פוסט מס' 475. פיאסקו של ערוץ 1 אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו בעת השידור הישיר של משחק הכדורסל מכבי ת"א – מכבי חיפה 70:74. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה ממלאת את ייעודה הציבורי כפי שמצופה ממנה .עיקרון הדבקות במשימה בקיבוץ ובטלוויזיה. ימי התום והפשטות במדינת ישראל תקופה שחלפה לבלי שוב. מנהיגות. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (5). פוסט חדש מס' 475. כל הזכויות שמורות. 10 בפברואר 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 475 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 10 בפברואר 2015.

—————————————————————————————————-

פיאסקו של ערוץ 1 אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו בעת השידור הישיר של משחק הכדורסל מכבי ת"א – מכבי חיפה 70:74. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה ממלאת את ייעודה הציבורי כפי שמצופה ממנה. עיקרון הדבקות במשימה בקיבוץ ובטלוויזיה. ימי התום והפשטות במדינת ישראל תקופה שחלפה לבלי שוב. מנהיגות. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (5). פוסט מס' 475. כל הזכויות שמורות. 

פוסט מס' 475. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 80 במאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא. בטרם מבצע שידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את סדרת הגמר סל האחרונה של הכדורסל הישראלי, מכבי ת"א נגד הפועל ת"א, בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי עורך ראשי ומפיק ראשי ומנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בימאי הספורט והחדשות המצוין שלי יוֹאָב פֶּלֶג (במרכז), והמפיק שלי יוסי לנדאו (משמאל). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

lapid 2

טקסט תמונה : סתיו 1979. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (במרכז בז'אקט כחול) בראשית כהונתו מפגין את חיבתו לאוכל ואת חוסר חיבתו לצלמים שעוקבים אחריו ומצלמים אותו בעִתות הפנאי שלו . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה, רוּחָמָה אָיָילוֹן (ממושקפת) מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור, מאחוריה חבר הוועד המנהל אהרון פָּאפּוֹ, יוסף "טומי" לפיד, רעייתו שולמית לפיד, ו- שייקה איילון בעלה של רוחמה איילון . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : התמונות המובאות על ידי בפוסטים השונים ב- בלוג כמו גם בסדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 הספרים שאני חוקר וכותב "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מעשירות את המֵידָע עבור הקוראים והופכות אותו למעניין ואמין יותר. אני עושה כל מאמץ לזהות עבור הקוראים את כל הנוכחים בכל התמונות ולא רק את גיבורי העלילה .

הערה 4 : אני מתחקר את פרופסור אליהוא כ"ץ מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בשנים 1969 – 1967.

קיימתי שיחות תחקיר לא מעטות הנוגעות לסדרת הספרים הנ"ל , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", עם פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (עוד רגע קט בן 89, נולד ב- 31 במאי 1926 בברוקלין – ניו יורק) מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בשנים 1969 – 1967. שוחחנו בינינו גם אודות תפקידן של מצלמות הטלוויזיה באשר הן בסיקור אירועי הספורט הרלוואנטיים בשידורים ישירים, אלה שחושפות בעל כורחן שוב ושוב את טעויות השופטים. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ נזעק ממקומו. "טוב שהזכרת לי…", אמר וסיפר לי בהומור בשפת אמו באנגלית את הסיפור האמריקני הבא הדן בשופטי משחק הבייסבול :

Three baseball Umpires tell how they make their decisions about whether a pitch counts as a strike or not
 
"The first Umpire says : "I call it as it is
 
"The second says : "I call it like I see it
 

                    "The third says : "It ain't nothin' until I call

katz 1

טקסט תמונה : 1968 . פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 42) ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשרדו בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . את התמונה צילם שרגא מרחב מוותיקי צלמי ה- Film של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 5 : "גב האומה" בראשות ליאור שליין בערוץ 10 מביס במדידת הרייטינג ביום ראשון – 8 בפברואר 2015 את שידור משחק הכדורגל הישיר של ערוץ 1 , מכבי נתניה – מכבי תל אביב 3:3 .

רייטינג הוא שם המשחק בטלוויזיה . "גָב האומה" של ערוץ 10 בהנחיית הכוכב שלה לִיאוֹר שְלָיִין גנבה ביום ראשון – 8 בפברואר 2015 מנת רייטינג לא מבוטלת מערוץ 1 שעסק במקביל בשידור הישיר של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל מנתניה , מכבי נתניה – מכבי ת"א 3 : 3 , בהובלת עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר . "גָב אומה" של ערוץ 10 צברה כמות רייטינג ממוצעת של % 15.0 והורידה על הברכיים את מִשְדָר הכדורגל הישיר של ערוץ 1 שאָגַר רק % 8.0 בממוצע . מדובר בנתון מרומם רוח ואפוף תקוות של ערוץ 10 ומדאיג של ערוץ 1 . מדהים להיווכח שוב כי סילוקו של מאמן מכבי נתניה יוסי מזרחי והצבתו של רוני לוי במקומו זעזע וייצב לפי שעה את שורות המועדון . את אותו הטקסט ניתן לומר על קבוצת בית"ר ירושלים שהדיחה את מאמנה מנחם קורצקי ומינתה במקומו את גיא לוי . לפתע בית"ר ירושלים של גיא לוי מדורגת במקום הרביעי בטבלה ואילו מכבי נתניה של רוני לוי מעפילה למקום השביעי .

הערה 6 : פיאסקו של ערוץ 1 אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו בעת השידור הישיר של משחק הכדורסל מכבי ת"א – מכבי חיפה 74 : 70. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה ממלאת את ייעודה הציבורי כפי שמצופה ממנה. בלתי מתקבל על הדעת. 

השידור הישיר אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בערוץ 1 של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו , מכבי ת"א – מכבי חיפה 70 : 74 נפתח בפיאסקו של צוות השידור בראשות השדר אורי לוי והפרשן גור שלף אולם גם של עורך המשדר יגאל שמעוני , המפיק שלו אמיתי קארו, הבימאי שמואל שלזינגר, ועוזרתו לורה קורנפילד – והסתיים בקוריוז של שתי קבוצות מפוזרות ורשלניות המתמודדות על הפרקט. זה לא היה משחק. זה היה קרקס כדורסל מצד שתי המתמודדות בו אין שום מחויבות ליסודות המשחק של הפרט והקבוצה. אבל לא זהו לב העניין אֶמֶש . מדובר בפיאסקו אחר . לאנשי ערוץ 1 בעל זכויות השידורים של האירוע הנ"ל מכבי ת"א – מכבי חיפה 70:74 (שילם 150000 / מאה וחמישים אלף שקל בעבור זיכיון השידור הישיר הנ"ל) היה ידוע למפרע ומראש כי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מתעתד לערוך בטרם שריקת הפתיחה אמש ביד אליהו טקס הוקרה מכובד לחמשת יקיריו , חמישה שחקנים וותיקים שהִיווּ בשעתו לפני המון שנים יחדיו עם חבריהם האחרים את אריסטוקרטיית הכדורסל של מועדון הפאר הזה, אלה ש- שירתו בנאמנות רבה את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת : זְכַרְיָה עוֹפְרִי, יִצְחָק עַמָר , זוֹהָר כּהֵן, אָבְרָהָם חָסִיד, ודַוִד פְרִיש (לאריסטוקרטיה המכביסטית הזאת השתייכו בזמנו גם אָבְרָהָם שְנֵיאוּר ז"ל , רָלְף קְלָיִין ז"ל, ו- יבד"ל מְנָחֵם קוּרְמָן ו- יְהוּדָה "קַנָבּוּס" וִוינֶר). השַדָּר אורי לוי לא הכין את שיעורי הבית שלו. מדובר בשַדָּר מוביל עצלן ורשלן שזיהה בקושי רק שלושה מתוך החמישה. האיש לא זיהה כלל את אברהם חסיד ולא את יצחק עמר. הוא מרח, מלמל, משך זמן, וגמגם לציבור צופיו אינפורמציה כללית רדודה אודות השחקנים הספציפיים האלה של שנות ה- 50 במאה הקודמת. מרחן שכמותו. על פי השידור הישיר נראה כי השדר המוביל קלט את מֵידָע שמות השחקנים הוותיקים על פי הודעת ה- Public Address בהיכל . מה זה צריך להיות חוסר המוכנות ו- הזלזול הללו ? (מעניין אותי מה יאמר גוּר שֶלֶף בעוד כ- 20 (עשרים) שנים כאשר אגודת מכבי ת"א תערוך לו טקסט הוקרה ושדר הטלוויזיה לא יכיר ולא יזכיר את גדולת שמו בעת השידור הישיר…?).

מה כל קשה היה לאנשי ערוץ 1 להתכונן , להפיק , ולהכין תמונות סטילס מהימים ההם כדי להראות אותן לציבור הצופים שלהם ולספר לאותו הציבור ובעיקר לדור הצעיר מי היו השחקנים האלה , ו- כי זכריה עופרי (חבש אמש כיפה שחורה אמש בטקס ביד אליהו) הגבוה בשחקני ישראל ומכבי ת"א בעת ההיא , 1.91 מ' , נולד ב- 1932 ושיחק בקבוצת מכבי ת"א כבר ב- 1949 . זְכַרְיָה עוֹפְרִי (בן 83 היום) היה שחקן מפתח גם בנבחרת ישראל ושיחק 21 (עשרים ואחת) פעמים בשורותיה באליפות אירופה במוסקבה ב- 1953 ובאליפות העולם בברזיל ב- 1954 . מה כל קשה היה לספר לציבור הצופים כי דָוִד פְרִיש (1.85 מ') נולד ב-1935 ולבש את מדי מכבי ת"א מ- 1954 ואת אלה של נבחרת ישראל מ- 1959 . אָבְרָהָם חָסִיד אף הוא יליד 1935 (1.87 מ') שיחק בקבוצת מכבי ת"א על מרצפות המגרש הישן של האגודה ליד קולנוע אוֹרְיוֹן כבר בשנת 1953. כמוהו גם השחקן הוותיק יִצְחָק עָמַר . מה כל קשה היה לספר אמש לצופי ערוץ 1 כי זוֹהָר כּהֵן (יליד 1934) היה פרשן הטלוויזיה של השדר גִדְעוֹן הוֹד בשידור הישיר ההיסטורי הראשון ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 13 בנובמבר 1968 מאצטדיון "בלומפילד" של הדרבי התל אביבי בכדורסל בו גברה הפועל ת"א על מכבי ת"א 78 : 70. המשחק נערך על משטח עֵץ מתקפל במרחק 20 (עשרים) מטרים מהיציע המרכזי באצטדיון "בלומפילד" ונכחו בו כרבבת צופים . המשחק ההיסטורי ההוא רווי סקרנות ברחוב הספורטיבי הישראלי אושר לשידור ישיר ע"י ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד . הסיקור אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) מהווה כישלון ומפלה של ערוץ 1 שהגיע לא מוכן לשידור הישיר אמש בהיכל הספורט ביד אליהו . נכון שהטֶקֶס המכובד לכבוד זְכַרְיָה עוֹפְרִי , דָוִד פְרִיש , אָבְרָהָם חָסִיד , זוֹהָר כּהֵן , ויִצְחָק עַמָר נמשך רק דקות ספורות אֶמֶש בהיכל ביד אליהו אולם ערוץ 1 למרות שהוא מצויד בכלים המתאימים לשִחְזוּר ההיסטוריה החמיץ את הדיווח ולא נהג באירוע הנכבד בכבוד . על פי מהלך השידור הישיר נראה כאילו הַטֶקֶס נחת על השדר המוביל במפתיע בשעה שהבימאי מר שמואל שלזינגר חשף פתאום ב- Close up אזרח ישראלי בן 83 עטור זקן לבן וחובש כיפה שחורה ניצב במרכז הפרקט בהיכל הספורט היד אליהו ואשר עונה לשם זכריה עופרי .

maccabi 6

טקסט תמונה (1) : 9 בפברואר 2015 . היכל הספורט ביד אליהו . בימאי הטלוויזיה שמואל שלזינגר מעלה לפתע לאוויר במרכז ה- Frame ב- Close up תמונה של אזרח ישראלי בן 83 עטור זקן לבן וחובש כיפה שחורה ניצב על הפרקט בהיכל . מתברר כי האיש הוא זכריה עופרי מגדולי שחקני הכדורסל של מכבי ת"א וישראל בעשורי ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה . מועדון מכבי ת"א בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי ערך לו ולעוד ארבעה שחקני עבר (יצחק עמר, זוהר כהן, אברהם חסיד, ודוד פריש ) טקס הוקרה מרשים בטרם המשחק מכבי ת"א – מכבי חיפה 70:74. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

maccabi 7

טקסט תמונה (2): 9 בפברואר 2015 . היכל הספורט ביד אליהו . בימאי הטלוויזיה שמואל שלזינגר מעלה לפתע לאוויר במרכז ה- Frame ב- Close up תמונה של אזרח ישראלי בן 83 עטור זקן לבן וחובש כיפה שחורה ניצב על הפרקט בהיכל . מתברר כי האיש הוא זכריה עופרי מגדולי שחקני הכדורסל של מכבי ת"א וישראל בעשורי ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה . מועדון מכבי ת"א בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי ערך לו ולעוד ארבעה שחקני עבר (יצחק עמר , זוהר כהן , אברהם חסיד , ודוד פריש ) טקס הוקרה מרשים בטרם המשחק מכבי ת"א – מכבי חיפה 74 : 70 . (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

ofri 1

טקסט תמונה : 1952 . זכריה עופרי שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל בכדורסל לפני 63 (שישים ושלוש) שנים . (התמונה הזאת ותמונות נוספות של הצלם המנוח אליהו עטר ז"ל הוענקו לי באדיבות מר דן פתיר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מֵילָא החלטורה שאורי לוי נוטל על כתפיו אמש ללא כל סמכות אבל היכן העורך שלו יגאל שמעוני שמרשה לו לחֲלְטֵר ככה…??? היכן המפיק אמיתי קארו…??? היכן הבימאי שמואל שלזינגר ועוזרתו לורה קורנפילד…??? היכן מנהל ערוץ 1 אלי בבא שמרשה לפיאסקו שכזה להתחולל בין שורותיו…??? היכן המפקד העליון של רשות השידור המנכ"ל יונה וויזנטל …??? מדובר בעיתונאות נֶפֶל . במריחה . מועדון הכדורסל של מכבי ת"א והניצב בראשו היו"ר עו"ד שמעון מזרחי ראויים להערכה רבה ביותר על הוקרתם הפומבית את חמשת שחקני העבר שלהם . מועדון כדורסל שיודע להעריך את עברו נשקף לו עתיד מבטיח .

הנה תזכורת מצולמת על רגל אחת בעבור קוראי הבלוג בעיקר הצעירים , "דור שלא ידע את יוסף" , אודות חמשת שחקני הכדורסל ההם של מכבי ת"א בעשורי ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה : זכריה עופרי , דוד פריש , אברהם חסיד , זוהר כהן , ויצחק עמר .

basketball israel team 11

טקסט תמונה :  מאי 1953 . החמישייה הקלסית של נבחרת ישראל באליפות אירופה במוסקבה בשנת 1953 . זיהוי השחקנים משמאל לימין : זכריה עופרי (מכבי ת"א , בן 21 , גובהו 1.91 מ') , מרסל חפץ (הפועל חולון גובהו 1.85 מ') , פרדי כהן (הפועל חולון גובהו 1.81 מ') , שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א , גובהו 1.76 מ') , אברהם שניאור (מכבי ת"א , גובהו 1.87 מ') . (באדיבות ישראל פז ז"ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי).

maccabi 3

טקסט תמונה : החמישייה הקלאסית של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א במחצית הראשונה של שנות ה- 50 של המאה הקודמת . זיהוי העומדים משמאל לימין : אברהם שניאור (3) , יצחק כספי ז"ל , יהודה "קנבוס" ווינר (10) , המאמן יהושע רוזין ז"ל , מנחם קורמן (6) , מר י. שטהל יו"ר אגודת מכבי ת"א (מייסד ומנהל חברת הביטוח "מנורה") , זכריה עופרי (9) , אפרים אטלס ז"ל , ורלף קליין (11) . (התמונה באדיבות מנחם קורמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . הערה :  סייעו לי בזיהוי הנוכחים מנחם קורמן ואפרים אטלס .

maccabi 4

טקסט תמונה : סתיו 1961 . מגרש המרצפות של מכבי ת"א ליד קולנוע "אוריון" הישן . זאת הקבוצה שזכתה בסיומה של אותה עונה 1962- 1961 מחדש באליפות המדינה והקדימה את הפועל ת"א. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : צבי אבידן (אבא של אמנון אבידן) יו"ר מחלקת הכדורסל , המנהל שמואל "שמלוק" מחרובסקי , משה גולוביי , צביקה אייזנבוים , אברהם חסיד , יעקב אדליסט , סבי בן בסט , דוד פריש , תני כהן מינץ , והמאמן יהושע רוזין . זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : אמנון אבידן (בנו של יו"ר המחלקה) , אברהם נתנאל , גדעון פרייטאג , וזוהר כהן . (התמונה הוענקה לי באדיבות מר שמואל "שמלוק" מחרובסקי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל "שמלוק" מחרובסקי .

maccabi 5

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת . מגרש המרצפות הישן של מועדון מכבי ת"א ליד קולנוע אוריון . זוהי קבוצת מכבי ת"א אלופת המדינה בכדורסל . זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : המאמן יהושע רוזין ז"ל , רלף קליין ז"ל (11) , דוד פריש (12) , יעקב אדליסט ז"ל (6) , תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (4) , אברהם שניאור ז"ל (3) , יצחק עמר (8) , והשחקן הלובש את גופייה מס' 15 הוא כנראה צבי אייזנבוים . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שבתאי "סבי" בן בסט (14) , יעקב מילשטיין (10) , גדעון בירנבוים (5) , אהרון "אהרונצ'יק" קפלן (7) , אברהם חסיד (13) , וזוהר כהן (9) . התמונה הוענקה לי באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי). הערה : סייעו לי בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ושבתאי "סבי" בן בסט .

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 10000 (רבבה) עמודים ואשר קרוי , "הקשר הסימביוטי". הספר שדן בהתקשרות ההיסטורית בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2006 – 1969 הוא אחד בסדרה רחבת היקף של 13 ספרי טלוויזיה שאני חוקר וכותב וקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" (בעולם ובארץ) . המחקר והכתיבה אמורים להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020 .

maccabi 1

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר שחקרתי וכתבתי בשנים 2014 – 1998 בן כרבבת עמודים וקרוי "הקשר הסימביוטי" . הספר דן ועוסק בקשר ארוך טווח במשך 37 שנים 2007 / 2006 – 1970 / 1969 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי . החלטתי להציב במרכז השער הקדמי של כריכת הספר עב הכרס תמונה שצולמה ע"י לע"מ ב- 23 בפברואר 1977 בעת קבלת פנים ממלכתית שערך ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בלשכתו בקרייה בתל אביב לכבוד קבוצת מכבי ת"א שישה ימים לאחר ניצחונה ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה ווירטון ב- בלגיה על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה 91 : 79 . בתמונה הזאת שצולמה כאמור ב- 23.2.1977 נראה היו"ר שמעון מזרחי מעניק את דגל המועדון לראש הממשלה יצחק רבין (מימין נראים טל ברודי מוחא כף ויועץ ראש הממשלה לתקשורת דן פתיר . הטקסט שחיברתי לצורך הבהרת "רוח" התמונה היה בתומו , כלהלן : "הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

maccabi 2

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה האחורי של הספר שחקרתי וכתבתי בשנים 2014 – 1998 בן כרבבת עמודים וקרוי "הקשר הסימביוטי" . הספר דן ועוסק בקשר ארוך טווח (במידה רבה קשר טלוויזיוני חסר תקדים בשל אורכו בין רשת שידור כלשהי לבין קבוצת ספורט כלשהי – בארץ וגם בעולם) בשנים 2007 – 1969 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי . הטקסט בתחתית התמונות מעניק לקורא את האינפורמציה הנוגעת למקום והזמן של תיעוד התמונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

צפיתי אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בחוסר עניין בשידור הישיר אמש של ערוץ 1 את משחק הכדורסל מכבי ת"א – מכבי חיפה 70:74 . מדובר בקוריוז . משחק כדורסל חפיפניקי , לא מאורגן , רשלני , מפוזר , ומגוחך של שתי הקבוצות שאיבדו יחדיו 32 כדורים . מאמן מכבי ת"א גיא גודס צריך להיות מוטרד . השחקנים שלו שמשתכרים משכרות עתק בעונת 2015 – 2014 , למשל ג'רמי פארגו 1.700000 (מיליון ושבע מאות אלף) דולר ו- בראיין רנדל 700.000 (שבע מאות אלף) דולר , ואחרים שמשתכרים אף הם משכורות יפות , מפגינים תצוגה שטחית ועלובה . מוזר , 7:20 דקות לפני תום הרבע השני צועדת מכבי חיפה ביתרון עצום של 33 : 12 (עשרים ואחת נקודות הפרש) על פני מכבי ת"א . אולם מכבי חיפה היא בסופו של דבר קבוצת כדורסל שעשויה מקורי עכביש . למרות חולשתה הנוראית של מכבי ת"א הצפויה והמשעממת מכבי חיפה לא מסוגלת לנצל זאת ומפסידה בסיום 70:74 . אני מעיין בדף הסטטיסטיקה של המשחק (מתפרסם רק בעיתון "ידיעות אחרונות") ומגלה שמכבי ת"א קלעה רק 16 פעמים מ- 42 ניסיונות קליעה שלה לשתי נקודות (% 38) , 7 פעמים מ- 23 ניסיונות לקליעה לשלוש נקודות (% 30.4) , 21 פעמים מ- 31 בקליעות עונשין (% 67.7) , ואיבדה 15 כדורים . מאזן דל . מכבי חיפה קלעה 22 פעמים מתוך 49 ניסיונות לשתי נקודות (% 44.8) , צלפה רק 5 פעמים מ- 25 ניסיונות לקליעה לשלוש נקודות (% 20 בלבד), 11 מ- 18 ניסיונות לקליעות עונשין (% 61.1) , ואיבדה 17 כדורים במהלך המשחק .

בהפסקת המשחק מעלה עורך המשדר מר יגאל שמעוני פנל תמוה בהשתתפות המנחה עמית הורסקי , רוני בוסאני , ודורון ג'מצ'י שלבוש לְבוּש שְלוּמְפֶּרִי כמו תלמיד בקייטנת נופש (היכן המלבישה גב רחל יוסף ?). עמית הורסקי תוהה בהפסקה בקול רם, "איך אפשר להסביר את הפתיחה הזאת של מכבי ת"א, רק סל אחד מהשדה ברבע הראשון ו- 7 איבודי כדורים…?", ומוסיף , "מה קרה למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל מול מכבי חיפה…?" . רוני בוסאני מסכם זאת כך : "…מכבי ת"א בנוקיה כשאתה נותן לה היא חוזרת…" (המחצית הסתיימה בתוצאה 36:41 לזכות מכבי חיפה לאחר שהובילה כבר ביתרון 12:33) . ממש פרשנות דגולה . גם דורון ג'מצ'י לא מבריק ומפרשן לצופיו טקסט ארוך, כבד, מסורבל , ומגושם שבעצמו דורש פרשנות על פרשנות . כך משיב דורון ג'מצ'י לשאלתו של עמית הורסקי : "זה לא פשוט את הדינמיקה שמכבי ת"א עוברת ממשחקים רצופים ב- יורוליג בחוץ, לבוא מרוכזת למשחק ליגה שהוא לכאורה אתה יודע בינינו, הוא פחות אטרקטיבי , הוא פחות מעניין , מכבי ת"א לכאורה בלא מעט משחקים שראינו אותה פה , באה אחרי אירופה לכאן , היא רוצה לראות עת עצמה יותר מְגוּרָה ע"י זה שהקבוצה השנייה מובילה עליה, לא ב- 21 נקודות הפרש, אבל בסופו של דבר מכבי ת"א חזרה קודם כל דרך ההגנה ואח"כ דרך ההתקפה עם פחות איבודי כדורים ובטח פחות מתן הזדמנות שנייה למכבי חיפה" . רוני בוסאני ודורון ג'מצ'י לא עברו שום הכשרה של פרשני כדורסל. הם אומרים כלום. שניהם אינם מבארים דבר לצופים שלהם .

maccabi 2

טקסט תמונה : יום שני – 9 בפברואר 2015 . עמדת הפנל של ערוץ 1 אמש בהיכל הספורט של יד אליהו . רוני בוסאני (מימין) והנוֹפֶש שלָבוּש באופן שְלוּמְפֶּרִי דורון ג'מצ'י שחושב שהגיע לנאום ב- קייטנה . היכן המלבישה של ערוץ 1 גב' רחל יוסף ? אין שום מתאם ו- קשר בין מוסד פרשנות הכדורסל בטלוויזיה לבין שני הנוכחים בתמונה. (צילום ב- iphone  מערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

שידור הכדורסל הישיר של ערוץ 1 אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) מהיכל הספורט ביד אליהו הניב רייטינג ממוצע סביר של % 5.1 ו- Peak גבוה של % 8.6 בסיומו .

הערה 7 : השידור הישיר ב- Eurosport של משחק הגמר המשעמם על אליפות אפריקה לאומות בכדורגל בגיניאה המשוונית , חוף השנהב נגד גאנה (תחת שרביט אימונו של אברהם גרנט) הניב תוצאה טלוויזיונית בינונית בעיקר בשל מיקום מצלמות מובילות נמוכות מידי , ושימוש מוגבל ו- דַל בהילוכים חוזרים . לעומת זאת סיקור ריטואל בעיטות ההכרעה מ- 11 מטרים בין שתי הנבחרות היה מעולה כמו גם כיסוי שמחת הניצחון של שחקני חוף השנהב (זכו 8:9) ותוגת ההפסד והבכי המר של שחקני גאנה . נוכחותו של ספ בלאטר הנשיא השוקע של FIFA במשחק הגמר המדובר תאם את רמת המשחק . אין שום מקור להשוואה בין איכות ורמת הסיקור הטלוויזיוני של אליפויות אירופה לאומות בכדורגל לבין אלה של אפריקה ו/או דרום אמריקה .

הערה 8 : המקלדת הארוטית ושפת הגוף של מר בני ציפר שהתאהב ברעיית ראש הממשלה גב' שרה נתניהו בעת עריכת הריאיון עמה עבור עיתון "הָאָרֶץ" עיתון הבית שלי (יום שישי – 6 בפברואר 2015) – הפיקו התרשמות מביכה. בני ציפר כותב לקוראיו ולי בכותרת הפוסט שלו , "שרה נתניהו אירחה אותי השבוע בביתה והתגלתה לי כאישה בעלת נוכחות מסחררת" .  בגוף הפוסט הוא רושם כלהלן , "שרה נתניהו היא אישה מושכת", ומוסיף, "השעתיים במחיצת זו (שרה נתניהו) שכולם אוהבים לשנוא עפו בלי משים , כמו בהצגה מרתקת שבה אתה מוקסם משחקנית טובה המגלמת תפקיד קלסי של מלכה או של אישה גדולה. והיא גילמה לפניי את התפקיד באופן שהשאיר אותי פעור פה", ומדגיש, "הפחד מן האישה הארוטית (שרה נתניהו) ולדעתי סביב הפחד הזה מן האישה הארוטית , נבנתה כל המערכת המגובבת של עלילות שרה נתניהו", וממשיך, "שכן לראשונה בתולדות ישראל בראש המדינה אדם צעיר יחסית שחי בזוגיות פעילה מבחינה מינית, עם אישה צעירה שהיא. בראש וראשונה אישה ואם צעירה. בכל מדינה אחרת נחשב הדבר הזה למקובל ביותר ולחביב. לא כאן, בארץ שלא הצליחה לנתק את עצמה מן התסביך היהודי הרואה ביחסים ארוטיים בין בני זוג דבר שיש להסתירו מהעין כאשר אתה איש ציבור , ומה לעשות ששרה נתניהו היא בעלת נוכחות שאי אפשר להסתירה. זה חטאה המרכזי" . האמת אין לי שום זכות לכפור ב- זכותו של בני ציפר להתפעם ולהסתחרר ארוטית ממושא הריאיון שלו גב' שרה נתניהו כפי שהתפעם והסתחרר , ונתן לכך ביטוי ברשימתו הפתטית בעיתון "הֶאֶרֶץ" לפני כמה ימים .

הערה 9 : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות . אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות . אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג , באם ייאות ויפנה אלי , כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים .

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  

פוסט חדש מס' 475 : הפוסט הקונקרטי הזה המועלה לאוויר ב- 9 בפברואר 2015 (מבוסס בתוכנו גם על פוסט מס' 139 שהועלה לאוויר בשעתו ב- 13 בינואר 2013).

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  – 

פיאסקו של ערוץ 1 אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו בעת השידור הישיר של משחק הכדורסל מכבי ת"א – מכבי חיפה 74 : 70. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה ממלאת את ייעודה הציבורי כפי שמצופה ממנה. פרקים מהספר כּוּר מחצבתי קיבוץ אפיקים שמכיל כ- 5000 (חמשת אלפים) עמודים. עיקרון הדבקות במשימה בקיבוץ ובטלוויזיה. ימי התום והפשטות במדינת ישראל תקופה שחלפה לבלי שוב. מנהיגות. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות. פוסט מס' 475. כל הזכויות שמורות.

פרקים מהספר כּוּר מחצבתי קיבוץ אפיקים (מכיל כ- 5000 עמודים) : עיקרון הדבקות במשימה בקיבוץ ובטלוויזיהימי התום והפשטות. תקופה שחלפה לבלי שוב. מנהיגות. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות. פוסט מס' 475. כל הזכויות שמורות. 

מנהיגות היא תמיד מנהיגות בכל תחום : בהוראה וחינוך, בחיי קהיליית הקיבוץ, בצבא, וגם בטלוויזיה.

כאמור מעט אנשים עצבו אותי והשפיעו עלי בחיי . אני חושב שמעט מאוד אנשים מעצבים גם את דמותם של מרבית האנשים האחרים שאני מכיר. בקיבוץ אפיקים היו אלה אבא שלי חקלאי עובד אדמה חרוץ ומספויניק והרפתן רודיק לווין. אנשים בעלי יושרה מושלמת ודבקות עילאית במשימה. בטלוויזיה היו אלה דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום. אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בארץ וגם בעולם . בשירות הצבאי שלי בחטיבת "גולני" לפני כ- 60 (שישים)שנים השפיעו עלי יותר מכל – לא מג"דים , מח"טים , אוגדונרים , ורמטכ"לים – אלא המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב וזאב שטרנהל (היום פרופסור זְאֵב שְטֶרְנְהֶל) שהיה המ"מ שלי בקורס מכי"ם בג'וֹעָרָה ומפקדי במלחמת "מבצע קָדֵש" באוקטובר – נובמבר 1956 במלחמה ההיא נגד מצרים . סגן זְאֵב שְטֶרְנְהֶל הוביל את המחלקה שלי (מחלקה מס' 1) בקורס מ"כים בעת מבחן המנהיגות העליון והקשה ביותר, מבחן ההסתערות על המוצבים המצרים המבוצרים וממוקשים תחת אש , ובסופו כיבוש מוצב 27 ברפיח ע"י פלוגת המ"כים (המ"פ היה מפקד ביה"ס למ"כים בג'וֹעָרָה רב סרן זאב עופר) . גדוד 12 של חטיבת גולני כבש את שלושת המוצבים הקיפודיים – פלוגתיים של הצבא המצרי 25, 27, ו- 29. זְאֵב שְטֶרְנְהֶל ויְהוֹשֻעַ מִיצְמָאכֶר שני חיילים מבוגרים ממני בשנתיים אולי שלוש שהפכו בגיל כה צעיר למופת של מנהיגות ובעלי דוגמא האישית . שניהם היו מנהיגים צבאיים שראו בכל חייל באשר הוא ראשית דבר אדם ולא "מכונה צבאית" ו/או "רכוש צבאי" של הממסד. הלכתי אחריהם באֵש ובמים. לא רק אני. אתה מחרף את נפשך למוות לא בעבור הדגל , לא בעבור ראש הממשלה דוד בן גוריון וגם לא בעבור הרמטכ"ל משה דיין אלא בעבור הקרובים והסמוכים אליך, אלה שצועדים לידך בקו האֵש הקדמי בעת ירי תוך תנועה לעבר היעד המבוצר. אתה מוכן להקריב את חייך בעבור החברים שלך שמסתערים לידך תחת אֵש ובשביל המפקדים שלך כזאב שטרנהל ויהושע מיצמאכר . אלה שיקבלו את ההחלטות הנכונות בעת הקרב ויעמדו לצִדְךָ בעת צָרָה ברגעים המכריעים . הרֵעוּת ואחוות הלוחמים ש- שוררת בין החיילים הקרביים בכיתות , במחלקות , ובפלוגה מתפתחת בעת החיים יחדיו באימונים הקשים , במסעות הארוכים , בסחיבת אלונקות , בניווטי לילה , בשכיבה במארבים בלילות חשוכים וקרים ללא שינה , ובחינוך הצבאי למשמעת , מורשת , ודבקות במשימה שמנחילים מפקדים לחייליהם ברמה של מ"כים , סמלים , ומ"מים . לרֵעוּת והאחווה הזאת בין החיילים אין תחליף בשעת קרב . שיא אומץ הלֵב בקרב מוצא את ביטויו בכך שאתה מתגבר על הפחד הנוראי לאבד את חייך ונכון להתרומם מהקרקע ולהסתער חשוף לעבר היעד המצרי מול מקלעי "אלפא" רושפי אֵש של האויב ומול אֵש של מרגמות 81 מ"מ ו- 120 מ"מ . אתה עושה זאת יחדיו עם רֵעיך ובעבור חבריך והמפקד המוביל שלך . הייתי מוכן להקריב את חיי למען חבריי ומפקדי זאב שטרנהל . זה היה החינוך שקיבלתי לפני כ- 60 (שישים) בחטיבת "גולני" מזאב שטרנהל ויהושע מיצמאכר ועל פיו גם אנוכי אימנתי וחינכתי את החיילים שלי לאחר שהוסמכתי ל- מ"כ ומאוחר יותר לקצין בגדוד 12 של חטיבת גולני .

טקסט תמונה : זאב שטרנהל המ"מ שלי בקורס מפקדי כיתות של חטיבת גולני בג'וערה ב- 1956 ומפקדי הנערץ במלחמה  של "מבצע קדש" נגד מצרים באוקטובר – נובמבר 1956. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יהושע מיצמאכר המ"כ שלי בטירונות בגדוד 12 בחטיבת גולני . היה מפקד בדרגת רב טוראי משכמו ומעלה. מאוחר יותר נשלח ע"י החטיבה לקורס קצינים בבה"ד 1 בכפר סירקין . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1958 . אנוכי קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". המג"ד שלי ב- 1958 היה סא"ל אורי ביידאץ' מהמושבה יבניאל. המח"ט היה אל"מ אהרון "ארווין" דורון . המג"ד הרביעי והאחרון שלי בשירות הסדיר בגדוד 12 היה סא"ל יקותיאל "קותי" אדם. המח"ט הרביעי והאחרון שלי ב- "גולני" היה אל"מ אלעד פלד. התצלום עם כובע הקצינים נועד לצורכי רקורד. אינני זוכר קצינים קרביים שהסתובבו עם הכובע המגוחך הזה שהזכיר תחפושת פורים, אלא חבשו כומתה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אינני יכול וגם אינני רוצה לשכוח אותם גם לאחר יותר מ- 50 (יוֹבֵל) שנים . בלימודיי האקדמאיים במכון ווינגייט פגשתי את המחנך האהוב מר אורי אפק שהיה מורה שלי לכדורעף ומשחקי תנועה , ואת אלוף המתמטיקה והפיסיקה יִצְחָק "אִיצִיק" מַנְדֶלְבְּרוֹיְד שהיה המורה שלי במקצוע הא"ק . איציק מנדלברויד היה אחד האנשים בעל ההיגיון הכי הגיוני שהכרתי בחיי . הוא ראה בהוראת הא"ק מדע ולא תחביב. הייתה לי זכות גדולה להיות סטודנט של שני המורים והמחנכים הדגולים  אוּרִי אָפֵק ואיציק מנדלברויד. הדגש על מחנכים. הוראה ללא חינוך היא בסופו של דבר הליך פגום. שניהם הותירו עלי רושם עצום עד עצם היום הזה.

טקסט תמונה :  קיץ 1949 . ימי התום והפשטות במדינת ישראל תקופה שחלפה לבלי שוב . צמרת האתלטים הבכירה של מדינת ישראל באִצטדיון "המכבייה" ב- 1949 כובשת את כותרות העיתונות בעידן טרום הטלוויזיה . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אַרְיֵה גְלִיק (הפועל ת"א) אָצָן ל-400 מ' ו-800 מ', אהובה קראוז-קריביצקי ז"ל (הפועל רחובות) קופצת לגובה , יצחק "איציק" מנדלברויד (הפועל קריית מוצקין) מטיל כידון , רות  קורן אצנית , ודוד טבק ז"ל (הפועל בית עובד) אָצָן ל- 100  מ' ו- 200  מ'. (באדיבות יצחק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי). 

ב- 1975 שמעתי לראשונה מפי יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית את שִמעוֹ של המתעד האולימפי הדגול היהודי אמריקני בַּאד גְרִינְסְפָּאן המנוח (Bud Greenspan , מת ב- 2010). באולימפיאדת מונטריאול 1976 פגשתי אותו . בָּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan) יהודי – אמריקני ממנהאטן (נפטר בניו יורק ב- 2010 בן 84) נחשב לאחד מבימאי הספורט ואנשי הטלוויזיה החשובים בדורנו . דוקומנטאריסט מוכשר בעל טביעת עין מיוחדת במינה שלימד רבים מאִתנו בארץ ובעולם כיצד לחשוב בטלוויזיה , כיצד לתחקר ולתעד , כיצד להכין תסריט של החומר ולתַּסְרֵט אותו לקראת צילומו (ועריכתו) בטלוויזיה , וכיצד לכתוב בטלוויזיה . הכתיבה היא כישרון . בטלוויזיה היא גם מדע . אולי אומנות . ההשפעה של בַּאד גְרִינְסְפָּאן עלי היא נִצחית . סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית שלוֹ ,"OLYMPIAD" בת 22 הפרקים, היא מונומנט טלוויזיוני מרשים ביותר שיתקיים לעַד . צריך לראות אותה ולצפות בה כדי להבין מדוע מובטחים לו חיי נצח .

נולדתי ב- 1938 בקיבוץ אפיקים. מילדוּת גדלתי על גיבורי הספורט המופלאים  ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר , פָּאבוֹ נוּרְמִי , גֶ'סִי אוֹאֶנְס , אֶמִיל זָטוֹפֶּק , המתאגרף ג'וֹזֶף לוּאִיס בָּארוֹאוֹ (Joseph Louis Barrow) הנודע בשמו ג'וֹ לוּאִיס – "המַפְצִיץ הַחוּם" , ומאוחר יותר גם על המתאגרף מוּחָמַד עָלִי (שמו הקודם היה קָאסְיוּס מַארְצֶלוּס קְלֵיי) . ג'וֹ לוּאִיס נולד ב- 13 במאי 1914 במדינת אלאבאמה. הוא היה נצר למשפחת עבדים שהפך להיות אלוף העולם באגרוף במשקל כבד . הוא היה אליל ספורט שלי שחלמתי עליו. כה רציתי לפגוש אותו. ההיסטוריה הספורטיבית שלו רצופה שיאים אך גם כישלונות. הוא היה אלוף העולם במשך 14 שנה מ- 1937 עד 1951. אחד הרגעים הבלתי נשכחים בקריירה המדהימה שלו בזירה היה  ב- 22 ביוני 1938. באותו ערב הביס בנוק אאוט בחלוף זמן קצר ביותר, רק  04 : 2 דקות בתוך סיבוב הראשון בניו יורק את יריבו הגרמני מָאקְס שְמֶלִינְג .

טקסט תמונה : אחת הסצנות הדרמטיות בסרט הדוקומנטרי שחקרתי , כתבתי , וביימתי "ג'ו לואיס – המפציץ החוּם". התאריך, 22 ביוני 1938 . אלוף העולם האמריקני ג'וֹ לוּאִיס (מימין) בן 24  גובהו 1.85 מ', והטוען לכתר הגרמני מאקס שמלינג בטקס השקילה המסורתי זמן קצר לפני תחילת קרב הגומלין ביניהם . ג'ו לואיס הביס יריבו לאחר שתי דקות וארבע שניות מתחילת הסיבוב הראשון. ג'ו לואיס גרף לכיסו בקרב הזה 8000 (שמונת אלפים) דולר בכל שנייה מ- 120 השניות שנמשך הקרב. בקרב הראשון שנערך בין השניים שנתיים קודם לכן ב- 19 ביוני 1936 , גם כן בניו יורק , ניצח מָאקְס שְמֶלִינְג את ג'וֹ לוּאִיס בנוק אאוט בסיבוב ה- 12. (התמונה באדיבות ביל קייטון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כעבור 40 שנה היה לי חלום . רציתי לעשות שני סרטים אודות שני המתאגרפים השחורים הדגולים ג'וֹ לוּאִיס ומוּחָמַד עָלִי. לא היה איש בקי ממני במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתולדות האגרוף וההיסטוריה שלוֹ. הייתי בר מזל. אָלֶכְּס גִלְעָדִי נעתר לבקשתי ואישר לי את התקציב לביים שני סרטים דוקומנטאריים באורך של 75 דקות אודות ג'וֹ לוּאִיס ומוּחָמַד עָלִי אלילי ילדותי ובחרותי . שני ספורטאים ענקיים ואישים יוצאים דופן . האמריקני בִּיל קֵיְיטוֹן (Bill Cayton) שהיה בימים ההם נשיא חברת הסרטים רבת המוניטין "The Big Fights Ltd" , העניק לי בלא תמורה כספית את חומרי הפילם הנפלאים והמדהימים של האימונים והקרבות המפורסמים וגם ראיונות חשובים מהקריירות העשירות של ג'וֹ לוּאִיס ומוּחָמַד עָלִי . הוא נדהם לשמוע שמישהו, איש טלוויזיה מישראל, מכיר בצורה כה יסודית ונחרצת את האִגְרוּף האמריקני לדורותיו ומתעניין בגיבורים שהיו גם המועדפים שלוֹ .

לאמריקנים יש מנהג חשוב . הם מתעדים מקדמת דנה כל דבר שזז. הקרב ההיסטורי המפורסם ב- 22 ביוני  1938 ב- "יאנקי סטאדיום" בין ג'וֹ לוּאִיס לבין מָאקְס שְמֶלִינְג שעמד במרכז הסרט התיעודי שלי בן 75 דקות "הַמַפְצִיץ הַחוּם ג'ו לואיס"  (The Brown Bomber) , תועד בשלמותו באמצעות שלוש מצלמות פילם 35 מ"מבטרם עידן ה- Video. התיעוד נשמר ונמסר לי ע"י בִּיל קֵיְיטוֹן. הסרט "המפציץ החוּם ג'ו לואיס" שודר בהצלחה עצומה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1979 וזכה לתגובות נלהבות . לא הופתעתי . ידעתי מראש כי צופי הטלוויזיה בישראל מעוניינים לקבל מידע אודות אנשים מפורסמים בארץ ובעולם בתחומי המדע , חברה , פוליטיקה , אומנות , מוסיקה וגם בספורט באמצעות סרטים תיעודיים . בעיקר כשמדובר בקרבות אגרוף היסטוריים במשקל כבד בעלי מוניטין משנות ה- 30 , ה- 40 , ו- 50 של המאה שעברה, שמעולם לא נראו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית . צופי הספורט בישראל הגיבו באהדה עצומה לשידור הסרט שלי "המפציץ החוּם ג'וֹ לוּאִיס" בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הגיעו לחטיבת הספורט בימים ההם הרבה מאוד תגובות חיוביות בתום ההקרנה . מעבר למצופה . אלכס גלעדי ואנוכי למדנו שוב שיעור חשוב . הציבור הישראלי פתוח ומעוניין לצפות בדיווחים ו- סיפורים תיעודיים בטלוויזיה אודות ספורטאים בינלאומיים עתירי מוניטין גם אם הוא לא מכיר אותם אישית , בתנאי שהתחקיר והסרט עשויים היטב ובצורה מקצועית . שני הסרטים הדוקומנטריים אודות ג'וֹ לוּאִיס ומוחמד עלי ענו על הקריטריונים האלה .

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . אנוכי (בן 46) בפגישה עם המתאגרף הדגול מוחמד עלי (בן 42) ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) האולימפי שמוקם באולפני קולומביה הישנה בלוס אנג'לס. אין לי בכלל ספק כי מוחמד עלי הוא אחד מגדולי הספורטאים בתבל בכל הזמנים. יש לכך כמה נימוקים וכמה היבטים. לא רק ספורטיביים. זאת לא פרטנזיה אישית. אסביר זאת באחת הפוסטים הקרובים אם כי צריך לזכור שמי שסייע לו רבות לשמור על התודעה הספורטיבית בלב הציבור האמריקני (וגם העולם) היה שדר הספורט הבכיר של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC , מר האווארד קוסל (Howard Cosell). (תיעוד וצילום אורי לוי ב- IBC באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך משמאל :  15 ביולי 1979 . אחת מתגובות רבות שהגיעו למשרד חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ 1979 לאחר הקרנת הסרט הדוקומנטרי בן 75 דקות "ג'ו לואיס המפציץ החוּם" , שהופק , בוים , ונערך על ידי , והוכיחו לבוס שלי אלכס גלעדי ולי כי צופי הטלוויזיה בישראל ערוכים ומוכנים לשטוף את עיניהם ב- "חומרים ערכיים תיעודיים" מעבר למשחקי הכדורגל, הכדורסל, והטניס המשודרים על ידינו בעבורם ללא הרף. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנות ה- 50 של המאה שעברה נחשב חיים בורר חבר קיבוץ בית זרע בעמק הירדן למנחית ושחקן הכדורעף הטוב בישראל וקבוצתו הפועל בית זרע הייתה הטובה במדינה . המשחקים נערכו בימים ההֵם על מגרשי אדמה ובאור יום . היינו הולכים ברגל מאפיקים לבית זרע כדי להתבונן בחיים בורר שנחשב בשנים ההן למפציץ, המנחית הראשון במעלה, והיה השחקן המוביל בנבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של מִיכָה שָמְבַּן . משחק הכדורעף בעשורים ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה היה נחלתם הבלעדית של קיבוצי השומר הצעיר . ליד הפועל בית זרע  הצטיינו במשחק הזה גם קבוצות הכדורעף של קיבוץ גן שמואל , קיבוץ מרחביה , וקיבוץ ספיח (בית קמה) . חַיִים בּוֹרֵר , אוֹמָנָה לְבָבִי , ו- יַעֲקב "יָקִי" גְרוֹף היו אלילי ילדותינו . אח"כ עברה השליטה בענף לקיבוץ עֵין שֶמֶר תחת הדרכתו של אוּרִי אָפֵק , שם בלטו אֵהוּד דֶקֶל , מִיכָה מִילְשְטֵיְין , ועִמָנוּאֵל אַלוֹן . הפועל עֵין שֶמֶר הפכה לאלופת המדינה הודות לאימון המסור , המתקדם , והמקצועי של אוּרִי אָפֵק (פִּינְצ'וּק) . לקיבוץ עֵין הָחוֹרֶש הייתה גם כן קבוצה טובה בזכות שחקנה המצטיין אֵלִיָהוּ רָבִּינָא . מאוחר יותר עלה לגדולה קיבוץ המעפיל הרבה הודות לשלישיית השחקנים הנפלאה דָוִד בַּר – נֵצֶר , עַמִירָם שַפְרָן , וגיורא הלפרין ומאמנה צבי סינטו . התמונות הבאות מספרות קמעא על ההיסטוריה של משחק הכדורעף בארץ בשנים הראשונות שלאחר קום מדינת ישראל , והן מובאות בפוסט הנוכחי בעיקר למען קוראי הבלוג הצעירים .

בקיץ 1950 הייתי בן 12 . רציתי כמו כל הילדים להיות חַיִים בּוֹרֵר . עשור אח"כ ב- 1960 הפכה קבוצת "הפועל" אפיקים למעצמת כדורעף בעמק הירדן ואחת הקבוצות הטובות בישראל הודות למאמן – שחקן דָוִד כָּפְרִי . דָוִד כָּפְרִי בן קיבוץ שָרִיד שימש שנים רבות Play Maker מצטיין בנבחרת ישראל והוא שהפך אותי גם לשחקן הנחתה מצטיין בכדורעף. הייתי לפני כן כדורסלן וכדורגלן . התנשאתי לגובה של 1.90 מ', ויכולתי באמצעות הניתור שלי להרים את מרכז הכובד של גופי כמטר מעל הקרקע .

טקסט תמונה : קיץ 1950. חַיִים בּוֹרֵר חבר קיבוץ השומר הצעיר בית זרע הוא שחקן הכדורעף הטוב ביותר בישראל ואליל ילדותי. (באדיבות חיים בורר . ארכיון יואש אלרואי) .

ב- 1960 התפתח משחק הכדורעף בצעדי ענק בקיבוץ אפיקים שהשתייך פוליטית למפלגת מפא"י . אני מזכיר את הצד הפוליטי – ספורטיבי מפני שמשחק הכדורעף בארץ היה נחלתם הבלעדית של קיבוצי "השומר הצעיר" השייכים רובם ככולם למפלגת מפ"ם אותה הנהיגו מאיר יערי חבר קיבוץ מרחביה ויעקב חזן חבר קיבוץ משמר העמק . התבלטותו של קיבוץ אפיקים בענף הכדורעף לא היה דבר שבשגרה מפני שהיה מדובר כאמור בקיבוץ של מפא"י השייך לתנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים ונחשב ל- מעוז של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון . שברנו את ההגמוניה המסורתית של קיבוץ השכן שלנו בית זרע (השתייך פוליטית למפלגת מפ"ם) . זאת הייתה סנסציה . גייסנו לשורות הקבוצה שלנו את חַיִים בּוֹרֵר מבית זרע אליל ילדותי שהיה כבר בן 32 . גייסנו גם את אַהֲרוֹן רוֹטְשִילְד אף הוא חבר קיבוץ בית זרע . ב- 1960 הייתה קבוצת הפועל אפיקים היחידה בליגה הלאומית בכדורעף שהיה לה אולם ביתי . שאר הקבוצות שיחקו במגרשים פתוחים . ב- 1962 כבר דורגנו במקום הרביעי בישראל . מאמן נבחרת ישראל בכדורעף מִיכָה שַמְבָּן הזמין אותי ליטול חלק באימוני נבחרת ישראל . מִיכָה שָמְבַּן חבר אגודת הפועל משחר נעוריו (בעל אוריינטציה פוליטית של השמאל . היה מפ"מניק) הוא מייסד ענף הכדורעף במדינת ישראל . אישיותו הנמרצת והכובשת הזיזה הרים וסלעים . פשוטו כמשמעו . נפשו הדינמית שלא ידעה מרגוע חיפשה כל הזמן דרכים נסתרות שלו לשפר את המציאות הספורטיבית הדלה במדינת ישראל. הוא היה לא רק מאמן . הוא היה ראשית דבר מחנך ומנהיג . אַמָרְתָּ מִיכָה שָמְבַּן – אמרת כדורעף . הוא הניח את היסודות והיה מזוהה יותר מכל אחד אחר עם התפתחותו של משחק הכדורעף בארץ ונהנה מאמון מוחלט של השחקנים שגבל בהערצה . בשל אופיו הבלתי מתפשר ולעיתים קשוח נאלץ פעמים רבות להתווכח על מנת לשכנע. מיכה שמבן היה חבר מרכז "הפועל". בהיותו איש חכם , חריף שכל ומחשבה , יזם ורעיונאי בעל ניסיון , רטוריקן בעל כושר ביטוי ותכונות בולטות של מנהיגות – ידע להשפיע . השחקנים האמינו לו ובטחו בו . מִיכָה שָמְבַּן נמנה על נבחרת של אישי ספורט בימים ההם שאפשר לומר עליהם ללא כל היסוס או התלבטות כי הם היו : "The leaders of the people" . חַיִים בּוֹרֵר הוא בן 85 היום ונשאר חבר קיבוץ בֵּית זֶרַע (בעמק הירדן) עד עצם היום הזה . הימים ההם של תום ופשטות חלפו לבלי שוב . הדור ההוא החמיץ את הטלוויזיה כפי שהטלוויזיה החמיצה אותו .

טקסט תמונה : קיץ 1950. ימי התום והפשטות של מדינת ישראל שחלפו לבלי שוב. נבחרת ישראל הלאומית בכדורעף במחנה אימונים בכרמל בחיפה מתכוננת לקראת משחקי המכבייה ה- 3. זיהוי העומדים מימין לשמאל: שמואל ללקין (הפועל ת"א ) , משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), דוד פרלמוטר הפועל גן שמואל), מיכה שמבן (המאמן הלאומי), חיים בורר (הפועל בית זרע), עוזי וויזל (הפועל ת"א, הפך להיות נגן צ'לו מפורסם), דן גלילי (הפועל בית אלפא). זיהוי הכורעים מימין לשמאל: הקפטן אומנה לבבי (הפועל מרחביה) , דניאל "שחור" אלוני (הפועל גן שמואל), משה "מוסה" להב (הפועל בית זרע). (התמונה באדיבות באדיבות שמואל ללקין וחיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1950. זהו חַיִים בּוֹרֵר חבר קיבוץ בית זרע , שחקן הכדורעף הטוב בישראל בימים ההם (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

grof 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה . זאת היא קבוצת הכדורעף המצטיינת של קיבוץ בית קמה / ספיח בראשותו של יקי גרוף (שני משמאל) שהיה גם שחקן מרכזי בנבחרת ישראל בכדורעף אותה אימן מיכה שמבן . זיהוי השחקנים בתמונה מימין לשמאל : יוסל'ה רייכמן , חיים פוטר , ראובן גרוף (אחיו של יקי גרוף) , מיקי שמיר , יקי גרוף , וחיים אשל .(באדיבות אמנון גרוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורעף באמצע שנות ה- 50 של המאה הקודמת . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אומנה לבבי (קיבוץ מרחביה) , מיכה מילשטיין ו- אהוד דקל (שניהם מקיבוץ עין שמר) , דוד בגה (קיבוץ אשדות יעקב) , המאמן הלאומי מיכה שמבן , חיים בורר (קיבוץ בית זרע המנחית הראשי בנבחרת ישראל) , איתן יבזורי (קיבוץ אפיקים) , אהרון רוטשילד (קיבוץ בית זרע) , ודניאל "שחור" אלוני (קיבוץ גן שמואל) . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה , אברהם ווייס , יוסף "יוסקה" צוּק (קיבוץ אשדות יעקב) , יעקב '"יָקִי" גְרוֹף (קיבוץ ספיח שהפך לקיבוץ בית קמה) , וגדי זוהר (קיבוץ מרחביה) . (התמונה באדיבות חיים בורר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                           

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורעף בתחילת שנות ה- 50 . זיהוי העומדים מימין לשמאל : מרדכי גנדלין , שלמה הניג, דוד בֶּגָה, אברהם ווייס, שלושה שחקנים לא מזוהים, קפטן הנבחרת אומניהו "אומנה" לבבי, והמאמן הלאומי מיכה שמבן. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה, יוסף "יוסקה" צוּק, חיים בורר, ויעקב "יָקִי" גְרוֹף.(באדיבות חיים בורר חבר קיבוץ בית זרע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו אומניהו "אוֹמָנָה" לְבָבִי חבר קיבוץ מרחביה והקפטן הנערץ של נבחרת ישראל בכדורעף בשנות ה- 50 . (באדיבות חיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי התאמנתי בנבחרת ישראל זמן קצר בלבד בכמה מחנות אימונים שהתקיימו בדרך כלל באולמות של קיבוץ גבעת ברנר וקיבוץ נען . כל מי שהתאמן תחת הדרכתו של מיכה שמבן לא ישכח את את שאגת הקרב המפורסמת שלו בשפה הצרפתית באימונים ובמשחקים , "Allee" . מִיכָה שָמְבַּן היה מנהיג ספורט , מחנך , ומאמן בעל מוניטין רב בארץ שהשריש את המשחק הספציפי הזה בישראל אך צריך לזכור שהכדורעף בארץ היה ברמה חובבנית לחלוטין . נבחרת ישראל בכדורעף הייתה חסרת ניסיון לחלוטין בשנים ההן ונטולת כל סיכוי בזירה הבינלאומית בעיקר בהתמודדויות מול נבחרות מזרח אירופה ובראשן ברה"מ . באליפות העולם בכדורעף שנערכה ב- 1952 במוסקבה , ניצחו שחקני הכדורעף הסובייטיים את שחקני ישראל בראשות חיים בורר ללא תנאי . זאת אפילו לא הייתה תחרות . שחקני נבחרת ברה"מ אלופת העולם כמו קונסטנטין רֶוָוה , קוֹסְטִיָה , ורכז המשחק מוֹנְזֶ'לֶבסקי שלטו ללא עוררין במשחק . צריך לזכור שממשלת ברה"מ (מדינה ענקית שהורכבה מרוסיה ולאומים שונים) שלאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 בראשות הדיקטטור הקומוניסטי שלה יוזף דג'וגאשווילי סטאלין החליטה כבר לפתח קו ייצור מדעי של תעשייה ספורטיבית בכל הענפים וודאי במשחקי הכדור הידועים והפופולאריים כמו כדורגל , כדורסל , כדורעף , כדור יד , והוקי קרח . הפערים העמוקים בין נבחרות ישראל בכדורגל , כדורסל , וכדורעף היו משמעותיים ביותר . ב- 1952 הביסה ברה"מ את נבחרת ישראל בכדורעף באליפות העולם בתוצאה המכרעת  3 : 0 ללא התנגדות ממשית . ישראל ייצרה נקודה פה ונקודה שם אולם זאת לא הייתה התמודדות, אפילו לא הפסד בכבוד. חַיִים בּוֹרֵר ואוֹמָנָה לְבָבִי היו שמות מוכרים בישוב הקטן בישראל אך נעלמים בעולם הגדול. בישראל וב- ברה"מ שיחקו כדורעף על פי אותם החוקים אך זה לא היה אותו המשחק.

טקסט תמונה : 1952 . מוסקבה בירת ברה"מ . נבחרת ישראל בכדורעף צועדת באצטדיון "דינאמו" במוסקבה בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורעף . את הנבחרת מוביל הקפטן אומנה לבבי מקיבוץ מרחביה (ראשון משמאל). שלישי משמאל הוא יוסף "יוסקה" צוק מקיבוץ אשדות יעקב . חמישי משמאל הוא דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל . שישי משמאל הוא חיים בורר מקיבוץ בית זרע (משופם). שביעי משמאל הוא דניאל "שחור" אלוני מקיבוץ גן שמואל. האחרון קיצוני מימין הוא גדי זוהר מקיבוץ מרחביה. (התמונה באדיבות דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל).

טקסט תמונה : קיץ 1952. מוסקבה. אליפות העולם בכדורעף . נבחרת ברה"מ (משמאל) מנצחת את נבחרת ישראל בתוצאה 3 : 0 (15 : 2 , 15 : 4 ו- 15 : 1) בתמונה נראה חיים בורר מנסה להעביר את הכדור לחלקת היריב אך נתקל בחסימה גבוהה של הנבחרת הסובייטית. סמוך לחיים בורר זהו אומנה לבבי (בברכיים כפופות), ומימין גדי זוהר. (התמונה באדיבות דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל).

grof 2

טקסט תמונה : 1952 . מוסקבה בירת ברה"מ . אליפות העולם בכדורעף . נבחרת ישראל בכדורעף מבקרת באתרים יהודיים במוסקבה . זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : ראשון משמאל יקי גרוף (חבר קיבוץ בית קמה) , שני משמאל המאמן מיכה שמבן , חמישי משמאל אומנה לבבי (חבר קיבוץ מרחביה) , עשירי משמאל יוסקה צוק (חבר קיבוץ אשדות יעקב) , קיצוני מימין דוד פרלמוטר (חבר קיבוץ גן שמואל) , כורע מלפנים גדי זוהר (חבר קיבוץ מרחביה). (באדיבות אמנון גרוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

grof 3

טקסט תמונה : 1952 . מוסקבה בירת ברה"מ . אליפות העולם בכדורעף . נבחרת ישראל בכדורעף מבקרת באתרים יהודיים במוסקבה . זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : רביעי משמאל חיים בורר (משופם, חבר קיבוץ בית זרע) , לידו יקי גרוף , במרכז בחולצה לבנה וז'אקט זהו המאמן הלאומי מיכה שמבן , הקיצוני מימן הוא גדי זוהר , שלישי מימין הוא יוסקה צוק , רביעי מימין דוד פרלמוטר , שישי מימין אומנה לבבי . (באדיבות אמנון גרוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

ehud dekel 1

טקסט תמונה : 1964 . נבחרת ישראל בכדורעף תחת שרביט אימונו של מר אורי אפק (יושב שלישי משמאל)בטרם צאתה לאליפות אסיה בכדורעף בהודו  . זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : דוד כפרי (בן קיבוץ שריד) , אליהו רבינא (בן קיבוץ עין החורש) , מיכה מילשטיין (בן קיבוץ עין שמר) , עמנואל אלון (בן קיבוץ עין שמר) , דוד בר נצר (בן קיבוץ המעפיל) , אהוד דקל ז"ל (בן קיבוץ עין שמר) , איילון כורש (בן קיבוץ עברון) , עמי שפרן (בן קיבוץ המעפיל) , עמוס "פָאיוֹץ" ירושלמי (בן קיבוץ נען) , ורמי דקל ז"ל (אחיו של אהוד דקל ז"ל) . זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : השחקן מאיר כץ (בן קיבוץ עין המפרץ) , איש לא מזוהה , המאמן הלאומי אורי אפק (מורה ומחנך דגול ובלתי נשכח במשך שנים רבות במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט) , איש לא מזוהה , שופט הכדורעף הישראלי הבינלאומי ריימונד פלוריאן (אז עולה חדש מרומניה מעצמת כדורעף בינלאומית) , אליהו פז , והשחקן יונתן עצמון (בן קיבוץ עין המפרץ) . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ehud dekel 2

טקסט תמונה : 1955 . ווארשה בירת פולין . כנס ספורטיבי בעת פסטיבל הנוער הדמוקרטי ב- ווארשה . חלק משחקני נבחרות ישראל בכדורסל וכדורעף אצים להצטלם עם הרץ הצ'כוסלובקי הדגול למרחקים ארוכים אמיל זטופק (שישי מימין לובש בגד אימון עם כוכב נטול כתובת) . זיהוי חלקי של תריסר מהנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : איש לא מזוהה (מרכיב משקפי שמש) , יוסף דריזין , אליהו עמיאל , ספורטאי לא מזוהה , שני איש לא מזוהה , אמיל זטופק , איש לא מזוהה , משה "מוסא" דניאל , איתמר דותן (דותנצ'יק) , ספורטאי לא מזוהה , איש לבוש אזרחית לא מזוהה , והכדורסלן מרסל חפץ . זיהוי שלושת הכורעים בשורה האמצעית מימין לשמאל : אריה זלינגר , אורי אפק , וזאביק רייס . זיהוי ששת הכורעים בשורה התחתונה בקדמת התמונה : מיכה מילשטיין , איש לא מזוהה , אהוד דקל , יונתן עצמון (מחבק את ברכו של שחקן לא מזוהה) , עמוס "פאיוץ" ירושלמי , וספורטאי לא מזוהה . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

grof 4

טקסט תמונה : 1955 . פסטיבל הנוער הדמוקרטי בווארשה בירת פולין . ספורטאי ישראלי לא מזוהה נושא את דגל מדינת ישראל בטקס הפתיחה . (באדיבות אמנון גרוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ehud dekel 3

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה . חלק מנבחרת ישראל בכדורעף . זיהוי חלקי מימין לשמאל : אליהו רבינא ז"ל , אהוד דקל ז"ל , איש לא מזוהה , המאמן הלאומי אורי אפק , איש לא מזוהה , מאמן קבוצת הפועל המעפיל צבי סינטו ז"ל , יונתן עצמון , שני אנשים לא מזוהים , ודוד בר נצר . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

ehud dekel 5

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה . זוהי קבוצת הפועל המעפיל אלופת המדינה בכדורעף מחוזקת באהוד דקל ז"ל מקיבוץ עין שמר (רביעי מימין) . זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : עומד שלישי מימין אבישי קרפובסקי , עומד קיצוני משמאל דוד בר נצר , עומד שני משמאל עני שפרן , כורע ראשון מימין גיורא הלפרין . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ehud dekel 4

טקסט תמונה : 1959 . חלק מהדור הראשון של מורים ומחנכים בראשית ימיה של מדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט . זיהוי חלקי של שורת הכורעים משמאל לימין : אורי אפק , עמנואל ברדן , יענקל'ה אמיתי ז"ל , איש לא מזוהה , יוסי דור ז"ל . זיהוי חלקי של שורת העומדים משמאל לימין : אברהם גרין ז"ל , איש לא מזוהה , יריב אורן ז"ל , אליעזר מאיו ז"ל , ושני אנשים לא מזוהים . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : קיץ 1949 . ראשית התפתחות משחק הכדורעף במדינת ישראל . תחרות כדורעף ארצית בבאר שבע על רקע המסגד של העיר. (תצלום דוב "בולק" פרוסק. גלופת "גורן כידון").

טקסט תמונה : 1949 . פראג . אליפות העולם בכדורעף . המנחית הסובייטי קונסטנטין רֶוָוה בעל הניתור הנפלא מנחית כמעט ללא הפרעה נגד נבחרת צ'כוסלובקיה. (גלופת "גורן כידון").

בחלוף שנה הביסה נבחרת ברה"מ בכדורסל באליפות אירופה במוסקבה 1953 את נבחרת ישראל בהפרש עצום וחסר תקדים 75 : 25. בשורות ישראל שיחקו אז תחת שרביט אימונו של יעקב שאלתיאל אברהם שניאור, זְכַרְיָה עוֹפְרִי, מַרְסֶל חֵפֶץ, פְרֶדִי כּהֵן, שִמְעוֹן "צִ'ינְגָה" שֶלַח, רָלְף קְלָיִין, יְהוּדָה "קָנָבּוּס" וִוינֶר, מְנַחֵם קוֹרְמַן, משֶה "מוּסָה" דָנִיאֵל ,רְאוּבֵן פֶּכֶר , עָמוֹס לִין ואחרים . ידועי שֵם בארץ אך חסרי השפעה על צמרת הכדורסל באירופה (בטורניר 1953 גברה נבחרת ישראל בכדורסל על נבחרות בולגריה , יוגוסלוויה , צ'כוסלובקיה , ואיטליה אולם נוצחה ע"י צרפת 45 : 62 , הובסה ע"י נבחרת הונגריה 20 : 66 , וכאמור גם ע"י ברה"מ 25 : 75).

טקסט תמונה : 1949 . ראשית משחק הכדורסל במדינת ישראל . משחק כדורסל בין נבחרות מורים לחינוך גופני מהצפון ומהדרום . שלישי מימין זהו ד"ר אוּרִי זִמְרִי . (גלופת "גורן כידון") .

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. זיהוי צועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ'), זכריה עופרי (1.91 מ'), רלף קליין (1.89 מ'), ראובן פכר (1.86 מ'), משה "מוסה" דניאל (1.85 מ'), מרסל חפץ (1.83 מ'), דוד הייבלום (1.88 מ'), מנחם קורמן (1.86 מ'), פְרֶדִי כהן (1.80 מ'), מרדכי מימרן (1.80 מ'), שמעון "צ'ינגה" שלח (1.80 מ'), דני אֶרֶז (1.78 מ'), יהודה "קנבוס" ווינר (1.75 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל במוסקבה בירת ברה"מ . נבחרת ישראל יושבת במושבי אצטדיון "דינאמו" הפתוח במוסקבה וצופה ביריבותיה. זיהוי הנוכחים בתמונה: יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין (בז'אקט ועניבה) ליד אישה לא מזוהה מרכיבה משקפי שמש. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בג ראש המשלחת (בחליפה ועניבה) , שמעון "צ'ינגה" שלח , פרדי כהן , מרסל חפץ , ודני ארז . יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים , יהודה "קנבוס" ווינר , זכריה עופרי , משה "מוסה" דניאל , ראובן פכר , ומרדכי מימרן . יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור , דוד הייבלום , רלף קליין , ואישה לא מזוהה . יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים.  (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                                                                                                                                                

טקסט תמונה : 1953 – 1952. החמישייה הקלאסית של נבחרת ישראל בכדורסל בשני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה, אולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1953 . זיהוי השחקנים משמאל לימין : זכריה עופרי (מכבי ת"א, הגבוה בשחקני הנבחרת1.91 מ'), מרסל חפץ (הפועל חולון), פרדי כהן (הפועל חולון), שמעון "צִ'ינְגָה" שלח (לשעבר שמוקלר, הפועל ת"א), ואברהם שניאור (מכבי ת"א). (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל) .                                       

בטורניר האולימפי בכדורגל לקראת אולימפיאדת מלבורן 1956 הביסה נבחרת ברה"מ בכדורגל את נבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של האנגלי ג'ק גיבונס 5 : 0. בנבחרת ישראל שיחקו בין השאר השוער יעקב חודורוב, המגן שאול מתניה , הרץ גֶ'רִי חֶלְדִי , הבלם יצחק שניאור , והחלוצים יהושע גלזר ונחום סטלמך . השמות האלה לא הספיקו . ההישגים הגדולים של הנבחרות הלאומיות של ישראל בכדורעף , כדורסל , וכדורגל במאבקיה בעשור ה- 50 של המאה שעברה נגד ברה"מ היו פוליטיים יותר מאשר ספורטיביים . דגל ישראל התנוסס באצטדיון הפתוח של "דינאמו" במוסקבה והמנון "הַתִּקְוָוה" נוגן בפרהסיה ושימש עדות לתקומה המתחדשת של האומה הישראלית לאחר השואה . המיית לִבָּם של מיליוני יהודים כלואים מאחורי מסך הברזל ב- ברה"מ לשמע נגינת ההמנון הלאומי של מדינת ישראל על אדמת ברה"מ הייתה תוצר של ההשתתפות ולכן חשובה כמותה .

טקסט תמונה : 11 ביולי  1956 . מוסקבה . אצטדיון "לֶנִין" . נבחרות ישראל (משמאל) וברה"מ באִצטדיון "לֶנִין" במוסקבה ב- 11 ביולי 1956 לפני נגינת ההִמנונים . קבלת הפנים לנבחרת  בבירה הסובייטית הייתה אוהדת . השלטון הסובייטי אִפְשֵר להציב שלט מאיר עיניים בעברית מתחת לתמונתו המפורסמת של וְולָאדִימִיר אִילִיץ' לֶנִין, ובו כתוב, "ברכה לספורטאי מדינת ישראל". במחצית המגרש השמאלי ניצבים המאמן הישראלי גֶ'ק גִיבּוֹנְס והשחקנים הישראליים עדיין לבושים ב- בגד אימון ארוך , הבלם יִצְחָק שְנֵיאוּר , השוער יַעֲקב חוֹדוֹרוֹב , המגן שָאוּל מַתָּנְיָה , והמגן דוּדוּ קְרֶמֶר . בנבחרת ברה"מ ניצב ראשון משמאל המאמן גבריאל קאצ'אלין , לידו הקפטן אִיגוֹר נָאטוֹ , והשוער רב המוניטין לֵב יָאשִין . בתוך דקה – שתיים יגישו שחקני ברה"מ זרי פרחים לשחקני ישראל . (התמונה באדיבות התאחדות הכדורגל והארכיונאי רוני דרור . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

מִיכָה שַמְבָּן ז"ל היה מבין הספורטאים הישראליים הבכירים שהשתתפו בקורס הכדורסל שערך המאמן היהודי – אמריקני נֶאט הוֹלְמָאן באפריל 1949 בתל אביב . כמומחה כדורסל הקים מיכה שמבן ב- 1950 את קבוצת הכדורסל המצטיינת של הפועל חולון שנשענה על שחקני העלייה המצרית ובראשם אֵלִיָהוּ עַמִיאֵל , מַרְסֶל חֵפֶץ , פְרֶדִי כּהֵן , סַמִי חוּדָרָה , וחַיִים גוֹרְמִיזָאנוֹ . התמונה הבאה מזכירה נשכחות מלפני 64 שנים .

טקסט תמונה : אפריל 1949. תל אביב. בתום אחד מקורסי הכדורסל שהעביר נאט הולמן בישראל . הכדורסל הישראלי חייב לנאט הולמן חוב עולם. זיהוי העומדים מימין לשמאל :  יהושע רוזין, חיים ויין, יעקב שאלתיאל, אריה בן עטר, מנחם קורמן, איש לא מזוהה, שמואל "שומי" שומכר, אברהם שניאור, איש לא מזוהה , אישה לא מזוהה, מאמן הכדורסל היהודי – אמריקני נאט הולמן, גדעון בנדל, שמריהו "מאולי" חייקין, מיכה שמבן (בחולצת טי שירט כהה וצווארון בעיגול לבן), שני אנשים לא מזוהים, שָלוֹם קוֹסוֹבֶר, ודוב פרוסק. זיהוי כורעים מימין לשמאל : שני אנשים לא מזוהים, אוּרִי זִמְרִי, ברוך חפץ, יהודה "קָנָבּוּס" ווינר, ושלושה אנשים לא מזוהים. נאט הוֹלְמָאן שינה מקצה לקצה את הבנת משחק הכדורסל בארץ. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה שחקן הכדורסל לשעבר בנבחרת ישראל משה "מוּסָה" דניאל.

בעשור ה- 50 של המאה שעברה הגשימו ספורטאי ישראל את החזון האולימפי של ההומניסט הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין כי ההשתתפות במשחקים חשובה מהניצחון . זירות הספורט השונות בישראל היו בראשית התפתחותן וספורטאי הארץ התחלקו לשתי תנועות הספורט הגדולות "הפועל" ו – "מכבי" (היו גם אגודות קטנות יותר כמו בית"ר ו-אליצור) . ראוי לציין כי ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון ראה בערך טיפוח החינוך הגופני , הספורט , תרבות הגוף , והכושר הגופני הכללי של הנוער הישראלי – נדבך חשוב בהתפתחותו וצמיחתה של האומה בציון החדשה .

טקסט תמונה : חורף 1949 . וועידת אגודת "הפועל" הארצית בתל אביב . ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון נושא דברים בשבח החינוך הגופני ותרבות הגוף . קיצוני משמאל זהו רמטכ"ל צה"ל יעקב דורי (דוסטרובסקי) מרכיב משקפיים . השני מימין הוא אריה שריג . (גלופת "גורן כידון") .

טקסט תמונה : 1950. הספורטאיפ הישראליים מפגינים את עוצמתם במפגני ראווה ותהלוכות ברחובות הערים. (גלופת "גורן כידון").

יִגְאָל דָר – ווֹלוֹדָרְסְקִי בן קיבוץ אָשְדוֹת יַעֲקב היה עִילוּי בכדורסל . הוא נולד ב- 1936 והיה מבוגר ממני בשנתיים . כבר כילד קטן בן 12 שימש רכז המשחק של קבוצת הפועל אשדות יעקב וניהל שחקנים בני עשרים הוא היה מנהיג ספורט ואליל ילדותי . מוכשר מאוד בספורט וניחן בכושר גופני בלתי מוגבל . למדנו יחדיו בביה"ס התיכון החקלאי של עמק הירדן "בֵּית יֶרַח" . למרות שהיה מבוגר ממני בשנתיים למד רק כיתה אחת מעלי . ב- 1954 כשהייתי בן 16 והוא בן 18 זומנו שנינו ליטול חלק באימוני הסגל הצפוני של נבחרת ישראל בכדורסל . האימונים התקיימו בקיבוץ מזרע בעמק יזרעאל ואת הנבחרת אימן האמריקני אָלְמאֶר רִיפְּלִי (Almar Repley) . על הסֶגֶל הצפוני נמנו אז עָמוֹס לִין מקיבוץ משמר העמק , ראובן פֶּכֶר ומשֶה מַכְטִי מקיבוץ מִזְרָע ואחרים . באמצעות אלמאר ריפלי התוודעתי בפעם הראשונה ל- NBA . כדררתי וקלעתי חופשי ביד ימין ושמאל והיה לי ניתור מצוין . יכולתי לגעת במרפק שלי בטבעת הסל (גובהה 3.05 מ' מעל פני הקרקע) אָלְמַאר רִיפְּלִי אהב את התנועה והמשחק של יגאל וולודרסקי-דָר ושלי ואמר לנו, "Young men" , אתם חייבים לבוא לארה"ב יש לכם עתיד".

טקסט תמונה : שנת 1954 . המאמן האמריקני אלמר ריפלי (משמאל) בישראל בחברתו של מאמן מכבי ת"א יהושע רוזין . (התמונה באדיבות משפחת רוזין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : קיץ 1963. וְורוֹצְלָאב – פולין. אליפות אירופה בכדורסל . נבחרת ישראל בכדורסל מארחת חברת מעריצים יהודים מפולין. שורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : צְבִי לוּבֶּצְקִי (כורע) ואִילָן זָיְיגֶר (יושב). שורה שנייה מימין לשמאל : עַמִי שֶלֶף, יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי, רָמִי גוֹט, שלמה בֵּן זְאֵב, שני אנשים לא מזוהים, תַּנְחוּם "תַּנִי" כּהֵן מִינְץ (ממושקף חובש מגבת על צווארו). עומדים למעלה מצד שמאל : מנהל המשלחת דוֹב "בּוּלֶק" פְּרוּסָק ועוֹפֶר אֶשֶד (1.96 מ'). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כעבור פחות משנתיים בטרם מלאו לי 18 התגייסתי לגדוד 12 בחטיבת גולני . בגיל 20 גייס אותי יגאל וולודרסקי לקבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב ששיחה בליגה הלאומית אז . גאון הכדורסל הזה הפך לאוניברסיטת הכדורסל שלי . הייתי מלך הסלים של הקבוצה בזכותו . הוא היה גדול המוסרים ואלוף "העיניים העקומות" . שחקן יצירתי וחכם , ענק במשחק הכדורסל , שבאמצעות כישרונו העצום הפך את השחקנים ששיחקו לצדו גם כן לגדולים . ממנו שמעתי לראשונה את סלוגן הכדורסל : "אתה יכול להיות רע בהתקפה אך לעולם לא רע בהגנה" . יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי היה רכז המשחק ושחקן ההגנה הטוֹב בישראל . אני זוכר שפעם שיחקנו להנאתנו בחורף משחק כדורסל באחת מהפסקות הלימודים , כשאנו לבושים מעילים ונעולים במגפיים על המגרש הבוצי ומלא בשלוליות ב- "בֵּית יֶרַח" . גם אז הוא דרש מחבריו לרדת להגנה . "אתה יכול היות חסר מזל בזריקה לסל , הכדור יכול להסתובב בחישוק ולצאת החוצה , אך לעולם אסור לך להפקיר את משחק ההגנה ואת שחקן היריב שאתה אמור לשמור עליו , ולסמוך על המזל שיחטיא את קליעתו" , נהג לומר לי ובכך קבע את פילוסופיית הכדורסל המונומנטאלית שלו . יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי היה כדורסלן נצחי . טוב יותר מעדי גורדון ועודד קטש .

טקסט תמונה : קיץ 1959. שחקני קבוצת הכדורסל של קבוצת הפועל אשדות יעקב בעמק הירדן . הקבוצה שיחקה באורח קבע בשנים ההן בליגה הלאומית בכדורסל . עומדים מימין לשמאל : אמיר ראובני, יגאל וולודרסקי ז"ל, אנוכי יואש אלרואי, ואָבְנֵר וֶורֶד (שנינו בני קיבוץ אפיקים). כורעים מימין לשמאל :  מאיר "מגה'"ברזילי ז"ל, ויוסל'ה קנטרוביץ'. (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ אשדות יעקב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשאני מקליד כאן את האידיאה שלא קיימת עוד, "ימי התום והפשטות של מדינת ישראל תקופה שחלפה לבלי שוב" , אינני עושה זאת לתפארת המליצה . כך היו פני הדברים אז . התמודדתי בשלוש ליגות ספורטיביות לאומיות שונות אך בד בבד עבדתי עבודה גופנית שישה ו/או שבעה ימים בשבוע , בין 8 ל- 12 שעות מידי יום . פעמים רבות התאמנו יחפים על מגרשי אדמה וחול מחצבה . אח"כ כשהשתפרו העניינים שיחקנו על מרצפות . מי חלם אז על פרקט . החיים בקיבוץ היו סגפניים , טעוני משמעת , וקשוחים . יום אחד ערך המורה לספורט וחינוך גופני שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל תחרויות אות הספורט למבוגרים על מגרש "הפועל" באפיקים . התחננתי בפני אבא שלי שיתחרה כדי שיוכל לענוד את האות ואני אוכל להָשְוִויץ בו . אבא שלי לא התעניין מעולם בספורט ובחינוך גופני אולם נכנע להפצרותיי . הוא עזב את השקיית האספסת לשעה קלה והתייצב במגפיים במגרש "הפועל" לריצת שלושה קילומטרים . זה היה אחד הימים החמים בעמק הירדן ואבא שלי סיים את הריצה נעול במגפיו בשתי שניות פחות טוב מהזמן והתוצאה שאמורים להעניק לו את אות הספורט למבוגרים . מורה הספורט הנערץ עלי שמריהו נאבל היה קשוח עם אבא שלי כפי שהחמיר עם כולם : "משה בלינדמן – אלרואי לא מגיע לך אות הספורט מפני שפִסְפַסְתָ את המינימום בשתי שניות", אמר לאבא שלי. הוא לא עשה לו כל הנחות לאבא שלי למרות שרץ המגפיים . אבא שלי שהיה אז בן 42 אפילו לא התווכח . הוא נטל את אופני העבודה שלו ורכב בחזרה נעול במגפיו ל- "חלקת בני" כדי להמשיך להשקות את האספסת . העבודה והנאמנות לאדמה היו ערך עליון .

תנאי האימונים של הנבחרות הלאומיות היו חובבניים ומגוחכים אולם איש לא תבע את ליטרת הבשר שלו . היישוב הקטן התעסק בהגשמת החלום הציוני . התיישבות , כיבוש האדמה , והקמת צה"ל וניהול מלחמות אמיתיות כדי להדוף את האויב . בעת כתיבת הספר עב הכרס "הכדורגל סמן ימני" סיפרו לי יהושע גלזר ויעקב חודורוב (חתן פרס ישראל") שחקני עבר נבחרת ישראל בכדורגל : "יואש אלרואי על מה אתה מדבר…אפילו למשחקים בטורקיה טסנו במטוס דקוטה צבאי . היו צריכים להרכיב עלינו רק מצנחים כדי להגשים עד כלות את הסיסמה שלך ימי התום והפשטות" . שחקני נבחרת ישראל היו שחקנים חובבים שלא קיבלו פרוטה שחוקה עבור הצטיינותם על כר הדשא . הם היו אנשים פשוטים מן היישוב , פועלים , נהגים , וובעלי מלאכה שראו את עצמם כממלאים משימה לאומית . הם היו מבוני היישוב , לוחמי מלחמת הקוממיות , ואנשים עזי נפש . שחקני נבחרת ישראל של הימים ההם לא היו מפונקים וטסו לשליחותם הלאומית בימים ההם גם במטוסי דקוטה כשנדרַש וישבו בו כצנחנים המתכוננים לצניחה בארץ אויב .

טקסט תמונה : 1951 . נבחרת ישראל בכדורגל טסה במטוס דַקוֹטָה למשחק כדורגל באיסטנבול – טורקיה בשנת 1951 . השחקנים ישובים כצנחנים לאורך המטוס כאילו מתכוננים לצניחה קרבית . ראשון מימין הוא אֵלִי פוּקְס . עומד במרכז מאחור יצחק שניאור לבוש גופייה . ראשון משמאל יוסל'ה מרימוביץ' . שני משמאל יצחק גַמְבָּש . חמישי משמאל הוא העיתונאי יעקב אפלויג . שישי מימין – אדמונד שמילוביץ' (מציץ). (התמונה באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה העיתונאי הוותיק יהודה גבאי .

 יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי – דָר היה כדורסלן מחונן. הוא ידע כיצד להגשים את כשרונו המיוחד וליישם אותו באמצעות אימונים אין ספור ובדבקות במשימה כבירה. הוא שיחק תשע שנים בנבחרת ישראל בשנים 1968 – 1959, ולבש את מדיה 82 פעמים תחת שרביטם של יְהוֹשֻעַ רוֹזִין ושִמְעוֹן שֶלַח ("צִ'ינְגָה"). לדאבון לֵב נפטר מדום לב ב- 1977 כשהוא בן 41 שנה בלבד. יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי העניק לי את הכישרון להעביר את מיומנות המשחק שלי לקבוצת הפועל אפיקים.

טקסט תמונה : קיץ 1964 . חמישיית הכדורסל של קיבוץ אפיקים עומדת בתלבושת השחורה. כורעים בחצי גוף עירום החמישייה של קיבוץ בית זרע. כרגיל הבסנו אותם שוק על ירך. זיהוי שחקני הפועל אפיקים שעומדים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, יוסי וולפסון, מוליק כהן, בארי חוזק ז"ל (נהרג במלחמת יום הכיפורים 1973), שַי לִין (מת בארה"ב). כורע שני מימין : גיורא כהן (גיסו של חיים בורר). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָמִיר הֶלְמַן בן כיתתי בקיבוץ אפיקים היה עילוי במשחק השח-מט, במתמטיקה, ושפות. כששנינו היינו בכיתה ב' בגיל 7 הוא לימד אותי את סודות המשחק אבל חשוב מזה, הוא לימד אותי לסַדֵר את מחשבותיי. מצאתי עניין רב במשחק. התאהבתי בו. אבא שלי קנה לי ספרי שח-מט. היינו חייבים ללמוד את תיאוריית הפתיחות כדי לא להיקלע לנחיתות בתחילת המשחק. השחמטאים הנערצים עלינו אז היו ד"ר עמנואל לסקר, חוזה ראול קפבלנקה, מיגל ניידורף, מיכאל בוטביניק, דוד ברונשטיין, יצחק בולסלסבקי, וואסילי סמיסלוב, אלכסנדר קוטוב, פאול קֶרֶס, ואח"כ גם טיגראן פטרוסיאן, ומיכאל טַל. קיבוץ אפיקים שמייסדיו היו ילידי רוסיה, הקיבוץ נקרא בשנות ה- 20 של המאה שעברה עם הקמתו, "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר.", היה מנוי על השבועון הרוסי "אוֹגָאנְיוֹק". בשבועון היה מדור שח-מט. היינו ילדים ולמדנו את השפה הרוסית כדי להבין את תוכן המדור. עד גיל 16 הייתי מהילדים הנמוכים בכתה. לפתע התחלתי לצמוח ולהתרומם לגובה. עזבתי את משחק השח-מט אך לא נטשתי אותו. נדדתי למגרשי הכדורסל והכדורגל. אמיר הלמן עצמו, שחמטאי מוכשר יוצא דופן, היה אמור להעפיל לצמרת העולמית אך בדרך הפך לפרופסור לכלכלה. כילד הצטיין במתמטיקה , דיבר אנגלית ורוסית באופן חופשי, ויכול היה לשחק שח-מט סימולטני עיוור מבלי לראות את הלוח נגד חמישה יריבים בבת אחת. ילד מוכשר ומקורי ורב יכולות במידה קיצונית. היה לו מטען .I. Q רציני. היה טמון בו כּישרון שחמטאי נדיר שהאחרים מצאו מאוחר יותר בשחמטאי האמריקני "בובי" פישר (Bobby Fischer).                                                                                                                                    

טקסט תמונה : שנות ה- 60 בקיבוץ אפיקים . אמיר הלמן (מימין) מפגין את יכולתו בתחום משחק שהיה כל כך מוכשר בו השח- מט . מאחוריו בחולצת  T Shirt לבנה , זהו כתריאל תבורי ז"ל אביה של הרקדנית המפורסמת נעמה תבורי . (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

באפריל 1959 השתחררתי מצה"ל כקצין קרבי בחטיבת "גולני" . לַזָר ווֹלוֹכביאנסקי (וֶרֶד) מזכיר העבודה של הקיבוץ באותה שנה לא המתין דקה . הוא הציב אותי לעבודה ברפת . היו שם ארבעה עובדים שהותירו עלי את רישומם בראשותו של רוּדיק לוין , מקצוען קשוח שהיה Pioneer . הוא היה הראשון שהניח את היסודות לרפת חלב כלכלית ומודרנית . דָוִד בֵּן-מַן (ברונטמן) ז"ל אמר לוֹ פעם , "רוּדִיק , זה לא מספיק שאתה איש מקצוע טוב…צריך גם להיות בן אדם…". רוּדיק לֵוין לא נשאר חייב והשיב לוֹ מייד בשלוש מילים, "אין לי זמן". זאת כמובן רכילות . רוּדיק לוין לא היה אולי איש רֵעים להתרועע אך היה ישר והגון, קפדן, ובעל מקצוע. לידו עבדו עופרה קורין (דומוביץ) יפת המראה , כתריאל תבורי , ואליעזר סקלס . היה לארבעת הרפתנים האלה מכנה משותף אחד. הם היו אנשים רציניים ומסורים ונאמנים שהקימו רפת ותעשיית חלב לתפארת ודבקים עד כלות למשימת העבודה, וכמו בטלוויזיה רתוקים  ל- Deadline. האבסת הבקר ושלוש חליבות ביממה. אל הרביעייה הזאת הצטרפתי בהיותי בן 21 . גורלי אִינָה לי להכיר את רעייתי יָעֵל שהייתה חברה בגרעין נח"ל תל אביבי שהגיע לקיבוץ ונשלחה לעבוד ברפת. רבים בקיבוץ אהבו אותה . אחדים אפילו הנציחו את יופייה במצלמותיהם. אהבתי באותם הימים אהבה רבה את חבר הקיבוץ דוד בן – מן (ברונטמן) על אהבת האין קֵץ שלוֹ לאצילים שבחיוֹת, הסוסים. הייתי בימים ההם רפתן פשוט ולא כלכלן או רואה חשבון . לא עסקתי בעניינים ברומו של עולם האִם האוּרְוָוה היא ענף רנטבילי בחיי הקיבוץ אם לאו . הרשימה אותי מסירותו וחיבתו העזה של דוד בן-מן לסוסים ודאגתו העיקשת להם . בעיניי זה היה סוג של דבקות במשימה .

טקסט תמונה : שנת 1949. קיבוץ אפיקים . קָזְיוּק קֵז (אברהם כרמי) נוהג בטרקטור (מודל "Farmel" אמריקני) ברפת הקיבוץ בשעה ששני בני נוער פורקים את התלתן באבוסי הפרות. קזיוק קז היה המורה הראשון שלי לשחייה כשהייתי בן שלוש. (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דבקות במשימה היא תכונה הכרחית שסייעה לי לשרוד יותר משנות דוֹר בעבודתי בטלוויזיה , לא לשֵם ההישרדות עצמה, אלא לצורך בניין ותכנון ארוך טווח של שידורי הספורט והפיכתם לאחד מחלונות הראווה הראשיים והאטרקטיביים ביותר של הטלוויזיה ורשות השידור. דבקות למשימה מוּנעת מחינוך ואהבה למשימה המיועדת אך גם מיראת הכישלוֹן. קשה להסביר ביריעה כה קצרה את המאמץ העצום ונֶטֶל האחריות הכבדה שהונחה על כתפיי ואת המְסוּבַּכוּת והמוֹרכבות של הפקת שידורי הספורט היוקרתיים בטלוויזיה – בארץ ובעולם, שידורים שהם לא רק עתירי רייטינג אלא גם יקרים מאוד מן ההיבט הכלכלי . תחשיב גַס מורֶה שבמשך 22 שנות ניהולי את שידורי הספורט בטלוויזיה "בִּזְבַּזְתִּי" לרשות השידור כ- 100.000000 (כמאה מיליון) דולר בהיבטי השידור השונים, זכויות שידורים, טכנולוגיה, שימוש בלווייני תקשורת, ושעות עבודה . אולימפיאדה היא מונח קַדוּם המגדיר יחידת זמן בת ארבע שנים בין המשחקים האולימפיים שנערכו ביוון העתיקה לבין אלו הבאים אחריהם . ניהלתי , ערכתי , שידרתי , והפקתי  8 אולימפיאדות, 8 מונדיאלים, 8 אליפויות עולם בא"ק, עשרות טורנירי טניס של ווימבלדון , ביליתי יותר משנות דוֹר עם הספורט הישראלי לגווניו הרבים ובראשוֹ נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל , וקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . תעשו אתם את החשבון כמה שנים מחיי הקדשתי לטלוויזיה . אינני חושב שישנה עוד אישיות טלוויזיונית בערוץ הציבורי כמוני שזכתה לגיבוי כה רב במשך שנות דוֹר מפיקודיו ומפקדיו כאחד. המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם ידעו להעריך היטב את עבודתנו המקצועית והביעו זאת במשך השנים הארוכות באמצעות יותר מ- 120 (מאה ועשרים) מכתבי הערכה שהיו צל"שים. הנה אחד מהם בתום שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988.

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה – צל"ש של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שידורי אולימפיאדת סיאול 1988, בתוספת מילות ברכה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתפתחות הטכנולוגית הנמרצת בטלוויזיה שינתה את איכות ומהירות הדיווח מהשטח, ואת סגנון ואופי עבודתנו העיתונאית. הטכנולוגיה היא כלי שָרֵת הכרחי המקדש את המטרה, אך היא לעולם איננה ניצבת בפני עצמה ולכשעצמה בלֵב השידור, אלא מסייעת לשַדָּר להעמיד במרכזו את האדם והספורטאי. שיאי הקריירה העיתונאית שלי היו המפגשים האישיים עם אותם גיבורי ילדות, בני אנוש וספורטאי עַל, שהעלו לדיון את שאלת הנצח, היכן נמצא גבול יכולתו של האדם בספורט והאם קיים קצה גבול שכזה…? כעבור שנים פגשתי רבים מ- "מכונות ספורט האנושיות" האלה בתפקידי כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית. שוחחתי עם פֶרֶנְץ פּוּשְקָש , מַרְק סְפִּיץ , אֶמִיל זָטוֹפֶּק, מוּחָמַד עָלִי, לָאסֶה וִוירֶן, פֶּלֶה, וֶורָה צֶ'סְלָבְסְקָה, ִמיֶשל פְּלָטִינִי ואחרים על הצלחתם הגדולה. היא לא הייתה מִקרית . החבורה הנכבדה הזאת חוננה במשמעת עצמית מרשימה ויכולת לתַּפְעֵל את המרץ האנושי שלה לאהבת האימון המפרך. המוכנות לעבוד קשה (בצַד כשרונם הגופני המיוחד) והדבקות במשימה הובילה אותם לתהילת עולם .

אֶמִיל זָטוֹפֶּק בן צ'כוסלובקיה קצר את תהילת העולם שלוֹ במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 . הייתי אז בן 14 והוא היה אליל של רבים, גם שלי . ב- 1992 הוא היה אורח שלי לכמה שעות במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בירושלים . הוא היה בן 70 . אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה ספורטאי מוכשר מאוד בצעירותו מן ההיבט הפיזיולוגי . לֵב הברזל שלוֹ עבד בצורה חסכונית . הוא פעם 35 פעימוֹת בלבד בדקה אחת (בזמן מנוחה) אך בכל פעימה דחף כמות גדולה, כ- 150 סמ"ק של דם. תכונה פיזיולוגית אופיינית של רצים למרחקים ארוכים. לצורך השוואה, לֵב של אדם ממוצע , פּוֹעֵם 72 פעימות בדקה בזמן מנוחה , ודוחף בכל פעימה כמות של 70 סמ"ק דם . אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה גאון האימון המפרך . כבר בשנים ההן גמא מידי חודש 1000 ק"מ באימונים שלו . בהיותו בן 30 זכה באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ' ,10000 מ' , וריצת המרתון , הישג ספורטיבי מזהיר ששום אתלט לא שָנָה אותו ולא חזר עליו מעולם . שוחחנו בשפה האנגלית והסכמנו כי כל כשרון גדול ככל שיהיה בַּטֵל בשישים אם אין מטפחים אותו נכונה . עשינו יחדיו חשבון מתמטי פשוט כי הֵקיף באימוני הריצה שלוֹ שלוש פעמים את כדור הארץ. לא בכדי כינו אותו בני ארצו "הַקָטָר הַצֶ'כִי". כוכבי הספורט הענקים הללו הזכירו לי את ימי ילדותי ונערותי בקיבוץ אפיקים ואת סגנון ואופי עבודתי התחרותית בטלוויזיה .

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 40 של המאה שעברה. זהו הרץ הנודע למרחקים ארוכים הצ'כוסלובקי אֶמִיל זָטוֹפֶּק . סגנון ריצתו היה רחוק מלהיות מרשים . הוא עיווה את פניו בעת הריצה ותמיד נראה סובל . בעת השיחה בינינו אמר לי , "מר יואש אלרואי , הריצות הארוכות בא"ק הן לא החלקה על הקרח . אינך צריך לבצע תנועות יפות ולחייך כדי לזכות בניצחון" . (באדיבות אֶמִיל זָטוֹפֶּק והטלוויזיה הצ'כית CTV) .

טקסט תמונה : קיץ 1992. חמישים שנים לאחר אולימפיאדת הלסינקי 1952 אני מארח את הרץ הצֶ'כִי הנודע אֶמִיל זָטוֹפֶּק (בן 70 בתמונה) במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אֶמִיל זָטוֹפֶּק נקרא בפי כל "הַקָטָר הַצֶ'כִי" מפני שנחשב למכונת ריצה אנושית . אֶמִיל זַטוֹפֶּק זכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הֶלְסִינְקִי 1952 בשלוש הריצות הארוכות 5000  מ', 10000  מ', ומרתון. הישג מזהיר וחסר תקדים ששום אתלט לא חזר עליו. (צילום דָוִד "סוּחוֹ" סִיבוֹר. ארכיון של יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 . אמיל זטופק (ראשון מימין) בדרכו למדליית הזהב הראשונה שלו בריצה ל- 10000  מ' . כאן הוא נראה מוביל לפני הרץ הצרפתי אלן מימון והרץ הבריטי גורדון פירי . (באדיבות הטלוויזיה הפינית YLE) .

טקסט תמונה : קיץ 1992. משרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשכונת רוממה ב- ירושלים. אני מקרין לאמיל זטופק ורעייתו דָנָה זטופקובה על מסך הטלוויזיה במעגל סגור את הרגעים הגדולים של שניהם באולימפיאדת הלסינקי 1952 . משקיף מאחור בני עורי. שניהם מתבוננים בעניין במסך הטלוויזיה הפרוס לפניהם . בתום ההקרנה נישקו אותי אמיל זטופק ורעייתו דנה זטופקובה . אמיל זטופק אמר לי כלהלן : "מר יואש אלרואי אתה יודע עלי יותר מאשר יודעים עלי בני עמי הצ'כים". (צילום דוד "סוחו" סיבור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היום ממרום שנותיי אינני מייחס חשיבות יתר לתמונה שלי עם פֶּלֶה גדול שחקני הכדורגל בהיסטוריה מאשר לתמונתי ב- 1961 ברפת באפיקים עם פרה עלומת שֵם מניבה כמויות חלב יוצאות דופן בשם, מַרוֹקָה .

טקסט תמונה : חורף של דצמבר 1961. ברפת של קיבוץ אפיקים. אני עם הפרה מַרוֹקָה אלופת החלב הבלתי מעורערת של קיבוץ אפיקים. הפרה השקטה והאדיבה הזאת הניבה מידי שנה 13 טון (שלושה עשר אלף ליטר) חלב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתי את הפרה הזאת בעלת האופי השקט. בניגוד לאחרים גם היא אהבה אותי. מישהו צִילֵם אותנו כמעט לפני 54 שנים והתמונה נשמרה. מַרוֹקָה הייתה שיאנית חלב בימים ההם. היא הניבה 13 טוֹן חלב בעונה (13000 ליטר) והייתה קרובה אז לקצה גבול היכולת של תפוקת החלב. בינתיים נשבר השיא הזה פעמים רבות ע"י פרות אחרות, אבל זיכרונה וזיכרונו של הקיבוץ בו טופחה לעולם לא עומעמו .

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. מכסיקו סיטי. אנוכי כ- מנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עם אחד מגדולי שחקני הכדורגל בתבל בכל הזמנים הברזילי פֶּלֶה (אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוֹ נַאסִימֶנְטוֹ) במונדיאל של מכסיקו 1986. התמונה צולמה במצלמת הסטילס שלי ע"י המכסיקנית גב' אנה מריה אגירה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי ב- 31 במאי 1986. פלה שימש במונדיאל מכסיקו 1986 פרשן של אחת מרשתות הטלוויזיה הגדולות בברזיל (דומני TVGLOBO אבל אני לא בטוח) תמורת שכר של 500000 (חצי מיליון) דולר. (תיעוד וצילום אנה מריה אגירה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אם להשתמש במטפורה ספורטיבית אספר כי האתלט האמריקני המופלא גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) קבע ב- 1935 שיא עולם מדהים בקפיצה לרוחק 8.13 מ' . השיא הזה נחשב בזמנו לקצה גבול היכולת של האדם והחזיק מעמד 21 שנה . אחר כך נשבר שוב ושוב . לא רק הודות לכישרון הקופצים אלא גם בשל תמורות הזמן והשיפור העצום בטכנולוגיית ואיכות מתקני הספורט . אף על פי כן דמותו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס (פגשתי אותו בקנדה בעֵת אולימפיאדת מונטריאול 1976) חקוקה בזיכרוני לתמיד . הפרה השקטה , הממושמעת , והנבונה מַרוֹקָה יכולה להתנחם בעובדה שהיא הייתה הטובה ביותר בימים ההם . המדע והגנטיקה שיפרו ברבות השנים את תעשיית החלב לאין שיעור , אך לא הפחיתו כהוא זה מהישגיה . היא נשארה אלופה . קיבוץ אפיקים בדומה לפרה מַרוֹקָה והסוסה שִיבּוֹלֶת , היה במשך שנים רבות וארוכות קיבוץ מוביל בחיי הקואורפורציה בארץ , אלוף ההתיישבות השיתופית , וללא ספק הטוב בקיבוצי מדינת ישראל . התפתחות חיי החברה והכלכלה במדינת ישראל זִעזעו בשנים האחרונות את מעמד הקיבוץ ואורחות חייו , אולי מוקדם מהצפוי, אך לא עִרערו את חזונו . אף על פי כֵן נשאר קיבוץ אפיקים אַלוּף בלתי נשכח וחֲרוּת לעַד על לוח לִבִּי .

אולימפיאדת אתונה 2004 היו המשחקים האולימפיים האחרונים שלי כאיש טלוויזיה פעיל . אלכס גלעדי גייס אותי לעבוד בקבוצת AOB בראשותו של מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ שהפיקה את סיגנל השידור הבינלאומי. הוצבתי על ידו בצומת העצבים ובמקום המעניין ביותר של שידורי הטלוויזיה, בעמדת הפיקוח של ה- Quality Control במרכז השידורים הבינלאומי. AOB כיסתה את המשחקים האולימפיים של אתונה 2004 באמצעות כ- 1000 (אֶלֶף) מצלמות ו- 60 ניידות שידור אלקטרוניות. חֲזוֹן טלוויזיוני שמגשים כמעט במלואו את רעיון הגשת האינפורמציה המצולמת המקסימליסטית לצופה בסלון ביתו.

רעייתי יעֵל ואנוכי סבתא וסבא לעשרה נכדים ונכדות. היום אני חוקר וכותב סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בארץ ובעולם הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", סדרת ספרים בת כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים, שדנה מנקודת מבטי בהתפתחות שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה – בארץ ובעולם.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 2000. יחדיו עם רעייתי האהובה יעל תג'ר. אני בדרכי לפנסיה והיא בדרך לקריירה חדשה של מנהלת חנות ספרים בחברת "סטימצקי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כור מחצבתי טָמוּן בשורשיו העבותים של קיבוץ אפיקים. שורשיו של קיבוץ אפיקים נוצרו מגולת העם היהודי באירופה המזרחית ורוסיה שנרדפה ע"י שלטון רודני אנטי ציוני. מאז קמה מדינת ישראל ב- 1948 בלטו בתנועה הקיבוצית כמה תמורות חשובות. המסגרת הקיבוצית התרחבה כמותית. הייתה חריגה מן המסגרות המספריות שקבעו לעצמם הקבוצות הקטנות והקיבוצים השומריים . קיבוץ אפיקים צמח וגדל מאוד באופן הדרגתי עד שהפך לקיבוץ השני בגודלו בתנועה הקיבוצית לאחר קיבוץ יגור. קיבוץ גבעת ברנר הוא השלישי בגודלו בארץ. הוקמה תעשייה מודרנית לצד ענפי החקלאות המניבים יבולים ברמה בינלאומית, כמו ענף הבננות והקמת ענף רפת החלב. חלק ניכר מהתעשייה הקיבוצית היא עתירת ידע ובעלת כוש יצוא . השתרשות התעשייה במשולב עם החקלאות מהווה גורם כלכלי חשוב בחוסנם של הקיבוצים . קיבוץ אפיקים היה החלוץ בהכנסת התעשייה לצד החקלאות. חלומם של חברי הקיבוץ הוותיקים היה שהקהילה שהוקמה בשנות ה- 20 של המאה שעברה והפכה לחברה רָב דוֹרִית , לא תהיה תופעה חולפת בארץ ישראל, כדוגמת מרבית הקוֹמוּנוֹת בעולם. התנועה הקיבוצית קמה בשעה היסטורית של העם היהודי השב למולדתו . חלוציו עלו לארץ ישראל כדי להגשים ברוחם ובגופם את תחיית העם היהודי בציון . החלוצים האלה מילאו שליחות לאומית ממדרגה ראשונה. בד בבד עם שליחותם האמיצה זאת הם ביצעו מהפכה באורח חייהם. הם מרדו בחיים הגלותיים, פנו עורף לרכושנות, והקימו חברה שיתופית חדשה, דמוקרטית, וייחודית בארץ ישראל [1].

[1]  ראה נספח : ספרו החשוב של אריה אופיר , "אפיקים – דרכו של קיבוץ".

סוף הפוסט מס' 475. הועלה לאוויר ביום שלישי – 10 בפברואר 2015.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *