פוסט מס' 505. פרולוג (1) של מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה. פוסט מס' 505. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שבת – 30 במאי 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא על מנת להפיק פרסום אישי.

————————————————————————–

פוסט מס' 505 : הועלה לאוויר ביום שבת – 30 במאי 2015.

————————————————————————–

פוסט חדש. הועלה ל- "אוויר" ביום שבת 30 במאי 2015.

פרולוג (1) של מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה. פוסט מס' 505. כל הזכויות שמורות.

yoash 3

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות מר יאיר שטרן במהלך מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של ה- NBA לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בשידור ישיר של אחד ממשחקי ה- East conference final בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. המבצע הטכנולוגי התאפשר ראשית דבר בשל שיפור משמעותי בתקשורת לוויינים בינלאומית בין ישראל לארה"ב. בעמק האלה ניצבו בימים ההם כבר שתי אנטנות – צלחות שכוונו לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary ו- Major 1. מן הראוי לציון כי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS החזיקה בזכויות השידורים של ה- NBA ומנהליה קבעו כי שעות המשחקים של סדרות הגמר בסופי שבוע בחוף במזרחי והמערבי יהיו ב- 15.30 שעון ניו יורק (GMT – 4) ו- 12.30 שעון לוס אנג'לס (Gmt – 7). הזמנים האלה התאימו לשעון ישראל (GMT + 3) ואפשרו לי לייבא אותם ארצה בהצלחה. ראוי לציין גם שהנהלת ה- NBA נהגה עמי חסד כספי והסכימה להעניק לי את זיכיון השידור תמורת 2000 (אלפיים) דולר בלבד בעבור כל משחק. CBS יצאה מגדרה כדי לתמוך במבצע השידורים הישיר המרוחק הוא ואפשרה לי להשתמש בקו השידור של השדר שלהם דיק סטוקטון כ- Guide line בעבור צוות השידור שלי בירושלים יורם ארבל והפרשן אריה מליניאק. כל השידורים הישירים ההם של ה- NBA התבצעו על ידינו בשיטת Off tube. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 2

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. היכל הספורט ביד אליהו בתל אביב. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (משמאל) יחדיו עם יאיר שטרן (מימין) בראשית הקריירה שלנו והילדים הקטנים שלנו העומדים מלפנים. מימין לשמאל : שי שטרן (היום מגיש ומנחה תוכנית בידור בערוץ 10), רועי אלרואי (היום אדריכל), וגור אלרואי (היום פרופסור באוניברסיטת חיפה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yoash 4

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים של ה- NBA לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 1

טקסט תמונה : 8 בנובמבר 1984. אולם הכדורסל של קיבוץ כפר גלעדי. אחד מסודות הניהול הוא להיות בשטח בעת ההפקה והעבודה יחדיו עם הפיקודים שלך. אי אפשר להנהיג ולנווט מהמשרד. התמונה צולמה ע"י חבר קיבוץ עמיר אביהו שפירא ומתעדת שידור של משחק כדורסל בליגה הלאומית (ליגת העל היום) של קבוצת הפועל גליל עליון. זיהוי הנוכחים בתמונה בעמדת השידור מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי (מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בז'קט שחור חובש אוזניות), השדר המוביל שלי יורם ארבל (בז'קט לבן חובש אוזניות), המפיק שלי יוסי לנדאו, והצלם התחתון שלמה גרשנגורן – ספיטירקי. למעלה הצלם המוביל טדי למברג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 5

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. ללא תמיכתם של מנכ"לים של רשות השידור ברמתם של אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום יבד"ל, לא ניתן היה לקדם את מעמדם של הפקות הספורט היקרות בארץ ובעולם, ולהעפיל לפסגה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים, אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרולוג (1) של מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה. פוסט מס' 505. כל הזכויות שמורות.

פרולוג חלק א 

"מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה" (1)

A series of 13 books: 

"THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN HISTORY"

קובץ מס' 1 מתוך 5.

הסדרה דנה ועוסקת בהתפתחות ותולדות שידורי הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה בארץ ובעולם, בשנים 2015 – 1936. זכויות היוצרים שמורות למחבר יואש אלרואי. המחקר והטקסט נעשו ונכתבו בין אוקטובר 1998 למאי 2015.

ציטוט : "Tell it like it is" (האווארד קוסל / Howard Cosell).

ציטוט : "כשהכסף מוביל בראש – כל הדרכים פתוחות" (וויליאם שייקספיר).

פרולוג או אולי רקוויאם. חגיגת פתיחה או טקס אשכבה. מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שחוללה הטכנולוגיה הטלוויזיונית בחיינו כפי שאנו מכירים אותה במתכונתה העכשווית מגיעה לקיצה ועוד מעט תהייה שייכת לעולם של אתמול. במובן מסוים הפרולוג הוא שיר הלל לשלושה אלופי הטלוויזיה שעיצבו מאז 1969 – 1968 במשך עשרות שנים את פני השידור הטלוויזיוני, הציבורי והמסחרי כאחד, במדינת ישראל : דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום, ולאיש הרביעי הרב אלוף שלהם ארנון צוקרמן. הם כנראה בסיכומו של דבר ארבעת אנשי הטלוויזיה הגדולים ביותר שקמו במדינת ישראל שחוננו בחזון משותף והיו נאמנים לרעיון ולעקרונות מהפכת הטלוויזיה ההיא שהגו וחוללו. במילים אחרות : את עידן הטלוויזיה בישראל ניתן לחלק לשתי תקופות. טרם הופעתם של שלושת האלופים והרב אלוף שלהם, ומאז הופעתם. מן האספקט הזה המבוא הולך ונעשה מבוך. הוא מורכב ומהווה אולי תפילת אשכבה לתקופה שחלפה לבלי שוב.

מעט מאוד פיגורות מהגברדייה הוותיקה שהקימה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 נותרו פעילים ומשפיעים עדיין על המוצר. האנשים האלה נמצאים כבר במחצית העשור השמיני לחייהם ושמם עדיין קשור לטלוויזיה אבל לא לזאת שהקימו מעפרה, אלא לטלוויזיה המסחרית שעברה מוטציה ועוסקת בהבל הרייטינג ושקר המִדרוג עבורי ועבור בני דורי (אך לא לנכדיי). סדרות ריאליטי המשודרות חדשים לבקרים בערוצים 2 ו- 10 כמו "כוכב נולד", "האח הגדול", "רוקדים עם כוכבים", ו- "הישרדוּת" נחשבות היום לפאר היצירה הטלוויזיונית בישראל וגורפות בשנים האחרונות רייטינג עצום. הדור הצעיר בישראל מכור להן. זאת תקופה שונה גם בתחום ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה האלקטרונית בעשור ה- 2000 שיצרה כבר את המהפכה השנייה בה מעורבים האינטרנט והטלפון הסלולארי ומסעירה את העולם במיידיות ומהירות הדיווח העיתונאי. השילוב הבלתי נמנע בין הטלוויזיה, האינטרנט, והטלפון הסלולארי יוצר ממד חדש של עיתונאות בשל המיָידיות שלו ומהירות הדיווח.prolog 1

טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בשידור ישיר את הבחירות לכנסת ה- 9 . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקדנציה השנייה שלו ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן), מנהל חטיבת החדשות דן שילון, הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל, והמפיק הראשי אלכס גלעדי. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

prolog 3

טקסט תמונה : 1976. מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות (מימין, בן 37) יחדיו עם ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (משמאל, בן 42). (באדיבות פרופסור ארנון צוקרמן, היום בן 81. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

prolog 4

טקסט תמונה : נובמבר 1977. מפיק העַל אלכס גלעדי (מימין בן 35 בעת ההיא, היה אז מנהל מחלקת הספורט בטלוויזה הישראלית הציבורית) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (משמאל, בן 43 בעת ההיא) בעת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעקבו אחרי ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בתאריכים 22.11.1977 – 19. (באדיבות פרופסור ארנון צוקרמן היום בן 81. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

prolog 5

טקסט תמונה : 1971. וושינגטון בירת ארה"ב. שליח רדיו "קול ישראל" לארה"ב הכתב והשדר יגאל לוסין (בן 35 בעת ההיא) עורך ויוצר הסדרה "עמוד האש" (שודרה במרוצת 1980 וכללה בתוכה 19 פרקים, כל פרק בן כשעה) יחדיו עם שליח הטלוויזיה הישראלית הציבורית לארה"ב הכתב והשדר חיים יבין (בן 39 בעת ההיא). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

prolog 6

טקסט תמונה : 1997.  גדעון דרורי ז"ל בימאי, יוצר, ועורך את סדרת הטלוויזיה "תקומה" (שודרה ב- 1998 – 1997 וכללה בתוכה 22 פרקים, כל פרק בן שעה. (באדיבות משפחת דרורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 כרכיה היא סדרת ספרים אך באותה מידה היא סדרת טלוויזיה שמצדיעה במובנים רבים לאנשי הדוֹר הישן עליו נמנים כלהלן : פרופסור אליהוא כ"ץ, עוזי פלד, משה חובב, לואיס "לואי" לנטין, סטנלי "סטן" גרנדייזי, אנטוני "טוני" האטץ', הרברט "הרב" קרוסני, רוברט "בוב" גולדמן, ראובן מורגן, דוד "דודו" הירשפלד, נעמי קפלנסקי, דוב שנער, שרגא מרחב, פטר סלע, יעקב ספורטה, דני ברנע, צדוק פרינץ, מיכה לוירר, עקיבא מלמד, יאיר שרף ז"ל, שלמה גל, דוד שניידר, מנחם וולף, אבנר מריומה, דוב גולדשטיין, שמואל אלמוג, יצחק "צחי" שמעוני, צבי גיל, חגי פינסקר, נקדימון "נקדי" רוגל, ישעיהו "שייקה" תדמור, ארנון צוקרמן, דן שילון, מוטי קירשנבאום, יוסי גודארד, אלכס גלעדי, רן אדליסט, רון בן ישי, מרים רוטשילד, שרי רז, צלילה רוז, דן בירון, יעקב אסל, שמעון טסלר, רינה הררית, אלה שחף, אביטל מוסינזון, ורדינה ארז, חגי מאוטנר, יואב פלג, אורן שינדל, צבי דורנר, יגאל לוסין, ג'ודי לוץ, אהרון גולדפינגר, נסים משעל, ישראל סגל, חיים יבין, יעקב אחימאיר, צבי "צבה" גורן, יאיר אלוני, אהוד יערי, ירון לונדון, יאיר שטרן, אברהם קושניר, מיכאל קרפין, רפיק חלבי, יעל חן, גדעון דרורי, יעקב אייזנמן, בארי טף, רינה בן מלך, נטע עפרוני, סלי סלמה, יורם ארבל, נסים קיוויתי, אליהו בן עמרם, ישראל דורי, יוחנן צנגן, הווארד קוסל, וולטר קרונקייט, רון ארלדג', דן ראת'ר, דיק אברסול, הְיוּ גרין, גרג דייק, מנולו רומרו, יארלה הויסאטר, הורסט זייפארט, אוסקר ווארק, בוריס אקואדרו, רג'יס קאלברמאטן, ד"ר אלברט שארף, ז'אן ברנארד מונץ', ריצ'ארד באן, ארתור הכלר, ג'ונתן מרטין, אלן הארט, אלק וויקס, בראיין קאוגיל, קליף מורגן, ביל ווֹרְד, קנת' וולסטנהולם, דייויד קולמן, בארי דייויס, גיורגי ספשי, אמאורי דאומאס, פראנסיס טלייה, ועוד רבים – רבים אחרים שמופיעים ב- 13 הספרים וחוצים את הסדרה לאורכה ורוחבה. מרבית האישים המופיעים כאן אינם אומרים עוד דבר לדור הנוכחי.

סדרות הריאליטי הן שיא של בידור טלוויזיוני שעוסקות בריאליטי מזויף אך בנויות בכשרון ומכילות אלמנטים של סקרנות שמשבשים את כוח שיפוטו של הצופה ומנטרלים את יכולתו לשלוט בשָלַט. הסדרה מייצרת בשל אופייה שפע של רייטינג אך אין בכך כל רבותא. האשם אינו בגל הריאליטי העכור שמציף את תדרי השידור יותר של ערוץ 2 ופחות של ערוץ 10 אלא בפילוסופיית מעוותת ומובנית שנוקטים מנהיגי השידור המסחרי בישראל בתמיכת בעלי המניות שלהם בשעה שהם מייבאים מודלים אמריקנים תפלים ובונים עליהם תִּלֵי – תִּלִים של דברי גבבה חדשים לבקרים. קיים כאן סִימוּם שיטתי ביודעין לאורך זמן של אזרחי המדינה בכמויות עצומות של חומרי שידור ירודים בשם כוחות השוק בשעה שמועצת הרשות השנייה צופה מנגד ויושבת באפס מעשה. הרייטינג הופך למוֹלֶך וערוץ 2 שטובל בשמן רגלו ממליך ביעילות ובמומחיות עגלי זהב טלוויזיוניים שהעם סוגד להם ובוהה בהם. צריך להזכיר יותר לערוץ 2 ופחות לערוץ 10 שסיגנל השידור איננו שלהם אלא שייך לציבור. יש להם מחויבויות חשובות כלפי קהל הצופים מעבר לבידור. המועצה הרגולטיבית מודעת לשידור פחות הערך אך בהיותה חדלת אישים היא נמנעת מלהתערב. אם לא היא אז רשויות אחרות צריכות לומר את דברן. הטלוויזיה היא בעלת כוח עצום בעיצוב תרבותו של עם. מדינת ישראל הפכה במובנים רבים זה מכבר ל- "אמריקה הקטנה" על חסרונותיה. אל תתפלאו אם בעוד 20 שנה יצטרכו להקים וועדת חקירה. מה שמתחולל כאן ועכשיו לנגד עינינו בבניין התרבות הישראלית איננו מקובל על רבים. אך הכל שותקים. אִילוּ ערוצי הטלוויזיה המסחריים היו משתמשים ביושר ובהגיון בסיגנאל השידור שהמדינה הקצתה עבורם, הם היו מפיקים ומשדרים בצִדה של סדרת ריאליטי מזויפת גם סדרה של ריאליטי אמיתי כמו, "מורשת דוד בן גוריון מול מורשת מנחם בגין", או סדרה הדנה ב- "תולדות הפלמ"ח, ההגנה, אצ"ל ו- לח"י". מכיוון שהותרו כל הרצועות ובהיעדר פיקוח, הדבר היחיד שמעניין את המנכ"לים המסחריים הוא להציג רווחים כספיים נאים בפני בעלי המניות ואלו שמינו אותם. השאר לא חשוב או כמעט לא חשוב. חלק מ- מנהיגי ערוץ 2 אינם גאוני טלוויזיה. הם חבורת חקיינים שהצליחו לאמֵץ זָ'אנֶר נמוך ודַל מיובא מחו"ל שמייצר רייטינג מעֶצֶם עליבותו. כל בר בי רב היה מעתיק זאת טוב כמותם. קיום פילוסופיית השידור המוטעית הזאת בערוצי הטלוויזיה המסחריים בישראל הוא ביטוי מובהק של הֶבֶל הרייטינג ושֶקֶר המִדְרוּג. אנשי תקשורת מעולים ויוצאים דופן ברמתם של שמואל אלמוג, חגי פינסקר, וארנון צוקרמן נשכחו זה מכבר. יוצרים דוקומנטאריים שהם מלכי הטלוויזיה האמיתיים בדמותם של יגאל לוֹסִין יוצר הסדרה החשובה "עמוד האש" וגדעון דרורי שהפיק את הסדרה הבלתי נשכחת "תקומה" נדחקו לשוליים. העַם הכתיר יוצרי טלוויזיה דֶמֶה למלכי שָוְוא ושמם נישא בחלל האוויר. חלקם אוסף של מעתיקים. תזכורת : לפני שנות דוֹר הפיקה חברת הטלוויזיה האנגלית "THEMS" את הסדרה המונומנטאלית "עולם במלחמה" (World in War) עבור רשת הטלוויזיה הבריטית העצמאית-מסחרית ITV (ולא בשביל ה- BBC הציבורי). עדיין לא מאוחר לעצור ולפרק את נוסחת הריאליטי המְנוּוֶנת כדי לאזן את כמויות הרִידוּד באיכויות שידור אותנטיות.

הפרולוג משקיף על תקופת הרנסנס בטלוויזיה שחלפה לבלי שוב. בתום שלושת ביקוריי בסידני – אוסטרליה ו- ההפקה האינטנסיבית שלי בת 233 שעות שידורים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את שבעה עשר ימי אולימפיאדת סידני 2000 (העיר האוסטרלית Sydney) גמלה בי עוד בטרם השיבה הביתה ההחלטה לכתוב את עברה של הטלוויזיה. הייתי מוקסם מעבודת ההפקה, התיאום, וההדרכה של קבוצת הטלוויזיה SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization) זאת שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה האולימפי הבינלאומי, מונהגת ע"י הצ'יף הספרדי מר מנולו רומרו ונתמכת ע"י הישראלי מר אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC, חבר משפיע ב- IOC, ויו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF. הטיסה הארוכה ארצה של כל משלחת הטלוויזיה הישראלית שעמדתי בראשה התעכבה בבנגקוק. היה לנו Connection של כמה שעות. במקרה, במין צירוף מקרים שכזה, פגשתי בשדה התעופה הענק התאילנדי את האצנית האמריקנית הנאה מַרְיוֹן ג'וֹנְס (Marion Jones) שזכתה זה עכשיו במשחקי סידני בשלוש מדליות זהב והפכה לגיבורת ספורט בעולם וגם בישראל. ניגשתי אליה. הצגתי את עצמי ואמרתי לה שלום. הענקתי לה סובניר של רשות השידור וסיפרתי לה עד כמה היא אהובה בישראל. טרם ידעתי כי היא ספורטאית עבריינית שמסממת את עצמה ביודעין ובהכרה מלאה על מנת לזכות במדליות זהב, בממון, ובתהילת עולם. התפתחה שיחה קצרה הנוגעת לעיר סידני היפהפייה שאירחה את המשחקים האולימפיים ואודות SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization) גוף הטלוויזיה האוסטרלי בראשות מנולו רומרו שהפיק את המשחקים האולימפיים הבלתי נשכחים שלה. היא הייתה הראשונה שאמרתי לה כי בעקבות אולימפיאדת סידני היפהפייה אני מתכנן לחקור את טיבה של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" (THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN  HISTORY)ׂ שחוללה הטלוויזיה והתרחשה בעולם מאז משחקי אולימפיאדת ברלין 1936. לפתע פסע לעברנו בעלה זְעוּף הפנים הודף כדור הברזל סי. ג'יי. האנטר (C. J. Hunter). האתלטית הנאה הספיקה לומר, "Yoash bye", והתרחקה. הייתי בן 62 שבע ימים ותלאות בעבודה רצופה ומתישה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאורך תקופה של 29 שנים מאז גייס אותי אלכס גלעדי לשורות רוממה בירושלים בקיץ 1971 והציג אותי בפני מנהל מחלקת הספורט דן שילון. שנות דוֹר חלפו בהן חשתי גאווה להימנות על השידור הציבורי. רחשתי הערכה רבה לדן שילון ואלכס גלעדי שראו בעבודתם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ייעוד ו- שליחות. שניהם בלטו בכישרונם, יושרם, ותבונתם והפכו זה מכבר למופת ומודל להערצה.

הייתי עייף לאחר אולימפיאדת סידני 2000 שהייתה סיום לעוד פרק במסכת עבודה עצומה והיקף וכובד משימות שידור לאורך כל כך הרבה שנים . אני בן אדם תחרותי – ורע מזה כי אינני יודע להתפשר. יש לי הערכה רבה לאנשים שמחפשים את השלמות ואינם מסכימים לוותר . כילד הערצתי את אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל חבר קיבוץ אפיקים קוצר בחֶרְמֵש במשך שנים את שדות האַסְפֶּסֶת והתִּלְתָּן ליד האקוודוקט בדייקנות מרבית בטרם עידן הטרקטורים והמקצרות. החרמשים שלוֹ ושל חבריו מעולם לא החטיאו ולא נתקעו באדמה . הם היו רָבי אומנים שמפלחים בדיוק מתמטי את הגבעולים כסנטימטר אולי סנטימטר וחצי מעל הקרקע. אלומות הירק הצפופות נקצרו וכרעו בזאת אחר זאת בפני החקלאים הנאמנים והדבקים במשימתם. אח"כ היו החקלאים מגובבים בקִלְשוֹנִים את היֶרֶק הרטוב לגלים ארוכים. פלטפורמה רתומה לשתי סוסות יפהפיות נוערה הלבנה ותמורה החומה הייתה עוברת בין גלי היֶרֶק בעוד החקלאים מעמיסים את האָסְפֶּסֶת והתִּלְתָּן על העגלה השטוחה על פי שיטת בניין מחושבת מראש כדי שיוכלו לפרוק את הירק בקלות ברפתות. כך זה נמשך שנים. היו אז חורפים קשים בעמק והדרכים טרם סלולות. הכל היה שלוליות ובוץ. אבא שלי קצר והעמיס את הירק בגשם שוטף אך מעולם לא שמעתי אותו אומר אי אפשר, קשה לי, או אינני יכול. בתום ההעמסה הוא היה מעיף אותי למרומי העגלה ומאיץ בשתי הסוסות החרוצות והבלתי נלאות נוֹערה ותמורה לסחוב את העגלה הכבדה הביתה. זה היה מאמץ עצום בגלל משקל היֶרֶק הרָטוֹב והדרך הבוצית. נוערה הלבנה ותמורה החומה לא התלוננו. שרירי רגליהן האחוריות ושרירי הגב עמדו להתפוצץ ראו את זה ממרומי העגלה העמוסה אך הן היו דבקות במשימה . את הירק היה צריך להביא בכל מחיר לפרות. סוס הוא חיה אצילית יפהפייה שאיננו יודע להתבכיין. הוא שקדן מאוד ימשיך במשימתו ללא ליאות למעשה עד להתמוטטותו, עד המוות. אין לו מנגנון שמזהיר אותו מעייפות יתר. רואים את זה היטב בסרט הקולנוע "חלף עם הרוח" (Gone With The Wind) שהופק ב- 1939 ע"י דיוויד סלזניק בשעה שרֶט באטלר וסקרלט או'הרה בורחים מאטלנטה הבוערת לאחוזה טארה בעגלה רתומה לסוס. המפיק דייויד סלזניק והבימאי וויקטור פלמינג ניצלו עד תום את אופיים החרוץ והאמיץ והבלתי נלאה של הסוסים כדי להעניק אמינות לסרטם.

הילד יגאל דר – וולודרסקי חיפש שלמות על מגרש הכדורסל בקיבוצו אשדות יעקב. הוא התאמן בזריקות לסל מאות אלפי פעמים עד שהפך לשחקן נבחרת ישראל. שמוליק חדש מקבוצת כינרת ניצח בצליחות הכינרת לא רק בשל כישרונו. אימא שלי ז"ל והאדריכל המוכשר יוסי תג'ר יבל"א הם אומנים ופסלים דגולים שלא ידעו להתפשר. גם דן שילון ואלכס גלעדי לא ידעו להתפשר. זאת הייתה לבטח אחת מ- מעלתם. אני יודע שמוטי קירשנבאום הקפדן חיפש שלימות טלוויזיונית ביצירותיו הסטיריות "לא הכל עובר" וב- "ניקוי ראש", ש- שודרו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית במחצית הראשונה של עשור ה- 70 של המאה הקודמת. הוא היה גם קפדן ודייקן בעשיית סרטיו התיעודיים. באוקטובר 1972 ראיתי את אלכס גלעדי מתכנן ומתעקש במשך שעות על Shot צילום בודד אחד בכתבת טלוויזיה מורכבת בו התכוון להכניס באפקט טלוויזיוני מיוחד ב- Split screen בתיאום מרבי באותו ה- Frame את אלופת ישראל בקפיצה לגובה אורית אברמוביץ' ואת אלופת אולימפיאדת מינכן 1972 אולריקה מייפארת. כוונתו הייתה להראות את שתיהן בעת ובעונה אחת כל אחת על חצי מסך מדלגות בהתאמה מעל הרף בסגנון פוסברי בשיא היכולת האנושית שלהן. הכתבה שודרה ב- "מבט ספורט" והמגיש של התוכנית דן שילון נפעם ממנה. באותה שנה ראיתי את דן שילון עורך בעצמו במשך תריסר שעות כתבת פילם ב-D / S  (Double System) על ה- "Steenbeck" (שולחן לעריכת סרטי פילם) בקומה הרביעית בבניין הטלוויזיה אודות קבוצת הכדורגל ליוורפול וקהל האוהדים הפנאטי שלה ה- Kop שָר ביציעים את השיר הנודע, "You never walk alone". עפרון הצ'יינוגרף הלבן וה- "Splicer" (מכשיר לחיבור סרטי פילם) מונחים לפניו, והוא יושב, חושב, ומתלבט. פתאום נוכחתי לדעת שבטלוויזיה מדברים בשפה דו לשונית בלתי מוכרת לי אבל הבנתי יותר מזה. אם אתה מתפשר קמעא על מה שאתה יוצר היום תמצא את עצמך מתפשר על קצת יותר למחרת. בסופו תגלה שזה איננו המוצר שאותו רצית ליצור ואתה ניצב במקום מרוחק מהמטרה שאליה כיוונת ואליה שאפת להגיע. דן שילון ואלכס גלעדי כמו הוריי, וכמו יוסי תג'ר, ויגאל וולודרסקי, וכמו השחיין שמוליק חדש ז"ל חבר קבוצת כינרת בעמק הירדן לא התפשרו. מבלי שידעו שרתה רוחם של דן שילון ואלכס גלעדי כל השנים האלה בין ארבעה הכתלים של מחלקת הספורט ששכנה בקומה החמישית של "בניין היהלומים" ברוממה – ירושלים. היא שרתה שם מפני שהם שאפו למצוינות ולא אבו להתפשר. המוטו של הבלתי מתפשרים הולך ככה, "אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת היטב – אם לאו אל תתחיל עם זה בכלל". עם האנשים המוכשרים והעקשנים האלה השואפים לשלימות יש רק בעיה אחת. מפני שאינם חפיפיניקים הם לא קלים עם עצמם וגם לא עם סביבתם. ואז החלטתי לגשת לעבודת המחקר והכתיבה הממושכים של 13 הספרים הדנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

המחקר והכתיבה של סדרת 13 הספרים הדנים במהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה נמשכת כשבע עשרה שנים. באוקטובר 1998 התחלתי. ב- 2019 ו/או ב- 2020 לכל המאוחר אהיה על סף סיום. היו אלה שנות עמל ויגע שייוחדו למשימה מורכבת שכללה, ריאיונות, שיחות, ופגישות עם כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בארץ ובעולם, איסוף תמונות, ליקוט פירורי מידע גלוי וסמוי, ותרגומם לטקסט וכתיבה. ההיסטוריה הדרמטית של הטלוויזיה הבינלאומית מאז המצאת פטנט ה- "Spinning disk" ב- 1884 ע"י המדען הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) רצופה תהפוכות. את ההיסטוריה הזאת חוללו במשך 131 שנות טלוויזיה אלפי אנשים, בעולם וגם בארץ. רובם לא הכירו בתחילה איש את רעהו אך בהיותם חוקרים, ממציאים, ומפיקים חתרו למען מטרה משותפת אחת. ההיסטוריה הארוכה של תעשיית הטלוויזיה בארץ והבינלאומית חולקת כבוד עצום לאנשים רבים אך השליכה לא מעטים מהם לפח האשפה שלה. תעשיית הטלוויזיה הגיעה ב- 80 שנות קיומה להישגים מרחיקי לכת שאיש לא צפה אותם ובתחילה גם אף אחד לא הבין את משמעותם.

הפרולוג הארוך והמורכב מייצג מסמך דוקומנטרי רחב היקף. הוא משמש מבוא והקדמה וגם Synopsis לסדרת בת 13 ספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", וכוללים בתוכה סך של כ- 130000 עמודים. מדובר ב- פרולוג ארוך ומורכב של סדרת ספרים שנעה בשני מסלולים, הישראלי והבינלאומי. הסדרה כתובה מ- נקודת מבטי. החלק הארי שלה עוסק ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיהן שהייתי חלק מהן במשך יותר משנות דוֹר. מרום גילי או טו טו 80, בשתיהן אני נוזף ומצדיע להן בעת ובעונה אחת.

איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי הביא אותי לרוממה ביולי 1971. שהיתי שָם כ- 32 שנה והייתי עֵד למהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שחוללה הטלוויזיה והתרחשה בארץ ובעולם במשך שנים כה רבות. הייתי שם זמן כה רב עד שהספקתי להיות עֵד גם למהפכת התקשורת השנייה – מהפכת האינטרנט. הפקתי, ערכתי, ניהלתי, ושידרתי מאות הפקות טלוויזיה בינלאומיות מ- 150 ערים הפרושות על פני חמש יבשות תבל. לא היה גבול לשאיפותיי להציב את דגלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל אתר ספורט במדינת ישראל ובכל אצטדיון ברחבי הגלובוס בשנים 2002 – 1980. אהבתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנשיה והייתי נאמן באופן מוחלט לשידור הציבורי. באופן פרדוקסאלי חוויתי אך מעט מזעֵיר מהנוֹף העולמי והבינלאומי. לא ראיתי כמעט דבר למַעֵט אולפני טלוויזיה אצטדיוני ספורט, ואת המיטה שלי במלון.

ב- 4 בספטמבר 1980 שידרה הטלוויזיה הישראלית את הסרט הדוקומנטרי שלי בן 75 דקות שהפקתי, ביימתי, וערכתי, "גופייה מס' שֵש", אודות הכדורסלן האגדי היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי (היה אז בן 37). ההפקה נמשכה כשלוש שנים והושקע בה מאמץ תחקירי ממושך. את הסרט צילם יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים). טַל ברודי היה כדורסלן מצטיין כבר משחר נעוריו בביה"ס התיכון בעיר טרנטון בניו ג'רסי. מאמנו פרד פרייס העיד עליו בפניי כי היה אחד הכישרונות הגדולים שפגש מעולם בכדורסל האמריקני. אוניברסיטת אילינוי חטפה את טל ברודי. נשקף לו עתיד מזהיר ככדורסלן מקצועי ב- NBA. אולם לאחר ששיחק בנבחרת ארה"ב במכבייה ה- 7 שנערכה בתל אביב ב- 1965 התאהב במדינת ישראל וברוֹנִית לבית לֵוִוין והחליט לבנות כאן את ביתו וללבוש את מדי מכבי ת"א. במהלך התיעוד וצילומי הסרט ריאיינתי בטרנטון ב- 1979 את אביו מַאקְס בְּרוֹדִי שהיה בעל חנות גדולה לכלי בית וחומרי בניין בעיר. מקס ברודי שנקרא לפנים מיכאל צ'רנוברודה נולד בפולין ב- 1897 ועלה לפלשתינה – ארץ ישראל בשנת 1922. הוא עבד בתחנת החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים יחדיו עם חברי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. כעבור שנים אחדות היגר לארה"ב ונקרא בפי אזרחי טרנטון מאקס ברודי התחתן עם שירלי, ושָם נולד בנם טַל.

שורשיו של טַל ברודי החלו אם כן בפלשתינה-אֶרֶץ ישראל. עם עלייתו של טַל ברודי לישראל, נישואיו לרוֹנִית לֵוִוין והולדת בתו קארין ובנו רָן שהם צברים לכל דבר , נסגר המעגל שהחל בפולין ונסתיים כאן ב- "הפי אנד" בישראל . מקס האָב רצה שהבן ינהל את עסקי המשפחה אך טַל בחר בכדורסל . ברגע של אמת נפנה מקס ברודי בן ה- 80 בעת הריאיון למצלמת הפילם וטבע (בשפה האנגלית) אמירה בלתי נשכחת והתכוון לבנו טַל, "העיקר שיהיה כדורסלן טוב. אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת היטב אם לאו וותר עליו". במקור התבטא מקס ברודי כלהלן : ”If You Do Do It Right – If Not Give It Up“. הסלוגן שטבע מקס ברודי היה המוטו של אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל בן למשפחה דתית ציונית מהעיירה שירווינט בליטא שעלה לארץ ישראל והיה לחקלאי בראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. האמירה ההיא של מקס ברודי שימשה נֵר לרגליי במשך 40 שנות עבודתי בתעשיית הטלוויזיה. היא נכתבה על כותל משרדי בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים. עם תחילת המחקר והכתיבה באוקטובר 1998 החלטתי לאמץ את מטבע הלשון של מקס ברודי אביו המנוח של טל ברודי ולצרף אותה גם לשמה הישן והמוקדם של הסדרה, "מנקודת מבטי", ולקרוא לה מעתה :

"FROM MY POINT OF VIEW. If You Do, Do It Right – If Not  Give  It  Up"

prolog 7

טקסט תמונה : 1961. טל ברודי עוזב את ביתו בטרנטון ניו ג'רסי ומקבל מִלגת לימודים ככדורסלן מצטיין באוניברסיטת אילינוי. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

prolog 8

טקסט תמונה :  1960. טרנטון בירת מדינת ניו ג'רסי בארה"ב. הוריו של טל ברודי, מקס וגב' שירלי ברודי. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסדרה בת 13 הספרים אודות מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה נחקרת ונכתבת מזה שבע עשרה שנים מאז אוקטובר 1998 וטרם הסתיימה. היא מכילה בתוכה כ- 130000 עמודים, כ-  10000 תמונות רובן אקסקלוסיביות ולבטח רואות אור לראשונה, כ- 5000 מסמכים אותנטיים מרביתם של רשות השידור, ואלפי עדויות ממקור ראשון של אנשי תעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית. התמונות הרבות בסדרה הן חשובות ומרשימות ושזורות בטקסט. הן מקדמות את העלילה במקביל לכתב היד ומאששות את התמליל. זהו סיפור היסטורי – דוקומנטרי ממושך ורחב היקף המדווח בראשיתו על אודות הקמתה המאוחרת של הטלוויזיה במדינת ישראל בעקבות הניצחון המזהיר של צה"ל על שלושת צבאות ערב במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 (תעשיית הטלוויזיה באירופה וארה"ב פעלה במרץ כבר בשנות ה- 30 של המאה הקודמת), וחוקר את התפתחותה בארץ ובעולם (בעיקר באירופה ובארה"ב) מאז הימים הראשונים של המצאת "הדיסק המסתובב" (Spinning disk) בשנת 1884 ע"י מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו. הסדרה עוסקת ב- 131 שנות טלוויזיה ושיתוף הפעולה המואץ וההדוק בינה כמדיה של תקשורת המונים לבין אירועי הספורט והחדשות הרלוונטיים. המצאת הטלוויזיה הייתה בעצם תהליך אבולוציוני איטי בו חברו לרעיון ההמצאה כמה מדעני אלקטרוניקה ספורים באנגליה, ארה"ב, גרמניה, צרפת, רוסיה, ויפן. הם אפילו לא הכירו בתחילת הדרך האחד את השני. פועלם של מדעני הטלוויזיה בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה כמו המדען הרוסי – אמריקני וולדימיר זְוֹורִיקִין (Vladimir Zvorykin) שהיגר לארה"ב ב- 1917, האמריקני פִילוֹ "טיילור" פרנסוורת' (Philo "Taylor" Farnsworth), האנגלי ג'ון 'לוגי' באיירד (John "logie" Baird) בן סקוטלנד, והיפני קינז'רו טאקנאיאגי Kinjeru Takanayagi) ינון לעַד. ראה הספר, "המצאת הטלוויזיה" , אחד מ- 13 הספרים במרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

הסדרה בת 13 הספרים עוסקת בסימביוזה ובקשרי הגומלין הבלתי נמנעים וההדוקים שהתפתחו בין הטלוויזיה לבין אירועי הספורט (והחדשות) . תחילתה במשחקים האולימפיים של ברלין 1936 וסיומה באולימפיאדת בייג'ינג 2008 . השורה התחתונה שלה קרויה בשמה הישן שהוענק לה לפני שבע שנים , אף הוא באנגלית :

THE  HISTORY  OF  THE  UNAVOIDABLE  SYMBIOTIC  RELATIONSHIP BETWEEN  TELEVISION  AND  SPORTS (+ News + Docummentary) – IN ISRAEL AND AROUND  THE  WORLD, 1936 – 2015

הסדרה בנויה נִדְבַּך על נִדְבַּך. כל ספר בסדרה קשור לספר נוסף הבא בעקבותיו אך גם עומד בפני עצמו . גלריה כבירה של אישים במדינת ישראל ובעולם הרחב, מפיקים, יוצרים, בימאים, שַדָּרים, וטכנאים – בנו ועיצבו את הפירמידה הענקית של תעשיית הטלוויזיה. הסדרה מביאה את סיפורה של הפירמידה הזאת מן המַסָּד ועד הטפחות. שיאה מזדקר אל בין העננים. התפתחותה של הטלוויזיה מדהימה. היא שינתה את חיינו. זאת עובדה. אולימפיאדת לונדון 1948 הייתה ראשית התהוותה של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC. ה- BBC העביר בשידורים ישירים חלק ממשחקי לונדון 1948 ל- 80000 (שמונים אֶלֶף) מקלטי טלוויזיה שהיו פזורים בלונדון והפריפריה שלה ושילם לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) סכום של כ- 5000 דולר תמורת זכויות הצילום [1]. עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת לונדון 2012 הקרובה שנערכה שוב בלונדון בשנת 2012 שילמה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ל- IOC סכום פנטסטי שעמד על  1.180000000 (מיליארד ומאה שמונים מיליון) דולר. 60 רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי הוסיפו ל- IOC ולוועדה המארגנת של משחקי לונדון בראשותו של סבסטיאן קו עוד כ- 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר משלהן. מדובר בסכומי עתק המצביעים על חשיבות שידורם של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים בכל רשת טלוויזיה רצינית המכבדת את עצמה באשר היא.

אולימפיאדת סידני 2000 הייתה השמינית והאחרונה שלי בשירות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ה- Share הכספי שלנו במסגרת חברותנו ב- EBU נסב סביב תשלום של  1.640000 (מיליון ושֵש מאות וארבעים אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים בלבד, בנפרד מעלויות ההפקה שלנו. המחירים האמירו מאוד מאז נטלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לראשונה חלק בסיקור המשחקים האולימפיים, אלה של מינכן 1972, שם שילמה רשות השידור 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר בלבד. נדרשתי להפעיל את מלוא יכולת השכנוע שלי על מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כדי שיאשר לי להביא עִמי לסידני צוות של 27 אנשים כולל שני ציוותי צילום ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering) לצורכי סיקור חדשות ולאפשר לי לשכור שלושה רכבים ושלושה נהגים מקומיים (באוסטרליה נוהגים בצד שמאל כמו באנגליה).

prolog 9

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000. ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. נבחרת השידור הציבורי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) הממוקם בעיר סידני. זיהוי הנוכחים בשורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך 'בוקי' צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). זיהוי הנוכחים בשורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר- שלום (כתב ENG), גלעד עדין (כתב ENG). זיהוי הנוכחים בשורה בשלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (פרשן ספורט כללי), מאיר איינשטיין (שדר א"ק), זוהייר בהלול (שדר הרמת משקולות והיאבקות), עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים), אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, דורית חיימי (עוזרת הפקה). זיהוי הנוכחים בשורה הרביעית, העומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק ), איגור סלע (איש קול בצוות ENG), רמי שמש (איש כספים), אורי לוי, (שדר ענפי ספורט קטנים, ג'ודו, טניס, וחתירה בקייאקים), יעקב "קובי" תקוע (עורך כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר תקצירים) ששי אפרתי (מפיק). הערה : נעדר מהתמונה צלם ה- ENG  רמי לי- טל שמצלם את תמונת הסטילס הזאת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלק מאנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור ראו בכך בזבוז כספי ציבור למרות שרשתות טלוויזיה בסדר גודל שלנו ב- EBU שלחו לסידני משלחות שידור הגדולות פי שלוש משלנו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרה 233 שעות מסידני לירושלים בפרק זמן של 17 ימים. תשלום זכויות השידורים שלנו עבור המשחקים האולימפיים של סידני 2000 במסגרת חברותינו ב- EBU עמדה על 1.640000 (מיליון ושש מאות וארבעים אלף) דולר. הוצאות ההפקה הסתכמו ב- 1.500000 (מיליון ומאתיים אלף) דולר נוספים. סך העלות הכוללת של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסידני 2000 עמדה על כ-  3.140000(שלושה מיליון ומאה ארבעים אלף) דולר, אולם כמחצית מהסכום מומנה באמצעות שקופיות חסות.

חלפו ארבע שנים. נטלתי חלק באולימפיאדת אתונה 2004 שהייתה התשיעית שלי כאיש טלוויזיה. הייתי כבר בן 66. שהיתי בתעשיית הטלוויזיה כבר 35 שנה אך באופן פרדוקסאלי חשתי עדיין רענן. עבדתי באתונה מטעם קבוצת ההפקה הטלוויזיונית הבינלאומית AOB (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) בראשותו של המהנדס והמפיק הראשי ואחד מאנשי הטלוויזיה הבינלאומית החשובים בדורנו, הספרדי מנולו רומרו (Manolo Romero) מספרד. נזכרתי באתונה 2004 בימים בהם ניהלתי בעצמי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והייתי צריך לשכנע כל פעם מחדש את המנכ"לים של רשות השידור יוסף "טומי, לפיד ז"ל , אורי פורת ז"ל, ויבד"ל אריה מֶקֶל בחשיבות השידורים האולימפיים והקצאת הכספים ואמצעי השידור וההפקה הדרושים כדי להביא אותם ארצה למשלם האגרה. זה לא היה דבר מובן מאליו.

התחרויות בשלושים וחמישה ענפי ספורט אולימפיים במשך 17 ימים מרוכזים הופכת את האולימפיאדה להצגת הספורט הגדולה בעולם. הפקתה היא פסגת היופי של כלל שידורי הטלוויזיה. לא נותר אלא להרכין ראש בפני התנועה האולימפית הבינלאומית והרוח האולימפית ונשיאה הדָגוּל הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש המנוח על שהואיל לקשור את גורל המשחקים האולימפיים עם גורלו של השידור הציבורי ברחבי תבל בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית. זהו דבר עצום בעל ערך איכותי-היסטורי שאיננו מובן מאליו. הסדרה מסבירה ומנמקת מדוע הדברים אינם מוחוורים ולא ברורים מאליהם, ומדוע חואן אנטוניו סאמאראנש הוא אישיות בינלאומית כה ערכית ובלתי נשכחת.

prolog 10

טקסט תמונה : הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש המנוח כיהן בתפקיד נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בשנים 2000 – 1980, ומתחתיו הלוגו האולימפי החשוב ביותר בעולם הספורט והטלוויזיה הבינלאומית. אין שום דבר טלוויזיוני שישווה למשחקים האולימפיים. חואן אנטוניו סאמאראנש היה מדינאי ודיפלומט שראה בתנועה אולימפית ערך שמקדם את האנושות לעתיד טוב יותר. הוא כנראה אישיות הספורט הבינלאומית החשובה ביותר ב- 120 ובראשית ה- 121. השידור הציבורי הבינלאומי והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חייבים לו חוב עולם. (באדיבות IOC).

prolog 11

טקסט מסמך : הלוגו האולימפי המציג חמש טבעות שלובות המייצגות את חמש יבשות תבל כפי שהגה מייסד המשחקים האולימפיים בעידן המודרני הברון פייר דה קוברטיין. (באדיבות IOC).

הפקת שידורי הטלוויזיה באולימפיאדות הם מורכבים ומסובכים (וגם יקרים מאוד מההיבט הכלכלי) . הרבה יותר וללא שום השוואה עם אירועי ספורט בינלאומיים אחרים לרבות מונדיאל הכדורגל . רשתות הטלוויזיה בעולם נדרשות למַמֵן את תענוג הצפייה ואת הטכנולוגיה החדשנית המכסה בצורה כה איכותית את 35 המקצועות האולימפיים. AOB כיסתה את אירועי אתונה 2004 באמצעות 60 ניידות שידור ו- 1000 (אֶלֶף) מצלמות והפיקה כ- 4000 (ארבעת אלפים) שעות שידור עבור רשתות הטלוויזיה בעולם. זהו דבר פנטסטי. הייתי שָם וראיתי זאת במו עיניי. נמניתי ועבדתי בקבוצה החמישית ב- Quality Control עם הבוס שלי, האמריקני סטיבן פלמינג. הבקרה שלנו התייחסה לבימוי ולפעולות הכיסוי הטלוויזיוניות המורכבות והמסובכות של אירועי הספורט המתרחשים מחוץ לאצטדיונים : ריצות המרתון, תחרויות הטריאתלון (Triathlon), תחרות אופני הרים (Mountain Bike) , ומרוצי האופניים על כבישים ובמסלול האליפטי של ה- וולודרום (Velodrome). סכמת הכיסוי של ריצות המרתון לגברים ונשים בהשתתפות מכוניות, אופנועים, והליקופטרים נושאי מצלמות מסבירה את מורכבות הכיסוי היקר והמסובך. העושר הטכנולוגי בניידות שידור, כמות מצלמות ויחידות Replay, וכוח אדם – הוא שמניב את איכות התמונה. הכיסוי הטלוויזיוני היפהפה והיעיל של תחרות האופניים הממושכת (שלושה שבועות) ורבת המוניטין ה- Tour de France (מתבצע ע"י רשתות הטלוויזיה הצרפתיות הציבוריות – ממלכתיות 3 F  ו- F 2), מזכיר במשהו את איכות הסיקור האולימפי.

prolog 12

טקסט מסמך :  אולימפיאדת אתונה 2004 . תרשים מערך הכיסוי הטלוויזיוני המורכב של ריצות המרתון לגברים ונשים. שיא הפאר של הטכנולוגיה הטלוויזיונית  המודרנית  (באדיבות AOB. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ריצת המרתון באולימפיאדת אתונה 2004 התקיימה לאורך המסלול המקורי ההיסטורי בן 42 ק"מ ו- 195 מ' בו רץ החייל היווני פיידיפידס לפני כ- 2500 שנה מהכפר היווני מרתון שם הביס הצבא היווני הקטן את צבא פרס עד לכיכר השוק באתונה כדי לבַשֵר לעַמו את בשורת הניצחון . פיידיפידס זעק בכוחותיו האחרונים, "ניצחנו", ומֵת מאפיסת כוחות. ריצת המרתון הפכה ל- Event אולימפי קבוע בתוכנית המשחקים מאז התקיימה האולימפיאדה הראשונה של הזמן החדש באתונה ב- 1896 ומאז הגה הברון הצרפתי הברון פייר דה קוברטיין את רעיון חידוש המשחקים האולימפיים בסופה של המאה ה- 19.

prolog 13

טקסט תמונה : קיץ 2004. האולימפיאדה ה- 28 של העידן החדש התקיימת בבירת יוון אתונה באוגוסט 2004. זוהי עמדת הפיקוד וניהול של שידורי הטלוויזיה הבינלאומית באולימפיאדת אתונה 2004 באולם הענקי רחב הידיים של ה- Q C (ראשי תיבות של Quality Control) ב- (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) באתונה בירת יוון. משמאל, זהו איש הטלוויזיה הספרדי מנולו רומרו (MANUEL  ROMERO) נשיא הקבוצה המבצעית של AOB (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) שהפיקה את סיגנל השידורים עבור רשתות הטלוויזיה בכל העולם. מנואל מנוֹלוֹ רומרו נחשב לאחת הפיגורות החשובות ביותר בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. מימין, פדרו רוזאס (PEDRO  ROZAS) המנהל והאחראי הראשי על תפקודו של אולפן הבקרה הגדול ה- Quality Control של AOB. שני הספרדים המוכשרים האלה הם אדריכלי ואבירי ההפקה הבינלאומית הנפלאה והבלתי רגילה של סיגנל שידורי הטלוויזיה באולימפיאדת אתונה 2004.  (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מעולם לא שידרנו בארץ שידורים ישירים מורכבים של מקצועות אולימפיים כמו ריצת מרתון, תריאטלון, או מרוצי אופניים. אף פעם לא התנסינו בסוג כזה של הפקה הדורשת עושר טכנולוגי מרהיב ושימוש בהליקופטרים ובאופנועים נושאי מצלמות, ובהליקופטרים שהופכים לתחנות מִמְסַר מעופפות הנושאות את סיגנאל השידור ממקום ההתרחשות למרכז הטלוויזיה. שני בימאים אנשי הטלוויזיה הספרדית הממלכתית TVE סַנְטְיָאגוֹ הֶרָאנְזִי (Santiago Herranzi) וחוֹזֶה מַנוּאֵל מוֹנְטָאלְבוֹ (Jose Manuel Montalvo) היו אחראיים על הבימוי בניידות השידור. לרשותם עמדו 28 מצלמות. מלאכת הכיסוי העיקרית לאורך מסלול הריצה בן 42 ק"מ ו- 195 מ' הוטלה למעשה על שבעה צלמים ראשיים. צלם הרכב החשמלי המוביל שנוסע לפני החבורה המובילה במירוץ, ארבעה צלמים רכובים על אופנועים שנעים בין הרצים עצמם, ושני צלמים שמצלמים את תחרות הריצה משני הליקופטרים נפרדים הטסים כל הזמן בגובה שנע בין 100 מ' ל- 150 מ'. שלושה הליקופטרים נוספים חגו מעל הרצים בגובה של 800 מ' ושימשו כתחנות ממסר נעות באוויר. תפקידם היה להעביר את סיגנל השידור מהשטח למרכז השידורים הבינלאומי באתונה. זוהי הפקה מורכבת מאוד שדורשת תיאום מקסימלי בין כל הגורמים וחמשת הצלמים, הצלם ברכב החשמלי והארבעה הרכובים על האופנועים לבין חמשת ההליקופטרים המשייטים באוויר. האופנועים המצוידים במשדרי מיקרוגל עצמאיים היו חייבים לשמור על קשר עין רציף עם ההליקופטרים כדי לשָמֵר את סיגנל השידור חי ונושם. טייסי ההליקופטרים מרחפים בגובה נמוך. אסור להם להנמיך מתחת ל- 100 מ'. חמשת הטייסים ועוזריהם חייבים להיות ערניים ומתואמים היטב לא רק עם המכונית המובילה וארבעת האופנועים אלא גם בינם לבין עצמם בשל סמיכות הטיסה וכדי להימנע מהתנגשות באוויר. ריצת המרתון לגברים נערכה ביום האחרון של האולימפיאדה ביום ראשון – 29 באוגוסט 2004 ונטלו בה חלק כ- 100 רצים . תפקידם של ארבעת צלמי האופנועים היה לשוטט תחילה בין הרצים השונים כדי לנסות לחשוף את מרביתם . אח"כ ניתנה להם הוראה ברורה להִיצַמֵד לקבוצת הרצים המובילה ולשלוש קבוצות המשנה הדולקות בעִקבותיה. בכך הובאה אינפורמציה עשירה של ההתמודדות היישר לצופה הטלוויזיה בסלון ביתו. מחשב מיוחד הציג כל הזמן את נתוני ההפרש בזמן ומרחק בין קבוצת הרצים המובילה לזאת הדולקת אחריה. 12 מצלמות קיבלו את פני הרצים בהגיעם לאצטדיון השַיִש העתיק באתונה שנקרא גם אִצטדיון “Panathinaiko “, שָם נערכה ההקפה האחרונה והמכרעת של המסלול . 15 מ- 28 המצלמות שכיסו את ריצות המרתון לגברים ונשים חוברו למכשירי VTR נפרדים לצורך הקרנת הילוכים חוזרים זמינים בכל מהלך התחרות. בזינוק, במהלך הריצה עצמה, ובשלב ההגעה וחציית קו הגמר

prolog 14

טקסט תמונה : אוגוסט 2004. האולימפיאדה ה- 28 במניין הזמן החדש – אתונה 2004. זהו אגף בחדר הבקרה ה- 5 באולם ה- Q C של קבוצת AOB. אנוכי (מימין) עם הבוס הישיר שלי האמריקני סטיבן פלמינג (ממושקף במרכז ) ומייק קלאט (משמאל) המפיק הפעלתן של תחרויות השחייה באתונה 2004 אף הוא מארה"ב, באולפן הבקרה הגדול של ה- Quality Control היעיל והרב תכליתי (מס' 5) של AOB. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ראה הספרים הבאים במסגרת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" :

  1. "רוש ולענה".
  2. "למילים יש וויזואליה משלהן".
  3. "הפקות חובקות עולם 11 הכרכים א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', ו- י"א.

הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" שחוללה הטלוויזיה איננה עוסקת בספורט. היא נפנית ומתעניינת בהרבה יותר. היא טורחת ומטפלת בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם ומתארת את הסימביוזה שהתחוללה ב- 81 השנים האחרונות בין הטלוויזיה והמגוון הנפלא של תחרויות הספורט לענפיו השונים, וגם בתיעוד וכיסוי חדשות (News), והתיעוד הכללי. הקונטקסט שלה רחב היקף ומורכב מפני שהוא מדבר על יחסי הגומלין רבי המשמעוּת בין הטלוויזיה כמדיה לתקשורת המונים לבין המוּנַח ספורט במובן הרחב של המילה. שידורי הספורט בטלוויזיה הם המורכבים והמסובכים ביותר וגם היקרים, עתירי הרייטינג, והיוקרתיים ביותר בהשוואה למתכונים אחרים המשודרים במדיה. אף על פי כן נתפס המונח "ספורט" בטעות בעיני חלק מהציבור וגם ע"י אנשי טלוויזיה לא מעטים כ- סטראוטיפ נחות. רבים מזלזלים בשידורי הספורט ואינם מבינים את חשיבותם בלוח השידורים הציבורי, וגם בטלוויזיה המסחרית. הטלוויזיה הפכה זה מכבר לכַר מאבק בין אוהבי שידור הספורט השָגוּר עליהם לבין לשונאיו, והם לא מעטים. סדרת הספרים התיעודית הזאת מציגה שיקול דעת ותפישת עולם טלוויזיונית המקדמת בברכה את הצבת שידורי הספורט הרלוונטיים בוִויטְרִינָה של כל רשת טלוויזיה באשר היא, בקדמת חלון הראווה שלה.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שאפה משחר נעוריה להידמות לשידור הציבורי הבריטי ה- BBC. מן ההיבט התכני וגם האִרגוני. ה-BBC הפך מופת ומודל לחיקוי עבורנו בכל תחומי היצירה וההפקה בטלוויזיה. חדשות, דרמה, ובידור. יתירה מזאת. מנהיגי השידור הציבורי לדורותיו בישראל מצאו לנכון ליָיבֵא למען משלם האגרה אין סוף תוכניות קנויות אנגליות שכללו בתוכן סדרות טבע, מדע, בידור, מתח, דרמה, פשע ומשטרה, קומדיה, סרטי קולנוע, ומה לא. מן המפורסמות הוא כי ה-BBC איננו רק יוצר הדרמות המשובחות בעולם הטלוויזיה אלא גם אבי הסימביוזה הטלוויזיונית שסוגדת גם לספורט. כשהגיע מועדה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית להשתוות ל-BBC גם בתחום שידורי הספורט היא נרתעה והתחבטה. רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה-BBC הייתה מחלוצות שידורי הספורט בעולם. ה-BBC  חינֵך דורות של בני עמוֹ על שידורי ספורט ישירים בטלוויזיה (גם ברדיו) שעסקו בענפי הכדורגל, מרוצי סוסים כמו ה-Grand national רב המוניטין בליוורפול אבל לא רק בו, טניס (Wimbledon), א"ק, רגבי, אולימפיאדות, מונדיאלים, אליפויות אירופה בכדורגל, ומה לא. ה-BBC הגיע לכמות שיא של שידורי הספורט בעִידָן הטלוויזיה הרָב ערוצית בשנת 2000. ה- BBC שידֵר בין ה- 1 בינואר 2000 לבין 31 בדצמבר 2000 בשני הערוצים הארציים שלוֹ BBC one ו-  BBC two, סך של 1900 (אלף ותשע מאות) שעות ספורט. הוועד המנהל של רשות השידור הבריטית אישר זאת. לאיש שָם זה לא נראה מוגזם. הספורט הוא אובייקט שידור טלוויזיוני נחשב, רָב עוצמה, עתיר רייטינג, ומוערך בכל רשת טלוויזיה בעולם באשר היא. בטלוויזיה הישראלית הציבורית ממלכתית – ערוץ 1 הגאה הוא נתפש פעמים רבות כסטראוטיפ חסר ערך.

[1] הערה : לא נותר כל זיכרון מצילומי ה- Video של ה- BBC הנוגעים לאולימפיאדת לונדון 1948 משום שטרם ידעו אז להקליט Video. לעומתם, צילומי הפילם נשמרו.

ביום ראשון – 15 באפריל 2001 ערכתי במלון 'ישרוטל' בירושלים פרזנטציה טלוויזיונית רבת משתתפים בת שעה הדוגלת בחשיבות שידור אירועי הספורט הרלוואנטיים בלוח השידורים הציבורי ובכל רשת טלוויזיה באשר היא. הפורום הרחב כלל את הנהלת רשות השידור ובו המנכ"ל אורי פורת, מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני, מנהל ערוץ 33 יוסף בר-אל, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שָי והמשנה שלו גב' אהובה אוֹרֶן ועוד אנשי וועד מנהל וחברי מליאה נוספים. הוויכוחים סביב נחיצות שידורי הספורט בטלוויזיה ועלותם, והיקפם ושיבוצם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הם מקדמת דנה. הייתי כבר בן 63 בערוב ימיי ברשות השידור ושבע קרבות טלוויזיה. בתום הפרזנטציה סיכמתי את הדיון ואמרתי לנוכחים, "עזבו אותי אם אינכם מאמינים למשנתי  – אני מייעץ לכם להתבונן בכל הרצינות הראויה במגמה ותִּכנון מערך שידורי הספורט של ה- BBC הבריטי". הבאתי את ה- BBC כמודל בפרזנטציה שלי מפני שחזון השידור של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית המכובדת הזאת בתחומי התוכן השונים , מהווה כבר יותר משנות דוֹר מוֹפֵת ומודל לחיקוי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שִדרוּג שידורי הספורט ב- BBC  בשנת 1999 תחת הכוונתו וניהולו של מנכ"ל ה- BBC גְרֵג דַיְיק (Greg Dyke) לא היה שיגעון אישי. ואם היה כזה – לבטח הייתה בו שיטה וגם סיבה. ביקשתי והאצתי מאנשי צמרת רשות השידור שלנו לטוס לאנגליה כדי להיפגש עם גרג דייק מנכ"ל ה- BBC ואנשי הוועד המנהל של רשות השידור הבריטית. "התייעצו עמם כיצד ניתן ליָישֵם את מטרות השידור הציבוריות בצורה הטובה ביותר בישראל", הפצרתי בהם. איש מאנשי הוועד המנהל שלנו לא לקח כמובן את האופציה הזאת בחשבון. שִבעַת חברי הוועד המנהל של רשות השידור הישראלית , Board נכבד, שכולם שָם ללא יוצא מן הכלל הם מינויים פוליטיים, חשבו שהם יודעים טוב יותר מההנהלה המקצועית מה ראוי לו לשידור הציבורי. הם דחו את הרעיון להיפגש עם מנכ"ל ה- BBC גְרֵג דַיְיק ויו"ר הוועד המנהל של שירות השידור הבריטי גָאוִוין דֵייוִיס (Gavyn Davies) שתמך תמיכה מסיבית במדיניות השידורים של מנכ"ל ה- BBC [סעיף 1]. נמאס להם גם לשמוע את הטפות המוּסַר שלי בעניין חשיבות שידור אירועי הספורט הרלוונטיים בטלוויזיה הציבורית ובכל רשת טלוויזיה באשר היא. האמת , כמעט לא היה שם עם מי לדבר. זה היה וועד מנהל ארכאי שעשה צרות צרורות לדרג המקצועי ברשות השידור ובראשו אורי פורת ז"ל.

התאריך הזה של 15 באפריל 2001 נחרת בזיכרוני דווקא מפני שנתקלתי באדישות וגם זִלְזוּל של חלק מחברי הוועד המנהל ואנשי מליאת רשות השידור בנושא הפרזנטציה. הם נכחו במקום אך לא העניקו להרצאה את מלוא תשומת הלב. לא הופתעתי. שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית נתפשו בעיניהם כבזבוז כספים. צריך להבין כי מפקחי השידור הציבורי בוועד המנהל הם כולם מינויים פוליטיים ואינם אנשי טלוויזיה מקצועניים. רובם רחוקים מהתחום, חלקם לא מוכשרים בעליל שנועדו לרצות את שולחיהם. בודדים מהם היו מרשימים. האנשים האלה לא הפיקו או ביימו אפילו לא מִשְדָר טלוויזיה אחד ולא עשו כתבה אחת בימי חייהם. הם לא עבדו מעולם בטלוויזיה ואינם בקיאים בתחום. כל אחד מהם מתפרנס ממקצוע אזרחי כזה או אחר , אף על פי כן הופקדו על ידי הממנים הפוליטיים מאגפי הימין והשמאל וגם האגף הדתי לבחון את שידורי הטלוויזיה הציבורית ולפקח עליהם. חלק מאנשי הוועד המנהל עצמו יצר במו ידיו לאורך התקופות השונות לגוף שהוא מכהן בו, דימוי של להקה פוליטית חובבנית , שהחֲבֵרוּת בה נחשבה להוֹבִּי, לתחביב. רבים מהם בתקופות שונות התנכלו לעבודת המנכ"לים וניסו לשבש אותה במסווה של פיקוח הציבורי. הייתי שָם וראיתי זאת במו עיניי.

הייתי עֵד שנים רבות לוויכוחים מַרים בלתי פוסקים בין שני האנשים המהווים את הסמכות המקצועית העליונה של הרשות , המנכ"לים אורי פורת (בשתי הקדנציות) ומוטי קירשנבאום , לבֵין רבים מאנשי הוועד המנהל של רשות השידור. ראיתי את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן נלחם מוּלָם על חייו (המקצועיים).

ב- 15 באפריל 2001 חשתי בודד. לדאבוני גם סַר חִינוֹ וכוחו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בימים ההם של 2001. אורי פורת תמך בעמדתי הקובעת כי השידור הציבורי מורכב אומנם מאלמנטים שונים אך נהנה גם מהצבתם של אירועי הספורט הרלוונטיים בראש הרשימה. השפעתו בערוב ימיו בקיץ 2001 על הנעשה ברשות השידור הייתה אפסית. חלק מאנשי הוועד המנהל ובראשם שני היו"רים של הוועד המנהל גִיל סַמְסוֹנוֹב ונחמן שָי, המשנה של נחמן שי גב' אהובה אוֹרֶן ז"ל, וגם אלון אלרואי עשו לו צרות צרורות על פי תפישתם את הפיקוח הציבורי. הוא חש נרדף על ידם. הייתי לידו וראיתי זאת במו עיניי. אורי פורת ניסה בכוחותיו הדלים האחרונים להותיר מאחוריו מורשת שידור בשבע שנות ניהולו את הרשות בשתי קדנציות נפרדות . במידה רבה שמו נשכח אך גם מי זוכר היום את שבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור בשנת 2001 [2]. הם פשוט לא חוללו דבר כדי שמעשיהם ייצרבו בזיכרון הציבורי. הם לא היו חשובים דיים, נפוצו לכל עבר, ונמוגו.

גְרֵג דַיְיק קיבל את ניהול ה- BBC מג'וֹן בְּרִיט (John Brit) בשעה שהרשת הציבורית הייתה בצניחת רייטינג מול המתחרות הגדולות שלו ITV הרשת העצמאית המסחרית באנגליה ( רשת טלוויזיה ארצית – Free to Air כדוגמת ה- BBC) ומול רשת הטלוויזיה BskyB של רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק (Rupert Murdoch) המשדרת באנגליה באמצעות תקשורת לוויינים. גְרֵג דַיִיק חשב שהדרך המהירה וגם הנכונה ביותר היא להתחבר שוב להמוני הצופים באמצעות רכישה מחודשת של זכויות שידורי הספורט החשובים שה- BBC איבד אותם ליריביו בשנים האחרונות . גְרֵג דַיְיק היה בטוח שאסור ל- BBC לזנוח את שידורי הספורט הקלאסיים והרלוואנטיים וגם המסורתיים עליהם גדל והתחנך משלם האגרה האנגלי בחמישים השנה האחרונות מאז תום מלחמת העולם ה- 2. למרות שסבר כי יש לבַדֵל ולמַצֵב את שידורי הערוץ הציבורי מאלה המסחריים, הוא לא היסס לומר ברֵיש גַלֵי, "שידורי הספורט הגדולים והבלעדיים מהווים ללא כל ספק בצוותא עם יסודות שידור אחרים את סלע קיומו של ה- BBC  הציבורי ושל כל רשת טלוויזיה באשר היא". עם כניסתו לתפקיד השתלט גְרֵג דַיְיק מחדש על שפע של אירועי הספורט שהיה נראה לוֹ שהם חשובים למשלם האגרה הבריטי והנושאים זכויות שידור בלעדיות . להלן מסמך רשימת האירועים הכבדה והמרשימה ששידר ה- BBC בסוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת וראשית שנות ה- 2000.

מסמך שידורי הספורט של ה- BBC בשנות ה- 2000 :

  1. כל משחקי הבית והחוץ של נבחרת אנגליה בכדורגל עד 2004.
  2. כל משחקי הגביע האנגלי בכדורגל (F. A.) עד 2004 .
  3. אליפות אנגליה הפתוחה בגולף עד 2006, ותחרויות גולף חשובות אחרות באיים הבריטיים.
  4. מרוץ הסוסים היוקרתי של ה- Grand National בליוורפול עד 2005 , כמו מרוצי סוסים אחרים.
  5. טורניר הטניס של ווימבלדון עד 2005 (סיקור האליפות כולל 12 שעות יומיות במשך שבועיים ימי הטורניר בשני הערוצים הארציים 1 BBC ו- 2 BBC.
  6. קרבות אִגרוף מפורסמים (כמו הקרב של לנוקס מילר נגד מייק טייסון).
  7. אליפויות כדורֶת וסְנוּקֶר.
  8. אליפויות אירופה והעולם בא"ק (Indoor ו- Open) , ותחרויות ריצות המרתון המפורסמות בעולם.
  9. אולימפיאדות החורף והקיץ עד 2008.
  10. המונדיאלים של 2002 ו- 2006 בשיתוף עם ITV (כל רשת שילמה תמורתם 112.5 מיליון דולר).
  11. אליפויות אירופה והעולם בשחייה.
  12. אליפויות אירופה בכדורגל 2000-Euro ו- 2004 Euro בשיתוף עם ITV.
  13. אליפות אפריקה לאומות בכדורגל (פעם ראשונה ש- BBC רוכש את האירוע תמורת תשלום).
  14. כל תחרויות הראגבי החשובות עד 2007.
  15. כל משחקי הקבוצות האנגליות בגביע UEFA לרבות שלושת משחקי הגמר בשנים 2002- 2000.
  16. כל סדרת מרוצי המכוניות 1 Formula בעולם.
  17. הפקת תוכנית סיכום הספורט השבועית הוותיקה Grand Stand באורך כ- 5 שעות המשודרת בכל יום ראשון בשבוע ברציפות מאז 1958.

בשנת 2000 שידר ה- BBC הציבורי הבריטי בשני ערוצי הטלוויזיה שלו 1 BBC ו-  2 BBC קרוב ל- 2000 שעות ספורט.

יצא לי לשוחח רק פעמים ספורות עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שָי וסגניתו גב' אהובה אוֹרֶן אודות חשיבות רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים למען הטלוויזיה הציבורית. הם לא שעו לדבריי. בין כה וכה השפעתם על המתרחש בין כותלי הרשות בזמן ששהו שָם הייתה אפסית. הם לא היו מנהיגים ולא הותירו את רישומם ומעולם לא הרשימו אותי כקברניטי השידור הציבורי. הצטערתי צער רב על כך שאותם האנשים הניצבים בראש הפיקוח הציבורי על שידורי הטלוויזיה בישראל מצטיירים כעסקנים. הם לא הותירו מאחוריהם שום מורשת ואף לא יתרון אחד. שטופים ללא כל סיבה בעודף ביטחון עצמי מעולם לא העלו בדעתם ולא שקלו את האפשרות לטוס לאנגליה כדי להיפגש עם המקבילים שלהם ב- BBC עֶרֶש הטלוויזיה הטובה בעולם, על מנת ללמוד מהם.

הפיקוח על השידור הציבורי בעייתי מקדמת דנה ורווי אינטרסים פוליטיים. שנות דוֹר לפני שלטונם של נחמן שי יבד"ל וגב' אהובה אורן ז"ל ביקר ב- 1973 בישראל מנכ"ל ה- BBC הנודע לשעבר סֵיר הְיוּ גְרִין (Hugh Greene) על פי הזמנתו של שר החינוך והתרבות יגאל אלון. השַר הממונה על ענייני רשות השידור ביקש מהיו גרין להכין עבורו דו"ח מקצועי אודות מצבה הרעוע של הטלוויזיה הישראלית והסיבות לכך. יגאל אלון ביקש שהדו"ח יכלול גם את מהות היחסים בין הדרג המקצועי לבין הוועד המנהל כפי שהדבר מוצא את ביטויו בשידור הציבורי בריטניה. סיר הְיוּ גרין כתב דו"ח ממצה אודות רשות השידור על פי ניסיונו כמנכ"ל ה- BBC בשנים 1969- 1961. הדו"ח כלל הרבה תיקונים והמלצות. זמן לא רב לאחר הגשת הדו"ח ליגאל אלון פרצה מלחמת יום הכיפורים 1973. הדו"ח של הְיוּ גְרִין מעולם לא נקרא וכמובן שגם לא יושם. הוא נגנז ומצהיב עד היום באחת ממגירות הממשלה. פשפשתי בעת התחקיר במגירות ומצאתי אותו . הדו"ח המלא של היו גרין מופיע בסדרה.

ראה עשרת הכרכים של "הפקות חובקות ארץ עולם" , והספר, "רוֹש ולַעֲנָה" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

prolog 15

טקסט תמונה : זהו גרג דייק (Greg Dyke) המנכ"ל הדגול והנערץ של רשות השידור הבריטית ה- BBC בשנים 2004 – 1999. צריך לקרוא את ספרו המעניין של מר גרג דייק, "GREG DYKE – INSIDE STORY”, כדי להבין את שיעור קומתו וגודל כשרונו כמנהל כללי של רשת שידור ציבורית. גרג דייק מכהן היום בתפקיד יו"ר התאחדות הכדורגל הבריטית. (התמונה, באדיבות גרג דייק).

הסדרה בנויה מ- 13 סְפָרִים כנִדְבַּכִים. הספר ה- 14 הוא הפרולוג וה- Synopsis של הסדרה כולה. הנדבך הראשון קרוי, "8 ימי בראשית" והוא דן בהקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1972- 1967 מעפר, מכלום, מבראשית ובאיחור של שנות דוֹר לאחר מיסוד הטלוויזיה הבינלאומית. הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" היא הנדבך השני. "המצאת הטלוויזיה" היא הנדבך השלישי. נדבך נח על נדבך. קיומו מותנה בזה הקיים תחתיו. בעקבותיהם הונח הנדבך הבא, "הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל – רוֹש  ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 – 2001". הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל". ואחריו הנדבך, "למילים יש וויזואליה משלהן", ואחר כך עשרת הכרכים של הנדבך, "הפקות חובקות ארץ ועולם". אלו הן הפקות הטלוויזיה הווירטואוזיות בהן לא היה גבול לשאיפותיי להציב את דגלה של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בכל אתר ספורט במדינת ישראל ובכל אצטדיון ברחבי תבל בשנים 2002 – 1980, בתוכן ההפקות המורכבות והמסובכות של האולימפיאדות, המונדיאלים, אליפויות אירופה לאומות בכדורגל וכדורסל, אליפויות העולם בא"ק, טורנירי ווימבלדון בטניס, ורבות אחרות. מה לא בעצם. מעליו הנדבך, "הקשר הסימביוטי". הספר הזה מסביר מדוע השידור ציבורי של מדינת ישראל וקבוצת הכדורסל המפוארת של מכבי ת"א צעדו שלובי זרוע שלושים ושבע שנים בין 1969 ל- 2006. אין להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת  אח ורע בתולדות התקשורת האלקטרונית במדינת ישראל. בעקבותיהם מופיעים נדבכים נוספים. הספר "סמן ימני" עוסק במאבקים המרים חסרי הקץ בין רשתות הטלוויזיה בארץ ובעולם – על רכישת זכויות השידורים של משחק הכדורגל. לידו מונח הנדבך "השער שהיה ו/או לא היה", ודן בהפקה המופלאה של ה- BBC את מונדיאל אנגליה 1966. הנדבכים "טכנולוגיית הטלוויזיה – שופטת ראשית", ו- "אין גבול לכשרון האדם והיכולת האנושית בשדה הספורט" עוסקים בכשרון התיעוד של מצלמות הטלוויזיה. הן לעולם אינן משקרות . הנדבך "מלחמת הדיאדוכים" עוסק במאבקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נגד ערוץ 2 המסחרי ונגד ערוץ 5 בכבלים בשנים 2002 – 1990, וסוקר גם את רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר העיר במוצ"ש – 5 בנובמבר 1995. הספר "כור מחצבתי" הוא הנדבך האחרון שסוגר את הרשימה.

העולם נברא בשִבְעָה ימים. הטלוויזיה הישראלית הציבוריתבשמונה. הורתה הייתה פוליטית. עשר מילים שפותחות את הספר "8 ימי בראשית". טקס בריאתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה ארוך מהנחוץ ונקנה בייסורים טכנולוגיים, לוגיסטיים, ופוליטיים רבים אין ספור וממושכים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוסדה על פי החלטת ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול מייד לאחר ניצחונו המזהיר של צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 בה הכריע והביס במלחמת בזק בת שישה ימים את צבאות מצרים, סוריה, וירדן וגייסות פלסטיניים. צה"ל כבש את רצועת עזה, את כל חצי האי סיני, את כל הגדה המערבית, ואת הרמה הסורית. ההחלטה על הקמת טלוויזיה בישראל בניגוד מוחלט לדעתו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון התקבלה כדי לייצר תקשורת והעברת מסרים לאוכלוסייה ערבית כבושה בת מיליון תושבים בגדה וברצועת עזה. שַר ההסברה והאיש הממונה על שירות השידור בימים ההם ישראל גלילי חבר קיבוץ נען מינה את פרופסור אליהוא כ"ץ (Elihu Katz) בן 41 בוגר אוניברסיטת "קולומביה" בניו יורק ובעל תואר פרופסור לסוציולוגיה ותקשורת לעמוד בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית. פרופסור אליהוא כ"ץ היה בעצם עולה חדש מארה"ב שהגיע לישראל רק ארבע שנים קודם לכן ב- 1963. כשעלה שוב על הפרק עניין הקמת הטלוויזיה בישראל בראשית 1967 לאחר פרישתו של דוד בן גוריון מהחיים הציבוריים וירידתו מהבימה המדינית, ולוי אשכול נותר לבדו שם בפסגה, היה האלוף אלעד פלד המועמד הראשון והמועדף שלוֹ ושל ישראל גלילי להקים את הטלוויזיה הציבורית מעפרה במדינת ישראל.

prolog 16

טקסט תמונה : שנת 1967. האלוף אלעד פלד אחד מהגנרלים המוצלחים במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 דחה את הצעתו של השר ישראל גלילי להתייצב כמנכ"ל בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא רצה להיות רמטכ"ל. (התמונה באדיבות אלעד פלד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד פלמ"חניק בעברו נודע כמפקד עתיר הישגים בצה"ל. בראשית 1967 עמד על סף שחרורו מצה"ל בתום שירות צבאי ארוך ונתן את הסכמתו לשר ישראל גלילי אך המלחמה המוצלחת שינתה את תוכניותיו. האלוף אלעד פלד קצין מוכשר וטכסיסן מלחמה התבלט כמפקד אוגדה שכבשה במהירות במלחמת ששת הימים 67' את צפון השומרון ודרום רמת הגולן, כמעט ללא אבדות, אך הוא לא היה מעולם עיתונאי. הוא היה מפיק צבאי ומארגן מצוין אך לא איש תקשורת. בעקבות הצלחתו במלחמה ביטל את הסכמתו לעמוד בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה בישראל ונשאר בשורות צה"ל. בעת שיחות התחקיר עמו סיפר לי כלהלן : "השר הממונה על רשות השידור ישראל גלילי המאוכזב טִלְפֵּן אלי ואמר לי חמש מילים בלבד בלתי נשכחות בשיחת טלפון : "האלוף אלעד פלד – בגוד נבגדתי [3] וטרק לי את הטלפון". ישראל גלילי נפגע האופן אישי. הוא לקח זאת קשה ללבו. ואז גמלה אצלו ההחלטה לפנות אל פרופסור אליהוא כ"ץ מי שימש אז ראש הפקולטה לסוציולוגיה וקומוניקציה באוניברסיטה העברית בירושלים, והציע לו לתפוש את מקומו של אלעד פלד. זה היה בחודש יולי 1967 מייד לאחר המלחמה המוצלחת ששינתה סדרי עולם במזרח התיכון. יכול להיות שמעַז יצא מתוק. אין לדעת האם אלעד פלד קצין צבא מקצועי ומצטיין היה באמת מצליח בתפקידו אילו קיבל על עצמו את המשימה להקים את הטלוויזיה מראשיתה. אנחנו יודעים היום שמינויו של סא"ל ישעיהו "שייקה" תדמור סגן קצין חינוך ראשי בצה"ל לנהל את הטלוויזיה בקיץ 1971 היה מעשה כישלון מפני שישעיהו תדמור לא קיבל את ההכשרה המתאימה ומעולם לא היה עיתונאי ולא איש תקשורת. הוא היה קצין חינוך בצבא בעל מורשת וחזון ונחשב לאחד מטובי בנינו ומלח הארץ – אך מה לזה ולניהול רשת שידור.

ד"ר חיים יָחִיל שימֵש מנכ"ל משרד החוץ בתקופת שלטונם של שני ראשי הממשלה דוד בן גוריון ומשה שָרֵת נבחרי מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) ההיסטורית. ב- 1965 מונה ד"ר חיים יָחִיל ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שכונתה אז שירות השידור וכללה בשורותיה רק את הרדיו. טלוויזיה טרם הייתה. הוא החזיק בתפקידו הציבורי החשוב הזה עד 1972 וכיהן תחת שני ראשי ממשלה, לוי אשכול וגולדה מאיר. מכיוון שראה את עצמו מומחה לתקשורת הציע ב- 1967 לשר הממונה על רשות השידור ישראל גלילי לאתר לתפקיד ראש צוות ההקמה אישיות טלוויזיונית בכירה מחו"ל ולא לאייש בשום אופן את המשרה הבכירה בישראלי "משלנו". ד"ר חיים יחיל סבר שהמתכונת להרכבת המוצר החדשני מחייב הפקדת מנהל טלוויזיה מחו"ל שיסתייע בכישרונות ישראליים שיעבדו תחת חוזים אישיים. ישראל גלילי דחה את הצעתו על הסַף מפני שחשב שאיננה מתאימה לאופי חיי המדינה וצורת העבודה והמשמעת בישראל. הבחירה בפרופסור אליהוא כ"ץ הצעיר הייתה הגיונית. אליהוא כ"ץ יהודי – אמריקני מניו יורק ענה על ההגדרה של חיים יחיל "מנהל מחוץ לארץ" אבל מאידך התאים גם לדרישות גלילי מפני שהיה כבר חצי ישראלי לאחר ששהה בירושלים ארבע שנים כעולה חדש מארה"ב.

אליהוא כ"ץ בן 41 היה ראש הפקולטה ללימודי תקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים מאז 1963 אך קנה את המוניטין התקשורתי שלו ערב מלחמת ששת הימים קיץ 67' דווקא כמומחה בסקרי דעת קהל. בתקופה ההיא עבד אליהוא כ"ץ במקביל לעבודתו באוניברסיטה העברית בירושלים גם במכון החברתי למחקר שימושי בירושלים לצִדוֹ של המנהל פרופסור אליהו לואיס גוטמן. סגנו של אליהו לואיס גוטמן במכון היה עוזי פלד צבר מרמת גן בן 31 בוגר אוניברסיטת "ברנדייס" במסאצ'וסטס בלימודי כלכלה ומנהל עסקים. שני הפרופסורים – מדענים ילידי ארה"ב ערכו את סקרי דעת הקהל עבור ממשלת ישראל בתקופת ההמתנה מורטת העצבים לפני מלחמת ששת הימים בקיץ 1967. הסקרים בחנו את מורל ונחישות האומה. סקרי דעת הקהל של אליהו לואיס גוטמן ואליהוא כ"ץ נערכו גם בזמן המלחמה ופרק זמן קצר לאחר תומה, והתבררו כאמינים ויעילים. ממשלת ישראל הביעה את הערכתה לשני האישים. פרופסור אליהוא כ"ץ היה הבחירה השנייה לאחר סירובו של האלוף אלעד פלד . ישראל גלילי נסע לביתו של אליהוא כ"ץ ברחוב הגדוד העברי 15 בירושלים וביקש ממנו באופן אישי לעזוב את האקדמיה ולהתייצב בראש צוות ההקמה. אליהוא כ"ץ איש תקשורת בעל מוניטין מהאוניברסיטה העברית בירושלים אך ללא כל ניסיון מעשי בשידורי טלוויזיה ארציים נענה ללא היסוס לאתגר. הוא רק התנה את הסכמתו במינויו של עוזי פלד (אז בן 30) הנמרץ לסגנו. פרופסור אליהוא כ"ץ נקרא לדגל ביוני 1967 באתרעת זמן קצרה. הוא היה איש בעל חזון מזהיר שדרש מעצמו לפסוח על מודל ה- "פייפר" הישן והאיטי ולדלג היישר עם הטלוויזיה הישראלית לעידן הסילון המודרני השייך למיראז' והפאנטום שהכריעו את מלחמת ששת הימים בקיץ 1967. כרגיל נעזר אליהוא כץ כמו גם מדינת ישראל בטיפ טיפה של סיוע אמריקני. השַר הממונה ישראל גלילי והממשלה כולה ציפו מאליהוא כ"ץ ועוזי פלד לייסֵד מדיה אלקטרונית חדישה בפרק זמן קָצוּב על סמך הידע שנצבר בעולם התקשורת במשך שלושים שנה. הטלוויזיה הבינלאומית פעלה במלוא הקִיטוֹר. ישראל גלילי מעולם לא האיץ ולא זרז במילים את אליהוא כ"ץ ועוזי פלד לפעול ברוֹב עוּזָם ולא קבע להם תאריך יעד. הם היו ממילא סוסים דוהרים ללא רֶסֶן בפיהם אך עצם אישיותו ונוכחותו נשפה בעורפם והזכירה להם שלא ניתן להאיט את הקצב .

ממשלת ישראל אישרה מייד את  המינויים ושניהם אליהוא כ"ץ ועוזי פלד נרתמו למשימה והחלו בעבודת הקודש של הקמת הטלוויזיה הישראלית מאֶפֶס , מעָפָר , מכלום . צוות ההקמה של הטלוויזיה בראשותם של אליהוא כ"ץ ועוזי פלד היה יחידת סֶמֶךְ של משרד ראש הממשלה ופעל במסגרתו. הוא תוקצב על ידו ומשם שאב את הכספים שלו ואת המימון לפעולותיו. ישראל גלילי לא שיער בנפשו עד כמה בחירתו הייתה מוצלחת. בתוך פחות משמונה חודשים העמידו שני האנשים המוכשרים והמחושבים הללו אליהוא כץ ועוזי פלד רשת טלוויזיה מכלום על הרגליים. הישג ארגוני, הפקתי, ותקשורתי יוצא דופן וחסר תקדים. מצעד צה"ל בירושלים שנקבע להיערך ביום חמישי – 2 במאי 1968 בחג העצמאות ה- 20 של המדינה הפך לפתע ליעד שידור טלוויזיוני בהישג יד. זה לא היה יעד שידור מתוכנן מראש וגם אליהוא כ"ץ ועוזי פלד לא דנו על כך בתחילה עם השַר הממונה, אך קצב ההקמה וההצטיידות הטכנולוגית המהירה בצד סיוע CBS וקליטת כוח אדם מקצועי – מקומי ומחו"ל ואימונו העניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה את התנופה הנדרשת כדי להגיע לפסגה מוקדם מהצפוי. ביום חמישי – 2 במאי 1968 הפיקה והעבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית לראשונה בתולדותיה שני שידורים ישירים היסטוריים ללא שום תקלות טכניות. שניהם נעשו ללא גיבוי (Back up) טכנולוגי ואף על פי כן עברו בשלום. סיפור הצלחה מדהים. השידור הישיר הראשון התבצע בשעות הבוקר המאוחרות. ליתר דיוק ב- 11.00 לפני הצהריים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיסתה במשך שעתיים באמצעות ה- "OB  הכחול" וחמש מצלמות אלקטרוניות את מצעד צה"ל בירושלים שצעד ונסע בצֵל חומות העיר העתיקה בבירת ישראל שחוברה לה בעת מלחמה יחדיו. המשימה השנייה באותו יום חמישי – 2 במאי 1968 במוצאי חג העצמאות הייתה הקונצרט החגיגי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית שנערך במוצאי חג העצמאות בבנייני האומה בירושלים בניצוחו של ליאונרד "לני" ברנשטיין. צוות הניידת קיפל את הכבלים הארוכים וארז את המצלמות . הניידת עזבה את הגבעה הצרפתית והתמקמה ליד בנייני האומה . מייד החלו ההתקנות והבדיקות. זאת הייתה הצלחה פנומנלית חסרת תקדים של אליהוא כץ ועוזי פלד שהתבססה על מרץ אנושי עצום, יוזמה וידע, מסירות, אהבה רבה למקצוע, וגם יכולת אִלְתּוּר. שני האנשים האלה ניהלו לראשונה בחייהם שני מבצעי שידור ישירים ביום חמישי – 2 במאי 1968 באפס מעצורים. הפגז נורה חלק וללא תקלות מלוע התותח. פגיעה בול שהעניקה לאליהוא כ"ץ ועוזי פלד מוניטין עצום ופרשה בפניהם רשת ביטחון ותקוות לקראת מבחני השידור העתידים לבוא. שניהם נהנו מאימונו המוחלט של השר הממונה ישראל גלילי וגם מאימונם של העובדים. אליהוא כ"ץ ועוזי פלד היו חלוצי טלוויזיה שהטמיעו בקרב העובדים אווירה של חלוציות, התנדבות, ומסירות למען הרעיון. לכידות השורות שהייתה שזורה ברצון עז ובתקוות, ואמונת העובדים בשליחותם גם אם כלי המלחמה שהופקדו בידיהם לא היו חדישים – הבטיחה את דבקותם במשימה והצלחת ביצועה.

השַר ישראל גלילי קיווה שהטלוויזיה תעמוד על רגליה בתוך שנתיים. פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד עשו זאת מהר מהצפוי. הם הצליחו לארגן בהתלהבות רבה כוח אדם מקצועי בארץ ובחו"ל. שניהם הפיקו כראוי את הלקחים הנובעים מהסכם הייעוץ עם רשת הטלוויזיה האמריקנית  CBS (נחתם ב- 1966) והביאו לארץ במועד את ציוד הטלוויזיה הנדרש של חברת האמריקנית RCA. עוזי פלד טס בעצמו לאנגליה בראשית 1968 כדי להביא את ניידת השידור האלקטרונית הראשונה בהיסטוריה למדינת ישראל. צוות ההקמה הדביק טלאי לטלאי מאות פרטי הפקה אך בסופו של דבר עשה עבודת שידור כבירה. בחג העצמאות  ה- 20 של מדינת ישראל שנחוג ביום חמישי ד' באייר תשכ"ח – 2 במאי 1968, עמדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה במשימה ושידרה באפס תקלות את השידור הישיר ההיסטורי הראשון בתולדותיה, הלוא הוא מצעד צה"ל בבירת ישראל המאוחדת בירושלים. עוזי פלד היה המפיק הראשי של הפרויקט (Executive Producer). הוא היה האיש שהעניק לעובדים את כלי הטלוויזיה הראשוניים לביצוע השידור הישיר הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל. המפיק האחראי בשטח מטעמו היה חיים יבין בצמוד לבימאי האירי לוּאִיס "לואי" לנטין שדיבר אנגלית בלבד. עוזרת ההפקה והבימוי של לואי לנטין בניידת השידור הייתה גב' רינה הררית. שפת הטלוויזיה של צוות ההקמה הייתה אנגלית. חיים יבין דובר את השפות גרמנית ואנגלית על בוריין תרגם לעברית את הוראותיו של לואי לנטין למי שהיה זקוק לכך.

הצוות הטכני הציב את ניידת השידור האלקטרונית ביום ראשון – 21 באפריל 1968 באזור גבעת המִבְתָּר הסמוכה לגבעה הצרפתית בירושלים. ליד מסלול המצעד המתוכנן אחד עשר יום לפני שעת ה- "ש". המהנדס הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה היה סטנלי "סטן" גרנדייזי (Stan Gerendasy), שחקן חיזוק, אמריקני בעל יכולת שהובא  מ- CBS ניו יורק לישראל ע"י אליהוא כ"ץ , פרס עם עוזריו את חמש המצלמות האלקטרוניות הכבדות והכבלים העבים והארוכים והקים את רשת התמסורת הכפולה (Microwave) של העברת סיגנל השידור הישיר מהניידת שמוקמה כאמור ליד גבעת המבתר לעבר "בית היהלומים" הרי הוא בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים, ומשם בכיוון תחנת המִמְסַר המרכזית של "איתנים, בהרי יהודה.  המַשְדֵר של "איתנים" הפיץ את סיגנל השידור לכל רחבי המדינה.

prolog 17טקסט תמונה : 21 באפריל 1968. הגבעה הצרפתית בירושלים. זוהי ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהובאה במארס 1968 מאנגליה ע"י עוזי פלד סגנו של פרופסור אליהוא כ"ץ. (הגה המכונית ממוקם עדיין בצד ימין). הניידת שכונתה ה- " OB הכחול" חונה  בגבעה הצרפתית 12 יום לפני שעת ה- "ש". (באדיבות גב' רינה הררית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר "שמונה ימי בראשית" במסגרת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

[1] הערה : יו"ר הוועד המנהל של ה- BBC גאווין דייויס ומנכ"ל ה- BBC גרג דייק התפטרו מתפקידם בינואר 2004 בעקבות דו"ח הלורד האטון שהאשים את השידור הציבורי הבריטי בסיקור מכוון, רשלני, וכושל שהתנגד למדיניות ראש ממשלת אנגליה טוני בלייר שתמך בפלישה הצבאית של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש לעירק במארס 2003. המהלך הצבאי האמריקני נועד להפיל את שלטונו של סאדאם חוסיין וגרר עמו את הכנסת הצבא הבריטי לעיראק על מנת לתמוך בכוחות האמריקניים.

[2] באוגוסט 2001 התפטר מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מתפקידו. באותם הימים כיהן נחמן שי כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וגב' אהובה אורן ז"ל שימשה כמשנה שלו.

[3] על פי עדותו האישית של האלוף אלעד פלד כפי שנמסרה לי בשיחת התחקיר בינינו.

סוף הפוסט מס' 505. הועלה לאוויר ביום שבת – 30 במאי 2015.

 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *