פוסט מס' 639. אם דונאלד טראמפ איננו אדם הגון ו- הוא באמת מעליב ומטריד סדרתי של נשים ואשר מנסה לכפות את עצמו עליהן בכוח עושרו הכספי והמוניטין שלו, על פי דיווחיו היום (שישי – 14 באוקטובר 2016) של העיתונאי חמי שלו בכותרת ראשית ב- "הארץ", אזי שישלם מייד את המחיר וירד מהבמה. אולם לא בטוח שזה המצב. העיתונות הישראלית האלקטרונית הארצית על שלושת ערוצי הטלוויזיה הארציים שלה 1, 2, ו- 10 ועל שלל אגפיהם, תקציביהם, שדרניהם, עורכיהם, מפיקיהם, וכתביהם טרם הצליחו לראיין אחד על אחד פנים אל פנים לא את דונאלד טראמפ וגם לא את הילארי קלינטון (למעט יונית לוי מגישת החדשות של ערוץ 2 ומפיק השטח הראשי של ערוץ 2 עוֹדֵד בִּינוֹ שערכו ריאיון בלעדי עם הילארי קלינטון ב- 7 בספטמבר 2016 בניו יורק). הדילמה המורכבת שניצבת כעת בפני אזרחי ארה"ב היא האם הם יכולים להניח בצד את ההאשמות נגד דונאלד טראמפ ששמו נקשר לשלילה בעסקי עבר עם נשים ולבודד אותן מההווה, והאם הם מוכנים לוותר ולסלוח לו ולמנותו לנשיא לאומי שלהם, בהנחה שהוא מספיק הגון ו- מוכשר לנהל את מעצמת העַל המקוטבת הזאת ארה"ב, מנקודות מבט של ביטחון לאומי, טיפוח הכלכלה והחברה, וניהול מדינאות פנים ובינלאומית נבונה. פוסט מס' 639. כל הזכויות שמורות. יום שישי – 14 באוקטובר 2016.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 639. הועלה לאוויר ביום שישי – 14 באוקטובר 2016.

————————————————————————————————–

אם דונאלד טראמפ איננו אדם הָגוּן ו- הוא באמת מעליב ומטריד סדרתי של נשים ואשר מנסה לכפות את עצמו עליהן בכוח עושרו הכספי והמוניטין שלו, על פי דיווחיו היום (שישי – 14 באוקטובר 2016) של העיתונאי חמי שלו בכותרת ראשית ב- "הָאָרֶץ", אזי שישלם מייד את המחיר וירד מהבמה. אולם לא בטוח שזה המצב. העיתונות הישראלית האלקטרונית הארצית על שלושת ערוצי הטלוויזיה הארציים שלה 1, 2, ו- 10 ועל שלל אגפיהם, תקציביהם, שדרניהם, עורכיהם, מפיקיהם, וכתביהם טרם הצליחו לראיין אחד על אחד ו- פנים אל פנים לא את דונאלד טראמפ וגם לא את הילארי קלינטון (למעט יונית לוי מגישת החדשות של ערוץ 2 ומפיק השטח הראשי של ערוץ 2 עוֹדֵד בִּינוֹ שערכו ריאיון בלעדי עם הילארי קלינטון ב- 7 בספטמבר 2016 בניו יורק). הדילמה המורכבת שניצבת כעת בפני אזרחי ארה"ב היא האם הם יכולים להניח בצד את ההאשמות נגד דונאלד טראמפ ששמו נקשר לשלילה בעסקי עבר עם נשים ולבודד אותן מההווה, והאם הם מוכנים לוותר ולסלוח לו ולמנותו לנשיא לאומי שלהם, בהנחה שהוא מספיק הגון ו- מוכשר לנהל את מעצמת העַל הַמְקוּטֶבֶת הזאת ארה"ב, מנקודות מבט של ביטחון לאומי, טיפוח הכלכלה והחברה, וניהול מדינאות פנים ובינלאומית נבונה. פוסט מס' 639. כל הזכויות שמורות. יום שישי – 14 באוקטובר 2016.

הקדמה קצרה.

העיתונות הישראלית האלקטרונית וגם הכתובה על שלל אגפיה, תקציביה, שדרניה, עורכיה, מפיקיה, וכתביה פעילה מאוד בסיקור מערכת הבחירות האמריקנית לבחירת הנשיא ואו הנשיאה ב- 8 בנובמבר 2016, ועושה זאת באינטנסיביות רבה. אף על פי כן היא איננה מספקת לי את מלוא המידע ומותירה במידה רבה רֵיקָם את סקרנותי אודות המאבק האישי, המותח, הדרמטי, והבלתי נוח המתחולל בין דונאלד טראמפ והילארי קלינטון על הבכורה הנשיאותית. בעיקר בגלל היעדר פגישות וראיונות ישירים עם שני גיבורי העלילה ו/או לפחות עם המשניים שלהם ועם ראשי המטות. העיתונות הישראלית האלקטרונית וגם הכתובה לא הצליחו עד כה להפיק, לערוך, ולקיים למעני ולטובת צופיהם וקוראיהם האחרים ראיונות ישירים אחד על אחד ופנים אל פנים עם דונאלד טראמפ והילארי קלינטון (למעט חברת החדשות של ערוץ 2 שהפיקה ריאיון אחד על אחד ופנים אל פנים של יוֹנִית לֵוִי והמפיק הראשי עוֹדֵד בִּינוֹ עם הילארי קלינטון בניו יורק). ה- הישגים העיתונאיים אינם מרשימים יתר על המידה. הם טריביאליים. לעיתים דַלִים. בעיקר של אנשי העיתונות הכתובה. הם אינם מחדשים לי כמעט מאום. זה נכון שנחום ברנע, ד"ר יעל שטרנהל, רון מייברג, ו- חמי שלו, ואחרים הם קלי כתיבה וביטוי אולם חגים זה מכבר חודשים ארוכים במרחק רב סביב השניים מר טראמפ וגב' קלינטון ועדיין לא מצליחים לראיין אותם פנים אל פנים, אפילו לא פעם אחת ויחידה. כאילו תגובותיהם של גיבורי העלילה ופריסת הַמִשְנָה הַסְדוּרָה שלהם בפני הציבור הישראלי הן פעוטות ערך (כאמור ואני מדגיש זאת שוב' למעט הריאיון הבודד שערכו יונית לוי אשת ערוץ 2 והמפיק שלה עודד בינו עם הילארי קלינטון, ושיחה אחת שקיים בועז ביסמוט עם דונאלד טראמפ ב- "ישראל היום"). מה עוד ששדרנית ערוץ 2 יונית לוי ושדרני ערוץ 10 נדב אייל וגיל תמרי מקדימים את עיתונאי העיתונות הכתובה בדיווחיהם האלקטרוניים המהירים, מותירים אותם מאחור, ועושים להם בי"ס (גם לאורן נהרי בערוץ 1). אם חֵן לִיבֶּרְמַן כתבת התרבות והבידור הפעלתנית של ערוץ 10 יודעת להפיק ריאיון עם כוכב הקולנוע האמריקני טום היינקס בפירנצה – איטליה, והנהלת ערוץ 10 נענית לאתגר ומטיסה אותה לפירנצה כדי לראיין אותו באמת אחד על אחד, אזי מן הראוי שנחום ברנע העיתונאי הוותיק, המנוסה, והמוערך של "ידיעות אחרונות" (עיתונאי שטח לעיתים כל יכול) יפיק וינהל ריאיון משלו עבור קוראיו עם דונאלד טראמפ בניו יורק ו/או בכל מקום אחר בארה"ב.

נקודה אחת בדיון מסעי הבחירות הקונקרטיים האלה של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון מטרידה את מחשבתי. נחום ברנע, ד"ר יעל שטרנהל, חמי שלו, ורון מיברג מדגישים כל העֵת את מידות העבר האישיות המושחתות של דונאלד טראמפ ומקישים מהן שהאיש איננו כשיר להיות נשיא, להיבחר לנשיא, להיות אָבִי הַאוּמָה. אולם אינם מתווכחים עם דילמת המחלוקת שאומנם נוצרה סביבו, יוצרת פירוד ותסבוכת בארה"ב, וחוצה אותה לשני מחנות עיקריים, ובעקבותיהם מה באמת חשוב יותר בסופו של דבר לסך כל האזרחים האמריקניים הנקראים ביום פקודה לקַלְפִי ב- 8 בנובמבר 2016 : מידות העבר האישיות המוסריות המושחתות של דונאלד טראמפ לפני עשור או שני עשורים ? ו/או כישרונותיו הכלכליים והחברתיים יחדיו עם יכולותיו כמדינאי והמפקד העליון של צבא ארה"ב להנהיג את המדינה ? האם עבירות המוסר ועסקי הנשים שלו של דונאלד טראמפ מאפילים על מיומנותו להנהיג את המדינה מַעָצֶמֶת העַל שקרויה ארה"ב ? מה יגבר על מה ומי ינצח את מי : עסקי נשים ו/או ביזנס, תעסוקה, כלכלה יציבה, וביטחון מדיני לאומי ? 

אנוכי מבקש להביא כאן ארבע דוגמאות של הסכמה לאומית אודות שלטון מלוכני ושלטון נשיאותי מן ההיסטוריה הרחוקה והקרובה המצביעות על העובדה כי האנשים מכבדים את השלטון המרכזי כאשר מצבם הכלכלי והביטחוני טוב, יש להם תעסוקה ופרנסה, ולכן הם פחות מתעניינים בתקופת שובע ב- "עסקי הנשים" של שליטיהם. זהו כאמור מבחנו הטרום נשיאותי של דונאלד טראמפ בעל כריזמה טלוויזיונית בלתי נדלית האם יצליח להיבחר לנשיא ארה"ב ב- 8 בנובמבר 2016 למרות ההאשמות נגדו הנוגעות לענייני מוּסָר ו- העלבת נשים.

דָוִד הַמֶּלֶךְ נותר על כיסאו לאחר פרשת הניאוף המפורסמת שלו עם בת שבע והוצאתו המתוכננת להורג של בעלה אוּרִיָה הַחִתִּי (היה קצין ביטחון ואיש מלחמה נבחר שנמנה על קבוצה אנשים מצומצמת שהייתה קרובה למלך ואבטחה את חייו) בעֹרְמָה ובאמתלה צבאית משותפת של הַמֶּלֶךְ עצמו ושר הביטחון הכל יכול שלו יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה. יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה מפקד אמיץ ונאמן למלך עַד כלות (כמו כל משפחת צרויה) היה לא רק שר ביטחון של דוד המלך הוא היה גם רמטכ"ל צבאו. בתוקף תפקידו היה האיש החשוב והמשפיע ביותר בקבינט המדיני – צבאי של דוד המלך. ובכן, מנהיגותו וכישרונו המדיני – מלוכני, הצבאי – ביטחוני, והחברתי – כלכלי של דָוִד הַמֶלֶךְ עַל עָם ישראל האפילו על אותה פרשת הניאוף ההיא שהסתיימה כידוע בהצבתו של אוּרִיָה הַחִתִּי בחזית מול פני המלחמה החזקה נגד בני עמון יחדיו עם בני חיל אחרים בצבאו של יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה. אוּרִיָה הַחִתִּי נפל במלחמה ההיא נגד בני עמון. מדובר בעצם במעשה רצח מתוכנן ומחושב היטב של אוּרִיָה הַחִתִּי ע"י דוד המלך ובעֵצָה אחת עם שר הביטחון שלו יואב בן צרויה. העם לא הדיח את דָוִד הַמֶלֶךְ. יתירה מזאת, דָוִד הַמֶלֶךְ שַרָד מאוחר יותר גם את הַמֶרֶד הקשה והמסוכן שאִרְגֵן נגדו בנו אבשלום יפה התואר.

הָעָם גם לא הדיח בשעתו את שלמה המלך (בנו של דוד המלך) למרות שניהל מסעות אהבים עם 1000 (אֶלֶף) נשים גם נֹכריות (ככתוב בספר מלכים א' פרק י"א : "וְהַמֶּלֶךְ שְלֹמה אָהַב נָשִים נֹכְרִיוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה, מוֹאֳבִיוֹת, עֶמּוֹנִיוֹת, אֳדוֹמִית, צִידוֹנִית, ו- חִתִּית…וַיֶהִי לוֹ נשים שָרוֹת שְבַע מֵאוֹת ופִילַגְשִים שְלוֹש מֵאוֹת…") מפני שהיה מדינאי נבון בעל חזון פוליטי מקומי וגם בינלאומי, והבין היטב גם בניהול ומציאת פתרון לבעיות ביטחון וכלכלה של עמו. שימו לב לציטוט התנ"כי הבא בספר מלכים א' פרק ה' : "ושְלֹמה הָיָה מוֹשֵל בכל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִישְתִּים וְעַד גְבוּל מִצְרָיִם מִגִּישִים מִנְחָה ועוֹבְדִים אֶת שְלֹמה כָּל יְמֵי חַיָיו". קצת קודם לכן באותו ספר מלכים א' פתח פרק ד' כתוב כלהלן : "וַיִהִי הַמֶּלֶךְ שְלֹמה מֶלֶך עַל כָּל יִשְרָאֵל". בספר מלכים א' פרק ב' מסופר כי לאחר ששלמה המלך השלים את משימת צוואת החיסול שהותיר לו אביו דוד המלך, ולפיה הוציא להורג בחרב באמצעות שר הביטחון הטרי שלו בניהו בן יהוידע את אחיו אדוניהו בן חגית (ההוצאה להורג הזאת לא הייתה כלולה בצוואה), ואח"כ הורה לבניהו בן יהוידע לנעוץ את חניתו בשר הביטחון הוותיק של אביו יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וגם בשִמְעִי בֶּן גֵּרָא – הגה המספר התנ"כי את הסלוגן הזה : "…וְהַמַמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְלֹמה…". כישרונו המדיני, הצבאי – ביטחוני, והכלכלי של שלמה המלך האפילו על עסקי הנשים שלו. העם בטח בו בעיקר מהיבטים של ביטחון וכלכלה יציבים. אנשים שְֹבֵעִים בעלי פרנסה אינם עולים על הבריקדות.

שונה לגמרי היה מצבו של יורשו הבלתי מוכשר, בנו רחבעם. רחבעם העלה את המסים באופן גַס ודרסטי והצהיר בספר מלכים א' פרק י"ב כלהלן : "…אָבִי הִכְבִּיד אֶת עוּלְכֶם וַאֳנִי אוֹסִיף עַל עוּלְכֶם. אָבִי יִיסֵּר אֶתְכֶם בַּשוֹטִים וְאֳנִי אֳיַיסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים…". ברור שפרץ מרד עממי בתוך הממלכה שסיבותיו כלכליות בלבד נגד המלך השַחְצָן והטיפש כפי שכתוב בספר מלכים א' פרק י"ב כלהלן : "…וַיַרְא כָּל יִשְרָאֵל כִּי לֹא שָמַע הַמֶּלֶךְ אֳלֵיהֶם וַיָשִיבוּ הָעָם אֶת המֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר, מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֳלָה בְּבֶן יִשַי לְאוֹהָלֶיךָ יִשְרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָוִד וַיֵלֶךְ יִשְרָאֵל לְאוֹהָלָיו…". הַמֶרֶד נגד רחבעם חילק את הָעָם לשניים. רחבעם מַלָךְ על ירושלים ואחיו ירבעם מַלָךְ על ישראל.

נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי יפה התואר והחכם ורב הכריזמה בשנים 1963 – 1961 היה ידוע ברומני האבהבים שלו. המוכר שבהם היה עם שחקנית הקולנוע הנודעת בימים ההם מרילין מונרו, אולם האומה האמריקנית סלחה ומחלה לו בעקבות מנהיגותו המדינית והצבאית האמיצה והנחרצת וגם מדיניותו הכלכלית בתוככי ארה"ב. מעניין אותי לדעת אם ביום הדין בקלפי ב- 8 בנובמבר 2016 תדע האומה האמריקנית להפריד בין עסקי הנשים בעבר של דונאלד טראמפ לבין כישרון מנהיגותו המדינית, הצבאית והכלכלית ו/או האם תתמוך במנהיגותה הארכאית של הילארי קלינטון.       

חבורת העיתונאים הנכבדת המוזכרת לעיל ואשר איננה מצליחה לראיין את גיבורי העלילה ו/או לפחות את עוזריהם מזכירה לי את קבוצת העיתונאים הדַלִים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שמשדרים כבר שנים על שנים את ה- Champions League ואת הליגה הספרדית אולם מעולם לא הצליחו להפיק מטעמם אפילו פעם אחת ראיון אחד על אחד עם כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי. מוזר ומדהים לדעת כי עד היום הזה ארבעת מערכות העיתונים הארציים של "הארץ", "ידיעות אחרונות", ישראל היום", ו- "מעריב" טרם צלחו את משימת הראיונות עם שני גיבורי העלילה דונאלד טראמפ והילארי קלינטון ו/או לפחות עם ראשי המטות שלהם. מְשוּנֶה.

בקיצור. הדילמה המורכבת שניצבת כעת בפני אזרחי ארה"ב מדינת מהגרים מקוטבת רוויה זרמים חברתיים, פוליטיים, ומורשות תרבות שונות היא, האם הם יכולים להניח בצַד את ההאשמות נגד דונאלד טראמפ ששמו נקשר לשלילה בעסקי עבר עם נשים (והעלבתן), והאם הם מוכנים לוותר ולסלוח לו ולמנותו לנשיא לאומי שלהם, בהנחה שהוא מספיק הגון ו- מוכשר לנהל את מעצמת העַל המקוטבת הזאת ארה"ב, מנקודות מבט של ביטחון לאומי, טיפוח הכלכלה והחברה, וניהול מדינאות פנים ובינלאומית נבונה. פוסט מס' 639. כל הזכויות שמורות. 14 באוקטובר 2016.

הבלוג.

אינני מחפש עוד מרום גילי או טו טו 80 אחוזי רייטינג ורגעי תהילה. היו לי מהם די והותר. אולם נחמד לדעת שלמרות שהבלוג שלי נעדר לחלוטין יחסי ציבור, מהלכי שיווק, ופלטפורמת קידום (תפוצתו נשענת על שמועות שמועברות מפה לאוזן) הוא מתקרב בצעדי ענק ל- מאה וחמישים אלף כניסות נטו וחצי מיליון ברוטו.    

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק את יוסף בר-אל לאלתר מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור בגין שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל סולק ב- 2005 לקרן זווית אפלולית לא חשובה בהיסטוריה של השידור הציבורי של מדינת ישראל. זה היה מעט מידי ומאוחר מידי. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2016 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של 13 ספרי הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אם דונאלד טראמפ איננו אדם הָגוּן ו- הוא באמת מעליב ומטריד סדרתי של נשים ואשר מנסה לכפות את עצמו עליהן בכוח עושרו הכספי והמוניטין שלו, על פי דיווחיו היום (שישי – 14 באוקטובר 2016) של העיתונאי חמי שלו בכותרת ראשית ב- "הארץ", אזי שישלם מייד את המחיר וירד מהבמה. אולם לא בטוח שזה המצב. העיתונות הישראלית האלקטרונית הארצית על שלושת ערוצי הטלוויזיה הארציים שלה 1, 2, ו- 10 ועל שלל אגפיהם, תקציביהם, שדרניהם, עורכיהם, מפיקיהם, וכתביהם טרם הצליחו לראיין אחד על אחד ו- פנים אל פנים לא את דונאלד טראמפ וגם לא את הילארי קלינטון (למעט יונית לוי מגישת החדשות של ערוץ 2 ומפיק השטח הראשי של ערוץ 2 עוֹדֵד בִּינוֹ שערכו ריאיון בלעדי עם הילארי קלינטון ב- 7 בספטמבר 2016 בניו יורק). הדילמה המורכבת שניצבת כעת בפני אזרחי ארה"ב היא האם הם יכולים להניח בצד את ההאשמות נגד דונאלד טראמפ ששמו נקשר לשלילה בעסקי עבר עם נשים ולבודד אותן מההווה, והאם הם מוכנים לוותר ולסלוח לו ולמנותו לנשיא לאומי שלהם, בהנחה שהוא מספיק הגון ו- מוכשר לנהל את מעצמת העַל המְקוּטֶבֶת הזאת ארה"ב, מנקודות מבט של ביטחון לאומי, טיפוח הכלכלה והחברה, וניהול מדינאות פנים ובינלאומית נבונה. פוסט מס' 639. כל הזכויות שמורות. יום שישי – 14 באוקטובר 2016.

ד"ר יעל שטרנהל / "הָאָרֶץ".

אתחיל בסיקור של ד"ר יעל שטרנהל בעיתון "הָאָרֶץ" ביום שלישי – 11 באוקטובר 2016. היא הכי מושכת אותי. בראשית שנות ה- 2000 שימשה יעל שטרנהל מגישת תוכנית האקטואליה היומית "שבע וחצי" בחטיבת החדשות תחת ניהולו של רפיק חלבי בערוץ 1. אח"כ החליטה לנטוש את זירת הטלוויזיה ופנתה לקריירה אקדמית ולימודים בארה"ב. היום היא מרצה וחוקרת באוניברסיטת תל אביב ונחשבת לידענית ו- מומחית בהיסטוריה האמריקנית ובמבנה הפוליטי, החברתי, והכלכלי של החברה האמריקנית. ד"ר יעל שטרנהל מוזמנת חדשים לבקרים לאולפן ערוץ 10 להביע את דעתה בתחום. משום מה מאז ששבה לישראל היא תמיד נשמעת (לי) ונראית (לי) על המסך נחרצת אולם גם כעוסה ונרגנת. היא איננה נינוחה. הדיבור שלה אגרסיבי ומלווה בהנפת זרועות לכל הכיוונים אולם אין שום ספק בנוכחותה הטלוויזיונית הבולטת. תווי פניה רציניים ויפים וגם קשוחים. אולי זאת רק מימיקת הפנים הקשוחה שלה שמפגינה ממורמרות ואי שביעות רצון. כמו ליאת רון. ישיבתה של ד"ר יעל שטרנהל בפנל "שישי" (יום שישי – 14 באוקטובר 2016) של ערוץ 10 בהגשת איילה חסון (מובילה איטית, מוגבלת, ומסורבלת) ולצדו של נדב אייל (עיתונאי ושדרן מצוין וגם רגוע ושָלֵו) מציגה במידה לא מועטה כפילות + Over doing של הדיונים אודות המתחולל במסעי הבחירות של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון. נדב אייל וד"ר יעל שטרנהל מתחרים במקרה הקונקרטי הזה באולפן "שישי" האחרון (יום שישי – 14 באוקטובר 2016) על אותה משבצת שידור ועל אותו תוכן שידור.

ד"ר יעל שטרנהל היא במקרה דלהלן פרשנית / עיתונאית Off tube שמכירה את אומנם ההיסטוריה האמריקנית אולם הפוסט האחרון שלה בעיתון "הארץ" (יום שלישי – 11 באוקטובר 2016) וכותרתו, "90 דקות שתִּמְצֵתּוּ את המירוץ המופרע לנשיאות ארה"ב", איננו אותנטי ומהווה חזרה כמעט מדויקת על דיווחיו של גיל תמרי עיתונאי חרוץ ושַדָּר מוכשר של ערוץ 10 בארה"ב. גיל תמרי המהיר והמהימן מקדים אותה באינפורמציות שלו. ד"ר יעל שטרנהל איננה מחדשת לי דָבָר. בפוסט האחרון שלה ב- "הָאָרֶץ" (יום שלישי – 11 באוקטובר 2016) מצטיירת ד"ר יעל שטרנהל כאילו היא מעתיקה מהמוניטור את כתבות העבר הטלוויזיוניות המפורטות של גיל תמרי אודות מסעי הבחירות של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון לעבר כֵּס הנשיאות.

ד"ר יעל שטרנהל קובעת מפורשות בפוסט שלה, "ה- Debate הנשיאותי רצוף השחתה של התרבות הפוליטית בארה"ב, ו- רווי בעלבונות אישיים ו- שערוריות מין ושנאה, ולכן קשה לעיתים לצפייה". אנוכי חולק עליה. העימות הטלוויזיוני בין דונאלד טראמפ להילארי קלינטון כלל איננו קשה לצפייה לטעמי. להפך, הוא מרתק אותי וקושר אותי בעבותות לכורסת הטלוויזיה שלי בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. עשרות רבות של מיליוני אזרחים אמריקניים ועוד מאות מיליוני צופי טלוויזיה בכל העולם שותפים לדעתי וכלל לא עולה בדעתם לנטוש את מראות הדו קרב. מדובר בהצגת טלוויזיה לא רק מעניינת ומסקרנת אלא גם חשובה. אמרתי זאת בעבר ואני טוען זאת גם עכשיו : דונאלד טראמפ בן 70 היום (הרבה יותר צעיר ממני) נושא עמו מטען כבד של כריזמה טלוויזיונית בהשוואה להילארי קלינטון שנראית כ- דוֹדָה משעממת ומונוטונית וכמי שמייצגת את הממסד הישן. את הממשל ההוא של ניו יורק ו- וושינגטון. דונאלד טראמפ איננו מודל שגרתי של טוען לכתר נשיאותי – פוליטי. אינני חושב שהוא לא ראוי לכתר בשל טענות פרשיות אהבים ופלירטוטים שהיו לו עם נשים. אולם יש להבדיל בין לפלרטט לבין להעליב. אם דונאלד טראמפ איננו אדם הָגוּן ואם הוא באֶמֶת מעליב ומטריד סדרתי של נשים ומנסה לכפות את עצמו עליהן בכוח עושרו הכספי והמוניטין שלו, על פי דיווחיו הנחרצים היום של העיתונאי חמי שלו בכותרת ראשית ב- "הָאָרֶץ" (יום שישי – 14 באוקטובר 2016) , "הקריסה של טראמפ : חמש נשים טוענות שתקף והטריד אותן. העדויות החדשות מאיצות את נפילתו של המועמד לנשיאות ומאיימות לשטוף את המפלגה הרפובליקנית בזעם ציבורי", אזי שישלם לאלתר את המחיר ויפנה את הבמה.

trump-1

טקסט מסמך : יום שישי – 14 באוקטובר 2016. הכותרת הראשית של "הָאָרֶץ" כפי שמדווח כתב העיתון חמי שלו ללא שום הסתייגות : "הקריסה של טראמפ : חמש נשים טוענות שתקף והטריד אותן. העדויות החדשות מאיצות את נפילתו של המועמד לנשיאות ומאיימות לשטוף את המפלגה הרפובליקנית בזעם ציבורי". עורך העיתון אלוף בן מחליט להעניק לידיעה של חמי שלו עדיפות עליונה ללא תנאי ומציב אותה בראש העיתון שלו. כמובן שקוראים לא מעטים שואלים את עצמם : "OK, נניח שהכותרת הנחרצת נכונה, אולם מה יהיה אם דונאלד טראמפ ייבחר בסופו של דבר לנשיא ארה"ב ? כיצד נוכל אז להתייחס ברצינות להערכות הבאות של חמי שלו ואלוף בן ? האם שניהם עיתונאים נושאי אחריות ו/או שמא מנחשים מהרהורי והגיגי לבם ?" (באדיבות "הארץ" והמו"ל שלו עמוס שוקן). 

ההיסטוריה הארוכה מלמדת אותנו כי מנהיגי מדינות, מלכים, נשיאים, וראשי ממשלות מוכשרים ובעלי יכולות אומנם לא שמרו על ערכי המשפחה וניהלו רומנים ומעשי אַבְהָבִים מחוץ למסגרות הנישואים שלהם, אך ידעו להנהיג את עמם וארצם, והעם האמין בהם. החל בדוד המלך והתאהבותו האסורה בבת שבע אשתו של אוּרִיָה הַחִתִּי (אחד מקבוצת אנשי הביטחון וקציני המלחמה הנאמנים והמסורים ביותר שלו). הרוֹמָן האקראי שמתפתח בין דוד המלך המפלרטט לבת שבע (ספר שמואל ב' פרק י"א) הופך בסופו של דבר לטרגדיית רֶצַח מתוחכמת מתוכננת היטב לפרטי פרטים של ע"י דָוִד הַמֶלֶךְ בה הוא מוציא להורג את אוריה החתי (במסווה של מלחמה נגד האויב העמוני) לאחר שבת שבע מגלה לו כי היא הרה ממנו. מתפתחת כאן סיטואציה נוראית, מלאת בושה, ומְנוּבֶזֶת לאחר שדָוִד הַמֶלֶךְ מבין ומכיר בעובדה שהוא הכניס את בת שבע להיריון וסוד הפרשה אם ייוודע לציבור עלול לפגוע במוניטין שלו כמנהיג האוּמָה. גומלת בו המחשבה לטַשְטֵש בכל מחיר את סימני אהבתו ומעשי האַבְהָבִים ו- Sex שקיים עם אשת איש. בת שבע היא אשתו של אוּרִיָה הַחִתִּי מי שנמנה על קבוצת אנשי הביטחון הנבחרים (משהו כמו חבורת סוֹכְנֵי חֶרֶש ואנשי שב"כ) שאִבְטֶחָה את אורחות חייו של המלך. דָוִד מבקש מיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה לשחרר את הקצין הקרבי אוּרִיָה הַחִתִּי מחזית המלחמה נגד בני עמון ומן השירות הצבאי שם, ולשלוח אותו אליו לירושלים בכוונה כאילו להעביר מֶסֶר מדיני – צבאי לדָוִד הַמֶלֶךְ שמהלכי המלחמה נגד בני עמון מתנהלים כהלכה וכמצופה. בתום השיחה המבוימת בין דוד לאוּרִיָה הַחִתִּי בה מתעניין המלך, "…בשלומו של שר הביטחון שלו יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, בשלום העם, ובשלום המלחמה…" (על פי השפה התנ"כית) מורה לו דוד המלך לסוּר לביתו אל אשתו בת שבע. "…רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךּ…", מורה דָוִד הַמֶלֶךְ לאוּרִיָה הַחִתִּי בתקווה שיעשה Sex וישכב עם אשתו, ואז אפשר יהיה לבַּלֵף ש- בת שבע ההרה נכנסה להיריון מבעלה ולא ממנו. אולם העלילה הרומנטית המשולשת מתפתחת ההפך מהצפוי ומסתבכת. אוּרִיָה הַחִתִּי אומנם שָב מהחזית ומדווח לדוד המלך את קורות המלחמה בהנהגת שר הביטחון שלו יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אולם לא סר לביתו הפרטי בירושלים. הוא נשאר לישון בחברת עבדֵי דָוִד מול משכנו של הַמֶּלֶך. עבדי דוד המלך מספרים לו, "…לֹא יָרַד אוּרִיָה הַחִתִּי אל בֵּיתוֹ…". דָוִד הַמֶלֶך תמה ומופתע. הוא מתעניין לדעת אצל אוּרִיָה הַחִתִּי עצמו, "מדוע לא ירד לביתו…?" ואוּרִיָה הַחִתִּי איש הביטחון והקצין קרבי הנאמן והמסור משיב לו כהאי לישנא : "הָאָרוֹן, וְיִשְרָאָל וִיְהוּדָה יוֹשְבִים בַּסוּכּוֹת וְאדוֹנִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעַבְדֵי ה' עַל פְּנֵי הַשָּדֶה חוֹנִים, וַאֳנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֱאֱכוֹל וְלִשְתּוֹת וְלִשְכַּב עִם אִשְתִּי…? ׁׁחַיֶיך וחֵי נַפְשֶךָ אִם אֱעֶשֶה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה…!". מקריאת מכלול הסיפור התנ"כי הזה בספר שמואל ב' פרק י"א, ניתן להבין כי אוּרִיָה הַחִתִּי שֵעַר כי דוד מנהל פרשת אהבים עם אשתו בת שבע, ולכן לא יָרַד לביתו (בשפת התנ"ך), אף על פי כן נשאר נאמן למלך. ההסתבכות הרומנטית של דָוִד הַמֶלֶךְ היא כה בוגדנית וכה נבזית. כשהוא מבין שפרשת האַבְהָבִים שלו עם בת שבע נודעה לבעלה קצין המלחמה הנאמן שלו אוּרִיָה הַחִתִּי, ובת שבע הרתה לו (כאמור בשעה שאוּרִיָה הַחִתִּי בעלה נלחם למען דוד המלך יחדיו עם שר הביטחון יואב בן צרויה וצבא העם בחזית ליד העיר רבת עמון), מחליט דוד המלך להיפטר מאוּרִיָה הַחִתִּי בכל דרך. דוד המלך הוגה רעיון להרוג את אוּרִיָה הַחִתִּי בדרך נִבְזִית ומתוחכמת הרחק מעין הציבור. דָוִד הַמֶלֶךְ לובש ביודעין גלימה של נָבָל ו- בן בליעל ונחוש לסלק בכל מחיר את אוּרִיָה הַחִתִּי ממסלול חייו. הוא מפקיד בידיו של אוּרִיָה הַחִתִּי הקצין הנאמן שחוזר למלחמה נגד בני עמון מסמך סודי (סגור בחוֹתָם המלך) המיועד לשר הביטחון יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, בו רשום הצַו ו- טקסט ההוצאה להורג של אוּרִיָה הַחִתִּי כפי שתוכננה בעֹרְמָה, בקפדנות, ובאופן אישי ע"י דוד המלך עצמו. נורא ומחריד. גם מפני אוּרִיָה הַחִתִּי קצין המלחמה הנאמן והמסור של דוד המלך הוא שנושא בעצמו במו ידיו את המסמך הסודי והמצמרר של גזר דין המוות שלו, ומוסר אותו לידי שר הביטחון יואב בן צרויה. במסמך המְנוּבָז כתוב שחור על גבי לבן : "…הָבוּ אֶת אוּרִיָה אֶל פְּנֵי הַמִלְחָמָה הַחֲזָקָה (מול צבאות בני עמון וארם צובא), וְשַבְתֶּם מֵאַחֲרָיו ונִכָּה ומֵת…". מדובר ברצח בכוונה תחילה שתכנן דוד המלך, בפשע נורא ו- מְנוּבָז, וכבד מנשוא. אוּרִיָה הַחִתִּי נופל בקְרָב והַמֶלֶךְ הַנוֹאֵף נושא לאישה כחוק את האלמנה ההריונית בת שבע. המְסַפֵּר המקראי התנ"כי איננו עובר ככה סתם לסדר היום בעקבות ההוצאה להורג של אוּרִיָה הַחִתִּי שנשלח אל פני המלחמה החזקה, "…אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶר יָדַע כִּי אַנְשֵי חַיִל שָם…", ע"י המפקד העליון של הצבא יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה ועל פי פקודה דוד המלך. "פרשת רצח אוּרִיָה הַחִתִּי", נחשפת בסופו של דבר ונִגְלֵית, ואלוהים שולח את נתן הנביא להטיף מוסר לדוד המלך באמצעות הסיפור הידוע של "כִּבְשָת הַרָש". כה מטיף נתן הנביא מוּסָר קשה וחריף ביותר לדוד המלך בשם הקב"ה ומנבא בעצם את מרד בנו אבשלום: "…אָנוֹכִי מְשַחְתִּיךּ לְמֶּלֶך עַל יִשְרָאֵל, וְאָנוֹכִי הִצַלְתִּיךּ מִיַד שָאוּל. וָאֶתְּנָה לְךּ אֶת בֵּית אֲדוֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵי אֲדוֹנֶיךּ בְּחֵיקֶךּ, וָאֶתְּנָה לְך אֶת בֵּית יִשְרָאֵל וִיְהוּדָה, וְאִם מְעָט ואוֹסִיפָה לְךּ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. מַדּוּעַ בַּזִיתָ אֶת דְבָר ה' לַעֲשוֹת הָרַע בְּעֵינָיו ? אֶת אוּרִיָה הַחִתִּי הִכִּיתָ בחֶרֶב וְאֶת אִשְתּוֹ לָקַחְתָּ לְךָ לְאִישָה, וְאוֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּיקַח אֶתֵ ֶאשת אוּרִיָה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִישָה. כּה אָמַר ה' אֶלוֹהִים הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶיךּ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךּ, וְשָכַב עִם נָשֶיךָ לְעֵינֵי הַשֶּמֶש הַזֹאת. כּי אַתָּה עָשִיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֶשֶה אֶת הַדָּבָר הַזֶה נֶגֶד כּל יִשְרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּמֶש…".

אף על פי כן היה דוד המלך מנהיג מדיני ומצביא צבאי מוכשר ומוצלח שניהל היטב את מַלְכוּת ישראל במשך 40 (ארבעים) שנים במזרח התיכון העוין. כמותו גם בנו שלמה המלך איש סוּפֶּר חָכָם אבל גם הוֹלֵל, ששכב עם 1000 (אֶלֶף) נשים, ו- מי שהתגלה כמנהיג ומוביל פוליטי וצבאי נבון של מַלְכוּת ישראל. נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי רב המוניטין ניהל רומן ממושך עם שחקנית הקולנוע מרילין מונרו בבית הלבן בוושינגטון (גם בזמן שאשתו ז'קלין הייתה נוכחת ושהתה במשכן הנשיאותי), ואף על פי כן נחשב לנשיא חכם, מוכשר, ומוערך, ובעל כריזמה בלתי נדלית בשנים 1963 – 1961. כנ"ל רמטכ"ל צה"ל ושר הביטחון הרומנטיקן משה דיין שהתאהב בנשים והן בו. סא"ל דב ירמיה שלח בשעתו מכתב זועם לראש הממשלה דוד בן גוריון בו האשים את רב אלוף משה דיין כי שכב עם אשתו הדסה מור ותבע ממנו לסלק לאלתר את הרמטכ"ל משורות צה"ל. דוד בן גוריון ענה לו כי אין שום חפיפה בין התנהגותו הרומנטית וניהול מסעות האהבים והניאופים שלו עם כישרונו הצבאי והמדיני ודחה את בקשתו של הקצין שנבגד. לאחרונה התברר כי גם דוד בן גוריון הנערץ ניהל בשעתו רומנים בשעה שהיה נשוי לרעייתו פּוֹלָה. רומנים מחוץ לנישואים היו עניין שבשגרה גם למצביא והמנהיג הצרפתי נפוליאון בונפרטה, גם לנשיא צרפת בשנים 1995 – 1981 פרנסואה מיטראן, גם לנשיא ארה"ב פראנקלין דילאנו רוזוולט (1945 – 1933) שבגד באשתו אלינור רוזוולט, וגם לגנרל האמריקני דווייט אייזנהאואר המפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה במלחמת העולם ה- 2 שלא שמר אמונים לרעייתו מיימי ובגד בה עם מזכירתו מנהלת לשכתו הצבאית.

יעל שטרנהל הייתה יכולה לחפות על חולשת הפוסט הממוחזר שלה נטול חידושים ונתונים אילו הייתה נוסעת בשליחות "הָאָרֶץ" ו/או בשם אוניברסיטת ת"א, ומנהלת ריאיון אישי שלה ומטעמה אחד על אחד מול דונאלד טראמפ בו היא מביעה בפניו את תמיהותיה לרבות טענתה כי "…אין לדעת כמובן מה טומן בחובו החודש הקרוב ואלו עוד ממצאים מרשיעים יצוצו מן הארכיון…". אם חן ליברמן כתבת התרבות והבידור הפעלתנית של ערוץ 10 יודעת להפיק ריאיון עם כוכב הקולנוע האמריקני טום היינקס בפירנצה – איטליה, והנהלת ערוץ 10 נענית לאתגר ומטיסה אותה לפירנצה כדי לראיין אותו באמת אחד על אחד, אזי מן הראוי שד"ר יעל שטרנהל תיטוש לרגע קט את מִגְדָל הַשֵן שלה באוניברסיטת תל אביב ותפיק ראיונות עבור עיתון "הארץ" עם דונאלד טראמפ ועם הילארי קלינטון בארה"ב. אני בטוח שעמוס שוקן יסכים לממן את כרטיס הטיסה שלה. אינני חושב שפרשיות האהבים הרומנטיות של דונאלד טראמפ הופכות אותו לבלתי מוכשר לנהל את ארה"ב. הן לא יהוו מכשול בדרך לפסגה. אולם העלבות והטרדות נשים עלולות להפוך לו לרועץ. אני מעריך שהאוריינטציה המדינית והצבאית שלו וגם החברתית חסרי מורשת וניסיון מוכח, דווקא הם עלולים להסב לו נזקים הרבה יותר חמורים מעסקי הנשים שבהם היה מעורב פעם.

דונאלד טראמפ (אם ייבחר לנשיא ארה"ב) אמור לפעול ולנהל מדינה דמוקרטית חופשית, מעצמת על עולמית, בעלת מורשת ארוכת שנים של חירות וציות לחוק (!). הוא כפוף למסגרת חוקתית נוקשה וקפדנית. אף על פי שדונאלד טראמפ מצויד בחופש פעולה נרחב כנשיא וחמוש בסמכויות שלטוניות רבות לרבות היותו המפקד העליון של צבא ארה"ב, הוא מבוקר, וחייב להגיש דין וחשבון לאוּמָה. נשיא ארה"ב איננו ניצב מעל דין ומשפט ותמיד עלול למצוא את עצמו מודח אם יסטה מהנהלים הקבועים בחוק של ניהול המדינה. ראה תביעות ה- Impeachments שהוגשו בשעתו כנגד נשיאי ארה"ב מכהנים, ריצ'ארד ניקסון (פרשת ווטרגייט) וביל קלינטון (פרשת האהבים שלו עם מוניקה לווינסקי). שניהם יצאו מתביעות ההדחה ההן בשן ועין. יהיה מעניין לקרוא שוב את עדותה ופרשנותה של ד"ר יעל שטרנהל ב- 9 בנובמבר 2016 מי שמטילה דופי אישי כה חמור בדונאלד טראמפ לאחר שזה ינצח את הילארי קלינטון ויזכה בבכורה. ואולי לא. ייתכן כי ד"ר יעל שטרנהל צודקת בהערכותיה. אני מטיל בהן ספק.

נחום ברנע / "ידיעות אחרונות".

נחום ברנע רושם בעיתונו "ידיעות אחרונות" (יום שלישי – 11 באוקטובר 2016) פוסט שכותרתו "בדרך למטה" בעמוד השער, וכותרת נוספת "מאחוריה" בעמוד מס' 5 של העיתון. נחום ברנע קובע כי הילארי קלינטון יכולה להתברך במה שלא קרה בעימות : "…היא לא חשה ברע, לא נזקקה לעזרה, ולא מעדה בלשונה. דונאלד טראמפ רצה להעביר את חובת ההוכחה אליה, אל המשגים בטיפול שלה ב- emails, אל פרשת בנגזי, אל המשברים באמריקה של אובמה, ואל הפרשיות המיניות של בעלה. היא לא נגררה, תוך הפגנה מרשימה של שליטה עצמית. דונאלד טראמפ נתקע עם הקלטות…". נחום ברנע הוא עיתונאי שטח וותיק רב מוניטין ברמה בינלאומית, ובעל יכולות מוכחות עוד מאז היה עוד עיתונאי צעיר ומוביל בעיתון "דָבָר" ויקירה של העורכת חנה זמר ז"ל, אולם הוא איננו מחדש דבר, ואת מה שרשם בעיתונו אמר גיל תמרי הפעלתן, איש השטח של ערוץ 10 בארה"ב בקמפיין הבחירות הנוכחי, הרבה לפניו. נחום ברנע יכול לפצות את קוראיו ואותי אם יטוס לארה"ב ויקיים ראיונות אחד על אחד עם דונאלד טראמפ והילארי קלינטון ו/או לפחות עם ראשי המטות שלהם ו/או עם מי מעוזריהם הראשיים. יהיה מעניין לקרוא שוב את עדותו ופרשנותו של נחום ברנע ב- 9 בנובמבר 2016 מי שמטיל דופי אישי ומוסרי כה חמור בדונאלד טראמפ לאחר שזה ינצח את הילארי קלינטון ויזכה בבכורה.

רון מיברג / "מעריב".

העיתונאי הוותיק רון מיברג מתגורר במדינת מיין בארה"ב. הוא יודע לכתוב בדרך כלל, אולם הפעם מפרסם ב- "מעריב" פוסט נרגש ובכייני וכותרתו "חיה פצועה" אודות דונאלד טראמפ שנושא עיניו לכתר (יום שלישי – 11 באוקטובר 2016). כה אומר רון מיברג : "…אינני יודע כיצד מוצאים את כוחות הנפש לצפות בגבר כוחני ואלים השואף לבית הלבן כאשר הוא מתנגב עדיין מטפורית ממעשה אונס קבוצתי בנשות אמריקה…", ומוסיף, "…כל מה שצריך זה להניח לנשורת הרדיואקטיבית שמפיץ דונאלד טראמפ לשקוע ולהתייצב בקלפי ב- 8 בנובמבר 2016". רון מיברג מעורר רחמנות בכתיבה הפומפוזית שלו וגם מפני שגיל תמרי איש ערוץ 10 מקדים אותו בהרבה בכל דיווחיו. תמהני מה יכתוב אותו רון מיברג לאחר שדונאלד טראמפ יביס את הילארי קלינטון ב- 8 בנובמבר 2016 ? גם הוא מייחס וקושר לדונאלד אי כישרון מובהק לנהל את ארה"ב כמעצמת על עולמית ובינלאומית בגלל פרשיות האהבים שלו עם נשים. רון מיברג יודע לכתוב אבל האם הוא צודק גם הפעם ו/או שמא טועה. אינני שותף לצערו ובכיינותו בעניינו של דונאלד טראמפ.

גיל תמרי מתגורר כבר שנים ארוכות בארה"ב עם משפחתו. הוא עיתונאי שטח מעולה ושדרן טלוויזיה מצטיין בערוץ 10. נכס חשוב ביותר לרשת הטלוויזיה שמעסיקה אותו.

אני מכיר היטב את גיל תמרי (בן 49 היום) מאז ימינו המשותפים לפני שנים רבות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מדובר בעיתונאי וותיק מוכשר מאוד, חרוץ מאוד, מהיר מאוד, ואמין ומהימן מאוד. וגם אָהוּב. גיל תמרי משמש כבר שנים כתב טלוויזיה מזהיר ומשגשג של ערוץ 10 בארה"ב. אפשר לומר עליו האחד שאין בִּלְתּוֹ. הוא מהווה בעבודתו העיתונאית ובאישיותו הנוחה והאדיבה נֶכֶס טלוויזיוני עצום של ערוץ 10. הוא מטפס במרץ בלתי נלאה על ההר אולם הפסגה עדיין ניצבת מנגד. למרות שטרם השיג ריאיון טלוויזיוני עם דונאלד טראמפ וגם לא עם הילארי קלינטון, עושה גיל תמרי הקפדן והממושמע בעל מוסר עבודה נפלא (נכון תמיד לכל משימה) בי"ס של ממש ללא תחרות ליעל שטרנהל + נחום ברנע + רון מיברג ורבים אחרים. יכולתו העיתונאית המופלגת, מקורותיו העיתונאיים, אופיו הנוח והאדיב, ידענותו והכרתו את החומר בו הוא עוסק וחוקר, הבנתו את טכנולוגיית הטלוויזיה החדשנית, ומרצו הבלתי נלאה הופכים אותו לשַדְרָן עַל. לא רק בשל מהירות הדיווח אלא גם בגלל עומק יסודותיו.

טקסט תמונה : אוגוסט – 2001. אדמונטון – קנדה. אליפות העולם ה- 8 בא"ק נערכת באדמונטון קנדה. הימים ההם לפני יותר מ- 15 שנים. ביתן מס' 26 בקומפלקס השידור הטלוויזיוני באדמונטון שהיווה את מרכז ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי בשטח. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : השדר מאיר איינשטיין, אנוכי, וכתב ה- ENG שלי גיל תמרי (מרכיב משקפי שמש) ששימש בימים ההם כתב ערוץ 1 בארה"ב ואשר הוטס במיוחד מוושינגטון לאדמונטון לסייע לי על פי בקשתי ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

tamari 2

טקסט תמונה : אוגוסט 2001. אדמונטון – קנדה. אליפות העולם ה- 8 בא"ק התקיימת בעיר הקנדית אדמונטון בירת מחוז אלברטה. התמונה צולמה באזור של הקומפלקס של רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שמשדרות את האירוע ושל ה- Host broadcaster הטלוויזיה הקנדית הציבורית CBC. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : גיל תמרי, אנוכי, מהנדס התקשורת והקול שלי סעדיה קאראוואני (האחד שאין בלתו), וצלם ה- ENG של גיל תמרי. גיל תמרי הוא איש בעל מקצוע ובן אדם אָהוּב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נָדָב אֶיָיל עורך חדשות החוץ של ערוץ 10, נִזְהָר.

נדב אייל הוא נדבך חשוב במערכת העיתונאית של חברת החדשות של ערוץ 10. יש לו גם תפקיד מרכזי בחברה. הוא העורך הראשי של חדשות החוץ. אני אוהב להקשיב לניתוחיו הבינלאומיים המלומדים. למרות עליונותו הטלוויזיונית לקח נדב אייל בשעתו (לפני כמה חודשים) ריזיקו מטופש בשעה שהוא איננו מחויב לעשות זאת, ומבלי לסייג את עצמו, והתנבא כי דונאלד טראמפ לא יצליח להבקיע את חומת 16 (שישה עשר) המועמדים הרפובליקנים שלוטשים את עיניהם למשרת נשיא ארה"ב ולא יזכה במינוי המפלגתי. ובכן, דונאלד טראמפ הפריך לגמרי כידוע את קביעתו זאת של נדב אייל. הוא ניצח בבחירות המוקדמות והמפלגה הרפובליקנית מינתה אותו למועמד שלה לתפקיד נשיא ארה"ב מול המועמדת הדמוקרטית הילארי קלינטון. נדב אייל נזהר עכשיו ומסייג את עצמו בכל Stand up שלו מול מצלמות ערוץ 10. הוא מודיע לקהל צופיו, שלמרות הסקרים שמלמדים על יתרון מסוים להילארי קלינטון, הרי שעל אף האירועים הדרמטיים של הימים האחרונים הנוגעים לעסקי השעשועים והנשים של המיליארדר הניו יורקי הזה דונאלד טראמפ, הוא עדיין נמצא שם ומטפס במעלה ההר ולפי שעה גורר אחריו מסה קריטית של מצביעים שתומכת בו. אם דונאלד טראמפ יזכה בכתר הנשיאות ב- 8 בנובמבר 2016 הרי שלא רק הילארי קלינטון תוּבָס, גם נָדָב אֶיָיל יְנוּצַח. נדב אייל איננו משה גרטל. הוא פי 1000 (אֶלֶף) חכם יותר משדר השחייה. נדב אייל (בניגוד למשה גרטל) לבטח יודע כי הטלוויזיה איננה מוסד גמבלרי ולא רולטת הימורים. כל הבעת דעה וודאית לכאן ו/או לכאן גם אם אתה משוכנע ו- בטוח בצדקת השקפת עולמך ב- % 100, חייבת איזון וסיוג. באולימפיאדת בייג'ינג 2008 צווח משה גרטל למיקרופון ערוץ 1 בעת שהשחיין הצרפתי הרביעי והמסיים אלאן ברנארד (Alain Bernard) קפץ לבריכה במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי שבריר שנייה לפני יריבו השחיין האמריקני הרביעי והאחרון ג'ייסון ליזאק (Jaso Lezak), וכה הצהיר בביטחון של נביא (בעת שנותרו עדיין 100 מ' בפני שני השחיינים להשלמת המשימה הסופית) : "…אני מבטיחכם נאמנה כי נבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב…". קרה בדיוק להפך. ג'ייסון ליזאק ניצח את אלאן ברנארד והקדים אותו ב- 8 (שמונה) מאיות השנייה. ארה"ב זכתה במדליית הזהב בתוצאה 3:08.24 דקות. צרפת השיגה את מדליית הכסף בזמן של 3:08.32 דקות. הנבואה ניתנה לשוטים. את זאת כולם יודעים. משה גרטל יצא לא רק מגוחך אלא גם טיפש.

נשיא ארה"ב הארי טרומאן (Harry Truman) בשנים ההן של 1953 – 1945.

אינני מאמין גדול בסקרים של אחרים שהם לעיתים בגדר שמועות לא מבוססות שמפיצים כל מיני אינטרסנטים. מרבית הסקרים האמריקניים נוטים חֶסֶד ברגע זה להילארי קלינטון למרות שמכון ראסמוסן טוען שדווקא ל- דונאלד טראמפ יש עדיפות בכמות המצביעים. אני מאמין לאינטואיציה ולסקרים שלי עצמי. ביום שלישי של 29 במאי 1996 ניבאו הסקרים ניצחון מוחץ בבחירות לכנסת ה- 14 ולראשות הממשלה לטובת שמעון פרס (ראש הממשלה המכהן לאחר רצח יצחק רבין ז"ל ב- 4 בנובמבר 1995) על בנימין נתניהו מועמד הליכוד. פרשן ערוץ 1 אמנון אברמוביץ' עוד הכריז בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא כי שמעון פרס מוביל ביתרון של % 1.5 וכי היתרון הזה ילך ויגדל. אני זוכר זאת היטב. אמנון אברמוביץ' השכיב אותנו לישון עם שמעון פרס אבל בבוקר התעוררנו עם ראש ממשלה חדש בשם בנימין נתניהו. ובכן, עד ליום שלישי – 8 בנובמבר 2008 נותרו 26 ימים. המון זמן במונחים פוליטיים בעידן בחירות. בואו ניקח לרגע ונתבונן בסקרים שניבאו ניצחון למועמד הרפובליקני תומס דיואי על נשיא ארה"ב הדמוקרט הארי טרומאן בבחירות לנשיאות ארה"ב ב- 1948. העיתון "שיקאגו דיילי טריביון" הסתמך עליהם והיה כה בטוח בניצחונו של תומאס דיואי, עד שהוציא הוצאה מוקדמת המדווחת בכותרת ראשית כי הוא ניצח את הארי טרומאן בבחירות ההן לפני 68 שנים. סקרים לחוד ומציאות לחוד.

harry-truman-3טקסט תמונה : 1948. נשיא ארה"ב הארי טרומאן מחזיק בעיתון "Chicago Daily Tribune" שבישר מוקדם מידי על הפסדו לתומאס דיואי במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב. (באדיבות "Life". הצלם הוא יוג'ין סמית').

ומה תאמרו על התמונה הבאה שצולמה בפברואר 1945 כשסגן נשיא ארה"ב דאז הארי טרומאן פורט על פסנתר בעוד שחקנית הקולנוע לורן באקול (Lauren Bacall בת 21) נשענת בשכיבה עם רגליים חשופות על גג כלי הנגינה. תמונה כזאת היום של נשיא ארה"ב ושחקנית קולנוע חולקים ככה פסנתר משותף הייתה מקבלת אינטרפרטציה שונה לחלוטין מאשר קיבלה לפני 77 שנים.

harry-truman-1

טקסט תמונה : 1945. נשיא ארה"ב הארי טרומאן (בן 61) ושחקנית הקולנוע לורן באקול (בת 21) חולקים חוויה משותפת של נגינה על פסנתר. תגובת הציבור לתמונה נשיאותית מהסוג הזה לא הייתה עוברת היום בשלום. (באדיבות "Life". הצלם הוא צ'ארלס קורט).  

ביקורות טלוויזיה בעיתון "הָאָרֶץ".

ביקורות הטלוויזיה של כתבי "הארץ" כמו רוגל אלפר, רווית הכט (וגם של אחרים) הן מגוחכות מפני שהן משמשות הסוואה לפוסטים פוליטיים. מדובר ב- הבעת דעות פוליטיות של עיתונאים שמתחזים למבקרי טלוויזיה. מדובר בביקורות פוליטיות ולא ביקורות טלוויזיה. מדובר במבקרי טלוויזיה לא מוכשרים, בלתי מקצועניים, שאינם מתמצאים בתעשיית הטלוויזיה ולכן אינם מיומנים להתייחס למקצוענות המדיה ו/או לחובבנותה. לא הייתה שום התייחסות טלוויזיונית של "הארץ" לכיסוי שני העימותים בערוץ 10 (רק ה- Debate הראשון), ערוץ 2, וערוץ 1. בשידור הישיר של העימות / Debate הראשון הביס ערוץ 2 בראשותה של יונית לוי את ערוץ 10בהובלת איילה חסון וצבר רייטינג של % 4.1 מול % 0.9 בלבד של ערוץ 10. מבקרי "הארץ" אינם מתייחסים לגישה הטלוויזיונית של שלושת הערוצים הארציים וגם לא לטכנולוגיית התרגום. הם גם לא נותנים את דעתם לעובדה כי יונית לוי עושה בי"ס גם לאורן נהרי הארכאי איש ערוץ 1 (השמועות אומרות כי הוא נוטש את סוכתו הנופלת וחובר ל- Walla News). מבקרי הטלוויזיה של עיתון "הארץ" יודעים כמה זה 1 + 1 אבל לא מסוגלים להתווכח עם פיתאגוראס ואוקלידס מדוע סכום שתי הצלעות במשולש ישר זווית גדול מאורך היתר. הם לבטח לא יכולים ולא יודעים להתמודד עם נתונים טריגונומטריים, גאומטריים, ואלגברה. תעשיית הטלוויזיה היא מדע מורכב אולם הגיוני כמו זירת המתמטיקה. שום התייחסות של מבקרי הטלוויזיה ב- "הארץ" למדע הכיסוי של רשת NBC את ה- Debate ה- 1, שום מידע אודות כמות המצלמות והמיקרופונים שמתעדים את הדו קרב דונאלד טראמפ – הילארי קלינטון, שום אינפורמציה ולוּ במשפט אחד אודות תורת הצילום הטלוויזיוני, שום הסבר מדוע בימאי NBC משתמש ב- Close ups מבודדים, מדוע הוא מעלה לאוויר Two shots בהם נראים יחדיו דונאלד טראמפ והילארי קלינטון, שום התייחסות של המבקרים למהירות התגובה של בימאי NBC בהן הוא נדרש להעלות לאוויר אין ספור Reaction shots לא רק של גיבורי העלילה אלא גם של אותם האנשים היושבים באולפן וצופים בסיפור המתח ובהתפתחות הדרמה יוצאת הדופן. מבקרי הטלוויזיה של עיתון "הָאָרֶץ" אינם מדווחים לקוראיהם מדוע לפתע פתאום ערוץ 10 התעלם מהעימות השני בין דונאלד טראמפ להילארי קלינטון, וגם אינם מספרים לקוראיהם כי 85.000000 (שמונים וחמישה מיליון) אזרחים אמריקניים צפו ב- Debate ה- 1 יחדיו עם עוד מאות מיליונים ברחבי תבל. ב- Debate ה- 2 צפו בארה"ב 61.000000 (שישים ואחד מיליון) צופים. מפליא שעורך "הָאָרֶץ" אלוף בן והמו"ל עמוס שוקן אינם מגיבים, לא מעירים, ולא מתערבים. הם מהאו"ם. מאידך אין זה מתמיה מפני שגם הם אינם בקיאים בתורת הצילום והבימוי בטלוויזיה. כשדונאלד טראמפ והילארי קלינטון מעלים את טענותיהם ונימוקיהם בשידור ישיר בטלוויזיה בפני 84.000000 צופים בארה"ב יש חשיבות עצומה באיזו זווית הם מצולמים, האם ב- Profile (צדודית) ואו ב- En face (ממול), באיזה מרחק ניצבות מהם המצלמות, גודל העדשות של המצלמות, האם ב- Close up ו/או ב- Medium Close up ו/או ב- Long shot (צילום פתוח), האם הצלם משתמש ב- Zoom in בעת השמעת הדברים ע"י הטוענים לכתר ו/או שהוא נשאר סולידי (על פי הוראת הבימאי שלו), וכיצד בוחר בימאי הטלוויזיה את המצלמה החשובה שלו באותו הרגע ומעלה דווקא אותה לאוויר באותן השניות והרגעים הארוכים והמכריעים של ההתמודדות. כשטקסט כלשהו נאמר ע"י דונאלד טראמפ ו/או הילארי קלינטון ב- Close up (מקרוב) המשמעות והנחרצוּת שלו מקבלת משמעות שוֹנָה מאשר אם היה נאמר למשל בצילום Long Shot (מרחוק). הטלוויזיה היא בדרך כלל Media של Close ups, אולם לא תמיד. היא תמיד מדיום של צילומים משולבים מזוויות התבוננות שונות. כיסוי טלוויזיוני של Debate נשיאותי בן כשעה וחצי דורש מהבימאי וצוות עוזריו בניידת השידור ו/או באולפן הבקרה עירנות מקסימלית ומופלגת, כמו גם כמובן מן הצלמים ואנשי ה- Sound. בעת השידור הישיר מתבצעים מאות רבות של תנועות המצלמות וחיתוכים בין המצלמות השונות הממוקמות במקום. מעבר ממצלמה אחת לרעותה חייב להיעשות בהיגיון ועל פי המתרחש בשטח. אף על פי כן מבקרי "הָאָרֶץ" אינם בוחנים את עבודת הבימוי הטלוויזיוני הרגיש. רווית הכט ורוגל אלפר מדווחים לקוראיהם מה אומרים גיבורי העלילה על מסך הטלוויזיה (ואת זאת כולם יודעים). אולם שניהם אינם קושרים ומפרשים את הַמֶלֶל ואת מידע הטקסט על פי התייחסותם של מצלמות ה- Video וכבלי ה- ה- Audio לגיבורי העלילה. נכון שביקורת הטלוויזיה בעיתון "הארץ" איננה אמורה להיות קורס טלוויזיה, אולם אני בטוח שחלק מציבור קוראי "הארץ" מעוניין לקבל גם ביאור תקשורתי כיצד הטכנולוגיה הטלוויזיונית עוקבת, בוחנת, ומתרשמת מהדברים והמֶסֶר שמשגרים דונאלד טראמפ והילארי קלינטון לציבור הבוחרים האמריקני.

תראו, כשנשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי ביקר בפעם הראשונה ב- 1963 במערב ברלין בעֵת המלחמה הקרה ההיא ששררה אז בין ארה"ב מנהיגת העולם החופשי לבין ברה"מ מנהיגת המדינות הקומוניסטיות הטוטליטאריות, והכריז במופגן ובמכוון קבל עם ועולם את הסלוגן בשפה הגרמנית, "Ich bin ein Berliner" (אני ברלינאי), אזי רשת הטלוויזיה הגרמנית ARD שהעבירה את נאומו בשידור ישיר בגרמניה ובמערב אירופה, לקחה אותו בצילום Close up (!). יש לכך חשיבות עליונה. כנ"ל מדובר בשעה שג'ון פיצג'ראלד קנדי הגה את הסלוגן הפטריוטי לבני עמו האמריקניים בעת נאום ההשבעה שלו לנשיא ארה"ב בוושינגטון בתאריך 21 בינואר של שנת 1961. טקס ההשבעה הועבר בשידור ישיר בשלוש רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות ABC, CBS, ו- NBC. עדשות מצלמות רשתות הטלוויזיה האמריקנית שמרו את הנשיא הטרי בעת נאום ההשבעה ב- Frame כמעט סגור. ג'ון פיצג'ראלד קנדי יפה התואר, נואם בחסד עליון, ורָב כריזמה צולם ב- Close up. אלו המילים שנשא ג'ון פיצג'ראלד קנדי בנאום ההשבעה ההוא ששום אזרח אמריקני לא ישכח אותן, גם לא מיליארדים בעולם שוחרי שלום, שוויון, ואחווה :

"And so, my fellow Americans : ask not what your country can do for you  ask what you can do for your country".

kennedy-1

טקסט תמונה : 1963. מערב ברלין. נשיא ארה"ב ומנהיג העולם החופשי ג'ון פיצג'ראלד קנדי מבקר לראשונה במערב ברלין בעת המלחמה הקרה והוגה שם את הסלוגן הפטריוטי המפורסם של בשידור ישיר ב- ARD רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורי כלהלן : "Ich bin ein Berliner". בימאי ARD לוכד אותו ב- Close up בעת האמירה ההיא "אני ברלינאי". (באדיבות ARDׂ).

פוסט מס' 639. הועלה לאוויר ביום שישי – 14 באוקטובר 2016.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *