פוסט מס' 535 / 531. עַמִיחָי שְפִּיגְלֶר. רִינָת קְלָיִין. רִינוֹ צְרוֹר. סֶפִי עוֹבַדְיָה. ו- עוד התבוננות באליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג 2015 מהיבטי הכלכלה הבינלאומית והטלוויזיה הבינלאומית (9). שיר הלל ל- IAAF ולמר אלכס גלעדי יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. פוסט מס' 535 / 531. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ"ש קצת לאחר חצות – 6 בספטמבר 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פִּרְסוּם אִישִי.

הערה 3 : תוכנת ה- WordPress שבה ומעדכנת את עצמה ואת הטקסטים בפוסטים המאוחרים בבלוג.

——————————————————————————– 

פוסט חדש מס' 535 / 531 : הועלה לאוויר במוצ"ש קצת לאחר חצות – 6 בספטמבר 2015.

——————————————————————————–

פוסט מס' 535 / 531. עַמִיחָי שְפִּיגְלֶר. רִינָת קְלָיִין. רִינו צְרוֹר. סֶפִי עוֹבַדְיָה. ו- עוד התבוננות באליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג 2015 מהיבטי הכלכלה הבינלאומית והטלוויזיה הבינלאומית (9). שיר הלל ל- IAAF ולמר אלכס גלעדי יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. פוסט מס' 535 / 531. כל הזכויות שמורות.

פוסט מס' 535 / 531 הועלה לאוויר במוצ"ש קצת לאחר חצות 6 בספטמבר 2015.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור. אותה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- 2002 הייתה גם זאת שהדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו זאת בחודש מאי של 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020. סדרת 13 הספרים רחבת ההיקף הדנה ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא מסת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני Paul Nipkow), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : אליפות אירופה בכדורסל : ישראל מנצחת את רוסיה 73:76 במונפלייה – צרפת (שבת – 5 בספטמבר 2015). שידור ישיר בערוץ הספורט (מס' 55 בכבלים).

נחמד לראות שהנהלת ערוץ 55 בכבלים מטיסה את הצוות שלה השדר המוביל ניב רסקין + הפרשן גור שלף לעמדת השידור במונפלייה – צרפת ושומרת על עיקרון השידור והדיווח הישיר מהשטח ממוקד ההתרחשות. מדובר במשחק כדורסל צפוי, איטי, ומשעמם, רחוק מלהיות ווירטואוזי, בו ישראל מנצחת בקושי את השיירים שנותרו מנבחרת רוסיה הגדולה, 73:76. לפחות זה.

הערה 5 : ישראל – אנדורה 0:4 באצטדיון "סמי עופר" בחיפה (יום חמישי – 3 בספטמבר 2015) במסגרת קדם Euro 2016. שידור ישיר בערוץ 1 הציבורי.

בהיעדר מצלמות SSM בניידת "מזמור" של דני לנקרי הפכו מראות השידור הישיר של ערוץ 1 מ- "סמי עופר" לרוטיניים. עמדת השידור השנייה של ערוץ 1 באצטדיון החיפאי הנאה בהובלת שרון פרי מעסיקה פרשנים דרג ב' ו- ג' בדמותם של דני נוימן, אייל לחמן, וניר קלינגר (הטוב מבין השלושה). טעות לחשוב שמפני שערוץ 1 משדר ישיר משחק כדורגל בינלאומי מגוחך של הנבחרת הלאומית של ישראל נגד נבחרת לאומית חלשה אחרת בשם אנדורה (רמה של ליגה ב' בארץ), מותר לו להציב פרשני דֶמֶה (חוץ מניר קלינגר) שחופפים את בינוניות הכדורגל של הנבחרת האורחת. מי שמציל את ערוץ 1 הוא השַדָּר המוביל עמיחי שפיגלר ולצדו הפרשן מוטי איוואניר. אני מתפעל מעמיחי שפיגלר. שדר רציני,מדויק, ובקי בחומר (ישר מבינים שהוא מתכונן לקראת משימת השידור ומכין היטב את שיעורי הבית שלו), אדם נבון (וגם צנוע), חסכן במילים אולם בעל שטף דיבור מהיר וברור, מדבר עברית תקנית וגם יפה, ובעל כישרון נפלא לשדר דרמה. איש טלוויזיה במלוא מובן המשמעות של המונח. היכן הימים של שני החפיפיניקים יורם ארבל ודני נוימן ? גורלו של ערוץ 1 נֶחֱרָץ לשֶבֶט. עניין של זמן קצר עד שיפורק וייבנה מחדש. האיש שיבנה מחדש את ערוץ 1 הציבורי ויקים אותו מהריסותיו, חייב להחתים כבר עכשיו את עמיחי שפיגלר כשַדָּר הספורט הראשי והמוביל של ערוץ 1 הציבורי העתידי. לא רק בתחום הכדורגל אלא גם כשַדָּר מוביל ב- א"ק ו- כדורסל. וגם מגיש ומנחה ראשי של תוכניות הספורט העתידיות בשידור הציבורי העתידי. וכן, לשלם לו משכורת יפה והולמת את יכולתו וכישוריו.

הערה 6 : "נקמת המבקר", פוסט של רינת קליין בעיתון "הארץ" (יום רביעי – 2 בספטמבר 2015).

מנהלת ערוץ 8 ברשת הטלוויזיה HOT בכבלים היא עיתונאית ואשת טלוויזיה מוצלחת בעלת מוניטין, ושמה רינת קליין (בתו של מאמן הכדורסל הנודע, איש דגול ואהוב, וחתן פרס ישראל רלף קליין ז"ל). היא עושה שגיאה גדולה כשהיא מנהלת דואט תקשורתי עם מבקר טלוויזיה יָרוּד שיורד לחייה בשם רוגל אלפר מעיתון "הארץ" (עיתון יומי שאני חתום עליו כבר יותר מ- 40 שנים). מקריאת הפוסט שלה "נקמת המבקר" בעיתון "הָאָרֶץ" (יום רביעי – 2 בספטמבר 2015) עולה כי רוגל אלפר איננו רק מבקר טלוויזיה לא הגון (בלשון המעטה), אלא גם איש "ש- ביקורתו איננה חפה משיקולים נסתרים שלא לומר נכלוליים, כאלה שסוגרים חשבונות אישיים במסווה של מקצועיות" (ציטוט מתוך הפוסט של רינת קליין). מדובר במבקר טלוויזיה מגוחך ועלוב של עיתון "הָאָרֶץ". אין זאת הפעם הראשונה שאני קורא תלונות חריפות של מבוקרים נגד הגינותו כעיתונאי. האיש מביע את דעתו האישית חדשים לבקרים בתווך של תקשורת המונים ונראה כמי שמנצל אותה בשעה שהוא הופך את המקלדת שלו קרדום לחפור בו. רינת קליין היא עיתונאית ידועה ואשת טלוויזיה בעלת משקל שמכירה היטב את הטופוגרפיה של המשעול בו צועדים המבקר והמבוקר. היא שוגה מ- שהיא נגררת אחרי חרון אפה ועונה למבקר טלוויזיה נמוך ולא חשוב. עליה לכבוש את כעסה גם אם זה קשה ולא נוח. זכותם של המו"ל עמוס שוקן ועורך העיתון אלוף בן להעניק לרוגל אלפר את המקלדת של "הָאָרֶץ" וחובתה של רינת קליין להתאפק ולא להשיב לו. בהיותה יוצרת ואשת טלוויזיה מוכשרת, בעלת Touch, וגם בעלת ניסיון עיתונאי, נעה רינת קליין בקו סמוך מאוד לזה של רוגל אלפר שמתנהל כראש אגף בתחום הנהלת חשבונות. כל התייחסות פומבית של רינת קליין לפנקסן הקטן והמופרך מעיתון "הָאָרֶץ" תורמת לחיוניות שלו ומקוממת אותו. הוא איש רדוד ולא מקצועי שאיננו שווה את תגובתה. הרי היא שמה אותו בכיס הקטן שלה. אני מתפלא עליה שאיננה מבליגה. יוצרי טלוויזיה מוכשרים ברמתה אינם אמורים ליצור כל מגע עם פנקסנים מסוגו של רוגל אלפר. לא שורר ביניהם שום Match up חוץ מיכולתו של המבקר להקניט אותה. רינת קליין ֹשַנְתָּה את שגיאתה של היוצרת ובימאית הטלוויזיה אוֹרְנָה בֵּן דוֹר שאף היא נגררה לפני זמן מה והגיבה ללא צורך לביקורת טלוויזיה מופרכת של הלַבְלָר הקטן הנ"ל מ- "הָאָרֶץ" עיתון רציני שאני אוהב לעיין בו ולקרוא אותו. לאחרונה ניצל רוגל אלפר את המקלדת של "הָאָרֶץ" והתעמר שלא בצדק באמצעות אחד הפוסטים שלו באלי בבא מנהל ערוץ 1. אלי בבא נהג בחוכמה ולא ענה לו. האמת, אפוא רוגל אלפר המגוחך והקטנוני והיכן מבקר הטלוויזיה ההגון, הישר, הנבון, והסופר מקצועי ההוא של עיתון "הארץ", אהוד "אודי" אשרי זיכרונו לברכה ?

הערה 7 : רינו צרור מול ירון דקל ועמית סגל ברדיו גלי צה"ל.

אין שום Match up בין העיתונאי רינו צרור הנמרץ, החוקר, הסוּפֶּר עירני, בעל שטף דיבור (אך נותר חד וברור) והמגיב במהירות עצומה (אך בהיגיוןׂ) לכל התרחשות סביבו (משדר ברדיו גלי צה"ל בימי ראשון, שני, שלישי, ורביעי בין 12.00 ל- 13.00ׂ) לבין שני העיתונאים האנמיים, האיטיים, והמנומנמים ירון דקל (מפקד גלי צה"ל) ועמית סגל (משדרים באותה רצועת זמן ברדיו גלי צה"ל ימי חמישי בשבוע). רינו צרור עושה לשניהם בי"ס. האמת זאת לא חוכמה כזאת גדולה. מאידך יפה עשה אותו ירון דקל מ- שהעניק לרינו צרור בימה עיתונאית חוקרת ברשת שלו, בה הוא מאפיל לא רק על אורחיו, אלא גם על מפקד רדיו גלי צה"ל עצמו.

הערה 8 : ספי עובדיה איש ערוץ 10 וספי עובדיה איש רדיו גלי צה"ל.

ספי עובדיה שחקן החיזוק החדש והמעניין של חברת החדשות בערוץ 10 עולה לאין ערוך על ספי עובדיה מרדיו גלי צה"ל. מצלמת הטלוויזיה מחמיאה לו באופן בולט באולפן של ערוץ 10 וממה ששמעתי עד כה גם המיקרופון. אני מבין עכשיו ש- ייתכן כי סמיכותו הקרובה מידי בגלי צה"ל ל- יועז הנדל השתלטן והדומיננטי מזיקה לו. על מסך ערוץ 10 הוא ספי עובדיה נראה ונשמע מצוין.

הערה 9 : אושר בכנסת בחטף ובאישון לילה (יום רביעי – 2 בספטמבר 2015) סעיף מטופש ומגוחך האוסר על הבעת דעה בשידור הציבורי. מדובר ביוזם שר החצר של ראש הממשלה בנימין נתניהו אופיר אקוניס.

מדובר בתיקון ו/או הגדרה שאין בהן שום רבותא. "מסמך נקדי – תדריך חדשות ואקטואליה" שנכתב ונוסח בדייקנות והוגנות ע"י העיתונאי הוותיק נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל כבר ב- 1971 (נקדימון רוגל עיתונאי מוערך ברדיו "קול ישראל", שימש בעצמו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בשנים 1971 – 1970), דן באופן מפורט בסוגיה הנ"ל של הבעת דעה בשידור הציבורי. כך כותב נקדימון רוגל בנושא וראש פרק בתחילת התדריך שלו הקרוי, "רשות השידור – מוסד ממלכתי, הנחיות כלליות". בסעיף מס' 26 של הפרק המדובר והקרוי "אובייקטיביות וניטרליות", אנו מוצאים את הטקסט הבא כפי שניסח אותו נקדימון רוגל : "היכולת להביא חדשות בצורה אובייקטיבית וניטרלית היא מסגולותיו המקצועיות ההכרחיות של עובד החדשות ברשות. על העובד להימנע מלהביע את השקפותיו האישיות בנושאים שהוא מסקר, עורך, ומביא לשידור". בסעיף 27 של אותו פרק מוסיף נקדימון רוגל כלהלן : "אין לשדר תחושות במקום מידע. על השדר להימנע מגילויים של סולידריות עם נושאי הסיקור. על הדיווח להיות עובדתי ומלא ככל האפשר". הנוסח הנ"ל של נקדימון רוגל כפי שהוא מופיע ב- "מסמך נקדי" המעודכן מ- 1995, מחייב את איילה חסון ואת קרן נויבך גם אם שתיהן חושבות שהעיתונאים אינם רובוטים…(התנסחות בעייתית של איילה חסון. מה הקשר בין עיתונאות ציבורית הדוגלת באי מתן השקפות אישיות בנושאי סיקור שונים לבין רובוטיקה).

nakdi 1טקסט מסמך : השער הקדמי של "מסמך נקדי" שהוצא לאור ב- 1995 ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום. התדריך ו/או בכינויו "מסמך נקדי" הופעל כמסמך פנימי של הרשות, אך נלמד בחוגים לתקשורת באוניברסיטאות ובמכללות. במכרזי רשות השידור לתפקידים עיתונאיים נדרשת "בקיאות בתדריך החדשות והאקטואליה (מסמך נקדי)". מנכ"ל רשות השידור ב- 1995 מרדכי "מוטי" קירשנבאום יזם את הוצאת התדריך כספר. מלאכת העדכון וההרחבה הוטלה על נקדימון "נקדי" רוגל מחבר הנוסח הראשון. החלק המשפטי נכתב מחדש ע"י היועץ המשפטי של רשות השידור פרופסור עמית שכטר. נוסח התדריך של 1995 התקבל כהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר מיכה ינון ב- 5 באפריל 1995. (ארכיון יואש אלרואי). 

nakdi 2טקסט מסמך : השער האחורי של "מסמך נקדי" שהוצא לאור ב- 1995 ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום. התדריך ו/או בכינויו "מסמך נקדי" הופעל כמסמך פנימי של הרשות, אך נלמד בחוגים לתקשורת באוניברסיטאות ובמכללות. במכרזי רשות השידור לתפקידים עיתונאיים נדרשת "בקיאות בתדריך החדשות והאקטואליה (מסמך נקדי)". מנכ"ל רשות השידור ב- 1995 מרדכי "מוטי" קירשנבאום יזם את הוצאת התדריך כ- סֶפֶר. מלאכת העדכון וההרחבה הוטלה על נקדימון "נקדי" רוגל עצמו מחבר הנוסח הראשון. החלק המשפטי נכתב מחדש ע"י היועץ המשפטי של רשות השידור פרופסור עמית שכטר (משפטן מוצלח וחכם. אני מכיר אותו באופן אישי) נוסח התדריך של 1995 התקבל כהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר מיכה ינון ב- 5 באפריל 1995. (ארכיון יואש אלרואי).

nakdi 3טקסט מסמך : פירוט אודות "מסמך נקדי" כפי שהוצא לאור ב- 1995 ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום. (ארכיון יואש אלרואי).

nakdi 4

טקסט תמונה : עשור ה- 50 של המאה הקודמת. רדיו "קול ישראל". זהו נקדימון "נקדי" רוגל הצעיר ז"ל (2011 – 1925), וה- "שוּעָרֶבּ" הניצחי שלו שהפך לסמלו המסחרי. עילוי תקשורתי בלתי נשכח שכיהן גם בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1971 – 1970. נקדימון "נקדי" רוגל היה עיתונאי – שדרן רציני ושקול מהשורה הראשונה ברדיו "קול ישראל" בימים ההם, וגם מתרגם וחוקר את תולדות היישוב בארץ ישראל. (באדיבות נקדימון רוגל וגם באדיבות איזי מן מחבר הספר התיעודי רב הערך והמצוין "קול ישראל מירושלים". ארכיון יואש אלרואי).

הערה 9 : סוכת רשות השידור הנופלת.

המנכ"ל בפועל של רשות השידור המפורקת והמטה ליפול מר יונה וויזנטל התפטר מתפקידו. זה הזמן של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקרוא לאיש הטלוויזיה הישראלי והבינלאומי המצטיין מר אלכס גלעדי המוכשר ורב הניסיון והיכולות להקים את השידור הציבורי (ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל") מהריסותיו. אין מועמד טוב ממנו.

עַמִיחָי שְפִּיגְלֶר. רִינָת קְלָיִין. רִינו צְרוֹר. סֶפִי עוֹבַדְיָה. ו- עוד התבוננות באליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג 2015 מהיבטי הכלכלה הבינלאומית והטלוויזיה הבינלאומית (9). שיר הלל ל- IAAF ולמר אלכס גלעדי יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. פוסט מס' 535 / 531. כל הזכויות שמורות.

מבוא קצר (א).

ב- 1894 ייסד וחידש הברון ואיש החינוך הצרפתי פייר דה קוברטיין בכינוס בסורבון – פאריס יחדיו עם עוד כמה אישים בינלאומיים מהאצולה הישנה של אירופה את רעיון מסורת המשחקים האולימפיים של העת החדשה (המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה התקיימו לראשונה באולימפיה בשנת 776 לפני הספירה ונמשכו ברציפות 1169 שנים עד שנת 393 לאחר הספירה). כעבור שנתיים ב- 1896 הוציא פייר דה קוברטיין את חזונו אל הפועל. האולימפיאדה ה- 1 של העידן המודרני נערכה באתונה בירת יוון ערש המשחקים האולימפיים של העולם העתיק.

ioc 2טקסט תמונה : 1894. הכינוס בסורבון – פאריס. תמונה היסטורית שצולמה לפני 121 (מאה עשרים ואחת) שנים. הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין (יושב ראשון משמאל) מייסד עם חבריו שנמנו על הוועד האולימפי הבינלאומי הראשון את המשחקים האולימפיים של העידן החדש. האולימפיאדה הראשונה התקיימה באתונה בירת יוון באביב 1896. כל חברי הוועד האולימפי הבינלאומי הראשון לרבות פייר דה קוברטיין עצמו השתייכו למעמד האצולה של אירופה הישנה. זיהוי הנוכחים העומדים משמאל לימין : וִוילִיבָּאלְד גֶבְּהָארְדְט (גרמניה), זִ'ירִי  גוּט – יָארְקוֹבְסְקִי (צ'כוסלובקיה), פֶרֶנְץ קאֶמאֶני (הונגריה), וִויקְטוֹר גוּסְטָאב בָּאלְק (שוודיה). זיהוי היושבים משמאל לימין : הברון פְּיֶיר דֶה קוּבָּרְטֵיין (צרפת), המשורר וההיסטוריון דִימִיטְרִיוּס וִויקֶלָאס (יוון) מי ששימש הנשיא הראשון של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בשנתיים של 1896 – 1894, אָלֶכְּסֵיי דֶה – בּוּטוֹבְסְקִי (רוסיה). (באדיבות IOC).

באולימפיאדת פאריס 1924 הגה הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין את סיסמתו האולימפית שהייתה בעצם מעין מִשְנָה צנועה סוציולוגית סְדוּרָה : "הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות בהם".

"THE IMPORTANT THING IN THE OLYMPIC GAMES IS NOT WINNING BUT TAKING PART"

מי חשב אז ב- IOC במחצית שנות ה- 20 של המאה הקודמת במונחים כלכליים אודות הרעיון של דרישת זכויות שידורים מהרדיו הבינלאומי שקם והתמסד לו באירופה ובארה"ב. וודאי לא מהטלוויזיה הבינלאומית שמדעניה היו עסוקים עדיין ב- להמציא אותה. פייר דה קוברטיין חלם בשנים ההן רק כיצד להפיץ את הרעיון האולימפי הנשגב שלו.

הברון ואיש החינוך הדגול פייר דה קוברטיין מת ב- 1937. בצוואתו ביקש לקבור את לבו בכפר היווני אולימפיה. ב- 1939 פרצה מלחמת העולם ה- 2 ושתי האולימפיאדות של 1940 ו- 1944 בוטלו ולא נערכו כלל. אנגליה נטלה על עצמה לארגן את האולימפיאדה ה- 14 במניין הזמן החדש והראשונה לאחר מלחמת העולם ה- 2. בפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים דרש הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) תשלום זכויות מרשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC הבריטי בגובה 4000 (ארבעת אלפים) דולר בעבור השידורים הישירים של אולימפיאדת לונדון 1948. אגב, החוב לא נגבה מעולם ע"י IOC. רשתות הטלוויזיה האמריקניות סירבו לשלם זכויות שידורים ל- IOC בעבור אולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 בטענה שמדובר בסיקור חדשות, ובעבור חדשות לא משלמים. נשיא IOC האמריקני אוורי בראנדג' הדף את טענותיהם והכריז כי מדובר בבידור בהצגת הספורט הגדולה בעולם : "אם אין תשלום בעבור זכויות השידורים – אז גם אין צילומים". המחלוקת יושבה בשנה האולימפית של 1960. רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS הסכימה לשלם ל- IOC בראשות הנשיא האמריקני אוורי בראנדג' (Avery Brundage) בעבור זכויות השידורים של אולימפיאדת רומא 1960 סך של 390000 (שלושת מאות ותשעים אלף) דולר. זאת הייתה ההתחלה ויש להדגיש התחלה צנועה. מי שיער אז כי המשחקים האולימפיים קיץ וגם חורף יהפכו לביזנס כלכלי בעל עוצמה כה גדולה. בעבור זכויות השידורים של אולימפיאדת לונדון 2012 שילמה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ל- IOC סכום של 1.181000000 (מיליארד ומאה שמונים ואחד מיליון) דולר. תשלום שהוא כמעט פי 300000 (שלוש מאות אלף) יותר מאשר התשלום בעבור לונדון 1948. איגוד השידור האירופי ה- EBU שמאגד בתוכו כ- 65 רשתות טלוויזיה ציבוריות הוסיף עוד תשלום זכויות שידורים של 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר בעבור לונדון 2012.    

ioc 1טקסט תמונה : 29 ביולי 1948. אצטדיון "וומבליי" (Wembley) טקסט הפתיחה של האולימפיאדה ה- 14 בלונדון. נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השוודי סיגפריד אדסטרום (בן 78, שני משמאל נשען על מקל) מציג בפני מלך אנגליה ג'ורג' ה- 6 את חברי הוועד האולימפי הבינלאומי. משמאל, הלורד דייויד ברלי (Lord David Burghley) יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים בלונדון 1948. דֵיְיוִיד בֶּרְלִי היה עשרים שנה קודם לכן אלוף אולימפיאדת אמשטרדם 1928 בריצת 400  מ' משוכות. ברקע ברום אצטדיון "וומבליי" (Wembley) בלונדון בירת אנגליה מתנוססת הסיסמה האולימפית של הברון ואיש החינוך הצרפתי פייר דה קוברטיין, "ההשתתפות חשובה מהניצחון". משנה צנועה סוציולוגית סדורה בלתי נשכחת של מייסד המשחקים האולימפיים בעת החדשה :

"THE IMPORTANT THING IN THE OLYMPIC GAMES IS NOT WINNING BUT TAKING PART". (IOC באדיבות).

המשחקים האולימפיים שנחשבים להצגת הספורט הגדולה בעולם הפכו כאמור לביזנס כלכלי ענק. ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) ראתה כי טוב, וגבתה אף היא לראשונה תשלום זכויות שידורים מהמשדר הבינלאומי עבור מונדיאל אנגליה 1966 על סך של 1.000000 (מיליון) דולר. % 75 מהתשלום הנ"ל שילמו רשתות הטלוויזיה המשתייכות לאיגוד השידור האירופי ה- EBU. בעבור מונדיאל גרמניה 2006 שילמו כל רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות ל- FIFA, יותר מפי 1000 (אֶלֶף) בהשוואה ל- 1966, סך של 1.250000000 (מיליארד ורבע) דולר. צריך להבין שהסקרנות וההתעניינות הבינלאומית במשחקים האולימפיים נובעות ראשית דבר מהרמה הגבוהה ביותר המופגנת בתחרויות הא"ק לגברים ונשים (לא רק). מכאן כבר לא הייתה רחוקה הדרך כי ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) תיזום ותקיים הצגת ספורט בינלאומית רבת ממדים משלה. זה התחיל בתחרויות גביע העולם ב- א"ק בקיץ 1977 בדיסלדורף – גרמניה. אלכס גלעדי שידר אותן ישיר מעמדת שידור שלנו באצטדיון בדיסלדורף. (בתפקיד מנכ"ל רשות השידור כיהן אז יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה הישראלית היה ארנון צוקרמן). מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל סירב לשדר ישיר את תחרויות גביע העולם השני בא"ק במונטריאול 1979, אולם נעתר להצעתי לשדר ישיר את תחרויות גביע העולם השלישי בא"ק שהתקיימו ב- 1981 ברומא. ב- 1981 יזם האיטלקי פרימו נביולו נשיא ה- IAAF את תחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק. בחלוף שנתיים בקיץ 1983 היא נערכה בהלסינקי וזכתה להצלחה ושגשוג סנסציוניים עליהם כבר הרחבתי את הדיבור. ב- 1985 נערכו בקנברה – אוסטרליה תחרויות גביע העולם הרביעי בא"ק. זאת הייתה הפעם האחרונה. תחרויות גביע העולם בא"ק דעכו, אולם אליפויות העולם בא"ק זהרו. מותר לומר כי הן בהקו באור נגוהות. ב- 1985 מינה נשיא IAAF האיטלקי את איש הטלוויזיה המצוין אלכס גלעדי מ- NBC להתייצב בראש וועדת הטלוויזיה של התאחדות הא"ק הבינלאומית. פרימו נביולו ואלכס גלעדי והקולגות שלהם ב- IAAF הובילו את אחת ממהפכות הספורט הבינלאומיות המרעישות ביותר בדור האחרון בסיועה של הטלוויזיה הבינלאומית. אליפות העולם ה- 1 שהתקיימה בקיץ 1983 בהלסינקי יצאה לדרך ברגל ימין והיא עדיין צוברת תאוצה כמו הצעדים הענקיים של יוסיין בולט. אני מתרשם מפעילותו הטלוויזיונית החרוצה והמחקרית של אלכס גלעדי ב- IAAF במשך שנות דור. קיימת קורלציה ברורה בין רמת הא"ק העליונה המופגנת באליפויות העולם לבין הטכנולוגיה הטלוויזיונית החדשנית והמשובחת שה- IAAF משתמש בה בסיקור כל התחרויות על המסלול ובשדה באצטדיון וגם מחוצה לו.

alex 1

טקסט תמונה : ינואר 1980. מוסקבה. תמונה היסטורית שצולמה לפני שלושים וחמש שנים בעת פגישת תכנון ו- היערכות (במוסקבה) של מנהלי חטיבות הספורט של רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU (איגוד השידור האירופי) לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מוסקבה ביולי 1980. מנהל מחלקת הספורט בעת ההיא אלכס גלעדי מייצג את האינטרסים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ושל רשות השידור. מנהל הטלוויזיה בפועל באותם הימים היה יוסף "טומי" לפיד ז"ל. הוא שימש במקביל גם מנכ"ל רשות השידור. רק במארס 1980 מינה יוסף "טומי" לפיד ז"ל את יצחק "צחי" שמעוני ז"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של מר ארנון צוקרמן שסיים שתי קדנציות ניהול מוצלחות בשנים ההן של 1979 – 1973. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בינואר 1980 היה מר חיים יבין. (צילום ה- EBU במוסקבה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבוא קצר (ב).

רבים בטלוויזיה ובתקשורת וגם מחוצה לה הפנו אלי את אותה השאלה בעת שהותי הממושכת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : "מהו לדעתי המרכיב החשוב היותר בניהול ומנהיגות את חטיבת הספורט, יחידה אקטיבית ובעלת השפעה על דמותו של השידור הציבורי, בעיקר בתחום מבצעי השידור בארץ ומבצעי השידור הבינלאומיים בעולם ?". התשובה ברורה : למעט תכונות יסוד אנושיות יושרה, דרך ארץ, דוגמא אישית, ומקצוענות ושליטה בחומר – הדבר החשוב ביותר הוא לשכנע את הבוסים שלך בצדקת דרכך והשקפת עולמך הטלוויזיונית. פועל יוצא ומסקנה שההיגיון שלי כמנווט שידורי הספורט הוא הגיוני. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד האמין להיגיון הטלוויזיוני שלי והשתכנע בצדקת דרכי והשקפת עולמי. זה היה לפני המון זמן לפני 32 שנים. הוא התיר לי לתקוע בחודש אוגוסט של 1983 עוד סיכה צבעונית ליד העיר הלסינקי בירת פינלנד. הייתה זאת הטלוויזיה הציבורית הפינית YLE שהעניקה לעולם לפני יותר משנות דור פנינת שידור ושיעור מאלף ואיכותי בל יישכח כיצד צריך להפיק, לכסות, ולצלם תחרויות א"ק בטלוויזיה. תרבות הספורט והא"ק בפינלנד הקטנה והאמיצה היא מרשימה מאין כמותה. מסורת בת 104 שנים של הרצים הפיניים הגדולים למרחקים ארוכים ובראשם פאבו נורמי טבועה בהיסטוריה של המדינה הקטנה-גדולה והנפלאה הזאת (בעלת שטח ענק של 338000 קמ"ר ומספר מצומצם של אוכלוסין כ- 5 מיליון) השוכנת בצפון אירופה שקוראים לה פינלנד ובירתה הלסינקי. הרצים הגדולים למרחקים ארוכים של פינלנד הקטנה האמיצה בראשותם של מייסדי השושלת האנס קולמאיינן ופאבו נורמי השיגו בריצות ל- 1500 מ', 3000 מ' מכשולים, 5000 מ', 10000 מ', ומרתון) בתקופה שבין אולימפיאדת סטוקהולם 1912 למשחקים האולימפיים של ברלין 1936 עשרות מדליות אולימפיות מ- זהב, כסף, וארד (!). צריך להבין שמדובר במדינה דלת אוכלוסין השוכנת בצפון אירופה ואשר אוכלוסייתה בשנים ההן מנתה כ- 3 וחצי מיליון תושבים בלבד. זהו הישג ספורטיבי פנטסטי.

הכיסוי הטלוויזיוני של תחרויות הא"ק באולימפיאדות בֵּיְיגִ'ינְג 2008 ולונדון 2012 כמו גם הכיסוי הטלוויזיוני של אליפויות העולם ה- 12 ו- 13 בא"ק, ב- 2009 בברלין וב- 2011 בדָאֶגוּ – דרום קוריאה – נוגעים בפסגת היכולת של הטלוויזיונית הבינלאומית בכל הזמנים. הצבת 6 ניידות שידור וכ- 100 מצלמות טלוויזיה באצטדיוני הא"ק ובסיקור ריצות המרתון ותחרויות ההליכה מחוץ לאצטדיון הם במידה רבה המרב ושיא היכולת הטכנולוגית של הטלוויזיה שחושפת את שיא היכולת האנושית בשדה הספורט. האָצָן הג'מייקני יוּסֵיין בּוֹלְט זכה בשנים האלה לחשיפה טלוויזיונית עצומה בממדיה, חשיפה מצולמת שהאָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס לא פחות מוכשר ממנו היה יכול רק לחלום עליה. באליפות ארה"ב באצטדיון "אַן אָרְבּוֹר" (Ann Arbor) במישיגן ב- 25 בחודש מאי של שנת 1935 קבע גֶ'סִי אוֹאֶנְס בתוך כ- שעה ורבע 4 שיאי עולם חדשים. נותרו כמה תמונות דהויות מהמים ההם ב- "אָן אָרְבּוּר" לפני 80 שנים. כלל לא הייתה אז טלוויזיה מבצעית. באולימפיאדת ברלין באוגוסט 1936 זכה ג'סי אואנס ב- 4 מדליות זהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. ג'סי אואנס וגם אנחנו ברי מזל משום שבימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) תיעדה את ההצטיינות שלו בפרוטרוט בסרטה הנודע "אולימפיה". לא נותר כל זכר לצילומי ה- Video של חברת הטלוויזיה הגרמנית "טלפונקן" (Telefunken) ששידרה ישיר כ- 80 שעות מהתחרויות של המשחקים האולימפיים של ברלין 1936. טכנאי הקולנוע והטלוויזיה טרם ידעו אז כיצד להקליט את תמונות ה- Video על רצועה מגנטית. כיסוי וצילום תחרויות א"ק בשנות ה- 2000 הוא שיא של מורשת טלוויזיונית שהחלה חברת האלקטרוניקה הגרמנית "TELEFUNKEN" לפתח באולימפיאדת ברלין 1936. חברת "טֶלֶפוּנְקֶן" בראשות המהנדס הראשי המוכשר ועתיר הידע שלה וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) הפיקה באולימפיאדת ברלין 1936 כ- 80 שעות שידורים ישירים מאצטדיון הא"ק, מהבריכה האולימפית, ומהאמפי – תיאטרון הפתוח האולימפי בו נערכו תחרויות ההתעמלות באמצעות שלוש מצלמות (בלבד) שנראו כמו תותחי צילום ושקלו כל אחת כמעט רבע טון. מאות אלפי גרמנים ראו בשידורים ישירים בטלוויזיה במרכזי צפייה מיוחדים במעגל סגור שהוקמו בברלין, המבורג, פוטסדאם, וערים נוספות (לא בבתים) את ניצחונותיו המדהימים של האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זוכה בארבע מדליות זהב. לדאבון לב לא נותר כאמור שום זיכרון מאותן תמונות ה- Video של הימים ההם משום שמהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו להקליט את תמונת ה- Video (ידעו להקליט רק Sound). האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס ותודעת יכולת הריצה שלו הם פרי תוצרתה של חברת "TELEFUNKEN" ובימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל באולימפיאדת ברלין 1936. עֵדוּת הצילום היחידה לניצחונותיו המזהירים של גֶ'סִי אוֹאֶנְס בריצות 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ' במשחקי ברלין 1936 נמצאת בסרטה הדוקומנטארי [צולם ב- Film ע"י 45  מצלמות של הבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl), וקרוי כאמור "אולימפיה" (OLYMPIA). ארבעים וחמישה הצלמים של לני ריפנשטאהל ירו במשך 16 ימי אולימפיאדת ברלין 1938 יותר מ- 500000 (חצי מיליון) מטר פילם. לני ריפנשטאהל ערכה את הסרט "אולימפיה" בן ארבע שעות על שני חלקיו "פסטיבל היופי" ו- "פסטיבל העמים" במשך שנה ו- 8 חודשים. הסרט הוקרן לראשונה בברלין ב- 20 באפריל 1938 ביום ההולדת ה- 49 של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר וזכה להצלחה עצומה בגרמניה וגם בעולם. הסרט האלמותי מתעד בפרוטרוט את קורות המשחקים האולימפיים ההם במלואם של ברלין 1936. לתיעוד ה- Video אין כאמור זֵכֶר. הרי רק ב- 1956 המציאה חברת "AMPEX" האמריקנית בראשות המהנדס הראשי שלה צ'ארלס גינסברג (Charles Ginsburg) את מכונת ה- VTR של הטלוויזיה (ראשי תיבות של Video Tape Recording) שהקליטה לראשונה את תמונת ה- Video על רצועות מגנטיות ברוחב של שני אינטשים, ושינתה את פני הטלוויזיה לעַד.

bruch

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. זהו האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין בו התקיימו תחרויות הא"ק. מהנדס האלקטרוניקה הראשי המוכשר ועתיר הידע של חברת "TELEFUNKEN" וולטר ברוך (Walter Bruch) בוחן ב- Viewfinder את עבודת אחת משלוש מצלמות ה- Video של החברה שלו. המצלמה הענקית הזאת הזאת של הדור הראשון של מצלמות ה- Video בתעשיית הטלוויזיה הייתה זקוקה לאלומות אור יום בהירות וחזקות כדי לייצר תמונה ראויה לצפייה. (התמונה באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

bruch 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי. זוהי אחת משלוש מצלמות ה- Video הגרמניות (בתוך כל אחת מהן הורכבה שפופרת ה- איקונוסקופ) שהוצבו באצטדיון האולימפי המרכזי, בבריכת השחייה ובאמפיתאטרון האולימפי בתחרויות ההתעמלות, ו- הניבו כ- 80 שעות שידורים ישירים בטלוויזיה הגרמנית של "TELEFUNKEN", ובאחריות מיניסטריאלית של ה- DPR ראשי תיבות של (Deutsche Reich Post) תחת עינו הפקוחה של שר התעמולה הנאצי ד"ר יוזף גבלס. שלוש המצלמות נראו כמו תותחי צילום. הן שקלו קרוב לרבע טון ונדרש צוות של חמישה אנשים להפעילן. מצלמות ה- Video האלה מהראשונות בהיסטוריה של הטלוויזיה מאז ומעולם דרשו אור יום חזק כדי לייצר סיגנל שידור ראוי. הן נחשבו בזמנו לפלא השמיני. (התמונה הוענקה לי באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936" ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון, כמות ואיכות האימון, הגברת הידע הרפואי וידע בתזונה, שכלול של ההנעלה וציוד לרבות שימוש במסלולי רקורטאן במוטות אלסטיים בקפיצה במוט העשויים מסיבי זכוכית ו/או סיבי פחמן (במקום מוטות מבמבוק ו/או אלומיניום), וכן שיפור טכניקות סגנון כמו המעבר מסגנון גלילת בטן בקפיצה לגובה לשימוש בסגנון דיק פוסברי (אתלט אמריקני בגובה 1.96 מ' מי שהמציא את סגנון הקפיצה לגובה עם הגָב לרף וזכה באולימפיאדת מכסיקו 1968 במדליית הזהב בהישג של 2.24 מ'), ושימוש מושכל בכלי הספורט – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים. היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב הכדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט, ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים. החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

owens 4

טקסט תמונה: 1933. האצן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) נועל נעלי ריצה (Spikes) פשוטות, מזנק מגומות חפורות ומתחרה על מסלול פֶּחָם גָס. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ארה"ב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אישית : באולימפיאדת מונטריאול 1976 נפגשתי באופן אישי עם ג'סי אואנס. השדר נסים קיוויתי ערך בינינו היכרות בכניסה לאצטדיון האולימפי המרכזי. לחצנו ידיים. הרגשתי צורך לקוד קידה בפניו. התפתחה שיחה קצרה. הוא היה ג'נטלמן ואדיב אולם נדהמתי מכך שהחזיק סיגריה בידיו. ג'סי אואנס סיפר לי כי הוא מכור לניקוטין וכי הוא מעשן כבד ללא תקנה.

adidas

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. ריצת הגמר ל- 100  מ'. המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95  ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה. חברת "אָדִידַאס" פרטנר עסקי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השתמשה מן הסתם בצילום הזה לקידום המכירות שלה. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- Telemexico. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארבעה מנכ"לים של רשות השידור בתקופות שונות יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, ויבד"ל אריה מקל ומוטי קירשנבאום, ושוב אורי פורת ז"ל, אִפְשֵרוּ לי כל אחד בתורו לנהל, להפיק, לערוך, ולשדר ישיר שמונה אליפויות עולם בא"ק מהשטח מ- מוקד התרחשותן כלהלן : הראשונה בהלסינקי – פינלנד ב- 1983, השנייה ברומא – איטליה ב- 1987, השלישית בטוקיו – יפן ב- 1991 (היחידה ששודרה Off tube בתקופת של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל), הרביעית בשטוטגארט – גרמניה ב- 1993, החמישית בגטבורג – שוודיה ב- 1995, השישית באתונה – יוון ב- 1997, השביעית בסביליה – ספרד ב- 1999, והשמינית באדמונטון – קנדה ב- 2001. את שתי האליפויות הראשונות ב- 1983 ו- 1987 שידר נסים קיוויתי יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. את השאר שידר מאיר איינשטיין שוב עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן למעט זאת של סביליה 1999 שם שימש ד"ר מולי אפשטיין פרשן. אליפויות העולם בא"ק הן טלוויזיה מרתקת.

לפני ימים ספורים הסתיימה ב- בייג'ינג – סין אליפות העולם ה- 15 בא"ק, אחת מההצגות הספורט הטלוויזיוניות הגדולות בתבל. אלכס גלעדי רשאי להתגאות באחריות הכבדה שהוא חולק כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF עם חבריו משום שהם הציבו מאז 1985 סטנדרט חדש יעיל ויפהפה של כיסוי תחרויות על ב- א"ק. אנוכי מתפעל ממר אלכס גלעדי שהתבלט כבר מגיל צעיר כרעיונַאי טלוויזיה מקורי, יוזם, ובעל יכולות, שלא למד מעולם תקשורת וטלוויזיה באקדמיה. Self made שהפך בעצמו לאוניברסיטת טלוויזיה. ב- 1985 הבחין נשיא IAAF האיטלקי פרימו נביולו בכישרונו הטלוויזיוני של אלכס גלעדי ומינה אותו לתפקיד החשוב של יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. פרימו נביולו הבטיח אז לאלכס גלעדי הבטחת נאמנות מקצועית נחרצת לנוכח כישרונו, כלהלן : "כל זמן שאני כאן –  גם אתה כאן".

alex

טקסט תמונה : אוגוסט 2001. אדמונטון – קנדה. אליפות העולם ה- 8  בא"ק נערכת בעיר הקנדית אדמונטון בירת מחוז אלברטה. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיר איינשטיין ואנוכי יחדיו עם שני אנשי הטלוויזיה מהגדולים ביותר בהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית הישראלי אלכס גלעדי והספרדי מנולו רומרו. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אלכס גלעדי, מנולו רומרו, מאיר איינשטיין, ואנוכי. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : "פרימו נביולו נפטר ב-1999. מחליפו, למיאן דיאק מסנגל ביקש מאלכס גלעדי להמשיך בתפקידו כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. אלכס גלעדי מכהן בתפקיד כבר 30 שנים אבל הודיע לנשיא IAAF למיאן דיאק (בינתיים נבחר לנשיא IAAF הבריטי סבאסטיאן קו במקומו של למיאן דיאק) שהגיע הזמן לפנות את מקומו למישהו צעיר קצת יותר, וכי הוא מקווה לסיים את תפקידי בתום 30 שנה באליפות העולם ה- 15 בא"ק ב-2015 ב"קן הציפור" בבייג'ינג – סין".

בראשית. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. 

אליפות העולם ה- 15 בא"ק של בייג'ינג 2015 היא חוליה נוספת במורשת מפוארת שתחילתה באליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד. שם הייתה ההתחלה. שם התקיים הזינוק הראשון. שם התגלתה הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE בשיא גדולתה.

ב- 7 באוגוסט 1983 נפתחה בהלסינקי אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהשתתפות 1350 (אלף ושלוש מאות וחמישים) אתלטים ואתלטיות. תחרות עַל בפירמידת הספורט הבינלאומי הנערכת תחת חסותו של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), ונחשבה לאירוע החשוב ביותר המתקיים לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. בראש ה- IAAF  ניצב בשנת 1983 האיטלקי רב היכולות ד"ר פְּרִימוֹ נֶבּיוֹלוֹ (Dr. Primo Nebiolo). פרימו נביולו נבחר פה אחד לנשיא ה- IAAF בקונגרס התאחדות הא"ק הבינלאומית שנערך ברומא ב- 1981 וכיהן ברציפות 18 שנה עד יום מותו ב- 1999. הוא נולד בטורינו ב- 14 ביולי 1923 והיה שנים רבות חבר במועצה של ה- IAAF. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ היה אישיות מוכשרת ביותר ובעלת אמביציות. הוא היה גאון האִרְגוּן, השִיווּק והכלכלה בהפקת אירועי א"ק, וניחן גם ביכולות של מדינאי. הא"ק ברמתה הגבוהה ביותר היא מושא שידורי טלוויזיה טבעי וחלום רטוב של כל מפיק, אך פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ העניק לה את הליטוש הסופי שכה הבריק באליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 הבלתי נשכחת. פרימו נביולו היה Promoter כריזמאטי. ה- IAAF כוועדה מארגנת עליונה והאתלטים והאתלטיות המסונפים לארגון חייבים לו תודה ענקית על שהעמיק את תודעת הציבור בענף ה- א"ק (באמצעות הטלוויזיה הבינלאומית ממנה דרש טבין ותקילין של זכויות שידורים), בדיוק כפי ש- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) והספורטאים האולימפיים חייבים תודה עצומה לספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש על הטבעת הרעיון האולימפי בקרב שכבות הציבור בעולם והפיכת האולימפיאדה למוסד תחרותי היוקרתי והיקר ביותר במגוון עצום של מקצועות ספורט. חואן אנטוניו סאמאראנש עשה מידי ארבע שנים את משחקי הקיץ האולימפיים להצגת הספורט הגדולה ביותר והמרתקת ביותר בעולם. הוא כמובן דרש מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות את משמניהן בדמות מיליארדי דולרים תמורת זכויות שידורים. חואן אנטוניו סאמאראנש לא היה מחדש החזון האולימפי אך הוא הביא אותו לפסגתו המסחרית הגבוהה ביותר באותן השנים ההן, ובאולימפיאדת ברצלונה 1992 פתח לראשונה בהיסטוריה את השערים האולימפיים בפני הספורט המקצועני. צירוף מקרים היסטורי העניק לשניהם פחות או יותר באותו הזמן את ההזדמנות להתייצב בפסגת המנהיגות של הספורט הבינלאומי. חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש נבחר לנשיא IOC ב- 1980 וד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ נהיה נשיא IAAF ב- 1981. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ איש רב פעלים היה כל כך מוכשר עד שאישיותו הפכה להיות שנויה במחלוקת. זה לא סוד כי מצליחנים צוברים אויבים. צריך לומר לזכותו של ד"ר פרימו נביולו שהוא הפך במו ידיו, רעיונותיו, וכושר הביצוע שלו את הא"ק לא רק למלכת הספורט תואר שהיא וודאי ראויה לוֹ, אלא גם לביזנס כלכלי חסר תקדים בתוך הסימביוזה המתנהלת ומתקיימת בין הטלוויזיה באשר היא לבין הספורט באשר הוא. ברמה המקומית וברמה הבינלאומית. ד"ר פרימו נביולו היה האיש שהפך את ה- IAAF לגוף עשיר מאוד, בקופתו שכנו מיליארדים של דולרים, ואת האתלטים המנצחים עשה למיליונרים. עולם הטלוויזיה ועולם הספורט הכירו בכישרונותיו של ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ.

samaranch nebiolo 1טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. נשיא ה- IAAF האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (מימין) ונשיא IOC הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש (משמאל). שני אישים בלתי נשכחים בארגון הספורט הבינלאומי ובעלי כישרון לשווק אותו ולנהל מו"מ אודות מכירת זכויות השידורים היקרות לרשתות הטלוויזיה בעולם. (באדיבות IAAF ו- IOC).

טקסט תמונה : ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo) הנשיא רב הכישרון של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) מתקבל בכבוד רב ע"י נשיא פינלנד חובב הספורט ד"ר מאונו קויביסטו (Dr. Mauno Koivisto) בלשכתו של הנשיא בהלסינקי, בטרם אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. מאחור נראה ראש הטקס הפיני. ד"ר פרימו נביולו מאיטליה (1999 – 1923), גאון הארגון, השיווק, והכלכלה של IAAF. ד"ר פרימו נביולו היה מנהיג ספורט ברמה של מדינאי. (באדיבות YLE ו- IAAF – התאחדות הא"ק הבינלאומית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספר עָב הַכֶּרֶס בן אחד עשר כרכים ויותר מרבבת עמודים שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" מייחד פרק נרחב לאליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד, לא רק מפני שהוא מסביר לפרטי פרטים את התפתחות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית והכספים האדירים הזורמים ממנה להתאחדות ה- א"ק הבינלאומית (IAAF), אלא גם בגלל שהוא מספר כיצד רשת טלוויזיה קטנה, אמיצה, ויעילה בצפון אירופה, הלא היא הטלוויזיה הציבורית ממלכתית של פינלנד – YLE (תחנת שידור בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית) הפיקה ושידרה בצורה יעילה, מרשימה, ונפלאה את אירוע העַל שהתקיים על אדמתה.

זהו הסיפור והדיווח מאז 1976.

בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 החליט מועצת ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית לקיים מפעל בינלאומי חדש שנקרא "תחרויות גביע העולם בא"ק ". היה לכך ביקוש טלוויזיוני. תחרויות גביע העולם בא"ק התקיימו שלוש פעמים ברציפות. הראשונה התקיימה ב- 1977 בדיסלדורף. אלכס גלעדי היה השַדָּר מטעמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא נכנס לנעליו של נסים קיוויתי ובפעם הראשונה שידר ישיר תחרות א"ק בקנה מידה בינלאומי כל כך מקיף. זקני הטלוויזיה מהימים ההם זוכרים את קולו העמוק של אלכס גלעדי בוקע מעמדת השידור באצטדיון הגרמני בעת שידור ישיר של ריצת ה- 1500 מ', כשהוא מכריז, "כך חולפת לה תהילת עולם…", והתכוון להפסדו של האלוף האולימפי מניו זילנד ג'וֹן ווֹקֶר לרץ הבריטי סְטִיב אוֹבֶט. אלה היו הימים שאלכס גלעדי שאף להיות נסים קיוויתי השני. (הוא לא היה. נסים קיוויתי נותר האחד, היחיד, והמיוחד) את תחרויות גביע העולם ב- א"ק שנערכו ב- 1979 במונטריאול סירב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לכסות מכל מיני נימוקים וביניהם נימוק של הפרש שעות וזמנים גדול מידי (שבע שעות) בין שעון ירושלים לשעון מונטריאול. ב- 1981 ברומא ניאות יוסף "טומי" לפיד ז"ל להתייחס לתחרויות על גביע העולם ב- א"ק על קצה המזלג, למרות שהתחרויות נערכו באירופה ורק שעה אחת חצצה בין שעון ישראל לשעון איטליה. נִסִים קִיוִויתִּי היה השַדָּר שלנו ברומא 81'. התחרויות האלה לא הבריקו, נראו כברווז צולע, ולא זכו להֵד תקשורתי למרות כותרתן.

ואז באותה השנה של 1981 התייצב בראש הא"ק העולמית פטרונה החדש, האיטלקי ד"ר פְּרִימוֹ נֶּבְּיוֹלוֹ. איש מבריק בעל חזון וכריזמה ובעל יכולות ארגוניות ושיווקיות ברמה של מדינאי. הוא העניק לה אופק חדש. אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 83' שבאה בעקבות המפעל הקודם הייתה הצלחה כל כך מובהקת עד ששינתה את הסדר העולמי בענף הזה להרבה מאוד שנים, אולי לעַד. הטלוויזיה הפינית חשפה את כוכבי הא"ק העולמית בצורה כל כך מוצלחת ומהנה, עד שהפכה באחת את ה- IAAF לגוף ספורטיבי עשיר כקוֹרַח ואת האתלטים המצטיינים הנמנים על שורותיו לזוכים בפרסים כספיים גבוהים. חלקם עשו זאת כפי שהתברר מאוחר יותר בעזרת שימוש בסמים ממריצים אסורים ובאמצעות סטרואידים אנאבוליים.

טקסט תמונה : שנת 1977. אנשי מועצת ה- IAAF, אחת הוועדות המארגנות החשובות ביותר בספורט הבינלאומי, בפגישה בדיסלדורף – מערב גרמניה בשנת 1977, ערב תחרות גביע העולם בא"ק בעיר. זיהוי הנוכחים בתמונה העומדים בשורה האחורית משמאל לימין : הולט (Holt), קאסל (Cassel), פראנסיס, מוריסון, דאסריו (Dasriaux). עומדים שורה אמצעית משמאל לימין : לי, אגאבאני, טאקאץ', ד"ר פרימו נביולו, וויצ'יק (Wieczisk), מוקורה. עומדים שורה ראשונה מלפנים משמאל לימין : סיר (Sir), דה- קוסטה, חומנקוב, אדריאן פאולן מהולנד (היה נשיא ה- IAAF  בשנים 1981- 1976), הולדר, דאנץ (Danz), לאמין דיאק (Lamine Diack) מסנגל, נשיא IAAF הנוכחי מאז 1999. (באדיבות IAAF – התאחדות הא"ק הבינלאומית).

משנולדה אליפות העולם הראשונה בא"ק בהלסינקי באוגוסט 1983 היא משכה אליה מייד את כל זרקורי הטלוויזיה הבינלאומית. זה היה מדהים. המפעל הקודם, זה של גביע העולם בא"ק דעך ונערך בפעם האחרונה באוסטרליה ב- 1985. לאחר מכן לא יסף. אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 הייתה הצלחה טלוויזיונית בינלאומית כבירה ודרמטית. הטלוויזיה הבינלאומית אמרה ב- 1983 הן לחזונו של פרימו נביולו ובאמת החל מ- 1983 החל ה- IAAF לגלגל סכומי כסף אדירים שצמחו למאות מיליוני דולרים ממנו נהנתה התאחדות הא"ק הבינלאומית בגין תשלומי זכויות השידורים של רשתות הטלוויזיה הבינלאומית.

ה- EBU שילם עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' סכום צנוע שנסב על 800000 (שמונה מֵאוֹת אֶלֶף) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במסגרת חברותה (Active memeber) ב- EBU עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד. סכום נמוך שהתבסס על השיטה הישנה של איסוף כספים בתוך איגוד השידור האירופי (EBU) עצמו שנקראה “Maximum Offer”. בשיטה הזאת כל רשת טלוויזיה ב- EBU מציעה את מרב התשלום שהיא מוכנה לשלם עבור זכויות השידורים של האירוע, אך להנהלת ה- EBU בהתייעצות עם ה- IAAF יש את הפררוגטיבה לקבל או לדחות את ההצעה. לתוך הקלחת המורכבת הזאת נכנסתי גם אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והצעתי כמי שמייצג רשת טלוויזיה קטנטונת של מדינת ישראל החברה באיגוד סכום מרבי של סך העומד על 3000 (שלושת אלפים) דולר. ה- EBU קיבל את הצעתי. אף על פי כן חשב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל באותה תקופה שזה סכום מוגזם. בעיניו זה נראה המון כסף. יוסף "טומי" לפיד ז"ל איש הדוֹר היָשָן סבר שהוועדות המארגנות הן שצריכות לשלם לטלוויזיה הבינלאומית מפני שהיא כמדיה לתקשורת המונים מסכימה להשקיע ממשאביה בכיסוי וצילום את אותם אירועי הספורט המדוברים שאינם הכי חשובים בעולמנו. כמובן שהסדר הטלוויזיוני העולמי היה שונה ורשתות הטלוויזיה נדרשו לשלם זכויות שידורים תמורת קבלת רישיון לצלם את אותם אירועי הספורט הרלוואנטיים שהציבור ביקש לראותם על מסך הטלוויזיה שלו. 3000 דולר נראו ליוסף "טומי" לפיד הון תועפות. הסכום נראה לו יקר למרות שהיה ברור שמדובר בסכום אפסי במונחי טלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור אותו האירוע זכויות שידורים בגובה של 1.500000 (מיליון וחצי) דולר. באותה שיחת הבהרה בין שנינו אודות המחיר ההוא נאלצתי לקחת את יוסף "טומי" לפיד ז"ל לעבר תורת היחסות של אלברט איינשטיין. "הכל יחסי בעולמנו. שלוש שערות על הראש זה מעט – שלוש שערות במָרָק זה המון", אמרתי ונימקתי לו את תורת היחסיות שלי : "3000 דולר הם סכום פעוט ומגוחך גם עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעומת מה שמשלמות רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות באירופה כמו ה- BBC הבריטי, RAI האיטלקית, ARD ו- ZDF הגרמניות, TVE הספרדית, A2F הצרפתית ואחרות. זאת הזדמנות חד פעמית שלא תחזור על עצמה שוב". יוסף "טומי" לפיד ז"ל חשש במשך כל חמש שנות כהונתו לקופת הרשות שהייתה עשויה כמסננת ציבורית ממנה דלף הכסף כמו מברז מים. בתפקידו רב האחריות כמנכ"ל רשות השידור שימש לא רק העורך הראשי אלא היה הנושא באחריות לביצוע חוק תקציב רשות השידור על כל היבטיו הכלכליים. אסור היה לו לחרוג אפילו באגורה. לבסוף הסכים עמי ונתן לי אור ירוק לצעוד עם הפקת הלסינקי 1983 שלי קדימה. חישוב פשוט מראה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד טעה לחלוטין בחישוביו הכלכליים. שידרנו מאליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' כ- 17 שעות שידורים ישירים ועוד שלוש שעות תקצירים מוקלטים. עלות שעת שידור אחת עמדה על 150 (מאה וחמישים) דולר. על פי קריטריון ותמחיר טלוויזיוני מדובר בכלום. בחינם. זאת הייתה ההתחלה הצנועה. תמורת אליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה ברומא באוגוסט / ספטמבר 1987 נדרשה הטלוויזיה לשלם סך של זכויות שידורים פי עשרים יקר יותר מזאת של הלסינקי 1983. ה- EBU דרש מאתנו סכום של 60000 (שישים אלף) דולר. אולם זה כבר התרחש בתקופת מנכ"ל רשות השידור הבא, מי שהחליף את המנכ"ל הקודם יוסף "טומי" לפיד, אורי פורת ז"ל.

כאמור מייד בתום הפקת הלסינקי 1983 האמירו המחירים. בתוך פחות מעשוֹר שנים הם נסקו מעלה מעלה. בחוזה השידורים הבא שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF לתקופה של שלוש שנים ב- 1985 + 1986 + 1987, ניאות איגוד השידור האירופי לשלם להתאחדות הא"ק הבינלאומית כבר סכום של 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר.

בחוזה השידורים של 1991 – 1988 (ארבע שנים) שילם ה- EBU ל- IAAF תשלום של 9.000000 (תשעה מיליון) דולר. שיא חדש ומדהים נקבע בחוזה הארוך טווח לארבע שנים של 1995 – 1992, בהן ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF סכום פנטסטי של 91.000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר. השיא הזה נשבר בחוזה הבא שנחתם לתקופה של שש שנים, 2001 – 1995. ה- EBU שילם ל- IAAF סכום דמיוני של 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. העובדה שאיגוד השידור האירופי הסכים לשלם סכומי עתק ל- IAAF מצביעה עד כמה ענף הא"ק הוא ספקטקולארי באירופה, מצטלם היטב בטלוויזיה, ונושא רייטינג למכביר. הא"ק על ענפיה השונים הייתה ענף ספורט אהוב באירופה הישנה. חלק מהמורשת הזאת הרכיב את אופייה ואת תרבות הצפייה בטלוויזיה של אירופה החדשה שלאחר מלחמת העולם ה- 2. המסורת הארוכה הזאת הגיעה לשיא חדש ב- 7 באוגוסט 1983 עם תחילתה של אליפות העולם הראשונה בא"ק בהלסינקי.

טקסט מסמך : 9 בדצמבר 1982. זהו המסמך המקורי של ה- EBU המאשר תשלום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית על סך של 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי בממוצע כ- 150 (מאה וחמישים) דולר לשעת שידור. רשות השידור נדרשה לשלם פרוטות עבור אירוע על בספורט הבינלאומי, יפהפה, ואדיר ממדים. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : גרף עליית מחירי זכויות השידורים המצביע כמה שילם ה- EBU (בדולרים) ל- IAAF  מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בקיץ 1983. כעבור תריסר שנים מאז אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF תמורת חוזה ארוך טווח בן שֵש שנים 2001 – 1996, סכום פנטסטי של  135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. הא"ק הבינלאומית כבשה לעצמה נתח גדול על מרקע הטלוויזיה הבינלאומי. אין דבר טלוויזיוני יפה יותר מא"ק במיטבה. לא בכדי מכנים אותה מלכת הספורט. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאוד רציתי, התעקשתי להפיק ולהעביר בשידורים ישירים את האירוע היפהפה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד. זאת הייתה שאיפתי העליונה אך הייתי צריך לכלכל את צעדיי בזהירות מול מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. הוא היה רגזן ולעיתים בלתי צפוי. הוא הצטייר פעמים רבות כאיש קצר רוח. בעיקר חשש מפני אירועי הספורט הגדולים שדרשו תשלומים עבור זכויות השידורים בניגוד לשידורי חדשות ואירועים פוליטיים המשודרים חינם אין כסף בטלוויזיה. היה זה יוסף "טומי" לפיד שביטל לאלכס גלעדי את שידורי גביע העולם של מונטריאול 1979 ואת הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1980 ואִפשֵר לי לאחר לכתו של אלכס גלעדי ל- NBC להפיק רק קמצוץ מתחרויות גביע העולם בא"ק של רומא 1981. ב- 16 בדצמבר 1982 הגשתי למנהל הטלוויזיה טוביה סער וליוסף "טומי" לפיד את הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983. הטקסט נכתב לטוביה סער אך כוון לעברו של יוסף "טומי" לפיד. שקלתי כל מילה ובררתי אותן בקפידה. הייתי צריך להיזהר בניסוחים שלי זכר לימי המו"מ המורכב שניהלתי עמו שנה קודם לכן אודות הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982.

יוסף "טומי" לפיד ז"ל שלט ביד רָמָה ברשות השידור והתערב בכל פרט ניהולי ובתוכן השידורים. הוא התמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979. שיטות ניהולו ואישיותו הדינאמית לא מצאה חן בעיני רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר מראשית המינוי. באפריל 1982 התפטר מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מתפקידו בנימוק שיוסף "טומי" לפיד הכוחני מתערב לו כל הזמן בניהול השוטף. "אינני יכול עוד לעבוד עם טומי לפיד", אמר יצחק "צחי" שמעוני והניח את המפתחות על שולחנו של המנכ"ל. יוסף "טומי" לפיד לא הזיל דמעה. הוא גיחך ולעג למכתב ההתפטרות. הוא עבר כבר בחייו כמה דברים קשים יותר מסירובו של יצחק "צחי" שמעוני לעמוד בראש הטלוויזיה הישראלית הציבורית בנימוק שהוא יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור צנטרליסטי מִידַי. יוסף "טומי" לפיד לא התחנן בפני יצחק "צחי" שמעוני לחזור בו. הוא לא המתין אפילו קמעא והמליך מייד מֶלֶך חדש. את טוביה סער. טוביה סער היה איש אהוב. טיפוס של מנהל טלוויזיה צייתן ומסור לאיש שמינה אותו. יחסי הניהול יוסף "טומי" לפיד – טוביה סער היו הרמוניים ולא דמו משום היבט ליחסי העבודה הקשים ששררו בין מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הקודמת יצחק לִבְנִי לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. בפברואר 1983 השלים יוסף "טומי" לפיד הדומיננטי את ההשתלטות הסופית שלו על בניין הטלוויזיה משמינה את יאיר שטרן למנהל חטיבת החדשות. צוות הניהול הבכיר הורכב עכשיו ממנהל הטלוויזיה טוביה סער, מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, ומנהל חטיבת התוכניות צְבִי "צביקה" שַפִּירָא (בעבר מנהל רדיו גלי צה"ל). שלושתם היו אנשיו הנאמנים והממושמעים (מאוד) של מנכ"ל רשות השידור. יותר מזה הוא לא היה צריך. טוּבְיָה סַעַר, יָאִיר שְטֶרְן, וצְבִי שַפִּירָא פעלו במסגרת היררכית ולא סטו ממנה ימינה או שמאלה כְּהוּא זֶה.

יוסף "טומי" לפיד עורר אנטגוניזם רב בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (הבניין ממוקם בשכונת רוממה בירושלים) עם מינויו למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979. הגברדיה הוותיקה המובילה ורבת המוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו דן שילון, מוטי קירשנבאום, ירון לונדון, אלכס גלעדי ואחרים מאסו ביוסף "טומי" לפיד מבראשית (ו/או הוא מאס בהם. כל ניסוח טוב). חלקם יצאו בהצהרות קשות וחריפות בציבור ובעיתונות נגד יוסף "טומ" לפיד. אני זוכר היטב את ההתכתשויות נוטפות דיו שחור בין מנכ"ל רשות לפיקודיו הבכירים. הייתי עֵד להן. הן התנהלו במקביל לשיא תנופת ההפקה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983, ומצאו את ביטויים בכתבה נרחבת שפרסמה העיתונאית גב' אורית שוחט ביום שישי – 7 בינואר 1983 במקומון התל אביבי הנפוץ "העיר" (הוצאת שוקן עיתון "הארץ"), וכותרתה על פי הצהרת מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד : "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת" [1]. כותרות הריאיון שהעניק מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לגב' אורית שוחט כתבת המקומון "העיר" של תל אביב היו בוטות וחריפות. הוא התריס כלפי דן שילון ומוטי קירשנבאום, "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת", והוסיף, "רק הפסאודו – קוסמופוליטיים שונאים את הטלוויזיה". לדן שילון הקדיש טקסט ייחודי, "דן שילון גמר את הסוס". על אנשי האופוזיציה בתוך שורות הטלוויזיה שהתנגדו למדיניות השידור שלו, אמר ללא כחל ושרק : "כל מי שאומר שהצרתי את צעדיו הוא בעצם עצלן שמתחפש לקדוש מעונה" והתכוון למרדכי "מוטי" קירשנבאום וירון לונדון. מוטי קירשנבאום התייחס למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באירוניה ומשנדרש להשיב כגנד התקפותיו של מנכ"ל רשות השידור אמר בלשונו הייחודית טקסט שנון : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה אולם לא ידע להרכיב אותה מחדש"דן שילון שהיה בימים ההם שַדָּר כדורסל שלי לא נשאר חייב. הוא השיב אֵש ללא פחד לעבר מקור הירי : "העובדות שוב לא מפריעות ליוסף "טומי" לפיד לספר את סיפוריו. כוחו של טומי לפיד בלשונו. במניפולציות פוליטיות קטנוניות ובהשמצות מאחורי גבו של אדם…התמודדות ישירה , דיון ענייני , ועשייה תוכניתית – אלה אינם מן הדברים המוכרים לו…במצבה העכשווי של רשות השידור הייתי מציע למַר טומי לפיד להסתכל אל הבית פנימה, ולנסות להתמודד בשפל העמוק שאליו הוא עצמו דִרדֵר את המוסד, במקום לגלגל את לשונו ולחפש תירוצים חסרי שחר"זה לא הזיז ליוסף "טומי" לפיד. הוא הגיב בביטול על האשמותיו של דן שילון נגדו. כך אמר לאורית שוחט [2] : "דן שילון שמספרים לי שהיה עורך חדשות יוצא מן הכלל לפני תקופתי , נכשל כישלון חרוץ בשליחותו לארה"ב. כששב לארץ הוא ראה שהממלכה שבנה לעצמו כבר לא שלו, והפרסטיז'ה שהייתה לו התנדפה לה בניו – יורק . הוא התיישב על התקן של ממורמר, ואני לא הייתי מוכן לקנות אותו בצורה הזאת. אז הוא מצא לעצמו פתרון אחר. זה לא הפסד גדול לטלוויזיה . הוא גמר את הסוס. אולי עכשיו הוא ימלא בטריות מחדש בשוק הפרטי".

הטקסט החריף ביותר שנרשם בזיכרון הציבורי והתגרה ביוסף "טומי" לפיד, היה זה שהפיק מוטי קירשנבאום מי שקבע בלשונו השנונה : "טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה, אך לא ידע  להרכיבה  מחדש". בהזדמנות אחרת באחת ההפגנות החריפות והגדולות ביותר ברשות השידור נגד יוסף "טומי" לפיד הניף מרדכי קירשנבאום שלט מחאה וצעק לעברו בגרון ניחר ובתנועות ידיים של פולני : "טומי לפיד תתפטר כבר, הזנית את הטלוויזיה". גם דן שילון ואלכס גלעדי תיעבו את מנכ"ל רשות השידור ועשו מעשה. אלכס גלעדי ארז את הפקלאות שלו בדרך לקריירה מזהירה ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ובוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). דן שילון עזב גם הוא את הטלוויזיה וחבר ליעקב לווינסון יו"ר בנק הפועלים. מוטי קירשנבאום וירון לונדון המשיכו להילחם ביוסף "טומי" לפיד אך הדבר לא הזיז לו ולא עזר להם מאומה. רשות השידור איננה מוסד דמוקרטי ויוסף "טומי" טומי לפיד הבוטה ויש לומר גם חכם השיב מלחמה שערה וניצח את האופוזיציונרים. הוא נהנה מגיבוי מוחלט של שבעת אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם היו"ר פרופסור ראובן ירון. מנכ"ל הרשות ויו"ר הרשות שיתפו פעולה ושמו את המורדים על ספסל המחליפים. למרות ההתנגדות החריפה למנכ"ל בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא התחוללה כל מהפכה ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד לא רק שנשאר על כנו אלא הגביר את אחיזתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות טוביה סער. מוטי קירשנבאום התנבא אז ב- 1979 ואמר : "ימיו של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור ספורים". נבואתו זאת של מוטי קירשנבאום לא התגשמה מעולם. יוסף "טומי" לפיד ז"ל השלים ללא קושי את תקופת כהונתו בת חמש שנים מ- 1 באפריל 1979 עד 1 באפריל 1984. ירש אותו אותו אורי פורת אף הוא ז"ל.

טקסט תמונה : סוף 1981 וראשית שנת 1982. אני מציב את דן שילון לאחר חזרתו מארה"ב להיות שדר כדורסל במשחקי כדורסל במשחקי גביע אירופה בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א למגנת לבו של יורם ארבל. יורם ארבל נעלב וראה במינוי פגיעה בסמכותו כשדר מוביל של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זמן קצר לאחר מכן החליט דן שילון לנתק מגע מיוסף "טומי" לפיד ולנטוש לאלתר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סופה של שנת 1982. זהו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שנפנף מעליו את בכירי העיתונאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. משנכנס בשערי רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 הכריז בנחרצות בפני עיתונאי חטיבת החדשות סלוגן מנוסח באופן מעניין ובעל נוכחות : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא ניטראלית", והתכוון למאפיה השמאלנית שצמחה על פי השקפת עולמו בטלוויזיה הישראלית הציבורית יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון העניק גיבוי טוטאלי לאמירתו זאת ולפועלו הארגוני והתוכניתי של יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתוך המציאוּת המורכבת הזאת פעלתי גם אני כממונה ועורך ראשי של שידורי הספורט. היה לי ניסיון קודם בניהול מו"מ מקצועי מורכב עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, זה של תבנית הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. ב- 16 בדצמבר 1982 נשלחה הצעת שידורי אליפות העולם בא"ק – הלסינקי 1983 לכתובתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער אך הוא העביר אותה כצפוי מייד לידי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ובאֶמֶת את המו"מ על הפקת פרויקט הלסינקי 1983 ניהלתי ישירות מול יוסף "טומי" לפיד. טוביה סער לא התערב. יאיר שטרן שהתמנה לנהל את חטיבת החדשות בפברואר 1983 התיישב על כיסאו כשההפקה הייתה גמורה ולא היה לו מה לומר. חלפו שנות דוֹר מאז חיברתי את מסמך הצעת השידורים של הלסינקי 83' (פרויקט שידור שהיה ללא ספק אבן דרך ונקודת מפנה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית) אך זיכרון הימים ההם לא דהה. החיטוט במסמכים מגלה כיצד הותיר מנכ"ל רשות השידור את רישומו וחוות דעתו על הצעות שידור שונות, ואיך תיקשר עם פיקודיו באמצעות הערות בכתב ידו המגושם והבלתי אסתטי על המסמך המקורי.

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 1 מתוך 4) הצעה של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיהה ישראלית הציבורית מר טוביה סער. מנהל הטלוויזיה העביר אותה מייד למנכ"ל רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כתב ידו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה גַס ומסורבל. אותיות גדולות ולא משורטטות. אבל זאת הייתה אחת הדרכים שלו להשיב למנווטים את השידורים. שמחתי שהוא מתערב באופן אישי בפרויקט וסמכתי על שיקוליו המקצועיים של יוחנן צנגן סמנכ"ל הכספים. ניצבנו בפִתחו של עִידָן חדש.

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 2 מתוך 4) הצעה של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 3 מתוך 4) הצעה של תוכנית שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4) הצעה של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי שהתקיימה בין 7 ל- 14 בחודש אוגוסט 1983 הייתה מבחן כוחות חשוב לאתלטים מכל העולם שנה לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ומבחן שידור למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. האתלטים הנפלאים שעמדו ליטול חלק באליפות ועתידים להופיע על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו קָארְל לוּאִיס, סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה, יָאן זֶ'לֶזְ'נִי, אֶוְולִין אָשְווֹרְד, מַארִיטָה קוֹך, מֶרְלִין אוֹטִי, יָארְמִילָה קְרָאטוֹחְוִוילוֹבָה, סְטִיב קְרָאם וסְטִיב אוֹבֶט, מֶרִי דֶקֶר, טִינָה לִילָאק, גְרֶטָה וָויְיץ, אֶדְוִוין מוֹזֶס, מלך האתלטים הבריטי דֵיילִי תּוֹמְפְּסוֹן ורבים אחרים הציתו את דמיוני. אין דבר יפה יותר על מִרקע הטלוויזיה מ- א"ק במיטבה. השידורים הישירים צלחו והיו איכותיים ומקסימים ראשית דבר הודות להפקה הפנטסטית והבלתי נשכחת, הפקה מדעית ממש, של הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הפינית YLE. הציבור הישראלי התאהב בהם. גם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. בהלסינקי 83' ייסדתי את שידורי אליפויות העולם בא"ק בשידור הציבורי. בהלסינקי בירת הא"ק העולמית הנחתי את אבן הפינה לאליפויות הבאות. בהלסינקי 83' השתתפו גם שלושה אתלטים ישראליים. הרצה למרחקים ארוכים זהבה שמואלי, מרק הנדלסמן עולה חדש מארה"ב רץ ל- 800 מ', ורץ המרתון יאיר קרני (הפך מאוחר יותר לתזונאי מוכר ומוערך בישראל). זהבה שמואלי סיימה את ריצת המרתון לנשים במקום ה- 36 (מתוך 51 רצות) בזמן של 2:49.07 שעות. במקום הראשון זכתה גרטה ווייץ (Greta Waitz) אתלטית מנורווגיה שקבעה תוצאה של 2:28.09 שעות. יאיר קרני הפסיק את ריצתו בתחרות המרתון לגברים וכלל לא סיים את המירוץ. מַרְק הֶנְדֶלְסְמַן סיים את ריצתו ל- 800 מ' במקום הרביעי בבית השמיני המוקדם בזמן של 1:49.02 דקה ולא העפיל לשלב חצי הגמר .

המנכ"ל יוסף "טומי'" לפיד קיבל בתחילה בחשדנות את מַצֶגֶת השידורים המקיפה שלי הנוגעת להלסינקי 83' . את החשדנות שלוֹ כלפי ביטא וניסח בלשון מושחזת שקבעה : "היו ויהיו בינינו וויכוחים על היקף שידורי הספורט ועל הכספים העומדים לרשותנו לצורכי הספורט. אני נמנה עם חסידי השידורים הללו, אך עלי לראות את מִגבלותינו, בעוד שאתה נוטה מטבע הדברים לראות בכל כדור הארץ כדור משחק". לאחר שהתבונן ולמד אותה, אישר את הפקת השידורים הגדולה שלי עבור הצופים בישראל. הוא חשב כמוני (לשמחתי) שאליפות העולם בא"ק היא אירוע ספורט מספיק חשוב כדי לחשוף אותו בהרחבה בטלוויזיה הציבורית שהוא היה העורך הראשי שלה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה לעיתים איש בוטה ושחצן שלא היסס ללעוג לאיכות הספורטאים הישראליים. ברגע של בוטות שלף מהבוידעם שלו עוד השתלחות כלהלן : "שלושת האתלטים הישראליים הם סיבה מצוינת לא לשדר את אליפות הלסינקי 83'. הרי שולחים אותם כדי לכבות את האור באצטדיון", ולא יסף. הייתה פאוזה ולפתע כן יסף : "אני מאשר לך יואש אלרואי את תוכנית השידורים שלך במלואה. גם אני אצפה בתחרויות. א"ק ברמתה הגבוהה היא אובייקט צילום נהדר. אני גם מאשר לך לשכור עמדת שידור באצטדיון בהלסינקי", ונפנה לדרכו. חלק מהסכמתו להיקף ההפקה נבע מהעובדה ששידורי הא"ק של הלסינקי 1983 לא נגסו ב- Prime time של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

מר אלכס גלעדי שימש ב- 1983 כבר כסגן נשיא בכיר מצליח ומוכשר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שזכה להערכת הבוסים שלו. בתוך שנתיים ימים בלבד התמנה לתפקיד יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. זהו אחד התפקידים החשובים והמשפיעים ביותר בתוך המערכת המורכבת הזאת של יחסי הגומלין בין הטלוויזיה הבינלאומית לבין הספורט הבינלאומי. כיסוי טלוויזיוני של אליפויות העולם בא"ק הוא המסובך ביותר עלי אדמות, מורכב עשרות מונים מכיסוי של משחקי כדורגל, כדורסל, או טניס. אלכס גלעדי היה מופקד על נושא טלוויזיוני סבוך. עולם הטלוויזיה הכיר בכישרונותיו. אך גם הוא יודה שבקיץ 1983 קיבל שיעור טלוויזיה מאלף מ- YLE.

באותו קיץ של 1983 סמוך למועֵד תחילת אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי ביקר אלכס גלעדי בישראל עם הבוס הישיר שלו שוֹן מֶקְמֶנֶס (Sean McManus) בן 28 אז, סגן הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה של NBC ובנו של מגיש הספורט הוותיק רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay). שם משפחתו המקורי של ג'ים היה McManus. שניהם, אלכס גלעדי ושון מקמנס שבו מטיול באילת ובדרכם חזרה לתל אביב חנו בירושלים. אלכס גלעדי ושוֹן מֶקְמֶנֶס התארחו לשעה קלה במשרדִי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ביוני 1983. בעודי לוחץ את היד לפלא האמריקני הצעיר שון מקמנס שמישהו ב- NBC העניק לו סמכות כה גדולה בארגון וטיפול בתקציבי ענק, טכנולוגיה, וכוח אדם עיין אלכס גלעדי במסמך הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 שהגשתי למנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. הוא עמד שם מופתע לרגע, ואמר : "יואשיש, הצעת שידורים נהדרת ומעניינת". לאחר שסיים לעיין בה הוסיף מייד : "אין לך שום סיכוי. יוסף "טומי לפיד לא יאשר אותה". לא המתנתי והשבתי לוֹ, "אלכס, טעות בידך, יוסף "טומי" לפיד אישר את הצעת השידורים הישירים במלואה".

הפקת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 בידי אנשי הטלוויזיה הפינית הממלכתית  YLE מהווה ציון דרך חשוב בהתפתחות הכיסוי הטלוויזיוני של מה שמכונה, "מלכת הספורט", ענף ספורט אולימפי מרכזי וראשון במעלה. מאה רשתות טלוויזיה מכל רחבי העולם לרבות רשת NBC של אלכס גלעדי ורשות השידור של ישראל רכשו את זכויות השידורים של אירוע הספורט המדובר ביותר של שנת 1983. יוסף "טומי" לפיד סייע לי לפסוע פסיעה אחת חשובה קדימה ולהכניס רגל איתנה להפקה ראויה של אירוע ספורט פופולארי וויזואלי בטלוויזיה ובעל מוניטין עולמי. כמנכ"ל רשות השידור הוא מעולם לא הצטער על כך.

טקסט תמונה : שנת 1982. תמונה היסטורית. משלחת של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בראשותו של שון מקמנס (יושב ראשון משמאל) ואלכס גלעדי (בן 42 עומד ראשון משמאל) חותמת על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 עם נשיא IAAF האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (יושב במרכז). עומד שני משמאל ההולנדי אדריאן פאולן הנשיא הקודם של IAAF  בשנים 1981- 1976. אלה צעדיו הראשונים של אלכס גלעדי ב- IAAF  שם זכה להצלחה מסחררת ומרחיקת לכת כאיש טלוויזיה אמריקני ובינלאומי. להלן זיהוי מסודר של הנוכחים בתמונה. יושבים משמאל לימין : שון מקמנס (Sean McMannus) מ- NBC, פרימו נביולו (Primo Nebiolo) נשיא IAAF, קארל אולאף הומן (Carl Olaf Homen) מפינלנד נשיא הוועדה המארגנת של הלסינקי 1983. עומדים משמאל לימין : אלכס גלעדי מ- NBC, ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen) נשיא כבוד של IAAF, ג'ף קוקים (Geff Cockim) מ- NBC, פרדריק הולדר (Frederick Holder) נושא בתואר כבוד של IAAF Honorary Treasurer. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו לאחר שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר את מבצע השידורים יכולתי לשלוח סוף כל סוף לגב' אָנֶמִי גֶנֶץ (Annemi Genetz) מנהלת משרד ה- Eurovision והקשרים הבינלאומיים בטלוויזיה הפינית YLE את הבקשות הטכנולוגיות שלי ואת צורת ההיערכות שלנו בעת השידורים. גב' אנמי גנץ אישה יקרה, אהובה, וסוּפֶּר- מקצוענית סייעה לי סיוע עצום בהפקת השידורים הישירים מהלסינקי לירושלים. רחשתי לה ולאנשי YLE סימפטיה והערכה רבה.

טקסט מסמך : 10 בינואר 1983. זהו המסמך המקורי שנשלח מטעמי לגב' אנמי גנץ (Annemi Genetz) מהטלוויזיה הפינית YLE המבקש לשכור עמדת שידור באצטדיון האולימפי בהלסינקי + קו שידור 4W + טלפון בינלאומי בעמדת השידור (לצורך תקשורת שוטפת ביני לבין השדר נסים קיוויתי וגם כ- Back up  לקו השידור). כל משאלותינו אושרו במהירות ע"י YLE. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 7 במארס 1983 קיבלנו את האישור הסופי להזמנות הלווייניות שלנו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עכשיו כאחת מ- 40 רשתות הטלוויזיה המשתייכות לאיגוד השידור האירופי (EBU) ולאיגוד השידור המזרח אירופי (OIRT). הנה חלק מהמסמכים. ההתכתבות ביני לבין ה- EBU נעשתה בימים ההם באמצעות חליפת טלקסים. מִנְהֶלֶת התיאום של ה- EBU עשתה את עבודה כרגיל ביעילות ודייקנות. אנחנו נקראים בתכתובות IBA שהם ראשיה תיבות האנגליות של Israel Broadcasting Authority.

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. מסמך ה- EBU  המפרט את השתתפותנו במערך השידורים הלווייני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' (עמוד 1 מתוך 3). אנחנו מסומנים באותיות האנגליות IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). (ארכיון יואש אלרואי).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של EBU (עמוד 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של ה- EBU  הנוגע לזמני השידור הלווייניים של הרשתות השונות. (עמוד 3 מתוך 3). אפשר להבחין כאן שהטלוויזיה היוגוסלבית JRT הזמינה לעצמה 6 עמדות שידור כדי לשדר את אותו סיגנל השידור בשש שפות שונות לבני עמה בסלובניה, קרואטיה, סרביה, מקדוניה, בוסניה, ומונטנגרו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה ברור לי כי המועמד היחיד לשידור תחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 הוא השַדָּר הדָגוּל ובעל הניסיון נסים קיוויתי. זאת הייתה גם הודעתי לבוס הישיר שלי יאיר שטרן. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר מייד את המינוי. הוא סירב לעומת זאת לבקשתי לשלוח את הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן להלסינקי 1983 בטענה שלרשות השידור אין כסף למותרות, וממילא הוא הפרשן מיותר ולא דרוש. נסים קיוויתי יכול להסתדר בלעדיו.

טקסט מסמך : 26 ביולי 1983. זהו המסמך המקורי המציב את נסים קיוויתי כשדר אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בהלסינקי. הוא היה גדול שדרי הא"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצטיינות השידורים של הטלוויזיה הפִינִית, עושר ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית שלה , ויכולת העברת המוּלטי אינפורמציה שלה לכל רחבי תבל באמצעות היערכות טלוויזיונית רבת זרועות הייתה מרשימה מאין כמותה. הטלוויזיה הפינית (YLE) שינתה באורח דרמטי מקצה לקצה את היקף ואיכות השידורים הישירים בענף הספורט הייחודי והמרתק הזה. הלסינקי הייתה המִשְכָּן הטוב ביותר שד"ר פרימו נביולו יכול היה למצוא עבור המפעל היוקרתי החשוב שרק נולד, בעוד הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE המצוינת משמשת אכסניית שידורים ראויה ונאותה ביותר. YLE שינתה את יחסן של רשתות הטלוויזיה בעולם לשידורי הא"ק הבינלאומית והקפיצה מייד את רַף התשלומים עבור זכויות השידורים של אליפויות העולם הבאות בא"ק לגבהים חדשים. עלותם האמירה באלפי אחוזים.

ד"ר פרימו נביולו היה צריך להודות לטלוויזיה הפינית הכישרונית והנפלאה, רשת שידור קטנה בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שיצאה מגדרה והגיעה לקצה גבול היכולת האנושית והטכנולוגית שלה בהפקת טלוויזיה מושלמת ההיא בעידן ההוא של אליפות העולם ה- 1 בא"ק. אנשי הטלוויזיה הפינית YLE שגדלו על מסורת הא"ק בארצם פיתחו רעיונות כיסוי חדשים והפיקו והציבו סטנדרט צילום בינלאומי גבוה ביותר, סיגנל שידור איכותי שטֶרֶם נִרְאָה קודם לכן על מרקעי הטלוויזיה הבינלאומית. התקדמות ושגשוג טלוויזיוני מרשימים ביותר. הצדעתי להם. בפעם הראשונה בתולדות הכיסוי של תחרויות הא"ק בטלוויזיה הבינלאומית, הציבה הטלוויזיה הפינית בצורה כל כך מוכשרת ומקצועית מערך מורכב של ארבע ניידות שידור נפרדות ועשרים ואחת מצלמות כדי לכסות באופן עצמאי את התחרויות שחולקו לארבע קבוצות שונות בתוך האִצטדיון. הניידת הראשונה כיסתה את קבוצת המקצועות הראשונה שהורכבה מכל תחרויות הריצות. הניידת השנייה עסקה בכיסוי כל סוגי הזריקות, ההטלות, היידויים, וההדיפות. הניידת השלישית הוצבה באזורי תחרויות הקפיצות האנכיות שהן הקפיצה לגובה והקפיצה במוט, והניידת הרביעית הייתה אחראית על כיסוי הקפיצות האופקיות בבורות הקפיצה לרוחק והקפיצה המשולשת. זה היה חידוש הפקה עצום וחשיבה טלוויזיונית מצטיינת ו- מרחיקת לכת בימים ההם.

כל ניידת שידור שלחה את הסיגנל שלה בנפרד לחדר הבקרה המרכזי, שם ישב צוות ההפקה והבימוי בראשותו של בימאי העַל רָאיְימוֹ פִּילְץ. עליו היה להחליט איזו תמונה תוכנס על ידו בכל רגע נתון של התחרויות לסיגנל המשולב העולמי (Integrated Feed). זו הייתה תפישה טלוויזיונית חדשנית ומרחיקת לכת בחשיבתה המקורית של רשת שידור קטנטונת אך חושבת . צוות ההיגוי של פרוייקט השידור המסובך כלל את מנהל הפרוייקט א'הרה אלו (Aarre Elo), מהנדס הטלוויזיה הראשי גאי נורדלינג (Guy Nordling), עוזרו טולה מאיטיקאנן (Tuula Matikainen), מנהל החלקת הספורט ווייטו ראטיקאנן (Voitto Raatikainen), והמפיק – בימאי ראיימו פילץ (Raimo Piltz). צוות קטן שקיבל גיבוי טוטאלי מהנהלת רשות השידור שלו, ושינה לעַד את פילוסופיית הכיסוי ואופי ואיכות השידורים של תחרויות הא"ק בטלוויזיה.

טקסט תמונה : קיץ 1983. זהו תרשים ההפקה הטלוויזיונית של YLE ומערך ניידות השידור המסביר את צורת הכיסוי של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983, פרישת ארבע ניידות השידור על מצלמותיהן באִצטדיון, והעברת סיגנל השידורים ל- IBC בהלסינקי. הניידת הראשונה ושמונה המצלמות שלה (8 – 1) כיסו את כל תחרויות הריצה על המסלול. הניידת השנייה וארבע מצלמות (12- 9) כיסתה את תחרויות הדיפת כדור הברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, והטלת כידון. הניידת השלישית ושלוש מצלמות (15- 13) כיסתה את תחרויות הקפיצות האנכיות, קפיצה לגובה וקפיצה במוט. הניידת הרביעית ושלוש מצלמות (18- 16) כיסתה את תחרויות הקפיצות האופקיות, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. תחרויות ההליכה וריצות המרתון שהתנהלו מחוץ לאִצטדיון האולימפי (למעט הזינוקים וההגעות הנעשים בתוך האִצטדיון האולימפי) צולמו ע"י צלמים רכובים על אופנועים ומצלמות מהליקופטרים. סיגנל השידורים הועברו ל- IBC באמצעות הליקופטרים. זאת הייתה הפקה נועזת שגילמה בתוכה רעיון טלוויזיוני ראשוני מרשים. בפעם הראשונה הופקדו ארבע ניידות שידור נפרדות וארבעה בימאים שונים הוצמדו על כיסוי המקצועות השונים. עליהם הופקד בימאי ראשי עַל (ראיימו פילץ) שהיה האחראי הראשי על ניתוב התמונה הרלוואנטית ל- Integrated Feed. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבצע קידום שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל תנופה ועידוד גם מהעיתונות הכתובה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית היא נערכה להפקה ושידורים ישירים מהשטח של אירוע א"ק הנמשך שבוע ימים ולא הסתפקה עוד ב- Highlights מוקלטים וקצרצרים. ליוסף "טומי" לפיד ז"ל יליד אירופה הישנה היה חלק רב בעיצוב תרבות הצפייה בשידורי הא"ק הבינלאומית בטלוויזיה הישראלית הציבורית, הרחוקים מהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי בכדורגל.

ידעתי שאני מנווט נכון ונמצא במסלול הנכון, בדרך הנכונה, המובילה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הכנתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד דו"ח הפקתי וטכנולוגי מפורט כיצד ביצעתי את משימת השידורים של הפקת שידורי הטלוויזיה את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983. ביקשתי ממנו שיודה באופן אישי ברמת הניהוּל שלו לאנשי הטלוויזיה הממלכתית הפינית YLE שעשתה עבודה חדשנית וכבירה. דיווחתי לו בפרוֹטרוֹט באמצעות הממונים עלי (טוביה סער מנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות) כיצד שידורי הלסינקי 1983 תרמו והשפיעו מההיבטים הטלוויזיוניים השונים על מחלקת הספורט ועלי באופן אישי כמנווט ראשי ועל חטיבת ההנדסה. באותה שיחה ארוכה הסברתי לו איך אני מתכּוֹנן, מתכנֵן, מפיק, ומנווט בעקבות הלסינקי 83' את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הממשמשים ובאים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הקשיב לניתוח שלי. אני יודע שאהב והעריך אותי. אולי גם בגלל שמנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון הבלתי נשכחת רחשה לי הערכה ושמרה שהדלת המובילה אל מנכ"ל הרשות תישאר פתוחה עבורי. הקשר שלי וערוץ ההידברות עם לשכת המנכ"ל והמנכ"ל עצמו לא היה אישי אלא התבסס על מקצוענות . לא הייתה כאן כאן כל חֲבֵרוּת. בהיותו מנכ"ל של רשות שידור כל כך מורכבת מהיבטי הניהול של תוכן, כוח אדם, ומחסור כרוני בממון לא פיתח יוסף "טומי" לפיד יחסי אחווה עם עובדיו. הוא היה צריך לנַהֵל ול- מַנְכֵּל ולא להיות חבֵר. יוסף "טומי" לפיד סמך עלי כי גם תוכניות הטלוויזיה הבינלאומיות שאני הוגה ובונה אותן לטווח ארוך יכוסו כהלכה ובאופן מדויק וקפדני, יצדיקו את ההשקעה הכספית, ויניבו את הרייטינג המצופה. אין לי ספק שהבין כי "אליפות הלסינקי 1983" נקרתה לו בדמות יהלום שידור והמאמץ הצדיק את עצמו. הופתעתי כשמצא צורך להביע את הערכתו האישית לי בכתב בתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. זה היה מעשה חריג לחלוטין. יוסף "טומי" לפיד נטל לעצמו פסק זמן קצר והדפיס למעני טקסט הערכה. הוא חרג מהנוהל המקובל והתכתב עמי מבלי לשתף את הבוסים הישירים שלי יאיר שטרן וטוביה סער. זה היה ב- 25 באוגוסט 1983 [6].

מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן הקדים במכתב הערכה משלו את מסמך מנכ"ל רשות השידור. הנהו כלשונו.

טקסט מסמך : מכתב הערכה של מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן המתייחס לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הנה המִסְמַך המקורי של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל כלשונו. זהו מכתב ההערכה ששלח לי לאחר שהבין כי נקרה לידו יהלום שידור בדמותם של שידורי הא"ק העולמיים ברמתם הגבוהה, במדינה מוכית כדורגל. בהיותו עיתונאי רב גוני הכיר בכך ששידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק באוגוסט 1983 בהלסינקי היוו תרומה בעלת חשיבות טלוויזיונית – תרבותית לצופיה בישראל. בנוסף לכל אלה הוא כעיתונאי הבין את חשיבות השידור מהשטח ממוקד ההתרחשות ואישר לי לשכור עמדת שידור לנסים קיוויתי באצטדיון האולימפי בהלסינקי.

tsalash 14

טקסט תמונה : 25 באוגוסט 1983. מסמך בעל חשיבות היסטורית. לראשונה בתולדות רשות השידור אני מצליח לשכנע את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בצורך למסד ולהפיק במשך שמונה ימים בשידורים ישירים את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 ולקבעם בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כותב לי מכתב הערכה בתום מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי באוגוסט 1983. כרגיל הושרה וטובל טקסט המסמך בהערות, הומור, ועוקצנות של כותבו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אֶשְנֶה ואומר זאת שוב : אורותיה של העיר לוס אנג'לס ריצדו מרחוק. בעוד אחד עשר חודשים ביולי – אוגוסט 1984 תארח העיר את האולימפיאדה ה- 23 של העידן החדש. הייתה לי עוד המון עבודה להכין ולעשות.

גרף עליית מחירי זכויות השידורים וה- Share ששילמה ומשלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעבור זכויות השידורים של  16 אליפויות העולם בא"ק מהלסינקי 1983 ועד לונדון 2017 (כולל).

הלסינקי 1983 : 3000 (שלושת אלפים) דולר על בסיס של Maximum Offer ב- EBU. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון האולימפי בהלסינקי.

רומא 1987 : 61000 (שישים ואחד אלף) דולר שקוזזו ע"י מזכ"ל ה- EBU רג'יס קאלברמאטן ל- 30000 (שלושים אלף) דולר. החוזה הכללי בן שלוש שנים 1987 – 1985 שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF האמיר ל- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא.

טוקיו 1991 : 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר. החוזה הכללי בן שלוש שנים 1991 – 1988 שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF האמיר ל- 9.000000 (תשעה מיליון) דולר. הערה : מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ביטל ברגע האחרון את טיסת צוות השידור (נסים קיוויתי, גלעד וויינגרטן, ואנוכי) לטוקיו בטענה שאין לו כסף לשידורי ה- א"ק הללו, למרות ששילמנו כבר את מלוא זכויות השידורים כאמור 150000 דולר וגם את מחיר עמדת השידור, 3000 דולר. ביטלתי כליל את השידור הישירים וערכתי תקצירים בלבד. שדר התקצירים היה מאיר איינשטיין.

שטוטגארט 1993 : 190000 (מאה ותשעים אלף) דולר. החוזה הכללי בן ארבע שנים 1995 – 1992 שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF האמיר בבת אחת לגובה עצום, 91.000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון בשטוטגארט – גרמניה.

גטבורג 1995 : 250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר. ראה פרטי החוזה EBU ו- IAAF בשנים 1995 – 1992 בסעיף הקודם.

אתונה 1997 : 290000 (מאתיים ותשעים אלף) דולר. החוזה הכללי בן חמש שנים 2001 – 1996 בין ה- EBU ל- IAAF האמיר ל- 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. הערה שלי : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון האולימפי באתונה.

סביליה 1999 : 320000 (שלוש מאות ועשרים אלף) דולר. ראה פרטי החוזה EBU ו- IAAF לשנים 2001 – 1996 בסעיף הקודם. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון התחרויות בסביליה.

אדמונטון 2001 : 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר. ראה פרטי החוזה EBU ו- IAAF לשנים 2001 – 1996 בסעיף אתונה 1977. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון התחרויות באדמונטון – קנדהץ

פאריס 2003 והלסינקי 2005 : ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת החוזה הכללי שחתם ה- EBU עם ה- IAAF לשלוש שנים 2005 – 2002 עמד על 461300 (ארבעת מאות ושישים ואחד ושלוש מאות אלף) דולר. החוזה כלל את שתי אליפויות העולם הנ"ל באצטדיון פתוח ושתי אליפויות עולם Indoor. הערה (1) : הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרה ישיר את התחרויות מעמדות שידור באצטדיונים של פאריס והלסינקי. הערה (2) : % 95.5 מהסכום ששולם על כל הסכם IAAF – EBU היה מיועד לתחרויות העיקריות (אליפויות העולם Outdoorו- Indoor) כ- % 4.5 היו מיועדים להמון תחרויות משניות בהסכם המדובר (כמו ריצת חצי מרתון, תחרויות הליכה, קרוס קאנטרי, וכו').

אוסקה 2007 וברלין 2009 : ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במסגרת החוזה הכללי שחתם ה- EBU עם ה- IAAF לשלוש שנים 2009 – 2006 עמד על 457325 (ארבע מאות וחמישים ושבע שלוש מאות עשרים וחמישה אלף) דולר. הערה (1) : הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרה ישיר את התחרויות מעמדות שידור באצטדיונים של אוסקה וברלין. הערה (2) : % 95.5 מהסכום ששולם על כל הסכם IAAF – EBU היה מיועד לתחרויות העיקריות (אליפויות העולם Outdoorו- Indoor). כ- % 4.5 היו מיועדים לכל מיני תחרויות משניות בהסכם המדובר (כמו ריצת חצי מרתון, תחרויות הליכה, קרוס קאנטרי, וכו').

דאגו 2011 ומוסקבה 2013 : Share הזכויות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד על כ- 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר.

בייג'ינג 2015 ולונדון 2017 : Share הזכויות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת החוזה IAAF – EBU לשלוש השנים של 2017 – 2014 עומד על 350000 (שלוש מאות אלף) דולר. הסכום הנ"ל כולל ארבע אליפויות, שתיים Outdoor ושתיים Indoor. עלות עמדת שידור מאובזרת לטלוויזיה ב- קן הציפור" בביג'ינג 2015 עמדה על 5500 (חמשת אלפים וחמש מאות) דולר.

סוף פוסט מס' 535 / 531. הועלה לאוויר במוצ"ש קצת לאחר חצות – 6 בספטמבר 2015.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *