פוסט מס' 479. מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (1). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. פוסט מס' 479. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 28 בפברואר 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 479 : הועלה לאוויר בשבת – 28 בפברואר 2015.

—————————————————————————————————-

מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (1). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. פוסט מס' 479. כל הזכויות שמורות. 

פוסט מס' 479. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חברת החדשות של ערוץ 2 והמנחה יונית לוי ראויים לברכות על הפקת התוכנית אמש (יום חמישי – 26 בפברואר 2015) של העימות הטלוויזיוני ראש בראש של שמונה מנהיגי מפלגות (למעט בנימין נתניהו, יצחק הרצוג, ציפי לבני שלא השתתפו במפגש הפוליטי המסקרן) איימן עודה, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד, אלי ישי, אריה דרעי, נפתלי בנט, זהבה גלאון, ו- משה כחלון בטרם הבחירות לכנסת ב- 17 במארס 2015 . המשדר הפוליטי המעניין צבר בין 20.45 ל- 22.30 רייטינג של % 30.6 והביס בקלי קלות את ערוץ 10 וערוץ 1. לא ידעתי שיונית לוי יודעת לנהל שידור ודיון טלוויזיוני פוליטי ישיר ומורכב בנחרצות ו- יד רמה. יונית לוי הייתה המנצחת הגדולה של ערוץ 2 וגברה בקלות על שמונת המתמודדים .

הערה 4 : צפיתי ביום חמישי – 26 בפברואר 2015 בשידור הישיר של משחק ה- Euroleague ב- Top 16 מכבי ת"א – פאנאתאנאייקוס אתונה 73 : 70 אותו הובילו ניב רסקין וגור שלף בשם ערוץ 10. מדובר בשיעמומון שצבר כמות לא מבוטלת של מדרוג, % 12.0. הסל המגומגם שקלע יוגב אוחיון 52.6 שניות לפני תום הרבע ה- 3 ואשר העמיד את התוצאה 54 : 49 למכבי ת"א מהווה סימבול של ניצחון נטול כישרון.

הערה 5 : צפיתי אמש (מוצ"ש – 28 בפברואר 2015) בריאיון המעניין שערך עיתונאי ערוץ 10 מר ינון מילס עם הסטיריקן מר ליאור שליין אבי התוכנית "גב האומה" המשודרת בערוץ 10 (לשעבר ובשמה הישן "מצב האומה", תוכנית ש- שודרה במשך שנים ב- "רשת" בערוץ 2). ליאור שליין שָבָה שוב את לבי. מדובר באיש חכם.

הערה 6 : אחד מערוצי הסרטים של YES שידר לאחרונה את סרט הקולנוע הישן (1939) והארוך (3 שעות וחצי) ורב המוניטין "Gone With The Wind" בכיכובם של שורת שחקנים ידועה ובראשם קלארק גייבל, וויוויאן ליי, אוליביה דה הבילנד, ו- לסלי האווארד. ראיתי עכשיו שוב את הסרט הנפלא הזה בפעם ה- 100 (מאה) מתחילתו ועד סופו. בטרם עלה הסרט לאקרנים בארה"ב לפני 76 (שבעים ושש) שנים הטילו חלק ממבקרי הקולנוע בעת ההיא ספק ביכולתו של הציבור לשבת במשך שלוש שעות וחצי באולם קולנוע חשוך ולהתמיד בצפייה ממושכת למרות העלילה הפוליטית ההיסטורית המרתקת, המלחמה בין הצפון והדרום, והרומן בין רט באטלר וסקארלט אוהארה. מפיק הסרט האלמותי דייוויד סלזניק השיב להם , "נחיה ונראה".

shmuel hadash

טקסט תמונה : שמואל "שמוליק" חדש ז"ל (מימין) חבר קבוצת כינרת בעמק הירדן אלוף צליחת הכינרת והשחיין הטוב בישראל בסגנון חתירה למרחקים קצרים ובינוניים בעשור ה- 40 של המאה הקודמת נראה התמונה יחד עם אביו מרדכי חדש ז"ל (משמאל) בעת ששניהם שירותו בבריגדה היהודית הלוחמת במלחמת העולם ה- 2. התמונה צולמה בתחרות שחייה שארגנו הכוחות הלוחמים הבריטיים בעיר קלגנפורט באוסטריה ב- 1945. שמוליק חדש התעקש ללבוש את בגד הים שלו עטור מגן דוד. הוא ניצח בשני המשחים בסגנון חופשי בתחרות ל- 100 מ' ו- 400  מ' . האבא מרדכי חדש ממייסדי קבוצת כינרת היה אף הוא שחיין וצלח את הכינרת עם שישה חברים מקיבוצי עמק הירדן כבר ב- 1929. שבעת הצולחים הראשונים מכינרת לסאמרה מרחק של 6 ק"מ בשנת 1929, היו כלהלן : שמואל סטולר , מרדכי חדש, חיים גינזבורסקי, וד. שפרירי חברי קבוצת כינרת, ו- ז'ורה שיניאנסקי (שנאן), שורה "ישראל" אילנאה, נחום שוחט, ז. חייקין, ודוד שפירא חברי "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר. ", הרי הוא קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. (התמונה הוענקה לי באדיבות שמואל "שמוליק" חדש ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gb 10

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה הקודמת. זהו האצן ו- האתלט העַל המחונן זאב "זאביק" רייס בן קיבוץ גבעת ברנר מי שהיה אלוף הארץ ושיאן המדינה בקפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. זאביק רייס הביא לפרסום העצום של קיבוץ גבעת ברנר במשך 20 שנים בתחום תעשיית הספורט של ההתיישבות העובדת (וגם של מדינת ישראל). אמרת זאביק רייס – אמרת גבעת ברנר ! אמרת גבעת ברנר – אמרת זאביק רייס ! מדובר בעילוי, בספורטאי רָב גוֹנִי סוּפֶּר מוּכְשָר ובעל מוניטין שבנוסף להיותו אתלט מזהיר היה כדורסלן מהיר מאוד, מדויק , ומצטיין (ב- הפועל גבעת ברנר) , שחקן כדורעף (ב- הפועל נען) , ושחקן כדוריד (ב- הפועל רחובות). זאביק רייס היה אָצָן וקופץ לרוחק ומשולשת כל כך מוכשר עד ש- עשה זאת כמעט ללא אימונים. זאביק רייס היה כאמור גם כדורסלן מצטיין בקבוצת הפועל גבעת ברנר ששיחקה בליגה הלאומית אז (ליגת העל היום) והייתה קבוצת צמרת במדינת ישראל בשנים 1966 – 1961. מאוחר יותר ב- 1970 התאחדה קבוצת הכדורסל של הפועל גבעת ברנר יחדיו עם קיבוץ נען, המשיכה להצטיין, וגברה בעשור ה- 70 גם על מכבי ת"א והפועל ת"א. (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר).

טקסט תמונה : קיץ 1950. חַיִים בּוֹרֵר חבר קיבוץ השומר הצעיר בית זרע היה שחקן הכדורעף הטוב ביותר בישראל ואליל ילדותי בעשור ה- 50 של המאה שעברה. (באדיבות חיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

amos liyn 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. שלושה ספורטאים – כדורסלנים קיבוצניקים מאיישים את נבחרת ישראל בכדורסל הנוטלת חלק במשחקים הקדם אולימפיים של הלסינקי בקיץ 1952. עמוס לין בן קיבוץ משמר העמק (עומד שני משמאל), ראובן פכר בן קיבוץ מזרע (עומד רביעי משמאל), ומשה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא) עומד חמישי משמאל. זיהוי כללי של שורת העומדים משמאל לימין : ראש המשלחת חיים וויין , עמוס לין , מרסל חפץ (הפועל חולון), ראובן פכר, משה "מוסה" דניאל, אליהו עמיאל (הפועל חולון), מנחם קורמן (מכבי ת"א), אברהם שניאור (מכבי ת"א), יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א) , והמאמן היהודי – אמריקני טייבי רסקין. זיהוי כללי של שורת הכורעים משמאל לימין : רלף קליין (מכבי ת"א, פרדי כהן (הפועל חולון), שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), דני ארז (הפועל ת"א) , ו- זכריה עופרי (מכבי ת"א). (באדיבות עמוס לין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

hapoel gil 2

טקסט תמונה : שנת 1958. כינוס ספורט הפועלים בבלגיה . אלופת ישראל בהתעמלות רותי אבלס בת קיבוץ כפר גלעדי היא השלישית מימין. להלן הזיהוי הכולל מימין לשמאל : אווה ווייס – ג'ינו, רינה כהן, רות אבלס (פלד), רחל כפרי, מאמנת ההתעמלות והאלופה האולימפית אגנס קלטי (בת 94 היום), נחמה אסטרחן, מרים קרה, ראלי בן יהודה (בר גורן). (מקור : הספר, סיפורו של "הפועל").

 טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (1). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. פוסט מס' 479. כל הזכויות שמורות.

הקדמה.

הפוסט הזה מוקדש בהערכה רבה לתעשיית הספורט בתנועה הקיבוצית ולאותה שורת האלופים הארוכה בעל כורחה , בני ספרטה של דור המייסדים האמיץ ההוא שהעפיל לארץ ישראל בשנות ה- 20 של המאה הקודמת . הם אנשי הדור הראשון ובניהם הסתפקו במועט ואף על פי כן העפילו לפסגה , ביניהם : שמואל "שמוליק" חדש ז"ל ואחיו אבינועם חדש (קבוצת כינרת) , חיים בורר (קיבוץ בית זרע) , עמוס לין (קיבוץ משמר העמק) , ראובן פכר (קיבוץ מזרע) , משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא) , יגאל דַר-וולודרסקי ז"ל (קיבוץ אשדות יעקב), ארנון טור – טורין (קיבוץ גבעת ברנר) , יקי גרוף ז"ל (קיבוץ בית קמה) , אומנה לבבי ז"ל (קיבוץ מרחביה) , אהוד דקל ז"ל (קיבוץ עין שמר) , מיכה מילשטיין (קיבוץ עין שמר) , האחים זאביק רייס , גדעון רייס , ויהודה רייס (קיבוץ גבעת ברנר) , עמי שלף ז"ל (קיבוץ שובל) , עודד גינדין (קיבוץ נען) , עמוס "פאיוץ" ירושלמי (קיבוץ נען) רותי אבלס (קיבוץ כפר גלעדי) , חיותה מרצ'ביאק (קיבוץ תל עמל) , דוד כפרי (קיבוץ שריד) , דוד בר נצר (קיבוץ המעפיל) , האחים ראובן שפע וגרשון שפע (קיבוץ גבעת חיים) , פינדה פישר ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , יורם מנדלבאום ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , אורי שטרן ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , יצחק "איקי" לוריא (קיבוץ גבעת ברנר) , אברהם מלמד (קיבוץ רמת יוחנן) , משה גרטל (קיבוץ רמת יוחנן) , בועז ינאי (נהלל) , איתמר מרזל (קיבוץ יגור) , נועה זילברמן ונוח רם – זלדמן (בני קיבוץ גניגר) , מאמן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (קיבוץ כפר מכבי) , מאמן הכדורעף מיכה שמבן ז"ל , מאמן הכדורעף והמורה והמחנך אורי אפק (בקיבוצי השומר הצעיר עין החורש ועין שמר ובמדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט) , המורה והמחנך שמריהו נאבל (קיבוץ אפיקים) , ועוד רבים רבים אחרים . אין זאת כי הטלוויזיה החמיצה את רובם והם החמיצו את הטלוויזיה .

זה קרה לפני המון שנים . מאות אלפי יהודים מ- מזרח אירופה נטשו את הסדר הקודם של אירופה הנושנה , עזבו את בתיהם ברוסיה ופולין , והעפילו לארץ ישראל מאז ראשית שנות ה- 20 של המאה הקודמת . הם עשו זאת במשך יותר משנות דור בשנים שבין 1904 ל- 1939 והלכו בעקבות הסיסמה הנצחית שקיננה בלב עם ישראל במשך אלפיים שנים בגולה, "בשנה הבאה בירושלים" . ההיסטוריוגרפיה הציונית מִסְפֵּרָה, חילקה, והעניקה לגלי ה- העפלה לארץ ישראל מאז 1904 תארים של תקופות : העלייה השנייה , העלייה השלישית , העלייה הרביעית, והעלייה החמישית. מאות אלפי היהודים הללו ביקשו להקים כאן בארץ ישראל חברה חדשה חלוצית צודקת יותר ושוויונית יותר. העלייה השנייה של האימיגראנטים היהודיים ממזרח אירופה לארץ ישראל התרחשה במשך עשור בשנים 1914 – 1904 בתקופת השלטון של האימפריה העותומנית. מלחמת העולם הראשונה פרצה ב- 1914 ו- הסתיימה ב- 1918. לאחריה בשנים 1923 – 1919 התחוללה העלייה השלישית. בין השנים 1924 ל- 1931 אירעה והתקיימה העלייה הרביעית שהביאה עמה כ- 80000 (שמונים אלף) אימיגראנטים יהודים שעלו לארץ ישראל ממדינות מזרח אירופה רוסיה, פולין , ליטא, ורומניה . העלייה החמישית התפתחה בשנים 1939 – 1931 . כ- 180000 (מאה ושמונים אלף) אימיגראנטים יהודים העפילו לארץ ישראל מארצות מזרח אירופה , ארה"ב, וגרמניה. שליש מהעלייה החמישית העפילה מגרמניה בתקופת רפובליקת וויימאר בהנהגת הקנצלר פאול פון הינדנבורג ורובם לאחר ייסוד הרייך ה- 3 הנודע לשמצה ע"י השלטון הנאצי בראשות הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר.

ראה גם הספר "אימיגרנטים" של פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה (הילד האמצעי שלי) הדן בהגירה היהודית לארץ ישראל בראשית שנות ה-20 של המאה שעברה.

imigrants gur alroey

טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של הספר "אימיגרנטים" שחקר וכתב פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה. הספר יצא לאור בשנת 2004.

yoash 12

טקסט מסמך : שער הכריכה האחורי של הספר "אימיגרנטים" שחקר וכתב פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה. הספר יצא לאור בשנת 2004.  

בשנת 1928 עלה על הקרקע קיבוץ גבעת ברנר ליד רחובות. בשנת 1932 עלה על הקרקע קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. בשנת 1932 עלה על הקרקע קיבוץ גבעת חיים. בשנת 1931 עלה על הקרקע קיבוץ רמת יוחנן בגוש זבולון וחמש שנים אח"כ ב- 1936 הוקם בסמוך לו קיבוץ כפר מכבי ע"י עולים חדשים חברי תנועת "מכבי הצעיר" שעלו לארץ ישראל מגרמניה וצ'כוסלובקיה וקראו לקיבוצם החדש על שם תנועת הספורט שלהם. הקיבוצים האלה וגם קיבוצים אחרים הפכו במשך הזמן לחברה משגשגת ומצליחה ו- למעצמות ספורט. החינוך הקבוצתי לעבודה קשה והסתפקות במועט (כמו למשל העברת נעליים וסנדלים מילדים מבוגרים לילדים קטנים מבלי לקנות חדשות) , הדבקות במשימה, השדות והמרחבים, וכישרון בבניית מתקנים , מגרשי ספורט , בריכות שחייה , ואולמות ספורט הפכו חלק מהקיבוצים למעצמות ספורט . הספורטאים והספורטאיות ההם לא היו יכולים להעפיל לפסגה אילולא ניצבו בקרבם אנשים מיוחדים מדריכים , מורים , ומחנכים שנחנו בתכונות של מנהיגות והיו משוגעים לעניין הזה של העברת ידע והמצוינות בספורט כמו שמריהו נאבל מקיבוץ אפיקים (נולד ב- 1919 בפולין) ויוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל מקיבוץ כפר מכבי (נולד ב- 1918 בסלובקיה).

אבא ואימא שלי ז"ל, משה בלינדמן – אלרואי ושרקה פְּרֶס עזבו את ביתם הדתי והמסורתי בעיירות שירווינט וקורשאן בליטא היכן שהוא ב- 1930. הם העפילו לארץ ישראל ו- הצטרפו לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הם נחשבים לאנשי העלייה הרביעית . אימא שלי הצליחה להעלות את הוריה מליטא לארץ ישראל ב- 1935 ויישבה אותם בטבריה . כילד הכרתי את סבא וסבתא שלי היטב. הייתי קשור אליהם. אימא שלי נסעה כל שבוע – עשרה ימים מקיבוץ אפיקים לביתם העני בטבריה והביאה להם קצת ירקות ופירות. סבא וסבתא שלי מצד אבא חייקל ושטירל ז"ל נספו בשואה בליטא ב- 1942. סבא וסבתא שלי משני הצדדים והוריי לא שיערו ולא תיארו לעצמם כי ספר השיאים גינס התייחס בבוא העת לנכד ולבן שלהם כספורטאי רב גוני מצטיין ברמה לאומית בקיבוץ אפיקים. אנוכי ושכמותי שייכים לתעשיית הספורט הקיבוצית של ההתיישבות העובדת רבת ההישגים שאיננה עוד. ההצלחה שלנו של שחקני הכדור התבססה על כישרון ו- שילוב של יכולת אתלטית, של כושר גופני, עם יכולת טכנית וטיפול בכדור, וסיוע מועט בימים ההם של הדרכה ואימונים. מדובר היה ב- שני אימונים שבועיים בני שעה וחצי כל אחד.

yoash 11

טקסט תמונה : שנת 1930. העיירה שירווינט בליטא. משפחת בלינדמן בליטא . סבא חייקל וסבתא שטירל שלי יושבים מלפנים . שיבה זרקה בשיערם בטרם עת . כאן הם בתמונה עם ילדיהם אושר האח הגדול (בן 20 מימין) , משה (אבא שלי בן 17 באמצע), ויוסל'ה האח הצעיר (בן 13 משמאל). האחות הבכורה טייבה (בת 23) נעדרת מהתמונה. התמונה צולמה בשירווינט , כנראה ב- 1930. אוֹשֶר היה מבוני העיר חיפה ואח"כ הקים את ביתו בעמק יזרעאל במושב רמת צבי. אבא שלי היה מבוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ב- 1954 עִבְרֵת את שם המשפחה יחדיו עם אחיו אושר מבלינדמן לאלרואי. כעסתי עליו. "הרי הוריך חייקל ושטירל בלינדמן נרצחו בשואה בליטא ב- 1942, מדוע שלא תמשיך לשאת את השם בלינדמן כדי להנציח את השושלת ואת מורשתם ושמם של סבא וסבתא שלי", שאלתי את אבא שלי. הוא השיב לי, "אני עושה זאת משום שראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ביקש מחברי הקיבוץ לעַבְרֵת את שמות המשפחה הגלותיים שלנו, וכך עשיתי". קיבוץ אפיקים בעמק הירדן היה מעוז של דוד בן גוריון ומפלגת מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל). יוסל'ה היה מבוני קיבוץ גבת בעמק יזרעאל ועברת את שם המשפחה בלינדמן ל- מן. האחות הבכורה טייבה היגרה משירווינט להבנה בירת קובה. סבא וסבתא שלי חייקל ושטירל נספו בשואה בליטא ב- 1942. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 10

טקסט מסמך : ספר השיאים "גינס" בהוצאת "כרטא" מציב אותי ב- 1986 בעמודיו כספורטאי מצטיין במדינת ישראל. בני קיבוצים רבים העפילו למעמד הזה של ספורטאים מצטיינים בעקבות פעולתם הספורטיבית העניפה. 

כבן קיבוץ אפיקים וחבר בשעתו באגודת "הפועל" אפיקים אני מבקש לסקור בפוסטים הבאים את ההיסטוריה הספורטיבית הלאומית של ארגון "הפועל" שכוללת בתוכה גם את תקומת תעשיית הספורט המצטיינת בהתיישבות העובדת לדורותיה. אני עושה זאת גם באמצעות ההיסטוריון הדגול והמדויק עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל.

ההיסטוריון עמנואל גיל כותב בספרו סיפורו של "הפועל" כלהלן : "חקר התהוותן של תנועות חברתיות מוכיח שהצלחתן נחוצים שני מרכיבים : האחד , הגדרת האידיאה והאחר – תנאים חברתיים מתאימים . כך הוא הדבר בצמיחת רעיונות פוליטיים , כך בנושאים כלכליים ו/או אומנותיים , וכך ביתר תחומי החברה . התנועה הספורטיבית היא בעצם מהותה תנועה חברתית וחוקי התהוות החברה חלים גם עליה . השיטות השונות של התארגנות חברתית על בסיס הספורט והחינוך הגופני בעמים ואומות הוכיחו זאת . השיטות השונות של הספורט תאמו להפליא את הצרכים האובייקטיביים ומצאו את הסברתן וביסוסן העיוני במציאות החברתית , התרבותית , והפוליטית של אותן הארצות באותם הזמנים . אין זה מקרה שה- "טוּרְנֶן" הגרמני ליווה את איחודן של הנסיכויות הגרמניות השונות למדינה לאומית אחת . ההתעמלות השוודית והדנית של ארצות סקנדינביה השלוות איננה דומה כלל לספורט הבריטי המכוון לחינוך למנהיגות מחד גיסא והמדגיש את הקבוצה הלוחמת למען המטרה המוגדרת מאידך גיסא , והתגבשותו – בשנים שבריטניה כבשה את תת היבשת ההודית ובניה התנחלו במערב הפרוע בארה"ב ויישבו את מדבריות איטליה . קחו לדוגמא את ההתעמלות של ה- "סוקול" . בני העם הצ'כי המכותר גרמנים מכל עבריוחייב היה להדגיש את אחדותו הלאומית ואת רצונו ויכולתו לפעול בצוותא כולם כאיש אחד , ואין האינדיבידואליזם עונה לצרכיו הלאומיים . מכאן המקהלה (ולא הזמר הבודד) באומנות העממית . מכאן שיטת ההתעמלות ההמונית לצלילי המוסיקה המאחדת "כוחנו באחדות המחשבה והמעשה" . במבט ראשון ניתן להבחין בכך שההתעמלות הסקנדינבית נוצרה ונועדה לימי שלום – לחקלאים , לתלמידים , והסטודנטים לעומת שיטת הספורט הצרפתית שעונה לצרכים של מלחמה , בתנאי מדבר וביערות עד . אין זה מקרה שאת השיטות הספורטיביות של ארצות הצפון יצרו פדגוג , היסטוריון , ולְשוֹנָאִי , ואת השיטה הצרפתית פיסיולוג וקצין צי מלחמה . יתר על כן אפילו סגנונו של אותו ענף ספורט עצמו משתנה בהתאם לנסיבות החברה שבה הוא קיים ומתפתח . השוו נא את האגרוף במולדתו האנגלית בצורתו הקלסית של קרב מרחוק ןאת האגרוף האמריקני שם קיבל את הצורה של "Fighting" . קרב מגע מקרוב ואכזרי יותר . חברה אחרת – שיטה שונה . השוו נא את השחייה הקלסית בסגנון חזה של ארצות תרבות מיושבות עם השחייה בסגנון החתירה "Crawl" הפרוע . מהיכן הגיע ה- "קראול" ? הוא הגיע מאוסטרליה ואין זה מקרה כלל וכלל" .

בשנים 1922 ו- 1923 קמו קבוצות כדורגל ליד מועצות הפועלים בתל אביב , בבאר שבע , בפתח תקווה , ובחיפה . ליד אחת ממועצות הפועלים התארגנה קבוצה ספורטיבית בשם מסדה" שחבירה רובם ככולם היו חברי ההסתדרות . ה- 1 במאי של שנת 1923 צוין בקיבוץ עין חרוד מבחינה ספורטיבית במשחק כדורגל חגיגי שהיזם של ו היה המשורר והסופר אברהם שלונסקי אז פועל בעמק יזרעאל. אודות הקמת סניף חיפה בשנים ההן כתב אחד המייסדים כלהלן : "רוב פועלי חיפה נפלטו מן העבודה בסלילת כביש חיפה – בית שאן . הבטלה העיקה והשעמום הציק . ספורטאים אחדים החלו להרהר בכדור שיפיג את העיצבון . תחילה פעלו לבדם ובחודש מארס של 1924 החליטו אל הסתדרות העובדים שתקבלם תחת חסותה . אך עוד קודם לכן התקיימו פגישות ותחרויות כדורגל בין קבוצות ספורטיביות של פועלים במקומות שונים בצפון הארץ כמו ל משל בנהלל , בין קבוצת פועלי חיפה וקיבוץ ב' של "השומר הצעיר" (הלא הוא משמר העמק) , עם כפר הילדים בגבעת המורה , עם קבוצת "גדוד העבודה" בקיבוץ תל יוסף , ועם קבוצת "מכבי" בנווה שאנן שהייתה מורכבת רובה מפועלים" .

קבוצות ספורט של פועלים בשם זה ו/או אחר , או קבוצות ללא שם בכלל , צצו כמעת בעת ובעונה אחת במקומות שונים . כאשר התכנסה בתל אביב ב- 15 במאי 1926 מועצת היסוד לארגון ארצי של "הפועל" בצריפי בית החינוך הראשון בעיר (שם נמצא עכשיו גן מאיר) נקבע השם : "ההתאגדות לתרבות גופנית "הפועל" וסיסמתה : "בריאות העובד – ערובה לניצחון המעמד" . בשנת 1927 הטרף "הפועל" אל האינטרנציונאל הסוציאליסטי של ספורט הפועלים . בשנת 1931 התכנסה בפתח תקווה וועידת "הפועל" שהגדירה את תוכנו של הארגון מחדש .

הספורט הוא בבחינת האמצעי להשגת המטרה.

ארגון "הפועל" קם מאיחודן של קבוצות כדורגל אחדות של פועלי עיר וכפר . הם לא דגלו בספורט למען ספורט כי אם בספורט ככלי שרת לבריאות ולליכוד. לא השגת שיאים הייתה מגמתם אלא תיקון הפגמים הנגרמים לגוף האדם בעבודה, הקניית עירנות שתשמור על העובד מפני תאונות , תפיג עייפות , ותשרה עליו מצב רוח טוב . במועצה הראשונה כאשר "הפועל" מנה רק עשרות אחדות של חברים בלבד כבר דובר עלן תרבות גופנית , על משמעת והתעמלות , על טיולים וריקודים , ועל "העזרה ההדדית והשוויון בחברה העובדת". הועלו על נס תרבות הגוף שהייתה מכשיר להקניית "הרגלי בריאות וחוסן גוף האדם". הספורט היה אמצעי כדי לחבב את תרבות הגוף על ההמונים . התכונה החלוצית של "הפועל" מצאה את ביטויה כבר בשנתו הראשונה בהקמת "קבוצת ים" לחוף הירקון ובהפלגה הראשונה מתל אביב לחיפה . קמה החטיבה לשחייה , קמו קבוצות להתעמלות, לאתלטיקה , ולמשחקים . נערך נשף ספורטיבי ראשון בבית החרושת "לודזיה" . הונהגה התעמלות לפועלים . התארגנה פלוגה להגשת עזרה ראשונה . חברי "הפועל" דיברו על הצורך בשמירה על הישגי ההסתדרות . דובר על ריכוז הנוער הבלתי מאורגן סביב תנועת העבודה הארץ ישראלית . דובר על הכשרת פועלים לתפקידים לאומיים וסוציאליים , ועל ניצול הזמן החופשי להחלפת כוח להשתלמויות .

כבר בשנים הראשונות לקיומו ראה ארגון "הפועל" את אשר לא ראו פועלי אירופה בארגוניהם הספורטיביים. הם התנגדו למגמה תחרותית והתייחסו בהסתייגות לענפי ספורט תוקפניים (כמו למשל כדורגל ואגרוף) . לא עמד להם הכוח להתמודד במגמות העוינות של ה- "ספורט הכללי" , ולמרות ההצלחה המזהירה של אולימפיאדת הפועלים השנייה בווינה ב- 1931 , שגם ה"הפועל" ישראל נטל בה חלק , נשאר ספורט הפועלים במידה רבה בשולי ההתפתחות בארצותיהם . לא כן "הפועל" בארץ ישראל . כמוהו כתנועת הפועלים בארץ ישראל , כמוהו כהסתדרות העובדים , ראה "הפועל" את עצמו כהולך בראש בכל השטחים . השאיפה לספורט של המונים מעולם לא עמדה ב- "הפועל" בסתירה למצוינות בספורט למען ניצחונות . הקבוצות האנגליות בעשור ה- 20 של המאה שעברה נתנו את הטוֹן בכדורגל הארצישראלי וניצחו את הקבוצות העבריות אך הדבר השתנה ב- 1928 . קבוצת הכדורגל של הפועל ת"א הוכיחה זאת בתחרות הגמר על גביע ארץ ישראל בכדורגל באותה השנה ההיא של 1928. ב- 26 במאי 1928 העפילו שתי קבוצות עבריות למשחק גמר הגביע. הפועל "אלנבי" ת"א ניצחה את מכבי "חשמונאי" ירושלים 2 : 0 . הניצחון על קבוצת מכבי "חשמונאי" ירושלים בשיעור  2 : 0 עוררה התלהבות עצומה בקרב ציבור הפועלים בארץ ישראל . לראשונה נשמעה קריאת הספורט בארגון "הפועל", "הגביע הוא שלנו ודגלנו ברמה" . הירושלמים עִרערו על ההפסד בטענה ששחקני ת"א שיתפו שחקן שלא כחוק. השלטון הבריטי נקבע כבורר ופסק שקבוצת מכבי חשמונאי צודקת. הנציג הבריטי קבע כי כל קבוצה תחזיק בגביע למשך חצי שנה. בשורות הפועל אלנבי ת"א שיחקו שחקנים בעלי מוניטין שהפכו מאוחר יותר גם לשחקני נבחרת ארץ ישראל כמו השוער ווילי ברגר, הקיצוני השמאלי אברהם נודלמן, האחים משה "מוּסְטָה" ושלמה פוליאקוב (אביו של "הגשש" פולי ז"ל). מוסטה פוליאקוב שימש גם כמאמן מקורי ומצליח.  שנה לאחר מכן ב- 1929 הוזמנה קבוצת הפועל למשחקי כדורגל בסוריה וזכתה בניצחון כפול ספורטיבי ולאומי . בפעם הראשונה הונף הדגל הציוני בארץ ערבית.

hapoel ta 1928

טקסט תמונה : 26 במאי 1928. זוהי קבוצת הפועל "אלנבי" ת"א שזכתה לראשונה ב- 1928 בגביע ארץ ישראל בכדורגל לאחר שניצחה את מכבי "חשמונאי" ירושלים 2 : 0. זה היה משחק הגביע הראשון בתולדות הכדורגל הישראלי. הקבוצה הירושלמית ערערה על הניצחון בטענה שקבוצת הפועל "אלנבי" ת"א שיתפה שחקן שלא כחוק. שלטון המנדט הבריטי קיבל את הערעור ופסק כי כל קבוצה תחזיק בגביע בתור חצי שנה. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : שמחה חינקיס, גבריאל ליס, השוער ווילי ברגר, אליעזר בירמן, ישראל בריקר, ומרדכי "מוטקה" מאיר (בונה בניין "מגדל שלום" רב הקומות בתל אביב). השורה האמצעית מימין לשמאל : חבורת עסקנים וחברי אגודת "הפועל" תל אביב מ. בקוביץ', יהודה בלומרזון, אריה בן גד, יוסף "יוסל" ווייסברג, בנימין מרקוביץ', יוסף אפרת, ו- יהודה אולרייכט. זיהוי היושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : יוחנן סוקניק, חיים וויניקוב, משה "מוסטה"  פוליאקוב, אברהם נודלמן, ושלמה פוליאקוב אחיו של מוסטה פוליאקוב (אביו של ישראל "פולי" פוליאקוב מ- "הגשש החיוור"). (התמונה באדיבות הארכיונאי רוני דרור והתאחדות הכדורגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"הפועל" לא הסתגר במגדל שן , ולא התנער ממאבקי יום יום של הציבור שבקרבו פעל הספורט היה אמצעי בלבד ולא המטרה . שנת 1929 הייתה שנת מבחן . בשנה זאת פרצו מאורעות הדמים . מאות חברי "הפועל" נחלצו והתגייסו להגנת העם . מאז היה השם חבר "הפועל" זהה כמעט עם השם חבר "ההגנה" .בשנת 1933 נרצח מנהיג הפועלים חיים ארלוזורוב . חברי "הפועל" התארגנו להגן על ההסתדרות נגד כוחות שאיימו לשבור אותה ולהרסה . בשנים שלאחר מכן שהיו שנות המאבק של הישוב נגד השלטון המנדטורי הבריטי , לקחו ימאי "הפועל" חלק בארגון העלייה הבלתי ליגאלית (עלייה ב') , התנדבו לעבודות בים , שימשו כספנים ונווטים בנמל תל אביב והקימו בחיפה מספנה לבניית סירות ("עוגן"). חברי "הפועל" התגייסו לחיל הנוטרים לשמירה על נקודות ישובי הספר. בהוצאת "הפועל" יצא הספר "החוגר" שהניח את היסודות ללימוד הספורט השימושי וספורט המגן , וכן לימודי טופוגרפיה , מחנאות , והגשת עזרה ראשונה . בשורות "הפועל" התגבשה התוכנית לחינוך גופני של הפלי"ם והפלמ"ח , ששימשה בבוא הזמן יסוד להכשרת גופנית של צה"ל . כל זאת בתחום החברתי . אך גם במהותו של הספורט הלך "הפועל" בדרך משלו . "הפועל" לא היה הארגון הספורטיבי הראשון בארץ אך חבריו השכילו להבין את רוח התקופה , שמעו את פעמי הזמן , וידעו לתרגמם לשפת המעשה . יצחק שדה הגדיר את תפקיד "הפועל" במאמר משנת 1933 "אלפים ולא אלופים" . ועיקרו : כל עוד בעלי אמצעים מועטים אנו , לא נצליח בשני הדברים . לכן הבה נטפל בספורט להמונים ולוּ גם ברמה ספורטיבית נמוכה יותר .

הפועלים והצעירים והנוער אימצו את סיסמתו של יצחק שדה . "הפועל" צמח והתעצם . ההסתדרות עמדה לצדו ומספר הסניפים והחברים גדל . מבין הרבים נתגלו הכישרוניים ולהם ניתן הטיפול הנכון , וזהו מקור הניצחונות והשיאים . מסיסמתו של יצחק שדה הושמטה המילה "לא" וכך נוצר הסלוגן "אלפים ואלופים" . בשנת 1935 הגדיר דוב הוז איש ההסתדרות וההגנה את אחד ממעצבי דמותו של "הפועל" את תפקידו כך : על "הפועל" לרכז בקרבו המוני פועלים ונוער בדרך התרבות הגופנית והאחריות ההסתדרותית. תפקיד ההתאגדות איננו רק בפיתוח השרירים , ביישור הגוף ובזקיפות קומה , אלא גם לעודד בהמונים הרחבים את אומץ הלב ועוז הרוח , את הנכונות ומסירות הנפש , את האחריות החלוצית למפעלים .

תנועת הפועלים שלנו לא גרסה מעולם ציפיה סבילה לעולם טוב יותר . היא עשתה לשיפור חייו של העובד על ידי תכנון קונסטרוקטיבי. במקום להשאיר את הפועל כשכיר יום אצל האיכר הקימה תנועת התיישבות עובדת עצמית, בנתה את חברת העובדים , ו- ייסדה את זרם העובדים בחינוך. ההסתדרות הכללית קמה כיצירה כבירה של פועלים העונה לכל משאלותיו ועל כל צרכיו . כך גם "הפועל". הוא לא התנהל באופן סטיכי סוער אלא פעל על פי תכנון והתכנון החל עד מהרה להניב את פריו. "הפועל" יזם את שיטת האליפות (1939) , תחרויות במשחקים, באתלטיקה, בשחייה, ובענפים אחרים על פי עיקרון הפירמידה : תחילה התמודדות בין רבים ואח"כ בין המצטיינים . "הפועל" יזם הקמת מגרשי משחקים מוארים בתאורת חשמל וע"י כך אפשר אימונים בתום שעות העבודה. "הפועל" הקים בריכות שחייה ששירתו שתי מטרות, השקיה וגם רחצה ושחייה ספורטיבית. כך נעשה "הפועל" לארגון הספורט הגדול בארץ מבחינת מספר חבריו והבולט בהישגיו. "הפועל" לא גרס הסתגרות אלא השתתפות בכלל הספורט הישראלי ונעשה הגורם הקובע בו. לזכות חבריו עמדו כמעט כל שיאי המדינה ומרבית תארי האליפות. "הפועל" התחיל לספק לנבחרות הלאומיות של ישראל את מירב ומיטב הספורטאים והספורטאיות.

טקסט תמונה : קיץ 1950. נבחרת ישראל הלאומית בכדורעף במחנה אימונים בכרמל בחיפה מתכוננת לקראת משחקי המכבייה ה- 3. מרבית שחקניה נמנו על ההתיישבות העובדת. זיהוי העומדים מימין לשמאל: שמואל ללקין (הפועל ת"א ) , משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), דוד פרלמוטר הפועל גן שמואל), מיכה שמבן (המאמן הלאומי), חיים בורר (הפועל בית זרע), עוזי וויזל (הפועל ת"א, הפך להיות נגן צ'לו מפורסם), דן גלילי (הפועל בית אלפא). זיהוי הכורעים מימין לשמאל: הקפטן אומנה לבבי (הפועל מרחביה), דניאל "שחור" אלוני (הפועל גן שמואל), משה "מוסה" להב (הפועל בית זרע). (התמונה באדיבות באדיבות שמואל ללקין וחיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורעף באמצע שנות ה- 50 של המאה הקודמת מתבססת על שחקני ההתיישבות העובדת. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אומנה לבבי ז"ל (קיבוץ מרחביה), מיכה מילשטיין ו- אהוד דקל ז"ל (שניהם מקיבוץ עין שמר), דוד בגה (קיבוץ אשדות יעקב), המאמן הלאומי מיכה שמבן ז"ל, חיים בורר (בן 87 היום, חבר קיבוץ בית זרע , והמנחית הראשי בנבחרת ישראל בימים ההם – בזמן ההוא) , איתן יבזורי (קיבוץ אפיקים), אהרון רוטשילד (קיבוץ בית זרע), ודניאל "שחור" אלוני (קיבוץ גן שמואל) . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה, אברהם ווייס, יוסף "יוסקה" צוּק (קיבוץ אשדות יעקב), יעקב "יָקִי" גְרוֹף ז"ל (קיבוץ ספיח שהפך לקיבוץ בית קמה), וגדי זוהר (קיבוץ מרחביה). (התמונה באדיבות חיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                           

ehud dekel 1

טקסט תמונה : 1964 . נבחרת ישראל בכדורעף על טהרת בני ההתיישבות העובדת תחת שרביט אימונו של מר אורי אפק (יושב שלישי משמאל)בטרם צאתה לאליפות אסיה בכדורעף בהודו , מתבססת שוב רובה ככולה על שחקני ההתיישבות העובדת . זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : דוד כפרי (בן קיבוץ שריד) , אליהו רבינא (בן קיבוץ עין החורש) , מיכה מילשטיין (בן קיבוץ עין שמר) , עמנואל אלון (בן קיבוץ עין שמר) , דוד בר נצר בן קיבוץ המעפיל) , אהוד דקל ז"ל (בן קיבוץ עין שמר) , איילון כורש (בן קיבוץ עברון) , עמי שפרן (בן קיבוץ המעפיל)  עמוס "פָאיוֹץ" ירושלמי (בן קיבוץ נען) , ורמי דקל ז"ל (אחיו של אהוד דקל ז"ל). זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : השחקן מאיר כץ (בן קיבוץ עין המפרץ) , איש לא מזוהה, המאמן הלאומי אורי אפק (מורה ומחנך דגול ובלתי נשכח במשך שנים רבות במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט), איש לא מזוהה, שופט הכדורעף הישראלי הבינלאומי ריימונד פלוריאן (אז עולה חדש מרומניה מעצמת כדורעף בינלאומית), אליהו פז, והשחקן יונתן עצמון (בן קיבוץ עין המפרץ). (באדיבות אורי אפק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הדמוקרטיה הסניפית.

כוחו של "הפועל" היה בכך שחבריו נשאו באחריות. אלפי פעילים – מתנדבים דאגו לקידומו . חברי "הפועל" עצמם עמדו בראשי החטיבות , ספורטאים פעילים וחברים מבוגרים יותר שראו ב- "הפועל" חוג מאורגן הומד למרותה של ההסתדרות ומלווה אותה בנאמנות . עם קום המדינה ב- 1948 והעלייה הגדולה שבאה בעקבותיה גדל מספר הסניפים . מעטים מאוד היו היישובים שלא היה בהם סניף של "הפועל" , אך עיקר הטיפול בצורכי הסניף הועתק יותר ויותר אל מוסדות ההסתדרות המקומיים , אל מועצות הפועלים . בינתיים חלה דיפרנציאציה בין הספורט העממי לבין הספורט הייצוגי . בסניפים רבים הסתמנה המגמה לרואת בקבוצות הייצוג את העיקר , ולפעמים אף על חשבון הפעולה הרחבה של ההמונים . מכאן גם העדפת ענפי הספורט שהקהל הרחב (בעצמו עוסק בספורט במידה מועטה בלבד) חפץ ביקרם . משחק הכדורגל הועדף בצורה שהתחילה לסכן את קיומם של ענפי ספורט אחרים . נתגלו בקיעים גם בהגדרת העיסוק בספורט בצורה חובבנית . מרכז "הפועל" התחיל לשמש לסניפים רבים כתובת עיקרית . במקום לסמוך על עצמם ועל ציבור הפועלים המקומי , התגלתה הנטייה להישען על מרכז "הפועל" . מגמות חדשות אלה סיכנו את "הפועל" בארגון המוני ומקיף . גם בשדה הספורט חלו תמורות מרחיקות לכת .

הספורט משנה את אופיו.

אחרי מלחמת העולם השנייה שינה הספורט בעולם כולו את אופיו. ההתקדמות הטכנית . הקיטב הפוליטי בין המזרח למערב ותמורות חברתיות אחרות יצרו הילה והערצה סביב האלופים והשיאים המדהימים שלהם . הסכנה שרוב הציבור יהפוך לצופים מתבוננים מיציעי האצטדיונים בהישגי ספורטאים פעילים מעטים , הייתה למוחשית . סכנה זאת ארבה גם לספורט בארץ ישראל . ארגון "הפועל" ידע להתייצב בראש ולהציב סכר ויצא בסיסמה חדשה של אתגר לרבים . הכוונה לספורט העממי , ספורט לכל אדם . "הפועל" החל במצוות הספורט העממי כבר בשנת 1936 כאשר פיתח את הריצה לשמה ללא תחרות , "מירוץ האביב" . בשיתוף עם קופת חולים הוקמו מחנות נופש (לראשונה בבית בורוכוב על הכרמל ובשנת 1942 בנתניה שבהן הורכבה תוכנית לרגיעה ובילוי ספורטיבי . "הפועל" גם הנהיג שחייה לשמה כאשר ארגן מ- 1954 בעמק הירדן את הצליחה העממית של הכינרת הבלתי תחרותית למרחק 4.5 ק"מ ואת הצליחה התחרותית בכינרת למרחק 6.5 ק"מ , כמו גם צליחת הכינרת התחרותית למרחק 9.5 ק"מ מעין גב לטבריה שהלהיבה את הדמיון בתחרות בין המצטיינים . אלוף הצליחות הראשונות החל מ- 1943 היה הנער שמואל "שמוליק" חדש בן 18 בן קבוצת כינרת שהאפיל על כל מתחריו בסגנון החתירה שלו . הוא היה שחיין משכמו ומעלה בארץ ישראל של השנים ההן .

yoash

טקסט תמונה : חג סוכות – אוקטובר 1954 . בתום הניצחון הקבוצתי של קבוצת "הפועל" אפיקים בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ מקיבוץ האון לביה"ס החקלאי בית ירח. אני בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל (בחולצת T shirt לבנה) המורה לספורט וחינוך גופני הבלתי נשכח של קיבוץ אפיקים. שחיתי את כל המרחק בסגנון חתירה. זיהוי העומדים מימין לשמאל : אהרון בר (ביכלר), יונה רז (רוזנברג) , אברהם זלקטה, יואש אלרואי, שמריהו נאבל, שמואל "מוליק" כהן, ועוזי וואליש בן קיבוץ גינוסר. זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט, צבי "צירי" אשכנזי, יורם קן, משה ציון, ומיכאל רכס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"הפועל" עשה דבר דומה בתחום הריצה. הוא יזם את ריצת הקפת התבור כתחרות של אלופים מ- 1952 וההקפה העממית החל מ- 1959. אין סתירה בין שני המושגים. הם מחזירים לתרבות הגוף את אחדותה. בשנת 1954 התחיל "הפועל" בארגון פעולות ספורט במקומות עבודה . פועלים מבוגרים הוכילו שלא נס ליחם והחלו להתארגן קבוצות כדורגל , כדורסל , כדורעף , שחמט , וקליעה . כן התארגנו חוגי התעמלות לנשים עובדות ולעקרות בית .בשנת 1965 פורסמה רשמית במועצת "הפועל" הסיסמה אתגר לרבים ובעקבותיה התחילו להתארגן עשרות אירועים עממיים בכל חלקי הארץ, צעדות, מירוצים, משחים והריכוז המקצועי הכללי חולק לשתי מגמות , ספורטיבית ועממית. הציבור הרחב קיבל את את סיסמת הספורט העממי בהתלהבות. רבבות המשתתפים, גברים ונשים, צעירים וקשישים, החלו לקחת חבל באירועים העממיים . פועלים במקומות עבודתם קלטו את הרעיון ונענו לו. אך סניפי הפועל לא היו גורם בעל משמעות בפעולה זו .יתר על כן : הם ובעיקר העירוניים שבהם השליכו את יהבם יותר ויותר על קבוצות המתחרות במסגרות הכלליות. בנקודה מסוימת בדרכו ההיסטורית דווקא היכן שהוא במחצית עשור ה- 70 של המאה הקודמת בעידן שבו חלה גיאות ללא תקדים בהיקף הפעולה העממית והישגים מרשימים בענפי הייצוג , צפו ועלו על פני השטח תופעות מדאיגות שהחמורות שבהן, הן אובדן הקשר הרעיוני בין החבר לאגודתו ורפיון בגיבוש החברתי . עם שינוי האווירה הכללית בספורט, ובמיוחד בענף הכדורגל, נוצרו עיוותים חברתיים רבים. משבר חמור חל בענף זה וממנו התפתחו השפעות חברתיות עמוקות על חיי "הפועל". גם בענף הכדורסל השתנו פני הדברים. התפתחה אמריקניזציה בענף זה ועמה מקצוענות זוחלת , ובהתיישבות העובדת ריכוז המצטיינים בקבוצות מעטות תוך הזנחת התשתית והפחתת מספר הקבוצות הנובעת מכך . אין אלה דוגמאות בלבד לקשיים החברתיים שפקדו את ארגון "הפועל" באמצע שנות ה- 70 של המאה שעברה . הצעד הראשון לריפויים הוא באבחנת הסיבות והאמצעי הבדוק לכך ולימוד לקחי ההיסטוריה . הצעד השני הוא הצעת פתרונות התואמים את יעדי החברה המתחדשת במדינת ישראל .

לקראת העתיד.

החינוך הגופני והספורט נעשו חלק בלתי נפרד מהווי חיינו. לאחדים הוא צורך חיוני אישי , לאחרים הוא מהווה נושא של בידור. לאומה, אמצעי להעלות את כושרה הגופני למאבקי החיים בימי שלום כמו בעתות מלחמה. למבוגרים, דרך להרגיש את עצמם צעירים יותר. לצעירים , אתגר להבלטת כוחם, זירה בה המרץ התוסס מוצא בה את פורקנו. בראשית דרכו היה "הפועל" חלוץ הספורט להמונים . בתקופה קשה להסתדרות עמדו פלוגות "הפועל" לצדה, התגייסו לצורי היישוב , לעלייה הבלתי ליגאלית, וקבעו דפוסים לספורט השימושי. חברי פלוגותיו היו גרעין ליחידות "ההגנה" . עם קום המדינה ב- 1948 שינתה העלייה הגדולה את הרכב האוכלוסייה בארץ . נוצרה בעיית מיזוג הגלויות. הוקמו יישובי עולים ועיירות פיתוח. התאגדות "הפועל" הבינה שבכוחו של הספורט לחוות מכשיר יעיל לשיתוף פעולה בין יוצאי העדות השונות. העצמאות הממלכתית הטילה על הספורט הישראלי להיות המייצג כלפי חוץ, וגם "הפועל" התמסר לספורט במיטבו. אך כאשר ראה שהלהט הייצוגי החל לפגוע במגמות היסוד, פיתח את מערכות הספורט העממי ועשה חיל. השינויים באושיות החברה מחייבים את התאמת הכלים הארגוניים. בעבור "הפועל" על סף היובל לקיומו יש בוודאי במחצית עשור ה- 70 של המאה הקודמת מקום לרעיונות חדשים בתחום הארגוני . חלף אולי הזמן למבנה ייחודי של הסניפים הטריטוריאליים. הגיעה העת למבנה מגוון יותר . סניפים המבוססים על האיגוד המקצועי, על ארגונים ארציים ומקומות עבודה, על גופים המאוגדים בחברת העובדים, על הקואופרטיבים, סניפים חד ענפיים, המתמסרים לספורט של התמודדות ואף עד לרמת הפסגה שבו. ובתחום "הספורט לכל אדם" יש להעמיק את המגמה העממית, את הקמת קריות הספורט, את הפעולה במרכזים הקהילתיים של "הפועל", המקנים חינוך גופני לכל בני המשפחה. הספר סיפורו של "הפועל" מתאר את תולדות אחת היצירות של ציבור הפועלים הישראלי, סיפור אגודת ספורט שהיא תנועה חינוכית – חברתית המסתיימת באקורד של הכינוס ה- 10 של "הפועל". אפשר כמובן להקשות במה תורם הכינוס העשירי לעיצוב פני העתיד. הן הכינוס ה- 10 והן ההיסטוריה של 50 שנות ארגון "הפועל", הם הפגנה של נעורים נצחיים, של יופי של אור, ושל צליל ותנועה. כך נעשה יום של חול ליום של חג.

הערה שלי : משחקי הכינוס העשירי של "הפועל" במאי 1975 כוסו בשידורים ישירים ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מר אלכס גלעדי .

אי אפשר לסיים את הפוסט הנוכחי הזה מספר 479 מבלי להזכיר את הולדתו של בכור סניפי "הפועל" בארץ ישראל ב- 1924 , הלא הוא הסניף הראשון של "הפועל" חיפה . כותב ההיסטוריון עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל שמצטט את זיכרונותיו של יהושע שרפשטיין מ- 1945 כלהלן : "בשלהי 1922, ראשית 1923, רוב פועלי חיפה נפלטו מן העבודה שעסקה בסלילת כביש חיפה – נווה שאנן. האבטלה העיקה והשעמום הציק . ספורטאים אחדים החלו להרהר בכדור שיפיג את העיצבון. יום אחד הגיעה לחיפה האוניה "קמפידוגליו" ובה קבוצת חלוצים מווינה. ישבו העולים החדשים בבית הלינה של ההנהלה הציונית ופיהקו. גם הטיולים לסביבה הקרובה והרחוקה לא הביאו מזור לבטלה מאונס הזאת. והנה העזו חברי קבוצת העולים הזאת להתייצב בפני מנהל בית העולים ולדרוש תקציב לכדור, נעליים, ותלבושת על מנת לייסד את את קבוצת הכדורגל של "הפועל" חיפה. המנהל התייחס באהדה למשאלתנו אך הפנה אותנו ל- "מכבי" חיפה. חיפשנו את האגודה ולא מצאנו. גמרנו אומר לפעול לבדנו. כינסנו ספורטאים יודעי מלאכת הכדורגל ובראשם : אליעזר גרוסמן, יעקב שטרומינגר, יהושע שרפשטיין, מאיר וויינשטיין, שבתאי ספיבק – כולם מקבוצת "החוצב". מקבוצת "הבנאים" קבוצת אחות שלנו הצטרפו אלינו : יעקב בראייר, מאיר דגני, צבי אמיץ לב, אריה אבני, משה ומאיר שטראוך. גם קבוצת "הבנאים" א' ו- ב' שלחו לנו שליחים את יוסף גרוספלד ודוניה צבי . "חבורת העמק" שלחה אלינו את דוב ביביצקוב. באו גם בודדים : חיים גרוסמן, זלמן כהן, מאיר לווינסון, ויעקב לווין. חבורה מלאת רצון והתלהבות לרעיון הספורטיבי החדש. השגנו כדור ישן והתחלנו באימונים של שטח בטון שעליו מתנוסס כיום ביתו של אליהו אזרחי ברחוב ירושלים – נורדאו. בחודש מארס 1924 התרבה מספר החברים והחלטנו לצאת למרחב ולפנות את הסתדרות העובדים כדי שתקבל אותנו תחת חסותה. ביום שישי – 24 באפריל 1924 נקראה האסיפה הראשונה המייסדת בשכונת שדליה במחנה קבוצת "אחווה" (כיום רחוב שפירא). באסיפה השתתפו 35 חברים וחברה אחת (המספר ל"ו ליווה אותנו עוד זמן רב בהזדמנויות שונות) . כותב טורים אלה הציע תוכנית והאסיפה ניאותה לאשר אותה. לפי ההצעה נקרא שם האגודה "הפועל". ציור עם סמל "הפועל" כבר היה מונח בכיסי . סמל זה שימש אותנו עד שהוחלף בשנת 1928 בסמל הנוכחי .הפתעה רבתי נכונה לנו אותו ערב היסטורי בצורת תקרובת עשויה בידי החברה ציפורה כהנא : דג מלוח , תפוחי אדמה , קפה , ועוגות . דומה שלעולם לא נשכח את החמימות והלבביות ששפעו אותו ערב . היה זה כאילו חזינו מראש שקבוצה זעירה זאת , סופה למלא תפקיד ספורטיבי חשוב בחיי ההסתדרות שעמדה אז בראשיתה . יום ה- 1 במאי 1924 נועד לכניסתנו תחת חסות ההסתדרות. התכוננו במרץ ליום הכניסה. התמיכה וההערכה הנכונות ניתנו לנו אז ע"י החבר יוסף ארדשטיין היקר, מזכיר המועצה . זכור לטוב גם החבר אליעזר סובל שהעניק לנו את ההקצבה הראשונה בסך 40 (ארבעים) גרושים להדפסת המודעה האדומה הראשונה בחיפה" .

צריך להזכיר שכבר אז ב- 1924 התחולל המאבק הרעיוני הספורטיבי הבלתי מתפשר בין ארגון "הפועל" לבין אגודת "מכבי" . העיתונאי מר בן ישי ציין בכתבותיו העיתונאיות ב- "הארץ" ו- "דואר היום" את טקסט הכותרות אודות שגשוג ארגון "הפועל" כדלקלן : "קול רע בא מן הצפון . ההסתדרות הכללית של העובדים באה מחיפה. ההסתדרות הבינלאומית של הדואר באה מחיפה. הרכבת והטלגרף באו מחיפה. וכעת בא הרע השלישי, הוקם "הפועל" .

hapoel gil 1

טקסט תמונה : 1924 . הימים ההם – הזמן ההוא . וועד הסניף הראשון של הפועל חיפה שהוקם בשנת 1924 . זיהוי שורת היושבים מימין לשמאל : יוסף גרוספלד , מאיר וויינשטיין , יהושע שרפשטיין , מאיר שטראוך . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : צבי אמיץ לב , מאיר דגני , יעקב בראואר , חיים דגני . (מקור : הספר, סיפורו של "הפועל") .

ההיסטוריה הקדמונית הזאת שמציג בפרוטרוט ובדיוק רב עמנואל גיל היא הורתה של תעשיית הספורט המאוחרת יותר והמצטיינת שנוסדה בהתיישבות העובדת. חלק משמות הספורטאים רבי המוניטין של הקיבוצים מופיעים בראשית הפוסט. פירוט ורשימת איכות הישגיהם ה- יוצאי דופן יובאו בפוסטים הבאים. הראשון ברשימה הוא זאב "זאביק" רייס בן קיבוץ גבעת ברנר יליד 1936.

סוף הפוסט מס' 479. הועלה לאוויר בשבת – 28 בפברואר 2015.

 


תגובות

פוסט מס' 479. מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (1). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. פוסט מס' 479. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 28 בפברואר 2015. — תגובה אחת

  1. שלום לך ,
    חפשתי תמונות על קיבוץ מזרע וככה הגעתי לפוסט שלך,
    בפוסט זה סקרת את תרומתם של הקיבוצניקים לספורט ולצערי החסרת את אבא שלי, יוצא קיבוץ מזרע,
    מיכה שטרנשיין- היום מיכה מאור ,
    אם זה מעניין אותך – צור איתי קשר ,
    תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *