פוסט מס' 468. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (2). פוסט מס' 468. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 14 בינואר 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

פוסט מס' 468. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (2). פוסט מס' 468. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת ממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 468 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 14 בינואר 2015.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש , כישרון שידור Play by play , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 5 : דווקא האירוע המכריע במשחק הכדורגל בליגת העל מכבי חיפה – מכבי ת"א 0 : 1 שסוּקָר ישיר ע"י ערוץ 1 ונערך באצטדיון "סמי עופר" בחיפה (בלילה של יום ראשון – 11 בינואר 2015) אותה , נגיעת היד של שחקן מכבי חיפה אדין צוצאליץ' בכדור ברחבת שערו בדקה ה- 78 (גרמה לבעיטת עונשין מ- 11 מ' אותה ניצל ערן זהבי להבקעת שער הניצחון) זכתה למהלך Replay אחד בודד במהירות צילום רגילה (25 Frames בשנייה אחת) . בימוי טלוויזיוני בלתי הגיוני ולא מתקבל על הדעת של בימאי ניידת "מזמור" אמנון אוסמן . באותה העת שידר ערוץ 5 בכבלים ישיר את משחק הצמרת בליגה הספרדית בכדורגל מאצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה , ברצלונה – אתלטיקו מדריד 3 : 1 . כל האירועים המרכזיים (לרבות טיפול בכדור של ליאו מסי בידו…ו/או שמא לא…שהביא בסופו של דבר לכיבוש אחד השערים של קבוצתו) זכו כולם להקרנת הילוכים חוזרים ע"י ניידת השידור הספרדית ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) מחמש זוויות צילום שונות . ערוץ 1 משדר ישיר אומנם בשיטת HD את המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורגל אולם לוקה בחוסר גדול בשל היעדר יכולתו להקרין את האירועים החשובים במשחקים בהילוכים חוזרים במהירות איטית מאוד (משהו בסביבות 100 Frames בשנייה אחת) . מוזר שקברניטי רשות השידור וערוץ 1 שמשלמים להתאחדות הכדורגל בעבור כל שידור ישיר של כל משחק בודד זכויות שידורים על סך של כ- 430000 (ארבע מאות ושלושים אלף) שקל (15.000000 שקל בעונת 2015 – 2014) ומוסיפים עוד כ- 50000 (חמישים אלף) שקל בעבור כיסוי כל משחק תמורת שכירת ניידת "מזמור" של המהנדס דני לנקרי, אינם תובעים ולא עומדים על כך שהניידת תכלול לפחות שתי מצלמת SSM . ערוצי הטלוויזיה הבינלאומיים הפכו את ה- Media לבימת השוואה שפוגעת בערוץ 1 . מחד – צובר השידור הישיר מכבי חיפה – מכבי ת"א בראשות עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר רייטינג ממוצע נאה של % 12.7 ו- Peak של % 16.7 (בין 22.30 ל- 22.45) ומושך אליו כמעט 400000 (ארבע מאות אלף) צופי טלוויזיה , מאידך – הוא נעדר ולוּ מצלמת SSM אחת מבלי שהוא מחויב לכך . חיסרון עצום ב- 2015 .

צילומי SSM מרהיבים ושימוש מיטבי בהילוכים חוזרים מנקודת מבט עיתונאית ניתן לראות בשידורי הכדורסל הישירים של משחקי הכדורסל של מכבי ת"א ערוץ 10 באחריות הבימאי ראובן "רוביק" פודגור . רוביק פודגור מביים את השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו באמצעות ניידת השידור של אולפני הרצליה . למרות שהוא מציב 7 – 6 (שש – שבע) מצלמות בלבד סביב הפרקט ביד אליהו הבימוי שלו והשימוש הנבון ב- Replays (נקודת הכניסה + משך ה- Replay + נקודת היציאה) הם הטובים ביותר מבין כל רשתות הטלוויזיה באירופה המכסות את ה- Euroleague .

פוסט מס' 468. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (2). פוסט מס' 468. כל הזכויות שמורות.

ציטוט : "When you have the rights – You have the show". (רון ארלדג').

ציטוט עצמי : "בסופו של דבר רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים חשובה יותר מהשדרנים שמשדרים אותם". (אני).

ציטוט של איש הטלוויזיה הגדול ביותר שנולד בתעשיית הטלוויזיה הישראלית מר אלכס גלעדי שמעיד בפניי ב- 1994 על כישרונו המוגבל כאיש עסקים : "יואשיש , אם הייתי בעל מפעל למצבות ותכריכים – האנשים היו מפסיקים למוּת" . (אלכס גלעדי) .

ציטוט של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום משיב לבקשתי ב- 1997 לנהל מו"מ מחודש עם התאחדות הכדורגל לקניית זכויות שידורים : "יואש אלרואי שלא תטעה , לא קוראים לי Kirsh – קוראים לי Kirshenbaum" . (מוטי קירשנבאום) .

ציטוט עצמי שלי בעת פגישת עבודה עם הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בדצמבר 1988 : "תן לי את נקודת המשען של ארכימדס ואת מוט הזהב של הטלוויזיה ואני מרים את כל העולם". (אני).

הקדמה

אי אפשר לכתוב את סדרת הפוסטים הזאת "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות" מבלי לערב את קוראי הבלוג בנתוני הכלכלה והטכנולוגיה הארציים והבינלאומיים העוטפים את אנשי הטלוויזיה באשר הם כפי שגם אני כמנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית חוויתי אותם בהזדמנויות שונות . הפקות בתחומי שידורי הספורט וחדשות (בארץ ובעולם) , ויצירה ישראלית מקורית בטלוויזיה, מותנים לא רק בידע הספציפי של העוסקים במלאכה אלא גם בתקציבים, כוח אדם, וטכנולוגיה שמעמידה לרשותם הנהלת הרשות והנהלת הטלוויזיה כדי להגיע ליעדי השידור שניצבו בפניהם. ההפרש העצום בין הידע והשאיפות המקצועיות של רבים מהעוסקים במלאכה לבין התקציבים ואמצעי הטלוויזיה הדלים שהועמדו לרשותם, יצר תסכול עצום ועגמת נפש רבה. רבים מהעיתונאים, העורכים, והמפיקים הפכו בעל כורחם למרי נפש.

תזכורת מהימים ההם : מנכ"ל רשות השידור בתקופת אולימפיאדת סיאול 1988 אורי פורת ז"ל ויבל"א סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן באותה העת נתנו לי תקציב מוגבל וכוח אדם מועט כדי להפיק לערוך , ולנהל את שידורי המשחקים האולימפיים של של סיאול בסתיו 1988. הם נתנו לי מעט. אולם המעט אז היה לא מעט במונחים המוניטאריים והכלכליים של הימים ההם. הם לקחו אחריות והיו שותפים להצלחה ולשגשוג של הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית את המשחקים האולימפיים של סיאול 1988.

נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (2). פוסט מס' 468. כל הזכויות שמורות.

על קצה המזלג מסיקור הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אולימפיאדת סיאול 1988.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין נתן לי יד חופשית בשנים 1988 – 1986 לנהל את תִּכנון שידורי הספורט המורכבים ישירות מול המנכ"ל אוּרִי פּוֹרָת וז"ל ו- יבל"א סמנכ"ל הכספים המצוין שלו יוֹחָנָן צָנְגֵן. כולל השידורים האולימפיים. הוא לא שָת את ליבו להליכי זכויות השידורים ולעלויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של ההפקה . הוא לא התערב מפני שזה לא עִנְיֵין אותו יתר על המידה כמנהל הטלוויזיה . הוא סמך לחלוטין על היכולת הביצועית שלי . אי התערבותו צִמצמה את ההליכים הביורוקרטיים וחסכה זמן ניכר בהפקה – לוֹ ולִי . אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ישב רכב על הסוס והחזיק במושכות . חַיִים יָבִין ישב על האוכף מאחור . זה היה נוח גם לי . נדמה לי שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ידע להעריך את המאמץ עצום המושקע מצדי כבר בשלבי התִכנון הראשוניים של מוצר השידור האולימפי הסבוך . אוּרִי פּוֹרָת ז"ל הבין שלימוד החומר ותִכנון יסודי יניב בסופו של דבר גם תוצאות שידור טובות . הוא ביקש להביע את שביעות רצונו באמצעות מכתב ההערכה שלו אלי מ- 21 במרס 1988 המשבח את היערכותי לקראת מבצעי השידור היוקרתיים והיקרים שנכונו למחלקת הספורט במרוצת השנה [5].

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הקשר הישיר עם מנכ"ל רשות השידור ואורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן תרמו למהירות ויעילות ההפקה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

באוגוסט 1988 הגשתי למנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל (ולסמנכ"ל שלו יוֹחָנָן צָנְגֵ יבל"אן) את ספר השידורים / פקודת המבצע בת 150 עמודים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. הוא היה המפקד העליון של צבאות רשות השידור ולכן קיבל לעיון את ה- Exemplar הראשון . הקדשתי לו הקדשה בפתח פקודת המבצע כלהלן : "אדוני מנכ"ל רשות השידור יש לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק" . חַיִים יָבִין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה השני . יָאִיר שְטֶרְן מנהל חטיבת החדשות היה השלישי . מעתה ואילך תתנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי נוהל הקרב של פקודת המבצע הזאת של סיאול 1988 שעטיפת שער הכריכה שלה מובא בצילום למטה.

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידור / פקודת המבצע המקורית שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 . הספר יצא לאור ב- 200 (מאתיים) עותקים והועבר לכל הפונקציונרים ברשות השידור , בטלוויזיה הישראלית הציבורית , ברדיו "קול "ישראל" , בטלוויזיה החינוכית – לימודית , וחברת "בזק" . הבעיה הראשית של ההפקה הרחוקה והמורכבת והמסובכת הזאת היו מערך התקשורת הלווייני הבינלאומי ומערך קווי השידור ה- 4W שלנו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

תקופת ניהול (קדנציה) אחת של כל מנכ"ל את רשות השידור נמשכת חמש שנים . לתוך חמש שנות ניהולו "נופלות" בדרך כלל אולימפיאדה אחת ומונדיאל אחד . אורי פורת ז"ל היה בר מזל כשזכה בקדנציה הראשונה שלו 1989 – 1984 לשָדֵר שתי אולימפיאדות (לוס אנג'לס 1984 וסיאול 1988) , מונדיאל אחד (מכסיקו 1986) , שני EUROs (אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בצרפת 1984 וגרמניה 1988) , ואת אליפות עולם ה- 2 בא"ק – זאת של רומא 1987 . בתקופת הניהול השנייה הקטועה שלו שהחלה באפריל 1998 והסתיימה במפתיע באוגוסט 2001 (ואולי לא במפתיע) נפל בחלקו של אורי פורת ז"ל לשָדֵר את מונדיאל צרפת 1998 . בחלוף שנה אירח אורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור ב- 1999 בבנייני האומה בירושלים את תחרות שירי "האֶרוֹ- וִויזְיוֹן" (Eurovision) האירופית לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל בתחרות באנגליה ב- 1998 . אח"כ פרש את חסותו על שידורי אליפות העולם השביעית בא"ק – סֶבִילְיָה 1999 . בקיץ 2000 העניק לי את התמיכה והסיוע הראויים לשָדֵר את אליפות אירופה בכדורגל לאומות 2000- EURO שנערכה במשותף במדינות הולנד ובלגיה . כמו כן הוא היה המנכ"ל האָהוּב שלי בתקופת אולימפיאדת סידני 2000 . במשך 17 הימים האולימפיים של סידני 2000 , בין 15 בספטמבר 2000 ל- 1 באוקטובר 2000 , שידרנו 233 (מאתיים שלושים ושלוש) שעות מסידני לירושלים אפילו ללא שגיאה אחת . באולימפיאדת סידני 2000 אפשר לי אורי פורת ז"ל להטיס שני ציוותי צילום ENG מישראל למשחקים האולימפיים ההם בסידני 2000. כתבי ה- ENG דאז לפני 15 (חמש עשרה) שָנִים היו שני העיתונאים המצטיינים (והחרוצים) אמיר בר שלום וגלעד עדין . בעת שידורי אליפות העולם ה- 8 בא"ק שנערכה באדמונטון באוגוסט 2001 נטש אורי פורת ז"ל את כֵּס רשות השידור לעַד לאחר אין סוף התכתשויות עם אנשי הוועד המנהל של רשות השידור . תש כוחו .

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל זכה לנהל בקדנציה שלו 1984 – 1979 אולימפיאדה אחת (מוסקבה 80') ומונדיאל אחד (ספרד 82') , ואליפות עולם אחת בא"ק – הלסינקי 1983. את משחקי  1980- EURO שנערכו באיטליה סירב יוסף "טומי" לפיד ז"ל לשָדֵר . הצעתי לאורי פורת ז"ל כפי שהצעתי למפקדיי הקודמים , להימנות בעצמו על צוות הפקת השידורים בסיאול 88' . אוּרִי פּוֹרָת ז"ל היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור עד אז שנענה לבקשתי להיות נוֹכֵח אישית באירוע ספורט בינלאומי אדיר ממדים שכזה וחסר תקדים בהיקף השידור שלוֹ , 132 שעות שידור ב- 16 ימים . הוא באמת רצה בערוב ימיו כמנכ"ל רשות השידור לעמוד מקרוב על אופן וצורת העבודה של מחלקת הספורט , וכדי להפיק את הלקחים בתום מבצע השידור הזה לקראת אירועים דומים בעתיד . היחיד שהלך בעִקבותיו של אורי פורת היה המנכ"ל מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם . ביקשתי בזמנו גם את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מנהלי הטלוויזיה שלי טוּבְיָה סָעַר וחַיִים יָבִין ואח"כ יוֹסֵף בַּר-אֵל לבַקֵר ולוּ לימים אחדים , לפחות פעם אחת בחייהם במפעל שידור ענק כזה , כדי להבין ולראות כיצד פיקודיהם מוציאים לפועל באמצעות כספי משלם האגרה את השידורים המסובכים והמורכבים הלכה למעשה . אף אחד מהם לא הגיע לשם מעולם. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון והיחידי בהיסטוריית רשות השידור שהגיע  לסיור וביקור לימודי-מקצועי באירוע ספורט גדול. זה היה באולימפיאדת סיאול 1988 . אַרְיֵה מֶקֶל ומוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם הלכו בעקבותיו . המנכ"לים שקדמו להם שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל , יִצְחָק לִבְנִי יבל"א , ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל לא העלו בדעתם להצטרף לצִוותי השידור שנשלחו מטעמם לכסות את המונדיאלים או האולימפיאדות . אלוּ הן הפקות טלוויזיה ממושכות , מורכבות ומסובכות המתבצעות הרחק ממדינת ישראל . אלו הם מִבצעי שידור מעוררי עניין , יוּקרתיים , והיקרים ביותר בעלותם הכספית מבין כל הפקות הטלוויזיה האחרות שניתן להעלות על הדעת . על פי תפיסת השידור שלי הם היו חייבים להיות לפחות פעם אחת נוכחים בקו החזית העיקרי של רשות השידור. זאת לא הייתה זכותם. זאת הייתה חובתם.

לא תמיד ניתן ביטוי מספיק ע"י חלק מהקברניטים לחשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל . זה לא היה הדבר העיקרי מבחינתם כמנהיגי שידור . ככלות הכול מדובר במין סטריאוטיפ , דימוי כוללני לכל שידורי ספורט , כאילוּ מדובר במקשה אחת , ללא כל הבדל בין הסוגים השונים של אירועי הספורט , בארץ וברחבי תבל , לרבות המונדיאלים והאולימפיאדות . שידורי הספורט היו ממוקמים באופן אוטומטי בתודעתם של חלק מהקברניטים במקום האחרון בסולם העדיפויות . הם הדירו רגליהם במתכוון מהאירועים החשובים האלה , והפסידו ידע רלוואנטי הכרחי שהיה אמור לסייע ב- משימות הניהול שלהם . גם מנהלי הטלוויזיה כמו יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תָּדְמוֹר, אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן , יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל, ו- יבל"א טוּבְיָה סַעַר, חַיִים יָבִין , ו- יוֹסֵף בַּר-אֵל , לא ערכו מעולם כל ביקור מקצועי במשחקים האולימפיים או באחד מהטורנירים של אליפויות העולם בכדורגל . אל דאגה גם שרי האוצר של רשות השידור ישראל דורי , יוחנן צנגן , ומוטי לוי לא ביקרו מעולם באחת מהאולימפיאדות או באחד במונדיאלים . למרות שמדובר בהפקות טלוויזיה מורכבות , מסובכות , יקרות , ויוקרתיות. ייתכן שאם חלק מהשמות המוזכרים כאן היו נוכחים לפחות פעם אחת במפעל שידור בסדר גודל כזה של אולימפיאדה ו/או מונדיאל , היו נחסכים הרבה מאוד וויכוחים וריבים שלא לצורך , ומלאכת ההפקה (והשִכנוע) שלי היו הרבה יותר קלים . מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים 1998 – 1993 מָרְדֶכָי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם גם הוא יבל"א היה דומה מן ההיבט הזה לאורי פורת ז"ל . עִניֵין אותו והיה חשוב לוֹ לעקוב מקרוב אחרי מהלך ההפקות הבינלאומיות שלי . הוא בּיקֵר אותי במונדיאל של ארה"ב 1994 בדָאלָאס בארה"ב , ולאחר מכן היה אורח שלי בהפקת שידורי 1996- EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שהתקיימה בשמונה ערים באנגליה , ושוב בא לבַקֵר אותי באולימפיאדת אטלנטה 1996. הוא באמת שאף לדעת כיצד מִבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים בסדר גודל כזה חובקים אֶרֶץ וְעוֹלָם יוצאים לפועל . הוא רצה לראות במו עיניו איך עובדי רשות השידור, אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנשי רדיו "קול ישראל" , משתלבים בתוך תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית הענקית הזאת שגולת הכותרת שלהם הם שידורי הספורט הגדולים והרלוואנטיים ובראשם האולימפיאדות, המונדיאלים, אליפויות העולם בא"ק, וטורנירי אליפות אירופה לאומות בכדורגל הקרויים Euros.

לביקורים המקצועיים האלה של ההיררכיה הגבוהה ביותר ברשות השידור , הלא הוא המנכ"ל (משמש גם העורך הראשי של כל שידורי הרשות בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל") בזמן אֶמֶת בקַו החזית בעת ניהול קרבות השידורים הישירים של מחלקת הספורט ואספקת אינפורמציה סדירה ושיטתית למשלם האגרה ממרחקים עצומים על הגלובוס , יש חשיבות יתירה שלא תסולא בפז . נוכחותו של אורי פורת ז"ל באולימפיאדת סיאול 1988 הייתה חיונית עבורו להבנת צורכי עבודת המערכת המצומצמת והקיומית שלי בסיאול וגם בירושלים . זה היה נחוץ כדי לסייע בבוא העת בקידום הפקות הטלוויזיה הבינלאומיות הבאות . חבל שנזכר לעשות זאת בערוֹב ימיו כמנכ"ל רשות השידור . באפריל 1989 פינה את כיסאו למנכ"ל חדש וטירון בשם אַרְיֵה מֶקֶל (על פי החלטת ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר) . נדרשתי להתחיל אז את כל מסע השכנועים מחדש ומההתחלה כדי להסביר למנכ"ל הטרי אַרְיֵה מֶקֶל כיצד אני מתעתד להפיק ולנהל את שידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה בקיץ 1990. מונדיאל איטליה 1990 הייתה הפקת הספורט הבינלאומית הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור . לאַרְיֵה מֶקֶל לא היה בתחילת כהונתו צֵל של מושג כמו קודמיו בתקציבים והפקות הטלוויזיה המורכבות והמסובכות בכלל ושל שידורי הספורט בפרט . ב- 8 בספטמבר 1988 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל במטוס יחד עִמי בדרכינו לסיאול . נלוו אלי בטיסה הזאת גם המפיק שלי אמנון ברקאי , השַדָּר אורי לוי , ושני מפקחי וטכנאי הקוֹל והתקשורת סעדיה קאראוואני ועוזרו יוסי ששון . אורי לוי היה פיגורה טלוויזיונית חשובה שלי במערך השידורים האולימפיים של סיאול 88' . הוא היה בעל יכולות שידור Off tube של ענפי הספורט המשניים והבין את יסודות העריכה וההפקה של החומרים האולימפיים . איש רב משימתי ונאמן למערכת . כשהוא אורי לוי היה לידי חשתי תחושת ביטחון יתר כי ההפקה הרחוקה , המורכבת , והמסובכת אפופת אין סוף מהמורות טכנולוגיות (ועיתונאיות) – אומנם תצלח .

טקסט תמונה :  15 בספטמבר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא .יומיים לפני טקס הפתיחה. אולימפיאדת סיאול 1988. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול בירת דרום קוריאה . אורי לוי , מימין – השדר המיועד מטעמי לשדר את טקס הפתיחה ואנוכי לקראת החזרה הגנרלית של השידור הישיר בטלוויזיה של טקס הפתיחה המרהיב . אורי לוי היה שדר טוב ועורך ומפיק ברמה גבוהה . הוא ואמנון ברקאי היו ידיי הימניות באותה ההפקה הרחוקה ההיא של אולימפיאדת סיאול 1988 . התמונה צולמה בעת אחת החזרות האחרונות של טקס הפתיחה ע"י הוועדה המארגנת המקומית (slooc) ועבורנו שימשה עילה לבדוק שוב ושוב את תקינות קווי השידור ה- 4W שלנו , בין עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בסיאול , לבין מרכז המיתוג של ה- EBU ב- IBC בסיאול , לבין האולפנים בירושלים . אתה יכול להיות גאון ההפקה האולימפית הבינלאומית , אולם אם אין לך קווי שידור 4W תקינים שעושים דרך ארוכה מלאה צמתים ומהמורות מה- IBC בסיאול ל- Master Control שלנו בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , אתה חשוב כקליפת השום . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : שבת – 17 בספטמבר 1988 . הימים ההם – הזמן ההוא . אנוכי עם שני אנשי התקשורת שלי באולימפיאדת סיאול 1988 , שני הטכנאים המצטיינים , יוסי ששון (מימין) וסעדיה קאראוואני משיקים "לחיים" בכוסות "קוקה קולה" (איך לא…) בעמדת הפיקוד שלי במשרד ב- IBC של סיאול (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) רגעים אחדים לפני תחילת השידור הישיר של טקס הפתיחה האולימפי . שניהם היו טכנאי תקשורת מיומנים ומהטובים ביותר ברשות השידור בכל הזמנים . בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי ישבו השַדָּר אורי לוי והמפיק אמנון ברקאי . ידעתי שיש לי על מי לסמוך בשני צדדיו של קו השידור ה- 4W . הערכתי את האנשים האלה וגם אהבתי אותם . וצריך לאזכר זאת שוב : אתה יכול להיות גאון ההפקה האולימפית הבינלאומית , אולם אם אין לך קווי שידור 4W תקינים שעושים דרך ארוכה מלאה צמתים ומהמורות מקצה העולם ה- IBC בסיאול 1988 ל- Master Control שלנו בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , אתה חשוב כקליפת השום . אתה יכול ללכת למכור גרעינים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

היקף פעילות נדרשת כזאת של אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשמשת כתגבורת מקצועית בתחומי הצילום, טכנולוגיית עריכת ה- Video, ובהפקה לטובת רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ו- EBU , באירוע ספורט בינלאומי כל כך נכבד כמו המשחקים האולימפיים של סיאול  1988 , איננה  זכורה לי בעבר. הזדקקות כזאת של NBC ו- EBU לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולרמה כזאת של פעילות העידה על  רמה מקצועית בינלאומית נאה של אנשי הטלוויזיה הישראלית כערוץ טלוויזיה. זה היה הישג אישי חשוב של העושים במלאכה , אך גם של אוּרִי פּוֹרָת ז"ל כמנכ"ל רשות השידור. אוּרִי פּוֹרָת היה איש מקצוע ליבראל וחַף מקנאה . הוא לא פגע ביוזמות "הבאת עובדים זרים מישראל לסיאול" של אלכס גלעדי למען רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בסיאול 1988, ולא בשלי שנעשתה לטובת קבוצת העבודה המיוחדת של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) בסיאול 1988 (זאת שנודעה בכינויה האנגלי : EBU Seoul 1988 Operation Group). הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצאה בסופו של דבר נשכרת  מהיוזמות החיוביות האלה .

טקסט תמונה : יום שלישי ערב יום הכיפורים – 20 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול. הימים ההם – הזמן ההוא. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל עורך במלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת בטרם הצום לצוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלכס גלעדי , אמנון ברקאי (מזוקן מאחור) , גב' לאה זהבי , עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, הטכנאי מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים) , ציון סווירי (ז'קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי, כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום), ומר נסים מזרחי. זיהוי הנוכחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבנתנו והידע שלנו כיצד לעשות טלוויזיה טובה איננה פחותה משל האחרים . את זאת ידעתי כבר מזמן. אך היינו הרבה יותר עניים מהם כדי לתרגם את הידע וההבנה שלנו הלכה למעשה. ההבדלים הענקיים מצאו את ביטויים בכלכלה של ההפקה הטלוויזיונית, באמצעי השידור שלה, ובכוח האדם. NBC האמריקנית שילמה 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988, והוציאה מכיסה עוד 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר לצורכי ההפקה שלה בסיאול. כוח האדם שלה בסיאול 1988 מנה כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים. ה- EBU, איגוד השידור האירופי על עשרות מדינותיו שילם 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים מסיאול 1988. ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחברה מלאה ב- EBU עמד על כ- 600000 (שש מאות אלף) אֶלֶף דולר . פי 500 (חמֵש מֵאוֹת) קטן מזה של NBC . הבדלי יכולות השידור בין שתי הרשתות היו בהתאם . שלנו הייתה רחוקה שנות אוֹר מזו של NBC לטובתה של הרשת האמריקנית. אלוּ היו יחסי הכוחות. ההשוואה בינינו, הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא קיצונית כמובן. אך גם בהשוואות מול רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU בינוניות כקטנות , יצאנו דַלים מכל היבט שהוא . לא ניתן לי להביא לסיאול 88' אפילו צוות צילום ENG אחד לכיסוי הספורטאים הישראליים. המשלחת הישראלית כללה 19 ספורטאים וספורטאיות פעילים בענפי הספורט השונים אך לא יכולנו לצלם איש מהם בסיאול 88'. לא את הכנותיהם לקראת התחרויות ולא בתחרויות עצמן. בשעה שצֶמֶד השייטים מקיבוץ שדות ים יואל סלע ואלדד אמיר עמד על סף סנסציה וזכייה במדליה אולימפית בתחרויות השייט במפרשיות דגם ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) בעיר פּוּסַאן (בקוריאנית : בּוּסאן), לא עמד לרשותנו צוות צילום משלנו. אלכס גלעדי שאל אותי ערב שני השיוטים המכריעים כיצד אני מתכוון לכסות את הזכייה ההיסטורית האפשרית הראשונה במדליה אולימפית שלבסוף לא התרחשה. סיפרתי לו כי מנוי וגמור עם יו"ר וועד הטכנאים המיליטאנטי אילן מנס שלא לאפשר לשָדֵר אפילו פריים (Frame) אחד שצולם בידי מצלמת ENG זרה שאיננה שלנו . אומנם שלחתי לפוסאן את אורי לוי ואמנון ברקאי שהסתייעו בצוות ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית הקרויה 1 TF ששכרתי, אך זה היה בסופו של דבר רק למען הרקורד. יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את השיוט השני שחַל ביום הכיפורים בעיצומם של המשחקים באולימפיאדת סיאול ביום רביעי – 21 בספטמבר 1988. דירוגם הסופי במקום הרביעי גאל אותנו מייסורי הבושה. צמד הקיבוצניקים כמו כל ספורטאי המשלחת קיבל הוראה מהנהלת המשלחת לא להתחרות ביום הקדוש לדת היהודית ולעם ישראל. בכך וויתר בעצם הצֶמֶד והחטיא בדיעבד אך במעט את המקום השלישי. הוא נסוג למקום ה- 15 בתחרות. בשיוטים הבאים העפילו יוֹאֵל סֶלָע ואֵלְדָד אָמִיר שוב לצמרת ודורגו לבסוף במקום הרביעי. זוג השייטים הישראלי היטיב להגדיר את מיקומם הסופי בתחרות , "הדירוג הגרוע ביותר והמאכזב ביותר מפני שהוא רחוק כפסע מהמדליה". במדליית הזהב ב- "הולנדי המעופף" זכה הצמד הדני יורגן בויסן מולר (Jorgen Bojsen Moller) וקריסטיאן גרונבורג (Christian Gronborg) שעשה את מינימום השגיאות, צבר את מספר הניצחונות הרב ביותר ונרשמו לוֹ 31.4 נקודות . מדליית הכסף הוענקה לצמד הנורווגי אולה פטר פולן (Ole Peter Pollen) ואריק ביורקום (Erik Bjorkum) שנזקפו לו 37.4 נקודות. במדליית הארד זכה הצמד הקנדי פראנק מקלאפלין (Frank McLaughlin) וג'ון מילן (John Millen) שצבר 48.4 נקודות . יואל סלע ואלדד אמיר שדורגו במקום הרביעי צברו 59.7 נקודות. הם הקדימו בקושי רב את הצמד הניו זילנדי מוראיי ג'ונס (Murray Jones) וגרגורי נואלס (Gregory Knowels) שצבר 60.0 נקודות. דגם הסירות האולימפי הזה "ההולנדי המעופף" איננו קיים יותר בתחרויות השייט באולימפיאדות.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בימים ההם של שנת 1988 את החדשות שלה עדיין בפילם כשכל העולם שכח את המושג העתיק והנושן הזה, ועבר לצלם אותן כבר מ- מזמן במצלמות ה- Video האלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering) . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל סירב לעשות צחוק מעצמו וסירב להטיס לסיאול 1988 צֶוֶות פילם כדי לא לחזור על שגיאת אולימפיאדת לוס אנג'לס ארבע שנים קודם לכן. אולי בצֶדֶק מבחינתו. הוא לקח על עצמו בכך סיכון עצום שאומנם נמוג עקב כישלונם של מרבית הספורטאים הישראליים שנטלו חלק בסיאול 1988. אינני יודע להשיב לשאלה מה היה קורה אילו יואל סלע ואלדד אמיר היו זוכים לראשונה בתולדות הספורט הישראלי במדליה אולימפית במימי דרום קוריאה בעוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסיאול שובתת ממלאכתה בשל בעיות ארגוניות פנימיות בירושלים. וועד ההנדסה הודיע באופן מפורש למנכ"ל אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ולמנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין בזה הנוסח : "או פילם ו/או כלום . אין שום סיכוי שאנחנו אנשי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים נשדר חומרי ENG של הטלוויזיה הצרפתית TF1 ולא חומרי צילום שלנו". אילן מנס חבר בוועד ההנדסה הודיע שחומרי ה- ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית TF1 שיואש אלרואי מפיק בסיאול 88' ישודרו רק על גופתו המתה.

יותר משרחשתי חיבה למנכ"ל רשות השידור שניצב לידי מרבית הזמן בסיאול 1988, כעסתי על מנהל הטלוויזיה (נשאר בירושלים ולא הגיע לאולימפיאדה) מפני שלא תמך בבקשתי להגדלת כוח האדם לצורך הכיסוי האולימפי. חַיִים יָבִין איש חדשות בעל ניסיון התנגד מכול וכל להטסת צוות צילום בפילם לצורך תֵּיעוּד ולוּ של הספורטאים הישראליים בלבד. לא ייאמן. אוּרִי פּוֹרָת ז"ל בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה גם לא אִישֵר לי לתגבר את צוות השידור האולימפי בעוד שני שַדָּרִים ולא נתן לי להביא עִמי לסיאול 88' לפחות עוזרת הפקה (תפקיד חיוני בהפקות טלוויזיה גדולות בארץ ובעולם). לא מפני שחשב שלא צריך עוזרת הפקה (המועמדת לתפקיד הייתה גב' שמחה שטרית עוזרת ההפקה שלי במחלקת הספורט ומהמצטיינות בתחום הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית) אלא מפני שלא היה לכך תקדים באולימפיאדות הקודמות. המנכ"ל אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ומנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין התייעצו בעניין הזה עם יוֹחָנָן צַנְגֵן סמנכ"ל הכספים של הרשות, ושלושתם קבעו, "שאם לא הייתה קיימת הפונקציה הזאת של עוזרת הפקה בשידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, וגם לא באולימפיאדות הקודמות, מדוע יואש אלרואי צריך אותה לפתע בסיאול 1988". רק משהחלה משלחת הטלוויזיה הישראלית בסיאול לדוש את מסת השידורים הישירים הענקית של המשחקים האולימפיים האלה של סיאול 88' ולהעבירם לאולפנים בירושלים, הבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כי טעה בעניין עוזרת ההפקה, אך זה היה כבר מאוחר מידי. המנכ"ל אורי פורת ז"ל שנכח לצִדי בסיאול 88' בתוקף תפקידו כעורך ראשי של הרשות למד לדעת כי משרד השידורים והתקשורת שלי ב- IBC בסיאול 1988 הפך גם לחדר השינה שלי. רק מנקודת התצפית בסיאול 88' עצמה הבין מנכ"ל רשות השידור כי שידורי האולימפיאדה הם באמת פרודוקציה עַנֵפָה ללא כל השוואה להפקת המונדיאלים, צפופה ומרוכזת, ורחבת היקף, והעומד בראשה נושא באחריות כבדה . לא ניתן היה לכסות כהלכה אולימפיאדה בה משתתפים 8465 ספורטאים וספורטאיות מ- 159 מדינות והנוטלים חלק ב-25 ענפי ספורט ו- 237 תחרויות אולימפיות, ולטפל נכון מן ההיבט העיתונאי גם במשלחת הישראלית בת 19 המשתתפים באמצעות צוות של 4 שַדָּרִים וחצי (יורם ארבל הגיע לחציה השני של אולימפיאדת סיאול 1988), וללא צוות צילום ENG . זה לא היה מספיק וזה לא היה רציני.

יוצא דופן היו שידורם הישיר של שלושת ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת סיאול 1988 , הא"ק, השחייה, וההתעמלות. סעדיה קאראוואני ויוסי ששון הקימו במשרד מערך תקשורת ובקרת קווי שידור 4W אָמִין שפעל ללא לֵיאות ודופי בכל תקופת המשחקים. שלושה טכנאים, מאיר חיימי , אלכס פלדמן , ואריק ברכה איישו את שלוש עמדות השידור המרכזיות שלנו באצטדיון האולימפי , בבריכת השחייה , והיכל ההתעמלות. שלושה פרשנים יוסף טלקי, ד"ר גלעד וויינגרטן , זָ'קִי וִוישְנִיָה הצטרפו לחמשת השדרים שלי נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, אורי לוי, ומשה גרטל. לשַדָּרִים לא היו סיבות להתלונן. הם היו מאובטחים ע"י ההפקה תכנית , טכנית, ולוגיסטית. תפקידם היה אחד בלבד. לשַדֵר. זה נראה קַל אבל זה לא היה פשוט. האחריות דרשה ממני מאמץ פיזי ונפשי יומי מתמשך בן יותר מ- 20 שעות ביממה. הייתי מאושר להסיע בשבת – 17 בספטמבר 1988 ברכב ההפקה את צוות השידור אורי לוי ונסים קיוויתי וגם את המנכ"ל אורי פורת לאִצטדיון האולימפי, לשידור ישיר של טקס הפתיחה. נוכחותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל במשחקים האולימפיים בסיאול 88' הייתה בעלת חשיבות גדולה בהמשך הדרך מפני שלמד שיעור חשוב בהפקות טלוויזיה בינלאומיות . לדאבון לב המנכ"ל הזה אורי פורת ז"ל בעל הקֶסֶם האישי שלא התבייש להתגלח מעֵת לעֵת על זקנו של הציבור הודח ממשרתו באפריל 1989. אין לי בכלל ספק שאם אורי פורת היה נשאר בתפקידו לקדנציה נוספת היינו מכסים טוב יותר את המשחקים האולימפיים הבאים של ברצלונה 1992. תופעת מסת כוח האדם המִזערית וציוד ההפקה המועט שלנו בסיאול 1988 היו הופכים לצֵל הרים חולף . הכיסוי העיתונאי הטלוויזיוני של אולימפיאדת ברצלונה 1992 בעידן מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל שהחליף אותו ומנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל יורשו של חַיִים יָבִין היה בלתי מספיק. למוּד ניסיון היה אורי פורת מאשר תוספת של ציוותי צילום , אנשי הפקה ושידור, וטכנולוגיה. אין לי ספק בכך . אף על פי כן למרות שהיה נסתר מעין המצלמה בשנות מנהיגותו בשנים 1989- 1984 הייתה מנהיגותו והשפעתו של אורי פורת ז"ל על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומיננטית ועדיפה עשרת מונים ללא השוואה על זאת של מנהל הטלוויזיה חיים יבין. מעניין להציץ לרגע קט לעבר ההתייחסות האולימפית הרצינית הבלתי רגילה של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שזכתה בחוזה השידורים הבלעדי בארה"ב של משחקי סיאול 88' תמורת הסכמתה לשלם זכויות שידורים על סך של 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. הסכם זכויות השידורים בין NBC לבין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC והוועדה המארגנת הקוריאנית SLOOC נחתם בלוזאן (Lausanne) ב- 26 במארס 1986. כשנתיים וחצי לפני מועד טקס הפתיחה שנקבע לשבת – 17 בספטמבר 1988. עוד באותו היום שלח נשיא חטיבת הספורט של NBC ארתור ווטסון (הבוס של אלכס גלעדי) מכתב מזהיר לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר און יונג קים על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. כך כתב לו [8] . ראה בנספחים.

רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הביאה לסיאול 1988 כוח אדם שמנה 1200 איש ושידרה משם 180 שעות . דמותו של מר אלכס גלעדי חוצה לאורכה , רוחבה , ועומקה את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שדנה בקורות הטלוויזיה בארץ ובעולם , וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הוא היה מבין מחולליה. רשות השידור ו- EBU חייבים תודת נצח לנשיא הוועד האולימפי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש על שכרת ברית עולם עם השידור הציבורי . חואן אנטוניו סאמאראנש היה עילוי . מנהיג ומדינאי עַל בעל חזון ענק שהוציא לפועל בצורה מוצלחת שאין גדולה ממנה את הסימביוזה הנפלאה בין הטלוויזיה לאולימפיאדה. חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש ניהל באופן אישי את המו"מ עם ה- EBU על זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול. ב- 18 במארס 1987 נחתם בלוֹזאן הסכם זכויות השידורים בו נקבע כי 36 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU (איגוד השידור של מערב אירופה) ישלמו תמורת שידור המשחקים האולימפיים של סיאול 88' סכום של 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. הסכום הנמוך עורר פליאה והתמרמרות בין אנשי SLOOC ואנשי IOC כאחד. רבים חשבו שָם ש- חואן אנטוניו סאמאראנש שגה שגיאה גדולה כשלא דרש סכום כפול מאיגוד השידור העשיר בעולם ה- EBU עליו נמנות רשתות טלוויזיה עשירות כמו ה- BBC האנגלי , RAI האיטלקית , TVE הספרדית , TF1 הצרפתית , ו- ARD  ו- ZDF הגרמניות. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש הדף את התלונות כלאחר יד. חשיפת המשחקים האולימפיים באמצעות השידור הציבורי הייתה חשובה בעיניו לא פחות מהכסף. האיטלקי העשיר כקורח סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי (Silvio Berlusconi) ראש ממשלת איטליה בעבר וגם נשיא ערוץ הטלוויזיה המסחרי האיטלקי העשיר "קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה" ובעל קבוצת הכדורגל "AC MILAN" הציע לבדו לשלם ל- IOC  ו- SLOOC סכום של יותר מ- 40000000 (ארבעים מיליון) דולר והיה אותו האיש שהציע לפיטר יוברות' יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר, בשעה ש- RAI הציבורית שילמה רבע מהסכום. אולם בשער ניצב נשיא הועד האולימפי הבינלאומי, IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש שדחה את ההצעה של סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי על הסַף. כידוע הוועד האולימפי הבינלאומי מחזיק באופן בלעדי בזכויות השידורים של האולימפיאדות. נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) חואן אנטוניו סאמאראנש צעד לאורך כל הדרך עם המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ונעתר גם להצעה הכספית הנמוכה והמגוחכת של OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television) איגוד השידור המזרח אירופי שייצג 16 מדינות הנִמנות על הגוש הסובייטי, לשלם ל- IOC רק סך של 3.000000 (שלושה) מיליון דולר. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש היה נדיב אך לא תמים . הוא הרשה ל- SLOOC (הוועדה המארגנת הדרום קוריאנית של אולימפיאדת סיאול 1988) למכור בזוֹל את זכויות השידור המקומיות של סיאול 88' לרשת הטלוויזיה הדרום קוריאנית KBS תמורת 3.450000 (שלושה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) דולר בלבד. כעבור ארבע שנים באולימפיאדת ברצלונה 1992 עמד על כך שרשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית העשירה של ספרד TVE בעלת הזכויות הציבוריות לשידור האולימפיאדה בארצה, תשלם לוועדה המארגנת המקומית 92' COOB את הסכום שחשב שמגיע לה ועמד על 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. TVE אשר שימשה Host broadcaster בינלאומי של אולימפיאדת ברצלונה 1992 (תחת הכינוי RTO 92) כשם ש- KBS שימשה Host broadcaster בינלאומי ארבע שנים קודם לכן של אולימפיאדת סיאול 1988 תחת כינוי השם של SORTO 88 (ראשי תיבות של Seoul Olympic Radio Television Organization) אומנם שִילמה את התשלום שנדרש ממנה.

צריך להבין שהמשחקים האולימפיים קיץ וחורף הפכו להיות ברבות השנים הצגת הספורט הגדולה בתבל, ו- IOC בראשות הנשיא הספרדי שלה חואן אנטוניו סאמאראנש (Juan Antonio Samarnch) ניצלה את המצב. הקפיצה הגדולה של רָף התשלומים חלה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשעה שנשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC מר רוּן אָרְלֶדְג' ׁ(R00ne Arledge)הסכים לשלם סכום פנטסטי של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) זכויות שידורים עבור שידור בלעדי בארה"ב. עבור אולימפיאדת מונטריאול 1976 שילמה ABC רק 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים. NBC שילמה עבור אולימפיאדת מוסקבה 1980 סך של 85000000 (שמונים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים אולם הכסף הזה אבד לה לאחר הטלת חרם פוליטי על המשחקים מטעם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר וביטול השידורים האולימפיים משם. בעור שיניה הצליחה NBC לחלץ את דמי הביטוח בגובה של 30.000000 (שלושים מיליון) דולר. זאת הייתה מפולת כלכלית בלתי צפויה של NBC בשל נסיבות פוליטיות. טבלת הנתונים הבאה הדנה בעליית רף התשלומים של זכויות השידורים הנוגעת לאולימפיאדות לוס אנג'לס 1984 ו- סיאול 1988 חושפת עד כמה הפכו המשחקים האולימפיים ליעדי שידור טלוויזיוניים מועדפים ע"י כל הרשתות הבינלאומיות לרבות איגוד השידור האירופי ה- EBU וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיא חברה מלאה ופעילה (Activ Member) בשורות האיגוד.

רשתות טלוויזיה   אולימפיאדת לוס אנג'לס 84   אולימפיאדת קלגארי 88   אולימפיאדת סיאול 88

1. ABC ארה"ב        225.000000 דולר                309.000000 דולר                  –

2. NBC ארה"ב                 –                                      –                           300.000000 דולר

3. NHK יפן             18.500000 דולר                  3.900000 דולר            52.000000 דולר

4. EBU אירופה        19.800000 דולר                  5.700000 דולר            28.000000 דולר

הערה : EBU הוא איגוד השידור האירופי שמונה בשורותיו 38 רשתות טלוויזיה

5. הטלוויזיה הישראלית  200.000 דולר                        –                           600.000 דולר

6. ערוץ 10 אוסטרליה   10.600000 דולר              1.600000 דולר             7.330000 דולר

7. OTI דרום אמריקה    2.150000 דולר                      –                           2.920000 דולר

הערה : OTI הוא איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה

8. OIRT אירופה          2500000 דולר               1200000 דולר                3.000000 דולר

הערה : OIRT הוא איגוד השידור של 11 מדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה

9. CBC קנדה             3000000                       3150000                        4.800000 דולר

10. KBS דרום קוריאה   3500000                            –                             3.450000 דולר

11. URTNA אפריקה   110000 דולר                        –                             170.000 דולר

הערה : URTNA הוא איגוד השידור של מדינות אפריקה

12. ASBU מדינות ערב   350000 דולר                       –                             420000 דולר

הערה : ASBU הוא איגוד השידור של המדינות הערביות

13. CBU האיים הקריביים  99000                             –                             130000 דולר

14. ABU אסיה                975000 דולר           278000 דולר                   1500000 דולר

הערה : ABU הוא איגוד השידור של מדינות מזרח אסיה

15. PTV 4 פיליפינים  400000 דולר                           –                           550000 דולר

16. HTV /TVP הונג קונג 325000 דולר                      –                           1.000000 דולר        

הערה : הנתונים שנאספו כאן אודות זכויות השידורים של הטלוויזיה הבינלאומית מתבססים על תחקיר מפורט שערכתי בשעתו עם IOC . כמו כן הם מתבססים גם על מידע שמופיע בספרו המעניין של חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ונשיא הוועד האולימפי של דרום קוריאה בימים ההם קים און יונג (Kim Un – Yong). הספר קרוי : "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden – Bden to Seoul". הספר יצא לאור ב- 1990 .

kim

טקסט מסמך : השער הקדמי של ספרו של נשיא הוועד האולימפי הדרום קוריאני וחבר IOC מר קים יון יונג, "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden Baden to Seul". דרום קוריאה קיבלה את זכות האירוח של אולימפיאדת סיאול 1988 בקונגרס IOC שנערך ב- באדן באדן ב- 1981. הספר המעניין מתאר גם כיצד עובדת תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית בשיתוף פעולה עם הוועד האולימפי ואיך מתנהלים המו"מ המורכבים והמסובכים והיקרים בין גופי השידור בעולם לבין הוועדה המארגנת הגדולה והחשובה בעולם. ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- Share הכספי שלנו במשחקי סיאול 1988 עמד על  600000 (שש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר בלבד . זוֹל . אך ההפקה שלנו הייתה ענייה ודלילה . היינו יכולים לעשות הרבה יותר בתחום הסיקור העיתונאי – חדשותי לוּ הייתה ניתנת לנו ההזדמנות הנחוצה . משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה אומנם כמות גדולה של 133 שעות בתקופה של 16 ימים באולימפיאדת סיאול 1988 , אך השידורים האלה היו Multilateral בלבד. לא הפקנו ולא שידרנו ולוּ כתבה אחת משלנו אודות הספורטאים הישראליים וגם לא אודות הספורטאים הבינלאומיים, ואף לא דיווח אחד על המדינה המארחת דרום קוריאה, תושביה, ותרבותה. זה היה אסור בטאבו. מן ההיבט הזה של כוח אדם ואמצעי שידור המוקצים להפקת השידורים האולימפיים נשארה הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אורי פורת וחיים יבין ב- 1988 תקועה שנות דוֹר מאחור – כמעט באותו המקום, התחום, והגבולות – שהציבו וקבעו מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל (בשנים 1974 – 1969) ויבד"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תַּדְמוֹר בשנת 1972. שַיְיקֶה תָּדְמוֹר ניהל את הטלוויזיה הציבורית הישראלית במשך שנתיים בשנים 1973 – 1971. לאחר מכן חזר לכור מחצבתו לצה"ל שם שימש בדרגת סא"ל כסגן קצין חינוך ראשי ומאוחר יותר הועלה לדרגת אל"מ וקיבל את הפיקוד על הגדנ"ע . 

קדמו למבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת סיאול 1988 שנים של הכנות . אין בכך הגזמה . מדובר בהתכוננות של שנים והצורך לבוא במגע עם אלפי גורמים בארץ ובחו"ל בעיקר בתחומי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ועם גופי ה- EBU ו- SORTO (קבוצת הטלוויזיה הדרום קוריאנית שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . שום דבר איננו יכול להצליח אם לא עומדת לרשותך טכנולוגיה חדשנית כדי להעביר On line בזמן אמת את המידע ב- Video ו- Audio מה- IBC בסיאול לאולפנים שלנו בירושלים. באודה מידה הכל שווה כקליפת השום אם אינך יכול להלין ולהאכיל כיאות את הפיקודים שלך. השדרים והכתבים האולימפיים עוסקים שעות רבות לאורך היממה בעבודה שדורשת משמעת, מסירות, דייקנות, וריכוז נפשי. הם זכאים למצע טוב בלילה ולאוכל. מבצע שידורי סיאול 1988 היה ממושך, מורכב ומסובך מאוד בעיקר מההיבט הטכנולוגי, מיעוט כוח אדם שלנו , והרחק מגבולות המדינה – אולם צלח . צלח למרות התקציבים הירודים ביותר. לאחר שובי ממבצע שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 לירושלים מצאתי על שולחני במשרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים – שלושה מכתבי הערכה משלושת הבוסים שלי : מנהל חטיבת החדשות יָאִיר שְטֶרְן , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיִים יָבִין, ומנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל . הנה הם פרוסים בפני קוראי הבלוג. ברור שרחשתי הערכה לכותבים. המנהלים שלי כתבו צל"שים מרגשים וכֵּנִים בדָם לִבָּם אולם הפסגה האמיתית ניצבה עדיין מנגד. יחדיו עם רשת הטלוויזיה הציבורית שלי ניצבתי על הר נבו כמה וכמה פעמים אולם בשערי הטלוויזיה הבינלאומית בה שכנו רשתות שידור ברמתן של ה- BBC הבריטי הציבורי ורשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות – טֶרֶם נכנסנו. זאת הייתה טריטוריה שונה לחלוטין. כדי להעפיל לפסגת הטלוויזיה הבינלאומית אתה זקוק ראשית דבר לטכנולוגיה חדשנית איכותית וכמותית ולכוח אדם רב ומיומן. שניהם פונקציה של ממון. צפינו מרחוק בפסגה שמעולם לא הגעתי אליה. גם לא בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור.

טקסט מסמך : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות ).
טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 468. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות. פוסט מס' 468. כל הזכויות שמורות.

בחטף אני עובר אל מוטי קירשנבאום במסגרת הפוסט "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות" מי שהיה מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1981 – 1976 תחת פיקודו של מנהל הטלוויזיה דאז ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון  צוקרמן בן 81 יליד 1934) . מוטי קירשנבאום חתן פרס ישראל לטלוויזיה ב- 1976 (הוא היה אז בן 37 בלבד) העניק ב- 25 באוגוסט 1978 ריאיון מזהיר ערכי ואנושי לאלי טייכר מעיתון "הָאָרֶץ" . הוא הוכיח שהוא איש אמיץ שמבין את ערך נטילת האחריות בתוך קבוצה שהוא מנהיג אותה . זה המון בתורת המנהיגות . במידה רבה דמותו ורוחו חוצים את הבלוג ואת סדרת 13 הספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

לפני 37 (שלושים ושבע) שנים ב- 25 באוגוסט 1978 העניק מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום ריאיון נסער וחשוב לכתב עיתון "הָאָרֶץ" אלי טייכר במדור שלו "יש עם מי לדבר" . מוטי קירשנבאום היה איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית הראשון שהעלה לסדר היום את העניין הזה של "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות" בתוככי רשות השידור ע"י הנהלת רשות השידור ולמען רשות השידור באמצעות גורם תקשורת חיצוני . הריאיון ב- "הָאָרֶץ" נגע להפקות תוכניות בטלוויזיה בתנאים תת אנושיים בעוד כישרונם של האחראים איננו עומד כלל למבחן . מוטי קירשנבאום לא בחל במילים והצהיר בפני המראיין שלו אלי טייכר כי מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה . הריאיון הזה הדגיש גם את הפער העצום שנפער בין הידע והשאיפות הטלוויזיוניות של העורכים והמפיקים לבין התקציבים המגוחכים שהועמדו לרשותם , פער שהוליד תסכול ועגמת נפש . העורכים והמפיקים התהלכו בין כתלי הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים מרי נפש .

kirshenbaum 1

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1978. כותרת הריאיון הנסער והחשוב שהעניק מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לכתב עיתון "הארץ" אלי טייכר וכותרתו "להילחם אפילו כדון קישוט". (באדיבות עיתון "הארץ").

מוטי קירשנבאום נשא את דבריו בפני אלי טייכר מנקודת מבט של איש תוכניות . הוא לא הזכיר ולו במילה אחת את קשיי ההפקה , העריכה , והשידור ואת מיעוט התקציבים של חטיבת הספורט הסמוכה לשולחנו של מנהל חטיבת החדשות . אף על פי כן דברי הביקורת והערת ההתנסחות החד משמעית שלו "כי כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים – כישרונם של האחראים עיננו עומד כלל למבחן" היו בעלי חשיבות עליונה . הנה חלק מהדברים שאמר מוטי קירשנבאום לאלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978 .

1. "ספק אם הייתה הפקה אחת בטלוויזיה הישראלית שמבצעיה קיבלו את הכלים ואת האמצעים הדרושים למלאכתם. תמיד היה על המפיקים להתייסר בגיהינום של בזבוז זמן , מאמץ ומשאבים כדי לאלתר, להטליא, ולימור יש מאין. בסופו של דבר עצם הבאת המוצר לשידור ולא איכותו או רמתו הקנתה להם תחושה של הישגיות עילאית". 

2. "כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים, כישרונם או אי כישרונם של האחראים איננו עומד כלל למבחן".

3. "מה חסר לנו כדי שנוכל סוף – סוף להתחיל ביצירה מקורית ? ראשית אמצעים טלוויזיוניים, אולפנים וציוד טכני למינהו. כיום אנו עובדים בשליש אולפן שגודלו כבית שימוש. הציוד המועט מתפורר בידיים. הנגריה עלובה מאין כמותה. מתפרה לתלבושות אין. איש לא חשב להכשיר אנשים לכתיבה לטלוויזיה – מקצוע בפני עצמו – ולאפשר להם להתפרנס מכך בכבוד".

4. "הוא הדין לגבי סרטי תעודה שעל פי טבעם הם יקרים ודורשים ימי צילום ועריכה רבים. הסכום שאנו מוציאים בין 100000 (מאה אלף) ל"י ל- 300000 (שלוש מאות אלף) ל"י, איננו מאפשר מחקר רציני, ימי צילום כמתחייב מן הנושא ועריכה נאותה (ובעקבותיה תיקונים ושיפורים כאשר משתנות עובדות או נוספים גילויים)".

5. "לא ייתכן להניח כמות שהוא את המצב הנוכחי כאשר על מנהלי הטלוויזיה מוטל עול השידור אך אין בידיהם הסמכויות לבצע אותו. ההכרעות לגבי כספים וכוח אדם הן כולן בידי הנהלת רשות השידור".

6. "אינני נגד שידורן של תוכניות קנויות. פעמים הן סבירות וגם זולות . יבוא סרט אחד בסדרת "קוז'אק" עולם 500 (חמש מאות) דולר. ייצורו של סרט בסדרה כזאת בארץ יעלה סכום אגדי : 6.000000 (שישה מיליון) ל"י. אך איננו יכולים לשאוב בסיטונות איכות חיים של עמים אחרים. כיום החזרנו לבריטים את המנדט על הארץ באמצעות המסך הקטן . נעשינו קולוניה תרבותית של עם עם אחר והפגנו את הריקנות שלנו".

7. "שינוי מבנה הטלוויזיה והיערכות מחודשת שלה לייצור תוכניות מקוריות, ומתן כלים נאותים בידי בימאים ומפיקים כדי שיהיה אפשר להטיל עליהם אחריות אישית, היא הדרך היחידה להבטיח כי הטלוויזיה תמלא את ייעודה כתחנה הממלכתית של מדינת ישראל".

8. "לצערי מציג מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני את תביעותינו לשיפור המערכת כשאיפה לכוח, ל- "עשיית שרירים" להשתלטות וכיוצא באלה מונחי מקיאוולי לעניים השגורים בפיו. טענותיו הם הבל גמור. דוגמא קטנה אחת : הפיקוח השרירותי הקיים כיום של אנשי הכספים בטלוויזיה שאין להם הבנה כלשהי במדיום איננו גורם חיסכון כפי שסבורים ומנסים להטיף, אלא נהפוך הוא : הוא מאפשר בזבוז חמור".

9. "אני מצהיר בפניך כי יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה המקורית. ריכוז כל הסמכויות בידיו מאפשר לו לעשות זאת בהצלחה רבה. כך נוהג האיש חרף התבטאויותיו הרבות בעיתונים על הצורך בקידומה ובשגשוגה של ההפקה המקורית. יצחק לבני בקי ורגיל ביחסי ציבור והוא זורה חול בהתמדה ובהצלחה בעיני מוסדות רשות השידור, בעיני הגורמים הממלכתיים ובעיני הציבור כולו".

10. "אם יטרח מישהו ללמוד את תולדות החיכוכים בטלוויזיה ימצא שכמעט תמיד החל הדבר באחד מתרגיליו המכוערים של יצחק לבני שמטרתם היחידה הייתה לפגוע במעמדו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה או במעמדם של עובדים אחרים. יצחק לבני איננו רוצה במנהל טלוויזיה חזק. הוא מעדיף אדם חלש כנוע או מתרפס שיקבל את תכתיביו.  יצחק לבני בא אליהו לקדנציה אחת . לאלה שיישארו אחריו יידרשו 10 (עשר) שנים כדי לתקן את השגיאות שעשה יצחק לבני".

מוטי קירשנבאום שוחח עם אלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978 גם אודותיו ובגנותו של סמנכ"ל רשות השידור שלמה עבאדי ז"ל . הוא תקף בחריפות רבה את שלמה עבאדי שהגיע לרשות השידור לתקופה קצובה , ודרש להעלותו לדרגת משנה למנכ"ל רשות השידור כדי שתהיה בידיו נדוניה יותר דשנה כאשר יתנה לתפקיד במפעל אחר . מוטי קירשנבאום בא גם בטענות לעבודתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל ואמר כלהלן : "ראובן ירון איננו רק יו"ר של יצחק לבני אלא גם שלי ושל עובדים אחרים . אנו מצפים מנו לשעות גם לטענותינו ולא רק לרקוד לצלילי המנכ"ל יצחק לבני" . הריאיון ההוא של מוטי קירשנבאום ודבריו לאלי טייכר היה מדהים והכה גלים בתעוזתו ובאמיתותו . הטקסט שהגה מוטי קירשנבאום "כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים , כישרונם או אי כישרונם של האחראים איננו עומד כלל למבחן" , הוא המוטו של הפוסט הנוכחי מס' 468. 

גם מתוך הספר עב הכרס בן כ- 11000 (אחד עשר אלף) עמודים :

הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ ועוֹלָם

(פרק י"ח  כרך ג')

זכויות שידורים של המונדיאלים וכלכלה טלוויזיונית

1. שיעורים מאלפים בכלכלת טלוויזיה .

2. קיימת קורלציה מוחלטת בין הגלובליזציה של שידורי הספורט לבין כשרון הטלוויזיה הבינלאומית להפיץ במהירות את סיגנל השידור לבין עלוּת זכויות השידורים.

3. הצלחת הטכנולוגיה הטלוויזיונית גובה ממון עצום מהמְשָדֵּר העולמי. הוועדות המארגנות החשובות העולם ,  FIFA , IOC, UEFA , ו- IAAF תובעות את ליטרת הבשר שלהן ומעלות את רָף התשלומים לשמיים .

4. חוסנו וכוחו הפיננסי – כלכלי של ה- EBU איגוד השידור העשיר בעולם .

5. הופעתו של המיליארדר איל התקשורת הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) ולצדו חברות תיווך ושיווק של זכויות שידורים .

6.  הולדתה של חברת "צ'ארלטון" בישראל.

7. השתלבותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) .

8. ה- EBU מאבד לראשונה את זכויות השידורים של המונדיאלים ב- 2002 ו- 2006 לגורם מסחרי פרטי . מונדיאל הכדורגל הראשון באורוגוואי 1930 הופך למסורת ומורשת .

ציטוט : "אי אפשר לצבור הון רב ולשמרו ללא כל חטא" . (אראסמוס) .

ציטוט : "מאחורי כל כסף גדול מסתתר פשע" . (הונורא דה באלזאק) .

בסבך הניווט והניהול שלי מנקודות מבט כלכליות וטכנולוגיות את הפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

15 משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984 ( 1984 EURO ) התקיימו בחודש יוני בשֵש ערים בצרפת . אנחנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמנו עבורם סכום מינימאלי של זכויות שידורים , רק 10000 (עשרת אלפים) דולר , מתוך הסכום הגלובאלי של 4.100000 (ארבעה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר ששילמו כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה המאוגדות ב- EBU. סכום נמוך בהשוואה למחירי היום אף על פי כן סירב המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל לבקשתי לשָדֵר ישיר את משחקי הטורניר ומאן לשָדֵר גם את שני משחקי חצי הגמר משחק הגמר. "יואש אלרואי אתה מגזים עם חלומות הספורט הפרועים שלך, תסתפק בתקצירים מוקלטים" נהג לסנוט בי. התוכן עניין אותו הפעם יותר מהממון . כל 40 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU שידרו ישיר את כל 15 משחקי בטורניר 84' EURO  בצרפת אך יוסף "טומי" לפיד ז"ל התנגד לשדר ישיר אפילו את משחק הגמר שנועד להיערך ביום רביעי – 27 ביוני 1984 בפאריס בזמן צפייה נוח לישראל. דווקא הפעם הגיח לעברי טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על מנת לסייע. טוביה סער שִכנע את המנכ"ל לשָדֵר ישיר את משחק חצי הגמר הראשון של 1984- EURO שנקבע למוצ"ש – 23 ביוני 1984 , להקליט את משחק חצי הגמר השני ביום ראשון – 24 ביוני 1984 , ולשָדֵר ישיר את משחק הגמר שנועד  להיערך שלושה ימים אחריו [1] . מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל שלא הסכים ודחה את הרעיון על הסף נעתר לאותה הבקשה שבאה הפעם מפיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה הרגיז אותי. אמרתי לו מייד מה אני חושב עליו : "איזה מין דבר זה שאתה מסרב להצעת שידור סופר – אטרקטיבית שלי משוחררת לאלתר מזכויות שידורים , וכעבור כמה דקות הנך ניאות לקבל את אותה ההצעה בדיוק מידיו של מנהל הטלוויזיה…?" . הוא לא המתין וירה, "יואש אלרואי זה נכון שאני מעריך אותך אבל אתה וטוביה סער אינכם אותו הדבר".

צרפת זכתה בבכורה לאחר שניצחה את ספרד במשחק הגמר 2 : 0 , אך חיש מהר התברר ששלחתי את יורם ארבל לפאריס לַרִיק. זרקנו רבבת דולרים של זכויות שידורים לפח האשפה . את שני משחקי חצי הגמר ואת התמודדות נבחרות צרפת וספרד במשחק הגמר (צרפת ניצחה 2 : 0) לא ראו בישראל בשל העיצומים של וועד הטכנאים בחטיבת ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית שנקט נגד מנהל הטלוויזיה טוביה סער ומנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל שתפש את מקומו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל. וועד עובדי ההנדסה ובראשו יו"ר הוועד המפקח ציון סווירי (וועד כוחני שנהנה מתמיכה מוחלטת של ההסתדרות ולכן היה בעל עוצמה רבה) הרשה לנו רק להקליט אותם על מכונות ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) באולפני השידור בירושלים. את השערים שידרנו באיחור רב ב- "מבט ספורט" במוצ"ש – 30 ביוני 1984. יצאתי מדעתי. אכזבה ענקית. צִיוֹן סְוִוירִי כיו"ר וועד ההנדסה היה שווה כוח למנהל הטלוויזיה טוביה סער.

sviri 1

טקסט תמונה : אוקטובר 1980 . הימים ההם – הזמן ההוא . בוקר של אחת השבתות בראשית חודש אוקטובר של שנת 1980 . אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב . הפקת ספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשבת . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : יו"ר וועד ההנדסה ציון סווירי (אהוד ומקובל על חבריו) יחד עם חבריו הטכנאים אלי רפאלי , אבנר מריומה , ומאיר חיימי . חבורת הטכנאים הזאת מפצחת גרעינים ביציע המוזמנים באצטדיון בתום הכנת והתקנת ניידת השידור ה- "OB הלבן" לקראת הקלטת המשחק המרכזי בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) . המשחק הוקלט בירושלים באמצעות מערכת מיקרוגל , נערך , ושודר במוצ"ש בתוכנית "מבט ספורט" . סיגנל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נשלח מהניידת לתחנת ממסר גבוהה במגדל שלום ומשם לתחנת הממסר ב- "איתנים" בהרי יהודה, ומשם ל- Master Control בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מרוֹם שנותיי או טו טו 80 ומנקודת מבטי היום ניתן להתבונן בתהפוכות השידורים ולראות איזה כברת דרך כלכלית טכנולוגית, ותוכניתית עברו שידורי הספורט מאז נעמדה הטלוויזיה הישראלית על רגליה בפעם הראשונה ב- 1968. דָן שִילוֹן מנהל מחלקת הספורט בימים ההם יכול היה לשָדֵר ישיר חינם אין כסף את משחקי 1972 EURO שנערכו בקיץ אותה שנה בבלגיה. מן ההיבט הטכנולוגי ניתן היה לבצע את שידורי הכדורגל הישירים מאירופה לישראל. ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הדואר והתקשורת שמעון פרס חנכו זה מכבר את תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אך מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והממונה על ענייני הטלוויזיה יְשַעְיָהוֹ "שַיְיקֶה" תָּדְמוֹר בלמו את יוזמתו. שניהם היו אנשים רציניים ומשכילים אך חשיפתו של הכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר והרלוואנטי למשלם האגרה לא עניין אותם. שידורי הספורט בטלוויזיה נדחקו בימים ההם באופן שיטתי לשוליים . מערב גרמניה ניצחה במשחק הגמר באִצטדיון "המלך בודואן" בבריסל את ברה"מ  3 : 0, ואנחנו שידרנו כתבה בת שתי דקות אודות המשחק  ב- "מבט ספורט".

גורלו של אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא שפר עליו בטורניר 1976 EURO שנערך ביוגוסלביה . זכויות השידורים הוענקו ל- EBU (איגוד השידור האירופי) ע"י UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) עדיין בחינם אך מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לא העלו בדעתם לשדר ישיר את הטורניר החשוב . גם דן שילון שכיהן כמנהל חטיבת החדשות אז והיה הבוס הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא התאמץ יותר מידַי למען שידורי אליפות אירופה בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור הסתפקו בשידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 שעמדו על הסַף. זה הספיק להם. לא עלה בדעתם לייחד את זמן הצפייה הראשי שלהם גם למיטב הכדורגל האירופי , הטורניר השני בחשיבותו אחרי גביע העולם ואשר ניתן להם ללא כל תשלום . בצר לנו התאספנו כל אנשי מחלקת הספורט בחדר הבקרה של אולפן B בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים כדי לצפות במשחק הגמר בין נבחרות מערב גרמניה וצ'כוסלובקיה. רק מתי מעט אורחים הורשו לבוא לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים כדי לצפות בהתמודדות היוקרתית. המפיק איציק גליקסברג ניצל את ההזדמנות והביא את אבא שלוֹ לצפות במשחק שכל המדינה רצתה לראות. פריבילגיה שהייתה שמורה למעטים בלבד. נבחרת צ'כוסלובקיה הביסה את האלופה מערב גרמניה בצורה דרמטית בבעיטות הכרעה מ- 11 מטרים בתום 120 דקות בהן הסתיים המשחק בתיקו 2:2. במצב של 7:7 במניין השערים בעט שחקנה של באיירן מינכן אוּלִי הֶנֶס החוצה והחלוץ הצ'כוסלובקי אַנְטוֹנִין פֶּנֶנְקָה הכניע את השוער סֶפּ מָאיֶיר. צ'כוסלובקיה המדינה בעלת מסורת ומורשת ספורט מפוארת זכתה באליפות אירופה של 1976 . פַּאבֶל נֶדְוֶוד היה אז בן שנתיים . כרגיל שודרו הקטעים הנבחרים של המשחק הזה באיחור ב- "מבט ספורט".

ב- 1980 שרר כבר שלטון אחר ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד שימש מנכ"ל רשות השידור ויצחק "צחי" שמעוני ז"ל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . שניהם פשוט בַּזוּ לאלכס גלעדי שביקש לשַדֵר ישיר את משחקי אליפות אירופה 1980EURO  שנערכו באיטליה ותמהו כיצד יכול היה להעלות רעיון אווילי כזה בראשו . ב- 1980 דרשה UEFA לראשונה מ- EBU תשלום עבור זכויות השידורים של המשחקים . הסכום הכללי הפעוט היה לפי שעה רק  3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר . ה- Share של הטלוויזיה הישראלית נסב על 5000 (חמשת אלפים) דולר בלבד אבל את יוסף "טומי" לפיד ז"ל זה ממש לא עִניֵין ומנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לא התווכח עם הבוס שלו והסכין. מנהל חטיבת החדשות חיים יבין החריש . כל המנכ"לים של שלושים וחמש רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU החליטו לשדר ישיר את תריסר משחקי הטורניר של 1980 EURO, והתווספו אליהם כל עֶשֶר רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה המאוגדות באיגוד השידור המזרח אירופי OIRT . רק מנכ"ל רשות השידור הישראלית יוסף "טומי" לפיד ז"ל הטיל טאבו. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי יצא מדעתו מרוב כעס ותדהמה. הכדורגל האירופי במיטבו הורחק בכוונה תחילה ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מערב גרמניה גברה באִצטדיון "אולימפיקו" ברומא על בלגיה 1:2. חלוצה התמיר ושופע הכוח של המבורג הוֹרְסְט רוּבֶּש נגח את שער הניצחון שהביא את האליפות למערב גרמניה .

כעבור שמונה שנים בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל השתנתה התמונה מקצה לקצה. אורי פורת הלך עִמִי שלוב זרוע כבר ארבע שנים ועשה את הדבר ההגיוני והנבון ביותר שהמנכ"לים לפניו לא השכילו להבין ולכֵן סירבו לבצעו. הוא נענה להצעת השידור שלי והסכים לשדר ישיר בטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית בזמן צפייה ראשי (כולל ערב שישי) 12 מתוך 15 משחקי אליפות אירופה 1988- EURO שהתקיימו במערב גרמניה . מנקודת מבטי היום ברור שאוּרִי פּוֹרָת ז"ל היה מנכ"ל רשות שידור עשוי ללא חת. הוא דחה על הסף את הביקורות על ריבוי שידור אירועי ספורט רלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית (אז ערוץ טלוויזיה בודד במדינת ישראל) ושִידֵר ללא כל בושה וללא שום התנצלות את מה שכל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה עשו באותו הקיץ ההוא ב- 1988. כשההולנדי מָרְקוֹ וָואן – בַּאסְטֶן כבש בבעיטת יעף ווירטואוזית את שערו של הרוסי רִינָאט דָסָאיֶיב במשחק הגמר נגד ברה"מ וקבע את התוצאה 2 : 0 נחתמה תקופה בה הטלוויזיה הישראלית מקבלת את זכויות השידורים במחירים אפסיים . יורם ארבל שידר ישיר את המשחק מהאִצטדיון האולימפי במינכן ושוב יצא מגִדרו משמחה למראה שערו הבלתי נשכח של מָרְקוֹ וָואן בַּאסְטֶן. "איזה שער, איזה שער", זעק למיקרופון. הרייטינג היה נפוּח. הטכנאים לא שבתו הפעם הזאת . נדרשנו לשלם 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר מתוך סך של  5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אֶלֶף) דולר ששילם כל ה- EBU . המשך צנוע אומנם למסורת התשלומים ב- EUROs של 1980 ו- 1984 , אך כשאתה מתחיל עִם תשלום זכויות השידורים לעולם אינך יודע היכן זה ייגמר .  20000 (עשרים אֶלֶף) דולר היה ה- Share הכספי שלנו במסגרת חברותינו ב- EBU  ב- 1988 . מחיר אפסי שעתיד היה להאמיר מעלה ולהרקיע שחקים בשנים הבאות .

אוּרִי פּוֹרָת ז"ל סייע לי לקבוע סטנדרטים חדשים של הפקה ושידור בשעה שהציב בצורה כל כך ברורה ובהירה את משחקי אליפות אירופה בכדורגל בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית . שלושה חודשים לאחר סיום משחקי  1988EURO , אִפשֵר לי לשדר 133 שעות מאולימפיאדת סיאול 1988 . שום מנכ"ל רשות שידור לאחר עידן אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ואף מנהל טלוויזיה לא העזו ולא אבו עוד להתעלם משידורי הכדורגל של ה- EUROS , כפי שנהגו שלושת המנכ"לים הראשונים שמואל אלמוג ז"ל , יצחק לבני יבל"א , ויוסף "טומי" לפיד ז"ל  .

באליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה כעבור ארבע שנים ב- 1992 בשוודיה (1992 EURO) נדרשנו לשלם 50.000 (חמישים אֶלֶף) דולר. פי שניים וחצי יותר מאשר באליפות הקודמת אך עדיין מדובר בסכום נמוך ו- Share נדיב בתוככי ה- EBU איגוד השידור האירופי [2] ששילם עבור טורניר 1992 EURO סכום כולל  25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. שתי האליפויות של 1988 ו- 1992 נערכו בעידן שונה ובמתכונת מצומצמת. נטלו בהן חלק שמונה נבחרות אירופיות. זו הייתה שעתו היפה של מאמן הכדורגל הדני רִיכַארְד נִילְסֶן שנבחרתו ניצחה במשחק הגמר את גרמניה 2 : 0. כוכב הכדורגל הדני מיכאל לַאוּדְרוּפּ נעדר מהמשחק אך אחיו הצעיר בראיין לַאוּדְרוּפּ מילא את מקומו בהצלחה. ג'ון ינסן וקים ווילפורט כבשו את השערים לזכות נבחרת דנמרק . בשערה של דנמרק ניצב השוער הבלתי נשכח פיטר שמייכל. דנמרק לא הייתה אמורה להשתתף בטורניר אליפות אירופה של שוודיה 1992, אך משום שיוגוסלביה הורחקה ממנו (בגלל מלחמתה של סרביה במדינות שפרשו מהאיחוד היוגוסלבי של עידן יוסיפ בארוז טיטו) הוזמנה הנבחרת הדנית ליטול חלק במקומה כנבחרת שמינית. מאיר איינשטיין שידר ישיר את המשחק והפרשן שלו באולפן בירושלים היה אבי רצון. יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה לא הסכים לשלוח את הפרשן אבי רצון לשוודיה. לא עלה כלל על דעתו של יוסף בר-אל לשלוח אותו יחדיו עם מאיר איינשטיין לעמדות השידור בשוודיה. הוא ראה באבי רצון מעין יריב שלו מפני שהיה מינוי אישי שלי וגם ידיד. הוא התייחס אל אבי רצון כעיתונאי שמתגרה במִמְסַד ועל כן ממילא חשב שהפרשן של יואש אלרואי איננו פיגורה טלוויזיונית חשובה מספקת אפילו מכדי לשמש בתפקיד הזה באולפן בירושלים לא כל שכן בשוודיה. בקשתי המפורשת לעשות זאת נדחתה על הסף והזיקה עוד יותר לפרשן שהיה אהוב ומקובל עלי אך שנוא על יוסף בר-אל. מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ניצב מנגד ולא רצה להתערב.

משהחליטה UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) להגדיל את מספר הנבחרות באליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (1996 EURO) משמונה לשש עשרה נבחרות , הוכפלה כמות המשחקים בטורניר מחמישה עשר לשלושים ואחד . זכויות השידורים האמירו בהתאם . ה- EBU נדרש לשלם   80.000000 (שמונים מיליון) דולר וה- Share שלנו צמח ל- 666000 (שש מאות שישים ושישה אֶלֶף) דולר . UEFA וגם ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) התנהגו שנים רבות בנאיביות רבה ליד שולחן המו"מ עם ה- EBU. שני גופי הכדורגל החזקים בעולם פיגרו ונותרו הרחק מאחורי הכישרון, יחסי הציבור, וחזוֹן השיוּוק של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). הדָבָר פגע ביכולת ההתמקחות שלהן הנוגעת למכירת תמלוגי השידור. הלוֹגוֹ האולימפי של חמֵש הטבעות והסלוגן האולימפי שכולנו גדלנו עליו Citius, Altius, Fortius (מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר) קנו להם אחיזה איתנה יותר בציבור ושימשו מקדם מכירות משובח מסִיסְמַת הטריוויה Fair Play של הכדורגל. השוואה קצרה בכמה נקודות זמן חשובות בהיסטוריה בין שני גופי  הספורט הגדולים בעולם מצביעה על יתרון עצום ברווחים הכספיים של  IOC  על פני ה- FIFA. עליית מחירי זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים השפיעה מייד גם על שוּק הטלוויזיה בישראל בתקופה שרשות השידור הייתה עדיין מונופוליסטית וגם לאחר מכן בשעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניהלה קרבות שידור מרים נגד ערוץ 2 והכבלים. המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום יבל"א עמדו בפרץ. בדרך כלל היו להם תשובות כספיות.

1990 – 1988 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA

ששת גופי השידור הציבוריים העולמיים שילמו 403.000000 (ארבע מאות ושלושה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים בסיאול  ב- 1988. (מתוך הסכום הכולֵל הזה שילמה NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר . ה- EBU שִילֵם  28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר , וחלקה של רשות השידור הישראלית ניצב אז על כ- 600000 (שש מאות אלף) דולר .

ה-FIFA   קיבלה כעבור שנתיים במונדיאל של איטליה ב- 1990 רַק 60.000000 (שישים מיליון) דולר תמורת מכירת זכויות השידורים הגלובאליות שלה . כֶּסֶף קטן בהשוואה ל- IOC .

1994 – 1992 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA

באולימפיאדת ברצלונה 1992 גָרָף IOC הוועד האולימפי הבינלאומי 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר מהמְשָדֵר העולמי . ה- FIFA  שילשה לכיסה 77.000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר בלבד במונדיאל ארה"ב 1994 .

1998 – 1996 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA

באולימפיאדת אטלנטה 1996 שילם המשדר העולמי סכום של  900.000000 (תשע מאות מיליון) דולר לקופת IOC . שנתיים אח"כ במונדיאל צרפת 1998 הנפלא קיבלה ה- FIFA מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות פי 10 פחות  ממה שקיבל  IOC ב- 1996 . רק  90.000000 (תשעים מיליון) דולר . זהו כמובן פער מדהים .

אפילו הא"ק הבינלאומית (IAAF) בראשותו של גאון הארגון ד"ר פרימו נביולו האיטלקי חגגה על הכדורגל . ב- 1983 ייסד פְּרִימוֹ נָאבְּיוֹלוֹ (Primo Nabiolo) המנוח נשיא ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) את אליפות העולם הראשונה בא"ק שנערכה בהלסינקי . כשדיווחתי למנכ"ל רשות השידור אז יוסף "טומי" לפיד ז"ל כי אני מתעתד לשלם 3000 (שלושת אלפים) דולר בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 על בסיס של Maximum Offer ל- EBU , סמרו שערותיו והוא כמעט התעלף . "זה הַמוֹן כֶּסֶף" אמר לי יוסף "טומי" לפיד ז"ל . נאלצתי להרגיע אותו : "המוֹן זה מונח יחסי" , אמר פעם פרופסור אלברט איינשטיין לאחד מתלמידיו ולצורך המחשה הוסיף , "שָלוֹש שַעֲרוֹת עַל הראש זֶה מְעַט – שָלוֹש שַעֲרוֹת בַּמָרָק זֶה הַמוֹן" . צריך להבין שה- EBU כולו שילם בעבור אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 זכויות שידורים על סך של 800000 (שמונה מאות אלף) דולר . ה- Share שלנו במסגרת חברותינו ב- EBU עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד אולם יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא נרגע . הוא אף פעם לא הבין מדוע הטלוויזיה הבינלאומית שעושה טובה בכלל בכך שהיא חושפת את אירועי הספורט גם צריכה לשלם עליהם . זה נראה לו תמוה בתחילת דרכו ב- 1979 כמנכ"ל רשות השידור . יוסף "טומי" לפיד ז"ל שימש מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979 .

יוסף "טומי" לפיד ז"ל נבעת ממחיר זכויות השידורים (מדובר על 3000 דולר בלבד) , אך השיב לי , "אנחנו נעמוד בזה מפני שאתה חושב שזה חשוב . אנחנו נשדר את אליפות העולם בא"ק לעם ישראל" , והוסיף , "אני מסכים להגדרתך במסמך הצעת השידורים שחיברת כי אליפות העולם בא"ק ה- 1 בהלסינקי היא אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של שנת 1983" . אבל את פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן הוא סירב לשלוח להלסינקי לצִדוֹ של השַדָּר נסים קיוויתי מפני שרצה לחסוך בכספה של רשות השידור. "נסים קיוויתי מסוגל להסתדר בלי גלעד ווינגרטן , הפרשן איננו כה חשוב", סבר. הפרשן גלעד וויינגרטן נדרש לטוס להלסינקי 83' על חשבונו וגם למצוא אכסניה על חשבונו. מפני שלא היה לוֹ כסף התגנב ד"ר גלעד וויינגרטן בלילות לחדרו של נסים קיוויתי במלון בהלסינקי ונַם שם בהסתר את שנתו על השטיח.

יוסף "טומי, לפיד ז"ל הבין לבסוף כי עשה את עִסקת חייו משנֵיאוֹת לבקשתי לשדר ישיר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 . הפקתי וניהלתי עבורו כ- 20 שעות שידורים ישירים ותקצירים מוקלטים מהאירוע הבינלאומי הנפלא הזה עליהם שילמנו רק 3000 (שלושת אלפים) דולר . אין דבר יפה יותר שמִצטלֵם על מסך הטלוויזיה מאשר א"ק במיטבה . רשות השידור שילמה עבור שעת שידור מהלסינקי 83' כ- 150 (מאה וחמישים) דולר . סכום אפסי במונחים מוניטאריים וכלכליים של כל רשת טלוויזיה באשר היא . לצור השוואה : רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 סכום של 2.000000 (שני מיליון) דולר .

gilady 1

טקסט תמונה : 1982. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC חותמת עם IAAF על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 תמורת סכום של 2.000000 (שני מיליון) דולר . זיהוי הנוכחים בשורה האחורית משמאל לימין : אלכס גלעדי (בן 40 , סגן נשיא בכיר ב- NBC) , ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen – היה אתלט אולימפי בצעירותו ונשיא IAAF מאוחר יותר וחבר כבוד ב- IAAF לכל ימי חייו), ג'ף קוקין (Jeff Cockin – NBC) , פרדריק הולדר (Frederick Holder – גזבר כבוד של IAAF) . זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית יושבים משמאל לימין : שון מקמנוס (Sean McMannus – מפיק בכיר בחטיבת הספורט של NBC והבוס הישיר של אלכס גלעדי) האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo – נשיא IAAF), הפיני קארל אולף – הומן (Carl – Olaf Homen, נשיא הוועדה המארגנת של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983). (באדיבות YLE ו-  IAAF). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה כעבור ארבע שנים ב- 1987 ברומא שִילֵם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל סכום של  30.000 (שלושים אֶלֶף) דולר . מְעַט בהשוואה לתשלומי הרשתות הגדולות ב- EBU , אך פי עשרה יותר ממה ששילם יוסף "טומי" לפיד ז"ל ארבע שנים קודם לכן. עלות שעת שידור מרומא 1987 עמדה על 1500 דולר. באליפות העולם ה- 3 בא"ק  ב- 1991 שהתקיימה ביפן שִילֵם מנכ"ל רשות השידור הבא אריה מֶקֶל כבר 150.000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. פי 50 (חמישים) יותר מאשר שילמנו תמורת הלסינקי 1983. הסכוּם ששילמנו עבור אליפות העולם הא"ק ה- 3 ב- 1991 ביפן היה תשלום עַתֵּק בימים ההם וזהה לזה ששילמנו עבור זכויות השידורים של מוּנדִיאַל הכדורגל במכסיקו 1986. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הפך את הא"ק הבינלאומית למִכְרֶה זָהָב כפי שחוֹלֵל הספרדי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש נשיא  IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) למשחקים האולימפיים. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש מונה לנשיא  IOC בשנת 1980 במקומו של הלורד האירי מַייקְל קִילָאנִין וכיהן בתפקיד עד 2000. נשיא IOC הספרדי היה פיגורה פוליטית, כלכלית, וארגונית מוכשרת ויוצאת דופן . בתוך זמן קצר הפך את הוועד האולימפי הבינלאומי לאחד הגופים העשירים בעולם . לְשני גופי הכדורגל הגדולים והעשירים בעולם UEFA  וְ- FIFA לקח הרבה יותר זמן ללמוד כיצד עושים כסף. הנה המחשה נוספת.

samaranch nebuolo 1

טקסט תמונה : 1983. הלסינקי . נשיא IAAF ד"ר פרימו נביולו (מימין) ונשיא IOC  חואן אנטוניו סאמאראנש יחדיו באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות IAAF).

ב- 30 בינואר 1996 הגיע שיתוף הפעולה בין ה-EBU ל- IOC לשיאו . הנתונים המוניטאריים הם פנטסטיים . הוועד האולימפי הבינלאומי העדיף את המְשָדֵר הציבורי על המסחרי וחתם עם איגוד השידור האירופי על חוזה שידורים ענק המעניק ל- EBU את זכויות השידורים הבלעדיות של חמש אולימפיאדות רצופות : המשחקים האולימפיים של סידני 2000 , אולימפיאדת החורף סאלט לייק סיטי 2002 , אולימפיאדת אתונה 2004 , אולימפיאדת החורף טורינו 2006 ואולימפיאדת בייג'ין 2008 בסין תמורת סכום כולל של 1.442000000 (מיליארד וארבע מאות ארבעים ושניים מיליון) דולר . אחד מהסכמי שידורי הספורט החשובים ביותר שעשה ה- EBU בעידן תחרות השמיים הפתוחים . מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור היה מתומכי החוזה בין ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) . פירוט התשלומים לאורך טווח השנים מעיד על האמון והכבוד המקצועי שרחש הוועד האולימפי הבינלאומי ובראשו הנשיא חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש לשידור הציבורי הבינלאומי שאותו הוביל ה- EBU . ה- EBU  התחייב לשלם לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) את הסכומים הבאים עבור זכויות השידורים הבלעדיות כדלקמן :

א. 350000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר זכויות שידורים תמורת אולימפיאדת סידני 2000 באוסטרליה .

ב. 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר זכויות שידורים עבור אולימפיאדת החורף בסֹאלט לייק סיטי 2002 בארה"ב .

ג. 394000000 (שלוש מאות תשעים וארבעה מיליון) דולר זכויות שידורים של אולימפיאדת אתונה 2004 ביוון .

ד. 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים כדי לשדר את אולימפיאדת החורף טורינו 2006 באיטליה .

ה. 443000000 (ארבע מאות ארבעים ושלושה מיליון) דולר זכויות שידורים על מנת לשדר את אולימפיאדת בייג'ינג 2008 המתקיימת לראשונה בסין .

מייד בתום טקס החתימה האולימפי פִּרסמו אַלְבֶּרְט שָרְף נשיא ה- EBU וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' המזכיר הכללי של איגוד השידור האירופי בהתרגשות רבה ובגאווה גדולה את מִנְשָר הניצחון . זה היה ניצחונו של השידור הציבורי בטלוויזיה על השידור המסחרי [3] .

ebu 1

טקסט מסמך : 31 בינואר 1996 . זהו המסמך המקורי של ה- EBU הנוגע לרכישת זכויות השידורים האולימפיות של חמש אולימפיאדות, שלוש קיץ ושתיים חורף, בין השנים 2000 ל- 2008. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

scharf munch

טקסט תמונה : אוקטובר 1996. הצמד המלכותי של ה- EBU . הנשיא אלברט שארף (משמאל) והמזכיר הכללי ז'אן ברנרד מונץ'. תרומתם רבת השנים למען השידור הציבורי הייתה עצומה, אך הם מיהרו באותה שנה לנתק מגע מספ בלאטר מזכ"ל ה- FIFA, ואִפשרו בכך את כניסתו המוקדמת מידי של לאו קירש לשוּק המו"מ במערכה העקוֹבה מדולרים ירוקים על רכישת זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. שניהם הפסידו ועימם גם ה- EBU. (התמונה באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלברט שארף (Albert Scharf) איש רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ARD , נבחר להיות נשיא ה- EBU בשנת 1983 . הוא היה נשיא נערץ שזכה לאמון מרבי של כל המדינות החברות באיגוד . אלברט שארף כיהן בתפקיד הציבורי החשוב הזה במשך 17 שנה , 2000- 1983 . הוא היה האיש המרכזי בקבוצת המו"מ של ה- EBU שניהלה את המו"מ על זכויות השידורים של אולימפיאדות הקיץ והחורף והמונדיאלים כשלצִדו פועלים שני ראשי הקבוצה המבצעית של שידורי הספורט של איגוד השחדןר האירופי , הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysarter) והספרדי מנולו רומרו (Manuel "Manolo" Romero) . אלברט שארף שמר היטב על הקופה הציבורית עליה הופקד . בשנות ה- 80 של המאה הקודמת שילם איגוד השידור האירופי ל- IOC מחירים מינימאליים תמורת רכישת זכויות השידורים של גביעי העולם בכדורגל והמשחקים האולימפיים . ה- EBU שילם תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 סכום של 7.100000 (שבעה מיליון ומאה אלף) דולר . תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 שילם האיגוד 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. תמורת זכויות השידורים של משחקי סיאול 1988 שילם ה- EBU סכום של 28.000000 (עשרים ושמונה מִיליון) דולר.

גם התשלומים ל- FIFA היו סבירים בשנים ההן. המְשָדֵר הציבורי העולמי שילם תמורת מונדיאל ספרד 1982 סכום של 39.000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 26 מיליון דולר). חלקו של ה- EBU מתוך הסכום הזה עמד על 15.000000 (חמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 10 מיליון) דולר. המחירים האמירו לקראת טורניר גמר גביע העולם של מכסיקו 1986 . ששת גופי השידור הציבוריים בעולם נתבעו להוסיף % 25 והסכום הגיע ל- 49.000000 (ארבעים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 32.6 מיליון דולר). ה- EBU העשיר נשא כרגיל בעול העיקרי ושילם 22.500000 (עשרים ושניים וחצי מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 15 מיליון דולר).

ההישג הגדול ביותר של אלברט שארף ועוזריו ב- EBU היה ראשית דבר יכולתם לשכנע ב- 1987 את אנשי ה- FIFA בכדאיות החתימה על הסכם זכויות שידורים משולש עם המְשָדֵר הציבורי המקנה לו בלעדיות על שלושה מונדיאלים רצופים, אלוּ של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. עליית המחירים אז נראית כעבור 20 שנה מנקודת מבט של שנת 2006, סבירה ומתונה יחסית. אך צריך לזכור שבין מונדיאל מכסיקו 1986 למונדיאל של איטליה 1990 הייתה קפיצת מחירים בסדר גודל של % 54.4. התשלום הכולל עבור שלושת המונדיאלים של 1990, 1994, ו- 1998 ביחד עמד על 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים. זאת הייתה החלוקה המשולשת :

מונדיאל איטליה 1990

ששת גופי השידור הציבוריים הבינלאומיים שילמו ל- FIFA עבור מונדיאל איטליה 1990 סכום של 90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים מתוכו שילם ה- EBU , סכום של 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 23.3 מיליון דולר) .

מונדיאל ארה"ב 1994

תמורת מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המְשָדֵר הציבורי 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים כשחלקו של ה- EBU היה 45000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 30 מיליון דולר) .

מונדיאל צרפת 1998

בשביל מונדיאל צרפת 1998 שילם המשדר הציבורי 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים . ה- EBU שילם מתוכו את החלק המרבי 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 35 מיליון דולר) .

התמונה הפסטוראלית הזאת שהייתה כה נוחה ל- EBU עמדה להשתנות מקצה לקצה עם הופעתו בזירה של המְשָדֵר המסחרי על תעצומות הכסף הפנטסטיות שלוֹ . מר אָלְבֶּרְט שָארְף ומר זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) שני מנהיגי השידור הציבורי שניצבו בראש ה- EBU , לא שיערו לעצמם כי בתוך חמישה חודשים לאחר פרסום מִנשר הניצחון האולימפי , הם יידרשו לפרסם איגרת תבוסה המספרת על אובדן זכויות שידורי הכדורגל של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 ושל גרמניה 2006 למיליארדר הגרמני לאו קירש שהיה מתווך . הייתי מקורב בימים ההם לקבוצת המו"מ של ה- EBU שחתמה הסכם כפול עם UEFA שכלל שתי אליפויות אירופה הבאות בכדורגל , 1996 EURO באנגליה  וְ- 2000 EURO בהולנד ובלגיה , ומאוחר יותר גם להסכם הנפרד שהושג בין שני הגופים האלה הנוגע לאליפות אירופה של פורטוגל 2004 . ההשפעה היא כמובן מיידית על שוק הטלוויזיה בישראל . ה- Share הכספי שלנו ב- 1996 זִינֵק בבת אחת לרמה של  400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר קפיצה של % 800 בהשוואה ל- 1992 , וארבע שנים אח"כ  בְּ- 2000 EURO  הֶאֶמִיר לְ-  660000 (שש מאות ושישים אֶלֶף) דולר . בטורניר אליפות אירופה – פורטוגל 2004 ( 2004 EURO) עמד סכום הזכויות של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 על 000 100 .3 (שלושה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר . מחירים סבירים לפי שעה אך דיים לעורר מחשבות נוגות לקראת הצפוי לבוא מפני שהיו גדולים במאות אחוזים מאלה שהורגלנו לשלם קודם לכן . אף על פי כן לא עלה בדעתם של המנכ"לים שלי בעבר מוטי קירשנבאום ואורי פורת לסֶגֶת מהשידורים היקרים .

ב- 1987 עשה המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ובראשו ה- EBU  את עִסקת חייו עם ה- FIFA , עסקה שלא תחזור על עצמה עוֹד לעולם . בראש קבוצת המו"מ של ה- EBU ניצב נשיא האיגוד עצמו הגרמני מר אלברט שרף . הוא לא נפגש באופן אישי עם נציגי ה- FIFA אך הוא היה מוביל מדיניות המו"מ והאחראי העיקרי לתוצאות ההסכם המזהיר . עוזריו הראשיים היו יָארְלֶה הוֹיְסַאטֶר ומַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בשידורי הספורט הגדולים , וגם רִיצָ'ארְד בָּאן  ה-Sports Controller  של האיגוד . ששת גופי השידור הציבורי בעולם בתוכם איגוד השידור האירופי כאמור גוף השידור העשיר ביותר מביל כל השישה , חתמו עם ה- FIFA התמימה על חוזה שידורים משולש ומזהיר במיוחד של קניית זכויות שידורים של שלושה מוּנְדִיאַלִים בזה אחר זה. איטליה 1990 , ארה"ב 1994 , וְ- צרפת 1998 . ההסכם המשולש נעשה בחוכמה רבה ותוך הפגנת יֶדַע רב של הנושא ונותן מטעם המְשָדֵר הציבורי . הנה הנתונים הכספיים המדויקים :

ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) קיבלה סכום גלובאלי של 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים [4]  עבור שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998 – שהתחלק כלהלן : תמורת מונדיאל איטליה 1990 שילמו ששת גופי השידור ביחד ל- FIFA סכום של  90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים . חלקו של ה- EBU כגוף שידור ציבורי העשיר ביותר מבין השישה עמד על 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כְּ- 23 מיליון דולר) . עבור מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המִשָדֵר הציבורי כולו סכום של  115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים . חלקו של ה- EBU עמד על  45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה לְכ- 30 מיליון דולר). תמורת מונדיאל צרפת 1998 שילם כל העולם 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU  נָסָב על סכום של 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כְּ- 35 מיליון דולר) [5] . ה- EBU שילם 133.000000 (מאה שלושים ושלושה מיליון) פרנקים שוויצריים (כ- 88 מיליון דולר) עבור שלושת המונדיאלים . ה- EBU נחשב לגוף השידור העשיר ביותר ובעל יכולות כלכליות מבין השישה ולכן נשא בעול התשלום העיקרי המהווה ב- % 39.1 מהסך הכללי. % 60.9 האחרים התחלקו בין חמשת גופי השידור הנותרים. זה היה  Deal כספי רציף, מדהים, וזוֹל שהוכיח עד כמה הייתה ה- FIFA נאיבית וטיפשה בימים ההם שלא ראתה את הנולד. ה- FIFA (ברשלנותה) ועל כל אגפיה לא צפתה את ההתפתחות המואצת של טכנולוגיית שידורי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין שהתחוללה בעשור ה- 90 של המאה הקודמת באירופה. היא הניחה בטעוּת ש- EBU איגוד השידור האירופי המייצג עשרות רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה (וגם באסיה ובאפריקה כמו רשות השידור הישראלית הטלוויזיה הירדנית, המרוקאית, הטוניסאית, האלג'ירית, הלוּבּית, והמצרית) יישאר לעַד גוּף השידור העשיר והחזק בעולם ללא תחרות . ובאֶמֶת חלקו של ה- EBU במסגרת הסֵדֶר העולמי הקודם, בּוֹ היו מאוגדים שישה גופי שידור ציבוריים-עולמיים OIRT- רשתות הטלוויזיה של מזרח אירופה, ASBU- איגוד השידור של חֶבֶר המדינות הערביות, ABU- רשתות הטלוויזיה של מדינות המזרח הרחוק, URTNA- איגוד השידור של מדינות אפריקה, OTI – איגוד השידור של מדינות דרום ומרכז אמריקה, (וְכמובן EBU עצמו), נָסָב כאמור סביב כמעט % 40 מהתשלום הגלובאלי הכללי בשלושת המונדיאלים. שום רשת ציבורית בעולם לא הייתה יכולה  להתחרות בעושר ובעוצמה הכלכלית שהיו מנת חלקן של רשתות הטלוויזיה באירופה עליהן נמנו ה- BBC ו- ITV האנגליות, RAI האיטלקית שתי הרשתות הגרמניות ARD ו- ZDF , TVE הספרדית, ו- 1 TF  ו- 3 / 2FT   הצרפתיות. כפי שהוסבר, הסכום ששילם ה- EBU היה גדול לאֵין שיעור בהשוואה לתשלום ששילמו חמשת גופי השידור האחרים.

חלקה של רשות השידור הישראלית בחוזה ארוך הטווח הזה היה פועל יוצא של נוסחה מתמטית מתוחכמת שהרכיב ה- EBU, ונגעה לחלוקת הנֶטֶל הכספי בין עשרות הרשתות. הנוסחה המתמטית – הכספית הזאת מורכבת מפעולה חשבונית של שורש ריבועי של מספר המסכים בכל מדינה חלקי עשרת אלפים. התוצאה המעניינת יוצרת את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה ציבורית ב- EBU. כַּמּוּתַן קובעת את אמות המידה לתשלום . זהו העיקרון המהווה את התשתית לחלוקת הנֶטֶל. מספר היחידות הבסיסיות של ישראל עמד אפוא שנים רבות על 9. כמות היחידות הבסיסיות של גרמניה על פי החישוב הזה הוא 52, של אנגליה נָסָב על 45, צרפת עומד על 45, איטליה – 39, ושל ספרד – 34, וכן הלאה. החשבונאות הזאת מצביעה על יחסיות גובה התשלומים בין רשתות הטלוויזיה העשירות לעניוֹת ב- EBU. רשות השידור משלמת אם כך פי שֵש פחות ממה שמשלמות רשתות הטלוויזיה הציבוריות של גרמניה ARD  וְ- ZDF, וכחמישית מאשר משלם ה- BBC . במבצעי שידור בינלאומיים גדולים כמו המונדיאלים, ה- EURO’s , והאולימפיאדות, מתקיימים חישובים שונים במקצת ב- EBU, המגדילים את עוֹל רשתות הטלוויזיה העשירות ומקזזים במשהו את עוּלַן של הרשתות הקטנות. על פי השיטה הזאת נקבע ב- 1987 כי חלקה הכספי של רשות השידור הישראלית במונדיאל איטליה 90' יעמוד על 455285 פרנקים שווייצריים (כְּ- 303000 דולר). במונדיאל ארה"ב 1994שילמנו 576738 פרנקים שווייצריים (כְּ-  384000 דולר) . במונדיאל צרפת היפהפה של שנת 1998 השתתפו לראשונה 32 נבחרות ומספר המשחקים הכולל בטורניר עלה ל- 64 בהשוואה ל- 52 שנערכו במונדיאלים הקודמים. נשיא ה- FIFA יוזף בלאטר ביקש תוספת כספית מ- EBU בשל תוספת המשחקים , אך איגוד השידור האירופי סירב לבקשתו, והשיב לוֹ, "חוזה הוא חוזה, איננו מתכוונים להוסיף לך אפילו פרנק שווייצרי שחוק אחד". במונדיאל צרפת 1998 שילמנו סכום של 703962 פרנקים שוויצריים (כְּ-  470000 דולר). מנכ"ל רשות השידור אז אורי פורת ז"ל המשיך את מדיניות קודמו מוטי קירשנבאום ואִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל 64 המשחקים מהאִצטדיונים ברחבי צרפת הגדולה בשטחה.

יום שלישי – 2 ביולי 1996 היה תאריך היסטורי בתולדות המאבקים בשווקי הטלוויזיה הבינלאומיים על רכישת זכויות השידורים של מפעל הכדורגל החשוב והיוקרתי בעולם – המונדיאל. נפל דבר. קונסורציום השידור הבינלאומי המורכב מחמשת גופי השידור הציבוריים בעולם ובראשם ה- EBU, הפסיד את זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ביפן / קוריאה ו- 2006 לאחר שהחזיק בהן באופן מסורתי 24 שנה רצופות מאז משחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו בגרמניה ב- 1974. בבכורה זכתה קבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) . לֵאוֹ קִירְש קנה מ- FIFA את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 תמורת כ-  1.300000000 (מיליארד ושלוש מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה לכ- מיליארד דולר) . סכום הגדול פי 7.4 ממה ששילם כל קונסורציום השידור הציבורי העולמי תמורת מונדיאל צרפת 1998 ארבע שנים קודם לכן. את מונדיאל גרמניה 2006 רכש לאו קירש בתוספת של % 15.38 ושילם ל- FIFA סכום של 1.500000000 (מיליארד וחצי) פרנקים שווייצריים (מקביל לכ- 1.19 מיליארד דולר).

ה- EBU, איגוד השידור הציבורי העשיר ביותר בעולם המונה בשורותיו כ- 60 רשתות טלוויזיה (מאירופה , אסיה , ואפריקה) היה בהֶלֶם. יממה אחת אח"כ ביום רביעי – 3 ביולי 1996, פרסם המזכיר הכללי של  ה- EBU זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) הודעה ציבורית מסודרת לכל המנכ"לים של רשויות השידור באיגוד ולמנהלי מחלקות הספורט, מנוסחת כמודעת אֵבֶל, המסבירה את פשר תבוסת השידור הגדולה ביותר של איגוד השידור האירופי בכל תולדותיו. הטקסט הדרמטי של זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' הונח על שולחנו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בדיוק כפי שאני קבלתי את נוסחו באותו יום בשמונה בעֶרֶב באמצעות פקס מגֶ'נֶבָה (מקום מושבו של האיגוד). שהיתי בארץ כיממה. רק אתמול שבתי מלונדון לארץ בתום מבצע השידורים הארוך והמרתק של משחקי 1996 EURO. הייתי מופתע מאוד. אך לא היה לי זמן להתאבל. בתוך שישה ימים הייתי אמור לטוס לאטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב כדי לנהל עבור מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן את השידורים האולימפיים של אטלנטה 1996, האולימפיאדה ה- 26 במניין של הזמן החדש. בהודעת התבוסה הדרמטית, נקט מזכ"ל ה- EBU ההמום בטקסט חריף ביותר חסר תקדים. הוא האשים את  ה- FIFA בחמדנות כספית ובניהול מו"מ נעדר שקיפות, המוטה מראש בצורה ברורה לטובתו של לֵאוֹ קִירְש כנגד האיכות, קידום השידורים, וחשיפתם הרחבה שהציע בעבר ומציע גם עכשיו השידור הציבורי העולמי בראשות איגוד השידור האירופי, יכולת שהוכיחה את עצמה מזה שני עשורים של שנים. הנה הטקסט ההיסטורי [6] .

Sent by EBU – UER    03 / 07 / 1996                                                                               19:55

RECIPIENT :  Director Generals

Heads of sport departments

SENDER   :  Jean Bernard Munch

SUBJECT:  FOOTBALL WORLD CUP 2002

 

At today’s meeting of the FIFA Executive Committee in Zurich ut was decided to award the Broadcasting rights for the 2002 World cup to ISL / SPORTS hacked by KIRSH Group

FIFA thus ends a collaboration with the Consortium of more than 20 years (even longer for the EBU)

More detailed information will be given at the EBU General Assembley in Prague

The EBU deeply regrets the FIFA’s decision to grant the rights for the 2002 World Football Cup to an agent, thus turning its back on 24 years of cooperation with the World Consortium of Broadcasting Unions which ensured the direct collaboration of national broadcasters all over the world

Cupidity alone can explain such a decision since the Consortium’s offer was superior from all other points of view, as well as being very high in financial terms

The President of the FIFA Mr. Havelange, has thus repudiated the very principles of his past policy – quality of coverage and the promotion and widest possible exposure of football

The EBU of course respects the FIFA’s decision, but deplores the selection procedure which was characterized a luck of transparency , conditions that were continually changed, and an analysis of offers which was clearly slanted in favour of the winning group

France 98’ will be a major loser, since the Consortium had offered to make a considerable

Upward review of the contract concluded in 1987 if contractual relations with the FIFA were extended

The Consortium is nevertheless looking forward to providing the coverage and an extremely wide exposure of the 1998 World Football Cup in France

Best regards

Jean Bernard Munch

EBU Secretary – General

עוד באותו הערב דיווחתי ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה על תוכנו העצוב של הפקס של זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' שנחת על שולחני. יאיר שטרן צחק בקול רם : "יואש אלרואי עם מה אתה מתעסק…?  מה אתה כל כך דואג …? אם זה יקרה, זה יהיה רק בעוד שֵש שנים", אמר והוסיף, "יש לך אולימפיאדה על הראש עוד כמה ימים, עזוב את זה". לא האשמתי אותו. שֵש שנים הן זמן ארוך לאדם רגיל אך מועד קצר בעסקי טלוויזיה. היום המַר הזה עוד בוא יבוא אמרתי לעצמי. ב- 2002 יאיר שטרן כבר לא היה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. גם לא מוטי קירשנבאום . מנכ"ל רשות השידור ב- 2002 היה מר יוסף בר-אל ומ"מ מנהל הטלוויזיה שלו היה מר יוסף "יוסי" משולם.

מוטי קירשנבאום נטל חלק בפגישת המנכ"לים של רשויות השידור הציבוריות באירופה החֲבֵרוֹת ב- EBU איגוד השידור האירופי ב- General Assembley שהתקיימה בפראג בירת צ'כיה בסתיו 1996 אך כמנהיג השידור הציבורי בישראל הוא לא ראה בוויתור של ה- EBU לרכוש את זכויות השידורים של מונדיאלים 2002 ו- 2006 סנסציה רבתי. לא אסון גדול וגם לא כישלון מי יודע מה . ייתכן ואי נכונותו של ה- EBU לשלם אז ב- 1996 למזכ"ל ה- FIFA ספ בלאטר את ליטרת הבשר בריבוע שדרש מהמשדר הציבורי (אותו הוויתור ההוא של איגוד השידור האירופי ב- 1996 על קניית זכויות השידורים של שני טורנירי גמר גביע העולם בכדורגל של יפן / קוראיה 2002 ושל גרמניה 2006, וויתור שיצר וואקום לתוכו חדר המיליארדר הגרמני לאו קירש) דַמָה מבחינתו להחלטת הוויתור שלוֹ שנתיים קודם לכן ב- 17 במאי 1994 שלא לרכוש את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מהאדונים חיים הברפלד, עזריקם מילצ'ן, גברי לוי ויעקב אֶרְאֵל אנשי התאחדות הכדורגל. מוטי קירשנבאום ו- EBU הפסידו את קרבות השידור שלהם באותן נסיבות התחרות ומאותן הסיבות. היעדר ממון ציבורי מספיק כדי לממן את עִסקאות השידור היקרות.

ההתבכיינות בדיעבד של זָ'אן- בֶּרְנַרְד מוּנְץ' לא סייעה לו. ה- FIFA העניקה שוב את זכות התיווך של זכויות השידורים של מונדיאל גרמניה 2006 ללֵאוֹ קִירְש, והסולידריות רבת המוניטין של רשתות הטלוויזיה החברות ב-EBU נשברה לרסיסים. ה-EBU  מגן השידור הציבורי באירופה לא הכין כנראה את שיעורי הבית שלו כראוי לקראת המו"מ ב- 1996 על זכויות  השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. ה-FIFA נכשלה לחלוטין במשא ומתן ובהתמקחויות שלה עד שנת 1996 למרות שהחזיקה בתרנגולת המטילה ביצי זהב . צריך להכיר ולדעת את ההיסטוריה של גביעי העולם בכדורגל ואיזה עניין ציבורי כלל עולמי עוררו משחקי המונדיאל לדורותיהם (הפכו למסורת מבצעית מרשימה) כדי להבין את הפִספוס הכלכלי של ה- FIFA. ה- FIFA הוא גוף ספורטיבי שקיבל תמורה פחותה מהטלוויזיה בגין זכויות השידורים בין השנים 1998- 1966. הוא קיבל פחות ממה שהיו שוות באמת זכויות השידורים של המונדיאלים . אולי זאת הסיבה שבגינה הפך בסופו של דבר לחמדני וגם לעשיר מאוד. רבים רואים היום ב-FIFA זאת המשמשת כוועדה מארגנת בינלאומית ראשית של הכדורגל בעולם גוף מסואב ומושחת, בעוד UEFA הוועדה המארגנת האירופית מצטיירת כטהורת מידות. אנשי הטלוויזיה זוכרים את הודעתו הדרמטית, "האני מאשים", של לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן נשיאUEFA ב- 15 במאי 2002 נגד ההתנהלות הכספית המחפירה של ה-FIFA בראשותו של סֶפּ בְּלָאטֶר, ערב משחקי מונדיאל 2002.

[1]  ראה נספח : מכתבו של טוביה סער מנהל הטלוויזיה אלי מתאריך  28  במאי  1984 המתייחס ל-  1984 EURO .

[2]  ה- EBU (איגוד השידור האירופי) מנה בשורותיו ב- 1992 כ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות מחמישים מדינות לרבות אלה של מדינות מזרח אירופה שהיו מאוגדות קודם ב- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי). לאחר קריסת ברה"מ והקומוניזם ונפילת חומת ברלין ב- 1990, הצטרפו כל רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה ל- EBU. ה- EBU נחשב לאיגוד השידור הגדול והעשיר ביותר ובעל ההשפעה הגדולה ביותר מבין כל איגודי השידור האחרים הקיימים בעולם.

[3]  ראה נספח : מסמך ה- EBU  מ- 30 בינואר 1996 המודיע בגאווה על רכישת זכויות השידורים של חמש אולימפיאדות רצופות סידני 2000 , סאלט לייק סיטי 2002 , אתונה 2004 , טורינו 2006, ו- בייג'ין 2008 , תמורת סכום שיא של 1.442000000(מיליארד ו- 442 מיליון) דולר. הערה : 1.5 פרנק שווייצרי היה שווה ערך בימים ההם לדולר אמריקני אחד .

[4]  ראה נספח : על פי מסמך נתונים כספיים של ה-  FIFA.

[5]  ראה נספח : הודעתו הדרמטית של מזכ"ל ה- EBU  מר זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ'  מ- 3 ביולי 1996 הנוגעת להפסד זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 לקבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לאו קירש (MEDIA KIRSH).

סוף הפוסט מס' 468 . הועלה לאוויר ביום רביעי – 14 בינואר 2015.

ראה המשך "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (3)" בפוסט מס' 469.

סוף פוסט מס' 468. הועלה לאוויר ביום רביעי – 14 בינואר 2015.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *