פוסט מס' 466. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (1). וגם עניינים אחרים בדמותם של צבי יחזקאלי, ערוץ 10 ומכבי ת"א, יאיר לפיד, בנימין נתניהו מול יצחק הרצוג וציפי לבני, יצחק רבין ז"ל, ליאור שליין, מרב מיכאלי. פוסט מס' 466. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 10 בינואר 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

פוסט מס' 466. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (1). וגם עניינים אחרים בדמותם של צבי יחזקאלי, ערוץ 10 ומכבי ת"א, יאיר לפיד, בנימין נתניהו מול יצחק "בוז'י" הרצוג וציפי לבני, יצחק רבין ז"ל, ליאור שליין, מרב מיכאלי. פוסט מס' 466. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

——————————————————————————-

פוסט מס' 466 : הועלה לאוויר בשבת – 10 בינואר 2015.

——————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש , כישרון שידור Play by play , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה.

הגיעו אלי תגובות הנוגעות למסכת שמונת הפוסטים שדנו בהפקות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואשר נעשו על ידי בראשותי בתנאים נחותים וקשים , אלה של מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992 . מדובר בהפקות טלוויזיה מורכבות ומסובכות וגם יוקרתיות ויקרות . תעשיית הטלוויזיה בארץ וגם בעולם מחולקת לכמעט אין סוף של חטיבות , מחלקות , מדורים , ואגפים . בראש כל חטיבה , מחלקה , מדור , ואגף ניצב מנהל – מנווט שנושא באחריות הראשית לתפעול מיטבי של היחידה שבראשה ניצב . הצלחת ושגשוג הניהול והניווט שלו את אנשיו ואת הפרויקטים שבתחום אחריותו מותנים לא רק בכישרון מנהיגותו אלא גם באלה של הממונים עליו ובתקציבים המוענקים לו . אני למשל ניהלתי את חטיבת הספורט אולם על פי היררכיה הטלוויזיונית הייתי כפוף למנהל חטיבת החדשות שהיה כפוף למנהל הטלוויזיה שהיה כפוף למנכ"ל רשות השידור .

הפוסט הקונקרטי היה אמור לעסוק בנטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות של אלה שהיו הבוסים שלי ו- ניהלו אותי כמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וידעו שאני פועל בתנאים קשים לעיתים גם מחפירים במשך יותר משנות דור . ברגעי משבר הם ניצבו מהצד והחרישו . קדמתי את כתיבת פוסט הנוכחי והתחלתי לעסוק בו למען קוראי הבלוג (והם רבים מאוד…) בחקר הריאיון העיתונאי החשוב ההוא באותו נושא של נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות בתוככי רשות השידור והטלוויזיה ע"י ההנהלה העליונה בראשות מר יצחק לבני , ריאיון אותו העניק מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום למר אלי טייכר מעיתון "הָאָרֶץ" ב- 25 באוגוסט 1978 . בפתח אותו הריאיון הכֵּנֶה והמרתק ההוא שנתן מוטי קירשנבאום בדם לבו לעיתונאי אלי טייכר לפני 37 (שלושים ושבע) שנים ואשר כותרתו הייתה "להילחם – אפילו כדון קישוט") טמונים ערכים קדושים של מנהיגות אמת , זאת שנוטלת אחריות ומגבה את החיילים שלה שנשלחו עם תקציב דַל וציוד מינימאלי לשדה הקרב הטלוויזיוני . במתן התשובות שלו לאלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978 עסק מוטי קירשנבאום באי נטילת אחריות מבצעית של ההיררכיה העליונה של רשות השידור בראשות המנכ"ל יצחק לבני על תוצאות דלות שמשיגים עובדי הטלוויזיה לא בשל כישרונם הלקוי אלא בגלל תנאי עבודה מעליבים ומשפילים . בפתח הריאיון אמר המרואיין למראיינו טקסט כדרבנות בלתי נשכח , והוא מודפס לפניכם כהאי לישנא : "ספק אם הייתה הפקה אחת בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמבצעיה קיבלו את הכלים ואת האמצעים הדרושים למלאכתם . תמיד היה על המפיקים להתייסר בגהינום של בזבוז זמן , מאמץ ומשאבים , כדי לאלתר , להטליא , ולימור יש מאין . בסופו של דבר עצם הבאת המוצר לשידור, ולא איכותו או רמתו , הקנתה להם תחושה של הישגיות עילאית" , והוסיף , "כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים , אזי כישרונם או אי כישרונם של האחראיים איננו עומד כלל למבחן" . מוטי קירשנבאום העלה לדיון ב- 1978 ביקורת עקרונית חריפה ביותר אודות מנהיגות מדומה של הנהלת רשות השידור בראשותו של מנכ"ל רשות השידור דאז יצחק לבני בשנים 1979 – 1974 . הביקורת ההיא שלו נותרה מופתית גם היום מפני שהיא נוגעת לכל תחום בחיינו (אף על פי שהוא דן במנהיגות הקונקרטית של רשות השידור הרוֹפֶסֶת על פי דעתו בשנים ההן במחצית השנייה של עשור ה- 70 של המאה הקודמת) .

kirshenbaum 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת . זהו מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום (יליד 1939) . כתב האישום הנחוש שלו נגד מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני כפי שפורסם ב- 25 באוגוסט 1978 בעיתון "הארץ" – הדן באי נטילת אחריות מבצעית – חרג באגרסיביות ובבוטות שלו – אך היה הגון וצודק לחלוטין . חשתי הזדהות מלאה עם מוטי קירשנבאום . הוא נשא דברים גם בשמי ובשם רבים אחרים . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

livni 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת. זהו מר יצחק לבני (יליד 1934) מי ששימש מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל ויצחק לבני יבל"א. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת ברצלונה 1992 היוותה דוגמא למצב בו ההנהלה הראשית של רשות השידור לרבות מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל נאלמה דום נוכח תנאי עבודה המגוחכים והעלובים שנכפו עלי , ואשר נוגעים להפקה אולימפית כה מורכבת ומסובכת . אובדן חוזה זכויות השידורים על ידינו של משחק הכדורגל ההוא אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 במסגרת קדם גביע העולם של ארה"ב 1994 , הוא עוד דוגמא מובהקת להנהלה שניצבת דוממת מהצד בעת כישלון , בשעה שהעיתונות טופלת עלי אשמת שווא , והיא אותה ההנהלה בראשות אריה מקל ויוסף בר-אל יודעת היטב מיהו הנושא באחרית למחדל ההוא . כשהמשכתי לחקור ולכתוב את הפוסט הנוכחי שדן גם במנהיגותו ומוסריותו של מוטי קירשנבאום איש ישר והגון , עטו עלי נסיבות אחרות שהסיטו אותי מהנושא המרכזי הזה והכריחו אותי להתמקד בהן ולא בנטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות טלוויזיונית . הפוסט הבא מס' 468 יעסוק אם כך בנטילה ו/או אי נטילת אחריות . הסכיתו והמתינו .

הערה 5 : צבי יחזקאלי כתב העַל הפורה, המדויק, והאמיץ של ערוץ 10.

מר צבי יחזקאלי כתב העל האמיץ של ערוץ 10 לענייני ערבים והמזרח התיכון ראוי להערכה רבה ביותר. אני רואה בו במידה רבה נביא טלוויזיוני. כבר לפני שנתיים סייר במדינות מערב אירופה, חדר למעבה הקהיליות המוסלמיות הענקיות והרדיקליות באנגליה , בלגיה , שוודיה , וצרפת , והזהיר בסדרת כתבות תיעודיות מרתקות מפני התעצמותו של האיסלאם הקיצוני באירופה הדמוקרטית . צבי יחזקאלי התמקד בתופעה המרתקת והמדהימה בה המוני המהגרים המוסלמים אינם מתערים בחברות הדמוקרטיות האירופיות שהסכימו לקבל אותם , אלא קוראים תיגר ומקימים בצל החופש הדמוקרטי במדינות האלה חברות איסלאמיות קיצוניות ואכזריות שמבקשות להנהיג את חוקי השריעה הדיקטטוריים שאין בלתם גם באמצעי טרור . אירועי הטרור האיסלאמי האחרונים שהתקיימו בצרפת [מאכלסת בתוכה קרוב ל- 10.000000 (עשרה מיליון) מוסלמים]  מבשרים על התנגשות אזרחית צבאית גלויה ובלתי נמנעת במוקדם ו/או במאוחר בין הדמוקרטיה האירופית לבין כלל אוכלוסיית ההגירה האיסלאמית שמצאה משכן נוח ב- 54 (חמישים) השנים האחרונות מאז 1960 באירופה המשגשגת . העימות הוא בלתי נמנע מפני שמדובר בוויכוח מר בין חברה חופשית פלוראליסטית שדוגלת במשאלי עם ובחירות דמוקרטיות לבין חברה איסלאמית שפועלת על פי עיקרון כוחני – נאצי של שחור /לבן : "אם הנך לא עִמִי – אתה נגדי ונמנה על אויבי" . וויכוח מדיני בינלאומי מר התנהל קודם לכן בשנות ה- 30 ו- 40 של המאה הקודמת בין החברה הדמוקרטית האירופית והאמריקנית בראשות ראש הממשלה הבריטי ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילאנו רוזוולט לבין הנאציזם הטוטליטארי והרדיקלי הגרמני בראשות הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר . היו הרבה גרמנים טובים שהתנגדו למשטר הנאצי ולשלטונו ומדיניותו ההרסניים של אדולף היטלר אולם קולם לא נשמע מפני שהורתעו ע"י כוח הנשק והזרוע של משטרת ביטחון פנים ה- Gestapo בראשות גנרל ה- SS הרייכספיהרר היינריך הימלר . הוויכוח המדיני בין העולם הדמוקרטי אותו הובילו אנגליה וארה"ב לבין העולם הטוטליטארי בראשות גרמניה הנאצית ויפן המיליטריסטית הפך למלחמת עולם (נקראה "מלחמת העולם ה- 2") בה קיפחו את חייהם יותר מ- 60.000000 (שישים מיליון) בני אדם בכל רחבי תבל . הדמוקרטיות האירופיות המערביות כמעט והובסו ע"י הנאציזם הגרמני . הן ניצלו ברגע האחרון בשל התערבותן והצטרפותן של רוסיה (ביוני 1941) ושל ארה"ב (בדצמבר 1941) לטובת בעלות הברית הדמוקרטיות . אותן הדמוקרטיות האלה ניהלו לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 מאבק עקר נגד הקומוניזם הסובייטי הטוטליטארי והרדיקלי והתקיף מאוד בראשות יוזף דג'וגאשווילי סטאלין . סטאלין כפה את נוכחותו הקומוניסטית בכל רחבי ברה"מ הענקית באמצעות כוח הנשק ומשטרת ביטחון פנים הענפה שלו ה- NKVD . קברניטי השריעה המוסלמית הרדיקלית באירופה ובמזרח התיכון צועדים מזה עשור בעקבות תורת האזרחות הקיצונית חסרת הפשרות של אדולף היטלר ויוזף סטאלין , "אם אתה לא עִמָנוּ – הנך לצָרֵינו" . ברור שאת הקהיליות הדמוקרטיות באירופה מאכלסים המוני מוסלמים טובים ומאופקים שהיו מעוניינים להשתלב בחיי החברות הדמוקרטיות באנגליה , צרפת , בלגיה , ושוודיה וגם מדינות נוספות אחרות אולם הם לא יחזיקו מעמד ברגע של מבחן נאמנות עליון לדתם . אחיהם הקיצוניים תומכי השריעה יאיימו עליהם בסכינים חדי להב , אקדחים , וקלצ'ניקובים , בזה הנוסח : "אם אתם לא מצטרפים למאבק הדתי – לאומי שלנו חסר הפשרות , סימן הוא שאתם מצדדים בדמוקרטיות החלשלושות שמארחות אותנו ברגע זה" . איש ערוץ 10 צבי יחזקאלי זכאי לברכות טלוויזיוניות רבות על שהעיר את תשומת לבנו והאיר עת עינינו – בזמן .

הערה 6 : ערוץ 10 ומועדון הכדורסל של מכבי ת"א.

צפיתי אמש בשידור הישיר של משחק הכדורסל במסגרת המחזור השני ב- Top 16 ב-Euroleague מהיכל הספורט ביד אליהו ע"י ערוץ 10 בו ניצחה מכבי ת"א את הקבוצה הסרבית הכוכב האדום בלגראד בתוצאה 78 : 67 . ערוץ 10 ממשיך להציג את מסורת יכולותיו בתחומי הכיסוי השונים של חדשות ואקטואליה , אלה הנוגעות לחברת החדשות המצוינת שלו . ראובן "רוביק" פודגור הוא בימאי ספורט וחדשות בטלוויזיה וותיק ומיומן , איש מקצוע , שאתה תמיד יכול לסמוך עליו אולם אמש (יום חמישי – 8 בינואר 2015) נגרר לחשיפת יתר של פיני גרשון המוחצן המשמש עוזרו של המאמן הראשי המאופק והמופנם יותר גיא גודס . בהיותו איש תקשורת פעלתן בתמונה וטקסט תפש פיני גרשון כבר מזמן את הפטנט הטלוויזיוני . הוא אמן הפוזות ו- ככל ששפת גופו תשדר על הספסל של מכבי ת"א וליד הקווים עוד ועוד שמחת ניצחון ו/או לחליפין חָרוֹן ותוגת הפסד , תאבונן של המצלמות של רוביק פודגור יגבר , והן יינעלו עליו שוב ושוב (ולא על המאמן המוביל גיא גודס) . מצלמות הטלוויזיה מתמקדות מטבע בריאתן על Action אקטיבי ב- Frame הצילום שלהן . גם פניו המיוסרות של שמעון מזרחי הן Action טלוויזיוני . ההפך מאלה המשעממות של דיוויד פדרמן ו/או של עוזר המאמן השני אלון שטיין . תנועות גופו של פיני גרשון ומבע פניו מושכות אֵש אך נוצר כאן עיוות . הטלוויזיה משמשת עורכת תוכן אולם טועה באבחנת הצילום שלה . הצופה עלול לחשוב בטעות כי בגלל שרוביק פודגור חושף ברצף פעם אחר פעם את פיני גרשון (ומחביא את גיא גודס) , הרי שהוא המאמן המוביל ובעל ההשפעה . אם רוביק פודגור מראה אותו שוב ושוב בצילומי Close ups (ולא את גיא גודס) סימן שפיני גרשון הוא המנהיג . הייתי רוצה ש- רוביק פודגור יחשוף ויהלל יותר את הקפטן האמיתי של המועדון . דווקא ההתנהגות המאופקת של גיא גודס ברגעי תהילה ו/או כישלון מושכת את סקרנותי מפני שהוא האחראי הראשי למתחולל על הפרקט ביד אליהו לטוב ולרע . נדמה לי כצופה טלוויזיה של ערוץ 10 שפיני גרשון מופיע לפני המצלמות של רוביק פודגור הרבה פעמים ביודעין כ- Actor בעוד גיא גודס משחק תמיד את תפקידו את משהו באמת , Coach . משדר הכדורסל של ערוץ 10 אמש בו גברה מכבי ת"א על הכוכב האדום בלגראד 78 : 67 צבר בין 20.55 ל- 23.00 רייטינג ממוצע של % 11.3 ושני שיאים של % 12.3 ו- % 13.3 בין 22.15 ל- 22.45 . מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 גרפה אמש (יום חמישי – 8 בינואר 2015) ממוצע רייטינג של % 11.1 והביסה את "מבט" של ערוץ 1 עם % 5.47 בלבד . ערוץ 2 מאפיל על שניהם . מהדורת החדשות הארצית של ערוץ 2 צברה % 28.3 . "המערכת" של מיקי חיימוביץ' בערוץ 2 קיבלה רייטינג ממוצע של  % 26.5 , ו- "מצב האומה" בערוץ 2 בראשות ליאור שליין השיגה רייטינג ממוצע בן % 20.6 .

ניב רסקין יודע לשדר כדורסל . הוא עיתונאי עירני ו- שדר טוב . אולם השותפות שלו עם השדר השני לידו בעמדת השידור של ערוץ 10 ביד אליהו גור שלף – מעיקה ! כמות המלל שמייצר גור שלף היא עצומה ביחס לתפקידו המוגדר בשידור הישיר וגורמת לעייפות גם משום שהוא משתמש לא פעם ולא פעמיים ב- אינפורמציית טריוויה . לא כל אירוע על הפרקט טעון הסבר . לפחות הוא גור שלף לא חזר אמש (יום חמישי – 8 בינואר 2015) על המנטרה הילדותית שלו שהוא נוהג להשמיע מעת לעת , "כשהולך אז הולך…" ו/או "כשלא הולך אז לא הולך…". כאילו מדובר באיזה כוח עליון נסתר ש- אחראי על תנועות וקואורדינציית גופנו ומנווט את מהלך הכדור , ולא אנחנו אנו באמצעות מכניקה תנועתית ידועה . לכל הצלחה וכישלון יש סיבה . אם בראיין ראנדל קולע למשל פעמיים רצופות ביד שמאל שלו מהשלוש אין שום סיבה לפַרְשֵן זאת באמצעות טקסט מגוחך "כשהולך אז הולך…" . בראיין ראנדל קולע משום שהיד שלו מְאוּפֶּסֶת והוא מכוון היטב בטרם הזריקה . הטקסט הזה שהפרשן גור שלף נוקט בו , "כשהולך אז הולך…וכשלא הולך אז לא הולך…", אין לו דבר עם פרשנות. מדובר בקשקוש טלוויזיוני מובהק . הגיג פרובינציאלי לא מנומק ו- שגוי. רמת טקסט של דרדק בכיתה ג' בבי"ס יסודי. ובאשר ל- סופוקליס שחורציאניטיס : סגנון משחקו הגס, הכוחני, המסורבל, הכבד, המסובך, הצפוי, וחסר הדמיון – מעורר אצלי אנטגוניזם בניגוד לאחרים שמהללים אותו. הכדורסל שלו מגושם ומכוער, הוא מסתבך אין סוף פעמים עם שומריו , וגם מאבד כדורים.

הערה 7 : יאיר לפיד.

יאיר לפיד נזכר כעת לספר לאזרחי מדינת ישראל מעל כל בימה ומיקרופון כי טעה בתחילה כשר אוצר משהתנהג בשיכרון כוח, שחצנות, ארוגנטיות, ו- בעודף ביטחון עצמי מפני שהיה עטוף ורווי ב- 19 מנדטים. יאיר לפיד הוא שְוִויצֶר חסר תקנה שעשה ההפך ממה שהבטיח לבוחריו . כל התרסה ציבורית מולו וכל נימוק מפלגתי נגד התנהלותו הפוליטית זוכה לתשובה מצדו, "אני לא חושב…". שר האוצר הזה ששירותו הצבאי הסתכם ב- להיות כתב השבועון "במחנה" נזכר עכשיו להתוודות ולהכות על חטא. לציבור כידוע זיכרון קצר אז לך תדע אולי בבחירות האלה ב- 17 במארס 2015 מפלגת "יש עתיד" והיו"ר המבריק והמוכשר שלה יתחזקו בתוספת % 50. אולם יש גם אפשרות אחרת ש- "יש עתיד" תדהה וכוחה יפחת במחצית לכדי 9 מנדטים. אינני זוכר ששר האוצר יאיר לפיד ומפלגתו "יש עתיד" חוללו בשנתיים האחרונות מהלכים ומפנה דרמטי בחייה של מדינת ישראל. יאיר לפיד מאכזב אותי . אני לא מאמין לו . אמש (מוצ"ש – 10 בינואר 2015) התייצב שר האוצר הקודם איש הליכוד מר יובל שטייניץ באולפן ה- "מטה המרכזי" של ערוץ 10 והכריז בריש גלי בפני מנחה התוכנית נדב פרי ומאות אלפי צופי טלוויזיה של ערוץ 10, כהאי לישנא : "שר האוצר יאיר לפיד הוא שקרן ונתוני ההצלחה הכלכלית שהושגו כביכול בתקופתו כפי שהוא מציג אותם קבל עם הם אינפורמציה כוזבת ושקרית". מפני כך את קולי ב- 17 במארס 2015 אני שומר בעבור בוז'י הרצוג וציפי לבני.

הערה 8 : בנימין נתניהו מול מר יצחק הרצוג + גב' ציפי לבני.

נאום פתיחת הקמפיין של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני כמה ימים בו זלזל באופן מופגן בכישרונם של מר יצחק "בוז'י" הרצוג וגב' ציפי לבני לנהל את מדינת ישראל – דמה למסע הסתה . סגנון הדיבור שלו – זול ומחורבן. הצחוק המתנשא מול חלק מיריביו הפוליטיים שלא יוכלו לשאת בעול ניהול המדינה משפיל ורווי כלימה. התייחסותו השחצנית והטלת דופי כה בוטה בצמד בוז'י הרצוג וציפי לבני וביכולתם להתייצב בזירה המדינית הבינלאומית כדי להגן על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל לרבות אלה מפני הטרור הנאצי של החמאס ושל זרועות טרור אחרות של האיסלאם הרדיקלי – אינן מכובדות. טענותיו כלפי ראשי מפלגת העבודה נוטעות תחושות לא רק לא נוחות אלא גם לא נכונות. זהו אותו בנימין נתניהו שמנסה לשמר את שלטונו באמצעות נימוקי הפחדה מגוחכים כמו בימים האפלים ההם . ברור ש- בוז'י הרצוג וציפי לבני ינהלו בבוא העת את מדינת ישראל טוב ממנו. אלא מה, בנימין נתניהו יודע לדבר כמו יאיר לפיד ושניהם מנצלים את חוסר כישרונה של מפלגת העבודה להגיב במהירות כדי להכות בברזל בעודנו חום . מפלגת העבודה נותרה מסורבלת. בוז'י הרצוג וציפי לבני היו חייבים לכנס מייד מסיבת עיתונאים לאחר מסע ההפחדה של בנימין נתניהו ולהגיב בכל העוצמה התקשורתית באמצעות המיקרופונים של רשתות הרדיו והמצלמות של רשתות הטלוויזיה. במקום זאת הסתפקה ציפי לבני בהצהרה נגד מקומית. מפלגת העבודה איננה יודעת עדיין להשתמש באופן יעיל בתקשורת המונים לצרכיה הפוליטיים. היא כושלת בשיווק המסר בטלוויזיה ומצטיירת כמגמגמת ו- הססנית. אין לה עוד זמן רב לתקן את השגיאות הטלוויזיוניות שלה.

בשנים 1995- 1993 ניהל ראש הממשלה ושר הביטחון האציל יצחק רבין ז"ל קרב פוליטי – תקשורתי טלוויזיוני רך והססני אודות חזונו המדיני (כפי שבא לידי ביטוי בהסכמי אוסלו עם הרשות הפלסטינית בהנהגת היו"ר שלה יאסר עראפאת) נגד יריבו המר יו"ר מפלגת הליכוד הצעיר בנימין "ביבי" נתניהו בן 45 רווי האמביציות. משהו שדומה לקרב מאסף ולא מלחמה מובילה פנים אל פנים. הימין והימין הקיצוני שלפו יחדיו מול יצחק רבין חרבות פוליטיות ואולם יועציו הקרובים של ראש הממשלה הציעו לו ללבוש אפוד שכפ"ץ במקום לפנות למצלמות הטלוויזיה . יצחק רבין היה בן מלכות כֵּנָה שניהל באופן עדין ומבהיל בחולשתו את משנתו המדינית מול מתנגדיו הקולניים והרעשניים . אנוכי זוכר היטב את האדישות והשתיקה של בנימין נתניהו ב- 1995 נוכח מראה חבל התלייה וארון קבורה המיועדים לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בעת הפגנת הימין והימין הקיצוני שהתקיימה בצומת רעננה בספטמבר 1995, ממש לידו של אותו יו"ר הליכוד ההוא ב- 1995 בנימין "ביבי" נתניהו שהסתובב במקום (יצחק רבין ז"ל הגדיר את התנהגות הליכוד כצביעות ומוּסָר יָרוּד) . אותה הצביעות , האדישות , והשתיקה של בנימין נתניהו ואנשי מפלגת הליכוד נראו בבירור גם באוקטובר 1995 בצילומי הטלוויזיה שתיעדו את המראות הקשים בכיכר ציון בירושלים בעת הפגנת הימין והימין הקיצוני בהם מולבש ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בבגדי SS גרמניים – נאציים של היינריך הימלר וכפייה ערבית בסגנון יאסר עראפאת . הנהגת מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו שהתייצבה על אחת המרפסות בכיכר ציון בירושלים וקידמה בנוכחותה את אותה ההפגנה האלימה ומסע ההסתה הנבזי שניהלו בני בליעל מהימין והימין הקיצוני מלווה בתמונות Blow ups נתעבות ושפלות נגד ראש הממשלה ושר הביטחון בהן מוצג יצחק רבין כאיש גסטאפו – החרישה ושתקה. התיעוד המצמרר מצוי בארכיונים של ערוץ 1 וערוץ 2 ואפשר לבדוק אותם.

יצחק רבין ז"ל הגדיר באוקטובר 1995 את בנימין נתניהו בטרם הירצחו ע"י איש הימין הקיצוני בן בליעל בשם יגאל עמיר, "צָבוּעַ". העיתונות לכל גווניה תיעדה זאת והעניקה לכינוי הזה כותרות ראשיות . המילון העברי של אברהם בן שושן מעניק כמה פירושים למילה צָבוּעַ : "איש מזימות, בוגד, דו פרצופי, ערום, ורמאי". ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל אמר דברים ברורים לחלוטין : "הם ראשי הליכוד מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה , והם מעניקים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים" . כיצד זה שוכנת הצביעות של בנימין נתניהו ליד הזיכרון הלאומי של בֵּן מַלְכוּת בדמותו של יצחק רבין ז"ל ? בין יצחק רבין לבין בנימין נתניהו התקיימה במשך שנתיים שנים בין 1993 ל- 1995 יריבות ומחלוקת פוליטית קשה . אולי קשה מנשוא הנוגעת ליוזמת יצחק רבין ז"ל הקוראת להסדר של שלום קבע עם העם הפלסטיני . ראש הממשלה ושר הביטחון שמר על הגינות מוחלטת בוויכוח הלאומי ההוא ולא חצה קווים אדומים . גם אם מדובר בוויכוח פוליטי נוֹקֵב וּמַר. מה אם כן הביא את יצחק רבין ז"ל לצאת בהצהרות כה חריפות בפומבי בחודשים ספטמבר, אוקטובר , ונובמבר של  1995 נגד בנימין נתניהו וחבריו במפלגת הליכוד, כמעט בלתי מקובלות, ולכנותם בכינוי הבלע "צְבוּעִים". ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מדינאי עַל ובעל חזון, היה הראשון שזיהה את מלחמת החורמה הנבזית והאלימה שמנהל נגדו באופן שיטתי גוש הימין על כל מרכיביו בעקבות המחלוקת אודות הסכמי אוסלו א' ו- ב', שחתמה ממשלת ישראל עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עאראפאת בשנים 1995 – 1993. יש לזכור היטב שוב כי ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין הגדיר את בנימין נתניהו ב- 1995, "איש מזימות, ערוּם, ורמאי"

ראה העיתון הנפוץ במדינה "ידיעות אחרונות" ב- חודש אוקטובר של שנת 1995 . העיתון ידיעות אחרונות" חושף את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין אומר בכותרת הראשית כחודש – חודשיים לפני הירצחו :  "זו הלהטת יצרים תחת הכותרת של מניעת קרע בעם" , ומוסיף בכותרת המשנה : "צבועים" . 

ב- 13 בספטמבר של שנת 1995 התקיימה הפגנה של הימין בתוספת הימין הקיצוני ליד צומת רעננה בראשות מנהיג הליכוד בנימין נתניהו. ממש לידו נישא ארון קבורה עליו כתוב "רבין ממית את הציונות". לא צריך להתאמץ יתר על המידה כדי להבין למי מיועד ארון הקבורה הזה. בנימין נתניהו לא התנער מהמחזה המביש. הוא לא גער באנשים המוסתים ולא תבע מהם להסתלק ולסור מעל פניו . בנימין נתניהו שתק. למי שזיכרונו קצר יכול למצוא את התיעוד הזה ב- "Youtube", בערוצי 1 ו- 2, וגם בארכיון העיתונות ב- "בית אריאלה" בתל אביב . בנימין נתניהו וחבריו המשיכו לנוע במסלול התהלוכה כרגיל , כאילו לא קרה דבר. היה ברור כי האנשים שהתנהלו וצעדו ליד מנהיג הליכוד ומאחוריו, מבקשים את נפשו של ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל יצחק רבין ז"ל שנבחר לתפקידו בהצבעה דמוקרטית ע"י רוב ברור בעם.

ראה העיתון "ידיעות אחרונות" מ- חודש אוקטובר של שנת 1995. העיתון "ידיעות אחרונות". ראש הממשלה יצחק רבין בכותרת הראשית : "הליכוד נותן השראה לפורעים". ראש הממשלה יצחק רבין מאשים את מנהיגי הליכוד במתן השראה לאותם חוגי בימין שמנסים לתקוף פיזית אותו ואת שרי הממשלה, ואומר בגוף הכתבה : "כשראשי הליכוד מגנים זאת הם מגלים צביעות . הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה הזו, והם נותנים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטיים לנסות לפגוע בי ובשרים". יצחק רבין היה איש אמיץ ומנהיג למופת. הסובבים אותו היו נאיביים וכשלו בהגנה עליו. 

ביום חמישי – 5 באוקטובר 1995 יממה אחרי יום הכיפורים אישרה הכנסת את הסכם אוסלו ב' . באותו הערב ההוא של 5 באוקטובר 1995 התקיימה בכיכר ציון בירושלים הפגנת ענק של הימין והימין הקיצוני נגד הסכמי אוסלו א' ו- ב'. כ- 30000 (שלושים אלף) אנשים נטלו חלק במפגן של אלימות, שנאה, ותיעוב נגד ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין שכיהן גם בתפקיד שר הביטחון. על הגזוזטרה שהקיפה על ההמון המוסת והמשולהב ניצבו ראש הליכוד בנימין נתניהו, אריאל "אריק" שרון, משה קצב, ואם אני מבחין נכון ניתן לראות שם גם את דוד לוי. ההמון המוסט הלביש את יצחק רבין במדי SS גרמניים וסמל צלב הקרס ובכפייה של יאסר עראפאת , וזעק בקול ניחר בזעקות קצובות : "יצחק רבין רוצח", יצחק רבין בוגד", יצחק רבין נאצי", "בדם ואש את יצחק רבין נגרש", ועוד סיסמאות תועבה. בנימין נתניהו שניצב על הגזוזטרה עם אנשיו ראה את המראות הקשים ושמע את קולות הרשע אך לא היסה את המנאצים המטורפים. יתירה מזאת : הוא נשאר על עומדו ולא עזב את הבימה. בנימין נתניהו רואה את ה- blow ups של ראש הממשלה יצחק רבין מופיע בתוך פוסטרים מוחזקים בידי ההמון כשהוא לבוש במדי ה- SS הנאציים וחובש כפייה כמו זאת של יאסר עאראפאת ואיננו מגיב כפי שאמור להגיב מדינאי נאור.

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995. הפגנה אלימה של 30000 (שלושים אלף) אנשי הימין בכיכר ציון בירושלים נגד הסכמי אוסלו א' ו- ב'. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מולבש ע"י מתנגדיו בימין במדי SS נאציים כפי שהגה מפקד הגסטאפו היינריך הימלר. כבודו של יצחק רבין בן מלכות, מפקד עליון בפלמ"ח ובארגון "ההגנה" שהגן בחירוף נפש במלחמת העצמאות ב- 1948 על מדינת ישראל בפני שבע צבאות של מדינות ערב, ורמטכ"ל צה"ל בניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ב- 1967 – מחולל. בנימין נתניהו ראה את המראות המבישים ושמע את הגידופים והנאצות , ושתק . הוא נותר במקומו ולא הסתלק מהבימה.

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995. כיכר ציון בירושלים. הימין הקיצוני חובש כיפות מוביל הפגנה אלימה ונבזית נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. הם מכנים אותו שקרן. צעירים חובשי כיפות נושאים Blow up בו נראה יצחק רבין חובש כפייה ערבית בסגנון הכפייה של יאסר עאראפאת. צמרת הנהגת הליכוד חזתה במראה המביש ובלמה את פיה.

ראה העיתון "מעריב" מ- אוקטובר 1995 . העיתון "מעריב" . ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מצהיר : "ראשי הליכוד מגלים צביעות . הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין , הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה, והם מעניקים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים". בגוף המסמך הזה עונה ח"כ גב' לימור לבנת לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ומאשימה את מפלגת העבודה בעריכת מסע הסתה מאורגן נגד מפלגת הליכוד, כהאי לישנא : "הסכנה היחידה הצפויה לראשי מפלגת העבודה היא תבוסה בקלפי. אין כל סכנה לשלומם של ראשי מפלגת העבודה. בדרכה זאת תיאלץ הממשלה להוציא אל מחוץ לחוק יותר ממחצית הציבור השולל את מדיניותה". 

הערה א' : לאחר ניצחונו של הליכוד בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את גב' לימור לבנת לשָרָת התקשורת. השָרָה חסרת הנימוס והידע מיהרה להודיע לאחר המינוי בלשון בוטה של עסקנית מפלגתית : "מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור יתחיל להזיע עכשיו" .

הערה ב' : באולימפיאדת אתונה 2004 זכה הגוֹלֵש גל פרידמן במדליית זהב. השָרָה לימור לבנת שביקרה באירוע הפרה את כללי הנימוס האולימפיים משזינקה מטעמים פטריוטיים לפודיום (דוכן סטרילי לחלוטין שמיועד למנצחים האולימפיים בלבד) כדי לתפוש תמונה עם האלוף האולימפי הישראלי.

הערה ג' : ב- 17 במאי 1977 ניצח הליכוד בבחירות לכנסת ה- 9 ומנחם בגין המנהיג והדמוקרט הדגול התייצב לראשונה בחייו בראש ממשלת ישראל. עסקנים קטנוניים ממפלגתו פנו אליו כדי שיעיף את מנכ"ל רשות השידור המכהן יִצְחָק לִבְנִי, פרי מינוי באפריל 1974 של ממשלת גב 'גולדה מאיר ועל פי המלצת שר התקשורת בימים ההם שמעון פרס . "הוא לא משלנו" , הטיחו העסקנים במנחם בגין . בהיותו אדם בעל יושרה, כבוד, ודרך ארץ ודמוקרט בעל שיעור קומה , דחה ראש הממשלה מנחם בגין את התביעה על הסף. יִצְחָק לִבְנִי השלים חמש שנות כהונה על פי החוֹק . ב- 1 באפריל 1979 התמנה במקומו למשרה הרמה עיתונאי "מעריב" יוסף "טומי" לפיד .

הערה ד' : ב- 5 באוקטובר 1995 ניצב דוד לוי על הגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים ליד בנימין נתניהו ואריאל שרון בעת ההפגנה האלימה והנבזית של 30000 אנשי הימין נגד החלטת ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין המאשרת את הסכמי אוסלו. דוד לוי החל את נאומו אולם ההמון המוסת גירש אותו מהמיקרופון. דוד לוי סיים את נאומו שטרם התחיל במילים האלה : "אין לי חלק ונחלה עימכם…" ופרש, במקום לומר זאת למנהיג הליכוד ששתק באותו הרגע הבזוי ההוא, "מר בנימין נתניהו אין לי עוד חלק ונחלה עִמך". בני בגין ודן מרידור הביעו סלידה מהמעמד המטורף רווי חזיונות שווא אלימים בליל חמישי ההוא של 5 באוקטובר 1995, אולם אמרו את דעתם בקול מינורי מידי.

שֵרָתִּי בימים ההם של חודשים ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של 1995 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כעיתונאי ומנהל מחלקת הספורט. הייתי עֵד כמו רבים למחלוקת הקשה באומה החצויה. היה ברור שנערך שיתוף פעולה פוליטי הדוק בין כל אגפי הימין ומתקיימת אופוזיציה אגרסיבית ביותר נגד שִלטונו של יצחק רבין , גם אם נשמעו (באיחור) כל מיני קריאות מצד הימין המתון לעבר הימין הקיצוני, "הם זה לא אנחנו". בעת הפגנות הימין נטמעו אנשיהם זה זה מבלי יכולת להבחין ולזהות מי הוא מה. הימין הקיצוני וההרסני שימש פלטפורמה לגוש הימין בכללו כדי לסלול עבורו את הדרך לשלטון. אנשיו ביקשו להסיר בכוח הזרוע את הנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה מבֵּן הַמַלְכוּת הנבחר כדי להעבירם ליריבו.

לקראת ה- 4 בנובמבר 2012 במלאת 17 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל אפרסם שני פוסטים מורכבים וארוכים : הראשון נקרא : "אחרי רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. החיים היו חזקים מהמתים". השני נקרא : "יצחק רבין בֵּן הַמַלְכוּת נָפַל . הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נגזלו ממנו". (שני הפוסטים הללו מבוססים בחלקם על פרולוג חלק ב' של סדרת ה – 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"). ראה להלן את השער הקדמי והאחורי של הסֶפֶר פרולוג ב'.

טקסט מסמך : עמוד השער הקדמי של פרולוג חלק ב' : מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה. רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, במוצ"ש – 4בנובמבר 1995 (מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שלא היו שָם).

טקסט מסמך : עמוד השער הקדמי של פרולוג חלק ב' : מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה . רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 (מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שלא היו שָם).

על בוז'י הרצוג וציפי לבני מוטלת משימה גדולה ומורכבת : לנטרל בחוכמתם במהירות ויעילות את מסע הבחירות הגס שמנהל נגדם ראש הממשלה בנימין נתניהו .

הערה 9 : איש הטלוויזיה החכם והשנון ליאור שליין.

נדידתו ומעברו בימים אלה של איש הטלוויזיה החכם והשנון ליאור שליין יחדיו עם צוות ה- תוכנית "מצב האומה" מערוץ 2 לערוץ 10 בשל מגבלות מטופשות שהטילה עליו הזכיינית "רשת" בטרם הבחירות שנועדו ל- 17 במארס 2015 – הוא שוב הוכחה ל- חיוניותו של שוק טלוויזיה תחרותי במדינת ישראל. התחרות היא נשמת אפה של הטלוויזיה בתנאי שאתה יודע להתחרות ולהשיב מלחמה שערה.

ב- 1956 הכריז מנחה הטלוויזיה האמריקני הנודע אד סאליבאן של רשת CBS כי הזמר אלביס פרסלי לא יופיע בתוכנית האירוח שלו "Ed Sullivan Show" מפני שסגנון השירה שלו הוא פרובוקטיבי וסקסואלי מידי שלו. זאת הייתה הצהרה מטופשת ובלתי אחראית . מנחי טלוויזיה אמריקניים אחרים של תוכניות אירוח דומות ומתחריו של אד סאליבאן כמו למשל של מילטון ברל בעליו של "Milton Berle Show" , האחים טומי וג'ימי דורסי בעלי "Stage Show" , ו- של סטיב אלן המארח ב- "Steve Allen Show" , ניצלו את טיפשותו של אד סאליבאן , והזמינו את אלביס פרסלי , אליהם . הם ערכו חוזים עם מנהלו של אלביס קולונל טום פארקר ואירחו ביד נדיבה את הזמר המפורסם וצברו כמובן רייטינג מרשים. פירושו של רייטינג גבוה בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית הוא מָשוֹב של פרסומות מסחריות שמכניסות ממון לרשתות הטלוויזיה . שני הצדדים יצאו מרוצים . אד סאליבאן התעשת וחזר בו. בספטמבר 1956 והחתים את אלביס פרסלי על שלוש הופעות ב- "Ed Sulilivan Show" אך התנה את הופעתו של אלביס פרסלי אצלו בתנאי שמצלמות הטלוויזיה באולפן יצלמו את הזמר הנפלא מהמותניים ומעלה. אד סאליבאן עדיין חשב שחשיפתו של אלביס פרסלי ואת ירכיו המתנועעות בפני קהל טלוויזיה עצום של עשרות מיליוני צופים נחשבת למשוחררת מידי ורוויה בהתגרות והקנטה של אמריקה השמרנית . זאת הייתה דעתו. ההופעה האחרונה של אלביס פרסלי באולפני "Ed Sullivan Show" בניו יורק התקיימה ביום ראשון – 6 בינואר 1957 וגרפה רייטינג מפואר חסר תקדים בתולדות הטלוויזיה בארה"ב. 85.000000 (שמונים וחמישה מיליון) צופי טלוויזיה בארה"ב ראו את ההופעה ההיא בתומה הודה אד סאליבאן במילים חמות לאלביס פרסלי ואמר לו כי הוא האמן הגדול ביותר שהופיע אי פעם בתוכנית האירוח שלו . האמריקנים אמני התיעוד הרכיבו תוכנית טלוויזיה דוקומנטארית מוסיקלית מרתקת בת כשעה וחצי שהסריטה את שלוש הופעותיו ההן של אלביס פרסלי אצל אד סאליבאן בניו יורק, ונקראה, "From the Waist up" (מהמותניים ומעלה) . ה- Narrator של הסרט התיעודי הזה הוא הזמר בונו (Bono).

אולם למה להרחיק לארה"ב. ב- 1995 נקט מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום יוזמה והעביר אליו מהזכיינית "טלעד" (בראשות המנכ"ל עוזי פלד) בערוץ 2 את "החמישייה הקמרית". את הלהקה הסטירית הזאת הרכיבו השחקנים קרן מור, מנשה נוי, דוב נבון, שי אביבי, ורמי הויברגר. תזוזת "החמישייה הקמרית" ונטישתה את השידור המסחרי לטובת השידור הציבורי (כבר שנתיים לא היה מונופול) בראשות מוטי קירשנבאום הייתה סנסציה. המונופול הוותיק והמזדקן שכבר לא החזיק עוד בזכות יחיד השיב מלחמה שערה ולפתע ניצח. אין גזירה טלוויזיונית גרועה יותר ממונופול . תקומתם של רשת הטלוויזיה בכבלים בישראל ב- 1989 ו- של ערוץ 2 המסחרי בנובמבר 1993 יצרה רוח סערה וחופש תחרות, ו- גרמה אומנם נזקי צפייה טלוויזיוניים לערוץ 1 , אך הייתה מבורכת בעבור כלל הציבור בישראל.

הזיהוי האישי של ליאור שליין כמוביל ומנווט ראשי של תוכנית הטלוויזיה "מצב האומה" הוא אישי ו- וודאי. ליאור שליין מזהה לצופי הטלוויזיה את "מצב האומה" כשם ש- רביב דרוקר עושה זאת עם תוכניתו "המקור" , ו/או אילנה דיין עם "עובדה" . ו/או כמו בתקופה מוקדמת הרבה יותר לפני כ- 40 (ארבעים) שנים כש- אִזְכּוּר שמו של מוטי קירשנבאום בשנים 1976 – 1974 בנשימה אחת עם "ניקוי ראש" היה מובן מאליו ו/או כמו הזדהות הציבור עם "מבט ספורט" באמצעות דן שילון בשנים ההן של 1974 – 1969 . ליאור שליין הוא מתווך טלוויזיה מוכשר ונסיבות העריקה שלו מ- "רשת" של ערוץ 2 לעבר ערוץ 10 מוצאות חן בעיניי. הפררוגטיבה של ליאור שליין כמנחה "מצב האומה" איננה עומדת לוויכוח גם מפני הוא חד ושנון יותר ועולה (לאין שיעור) על אנשי הפָּאנֶל שלו אורנה בנאי , עינב גלילי , וגורי אלפי . אף על פי שאינו מתרברב ודואג מראש להתנהג ב- Understatement על מסך הטלוויזיה , הוא יותר סרקסטי ועוקצני וגם מהיר מהם בתחום שבו עוסקים ארבעתם . ליאור שליין איננו מחטיא זריקות מהשלוש וגם לא מקו העונשין . הוא בעל נוכחות טלוויזיונית מוערכת יותר בגין מחשבתו והטקסטים שהוא מייצר מאשר ה- וויזואליה שלו .

הערה 10 : מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה מרב מיכאלי בסבך השנים ההן של 1992 – 1988.

נלקח בחלקו מהספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "למילים יש וויזואליה משלהן"מדובר בפלח צר שנלקח מקובץ מס' 17 של הספר "למילים יש וויזואליה משלהן". 

כישרון התיעוד והשידור הישיר בתחומי הספורט והחדשות בטלוויזיה בארץ ובעולם . חלק צר מ- קובץ מס' 17 מתוך 19 קבצים המרכיבים את  הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" .

כל הזכויות שמורות למחבר, מפיק, כותב, ועורך הסדרה יואש אלרואי. הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים "למילים יש וויזואליה משלהן" נחקר ונכתב על ידי בתקופה שבין אוקטובר 2000 לספטמבר 2014. 

רון ארלדג' (Roone Arledge) עבד בשיטת גיוס כוכבים ממש ובדיוק כמו שאלכס גלעדי פעל למען חברת "קֶשֶת" 15 שנה מאוחר יותר לאחר קבלת הזיכיון . הנהלת CBS כל כך פחדה ממסע רכישות הכוכבים של רון ארלדג' כמנהל החדשות של ABC , עד שלאחר פרישתו של וולטר קרונקייט היא הציעה ליורשו ב- CBS דן ראת'ר (Dan Rather) חוזה עתק בן עשרות מיליוני דולרים , העיקר שלא יערוק לשורותיו של רון ארלדג' . רון ארלדג' הבין כבר מזמן שתעשיית החדשות בטלוויזיה כמו שידורי הספורט שלו , נשענת על מגישים – כוכבים . אתה אומנם צריך תכני שידור מרתקים אך אתה זקוק גם למגישים – כוכבים כדי לזהות באמצעותם לציבור את אותם חומרי הטלוויזיה שעולים לך ממון רב . תרכובת של מגישים – כוכבים עם חומרי טלוויזיה מרתקים יוצרת את שגשוג הרייטינג . רון ארלדג' ייצר את כוכבי השידור של ABC והפך אותם ל- Celebrities (ידוענים) בכל רחבי ארה"ב . הווארד קוסל , ברברה וולטרס , דאייאן סוייר , סם דונלדסון , פיטר ג'נינגס , פרנק ריינולדס , וטד קופל . חלק מהאנשים האלה היה על ה- Payroll של רשת ABC עוד לפני בואו של רון ארלדג' לחטיבת החדשות של הרשת , אך מכיוון שהיה "Programmer" מעולה בעל טביעת עין חדה בביזנס הזה , יצר והפיק עבורם תוכניות ייחודיות בעלות זכות ראשונים (Programming Franchises) , והפך אותם בן לילה לכוכבים

רון ארלדג' אימץ בניהול החדשות את העקרונות הטכנולוגיים של הפקות הספורט הידועות שלו , בהן לא היו לו מתחרים . פתאום ראו בהתוויית דרך שידורי החדשות שלוֹ , Split screens  בראיונות, שידורים לווייניים, "Remotes" , גרפיקה ממוחשבת , והציב שלושה מגישים בתוכנית החדשות שמיסד ב- 1978 ,“World News Tonight” , ממש כפי שעשה שמונה שנים קודם לכן ב- 1970 כשמיסֵד ב- ABC את תוכנית הספורט הפופולארית , אבן פינה רבת המוניטין והבלתי נשכחת הקרויה  , “Monday Night Football” . רון ארלדג' בנה את מגזין החדשות "20 / 20" אותו הובילה שנים רבות ברברה וולטרס . ב- 1979 יצר את תוכנית החדשות הלילית שטיפלה תחילה במשבר החטופים האמריקניים באירן האיסלאמית של חומייני , ומאוחר יותר קיבלה את השם “Nightline” , פורמט שידור של תוכנית חדשות ששודר חמש פעמים בשבוע מאוחר בלילה והפך את טד קופל ((Ted Koppel לכוכב טלוויזיה בעל מוניטין ושם עולמי .

arledge 1

טקסט תמונה : 1998. שלושה מכוכבי חטיבת החדשות הוותיקים של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC תחת ניהולו של רון ארלדג'. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : טד קופל, ברברה וולטרס (בת 69), ופיטר ג'נינגס המנוח . (באדיבות ארכיון ABC). רוּן אָרְלֶדְג' הלך לעולמו בגיל 71  ב- 5  בדצמבר 2002. הוא נפטר ממחלת סרטן הערמונית.

להלן חלק צר מפרק מס' 37 בקובץ מס' 17 של הספר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן" המובא בפוסט מס' 466.

פוסט עידן אורלי יניב בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הקריירה הטלוויזיונית שלה מסתיימת ב- 1987. אני מביא במקומה למסך שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1988 את המגישות מרב מיכאלי ואורית כסיף. הראשונה עברה את המבחן בציון טוב. השנייה נכשלה והודחה. ההדחה הפכה לסיפור רכילות והפוליטיקאים הקטנים עטו על המציאה. התערבות פתטית של הפוליטיקאים בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הם לא הזיזו לי.

ציטוט : "הפוליטיקאי הוא אקרובט השומר על שיווי המשקל שלו באומרו את ההפך ממה שהוא עושה". (מוריס  ברה).

ינואר 1988 היה פוסט עידן אורלי יניב. באותה תקופה ערכתי בבנייני מערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב מבחני מסך (Audition) ל- 50 מועמדות בתוכן חיפשתי שתי מגישות בעלות פנים חדשות לתוכניות הספורט במקומה של אורלי יניב שפרשה זה מכבר. רציתי שתי מגישות – עיתונאיות טובות ממנה שיוכלו להשתלב בעבודת השטח ולהגיש כתף אל כתף ובמעמד שווה את שידורי הספורט לצידם של יורם ארבל, נסים קיוויתי, ואורי לוי. רציתי לשחזר את רעיון ההגשה המשולבת שהגה אלכס גלעדי ב- 1979 להציב שדרנית ליד שדר. בדיעבד זאת הייתה שגיאה גדולה שלי. גדולה יותר מזאת של אלכס גלעדי ב- 1979 כשהביא למערכת הספורט מגישה שלא היה לה דבר עם הטקסטים והחומרים שהיא עוסקת בהם בשם רחלי חיים. הייתי צריך ללמוד את הלקח המַר ולהבין שמגישה או קריינית בטלוויזיה, רהוטה ככל שתהיה, לעולם איננה תחליף להגשה עיתונאית אמינה. אין לצפות לאמינות משום קריין ו/או קריינית, גבר או אישה, המקריאים ומגישים לציבור חומרים שהם עצמם אינם בקיאים בתוכנם . תרתי אחר מועמדות חדשות שחשבתי והאמנתי שאוכל להפכן לעיתונאיות ספורט וחדשות מעבר לתפקידן כמגישות אולפן . משהו מסוג ההגשה והשדרנות של מִירִי נְבוֹ מערוץ 5 בכבלים ו/ או של מוּרַן בָּרָק בערוץ 5 בכבלים וגם בערוץ 10, רק דגם משופר שלהן.

arbel yaniv

טקסט תמונה : חורף 1979 . הימים ההם – הזמן ההוא. יורם ארבל ואורלי יניב (בת 22 בראשית הקריירה הטלוויזיונית שלה) הם צמד מגישי תוכנית הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, "מבט ספורט". התמונה צולמה באולפן ב' בבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . התמונה המוקרנת מאחור נעשית בטכנולוגיה הישנה של Rear Projection. (צילום משה פרידמן ממחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא אורי פורת ז"ל צפה יחד עמי בלשכתו בקלטות של תוצאות מבחני המסך של המועמדות הרבות כדי לקבל עמי החלטה משותפת. היו שם כמה מועמדות רציניות וראויות. למרות גילן הצעיר הן היו בעלות ניסיון בקריינות וחלקן אף הספיק כבר לקנות לעצמו מוניטין בתחום. ביניהן וֶורֶד דָוִיד, אוֹרָה חיוּן, רִינָה מַצְלִיח, מֵרָב מיכאלי, אוֹרִית כָּסִיף, פְּנִינָה רוֹזֵנְבְּלוּם, לֵאָה עוֹז ז"ל, וגם שחקנית הכדורסל ענת דרייגור, ואחרות. לכולן הייתה שאיפה אחת. הן רצו להתיישב על הכֵּס הרֵיק שהותירה אחריה אורלי יניב. הן שאפו לרשת אותה.

matsliah 1

טקסט תמונה : ינואר – 1988 . זוהי רינה מצליח מרדיו "קול ישראל" בינואר 1988 ב- Audition שערכתי באולפן הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת הטלוויזיה בקרייה בתל אביב . היא הייתה אחת מעשרות מועמדות שניסתה את כוחה ב- Audition וביקשה לרשת את מקומה של אורלי יניב בימים ההם . בפתח דבריה באודישן ההוא הציגה רינה מצליח את עצמה והכריזה למיקרופון : "אני בכלל לא קריינית . אני עובדת בצוות ההפקה של החדשות ברדיו "קול ישראל" , אבל אני רוצה להיות קריינית" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kasif 1

טקסט תמונה : ינואר –  1988 . אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה. אורית כסיף משתתפת ב- Audition הטלוויזיוני בינואר 1988 . היא הייתה מגישה מוכשרת אך בעלת אמביציות מופרזות . זכתה במקום השני אחרי מרב מיכאלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

draigor 1

טקסט תמונה : ינואר 1988. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה. זאת היא ענת דרייגור בכירת שחקניות הכדורסל של ישראל בכל הזמנים. היא רצתה לרשת את מקומה של אורלי יניב ולהיות מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה. הפכה מאוחר יותר לפרשנית כדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

michaeli 1

טקסט תמונה : ינואר –  1988. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה בתל אביב. זוהי מֵרָב מִיכָאֵלִי  (בת 22) לשעבר שדרנית וקריינית מצטיינת בגלי צה"ל. מגישת טלוויזיה מיוחדת וייחודית. משכמה ומעלה. היא ניצחה בקלוּת בנוק אאוט בסיבוב הראשון ב- Audition  הטלוויזיוני בינואר 1988 את כל מתחרותיה, וזכתה במקום הראשון. צפיתי לה עתיד טלוויזיוני מזהיר. בשלב מאוחר יותר זיהיתי אצלה את אותה הבעיה העיתונאית שהייתה לרועץ לאורלי יניב. היא הייתה קריינית – שדרנית ברמה גבוהה אך לא באה מתחום עיתונאות הספורט. לרוע המזל הוברר כי הבאתה למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה החלטה שגויה שלי. מנקודת מבט מאוחרת, הופעתה על מרקע שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית הסוף שנות ה- 80 ותחילת שנות ה- 90 של המאה שעברה הייתה דומה יותר לתחבולה שיווקית מאשר לניסיון ממשי של שיפור הניווט והובלה עיתונאית של התוכניות האלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rosenblum 1

טקסט תמונה : ינואר – 1988. אולפן הטלוויזיה במערכת ת"א. זוהי פנינה רוזנבלום בת ה- 34  ב- Audition הטלוויזיוני שערכתי בינואר 1988 ונועד לבחירת מגישות ל- "מבט ספורט" ו- "משחק השבת". היא אישה מוכשרת ואמביציוזית. הופעתה הפרובוקטיבית המסוקרת עד לעייפה בטורי הרכילות מנעה ממנה את הבחירה למגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פנינה רוזנבלום הרשימה ב-Screen Test הטלוויזיוני . המראה וחיתוך הדיבור שלה משכו מייד תשומת לב. אישה רצינית, רהוטה, ובעלת דיקציה מושלמת. "יואש , איך נביא אותה למחלקת הספורט", שאל אותי אורי פורת וסינן מבין שיניו, "הרי היא גיבורת טורי הרכילות , היא מייצגת בהיסטוריה האישית שלה וגם במעשיה היום אישיות וז'אנר בידורי , השונה לגמרי מטיפוס המגישה – עיתונאית שאנחנו מחפשים . הציבור יראה בבחירה ובהעדפה הזאת שלנו בדיחה במקרה הטוב , וטיפשות ואידיוטיזם במקרה הרע". פנינה רוזנבלום בת ה- 33 נפסלה ב- 1988 על הסַף להגיש את תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לבסוף בחרנו במֵרב מיכאלי הצעירה בת ה- 22 והמוכשרת שהשתחררה זה עתה מגלי צה"ל והייתה הבולטת ביותר ב- Audition ההוא של ינואר 1988. למרות גילה הצעיר הייתה מרב מיכאלי קריינית ושדרנית בעלת ניסיון . היה לה ביטחון עצמי רָב ליד המיקרופון והמצלמה התאהבה בה חיש מהר. היא הייתה לבטח הטובה מכולן והובילה עליהן בהפרש גדול. אורית כסיף בת ה- 28 נבחרה למגישה השנייה. היו עוד מועמדות ראויות אך הן פשוט נפלו מחוסר מקום ולא מפני שלא היו ראויות. נפלה גם מועמדותה של לאה עוֹז ז"ל שדרנית מצטיינת ובעלת מוניטין בגלי צה"ל.

הערכתי, שמֵרָב מיכאלי ואוֹרִית כסיף תוכלנה להיטמע במהרה בחברה העיתונאית של יורם ארבל, נסים קיוויתי, אוּרי לֵוי, ורָמִי וָוייץ. רציתי אותן כעיתונאיות ולא קרייניות – מגישות בלבד. תקופת דִקְלוּם הטקסטים באולפני הספורט חלפה לבלי שוב. היום מרום גילי או טו טו 80 אני חושב בדיעבד שהייתה זאת טעות מָרָה ומיותרת להביא לקלחת שידורי הספורט בטלוויזיה שתי מגישות כה חסרות ניסיון ולהטיל עליהן משימות בשידורים ישירים כמעט בלתי אפשריות ליישום. לא ניתן לאַלֵף אנשים בכוח להתעניין בצורה מלאכותית ובלתי טבעית בתחום שמעולם לא עניין אותם רק בשל הילת המסך. זהו ניסיון שנידון בסופו של דבר לכישלון מראש ומוכרח להביא בסופו של דבר לעגמת נפש לכל הצדדים. מנקודת מבט טלוויזיונית – היסטורית הקריירה של שתיהן כמגישות ספורט הייתה קצרצרה ולמעשה הסתיימה כמעט לפני שהחלה. אורית כסיף הודחה ב- 1990 ומֵרָב מִיכָאֵלִי הדיחה את עצמה זמן קצר לאחר מכן בתום אולימפיאדת ברצלונה 1992. הן היו קרייניות אך לא שדרניות ספורט. זה היה חסרונן הגדול. ממרב מיכאלי נפרדתי בידידות. רחשתי לה הערכה כקריינית טלוויזיה אך לא בשידורי הספורט. זה לא היה מקומה הטבעי. אולי טוב שהלכה מעצמה. אורית כסיף הודחה על ידי לאחר שגיאות קריינות מביכות חוזרות ונִשנות . פעם אמרה, "הא"ק היא מלכת ההתעמלות", ובהזדמנות אחרת כינתה את קבוצת הכדורגל האנגלית הנודעת, Liverpool  בשם Liberfool. לקרוא את תוצאות המשחקי הליגה הגרמנית ולהגות שמות של קבוצות כמו "איינטראכט פראנקפורט ו/או מינשנגלדבאך", עלה לה בייסורים. דבר הדחתה התגלגל לעיתונות והוצג כסיפור רכילות עסיסי ורִיב גדול ומתוקשר, כאילו המגישה הודחה על ידי בגלל הריונה, כאילו אני מתנכל לה אישית מפני ששמנה בשל הריונה, וכאילו הורדה על ידי מהמסך מפני שאיננה נראית "טוֹב". שקרים גסים מאין כמותם וכזבים מוּנְחִים ע"י העיתונות. אורית כסיף נותרה אישה יפה גם בעת הריונה אך מדוע יופייה נוגע לקריינותה הכושלת ? הדחתה הפכה להיות כותרות ראשיות בעיתונות הכתובה מבלי שאיש מהכתבים ידבר גם איתי ויוודא אם העובדות נכונות. העיתונאים כתבו ככל העולה על רוחם מבלי לאַמֵת את העובדות השקריות. הוצגתי בעיתונות כשוביניסט וכמי שמתנכל אישית לאורית כסיף. עניין הדחתה מהגשת "משחק השבת" הגיע לדיון לא רק בוועד המנהל של רשות השידור אלא גם לכנסת ישראל . לא פחות ולא יותר. היא רצה לספר לכל מי שרצה לשמוע שפיטרתי והדחתי אותה בגלל ששַמְנָה בעת הריונה. קשקוש אחד גדול. היא לא פוטרה. היא הורדה מהמסך בשל חוסר מקצועיותה כקריינית האמורה להוביל תוכנית שידור יוקרתית בעלת צפייה ענקית כ- "משחק השבת". היא ידעה את האמת כמוני אך את חבר הכנסת המלומד יוסי שריד וחברת הוועד המנהל של רשות השידור דליה איציק זה ממש לא עִניֵין. הם כבר בישלו מטעמים ודאגו להכפיש את שמי בעיתונות [1] מבלי להעניק לי את זכות התגובה. הפכתי שלא באשמתי לשוביניסט שהמדינה אהבה לשנוא.

nava arad 1

טקסט מסמך :  ח"כ נאווה ערד קראה בעיתון ידיעה שקרית ורצה להתלונן על ההדחה בפני אהרון הראל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ומנהל הטלוויזיה הישראלית יוסף בר- אל. (ארכיון יואש אלרואי).

sarid 1

טקסט תמונה : 1990 . ח"כ יוסי שריד קרא באחד העיתונים ידיעה שקרית ואַץ להשתלח בי בעיתון "חדשות" מבלי שבדק את העובדות. מדובר בפוליטיקה נכלולית. הפוליטיקאי הזה מעולם לא דיבר עמי אודות פרשת אורית כסיף ולא בדק את אמיתות הסיפור, ובחר להגיב לכתב דוד מנור בצורה ילדותית וולחלוטין בלתי נכונה. אורית כסיף הודחה מהמסך לאחר אין סוף טעויות בקריינות שלה ובשל חוסר מקצועיותה ולא בשל המראה שלה.  יוסי שריד לא ידע שאשתי היפה בנשים הייתה גם היא בהריון שלוש פעמים. "…חבל שאני לא יכול להכניס את יואש אלרואי להריון, שכולם יראו איך הוא נראה בחודש השמיני…", טען כנגדי טענה נבזית ושקרית, אך תגובתו העלובה לא הייתה ראויה לביקורת מפני שהייתה מתחת לכל ביקורת. (באדיבות ארכיון "חדשות" ובית אריאלה בתל אביב . באדיבות המו"ל עמוס שוקן) .

kasif 2

טקסט תמונה : 22 באוקטובר 1990 . כותרת שִקרית, נבזית, ומעוותת בעיתון "חדשות". מעולם לא אמרתי למגישה את המילה "שמנת…וכו'…". מעולם לא היה עולה בדעתי להעיר לשום אישה בהריון באשר היא, בטלוויזיה או מחוצה לה, הערה הנוגעת למראה שלה. כתב העיתון "חדשות" אשר גולדברג והעורך שלוֹ לא שאלו אותי דבר ולא בדקו עִמִי את אמיתות האינפורמציה . מה שעניין אותם היה להעניק לכתבה הזאת ולתוכנה כותרת זדונית ולמכור את הידיעה הצהובה לכל דיכפין. (באדיבות ארכיון "חדשות" ובית אריאלה בתל אביב. באדיבות המו"ל עמוס שוקן).

הדחתה של גב' אורית כסיף על ידי ממִרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית הגיע לדיון בוועד המנהל של רשות השידור ובכנסת ישראל. הנה חלק מהטענות השקריות והנכלוליות שהועלו נגדי על ידי אנשי ציבור על סמך הכתוב העיתונות ומבלי לתת לי הזדמנות להשיב על ההאשמות המגוחכות והבלתי נכונות האלה [2]. אהרון הראל ז"ל מי שכיהן בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (הבוס הציבורי שלי ששאב את אינפורמציית הרכילות מהעיתונות וכלל לא העלה בדעתו לשאול אותי אם הסיפור הזה נכון), אמר בדיון כלהלן : "אני חושב שקרה לנו דבר מהמם. אנחנו נתקלים בדבר שבכל מקום עבודה אחר החוק מגן על כל אישה בהריון. לא ייתכן מצב שאצלנו נשים יעשו את שיקולי ה- היריון שלהן על פי הסיכוי של פיטורים מהעבודה. אני חושב שנעשה דבר שלא ייעשה. זכינו לביקורת קשה גם בעיתונות וגם בכנסת וגם השר פנה אלינו בעניין. הצעתי היא שנחליט להחזיר אותה לעבודה". גב' דליה איציק (חברת הוועד המנהל של רשות השידור שלא דיברה עִמִי מעולם ולא ביקשה את חוות דעתי לשקרים שהתפרסמו בעיתונות), אמרה כלהלן : "זה משעשע. אני לא יודעת מי זה יואש אלרואי. אני לא יודעת אם יואש אלרואי הכניס פעם אישה להריון. אני נחרדת. כל התיאורים של יואש אלרואי כאילו היא נתקפה במחלה איומה. אסור לפטר אישה בהריון. אי אפשר לפטר אותה מתפקידה. אני מבקשת לראות את הקלטות. אני רוצה לראות אם העניין מקצועי. אני מבקשת להעלות הצעה לאלתר. לי יש ספק שזה לא בגלל ההריון. יש כאן יסוד להניח שזה לא רק עניין טהור וקדוש. אני מציעה הצעת החלטה להחזיר אותה מייד לעבודה. קראתי בעיתון שהבטן שלה מפריעה לשידור. אני חושבת שזה קשקוש. אסור לפטר אותה. אם היא תלך לבית הדין לעבודה היא יכולה להכות אותנו".

ח"כ שרה דוֹרוֹן (מפלגת הליכוד) בשאילתא בכנסת ליו"ר הכנסת התורן ח"כ גדעון גדוֹת (היא מעולם לא דיברה עִמִי ולא שאלה אם הרכילות המופיעה בעיתונות היא אמת או שקר) , אמרה כלהלן :  "אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר החינוך, הנדון : הורדתה של קריינית הטלוויזיה בשל הריון מתקדם. ביום א' – 21 באוקטובר 1990 התפרסמה בעיתון "חדשות", כי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, מר יואש אלרואי, החליט להוריד את המגישה אורית כסיף מהמסך בשל כניסתה לחודש השמיני להריונה . לטענתו היא איננה נראית מספיק טוב כדי לעבור את המסך. יש לציין כי בעבר מגישות אחרות עלו למסך גם בחודש התשיעי להריונן . עתה נוצר תקדים חמור ביותר . אודה לכבוד שר החינוך והתרבות באם יואיל להשיבני מעל בימת הכנסת : 1. מה התייחסות השר לתופעה המפלה אישה בשל הריונה ? 2. מה בדעת השר לעשות בנדון כדי לבטל הוראה זו על מנת שמקרה כגון זה לא יישנה ?" .

תשובת שר החינוך זבולון המר ז"ל הייתה כלהלן : "אדוני היושב ראש חברי הכנסת. נמסר לי מהנהלת רשות השידור שהסיבה להורדתה של אורית כסיף מהמסך איננו כפי שפורסם בעניין המראה שלה אלא מפני שהתקשתה לעמוד במתח המשדרים החיים".

שרה דורון (הליכוד) אמרה כלהלן : "אדוני השר כל הכבוד. דברי התשובה של רשות השידור נשמעים כתירוצים, תירוצים, גרועים ומכוערים. כתוב כאן שמר יואש אלרואי אמר לאורית כסיף, "שמנת , את נראית לא טוב". אם אדוני השר צופה כמוני בשידורי הטלוויזיה, וודאי ראה מספר מגישים –קריינים הנראים כאילו הם בחודש הארבעה עשר להריון. אינני רוצה לנקוב בשמות. אם מותר לי להעיר שרבים מבין המגישים – קריינים והעיתונאים שאפילו לא נראים עשרים אחוז כמוה".

עובדיה אלי (הליכוד) אמר כלהלן : "לטעמי אישה בהריון זה דבר יפה מאוד. כן ירבו. אני מבקש מכבוד השר שלא ישעה לתירוצים של הנהלת רשות השידור. בהחלט יש מקום להתערבותך ולקביעה חד משמעית שהקריינית הזו תופיע על המסך".

יו"ר הכנסת התורן ח"כ גדעון גדות אמר כלהלן : "אני מודה לחברים. אני רוצה להפנות את תשומת לִבך אדוני שר החינוך, שאומנם אנחנו עוסקים בתהליך של תּשעה חודשים, אבל לך נותרה דקה אחת להתייחס לעניין".

שר החינוך זבולון המר חתם כלהלן : "…אני  חוזר ואומר שרשות השידור מכחישה שסיבת ההדחה היא המראה של המגישה…".

אני מבקש להדגיש כאן שוב כי נבחרי הציבור הנ"ל לא החליפו עמי אפילו מילה אחת בפרשת אורית כסיף, ושאבו את המידע מהעיתונות הכתובה. נבחרי הציבור האלה נראו לי אז כקבוצת רכלנים נכלוליים. העניינים יצאו כמעט מכלל שליטה. קשה לנהל מאבק מקצועי צודק על פי תפישתי בסביבה עוינת, לא כל שכן כשהעיתונות מציגה אותך כשוביניסט , מבלי לראיין אותי ומבלי לתהות על קנקני. החלטתי לפַרֵט בכתב את נימוקי ההדחה לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור ולמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר אל. הודעתי לשניהם כי הדחתה של אורית כסיף על ידי ממסך תוכניות הספורט היא סופית ולא ניתנת לשינוי, והוספתי : "במידה ועניין ההדחה איננו מקובל עליכם ומכיוון ששניכם הבוסים שלי אתם כמובן רשאים להחזיר את אורית כסיף שהיא בלתי מתאימה לכס ההגשה , אך קחו בחשבון שאז אני אפנה את כיסאי". הודעתי להם מפורשות : "כל עוד אני מנהל את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית השדרנית אורית כסיף לא תגיש ולא תקריא יותר. טעויותיה הן בלתי נסבלות . אין כאן שום עניין אישי. המגישה לא עומדת בסטנדרט המקצועי הנדרש ועל כן היא לא תגיש ולא תנחה את תוכניות הספורט שאותן אני עורך ומפיק ". הנה המסמך הרלוואנטי [3].

yoash 10

טקסט מסמך : 25 באוקטובר 1990. זהו המסמך המקורי המסביר את נימוקי ההדחה של גב' אורית כסיף ממרקע שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד מס 1 מתוך 3 עמודים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 11 

טקסט מסמך : 25 באוקטובר 1990. (עמוד מס' 2 מתוך 3 עמודים) של המסמך המקורי המסביר את נימוקי ההדחה של גב' אורית כסיף ממרקע שידורי הספורט ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 12

טקסט מסמך :  25 באוקטובר 1990. (עמוד מס' 3 והאחרון של המסמך המקורי) המסביר את נימוקי ההדחה של גב' אורית כסיף ממרקע שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנהלת רשות השידור והנהלת הטלוויזיה לרבות ה- Board  הציבורי שבדקו את הפרשה הצדיקו אותי ותמכו בי ללא סייג. המִשְנֶה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר שלמה קור שלח לי את תמיכתו. הוא ידע היטב שהמניע היחיד להורדתה של גב' אורית כסיף מהמסך היה מקצועי טהור ולא התנכלות אישית.

kor 1

טקסט מסמך :  13 בנובמבר 1990 . מכתב התמיכה בי של המשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר שלמה קור ז"ל בעקבות פרשת "אורית כסיף" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הפוליטיקאים והפוליטיקאיות העלובים והעלובות שניסו לטפס על סולם השוביניזם החליקו ממנו . אילו היו שואלים אותי רק שאלה אחת, מה קרה באמת, הייתי משיב להם מייד שאורית כסיף הודחה מההגשה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשל טעויותיה אך לא פוטרה מעולם ממחלקת הספורט. זה הבדל גדול. הוצעה לה עבודה שונה במסגרות אחרות שלנו. היא נכשלה כקריינית. החלטתי שהיא לא תהיה עוד פרזנטור ושדרנית ספורט ולא תופיע על מסך הטלוויזיה. זאת הייתה החלטה סופית שאיננה ניתנת לשינוי. המסך היה חשוב ממני, אך גם ממנה.

התערבות הפוליטיקאים בעניין פנימי – מקצועי של רשות שידור סוּבֶרֶנִית, כמו הזזת קריין או קריינית מעמדת ההגשה במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה פתטית ומגוחכת ובלתי נסבלת. ההתערבות הפוליטית המכוערת של יוסי שריד, דליה איציק, שרה דורון ואחרים היוותה עבורי שוב תזכורת חשובה ולקח מַר אך מוכר. טביעות אצבעותיהם של הפוליטיקאים אֵינַן מדיפות לעולם ניחוח בושם. הרכב ה- DNA שלהם ידוע. לכן דֶלֶת מחלקת הספורט הייתה נעולה בפניהם מרגע כניסתי לתפקיד בדצמבר 1980 ועד לעזיבתי ביולי 2002 . מעולם לא נתתי להם דריסת רגל אצלי. לאלה שהתקשרו אלי ישירות והם היו לא מעטים נתתי להבין שהם לא חשובים. מעולם לא ראיינתי אותם. הפוליטיקאים הנרפים האלה לא השתתפו בשום פָּנֶל שידור ספורטיבי שניהלתי, הפקתי ו/או ערכתי, בקריירה הארוכה שלי, ולוּ רק מפני העובדה שרובם כמעט כולם ראו ב- Frame הטלוויזיה ובמיקרופון הזדמנות לפּרסום אישי מבלי להתחייב למצעם ולדבריהם. נזהרתי מהם כמו מאֵש. לא הייתי חייב להם דָבָר. הפוליטיקאים הקטנוניים האלה לא הזיזו לי.

זאת הייתה מדיניות מוכתבת ברורה שלי לעורכים ולמפיקים במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלא לאפשר לפוליטיקאים משום מפלגה שהיא, להשתחֵל לשידורי הספורט. אינטגריטי ו- דיגניטי נדרשים מהעיתונאים אך גם מהפוליטיקאים. דֶלֶת מחלקת הספורט נשארה נעולה בפניהם לעַד. אותם הפוליטיקאים שנהדפו על ידי לא בחלו לתקוף אותי בכל מקום שאפשר לרבות העיתונות [4]. לא השבתי לפניות הטלפוניות שלהם ולא היססתי להשליך את מסמכיהם המגוחכים לפח . חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עבדה אצל שום פוליטיקאי ו/או פוליטיקאית . אנוכי קיבלתי הוראות ופקודות משני אנשים בלבד. מנכ"ל רשות השידור מר אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל. זה נכון שעשרות אנשי הציבור והפוליטיקאים שהתדפקו על דלת הספורט בטלוויזיה לא היו חייבים לי דבר אך גם אני לא הייתי חייב להם כלום. זה כמובן הציב דילמה לא פשוטה בפני הבּוֹסים הראשיים שלי ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיו בעצמם מינויים פוליטיים. אני יודע ששניהם התלבטו האם שווה בכלל לגוֹנֵן עלי, ואם כן כיצד לגוֹנֵן עלי. הם יכלו להדיח ולפַטֵר אותי לכשרצו במשך תקופת כהונתי הארוכה אך עובדה שאיש מהם לא הִרשה לעצמו לעשות זאת. לא מפני שאהבו אותי חלילה וחס אלא מפני שחשבו שאני איש טלוויזיה חיוני למערכת שאותה ניהלו.

mariv 1

טקסט תמונה : כותרת בעיתון "מעריב" מ- 3 בינואר 1991. לא הסכמתי להיפגש עם ח"כ פנחס גולדשטיין. לא השבתי לפניות הטלפון של מזכירתו ולא עניתי על מכתביו. לפוליטיקאים יש תכונה מגונה. הם ניחנו במתק שפתיים ומחפשים לפני כל דבר אחר את טובתם האישית באמצעות הכרזת סיסמאות חסרות כיסוי בתקשורת. הם מומחים בהבטחות. רובם לא יודעים לקיים אותן. (באדיבות העיתון "מעריב").

goldman 1

טקסט תמונה :  5  בפברואר 1993 . כותרת בעיתון "חדשות". תקפתי בחריפות רבה את ח"כ מיכה גולדמן שידע והכיר את הקשיים המסורתיים של השידור הציבורי בשבתות (תקנים, שעות נוספות, חוק שעות העבודה והמנוחה, עבודת הטכנאים וכו'…). התוכנית "משחק השבת" הייתה בסכנת שידור אך במקום לעזור הוא אַץ ליו"ר ההתאחדות חיים הברפלד והציע לוֹ לשדר את הכדורגל בערוץ 2 הניסיוני בשעה שאנחנו משלמים עבור זכויות השידורים הבלעדיות סכום של 2.3 מיליון דולר. הצעתו הבלתי הגיונית של הח"כ המלומד ליו"ר ההתאחדות לא הייתה שווה אפילו את הנייר עליו נכתבה ההצעה. לא היה לה שום תוקף משפטי. מאוחר יותר הסתדרו העניינים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ומיכה גולדמן אַץ לספר לעיתונות שהוא היה זה שסידר שתוכנית "משחק השבת", תשודר במתכונתה. זה היה כמובן חזיון שווא, אך ח"כ מיכה גולדמן זכה לכמה רגעי תהילה מדומים כמגן הכדורגל הישראלי על מרקע הטלוויזיה. (באדיבות ארכיון "חדשות" ואגף העיתונות של בית אריאלה. באדיבות המו"ל עמוס שוקן) .

מירב מיכאלי ואורית כסיף שובצו על ידי ב- 1990 גם במערך ההגשה של האולפן המנווט בירושלים את השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. זה היה מבצע השידורים הבינלאומי השני שלהן כמגישות טלוויזיה לאחר אולימפיאדת סיאול 1988. בעוד המגישה מרב מיכאלי משתפרת מקצועית ומוכיחה את עצמה כקריינית טלוויזיה הרי שהקולגה שלה אורית כסיף נסוגה ביכולתה. סילוקה מהמסך הפך לפרשת "אורית כסיף". לאחר שהודחה ממסך שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באוקטובר 1990 בשל שיקולים מקצועיים, נמנעו מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מקל להציע לה לשוב למִרקע כדי להגיש תוכניות אחרות בתחומי התוכניות או במסגרת חטיבת החדשות. גם מנהל רדיו "קול ישראל" אמנון נדב לא ביקש את שירותי הקריינות שלה. גב' אורית כסיף לא נקראה מעולם לדגל ע"י שום רשת טלוויזיה אחרת במדינת ישראל, כבלים, לוויין , ערוץ 2, ו/או ערוץ 10. היא חזרה לאלמוניות שהייתה מנת חלקה קודם להופעתה והגשתה את תוכניות הטלוויזיה "מבט ספורט" ו- "משחק השבת" . במובן מסוים זה היה עונשה . פרשת אורית כסיף לימדה אותי שוב שיעור מאלף ו- אינני נמנע מלחזור על טקסט קודם כי טביעת אצבעותיהם של הפוליטיקאים בטלוויזיה וברשות השידור מדיפה תמיד ריח רַע. מעשה מקצועי שגרתי של הורדת מגישה או מגיש ממסך הטלוויזיה והחלפתם באחרים הפך לדליקה פוליטית ענקית עד כדי התערבותה של כנסת ישראל בעניין. דֶלֶת מחלקת הספורט שלי הייתה נעולה עד עתה על מפתח בפני הפוליטיקאים עכשיו נעלתי אותה שבעתיים בפניהם ברָב בריח.

ב- 5 בנובמבר 1990 כמה ימים אחרי הדחתה של אורית כסיף השיגני מכתבו של איש אחד בשם אלישע פלג מירושלים חבר במפלגת הליכוד, אוהד מושבע של קבוצת בית"ר ירושלים, ובמקצועו האזרחי חבר בהנהלת עיריית ירושלים והממונה על מחלקת התברואה שלו. המכתב במקורו היה ממוען למנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ועותק ממנו נשלח לשר החינוך והתרבות זבולון המר . המכתב הכיל קובלנה נגד מחלקת הספורט שלא סיקרה את משחק הניצחון של בית"ר ירושלים על הפועל צפרירים חולון באחת השבתות, ולאחר שהחליטה שבת אחר כך לסקר את משחק הניצחון של בית"ר ירושלים על מכבי חיפה, הסיקור של הכתב דני לבנשטיין היה קצר מידי ולא נכלל בתוכו הדיווח כי מחלקת התברואה של עיר הקודש בהנהלתו של הכותב הציבה בתי שימוש ציבוריים ניידים באִצטדיון לטובת קהל הצופים. המכתבים האלה וההערות הכלולות בהם היו חשובים לי הרבה יותר מכל פניות הפוליטיקאים. את זאת הסברתי גם לבעל המכתב אלישע פלג . הטענה העיקרית שלו ושל רבים נגד מחלקת הספורט התמקדה בעצם ב- הֵיעדר כיסוי הולם ושיטתי של כל משחקי המחזור. טענה מוצדקת של כל משלם אגרה באשר הוא. גם של אלישע פלג.

הודעתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל בזו הלשון , "מעתה ואילך תצטרך אתה לענות למכתבי הצופים הטוענים נגד דַלוּת "משחק השבת", והוספתי , "יוסף בר-אל קח אחריות . נמאס לי מהמכתבים הללו החוזרים ונשנים , בעיקר מפני שזאת איננה אשמתי אלא אשמתך הישירה . אתה הוא זה שמונע ממני ביודעין ובכוונה תחילה את השימוש באמצעי השידור וההפקה הדרושים שנועדו להעמיד את התוכנית "משחק השבת" על הרגליים כמסמך תיעודי עשיר ומלא. למרות שרשות השידור משלמת להתאחדות הכדורגל הישראלית זכויות שידור בלעדיות, היא איננה  מנצלת את זיכיון השידור עד תום, אפילו לא מחצית ממנו". הוספתי ואמרתי לו, "יוסף בר-אל זאת הרי הטיפשות בהתגלמותה. אם אתה משלם מיליוני דולרים עבור הסכם זכויות הכדורגל אז תפיק תוכנית רצינית וראויה. אם לאו וותר על העניין . אתה כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נותן לי לעשות מידֵי שבת חצי עבודה. חצי עבודה בטלוויזיה שווה לאֶפֶס". זאת הייתה תקופה מחורבנת בטלוויזיה הישראלית הציבורית. צורת ההתנסחות הייתה תחילתה של מחלוקת חריפה ובלתי נסבלת שלי עם הבוס הישיר שלי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל. היא נמשכה שלוש שנים רצופות .

אני חושב שיוסף בר-אל חשב אולי שאני משסה בו את הצופים ואת אנשי התאחדות הכדורגל . בתקופת ניהולו של יוסף בר-אל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן של 1993- 1990 כיסינו בין % 30 ל- % 50 ממשחקי הכדורגל בשבתות. "משחק השבת" הייתה תוכנית עתירת רייטינג בגלל הבלעדיות אך חסרת אמצעי צילום, משאבים טכנולוגיים וכוח אדם. דוקומנט אנטי עיתונאי, קטוע, ומסורס. לדאבון לֵב זה היה סוד גלוי שבִּצְבֵּץ מהמִרְקַע מידי שבוע. הצופים כעסו עלי. אני כעסתי מקצועית על מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ועל מנהל החדשות אלימלך רָם שאינַם מספקים לי את אמצעי הצילום, והם כעסו עלי שאני כועס עליהם ומשתף את הציבור בכעסי עליהם. משהגיע מוטי קירשנבאום לרשות השידור באפריל 1993 נגמר הסיוט. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הדיח את יוסף בר-אל ואלימלך רָם מתפקידיהם. יאיר שטרן התמנה בקיץ 1993 למנהל הטלוויזיה החדש במקום יוסף בר-אל ודוד "דוּדוּ" גלבוע הופקד באוגוסט 1993 על חטיבת החדשות במקומו של אלימלך רם. השינוי המיטיב הזה היה חשוב לי וחשוב לציבור.

hadashot 1

טקסט מסמך :  26  בפברואר 1991. דוגמא אחת מתוך מאות קטעי עיתונות שתקפו בשנים ההן של 1993 – 1990 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן ניהולו של יוסף בר-אל את אופן ודרך הכיסוי הדַל את הכדורגל הישראלי. החזקנו בלעדית בזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי אך הנהלת הטלוויזיה בימים ההם לא אִפשרה לי לחשוף אותו בכמות ובאיכות הטלוויזיוניות הראויות . לא שררה שום קורלאציה בין הממון בו רכשנו את סחורת השידור הבלעדית הזאת שאותה צירפנו אותה לסל הקניות שלנו, לבין חשיפתה ושיווקה לציבור צופי הטלוויזיה. (באדיבות ארכיון "חדשות" ובית אריאלה בתל אביב. באדיבות המו"ל עמוס שוקן)

נדרשתי להדוף מעֵת לעֵת גם את התקפות עסקני הספורט שניסו מעת לעת לבחוש בשידורי הספורט ולהשפיע על שיקולי העריכה שלי. אחד מהמקרים האלה זכור לי היטב . זה היה ביום שני – 2 בספטמבר 1985. צליחת הכִּינֶרֶת הבינלאומית לא צולמה בהיעדר צוותי צילום . מזכ"ל הפועל מר יצחק אופק שהיה המארגן של תחרות השחייה הזאת שלא צולמה, שיגר מכתב נזעם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, וניסה להתערב בשיקולי העדפות הצילום. הייתי חייב להגיב. הנה המכתב כלשונו [5].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט  / ירושלים  23.9.1985                                                                                             

לכבוד :

מר יצחק אופק מזכ"ל הפועל

רח' הארבעה 8 תל אביב

למר אופק שלום רב ,

קיבלתי באיחור  רב את מכתבך מתאריך 5 בספטמבר 1985 לכן גם תשובתי מתאחרת .

אני מבין שהשקעת יותר מ- 20 מיליון שקל (לפני המעבר לשקל החדש) בארגון אירוע ספורט שוּלי וחשבת לתומך כפי הנראה שצילומי הטלוויזיה של אותו האירוע יביאו בעקבותיהם למסך את הפרסומת המסחרית "הנלווית" לתחרות עצמה . כל פניותיך אלי בע"פ בעניין הכיסוי הנ"ל אינן מותירות ספק באשר לכוונותיך . אגב עצם ההשקעה של יותר מ- 20 מיליון שקל (לפני המעבר לשקל החדש) באירוע הנ"ל מותירה מאחריה כמה סימני שאלה אדומים , אבל זהו כמובן עניינך הפרטי –  אולי… האשמותיך והטלת דופי בעבודתנו ובסדרי עדיפויות הצילום שלנו (צילום תחרויות גביע בנדל בכדורסל ואי צילום צליחת הכינרת התחרותית)- הן שערורייה חמורה . להזכירך מר יצחק אופק , מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית איננה סניף של מרכז "הפועל" . התערבת בנושאים שאין לך בהם שמץ של מושג . זה פשוט עצוב ופתטי שאיש במעמדך ותפקידך מנסה להתערב בדברים שהוא פשוט לא יודע כיצד הם מתנהלים, ובכך עושה צחוק מעצמו . בשל המצב הפיננסי הקטסטרופאלי של רשות השידור (והטלוויזיה הישראלית הציבורית) יש למחלקת הספורט בעיה רצינית לכסות את כל תחרויות הספורט במדינת ישראל . גם אני הייתי רוצה להביא למסך את הנעשה בענפי הספורט הקטנים כמו , הרמת משקלות , האבקות , ג'ודו , קליעה למטרה , חץ וקשת , סיוף , אופניים , רכיבה על סוסים , אגרוף , חתירה , ראגבי , בייסבול , וגם סקווש ובדמינטון ענפי ספורט אנגלו- סאכסיים המתחילים לפרוח בישראל . כמו כן הייתי רוצה להביא למסך כדוריד וכדורעף וכמובן לעקוב אחר הפעילויות בענפי הספורט המרכזיים כמו א"ק , שחייה והתעמלות , וגם לטפל בספורט הימי בדגמי המפרש השונים , גלשני רוח ואפילו ספורט גלשני הגלים .

אני חושש מאוד שהמצב החמור הזה יימשך גם בעתיד הראה לעין. חלק מהספורטאים הלכה למעשה וחובבי הספורט ירגישו מקופחים . אך איש מכל אלה מר אופק לא הרהיב עוז כמוך כדי לומר שענף ספורט כזה או אחר שהוא אחראי ומופקד עליו – ראוי אומנם לצילום יותר ויש לו עדיפות על פני ענף ספורט אחר . רק אתה ברוב חוצפתך קבעת שצליחת הכינרת התחרותית היא אירוע ספורט חשוב יותר ויש לה עדיפות על פני צילום וסיקור הכנות קבוצות הליגה הלאומית בכדורסל ופרשת השחקנים הזרים המגיעים בהמוניהם לישראל והעומדים ליטול חלק בליגה הזאת .

לידיעתך , מחלקת הספורט כפופה מבחינה הנוהל לחטיבת החדשות ושואבת את אמצעי השידור המוגבלים של כלל הטלוויזיה הישראלית ממנה . הקצאת אמצעי צילום  של חטיבת החדשות והעברתם למחלקת הספורט מתבצעת בקמצנות רבה על בסיס יומי . לא על בסיס שבועי , חודשי ו/או שנתי . כאמור למחלקת הספורט אין ציוותי צילום עצמאיים משלה . היה זה אך מזל שנמצא צוות צילום לצילום הכדורסל ולא לצליחת הכינרת . רציתי לצלם את צליחת הכינרת התחרותית ביום שני – 2 בספטמבר 1985 למרות חשיבותה השולית (אך בגלל צביונה המיוחד) אך לא נמצא לכך צוות צילום . אנשי חטיבת החדשות לא התעניינו באירוע שהיה כל כך חביב עליך . שאלת אמצעי המחיה והקיום של מחלקת הספורט הביאה אותי לפי שעה למיסוד קונספציה כיסוי ברורה, הקובעת שיש עדיפות מכרעת לסיקור ענפי הכדורגל , הכדורסל והטניס במדינת ישראל . ליד זאת מוטלת עלי החובה לצלם ולהעניק זמן מסך לאליפויות ישראל בענפי הספורט הקטנים . מותנה בקבלת ציוותי צילום . מר אופק מי שמך להיות שופט ולפסוק איזו כתבה טלוויזיונית חשובה יותר , זו של הכדורסל הישראלי על בעיית השחקנים הזרים או זאת של צליחת הכינרת .

חוסר הבנתך בנושא לא פוטר אותך כהוא זה מהחוצפה הגסה שנטלת לעצמך כדי להאשים ולהשמיץ אותי בפני מנהלי . במכתבך מ- 2 בספטמבר 1985 [6] , הפגנת חוסר ידע מינימאלי כשהתערבת בעניינים שאין לך בהם שמץ של מושג.  אתה פשוט לא מבין דבר וחצי דבר בנושאי הטלוויזיה וזה בלשון המעטה  !! על דברי ההשמצה שלך לא אגיב . את מלאכת התגובה אני משאיר לפי שעה למנהלים שלי . צר לי מאוד שהיה עלי לכתוב את המכתב הזה .

בברכה,

יואש אלרואי 

עותק : אורי פורת מנכ"ל רשות השידור .                                                                           

עותק : ירדנה הראל דוברת רשות השידור .

הבנתי היטב ללִבּם של קברניטי הספורט במדינה. הם פעלו במדינה ענייה של קִיבִּיצֶערִים שהאינפלציה בה ב- 1984 טיפסה לממדים מפלצתיים של  % 374, אך רצו שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה של מדינת ישראל תתנהג ותפעל כרשת טלוויזיה אמריקנית עשירה . כחודש לאחר צליחת הכינרת ב- 20 באוקטובר 1985 פינה ראש ממשלת האחדות שמעון פרס בעקבות הסכם הרוטציה את מקומו ליצחק שמיר. שמעון פרס הוריד את האינפלציה בתקופה היא מ – % 400 ל- % 48. אף על פי כן נשארה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומחלקת הספורט שלה דלפוניות . מן ההיבט התקציבי יכולנו לכסות אז בקושי רק את ענפי הספורט המרכזיים בלבד. בחודש מַרס 1987 שלחתי את אורי לוי לרָאדֶץ – קְרָאלוֹבָה בצ'כוסלובקיה לשָדֵר ישיר את הניצחון המרשים והמפתיע של נבחרת ישראל בגביע דייויס עם השחקנים הראשיים שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף על מעצמת הטניס הצ'כוסלובקית 3 : 2. באחת הכתבות שלו במהלך התחרות שָם צירף אורי לוי ריאיון שערך עם הח"כ המלומד פנחס גולדשטיין ז"ל שהיה נוכח בראדץ – קראלובה בהתמודדות ההיסטורית. הריאיון הושלך לפח, לא מפני שמר פנחס גולדשטיין היה איש בלתי חשוב, אלא בגלל שלא היה רלוואנטי ושותף להישג העל הזה. הוא לא היה שחקן הנבחרת, הוא לא היה מאמנה, והוא לא תרם כח"כ כהוא זה לניצחונה. הוא היה פוליטיקאי שנכח במקרה בתחרות וזאת אינה עילה לראיין אותו . הריאיון עִמוֹ היה חסר ערך מראש ונראה כפרסומת חינם לאישיות פוליטית. לכן הדפתי אותו כהרף עין מהליין – אפ שלי. הריאיון הבלתי חשוב הזה שערך אורי לוי עם הח"כ פנחס גולדשטיין ז"ל בראדץ – קראלובה לא שוּדַר מעולם. לאורי לוי הודעתי בנפרד להפסיק לאלתר להחניף לאנשי ציבור באמצעות המצלמה.

uri levi 1

טקסט תמונה : חורף 1987. ראדץ – קראלובה בצ'כוסלובקיה. אורי לוי (ראשון מימין) שליח מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לראדץ-קראלובה בצ'כוסלובקיה בחורף 1987 יחד עם קבוצת עיתונאים מישראל. הוא שידר היטב את הניצחון הסנסציוני של נבחרת ישראל בתחרות גביע דייויס בטניס על צ'כוסלובקיה 3 : 2 בראשותם של עמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין , אך שגה כשראיין את ח"כ פנחס גולדשטיין פוליטיקאי ואוהד טניס מושבע שלא תרם דבר לניצחון הסנסציוני . החלטתי למחוק את הריאיון הזה מליין אפ השידור. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : יעקב מאור, הצלם יוסי רוט, איש לא מזוהה, חגי קרן צבי , אבי בטלהיים, ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אורי לוי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פעם בשנות ה- 70 של המאה הקודמת בימי שלטונו של אלכס גלעדי מיסדנו ב- "מבט ספורט" פינה חביבה על הציבור , שקראנו לה "שער החודש" (רעיון שהועתק מה- BBC). חברי כנסת צעירים כמו יוסי שריד ואהוד אולמרט ואחרים הוזמנו אליה מעת לעת כדי לבחור את השער היפה ביותר שהובקע בחודש מסוים בליגה הלאומית בכדורגל. בשנות ה- 90 של המאה שעברה חידשתי את שידורה, אך הדחתי מפינת השידור הפופולארית הזאת את הפוליטיקאים וזימנתי אליה כוכבי ספורט בלבד. חשפתי בבחירת "שער החודש" את שחקני העבר של נבחרת ישראל. שחקנים שכוּחֵי אֵל כמו יהושע "שייע" גלזר, צבי מוייססקו, מרדכי בנבנישתי, אברהם מנצ'ל, ואחרים איישו את אולפן "משחק השבת" ובחרו את השער היפה ביותר. לפוליטיקאים מימין ומשמאל הייתה את החשיפה המספקת שלהם בשידורי החדשות.

הבאתי את אוֹרִית כָּסִיף למחלקת הספורט על רקע מקצועי אך היא פרשה בקול תרועה פוליטי . לא הייתה לה סבלנות . אינני זוכר שמישהו אחר בערוץ טלוויזיה אחר (חוץ ממני) העניק לה הזדמנות לממֵש את פוטנציאל ההגשה שלה אם בכלל היה קיים כזה. שום ערוץ טלוויזיה לא קרא בשמה לאחר שהודחה מהגשת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יתירה מזאת . שום גורם אחר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחטיבת החדשות ו/או חטיבת התוכניות ו/או ברדיו "קול ישראל" לא קפץ על המציאה, לא ביקש את ידה , ולא הציע לה תפקיד כלשהו במסגרתו לאחר שהודחה מהגשת תוכניות הספורט. מֵרָב מיכאלי הייתה סיפור שונה לחלוטין . היא הרשימה אותי במבחני המסך בינואר 1988. בוגרת גל"צ (הייתה בת 22 ב- 1988) בעלת קול איתן וחיתוך דיבור טוב . אינטליגנטית ומוכשרת. אשת שיחה מעניינת ואלוהים חנן אותה גם ביופי הונגרי עם עיני שקד ושפתיים חושניות. אישה נבונה ונאה. בניתי עליה לטווח ארוך, אבל הבנתי את מניעי עזיבתה. יום אחד התראיינה מֵרָב מיכאלי לאחד העיתונים ללא אישורי. הבעיה לא הייתה האישור אלא הביקורת שהעבירה על מקום עבודתה בחטיבת הספורט מבלי לדעת את הפרטים המקצועיים לאשורם. היא הוענשה על ידי מייד והורחקה מהעבודה ומהמסך . יוסף "טומי" לפיד ז"ל התקשר אלי והזכיר לי את עברו והערכתו אלי בימים שכיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור, וביקש שאחזיר אותה למסך. הוא הזכיר לי את היותה נכדתו ונֶצֶר למשפחת ד"ר ישראל קסטנר המנוח ממנהיגי יהדות הונגריה במלחמת העולם ה- 2. ישראל קסטנר ז"ל נרצח ב- 1957 בתל אביב. פרשת הרצח הכתה גלים במדינה. ישראל קסטנר עמד בראש וועד ההצלה של יהדות הונגריה במלחמת העולם ה- 2 מול מכונת ההשמדה הנאצית . ב- 1953 האשים אותו ניצול שואה הונגרי ירושלמי תימהוני בשם מלכיאל גרינוואלד כי ד"ר ישראל "רז'ה" קסטנר הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה ב- 1944 ע"י קלגסי ה- ס. ס. של אדולף אייכמן, והוא זה שסייע לפושע המלחמה הנאצי קורט בכר להימלט מעונש כשהעיד לטובתו במשפטי נירנברג. ישראל קסטנר עורך העיתון ההונגרי "אוּי-קֶלֶט" בישראל תבע את מלכיאל גרינוואלד על הוצאת דיבה ולשון הרע . מלכיאל גרינוואלד שכר את שירותיו של עו"ד צעיר שמואל תמיר כדי שיגן עליו. משפט הדיבה שהתנהל ב- 1954 הסעיר את מדינת ישראל כולה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהמדינה התפנתה לעסוק באופן נוקב בנושא השואה של השמדת יהדות אירופה והונגריה ע"י הצורֵר הנאצי והניסיונות להצילם (שבע שנים לפני לכידת אדולף אייכמן בארגנטינה והבאתו למשפט בישראל ב- 1961). במהלך המשפט התהפכו היוצרות וישראל קסטנר הפך מתובע המבקש להגן על שמו לנאשם. בסיום המשפט השנוי במחלוקת פסק נשיא בית המשפט המחוזי השופט בנימין הלוי כלהלן : "ישראל קסטנר מכר את נשמתו לשָטָן ושיתף פעולה ביודעין עם הנאצים". הסלוגן הנורא והחד משמעי , "מכר את נשמתו לשטן", התיר את דמו וגזר את דינו למוות. ב- 4 במרס 1957 נרצח ד"ר ישראל "רז'ה" קסטנר ביריות אקדח ליד ביתו בית מס' 6 בשדרות עמנואל הרומי בצפון תל אביב ע"י זאב אקשטיין בתמיכת חבריו יוסף מנקס ודן שמר שראו בו משת"פ עם הנאצים. השלושה נלכדו, הורשעו ברצח ובחברות בארגון טרוריסטי , ונשפטו למאסר עולם. ב- 15 בינואר 1958 עשרה חודשים לאחר שנרצח קיבלו חמשת שופטי בית המשפט העליון של מדינת ישראל את עִרעורו של ישראל "רז'ה" קסטנר וניקו את שמו מכל רבב. זה היה מאוחר מידי. "אתה יודע מי היא מרב מיכאלי ואתה מכיר את הסיפור", הוסיף ואמר לי יוסף "טומי" לפיד ז"ל, והתחייב בשמה שהפרת המשמעת הזאת לא תישנֶה ולא תחזור על עצמה. מרב מיכאלי נכדתו של ד"ר ישראל "רז'ה" קסטנר המנוח שָבָה למסך הטלוויזיה ישראלית הציבורית. הייתי מחזיר אותה בעצמי לעבודת ההגשה גם ללא התערבותו המיותרת של יוסף "טומי" לפיד ז"ל מפני שאהבתי אותה והערכתי אותה. הדחתה הייתה זמנית. היא הייתה קריינית עַל בעלת נוכחות מרשימה. חשבתי בעת ההיא שצפוי לה עתיד מזהיר בטלוויזיה. ב- 12 באוגוסט 1992, יומיים לאחר תום אולימפיאדת ברצלונה 1992, מצאתי על שולחני מכתב אישי ללא שֵם שהועבר אלי במסירה מיוחדת מרח' מלכי צדק ברמת גן . פתחתי את המעטפה. המכתב היה כתוב בכתב יד מוכר . זה היה כתב היד של השדרנית מֵרָב מִיכָאֵלִי בת ה- 26.

michaeli 2

טקסט מסמך :  12 באוגוסט 1992. זהו המכתב – מסמך המקורי ששלחה לי מרב מיכאלי בו היא מתפטרת מחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצטערתי מאוד לקבל את מכתב ההתפטרות שלה . הייתי מאוכזב . צלצלתי אליה והודיתי לה על 52 החודשים בהם עבדה כמגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. "מֵרב", אמרתי לה, "לא אני נתתי לך את ההזדמנות הראשונה, את הענקת אותה לעצמך. הצליחי ושמרי על עצמך". נפרדנו לעַד . חלפו מאז יותר מ- 22 (עשרים ושתיים) שנים אולם אני עדיין זוכר היטב את מרב מיכאלי. היא לבטח הייתה אישיות כנה , ישרה , והגונה . חשבתי לעצמי שלאחר עזיבתה את שידורי הספורט תנסוק הקריירה הטלוויזיונית של אל על ומֵרָב מיכאלי תצליח להשתלב כמגישה ועורכת ראשית בשידורי החדשות בכל רשת טלוויזיה באשר היא, לאו דווקא בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא הייתה בנויה לזה, אך העדיפה לפנות לכיווני שידור אחרים, שוֹנים וקַלים, והרבה פחות מחייבים בטלוויזיה. היא לא מיקדה את כישרונה הטלוויזיוני לדאבון לֵב במטרה אחת ולכן בזבזה אותו, אולי מפני שהייתה מוכשרת (מידי) בתחום וגם חכמה. נדמה לי שהחמיצה את שעתה ההיסטורית הטלוויזיונית. אולי לא. הבאתן של קרייניות טקסטים לשידורי הספורט ולא שדרניות ספורט הייתה שגיאה פַטלית מיסודה, וחסרת כל הגיון טלוויזיוני.

המשכתי לחפש עיתונאיות – שדרניות. הצעתי לאילנה דיין לשמש מגישה – עיתונאית בשידורי הספורט בפיקודי אך היא סירבה. חשבתי להביא אז למחלקת הספורט את שֶלִי יחימוֹביץ' שהייתה בשנים הרחוקות ההן כתבת כמעט אנונימית של העיתון "על המשמר" ושדרנית איזוטרית פרי לאנסרית של רשת ב' "בקול ישראל" בבאר שבע ואזור הדרום . שמעתי את דיווחיה והיא נשמעה לי עיתונאית מוכשרת. מעולם לא ראיתיה פנים אל פנים. זה לא יצא לפועל. שֶלִי יחימוביץ' אפילו לא ידעה שחשבתי עליה . הרבה יותר מאוחר עלה לי הרעיון להזמין למחלקת הספורט את הסופרת השנונה והחכמה עִירִית לִינוּר שהפכה בינתיים לשדרנית אקטואליה בגלי צה"ל. ספק רָב אם שדרניות מוכשרות אלה בגלי צה"ל ורדיו "קול ישראל" כמו שֶלִי יחימוביץ', יָעֵל דָן, עִירִית לינוּר, גלית אלטשטיין, לִיעַד מוּדְרִיק, ענת דווידוֹב, אוֹרְנָה יָקִיר ז"ל, טלי ליפקין – שחק ואחרות, כולן שדרניות רדיו רהוטות ונבונות היו מצליחות במקום שמֵרב מיכאלי ניסתה, לא התמידה, ובשורה התחתונה נִכשלה. המיקרופון ומסך הספורט בטלוויזיה הם תחומי שידור קונקרטיים וספציפיים מאוד.

ב- 12 באוגוסט 1997, ביקשתי מרפיק חלבי לצרף את מגישת הספורט של ערוץ 5 בכבלים גב' מִירִי נְבוֹ למחלקת הספורט שלי [7] . מר אוּרי לֵוי שוב שינה נתיב. הוא נטש את מחלקת הספורט והפך להיות אחד מעורכי "מבט". הוא היה מאוכזב מרה מהעובדה כי מאיר איינשטיין האפיל עליו ונטל לעצמו במשך השנים את בכורת השידור ממנו. התפנה מקום במחלקת הספורט. ביקשתי להציב את מירי נבו כמגישה ראשית של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הייתה ל- מִירִי נְבוֹ כריזמה וניסיון בהופעה על במה ובאולפן לפני מצלמת טלוויזיה. היא הייתה זמרת בעברה. ללא כל ספק העדשה החמיאה לה אך היא רצתה יותר מזה. היא ביקשה להיות גם שדרנית Play by play. שדרים ושדרניות רבים מערבבים, מי בשוגג ומי בכוונה תחילה , את תחומי ההגשה וההנחיה עם שידור הישיר מהשטח הקרוי בעגת הטלוויזיה בלעז, Play by play. מדובר בשני תחומי טלוויזיה שונים לחלוטין. גם מירי נבו לא הבחינה בגבולות המותרים וחצתה אותם. היא הייתה מגישה יציבה אך שדרנית Play by play כושלת בתחומי הא"ק , ההתעמלות, וספורט החורף. צריך להקשיב לה ולהבדיל לנסים קיוויתי ודני לבנשטיין כדי להבין איזה פער מקצועי עצום מפריד בינה ל- ביניהם.

הבאתי אותה לפגישה עם מנהל החדשות. העניין נסגר, אך משביקשה השדרנית לעגן את ההסכם עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות עורך דינה התמסמס הדבר, והיא חזרה למקום ממנה באה. בדיעבד צדקה מירי נבו. עם רשות השידור מנהלים מו"מ באמצעות עו"ד. גם אני דיברתי עם רשות השידור בערוב ימיי שָם באמצעות עורכי דין.

nevo 1

טקסט מסמך : 12 בחודש אוגוסט של שנת 1997 . זהו המסמך המקורי שנכתב למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי, בו הצעתי לו להביא את גב' מירי נבו מערוץ 5 בכבלים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  ראה נספח : קטעי עיתונות מ-  22 באוקטובר 1990 הנוגעים להורדתה של המגישה אורית כסיף ממסך תוכניות הספורט.

[2]  ראה נספח : דו"ח הוועד המנהל של רשות השידור מ- 30 באוקטובר 1990 , ומרשומות הכנסת מתאריך 24 באוקטובר 1990.

[3]  ראה נספח : מכתבי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל באמצעות מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הנוגע להורדתה של המגישה אורית כסיף מהמסך.

[4]  ראה נספח : קטעי עיתונות בהם תוקפים אותי הפוליטיקאים השונים.

[5]  ראה נספח : ראה מכתבי למזכ"ל הפועל יצחק אופק  מ –  23 בספטמבר 1985  המגן על עבודת מחלקת הספורט.

[6]  ראה נספח : ראה מכתבו של מזכ"ל "הפועל" אלי בתאריך  2 בספטמבר 1985 המאשים אותי על אי צילום צליחת הכינרת.

[7]  ראה נספח : מכתבי אל מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מ- 12 באוגוסט 1997 המבקש לצרף את מירי נבו לשורות מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

סוף הפוסט מס' 466. הועלה לאוויר בשבת – 10 בינואר 2015.

ראה המשך "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות" בפוסט מס' 468.

סוף פוסט מס' 466. הועלה לאוויר בשבת – 10 בינואר 2015.

 

 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *