פוסט מס' 556. מנהיגות ופַּרְפְּרָאוֹת (1). האם הדיון בקפטנית שבורחת מהספינה המְחוּרֶרֶת ונוטה על צִדָה בעוד מלחיה טובעים בים, הוא פַּרְפֶּרֶת ? קינוח ? לִיפְתָּן ? ו/או שמא שֶבֶר מוּסָרִי ורִיסוּק ? פוסט מס' 556. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 20 בנובמבר 2015.

הערה 1 : הַבְּלוֹג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הַבְּלוֹג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוגש בחינם לקוראים.

הערה 3 : המחקר והכתיבה שנפרסים לאורך 17 שנים מאז 1998 טרם נגמרו. הם אמורים להסתיים ב- 2019. סדרת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אמורה לצאת לאור לכל המאוחר ב- 2020. לצורך המחקר והכתיבה ראיינתי במשך 17 שנים כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם הקשורים לתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית. ברשימת האישים הארוכה שעמם שוחחתי כלולים גם שמותיהם (לא לפי סדר החשיבות) של אלוף במיל. אלעד פלד, איתמר גבתון (בנו של חנוך גִבְתוֹן ז"ל), פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ, לואיס "לואי" לֶנְטִין, סטן גֶרֶנְדֵיְיזִי, ג'וזף "ג'ו" סטרן, הרברט "הֶרְבּ" קְרוֹסְנִי, פרופסור ראובן ירון ז"ל, פרופסור שלמה אהרונסון, רחל רונן (אלמנתו של יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל), שרגא מרחב, "פונצי" הדר ז"ל, בוב גולדמן, דוד "דודו" הירשפלד ז"ל, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, ארנון צוקרמן, יצחק לבני, צבי גיל, גבריאל "גָבִּי" שֶקֶל ז"ל, אברהם יצחק נָגֶל ז"ל, יצחק "איציק" גינת, חיים יבין, עוזי פֶּלֶד, ארנון צוקרמן, יוחנן צנגן, יגאל לוסין, גדעון דרורי, חנוך ברטוב, ירון לונדון, שמואל אלמוג ז"ל, חגי פינסקר ז"ל, נקדימון "נַקְדִי" רוגל ז"ל, ישעיהו "שייקה" תדמור, חגי מאוטנר, יפה מישורי, רוחמה איילון, גיל חובב (בנו של משה חובב ז"ל), יאיר שטרן, עודד בן עמי, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, מנחם וולף, דובל'ה גולדשטיין, דוב גולדשטיין ז"ל (עיתונאי בכיר ב- "מעריב"), טוּבְיָה סַעַר, אֵלִימֶלֶך רָם ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, יצחק לבני, אורי פורת ז"ל, אריה מֶקֶל, אליהו בן עמרם, ישראל דורי, יוחנן צנגן, יוסף ביניא, יצחק נבון ז"ל, הספרדי מנואל "מנולו" רומרו, הנורווגי יארלה הויסאטר, הגרמני אלברט שארף, הבריטי ריצ'ארד באן, הבריטי אלאן הארט, הבריטי ג'ונתן מרטין, הבריטי גרג דייק, האמריקני באד גרינספאן ז"ל, האמריקנית נֶנְסִי בֶּפָה, הפורטוגלית מנואלה פוּרְטָאדוֹ, המכסיקני אָמָאוֹרִי דָאוּמָאס, הארגנטיני מאסימו גָארְפִינְקֶל ז"ל, ועוד רבים, רבים, רבים אחרים בארץ ובעולם.

—————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 556 : הועלה לאוויר ביום שישי – 20 בנובמבר 2015.

—————————————————————————————-

מנהיגות ופַּרְפְּרָאוֹת (1). האם הדיון בקפטנית שבורחת מהספינה המְחוּרֶרֶת ונוטה על צִדָה בעוד מלחיה טובעים בים, הוא פַּרְפֶּרֶת ? קינוח ? לִיפְתָּן ? ו/או שמא שֶבֶר מוּסָרִי ורִיסוּק ? פוסט מס' 556. כל הזכויות שמורות.

הימים ההם – הזמן ההוא.

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. לפני 27 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. מכתב הערכה ו- פרידה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בטרם נשלח למשימה הבאה שלו, כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. לפני רבע מאה של שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. קבלת פנים ומכתב ההערכה שהעניק לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש יוסף בר-אל (נבחר במכרז לתפקידו הרם ב- 10 ביולי 1990) עם שובי ארצה מרומא בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך והפּוֹרֶה של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהיגות.

alex 2

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. לפני יותר מ- 38 שנים. היכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. המפיק ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אָלֶכְּס גִלְעָדִי (מנהיג שידור ברמה עליונה בן 35, מימין) יחדיו עם מנהיג וקפטן מכבי ת"א טַל בְּרוֹדִי (בן 34, משמאל). שניהם ניצבים על פודיום הראיונות בתום השידור הישיר של הניצחון המזהיר של מכבי ת"א על אלופת איטליה מובילג'ירג'י וורזה 77:78 וזכייתה הראשונה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. אלכס גלעדי (איש טלוויזיה בלתי נשכח עבורי) ממתין ב- "Pioneer" ל- Cue ממני מהאולפן בירושלים כדי להתחיל את הריאיון הישיר ה- Unilateral עם טל ברודי מי שהוביל את קבוצתו לניצחון. מייד בתום ריאיון הזכייה המרעישה ההיא של אלכס גלעדי עם טל ברודי ב- 7 באפריל 1977, הודיע ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל בריאיון טלוויזיה ישיר באולפן במערכת תל אביב עם יַעֲקב אָחִימֵאִיר כי הוא מתפטר מתפקידו בגין פרשת חשבון הדולרים בארה"ב של רעייתו לאה רבין כפי שנחשף ע"י העיתונאי דן מרגלית ב- "הארץ". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yoash moshe dayan

טקסט מסמך : 28 באפריל 1980. לפני כמעט 36 שנים. הווילה בצהלה של שר הביטחון ושר החוץ לשעבר משה דיין. אנוכי מראיין את המנהיג משה דיין בסרט התעודה בן 75 דקות שאני מפיק ומביים אודות טל ברודי ואשר קרוי "גופייה מס' 6". אין לתאר עד כמה מצלמת הטלוויזיה היא נשק בעל כוח ועוצמה. פעמיים מצאתי את עצמי אומר למשה דיין אינך מדבר עמי לעניין כשהמצלמה ניצבת בעורפי ומול פניו. רק ב- Take השלישי התעשת משה דיין ואמר למצלמת הטלוויזיה שלי את מה שציפיתי ממנו שיאמר לי כלהלן : "שחקן הכדורסל היהודי – אמריקני טל ברודי הוא עלם חמודות שעלה לישראל, למרות ההצעות הכספיות המפתות מקבוצות הכדורסל של ה- NBA, ובו בטל ברודי מתגלם החלום הציוני". יורם מנדלבאום ז"ל היה הצלם שלי בעת עשיית הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6". בתום הריאיון ההוא הודיתי למשה דיין על שהסכים להתראיין אצלי ואמרתי לו כי נדידתי מירושלים לצהלה עם כלי הנשק הטלוויזיוני שלי – צלחה. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שראיתיו פנים אל פנים. משה דיין היה אז בן 65 והוא שפע כריזמה וקסם אישי יוצאי דופן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 2

טקסט מסמך : יולי 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 35 שנים. מערכת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מארחת את מנהיג השחייה הישראלית יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון) ומנצלת את כישוריו כדי לשמש פרשן שלה בעת השידורים הישירים של תחרויות השחייה האולימפיות. שדר השחייה האולימפי ב- 1980 היה נסים קיוויתי הבלתי נשכח. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : משה גרטל, יוסף "יוז'ו" טלקי, אמנון לנגזם, ויצחק גליסברג. אנוכי יושב במרכז. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה 4 : סרטו הדוקומנטארי של הבימאי והמפיק מר ארי דוודוביץ "תרצה אתר – ציפור בחדר" ששודר ב- YES דוקו, הוא מלאכת תיעוד מעניינת ביותר, מרתקת, ומזהירה שראויה להערכה רבה. ארי דוודוביץ' ותרצה אתר הרטיטו את לבי. תרצה אתר כה מוכשרת וכה יפה היא בתו של המשורר הדגול נתן אלתרמן. תרצה אתר  נולדה בתל אביב ב- 1941 ומתה ב- 1977 בנסיבות עלומות. היא נפלה בבוקר מדירתה בקומה השישית ברחוב שמעון התרסי בצפון הישן של תל אביב ומצאה את מותה. שמא התאבדה ? ו/או אולי איבדה את שיווי משקלה משהתבוננה מהחלון ברום דירתה ליד כיכר היל בין רחובות שמעון התרסי ויוחנן הורקנוס בעיר תל אביב וקולות הבוקר הסיטו את תשומת לבה ? הסרט התיעודי הנפלא של ארי דווידוביץ' אודות תרצה אתר הוא לא רק מלאכת מחשבת ומרגש מאוד, הוא במידה רבה דרמטי. תרצה אתר משוררת רגישה ועוצמתית ומתרגמת מוכשרת ואימא לשני ילדים קטנים מתה בהיותה רק בת 36. כאשר ארי דוודוביץ' מספר במסמך התיעודי המפתיע בדיוקו ובקפדנותו הקולנועית אודותיה גם באמצעות עדות של הפסיכולוגית זיווית אברמסון כי תרצה אתר הגתה את הרעיון האובדני, "החיים הם תלאה שמישהו המציא כדי להוציא אותנו לאט לאט מדעתנו", אתה נדרך ומשתומם : מה מביא אימא צעירה, יפה, ובעלת יכולות שיש לה הכל, גם משפחה ו- גם את חיבתו והכרתו של הציבור, להתעסק עם המוות בטרם עת ? ואז ארי דווידוביץ' וזיווית אברמסון מעצימים את האירוע. תרצה אתר אומרת כך : "אבא שלי כבר אמר את זה יותר יפה, "מי זה גילה לך פתיה נאמנה שהחיים נוצרו לא כדי ללמדנו דעת, כי אם ליטול את הבינה". ארי דווידוביץ' איננו רק מתעד מעולה, הוא גם שדכן ששִידֵך לי את תרצה אתר. אהיה כֵּן ואומר : במהלך סרטו הנפלא של ארי דווידוביץ' התאהבתי בתרצה אתר ז"ל ובאותה מידה גם וריחמתי עליה.

הערה 5 : המסמך הטלוויזיוני "סודות שיחות השלום – גרסאות המנהיגים" (פרק המשך שלישי לשני הפרקים הקודמים שעסקו בתיעוד החשוב והמעניין אודות שיחות השלום עם הפלסטינים בעידן ראש הממשלה אהוד ברק ב- 2000 ובתקופת ראש הממשלה אהוד אולמרט ב- 2008) כפי שהציג לאחרונה עיתונאי העַל מר רביב דרוקר ב- "המקור" בערוץ 10 – ראוי להערכה רבה. אֵשְנֶה ואומר שוב : רביב דרוקר הוא עיתונאי עַל. אין לו קול מי יודע מה והוא גם קצת בולע מילים אולם הוא ישיר, כֵּן, וחד. וגם עיתונאי טלוויזיה מעשי, פשוט, וברור שמרושת ומצויד בשפע מקורות. זה המון בטלוויזיה. נוכחותו ב- Frame גדולה. הוא ידען שמוכשר לתרגם את האינפורמציות הבלעדיות והראשוניות שהוא אוצר בידו לשפת הטלוויזיה. אין לי מושג מיהו. מעולם לא ראיתיו, אף פעם לא דיברתי אִתּוֹ אבל אינני מחמיץ אותו. ועוד דבר : מדהים לחשוב כיצד איש כה מוכשר גם פוליטית מר אהוד אולמרט מתפתה בקלות כה רבה לחצות את הקווים שמפרידים בין יושרה לפלילים יחדיו עם מנהלת לשכתו שולה זקן, כדי ליטול שוחד ולהתנהג כנָבָל.

הערה 6: עיתונאי העַל של ערוץ 10 מר צבי יחזקאלי המומחה לענייני ערבים והמזרח התיכון הקדים את דורו. הוא היה איש הטלוויזיה הראשון בארץ שחרש בידע וגם אומץ לב  את אירופה לאורכה ורוחבה ותיעד ב- 2015 את הסכנה האיסלאמית הבינלאומית בהתהוותה בקונטיננט. הוא נתן לכך ביטוי בעת ששידר לאורך שנת 2015 את סדרת סרטי התעודה שלו החשובה והמעניינת בערוץ 10 אודות ה- התבססות העכשווית הזאת של הקהילות הענקיות של המהגרים המוסלמים מאז שנות ה- 80 של המאה הקודמת בעיקר במדינות צרפת, בלגיה, שוודיה. צבי יחזקאלי (כמו פרופסור דן שיפטן ומומחים אחרים) מדגיש בסרטיו התיעודיים כי הסכנה האיסלאמית שטמונה בקהילות המהגרים המוסלמים הגדולות נעוצה בעובדה שהן אינן נטמעות בחברה האירופית שפותחת בפניהם את שעריה. לא נוצרת האחדה והתמזגות חברתית, כלכלית, ופוליטית של הקהילות המוסלמיות עם החברה האירופית החופשית שהסכימה לקלוט אותן כפליטים. המהגרים המוסלמים ב- קונטיננט מתרחקים בהתמדה מכל אינטגרציה חברתית ושומרים על מורשתם ותרבותם. ברבות השנים הם מקימים בשכונות שלהם חברה דתית, ענייה, במידה רבה רדיקאלית, וסגורה בתוך חברה עשירה, חופשית, ופתוחה שניאותה לקלוט אותם. האיסלאם הרדיקאלי באשר הוא רואה בחברה האירופית החופשית, הדמוקרטית, והמשגשגת – אויב. התנגשות תרבויות רחבת ממדים היא רק עניין של זמן. האיסלאם הרדיקאלי מהווה סכנה קיומית ממשית על בעל הבית המקורי שהסכים לארח אותו לפני שנים באירופה. בבוא העת (והיא איננה רחוקה) לא תהיה לאיסלאם הדיקטטורי הקיצוני באירופה המתרבה בקצב מדהים כל בעיה להכניע באמצעות הפחדה ובכוח החרב את הקהילות האיסלאמיות האירופיות שמכנות את עצמן מתונות, ולצרף גם אותן לשורות טרור הקנאים שלהם. אירופה הופכת במהירות למוסלמית. אם לא מוסלמית לגמרי אזי לפחות לחצי מוסלמית. צרפת לבדה מונה כבר היום כ- 9.000000 (תשעה מיליון) אזרחים מוסלמים. והרי אין מדובר כאן בחברה איסלאמית דמוקרטית שפועלת על פי עקרונות של חופש, אחווה, וחירות. פעילי האיסלאם הקיצוני באנגליה ובלגיה הכריזו בפני צבי יחזקאלי בעודם זועקים "אללה אכבר…" כי קרבה השעה בה לא יהססו לשלוף את החֶרֶב מנְדָנָה על מנת להָחִיל את חוקי השריעה בכוח הזרוע על אותה החברה האירופית הדמוקרטית והחופשית שפתחה בפניהם דלתותיה ונתנה להם קורת בית ופרנסה. זה רק עניין של זמן.

ההיסטוריה מוכיחה כי שלטון פוליטי רודני – טוטליטרי מצליח לרתום ללא כל קושי וללא מתן חופש בחירה את המוני העם לצורכי ההסתה שלו, למלחמת חורמה דתית ו/או פוליטית, ברגע שהוא מחליט לקיים אותן כנגד אוכלוסיות כאלה ואחרות, מקומיות וחיצוניות. פרעה המלך הטוטליטארי של מצרים היה המֵסִית הראשון ועשה זאת כבר בימי התנ"ך כמתואר בספר "שמות" נגד האוכלוסייה הישראלית – עִבְרִית המשגשגת בארצו. המלך הפיץ שמועה וסיפר לבני עמו בדותא אודות התעצמותם של בני ישראל המתגוררים במצרים, והוסיף, "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ…". אזרחי מצרים כולה נרתמו לרצח של תינוקות ישראליים זכרים שטובעו עם לידתם במימי היאור. אח"כ הגיעו הגזרות המטורפות של השלטון שדנו את בני ישראל לעבודות פרך. הצורר הנאצי אדולף היטלר הצליח להסית ולשכנע את אזרחי גרמניה מאז 1933 כי הכלכלה הגרמנית והבינלאומית נשלטת ע"י העכברושים היהודיים. הם מקור כל הרע בגרמניה ואלה שמדרדרים את כלכלתה לביבים. לכן יש להשמידם וללא דיחוי. מי שלא הסכים להירתם למסע התעמולה הנאצית הארסית, הנבזית, והממושכת של יוזף גבלס וידידו יוליוס שטרייכר בעל העיתון "דר שטירמר" (ברמניה ומחוצה לה) ולקבל את מרות הנאציזם כדת פוליטית חדשה, שוכנע לעשות זאת בסיוע אקדוחני ה- .S.S וה- Gestapo של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך. נכון שצריך להדגיש כי הרודנים פרעה המצרי ואדולף היטלר הגרמני היו בעלי הבית במדינותיהם בעוד קהילות המהגרים המוסלמיות העכשוויות הן עדיין בבחינת אורחים ומתארחים. אולם שיטת הממשל הדמוקרטית באירופה תאפשר בסופו של דבר מעצם הגדרתה לאוכלוסייה המוסלמית להשתלט על מוקדי השלטון. למתוני האיסלאם לא יעמוד הכוח למנוע מהקיצונים שבהם לבצע את זממם הדתי – פוליטי באמצעות הַחֶרֶב. אם אירופה הדמוקרטית והחופשית לא תתעשת היא תהפוך ליבשת של שפיכות דמים. הימין הפוליטי הקיצוני באירופה ירים ראשו כדי להתגושש עם אנשי האיסלאם הקיצוני. עלולה להתפתח מלחמת גוג ומגוג בה הקהילות היהודיות יהפכו גם הן לקורבן החֶרֶב. הרי אדולף היטלר הבטיח לאזרחיו רייך (Reich) שלישי בן 1000 (אלף) שנים לאחר שישמיד את היהודים ויהרוס את המדינות שמתנגדות לתורת הנאציזם שלו. ואומנם הוורמאכט פתח ב- 1 בספטמבר 1939 במלחמת גוג ומגוג, הלוא היא מלחמת העולם ה- 2 שנמשכה שש שנים עד 1945. ב- 8 במאי 1945 נכנעה גרמניה הנאצית. ב- 9 באוגוסט 1957 נכנעה יפן המיליטריסטית. כ- 65.000000 (שישים וחמישה מיליון) בני אדם נהרגו במלחמת העולם ה- 2. בתוכם הושמדו 6.000000 (שישה מיליון) יהודים באירופה העשנה והחרבה. מה שאתם רואים עכשיו בפאריס הוא משחק ילדים. אין מדובר בחזון אפוקליפטי של אחרית הימים. הוא כבר כאן.

התבוננו ברפובליקה הצרפתית שחרתה בימי המהפכה ב- 1789 על דגלה את הסלוגן של חירות, אחווה, ושוויון. בחלוף 226 שנים מאז, בשנת 2015, אותיות האמירה הצרפתית הנשגבת ההיא נוטפות דם מחֶרֶב האיסלאם. על אירופה כולה לפרוס שטיח אדום לרגליו של איש הטלוויזיה של ערוץ 10 צבי יחזקאלי. צבי יחזקאלי היה הראשון שעל סמך תחקיר יסודי ומובהק סייר לאורכן ורוחבן של מדינות שוודיה, בלגיה, וצרפת, נפגש עם הקהיליות המוסלמיות הענפות שם, ו- באומץ לב בלתי רגיל תוך סיכון חייו חדר אל מוקדי ההסתה של האיסלאם הקיצוני. מדהים (!). בעת מלאכת הצילום, ההקלטות, ותיעוד המפגשים הבלתי אמצעיים עם אנשי האיסלאם הקיצוני נוטפי הארס בשוודיה, בלגיה, וצרפת התריע מפורשות על קיומה של הסכנה האיסלאמית ופרסם בערוץ 10 מידע מוכח על סמך סיוריו בשטח (!). תוכנן של סדרת הכתבות האלה של צבי יחזקאלי נראות היום לא פחות מסנסציוניות. לא אתפלא אם יוודע כי צבי יחזקאלי עורר את שירותי הביטחון העצלניים של שוודיה, בלגיה, וצרפת מתרדמה ממושכת בת שנים. עיתונאי העַל מר נדב אייל דיווח פעם באחת ממהדורות החדשות המעולות של ערוץ 10 כי אחד מאנשי המפלגה השמרנית הבריטית הזהיר כבר בשנות ה- 60 של המאה הקודמת את מדינתו, כי פתיחת שערי הממלכה האנגלית לרווחה בפני קהילות מהגרים הודיות ופקיסטניות אזרחי האימפריה הישנה ללא בקרת אינטגרציה והיטמעותם בחברה הבריטית הדמוקרטית, משולה לחֶרֶב פיפיות.

מנהיגות ופַּרְפְּרָאוֹת (1). האם הדיון בקפטנית שבורחת מהספינה המְחוּרֶרֶת ונוטה על צִדָה בעוד מלחיה טובעים בים, הוא פַּרְפֶּרֶת ? קינוח ? לִיפְתָּן ? ו/או שֶמָא שֶבֶר מוּסָרִי ורִיסוּק ? פוסט מס' 556. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את השידור הציבורי בטלוויזיה וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת כאות מחאה נגד מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לתפקיד העיתונאי הבכיר הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהיגות ופַּרְפְּרָאוֹת (1). האם הדיון בקפטנית שבורחת מהספינה המְחוּרֶרֶת ונוטה על צִדָה בעוד מלחיה טובעים בים, הוא פַּרְפֶּרֶת ? קינוח ? לִיפְתָּן ? ו/או שֶמָא שֶבֶר מוּסָרִי ורִיסוּק ? פוסט מס' 556. כל הזכויות שמורות.

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (2015 – 1939)

או טו טו חולפים להם חודשיים ימים מאז מותו הפתאומי של מוטי קירשנבאום ז"ל ב- 25 בספטמבר 2015. ככל שינקפו הימים, החודשים, והשנים יתברר כי חסרונו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל יורגש יותר ויהיה עמוק יותר משסָבְרוּ תחילה. שסע הגעגועים אליו ולערך אישיותו התקשורתית והטלוויזיונית החיונית רבת הצדדים ילך ויגדל, ו- יגבר ביחס ישר להתרחבות טווח הזמן מתאריך מותו. מוטי קירשנבאום היה אזרח ועיתונאי בעל מצפון ואמיץ לב. זה בלט כמובן בתחום עיסוקו רב השנים בתקשורת רחבת ה- ממדים : טלוויזיה, רדיו, עיתונות כתובה, וגם ב- תיאטרון. הוא היה כל חייו איש בעל יושרה ציבורית עילאית. מוטי קירשנבאום נמנה על אותה חבורת אנשים שהפכה את חיינו בארץ ישראל ל- בעלי ערך ו- כדאיים. הוא מת בן 76 במושב מכמורת ב- י"ב תשרי תשע"ו – 25 בספטמבר 2015. זיכרונו לא יישכח ולא ימוש ממני (!).

kirshenbaum 2

טקסט תמונה : 1976 – 1974. ימי "ניקוי ראש". מוטי קירשנבאום ז"ל (קיצוני משמאל) מדריך חלק משחקניו בטרם צילום אחת מתוך 800 (שמונה מאות) אייטמים וסצנות שהוקרנו בתוכנית הסטירית ההיא. זיהוי הנוכחים משמאל לימין :  הוגה רעיון "ניקוי ראש", היוזם, והעורך מוטי קירשנבאום ז"ל, הבימאי יעקב אסל, והשחקנים דובי גל, טוביה צפיר, ואהרון אלמוג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

kirshenbaum 3

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1978. מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום ז"ל מתראיין לעיתונאי "הארץ" אלי טייכנר. תוכן הריאיון הנ"ל ש- שווה קריאה, מוכיח כי הוא מוטי קירשנבאום ז"ל היה מנהיג שידור מלידה. (באדיבות עיתון ה"הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן).

מנהיגות ופַּרְפְּרָאוֹת (1). האם הדיון בקפטנית שבורחת מהספינה המְחוּרֶרֶת ונוטה על צִדָה בעוד מלחיה טובעים בים, הוא פַּרְפֶּרֶת ? קינוח ? לִיפְתָּן ? ו/או שֶמָא שֶבֶר מוּסָרִי ורִיסוּק ? פוסט מס' 556. כל הזכויות שמורות.

במלאת 48 שנים לסגה ציבורית שנולדה בהתלהבות ומרץ נעורים ב- 1968 ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ ואנשיו מקימי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה, הופכת ההגדה במרוצת השנים שחולפות לעצב וטרגדיה טלוויזיונית מתמשכת. ההגדה – הסגה הזאת מסתיימת בנעילת שעריו של השידור הציבורי המחורר. כמויות ענקיות של מים חדרו דרך החורים לספינה הטובעת שנוטה כבר ימים רבים על צִדָה מאז ימי הדיראון של 2002 בעקבות מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. השידור הציבורי של מדינת ישראל כפי שהכרתם אותו מאז 1968 איננו קיים עוד. ואז גב' איילה חסון מי שהכריזה על עצמה בשעתו רק לפני שנה וחצי כ- קפטנית בתוקף תפקידה כמנהלת חטיבת החדשות של ערוץ 1, נוטשת את הספינה הטובעת בעוד המלחים הרבים שלה כבר אבדו וטָבְעוּ, חלקם הורדו בכוח מהספינה הַמְחוּרֶרֶת לים הגוֹעֵש והסוֹעֵר בלעדי סירות וגלגלי הצלה. מדובר בשבר מוסרי וריסוק שאינני זוכר כמותו בתולדות השידור הציבורי. איילה חסון שמתיימרת להיות המנווטת, משאירה מכתב לנתיניה ובורחת מהספינה הטובעת שלה. זהו סיפור מדהים מפני שאין מדובר בעיתונאית זוטרה. מדובר במישהי שמנהלת את חטיבת החדשות ומכתיבה מדיניות שידור, מישהי שנושאת לא רק באחריות כלפי הציבור וכלפי עובדיה למתחולל לפני הקלעים, אלא גם לנעשה מאחוריהם. המשקל הסגולי של מנהלת חטיבת החדשות של ערוץ 1 מהותי וכבד פי כמה וכמה יותר ממגיש "מבט" שלה. ערוץ 10 זרק לה גלגל הצלה וגב' איילה חסון שהתחזתה למנהיגת העיתונאים בערוץ 1 מיהרה להיאחז בו. בתוקף ההיררכיה שלה איילה חסון שותפה מלאה להתמוטטות השידור הציבורי. בעיקר מפני שלא עלתה על בריקדות משהתמנה איש עלוב בשם יוסף בר-אל ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור. איילה חסון הסתגרה יחד עם אנשיה בתוך בועה עיתונאית מבודדת כמבצר בהנחה שאף על פי כן ולמרות הפקדתו של יוסף בר-אל הכושל ל- מנטור של השידור הציבורי ניתן יהיה לשמור על עצמאות ערוץ 1 מבלי להתכתש עמו. קשקוש מוחלט. את העבודה המלוכלכת עשתה בעבורם ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון משהדיחה ב- 2005 את יוסף בר-אל ממשרתו הרמה. ב- 2011 הפקיד ראש הממשלה בנימין נתניהו מנכ"ל עלוב וכושל נוסף בשם יוני בן מנחם על השידור הציבורי. ובכן מדובר בחוק ברזל : אישים עלובים סוככים על עצמם וסביבם אישים רדודים כמותם. לא היה שום פלא כאשר יוני בן מנחם הציב את זליג רבינוביץ' כעוזרו הראשי. עשרות עיתונאי חטיבת החדשות של ערוץ 1 ביניהם גם איילה חסון המשיכו להסתגר גם ב- 2014 ב- בועה המבודדת שלהם. ואז באותה שנה של 2014 נסגרה רשות השידור על פי חוק ע"י ממשלת ישראל והטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה לגוף צללים משדֵר. היא דמתה לסוכת דוד הנופלת. פרופסור דוד האן הופקד לכונס נכסים שלה. יונה וויזנטל מונה על ידו למנכ"ל רשות השידור בפועל. פרופסור דוד האן ויונה וויזנטל סילקו מהשלטון את הגברדיה הישנה בראשות המנכ"ל יוני בן מנחם והיו"ר אמיר גילת. איילה חסון מונתה על ידם למנהלת חטיבת החדשות על תקן מושיעה של ערוץ 1. איילה חסון הביאה עמה נדוניה. היא מינתה את הטַיָיל יעקב איילון מי שכבר רעה בשדות ערוץ 2 וערוץ 10 למגיש "מבט", אף הוא על תקן של מציל. אז זהו שמוסדות של תקשורת המונים אינם זקוקים למושיעים אלא ליסודות איתנים. עכשיו ברגע של עוד שֶבֶר מסדרת לה מנהלת חטיבת החדשות ג'וב בערוץ טלוויזיה מתחרה מס' 10 על הסקלה ונוטשת את מכורתה כאילו אין הדבר נוגע לה וכאילו איננה שותפה לשֶפֶל וכאילו היא ניצבת מעליו. כאילו השפל לא התהווה בגללה אלא בגלל האחרים. אין חטא מוסרי כבד יותר מנטישה ובריחה כזאת של איילה חסון. העסק הזה איננו מתקבל על הדעת מפני שאין כאן מינימום של דוגמא אישית של מי שביקשה להיות נווטת ומנהיגה ראשית של המגזר החשוב ביותר בשידור הציבורי, הלוא היא חטיבת החדשות.

העיתונות החנפנית לגווניה השונים מכתירה מאז 2014 את איילה חסון כמנהיגת עיתונאי ערוץ 1 יחדיו עם המנכ"ל הזמני מר יונה וויזנטל. העיתונאים קושרים לה כתרים שונים כמגינת העובדים ומי שתילחם בעבורם לשינוי המצב, בעבור מעמדם, בעבור משכורתם, ובעבור עתידם. איזה מנהיגה ואיזה נעליים. בדיוק ברגע הַשֶבֶר הגדול כשעיתונאי ערוץ 1 זקוקים לה היא הודפת אותם מעליה, נסה מהמערכה הכבדה, וחוברת לחברת החדשות של ערוץ 10. מנוסתה הטלוויזיונית של איילה חסון הקפטנית ומנהלת חטיבת החדשות  בערוץ 1 בכיוונו של ערוץ 10, כשהיא עטורה בתארי כבוד של עיתונאית אמיצה ולוחמת בעבור עובדיה, היא אכזבה רבתי. אילו הייתה מתנערת בזמנו מאותם כתרי שווא שהוענקו לה בחינם, הייתה תמונת העריקה שלה מתקבלת בהבנה, ולא נצבעת בצבעי מוסר כהים. כצופה וותיק של ערוץ 10 ומתבונן מהצד מתקבלת אצלי תמונה שלילית בלתי מתקבלת על הדעת.

ayala hasson 1

טקסט תמונה : 1995. איילה חסון בראשית דרכה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (לע"מ תמורת תשלום).

שהיתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כ- 32 שנים. איילה חסון מעולם לא הייתה מנהיגה ולא חצי מנהיגת שידור שלי. גם לא האחרים למעט אלכס גלעדי יבד"ל ומוטי קירשנבאום ז"ל. בשעת משבר חמורה זאת אין שומעים את קולו של חיים יבין (בן 83 היום) האדמו"ר לשעבר של איילה חסון. יעקב אחימאיר (בן 77 היום) העניק אתמול ריאיון מגוחך ליעל דן מרדיו גלי צה"ל. המראיינת הוותיקה נזהרת ואיננה מנסחת שאלת טקסט מתבקשת לעיתונאי בעל המוניטין, כמו מה הביא את הקפטנית איילה חסון לברוח דווקא עכשיו מהאוניה הטובעת בשעה שעובדיה זקוקים לה ? עונה לה יעקב אחימאיר בטון בכייני : "מה אני בודק כליות ולב של איילה חסון…". מה אתה אומר יעקב אחימאיר ? זה כל מה שיש לך להגיד ? את זאת אתה משיב ושַח ליעל דן אודות הקפטנית שלך, מישהי שמעולם כשהיה נוח לה, לא התכחשה ולא התנערה מהתיאורים המפליגים שעסקו באומץ לבה העיתונאי והאזרחי ומגינה ומנהיגת העובדים וזכויותיהם. ועכשיו כשהיא לפתע נוטשת ונסה מהמערכה, חלק מאנשי ערוץ 1 עוצם את עיניו כאילו לא קרה דבר. כאילו העסקים מתנהלים כרגיל. כאילו הכל הולך כשורה ופועל לפי התוכנית. כאילו, "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש". הוא בבחינת צו של הקב"ה.

האם קהֶלֶת בן דוד מלך בירושלים שוב צדק בדברי הייאוש שלו אודות השגרה והרוטינה הבלתי נסבלות שמסובבות את גלגל היקום ואת חיינו אנו, בעיקר של אנשי ערוץ 1 ? ריאיון עיתונאי ברדיו גלי צה"ל לא אמיץ משני הצדדים. יעל דן בשיא חולשתה מגמגמת ומנסה לדובב בשאלות מֶשִי את מי שנחשב בשעתו לאחד מאבות השידור הציבורי. הקפטנית שלו בורחת מהספינה הטובעת ונוטשת את מלחיה, והוא מספר ליעל דן בתמימות, "שהוא כזה וכזה… ואיננו בוחן כליות ולב…". שלא תהיה טעות מדובר בחתן פרס ישראל לעיתונאות שמשחרר את האבחנה המתחמקת הנ"ל, "מה אני בוחן כליות ולב של איילה חסון…". בשעה שטרקתי ב- 2002 את הדלת למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל (מי שסולק והודח ממשרתו הרמה בחלוף שלוש שנים ב- 2005 ע"י אותה הממשלה שמינתה אותו למשרה הבכירה) לא ראיתי לצדי את איילה חסון וגם לא את יעקב אחימאיר וחיים יבין.

אני חייב לומר שאינני מכיר כלל את מר גולן יוכפז מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10. מעולם לא ראיתיו וגם אף פעם לא החלפתי עמו מילה. אולם גיוסה של איילה חסון לשורותיו (כשיש לו רשימה מפוארת של עיתונאים ופרשנים) בד בבד עם חילופי הגברי שערך וסילוקו של הטריו המוצלח והמשגשג טלי בן עובדיה, טלי מורנו , ואלון בן דוד מ- "שישי", והצבתה שם את איילה חסון, נראים למתבונן מהצד שיקולים לא רק לא ברורים, אלא יותר מתמוהים. אומר זאת כך : דברי החנופה של מר גולן יוכפז לקפטנית ערוץ 1 איילה חסון שנסה מהמערכה וחברה אליו, כפי שהם מתפרסמים בעיתונות הכתובה, אינם פחות מדהימים מעריקתה של מנהלת חטיבת החדשות בשידור הציבורי. טוען מר גולן יוכפז כלהלן : "איילה חסון היא מהעיתונאים האמיצים בישראל, סמל לעיקשות עיתונאית בלתי מתפשרת. ביכולותיה הצליחה איילה חסון לחולל שינויים בסדר היום הישראלי, ובעיקר הצליחה להביא לשינוי בדרך שבה ניתן לשדר חדשות בישראל – תוך הצגת עמדה נחרצת ומנומקת, לעיתים גם כזו שלא פשוט לקבלה, המונחת על בסיס עיתונאי – ראייתי מוצק כבטון". אח"כ באותה נשימה ממש הוא מנצל את ההזדמנות כדי לפזר אבקת פודרה לצורך איפור לחייהן הסמוקות מבושה של שתי המגורשות טלי בן – עובדיה עורכת "שישי" והמגישה המחוננת טלי מורנו לאחר שהחטיף להן שתי סטירות בפרהסיה. גם שתי לחייו של אלון בן – דוד אדומות. גם הוא חטף שתי סטירות לחי מצלצלות מבעל הבית שלו. כמתבונן מהצד נראה לי שמר גולן יוכפז לועג בפומבי לשני מגישי "שישי" ולעורכת התוכנית שהובילו אותה להישגים משמעותיים בשלוש השנים האחרונות, והפכו את המִשְדָּר תוך פרק זמן קצר לבימה מרכזית בחדשות 10 רווי הישגים דוקומנטריים ועיתונאיים. כך לא מתנהג מנהיג שידור. מי פנה למי, גולן יוכפז לאיילה חסון ו/או היא אליו, שאלת המחקר הזאת כבר איננה חשובה. שניהם בגדו בעובדים שלהם. דבר אחד ברור : איילה חסון השאפתנית ובמידה מסוימת מן העבר השני עילגת, לא תביא אֶפֶס קצהו של % רייטינג יותר מטלי מורנו. גולן יוכפז מפרק יסודות איתנים על סמך שמועות. הוא עוד יצטער על כך ולא בחלוף יותר מידי זמן. אינני צד בעניין. אני רק משקיף מהצד שרוחש הערכה רבה לחברת החדשות של ערוץ 10. אוסיף שבדרך כלל ההיסטוריה מתחשבנת עם מַנְהִיגוּת שחוֹטֵאת בעבירות מוּסָר.

לא נראה לי ואינני מאמין שאלון בן דוד אמר לגולן יוכפז שהוא רוצה לבלות עם הילדים שלו ומשפחתו בלילות שישי ולכן סיים את תפקידו כמגיש "שישי". אולם אני כן מאמין לידיעה שמפרסם איתי שטרן במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" ברשימתו "עוברת מסך" כלהלן : "סיבה נוספת ועכשווית לזירוז הפרישה קשורה להתייחסותו בכנס אילת של שמעון אלקבץ, שמונה לפני כחודשיים לעורך הראשי של הערוץ הראשון, לטיפול הערוץ במתקפת הטרור בפאריס. כזכור בעוד שמהדורות החדשות של ערוץ 2 ו- 10 עלו לשידורים ישירים באופן מיידי, בערוץ הראשון המשיכו בשידורים חוזרים של תוכניות אירוח בהגשתה של מיכל זוארץ, וספגו על כך ביקורת. שמעון אלקבץ שהשתתף באחד הפאנלים בכנס העיתונאים האחרון באילת הודה כלהלן : "הערוץ הראשון טעה כשלא שידר על אירועי פאריס בשישי בלילה". איילה חסון ראתה בכך אמירה מזלזלת ופוגענית כלפי חטיבת החדשות בניהולה, ובתגובה ביטלה את הגעתה לכנס אילת. מקורביה הסבירו כי צעד זה של שמעון אלקבץ נתפס אצלה כ- אקט אנטי קולגיאלי והוא עזר לה לקבל את ההחלטה על המעבר לערוץ 10".

איילה חסון חוברת כעת למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10 מר גולן יוכפז שמחמיא לה על כל צעד ושעל ברמה של התרפסות. מעת לעת אני שואל את עצמי מי עשה את מי ומי העלה לגדולה את מי : מר גולן יוכפז את עיתונאי העַל שלו ו/או שמא הם אלו שהקנו לחברה את המוניטין העצום שלה. אין לי תשובה. אני שואל את עצמי מה כל כך מורכב ומסובך לנהל חברת חדשות רוויית כישרונות שכוללת בשורותיה (לא לפי סדר החשיבות) עיתונאי טלוויזיה וותיקים שאמונים לא רק על העיתונאות אלא מומחים גם בארגון והפקה כמו אמנון ברקאי, רביב דרוקר, נדב אייל, צבי יחזקאלי, אור הלר, אלון בן דוד, ברוך קרא, נוגה ניר-נאמן, דורון הרמן, ליאור קינן, דני רופ, עקיבא נוביק, אביעד גליקמן, תמר איש שלום, טלי מורנו, אביעד גליקמן, גיל תמרי, נעמה אייזנברוך, עומרי מניב, אביב פרנקל, ישראל רוזנר, אבי עמית, אריק ווייס, מירי מיכאלי, אבישי בן חיים, מתן חודורוב, מאיה איידן, רועי שרון, ניב גלבוע, אלמוג בוקר, הילה אלרואי, אלי לוי, רומי נוימרק, סיוון כהן, גיא לרר, אושרת קוטלר, ינון מילס, פז שוורץ, גיל ריבה ושורה של עורכים, מפיקים, ובימאים בעלי יכולות (רבות) שתורמים תרומה עצומה מאחורי הקלעים לשגשוגה של חברת החדשות של ערוץ 10 תחת ניהולו של גולן יוכפז. הכתרתה של איילה חסון למגישת "שישי" ובמקביל הדחתם של טלי מורנו ואלון בן דוד תוך שימוש בסטירות לחי הוא דבר שלא ייעשה, אולם נעשה ע"י גולן יוכפז. נראה לאן יובילו מכאן ההתפתחויות הבאות בחברת החדשות של ערוץ 10. החיים הם גלגל ענק וההיסטוריה מוכיחה שהנאשמים (גם בחטאים מוסריים) משלמים בסופו של דבר, גם אם באיחור. העסק הזה הוא מדהים ואני משפשף את עיניי הרואות כיצד גולן יוכפז מֵצָ'פֵּר את איילה חסון ובאותה שעה ממש משמיץ במילים יפות את שלושת המודחים שהביאו את תהילתו של ערוץ 10 לסלון ביתם של מאות אלפי צופי טלוויזיה במדינת ישראל – טלי מורנו, אלון בן דוד, והעורכת טלי בן עובדיה.

לפני כמה שנים שוחחתי עם איש חכם אחד בשם פרופסור מנחם מור אוהד קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ומי ששימש דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה. שוחחתי עמו על המאמן רוני לוי שבשעתו זכה עם מכבי חיפה בשלוש אליפויות רצופות בליגת העל בכדורגל בשנים 2004 / 2003 + 2005 / 2004 + 2006 / 2005. פרופסור מנחם מור נדלק והיסה אותי מייד. "עם קבוצת שחקנים מעולים ונבחרים שעמדו אז לרשותו של רוני לוי גם אני הייתי לוקח את אותן שלוש האליפויות ההן", התריס בפניי והוסיף, "רוני לוי איננו מאמן כזה מוצלח". שנת 2015 מוכיחה כי הפרופסור המלומד מנחם מור בעל טביעת עין רגישה ואבחנה אנושית – צדק (!). אותו רוני לוי שהדרך המפותלת ניווטה אותו שוב ב- 2015 לאגודת מכבי חיפה, הוא איננו באמת כזה מאמן מוצלח כפי שחשבו אודותיו לפני שנים. לך תדע אם אותו הטקסט ההוא של פרופסור מנחם מור אודות חשיבות ההרכב מול מנהל ההרכב מצביע גם על המתחולל בחברת החדשות של ערוץ 10 בראשות המנכ"ל גולן יוכפז. האם הוא אישיות ייחודית ומנהיג טלוויזיה בעל מעמד משלו שיצר דפוסי עיתונאות וטלוויזיה מקוריים משלו, ו/או שמא גם מנהלים אחרים ידועים פחות ונעדרי ניסיון היו מעפילים לאותן הפסגות שהוא העפיל, אילו עמדו לרשותם עיתונאי עַל נבחרים כמו רביב דרוקר, מתן חודורוב, אלון בן דוד, ברוך קרא, נדב אייל, צבי יחזקאלי, אלמוג בוקר, חזי סימן טוב, ואחרים ?

עיתונאים רבים בערוץ 1 מרגישים מרומים ונבגדים עקב נטישתה הפתאומית של איילה חסון. הם אומרים שאיילה חסון הבטיחה להם כי תדאג להם בעת המעבר לתאגיד החדש ותילחם עבורם. איילה חסון מעולם לא הייתה מנהיגת שידור שלי וגם לא החונך שלה רפיק חלבי מי שמפליג בשבחיה והיה בשעתו מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (היום הוא יו"ר המועצה של הכפר הדרוזי דליית אל כרמל). בדברי הסנגוריה שלו התרחק רפיק חלבי מתופעת העיטורים שאיילה חסון נהנתה להתקשט בהם, בתוכם גם מגינת מַלָחֶיה העיתונאים, בעודה מתכננת את צעדיה הסודיים להתחמק מהאוניה הטובעת ולעטות עליה את גלגל ההצלה שזרק לה מר גולן יוכפז מנכ"ל ערוץ 10. צריך לזכור שרפיק חלבי הוא אותו האיש שהסתבך בשעתו בפרשיה אישית על רקע הטרדה מינית בערוץ 1 ולמרות שזכה בשנת 2000 להערכתם המקצועית של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל ערוץ 1 יאיר שטרן, והיו כאלה שראו בו מועמד לרשת את יאיר שטרן, עזב את השידור הציבורי בשן ועין. על כל פנים ככל שמדובר במנהיגי שידור, אם הם האמת מנהיגי שידור, מעשה עריקתה של איילה חסון מערוץ 1 ומעברה הפתאומי בשעה זאת לערוץ 10 נראה עָלוּם ולא פָּתוּר. שהיתי כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובתבל. אף פעם לא ראיתי חיתוכים ושינויי כיוון כאלה כפי שביצעו גולן יוכפז מחד ואיילה חסון מאידך.

זה הזמן לשוב ולעיין במצפון ובמוסר של האמריקני וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) האגדי, עיתונאי ומגיש רב מוניטין במשך שנים רבות (1980 – 1958) בחברת החדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. השם וולטר קרונקייט איננו אומר דבר לדור הצעיר. אולם האיש הענק הזה ששתי רשתות הטלוויזיה האמריקניות הארציות הגדולות NBC ו- ABC חיזרו אחריו ללא הפסקה וניסו לפתות אותו לערוק אליהן באמצעות משכורות עתק, השיב את פניהן בשלילה. וולטר קורנקייט נולד ומת ב- CBS. מודל של אישיות טלוויזיה נערצת ומוערכת. וולטר קרונקייט מת ב- 2009 בגיל 93. כשאני נזכר בוולטר קרונקייט האגדי אחד ממורי הדור שלי אני עושה כל מאמץ לא לגחך נוכח עריקתו ההיא של מר חיים יבין מאבות השידור הציבורי ב- 1997 מערוץ 1 לזכיינית "קשת" בראשות מר אורי שנער בערוץ 2. נכון שבחלוף כמה חודשים אותו חיים יבין חזר לערוץ 1 כשזנבו בין רגליו ומנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל סידר לו בחזרה את כֵּס "מבט" והדיח משם את גאולה אבן אך זהו כבר סיפור אחר בכרך הזה של דברי הימים המספר את תולדות רשות השידור וההיסטוריה של ערוץ 1 הציבורי.

נזכרתי בעוד דמות עבר : אורלי יניב תבד"ל הבלתי נשכחת.

אורלי יניב שדרנית גלי צה"ל הובאה ב- 1979 לשורות חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י אלכס גלעדי. היא הייתה אז בת 22 והחליפה את רחלי חיים. שנה אח"כ בנובמבר 1980, פקדו עלי הבוסים שלי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל + יצחק "צחי" שמעוני ז"ל + מנהל חטיבת החדשות טוביה סער להיכנס לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי שנרכש ע"י רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. המשכתי ללא היסוס את התהליך שהחל אלכס גלעדי, זיהוי תוכניות הספורט ברשת הטלוויזיה המונופוליסטית באמצעות אורלי יניב ויורם ארבל. הזיהוי הצליח למעלה מן המשוער. אורלי יניב הייתה שדרנית ומגישת טלוויזיה ברמה עליונה בעלת קול מיטבי, דיקציה משובחת, והופעה זוהרת. היה ברור כי מצלמות הטלוויזיה והמיקרופונים התאהבו בה. גם אני. מדובר באשת תקשורת קורקטית, צנועה, ומאופקת. אולי יתר על המידה. רחשתי לה הערכה עצומה. ב- 1987 נפרדו דרכינו.

orly yaniv 1

טקסט מסמך : 27 בנובמבר 1981. העיתון "חדשות הספורט". אני נאמן לאורלי יניב ושומר לה את כס מגישת "מבט ספורט" לאחר שנוטרלה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בשל השתתפותה כמגישת משדרי הבחירות לכנסת ה- 11 של מפלגת המערך באותה השני ההיא של 1981.

yoash orly

טקסט מסמך : דצמבר 1980. תמונת המקור. הימים ההם – הזמן ההוא. אורלי יניב ואנוכי בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו. זוני עונת השידורים האירופית 1981 / 1980 של משחקי מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. אהבתי והערכתי אותה. היא הייתה אדם איכותי ויקר עבורי. אשת תקשורת ברדיו גלי צה"ל ובטלוויזיה הישראלית הציבורית יישרת דרך, מאופקת, וענווה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

orly yaniv 2

טקסט מסמך : 1983. מגרשי הטניס במרכז הטניס ברמת השרון. אני ממנה את אורלי יניב להגיש את המשדרים הישירים מהשטח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yaniv arbel 1979

טקסט תמונה : דצמבר 1979. אורלי יניב ויורם ארבל הם המגישים והמנחים הבלעדיים של כל תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית לרבות השידורים הישירים לגוונים השונים שלהם : אולימפיאדות, מונדיאלים, אליפויות העולם בא"ק, אליפויות העולם בהתעמלות, אליפויות העולם בשחייה, ווימבלדון בטניס, מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל, הכדורגל הישראלי על כל מרכיביו הליגה הלאומית + גביע המדינה + משחקי נבחרת ישראל, ומה לא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

racheli haim 4

טקסט תמונה : נובמבר – דצמבר 1978. אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי יחדיו עם המגישה רחלי חיים והבימאי יואב פלג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

alex 6

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. החונך והמנהיג שלי מאז 1971 מר אלכס גלעדי נפרד ממני לאחר שטרקתי את הדלת בפרצופו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ועזבתי לעַד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את  מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ממשרתו הרמה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן והושלך לירכתי קורות הזמן של דברי הימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 shai 27

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת . נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 בחודש מאי של שנת 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 556. הועלה לאוויר ביום שישי – 20 בנובמבר 2015.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *