכל חמש יבשות תבל נועדה לצורך בדיקות תקינות קווי השידור ה- 4W והקמת קשר בין הצוות הירושלמי לבין הצוות השוהה בחו"ל, ואבטחת הקשר הזה. כמו כן תמיד הוזמן על ידי טלפון בינלאומי בעמדות השידור בחו"ל כדי שישמש גיבוי לקו ה- 4W במידה ולא יהיה כשיר במועד. צריך להבין שקווי השידור ה- 4W מחו"ל לירושלים עברו בדרכם הארוכה צמתים רבים ולכן היו מועדים לכשלים. לכן להצבת טלפון בעל חיוג בינלאומי בעמדות השידור שלנו בחו"ל הייתה חשיבות עצומה לאבטחת השידור הישיר במקרה של תקלה בקו ה- 4W, למרות שהטלפון מבוסס על תקשורת של 2W. אחריות לביצוע תקין של מבצעי השידורים הישירים בטלוויזיה של אירועי הספורט השונים מחו"ל (וגם בארץ) הוא כביר וכפול : כלפי הצופים שלך במדינת וגם כלפי הממונים הראשיים שלך מנכ"ל רשות השידור + מנהל הטלוויזיה + מנהל החדשות. לרוע המזל אינך יכול לחלוק את האחריות הכבדה הרובצת עליך עם איש. היא מוטלת בראש ובראשונה על כתפיך כמנווט ראשי, עורך ראשי, ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

arbek barkai 1981

טקסט תמונה : 28 בינואר 1981. בריסל. גביע אירופה לקבוצות אלופות. עמדת שידור סטנדרטית מאובזרת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בריסל בירת בלגיה. השלטון הסובייטי הקומוניסטי בראשותו של נשיא ברה"מ ליאוניד ברז'נייב איננו מתיר לקבוצת צסק"א מוסקבה לשחק בתל אביב ואיננו מסכים לארח את מכבי ת"א במוסקבה. מכבי ת"א נדרשת לנהל מאבק כפול נגד אלופת ברה"מ במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית "רויאל 4". איש ה- FIBA הבלגי ליאון וואנדל מארגן את המפגש הכפול נגד צסק"א מוסקבה בבריסל. אני ממנה את יורם ארבל (מימין) לשדר ישיר את שני המשחקים ההם בבריסל בחודש ינואר של שנת 1981. המפיק ועוזר השדר שלו הוא אמנון ברקאי (משמאל). ה- Host  broadcaster האירופי שפעל במסגרת ה- EBU ו/או במסגרת OIRT היה מחויב בהתקנת עמדות שידור מרווחות שכללו קופסת שידור וקווי שידור 4W, מוניטור טלוויזיה, טלפון בינלאומי (על פי הזמנה נוספת) וריהוט בסיסי. (צילום RTBF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 1

טקסט תמונה : 8 בנובמבר 1984. אולם הכדורסל "ציפורי" של קיבוץ כפר גלעדי. עמדת שידור סטנדרטית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי, השדר יורם ארבל, המפיק יוסי לנדאו, הצלם התחתון שלמה גרשנגורן – ספיטירקי, ולמעלה הצלם המוביל טדי למברג. (צילם אביהו שפירא מקיבוץ עמיר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבלוג Yoashtvblog.co.il הוקם בשעתו ועל פי המלצתו של בני פרופסור גור אלרואי חבר מן המניין באוניברסיטת חיפה, לא רק כדי להעביר מידע לקוראים הרבים של הפוסטים, אלא גם על מנת להגן ו- לשמור על האגפים שלי מפני עיתונאים כמו מר אהרון ווייסברג, מר אביב לביא, מר שלמה מן, וגם מפניהם של אנשי עבר בטלוויזיה שהיו סמוכים לשולחני כמו אריה מליניאק ומשה גרטל ועוד כמה אחרים. הפרכת האגדות האורבניות המופיעות בפוסט הנוכחי נועדו לקעקע אינפורמציות רשלניות, לא נכונות, ו- מעוותות (בלשון המעטה) שהופצו אודותיי בזמנו ע"י מר אהרון ווייסברג ב- Ynet בשמו של מוסרם מר אריה מליניאק לשעבר פרשן הכדורסל שלי ומי שהודח על ידי ב- 1991 מכס הפרשנות, ושל שלמה מן ב- "עין השביעית" בשמו של מוסרם משה גרטל לשעבר כתב במחלקת הספורט תחת ניהולי, שהודח אף הוא על ידי בשנת 2000. הפוסט של אהרון ווייסברג התפרסם ב- 7 באפריל 2007. הפוסט של שלמה מַן התפרסם ב- 2 בנובמבר 2009. זה היה זמן ניכר לאחר שטרקתי את הדלת לערוץ 1 ורשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל.

להלן ניתוץ מס' 2 של עוד בְּדוּתָּא מופרכת. 

באותו הפוסט ההוא מ- 7 באפריל 2007 כותב מר אהרון ווייסברג כלהלן : "עבודתו של אריה מליניאק בערוץ 1 הופסקה מסיבות לא מקצועיות בעליל בתחילת שנות ה- 90. "התקשרו אלי יום אחד והודיעו לי שיותר אני לא ממשיך לפרשן את מכבי תל אביב", הוא מספר. לא רצו להגיד לי למה, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והשמועות כאן מתחילות לטוס בקצב שיא. ביררתי ואז נאמר לי שמכבי ת"א הציבה תנאי לערוץ 1 – אם אתם רוצים להמשיך לשדר אותם אז בלי אריה מליניאק. למה הם עשו את זה ? כנראה אמרתי את מה שאני חושב". עוד בלוף שאריה מליניאק מפיץ ואהרון ווייסברג מצטט אותו מבלי להצליב מקורות מידע והופך אותו לאגדה אורבנית. סילוקו של אריה מליניאק על ידי מכס פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1991 לא היה קשור כלל למכבי ת"א (אריה מליניאק יודע את האמת לאמיתה מדוע הודח וסולק). בטרם ה- הדחה ב- 1991 אמרתי לו לאריה מליניאק במשרד שלי בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים, כי אילו נמניתי על שורות ה- מאפיה, הייתי מנשק אותו על השפתיים. אולם זהו כבר סיפור אחר שיסופר בפרוטרוט בעתיד בבלוג הזה. לשמעון מזרחי ו/או ל- כל אחד אחר בהנהלת מכבי ת"א לא היה שום סיכוי להתערב אצלי במינוי שדרים ו/או פרשנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא ריבונית ולא שייכת למכבי ת"א. למכבי ת"א לא היה מעולם מה לומר בעניין. תפקידו של שמעון מזרחי היה לנצח בזירת הפרקט ולהיות אלוף (כדי להפוך לסחורת שידור טלוויזיונית) והמשימה שלי הייתה לשדר ישיר את משחקי מועדונו (תמורת תשלום). הוויכוח בינינו נסב על גובה התשלומים ולא אודות אריה מליניאק ו/או אלי סהר, האם יהיו פרשנים שלי בעמדת השידור אם לאו. מדובר שוב במידע כוזב שאחרים נוספים טיפחו אותו כאגדה אורבנית. אינני מתכחש לעובדה שרחשתי ואנוכי רוחש גם היום הערכה וריספקט לעו"ד שמעון מזרחי כ- יו"ר מוכשר ומשגשג של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל מאז 1969, אולם הקשר בינינו לא היה אישי אלא מקצועי המבוסס על יחסי אמון. אני ייצגתי (יחדיו עם המנכ"לים לדורותיהם והסמנכ"לים לענייני כספים לדורותיהם) את רשות השידור והוא את מועדון מכבי ת"א. המפגשים הרבים בינינו התקיימו בשני אתרים בלבד. הראשון בעת שישבנו משני עברי שולחן המו"מ הכספי בין שני הגופים (רשות השידור רצתה לשדר ישיר ומכבי ת"א ביקשה כמה שיותר עבור תשלום זכויות שידורים), והשני בעת ביצוע השידורים הישירים עצמם בהיכל הספורט ביד אליהו ו/או החו"ל. מעולם לא נפגשנו האחד עם השני במסגרות פרטיות. חלפו 13 שנים מאז ניהלנו את המו"מ האחרון. לפעמים אני מתגעגע לשמעון מזרחי. הוא ניחן באישיות מיוחדת. איש של כבוד, מהימן, ובעל יושרה. השם "שמעון מזרחי" לבדו מריץ לנגד עיניי היסטוריה ארוכת שנים בלתי נשכחת.

להלן ניתוץ מס' 3 של בְּדוּתָּא מופרכת מס' 3.

ב- 2 בנובמבר 2009 פרסם מר שלמה מן פוסט ב- "עין השביעית" תחת הכותרת "רד מזה, תשכח מזה, אנחנו נחסל אותך", פרי ראיון שערך הכותב עם מר משה גרטל איש ערוץ 1 דאז. הנה ציטוט מתוך הפוסט ההוא : "הסיפור הראשון שמספר גרטל התרחש ב- 1982, כשאולסי פרי, שחקן הקבוצה, לא הגיע למשחק ביד אליהו מול ריאל מדריד. היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. גרטל כתב צעיר ו- רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון 'ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה , קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שכב שם מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי. צילמתי אותו, חזרתי מהר ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי פרי יגיע. נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים, לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל, ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה". כאן מתערב שלמה מן ושואל את משה גרטל, "מי זה האנשים שלנו ?", ומשה גרטל משיב : "יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ 1), לא נעים לי אבל זו האמת".

זאת היא תגובתי לפוסט של העיתונאי שלמה מן : שלמה מן פרסם ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "עין השביעית" פוסט נגוע, משוקץ, ומופרך ומעיד שתוכן הפוסט שלו הוא עדות של משה גרטל. האירוע, המשחק המדובר בין מכבי ת"א לריאל מדריד התקיים ביום חמישי בערב – 16 בדצמבר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל והועבר בשידור ישיר בהיקף מלא ע"י חטיבת הספורט בפיקודי.

1. נציגי משטרת ת"א נשלחו ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 לבתיהם של אולסי פרי (ברמת אביב) ושל חברתו תמי בן עמי ז"ל (בשיכון ל' בצפון ת"א) כדי לברר מדוע אולסי פרי לא התייצב למשחק. שתי הדירות היו נעולות וחשוכות. איש לא ענה לצלצול הפעמונים ולדפיקות על הדלתות של השוטרים. השוטרים סבו על עקבותיהם וחזרו להיכל הספורט ביד אליהו, ואת קורותיהם דיווחו ליו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי : "הדירות חשוכות ונעולות ואין עונה".

2. לא יכול להיות שמשה גרטל קיבל בשעה כה מאוחרת באותו יום חמישי של 16 בדצמבר 1982 צוות צילום (ללא ידיעתי) מבלי שאנוכי כמנהל חטיבת הספורט מיודע על כך ומבלי שאני חתום על הבקשה לקבל צוות צילום. הביורוקרטיה הנוקשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית שלטה בכל. גם בעניין תקצוב וה- Booking של צוותי צילום לכיסוי חדשות שהיה רצוף תהליכים פקידותיים בימים ההם, פרי מִשְנָה סְדוּרָה.

3. אין שום סיכוי שתמי בן עמי ז"ל הייתה פותחת את דלת דירתה בשיכון ל' בפני צוות הצילום בן שלושה אנשים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (כתב + צלם + איש קול) כדי לחשוף ולהפקיר את אהוב ליבה אולסי פרי בפני מצלמתו של משה גרטל כשהוא שוכב במיטתה ("ישן שנת שיכורים" כדברי משה גרטל) חשוף, מושפל, וחסר אונים בכל עליבותו. אין זה הגיוני ואין מצב שתמי בן עמי ז"ל הייתה רומסת ומתנהגת כך כלפי יקירה וחברה לחיים מבלי לשאול את הסכמתו אם הוא מוכן להיחשף כך במצבו הנורא והמבוזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית, קבל עם ועולם.

4. ובכל זאת אסייג את עצמי : נגיד שמשה גרטל דיווח וסיפר אמת סנסציונית בשעתו ב- 2 בנובמבר 2009 לשלמה מן אודות חשיפתו המשפילה של אולסי פרי על ידי אהובתו תמי בן עמי כשהוא שוכב חסר אונים בדירה בשיכון ל' מול עדשת מצלמת הטלוויזיה של הצלם, הכתב, ואיש הקול המקליט. ובכן, כיצד זה שלמה מן לא אִימֵת את הדיווח הסנסציוני ברמה הסתברות בלתי מתקבלת על הדעת, ולא בדק עוד פרטים הכרחיים. מדוע לא טרח לאמֵת את הסיפור הדרמטי של משה גרטל ולא בירר ולא שאל אותו מי היו שני האנשים הנוספים בצוות הצילום שלו…??? מי היו הצלם ואיש הקול ששהו בדירתה של תמי בן עמי…??? סתם ככה כדי לאמת את הסיפור המופרך.

5. ובכל זאת אסייג את עצמי שוב : נגיד שמשה גרטל סיפר אמת לשלמה מן…אז להיכן נעלם לפתע חומר חומר הפילם היקר והבלעדי והסנסציוני ההוא שהיה בידיו…??? הרי היה מדובר בסקופ מסעיר עצום בעל עניין ציבורי כביר בו אולסי פרי שוכב מסומם נטול כוחות על סדינים לבנים בדירתה הפרטית של תמי בן עמי מול עיניו הבוחנות של משה גרטל…אם כך מדוע חומר הפילם הסנסציוני הזה לא שודר למחרת המשחק ביום שישי – 17 בדצמבר 1982 במגזין "יומן השבוע" בטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? מדוע הוא לא שודר מעולם ב- "מבט"…??? מדוע הוא לא שודר מעולם בשום מסגרת אחרת בטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? הרי לא אני שמנעתי זאת, ו- לא הייתי האינסטנציה הגבוהה ביותר ברשות השידור. מעלי ניצבו המנכ"ל, מנהל הטלוויזיה, ומנהל החדשות. אם באמת משה גרטל החזיק בידיו חומר נפץ פילמאי – עיתונאי בו אולסי פרי מוטל מסומם על מיטת אהובתו תמי בן עמי ז"ל, כיצד זה לא הציע אותו לממונים שמעלי…???

6. מדוע עורך הריאיון שלמה מַן לא התעניין אצל מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער כיצד זה החומר העיתונאי הפילמאי המרעיש שמשה גרטל אוחז בידיו לא שודר מעולם…??? איך זה יכול להיות…??? מה קרה עם חומר הפילם הסנסציוני ההוא בו אולסי פרי שוכב חסר אונים בין הסדינים של החברה שלו תמי בן עמי ז"ל – …??? מדוע חומר נפץ עיתונאי מסקרן וחשוב כזה אם הוא באמת קיים, לא שודר מעולם בשום מסגרת בטלוויזיה הישראלית הציבורית…???

התשובות לכל השאלות הנקובות לעיל ברורות : מדובר במעשה שלא היה, בהתרברבות מגוחכת של משה גרטל שאין לה על מה להתבסס, ובריאיון מופרך שערך עמו שלמה מן. בהסתייגות אחת : אלא אם יסתור משה גרטל את הנאמר כאן בפוסט הזה, יוכיח ויציג קבל עם ועולם את סרט הפילם הסנסציוני ההוא שצילם בדירתה של תמי בן עמי. לא ייתכן שתיעוד סנסציוני שכזה הלך לאיבוד גם אם לא מצא מעולם את דרכו למסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. על פי כל היגיון צרוף משה גרטל מעולם לא צילם כאיש טלוויזיה ביום חמישי 16 בדצמבר 1982 את אולסי פרי שוכב מושפל עירום ועריה בין כלי מיטתה של תמי בן עמי בשיכון ל' בתל אביב, והיא מעולם לא פתחה את דלת דירתה בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו. אין שום סיכוי שתמי בן עמי הייתה חושפת ורומסת את כבודו של אהובה ללא ידיעתו בפני מצלמתו של משה גרטל ושני חברי צוות הצילום שלו. בלתי מתקבל על הדעת. משה גרטל סיפר לשלמה מַן בלוף וזה מיהר להדפיס ולהוציא אותו לאור כלשונו. מדובר במעשה נוכלות. יתירה מזאת : כדי לצאת ידי חובתו וכאילו על מנת לאזן את הפוסט, ביקש שלמה מן תגובה ממכבי ת"א והערוץ הראשון אודות עדותו של משה גרטל, והוסיף, במכבי ת"א וערוץ 1 אמרו לו שמדובר בשקרים. מדובר בעיתונאות נכלולית. לא הוגנת. הכתב מפרסם מראש אינפורמציה לא נכונה ו- מעוותת, ואח"כ אץ אל אחד מ- מושאיה כדי לגבות תגובה נגדית. עסק עלוב.

בני רוזן ז"ל (2014 – 1940)

בני רוזן היקר והאהוב, פסל נפלא, צייר דגול, מהנדס יצירתי ואיש איכות הסביבה. ציפור הברזל שלך ממשיכה לקנן במרפסת ביתי ברחוב אבן גבירול בתל אביב. נותרת נצחי, בלתי נשכח עבורנו. נוח על משכבך בשלום איש יקר. רגבי מושבת כינרת בעמק הירדן ינעמו לך. נזכור אותך לעולם.

beni rozen 1

טקסט תמונה : יוני 2015. רחוב אבן גבירול בתל אביב. קרני השמש האחרונות מטילות אור אחרון על ציפור הברזל של הפסל בני רוזן ז"ל המקננת במרפסת ביתנו בטרם הן שוקעות אל פאתי הים. בבואת ציפור הברזל מוקרנת על הווילון במרפסת שלנו. (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

קדם EURO 2016. בוסניה – ישראל 1:3 (ליל שישי – 12 ביוני 2015), שידור ישיר מבוסניה בערוץ 1.

מדובר באכזבה קולוסאלית. המאמן הלאומי אלי גוטמן מצטייר כאיש דל מחשבה וכבד ביטוי וניסוח בריאיון המסכם בבוסניה עם השדר עמיחי שפיגלר. שחקני נבחרת ישראל שלו נראים כחבורת מפונקים שחושבים שלרוץ על כר הדשא זה הדבר הכי קשה בעולם. מדובר במאמן מוגבל ושחקנים נרפים. השער הבודד שכבש טל בן חיים לא נבע מעדיפות ישראלית אלא תוצאה של הרחקת כדור מפוספסת של שחקן בוסני. מצלמות הטלוויזיה הבוסנית שעקבו אחרי טל בן חיים לאחר הבקעת השער והענקת יתרון זמני לישראל חשפו אישיות ספורטיבית מגוחכת ששמחה לאידו של היריב. ברגע שטל בן חיים עשה את המעשה המכוער והכניס את אגודלו לפיו בניסיון ללעוג לנבחרת הבוסנית הילדותית בעודו משתולל ונמלט מערן זהבי שבא לחבק אותו, היה ברור שמדובר בספורטאי נָחוּת ו- יָרוּד. נקודת האור היחידה בבוסניה הוא השדר המוביל של ערוץ 1 מר עמיחי שפיגלר. בקי, מדבר עברית תקנית, קורקטי, שכלתני, מאופק, וענייני (למרות שנמנע מלהתייחס להתנהגותו הנלעגת והמבישה של מבקיע השער לזכות ישראל). שידור הטלוויזיה הישיר בוסניה – ישראל 1:3 הניב רייטינג ממוצע נמוך רק % 13.1, ו- Peak צפייה של % 14.9. צפו במשחק בממוצע כמות של 383000 צופים. מעל לחצי מיליון צופים נחשפו לשידור הישיר כ- 544000 אנשים. המשדר המסכם של בוסניה – ישראל 1:3 בהובלת שרון פרי צבר % 5.9. הטוב בפאנל שלה היה העיתונאי אביעד פוהורילס שניתח ונימק בבהירות את מסכת הכישלונות של הכדורגל הישראלי הבינוני לדורותיו. הפרשן – מטיף של ערוץ 1 באולפן בירושלים מר אייל לחמן מאמן כדורגל נעדר הישגים נותר מגוחך. ערוץ 1 שילם בעבור השידור הישיר מבוסניה זכויות שידורים בגובה של 150000 (מאה וחמישים אלף) יורו. המאמץ רחוק מלכסות את ההשקעה. לא באשמתו של ערוץ 1.

ה- NBA הוא תיעוד אמריקני טלוויזיוני מזהיר ונפלא. מכסימאלי. פוסט מס' 510. כל הזכויות שמורות.

lebron 4

טקסט תמונה : קליבלנד הירת מדינת אוהיו. גמר ה- Play offs של ה- NBA. קבוצת קליבלנד קאוואלירס מנצחת במשחק השלישי את גולדן סטייט ווריורס 91:96. 51 שניות לסיום המשחק במצב של 83:90 לקליבלנד חוטף לברון ג'יימס כדור מהוצאת חוץ לא מוצלחת של גולדן סטייט וחיש מהר מסמן לחבריו לקבוצה ולמאמנו דיוויד בלאט : "אני לא רק המלך, אני גם שחקן חכם שחושב". (באדיבות ערוץ 55 בכבלים). 

פסקי זמן במשחק כדורסל.

סיקור הוראות ותדריכי המאמנים פסקי הזמן (מצלמה + מיקרופון) במשחקי כדורסל ע"י הטלוויזיה הוא הכרחי ומהווה חלק אינטגרלי מהשידור הישיר. בעיקר במצבי שוויון ו/או בהפרשים קטנים. לא בכדי מכשירים המפיקים כתבים ושדרני קווים ולא בכדי הם מפקידים בידי הסוקרים מיקרופון אלחוטי שמחובר למערכת הדיבור הכללית של ניידת השידור על מנת שיספרו בדחיפות לצוות השידור ולהמוני הצופים בסלון ביתם מה אמרו המאמנים לשחקניהם וכיצד הם מתכננים את מהלכי הניצחון שלהם. בהיותי מנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980, סיקור פסקי הזמן היה נר לרגליי. פק"ל. הייתי סקרן ביותר לדעת את מחשבות וצפונות לבם של המאמנים. זה היה גם רצונם של מיליוני הצופים שלי לראות ולהקשיב למלחמת המוחות בין שני המאמנים. מדובר במעין משחק שח מט. ערוץ 55 בכבלים עשה עמי חסד בטרם השידור הישיר של משחק מס' 4 בסדרת הגמר האחרונה של ה- NBA בו הביסה גולדן סטייט את קליבלנד 103:82. הוא הביא ציטוטים ממקור ראשון של חלק מהתדריכים סטיב קר מאמן גולדן סטייט ודיוויד בלאט מאמן קליבלנד. דה עקא, מדובר היה רק בנאומי מנהיגות ומוטיבציה ולא בהוראות מלחמה. שדרני ערוץ 55 בכבלים לא סיפרו לי באיזה שלב במשחק נאמרו הדברים, באלו פסקי זמן, כיצד מחולק ה- Time out והאם הוא מורכב משני חלקים נאומי מוטיבציה + תדריכי קרבות, ומה הייתה התוצאה באותו הרגע. אני תוהה לדעת האם למעט מדברי התוכחה והמוטיבציה, הגו שני המאמנים גם את הוראות מלחמה שלהם. נאומי מוטיבציה אינם מעניינים אותי ולפי דעתי גם לא את השחקנים. עיון בטקסטים הר"מ שהביא לי ערוץ 55 בכבלים ב- Pre Game Show – מאכזב. מאכזב מפני שהמאמנים נושאים אומנם נאומי מהות חוצבי להבות אולם מבלי לומר לשחקנים שלהם "איך" ו- "כיצד" לתרגם את הטקסט הנלהב למהלכי קרב. אני מכיר מורה להתעמלות וחינוך גופני אחד שנאם נאום מלהיב בפני תלמידיו ואמר להם כלהלן : "אתם חייבים בכל מחיר לרוץ מהר יותר…אנא מכם…", אולם הוא רק לא הסביר להם איך וכיצד לעשות זאת. פתטי. מורה אחר אמר לחניך שלו שאם הוא רוצה לשבור את שיאו האישי בקפיצה לגובה, "עליו להפסיק להפיל את הרף כפי שהוא נוטה לעשות בתחרויות האחרונות…". מגוחך.

סטיב קר נושא דברים לפני שחקניו בגולדן סטייט (1) : "זה מונח לפנינו חבר'ה…אנחנו צריכים להתרכז…אנחנו צריכים לשחק עם הראש במחצית הזאת…לשחק עם הראש להיות במשחק כל הזמן…".

דיוויד בלאט נושא דברים לפני שחקניו בקליבלנד (1) : "אנחנו צריכים להמשיך לזוז, אל תפסיקו…עכשיו זה לא הזמן לעמוד בלי לעשות כלום…".

סטיב קר (2) : "אנחנו יותר טובים מאיך שאנחנו נראים…אנחנו לא צריכים להוריד את הראש…בסדר…? אז קדימה…!".

דיוויד בלאט (2) : "הם חזרו למשחק…? אז צאו ותתקפו בחזרה…! קדימה חבר'ה…!".

דיוויד בלאט (3) : "הם לא ינצחו אתכם אם הם לא יקלעו…אנחנו צריכים לשמור בהגנה כמו ששמרנו בשלושת הרבעים הראשונים…".

סטיב קר (3) : כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לנצח משחק אחד בקליבלנד…כל שחקן שעולה על המגרש צריך להילחם לאורך כל הדרך…".

דיוויד בלאט (4) לאחר הניצחון של קליבלנד במשחק מס' שלוש 91:96 : "זה ניצחון נהדר עבורנו חבר'ה…תישארו צנועים ורעבים…!".

הוויכוח אודות יעילות תדריכי המאמנים בפסקי הזמן האחרונים לשחקנים שלהם בשלהי המשחק ו- לקראת סיומו  – ארוך כאורך הגלות. בפוסט השבועי שלו "מליניאק ברביעי" ב- "ידיעות אחרונות" (יום רביעי – 10 ביוני 2015), התייחס אריה מליניאק למבחן פסק הזמן. באחד מחלקי הפוסט הוא מספר חוויות מקורס מאמנים בו השתתף ושאחד ממדריכיו היה מר שמעון "צ'ינגה" שלח (בן 85 היום, לשעבר שחקן נבחרת ישראל וקבוצת הפועל ת"א), שטען בפניו כלהלן : "…בפסק זמן שנלקח 15 שניות לסיום המשחק, אחרי מאמץ של 40 דקות, השחקנים לא מסוגלים לקלוט כלום, במיוחד אם אתה הולך להראות להם משהו חדש שהם לא מכירים…תן להם לנוח חצי דקה, שינגבו את הזיעה, ישתו מים ויירגעו, ואז תגיד להם רק משפט אחד : "אתם זוכרים מה תִּרגלנו אתמול באימון ? את זה תעשו עכשיו ! לא בטוח שמה שתורגל באימון יעבוד גם במשחק , אולם מה שלא תרגלתם, בטוח שלא יעבוד". אינפורמציה תמוהה עבורי. בעונת הכדורסל של 1959 שיחקתי במדי קבוצת הפועל אשדות יעקב בליגה הלאומית (ליגת העל היום) יחדיו עם המאמן – שחקן יגאל וולודרסקי ז"ל (היה גם שחקן נבחרת ישראל ורשם 89 הופעות בין ארציות במדים הלאומיים). בקבוצה שיחקו גם יוסי קנטרוביץ', מאיר ברזילי ז"ל, אמיר ראובני, דן שומרון (לימים רב אלוף ורמטכ"ל צה"ל) ואחרים. הקבוצה נאבקה נגד הירידה מול קבוצות מכבי חיפה, הפועל גבעת ברנר, מכבי ירושלים, מכבי דרום, ומכבי קריית מוצקין. בצר לו ביקש יגאל וולודרסקי משמעון "צ'ינגה" שלח לעשות לו טובה אישית ולשמש מאמן שלנו בארבעת משחקי הליגה האחרונים שנותרו. "צ'ינגה" הסכים. לראשנה בחיי פגשתי בקיץ 1959 מאמן על בעל אישיות מקסימה וסמכותית. "צ'ינגה" ניצל תמיד את כל משך ה- Time out בסיומי המשחקים למתן תדריך והוראות מפורטות. לעיתים האריך את משך פסק הזמן בעוד כמה שניות נוספות והמשיך לחלק הוראות למרות שהשופט שרק כבר לשתי הקבוצות לעלות בחזרה למגרש ולחדש את המשחק. "צ'ינגה" מעולם לא שתק בחצי הדקה הראשונה של פסק הזמן. הוא ניצל כל שנייה של פסק הזמן כדי לעקור שגיאות, להפיק לקחים, ולתכנן מהלכים שיקנו לקבוצת הפועל אשדות יעקב ניצחון. הוא לא הורה לנו לשתות מים ולא ביקש מאתנו להירגע, אלא מייד הצליף בנו את תורתו. מעולם גם לא הייתי עייף בדקות האחרונות של ההתמודדויות. אני לא זוכר שגם האחרים היו עייפים בסיומי המשחקים. היינו שחקנים צעירים בני 21 אולי 22. היה קשה הרבה יותר לעבוד במספוא ו/או בפלחה מעלות השחר ועד שקיעת החמה מאשר לרוץ על מרצפות המגרש באשדות יעקב ולקלוע לסל. יש לי זיכרונות שונים מהמאמן שמעון "צ'ינגה" שלח מאלו של אריה מליניאק. בסופו של דבר גם בזכותו של "צ'ינגה" נשארה הפועל אשדות יעקב בליגה הלאומית. ירדו לליגה נמוכה יותר מכבי חיפה והפועל גבעת ברנר.

אינני שותף לדעה שבעת פסק זמן 15 שניות לפני תום המשחק אין השחקנים מסוגלים לקלוט ולהבין הוראות חדשות כלום בגלל השתתפות במאמץ של 40 דקות. הנה שלוש דוגמאות הפוכות לתזה הבעייתית :

1. משחק הגמר בכדורסל באולימפיאדת מינכן 1972, ברה"מ – ארה"ב 50:51

במשחק הגמר בכדורסל באולימפיאדת מינכן 1972, הובילה ארה"ב תחת שרביט אימונו של פראנק איבה (Frank Iba) על ברה"מ ביתרון בן נקודה 49:50, שלוש שניות לפני סיום המשחק. מאמן ברה"מ וולדימיר קונדראשין (Vladimir Kondrashin) ביקש וסימן לפסק זמן לאחר קליעת העונשין הראשונה המוצלחת של דאגלאס קולינס אולם קיבל אותו דווקא לאחר הקליעה השנייה של האמריקני דאגלאס קולינס שצלחה אף היא וקבעה את התוצאה 49:50 לטובת ארה"ב. משום מה המזכירות הגרמנית לא שמה לב ו- לא מימשה את בקשתו המקורית לקבל את פסק הזמן לאחר הזריקה הראשונה של דאגלאס קולינס ולא לאחר הזריקה השנייה. המשחק התחדש בהוראת השופטים כאשר שעון הזמן מורה על שנייה אחת בלבד לסיום המשחק. חלפה שנייה אחת וה- Buzzer כבר זמזם. המשחק הסתיים בתוצאה 49:50 לטובת ארה"ב. השחקנים האמריקניים חגגו והתחבקו זה עם זה אבל במגרש התחוללה מהומה ענקית. העסק לא עבד חלק. הסובייטים טענו שהגיע להם פסק זמן שלא קיבלו אותו במועד וחוץ מזה עד לסיום המשחק נותרו שלוש שניות (ולא שנייה אחת) לאחר אותה קליעת העונשין השנייה של דאגלאס קולינס. האם היה מדובר בשנייה אחת , שתיים, ו/או אולי שלוש. האירועים על זירת הפרקט הפכו לשנויים במחלוקת חריפה רווייה סערת רוחות, תקוות שזרחו ושקעו בזמן כה קצר, והאשמות של שתי הנבחרות כלפי צמד השופטים ומזכירות המשחק. כל נבחרת עם הנימוקים שלה. השופט הבכיר במשחק הזה היה הברזילי רנאטו ריגטו (Renato Righetto). השופט השני היה ארטניק אראבאsג'יאן (Artenik Arabadjian). המחלוקת הקשה במשחק הגמר האולימפי והבלגן שנוצר על הפרקט גררו את התערבותו של מזכ"ל ה- FIBA דאז האנגלי וויליאם ג'ונס (William Jones) שהיה נוכח בהיכל "Rudi Sedlmayer Halle" בקומפלקס האולימפי במינכן . וויליאם ג'ונס שקל את הטענות והכריע לטובת נבחרת ברה"מ. הוא פסק שנותרו 3 (שלוש) שניות לסיום המשחק. מה שחשוב היה כי וולדימיר קונדראשין ניצל את ההמולה והפסקת המשחק לצורך תדרוך נוסף של שחקניו המתוחים, ופרס לפניהם את תוכנית המשחק שלו, וכה אמר להם : "נותרו שלוש שניות. הדרך היחידה להשיג סל ניצחון הוא להוציא את כדור החוץ מתחת לסל שלנו במסירה ארוכת טווח עד לסל האמריקני, (החוק קובע שהשעון נח כל עוד הכדור לא יוצר מגע עם השחקנים ו/או לא פוגע בטבעת הסל ו/או פוגש את הלוח), שם ימתין לו אחד השחקנים הגבוהים שלנו שיזנק אל הכדור, יתפוש אותו, ויקלע מקרוב את סל הניצחון". לצורך ביצוע המשימה קבע וולדימיר קונדראשקין כי איבאן יידשקו המדויק הוא שימסור את הכדור ארוך הטווח ליד הסל הסובייטי, ובאותה העת יתמקם ליד הסל האמריקני אלכסנדר בלוב הצעיר והחסון (בן 21 וגובהו 2.04 מ'). אלכסנדר בלוב גדל הגוף ובעל מסה ניחן בניתור טוב. הוא זה שאמור היה לזנק בכל כוחו אל הכדור ולהכניע את האמריקנים. התדריך של וולדימיר קונדראשקין היה מפורט אך ברור וחד משמעי. השחקנים הסובייטים היו אולי עייפים אולם נותרו ערניים ומרוכזים לחלוטין בהוראות המאמן שלהם. הם הבינו ללא כל קושי את הרעיון ותרגמו את מחשבת מאמנם למעשה. וזה מה שקרה באמת בפועל. איבאן יידשקו מסר מסירה ארוכת טווח מדויקת של 27 (עשרים ושבעה) מטרים. אלכסנדר בלוב זינק גבוה יותר מהשחקנים האמריקניים, לכד את הכדור, נחת עמו, וניתר שוב מעלה כדי לקלוע מקרוב את סל הניצחון, 50:51 לטובת ברה"מ. השחקנים הסובייטים  נשכבו איש על רעהו, התחבקו, והתנשקו האחד עם השני. לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים זכתה נבחרת ברה"מ בכדורסל במדליית הזהב. השחקנים האמריקניים ההמומים ובראשם מאמנם פראנק איבה התאבלו ובכו. הבימאי והדוקומנטאריסט האולימפי היהודי – אמריקני המנוח באד גרינספאן (Bud Greenspan) תיעד את דרמת הכדורסל ההיא של מינכן 1972 בסרטו המפורסם ורב המוניטין "The Big Ones That Got Away".

נזכרתי לפתע בפסק הזמן האחרון של וולדימיר קונדראשקין. לא היה זכר לטקסט שפרסם אריה מליניאק בשמו של מר שמעון "צ'ינגה" שלח בקורס מאמני הכדורסל ההוא : "…בפסק זמן שנלקח 15 שניות לסיום המשחק, אחרי מאמץ של 40 דקות, השחקנים לא מסוגלים לקלוט כלום, במיוחד אם אתה הולך להראות להם משהו חדש שהם לא מכירים…תן להם לנוח חצי דקה, שינגבו את הזיעה, ישתו מים ויירגעו, ואז תגיד להם רק משפט אחד : "אתם זוכרים מה תִּרגלנו אתמול באימון ? את זה תעשו עכשיו ! לא בטוח שמה שתורגל באימון יעבוד גם במשחק , אולם מה שלא תרגלתם, בטוח שלא יעבוד".

ליל חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין מכבי ת"א ל- הפועל ירושלים. ה- Time Out החשוב והמסוקר ביותר בתולדות שידורי הכדורסל בטלוויזיה מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ויכולת ההאזנה של המיקרופונים. כוכב הפועל ירושלים עדי גורדון ומאמן הקבוצה פיני גרשון מביסים את מכבי ת"א ומאמנה צביקה שרף וזוכים בגביע המדינה בכדורסל לראשונה בתולדות המועדון הירושלמי. 

ראה הספר עב הכרס "הקשר הסימביוטי" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים שחקרתי וכתבתי "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" 

ביום חמישי – 18 באפריל 1996 התמודדו קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק הזה ייזכר לעַד בגלל התיעוד הטלוויזיוני המזהיר בשידור ישיר של פסק הזמן האחרון, 25.3 שניות לפני סיומו, ומה שהתחולל בו. ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה וצל"ש לקבוצת הכדורסל הפועל ירושלים וגם צל"ש למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנהלי היכל הספורט ביד אליהו גרשון פורמן וניר פרצלינה העניקו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כל אחד בתקופתו יחס חם ואוהד ותנאי צילום משופרים.

על קַו הפוֹטוֹ פִינִיש ניצבו שוב שני היריבים המושבעים פיני גרשון מאמנה של הפועל ירושלים ועמו עדי גורדון ומנגד מאמן מכבי ת"א צביקה שרף ושחקן החיזוק האמריקני שלוֹ אד הוק תום צ'יימברס. תום צ'יימברס היה אז שחקן רָב מוניטין ב- NBA. שמעון מזרחי אמר לי לפני בואו של השחקן יפה התואר בן 36 שהגיע מהפיניקס סאנס והִיתמֵר לגובה של 2.06 מטרים : "הבאנו את טום צ'יימברס למכבי ת"א. עמו הקבוצה תהיה שונה". עודד קטש שחקן מכבי ת"א בימים ההם ראה את ספסל קבוצתו יותר מאשר את זירת הפרקט. המאמן צבי שרף הגביל אותו למרות כישרונו העצום. למאמן הפועל ירושלים פיני גרשון היה כלי נשק חשוב ויעיל בדמותו של עדי גורדון שחקן כדורסל מיוחד ומוכשר, שהיה גם מנהיג על המגרש. תשובה הולמת לעוצמה ולעדיפות (על הנייר) של מכבי ת"א. יו"ר מועדון הכדורסל של הפועל ירושלים היה אז בחור צעיר ושאפתני הנושא את השם דני קליין. הוא לעולם לא הסתיר את האמביציות שלוֹ להידמות לעו"ד שמעון מזרחי. ההתמודדות בין מכבי ת"א לבין הפועל ירושלים במשחק הגמר על גביע המדינה ב- 18 באפריל 1996 הייתה ההצגה הטובה בעיר. על פי הסכם זכויות השידורים וחלוקת הנטל בינינו לבין ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) משימת השידור הישיר של המשחק הזה הייתה בידי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

יותר מרבבת צופים בצהוב ואדום מילאה עד אפס מקום את היכל הספורט ביד אליהו. האווירה הייתה מחשמלת. ממש כמו בשידורי גביע אירופה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנוֹכי התייצבנו שם עם ניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" במלוא הרכבנו. עֶשֶר מצלמות, שישה הילוכים חוזרים, ו- 60 עובדים. הפקדתי את המיקרופון בידיו של השַדָּר אוּרי לֵוי והצבתי לצדו את צוות הפרשנים גָדִי קֵידָר ודייויד בלאט בעמדת השידור שלנו בהיכל. בידי שלושתם נפלה הזכות לשָדֵר ישיר את ההתמודדות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ליותר ממיליון צופים. זה היה רק משחק כדורסל מקומי אך כפי שהתברר בעל ערך תיעודי טלוויזיוני נדיר. הרייטינג שלנו היה נפוח והצדיק את מהלך הרכישה וקניית זכויות השידורים של האירוע הזה מידי ערוץ 5 בכבלים ע"י מוטי קירשנבאום ואנוכי.

ההתמודדות התנהלה בשוויון כוחות למרות שבשורות מכבי ת"א שיחק אז טוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס (Tom Chambers) שחקן כדורסל רָב מוניטין ב- NBA. בחמישייה של מכבי ת"א שיחקו אז ב- 18 באפריל 1996 לפני שש עשרה שנים גם רָדִיסְלַאב צוּרְצִ'יץ', בְּרֶאד ליף, דוֹרוֹן גָ'מְצִ'י, ונַדָב הֶנֶפֶלְד. מכבי ת"א לא הייתה עדיפה בשום קריטריון על הפועל ירושלים בה שיחקו עַדִי גוֹרְדוֹן , פַּפִּי תּוּרְגְ'מַן, דוֹרוֹן שֶפַע, נוֹרִיס קוֹלְמַן, ובִּיל תוֹמְפְּסוֹן. דקה לסיום המשחק הובילה הפועל ירושלים בתוצאה 65 : 63. עַדִי גוֹרְדוֹן חדר נפלא לרחבה. שחקני מכבי ת"א הסתערו עליו. בהיותו באוויר הוא הוריד כדור לנוריס קולמן שהטביע את הכדור ברשת של מכבי ת"א. בהתקפה הבאה של מכבי ת"א פגע עדי גורדון בבראד ליף. בְּרֶאד לִיף דייק בשתי זריקות העונשין למרות המתח הרב, והִשווה את התוצאה ל- 65 : 65. שתי הקבוצות המשיכו להחליף מהלומות עקרות. כשנותרו 25.3 שניות לסיום המשחק איבד ראדיסלב צ'ורצ'יץ' ריבאונד יקר בהתקפת מכבי ת"א. הכדור עבר לידי הפועל ירושלים ופיני גרשון מיהר ולקח פסק זמן. פסק זמן לשחקנים אך לא פסק זמן למצלמות שלנו. לוח התוצאות הורה על תוצאת תיקו 65:65. בהיכל שרר מתח עצום ורעש אדיר .פסק הזמן הזה הפך להיות ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הכדורסל בטלוויזיה. לעולם לא אשכח אותו. הפקתי הרבה מאוד שידורים ישירים ואירועים בלתי צפויים בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה, וגם הייתי עד למה שהתחולל בכדורסל האירופי, ובליגת ה- NBA אך מה שהתחולל באותו פסק הזמן שנטל פיני גרשון ביום חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 במשחק מכבי ת"א נגד הפועל ירושלים על גמר גביע המדינה בהיכל הספורט ביד אליהו – עלה על כל דִמיון ותִּכְנוּן.

טקסט תמונה :  18 באפריל 1996 . היכל הספורט יד אליהו . פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים נוטל פסק זמן 25 שניות לפני תום משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת"א. התוצאה 65 : 65. משמאל נראה עוזר המאמן של פיני גרשון מר ארז אדלשטיין . בין פיני גרשון לארז אדלשטיין מציץ ראשו של ה- Soundman (איש הקוֹל) של הטלוויזיה הישראלית סָמִי עוֹמֶר שנדבק  ממש  לספסל הפועל ירושלים ומכניס את מוֹט ה- Gun mic שלו כדי לקלוט את השיחה בין המאמן לשחקנים . פיני גרשון מחלק הוראות אחרונות לשחקניו עדי גורדון (מימין) , פפי תורג'מן , דורון שפע , ונוריס קולמאן (מוסתר) . מאחור נראה חבר ההנהלה אורי מנצור (מעונב בחליפה אפורה) מימין למעלה נראה צִיוֹן נָנוּס כתב גלי צה"ל דוחף את המיקרופון לכיוונו של פיני גרשון . עדי גורדון דחה מכל וכל את הוראות מאמנו וביקש להציב פתרון משלו להשגת הניצחון . מיקרופון ה- Gun Mic של סמי עומר והמצלמה של יורם מנדלבאום תיעדו את האירוע החד פעמי ללא דופי . הם הביאו לצופי הטלוויזיה מסמך מרתק . צופי הטלוויזיה יכלו לשמוע היטב את הוראות המאמן פיני גרשון ואת ביטולן ע"י הקפטן עדי גורדון . עדי  גורדון נטל אחריות אישית והוביל את הפועל ירושלים לניצחון היסטורי בדרכו שלו . (ה- Frame לקוּח מתוך סרט  ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

ניהלתי את השידור הישיר מעמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו יחד עם עוזרי ששי אפרתי ששימש המפיק הראשי שלי וישב בניידת השידור הגדולה ומשם ביצע את תפקידו. הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן אחד מבימאי הספורט הוותיקים והטובים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומפקח הקול המצוין והממונה על הפעלת הקונסולה (מערכת הקוֹל) בניידת השידור היה אמנון אלטשולר. שלושה אנשים חשובים ובעלי ניסיון רָב בביצוע שידורים ישירים. במצב מתוח שכזה בעת פסקי הזמן, לא כל שכן כשמדובר בפסק זמן שנלקח ע"י המאמן הירושלמי פיני גרשון כ- 25 שניות לפני סיום המשחק ובמצב של שוויון בתוצאה 65:65 – נשלחים תמיד צלמים מספרי ארבע וחמש (ממוקמים בדרך כלל מתחת לסלים) יחד עם אנשי הקוֹל והמיקרופונים הרגישים שלהם (Gun Mic) בעלי המוטות הארוכים לעבר הקבוצות המכונסות עם מאמנן בתוך עצמן , ומאזינות להוראות . תפקיד הצלמים ואנשי הקוֹל הוא לדלות את ההוראות המקצועיות כדי לחשוף בתמונה וטקסט את המתח המרוח על פני השחקנים והמאמן, ואת מהלכי משחק השח מט שהוא מנהל בפסק הזמן נגד יריבו. זוהי מציצנות עיתונאית דרמטית, מסקרנת, חיונית, וחשובה ביותר בעת השידור הישיר המחייב את כל צוות השידור בניידת השידור ומחוצה לה להיות קשוּב ולהתעלות על עצמו. השַדָּר ושני פרשניו חייבים להיות דרוכים כקפיץ כדי להאזין לתדריכים המורכבים של צביקה שרף ופיני גרשון הניתנים תחת לחץ גדול לסירוגין בשתי שפות עברית ואנגלית, על מנת שיוכלו לפַשֵט אותם מייד ולהסבירם בקלילות ובלשון פופולארית למיליון הצופים , שרובם אינם בקיאים במונחי הכדורסל המקצועיים. זהו מבצע בִּילוּש צמוד העוקב באמצעות מצלמות ומיקרופונים אחרי סודות הכדורסל הכמוסים ביותר ואחרי קרב המוחות המתנהל בין שני המאמנים כמו במשחק שח-מט. האמצעים הטכנולוגיים החדישים מאפשרים ליותר ממיליון צופי הכורסה בסלון ביתם לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של ההתמודדות.

טקסט תמונה :  עשור ה- 90 של המאה שעברה. זהו אמנון אוסמן בימאי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כאן הוא נראה בניידת השידור מביים שידור ישיר של משחק כדורסל בהשתתפות מכבי ת"א. ניידת השידור הוצבה תמיד ליד שער 6 בהיכל הספורט ביד אליהו. (התמונה באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  עשור ה- 80 של המאה הקודמת. אמנון אוסמן היה אחד מטובי צלמי ה- Video  בתחומי הכיסוי של הספורט ובחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים רבות , בטרם הפך לבימאי מוביל של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנהלת מכבי ת"א תמיד מכונסת בתוך עצמה ולנצח נראית כקבוצת אנשים סודית . גם עכשיו לאחר כל כך הרבה שנים של הליכה משותפת, הם כוועדה מארגנת ואנוכי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, סירבה ההנהלה כהרגלה לאפשר לנו להתקרב עם המיקרופונים כדי לשמוע את הוראותיו של המאמן צבי שרף הניתנות לחמשת שחקניו. תובנה חשובה והכרחית הקושרת את הצופה בסלון ביתו אל מרקע הטלוויזיה שלוֹ. המאמן התל אביבי הקשוּח ראה בהתכנסות השחקנים סביבו בפסק הזמן סוֹד מקצועי נעלה שאין להדליף אותו לצופי הטלוויזיה. הוא התייחס לפסקי הזמן שלוֹ כמו אל כֶּנֶס חשאי של שירות הביטחון הכללי. צביקה שרף היה אדם ישר והגון, אך גם לחוץ, וחשב תמיד שחובת ההוכחה עליו. לצערי הרָב הוא דחה את בקשתי על הסַף ולא רצה לחלוק עם ציבור צופי הטלוויזיה את ההוראות המקצועיות שהוא נותן לשחקניו וכיצד הוא מתמודד במשחק השח-מט הזה נגד פיני גרשון. בכך צִמצם את מרחב הדרמה אך לא את איכותה.

טקסט תמונה : 1981. מאמן הכדורסל צביקה שרף (משמאל) עם העיתונאי מייק קרנון בהיכל הספורט ביד אליהו . צביקה שרף הצטייר מלכתחילה כמאמן קשוח שלא שיתף פעולה עמנו בעת השידורים הישירים. הוא התייחס לכל TIME  OUT במשחק כאל כֶּנֶס של השב"כ, ודרש בכל תוקף להרחיק ממנו ומהשחקנים את המיקרופונים שלנו. (התמונה באדיבות מייק קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המאמן פיני גרשון היה שונה מצְבִיקָה שֶרְף לחלוטין. הוא ומנהלו דני קליין היו הרבה יותר פתוחים וגם יותר ידידותיים למצלמות הטלוויזיה והמיקרופונים שלה. שניהם אִפשרו לנו להצטרף לפסק הזמן האחרון שלהם ליד ספסל הקבוצות הדרומי בהֵיכַל ביד אליהו. כמובן ששלחנו לשָם את סַמִי עוֹמֶר איש הקול המחזיק את מיקרופון ה- Gun mic ואת הצלם מספר ארבע בשרשרת הצלמים יורם מנדלבאום ז"ל שהוצב ליד הסל הדרומי בהיכל ביד אליהו. איש הקול השני מַנוּ יחזקאלי יועד להקליט עם ה- Gun Mic שלו את פסקי הזמן של מכבי ת"א אך הם אנשי ההנהלה של מכבי ת"א לא אִפשרו לנו כל גישה לצביקה שרף ושחקניו. זאת התבוננות עיתונאית חשובה וגם מעניינת המאפשרת לצופים לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של המשחק המותח. שַדָּר המשחק אוּרִי לֵוִי פעל בדיוק על פי ההוראות והעביר בפסק הזמן האחרון את "רשות הדיבור" למצלמה ולמיקרופון הרגיש שהוחשו אל ספסל הפועל ירושלים. המצלמה של יורם מנדלבאום ז"ל תפשה את פִּינִי גֵרְשוֹן, עוזרו אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיִין, ויו"ר המועדון דָנִי קְלָיִין דרוכים עד צוואר ונחושים מאוד יחד עם שחקני החמישייה ובראשם עַדִי גוֹרְדוֹן יושבים ערניים על הספסל ומאזינים להוראות המאמן פיני גרשון. יורם מנדלבאום צילם את החבורה הירושלמית ב- Medium – Close up, מין שוט מקצועי של פריים "מעורב". הם נראו נרגשים ומתוחים מאוד. טכנאי הקוֹל סָמִי עוֹמֶר תָּחַב את המיקרופון למרכז הדיון של ה- Time out הירושלמי ואמנון אלטשולר פתח את ה- Fader הנכון בקונסולה והרים אותו לרמה המכסימאלית. יותר ממיליון צופים בבתיהם היו עדים לתיעוד טלוויזיוני נדיר ומרשים של רגע דרמטי מאין כמוהו. פיני גרשון צרח את הוראותיו לשחקנים מנסה להתגבר בקולו על הרעש הגדול בהיכל ומבקש ללַמֵד אותם כיצד לכבוש את סַל הניצחון. הכדור האחרון היה אמור להימסר לעדי גורדון כדי שיקלע את סל הניצחון. לפתע ביטל עדי גורדון בכעס רב את התִּכנון המוקדם של פיני גרשון וביקש להטיל עליו בלבד את האחריות לכיבוש הסל המכריע ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. עַדִי גוֹרְדוֹן לא ביקש את הכדור האחרון במשחק לעצמו. הוא רצה שגם הכדור הראשון יהיה שלוֹ. רק שלוֹ. הוא תכנן להחזיק בכדור בעצמו כ- 24 שניות מבלי לשתף את חבריו עד הקליעה האחרונה והמכרעת שתהיה גם כן שלוֹ. הוא הציע בתוך ה- Time out רעיון ויוזמה משלו שסתרה את תוכנית המאמן שלוֹ. עַדִי גוֹרְדוֹן בִּיקֵש להחזיק בכדור ולכַדְרֵר נגד שומרו האישי בְּרֶאד לִיף עד לשניות האחרונות ממש של המשחק. או – אז יבצע הטעייה נגד בראד ליף, יחדור לסל, והוא בעצמו יזרוק את הכדור האחרון לסל מכבי ת"א בתקווה שזאת תהיה קליעת הניצחון שתכריע את המשחק. שררה על ספסל הפועל ירושלים סערת רוחות גדולה אבל לא בִּלבּוּל. המשחק עמד להתחדש. פיני גרשון ההמום היה חכם דַיוֹ כדי לא להתווכח עם עדי גורדון. הוא נתן בלית ברירה את הסכמתו לביצוע יוזמתו של רכז המשחק המצטיין שלוֹ.

טקסט תמונה  : ליל חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט יד אליהו. פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין מתכופפים לעברו של עדי גורדון ומקשיבים להצעת הפתרון שלוֹ כיצד יש בדעתו לנצח את מכבי ת"א ב- 25 השניות האחרונות שנותרו לסיום המשחק כשהתוצאה מורה על שיוויון 65 : 65. מאחור נראים ראשי קבוצת הפועל ירושלים דני קליין (בחולצה אדומה) ואורי מנצור (בז'אקט בצבע אפור). מימין לאורי מנצור מגיח מאחור מנו יחזקאלי טכנאי הקול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיה אמור להקליט את הוראותיו של צבי שרף לשחקניו אך המאמן של מכבי ת"א לא הרשה לו להתקרב. משמאל נראה חבוש אוזניות טכנאי קוֹל נוסף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סָמִי עוֹמֶר המחדיר את מוט מיקרופון ה- Gun Mic  ללֵב הדיון של הקבוצה האדומה . אורי מנצור (בחליפה האפורה) יו"ר מועדון הפועל ירושלים במשותף עם דני קליין (בחולצה אדומה מימין לסמי עומר), מתבוננים ומאזינים בדאגה לחילופי הדברים בין המאמן פיני גרשון לקפטן שלו עדי גורדון. הרגע הזה היה תיעוד מופלא וחשוב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במהלך השידור הישיר ההוא. (ה- Frame לקוח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

מעולם לא נִתקלתי בשום אירוע ספורט קבוצתי (כמו משחק כדורסל למשל), בו הקפטן ושחקן כריזמטי ומצטיין ככל שיהיה (עדי גורדון) מבטל בתנופה אחת את הוראות מאמנו (פיני גרשון) ומציע אלטרנטיבה שונה לחלוטין ופתרון יצירתי משלו לניצחון על הקבוצה היריבה. ולא רק זאת אלא שהפִּתרון מתקבל מייד ללא כל וויכוח ע"י המאמן ועוזרו. אינני חושב שאפילו מייקל ג'ורדן היה מעז להטיל דופי ולהתערב בהחלטות של מאמנו פִיל גֶ'קְסוֹן ב- "שִיקָגוֹ בּוּלְס" (Chicago Bulls) בתוך ה- Time out האחרון והמכריע כפי שעשה זאת עדי גורדון לפיני גרשון בקבוצת הפועל ירושלים באותו לֵיל חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט ביד אליהו. זאת לא הייתה גחמה ו/או קפריזה של נמושה. זאת הייתה התעקשות ונחישות של כדורסלן מוביל ואינטליגנטי מן הדֶרֶג העליון ביותר. Team Leader. לא יכולתי לבקש סיפור מרתק יותר בשידור ישיר מאלוהי הטלוויזיה. הנה התמליל המדויק של שני גיבורי המשחק פיני גרשון ועדי גורדון בפֶּסֶק הזְמַן ההיסטורי, כשנותרו 25.3 שניות לסיום המשחק. מהותו ותוכנו הקנוּ לקבוצה הירושלמית בסופו של דבר את גביע המדינה בכדורסל בפעם הראשונה בתולדותיה.

פיני גרשון (בעברית ) : "…או. קיי. פפי תורג'מן אני מזהיר אותך…שזה לא יקרה עוד פעם…בפעם הבאה אני יורה בך…" (פפי תורג'מן מסמן בראשו שהוא מבין את המסר לאחר שהחטיא קודם לכן זריקה לסל)… 

פיני גרשון (עובר לדבר באנגלית) :

we go gun…two guns…Chamber's man on the high post…Chura's man ana Nadav is outsude…ok

(צורת משחק. הכוונה להרחיק את טום צ'יימברס, ראדיסלב "צ'ורה" צורצ'יץ', ונדב הנפלד מרחבת הסַל).                                                                                                                                  

עדי גורדון : (יושב קרוב למצלמה של יורם מנדלבאום, ומתערב בעברית בטון כועס, כשהוא משבש לפיני גרשון את ההוראות שלו), "…לא פיק אנד רול…לא פיק אנד רול…" (כאן נשמע הבאזר של המזכירות המודיע על סיום פסק הזמן…אך לא תם מאבק הכוחות על ספסל הפועל ירושלים).

פיני גרשון : (נראה המום מקריאת התגר של עדי גורדון עליו, מבין שיש כאן בעיה, ופונה אל פפי תורג'מן) : "…או.קיי. אתה תעשה את זה…" (מצביע על פפי תורג'מן).

עדי גורדון : "רוצה Open …".

פיני גרשון : "מה אתה רוצה…Open …?" (פיני גרשון נכנע ומקבל את התכתיב של עדי גורדון ואומר לשחקנים באנגלית), "One side……One side".

ארז אדלשטיין : (עומד לידו של פיני גרשון, ולפתע מתערב, כשהוא פונה ישירות אל עדי גורדון), …עדי Open …?

פיני גרשון : (באנגלית לכל השחקנים), "One side…One side…" (נראה במצלמה כמזהיר את עדי גורדון מפני האחריות שלקח על עצמו פונה…מסמן לו באצבעו נוּ , נוּ , נוּ…(ואז אומר לו בעברית)…שלך…!"

ארז אדלשטיין : (מתערב שוב ופונה אל עדי גורדון) : "…רגע עַדִי…רגע עַדִי…שלך…!"

עדי גורדון : (עדיין יושב על הספסל מסמן בתנועת יד תקיפה כלפי מאמנו כתגובה על תנועת האצבע של פיני גרשון נוּ , נוּ , נוּ…ואומר לו), "…עזוב…עזוב…אתה יודע מה…או שאתה נותן לי גַב או שלא…", (מבקש להכריע בעצמו את המשחק באחד על אחד…).

ואז נראים השחקנים קמים מהספסל בדרכם למגרש. ה- Buzzer כבר זמזם מזמן. המצלמות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קולטות את פיני גרשון מעניק לעדי גורדון צָ'פְּחַה בעורפו. נראה שהוא עושה זאת בכעס וחיבה יחדיו. "דִיר בָּאלָק", הוא אומר לו בטרם חידוש המשחק. פַּפִּי תורג'מן מחבק ומרגיע את פיני גרשון. הבימאי אמנון אוסמן מעלה ל- "אוויר" את המצלמה המובילה. נגלה בה שוט יפהפה. אלפי אוהדים בצבע אדום מעודדים בשירה את הפועל ירושלים. אמנון אוסמן ומפקח הקול והתקשורת שלנו בניידת השידור אמנון אלטשולר – עירניים. הקונסולה עובדת נכון. שניהם מצליחים להעביר את החוויה הדרמטית למיליון צופים בבית. מצלמה מס' 3 המוצבת על הפרקט חושפת את שחקני מכבי ת"א פרושים כבר בחפירות ההגנה שלהם מול האופנסיבה האחרונה של הפועל ירושלים. המשחק מתחדש. ביל תומפסון מוסר את הכדור לפפי תורג'מן. פפי תורג'מן מעביר אותו מייד לידיו של עדי גורדון ליד הסַל של הפועל ירושלים. עדי גורדון יוצא למשחק ה- Open  שלו. אחד על אחד. זה היה הרעיון שלו. שומר עליו בְּרֶאד לִיף. התקפה האחרונה. השעון ביד אליהו עובד. מתחילה הספירה לאחור, ה- Count down של 25.3 השניות האחרונות במשחק. מיליון צופי טלוויזיה בישראל דבוקים למסך הטלוויזיה שלהם ונועצים בו את עיניהם. רשות הדיבור חוזרת לשַדָּר אורי לוי ולשני פרשניו גָדִי קֵידָר ודֵיְיוִיד בְּלָאט. מילת המפתח ברעיון שפיתח עדי גורדון בטרם קבלת הכדור היה המונח "OPEN". הפרשן דיוויד בלאט הסביר, ביאר, ופִּרְשֵן למיליון צופי טלוויזיה מה מסתתר מאחורי המנוח האנגלי השגור בשפת הכדורסל "OPEN". "עדי גורדון רוצה ללכת לבד", אומר דיוויד בלאט למיליון הצופים שלנו בכל רחבי הארץ. זאת הייתה האמת (!).

עַדִי גוֹרְדוֹן ניחן באישיות מרשימה. לא רק בזירת הכדורסל. הוא זוכר היטב בשיחות התחקיר עמי ומעיד על עצמו : "הייתי אנרכיסט מחושב. שחקן קריאטיבי שלא מצא תמיד שפה משותפת עם המאמנים שלו. דווקא את פיני גרשון מאוד הערכתי. הוא היה מאמן אמיץ ואינדיבידואליסט. היה לי בו אימון מלא, אך באותן השניות ההן לא קיבלתי את דעתו. חשבתי שהוא לא צודק. שלא תהיה אי הבנה. אם הוא היה עומד על דעתו ולא מקבל את ההצעה שלי הייתי פועל לחלוטין על פי הוראותיו. מעולם לא המריתי את פי מאמניי גם כשלא הסכמתי עם דבריהם. רציתי את הכדור בשליטתי זמן רב ככל האפשר עד לשניות האחרונות ממש של המשחק. חשבתי שהתרגיל המוצע על ידו בעשרים וחמש השניות האחרונות של המשחק, תרגיל הקרוי, "Pick and Roll", יבטל מוקדם מידי את ההשפעה שלי על הניווט לניצחון. פחדתי לאבד בטרם זמן את הבקרה שלי על הכדור. לכן הצעתי את מה שהצעתי. שמחתי שפיני גרשון קיבל אותה. כשעלינו על הפרקט לחידוש המשחק קיבלתי מפיני גרשון צ'פחה של חיבה בעורף. הוא אמר לי, "עדי תביא את הגביע".

המצלמות והמיקרופון לכדו את תמליל ההוראות שחילק פיני גרשון לשחקניו ואת טקסט המֶרִי של עַדִי גורדון נגד מאמנו והביאו את הסיפור במלואו לסלון ביתם של מיליון צופי הטלוויזיה בארץ. הם יכלו לשמוע כל מילה. זה היה התיעוד החשוב ביותר מעולם של פסק זמן ייחודי בהתמודדות מרתקת בכל תולדות צילומי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. צריך להבין שההתרגשות סביב ספסל הפועל ירושלים הייתה עצומה. פיני גרשון היה צריך להספיק בשישים שניות – מִשְכוֹ של פסק הזמן במשחק כדורסל, להציג ולהסביר לשחקנים הנסערים והמתוחים כקפיץ את תוכניתו הגרנדיוזית כיצד הוא מתכוון להכניע את מכבי ת"א ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. הוא היה צריך להתגבר בקולו על הרעש האדיר בהיכל ולוָודֵא גם שהשחקנים הבינו את כוונותיו כשלפתע התפרץ הקפטן עַדִי גוֹרדוֹן לתוך דבריו בכעס רָב, שינה את הפרוגרמה התכסיסנית שלו, וכתב תסריט מנצח בעצמו. השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה.

המשחק חוּדַש ושעון המשחק המרכזי החל לנוע לאחור. יותר ממיליון צופי טלוויזיה ראו בסלון ביתם כיצד 25.3 השניות האחרונות מְכַלוֹת את עצמן. השעון על המרקע הפך לחלק מדרמת הטלוויזיה. עַדִי גוֹרדוֹן שחקן מוכשר (מאוד) בקנה מידה ישראלי הוביל את הכדור בעצמו. 17 שניות לסיום הוא חלף על פני קַו החֵצִי ומשך את שומרו בְּרֶאד לִיף לצִדָה המערבי של חלקת ההתקפה. כל שמונה המצלמות של ניידת השידור עקבו אחריו בשידור ישיר. הוא המשיך לכַדְרֵר בבִטחה. מידי פעם סוֹכֵך על הכדור בגופו. כשנותרו 5 שניות לסיום החליט לפרוץ קדימה. הוא הטעה בקוֹר רוח ובקַלוּת את בְּרֶאד לִיף, עקף אותו וחדר לרחבת הסל של מכבי ת"א, ואז ביצע ממש לפני ה- Buzzer את המהלך הגאוני שלו מין זריקת Lay up בקשת רחבה, מדויקת ומדוּדה מעל ידיו המושטות של שחקן החיזוק האמריקני תּוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס. הכדור צלל לתוך הרשת. זה היה סַל הניצחון. הפועל ירושלים ניצחה 65:67. אורי לוי שידר בקול יבש, משעמם, ומונוטוני, אנטי תֶּזָה לדרמה שהתחוללה בזירה, ממש דִקלם למיקרופון : "יש…זה עדי גורדון…! זה יכולה להיות זריקה של גביע". שגיאה קוֹלִית חסרת מֶרֶץ ונעדרת דרמה של שַדָּר מנוסה. טוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס היה שחקן ענק תרתי משמע ב- NBA בעשור ה- 80 של המאה הקודמת וגם תחילת עשור ה- 90 של המאה שעברה בקבוצות סִיאָטְל סוּפֶּרסוֹנִיקְס ופִינִיקְס סָאנְס, אך לא מספיק גדול באותו העֶרֶב ההוא ב- 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט יד אליהו כדי לבְלוֹם את עדי גורדון. המיקרופון הזעיר שלנו שהוצב מעל טבעת הסַל קלט היטב את צליל השריטה האחרון של הכדור הצולל לתוך הרֶשֶת. זה היה כיסוי טלוויזיה כמעט מושלם של דרמת ספורט המזדמנת אחת לכמה שנים. מחלקת הספורט עשתה עבודה איתנה באותו ערב והייתה קרובה לשְלֵמוּת אילו צביקה שרף התיר למיקרופונים שלה לשמוע את הוראותיו, ואם שַדָּר המשחק היה יוֹרָם אָרְבֶּל.

עַדִי גוֹרְדוֹן זוכר : "לא תּכננתי לקלוע בעצמי את סל הניצחון. תּכננתי לחדור לרחבה של מכבי ת"א , ואם יסתערו עלי, אז להוריד את הכדור לשחקן פנוי כמו נוריס קולמן למשל. מכיוון שאף אחד לא יצא לקראתי קלעתי בעצמי את סל הניצחון. טום צ'יימברס החמיץ אותי  מאוחר יותר שמעתי מכמה שחקני מכבי ת"א שצביקה שרף הורה בפסק הזמן לבצע עבירה עם חידוש המשחק על אחד משחקני הפועל ירושלים, אך טום צ'יימברס ביטל אותה עם עליית השחקנים על המגרש ואמר , והדגיש פעמיים, "Don’t make foul…Don’t make foul…".

בסיום המשחק ערכנו מייד ריאיון עם פיני גרשון הכריזמטי כשהוא צוהל ושמח. הוא זעק למצלמה בחופשיות וללא בושה, "אימא הבאתי לך גביע !". לא היה ספק, מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון אהבו אותו. מלבד היותו מאמן חָריף, מבריק, כריזמטי, ואינטליגנטי, היה פיני גרשון גם איש תקשורתי מבטן ולידה שמתקשר כהרף עין עם סביבתו. חייכן, ישיר, שנון, לפעמים בוטה, ותמיד מהיר מחשבה ולשון, קופירייטר מבטן ומלידה. הוגה סלוגנים. בזה לא היו לא מתחרים. באישיותו המגנטית הפך את תוכניות הכדורסל שלנו בטלוויזיה לטובות ומרתקות יותר. אישיות מיוחדת במינה שמצלמות הטלוויזיה מעולם לא הפנו לוֹ עוֹרֶף. המצלמות והמיקרופונים רדפו גם אחרי גיבור הניצחון עדי גורדון. בלהט הקרב הוא לא אמר אז את מה שאמר לי ב- 2006 בחלוֹף עֶשֶר שנים : "אני מאוד מתפלא על אנשי מכבי ת"א ומאמנם צביקה שרף שלא ידעו לקרוא נכון את מפת הקרב, לא חזו את הכרוניקה של המהלך הידוע מראש שהביא לסיום הדרמטי, ולא הפקידו עלי שמירה הרבה יותר הדוקה. אנשי מכבי ת"א ידעו ש- 18 פעמים הכרעתי בקריירה שלי במו ידיי תוצאות משחקי כדורסל בשניות האחרונות, אף על פי כן השמירה עלי הייתה רופפת. הם העניקו לי כר פעולה נרחב מידי ואני ניצלתי זאת היטב".

לא היה זכר לטקסט שפרסם אריה מליניאק בשמו של מר שמעון "צ'ינגה" שלח בקורס מאמני הכדורסל ההוא : "…בפסק זמן שנלקח 15 שניות לסיום המשחק, אחרי מאמץ של 40 דקות, השחקנים לא מסוגלים לקלוט כלום, במיוחד אם אתה הולך להראות להם משהו חדש שהם לא מכירים…תן להם לנוח חצי דקה, שינגבו את הזיעה, ישתו מים ויירגעו, ואז תגיד להם רק משפט אחד : "אתם זוכרים מה תִּרגלנו אתמול באימון ? את זה תעשו עכשיו ! לא בטוח שמה שתורגל באימון יעבוד גם במשחק , אולם מה שלא תרגלתם, בטוח שלא יעבוד". התיעוד הטלוויזיוני של פסק הזמן האחרון במשחק ההוא ב- 18 באפריל 1996 מוכיח כי כל שחקני הפועל ירושלים שישבו על הספסל היו ערניים ודרוכים והקשיבו לכל מילה בתדריך שאמר פיני גרשון וגם לכל מילה של עדי גרשון אחריו ששינה כליל את תוכנית המשחק של מאמנו. 

טקסט תמונה :  ליל יום חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. נשיא המדינה עזר ווייצמן מעניק את גביע המדינה בכדורסל לקפטן הפועל ירושלים עדי גורדון. משמאל, זהו דני קסטן ז"ל יו"ר איגוד הכדורסל, ומימין, יצחק "צחי" פלד מנחה הטקס. (לע"מ תמורת תשלום).

אותו הטקסט שדן ביכולת האזנה והקשבה מקסימלית של השחקנים למאמנם בפסק הזמן האחרון לפני שריקת הסיום נוגע גם למשחק השני ב- Oracle Arena בסדרת ה- Play offs של ה- NBA, בו גברה קליבלנד על גולדן סטייט 93:95. שנייה וחצי לפני תום המשחק במצב של 93:93 שרטט דיוויד בלאט על לוח התדריכים הקטן בהפסקת המשחק האחרונה את המהלך המנצח שלו. הרעיון שלו היה שדווקא לברון ג'יימס יהיה השחקן שימסור את כדור החוץ לאחד הקלעים של קליבלנד. הוא לא הספיק לסיים את המשפט כשלברון ג'יימס דרוך כקפיץ הודיע חד משמעית למאמנו שהוא לא מוסר, הוא קולע, ושיבש לחלוטין את תוכנית המשחק של מאמנו. הסוף ידוע. לברון ג'יימס קלע מהפינה את סל הניצחון וקליבלנד ניצחה 93:95 והשוותה את המאזן ל1:1. התפתחות העלילה בהפסקת המשחק האחרונה מלמדת ששחקני קליבלנד האזינו היטב לתוכנית המשחק של דיוויד בלאט ולתכנון המהלך המנצח שלו שלברון ג'יימס ביטל אותו וקבע מהלך מנצח משל עצמו. נראה לי מוזר ומשונה ש- שמעון "צ'ינגה" שלח טבע פעם חזון נעדר מעוף בקורס מאמני הכדורסל שבו אמר כלהלן על פי אריה מליניאק : "…בפסק זמן שנלקח 15 שניות לסיום המשחק, אחרי מאמץ של 40 דקות, השחקנים לא מסוגלים לקלוט כלום, במיוחד אם אתה הולך להראות להם משהו חדש שהם לא מכירים…תן להם לנוח חצי דקה, שינגבו את הזיעה, ישתו מים ויירגעו, ואז תגיד להם רק משפט אחד : "אתם זוכרים מה תִּרגלנו אתמול באימון ? את זה תעשו עכשיו ! לא בטוח שמה שתורגל באימון יעבוד גם במשחק, אולם מה שלא תרגלתם, בטוח שלא יעבוד". כיצד אפשר בכלל לדבר בהכללה שכזאת ? האם תמיד השחקנים כל כך עייפים לאחר מאמץ של 40 דקות עד שאינם מסוגלים לקלוט כלום בפסק זמן בעל חשיבות עליונה שהוא בבחינת תדריך בטרם קרב אחרון ? אני זוכר דברים אחרים לגמרי משמעון "צ'ינגה" שלח שהיה מאמן כדורסל שלי לשעה קלה.

prusak 1

טקסט תמונה : קיץ 1952. נבחרת ישראל בכדורסל מתאמנת בתל אביב לקראת טורניר הכדורסל המוקדם של אולימפיאדת הלסינקי 1952. שמעון "צ'ינגה" שלח (משופם, שחקן הפועל ת"א) כורע שני משמאל בשורה הקדמית. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : מאמן מכבי ת"א יהושע רוזין ז"ל, אליהו עמיאל ז"ל (הפועל חולון), מנחם קורמן (מכבי ת"א), עמוס לין (הפועל משמר העמק), המאמן היהודי – אמריקני טבי רסקין, משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), רלף קליין ז"ל (מכבי ת"א), ראובן פכר (הפועל מזרע), זכריה עופרי (מכבי ת"א), דוב פרוסק איש ארגון "הפועל". זיהוי שורת הכורעים והיושבים מלפנים : דני ארז (הפועל ת"א, שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), אברהם שניאור (מכבי ת"א), פרדי כהן (הפועל חולון), יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

 סוף הפוסט מס' 510. הועלה לאוויר ביום שני – 15 ביוני 2015.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *