הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. הימים ההם – הזמן ההוא. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן, לאחר שסיים את תפקידו הנ"ל ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כ- כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. יאיר שטרן הוא העבורי אדם בלתי נשכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי ההוא נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה לירכתי ההיסטוריה של רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

—————————————————————————————- 

פוסט חדש מס' 567 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 31 בדצמבר 2015.

—————————————————————————————-

דיון א' : 1. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האמת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרָמוֹת ולבָּלֵף ? (ציטוט של עצמי). 2. "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה" (ווינסטון צ'רצ'יל).  3. "הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת" (קינגסלי אמיס). פוסט מס' 567. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציטוט : "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד, וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב". (תהילים, פרק א', פסוק א').

ציטוט : "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדרכם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ווינסטון צ'רצ'יל).

ציטוט : "הַצָרָה העִיקָרִית באשר לשַקְרָנִים היא שאין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעיתים אֶמֶת".(קינגסלי אמיס).

ציטוט : "לעוֹרְמָה מַטָרוֹת אָנוֹכִיוֹת בִּלְבָד". (אדיסון).

ציטוט : "רוֹש ולַעֲנָה! רוֹש ולַעֲנָה!" (הַמְלֶט לוחש לאוֹפֶלְיָה במחזה "המלט נסיך דנמרק" של המחזאי וויליאם שייקספיר).

דיון א' : 1. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לסַפֵּר אותה ? מה דוחף אותם לרָמוֹת ולבָּלֵף ? (ציטוט של עצמי). 2. "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה" (ווינסטון צ'רצ'יל).  3. הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת" (קינגסלי אמיס). פוסט מס' 567. כל הזכויות שמורות. 

פרפרת 1 : צפיתי אתמול (יום רביעי – 30 בדצמבר 2015) לראשונה בתוכנית הבוקר של "אורלי וגיא" בערוץ 10. זאת גם הייתה הפעם האחרונה. אין שום צורך להשכים קום כדי לצפות בתוכנית טלוויזיה מפוזרת, משולמפרת, רכילאית, רדודה, ורווייה אין סוף חולשות. הקנקן מרושל כמו גם תוכנו. מיהו האחראי לתֶּזָת הבוקר שכאילו אומרת וכביכול מרשה למגיש הטלוויזיה גיא מרוז ולאורח שלו דן מרגלית להתייצב באולפן טלוויזיה ב- 06.30 כשהם מֵשְלוּמְפָּרִים וקורי שינה נסוכים על פרצופם ולזלזל בצופים שלהם ? דן מרגלית הפגין הופעה רשלנית במיוחד לבוש סוודר בלה ומקומט, מתוכו השתרבב צווארון נָבוּל ולא מסודר, ישיבה כפופה, ופרצוף מנומנם. הוא נראה לפתע כמו איש טלוויזיה שקמל. "אורלי וגיא" השתקפו אתמול מבעד למסך הטלוויזיה שלהם כאנטי תזה של אוצר בלום, אנטי תזה של ברי אוריין, ואנטי תזה של תלמידים המחכימים את צופיהם – רבותיהם. שניהם חייבים לקחת קורס טלוויזיה אצל שני אנשי "המקור" רביב דרוקר וברוך קרא. אורלי וגיא רחוקים מצוות העַל של "המקור" רביב דרוקר ובַּרוּך "בַּרוֹכִי" קְרָא כרחוק מזרח ממערב ו/או צפון מדרום. כל ניסוח טוב. מעניין אותי לדעת מיהו האיש ברשת שקובע כי בבוקר מותר לשדר לצופי ערוץ 10 תוכנית ריקה ומרושלת, סתמית, דלה, משעממת, לא יעילה, לא מגובשת, נטולת אופי, ולכן לא חשובה.

טקסט תמונה : אורלי וגיא רחוקים מצוות העל של "המקור" רביב דרוקר (מימין) וברוך "ברוכי" קְרָא (משמאל) כרחוק מזרח ממערב ו/או צפון מדרום. כל ניסוח טוב. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 10).

פרפרת 2 : העיתונאי יוסי קליין כותב היום (יום חמישי – 31 בדצמבר 2015) בעיתון "הארץ" את הפוסט הטוב ביותר והאיכותי ביותר שלו לשנת 2015 (גם בבחירת הרעיון, גם זכות הנימוקים, וגם בגלל יכולת כישרון הניסוח), וכותרתו "כולם יודעים". יוסי קליין מפנה בלשון חדה את המאמר גם לעיתונאי דן מרגלית. שואל מר יוסי קליין בגוף המאמר את השאלה הזאת, "למי אכפת עם מי מבלה איילה חסון, או בני ציפר, ו/או נחמיה שטרסלר…? למי אכפת אם עיתונאי צמרת מתרועע עם פוליטיקאי צמרת…", ומשיב מייד, "לנו אכפת". בשאלתו זאת ובתשובתה מגולם הרעיון המרכזי של הפוסט. העיתונות והממלכה נעים במסלולים מקבילים (מטעמים ברורים). אקסיומה מתמטית קובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם ולכן אינם יכולים לחצות זה את זה. אם קווים מקבילים חוצים האחד את השני הרי שמדובר בשגיאה מתמטית כבדה וחטא מוסרי בלתי נסלח. מה פתאום התחבר והתיידד בשעתו העיתונאי דן מרגלית עם הפוליטיקאי אהוד אולמרט ואח"כ ניתק מגע והפך למאכלת פיפיות בעבורו ? מדובר ב- פוסט מרשים של יוסי קליין. ראוי שכל עיתונאי באשר הוא יעיין ב- "כולם יודעים" המתפרסם היום בעיתון "הארץ" וישנן לעצמו היטב את עיקריו. יוסי קליין איש שלא ראיתיו מעולם וגם לא שוחחתי עמו אף פעם, ראוי להערכה רבה.

פרפרת 3 : העיתונאית – שדרנית גלית אלטשטיין היא אי של ידע ו- נְבוֹנוּת ברדיו גלי צה"ל, מה עוד שאלוהי הרדיו חנן אותה בקול רדיופוני נאה ואסתטי במיוחד, וניסוחים מדויקים.

פרפרת 4 : שבע מילים אישיות לאהוד אולמרט : אף על פי כן ולמרות הכל לא אשכח את האיש המוכשר הזה. נותרה לי פינה חמה בלבי עבורך. קשה להבין כיצד מנהיג מדינה ואיש כה מוכשר חוצה את הקווים המקבילים בין הממלכה לפלילי, מתפתה בכזאת קלות ליטול לידיו שוחד נבזי, ועוד הולך לשתף ולחלוק את הפשע עם מנהלת לשכתו התחמנית גב' שולה זקן…???

פרפרת 5 : יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א וחתן פרס ישראל עו"ד שמעון מזרחי פרש השבוע ממנהלת ליגת העל בכדורסל. ב- 2015 הסתיימה הסָגָה הארוכה בת 45 (ארבעים וחמש) שנים בהן ייוחדו מאז 1970 ערבי ימי חמישי הטלוויזיוניים לשידורים ישירים של קבוצת הפאר של מכבי ת"א במפעלים האירופיים בכדורסל.

טקסט תמונה : 2015. זהו עו"ד שמעון מזרחי (בן 76) חתן פרס ישראל יו"ר מועדון הפאר של מכבי תל אביב בכדורסל במשך יותר מ- 46 שנים רצופות מאז 1969 ועד עצם היום הזה. פניו מיוסרים, נפולים, דְווּיִים, ומלאי דאגה. לראשונה בתולדותיה כשלה מכבי ת"א להעפיל ל- Top 16 ב- Euroleage ונשרה למפעל המשני בחשיבותו ליגת ה- Eurocup. תמה הסָגָה של ערבי חמישי בשבוע שהיו מיועדים מאז 1970 לשידורים ישירים של משחקי מכבי ת"א באירופה. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ 10). 

פרפרת 6 : העיתונאי – שדרן מר רינו צרור מהווה תגבורת עצומה לרדיו גלי צה"ל.

פרפרת 7 : המדען הפיזיקאי הישראלי מר יאיר רמתי מומחה להגנה אנטי אווירית רב שכבתית מפני טילים סולק השבוע ממערכת הביטחון של מדינת ישראל. הוא פוטר בטענה שעבר עבירה חמורה של ביטחון שדה משהעביר מידע סופר סודי מעבודתו בתחום הנ"ל למחשב האישי שלו. העיתונאי – שדרן של ערוץ 10 מר אלון בן דוד גורס שמדובר בעונש פיטורין לא מידתי. אולם מיד נזקפת גבה ותמיהה, כיצד איש כה מוכשר, בעל רמת ידע ואחריות כה מסֻוָוגִים שנוגעים לביטחון המדינה, איננו נזהר ומרשה לעצמו לשגר ולשמור חומרים סודיים ביותר במחשב האישי שלו, וממשיך ועושה זאת שוב ושוב, גם לאחר שקיבל אתראה והתרעה חמורות לחדול ממעשיו אלה…??? על כך אלון בן דוד לא משיב ונמנע מכל פרשנות. בתי הקברות מלאים בכאלה שחשבו שאין להם תחליפים.

פרפרת 8 : מר ירון לונדון (בן 76) הוא מגיש ומנחה מחונן בעל וותק של יותר מ- 50 (יובל) שנים בקיום מחקר ועריכת ראיונות ברדיו ובטלוויזיה. מדובר בעיתונאי – שדרן עַל שהתייתם מאז מותו של מוטי קירשנבאום ז"ל ונותר לבדו כדי לשמש מנחה יחיד בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10. אוסיף כי מאז הסתלקותו של מוטי קירשנבאום ז"ל אני פחות מתעניין במשדר הזה. לאחרונה עסק ירון לונדון ב- Follow up אודות גזר הדין והעונשים שהטיל בית המשפט העליון על הנאשמים בפרשת מיזם "הולילנד" ובראשם הנאשם הכי מפורסם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. המערכת של "לונדון את קירשנבאום" מגבה ומקיפה אותו בשני עיתונאי העַל של ערוץ 10 המומחה לענייני משפט מר ברוך קרא והמומחה לענייני פוליטיקה, ממשל, ומדינה מר רביב דרוקר, וגם בעו"ד איריס ניב – סבג מי שנמנתה על צוות ההגנה של אהוד אולמרט, ובפרקליטת מחוז ת"א ליאת בן ארי – שריקי מומחית בענייני מיסוי וכלכלה ומי שניהלה את תיק "הולילנד מאז פברואר 2010. ירון לונדון הוא רָב יַדְעָן ואדם סקרן בעל כישרון ניסוח שמדבר עברית תקנית, אולם מתפתה שוב ושוב לשאול את מרואייניו שאלות ארוכות כאורך הגלות שמקוממות אותי כצופה שלו. היות ואנוכי כמו רבים מצוי בפרטי העלילה אני פשוט מאבד את סבלנותי כלפיו. אני חושש שגם המרואיינים והמרואיינות שלו. בשאלה הארוכה והבלתי נגמרת שלו באולפן "לונדון את קירשנבאום" למשפטנית איריס ניב – סבג הוא נראה ונשמע בעליל כאילו הוא עושה כל מאמץ להרשים אותה בידע שלו. הנה הטקסט שבנה ירון לונדון והרכיב את השאלה המובילה לאיריס ניב – סבג כלהלן. הנה תמליל ונוסח השאלה הארוכה : "…הסעיף שבגינו…שהוא ממנו יצא זכאי הוא אותו סכום הכסף שהועבר ללא שום ספק לידי של יוסי אולמרט…אחיו בארה"ב…אגב שלא מצאו צ'קים והגם שהסכום איננו ידוע…מדובר בחצי מיליון…לא ברור אם גם זה יוסי אולמרט דיבר על סכומים נכבדים…איך שהוא השתרבב העניין הזה…דכנר אמר שזה חצי מיליון, אז תלו בו כמה תסריטים אפשריים…ופה תסריטאי של סדרת מתח וודאי היה עושה מזה מטעמים…אה…האם מר אולמרט ידע או לא ידע…אז יש אפשרות שהוא ביקש מ- דכנר לשלוח את הכסף לאחיו…יש אפשרות ש- דכנר שלח מרצונו הטוב מבלי שאיש ביקש ממנו…מפני שהוא שלח את לחמו על פני המים והניח שברבות הימים ימצאנו…כאשר הוא יזכיר לאהוד אולמרט אתה יודע…לפני שנה – שנתיים שלחתי לאחיך כסף ואפילו לא ידעת על זה כי הייתי אבירי מאוד וריציתי אותך בלי שידעת…אפשרות אחרת שאומר איש התווך אברהם נתן הוא זה שסיפר לי…יש שלל אפשרויות שבאמצעותן הגיעה השמועה לאולמרט, וגם אפשרות אחת שהוא כלל לא ידע, אולי באמת בית במשפט אומר הוא לא ידע…". שאלה בלתי נסבלת בשל אורכה. בשל המבנה שלה אתה מבין שהאיש למרות גילו המופלג עדיין מחפש תשומת לב ומתעקש להעריך ולהעמיד את עצמו לא רק במוקד העניינים, אלא גם במרכז עיגול המטרה שצבוע באדום. חיפוש מתמיד אחרי תשומת לב של הסביבה שמעורב בהערכה עצמית מופרזת שמעוררת גיחוך. הוא לא נדרש לעשות כך ואין לו סיבה להאריך בשאלות שלו משום שהוא כבר מצוי שם מטבע הדברים, בגלל שזאת תכונתן ואופיין של מצלמות הטלוויזיה. ירון לונדון מעורר אנטגוניזם. כך אני מתרגם את השאלות הארוכות שלו ואת תנועות הידיים שמלוות אותן. ואז לאחר המתנה ארוכה הרשה ירון לונדון ל- עו"ד איריס ניב – סבג להשיב לו. תשובתה הפכה למשנית. כאילו השאלה המעייפת של ירון לונדון היא החשובה וניצבת לבדה במוקד, במרכז. בלתי מתקבל על הדעת. את ירון לונדון עוטפת מערכת עיתונאית. עליה להתערב, להדריך, ולסייע לו להתנסח בקיצור כדי לא ליפול. גם השאלה המובילה לברוך קרא הייתה ארוכה, "ברוכי, (כפי שמכונה משפטן הפלא של ערוץ 10 בידי מוקיריו) היו כאן הרבה זיכויים חלקיים לגבי חלק מסעיפי העבירה…והם מעניינים לא פחות מאלה שבהם הם חויבו…מדוע מצאו השופטים צורך לבטל חלק מהאישומים האלה…במקום שמונה סעיפים על סעיפי אישום על שוחד רק ארבעה וכדומה…המספרים אינם זכורים לי בדיוק…אבל במקרים רבים יש הפחתה במספר האשמות שבהן נמצאו חייבים…מדוע ?…זה לא לחובתו של השופט רוזן…?". כאן נכנסת תשובתו של ברוך "ברוכי" קרא שמומחיותו המשפטית שקולה לזאת של העיתונאי קוונטין ריינולדס מי שחקר, חיבר, וכתב את הספר "Courtroom" (בית דין). לעומת זאת לעברו של רביב דרוקר הוא ירון לונדון משגר טקסט וחוות דעת קצרה הרבה יותר : "רביב, התמונה המצטיירת היא שמדינת ישראל נמכרה…למשחדים ומשוחדים…המשמעות האזרחית והחברתית איומה ונוראה…". כאן נכנסת תשובתו של רביב דרוקר.

פרפרת 9 : הסרט התיעודי "אברהם שטרן בדמי לעד תחיי" ששודר השבוע בערוץ 20 הוא מרשים ומאלף. מסמך דוקומנטרי חשוב ביותר עבור הנוער הישראלי ועבור אותם אזרחי המדינה ששמו של אברהם "יאיר" שטרן הי"ד איננו אומר להם דבר. אברהם שטרן (נולד בפולין ב- 1907) חניך תנועת בית"ר בפולין הוא גיבור האומה היהודית ועם ישראל לדורותיו ובעל החזון המדיני האמיץ ומופלא שהגה מאז סוף עשור ה- 20 וראשית עשור ה- 30 של המאה הקודמת (ועד יום מותו ב- 1942) אודות תקומת העם היהודי בארץ ישראל המתחדשת בכוח הנפש וגם בכוח הזרוע אם הדבר יידרש. אברהם שטרן הוא "יאיר" ז"ל, הוא אביו של יאיר שטרן הבלתי נשכח ששירת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנות דור, 2000 – 1970. יאיר שטרן היה מנהל חטיבת החדשות בין 1983 ל- 1989, כתב רשות השידור בוושינגטון בין 1989 ל- 1993, וכיהן כמנהל ערוץ 1 בשנים 2000 – 1993. יאיר שטרן היה יותר ממנהל טלוויזיה. הוא היה מנהיג השידור הציבורי. מנכ"ל רשות השידור שלו ושלי בשנים 1998 – 1993 היה מוטי קירשנבאום ז"ל. "יאיר" שמו המחתרתי של אברהם שטרן היה מנהיג של תנועת המחתרת הלח"י (לוחמי חירות ישראל) שנלחם עם חבריו נגד שלטון המנדט הבריטי על תקומת ארץ ישראל המתחדשת והקמת בית לאומי לכל יהודי העולם. אין לשכוח כי ב- 1939 פתחה גרמניה הנאצית במלחמת העולם ה- 2 שהייתה רווייה אש, תימרות עשן, ועשרות מיליוני קורבנות. 6 מיליון יהודים הושמדו בשואה הנוראית. נהרות של דם חצו את אירופה המעשנת לאורכה ורוחבה. "יאיר" נרצח ב- 12 בפברואר 1942 / כ"ה בשבט תש"ב בבית המסתור שלו בתל אביב ע"י אנשי הבולשת הבריטית בדם קר בעת תקופת המנדט הבריטי. את הסרט התיעודי המרגש והחשוב "אברהם שטרן בדמי לעד תחיי" ביים ב- 2011 הבימאי הוותיק יהודה קָוֶוה. הצלם שלו היה יואב קוש ואיש הקול אשר סרגה ז"ל. עידית בן שימול ערכה את הסרט, והפיקה אותו רונית דור. הסרט גדוש בקטעים תיעודיים נפלאים ומסמרי שיער. אברהם "יאיר" שטרן לא היה רק לוחם במערכות ישראל. הוא היה משורר יפה נפש, קורא ספר, איש מוּסָר ודרך ארץ, בעל חזון ומורשת כבירים, אדם בעל משמעת עליונה ודוגמא אישית שאין גדולה ממנה. הוא הקדיש את חייו מלאי הוד למען הקמתה של ארץ ישראל. הבימאי יהודה קָוֶוה מצליח לתת ביטוי מיטבי להתקדשותו של "יאיר" לתקומתה של ארץ ישראל המתחדשת ולו גם במחיר חייו. באחד הקטעים רבי ההוד בסרט התיעודי הנעלה הזה אומר לוחם תנועת הלח"י אברהם "יאיר" שטרן לאהובתו – אשתו הצעירה רוני, "אני יכול להעניק לך כל כך מעט ואת רוצה לקבל כל כך הרבה…". אודה כי ברגע זה בכיתי בלִבִּי ללא דמעות. אולי אני מבוגר מידי בכדי לחוש שוב דמעות ניגרות על לחיי. יאיר שטרן יבד"ל נולד כמה חודשים אחרי מות אביו אברהם "יאיר" שטרן. בהיותו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים ההן של 2000 – 1993 דאג להניח על שולחן העבודה שלו בלשכתו בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים את תמונת אביו ז"ל שאותו לא הכיר. ועוד עובדה חשובה אודות הסרט התיעודי הנדיר הזה : יאיר שטרן בכבודו ובעצמו מוביל בכישרון, בצניעות, בגאווה, ובתעצומות נפש ב- Locations השונים את הסרט הדוקומנטארי המעניין והמרתק שנעשה אודות אביו "יאיר" ז"ל הבלתי נשכח. יאיר שטרן הוא בן 75 היום. לא סר כוחו בתחום הקריינות, ההנחיה, והמלל. קולו הרדיופוני נותר צלול כשהיה. גם חיתוך הדיבור שלו מיטבי. ההובלה של יאיר הבן את מסע חייו של אביו "יאיר" הוא מסמך תיעודי מרתק שיש להפיצו בכל מוסד לימודי ובכל בית חינוך במדינת ישראל.

טקסט תמונה : חודשים יוני – יולי של שנת 1993. יאיר שטרן (מימין) מתמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון (בתווך) וע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל (משמאל). יאיר שטרן התמנה למשרה הרמה לאחר שמוטי קירשנבאום הדיח את מנהל הטלוויזיה הקודם יוסף בר-אל. (באדיבות מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 90 של המאה הקודמת. לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקומה השלישית של הבניין הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (מימין) עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת ההיא מר יאיר שטרן בלשכתו בעת התכנון המוקפד של שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996. מצאתי בו ב- יאיר שטרן בן ברית ישר, הגון, כֵּן, ונאמן להפקות שידורי הספורט האולימפיים בטלוויזיה שהן מטבע הדברים מורכבות ומסובכות, יקרות ויוקרתיות, וגם עתירות רייטינג ומדרוג מאין כמותן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 10 : דני נוימן הוא איש רֵיק ורַבְרְבָן יָרוּד מכל היבט מוסרי במסווה של עו"ד ומי שהסתבך נואשות עם מעשה התחקיר הטלוויזיוני הכפול של העיתונאי חיים ריבלין איש ערוץ 2. התחקיר צולם במצלמה נסתרת ותיעד בצורה מביכה ותמוהה ביותר את דני נוימן כמי שמציג את עצמו מתווך מעין מאכער שיכול לסדר פגישות בין גורמים פרטיים לבין משרדי הממשלה השונים תמורת שכר. התיעוד במצלמה נסתרת עסק בענייני קשריו האישיים של דני נוימן עם מנכ"ל משרד התחבורה עוזי יצחקי שהבוס שלו הוא השר ישראל כץ. התיעוד במצלמה הנסתרת איננו מחמיא לדני נוימן בלשון המעטה. מדובר בתיעוד שבו המסוקר איננו יודע כי הוא מצולם ומוקלט בחשאי ולכן מתנהג בטבעיות שכולה יהירות יתר ועודף ביטחון עצמי. התנהגות בלתי מקובלת שמצביעה על אישיות מתווכת נעדרת נורמות מוסריות אישיות וציבוריות, מבזה ומשפילה את המשתמש בה, מפני שהיא בלתי מקובלת לחלוטין. התיעוד במצלמה הנסתרת של חיים ריבלין חושף את דני נוימן כאיש ברמה נמוכה. דני נוימן אמר בתגובה כי הוא איננו מאכער ולא פועל בדרכים שאינן חוקיות. "אני עו"ד שפועל אך ורק על פי חוק", הצהיר דני נוימן ברדיו גלי צה"ל אצל ניב רסקין אולם המצלמה הנסתרת של חיים ריבלין הציגה דני נוימן אחר לגמרי, והפכה אותו לחשוד, אדם לא הגון, ובעייתי. אולי זה כאילו חוקי אבל מסריח. מדובר בשירות הרסני ולא הוגן, בעיניי שָפֵל ורָקוּב, של תֵּן וקָח. השלטון הבלתי מתוקן יוֹצֵר ביודעין סדקים שמאפשרים לאנשים רדודים כמו דני נוימן לפעפע דרכם בדיפוזיה, ולחדור ולהתמזג עם מנגנון הממשלתי. קיומו של מאכער כמו דני נוימן ודומיו ודפוסי ההתנהגות וההסדרה שלו נובעים מחולשתו של השלטון שאיננו מספק לאזרחים את השירותים הציבוריים הנדרשים בעבורו באופן המוכר והמקובל. היעדר של כל מיני שירותים ציבוריים יסודיים כאלה, מהווים מייד קרקע פורייה לנביטה וצמיחתה של יָבְּלִית. עסקנים כמו דני נוימן מזהים את התפר הפרום על מנת לשמש מתווכים תמורת תשלום בין אזרחי המדינה לבין גופים שלטוניים שהם ביורוקרטיים, מסורבלים, איטיים, כבדים, נעדרי מוטיבציה לסייע לציבור, ולעיתים גם מושחתים. מעשה התחקיר של העיתונאי חיים ריבלין ראוי להערכה ומעורר מייד תדהמה ציבורית גדולה ומובנת מפני שהוא חושף נִיווּן. התחקיר החשוב שודר פעמיים בהרחבה בשני חלקים במהדורת החדשות הארצית של ערוץ 2 ביום שלישי / 29 בדצמבר 2015 + יום רביעי / 30 בדצמבר 2015. בתחקיר הקרוי, "דני יסדר", מתחזה תחקירן ערוץ 2 חיים ריבלין ליָזָם פרטי שמעוניין לקדם במשרד התחבורה תקנה שתחייב החזקת סירנה (צ'אקלאקה) בכל רכב בישראל. דני נוימן סידר ליָזָם המתחזה פגישה עם מנכ"ל משרד התחבורה והסביר למצלמה הנסתרת כלהלן : "תיפגשו איתי ותיפגשו עם בכיר במשרד התחבורה והכל יהיה בסדר". בפגישות שהתקיימו לאחר מכן טען דני נוימן בפני התחקירן כי הוא גובה על שירות מהסוג הזה 5000 (חמשת אלפים) דולר + מע"מ אולם הוא לא יגבה אותו הפעם מפני שהתחקירן ביקש שהוא דני נוימן ילווה אותו גם בהמשך ולכן בעת קיומה של הפגישה הראשונה הוא ייקח ממנו רק 2500 (אלפיים וחמש מאוד) דולר פלוס מע"מ. מתברר שדני נוימן חבר מפלגת "הליכוד" מציג את עצמו כמי שמקושר מאוד לכל מיני משרדי ממשלה, מקושר לכל השרים והיועצים והעוזרים שלהם שהם חברים שלו. הוא העיד על עצמו שהוא עושה עם כולם עסקאות, הוא עוזר לכולם, למנכ"ל המשרד הזה והמשרד הזה, הוא גם חזק באנרגיה ומציע למקבלי שירותיו לחשוב על דברים שהם צריכים במשרדי הממשלה. הוא לא היסס להתרברב בפני התחקירן כי הוא מקושר היטב למשרד ראש הממשלה, למשרד האוצר, למשרד התחבורה, למשרד העבודה והרווחה, למשרד הפנים, ולמשרד האנרגיה. לא ייאמן כי יסופר. כתבות התחקיר של חיים ריבלין כפי ששודרו בערוץ 2 הן כתב אישום חריף נגד המאכער דני נוימן מי שמאמץ תמורת תשלום נורמות התנהגות ציבוריות פסולות מכל וכול. בינתיים הגיב שר התחבורה ישראל כץ אודות שתי הכתבות "דני יסדר" ששודרו בערוץ 2 כלהלן : "דברי דני נוימן על השירותים שהוא יכול לספק, הינם בבחינת שקר בוטה, דברי לשון הרע, ודיבה". עיתון "הארץ" מדווח היום (חמישי – 31 בדצמבר 2015) כי הכְּנֶסֶת השעתה את אישור הכניסה הקבע של דני נוימן למשכן. את האיש הכושל הזה שקוראים לו דני נוימן הציבה מערכת הספורט של ערוץ 1 בשורותיה ואימצה אותו אל לִבָּה היכן שהוא בסוף בסוף שנות ה- 2000 והעניקה לו את התואר פרשן כדורגל ראשי שלה, ואותו יורם ארבל אָץ לשתף פעולה עמו. הערה : החלק הזה של פרפרת 10 נשען על מידע כפי שהתפרסם בערוץ 2 + עיתון "הארץ" + מוסף הכלכלה המצוין "TheMarker" המסופח לעיתון "הארץ".

היכן שהוא בראשית עשור ה- 90 של המאה הקודמת פנה אלי ח"כ הליכוד ראובן "רובי" ריבלין (היום נשיא המדינה) וביקש ממני כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשכור את שירותיו של דני נוימן שהוא לפי דעתו פרשן כדורגל מצוין. זאת הייתה התקופה בה החל אבי רצון למלא את תפקידו כפרשן כדורגל שלי בחטיבת הספורט. תשובתי אליו לרובי ריבלין הייתה ברורה וקצרה : "דני נוימן איננו פרשן כדורגל. כל עוד ואני כאן, הוא לא יוכל ולא יהיה רשאי לחצות את מפתן דלת חטיבת הספורט". ואומנם כך היה. הפרשנים שהובילו את שידורי הכדורגל שלי בימים ההם היו בעיקר אבי רצון, חיים ברעם, וזאב "זאביק" זלצר. לאבי רצון וחיים ברעם הייתה עוד מעלה. שניהם היו עיתונאים. דני נוימן איננו פרשן כדורגל ורחוק מלהיות אישיות טלוויזיונית. הוא נעדר כל שמץ של כישרון פרשנות. מדובר בדמות מגוחכת, פתטית, ומעוררת רחמים. האיש העלוב נוהג לספר לצופיו את מה שהם ממילא רואים על המסך אולם מבלי לנתח ולהסביר את תורת המהלכים הנסתרת ומדוע אלה משפיעים ומפיקים את שפע ה- וואריציות האין סופיות המתקיימות בהתמודדויות ומשפיעות על התוצאה הסופית במשחקי כדורגל. אינני כופר בזכותו של ערוץ 1 להיות חַמְלָן ו- נָדִיב ולהעניק שירותי חֶסֶד לדני נוימן, אולם מדוע על חשבון צופי הטלוויזיה שלו ? אני מבין שדני נוימן היה פעם משאת נפשו של אורי לוי איש מחלקת הספורט של ערוץ 1 והתומך הראשי שלו שם, וכך צלח וזלג איש שמבעד לחורי המסננת. אף על פי כן איזה אינטרס יכול היה להיות להנהלת ערוץ 1 ולהנהלת רשות השידור שלא לבלום את יוזמת הנפל ההיא של אורי לוי ושאר אנשי מחלקת הספורט של ערוץ 1 ? איזה עסק ועניין יכולים היו לשרת את הנהלות ערוץ 1 ורשות השידור בכך שניאותו להעסיק איש כה כושל בשורותיהם כמו דני נוימן…? היכן האחריות שלהן ? הרי מחלקת הספורט איננה ריבון. שיקול דעתם של אנשיה מבוקר מן הסתם ע"י ההנהלה הראשית. מן המפורסמות הוא כי מחלקת הספורט היא ת.פ. של חטיבת החדשות שהיא ת.פ. של מנהל הטלוויזיה. ממדי עליבותו וכישלונו של דני נוימן כפרשן כדורגל מוביל בערוץ 1 נחשפו מייד עם ראשית צעדיו לעבר עמדת השידור של ערוץ, אולם הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המשיכו להעסיק אותו תמורת משכורת יפה כאילו אין הדבר נוגע להן. כזכור חַבָר דני נוימן הכושל בשעתו על תקן של פרשן לשדר המוביל של ערוץ 1 יורם ארבל ו/או יורם ארבל אליו. זאת לדעת : כל עמדת שידור טלוויזיונית דו ראשית פועלת על עיקרון הכלים השלובים ועל פי החוק המתמטי שמינוס מנצח פלוס. דני נוימן איננו פרשן. הוא מתחזה לפרשן. הוא נעדר כליל כל מחשבת כדורגל וכישרון הסברה וניתוח. בכך הפך כנושא גן טלוויזיה (-) לקטליזטור, ומי שהאיץ שוב ושוב את תבוסותיו של השדר המוביל שלו יורם ארבל ליד המיקרופון. פַּרְשָן דֶמֶה תמיד ינצח שַדָּר מוכשר. פרשן רָע תמיד ימשוך את השַדָּר שלו מטה. פרשן טוֹעֶה תמיד יקלקל וישבש את כיוון המַצְפֵּן ו- יסיט את השַדָּר המוביל שלו מהמשעול הישר והמתוכנן, מהנָתִּיב שבו צריך לצעוד, אל דרך חַתְּחָתִּים. זה מה שקרה בעמדת השידור הדו ראשית שאִכְלֵסָה בשעתו את הצֶמֶד יורם ארבל ודני נוימן. יורם ארבל רווי וותק ומוניטין כשל לצדו של פרשן חלש בהכנת שיעורי הבית וההתכוננות לשידורים הישירים ב- ברזיל הרחוקה, נחל מפלה בהבנת המשחק, והתבלבל לא פעם ולא פעמיים גם לא שלוש בזיהוי גיבורי העלילה. קול הבריטון שלו איננו יכול להסוות עוד את שגיאותיו וטעויותיו. הצמד הזה יורם ארבל את דני נוימן היה שותף מלא ואחראי ראשי למעידה ולכישלון הסיקור של ערוץ 1 את מונדיאל ברזיל 2014. מאות הטעויות והשגיאות שלהם בטורניר הכדור ההוא הן רבות מספור ו- צרובות לעַד בארכיון השידור הציבורי. ברור שאחריתם תהיה מרה. זה רק עניין של זמן. בעקבות מינויו של פרופסור דוד האן ב- 2014 לכונס נכסים של רשות השידור ופירוק שורותיה במתכונתן הישנה, וסילוקם של המנכ"ל הקודם יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' כמו גם הדחתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת, ולאחר הפקדתו של מנכ"ל חדש בשם יונה וויזנטל על רשות השידור המפורקת, הודחו גם יורם ארבל ודני נוימן ממשרותיהם בערוץ 1, זה כשַדָּר כדורגל ראשי וזה כפרשן ראשי (בהתאמה). יורם ארבל ודני נוימן לא הלכו מרצונם החופשי. הם גורשו מבימת ערוץ 1. את מקומם תפשו ללא כל קושי (לא קונץ כזה גדול) הצמד עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר. מגוחך לשמוע שיורם ארבל מוצא עכשיו ניחומים בזרועותיו של ערוץ One ובשידורי ה- Off tube המגוחכים של הליגה הספרדית כמוצא שלל רב (ל- One יש חזקה עליהם בארץ לשלוש השנים של 2018 – 2015) יחדיו עם פרשני ה- Off tube חיים רביבו ואייל ברקוביץ'. ממש Big deal. שביעות רצונו של אותו יורם ארבל מהמצב החדש, פתטית. שיבושם לו. אצלי, הוא לא היה שדר Off tube ולא העתיק מהמוניטור באולפן בירושלים. אצלי, הוא והשדרים האחרים שבחרתי שידרו ישיר את אירועי הספורט השונים מהשטח בתקופה שנמשכה רבע מאה של שנים בין 1978 ל- 2002 ממוקד ההתרחשויות, בארץ וגם בחו"ל.

הערה אישית שלי (1) : עלי להוסיף כאן שההכרעה העקרונית בעניין הדיווח הישיר מהשטח על ידי בארץ ובעולם, ודבקותי הנחרצת בעיקרון העיתונאי הקדוש הזה, ובמקביל ההתרחקות מעניין שידור Off tube – לא היו יכולים להתבצע בלעדי תמיכתם המסיבית בי של המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם. אותו כנ"ל יש לומר גם לזכותם של מרבית מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיהם שתמכו אף הם בעיקרון המבורך והמהולל הזה של ביצוע השידור הישיר ממקום התרחשות, ובראשם מר יאיר שטרן.

הערה אישית שלי (2) : זכייתו של יורם ארבל השבוע בפרס מפעל חיים בעבור שידוריו בטלוויזיה בתחום אירועי הספורט בארץ ובחו"ל היא יותר מבעייתית. נכון, הוא שדר ספורט טוב – אז מה ? זה איננו הכל וגם לא המעלה החשובה ביותר של כל אישיות טלוויזיונית באשר היא. מערכת שיקולים כוללת איננה יכולה להסתמך על נימוק בלבדי ומרכיב יחיד של איכות קולית והבנה בתחום, ואשר אמורה לזכות את יורם ארבל (וכל אחד אחר) בפרס חיים. הענקת פרס על מפעל חיים ליורם ארבל ו/או לכל אישיות טלוויזיונית אחרת, חייבת להתבסס בראש וראשונה על ערכים אוניברסליים שיורם ארבל פישל בהם וגם על הישגים עיתונאיים שלעולם לא היו לו, בטרם לוקחים בחשבון את כישרונו של האיש לאחוז במיקרופון. אינני יכול להצטרף לקהל אוהדיו שמחניף לו עכשיו ומאחל לו ברכות בעקבות זכייתו של הפרס. אינני עושה זאת מצַרוּת עַיִן וקִנְאָה ו/או בגלל שימור טִינָה. נימוקיי עמי ואעלה אותם באחד הפוסטים הקרובים. נאמר ונכתב בבלוג הזה על ידי לא פעם ולא פעמיים וגם בספר עב הכרס שאני חוקר וכותב "למילים יש וויזואליה משלהן" (אחד מ- 13 הספרים שמרכיבים את מכלול "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") כי יורם ארבל היה בשעתו שדר טלוויזיה מיטבי של שני ענפי הספורט, הכדורגל והכדורסל. והוספתי כי הוא היה בין שדרני הטלוויזיה הבודדים שעסק במינון מדויק של כמות המֶלֶל שלו וצעד תוך הפגנת שיווי משקל נדיר ואבסולוטי על התפר הדק שמפריד לעַד בין השִידוּר לבין הבִּרְבּוּר. אני מחזיק בדעתי גם היום שיורם ארבל הוא רב אמן בניסוח בשידור ישיר. ב- 22 ביוני 1986 הגה בדקה ה- 51 במשחק רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה 1:2 במונדיאל מכסיקו 1986 את הסלוגן האימורטאלי הבא, "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שלטון" והפך באמצעות אותן תריסר מילים ההן את דייגו ארמאנדו מאראדונה לעבריין. ב- 19 במארס 1989 חיבר במשחק קדם גביע העולם באצטדיון ר"ג (לקראת מונדיאל איטליה 1990) ישראל – אוסטרליה 1:1 בדקה ה- 71 את אמירת הנזיפה ההיא שהקנתה לו מוניטין ותהילה, "זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה", לאחר שהחלוץ האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס הכניע את השוער הישראלי בוני גינזבורג בבעיטה חופשית מטווח גדול של 28 (עשרים ושמונה) מטרים. לדאבון לב כישרון מֶלֶל, ניסוחים מזהירים (בעת שידורים ישירים), ואחיזה איתנה במיקרופון אינם חזות הכל ולא מהווים קריטריוני מבחן בלעדיים בקורות חיינו (!).

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 22 ביוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. משחק רבע הגמר בו מנצחת ארגנטינה את אנגליה 1:2. חטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה את המשחק בשידור ישיר. זהו השער הראשון שמבקיע בידו קפטן נבחרת ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה בן 26 (Diego Armando Maradona) בדקה ה- 51 של ההתמודדות ומעניק לארגנטינה יתרון ראשוני של 0:1. העבריין דייגו ארמאנדו מאראדונה נראה ב- Frame הצילום הזה מכניע את השוער האנגלי פיטר שילטון (Peter Shilton) ואת שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר, אולם לא את 15 המצלמות של TeleMexico וגם לא את השדר שלנו יורם ארבל. בתום ה- Replay השלישי של ניידת השידור המכסיקנית הגה אז יורם ארבל את הסלוגן הנפלא שלו בן 12 מילים, "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון", והפך את מאראדונה לעבריין. יורם ארבל והפרשן שלו מרדכי שפיגלר ישבו בעמדת השידור שלנו באצטדיון ה- Azteca במכסיקו סיטי ומשם העבירו בשידור ישיר את ההתרחשויות ומהלך המשחק לאולפנים שלנו בירושלים. אנוכי ניהלתי וערכתי את השידור הישיר ההוא מהמפקדה שלי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים ב- IBC במכסיקו סיטי. כשיורם ארבל סיים להגות את האמירה הווירטואוזית ההיא בת תריסר המילים ההן, לחצתי על ה- Talk back המותקן על יחידת ה- 4W שלי במשרד ההפקה, ואמרתי לו רק מילה אחת בלבד, "בראבו". הוא היה ראוי לכך. היה מדובר בטקסט חסכוני, נבון, ומדויק. (התמונה באדיבות TeleMexico 1986).

 טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. ה- WBM ה- 1. אנוכי יחדיו עם גב' סִילְבִיָה גָארְסִיָיה (Sylvia Garcia) מנכ"לית כוח אדם יעילה, אדיבה, וחרוצה בקבוצת הטלוויזיה הגדולה של המארחת 86' TELEMEXICO. קבוצת הטלוויזיה הזאת הורכבה אד הוק מציוותי הטלוויזיה של "Channel 13" הציבורי של מכסיקו ומהרשת של הטלוויזיה המכסיקנית המסחרית ששמה היה "TELEVISA". (תיעוד וצילום 86' TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מאי – יוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא. ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) הממוקם במכסיקו סיטי. אנוכי יחדיו עם עוזרת ההפקה היעילה, החרוצה, והמצטיינת שלי גב' שמחה שטרית. היא הייתה עוזרת הפקה נפלאה. התמונה צולמה במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. ה- IBC במכסיקו סיטי. זוהי עמדת הפיקוד, העריכה, והשליטה שלי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC במכסיקו סיטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 ו- 29 בינואר 1981. בריסל – בלגיה. הימים ההם – הזמן ההוא. איזה שידור Off tube ואיזה נעליים. זוהי עמדת השידור שלנו במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית "רויאל 4" בטרם השידור הישיר של שני המשחקים מכבי ת"א – צסק"א מוסקבה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. זיהוי : יושב מימין, השדר יורם ארבל (ממושקף). יושב משמאל, המפיק אמנון ברקאי חובש Headset ומחזיק מיקרופון. אמנון ברקאי משוחח עמי שיחות תיאום עם מפקדת השידור שלי בירושלים על קו ה- 4W בטרם שריקת הפתיחה. עמדת השידור שלנו בבריסל הייתה מאובזרת גם בטלפון חיוג בינלאומי כ- Back up חקו השידור ה- 4W. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 8 בנובמבר 1984. הימים ההם – העידן ההוא. עמדת השידור שלנו באולם הכדורסל של קיבוץ כפר גלעדי. איזה שידור Off tube ואיזה נעליים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, השדר יורם ארבל, המפיק יוסי לנדאו, הצלם התחתון שלמה גרשנגורן – ספיטירקי, והצלם המוביל טדי למברג (למעלה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1983. עמדת השידור שלנו באולם הכדורסל של מכבי ר"ג בכפר המכבייה ברמת גן. הימים ההם – הזמן ההוא. איזה שידור Off tube ואיזה נעליים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, עוזר השדר גיורא צור, השדר המוביל יורם ארבל, והמתלמד אורי לוי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1985. הימים ההם לפני שנות דוֹר. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו. איזה שידור Off tube ואיזה נעליים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יורם ארבל, אנוכי, וה- Floor Manager דני גור אריה ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון – 22 ביוני 1986. הימים ההם – התקופה ההיא. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. בירת המדינה מכסיקו סיטי. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון "האצטקה" (Azteca) באזור הנרחב של כלל עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות. איזה שידור Off tube ואיזה נעליים. השדר יורם ארבל ועוזרת ההפקה שלי שמחה שטרית מתייצבים במקום כשעתיים וחצי בטרם שריקת הפתיחה למשחק ארגנטינה – אנגליה 1:2 בשלב רבע הגמר של הטורניר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2014. יורם ארבל (משמאל) ודני נוימן (מימין). צוות שידור טלוויזיוני כושל, בעייתי ורדוד, רווי טעויות בזיהוי גיבורי העלילה, ונעדר מחשבת כדורגל, ובסופו של דבר מגוחך. אחריתם הייתה מרה. שניהם הודחו מעמדת השידור של ערוץ 1 בכדורגל. שלא יהיה ספק : יורם ארבל ודני נוימן לא הלכו מרצונם החופשי. הם גורשו. את מקומם תפשו ללא שום קושי הצמד עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

פרפרת 11 : ערב מיסודו של תאגיד השידור הציבורי החדש במקומו של ערוץ 1 הישן מתעוררים ספקות רבים אודות יכולתו הכלכלית המוגבלת להתמודד ולרכוש את זכויות השידורים העתידיים והיקרים של אירועי הספורט הגדולים והנחשבים בארץ ובעולם.

פרפרת 12 : ליאור שליין כותב, עורך, מגיש ו- מנחה את תוכנית הסטירה "גב האומה" בערוץ 10. מדובר בווירטואוז טלוויזיה.

טקסט תמונה : מוצ"ש – 26 בדצמבר 2015. אולפן "גב האומה". זהו השדרן והסטיריקן החד והשנון מר ליאור שליין, גבוה משכמו ומעלה מכל אנשי הפנל שמאיישים את "גב האומה" שלו. התוכנית נוסקת בחלקה השני לאחר שכל הפנליסטים נוטשים בזה אחר זה את האולפן וליאור שליין נותר חשוף לבדו. אינני מחמיץ אותו ביודעי שהוא שקול לשדרן האמריקני ג'וני קארסון (Johnny Carson) הוירטואוז ההוא מ- "NBC Tonight Show". (תועד וצולם ב- iphone. באדיבות ערוץ 10).

רבים חשבו שאמירותיו האימורטאליות של מנחה הטלוויזיה האמריקני רָב המוניטין ג'וֹנִי קָארְסוֹן המנוח נורו על ידו אינסטינקטיבית מהמותן. רבים סברו שההתחכמויות שלו, הטקסטים השנונים, הבדיחות החכמות, וההומור של גאון תוכניות ה- Talk Show בתוכנית הטלוויזיונית המפורסמת שלוֹ ברשת האמריקנית, "NBC The Tonight Show", שרצה שנות דוֹר רצופות 1992 – 1962 ברשת NBC, אומנם נשלפו מהשרווּל ונאמרו כלאחר יד. טעות, זה לא נכון. לאחר שפרש גילה לציבור כי מעולם לא אִלְתֵּר ולא הִמציא. הכל היה כתוב, מחושב, ומתוכנן לפרטי פרטים מראש. המפיקים והעורכים עשו חזרות קפדניות לקראת שידורה הישיר של כל תוכנית. הם ערכו חזרות מדויקות ותִּזמנו את האמירות של ג'וני קארסון, בעוד למיליוני צופי הטלוויזיה בארה"ב היה נדמה כאילו הן פרי תגובה של הרגע ונשלפו לפתע מהשרוול ע"י המנחה המוכשר.

טקסט תמונה : 1965. ג'וני קארסון (מימין) מראיין בתוכנית "NBC The Tonight Show" את בימאי הקולנוע וודי אלן שהיה בעצמו חריף ביטוי. ג'וני קארסון קבע כי הטקסט איננו מקרי והוא תמיד מחושב מראש גם אם נדמה כי הוא נשלף מהשרוול. בזאת הייתה גאוניותו. (באדיבות TVguide).

כישרונו של ג'וֹנִי קָארְסוֹן היה טמון ביכולתו להתכונן ולהתאמן שבעים ושבע פעמים לקראת השידור הישיר . נדמה היה כי אמירותיו השנונות באמת נאמרו כלאחר יד ונשלפו מפני שהדבר נעשה בחֵן ובטבעיות כה רבה וכמובן בעיתוי הנכון. אך הן תוכננו למפרֵע. זאת הייתה גאוניותו של המנחה. "לא השארתי דבר ליד המקרה", אמר, והוסיף ג'וני קארסון, "הצהרות טלוויזיוניות הנשלפות מהשרווּל משולות ל- Gembling. הן הימור שעלולות להפוך לחֶרֶב פִּיפִיוֹת ואת אומרם לטמבל וטיפש גמור". מן ההיבט הזה היה ג'וֹנִי קָארְסוֹן איש טלוויזיה מחושב וזהיר שלא נטל מעולם סיכונים מיותרים.

פרפרת 13 : מגיע ציון לשבח בקנה מידה ארצי למורה לאזרחות האמיץ רותם גינוסר שהחליט להקים קבוצת ריצות למרחקים בינוניים של ילדי פליטים נערים ונערות ממדינות אפריקאיות, המבקשים מקלט בישראל. במהלך שנה שלימה הוא מאמן אותם על מנת שיוכלו בזכות הצטיינות הישגיהם על המסלול בתעודת זהות ישראלית כדי שיוכלו בבוא העת לייצג את מדינת ישראל באולימפיאדות. הבימאי, התסריטאי, והצלם דוד ווקסמן מצא צורך לתעד את סיפורו המופלא של המורה והמחנך רותם גינוסר וילדי טיפוחיו פליטים אפריקניים נהדרים בעזרתם צלם נוסף עדי מוזס, המקליט רונו גבע, יוצרת המוסיקה המקורית, העורך דוד ריינליב, והמפיק גידי אביבי. ערוץ 10 מצא צורך לחשוף את הסיפור והתיעוד האנושי המרגש הזה בפני צופיו.

סוף הפוסט מס' 567. נחקר ונכתב ב- 31 בדצמבר 2015. ראה המשך בפוסט 568.