פוסט מס' 551. רשימה מס' 5 : קיץ תשנ"ב. 23 ביוני 1992. הבחירות לכנסת ה- 13. בֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל (בן 70) נבחר בפעם השנייה בחייו לתפקיד הרָם של ראש הממשלה של מדינת ישראל. בנאום הניצחון שלו בעשר וחצי בערב באותו יום השלישי ההוא של 23 ביוני 1992 נושא יִצְחָק רָבִּין בבית מפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב טקסט דרמטי, נָחוּש, ומדויק של מנהיג כלהלן : "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות ולכן אני אנווט" (!). פוסט מס' 551. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 2 בנובמבר 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. 

הערה 3 : המֵידָע שנמסר בחמשת הפוסטים האחרונים אודות רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בכיכר העיר מוצ"ש של 4 בספטמבר 1995, כלול בסדרת טלוויזיה רחבת היקף בת 13 ספרים (שונים) שאני חוקר וכותב, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא יסודית ומקפת ו- כוללת בתוכה כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים. סדרת 13 הספרים מבוססת על מחקר וכתיבה שלי שנמשכים 17 שנים מאז שנת 1998 (ליתר דיוק מאז פגישת ה- WBM ה- 1 שנערכה בסידני באוקטובר 1998 ואשר עסקה בהכנות לקראת שידורי הטלוויזיה בראשות SOBO את המשחקים האולימפיים סידני 2000). המחקר והכתיבה טרם הסתיימו. לצורך המחקר והכתיבה ראיינתי כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם הקשורים לתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית.

—————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 551 : הועלה לאוויר ביום שני – 2 בנובמבר 2015.

—————————————————————————————-

רשימה מס' 5 : קיץ תשנ"ב. 23 ביוני 1992. הבחירות לכנסת ה- 13. בֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל (בן 70) נבחר בפעם השנייה בחייו לתפקיד הרָם של ראש הממשלה של מדינת ישראל. בנאום הניצחון שלו בעשר וחצי בערב באותו יום השלישי ההוא של 23 ביוני 1992 נושא יִצְחָק רָבִּין בבית מפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב טקסט דרמטי, נָחוּש, ומדויק של מנהיג כלהלן : "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות… ולכן אני אנווט…" (!). פוסט מס' 551. כל הזכויות שמורות.

הערה 4 : ערב יום חמישי- 29 באוקטובר 2015. היכל הספורט ביד אליהו. השידור הישיר בערוץ 10 בהובלת ניב רסקין וגור שלף ובימוי של ראובן "רוביק" פודגור את ניצחונה של מכבי ת"א במחזור השלישי בבית המוקדם מס' 4 ב- Euroleague על הקבוצה האיטלקית החלשה דינמו ססארי 63:79 ממחיש ביתר שאת את הסדק הניהולי – מנהיגותי שחורץ שתי וערב את המועדון. מדובר במשחק כדורסל ברמה נמוכה וחשיפה משעממת של ערוץ 10, אף על פי כן ההיכל עמוס לעייפה בצופים. יותר מ- 11000 (אחד עשר אלף). תופעה מעניינת. מעניינת משום שהמוני אנשים מטריחים את עצמם להגיע למתקן ספורט כדי להתבונן בקבוצת כדורסל לא מעניינת. דווקא ההרכב הישן שמוביל את מכבי ת"א לניצחון הראשון בעונת 2016 – 2015 ב- Euroleague יוגב אוחיון, דווין סמית', בראיין ראנדל, וסילבאן לנדסברג מציב סימני שאלה אדומים סביב איכות ה- Scouting של מומחי מכבי ת"א וכישרונם לאתר ולבחור שחקנים טובים ומתאימים לקבוצה. סימן שאלה ניצב גם סביב מחסור במידע אודות עוצמת הסמכות והאחריות המקצועית שמוענקת למאמן הראשי גיא גודס לעצב את קבוצתו בדמותו. האינפורמציה שנידב לאחרונה פיני גרשון ברדיו 103FM אודות המתחולל מאחורי הקלעים בתוככי המועדון, אודות מוקדי הכוח, ועניין מעורבותו והשפעתו של מנהל הקבוצה ניקולה ווייצ'יץ' על בחירת השחקנים + תגובת ההנהלה לאינפורמציה הקונקרטית הזאת של פיני גרשון – מסבכים עוד יותר את הבנת העניינים. פתאום מתברר כי גיא גודס מסתדר מצוין ללא שני שחקני החיזוק האמריקנים שלו ג'ורדאן פארמאר (משתכר בעונת 2016 – 2015 סכום של 1.100000 דולר) וטיילור רוצ'סטי (משתכר בעונת 2016 – 2015 כ- 500000 דולר), וגם ללא הקרואטי הצעיר דראגאן בנדר (בן 17 שגובהו 2.13 מ' בן טיפוחיו של ניקולה ווייצ'יץ' ומצטייר כ- "דחליל" שאיננו מתאים עדיין למסגרת קשוחה), והברזילאי וויטור פבראני (משתכר בעונת 2016 – 2015 כ- 550000 דולר). השידור הישיר של ערוץ 10 את המשחק מכבי ת"א ססארי איטליה 63:79 צובר רייטינג ממוצע של % 9.9 ו- Peak של % 11.3 היכן שהוא ב- 23.30 בליל חמישי ב- 29 באוקטובר 2015. אולם מדובר בחוויה טלוויזיונית רוטינית ו- נטולת עניין גם בשל היעדר בירור וניתוח עיתונאי של השדר המוביל ניב רסקין את המצב הבלתי ברור המשתרר במועדון מכבי ת"א מאחורי הווילון, ומחסור בנתונים אודות מוֹרָאל ומידע כלכלי וספורטיבי הנוגע לשחקני הקבוצה, וגם מחסור בפרטים אודות ה- התנהלות של מנהיגות המועדון. הדרמה שמתחוללת עתה מאחורי הקלעים של מועדון מכבי ת"א מסקרנת ומשפיעה במישרין על זאת האמורה להתרחש על הפרקט. לכן היא מעניינת ורלוואנטית לצופי ערוץ 10 לא פחות מתיאור קליעה יפה של יוגב אוחיון ו/או משחק הגנה של בראיין ראנדל.

הערה 5 : מגישת "המגזין" של ערוץ 10 אושרת קוטלר נדדה אמש (מוצ"ש – 31 באוקטובר 2015) עם צוותה מהאולפן שלה ב- "בית הוורד" בגבעתיים לגג עיריית תל אביב, משם הגישה את תוכניתה. הייתה לכך סיבה מובהקת. אמש התקיימה בכיכר רבין בתל אביב עצרת זיכרון בהשתתפות כ- 100000 אנשים במלאת 20 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, אז במוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995. בעת המשדר התגלה ב- "מגזין" פגם צורם. בעוד נינט טייב שרה את "שיר השלום" הבלתי נשכח אמש בעצרת הזיכרון בכיכר העיר, העניקה המגישה והמנחה אושרת קוטלר את זכות הדיבור לפרשן שלה נדב אייל על חשבון חצי מהשיר. מדובר בשגיאת עריכה שטותית שגורמת לחריקה טלוויזיונית בלתי מובנת. כבודו של העיתונאי נדב אייל מונח במקומו אולם לא על חשבון מילות "שיר השלום" בעלות משמעות עצומה והביצוע היפה של הזמרת המוכשרת נינט טייב.

הערה 6 : כל צילומי ה- Close ups (של יצחק רבין) בעת נאומו ההוא של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בעצרת השלום הענקית ההיא במוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995 בה הדגיש חזור והדגש כי, "האלימות היא כרסום ביסודות הדמוקרטיה הישראלית… יש להוקיע אותה…למוטט אותה…אין זאת דרכה של מדינת ישראל…", ונראים ונשמעים כעת בסרטי התעודה השונים, לרבות צילומי ה- Close ups בהם הוא נראה שר את "שיר השלום" יחדיו עם הזמרת מירי אלוני ושמעון פרס – הם פרי צילום של יורם ברקאי צלם ה- ENG המצוין והדבק במשימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הצלם יורם ברקאי נושא מצלמת ENG על כתפו הימנית היה האיש שהבקיע במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 את הדרך מבין ההמונים (בסיוע עוזר הצלם שלו איציק בניונסקי) אז בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, התגבר על מגבלות הביטחון של הוראות השב"כ, וחדר עד למרחק של שניים – שלושה מטרים ממקום עמדתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין על הבימה המרכזית סמוך לבניין העירייה. כישרון הצילום של יורם ברקאי, דבקותו במשימה, וחתירתו למגע עם אובייקט הצילום שלו סייעו לו לתעד מקרוב תיעוד אותנטי רב ערך את יצחק רבין ז"ל ברגעי חייו האחרונים כ- שהוא במלוא אונו ונחוש לממש את חזון השלום שלו. יורם ברקאי ראוי להערכה רבה על פועלו ההוא. מגוחך שמפיקי הסרטים הדוקומנטאריים העוסקים בתיעוד מורשתו וזיכרונו של יצחק רבין ז"ל מתעלמים ממתן אשראי ברור ו- בולט למי שתיעד את הצילומים ההם שהפכו לבעלי ערך היסטורי.

הערה 7 : כשאתה רואה את הצהרת תמיכתם העלובה, הנחרצת, והבלתי מסויגת בטלוויזיה של הח"כים איתן כבל ויצחק "בוז'י" הרצוג בעד מועמדות הנֶפֶל של פואד בן אליעזר המושחת ונוטל השוחד, למשרת נשיא המדינה, אתה מבין שאין עוד תקומה ל- "מחנה הציוני" (בעבר, מפלגת העבודה). אם איתן כבל ו- בוז'י הרצוג ידעו מראש כי הם מרימים את יד ימין שלהם בעד מועמד מושחת נוטל שוחד מטעמם אזי מגיע לשניהם עונש חמוּר. אם הם הרימו את יד ימין שלהם בעבורו מפני שלא ידעו כי הוא מושחת ונוטל שוחד, מגיע להם עונש חמוּר כפול ומכופל. מדובר בעסק מזוהם, מטונף, ומְנוּבָז שאין הדעת סובלת.

הערה 8 : הפרשן והעיתונאי מר אריה מליניאק צדק משהצהיר בריש גלי בעת וויכוח חריף עם אשת הממסד ושרת הספורט מירי רגב כלהלן : "אינני עובד אצלך" (!).

הערה 9 : ליאור שליין העיף אמש (מוצ"ש – 31 באוקטובר 2015) בתוכניתו "גב האומה" שתי סטירות לחי מצלצלות לפוליטיקאי המשלטט והמזגזג יו"ר מפלגת "יש עתיד" יאיר לפיד. שמעו את הד הצלצולים האלה בכל תל אביב.

זאת הרשימה ה- 5 בסדרת הפוסטים הדנה ברצח ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל בכיכר העיר בתל אביב ע"י נָבָל בן בליעל בתשע וחצי בערב במוצ"ש – 4 בחודש נובמבר של שנת 1995 – מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שנעדרו מזירת ההתנקשות והרצח. בֵּן הַמַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין נָפָל שָדוּד משלוש יריות אקדח שנורו בגבו ע"י מתנקש מתועב ישראלי בֵּן עַוְולָה, נָבָל בשם יגאל עמיר. הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נגזלו מיצחק רבין ז"ל. 

23 ביוני 1992. בֵּן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל (בן 70) נבחר בפעם השנייה בחייו לתפקיד הרָם של ראש הממשלה של מדינת ישראל. בנאום הניצחון שלו בעשר וחצי בערב באותו יום השלישי ההוא של 23 ביוני 1992 הוא נושא בבית מפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב טקסט דרמטי ומדויק של מנהיג כלהלן : "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות… ולכן אני אנווט…" (!). בגין היושרה שלו, בגין אומץ לבו, בגין מנהיגות האמת ו- הנבונה שלו שילם יִצְחָק רָבִּין בן מלכות ראש הממשלה ושר הביטחון בחייו. פוסט מס' 551. כל הזכויות שמורות. אלה הן העובדות שתועדו ע"י העיתונאות האלקטרונית והכתובה לפני 20 שנה. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד.הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס יבד"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. ככל שנוקפות השנים מתברר כי יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. חברת החדשות של ערוץ 2 בראשות שָלוֹם קִיטָל מקבעת בנחרצות את תודעתה בנובמבר 1995 בקרב ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. לראשונה היא מנשלת את ערוץ 1 מהמוניטין הציבורי שלו וכובשת את המקום הראשון בעיתונאות וכיסוי חדשות. ערוץ 1 ניגף. פוסט מס' 551. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את השידור הציבורי בטלוויזיה וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת כאות מחאה נגד מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לתפקיד הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (2015 – 1939) ואֶפֶס קָצֵהָ של הכתיבה ב- תעשיית הטלוויזיה.

חלפו כבר שישה שבועות מאז מותו הפתאומי של מוטי קירשנבאום ז"ל. ככל שינקפו הימים, החודשים, והשנים יתברר כי חסרונו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל יורגש יותר ויהיה עמוק יותר משסָבְרוּ תחילה. שסע הגעגועים אליו ולערך אישיותו התקשורתית והטלוויזיונית החיונית רבת הצדדים ילך ויגדל, ו- יגבר ביחס ישר להתרחבות טווח הזמן מתאריך מותו. מוטי קירשנבאום היה אזרח ועיתונאי בעל מצפון ואמיץ לב. זה בלט כמובן בתחום עיסוקו רב השנים בתקשורת רחבת ה- ממדים : טלוויזיה, רדיו, עיתונות כתובה, וגם ב- תיאטרון. הוא היה כל חייו איש בעל יושרה ציבורית עילאית. מוטי קירשנבאום נמנה על אותה חבורת אנשים שהפכה את חיינו בארץ ישראל ל- בעלי ערך ו- כדאיים. הוא מת בן 76 במושב מכמורת ב- י"ב תשרי תשע"ו – 25 בספטמבר 2015. זיכרונו לא יישכח ולא ימוש ממני (!).

בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 פקד עלי הבוס שלי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי למַסֵד קורס טלוויזיה לכתבי ספורט חדשים. הקורס נערך בחודשים של אוקטובר – דצמבר בשנת 1976 במרכז ההדרכה של רשות השידור בבניין החוטים בירושלים. חלק מתורת הטלוויזיה שנמסרה לסטודנטים ע"י מרצים שונים (ביניהם גם אלכס גלעדי עצמו ודן שילון מנהל חטיבת החדשות דאז) בתחומים השונים של עיתונאות, ייחוד ו- כישרון כתיבת טקסטים לטלוויזיה, עריכת כתבות, קיום ועריכת ראיונות בטלוויזיה, הכתב והשדר בעידן העיתונאות האלקטרונית, מלאכת ההפקה וצילום ב- Film ו- Video, שימוש בניידות שידור, כישרון התיעוד ומיומנות השידור ישיר של אירועי ספורט – נשען גם על ניסיונם ופועלם של מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל ושל בימאי הטלוויזיה והקולנוע האמריקני המתעד היהודי – אמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) ז"ל.

באחת ההרצאות שלו בקורס ההוא לכתבי ספורט בטלוויזיה התייחס מוטי קירשנבאום באופן קונקרטי לכתבה שלו בנושא חברתי טריביאלי, "בילוי בשמורת עין גדי", ששודרה ב- "יומן השבוע" בעריכת יורם רונן ז"ל, בליל שישי לפני כארבעים ושלוש שנים. הכתבה ההיא זכורה לי היטב בגלל הניואנסים שמוטי קירשנבאום השתמש בהם בכתבה שעסקה בניצול תרבות הפנאי של האזרח הישראלי הממוצע שמוקדש לטיולים אך לא בהכרח גורמת לו הנאה. מוטי קירשנבאום היה רב אמן שידע לספר סיפור בטלוויזיה. באותה הכתבה ההיא הפליג עם צוות הצילום שלו ב- 1972 לשמורת עין גדי. בשטחה נראו המוני מטיילים שמחים וטובי לב. מוטי קירשנבאום ניסה לאמוד את מספרם הרָב, אך יחסית לשטח השמורה הגדול המדד הלך לאיבוד. שימוש בצילומי Long Shot כוללים לא סייע להתרשמותו מהאומדן הגדול של המטיילים שהגיעו לאזור. מוטי קירשנבאום שם לב שבאחת מפינות השמורה מצוי סולם שמפריד בין שני מפלסים בו המטיילים עולים לצד אחד ויורדים בצדו שני. הוא הציב את המצלמה שלו ליד אותו הסולם, סגר את Frame הצילום, ולחץ על ההֶדֶק. ב- Frame נראו לפתע אין סוף רגליים ונעליים. אלה עולים וחלקם יורדים. "הצילום האפקטיבי השיג את מטרתו אודות כמות המטיילים", אמר לסטודנטים. צופי הטלוויזיה האמינו לו כשסיפר להם שבשמורת עין גדי מבלות כעת מאות משפחות על טפן וילדיהן בגלל Shot צילום באורך של 30 (חצי דקה) שניות בו רואים כמות גדולה של רגליים ונעליים עולות ויורדות לאורכו של הסולם. ה-Shot שכנע אותם. באותה ההרצאה ההיא סיפר מוטי קירשנבאום לסטודנטים עד כמה בן אנוש מוכשר להסתגל לנוכחות מצלמה שעוקבת אחריו מקרוב. לא רק להסתגל לנוכחותה אלא אף לשכוח אותה ולהתעלם מקיומה. הסכיתו ושמעו אמר לסטודנטים. "בילוי בעיתות פנאי גם בשמורת טבע יפה כמו עין גדי איננו חייב להסתיים ב- פיקניק, ואת זאת רציתי להראות לצופים שלי", אמר לסטודנטים והוסיף, הילדים יכולים להיות נחמדים אך גם לעלות להורים שלהם על העצבים. הייתה שם אימא אחת שטיילה עם בעלה וארבעת ילדיהם הקטנים במעיין עין גדי אבל לילדים היו דרישות משלהם וכל אחד ביקש תשומת לב בנפרד מאחיו…והאימא התרגזה וצעקה על ילדיה. שמתי את המצלמה ליד האימא העצבנית והילדים הצעקניים שלה והמתנתי", סיפר לסטודנטים והוסיף, "האימא שחשה בנוכחות המצלמה המתמקדת בה ובילדיה ניסתה לשחק אותה לפתע Cool, נינוחה, תרבותית, נימוסית, ובעלת סובלנות לילדיה אבל חיש מהר שבה לסורה להיות מה שהיא באמת, אימא עצבנית בטיול שאמור היה להסב לה נחת וקורת רוח. היא לא רק התרגלה למצלמה אלא שכחה מקיומה, ואז חזרה לצעוק על ילדיה שממש הוציאו אותה מהכלים". הסצנה הזאת הוכיחה שלתרבות הפנאי ולבילוי בטיולים יש פנים לכאן ולכאן וזה לא תמיד מצליח ולא תמיד גליק גדול. מוטי קירשנבאום ז"ל היה לא רק בעל טביעת עין טלוויזיונית אלא ידע גם לספר סיפור. היה מה ללמוד ממנו.

kirshenbaum 12טקסט תמונה :  מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (2015 – 1939). מנהיג בלתי נשכח של השידור הציבורי. חתן פרס ישראל ב- 1976 ומנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת ההיא בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת דיברנו אלכס גלעדי ואנוכי רבות בינינו אודות חשיבות הכתיבה לטלוויזיה. אלכס גלעדי היה לא רק מפיק ברמה עליונה, הוא היה גם רעיונאי וכתב בעל טביעת עין שידע לעשות כתבות מעניינות, וניחן בעט מדויקת. ואז בסתיו 1975 החלו להגיע אלינו פרקי הסדרה התיעודית הטלוויזיונית המופלאה "The Olympiad Series" שנעשתה ב- Film (אורכו של כל פרק היה 50 דקות) שכתב, הפיק, וביים המתעד ובימאי הקולנוע והטלוויזיה היהודי – אמריקני הדָגוּל באד גרינספאן ז"ל (2010 – 1926). קריין הסדרה הדוקומנטארית המזהירה ההיא היה אחיו של באד גרינספאן דייוויד פרי (David Perry) בעל קול הבריטון העמוק. אלכס גלעדי ואנוכי רצנו עם כל משלוח חדש שהגיע מארה"ב ל- Steenbeck (שולחן עריכת פילם) בקומה הרביעית של הבניין כדי להתבונן ביצירות הטלוויזיוניות המופלאות שלו. באד גרינספאן היה רב אמן בתיעוד ו- ווירטואוז בכתיבה לטלוויזיה. הוא לימד את כולנו לכתוב לטלוויזיה. כתיבתו שלו הייתה מבוססת על כתיבה חסכונית ותמציתית. הטקסטים שלו נבנו על משפטים קצרים, ברורים, ופשוטים. באמצעות הכתיבה הייחודית שאפיינה אותו מילותיו פגעו בול אחרי בול. מיומנות כתיבה ויכולת לספר סיפור היא עסק מורכב. לא כל שכן כתיבה לטלוויזיה. כתיבה לטלוויזיה היא כישרון מיוחד שדורש מומחיות מיוחדת. באחד מפרקי הסדרה התיעודית המופלאה "OLYMPIAD", הקרוי "The Incredible Five" (דן בקורותיהם של חמישה ספורטאים אולימפיים דגולים ומדהימים הרץ למרחקים ארוכים הפיני פאבו נורמי, האצנית ההולנדית פאני בלאנקרס קוהן, זורק הדיסקוס האמריקני אל אורטר, המתעמלת הצ'כית וורה צ'סלבסקה, והרץ הצ'כי למרחקים ארוכים אמיל זטופק), מספר באד גרינספאן אודות המאבק בשנים 1956 – 1948 בין המנצח התמידי דאז הרץ הצ'כוסלובקי הדגול אמיל זטופק לבין השֵנִי הנצחי אחריו הרץ הצרפתי אלאן מימון על הבכורה בריצות ארוכות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת מרתון (42 ק"מ ו- 195 מ'). כזכור זכה אמיל זטופק בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הלסינקי 1952 בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת מרתון (לראשונה בחייו) הישג ששום אתלט לא שָנָה אותו מעולם. אלאן מימון זכה תמיד במדליית הכסף. אמיל זטופק ניצח את אלאן מימון גם בתחרויות בריצות ארוכות באליפויות אירופה בא"ק.

olympiad 1טקסט מסמך : השער הקדמי של הפרק "The Incredible five" בסדרה "OLYMPIAD" שכתב, ביים, והפיק יוצר הטלוויזיה הדגול באד גרינספאן. הסדרה כללה 22 פרקים. הצוות של באד גרינספאן מנה מעטים את אשתו קאפי פטראש – גרינספאן (Cappy Petrash Greenspan) שהייתה המפיקה הראשית, נאנסי בפה (Nnancy Beffa) שימשה עוזרתו הראשית, דייוויד פרי בעל קול הבריטון העמוק והמיוחד היה הקריין הראשי (Narrator), והאחים וויליאם וג'פרי קאהן (William & Jeffrey Kahn) שימשו עורכי הסרטים. הצוות הקטן מנה גם את עורך הסרטים ז'ודקכ סאבסטה (Jeffrey Sebesta) ואת אחותה של ננסי בפה, סוזאן בפה (Suzanne Beffa). (ארכיון יואש אלרואי). הערה שלי : טעות כתיב של המתעמלת הצ'כית וורה צ'סלבסקה על גבי העטיפה. שם משפחתה Caslavaka ולא Caslarska. 

olympiad 2טקסט מסמך : השער האחורי של הפרק "The Incredible five" בסדרה "OLYMPIAD" שכתב, ביים, והפיק יוצר הטלוויזיה הדגול באד גרינספאן. הסדרה כללה 22 פרקים. הצוות של באד גרינספאן מנה מעטים בלבד. אשתו קאפי פטראש – גרינספאן שהייתה המפיקה הראשית, נאנסי בפה שימשה עוזרתו הראשית, דייוויד פרי היה הקריין הראשי (Narrator), והאחים וויליאם וג'פרי קאהן וז'וזף סאבסטה (Josef Sabesta) שימשו עורכי הסרטים. הצוות מנה גם את אחותה של ננסי בפה, סוזאן בפה (Suzanne Beffa). (ארכיון יואש אלרואי). 

שני הרצים הגדולים שהיו גם ידידים נפגשו ביניהם בפעם האחרונה בתחרות ריצת המרתון באולימפיאדת מלבורן 1956. אמיל זטופק היה בן 34, אלאן מימון בן 35. להפתעת הכול אלאן מימון הופיע ראשון באצטדיון האולימפי לקראת ההקפה האחרונה של המסלול כ- 400 מ' ובתומה סיום הריצה המפרכת. סגנון ריצתו של אלאן מימון לא היה מרשים והוא גם נראה עייף אבל הוא היה הרץ המוביל. מצלמת פילם אוסטרלית תיעדה מרום האצטדיון האולימפי את כניסתו הבלבדית דרך מנהרת האצטדיון להקפה האחרונה. הקפה אחת ואחרונה של האצטדיון הפרידה בינו לבין מדליית הזהב. לפתע הפנה אלאן מימון את מבטו לאחור כדי לראות אם מי מהרצים איננו נושף בעורפו ומסכן את מעמדו (והיו דברים מעולם). באד גרינספאן הנציח את הסצנה ההיא בכתיבת טלוויזיה קצרה, מדויקת, ברורה, ונכונה. בכך היה סוד כוחו. הוא תיאר את הסצנה בחמש עשרה מילים כלהלן :

"Alain Mimoun looks behind and first time in eight years Emil Zatopek is not there"(!)

ניסוח גאוני בגלל פשטותו. את סוד הכתיבה החסכונית והתמציתית לטלוויזיה המבוססת על משפטים קצרים, ברורים, ופשוטים ביקשנו אלכס גלעדי ואנוכי לחשוף בפני הסטודנטים שלנו שרצו להיות כתבי ושדרני ספורט.

greenspan 1טקסט תמונה : מנהאטאן – ניו יורק 1980. באד גרינספאן ז"ל (Bud Greenspan משמאל) ורעייתו האהובה קאפי פֶּטְרָאש ז"ל (Cappy Petrash – Greenspan) הבלתי נשכחים. הם היו זוג אנושי, קולנועי, וטלוויזיוני יצירתי ומופלא. "Buddy" היא קראה לו בחיבה. תרומתה של חברת "Cappy productions" בראשות באד גרינספאן לשידורי הטלוויזיה הדוקומנטארית האיכותית, האמריקנית והבינלאומית, הייתה עצומה שתיזכר לדורות. (התמונה באדיבות באד גרינספאן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

greenspan 2טקסט תמונה : אליפות העולם ה- 2 בא"ק רומא 1987. אנוכי עם באד גרינספאן (Bud Greenspan) והמפיקה הראשית שלו ועוזרתו האישית ננסי בפה (Nancy Beffa) בפתח מסעדה ברומא בספטמבר 1987. השיזפון על פניי נובע מחשיפה רבה לשמש באצטדיון האולימפי הפתוח של רומא בעת השידורים הישירים שלנו מרומא לאולפנים בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באד גרינספאן, אשתו קאפי פטראש – גרינספאן, ואחיו דייויד פרי אינם עוד בין החיים.

ברבות השנים הצטרפו לחטיבת הספורט השדרנים יורם ארבל (כדורגל וכדורסל) ונסים קיוויתי (א"ק ושחייה) שייזכרו לעד בשל כישרונם לתעד סיטואציות בינלאומיות מפורסמות רבות מוניטין בטקסטים מדויקים וחסכוניים. ב- 22 ביוני 1986 בשלב רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 1986 כבש קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) שער בידו בדקה ה- 51 נגד נבחרת אנגליה, הכניע את השוער פיטר שילטון (Peter Shilton), והצעיד את ארגנטינה ליתרון 0:1. בתום ה- Replay השלישי שהריצה TELEMEXICO (קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית ששימשה Host broadcaster והפיקה את סיגנל השידור הבינלאומי) לאוויר, חרץ יורם ארבל בטקסט חסכוני בתריסר מילים בלבד את גזר דינו של דייגו ארמאנדו מאראדונה לשבט כשהודיע למיקרופון : "לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן". יורם ארבל צדק. פנטסטי (!).

maradona 1טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. 22 ביוני 1986. אִצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. השעה אחת ושש דקות בצהריים שעון מקומי. דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) גובר בידו על שוער נבחרת אנגליה פיטר שילטון (Peter Shilton), אך איננו מכניע את מצלמות הטלוויזיה של TeleMexico וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יורם ארבל. תיעוד חשוב בהתפתחות שידורי הטלוויזיה והמעורבות שלה בכיסוי אירועים שנויים במחלוקת בספורט התחרותי בכלל ובכדורגל בפרט. (באדיבות ה- Host broadcaster הבינלאומי TELEMEXICO).

ריצת הגמר ל- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה דרמטית מאין כמותה בסיומה ניצח הפיני לאסה ווירן (Lasse Viren) בסנטימטרים את הזוכה במדליית הכסף הניו זילנדי דיק קווקס (Dick Quax) ואת הזוכה במדליית הארד הגרמני קלאוס הילדנבראנד (Klaus Hildenbrand) שהתמוטט על קו הסיום ונפל מעולף חסר נשימה. לפתע הסיט הבימאי של ניידת השידור הקנדית CBC את המצלמה מ- קלאוס הילדנבראנד שרוע על קו הסיום אל לאסה ווירן שהחל כבר את הקפת הניצחון שלו על המסלול. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר נסים קיוויתי לא התבלבל ו- שידר ישיר מעמדת השידור באצטדיון האולימפי במונטריאול לצופיו בישראל כלהלן : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לאסה ווירן מפינלנד…הוא גדול יותר מפאבו נורמי…הוא גדול יותר מאמיל זטופק…". נפלא (!).

אני מבקש להרחיב את יריעת כישרון הכתיבה והניסוח מעבר לכתיבה לטלוויזיה. כישרון כתיבה באשר הוא כישרון כתיבה.

אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו, הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם. נשיא ארה"ב אברהם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח. בעל יושרה מוחלטת, גאון הכתיבה המדויקת והחסכונית, ובעל הגיון ברזל. ב- 19 בנובמבר 1863 נשא נאום בן שתי דקות וחצי אולי פחות, בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית רוויית הדמים בין הצפון לדרום בארצו, כשחנך את בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg). בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו כ- 7000 חיילים משני הצבאות ונפצעו כרבבה, ארבעה חודשים לפני שהנשיא נשא שם את נאומו ההיסטורי. נאומו של אייברהאם לינקולן היה יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית. הנשיא בן ה- 54 היה בכלל הנואם השני בטֶקֶס. קדם לוֹ נואם מקצועי אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett) בן 70, שהיה בעברו מזכיר המדינה ונשיא אוניברסיטת הרווארד. הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אייבראהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול מלחמת האזרחים שהייתה בעיצומה. אבל הנשיא הפתיע. הוא נענה להזמנה, אך נקבע להיות הנואם השני למרות היותו נשיא ארה"ב. אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי שָגָה פעמיים בגֶטִיסְבֶּרְג ביום ההוא של 19 בנובמבר 1863. הוא איחר בשעה ונאם שעתיים. הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כ- 250 מילה בלבד ונשא שם נאום בן שתי דקות וחצי, הידוע כנאום גטיסברג ושמו, "לידה חדשה בחירות". הנשיא עמל על תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג. הנה הנאום במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863.

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת, או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים. הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם, במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן , אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה, שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן. עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תָּסוּף מעל פני האדמה".

הנשיא אייבראהם לינקולן (Abraham Lincoln) השקיע זמן עצום במלאכת כתיבת הטקסטים שלו. למרות שהיה נואם בעל מוניטין, מוכשר, והיטיב לכתוב – לקח לו זמן לגבש את הטקסט, לברור את המילים, ולהרכיב את המשפטים. הוא כתב, שִינה, ומחק, ושוב כתב ושוב תיקן, ושוב שיפץ, עד שהגיע לתוצאה הסופית שאותה החליט לאַמֵץ אל ליבו ולתת לה פרסום. כל כותב טקסטים מכיר את ההתלבטות הזאת על הנייר ואת השאיפה למצוינות הכתיבה שאיננה תמה. תמיד נדמה לך לאחר קריאת הטקסט של עצמך, גם לאחר שהודפס, כי אילו היו לך עוד כמה דקות נוספות היית יכול לשפר ולכתוב את הגרסה האחרונה טוב עוד יותר.

כמו כל כותב טוב, נואם מוכשר, תסריטאי קולע, או שַדָּר מחונן – גם הנשיא אייבראהם לינקולן בנה כותרת מסכמת לנאומו ההיסטורי הקצר בו קרא לזיכרון הנופלים שהקריבו נפשם למען חירות האדם. המשפט האחרון בנאום, "…מן המתים הנערצים האלה אנחנו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן המסירוּת המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן כי מתים אלה לא מתו לשווא, וכי אומה זו בחסד אלוהים, תתחדש בכוּר החירות וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוּף מעל פני האדמה", שהוא תמצית כל שלטון דמוקרטי באשר הוא – יינון לנצח. כ- 20 אלף איש התכנסו בבית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) והאזינו לטקסט קצר בן כ- 265 מילים שנקרא ע"י הנשיא מפתק נייר כתוב בכתב ידו. משסיים את נאומו בתוך שתי דקות ומשהו חזר למקומו. הכול היו מופתעים ואף מאוכזבים מהטקסט הקצר. חלק מהציבור שהתאסף בבית הקברות לא תפש כי נאום הנשיא תם, ולכן כמעט ולא מחאו לו כף. הנשיא אייבראהם לינקולן חשב לעצמו שאם זו תגובת הנאספים כנראה שהנאום לא היה מוצלח כל כך. למחרת קיבל מברק מהנואם הראשון בטקס אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everet) עצמו שכתב לו כלהלן : "אדוני הנשיא, הייתי שמח אילו ניתן לי לשבח את עצמי ולומר כי אומנם התקרבתי אל הרעיון המרכזי של המאורע בנאום של שעתיים, כשם שאתה עשית זאת בשתי דקות". הנשיא השיב לו כדרכו בצניעות רבה : "אני שמח לשמוע, כי לפי  דעתך, לא היו דבריי הקצרים כישלון גמור". נאומו של הנשיא אייבראהם לינקולן חתוּם בליבה של האומה האמריקנית (והאנושות) לדוֹרי דוֹרוֹת.

lincoln 1

טקסט תמונה : אייברהאם לינקולן נשיא ארה"ב בעת מלחמת האזרחים בארצו בין הצפון לדרום בשנים 1865 – 1860, ימים ספורים לפני שנרצח. בתקופת נשיאותו בת ארבע שנים הזדקן לבלי הכר. האחריות העצומה שהוטלה עליו כמנהיג ונשיא של אומה השקועה במלחמת האזרחים בין הצפון לדרום, וכאדם המנסה לשמור על אחדות האומה, הטביעה עליו את חותמה, וגרמה לו צער רב. הנשיא בעל הפנים המיוסרים הזדקן עד למאוד.  

אין לנאום ההיסטורי הזה של אייבראהם לינקולן דבר עם שידורי הספורט, אך יש לו הרבה מן המשותף עם יכולת הכתיבה, יעילותה, והכישרון לומר דברים בקיצור גם בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת. "נאום גטיסברג" של אייבראהם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 השפיע עלי השפעה מכרעת לא רק בשל המֶסֶר האנושי אלא בגלל סגולתו וכישרונו של הכותב להביע את דעתו בתמצית. כל אחד מאתנו העוסק בכתיבה ואמירה בתקשורת מתלבט כיצד ובאיזה אופן לומר את דבריו. זה נכון בעיתונאות הכללית וקיים גם בעיתונאות הספורט בטלוויזיה. ניסיון הכתיבה של הנשיא אייבראהם לינקולן וחכמתו וגאונותו בתקשורת המונים קנתה לה מוניטין רב כבר בימים ההם. הנאום הקצר והגאוני ב- 19 בנובמבר 1863 שֻוָוק בהצלחה מאז כמצרך איכותי שהפך במהירות לנחלת הכלל [1].

[1] ראה נספח : הספר "THE  LIVING  LINCOLN" אשר נכתב ונערך בידי פאול אנג'ל (Paul M. Angle) וארל שנק מירס (Earl Schenck Miers).

הנה טקסט נוסף לא כל כך מפורסם אומנם כמו "נאום גטיסברג" של אייבראהם לינקולן אך לא פחות מרשים ולא פחות אֵיכוּתי שנכתב אף הוא בנסיבות הירואיות. חייבים לקרוא ולשָנֵן אותו היטב כדי להכיר בכישרונו הרָב של הכּוֹתֵּב ובחשיבותו העצומה של הכָּתוּב. בראשית 1950 הביא בן ציון ישראלי ממייסדי קבוצת כינרת בעמק הירדן (נִספָּה באסון ה- "פייפר" בקיבוץ מעגן בשנת 1954) לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה דוד בן גוריון ששהה בחופשה קצרה במלון "גלי כינרת" בטבריה, את הסֶפֶר  "כִּינֶרֶת בּיְמֵי מִבְחַן". ספר הגְבוּרָה הזה מספר על מאבקה של קבוצת כִּינֶרֶת בעמק הירדן בימים הקשים רוויי אומץ לב בלתי רגיל, הקרבה, ותעוזה בעת הקרבות המַרִים נגד הפולש – האויב הסורי במלחמת העצמאות ב- 1948. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון קרא את הספר וב- 25 במארס 1950 הֵשיב לבן ציון ישראלי במכתב נשגב רווי הוד. נושא מסמך התשובה היה "על הבנים שנפלו".

ben gurion 1

טקסט תמונה : 1950. של המאה שעברה. דוד בן גוריון (בן 64 בתמונה) ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון הדגול והנערץ של מדינת ישראל. היה לו כושר ביטוי מדהים ויכולת כתיבה מזהירה. קראתי את כתביו. דוד בן גוריון צעיר ממני בהרבה בתמונה הזאת בעת שאנוכי חוקר וכותב את כתיבת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

ben gurion 2טקסט מסמך : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ללחבר קבוצת כינרת בעמק הירדן בן ציון ישראלי. עמוד מס' 1 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת). 

ben gurion 3טקסט מסמך : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לחבר קבוצת כינרת בעמק הירדן בן ציון ישראלי. עמוד מס' 2 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת).

בן ציון היקר,

מסור נא בשמי לכל חברי הקבוצה תודתי הנרגשת על השי היקר "כינרת בימי מבחן". לאחר שהלכת והשארת את הספר בידי – ישבתי וקראתי בו כל הערב. ואני כולי מזועזע. כאילו בפעם הראשונה שמעתי על מלחמת ישראל ועל ילדי הפלאים אשר זינקו בסערת נפש ובתרועות קול לעקידה, ובגבורה תמה וצנועה חירפו נפשם למות – על חירות המולדת והעם אשר כה אהבו.

איני יודע בתולדות עמנו שיאי גבורה ותפארת אדם נישאים מאלה שנתגלו בחייהם ובמותם של הזמירים והדנים והגורים וחבריהם המרובים בבקעת הירדן, בעמק יזרעאל, ברמות הגליל, בערבות הנגב, בהרי ירושלים, בחיפה ובתל אביב. פרקי חייהם הקצרים והמפליאים בעבודה, בלימוד, במשחקים ובקרבות – כאילו נחצבו באגדת-פלאים, בדמיון חוזים ומשוררים מני קדם, וקשה להאמין שכל אלה ילדי מציאות חיה וקרובה, ושכאן על ידינו, בתוכנו, בימינו – חיו, השתובבו, פעלו, והעפילו עד מרום פסגת הגבורה של האדם עלי אדמות – הבנים והבנות היקרים שהכרנו אותם מראשית ילדותם.

סמויים מעין זר, ואולי נסתרים גם מעצמם, היו חבויים בכפירי ישראל אלה גנזי – תום ויפעה, גבורה ואהבה, רוך ועוז, ואולי רק לאימהות שמץ מהם. ובבוא הרגע הגדול, המר והמכריע – דרכו הנערים עוז, ומעל עקידת המולדת ניגר דמם הטהור, וחייהם הפורחים נגדעו באיבם, וכבה זיו עלומיהם – למען קוממיות ישראל…אפס זוהר גבורתם יעמוד לעד, ותפארת חייהם המקוצרים תבהיק לדורות הבאים.

"רבות ועשירות היו התקוות" שטיפחה אימא, "אך תמורת כל תקוותיה נשאר רק גל של אבנים". לא, לא רק גלי אבנים, אימהות יקרות, ששכלתן חמודי – בניכן. לא ארהיב עוז בנפשי לנחם אם שכולה. ידעתי : אין תנחומים לתפארת החיים אשר נלקחה ואיננה. מי יתנה כאב אם. מי ימתיק וירפא שברה האנוש, גם אם היא מסתירה כל אלה בענוות – תום ובעוז רוח מעין זרים ? אולם בני חמד אלה שנפלו השאירו יותר מגלי אבנים. ירושה חיה ובת – אלמוות הורישו לנו : מורשת דמויות, דמויות מאירות, מחנכות, נושאות ומרוממות. דמויות אלה יעמדו ויבהיקו באור יקרות גם לאחר שאיש מבני דורנו לא יהיה עוד בחיים.

ומעל דמות הנערים והנערות היקרים יזרחו דמויות ההורים. כפירי ישראל מופלאים אלה לא נולדו מסלעים ומאלונים. לביאות ואריות היו הוריהם, ונשי סגולה ואנשי מעלה היו הלביאות והאריות, והורים יקרים אלה, הם – הם שנתנו לדורם ולעמם – הזמירים, והדנים, והגורים ורבים כמותם, שעצמותיהם טמונות בכל רחבי הארץ וגם במצולות ים. נתייתמו אימהות, אבות, תינוקות, אהובות אחים, אחיות וגם חברים וחברות. אפס לא יתום הדור שבנים והורים כאלה קמו לו.

מה קדושה האדמה שרגלי לוחמי ישראל דרכו עליה. בספר שהוצאתם חברים יקרים, מפרפרים חיי גבורה, ומתוך הדברים המסופרים הומֶה משהו יקר מחיים ועַז ממוות.

יישר כוחכם.

חברכם הנאמן דוד בן גוריון

ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון כמו הנשיא אייבראהם לינקולן ניחן ביכולת כתיבה מזהירה, יכולת ווירטואוזית לדבר ולנאום, וכריזמה אישית בלתי נדלית. דבריו כמנהיג האומה היהודית שניצב בכל כך הרבה צמתים היסטוריים, ייזכרו לנצח לא רק בשל כישרונו אלא גם מפני שיצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב. לא בכדִי ציטטתי במלואם את כתביהם של שני האישים הענקים האלה נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן בשנות ה- 60 של המאה התשע עשרה, וראש הממשלה הראשון ושר הביטחון של מדינת ישראל דוד בן גוריון. שני הטקסטים נכתבו ונישאו בימי מלחמה ומאבק. כל כותב טקסטים בעצמו יכול להבחין בחדוּת המקסימלית ובכושר הביטוי של שני הכותבים.

בֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל נגד הטוען לכתר בנימין נתניהו.

אינני דן כאן במידת כישרונו של ראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל לשמש ברגעים אלה מנהיג האומה. הפוסט הזה וארבעת הקודמים לו עוסקים במר בנימין נתניהו יו"ר הליכוד ב- 1995 שיחד עם חבריו באגף הימני הפוליטי של מדינת ישראל (כמו רחבעם "גנדי" זאבי ז"ל, אריאל "אריק" שרון ז"ל, יצחק שמיר ז"ל, ורבים אחרים) ראה את אספסוף המוּסָת זועק לעברו של בן המלכות יצחק רבין ז"ל "שקרן, בוגד, נאצי, בדם ואש את רבין נגרש…", ושתק. בנימין נתניהו הוא אולי מדינאי מוכשר בעל יכולות אולם באותם רגעי המחלוקת ההם בסתיו 1995 נהג בעליבות ונבזות פוליטית כלפי בן המלכות יצחק רבין. בימים ההם של סתיו 1995 הוא מר בנימין נתניהו נראה לי איש בזוי. זה מה שאני חשבתי אודותיו. אי אפשר לעבור ככה סתם לסדר היום בגין ניהול תחרות פוליטית כה שפלה גם אם מדובר באדם מוכשר. לא הכל מותר בפוליטיקה. אינני חולק על כישרונו הפוליטי של בנימין נתניהו. אני חולק על מדיניות ואופי הוויכוח שלו אז עם ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. אתה רשאי להיות בר פלוגתא אולם אינך רשאי להיות מפלג ומפריד בין שורות האומה. אינך רשאי להיות מסית ומדיח באצטלה של יריב פוליטי. אינך רשאי להתבונן באספסוף מוּסָט עוֹטֶה על בן המלכות יצחק רבין את מדי ה- .S.S הנאציים של היינריך הימלר ולא להתערב. אינך ראשי להתבונן באספסוף מְפוּתֶה ו- מְשוּסֶה נושא חבל תלייה וארון מתים שמיועדים לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ולשחק בנדמה לי כי אינך רואה את המראות הקשים מנשוא, גם אם ראש הממשלה הנבחר בבחירות דמוקרטיות הוא בר פלוגתא שלך. אינך יכול להאזין ולהקשיב לקריאת ההמון האספסוף שזועק בקריאות קצובות, "יצחק רבין הוא שקרן, בוגד, ו- נאצי, בדם ואש את רבין נגרש…", ולהבליג כאילו אין הדבר נוגע לך. אינני דן כאן בכישרונך לשמש ראש ממשלה. נבחרת למשימה הרמה רבת האחריות בבחירות דמוקרטיות. אני דן בהתנהגותך הפוליטית הנבזית לפני שני עשורים של שנים כלפי ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל בן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל.

ראש ממשלת ישראל בהווה מר בנימין נתניהו כיצד הרשית לנגד עיניך ולמִשְמָע אוזניך לאספסוף המוסת להלביש את יצחק רבין במדי ה- .S.S הנאציים ולקרוא לעברו של בן המלכות שקרן, בוגד, ונאצי ? מדוע וויתרת לאספסוף המוּסָת הזה ? מדוע לא בלמת את האספסוף המְשוּלְהָב והמְפוּתֶה הזה ? מדוע לא אמרת לאספסוף, "הֶרֶף לכם…!!! יצחק רבין הוא בן מלכות, מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל שהוביל את צה"ל לניצחון מזהיר במלחמת ששת הימים בקיץ 1967, שגריר ישראל בוושינגטון, ומנהיג שנבחר פעמיים לתפקיד ראש הממשלה במדינה חופשית ודמוקרטית…!!! עופו לי אם כן מהעיניים בני עוולה". הלוא תֵבוֹש לך בנימין נתניהו.

אני נדהם מיובל ודליה רבין שמסכימים לחלוק עמך את אבלם הכבד בטקסי הזיכרון הממלכתיים לזכר אביהם יצחק רבין ז"ל (אבל זהו כבר עניינם שלהם). הרי אתה ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו הפגנת צביעות בלתי נסלחת כלפי יצחק רבין שלבסוף נורה בגבו ונרצח בכיכר העיר, והנזר והאצעדה נגזלו ממנו. אין מדובר בצביעות בלבד כאילו בפוליטיקה הכל מותר וכאילו היא רשאית להיות ניזונה מכללים שאין להם כללים ואשר אינם מנת חלקם של חברת בני אנוש. מדובר בצביעות פוליטית נִבְזִית שראש האופוזיציה בנימין נתניהו הפגין לפני שני עשורים של שנים כלפי ראש הממשלה בן המלכות יצחק רבין ז"ל. אין על כך סליחה ומחילה. לקראת סיום הפוסט מס' 551 אֶשְנֶה ואוֹמָר שוב כלהלן : אני משוכנע ואין לי צל של ספק בכך כי אילו המצב היה הפוך ויצחק רבין ז"ל אציל הנפש היה רואה את הציבור מלביש במדי .S.S נאציים של היינריך הימלר את בנימין נתניהו וזועק לעברו של האיש שמתיימר להיות ראש ממשלה שקרן ובוגד…בדם ואש את נתניהו נגרש…הוא יצחק רבין בן המלכות לא היה מהסס אפילו לשנייה אחת ונדרש ומפסיק את ההצגה המכוערת, המנוולת, והשְפֵלָה למרות שבנימין נתניהו הוא בר פלוגתא שלו.

סוף הפוסט מס' 551. הועלה לאוויר ביום שני – 2 בנובמבר 2015.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *