פוסט מס' 550. רשימה מס' 4 : לפני 20 שנה. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד. הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס יבד"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. חברת החדשות של ערוץ 2 בראשות שלום קיטל מקבעת בנחרצות את תודעתה בנובמבר 1995 בקרב ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. לראשונה היא מנשלת את ערוץ 1 מהמוניטין הציבורי שלו וכובשת את המקום הראשון בעיתונאות וכיסוי חדשות. ערוץ 1 ניגף. פוסט מס' 550. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 29 באוקטובר 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. 

הערה 3 : המֵידָע שנמסר בארבעת הפוסטים האחרונים אודות רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בכיכר העיר מוצ"ש של 4 בספטמבר 1995, כלול בסדרת טלוויזיה רחבת היקף בת 13 ספרים (שונים) שאני חוקר וכותב, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא יסודית ומקפת ו- כוללת בתוכה כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים. סדרת 13 הספרים מבוססת על מחקר וכתיבה שלי שנמשכים 17 שנים מאז שנת 1998 (ליתר דיוק מאז פגישת ה- WBM ה- 1 שנערכה בסידני באוקטובר 1998 ואשר עסקה בהכנות לקראת שידורי הטלוויזיה בראשות SOBO את המשחקים האולימפיים סידני 2000). המחקר והכתיבה טרם הסתיימו. לצורך המחקר והכתיבה ראיינתי כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם הקשורים לתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית.

—————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 550 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 29 באוקטובר 2015.

—————————————————————————————-

הערה 4 : המחקר היסודי וסרטה התיעודי החשוב של העיתונאית ואשת הטלוויזיה אורנה בן דור אודות "הַסוֹד האָפֵל שֶל הכּוּר" ששודר לפני כחצי שנה בערוץ 10 נשאו פרי. אורנה בן דור סייעה להטמיע את המודעות הציבורית לסכנת הקרינה רבת השנים שרוחשת ומתקיימת בכור האטומי בדימונה ואשר סיכנה ומסכנת את העובדים. באמצעות סרט המחקר הדוקומנטארי שלה "הַסוֹד האָפֵל שֶל הכּוּר", השפיעה והאיצה אורנה בן דור ב- וועדת ריבלין (וועדה שעסקה בהסדרת פיצוי כספי לעובדי קמ"ג שנפגעו מקרינה וחלו בסרטן) להמליץ לממשלת ישראל להעניק לנפגעים ולמשפחותיהם "פיצוי מיטבי". עובדי קמ"ג לא מעטים שחלו, מתו זה מכבר ממחלת הסרטן בה לקו. אורנה בן דור ראויה להערכה רבה על מלאכת התיעוד שלה. סרטה "הַסוֹד האָפֵל שֶל הכּוּר" מעלה אותה בדרגה. מאשת טלוויזיה רגילה הופכת אורנה בן דור לשומרת סַף (!). שומרת סף בכך שהיא אומרת לממסד הציני, הביורוקרטי, והמסורבל שיודע להתעמר באזרחיו כ- האי לישנא : "…Be careful I'm watching you" .

הערה 5 : תוכנית "הַמָקוֹר" בהובלת העיתונאי החוקר ואיש הטלוויזיה רביב דרוקר המשודרת בערוץ 10 ראויה להערכה רבה. הערכתי ל- "הַמָקוֹר" בערוץ 10 נתונה משחר ימיה מאז היווסדה. עוד מהתקופה בה החוקר המוביל רביב דרוקר הושיב לידו פעם את עופר שלח (היום ח"כ במפלגת "יש עתיד"), ואח"כ שיתף את העיתונאי ושדרן גלי צה"ל רזי ברקאי, ועכשיו צירף אליו את ברוך "ברוכי" קְרָא. הערכתי הגדולה כאזרח מהשורה ל- "הַמָקוֹר" (ושל רבים אחרים) הוזכרה כבר כמה פעמים בעבר ב- בלוג הזה וראוי שתוזכר שוב בתום שידור "הַמָקוֹר" אמש (יום שלישי – 27 באוקטובר 2015) שעסקה בפוליטיקאי מושחת ומְנֻוָון שַר בממשלות ישראל בשם פואד בן אליעזר. את הסרט התיעודי החשוב (מוקפד ועשוי היטב מנקודת מבט טלוויזיונית) אודות פואד בן אליעזר המושחת ונוטל שוחד, חקרו, הכינו, ועשו ברוך קרא ואיתי רום. תוכנית "הַמָקוֹר" דָנָה אמש לא רק בפוליטקאי ושר בכיר לשעבר בממשלות ישראל (לרבות היותו שר ביטחון וגם מועמד להיות נשיא המדינה) שהוא אדם פגום, עלוב, ונפסד מיסודו, אלא הוכיחה גם את אשמת מעשיו ושקריו של פואד בן אליעזר לאורך שנים. היועץ המשפטי של ממשלת ישראל יהודה וויינשטיין הורה להעמיד את פואד בן אליעזר לדין פלילי בגין חמישה כתבי אישום ב- 5 פרשות שוחד. היועץ המשפטי דחה את בקשתו של פואד בן אליעזר להתחשב במצב בריאותו. אומר זאת שוב : רביב דרוקר + ברוך קרא + איתי רום הם יותר מאנשי טלוויזיה. הם שומרי סַף (!). הסרט התיעודי של ברוך קרא ואיתי רום אודות פואד בן אליעזר חבר מפלגת העבודה, ח"כ וותיק, ושר בכיר בממשלות ישראל אולם בד בבד גם איש יָרוּד, נוטל שוחד, מושחת ועלוב – מקבל תימוכין הבוקר הזה (יום חמישי – 29 באוקטובר 2015) בפוסט של יוסי ביילין "ראינו אך לא עשינו דבר" המתפרסם בעיתון "ישראל היום".

זאת הרשימה ה- 4 בסדרת הפוסטים הדנה ברצח ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל בכיכר העיר בתל אביב ע"י נָבָל בן בליעל בתשע וחצי בערב במוצ"ש – 4 בחודש נובמבר של שנת 1995 – מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שנעדרו מזירת ההתנקשות והרצח. בֵּן הַמַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין נָפָל שָדוּד משלוש יריות אקדח שנורו בגבו ע"י מתנקש מתועב ישראלי בֵּן עַוְולָה, נָבָל בשם יגאל עמיר. הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נגזלו מיצחק רבין ז"ל.

רשימה מס' 4 : לפני 20 שנה. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד.

הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני.

שִמְעוֹן פֶּרֶס יבד"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד.

חברת החדשות של ערוץ 2 בראשות שלום קיטל מקבעת בנחרצות את תודעתה בנובמבר 1995 בקרב ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. לראשונה היא מנשלת את ערוץ 1 מהמוניטין הציבורי שלו וכובשת את המקום הראשון בעיתונאות וכיסוי חדשות. ערוץ 1 ניגף. פוסט מס' 550. כל הזכויות שמורות.

הכיסוי החדשותי הטלוויזיוני של שבוע האבל לאומי לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ע"י חטיבת החדשות של ערוץ 1 הציבורי וע"י חברת החדשות ערוץ 2 המסחרי בתאריכים שבין 5 ל- 11 בנובמבר 1995, העניק עדיפות ברורה ביותר מכל היבט למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 שלום קיטל על פני מנהל חטיבת החדשות של ערוץ 1 דוד "דודו" גלבוע. באותו שבוע האבל לפני 20 שנה איבדה חטיבת החדשות הוותיקה של ערוץ 1 בבת אחת את המוניטין העיתונאי המפורסם שלה ואת בכורתה לחברת החדשות הצעירה והשאפתנית של ערוץ 2 בתחום כיסוי החדשות בטלוויזיה. המנכ"לים של שלוש הזכייניות רשת + קשת + טלעד דן שילון ויוחנן צנגן, אלכס גלעדי, ועוזי פלד (בהתאמה) יחדיו עם שלום קיטל זעזעו את אמות הספים בנובמבר 1995, כבשו את המקום הראשון, והפכו את מהדורת החדשות הארצית של ערוץ 2 למובילה בתחום. הביצועיסטים של השידור הציבורי ובראשם מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן, מנהל חטיבת החדשות שלו דוד "דודו" גלבוע, ועורך "מבט" רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל) הובסו במערכה על תשומת הלב הציבורית. המקובעות והרוטינה של חטיבת החדשות הוותיקה של ערוץ 1 הפסידה לרעננות, למקוריות המחשבה, וליוזמה של אנשי חברת החדשות של ערוץ 2. המפסידן הגדול ביותר באותה העת של נובמבר 1995 היה מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל, עיתונאי דגול בזכות עצמו, והקפטן והעורך הראשי של שידורי הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל". הוא אומנם לא היה רעיונאי וביצועיסט ושחקן חמישייה בקבוצת "מבט" של ערוץ 1 אולם היה המנהיג בבחינת המאמן הראשי והמוביל של השידור הציבורי. לכן האחריות הראשית חלה אז עליו בתוקף תפקידו הרם והייתה מונחת על כפתיו. בעוד חברת החדשות הצעירה של ערוץ 2 הפיקה בשבוע האבל תיעוד בלעדי של ריאיון שערך רפי רשף עם האלמנה לאה רבין (48 שעות לאחר הרצח), ריאיון בלעדי שערך גידי גוב בערוץ 2 עם שני הנכדים של יצחק ולאה רבין יונתן ונועה בן ארצי, לרבות שיחזור בלעדי של מסע הרצח בערוץ 2 ע"י נהגו האישי של יצחק רבין ז"ל מנחם דמתי, הייתה עסוקה ממול חטיבת החדשות של ערוץ 1 באספקת מידע טריוויה, אינפורמציה כללית, ובראשם טיפוח "נוער הנֵרוֹת".   

הפוסטים הקודמים דנו בדומיננטיות של חברת החדשות של שלום קיטל בנובמבר 1995 ויתרונה על הרצסיביות של חטיבת החדשות של דוד "דודו" גלבוע וכיבוש המקום ה- 1. למזלם של יאיר שטרן, דודו גלבוע, ורפיק חלבי ניצב בראש רשות השידור אדם מסוגו של מוטי קירשנבאום שהיה הראשון להתעשת עד כמה שאפשר מהתבוסה. הוא היה העוגן וגלגל ההצלה של השידור הציבורי בתקופה שלאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. כזכור הוקדמו הבחירות לכנסת ה- 14 ולראשות הממשלה (המאבק ההוא בין שמעון פרס שהפסיד לבנימין נתניהו שניצח) לאחר רצח יצחק רבין ז"ל בחמישה חודשים מ- 29 באוקטובר 1996 ל- 29 במאי 1996. בתקופה ההיא שבין נובמבר 1995 למאי 1996 עמד מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בפרץ ולא אפשר לשידור הציבורי לשקוע. מוטי קירשנבאום סחב על גבו שני כישלונות טלוויזיוניים, אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לערוץ 2 ב- 17 במאי 1994 ועכשיו תבוסת שידור לחברת החדשות של ערוץ 2 בשבוע האבל על רצח ראש הממשלה יצחק רבין בין ה- 4 ל- 11 בנובמבר 1995. אף על פי כן ידע לשלוט במצב. מוטי קירשנבאום ז"ל לא היה "קוּטֶר" ולא בכיין ומְקוֹנֵן כמו שנשמע כעת יוסי שריד בתוכנית "המילה האחרונה" ברדיו גלי צה"ל (אף על פי כן יוסי שריד הוא האישיות הרדיופונית המעניינת ביותר בתוך הגברדייה שלו בתוכנית "המילה האחרונה" ברדיו גלי צה"ל כשם שרוני בר און הוא האישיות הרדיופונית המסקרנת ומושכת תשומת לב ביותר בקבוצה השנייה שמאיישת את "המילה האחרונה" בגלי צה"ל). למרות הקשיים ותנאי התחרות שנכפו עליו נגד ערוץ 2 השאפתן, בחלקה הוּבָס, הוא מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור נותר מאופק.               

רשימה מס' 4 : לפני 20 שנה. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד. הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס יבד"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. חברת החדשות של ערוץ 2 בראשות שלום קיטל מקבעת בנחרצות את תודעתה בנובמבר 1995 בקרב ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. לראשונה היא מְנָשֶלֶת את ערוץ 1 מהמוניטין הציבורי שלו וכובשת את המקום הראשון בעיתונאות וכיסוי חדשות. ערוץ 1 נִיגָף. פוסט מס' 550. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את השידור הציבורי בטלוויזיה וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת כאות מחאה נגד מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לתפקיד הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (2015 – 1939).

חלפו כבר חמישה שבועות מאז מותו הפתאומי של מוטי קירשנבאום ז"ל. ככל שינקפו הימים, החודשים, והשנים יתברר כי חסרונו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל יורגש יותר ויהיה עמוק יותר משסָבְרוּ תחילה. שסע הגעגועים אליו ולערך אישיותו התקשורתית והטלוויזיונית החיונית רבת הצדדים ילך ויגדל, ו- יגבר ביחס ישר להתרחבות טווח הזמן מתאריך מותו. מוטי קירשנבאום היה אזרח ועיתונאי בעל מצפון ואמיץ לב. זה בלט כמובן בתחום עיסוקו רב השנים בתקשורת רחבת ה- ממדים : טלוויזיה, רדיו, עיתונות כתובה, וגם ב- תיאטרון. הוא היה כל חייו איש בעל יושרה ציבורית עילאית. מוטי קירשנבאום נמנה על אותה חבורת אנשים שהפכה את חיינו בארץ ישראל ל- בעלי ערך ו- כדאיים. הוא מת בן 76 במושב מכמורת ב- י"ב תשרי תשע"ו – 25 בספטמבר 2015. זיכרונו לא יישכח ולא ימוש ממני (!).

kirshrnbaum 11טקסט תמונה : 1975. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין "בית היהלומים" הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. מוטי קירשנבאום ז"ל (בן 36 יושב משמאל) מביים את שני שחקני התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" טוביה צפיר (עומד) ודובי גל. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשימה מס' 4 : לפני 20 שנה. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד. הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס יבד"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. חברת החדשות של ערוץ 2 בראשות שלום קיטל מקבעת בנחרצות את תודעתה בנובמבר 1995 בקרב ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. לראשונה היא מנשלת את ערוץ 1 מהמוניטין הציבורי שלו וכובשת את המקום הראשון בעיתונאות וכיסוי חדשות. ערוץ 1 נִיגָף. פוסט מס' 550. כל הזכויות שמורות.

ההכנות הארגוניות לקראת עצרת השלום הענקית בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס ושרים נוספים בממשלת ישראל המתוכננת למוצ"ש – 4 בספטמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב – הסתיימו. היה מדובר בהפגנת שלום ותמיכה פוליטית מאסיבית של מאות אלפי אזרחים במדיניות ראש הממשלה יצחק רבין בתוך ציבור שסוע בין שמאל לימין, רוויי שנאה יוקדת, וטעון במחלוקת פוליטית קיצונית. כנס כזה בהשתתפות מאות אלפי אזרחים בכיכר העיר בתל אביב באווירה פוליטית כה קודרת וטעונה בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושרים נוספים הצריך אבטחה ו- היערכות ביטחונית קפדנית ותיאום הרמוני ומלוטש בין שלושת הגורמים של משטרת ישראל + משמר הגבול + שירות הביטחון הכללי. צריך לזכור כי בטרם אותו התאריך ההוא של ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במוצ"ש – 4 בספטמבר 1995, הוא היה מאוים תדירות ע"י הימין הקיצוני באופן מוחשי. שלוש פעמים לפחות תועדו האיומים על חייו של יצחק רבין ע"י הימין הקיצוני בפרוטרוט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בחודשים ספטמבר ואוקטובר של שנת 1995. באחד מסרטי התעודה החדשותיים האלה ששודרו ב- "מבט" בסתיו 1995 נראים אנשי הימין הקיצוני בצומת רעננה כשהם מופיעים תחילה בעורפו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו המבקר במקום ונושאים ארון קבורה עטוף בבד שחור ועליו כתוב יצחק רבין קובר את הציונות. אח"כ הם נראו נושאים את ארון המתים ממש לצדו של בנימין נתניהו. היה ברור לכל למי מיועד ארון המתים הזה מבלי שיו"ר הליכוד בנימין נתניהו מְהָסֶה אותם. בסרט תעודה חדשותי אחר באותה תקופה נראה הרָב נתן אופיר מתפרץ לעברו של ראש הממשלה יצחק רבין ומאיים עליו בכנס במכון ווינגייט של עולים מאנגליה וארה"ב. בסרט תעודה חדשותי נוסף נוטף אֵימָה שסיקר את הפגנת הימין האלימה והמסיתה בהשתתפות 30000 (שלושים אלף) אנשים בכיכר ציון בירושלים, נראה יו"ר הליכוד בנימין נתניהו יחד עם עוד אנשי ציבור מהימין ניצבים על הגזוזטרה המשקיפה על הכיכר, כשהם מחרישים נוכח שלטי תמונות Blow up מחליאים ונבזיים בהם מולבש ראש הממשלה ובן המלכות יִצְחָק רָבִּין במדי .S.S של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך ובכאפייה של יאסר עראפאת. הימין הקיצוני איים בגלוי על חייו של יִצְחָק רָבִּין. דמו הותר. לא בכדי נקט משרד הטלוויזיה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC כאן בארץ בימים ההם של 1995 בראשותו של דין ריינולדס מדיניות צילום טלוויזיונית של "Sudden Death" ככל שהסיקור נוגע לראש הממשלה ושר הביטחון המְאוּיָם יִצְחָק רָבִּין.

ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין היה מאוכזב מאוד (בלשון המעטה) מהתנהלותו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו וחבריו כלפיו כראש ממשלה בסתיו 1995. הוא כינה את יו"ר הליכוד בנימין נתניהו צָבוּע ואת חבריו לדרך צְבוּעִים. זה היה מדהים ומפתיע כאחד. בנימין נתניהו לשעבר קצין קרבי בסיירת מטכ"ל ו- מי שראה את עצמו מועמד לתפקיד ראש הממשלה נחשד כאיש מזימות ע"י ראש הממשלה יצחק רבין. זה אומנם התרחש לפני עשרים שנים אבל כולם זוכרים כיצד אותו הקצין ההוא מסיירת מטכ"ל בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת בשם בנימין נתניהו ו- מי שהפך בסתיו 1995 ליריב פוליטי מר של יצחק רבין, מתבונן עכשיו כ- יו"ר מפלגת הליכוד בשתיקה ואֶלֶם פיו במעשיהם הנבזיים של מאמיניו מהימין והימין הקיצוני. במעשיהם השפלים והמְנוּבָזִים הם עוטים על בן המלכות, מפקד הפלמ"ח, ורמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 יצחק רבין מדי ה- .S.S הנאציים של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך, וחובשים לראשו כאפייה של יאסר עראפאת. ולא רק זאת : הם תומכי הימין והימין הקיצוני ביו"ר הליכוד בנימין נתניהו מסיתים ומדיחים ומכנים בקולי קולות את יצחק רבין שקרן ובוגד והוא בנימין נתניהו עומד מהצד שותק ומחריש. בהפגנת הימין והימין הקיצוני בכיכר ציון בירושלים בסתיו ההוא של 1995 ניצב אותו בנימין נתניהו על הגזוזטרה ממעל ולא היסה, לא הדמים, ולא השתיק את האספסוף המשתולל המחרחר והמתגרה בן 30000 (שלושים אלף) אנשים. בסתיו ההוא של 1995 בצומת רעננה, אותו קצין קרבי ההוא מסיירת מטכ"ל ועכשיו יו"ר הליכוד מר בנימין נתניהו לא אמר מילה, לא העיר דבר, ולא הטיף מוסר לפרובוקטורים והמסכסכים אנשי הימין הקיצוני נושאים ארון מתים עטוף בד שחור המיועד ליצחק רבין, ואשר צועדים לידו. אילו בנימין נתניהו לא היה איש מזימות היה עליו לומר מייד לאותו הציבור הנכלולי והמנוול המבקש את נפשו של ראש הממשלה את הטקסט הנדרש הבא : "הרף לכם…יצחק רבין הוא בן מלכות…הוא ראש ממשלה נבחר של מדינת ישראל…תתביישו לכם…עופו לי מהעיניים עלובי נפש שכמותכם…". במקום לומר את הדברים הללו הוא ביכר לשתוק. רואים את זה היטב בסרט ה- Video. המסיתים והמדיחים העלובים האלה צועדים ליד בנימין נתניהו הטוען לכתר ראשות הממשלה והוא שותק. אין לכך מחילה וסליחה. הרי יצחק רבין לא היה דיקטטור. הוא נבחר למנהיג האומה בבחירות דמוקרטיות. יכולה להתקיים מחלוקת פוליטית בין בנימין נתניהו ליצחק רבין. יכולה להתרחש יריבות ואי הסכמה בין בנימין נתניהו ליצחק רבין. אך להתבונן מהצד כיצד האספסוף מלביש את ראש הממשלה יצחק רבין במדים השחורים של ה- Gestapo הנאצי ומכנה אותו בוגד ושקרן, בעוד אתה בנימין נתניהו פעם קצין קרבי בסיירת מטכ"ל ועכשיו ראש האופוזיציה רואה את המראות הנוראיים וממלא פיך מים, הרי שמדובר לא רק בצביעות ונוכלות פוליטית שלך, אלא במעשה נבלה של ממש. תאמר לי אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו כיצד יכולת להחריש ? הרי אתה שהיית לוחם בצה"ל קצין קרבי בסיירת מטכ"ל כיצד זה לא הסבת מבטך מהתועבה המתרחשת מול עיניך ? כיצד יכולת לראות את ההמון המוּסָת מלביש את בן המלכות וראש ממשלת ישראל יצחק רבין במדי .S.S מעוררי חלחלה של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך, כשהוא האספסוף הזה זועק לכל עבר ולשמיים "יצחק רבין הוא שקרן ובוגד" ואנשיו נושאים ארון קבורה שכולם יודעים למי הוא מיועד, בעוד אתה עומד מהצד ושותק. הרי בסרטי החדשות האלה שהוקרנו בשעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רואים שאתה אפילו אינך מפנה את מבטך מהמחזה הנורא והמטונף הזה. אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, דע לך כי היה מדובר בהתנהגות פוליטית נבזית שלך. אני מבטיחך נאמנה שאילו בן המלכות יצחק רבין ז"ל היה רואה ציבור כלשהו מלביש אותך בעת מאבק פוליטי במדי .S.S נאציים וכאפייה של יאסר עראפאת, הוא היה מפסיק לאלתר את המחזה המביש. בנימין נתניהו, גם בחלוף 20 שנה התנהגותך בלתי מתקבלת על הדעת ולא נסלחת.

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERA

טקסט מסמך : סתיו 1995. פשע שלא יתואר. האספסוף של הימין הקיצוני מלביש את יצחק רבין בן מלכות, מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967, וראש הממשלה ושר הביטחון במדי ה- .S.S והגסטאפו של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך. דמו של יצחק רבין הותר. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה ושתק. בלתי מתקבל על הדעת ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

rabin 8

טקסט מסמך : סתיו 1995. עוד פשע שלא יתואר. הימין הקיצוני חובש על ראשו של יצחק רבין בן מלכות, מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967, וראש הממשלה ושר הביטחון את הכאפייה של יאסר עראפאת וקורא לו בקולי קולות שקרן ובוגד. דמו של יצחק רבין הותר. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה את המראות ושמע את הקולות, ושתק. בלתי מתקבל על הדעת ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

rabin 3

טקסט מסמך : סתיו 1995. אנשי הימין הקיצוני נושאים בעורפו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ארון קבורה עטוף בבד שחור ואשר מיועד לבן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מי שהיה מפקד הפלמ"ח ורמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה את המראה הקשה והנורא כשנושאי ארון המתים מהימין הקיצוני חלפו לידו ושתק. דמו של יצחק רבין הותר. אין לכך שום פירוש אחר. בלתי מתקבל על הדעת ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERAטקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין הקיצוני ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "הליכוד נותן השראה לפורעים". בנימין נתניהו משיב לו : "זאת צביעות". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERAטקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין הקיצוני ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "זו הלהטת יצרים תחת הכותרת של מניעת קרע בעם". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERAטקסט מסמך : סתיו 1995. כותרת בעיתון "ידיעות אחרונות" :זעזוע בימין ובשמאל עקב פגיעת המפגינים במכוניות של רבין ובן אליעזר. בנימין נתניהו : "אין להכתים תנועה שלמה בגלל קומץ בריונים". יצחק רבין מכנה אותם "צבועים". (באדיבות "ידיעות אחרונות"). 

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERAטקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין הקיצוני ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "ראשי הליכוד מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה, והם נותנים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים". (באדיבות "מעריב").

העצרת הענקית בהשתתפות כ- 400000 אנשים (ויש אומרים חצי מיליון) התומכים ביוזמת השלום של ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שלו שמעון פרס באווירת השסע ההיא, ואשר תוכננה להיערך במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל, הייתה חשובה ביותר מבחינה פוליטית ליצחק רבין. אף על פי כן נהגו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ 2 באדישות נוכח המחלוקת הפוליטית החמורה המשתוללת בארץ ופרסמו ביום שישי – 3 בנובמבר 1995 באמצעות העיתונות היומית לוח שידורים רוטיני ללא יומרות וללא שינויים כלהלן :

ערוץ 1 הציבורי, מוצ"ש – 4.11.1995       ערוץ 2 המסחרי, מוצ"ש – 4.11.1995

21.00 – 20.00  רואים עולם                              20.00   חדשות "מוסף השבת"

22.50 – 21.00  סרט קולנוע קרוקודייל דנדי 2      20.30  "פחות או יותר" משחק טלוויזיה

23.45 – 22.50  מעמד וממון סדרת דרמה           21.05  הדקה ה- 91 מגזין כדורגל

24.00 – 23.45  סיכום חדשות היום                    22.05  סרט קולנוע "יוצאים קבוע". חברי "אסקימו לימון"                                                                       מוצאים חברות קבועות עם יפתח קצור, צחי נוי, יונן סגל,                                                                         איבון מיכאלי ודפנה ארמוני

הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והנהלת חטיבת החדשות שלה התנהגו בשאננות קיצונית נוכח קיומה של עצרת השלום הענקית המתוכננת להיערך בכיכר מלכי ישראל בתל אביב והמעניקה תמיכה עצומה ליצחק רבין שהימין הקיצוני מאיים על חייו. ניידות השידור שלה שבתו מעבודה בשבת – 4 בנובמבר 1995, בעיקר מפני שהשידור הציבורי כבר לא החזיק בזכויות השידורים של הליגה הלאומית הישראלית בכדורגל (ליגת העל היום) וכידוע המשחקים התקיימו בשבתות. במקום לשנות את לוח השידורים של ערוץ 1 ולהיערך כהלכה לסיקור ישיר של עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב באווירה הפוליטית השסועה באופן קיצון ובעקבות זאת לתַפְעֵל את ניידת השידור הגדולה "OB ה- "וורד" (כוללת בתוכה 6 מצלמות אלקטרוניות) וצוות עובדים גדול, החליט מנהל חטיבת החדשות דוד "דודו" גלבוע (בתמיכת מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן) לתַפְעֵל רק ניידת שידור קטנה נושאת מצלמת ENG אחת בלבד וצוות עובדים מצומצם. Line up השידורים של ערוץ 1 במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 נותר רוטיני וללא שינוי. תוכננו שתיים – שלוש פריצות בלבד מעצרת השלום לתוך משדר האקטואליה "רואים עולם", ובתומו בתשע הערב, הקרנת סרט הקולנוע "קרוקודייל דנדי מס' 2". ערוץ 2 נהג אף הוא מנהג רוטיני. פריצה או שתיים למהדורת החדשות "מוסף השבת" ואז בשמונה וחצי בערב שידור משחק טלוויזיה "פחות או יותר", ובתשע בערב מעבר לתוכנית "הדקה ה- 91" בהגשת יורם ארבל שעסקה בסיקור של עוד מחזור משחקי הכדורגל של הליגה הלאומית הישראלית. מנהל חטיבת החדשות של ערוץ 1 דוד גלבוע ומנהל חברת החדשות של ערוץ 2 שלום קיטל לא קראו במדויק את המפה הפוליטית הישראלית רוויית שנאה, אלימות, ואין סוף איומים בגלוי על חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. מעשה הרצח של יגאל עמיר תפש את שניהם לא מוכנים.

הערה אישית שלי : אני מודה לשני אנשי חטיבת העיתונות של "בית אריאלה" בתל אביב מר מאיר שפירא ומר ערן רוזנצווייג על העזרה הרבה שהם מושיטים לי במסגרת תפקידים במשך שנים רבות בחקר האינפורמציה וההתחקות שלי אחרי העבר. מדובר בשני אנשים תרבותיים עתירי ידע בתחומם ומכניסי אורחים, אנשי השירות הציבורי בבית אריאלה בתל אביב שעונג רב לי לשהות במחיצתם.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ושרת התקשורת בממשלת בנימין נתניהו ב- 1996 לימור לבנת (1).

לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד בעֵת מיסוד ערוץ 2 ביום חמישי ההוא של 4 בנובמבר בשנת 1993 ולמשמע יריית הזינוק הטלוויזיונית שנורתה באותו התאריך הנ"ל וסימנה את תחילת המירוץ התחרותי בין השידור הציבורי לשידור המסחרי – כוח אדם מנוסה, לא מעט כסף ציבורי, טכנולוגיה טובה יותר משל ערוץ 2 הצעיר לרבות חמש ניידות שידור אלקטרוניות וציוותי צילום ENG למכביר כמעט, וגם מוניטין ומסורת. היום ברור כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 החמיצה במידה רבה את הרגע. היא לא התייצבה באותו נובמבר ההוא של 1993 במלוא עוזה ובאגרסיביות הדרושה מול השידור המסחרי הצעיר והשאפתן. היא לא הציעה תחרות ממשית לערוץ 2 בקרב על לִבָּם של הצופים במדינת ישראל, לפחות לא עִם הישמע קול הגוֹנְג ו- וודאי לא בתחילת הדו – קרב. זה החל בלוח תוכניות חסר השראה ומעוף ואחריו הפסד של זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994. שיאו בתבוסת חטיבת החדשות של הערוץ הציבורי בנובמבר 1995 לחברת החדשות של ערוץ 2 בכיסוי שבוע האבל של רצח יצחק רבין ז"ל. היה כאן בפירוש כישלון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מול היו"רים של זכייניות ערוץ 2, וגם אי הצלחה בהפקת יחסי ציבור, וחוסר ידע בארגון ושיווק המסר של עקרונות השידור הציבורי ותפקידיו.

ערוץ 2 המסחרי, בראשו ניצבו דָן שִילוֹן ויוֹחָנָן צַנְגֵן המנכ"לים המשותפים של הזכיינית "רשת", מנכ"ל "קשת" אלכס גלעדי, ומנכ"ל "טלעד" עוּזִי פֶּלֶד – נערך בקפדנות רבה למאבק הצפוי בשידור הציבורי. תְּכַנִית וטכנולוגית. הצלחתו הראשונה של ערוץ 2 הצעיר הייתה בניית יחסי ציבור וכישרון שיווק. אלכס גלעדי מנכ"ל זכיינית "קשת" הוא רב אמן ביחסי ציבור ושיווק.ב- 1993 היו לאלכס גלעדי כבר שלוש עשרה שנות וותק כסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. אין כמו האמריקניים המתמחים בפרסום, יחסי ציבור, ושיווק. הקפיטליסטים נולדים עם התכונות האלה. זה בגנים שלהם. זה זורם להם בדם. ב- DNA של כל אמריקני באשר הוא לאחר שהגיח מרחם אמו. האמריקנים נולדים היישר לסביבה תחרותית.

לאלכס גלעדי היה אם כן ממי ללמוד. הוא היה הראשון שהגה את סלוגן השיווק הבלתי נשכח ההוא, "אנחנו משדרים למסעודה משדרות". אפשר לחשוב שמנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום והטלוויזיה הציבורית בראשות יאיר שטרן לא שידרו למסעודה משדרות. וודאי שהשידור הציבורי פנה גם למסעודה משדרות רק מוטי קירשנבאום לא אמר את זה. אלכס גלעדי לא רק שאמר, הוא הצהיר זאת קבל עם ועדה, והפך כמעט לממציא שידורי הטלוויזיה בישראל.

מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן הציג ב- 1993 את פילוסופיית הניהול שלו והצהיר בתחילת כהונתו בפני המראיין שלוֹ דן שילון בתוכנית "ערב חדש" בטלוויזיה הלימודית – חינוכית תוכנית ניהול כלהלן : "פילוסופיית הניהול שלי ברורה. אני רוצה להוביל טלוויזיה ציבורית ולהידמות באיכותה לעיתון 'הארץ' שנועד לאנשים חושבים". ההצהרה במובנים מסוימים לא צלחה. יאיר שטרן לא שנה ולא חזר על הצהרתו זאת.

מוטי קירשנבאום סיפר לי פעם בשיחה אישית בינינו בתחילת דרכו כמנכ"ל רשות שידור כי את איכותם של כמה נושאים טלוויזיוניים הוא מודד באמצעות הרייטינג  אך לא את כולם. את כוונותיו אלה הוא לא הסביר לציבור. יאיר שטרן, דודו גלבוע, רפיק חלבי, ודַלְיָה גוּטְמַן תמיד הנהנו בראשם למשמע הצעותיו. דבריו תמיד התקבלו בהבנה וזכו לקונצנזוס. לא הייתה שם יוזמה חופשית והפריה הדדית. במובנים מסוימים היה מוטי קירשנבאום "גוּרוּ" והאפיל על פיקודיו. הוא זכה להסכמה כללית בקרב הגנרלים שלוֹ אך לא בטוח שמלוא כישרונו אומנם חִלְחֵל לעברם. אט – אט גילו קברניטי השידור הציבורי נטול יחסי הציבור וההסברה כי הרייטינג נושר בהתמדה ועובר למתחרה הצעיר והנמרץ. משלם האגרה היה מבולבל. במקרים מסוימים הפך הערוץ הציבורי לשַק חבטות. אליעזר יערי ניתח פעם בפניי את תבוסת השידור הציבורי ושח לי כלהלן : "זהו משבר זמני של הטלוויזיה הציבורית בישראל מול הטלוויזיה המסחרית. ככה זה בכל העולם .זה רק עניין זמני". ההסבר לא היה נכון. המשבר לא היה כפוי והוא לא היה זמני. הוא היה נצחי. המנתח הצטייר בפני כתבוסתן. הניתוח שלו היה בעיניי שגיאה גדולה. ערוץ 2 המשיך לחבוט בערוץ 1 באמצעות יחסי ציבור אגרסיביים בעיתונות וגם בשלטי חוּצוֹת. הציבור המבולבל נתלה בשידורי הבידור של ערוץ 2 והחל ללעוג לערוץ 1. איכות השידור הציבורי נבלעה ע"י ריקנות השעשועונים והחידונים נושאי הפרסים העצומים של ערוץ 2. השידור המסחרי החל במסע הסִימוּם הטלוויזיוני הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל. תוכניות הריאליטי המדומה והקלוקל שהפיק ערוץ 2 שלטו בכל וזכו לגיבוי טוטאלי של מנהיגי הציבור וההנהגה הכלכלית והמדינית של ישראל. הרי מדובר במדינה חופשית בה כל הישר בעיניו יעשה. כאילו אין עוד שום צורך בפיקוח והכוונה. ערוץ 1 החזיק עדיין באיכות של כמה תחומי שידור לרבות הצטיינותו בכיסוי בלעדי של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם אך יחסי הציבור שלו היו בשפל ו- הוא הצטייר טרם זמנו כערוץ מובס.

אנשי ערוץ 2 חששו מאוד בתחילה ממנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום . הוא התמנה לכהונתו הרמה ב- 18 באפריל 1993 ע"י ממשלת יצחק רבין ועל פי המלצתה החמה של שרת החינוך שולמית אלוני ונחשב על ידיהם ובעיני רבים לאחד הטובים בארץ בתעשיית התקשורת והטלוויזיה. איש בעל מוניטין רב וחתן פרס ישראל לטלוויזיה ב- 1976 כשהיה בן 37 בלבד (!). בארסנל שלו הייתה מצויה תחמושת נפיצה ובחשבון הבנק של הרשות גם לא מעט כסף. דן שילון, יוחנן צנגן, אלכס גלעדי, ועוזי פלד הבינו שאין טעם להשקיע בשלב הראשון בשידורי חדשות. מהדורות "מבט" ושידורי החדשות והאקטואליה בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית נחשבו למקצועיות ואמינות. מדורת השבט. ארבעת המנכ"לים של ערוץ 2 המסחרי סברו שלא ניתן להתחרות ב- "סְפֶּצְיָאלִיטֶה" של השידור הציבורי ולכן התמקדו בתחילה בעיקר בשידור תוכניות בידור לסוגיו השונים, Talk Show (כמו "המעגל" בהנחיית דן שילון), סדרות טלוויזיה, וסרטי קולנוע. המנכ"לים של שלוש הזכייניות, "קשת", "רשת", ו- "טלעד" העריכו שקַו התֶּפֶר המפריד בין השידור הציבורי למסחרי דרכו יוכלו לבעבע ולפרוץ אל מיליוני צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מצוי באלטרנטיבת שידור אחרת, קלילה יותר מזו של הערוץ ה- 1 הציבורי, זו המבוססת על הצחקה, השתעשעות, בידור, ובילוי מהנה מול המסך שם נמצא בסופו הרייטינג המיוּחַל. בבוא העת הם תּכננו גם לגנוב את הכדורגל הישראלי מהשידור הציבורי. רביעיית המנכ"לים הזאת צדקה כפי הנראה בהנחות שלה. למרבה ההפתעה ההתמודדות עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה קלה מהצפוי. הטלוויזיה הממלכתית לא הגיבה כמעט ללוח התוכניות המרשים והנמרץ של ערוץ 2 הצעיר ולמעשה נכנעה ללא קרב. מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה וכמה מהכפופים להם לא התרשמו יתר על המידה מלוח השידורים הקליל שהציע ערוץ 2. הם היו בטוחים שדרכם אל לֵב הצופים סלולה מול הערוץ המסחרי החדש שנראה נחות וחסר סיכוי. הם טעו.

זמן לא רב לאחר מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור (ב- 18 באפריל 1993) הציעו לו אנשי ערוץ 2 לערוך הסכם לחילופי חומרי שידור. קטעי חדשות או ארכיון עד שתי דקות יועברו מערוץ לערוץ בחינם. מעבר לכך ייקבע תשלום סביר כמקובל ברשתות טלוויזיה מתחרות בעולם. מוטי קירשנבאום דחה את ההצעה. הוא טען שחומרי הארכיון של הטלוויזיה הציבורית שווים זהב ואינם סחורת שידור למו"מ. הוא התחפר בבונקר הפיקוד שלו יחד עם יאיר שטרן, דוּדוּ גלבוע, דליה גוטמן, ורפיק חלבי. "הבּוֹר" נחשב פעם בימי המונופול לחסין ובלתי פגיע.

אנשי ערוץ 2 הגיעו למסקנה שהמנכ"ל המוכשר ואנשיו פשוט לא מבינים כי נוצרה מציאות שידור חדשה בארץ. תבוסת שידורי החדשות של הערוץ הציבורי לערוץ 2 בחודש נובמבר 1995 סימנה בדיוֹ אדומה את נפילת המעוז האחרון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ערוץ 2 החל לזנֵב ברייטינג של ערוץ 1 מוקדם מהצפוי. פתאום התברר כי בתנאי התחרות שנוצרו איש איננו מסביר למשלם האגרה מהו בדיוק השידור הציבורי, מה הם תפקידיו, ובמה הוא שונה מערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 לא בחל בשום אמצעי. הוא עשה כל מאמץ לגרוף את הצופים אליו באמצעות תוכניות בידור וחידונים נושאי פרסים כספיים גדולים ומכוניות. מנהל חטיבת התוכניות של "קשת" אֶרֶז טַל עלה ל- "אוויר" עם תוכנית הבידור "גלגל המַזָל'. הוא כמנחה וגב' רות גונזלס כמגלגלת. לפתע היו כולם בטוחים ש- המעתיקן אֶרֶז טַל הוא ממציא הטלוויזיה בישראל. שכחו כבר שארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום שידרו בסוף שנות ה- 70 את התוכניות, "4 דקות ו- 20 שאלות" עם המנחה אורי זוהר, ו- "תשע בריבוע" בהפקתו של איציק קוֹל ז"ל מאולפני הרצליה. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לא הצהיר מעולם בחוצות המדינה על כוונות השידור הציבורי. היו לו וליאיר שטרן את כל הסיבות לפנות לאזרחי המדינה ולהסביר להם בגאווה כיצד מתכוונים שניהם להשתמש בכספו של משלם האגרה. הנה מֶסֶר השִיווּק של המדיה שלא שֻוָוק : "הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 צועדת בנתיב ציבורי. ערוץ 2 ישדר את תוכנית "גלגל המזל" ואנחנו נשדר לכם את הסדרה "עמוד האש". ערוץ 2 ישדר את "הראשון בבידור" עם דודו טופז ואנחנו נשדר לכם את הסדרה "תקומה". ערוץ 2 ישדר את חידוני השעשועים ואנחנו משדרים לכם את "החמישייה הקאמרית". ערוץ 2 ישדר את תחרות "מלכת היופי" ואנחנו נשדר לכם את "מבט שני". ערוץ 2 ישדר את "היפים והאמיצים" ואנחנו נשדר לכם את סדרות הדיוקו – דרמה "קו 300", "פרשת קסטנר", ו- "עו"ד סיטון". ערוץ 2 ישדר סרטי קולנוע ואנחנו נשדר לכם את תוכניות הספורט "משחק השבת", "מכבי ת"א בגביע אירופה", אולימפיאדות ומונדיאלים, את אליפויות העולם בא"ק, ואת משחקי נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל" .

לפתע חשבתי לעצמי באותה המסעדה הלונדונית ברחוב אוקספורד שם סעדתי ביוני 1996 עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנאום ורעייתו יונה שתבוסת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 2 המסחרי החלה עוד בטרם רצח יצחק רבין. רחשתי סימפטיה מקצועית (ואישית) למוטי קירשנבאום ומי לא הפגין למענו חיבה. אך האם מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הביא בניגוד לכל הציפיות לנקודת מפנה שלילית במאבק על הרייטינג וקהל צופי הטלוויזיה ? ההיסטוריה תיטיב לשפוט ממני. יריביו (ורֵעַיו) בערוץ 2 דן שילון ויוחנן צנגן, אלכס גלעדי, ועוזי פלד היו שועלי קרבות בעלי ניסיון כמוהו ותאבי שידור. מה שהפך אותם למתחרים מסוכנים. הם השיבו מלחמה שערה וכל הזמן שאפו להוכיח את עצמם מההיבט המתמטי של ספרות הרייטינג. הם עשו כל מאמץ לשאת ולמצוא חן בעיני מחזיקי המניות שלהם. חלפו רק ימים ספורים מאז 29 במאי 1996 בהם הֵבִיס בנימין נתניהו ראש הממשלה החדש את שמעון פרס. רוח מזַן פוליטי שונה נשבה לעברה של הטלוויזיה הממלכתית. את מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום תפסה עכשיו הצהרתה הדרמטית של שרת התקשורת החדשה בממשלת בנימין נתניהו והממונה על רשות השידור הגב' לימור לבנת, שאמרה בלגלוג, "מוטי קירשנבאום יצטרך להתחיל להַזִיע מעתה". רשות השידור הציבורית הייתה על הכוונת שלה. זאת הייתה אמירה פוליטית פוגענית, בוטה, ומעליבה במנכ"ל רשות השידור שהיה חתן פרס ישראל לטלוויזיה. לאמירה לא היה דבר עם כישרונו ויכולתו המקצועית הגבוהה של מוטי קירשנבאום בתחום התקשורת. הוא היה בן מַלְכוּת טלוויזיוני ובבן מַלְכוּת אין פוגעים. ההתערבות הלא עניינית של השרה בענייני רשות השידור הולידה סערה בקרב עובדי הטלוויזיה. אולי זאת הייתה שעתו היפה של מוטי קירשנבאום מפני שנוכח לדעת שוב איזו נאמנות והערצה רוחשים לוֹ נתיניו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל". הוא אסף את עובדי הטלוויזיה בחצר האחורי של הבניין בשכונת רוממה בירושלים והגיב בפומבי לדבריה הנלוזים של לימור לבנת, "אנחנו אנשי רשות השידור ממשיכים בדרכינו וביושרה עיתונאית שלנו בכל תחום . איננו חייבים דבר לשלטון ולא חשוב באיזה ממשלה מדובר . אנחנו טלוויזיה ורדיו ריבוניים בני חורין". מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל היה מנהיג שידור. לא היה ספק בכך.

התבוננתי מקרוב בפניו של מוטי קירשנבאום באותו ערב כשסעדנו במסעדה הלונדונית ברחוב אוקספורד והאזנתי דרוך לדבריו. גם יונה רעייתו הקשיבה אך לא התערבה ולוּ פעם אחת בשיחה. מנכ"ל רשות השידור שוחח עמי בניחותא ולא ניכר עליו שום לחץ. גם אורח דיבורו וניתוח מצב התקשורת בארץ ובעולם וסיכויי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשְרוֹד בתחרות הפתוחה עם הערוצים האחרים בארץ, היה מתון והגיוני. פעם אמר לי, "כמנכ"ל רשות השידור הציבורית אינני חייב דבר לממשלה. אינני חייב דבר ל- לימור לבנת. אני חייב דו"ח למצפוני, למסך הטלוויזיה, ולמשלם האגרה". מוטי קירשנבאום היה אדם מוכשר ובעל סגולות רבות. אישיותו מורכבת. לטיב מזלי הוא היה לא רק איש טלוויזיה רציני מהדרגה העליונה ביותר אלא גם פְרִיק של שידורי הספורט שניהלתי, הפקתי, וערכתי עבור רשות השידור שאותה ניהֵל ובראשה ניצב. אינני יודע אם היה מאושר בעבודתו בתפקיד רָב האחריות שנשא על כתפיו כמנהיג השידור הציבורי. בתוקף תפקידי העיתונאי הייתי סמוך אליו מהאספקט המקצועי אבל לא קרוב כחֲבֵר כדי לחדור אל נבכי נפשו. אינני יודע אם היו לוֹ חֲבֵרִים בכלל ברשות השידור. לי לא היה כל מושג אודות התחבטויותיו ונפתולי נפשו.

מוטי קירשנבאום נראה לי משום מה תמיד אינדיבידואליסט ובודד. ענק שידור שאיננו משתף את האחרים בהתחבטויות ונפתולי נפשו. אבל אני יודע שהייתה לו השפעה רבה על מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, מנהל החדשות דוּדוּ גלבוע (וגם על מנהלת התוכניות גב' דליה גוטמן) ואח"כ גם על רפיק חלבי שהתמנה למנהל חטיבת החדשות בנובמבר 1996 בתום הקדנציה של דודו גלבוע. מוטי קירשנבאום הותיר עלי רושם רָב בחמֵש שנות ניהולו את רשות השידור למרות תבוסותיו. היה לי עניין להקשיב לדבריו ולאופן הצגת הדברים שלוֹ וחשיבתו המסודרת (וגם המהירה). ההיגיון שלו היה הגיוני. הוא נהג לבנות את טיעוניו בשלבים והציב אותם נדבך על נדבך כבניינה של פירמידה ענקית. בסיסה רחב ואיתן ושיא החוֹד שלה מזדקר לשמיים.

למרות יתרונותיו היה מוטי קירשנבאום מנהיג שידור מוּבַס בחלק מהזמן. הוא ספג בתקופת כהונתו כמנכ"ל רשות השידור שתי תבוסות מרות וקשות לערוץ 2 המסחרי שקָם על רגליו רק בחודש נובמבר 1993. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוותיקה איבדה כתוצאה משתי התבוסות האלה את ההגמוניה כרשת שידור המובילה ללא עוררין במשך שנים ארוכות את שידורי הספורט והחדשות במדינת ישראל. ב- 17 במאי 1994 הפסיד מוטי קירשנבאום את זכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הישראלי לערוץ הטלוויזיה ה- 2 המסחרי. זאת הייתה מפלה סנסציונית בלתי כפויה. שלוש הזכייניות בערוץ 2 המסחרי היו טירוניות שידור ופעלו כערוץ טלוויזיה רק כחצי שנה אך גברו עליו. חבריו לשעבר של מוטי קירשנבאום בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, דן שילון ויוחנן צנגן המנכ"לים המשותפים של "רשת", אלכס גלעדי מנכ"ל "קשת", יחד עם דייויד פדרמן בעל מניות "ברשת" ועוזי פלד מנכ"ל "טלעד", לא עשו לוֹ כל חשבון. הם טמנו לו מארב. אלכס גלעדי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יוֹאָשִיש , עשינו ב- 1994 בית ספר למוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור". זכייניות ערוץ 2 ניצחו אותו אז ללא קרב ממשי במלחמה הטלוויזיונית החשובה הזאת בעלת השלכות מרחיקות לכת. הכדורגל הישראלי היה נֶכֶס שידור ציבורי חשוב ומובהק של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 במֶשֶך 25 שנה ברציפות מאז 1968. הוא אבד ונלקח ממנה ע"י ערוץ 2. שימשתי בימים ההם מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הרגשתי שאני נשדד לאור היום. אני זוכר עד היום את תאריך השוֹד ואת השעה המדויקת שלוֹ. זה קרה בשתיים עשרה בצהריים ב- 17 במאי 1994. אבל זה היה שוֹד חוקי. מוטי קירשנבאום שלא ידע להגן על עצמו, נִיגָף יחדיו עם מנהל הטלוויזיה שלו יאיר שטרן.

כשנה וחֵצי לאחר תבוסת הכדורגל ספגה הטלוויזיה הישראלית שוב מהלומה קשה מידי ערוץ 2 באגף שנחשב לסְפֶּצְיָאלִיטֶה שלה – תחום סיקור החדשות והאקטואליה. זה החל בסיקור הצילום הכושל של רצח ראש הממשלה יצחק רבין בתום עצרת השלום במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל. המשכה בהתמודדות חסרת כּישרון עד כדי תמיהה של קבוצת עיתונאים מְנוּסָה בערוץ הציבורי מול חברת החדשות הצעירה של ערוץ 2 בקרָב הכיסוי העיתונאי בשבוע האֵבֶל בין 4 ל- 11 בנובמבר של 1995. בתום מלחמת השידור הזאת הוברר כי הערוץ הציבורי ספג נוֹק אַאוּט מכפפות הערוץ המסחרי והוטל לקרשים. לשתי התבוסות הבלתי צפויות האלה היה מכנה משותף. חוסר עֵרנות ושִגרה שהולידו שאננות. שני ההפסדים הקשים האלה הפכו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לזמן קצר לגַל חוֹרבות. שעה קלה של Black out היא נֶצַח בשידורי טלוויזיה. ערוץ 2 הצעיר, ינוקא במונחים מקצועיים, ניצל היטב את פִּרְצַת הזמן. ניתן לקבוע בצער רָב כי הערוץ המסחרי קם על הריסותיה ולוּ הזמניות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

התבוסה הטלוויזיונית השנייה הייתה בלתי צפויה ולכן מדהימה ומהממת לא פחות מהפסד זכויות הכדורגל. תחילתה בעֶרֶב רווי תקוות חדשות במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכנס עצרת השלום הענקית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב בהשתתפות ראש הממשלה ושריו. כמעט חג לאומי לחצי מדינה. סיומה היה טרגי. יצחק רבין ז"ל נרצח מידי מתנקש מהימין הקיצוני איש דתי חובש כיפה בשם יגאל עמיר. מצלמות ערוץ 1 הציבורי וערוץ 2 המסחרי נכחו בעצרת ההיא לפרק זמן קצר אך הֵן לא היו שָם כאמור ברגע המכריע ולא תיעדו את הרצח. ערוץ 2 התאושש ראשון מטראומת הצילום שלא היה. לערוץ 1 זה לקח הרבה יותר זמן. המשכה הדָוּוי של ההיעדרות הזאת ניכר עליו לאורך כל תחרות השידור בין שני הערוצים בשבוע האֵבֶל הלאומי. הערוץ הציבורי איבד בבת אחת בתוך ימים ספורים את ההגמוניה והמוניטין שלוֹ דווקא בתחום שבו היה לוֹ עליונות מסורתית ברורה וניסיון שידור רָב בכיסוי החדשות. זה פשוט לא ייאמן, אבל זה באמת קרה.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ושרת התקשורת בממשלת בנימין נתניהו ב- 1996 לימור לבנת (2).

בקיץ 2002 מינו ראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן והשַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רַעֲנָן כהן את יוסף בר-אל למנכ"ל הרשות. כעבור שלוש שנים במאי 2005 הבינה הממשלה כי עשתה מיקח טעות. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמִינוּ אותו בעוון שחיתות, מוסר שידור יָרוּד ולָקוּי, ושוחד מסך – הדיחו אותו (!). זה היה המקרה הקיצוני ביותר והראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל ותולדות רשות השידור בו סִילֵק השלטון מנכ"ל רשות שידור מכהן.

באפריל 1998 באה לקיצה תקופת כהונתו בת חמש השנים של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום וראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר למנות לתפקיד שהתפנה שוב את אורי פורת ז"ל (היה בן 63 ב- 1998) תומך הליכוד ומי שהיה כבר פעם אחת מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן של 1989 – 1984 (התמנה אז לכהונה הרמה ע"י ראש הממשלה דאז יצחק שמיר). כחודש לאחר מינויו השני של אורי פורת למנכ"ל רשות השידור זכתה קבוצת בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכדורגל. המוני אוהדיה חגגו את הזכייה בשירה וריקודים במוצ"ש – 9 במאי 1998 בכיכר ספרא ברחבת עיריית ירושלים. ראש העיר אהוד אולמרט מאוהדיה המובהקים של בית"ר ירושלים יחדיו עם מנהלת לשכתו שוּלָה זָקֵן הזדהו עם החוגגים וכיבדו אותם בנוכחותם. הזמר חיים משה הנעים לאוהדים משיריו. האווירה השתלהבה משהופיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על הגזוזטרה של בניין העירייה המשקיפה על ההילולה. אהוד אולמרט הגיש את המיקרופון של ניידת הטלוויזיה של ערוץ 1 לבנימין נתניהו וביקש ממנו לשאת דברי ברכה. אלפי אוהדי בית"ר ירושלים פתחו במקביל בקריאות קצובות "מוות לערבים…מוות לערבים". בנימין נתניהו שמע את דברי הנאצה ולא היסה אותם אלא המשיך בדבריו. אח"כ הסתלק מהמקום. ה- OB, ניידת הטלוויזיה הגדולה (שם הכינוי שלה "וֶורֶד") של ערוץ 1 בפיקודו של הבימאי נתן מנספלד (אך ללא כתב ו/או שדר) תיעדה את המראות והקולות לערוץ 33 של רשות השידור. למחרת התגלו זעקות הנְבָלָה של אוהדי בית"ר ירושלים באקראי לעורכי "מבט" נתן גוטמן ואלישע שפיגלמן. הם לא היססו ושידרו את האירוע המוקלט על טייפ VTR של אינטש אחד כמו שהוא as is ללא עריכה. מאות אלפי צופים ראו את הקטע הטלוויזיוני הקצרצר שאפילו לא נערך, בו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מברך את אלופת המדינה בכדורגל, בעוד ההמון הבית"רי המוּסָת סביבו זועק בקול ניחר "מוות לערבים". ראש הממשלה לא הפסיק אותם. מנכ"ל רשות השידור החדש – ישן אורי פורת ז"ל שנשא במשרת העורך הראשי של הרשות, נִבְעָת. הוא מיהר להאשים את עורכי "מבט" בעריכה מגמתית ומסולפת של הקטע המשודר. הוא טען שהצמידו באופן מלאכותי את הקריאות "מוות לערבים" לנאום הניצחון של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הקטע הקצר המשודר כלל לא נערך מפני שלא היה צורך בעריכתו. אף על פי כן התעקש מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל לטפול אשמת שווא על עורכי "מבט" והאשים את מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בחוסר ניהול ושליטה, רק כדי למצוא חן בעיני הממנה שלו בנימין נתניהו. אורי פורת סינן מבין שיניו לעברי, "מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות עדיין לא יודעים זאת, אך הם מפוטרים". הוא אמר לי זאת כשביקר אותי בקיץ 1998 ב- פאריס, בעת הפקת חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מבצע שידורי הטלוויזיה של כיסוי טורניר גביע העולם בכדורגל – צרפת 1998. אהבתי את אורי פורת וריחמתי עליו באותה מידה. הוא היה פתטי.

ב- 2006 מינתה ממשלת ישראל את מוטי שקלאר איש דתי למנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל המודח יוסף בר-אל בתקווה לשמור על האגפים שלה. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור משה גביש אמר לי באחת משיחות התחקיר כי מוטי שקלאר הוא מנכ"ל רשות שידור רופס ויעשה את דבר הממשלה.

ב- 18 ביולי 2010 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את יועץ התקשורת שלו ד"ר אמיר גילת ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. בחלוף ארבעה עשר חודשים ב- 18 בספטמבר 2011 הפקיד בנימין נתניהו את העיתונאי יוני בן מנחם שנחשב מקורב למפלגת הליכוד על רשות השידור. יש להעיר כאן ש- יוני בן מנחם נבחר ב- 2003 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון לכהן בתפקיד מנהל רדיו "קול ישראל". יוני בן מנחם מינה ב- 2011 את מר זליג רבינוביץ' לאיש סודו ועוזרו הקרוב. מנכ"ל רשות השידור הגוססת יוני בן מנחם היה אמור להחזיק בתפקידו עד שנת 2016. זה לא הצליח לו. ב- 2014 הציבה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן את רשות השידור תחת עול של צו פירוק וכונס נכסים בראשות פרופסור דוד האן. הממונה החדש על השידור הציבורי מטעם פרופסור דוד האן מר יונה וויזנטל הדיח והעיף הביתה את מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ואת היו"ר אמיר גילת.

ב- 29 במאי 1996 גבר מנהיג מפלגת הליכוד בנימין נתניהו בבחירות אישיות על ראש הממשלה המכהן שמעון פרס (היה גם יו"ר מפלגת המערך וכיהן בתפקיד ראש ממשלה מאז רצח ראש הממשלה ושַר הביטחון יצחק רבין ב- 4 בנובמבר 1995) ונבחר לראש ממשלה. ב- 18 ביוני 1996 הושבעה הממשלה בכנסת ושרת התקשורת החדשה והממונה על ביצוע חוק רשות השידור גב' לִימוֹר לִיבְנָת מיהרה להכריז, "עכשיו יצטרך מנכ"ל רשות השידור מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם לְהַזִיע". היא לא הייתה הפוליטיקאית הראשונה בהיסטוריה שהתערבה בענייני רשות השידור וגם לא הראשונה להצהיר על כוונותיה הבוטות בפומבי לפגוע בסמכותו המקצועית של העורך הראשי של שידורי הטלוויזיה והרדיו הציבוריים. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם בעל הידע והכריזמה שנהנה מאמון בלתי מסויג בתוככי הרשות לא נבהל וכינס אסיפת עובדים גדולה בחצר הטלוויזיה בה הודיע כי ימשיך לנהל את רשות השידור כפי שהיה עד כה, על פי כללי המנהל התקין, צו מצפונו, ועל פי עקרונות האמת הידועים מימים ימימה. אין בכוונתו לסגת מהם. מאות עובדי הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" מחאו לו כף. היה ברור שהם מעריצים אותו. היה על מה.

מוטי קירשנבאום נחשב למנכ"ל טוב מאוד משכמו ומעלה אך מינויו לתפקיד הרם ב- 1993 ע"י ראש הממשלה יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני היה בעוכרו. פגם פוליטי. שרת התקשורת לימור ליבנת העמיקה את הקיטוב הפוליטי וחוסר הערכתה למפלגת המערך שזה עתה הפסידה את השלטון גבר על כל שיקול אחר. הפוליטיזציה הכריעה את הכף. ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו ולימור ליבנת עשו מאמצים גדולים גם מאחורי הקלעים כדי להכניע את מוטי קירשנבאום ולכפות על רשות השידור דרך התנהלות חדשה המתאימה להשקפת עולמו של הליכוד. האמת לא היה בכך כל רבותא אז באותו חודש יוני של 1996. הרי ממשלות ישראל מימין ומשמאל כאחת עשו הכול גם לפני עלות בנימין נתניהו לשלטון כדי לאַמֵץ את הרשות אל חיקן ולבחוש בקדרתה. מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל השלים קדנציית ניהול שלמה בת חמש שנים. הוא היה איש מבריק, טיפוס מרוחק במקצת אך בעל סמכות וכבוד עצמי, ויכולת מנהיגו. ממשלת הליכוד בראשות בנימין נתניהו לא נגעה בו בסופו של דבר.

limor livnat 1

limor livnat 2טקסט מסמך : 3 ביוני 1996. לאחר שבנימין נתניהו נבחר בבחירות אישיות לראש הממשלה (29 במאי 1996) הדליפה גב' לימור ליבנת שחשקה במינוי שרת התקשורת והממונה על רשות השידור לעיתון "ידיעות אחרונות" כלהלן : "לא נורא שיפחדו…שיזיעו שם ברשות השידור" (באדיבות "ידיעות אחרונות").

limor livnat 3טקסט מסמך : 3 ביוני 1996. גב' לימור ליבנת מודיעה לעיתון "הָאָרֶץ" על שאיפתה להתמנות לשרת התקשורת בממשלת בנימין נתניהו דבר שיעניק לה אוטומטית אחריות על ביצוע חוק רשות השידור. הכרזתה כי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום יצטרך מעתה להזיע הייתה פגיעה פוליטית אישית בבן מלכות של רשות השידור וביזוי והטלת דופי בלתי מוכחים ושלא לצורך בכלי השידור הציבוריים והעצמאיים של מדינת ישראל. לימור לבנת לא הותירה עלי אפילו בדל של רושם בתוקף תפקידה כמדינאית שאמורה לקדם ולשמור על עקרונות השידור הציבורי של מדינת ישראל. (באדיבות "הארץ").

לימור לבנת כמו הקודמים לה והבאים אחריה התגלתה במקרים רבים כפוליטיקאית רדודה שמחפשת פרסום ותהילה אישיים. זה בלט שוב באולימפיאדת אתונה 2004 שם זכה הספורטאי – הגולש הישראלי גַל פרידמן במדליית זהב. שרת החינוך והתרבות בממשלת ישראל גב' לִימוֹר לִבְנָת שחזתה בתחרות לא התאפקה ולא שלטה בסערת רגשותיה משהצטרפה לגַל פְרִידְמַן על פודיום המדליות השמור למנצחים האולימפיים בלבד. מצלמות ה- Host broadcaster של קבוצת AOB לכדו אותה מתחבקת על דוכן המנצחים האולימפי עם גל פרידמן. לימור לבנת הפרה בגלוי את החוקה האולימפית המפרידה בין הפוליטיקאים החומדים פרסום חינם לבין המנצחים האולימפיים. לימור לבנת דחפה את עצמה בכוח וביודעין לעבר הפודיום הסטרילי השמור לזוכי המדליות בלבד. זה היה מחזה המוני ומכוער בו פוליטיקאית ישראלית בשם לימור לבנת לועגת לתרבות האולימפית. הפוליטיקאים הישראליים עטים על הספורטאים הישראליים ברגעי שמחה אך אינם מקדמים את הספורט במדינה כפרויקט לאומי שיטתי. דבר דומה התרחש בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים רבות. שידורי הספורט בעלי הפוטנציאל נדחקו בהרבה מובנים כמעט למקום האחרון בסולם העדיפויות של הטלוויזיה. רשות השידור היא חברה פעילה (Active member) באיגוד השידור האירופי ה- EBU אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפגרת מרחק רב אחרי רשתות הטלוויזיה האירופיות בהתייחסות שלה לספורט, מונח שכולל בתוכו חינוך הגופני, תרבות הגוף ותחרות. לעומת זאת עשתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייל רב בכיסוי, סיקור, ושידורי חדשות ואקטואליה בשלושת העשורים הראשונים לקיומה בשנים 1998- 1968.

תזכורת וויזואלית טלוויזיונית ופוליטית מהארכיון שלי, מהימים ההם – הזמן ההוא.                                                                                                                                              

golda meir pm almog gill 1970

טקסט מסמך : 1971. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג (משמאל) ומנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית צבי גיל (במרכז) מארחים את ראש הממשלה גב' גולדה מאיר בבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. מימין (חתוך) זהו חגי פינסקר. (באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nakdi 1טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמית של "מסמך נקדי" תדריך חדשות ואקטואליה.

nakdi 2טקסט מסמך : שער הכריכה האחורי של "מסמך נקדי" תדריך חדשות ואקטואליה. 

nakdi 4טקסט מסמך : שנות ה- 50 של המאה הקודמת. זהו נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל בצעירותו איש רדיו "קול ישראל". הוא ההוגה והמחבר של "מסמך נקדי". נקדימון רוגל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1971 – 1970. הוא שימש אח"כ כ- יועצם הבכיר של ארבעה מנכ"לים של רשות השידור : שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, ואורי פורת ז"ל. (באדיבות איזי מן).

lapid 4טקסט תמונה : 1984. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל נפרד בתום חמש שנות כהונה מרשות הסֶגֶל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי משמאל לימין : דוד "דודו" הירשפלד ז"ל מנהל חטיבת שירותי הפקה, גבי פישר מנהל חטיבת ההנדסה, יעקב אורן מנהל כוח אדם, יעקב סווירי מנהל הביצוע בחטיבת ההנדסה, ג'קי גורן ז"ל מנהל מחלקת הבימאים בטלוויזיה, יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות, עומדת לפניו רוחמה איילון (ממושקפת) מנהלת לשכת המנכ"ל, לידה חנה קלופפר מנהלת מחלקת הגשה ורצף, צבי שפירא מנהל חטיבת התוכניות (מעונב, היה לפני מפקד רדיו גלי צה"ל), שרה פרל מזכירה בלשכת מנהל הטלוויזיה דאז טוביה סער, ואסתי אלירז מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה. יושב מימין גבי אוחנה הזכור לטוב נהגם האישי של המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

yzhak rabinטקסט תמונה : 1976. ראש הממשלה יצחק רבין (בן 54) מארח בלשכתו בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 את האצנית אסתר רוט – שחמורוב ובעלה פטר רוט ז"ל. (באדיבות אסתר רוט – שחמורוב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 6טקסט תמונה : 1975. ראש הממשלה יצחק רבין (מימין, בן 53) יחדיו עם מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון (משמאל, בן 35). (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 6טקסט תמונה : 1996. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (משמאל) ואנוכי באחת הפגישות שלנו בלשכתו לקראת הפקת מבצע השידורים של אולימפיאדת אטלנטה 1996. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yael arad 11 aטקסט תמונה : 1990. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאיר איינשטיין נכנס בהצלחה לנעליו הגדולות של יורם ארבל שפרש לטובת ערוץ 5 בכבלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

jurnalist 9טקסט מסמך : 1987. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון מטיל דופי חמור במנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל החדשות שלו חיים יבין שסירבו לסקר את משפט פושע המלחמה האוקראיני ג'ון דמיאניוק. את המלאכה במקומם עשה ערוץ 2 הניסיוני. "יאיר שטרן וחיים יבין יכולים לרשום לעצמם בהיסטוריה כמי שהקימו את הערוץ השני…", אמר מיכה ינון. (ארכיון "דבר". באדיבות בית אריאלה).

nba 14טקסט תמונה : פברואר 1987. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון (משמאל) נועד עם יו"ר ההסתדרות ישראל קיסר כדי למנוע את שביתת הטכנאים בפרשת "קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA ע"י ציון סווירי" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. באדיבות מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

klein 2טקסט תמונה : 1999. אנוכי ממנה את השדר מאיר איינשטיין (במרכז) והפרשן אלי סהר (מימין) לצוות השידור המוביל את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל ואת משחקי נבחרת ישראל בכדורסל. משמאל צוות הסטטיסטיקה המיומן שלי זיגי זיגל ומוטי גיא (חתוך). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

alex 9טקסט תמונה : דצמבר 1980. מלון דן אכדיה בהרצליה פיתוח. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מעבירה לשורותיה את איש הטלוויזיה הישראלית המוכשר אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

podgor 1טקסט תמונה : עשור ה- 90 של המאה הקודמת. אב ובנו. רוביק פודגור (משמאל) ואביו חיים פודגור מצלמים את אחד ממשחקיה של מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy 24טקסט תמונה : 1979. בימאי חטיבת הספורט המצוין יואב פלג (מימין) ואנוכי מתכננים ומחשבים את צעדינו בעת מבצע השידורים הישירים של אליפות אירופה בכדורסל – טורינו 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

barel 4טקסט תמונה : 26 באפריל 2002. שיא הפוליטיזציה ברשות השידור. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מצהיר בפני עיתונאית "מעריב" שרי מקובר כי אם ראש הממשלה (הכוונה לראש הממשלה המכהן אריאל שרון) יבקש ממנו משהו ויגיד לו שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אזי אעשה מה שהוא יאמר לי. (באדיבות העיתון "מעריב").

rivlin 18טקסט תמונה : 1982. ה- IBC במדריד. מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. אני מסדר ליו"ר בית"ר ירושלים ראובן "רובי" ריבלין (היום נשיא המדינה) לפנים משורת הדין תג Accreditation מיוחד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המאפשר לו להיכנס לאצטדיונים השונים ברחבי ספרד כדי לחזות במשחקי הטורניר. ביקשתי את אישורו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ל- הליך הבלתי מקובל, והוא אישר. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3טקסט תמונה : אוגוסט 1992. לשכת מנכ"ל רשות השידור בניין "כלל" בירושלים. אנוכי (מימין) מעביר את דו"ח מבצע שידורי הטלוויזיה את אולימפיאדת ברצלונה 1992 לידיעתם של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל (משמאל), חבר הוועד המנהל מני ווייצמן (במרכז), ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון (שני מימין). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

lapid 4טקסט תמונה : 1983. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (מימין) בשיא כוחו עם יו"ר וועד עיתונות / הפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הצלם צבי וולף. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

brodie 2טקסט תמונה : יום שישי – 25 במארס 1981. נמל התעופה בסטרסבורג – צרפת. צוות השידור שלי השדר המוביל יורם ארבל (משמאל) והפרשן טל ברודי מחזיקים יחדיו את השלל, הלוא הוא גביע אירופה לאלופות בכדורסל. מכבי ת"א מנצחת במשחק הגמר בסטרסבורג את הקבוצה האיטלקית סינודינה בולוניה 79:80. המשחק הועבר ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי מסטרסבורג – צרפת לאולפנים שלנו בירושלים בשידור ישיר בהיקף מלא. מנכ"ל רשות השידור באותה העת היה יוסף "טומי" לפיד ז"ל. בתפקיד מנהל הטלוויזיה כיהן יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. את חטיבת החדשות ניהל טוביה סער יבל"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

barel 7טקסט תמונה : 2 במאי 2007. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מדיחה את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכהונתו הרמה בעוון שחיתות ושוחד מסך. מעט מידי ומאוחר מידי. (באדיבות "מעריב").

ynon 1טקסט תמונה : אפריל 1993. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון (מימין) יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור היוצא אריה מקל. אריה מקל מפנה את כיסאו למנכ"ל רשות השידור החדש הנכנס מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (באדיבות מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

aloni 1טקסט תמונה : 18 באפריל 1993. מוטי קירשנבאום ז"ל (משמאל) מתמנה למנכ"ל רשות השידור במקומו של אריה מקל. במרכז, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון יבד"ל. מימין שרת החינוך בממשלת יצחק רבין שולמית אלוני ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

m 15טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקרייה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין (בן 55) מקבל בלשכתו הצנועה בקרייה בתל אביב את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לאחר ניצחונה הסנסציוני בווירטון – בלגיה על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91. יו"ר מועדון מכבי ת"א שמעון מזרחי (משמאל) מעניק כשי את דגל המועדון ליצחק רבין ז"ל. יושב מימין ומוחא כף קפטן מכבי ת"א טל ברודי. עומד מאחור ממושקף ומעונב דן פתיר יועץ התקשורת של יצחק רבין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נתן לכך גושפנקא רשמית. (לע"מ תמורת תשלום).

kirshenbaumטקסט תמונה : בוקרו של יום שני – 23 ביולי 1979. מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום ז"ל מוביל הפגנה המונית של עיתונאי הטלוויזיה (מתנהלת ליד בניין הטלוויזיה ובניין החוטים בשכונת רוממה בירושלים) נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל המתכוונים להדיח את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל מכהונתו. (באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yavin 2טקסט תמונה : ראשית 1975. דן שילון מנהל את חטיבת החדשות של הטלוויזיה ישראלית הציבורית ולראשונה חושף הגשה זוגית של מהדורת החדשות "מבט". משמאל, אריה אורגד, חיים יבין במרכז, ומימין אלימלך רם ז"ל הכתב המדיני של חטיבת החדשות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

lapid 2טקסט תמונה : 7 בינואר 1983. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מצהיר באוזניה של העיתונאית אורית שוחט כתבת "העיר" ו- "הארץ" כי בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת. (באדיבות מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן).

kirshenbaum 2טקסט תמונה : 1969. מוטי קירשנבאום (בן 30) עורך את מהדורת החדשות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

spain 63

טקסט תמונה : דצמבר 1981. היכל הספורט ביד אליהו. אני ממנה את דן שילון לשדר כדורסל נוסף שלי לצדו של יורם ארבל. כאן הוא ואנוכי נראים בתמונה בעת שידור ישיר של המשחק מכבי ת"א – פאנאתאנאייקוס אתונה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

teheran 25טקסט תמונה : ספטמבר 1974. ראש הממשלה יצחק רבין (עומד במרכז מאחור, בן 52) מקבל את משלחת הספורט של ישראל בשובה ארצה עטורת מדליות ממשחקי אסיה ה- 7 בטהראן – איראן. עומד שני מימין שר החינוך אהרון ידלין ובין שניהם זוהי האתלטית חנה שזיפי אלופת אסיה בשתי הריצות ל- 800 מ' ו- 1500 מ'. כורע במרכז מנהל המשלחת שמואל ללקין, ולידו האצנית אלופת אסיה ב- 100 מ' וב- 100 מ' משוכות אסתר רוט – שחמורוב והשחיין דן ברנר אלוף אסיה במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי. כורע ראשון מימין דוב שחר (שונשיין). (באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERAטקסט תמונה : 2014. אנוכי (משמאל) יחדיו עם ראש המוסד לשעבר אלוף במיל. צבי זמיר (מימין) בדירתו. אני פורס לפניו את חמשת הכרכים שחקרתי וכתבתי אודות "אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972". (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

סוף הפוסט מס' 550. הועלה לאוויר ביום חמישי – 29 באוקטובר 2015.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *