פוסט מס' 553. 1. הנשיא ה- 5 של מדינת ישראל יצחק נבון ז"ל. 2. "גָב הַאוּמָה" מעפילה לשיאה כשמשתתפיה יוצאים מה- Frame ומשאירים שם את ליאור שליין המבריק לבדו. 3. נשיאת מועצת העיתונות כבוד השופטת דליה דורנר שותקת מול מפל הכמויות העצומות של פרסומות מסחריות שנשפכות על מסך ערוץ 1 הציבורי ללא פיקוח ובקרה. איה את כבוד השופטת דליה דורנר ? פוסט מס' 553. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 11 בנובמבר 2015.כלליראשי

הערה 1 : הַבְּלוֹג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הַבְּלוֹג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוגש בחינם לקוראים.

הערה 3 : המֵידָע שנמסר בששת הפוסטים האחרונים אודות רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל בכיכר העיר מוצ"ש של 4 בספטמבר 1995, כלול בסדרת טלוויזיה רחבת היקף בת 13 ספרים (שונים) שאני חוקר וכותב, וקרויה תחת Title משותף : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא יסודית ומקפת ו- כוללת בתוכה כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים. סדרת 13 הספרים מבוססת על מחקר וכתיבה שלי שנמשכים 17 שנים מאז שנת 1998. מאז אותה הפגישה הבינלאומית, וועידת ה- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcaters Meeting), שנערכה בסידני באוקטובר 1998, ואשר עסקה בהכנות לקראת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סידני (Sydney) בשנת 2000. הוועידה ההיא דנה בהבנת פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיונית של הקבוצה המבצעית האוסטרלית SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization), יחידת טלוויזיה נפלאה, חרוצה, ורבת ידע בראשה ניצב הספרדי מנואל "מנולו" רומרו.

המחקר והכתיבה שנפרסים לאורך 17 שנים מאז 1998 טרם נגמרו. הם אמורים להסתיים ב- 2019. סדרת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אמורה לצאת לאור לכל המאוחר ב- 2020. לצורך המחקר והכתיבה ראיינתי במשך 17 שנים כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם הקשורים לתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית. ברשימת האישים הארוכה שעמם שוחחתי כלולים גם שמותיהם (לא לפי סדר החשיבות) של אלוף במיל. אלעד פלד, איתמר גבתון (בנו של חנוך גבתון ז"ל), פרופסור אליהוא כ"ץ, לואיס "לואי" לנטין, סטן גרנדייזי, ג'וזף "ג'ו" סטרן, הרברט "הרב" קרוסני, פרופסור ראובן ירון ז"ל, פרופסור שלמה אהרונסון, רחל רונן (אלמנתו של יורם רונן ז"ל), שרגא מרחב, "פונצי" הדר ז"ל, בוב גולדמן, דוד "דודו" הירשפלד ז"ל, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, ארנון צוקרמן, יצחק לבני, צבי גיל, חיים יבין, עוזי פלד, ארנון צוקרמן, יוחנן צנגן, יגאל לוסין, גדעון דרורי, חנוך ברטוב, ירון לונדון, שמואל אלמוג ז"ל, חגי פינסקר ז"ל, נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל, ישעיהו "שייקה" תדמור, חגי מאוטנר, יפה מישורי, רוחמה איילון, גיל חובב (בנו של משה חובב ז"ל), יאיר שטרן, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, מנחם וולף, דובל'ה גולדשטיין, דוב גולדשטיין ז"ל (עיתונאי בכיר ב- "מעריב"), טוביה סער, אלימלך רם ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, יצחק לבני, אורי פורת ז"ל, אריה מקל, אליהו בן עמרם, ישראל דורי, יוחנן צנגן, יוסף ביניא, יצחק נבון ז"ל, הספרדי מנואל "מנולו" רומרו, הנורווגי יארלה הויסאטר, הגרמני אלברט שארף, הבריטי ריצ'ארד באן, הבריטי אלאן הארט, הבריטי ג'ונתן מרטין, הבריטי גרג דייק, האמריקני באד גרינספאן, האמריקנית ננסי בפה, המכסיקני אמאורי דאומאס, הארגנטיני מאסימו גארפינקל, ועוד רבים, רבים, רבים אחרים בארץ ובעולם.

תזכורת מהימים ההם – הזמן ההוא. דו"ח מִדְרוּג מ- 9 במארס 1994 המצביע על שגשוגה ועוצמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתחומי שידור החדשות, האקטואליה, והספורט.

rating 1994

טקסט מסמך : 9 במארס 1994. הימים ההם – הזמן ההוא. לקט עיתונות המתעד את שגשוגה ועוצמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתחומי השידור של חדשות, אקטואליה, וספורט. (מתוך לקט עיתונות של רשות השידור).

ב- 9 במארס 1994 כיהן מוטי קירשנבאום בתפקיד מנכ"ל רשות השידור, יאיר שטרן היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, דוד "דודו" גלבוע שימש מנהל חטיבת החדשות, דליה גוטמן נבחרה למנהל חטיבת התוכניות, ואנוכי ניווטתי, ניהלתי, הפקתי, וערכתי את משדרי הספורט בארץ ובעולם בעבור מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן.

—————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 553 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 11 בנובמבר 2015.

—————————————————————————————-

1. הנשיא ה- 5 של מדינת ישראל יצחק נבון ז"ל. 2. "גָב הַאוּמָה" מעפילה לשיאה רק בשעה שחברי הפָּאנֶל יוצאים מה- Frame ומשאירים שם את ליאור שליין המבריק לבדו. 3. נשיאת מועצת העיתונות כבוד השופטת דַלְיָה דוֹרְנֵר שותקת מול מפל הכמויות העצומות של פרסומות מסחריות שנשפכות על מסך ערוץ 1 הציבורי ללא פיקוח ובקרה. אַיֵה את כבוד השופטת דַלְיָה דוֹרְנֵר ? פוסט מס' 553. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את השידור הציבורי בטלוויזיה וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת כאות מחאה נגד מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לתפקיד הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : "המקור" בערוץ 10 בהובלת רָבִיב דְרוּקֶר ובַּרוּך קְרָא (יום שלישי – 10 בנובמבר 2015). פרק ב' שָב, עסק, ודן בשיחות השלום החשדניות, רוויות תככים, ונעדרות בְּדָל של אימון מינימאלי בין ממשלות ישראל בראשות אהוד ברק ואהוד אולמרט לבין הרשות הפלסטינית בראשות יאסר עראפאת ואבו מאזן. תוכן שני המִשְדָרִים האחרונים ב- "המקור" אודות הנ"ל מעוררים יותר מ- מחשבות נוגות.

druker kra 1

טקסט תמונה : יום שלישי – 10 בנובמבר 2015. "המקור" בערוץ 10 בהובלת רביב דרוקר (מימין) וברוך קרא (משמאל). התמונה הקודרת והחשוכה הניבטת מהאולפן הכהה של ערוץ 10 תואמת את תוכן המשדר שתיאר את שיחות השלום החשדניות, רוויות תככים, ונעדרות בְּדָל אמון מינימאלי בין ממשלות ישראל בראשות אהוד ברק ואהוד אולמרט לבין הרשות הפלסטינית בראשות יאסר עראפאת ואבו מאזן. קָדְרוּת ותווי פניהם של מספרי העלילה בקדמת ה- Frame נוכח חיוכיהם של גיבורי העלילה ברקע, מדגישים עוד יותר את עוצמת האכזבה. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 10. באדיבות ערוץ 10).

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (2015 – 1939)

חלפו כבר שבעה שבועות מאז מותו הפתאומי של מוטי קירשנבאום ז"ל. ככל שינקפו הימים, החודשים, והשנים יתברר כי חסרונו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל יורגש יותר ויהיה עמוק יותר משסָבְרוּ תחילה. שסע הגעגועים אליו ולערך אישיותו התקשורתית והטלוויזיונית החיונית רבת הצדדים ילך ויגדל, ו- יגבר ביחס ישר להתרחבות טווח הזמן מתאריך מותו. מוטי קירשנבאום היה אזרח ועיתונאי בעל מצפון ואמיץ לב. זה בלט כמובן בתחום עיסוקו רב השנים בתקשורת רחבת ה- ממדים : טלוויזיה, רדיו, עיתונות כתובה, וגם ב- תיאטרון. הוא היה כל חייו איש בעל יושרה ציבורית עילאית. מוטי קירשנבאום נמנה על אותה חבורת אנשים שהפכה את חיינו בארץ ישראל ל- בעלי ערך ו- כדאיים. הוא מת בן 76 במושב מכמורת ב- י"ב תשרי תשע"ו – 25 בספטמבר 2015. זיכרונו לא יישכח ולא ימוש ממני (!).

kirshenbaum 14

טקסט תמונה : 1975. הימים ההם – הזמן ההוא. מוטי קירשנבאום ז"ל (משמאל, בן 36) מארח על סט התוכנית הסטירית הטלוויזיונית "ניקוי ראש" את עורך ומגיש "מבט" חיים יבין יבד"ל (מימין, בן 43). בתווך שחקן "ניקוי ראש" טוביה צפיר. זמן לא רב אח"כ התמנה חיים יבין לתפקיד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 – 1977 (המינוי נעשה ע"י מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן), ואח"כ התמנה גם למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1989 – 1986 (המינוי נעשה ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת). מוטי קירשנבאום ז"ל היה מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 – 1976 (המינוי נעשה ע"י מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן). ב- 1993 התמנה מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ועל פי המלצתה החמה של שרת החינוך שולמית אלוני ז"ל. הוא ניצב איתן במשך חמש שנים בתפקידו הרָם בפסגת השידור הציבורי עד 1998. בכמה תחומים הצעיד את השידור הציבורי כמה צעדים נאים לפנים. חיים יבין בן 83 היום יבד"ל ומוטי קירשנבאום ז"ל נחשבים לאבות השידור הציבורי של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. הנשיא ה- 5 של מדינת ישראל יצחק נבון ז"ל.

יִצְחָק נָבוֹן ז"ל. פרק קצרצר מהספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי (בן רבבת עמודים) ואשר קרוי, "שמונה ימי בראשית". זהו הספר הראשון בסדרה בת 13 ספרים רחבת היקף שאני חוקר וכותב מאז 1998 אודות קורות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ\ ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

ציבור גדול במדינת ישראל מתאבל על מותו של הנשיא ה- 5 יצחק נבון ז"ל שבע ימים בן 94 שהיה איש אשכולות במלוא מובנה של המילה ונעים הליכות. מומחה בתחומים רבים וצדיק גדול איש ללא רבב במשך שני דורות של שנים. יצחק נבון ז"ל זכור גם כמזכירו ומנהל לשכתו ואיש סודו של ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון. אם להשתמש בביטוי המפורסם של הדרמטורג וויליאם שייקספיר בהצגה "כטוב בעיניכם" (As you like it), שאמר, כלהלן :

"All the world is a stage and all the men and women merely players…"

"כל העולם במה וכל איש ואישה רק שחקנים הם" (הזמר אלוויס פרסלי השתמש ברעיון ובטקסט הזה של וויליאם שייקספיר בשירו "Are you lonesome tonight"), ארשה לעצמי לומר בשם תפקידי הזעיר ו- להגיד כי יצחק נבון הדָגוּל היה עבורי ראשית דבר בעלה של אוֹפִירָה אֶרֶז – נָבוֹן ז"ל וגיסה של וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל, שתי אחיות ושתי ידידות בלתי נשכחות שלי שנקטלו טרם זמנן בשל מחלה קשה. אופירה ארז נולדה בתל אביב ב- 1936. היא הייתה נערה יפה ובמלאת לה 20 אביבים ב- 1956 החליט עורך השבועון "העולם הזה" להציב את תמונתה כ- "צברית ישראל" בשער האחורי של השבועון הנפוץ. אוֹפִירָה אֶרֶז שירתה עמי בגדוד 12 בחטיבת גולני כמורה לעברית וסמלת חינוך. היינו ידידים. אני חייל מקיבוץ אפיקים והיא חיילת מתל אביב.

yoash 17

טקסט תמונה : 1957 – 1956. אנוכי חניך בקורס מ"כים של חטיבת גולני ב- ג'וערה ומ"כ בגדוד 12 של גולני. שתי האחיות אופירה ו- ורדינה ארז ז"ל היו ידידות טובות שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הוריה של אופירה ארז ואחותה ורדינה ארז גרו בדירה צנועה ברחוב זמנהוף בתל אביב לא רחוק מכיכר דיזנגוף ו- קולנוע "אסתר" היָשָן ההוא. אופירה ארז התפרסמה בגדוד 12 ביופייה. לימים התאהבה ביאיר לין (לינקובסקי) בן קיבוץ אפיקים. יאיר לין כמו רבים מהגברים נצרים למשפחות לִין ויָבְזוֹרִי בקיבוצים אפיקים, משמר העמק, ותל יוסף, היה גבר יפה תואר. זה היה רומן מפורסם. אולם יאיר לין עזב אותה והתחתן עם אסתרק'ה מקבוצת כינרת. לאחר זמן ניכר הכירה אוֹפִירָה אֶרֶז את יצחק נבון שהיה מבוגר ממנה ב- 15 שנים והקימה עמו את ביתה ומשפחתה. וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל צעירה מאחותה אופירה בשנתיים – שלוש הייתה אישה מעניינת, מאופקת ורצינית, וגם בימאית טלוויזיה מוכשרת בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא למדה קולנוע וטלוויזיה בניו – יורק בארה"ב בין 1961 ל- 1968. ב- 1968 הצטרפה לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל עבדה עמי כמה שנים בין 1971 ל- 1975 בחטיבת הספורט יחדיו גם עם דן שילון, אלכס גלעדי, ויואב פלג.

בעבור רבים ריצדה דמותו של יצחק נבון בזיכרון הלאומי הקולקטיבי כנשיא ה- 5 של מדינת ישראל. בשבילי הוא היה קודם כל בעלה של אופירה ארז וגיסה של ורדינה ארז. יצחק נבון קנה את המוניטין שלו גם בזכות כישרון הדיבור והביטוי שלו בכתב ובע"פ ובגלל הדיקציה המזהירה שלו בה שם דגש טבעי על הגיית האותיות הגרוניות "ע" ו- "ח". מן ההיבט הזה הוא היה ייחודי. יִצְחָק נָבוֹן דיבר על בוריין גם את שלוש השפות ערבית, ספרדית, ואנגלית. הוא עשה זאת בשלמות. יצחק נבון נבחר לנשיא המדינה ב- 1978 וכיהן במשתו הנכבדה זאת עד 1983. זכורים נאומיו הבלתי נשכחים כנשיא המדינה בעת ההיא בטלוויזיה בשפה הערבית בחגים של האזרחים הערביים. הוא היה נשיא אָהוּב באֶמֶת. מר יוֹסֵף בִּיְנָיא עיתונאי בכיר ורב ניסיון מי שהיה מנהל החדשות בטלוויזיה בשפה הערבית בשנים 1990 – 1978 ומנהל הטלוויזיה בשפה הערבית בשנים 2002 – 1990 סיפר לי פעם כי הנשיא יצחק נבון ז"ל היה בודק בציציות כל פסיק ואות בטקסט בטרם הייתה נדלקת מצלמת האולפן ובטרם נפתח המיקרופון. העיתונאי יוֹסֵף בִּינְיָא מההגונים וישרי דרך בשידור הציבורי (אני רחשתי ליוסף ביניא הערכה רבה) אומר שהדיבור שלו של יצחק נבון ז"ל בשפה הערבית היה רהוט, איתן, ומושלם וערב לאוזן, והוסיף לי, "יצחק נבון חונן בקסם אישי נדיר. הוא דיבר עמנו אנשי הטלוויזיה בידידות רבה ובגובה העיניים".

navon 3טקסט תמונה : 1981. מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית יוסף ביניא (ראשון מימין) מארח באולפן הטלוויזיה בשפה הערבית בבניין הטלוויזיה הישראלית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים את נשיא המדינה יצחק נבון ז"ל (שני משמאל). התמונה מראה את יצחק נבון שוקד על הטקסט ו- מדגישה את היערכותו של הנשיא ואיש האשכולות לקראת נאומו הטלוויזיוני בו הוא מברך את אוכלוסייה הערבית הישראלית באחד מחגיה. שני מימין הוא איש ה- Teleprompter מיכאל "מִיז" מזרחי, וראשון משמאל הוא הח"כ הדרוזי מר זידאן עטשי. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראשית הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ב- 1967. 

אתחיל בתזכורת קצרה אודות רעיון הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר ב- 1962, רעיון שנדחה על הסף ע"י ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן גוריון. יצחק נבון בתוקף תפקידו היה עד לסירובו התקיף והשיטתי ההוא של דוד בן גוריון. עד שבאו ראש הממשלה הבא לוי אשכול ושר ההסברה שלו ישראל גלילי והפכו את הקערה על פיה. לוי אשכול בן בריתו של דוד בן גוריון הפך לבר פלוגתא שלו. כזכור בבחירות לכנסת ה- 6 ב- 2 בנובמבר 1965 הקים דוד בו גוריון השאפתן והאמביציוזי מפלגה פוליטית חדשה יחדיו עם שני תומכיו משה דיין ושמעון פרס בשם רפ"י (ראשי תיבות של רשימת פועלי ישראל) וקרא תיגר על מנהיגותו של לוי אשכול ושל מפלגת השלטון בימים ההם מפא"י (ראשי תיבות של מפלגת פועלי ארץ ישראל) שהוא היה שותף לה עד 1963 שנת פרישתו מראשות הממשלה. לוי אשכול הביס בבחירות ההן ב- 1965 את דוד בן גוריון ומפלגת המערך שלו צברה 45 מנדטים לפני גח"ל של מנחם בגין 26 מנדטים, המפד"ל – 11 מנדטים, ו- רפ"י של דוד בן גוריון, משה דיין, ושמעון פרס רק 10 מנדטים. במארס 1966 מוסדה הטלוויזיה החינוכית – לימודית ובפברואר 1967 החליטה ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול ושר ההסברה ישראל גלילי על הקמת רשת טלוויזיה כללית במדינה ישראל. האלוף אלעד פלד מפקד המכללה לביטחון ישראל מונה באותו חודש פברואר ההוא של 1967 לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. מלחמת ששת הימים בקיץ 1967 האיצה את תהליך הקמת הטלוויזיה בישראל. אולם האלוף אלעד פלד שהיה מפקד אוגדת המילואים מס' 36 ומי שבתכסיסי מלחמה מזהירים ובמינימום אבדות כבש את צפון השומרון ודרום רמת הגולן, ביקש עכשיו להיות רמטכ"ל צה"ל במקום מנכ"ל הטלוויזיה שטרם קמה מעפרה. במקומו של אלעד פלד בחר ישראל גלילי בפרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ להיות ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה בישראל. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ניאות לקבל עליו את המשימה ומינה לסגנו את עוזי פלד (לימים מנכ"ל הזכיינית "טלעד" בערוץ 2 המסחרי). השידור הישיר הראשון של צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה ביום חמישי 2 במאי 1968 וסיקר את מצעד צה"ל בבירת ישראל ירושלים שחוברה לה יחדיו. השאר היסטוריה. ראה הספר עב הכרס בן 6 כרכים ו- 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי : "שמונה ימי בראשית".

8 days of genesis 1

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר עב הכרס בן 6 כרכים ו- 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "שמונה ימי בראשית". הספר עוסק בתקומתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1972 – 1967. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

8 days of genesis 2

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר עב הכרס בן 6 כרכים ו- 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "שמונה ימי בראשית". הספר עוסק בתקומתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1972 – 1967. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוסדה על פי החלטת ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול מייד לאחר ניצחונו המזהיר של צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 בה הכריע והביס במלחמת בזק בת שישה ימים את צבאות מצרים, סוריה, וירדן וגייסות פלסטיניים ועיראקיים. צה"ל כבש את רצועת עזה, את חצי האִי סִינַי, את הגדה המערבית, ואת הרָמָה הסוּרִית. ההחלטה על הקמת טלוויזיה כללית בישראל [1] באיחור של עשרות שנים אחרי ארה"ב ואירופה נעשתה בניגוד מוחלט לדעתו של ראש הממשלה הראשון ושַר הביטחון דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן שהתנגד בכל חמש עשרה שנות שִלטונו 1963- 1948 למיסודה במדינת ישראל. הנשיא החמישי של מדינת ישראל יִצְחָק נָבוֹן מי ששימש מזכירו של דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה, זוכר בעת שיחת התחקיר שלי עמו כלהלן : "דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן התנגד להקמת טלוויזיה בישראל משתי סיבות לאחר שהתרשם לרעה מחוויות הביקור שלו בארה"ב לאחר הקמת המדינה. הוא ראה שהילדים והנערים האמריקניים מבלים מידי ערב שעות מול מסך הטלוויזיה שמשדר סדרות מתח חסרות חשיבות אך מושכות את עיני הדור הצעיר בתוכן מעשי תועבה, רצח, ואונס. הוא לא רצה שהילדים בישראל יראו את הדבר הזה. מצד שני הוא שאל את עצמו מתי לילדים האלה שמבלים את זמנם בצפייה הטלוויזיה יש זמן לקרוא ספרים. היה מנוי וגמור עמו למנוע הקמת טלוויזיה במדינת ישראל. דווקא מנכ"ל משרד ראש הממשלה טֶדִי קוֹלֶק דחף להקמת טלוויזיה בארץ אבל דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן התנגד וגם לא שעה לכל מיני עצות שרים בממשלה שהשתדלו כמו טֶדִי קוֹלֶק למען הקמת טלוויזיה. דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן היה כל כך עסוק בתכנון בניינה של מדינת ישראל עד שראה בטלוויזיה מותרות. הוא פשוט לא התעסק עם זה וחשב שבפני המדינה ניצבות משימות הרבה יותר חשובות מהקמת רשת טלוויזיה. הוא שינה את דעתו במקצת בראשית שנות ה- 60 בעת ביקור שלנו בצרפת בחווילתו של שגריר צרפת בישראל פִּיֶיר זִ'ילְבֶּר לאחר שצפה בתוכנית מדע בטלוויזיה אודות הדְבוֹרִים ורדיית הדבש, אבל הוא לא הספיק לחולל את המהפכה. ב- 1963 הוא התפטר מהממשלה והלך לצריף שלו בקיבוץ שְדֶה בּוֹקֶר בנגב". יצחק נבון מוסיף בעת שיחת התחקיר שלי עמו כלהלן : "דוד בן גוריון היה מדינאי ומנהיג יישר דרך, אמיץ, עניו וצנוע, איש חזון ומעש, ומודל להתנהגות לאומית. הוא העִבְרִי, היהודי, והישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים מאז הנביא משה רבנו".

navon 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון היה עסוק בתכנון בניינה של מדינת ישראל. הוא הבין וידע כי בהיותו אדריכל המדינה ניצבות לפניו משימות כבדות משקל וחשובות יותר מהקמת רשת טלוויזיה בארץ. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : נשיא המדינה יצחק בן צבי, שר האוצר וסגן ראש הממשלה לוי אשכול, קצין משטרת ישראל לא מזוהה, דוד בן גוריון, גב' גולדה מאיר, המזכיר הצבאי אל"מ חיים בן דוד, ומזכירו האישי ומנהל לשכתו יצחק נבון. (באדיבות גנזך המדינה. ארכיון יואש. כל הזכויות שמורות).

הערה אישית שלי : לפני תום שיחתי ההיא עם הנשיא ה- 5 ושר החינוך של מדינת ישראל שאלתי את יצחק נבון ז"ל מדוע כשר חינוך תמך ב- 1985 במועמדותו של איש כושל כ- יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ולא רק תמך, אלא התעקש ? הוא פטר אותי בזאת הלשון, "עבור לשאלה הבאה…". כזכור היה זה מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל האיש שקטע וגדע ב- 15 ביולי 1985 במחי החלטה חסרת היגיון את השידור הישיר של טקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 12 באצטדיון ר"ג. ההחלטה המטופשת ההיא של יוסף בר-אל עוררה נגדו זעם ציבורי עצום וכבד חסר תקדים. מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת החליט להדיח את יוסף בר-אל מתפקידו כ- ממלא מקום של מנהל הטלוויזיה, ודיווח על החלטתו זאת לראש הממשלה יצחק שמיר מי שמינה והציב אותו ב- 1 באפריל 1984 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ראה דיווח נוסף אודות פרשת הגדיעה של השידור הישיר ההוא של טקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 12 באצטדיון ר"ג ב- 15 ביולי 1985 בהמשך הפוסט.

ממשלת לֵוִי אֶשְכּוֹל גמרה אומר לעשות זאת בניגוד להתעקשותו של דוד בן גוריון . ב- 17 ביולי 1965 התקבל האישור הקובע, "כי הממשלה רואה בחיוב את הקמתה של הטלוויזיה הישראלית כשירות ממלכתי במסגרת רשות השידור, תוך רצון להתחיל את שידורי הטלוויזיה כבר ב- 1967". באותה שנה של 1967 הפכה ההחלטה על הקמת הטלוויזיה לעובדה מוגמרת. בינואר 1967 החליט שַר ההסברה ישראל גָלִילִי והאיש הממונה על ביצוע חוֹק שירות השידור (רשות השידור שהייתה למעשה רדיו "קול ישראל" בלבד) ויו"ר וועדת השרים לענייני טלוויזיה למנות את האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד בעודו לובש מדים ומפקד המכללה לביטחון לאומי לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זאת הייתה החלטה שהטילה למערכת תקשורת אזרחית אלוף מהצבא ונועדה לקבוע עובדות בשטח, בראש וראשונה כדי לסלק מהמירוץ לתפקיד את מנהל הרדיו הוותיק חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן שראה את עצמו מועמד ראוי. ישראל גלילי לא רק שלא רצה את חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן כראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית אלא עשה גם כל מאמץ להדיח אותו ב- 1967 מניהול רדיו "קול ישראל". מטרת הצבתו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד במוקד ההקמה הייתה אמורה למנוע שמועות ורכילויות אך המינוי נחשף ב- 7 בפברואר 1967 ע"י הכתב הצבאי של עיתון "הארץ" זְאֵב שִיף (וגם אֵיתָן הַבֵּר מ- "ידיעות אחרונות") ועורר תרעומת ברדיו והשתאות. מה פתאום מביא ישראל גָלִילִי גנרל לטלוויזיה. ישראל גָלִילִי מסר בתגובה כי הרמטכ"ל יצחק רבּין באישור ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול נענו לפנייתו על מנת שאֵלְעַד פֶּלֶד קצין מוכשר בארגון ירכז את פעולות ההכנה הכרוכות בהקמת הטלוויזיה הכללית במסגרת רשות השידור לקראת ההכרעות בממשלה והכנסת. עד עתה טיפל בהכנות המקצועיות לקראת הקמת הטלוויזיה בארץ מנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן שנחשב כבר סמכה מספר אחד בארץ בעיתונאות אלקטרונית. מ"מ יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר בִּנְיָמִין אֵלִיאָב (לוּבוֹצְקִי) שהיה סגנו של היו"ר ד"ר חַיִים יָחִיל גיבה את השר ישראל גלילי ואמר כי אֵלְעַד פֶּלֶד יעסוק בכל אותן פעולות מכינות עד להקמת הטלוויזיה מבלי לפשוט את מדיו, אותן אין אנשי רדיו "קול ישראל" יכולים לבצע. מדובר בתיאום אופרציה תקציבית עם משרד האוצר בראשות השַר פנחס ספיר ותיאום מבצעים טכנולוגיים עם משרד הדואר בראשו ניצב השר ישראל ישעיהו, כמו הקמת משדרי הטלוויזיה בארץ.

elad peled 1

טקסט תמונה : 1967. איש הפלמ"ח ו- האלוף בצה"ל אלעד פלד הוא מפקד המכללה לביטחון לאומי. ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול ושר ההסברה ישראל גלילי (חבר קיבוץ נען) ממנה בראשית 1967 את אלעד פלד לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בטרם פרוץ מלחמת ששת הימים ב- 5 ביוני 1967 הפקיד רמטכ"ל צה"ל רב אלוף יצחק רבין את אלעד פלד על אוגדת המילואים מס' 36. עם תחילת קרבות ששת הימים כבש האלוף אלעד פלד עם אוגדתו בתכסיסי מלחמה ובמינימום אבדות את צפון השומרון ודרום רמת הגולן. בתום הקרבות הודיע האלוף המוצלח לשר ישראל גלילי כי הוא מבקש עכשיו להיות רמטכ"ל צה"ל ומוותר על התפקיד של מקים הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. ישראל גליל הטיל את מלאכת ההקמה ביולי 1967 על פרופסור אליהוא כ"ץ במקומו של אלעד פלד. (באדיבות אלעד פלד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

[1] בשנת 1962 הסכימה ממשלת ישראל על הקמת הטלוויזיה החינוכית – לימודית שמרכזה יהיה ברמת אביב (שייח' מוניס) במימון קרן משפחת רוטשילד העשירה. הטלוויזיה הלימודית החלה לשדר במארס 1966 ל- 12 בתי ספר באזור תל אביב.

haaretz 1

טקסט מסמך : 7 בפברואר 1967. עיתון "הארץ". העיתונאי זאב שיף (סופר "הארץ" בירושלים) מפרסם את הידיעה כי האלוף אלעד פלד התמנה למרכז הפעולות להתקנת הטלוויזיה הכללית. (באדיבות עיותן "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן).

haaretz 2

טקסט מסמך : 8 בפברואר 1967. עיתון "הארץ". ידיעת  Follow up  של העיתונאי מר נתן ריבון, "מינוי האלוף אלעד פלד עלול להפקיע את הטיפול בטלוויזיה מידי חנוך גבתון". (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן).

האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד חשש באותם הימים של ראשית 1967 מהדרך והצורה בהן יספרו לחֲנוֹךְ גִבְתּוֹן (מי שהיה מפקדו בארגון "ההגנה" כשהיה נער) על מינויו שלו עצמו לתפקיד הרָם, מִשְרָה אותה רצה חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן לעצמו. האלוף במיל. אֵלְעַד פֶּלֶד (נולד ב- 1927) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "היות והמינוי שלי היה על חשבונו של מנהל רדיו "קול ישראל" חנוך גִבְתּוֹן שהיה מפקדי ב- "הגנה" בירושלים בהיותי נער בן 15 בשנים 1942 ו- 1943, והוא רצה מאוד בעצמו בתפקיד, ביקשתי מישראל גלילי שיודיע לחֲנוֹךְ גִבְתּוֹן עצמו על המינוי שלי. חשתי כבוד כלפיו. חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן היה המפקד והמדריך שלנו ב- "הגנה" באימוני נשק שכללו רובים אנגליים וקנדיים, מקלע ברן, ירי באקדחים, וזריקת רימוני "מילס" 4. חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ואנשי ארגון "ההגנה" אימנו אותנו בימי חול בשבוע במקומות סודיים בירושלים שנקבעו מראש ושם התאספנו, כמו במרתף של ביה"ס "אליאנס" ליד שוק מחנה יהודה ובסמינר "דוד ילין" בבית הכרם. בשבתות עלינו להתאמן בהר הצופים שם הוסתרו הסליקים של "ההגנה". חַנוֹךְ גִבְתּוֹן הוביל אותנו לאימוני נשק ושַדָאוּת הפרט גם בקיבוץ קריית ענבים. ההליכה לשם הלוך וחזור לקחה שעות. כנער הזדהיתי עמו והערכתי אותו. לא רק אני. כולנו. הוא היה המפקד שלנו. היה לו קול רדיופוני נעים וכל הדרך לקריית ענבים נהג לשיר שירים ולזמר מנגינות. מאוחר יותר  בתקופת המנדט הבריטי הפך לקריין רדיו ב- "קול ירושלים" וגם ברדיו "ההגנה". מפקדו של חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ב- "הגנה" בירושלים היה שלמה חביליו בעל בית חרושת נודע לממתקים בעיר בימים ההם שנשא את שמו "ממתקי חַבִילְיוֹ" ".

ההחלטה בדבר מינוי אֵלְעַד פֶּלֶד לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית קיבלה תוקף רשמי בישיבת הממשלה ב- 19 במארס 1967. האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד הפך לראש צוות ההקמה הראשון של הטלוויזיה הישראלית מבראשית. המחשבה הבסיסית והיסודית ביותר של השַר הנחתה אותו להביא גנרל מהצבא בעל יכולת ארגונית שיפקח ויפקד על הקמת צומת העצבים החשוב ביותר של התקשורת הישראלית. האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד בעל ניסיון צבאי עשיר כיהן בראשית 1967 כמפקד המכללה לביטחון לאומי ועמד על סף שחרורו מצה"ל. למרות שלבש עדיין מדים והיה בשירות פעיל בצה"ל הועיד לו כבר ישראל גלילי איש אגף אחדות העבודה במפלגת המערך השלטת את התפקיד הרָם. אֵלְעַד פֶּלֶד היה אדם מוכשר בפני עצמו וגנרל צבאי מוצלח אך מינויו היה גם זכר לידידות, ההערכה, והברית האמיצה שנרקמה בין השלטון הפוליטי בראשות מפלגת מפא"י לבין הגנרלים מתקופת הפלמ"ח וההגנה. אלעד פלד היה בוגר קורס מפקדי מחלקות של הפלמ"ח בג'וערה ב- 1947 ומפקד פלוגה שנלחמה במלחמת העצמאות 1948בצפת ומשטרת נבי יושע בגליל. איש משכמו ומעלה גם אילולא לבש את מדי הפלמ"ח וצה"ל. "הוא אחד משלנו", אמרו עליו בגאווה אנשי מפא"י ותנועת העבודה, וראש הממשלה לוי אשכול סמך ידו על המינוי. כמובן שלא עלה בדעתו של ישראל גלילי לאתר איש מקצוע ומועמד מתאים מהאגף הימני של המפה הפוליטית, מגח"ל למשל, רחמנא לִצלן. ברזומה של אֵלְעַד פֶּלֶד כתוב כי היה פלמ"חניק בעברו. קריטריון מיטיב. וודאי שלא מפריע. הפקדת צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית המסונף למשרד ראש הממשלה בידיו של אלעד פלד הייתה מחושבת היטב. הממנים בעניינים האלה לא לקחו שום סיכון ומינו מישהו משלהם. השלטון תמיד חמד את השידור הציבורי ושר ההסברה ישראל גָלִילִי פקח עליו עַיִן. לפעמים שתיים.

עורך עיתון "הָאָרֶץ" גֵרְשוֹם שוֹקֶן פרסם ב- 8 בפברואר 1967 מאמר מערכת חריף בגנות מינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד שכותרתו הייתה, "צבא ההסברה של גָלִילִי". במאמר המערכת כתב בין השאר, "מה פירוש המינוי החדש של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד כאיש האחראי (ליד השַר ישראל גָלִילִי) על ההכנות להקמת טלוויזיה כללית ? האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד עודנו מכהן כמפקד המכללה לביטחון לאומי. מה יעשה איש צבא זה שרשות השידור אינה מסוגלת לעשות בעצמה, המידה שאינה עושה זאת כבר עכשיו ? מה פירוש התפקידים הנקראים בשֵם "תיאום עם האוצר", או "תיאום עם הדואר", או "בנושאים שונים אחרים", כפי שמסבירים השלטונות את המינוי החדש ? מדוע אין רדיו "קול ישראל" יכול לתאם תקציבים עם האוצר או להידבר עם מהנדסי הדואר כמו ב- 18 השנים האחרונות ? אילו סמכויות ניתנות בידיו של איש צבא במדים ולאיזו מטרה ? חוק רשות השידור איננו חוזה "עוזרים מיוחדים", לא לענייני שידור ולא לענייני "תיאום" ליד שר ההסברה אף כי הממשלה עדיין נזהרת מלכנותו כך. החוק בא להגן על עצמאותה הפוליטית של רשות השידור בכך שהוא מתיר לממשלה רק למנות או לפטר את מנהל רדיו 'קול ישראל' . מינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד נעשה בתקופה, בה מתרבות והולכות התלונות בקרב העילית השלטת על עצמאותה היתירה, לדעתה, של תחנת השידור. אין זה סוד שאנשים בצמרת המערך מדברים על "השתוללות" ברדיו "קול ישראל", ומתכוונים לתוכניות פוליטיות בהן נמתחת ביקורת על מנהיגים ומפלגות. אין זה סוד ששרים אחדים, ביניהם מר ישראל גלילי מנסים ואינם מצליחים – לרתום את "קול ישראל, לעגלת התעמולה הממשלתית. אין זה סוד ששרים אחדים אינם מרוצים ממידת אי התלוּת שמנהל "קול ישראל" מר חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן עדיין מסוגל להרשות לעובדיו. האם מינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד הוא בחזקת רמז גס למר חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ? העתיד אֵלְעַד פֶּלֶד לרשת את מקומו ? או לשמש בקרוב בתפקיד מקביל לוֹ כמנהל הטלוויזיה. שתי האפשרויות מעוררות שאלות. עדים אנו לחדירה בלתי רצויה לתוך רשות השידור, החייבת להיות גם עצמאית וגם אזרחית : חדירה פוליטית מצד השַר ישראל גָלִילִי וחדירה צבאית לתחום אזרחי מובהק. שתיהן אינן רצויות".

haaretz 3

טקסט מסמך : 8 בפברואר 1967. מאמר מערכת של עיתון "הארץ" וכותרתו "צבא ההסברה של גלילי". (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן). 

galili 1

טקסט תמונה משמאל : 1968. שר ההסברה ישראל גלילי והממונה על שירות השידור בחדר הטלקס של צוות ההקמה ב- "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דבר לא השתנה מאז ימי בראשית של השנים 1967 ו- 1968. עשר שנים מאוחר יותר כשהליכוד (גח"ל – גוש חֵרוּת ליבראליים) יחדיו עם מפלגת ד"ש הביסו את המערך בבחירות לכנסת ה- 9 בחודש מאי 1977, הדיח השלטון החדש את המנכ"ל יִצְחָק לִבְנִי (לא עשה זאת מייד, המתין שנתיים על פי הוראת מנחם בגין) ומינה ב- 1 באפריל 1979 במקומו את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל. שנה קודם לכן ב- 1978 סיים יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וַולְטֶר אֵיתָּן שתי קדנציות ניהול רצופות. הוא היה פרי מינויה של ממשלת גב' גולדה מאיר. את מקומו תפש דִיקָן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל, איש מוצהר של מפלגת "חֵרוּת". מנכ"ל רשות השידור יוסף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור רְאוּבֵן יָרוֹן לא המתינו זמן רב מידי וסילקו בקיץ 1979 מהטלוויזיה שני מקצוענים ראשיים בתפקידם, מעמודי התווך של רשות השידור, שנחשבו לאנשי שמאל. הם הדיחו את מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ואת מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום ז"ל. מפא"י המציאה את השיטה. גח"ל השתמשה בה. יוסף "טומי" לפיד טען להגנתו שהשניים לא הודחו אלא סיימו את קדנציות הניהול שלהם. ארגומנטציה מדויקת, אך מן המפורסמות הוא כי אי הארכת מינוי איננה ביטוי לאות הערכה ופירושה הדחה. מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל התוכניות מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם הודחו ובעקבותיהם גם דן שילון. בהיותו איש חכם ו- Copywriter מבריק ברמתו של מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם הגה מנכ"ל רשות השידור החדש יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ב- 1979 את סלוגן הניהול שלו, "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא ניטראלית". בעיניו ובעיני ראובן יָרוֹן היו אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם ניטראליים ולכן באו על עונשם. יוסף "טומי" לפיד מינה את צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא לשעבר מפקד גלי צה"ל למנהל חטיבת התוכניות במקומו של מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם ולעצמו נטל את הפיקוד גם על הטלוויזיה. הוא שפע כוח תקשורתי עצום מפני ש- שימש במקביל במשך שבעה חודשים מאוגוסט 1979 ועד מארס 1980 בשני תפקידים יחדיו, מנכ"ל רשות השידור וגם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במארס 1980 מינה יוסף "טומי" לפיד ז"ל את יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. צריך לומר כאן ולהסביר לקוראי הבלוג כי בעידן ההוא של יוסף "טומי" לפיד ז"ל ופרופסור ראובן ירון ז"ל בשנים 1984 – 1979 הטלוויזיה הישראלית הציבורית שינתה כליל את פניה. בהיעדרם של ארבעת המקימים והמייסדים ארנון צוקרמן, מוטי קירשנבאום, דן שילון, ואלכס גלעדי היא נראתה אחרת לגמרי. אך בַּל אקדים את המאוחר. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "מטמורפוזה" (חלק ג') בטרילוגיה המשובץ ב- "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972".

בראשית 1967 טֶרֶם הופיעו הסימנים המבשרים על פריצתה של מלחמת ששת הימים שנסיבותיה היו בלתי צפויות ודרמטיות. ב- 7 באפריל 1967 עיבדו חקלאים טרקטוריסטים מקיבוץ האוֹן חלקת אדמה ממזרח לכינרת. הסורים ירו כהרגלם פגזי מרגמות על החקלאים וחיל האוויר הישראלי הזניק את מטוסיו כדי לשתק את אֵש האויב. הצבא הסורי שלח את טייסי המִיג שלו לבלום את טייסי המִירָאז' הישראליים. בתוך חמש דקות הפילו הטייסים שלנו 6 מִיגִים סוריים והשאר ברחו לדמשק. אף על פי כן טרם דובר על מלחמה כוללת. ב- 15 במאי 1967 בעת מצעד צה"ל ביום העצמאות ה- 19 מסר אלוף המודיעין אהרון יריב לרמטכ"ל יצחק רבין וראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול כי שליט מצרים גָ'אמַל עַבְּדוּל נַאצֶר מזרים כוחות גדולים לחצי האי סיני בגלל המתיחות בגבול הצפוני בין ישראל לסוריה. הצבא המצרי הכריז על כוננות צבאית מלאה וגָ'אמַל עָבְּדוּל נַאצֶר סגר את מיצרי טִירָאן בפני אוניות ישראליות העושות את דרכן לנמל אילת. מדינת ישראל החלה בגיוס מילואים נרחב. כעבור שלושה שבועות ב- 5  ביוני 1967 פרצה המלחמה שנודעה בשם, "מלחמת ששת הימים".

באותה העֵת בראשית 1967 לפני שנשבו רוחות קרב מינה ראש הממשלה לוי אשכול את עצמו ליו"ר וועדת השרים לענייני הקמת הטלוויזיה הכללית והיה נחוש להזיז את הפרויקט קדימה . בוועדה היו חברים גם השַר ישראל גָלִילִי, שַר הבריאות ישראל ברזילי, שַר המשפטים יַעֲקב שִמְשוֹן שַפִּירָא, שַר החינוך זלמן אָרָן, שַר הדואר יִשְרָאֵל יְשַעְיָהוּ, שַר הסעד יוֹסֵף בּוּרְג , ושַר הפיתוח והתיירות משה קוֹל. כל הזמן צצו קשיים בדרך. ההצבעה בעד הקמת הטלוויזיה לראשונה במדינת ישראל שנועדה להתקיים בישיבת הממשלה ב- 2 באפריל 1967 לא צלחה . כמה מהשרים חששו וטרם גיבשו דעה סופית. ראש הממשלה לֵוִי אֶשְכּוֹל ביקש לדחות את ההצבעה לישיבתה הבאה. ניתנה שהות נוספת לחברי הממשלה וסיעותיהם בכנסת להתייעץ בטרם הודעת הממשלה בעניין הקמת הטלוויזיה הכללית. הוחלט כי וועדת השרים תברר את הבעיות החדשות שהתעוררו בעניין הפעלת הטלוויזיה ותביא מסקנותיה לישיבה הבאה של הממשלה. זה היה עיכוב זמני בלבד. לא ניתן היה לעצור עוד את מיסוד הטלוויזיה בארץ ציון ארצו של עַם הַסֶפֶר. על מסמך הדחייה מ- 4 באפריל 1967 הייתה חתומה מזכירת הממשלה החרוצה, הדייקנית, והפדנטית גב' יָעֵל עוּזַאי [1] שלא ידעה ליאות. המסמכים מוכיחים כי היא קידמה היטב ובנחישות את הדיונים בממשלה שעסקו בהקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה.

הערה שלי : יעל עוזאי ז"ל (2013 – 1920) מוסמכת במשפטים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים הייתה מזכירת הממשלה בשנים 1968 – 1962 בתקופותיהם של שני ראשי הממשלה דוד בן גוריון ולוי אשכול.  

yael uzai 1

טקסט תמונה : ינואר 1966. מזכירת הממשלה גב' יעל עוזאי יושבת בין ראש הממשלה לוי אשכול (בראש השולחן) לבין השר ישראל גלילי (משמאל) בישיבת ממשלה העוסקת בקידום הקמת הטלוויזיה במדינת ישראל. בגבם למצלמה השרים אבא אבן (מימין) ויעקב שמשון שפירא. (לע"מ תמורת תשלום).

yael uzai 2

טקסט מסמך : 4 באפריל 1967. העידן ההוא שבו נקראה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשמה הראשון "הטלביזיה הכללית". את המילה טלוויזיה כתבו ב- "ב". זהו המסמך של מזכירות הממשלה עליה חתומה יעל עוזאי. הממשלה מחליטה לדחות לישיבה הבאה את ההחלטה בעניין הצבעת חברי הממשלה וסיעותיהם בכנסת על הודעת הממשלה בעניין הטלוויזיה הכללית. נקבע כי וועדת השרים תברר במשך השבוע את הבעיות שהתעורר בקשר להפעלת הטלוויזיה ותביא מסקנותיה לישיבה הבאה של הממשלה. (באדיבות גנזך המדינה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטה מס' 415 של הממשלה מ- 2 באפריל 1967 מעידה כי החלטת הממשלה על הקמת הטלוויזיה הכללית התעכבה במקצת אך בישיבתה הבאה החליטה ברוב של שמונה שרים נגד חמישה על הקמת הטלוויזיה הישראלית שנקראה בפי כל "הטלביזיה הכללית" (אנטי תזה לשמה של "הטלוויזיה הלימודית"). הממשלה החליטה כי הטלוויזיה הכללית לכשתקום תפעל במסגרת רשות השידור ולא תשרת את מערכת הבחירות לכנסת ה- 7 שנועדו להיערך בשנת 1969. עוד נקבע כי הממשלה תפקח על התוכניות המשודרות.

באוקטובר 1969 סמוך למועד הבחירות לכנסת ה- 7 (נערכו ב- 28 באוקטובר 1969) טסה ראש הממשלה גב' גולדה מאיר לארה"ב ונפגשה עם הנשיא ריצ'ארד ניקסון. השגריר בוושינגטון יִצְחָק רָבִּין הכין היטב את מסעה לארה"ב. מטרת הביקור היה להבטיח את הזרמת הסיוע הכלכלי ואספקת הנשק האמריקני לישראל אך אסור היה לסַקֵר אותו מפני שחשיפת גולדה מאיר הייתה בבחינת תעמולת בחירות. הממשל האמריקני יצא מגדרו לערוך לגולדה מאיר סיור מלכותי ברחבי המדינה הענקית. האמריקנים הטיסו אותה למפגש עם כוכבי הוליווד וגם למילווקי העיר בה התחנכה וגדלה בטרם עלתה לישראל. כל שלושת רשתות הטלוויזיה הגדולות CBS , NBC , ו- ABC חיזרו אחריה והזמינו אותה לאולפני החדשות, ראיינו אותה, והעניקו לה בימה לומר את דברה. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר הייתה כוכבת טלוויזיה מבוקשת ואישה חכמה ושקולה שידעה להופיע בפני המצלמות. בתום הריאיון עם CBS סיירה בביה"ס היסודי במילווקי במדינת מישיגן שם למדה בראשית המאה ועשרים, ושהוסב זה מכבר לבי"ס של תלמידים שחורים. התלמידים שרו לכבודה את "התִּקְוָוה". יִגְאָל לוֹסִין שהיה אז כתב רדיו "קול ישראל" וליווה את מסעה המלבב ברחבי ארה"ב זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "מכיוון שחוֹק השידור אסר על הטלוויזיה לצלם את מועמדי המפלגות כארבעה שבועות לפני הבחירות לכנסת ה- 7 ב- 1969 וראה בכך הענקת שירות ולא סיקור עיתונאי, הטלוויזיה כלל לא תיעדה את ביקורה של גולדה מאיר. לא נותר שום זיכרון צילום מהסיור מרטיט הלבבות שלה בבית ספרה במילווקי והמפגש עם כוכבי הקולנוע האמריקני בהוליווד – בלוס אנג'לס".

golda meir 1

טקסט תמונה : ראש הממשלה גב' גולדה מאיר מעניקה ריאיון לחטיבת החדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בתוכנית "FACE THE NATION". (לע"מ תמורת תשלום).

ישראל גָלִילִי הבטיח כבר לאלוף אֵלְעַד פֶּלֶד הבטחה מרחיקת לכת כי מייד לאחר שלב ההקמה של הטלוויזיה בו יעבוד עם צוותו במסגרת משרד ראש הממשלה יקודם וימונה למנכ"ל (הראשון בהיסטוריה) של רשות השידור זאת שתכלול לראשונה בשורותיה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הציבורית הצעירה [2]. ב- 1967 החזיקו אזרחי מדינת ישראל ב- 30000 (שלושים אֶלֶף) מקלטי טלוויזיה מבלי שתהיה כאן בכלל תחנת טלוויזיה. אי אפשר היה לעצור את הקִדְמָה ולהסתמך עוד על השקפת עולמו של דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן שלא צריך כאן טלוויזיה. ישראל גָלִילִי היה מדינאי בעל חזון ותוכניות לטווח ארוך ולמינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד לראש צוות ההקמה היה מֶסֶר כפול שהבהיר דבר אחד והשיג מטרה שנייה. השַר הממונה על מבצע הקמת הטלוויזיה הודיע לנבחרי העַם היראים את המציאות התקשורתית החדשה הלא נודעת בעקבות הפעלתה בישראל, כי למרות ההכנות הקדחתניות של הממשלה ליישומה , הרי ששידורי הטלוויזיה לא יתחילו בטרם יתוקן חוק רשות השידור מתשכ"ה – מארס 1965 (עידן הרדיו בטרם קום הטלוויזיה), והוא יובא לאישור הכנסת. מטרת מינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה לפגוע ולטרפד את סיכוייו של מנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ז"ל שהתמנה למנהל הרדיו ב- 1960 במקומו של צְבִי זִינְדֶר ז"ל [3] ומי שנשא באופן טבעי את עיניו לתפקיד החדש של אבי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אֵלְעַד פֶּלֶד היה גנרל אך חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן היה איש מקצוע מן המדרגה הראשונה שניהל את המדיה רדיו "קול ישראל" בהצלחה גדולה בשנים 1967 – 1960, ונהנה ברוב זמן ניהולו מאמון וגם יראה של עובדיו.

chanoch givton 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. מנהל רדיו "קול ישראל" חנוך גבתון (מימין) מארח באולפן את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. חנוך גבתון גילה נאמנות מופלגת לדוד בן גוריון. (באדיבות איתמר גבתון בנו של חנוך גבתון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

חנוך גבתון נחשב בעיני רבים מהם למנהל ומנהיג רדיו "קול ישראל", ואיש תקשורת מקצועי מן המעלה הראשונה בעיתונאות האלקטרונית. אדם בעל יוזמה, ברוך כישרון ויכולת תכנון וגם מעמד והשפעה שעל פיו יישק דבר. חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן היה אישיות מורכבת בעל חושים פוליטיים מחודדים ומ- מעריציו של דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן שלא בחל בקשירת קשרים הדוקים עם השלטון. חייו המקצועיים ברדיו הפכו במרוצת השנים לסבוכים ולא פשוטים. מְחַד רצה להשביע את רצון העובדים ומאידך עמל לרצות את השלטון שמינה אותו לתפקיד הרם. אך אין ספק כי במשך שבע שנים הצעיד את רדיו "קול ישראל" לפנים וזכה עִמוֹ להישגים רבים בתחומי החדשות, האקטואליה, וענייני היום. בכל העולם הקימו את הטלוויזיה אנשי הרדיו שבאו מהמדיה הוותיקה יותר והיו בעלי ניסיון בתקשורת המונים. הרדיו קדם לאחות הצעירה, הטלוויזיה. חֲנוֹך גִבְתּוֹן איש הרדיו הוותיק חשב שהוא יעשה זאת טוב בישראל יותר מאחרים [4]. בסופו של עניין הדבר לא הרשים את השַר ישראל גָלִילִי שהראה לו את הדרך החוצה אל מעבר לגבולות רשות השידור.

מר יִגְאָל לוֹסִין (בן 79 היום בעת מחקר וכתיבת הפוסט הקונקרטי הזה ב- 10 בנובמבר 2015) עיתונאי מוערך ועורך וותיק ובעל מוניטין ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הכללית, החל את עבודתו ב- 1959 ברדיו בהיותו סטודנט באוניברסיטה העברית. זה היה בתקופה שצְבִי זִינְדֶר היה מנהל הרדיו. הוא זוכר עד היום את הסיטואציה המורכבת של מעורבות השלטון בעבודת הרדיו, ואני מצטט אותו כפי שהעיד בפניי בעת שיחות התחקיר שלי עמו כלהלן : "חֲנוֹך גִבְתּוֹן היה איש מקצוע מוכשר אך גם שקרן ורמאי בשל רצונו לפעול כמשרֵת הממשלה בראשות דוד בן גוריון שמינתה אותו במקומו של המנהל הקודם צְבִי זִינְדֶר. רדיו "קול ישראל" היה ב- 1960 מעין מחלקה במשרד ראש הממשלה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה היה טֶדִי קוֹלֶק (לשעבר חבר קיבוץ עֵין גֵב) וחֲנוֹך גִבְתּוֹן היה נאמן למי שהפקיד בידיו את הרדיו והדיח את צְבִי זִינְדֶר. אחת הדוגמאות הייתה "המהדורה המשולבת" תוכנית אקטואליה חדשנית בעלת אופי של מגזין פרי רעיונו של חגי פִּינְסְקֶר ששודרה בהצלחה רבה ברדיו "קול ישראל" ב- 1962.

losin 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. כתב רדיו "קול ישראל" יגאל לוסין (עם המיקרופון והנגרה מימין) מתעד את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון שהתנגד בצורה נחרצת להקמת טלוויזיה במדינת ישראל. (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי).

navon 2

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. מנכ"ל משרד ראש הממשלה טדי קולק (מימין) יחד עם ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ורעייתו פולה וחבר עוזריו הקרובים. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המנכ"ל הנמרץ של משרד ראש הממשלה טדי קולק, רות חביליו (חברת סגל משרד ראש הממשלה), המזכיר הצבאי נחמיה ארגוֹב , שרה מלצר (גור), המזכיר האישי יצחק נבון, ומזכיר הממשלה זאב שרף. זיהוי שורת היושבים מימין לשמאל : ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ורעייתו פולה. (באדיבות הנשיא לשעבר יצחק נבון ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשך עדותו בפניי של מר יגאל לוסין : "ראש הממשלה ושַר הביטחון דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן התנגד לאופייה התקשורתי . הוא רצה חדשות לחוּד ויומן לחוּד. טֶדִי קוֹלֶק איש הכל יכול במשרד ראש הממשלה ועל פיו יישק דבר הרים טלפון בשמו של דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן לחנוך גִבְתּוֹן שמיהר להסירה למרות שכמנהל הרדיו תמך בה מקצועית. הוא ידע שאם יתמוך בעובדים כנגד בקשה של טֶדִי קוֹלֶק שהייתה כמו ציווי מוחלט של ראש הממשלה, הרי ברור שיעיפו אותו. הרדיו כאמצעי של תקשורת המונים היה כאמור מחלקה ממשלתית וחֲנוֹך גִבְתּוֹן ציית לבעלי הבית. אני זוכר שערב הבחירות לכנסת ה- 6  ב- 2 בנובמבר 1965 לאחר הפילוג ההיסטורי במפא"י והקמת מפלגת רפ"י בראשות דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן ותומכיו שמעון פֶּרֶס, משה דַיָין, טֶדִי קוֹלֶק, יצחק נָבוֹן, ויוסף אַלְמוֹגִי ערכנו ניחוש 'טוֹטוֹ' פנימי בין חברי המערכת מי יזכה בבחירות. חֲנוֹך גִבְתּוֹן העניק לרפ"י בגלל משקלו של דוד בן גוריון 20 מנדטים. אני נתתי להם חצי מהכמות שהעניק להם חנוך גבתון, 10 מנדטים. צדקתי בטוֹטוֹ וגרפתי את הקופה. מפלגת מפא"י יחדיו עם אחדות העבודה שנקראה עכשיו המערך בראשות לֵוִי אֶשְכּוֹל צברה 45 מנדטים וזכתה בבחירות בניגוד לצפי של חֲנוֹך גִבְתּוֹן. תוכנו של טופס טוֹטוֹ הבחירות שהיה משחק של ניחושים נשמר במגירתו של מר חנוך גִבְתּוֹן אך מישהו הדליף את תוכנו לישראל גלילי. השַר הממונה על שירוּת השידור ראה בניחוש הפרוע של חֲנוֹך גִבְתּוֹן שהעניק לרפ"י של דוד בן גוריון 20 מנדטים משאלת לב ואולי פירש אותה כחוסר נאמנות ל- לֵוִי אֶשְכּוֹל. איש כמובן לא הוכיח זאת אבל האנשים דיברו על כך. חֲנוֹך גִבְתּוֹן היה צריך לשרת כעת שני אדונים. את הממשלה בראשות לוי אשכול ואת הממנה שלו לשעבר דוד בן גוריון. במשך הזמן קמה לחֲנוֹךְ גִבְתּוֹן אופוזיציה חריפה בין כתלי הרדיו עליה נמנו חַגַּי פִּינְסְקֶר, יוֹסִי שַרִיד, יָרוֹן לוֹנְדוֹן, אֵלִיָהוּ כַּרְמֶל, אנוכי וגם אחרים. הוצאנו לאור בטרם מלחמת ששת הימים 67' ביטאון פנימי שלנו שהענקנו לו שם אדיטוריאלי "גַּל נָעוּל" ובו תקפנו את דרך ניהולו של חֲנוֹך גִבְתּוֹן את הרדיו. שַר החינוך זלמן אָרָן קרא לנקוט נגדינו עורכי הביטאון וכותביו עונשים מרתיעים. הביטאון יצא כמה פעמים לאוֹר ונסגר. חֲנוֹך גִבְתּוֹן ניהל מניפולציות על מנת לשרוד וטען בפני לוי אשכול וישראל גלילי כי אומנם כמה עיתונאים עושים לו צרות אך מרביתם תומכים בו לרבות מזכיר שירות השידור יִצְחָק "אִיז'וֹ" רָגֶר. זה לא היה נכון. מרבית העיתונאים רצו להעיף אותו, ובאמת בראשית 1967 פרץ ברדיו "קול ישראל" מרד עיתונאים נגד חֲנוֹך גִבְתּוֹן שמצא את ביטויו בבחירת וועד עובדים מיליטאנטי בן חמישה חברים שיצא חוצֵץ נגדו . בוועד הזה היו חברים חַגַּי פּינְסְקֶר, גב' מרים רוֹטְשִילְד, אֵלִיָהוּ כַּרְמֶל, יעקב לַמְדָן, ועוד אחד שאיני זוכר את שמו. האווירה ברדיו 'קול ישראל' אולי לא הייתה עכורה אך וודאי שנויה במחלוקת". לפתע הגדישו חסרונותיו של חֲנוֹך גִבְתּוֹן את הסאה והיו רבות ממעלותיו. המניפולציות והשקרים לא נעלמו מעיני השַר ישראל גלילי שפתח ב- 1967 במערכה לסילוקו של חנוך גִבְתּוֹן מהרדיו. היה מנוי וגמור עמו עם ישראל גלילי להציב בראש שירות השידור מנהל חדש תחתיו. עלי להוסיף ששמואל אַלְמוֹג ניצב מהצד בכל מאבקי שדרני הרדיו נגד חֲנוֹך גִבְתּוֹן. הוא לא התערב, רק הגה את הסלוגן, "צריך לעזור לפוליטיקאים להציל עצמם מידי עצמם". אמירה נחמדה אבל הוא לא התעסק במֶרִי נגד חֲנוֹך גִבְתּוֹן כמונו".

[1] יָעֵל עוּזַאי שימשה סגניתו של מזכיר הממשלה זאב שרף ובשנת 1962 מונתה למזכירת הממשלה בראשותו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. היא כיהנה בתפקיד מזכירת הממשלה עד 1968. שנה אחת בתקופת דוד בן גוריון וחמש שנים בתקופת ראש הממשלה לוי אשכול.

[2] על פי עדותו האישית של האלוף במיל. אלעד פלד.

[3] צְבִי זִינְדֶר לא אהב את החלטת הממשלה שהדיחה אותו ב- 1960 והציבה במקומו את חֲנוֹך גִבְתּוֹן. חֲנוֹך גִבְתּוֹן ניהל את רדיו "קול ישראל" מ- 1960 עד 1965 ולאחר חקיקת חוק רשות השידור באותה שנה התמנה למנהל שירות השידור, ונשא בתפקיד עד אוקטובר 1967. הוא הוחלף ע"י שְמוּאֵל אַלְמוֹג.

[4] צְבִי גִיל מספר בספרו "בית היהלומים" (יצא לאור ב- 1986 ע"י ספריית הפועלים בהמלצת הסופר נתן שַחַם) : חֲנוֹך גִבְתּוֹן שכה רצה במינוי לתפקיד מנהל הטלוויזיה והבין את המורכבות הפוליטית במינוי הזה, שלח ב- 1966 את מזכיר מערכת שירות השידור יצחק "אִיז'וֹ" רָגֶר ללונדון שם שהה שְמוּאֵל אַלְמוֹג (דמות תקשורתית אהודה ע"י ראש הממשלה לוי אשכול והשר ישראל גלילי) קריין ופרשן חדשות ברדיו בשנת חופשה לצורך לימודים אקדמאים לתואר MA, כדי להציע לו בשם חנוך גִבְתּוֹן להיות מנהל חטיבת החדשות ברדיו. בהצעה הזאת לשְמוּאֵל אַלְמוֹג ביקש חֲנוֹך גִבְתּוֹן לקנות אמונם של לֵוִי אֶשְכּוֹל וישראל גָלִילִי ולהבטיח את מינויו לראש צוות הקמת הטלוויזיה הכללית בישראל.

לפני תום שיחתי ההיא עם הנשיא ה- 5 ושר החינוך של מדינת ישראל שאלתי את יצחק נבון ז"ל מדוע כשר חינוך תמך ב- 1985 במועמדותו של איש כושל כ- יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ולא רק תמך, אלא התעקש ? הוא פטר אותי בזאת הלשון, "עבור לשאלה הבאה…".

היכן שהוא בפברואר 1985 באה לקיצה תקופת כהונתו בת שלוש שנים של מר טוביה סער יבד"ל כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל לא חפץ עוד בשירותיו. לא בטוח שטוביה סער חשק בקדנציית ניהול שנייה תחת כנפיו הסוככות של אורי פורת לאחר שהצהיר לא פעם אחת כי תקופת הניהול וההובלה של מנכ"ל רשות השידור הקודם יוסף "טומי" לפיד ז"ל (סיים את כהונתו ב- 1 באפריל 1984 ובמקומו התמנה לתפקיד הרם אורי פורת ע"י ראש הממשלה יצחק שמיר) הייתה טובה משנת הניהול הראשונה של אורי פורת. טוביה סער הלך וקרב הירושה החל. חיים יבין, יאיר אלוני, ודן שילון לטשו עיניהם לכיסא הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התלבט בין שלושתם אולם שר החינוך יצחק נבון האיש הממונה גם על ביצוע חוק רשות השידור פתר לו את הבעיה. הוא ביקש למנות את חברו יוסף בר-אל ל- מ"מ (ממלא מקום) זמני של מנהל הטלוויזיה בתקווה שוועדת המכרזים תעשה את העבודה בהמשך. יצחק נבון אהד ואהב את יוסף בר-אל. אורי פורת נכנע ובאמת יוסף בר-אל התמנה ל- מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יוסף בר-אל היה פעיל כבר מבראשית. ב- 27 במאי 1985 הוא שיגר לי מכתב הערכה באמצעות הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות דאז יאיר שטרן שדן במצוינות משדרי הספורט בראשותי. יאיר שטרן הצטרף לברכות.

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זה היה מסמך הערכה מדהים מפני שטרם הופיעו עליו כתמי האופורטוניזם שאפיינו את יוסף בר-אל מאוחר יותר, בשעה שמונה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביולי 1990 ובתקופה שמונה למ"מ מנכ"ל רשות השידור במארס 2002 וזכה למינוי קבע של מנכ"ל רשות השידור ביוני 2002. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת זלזל מהרגע הראשון ביוסף בר-אל ב- 1985. הוא לא העריך אותו בגרוש וחיכה להזדמנות הראשונה כדי לבעוט בו ולהדיח אותו מהכהונה הרמה וזו לא איחרה להגיע ב- 15 ביולי 1985 בעת השידור הישיר שלנו בראשותי את טקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 12 מאצטדיון רמת גן. הנה השתלשלות הסיפור והרקע שלו בתוככי תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל לפני כ- שלוש עשרות של שנים. (הפוסט הקונקרטי הזה נחקר ונכתב החודש נובמבר של 2015).

הייתה לנו בימים ההם של 1985 תחרות עיקשת עם הטלוויזיה הירדנית השכנה הדוּ – ערוצית ששידרה ישיר באורח שיטתי את משחקי חצי הגמר והגמר של הנשים והגברים בטניס בטורניר ווימבלדון והביסה אותנו ללא תנאי. יוסף "טומי" לפיד ז"ל ספג ביקורות קשות בעיתונות מפני שהתעלם שנה אחר שנה מבקשתנו ובקשת הציבור לשדר ישיר את תחרויות הגמר לנשים וגברים של ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא סִיכֵּל כל יוזמה של אלכס גלעדי ואח"כ גם שלי. בשנות ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת הפך הטניס בישראל בהשראתו והכוונתו של ד"ר איאן פרומן מנהל מרכז הטניס ברמת השרון ולימים חתן פרס ישראל, מספורט אצילי של אנשים אמידים למשחק המוני שכל הציבור נוטל בו חלק. תרבות הטניס קנתה לה אחיזה איתנה בארץ. לפתע צצו מאות מגרשי טניס במדינה וצמחו מאות אלפי שחקנים חובבים שהעריצו את הענף. זאת הייתה עובדה. היה ידוע שמאות אלפי חובבי ספורט וטניס ישראליים צופים בשידורים הישירים של הטלוויזיה הירדנית ובזים לטלוויזיה הישראלית הציבורית שנמנעת מלבצע את רצונו ובקשתו של ציבור רחב. שידורי הטלוויזיה הישירים של ווימבלדון היו מבצע טכנולוגי פשוט. יוסף "טומי" לפיד היה רק צריך לסַמֵן לי אוֹר ירוֹק. אך פקודתו בוששה להגיע. העיתון "ידיעות אחרונות" התגייס ללעוג למנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ולרשות השידור שלוֹ באמצעות קריקטורה שפרסם ב- 5 ביולי 1983 בהבלטה בעמוד האחורי של העיתון הנפוץ במדינה לאחר זכייתו השנייה של ג'ון מקנרו האמריקני בתואר כשניצח במשחק הגמר את האוסטרלי כְּרִיס לוּאִיס 0:3. בקריקטורה המפורסמת ההיא של מייק נראה המלך חוסיין מלכה ההָאשֶמִי של ירדן מֵגיח לביתו של אזרח ישראלי הצופה בשידורי ווימבלדון בטלוויזיה הירדנית ותובע ממנו את תשלום האגרה [1]. הקריקטורה המתגרה והלעגנית כלפי רשות השידור והטלוויזיה הציבורית נתנה ביטוי לפופולאריות של טורניר הטניס הבריטי בישראל. היא העצימה את חוויית הצפייה של הציבור הישראלי בהם מחד ואת שמרנותו הבלתי מובנת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מאידך, שחסם בגופו ממש את שידורי הטניס האלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יוסף "טומי" לפיד לא אהב את לגלגנותו של "ידיעות אחרונות" אבל העיתון צדק. הטלוויזיה הישראלית הציבורית התנשאה מעל הציבור שמממן אותה, אליו היא פונה, ובעבורו ו- לוֹ היא משדרת.

macabia 12 1

טקסט תמונה : 5 ביולי 1985. קריקטורה שנונה, פוגענית, ומלגלגת ברשות השידור מטעמו של מייק בעיתון "ידיעות אחרונות" מ- 5 ביולי 1983. המלך חוסיין שליט הממלכה ההאשמית ירדן, תובע לעצמו את אגרת הטלוויזיה לאחר שנודע לו כי מאות אלפי חובבי טניס בישראל צופים בשידורי ווימבלדון בטלוויזיה הירדנית JTV (חברה מלאה ב- EBU כמונו). משהראיתי את הקריקטורה למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הוא גיחך והשיב לי : "אנשי "ידיעות אחרונות" לא יטיפו לי מוסר". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

הבדל תהומי היה פרוש בין גישתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לשידורי הטניס לבין תפישת השידור של הבאים אחריו אורי פורת ומאוחר יותר של מוטי קירשנבאום. יוסף "טומי" לפיד החזיק בדעתו של אברהם טַל מבקר הטלוויזיה בעיתון "הארץ" שהעניק פעם כותרת למאמר בעיתונו ב- 17 ביוני 1985 בעקבות כתבה על שני שחקני הטניס שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף ששודרה ב- "יומן השבוע" בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וכינה אותה "פאק – פאק , פאק – פאק". כך כתב באופן מגוחך למדי [2].

"טניס משאיר אותי קר לגמרי. לדעתי זהו משחק משעמם, חד גוני, מעייף (את הצופה) הנמשך בדרך כלל הרבה מעבר לסָביר. פאק – פאק, פאק – פאק, פאק- פאק, כמה זמן אפשר ?! אבל אני מבין שמשחק זה זוכה בשנים האחרונות לפופולאריות רבה, אם משום שנחשב למשחקם של יפים ויפות, עשירים ועשירות, ואם משום שאפשר לבוא למגרש ולראות ספורט בלי להסתכן בסכנת נפשות. לא שורפים שם טריבונות, לא משליכים חזיזים אלא מוחאים כפיים בנימוס. עכשיו אפילו שישראל קיסר משחק טניס, המשחק הפך לעממי ומושך אלפי צופים. פאק – פאק, פאק- פאק. לא מתרשם מחבטות ההעברה של שלמה גליקשטיין. ברור שעורכי הכתבה נוטים לטובת הישראליים. פאק – פאק, פאק- פאק. מתחיל להתעייף. למה מראים את זה "ביומן" ? מנחש שנגמר למחלקת החדשות תקציב החודש, והם לקחו בהלוואה כמה מאות מטרים מצולמים ממחלקת הספורט. פאק- פאק".

העיתונות הכתובה השפיעה על מהלכי השידור של המנכ"ל. יוסף "טומי" לפיד בחר להיות רחוק מהטֶנִיס . אולי חשב שזה משחק לעשירים. בערוב ימיו כמנכ"ל רשות השידור שיחקו כבר בישראל מאות אלפי חובבי טֶניס הודות לתושייתו של ד"ר איאן פרומן. רובם היו אגב ממעמד הפועלים. הם היו גם צופי הטלוויזיה הפוטנציאליים של שידורי ווימבלדון.

לכֵן הופעתו של אורי פורת בשמֵי רשות השידור בחודש אפריל 1984 לאחר הסתלקותו של יוסף "טומי" לפיד הייתה דרמטית ומהפכנית מנקודת המבט של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה. הוא פשוט ייחד זמן שידור נוסף לענפי הספורט הפופולאריים על מסך הטלוויזיה הציבורית והקדיש לי יֶתֶּר אמצעי הפקה וצילום לטובת כיסוי אירועי הספורט הרלוואנטיים על מרקע הטלוויזיה הישראלית. אורי פורת מנכ"ל רשות השידור החדש שינה לחלוטין את תפישת עולמו של המנכ"ל היָשָן יוסף "טומי" לפיד. הוא הכניס את אירועי הספורט הבינלאומיים החשובים לסַל השידורים של משלם האגרה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. פתאום יכולתי לשָדֵר ישיר את משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע, שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' הורחבו לאין שיעור. בתוך מעטפת מטריית השידורים הגלובאלית הזאת סייע לי המנכ"ל לחתום גם על חוזי השידורים הישירים של הטניס עם ה- EBU והוועדה המארגנת של משחקי ווימבלדון ולהביאם בשידורים ישירים ארצה. בכך חוֹלֵל שינוי מפליג. זה נראה טריוויאלי היום, אך זה היה הישג שידור עצום לפני כשלושים שנים.

מאות אלפי חובבי הספורט הלָבָן בישראל יכלו החל מאמצע שנות ה- 80 של המאה הקודמת לצפות בצורה שיטתית בשידורים ישירים בהיקף כמעט מלא של משחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בטורניר הטניס הבינלאומי החשוב והפופולארי ביותר בעולם. לפתע בקיץ 1985 פתחנו ב- Weekend ארוך בן ארבעה ימים של שידורי טניס ישירים מווימבלדון. זה החל ביום חמישי – 4 ביולי 1985 בשתיים בצהריים. שידרנו ישיר את משחקי חצי הגמר לנשים בהם מַרְטִינָה נַאבְרָאטִילוֹבָה וכְּרִיס אֶוואֶרט מעפילות למשחק הגמר. תוכנית הטלוויזיה "משחק השבוע" באותו ערב ייוחדה לסיכום משחקי חצי הגמר לנשים לטובת הצופים שלא יכלו לראות את המשחקים בשידור ישיר. ביום שישי – 5 ביולי 1985 שידרנו ישיר את משחקי חצי הגמר לגברים. הדרום אפריקני קֶווין קָארֶן והנער הגרמני בן ה- 17 בּוֹרִיס בֶּקֶר העפיל לגמר. בלילה שידרנו שוב תוכנית מסכמת של משחקי חצי הגמר של הגברים . שני השידורים הישירים של משחקי הגמר, בשבת – 6 ביולי 1985 בגמר הנשים, בו הביסה מַרְטִינָה נַאבְרָאטִילוֹבָה את כְּרִיס אֶוואֶרט 1:2, וביום ראשון – 7 ביולי 1985 במשחק הגמר לגברים בו הפתיע בּוֹרִיס בֶּקֶר והביס את קֶוִוין קָארֶן 1:3, הפכו לסנסציה בארץ. הופתענו כאשר מצלמות ה- BBC חשפו את נער הפלא הגרמני אוכל בננות בהפסקות הרבות בנות הדקה במשחקים (תמיד בתום סיכום הנקודות הלא זוגי במערכות). זאת הייתה הפעם הראשונה בה מאות אלפי צופי הטלוויזיה בישראל ראו כשווים לעשרות מיליוני עמיתיהם באירופה את הטֶניס הטוב בעולם בשידורים ישירים. המתנו יותר מידַי שנים כדי להפוך לרשת טלוויזיה מתקדמת יותר במחיר כספי זעוּם. אֶפשָר היה לעשות את זה הרבה קודם לכֵן. בס"ה נדרשנו להתחבר לשידורים לווייניים Multilateral (רבי משתתפים). אפילו עמדת שידור באצטדיון המרכזי בווימבלדון התביישנו לבקש. דוּבַּר בשלב הראשוני בשידורי Off Tube בלבד מן האולפן בירושלים.

זה יישמע פרדוקס, אך היתרון הגדול של טורנירי הטניס בווימבלדון בלונדון שאִפשֵרו את שידורם הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית, היה נעוץ בקיומם של המשחקים בשעות צפייה לא נוֹחוֹת. בשעות אחה"צ ולפנות עֶרֶב על פי שעון ישראל. אילו נערכו המשחקים בשעות העֶרֶב לא ניתן היה לשָדרַם, בין אם הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מונופול שידור בשנות ה- 80 של המאה הקודמת ו/או בת תחרות בעידן הרָב עַרוּצִי בשנות ה- 90 (של המאה שעברה). שום מנכ"ל רשות השידור או מנהל טלוויזיה ששאפו בכל מאודם להידמות למופת השידור של ה- BBC הבריטי לא היה מרהיב עוז בנפשו ולא היה מֵהִין לשָדֵר ישיר את תחרויות גמר ווימבלדון לנשים וגברים בטניס בכל מקרה בלֵב ה- Prime Time הישראלי. רבים מהקולגות שלי בטלוויזיה הישראלית טענו בפני אז שטורניר הטניס של ווימבלדון הוא אירוע בריטי ייחודי, ולכן ה- BBC משקיע מאמץ ברכישת זכויות השידורים שלוֹ . אל לה לטלוויזיה הישראלית להידמות בעניין הזה ל- BBC. איוולת. טורניר הטניס של ווימבלדון הוא אירוע ספורט בינלאומי וחרג מזמן מגבולות בריטניה. הוא החשוב והפופולארי מסוגו בעולם. כמעט כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- EBU מייחדות לוֹ מסורת שידור ארוכה ו- Space נרחב בלוח השידורים שלהן, ומשדרות ישיר את משחקי הטורניר. חלקן מהשלבים הראשונים שלוֹ, אחרות משלב שמינית הגמר ואילך, ויש כאלה משלב רבע הגמר. אנחנו תמיד התחלנו לשָדֵר ישיר רק משלב חצי הגמר. את משחקי הנשים והגברים כאחד.

תשלומי זכויות השידורים שמשלמות רשתות הטלוויזיה באירופה, וגם בעול , ובראשן רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC וערוץ 7 האוסטרלי (Channel 7) לוועדה המארגנת של משחקי ווימבלדון מידֵי שנה בשנה צברו ברבוֹת השנים תאוצה אדירה. הם אִפשרו לבעלי מועדון הטניס הפרטי הזה להפוך את הטורניר לנושא פרסים ראשון במעלה בו המנצח והמנצחת קיבלו ב- 2005 כל אחד מיליון דולר תמורת שבועיים "עבודה". אך מועדון הטניס של ווימבלדון הגיע להישג מפליג, רָב יותר מהכסף. הוא יצר מסורת משחקים נפלאה ורצופה מאז 1877. דוֹר אחר דוֹר, במשך 138 שנה, הפכו המארגנים את טורניר הטניס לאירוע ספורט תרבותי מיוחד במינו, זמן רב לפני שהממון קיבע את מקומו המרכזי בספורט הבינלאומי וגם בתחרויות הטניס כמובן. צריך לראות את התורים הארוכים המשתרכים לאורך קילומטרים של צופים המבקשים להבטיח לעצמם כרטיסים. חלקם מקימים אוהלי סיירים במקום וישנים שם בלילות כדי להתייצב בבוקר בראש התור. הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר שידרה בהיסטוריה שלה הרבה מאוד אירועי ספורט ב- Prime time שלה מבלי שנציגים ישראליים ייטלו חלק באירועים האלה. לווימבלדון אין סיכוי. ווימבלדון יוֹק. בפעמים שהשידורים הישירים של משחקי חצי הגמר והגמר של ווימבלדון התארכו ופלשו ללֵב ה- Prime time הישראלי, הם נקטעו באכזריות ע"י חלק ממנהלי הטלוויזיה ובראשם יוסף בר-אל. הקטיעה המפורסמת ביותר התרחשה בסופו של משחק הגמר לגברים בקיץ 1985 בין בוריס בקר הנער הגרמני בן ה- 17 לבין קווין קארן מדרום אפריקה. קוטע השידור היה יוסף בר-אל המנהל הזמני בימים ההם של הטלוויזיה הישראלית . אִילוּ משחקי הגמר של טורניר הטניס ברמת השרון היו נערכים ב- Prime Time, הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה מתייחסת אליהם כלל ולעולם לא הייתה משדרת אותם בשידור ישיר. אולי מפני שהם עדיין נתפשים ע"י מנהיגות השידור בהווייתם כסטריאוטיפ ספורט ולא טניס ישראלי טהור.

אלכס גלעדי ואנוכי הסברנו לד"ר אִיָאן פְרוּמַן בסוף שנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת את מהות יחסי הגומלין בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטניס הישראלי. שידורים ישירים אפשריים רק בשעות אחה"צ. לעולם לא בזמן צפייה ראשי. ד"ר איאן פרומן קיבל את ההסבר. למנהיג הטניס הישראלי בימים ההם הספיקה חשיפה בערוץ המונופוליסטי גם בזמן צפייה שנחשב ל- Non prime time. משחק הגמר לנשים בווימבלדון מתקיים תמיד בשבת אחה"צ ומשחק הגמר לגברים ביום ראשון אחה"צ. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופתו, לא ידעו או שמא לא רצו לדעת ולהכיר בעובדה כי רֶשֶת הטלוויזיה הציבורית האנגלית  ה- BBC פסגת חלומותיהם הטלוויזיוניים, משדרת עוד מימי המונופול באנגליה, מאז שנת 1937, שנה אחרי שנה את טורנירי הטניס של ווימבלדון באופן בלעדי. שני הערוצים הציבוריים – ממלכתיים בבריטניה 1-BBC וְ-  2-BBC  מייחדים להם מידֵי יום בכל אחד מ- 14 ימי המשחקים של הטורניר כ- 12 שעות שידורים ישירים , לרבות סיכומים ותקצירים עדכניים. יתירה מזאת. המנכ"לים של ה- BBC לדורותיהם שילמו ממון רב לוועדה המארגנת של משחקי ווימבלדון שהיא ארגון ספורט פרטי לחלוטין ולא בריטי לאומי, כדי לשַמֵר בידיהם את זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב בעולם בידי השידור הציבורי. הגדיל לעשות המנכ"ל המוכשר של ה- BBC ב- 1999 מר גרג דייק (Greg Dyke) כשעִם מינויו למשרה הרמה חתם על חוזה שידור בלעדי ל- 5 שנים עם מועדון הטניס האנגלי והעלה את רף התשלומים ל- 10.000000 (עשרה מיליון) דולר לעונה. 50.000000 (חמישים מיליון) דולר לחמֵש שנים [3]. צריך להבין ולזכור שטורניר הטניס בווימבלדון איננו אירוע ספורט לאומי אופייני בו נוטלת חלק נבחרת אנגליה (איננה נחשבת למעצמת טניס). זהו אירוע ספורט המאורגן לתפארת ע"י וועדה מארגנת פרטית וזוכה להתעניינות תקשורתית לאומית ובינלאומית ערה. למשחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בווימבלדון מעפילים בדרך כלל טניסאים מלאומים שונים, שוודים, אמריקנים, אוסטרלים, גרמנים, צ'כוסלובקים, שווייצריים, וספרדים, אך מעולם לא שחקני טניס אנגליים. הטניסאית הבריטית האחרונה שזכתה בווימבלדון הייתה וִוירְגִ'ינְיָה וֵוייד (Virginia Wade) בשנת 1977, ובין הגברים היה זה פְרֶד פֶּרִי (Fred Perry) ב- 1936. אף על פי כן משדרת רשת הטלוויזיה הציבורית באנגליה ה- BBC באהבה גדולה את משחקי טורניר הטניס הזה ומשלמת עבורם הון תועפות. עשרות רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה המסונפות ל- EBU הלכו בעקבות ה- BBC הבריטי הציבורי. הן שילמו ממון כדי לשדר ישיר לצופי הטלוויזיה שלהם את תחרות הטניס החשובה בעולם – ווימבלדון (Wimbledon).

סדרת 13 ספרי הטלוויזיה שאני חוקר וכותב הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" עוסקת ודנה שוּב ושוּב בשאלה הנצחית, האם על השידור הציבורי לייחֵד מָמוֹן רב למען שידורי הספורט היוקרתיים בטלוויזיה הכולל בתוכו מאמץ טכנולוגי גדול ואמצעי הפקה משמעותיים. ואם כן  כיצד, באיזה אופן, ובאיזו תדירות עליו לעשות זאת, וכמה ממון עליו לשַלֵם. או שמא מוטלת עליו החובה להתעלם במתכוון משידורי הספורט כדי להתרכז במשימות שידור ציבוריות אחרות שלרבים נראות חשובות יותר, כמו מהדורות חדשות, תיעוד דוקומנטארי, אומנות, מוסיקה, מדע, ועשיית דרמות וסדרות טלוויזיה מקוריות ישראליות, ובכך להַפְקִיר את זירת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט היקרים והיוקרתיים בידיו של השידור המסחרי. ההיסטוריה הטלוויזיונית הארוכה של אנגליה מלמדת באופן מפורש כי ה- BBC מתנגד באורח מסורתי לתזת ההפקרה. הוא רואה בשידורי הספורט נדבך מסורתי חשוב בלוח השידורים הציבורי שלוֹ מימים ימימה. רק בשנת 2000 שידר ה- BBC  כ- 1900 שעות ספורט בשני ערוצי הטלוויזיה שלוֹ. זאת ועוד. למלחמתו של ה- BBC העקובה מדם ירוק של דולרים מרשרשים נגד שידורי הטלוויזיה בלוויין BSKYB המסחריים של רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק על אירועי הספורט היוקרתיים והחשובים למשלם האגרה הבריטי, הצטרפה ב- 1991 ממשלת בריטניה, שהחליטה כי שורה של אירועי ספורט חשובים, גדולים ורלוואנטיים לציבור הבריטי, יוכלו להיות משודרים על פי חוֹק (Listed Events Legistlation), אך ורק בשלושת ערוצי הטלוויזיה הציבוריים באנגליה, ב- BBC , ה- ITV , ו/או ב- Channel 4.

ממשלת בריטניה קבעה כי המשחקים האולימפיים, המונדיאלים של הכדורגל, משחק הגמר השנתי על הגביע האנגלי בכדורגל (FA Cup), משחק גמר הגביע הסקוטי בכדורגל, משחקי קריקט (Cricket) בהשתתפות נבחרת אנגליה, טורניר משחקי ווימבלדון בטניס, מרוץ הסוסים השנתי הדרמטי ומלא ההפתעות בליוורפול המכונה, "The Grand National", ומרוץ הסוסים נוסף הקרוי, "The Derby", הם קניין של השידור הציבורי בלבד [4].

משחקי חצי הגמר בווימבלדון מתחילים באחת בצהריים שעון לונדון ומשחקי הגמר בשתיים אחה"צ. בשלוש וארבע אחה"צ על פי שעון הקיץ של ישראל. השידורים הישירים שלנו לא חדרו בדרך כלל ללֵב  ה- Prime time. החיסרון הגדול של שידור ישיר של משחק טֶנִיס בטלוויזיה נעוץ בחוקת המשחק שלוֹ . משחק הטֶניס אינו מוגבל בזמן. סיומו מותנה בכמות צבירת הנקודות של המנצח ולא בזמן ההתמודדות המוגדר ע"י שעון כמו במשחקי כדורגל וכדורסל למשל. הדבר מסבך את חישובי מִשְכוֹ של משחק הטניס והופך אותו לקריטי בעיקר ברשת טלוויזיה ציבורית מסוגה של הטלוויזיה הישראלית שעומד לרשותה אפיק שידור יחיד עליו יש לה שני שותפים הטלוויזיה החינוכית והטלוויזיה בערבית. הוא יכול להיות פעם קצר מידי לצורך חישובי השידור ולעיתים ארוך מידי. בדרך כלל הוא מתארך וחוצה את גבולות השידור שהקציבו לנו. "השותפות" המאולצת הזאת בין שלושה גופי שידור (על פי חוֹק השידור במדינת ישראל) עַל אותו סיגנל שידור, העניקה לטלוויזיה החינוכית את הזכות לשָדֵר עליו משמונה בבוקר ועד תום "עֶרֶב חדש" בחַמֵש וחֵצי אחה"צ, ואח"כ הותירה אותו משֵש וחֵצי עד שמונֶה בערב בידי הטלוויזיה בשפה הערבית. לטלוויזיה הישראלית הציבורית הוקצתה שעת שידור אחה"צ לילדים והנוער, ומשמונה בערב עד חצות. הקצאת זמנים מיושנת מראשיתה ואנכרוניסטית מיסודה.

החלוקה הכפויה הזאת הולידה מחלוקות בשידורי ספורט מתמשכים כמו שידורי הטניס כשכל גוף שידור אוחֵז בחלקת הפרטית שלו ואיננו מסכים לוותר למען אינטרס השידור הכללי. שידורי ווימבלדון סבלו מכך. יוהנה פרנר ז"ל מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית הבינה את ערך שידורי הספורט והסכימה לפנות את זמן השידור עבור שידורי ווימבלדון מארבע עד חמֵש אך לעולם לא וויתרה על "עֶרֶב חדש". יוסף בר-אל הסכים בטוּבוֹ להקריב חצי שעה מנתח השידור שלוֹ משֵש וחֵצי עד שֶבַע בעֶרֶב אך כמו יוהנה פרנר ז"ל לא וויתר על יומן החדשות שלוֹ שהחל בשֶבַע. השידור הישיר ההיסטורי הראשון בתולדות הטלוויזיה הישראלית של משחק הגמר לגברים בטורניר הטניס של ווימבלדון נערך ביום ראשון – 7 ביולי 1985 בין בּוֹרִיס בֶּקֶר הנער הגרמני בן ה- 17 לדרום אפריקני קֶוִוין קָארֶן. ההתמודדות בין השניים התארכה ולא הגיעה לסיומה בשבע בערב כמצופה. המערכות השנייה והשלישית נמשכו כנצח והסתיימו ב-Tie Break ופעמיים בהכרעה מינימאלית 6:7 לכל אחד משני השחקנים. במערכה הרביעית ניצב הנער בּוֹרִיס בֶּקֶר על סַף ניצחון סנסציוני. אורי לוי שידר ישיר את המשחק עם הפרשן יוסי שטבהולץ מנתניה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה צריכה להמתין עוד כמה שניות לסיום ההתמודדות הדרמטית, אך יוסף בר-אל המנהל הזמני בימים ההם ובו בזמן גם של הטלוויזיה בשפה הערבית, קטע את השידור הישיר שלנו ועבר לשָדֵר את החדשות בשפה הערבית. יצאתי מדעתי וגם ציבור הצופים שלנו. גם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל יצא מדעתו ושָלָף לעברו של יוסף בר-אל כרטיס צהוב אך לא העיף אותו מכר הדשא הטלוויזיוני. יוסף בר-אל ולא רק הוא ראו בשידור הישיר של הטניס סטריאוטיפ ספורט שמתאים להיות Filler, מילוי זמן שידור בשעות אחר הצהריים. בּוֹרִיס בֶּקֶר הצעיר והמדהים ניצח 1:3 במערכות 3:6, 7:6, 6:7, ו- 4:6, והניף את הגביע אך מאות אלפי צופי הטניס בישראל לא זכו לראות את התמונות האלה. הם היו צריכים להחליף תחנה ולעבור לצפות בערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית ששִידֵר ישיר את המשחק עד תומו וכמובן את טקס הענקת הגביע המסורתי. יוסף בר-אל גדע את השידור הישיר בשיאו. העיתונות לא עשתה חשבון וירדה על יוסף בר-אל כפי שלא עשתה מעולם לשוּם מנהל טלוויזיה אחר שקדם לוֹ. קטיעת השידור הישיר שניות אחדות לפני סיומו הייתה אִיוֶולֶת. יהושע שגיא מעיתון "הארץ" נתן למחרת ב- 8 ביולי 1985 דרור לעֵט הסרקאסטית שלוֹ [5].

"תודה לך קינג חוסיין,

הוד מעלתו, בלי שום קשר לדעות פוליטיות ולתוכניות על עתיד הגדה והיחסים בין שני עמינו, אני רוצה להודות לך על השירות הספורטיבי הנהדר שמעניק לנו ערוץ הטלוויזיה שלך . ברגע שבטלוויזיה שלנו נאלצים להפסיק באמצע משחק הגמר את השידור מווימבלדון, אין לחובבי הספורט בישראל שום בעיה. עוברים לערוץ 6 או שעוברים לערוץ 3, ומקבלים את כל ההצגה הגדולה בטלוויזיה הירדנית עד לסיומה הדרמטי. כולל הצילומים של אימא ואבא בֶּקֶר הנרגשים, המצלמים מן היציע במצלמה משפחתית קטנה את הבן הקטן שלהם עושה היסטוריה. נא הואֵל בטובך להעביר לאנשי מחלקת הספורט של הטלוויזיה שלכם את תודת כל שוחרי הספורט בישראל. אתם באמת עושים לנו שירות מצוין. בהתחשב בכך שאפילו בעד האגרה אינכם דורשים תשלום-זה באמת מעל ומעבר. תודה לך קינג חוסיין בשם כל שוחרי הספורט בישראל תודה רבה".

כעבור שבוע חזר סיפור קטיעת שידור ישיר המסווג כ- "סטריאוטיפ ספורט" על עצמו בחריפות יתר. ביום שני – 15 ביולי 1985, שידרנו ישיר בשמונה בערב מאִצטדיון ר"ג את טֶקֶס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 12. 50000 (חמישים אֶלֶף) צופים באִצטדיון ר"ג ובראשם נשיא המדינה, ראש הממשלה ושריו, ומיליוני צופי טלוויזיה חזו בטקס פתיחה מרהיב ויפהפה בו הדליק השחיין היהודי – אמריקני הנודע מַרְק סְפִּיץ גיבור אולימפיאדת מינכן 1972 בעל שבע מדליות זָהָב את אֵש המשחקים. החדשות בהתהוותן בעֵת שידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפועל הרהיב עוֹז בנפשו, וקטע בתשע בערב את השידור הישיר המיוחד הזה בעיצומו לטובת "מבט". כאילו שידור מהדורת החדשות בדיוק בתשע בערב הוא התגלמות הקדושה בכבודה ובעצמה, ולעומתה שידור ישיר של טקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 12 באִצטדיון הלאומי הגדוש מפֶּה לפֶה הוא אירוע טפל ורחוק מלהוות דיווח חדשותי. יוסף בר-אל לא היה לבד. הוא בעצם נענה לפנייתם חסרת ההיגיון של שני אנשים ששאפו להתחיל בכל מקרה את שידור "מבט" בתשע בערב. היו אלה מנהל חטיבת החדשות בעצמו יאיר שטרן והעורך הנוקשה והקשוח של "מבט" מיכאל קרפין שאמורים להבין טוב מכולם את ערך ומהות המילה "חדשות" ואת החשיבות הציבורית של השידור הישיר של טקס הפתיחה של המכבייה ה- 12. שניהם התייחסו בהתנשאות ובטיפשות לשידור הישיר טקס פתיחת המכבייה כאל Non Event. מדהים, אבל זה מה שקרה במציאוּת. קטיעת השידור הישיר הייתה איוולת וטעות מקצועית קשה. מעשה ברוטאלי שהיה יכול להתרחש בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית בלבד, רק משוּם שטקס הפתיחה של המכבייה ה- 12 נכלל במושג הרחב "ספורט", והספורט בישראל נתפש עדיין ע"י חלק מהעורכים והמפיקים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור כמושג סטריאוטיפי כוללני שמייצג חוסר תרבות. המופע האומנותי בטקס הפתיחה נראה למנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ועורך "מבט" מיכאל קרפין הנפוחים מאגו כ- "דַרְדָלֶה". מונח שגור בפיו של יאיר שטרן לחומרי שידור נחותים. טקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 12 ביום שני ההוא של 15 ביולי 1985 היה מפגן לאומי ציוני מרהיב שבו התכנסו אלפי ספורטאים יהודיים צעירים באצטדיון ר"ג מכל קצוות הגולה כדי להתחרות במשך עשרה ימים במגוון של תחרויות בעלות אופי אולימפי. היה בטקס התפיחה רק פגם אחד. כניסתו של נושא הלפיד ומדליק משואת המשחקים השחיין האגדי היהודי – אמריקני מרק ספיץ (זכה ב- 7 מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 1972) לאִצטדיון רמת גן בלוויית שלוש נערות בנות של נרצחי מינכן 72' שלומית רומנו, שירלי שפירא, ואנוק שפיצר, והקפת המסלול נעשתה בחשכה. פנסי האִצטדיון כָּבוּ ורק פנס תאור ענק של צה"ל ליווה את ריצתו באִצטדיון כמעין Spot Light ואת הטיפוס במדרגות המובילות ללפיד המכבייה בצִדו הדרומי של האִצטדיון. הוועדה המארגנת של המשחקים דחתה את בקשתי המפורשת לבצע את רגע השיא של הדלקת המשואה באור מלא של הזרקורים. הסברתי לאנשי המכבייה כי עדשות המצלמות האלקטרוניות אינן רגישות כעֵין האדם, ולכן אפקט החושך, המיסטיקה, וההתמקדות שרוצים המארגנים להשיג בשעה שרק אלומת אור בודדה אחת מלווה את מרק ספיץ (Mark Spitz) הספורטאי הדגול בריצתו באִצטדיון לא תצלח על מסך הטלוויזיה. אמרתי להם כי 3 מיליון צופי טלוויזיה בישראל חשובים מ- 50000 (חמישים אֶלֶף) הצופים באִצטדיון. הוועדה המארגנת לא שעתה לבקשתי ואומנם הדלקת הלפיד הייתה כישלון צילום טלוויזיוני. קטע ה- Video החשוך הזה שמור עדיין כמוצר ארכאולוגי בארכיון הטלוויזיה. אך אין לזה קשר להתנהגותה והתנשאותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת הנהגתם של ה- מ"מ יוסף בר-אל, מנהל החדשות יאיר שטרן, ועורך "מבט" מיכאל קרפין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ספגה בשל כך מייד קיטון של מים רותחים מהציבור ומהעיתונות שלא סלחה לה על מעלליה [6].

הצלחת שידורי הספורט, איכותם, והיקפם זרעה קנאה במסדרונות הטלוויזיה. בעיקר בין אנשי חטיבת החדשות שלא יכלו לסלוח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל על יחסו החַם לשידורי הספורט ואלי. כך הגיבה העיתונאית יעל פז-מלמד ב- "מעריב" להתנהגותם הבלתי מרוסנת של יוסף בר-אל, יאיר שטרן, ומיכאל קרפין : "טקס פתיחת המכבייה שידור בהמשכים ? אפילו אותנו צופי הטלוויזיה למודי מחדליה, הצליחו להדהים בערב יום שני – 15 ביולי 1985, בכיסוי מופע הפתיחה של המכבייה ה- 12. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמקדישה ערבים שלמים לכיסוי משחקי הכדורגל, לא ראתה לנכון להקדיש את מלוא הזמן הנדרש לכיסוי פתיחת המכבייה מן האירועים היותר גדולים שנעשו בשנים האחרונות בישראל".

macabia 12 2

טקסט מסמך : כתבת העיתון "מעריב תוקפת בעיתונה ב- 18 ביולי 1985 את ההחלטה של יוסף בר-אל לקטוע את השידור הישיר של טקס הפתיחה של המכבייה ה- 12 . (באדיבות העיתון "מעריב").

הבימאי אורי פסטר יוצר המופע "12 השבטים" בטקס הפתיחה חיווה בעיתון "חדשות" את דעתו ב- 18 ביולי 1985, "אנשי הטלוויזיה הישראלית הם החוצפנים הגדולים ביותר, הם עצלנים , לא יודעים מימינם ושמאלם, ממש אנטי, צריך להפסיק לשלם את האגרה".

macabia 12 3

טקסט תמונה : 17 ביולי 1985. עיתון "חדשות". זוהי דעתו של בימאי טקס הפתיחה אורי פנסטר ב- 17 ביולי 1985 על הטלוויזיה הישראלית הציבורית, כפי שביטא אותה בעיתון "חדשות". (באדיבות "חדשות" ובית אריאלה בתל אביב).

יעל אדמוני כתבה בעיתון "דָבָר" ב- 18 ביולי 1985 : "משרדי רשות השידור הוצפו אתמול בפניות טלפוניות של צופים נזעמים שהתלוננו על קטיעת השידור הישיר של טקס פתיחת המכבייה מאצטדיון ר"ג לצורך שידור "מבט", דווקא לפני המופע האמנותי המרשים של הטקס".

macabia 12 4

טקסט תמונה :  18 ביולי 1985. עיתון "דבר". הציבור היה המום מקטיעת השידור הישיר. מישהו בטלוויזיה סיפר ליעל אדמוני מעיתון "דבר" כי מרכזיית הטלוויזיה הוצפה בשיחות טלפון מאנשים שלא הבינו מה היה כל כך דחוף לשדר את "מבט" המביא דיווחים מוקלטים של ענייני טריוויה במקום לשדר ישיר את החלק האומנותי המרהיב של הטקס שהוא בעצם החדשות החמות באותו רגע . (באדיבות ארכיון "דבר" ובית אריאלה בתל אביב).

יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי המכבייה ה- 12 עו"ד רמי הורוביץ אמר למערכת "מעריב" : "אני מתפלא על העם הזה שממשיך לשלם את האגרה ולא מתקומם, מישהו צריך לתת את הדין על המחדל החמוּר הזה".

macabia 12 5

טקסט תמונה : 17 ביולי 1985. עיתון "מעריב". יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי המכבייה ה- 12 עו"ד רמי הורוביץ מביע את דעתו על הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידוריה ממומנים ע"י משלם האגרה. (באדיבות "מעריב").

שיא הצחוק והטרגדיה היה הסברו הרשלני של מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לציבור מדוע קטע את השידור הישיר של טקס הפתיחה של המכבייה ה- 12, כשאמר : "במקרה אתמול המדד היה נוֹח והממשלה לא נפלה. אבל אם הממשלה הייתה נופלת והמדד היה גבוה, היו אותם הצופים מתקשרים ומאשימים אותנו שבמצב כזה הטלוויזיה משדרת רק ספורט". איזה ניסוח כושל, חסר כיוון, ומשולל כל הגיון.

macabia 12 6

טקסט מסמך : מכתב של צוֹפָה לעיתון "מעריב" מ- 18 ביולי 1985 המביע אכזבה מקטיעת השידור הישיר של טקס הפתיחה של המכבייה ה- 12. (באדיבות "מעריב").

macabia 12 7

טקסט מסמך : זהו הד"ש ששלח אבי רצון עורך הספורט בעיתון "חדשות" ליוסף בר- אל מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעקבות קטיעת השידור הישיר של טקס הפתיחה של המכבייה ה- 12 באצטדיון ר"ג ב- 15 ביולי 1985. (באדיבות ארכיון "חדשות" ואגף העיתונות ב- בית אריאלה בתל אביב).

המכבייה אינה נמדדת רק בהישגים ובשיאים ספורטיביים , אלא ראשית דבר בממלכתיות שלה וקֵירוב בין יהדות התפוצות למדינת ישראל. יוסף בר-אל לא הבין ולא ראה זאת כך. בעיניו היה מדובר בקטיעה של אירוע ספורט רגיל ולא בשידור ישיר של טֶקֶס פתיחה מרשים של האולימפיאדה היהודית הנערכת על אדמת מדינת ישראל אחת לארבע שנים. כל העיתונים במדינת ישראל ללא יוצא מהכלל, תקפו את מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ללא רחֵם ובצורה חסרת תקדים אך הוא שָרַד עוד כמה חודשים בתפקיד. אשמים לא פחות ממנהל הטלוויזיה היו יאיר שטרן ומיכאל קרפין שני מנהלים המתיימרים להיות עיתונאים שלא הבינו כי החדשות החמות הן השידור הישיר של אירוע טקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 12 המתרחש באִצטדיון ר"ג, מופע ממלכתי שמשך אליו 50000 (חמישים אֶלֶף) צופים (בתשלום) לרבות צמרת הנהגת המדינה, ולא שידור "מבט". למרות זאת דחקו ביוסף בר-אל לקטוע את השידור הישיר. חטאו של יוסף בר-אל היה בכך שנענה להפצרתם והוכיח כי שיקול דעתו כמנהל וטווה מדיניות שידור מופרך מיסודו. מנהל הטלוויזיה הוא הנושא באחריות הראשית. זאת הייתה הסיבה הראשית ש- חִינוֹ סר מייד בעיני מנכ"ל רשות השידור אורי פורת.

יוסף בר-אל ספג ביקורת נוקבת לא רק בשל קטיעת השידור הישיר של טקס הפתיחה של המכבייה ה- 12 באצטדיון ר"ג ב- 15 ביולי 1985, אלא גם מפני שלא אִפשר לי לפַתֵח לוח שידורים ישירים ראוי לשמו של אירועי הספורט במכבייה ה- 12. הכול ניתן לי במשורה, בקמצנות, ומלווה בקנאת סופרים. לא הופתעתי מיחסם השלילי של יוסף בר-אל ומיכאל קרפין לשידורי המכבייה ה- 12. התפלאתי על יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות (לשעבר איש מחלקת הספורט) שלפתע לא הבין את החשיבות העיתונאית – ציבורית של השידורים הללו. אין זאת כי מיכאל קרפין עורך "מבט" היה חזק ממנו וכפה עליו את דעתו.

macabia 12 8

טקסט מסמך :  קריקטורה של זאב מ- 17 ביולי 1985 בעיתון "מעריב". הקריקטורה מבקרת את התייחסותה השלילית וקמצנות שידוריה של הטלוויזיה הישראלית בראשותו של יוסף בר-אל (ורשות השידור בראשותו של המנכ"ל אורי פורת) הנוגעים לשִידור תחרויות הספורט של המכבייה ה- 12. שידורי המכבייה הוגשו לציבור במשורה. (באדיבות "מעריב").

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת היה האיש שמינה את יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הזמני לתקופת מבחן בת שלושה חודשים , אך נואש ממנו זה מכבר. הוא מעולם לא העריך יתר על המידה את אמות המידה האישיות וכישוריו הניהוליים של יוסף בר-אל אף על פי כן הפקיד בידו את התפקיד הרם ועכשיו חיפש דרך להיפטר ממנו. מאוחר יותר שח לי אורי פורת כלהלן : "מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה ב- 1985 לאחר תום תקופת הניהול של טוביה סער הייתה פרי לחץ של השר הממונה על רשות השידור שר החינוך והתרבות יצחק נבון והמלצה של יו"ר הוועד המנהל עו"ד מיכה ינון". כחודש לאחר מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כי שגה והדיח אותו מתפקידו בגין אי מילוי הוראותיו. מיכה ינון ראה בפעולת ההדחה הזאת התגרות של אורי פורת בוועד המנהל וביטל את ההדחה. יתרה מזאת. הוועד המנהל האריך את כהונתו הניסיונית של יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלושה חודשים נוספים. רשות השידור ובעיקר הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ובעלת העוצמה התקשורתית הפכו זה מכבר לכְּלֵי משחק בידי הפוליטיקאים.

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לא יכול היה להישאר אדיש למצב שנוצר בעקבות שערוריית קטיעת השידור הישיר ההוא של טקס פתיחת המכבייה ה- 12 באצטדיון ר"ג ביום שני של 15 ביולי 1985. זה היה בעיניו מעשה אווילי שלא ייעשה שהעיד על בורותו של המחליט. לא רק שיקול מוטעה אלא מעשה מביש שיש לו פירוש אחד. שימוש בכוח והתגרות בצופים. הייתי קרוב מאוד בימים ההם אל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתוקף תפקידי כממונה על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יצא לנו לשוחח בהרחבה על הפרשה. אורי פורת היה עֵד לאכזבה רבתי השוררת בציבור ממנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאוֹר שיקוליו הבלתי הגיוניים, ושלף לעברו כרטיס צהוב שני ברציפות. הנפת שני כרטיסים צהובים לעבר שחקן במשחק כדורגל שווה לכרטיס אדום שפירושה הרחקה מכר הדשא. אורי פורת נהג כשופט כדורגל. הוא המתין לרגע ההדחה של יוסף בר-אל. היא לא איחרה לבוא. בסופו של דבר ירש יאיר אלוני ב- 18 בדצמבר 1985 את יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מינויו של יאיר אלוני לתפקיד הנכבד התאפשר רק בשל מאבק כוחות שלא הוכרע בין שמעון פרס ליצחק שמיר. המועמדים העיקריים לניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז היו בכלל דן שילון וחיים יבין. יאיר אלוני היה בכלל שחקן מחליף ולא השתתף במשחק. המינוי לתפקיד הרָם הזה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית חייב להיות מקצועי גרידא, אך במדינת ישראל מתערבבים השיקולים המקצועיים בהמלצות פוליטיות של מדינאים בעלי מוניטין ולכן הן בעלות משקל רב. הפוליטיקה דוחקת את המקצוענות ומינוי מנהל הטלוויזיה הישראלית הופך להיות פוליטי, ומפני שהוא מינוי פוליטי הייתה הכרעת המכרז תקועה בממשלה. התערבו בו ראש ממשלת האחדות שמעון פרס ויצחק שמיר שר החוץ וכמובן שר החינוך יצחק נבון. שמעון פרס התנגד למינויו של חיים יבין מפני שרגז עליו בשעה שיוצֵר סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית "הנבחרים" (הסדרה בעריכתו של יאיר אחי – אילן ז"ל שודרה לאחר הבחירות ב- 1981) העניק בה דימוי שלילי לתדמיתו. יצחק שמיר התנגד למינויו של דן שילון מפני שהאשים אותו בהכנת סרטי התעמולה של המערך לקראת הבחירות. יאיר אלוני היה ברירת מחדל של חידלון המציאות. דן שילון היה ג'נטלמן יותר מחיים יבין ושיגר ברכה למנהל הטלוויזיה החדש, "יאיר אלוני הוא בחור נהדר, איש מקצוע, ואדם ישר והגון".

חיים יבין היה הרבה יותר כעוּס ומאוכזב. זה מצא ביטוי בטקסט שלוֹ כלהלן : "המינוי בפועל הוצע לי פעמיים ע"י המנכ"ל. פעמיים דחיתי אותו. בפעם הראשונה בעקבות פרשת יוסף בר-אל ובפעם השנייה עכשיו. הופעלו עלי לחצים כבדים לקבל את המינוי ובשתיהן סירבתי. מינוי בפועל לפרק זמן קצוב הוא מינוי על תנאי שאיננו מאפשר למנהל הטלוויזיה לבצע את שיקומה כפי שהוא מוצא לנכון. ידיו כבולות. הוא מנהל "על תנאי" ואפשר לפטר אותו בחתימת קולמוס או בהחלטה של הוועד המנהל. גם פרק הזמן הקצוב של שישה חודשים או שנה, איננו מאפשר את הפעולה המפרכת והקשה שממתינה לכל מי שירצה לשקם את המוסד. אני גם סבור שאין זה לכבודי או לכבודו של מי שאמור לשאת במִשרה החשובה הזאת. אני סבור שמינויו של מנהל הטלוויזיה חייב להיעשות בצורה מסודרת על פי מכרז, או במינוי אחר, שיש לוֹ תוקף חוקי , והוא נותן מנדט של ממש לנושא המִשרה הזאת. לצערי התנאים האלה לא התמלאו ולכן דחיתי את ההצעה".

כתב "ידיעות אחרונות" חיים שיבי, היטיב לסכם אז את מצב הניהול בטלוויזיה הישראלית הציבורית במאמר שפרסם בעיתונו ב- 20 בדצמבר 1985, תחת הכותרת "ספר הג'ונגל", בו העניק ליאיר אלוני את הכינוי "בחור טוב".

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה. יוסף בר-אל שהודח מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1985 ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל זכה במשרה המכובדת הזאת שוב ב- 1990. ב- 1993 הודח יוסף בר- אל בפעם השנייה בחייו ממשרת ניהול הטלוויזיה והפעם על ידי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל. כהונה שלא הוארכה ע"י מנכ"ל רשות השידור, פירושה הדחה(!). על פי חוקי מרפי מי שלא רצה אותו את יוסף בר-אל כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל אותו לבסוף כמנכ"ל רשות השידור. ב- 2 ביוני 2002 זכה יוסף בר-אל במשרה הרמה של מנכ"ל רשות השידור בהמלצת השר הממונה רענן כהן ובתמיכה גורפת של ממשלת ישראל והעומד בראשה אריאֵל שרון. אולם ב- 2 במאי 2005 הודח ע"י ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל שרון ממשרתו הרמה. היה מדובר בהדחה חסרת תקדים. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל סולק ע"י ממשלת ישראל למצולות ההיסטוריה.

יאיר אלוני היה מ"מ נִצחי אך איש אהוּב. הוא סייע בידי בסופה של 1985 ותחילת 1986 למפות את נוֹף הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל מכסיקו 1986. בשל המינוי הזמני כמ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה לו את הכוח הדרוש לעַצֵב את לוח שידורי המשחקים המרבּי בדמותי, כפי שסיכמנו מראש. ארבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור קריאל גרדוֹש ז"ל, רוני פיינשטיין ז"ל, נתן בְּרוּן, והיו"ר מיכה ינון היו חזקים ממנו ומטִיעוניו. אחד מהארבעה רוני פיינשטיין נציג מפלגת המערך בוועד המנהל לא רק שהביע התנגדות מקצועית בוטה לפילוסופיית שידורי הספורט של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אלא ירד ממש לחייו ותקף אותו מפני שחשב שהוא בכל מקרה מינוי כושל של ראש הממשלה יצחק שמיר , ועוד מינוי מהצד הימני של המפה הפוליטית. יאיר אלוני מנהל הטלוויזיה החדש אימץ בתחילת דרכו את גינוני הלבוש של אלכס גלעדי. האיש שהיה לבוּש כבן המושבה ראשון לציון, לפתע חנט את עצמו בחליפות ועניבות ונעל נעלי זמש מבריקות. בכיס הז'קט בלטה לה ממחטה לבנה כשלג. פעם אמר לי כלהלן : "מנהל טלוויזיה המייצג את האינטרסים של רשות השידור והנפגש עם כל כך הרבה אנשים חייב להיות לבוש בצורה ראויה ומכובדת". יאיר אלוני לא החזיק מעמד. כעבור חודשים ספורים התפטר ממשרתו הרמה בטענה שהשמיע באוזניי, "ממילא כולם עוקפים אותי. אינני יכול עוד לעבוד בצורה כזאת עם המנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהוא חבר שלי". במקומו מונה באפריל 1986 לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין שהחזיק מעמד כהונה שלמה עד סופה ב- 1989.

[1] ראה נספח : קריקטורה המציגה את המלך חוסיין מבקש את כספו של משלם האגרה הישראלי תמורת צפייתו בשידורי ווימבלדון בטניס בטלוויזיה הירדנית, כפי שהופיעה ב- 5 ביולי 1983 בעמוד האחורי של העיתון "ידיעות אחרונות".

[2] ראה נספח : מאמר ביקורת טלוויזיה של אברהם טל בעיתון "הארץ" ב-  17 ביוני 1985 על שידור משחק הטניס בטלוויזיה וכותרתו , "פאק- פאק , פאק- פאק".

[3] ראה נספח : על פי נתוני חברת SPORTCAL.

[4] ראה נספח : מסמך שידורי ה- BBC  המעוגן בחוֹק השידור האנגלי.

[5] ראה נספח : קטעי עיתונות מ-  8 ביולי 1985 התוקפים את יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הזמני שקטע את השידור הישיר של משחק הגמר לגברים בוריס בקר נגד קווין קארן ממש לפני סיומו.

[6] ראה נספח : קטעי עיתונות  מ- 17 ביולי  1985 המבקרים את יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הזמני שקטע את השידור הישיר של טקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 12 באצטדיון ר"ג ביום שני – 15 ביולי 1985.

2. "גָב הַאוּמָה" מעפילה לשיאה רק בשעה שחברי הפָּאנֶל יוצאים מה- Frame ומשאירים שם את ליאור שליין המבריק לבדו.

זה נכון. אנשי הפנל של "גב האומה" אודי כגן, עידו רוזנבלום, עינב גלילי, אורנה בנאי, רותם אבוהב, וה- לשעבר גורי אלפי אינם יכולים להתחרות בכישרון המלל והאינטונציה, בכישרון השנינה והמשחק, ובסך הוויזואליה וההופעה הטלוויזיונית שמפגין המוביל שלהם המגיש והמנחה המצוין ליאור שליין. הוא כל כך מוכשר ודומיננטי עד שהוא מאפיל בקלות לא רק על כל אחד מהם לחוד אלא גם על כולם ביחד. ליאור שליין הוא אישיות טלוויזיונית מדהימה בכישרונה ועוצמת נוכחותה ב- Frame. הוא כל כך פּוֹרֶה וחיוני עד שהוא הופך במו דמותו את שותפיו לבבואות צֵל. נורא לומר כך אבל זאת האמת. ליאור שליין טוב יותר מג'וני קארסון (!). בשעה ששותפיו חברי הפנל הללו נוטשים את אולפן "גב האומה" ומשאירים שם את ליאור שליין לבד נוסקת התוכנית הסטירית הזאת בבת אחת לגבהים עצומים. לא היה כדבר הזה במחוזותינו בתעשיית הטלוויזיה בישראל. אודה על האמת, אני נפעם נוכח הופעתו של ליאור שליין ועושה כל מאמץ לא להחמיץ את מי שיצר לו מעמד טלוויזיוני ייחודי ומרתק.

3. נשיאת מועצת העיתונות כבוד השופטת דליה דורנר שותקת מול מפל הכמויות העצומות של פרסומות מסחריות שנשפכות על מסך ערוץ 1 הציבורי ללא פיקוח ובקרה. אַיֵה את כבוד השופטת דליה דורנר ? 

ערוץ 1 הציבורי שידר ישיר אמש (יום שני – 9 בנובמבר 2015) מאולם הכדורסל באילת את משחק התחתית בכדורסל הבלתי חשוב הפועל אילת – הפועל ת"א 84:61. במקום להיות נוכח בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לשדר ישיר את משחק התבוסה 88:83 של מכבי ת"א שנראית כשועל מפוחד למכבי אשדוד (יום ראשון – 8 בנובמבר 2015), שגה ערוץ 1 הציבורי ובחר להרחיק עד לאילת כדי לעקוב מקרוב אחרי תחרות לא מסקרנת וחסרת עניין. חטא הבחירה אילץ את ערוץ 1 הציבורי ולא בפעם הראשונה לדחוף מאילת סיגנל טלוויזיה בלתי שדיר לבתי הצופים ברחבי מדינת ישראל, סיגנל שרווי אין סוף מכל הכיוונים בהמון פרסומות מסחריות מכוערות שמטנפות את תמונת ה- Video. בלתי מתקבל על הדעת. איה היא כבוד השופטת גב' דליה דורנר נשיאת מועצת העיתונות שאמורה להגן על צרכני הטלוויזיה במדינת ישראל מפני שטיפת מוח מסחרית כה מאסיבית האסורה בהחלט גם על פי חוק רשות השידור ?

eylat ta 2

טקסט תמונה (1) : יום ראשון – 8 בנובמבר 2015. אולם הכדורסל באילת. ערוץ 1 הציבורי משדר לצופיו תמונה עמוסה לעייפה בהמון פרסומות מסחריות. מדובר בסיגנל טלוויזיה בלתי שדיר גם על פי חוק רשות השידור. ריבוי הפרסומות המסחריות מפריע עד למאוד לצפות בשחקנים ובתחרות עצמה. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

eylat ta 3

טקסט תמונה (2) : יום ראשון – 8 בנובמבר 2015. אולם הכדורסל באילת. ערוץ 1 הציבורי משדר לצופיו תמונה עמוסה לעייפה בהמון פרסומות מסחריות. מדובר בסיגנל טלוויזיה בלתי שדיר גם על פי חוק רשות השידור. ריבוי הפרסומות המסחריות מפריע עד למאוד לצפות בשחקנים ובתחרות עצמה. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

eylat ta 4

טקסט תמונה (3) : יום ראשון – 8 בנובמבר 2015. אולם הכדורסל באילת. ערוץ 1 הציבורי משדר לצופיו תמונה עמוסה לעייפה בהמון פרסומות מסחריות. מדובר בסיגנל טלוויזיה בלתי שדיר גם על פי חוק רשות השידור. ריבוי הפרסומות המסחריות מפריע עד למאוד לצפות בשחקנים ובתחרות עצמה. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

eylat ta 5

טקסט תמונה (4) : יום ראשון – 8 בנובמבר 2015. אולם הכדורסל באילת. ערוץ 1 הציבורי משדר לצופיו תמונה עמוסה לעייפה בהמון פרסומות מסחריות. מדובר בסיגנל טלוויזיה בלתי שדיר גם על פי חוק רשות השידור. ריבוי הפרסומות המסחריות מפריע עד למאוד לצפות בשחקנים ובתחרות עצמה. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

מן הראוי להזכיר כאן שוב כי רשות השידור "בעלת הבית" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משמשת חברה פעילה (Active Member) ב- EBU. בתוקף חברותה זאת היא אמונה על החלטתו התקפה של איגוד השידור האירופי מזה עידן ועידנים להגביל את כמות הפרסומות המסחריות המותרת לחשיפה במסגרת שידורי הספורט הישירים בשידור הציבורי מאתרי הספורט השונים. מסמך הגבלת הפרסומות המסחריות של ה- EBU נודע כמסמך "תשע העקרונות" והוא תורגם בשעתו (11 במאי 1989) על פי בקשתי ע"י יצחק גליקסברג ונשלח לסמנכ"ל הכספים דאז של רשות השידור יוחנן צנגן. המסמך העתיק והחשוב נשמר והוא רלוואנטי לחלוטין גם בימינו אנו של נובמבר 2015. מן הראוי שנשיאת מועצת העיתונות כבוד השופטת גב' דליה דורנר תטריח את עצמה ותפעל כדי להגן על צרכני וצופי הטלוויזיה במדינת ישראל, בין אם מדובר בשידורי ספורט ישירים בשידור הציבורי ו/או בשידור המסחרי. מסכי הטלוויזיה של הערוצים הארציים 2, 10, ו- 1 ושל ערוצי הטלוויזיה של חברות YES ו- HOT אינם אמורים להיות פרוצים לכל עבר ולכל השתוללות כה מכוערת וברוטאלית חסרת כל בקרה ושליטה של הצבת פרסומות מסחריות. תואיל כבוד השופטת נשיאת מועצת העיתונות להתערב בנעשה.

ebu advertisment priciples 1

טקסט מסמך : 11 במאי 1989. תרגום מסמך "תשע העקרונות" של ה- EBU העוסק בהגבלת חשיפת פרסומות מסחריות מאתרי הספורט השונים במסגרת שידורים ישירים של אירועי ספורט בסקטור השידור הציבורי. עמוד מס' 1 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ebu advertisment principles 2

טקסט מסמך : 11 במאי 1989. תרגום מסמך "תשע העקרונות" של ה- EBU העוסק בהגבלת חשיפת פרסומות מסחריות מאתרי הספורט השונים במסגרת שידורים ישירים של אירועי ספורט בסקטור השידור הציבורי. עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 553. הועלה לאוויר ביום רביעי – 11 בנובמבר 2015.


תגובות

פוסט מס' 553. 1. הנשיא ה- 5 של מדינת ישראל יצחק נבון ז"ל. 2. "גָב הַאוּמָה" מעפילה לשיאה כשמשתתפיה יוצאים מה- Frame ומשאירים שם את ליאור שליין המבריק לבדו. 3. נשיאת מועצת העיתונות כבוד השופטת דליה דורנר שותקת מול מפל הכמויות העצומות של פרסומות מסחריות שנשפכות על מסך ערוץ 1 הציבורי ללא פיקוח ובקרה. איה את כבוד השופטת דליה דורנר ? פוסט מס' 553. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 11 בנובמבר 2015. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>