פוסט מס' 494. מילים, מילים, מילים. גְדוּלָת הערכת תוצאת המאבק ופרשנות נבונה (ומנומקת) נבחנות בטרם תחילת המערכה, ולא בתומה. מערכה מס' 2 : לא כוחות, פנרבאחצ'ה-אולקר מביסה באיסטנבול את מכבי ת"א 82 : 67. שידור ישיר בערוץ 10 (יום חמישי – 16 באפריל 2015). פוסט מס' 494. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 19 באפריל 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מֵידָע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 494 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 19 באפריל 2015.

——————————————————————————————–

פוסט מס' 494. מילים, מילים, מילים. גְדוּלָת הערכת תוצאת המאבק ופרשנות נבונה (ומנומקת) נבחנות בטרם תחילת המערכה, ולא בתומה. מערכה מס' 2 : לא כוחות, קבוצת הכדורסל הטורקית פנרבאחצ'ה-אולקר מביסה באיסטנבול את מכבי ת"א 67:82. שידור ישיר בערוץ 10 (יום חמישי – 16 באפריל 2015). פוסט מס' 494. כל הזכויות שמורות. 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אולי יותר אנשים בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : הפוסט של יוסי ורטר בעיתון "הארץ" (יום שישי – 17 באפריל 2015) "מרכבה סימן 4" מלווה ב- קריקטורות מדויקות מעשה ידיו של עמוס בידרמן – מעניין . בעיקר מצאה חן בעיניי טיפולו והתייחסותו העיתונאית ההגונה והאחראית של יוסי ורטר ל- "פתק" שהתגלגל לידיו.

הערה 4 : השידור הישיר מאיסטנבול של משחק מס' 2 בסדרת ההצלבה ברבע גמר פנר/אולקר – מכבי ת"א 82 : 67 ע"י ערוץ 10 (יום חמישי – 16 באפריל 2015) בהובלת ניב רסקין וגור שלף גרף רייטינג ממוצע של % 13.9 ו- Peak של % 15.1. למרות היות מכבי ת"א משעממת, מוגבלת, וצפויה ברגע זה – היא נותרת קבוצת הכדורסל של המדינה.

הערה 5 : אחת הנכדות היפות שלנו של רעייתי ושלי מתגייסת מחרתיים לצה"ל. עכשיו שלושה נכדים שלנו משרתים בצה"ל. מדובר ברגע מרגש רווי גאווה באופן מיוחד. אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל ואביה של רעייתי אמיל תג'ר ז"ל שירתו בארגון "ההגנה". אנוכי שרתי ב- "גולני". רעייתי שירתה בנח"ל. שני הבנים שלנו והבת שירתו בצנחנים, גבעתי, ובחמ"ל קדמי של פיקוד צפון בקריית שמונה. עכשיו שלושה נכדים משרתים בצה"ל. הנכד הבכור השתתף במלחמת "צוק איתן" בחזית הקדמית.

פוסט מס' 494. מילים, מילים, מילים. גְדוּלָת הערכת תוצאת המאבק ופרשנות נבונה (ומנומקת) נבחנות בטרם שריקת הפתיחה לתחילת המערכה, ולא בתומה. מערכה מס' 2 : לא כוחות, פנרבאחצ'ה – אולקר מביסה באיסטנבול את מכבי ת"א 67:82. שידור ישיר בערוץ 10 (יום חמישי – 16 באפריל 2015). פוסט מס' 494. כל הזכויות שמורות.   

האכזבה ממכבי ת"א עד כה היא גדולה כמו גם מ- מרבית פרשני הכדורסל בישראל המביעים את דעתם בעיתונות הכתובה והאלקטרונית אודות ההתרחשויות ההתמודדות בין פֶנֶר-אוּלְקֶר למכבי ת"א. מדובר בעיתונאים וותיקים למודי ניסיון שנמצאים כבר עשרות שנים בביזנס הזה של כתיבה עיתונאית וביאור העובדות וניתוחם בעבור קוראיהם וצופיהם. לכן תמוה כל פעם מחדש לראות אותם חוזרים לכתיבה משעממת, שבלונית, ו-באנאלית. כתיבה נטולת הוכחות, פרי הרהורי לִבָּם (ואולי גם תקוותם), מבלי לנמק לקוראיהם וצופיהם על מה נסמכות ה- הערכות שלהם, ומה פשר העצות שלהם והכותרות המגוחכות חסרות התכלית. ברור שלרשותו של מאמן פנרבאחצ'ה – אולקר זליקו אוברדוביץ' עומד ערב רב של כלי נשק מגוונים תוצרת מדינת סרביה ומחוזות יוגוסלביה הגדולה לשעבר, וגם של ארה"ב, צ'כיה, ו- יוון בדמותם של שחקני כדורסל משוכללים הרבה יותר מאלה שיש לגיא גודס במכבי ת"א . הם גבוהים יותר, אתלטיים יותר, איכותיים יותר, מדויקים יותר, וגם ממושמעים, ומצוידים ברוח קרב ונאמנות למועדון הטורקי שלהם ולמאמנם – מנהיגם הסרבי זליקו אוברדוביץ'. מדובר בקבוצת כדורסל שהיא מאומנת היטב וגם מחונכת. הצצה בעשירייה הטורקית המובילה מגלה כי לפֶנֶר – אוּלְקֶר יתרון בכל עמדה. הנה הם : שלושת שחקני הציר אוגוז סאבאס 2.13 מ', סמיח ארדן 2.13 מ', לוקה זוריץ' 2.12 מ' ונבחרת של שחקני חוץ וקלעים כמו נאמאניה בייליצה 2.09 מ', יאן ווסלי 2.11 מ', בוגדאן בוגדאנוביץ' 1.98, אמיר פרלדג'יץ' 2.06 מ', קנאן סיפאהי 1.97 מ', ניקוס זיזיס 1.97 מ'. שלא לדבר על הכישרון האמריקני אנדרו גואדלוק 1.91 מ'. שחקנים טובים ונבחרים אינם ערובה מספקת לניצחון. צריך מנהיג שיהפוך אותם מנבחרת לקבוצה, ובאמת במהלך שני המשחקים רואים שהחברה האלה מלוכדים ומשחקים בעבור אוטוריטה בדמות מאמנם . זליקו אוברדוביץ' איננו רק מאמן. כ- מנהיג ומחנך הוא בעל סמכות והשפעה ענקית על החניכים שלו. כל צופה טלוויזיה יכול לראות זאת . בנוסף הוא קורא מהר ו- נכון את מפת הקרב . הוא משתמש בהגנות כפולות ואף משולשות ומורה לשחקניו לא רק לעזור איש לרעהו בשמירה על שחקני היריב אלא גם לסגור את גבולות אזור ההתמודדות המרכזית על הפרקט ("אזור הצבע") ולמנוע משחקני מכבי ת"א לחדור לשם. פנרבאחצ'ה אולקר היא קבוצת הכדורסל הטובה ביותר והמאומנת ביותר שראיתי עד כה בעונה הנוכחית ב- Euroleague. אם להשתמש במטפורת השחמט הרי שזליקו אוברדוביץ' משחק נגד גיא גודס עם צריח עודף.

כשאתה רואה מול הטורקים את שחקן הציר המסורבל, כבד התנועה, המגושם, הצפוי, והמתפתל של מכבי ת"א סופוקליס שחורציאניטיס 2.06 מ' נסגר בקלות ע"י הגנת פֶנֶר – אוּלְקֶר, ואפילו משווה את בראיין ראנדל, אלכס טיוס, סילבן לנדסברג, ו- יוגב אוחיון לשחקנים הטורקיים , אתה מבין שזה לא כוחות . אין שוויון . למכבי ת"א אין שחקן ציר ולפעמים נדמה לך שהקבוצה משחק לרוחב ולא לעומק. אי אפשר לבסס את היכולת ההתקפית שלך רק על מבצעים אישיים של ג'רמי פארגו ווירטואוז כדורסל ככל שיהיה. מכבי ת"א גם איננה יכולה לסמוך יותר מידי על שחקני הספסל המוגבלים שלה ג'ייק כהן, ג'ו אלכסנדר, ונייט לינהארט. מן ההיבט הזה של ניתוח ראשוני של איכות הרכבי שתי הקבוצות והפוטנציאל שהן אוצרות בתוכן ניצב גיא גודס בעמדה נחותה. זליקו אוברדוביץ' איננו קוסם. הוא מדריך טוב וברגע זה יש לו שחקנים טובים יותר מאלו של גיא גודס. אין שום צורך להאדיר ולהעצים אותו מעבר למה שהוא באמת. הוא מאמן מוצלח אך איננו בלתי מנוצח. ב- 2001 ניצח מאמן מכבי ת"א דאז פיני גרשון אותו ואת פאנאתאנאייקוס היוונית 81 : 67 במשחק הגמר של ה- Euroleague בברסי – פאריס . בשורות מכבי ת"א שיחקו אז נייט האפמאן, אריאל מקדונלד, אנתוני פארקר, טל בורשטיין ואחרים . בשני משחקי הגמר של ה- Euroleague ב- 2004 ו- 2005 זכה פיני גרשון עם מכבי ת"א בבכורת ה- Euroleage (ב- 2004 הביסה מכבי ת"א במשחק הגמר בהיכל הספורט ביד אליהו את בולוניה – איטליה 118 : 74 וב- 2005 ניצחה במשחק הגמר במוסקבה את הקבוצה הספרדית טאו וויטוריה 90 : 78) הרבה אודות לעובדה שבשורות המועדון שיחקו כוכבי כדורסל ברמתם של שרונאס יאסקביצ'יוס, אנתוני פארקר , ניקולה ווייצ'יץ', מסיאו באסטן, וגם דריק שארפ, הקפטן גור שלף, ואחרים. לגיא גודס אין היום סגל שחקנים ברמה ההיא שלפני עשור. ועוד דבר : למכבי ת"א לא היה אמש גם שום יתרון מוראלי. לא ברוח הקרב של הקבוצה ולא בדבקות למשימה. נגלתה לעין קבוצה מבולבלת, פגיעה, ו- וותרנית. אחרי אמש, מכבי ת"א איננה יכולה להתפאר עוד במסורת ומורשת רוח הקרב של המועדון שהביאו אותה לא פעם אחת לפסגה האירופית. ווקטורים של מוראל גבוה ומצב רוח טוב אינם עומדים בפני עצמם. הם מותנים גם בהישגים חומריים. זאת לפחות ההתרשמות שלי על סמך מה שראיתי בשידור הישיר של משחק מס' 2 בערוץ 10 בהובלת ניב רסקין וגור שלף.

maccabi ta 1

טקסט תמונה : המחצית הראשונה של העשור הראשון בשנות ה- 2000. נבחרת החלומות של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א זוכה שלוש פעמים בגביע אירופה של ה- Euroleague בשנים 2001 , 2004 , ו- 2005 . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מאמן הכושר אבי קובלסקי, חבר ההנהלה נחמיה "נמי" גולדשטיין, טל בורשטיין, רגב פנאן (מוסתר) , שרונאס יאסקביצ'יוס, עוזר המאמן דן שמיר (לובש חולצה לבנה מוסתר בחלקו), ניקולה וויצ'יץ' (2.12 מ'), יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי, גור שלף, המאמן המשגשג פנחס "פיני" גרשון, אנת'וני פארקר (1.98 מ'), דריק שארפ (מציץ מאחורי דיוויד פדרמן), דייויד פדרמן, מיסיאו באסטון (2.06 מ'), אסף דותן, יעקב ג'ינו, יניב גרין (2.05 מ'), והסקאוטר דני גוֹט. (התמונה ניתנה לי באדיבות דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני חושב שמרבית צופי הטלוויזיה אינם מבינים מה פירוש הדבר להתמודד מול נפילים שחקני חוץ וקלעים (לא שחקני ציר) שמתנשאים לגובה של 2.11 מ' (יאן ווסלי) , 2.09 מ' (נאמאניה בייליצה), ו/או 2.06 מ' (אמיר פרלדג'יץ'). השחקנים האלה הם בעלי קואורדינציה מופלאה יחסית לגובהם העצום , הם מכדררים ומתנועעים על הפרקט כמו גארדים בגובה של 1.80 מ'. קשה מאוד לשחקני מכבי ת"א להתמודד עמם ומולם בהגנה כמו בהתקפה. בעשור ה- 80 של המאה הקודמת הבאתי לראשונה לארץ כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורים ישירים את משחקי ה- NBA בכדורסל. לפתע חזינו בשחקן Playmaker (רכז משחק) של קבוצת לוס אנג'לס לייקרס מג'יק גונסון שהתנשא לגובה עצום של 2.06 מ' , ואף על פי כן תנועתו על המגרש הייתה קלילה, זריזה, מהירה, וקואורדינטיבית. עם כדור ובלעדיו. לפני שנים רבות שיחקתי בליגה הלאומית בכדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב . רכז המשחק שלנו היה יגאל דר – וולודרסקי ז"ל. גובהו היה 1.78 מ'. היה מקובל שרכזי המשחק וקלעי החוץ הם שחקנים נמוכים. הקושי הגדול שלנו במשחקים נגד מכבי ת"א בימים ההם היה להתמודד בהגנה ובהתקפה נגד תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל שחקן מכבי ת"א שהתנשא לגובה של 2.04 מ'. הגובה שלי היה 1.90 מ'. יכולתי לגעת בטבעת הסל במרפק שלי, אולם אינך יכול להתחרות על הריבאונד מול שחקן שגבוה ממך בהרבה ובעל מסת גוף גדולה. תני כהן מינץ עשה בימים ההם את ההבדל בין מכבי ת"א לשאר קבוצות הכדורסל בארץ. מאוחר יותר גייסו קברניטי מכבי ת"א לקבוצה גם את גבי נוימרק ז"ל שהיתמר לקומה של 1.97 מ' ואת יוסי לז'ה שגובהו היה 2.02 מ'. כדורסל הוא לא רק משחק של אנשים גבוהים ואפילו גבוהים מאוד, הוא מיועד להם . היום כשאני מתבונן כשחקן עבר ביאן ווסלי ונאמאניה בייליצה אני מבין איזה קושי ניצב בפניו של ג'רמי פארגו (1.88 מ') להבקיע חומה כזאת כל כך גבוהה.

maccabi 1

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת . זוהי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי, גבי נוימרק ז"ל (1.97 מ'), אברהם הופמן , יוסי לז'ה (2.02 מ'), אברהם חסיד, טל ברודי, יצחק אמר, תני כהן מינץ ז"ל, המאמן יהושע רוזין ז"ל  נוח קליגר. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שבתאי "סבי" בן בסט, חיים שטרקמן, גדעון פרייטג, אמנון אבידן, משה גולוביי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3

טקסט תמונה : 1960 – 1959 . זוהי קבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב ששיחקה בעת ההיא בליגה הלאומית בכדורסל. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אמיר ראובני, יגאל דר – וולודרסקי ז"ל, אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (בן קיבוץ אפיקים), אבנר וורד (בן קיבוץ אפיקים). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : מאיר "מגה" ברזילי ז"ל, יוסף "יוסי" קינן – קנטרוביץ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כדורסל הוא משחק של שחקנים גבוהים. את זה הבין גם מאמן הכדורסל של ברה"מ היהודי – רוסי אלכסנדר גומלסקי בעשור ה- 50 של המאה הקודמת לאחר שברה"מ הובסה במשחק הגמר בכדורסל באולימפיאדת הלסינקי 1952 לנבחרת ארה"ב הגבוהה, 25:36. המשחק ההוא התנהל בשליטה מוחלטת של השחקנים האמריקניים הענקים בראשותם של בוב קורלאנד (2.16 מ') וקלייד לאבלט (2.11 מ'). פערי הגובה הגבילו עד למאוד את פוטנציאל המשחק של נבחרת הכדורסל הסובייטית . התוצאה הנמוכה של המשחק נובעת מהחזקת הכדור בהתקפה ע"י הסובייטיים בטרם היות חוק ה- 30 שניות. הסובייטים הבינו שהם הולכים לחטוף תבוסה אז במקום להתקיף את הסל האמריקני הם פשוט החזיקו בכדור והשהו את המשחק. התפתחה התמודדות של חתול ועכבר. המטרה הסובייטית העיקרית במשחק ההוא הייתה לבזבז זמן ולמנוע מהנבחרת האמריקנית להגיע לכדור. למשחק המגוחך, המשעמם, והפחדני של הנבחרת הסובייטית לא היה כל ערך ספורטיבי. בעקבותיו נולד בסופו של דבר חוק "ה- 30 שניות" שנועד להאיץ את קצב ההתמודדות. אחריו בא חוק "ה- 24 שניות".

usa russia teams 1952

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. הימים ההם – הזמן ההוא. לפני 63 שנים. למרות המלחמה הקרה חולקות נבחרות הכדורסל של ארה"ב (גופיות לבנות) וברה"מ (גופיות כהות) תמונה משותפת היסטורית בתום משחק הגמר, 25:36 לטובת האמריקנים. ניתן לראות היטב את פערי הגובה של השחקנים בשתי הנבחרות. זיהוי : מס' 16 בגופייה הלבנה הוא רוברט "בוב" בוב קורלאנד (Robert "Bob" Kurland, גובהו 2.16 מ'). מס' 9 בגופייה הלבנה הוא קלייד לאבלט (Clyde Lovellete, גובהו 2.11 מ'). מס' 10 בגופייה הלבנה משמאל הוא מרקוס פרייברגר (Marcus Freiberger, גובהו 2.12 מ'). מס' 12 בגופייה הלבנה הוא פרנק מקייב (Frank McCabe, גובהו 2.07 מ'). (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי).

המאמן הלאומי הסובייטי אלכסנדר גומלסקי החל במהלך איתור של אנשים גבוהים ברחבי ברה"מ הענקית על מנת להפוך אותם לשחקני כדורסל. זאת הייתה תשובתו ליתרון הגובה של ארה"ב. לבסוף מצא את השחקן הלטבי הענק חוטב עצים מהעיר ריגה בשם יאניס קרומינש (לטביה אחת משלוש המדינות הבלטיות כמו גם ליטא ואסטוניה היו אומות שחיו תחת שלטון סובייטי). יאניס קרומינש המנוח התנשא לגובה של 2.18 מ', שקל 160 ק"ג, ונעל נעלי ספורט שמידתן 62. הוא היה שחקן הכדורסל הגבוה ביותר בעולם בעת ההיא והוא היה סובייטי. ההובי שלו היה פיסול בעץ ומקצועו חוטב עצים שאולף להיות שחקן כדורסל. אלכסנדר גומלסקי אימן אותו להיות שחקן ציר בכדורסל של נבחרת ברה"מ . אולי אִילֵף אותו. את הופעת הבכורה הבינלאומית שלו חנך יאניס קרומינש באולימפיאדת מלבורן 1956. שם הוא באמת נחשף בפעם הראשונה לעולם הספורט. למרות גובהו העצום ניגפה ברה"מ במשחק הגמר בפני נבחרת ארה"ב בראשות ביל ראסל (בן 22 , 2.08 מ') ו- קיי. סי. ג'ונס בתוצאה 55 : 89. (הערה שלי : מייד בתום אולימפיאדת מלבורן 1956 קנה רד אוורבך מאמן קבוצת בוסטון סלטיקס את שירותיהם של ביל ראסל ו- קיי. סי ג'ונס וצירף אותם לשורות המועדון רב המוניטין מה- NBA). באותו משחק הגמר ההוא בכדורסל באולימפיאדת מלבורן 1956 התברר כי הגודל חשוב אך איננו תמיד קובע והצטיינות קבוצתית במשחק הכדורסל דורשת שליטה בהמון מרכיבים נוספים. איתורו של יאניס קרומינש היה תחילתו של תהליך "הגבהה" של הכדורסל הסובייטי.

kruminch

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. צלם אוסטרלי זריז העמיד בשורה אחת את הלטבי הענק יאניס קרומינש (2.18 מ' במרכז, שימו לב לראשו הגדול וכפות ידיו העצומות) ואת שני הספורטאים האמריקניים, הכדורסלן ביל ראסל (2.08 מ' משמאל) והאצן האמריקני איירה מרצ'יסון (1.68 מ' מימין). (באדיבות ספרו של עמנואל גיל "חמש טבעות שלובות").

נבחרת ישראל בכדורסל פגשה את יאניס קרומינש ואת נבחרת ברה"מ באליפות אירופה בכדורסל שנערכה ב- 1959 באיסטנבול וספגה תבוסה 44:90. יאניס קרומינש קלע במשחק הזה 12 נקודות . בנבחרת ישראל שיחקו אז חיים קסטן, דוד פריש, עמוס לין, אברהם חמו, אברהם שניאור ז"ל, דוד קמינסקי, יגאל דר – וולודרסקי ז"ל, יעקב אדליסט ז"ל, עמוס לין, ארז לוסטיג ואחרים. הגורל המתעתע הפגיש בטקס לחיצת הידיים לפני תחילת המשחק את השחקן הנמוך בנבחרת ישראל יגאל דר – וולודרסקי עם השחקן הגבוה ביותר בנבחרת ברה"מ יאניס קרומינש. יגאל דר – וולודרסקי סיפר לי אז כלהלן : "יואש אלרואי אתה לא מתאר לך כמה הייתי נבוך. יאניס קרומינש עטף את כף ידי כאילו הייתה כדור פינג פונג. הוא שאג ממרומי קומתו "Hello" ואני פשוט ברחתי משם. הוא היה מפחיד".

krumich 2

טקסט תמונה : קיץ 1959 . אליפות אירופה בכדורסל מתקיימת באיסטנבול – טורקיה . רכז המשחק של נבחרת ישראל בכדורסל יגאל דר – וולודרסקי והשחקן הנמוך בנבחרת (בקדמת התמונה מימין בבגד אימון בהיר, גובהו 1.78 מ') לוחץ את ידו של יאניס קרומינש השחקן הגבוה ביותר בנבחרת ברה"מ (משמאל בבגד אימון כהה, 2.18 מ') . מימין ניתן לראות שחקני נבחרת ישראל נוספים דוד פריש (מכבי ת"א), ארז לוסטיג (הפועל ת"א), וחיים קסטן (מכבי קריית מוצקין). במרכז אפשר לראות את יעקב אדליסט (מכבי ת"א) , עמוס לין (הפועל משמר העמק), ואברהם חמו (הפועל חיפה, מוסתר). התמונה ניתנה לי ע"י יגאל דר – וולודרסקי שהיה המאמן – שחקן שלי בקבוצת הפועל אשדות יעקב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המפגש הבא של שחקני כדורסל ישראליים עם יאניס קרומינש היה בשני המשחקים של קבוצת הפועל ת"א ב- 1961 עם אלופת ברה"מ קבוצת ספורט קלוב ריגה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. ס.ק. ריגה בראשות יאניס קרומינש ניצחה במשחק הראשון ב- 16 במארס 1961 בריגה בקלות בתוצאה 84 : 60 , וניצחה בקושי 70 : 74 במשחק הגומלין באצטדיון הפתוח בחולון.

kruminch 1

טקסט תמונה : 16 במארס 1961. ריגה בירת לטביה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 54 שנים. קבוצת הפועל ת"א מתארחת בריגה בירת לאטביה ערב ההתמודדות הראשונה נגד האלופה הסובייטית בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. מישהו שם צילם את שחקני הפועל ת"א יחדיו עם שחקן הכדורסל הלטבי יאניס קרומינש גבוה משכמו ומעלה מכולם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אילן זייגר (1.95 מ'), רמי גוט (1.98 מ' מציץ), יוסף דריזין (1.91 מ'), יאניס קרומינש (2.18 מ' קצת מאחור), אורי גוטהלף (1.85 מ'), איש לא מזוהה, ומאמן ס.ק. ריגה היהודי – רוסי אלכסנדר גומלסקי (חתוך) שהיה גם שנים רבות מאמן נבחרת ברה"מ. (התמונה הוענקה לי במסגרת המחקר והכתיבה שלי באדיבותו של אורי גוטהלף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המובאות בפוסט הזה הנוגעות בקצרה בהיסטוריה המצולמת של יאניס קרומינש באה להדגיש את חשיבות הגובה במשחק הכדורסל. יאניס קרומינש היה השחקן הראשון הגבוה מאוד בשלשלת הענקים בנבחרת הסובייטית. אחריו באו וולדימיר טקאצ'נקו (2.20 מ'), וארווידאס סאבוניס (אף הוא 2.20 מ'). אם לחזור לנושא המקורי השחקנים הגבוהים של פנרבאחצ'ה -אולקר, נדמה לי שטרם ראינו העונה בארץ קבוצת כדורסל בעלת ממוצע כל כך גבוה של שחקני פנים וחוץ כאחד.

מילים, מילים, מילים. קלישאות בטרם פתיחת מערכה מס' 2.

גְדוּלָת הערכת תוצאת המאבק ופרשנות נבונה (ומנומקת) נבחנות בטרם שריקת הפתיחה לתחילת המערכה, ולא בתומה . הבה נבחן לרגע את הערכות פרשני הכדורסל בעיתונות הכתובה בטרם היציאה לקרב מס' 2. אהרון ווייסברג מ- "ישראל היום" מעניק באיסטנבול עצות למכבי ת"א ו- קובע : "זה הזמן להתעורר" (באמת…? ברור שצריך להתעורר , אולם איך עושים את זה בדיוק עם שחקנים בינוניים ואפרוריים מול יריב עדיף…?), ומוסיף, "הערב במשחק מס' 2 הצהובים חייבים להישאר מרוכזים כדי לנצח את פנרבאחצ'ה – אולקר ולשמור על סיכוי לפיינאל פור" (באמת…? ברור שצריך להישאר מרוכזים רק איך עושים את זה…?).

רפי נאה בעיתון "ידיעות אחרונות" מייעץ אף הוא למכבי ת"א , Off tube : "להאמין ולשפר את הרוטציה" (איך משפרים רוטציה…?), ומוסיף, "…הערב זה משחק מאני טיים ודווין סמית' חייב לחזור לעצמו…" (ברור…! אולם כיצד אמור דווין סמית' לחזור לעצמו מול יריב טוב ממנו בהרבה שאיננו מאפשר לו לחזור לעצמו…?), ומוסיף עוד, "גם בראיין ראנדל צריך להופיע הערב" (אין ספק שהוא צריך "להופיע" הערב , אולם באיזו דרך הוא אמור להופיע כשמולו שחקנים טובים ממנו שאינם מאפשרים לו להופיע…?).

שרון דווידוביץ' אף הוא מ- "ידיעות אחרונות" מפרשן Off tube עבור קוראיו כלהלן : "…הערב אם דווין סמית' חוזר לעצמו , בראיין ראנדל ממשיך בשלו , וג'רמי פארגו שוב מתפוצץ , מכבי ת"א צריכה רק עוד קווץ' קטן כדי לנצח . קווץ' שנמצא בידיים של יוגב אוחיון , שחקן המפתח של גיא גודס היום…" (תגיד לי על מה אתה מדבר בדיוק שרון דווידוביץ'…?) , ומוסיף בחלוף כמה שורות, "…כשזליקו אוברדוביץ' שוב ישלח שמירות כפולות ומשולשות "לחנוק" את ג'רמי פארגו , יוגב אוחיון יהיה חייב להתעלות…" (ברור שהוא חייב להתעלות…אבל איך בדיוק שחקן נחות כמוהו יכול להתעלות מול שחקנים שטובים ממנו בהרבה…?) , ולבסוף מעניק עצה בחינם לשחקן הישראלי האותנטי היחיד במכבי ת"א כלהלן : "יוגב אוחיון צריך להוריד הערב את הקוף מהכתפיים…" (ברור…! מי אוהב לשחק עם קוף על הכתפיים…OK שרון דוודוביץ' צריך לעשות זאת "להוריד את הקוף" יופי של עצה , אולם איך ? כיצד ? באיזה צורה ואופן ? מול יריב עדיף בהרבה…?) יוגב אוחיון הוא שחקן כדורסל בינוני שתרומתו במשחק מס' 2 נגד פנר – אולקר הייתה עגומה : הוא שיחק 14 דקות בלבד, קלע רק 2 נקודות , וגם החטיא 2 זריקות עונשין.

יעל שחרור כתבת "ידיעות אחרונות" באיסטנבול מדווחת לקוראיה בטרם שריקת הפתיחה למשחק מס' 2 כלהלן : "…הצוות המקצועי של מכבי ת"א הכין פתרונות לכך שפנרבאחצ'ה תתרכז הפעם יותר בג'רמי פארגו שהצטיין במשחק הקודם…" (לאלו פתרונות בדיוק את מתכוונת יעל…? איזה פתרונות ואיזה נעליים…על מה את מדברת…?).

קראתי גם את הפוסט של דורון קרמר ב- "ישראל היום" , "קרב בין שכל לאתלטיות" . מדובר בכתיבה מליצית, פומפוזית, מסולסלת, ומסובכת  מידי – ולכן בלתי מובנת (לי).

הכתיבה הטובה ביותר שייכת לאריה ליבנת מעיתון "הארץ". הכותרת הראשית שלו היא , "פרק חדש ו/או שידור חוזר". בכותרת המשנית הוא אריה ליבנת מעריך נכון את יחסי הכוחות בין שתי הקבוצות : "המשחק הראשון בסדרת גמר ב- Euroleage חשף את יתרון העומק והגובה של של פנרבאחצ'ה…!". פשוט, קצר, ברור, ומובן.

ניב רסקין + גור שלף, שני שדרני ערוץ 10 באיסטנבול.

ניב רסקין הוא שדר כדורסל טוב וגם בעל ניסיון. הוא גם עיתונאי עירני. אופי הפתיחות המיוחדות של שידורי הכדורסל הישירים בסדרות ה- Euroleague כופות עליו להיות לא רק עיתונאי אלא בעל כורחו גם שדרן Promo מעורר תקוות שווא של ערוץ 10. לאחר העברת סיגנל השידור ע"י תמר איש שלום לאיסטנבול מציג ניב רסקין את פתיח מס' 1 הדרמטי שלו בעבור צופיו הנוגע לסדרת משחקי רבע הגמר בין פנרבאחצ'ה – אולקר למכבי ת"א (הטוב מחמישה משחקים). חוקי ה- רייטינג של הטלוויזיה ברורים גם כשמדובר בהתמודדות ספורטיבית שאין בה שוויון כוחות. יש להלל את השידור הישיר הקרב ובא ולצקת לתוכו מתח, סיכויים, ותקוות (גם אם הם אינם קיימים) בעיקר כשמדובר בקבוצה ישראלית כ- מכבי ת"א. רואים שיש כאן ניגוד בין האינטרס העיתונאי לבין קניין המדרוג אולם הרייטינג כפי הנראה מקדש את האמצעים. לא שוררת באמת קורלציה בין המציאות הנוצרת על הפרקט באיסטנבול (ועל העיתונאי מוטלת החובה לתאר אותה כפי שהיא ללא כחל ושרק), לבין הכרזת ה- Promo הדרמטית של ה- Promoter שקורא לצופיו להתבונן באותה המציאות, כאילו מדובר בשוויון כוחות, מצב תיקו, בו פנר – אולקר מחזיקה ב- % 50 מפוטנציאל הניצחון ומכבי ת"א ב- % 50 האחרים. שדר ערוץ 10 כל כך נסער עד שהוא מזהיר פעמיים את צופיו, "מתחילים…" (הכוונה לתחילת השידור הישיר של האירוע) ו- קורא לצופי הטלוויזיה שלו להתכנס סביב המסך. סגנון הטקסט הבומבסטי ה- "Head lines news" הפותח של ניב רסקין מוקפד ובנוי כמו גם קריאתו המודגשת בקצב סְטָקָאטוֹ, אך הוא איננו מספר לצופיו את כל האמת, כלהלן :

פתיח (1).

"עוד מעט זה קורה…המשחק השני מכבי ת"א נגד פנרבאחצ'ה…משחק שמבחינתה של מכבי ת"א הופך להיות סופר קריטי…ניצחון הערב והביתיות מתהפכת והסדרה נפתחת מחדש (הערה שלי כצופה טלוויזיה של ניב רסקין : איזה סופר קריטי ואיזה נעליים… למכבי ת"א במצבה הנוכחי אין שום סיכוי להדביר את פנר – אולקר ולהפוך את הביתיות…) עוד מעט נקבל את כל התשובות…" .

אין להאשים אותו. חוקי הטלוויזיה כופים עליו לנהוג כך. הוא איננו יכול להתייצב בפני צופיו בשם ערוץ 10 בטרם תחילת ההתמודדות במשחק מס' 2 ולומר להם, "תשמעו חבל על הזמן שלכם…למכבי ת"א אין שום סיכוי…פנרבאחצ'ה טובה הרבה יותר…". אני מחבב את ניב רסקין ומודע גם ליכולות הטלוויזיוניות העיתונאיות שלו. הוא שַדָּר ספורט טוב שגם יודע כיצד לבנות דרמה בקולו. אולם ההפרש בין שליחותו ותפקידו העיתונאי לבין משימת ה- Promotion של קידום שידור האירוע לטובת ערוץ 10, כמו הפער בין תקוות השווא שהוא מפתח בטרם שריקת השופטים לתחילת המשחק, לבין המציאות שנחשפת על הפרקט – מעמידות אותו לפתע באור מגוחך. בעיניי.

פתיח (2).

חולף רק זמן קצר מפתיחת השידור הישיר של ערוץ 10 , וניב רסקין ממשיך לטפח באיסטנבול תקוות שווא בקרב צופיו בפתיח השני שלו, כלהלן : "ארבעים ושמונה שעות אחרי הפספוס הגדול של המשחק הראשון והערב מכבי ת"א מתייצבת למשחק מס' 2 מול פנרבאחצ'ה – אולקר…שוב כל הקלפים על השולחן…ניצחון הערב והסדרה מתהפכת מחדש…".

פתיח (3).

נוקף עוד זמן מועט וניב רסקין מכריז שוב כלהלן : "אחת – אפס לפנרבאחצ'ה…פספוס גדול… מכבי ת"א יודעת שלאחר ההפסד במשחק הראשון אין מקום לטעויות… וכדי להעביר את ההכרעה לתל אביב חייבים לחזור מטורקיה עם ניצחון בכל מחיר…".

פתיח (4).

בעוד השריקה לפתיחת משחק מס' 2 באיסטנבול מתמהמהת נותר לניב רסקין עוד זמן כדי להשחיל גרסה נוספת מדוע כדאי לצפות בעלילת השידור הישיר שלו : "במכבי ת"א משדרים עסקים כרגיל…לא נורא הם אומרים , זה רק משחק אחד…הכל פתוח…הערב המשחק השני ואפשר לנצח אותו אחרי שפגשנו וראינו מי היריבה הערב במשחק השני…".

פתיחות מיוחדות ושידורי Promo בתחומי שידור שונים ברשתות הטלוויזיה בעולם ובארץ נושאים עמם אין ספור אפשרויות, אך לכולם מכנה משותף אחד : להקסים ולמשוך את צופי הטלוויזיה באשר הם למסך. לפתיחות המיוחדות ושידורי ה- Promo בתעשיית הטלוויזיה יש חשיבות יסודית ועליונה בחיבור הצופים למסך בשלשלאות ברזל. הדוגמאות רבות מספור. בראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת יצר מנהל חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רון ארלדג' (Roone Arledge) המנוח והבלתי נשכח תוכנית ספורט שבועית רבת מוניטין בארה"ב וגם מחוץ לגבולות ארה"ב, שנקראה : "ABC wide world of Sports". בני דורי גדלו עליה. הפתיחה המיוחדת הזאת הייתה גדושה בערב רב של תמונות ספורטיביות מוכרות (שהציבור האמריקני הזדהה עמן) ואורכה היה 1:40 דקה (דקה וארבעים שניות). אולם רון ארלדג' ביקש להיות יותר קונקרטי ומלהיב . כדי למשוך את הצופים לתוכנית שלו, העצים והאדיר את הפתיחה המיוחדת שלו (הייתה באמת מיוחדת ואטרקטיבית) באמצעות רעיון קוֹלִי שמגלם בתוכו את רוח הספורט המורכבת משמחת הניצחון וייסוריי התבוסה. הוא יצר פס קול מוסיקלי אדיטוריאלי עשוי Mix sound בין המוסיקה לבין קולו של אחד השדרים המפורסמים שלו ג'ים מקאיי, שקרא את הטקסט הבא כלהלן :

"ABC Wide World of Sports : The Thrill of Victory and The Agony of Defeat"

הטקסט הפך לסלוגן בעל ערך היסטורי טלוויזיוני בלתי נשכח, ותוכנית הספורט הזאת של ABC שרצה באוויר במשך שנים ארוכות זכתה לרייטינג, יוקרה, ושגשוג עצום. ב- 1969 יצר דן שילון בסיוע אחיו יגאל שילון את הפתיחה המיוחדת ההיא בת 50 שניות של התוכנית "מבט ספורט". התמונה הורכבה מתמונות אנימציה ששרטט יוחנן לקיצביץ' ופס הקול המוסיקאלי – אדיטוריאלי (מוסיקה קליטה וערבה לאוזן באופן יוצא דופן) היה פרי הגותו של יגאל שילון, "Jagerlatin" של הקומפוזיטור הגרמני ג'יימס לאסט. הפתיחה המיוחדת ההיא של שני האחים דן ויגאל שילון הפכה מייד לסנסציה ו- "מבט ספורט" היה לתוכנית הנצפית ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. את הפתיחה המיוחדת ושידורי ה- Promo של התוכנית "משחק השבת" שסיקרה את משחקי הכדורגל בליגה הלאומית (ליגת העל היום) ו- רצה בעונת הזהב שלנו 1994 – 1993, הרכבתי מתמונות אנימציה של בני לווין ופס קול Mix sound שכלל בתוכו אחת מהיצירות המוסיקאלית של ג'יימס לאסט, קטעי שידור אותנטיים של מאיר איינשטיין, וקריינות מתאמת בקצב סטקטו של הקריין דן עופרי שהכריזה על מועד ושעת השידור של "משחק השבת" וגם כי זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מצוי בידיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באופן בלעדי ובלבדי . ההכרזה של דן עופרי כי ניתן לראות את הכדורגל הישראלי רק בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה מכוונת, מהותית, וגם עקרונית. כזכור ב- 4 בנובמבר 1993 עלה ערוץ 2 המסחרי לאוויר והחלה מלחמת גוג ומגוג שלהם נגד השידור הציבורי. זווית התבוננות נוספת שופכת אור מדוע נזקקות סדרות הטלוויזיה השונות (לא רק בתחום הספורט) לפתיחות מיוחדות. בואו ניקח לרגע לדוגמא את סדרות האקשן התוססות של הטלוויזיה האמריקניות מעשור ה- 70 של המאה הקודמת (שודרו חדשים לבקרים על מסך השידור הציבורי) אלה שדנו ו- עסקו בפעילות המשטרה בארה"ב נגד ארגוני הפשע כמו : "משימה בלתי אפשרית", "האוואי 5 – 0", "קוז'אק", "סטרסקי והאטץ'", ורבות אחרות . כולן ללא יוצא מהכלל התבססו על פתיחות מיוחדות שנשענו על תמונות דרמטיות ו- פס קול מוסיקאלי קליט וערב לאוזן. הפתיחה המיוחדת היא כמו כותרת ראשית בעיתון ואף יותר מזה. היא הראשונה שמזהה לצופה את חומר השידור ואופיו. תפקידה להקסים את הצופה ולהצמיד אותו לכורסה בסלון ביתו , בבחינת "שב ואל תזוז מהמסך". אתה רשאי לקום מכורסתך רק בתום הקרנת העלילה. רבים מצופי הטלוויזיה בארץ בארץ זוכרים את הקרנת שתי סדרות אופרות הסבון האמריקניות "דאלאס" ו- "שושלת" בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ואת הפתיחות המיוחדות המתוחכמות ופס הקול המוסיקאלי האדיטוריאלי שקדם להן. הן הניבו בשעתו רייטינג מדהים בכל מקום ששודרו בעולם , וגם בארץ , למרות שהיה מדובר בסדרות קנויות אמריקניות ולא חומר מקורי שלנו. את אותו הקידום בדיוק עושה ניב רסקין בטרם תיעוד התפתחות העלילה הספורטיבית בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א ב- Euroleague . לפעמים זה לא מצליח כי התפתחות העלילה ידועה מראש לא כל שכן, כשכולם יודעים כבר שהמאבק נגד פנרבאחצ'ה-אולקר איננו שווה כוחות, וש- מכבי ת"א תובס.

השתתפותו של גור שלף כפרשן לצדו של ניב רסקין – חיוורת . בכניסה הראשונה שלו לשידור הישיר הוא אומר כי מכבי ת"א צריכה לשחק במשחק מס' 2 בפי שהיא שיחקה בשלושת הרבעים הראשונים במשחק מס' 1 ואז אולי יהיה בסדר(הערה שלי : כאילו שפנרבאחצ'ה – אולקר תיתן לה). בכניסה השנייה הוא מקשיב לשאלה של השדר המוביל שלו , "האם אפשר לתקן בכלל…? אפשר לשנות…?, ומשיב כלהלן : "קודם כל כן…זה משחק חדש וזה תוצאה אחרת…מתחילים מאפס – אפס…כמה שזה יישמע לא הגיוני…או יותר נכון מצחיק…מכבי ת"א חייבת לשמור על ריכוז לאורך ארבעים דקות גם בהגנה וכמובן גם בהתקפה…". (הערה שלי כצופה טלוויזיה שלו, אדוני הפרשן , ברור שמכבי ת"א צריכה לשמור על ריכוז לאורך כל המשחק בהגנה ובהתקפה , רק אולי תואיל להסביר לי כיצד עושים זאת…?). ברור שגור שלף (בעברו שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל) יודע כדורסל ומבין כדורסל טוב יותר מרבים מאיתנו. אולם הוא איננו מאומן בתרגום הידע שלו לשפת הטלוויזיה. פרשן טלוויזיה הפונה לציבור מתייצב בפניו על תקן של מורה. כפרשן עליו לנמק ולהסביר את המהלכים שמסתתרים מאחורי התיאור Play by play של ניב רסקין. לא מעט פוסטים בבלוג הזה התייחסו לתפקיד הפרשן בשידורי ספורט בטלוויזיה בכלל ובמשחק הכדורסל בפרט . וגם באופן אישי לגור שלף. כך אני רואה את תפקיד הפרשן ומתייחס שוב לנקודת הזמן הקונקרטית 5:07 דקות לפני תום הרבע השלישי במשחק מס' 2 בין פנרבאחצ'ה אולקר למכבי ת"א באיסטנבול. באותן השניות הקריטיות ההן צעדה פנרבאחצ'ה אולקר ביתרון 41:57 כשהם תוקפים את סל מכבי ת"א . את היתרון המכריע שלהם השיגו הטורקים בתום הרבע הראשון 14:30. אולם מאז הם לא הצליחו להגדיל אותו. 5:07 דקות לפני תום הרבע השלישי זרקו הטורקים לסל כמה פעמים והחטיאו אולם השתלטו על הכדורים החוזרים עד שבא נאמאניה בייליצה וקלע סל של 3 נקודות והעלה את קבוצתו ליתרון חדש של 41:60. הפַּרְשָן גור שלף נזעק ממקומו, "אתה לא יכול לתת לטורקים ארבע אפשרויות בהתקפה אחת ולא לצפות לקבל סל". הוא שוב טעה. הוא תיאר את התופעה כשַדָּר ולא הסביר אותה כפרשן עבור ציבור הצופים שלו. ברור שאין זה טוב שמכבי ת"א מאפשרת ליריב לזרוק ארבע פעמים לסל שלה בהתקפה אחת. את זה כולם רואים. השאלה היא כיצד צריכה הגנת מכבי ת"א למנוע מפנרבאחצ'ה – אולקר להגיע לאותן ארבע ההזדמנויות הללו ? את זאת גור שלף איננו מְבָאֵר לצופים שלו. גייסו אותו לעמדת השידור כפרשן לצדו של השַדֵּר ניב רסקין ולא כשַדָּר שני. בלבול תפקידים בעמדת השידור של ערוץ 10. מרבית הציבור חסר השכלה ספורטיבית וטלוויזיונית ולכן לא יודע ואיננו מבין מה הוא אמור לקבל מפרשן המשחק. בעל כורחו הוא מסכין עם המֶלֶל מבלי יכולת לנתח לעצמו האם קיבל את ההסבר הדרוש. ייתכן וגור שלף מקובל על הציבור הישראלי. אני אינני יכול לקבל את גרסתו שלו לתפקיד הפרשן אם באמת מערכת ערוץ 10 ומערכת ערוץ 1 מייעדות ומציבות אותו כפרשן בעמדת השידור שלהן. שלושת הרבעים הראשונים במשחק מס' 1 בו צעדה מכבי ת"א ביתרון של 9, 10, ואפילו 11 נקודות (בשלהי הרבע השלישי) היו עבורי בבחינת אחיזת עיניים. היתרון שהשיגה לא היה כל כך באשמתה ולכן עניין זמני בלבד. פנרבאחצ'ה – אולקר היא קבוצת כדורסל הרבה יותר טובה ממכבי ת"א בכל הפרמטרים לרבות מדד רוח הקרב.

ניב רסקין עורך ריאיון עקר ותפל, וודאי לא ממוקד ושנון עם מאמן מכבי ת"א גיא גודס בטרם שריקת הפתיחה. ניב רסקין איננו לוחץ ולא מבקש ממאמן מכבי ת"א לפרוס בפניו ובפני צופיו את תוכנית המשחק שלו כיצד הוא מתכנן לגבור במשחק מס' 2 על פנר – אולקר. התחושה שלי ש- גיא גודס מבחין בחולשת המראיין ומנצל זאת להתפתלות ואמירת קלישאות כלליות כמו, "חייבים להיות מרוכזים…", "אנחנו רוצים שנחזור לתל אביב לפחות עם ניצחון…", "צריכים לשחק כדורסל חזק…", וכיו"ב. דברים בטלים.

ניב רסקין : אהלן גיא גודס !

גיא גודס : ערב טוב…

ניב רסקין : מה עשיתם בארבעים ושמונה השעות האחרונות מאז המשחק אתמול ? איך מאוששים את השחקנים ?

גיא גודס : ווידיאו, תיקון טעויות, ולבוא מוכנים למשחק מס' 2

ניב רסקין : אני מבין שקשה לך ולשחקנים להשתחרר מהתחושה שזה באמת היה קרוב מאוד…שלושה רבעים החזקתם מעמד…הם היו פגיעים בלי ספק…

גיא גודס, מתרץ באריכות את הנפילה בסוף הרבע השלישי ותחילת הרביעי ואת איבוד הרוח במפרשים…

ניב רסקין : רגע לפני שמתחילים את משחק מס' 2 , זאת קבוצה פגיעה זאת קבוצה שאפשר לנצח אותה…?

גיא גודס : "אין דבר כזה קבוצה פגיעה…זאת קבוצה שאפשר…זאת קבוצה התקפית…" (הערה שלי : הוא מתייחס לקבוצה הטורקית) "צריכים להיות מרוכזים 40 דקות בהגנה…עלינו מוכנים לבוא למשחק מס' 2…זאת סדרה שאנחנו רוצים שהיא תהיה ארוכה…שנחזור לתל אביב לפחות עם ניצחון…וצריכים לשחק כדורסל חזק…צריך לעצור אותם על 70 נקודות ולא השארנו…" (הערה שלי : הכוונה למשחק מס' 1) "…והתקפית…צריכים להיות מרוכזים קצת בסוף המשחק…" .

הריאיון הדַל בטרם תחילת המשחק מסתיים ואני שואל את עצמי מדוע ניב רסקין לא דורש מגיא גודס למסור לו ולצופיו את תוכנית המשחק המפורטת שלו כיצד הוא מתכנן להכניע את פנרבאחצ'ה אולקר. כאילו ההישג של ניב רסקין הוא בעצם קיום הריאיון ולא ב- מהותו . מוזר שהמראיין מסתפק בקבלת אמירות כלליות של המרואיין שלו, "צריכים להיות מרוכזים", "צריכים לשחק כדורסל חזק", "ניתן את הכל", "נילחם על כל כדור" וכו'. באשר לגיא גודס, מגוחך בעיניי שמישהו שנחשב למאמן ראשי ובר סמכא מעיף קלישאות מעין אלה לכיוון המראיין שלו, שצריכים להיות מרוכזים וגם צריכים לשחק כדורסל חזק מבלי שניב רסקין דורש ממנו לנמק כיצד הוא הולך לעשות זאת. גיא גודס מזכיר לי את מורי ההתעמלות והספורט שנוזפים וגוערים בתלמידות ובתלמידים שלהם לרוץ מהר יותר, לקפוץ רחוק יותר, ולנתר גבוה יותר – אולם מבלי להסביר להם כיצד לעשות זאת.

ריאיון "הרדיו" בסיום המשחק שעורך ניב רסקין בתום המשחק עם גיא גודס (Audio בלבד, ציון שלילי להפקה של ערוץ 10), דומה לריאיון שקיים עמו לפני המשחק, ומוצא את מאמן מכבי ת"א נרגן ומלא שלל תירוצים :

ניב רסקין : שלום גיא גודס כבר איתנו בעמדת השידור…

גיא גודס : ערב טוב…

ניב רסקין : אתה נראה כאוב וכעוס אחרי המשחק הזה…

גיא גודס : אני לא כעוס אני כָּאוּב…

ניב רסקין : כי…

גיא גודס : כי איך ששיחקנו היום…שום דבר…כל מה שדיברנו לא ביצענו…שום דבר…שום פרמטר הגנתי…וכשאתה לא שומר אתה חוטף…

ניב רסקין : תסביר מה קרה…

גיא גודס : לא יודע להסביר לך…

ניב רסקין : אבל הייתה תוכנית משחק…

גיא גודס : הייתה תוכנית משחק…שום דבר לא עבד…הכל התפרק… אף אחד לא ביצע שום דבר… ידענו שסמיח ארדן (Semih Erden , גובהו 2.13 מ') יעלה בהרכב…אבל לא הצלחנו להתמודד עם כל הדברים הבסיסיים בהגנה…דיברנו על דברים ולא עשינו אותם לצערי…

ניב רסקין : הסדרה גמורה…?

גיא גודס : הסדרה עוד לא התחילה…

ניב רסקין : תסביר…

גיא גודס : יש משחק שלישי בסדרה…אנחנו נבוא עם האנרגיות שלנו…אנחנו נבוא עם הרצון שלנו… עם הקהל שלנו…ואם כולם ישחקו כמו שצריך…

ניב רסקין : אולי פנרבאחצ'ה גדולה עליכם…?

גיא גודס : תראה הם פתחו פער של שש עשרה נקודות ברבע הראשון ואז צריך להתחיל את הכל מהתחלה…

ניב רסקין : מה אתה הולך להגיד להם לפני משחק מס' 3…?

גיא גודס : הכל יהיה בסדר…נתראה ביום שני (הכוונה ל- 20 בפברואר 2015)

הפקה מגוחכת של ערוץ 10 של ריאיון "רדיו" מטריד בעידן הטלוויזיה שמטיל צֵל על מנהיגותו של גיא גודס, ולא רק מפני שהוא מתנסח מסורבל. למרות האמור בפוסט הזה קבוצת פנרבאחצ'ה אולקר הגבוהה איננה בלתי מנוצחת. בתנאי שמכבי ת"א תקלע במשחק מס' 3 במגרש הביתי שלה % 70 לשלוש, % 60 לשתיים, % 95 בעונשין, ותאבד פחות מ- 5 כדורים במשך המשחק. את מלאכת ההסבר כיצד הם אמורים לעשות זאת אני משאיר לצוות השידור של ערוץ 10.

סוף הפוסט מס' 494. הועלה לאוויר ביום ראשון – 19 באפריל 2015.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *